פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



51
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
11/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 97
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, י' בחשון התשפ"ה (11 בנובמבר 2024), שעה 9:00

דיון חירום בנושא "קריסת משרתי המילואים ומשפחותיהם לאחר 400 ימי מלחמה".

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
עודד פורר
יסמין פרידמן
יצחק קרויזר

גדי איזנקוט
דבי ביטון
ולדימיר בליאק
בנימין גנץ
אלי דלל
משה טור פז
שלי טל מירון
חילי טרופר
מאיר כהן
מיקי לוי
שרון ניר
לימור סון הר מלך
משה סולומון
משה סעדה
אפרת רייטן מרום
אלעזר שטרן
פנינה תמנו

יפעת קרמר אורן - עו"ס, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

יוסרי זינאלדין - יועץ קמל"ר, משרד הביטחון

שנהב אור - רפרנטית ביטחון אגף תקציבים, משרד האוצר

מיכל אנגלרט - מנהלת אגף פסיכולוגיה חינוכית, שפ"י, משרד החינוך

אביעד אושרי - עו"ד, ראש מטה שר העבודה, משרד העבודה

אלינה מילקין - מנהלת אגף מילואים, המוסד לביטוח לאומי

רחל עזריה - חכ"ל, מנכ"לית, מייסדת העוגן למשפחות המילואים

סא"ל חגי קורח - יו"ר מטה המילואים

ספיר בלוזר - פורום נשות המילואים

שפרה שחר - מנכ"לית בית חם לכל חייל

אופיר כהן - יו"ר עמותת משרתי המילואים

גיל ורד - נציג אחים ואחיות לנשק

חנה גיאת - פעילה, אמהות הלוחמים

לאה האריס - אימהות הלוחמים

בתיה כהנא דרור - חברה בארגון אמא ערה

ד"ר חנה קטן - מועצה לאומית לבריאות האישה אימהות בחזית

אילת פלר מימון - מובילת החזית הפרלמנטרית, תנועת אמהות בחזית

מיכל ברקאי ברודי - מייסדת המתמרנות

תבור דקל - ילד של מילואימניק, משפחת מילואים, המתמרנות

אילה דקל - אשת מילואימניק, משפחת מילואים, המתמרנות

לילך כהן דונשיק - משפחת מילואים, המתמרנות

שמואל לבנון - משרת מילואים פעיל, משפחת מילואים

יעל אור-לי - נשואה למשרת במילואים

אילנית סויבלמן - שדולת הנשים בישראל

איריס שפירא - עו"ד, מובילת חזית הביטחון הלאומי

יונתן קידור - סמל מחלקה במילואים

רונן פלר - מג"ד, מילואימניק

דותן סופר - יו"ר פורום החמ"לים של תרומות לחיילים, כיתות כוננות ומפונים

הדסה לזר - אחות של החטוף שלמה מנצור, משפחות החטופים

ורד קירו זילברמן

אמל ביבאר

רינת בן מוחה, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


דיון חירום בנושא "קריסת משרתי המילואים ומשפחותיהם לאחר 400 ימי מלחמה".

בוקר טוב, אנחנו מתחילים את דיוני הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. כשהקמנו את הוועדה הזאת לא ידענו עד כמה הנגב והגליל יהיו האזורים שמתמודדים עם מלחמה מעל שנה ושכל הנושאים האלה מתנקזים אלינו.

שואלים אותי למה אני שם חולצה של אחד החטופים או אחת החטופות? משתדל לשים בכל יום. א' שלא נשכח, שהם יהיו לנגד עינינו, שנדע מה חשוב בזמן הזה ומה העדיפויות שלנו, וב' גם שנעמיק ונכיר, בכל יום שאני שם את החולצה, אני עושה את המאמץ גם לקבל את האישור של המשפחה וגם להכיר עוד סיפור לעומקו.

קית' סיגל עלה לארץ, פגש את אביבה, הלכו לקיבוץ צעיר בכפר עזה, הוא מרפא בעיסוק, איש משפחה, איש שמטפל, איש שמעניק לאחרים. אביבה וקית' היו חטופים ביחד, בחטיפה הוא נפגע, נשברו לו הצלעות, ירו לו ביד, הבריאות שלו נפגעה והוא נאלץ להיפרד מאביבה ב-23 בנובמבר, כמעט לפני שנה. אין שום מידע מה קורה איתו בשנה האחרונה. אנחנו יודעים שעשרות חטופים איבדו את חייהם בשנה האחרונה בשבי. ביתו, שיר, עכשיו נמצאת בארצות הברית ולקחה על עצמה להיאבק ולספר את סיפורו, הוא אזרח אמריקאי, ולכן גם לארצות הברית יש חובה להתאמץ לשחרר אותו.

אני משתדל לשים חולצה בכל יום של אחד או אחת החטופים שעדיין לא שבו הביתה. אני מנסה להשיג את החולצות האלה ולקבל אישור של המשפחות, אז מי שמסכים שיעדכן אותנו. זה לגבי החטופים, אנחנו נשמע בעוד רגע את הדסה לזר, אחות של שלמה מנצור שהיא תפתח.

אנחנו זימנו היום דיון חירום בסוגיית קריסת משפחות המילואים. נראה שחלק במדינה חושבים שהציונות והאידיאולוגיה היא מובנת מאליה, ושאדם ייקרא לארבע צווי 8 ול-400 ימי מילואים והוא ימשיך וימשיך ואחרים לא יישאו בנטל. אבל זו לא רק הנשיאה בנטל, אנשים בני 50 ו-55 היו קצינים ולוחמים בגולני וצנחנים מתחננים אליי שאני אגייס אותם לצבא. הצבא ממזמן היה צריך לגייס אותם שוב ולהקים יחידות אבטחה והגנה ולשחרר לוחמים, פשוט לשחרר לוחמים שעושים 400 ימים. הצבא לא גייס את כל מי שהוא יכול. אנשים מתחננים להתגייס והבירוקרטיה לא עובדת.

יש כמה תופעות יפות של חטיבת האבטחה שקמה בדרום ויחידות מיוחדות, ואת כל היחידות האלו הוקרנו, אבל אפשר להקים עוד חטיבה או שניים של לוחמים בני 50-60 שישחררו עשרות אלפי מילואים סטודנטים צעירים לוחמים הביתה אחרי 400 ימים, זה מאמץ שלא מוצה.

אנחנו קוראים לצה"ל לגייס כל אדם שרוצה להתגייס. להכשיר לוחמים. יש אנשים צעירים לוחמים ששוחררו ממילואים בגיל 30 ו-40 ללא הצדקה, חלקם מבקשים להתגייס והדלתות לא זורמות ולא נפתחות מהר. צה"ל צריך לצאת בקמפיין – אם אתה בן 50-60 מפקד ולוחם וקצין ורוצה לבוא ולחזור לצבא – בוא תתגייס. ולייצר יחידה וחטיבה שנקים עם כמה אלפי חיילים ותעשה שנת עבודה מבצעית, היא תחליף עשרות אלפים של סטודנטים צעירים או הורים צעירים שלא היו בבית כמו בני בולק השכן שלי, שיש לו את עברי ועמירן והוא לא ראה את התינוקת שלו עמירן, והוא היה בבארי והיה בעזה והיה בלבנון והיה ביהודה ושומרון, והוא הולך בהכנעה, במסירות.

עוד זה מדבר וזה בא, כתבה של יואב זיתון היום ב-YNET שאם בראשית הדרך הגיוס למילואים היה מעל 100% התייצבות, זה יורד ל-75 ו-80 אחוזים. למה אנחנו צריכים להגיע למצב הזה שפאר בנינו ובנותינו שמוכנים לעשות שנת מילואים יגיעו על סף קושי והתמוטטות? זה צד אחד של המטבע – לגייס את מי שרוצה, ויש, וגם את מי שראוי לגייס וגם לגייס את החרדים בהסכמה, לייצר חטיבה או שניים. הדבר הזה היה מקל על המדינה.

אבל יש פתאום בעיות שפגשנו בשבוע שעבר ובגלל זה הדיון הזה הוא דיון חירום, כשעצמאי מתחיל להפסיד כסף במילואים, מחשבים לו את ההחזרים לפי הפעילות שהוא הצהיר עליה, במלחמה העסק שלו קורס, אומרים לו: ירדת בהכנסות אנחנו מורידים לך בתגמולי המילואים ותחזיר לנו כסף על מה שכבר קיבלת. הוא בקרב ואומרים לו תחזיר כסף.

זה חלם, זה עוול חברתי, זה לא איזה אירוע שהתגלה לעיתונאים בשבוע שעבר שעשה כותרות 5-6 מקרים. כבר בפברואר ביטוח לאומי מדליק נורה אדומה לאוצר ואומר: שים לב, אם אין לי פתרון אני אצטרך לבקש החזרים מחיילי מילואים כי אני מתגמל אותם לפי הפעילות ההצהרתית שלהם לפני שהלכו לצבא ועכשיו העסק שלהם ללא הכנסות ואני צריך לתת להם לפי מצבם העסקי. ואומר שר האוצר כבר בפברואר: אני אביא פתרון, לא ייפגע חייל מילואים בהכנסות שלו. וביטוח לאומי מביא נוסחים שונים לחקיקה שתאפשר לא לגבות את החובות האלה ולהחזיר למי שגבו, ובהוראת שעה לא לגבות את הכסף הזה, להשאיר אותו אצל אנשי המילואים, ואז שולחים את ביטוח לאומי: לך, יש קרן סיוע לחיילים במילואים. זה בלוף, אנחנו הקמנו את הקרן הזאת בחוק שלנו לסטודנטים במילואים, אין שם כסף, זה כסף קטן, אז זה לא פתרון. ובסוף יוצאים החובות כי לביטוח לאומי אין ברירה והוא על פי חוק.

דיברתי עם ממלא המקום של ביטוח לאומי אתמול בלילה ואנשי הצוות שלו ואני התרשמתי מהם לטובה. קודם כול לא תהיה אכיפה של החובות האלה ותהיה הקפאה של הגבייה, אבל כדי לבטל אותם וכדי להחזיר כסף למי שלקחו הם צריכים חוק. הם כבר הניחו חוק אבל הוא כבר מפסיק להיות רלוונטי כי שנת התקציב משתנה, יונח חוק חדש בימים הקרובים. אנחנו גם נניח חוק כזה. אבל למה מפברואר יש בעיה ולא מטפלים בה? שאלתי את זה: למה ביום חמישי שעבר יש פה לחץ בכנסת למנות שרים ואין לחץ בכנסת ביום חמישי שעבר לתקן חוק כזה שפוגע נכון להיום בכמה אלפי אנשי מילואים בעלי עסקים?

אנחנו גם נדרוש לחדש את החוק של האקדמיה. חלק מהירידה בנכונות לעשות מילואים הוא חשש של סטודנטים להפסיד עוד שנת לימודים וחוסר בהירות מה יהיו התנאים וההקלות השנה? החוק שהובלתי ביחד עם טייב ומעל 80 ח"כים שכל מי שפה חתום על החוק הזה. החוק הזה מקל על סטודנטים במילואים ויוצר שוויוניות באוניברסיטאות ובמכללות, אנחנו נדרוש לחדש אותו ולהריץ אותו ברציפות שנה-שנתיים קדימה כדי שלא תהיה אי ודאות.

אז איך הצבעת נגד חוק מעמד - - - ?

את מפריעה לי, עוד פעם אחת אני אוציא אותך, ואת עושה דבר חמור כי על כל מה שאמרתי עד עכשיו את מסכימה איתי, אז את צריכה להחליט בחיים אם את מחברת או מפלגת. אם יש פה הזדמנות לחיבור מול אנשי מילואים, למה להביא את הדבר המפלג? יש לנו מספיק זמן לריב, אם את רוצה לריב איתי אני גם אשמח לעשות את זה, אבל למה בנושא של מילואים שהוא בקונצנזוס את רוצה ללכת לפלגנות? זהו, כבר אמרת את דבריך, אם תפריעי עוד פעם את יוצאת החוצה.

אנחנו נרצה לשמוע את המשפחות ואת הילדים בסוגיית קריסת מערך המילואים, חברי כנסת ונציגי ארגונים, ואחרי זה תשובות של משרדי הממשלה. נציגי המשפחות, קודם כול הדסה לזר בבקשה, אחות של שלמה מנצור חטוף בעזה.

402 ימים. 402 ימים שאחי ועוד 100 חטופים נמקים בעזה בשבי החמאס. היעלה על הדעת? היתכן? בלתי נתפס. שמים, בקשו רחמים עליו. 402 ימים שאני זועקת את זעקתו של אחי הבכור, הקשיש, בן ה-86, נחטף לבדו מקיבוץ כיסופים. את אחי אני מבקשת, שלח את אחי.

שמי הדסה לזר ואני אחותו הצעירה של שלמה מנצור החטוף המבוגר ביותר. 402 ימים ואנחנו עדיין בנקודת ההתחלה, טרם נעשה דבר. מי היה מאמין? אחי ויתר החטופים בני ערובה בידי החמאס, והיום גם בידי הממשלה שמתמהמהת בהשבתתם. אני עומדת כאן היום ללא מילים, הכול נגמר, ופונה אליכם, נבחרי הציבור שלי: אני וכל העם בחרנו בכם שתייצגו אותנו ושתהיו לנו לפה, והיום יש לכם הזדמנות פז להוכיח שאתם פועלים למען החטופים, תזעקו את זעקתנו ותצעקו את צעקתכם. אנא אלך? אנא אבוא? היש כאן אדם שיפתח לבבו? תולה תקוות בכם שמכם תצמח הישועה. איך אתם ישנים בלילה בידיעה שהחטופים שלנו נמקים בגיהינום?

נעלמו הערכים שגדלנו עליהם, קדושת החיים, פדיון שבויים, ערבות הדדית, שלא משאירים פצוע בשטח? הכול נקבר עם חורבן הבית השלישי שלנו בחג שמחת תורה, ב-7 באוקטובר 2023. אוי לנו ואבוי לנו. אל תשלחו לעת זקנה, זעקו את זעקתו.

שלמה אחי ממייסדי קיבוץ כיסופים, הוא חבר בו 70 שנים. הוא הפריח את השממה ותרם רבות למדינה, הוא עלה לארץ המובטחת מעיראק, עם הוריי, בהיותו בן 13 לאחר ששרד את שואת הפרהוד בבגדד, אז אמרנו: לעולם לא עוד, יש לנו ארץ, יש לנו צבא. אך לא הצליחו ללהגן עליו. מחבלי החמאס פרצו לביתו, סטרו לו, אזקו אותו, חטפו אותו במכוניתו לעזה כשהוא עדיין בפיג'מה. והוא שואל אותם בתמימות: למה אתם מכים אותי? לא עשיתי לכם כלום. מאז אין לנו פיסת מידע אודותיו. השמים נפלו עלינו ועליו, החיים התהפכו, המחשבות מכרסמות והלב שסוע.

אני חוזרת שוב ומתחננת אליכם, חברי הכנסת, נציגי העם: הביטו בעיניי הטרוטות, היו לנו לפה, לשופר, זעקו את זעקותינו שנחלשו, את קריאת המצוקה שלנו מתוך כאב. עשו מעשה, הצילו את יקירנו לפני שייעלמו מן העולם. הזמן פועל לרעת כולנו. שימו את החטופים בראש סדר העדיפויות. בכל ישיבה שלכם הזכירו אותם בבקשה. אנא עשו כל שאפשר לשחרר את החטופים בעסקה. תודה.

תודה לך, הדסה. אנחנו רוצים לשמוע את תבור דקל, הבן של אילה, אשת משרת מילואים זמן רב. תבור.

אני תבור דקל, אני בן 10 וגר במודיעין. אבא שלי במילואים מה-7 באוקטובר. יש לי חבר מאוד טוב מהכיתה שאבא שלו ואבא שלי היו ביחד במילואים, אבל אבא שלו מת במלחמה ואני רוצה להגיד שזה לא טוב ושזה לא יקרה יותר. אני גאה באבא שלי, אני גם דואג לו, ואני לא רוצה שזה יקרה יותר להורים, לילדים ולמשפחות.

תודה, תבור. אם תרצה להוסיף עוד משהו אז אתה יכול. אילה, את רוצה להגיד משהו?

שלום לכולם, אני רוצה להגיד קודם כול שהלב שלנו עם משפחות החטופים ותודה לך שפתחת עם החולצה של קית', ולהגיד שאם יש סיבה אחת שאנחנו מוכנים לשירות מילואים כל-כך ארוך זה בשביל זה, בגלל שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים להיות שם עד שאחרון החטופים חוזר.

אני רוצה להגיד שזה כבר יותר מידי ימים. אני הסכמתי שתבור יבוא לפה היום וייעדר מבית הספר רק בגלל שהבנו שזה באמת זמן של חירום, שצריך להשמיע קול, והקול הזה הוא קול שנוגע גם להתמודדות הפיזית בבית אבל גם להתמודדות הנפשית, להתמודדות הרגשית, לעובדה שהילדים צריכים להתמודד בלי אבא שלהם בבית כשהם רואים מה קורה מסביב בתוך המלחמה.

אני פונה אליכם ואני מבקשת: יש דרכים נוספות. לא יכול להיות שהכול מוטל על אותם משרתי מילואים שוב ושוב ושוב. נמצאות כאן נשים ונמצאים כאן אנשים שעושים הכול למען משפחות המילואים אבל זה כבר לא מספיק. אני ממש מבקשת מכם שנרחיב את מעגל המשרתים, שנרחיב את המאמץ המשותף כי אנחנו כבר לא יכולים לשאת את זה. כשאני מסתכלת על השנה שלנו קדימה היא שוב מלאה במילואים ושוב אני צריכה להסביר לילדים לאן אבא הולך? די, תעזרו לנו.

תודה רבה, אילה. שמואל לבנון, משרת זמן רב במילואים, הילדים שלו פה, הוא יחליט אם הוא רוצה שהם ידברו, אבל אולי תתחיל בעצמך, שמואל?

הם החליטו בשבילי שהם לא רוצים.

חמודים, אבל זה כיף שהם באו גם אם הם לא מדברים. בבקשה.

באמת תודה על ההזדמנות. ומיכאל, ברמה האישית אני מעריך מאוד, יצא לנו להיפגש גם בצפון אי שם על מדים. שירתי לאחרונה גם בחניתה אז שם ספציפית לא יצא לנו להיפגש, אבל ההערכה הגדולה לפועלך ברמה האישית ולזה שאתה גם מעלה פה את הנושא לדיון.

לי קוראים שמוליק לבנון, אני קצין אגם של חטיבת גולני במילואים, מתמרנת, אני בצפון פחות או יותר משמחת תורה שעברה, עם איזושהי הפסקה קצרה בבית של בערך חודש-חודש וחצי, כולל ממש עד שבוע שעבר, גם עכשיו בכפר כילא כדי באמת לאפשר לתושבי מטולה לחזור. המטרה ברורה לנגד עינינו כולל כמובן כל החטופים, והסיפור ברור. אני כן חושב שחשוב לי לציין כמה דברים, אחד, ברמה האישית שלי, אני עם ששה ילדים, לא כולם פה, יש פה רק ארבעה, ועוד שתיים במעון אז אותם לא הבאנו. הכותרת של הדיון אצלי בבית היא לא מדויקת כי המשפחה לא בקריסה. המשפחה בעומס שאין שני לו ובתקופה מאתגרת שלא הייתה כמותה ושל אמא שצריכה לגדל ששה ילדים כאם יחידנית בשנה הזאת, ועדיין היא לא בקריסה, היא בבניה, היא באתגר מאוד-מאוד משמעותי, כמעט בלתי אפשרי, אבל יש ילדים שצומחים מתוך זה והעסק לא קורס.

אני חושב שברור לכולם הצורך בלהגדיל את מאגר המשרתים, אני מרגיש – ובזה גם אתה פתחת מיכאל ואני חושב שזה מאוד נכון – שה-pool הקיים ל למערך המילואים מאפשר לצבא לעשות יותר צעדים כדי להביא עוד כאלה שכבר היו לוחמים ורוצים. דיברת על גילאי 50-60, יש גם הרבה בגילאי 30-40 שרוצים ונכון להיום הצבא לא מצליח להניע את המערכת להביא אותם למערך המילואים וזה Pool גדול מאוד של לוחמים שעשו כבר את כל ההכשרה שלהם ויכולים היום להיכנס ולשאת בנטל כדי קצת להוריד את העומס כי העומס הוא באמת גדול ואנחנו מדברים גם עכשיו על 2025 שהעומס לא הולך לקטון, כנראה. אז זה, אני חושב, הפתרון הראשון.

אני חושב שגם בתוך מערך המילואים אפשר לעשות איזשהו דירוג, כי אני כלוחם מתמרן, כקצין אגם של חטיבה נמצא בתנאי קצה. במהלך השנה האחרונה הפעמים שהייתי בבית הן ספורות, ויש גם מילואימניקים שונים, אז אם יש בעיות תקציביות או כלכליות אפשר גם לעשות איזשהו דירוג ולעשות חלוקה בין מי שבאמת נמצא בתוך המערך הלוחם ולא רואה את הבית, לעומת אחרים שעושים משמרות וכן הלאה, זה יאפשר גם תקציבית לשחק קצת אחרת עם התגמולים.

דבר אחרון ואני חושב שהוא הכי משמעותי, אני רואה אצלי בבית שמערך הסיוע שנבנה, של הקרן, עדיין מצריך בירוקרטיות. דוגמאות קטנות שהן מצחיקות אבל אני באמת עם ששה ילדים, הגשתי בקשה לקרן הסיוע כי אמרו שיש עוד 1,500 שקלים, אז הגשתי על אחד את ה-1,700 שקלים ששילמתי רק עליו, אז מתוך זה אושר לי רק 650. זה נשמע כספים קטנים אבל הסיפור הבירוקרטי פה הוא משמעותי מאוד. והיכולת שאם כבר עברה איזושהי החלטה שמערך שמי ששירת ביולי-אוגוסט וכבר אושרה לו התוספת הקטנה הזאת, אז אפשר לקבל את זה אוטומטית ואני לא אצטרך עכשיו שוב להתחיל את הבקשה כי הגשתי רק על ילד אחד את הסכום שאושר.

מתי גם תגיש את הבקשה כשאתה בחזית? מתי תספיק לעשות בירוקרטיה? זה הכול צריך להיות בדחיפה. האישה גם צריכה להגיש בקשות וטפסים? זה צריך לצאת לך אוטומטית.

בהקשר הזה אשתי אילה שבאמת עושה הרבה, דבר אחד היא לא עושה – בירוקרטיות, ואני מבין אותה, כי יש לה ששה ילדים לגדל. היא לא מתעסקת עם כלום וטוב שכך כי היא לא אמורה להתעסק. אני עכשיו אמור להשתחרר ולהתחיל להתעסק עם הבירוקרטיות.

אני חושב שברגע שאושר 3,000 שקלים לבייביסיטר, אפשר שמי שנמצא בקטגוריה הזכאית יקבל אותם. אין סיבה שאני אתחיל עכשיו לשחזר את כל הפייבוקס שהיא שילמה, וזה הרבה מעבר לאלפי שקלים, אז אני חושב שהבירוקרטיה פה היא חשובה ואפשר הקל מאוד

להקל בבירוקרטיה.

מאוד, זה יכול לתמוך אפילו בתחושה שהיא יודעת שאת מה שמגיע לה היא תקבל ולא תצטרך עכשיו חודשיים להתעסק עם בירוקרטיות. זהו, מעבר אני מודה על ההזדמנות פה ושמח על כך.

איזה שם נתת לעצמך שמואל? גולני, לבנון. שמואל לבנון, תוסיף גולני וזהו.

הילדים יודעים כשהם יתגייסו, הם יודעים כבר לאן.

אנחנו מצדיעים לך ולשכמותך.

ולאשתי שבבית .

ולאשתך אנחנו מצדיעים פי שתיים.

אבל פשוט היא כרגע כבר באמת צריכה את זמן המנוחה והעדיפה לגנוב עוד יום במנוחה ולא להגיע לפה, כי זה הדבר היותר חשוב לה כרגע.

תודה רבה לך, תודה לילדים שבאו. איך קוראים לילדים? אתם יודעים להגיד שמות או גם את זה אתם לא יודעים?

פסחו עליהם פה כי לא חתמתי, למרות שאין לי בעיה שהם ידברו.

לא חתמת. אז נשמור עליהם בסודיות, בסדר גמור.

הם ביקשו לא לדבר ולא דחקתי בהם.

תודה, גם אתה צריך זמן איכות איתם, בסוף יצא לך זמן איכות בכנסת. תודה שבאת. חבר הכנסת חילי טרופר, בבקשה.

קודם כול בוקר טוב, תודה מיכאל על היוזמה, תודה לכולם שבאו ובעיקר תודה לשירות. אני מקווה שהחטופים ישובו במהרה למענם ולמען ביטחון המדינה. אני רק רוצה בהכרת תודה עצומה – לחלק מהאנשים פה שאני מכיר ולמי שאני לא מכיר – הערכה עצומה על באמת 400 ימים של מסירות נפש למען המדינה. אני עובר לדיון אחר אז לא רוצה להאריך, ומיכאל, מה שצריך אנחנו חיילים שלך ובעיקר חיילים של המילואימניקים שעוזבים הכול ונלחמים למען המדינה. אז תודה רבה.

תודה חילי. חבר הכנסת מיקי לוי.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, גם אנחנו למודים ימי מילואים, גם אנחנו משפחת גולני, הבן שלנו בסיירת היה מנותק 12 ימים, עכשיו עם כל הצוות שלו אחרי 247 ימים.

איך לא דיברנו על זה? גם הבן שלי בסיירת, צריך לעשות הצלבות.

208 ימים בעזה ואת היתרה בלבנון. זה מטריף, זה לא פשוט. אני רוצה להגיד משהו יותר אופרטיבי. קודם כול תודה רבה על החולצה, המעגלים נסגרים חבר הכנסת מיכאל, הנכד שלנו היה אצל אביבה בגן בקיבוץ אלונים ואני עוסק בנושא של אביבה ושל משפחת סיגל מתחילת הנושא יום-יומי. אם לבשת את החולצה שלו, יש לי כמה חולצות כאלה בבית, אם הייתי יודע הייתי גם בא.

עוד יום הם חוזרים אבל עד אז נשים חולצות.

לא מרימים ידיים.

הלוואי שיחזרו מהר.

למרות שהדרישה שלי מהממשלה הזו: תעשו הסכם, אין ברירה. המחירים יהיו מחירים כבדים. ראש הממשלה כבר שילם פעם מחירים כבדים, 1,100 מחבלים בתוכם יחיא סינואר. מדינת ישראל בגדה בהם פעם אחת ב-7 באוקטובר, הזניחה, נחטפו, אי אפשר לבגוד בהם פעם נוספת. אם הם יחזרו כולם בארונות מתים – אבן ריחיים על צווארה של החברה הישראלית, לא נוכל להתאושש מזה.

לעצם העניין, כל הכבוד שאתה עושה את הדיון הזה. גם עשיתי אצלי בביקורת המדינה סמי דיונים מהבחינה הזאת ואני אומר לך כאחד עם ניסיון בבית הזה – הייתי חבר בוועדת כספים שמונה שנים, סגן שר האוצר – דרך אחת, תקציב המדינה מונח כרגע על השולחן. אנחנו צריכים, כל חברי הכנסת שאכפת להם, ללכת לוועדת הכספים שמעבירים את תקציב המדינה ולהודיע ליושב-הראש. התקציב יעבור שלא יהיה למישהו ספק, אבל אנחנו יכולים לעכב אותו לילות וימים ואנחנו נקראים לדגל כדי לתת לאותם מילואימניקים את מה שמגיע להם.

יש מגזרים שאני לא רוצה לשים על השולחן כרגע, זה לא נושא הדיון. אני לא רוצה, אולי אני אקרא לו המגזר, אני לא יודע, אבל למשרתי המילואים, לוחמים, גיבורים, מגיע הכול. מגיע בשנה הזו הכול. כל מה שמדינת ישראל יכולה לתת ולתמוך ואנחנו צריכים פשוט ללכת לוועדת כספים ולהטיל את כובד משקלנו ולהגיש אלפי הסתייגויות עד שהכספים האלה יגיעו לאנשי המילואים. אני מוכן ביחד איתך לארגן חברי כנסת, ללכת לוועדת הכספים, שם הכוח. תודה רבה.

כן, ולוודא ששנה-שנתיים קדימה התקציבים זמינים. יונתן קידור, משרת מילואים פעיל, בבקשה. אנחנו נעשה לסירוגין גם ח"כים וגם אנשי שטח. בבקשה יונתן.

בוקר טוב, פעם שלישית שלי כבר בכנסת מאז התחילו המילואים. אני אעבור על כמה נקודות שהעליתי מהחיילים בשטח. קודם כול אני אציג את עצמי, שמי יונתן קידור, אני סמל מחלקה במילואים בגדוד שמשרת בצפון, בלבנון. התבקשתי על ידי חברי המחלקה להעלות כמה נקודות שחוברות להן. הנושאים שאני הולך לדבר עליהם הם לא נושאים שנעים לשמוע, הם לא נושאים שנעים להציף אבל זאת המציאות בשטח וחשוב שכל מי שיושב בחדר הזה יכיר אותן.

אני הולך לדבר על בעיית האמון. בעיית האמון של הלוחם בקצה, במערכת, גם בכם וגם בצה"ל. אני אספר את הסיפור של הגדוד שלי. אנחנו נקראנו לצו מילואים בסוף ספטמבר, שהיה אמור להיות תחום בזמן, ויומיים אחרי שגויסנו הצו נפתח עד להודעה חדשה. היינו אמורים להשתחרר לפני שבועיים כבר. כרגע אנחנו במילואים בלי סוף, בדומה למצב בסיבוב הקודם ובסיבוב שלפניו, והעניין הזה מחזק את חוסר האמון.

אנחנו ידענו שנקראנו לתקופה מוגבלת, ידענו שנקראנו לתקופה שיש לה סוף, ובגלל המצב שנוצר בשטח – ואין על זה ויכוח – התמרון לא היה צפוי ובכל זאת התוצאה היא שאנחנו נשחקים והמשפחות שלנו בעורף נפגעות, ואני שומע סיפורים מחברים, ואני שומע שיחות, צעקות בין חיילים במחלקה לנשים בבית שהנשים צועקות ובוכות והחיילים בוכים בתסכול כשהאישה אומרת שהחייל בוחר במילואים על חשבונה והוא אומר בתסכול ובעצבים ובכעס שאין לו ברירה.

כי בסופו של דבר כמו שאנחנו יודעים, אנחנו פה כי מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת, מישהו צריך להגן, מישהו צריך לשמור, מישהו צריך להחזיק נשק בקצה, וזה אנחנו. אנחנו עושים את זה לא מתוך אמון, לא מתוך הערכה למי ששלח אותנו לשם, אנחנו עושים את זה כי פשוט אין כבר ברירה, לכולנו ברור שאין כבר ברירה ולכולנו ברור שאם אנחנו לא נעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה.

אני מעלה את זה כי המצב הזה באמת כבר בלתי נסבל. אנחנו גדוד ששירת יחסית מעט ימים במילואים, סביב ה-170-180 ימים. כמו שאנחנו ראינו פה יש חטיבות שמשרתות ברצף 300-350 ימים. שוב, אין אופק, אין עתיד ואין אמון. ופה אני פונה אליכם, אתם מורחים זמן, תסיימו את המלחמה הזאת באיזושהי דרך – אם זה בלהמשיך את התמרון קדימה ולהפסיק לבזבז זמן, או בהסכם חזק שיסיים את זה וייתן לנו לחזור לחיים שלנו. אין לנו מוטיבציה, אין לנו אמון, זה שוחק, זה שוחק בסד"כ, זה שוחק עוד יותר את מי שכבר נשאר ונאלץ בגלל המצב לעשות עוד יותר ועוד יותר. זה עליכם.

מעבר לזה ומעל הכול אני סבור שעל הבית הזה לעשות כל שיידרש כדי לשחרר את החטופים.

תודה לך, יונתן. חברת הכנסת לשעבר, רחל עזריה, שעשתה רבות למען אנשי המילואים בשנה האחרונה, בבקשה.

תודה רבה. רחל עזריה, חברת כנסת לשעבר. אני פה כמנכ"לית מייסדת של העוגן למשפחות המילואים. העוגן למשפחות המילואים הוא מיזם התנדבותי שמארגן אנשים מתוך הקהילה כדי לסייע למשפחות המילואים שבהן האבא או האמא התגייסו בכל אתגרי היום-יום. כשאני מפרטת את זה זה תמיד נשמע נורא כזה, בייביסיטר, dogwalking, בישול ארוחות, קיפול כביסה וכל הדברים האלה. אבל יש פה גם רעיון הרבה יותר גדול וזה שאנחנו בעצם מייצרים באופן הזה את התחושה של המשפחה שהם לא לבד, שזו המשפחה שהאבא או האמא יצאו למילואים זה לא סיפור שלהם אלא סיפור של הקהילה, של העיר, של המדינה.

היום אנחנו עוזרים ל-20,000 משפחות מילואים ב-470 יישובים ברחבי הארץ, למעלה מ-15,000 מתנדבות ומתנדבים מנהריה ועד אילת, ואנחנו פה ואנחנו גם אומרות שאנחנו פה כמה זמן שיידרש, אנחנו פה כדי לעזור למשפחות המילואים – זה התפקיד שלנו.

אני רוצה שניה לדבר על המקום של המדינה בתוך זה. כל מערך המילואים וכל הסיוע למילואים – נעשתה איזושהי עבודה בקרן ואני אתייחס לזה – מתבסס על הנחת עבודה שמילואים זה ארבעה שבועות, שישה שבועות, שמונה שבועות נגמר האירוע. אין לנו בעצם מערכת שיודעת איך להתמודד עם העובדה שאנשים עושים שנה ואנחנו גם יודעים שהמילואים ימשיכו, בשנים הקרובות לא יהיה שינוי משמעותי. זאת אומרת, אנשים ימשיכו לעשות 90 ימים, 120 ימים, בעצם סדרי גודל מאוד גדולים של זמנים והמערכת לא בנויה לזה.

יש פה כמה דברים נקודתיים שאני רוצה לדבר עליהם, אחד זה הנושא הבירוקרטי שלי הצבא. אני יודעת שבצבא הקרן עושה עבודה מדהימה אבל השיטה שבה אנשים צריכים להגיש – ושמוליק העלה את זה – היא מאוד מאתגרת. אני אגיד לכם שאצלנו אנחנו נותנים ליווי בירוקרטי כדי להגיש את הבקשות.

זה לא באמת הגיוני שאנחנו נלווה בבירוקרטיה. באמת הקרן קמה והצבא עושה עבודה מדהימה ומאוד השתנה, אפשר לראות שבנושא של המילואים הצבא עשה מה שהיה צריך להיעשות 20 שנים בתוך חצי שנה שזה מדהים. אני חושב שאת הדבר הזה צריך לשנות, אני יודעת שזו גם לא בחירה של הצבא, זו החלטה של משרד האוצר שהכול יהיה בהגשה. חברי כנסת פה יודעים שהשיטה היא שברגע יש הגשה אז כמובן שיעור המיצוי הוא נמוך יותר. אני יודעת שזו הנחיה של משרד האוצר אז אני רוצה לשים את זה על השולחן כי אני חושבת שזה משהו שאתם יכולים לטפל בו כחברי כנסת.

הדבר השני והאחרון שאני רוצה להתייחס אליו, זה הנושא של משרד החינוך. יש הרבה מאוד עבודה ואני אגיד שיהמר לזכות הצבא שהוא עובד בשיתוף פעולה מאוד הדוק עם ארגונים וגם איתנו עם העוגן למשפחות המילואים, ומשרד החינוך גם הפנה את הנושא של מעורבות חברתית ויש אפשרות לעשות מעורבות חברתית בתוך העוגן למשפחות המילואים, כמו אגב גם שעות אחר הצהריים של שירות לאומי וגם מלגות שונות, פרח.

גם הרבה עבודה נעשתה כדי שתהיה את ההתממשקות הזו, אבל יש תחום במשרד החינוך שהוא מאתגר בגלל הנחיות בתוך המשרד שלא מאפשרות לתת יחס מיוחד על פי כללים מוגדרים למשפחות מילואים, למרות שמשפחות מילואים צריכות את היחס המיוחד, כי כמו שאומרות אצלנו אימהות: אנחנו משפחה מדהימה, אנחנו משפחה שרגילה לתת ולא רגילה לקבל.

כל משפחת מילואים היום היא משפחה שמתמודדת עם קושי, אתגר מאוד גדול. אז כשאבא או אמא לא נמצאים במשך תשעה חודשים, מישהו צריך לוודא שהילד עושה שיעורי בית. מאוד קשה להורה שנשאר לטפל בזה תמיד באופן קבוע. צריך לוודא שהילדים לומדים למבחנים כמו שצריך, צריך לוודא שהילדים מצליחים להחזיק, צריך לוודא שהמורים מבינים כמה קשה לילדים, והמערכת הזו לא מצליחה להתאפס ולהתארגן כמו שצריך.

משפט אחרון הכי קטן שאמרו, שזה הנושא של נשק וסע בתורנות – לא מורידים את ההורים של משפחות המילואים. יש פה הנחיה שצריכה להגיע ממשרד החינוך, מאוד ברורה.

אני מבקש את הנושא הזה של משרד החינוך, אם את יכולה לשלוח לוועדה בעמוד אחד את ההמלצות האופרטיביות. אני דווקא ראיתי ששר החינוך מגיב וגם עשינו איתו את החוק להקל על הסטודנטים במילואים ואמרו לנו חופש אקדמי. בסוף הגענו להסכמות עם הנשיאים וראשי האוניברסיטאות והמכללות. אבל תביאי לי בעמוד אחד את הסוגיות שמערכת החינוך צריכה להתכוונן כלפי ילדי משרתי המילואים ואנחנו נפעל בנושא ונבקש תשובות משר החינוך וממשרד החינוך. חגי קורח, מטה המילואים.

חבר הכנסת, אני אשמח להגיב. אני מנהלת אגף פסיכולוגיה במשרד החינוך.

משרד החינוך, קדימה בקצרה.

שמי מיכל אנגלרט, אני מנהלת אגף פסיכולוגיה בשפי, במשרד החינוך. כמו שכולם יודעים בעקבות דיונים שהיו בכנסת יצא חוזר מנכ"ל בפברואר עם דגש ספציפי על אנשי המילואים ומשרתי הקבע שבו בעצם ישנו מסר ברור וחד משמעי לגבי מערך המענים הרגשיים, חברתיים ולימודיים, שיש צורך לדייק לאנשי המילואים, לנשות המילואים – מי שמשרת במילואים – ולילדים שלהם. יש הכשרה שלמה שנעשית על ידי היועצים והפסיכולוגים. גם היום ב-13:30 יש הכשרה שוב לכל הפסיכולוגים – אתם מוזמנים להיכנס – לגבי התייחסות ודיוק למענים לילדים. אני חושבת שאם יש מקום ספציפי שבו מתעורר קושי, אני מבקשת שתפנו אלינו. אנחנו נשמח.

אני חושב שזה יותר מזה. אמנם את בכובע של טיפול פסיכולוגי והמשא על כתפיכם, כולל המפונים, כולל הנפגעים, המשפחות שנפגעו והעוטף, יש לכם הרבה משימות של טראומה ופוסט טראומה. רחל מדבר על שגרות שהמורה יודע שהוא צריך להתייחס אחרת לילד שאבא שלו במילואים. פשוט צריך להיות פרואקטיבי לבדוק עם בת הזוג או בן הזוג איזו עזרה בית הספר יכול לתת, מיוחדת, מכיוון שהילד הזה . עכשיו, אם נאמר פה שאין יכולת בחוק לתעדף אותם אז צריך להביא חקיקה.

אבל בינתיים ניתן לכם לנהל דיאלוג ביניהם ואני גם אקבל את המסמך הזה ואנחנו נקדם אותו. חגי קורח בבקשה, יושב-ראש מטה המילואים. אני מבקש מהדוברים לדבר בקצרה כי יש פה עשרות דוברים. להתחשב כדי שניתן לכולם הזדמנות.

אדוני יושב-הראש דיבר מדם ליבו והדגיש את הקונצנזוס הרחב לתמיכה במשרתים. סוגיית השלטון בנטל ומיצוי כוח האדם – הצגנו בחוץ וביטחון, שמנו ניירות עמדה ולכן אני אתמקד בחובת המדינה וסיוע.

חוק יסוד שירות המילואים יזמו 44 חברי כנסת, אני מצטט בקצרה: משרתי המילואים הם חוק החניך של צה"ל, ובעוד הם מסכנים את חייהם, הם ומשפחותיהם משלמים מחירים כבדים מאוד הן משפחתיים והן מחירים כלכליים ובריאותיים. הממשלה תשקוד על העדפה, תגמול והוקרה. למשרתי תינתן עדיפות מיוחדת בפעילות רשויות המדינה. העדפה, תגמול לא ייחשבו אפליה פסולה.

אנחנו קוראים לחברי הכנסת מכלל המפלגות לדרוש קיום דיון מהיר בחוק ולקבוע בחוק את ההעדפה למשרתים בכלל רמות השלטון, כולל הרשויות המקומיות ובמרב התחומים האפשריים. אנחנו קוראים לכלל נבחרי הציבור בכלל רמות השלטון, לרבות ראשי הערים, לפעול ברמתם לסיוע ומתן עדיפות למשרתים ובפרט בנושא הדיור המהווה את ההוצאה הכבדה ביותר.

דוגמה לפעולות למען המשרתים, אתמול קיים המשנה לראש עיריית תל אביב, מר גל שרעבי, מפגש עם חבר הכנסת משה פסל ואיתנו במטרה לקדם עדיפות לדיור בהישג יד למשרתים ברקע הצעת החוק של חבר הכנסת פסל, ולקידום הקמת בית לחיילים בודדים ומשוחררים בעיר תל אביב יפו. אנחנו קוראים לראשי ערים נוספות להעצים את הסיוע למשרתים בדומה לערים שכבר קידמו בתים לחיילים בודדים ומשוחררים כמו בראשון לציון ורעננה. תודה, אדוני.

תודה. קודם כול אתה קצר ולעניין וחד, ואתה יודע, מה שרצינו כשמישהו מביא חוק למערך המילואים, רק רצינו שיהיו לצידו איזה 5 מיליארד שקלים, ושיגידו לא סיסמאות תגמול העדפה תגמול העדפה, לא יופלה כן יופלה, תביא חוק ותגיד שהאוצר מגבה גם אם זו חקיקה פרטית של משה סעדה. אוקיי, מגבה? אז בוא נראה שבתוך שבוע החוק הזה עובר, כי להביא חוק למינוי שר היה אפשר.

מאלו שלא משרתים לטובת אלו שמשרתים, זה תיעדוף, זה לא עולה כסף.

מאיפה אתה לוקח?

אקדמיה של ערבים זה 2 מיליארד, חרדים זה עוד 2 מיליארד, הגעת ל-4 מיליארד בקל.

וזה האוצר אישר לך שהוא יעשה את זה?

הטבות למשרתים, סנקציות למשתמטים.

האוצר אישר לך שהוא יבצע את זה?

האנשים שמצקצקים פה אמרו לי: זה לא יעבור ועדת שרים, על מה אתה מדבר? וזה עבר. אחר כך אמרו לי: זה לא יעבור קריאה טרומית, וזה עבר למרות שהאופוזיציה הצביעה נגד.

אני בעד. מתי החוק הזה יושלם?

החוק הזה יושלם.

הוא דחוף, נכון?

בשיח שלי עם ראש הממשלה אמרתי לו שלא יהיה חוק הגיוס בלי החוק הזה.

אז זה חוק שהוא בן ערובה של חוק הגיוס?

כן, בד בבד כי זה גם השלמה.

אבל למה צריך להתנות? אנשי המשרתים.

אבל מתי הדיון לקראת קריאה ראשונה, משה?

בליאק, תן לי לשאול.

אם אני רוצה ליצור שבאמת אנשי יצטרפו לשירות, אז אתה חייב לייצר מצד אחד הטבות למשרת וסנקציות למשתמט.

החוק שלך ראוי, אבל הוא דחוף, סעדה. הוא דחוף וממשלה יודעת בתוך שבוע להביא כל חוק שהיא רצתה. במלחמה הבאנו בכל שבוע חוק.

קודם כול אתה צודק ולכן ביקשנו שכבר היום תיקבע איזו ועדה מטפלת, ואנחנו רוצים חוץ וביטחון.

אני אצדיע לך אם החוק הזה.

שיוסי שלי יגיע כמו בחוק המתנות ישב פה ויגיד: עכשיו תעביר.

בואו תצטרפו, אל - - -.

כידוע לך הצטרפתי.

סעדה, זו תהיה בושה אם מישהו יגיד: אני לא מקדם את החוק של סעדה למען אנשי המילואים ומשרתי צה"ל - - -.

אבל הצבעתם נגד בשבוע שעבר, הלכתם עם הערבים.

רגע, תקשיב.

איך יכול להיות שחבר כנסת כמוך שאני מאוד מעריך מצביע נגד?

כי אתה בבלוף.

לא, אני לא בבלוף.

אז בוא נראה, שים לב, אם אתה מביא את החוק הזה למשרתי המילואים בתוך שבוע-שבועיים כי הוא דחוף, אני אכנס את הוועדה הזאת להצדיע לך.

בוא תעשה את זה בוועדה.

אני מוכן לקדם את החוק גם בוועדה שלי. אבל מה שאני אגלה, ששמו אותך בן ערובה לחוק הגיוס.

לא.

וחוק הגיוס לא יתקדם וגם לא יהיה לך גיבוי תקציבי, כי מה שאני שומע באוצר אף אחד לא הולך לשים מיליארדים.

אז אני שמעתי באוצר הפוך, אני גם רוצה לדבר. באוצר אמרו לי הפוך.

רק קרויזר בא לפניך, הוא מנומס.

הוא לא בא לפניי. אין לי בעיה אבל, ביטון.

לא לפניו, נכנסנו ביחד לכנסת.

אה, לכנסת.

אצל מיכאל מה שקובע זו הוועדה.

בסדר, אם הם מסתדרים ביניהם, אני בסדר.

האוצר אישר ובעזרת השם החוק הזה יעבור, תזכרו. סוף-סוף, שירַתָּ – קיבלת; לא שירַתָּ – לא קיבלת, פשוט וקל.

קדימה, אנחנו בעד רק שלא יהיה בלוף.

אדוני, רק מילה אחת, העדפה, אנחנו לא מדברים על תקציבים? בראש ובראשונה קודם כול העדפה.

אין העדפה שאין לה היבט תקציבי. אתה הקראת שירות, קרקעות, דיור. דיור זה סבסוד של המדינה.

אם אתה עושה 100% מחיר למשתכן אך ורק למשרתים זה לא עולה שקל.

אני חושב שהחוק הזה דחוף, סעדה אנחנו לא פה לדון בחוק הזה, החוק הזה דחוף אבל אנחנו מקווים שהוא לא בן ערובה של חוק הגיוס, ואנחנו מקווים שהוא לא יהיה עורבא פרח.

לא יהיה.

ואם זה יקרה בתוך שבוע-שבועיים כי המילואימניקים צריכים את זה, אני אכנס את הוועדה להצדיע לך, אני מתחייב. קרויזר בבקשה.

אם אתה רושם, אתה רוצה שבוע-שבועיים זה המעונות שהמילואימניקים צריכים כי זה כסף שבכל חודש גוזלים מהם.

אז תביאו, אתם הממשלה, תביאו.

נו, בן צור עצר את המעונות לכולם.

נכון, והגשתי בקשה לדיון דחוף וזה אמור להיות דיון - - -.

תביאו, אתם הממשלה תביאו, מה שתעשו טוב – נגבה. קרויזר, בבקשה.

הכנסת הצביעה.

מירו, אתה דפקת כניסה ואתה כבר מדבר כי אתה ותיק, אנחנו לא מתעסקים איתך.

הכנסת הצביעה נגד חוק שלי של עדיפות של אנשי מילואים בשבוע שעבר. אנשי מילואים במשרות הציבוריות. שנדע, שיאמר פה.

אני מבדיל בין מהלומות בין אופוזיציה לקואליציה והבכות הדדיות, זה מביא חוק וזה מביא חוק. אני אומר: הבאת חוק? תביא אותו.

לא, זה לא מביא, אני רק רוצה שהוועדה תדע.

נכון דחוף מילואים?

שמתי אבל.

נכון המערך קורס? הבאת חוק? הקואליציה תמכה? בתוך שבוע-שבועיים נראה תוצאות, זה מה שאנחנו רוצים.

הקואליציה לא תמכה.

לא, הקואליציה תמכה בחוק של סעדה.

ועדת שרים ביטלה פטור ממס שאני הצעתי, כל עוד אתה נמצא במילואים הנחה ממס. גם את זה ועדת השרים מתנגדת.

נכון. אתה יודע, אף אחד לא צדיק, אבל תוצאות אנחנו אוהבים, אז תביא תוצאות.

ויהיו תוצאות.

ואנחנו מחכים לתוצאות.

הלוואי.

קרויזר, בבקשה.

קודם כול אני רוצה להשתתף בצערך, מיכאל, על פטירת חמתך יהודית.

ג'ודי סגל, אם הזכרת אותה היא הייתה אישה גדולה מהחיים.

אישה מדהימה, אני יכול להעיד.

קינלי מכיר אותה. מעל גיל 80, מעל 40 שנים פעלה למען נוער עולה בכפר בחוות הנוער הציוני, גייסה מיליונים לילדים האלה, חלקם קצינים. אתמול פגשתי בלילה טקס של אלכס ריב שחילקה, עשתה דבר מדהים. היא ראתה מעל 70 עולים שנפלו במלחמה, פורר היית צריך להיות שם.

הייתי שם בחלק הראשון.

ולא מספרים את הסיפור שלהם, לא בתקשורת, לא בטלוויזיה, כי במשפחה אין שפה, אין מדיה. היא לקחה סטודנטית, נתנה להם מלגה. הם כותבים את הסיפור של הילדים ומוציאים אותו והסטודנטים מלווים את המשפחות, וזה צדק. אז סבתא ג'ודי הקימה לאחרונה וגייסה בית לחיילים בודדים, והיא הייתה אישה שמחה ונפטרה בעוצמות. תודה. קרויזר, בבקשה.

טוב, אז אני אמשיך ואגיד לך גם תודה רבה על מה שאתה עושה בכיתת הכוננות של חניתה ועל ההתנדבות שלך שם וזה מתחבר לנושא שהוא מאוד חשוב גם למה שקורה כאן כרגע. יושבים פה כמעט כל יושבי-ראש ועדת שדולת המילואים בכנסת, שאחת הסיבות, אולי, שאנחנו נאבקים כדי להמשיך לשרת גם כלובשי מדים וגם כנבחרי ציבור כאן בכנסת, היא בדיוק בגלל הסיטואציות שאנחנו נמצאים בדיון הזה כרגע, שלא רק לשמוע את המצוקות מהאחים, הגיסים, מהסביבה הקרובה אליה. כשאתה נמצא בתוך מערך המילואים אתה מביא את הבעיות ומייצר פתרונות כאן, בשטח, בכנסת ביחד גם עם יוסרי – אני רואה שיצא – ועם בני קמל"ר שעושים עבודה מעל ומעבר בכל מה שנדרש כדי לסייע למשרתים במערך המילואים.

אני רוצה להגיד משהו על החוק שדיברת ופתחת. אני הגשתי תיקון להצעת חוק עם גינדי, יו"ר לשכת יועצי המס, בנושא של חישוב ההחזר של המשרת העצמאי, זה חוק שכבר הגשתי אותו בספטמבר ואני מקווה מאוד שהוא יעבור ועדת שרים. אני רק רוצה לתת שם איזושהי הערה, כי הבאג הזה ידוע. זאת אומרת, רואה חשבון שהיה מספיק זריז ודיווח על צפי בהפסד בהכנסות לאותו משרת שהוא אחראי על העסק שלו – המשרת לא היה נדרש להחזיר את סכום הכסף הזה. אבל בכלל, אנחנו מתעסקים עוד פעם באיזושהי סוגיה שמלכתחילה לא הייתה צריכה לצוף.

אבל האוצר קיבל הודעה על זה בפברואר והתחייב שזה לא יהיה. שר האוצר עמד ואמר: לא יפגעו עצמאים במילואים. בפברואר. והביטוח לאומי התאפק ולא הוציא את החיובים.

נכון, יש כאלה שכבר הוציאו.

עכשיו הוא הוציא.

אבל רק ל-60 יום הראשונים.

אבל אם הוא היה מדווח על הירידה בהכנסות, הרי הירידה בהכנסות נובעת מהמילואים, זה הסיפור.

משירות המילואים.

אני אתן לכם, ח"כים, אבל תנו לקרויזר להשלים ואני אתן גם לכם ונשלב עוד אנשים.

אז אני אומר שהחוק הוגש אבל אני חושב שזאת המהות של מה שכרגע הפלונטר הגדול שנמצאים בו אנשי מערך המילואים. אני חוזר עכשיו מיומיים – הם עכשיו עוד נמצאים – מיחידת המילואים שלי שנמצאים פה בירושלים בעיבוד וסיכום לתמרון בלבנון. זאת יחידה, סיירת 6228, שלדעתי הייתה בטופ שלישייה של היחידות ששירתו הכי הרבה זמן במילואים, באזור ה-300.

רוצים להוקיר אותך על שירות המילואים שלך. אני חושב שהצבא שבולם גיוס של ח"כים למילואים זה לא ייתכן, קינלי רוצה לעשות מילואים, אני נלחם על מילואים, קרויזר. אנחנו צריכים לעשות מילואים. זה הגיוני שאזרחים נלחמים לעשות מילואים ולא נותנים להם?

אל תדאג, תכף יקראו לך.

אני רוצה לעשות מילואים, צריך לפתוח את הדלתות.

מיכאל, החבר'ה האלה נמצאים מה-7 באוקטובר 2023 בצו פתוח כמעט, והמסר שלהם מאוד ברור: הם יגיעו לכל משימה, הם יתייצבו באחוזים גבוהים, הם ינצחו כל אויב שיעמוד בפניהם, אבל ויש כאן אבל מאוד גדול, האבל הזה הוא לא בקשה, הוא דרישה מאיתנו, נבחרי הציבור, קואליציה אופוזיציה – היה פה לפני כמה דקות דיון אתם נגד החוק שלנו אנחנו נגד החוק שלכם – בסוף יש כאן בעיה מהותית שאנחנו צריכים להיאבק בה כולנו ביחד, וזאת הדרישה של הציבור מאיתנו – לנקות בנושא הזה את הפוליטיקה, כי ביחידות המילואים מתייצבים תומכי הקואליציה, מתנגדי הקואליציה, ימנים, שמאלנים ומהעיר ומהכפר, וכולם השאירו בבית נשים וילדים.

אבל יצחק, מי שבולם את זה זו הפוליטיקה, זה העניין. צודק.

שניה, קינלי, אני מכבד אותך מאוד אבל אני מסיים את זה.

אני מסכים איתך.

התודה והערכה היא לא רק לאותם המשרתים, זה המעגל של המשרת, של הילדים שלו, של בני בנות הזוג, של הסבים והסבתות שמתייצבים כדי לשמור על הנכדים שלהם, ואנחנו צריכים להילחם בעוול משפטי נורא ואיום שמסרב להגדיר את משרתי מערך המילואים כאוכלוסייה שצריך לתעדף אותה, ואני לא מדבר על מגזר כזה או מגזר אחר, אלא אני יורד לסוף החוק שדיבר עליו סעדה, זה בסופו של דבר מי שמשרת נמצא במסלול VIP בכל תחומי החיים, זה נכון אם אתה עצמאי, אם אתה שכיר. והעסק של המעסיק שלך יקבל את ההטבות, אם זה הילדים שלך בגן או הטסט לרכב שלך, כי אנחנו כאן הרבה זמן בכנסת מנסים לשים פלסטרים על מצוקה של החזר, על איזה כביש 6, על עוד נקודה באקדמיה.

נכון. צריך להקים חטיבות סדירות שיפנו את המילואים הביתה. אנחנו לא בחודשיים מלחמה, אנחנו בשנתיים מלחמה, זהו.

מיכאל, זה צריך להיות תעודת VIP למי שמשרת במערך המילואים ולכן אני אומר מי שכרגע.

ואנחנו רוצים לעשות מילואים, יש מאות אלפי לוחמים בגילאי 50-60 שרוצים לעשות מילואים.

נכון. אבל אני אומר בסופו של דבר שמה שכרגע מונע מצד אחד לתעדף את אנשי המילואים זה ייעוץ משפטי שמצופה מאיתנו להיאבק בתפיסת העולם הזו ולא לתעדף את מי שלא משרת. בוודאי שיש גם דרישה מאיתנו כפי שאמרת מקודם, לתמרץ את מי שמגיע, ובוודאי שלא לתמרץ את מי שלא מגיע ומחפש לעצמו את הפטור.

ומביאים רעיונות גדולים, אתה יודע רעיונות גדולים והרעיון של סעדה גדול ועצום, אבל אל תיקח להם כסף היום מביטוח לאומי, תן להיום העדפה בבית הספר היום.

הכול חוץ מלטפל בשורש הבעיה.

את המתווה הגדול של משרתי מערך המילואים, שזה הבסיס של הבעיה, של ההגדרה שלו כאוכלוסייה מועדפת, בוודאי שעל הדרך אנחנו רוצים לטפל בבעיות שלא פתרו פה במשך הרבה מאוד שנים.

תודה לך. אילת פלר, מובילת החזית הפרלמנטרית, תנועת אימהות בחזית.

אני פה, תודה רבה, אילת פלר מימון, מובילת החזית הפרלמנטרית של תנועת אימהות בחזית. אנחנו תנועה של עשרות אלפי אימהות לסדירניקים, מילואימניקים ומלש"בים. יש לי כמה דברים נורא חשובים להגיד בעיקר לנציגי הקואליציה פה. נתחיל ונגיד שאנחנו צריכות עוד ידיים מתחת לאלונקה. זה שאתם רוצים לתמרץ את המשרתים, המילואימניקים, המדהימים, שרובם לא בחרו להיות אנשי קבע, אתם יודעים, יש להם קריירות, יש להם עבודות, אבל הם נכנסו מתחת לאלונקה. אתם, הממשלה, אל תשבו פה ותדברו איתנו על תמריצים ואל תקראו לזה חוק גיוס, תקראו לזה חוק השתמטות.

אני מודיעה לכם בזאת, אנחנו לא נוותר ואנחנו נילחם בכם, והאנשים שעובדים קשה-קשה-קשה עכשיו במילואים כבר 400 ימים יקבלו את מה שמגיע להם וזה עדיין לא קשור כהוא זה לזה שחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים צריכים עוד ידיים מתחת לאלונקה, זה לא עומד אחד מול השני.

אני התכוננתי לדיון הזה, כמות ההודעות שאני קיבלתי ממילואימניקים שנמצאים בשטח כבר 400 ימים – בוא נקרא להם כמעט מנותקי קשר, הם מנותקי הקשר, הם לא מצליחים לתפעל את העסקים שלהם – שהם צריכים להביא אנשים שיחליפו אותם בעסק שלהם והאנשים האלה מן הסתם עולים להם יותר מהפיצוי שהם מקבלים ממדינת ישראל.

מי יפצה עצמאים על אובדן הכנסות? על זה שמאמן כושר שדיברתי איתו רק הבוקר אומר לי: מי יחזיר לי את המאומנים? אני כבר שנה במילואים. זאת אומרת שיש פה סוגיה של אובדן הכנסות עתידיות. האנשים האלה יום אחד יחזרו הביתה ויגלו שאין להם לקוח אחד. אין להם מאומן אחד, אין להם אחד שבא להסתפר אצלם.

מדינת ישראל מסוגלת להתחיל לתת מענה? להסתכל שניה אחת גם קדימה ולתת מענה לעצמאים האלה? העצמאים שנותנים והמשפחות שלהם שמקריבות. והם חוזרים הביתה, ושמענו על סיפורים שחוזרים הביתה ומגלים שעיקלו להם את החשבון, זאת אומרת שביטוח לאומי עוד לא הצליח להתמודד עם כל מיני מקרים. שוב, זה בעיקר אצל העצמאים במדינת ישראל שהיה צריך להיות מאוד ברור שהאנשים האלה אמורים לקבל מעטפת מטורפת והם רק מדברים איתי על בירוקרטיות ועוד בירוקרטיות. זה אומר שתהום פעורה בין מה שקורה בתוך חדרי הוועדה לבין מה שקורה שם, בחוץ.

אז אתם תדאגו למילואימניקים ואתם תדאגו לעוד ידיים מתחת לאלונקה. אנחנו, אימהות לחיילים, למלש"בים, למילואימניקים לא נקבל שום חוק השתמטות, שום חוק מעונות, שום דבר. השטח בוער. אני אשקף לכם את זה פה ואני אגיד לכם בצורה הכי ברורה שאפשר: לא נקבל יותר שום דבר, שום תירוצים, אנחנו יותר משנה אחרי ה-7 באוקטובר, יש כל-כך הרבה בעיות ואתם רק ממסמסים פה ויושבים פה ומדברים על לדאוג למילואימניקים, תדאגו להם לחילוף. תודה רבה.

תודה רבה.

אני רוצה רק להגיד משהו, אני שומע ואת מדברת מדם ליבך, אבל את מדברת פה לחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה שהם נמצאים בתוך מעגל משרתי המילואים, הילדים שלו, החתנים שלו.

הכוונות טובות אבל - - -.

הם חלק מממשלה שמקדשת השתמטות, אי אפשר להילחם עם זה.

יסמין, את חוטאת למה שאת מנסה לקדם.

אל תעיר לי.

למה אתה מעירה לחבר כנסת? אני לא מבין. תקבלי זכות.

במקום לקחת את הנושא הזה לאירוע פוליטי אלא לנקודה שלצערנו הגענו אותה מהאסון של שמחת תורה כדי לייצר כאן פתרון.

אני מאוד מכבדת את השירות שלך אבל אתה חייב לקחת אחריות גם לא להעביר חוק השתמטות.

בסדר, אני לוקח אחריות ומנסה לתקן עוול.

איפה?

שנמצא מאז הקמת מדינת ישראל, יש פה אוכלוסיות שלא נמצאות.

מדינת ישראל לעולם לא הייתה במלחמה כזאת, אי אפשר יותר, אי אפשר.

זה נכון לחרדים, זה נכון לערבים, ותפסיקו לקחת את זה לאיזו התקלות לפוליטית אלא להזדמנות שאפשר להביא בשורה לציבור.

במילואים אני משרת כבר 20 שנים, מה זה קשור ל-7 באוקטובר?

אבל תענה רק על השאלה הבסיסית, איפה השוויון במעשים שאתם עושים היום?

אנחנו עושים מספיק ולא זורקים הערות.

קרויזר, אני מבקש ממך להפסיק. לא , אני לא רוצה שיהיה פה דיון כזה. קרויזר, אתה לא מכבד אותי. אתה אמרת משהו וזה הדליק פה את השולחן וזה לא מטרתי, לא מטרתי עכשיו ניגוחים בין הקואליציה לאופוזיציה. מטרתי להביא יותר אנשי מילואים שלא עושים מילואים וצבא שיעשו סדיר, ולפתור בעיות. ובמחלוקת הפוליטית אנחנו עוד נתנגש.

אנחנו עוד נתנגש במליאה ונצעק. חברים, עד עכשיו כל חבר כנסת.

לא הבנתי, מיכאל, אתה רוצה להביא יותר אנשי מילואים? לא מספיק יש אנשי מילואים שנקרעים?

לא, אני רוצה שכל חבר כנסת יגיד את דברו כפי שעשינו עד עכשיו. קרויזר, בבקשה תעצור. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

תודה רבה , אדוני, תודה שאתה דואג לאנשי מילואים ומגייס דיון חירום כי זה בדיוק מה שצריך להיות כי אנחנו בזמן חירום. בזמן חירום בכל מה שקורה ונוגע לשחיקה ולעומס שחל על אנשי מילואים שמבצעים כבר למעלה מ-400 ימים, זה wake up call לכולנו. 400 ימים זה לא מצב נורמלי ותהליך קבלת ההחלטות של הממשלה על הרקע הזה הוא לא נורמלי, צריך להגיד את זה. ואם אנחנו עכשיו בחדר מקביל שוקדים על חוק השתמטות או על חוק מעונות בזמן שאנחנו מדברים על הטבות לאנשי מילואים, זה מצב אנומלי ולא נורמלי, וצריך להגיד את זה לציבור.

אני רוצה לומר בעניין הזה שקודם כול צריך להגיד תודה ענקית לאותם אלה שעושים מילואים, אלו שנמצאים כאן, אלו שתורמים, אלו שהם רק 4% מהאוכלוסייה הכללית, ולהגיד להם תודה עצומה, הערכה עצומה, ולעבור מכאן אלינו, לחובתנו כשליחי ציבור. יש לנו חובות, כשאני פותחת עיתון ואני רואה בסוף שיש לוחמת במילואים בשם ירדן ארדיטי, שאחרי שהיא חוזרת מ-311 ימי מילואים היא מקבלת הודעה שהיא חייבת 50,000 שקלים לביטוח לאומי, אז זה מצב שמעיד על אוזלת יד של כל הרשויות. בין אם זה משרד האוצר, בין אם זה חקיקה, בין אם זה הכנסת, בין אם זה ביטוח לאומי, זה משהו שהוא לא נורמלי, כי אנשים שיש להם עסקים עצמאיים לא יכולים שייזקף לזכותם חובות בזמן שהם שוכבים בשוחות והם אפילו לא יכולים להתעסק עם החוב הזה ולא יכולים לעשות שום דבר.

אז מה שמצופה קודם כול כשלב א' מכל מי שנמצא כאן ובטח מהממשלה שמחוקקת חוקים מאוד חשובים – אבל קודם כול צריכה לראות שהיא מפשטת את התהליכים הבירוקרטיים לאנשי מילואים – זה לראות שבזמן השנה הזאת – לא ב-60 הימים הראשונים שכולם נזעקו ועזרו ונתנו פתרונות פלסטרים – כבר היה מקום לחוקק חוק שמתבונן רטרואקטיבית לשנת 2022, לשכר של אותם עצמאים ומתייחס להכנסות שלהם ביחס לשנת 2022, לא לשנת 2023 ולא לשנת 2024 ולא שולח להם הודעות מגוחכות בתיבת הדואר שיוצרות רק תחושה של תסכול בנוסף לעומס והשחיקה, וזו אנומליה, ובזה הייתי רוצה לראות את חברי הכנסת היקרים מסתכלים, מתבוננים בעניין הזה, את הביטוח הלאומי, את כולם עושים דבר כדי שנימנע מסיטואציה כזו בכלל.

דבר אחרון, הקרן לסיוע לאנשי מילואים היא קרן שהיה בה כסף, נתנה מענה ראשוני בחודשים האחרונים. אחרי זה הצעדים שלה הוצרו כי החקיקה לא מאפשרת, צריך להגיד את זה פה בשולחן. לכן כל עוד הממשלה לא תייצר את חוק החירום הזה שנוגע גם לאותם אנשי מילואים עצמאיים, אננו נהיה במצב שאנחנו לא רק לא מחזקים אותם אלא אנחנו מחלישים את אנשי המילואים, וזה ביזיון.

תודה רבה לך, אופיר כהן, יושב-ראש העמותה למען משרתי המילואים, בבקשה.

בוקר טוב. העמותה למען משרתי המילואים מתעסקת בענייני מילואים כבר משהו כמו שלושה עשורים ובשנה האחרונה, שהיא שנה מיוחדת מן הסתם בענייני מילואים הצלחנו להגשים, אפשר לומר, כמה חלומות, בענייני מילואים, בחקיקה חדשה וכן הלאה. זה המקום קודם כול לומר לך אדוני יושב-הראש, תודה רבה, מי כמוני יודע שאתה מלווה את העניין הזה באופן צמוד ומתעסק במילואים המון. גם חברי הכנסת שיושבים פה עושים עבודת קודש וחשוב לומר את זה לכולם, כי גם צריכים לשקף את זה לציבור.

אתם אלו שעושים עבודת קודש, לא אנחנו.

זה נכון, אבל גם חברי הכנסת עושים עבודה חשובה מאוד.

זו העבודה שלהם.

אני שמח שזאת העבודה שלהם, עדיין הם עושים עבודה טובה מאוד, ואני רוצה להגיד להם תודה.

מעבר לזה, בשנה האחרונה אנחנו חווינו אירוע מאוד משמעותי בענייני המילואים, מאות ימי מילואים זה ברור לכולם, אבל צריך לומר שהשנה הזאת היא כבר שנה אבודה. זאת אומרת שכל מי "שהקריב את עצמו" בענייני המילואים בשנה הזאת, כבר איבד אותה. הסטודנט איבד את שנת הלימודים, העצמאי איבד את העסק שלו, מי שמנהל חברה איבד את החברה שלו, זה כבר נגמר, כולם באו עם רצון ומוטיבציה אדירים להיות פה למען מדינת ישראל.

האתגר האמיתי שלנו בלהביא את חיילי המילואים הולך להיות בשנה הבאה מכיוון שכשהמלחמה תיגמר, תסתיים באיזשהו הסדר, לא משנה איך זה יהיה. בשנה הבאה כל היחידות כבר נקראו, כבר הודיעו להם שהולכת להיות להם תעסוקה מבצעית של 70 ימי מילואים. העצמאי שהשתחרר עכשיו ובעוד ארבעה חודשים תהיה לו תעסוקה מבצעית של 70 ימי מילואים לא יכול לפתח אצלו את העסק מחדש, אז הצרה הזו שהייתה לנו עם משרד האוצר במשך השנה היא לא הצרה היחידה. יש לנו ארבעה חודשים עכשיו שהוא יצטרך איכשהו להתפרנס. קרן הסיוע נותנת מענה לדבר הזה, אבל מענה מאוד חלקי ואת הדבר הזה אנחנו נצטרך לפתור גם עם העצמאים וגם עם האחראיים.

אין שם כסף גדול.

אין שם כסף גדול.

היא לא יכולה לפתור את הבעיה.

היא יכולה. עד עכשיו היא נתנה מעין סיוע לחצי שנה קדימה מהרגע שהחייל הזה מתגייס וזה נתן מענה.

זה כמו דמי אבטלה.

זה פלסטר.

לא, מגיעים לו דמי אבטלה, בן אדם שירת את המדינה, עבד שנה למען המדינה, לא מגיע לו דמי אבטלה? זה לא משהו מיוחד.

חבר מהמחלקה שלי התבקש להחזיר את הכסף לקרן אחרי שהוא כבר קיבל ממנה תקציב.

אתה צודק. כמו שנאמר פה ונאמר פה נכון, הקרן לא נותנת מענה מסודר קדימה, היא נותנת פתרון פלסטר רק לתקופה האחרונה שהייתה בשנה הזו. מה שמדהים זה שבחודש וחצי הקרובים הולכים ליפול כל החוקים שחוקקנו במהלך השנה לענייני מילואים, כי כולם חוקקו כהוראת שעה, כולם. הפיצוי למעסיקים, שזה אחד ההישגים הכי משמעותיים וחייבים לשמר אותו, כי אני לא רואה מעסיק שיחזיק מילואימניק ב-70 ימי מילואים בשנה הבאה אם הוא לא מקבל אפילו את הפיצוי על ההוצאות הסוציאליות שלו, אז זה הפיצוי למעסיק עם ההגנה מפיטורים שהארכנו ל-60 ימים ו-90 ימים גם לבנות הזוג וגם לחיילי המילואים. חייבים להאריך את זה לשנה הבאה.

כל החוקים האלה חייבים הארכה.

כל החוקים. ודבר אחד כללי וחשוב מעבר להעדפות שדיברנו לפני כן, כי באמת דיבר פה החבר שלי, יש פה חוקים מצוינים שמקודמים, חלק דרך חברת הכנסת שרון ניר וסעדה ואחרים, חוקים מצוינים מעבר להעדפה הזו אנחנו חייבים ליצר מנגנון הרבה יותר משמעותי כי המשפחות האלה, מלבד זה שהם יקרסו במובן האישי, הם יקרסו במובן הכלכלי, ואנחנו חייבים להעדיף את המשרתים האלה משנה הבאה ואילך.

נאמר פה הרבה על ביטוח לאומי. ביטוח לאומי הוא גוף מדהים שהעושה עבודת קודש למען המילואימניקים כל הזמן נמצאת פה אלינה שעושה עבודה מעולה, מדהימה, וכל מה שקרה פה במהלך השנה האחרונה קרה בגלל משרד האוצר שלא תיקן את הבעיה הזו, גם בגלל שאין לנו גוף שמתכלל את בעיות המילואים בכנסת או בממשלה. תודה

נכון, אין לנו מנהלת או מטה משותף, אוצר, צה"ל, ביטחון, ביטוח לאומי. אנחנו צריכים מטה שעובד בכל שבוע.

האמת שהיה ראוי לפתוח ועדה ייעודית רק לזה.

אנחנו חייבים. תראו, הסמכות הרשמית של בית המילואים הצבאי היא היבט חוץ וביטחון, אבל ההיבט האזרחי והמשפחות הוא כזה גדול ועצום שגם ועדות אחרות חייבות לעסוק בדבר הזה. הגיעו אלינו הרבה ילדים ואנחנו גם לא רוצים לאכזב אותם יותר מידי.

אני הודעתי שילדים יבואו היום לכנסת ואין צורך בבייביסיטר, אנחנו הוצאנו את זה בהודעה.

אני רוצה שדותן סופר יגיד משהו וגם לשמח אותם. תן לו שניה רק לשבת, תודה שמחלת על כבודך. כתוב ביהדות: תלמיד חכם שמחל על כבודו – כבודו מחול.

שלום, שמי דותן סופר. אני יושב-ראש פורום החמ"לים של תרומות. בעצם מה-8 באוקטובר 2023 אנחנו עוסקים בתרומות לחיילים, כיתות כוננות ומפונים, ואחד הפרויקטים שלדעתי הכי מרגשים שאנחנו עושים נקרא love and toys זהו פרויקט שאנחנו מקבלים צעצועים במתנות מארצות הברית ואורזים אותם בארץ בבתי ספר, ילדים ישראלים שמשתתפים באקט של התרומה, ומכניסים בהם את ערכי הציונות והערבות ההדדית. את המתנות הארוזות אנחנו לוקחים ומגיעים לבסיסים ולגבולות, פוגשים את הלוחמים הגיבורים ונותנים להם לחזור הביתה עם ידיים מלאות בצעצועים ומתנות עבור הילדים שלהם. היום הבאנו גם לילדים פה, שאתם גיבורים, שאתם שורדים שנה שלמה עם אבא ב-on and off.

או אמא.

או אמא ב-on and off, זה קשה, אין ספק. אבל אתם העתיד היפה שלנו ואנחנו יכולים לדבר פה על תקציבים והכול, אבל אף אחד לא יכול לתקצב חיבוק.

בקיצור, הוא אומר לכם שהוא הביא לכם צעצועים אבל הכנסת אמרו לו שהוא לא יכול לחלק בוועדה, אז הצעצועים אצלי בחדר, אז כל הילדים שכאן – לא ללכת הביתה, להחזיק מעמד עם הדיבורים של הגדולים וניתן לכם אחר כך פרס מדותן הנפלא.

רק לומר תודה לדותן על הצעצועים, ותודה לכולם על כל הצעצועים ועל כל המתנות. אני מיכל ברקאי ברודי, הקמתי את קבוצת המתמרנות שמייצגת בין היתר נשות מילואימניקים, משפחות מילואים.

מייסדת מכינת עלמה בירושלים. אהבתי את האסרטיביות שלך לקבל זכות דיבור.

זה בזכות המכינה, מיכאל, זה בזכותך. אני רק אגיד שילדים הכי מעריכים צעצועים, הכי מעריכים הטבות, משפחות מעריכות הטבות, ילדים צריכים את אבא. יש לנו ילדים ששואלים, השבוע נכתבה אצלנו בקבוצה: אמא, מתי אבא ימות? זאת נראית לכם שאלה הגיונית? אישה שאומרת לנו: אני נכנסת לניתוח כריתה ובעלי נמצא בלבנון, הוא אפילו לא יודע שאשתו הולכת לעבור ניתוח מציל חיים. עסקים שקורסים.

אני ילדתי לפני 8.5 חודשים תינוק, דמי הלידה שלי נחתכו בחצי ואף אחד לא יפצה אותי על זה. ורק בואו נגיד משהו, אי אפשר לקנות אותנו יותר בפיצויים ובכספים כי גם ברור לנו שהכספים יוצאים מהכיס האחד שלי ונכנסים לכיס השני שלי, תודה רבה, אנחנו הציבור המשרת, אנחנו הציבור שמשלם מיסים, אנחנו הציבור שמחזיק את המדינה. ממי בדיוק מגיעים הכספים אם לא מאיתנו?

תודה, מיכל. אבל בשביל שאני אדע שאת קיימת, ואת לא חדשה בכנסת, היית צריכה להיות רשומה פה.

הייתי רשומה, מיכאל, ויש איתנו ילדה בת חמש שהגיעה מתל אביב ומאוד רוצה לדבר.

אני אתן לה, אני חיפשתי את הילדים. היא רוצה לדבר?

היא רוצה לדבר מאוד, אז תשמעו אותה.

איך קוראים לה?

קוראים לה אליה הלוי.

אליה, בואי לידי, היו פה כבר ילדים, זה בדיוק בגובה שלך, בואי.

אז אני אגיד עד שאליה תיפתח קצת. אבא של אליה, האיש שלי, ליאור, היה במילואים השנה סביב ה-240 ימים, לא ספרתי באמת יום ליום, במחילה. השאלות של אליה ואחיה הגדול בן השש – בכיתה א', שלא פספס היום לימודים כדי להיות כאן – שואלים על בסיס יומי גם כשהאבא יורד להוריד את הכלב, כשהוא בין סבבים, כשהוא הולך לעבודה רגע זה: האם אבא יחזור הביתה? האם אבא הולך למות? מתי אבא הולך למות? הילדה המקסימה והחכמה הזאת אמרה לי באיזה שיח עם אח שלה הגדול: אמא, אין מה לעשות, כל אחד ימות בזמן שלו, בואי נקווה שזה לא יהיה היום. זה לא שיח שאני צריכה לדבר עם הילדים שלי בני ה-3.5 ובני השש.

אנחנו מודים על ההטבות, תודה רבה, נחמד הסינמה סיטי פה ושם, וארוחת מקדונלד'ס ב-10 שקלים, nice, מה שאנחנו צריכים באמת זה שאבא יהיה בבית. שזה אומר לגייס את כל מי שקיבל פטור מנהלי בעשור האחרון, זה אומר להגדיל את הגיוס של החרדים ולא חרדים ולא אכפת לי איזה גיוס, צריך עוד אנשים מתחת לאלונקה הזאת, תמצאו את הדרך, זאת העבודה של מי שפה.

דברים חדים. חבר הכנסת טור פז, בבקשה.

קודם כול תודה לך מיכאל, גם על ההובלה וגם על תשומת הלב לאנשי המילואים. יש פה כל-כך הרבה אנשי מילואים, נשות מילואים, אנשים שפשוט עושים בעצמם, שאני חושב שהם בסוף מה שאנחנו מדברים עליו, הם ומשפחותיהם.

אנחנו לא מדברים מספיק על הירידה שצה"ל מפרסם הבוקר, של בין 15-25 אחוזים מאנשי המילואים שפשוט לא מגיעים כי המשפחות שלהם אומרות: עד כאן. ואני לא מאשים אותם בכלום. מי שעשה 200 ו-250 ימים. אתמול התכתבתי עם בן אדם והוא אומר: אחרי 224 ימים המשפחה שלי אמרה לי: די.

אנחנו צריכים, אני חושב בסדר העדיפויות, החוק של סעדה חשוב. משה, החוק שלך הוא מאוד חשוב , הוא ישנה את היחס של מדינת ישראל, אבל הוא לא הפתרון. כמו שאומרות לנו המשפחות: הפתרון הוא אחד – לחלק את הנטל אחרת. אם אני אבוא ותיתן לי כפול או אני אעשה חצי כי יש עוד אחד, זה החלק היותר החשוב.

אבל אם אני אטיל סנקציה אני אגרום - - - נגד.

משה, אני לא מתווכח, אני אומר לך מה זה שוב, אנחנו צריכים לתת יותר לאנשי המילואים ויותר למשפחותיהם, אבל כל איש סדיר נוסף שנביא משחרר 10 אנשי מילואים, 12 בשנה טובה, לכן כאן בכנסת זה צריך להיות סדר העדיפויות שלנו.

זה גם מקטין את ההוצאה, איש מילואים עולה 20,000-40,000 שקלים לחודש מילואים.

נכון, זה עולה פחות מחצי.

והוא עולה 4,000 שקלים.

ולכן המסר שלנו הוא: עוד כתפיים מתחת לאלנוקה, אמרה את זה אילה. כרגע יש שלושה אנשים שסוחבים אלונקה של ארבע, יש רבע ממחזור הגיוס שלא מתגייס. אחד מארבעה זה בגברים, בנשים זה חצי, זה שתיים מארבע, אז זה בסוף מה שאנחנו צריכים, כל השאר – תבלינים, מתנות, תגמולים, ביטוח לאומי, הכול נכון. עוד כתף באלונקה זה מה שחסר לנו ובעיניי בזה נימדד. אני לא קורא לזה אפילו שוויון בנטל כי זה גם לא נטל, כל מי שעושה – עושה את זה כזכות. עמותות המילואים פה הן מדהימות. אני רק אומר שבסוף הם קורסים והירידה של ה-20%, אם זה מה שיהיה בשנה הבאה, אנחנו נראה ירידה יותר גדולה, לא כי אנשים לא רוצים, כי הם לא יכולים, ובזה אנחנו נימדד.

תודה רבה. תקשיבו, יש לי פה עוד 10-15 דוברים מהשטח ועוד ח"כים ועוד לא שמענו את התשובות של נציגי הממשלה ואני צריך לסגור את הדיון הזה ב-10:40, אז תעזרו לי, אל תחזרו על דברים, קצר.

אני ביקשתי לעזור, את לא עוזרת לי. אם אני אצליח אני אתן לך, תאמיני לי. אני גם מתחייב לא לזוז מפה, אני אסגור את הדיון ואני אשב עם כל מי שרוצה ואני אשמע אותו, ובדיון הבא אני אתן לו לדבר, אנחנו רוצים שיהיה הוגנות, שנאפשר למי שהגיע להגיד משהו, אבל קצר ולעניין, והיו פה דוגמאות של דקה של דברים שנכנסו ללב והם היו חדים ביותר. ספיר בלוזר, פורום נשות המילואים.

נעים, מאוד, קוראים לי ספיר בלוזר, אני מפורום נשות המילואימניקים, אני מניחה שכולכם מכירים, אנחנו נמצאות כבר שנה. יערה הייתה לי בת שלושה חודשים כשבפעם הראשונה היא הגיעה לפה לכנסת ביחד איתי.

נולדה במלחמה, יערה?

לא, היא נולדה חודשיים לפני. נאמרו פה הרבה דברים חשובים, אני רוצה שנהיה שניה פרקטיים. אם אנחנו מסתכלים קדימה על היכולת של משפחות המילואים בישראל להמשיך להחזיק את המערכה הזאת בשביל החוסן של כולנו, אחד, יש לנו הבנה ברורה שפשוט חייבים לגייס יותר אנשים. כשאנחנו מדברות על לגייס יותר אנשים אז יש את החוקים הרלוונטיים היום, אז כל הפעילות של צה"ל – ואני מקווה שקצין מילואים ראשי אמור עוד להגיע בקרוב – סביב גיוס של פטוריסטים, ועוד מהלכים מאוד קונקרטיים. אנחנו הגשנו פה בוועדת המשנה של חוץ וביטחון 18 צעדים מאוד ברורים.

שלום חבר הכנסת גנץ. נעים מאוד, אני ספיר אני מפורום נשות המילואימניקים, ואמרתי שאנחנו מסתכלות היום על 100,000 משפחות המילואים בישראל והיכולת שלנו להמשיך ולהחזיק את מול כל הקשיים שדוברו כאן, גם הרגשיים, גם התעסוקתיים, אנחנו מבינות שקדימה אנחנו צריכים להסתכל כמדינה ולייצר אופק לשנתיים-שלוש הקרובות של כמה מהלכים. אחד, חייבים פשוט לגייס עוד אנשים וזה לא רק אוכלוסיות וזה לא רק חרדים שיתגייסו למערך הסדיר, אנחנו צריכים גם את הפטוריסטים, יש הרבה מאוד אנשים היום שרוצים להתגייס ולצערנו עדיין אכ"א – שנה לתוך המלחמה – לא משפר מספיק את המערכים שלו, לא עושה את זה בצורה מספיק יעילה, ו-15,000 אנשים שיכולים היום להתגייס למערך הלוחם ולשחרר את הבעלים שלנו הביתה פשוט לא מגויסים כבר כמעט שנה. זה אחד וכמובן מתבקש.

נושא שני קריטי וכואב הוא התחום הרגשי, אנחנו כאן שנה בכנסת וגם מול משרדי הממשלה מציגות נתונים מאוד קשים על המצב הרגשי והנפשי ההולך ונשחק של משפחות המילואים, של הילדים, של הבעלים, של בנות הזוג, ושל התא המשפחתי כולו. אם אנחנו רוצים להימנע מדור וייטנאם – אותם אנשים שלא הצליחו לשקם את החיים שלהם אחרי שנה שהם נעלמו מהבית – המדינה חייבת להסתכל בצורה רחבה, משרד הבריאות, משרד הרווחה, משרד החינוך.

תגדירי לי את זה כתוכנית, כפתרון, מה צריך להיות?

תוכנית 360 למענה רגשי לכל משפחת מילואים. לא לשלוח אותנו בין מרכז החוסן של הרשות המקומית לבין יועץ בית הספר.

איך את חושב שזה צריך לפעול ולהיות ממומש?

כל משפחת מילואים, 100,000 משפחות צריכות להיות מנוטרות על ידי מערכת הביטחון.

יש 300,000-400,000 במילואים. יותר. מי שכרגע.

מערך 360 למענה רגשי לכל משפחת מילואים שמשרד הביטחון יסתכל על המשפחה בצורה הוליסטית ושאנחנו לא נצטרך לרוץ.

עכשיו את צריכה, ספיר, משהו רגשי, נפשי, כמי שנשואה למשרת מילואים, איך את רוצה שזה יעבוד? מה אנחנו צריכים לדרוש?

מספר טלפון אחד שיש בו מענה מקצועי בצד השני.

מקצועי בתחום הזה?

מקצועי בתחום הרגשי. לא משנה עם איזו בעיה אנחנו מגיעות, אם זה הילד שפתאום חזר להרטיב בלילה או לא מוכן ללכת לבית הספר כבר כמה ימים ואם אלו בעיות בזוגיות, ואם זה בעלי שחזר מהמילואים והוא מתכנס.

אז זה מוקד?

מוקד.

ואחרי זה טיפול?

טיפול הוליסטי שיש לו את הגישה לכל המענים, גם הציבוריים ברמת קופות החולים, ברמת מה שמערכת הבריאות הציבורית יודעת להעמיד, וגם ההגעה להרבה מאוד ארגונים ועמותות שעושים היום עבודה מצוינת אבל אין היום איגום.

ומימון של הטיפולים האלה

נכון, מימון והשתתפות. היום רק לתזכורת, משפחת מילואים שהתחילה ב-7 באוקטובר את המילואים שלה ו-200-250 ימים לא ראתה את בן הזוג, עם כל ההשלכות הרגשיות, יש לה היום מהמדינה 3,000 שקלים בשנה האחרונה וזהו. זה סכום שברור לכולנו.

לכל המשפחה, זה בטל בשישים, וגם אם אנחנו הנחנו שאדם שלחם שנה יוצא לסדנת עיבוד נפשי, אז קצת לא כללנו את המשפחה, הם מחוץ לסדנה.

מיכאל, אני רק אומר שזה משהו כמו שעשינו עם החבר'ה של הפוסט טראומה. המערכת צריכה ליצור ולהיות יוזמת, ולא לחכות שהמשפחה תפנה אלא לייצר איזושהי - - -. זה לא מעט אנשים אבל המערכת יודעת בתהליך ארוך להגיע.

נכון, אחת הדרישות של הוועדה ושל הח"כים פה, שהצבא ומשרד הביטחון יקים מטה טיפול במערך המילואים, שבתוכו יהיה גם את טלפון החירום הזה כולל מימון גדול יותר לטיפולים נפשיים למשפחה, ורגשיים.

אני רק אומר שזה גם מימון וגם יש פה פרקטיקות ומודלים שעדיין לא אומצו. מדינת ישראל היום, אין לה פרקטיקה איך מלווים מבחינה נפשית משפחה במילואים.

ברשותך יושב-הראש, משפט אחרון רק הנושא התעסוקתי. בני הזוג שלנו חוזרים לריק, הם רובם לא מצליחים לחזור למקומות העבודה, תסתכלו על הממספרים, אנחנו גם מביאות לכאן נתונים בכל פעם מחדש, אחוזי האבטלה, אחוזי העזיבה, אנשים שלא התקדמו ניהולית בשנה הזאת. וזה נכון גם אלינו נשות המילואימניקים, אנחנו חייבים להידרש לדיון מעמיק בנושא הזה, בתוכו גם עולם של עצמאים ועצמאיות כי אנחנו ממש נהיה דור אבוד מבחינה כלכלית, ובסוף אלו הרבה מאוד אנשים שמשרתים גם כלכלית את המדינה, הם חלק משמעותי במשק. הם נגרעו במשך שנה, אנחנו צריכים להתחיל להסתכל איך הם חוזרים בצורה הכי חזקה לקריירות שלהם ולעשייה הציבורית ולעשייה הניהולית וכל הדברים שהם עשו לפני המלחמה.

אני רוצה להגיד לך תודה שבאת, תודה שהבאת את יערה. אל תלכו, כולם באים למשרד שלי אחר כך לקבל צעצועים, אני מקווה שדותן התאים את הגילאים, מקסימום נעשה לכם מסלולי החלפה, אבל אל תלכו, תישארו. תודה שאת נלחמת למען אחרים ויוצאת מהבית, לא רק למען עצמך. חברת הכנסת אפרת רייטן.

תודה רבה אדוני, מיכאל. תודה רבה לכל משרתי המילואים ולמשפחות היקרות, לנשים, לילדים, טוב לראות אתכם כאן. אני רוצה לומר שהדיונים האלה סופר חשובים ואפשר למצוא הרבה מאוד פתרונות On going, תוך כדי הליכה, של דברים מסוימים, אבל אני לא יכולה להשתחרר מהמחשבה שאנחנו כל הזמן מוצאים פתרונות של פלסטרים ואנחנו לא נוגעים בבעיה האמיתית.

כלומר, גם החקיקה שלך, סעדה, וגם של אחרים שמנסה לפתור את העיוות על ידי שינוי בהטבות או בזכאויות.

בסנקציות.

זה לא באמת פותר את הבעיה, הרי, כי אם אנחנו הלך להיגיון למה הייתה העדפה מתקנת לחרדים, למשל, בלימודים? כי רצו לגרום לחרדים להשתלב יותר בשוק הישראלי, רצו לתת להם את האפשרות לעשות ולהתקדם. אותו דבר גם לחברה הערבית.

בעצם הרעיון כרעיון של העדפה המתקנת, היה בו הרי היגיון. זה לא שזה היה מעוות בואו נעדיף מישהו אחר על פני מישהו אחר בשרירותיות. בסוף, איך שלא מסתכלים על הדברים, ואני מקשיבה כאן לכולם, ויש כאלו שזועקות מדם ליבם ויש כאלה שמדברים בהיגיון ובשכלתנות וזה לא משנה, בסוף תמיד אנחנו חוזרים לאותה נקודה שהנתונים מעידים שאיש סדיר שווה לכמה? 10? 12? כמה החלטתם? 12 אנשי מילואים. והרי אם הייתה את התשתית הזו - - -. נכון שזו בעיה של שנים וכל הממשלות חטאו בזה.

אבל הגיעה העת באמת עכשיו במלחמה הארוכה הזאת כדי לא להיכנס לשנה השנייה. וכששמעתי את יונתן שמשרת במילואים והקשבתי לך, ואני חושבת שהוא אמר דברים שכולנו פה צריכים להיות מאוד מודאגים. הוא מדבר על שחיקה, הוא מדבר על חוסר אמון, הוא מדבר על זה שאולי יהיה להם יותר קשה ללכת בשנה השנייה, ועל מחירים – ודיברנו כאן על המחירים הכלכליים ולא דיברנו על הגירושים שיש, ולא דיברנו על הפגיעה בפרנסה ולא דיברנו, אתם יודעים מה? אפילו על המעונות. רוצים לסבסד את המעונות של החרדים? למה שלא נסבסד את המעונות של משרתי המילואים? אנחנו נגיש הצעת חוק כזאת לנסות לעזור.

כל הדברים האלה הם כמו ניסיונות לתקן את הבניין שנבנה עקום. אם הבניין היה נבנה ישר בשוויון אמיתי, לא היינו צריכים את כל הדברים הקטנים האלה. והוועדה הזו הייתה מתייתרת ואולי הייתה יכולה לקום פה ועדה אחרת, אפילו ועדה שנקראת פניות הציבור שאז כבר הייתה דנה בדברים פרטניים של כאן קשה וכן קשה, ופותרת. היות ואנחנו לא נמצאים שם, אנחנו צריכים באמת לגלות פה מנהיגות ואומץ -- אני מדברת עליכם כי אתם בסוף הקואליציה – כדי לעשות כאן שינוי אמיתי.

משה סעדה בבקשה. תהיו קצרים, יש פה הרבה אנשים שטח, אימהות שבא עם ילדים הן רוצות להגיד משהו, בואו ניתן להם את ההזדמנות.

תודה ובוקר טוב, אני אדבר כחבר כנסת מהליכוד, מהקואליציה, וגם כאבא לשלושה ילדים שמשרתים ועושים 270 ימים, 260 ימים בעזה. בן שלי אחד סיים, השני בצפון 160 ובשיח שאני שואל אותם מה הלו"ז? אומר לי הבן שעשה 270 ימים ועכשיו מסיים: אבא, אני מתגייס בינואר שוב. והבן בצפון אומר לי: אני מתגייס שוב. ואני שואל אותו: אז מתי אתה מסיים עכשיו?, הוא אומר לי: אבא, אני לא יודע, צו 8 פתוח.

לכן, אני חושב שזה מובהק וברור לכולם שמעולם לא היו מעטים כל-כך שנשאו בעול עבור רבים כל-כך וזה מובהק לנו, ובתפיסה הזאת זה צריך להיות מקצה לקצה באמת אני אומר כמו שקרויזר, חוצה מפלגות, כי אלו הילדים שלנו, אלו האחים שלנו, אלו אנחנו, החברה הישראלית בתפארתה וזו זכות גדולה לשרת.

זה כן דורש מאיתנו לקבל החלטות חדשות ולאתחל מחדש את כל מה שהיה כי מה שהיה – וכולנו עשינו את זה – היה מעוות, מדינת ישראל תגמלה ותמרצה את הלא משרתים. והגיע הזמן לשנות את זה והחוק שלי וזה לתמיכה של האופוזיציה, יותר של האופוזיציה מהקואליציה.

אבל אחד בפה ואחד בלב, את זה כולם יודעים מה אתה עושה בשביל לגייס חרדים אתה עושה בדיוק הפוך.

נא להוציא אותה בבקשה.

כרגע החוק שלי שהבאנו אותו בתמיכה של כולם הוא מאתחל מחדש בכמה רבדים. קודם כול היום לימודים על תיכוניים שזה גם ישיבות, גם אקדמיה, גם הכשרות, גם נוער נושר – מדינת ישראל מממנת את זה ב-4 מיליארד. לאנשים שלא עשו יום אחד. תקשיבו, יש בן אדם ששם 270 ימים ויש בן אדם שלא עשה יום אחד. אם הבת שלי שהיא קצינת מילואים וסיימה מצטיינת ביחד עם הבת של מיכאל תרצה ללמוד רפואה – היא לא רוצה – ומולה תעמוד פאטמה מאום אל פאחם, מי תקבל קודם? זאת שלבשה ירוק תלבש לבן? לא. פאטמה תתקבל קודם , ולכן הגיע זמן שינוי. שירת – קיבלת, לא שירת – לא קיבלת. קחו דוגמה מחיר למשתכן, מקצים 20%.

אי אפשר שכשמדברים על חרדים תהיה פה איזושהי המולה ובצדק, וכשמסיתים לעוד אוכלוסייה שלא משרתת תהיה פה נימה של זלזול.

אני תכף מסיים. 20% בלבד מקצים לאנשי מילואים, אני לא מבין את ההיגיון הזה. מבחינתי 100%.

עדיפות.

ערבי וחרדי שרוצה לקבל מחיר למשתכן יאלץ לשרת את מדינת ישראל.

אתם מדברים כבר שנה ולא עושים כלום.

יונתן, אנחנו הקשבנו לך בכבוד ובקשב וחבר הכנסת הזה המתין בסבלנות, שמע את כל הדעות, גם דברים שהוא מסכים וגם שהוא לא.

לגבי שירות המדינה, אנשים רוצם להתקבל לשירות המדינה וזה חשוב ומשמעותי ויש תקנים צבועים לחרדים וערבים ואני בעד, אבל התקנים הצבועים האלה יהיו למי, את יודעת מה? רק לחרדי וערבי שמשרתים, ויש כאלה, שירות לאומי, שירות אזרחי, שירות צבאי. לא הגיוני שבן אדם רוצה להיות חלק משירות המדינה אבל כשקראו לו לשרת הוא לא בא.

אבל לא קראו לו, תתקן את הלא קראו לו ואז אפשר לתקן.

אפרת, אני לא מצליח לתת לדבר לאימהות שבאו. תעזרו לי.

המטרה שלנו לשנות.

דבר אחרון ובזה אני מסיים, יש עוול שאני צריך את העזרה של כל חברי הכנסת לתקן, בעוד אנחנו מדברים, מכל משרתי המילואים שיש להם ילדים במעונות, משלמים בחודש 2,000 שקלים כי מה שאמר שר העבודה: אין לי אין לכם. הפך, אותם לקלף המיקוח שלו. פרלמנטרית אני זועק את זה. הגשתי בקשה לדיון מהיר, הוא יתקיים בעזרת השם השבוע אצל אייכלר בעניין המעונות. אני לוחץ על הממשלה למנוע את העוול כי זה יום-יום.

הם לא יכולים להיות בן ערובה כמו שהחוק שלך הוא בן ערובה של חוק הגיוס.

אתה ממש צודק.

ולכן אני אומר שאנחנו צריכים פה כולנו ביחד להילחם בזה.

תודה רבה, כולנו ביחד. לילך כהן דונשיק, המתמרנות.

לילך כהן דונשיק, המתמרנות, אני מקיבוץ דן. ב-7 באוקטובר כשבעלי יצא ב-10:00 אני כבר ב-11:00 יצאתי עם ארבעה ילדים, מאז אנחנו נודדים בלא יכולה לספור את כמות מקומות הלינה שעברנו בשנה וחודש האלה, וגם לא את כמות המסגרות שהילדים שלי נכנסו בשנה הזאת. כל זה תוך כדי 270 ימי מילואים כשאין תקשורת עם בן הזוג.

טסנו לחו"ל, ניסינו אחרי חמישה חודשים של מילואים להגיד: אוקיי, ייקח קצת זמן אולי עד הסבב הבא וננסה לשקם את המשפחה, אחרי חודש וחצי כבר קראו לו שוב לעזה, הוא טס בחזרה, אנחנו נשארנו. הוא חזר אלינו ואמרנו: אוקיי, עכשיו נחזור מספיק מהר כדי להתמקם בבית ביחד הפעם. וכמובן שהצו הגיע יום לפני הטיסה שלנו בחזרה לארץ, כל זה תוך כדי שהילדים נכנסו לכיתה א' בפעם הראשונה. הבת שלי נכנסה לכיתה א' ואומרת לי: אמא, תגידי, אבא יודע שאני עולה לכיתה א' היום? הוא יודע שאני בבית הספר הזה? בן הזוג שלי לא ידע לאיזה בתי ספר אנחנו נכנסים, הוא לא ידע איפה אנחנו מתגוררים. הוא יצא מלבנון עכשיו והגיעו הביתה וכתבנו לו שלט ברוך הבא הביתה, לא היה לו מושג איפה אנחנו גרים.

אז כל זה קורה תוך כדי. אני מייצגת עוד משפחות שהן גם מפונות וגם עושות ימי מילואים או ימי כיתת כוננות, בלי בן זוג, וזה מאוד קשה. מה שאפשר לעשות, אתם דיברתם המון על כל מיני מילואימניקים פוטנציאלים בגילאים מבוגרים, יש לי המוני חברים בני 30-40, יושבים בבית עם פטורים ואם יפנו אליהם הם יבואו. קשה בעצמך לפנות ולהגיד: אני רוצה לבוא ללבנון, אני רוצה לבוא לעזה, אבל אם יפנו אליהם הם יבואו, ולכן זה ממש חשוב שאכ"א – יקרה פה משהו – ויפנו למשרתי מילואים שיצאו בפטורים מסיבות שהצבא כנראה חשב שלא יהיה בהם צורך.

תודה, תודה לילך על הדברים. יעל אור-לי.

אני נשואה לעודד שכרגע נמצא בעזה ועתיד להשתחרר בעוד שבועיים – אני אומרת עתיד כי הוא כבר היה אמור להיות בבית אבל האריכו לו – ויש לו סבב עוד מעט באפריל. הוא התגייס בתחילת ספטמבר לסבב שני, אני הייתי בהיריון בחודש חמישי ולצערי גיליתי בבדיקה שגרתית שלעוברית שלי לא היה דופק ושלושה ימים הייתי איתה בבטן עד שהוא יצא מעזה כדי לבוא להיות איתי בלידה.

מעבר לזה אתם מדברים פה הרבה על טכני, אבל הם חוזרים הביתה ומצפים מהם ללחוץ על כפתור שיהיו הורים, שיהיו בני זוג, והכפתור הזה לא תמיד עובד, זה קשה המעברים האלה בין הצבא, בין המלחמה לבין הבית הם לא פשוטים, אנחנו נקרא לדגל בכל פעם שיגידו לנו, ואני אפילו תומכת בזה, באמת, כי חשוב לי שלבנות שלי יהיה פה עתיד ותהיה פה מדינה שהן יחיו בה, אבל עד מתי, באמת? עד מתי אנחנו יכולים עוד לשאת בתחושה הזאת? יש לי שתי ילדות בנות חמש ושמונה והן כל הזמן עם התקפי זעם וכל פעם בתחושה אם אבא חוזר? הוא מגיע? מתי הוא יגיע? וגם זה לא צפוי, אי אפשר לדעת.

יש פה תחושת אי ודאות מטורפת שאי אפשר לחיות ככה לאורך זמן, והייאוש הזה הוא הכי מסוכן כי כשאנחנו כועסים יש בנו אנרגיות ויש בנו מקום לפעול, אבל כשאנחנו מיואשים, כבר אין מה לעשות עם זה.

תודה רבה, יעל. חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה.

שלום, תודה רבה לך אדוני היו"ר על השדולה, על הישיבה היום, היא מאוד חשובה. אני קיימתי כמה ישיבות בנושא של נשות המילואים ובוועדה לזכויות הילד כולל נושא של ילדים והטיפול בהם. אני אדבר על זה כמובן בנפרד, אני לא רוצה לגזול פה הרבה מאוד זמן, אבל דבר אחד אני רוצה לומר: שנשות המילואים הן הגיבורות של המלחמה הזאת, ואת זה ראינו לאורך כל המלחמה ואני גאה בכן ואני מפרגן לכן.

לאורך כל הישיבות שניהלתי דבר אחד עולה וזה הנושא של הנטל, ואני חוזר ואומר – ואני מביע פה את דעתי שוב – גיוס לכולם. לשים מכסה של לומדי התורה. זה דבר חשוב לומדי התורה, התורה היא חשובה לנו אבל לקבוע מכסה, כל השאר – גיוס מלא לכולם כולל חרדים, ערבים, כל הקהילות והעדות וכך הלאה, מי שירצה בשירות לאומי וגם שם חסרים לנו לא מעט אנשים. כל השאר גיוס מלא. כך אנחנו צריכים לנהוג, ככה צריכים להתאחד – סביב גיוס מלא. תודה.

לאה האריס.

שלום וברכה, אני לאה האריס, אני אמא לחמישה לוחמים, אחד בסדיר ועוד ארבעה במילואים, אני גם חמות לעוד שני לוחמים, כולם עשו מלא מילואים, הם משרתים כרגע בסיירת גולני, אלכסנדרוני, אגוז, הנדסה קרבית, צמ"ה, גבעתי וחרמש. הבנים שלי והחתנים שלי עשו ועדיין עושים מאות ימי מילואים מאז תחילת המלחמה בתוך עזה ובלבנון וגם בעוטף ובאיו"ש.

אני גם אמא לבנות וכלות שמתפקדות לבד בבית תקופה ארוכה עם ילדים קטנים וצריכות תוך כדי כך לדאוג לרווחת הילדים, לתפקוד הבית וגם לפרנסה. ואני סבתא, ברוך השם להרבה נכדים, ארבעה מתוכם שנולדו מאז תחילת המלחמה, כולם בזמן שהאבות שלהם היו מגויסות, ולא כל האבות הצליחו להגיע ללידות. כמו שבן אחד אמר לי: לא היו - - - בחאן יונס, הוא לא הגיע.

הם לא מבקשים רחמים וגם אני לא, הם יצאו מתוך שליחות להגן על עם ישראל וימשיכו לעשות זאת ככל שזה יידרש, אבל כמו שאמרו פה עוד הרבה, אנחנו כן מבקשים יותר שוויון בנטל ואני לא נכנסת כאן לעניין של גיוס חרדים, יש עוד הרבה אנשים שלא משרתים מכל מיני מקומות באוכלוסייה, ולוקח חודשים להפוך טירונים טריים ללוחמים. כרגע אין לנו זמן להמתין.

אני אתן כדוגמה את בניי, חלקם עשו רק כ-100-120 השנה וחלקם הרבה יותר. בני השלישי נשוי ואב לשלושה, יצא ברוך השם בשבוע שעבר מלבנון ובכך סיכם 335 ימי מילואים פעילים, רובם באלכסנדרוני, אשתו גיבורה אך גם היא על סף שבירה. הקטנה שלו, שנולדה חודש לפני תחילת המלחמה בקושי מכירה אותו, הילד בן שלוש בוכה בכל פעם שהוא רואה את אבא עולה על מדים, והילדה בת 5.5, כשהוא היה בבית והטלפון צלצל בשבת, היא באה אליו ואמרה: אבא, אתה לא תצא עוד פעם למילואים, נכון? בבכי.

ועוד לא התחלנו לדבר על קשיי פרנסה, וכאן אני מבקשת את עזרתכם, נבחרי הציבור, כי יש דרך להקל על העומס, ואני אעשה את זה בקצרה. אחד, על פי הנתונים שמצותתים בתקשורת – וזה מה שהרבה אמרו כאן – יש עשרות אם לא מאות אלפי חיילים שלא נקראו לדגל.

צריך לגייס אותם באופן מיידי.

וגם הכול נאמר כמעט, את היית מתחילת הדיון.

בסדר, מספר שתיים, גם בתוך המערך הקיים אין שוויון, וזה משהו שצריך.

נאמר.

לא את זה. אני רוצה להגיד אם תרשה לי. הבן שלי שעכשיו השתחרר מלבנון ובמרץ אמור להתגייס שוב ללבנון ואני שואלת למה? כי יש עוד חיילים שמאומנים גם להילחם בלבנון וכי חלקם גם אצלי במשפחה, ולא נקראים. אז גם בתוך משרתי המילואים הפעילים אין שוויון, וגם על מה שדיברו על החובה המוסרית שלכם, נבחרי הציבור, לדאוג לפרנסתם ולהקלה עליהם להטבות בארנונה, בתשלום למעונות כמו שדיברו, לחברת חשמל, במיוחד למי שעשה מעל סך מסוים. ואני כן חוזרת על כך שחובה מוסרית על כל חברי הכנסת לתמוך בחוקים האלה.

תודה. גיל ורד, אחים ואחיות לנשק.

אני אעשה את זה באמת דקה. שמי גיל ורד, אני נציג אחים ואחיות לנשק. דיברו כאן על קשיים רגשיים, על קשיים כלכליים. אני רוצה להזכיר שזה לא רק מס הכנסה ולא רק ביטוח לאומי. יש ארנונה, יש חובות לבנקים, משכנתאות, יש עוד הרבה מאוד דברים שאיש מילואים שהוא בעל עסק נושא ביחד איתו, שכירות אל מקום העסק. הדיון היום חשוב ואני רוצה פשוט לקרוא לוועדה לעשות כמה דברים ולקבל החלטות שיאפשרו לאותם משוחררי מילואים הקלות במיסים, גם העירוניים וגם רשות המיסים, מענקים שיבטיחו שמילואימניק עצמאי לא ייפגע עקב המילואים. כמובן לתת הקלות בהלוואות ודחייה של החזרי חובות שנוצרו עקב שירותם.

החובות לא מצטמצמים, החובות גדלים, הנשים נשארות לבד ונושאות בנטל, לא לכל אחד יש עסק שאפשר להחליף אותו. העסקים האלה קורסים. אני הייתי בדיון קודם של הוועדה הזאת בעכו ודיברתי – אז זה היה ספציפית על הצפון – מה קורה עם אותם אנשי צימרים ומסעדות שהיו בנויים על ענף תיירות שאי אפשר להחזיר?

שלא קיבלו כסף.

נכון.

הוועדה גרמה לכך שהם קיבלו, אבל לא מספיק. אבל תדע שעזרנו למסעדות האלה שהדיון עליהם היה בעכו ובלוחמי הגיטאות.

באמת משפט סיום כי נתבקשתי לקצר. לפתוח הזדמנויות, אנשים הפסידו קידום בעבודה, אנשים הפסידו את העבודה.

הכלכלה נעלמת. מפעלים בורחים מהגבול, עסקים נסגרים. גם כשנרצה לשקם – מה נשקם? תודה רבה ואני מאוד מעריך את זה שתמצת את הדברים. חנה קטן, אימהות בחזית, בבקשה.

אין לי ילדים להביא לפה כי הם נמצאים בלבנון ובעזה.

השם ישמור את כולם.

מילואימניקים כולם. אני רק רוצה להצטרף לדברים, הם שמונה ילדים, תשעה ילדים, מתוך השבעה שלוחמים עכשיו חמישה מתנדבים , שלושה תרמו כליות, הם אנשים שבאים באמת מרצון וכולם בצו רביעי לפחות וקיבלו כבר צו חמישי. מה שאני רוצה לבקש זה קודם כול שנדבר על מעגל הלוחמים, לא על המילואימניקים באופן כללי. מעגל הלוחמים הולך ומצטמצם ואנחנו חייבים שיהיו עוד אנשים שיצטרפו מכל המגזרים. כן, אני מהציבור החרד"לי התורני הלאומי ואני בכל אופן אומרת שהגיעו מים עד נפש, זה לא מוסרי, זה נגד התורה. זו מלחמת מצווה ולא יתכן שלא יהיו עוד.

גם חתן מחופתו וגם כלה מחופתה.

נכון, גם דיברו על אלו שקיבלו פטור וגם אותם צריך לגייס אבל גם מציבורים אחרים. אני מדברת גם בכובע של רופאת נשים. אתמול ראיינתי אישה שהייתה עם היפרמזיס, היא מקיאה במשך תשעה חודשים בהיריון והיא לבד. אישה שעברה לידה שקטה – גם לי יש בת שעברה לידה שקטה שבעלה היה בעזה, מצטרפת מאוד לצער שלך – נשים שנמצאות בדיכאון אחרי לידה עם תינוק יונק, הן קמות בלילה ואין להן מי שנמצא לידן.

נשים שמגיעות הביתה אחרי שמבקרות את אמא וגרות באילון מורא או בקדומים אול א משנה מה, פנצ'ר באמצע הדרך, חמישה ילדים בוכים, מגיעים הביתה, זה לא יעזור לתת לה הטבות, הם צריכים אבא בבית, הם פשוט צריכים אבא בבית וזה אירוע שמתמשך יותר מידי. הייתה סבלנות, אבל עכשיו יותר משנה. אני לא באה להתבכיין, זו זכות גדולה, זו מצווה גדולה, זו זכות גדולה.

ילדייך ימשיכו לעשות מילואים, הם רק רוצים לדעת שכל מי שרוצה לעשות מילואים מגייסים אותו, ויש אלפים בני 50-60 שלא מגויסים וגם מי שלא רוצה אין ברירה, את אמרת את הכול, הכול מצטרפים למלחמת מצווה וזה המצב.

הם רוצים לדעת שכמו שהם התגייסו, גם המדינה התגייסה.

תודה, חבר הכנסת בני גנץ, בבקשה.

בוקר טוב לכם, בוקר טוב לכן, תודה שבאתן ואתן משמיעות את הדברים. אני רוצה להגיד לך תודה, מיכאל, על הוועדה ועל הפעילות פה בכנסת, גם על הפעילות פה וגם על הדוגמה האישית במהלך המילואים הארוכים שאתה בעצמך עושה בחניתה בצורה כל-כך ראויה.

אני מכיר את האתגר של המילואים, גם מהזווית הלאומית בתפקידים השונים, נקרא לזה, וכמובן שלושה מילדיי חתנים ועוד ארבעה בני משפחה, כולם נמצאים בתוך המילואים כך שהבעיה הזאת, האתגר הזה מוכר באופן בלתי אמצעי. אני שמח שהבן שלי שב לשלום השבוע מהמילואים אחרי 250 ומשהו הוא כבר הודיע שיש לו צו נוסף בדרך והוא ימשיך לעשות אותו. הוא פתח עסק ונסע למילואים, זה דבר שכך קורה לכולם ולרבים וטובים.

פעם שאלתי את גדי אייזנקוט שיושב פה לצידי: מה זה הישראלי? אז הוא אמר לי: המילואימניק. ואם אתם זוכרים – היותר מבוגרים פה אולי – "כל העם במילואים רק בישראל" אז היה סלוגן כזה בשיר שהתרחק מהמציאות מרחק רב מאוד, לצערי זה משפט שכבר אי אפשר לצערי לשיר אותו היום, הוא לא מאפיין את החברה הישראלית וצריך להכיר את הנושא הזה נכוחה.

המלחמה הזו פורצת ומבחינתי מעוררת עירוב גדול בין תחושה של בושה לתחושה של גאווה. בושה מקצועית מאוד גדולה על נסיבות פתיחתה של המלחמה הזאת, גאווה מקצועית מאוד גדולה על הגבורה שנתגלתה באותו יום וממנו, של אזרחים, של כיתות כוננות, של סבתות, של סבים, של חיילים, של לוחמים, של אזרחים, של ארגונים שקמים כעוף החול וממשיכים לשרת את החברה וכיוצא מאלו הדברים.

האמת שהבוקר פה, איפשהו בין גאווה בכן, בכם, ובושה גדולה שאתם בכלל צריכים להיות כאן. בכלל לא היה צריך להיות קול של צעקה ציבורית שמרים את העניין הזה, היה צריך להיות totally obvious שזה מטופל על ידי הממשלה בסדרי עדיפויות נכונים. אני מתבייש שזה לא המצב ושבכלל צריכים להשמיע את הקול, ואני מרגיש את הדבר הזה באמת מבחינתי, מאוד עצוב. אני חושב שהממשלה חייבת לשנות את סדרי העדיפויות, חייבת להקצות את המשאבים, חייבת למצות את המשאבים כמו שצריך.

יש כאלה שמשרתים וצריך לתמוך בהם ברוחב לב בלי יותר מידי סידורים, בלי יותר מידי בעיות. יש כאלה שלא משרתים וצריך שישרתו, השתחררו ממילואים, רוצים לחזור.

רק הממשלה הקצתה 9 מיליארד בשנה החולפת ועוד 15 מיליארד בשנה הבאה.

סולומון, אל תפריע, אתה חבר שלי.

לא, אני לא מפריע, רק מציין.

אבל זה לא מספיק. יש לך פה את נשות המילואים שיספרו לך על קריסה נפשית.

אני מסכים לחלוטין.

אתה יודע, אתה לא היית בדיון אז אתה אורח לרגע, אתה רק הגעת. אח שלי אתה מג"ד בצנחנים, רוב הדיון הזה אנשים הקשיבו אחד לשני, לא עשו התנגחויות. היו לנו כמה דקות של התנגחויות אבל אנחנו מעל שעה פה בכבוד עם כל אחד.

אני רוצה להביע הערכה גדולה מאוד למשרתים. אני רוצה שאנחנו נמצה את כל אלו שלא משרתים. קודם כול אלו ששירתו ולא משרתים והצבא צריך להיות זהיר יותר באופן שבו הוא משתמש באנשי המילואים גם במערכה החשובה הזו. אפשר להסתכל ביתר תשומת לב מקצועית וארגונית למי קוראים? לכמה קוראים? לאן שולחים אותם? למה עושים איתם? ולהקפיד הקפדה יתרה, אני סומך על המפקדים שיעשו את זה. שאנשים לא נקראים ביתר קלות למילואים.

והפן השלישי, שאני אומר אותו בכאב, שיש כאלה שמשתמטים, כן, יש כאלה שמשתמטים. ולכן אני רוצה להעריך את המשרתים, להרחיב את המשרתים מתוך אלו שלא משרתים ויכולים לשרת, ולקרוא למשתמטים ולהגיד להם: חברים, הגיעה העת לבוא ולשרת. עכשיו, כמובן שזה יגלוש לפוליטיקה – מה שאני לא רוצה לעשות בדיון הזה – צריך ללכת למתווה שירות וכולם צריכים לשרת את המדינה הזאתי ויש מספיק אופציות לעשות את הסיפור הזה בצבא, בשירותי ביטחון, בשירותי חירום, בשירותי מילואים יהודים כערבים, דתיים וחילוניים, חרדים ושאינם חרדים, הדבר הזה לא יכול להימשך.

בשנת 2023 במאורעות תשפ"ד שממשיכים להכות בנו במאורעות תשפ"ה המציאות שאנחנו חיים בתוכה חייבת, חייבת, להשתנות. גם בסדרי העדיפויות של המדינה, גם באיך שהאזרחים בוחרים לשרת אותה. אז אני כמובן מעריך את אלו שעושים ורוצה לקרוא לאלו שלא עושים – שיעשו.

אני רוצה להגיד לכם תודה, לכם, לכן, אני לא רוצה להשתמש פה כי גם אני שמח לראות שיש הרבה משרתות מילואים שיש להן בני זוג וכו', זה לא רק משרתי מילואים ונשות משרתי המילואים. אני רוצה להגיד לכם תודה על התמיכה, על השותפות המאוד-מאוד גדולה הזו. אני משוכנע מתוך היכרות בלתי אמצעית שבוודאי שמי שנמצא בחזית הלוחמת ונמצא בסיכון, חיים אין שום דבר שישווה לעניין הזה, אבל יש גם לא מעט משרתים שנמצאים בשירות שבבית יותר קשה מאשר איפה שהם נמצאים בצבא, גם זאת אמת שאני מכיר בקיומה, ולכן אני רוצה להביע לכם הערכה מאוד גדולה, אני משוכנע שאתם תמשיכו לתת את החינוך גם לדורות ההמשך.

אני באמת מקווה שאנחנו נוכל לעשות פה את השינוי הנדרש בשביל שסדרי העדיפויות יבואו למקום, ועד שהדבר הזה יקרה, הגישה כלפי משרתי ומשרתות המילואים חייבת להיות גישה מרחיבה ולא גישה שהיא גישה מצרה. אם יש ספק – אין ספק, נותנים יותר. זה תמיד היה נכון, זה בטח ובטח נכון בתקופה שכזו. אני רוצה להגיד לך, מיכאל, תודה רבה, להגיד תודה לחברים מכל המפלגות שנמצאים ונמצאות פה בשביל להקשיב.

אנחנו נעשה את מה שאנחנו יכולים לעשות בשביל לשפר את המצב הזה ובעיקר שיחזרו כולם לשלום הביתה בריאים ושלמים ככל שרק אפשר, תוך שהם משיגים את המטרות שלנו, בראשן השבת החטופים, שזה נראה לי, הדבר הכי חשוב שצריך לקרות כרגע. תודה רבה לכם.

תודה, חבר הכנסת בני גנץ. אנחנו רוצים לשמוע רק עדכון של הביטוח הלאומי לגבי סוגיית העצמאים. אני ניהלתי דיון מקדים עם ממלא המקום והאיש שאמון ונדמה שיש פתרון ורצון – באיחור גדול של עשרה חודשים – לעגן בחקיקה את האופן שתהיה הקפאה של גביית הכסף, השבה למי שגבו ממנו, ופתרון שמעגן את זה בחוק. נציגת ביטוח לאומי, בבקשה.

שלום, אני אלינה מילקין, אני מנהלת אגף, ביטוח לאומי. קודם כול אני רוצה להגיד שמתחילת המלחמה אנחנו פועלים לטובת המשרתים בכל המישורים, גם בחקיקה וגם במהלכים מנהליים. אם זה העלאת תגמולי מינימום ואם זה חקיקה לעזור למעסיקים ועוד הרבה שאני לא אפרט כאן.

גם בהיבט הבירוקרטי אנחנו השתדלנו לעשות את כל המהלכים שאפשר לשלם ב-push בלי בירוקרטיה, בלי הגשת תביעה. שילמנו לכל מי שיכולנו, ומי שלא יכולנו – גם שם פיתחנו מערכות חדשות.

אלינה, אני ניהלתי שיחה ארוכה. תני לנו שורות אחרונות, בסדר? כי אנחנו התקדמנו כבר. מהלילה להיום יש כיוון, אין סופיות, בבקשה.

ועכשיו משפט על העצמאים.

אנחנו בתחילת השנה זיהינו ברגע שמשרתים עצמאיים שעושים שירות כל-כך ארוך יתחילו להגיש לנו שומה סופית של שנת 2023 עלול להיות מצב שייווצרו חובות ואנחנו הצענו שינוי חקיקה של השוואת שומות של שנה 2023 לשנה הקודמת כדי למנוע את החובות. אנחנו בשבוע שעבר הגענו למסקנות עם האוצר לקדם את החקיקה, אנחנו התחלנו לבדוק את הנתונים וראינו שזה לא נותן.

כרגע הם לא אוכפים והם הודיעו פרטנית, לא לכולם, על העניין שלא ייגבה מהם בינתיים, אבל אנחנו צריכים.

יש את מה שביטוח לאומי יכול לעשות מתוך זהירות ולפנים משורת הדין ורצון טוב אחרי שהוא מתריע על בעיה 10 חודשים, ויש את מה שממשלה צריכה לעשות בתוך שבוע להביא חוק שמאפשר להם לבטל את כל החיובים הללו. אלינה, תני לי שורה אחרונה, בבקשה.

שורה אחרונה, אנחנו מגבשים הצעה קצת יותר משופרת כי ראינו בנתונים שזה לא הפתרון האופטימלי, יש אוכלוסיות שזה לא נותן את המענה. אנחנו עובדים על טיוטת חוק שתוגש בימים הקרובים, בעזרת השם, עד אז כנגד הצעת חוק וכנגד קידום החקיקה נקפיא את החובות של כל העצמאים. בלי קשר אנחנו עשינו מאות שיחות למשרתים שנוצרו להם חובות והשתדלנו לתת פתרונות נקודתיים, מה שיכולנו במסגרת החוק.

זו הקפאה אוטומטית או רק של בקשה?

הם פונים לאנשים.

אם אנחנו נעשה הקפאה, אנחנו נעשה הקפאה אוטומטית.

אבל אתם צריכים להיות פרואקטיביים, חלקם לא יודעים את המצב, הם לוחמים, אין להם זמן לטפסים. הודעת סמס שהחוב הוקפא.

מאוד חשוב שזה יהיה אוטומטי.

אנחנו נעשה הקפאות אוטומטית בלי טפסים.

אנחנו נעקוב, הדבר הזה דרמטית, נעקוב אחריו. בתוך שבוע-שבועיים נסיים אותו. חברי כנסת, הגיעו חבר'ה, הצטרפו, אני שמח שבאתם, אבל אנחנו בסוף. אם באתם אז דקה ולעניין. חבר הכנסת אלעזר שטרן, תודה.

תודה. אחד, אני מציע שלא נתבלבל, הנשים, האחיות, האימהות שיושבות פה, הן באמת מהטובות שיש והן משקפות את החלק שמשרת. אני חושב שאנחנו כולנו צריכים להיות ערים, ואפשר גם לקרוא לילד בשמו, אני חושב שהצבא לא פעל נכון עם קריאת החיילים שלא משרתים, מהשבוע השני שהתרענו על זה.

הדבר השני, ניגשתי מקודם ליעל מקיבוץ דן, שהילדים שלנו עכשיו בעזה ביחד, החתנים. למה אני אומר את זה? בגלל שכל החגים הם שם. יש להם עכשיו צו לחגים הבאים לפסח ולכל מה שיש שם, זאת אומרת טוחנים. מה אני רוצה להגיד? אנחנו יכולים להיות פה מאוד נחמדים, צריך להביא בחשבון גם בשיקולים האסטרטגיים את היכולת של המילואימניקים לשאת בנטל.

אני שאלתי בוועדת חוץ וביטחון יותר מפעם אחת: האם כשהרמטכ"ל מציג תוכניות, כששר הביטחון בא לראש הממשלה, האם מישהו אומר לו את המשמעויות של המילואים? בגלל שמה שאנחנו שומעים פה – ובגלל זה אמרתי—זה את המיטב שבמיטב. ואנחנו יודעים שחלק מהחופשות שלהם קשורות בזה שיתייצבו רק במקרה הטוב 75% מאלו שהיו צריכים להתייצב. אם אנחנו גם בוועדות אחרות, גם במליאות, לא נהיה ערים לזה, לא עשינו את שלנו.

הדבר האחרון, אין פה את זה שיכולים לקרוא למילואימניקים אז לא צריך מגזרים אחרים – צריך את כולם.

ואם יורשה לי משפט אחד, ואני אומר את זה גם לרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, הסיפור הזה של השוואה בין שירות צבאי לשירות לאומי הוא לא נכון לחמש השנים הקרובות. השירות הצבאי שונה מהשירות האזרחי, אסור שהוא ייתן שום סוג של לגיטימציה לא לשרת בצבא.

שטרן, אתה הרי יודע, אז תדייק. כשאנחנו מדברים על מתווה שירות הוא שוויוני במובן הזה שכולם משרתים, הוא דיפרנציאלי ופרוגרסיבי במובן הזה שככל שאתה יותר קרבי ו/או ככל שאתה עושה יותר זמן, אתה מקבל בהתאמה יותר. לכן אנחנו בבסיס העניין הבנו – כמו שאתה יודע משנות ניסיון לא מעטות – שאין מה לעשות, שמי שנמצא בחזית הוא קודם.

ברור שאנחנו יודעים את זה.

אבל רגע, שטרן, לא יהיה דיון עומק עכשיו. אני חייב לציין שאתה מהיום הראשון בוועדת חוץ וביטחון, זה הנושא שלך, והחורים בגבינה שלא לממש פוטנציאל של אנשי מילואים, גם קיימים, גם כאלה שקיבלו פטור בגיל צעיר מידי, וכן, אתה לא תוכל לגייס ערבים להיות לוחמים בצה"ל, אבל תדרוש שיעשו שירות אזרחי, זה כן מותר. אבל הלוחם הוא לפני הכול ובעדיפות.

תן לי, גם לפני שבוע הוגשה למליאה הצעת חוק של חבר'ה, אחלה חברים טובים, אבל יש בתוך זה חיילים ויש שירות לאומי. אני חושב שמגיע לבנות שעושות שירות לאומי, למי שיעשה שירות לאומי, מה שנחליט שמגיע להם. זה לא אותו חוק, אסור שזה יהיה באותו מקום. תודה.

מסכים איתך. חבר הכנסת, הרמטכ"ל לשעבר, גדי אייזנקוט. אנחנו חייבים לסיים חברים. אני כבר חורג. זו חברתי פנינה שהפסידה דיון בגלל שאנחנו לא יוצאים לה מהחדר, אני האורח שלה בחדר של מעמד האישה, תהיו דקה באוויר בבקשה.

זה נושא חשוב.

בקיצור נמרץ, הזדמנות להביע הערכה עצומה למיטיבים הגדולים ביותר של מדינת ישראל, זה בני המשפחות שלוקחות חלק משמעותי מאוד בנטל אבל ההוקרה וההערכה הזאת צריכה להיות מתורגמת למעשים שהמדינה מבינה את המציאות שלא הייתה מאז קום המדינה, המציאות שחווים היום חיילי המילואים במדינת ישראל לא הייתה מאז קום המדינה ואת זה צריך להבין.

הדבר הבא לראות שיש פתרון משמעותי לטווח הארוך כדי שלא ניפגש פה גם ב-2026 וגם ב-2027 ולכן צריך לעשות טיפול מערכתי עמוק. מילת סיום, העובדה שיושב פה חבר הכנסת קרויזר מצד אחד, מיכאל מצד שני, אחד שירת במילואים ביחידה לוחמת, ומיכאל מתנדב אני לא יודע אם עם צו או בלי צו, מדי שבוע ומפעיל את העניין, אני חושב שזה מביא לידי ביטוי את ההסכמה הלאומית הרחבה מאוד סביב הנושא הזה שעכשיו צריך לתרגם אותו פוליטית למעשים שעלו פה תוך כדי, שיביאו לידי ביטוי את ההערכה הזאת.

תודה לך, וגם דוגמה ומופת לדקה דיבור. לימור סון הר מלך, בבקשה.

תודה רבה, אני רוצה רק לשתף בבשורה משמחת שאתמול השתתפתי בסיור של ועדת חינוך בטכניון ובאוניברסיטת חיפה והם דיברו על מתווים שלמילואימניקים שבעצם כללו תשעה אוניברסיטאות, כולם מבינים את גודל השליחות ואת גודל המטרה והתחרותיות הזאת שהיינו צריכים להסיר אותה כבר לפני כן, בין המוסדות האקדמאיים. אז ברוך השם הדבר הזה באמת קרה. למתווה הזה הצטרפו עוד 51 מוסדות אקדמאיים.

זאת אומרת שבאמת המיינסטרים של המוסדות היום, יש להם מתווה מילואים של הקלות במתווה לאותם משרתים במילואים, הקלות לא רק למשרתים אלא אותן הקלות חלות גם על נשות ונשי המילואים. אז אני רוצה קודם כול לבשר את הבשורה הזאת שהיא מאוד משמחת וטובה במקומות האלה.

חוץ מזה, גם בוועדה של פנינה העלינו הרבה מאוד פעמים את הסוגייה של נשות המילואים ומי שבוועדת חוץ וביטחון אנחנו מבינים היום שבאמת מעטים הם הגיבורים האלה שעדיין מאפשרים ושולחים – אותן נשים ששולחות את הבעלים שלהן והבעלים ששולחים את הנשים שלהם – להמשיך ולשרת ואנחנו רואים שזה הולך ומתמעט, והדרישה לגבורה נעשית הרבה יותר גדולה. בוודאי שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מוצאים – כמו שנאמר פה – גם את אלו שקיבלו פטור וגם כאלו ואחרים שצריכים. אנחנו צריכים למצוא את המתווים שבאמת יקלו ויתנו מענה לדבר הזה כי הוא באמת הפך להיות בלתי נסבל ובלתי אפשרי. עם זאת אני רוצה לצד הדברים שאמרתי עד עכשיו.

במוצאי שבת הייתי בכנס של נשות מילואים, כנס זומי שביקשו שאני אומר כמה דברים, והכנס זה נשות מילואים בעת הזו, וביקשתי מהן כי הצרכים משתנים כל הזמן. ביקשתי שיעלו לפניי את הצרכים כדי שנעלה אותם גם לוועדה של פנינה וגם מול השרה לקידום מעמד האישה ועוד משרדים אחרים שיכולים לסייע כי עכשיו הצרכים משתנים ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו נותנים מענים לצרכים המשתנים האלה, אז כרגע יש קובץ כזה שלתוכו מתקבצים אותם צרכים.

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה.

תודה רבה היושב-ראש. קודם כול אני רוצה באמת לומר לך את כל המילים הטובות והחמות על הדיונים שאתה מקיים, ויש לי את הזכות באכסנייה של הוועדה לקידום מעמד האישה. אני חושבת שבהיבטים של משרתי ומשרתות המילואים אני רוצה לספר לכם שהיה לנו כאן דיון, יש מעל 60,000 משרתות מילואים. זאת אומרת שהנשים נמצאות משני הצדדים, גם כמשפחות וגם כלוחמות בעורף כמי שמחזיקות את הבית, אבל לא רק. כשאנחנו מדברים על 60,000 אלו מספרים שלא הכרנו וגם על זה צריך לתת את הדעת.

אני מודה לך על הדיון החשוב הזה, כאשר אנחנו מבינים שמה שנדרש בתקופת מלחמה זה כמו טלפון, לעשות עדכון גרסה. אני רואה פה את נציגת האוצר, לא אחת היית כאן בדיונים ועשינו כברת דרך, הבאנו מענקים מיוחדים לנשים שיולדות תוך כדי מלחמה, עכשיו את מחדשת לי שהן עדיין מקבלות כי אני קיבלתי תלונות שלא. עדיין יש לנו נשים שמשרתות במילואים ולא מקבלות דמי לידה. אני מבינה שמנכל משרד הביטחון, למשל, עוצר את זה.

כל הסיפור של המעטפת הרגשית הנפשית, תקשיבו לנשים. אני יודעת שספיר דיברה כאן ואחרות מדברות כאן, עולה צורך מיידי במתן סיוע נפשי. נתנו פה הנחיות לצה"ל וגם לאוצר – לעדכן את זה. 1,500 שקלים זה 2-3 טיפולים, זה לא מספיק, במיוחד שצריך לעשות פה משפט שלמה לאיזה ילד נותנים ולאיזה ילד לא נותנים?

אני חושבת שזה מצריך מאיתנו להיות במקום של עדכון גרסה, גמישות כמו שאמר בני גנץ, להיות בצד של בית הלל ולא בבית שמאי, להרחיב ולא להצר בכל המענים. ואני אומרת לכם, ברור שיש קולות קשים, אני מכירה נשים שפשוט מביאות את הילדים לבסיס ואומרות למפקדים: הילדים שלי פה, תשלח אותו שייקח אותם. אנחנו לא צריכות להגיע למצב כזה.

בנימה האישית אני מכירה את ההתמודדות מקרוב כמי שבן הזוג שלה עושה מעל 250 ימים במילואים כולל עכשיו ואני אומרת לכם, אנחנו יכולים לבוא ולמתוח עד הקצה, ברור שצריך לתת פתרונות רחבים, אבל אם אנחנו מותחים עד הקצה אנחנו צריכים להיות ברוחב לב, לתת את מלוא הפתרונות ואני מקווה שבהיבטים שאתה נותן סיוע למילואימניקים, ואנחנו סיוע לנשים ולמשפחות, נצליח גם לעזור לכל האוכלוסייה החשובה הזאת.

תודה. אנחנו תכף נסכם את הדיון ומה המשימות והעבודות. חבר הכנסת משה סולומון, תהיו קצרים כל אחד.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, אני אהיה קצר. תודה רבה, באמת אין אדם ראוי ממך לנהל את הדיון הזה גם מתוך זה שאתה נותן דוגמה אישית אבל גם מתוך הבנה של כל הקבוצות בתוך החברה הישראלית, זה מאוד חשוב.

אני לא אכביר מילים בחשיבות של מערך המילואים בעת הזאת, במלחמה, במה אנחנו רואים מהם, ולכן אני מתחבר לכל מה שנאמר כאן, שאנחנו צריכים להיות פרואקטיביים כלפיהם כדי ליצור מקסימום תנאים, מקסימום הטבות, מקסימום מענים לצרכים שעולים.

בכל זמן נתון אני גם חלק משדולת המילואים ואנחנו מתכוונים לעשות את זה גם שם, יוסרי פה נמצא מולי, ואופיר נמצא פה מולי. אנחנו עושים הכול כדי שהדברים האלה יהיו מאיתנו החוצה ולא שצריך במשיכה מהציבור שמשרת.

משפט אחרון נוסף הוא באמת להבין שזו הזדמנות בלתי רגילה היום במלחמה, בצרכים, בנטל – לצערי אני קורא לזה נטל, בעבר קראתי לזה זכות לשרת אבל היום זה כבר נהיה נטל – לראות איך אנחנו מרחיבים את מעגל משרתי המילואים מכל שדרות החברה, לא רק מתוך האוכלוסיות שאנחנו כרגע מזהים אותם כקבוצה כמו החרדים, אלא גם מאוכלוסיות אחרות. יש אפשרות לישראל היום לגייס עשרות אלפים שהם מוכשרים לשרת, זה יוריד את העומס וכמובן לדעתי ההטבות ייצרו מוטיבציה והזדמנות לאנשים האלה גם כן להצטרף למערך החשוב הזה.

את כל-כך רצית אבל אני מיד עובר לממשלה. אני מבטיח לא לצאת מכאן, לשמוע את כולכם, אבל אני חייב לשמוע תשובות מהממשלה. את אחרונה ואז נציגי ממשלה ואני לא זז מכאן, שומע את כולכם.

עורכת דין איריס שפירא, אני גם באימהות בחזית ויש לי שני ילדים קרביים בצבא. החבר של הבת שלי אחרי 270 ימים יצא ממילואים ועבר ניתוח קילה, אז אמרתי: טוב, עכשיו אתה בחוץ? והוא מדבר על זה שאוטוטו הוא צריך לחזור כי יש חברים שיש להם משפחות.

המילואים האלה, המלחמה הזאת היא לא כמו כל מלחמה שהייתה עד עכשיו, וצריך פרוטוקול שידון בשחיקה ופרוטוקול שינהל איך צריכים להתנהל עם חיילים אחרי שנה של לחימה ,ופשוטו להוציא אותם. הם יוצאים הביתה, גם כל התחשיבים והפיצויים שמשלמים להם – משלמים להם רטרואקטיבית על הימים שהם היו במילואים.

אם אתם חושבים שמישהו אחרי תשעה חודשים חוזר לעבודה, בין אם הוא שכיר או עסק או חוזר הביתה, ובכפתור לוחץ On-off והוא חוזר לחיים רגילים – זה לא המצב בכלל. הם אפילו לא מעבדים נפשית את מה שעבר עליהם כי הם עסוקים בלחיות ובטונוס גבוה רק כדי לשרוד שם. הם יוצאים ורק אז מתחילים לעבד את כל מה שהם עברו, וצריכים את הזמן וצריכים את התמיכה ואת החוסן, ו-1,500 שקלים זה בערך שלושה טיפולים או חמישה אם מישהו יהיה מאוד נחמד. למי נותנים אותם? לאישה שהייתה במלחמה גם בעורף? לילדים שקופצים מתחת לשולחן בכל אזעקה? או לאיש שבא ולא יודע מה הוא עושה כאן? הם לא מוצאים את עצמם בחיים. צריך פרוטוקול לטיפול בחיילים וצריך אדם שמתכלל.

נכון, זה מצב שלא היה כמותו. אנחנו נדבר על זה, זה בסיכום שלי.

מישהו שיגיע אליהם ויראו את כל הבעיות של החייל, שהוא לא יצטרך לרוץ הביתה לביטוח לאומי וכל זה.

אנחנו צריכים מנהלת שתקום רק לדבר הזה. נציגת האוצר, בבקשה.

שלום לכולם, שנהב אור באגף תקציבים ואשת מילואימניק בעצמי כבר מעל ל-200 ימים, ככה שאני מכירה את הבעיות שעולות פה באופן אישי ומקרוב ורוצה קודם כול להגיד הערכה רבה לכולם, לכל היושבים פה בחדר הזה.

אני אגיד שאני מסכימה מאוד עם האמירות שעלו מחלק מהדוברים בקשר להגדלת החלוקה בנטל, בסוף אנחנו חייבים להכניס אוכלוסיות נוספות ל-Pool של משרתי המילואים.

אז למה זה לא קורה? צה"ל לא נותן תשובות.

אני לא הבן אדם לענות על השאלה הזאת.

שפרה, בואי ניתן לה.

אני מתנצלת, אתה במשך שעתיים ורבע לא נתת לי רשות דיבור, אבל אנחנו לא מקבלים תשובות. פנינו במכתב, לפני קצת יותר משבוע הצטרפו אליי עוד ארגונים לשמחתי, וביקשנו מצה"ל להבין למה אחרי 13 חודשים, חבל שחבר הכנסת שטרן יצא, אני זוכרת אותו בחודש הראשון למלחמה בוועדת חוץ וביטחון ומאז הוא לא נרדם בשמירה, והוא שואל אותכם ברחל בתך הקטנה, את אכ"א: למה אתם לא מגייסים?

אני מכירה אנשים – אצלי במשרד כולם מגויסים – כמה פרילנסרים שאני עובדת איתם, חבר'ה צעירים בגילאי 30-40 שאומרים לי: קשה לי להתנדב, לנסוע ללבנון, אבל אם יקראו לי אני אבוא. אבא לשלושה ילדים.

אבל שפרה, הנושא הזה נאמר פה.

אבל למה? אנחנו עוד מעט בחודש ה-14 למלחמה, למה אנחנו לא מקבלים תשובות? למה זה לא קורה?

אז בוא נשמע את הצבא.

למה הבנים שלנו קורסים?

בבקשה, תמשיכי.

אני אמשיך. לצד האמירה הזאת שאנחנו חושבים שזה מה שיעזור בסוף, אין דבר שבסוף יעזור למשרתי מילואים יותר מהדבר הזה ולצד העניין הזה אנחנו עמלים על מענה כמה שיותר נרחב למשרתי המילואים. קודם וכל בהחלטה 1226 שכבר הוחלט.

אני מבקש ממך לא לסקור את מה שכבר נעשה. השאלות, אתם תגבו מיידית את הביטוח הלאומי בתיקון החקיקה שלא יפגעו העצמאים שקיבלו חובות? אנחנו רוצים לדעת את זה.

אני אשמח לענות על העניין.

אנחנו רוצים בעיות ופתרונות, מה שכבר נעשה – תהיו גאים וזה יפה. בעיות ופתרונות.

אז אנחנו עובדים ברמה היומית ובשיח משותף והדוק עם ביטוח לאומי ועם צה"ל למציאת פתרונות לכל הבעיות שעלו פה, אנחנו מכירים ומודעים אליהם היטב, וגם לנושא של החובות של ביטוח לאומי.

אתם תגבו את החוק שהם מביאים, בתוך שבוע? אני רוצה תשובות, אני לא רוצה פרשנות. אתם, האוצר, תגבו את מה שאמר פה נציג הביטוח הלאומי שהוא מביא תיקון חקיקה שיאפשר הקפאת החובות, החזרים למי שלקחו, ושבמלחמה לא ייקחו מהעצמאים כסף.

ושלא יהיו עיקולים.

רגע, אבל אני מדבר את הדברים שלך ואני מייצג אותך, ואני עושה את זה די לא נחמד. את רוצה להוסיף?

שלא יהיו עיקולים?

אבל אמרתי את זה, להקפיא חוב זה שלא יהיה עיקול. כן?

הקפאת החובות זו החלטה מנהלית של ביטוח לאומי שאנחנו דחפנו אליה תקופה ארוכה.

מה זאת אומרת? הם דחפו אתכם מפברואר להסכים לתיקון חוק שמבטל את החובות. שר האוצר אמר בפברואר: אני לא אפגע בעצמאים.

הקפאה לגבי הקפאת גביה זו החלטה מנהלית פנימית של ביטוח לאומי.

הם נאלצו לגבות, הם מפברואר רוצים תשובות מכם, מפברואר הם ביקשו תיקון חוק.

בעיה של תשובות לא הייתה. אנחנו בקשר הדוק ובעבודה איתם.

אז למה לא עשו את תיקון החוק עשרה חודשים? הבעיה הזאת מוכרת עשרה חודשים?

אני אשמח להסביר.

כן.

מדובר פה בעניין של מיצוי זכויות, המשרת במילואים העצמאי אנחנו עבדנו על מענה מאוד מורחב לגבי האוכלוסייה הזאת כי זיהינו בתחילת המלחמה שהם צריכים לקבל מענה במיוחד, ולכן מעבר למענה שמקבלים בביטוח לאומי הם מקבלים גם מענה מרשות המיסים במסלול מחזורים ובנוסף מי שהמענה הזה לא מספיק לו מקבל מענה נוסף מקרן הסיוע.

ואז הוא צריך להחזיר אותו.

לא. אני אשמח להשלים את המשפט. כל המענקים שציינתי פה צריכים להיכנס לחישוב השומה. במידה ובן אדם מיצה זכויות ולא הכניס את המענקים האלה שהוא קיבל ואת המענה הזה שהוא קיבל לחישוב השומה שלו, ייווצר לו פער. הפער הזה מייצר חוב בביטוח לאומי. כדי שהאנשים יספיקו למצות את הזכויות שלהם כמו שצריך כי אנחנו מבינים שחלק מהאנשים כמובן נמצאו בלחימה ולא היה להם מספיק זמן למצות את הזכויות, ביקשנו להקפיא את גביית החובות הזאת. דחפנו לזה מאוד, אנחנו חושבים שזה הפתרון.

אתם תתמכו בלוותר על החובות האלו כפי שיביא הביטוח הלאומי הצעת החוק?

אין לנו כמובן שום עניין שלאף מילואימניק ייווצר חוב.

אני לא יודע, את יודעת, יש בנערי אוצר ונערות אוצר הרבה פעמים הולכים ללמוד פכ"מ שזה פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה. לפעמים התשובה שלכם היא פילוסופיה. אני שואל שאלה שחור-לבן: מוסד ממשלתי, ביטוח לאומי אומר פה: אני מבין שיש בעיה, אני מבין שאנשי מילואים עצמאים נפגעו, אני מצטער שהחוק לא פועל ומאפשר לי לוותר על החוק, אני אביא הצעת חוק בתוך שבוע. אני שואל את האוצר האם תגבו את החוק הזה? זה כל מה שאני שואל. מה התשובה?

התשובה היא כן. אנחנו עובדים עם ביטוח לאומי על ניסוח חוק שיפתור את הבעיה.

מצוין.

ומה שהתחלתי להגיד קודם זה שמדובר בבעיה שנוצרה עקב אי מיצוי זכויות, היה לה פתרון במנגנון שהיה קיים ועודנו קיים.

לא, ביטוח לאומי אמר שקרן הסיוע למילואים לא פותרת את הבעיה ולכן גם לא השתמשו בפתרון הזה והוא גם לא מכסה את גודל הבעיה. 3,000 עסקים לא יכולים היו להיות מטופלים בדבר הזה, אז אתם אומרים דבר שסותר אחד את השני.

קרן הסיוע אמורה לתת מענה לדבר הזה.

אז אם היא אמורה, לא היינו מתכנסים לדיון. ואם היא אמורה אז למה הם מביאים הצעת חוק? אם קרן הסיוע פתרה את כל הבעיות, למה ביטוח לאומי מביא הצעת חוק?

מכיוון שאנשים לא ממצים את הזכויות שלהם.

טוב. לצערי זה מדאיג אותי הפער הזה בין ביטוח לאומי לאוצר, זה מדאיג אותי.

משרד העבודה בבקשה. נאמרו פה דברים חמורים ששר העבודה מעכב את הסיוע למעונות לאנשי מילואים כי זה מותנה בחוק הגיוס, מה אתה יכול להגיד לנו על הדבר הזה?

שלום וברכה, אני אביעד. אני אומר בקצרה, יש לי פתרון מאוד פשוט לזה. בעצם לא רק חיילי המילואים אגב, כלל האוכלוסייה במדינת ישראל נופלת, בוא נאמר ככה, בין הכיסאות, בין החלטת הממשלה לבין החלטת היועצת המשפטית לממשלה.

אם תוכל להיות קצר?

אני אהיה קצר. החלטת הממשלה אומרת מאוד ברור שצריך לפרסם את המבחנים למשך שלושה חודשים. באה היועצת המשפטית לממשלה ואומרת שאי אפשר לפרסם לשלושה חודשים. מה שאנחנו הצענו, וגם שר העבודה הציע, הצעה מאוד פשוטה שיינתנו מקדמות. הרי אין מחלוקת שלכלל האוכלוסייה מגיע סבסוד למעונות למשך שלושה חודשים, אף אחד לא אומר אחרת, גם לא היועצת המשפטית לממשלה וגם לא הממשלה.

אז למה לא עושים את זה?

לצערי מי שמתנגד לכך זה האוצר, מי שמתנגד לכך זו היועצת המשפטית לממשלה.

אוקיי, תעצור רגע. את יכולה להבהיר את הדבר הזה. הוא אומר שיש פתרון שבו שר העבודה מציע שעד להתבהרות החקיקה בסוגיית המעונות יינתנו מקדמות למי שזכאי לעזרה במעונות, הוא אומר שהאוצר נגד.

אני יכולה לבדוק ולהחזיר תשובה לוועדה.

זו תשובה מצוינת, תודה רבה לך.

אני רק רוצה כן להתייחס למה שמשרד העבודה כן עשה.

יש אנשים ששנים היו זכאים וזכאים עדיין.

איריס, אני הייתי רוצה לסכם את הסיכום של הוועדה הזאת כשהוא מלא עם ח"כים. אני אוציא סיכום ואני אהיה פה לבד, מה עשינו? אנחנו רוצים לסכם כשעוד נוכחים אנשים שיש להם משימות לצאת לבצע.

אני רק אשלים ברשותכם את הדברים. שר העבודה לכל אורך הדרך היה מאוד קשוב לכל הצרכים של חיילי המילואים, אני חושב שכל חברי הבית יכולים להעיד את זה. אני חושב שגם כל האנשים בתקשורת יכולים להעיד את זה כי הוא השר היחידי שפרסם את מספר הטלפון שלו בשביל אנשי המילואים, בתקשורת. ועד היום אני כראש מטה של שר העבודה, אנחנו מקבלים מדי יום משר העבודה צילומי מסך של כ-200 שיחות שנכנסו אליו שהוא לא מצליח להגיע אליהם, כדי שאנחנו נחזור אליהם ואנחנו מטפלים מידי יום ב-200-300 פניות ציבור בלשכת השר.

שזה בסדר גמור, זה תפקידכם. אף אחד לא צריך להגיד לכם כל הכבוד.

זה תפקידנו וזו חובתנו.

וגם הפלתם חוקים למילואימניקים במשרד שלכם, אז בוא.

תני לי לסיים.

אושרי, משפט סיום כי אנחנו צריכים לסכם.

אני אומר שאנחנו קשובים, הביטוח הלאומי קשוב – ששר העבודה גם אמון עליו – לחיילי המילואים. כל חוק שהגיע לטובת חיילי המילואים שר העבודה - - -.

חד משמעית הפלתם. אני הייתי שם מולו ודיברתי איתו במליאה, אז אל תדבר על דברים שאתה לא מבין בהם.

אושרי אני אגיד לך משהו, הטיפול הפרטני תמשיכו בו זו מצווה. הבעיה עקרונית שעדיין לא הגיע הכסף למעונות למשרתי מילואים – זו בעיה.

לבעיה הזאת יש לי פתרון מאוד פשוט. ככל שתוסר ההתנגדות לשלם מקדמות. אנחנו מאוד נשמח, צריך את ההסכמה של החשב הכללי.

האוצר יבדוק וישיב לנו למה לא נותנים מלגות. עכשיו, חברים, יש אנשים שמאוד רצו לדבר ואני צריך לסכם. כמה אנשים? כהנא, את רצית לדבר? דקה כל אחד בבקשה, אני רוצה לסכם את הדיון.

אני אקח ממך דקה. אני אילנית, אני מנהלת הקו של אליס בשדולת הנשים. זה קו שנועד למיצוי וסיוע לנשים בזמן מלחמה. דיברנו פה על בירוקרטיות נוראיות, דיברנו על מצוקה נורא גדולה. בתחילת הדיון דיבר שמואל על אשתו שכל-כך עסוקה במטלות הבית, הקהילה, הילדים, שבכלל לא פנויה למצות את הזכויות שלה ולגשת לדברים הבירוקרטיים שהם באמת מעל ומעבר לכל מה שאפשר לצפות מאישה.

אנחנו פתחנו קווי סיוע לנשים האלה. עובדות אצלנו עורכות דין ומתנדבות שממש נותנות יד לנשים האלו במידע, בסיוע פרטני, להגשת כל הבקשות, ואני ממש קוראת מעל הבמה הזאת לכל הנשים, לכל מי שזה יכול לעניין אותו: בבקשה, תפנו את הנשים האלה אלינו, נחבק אותן, ניתן להן את המידע ונסייע להן.

תודה רבה לך. חברת הכנסת לשעבר בתיה כהנא דרור. את היית חברת כנסת?

לא, עדיין לא, מקווה להיות

הייתה מועמדת. כן, בבקשה

בקרוב, בעזרת השם. קודם כול אני מתנצלת על ההתפרצות.

בסדר, אני שומר על כבודו של מישהו שהוא לא מהצד הפוליטי, אבל ככה אני משתדל לשמור על כולם.

אני אקצר מאוד, אני לא אדבר על הבת שלי שהיא קרסה בערב שבת בגלל שהיא סמפי"קית ואין מי שיחליף אותה אחרי שלושה ימים בתוך הסמפי"ק בלי שינה. באמת היא עושה עבודה שצריך כזה ריכוז, זה מטורף. עכשיו, זאת ילדה שהקימה מכינה קדם צבאית בזמן הפנוי שלה והיא תבוא למילואים והיא תמשיך לבוא למילואים, אבל אני מסתכלת על עצמי כאמא, באמת אין לי פנים. באמת, מה אני יכולה להגיד לה? היא מאבדת אמון, היא אומרת שמתייחסים אליהם כברורים מאליהם. עכשיו, היא הכי פחות פוליטית. אם היא תדע מה אמרתי פה בוועדה היא תכעס אליי מאוד. הכי פחות. אבל אין אמון כבר, היא יודעת שהיא אחת מתוך רבים שלא מתגייסים.

עכשיו, זה לא יכול להיות, אנחנו ברגעים היסטוריים, יושבים פה אנשים – הם כולם נעלמו עכשיו – אבל זה כן נושא פוליטי עם כל הכבוד לחבר הכנסת גנץ ואיזנקוט, זה לחלוטין פוליטי. לא יכול להיות שאנחנו יושבים פה חברי קואליציה ורוממות אנשי המילואים בגרונם ומדברים פה על חוקי מתנות – וזה טוב מאוד, אני הבאתי לה קילו גלידה מגולדה וזה נחמד – אבל היא לא רוצה, היא רוצה להמשיך בחיים שלה, היא רוצה להקים עוד מכינות קדם צבאיות, היא רוצה לחנך, אי אפשר לעצור לה את החיים, היא מתמוטטת וככה עוד רבים.

משפט סיום, בבקשה.

משפט הסיום הוא שצריך לעצור. היום עולה חוק הג'ובים, חוק הרבנים עולה, וזה חוק שיש לו משמעות תקציבית אדירה ובזה עוסקים היום הקואליציה.

חוק מיותר לזמן הזה והיה צריך את חוק הביטוח הלאומי שעשרה חודשים לא קודם.

חוק מביש ומיותר, במקום לעסוק כל היום וכל הלילה רק בחוקים ביטחוניים, רק בגיוס חרדים, פשוט רק בגיוס חרדים, כל מי שמרים את ידו לחוק המעונות הוא נוגס והוא מכרסם בחברה הישראלית כולה.

תודה. רונן בבקשה.

אני הכנתי משהו ארוך, לא ארוך מידי אבל אני ממש אקצר. אני רונן פלר, אני מג"ד במילואים, מג"ד חי"ר של גדוד 9311, אני כבר מעל 350 ימים במילואים. רציתי לספר לכם קצת מה זה להיות אבא במילואים, מה זה להיות עצמאי במילואים. אבל סליחה, מיכאל, אתה יודע שאני אוהב אותך מאוד, גם לפני, אני מאוד מעריך אותך. לצערי כל הוועדה הזאת הייתה חרטא ברטא, סליחה. בסוף לא יצאנו מפה עם כלום. בסוף העסק שלי שעשה 700,000 שקלים ב-2022, הגיע ל-500,000 שקלים ב-2023. עכשיו אני חייב לביטוח לאומי מעל 100,000 שקלים, והעסק שלי, אם אתם חושבים שכשאני חוזר הביתה מישהו בא ואומר: טוב, בוא תעבוד כי יש לך עסק לנהל. אם אתם חושבים שאני חוזר לעסק? אני לא חוזר לעסק, אני יומיים שלושה במיטה קודם כול, אני אפילו למשפחה שלי לא חוזר. אז עכשיו להקים את העסק.

אני מסיים ואומר שהייתי עם החפ"ק שלי באי שם לא משנה עכשיו, בעזה, והחובש של החפ"ק שלי שאל אותי ממה אני הכי מפחד? כן, בעזה היו פיצוצים ודברים, אמרתי לו: אני הכי פוחד לחזור הביתה, כי אם אין מילואים אין לי הכנסה מחר בבוקר. אם אני עוזב את המילואים מחר בבוקר אין לי הכנסה, מי ישלם לי משכנתא? מי ישלם את החובות לביטוח לאומי? מי ישלם את האוכל לילדים שלי? אם אני לא במילואים, אין לי הכנסות היום. יש לי הכנסות, סליחה, 5,000 שקלים. ודיברתם פה על הקרן והקרן, אני הגשתי חוזים של 200,000 שקלים חתומים, אתה יודע כמה קיבלתי אחרי ערעור? 25,000 שקלים שמתוכם 30% ירדו מס. למה? אני הרי עדיין משלם מס הכנסה.

אתה גם כתבת את זה בפייסבוק וזה אחד הטריגרים לדיון הזה, ואנחנו נביא את ההחזרים האלה.

ואתם כאילו חיים פה בלה לה לנד ואומרים: הכול טוב.

לא, אנחנו עשינו דיון חירום שהטריגר זה הפייסבוק שלך על הפגיעה של אנשי עסקים במילואים, זה מקור הנעה לקיים דיון חירום שעשינו אותו פה היום. אני רוצה לסכם את הדיון, ברשותכם.

הוועדה קוראת לצה"ל להגדיל את מערך הסדיר מיידית ולגייס אליו כל מי שיכול. יש אלפי אנשים גם בקהילה החרדית שלא לומדים תורה, אפשר לגייס אותם מיידית, ואפשר לגייס את כולם, גם בנות דתיות, אפשר לגייס את כולם.

לגבי המילואים, יש יותר מידי אנשים שיכולים לעשות מילואים או שקיבלו פטור מוקדם מידי או שרוצים בגיל 50-60 והם לוחמים וקצינים ומפקדים ואף אחד לא מגייס אותם עדיין, בני 50 ו-60, הם יכולים לעשות אבטחה ושמירות ולשחרר אימהות ואבות צעירים הביתה ממילואים, זאת הדרישה שלנו מצה"ל.

אנחנו דורשים מצה"ל להקים מיד, עם משרד הביטחון ועם ביטוח לאומי ומשרד העבודה, מטה לטיפול באנשי מילואים כולל קו הקשר הזה שדיברו פה, על טיפול נפשי ורגשי, אבל שתהיה כתובת אחת שמלווה חייל מילואים ופותרת בעיות בין המשרדים כמו הבעיה הזאת שפגשנו. אנחנו לא רוצים לראות את הבירוקרטיה, ואין להם זמן לטפל בבירוקרטיה, הם בחזית.

אנחנו דורשים לחדש את החוקים ולהאריך אותם, את חוק הזכויות באקדמיה של משרתי מילואים, החוק שלי ושל טייב שחתומים עליו מעל 80 ח"כים, להאריך אותו. חוק שנותן מענקים למעסיקים של מילואים, שמגן על אנשי מילואים מפיטורים. כל החוקים האלו נוצרו בהוראת שעה וחייבים הארכה מיידית שנתיים קדימה, כי המלחמה הזאת לא נפסקת. אנחנו נדרוש חידוש של כל החוקים האלו מיידית.

אנחנו מבקשים ממשרד החינוך לראות במשרתי המילואים וילדיהם בעדיפות לטיפול כולל יצירת מענים מיוחדים לילדי משפחות המילואים. אנחנו דורשים משר העבודה לפתור מיידית את העובדה שחיילי מילואים לא מקבלים את הסיוע במעונות לילדיהם בגלל שזה נהיה בן ערובה של חוק הגיוס – להפריד את הדבר הזה, זו בושה וחרפה.

ההצעות פה להקל במיסים עירוניים, במיסים ממשלתיים וכל הסוגיות האלה הן הצעות נכונות. אי אפשר לדבר על מילואימניקים שהם החשובים לנו ביותר ושבסוף נמצא את עצמנו בכל יום בכנסת עם צרות והתעלמות מהקשיים של אנשי המילואים.

אנחנו נעשה מעקב אחר התוצאות, אנחנו נביא את התוצאה של ביטוח לאומי, אנחנו לא ניקח חובות לאנשי עסקים במילואים, זה דבר שאנחנו נתאבד עליו. אנחנו נעשה מעקב על כל מה שנאמר פה.

אני מודה למשפחות, לנשים, לאבות, אני מודה לילדים שבאו. אני מצטער שהייתם צריכים לבוא לכנסת. אני מודה לשלי שהיא חברת כנסת חרוצה שלא ביקשה לדבר, אבל נשארה איתכם עד הסוף. מי שנשאר עד הסוף אני הכי מעריך אותו. דבי הצטרפה אלינו לא מההתחלה, אבל גם היא פה. תודה רבה, אני נועל את הדיון, אנחנו נעשה מעקב. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:32.