פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



7
ועדת הכספים
11/11/2024


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 478
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, י' בחשון התשפ"ה (11 בנובמבר 2024), שעה 10:00

בחינת סיוע ייחודי לעיר טבריה עקב מצב הלחימה

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
ינון אזולאי
ולדימיר בליאק
אלי דלל
אחמד טיבי
חנוך דב מלביצקי
משה סולומון
חמד עמאר
יצחק פינדרוס
יצחק קרויזר
אליהו רביבו
נאור שירי
עאידה תומא סלימאן

ששון ששי גואטה

נועה שוקרון - רכזת פנים באגף תקציבים, משרד האוצר

אלישיב ממן - יועץ לסמנכ"לית תכנון וכלכלה, רשות המסים

עמי אלון - מנהל אגף א' שירותי שיווק, משרד התיירות

עינב פרץ - מנהלת מחוז צפון, משרד הפנים

אוסנת מארק - חברת כנסת לשעבר

יוסי נבעה - ראש עיריית טבריה, עיריית טבריה

שמעון פיניאן - מנכ"ל העירייה, עיריית טבריה

אלי סבתי - דובר העירייה, עיריית טבריה

נירית מורד - בעל עסק, עיריית טבריה

זאב יוכלמן - בעל עסק עיריית טבריה, עיריית טבריה

גלעד חנון - מטה ראש העיר, עיריית טבריה

יוסף חמד - סגן ראש העיר עיריית טבריה, עיריית טבריה

אבינועם גוטליב - מטה סגן ראש העיר, עיריית טבריה

שמעון בלסן - יועץ משפטי של העירייה, עיריית טבריה

יעקב אמסלם - בעל עסק עיריית טבריה, עיריית טבריה

דוד אוחנה - חבר עיריית טבריה, עיריית טבריה

דוד אדרי - נהג ראש העיר, עיריית טבריה

אייל קינן - בעל עסק, עיריית טבריה

אביב יצחק - סגן ראש העיר, עיריית טבריה

רפאל טרבלסי - חבר מועצת טבריה ויו"ר המתנ"סים

דימה אפרצב - מנהל אגף קשרי ממשל, מטה היישום של תנופה לצפון

דוד רוטר הולץ - מנהל תחום מדיניות, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית

עידית שבתאי סידיס - התאחדות המלונות בישראל

מוריה כלפה - הורוביץ - מנהלת איגוד בתי המלון והתיירנות, איגוד לשכות המסחר

מזל טוב ביסמוט - אחראית הפרט חברת הועד המנהל, אגודת מורי דרך

ציפורה נטל - חברת הנהלה באיגוד בתי המלון והתיירות

אביחי זנדברג - יו"ר איגוד בתי המלון והתיירנות

טל מרקוביץ - בעל עסק מעמק הירדן

אופיר נחמני - יו"ר העמותה לשכה לפיתוח הכלכלה והמסחר בטבריה

שמעון אור



אופיר אנגרסט



חגי אנגרסט



לי סיגל



הדסה מנצור



יהודית בצלאל



לילה מונדר



יוסי אוקנין



מירב סבירסקי



חני כהן



שירה לישה



תחיה קליין

שלומית ארליך
עופרי נודל

טמיר כהן

הדס צנוירט


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


בחינת סיוע ייחודי לעיר טבריה עקב מצב הלחימה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים. לפני שנתחיל לדון בנושא של טבריה, הרב שמעון אור, בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל, בוקר טוב, כמה שאפשר לומר בוקר טוב. אני מודה לך שוב שאתה מקבל את הביקור שלנו לצערנו. אני דוד של אבינתן שנמצא בעזה ממסיבת נובה. נועה ארגמני חזרה אלינו, החברה שלו. ירון אור שהוא אחי התאום הוא האב, דיצה גיסתי, ואני נמצא פה באילוץ - לאחי אין כוח לדברים הללו.

אני דווקא רוצה בהמשך לשבוע שעבר, אני רואה בך חבר הכנסת גפני, אדם פרקטי. שבוע שעבר הצגנו את הדברים שאמרו בשם קטר, שהם מנסים להבין עם מי אפשר לעשות את העסקה או משא ומתן, והם לא הצליחו למצוא מול מי. הדברים התפתחו, והשבוע הקטרים אמרו לחמאסניקים שנמצאים אצלם בקטר: תלכו כי דבר לא מתקדם. זה אותו דבר שהיה שבוע שעבר אבל בנפח גדול יותר.

בתכל'ס מה שקורה – ואתה אדם פרקטי – החמאס כארגון לא מתפקד ולא נמצא מולנו. המעשים האלה של ראש הממשלה ושל הקבינט הביטחוני לשלוח משלחות זה למעשה חפירה באדמה לשום דבר. ואני אומר לך בצורה ברורה: הכול זה פוליטיקה בקטע הזה. לרצות את משפחות החטופים, לרצות את ביידן שכבר לא נמצא – וגם זה חדש - יש לנו נשיא חדש. ואם אנחנו מדברים פרקטית, הדבר הפרקטי היחיד שנשאר לנו, חוץ מלנסות להרים את החמאס שוב מהרצפה ולחפש מי יחליף את סינוואר, בבקשה, בבקשה, מי יכול להחליף אותו? יש לנו משרה פתוחה זמנית, כי אחר כך אנחנו מחסלים אותה – מי יחליף את ראש ארגון החמאס? זה לא קיים.

זו פעם שניה שאני מבקש ממך לעבוד מול ראש הממשלה כי באמת אני רואה בסיעה שלך אחת הסיעות הפרקטיות. לומר לו: אין מול מי לעשות עסקאות, כארגון אז בוא תקדם את החלופה שאתה בעצמך הובלת – פנייה ישירה למי שמחזיק את החטופים. שאלת אותי שבוע שעבר, מי מחזיק את החטופים? אני אומר לך בצורה ברורה: מי שעובד במודיעין, שב"כ וצה"ל בתוך עזה, יש להם האפשרות למגעים האלה. צריך פשוט להעצים את המגעים האלה אבל הם מקשיבים, מי שמחזיק בחטופים, מקשיב לראות לאן הרוח נושבת. אם היא נושבת שחמאס אנו מחזירים אותו להיות ארגון, הם לא יחזירו את החטופים. ראינו את התמונות – בטח גם אתה ראית – מה חמאס עושה לחברים שלו. תולה אותם כמו תרנגולות בשוק. הם לא רצים להיות כאלה. אז הם רואים – אם מדינת ישראל הולכת שוב להחזיר את החמאס כארגון אין לנו מה להחזיר את החטופים. זוכר מה עשינו בלבנון? היה צבא דרום לבנון. הפקרנו אותם. אנשים יודעים בדיוק מה זה הישראלים. אין אמון בישראלים. אז הם מסתכלים. אם נהיה עקביים ולא ננסה להחיות את החמאס כארגון, מי שמחזיק את החטופים תהיה לו סיבה להחזירם, כי האפשרות היחידה שתהיה לו או שהוא מרע לחטופים, ואז יבואו איתו חשבון, או הוא מקבל כסף, יציאה לחו"ל או לא יודע מה, כל הדברים שאפשר לקבל בצורה מקומית.

אנו מבקשים ממך בקשרים שיש לך, לא בתוך הקבינט אלא עם ראש הממשלה לומר לו שינסה את האפשרות הזאת אבל בעקביות. לא להציע, ולמחרת לשלוח משלחות אלא בצורה עקבית. שינינו את הסלוגן שלנו – משתחררים מהחמאס – תקווה חדשה לחטופים. משתחררים מהחמאס כארגון, תקווה חדשה לחטופים ביצירת קשר ישיר מול הגורמים שמחזיקים את החטופים.

לסיום, את הנושא ההומניטרי יש היום חברות מקצועיות צבאיות שמוכנות לקחת את הנושא הזה לידיים שלהן, לקדם את זה כדי שחמאס לא יצוץ שוב חזרה כארגון. ותקווה לעזתיים זה ניצחון שלנו ואפשרות להחזיר את החטופים. אם יש תקווה למנוצחים, תהיה להם סיבה להחזיר את החטופים.

תודה רבה. אופיר אנגרסט.

שלום. אני אח של מתן אנגרסט, חייל צה"ל, שמופקר בשבי למעלה מ-400 ימים. אני תלמיד כיתה י"א בן 16. היום אני פה כדי להחזיר את אח שלי במקום להיות בבית ספר עם חברים. אחי חייל שנלחם בנחל עוז עם הצוות שלו, מההתחלה שזה קרה הם לקחו את הציוד ויצאו לגדר כי הבינו ששם הפרצה ומשם המחבלים באים. אחי בקשר אמר משפט אחד, שנחרת בי עמוק בראש: עכשיו אנחנו צריכים לעוף לגדר - יש אזרחים ואסור שייחטפו. בסוף אחי הוא שנחטף. זה כבר מצב לא הגיוני. מה עוד אפשר לעשות כדי להחזיר את אחי? אני כל יום קם, בסרטים כל יום. מה עוד אני יכול לעשות?

התשובה שלי לגבי ארגון הטרור חמאס, זה ארגון שתמיד יחיה ותמיד יתקיים לצערנו ולשמחתנו. חמאס יש גם ביו"ש, יש בעזה, אפילו מלבנון. בכללי, חמאס נמצא בכל העולם. לא תוכל להשמיד אותו ויהי מה כי חמאס תמיד יקרה ועל סינוואר תמיד יהיה עוד ועוד מנהיג. חלאס. תתחילו לעשות. רשום בתורה פדיון שבויים ופיקוח נפש, שזה דוחה הכול, כל דבר. אחי שווה גם 20,000 מחבלים. לאחי אין מחיר. חייל צה"ל שנלחם עבורנו והגן עלינו ונחטף עבורנו ובידיעה שיכול היה להיות חלל ולמות. עשה כל זאת בידיעה כדי לשמור על כל אחד שיושב פה. אני חושב שאתה צריך להתעורר על עצמך, ולהפעיל את כל היושבים איתך. מיצינו. אני רוצה את אחי בבית. נמאס לי. תודה.

תודה רבה. לילה.

ב-7.10 דודי נרצח בקיבוץ. סבא, סבתא, דודה שלי ובן דוד שלי נחטפו לעזה. סבי חזר לפני חודשיים מת. לא ידענו עליו שום דבר לפני. זה מאוד עצוב.

את ישראלית?

כן.

יש לי משפחה בהולנד, מונדר.

אנחנו לא קשורים.

כולם-כולם קשורים.

אני רוצה לומר, שזה שעברו כבר מעל 400 ימים, זה נורא. זה שטני, להשאיר 400 ימים אנשים במקום שאין בו יכולת לחיות כמו שצריך. אין להם שירותים, אין להם אוכל, אין להם דברים בסיסיים בשביל לחיות. אני כמובן לא באה בטענות אליך ישירות, אבל כולנו בתחילת המלחמה היינו כל כך מסורים להחזיר את כל החטופים, ולאט-לאט כל כך הרבה אנשים חזרו לעבוד והנושא לאט-לאט ברח מהראש שלנו. כמה חשוב לזכור עדיין, ש-402 ימים אנשים לא חיים את החיים הרגילים שלהם, לא הולכים לעבודה, לא אוכלים את האוכל האהוב עליהם, לא מחבקים את המשפחה שלהם. כמה זה עצוב ונורא וכמה כל אחד ואחת מפה יכולים לעשות עוד קצת, קצת יותר, לדבר עם המשפחה, עם החברים, להעלות פוסט בפייסבוק. פשוט לא לשכוח את 101 האחים והאחיות של כולנו, שנמצאים שם בשבי חמאס מעל 400 ימים. תודה רבה על ההקשבה.

לצערי את אברהם ז"ל לא הצלחנו להחזיר, והופקר למוות אבל יש עוד חטופים שעדיין בחיים ואפשר להציל אותם. אחי חי ואני יודע זאת אבל יכול להיות שעוד חודש יהיה שקית גופה. קח לתשומת ליבך. תודה.

תודה רבה. לי סיגל.

שמי לי, אח של קית. גיסתי אביבה חזרה לפני שנה כמעט. כמעט שנה עברה מאז שאביבה נפרדה מקית בעזה. קית אולי לא יודע שאביבה חיה. מה הוא יכול לדעת? חוטפים עזתים חמאסניקים, החזיקו אותם, סיפרו להם שאין ישראל, אין כבר עזה. כשאתם תצאו, תצאו לאירופה או לארצות הברית ואז יום אחד באים לאביבה: יו איזראל מחר. היא יודעת מה זה אומר? יודעת לאן היא הולכת? היא נפרדת מקית. את תהיי חזקה עבורי, אני אהיה חזק עבורך. בסוף היא הגיעה לישראל. קית יודע את זה? יודע שהבן שלהם שגר בכפר עזה בחיים? מה קית יודע? שהוא 402 ימים עמוק באדמה. חטוף. מזדקן. נחטף בגיל 64. כבר עבר יום הולדת. כל חטוף וחטופה שעוד בעזה, תדעו לכם, זה בהגדרה יום הולדת אחד עבר, ויש כאלה שכבר יום הולדת שני עבר. כל מי שמציין או מציינת יום הולדת, תחשבו. יש מי שציין יום הולדת בשבי, ומי שלא יודע, אם ביום הולדת הבא יהיה בעזה או בבית. מי שבחיים, האם הם יהיו בחיים?

באיזו מציאות – שאלה רטורית – אח בן 16 צריך לבוא ולהתחנן על האח שלו? חייל, משרת את המדינה, נחטף, ואחיו בן 16 מגיע לכאן, שופך את הלב. אני בן 72, שופך את הלב על אח שלי. אחות של שלמה מגיעה לכאן. אתם יודעים שזה עונש? אתם יודעים איזו מועקה? אתם לא יודעים. אחרת בבוקר אתם מקבלים החלטות, מה אני עושה להחזיר את קית ועוד 100 חטופים? זה הדבר היחיד שצריך להיות על הראש שלכם. ודאי חברי כנסת, ודאי שרים. שר טרי שיודע לקפוץ על מטוס ולהגיע לאמסטרדם לחלץ את אוהדי מכבי תל אביב. אין לי משהו נגד מכבי תל אביב אבל חשיבות, סדרי עדיפויות, דחיפות. באנגלית קוראים לזה ארג'נסי. מזמן המושג הזה איבד את ערכו. אי אפשר לעבור יותר משנה ולדבר על דחיפות. יש דחיפות לחוקק – כן, לטבריה מגיע סיוע. מגיע. לאחי מגיע סיוע. לאחי מגיע להיות בבית. הוא לא נסע לאיזה משחק כדורגל. הוא לא נסע לבילוי. הוא נחטף מביתו. מהממ"ד שלו. פעם היינו אומרים – איזה יופי שיש ממ"דים. מתברר שזה לא מספיק. אני לא איש צבא - שירתי. אני לא דיפלומט - בא לכאן לדבר. לוחמה עושים נגד האויבים, נכון, אבל גם משא ומתן עושים עם האויב. לצערנו לא בוחרים אויבים.

הסיעה שלך יושב-הראש, יודעת היטב שהמלחמה מיצתה עצמה. אתה יודע, אני יודע, כולם יודעים. לא רק בסיעה שלך, אבל בסיעה שלך אני יודע בוודאות שאתם יודעים את זה. אז אם יודעים את זה, פועלים להפסקת אש, להסכם שמתחיל לגלגל ישראליים ולא ישראליים, קשישים, זקנים, חולים, ילדים, אלה בחיים – לשיקום, ואלה שלא, בכל יום שעובר – הסיכוי יותר מדי טוב שהרשימה של הלא בחיים מתארכת, להחזיר אותם לקבורה ראויה, למשפחה שהיא יכולה לבכות על קבר. זו זכות מינימלית בסיסית ביותר. אני לא רוצה קבר אלא רוצה את קית בבית בחיים ומקווה מאוד שהוא בחיים. כולם מסכימים אתנו, שהחטופים צריכים לחזור. השאלה הדרך והעיתוי. העיתוי זה מחר, וכולם צריכים לעבוד למען זה בוקר, צהריים, ערב, לילה. תודה.

תודה רבה. הדסה מנצור.

402 ימים שאחי ועוד 100 חטופים נמקים בעזה בשבי החמאס. היעלה על הדעת? הייתכן? בלתי נתפס. שמים, בקשו רחמים עליו. 402 ימים שאני זועקת את זעקתו של אחי הבכור הקשיש בן ה-86 שנחטף לבדו מקיבוץ כיסופים. את אחי אני מבקשת. שלח את אחי.

בוקר טוב. שמי הדסה לזר ואני אחותו הצעירה של שלמה מנצור, החטוף המבוגר ביותר. 402 ימים ואנו עדיין בנקודת ההתחלה. טרם נעשה דבר. מי היה מאמין? אחי ויתר החטופים בני הערובה בידי החמאס, והיום לצערנו גם בידי הממשלה, שמתמהמהת בהשבתם.

אני עומדת כאן היום ללא מילים. הכול נגמר, ופונה אליכם נבחרי הציבור שלי. אינ וכל העם בחרנו בכם, שתייצגו אותנו ושתהיו לנו לפה. והיום יש לכם הזדמנות פז להוכיח, שאתם פועלים למען החטופים. תזעקו את זעקתנו, ותצעקו את צעקתכם. אנה אלך? אנה אבוא? היש כאן אדם שיפתח לבבו? תולה תקוות בכם, שמכם תצמח הישועה. איך אתם ישנים בלילה בידיעה שהחטופים שלנו נמקים בגיהינום? נעלמו הערכים שגדלנו עליהם – קדושת החיים, פדיון שבויים, ערבות הדדית, שלא משאירים פצוע בשטח. הכול נקבר עם חורבן הבית השלישי שלנו בחג שמחת תורה ב-7.10.23. אוי לנו ואובי לנו.

אל תשליכוהו לעת זקנה. זעקו את זעקתו. שלמה אחי ממייסדי קיבוץ כיסופים, הוא חבר בו 70 שנה. הפריח את השממה ותרם רבות למדינה. עלה לארץ המובטחת מעירק עם הוריי בהיותו בן 13 לאחר ששרד את שואת הפרהוד בבגדד. אז אמרנו: לעולם לא עוד. יש לנו ארץ, יש לנו צבא, אך לא הצליחו להגן עליו. מחבלי החמאס פרצו לביתו, סטרו לו, אזקו אותו, חטפו אותו במכוניתו לעזה, כשהוא עדיין בפיג'מה ושואל אותם בתמימות: למה אתם מכים אותי? לא עשיתי לכם כלום.

מאז אין לנו פיסת מידע אודותיו. השמים נפלו עלינו ועליו. היים התהפכו. המחשבות מכרסמות והלב שסוע. אני חוזרת שוב ומתחננת אליכם חברי הכנסת, נציגי העם. הביטו בעיניי הטרוטות, היו לנו לפה, לשופר. זעקו את זעקותינו שנחלשו, את קריאת המצוקה שלנו מוך כאב. עשו מעשה, הצילו את יקירנו לפני שייעלמו מהעולם. הזמן פועל לרעת כולנו. שימו את החטופים בראש סדר העדיפויות. בכל ישיבה שלכם הזכירו אותם בבקשה. אנא עשו כל שאפשר לשחרר את החטופים בעסקה. זה יהיה הניצחון המוחלט. תודה.

תודה רבה. חני כהן.

שלום לכולם, שמי חני כהן זדה, אני אימא לחמישה לוחמים שארבעה מהם לחמו מתחילת המלחמה ועדיין לוחמים פרקי זמן ארוכים במלחמת חרבות הברזל. הבן הבכור שלי נלחם בגזרת חברון בזמן שאשתו הייתה בהיריונה השישי. עכשיו הוא בגזרת שכם. עוד שלושה מבניי הינם אבות לתינוקות והם לחמו בעזה. שניים מהם בעלי עסק מתחיל שנאלצו לעצור את תנופתו כדי ללחום.

ביציאתם לקרב הבנים שלי הקריבו זמן עם משפחותיהם, הקריבו עסק מתפתח, וכמובן הם מוכנים למסור את נפשם למען עם ישראל - כל זה כדי למגר את האויב שרוצה להשמיד כל יהודי, כל אחד מאתנו כאן. ליבי עם החטופים ועם משפחותיהם. בניי לוחמים גם עבור שחרורם וכדי להביא אותנו לניצחון מוחלט במלחמה.

כאימא ללוחמים, שלחתי אותם לשדה הקרב בלב חרד ודואג, אך עם הבנה שאין לנו ברירה, כי האויב המרושע שלנו נחוש להרוג אותנו. זה מה שנדרש מאתנו, וכך נכון לעשות.

באתי לכאן היום כדי לחזק את ידיהם של מנהלי המלחמה שימשיכו בלחימה בכל העוז והנחישות, ושיסירו כל מכשול המפריע לבנינו ללחום.

כאימא ללוחמים קראתי את מסמך רוח צה״ל ומצאתי בו הוראה לחיילים לשמור על כבוד האדם ועל טוהר הנשק. למדתי שהוראה זו נולדה מתוך התפיסה המערבית שינקה דרך הנצרות מהתורה, מהפסוק בספר בראשית: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם". פסוק זה, שאומץ על ידי מדינות המערב, הביא לעולם את הרעיון המדהים של כבוד האדם וחירותו; רעיון שבזכותו אזרחי מדינות אלה זכו למעמד של שוויון בפני החוק ושמירה על חיי האדם, לחופש העיסוק וחופש הביטוי של כל אדם. בזכות הרעיון המובע בפסוק הזה זכו אותן מדינות במשך עשרות שנים לפריחה ושגשוג אנושי, חברתי וכלכלי.

אך בדור האחרון מסתבר שלקחו אותו למחוזות שגויים. במסגרת הניסיון לשמור על כבוד האדם, נוסחו זכויות רבות ה״מגיעות״ לכל אדם, והתעלמו מהעובדה שכבוד האדם הוא לא רק מגילת זכויות, אלא גם מגילת חובות: חובתו של כל אדם לקחת אחריות על חייו ורווחתו שלו ושל חברו, ולוודא שבני האדם, שמשחיתים את צלם האלוקים שקיים בם, לא יוכלו לממש את רצונם המרושע - לרצוח, לאנוס, לשדוד וכמובן גם לחטוף. כך קרה, שבשם כבוד האדם טושטשה ההפרדה בינינו לבין האויב, בין תרבות טובה לתרבות רעה, בין אלה שאורח חייהם תורם לעם ולמדינה ובין אלה שמזיקים להם.

רעיונות חדשים אלה שיבשו את משמעותו המקורית של הפסוק מבראשית, והתעלמו מפסוקים אחרים בתורה העוסקים בענייני מלחמה, למשל הפסוקים מספר דברים: "כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום, ואם לא תשלים עמך, ועשתה עמך מלחמה, ונתנה השם אלוקיך בידיך והיכית את כל זכותה לפי חרב". פסוקים אלה מוכיחים שמלחמה באויב איננה סותרת את כבוד האדם, אלא להיפך, שומרת עליו. כשאנחנו עומדים מול אויב הנחוש להשמיד אותנו, דווקא המלחמה היא מה ששומרת על כבוד האדם.

הרעיונות המשובשים השולטים בתודעתנו בדור האחרון, גרמו לתוצאות קשות. הינה כמה מהן:

1. חיילנו מתקשים בלחימה בגלל הוראות הפתיחה באש.

2. חיילנו חשופים לסכנות בגלל ניסיון לשמור על חיי אזרחי האויב.

3. שליחת סיוע הומניטרי מחזק את האויב שבו אנחנו נלחמים, ומבטל את המנוף להשבת חטופינו.

4. חיילנו חשופים לתביעות ממערכת המשפט שלנו.

5. אנחנו נמנעים מלכבוש שטח, מה שמהווה סכנה ארוכת טווח למדינה.

לבקשת לוחמים עימם דיברתי, אתעכב רגע על סעיף 5. ההחלטה שלא לכבוש שטח מהאויב הינה רעה בגלל שהיא מעבירה לו מסר שאנחנו חלשים. מבחינת האויב, רק איבוד השטח נחשב תבוסה. כל עוד השטח נותר בידיו הוא מרגיש חזק ומנצח, ולכן השארת השטח בידיו תעודד אותו להמשיך במלחמה לאורך שנים. ההחלטה היא רעה – זו סיבה נוספת - בגלל שהיא מבטאת זלזול וכפיות טובה כלפי הלוחמים, כלפי משפחותיהם וכלפי אזרחי ישראל שנושאים בעול המלחמה. שטח שנכבש חייב להישאר בידינו. החזרת השטח לידי האויב או לידי גוף שהוא כביכול נטרלי כגון אונר"א או יוניפיל מביע חוסר הערכה כלפי לוחמים שהקריבו את חייהם על כיבוש השטח הזה, חוסר הערכה כלפי הלוחמים שיצאו לקרב וחזרו מצולקים, חוסר הערכה כלפי המשפחות ששלחו את יקיריהן להילחם וחוסר הערכה כלפי אזרחי ישראל שסובלים בזמן הלחימה. ויתור על השטח מבטא כפיות טובה כלפי הקרבתם.

ההוראות לשמור על כבוד האדם הכתובות במסמך רוח צה״ל אינן עושות הבחנה בינינו לבין האויב, ולכן הן נוגדות את המוסר היהודי ואת ההיגיון הבריא. חז״ל לימדו אותנו שהבא להורגך השכם להורגו, ושכל מי שמרחם על האכזרים - סופו שיתאכזר לרחמנים. אנחנו רואים בעשרות השנים שבהן נכפו כללים אלה על חיילנו שהם צדקו. כללים אלו הוכחו כמסוכנים, גם לחיילים וגם למדינה. כללים אלו כובלים את ידי לוחמנו ומפריעים להם להציל את אחינו החטופים בידי האויב. למשל, העיתונאי אבי וייס דיווח שהשב״כ מציע מבצעים צבאיים לשחרור חטופים והם נבלמים מחשש משפטי שמא ייפגעו עזתים שלא משויכים לחמאס. כללים אלה, למרות הרצון הטוב ממנו נולדו, אינם מתואמים עם המציאות בשטח ולכן הן אינם מוסריים. אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיון לכפוף את המציאות לרעיונות הכביכול נעלים, הגיע הזמן לנטוש את הכללים שמדרדרים את ביטחוננו ולחזור למוסר היהודי ולשכל הישר.

אני היום מחזקת את ידי ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ״ל ועם ישראל כולו, לנטוש רעיונות מסוכנים אלה שרק דרדרו את ביטחוננו עד לטבח האיום בישובי עוטף עזה, ולאמץ מחדש את העוז והגבורה היהודית שמבוטאים בכל מלחמות עם ישראל בעברו.

אסיים במשפט שאמר לי בנה לוחם הסיירת של חברתי: תגידי להם לתת לנו להיכנס בהם חזק, מהר, ולכבוש את האדמה. תודה רבה.

תודה רבה. יהודית בצלאל.

שלום וברכה. אני אחות של רפאל. רפאל הוא אחי הקטן. בדיוק חשבתי על זה שאבי בגיל של אחיך, ואבי ניצול שואה, ואבא שלך ניצול פרהוד. זה הסיפור של כולנו.

לא תכננתי לומר אך אני רואה פה את המציאות שכולנו בחדר אז למה לא יכול להיות שפורום הגבורה ידבר עם המטה הזה שנמצא פה למטה מול הכנסת ושניפגש אפילו לשעה ביום להיות ביחד? ביחד באותו חדר אנחנו יכולים להיות. גם נורא ריגש אותי אח של קית שאמרת את מה שכולם מבינים. כולנו רוצים בהחזרת החטופים. השאלה היא הדרך. אנו מזהים את המחלוקת בינינו וזה בסדר. אז יש מחלוקת. אני אחרי מודה אני פותחת את החדשות רק לראות האם יש ידיעה על החזרת חטופים.

בשבוע הבא בעז"ה אעמוד מתחת לחופה לצד ביתי, והרגע הכי מזוקק בחתונה זה אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי כי הרגעים הכי יפים שלנו בעולם לא רלוונטיים אם איננו יודעים למה אנו פה. אחי נהרג ביום ירושלים, והוא כל כך אהב את ירושלים. בהזמנה לחתונתם הם לא כתבו פסוק – הרבה פעמים כותבים פסוקים. הם פשוט כתבו את המילה: ירושלים, כי אמר: נעלה את ירושלים. לכן גם על המצבה שלו כתוב: אוהב ירושלים. הוא נהרג מכטב"מ בצפון. בערב לפני שנהרג שלח הקלטה – היה לו קשה, שלא מציינים את יום ירושלים בצבא. הוא אמר: ציינו קצת את מלחמת העצמאות השנייה שלנו וניצחון הרוח – שום דבר. סיים את הקלטתו כך: מדינות ערב חוגגות את הניצחון הדמיוני שלהן במלחמת יום כיפור. אנחנו הניצחון האמיתי בצבא עצמו לא מצליחים לחגוג ואנו לא רוצים עכשיו עוד מערכות קטנות שנגמרות באמצע שאנו כמעט תופסים אותן. תנו לנו לנצח. נכון שהחיילים שלנו כבר עייפים אבל הם רוצים להמשיך.

יש לי עוד אח שעכשיו סיים עוד סבב מילואים ורוצה להמשיך למרות שזה קשה, למרות שהוא פטור. גם רפאל שנהרג היה פטור על הנייר מגיוס. עשה הכול כדי להתגייס – היה לו עניין רפואי ולא ויתר. יש לי עוד גיס, אב לשבעה ילדים שעכשיו סיים עוד סבב מילואים בסוף השבוע שעבר. שאלתי אותו היום: יש לכם מוטיבציה? אמר: כן. אלה שבלימודים קשה להם שמפסידים לימודים אבל כולם מוכנים להמשיך למרות הקושי, למרות הזעם על זה שיש כאלה שמשתמטים. רוצים להמשיך יש לי בן שמקדים את הגיוס. רצה להמשיך עוד שנה בישיבה ומקדים. שאלתי אותו: אתה מקדים כי קשה לך בלימודים או בגלל המלחמה? אמר: בגלל המלחמה. תנו לנו המשיך ושנחזיר בעז"ה את החטופים, אבל בלי להתבלבל מה אנו ומי האויב שלנו. אין סיבה שבצפון הרצועה שוב נשמע על הרוגים. אין סיבה. אנו חשובים יותר. אנחנו עובדים מול פסיכופתים. כל מה שחני אמרה וכל הציטוטים מהתנ"ך, זה פשוט מאוד. תודה רבה.

תודה רבה. שירה לישה.

שלום, אני אחות של דביר לישה. דביר הוא החלל הראשון בהר הרצל. נהרג על הבוקר. שבוע שעבר היה המג"ד של גדוד 51 בגולני ניר אוחיון שהגיע – אנחנו מגיעים לפה כל שבוע ואני באה בשבילכם. לי חשוב לדבר אתכם. נסעתי 3 שעות, אסע עוד 3 שעות ואני עושה זאת בשמחה. אני אחות ואיני עובדת כרגע כי זה מה שחשוב לי לעשות אבל אני מצפה למינימום של כבוד והקשבה.

באתי היום בשמו של אחי מאיר, שהתגייס לגבעתי, זכה להילחם באותו יום בשמחת תורה והיום נכנס בפעם הרביעית או החמישית לעזה. בשבוע שעבר הגיע המג"ד של גדוד 51 של גולני כדי לספר לנו מה קרה. הרבה תשובות אין להם ואנחנו לא כל כך צריכים אותם. אנו יודעים לספר טוב יותר מה קרה. פחות קריטי לי מי הרגע אותו, באיזו שנייה ואיך. כמה מחבלים הספיק להרוג, או שלצערנו כנראה שלא.

חשוב לנו לתקן לפחות את מה שקרה ב-2005. אני מגורשת מגוש קטיף, סיימתי אז כיתה א', ומבחינתנו זה ההתחלה של הקצה של ההבנה, איך מנצחים, איך נלחמים. לא ייתכן, שאחי נלחם כבר שנה ויותר, ורק בשבוע שעבר מתנהל דיון על מהו ניצחון. אם אינכם יודעים מהו ניצחון, מה שלחתם חיילים לקרב? אז לא שלחתם. שלחנו את עצמנו כי אם לא נילחם, לא יהיה מה להציל. מבחינתי חיילים אין להם על מה להגן אם אין שם תושבים. בתור הפורום של פורום הגבורה, של כל משפחות השכול הגענו כדי לבקש כמובן את החזרת החטופים. זה בין המטרות הכי חשובות, אך לפני החזרתם אנו צריכים – או בדרך שבה אנו מחזירים, עלינו לנצח. לא יכול להיות, שחלילה את עסקת גלעד שליט תעשה שוב כי אז מה יעזור שנתנו הכול ולא נשאר מה לתת כשנצטרך להציל עוד אחים שלנו? אז מבחינתי לא נגמרה המלחמה כי אחי עדיין שם ואם היה אפשר גם אני הייתי מגיעה לשם. מבינה שבצבא כמו שיש רמטכ"ל ויש נהג ויש מי שנלחם, לכל אחד שיושב פה יש הזכות ללחום במלחמה. יש לכם זכות. אתם יושבים על כיסא שממומן על ידינו. יש לכם זכות. תנצלו אותה, תשתמשו בה כי זה גם גזל לשבת על כספי ציבור בלי לעשות דבר כי החיים שלנו תלויים בכם, החיים של הילדים שלכם, החיים שלנו, גם החיים של החטופים.

בנוסף, גם תושבי הצפון זכאים לחזור בביטחון ואיננו מבינים למה המשא ומתן לא שקוף? למה אנו לא זכאים לדעת? מה הסוד הגדול? כשיש סודות דברים לא טובים קורים.

אני מסיימת בהודיה על שעות שאתם עובדים בהן בלי שאנו יודעים. יש לנו הערכה רבה לכם גם על הביזיונות שאתם סופגים וגם על שעות העבודה שאתם עובדים אבל אנו מרגישים שיש זמנים שאסור לנו לשתוק ומתנצלים אם הדברים שלנו לפעמים לא נשמעים טוב. אנו מודים לכם.

תודה רבה. תחייה קליין.

שמי תחיה קליין מארגון אימהות הלוחמים. אני אימא לקצין תקיפה של חטיבה 9, שהוא בימים אלה משלים שנה מילואים בעזה ובצפון, אנחנו לא יודעים מתי יהיה ההמשך.

בראשית דבריי אני רוצה להביע את השתתפותי בכאב הבלתי נגמר של משפחות החטופים. הלב נקרע מכאב, קשה לנשום, כל כך הרבה ימים, לחכות, לצפות, להתפלל ולקוות. איזה עוצמה, איזה נחישות. בעז"ה מתפללת אתכם שבקרוב תזכו שיקיריכם יחזרו.

שומעת גם את המשפחות השכולות, שהקריבו את היקר מכול למעננו, שנוכל להמשיך לחיות פה בארץ הזו היחידה שיש לנו, והם מלאות בגבורה ובאמונה, ומתעלות על הכאב הפרטי ודורשות עד לניצחון, ואני מוצאת לנכון לנצל במה זו להביע את תודתי האינסופית, אליכם, לחבק ולנחם.

בתחילת המלחמה נאמר על ידי ראש הממשלה וראשי הצבא שהמלחמה תהיה ארוכה ותיקח כשנה. בפועל השנה חלפה, אך סיום המלחמה לא נראה באופק. אני לא מבינה באסטרטגיות ובתוכניות לחימה, אך יש דברים שלא צריך להיות מומחה כדי להבחין בהם. כל יום שבנינו נמצאים ברצועת עזה ובלבנון הם בסיכון חיים. כל פשיטה כל פעולה, וגם שהייה באזורים אלו.

זה לא פשוט לאימא שבנה יוצא לקרב, שלא לומר לשלוח את בנה לקרב, אבל אימהות רבות ורעיות רבות לא פחות, מבינות שאין ברירה, פשוט אין ברירה כי אין לנו אפשרות להפסיד בקרב הזה, ולכן אנחנו האימהות והרעיות שולחות את הבנים ובני הזוג לקרב בלב רועד ובשפתיים שמלמלות תפילה, שישובו לשלום, ושיבוא כבר הניצחון.

אנו מפקידות את בנינו בידי ראשי הצבא ומפקדיו, והם מחויבים לעשות הכול, אבל הכול, כדי לסכן אותם כמה שפחות, לדאוג לביטחונם לפני ביטחון אוכלוסיית סייעני האויב. אך ככל שמתארכת הלחימה, ומתבהרות השלכות שיטותיה, הלב נעשה כבד יותר, האמון נסדק והחשש מתגבר.

איבדנו זמן יקר וחיילים רבים ומומנטום של עוצמה, בתקופה של חמישה חודשים שהופחתה עצימות הלחימה בגזרה הדרומית מתוך רצון להגיע לעסקה, כשהצד השני רק ניצל זאת למשוך זמן ולהתארגן. גם החטופים גם איבדו זמן יקר בתקופה זו. ממתי עושים הפסקת אש או אפילו הנמכת אש לפני שיש הסכם? ועוד כשמדובר באויב כל כך אכזר, חסר מחויבות וגבולות? באיזה זכות מסכנים חיילים לשם כך?

בחודשים האחרונים הצבא נלחם ברצועת עזה בשיטה שמביאה לסיכון מיותר של חיילינו, למשל - שחיילינו נאלצים לשחרר את אותו שטח כמה פעמים, ובין לבין, לאחר שהם עוזבים אותו, האויב משתקם שם שוב, ומכין מטענים ומארבים שפוגעים בחיילינו שפושטים לשם שוב. תגידו לי, מי שמע על צבא שיוצא מרצונו משטח אויב שנכבש לאחר שהאויב תקף, רצח ואנס את עמו מאותו שטח? מלחמה עושים בנחישות בעוצמה, בתעוזה ובמטרה לנצח.

ומעל לכול - העוול הכי נוראי שלא מאפשר לנצח ולסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים - מתן סיוע הומניטרי של מאות משאיות ביום, שעובר ישר לידיהם של רוצחי החמאס, ומאפשר את המשך קיום החמאס, את המשך שלטונו על האוכלוסייה העזתית, את החמצן למתחבאים במנהרות, את מימון פעילות הטרור ומשכורות הפעילים. מהרגע שחמאס הפר את עסקת החטופים הראשונה מדינת ישראל הייתה צריכה לחדול מייד, ולהפסיק את הסיוע ההומניטרי. הרי ממילא העולם מאשים אותנו ברצח עם ולא משנה כלל המציאות האמיתית.

כאימא ללוחם, אני לא יכולה להשלים ולקבל את המציאות, שמשיקולים של לחצים בינלאומיים, חזקים ככל שיהיו, ישראל מאפשרת הזרמת חמצן וכסף להמשך קיומו של חמאס ביד אחת, ובשנייה שולחת את טובי בניה להילחם בו, למשך זמן ארוך יותר, ובמלחמה קשה יותר משהיה ניתן שתהיה.

כחלק מהעם הזה, אני כואבת את כאב משפחות החטופים. אני לא יכולה לקבל את זה שמצד אחד אומרים שעושים הכול לשחרור החטופים אבל נותנים למחזיקיהם דלק ואוכל. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מחויבותכם לשמירה על שלום החיילים ולא פחות מכך לניצחון ולשחרור החטופים, עדיין לא תמה. נראה כי לאחרונה נוצרו תנאים בינלאומיים נוחים יותר להכבדת הלחץ על אויבינו. הגיע הזמן לחדש את המצור על עזה, ולא להכניס לשם פירור מזון וטיפת מים, ובטח לא דלק ומנות דם, כפי שראש הממשלה הבטיח שיעשה בימיה הראשונים של המלחמה. מצור עד לניצחון, עד להשבת כל החטופים. בד בבד, על מנת שלא לפגוע באוכלוסייה שאינה שותפה ותומכת בחמאס ובשאר אירגוני הטרור הפועלים ברצועה נגדנו, זו העת לאפשר לאותם אלה, שלא תומכים, לאחר בדיקה, להגר מרצועת עזה למדינות הרבות שכל כך דואגות לשלום תושבי הרצועה, להתחיל חיים חדשים.

צו השעה וחובה מוסרית שלכם, של הנהגת המדינה, של צה"ל, להילחם בכל העוצמה האפשרית ולהכריע את אויבינו בכל החזיתות כמה שיותר מהר, תוך סיכון מינמלי של חיילינו היקרים והנדירים. בעז"ה ננצח.

תודה רבה. מירב סבירסקי.

שלום, אני שונאת להציג את עצמי אבל זה הפורמט. שני הוריי נרצחו בבארי ב-7.10. איתי אחי נחטף מהבית של אימי, נרצח אחרי 99 ימים, יומיים אחרי שקרס עליו מבנה בעקבות הפצצה של חיל אוויר. יומיים אחר כך השובה שלו ירה בו, ככל הנראה כי היה שרוי בלחץ סביב הלחץ הצבאי שהיה מסביב.

אני מסתכלת עליכם חברי הכנסת, ואומרת: אין מצב שיכול להיות לכם קשב למה שנאמר פה ואני מבינה את זה. יש פה המון מלל מאוד קשה וכואב, והאוזן שלנו כבר הפכה למאוד אדישה לזה, אחרי שנה כזו שכל שבוע אנו מגיעים. וזה נורא. לא מאשימה אתכם אבל זה מה שקרה. התרגלנו למציאות פסיכית שאנו שומעים טקסטים שלא ייאמנו והאוזן התרגלה וזה עובר לידינו, וראיתי בחוץ – יש צחוקים קצת, ואנשים מדברים אחד עם השני כי אי אפשר להכיל את זה, וזה האנושי שבנו כנראה.

מה יהיה? באמת אני שומעת. כל שבוע אנחנו באים הנה ומה נעשה? לפני שבועיים, יושב-הראש, ישבתי פה איתך ודיברנו ארוכות ושאלנו שוב ושוב מה בכוונתך לעשות מתוקף תפקידך. אמרת שיש בכוונתך לעשות משהו ואינך רוצה לדבר על כך כי קודם עושים ורק אז מדברים. עברו שבועיים, אשמח לדעת, באמת, אם משהו התקדם. בכלל מה הגישה שלכם כרגע? והדבר השני שאני שואלת במצב הזה, מה אתה, ורלוונטי גם לכל אחד מחברי הכנסת האחרים, מה אתם עכשיו הייתם עושים במקומי? אני באה הנה כל שבוע. כלום לא קורה. אבל אני לא יכולה להמשיך בחיי כי אני יודעת שלהמשיך בחיי זה להסכים להקריב למותם את החטופים, מי שעוד בחיים, ולהסכים להפקרתם שם ולהסכים לזה שבחיים לא אראה את גופת אחי. זה להמשיך הלאה. מה הייתם עושים במקומי? לא בהצהרה. באמת, מה אתם חושבים שנכון היה לעשות במקומי כרגע? תודה.

תודה רבה. הפסקה 3 דקות.

סליחה, ברשותך, יושב-הראש, אני מחזק את הבקשה של מירב – שנשמע, לא רק אתה - כל מי שנמצא פה, עם מנדט של סמכות ואחריות מה בכוונתכם לעשות היום? אם לא היום - מחר? בנוסף מבקש להזמין את כולם למציג שיש ליד המזנון החלבי, מיצג של תצפיתניות חטופות. חובה שכולם יגיעו. זה יהיה כל היום. תודה.

תודה. הפסקה 3 דקות.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:02 ונתחדשה בשעה 11:05.)

אני מחדש את הישיבה. רבותיי, אנו עוסקים בבחינת סיוע ייחודי לעיר טבריה עקב מצב הלחימה. אני מקדם בברכה את ראש עיריית טבריה, את יוסי נבעה, את החברים שנמצאים פה מטבריה, דוד אוחנה. חברים רבים ביקשו את הדיון הזה על טבריה.

לא, רק אתה ביקשת אותו. אני מברך בחזרה את שלומית, ששבה לוועדה.

אני מבקש לומר, יש מעמד של יישוב שצריך לקבל פיצויים. הוא קרוב לגבול, נמצא בטווח הרקטות. דנו בזה ונצטרך לדון בהמשך. הממשלה צריכה להביא לפה את התקנות, אבל יש עוד מעמד, מעמד שונה, של ישוב מוגדר, מיוחד, שיש לו נושאים שהם נושאים כלליים שאינם דווקא נושאים שיש שם פיקוד העורף שאומר שצריך. משהו שונה לחלוטין. עשינו זאת בכמה ישובים. המרכזי שבהם – זה אילת. אילת היא עיר שכולנו סברנו, שיש להעמיד אותה במצב שונה מבחינת הסיוע של הממשלה של מדינת ישראל בעצם העובדה שהכול בנוי שם על תיירות. העיר לא יכולה להתקיים בלי תיירות. יש שם הים, יש שם מפרץ אילת, יש שם המלונות וכו', וכולנו הגענו להסכמה ואכן כך קרה בסופו של דבר שאילת נכללה כישוב שמעמדו מיוחד והוא אמור לקבל סיוע, וכך קורה באמת עכשיו.

יש ישובים דומים לעניין שקיבלו מעמדים מיוחדים – אשקלון קיבלה מעמד מיוחד. היה בשעתו דיון על ירוחם שקיבלה סיוע מיוחד מהממשלה.

אופקים?

לא קיבלה מעמד מיוחד. היא קיבלה תקציב. לא מעמד מיוחד.

את הכסף עדיין לא קיבלה. קיבלה מסיבת עיתונאים.

זה לא בסדר.

אשקלון קיבלה מעמד מיוחד, יש לו עיר פיתוח וכו'. כשאנו מדברים על טבריה, היא נמצאת אי שם קרוב לאילת, ודי דומה לאשקלון או למקומות דומים.

ומטה.

טבריה יש שם הכינרת, יש שם התיירות.

הייתה.

מקווים שהכול יחזור אך מדברים מה לעשות עם העיר טבריה. אני מעמיד את העניין שמישהו יכול לקום ולשאול: אז למה דווקא טבריה? אפשר ישובים אחרים. נתחיל לתת מעמד מיוחד לישובים שונים אז למה דווקא טבריה? התשובה: טבריה היא במעמד מיוחד. הקב"ה ברא אותה עם הכינרת שיש שם, שזה מוקד המשיכה הגדול, שטבריה מלא בתיירות, גם בבתי המלון, גם בעסקים שמתפרנסים מזה. גם יש שם הקבר של רבי מאיר בעל הנס ור' עקיבא. היום אין אנשים בטבריה.

גם הרמב"ם.

נכון. היום אין אנשים שבאים לטבריה. כל התיירות נפגעה, והעסקים על הפנים. לכן אני, בעקבות הבקשה שלי והבקשה של חלק גדול מהחברים, ביחד, החלטנו לקיים את הדיון הזה שהוא תחילתה של בקשה מהממשלה, שהממשלה צריכה לקבל החלטה על סיוע מיוחד לטבריה. אחרת טבריה נגמרת. זו תמונת המצב. על כן אנחנו מקיימים את הדיון הזה. אדוני ראש העיר, בבקשה.

יושב-ראש הוועדה, לא אפריע לוועדה. כן רוצה לומר משהו אחד ואצא – נוצר פורמט חדש בוועדות. לפני שנה כשהזמינו אותנו משפחות החטופים – ואני גם משפחות הנרצחים – אז היינו מגיעים, היו נותנים לנו לדבר, כל חברי הכנסת היו יושבים מולנו, מסתכלים לנו בעיניים, מזילים דמעות בדרך כלל, אולי גם מחבקים, ואחרי שהיינו מסיימים לדבר אולי היו מגיבים בכמה מילים ומתחילה הוועדה. היום הפורמט חדש – נותנים לנו שעה לדבר כשרק יושב-ראש הוועדה נמצא ולא מגיבים אלינו, כולם נעשו אפתיים לחלוטין ואיני מאשימה אף אחד כי אחרי שנה כזאת של כאלה טקסטים קשים האוזן נעשית אדישה. אף אחד לא מסתכל יותר בעיניים – וסליחה, יושב-ראש הוועדה, גפני, אתה כן מסתכל בעיניים. אתם נכנסים שעה אחרי - ואולי הוזמנתם שעה אחרי כי אתם לא יכולים להסתכל לי בעיניים. אז אנצל את הבמה הזאת ואלך ואומר מה שהיה לי להגיד קודם.

אציג את עצמי עבור מי שלא היה פה קודם. שמי מירב סבירסקי, שני הוריי נרצחו ב-7.10 בבארי. איתי אחי נחטף מבית אימי, נרצח אחרי 99 ימים. יומיים לפני זה קרס עליו מבנה כתוצאה מהפצצת חיל אוויר ואז השובה שלו ירה בו סביב הלחץ הצבאי שהיה שם מסביב.

אני פה כי אין לי שום יכולת להמשיך בחיי כרגיל או לבנות חיים או לנסות להשתקם, כי אני מבינה שלהמשיך הלאה, זה להסכים כרגע להקריב למותם את מי שנמצא עדיין בעזה. את כל החטופים. איני מבינה, איך המדינה הזאת – אני האזרח הפשוט, שעובר את זה על בשרו. לא מבינה איך המדינה הזאת יכולה להמשיך להתקיים כאילו כרגיל. הדיון הזזה חשוב וברור לי שהדיון הזה חשוב, תמיד, אבל תמיד יהיה משהו יותר חשוב. זה אומר להסכים להקריב למותם אזרחים. את אחי אי אפשר להציל. אני נלחמת על התקווה שאולי סדרי העדיפויות פה ישתנו כאן כדי שאוכל כן להמשיך לחיות פה, כדי שאוכל כן לבנות את חיי כאן, כי כרגע באמת שאיני יכולה. אני שואלת את עצמי איך אני יכולה לחיות ושאלתי אתכם מה הייתם עושים במקומי.

רק אומר, לאן זה הולך? אני מצפה מכם, ולא משנה למי הצבעתי – אתם נבחרי הציבור, ואמורים להיות אחראיים כלפיי, אזרחית. לא רק שאני זו שמשלמת מיסים והמקום הזה הוא בית העם. זו אחריות שלכם. לא משנה למי הצבעתי. אני לא מרגישה שיש לי אחראיים. הסיבה היחידה שאני מדברת כפי שמדברת, ובחיים לא הייתי מדברת ככה. בחיים לא הייתי מעזה לעצור את הדיון החשוב הזה, כי אני מבינה היום מהי היתמות שאני חיה איתה. היתמות המשולשת, יתמות מהורים, יתמות ממנהיגים, כי אף אחד לא דואג לי, ויתמות מכל הערכים שחשבתי שקיימים פה. אני כל פעם מסתכלת ימינה ושמאלה ומבקשת שמישהו ידאג לי – לא מבחינת לעזור לי מבחינת ביטוח לאומי – לדאוג שאפשר יהיה לחיות במדינה הזאת ורק יקרה כשתעשו משהו כדי שאפשר יהיה להחזירם בחיים. לא רק כגופות. תודה רבה.

תודה רבה. כולם מוזמנים לשעה שמופיעה בסדר-היום.

אז איפה אתם?

אני נמצא בעניין הזה כל הזמן. מה שהשתנה, השתנה לטובה. אין אחד היום מהפוליטיקאים, מהעיתונאים, מאנשי הציבור שלא מדברים על החטופים. זה בהתחלה לא היה כך.

זה לא נכון, גפני. יש פוליטיקאים שהם נגד עסקה.

מבחן התוצאה הוא שכולנו נכשלים.

אתה אומר מס שפתיים.

תודה, רבותיי. אני מודה לך.

אדוני ראש העיר.

בוקר טוב, אדוני יושב-הראש, אני מודה לך ולכל חברי הכנסת שנמצאים פה. אני מסתכל אחד-אחד ואומר, מבחינתי, שוחחתי עם מרביתכם, וזה באמת שאפו ענק לומר, שכנראה העיר טבריה היא מאוד חשובה ועיר מרכזית מאוד במדינת ישראל שאם כולכם נמצאים פה, וחשוב לכם שאנו הנציגים פה בעיר ושאלו האם נשארו אנשים בעיר- -

זו בדיחה לא מוצלחת שלי.

בגלל שחלק ניכר מהאנשים פה, גם אנשי עסקים וגם אנשי ציבור, שנמצאים פה, באמת העיר חשובה להם.

לפני שאתחיל, העיר טבריה מחבקת אתכם, את כל משפחות החטופים. אוהבים אתכם. לפחות חלקם מגיעים אלינו גם לישיבות מועצה, משפחת סיגל הגיעו אלינו לישיבות מועצה ואנו מקווים בעז"ה שכל החטופים יחזרו במהרה, אמן.

העיר טבריה, מ-8 בחודש אנחנו במלחמה. העיר עצמה במלחמה, בשונה מערים אחרות. כעיר תיירות, התיירות פסקה לגמרי. כל העסקים שלנו, אבל כולם, שהם מושתתי תיירות, נפגעו. כמובן יחד עם משרד התיירות ועם נציגי הממשלה חיבקנו את כל המפונים שהגיעו לטבריה, והשתכנו בשלב הראשון בבתי המלון. בחודשים הראשונים מדובר על 20% מהמפונים היו בעיר טבריה. אנחנו חיבקנו אותם, וחשבנו שזה הדבר הכי נכון לעשות. הדרך שלנו של העיר להיות שותפים למלחמה, זה לתת את אותם פתרונות למפונים. אבל ברגע שנתנו את הפתרונות למפונים, לא הבנו שאנו נשארים מאחור. מרבית העסקים שלנו, שהם מושתתי תיירות, נפגעו. כי ברגע שיש עסק מושתת תיירות שכל הדרך להגיע, הוא מובנה על זה שיש – מגיע מבקר לעיר, מבלה יומיים, שלושה, ארבעה, קונה מה שקורה, מבלה היכן שמבלה וחוזר חלילה. אבל ברגע שהמפונים הגיעו והפכו להיות חלק מהתושבים שלנו, והם עדיין אתנו, היום יש כ-8,000 תושבים חדשים ישנים אצלנו בעיר, הם תושבים לכל דבר. התיירות מתה. וכשסוגרים את הכינרת, התיירות מתה. היה עצוב לראות בחודשים האחרונים שאין אפילו סירה בכינרת. שלא לדבר על אנשים שישחו בכינרת. והמשמעות היא שהעסקים נפגעים.

אני אתמול בצער גדול שמעתי שמלון שלם רוצה לסגור. הוא פשוט לא יכול יותר. טבריה בניגוד לאילת, התיירות היא תיירות נכנסת. לפחות בשמונה, תשעה חודשים לא רואים הזמנות. בדרך כלל הזמנות הן שנה קדימה. וכשאין הזמנות המלונאים – והם נמצאים פה – הם מבינים שהם צריכים לעשות את הדברים אחרת.

לכן פניתי למשרד האוצר, ואמרתי להם: תעזרו לעסקים. אל תתייחסו אלינו כאיזו בעיה כשהבעיה היא למעשה אם יש יירוט או לא, אם היו לנו אזעקות או לא - תקנת חירום. זה לא מעניין. מה הקשר לתקנת חירום? אז לא היו אזעקות, אבל נופש אחד לא הגיע, אז מה זה עוזר לי?

ואני צריך להסתכל על אנשי עסקים בעיר, להסתובב ולראות שהכול ריק. ואני אפילו לא יודע איך לתת להם איזה דרך לפיצוי. ביקשו ממני במשרד האוצר: תביא נתונים. אמרתי: צודקים. שר האוצר אמר: תביא נתונים, נראה איך אנו עוזרים. בדקנו את כרטיסי האשראי מינואר עד סוף אוגוסט שזה הנתון האחרון שיש לנו. מסתבר שבממוצע עסקי התיירות שלנו נפגעו ב-50%. יש עסקים שנפגעו ב-80%, 90%, יש ב-25% אבל העסקים נפגעו ואנו מרגישים את זה – בארנונה, בסגירת העסקים. פה משרד האוצר צריך לדעת איך לשפות את העיר ולא ללכת איתי על תקנת חירום. יש בעיה משפטית - שיפתרו אותה. האנשים הללו בסוף נצטרך לתת להם את הכסף בין אם מביטוח לאומי ובין אם בדרך אחרת. זה שלב אחד שאני רוצה לדבר עליו וחשוב לי שהאנשים פה ישמעו אתכם וצריכה להיות פה החלטה מאוד ברורה על כל העסקים.

שנית, כל חברי הכנסת שהיו פה, וכולם היו בטבריה, הדבר הראשון כשנכנסים לעיר אומרים: טבריה, איזה פוטנציאל לא ממומש יש לעיר הזאת. איזה פוטנציאל לא ממומש יש לעיר הזאת. חבר'ה, אנחנו רוצים לממש את הפוטנציאל. המדינה החליטה זאת. המדינה אחרי כאוס פוליטי שהיה בעשר השנים האחרונות בטבריה שמה ועדה ממונה ב-3.5 שנים האחרונות שהתחילה להניע את הגלגל נכון יותר לעיר. התחלנו להרגיש את זה. כשנבחרנו, כל נציגי הציבור שנמצאים פה, החלטנו שאנו ממשיכים את הדרך הזו. אנו רוצים להפסיק לשמוע את המושג הלא ברור, לא נכון והמיותר של הפוטנציאל הלא ממומש. זה אומר שיש להמשיך להשקיע בעיר כדי שהיא תהיה בשלב של האצה. התחלנו להמריא. אנו רוצים להאיץ וחייבים את זה. אנו בנינו תוכנית גם לטווח הקצר, גם לטווח הבינוני וגם לארוך. אמר יושב-ראש הוועדה – עיר מיוחדת. כן, זו עיר מיוחדת - לכלל הדתות, זו עיר מיוחדת לכל עם ישראל. זו עיר שאם ידאגו לה היום בעשרים השנה הקרובות אף אחד לא יצטרך לדאוג לה יותר וזה הזמן כי מהמשבר הזה אנחנו רק יכולים לצאת לצאת יותר טובים ונוכל לנצח את המשבר הזה כי זה המשבר השני שאנו עוברים. במשבר הקורונה נפגענו, במלחמה הזאת אנחנו מהיום הראשון פה, ופה אנחנו צריכים את העזרה שלכם חברי הכנסת היקרים, את כולכם יחד אתנו כדי שנגיע להחלטת ממשלה ברורה למען העיר. תודה רבה.

תודה רבה.

גפני, הצעה לסדר ברשותך. אנחנו תמכנו בדיון על טבריה ובצדק, אבל שלחנו לך מכתב על נצרת, שיהיה דיון.

אני יודע. לא זרקתי את זה.

העיר קורסת.

נראה מה לעשות. אדבר איתך. קיבלתי את המכתב. לא מתעלם מזה. להפך. ששון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ראש העיר פה, והאוצר מולי אז יהיה יותר קל. אסביר לך מה זה טבריה בתור צפוני ועכשיו כמפונה באילת. טבריה זו עיר תיירותית. אישית היינו יוצאים שם לבלות, למסעדות. היום טבריה מתה. אם בן דוד שלי מפונה בטבריה, אורח שמגיע לטבריה קונה דברים, הולך למסעדה, לבית קפה. בן דוד שלי שגר שם שנה ומשהו לא קונה דבר. חי שם. היה אצלי חבר באילת, שאל אותי: אתה לא יוצא לבלות? השבתי: כמה אני יכול צאת לבלות? זה כבר בית שלי. פה מתחילה הבעיה. טבריה היא עיר של מפונים. לא קונים שם מברשת שיניים ולא המסעדה ולא להשכיר סירות פדאל או סירות מנוע. העיר מתה, והאינטרס שלנו הוא להחיות אותה. בגדול, הייתי מבקש ממך, ויודע שיש לך היכולות ויש פה היושב-ראש, שמעבר לעסקים שמגיע להם פיצוי, אם זה האוכל והאטרקציות והמלונאות, כי הכול מת, אין שם תייר אחד, אנחנו צריכים לקחת כסף ולהשקיע בטבריה כדי לפתח אותה ולהביא אותה למקום שצריך להיות.

בתיירות זה גלגל מטורף. התייר שמגיע לבית מלון זה המסעדה, ההוא שמשווק לשם את הביצים, החרדי משגיח הכשרות. לא רק התיירות. כל טבריה אכלה אותה כי גם כל אנשי טבריה חיים – כולם על בסיס התיירות. הם משגיחי הכשרות, הטבחים, הבל בוי, יש להם האטרקציות. לכן טבריה במקום מאוד קשה.

כל פעם פלסטרים. אני יודע מה אתה יודע לעשות וכמה אתה רוצה לעזור, ולכן גם כינסנו את הדיון. אסור לנו לצאת מהדיון הזה בלי שאנו יודעים שטיפלנו בהם באנטיביוטיקה, לא פלסטר. שיהיו בריאים מהנושא. אם זה לשחרר תקציבים לעסקים ולמלונות שלא יקרסו, לעזור לעיר. לחדש את העיר. אני מוכן ללכת איתך לסיבוב שם. אין שם כלום. גם המתקנים. כולם חיים שם, נהיה שם עיר של מגורים. לא תיירות, לא שום דבר. זה עצוב ואסור. טבריה צריכה להיות על הגל ולהתפתח ולהיות ברמות של אילת ואפילו יותר מזה כי היא לא פחות יפה מאילת או מכל עיירת נופש שהייתי בה בעולם. אנחנו צריכים לעזור להם עכשיו ובעתיד. תודה.

תודה. בבקשה.

שלום. קודם כל, תודה רבה על היוזמה. זה מאוד חשוב למי שמי שבא מהעיר טבריה, גדל בה ומאמין בה. אנו מתקנים את מי שאומר את המשפט של הפוטנציאל שמה שרואים מכאן לא רואים משם. אנחנו שם, עושים, בונים, יוזמים. לי יש היום שלוש בקשות להיתר לבתי מלון עם כל החשש. אני עדיין ממשיכה. אני יוזמת, מאמינה בעיר. מאוד חשוב לנו ההירתמות שלכם כי טבריה היא הפנינה של מדינת ישראל וחשוב לנו שכולם אתנו יאמינו בדרך ונצעד לשם כמו שצריך. תודה.

תודה רבה. אלי דלל.

תודה. מעדיף שנשמע את העצמאיים, כי הוא צריך ללכת. מוכן לוותר לו. אני מייד אחריו, אדוני היו"ר.

שלום, אני יושב-ראש ארגון לשכה לקידום פיתוח העסקים והמסחר בטבריה. לפני שנתיים הקמנו את הארגון הזה, הוא קורם עור וגידים. הוא בהתחלתו, מקווה שיהיה לו עתיד ורוד.

קודם כל, לעניין של הפוטנציאל של טבריה, לפני שאתייחס ספציפית לדיון הזה, טבריה לא תמצה את הפוטנציאל שלה לעולם. אפשר להסביר את זה אבל לא בדקה - יש להבין מה קרה בארבעים שנה האחרונות, אילו שינויים כלכליים קרו פה. קרו פה דברים רבים שגרמו לה לשקוע. 2,000 יחידות ציבורי בעיר של 19,000 יחידות דיור, ראש העיר מתחיל את החודש עם 2,000 יחידות דיור אז אנו כבר במינוס, 7.5% נכות שמקבלים ביטוח לאומי בטבריה, מקום ראשון בארץ. על כל 100 אנשים 7.5 איש מקבלים נכות. אנו יודעים מה המשמעות של לקבל נכות, מי משלם את הארנונה לעיר וזה רק קצה המזלג. העיר בנויה כך שתתחיל כל חודש בהפסדים, שתהיה נסמכת וזקוקה לתקציבי איזון, לפי מה ששר הפנים רוצה לתת. זה תורה שלמה ונשמח יום אחד לארח את כולם, אם ראש העיר ירצה, שעה שלמה נראה לכם מצגות מה היה בשנות השמונים ומה כרגע המצב, ואני אומר לכולם – טבריה לעולם לא תצליח להגשים את עצמה, לא בתצורה שהיא כעת.

אבל קצר בבקשה. לא מדברים על ההיסטוריה של טבריה אלא מדברים על תקופת המלחמה.

ב-2.4 הייתי פה. כל מה שנאמר פה והולך להיאמר ייאמר - אמרתי. אם אדוני היה שמח לראותי כפי ששמח לראות את חבר המועצה דוד אולי, אולי היו מקשיבים לי. הייתי פה ב-2.4 כשהצבעתם על תקנות התוספת החמישית, הראיתי לכם ירידות של נתוני – העיר אילת הייתה 6% בתחילת מרס. הכול חזר לפרוח באילת. טבריה הייתה על 20%. הראיתי לאנשי האוצר שלא נמצאים פה.

יש פה נציגה מהאוצר שעושה עבודה טובה למען טבריה.

אדוני, הראיתי לכם ירידות, כל מה שראש העיר מספר.

מה אתה מציע לעשות עכשיו?

החלטה 975 ו-970 היא החלטה של משרד הביטחון, החלטה ביטחונית ואיני מבין למה חברי המועצה ואנשי האוצר שהיו פה ופיקוד העורף שסירבו להגיע לפה, גם חבר הכנסת עמאר אמר: לא רוצה להמשיך בדיון אם אין פה נציגים של משרד הביטחון ופיקוד העורף, ולמה לא מתייחסים להחלטה 975 של הממשלה שהיא החלטה ביטחונית במימוש של צה"ל כמהלך ביטחוני? למה רק כיפות ברזל ולמה רק סוללות שממוקמות פה או שם? עשו את זה באילת אבל על אילת הדביקו כמו כפפה ליד, שהסיוע שניתן בינואר פברואר יתאים רק לאילת ולים המלח. לא לטבריה. התעלמו בינואר, פברואר, מרס, אפריל. בהחלטות האלה ספרתי כמה ישובים, 130 ישובים קיבלו סיוע בערים וישובים מוטי תיירות, 130 ישובים ומעל 120 ישובים קיבלו שהם ישובים שנסמכים על תיירות והיו זכאים לפיצויים של תיירות. 250 ישובים קיבלו מתווה פיצויים. והעיר טבריה שאינה עיר תיירות לא קיבלה אפילו שקל עד היום.

תודה.

יש לי דברים חשובים. תודה.

בהזדמנות אחרת. אלי דלל, בבקשה.

תודה, אדוני היו"ר על הדיון הזה. אני מודה לעיריית טבריה ולעומד בראשה. הייתי בטבריה, כינסתי שם את הוועדה לזכויות הילד, ואני חייב לומר שהתפעלתי מהפעילות של עיריית טבריה לגבי המפונים וילדי המפונים. טבריה קלטה למעלה מ-13,000 שלא לדבר על כמות הילדים, והיא קיבלה אותם בזרועות פתוחות. לא חיכתה להנחיות מהממשלה או לקבל תקציבים מהממשלה. טיפלה בהם כאורחים רצויים. אני ראיתי את ההתנהלות של מחלקת הרווחה, של מינהל החינוך אצלכם. הקליטה שלהם בבתי הספר, פשוט מדהים לראות איך קלטו את המפונים.

המדינה חייבת לעזור לטבריה לא רק כי קלטה את המפונים וטיפלה בהם. טבריה זו עיר מטרופולינית של כל הצפון. כשמסתכלים על טבריה, המדינה צריכה להשקיע בה – לא רק מתן של הטבה זו או אחרת אלא השקעה כספית רצינית כמנוע צמיחה. המדינה צריכה להבין שהשקעה היא לצורך צמיחה ולא רק לצורך פיצוי. זה מה שהמדינה וגם אנו צריכים כחברי ועדת הכספים להמליץ לממשלה לטפל בטבריה כמנוע צמיחה. תודה, אדוני.

תודה. חמד חמער.

אדוני היושב-ראש, קודם כל אני רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה, לנציגי העיר טבריה בראשות ראש העיר. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שיש לקיים כאן דיון על תוכנית מיוחדת לטבריה. לא דיון על הפיצוי שיקבלו אנשי העסקים כאן רק. לא מצליח להבין את האוצר ולמה הוא מסתמך על פיקוד העורף. הרי תייר לא יגיע לצפון או לטבריה במצב הנוכחי. אף אחד לא יעזוב את תל אביב, והיום כל המדינה במלחמה אבל אף אחד לא יעזוב את תל אביב, אף אחד לא יגיע מחו"ל, אף אחד לא יזמין בית מלון כל עוד המצב כך בצפון. לכן איני מבין - פיקוד העורף מחליט איזו עיר תקבל פיצוי כך ומי כך, מי יקבל מחזורי ומי לא. ואם יש סוללת תותחנים ליד או אין סוללה. זה לא קשור. הרי תייר לא יגיע. אף אחד לא ישקיע בטבריה עכשיו ויזמין בית מלון ויגיד: אני הולך להוציא כסף וללכת לבית מלון בטבריה במצב הנוכחי. לכן אנחנו צריכים לשנות את כל התפיסה, אמרתי זאת יותר מפעם.

לא יכול להיות מצב שפיקוד העורף מחליט. אבל לאוצר מאוד נוח. פיקוד העורף מוריד את ההגבלות אבל דבר לא משתנה. אף אחד לא יגיע. הוריד את ההנחיות והוריד את המגבלות, פיקוד העורף - זה לא משנה לאנשים כי הם חיים את המציאות.

ניצחנו את חיזבאללה. איך? עדיין עפים עלינו טילים, עדיין נכנסים למקלטים אנשים. עדיין אנחנו במלחמה, אבל למשרד האוצר מאוד נוח להסתמך על כל מה שאומר פיקוד העורף ואומרים – פיקוד העורף קדוש. אמרתי באחת הוועדות - בלי שיגיע פיקוד העורף כאן ויסביר על כל ישוב וישוב למה החליט את ההחלטה הזאת ולא יכול להיות בנושאים כלכליים שפיקוד העורף יחליט. אנחנו צריכים לקיים כאן דיון, עשית את זה עם אילת, עשינו את זה עם אשקלון והרבה ישובים.

חוץ מאופקים.

אופקים לא קיבלו כלום. צריך לקבל החלטה כאן והממשלה צריכה לקבל החלטה, תוכנית מיוחדת לעיר טבריה. איפה יש לנו עוד עיר במדינת ישראל - יש אגם, כינרת ויש פוטנציאל אדיר ובתי מלון ואנשים השקיעו שם והכול מת. דבר כזה אסור לנו בשום מצב לפספס אותו. אנחנו כמדינה, ומשרד האוצר ברגע שאתה משקיע, אותם אנשים ישלמו ארנונה, ישלמו מיסים, ייתנו פרנסה לעוד אנשים, ישלמו עוד מיסים. הכול חוזר לטובת המדינה. במצב הנוכחי אנחנו צריכים תוכנית מיוחדת לטבריה, להכניס את טבריה למחזורי ולא פיקוד העורף צריך להחליט אלא האוצר צריך להחליט לפי נתונים. ראש העיר אמר שיש ירידה של 50% בהכנסה לאנשים. יש ללכת לפי הכנסות, וכרטיסי אשראי יכולים לבדוק כמה ירידה יש. תודה רבה.

תודה רבה. עינב פרץ, מנהלת מחוז צפון במשרד הפנים, בבקשה.

צהריים טובים. אנו מלווים את הרשות מבחינה מוניציפלית. טבריה כפי שנאמר פה על ידי ראש העיר, הייתה רשות בתוכנית הבראה הרבה שנים. זו אחת משלוש הרשות שעברה מהבראה להמראה גם בעקבות הוועדה הקרואה ואנשי המקצוע שליוו וכמובן יוסי שממשיך את ההתנהלות.

במלחמה כפי שנאמר פה, טבריה קלטה את מספר המונים הגדול ביותר כמעט, ולכן קיבלה את התקציב בהתאם.

עדיין לא קיבלנו. ממרס עד היום לא קיבלנו את הכסף. אנו היום מממנים את זה.

אנחנו גם דואגים לכם.

אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מבקש לקבל התייחסות. הדוברת מנמקת באופן מאוד נעים.

נכון להיום ממרס עד היום לא קיבלנו. אנחנו מממנים.

דובר כשמייצג רשות ממשלתית עם תפקיד- -

בסדר. זה לא נושא הדיון שלנו.

היא קיבלה את רשות הדיבור.

היא מנהלת מחוז הצפון במשרד הפנים.

היא סוקרת נתונים. מבקש שהם ייאחזו במציאות כי אם היא מוסרת נתון וראש העיר אומר: לא קיבלנו בפועל והיא אומרת: אנו עובדים על זה. שהיא תהיה אותנטית. אדוני היושב-ראש, תפקידך כיושב-ראש הוועדה כמנהל הדיון לוודא שמי שמקבל את רשות הדיבור, ודאי אם הוא דובר רשמי, שייתן לנו נתונים שאוחזים במציאות.

גם אני מבקש לומר לך – אני מקבל את מה שראש העיר אומר אך זה לא נושא הדיון. אני רוצה לקבל החלטה ורוצה את ההתייחסות שלך. את מנהלת מחוז צפון במשרד הפנים. אני רוצה התייחסות לזה שאבקש לקבל החלטה שיהיה מעמד מיוחד לטבריה מבחינת הסיוע להם. הדיון הזה לגבי מענק האיזון האם מקבל או לא ולגבי מענקים אחרים – זה דיון אבל לא הדיון הזה.

ההתייחסות שנתתי היא למפונים כי עלתה פה, ומשרד הפנים כן משפה ושיפה וישפה בשבוע הקרוב – יוסי, תקבלו כל מה שמגיע לכם.

כמה זה בשקלים? מה מודל הפיצוי והשיפוי? על ארנונה של עסקים?

לא, אני מתייחסת למפונים. הפיצוי לטבריה – חמישה שקלים לתושב מפונה ליום, כפול מספר החודשים לפי הצהרת הרשות. זה הרבה כסף. הם קיבלו מעל 10 מיליון בפעם הקודמת.

נכון, פשוט זה לא הדיון.

נכון. הדיון הוא שמעבר לפיצוי הזה טבריה לא קיבלה שום שיפוי. אתם לא נותנים לי לסיים. בנוסף, טבריה הייתה לה החלטת ממשלה מיוחדת בשנים עברו בגלל התיירות, בגלל הכינרת ולזה יש להתייחס.

מתי הייתה החלטת ממשלה?

2012.

מה הייתה ההחלטה?

2022. באמת טבריה, גם התייחסנו אליה בצורה אחרת. נתנו לה תוכנית המראה לצורך מנועי צמיחה כלכליים ואנחנו חושבים שיש להתייחס לטבריה בהיבטים אחרים.

את בעד לקבל החלטת ממשלה מיוחדת לטבריה?

כן.

זו עמדת משרד הפנים?

כרגע לא כעמדת משרד הפנים. נקבל את העמדה שהוועדה תקבל בסופו של יום. לטבריה יש צורך במענים מיוחדים, ואם זה יהיה באמצעות החלטת ממשלה, אנחנו נקבל זאת. אם זה יהיה באמצעות מענים אחרים לצורך החלטות ממשלה צפון כולו גם את זה נקבל. אנו כן חושבים שיש – אני אחראית על 94 רשויות. יש מענים כרגע לקו עימות למפונות. כל שאר קו עימות עדיין אין לו מענים וכמו רשויות כמו צפת וחצור וגליל וגולן שאין מענים.

תתמכו אם נקבל החלטה, מעמד מיוחד לטבריה? לשם אני חותר, ואתם תתמכו בזה אם זו תהיה החלטת הוועדה.

מניחה שהמשרד יעביר עמדתו אך לא מניחה שתהיה התנגדות.

תודה רבה. ינון, בבקשה.

תוהד רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, הדיון הזה אפשר לחלקו לשני דברים עיקריים. ראשית, בעלי העסקים. פורסם תזכיר על הפיצויים. הרי מה שפורסם שם זה מסלול של הוצאות מזכות שלא עוזר בדיוק למי שסגרו את העסקים שלהם או שהיו פתוחים ולא היו להם הכנסות. גם מה ששבוע הבא או עוד שבועיים יגיע לפה, כשיסתיים התזכיר ומשרד האוצר יחליט להביא לפה את הפיצוי – כבר אנו אומרים: לטבריה זה לא ייתן את המענה. כמו שאמר ראש העיר, נשמע את בעלי המלונות, את המסעדות, את התיירות שם - שום דבר. זה נושא אחד. אגב, כשמדברים על מלונות – מקבלים כסף. אבל להכניס במשך השנה זוג לחדר ולהכניס למשך שנה ארבעה אנשים בחדר הבלאי – ודיברנו על זה בעבר – הוא אחר לגמרי. אמרו שייתנו פיצוי – לא יודע אם ניתן פיצוי. לנושא העסקים יש לתת מענה מיוחד בלי קשר להחלטת הממשלה. קודם כל את המענה הזה, שרשות המיסים צריכה להבין שפה יש לעשות שינוי בהסתכלות של טבריה, לא כמו כל הערים בצפון. זה משהו אחר לגמרי, עיר קולטת.

כשמדברים על חמישה שקלים לתושב, לזמן של חודש, חודשיים, שלושה, בסדר. שאל את ראש העיר כמה כסף הוציא לתיקון תשתיות, לתחזוקת העיר שלא קיבל חזרה הכנסות מזה. אם ביום רגיל הוא אמור לתת מענה בצורה של ניקוי הרחובות ופינוי אשפה וכו', יש לו מענה, ואלה מחזירים, וביחד יש תן וקח. פה בינתיים רק נותן, לא לוקח כי אותם מפונים שמגיעים לא באים ליהנות. יש לי משפחה מפונה בטבריה שנמצאים במלונות מ-8.10 שהיו שם, הם עברו לטבריה. עד היום נמצאים שם. תשאל אם פעם אחת יצאו לסיבוב - יגידו: למי יש ראש לזה? תזכרו את החופים שהיו סגורים. אין הכנסות לעירייה מזה, אבל העירייה הייתה מוציאה, היא בגירעון. לכן החלטת הממשלה אמורה להיות מצד אחד וצריך לתת מענה לאותם עסקים. הבאנו את זה באילת, אפשר לעשות את זה גם בטבריה ואני חושב שהיום טבריה זועקת לשמים וחבל שנגיע למצב של טבריה ששוב נצטרך להחזיר לה את המקום של חשב מלווה ותוכנית הבראה. מה נגיע? אז נבקש לעשות לה החייאה? בוא נטפל בזה עכשיו ולא בעוד פלסטר אלא לתת טיפול, מענה אמיתי כדי שלא נצטרך לומר – אמרנו לכם. זה הזמן להביא החלטה טובה לטבריה, ולבעלי העסקים יש לתת מענה ברשות המיסים על פי מסלול מחזורים ולא רק לחודשים האלה. מגיע להם מינואר כי מינואר כבר נתנו. שם יש לתת את המענה.

תודה רבה. בבקשה.

בסוף הפתרון לטבריה לא יגיע מכל פעם לתת עוד מענק ועוד סבסוד. בפגישה אצל ראש העיר שהיתי שהיה מנכ"ל הרבה מאוד שנים, אז הוא מכיר את העיר טוב. יש לו רעיונות שקשורים דווקא בתחומים של משרד הפנים גם להכרזה על אזור מועדף מבחינת מפעלים ממשלתיים ששם יש לו מקום איפה לשים, וגם לעזרה וזירוז בכל מיני תוכניות בנייה שאנשים רוצים לבנות. יש לא מעט פרויקטים של בנייה שרוצים לעשות בטבריה ונתקבל בכל מיני מכשלות תכנון כדרכן של ועדות מחוזיות שפועלות יותר כבלם בנייה מאשר כמאיץ בנייה. פה צריך את ההתגייסות של משרד הפנים לעזור במקומות שזה לא ללא כסף. לא רק מחשבה ותשומת לב, לסייע ולקדם כדי שטבריה תוכל לעזור לעצמה. זה כסף גדול, וזה להפוך את טבריה בבת אחת מעיר שהיא על סעד לעיר שיכולה לייצר לעצמה מקורות הכנסה. לכן הייתי שמח לשמוע ממשרד הפנים מה קורה, למה זה תקוע ואיך אפשר לזרז את זה.

תודה רבה. נאור, בבקשה.

תודה רהה. קודם כל תודה רבה על הדיון. למרות שהגשתי ב-29.10 אבל אנחנו לא במרוץ סמכויות כי אתה בטוח תנצח במרוץ הזה.

אני שונא את המילה יש לו פוטנציאל.

הלוואי שנוכל כולנו יחד לעזור.

הלוואי שתשתף אותי פעם בשולחן שבו אפשר להתחיל לעזור. ביקשתי את זה ממך לפני שנה. היםו כשאני ממלא מקומך תתחיל להתייחס אליי ברצינות. למה אני שונא את המילה יש לך הרבה פוטנציאל – זה מה שאמרו לי ותראו לאן הגעתי. אני אומר את זה בחצי הומור.

רוצה להתייחס לראש מועצת מגדל. גם מגדל נמצאת עם אלפיים מפונים מתוך אוכלוסייה של אלפיים. כלומר הגדילו אותם במאה אחוז. הפתרונות ידועים לכולם. לא אומר תיירות, לא נהר, לא קיאקים כי כולנו יודעים מה הפתרון. שנה שלמה מדינת ישראל לא מתייחסת לטבריה. כאילו התעורר הבוקר משרד הפנים והביא לו חמישה שקלים, שהיום שוקו ולחמנייה אני לא קונה בזה אבל אומר – אתה מקבל על מפונה ועוד אומרת: קיבלתם מיליונים. מישהו מתייחס בכלל לניקוי האשפה, להוצאות החשמל, להוצאות השכר על חינוך בלתי פורמלי, למשאבים הבלתי נגמרים שצריך לספק לתושבים רגילים? איפה הייתם שנה שלמה חברי הקואליציה? ואל תתעצבנו עליי. שנה שלמה העיר צריכה יחס. מישהו דיבר איתם? כמה תקציבים העברתם השנה? ארבעה תקציבים? עוד תקציב מגיע עכשיו. אני לא מתעסק בעבר – לימדת אותי את זה. נתעסק בפתרונות. אני יכול לקטר עליכם – מתי מעניינת אתכם טבריה ומתי לא וחוק המתנות וחוק מינוי ראשי ערים – שם את זה בצד. מגיע עכשיו שוב תקציב, שוב פותחים אותו. 33 מיליארד שקלים או 30 מיליארד שקלים שאמרנו שיהיה וצחקתם עלינו. ועדיין מגיע שוב תקציב לפני 25'.

הסכמנו.

אבל העברת את התקציב.

זלזלת.

אתה לא, ינון, אבל חלק זלזל. זה לא הוויכוח. מגיע לפה שוב תקציב. חברי הקואליציה, אצביע נגד כי אתם מתנהלים בצורה שערורייתית, ואתם יודעים את זה. אני מאתגר אתכם – אם אין החלטת ממשלה על טבריה, שכל השולחן מכיר שצריך החלטה, אם אין החלטה על טבריה, ואין התייחסות לטבריה, אין תקציב מדינה. פשוט מאוד. התושבים בטבריה הם לא פחות חשובים מהתושבים במרכז הארץ, ואם במרכז הארץ העסקים היו קורסים, הייתם מטפלים בזה. אותו כנ"ל צריך לעשות לטבריה. אין התייחסות לטבריה – אין תקציב מדינה. עוד צעד – כי הבאת את החוק שבוע שעבר במקום הדיון על טבריה, שם את זה בצד – הבאת דיון על חוק הרבנים. אין חוק רבנים אם אין חוק על טבריה. אין משרד לצפון של אלקין עם 20 מיליון שקל תקציב אם אין התייחסות לטבריה. הרי יש מלא כסף. יוותר שר הצפון על 20 מיליון השקלים וייתן לטבריה. הכי קל. לא צריך החלטת ממשלה או כלום. 20 מיליון טוב לך? גם התפקיד שלו, גם יוותר על הכבוד שלו וגם מביא פתרון לתושבי טבריה. תודה רבה ושבת שלום. התייחסותך?

לא מדבר על 20 מיליון שקל אלא לתת מעמד מיוחד לעיר.

כל מה שאמרתי שמעת 20 מיליון.

אתה כמוני יודע שאתה יכול להחליט עד מר בלילה על 20 מיליון שקל ולא יקבלו שקל.

אל תעביר תקציב.

אני רוצה מעמד מיוחדת לטבריה.

תוך שבוע אם אתה אומר למשרד האוצר שאין תקציב, מבטיח לך שתוך שבוע יש החלטה על טבריה. אתה איתי בזה?

אתה רוצה שאתן לך תשובה מייד?

כן.

לא. כי דרשת עוד משהו – למשל לתת כסף לבית בן גוריון, צריך לתת?

אני דרשתי? אתה לא רוצה לתת כסף? כשהתקרה תיפול עליהם תיתנו כסף?

רציתי לעשות את זה כבר השבוע. יעקב אמסלם, בבקשה.

תודה. אני בעל עסק. בצניעות, אדבר בשם מעסיק גדול בטבריה, מעל ארבעה עשורים. למעשה, אחרי שנאמרו כל כך הרבה דברי טעם וכולם מבינים שצריך לעזור לטבריה, אנו חושבים שכמו שהממשלה לא יכולה לבד לעזור לטבריה וכמו שהיזמים לבד לא יכולים לבד לעזור לטבריה, חייבים לחבר בין היזמים לממשלה ולעשות תוכנית עידוד משמעותית מאוד שתגרום ליזמים להגיע לטבריה. יזמים שיגיעו לטבריה, הם לא יגיעו לטבריה בלי שתהיה להם תוכנית עידוד משמעותית. פרקטית יש לטפל בנושא של מס חברות. כל יזם שירצה להיכנס לאותה תוכנית עידוד, התוכנית צריכה להציע לו לפחות 50% משיעור מס החברות כלומר 11.5% ביום ובכל הקשור לעידוד בנייה או של שיפוץ בכל תחום של תיירות וחדשנות, אני חושב שהוא צריך להביא הון עצמי של 25%. צריך לקבל מענק של 40% וחושב שהוא צריך לקבל ליווי של ערבות מדינה של הלוואה בשיעור של 35% בריבית מועדפת. תוכנית פרקטית שתאפשר את אותו מנוף, שיגרום ליזמים להגיע לעיר, להכניס חמצן ולשנות משמעותית ומהותית את כל צורת החשיבה המעשית, איך לעשות תוכנית, לא להכניס פיצויים ולהתייחס אלינו כאל מסכנים. יש לנו יכולות אבל חייבים לחבר ולשתף פעולה. תודה.

תודה רבה. משרד האוצר.

שלום.

חבר הכנסת גפני, אני מנהלת אידו בתי המלון והתיירנות. היינו כבר ביוני האחרון וכבר ביוני ביקשנו להכניס את טבריה למתווה. סיפרנו על הירידה שיש בתיירים בארץ בכלל, 80% תיירים שאת זה כולנו יודעים. טבריה אירחה 20% כמו שאמר ראש המועצה, 20% מהמפונים. טבריה זו עיר מוטת תיירות, אבל יותר מזה יש הרבה עסקים קטנים בטבריה ומלונות קטנים שאם הממשלה לא תעזור להם, פשוט יקרסו. תודה רבה על רשות הדיבור.

תודה רבה. אייל קינן.

שלום מכובדיי, אני מנכ"ל חברת NDJ, חברה תיירותית מסחרית. אנחנו מקיימים אטרקציה תיירות, מרכז מבקרים גדול בטבריה שבמהלך שנת תיירות רגילה עוברים בו כמה עשרות אלפי תיירים. חברה שהעסיקה עד המלחמה כ-50 עובדים, מפרנסת 50 משפחות בטבריה והסביבה. כיוון שאמרו פה הדוברים שהאוצר רוצה מספרים, ואני לא בא לייצג את הגופים הגדולים אלא את החברות הקטנות והבינוניות, לסבר את האוזן – בשנת תיירות נורמטיבית המרכז אצלנו עוברים בו מעל 60,000 תיירים ומגיע למחזור של כ-36 מיליון שקלים שרובם ככולם במטבע זר מתיירות נכנס שנכנס למדינה. בשנה החולפת, מאוקטובר 23' לאוקטובר הנוכחי, מספר הכניסות היה 3,000 מבקרים. רובם לא תיירים כמובן. המחזור ירד ל-2.5 מיליון. זה ירידה של 93%.

אמרתי שהממוצע.

אני אומר מביתי. אם אנו רוצים להיות ספציפיים יותר, מרגע שעברנו ללוחמה בצפון והוכרזנו כאזור בסטטוס שונה, גם מעט המבקרים המקומיים – ושוב, יש להבין מי קהל היעד שקיים כיום. כפי שציינו פה, טבריה היא עיר שאין בה תיירות נכנסת כי האנשים לא רוצים לבקר באזור שבעייתי ביטחונית. שנית, המלונות מלאים מפונים.

זה לא נכון. חלק קטן מהתלונות.

גם אני חי בעיר הזאת ויש אלפי מפונים בעיר שחלקם הגדול במלונות, במהלך השנה האחרונה. אולי לא בחודשיים האחרונים. אנחנו מדברים על שנה. קהל הלקוחות הצטמצם מאוד, ואם ניקח את התקופה מאז שפרצה הלוחמה היותר מסיבית בלבנון, גם זה ירד לחלוטין, ואם אני משווה את ספטמבר אוקטובר שעברו עם ספטמבר אוקטובר האחרונים, אנו רואים ירידה מחודשים שכבר ככה היו נמוכים ב-85% ואנו היום במצב שהוא קריסה ולא תחילת הקריסה. עסקים כמונו נמצאים בסוף הקריסה, על סף תהום. באנו היום לזעוק את הזעקה של העסקים הללו כדי לקבל תמיכה ועזרה כי אני רוצה לפתוח - הסתכלו פה בפריזמה מאוד צרה. בוא נפתח את זה ותזכרו שרוב העסקים בעיר – זו עיר שמבוססת תיירות, אמר את זה חבר הכנסת הנכבד, במעגלים השונים שלה מבוססת תיירות, גם העובדים וגם העסקים. נכנסו לשנת 23' פצועים ומדדים פיזית על רגלינו אחרי שנתיים פלוס של קורונה, גוררים חובות והלוואות. כשכבר ראינו את האור בקצה המנהרה פרצה המלחמה. זה לא אשמת אף אחד פה אבל זה המצב כיום. אני שומע את חלק מהדוברים מדברים על תוכנית אב לטבריה שאין מי מאתנו פה בעלי עסקים שרוצה בזה, זה העתיד, אבל פה המטרה שלי היום הייתה לומר: מעבר לתוכנית הכללית שתקרה אולי עוד שנים אנו צריכים עכשיו את העזרה המיידית כדי להציל אותנו, כדי להחזיר משפחות לעבודה וכדי להתקיים. תודה רבה.

בבקשה.

ההתרעות שהיו – אני עצמי תושבת כרמיאל, בעלת עסק בטבריה. מה שהיה עכשיו זה התרעות מכרמיאל.

דיברת גם בישיבה הקודמת?

נכון. כרמיאל יש עליה הרבה טילים עכשיו. לכן היו התרעות.

קודם מישהו דיבר על התוספת החמישית שהייתה ממאי, יוני, יולי, אוגוסט ועכשיו אנחנו מדברים על התוספת השישית. אני אדם מאוד מעשי. מונחת בידי הטיוטה של התוספת השישית. החמישית הכניסה את הישובים של כרמיאל וכל האזור של הגליל, בניגוד למה שכתוב פה שנקרא גליל עליון, היה האזור של כרמיאל והישובים לאורך כביש 85. אגב, לא הייתה סיבה שטבריה לא תקבל כבר אז כי בתור תושבת כרמיאל אני אומרת לכם שאזעקה אחת לא הייתה בכרמיאל באותה תקופה, וטבריה שהיא עיר תיירות נפגעה כבר אז, כי היו באותה תקופה טילים וכטב"מים על צומת גולני ועל אותו בלון מפורסם של חיל האוויר, כמות עצומה ואף אחד לא התקרב לטבריה. עכשיו בחודש ספטמבר אוקטובר טבריה הוכרזה בדיוק כמו הישובים של הקריות אך משום מה בתקנות צוין ארבע קריות כולל קריית אתא וטבריה לא מצוינת. ישובי הקריות הם ערי תעשייה. המפעלים ממשיכים לעבוד אבל טבריה עיר תיירות. לא באים אליה תיירים כשיש עליה טילים וכשהכינרת סגורה. טבריה חייבת להיכנס למסלול המחזורים. בניגוד למה שאמר נציג האוצר לפני שבועיים, במסלול ההוצאות המזכות לא מקבלים פיצוי לא על ארנונה ולא על החזר הוצאות מימון. זה במאות אלפים הבדל. בדקתי את המלון שלנו.

בנוסף, מפונים, המלונות שלא זכאים בתקופה שהיו בהם מלונות – לא זכאים כי היו להם מחזורים, לכן יש נוסחה של ירידת מחזורים אך רוב המפונים עזבו בספטמבר, חלק מטעמים כמו שלומי שהקימו בתי ספר באזור הגליל המערבי. רק נוסחת המחזורים.

לגבי מה שאמרה נציגת משרד הפנים, ב-2012 נתנו 28% מענק לטבריה. אני מציעה שימשיכו את זה.

בבקשה.

אני יזם שבונה בטבריה מגורים, מלונאות וגם חולם לעשות התחדשות עירונית. דווקא בפרספקטיבה של מי שאינו טברייני – אני מהרצליה, ובחרתי להשקיע בצפון בכלל ובטבריה בפרט. אני מאמין בעיר ואני אוהב אותה. אני שומע באוזן המוזיקלית שלי את השיח פה. אתה יודע מה ההבדל בין טבריה למקומות אחרים? טבריינים קודם כל נותנים ורק אז באים לבקש. הרבה שנים לא באו לבקש, ונתנו. לראיה מה שהיה פה בתקופת המלחמה. טבריה אירחה בכבוד רב מפונים ומשפחות, גם אנחנו עם מלון בטבריה שאירח הרבה מאוד מפונים. זה כבוד לטבריה. עיר מאוד מיוחדת.

כיזם שבונה בטבריה, יזמים מאמינים בטבריה, אך צריכים כלים כדי להגיע לטבריה. אין הרבה אנשים לצערי, שבאים מבחוץ כמוני להשקיע בטבריה. גם אם יזם כמוני שבונה לא מעט יחידות דיור ומלונות ומשקיע בעיר, לא יכול להסיט את החוגה של העיר באופן קיצוני. לזה צריך את הממשלה, את המדינה. בעברי הרבה שנים איש אוצר, מכיר היטב את הדיונים האלה. למדינה יש פה תפקיד חשוב מאוד, מחולל צמיחה של בנייה בעיר, של בנייה של כל מלון. כל מלון מחזיר הרבה מאוד מיליונים לקופת המדינה גם בתיירים שמגיעים, גם בבעלי מקצועות. אנחנו מעסיקים מאות אנשים בתחום הבנייה, ישירה ועקיפה, שעובדים בטבריה ובסובב טבריה, ומפרנסים את העיר, וזה חשוב. כל בנייה תפתח את העיר.

טבריה זקוקה גם להתחדשות עירונית. העיר – תראה את האבסורד הכי גדול – כל התחום של התחדשות עירונית התחיל למען טיפול במקומות שבשבר הסורי אפריקאי, מקומות לא מוגנים, מסוכנים. באזור השבר הסורי אפריקאי יש 66,000 בתי אב. זה אסון בסדר גודל הרבה יותר גדול מהאסון שחווינו אם יקרה כזה אסון וטבריה תהיה במרכז העשייה. המדינה, ואמרו פה מכובדים את הדברים לפניי – לא צריך פה רק מתווה נקודתי. לא איזה מענק קטן. לא פלסטר קטן שאולי יעזור לבעל עסק אחד. צריך משהו מאוד משמעותי. אתה מבין זאת טוב מכולנו. זה יפתח את העיר לעוד הרבה שנים.

תודה רבה. דוד אוחנה, משנה לראש העיר.

צהריים טובים. אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, את ההערכה שלכם לעיר לא צריך לומר, עוד זוכר מהתקופה שנלחמתם עבור הטבות המס לטבריה. רוב האנשים היו פה פסימיים אבל עשיתם את זה ואני מודה לך ולחברי הוועדה. קיבלנו 12% הטבת מס. מאוד עזר. בשמי ובשם תושבי טבריה מודה לך. הכנתי נאום כי חשבתי שצריך לשכנע, אך ראיתי שכל חברי הכנסת, הקואליציה והאופוזיציה, יודעים מה זה טבריה – רק אל תחזירו אותנו אחורה. לא רוצים חשב מלווה, לא הבראה. אנחנו בהמראה, יש ראש עיר, רק בנאום שלו כולו רוצה להפוך את טבריה. תעזרו לנו. תודה רבה.

תודה רבה. אוסנת.

אני שמעתי רק חלק מהדיון אבל הנושא של טבריה סופר קריטי גם מבחינת - -- גם מבחינת עיר לווין של הצפון. בנוסף, אני אומרת גם לראש העיר וגם ליושב-ראש הוועדה - אין ספק שאם לא יגיעו מפעלים ואזור התעשייה של טבריה לא יתפתח, תמיד יהיה גירעוני כי ארנונה למגורים היא לא ארנונה שמפתחת עיר או שמצליחה לתחזק את העיר. לכן יש פה מהלך מאוד-מאוד חשוב לעשות גם עם משרד הכלכלה, לזמן דיון בין משרד הכלכלה לאזורי הפיתוח. המדינה צריכה להתגייס להרים פה מפעל רציני בצפון. בעקבות המלחמה האחרונה אנו מבינים שכל התעשיות הביטחוניות עכשיו מתחילים להתפתח. זה הזמן להקים מפעל ביטחוני בטבריה, וזה ייתן לראש העיר אולי קצת שקט. לא בטוחה שזה יפתור לו את כל הבעיות אבל קצת שקט.

אני שמח לראות פה קואליציה ואופוזיציה כולם ביחד למען טבריה. תודה לכם, תודה ליושב-ראש. שתי הערות קצרות. הרב גפני, הצטייר שמשרדי הממשלה אולי לא רוצים לעזור. כמי שמלווה את העיר כבר עשור, משרדי הממשלה רתומים. הם צריכים אולי יותר כלים לעזור לנו לעיר טבריה. צריך לומר להם תודה על העבודה המקצועית שעושים. הרב גפני, אנו נמצאים בתוכנית המראה. נמצא פה יעקב אמסלם שמבין טוב בהמראות ממני. עכשיו אנו במצב הכי קריטי. טבריה במצב ההמראה. צריכה סופר עזרה גם מהממשלה, גם מהכנסת להעביר כמה שיותר תקציבים וסיוע כדי שנצליח בהמראה.

תודה רבה. יוסי אוקנין.

רק מבקש מכל מי ששומע אותנו, גם מי שנמצא פה וגם מהתקשורת למחוק את המילה פוטנציאל בקשר לטבריה. כי אנחנו שומעים רק פוטנציאל ולא קורה דבר. תודה רבה.

מבקש מנציגת האוצר. אני רק מבקש, כשאת מסיימת על טבריה, דיברה איתי גילי תמיר על נושא המענקים למשרתי המילואים. משרתי מילואים שנמצאים בחזית, ולא היה להם הזמן או אפילו לא ידעו שצריכים להגיש בקשה, לא הגישו בקשה ואתם מעכבים את הסיוע להם ואת המענקים כי לא הגישו בקשה. אפילו אתם דורשים החזר.

צודק הרב גפני. לא יודע אם זה אליך או לרשות המיסים. גם שמעתי את זה אתמול בתוכנית של גילי תמיר. יש סיפור שמילואימניקים – העברתם את קרן הסיוע לקרן מילואים. מה שקרה שם, אמרתם: עד חצי שנה מאז שיצא לחופשה, לא משנה אם החופשה הייתה יום או יומיים או שבוע או חודש אז אם חייל מילואים היה מ-7.10 עד אפילו 1.12 או 1.1 ויצא ליום אחד חופש, עברה חצי שנה אבל בינתיים החזירו אותו למילואים פעם שנייה ב-10.12 ולא הגיש בקשה, עכשיו לא מאפשרים לו להגיש בקשה. הפסיד על אותה תקופה. רצינו להעביר את זה לקרן המילואים כדי שיהיה לו קל יותר. בסוף אנחנו באים ועושים את זה יותר גרוע. יש החזר תגמולים של עצמאיים בביטוח לאומי - זה הגשתי הצעת חוק עם דנינו ועם אופיר כץ בעניין הזה.

אבל הגשת רק על אלה שצריך להחזיר.

כן. אם צריך בזה שינוי חקיקה, נעשה.

זה שתי סוגיות שונות.

תגידי לנו מה צריך לעשות – או נצרף גם לחוק הזה.

אעביר את המסר לאנשים הרלוונטיים במשרד האוצר ואתן תשובה לוועדה.

לגבי טבריה, עלו פה כמה סוגיות. אנסה להשיב לכולם. הראשונה, הפגיעה בעסקים, בין אם בגלל המלחמה או סוגיות של פיתוח כלכלי באופן כללי. בהקשר הזה יש כלים בין אם זה מס רכוש, בין אם זה חוק עידוד השקעות הון של המדינה. אלה כלים רוחביים שבנויים על קריטריונים רחבים, כלומר ככל שהממשלה או הכנסת ירצו לעשות שינויים בכלים האלה, כמובן יש פה השלכות גם על רשויות אחרות.

מה שאנו מדברים פה שעתיים שטבריה היא עיר מיוחדת ולא נוגע לאחרים - נופל על אוזניים ערלות? אנו יודעים שיש רשויות אחרות. אנחנו גם דנים עליהן.

היה לי חשוב לחדד שיש סיוע שמגיע לכיס של העסק או של התושב וסיוע שמגיע לרשות עצמה. חשוב לחדד מה הבעיה כדי שנוכל לתת את המענה הנכון והמדויק כלכלית. איני מכירה מונח שנקרא מעמד מיוחד. בסוף רשויות מקומיות מסוימות מקבלות החלטות ממשלה ייעודיות. הן נסמכות על חוק עדיפות לאומית שמצדיק מבחינה מקצועית את הסיבה שהן מיוחדות בהקשר כזה או אחר.

בדיוק לשם אנו חותרים, כי לא הכירו בזה עד עכשיו, להגיע למקום שהעיר טבריה היא מיוחדת.

עידוד השקעות הון יכול לתת לטבריה?

עידוד השקעות הון היום מגדיר גבולות. אומר שכל מי שדרומה מקריית שמונה וצפונה מיקנעם, למיטב זיכרוני, מקבל שיעור מס שונה. אבל היא הגדרה שאינה עירונית אלא גיאוגרפית יותר רחבה.

לעניין המעמד המיוחד, כאמור - גם לאילת שצוינה פה הרבה אין החלטת ממשלה ייחודית.

מה שיש באילת - אנו רוצים בטבריה.

להבנתי, מה שיש לאילת כרגע זה תקנות מיוחדות במס רכוש.

לא, יש גם החלטת ממשלה.

היא לא בתוקף לשנת 24'. אני יכולה לעשות בדיקה נוספת. מבדיקה ראשונית שעשיתי, אין כרגע החלטה בתוקף לעיר אילת, לשנים הרלוונטיות, שמקצה לה תקציב.

הקצתה לשנים 2014 עד 2023.

במלחמה שדיברו על תוספת של 50 מיליון או משהו כזה – 2024. יש החלטת ממשלה.

או אמרו לי לא אמת או אני מוסר פה מידע לא נכון שמסרתם לי. אמרו לי מראש הממשלה דרומה, גם אתם אמרתם לי – אל תצעק על אילת, כי שם אנו מקבלים החלטת ממשלה ואז אמרו לי שקיבלנו החלטת ממשלה. ראש העיר אפילו התקשר להודות לי.

יכול להיות שהכסף תקוע ולא קיבלו.

הייתה החלטת ממשלה. מה שהיה באילת אני מבקש על טבריה.

היא אומרת שני דברים מרכזיים – אין החלטה בתוקף על אילת כלומר מה שנמסר לך מראש הממשלה דרומה, לא הגיע לאילת.

ייתכן שיש החלטת ממשלה שאינני מכירה. ייתכן שטעיתי, ולכן אני מבקשת לחזור לוועדה ולעדכן כדי שהמידע יהיה מדויק.

עוד כלים שחשוב לי לציין בפני ראש העיר שאנו כמשרד האוצר נשמח מאוד לסייע בהם, והם לא מחייבים החלטת ממשלה ייעודית. הם בדיוק יושבים על אותו פיתוח כלכלי אמיתי מבוסס מהקרקע קדימה. עולמות של הסכמי גג, עולמות של התחדשות עירונית, עולמות של פיתוח אזורי תעשייה. דברים שיאפשרו כלים לפיתוח כלכלי אמיתי של הרשות המקומית הם כלים שהיום עומדים בפני כלל משרדי הממשלה. נשמח לשבת, לסייע, להציג לך את הכלים שקיימים היום כדי שטבריה כן תוכל למצות את הפוטנציאל שכבר קיים.

אבל יש לזכור שנכון היום בשנה האחרונה ובחצי השנה הקרובה מדשדשים מאוד. נכון שאנו צריכים לדאוג להתחדשות עירונית ונעשה זאת, ברור, נכון שנדאג לאזורי התעשייה, ויש לנו אזור תעשייה של 850 דונם שנפתח אותו כי אין דרך אחרת ותצטרכו לעזור לאותם עסקים ולהביא לפה עסקים שיקבלו החזרי מס נמוכים יותר על רווחי ההון שלהם ואת התשתיות שאנו צריכים לטפל וזה בהחלטת ממשלה ובנוסף יש העסקים שאנו צריכים לדאוג להם היום כי חלקם כבר סגרו, חלקם יסגרו, ולא מדבר רק על עסקים קטנים. גם בתי מלון – אתמול קיבלתי הודעה שבית מלון גדול שלי הולך להיסגר עם 240 חדרים. זה משהו שלא יכול להרשות לעצמי בעיר. זה מה שאני רוצה שתבינו.

אני מבקש, כל מה שאמרת אני מקבל כמובן. לעזור להם בעניין הזה של כל הדברים שלא דורשים לא החלטת ממשלה ולא החלטת כנסת. יש לעזור להם ואני מבקש לבצע את זה. מה שראש העיר אני אמר מבקש לעשות.

יחד עם זאת מבקש שהוועדה תקבל דרישה – אין לנו סמכות לקבל החלטה, הוועדה דורשת מהממשלה, לתת לעיר טבריה מעמד מיוחד, שיאפשר מענה כולל ומקיף לאור מאפייניה הייחודיים ונוכח המצב הביטחוני המתמשך לשם תמיכה בעסקים, בתיירות, ברווחה, בקליטת המפונים, וזאת כבר במהלך שנת 2024. זה מה שהתקבל פחות או יותר בממשלה על אילת. גם אשקלון קיבלה מעמד של עיר פיתוח, פה. אישרנו את זה. אבל מבקש את ההחלטה הזאת, גם אעביר זאת לראש הממשלה וגם לשר האוצר.

נמצא פה מרשות המיסים אלישיב. אולי שידבר גם על נושא הפיצויים שזה עכשווי לנושא העסקים, וגם ייתן את המענה למה שעלה אתמול אצל גילי תמיר, נושא המילואימניקים כי גם אתמול מה שצוטט בתוכנית שם שאין אפשרות לשנות אלא רק בחקיקה לגבי קרן הסיוע למילואימניקים, זה אחד, והנושא הראשון על טבריה. עכשיו פרסמתם האוצר תזכיר שאומר שיהיו במסלול של הוצאות מזכות ולא מסלול מחזורים. תתייחס לזה, למה הם פה ולא שם.

לגבי שתי הבקשות שביקשתם, לגבי המילואימניקים – אבדוק את זה.

גם מרשות המיסים וגם מהאוצר.

חצי שנה מדברת חצי שנה לאחר תום המילואים. זכאי להמשיך לקבל מסלול מחזורים וזה מה שהתקבל בהחלטת ממשלה שמכוחה אנו משלמים את המענקים למילואימניקים.

כתוב פה תאריך. בתום התקופה, שישה חדשים מתום התקופה, קרי 30.6.24. אם הוא חוזר מהמילואים והוא לא עשה דבר – לא רק שלא זכאי – אם קיבל צריך להחזיר.

אבדוק את זה. זו החלטת ממשלה שמכוחה אנחנו משלמים ונחזיר תשובה.

גם היא וגם הוא ישיבו לנו.

לגבי טבריה, התקנות הציגו בפניכם את העקרונות שלהן ובקרוב יוגשו לשולחן הוועדה לאישור. כפי שאמרת, בסופו של דבר בתקנות אנו מתבססים על פיקוד העורף.

שלא תהיה טעות, אפשר לא להיענות לבקשתנו, ואז יש הצעה של נאור שירי, לא לאשר תקציב. זו גם כן הצעה. אל תחשבו שאנו לא מבינים. אמרתי בתחילת הדיון – הנושא הזה של התקנות, של הפיצויים לצפון יבוא לפה – אני מתפלא שעד כה לא הגיע אבל מקווה שיגיע מהר.

אנו גם רוצים להביא את זה מהר.

פורסם ביום חמישי לעיון הציבור, אומרת היועצת המשפטית - בסדר גמור. לא על זה היה הדיון היום אלא אנו מדברים על מעמד מיוחד לעיר טבריה. על זה אנו רוצים תשובה.

כעמדה מקצועית משרד האוצר חושב שיש צורך במעמד מיוחד?

אל תתייחסו לפיקוד העורף אלא שיש פה מעמד מיוחד של העיר טבריה בנושא הפיצויים.

לגבי העמדה המקצועית, אני חושבת שמהנתונים שפרוסים לפנינו אין כרגע הצדקה להחלטת ממשלה ייעודית. טבריה נמצאת בפריפריאליות 3. הסוגיה של האזרחים המפונים שנקלטו אצלה כן מטופלת באופן ייעודי, הסוגיה של פגיעת העסקים מטופלת באופן ייעודי, וככל שיש בעיות שורש הן צריכות להיפתר בעולם של הסכמי גג ובנייה למגורים.

אנו לא מקבלים עמדתך בעניין. דורשים שהממשלה תקבל החלטה. את זה אנו מבקשים. אמרנו זאת על טבריה גם אז. אמרתם אז גם את עמדתכם, ועמדתכם לצערי הרב, התקבלה, וטבריה לא נכללה בזה. עבר מאז זמן, והיום ברור שטבריה תיסגר חלילה אם לא מקבלים החלטה שתעזור לעסקים ועכשיו – לא עוד 5 שנים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:36.