פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת הבריאות
19/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 266
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, י"ח בחשון התשפ"ה (19 בנובמבר 2024), שעה 11:57

דרכי ההתמודדות למיגור וירוס הפפילומה בישראל

חברי הוועדה: טטיאנה מזרסקי – מ"מ היו"ר
יאסר חוג'יראת

שרון ניר

פרופ' זהר מור - מ"מ מנהל האגף לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות

ד"ר ברברה סילברמן - מנהלת הרישום הלאומי לסרטן, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות

יפית יצחקי - חטיבת בריאות הציבור, משרד הבריאות

ד"ר איל נדיר - האגף לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות

סא"ל ד"ר חן ארבל - ר' תחום רפואת המשפחה, משר"פ, חיל הרפואה, צה"ל

שלי לוי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר עופר דוידי - ראש תחום בריאות האישה, קופת חולים מאוחדת

מרגלית שילה - מנהל מערך קידום בריאות, לאומית שירותי בריאות

ד"ר יעל ברקן - אחראית תחום רפואת נשים, שירותי בריאות כללית

פרופ' יעקב בורנשטיין - יו"ר, קונצנזוס באיגודים הרפואיים לאלימינציה, ההסתדרות הרפואית בישראל

בר לוי - מנכ"לית, עמותת הבית של בר

פרופ' צבי ואקנין - יו"ר החברה הישראלית לגניקולוגיה אונקולוגית, עמותת הבית של בר

טל מן - מחלימה מסרטן, עמותת הבית של בר

רבקה זלצר-פרייליך - אחראית מדיניות ציבורית למניעה וגילוי מוקדם, האגודה למלחמה בסרטן

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל ששוחרר משבי חמאס

מיכל דיבנר כרמל

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



דרכי ההתמודדות למיגור וירוס הפפילומה בישראל

צוהריים טובים, אנחנו מחדשים את הדיון בוועדת הבריאות, והיום אנחנו נדבר על דרכי ההתמודדות למיגור וירוס הפפילומה בישראל. אבל לפני שאנחנו עוברים לנושא הדיון, אני רוצה לתת זכות דיבור ליוסף אנגל, ג'וחא, ממשפחות החטופים.

תודה. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, בן לניצולי שואה שעלו מיד אחרי בריחתו של אבי מצעדת המוות כדי להגשים את חלומם טרם המלחמה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אבא של יאיר שנפל כחייל בשייטת 13 לפני כ-28 שנים והסבא של אופיר שחזר אחרי 54 ימים מהתופת שנכפתה עליו ביום השואה של 7 באוקטובר כי לא הייתה מדינה וצבא שיגנו עליו ועל תושבי ישובי סובב ישראל באותן שעות.

אני יודע שיש כבר כמה מכם שדי נמאס לכם מההופעה שלי ושל חבריי ממשפחות החטופים, לשמוע אותנו שוב ושוב קוראים להחזיר את החטופים, אבל אין לנו ברירה. אתם מקבלים את ההחלטות בגדול, אותן מוביל ראש הממשלה, מר הפקרה. חברי הכנסת, 410 ימים ש-101 ישראלים חטופים נמקים אי שם, 5-4 קילומטר מגבולה של המדינה. כשהצבא הרס כמעט את כל הבתים, הרג אלפים, כולל מנהיגים של הארגון הקיקיוני כפי שראש הממשלה, מר הפקרה, כינה אותו. ועדיין אין אור בקצה מנהרה של החטופים ושל משפחותיהם כאן בארץ.

רק לפני שבוע הצהיר שר הביטחון החדש כי החמאס חוסל כמו גם החיזבאללה, ולא נשמעו הכחשות להצהרות האלה מאף אחד מכם, כך שכנראה ההצהרה נכונה. ואם כך, איפה 101 החטופים? ואיך זה שמדינת ישראל מופצצת ללא הרף כמו אמש במרכז או הבוקר על ידי הארגון שהושמד כדברי השר החדש האחראי על הביטחון?

חברי הכנסת, והכוונה בעיקר לחברי הקואליציה שבידיכם לעשות את השינוי ומשום מה אתם לא עושים כלום. מה צריכות נירה שרעבי והבנות, שגופתו של בעלה, אבא יוסי, עדיין זרוקה מתחת להריסות הבית שהצבא שלנו הרס, לחשוב ולהרגיש למשמע הזוועות המתפרסמות בימים אלה מבית המשפט על הנעשה בלשכתו של מר הפקרה בירושלים?

איך לא הבנתם מהחודש הראשון שנושא השבת החטופים כלל לא בתוכניות שלו? קריאתו של עו"ד אורי סלונים לחילופים מהשבוע הראשון אחרי 7 באוקטובר, שאמר וזעק, אם לא עכשיו, בהמשך יהיה כבר כמעט בלתי אפשרי. בראיון השבוע של צבי יחזקאלי, שגם הוא מבין לא מעט בפסיכולוגיה של החמאס, אמר את אותם הדברים שטען עו"ד סלונים.

ובמקביל, הודעת ואטסאפ שקיבלתי לטלפון שלי בשבוע הראשון למלחמה מעזה, הודעה שהועברה מיד לשירותי הביטחון ואחריה התבקשתי לחסום את הטלפון, וזאת לשון ההודעה: "משפחה, זאת ההודעה מאל קאסם. אופיר אנגל, הצענו לממשלתך חילופי שבויים, אבל היא לא קיבלה. זה המסר שלנו, שחררו כל השבויים הציוניים בתמורה לשחרור כל האסירים הפלשתינאים. כדי לדעת מה מצבם של כל השבויים שלך, הישארו איתנו בקשר" עם כתובת מייל.

אך נראה שלמר הפקרה היו תוכניות אחרות, ואתם, חברי הכנסת מהקואליציה גיביתם ומגבים אותו גם אחרי 410 ימים של גיהינום. עד מתי? עד מתי נשמע את ההגד האבסורדי שאנחנו עושים הכול למען החזרת החטופים ורק החמאס מונע זאת? אם אתם לא מאמינים, תשאלו את האמריקאים.

החמאס שלדברי שר הביטחון החדש כבר חוסל. האם זו אמירה רצינית? חברי הכנסת מהקואליציה, הכול בידיים שלכם. השקיעו מעט יותר זמן בחשיבה יצירתית על מה ניתן באמת לעשות למען החטופים, גם אם יהיה על חשבון דיונים בנושאים הרבה פחות חשובים בעת הזאת להם היום אתם מקדישים את זמנכם. אני מבטיח לכם שאחרי חזרה של 101 החטופים לא תצטרכו לסבול אותנו יותר בכנסת. תודה.

תודה, יוסף ג'וחא, אתה צודק. לדעתי, אם ראש הממשלה היה מוכן לשחרר 1,200 אסירים מחבלים כדי להחזיר חייל אחד לפני כמה שנים, עכשיו, כשנמצאים 101 חטופים בשבי כבר 410 ימים, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם, בכל מחיר. או לשחרר או להפקיר, אנחנו בוחרים לשחרר ומקווה מאוד שהממשלה תקבל החלטה נכונה. כל מי שנמצא כאן, חברי הכנסת תומכים בגישה הזאת.

אני לא בוחר את מי להביא לוועדות.

הנוכחות שלנו מפגינה את הגישה, מי משרת את הציבור, לצערנו. תודה רבה.

אנחנו נעבור לנושא הדיון. קשה מאוד, קשה מאוד, כי בראש סדר העדיפויות זה באמת שחרור החטופים. אנחנו שומעים שמות, מכירים את המשפחות, אנחנו כבר התאחדנו למשפחה אחת וזה כאב משותף של כולנו. אבל נעבור לנושא על וירוס הפפילומה.

לפי נתוני משרד הבריאות, הווירוס הזה, וירוס הפפילומה פוגע באלפי אזרחים מדי שנה, גם גברים וגם נשים. הווירוס גורם למחלות קשות כמו סרטן צוואר הרחם וסוגי סרטן נוספים. הווירוס הזה משפיע לא רק על הבריאות הפיזית, אלא משפיע גם על איכות החיים של המטופלים והמשפחות שלהם.

למרות שמערכת הבריאות בישראל נחשבת מהמתקדמות בעולם, אנחנו מוצאים את עצמנו רחוקים מהיעדים שהציב ארגון הבריאות העולמי. מדינות אחרות כמו אוסטרליה, אנגליה ומדינות אחרות הצליחו להפחית את התחלואה בצורה דרמטית באמצעות אסטרטגיות לאומיות ברורות הכוללות התחסנות, מערכת רישום ומעקב, חינוך ציבורי נרחב.

המצב בישראל שבו רק 55% מבני הנוער מתחסנים מחייב אותנו לשנות את המצב ולפעול. עלינו להוביל שינוי משמעותי, הן ברמת המדיניות והן בשטח כדי להגן על אזרחי מדינה, להציל חיים ולמנוע סבל מיותר. בדיון הזה אנחנו נשמע את העמדות של המומחים, נבחן את המלצות שיוצגו לפנינו ונעלה פתרונות ישימים תוך התקדמות באסטרטגיות שיבטיחו מיגור מוחלט של וירוס הפפילומה בישראל ותוכנית למניעת הסרטן בישראל.

נמצאים איתנו כאן שני חברי כנסת, ברשותכם אני אתן להם את זכות דיבור כי אנחנו נאלצם לנוע בין דיונים בוועדות שונות. בבקשה, דוקטור יאסר חוג'יראת, חבר הוועדה.

תודה, טטיאנה. אני אתייחס לנושא הדיון בהמשך, אבל אני חייב התייחסות. אתמול הייתה נפילת טיל בשפרעם ונהרגה אשת חינוך, ספאא קט עוואד. ומיד אחרי שאנשים ידעו ויצא בחדשות שהייתה הרוגה אחת, לצערנו היו הרבה ציוצים גזעניים מחיות אדם, מחלק מהחברה היהודית, אבל מה שהרגיז אותי עוד יותר שהיה ציוץ של עובדת או מתנדבת של מד"א שרשמה ציוץ, קשה לקרוא אותו אפילו, שכתבה, "אין מה לרחם, היא מחבלת לכל דבר, לא בעדנו בשום צורה", ועוד חלק משפט שאי אפשר לקרוא אותו כי הוועדה היא מכובדת כאן ואני לא יכול לקרוא אותו.

אני פניתי למנכ"ל מגן דוד אדום. מגן דוד אדום, הוא מסמל ארגון להצלת חיים שעובדים בו גם ערבים וגם יהודים ביחד, כתף אל כתף, וגם כל מערכת הבריאות, מתחילת המלחמה אנחנו עדים לזה שגם שר הבריאות והמנכ"ל שלו, הם מאוד מאוד רגישים לכל הנושא הזה של גזענות בתוך המערכת. ואני שמח להגיד שהמערכת עבדה בצורה מאוד טובה ומרקם היחסים בין החברה הערבית והעובדים מהחברה הערבית והחברה היהודית בתוך המערכת היו מצוינים וימשיכו להיות מצוינים.

אני מקווה שמנכ"ל מגן דוד אדום וגם משרד הבריאות ושר הבריאות והמנכ"ל ינקטו בצעדים מאוד קשים נגד עובד כזה או מתנדב כזה, ובכל מי שירצה לעשות דבר כזה או יצייץ דבר כזה, לא משנה מאיזו חברה הוא. חיי אדם הם חיי אדם, צריך לתת כבוד לאדם, ואנחנו צריכים לשמור על מרקם החיים המשותפים בתוך המדינה. תודה.

תודה רבה. קבלת כנסת שרון ניר.

תודה רבה וצוהריים טובים. תודה לך, גברתי, שאת מרכזת את הדיון הכל כך חשוב הזה. אני חושבת שבאמת חלק מהדברים של הכנסת זה לדעת להעלות את הנושאים החשובים על סדר היום וגם לייצר אחרי זה מנגנונים פעילים של משרדי הממשלה, דהיינו במקרה הזה משרד הבריאות, כדי גם לטפל בסופו של יום בבריאות הציבור.

בנימה אישית, אני אגיד שכל סוגי הסרטנים הגינקולוגיים עוברים איזשהו תהליך של הצפה ועליה למודעות בחברה הישראלית בשני העשורים האחרונים. אימי זיכרונה לברכה לפני שני עשורים וחצי חלתה בסרטן השד, בעת ההיא המודעות לא הייתה מספקת וגילינו את זה כשכבר היה מאוחר מדי. כי גם הרפואה המונעת וגם תהליך הגילוי והזיהוי והיכולת להעלות את זה לסדר היום של בדיקה, ניטור, בטח של אוכלוסיות שנמצאות בסיכון בזמן, זה היה פחות מפותח.

לשמחתי, בנושא סרטן השד התקדמנו. יכול להיות שאם זה היה קורה היום, אחרי שניים וחצי-שלושה עשורים, גם אפשר היה להציל אותה וגם היו מנטרים את זה מבעוד מועד כך שזה היה באמת בסיטואציה שהיא יחסית מצילת חיים.

אני חושבת שהנושא שמונח לפנינו היום שעוסק בווירוס הפפילומה שנמצא, צריך לומר, סוג של בחיתולים. לעניות דעתי, ואני לא אומרת את זה כמומחית בתחום רפואה, אלא כאזרחית מן השורה וגם כחברת כנסת וגם ככזאת שקיבלה איזושהי הודעה בדואר כאימא לילד בן 14 שצריך לחסן אותו. ואז ישר שאלתי את עצמי, מה זאת אומרת? בנים? אני זוכרת שאת הבת שלי לקחתי לחסן פחות או יותר בגילים האלה, כי זה וירוס של נשים.

ולאט לאט המודעות באמת נצברת כשעושים דריל-דאון, אבל אני חושבת שאחד הדברים החשובים זה באמת לדלבר את הדברים, לעשות דליברי לציבור. וכשעושים דליברי לציבור ומעלים את המודעות וגם מנטרים וגם מחסנים, כי יש ביכולתנו לחסן, מקטינים את הסיכון ואת הסיכוי לפגוש את הווירוס הזה.

אני ממש לאחרונה פגשתי במשרדי את עמותת הבית של בר ובר לוי נמצאת כאן, היא בטח תדבר בהמשך. אבל נחשפתי לתופעה ולסיכונים ולסיכויים ובאמת ליכולת שלנו להכות בברזל מבעוד מועד. אני רוצה לומר שרפואה מונעת והעלאת מדעות ציבור למחלות גינקולוגיות זה שם המשחק. ואנחנו צריכים לדעת באמת לשים את הנושא הזה על סדר היום וגם להפוך את זה אחרי זה, באמת לתרגם את זה למשאבים, כי ברור לי שחיסונים הם משאבים. אבל החוכמה היא באמת להתקדם עם השנים ולייצר סוג של מודעות וגם לתת את הכלים הרלוונטיים.

אני רוצה להודות לך, גברתי, כי אני חושבת שאחד הדברים החשובים, באמת, זה גם שיהיה פולו-אפ לדיון הזה ונוכל אחרי זה גם לראות שאנחנו מציעים את הפתרון הרלוונטי באופן שהוא חוצה אוכלוסיות, לא מגיע רק לאוכלוסיות שיש להן את המשאבים לרכוש חיסונים, בעבר היה צריך לרכוש את החיסונים, אלא לכולם. ברור שזו כברת דרך, אבל צריך להתחיל מאיפה שהוא, מבחינתי.

הנקודה הזו היא ציון דרך כדי לגרום לכך שכמה שפחות אזרחים במדינת ישראל, כתוצאה מווירוס הפפילומה, יהיו להם סיבוכים ושבאמת נתקדם במדדים למקומות שבהחלט נמצאות חברותינו, המדינות האחרות המקבילות. תודה רבה.

תודה רבה לך, חברת הכנסת שרון ניר. ואנחנו נדבר בהמשך שהחיסון הוא בסל הבריאות וכל הילדים יכולים לקבל בחינם בגיל 14 את החיסון. כאן אנחנו צריכים לחשוב על מערכת של הגברת מודעות בקהילה, ונראה היום נתונים של משרד הבריאות. יש משאבים, יש, פשוט המודעות במגזר כזה או בחברה כזאת או אחרת, אנחנו צריכים להגביר ולחשוב על כלים שונים ומגוונים כדי לקדם את זה.

בהחלט. כולל דור המדבר, גברתי. כי התחלנו מאיפה שהוא ויש בסוף גם דור מדבר, צריך להסתכל גם על דור המדבר, אני מסמנת בעיקר את דור המדבר.

תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו לשלב הכרת הנתונים ואנחנו נבקש ממשרד הבריאות להציג מצגת. פרופ' זהר מור, ממלא מקום מנהל האגף לאפידמיולוגיה.

לפני שפרופ' זהר מור ידבר, אני רוצה. מירי כהן, מנהלת קשרי ממשל, משרד הבריאות. א', אני רוצה לברך על הדיון החשוב הזה של העלאת המודעות והעלאת הנושא הזה גם בימים אלה. כי למרות כל הדברים הדחופים, בריאות הילדים, ולא רק הילדים, היא מאוד חשובה ואי אפשר לשים אותה בצד. תודה לוועדה ותודה למי שיזם את הדיון, ואנחנו מברכים ואנחנו גם נציג את כל הנתונים.

אבל ביקשתי להתייחס עכשיו, אני פשוט רוצה להגיד לחבר הכנסת חוג'יראת שאני פשוט מזועזעת מהדברים שאתה אמרת, אלה דברים שלא מתקבלים, לא יעלה על הדעת שהם נאמרו. טוב שאתה פנית למנכ"ל מד"א, כי זה לא מקום של מערכת הבריאות, דברים כאלה לא צריכים להיאמר. אנחנו עובדים במערכת הבריאות כולם יחד, כתף אל כתף, כולם, כל הציבור, בלי הבדל דת, גזע, מין, מגדר, לא משנה מה, לטובת כלל הציבור במדינת ישראל. זה המסר שלנו ואני מקווה שהדברים כאלה לא ישנו. מתנצלת שהדברים נאמרו.

תודה, מירי. בבקשה, פרופ' זהר מור.

(הצגת מצגת)

תודה. מצטרף לברכות על העלאת הדיון וכמובן לדברים שמירי אמרה, אני חושב שזה נאמר בשם כולנו. להיכנס לנושא של הפפילומה, מה שנעשה, נציג גם את הנתונים של התחלואה, לפחות כפי שרשומה אצלנו, בנושא של תחלואה של ממאירוית ולאחר מכן נעבור לחיסונים ולשיעור כיסוי החיסונים בבתי הספר, שכפי שאמרת, חברת הכנסת, זה ניתן בחינם לכל התלמידים.

נתחיל אולי כדי להיכנס, שיהיה לנו איזשהו פרוזדור להיכנס לנושא של פפילומה לטובת אלה שאולי פחות מצויים בתחום. מדובר במשפחה של נגיפים שיש כל מיני זנים שלהם, שעוברים מאדם לאדם. זאת אומרת, צריך איזשהו מגע מספיק קרוב כדי שהנגיף יעבור מאדם שיש לו את הנגיף לאדם שאין לו את הנגיף.

סך הכול יש מעל ל-200 זנים, אבל לא כל הזנים הם זנים שגורמים לתחלואה. יש זנים שלפחות לא ידוע לנו שהם גורמים לתחלואה, לאיזשהו נזק. למעשה, הנגיף הזה הוא כל כך שכיח שצפוי שכל אדם במהלך חייו ידבק באחד מהזנים לאורך החיים, אבל יש איזשהו קשר להתנהגות סיכונית שקשורה ביחסי מין. ככל שיש יותר שותפים מיניים, ככל שגיל תחילת קיום יחסי מין יותר מוקדם, ככל שהחשיפה היא יותר גדולה, יש סיכוי להידבקות.

מה הסיכוי שהוא ידבק?

זה מאוד תלוי. זה תלוי כמובן בכמות הנגיף שיש לאדם שמדביק, זה תלוי בסוג המגע, זה תלוי אם האדם שנחשף חוסן או לא חוסן, ואם הוא חוסן כנגד הזנים האלה, ולעוד מרכיבים שיכולים להיות במערכת החיסונית שיכולים להגן עליו או לא.

כ-80% חשיפה, 80% מהאנשים בעולם נחשפו.

אבל אם אתה נחשף, מערכת - - - מגיבה, אתה צריך להיות מחוסן.

בחלק מהמקרים. 10% נשארים עם הווירוס ומבין אלה שלא מצליחים להתגבר על הווירוס, מתפתחים התהליכים הטרום ממאירים והממאירים. לצערנו, מערכת החיסון לא כל כך טובה נגד הווירוס הזה כי זה וירוס שיושב על פני השטח, הוא לא מעורר את מערכת החיסון בצורה משמעותית, לכן החשיבות של החיסון הזה. אתה יכול להידבק בווירוס, להבריא, להידבק, להבריא, להידבק, להבריא. זה לא כמו אדמת שאתה נדבקת.

כלומר הוא לא בתוך מערכת הדם.

הוא לא נכנס למערכת הדם, בדיוק.

יופי, אם כך, נמשיך עם המצגת. אחר כך אנחנו ניתן לך, פרופסור.

לא, זה בסדר, הוא השלים מידע שלא תמיד יש אצלנו ואני חושב שפרופ' בורנשטיין הוא המומחה בארץ, כך שאני שמח דווקא שהוא עזר לי.

כאשר ההופעה הקלינית היא מתחלקת לשניים, ליבלות שמופיעות על העור או על הריריות ולסרטן. כאשר היבלות, זו תופעה שמופיעה על העור, היא נמשכת תקופה, אצל כל אחד היא נמשכת תקופה אחרת. היא בדרך כלל לא גורמת לכאב, אבל היא גורמת לחוסר נוחות ולמבוכה, במיוחד כשמקיימים יחסי מין ומתערטלים וזה נמצא באזור של איבר המין, אנשים מרגישים אולי לא בטוחים, אולי לא בנוח כשהנגעים האלה מופיעים. ניתן להסיר אותם או בצורה של תכשירים כמו נוזלים או בניתוח שטחי מאוד כדי להסיר אותם. אבל זה מאוד לא נעים, ההופעה הזאת.

ויש את הנושא של סרטן שמיד נרחיב עליו, כאשר לא כל הזנים גורמים לסרטן. יש זנים שאנחנו יודעים שיותר גורמים לסרטן מאחרים ולא כל מי שיש לו כמובן את הזן הזה בסופו של דבר יש לו את הסרטן. אבל השכיחות היא יותר גבוהה באלה וגם יש קבוצות מסוימות באוכלוסייה, למשל אנשים שיש להם בעיה חיסונית, שאצלם יש שכיחות גבוהה יותר של סרטן מבין אלו שנדבקים.

יש אלו שחשופים, לא כל החשופים נדבקים, יש אלו שנדבקים, לא כל אלו שנדבקים חולים, ואלו שחולים, נקרא להם חולים, יכולים להיות או יבלות או סרטן או שניהם. לשמחתנו, זה המיעוט, אבל זה קורה.

עכשיו אני אעביר את רשות הדיבור לד"ר ברברה סילברמן שהיא ברשם הסרטן הלאומי, זאת אומרת כל מחלה גידולית שמחויבת דיווח. וברברה עומדת בראש היחידה שאוספת את כל המחלות הגידוליות ומסווגת אותן. תודה, ברברה.

תודה, פרופ' מור. מאוד חשוב שוב להבחין בין גידול חודרני, סרטן צוואר הרחם שיכול להיות מקומי או אזורי או גרורתי באחוז מאוד קטן של המקרים, ובין הגידול הממוקד, טרום סרטני. אנחנו אוספים נתונים על שני הסוגים של הגידולים האלו, אבל הגידולים, הפפילומות, או היבלות או הדיספלזיות, שהם לא עולים למצב של טרום סרטני, אנחנו לא אוספים נתונים. זאת אומרת שהנתונים של הרישום הלאומי לסרטן הם בעצם קצה הקרחון של התחלואה של ה-HPV באוכלוסייה.

סליחה, סוגי הסרטן של הפפילומה הם בדרך כלל סרטן ממאיר או שפיר?

פפילומה הוא סוג של גידול שפיר וגידולים שפירים, אנחנו לא אוספים נתונים, אלא אם כן הוא נמצא בראש או במערכת העצבים המרכזית.

דווקא אם הייתה לנו סטטיסטיקה של מצב טרום סרטני ומעקב, אנחנו יכולנו לשלוט בהתפתחות והתפוצה של המחלה.

אפשר לעשות אקסטרפולציה על רמת ההתפשטות של החשיפה באוכלוסייה על בסיס הנתונים על גידולים ממאירים וטרום סרטניים שנקראים CIN 3. אבל הסוגים הפחות חודרניים, אין לנו את הנתונים עליהם. אבל כל עוד שאנחנו יודעים פחות או יותר על בסיס מחקרים כמה אחוזים מהאנשים באוכלוסייה שנדבקו עם הווירוס הזה מופיעים עם הסוגים שאנחנו כן אוספים נתונים עליהם, אפשר לעשות, כפי שאמרתי, אקסטרפולציה על האוכלוסייה הכללית.

כן. דוקטור, יש לי שאלה. האם קיימת אבחנה בתוכנות של קופות החולים, אבחנה שרופא יכול לתת, אבחנה ממוחשבת למטופל ומטופלת של טרום סרטן כזה?

כל עוד שיש פתולוגיה, כן.

יש ב-ICD-9, ב-ICD-9 זה כל סרטן.

כמו שיש BCC ו-SCC.

כן, אבל אנחנו לא מדברים על SCC. כמו שאת יודעת, על SCC ו-BCC גם אנחנו לא אוספים נתונים. אבל אם יש לחוקרים או למנהלים את הגישה לנתונים של הקופות ויש באמת רישום של האבחנות לפי ה-ICD-9 על בסיס הפתולוגיה, באמת הנתונים קיימים.

תודה.

אנחנו יודעים שבעולם סרטן צוואר הרחם הוא הגידול הרביעי בשכיחותו מבחינת ההיארעות, סרטן בקרב נשים. זאת אומרת, יותר מ-600,000 מקרים פר שנה ב-2022, והגידול הרביעי בשכיחותו מבחינת תמותה, יותר מ-340,000 פטירות ב-2022. אצלנו בארץ הרמה של סרטן צוואר הרחם יותר נמוכה מכל מיני סיבות.

אפשר לראות מהנתונים האלו שכאשר אנחנו מסתכלים בגידולים חודרניים וגידולים טרום סרטניים, יש בערך פי חמישה פלוס מקרים של טרום סרטניים, 1,648 ב-2021 לעומת 300 מקרים של סרטן חודרני. כל המקרים של נגע טרום סרטני הם הזדמנות למנוע סרטן צוואר הרחם.

CIN 3.

CIN 3.

אתם לא סופרים CIN 2 שגם עובר טיפול, ו-High-grade.

נכון. וכולם הזדמנויות לטיפול, וכולם אומרים לנו משהו על רמת ההתפשטות של הנגיף באוכלוסייה הכללית.

סליחה, גברתי, איך אנחנו מבחינת נתונים ביחס לעולם, ביחס לאוכלוסייה כמובן, היקף אוכלוסייה.

שיעורי התחלואה בארץ יותר נמוכים מאשר במדינות מסוימות. אנחנו די קרובים למדינות מערביות, אבל יש מדינות פחות מפותחות שהשיעורים שלהם יותר גבוהים, וזה דבר טוב.

ביחס למדינות מפותחות התכוונתי.

אנחנו קרובים או אולי קצת פחות.

אבל אנחנו לא יורדים.

נכון, זאת הבעיה המרכזית.

הם יורדים, אנחנו לא יורדים. כולם מתחילים לרדת מתחת.

זהו, יש הצטברות לשיעורים. פעם היינו - - -

בגלל החיסון?

לא, בגלל ששם הסריקה מאוד מסודרת. כל הנושא של מניעת סרטן, זה מורכב גם ממניעה משנית, שזו סריקה, ויש סריקה. רק שזו לא תוכנית לאומית, שזאת אחת הבעיות, זה אופורטוניסטי. לכן הסריקה בארץ היא יותר נמוכה ממדינות אחרות. החיסון, הוא עוד לא נתן את אותותיו על הירידה. מה שאמור היה לתת זו הסריקה.

איך עושים את הסריקה?

זה מה שפעם קראו Pap Smear, פעם במספר שנים, היום בודקים את הווירוס עצמו, וזה קיים בסל הבריאות מגיל 25 עד 65, רק שזה אופורטוניסטי. זאת אומרת, אין תוכנית לאומית, שזו אחת הבעיות. בתוכנית האלימינציה שהגשנו גם ביקשנו להתייחס לזה.

אגב, זה כבר נעשה, זה בסל. תוכנית לאומית זה שקוראים, כמו שממוגרפיה זו תוכנית לאומית, אומרים לאישה ללכת וקוראים לה. אם הייתה פה תוכנית לאומית, היה אפשר גם להוריד את זה אפילו לפעם בחמש שנים.

ולמה אין תוכנית לאומית?

שנים אנחנו נלחמים על זה, שנים נלחמים על זה, שנים.

שאלת השאלות.

הסקירה, אפשר בבדיקת דם או שזו רק בדיקה - - -

זה משטח מצוואר הרחם. היום אגב יש, בחלק מהקופות כבר הכניסו, בדיקה עצמית, שהאישה יכולה בעצמה לקחת ולשלוח, בלי טרחה, בלי לבוא. אגב, אנחנו כן חושבים שהיא צריכה לבוא לגינקולוג ולהיבדק כי יש עוד דברים שיגלו. אבל אלה שלא יכולות או לא רוצות, או מתביישות או כל מיני סיבות, יכולות בעצמן לשלוח את הבדיקה. זה הפך להיות מבחינה טכנית מאוד פשוט וזה מאוד חבל שזו לא תוכנית לאומית. כי גם הקופות הולכות לקראתנו והקופות אומרות, אנחנו נשלח להן SMS כל שלוש שנים.

אנחנו כבר שולחים להן חמש שנים. חמש שנים אנחנו עושים.

כן, אני מצדיע לך. הבעיה רק שברגע שזה תלוי ברצונה של ד"ר יעל ברקן, זה נהדר, אבל מחר יגידו שצריכים את התקציב למשהו אחר.

נשלח להם לאילו גילאים?

לאומית, לא רק בכללית.

אני רוצה לתקן.

רק רגע, אני אסיים. לא רק בכללית, אלא שזו תהיה תוכנית לאומית שלכולם ישלחו את ה-SMS. את מתנגדת?

לא, ממש לא, אני רק רוצה לתקן. זה לא חלילה רצוני האישי או משהו כזה, זאת החלטה של הנהלת הכללית לעשות את זה. זאת אומרת, זאת החלטה, גם אם מחר אני יוצאת לפנסיה, זה יגיע בקרוב, מי שיחליף אותי ימשיך לשלוח את המסרונים האלה.

אבל אם לא יהיה תקציב?

לא, זה לא.

זו צריכה להיות תוכנית לאומית, בואו לא נשאיר את זה לקופות.

וגם להגביר מודעות גם בקרב רופאי משפחה. הם מנהלים את תיק הרפואי של המטופל, רופא משפחה, שיעשה מעקב. נעשו בדיקות גילוי מוקדם, לא נעשו. שיכלול גם את וירוס הפפילומה.

בפה את מדברת על דבר הרבה יותר חשוב, על מדד איכות, שזה הקופות לא אוהבות, אני כבר מבין, אבל מדד איכות בנושא הזה הוא מאוד חשוב, כי זה מניע את הרופאים ואת המרפאות לעשות את הבדיקה מתי שצריך.

אני חייבת רגע לשים את הזרקור על העובדה, אלו נתונים - - -

בר לוי, עוד מעט, אחרי המצגת.

סליחה, אני חייבת לתת משפט, אני ממש מתנצלת. הנתונים שד"ר סילברמן מראה כעת, הם לא נגישים במערכת רשם הסרטן הלאומי. ולמעשה, לראשונה אנחנו רואים שבשנת 2021 אובחנו 304 נשים עם סרטן צוואר הרחם. לשם השוואה, בשנת 2020 על פי מערכת הנתונים אובחנו 254 נשים. זאת אומרת, אנחנו בעלייה באבחון. ואנחנו לא יודעים מה קורה אחר כך, גם בזמן הקורונה.

אם תרצו לדבר על המגמות, יש לי - - -

וגם בזמן המלחמה, אנחנו בעלייה.

אגב, הווירוס הזה גורם גם סרטנים בגברים ועוד סרטנים בנשים, סרטן פה ולוע.

בואו נשמע את הנתונים של משרד הבריאות, של ד"ר ברברה ואז אנחנו נמשיך דיון גם עם יעל וגם עם פרופ' בורנשטיין.

אם מדברים על מגמות, השקף הבא. אנחנו כן עוקבים אחרי התחלואה והמגמות בתחלואה. קודם כול, להסתכל בגיל הממוצע שבו מאבחנים את הגידול החודרני לעומת הנגע הטרום סרטני, אפשר לראות שהגיל בממוצע לטרום סרטני הרבה יותר נמוך. ממוצע בגיל 38 לעומת עוד 20 שנה עד שמאבחנים את הגידול החודרני. זה הזמן שלוקח להתפתחות הסרטן, ואם אנחנו יכולים להתערב בזמן שבו יש לאישה נגע טרום סרטני, אפשר שוב למנוע את הסרטן החודרני בעוד 20 שנה. המגמות של הגידול החודרני - - -

זה קצת בעייתי, כיוון שההתפזרות, בסרטן צוואר הרחם זה כמו גמל דו-דבשתי, יש שתי קבוצות. כשאנחנו לוקחים ממוצעים וחציון, זה מאוד מבלבל. מכיוון שפה יש לנו שתי קבוצות, קבוצה צעירה, סביב גיל 35 וקבוצה יותר מבוגרת, סביב גיל 60. לכן כשמדברים כמו בסרטנים אחרים שאנחנו יודעים שבדרך כלל זה בגיל יותר מבוגר, הסרטן הספציפי הזה הוא בעייתי.

זה סרטן של צעירות.

אני גם אדבר על מקרים של נשים בנות 30, 32, 33, 34, צעירות שיכולות להביא ילדים שבגלל הגידול הן לא מביאות ילדים, או לחילופין, הילדים האלה נשארים יתומים. זאת אומרת, יש פה אחוז גבוה, בסביבות 30%-40%, תתקן אותי, פרופ' בורנשטיין, שהוא דווקא מתגלה בגיל הפוריות, וזה מבלבל, כי כשאתה לוקח - - -

והחיסון שנעשה בגיל 14 מכסה לכל החיים.

חד משמעית.

בוודאי. כרגע חושבים שלכל החיים. לפחות 20 ומשהו שנה.

בדיוק, תודה.

אפשר לראות שמ-1996 עד 2008 הייתה עלייה מובהקת סטטיסטית בתחלואה בסרטן צוואר הרחם באוכלוסייה היהודית, ואחר כך אנחנו רואים ירידה, גם מובהקת, פחות מאחוז פר שנה. באוכלוסייה הערבית רואים עלייה ממושכת לאורך כל התקופה שאנחנו בדקנו, 1996 עד 2021. יכולות להיות כמה סיבות לעלייה בתחלואה. קודם כול, כל עוד שאנחנו יוצאים ומחפשים יותר מקרים, אנחנו נזהר. רואים את זה גם בסרטן השד, בסרטן הערמונית.

העלייה באוכלוסייה הערבית היא לא ממש עלייה חדה, אנחנו רואים שיש עלייה קטנה כל הזמן.

אבל היה צריך לרדת.

כן. תראה, כל עוד שיש היענות יותר גדולה בבדיקות סקר - - -

אני רואה שיש חיסון טוב, הם מתחסנים לפי מה שראיתי בסדר.

כן, אבל אין לנו מספיק זמן כבר לראות את ההשפעה של החיסון, זה לוקח עשרות שנים. כך שעד עכשיו אין לנו מספיק זמן לראות את ההשפעה של החיסון, אבל דווקא כן רואים את ההשפעה של בדיקות סקר שזה מבורך.

כאן רואים את התחלואה, המגמות בתחלואה בנגעים טרום סרטניים, ורואים את הקפיצה הזאת, במיוחד באוכלוסיה היהודית בתחלואה בנגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם. ברור שזה לא עניין של עלייה כזאת בסיכון, זו עלייה כי יש באמת עלייה בשימוש בבדיקות סקר, וזה טוב. מתי שהוא נראה את הפלאטו, ואני מאוד מקווה שנגיע למצב שבו יש שימוש ממש טוב והיענות מלאה בבדיקות סקר ונראה שנגיע לפלאטו בגידולים טרום סרטניים, אבל כרגע אפשר לעקוב אחרי הבדיקות ככה.

ד"ר חן ארבל, ראש תחום רפואת משפחה בצה"ל, נציגת חיל הרפואה. אני שואלת מה היה שינוי המדיניות במקום שבו הגרף - - -

יש מדד לאומי, יש כמה מדדים לאומיים לבדיקות סקר בקהילה, ובדיקות לסרטן צוואר הרחם כן נמצאות בתוכנית הזאת. למרות שאין תוכנית לאומית לבדיקות לסרטן צוואר הרחם, יש מדד לבדוק את ההיענות בבדיקות סקר לסרטן, גם לסרטן המעי הגס וחלחולת, גם לסרטן השד וגם לסרטן צוואר הרחם. כל עוד שיש מדדים כאלו, כפי שנאמר, אולי הקופות לא אוהבות אותם, אבל יש באמת מדד ובודקים וזה מעודד שימוש בבדיקות סקר.

את אומרת שהעלייה היא בגלל שיש יותר מידע, עושים יותר בדיקות ואז אנחנו רואים את העלייה. האם זה רק ההסבר היחיד או שיש עוד משהו אחר?

כן, אם רואים עלייה כזאת בתקופה כל כך קצרה, כמעט בטוח שמדובר על שימוש בבדיקות סקר.

אין עוד סיבות אחרות? אקלים, אני יודע מה? תזונה, משהו אחר?

זה גם וגם, כי אתה רואה שבסך הכול הכללי יש עלייה כל הזמן. ומה שצריך להבין, האוכלוסייה השתנתה, אנחנו הפכנו להיות אוכלוסייה פחות שמרנית, אתה יכול להגיד את זה על כל חברה, אנחנו פחות שמרנים ולכן אנחנו יותר חשופים.

אני חושבת שאתה מדגיש נקודה מאוד חשובה. כאשר אנחנו מסתכלים בנתונים על סרטן, כפי שאמרתי, לסרטן יש זמן חביון של עשרות שנים. זה לא כמו קובץ שאנחנו יכולים לדעת שמישהו נחשף לפני שבוע-שבועיים. סרטן, זה משקף חשיפה לפני עשרות שנים, 30-20 שנה. כך שהנתונים שאנחנו רואים כאשר אומרים אנחנו בסדר, השיעורים יחסית נמוכים, השיעורים משקפים את ההתנהגות של האוכלוסייה לפני 30 שנה, לא ההתנהגות היום. החיסון היום אמור לשנות את התחלואה בעוד 20 שנה, עוד 30 שנה, כאשר אנחנו יודעים שהמצב יהיה שונה והסביבה תהיה שונה.

זה גם תלוי בסוג הנגיף, יש נגיפים יותר אגרסיביים.

רק להגיד משהו על שלב המחלה בעת האבחנה. טוב לדעת שלרוב, שלב המחלה בעת האבחנה הוא מוקדם, ברוב המקרים, וזה אומר שיש אפשרויות יותר טובות לטיפול. בכל זאת זה איך שאנחנו רוצים שזה ישאר, בשביל זה גם לעשות את בדיקות הסקר. לא אמור להיות מצב שבו אישה מגיעה עם סרטן מתקדם.

בשלב מוקדם מוציאים את הרחם.

זה לא מדויק. בשלבים מוקדמים, כמובן, כמו שאמר פרופ' בורנשטיין, זו אישה שמאבדת את הרחם שלה. אישה בת 32, 33, 34 שמאבדת את הרחם שלה בגלל סרטן, ואלה לפעמים ניתוחים - - -

לא, אני לא אומרת שזה לא קורה, אני אומרת שזה לא אמור לקרות.

אני רק מסביר שתראו, כשאתם כותבים שלב מוקדם, זה כזה וואלה, הכול בסדר, סבבה, אישה באה, עושים לה איזה טיפול קטן והיא כבר חוזרת לתפקד. אז זהו, ממש ממש לא. רוב אלה שכתוב פה שלב מוקדם, אני מטפל בנשים האלה, פרופ' בורנשטיין מטפל בנשים האלה. אלה נשים שמגיעות, אפילו בשלב אחד, אלה נשים שמאבדות את הרחם, נתחיל מזה. אני לא מדבר על זה שלפעמים הניתוחים כל כך מורכבים שהיא לא רק מאבדת את הרחם, מאבדת חלק מהנרתיק וזה כרוך אחר כך בפגיעה בדימוי העצמי ברמות שלא תשוערנה. וזו אישה שצריכה להיות אחר כך במעקב כי זה גם יכול לחזור וזה חוזר, כי זה וירוס.

כך שאנחנו נמצאים פה בתוך מעגל שאישה שנכנסת לזה, ואני מזכיר לכם, אלה נשים צעירות. נכון שיש קבוצה מבוגרת שגם סובלת, אבל אנחנו גם מדברים בקרוב ל-40%-50% בנשים צעירות שזה בגיל הפוריות. אלה נשים שכפי שאתם יודעים, אנחנו יותר ויותר חברה שנכנסים להיריון בגילים יותר מאוחרים כי יש אקדמיה וכדומה, אלה נשים שמפספסות את היכולת להיות אמהות, ואנחנו יודעים מה החשיבות של ילדים פה במדינה הזאת.

בר לוי מהבית של בר. אני ברשותכם ארחיב על פרופ' וקנין. לפי ההיגיון הזה, אנחנו רואות שתי נשים בשנה עם סרטן מטסטטי? לפי המספרים האלה, אנחנו מדברים על שתיים-שלוש נשים בשנה עם סרטן מטסטטי?

אלה המספרים האמיתיים.

אנחנו רואות בשטח שאלו לא המספרים. בעמותה יש לנו 3,000 נשים עם טרום סרטן וסרטן צוואר רחם. אנחנו מטפלות בעשרות נשים עם סרטן מטסטטי, ולא רק זה, אם אנחנו מסתכלים על הספרות, שיעור ההישרדות בחמש שנים הוא סביבות 40%-50%. זאת אומרת, כמעט אחת משתי נשים ילכו לעולמן בשל המחלה וזה לא מסתדר עם הנתונים האלה. כנראה יש לנו איזושהי בעיה גם בהבנה והרישום של מטופלות עם סרטן שהוא איננו רק מקומי, רק מורידות את הרחם והולכות הביתה. זה לא משקף את המציאות וחבריי הרופאים פה ישקפו כמה בתי החולים נופלים תחת העומס בגלל המחלה הגרורתית.

אנחנו רושמים את הנתונים ברישום סרטן על בסיס השלב בעת האבחנה. לצערי הרב, אין לנו את המשאבים לעשות מעקב פעיל אחרי החולים. כך שיכול להיות שבעת האבחנה הסרטן היה ככה, כפי שכתוב בטבלה הזאת.

את צודקת במובן, תראי, שלב אחד, אני פשוט לא רוצה להיכנס לזה כי שלבי המחלה זה סיפור בפני עצמו.

אבל זה מאוד חשוב, זה הרישום.

המתמחים שלי נבחנים על הדברים האלה וקשה להם.

איך ננהל מעקב על המדינה אם לא נדע את המספרים האמיתיים?

צריך להבין, ששלב 1B2, שזה עדיין נחשב שלב מוקדם, זה שלב שכבר אי אפשר לטפל בו בניתוח, שמגיעים כבר לכימותרפיה וקרינה. זאת אומרת, המחלה המקומית, כי זה מתחיל בתור מחלה מקומית, כי צוואר הרחם הוא אזור שאנחנו יכולים לראות אותו. המחלה שם, ברגע שהיא עוברת גבול מסוים של גודל מסוים, אפילו שהיא מוגדרת מבחינת התחלואה כשלב אחד, בתוך שלב אחד הזה, יש המון נשים שהן לא נתיחות.

זאת אומרת, אפילו לא יכולות להגיע למצב שאני אגיד רק איבדתי את הרחם והכול בסדר, אני אביא ילדים בפונדקאות, הן מגיעות למצב שאנחנו שורפים, אני אומר את המילה שורפים כי זו קרינה מאוד מאוד קשה, קרינה ששורפת להן את כל האיברים באגן. זה משהו שאני לא יודע, יש לנו נשים גם בעמותה שאני מעריץ אותן שהן מצליחות להמשיך להתמודד עם החיים שלהן. זה ממש לשרוף אותן מבפנים.

סליחה שאני מתפרץ, כי פשוט שלב אחד הזה, אתם צריכים להבין שכל מחלה, יש לה את המאפיינים שלה. כי תמיד שבאות נשים, אומרות לי, תקשיב, השכנה שלי ודודה שלי וזה, זה שונה, סרטן שד זה שונה, הסרטן הזה זה שונה ואלה איברים מאוד חשובים.

כן. לא, הייתי צריכה להדגיש שזה שלב בעת האבחנה ואלו הנתונים שאנחנו מקבלים מפתולוגיה. ואם אנחנו לא מקבלים את הדיווח, המקרה לא נכנס לרישום סרטן.

אני חייבת לציין שאנחנו נסיים את הדיון בעוד חצי שעה, אם אפשר, פשוט להגביר את הקצב.

כל אחד יקבל זכות דיבור, אנחנו נשמע אתכם, נסיים את המצגת ונתקדם כדי לתת לכולם, כל מי שהגיע, להביא את חוות הדעת המקצועית.

משרד הבריאות, ד"ר ברברה.

כפי שאמרתי, יש מדד לבדיקות סקר לסוגים מסוימים של סרטן בקהילה. אפשר לראות מהגרף למעלה שיש באמת עלייה בשימוש בבדיקות סקר, אבל באמת המצב לא אופטימלי. התקדמנו, אבל יש המון מקום לשיפור. אפשר לראות שגם אחוז הנבדקים שונה בגדול לפי אזורים.

קשה לדעת על בסיס המפה הזאת אם זה בגלל התנהגות בריאותית של אנשים מסוימים, אבל זה בסל, הבדיקה נמצאת בסל הבריאות. כך שכל עוד שאנחנו ממליצים ומדגישים ועושים Outreach, ישתמשו יותר בבדיקה הזאת. אבל כפי שאפשר לראות מהמפה הזאת, יש המון עבודה. זה לא הדבר היחיד שבו אנחנו רואים שיש אי-שוויון מסוג אחד או אחר לפי איזור המגורים.

לא, אבל זה גם חלק מהדליברי והעלאת המודעות, וזה מאוד חשוב.

נכון, נכון.

זאת אומרת, זה שיש את זה בסל אבל זה לא בניצול, אותי זה לא משכנע. הייתי רוצה לראות שכולם עושים בדיקות סקר.

זה האוניברסלי מול אופורטוניסטי. אופורטוניסטי זה צריך לפגוש את האישה, אישה לא באה, הרופא לא בא לו לעשות את הבדיקה, אין לו זמן, חמש דקות, תעלי, תרדי, צריכה להתפשט, צריך לעשות את הבדיקה.

לא, גם כמה רופא משפחה עושה דליברי לזה? אני באמת שואלת שאלות הכי פשוטות.

בשטח, לא מספיק.

אלה הנתונים של הכללית, אבל אפשר לראות גם לפי הגיאוגרפיה. הפערים הגדולים הם בין המגזרים. המגזר הכללי עומד ביעד ארגון הבריאות העולמי. זאת אומרת, אנחנו כבר מגיעים ל-70% ומעלה, עומד יפה מאוד ביעד וגם מתחסן לא רע. יש מקום לשיפור, אבל מתחסן.

המגזר הערבי מתחסן טוב, אבל לא עומד ביד הסיקור. נכון ששיעורי התחלואה יותר נמוכים ונכון שבעתיד היותר רחוק הם יראו את הפירות כי הם מתחסנים, אבל הפערים נמצאים שם, ובמגזר החרדי.

פרופ' מור, אתם תציגו את הנתונים של החיסונים?

כן.

שיעור כיסוי חיסון HPV? בבקשה.

החיסונים ניתנים בכיתה ח' כחלק מחיסוני השגרה שניתנים בבתי הספר במסגרת שירותי בריאות לתלמיד, כך שהם ניתנים בחינם כמובן וכל הורה יכול לחסן את הילדים שלו.

יש פה איזשהו לוג של ההתפתחות של החיסונים וגם מבחינת התכשיר שבו אנחנו משתמשים וגם מבחינת קהלי היעד. כיוון שזה התחיל בבנות בלבד ולאחר מכן זה הורחב לבנים וגם התכשירים שאנחנו משתמשים בהם הולכים ומשתכללים בהתאם לשכלולים בטכנולוגיות שעומדות לרשותנו וגם בהתאם לתקציב שניתן לנו. ניתן לראות פה את ההתקדמות, והיום אנחנו נותנים את החיסון שהוא עם תשעה זנים, אנחנו נותנים שתי מנות, גם לבנות וגם לבנים.

החיסון הזה, לא רק זכאים אליו לפי סל שירותי הבריאות ילדים בבתי הספר, אלא גם אחר כך אנחנו מאפשרים למי שמסיבות מסוימות שאולי נדבר עליהן בהמשך לא חוסן בבית הספר, יכול להתחסן גם בלשכות הבריאות עד גיל 18 ללא תשלום כאילו הוא חוסן בבית הספר.

מי עושה מעקב חוסן או לא חוסן? בקופת החולים עוקבים אחרי זה?

אין מעקב.

יש רישום בתיק של קופת חולים, בתיק של המטופל, של הילד, שהוא עשה חיסון בבית הספר או לא? כלומר, רופא ילדים יכול לראות את הנתונים?

רק בשלוש השנים האחרונות בערך נכנס הנחליאלי.

כן, הנחליאלי נכנס ועכשיו עם חוק מאגר חיסונים זה בוודאי יכנס ויהיה לנו כלי שיכול באמת להתריע על אנשים שלא קיבלו חיסונים מסוימים ואז זה יכנס, אני מקווה, לשגרה של עבודת הרופא בקהילה.

יופי.

המעקב חשוב, כי, זהר, מעט מאוד באים למחוזות להתחסן. קשה להגיע, קשה להשיג בטלפון, קשה לבוא.

מאז הקורונה יש בעיה בכלל להגיע.

לא עונים.

חבר'ה, אני מדברת כאן כלקוח, זה לא על סדר היום, זה לא על סדר היום. לא בבתי הספר ולא בקופות החולים, זה לא על סדר היום. קיבלנו מכתב, הכול בסדר, אני מספרת לכם עכשיו מהצד השני. אם לא הייתי חוקרת להבין מה זה ולומדת ואני יודעת שהרבה הורים לא עשו, לא הייתי שולחת. ואני גרה לא באזור ספר, אני גרה במרכז הארץ.

בכלל, בצל המלחמה. בצל המלחמה זה הדבר הראשון שנפגע.

יש עוד קבוצה שיכולה לקבל את החיסון, זה עוד פעם תלוי במה שהסל מותיר לנו, אבל היו שנים שהיה אפשר לעשות קאצ'אפ, קאצ'אפ הכוונה לתת אפשרות לבוגרים צעירים שלא חוסנו במסגרות בתי הספר ואחר כך לקבל את החיסון אחר כך ללא תשלום.

זו נקודה מאוד כאובה. כי אנחנו נלחמנו על זה בוועדת הסל שנה, שנה זה היה מ-21 עד 26, שנה הצלחנו מ-18 עד 26. למה זה חשוב? ראשית, כי מצאו היום שהחיסון יעיל גם אחרי הדבקה. גם בנשים יותר מבוגרות, כי אין חיסון טבעי. אז שנה הצלחנו לעשות קאצ'אפ. אתה יודע, יש הרבה כאלה שלא, 50% לא חוסנו בגיל הצעיר. שנה ראשונה זה היה 21.

וזה ירד מהסל. אני אמרתי, איך מעזים להוציא מהסל כזה דבר? זה כבר היה בסל. כי הקצ'אפ מאוד חשוב, במיוחד במדינת ישראל שרק 50% מתחסנים.

מה העלות של החיסון לעומת טיפול בחולי סרטן והמשפחה?

הרבה פחות, הרבה פחות.


אגב, מה זה קאצ'אפ? אלה החיילות וחיילים שלנו, אגב. זה הוגש שוב לסל. בסל העבירו לוועדה במשרד הבריאות, הם יסדרו לכם את זה. אבל לא הייתה ועדה, ועכשיו זה שוב בסל. ומה יגידו השנה? שוב יעבירו למשרד הבריאות?

צריכים להכניס את זה לסל.

כמה עושים חיסונים מתוך 100%? רק באחוזים, אתם יודעים להגיד את זה?

מנה ראשונה – סביב 60%, אנחנו תקועים שם כבר כמה שנים. מנה שנייה – סביב 50%. את יכולה לראות שבאוכלוסיות, לדוגמה בירושלים זה כמעט 0%, בצפון זה קצת יותר. באופן כללי זה 60% מנה ראשונה וכ-50% מנה שנייה.

קבוצה אחרונה שיכולה להתחסן לפי סל שירותי הבריאות היא גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים כיוון שהחשיפה שלהם היא יותר גדולה כי מספר השותפים המיניים שלהם הוא בדרך כלל יותר גדול.

אפשר להעביר שקף ולראות את שיעור כיסוי החיסונים בבתי הספר לאורך השנים. ניתן לראות פה, החל מתשע"ד שאז התחיל החיסון רק בבנות ולכן אתם רואים רק - - -

תשימו לב לנפילה שהייתה עם לוטם סיבוני, הסיפור של לוטם סיבוני. שזה בכלל לא בגלל החיסון, היא קיבלה נורופן והיא הייתה אלרגית והיה דום נשימה. אבל באותה שנה, שנה אחרי זה, ב-2017 הייתה נפילה ועוד לא התאוששנו.

אתם רואים פה באמת את מה שהתייחס אליו פרופ' בורנשטיין, זה באמת מה שקרה בתשע"ו, זה אותו מקרה שהוא התייחס אליו. וניתן לראות מצד שני, ניתן לראות שיש פה איזושהי מגמה של עלייה, אומנם מאוד עדינה, אבל מגמה של עלייה. חרף הקורונה ועל אף המלחמה, עדיין יש איזושהי מגמה של עלייה שאולי אם לא הייתה מלחמה, הלוואי שלא הייתה מלחמה, הייתה הולי גם עלייה, אבל אני לא יכול להגיד.

עכשיו אנחנו כמו בתשע"ו.

זו ליבת הבעיה. ארגון הבריאות העולמי אומר 90% חיסון אם אתם רוצים לסלק את המחלה הזאת. אנחנו ב-50% מנה שנייה, 55%.

פה ניתן לראות, אתם יודעים שיש זרמים במערכת החינוך, ניתן לראות פה את הפערים בזרמים השונים של מערכת החינוך לפי זרם חינוך ערבי, יהודי ממלכתי, ממלכתי דתי ויהודי חרדי, כמובן אלה שנמצאים במשרד החינוך ולא החינוך החרדי הפרטי, הלא מוכר מה שנקרא. ניתן לראות פה את הפערים ולכן הממוצע, הוא ממצע את כל המגזרים וכנראה שניתן להגיע לשיעורים גבוהים יותר והפערים פה הם מאוד בולטים. הפערים גם בולטים מבחינה גיאוגרפית.

על החרדים אני רוצה להגיד מילה. הלא יש דיבור כאילו החרדים לא חולים במחלה הזאת. קיבלנו את הנתונים עוד מליטל, הם נכון פחות, אבל יש את המחלה הזאת בערך 60% מאשר באוכלוסייה הכללית. זה עדיין סרטן צוואר הרחם, יש בעלי תשובה, יש פרק ב', יש הרבה סיבות שגם אצל החרדים יהיה הווירוס הזה וחבל מאוד שהחרדים לא מתחסנים.

לטובת העניין הזה הייתה לנו ישיבה עם ועדת החיסונים של משרד הבריאות והם הסכימו, אגב, הצביעו פה אחד, שאפשר יהיה לחסן בכיתה ד'. למה בכיתה ד'? קודם כול, החיסון רשום מגיל תשע. עכשיו, החרדים אמרו, זה לא טוב לחסן בכיתה ח', גיל ההתבגרות, הן מתחילות לחשוב, מתחילים לחשוב על כל מיני דברים, כיתה ד' יותר טוב, חיסון נגד סרטן, No questions asked.

כך שיש כבר את ההחלטה של ועדת החיסונים. נכון, זה יעלה כסף, כי בשנה שאתה מחסן בכיתה ד', צריך באותה שנה לחסן כמה שכבות. אגב, אולי אפשר לצמצם את זה רק לקהילות החרדיות בשלב זה, חבל שהם לא יתחסנו. גם מורידים את האחוז, גם יש מאגר של הווירוס ואנחנו לא נגיע לאלימינציה, לא נסלק את הסרטן הזה.

נכון.

אם כן, הפערים האלה בולטים גם מבחינה גיאוגרפית ביישובים שיש בהם ריכוזים חרדים גבוהים יותר, שיעורי כיסוי החיסונים נמוכים יותר.

השקף האחרון שלנו. נמצאת איתנו יפית, שהיא אחות אפידמיולוגית ראשית שאחראית על כל נושא החיסונים בבתי הספר. אנחנו עושים מאמצים בעיקר בבתי ספר שמאפשרים לנו להכניס את הדברים. אנחנו מכניסים את העלונים שלנו, מכניסים את ההסברה שלנו. לצערנו, יש בתי ספר שאפילו לא מאפשרים לנו להכניס את העלון כיוון שמוזכר שם החיסון לפפילומה. אנחנו קצת לכודים פה, אבל אנחנו עושים את המאמצים שלנו כדי להעלות את שיעור כיסוי החיסונים, אנחנו גם בדרך כלל מצמידים את זה לחיסון אחר שניתן באותה שכבת גיל כדי שיהיה כבר ריכוז של מאמץ באותו בית ספר ואז הילד שמפחד, הוא מפחד פעם אחת, הוא לא צריך לפחד פעמיים, לחשוש מהחיסון.

וגם בבתי ספר שמעוניינים לעשות את זה, אנחנו מקדימים את זה לכיתה ז'. יכול להיות שזה נוח לבית ספר, יכול להיות שזה נוח להורים. אנחנו גמישים, אנחנו לא אומרים תנו את זה רק בכיתה ח', אנחנו מאפשרים לתת את זה גם בגילאים יותר נמוכים.

ונכון מה שאמר פרופ' בורנשטיין לגבי הקדמת החיסון, יש לזה גם עלויות כיוון שארבעה מחזורים נצטרך לתת חיסון לשני מחזורים בבת אחת, כך שיש לזה נגזרת של עלויות כמובן.

זה תכנון הוצאה לעומת הוצאות עתידיות.

כן, בהחלט, כמו כל דבר.

זה יתקזז תוך כמה שנים.

נכון. תודה רבה, תודה על המצגת האינפורמטיבית.

נמצאת כאן בר לוי, עורכת דין שהקימה עמותה שנקראת הבית של בר למען נשים עם סרטן גינקולוגי, עמותה שמלווה ומייצגת את כל המטופלות של סרטן צוואר הרחם ונשים מאובחנות במצב טרום סרטן בצוואר הרחם. בבקשה, בר, יש לך סיפור אישי גם, אימא שלך, אבל בבקשה, אם תוכלי לעשות את זה בקצרה כדי שנגיע לדברים עיקריים ונשמע אותך.

(הצגת מצגת)

בוודאי. ראשית, תודה רבה על ההצגה הכל כך יפה, מעולם לא הציגו אותי ככה, תודה.

דבר ראשון, אני באמת רוצה להודות לך שאת מלווה אותנו, אני חושבת בשנה האחרונה, וזה כל כך לא מובן מאליו לעשות דיון שכזה בזמן מלחמה כשעוד יש חטופים בעזה, להתעסק בבריאות האישה. אני ממש מודה לך שהרמת את הכובע בשיתוף פעולה עם חברת הכנסת שרון ניר שמלווה אותנו גם כן. באמת תודה, תודה, תודה, בשמי ובשם המטופלות.

וכמו שאמרת, באתי עם סיפור אישי, אבל הוא לא האישו כאן, אבל הוא כן האישו. זאת אומרת, כשאני מדברת על נשים, אני חושבת על האימא הבאה, על האימא הבאה כמו אימא של שרון, כמו אימא שלי, שצעירות בגילים שלנו לא יצטרכו יותר להיות יתומות או להתעסק בנושאים האלה בכלל.

באנו כאן כמובן בשם המטופלות. דיברנו רק על CIN 3, אבל אם אנחנו מסתכלים על כל התחלואה בטרום סרטן, בהתאם לנתונים כלשהם שפעם התפרסמו כי כמובן אין מעקב מספק על נתונים ב-CIN 1 ו-CIN 2. 5,000 נשים בשנה מאובחנות עם טרום סרטן צוואר רחם שנגרם מווירוס הפפילומה האנושי, וכפי שראינו עכשיו, 300 נשים בשנה מאובחנות עם סרטן צוואר הרחם. לפי הספרות ולפי הקליניקה, אנחנו יודעים שכמעט מחציתן ימותו. וזה כמו רולטה, מישהי תמות, מישהי תחיה, ומאחורי כל סיפור כזה עומדת אישה בישראל.

הבאתי פה תמונה של מטופלות שאנחנו מלוות בעמותה. זאת ליאורה מראשון לציון וזו דלית משוהם וזאת אדווה מתל אביב וזו ענת מירושלים וואניה מקיבוץ רבדים. כל מספר כזה וסיפור כזה, יש אישה מאחוריו, מאחורי המספר הזה. והצטרפה אליי היום טל מן האמיצה והיקרה שהיא ניצחה את הרולטה, את הסרטן.

תכף היא תספר לכם איזו אישה מסודרת ואחראית היא, שהולכת להיבדק, אבל הסטטיסטיקה פגשה גם אותה. בפועל, האמת היא, ד"ר סילברמן, תודה רבה על הנתונים שהבאת, אבל אין לנו באמת מושג מה קורה בשטח בהיבטי הנתונים. הנתונים שהוצגו כאן היום, תודה רבה לכל גורמי משרד הבריאות שבאמת תכללו נתונים שמעודכנים יותר ממה שהיה זמין קודם לכן, אבל אני מצטערת, אי אפשר לקבל ככה החלטות מקצועיות. אי אפשר להבין מה השלכות המלחמה על נשים היום במדינת ישראל שלא הולכות להיבדק, שלא דואגות לעצמן, ששולחות את בני ובנות זוגן לשדה הקרב ולא דואגות לעצמן.

כאמור, ארגון הבריאות העולמי, ה-WHO הכריז לפני 6 שנים על אסטרטגיה עולמית, הם קראו לזה עיקרון ה-90-70-90, 90% חיסון, 70% בדיקות סקר, 90% טיפול, וקבעו את שנת 2030 כשנת יעד. אנחנו מדינה אדומה. זה ישמע מוזר מה שאני אגיד עכשיו, אבל אנחנו קרובים יותר לאיראן בכמות בדיקות הפאפ שאנחנו עושים וקרובים יותר לטורקיה ברמת ההתחסנות שלנו, לעומת מדינות יותר חביבות כמו אוסטרליה וסקוטלנד שהוכיחו שאפשר באמת למגר את סרטן צוואר הרחם וכבר ראו שם בשנה האחרונה אפס מקרים של סרטן צוואר רחם.

ואנחנו במדינת ישראל, עם מערכת הבריאות המדהימה שלנו ואני אומרת את זה עם כל ליבי, יש לנו מערכת מדהימה. אנחנו נשארים אדומים? אנחנו? הסטארט-אפ-ניישן. וזה מצחיק אותי, מצחיק ועצוב, שאפילו השבוע, רואנדה, רפובליקת רואנדה שבאפריקה הכריזה על תכנית אלימינציה עד שנת 2027, 2027, שלוש שנים לפני היעד של ארגון הבריאות העולמי. ואנחנו יושבים כאן היום בשנת 2024 ועוד לא אימצנו את התכנית שהולכה על שולחן משרד הבריאות בתחילת השנה.

חשוב לי להעביר רגע נתונים מהשטח. אין יום שאני לא מדברת בטלפון עם מטופלת עם סרטן צוואר הרחם או עם טרום סרטן. הסיפורים שאני שומעת על הסבל, על הפגיעה באיכות החיים, על הקושי הזוגי והמשפחתי, על אובדן הפוריות והנשיות. אלפי נשים במצבים טרום סרטניים לא נספרות בכלל על ידי ארגוני הבריאות, אף אחד פה לא באמת יודע להגיד כמה נשים בשנה עם טרום סרטן.

הרמנו את הכפפה ובדקנו. התחושות שלנו בצוות העמותה הוכחו פה במחקר הזה שגם הצגנו אותו באירופה, הוא מראה ירידה משמעותית באיכות חיים לא רק של חולות סרטן שעוברות את הטיפולים הכי קשים ונוראיים, אלא גם של אלו עם טרום סרטן. והשקף הזה, כל פעם שאני מסתכלת עליו, הוא מזעזע אותי מחדש. אם אפשר, את השקף הבא.

שלשום חזרתי מכנס הפפילומה העולמי בסקוטלנד. דיברתי על המאמצים שאנחנו עושים פה במדינת ישראל בשיתוף פעולה פה עם כל הרופאים הנכבדים שהגיעו לכאן היום כדי למגר את הווירוס ושכדי שנשים לא יחלו. אתם יודעים מה ענו לי? אנחנו משקיעים יותר כסף בפצצות. תראו כמה כסף אנחנו צריכים להשקיע בחיסון, 6 מיליוני שקלים לאוכלוסיית הקאצ'אפ. כמה כסף אנחנו משקיעים על טיפול בחולות? וה-40 מיליון שקלים האלה, מה הם כוללים? כוללים ניתוח, קוניזציות וטיפולים ביולוגיים ואימונותרפיים. אלה שלושה מרכיבים, בלי לקחת בחשבון שעות רופא, ימי אשפוז, אובדן ימי עבודה, קצבאות ביטוח לאומי. כל הדיון פה צריך להיות על השקעה לטווח ארוך, על השקעה, לא על עוד הוצאה.

אפשר למגר את הווירוס הזה ולהציל כל כך הרבה נשים בשנה. אני מצטערת שאני כועסת, אני פוגשת את הנשים האלה יום-יום, נמאס לי לבוא בלי בשורות, להגיד להם עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם יש מה לעשות, יש איך למנוע, אבל מדינת ישראל לא עושה מספיק.

עבדנו כקואליציה של ארגוני בריאות, הנחנו את המסמך הזה על השולחן. אני רוצה היום לחזור למטופלות עם בשורה, אני רוצה להגיד להן שלכנסת ישראל ולממשלת ישראל ולמדינת ישראל אכפת מהן, שמשרד הבריאות יאמץ את התוכנית הזאת שהוגשה. יש לנו פה הזדמנות חד פעמית, אני חושבת שכולם פה סביב השולחן תמימי דעים על החשיבות. אני מטיפה to the choir מה שנקרא. יש פה קונצנזוס, בואו נשתמש בזה, בואו נעשה החלטה היסטורית ונאמר זה אפשרי, מדינת ישראל מתחייבת עד שנת 2030 למגר את וירוס הפפילומה.

אנחנו כעמותה עושות כל מה שאנחנו יכולות כדי להעלות את הנושא לסדר היום, להגיע לכמה שיותר נשים, להעלות מודעות, להציל את האימא הבאה. זה מאוד מאוד מאוד מאוד קשה, בטח בימים של היום, ואנחנו מבינות את האתגרים בכל מגזר וחברה. הקמנו פורום לבריאות האישה החרדית רק כדי להתחיל להבין לעומק את המורכבויות הקיימות. אם יש משהו שבלט בפורום הזה, זה מה שהיה הוא לא מה שיהיה, מבינים שאפשר וצריך לעשות אחרת. הדיון היום הוא קריטי בנושא הזה. אני כבר מסיימת.

מישהו צריך לקחת על זה אחריות. הנושא הזה מודר יותר מדי שנים משולחן מקבלי ההחלטות. אני פונה אליכם, משרד הבריאות, אני מתחננת, תכריזו, תחליטו, תגידו אנחנו עושים, אנחנו מכניסים את זה כמדד לאומי, את ההתחסנות, את כל מה שצריך. נבוא למטופלות הנשים, למשפחות, לחברות שלי שאיבדו את האמהות שלהן ונגיד, היום עשינו דבר טוב במדינת ישראל ואת האישה הבאה אנחנו נציל. תודה רבה.

בר, תודה רבה. ובואו נשמע את גברת טל מן המחלימה.

תודה רבה על זכות הדיבור. ואני רוצה לספר לכם ששום דבר לא הכין אותי לרגע הזה שבו בישרו לי, יש לך סרטן, כי בכל מה שקשור לבדיקות, אני שעון שוויצרי. ממוגרפיה ומישוש פעם בשנה, בדיקת פאפ כל שלוש שנים, בדיקות דם. והיו צריכים לתפוס אותו לפני השלב המתקדם שמצאו אותו, גידול של 6 סנטימטר, כדור טניס עם גרורות פזורות בכל האגן.

אני עוד דוגמה למישהי שנפלה בין הכיסאות, והסרטן לא תפס אותי בזמן טוב. זה היה בדיוק יום ההולדת ה-44 שלי, הייתי בשיא הקריירה התקשורתית שלי, אימא לשתי בנות, הייתי בעיצומה של השקה של מותג התכשיטים שלי בניו יורק ואז אובחנתי. פתאום מאישה בריאה, פעילה, הפכתי לחולה במחלה מסכנת חיים עם אחוזי החלמה שלא היו לטובתי, 50%, אחת מחלימה ואחת מתה, אחת לא שורדת את זה, משאירה ילדים יתומים, הורים שקוברים את הבנות שלהם.

ולומר לכם את האמת, אני פחדתי, אני פחדתי מהכול, אבל מקור הכוח שלי היה שתי הבנות שלי. אני ראיתי אותן מול העיניים ואני ידעתי שאני לא אשאיר אותן בלי אימא, יצאתי למלחמה על החיים שלי. בואו תתקנו אותי, מה אני צריכה לעשות? איפה אני צריכה להיות? ולא ראיתי בעיניים.

אני לא יודעת אם זה נשמע הגיוני אפילו, אבל בסך הכול דחו לי את גזר דין המוות. כי מכמויות הקרינה שאני קיבלתי הרופאה שלי כבר אמרה לי שהסרטן יחזור עוד 15 או 20 שנה. אני איבדתי את הנשיות שלי, אני נכה לצמיתות. אני איבדתי את הקריירה שלי, איבדתי את איכות החיים שלי, הזוגיות שלי נפגעה, ואף אחד לא יוכל לשקם את הגוף שלי. בדיוק כמו שנאמר כאן, רקמה מוקרנת לא משתקמת.

הטיפול בצוואר הרחם כולל שבועות ארוכים של טיפולי קרינה יום-יומיים, וכשהתענוג הזה מסתיים, נכנסים לעוד חמישה סשנים של ברכיתרפיה. זו קרינה מרוכזת לתוך הגידול, קרינה פנימית עם תענוג של הרדמה אפידורלית שבועית. מי שלא חוותה את זה לא יכולה לדמיין ולנסות להבין מה זה אומר, שלא לדבר על תופעות הלוואי המאוחרות של נזקי הכימותרפיה.

אבל לא באתי לפה להתבכיין, באתי לצעוק שאם אנחנו נהיה חכמים ונאמץ תוכנית מסודרת, נוכל להגביר את המודעות בקרב הנוער, נעודד אותם להתחסן. עד שנת 2030 נוכל להגיד שמיגרנו את וירוס הפפילומה ואת סרטן צוואר הרחם בישראל. אני כאן לצעוק, וכולנו יודעים את זה, יש חיסון לסרטן הזה. צריך לפרסם, להסביר, לשכנע.

השבוע אני סגרתי מעגל. ליה, הבת הבכורה שלי, חוסנה במסגרת בית הספר בכיתה ח'. אני גרה ברמת השרון וכשאני חתמתי על אישור ההורים לחיסון, אני הרגשתי שאני חותמת על תעודת הביטוח לבריאות של הבת שלי. אבל מתוך 22 תלמידים בכיתה, שישה לא חוסנו. למה? בורות נטו. לא הייתה הסברה מספיק טובה, קיבלנו איזשהו מסמך, אני מוכנה לעבור מבית ספר לבית ספר ולהסביר את החשיבות הזו בהתנדבות, זו השליחות שלי.

ילדה שלא חוסנה אמרה לבת שלי שאימא שלה אמרה לה שלי הייתה מחלת מין, תקלטו את הבורות הזאת. לא הייתה לי מחלת מין, היה לי סרטן, סרטן שעובר במגע פיזי, סרטן שמתפרץ גם אצל גברים. איפה המודעות? לא יודעים מזה. תסכימו איתי, סרטן צוואר הרחם הוא לא הסרטן של המקובלות, לא צובעים עלינו בניינים בוורוד. אבל יש את הסטיגמה שהוא מתקשר למתירנות מינית. זה לא קשור למספר פרטנרים, צריך פרטנר אחד שידביק אותך.

מתוך 260 מאובחנות בשנה, 130 נפטרות. די עם הרולטה הרוסית הזאת. אתם חושבים שאם היה חיסון לסרטן השד אחוזי ההתחסנות היו כל כך נמוכים? אני חותמת לכם שלא. יש חיסון לסרטן והילדות שלנו לא צריכות לעבור את הגיהנום שאני עברתי. נכשלנו עד עכשיו בהסברה, בואו ניקח את זה מכאן למקום אחר. לא מאוחר לתקן, לחנך, לפתח מודעות, לבצע את בדיקת ה-HPV Typing. חובה לעשות הכול על מנת לעלות את אחוזי ההתחסנות, זה בידיים שלנו.

משרד הבריאות, משרד החינוך, הצבא, ההורים, מקבלי ההחלטות, בואו נעשה מה שצריך ונהפוך את המחלה הזו להיסטוריה. תודה רבה על ההקשבה.

תודה לך, טל, תודה. הסיפור שלך - - -

תודה על ההקשבה שלך ועל הנכונות שלך ועל ההירתמות שלך, אני מודה לך.

תודה לך. באמת, לקחת אותך ולצלם אותך ולהפיץ בכל מוסדות החינוך ולהורים ולרופאי משפחה.

אני אומרת שאני PP, אני פרזנטורית פפילומה.

נמשיך שיתופי פעולה, תודה רבה. אני חושבת שעכשיו הזמן לתת זכות דיבור לפרופ' בורנשטיין, האב של התוכנית שהוגשה למשרד הבריאות. אני מבקשת לקצר כי אנחנו ממש מוגבלים בזמן.

קודם כול היה מאוד מרגש ותודה רבה לטל. תודה רבה. תראו, אנחנו כולנו באותו צד של השולחן. כולנו באותו צד של השולחן. כולם רוצים לעשות אלימינציה. אגב, אלימינציה בעברית זה סילוק. מיגור זה בכלל, כמו אבעבועות שחורות, סילוק זה כמו פוליו, שזה גם טוב.

כולנו באותו צד של שולחן ואני מריע ומרים את הכובע למשרד הבריאות שהכניס את החיסון די מוקדם והעביר אותו גם למתן לבנים ועוקב אחרי הנושא של סרטן. ואני מצדיע לקופות, הקופות עושות עבודה יוצאת מן הכלל, גם בהתחסנות וגם עכשיו, ובמאוחדת בכלל, האחות יכולה כבר לתת את החיסון לנשים, זה יוצא מן הכלל. אני מריע גם לצבא, מסתבר שהצבא ממשיך ומחסן. הם ממשיכים את סל הבריאות של 2023 והוא ממשיך לחסן, אבל זה על חשבון משרד הביטחון. כך שאם מחר יצטרכו צוללת שביעית, לא יהיה כסף לחיסונים.

מה שאני באתי ואמרתי ואמרנו מספיק לדבר, בואו לעשות, והכנו תוכנית אלימינציה. התוכנית הזאת, ארגנו קואליציה של כל האיגודים הרפואיים הגדולים במדינת ישראל, האיגוד הגינקולוגי והאיגוד למחלות זיהומיות, והחברה לגינקולוגיה אונקולוגית, והקופות השונות, וכולם הרימו יד וכולם הבינו את החשיבות. כי ארגון הבריאות העולמי קבע שיש כזה חיסון יעיל, אפשר לסלק את המחלה, אפשר לסלק את המחלה.

גם בישראל אמרו, אנחנו משתתפים, אבל אף אחד לא לקח את הנושא הזה כפרויקט. כי הפרויקט זה לא כולל רק חיסון, הוא כולל, כמו שדיברנו פה, גם סריקה וגם חיסון וגם טיפול וגם מעקב. ולכן כתבנו את המסמך הזה, הוא נוגע לכל הדברים, דברים מאוד פשוטים, עלויות לא גבוהות, חלק מהדברים כבר נעשים, רק אנחנו חושבים שכדאי שזה יעשה עם הנחיה של משרד הבריאות, לא תלוי רק בתקציב של משרד הביטחון או בתקציב של קופת חולים כזו ואחרת.

אני מאוד מתחבר למה שבר אמרה, פרויקטור. זה נושא שאולי צריך מישהו שירכז אותו. כי זה כולל גם חיסון וגם סריקה, כמה היבטים של אותו נושא. אני קורא למשרד הבריאות ואני מבקש מהוועדה, תיקחו את תוכנית האלימינציה, תשפרו, תשפצו, מה שאתם רוצים, אני מוכן לייעץ ולבוא לעזור, תמנו מישהו שיהיה אחראי ויקדם את זה. זה לא הרבה עבודה וזה יהיה פרויקט יוצא מן הכלל.

עכשיו, שוב, אני הזכרתי, זה גם לטובת החיילות והחיילים שלנו. לא ייתכן שהם יבואו והורידו להם מסל הבריאות את מה שמגיע להם. הקריאה שלי היא לקבל את תוכנית האלימינציה שהגשנו, הגשנו אותה מסודר, היא כוללת רקע מדעי, זה קונצנזוס של איגודים רפואיים מובילים של ההסתדרות הרפואית בליווי הבית של בר, ואנחנו כתבנו והגשנו את זה בתקווה שתרימו את הכפפה ותעשו את זה. זה לא מסובך וזה יהיה פרויקט יוצא מן הכלל, ואם נעשה את זה, אנחנו בחזית האומות. אתם יודעים, יש מדינות שכבר סילקו את סרטן צוואר הרחם. אוסטרליה, שוודיה, פורטוגל, אנגליה, ההיארעות ירדה בצורה דרסטית. למה שנהיה מאחור? מה?

כמו שאמרת, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בדברי הפתיחה סיכמת בעצם את כל הדיון. בכל העולם יש אלימינציה ואנחנו הולכים אחורה, מסלקים מסל הבריאות מה שצריך ולא נותנים מה שצריך? אני מסכם ואומר, אני קורא לקחת את תוכנית האלימינציה כפי שהגשנו וליישם אותה לטובת בנות וגם בנים, זו מחלה גם של גברים. תודה.

תודה רבה, פרופ' בורנשטיין. בבקשה, סא"ל חן ארבל, בבקשה תציגי נתונים של הצבא והמלצות שלך.

כן, כמו שאמרתי, אני מייצגת פה את חיל הרפואה ואת המרכז לשירותי רפואה ובאמת אומרת, גם בשם חיל הרפואה, באמת תודה רבה על קיום הדיון הזה. אנחנו בעלי עניין מיוחד גם ב-HPV, גם באבחנות גינקולוגיות מתוקף כך שבאמת המאפיין אולי החזק והבולט ביותר של האוכלוסייה שלנו, של המטופלים ובטח של המטופלות, זה שיש אצלנו מטופלות צעירות. הרוב המוחץ של המטופלות בחיל הרפואה הן באמת חיילות חובה בגילאים בין 18 ל-20, שזה ממש חופף לגילאי שיא ההיארעות של ה-HPV באוכלוסייה.

וגם מבחינת משרתות הקבע שהן קצת יותר מבוגרות, הן ממש ממש אוכלוסיית היעד, גם המשרתות וגם המשרתים, לחיסוני הקאצ'אפ, או כמו שקודם נאמר פה, דור המדבר, ביטוי יפה, נאמץ. אבל באמת אנחנו ממש חשים שאנחנו יושבים באיזושהי צומת אסטרטגית של הניהול של האוכלוסיות האלה גם מבחינת העלאת המודעות, גם מבחינת הסקירה, גם מבחינת הטיפול, המניעה הראשונית בחיסון, כי אנחנו ממש ממש מהווים איזשהו שער כניסה כזה של האוכלוסייה הרלוונטית בגיל הרלוונטי ובתקופת הזמן הרלוונטית שבה יש את הדור הזה של הקאצ'אפ, שצריך את הקאצ'אפ.

ומתוך אותה חובה ותחושת שליחות ובאמת מחויבות של חיל הרפואה לתת לזה מענה, גם כשוועדת הסל הממלכתית הורידה את חיסוני הקאצ'אפ, אנחנו בתוך צה"ל, בוועדת הסל הצבאית, השארנו את חיסוני הקאצ'אפ לאוכלוסיות האלה, ובכך אני חושבת שאנחנו מהווים באמת איזשהו מקרה בוחן או יכולים להראות שבמבחן המציאות, כשהמדיניות תומכת ומאפשרת ומרחיבה כמה שיותר את הסל עבור אותן מטופלות, עבור אותן נשים שלא חוסנו, כי החיסון נכנס בהדרגה וכי לא היה להם המזל הזה להיוולד בשנתון הנכון.

כמה אתם מצליחים לחסן בשנה?

אני באמת רוצה להגיד שבניתוח המגמות, אנחנו רואים שהמגמה היא ממש בקורלציה טובה למדיניות בנקודת הזמן שבה נכנסה המדיניות הזאת. כאשר מנגישים את החיסון, גם מבחינה כלכלית, ובצבא כמובן אין בכלל מנגנון כזה של השתתפות עצמית. זאת אומרת שכשאנחנו לוקחים על עצמנו לספק טיפול רפואי במסגרת הסל, זה הכול או כלום, המטופל משתתף באפס שקלים. ובאמת אנחנו נושאים עלינו את כל העלויות מתוך הראייה הזאת של החשיבות ואנחנו רואים שאנחנו מנגישים את השירות הזה גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה גיאוגרפית, הם יכולים ויכולות לקבל את החיסון בפריסה מאוד רחבה, גם במרפאות צה"ל וגם במרפאות ביקור רופא שזה ספק חיצוני.

אבל כמה קיבלו את החיסון בצבא? כמה קיבלו את החיסון?

יש לי נתונים, אני לא ממש תכננתי להיכנס למספרים, אבל באמת נגיד בשנה האחרונה, 1,115 נשים ו-283 גברים ממש במסגרת הסל, זאת אומרת בין גיל 18 ל-26. 1,115, השנה עוד לא נגמרה, כן? אבל אלה נתונים עדכניים שהוצאנו לקראת הדיון הזה.

וכמה האוכלוסייה הזכאית? זאת אומרת, 1,115 מתוך כמה?

זהו, זה אחד השיקולים שלא העברנו נתונים. סד"כ צהל, משיקולי ביטחון מידע וכולי. אני אוכל אחרי זה אולי אחרי הדיון לשתף. אבל אני אדבר באמת לא על מספרים, מתוך אותם שיקולים, אלא על מגמות.

אני מצטערת שאני דוחקת לפינה, זה פשוט כל כך חשוב לנו להבין מבחינת קבלת מדיניות, כי אני לא יכולה לבוא לעשות אדבוקציה אם אנחנו לא יודעים אם זה עובד או לא, ואולי אתם באמת מקרה בוחן שהוא כל כך - - -

נכון, נכון, אני באמת בבחינה של הנתונים, אני יכולה ממש להראות לך.

ד"ר עופר דוידי, מנהל תחום בריאות האישה במאוחדת. בתור רופא נשים במילואים, הן יוצאות ומיד מקבלות את החיסון. זאת אומרת, אין לנו פה את אובדן הנשירה בדרך. לפחות בחלק מהמקומות, זה עובד ממש יפה.

נכון. אחד הרציונלים המובילים זה באמת מסע המטופלת או המטופל, או המתחסן או המתחסנת, שהכל יהיה במין One Stop Shop כזה כדי שלא יהיה את הנשר הזה בדרך של טרטור וללכת ולהוציא ולחזור ומרשם.

וזה אחד הדברים שרוצים לאמץ גם בקופות, שיוכלו לפשט את העסק. האישה מגיעה, מקבלת, עושים לה פאפ, ובאותו רגע כבר נשלחת לעשות את החיסון, לפחות החיסון הראשון.

זה משהו שאפשר עוד יותר לפשט, כי היום היא צריכה לעבור בבית מרקחת, לשלם, לא כמו שפעת שאחות מזריקה. כך שצריך לפשט גם את זה.

אני מתנצלת, אנחנו חייבים לפנות את האולם. רבקה, בבקשה. רבקה זלצר-פרייליך, אחראית מדיניות ציבורית למניעה, דקה.

שלום, אני מהאגודה למלחמה בסרטן, אני אהיה קצרה. שוב, אני מצטרפת לכל מה שנאמר כאן ותודה רבה על קיום הדיון ועל הדברים החשובים והמרגשים. ספציפית לגבי הצבא, אני שאלתי האם זה בתהליך החיול אולי של חיילות חדשות, לעשות קאצ'אפ, חיילים וחיילות חדשים.

החיילים שמתגייסים היום, הם כבר לא מדור המדבר מה שנקרא, הם כבר

קאצ'אפ, מי שלא.

בבקשה דקה, אנחנו חיילים לפנות את העולם.

אוקיי, נקודה לחשיבה. ואני רוצה בכל זאת להפנות זרקור לעניין ההסברה המלווה, כי כל תהליך דורש את ההסברה כמו שנאמר פה, וזה משתי זוויות.

אחת, לגבי הנתונים, כל כך חשובים הנתונים העדכניים, שאנחנו התעדכנו פה על נתוני 2021 כי עד אתמול ראיתי את נתוני 2019 ואנחנו ב-2024 וזה מאוד יפה לראות. אם אתה רואה את הגרף של העלייה בביצוע בדיקות סקר ואז מיד אתה רואה את העלייה בגילוי מוקדם, זה חלק מהסברה, הנתונים משמשים אותנו בשביל לשכנע אנשים על הדברים האלה. או אם מראים ממדינות את הירידה בתחלואה גם אחרי 10 ו-20 שנה של חביון, זה משרת את ההסברה וזה מאוד חשוב. האגודה עושה תשדירים, "מודעות, מתחסנות, נבדקות". צריך להראות את התוצאות של הדברים האלה וגם מבחינת נתונים.

ומשפט מסיים, אני לא יכולה כי אנחנו מפגשים פה בוועדת הבריאות בנושא הזה מכל הכיוונים, אבל גם עישון הוא גורם תחלואה לסרטן צוואר הרחם וזו מניעה והחשיבות של הדבר הזה, אני רוצה לחבר הכול.

פרופ' צבי ואקנין, ממש דקה. זה יושב ראש החברה הישראלית לגינקולוגיה אונקולוגית.

קודם כול, תודה רבה. אני יושב פה, גם מטעם כל החברים, אנחנו יושבים, וגם המסמך שקיבלתם, אנחנו גם שותפים במסמך. מה שאני רוצה לעשות זה שני דברים. אני הלכתי לתחום של גינקולוגיה אונקולוגית בגלל מטופלת שפגשתי בחודש הראשון להתמחות שלי והיא נפטרה מהסרטן לצערי, ואנחנו 25 שנה כמעט אחרי, אני מנהל את המחלקה הזאת ושבוע שעבר אני פגשתי אישה בדיוק באותו מצב. והצער הגדול, כולם מציגים את זה, יש לנו פה את האמצעים. חישוב קטן מתמטי יראה שהכול נמצא ובסופו של יום, הכסף, פשוט צריך לסדר אותו נכון. וצריך מישהו, ופה הרגולטור צריך לקחת את זה ולסנכרן פה את כולם, את כל גלגלי השיניים, כי הם קיימים, ולעבוד כאן כמו שצריך.

נעשה גם מעקב.

ואני אשמח לעזור.

תודה רבה, פרופ' צבי. אני מסכמת את הדיון.

הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון וסליחה למי שלא קיבל זכות דיבור. ובאופן ספציפי אני רוצה להודות לעמותת הבית של בר שיזמתם את הדיון.

הוועדה סבורה שיש צורך בתוכנית לאומית למיגור וירוס הפפילומה בישראל ומבקשת ממשרד הבריאות לאמץ את התוכנית שהוגשה על ידי כלל גורמי מקצוע בתחום. במקביל, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות להנחות את רופאי הנשים, רופאי משפחה וילדים בקופות החולים, ברפואה בקהילה לעודד את המטופלות והמטופלים לבצע בדיקות סקר לגילוי נגיף פפילומה ולעודד נשים לעשות בדיקות פאפ וחיסון.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לצאת במסע הסברה לבני נוער וההורים שלהם לגבי החשיבות בהתחסנות נגד וירוס פפילומה. בנוסף, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות ליזום פנייה למובילי דעת קהל במגזר החרדי ולקיים חשיבה משותפת לגבי אופן העלאת שיעורי ההתחסנות נגד נגיף פפילומה בקרב האוכלוסייה החרדית.

הוועדה מבקשת לקבל את ההתייחסות של משרד הבריאות לפעולות שנעשו בעקבות הדיון בתוך חודש. ואני רוצה לסכם שדעתי האישית ורבים יתמכו בי, יש לקדם רפואה מונעת למען בריאות הציבור בישראל. עלויות שיושקעו במניעה יחסכו עלויות גבוהות פי כמה מטיפול בתחלואה ויצילו חיי אדם, חיי אדם של האזרחים. אנחנו למען קידום הבריאות ורפואה מונעת נמשיך שיתופי פעולה.

תודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:24.