פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט
ולוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
12/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 298
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 224
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"א בחשון התשפ"ה (12 בנובמבר 2024), שעה 14:34

השוואת תקצוב שנת שירות בחו"ל לתקצוב של שנת שירות בארץ

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
עודד פורר – יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
ולדימיר בליאק
משה טור פז
טטיאנה מזרסקי
יסמין פרידמן
גלעד קריב

דב ליפמן - מנכ"ל יד לעולים, ח"כ לשעבר

ג'וש שוורץ - מזכ"ל, הסוכנות היהודית

אלעד מאיר - יועץ ליושב ראש ההנהלה, הסוכנות היהודית

מיכל צור - נציגת פדרציית מטרו ווסט ניו ג'רזי, הסוכנות היהודית

רונית פינסקי אטדגי - ממונה חינוכית של מסלול שנת שירות בתפוצות, הסוכנות היהודית

אליאב בטיטו - בוגר שליחות, ראש מטה ההסברה האזרחי, הסוכנות היהודית

טל בר און מורלי - בוגרת שליחות, דוברת ארגון מסע, הסוכנות היהודית

ארי ברומברג - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

אריה אביטבול - מנכ"ל, אופק ישראלי - חברה לעידוד העלייה

קרן ליפשיץ זיתון - ממונת חברה וקהילה - תנועות וארגוני נוער, ש"ש, משרד החינוך

דן פיקמן - רפרנט חינוך, אגף תקציבים, משרד האוצר

תמר בן רובי - מנהלת בכירה לפרויקטים אסטרטגיים, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות

תמי סלע

אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
שלומית אבינח – מנהלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
השוואת תקצוב שנת שירות בחו"ל לתקצוב של שנת שירות בארץ

אני רוצה לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא השוואת תקצוב שנת שירות בחו"ל לתקצוב של שנת שירות בארץ. זו ישיבה משותפת, לידי יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חבר הכנסת עודד פורר.

בתחילת הדברים, לפני שאנחנו נרד לעומק, משתתפים איתנו ג'וש מהסוכנות היהודית. בביקורים שהיו לי בחו"ל ואני חושב כל חבר כנסת שהיה בחו"ל, ודאי כמי שעלה לארץ, בעקבות הישיבה שהייתה בבוקר, של הוקרה לחיילים בודדים ועולים חדשים שהתגייסו לצה"ל וחלקם לצערנו גם נפלו בקרבות.

הדבר הזה לא בא יש מאין, יש פה איזשהו מנגנון שעובד מאחורה ואני חושב שהנושא הזה של הש"שים שמגיעות ושמגיעים ונותנים באמת ממיטב היכולות שלהם, ממיטב המרץ, כדי בסוף להכניס ולהחדיר גם את הציונות, גם את אהבת הארץ גם את הרצון הזה של לבוא ולתרום ולהסביר לנוער שנמצא בחוץ לארץ, בתפוצות, בקהילות, ולא משנה באיזו מדינה, בכל מדינה שתלכו, תראו את הבנות האלה ואת הבנים האלה שמגיעים ונותנים. באמת, ממיטב הילדים ומיטב המסרים שאפשר להעביר.

אני חושב שלא להשקיע בדבר הזה זה פשע. מדובר בעידוד העלייה הכי טוב שיכול להיות, הוא גם משקיע בשכבת הגיל הנכונה ביותר וגורם בסוף לעלייה בשכבת הגיל הטובה ביותר, גם בשביל הקליטה שלהם בישראל. ולכן כל אמירה, עוד לפני שאנחנו נרד ונשמע את המשרדים, נשמע מה יש לומר ותירוצים לפה לשם, כל אמירה שתהיה שלא צריך להשקיע ומה פתאום מדינת ישראל צריכה להשקיע בחו"ל, קודם כול, במשך שנים רבות קהילות התפוצות השקיעו במדינת ישראל ועד היום משקיעים. המעט שאנחנו יכולים להחזיר לתפוצות זה להשקיע בתוכניות האלה.

שנית, זו תוכנית לא לטווח ארוך, היא מחזירה בקאש במיידי, אנחנו רואים את אחוזי העלייה של אותם תלמידים שבסוף משתתפים בפעילויות שמייצרים אותם ש"שינים וש"שיות בקהילות. זה מחזק גם את הקהילות בחו"ל, גם מעודד עלייה, מכין את אותם תלמידים וילדים וילדות, ובהרבה מקרים גם משפחות שבעקבות הפעילות הזאת מחליטים ביחד משפחה שלמה לעלות לישראל. לדעתי, אולי נשמע אחרי זה אם יש נתונים כאלה, ג'וש, אבל לדעתי מדובר באלפים בעקבות התוכניות האלה שעלו לישראל.

חובתנו, ודאי כמדינה יהודית, בוודאי כמדינה שמתיימרת להיות מדינה מעודדת עלייה, לתמוך ביתר שאת בתוכניות האלה, ודאי בארץ, אבל לא פחות בחוץ לארץ. ואני חוזר ואומר, כל אמירה שתבוא מאיזה משרד שאנחנו כמשרד כזה או אחר, סדר העדיפויות שלנו צריך להיות קודם כול להשקיע פה בישראל ולא להשקיע בתוכניות בחו"ל, הוא הסתכלות שגויה ועלינו לבוא ולמצוא את הכסף ולהביא את זה מהיקב ומהגורן ולהפעיל את התוכניות האלה. רציתי להגיד את זה בפתיחת הדברים.

עודד, בבקשה, תביא את הפתיחה שלך.

תודה רבה, יושב ראש ועדת החינוך. אני שמח על הדיון המשותף הזה שמתקיים במסגרת הדיונים שלנו ביום העלייה. עכשיו, צריך להבין, האירוע הזה של הש"שים של הסוכנות היהודית שנמצאים בחו"ל הוא אירוע שכבר מדברים עליו הרבה מאוד שנים, אבל אני חייב להתייחס אליו דווקא בראי של 7 באוקטובר. 7 באוקטובר, טבח שמיני עצרת, קרה משהו שיצר, באמת פתאום כל תפיסת העולם של הרבה מאוד אנשים השתנתה, אבל גם אני חייב לומר, תפיסת העולם של הקשר בין היהדות כאן ליהדות התפוצות.

יהדות התפוצות התגייסה באופן חסר תקדים. בשבועות של אחרי 7 באוקטובר נאספו למעלה ממיליארד דולר תוך זמן קצר שנתנו מענה איפה שהממשלה לא הייתה. ממשלת ישראל לא הייתה בשבועות הראשונים בוודאי, לדעתי היא גם לא נמצאת עכשיו, אבל לא משנה, בשבועות הראשונים בוודאי, היא לא הייתה בשום מקום. מי שהיה שם אלה הקהילות היהודיות בתפוצות, אלה אנשים שבאו, חלקם תרמו באופן מסודר דרך הפדרציות, חלקם פשוט שלחו תיקים עם ציוד לכאן, חלקם קנו ציוד, אין שאלה בכלל. לכן הקשר הזה, אני חושב שאם מישהו לא הבין, אין מישהו אחרי 7 באוקטובר שלא מבין את החשיבות של הקשר הזה.

עכשיו, ש"שים, שנת שירות, ישנם חבר'ה בגילים לפני צבא שהולכים ועושים את שנת השירות שלהם כאן בארץ, ויש גם פרויקט ש"שים שמפעילה הסוכנות היהודית בקהילות היהודיות בחו"ל. פעם ראשונה, הקשר הזה הוא קריטי לקשר שלנו מול הקהילות היהודיות, פעם שנייה, צריך להבין, מהקהילות האלה, ואלה שאותם ש"שים היו איתם בקשר מגיעים לכאן עולים.

אנחנו מדברים כרגע על חוק גיוס, חוק השתמטות, מדברים על זה שחסרים לנו חיילים בצה"ל, צה"ל אומר, אני צריך 15,000 חיילים נוספים, הקואליציה אומרת נעשה מכסה 3,000, 4,000. בשנה האחרונה הגיעו בערך 32,000 עולים למדינת ישראל, כ-20% מהם הם בגילאי צבא, גילאי גיוס, 18 עד 24, זה 6,000. בשנה הגיעו 6,000 שיתגייסו כנראה לצה"ל בתוך שנות הגיוס האלה. צריך להבין שאותם עולים שמגיעים לכאן כתוצאה מהפעילות הזאת, הדבר הראשון שהם צריכים לעשות זה להתגייס לצה"ל. הם מתגייסים לצה"ל ולצערי, וכמו שאתה אומר, ודנו בזה היום, בשנה האחרונה הרבה מהם נחתו כאן, לבשו מדים, התגייסו לצה"ל ולא חזרו.

הרבה מדי.

ולא חזרו. כולל עולה מקהילת בני המנשה שרק הבוקר שמענו על נפילתו. לכן אני חושב שבאמת אין צורך לעסוק יותר מדי בחשיבות של הפעילות הזאת. מה כן? אני נדהמתי לגלות כשפנו אליהם מהסוכנות היהודית שמדינת ישראל את זה לא מתקצבת בכלל. מתקצבת ש"שים בכל מקום בארץ, את הפעילות הזאת של הש"שים, שהיא חשובה וקריטית, היא בכלל לא מתוקצבת.

עכשיו, כדי להבין, בשנת 2025-2024, זה על פני שנת לימודים, פעלו 213 ש"שים ב-53 קהילות, בארבע יבשות. בדרום אמריקה, בארצות הברית, בקהילות באירופה, באוסטרליה. אנחנו פגשנו במשלחת האחרונה שהייתה, צרפת, שאתה בסוף לא הצטרפת אליה, ישבנו עם הש"שים, הם השליחים. אגב, לא של השגרירות הישראלית, לא מהקונסוליה, מי שנמצא בקהילה אלה הם. כשאנחנו צריכים להיות בקשר עם הקהילה, כשיש חס וחלילה אירועים קשים, הם הקשר שלנו לקהילה, כשקורה משהו, הם נמצאים שם כדי לתת את המענה.

עכשיו, כשאנחנו מסתכלים על הקריטריונים של משרד החינוך, המשרד תומך רק בפעילות שמתבצעת בישראל. סכום התמיכה שמשרד החינוך מעמיד עבור ש"ש בשנת שירות בארץ עומד על 25,000 שקל בשנה. סכום התמיכה שמועבר לסוכנות היהודית עבור ש"ש הוא אפס, אפס. וזה פשוט לא סביר. ואני מודה לסוכנות היהודית, עם כספים של העם היהודי שמפעילה את הפעילות הזו, אבל בהחלט מדינת ישראל צריכה לקחת חלק וזה גם יאפשר להוציא יותר ש"שים ליותר קהילות, לעבות את הקשר הזה.

נכון מאוד.

הקשר הזה הוא קריטי. ולכן אני מקווה שכתוצאה מהדיון הזה אנחנו נתניע פה תהליך שכבר בתקציב הזה שמתוקן נצליח לייצר תקצוב לש"שים של הסוכנות. בבקשה, נתחיל עם ג'וש.

קודם כול, תודה רבה ליושבי ראש הוועדות שהסכימו לקיים את הדיון החשוב הזה. וגם לחברי הכנסת פרידמן, בליאק וטור פז שהחליטו לבוא ולהשתתף ולתמוך. מדובר על מפעל מדהים שמוציא כל שנה מאות צעירים לשנת שירות בתפוצות על מנת לחזק את הקשר עם הקהילות, להגביר את התמיכה בישראל, ומיותר לציין כמה חשוב כרגע, בזמן המלחמה להגביר את התמיכה במדינת ישראל. כל ש"ש כזה פוגש אלפי אנשים, יהודים ולא יהודים, פוגש אותם לפני שהם מגיעים לקמפוסים, לפעמים הם הישראלים היחידים שהם מכירים לפני שהם מגיעים לקמפוסים. והדבר הזה, הוא ממומן ב-100% על ידי הסוכנות היהודית והקהילות היהודיות בעולם.

אנחנו באים לוועדה היום לבקש לתקן עוול, והעוול הוא שמדינת ישראל מתקצבת את מפעל הש"שים, מפעל מדהים, וכל עמותה וכל גוף כאן בארץ שמקבל ש"ש מקבל כ-25,000 שקל מהמדינה לממן את הפעילות. ובגלל שזה בתפוצות, הסוכנות היהודית היא הגוף היחיד במדינת ישראל שלא מקבל סיוע מהמדינה עבור המפעל הזה.

וכמו שעודד ויוסי אמרו, המפעל הזה מביא לעידוד עלייה, לחיזוק הקשר, גם עם לא יהודים וגם עם יהודים. כל ש"ש כזה מוצב בקהילה יהודית למשך שנה שלמה, עובר כמה משפחות מארחות, עובד עם בתי ספר, מתנ"סים, עם קהילות, פוגש אלפי אנשים, משפיע עליהם לאורך שנים וגם הקשר נשמר.

יש פה שני ש"שים שחזרו, אחת מזמן, לפני יותר מ-15 שנה, והיא תדבר על ההשפעה לטווח ארוך. היום, יותר מ-15 שנה אחר כך, היא עדיין בקשר עם הקהילה, בקשר איתם על המלחמה, היא הייתה במלחמת לבנון השנייה, היום היא מדברת איתם על מלחמת חרבות ברזל, והקשר נשמר לאורך השנים. ונדבר עם ש"ש שחזר לא מזמן, והם יספרו באופן אישי על ההשפעה שלהם, ואחר כך אנחנו נשמע גם מהמנהלת החינוכית של הש"שים שתספר קצת על הפריסה בעולם.

אבל אנחנו מבקשים לתקן עוול ואנחנו לא מבקשים את הכסף הזה לממן את הפרויקט, אנחנו מממנים את הפרויקט. עם הכסף הזה נוכל להוציא שנה הבאה 300 ש"שים ולא 200, ונוכל להגיע לעוד עשרות קהילות יהודיות ולעוד אלפי יהודים ולא יהודים בתפוצות. ומי כמוכם יודע שהיום בזמן המלחמה מה שחשוב זה הגברת הקשר עם התפוצות והגברת התמיכה במדינת ישראל. שוב, תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה.

אני מבין שהאוצר זה הכיסא הריק.

האוצר פה? אנחנו יכולים לטפוח לעצמנו עד מחר, כולנו מסכימים איתך, אבל אם האוצר לא פה, איך אנחנו מקיימים דיון?

הייתי מאוד שמח לשמוע את ההתייחסות של משרד האוצר.

ותפוצות. דיברתי עם שניהם, אנחנו בודקים.

אפשר לשאול שאלת הבהרה? אחת, מאיפה התקציב של הש"שים בארץ מגיע, ממשרד החינוך או - - -

משרד החינוך.

והאם אנחנו חושבים שהש"שים שבחו"ל צריכים להיות מתוקצבים על ידי משרד התפוצות, החינוך?

אני חושב שחינוך. בעיניי, אין הבדל.

אין סיבה לפצל את התקציבים.

יש גם מודל להציע, אני מיד אדבר על זה.

התקצוב הוא לפעילות ש"שים. אם אנחנו תופסים את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, שבעצם היא נוגעת ופועלת בתפוצות, אגב, מדינת ישראל משקיעה בתפוצות, זה לא שלא משקיעה כסף בתפוצות. לכן מדינת ישראל צריכה להגיד, אוקיי, יש פעילות של ש"שים, יש פעילות בארץ ויש פעילות בחו"ל, לא יכול להיות שמתקצבים רק את הפעילות הזאת.

גם לא מדובר פה על כסף גדול.

כסף קטן. אדוני יושב הראש, אני ברשותך אתייחס בכמה נקודות. קודם כול, בעיניי, ההשקעה בש"שים היא השקעה בתשתיות, זו דוגמה קלאסית, ככה מייצרים צמיחה. כשאתה שם כסף בשנת שירות, בארץ ובחו"ל, אתה מצמיח. כל מי שבא במגע עם ש"ש בחו"ל, הם פוגשים מאות אנשים, ראיתי את זה בקהילות יהודיות שונות.

אגב, זה תקציב ההסברה הכי יעיל והכי שווה את ההשקעה.

נכון, הכי יעיל.

בגלל זה אני אומרת, אולי זה צריך לבוא מהמשרדים, ממשרד החוץ, ממשרד התפוצות.

התשואה מבחינת הסברה - - -

היא מטורפת. וגם, בסופו של דבר, הקשר, גם בשעה רגילה, גם בשעת חירום, בוודאי ובוודאי ההשפעה על עלייה. אני פגשתי כל כך הרבה אנשים שבסוף הקשר שלהם עם בן או בת השירות זה העוגן שלהם לארץ, בטח צעירים.

דבר שני, צריך לומר שלא מעט מהם אחר כך ממשיכים לשירות נוסף, כן? עושים שירות צבאי אחר כך, פגשתי כאלה. לדעתי, פגשתי את הבן של היום השר אלקין שעשה שנת שירות, הוא במקרה בגיל של הבן שלי. הוא עשה שנת שירות של הסוכנות בחו"ל ואז עשה שירות צבאי מלא, הנה דוגמה, ויש כאלה רבים. ולכן צריך לומר, אנחנו עוסקים פה בשירות על גבי שירות, אנשים שמשרתים פעמיים.

דבר שלישי, אני חושב שיש מודל דומה לזה במשרד החינוך. אנחנו יודעים שמשרד החינוך יודע, רוב המורים שלו מלמדים בישראל, אבל יש לנו תקציב באגף מסוים במשרד החינוך שהולך למורים יהודים בחו"ל.

יש מורים שמלמדים בחו"ל.

יש מורים יהודים בחו"ל שהם לא יוצאים מטעם המשרד, יש תקציב שהמשרד שם, בעיקר בשנים האחרונות, על אנשי הוראה בחו"ל, וזה אפילו ג'וינט ונצ'ר לפעמים של מורים ישראלים.

אני חושב שזה גם פרויקט משותף איתכם, לא? פרויקט חי.

עם המוסדות הציוניים, כן. כך שיש כל מיני, יפה, יש לנו גם מודלים להעתיק.

זאת אומרת, הטענה - - - פה כתובה ותכף אני אתייחס אליה ואני אתן למשרד, שמשרד החינוך לא מתקצב פעילויות בחו"ל.

זה לא נכון, זה עובדתית לא נכון. לא רק זה, יש אגף במשרד החינוך, בנוסף למה שאתה מדבר עליו, שזה התפקיד שלו. אגף במשרד החינוך, ראשת האגף דלית אטרקצ'י, שעובדים בחו"ל, זו כל העבודה שלהם, כך שלא יספו לנו סיפורים. במונחי תקציב, אני מזכיר, תקציב משרד החינוך לפני המלחמה, 2024, 84 מיליארד שקלים.

אני קוטע אותך שנייה.

אני בתוך התקציב הקיים מוצא לך את התקציב לעניין הזה.

6 מיליון. כל שנה - - -

שנייה, פשוט חשוב לי להגיד. אנחנו, חברי הכנסת ויו"ר ועדות, לא משועממים. בגלל שאני רוצה לכבד את האנשים שהגיעו, אני אמשיך בדיון, אבל חד משמעית ואני אגיד את זה גם במסקנות: לא מקובל עליי שמשרד התפוצות לא נמצא פה; שמשרד האוצר לא נמצא פה; ושמשרד החינוך, בגלל שהוא שלח איזו טיוטה שאני לא רוצה להגיד מה אני מתייחס לאותה תשובה הזויה שהם כתבו לי, עם כל הכבוד, לא כתבו לי, כתבו בפרוטוקול של ועדת התמיכות. עם כל הכבוד, הם לא יעלו בזום, עם כל הכבוד.

אני מניח שבחוק ההסדרים משרד החינוך אמור להגיע לכאן.

כן, כולם יגיעו לכאן, אל דאגה. אני מודיע גם למשרד האוצר, גם למשרד החינוך, וגם לשאר משרדי הממשלה.

החינוך פה.

איפה משרד החינוך?

בזום.

אבל למה בזום?

איתי, עם כל הכבוד, לא מקובל עליי.

אנחנו קיבלנו אישור.

אני לא יודע ממי קיבלתם אישור, לא מקובל עליי. אני מכנס דיונים ודיון עם ועדה משותפת, שתי ועדות סטטוטוריות בנושא חשוב שאין כדוגמתו – לא מקובל שמשרד התפוצות לא יגיע, משרד החינוך לא מגיע, משרד האוצר מרשה לעצמו מה שהוא רוצה. ניפגש בחוק ההסדרים. כן, בבקשה.

נקודה לפני אחרונה, 6 מיליון שקלים מתוך תקציב של 84 מיליארד של השנה החולפת, אני בטוח שאפשר למצוא את הדבר הזה. אני מזכיר שמשרד החינוך שהוא יחסית משרד מבצע, מחזיר כל שנה למעלה ממיליארד ש"ח לאוצר על תת ביצוע, כן? מיליארד, כן? בשנים קשות זה 2 מיליארד. חבר'ה, כסף יש, שלא יבלבלו לנו את המוח. זו דוגמה מעולה לכסף שמחזיר את עצמו בריבוע והוא פשוט השקעה מעולה, גם חינוכית, גם לאומית. אנחנו חייבים לדאוג שהדבר הזה יהיה בתקציב. תודה.

תודה רבה. טוב, בואו נשמע ככה, נוכל להירגע אולי טיפה, נקבל קצת נחת. טל בר און, בוגרת שנת שירות בסוכנות היהודית בחו"ל. בבקשה, גברתי.

טל בר און מורלי, שלום, נעים מאוד. אני בוגרת של שנת השירות משנת 2007-2006, ואני פה על תקן ייצוג הוותיקים אם תרצו. דיברו יושבי הראש בפתח הדיון, אני חושבת על הקשר החשוב שנוצר אצל הקהילות כלפי ישראל, אני הייתי רוצה גם להוסיף על זה קומה במהלך הדברים שלי ולדבר על הקשר שנוצר אצלנו הישראלים לקהילות היהודיות בעולם וכמה הוא חשוב גם מהצד השני. כי כמו בכל קשר, יש איזושהי סימביוזה ושני הצדדים מרוויחים מהדבר הזה ואני חושבת שאני עדות מאוד טובה.

אני גדלתי בעפולה, אני עשיתי שנת שירות באזור השותפות שלנו, ווסטר, מסצ'וסטס. ועשיתי שם שנה פנומנלית ששינתה את כל מסול החיים שלי באופן אישי. "עבדתי", התנדבתי בכל מוסד יהודי שהיה בקהילה, החל מגני ילדים, דרך בתי ספר יסודיים של הקהילה היהודית והלאה, לרבות בהלל של אוניברסיטת קלארק שנמצא בעיר. זאת אומרת, גם עם סטודנטים באוניברסיטה, בבתי הכנסת, Hebrew Schools אחרי בית הספר, במהלך, בשבתות. אנחנו היינו כוח עבודה מאוד מאוד מאוד משמעותי בקהילה.

ציינתי את העובדה שאני מעפולה לא סתם. כי כשאני יצאתי לשנת השירות הזאת זה היה בשלהי מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, וכשאנחנו הגענו לשם, הקהילה ניגשה אלינו, אליי ולשותף שלי בשליחות ושאלה אותנו מה אפשר לעשות כדי לעזור לעפולה, לעיר התאומה שלנו שספגה לא מעט במלחמת לבנון השנייה. וכשאני נזכרת בזה, זה כל כך דומה למה שקורה היום בצפון שזה לא להאמין שחלפו כמעט 20 שנה. ובסופו של דבר, המסקנה הייתה שהם רוצים לתרום כסף כדי לקנות משאיות כיבוי אש זעירות שיכולות להיכנס לסמטאות צרות כדי לסייע בכיבוי שריפות שקורות בעקבות הטילים.

אנחנו הש"שים היינו הפנים של הפרויקט הזה, גויסו מאות אלפי דולרים ונקנו אותן משאיות כיבוי אש, ואני חושבת שמה שהיה מדהים במיזם הזה שזה רק מיזם אחד בתוך שנה שלמה של שליחות, זה שהוא עירב את כל מי שנמצא כחלק מהקהילה הזאת, לרבות ילדים. הילדים שאנחנו עבדנו איתם, בסופו של דבר היו חלק מזה, הם היו עושים מבצעי התרמה בבתי הספר ובגנים שלהם, זה היה נורא נורא חמוד.

בסוף מה שהביא את הכסף זה כמובן מאצ'ינג, אבל הם היו מעורבים בדבר הזה והם לקחו בזה חלק והם תוך כדי למדו ערכים של למה זה חשוב, למה זה חשוב לתמוך בישראל לא רק באמירות, גם במעשים קונקרטיים. בכסף, בתרומה, בהגעה לישראל וכן הלאה. ואנחנו כש"שים ממש היינו הפנים של הדבר הזה ובכוונה שמו אותנו בתור הפנים של הדבר הזה. חבר'ה צעירים שמדברים לילדים בשפה שהם יכולים להבין, שהילדים מחוברים אליהם מאוד, כמו מדריכים בצופים לצורך העניין, שקרובים אליהם בגיל.

והקשר הזה, הוא היה פנומנלי אז והוא פנומנלי גם היום, כ-18 שנה אחרי, אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל זאת האמת. היום, כמעט 20 שנה אחרי, כשאנחנו שוב במלחמה בצפון, אני כבר לא גרה בעפולה, אבל המשפחה שלי עדיין, אנחנו עדיין כמעט באותה סיטואציה.

המשפחות שהתארחתי אצלן, הילדים שהם כבר לא ילדים, שאני הייתי מדריכה שלהם ומורה שלהם בבית הספר, ההורים שלהם שהייתי בבר ובת מצוות של הילדים שלהם שם בתור ש"שית, הרבנים בבתי הכנסת והמורים בבתי הספר וכל המעגלים האלה, אדוות על אדוות על אדוות על אדוות של אנשים שנגענו בהם והם נגעו בנו, באופן אוטומטי, מיידי, שלחו הודעות, מה איתכם? איך אתם? אתם בסדר? אתם רוצים לבוא? אתם רוצים שאנחנו נבוא אליכם? אנחנו רוצים לבוא להתנדב, איך אפשר לתרום? איך אפשר לעזור לישראל? את בסדר? המשפחה שלך בסדר? הם כבר יודעים שיש לי ילדים ואיך קוראים לילדים שלי, ואיך הם? ואיך הם מתמודדים?

וזה פשוט מחמם את הלב כל פעם מחדש. זאת אומרת, אנחנו עכשיו במלחמה הזאת, אבל גם במבצעים קודמים חוויתי בדיוק את אותה חוויה, וכל פעם מחדש התחושה הזאת של האכפתיות כל כך מרחוק, אבל הם כל כך איתי כל כך הרבה שנים אחרי, היא פנומנלית.

ואני אספר לכם קצת על עצמי, שאני בעקבות החוויה הזאת נשארתי לעבוד בעולם היהודי. עבדתי הרבה מאוד שנים ביחידה לשליחות של הסוכנות היהודית, בין היתר כרכזת במסלול שנת שירות. עשיתי הפסקה מתודית של כמה שנים לעבוד פה בבית הזה והיום אני שוב עובדת בארגון מסע, כך שאני עדיין עובדת עם יהדות התפוצות.

אני לא באתי מרקע כזה, אני לא באתי מבית כזה שבכלל קשור לזהות יהודית או לשום דבר כזה ואני לא חושבת שהייתי היום במקום שאני נמצאת בו מבחינה מקצועית ומבחינה אישית אילולא הייתי פוגשת את הקהילות האלה בתוך מסלול השליחות שלי. זה ממש שינה גם את מסלול החיים שלי ואני רואה את זה קורה המון פעמים, אני ראיתי את זה גם קורה עם הש"שים שלי שאליאב הוא אחד מהם שתכף תכירו, כשאני הייתי רכזת במסלול הזה, ואני רואה אותם גם מייצרים את הקשר.

זאת אומרת, הסימביוזה הזאת היא גם כן מאוד מאוד חשובה. והיום אנחנו קוצרים את הפירות שזרענו אנחנו אי שם ב-2007-2006 ושזרעו מאז עוד כל כך הרבה ש"שים. ואני מרגישה שאני קצת משכנעת את המשוכנעים ושיש פה אהדה כללית למיזם הזה ולחשיבות שלו.

לדברים נכונים תמיד תמצאי שותפים טובים.

נכון, ואז צריך לתרגם את זה לכסף.

אם כך, כיף לי, כיף לי לדבר איתכם וזה נחמד לי ואני מאוד מקווה שבאמת זה ישא פרי. ותודה רבה לכולם על ההקשבה ובהצלחה.

תודה לך.

תודה.

תודה רבה. טוב, בואו, אני רוצה להעלות את משרד החינוך. מי נמצאת?

אני פה, שלום לכולם.

שלום וברכה. קודם כול, אני אומר, שום דבר הוא לא אישי, בסוף אתם כנציגים של המשרד עושים עבודה נהדרת, כמובן הביקורת היא כלפי מקבלי ההחלטות. אני אשמח לקבל ממך התייחסות לגבי הנושא הזה של הש"שים גם בישראל. את יודעת מה? בואי נתחיל קודם כל ממה שקורה פה בארץ. אתם מתקצבים את הכול, מאיפה אתם מתקצבים, מאיפה הכספים? מה כמות הש"שים שאתם מתקצבים?

אני אתן קצת נתונים ואני חייבת להגיד רק במילה, אני לא אקח לכם הרבה מהזמן, אני חושבת שהמפעל של שנת שירות של הסוכנות היהודית בקהילות בחו"ל הוא מאוד מאוד מאוד חשוב. ועכשיו אני אתן קצת נתונים.

רגע, אולי נעצור פה, בלי אבל, תתקצבו וזהו, נסגור את הדיון.

לא, לא. אין אבל, אבל יש אבל, ואני אסביר. משרד הביטחון הוא זה שנותן את הדח"שים, את דחיות השירות היום למתנדבי שנת שירות. אני אגיד ככה, משרד הביטחון מאשר לשנת שירות, הוא מאשר עוד כמה אלפים של דח"שים גם למכינות, אבל לשנת שירות הוא מאשר כ-4,000 דחיות שירות שמתוכן 2,600 לשנה הזאת, לתשפ"ה נתמכים במשרד החינוך, יש עוד תקנים של שנת שירות שנתמכים במשרד החקלאות תחת תקנת מתנדבים או במשרד ההתיישבות תחת תקנת מתנדבים ובדומה לה. אני לא מדברת בשם משרדים אחרים כי אני לא מכירה את התקנות האלה. אני רק יודעת שאליי, כממונה על שנת שירות במשרד החינוך מגיעים רוב הש"שים, לא כולם. אוקיי? זה משהו אחד שאני צריכה לשים על השולחן.

רגע, אם אני מבין נכון, 2,600 מגיעים אלייך, קרן, נכון?

2,600 מתוך כ-4,000, אפילו קצת יותר.

נכון לשנת תשפ"ה.

נכון. אני אגיד שיש מעל 30 - - -

מאיפה הם מתוקצבים?

ה-2,600 מתוקצבים במשרד החינוך דרך תקנת תמיכה 3 א' של שנת שירות. מתוך כ-30 פלוס גופים משלחים שמוכרים במשרד הביטחון, לא אנחנו מכירים בגופים משלחים, מתוך מעל 30 גופים, 26 גופים יושבים אצלנו, בסדר? יש גוף גדול שמשלח שנת שירות כמו התנועה הקיבוצית, התק"צ, יש בו 1,000 ש"שים, הוא לא יושב אצלי, הוא לא מתוקצב ונתמך אצלי.

על ידי מי הוא מתוקצב? משרד הביטחון?

לא, לא, לא. הוא מתוקצב על ידי הגופים שבהם מבוצעת הפעילות.

ההשתתפות, מאיפה היא מגיעה?

בעניין הש"שים צריך להבין. זה תלוי במשימה.

בסדר, יש פה נציגי המשרד.

אני שוב אומרת, אצלי הגופים המשלחים מקבלים את התמיכה לגוף המשלח. הצופים מקבלים לצופים, השומר החדש לשומר החדש, מכבי צעיר למכבי צעיר. התנועה הקיבוצית היא אינה גוף משלח שנתמך אצלי, נתתי רק דוגמה. יש גם את מד"א, יש גם את אתגרים, יש כל מיני גופים משלחים שלא נתמכים במשרד החינוך.

מי הם אותם גופים שלא נתמכים על ידי המשרד?

את זה משרד הביטחון יודע להגיד כי אני לא מכירה בגופים משלחים, הם מגיעים אליי אחרי שכבר משרד הביטחון הכיר בהם ונתן להם מכסות.

אוקיי, בסוכנות היהודית אתם לא מכירים? יש גוף כזה במדינה.

לא, יש לנו ש"שים של הסוכנות היהודית, אבל שפועלים בארץ. יש להם כ-100 ש"שים שפועלים בארץ.

למה אתם מוכנים לתקצב את הצופים או כל גוף אחר שמשלח לחו"ל ואת הסוכנות לא? בואי תסבירי את ההיגיון.

לא, לא, לא, אנחנו לא מתקצבים. הגופים שיושבים בתקנת התמיכה שאצלי, הם לא משלחים ש"שים בחו"ל, בסדר? נכון להיום אנחנו מתקצבים רק ש"שים בארץ, בסדר?

אוקיי.

עוד נתון שחשוב להגיד זה שהתמיכה בש"ש היא לא 25,000 שקלים, הלוואי וזה היה קבוע, זה מאוד תלוי בכספים קואליציוניים. אבל נכון לבסיס של התקנה, אני יכולה להגיד לכם שהבסיס של התקנה היום הוא 49 מיליון, מה שאומר שש"ש מתוקצב כרגע, נכון לרגע הזה, הוא מתוקצב בכ-18,000, בסדר? זה חשוב לי לשים נתונים שנזרקו פה לאוויר והם לא מדויקים.

האמירה שלי היא מאוד פשוטה. אני יחידה מקצועית במשרד החינוך שמפקחת על 2,600 ש"שים שמפוזרים בכ-500 קומונות בארץ מאילת ועד מטולה, וכשאני אומרת מטולה זה אומר שיש קומונות שעובדות עם המפונים במטולה, בסדר? אני לא סתם אומרת מאילת עד מטולה. ואני יחידה מקצועית של תקן פיקוח אחד, וחשוב להגיד ולהסביר, בשביל לפקח על פעילות בחו"ל צריך מוטת שליטה של פיקוח.

ואלה דברים שאני מסכימה איתכם, שאפשר לפתור אותם או במשרד החינוך או שיש משרדי ממשלה אחרים שיש להם כוח אדם בחו"ל שיכול לתת לזה מענה. ואני פשוט אומרת כמשרד החינוך שצריך לתקצב את חבורת הצעירים המופלאה הזאת שעושה שירות למדינה, מופלא, אבל לא בטוח שהמענה והפתרון הנכון לש"שים, לאו דווקא לא יודעת למי, לש"שים, הפתרון הנכון לא חייב לשבת במשרד החינוך.

למה לא?

למה לא? אלה תמיכות. יש גוף שהמדינה עובדת איתו שנקרא הסוכנות היהודית, הוא מפעיל את הפרויקט הזה, אתם יודעים לתמוך בגופים האלה, מה הבעיה לתמוך?

כי צריך פיקוח.

נותנים לנו כסף בארץ, לש"שים שלנו בארץ.

בסדר, יש לי כבר את המנגנון. אני יכול אחרי זה לייעץ לכם במשרד החינוך מאיפה להביא את הכסף. חבר הכנסת קריב, אחרי זה נציג האוצר, בבקשה.

הדיון הוא לא מה משרד החינוך עושה, זה לא דיון. זה שחלק גדול מתקני שנות השירות בסופו של דבר ממומנים על ידי משרד החינוך כי הם פועלים במשימות שהן באחריות משרד החינוך כמו תנועות נוער, זאת עובדה. אבל יש לא מעט משרדים שמשתתפים בהחזקת יוצאי שנות שירות לאומי בהתאם למשימות של אותו המשרד, בסדר? באותה מידה שמעלים את השאלה הזאת לגבי משרד החינוך, אפשר להעלות את השאלה הזאת לגבי משרד התפוצות, ואפשר להעלות את השאלה הזאת לגבי משרד ההתיישבות שאחראי על השירות הלאומי.

כי בצד הש"שים יש הרבה מאוד בנות שירות לאומי שמגיעות רובן ממגזר הציונות הדתית מכיוון שרק הן יוצאות בהמוניהן אל השירות הלאומי והן את השירות הלאומי שלהן עושות במשימות בחו"ל ומשרד ההתיישבות מממן אותן. ולכן השאלה היא לא שאלת אחריות משרד החינוך, השאלה היא האם מדינת ישראל באה ואומרת ששליחת שנות שירות, תקני חבר'ה צעירים בשנת שירות לפעילות בקהילות יהודיות בחו"ל, האם זאת משימה שמדינת ישראל עומדת מאחוריה, זאת השאלה. ואז אפשר לשים את זה במשרד התפוצות, ואפשר לשים את זה במשרד החינוך.

מה התשובה שלך לשאלה?

רגע. ויותר מזה, גם אפשר לעשות מכוח האמנה עם הסוכנות ולהעביר את הכסף לסוכנות מכיוון שלסוכנות יש מעמד מיוחד ושהסוכנות תפקח על זה. לא צריך שמשרד החינוך יפקח על ש"שים של הסוכנות כי הסוכנות זה גוף כאילו פטור ממכרז מכוח האמנה. השאלה היא אם מדינת ישראל שמה את הכסף.

עכשיו אני אומר את הדבר הבא, מדינת ישראל שמה לא מעט כסף על שליחת בני ובנות שירות לאומי לקהילות בחו"ל בדגש על בנות שירות לאומי, כי יש שם הטיה מגדרית לנשים, בשירות הלאומי. ואנחנו נמצאים במצב שבו יש מימון מדינתי לשליחת בנות שירות לאומי, לרוב, לצערי או לא לצערי, אני לא מוצא בזה פסול, אבל מכיוון שלשירות לאומי יוצאות בעיקר בוגרות החינוך הממלכתי דתי, במשלחות האלה של השירות הלאומי לתפוצות יש הטיה אל עבר החינוך הממלכתי דתי.

ובשעה שהמדינה שמה כסף, לדעתי היום זה דרך משרד ההתיישבות, לשירות לאומי בחו"ל, המדינה לא שמה כסף על בני ובנות שירות לאומי שהם מגיעים מכל המגזרים, כולל החינוך הממלכתי וגם הממלכתי דתי. והמדינה לא יכולה להחליט שזה בסדר לשלוח מתנדבות שירות לאומי, ודווקא את הש"שים, שדוחים בשנה את הגיוס הצבאי ואחרי שנת השירות הולכים לעוד שלוש שנים בצבא.

תבינו את המצב, בנות שירות לאומי שמתנדבות לשנתיים כי לא שולחים אותן לחו"ל אלא אם הן מוכנות להתנדב לשנתיים ולא רק לשנה, הן יקבלו מימון. אבל הצעיר שהוא בוגר או ממלכתי דתי או ממלכתי שדוחה בשנה את השירות הצבאי, יוצא לחו"ל, חוזר ועושה שירות צבאי מלא, הוא לא יקבל מימון מדינתי, זה המצב.

ולכן הדרישה צריכה להיות אחת וצריך להביא לפה, אני לא יודע אם נציגי משרד ההתיישבות כאן, מה שהמדינה נותנת לבת שירות לאומי שיוצאת במסגרת אחת מהתוכניות, יש איזה שלוש, ארבע, חמש עמותות שמתמחות בשליחת בנות שירות לאומי לקהילות יהודיות בתפוצות וכולן מקבלות תקציב ממשרד ההתיישבות, מה שהמדינה שמה לבת שירות לאומי שהולכת לעסוק במשימת חינוך בקהילה ביוהנסבורג צריך לשים גם בעבור ש"ש של הסוכנות ושהקהילה תבחר.

יש קהילות שמאוד נהנות לעבוד עם בנות השירות הלאומי, יש קהילות שמאוד נהנות דווקא לעבוד עם הש"ש, ויש פה אפליה שלא קשורה בשאלת משרד החינוך כן או לא. ולכן כל המשרדים האלה צריכים להתייצב לדיון המעקב שלך, יוסי ושלך, עודד, לשים על השולחן מסמך. אני הייתי פונה למרכז המחקר והמידע של הכנסת.

אין לנו זמן, אנחנו צריכים לסיים את זה עכשיו, כשיש תקציב על השולחן, גלעד.

גלעד, מדובר ב-6 מיליון שקל. שכל משרד שהזכרת ישים מיליון וחצי ונגמר האירוע.

אם כך, אני רוצה רגע לומר לך משהו.

יוצא להם בבורקס לארוחת בוקר.

כבודו, אני רוצה לומר לך משהו. כרגע המשרד שמממן מתקציביו שליחת צעירים ישראלים למשימות חינוך וקהילה בתפוצות זה לא בעיקר משרד החינוך, זה משרד ההתיישבות. אם אתם רוצים לסגור את המעגל מהר, משרד עתיר כספים קואליציוניים, זו צריכה להיות סגירת המעגל.

אגב, אני לא רוצה שזה יהיה בכספים קואליציוניים, הכסף הזה צריך להיות כחלק מהבסיס, כמו שהש"שים זה בבסיס. גם אם זה פחות כסף.

עודד, הכול בסדר, אני רק אומר שמיקוד הטענה – ואני מציע גם ליוזמי הדיון, לחברי קינלי וכולם – מיקוד הדיון הוא לא במשרד החינוך, אלא הוא בלומר, כמה כסף שהמדינה נותנת לבת שירות לאומי שיוצאת פר חודש, היא צריכה לשים גם לש"ש.

נכון.

ושאותו משרד שעושה את זה עם שירות לאומי יעשה את זה עם הש"שים ואין בעיה לעשות את זה.

ההערה ברורה.

מה עוד שכאמור, כאן זה תוספתי ברוב המקרים ולא חליפי, צריך לומר. שוב, אמרתי את הנקודה.

תודה רבה, ישר כוח.

רונית פינסקי, בבקשה, הממונה החינוכית של מסלולי שנת שירות בתפוצות.

שלום לכולם, קוראים לי רונית, מאשקלון. חשוב לציין את זה, אני גם בעצמי בוגרת של שנת השירות הזו, דרך שותפות של אשקלון בולטימור, שזו העיר והפרברים בעיקר שבהם עשיתי את השליחות.

שתי מילים עליי ואז אני אמשיך. צמחתי במסלול של שנת השירות כרכזת ואני היום ממונה חינוכית והכול בזכות החשיפה הזאת לשנת השירות בתפוצות.

נגיד שבאשקלון, לצערי גם היום, אין מספיק חשיפה לכל מיני תוכניות כמו שיש באזורים אחרים בארץ. וההורים שלי הגיעו כעולים מברית המועצות לשעבר, לכן הם לא היו גם בעצמם חשופים או מעורים מספיק בחברה כדי לדעת לקשר אותי לכל מיני מקומות. אני יכולה לומר ששנת השירות הזאת היא הזדמנות להמון בני ובנות נוער, גם מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

עוד רגע מיכל תדבר מאזורי השותפות, מהשותפויות של הסוכנות היהודית ברחבי הארץ ותרחיב על זה גם. זה נותן הזדמנות לבני ובנות נוער שלא תמיד נמצאים באותו קו פתיחה שווה כמו בני נוער אחרים בארץ והיא מהווה הזדמנות מאוד משמעותית גם בשבילם.

יש לנו 213 שליחים שנמצאים עכשיו בשטח, בנים ובנות מכל הקשת הדתית, הפוליטית, הדתית, מה שתרצו, פזורים ב-12 מדינות, ב-4 יבשות, והם בעצם מתעסקים בחיבור בלתי אמצעי וישיר לקהילות היהודיות שהם בעצם מחברים לישראל. וזה אומר שיש להם אימפקט מאוד מאוד מאוד משמעותי בקהילה, בחיבור שלהם למדינה שלנו. הם עובדים מגילאי אפס עד 120, באמת הם עובדים עם כל הקהילה, כשהדגש העיקרי שלהם הוא בעיקר מהגיל הרך עד התיכון, מקומות שבהם בדרך כלל לא מגיעים שליחים.

יש לנו מסלולי שליחות אחרים ובמקומות האלה לא נמצאים בדרך כלל שליחים וכל אחד מהם נוגע באלפי אנשים, מעגלים. זה לא רק הילד הזה שנמצא בגן ואני מלמדת אותו עכשיו פעילות על חגי תשרי ואיך עושים חנוכה ומה זה פסטיגל, אלא זו אותה האימא שאומרת לי – כי אני עבדתי בגן – אומרת לי, הוא ממש אוהב אותך ואני אף פעם לא ראיתי אותה ואני לא מכירה אותה. ואלה המשפחות המארחות שהש"שים שלנו, רובם לא גרים בקומונה, יש לנו אחוז מאוד קטן שחיים בדירות, ולא כי זה הרצון שלנו, להפך, הרצון שלנו שכולם יחיו במשפחות מארחות.

הרוב הגדול חיים במשפחות מארחות, זה בעצם חיבור מאוד מאוד ישיר לקהילה, אתה גר ומתארח בגיל 18 במשפחה שפותחת את הדלת שלה לחצי שנה לפעמים, והיו משפחות שאפילו שנה אירחו את אותו הש"ש. ואתה בעצם נפתח למעגלים הרבה יותר רחבים. אלה השכנים ואנשים שבאים לבקר את המשפחה הזאת, ובעצם גם אנשים לאו דווקא מהקהילה היהודית שנחשפים לאותם בני נוער, ואז ההשפעה שלהם היא מאוד מאוד רחבה.

זו גם השקעה לטווח ארוך. שנת השירות היא אומנם רק שנה, זה מה שאנחנו תמיד אומרים לבוגרים שלנו, אבל היא משפיעה לכל החיים. הם בסופו של דבר הופכים להיות השליחים של הקהילות פה בארץ. והחיבור הזה בא לדי ביטוי במה שטל ספרה ובמה שעוד רגע אליאב יספר ומה שאני יכולה לספר, שהמשפחה המארחת שלי אמרה לי בפרוץ המלחמה, במלחמת חרבות ברזל, בואי, אנחנו משלמים עלייך כסף, עלייך ועל הבת שלך, בואי תטוסי, תשארי כמה שאת צריכה. הם נמצאים בסופו של דבר בקשר ישיר עם אנשים גם מאוד מאוד מאוד משמעותיים ומשפיעים בקהילות היהודיות. אני מקווה שהצלחתי להבהיר כמה שנת השירות שלנו נרחבת ומשמעותית, ותודה רבה רבה שהקשבתם.

מאוד. אני חייבת להעיר שזה גם נשמע, מה שאני אוהבת לשמוע מכן, כי אני אוהבת לשמוע מהשטח, שההשפעה היא גם לשני הכיוונים. זאת אומרת, ההשפעה היא גם על הנשלח ועל ההזדמנויות שהוא מקבל ועל העולם החדש שנפתח לו, וגם על הקהילה שאליה הוא נשלח. וכאילו יש פה איזה רווח כפול שהוא כל כך משמעותי וחשוב. ופשוט צריך לפתור את זה, באמת. יש את הכסף הזה, יש את המשרדים, וצריך לפתור את זה ובעיניי, גם להרחיב את זה כמה שאפשר. אני לא יודעת, יש ביקוש? זאת אומרת, הביקוש הוא יותר גדול מההיצע?

כן.

זאת אומרת שאם היה יותר כסף היה אפשר היה לשלוח יותר.

אנחנו מתכוונים, אם נקבל את השוואת התקצוב בארץ לחו"ל, להרחיב שנה הבאה מ-200 ל-300.

מדהים.

אלה עוד אלפי אנשים ועוד עשרות קהילות. אנחנו רוצים את הכסף להרחבה.

אלה השליחים הכי טובים של מדינת ישראל.

ג'וש, שאלה, בהמשך למה שאמרת, נניח בפריפריות, מגיעים להציע את זה גם שם? זאת אומרת, איך הם יודעים בפריפריות?

אני אגע בזה במשפט כי אני בעצמי הדרכתי קבוצה של מעגל בעפולה.

שנייה. לסוכנות יש 46 שותפויות, רובן בפריפריה. מונטריאול-באר-שבע, ניו ג'רזי-אופקים, טורונטו-אילת, פילדלפיה-נתיבות וכולי. כמו שרונית סיפרה שהיא הייתה באשקלון-בולטימור, הרבה מאוד מהשליחים שלנו - -

הם מהפריפריות.

- - גדלים בתוך הפעילות של השותפות בשלוחות התנועה, חילופי נוער, ואז זה מאפשר שליחות לחבר'ה מהפריפריה שבחיים לא היו מגיעים לזה בגלל שהם גדלים בתוך שותפות בין הקהילה היהודית לבין העיר שלהם.

אני חייבת במשפט לחזק כעפולאית שאני גדלתי בידיעה שהשליחות הזאת קיימת בגלל חברים שלי מעפולה שיצאו וחזרו. כלומר, ילדים שהכרתי, חברים, אחים גדולים של חברים שלי וכאלה ופשוט הכרתי את זה. וכן, אני לא יודעת את המצב היום, אבל לפחות בשנות ה-90, בתחילת שנות ה-2000 בעפולה, משמעותית פחות הזדמנויות מילד שגדל כמוני בתל-אביב. אני מקווה שכבר פחות.

אני אעיד היום. כן, אני גם מעפולה וזה בדיוק אותו הסיפור. יצא לי אגב להדריך תוכנית. אני כבר אציג את עצמי ואני אגיד את מה שרציתי לומר. אליאב בטיטו, היום אני משמש כראש מטה ההסברה האזרחי, זה ארגון ההסברה הגדול ביותר בישראל, אנחנו מנהלים אלפי מתנדבים מכל רחבי העולם. בהקשר של הסוכנות היהודית, אני בעצמי בוגר שליחות. הייתי שליח בקונטיקט, בהארטפורד. ואני רוצה להגיד לכם שדיברנו כאן הרבה על החשיבות של שנת השירות הזאת בתפוצות ועל האימפקט, אבל בסופו של דבר צריך להבין עד כמה הוא עמוק. כי למשל בהקשר של השאלה של הפריפריה ושבירת תקרות זכוכית, אני דוגמה קלאסית לכך.

אני גדלתי בעיר עפולה, עשיתי חמש יחידות באנגלית, אבל אף פעם זו לא הייתה שפת אם שלי, אין לי בבית אף אחד שהוא דובר שפת אם באנגלית. מעולם לא חשבתי שאני אגור שנה מחוץ לגבולות מדינת ישראל ואלמד באנגלית יותר מ-1,000 חניכים שונים מגיל שלוש עד בתי אבות שלימדנו בהם, יהודים ולא יהודים, 16 מוסדות שונים מדי שבוע.

בהקשר של הפריפריה, כי עלתה כאן באמת השאלה הזאת, אני יכול להגיד שהסוכנות שמה דגש מאוד גדול בכוונה לחזק את אותן שותפויות. למשל, באזור עפולה-גלבוע שזה אזור השותפות של קונטיקט, היה מחסור בשליחים. בשנים האחרונות היו פחות ופחות בני נוער שהגיעו עם יכולות מספיק מתאימות כדי לעבור את המיונים. הסוכנות הקימה תוכנית בשם תוכנית מעגל, במקרה יצא לי גם להדריך בתוכנית הזאת במשך שנתיים שלוש קבוצות. והתוכנית הזאת, המטרה שלה הייתה לתפוס חבר'ה בכיתה י', לתת להם את הכלים להכין אותם למיונים, כדי שהם יגיעו יותר מוכנים מהשאר.

קצת על האימפקט של השנה הזאת, עד כמה היא משמעותית. ברמה האישית, אני חייתי אצל שתי משפחות מארחות. אח מערך אחד מתוך המשפחה המארחת עשה עלייה, אחיו, לצערי, נרצח כאן בפיגוע, אחיו השלישי לומד כאן היום בישראל בטכניון. המשפחה השנייה, האחות המארחת לומדת כאן עכשיו בישראל, העוזר האישי של אמירה שהייתה מנכ"לית הסוכנות היהודית עד לא מזמן, הוא תלמיד שאני לימדתי אותו בקונטיקט, שפגשתי אותו שם כשליח והחליט לעשות עלייה, לא רק בזכותי, אלא בזכות עוד המון שליחים שהוא פגש אותם כבר מהרגע שהוא הגיע לכיתה א' או בגן כנראה, ופגש אותם במסגרת הקהילה, וזה האימפקט בסופו של דבר.

עכשיו, כשאנחנו מדברים כאן על כל מיני שנות שירות, יצא לי להיות בשלוש השנים האחרונות כתב החינוך של מעריב, סיקרתי המון שנות שירות. שנת השירות של הסוכנות היהודית לא נופלת ולו במעט מאשר שנות שירות אחרות. אני יכול להגיד יותר מזה, היום אנחנו במטה ההסברה האזרחי מקדמים תוכנית מנהיגות שאנחנו הולכים לפתוח 40 קבוצות נוער ברחבי הארץ, מן הסתם אנחנו מגייסים המון מדריכים. כשמדריך מגיש לי קורות חיים וכתוב לו שם שהוא בוגר שליחות של הסוכנות היהודית, הוא עובר במקום. הוא עובר במקום כי אני יודע שהוא מגיע עם הכלים ועם היכולות.

וזו בסוף המטרה שלנו עם שנות שירות, אנחנו רוצים לתת דגש לערכים שמדינת ישראל מחליטה לקדם ואנחנו רוצים לטפח מנהיגות של בני נוער. על שתי המטרות הללו שנת השירות של הסוכנות היהודית עונה, ולדעתי אפילו יותר טוב גם מחלק משאר המסגרות שפגשתי לאורך הדרך. בסופו של דבר, יש כאן חשיבות לשנות השירות, הבנו את זה.

דבר אחרון שכן הייתי רוצה שדווקא הסוכנות תוסיף, וזו אולי גם ההזדמנות לאיזשהו קשר הדדי להוסיף גם את חשיבות ההסברה. בהקשר למה שג'וש אמר, אני חושב שהתחדדה כאן התובנה הזאת בשנים האחרונות, אני יודע שזה לא חלק ממטרות הסוכנות. הסוכנות, המטרה שלהם זו לא הסברה. אבל אני חושב שדווקא בתקופה הזאת יכול להיות שזה גם יהיה הסעיף להביא ממנו את הכסף.

זו ההסברה בעיניי.

לבוא ולהגיד, הנה, אנחנו רואים את האימפקט. כי הקשר שלי היום ליהודי התפוצות לא היה נוצר אילולא הייתי שליח בעצמי. תודה רבה ואני באמת מקווה שנמצא את הכסף, גם אם לא יהיו כאן נציגי האוצר, נמצא את הכסף להביא את זה. תודה.

מאיפה אתה בארץ?

אני מעפולה. היום אני גר במרכז, אבל עפולה תמיד נשארת בלב.

יש ש"שים לא מעפולה או שכל הש"שים הם מעפולה?

כן, יש נציגות מדהימה, אבל זה לא מקרי. כי הפרויקט הזה התחיל במקור מהשותפות של עפולה גלבוע עם ניו-אינגלנד, ובמשך הרבה מאוד שנים, היו שם כל כך הרבה שליחים שהקהילות כבר חיו את זה כל כך הרבה זמן.

מנכ״ל אופק ישראלי, אריה אביטבול, בבקשה.

שלום לכולם. האמת, אני לא כאן לדבר כמנכ״ל אופק, אלא כנציג הסוכנות לשעבר במערב אירופה.

אין לשעבר, היית פעם נציג, נשארת נציג עד היום. אני גם פעם הייתי.

מוכן לקבל את זה.

אני זוכרת אותך שהשתתפת בישיבות.

נכון. וזכיתי להקים האב במערב אירופה שחלקכם ראיתם, בספרד וגם בפריז, את ההאב הזה של הש"שים שהקמנו שם. ואני רוצה להתייחס, אני חושב שרוב הדברים נאמרו, אבל דיברתם על הפריפריה בארץ, הדרמה של מה שקורה היום, שדווקא הפריפריה בחוץ לארץ, בקהילות הקטנות, לא יכולות להרשות לעצמן. כי מה שקורה היום, מי יכול להרשות לעצמו להביא ש"שים? ג'נבה, פריז, הערים הגדולות. אבל הקהילות הקטנות, שהסכום הזה הוא לפעמים ההפרש שהוא צריך לטובת העניין הזה. או לחלופין, עם הסוכנות מצליחה לחסוך משאבים מסוימים ולעזור דווקא לקהילות הקטנות להביא, ואלו הקהילות שצריכות את זה.

לא יודע אם ראיתם שהתפרסם היום מספר, פרופ' דלה-פרגולה הראה שכמות היהודים באירופה היום הוא הכי נמוך מאז 1,000 שנה. זאת אומרת, 1,000 שנה אחורה מסתכלים, זה המספר הכי קטן. והוא מסביר פשוט, התבוללות. החבר'ה האלו מצילים, בעיקר בקהילות הקטנות האלו, את הצעירים האלו. בסוף, בקהילה קטנה – אמר לי מישהו פעם אחת והתרגשתי מזה – הדבר היחיד שבו אני מתחבר כיהודי כאן זה או אולפן לצורך העניין שיש בעיר, אם יש, או איזשהו שליח שעושה איתנו פעילויות. ובסופו של דבר, אם אנחנו לא נצליח לעזור לקהילות הקטנות האלו, הן פשוט ימותו, הן ימותו ברמה הרוחנית. לא תהיה להם שום אחיזה בזהות היהודית שלהם.

ולכן אני חושב שהפרויקט הזה הוא סופר חשוב. כי בסוף אנחנו מבינים, זה עניין של מספרים. להביא שליח בוגר זה עולה הרבה מאוד כסף. זה דווקא פרויקט מאוד זול יחסית שמאפשר השפעה מיטבית, השפעה מאוד מאוד גדולה. ולכן אני אומר לכם, במשך שלוש שנים היו לי הרבה מאוד משימות, אבל זו הייתה המשימה הכי חשובה, ללכת לחפש, לשנורר את הכסף הזה, את העוד 5,000 יורו האלו, עוד 10,000, ואתם לא יכולים לדמיין שלפעמים אלה סכומים מאוד מאוד קטנים, זה הפער. בבורדו אמרו לי, חסר לי 7,000 יורו. אמרתי ריבונו של עולם, אני אמצא אותם.

לשנה.

לשנה. זה מה שחסר להם בשביל להביא את הבחורה. הוא אמר לי, אין לי את הכסף הזה, זה לקחת את זה מהקשישים שאני מטפל בהם, אני לא יכול להרשות לעצמי. אמרתי אני אשדוד בנק, אני אמצא את הכסף הזה לעשות את הדבר הזה.

אני מקווה שבסוף לא שדדת בנק. אולי תסייע לנו עכשיו, יש לנו בעיה כספית.

אני רק אסיים, אפרופו מה שאמרת, אני רוצה לספר סיפור קטן, אפרופו הסברה. היה ש"ש תותח שנראה לי שכולם מכירים אותו במסלול שקוראים לו יהלי לכטר, סיים קורס קצינים לפני כמה ימים, היה בג'נבה. השגרירה פגשה אותו, כל כך התרשמה ממנו, השגרירה שלנו במוסדות האו"ם, בג'נבה. הוא היה באופן קבוע, כמעט פעם בחודש, הולך לוועדות איתה, מדבר על ישראל, מדבר על מה זה להיות נער יהודי בחוץ לארץ ועשה עבודה מדהימה עד כדי כך שעד היום כמעט, נדמה לי שעד שהוא נכנס לצבא כי זה היה כבר מסובך אחרי זה, הוא עזר להם לעשות הסברה. כך שגם הסברה על הזמן החופשי שלהם, הם גם עושים את הדבר הזה.

תודה רבה. תעלו את נציגי האוצר בבקשה. דן פיקמן נמצא שם? שלום, דן.

עלית עם פנקס צ'קים לדיון?

לא בדיוק. שלום לכולם. אני אתחיל ואגיד שאני לא מוצא סיבה שלא יהיה תקצוב שווה לשנות שירות בחו"ל ולשנות שירות בישראל ככל והמשרדים מתקצבים את שני הדברים.

בנוגע למשרד החינוך, אני יודע להגיד שמבחינתנו זה עניין ומדיניות מקצועיים של המשרד האם הם מתקצבים גם שנות שירות בחו"ל או מתקצבים רק בארץ. זה מה שאני יודע לומר בנוגע למשרד החינוך. בנוגע למשרדים אחרים – התיישבות, או אחרים שמשלחים ש"שים – אין לי פרטים.

דן, אבל אני רוצה כסף תוספתי, אני לא רוצה קואליציוני.‬‬

יש תקלה בזום פתאום, זהו, דן לא שומע.

שומע, השתקתם אותי.

נראה לי השתתקת לבד.

בנוגע לכסף תוספתי - ככל שיש דרישה כזאת מהמשרדים והם מדברים על זה מול משרד האוצר, זה משהו שיכול לקרות.

אני אגיד לך מה אנחנו היינו רוצים. אנחנו היינו רוצים להוביל מהלך שבו המשרדים הרלוונטיים שהוזכרו כאן, חלקם, אני חושב שאולי גם את משרד החוץ, הבנתי שהבטיחו לגדעון סער 450 מיליון שקל, כך שבהחלט הוא יכול להשתתף באירוע הזה.

אבל למרות שאם זה נכון מה שהוא אמר, על משרד ההתיישבות - - -

אין אם, מה שאני אומר זה נכון.

אני סומכת עליך.

יחד עם משרד האוצר, כל משרד כזה יכול לשים את ה-1, 1.5, משרד האוצר יכול להשלים, ובא לציון גואל.

אנחנו נפנה לכלל המשרדים, בסדר? ואם אנחנו לא נקבל תשובות, נעשה דיון מעקב. ואם לא ילך, אנחנו יודעים גם להביא חקיקה.

משרד התפוצות, מי נמצא איתנו? תמר, בבקשה.

שלום לכולם, שלום וברכה.

שלום וברכה, תמר, שאלה לי אלייך. יש לנו פה פרויקט מדהים ואין לנו תקציב. פרויקט הש"שים שפועל בארץ מתוקצב על ידי משרד החינוך, כרגע הוא פועל גם בתפוצות, ממומן ב-100% על ידי הסוכנות היהודית, הסוכנות היהודית באה, לא מבקשת שיכסו לה את מה שהיא כבר עושה, היא מבקשת להוסיף כ-235 תקנים בעלות של כ-6 מיליון שקלים. פנייתנו למשרד התפוצות להיות שותף למהלך הזה.

רק לפרוטוקול, מה תפקידך במשרד, תמר?

תודה רבה. אני מנהלת בכירה לפרויקטים אסטרטגיים במשרד התפוצות.

בדיוק מה שאנחנו צריכים.

זה מאוד אסטרטגי.

אני האזנתי, אומנם לא מההתחלה, עליתי יותר מאוחר, אני מתנצלת, צירפו אותי לדיון יותר מאוחר. אני מוכנה להעלות את הנושא אצלנו, זו פעם ראשונה שאני שומעת על זה, אני לא מכירה את הנושא. אבל אני בהחלט רשמתי לי את התנהלות הדיון ואת התוכן כדי להעמיק וכדי מה שנקרא להבין יותר את הנושא. לכן להגיד לך עכשיו ש-6 מיליון שקל לטובת מה שאתם מבקשים זה משהו שמשרד התפוצות יקח עליו, אני לא אוכל, אבל בהחלט - - -

תביאו 5, לא נריב איתכם.

ברור, הדיון תרם לחשיפה שלנו לכל הנושא הזה ואני בהחלט אעביר את זה.

תמר, אני אדבר גם עם השר, אני חושב שזו זכות לקחת חלק בפרויקט כזה, והפוך, אני חושב שאם גם משרד החינוך, גם משרד התפוצות, יכול להיות גם משרד החוץ ומשרד ההתיישבות יכנסו פה מתחת לאלונקה, באמת, באמת מדובר בכסף קטן, אפשר לגמור את האירוע הזה ב-2-1.5 מיליון שקל בבסיס התקציב. בואו נתחיל, ניכנס לסוגיה הזו ולקראת שנה הבאה נדע לקדם את זה. ושוב אני אומר, אנחנו לקראת עבודה על התקציב, זה הזמן שלנו לבוא ולקדם את הנושא הזה. הנושא הזה הוא חשוב לי באופן אישי כיו"ר הוועדה, הוא חשוב ליו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות.

וגם לחברי הוועדה.

וגם לחברי ועדת כספים.

הוא חשוב לחברי הוועדה ואין לי ספק שבקלות רבה אנחנו יכולים לגייס פה אולי מכתב עם חתימות של כמות חברי הכנסת שלדעתי לא היה תקדים כזה מכלל מפלגות הבית. ולכן באמת כרגע אני בא בטוב, אני מגיש לכם את זה על מגש של כסף, תהיו חלק מהפרויקט הזה.

אני פונה גם אלייך, גם למשרד התפוצות, גם למשרד החינוך, מדובר באמת בכסף קטן. תקחו את זה ותקדמו את זה, אנחנו נברך אתכם על כך ואנחנו נעקוב אחרי זה. לא תקחו את זה, נעשה את זה בדרכים אחרות, יש לנו הרבה דרכים פרלמנטריות לקדם את הדברים שצריך לקדם.

הוועדה שלי יושבת על שלושה-ארבעה משרדים; משרד התפוצות, ועדת עלייה וקליטה יושבת עם עוד שניים או שלושה משרדים. בסוף אתם צריכים אותנו גם בהסדרים. ואני בדרך כלל לא מאיים, אבל אני חושב שבאמת זו זכות שהיא חובה וחבל שלא ניקח כולנו חלק בפרויקט המדהים הזה.

אגב, הוא חוצה אוכלוסיות. חרדיות, חילוניות, דתיות, לא דתיות. אנחנו מסתובבים בתפוצות ואנחנו רואים את העבודה המדהימה שהם עושים ואין צורך לחזור על הדברים האלה וחבל שאנחנו לא נבוא ונגיד אמירה חד משמעית של כלל המשרדים הרלוונטיים, אנחנו רוצים את הפרויקט הזה, אנחנו משתתפים בפרויקט הזה ונתקדם. אני מציע שאנחנו, לפחות מהצד שלי וננסה לעשות את זה יחד.

דיון המשך.

נשב עם השרים הרלוונטיים. בסדר? אני כבר אגש גם לשר החינוך וגם לשר התפוצות באופן מיידי וגם עם השרה סטרוק מהמשרד להתיישבות, ננסה לתפוס את גדעון בדרך. ננסה להגיע להבנות רחבות מתוך ידידות.

גם מתוך זה של הסברה, לדעתי. גם מתקציב של הסברה אפשר לקחת את זה.

אני רוצה רק מילה בפרספקטיבה של הקהילות עצמן, בסדר? אני מיכל, אני נציגה של פדרציית מטרו ווסט ניו ג'רזי, הקהילה היהודית השמינית בגודלה בארצות הברית. אנחנו עם הש"שים כבר 22 שנים ואני רוצה להגיד לכם שהדיון פה מתנהל מזווית מאוד ישראלית. הם יבואו, הם יעלו, הם ישרתו, הם יחזקו אותנו, הם גם יתרמו, הם גם יעשו לובי. אבל צריך להבין שאנחנו, גם לשולחן הזה, גם בכלל לחברה פה יש אחריות על מה שקורה בקהילות שם.

והיום, בניסיון של 20 שנה של עבודה עם הש"שים בקהילה שלנו ובקהילות אחרות, אני אומרת לכם את זה באמת בצורה חותכת, זה המוצר הכי אטרקטיבי, הכי רלוונטי, הכי דינמי, הכי נקי. החבר'ה מגיעים חפים מכל אג'נדה. הם לא משרד החוץ, הם לא משרתים כלום, הם פשוט באים לספר את ישראל הכי נקי, להתחבר. והם חוזרים עם הסיפורים האלה הביתה.

וגם מחקרית, עשינו מחקר בקהילות, גם אינטואיטיבית וגם מהשטח, רבנים שהם היום רבני קהילות בצפון אמריקה שהם שחקני המפתח, אומרים לנו, זה הדבר הכי רלוונטי, הכי משמעותי בשביל להחיות את ישראל, בשביל לייצר בשבילם מוטיבציה להישאר מזוהים ומזדהים עם היהדות שלהם, עוד לפני עם ישראל. ולכן, כמו שאומרים באנגלית, No brainer. זה משרת את כולם ומבחינתם זה היום ממש גולת הכותרת של פעילות ישראל בקהילות. תודה.

דב, בבקשה, בקצרה.

תודה רבה, כבוד יושב הראש. אני לא רוצה להגיד מה שכבר אמרו פה, אבל היה לי חשוב. לפני שעליתי, לפני 20 שנה הייתי מורה בתיכון במרילנד וראיתי מול עיניים שלי איך השליחים הצעירים ממדינת ישראל עזרו בארבעה תחומים. זה גם הסברה, הייתי שם באינתיפאדה השנייה, כשהם שמעו מהתקשורת כל מיני דברים שליליים על ישראל, ופשוט השליחים הציונים עשו עבודה מדהימה.

גם הייתי שם כשהיה פיגוע שנרצחו דיוויד ונאווה אפלבאום. ושתי בנות, בנות שירות, היו חברות של נאווה. ואיך שהן דיברו עם הבנות בתיכון, איפה שלימדתי, אני חושב מהקבוצה של אולי כיתה של 50, אולי 20 או 30 עשו עלייה כי הם התחברו למדינת ישראל דרך הסיפור של נאווה. כך שההסברה היא גם עלייה.

אני עכשיו כיושב ראש ארגון שעוסק בעלייה ואנחנו רוצים יותר עולים, זה פשוט משכנע את הצעירים לעלות ארצה. משרד החוץ לגבי הסדרה, משרד התפוצות לחזק את התפוצות, משורד העלייה כדי לשכנע יותר לעלות ארצה. אני חושב שיש לנו את היכולת, כמו שאמרת, מכל המשרדים, ואני יכול להעיד איך בכל התחומים זה עובד. תודה.

תודה.

אחרון הדוברים, מועצת התלמידים. סליחה, בדרך כלל אני נותן לכם לדבר בהתחלה, ברחת לי. כן, ארי, בבקשה.

ארי ברומברג, מועצת התלמידים והנוער הארצית, אנחנו הגוף היציג של כל בני הנוער במדינה, זו תשיעית מאוכלוסיית המדינה, זה גם הנוער שבסופו של דבר הולך לשנות השירות האלה. הנושא של הוועדה הוא השוואת תקציב שנת שירות בחו"ל לתקצוב של שנת שירות בארץ.

חבר הכנסת עודד ציין פה שהוא רוצה שגם שנות שירות בחו"ל יהיו בתוך התקציב המקורי, אבל הנה אנחנו עומדים בפני סיטואציה שרוצים להוריד ב-17 מיליון שקלים את התקציב של שנות השירות הקיימות כבר בארץ. זה רבע מכל הש"שים בארץ, זה רבע מש"שים שהם בכפרי נוער, בתנועות נוער, בארגוני נוער, שעוזרים לנוער קצה, שעוזרים לחקלאות, זה נוער שעוזר להכול. זה נוער שבאמת, כמו שנאמר פה לפניי, נותן שנה מהחיים שלו בשביל באמת לעזור לקהילות בארץ. ובמידת הדיון, אם נצליח להרחיב את זה גם לחו"ל, מה טוב.

אבל אני חושב שמעבר ללהסתכל החוצה, שווה רגע לראות קודם פנימה איך אנחנו מוודאים שבאמת המוסד הזה לא קורס על עצמו. כי נכון לכרגע, עצוב לי לראות שאין פה ייצוג של הארגונים התוך ארציים, של ארגוני הנוער ותנועות הנוער. אבל הם לא הם לא יכולים לעשות את זה, מדובר פה, אם לצורך העניין הצופים, מדובר על 175 ש"שים. אני מגיע מתנועת נוער בשם חוגי סיירות וקק"ל, יש לנו 53 ש"שים ואנחנו מאבדים 17 מהם, אי אפשר לעבוד ככה.

רק שלא יהיה ספק, אין תחרות. אני אגיד לך, לא רק שאין תחרות, גם המאבק כנגד הקיצוץ על הש"שים שמתנהל והוא מתנהל בוועדת הכספים, אני גם די אופטימי לגבי המאבק הזה, זו לא פעם הראשונה. תמיד זה נראה כמו איזו מטרה קלה, נחתוך בש"שים. אני מעריך שהקיצוץ הזה לא יהיה.

אני מציע לנסות ליצור איזשהו הסדר כי באמת, כל העניין של שנות שירות, גם בחו"ל, גם בארץ, זה נושא שכל הזמן חוזר על עצמו. היה ניסיון לקצץ בתקציב כבר לפני כמה שנים, בוטל, חזר עוד פעם. אני מציע לנסות ליצור איזשהו - - -

בממשלה הקודמת הוסיפו.

ליצור איזשהו הסדר באמת לכל המפעל הזה שפועל פה בארץ, כי באמת, אין לנו תחליף אליו. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה, ארי. לסיכום, ברשותך, עודד, אני מציע, אנחנו נעשה את העבודה מול המשרדים הרלוונטיים בימים הקרובים. במידה ונקבל תשובה חיובית, כמובן נפרסם אותה; במידה ולא, הוועדה תתכנס או בשבוע הבא או בשבוע לאחר מכן לדיון מעקב.

אני כן רוצה לחדד, רק כשאני אומר שהכספים יכולים להגיע ממספר משרדים, לא אומר שהסוכנות הולכת להתנהל מול מספר משרדים. אני חושב שהמשרד הנכון שצריך לנהל את האירוע הזה הוא משרד החינוך. משרד החינוך כבר עובד עם הסוכנות היהודית בש"שים בארץ ומשרד החינוך צריך לעבוד איתם בתפוצות. לגבי המקור התקציבי, אם משרד החינוך לא ידע להביא את הכספים מהמקור התקציבי הפרטי שלו, אנחנו נדע לנסות להביא את זה ממספר משרדי ממשלה שונים.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 15:39.