פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
27/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 75
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום רביעי, כ"ו בחשון התשפ"ה (27 בנובמבר 2024), שעה 9:11

תמונת מצב צרכים ומענים של צעירים במצבי סיכון שנה לאחר המלחמה

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
יוסף עטאונה

הילה סופרמן הרניק - מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד - התוכנית הלאומית לצעירים בסיכון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שלומית כהן - מפקחת ביקור סדיר ומניעת נשירה, חינוך התיישבותי, משרד החינוך

בלה בן-גרשון - מנהלת מחלקת אוטיסטים וטראומה, בריאות הנפש, משרד הבריאות

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

אהוד קוגן - מפקח שיקום ארצי, אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

יסכה מוניקנדם-גבעון - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מיכה נוי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אבי אלבאז - מנכ"ל, הפורום הציבורי לכפרי נוער והפנימיות בישראל

נטלי אליהו - נואמת, הפורום הציבורי לכפרי נוער והפנימיות בישראל

נלי גבע - מנכ"לית, כפרי ילדים SOS ישראל

דוד רזי - מנהל כספים, כפרי ילדים SOS ישראל

עדנה גלבוצקי - מנכ"לית עמותת ילדים בסיכוי, עמותת ילדים בסיכוי

נעמית שלמה - מנהלת תכנית הבוגרים בעמותה, עמותת ילדים בסיכוי

יעלה סלוק - צעירה, עמותת ילדים בסיכוי

שלי שטרכו שלו - מנכ"לית, נראות - פורום הארגונים למען צעירות וצעירים במצבי סיכון

ד"ר שירן רייכנברג - מנחת הקליניקה לזכויות נוער וצעירים במצבי, הקליניקה לזכויות בני נוער וצעירים במצבי סיכון, אונ' תל-אביב

שירי איסרוב - מנחת קליניקה זכויות נוער וצעירים, האוניברסיטה העברית

מיטל זמיר דוידי - רכזת הכשרות צעירים, המרכז הישראלי להתמכרויות

אורית לוי למלמן - נציגת יה"ת, האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אמנויות

מרב שיבק - ממונה ארצית, תחום אזרחי, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

דפנה סידס-כהן

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תמונת מצב צרכים ומענים של צעירים במצבי סיכון שנה לאחר המלחמה

בוקר טוב, חברים, חברות, שותפים. טוב להיות כאן הבוקר, סליחה ממש על האיחור, פקקים. מה שנקרא מדינת ישראל והחיים עצמם, אבל אנחנו נתחיל ונהיה ממוקדים, אני בגלל זה גם אקצר את דבריי כדי שנוכל להיות ממוקדים בכל הזמן שיש לנו עד פתיחת המליאה. הדיון היום הוא דיון חשוב בנושא שאנחנו עוסקים בו פה המון, צעירים במצבי סיכון, ובנושא הספציפי, מצבם כשנה לאחר המלחמה והמשימות שלנו ומה שאנחנו נדרשים גם להבין וגם לעשות.

אני מאוד מאוד מודה גם לכולכם על העבודה הלא פשוטה בשנה מאוד כאוטית שאני יודעת כמה זה לא פשוט. מצבי הסיכון נהיו קשים יותר, המציאות לא פשוטה וגם תוספות שנוספו לנו מכורח המציאות כמו צעירים מפונים במצבי סיכון ומצבים לא קלים, שלא לדבר על 101 חטופים וחטופות שעודם בשבי האויב בעזה וכולנו מאחלים בכל נים בנשמה שיחזרו אלינו ושישובו ושנוכל להשתקם ולקום ולעסוק בחיים עצמם באופן הרבה יותר סדור. תודה רבה.

אני חייבת להקריא נוסח בתחילת הישיבה ואני אתן מהר לכולם לפתוח. כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת לפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט, אנו מבקשים את כלל הגורמים להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש. כמו כן, אם יעלה דבר הנוגע לקטינות וקטינים ומקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי לפי חוק, לחלילה התאבדות או ניסיון התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון ללא אישורם.

כמו כן, לאור האמור, אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר הכנסת, שר או נציגו אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות או דוברים או קטינים וקטינות לבקשתם או לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלול לגרום להם נזק. כמובן כולנו מכירים, אני בטוחה שכולם פה ישמרו.

אני אפתח עם דוקטור יסכה מוניקנדם-גבעון ממרכז המחקר של הכנסת. תודה, יסכה, את כבר פה יום אחרי יום. הם הכינו לנו מחקר ייעודי לנושא הזה לבקשתנו. תודה גם לכל הקואליציה ולאבי אלבאז, גם נפגשנו לפני שבועיים בפנימיית מגדים ודיברנו על הנושא ותודה על הקשר הבאמת עמוק הזה עם כולכם.

המחקר הזה גם משמש אותנו בסוף, הוא בסוף לציבור מהכנסת וגם מלמד אותנו מה שצריך. תודה, יסכה, שאת פה.

תודה רבה. באמת לפני כבר זמן לא מועט נתבקשנו לבקשת יושבת הראש לכתוב את המסמך. בינתיים כתבנו מסמכים יותר קצרים לאור המצב, אבל זה מסמך יותר מקיף שבאמת דן בהיבטים יותר רחבים של מדיניות.

כמו שאתם מן הסתם יודעים, יש הרבה מאוד שירותים שניתנים, בעיקר במסגרת יתד. אני לא אלאה, אני לא אעשה מצגת מלאה על המסמך, רק ממש בכמה משפטים. הנושא המרכזי שעלה הוא באמת היעדר הגדרה ברורה שמקובלת על ידי כל המשרדים, כמובן שביתד יש הגדרה מאוד ברורה ומסודרת, אבל היא לא התקבלה באופן רשמי בחוזרי מנכ"ל.

אין הגדרה חוקית.

גם אין הגדרה בכל המשרדים. זאת אומרת, למשל במשרד החינוך הם משתמשים בהגדרה שקיימת, אבל אין חוזר מנכ"ל שמגדיר בצורה ברורה מיהם חסרי העורף וכמובן גם לא מה הזכויות שלהם. ונגזרת של זה, או לא נגזרת, הפוך של זה, זה שגם אין הגדרה ברורה בחוק, אין היום חקיקה. כמו שאנחנו יודעים, היו כמה וכמה ניסיונות לחקוק בנושא הזה, יכול להיות שבהמשך זה יהיה, אבל כרגע זה לא עומד.

והפועל יוצא של זה הוא שאין נתונים ברורים. כמובן אנחנו הצלחנו ליצור איזושהי תמונה מקיפה של נתונים של חסרי העורף, חלקם כבוגרי ההשמות החוץ-ביתיות, חלקם בקהילה, אבל בגלל שאין הגדרה ברורה, גם אין מספרים שהם לגמרי ברורים.

כמו שכמובן ידוע, ככל שיש שירותים שמתפקדים בצורה מלאה ומדיניות ברורה וסדורה בשגרה, ככה זה גם משפיע על חירום. עולה פה באמת השאלה עד כמה מה שעובד בשגרה או לא עובד בשגרה משפיע על מה שקורה או לא משפיע בחירום.

כמו שאנחנו יודעים, גם מממסמכים קודמים ומישיבות קודמות, המצב של הצעירים היום, במיוחד חסרי העורף, הוא מאוד לא פשוט. אנחנו יודעים שהציבור הרחב עצמו מאוד עייף וכבר מאוד מוצף, כך שבוודאי ובוודאי שלאורך השנה, גם מתחילת השנה ראינו מצוקה מאוד קשה. אנחנו יכולים להניח, לא בדקנו את זה, אנחנו יכולים להניח שהיום המצוקה היא הרבה יותר קשה. כשבמקביל, ארגוני החברה האזרחית, יכול להיות, כבר נמצאים ברמת ספיקה מאוד גבוהה.

אני רוצה עכשיו להעביר את הדיבור למיכה שיספר קצת מה קורה בעולם.

תודה מיכה גם, שאתה פה.

בוקר טוב, מיכה נוי ממרכז המחקר והמידע. אתייחס בקצרה לסקירה המשווה שעשינו. בדקנו מחקרים עדכניים וכמה מדינות בעולם בהתאם לזמינות המידע הרלוונטי. מצאנו שבוגרי ההשמה הם הקבוצה המובחנת והגדולה ביותר של צעירים חסרי עורף משפחתי. במדינות שבדקנו ראינו שאין הגדרה כללית של אוכלוסיית הצעירים חסרי העורף המשפחתי. ובמסמך הצגנו תוכניות עבור - - -

מה הם עושים בעצם ללא הגדרה?

זהו, זה בדיוק מה שאני בא לומר, שיש תוכניות עבור קבוצות שונות בתוך קבוצת הצעירים בסיכון, כמו לדוגמה דרי רחוב, צעירים שנפלטו ממערכת החינוך וכן הלאה.

אני כן אתייחס פה אולי בארבע נקודות לקבוצת בוגרי השמה, זה על בסיס איזשהו מחקר גדול שנעשה ב-OECD על 30 מדינות מ-2022. בנוגע לחקיקה ומדיניות, המחקרים מראים שככל שהחקיקה מפותחת, יש עלייה במגוון ורמת השירותים. בנוגע להערכת השמה, ברוב המדינות במחקר של ה-OECD, כלומר, 28 מתוך 30 מדינות, יש אפשרות להארכת השמה ובנוגע לגיל המרבי, שם זה משתנה, וזה תלוי גם בכל מיני גורמים. לדוגמה, אם הצעיר בלימודים, הרבה פעמים מאריכים לו את ההשמה.

דבר נוסף הוא תוכנית הכנה אישית. ב-25 מדינות מתוך 30 הייתה תוכנית הכנה אישית, לקבוע מטרות, לבדוק מה הצרכים של הצעיר, לקבוע מטרות איתו ואיך מגיעים להשיג אותן. ובנוסף, יש דגש גם על השילוב של הצעירים בהכנת התוכנית. פה אנחנו מדברים על בערך שני שליש מהמדינות.

דבר נוסף הוא שירותים ותמיכה לבוגרי השמה. שוב, 28 מתוך 30 מדינות שהיו במחקר הזה ניתנים בהן שירותים ותמיכה, והדגש במחקר מתייחס לחשיבות היעילות של השירותים. כלומר, לוודא שהם מסונכרנים בין שירותים פורמליים לא-פורמליים, שהם מותאמי צורך, שהם נותנים לאורך זמן את מה שהצעיר צריך וכן הלאה. המסמך השלם אגב נמצא באתר כמובן.

כן, לחלוטין. בנוגע רק לתקציבים, יש לכם איזושהי מסקנה? השקעה תקציבית.

נתנו איזושהי סקירה מאוד קצרה בתוך המסמך בנוגע לתקציבים של תוכניות כאלו ואחרות, אבל זה משתנה, שוב, ממדינה למדינה בהתאם לצרכים ובהתאם לחקיקה כמובן גם.

זאת אומרת, כי בישראל, מה שאני מבינה, גם המסמך, אבל גם בכלל, יש תוכניות ממוקדות, הן כן תוכניות חשובות, אבל מבחינת ההשקעה התקציבית של המדינה נוכח היקף האוכלוסייה והכול, זו השקעה שהיא לא מספקת.

בוודאי שהיא השקעה שהיא לא מספקת.

גם במדד השוואתי, כן.

במדד השוואתי זה קצת קשה להשוות מכיוון שזה דורש השוואה של המדינה, מה התמ"ג שלה, מה ההיקפים, ואלה השוואות שלא נעשו. אנחנו כן יודעים שבמדינות בעולם יש מדינות שהן יותר מוכוונות לטפל באוכלוסייה הזאת ומדינות שהן פחות מוכוונות. אבל אין ספק שבמדינות ששמות את זה כיעד, יש שם השקעה ניכרת של משאבים.

תודה רבה. תודה, וכמובן שהמחקר באתר וגם אתם אומרים מחקרים משלימים שאת זה לא ראיתי.

שעשינו בתחילת השנה, אחרי המלחמה.

אוקיי, תודה רבה. ואני עוברת לאבי אלבאז, מנכ״ל הפורום. תודה רבה, אבי.

באמת בפתח דבריי, תודה, יושבת ראש הוועדה, נעמה, על קיום הדיון החשוב הזה. בנושא סטטוס מצבם של צעירים בסיכון יותר משנה למלחמה, אני חושב בפרט ביום זה, כשאנחנו מדווחים על הפסקת אש ולאורה אולי ניתן לדבר בזהירות על היום שאחרי. ואם אנחנו מדברים על היום שאחרי, בטח כשאנחנו מתייחסים לאלפי הצעירים במצבי סיכון בישראל, אני אומר זאת בפשטות, כחברה מתוקנת אנחנו חייבים להעמיד על סדר היום, גם ברמת דרגי קבלת ההחלטות כאמירה ערכית וחברתית את מעטפת המענים שהצעירים הללו זקוקים להם מפרוץ המלחמה.

(הצגת מצגת)

נאמר ככה, הפורום הציבורי, התפקיד שלנו, אנחנו מתמקדים בזירה החוץ-ביתית שכוללת פנימיות רווחה, כפרי נוער, אומנה, וכמובן מסגרות נוספות. אפשר לראות בשקף הקודם, אנחנו מדברים על כך שכמדי שנה יש כ-4,000 צעירים שמסיימים את המסגרות החוץ-ביתיות, אפשר לראות פה את הנתונים, מתוך כמה. ומתוכם אפשר לראות בשורה לפני האחרונה כמה מהם נעדרי עורף משפחתי, אחוז גבוה מאוד מבוגרי האומנה הם למעשה נעדרי עורף משפחתי, 15% מכפרי הנוער, קרוב ל-30% מפנימיות הרווחה.

אני חושב שהמספרים האלה מאוד מתכתבים עם מה שיסכה גם כתבה בדו"ח וגם דיברה עליהם, בהיעדר הגדרה, אין אמירה נחרצת חד ערכית שזה הנתון המדויק, אבל אנחנו כן מרגישים בשנה הזאת את המספרים ההולכים וגדלים. ואם אנחנו מסתכלים ככה ברמה לאומית, 20% במצטבר עם חסרי עורף משפחתי, לצערי, המספרים האלה יגדלו.

פה אנחנו יכולים לראות מה אנחנו עשינו מפרוץ המלחמה, אנחנו עדיין עושים, חשוב להגיד, אנחנו לא עצרנו. אפשר לראות כאן שסייענו ל-3,000 צעירים מפרוץ המלחמה בנושא של תווי תמיכה כלכלית. כל צעיר בעבודה מסודרת עם ד"ר שלומית כהן שנמצאת פה ועם פנימיות הרווחה והאומנה. איתרנו צעירים בוגרים שיש להם צורך והם נזקקים לאור פיטוריהם, הוצאתם לחל"ת ועוד כהנה וכהנה וסייענו להם בהיקף מצטבר של אלפי שקלים.

גם זיהינו, ככל שהמלחמה התארכה, מצוקות בכל הנוגע לדבר הבסיסי ביותר, צרכים בסיסיים שהם בעצם התזונה, הביטחון התזונתי, וגם פה יצרנו שותפות עם לקט ישראל שצריך להגיד להם תודה והם עזרו לנו גם פה בהיקפים מאוד משמעותיים למאות צעירים. בנושא של המעטפת, עשינו פה שותפות עם נט"ל שביחד איתם אנחנו נותנים תוכניות חוסן גם לרכזים של כפרי הנוער וגם בנוסף לכך גם לצעירים. אנחנו יוצאים לתוכנית חוסן עבור צעירים שהשנה הזאת העצימה את המצוקות הנפשיות שלהם.

אנחנו רואים כתמונת מצב מספר אתגרים מרכזיים כשנה אחרי: בדידות, דיור, תעסוקה ולימודים. אבל הדברים המרכזיים שמסומנים פה באדום הם מצוקה נפשית ומצוקה כלכלית, אלה הדברים המרכזיים. זה לא שאחרים פחות, אבל פה אנחנו מקבלים, בואו נגיד אם נדבר על המספרים, הפארטו מה שנקרא, שם חונות עיקר הפניות כלפינו.

ופה בעצם אנחנו מגיעים לקונקרטיזציה. אני חושב שבאמת, יותר מתמיד, אנחנו צריכים רגע להסתכל לפנים עתידיות, גם אל עבר אותם צעירים, באחריות שלנו כלפיהם, גם לקדם תקציבים ייעודיים במשרדים הרלוונטיים וכמובן לקדם את החוק הזה. אפשר לעבור לשקף הבא שהוא המסכם ולראות פה את היסטוריית החוק, אנחנו לפחות ניסינו פה לשים על השולחן. החוק הזה כבר קרוב לעשור בכל מיני גלגולים, כמובן גם איתך.

הוא אפילו כבר עבר טרומית.

בדיוק, ועברנו טרומית בממשלה הקודמת. חבר'ה, הגיע הזמן באמת לשים את הרגל בדלת, אני גם תמיד אומר, האויב של הטוב הוא טוב מאוד. זה לא חייב להיות הכול או כלום, זה יכול להיות להתחיל ואחר כך לעבות אותו עם השנים. יש פה צעירים שעוד מעט נשמע אותם. אגב, היה גם קשה הפעם להביא אותם, אני חושב שזה גם חלק מהאמירה של הצעירים.

אם לפני שנה כשקיימנו פה בדצמבר את שני הדיונים עמדו בתור, פה היה קשה כי הצעירים האלה, החוויות, עכשיו הם רק מתחילים לעבד אותן ולחוות אותן ולא פשוט להם לשתף, לא פשוט להם. וזו אמירה בפני עצמה ואני חושב שפה מחויבותנו לעשות את הכול ביחד עם השר, ביחד עם המשרדים, עם כל מי שצריך, באמת לראות את טובתם של הצעירים. שוב פעם, תודה רבה.

תודה. חד משמעית ממש, וחבל לי שגם החוק הזה של הצעירים חסרי העורף המשפחתי לא עבר עד עכשיו, כי גם היו הבנות שהגענו אליהן, קרין אלהרר ואני עם השר וזה זה ממש עצוב לי כי אני חושבת שזה היה יכול לקרות גם בשנה הזאת נוכח ההבנות שכן הגענו אליהן בשיחה.

אני כן עוברת לאוצר בגלל שתאיר צריכה ללכת לכספים, נכון? תאיר ראבוחין. רק נגיד, היית פה גם אתמול, אתמול קיימנו דיון על אימהות צעירות בסיכון, אוכלוסייה מאוד ספציפית שמצבי הסיכון שלה יותר חריגים מהמציאות. ופה אנחנו מדברים באמת על סוגיה אחרת שחלק נדרשת להכרה, אבל חלקה היא גם מעבר להכרה, אלא הסוגייה של תקציבים למדריכים כמובן, שישבנו על העניין הזה גם אבי ואני וגם לפני כן, גם על סוגיות של מסגרות הרווחה והחינוך. בחלקן המצב טיפה יותר טוב, בחלקן המצב פחות טוב, בסוף כוח האדם הוא הנפגע.

תחדדו לי עוד סוגיות תקציביות שחשוב שנעמוד עליהן לפני הכול. אוקיי, תאיר פה גם תשיב אחר כך. תאיר, אני אשמח להתייחסותך ולהבין מה התוספות התקציביות לשנת 2025.

אוקיי. קודם כול, התוספות התקציביות, כמו שאתם יודעים, עוד לא אושרו בכנסת ולכן - - -

המתוכננות.

כן, המתוכננות שאושרו בממשלה. אני אמרתי את זה גם אתמול, אני אחזור על זה גם היום, בסוף, משרד הרווחה הוא הסמכות היחידה והבלעדית לקבוע את סדרי העדיפויות שלו במסגרת תוספות התקציב. לא אני ולא אנחנו במשרד האוצר לא רוצים ולא מתיימרים לומר לאנשי המקצוע שהם הטובים ביותר בתחום ויודעים איפה נכון לשים את השקל הבא בתור שמתווסף למערכת הרווחה והאם זה אימהות צעירות בסיכון או צעירים חסרי עורף משפחתי או כל קבוצה אחרת שכמובן שאם לא הייתה מגבלת משאבים, אולי היה אפשר להגיע לכולם. אבל זה תהליך שהוא הדרגתי ואני יודעת שמשרד הרווחה עובד קשה מאוד והם כנראה יהיו הבאים להתייחס וידעו לעשות את זה הרבה יותר טוב ממני מבחינת הדיוקים של הקבוצה המאוד מאוד ספציפית הזאת שאני לא יודעת לרדת לרזולוציה הזאת.

רק במילה אחת שאני אתייחס לסוגיה של השכר של המדריכים שבאמת כבר היינו פה כמה פעמים בנושא הזה. דבר ראשון, זה גם דבר שככל שמשרד הרווחה יראה לנכון, ואני אגיד, בשנה כמו 2025 שבאמת התוספות הן מאוד מאוד מצומצמות, באמת במשורה, רק למקומות הכי הכי אקוטיים, אני מאוד מקווה שב-2025 נצליח לצאת בצורה טובה מהמשבר שאנחנו נמצאים בו והבשורות מהלילה אולי גם מסייעות לנו ללכת בכיוון הזה, שנוכל להפסיק לממן הוצאות באמת דרמטיות שקשורות למלחמה ולפינוי ולהתחיל ולהשקיע יותר בשיקום ובטיפול באנשים שנפגעו. ואז יכול להיות שגם הדברים האלה יכנסו בסדרי העדיפויות.

נכון לשנת 2025, זה כרגע לא על השולחן. שוב, ככל שאני מכירה, כמו תמיד, משרד הרווחה יכול לקבל החלטות אחרות. אם יכול להיות שעכשיו רצו להקצות סכום X לנושא כזה או אחר, זה תמיד יכול להשתנות, התקציב עוד לא אושר בכנסת.

את יכולה להגיד לי רק את השורה התחתונה של הקיצוץ הרוחבי ברווחה?

כן. הקיצוץ הרוחבי, לא רק ברווחה, כלומר, באופן רוחבי בכל משרדי הממשלה עומד על 7%. זה לא 7% מתקציב הרווחה, זה איזשהו סכום קבוע של סדר גודל של, אני לא רוצה עכשיו לשלוף, אני עוד שנייה אבדוק ואני אגיד בדיוק את המספר.

זה אחרי איזה שלושה קיצוצים רוחביים בשנה האחרונה.

זה כולל את כל הקיצוצים. כלומר, הקיצוץ החדש היה 5%, סך הכול, כולל קיצוצים קודמים, זה 7%. כן, זה בסדר גודל של 100 מיליון שקל, אבל אל תתפסו אותי על המספר, אני יכולה לך להחזיר תשובה.

כואב. אני באמת חושבת שצריך להחריג את הרווחה מהקיצוץ. לא שיש לי להגיד על משרד אחר, דווקא בזמן מלחמה זה המקום בעיניי לא לקצץ בגלל שככה מערכות שוקעות עוד יותר. זו כבר תפיסה כלכלית שכמובן אני חולקת עליה, אני חייבת להגיד את זה פה, אני חושבת שזו טעות בזמן מלחמה לקצץ בשירותים החברתיים. אי אפשר להניע צמיחה ככה.

לעומת הרבה משרדים אחרים שבאמת כל מה שהיה בהם זה אך ורק קיצוץ, באמת במשרד הרווחה, מהסיבות שאת מתארת, יש לצד קיצוץ גם גידול במקומות שהם נדרשים, כך שבנטו יש כמובן גידול, אבל כמובן שהקיצוץ הוא משמעותי.

תאיר צריכה ללכת. לפני כן, האם יש למישהו או למישהי שאלה אליה?

תאיר, תודה.

תודה רבה וסליחה.

לא, בסדר גמור, ומקסימום נפנה אלייך שאלות. תודה, תאיר. אנחנו מתראות כבר כל יום, גם בכספים, גם כאן, בכל מקום.

לפני שנעבור לרווחה, אני כן אעשה רגע פינג פונג, בסדר? בכל זאת נעשה ככה, ננסה לעבור ביניכם לבין נוכחות כאן שהגיעו לבין כולם כדי שננהל את זה כמה שיותר. אני אעבור לנטלי אליהו שהיא צעירה שמגיעה אלינו. נטלי, אני מודה לך מאוד, אפרופו הלא מתייאשות ומגיעות ונלחמות, תודה.

שלום לכולם, קוראים לי נטלי אליהו. נולדתי למציאות מורכבת ואלימה, נטישה משני הוריי שצילקו אותי לכל החיים. בגלל מציאות זו, בגיל 15 עברתי לפנימייה. כיום, בגיל 26, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, פותחת את השנה הרביעית שלי בשדרות, בוגרת כפר הנוער ויצ"ו נחלת יהודה וחסרת עורף משפחתי.

אני נמצאת במלחמה משותפת עם הפורום הציבורי לכפרי נוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל. זהו מאבק שאני גאה להיות חלק בו ואמשיך להיות חלק בו. התלבטתי הרבה מה לכתוב ואיך להתנסח, החלטתי לדבר ישר ולעניין. אני זוכרת את ההחלטה האבסורדית להחזיר את התושבים לעוטף בזמן שצלילי המטוסים והפגזים עוד נשמעים. אני זוכרת שרציתי ללכת לטקס יום הזיכרון והיו טילים, צבע אדום ועשר שניות להגיע למיגונית.

אני מנסה לבנות את החיים שלי מחדש, להשתקם ולהתפתח. אבל החיים הם לא סרט של טום קרוז ולפעמים לא מצליחים לפתור את הבעיה הבלתי אפשרית. ב-7 באוקטובר 2024 הייתי בטקס בתחנת המשטרה לשעבר וכל מה שהרגשתי הוא ניתוק. מה מרגישים? היו אנשים חשובים בטקס, יאיר לפיד ונשיא המדינה, ואני תוהה לעצמי, האם זו הפעם הראשונה שלהם בעוטף? האם הם יודעים מה היא ההרגשה של צבע אדום, של עשר שניות, מה ההרגשה של ללכת למקומות הכי יפים בעוטף ולהזדעזע ממה שקרה.

הביטחון לא יחזור להיות כמו שהיה, הקושי הוא רב. גיליתי על עצמי שהטראומה הכי גדולה שלי לא הייתה המחבלים, אלא היא הייתה חוסר היכולת לחזור הביתה עוד פעם, כמו שהיה לי בילדות. בגיל 15 הייתי צריכה למצוא מקום לישון בו כדי לא לעשות את השבת לבד. עשור אחר כך מצאתי את עצמי באותה הסיטואציה, רק שבמקום הורים רעילים אלה היו מחבלים. חוסר האונים שבלבד שובר, תחושת האובדן של העצמאות והבית. לא הרבה אנשים מצליחים לתפוס את המושג צעירים חסרי עורף משפחתי, אני קצת אסביר מה זה.

זה אומר שאין ממי מלקחת קופסאות אוכל, זה אומר שאין מי שיתקשר אליי ויגיד לי להשקיע בלימודים, זה בלי חיבוק חם שיגיע, זה בידיעה שאין מקום קבוע שבו ארגיש בבית, כמו שב-7 באוקטובר 2023 אף אחד לא התקשר אליי. ואם עכשיו זה יקרה עוד פעם, מי ידאג לי כשאין לי כוחות לעצמי? מי יעזור לי? מבחינת המדינה, אין חוק שמגדיר אותי ואני לא מוכנה להיות מופקרת עוד פעם, לא מוכנה שהמדינה תזרוק אותי עוד פעם לכלבים.

תעבירו את החוק שמגדיר את חסרי העורף המשפחתי על מנת שנוכל לקבל מענה ראוי והולם. תתארו לכם כמה ילדים חסרי עורף משפחתי יש שממשיכים להיות חסרי עורף משפחתי והכול בגלל שהממשלה נטשה אותנו. מתי המדינה תבין שזאת בעיה אמיתית, שאנחנו חלק מהאוכלוסייה הזאת, אנחנו לא נספח? הייתי שמחה שהבעיה תיפתר אצלי, עם מה שאני עברתי. אני חוויתי איך זה שלמדינה לא אכפת ממך, ואני לא מוכנה שלמדינה לא יהיה אכפת מהדורות הבאים. ואהבת לרעך כמוך, מצווה גדולה בתורה, אבל נראה שהיא לא בתורה שלכם. מאוקטובר עד מרץ 2024 עברתי ארבעה מקומות פינוי. באיזה עולם זה הגיוני שזה המצב שלי מגיל 15, לעבור ממקום למקום? תודה.

תודה רבה רבה, נטלי. ותודה גם על הדברים שאת דואגת להשמיע כאן ולא מרפה ואני יודעת שהחוק הזה ממש ממש חשוב לך, הוא ממש משימה שלך ושלקחת על עצמך.

אני פשוט חוויתי כל כך הרבה דברים במדינה הזאת, באמת. מהרגע שהשתחררתי מהצבא, אני מוגדרת כחיילת בודדה מגיל 16. זה להשתחרר לכלום ושום דבר, לאיפה אני אמורה ללכת אחרי הצבא? מי חשב אי פעם שאני אלך ללימודים? אני כבר הגעתי לנקודה של הוצאתם לי את המיץ, ולא רק לי. הוצאתם לי את המיץ, באמת.

כאילו המלחמה הזאת רק חיזקה לי את זה, כמה אני לבד. למה אני צריכה להיות לבד? באמת, אם עובדים סוציאליים היו מוציאים אותי מהבית בזמן, אולי לא הייתי חסרת עורף משפחתי. המדינה לא חושבת על זה שהמדינה פוגמת אותנו ואז אנחנו צריכים להתחייב אליה בעיוורון. החיים שלי והנשמה שלי לא שווה את זה, מגיע לי הרבה יותר.

ממש. ממש ממש ככה. אני יודעת גם שבחרת לעסוק בתחום שהוא שליחות מהמקום הזה, אני כמו תמיד מורידה את הכובע.

אני אתן לשלי שטרכר שלו מפורום נראות להציג את הדברים ואני אעבור מיד לאחר מכן לרווחה.

בוקר טוב. ראשית, אני רוצה להגיד תודה לך, חברת הכנסת נעמה לזימי, שתמיד תמיד שם בשבילנו, בשביל ארגוני הצעירים והצעירות במצבי סיכון. תודה על הוועדה הזאת.

עד שנצליח, עד שזה יקרה.

(הצגת מצגת)

אני אקדים ואומר כמה מילים. מלחמת חרבות ברזל השפיעה באופן ישיר ובקיצוניות על אוכלוסיית הצעירים בישראל. 53% מהנרצחים והנופלים בחמשת חודשי המלחמה הראשונים היו בגילאי 18 עד 29. אוכלוסיית הצעירים ספגה וספגת יותר מכל אוכלוסייה אחרת את מחיר האובדן. אם אלה שורדות ושורדי המסיבות, משפחות צעירות, שירות מילואים, חיילות וחיילים בודדים, בני ובנות זוג של חיילים שנהרגו, מפונים, סטודנטים וסטודנטיות. בכל חזית יש ייצוג גבוה של צעירים וצעירות. אי לכך, אוכלוסיית הצעירות והצעירים הזקוקים למענה מתוכנית יתד, התוכנית הלאומית למען צעירות וצעירים במצבי סיכון, גדלה באופן משמעותי ואולי אף הכפילה את עצמה החל מאוקטובר 2023.

הנתונים האלה שהצגתי עכשיו הם נתונים מסקירת ספרות מתוך דו"ח מחקר של מכון ברוקדייל, זה לא מה שאני מציגה היום. ובעקבות הנתונים האלה, בחודש ספטמבר הבנתי לצערי שלקראת שנה למלחמה יש צורך בבדיקות נוספות עם ארגוני הפורום לגבי הצרכים של הצעירות והצעירים שלנו בארגונים ואני רוצה להציג את הנתונים.

אלה באמת ארגוני הפורום למי שרוצה להתרשם. 33 עמותות, שמלוות כ-20,000 צעירים וצעירות במצבי סיכון. אנחנו הצלחנו באמת בסקירה הזאת לבדוק מה קורה ב-26 ארגונים חברתיים, עמותות שכולן כמובן שותפות בפורום, שהם בעצם מלווים כ-16,000 צעירים וצעירות במצבי סיכון במגוון רחב. זאת אומרת, אנחנו לא דגמנו רק צעירים וצעירות מסוג מסוים, אנחנו הגענו גם לחוזרות וחוזרים בשאלה, וגם ליוצאי העדה האתיופית, וגם לחברה ערבית, הגענו באמת למגוון מאוד מאוד רחב שזה מה שמאפיין את הפורום, את הפריסה הארצית ואת המגוון התרבותי.

נתחיל בהשפעות העיקריות והגדולות ואני באמת לא מחדשת פה, אבל אני כן רוצה לשים כמה דגשים. כשאנחנו בדקנו את המצב של הצעירים והצעירות שלנו, גם מבחינה כלכלית וגם המצב הנפשי, הם מעידים על עצמם שזה מצב שכל הזמן מדרדר. כשאני כותבת פה 20% זה אולי אולי נשמע מעט, אבל צריך להבין שאוכלוסיית הצעירים והצעירות - -

היא גם ככה בסיכון.

- - במצבי סיכון הם מראש אוכלוסייה שמשתכרת שכר מינימום, שמראש המצב הנפשי שלה לא היה טוב גם לפני המלחמה. כך שאם הם מודים על עצמם, 20% שהמצב עוד הדרדר, המצב באמת באמת בכי רע.

מעבר לזה, מצאתי בדו"ח שנתי שיצא של המרכז הישראלי להתמכרויות שיש הדרדרות מאוד גדולה בקרב צעירים וצעירות בכלל בחומרים ממכרים. יש פה גם שימוש בתרופות הרגעה ושינה, גם שימוש בתמריצים, גם שימוש במשככי כאבים. יש פה ממש מצב ואנחנו רואים את זה דרך אגב. אני גם רואה את זה דרך אגב עם צעירים וצעירות שהם לא בארגונים שלנו. גם החבר'ה של הילדים שלנו, אנחנו רואים את השימוש הנרחב בכל מיני חומרים ממכרים. וזה משהו שאנחנו נתמודד איתו אחרי המלחמה בצורה קשה, זה ברור.

אני רוצה לשים דווקא את הדגש על הנושא של השכלה גבוהה. כי אנחנו מנסים מאוד מאוד לייצר אצל הצעירים והצעירות שלנו אופק תעסוקתי באמצעות השכלה גבוהה. עכשיו, אנחנו יודעים שבקרב צעירים וצעירות בכלל בישראל יש כמעט 50% שמגיעים ללימודים גבוהים. אבל בקרב צעירים וצעירות במצבי סיכון מדובר כבר ב-15%. כך שכבר מראש הרבה פחות מגיעים להשכלה גבוהה, ובעקבות המלחמה אנחנו גילינו שלפחות 8%, זה נתון מלפני חודשיים, לא המשיכו את הלימודים.

זה הכי טבעי, אבל כשמדובר באוכלוסייה שגם ככה כל כך מתקשה להגיע לשערי האוניברסיטאות והמכללות, 8% נשירה זה המון. וזה באמת מראה שבמצב של מלחמה מאוד קשה לעמוד בתשלומים של שכר הלימוד, מאוד קשה להגיע ללימודים בגלל מצב נפשי והמצב הכלכלי הכללי הוא גם, הוא חוסר ביטחון.

סליחה, אני רוצה לעצור. אני רוצה אחר כך לשאול, עילי, אם יש מצב לייצר מול מל"ג איזושהי אינטראקציה שתאפשר דרך קבוצות, שיתד יתנו את הרשימות לצורך הוודאות, לתמיכה.

וזה באמת אחד המענים שיתד היו מסייעים, גם במלגות וגם במלגות מחיה, ודווקא ב-2024, בשנה החדשה קיבלנו הודעה שיש כנראה צמצום. זאת אומרת שמי שעוד לא התחיל תהליך לא יקבל עכשיו ליווי מיתד, שזה באמת מאוד מאוד מצער.

אני אומרת גם משהו נוסף, אני רוצה שגם האוניברסיטאות והמכללות יקחו את האוכלוסייה הזאת בעדיפות ראשונה. זה צריך להיות גם הדדי. זאת אומרת, מערכת הרווחה, אין בעיה, אבל גם מערכת החינוך צריכה להבין את האינטרס שלה לשמור על האוכלוסייה הזאת מפני נשירה.

נכון, תודה.

עכשיו אני דווקא רוצה להציג נתון שקראתי מהמחקר שיתד עשו. הם טירגטו ושמו לב שיש שתי אוכלוסיות בתוך האוכלוסייה שלנו שנפגעות יותר. קודם כול, צעירות. אנחנו יודעות שנשים הן הראשונות שנפגעות במלחמות ובכל משבר, וגם כאן הצעירות שלנו מעידות על עצמן שיש הרעה במצב הכלכלי שלהן והרעה במצב הנפשי שלהן והן פגיעות יותר במלחמה. אנחנו יודעות את זה, אבל כאן הנתון היה מאוד מאוד ברור. וגם בתוך אוכלוסיית הצעירים והצעירות, מי שמעל גיל 26 גם דיווחו על עצמם שהם נפגעו יותר.

כך שש פה גם איזשהו מצב שהרי יתד עד היום, ואנחנו ביחד מנסים לשנות את המצב ולהרחיב את הקריטריונים מעל גיל 26, והנה, הנתון הזה באמת מחדד את העובדה שבגילאים היותר מבוגרים הם נכנסו אפילו למשברים יותר קשים.

כן בדקנו מה באמת עוזר לצעירים ולצעירות שלנו שנמצאים בליווי של הארגונים וראינו שבאמת הארגון המלווה הוא מקור התמיכה הראשון במעלה שהם ציינו, אחר כך הקהילה, ובאמת בסופו של דבר המשפחה. כנראה מדובר במשפחה המאוד מורחבת, אבל זה באמת מקור שהוא פחות ראשוני אצלם.

ובסופו של דבר ניסינו להוציא מהם מהם הצרכים העיקריים, איפה הם היו רוצים שאנחנו נסייע להם, שהמדינה תסייע להם, ואנחנו כמובן מתייחסים לתוכנית של יתד ולתוכניות שאנחנו מציעים. והם מדברים בראש ובראשונה על סיוע נפשי. ואני רוצה לציין פה שוב, גם לפני המלחמה הנושא של סיוע נפשי היה מאוד מאוד רעוע. אנחנו חייבות היום לשים שם את הדגשים. משרד הרווחה, משרד הבריאות, בריאות הנפש חייבים לבוא עם מענים, גם מונגשים ושניתן גם לצרוך אותם ולא לשבת בתורים במשך שנה ושנה וחצי ויותר.

תעסוקה איכותית – רוב הצעירים והצעירות שלנו, מכיוון שאין להם ברירה ואין להם אף עורף משפחתי ולא כלכלי, הם הרבה עובדים, אבל התעסוקה שלהם היא תעסוקה באמת בשכר מינימום והיא לא איכותית והיא לא לטווח ארוך. ליווי להשכלה, כמו שאמרנו קודם, סיוע כלכלי, חובות, ויש את תוכנית החובות של יתד שאני חייבת לציין שזו תוכנית שבאמת מאוד מאוד עוזרת ואנחנו רוצים שהיא תמשיך בעתיד.

היא לא בטוח ממשיכה?

היא ממשיכה, יצא מכרז.

דאגתי.

ואנחנו כולנו מחכות שבאמת בינואר כבר נזכה לראות את התוכנית בדרך חדשה.

והנושא שהוא באמת הכי כאוב ואני אסיים איתו, הנושא של הדיור. סיוע בשכר דירה זה נושא שמדי שנה אנחנו נתמכים ונעזרים בתוכנית יתד שיוצאת כל שנה עם תקציב של מיליון וחצי שקל שמסייע לצעירים ולצעירות שלנו בשכר דירה. דווקא בשנת מלחמה היה קושי לקבל את התקציב הזה. התקציב הזה ירד למיליון שקל, לא ברור למה ואיך אפשר להצדיק ירידה כזאת בשנת מלחמה ואנחנו חוששות.

אני רוצה שנבקש בסיכום הדיון הכפלה של תקציב סיוע בשכר דירה. זה כל כך גרושים שהכפלה זה משהו שאני יכולה להגיד, תתנו את העוד מיליון הזה. גם אתמול זה עלה בדיון של האימהות הצעירות בסיכון, שזה אפילו מסייע להן שלא יוציאו להן את התינוק מהבית, זה ברמות האלו. כמובן שזו אוכלוסייה מקבילה בסוף.

זו אוכלוסייה נפרדת אבל מקבילה.

נפרדת בגלל ההפרדה לאגף משפחה, אבל בסוף אנחנו מדברות על אימהות עד גיל 26 בסיכון. בעיניי זה לא נפרד, אבל כמובן גם האוכלוסייה הממש ברורה של יתד. גם עסקנו בזה בהקשר של ההתניה לממ"דים לפני כן והכול. אנחנו איתכם לגמרי. אנחנו נבקש שיכפילו לכם את התקציב.

משרד השיכון שהיה פה אתמול אמר לנו באופן מאוד מאוד מרשים שהם לא מבינים בתחום, אבל הם סומכים על הרווחה וכל מה שהרווחה יתקצבו ויתנו, הם יישמו. שזו בעיני עמדה מדהימה של משרד שאומר, מה שהרווחה יגידו שהם צריכים אותנו אל הדבר הזה, אנחנו נהיה שם. מבחינתי, ככה צריכים לנהוג בין משרדים בהקשר הזה. הדיסציפלינה היא שלכם, התפיסה היא שלכם, אנחנו צריכים לתת את התמיכה. אני אומרת, זה מה שאנחנו נבקש אותו, בסדר? לא בשמיים. אני גם אדבר על זה עם השר בעצמי.

מצוין. את צודקת, זה לא בשמיים, אלה באמת סכומים קטנים.

וזהו, אנחנו נסכם ונאמר שבתום שנה למלחמה הקשה הזאת, מדינת ישראל צריכה למקד את המשאבים בצעירים וצעירות במצבי סיכון. זה ברור ששם אי אפשר לקצץ. בעיניי, הקיצוץ הזה באמת יסגור את כל המשאבים לחבר'ה האלה. זאת אוכלוסייה שנפגעה בצורה הקשה ביותר וחובה עלינו לייצר עבורם רשתות תמיכה ומענים מותאמים ובשביל זה אנחנו פה. תודה.

כל מילה. תודה רבה ממש.

יעלה סלוק, תודה שאת פה, ממש, אנחנו מעריכים את זה מאוד. הבמה שלך.

קודם כול אני אגיד תודה על ההזדמנות, זו ועדה חשובה מאוד. ואומנם אני כאן, אבל על הכתפיים שלי יש חברים, חברות, צעירים, נערות עבר, חיילי עבר, שכולם ככה מונחים עליי ואני משתדלת להיות הקול שלהם, כי לכולם מכנה משותף אחד, חוסר בעורף משפחתי יציב. סליחה, אני קצת מתרגשת.

זה ממש בסדר ואנחנו מתרגשות שאת פה.

אני בגיל 16 יצאתי בשאלה ומאז התחלתי איזשהו תהליך חיים שלא הכרתי. לא הכרתי את ההתמודדות, לא הכרתי מה עושים ולא הכרתי אף אוכלוסייה שהיא לא המגזר הדתי. ומה שגרם לי לעבור ממקום למקום כשבסופו הגעתי לכפר הנוער איילת השחר ברמת הגולן, כפר מדהים, ששם זכיתי לבחור בחיים בצורה הכי בריאה ונכונה ומשם התחלתי תהליך ארוך כדי לחיות ולהפסיק לשרוד.

באיזה גיל הגעת לכפר?

הגעתי לכפר בגיל 16 וחצי, קרוב ל-17. שם למדתי כיתה י"א, י"ב אחרי שט' וי' לא למדתי. שם גם סיימתי 12 שנות לימוד ותעודת בגרות עם קושי רב אבל הבנה גדולה שניתנה לי הזדמנות שלא ניתנה לרבים, ורבים לא הצליחו לקחת את ההזדמנות גם אם היא ניתנה להם. לקחתי את זה כזכות ובחרתי בחיים ומשם התחיל תהליך ארוך של שימור החיים, כי כל בוקר מחדש הייתי צריכה לבחור לחיות.

משם הצלחתי להתגייס לצבא כשרבים וטובים ונכונים לא כל כך האמינו. התגייסתי למערך מג"ל לקורס מ"כים ומשם הגעתי לחוות השומר, שם הייתי מפקדת ארבעה חודשים, עד סוף שירותי בעצם. וכשהשתחררתי, השתחררתי ב-12 במרץ 2020, יום לפני הסגר הראשון של הקורונה, אני עוד שם. המלחמה הזו קיימת ואנחנו כאן, אבל אנחנו סוחבים איתנו בצד אחד קורונה ובצד אחד מלחמה, משהו שכבר רבים שכחו.

זאת אומרת שבר מתגלגל כזה.

הקורונה קיימת אצלנו בלב, בנפש, בהתמודדות היום-יומית. השתחררתי ולא ידעתי מה אני עושה כי יום למוחרת הודיעו על סגר ראשון. אין עבודות, אין בית, אין מקום שבו אני יכולה להניח את הדברים, את הקיטבג מהצבא אחרי שנתיים שירות שנתתי את כל כולי למען המערכת ועשיתי הכול כדי לתרום כמה שאני יכולה למרות שזה היה מורכב.

הוכרת כחיילת בודדה?

לא הוכרתי כחיילת בודדה.

ביקשת? סליחה.

ביקשתי, אבל לא התאמצתי לזה. אני, כמו רבים, מתקשה לבקש עזרה. התחושה הזו שכל הזמן אנחנו רודפים אחרי משהו שהוא קרוב לבלתי אפשרי הוא נורא מורכב בשלב מסוים בחיים. ואחרי שעברתי כל כך הרבה, החלטתי טיפה לנוח והפעם לנסות להראות שאני חלק מהכלל. התגייסתי לצבא כדי להיות חלק ממשהו גדול, הייתי חלק ממשהו גדול, וכשהשתחררתי, הייתי בורג קטן שאף אחד לא ראה, אף אחד לא הקשיב אף אחד לא ידע.

הגעתי לגשר לעצמאות לילדים בסיכוי בנס, בנס שהוא לא ברור מאליו, זה קפץ לי פתאום, לא הייתה אף יד מכוונת. ואחרי שכמעט ויתרתי, אחרי פעם אחת שבחרתי סוף סוף בחיים, שוב קיבלתי את החיים במתנה. שם אפשרו לי להיכנס לדירה ועזרו לי למצוא עבודה. זה לקח זמן, אבל לפחות היה לי בית והייתה לי מיטה והם ראו אותי כמו שאף אחד לא הצליח לראות אותי. והצלחתי לנוח ולבחור שוב בחיים, וזה קשה מאוד.

הייתי שם שנתיים וחצי ומשם עזבתי לבאר שבע, רציתי להתחיל ללמוד, קיוויתי שאצליח. אבל דיברו פה קצת על לימודים גבוהים וזה קרוב לבלתי אפשרי לנו. ארבעה ימים בשבוע ללמוד עבודה סוציאלית, זה מה שרציתי, רציתי להמשיך לתת ולתרום ממה שיש לי להעניק לעולם בתור מישהי שהצליחה לבחור בחיים.

ואני יודעת שהם קיימים ואני יודעת שהם נמצאים ואני יודעת שקשה להגיע אליהם. הגעתי לשם, ראיתי את התנאים, ארבעה ימים בשבוע, אחרי שאני צריכה להילחם, כי תעודת הבגרות שלי לא מספקת ומציאות החיים שלי לא מספקת והמשכורת שלי לא מספקת ויכולת הלמידה שלי קרובה לאפסית, אז מי יקח אותי? לא התחלתי ללמוד, הלכתי, למדתי עיסוי, למדתי שלוש שנים רפואה אלטרנטיבית כי לא היו מבחנים ולא הייתה דרישת בגרות ונהניתי. אחרי שלוש שנים החלטתי לפתוח עסק.

שזה גם מקצוע טיפולי.

נכון. השתדלתי להגיע לטיפול מהדלת האחורית, אני נוטה להיכנס מהחלון בדרך כלל. הגעתי לשם, פתחתי עסק, חודש לאחר מכן התחילה המלחמה. התגייסתי למילואים לשלושה וחצי חודשים, השתחררתי מהמילואים והעסק שלי קרס. אבל אין תקציבים, פתחת אותו רק לחודש, זה לא שווה. אז למי אכפת?

אבל אני פתחתי את העסק הראשון שלי, השקעתי 10,000 שקל על קליניקה, על ציוד הכי טוב שיש, כי הבנתי שאם אני נכנסת למשהו, אני עושה אותו הכי טוב. שלושה וחצי חודשים הייתי במילואים, יצאתי פעמיים. כשהשתחררתי, מישהו שאל מה קורה איתי, איפה העסק שפתחתי? מה אני עושה עכשיו? הקיצוץ התקציבי - - -

סליחה שאני עוצרת אותך. את יודעת, כשאנחנו מדברים בוועדת הכספים שתי קומות למעלה על הסיפור של פיצוי לעסקים ומי שפתחו באותה שנה ואין עדיין את השנה העוקבת שעל בסיסה, את יודעת, הכול אטום. ואז מגיע הסיפור שלך והוא מסביר את כל המצב הזה, ממש. אני מסתכלת עליך ואני אומרת, הנה, אלה השורות במספר, זה המתווה. כלומר, דפים, דפים, דפים, אלה בסוף חיים של אנשים.

אני אחת ממיליון.

אבל במקום שלך אני גם אומרת, זה עוד יותר מעצבן. כי במקרה שלך אלה לא עשר אצבעות, אלה עשרים אצבעות. זה בידיים, בעצמך, למרות הכול. ואני כל כך כועסת שאין מדינה, שהמדינה לא שם. זה בדיוק הדבר ההדדי הזה. את כאזרחית עושה הכול, למרות כל מה שקרה, למרות כל מה שאת מתארת פה, ובסוף צריך גם לראות מנגד. וקפצת למילואים, ויכולת לא לעשות, ובחרת כן וכן וכן וכן, ואני אומרת, באמת אני אומרת לך, צריך שגם המדינה תגיד כן, ברור, זה ביחד. זה הסיפור שלנו. סליחה שעצרתי אותך.

אני מסכימה לגמרי. לא, זה בסדר גמור, תודה, זה חשוב. אני בוחרת במדינה בכל בוקר, אני בוחרת בחיים בכל בוקר, אני נלחמת. המדינה לא בחרה בי אף לא פעם אחת, אני נלחמת באמת כל יום וכמוני יש עוד רבים. וקיצוץ תקציבי ברגע הזה, יש דברים חשובים, אני לא מקטינה חלילה משום דבר, יש דברים חשובים לדבר עליהם. אבל הנוער, הילדים, הצעירים, אלה שבסוף הם כאן ויש להם עוד שנים, אני בת 25, יש לי כל כך הרבה שנים להיות כאן.

הם השורה האחרונה בקיצוץ, בדיוק ככה.

יש לי להקים משפחה, יש לי ילדים להביא לעולם, יש לי משפחה שאני רוצה להקים ושהיא תהיה הכי מאושרת והכי טובה. אבל היום אני מתמודדת עם מה אני אוכל לצוהריים ומה אני אעשה מחר בבוקר, והאם יום אחד אני אצליח לעשות את מה שבשבילו אני חיה, לטפל בדור הבא, עם חלום ענק שלא יהיה דור הבא לטפל בו. שהם לא יצטרכו טיפול, שהם יקבלו את החיבוק והמעטפת רגע לפני שהם נופלים.

כי הרגע לפני הזה הוא חשוב. אני, לא הדליקו לי אור באף שלב עד שהגעתי למעטפת שאמרה לי, יעלה, מותר לך לחיות, את חשובה כאן. וזה מה שהם צריכים, וזה מה שהם מבקשים, וכל מי שנמצא ברחוב וכל מי שנמצא במקומות כאלה ואחרים הם בסך הכול מבקשים, תדליקו לי את האור, תדליקו לי את האור, תספרו לי שיש מחר בבוקר.

אני באמת מודה על ההזדמנות שאני כאן, אבל כל מה שעובר לי בראש זה החיילים שלי שהיו שם, ואני נלחמתי על חייל בודד בשבילם, נלחמתי, ואף אחד לא נלחם בשבילי. ואני מעט, אני לא יכולה לעשות הכול, אני מתמודדת כל בוקר וכל יום וזו התמודדות קשה ברמות. אני עדיין נמצאת עם התקפי חרדה, ואני עדיין כואבת, ואני עדיין משתדלת לספר כי קשה לי לראות את האחים, את החברות, את הצעירים, את הנערות שלי, את הילדים, שהם לא מצליחים לשבת כאן ולדבר ולספר. וכל מה שאני מבקשת זו טיפת הבנה שגם אנחנו רוצים לחיות, ואם אפשר, שיהיו חיים טיפה פחות קשים. תודה רבה לכולם.

תודה, יעלה, את ממש מרגשת. ממש מרגשת והקול שלך חשוב מאין כמותו, באמת, חשוב שאת כאן. זה משמעותי וזה חשוב ששומעים אותך. ואם תורשה לי רק שאלה, מה יהיה עם העסק?

כרגע אני משלמת הרבה כסף לרואה חשבון לסגור את העסק.

החלטת לסגור?

אין לי יכולת להפעיל אותו.

ממש ממש קשה, אני לא יכולה להגיד שאני לא מבינה. אני מבינה מה זה, אנחנו שומעים את זה כל כך הרבה מכל כך הרבה בעלי עסקים שאומרים, עסק שהמודל שלו אמור להצליח, אבל הוא צריך לצמוח. אם יש איך לעזור, אני רוצה גם להגיד, ממש אני אשמח שתפני ואם אפשר לעשות משהו, תגידי לנו.

תודה רבה.

בסדר? זה בלי קשר, ואני לא יודעת לך איך להסביר, אבל אני סומכת עלייך, אני יודעת שיהיה טוב. על הכול, כל מה שאיחלת לעצמך, שיקרה. אבל טוב שאת פה גם בשביל אחרים, וזה ממש משמעותי.

בעיקר בשבילם.

ממש. ממש תודה.

יעלה, תודה על הדברים. אני פרגנתי לך שתדברי קודם, עכשיו אני מבינה גם כמה זה היה משמעותי. תודה, ואני גם אתייחס לכמה דברים שאת אמרת. גם בגלל שאת משמיעה קול של צרכים שהם רחבים, וחלק אני יודעת על יותר פתרונות וחלק לצערי פחות, אבל אני אתייחס לכמה דברים שעלו פה, נעמה.

אני לא אדבר גם על נתונים כי אני חושבת שגם יסכה וגם אבי וגם שלי כבר עשו אינטגרציה של הנתונים שכולנו מחזיקים וגם עשינו איזשהו סקר לגבי צעירים. אחרי שדיברת, אמרתי לעצמי, אין משמעות לסקר, את מצליחה להביא באמת את כל את כל הסיפור ואת כל ההצטלבויות. אבל אני כן אשמיע את הקול גם מהזווית שלנו בלי כל הנתונים והמספרים, למרות שהגעתי הפעם עם מצגת מודפסת, מאורגנת, שברור לנו שצעירים היום במונחים של הצטלבות שיוכים, הם בהצטלבות השיוכים הכי מורכבת.

וזו לא תחרות על סבל, אני חושבת שהפגיעה במדינת ישראל בהרבה מאוד אזורים היא מאוד מאוד קשה, אבל גם במונחים של אובדן, שלא דיברנו על זה, אבל אני חושבת שאת קצת התייחסת לזה. גם של אובדן וגם של חרדה ושל טראומה. אובדן במובן של לאבד אנשים, אבל גם אובדן של תעסוקה ואובדן של תהליכי לימודים ומשימות החיים. ההצטלבות היא הצטלבות מאוד מורכבת ואנחנו פוגשים הרבה צעירים שהם גם וגם וגם וגם, מה שאולי היה קצת פחות לפני המלחמה, אלה היה סוגים אחרים של הצטלבויות.

ואין לנו ספק שיש היום בפתחנו אוכלוסייה שאולי לפני כן לא צרכה את שירותי הרווחה וגם בהקשר הזה יש לנו אתגר מאוד גדול איך להתאים את שירותי הרווחה אליהם, קצת בדומה אולי גם לגל שהיה בעקבות הקורונה. בהקשר הזה אני שותפה גם לדאגה, גם לצורך וגם לתהליכים שכבר נמצאים בפתחנו.

אגיד לגבי חוק חסרי עורף משפחתי ואני אגיד בצער, אגיד לאן הגענו ואיפה הבצער. לפני שנה, יש לנו איזה בור כזה של שנת המלחמה, אבל שנה לפני זה הייתה ועדה מקצועית שאני הובלתי שהיו בה הרבה מאוד אנשי מקצוע, אנשי אקדמיה, אנשי שטח. ניסחנו המלצות שבהרבה מובנים הן גם די פורצות דרך, הן מאוד שונות מהחוק של 2015. מה שהוביל לכתיבה של חוק חדש, שהוא בתפיסה אחרת לגמרי, הוא בתפיסה של זכויות, לא של תוכניות ושל מענים ושל כוח אדם, אלא זכות עבור אדם.

הכרה, כן.

יותר במונחים של ביטוח לאומי בהרבה מאוד מובנים. ההצעה הזאת כבר הונחה בפני שר הרווחה הקודם כהצעת חוק ממשלתית. מה שעלה כהצעה טרומית זה המודל הקודם.

נכון, זה נכון, הטרומית הייתה אמורה להיות ממוזגת עם ממשלתית שהשר מאחוריה, חד משמעית, זה חשוב.

נכון. ממש בקיץ הקודם, חודשיים לפני המלחמה, השר הנוכחי מאוד התעניין בהצעה, הצגנו לו אותה, הצגנו את כל המשמעויות שלה, ופרצה המלחמה. ואני אגיד בצער, גם אחרי כמה דיונים שהיו בתקופה האחרונה, כרגע השר אמר שלמרות שהוא מאוד מאמין בהצעה הזאת ובחוק הזה, הוא לא יכול להעלות אותו לדיון.

את יודעת להגיד כמה ההצעה שאתם גיבשתם, מה סך העלויות של ההצעה?

היא יקרה.

זאת אומרת, ההצעה המרחיבה, יותר.

היא מגיעה ל-200 מיליון, 200 מיליון בשנה.

הילה, ויש מצב לייצר הצעה שהיא הצעה חלקית? אני מסכימה מאוד עם מה שאבי אמר, אנחנו היינו פה, שירן, כולנו אמרנו שלהכניס את הרגל בדלת זו הדרך למהפכה. זאת אומרת, הדבר החלקי כדי שנוכל לעשות בסופו של דבר עוד צעדים בהמשך. ואני גם מאמינה מאוד בזה, זה אף פעם לא הכול כלום. הרבה פעמים זה לעשות את המעשה. יש אפשרות להצעה שהיא הצעה נוכח המציאות? הצעה שתהיה יותר קטנה אבל חשובה מהותית שנוכל אולי להציג לשר?

בתוך חסרת עורף משפחתי, אני חושבת שלפני התקציב, חוק שרק יגדיר אותנו, שאני אוכל לבוא למקומות, להגיד אני חסרת עורף משפחתי וידעו מה אני.

בדיוק.

בלי התקציב שנייה, רק את הכותרת.

הילה, כן כל הכבוד לכם שבאתם עם חזון, אני חושבת שזה דבר מאוד משמעותי שהדרג המקצועי אומר, אני לא עם החור בגרוש, אני רוצה הצעה טובה, מהפכנית, רצינית. בעיני זה מדהים, ממש, ממש, ממש.

לא, ההצעה היא הצעה טובה, חדשנית ומהפכנית. זו שאלה דרך אגב. קודם כול ניקח את זה חזרה לדיון, אני גם אחזור לוועדה המקצועית וגם נחזור לדיון עם השר. הדאגה דווקא הייתה של לעשות מהלך של חקיקה שאין בקצה שלה התקציב, אני לא יודעת אם זה לעג לרש, אבל שאולי זה יהיה מין לצאת ידי חובה. זו שאלה.

לא, אני ארחיב טיפה את נטלי. אני חושבת שהכרה לצד תקציבים ספציפיים, שזה מה שהיה בהתחלה, שלאחר מכן יהיה אפשר להרחיב אותם או להוסיף עוד. אני ממש מסכימה שבקצה חייב תקציב כדי גם להגיד, ההצעה הזאת היא גם הצעה מהותית בערך שלה, אבל היא גם הצעה שיש מאחוריה תמיכה, פשוט של 50 מיליון לצורך העניין, כן? או 20 מיליון ולא של 200, בהתחלה. האם זה אפשרי לייצר משהו כזה?

לא, אני רשמתי וניקח את זה לחשיבה, יכול להיות.

אני באמת מאמינה שגם עם השר הנוכחי יהיה אפשר להגיע, כי אני יודעת את הפתיחות שלו לנושא הזה. זאת אומרת, זה לא שהוא אומר לי, זה לא מעניין אותי, אני לא שם.

חקיקה בלי תקציב תמיד קל להעביר, אני מניחה, סליחה שאני אומרת ככה.

לא, אבל אני אומרת שעם תקציב. אני חושבת שכן, 30-20 מיליון לדבר הנוכחי זה בסדר, או אפילו להגיד שתקציב צומח ויהיה אפשר גם לתקן. אבל אני באמת חושבת שאם נעשה את ההכרה הזאת לצד איזשהו עוגן שאומר גם יש פה איזה משהו, זאת המהפכה. זאת המהפכה, כי אחר כך אנחנו נבוא עם שיפורים ונוסיף. זה לא אידיאלי, אבל זה בטח דבר חשוב לעומת מה שיש היום.

קודם כול, אני אקח את זה חזרה לדיון אצלנו. אני אגיד שבאמת, לפני חודש עוד הייתה ביומן ישיבה עם בכירים במשרד כדי לראות איך מתקצבים, העצירה היא ממש על התקופה האחרונה. אני חושבת שהשותפים כאן יצטרכו לעזור בתיעדוף.

נכון.

כי התיעדוף בסוף בתוך ההחלטה התקציבית הוא קשוח.

את יודעת מה היופי? שכולם פה מבינים, אני יודעת את זה משיחות עם כולם, שחשובה ההכרה הזאת, ולכן כולם פה יבינו שתהיה פה הצטרכות להתכנס ולהגיד, זה התיעדוף כרגע, זה קשה, זה לא פשוט, אבל בואו נעשה מהפכה.

מהפכה מצומצמת.

אוקיי, אני אקח את זה אלינו ממש. אני רוצה כן להתייחס אבל לעוד כמה דברים חשובים.

אבל הילה, זה מרשים מאוד, אני חושבת שזה שזה מאוד חשוב.

מרשים זה יהיה במבחן התוצאה בסוף, אבל המהלך היה משמעותי והמלחמה, באמת הנזק שלה היה מאוד גדול, אבל גם כמובן בהקשר הזה. אני מחשבת את העלות של כל טיל. כל פעם שיש טיל, אני אומרת.

עוד מיליון.

לא אגיד לכם כמה החיסול של נסראללה, לא יפה להגיד את זה ככה.

אני אגיד לגבי סיוע בשכר דירה, כמסר חשוב וזו גם קריאה לשותפים. אנחנו באמת הגענו בשלב מאוחר מדי של השנה לאישור של התקציב של סיוע בשכר דירה. יש לנו שותפות מדהימה עם משרד השיכון, אבל אני אגיד שבסוף כל שנה היישום בשטח לא מצליח להגיע ל-100%. לדעתי רק בשבוע שעבר יצאה הודעה דחופה, אנחנו בנובמבר, יש, אם אני לא טועה, 40 צעירים שקיבלו אישור לסיוע בשכר דירה ולא מימשו אותו. כל צעיר כזה - - -

איך אפשר לסייע בזה? מה הנסיבות?

לעורר את השטח ובעיקר את הגורמים המלווים, וזו באמת קריאה של לקיחת אחריות עד הקצה. זאת אומרת, הגשת הפנייה לסיוע בשכר דירה, ואנחנו מאוד קלים באישור, חייבים לעשות על זה החזקה הדוקה עד המימוש. המימוש הוא לא קשה, הוא טיפה בירוקרטי.

לא, הוא מאוד בירוקרטי, הוא לא פשוט.

הוא לא מאוד בירוקרטי.

צריך לגשת עם זה לבעל הדירה. זה לא מגיע ישירות.

אבל כל פעם שצריך לצעיר עצמו, אפשר להגיש לזה בקשה וברגע שהיא מוגשת בזמן, זה מטופל כבר בשלב האישור. זה לפנות למה שנקרא החברה המשכנת שמפעילה את מנגנון הסיוע. כשפונים בזמן ויש בעיות, אנחנו יודעים לפתור אותן. אני גם יודעת להגיד את זה כי אני החזקתי את זה בעצמי, עד שנה שעברה אישרתי את כל הבקשות וגם טיפלתי בריג'קטים. אנחנו צריכים כמאמץ משותף לממש את זה, כי ככל שיש פחות מימוש, יותר קשה לנו לבוא.

בפנטזיה שלנו, ואגב מסרים וקריאה שיכולה לצאת כאן בוועדה, אם אנחנו נקבל את הכסף בתחילת השנה ותקציב שהוא כפול, גם נוכל לאשר משך זמן שהוא משמעותי והוא לא פלסטר. כי כשצעירים מקבלים אישור לשלושה חודשים וצריכים להתעסק עם בירוקרטיה שבועיים, לא בא להם להתעסק עם זה, אני יכולה להבין את זה. שוב, זה כסף ולא צריך לזלזל בכל שקל, אבל כשמקבלים תקציב של סיוע לחצי שנה, זה נותן אוויר. יש לנו פה אתגר משותף ואני אשמח שגם תצא קריאה מכאן, זה משמעותי.

בוודאי, זה ממש חשוב.

מבחינת תקצוב תוספתי שיצא, וזה גם נוגע, אני חושבת שאנחנו מסתכלים יותר רחב על צעירים במצבי סיכון בהקשר של הלחימה. כל עוד צעירים חסרי עורף משפחתי לא מסומנים וזו קצת הקריאה שלך, לא מסומנים במערכת כצעירים, קודם כול, אני אגיד שהמענה של שירותי הרווחה הוא דיפרנציאלי בהתאם לצורך. בפועל, הרבה מאוד צעירים חסרי עורף משפחתי הם צעירים שעדיין נמצאים ומלווים ומטופלים, יקבלו תקציב או מענה שהוא מענה יותר רחב. גשר לעצמאות שסוף-סוף ההסכמים נמצאים במערכת והמכרז יצא לדרך ואפשר לנשום לשלוש השנים הקרובות.

ואני גם אגיד שברור לנו שאם תהיה דרישה ופנייה להרחבת הדירות אחרי שנרגענו מהמכרז הנוכחי, אני לא חושבת שתהיה התנגדות ואפשר גם להרחיב את הדירות. אנחנו תמיד בשלב שיש מקומות פנויים בדירות ואנחנו קוראים לשטח למלא אותן. זה ברמת התוכניות שהן ייעודיות.

היה תגבור השנה, תאיר לא ידעה להגיד את המספרים, אבל ביתד תגברנו השנה בתקציבי חירום ב-9 מיליון שקלים שהתפזרו 7 מיליון שקלים לרשויות המקומיות בהתאם לצורך, גם סל גמיש וגם תוכניות נקודתיות, ועוד 2 מיליון שהלכו גם לסיוע בשכר דירה וגם לתוכנית המנטורים שהיא במנגנון תמיכה שהוא מאוד מאוד מורכב ורק עכשיו מגיע לקצה. וזה אתגר שלנו שאני אגיד בצער, עוד לא פיצחנו אותו כמו שצריך.

תוכנית המנטורים, הם עוד לא קיבלו את התקציב.

השבוע.

הם מקבלים?

התחילו אתמול.

אתמול, כן.

אתמול עוד שאלו אותי.

כן, כן.

יש רשימה באילו יישובים ניתנו התקציבים?

אין לי פה, אני יכולה לבדוק, תכף יענו לי בוואטסאפ.

אשמח לקבל רשימה.

ממה שאני יודעת, היה ויסות בכל מחוז בהתאם לצורך ובהתאם לביצוע. שזה מעגל קסמים, אני לא יודעת מי אתה.

חבר הכנסת עטאונה.

מי שקצת מכיר את המנגנונים של השלטון המקומי, זה מעגל קסמים שהוא גם מאוד מאוד מורכב, בגלל שכשרשות נמצאת בחשב מלווה והתפקוד התקציבי שלה הוא חלש, בדרך כלל בשלב של הוויסות היא גם תקבל פחות בגלל שהיא לא במימוש מלא של התקציב.

אני גולשת קצת מהנושא, אבל זה בסוף פוגש את כולם. היה דיון מאוד גדול עם התקציבן שלנו בעקבות פנייה של השלטון המקומי לגבי חלוקת התקציבים, אני חושבת שזה גם היה באחד הדיונים פה בכנסת לאחרונה. אחרי בדיקה מעמיקה של הכלכלנים והתקציבנים שקשורים למשרד, הוכח שבסופו של דבר התקצוב ניתן בהתאם לצורך. זאת אומרת, זה לא רשויות עשירות מקבלות יותר, למעט הרשויות שנמצאות בחשב מלווה שהן בתת-פעילות בכל מקרה. אבל אני אוכל לבדוק ואני אגיד אילו רשויות קיבלו יותר ואיך נעשתה החלוקה.

ותוכנית החובות שלנו שהיא תוכנית, באמת, אני אגיד בשמחה, היא תוכנית טובה שעובדת טוב, עברה הטמעה, יצא המכרז. ההגשה למכרז תהיה ב-19 בדצמבר, אם יש עוד ארגונים שרוצים לגשת, זה הזמן. ואנחנו עכשיו עובדים על ליצור מצב שלא יהיה לנו גאפ. זאת אומרת שהתוכנית הנוכחית אמורה להסתיים בדצמבר, זוכה, אני מניחה שיהיה לנו במרץ, אנחנו דואגים עכשיו להארכה כדי לשמור על הרצף.

ואני אגיד שאחד האתגרים שלנו, וזה ממש נוגע למה שאת העלית, אנחנו ממש הכפלנו את התוכנית במכרז החדש, בין היתר כדי לתת יותר מקום גם לתהליכים של מניעה, גם לחזק את כל מה שקשור בצעירים שרוצים למהלך גם של עצמאות כלכלית, גם פתיחת עסקים, כניסה לעולם העצמאי, קצת העולמות של השקעות, לייצר את המצב הזה שמפסיקים להיות בהישרדות ומתחילים לייצר איזשהו בסיס תקציבי. ויש היום תוכניות, ואני לא מספיק בקיאה בהן, שעוזרות היום, בטח למילואימניקים לחזור לעמוד על הרגליים.

אין כאן נציגים ממשרד הביטחון לדעתי, אבל אני חושבת שאחת הבעיות שלנו היא לעשות תהליכים של מיצוי זכויות רחבים למענים קיימים. כמילואימניקית משוחררת יש לך היום זכויות ממשרד הביטחון גם בעולמות הפיננסיים ואני חושבת שהבעיה היא שאין מספיק מידע וגם הנגשה, ואני ממש לוקחת עלינו גם את האתגר לעשות הנגשה יותר טובה. אבל את עדיין בגילאי יתד ובהקשר, יש לך גם את ילדים בסיכוי, אני בטוחה שהם נותנים לך מעטפת מדהימה. אבל גם ברשות שבה את גרה אפשר לחבר אותך לעו"סית שתעשה איזושהי עבודה טובה של חיבור למיצוי זכויות. כי יש מענים, בטח במשרד הביטחון יש מענים. גם בעולמות הפיננסיים, גם בשיקום תעסוקתי, ואין מספיק הנגשה והצמדה וזה האתגר הגדול שלנו.

אני אשמח להוסיף על זה אם אפשר בבקשה. ההכרה הזו שדיברת עליה גם, של נוער בסיכון, היא עד גיל 26. אני בת 25, עוד שנה אני כבר לא נערה בסיכון? ואני תוהה לעצמי אם על זה אנחנו מסתכלים. את מדברת על הנגשה ואנחנו מדברים פה נורא יפה, אבל אנחנו בגיל 25 בתוך מלחמה מאוד מאוד קשה. וכשהקרקע מתערערת, אנחנו רצים לחבק את השורש כדי לא ליפול, לי אין שורש.

את לגמרי צודקת. אני אגיד שנקודתית, אגב התערבויות בחירום, לגבי הצעירים בדרום ומחר יש לנו דיון בצפון ויכול להיות שזה יקרה גם לגבי הצעירים בצפון, כבר הרחבנו את הגיל עד גיל 30. לצד זה, אני אגיד שביקשנו, תאיר לא פה, אבל ביקשנו עוד 50 תקנים ליתד, כי בסוף כדי להרחיב את הגיל לגיל 30 אנחנו צריכים עוד כוח אדם שיוכל לתת מענה ושיהיה מענה טוב.

אני מבינה שמה שאת אומרת עכשיו אומר שאני עדיין מוגדרת כצעירה חסרת עורף משפחתי.

לא שאת חסרת עורף משפחתי, שאת צעירה של יתד כי חסרי עורף משפחתי לא הגדרנו.

זה עד גיל 26 וזה היה אמור להיגמר לי כבר ביום ההולדת. ומה שאת אומרת עכשיו, קודם כול זה נורא משמח ומרגיע, שתדעי.

את בדרום, את עדיין גרה בדרום.

בשדרות.

אני רוצה גם להוסיף נקודה קריטית על זה, הילה, שגם אם החוק של חסרי העורף המשפחתי יהיה מוגדר, אולי זה דבר נכון גם לשקול שחלק מהמענים מעצם ההכרה באוכלוסייה כאוכלוסייה ששייכת, יינתנו עד גיל טיפה יותר מבוגר. למשל השכלה וסוגיות כאלה שאפשר רגע להגיד, עצם ההגדרה תיתן להם כמה שנים של טווח אפשרות מימוש בגלל הנסיבות.

אגב, חסר עורף, לא חסר עורף, אנשים לא תמיד מתחילים ללמוד מוקדם. זה די מדהים שהתחלתן. אתן באמת החריג המדהים פה שמתחילות ללמוד מוקדם כי לא כולם מתחילים ללמוד מוקדם בלי קשר. ולכן יש כל מיני מענים שאפשר לחשוב על עצם אפשרות להעניק אותם גם בשלב מאוחר יותר.

רשמתי, ואני אגיד, וזה בקטנה, בסוף מדברים לנציגים, ברור שהצורך בחוץ הוא ענק, אבל אגב לימודי עבודה סוציאלית, פתחנו עכשיו מסלולון, זה אפילו לא מסלול, זה מסלולון באוניברסיטת תל אביב בשותפות עם פרופ' יפית סולימני עבור צעירות מרקע של מצבי סיכון עם הרבה מאוד תמיכה, עם מלגת קיום. זה התחיל עכשיו.

זה מדהים.

אני מאוד מקווה שיהיה גם מסלול בשנה הבאה, יפית היא בולדוזר, היא לא תוותר וזה יהיה גם בשנה הבאה. ונעמית יודעת שמי שעבדה בחוות השומר אצלי מתקבלת לעבודה בלי ראיון.

לא, אבל תקשיבי, גם אם זה קטן, זה ממש ממש מדהים מה שאת מספרת פה עכשיו, זה וואו.

ואני חושבת, ושוב, ברגע שזה יצליח, אנחנו נוכל גם להרחיב את זה לעוד תחומי תוכן. ולגבי המל"ג, וזו נקודה ממש חשובה, התחלנו לעבוד עכשיו עם המל"ג באיזושהי יצירת זיהוי אוכלוסיות. יותר קל להגדיר אוכלוסיות שהן אוכלוסיות באמת מאוד מאוד מובחנות, נפגעי פעולות איבה, שיש להם את החותמת. זה אגב, אני ממש יוצאת מכאן עם הבנה לגבי הערך של חקיקה עם מעט תקציב, אבל שמגדירה.

לצערנו, יש גם צעירים חסרי עורף משפחתי שהם נפגעי פעולות איבה, כמוני.

נכון.

אבל אני חושבת שהמענים הם - - -

לייצר מענים שהם מענים מותאמים בתוך המל"ג, מסכימה לגמרי.

אגב, זה גם בסדר כפל מענים בצורך. אם זה צורך ליווי נפשי או הקלות מסוימות בהגשת עבודות כמו שאנחנו עושים עם מילואימניקים, אבל בהקשר של חסרי עורף משפחתי, אני חושבת שהסיפור הוא עוגן כלכלי בגלל מה שאין, ולכן זה מענה שהוא הרבה פעמים מובחן. מרבית מי שאני שומעת\ צעירים חסרי עורף שנושרים, מרכז הכובד הוא אפילו לא הטראומה ולא דברים אחרים, הכלכלי, ממש כלכלי. הישרדות, כן, ממש ככה.

וזה יכול להיות תיעדוף במעונות שזה דבר מוזל או דברים כאלה. הקלות שהן מדהימות, כי לשכור מה שנקרא בחוץ דירה, אם זה בתל אביב, זה כמעט לא נתפס. אבל מעון, אם יש עדיפות, זה ממש משמעותי. ופה אפשר לייצר את אותן הקלות. קודם כול, זה נשמע מדהים, אנחנו נמליץ על איזה שולחן עגול, משרד החינוך. אחד העוגנים הטובים לזה זה השכלה, ואני מאמינה שאפשר לעשות פה ממש מהפכה ולדעתי, גם יהיו מוסדות שיהיו פתוחים לזה מאוד. זאת אומרת, גם אם אלה יהיו מקומות שהם יותר אורייניים בהתחלה לאוכלוסייה הזאת, בסוף השאר יבואו וזה בסדר להגיד X מכללות, X אוניברסיטאות הן אלה שלקחו את הדגל והשאר יבואו. כל דבר כזה הוא משמעותי.

סליחה שאני תופסת הרבה זמן, משפט אחרון לגבי כל הנושא של טיפול נפשי לצעירים.

זה חשוב.

מרכזי ענבר שהקמנו, כבר יש 12. מרכז ענבר הוא מרכז טיפול נפשי לצעירים שהוא שותפות של הרשות המקומית עם איזושהי מסגרת בתחום בריאות הנפש. איזושהי כי זה במודלים שונים. אני מקווה שבשנה הבאה אנחנו נתרחב, הגשנו בקשה לעוד חמישה מרכזים, חלקם מלאים, חלקם עוד לא מלאים.

בלה אולי תרצה להרחיב, אבל אתמול גם התעדכנתי על פתיחה של עוד ארבעה אם אני לא טועה. אולי את יודעת יותר טוב ממני. מרכזי הדספייס שמיועדים לנוער וצעירים, שהיתרון שלהם, לפחות בשנתיים הקרובות, שהם לא כרוכים בהשמה של המחלקה לשירותים חברתיים ולא בטפסי 17.

ועוד דבר שאני אגיד ואולי נייחד לזה איזשהו דיון נפרד, אנחנו עכשיו בסוף של כתיבה אחרי תהליך מאוד אינטנסיבי.

לא, עוד מעט אין לי ועדה.

מה? אין לך ועדה?

עוד מעט, כן.

אוקיי. בנושא של טיפול נפשי בצעירים. כי אחת התובנות שלנו היא שאם טיפול נפשי בילדים בנוער זה עד גיל 18, טיפול נפשי בצעירים זה 18 עד גיל 60, עד הפסיכוגריאטריה, נכון? והמיקוד שעשינו עכשיו זה לעשות המשגה של מה זה אומר טיפול נפשי בצעירים שזה לא טיפול נפשי של אדם בן 40 ו-50. יצא מסמך כתוב, אנחנו נפיץ אותו לכל השותפים כאן, שהוא בין היתר מזמין גם טיפול בפרקטיקות אחרות, מגוונות, יצירתיות.

יש לזה היום גם עדויות וסימוכין שאפשר להישען עליהם ואז לא צריך להישען על זה שיש מעט מאוד פסיכיאטרים במדינת ישראל, אלא להגיע לטיפול נפשי בווריאציות אחרות, ואז מי שבקצה צריך להגיע לטיפול הפסיכיאטרי. זאת אומרת שהתפקיד שלנו הוא לייצר איזשהו רצף בשותפות עם משרד הבריאות, שלא ייצר את הפקק הזה במשרד. נשלח לכל השותפים את המסמך, הוא מסמך מהמם, סקירת ספרות. ולמה לא תהיה יותר ועדה?

כי רוטציה, אבל נדבר על זה. מפלגה עם ארבעה מנדטים, אין לנו הרבה, בעזרת השם יהיו יותר.

אני אשמח לשמוע את עמותת ילדים בסיכוי. עדנה, תודה שאתן כאן, עדנה, נעמית, תודה.

האמת היא שאחרי יעלה, Say no more.

כן, נכון? יעלה, סגרת פה את כל העסק.

אבל סיפרת על אתמול, על האימהות, וכל הארגונים כאן שיושבים בחדר הזה גם ממשיכים את הטיפול באימהות שהן בוגרות סידור חוץ-ביתי, שהן גם בסיכון והן גם בבדידות. ולהיות אימא שגדלה בפנימיה לאורך שנים ובגיל 19, 20, 21 הפכה להיות אימא. אנחנו כבר מתמודדים ונותנים שירות ל-40 אימהות שזה מאוד דומה, התיאור שאתן מדברות מאוד דומה, על ההישרדות, לבחור בבוקר, רק שיש לך עוד ילד. כך שגם הן צעירות בסיכון וגם אימהות, ובשנה הזאת המצוקה הלכה וגדלה והעמותה מוצאת את עצמה ממש נאחזת בכל מה שרק אפשר כדי לאפשר להן לצלוח את התקופה הזאת כדי שבאמת לא יצטרכו להיפרד מהילדים ולהוציא אותם למסגרות חוץ-ביתיות. זה פן נוסף.

אני חושבת שמה שהצעירות כאן אמרו, וגם המצגות, גם שלי וגם אבי, הבדידות המאוד מאוד גדולה, הבדידות, והקול הכי חשוב שאנחנו מתמודדים עם הצעירים שמגיעים, זו באמת הבדידות. אני רוצה לנצל את השנייה הזאת ולשלוח לכם, לכולם, אולי דרך דפנה, את הפודקאסטים שהצעירים שלנו עשו בשנה האחרונה. ומי שרוצה לשמוע את כל הצעירים בפודקסט, מה זה להיות בפנימייה.

ממש, וואו.

מה זה להיות אחרי פנימייה, מה זה להתמודד עם לימודים תוך כדי מצב כלכלי שהוא בלתי אפשרי, מה זה להתמודד עם הבדידות. ואני ממש מזמינה אתכם להקשיב לפודקאסטים כשאתם בפקקים, נעמה, שאת השליחה שלנו. עד היום הפורום, יעלה היא בפורום הצעירים שלנו, מנהיגות, עד היום הם אומרים, יש להם קשרים עם נעמה, כי את באת אליהם, את הגעת לפורום ויש להם קשרים.

עשית לי את כל היום, ממש.

לגמרי. ואני אומרת, אומנם אנחנו באמת שומעים על הכול, אבל אני אומרת, איזה מזל, לכם אני אומרת, איזה מזל שיש לנו את יתד ואת מה שהילה כאן מספרת על השירותים, כשאני הייתי בשירות הזה כשזה לא היה.

האמת שגם כשאני השתחררתי חלק מהשירותים לא היו.

שזה לא היה. אני אומרת, אנחנו כן בייאוש, אנחנו כן בהישרדות, אנחנו כן רואים את האין.

אבל דברים קורים.

אבל משהו קורה. ואני אומרת, זה שאת כאן, השליחה שלנו, זה גם משהו שאתם לא יודעים, אבל פעם אחרונה שהייתי פה, נאבקנו על ממ"דים בדירות, ונעמה סידרה לנו את זה. פשוט, לא יודעת, יש קסם, היא סידרה, למוחרת קיבלתי מכתב, תרגעי, זה בסדר.

לפעמים זה באיומים.

ואני אומרת, באמת, באמת, אני מרגישה שהמצב שלנו משתפר.

זה גם חשוב להגיד, שכשיש פתיחות, מה שאני בעיקר מרגישה בהקשר של הרווחה והארגונים וזו התחושה שלי שהיא באמת מול יתר הרשויות, מול דברים אחרים, זה שהרצון הוא הדדי. ואז לפעמים צריך לעשות את המפגש, אבל העובדה שיש פה צד שמאוד רוצה ומאמין בזה. סתם אני אתן דוגמה, בהקשר של משרד השיכון דיור ציבורי, אני לא מרגישה שמשרד השיכון שם, וזה מאוד קשה להביא אותו. לא כי אנשים לא טובים, שוב, זו תפיסה משרדית שהיא לא נמצאת.

כן, אבל יש לנו את שירן.

אבל כשפה יש רצון, זה דבר מדהים, כי אני אומרת, אפשר לעשות, זה מרים אותנו.

ואני מרגישה שאנחנו מתקרבים לחוק, יש את אבי ואת שירן. לא, אני מרגישה שאנחנו מתקרבים.

החוק הזה יהיה רשום על אבי.

ורק תרשמו לכם בספוטיפיי "כיבוי אורות". פרק רביעי עלה השבוע, של חסות הנוער, זה מאוד חשוב.

אנחנו נראה. תודה רבה.

בגלל שאני רוצה להביא למשרד החינוך באמת את הבמה, רק משרד המשפטים בזום וצריך לרדת, ניתן רגע ונעבור למשרד החינוך. שלום מרב, תודה שאת איתנו, מהסיוע המשפטי. אני מודה לך על הזמינות.

תודה לכם, תודה על ההזמנה, על הוועדה המאוד מרגשת, אני מקשיבה לדברים ומאוד מאוד מתרגשת. אני ממונה על התחום האזרחי בסיוע המשפטי ואני שותפה של הילה בתוכנית החובות של יתד, בסיוע שאנחנו נותנים.

אני אספר רגע בקצרה, אנחנו באמת שותפים אמיצים, יצרנו איזושהי מעטפת שנועדה לסייע לצעירים בסיכון, צעירים שמופנים אלינו על ידי יתד, או כאלו שאנחנו מזהים גם. זאת אומרת, ההפניות יכולות להיות הדדיות, אנחנו יכולים להיות אלו שמזהים את הצעיר ומחברים אותו ליתד. ונוצרה איזושהי מעטפת שנועדה לסייע להם באמת בהסדרה של החובות מתוך הבנה שזה באמת עוגן או אבן נגף יותר נכון מאוד מאוד משמעותית ליצור תמונת עתיד של צעירים, להשתקם כלכלית, לעמוד על הרגליים. החשיבות ברורה לנו.

ואני גם אומר מה שהייתי צריכה להגיד מלכתחילה, שהדבר הזה הוא כל כך קרוב לליבנו, הפרויקט, הטיפול בצעירים בסיכון הוא מאוד מאוד קרוב לליבנו, אנחנו משקיעים בזה הרבה אנרגיה, גם בעורכי דין פנימיים וגם בעורכי דין חיצוניים וגם קיבלו הכשרות ייעודיות וגם מביאים איזשהו אקסטרה. אנחנו תמיד באקסטרה כלפי הלקוחות שלנו ופה עוד יותר, עם רגישות מאוד מיוחדת לצעירים ולצעירות. אנחנו שמחים ללוות אותם ולהיות חלק מהמעטפת הזאת.

אני אגיד שלצערנו, כמו בדברים אחרים בסיוע המשפטי, זה עדיין מותנה בבדיקת זכאות כלכלית, הידועה לשמצה אני חייבת לומר מבחינת האכזריות שלה. אבל אותם כאלו שעומדים בבדיקת הזכאות הכלכלית, אנחנו מאוד שמחים לסייע, אנחנו מצמידים עורך דין שביחד עם המלווה הסוציאלי והליווי הכלכלי מסייעים לצעיר להסדיר את החובות שלו.

יש פה בהקשר הזה גם שיתוף פעולה מאוד יפה עם רשות האכיפה והגבייה שהעמידה רשם ייעודי שעוסק בהסדרים לצעירים ואנחנו רואים תוצאות מאוד מאוד יפות, הדיונים מאוד מרגשים ואני חושבת מאוד מסייעים. אצלנו עד עכשיו הצלחנו לסייע ל-850 צעירים בתחום החובות, ואני אגיד שהחובות זה שער כניסה, וצעיר שאנחנו לומדים להכיר אותו ואת הצרכים שלו, אם יש צרכים נוספים, כמובן, כמו תמיד, אנחנו נסייע. אם זה בהיבטים של ביטוח לאומי, ואם זה בהיבטים של אשפוז כפוי לא עלינו, או תביעות בענייני עבודה או כל צורך אחר, ענייני משפחה כמובן. כל צורך אחר אזרחי שהוא בתחום טיפולנו, יקבל מענה מרעדה שכמובן אנחנו פוגשים את הצעיר ולומדים את הצרכים שלו.

תודה רבה. שלומית כהן, מפקחת ביקור סדיר ומניעת נשירה, חינוך התיישבותי. תודה, שלומית, גם על ההמתנה והכול. אנחנו ננסה להגיע לכולם. בסדר?

בסדר, נאמרו כאן דברים מאוד מאוד חשובים ומשמעותיים. אני ככה אתאר מעט את תמונת המצב של בוגרי המנהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער כשכמובן המנהל לחינוך התיישבותי יושב תחת מחוז במשרד החינוך.

טיפה רקע, ממש בקצרה, במנהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער לומדים תלמידים ותלמידות ב-213 פנימיות, שמתוכן 47 כפרי נוער. בתוכנית הבוגרים בשמונת המחזורים משתתפים תלמידים בגילאים, אני אכתוב 16 עד 26 כי אנחנו מתחילים את הליווי בכיתה י"א. ישנם 38,176 בוגרים במחזורים הללו, כשמתוכם 13.7% חסרי עורף משפחת, ו-21 בתי בוגרים שממוקמים בכפרי הנוער שמהווים בית ומחסה זמניים לבוגרי הכפרים.

אנו נמצאים כשנה מפרוץ מלחמת חרבות ברזל כשביטויה ניכרים ביתר שאת בבוגרי הפנימיות במנהל. לפני הצגת הנתונים ראוי לציין כי 87% מבוגרי המנהל מתגייסים לצבא, ומתוכם 93% משרתים בתפקידים משמעותיים. זה אחוז גבוה מאוד. נתון זה מלמד על איכות הבוגרים של המנהל ותרומתם הרבה לחברה ומשמעות התרומה וההתנדבות למען המדינה. בעקבות מלחמת חרבות ברזל, לצערי, איבדנו 274 בוגרי מנהל שנהרגו במלחמה, כשמתוכם 57 בוגרי כפרי הנוער. בתקופה זו בתי הבוגרים היו עמוסים בבוגרים שביקשו להאחז בסיוע כפרי הנוער ובחברים.

מעל 50 בוגרים נזקקו לסיוע רגשי ומעל 2,000 בוגרים קיבלו תלושי מזון על סך 1,000 ש"ח ותרומה של 500 שקלים. מעל 160 בוגרים ויתרו על לימודים אקדמיים בשנה זו, ומעל 184 בוגרים איבדו את מקום עבודתם וגויסו כבעלי מקצוע לסיוע במציאת מקום עבודה ראוי. גייסנו גם רכזת השכלה לליווי בוגרים לסיוע מתן מלגות וקרנות מעמותות. 97 רכזי בוגרים קיבלו ליווי רגשי לסיוע וחוסן נפשי ומעל 1,000 בוגרים קיבלו סיוע בהזנה.

אנו עושים ככל הנדרש לאפשר מענים לבוגרי הכפרים, ללוות אותם בדרכם לעצמאות, וכמובן לאפשר להם הזדמנות שווה להשתלבות מיטבית. אלה למעשה הנתונים שאני יכולה להציג, ולצערי, עוד המספרים עלו וגדלו מאז שכתבתי את הנתונים. כמובן ראוי לזכור שאנחנו מדברים על קבוצה מאוד ספציפית במשרד החינוך שהיא בוגרי כפרי הנוער, שזה גם ספציפי לפנימיות שאנחנו מדברים אודותיהן, אבל אלו המספרים. תודה.

תודה רבה. תודה לך, שלומית. אני מיד אחזור אל החברה האזרחית, אני כן רוצה לתת לאהוד קוגן, מפקח שיקום ארצי באגף שיקום במוסד לביטוח לאומי. אהוד, תודה לך גם על ההמתנה ושאתה פה איתנו.

תודה לכם. פעם ראשונה שלי פה בפורום הזה.

זה הכבוד שלנו.

הכבוד שלי. הבנתי שזה חשוב, אני מבין עכשיו עד כמה זה חשוב. אני עצמי עובד סוציאלי באגף שיקום, מטה אגף השיקום, אבל מייצג כמובן גם את הביטוח הלאומי. מבחינת המענים, אולי אפתח ואגיד שאנחנו קודם כול בעד חקיקה שתעזור לייחד את האוכלוסייה של חסרי העורף. וברגע שנוכל לייחד אותה, נוכל גם לתת לה מענים בהתאם. למשל, אם אנחנו מדברים על נושא של הבטחת הכנסה, היום דיברתם על זה בהקשר של השכלה גבוהה, היום השכלה גבוהה לא מאפשרת קבלת הבטחת הכנסה.

אתה נכנס פה לפינה כאובה. החוק שכתבתי יחד עם לילי בהקשר הזה בכנסת הקודמת עבר ועדת שרים ואז נפלה הממשלה. הוא כל כך מתבקש, זו מלכודת עוני לכל דבר ועניין לא לאפשר את זה.

אני אומר שאם נייחד את האוכלוסייה ככזאת שתהיה זכאית להקלות בקריטריונים בהבטחת הכנסה, יוכלו לקבל וגם אולי איזושהי הורדה בסף ההכנסות.

אגב, זה גם פותר את סוגיית כביכול המלגה רגע, כי אם הבטחת הכנסה זכאים, לזמן הלימודים, זאת אומרת, במקום לייצר כפל מלגות, לוקחים את הבטחת ההכנסה, במקום כל הדבר הזה שהוא בירוקרטי מאוד ומסובך, זכאות להבטחת הכנסה באוכלוסייה מאפשרת עדיין ללימודים אקדמיים בתקווה שייצאו לשוק העבודה לאחר מכן ולא יצטרכו יותר לקבל את הבטחת ההכנסה מהמדינה.

נכון. כשאני מדגיש, זה לא משהו שאנחנו מודעים שהוא בחקיקה בצורה כזאת או אחרת, את יודעת להגיד לנו יותר טוב.

העלות היא ממש נמוכה, כ-2 מיליון, זה האוצר, ובגלל זה האוצר אישר את זה בסוף. כי אותה אוכלוסייה מקבלת הבטחת הכנסה שתצא להשכלה גבוהה ללימודים של שלוש שנים ומעלה, זו קבוצה מאוד ספציפית. ואתה יודע בדיוק, זה לא עולה למשק, אלא זה מוציא מהתלות בקצבאות ובמעגל עוני, ממש.

אני מסכים. אני אגיד, בינתיים מה שכן היום מוכר ואפשר זה שצעירים אחרי שחרור מצבא יכולים להגיש בקשה לתביעה בהבטחת הכנסה, לקבל סיוע, אומנם סיוע חלקי ואנחנו מודעים לזה שהוא לא מספיק, אבל הוא גם סיוע שיכול לסייע. מעבר לזה, כמובן דמי אבטלה, מי שזכאי ועבד יכול להיעזר בדמי אבטלה.

ומשהו חשוב שאולי גם נאמר בחלק מהדברים, נושאים כמו נכות כללית או נכי איבה, משהו שאני יותר מכיר ועוסק בו, כמובן עכשיו ביתר שאת מאז תחילת המלחמה. אם דיברתם על נושא של טיפולים נפשיים, טיפולים פסיכולוגיים, מי שעומד בקריטריונים יכול לפנות דרך נוהל חרדה למרכזי חוסן ולקבל סיוע. מעבר לזה, מי שמוכר כנפגע איבה, אמרת את זה בחלק מהדברים, אני לא יודע אם את מוכרת או שאת באיזשהו תהליך, אבל - - -

אני מאלה שנתקעים בין נכות כללית לנכות של טראומה ואומרים לי לבחור מה אני רוצה, אני תקועה במצב הזה כרגע.

אוקיי, אני אקל עלייך ואומר שמבחינת מדרג הנכויות, סליחה שאני עושה את זה טכני, אבל במדרג הנכויות, נפגעי איבה, האפשרויות שלהם יותר רחבות. זה אומר שבתור נפגעת איבה את יכולה לקבל סיוע נפשי ללא קשר להיותך תחת איזושהי הגדרה כזאת או אחרת. מעבר לזה, יש כמובן תנאים כלכליים, כולל לימודים, כולל שכר דירה במהלך לימודים, ואני פונה כמובן לכל מי שזה רלוונטי עבורו. היום לצערי האוכלוסייה של נפגעי פעולות איבה היא רחבה הרבה יותר וחוצה את גבולות הארץ מצפון לדרום. אולי זה המסר העיקרי שלנו, זה לפעול למיצוי זכויות, מיצוי זכויות זה הדבר החשוב ביותר.

באמת יש לי פה שאלה, אהוד. קודם כול, אני יודעת ואני מסכימה שהרחבת המענים בהקשר של ביטוח לאומי זה תלוי חקיקה ואנחנו צריכים לייצר את הסעד הזה ואני מאוד מקווה שנצליח לייצר את זה, ואז אתם תוכלו ליישם ואני יודעת שאתם עובדים מאוד מאוד קשה לעשות את זה. ואני בשנה הזאת באמת עבדתי אתכם כל כך הרבה שאני מורידה את הכובע ואני יודעת כמה אתם עושים.

שאלתי היא, בהקשר של אוכלוסייה ספציפית הזאת, שהיא אוכלוסייה שגם ככה מצבי הסיכון הלא פעם מכופלים ומשולשים שלה מאוד מקשים, איך אפשר להנגיש את הזכויות ומיצוי? מה אפשר לעשות אקסטרה כדי שהדבר הזה של אם את נפגעת פעולות איבה ואם את בהצטלבות הזאת, מה כדאי לבחור, איך כדאי? הדבר הזה כל כך, בעצם נגיד, נטלי, את שמאוד מאוד מודעת לזכויות ואת ממש ממש בקיאה, כרגע אמרת, אני כרגע נתקעתי באיזה מצב. זאת אומרת, אם מצבך הוא ככה, אני לא יודעת מה קורה עם מי שהרבה יותר קשה לו.

אנחנו כל הזמן פועלים לנסות להגדיל את האפשרויות שלנו גם להגיע לאנשים. אמרת שאת תושבת שדרות, באשקלון יש יועצים למיצוי זכויות שהתפקיד שלהם הוא לעשות את זה, יש לנו מרכזים שהוקמו לאיבה שחלק מהעניין זה כנסים ובאמת הגעה לאוכלוסיות גם דרך ראשי קהילות כדי להנגיש את המידע כמה שיותר. ברור לי שזה צוואר בקבוק מטורף, יש לנו מעל 15,000 אנשים שהגישו ועברו כבר ועדות מאז 7 באוקטובר, מספרים מאוד גדולים, גידול של מאות אחוזים ממה שהיה לפני 7 אוקטובר. אבל יש לנו המון עובדים ועובדות שעובדים קשה כדי לנסות להנגיש את זה כמה שיותר ולהנגיש לכם את המידע.

אני התמקדתי כרגע באיבה, אבל מי שהוכר כאיבה יכול לקבל המון זכויות ויש החל מתגמולים במהלך חיפוש עבודה, מצב רפואי שלא מאפשר עבודה, כמובן לימודים, מימון שכר לימוד באופן מלא, נסיעות, שיעורי עזר, שכר דירה, המון מענים. אבל גם אני אקח לאוכלוסייה אחרת שאולי היא לא נפגעת איבה, אנחנו לא הולכים רק צפון דרום, הרבה אנשים במרכז שאולי מוכרים בביטוח לאומי או אפילו לא מוכרים, יש להם איזושהי הכרה או איזושהי בעיה רפואית, גם פה החלק הזה של מיצוי זכויות הוא חשוב מאוד. לפנות לוועדות הרפואיות, לעשות הכרה בנכות כללית.

הרבה אנשים אולי לא מכירים את זה, אבל מהרגע שעוברים את ההכרה של נכות כללית ומקבלים את האחוזים, מעל 20% נכות יכולים להגיע אלינו, לאגף השיקום ואנחנו עוזרים עם זכויות במהלך לימודים, בין השאר אנחנו עוזרים עם מימון של שכר לימוד גם, עוזרים עם שכר דירה, נסיעות ושיעורי עזר, מה שאמרתי, אבל גם עם ליוויים פרטניים יותר.

מה שאמרת לגבי העסק, אנחנו עוזרים עם תוכניות של עזרה בבניית עסק וליווי בעסק, חיבור לנטוורקינג כזה ואחר, המון שיתופי פעולה עם משרדים אחרים ועם עמותות אחרות. המטרה היא באמת לאפשר לאנשים שיש להם, ולצערי, אבל אלה המגבלות שהחקיקה מאפשרת לנו, אנשים שהוכרו בביטוח לאומי ויש להם אחוזי נכות, לקבל מענה שיעזור להם במטרה שהם לא יצטרכו להיות תלויים בביטוח לאומי. עזרה בחיפוש עבודה, ליווי במהלך השנה הראשונה לעבודה, ועוד הרבה דברים שאפשר לייחד לאנשים שזה רלוונטי עבורם.

תודה רבה, ואנחנו עוד נעבוד.

אני אשמח להוסיף משהו קטן לגבי זה. אני לפני שנתיים גם הוכרתי כפוסט טראומטית ותחת זה קיבלתי נכות כללית, אני חושבת שזו הסיבה הגדולה שאני כאן היום. זאת אומרת, אם לא הייתי מקבלת את זה לפני שנתיים, כנראה לא הייתי יושבת ומדברת היום, זה הציל לי את החיים.

סייעו לך בתהליך? זאת אומרת, זה משהו - - -

זה משהו שעזרו לי. המלווה שלי בגשר לעצמאות, היא עזרה לי למצות את הזכות הזו, וקיבלתי אותה לפני שנתיים, ובאמת זה עזר לי להשתקם ולקום ולשלם לעצמי על טיפול פסיכולוגי והרבה בזכות הקצבה הזו שאומנם היא די מינורית, אבל היא ממש הצילה לי את החיים.

היא עוגן, כן.

ואני אגיד גם שאני מתנצלת שאני צריכה לצאת, אני צריכה לצאת לעבודה, זה חלק מזה.

חד משמעית, שיהיה בהצלחה.

תודה רבה לכולם.

תודה, יעלה וגם חתמת את זה יפה בהקשר של כמה חשוב למצות זכויות, חשוב מאוד. אנחנו נעשה שלוש דקות כל דובר, אני כן רוצה לתת לקליניקות, לשירי ושירן, אנחנו נגיע גם לבריאות הנפש ומשרד הבריאות כמובן, נעשה את זה ככה. בבקשה, כל אחת שלוש דקות כדי שלא יפנו אותנו פה באיומים. סתם.

תודה רבה. אני אגיד ממש בקצרה שהצעת החוק, אצלנו בקליניקה אני רואה את זה לפי הסטודנטים, שכבר אנחנו בשנה השלישית שמתחלף צוות הסטודנטים שעובד על הנושא הזה. ובאמת התחלנו, עשינו עבודה כל כך משמעותית בחשיבה על הצעת החוק הזאת, ואם לפצל אותה ושתהיה דקלרטיבית הצהרתית, ואנחנו מבינות היום מכל מה שנאמר לנו מהבנות פה, כמה זה קריטי וחשוב לנסות לקדם אותה כמה שיותר מהר.

בדיוק, שפשוט תהיה.

כן, מה מרגישה החמצה. היה הרבה בדרך, דברים שקרו, הפיכה ומלחמה. אבל ביום-יום, מה שהן אמרו לנו, שאין מי שירים את הטלפון אליהן בסוף כשהן צריכות אותו, רק לשאול מה שלומן, זה הסיפור. זאת אומרת, ברגע שהן יהיו חלק ממשהו שידעו שהן מוגדרות ויהיה את הצורך ולאט לאט יפותחו המענים לצורך הזה, גם יהיה מי שירים להם את הטלפון הזה וישאל מה שלומכן ברגעים שהן צריכות את זה, וזה בעיניי המסר הכי חשוב שיכול לצאת מהוועדה הזאת. וכל מה שצריך, אנחנו כמובן לרשות מי שרוצה בקידום, בהצעה, יש לנו הרבה דברים כתובים.

אני יכולה להעיד על כך. אולי באמת שנחשוב איך להגיש איזו הצעה אחרת, טיפה יותר ברוח של המשרד כדי להתאים את עצמנו ולעזור לקדם את זה ולעורר?

אנחנו ממש בעד, גם אנחנו בשיח קבוע עם הילה על זה, וכל מה שצריך ואפשר, אנחנו נשמח לעשות.

מצוין. כלומר, נשמור על הרוח המהפכנית של מה שיצרתם אבל אם איזשהו משהו שטיפה יותר אפשר לעמוד בו.

אני אישית אבקש אור ירוק במשרד ואז אפשר לקדם את זה.

וזהו, תודה.

תודה רבה. אני רוצה שניתן עכשיו למשרד הבריאות, לעו"ס בלה בן גרשון ומיד לאחר מכן מיטל זמיר ואורית לוי, אנחנו נעשה את הכול ככה ביחד. תודה, בלה ותודה על ההמתנה.

הכול טוב. קודם כול, תודה, נעמה, תמיד לדיונים שלך אני מגיעה רגועה שזה יהיה ענייני וטוב.

לא בכל מקום אני רגועה, פה כן.

קודם כול, תראו, שירותי בריאות הנפש השנה באמת מנסים לעשות איזשהו מהפך, קיבלו את התקציב והתחלנו בפיתוח שירותים, ואני אחלק את זה לשירותי השונים. יש את השירותים שהם באמת קשורים למלחמה וכל מי שנפגע ומוכר כנפגע איבה גם בלי אחוזי נכות, בלי ועדות וככה, כן יש אפשרות לקבל לפי נוהל חרדה את הטיפולים במרכזי חוסן.

אני מסתכלת עלייך כי בשדרות יש מרכז ויש גם את מרכז החוסן החדש שהוקם ממש בשבועיים הראשונים של המלחמה, מרכז החוסן הארצי שהוא דווקא נותן המון טיפולים לצעירים, מתוכם גם הקבוצה הגדולה של שורדי המסיבות, שהמטרה שלו לתת מענה לכל אלו שאין להם מרכז חוסן במקום המגורים שלהם.

כך שמהבחינה הזאת, אני חושבת שמרכז החוסן הארצי, אני באמת גאה לדבר עליו כי אין שם המתנה, זה באמת כל פעם מחמם את הלב מחדש שהמתנה לאינטייק היא יומיים והמתנה לטיפול היא שבוע וזה באמת בפריסה ארצית.

חוץ מזה, אני לא רוצה להתחמק, אני לא מתחמקת מהמצב של המרפאות הרגילות שלנו, של בריאות הנפש. כולנו יודעים שיש עדיין תורי המתנה. יש לנו מצד אחד, אנחנו בחלק מהמרפאות יכולים לראות את הקיצור של התורים, אבל אני יכולה להגיד שכמות הפונים, כמות המטופלים, היא גדלה בצורה כזאת, אני כן יכולה להגיד לכם שהוספנו 350 תקנים במרפאות לבריאות הנפש שזה שווה 700 מטפלים. זה כפול שניים כי בדרך כלל זו חצי משרה. וכן כבר חתמנו את הסכמי השכר עם הפסיכיאטרים, שזה אמור להגדיל לנו את הכמות של הפסיכיאטרים. ועל הכנה, אמורים להיחתם גם ההסכמים של הפסיכולוגים.

אבל עדיין, אני אומרת לכם, הכמות של המטופלים שהם לא נוהל חרדה, הם לא מטופלים של מרכזי חוסן, כי אלה אנשים שיש להם תחלואה קודמת ויש להם תחלואה כפולה, היא גדלה בצורה דרמטית, שאין ספק גם שלמלחמה כטריגר יש משמעות. ולכן אנחנו מכפילים ומשלשים ועדיין כמות האנשים שפונה היא מאוד מאוד גדולה.

ולכן מה שאני היום מאוד מאוד משקיעה זה להגדיל גם את כל המענים הדיגיטליים למיניהם, שהם הרבה פעמים לא תחליף לשום דבר, אבל הם תוספת בכל זאת של כל מיני שירותים, כמו למשל שאנחנו ממשיכים ומפתחים שלוש שיחות שהמרפאות לבריאות הנפש נותנות ואין לזה המתנה, על ידי אנשי מקצוע. שאלה שיחות טלפוניות, אבל הן התערבות לכל דבר, לפעמים זה גם בזום. יש את הקווים החמים, גם של הקופות, גם של ער"ן שאנחנו נותנים להם מבחני תמיכה, ועוד ארגונים שנותנים מענים גם באינטרנט והרבה צעירים דווקא משתמשים בזה.

ואלה כרגע כל החידושים שיש. זה מאמץ אדיר לשלש את כמות המטפלים כי ברגע שאנחנו גם נסיים את הסכמי השכר של הפסיכולוגים, אנחנו נוכל יותר מלהכפיל גם את הכמות של המטפלים בקופות.

תודה רבה, בלה. אורית ומיטל, תחליטו מי מכן, שתי דקות.

אני אורית לוי למלמן, אני מטפלת באמצעות מוזיקה, אני נציגת יה"ט, האגודה לטיפול באמצעות אומנויות בישראל, אני גם מפונה מביתי מ-7 באוקטובר. אנחנו אנשי טיפול במקצוע בריאות הנפש, יש לנו הכשרה קלינית, יש לנו ניסיון קליני, אנחנו עובדים ונותנים מענים טיפוליים לכל הגילים.

הטיפול באמצעות אמנויות במצבים כמו שדיברו כאן יעלה ונטלי, מצבים טראומטיים, התקפי חרדות, אנחנו יכולים לתת מענה במקומות בהם השיח והמילים פחות נגישים. נניח מגיע מטופל אליי לחדר ואין לו את המילים, אבל הוא מזמזם איזשהו שיר ואני אומרת לו, בוא רגע נתעמק בשיר הזה, נאזין לו יחד, ננתח אותו לעומק. מגיעים ככה לתובנות יותר עמוקות. הילה דיברה על טיפול באמצעות פרקטיקות יצירתיות שלי הדגישה את השפעות המלחמה על המצב הנפשי, על הסיוע הנפשי, אבי דיבר על מצוקות נפשיות, הדגשת באדום. המטפלים באמצעות אומנויות מוכשרים לתת מענה לכך אם רוצים להכפיל את המספר של המטפלים, המטפלים של יה"ט יכולים לתת מענה לכך בכל מסגרות הטיפול הנפשי. תודה.

תודה רבה.

שלום, קוראים לי מיטל, אני עובדת סוציאלית ומרכזת את תחום ההכשרות לצעירים במרכז הישראלי להתמכרויות. ודובר פה הרבה על מצבם הנפשי והכלכלי של צעירים, ואני מבקשת לשתף אתכם בנתונים ששלי הזכירה קודם, מהסקר האחרון שערכנו בחודש יוני, והוא מתמקד למעשה באופן שבו צעירים מתמודדים עם אירועי המלחמה.

אז בסקר מצאנו שאחד מתוך שלושה צעירים מדווח על שימוש בסיכון מוגבר בחומרים ממכרים. כשאנחנו אומרים שימוש בסיכון מוגבר, אנחנו מדברים למעשה על צעירים שכבר פיתחו תלות בחומרים, הם מגדירים את עצמם בדיווח עצמי כמתמודדים עם התמכרות. אנחנו יודעים שכמעט כל הצעירים נמצאים על רצף השימוש ושלי הזכירה את זה גם קודם. ההנחה שלנו היא שבגלל הבושה שעדיין סביב הנושא הזה אנחנו בדיווח חסר והמספרים גבוהים יותר.

באותו הסקר אנחנו רואים גם עלייה דרמטית בצריכה של תרופות הרגעה ושינה, עלייה של פי שלושה מהסקר האחרון. בתרופות מרשם אנחנו רואים עלייה של פי שניים וחצי. אלה תרופות שבמקור מיועדות לשיכוך כאבים. כלומר, כל אלה נלקחים לא לפי מרשם או הוראות מרשם, אלא כדי להרגיע כאב מסוג אחר.

בנוסף, כ-19% מהצעירים מדווחים על שתיית אלכוהול בסיכון מוגבר. ושוב, כנראה שהרבה יותר צעירים משתמשים, כנראה שהרבה יותר צעירים נמצאים בסיכון מוגבר ולא יודעים לזהות את זה, או חשים בושה מלדווח על זה. אנחנו רואים גם עלייה מדאיגה בהתמכרויות התנהגותיות כמו צפייה בפורנוגרפיה והימורים.

כשאנחנו רואים עלייה חדה כזו בשימוש סביב המלחמה, אנחנו מבינים שהצעירים משתמשים בחומרים ובהתנהגויות ממכרות כדרך התמודדות עם מצבי לחץ, דחק וטראומה. הם משתמשים כדי להקל במעט על הכאב שהם נושאים איתם. ולא, אנחנו לא מדברים רק על צעירים בסיכון, כי יש איזושהי נטייה לחשוב שבעיות שימוש שייכות רק לאוכלוסיות קצה, אנחנו מדברים על כך שהצעירים ככלל בסיכון.

רבים מהיושבים פה, אנחנו מכירים גם דרך עבודה משותפת, עושים עבודה קשה וחשובה כל כך בשיקום הנפש והגוף של הצעירים האלה, בפיתוח חוסן, בשילוב של הצעירים בחזרה לתוך מציאות החיים. שימוש מוגבר לא מאפשר לאותם צעירים לגשת למשאבים הפנימיים שלהם ולהתמודד או להחלים, ובכך לפתח את החוסן שלהם. אנחנו בעצם פול גז בניוטרל. כי אם במקום לקבל עזרה ולדבר על הכאב, לעבד אותו, אותו צעיר נוטל תרופות הרגעה שלא תחת מרשם בשימוש מוגבר. הוא אולי כביכול מתפקד, אולי יקום בבוקר לעבודה, אבל הוא לא יתחיל את השיקום שלו, הוא רק דחה והעמיק את הבעיה.

אנחנו לא יכולים לדבר על צעירים בלי להתייחס לנושא של שימוש והתמכרות, זה כמו חור בתוך דלי. נעשית פה עבודה כל כך קשה וענפה למלא את הדלי, אבל השימוש בסיכון מוגבר הוא אותו חור שדרכו הכל נוזל לנו. ובהקשר הזה אנחנו מבקשים התערבות ממשלתית רחבה בפיתוח מענים להכשרת צוותים שעובדים עם צעירים. אנשי הטיפול, הליווי, צוותי הרפואה שעובדים עם צעירים נדרשים לעבור הכשרה כדי שיוכלו לזהות את השימוש המוגבר, שיוכלו לזהות את אותו חור בדלי, לרכוש מיומנויות למניעת שימוש בשלב מוקדם, מיומנויות לזיהוי, איתור והתערבות ראשונית.

תודה רבה, נכנס גם לסיכום וננסה אולי ליזום עם הוועדה הרלוונטית לסמים ואלכוהול דיון משותף בנושא הזה, נבין איך אפשר לעשות אולי משהו שממקד צעירים בסיכון בהקשרים הללו ונזמין גם אתכן כמובן.

ושוב, לא רק צעירים בסיכון נמצאים בסיכון. פה יש אולי יותר סיכוי שהם יפתחו התמכרות ותלות, אבל כשאנחנו מדברים על אחד מתוך שלושה, לא דגמנו את הצעירים בסיכון.

כן, אבל אנחנו כרגע עוסקים באוכלוסייה הזאת שהמורכבות שלה והסיכון שלה, כמובן שהנושא של - - -

אנחנו מסתכנים בהרחבה של האוכלוסייה הזו.

בוודאי, בוודאי. אני רוצה להגיד עכשיו לפני שאני אקריא את הסיכום, ממש ממש תודה. תודה, אבי, תודה לפורום, תודה לכולם, תודה באמת לכל הרשויות, תודה לכל מי שהגיעו. נלי, אני חייב להגיד לך משהו. אחרי הסיור במגדים, סתם סיפרתי לאבא שלי שהיינו בפנימיה, ההורים שלי ממגדל העמק, ואז הוא סיפר לי שכשהוא החזיק את תיק החינוך בעיר, בדיוק ראש העיר דאז, שאול עמור זכרו לברכה רצה להביא את מגדים, וכולם התנגדו, אבא שלה היה ממש בעד. ומה שהוא עשה זה לקח את כולם לסיור בערד והראה להם כי הדבר מדהים ונכון וכולם חזרו והיו בעד.

זה מרגש.

ממש, בגלל זה אמרתי שאני חייבת לספר. הוא אמר, מאוד האמנתי בזה ואמרתי, הדרך היחידה היא פשוט להראות שזה מה שצריך לעשות. וכולם נסעו לערד, ראו את המיזם המדהים, את הפנימיה המדהימה וחזרו למגדל העמק והחליטו להקים את מגדים. וזה היה משהו ששאול מאוד רצה וגם אבא שלי וזה קרה. ואני אומרת, בסוף החיבורים של כולנו הם כנראה משהו - - -

שיקדם את הנושאים קדימה.

מאוד, וזה מאוד מרגש. בסוף צריכים אנשים שירצו שהדברים יקרו ויקומו ויעשו את זה ולא להיכנע להתנגדויות, ממש ככה. רציתי לספר לך את זה. תודה גם על הסיור המרגש, אבי. כל פעם נגיע לכל מקום אחר, הוא נותן לנו עוד זווית ועוד תובנות וזה ממש משמעותי. מעבר לוועדה, זה היה ממש חשוב. תודה.

סיכום והחלטות ועדה מישיבה בנושא תמונת מצב – צרכים ומענים של צעירים במצבי סיכון שנה לאחר המלחמה. הוועדה פונה שוב לשר הרווחה לפעול לקידום החקיקה המגדירה מיהו צעיר חסר עורף משפחתי ומסדירה את מעמדו, צרכיו ומעטפת המענים שתינתן לצעירים אלו.

המצב החקיקתי במדינות מערביות מצביע על כך שבמדינות שבהן יש חקיקה מוגדרת השירותים הניתנים לקבוצה זו מפותחים ומותאמים יותר. על ישראל לשים זאת כיעד להשקיע משאבים בהתאם ולהיות בין המדינות שקבעו מדינות ברורה בנושא. אני אתחבר גם למה שהילה אמרה, זה גם בסדר שישראל תהיה המהפכנית שלוקחת נושא קדימה, כאלה אנחנו, אומת הסטארט-אפ, אפשר גם ברווחה ובביטחון החברתי.

הנתונים מראים שהמלחמה העמיקה את מצבם הנפשי והכלכלי הקשה מלכתחילה. פי שלושה משתמשים יותר בחומרים ממכרים, רק 15% מהם מצליחים להגיע להשכלה אקדמית, ועל רקע המלחמה כ-8% נשרו מלימודים אלו. בדידותם ומצבם הקשה מחייבים את המדינה להכיר בהם כאמור ולסייע להם בגיל קריטי זה לצאת ממעגל עוני הישרדותי ולפתח מסלול לימודים ותעסוקה עצמאיים שינתקו בעתיד את תלותם במדינה ויהיו חלק מאוכלוסייה תורמת לכל דבר ועניין.

לצד זאת, על רקע הנסיבות והצורך הדחוף להכיר באוכלוסייה זו, יסייע אף קידום חקיקה מופחתת שראשית מאפשרת הכרה והגדרה של אוכלוסייה זו ומתעדפת את המענים בתקווה להגדלת התקציב בשנים עתידיות יציבות יותר.

הוועדה סבורה שעל רקע צורכי הרווחה שגברו על רקע המלחמה, לא רק שטעות הייתה להכליל את תקציבי הרווחה בקיצוצים הרוחביים המוערכים בכ-100 מיליון ש"ח קריטיים, אלא אף יש צורך להגדיל את תקציבם. הוועדה פונה לשר האוצר ולשר הרווחה לפעול להגדלת תקציבים אלו בהתאם. הוועדה מבקשת ממשרד האוצר ומשרד הרווחה להכפיל את תקציב סיוע הדיור לאוכלוסייה זו, זה אומר בסך הכל עוד מיליון שקלים כרגע, כן? כמו גם לכלל האוכלוסייה הזכאית לסיוע זה. יודגש כי גובה הסיוע הנוכחי שנשחק עם השנים ביחס לשוק השכירויות, זה הסיוע בשכר דירה, אינו מבטיח קורת גג והשתלבות בריכוזי אוכלוסייה או בקרבה למקומות תעסוקה איכותיים.

עוד בעניין זה, עלה קושי במימוש הסיוע בשכר דירה על רקע העובדה שהתקציב מועבר למשרד הרווחה שלא בתחילת השנה ובאופן שאינו מאפשר רציפות והתחייבות לפחות לשנת שכירות מראש. בהתאם, הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להתחייב בתחילת שנה על תקצוב רב-שנתי לסיוע בדיור וכן גם הגמשת הקריטריונים בהקשר של הסיוע.

הוועדה מבקשת מבחינת הזמנים, הקבלה, הוועדה מבקשת לקיים שולחן עגול בהשתתפות משרד הביטחון, צה"ל, מרכז השלטון המקומי, משרד הרווחה והמל"ג לטובת גיבוש תוכנית להנגשת המענים הקיימים עבור קבוצות שונות באוכלוסייה זו, חיילים משוחררים, מפונים, מסלולים אקדמיים ייעודיים, נפגעי פעולות איבה ועוד.

אני כן גם חוזרת על מה שאהוד ציין פה וגם אני מאמינה בו, אנחנו צריכים סוף סוף לקדם את החקיקה שתאפשר גם יציאה אל השכלה אקדמית לצד קבלת הבטחת הכנסה, דבר שבאמת יוציא מאותה מלכודת עוני. אני חושבת שצריך להגדיר שתי אוכלוסיות יעד מרכזיות בנושא הזה כי זה יכול להיות פרוץ מאוד וזו אוכלוסיית יתד ואוכלוסייה של הורים יחידנים כדי באמת לאפשר את הנגישות הזאת ויציאה אל עצמאות כלכלית.

אני ממש מודה לכם, שיהיה טוב, שנצליח, תודה למי שהגיעו. תודה לכולם, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:59.