פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל
21/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 61
מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל
יום חמישי, כ' בחשון התשפ"ה (21 בנובמבר 2024), שעה 12:30

סיור במרכז פיזיקה – מרכז לחינוך מדעי אזורי בנתיבות

חברי הוועדה: לימור סון הר מלך – היו"ר

אורית טטרסקי - ראש מרכז פיתוח ומיצוי הון אנושי, מערך הסייבר הלאומי

איתן טי - סמנכ"ל תכנון ופיתוח, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

אלי שטמפפר

מנהל תחום בכיר, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

רינת שפרן - ראש אגף בכיר מדע וקהילה, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

דנה לוי - מנהלת פרויקטים, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

ענת רולניק - מנהלת מרכז פיזיקה, משרד החינוך

יגאל דור - מנהל אגף, מצוינות בחינוך הטכנולוגי, משרד החינוך

מירב זרביב - סמנכ"לית, מנהלת מינהל לחינוך טכנולוגי, משרד החינוך

ד"ר מאיה גורדין - מנהלת אגף חינוך טכנולוגי, משרד החינוך

ד"ר צביקה אריכא - מפמ"ר פיזיקה, משרד החינוך

פנינה טורבן - מנהלת תוכנית עמ"ט, משרד החינוך

ענת רולניק - משרד החינוך

שרי תבור - משרד החינוך

נעה דהרי - משרד החינוך

נועם דן - רכזת מו"פ, השכלה גבוהה ותקשורת, אג"ת, משרד האוצר

ישראל מלאכי - לשכת שר האוצר, משרד האוצר

רועי גולדנברג - משרד האוצר

עדיה וידאל - משרד האוצר

נתן נהוראי - משרד האוצר

הדר פוקס - אגף תקציבים, משרד האוצר

צח בסול - רפרנט תקשורת, אגף תקציבים, משרד האוצר

רועי הרצוג - מנהל תחום חדשנות, מחקר והייטק, משרד העבודה

עמי צדיק - מנהל וועדה לפיקוח תקציבי, מרכז המידע והמחקר של הכנסת

איתי לבנון - מנהל אגף הון אנושי להייטק, רשות החדשנות

דדי פרלמוטר - יו"ר הוועדה להגדלת ההון האנושי בהייטק

חוה קליין אבישי

סמנכ"ל תכנון ומידע, המועצה להשכלה גבוהה

אלי הורביץ - מנכ"ל קרן טראמפ

קארין מאייר רובינשטיין - עו"ד, מנכ"לית, נשיאה, האיגוד הישראלי לתעשיות מתקדמות

איתמר מילרד - כלכלן בכיר, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה

מאיה אייזנברג - יועצת אסטרטגית בכירה

ד"ר סרגיי סומקין - מכון אהרון, אוניברסיטת רייכמן

רן שביט - סמנכ"ל בכיר, קשרי ממשל, גוגל

נעה אלפנט לפלר - קשרי ממשל, גוגל

עומרי בן חורין

קשרי ממשל, גוגל

אבי אלישע - יועץ לראש העיר לענייני חינוך, עיריית נתיבות

עדי סוויסה

משנה למנכ"ל, אשכול רשויות נגב מערבי

פרופ' פרופ' דניאל זייפמן - יו"ר ההנהלה האקדמית, ארגון הקרן הלאומית למדע

רונן ניר - שותף בקרן PSG EQUITY

מיכל שריג כדורי - יו"ר, פורום חברות הצמיחה, מנהלת, קשרי ממשל, וויקס,

עומר מרקוביץ - מנהל, מרכז לחינוך מדעי אזור, קמפוס הלמסלי, נתיבות

יובל וורגן - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

יניב סופן
–

שלומית ארליך

נטלי שלף

מעיין שבתאי, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




























סיור במרכז פיזיקה – מרכז לחינוך מדעי אזורי בנתיבות


(התכנסות ומצגת)

- - - נתחיל בשיחה כאן של פרופ' פרופ' דניאל זייפמן, נמשיך בסיור למעלה ונחזור לכאן - - - של הוועדה.

מעט על הסיבה שאנחנו כאן ועל הקשר של ועדת הון אנושי להיי-טק בנושא מרכזי שוורץ רייסמן ועמית והמשרד. אני רינת שפרן, מנהלת אגף בכיר מדע וקהילה במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. ועדת הון אנושי להיי-טק בראשות דדי, אחד המיקודים הגדולים המפתיעים שלה היה תחום החינוך, ולשמו התכנסנו היום.

בכוונתה הראשונית הייתה הוועדה אמורה לעסוק בהגדלת ההון האנושי להיי-טק. אחד הגילויים הגדולים היה ההשקעה בגיל צעיר וההשקעה אחורה. בתוך כך התחדדו כמה תחומים חשובים ומשמעותיים להשקעה, כאשר תחום הפיזיקה היה המרכזי שבהם, והמחסור בפיזיקאים שהעידו עליו הצבא, התעשייה והאקדמיה.

התחילה הבנה שתחום הפיזיקה הוא תחום שצריך מוקד, כמו שהיו חמש יחידות מתמטיקה בזמנו. אחד הפתרונות המרכזיים אם לא אולי הפתרון המרכזי לסוגיות המחסור במורים ומחסור במגמות בפריפריה, הייתה הקמת מרכזיים אזוריים כשהמודל של שוורץ רייסמן היה אחד המודלים המרכזיים בכך. משרד המדע עם משרד האוצר, שיושבים פה גם, יצאו בקול קורא גדול, של תמיכה במרכזים בפריפריה, מרכזים יקרים מאוד, ירחיבו על כך אנשי שוורץ היקרים.

השבוע סגרנו את הקול הקורא השני למרכזי פיזיקה בפריפריה. הקול הקורא הראשון במרכז הזה, מרכז בעכו, בכרמיאל ובירושלים, קיבלו תמיכה. בקול הקורא השני יש ארבעה מרכזים ותיקים ועוד שלושה או ארבעה מרכזים חדשים, זה נמצא בדיונים. אנחנו רואים בזה פתרון משמעותי.

יושב כאן קהל גדול וחשוב. יש פה נציגים של כמה מגזרים שהתכנסו לטובת העניין ואנחנו מאוד שמחים על כך. איתנו המגזר העסקי על נציגיו, שהם גם נציגים בוועדה, המגזר השלישי, שנציגיו יושבים פה, הממשלה על משרדיה השונים והכנסת. משמח אותנו מאוד לקיים דיון ברזולוציה הזו ואנחנו מודים לכם מאוד שבאתם. אני מזמינה את פרופ' דניאל זייפמן שלא הסכים שאצמיד לו את כל התארים שמגיעים לו. בבקשה.

תודה רבה שבאתם לפה, למרכז המדע של לימודי פיזיקה. אתאר לכם איך אנחנו עובדים, אך לפני זה מעט רקע היסטורי. אני פיזיקאי, תתפלאו, פרופסור וסגן במכון וייצמן, הייתי נשיא מכון וייצמן במשך 13 שנה. היום אני גם יושב-ראש הקרן. הסיפור הזה, המודל, התחיל לפני 34 שנים כאשר במכון וייצמן הבנו שזה יקרה, זה מצרך נדיר. תעשיית היי-טק ממריאה, אני מדבר על 1990.

(הצגת מצגת)

היה ברור לנו שיהיה מחסור בכוח אדם ובמורים לפיזיקה ולמדעים ברמה גבוהה, שיאפשרו ללמד את הילדים כך שגם ירצו ללמוד, ויוכלו להתקדם להיי-טק. המודל הראשון הזה קראו לו חמדה, הוא הוקם בתל-אביב ב-1990, ועשינו שם את כל הטעויות האפשריות על הגב של הילדים של תל-אביב, וזה היה בסדר גמור עד שהבנו איך אנחנו צריכים לעבוד. אחרי כעשר, 15 שנה כשהבנו שאנחנו עושים את הדבר הנכון, וראינו את הגידול באחוז הילדים שמסיימים בגרות בפיזיקה בתל-אביב, החלטנו שאנחנו רוצים להתקדם ולראות אם המודל הזה יכול לעבוד גם במקומות אחרים, ואראה לכם את התוצאות.

חשוב להציג את המנכ"ל של הרשת הזו, ד"ר רונן מיר, גם הוא ממכון וייצמן, הוא אחראי לכל הדברים הנמצאים פה. נמצאים פה עוד כמה אנשים מהצוות של שוורץ רייסמן. ג'רי שוורץ והת'ר רייסמן הם זוג של תורמים מטורונטו, השם שלהם לא מופיע במקומות אך הם תורמים רבות למדינת ישראל. זה המיזם היחידי שהשם שלהם מופיע בו. אנחנו מאוד גאים בכך. הם תומכים בנו כבר לאורך שנים ארוכות מאוד. זה ד"ר הנמיר, אלה האנשים שתומכים בנו, יש לנו לוח שמות. חלק מהשמות האלה אתם תכירו ואתם מכירים. זה לא לוח גדול. אנחנו עמותה עצמאית שלאט-לאט גדלה.

את הפעולה הזו התחלנו לפני 30 וכמה שנה בתל-אביב, ולפני כ-11 שנה החלטנו, לנסות להרים את זה ברמה של המדינה. צעד אחר צעד, אנחנו בסך הכול ארגון לא כל כך גדול. עד כאן תקציר על העשייה שלנו וכעת מעט על לימודי המדע.

פיזיקה זה תחום חשוב, מתמטיקה, כימיה, מדעים בכלל. יש משהו ייחודי מאוד בפיזיקה התיכונית. היתרון של פיזיקה תיכונית בכיתות י' עד י"ב, והרי בה אנחנו מתעסקים, הוא שלכל שאלה יש פתרון אחד נכון לחלוטין. אפשר להתווכח איך מגיעים לפתרון אך הפתרון ידוע, מדויק ואין ויכוח מה הפתרון. זו הפיזיקה התיכונית, לא משנה באיזה נושא.

הכלים החשובים להגיע לפתרון הזה זו המתמטיקה והניסוי. היכולת שלך להתנסות. הדבר המדהים הוא שמתמטיקה מדויקת אך הניסוי לא תמיד מדויק. עושים ניסוי, והפתרון הוא פחות או יותר החוק של ניוטון, חוק פאראדיי. כאשר משתמשים בשני הכלים האלה, אפשר להגיע להבנה עמוקה יותר של נושא הפיזיקה.

מאחורי זה מסתתר דבר חשוב לכולנו, העובדה שבלימודי פיזיקה אפשר להגדיר תופעה, להרכיב ניסוי כדי למדוד אותה, לעשות את הניסוי, לאסוף את הנתונים, לעשות אנליזה ולהגיע למסקנה. ללמוד את הדרך מנתונים אל מסקנה, תסכימו איתי שהוא דבר חשוב לחיים בכלל. תסכימו איתי גם שלא תמיד החברה שלנו ובכלל בעולם, מבינה כל כך את המשמעות של יש נתונים, על בסיס הנתונים אנחנו מקבלים החלטה. אם ההחלטה לא תואמת את הנתונים, אנחנו צריכים לשנות את ההחלטה או שהנתונים לא נכונים, זה גם יכול להיות, צריך להיזהר.

שיטת העבודה שלנו, לפני הפיזיקה ואחריה, בעזרת הכלי הזה של לימודי פיזיקה חמש יחידות מכיתה י' עד י"ב אנחנו מלמדים את הנושאים האלה – לערער על המוחלט, להשהות את השיפוטיות, לעדכן את המסקנות בהתאם לראיות חדשות, להעדיף נתונים על פני האמונות, לבחון רעיונות ללא הפסקה, להתייחס לטעויות כאל נתונים, לחפש את מה שהחמיצו אחרים.

שיטת ההוראה שלי כפי שאמרתי לכם, מבוססת גם על מתמטיקה הנדרשת, תלמידים שמגיעים אלינו חייבים לעבור ארבע יחידות מתמטיקה לפחות אך גם מערך ניסויי שאתם תראו, שהוא רחב מאוד עם ציוד מתקדם מאוד, ולא רק שהמורה משתמש בו כדי להראות איך זה עובד, אלא הילד עצמו מרכיב את הניסוי, מבצע את העבודה, אוסף את הנתונים ועושה אנליזה. אני חוזר על זה הרבה פעמים, האמינו לי, הנקודה הזו מאוד חשובה. היכולת לעשות בעצמך את הניסוי ממחיש את המושגים האבסטרקטים שיש בפיזיקה, ונכון הם מסובכים – מה זו אנרגיה, מה זה תנע, מה זה תנע זוויתי.

בסדר, יש משוואות, אבל זה לא מגדיר לילד מה זה. ברגע שהוא יכול לגעת בזה בידיים ולעשות את זה בעצמו כהדגמה, אנחנו משנים את צורת החשיבה והילד מתחיל ליהנות מזה. זו הפדגוגיה. נמצא פה אלי שלו, הוא פה בפינה, הוא תמיד מסתתר, אבל הוא אחראי פדגוגיה. הוא אחראי לכל תהליך הלימודים המיוחד שלנו. בסופו של דבר את הסילבוס שלנו אנחנו בונים לפי הנחיות הסילבוסים של משרד החינוך, הם קובעים את הסילבוס. אנחנו מכבדים את זה לחלוטין ועושים אף יותר.

עוד דבר שחשוב לומר, אנחנו לא בית ספר. אנחנו מלמדים ילדים, אנחנו בסך הכול ספקי תוכן. מספקים למשרד החינוך בצורה כזו או אחרת. שמחים לעזור למשרד החינוך להגיע ליעדים שלו. אין לנו סמל בית ספר, לא מוכרים במשרד החינוך. לא רוצים להיות מוכרים במשרד החינוך, רק רוצים לעזור למשרד החינוך להשיג את ההישגים שלו, זו המטרה שלנו.

שיטת העבודה שלנו היא לפי צורך. נניח נתיבות, שדרות, אופקים, כל האזורים האלה, יש שם בתי ספר תיכונים. בחלק מהם יש גם מורה לפיזיקה, בחלק אין. בדרך כלל כשמספר התלמידים בבית הספר קטן מדי, אין מורים לפיזיקה. אם יש מורים לפיזיקה, יש לנו מעבדה עם ציוד שהוא יכול להשתמש בו, כי לפעמים אין לו לבורנטים שמאפשרים לו לתחזק את הציוד.

תארו לכם אם כל תיכון כזה, על כל הציוד שצריך וכל המערכת שצריך כדי ללמד את כל הנושאים, זה הרבה ציוד, המחיר גבוה מאוד. אי אפשר לנהל מערכת כזו ולדאוג שבכל בית ספר באזור יהיה את כל הציוד וכל האמצעים וכל הלבורנטים בכל בית ספר.

באנו עם שיטה, מערכת חדשה שאנחנו קוראים לה היום מרכז שוורץ, אנחנו באים לראש העיר או ראש האשכול, או ראש האזור, המועצה, לא משנה. חשוב מאוד הקשר עם העיר. אנחנו מציעים להקים מרכז אחד שישמש את העיר כמו תל-אביב, עיר גדולה, ירושלים, או אזור כמו פה, שהמרכז פה בנתיבות אבל הוא שייך לשדרות, אופקים, שדות נגב. זה רק עד כה, לאט-לאט עוד יגדל. מרכז אזורי או עירוני, איך שתרצו, ובמרכז אנחנו נגייס את המורים.

כל המורים שלי הם עם חוזים אישיים. כולם בעלי תואר שני או שלישי. רובם לא ממערכת החינוך, רובם מהתעשייה או מהאקדמיה. אנחנו הופכים אותם למורים על ידי מערך הכשרה של עצמנו כך ש-90% מהמורים לא באים ממערכת החינוך. אנחנו לא לוקחים ממערכת החינוך מורים, לא מורידים ממערכת החינוך את מה שיש לה. אנחנו מוסיפים למערכת החינוך מורים שאנחנו מסוגלים לגייס. בעיקר מתעסקים בפיזיקה, תכף אראה לכם קצת על תל-אביב, מקימים בתוך בניין מהסוג הזה, מעבדות, שאין כמותן בארץ ודאי, אך גם בחו"ל לא תראו דברים רבים מהסוג הזה.

העובדה שכל הציוד פה, היא איגום משאבים רציני כך שאותו ציוד יכול לשמש את כל בתי הספר שבאזור. אנחנו מגייסים את המורים הולכים למנהלי בתי הספר, הם צריכים להסכים להשתתף בתוכנית ובשעת הוראת הפיזיקה בבית הספר, במקום שילמדו בבית הספר הם לומדים אצלנו. אנחנו לא תוספת, אלא מחליפים את הוראת הפיזיקה בבית הספר אך מחוברים לבית הספר לחלוטין. מתואמים עם בתי ספר ועם מערכת החינוך לחלוטין.

כאמור, אנחנו לא בית ספר, אנחנו ספקים. תחשבו שהילדים שלכם צריכים ללמוד שחייה, אתם שולחים אותם לבריכה העירונית, שם יש מורים לשחייה שמלמדים אותם ולאחר מכן הם חוזרים לבית הספר. אנחנו הבריכה העירונית של כל האזור, רק שאנחנו לא מלמדים שחייה, אלא פיזיקה. אנחנו ספקי שירות. ילדים באים, יש פה תחבורה של העירייה, או שהעיריות מארגנות. באים לפה בכיתה י' פעם בשבוע ארבע שעות, ובכיתות י"א-י"ב פעמיים בשבוע, בסך הכול שמונה שעות. אלה שעות לימוד רבות והן נחוצות.

הילדים בונים פה ניסויים, מרכיבים, מודדים, מפרקים ומחזיקים. יש פה עבודה רבה מאשר בכיתה שמלמדים בה רק תיאוריה. זה המודל, כל התורה. נראה פשוט, אבל נדרשים תיאומים מרובים מול בתי ספר, כמו תיאומי שעות. זה תמיד קשה בהתחלה כי מערכת בית הספר צריכה להתאים את עצמה לשעות שלנו ואנחנו מתאימים את עצמנו לשלהם. עם הזמן המערך הזה נכנס לתוך המערך החינוכי של כל הערים, וזה מתחיל להסתדר.

זה מערך הבחינות, דני?

יש לנו בחינות בתוך המערכת שלנו, אך בחינת הבגרות היא של המדינה.

עד לבגרות לאורך הכול, אתם עושים בחינות?

עד לבגרות נכון. אנחנו עושים את הבחינות. במחשב של משרד החינוך כתוב בית ספר כזה או בית ספר אחר. אלה ציונים שלהם, זה בסדר גמור.

מי נותן את ציון המתכונת?

המורים פה.

צביקה זה נרשם על סמל מוסד.

זה נרשם על סמל מוסד שהם ילמדו - - -

המורים הם של מועצה פדגוגית?

המורים שלנו כן.

הם יושבים במועצה הפדגוגית, נמצאים בימי הורים.

המורים שלנו שותפים בתוך בית הספר. אנחנו רואים כל מורה שלנו, כמורה של בית הספר. זה ממש מתואם, הם יושבים עם ההורים, עם המחנכים, מחנכות.

כמה בתי ספר משרת מרכז כזה?

תלוי. בתל-אביב, אני לא יכול לספור כבר. בסך הכול לדעתי אנחנו היום - - -

הנתונים האלה, עומר ידבר עליהם בהמשך.

נתיבות, שדרות אופקים.

יש לנו 13 בתי ספר או 14, תלוי איך סופרים ועוד שבעה בתי ספר ברהט.

הילדים מגיעים בצורה אורגנית מבית הספר באותה קבוצה. אם בבית ספר אחד יש 28 ילדים, ילכו כל ה-28, ואם אחר יש לו חמישה, יביאו רק את החמישה , או שמחברים.

היתרון הגדול, שאם יש חמישה פה, שבעה פה ושניים פה - - - עושים מזה כיתה שלמה. לכן בית ספר קטן, שלא משתלם כביכול לשים בו מורה לפיזיקה, פתאום אנחנו יכולים ליצור בו כיתה אורגנית.

כלומר נוצרות כאן כיתות שמשלבות בתי ספר, אלא אם לבית ספר יש מספיק כדי לסגור כיתה.

נכון, בדיוק.

מה עושה המורה לפיזיקה מבית הספר, אם יש?

סוף המשפט שלך הוא הדבר הכי חשוב, זה אם יש. מה שאנחנו ראינו, מכיוון שחסרים מורים לפיזיקה, ועוברים לעיר אחרת, לא ראינו פיטורים של מורים בשום מקום. הגיל הממוצע של מורים לפיזיקה כפי שאתה ודאי יודע, הוא 52-50. לא בדקתי את גיל המורים שלנו פה, אבל אם תסתובב פה, תמצא שהגיל הממוצע הוא ודאי 40. המורים יוצאים לפנסיה, ולמשרד החינוך קשה מאוד לגייס מורים לפיזיקה.

לנו קל יותר, אני בטוח שלא היו שירותים של מורים לפיזיקה במערכת. אנחנו מגיעים למקומות שבהם יש מחסור, אנחנו עובדים לאט. אנחנו פה שלוש וחצי שנים, בהתחלה היה לנו מספר קטן של בתי ספר, ונוספו עם הזמן. יש לנו היום שבעה מרכזים – עכו, כפר סבא, תל-אביב, ראשון לציון, רחובות, ירושלים, נתיבות, אתם יכולים לראות את כל המקומות האלה.

בכל מרכז אנחנו בונים בניין כזה עם כל המעבדות וכל הציוד שצריך, הבניין מאוד חשוב. צורת העבודה שלנו, הביקוש לציוד, כל המערך הזה מאוד קריטי ואם חשבנו בהתחלה שעיקר הקושי הוא לעלות על אוטובוס, להגיע לכאן ולחזור, אנחנו שומעים מהם בדיוק את ההיפך. הם אוהבים מאוד לצאת מבית הספר. הנסיעה הזו של 20 דקות בקבוצה, עושה להם משהו. לדבר עם הילדים, הם יגידו לכם מה הם חושבים על כל הסיפור הזה.

נסיעה של שעה וחצי זה לא אפשרי. פעמיים בשבוע שעה וחצי הלוך וחזור זה לא ייתכן. אבל לאורך השנים והניסיון שהצטבר גילינו שנסיעה של עד 25-20 דקות אפשרית. קבוצה שתגיע מהבית ב-08:00, ב-12:00 תחזור לבית הספר או ב-12:00 באה מבית הספר, ב-16:00 חוזרת הביתה. משהו בסגנון הזה.

אלה שבעה מרכזים, אך אנחנו משרתים הרבה יותר. חלק מהמרכזים הם עירוניים, חלק הם אזוריים. יש רשימה של העיריות שאנחנו משרתים. לא כל בית ספר ולא כל עיר שותפים לתוכנית הזו. אם מנהל בית ספר לא רוצה, אנחנו לא משכנעים. אין שום חובה.

- - - מקצוע, מאוד משמעותי מספר התלמידים שכרגע כמו שאמרת, יש פה קול קורא של משרד אחד של המדע והטכנולוגיה ושלושה אולי ארבעה מרכזים חדשים. אנחנו רוצים לגדול בצורה מסודרת. אנחנו צוות קטן פה, לא מסוגלים וגם לא נכון יהיה להקים פה אין-ספור מרכזים בכל המדינה. אנחנו בקצב גדילה.

אתה מדבר על הנקודה כמה אתה חושב יהיה יעיל למדינת ישראל להקים כאלה?

כשאני התחלתי, לקחתי את זה למדרגה הבאה לפני עשר שנים וגייסתי את רונן. התכוונו להקים עשרה מרכזים חדשים. אנחנו בשבעה. זה קצב נכון. צריך לבדוק כל הזמן מה המשמעות של מה שאנחנו עושים, שלא לעשות סתם.

אני לא מדבר על סתם, המטרה היא כמו שהתחלנו בוועדה לפי הצרכים של - - - אומנם המשרות האלה של פיזיקה אומנם הוגדרה כאחד המקצועות הקריטיים במסגרת בחינות הבגרות ובהנחה שאנחנו רוצים כמות גדולה ויש לנו את המספרים של כמה אנחנו חושבים שצריך ללמוד לבגרות בפיזיקה, מה שאתה אומר זה כנראה לא הפתרון היחידי, אם יש מספיק מורים בפיזיקה, אך באיזון בין כמות המורים בפיזיקה במצאי והם כנראה לא יגדלו בצורה דרמטית בשנים הקרובות, לעומת היכולות של מרכזי פיזיקה, לאו דווקא שלכם, ככלל כמדיניות למדינת ישראל, מה המספר אם יש מספר, בהנחה שיש כסף וזה לוקח כמה שנים ולא בשבועיים, האם עשית חשיבה כזו?

יש התחלה של חשיבה כזו, אני מעדיף בשלב זה להסתכל על כל המפה. אני לא רוצה לתת מספר כי אני לא יודע אותו. אני מאמין שמה שאמת מבוסס על נתונים, כיוון שאין לי את הנתונים, אני לא יודע. אפשר לדבר על זה. אני בטוח שזה לא הפתרון לכל הבעיה, לא נפתור פה את כל הבעיה של פיזיקה במדינת ישראל. אבל אנחנו יכולים לעזור משמעותית. אתם תראו שאנחנו מעלים משמעותית מאוד את מספר תלמידי הפיזיקה. את זה אנחנו יודעים לעשות. האם זה יהיה ב-20%, או ב-30%? אני חושב שזה סדר גודל כזה. אנחנו לא מסוגלים וזה גם לא נכון להעביר את כל הפיזיקה למרכזים האלה.

זה המודל היחיד שבו אתם עובדים, שזה כבר מודל על מלא?

כן.

מודל חלקי של חברת WeWork, של המבנה עם המורה של בית הספר, לא קיים?

לא.

במקומות אחרים, לא של שוורץ רייסמן.

במקומות אחרים. נכון, זה המודל שלנו. זה מה שאנחנו עושים.

אתם יכולים להגיד מילה על הבחירה לא לעשות גם וגם?

כן. עדיף להתמחות בדבר אחד שאתה עושה נכון עד הסוף בצורה המעולה ביותר, מאשר לעשות כמה דברים בצורה בינונית. - - - התמחינו, 30 שנה אנחנו בעסק הזה, מבינים אותו, יודעים איך להתנהל. איך לגייס מורים, איך מלמדים, יודעים מה זה ציוד.

אני תמיד מאמין בהתמחות. זה שאתה מצליח, לא אומר שאתה יכול להצליח בכל מקום, זו טעות בדרך כלל. אנחנו מתמחים, זו רק פיזיקה, בינתיים. בתל-אביב יש גם כימיה. אנחנו רוצים להכניס את בחינת המערכת, מה שמגביל אותנו כרגע, תתפלאו, זו ההצלחה של הפיזיקה שממלאת את המרכזים שלנו. הגידול גם בכסף וגם באנשים, משמעותי מאוד. תכף תראו את המספרים ותבינו.

זה מה שאנחנו עושים. המודל השני הוא לא פסול. אין פה מודל אחד שהוא המוצלח בעולם. יש פה דברים שמתאימים לאזורים ולאוכלוסיות שונות, גם על זה צריך לחשוב.

מה התקציב שלכם ומי מממן אותו?

בסדר, זה תכף.

הינה מספר התלמידים ב-11 שנים האחרונות. עד 2014 הייתה רק תל-אביב. היום תל-אביב, לא שמתי אותה כאן כי אלה 2,100 תלמידים. בתל-אביב אנחנו ממש מלמדים ב-90% מבתי הספר פיזיקה, וכ-30% מבתי ספר כימיה. 2,100 כל הגרף הזה, צריך להוסיף 2,100. מה שאתם רואים פה זה הגידול של המרכזים. מה שמגדיר חלק מהמרכזים כמו למשל ירושלים, זה ממש מבנה. עכשיו קיבלנו קרקע וצריך לבנות מבנה, ותקציבים, למרות שעכשיו זה מתחיל להגיע. יש פה גידול, זה בסדר.

השאלה האמיתית היא מה המדד שאנחנו מחפשים פה. המדד שלנו הוא לא ציוני בגרות, תשכחו מזה. לנו זה לא חשוב. בצוות שיש לנו עם הציוד שיש לנו ויכולת שיש לנו, בגרות נעשה, אין מה לעשות. מה שאנחנו רוצים זה בדיוק מה שאתה אמרת, להגדיל את אחוז הילדים שמסיימים בגרות חמש יחידות. אחוז, לא גידול, כי גידול זו גם אוכלוסייה גדלה. אחוז הילדים בתוך האוכלוסייה שמסיימים את הלימודים של בגרות של חמש יחידות פיזיקה.

אנחנו עושים עוד משהו, מכיוון שיש פה פדגוגיה מאוד מיוחדת והרבה מאוד מורים. אני ממליץ לכם ללמוד פיזיקה דרך ערוץ היוטיוב שלנו. יש לנו ערוץ יוטיוב שיש בו-2,600 עוקבים, רובם מורים לפיזיקה וכ-1 מיליון צפיות בשנים האחרונות. מורים רבים עוקבים אחרינו ורואים מה שאנחנו עושים. ילדים מורידים משם את החומר, יש להם הכול בחינם שם. זו התרומה שלנו גם בכל המערכת, שלא להזניח את שאר הדברים.

המספרים כאן הם לא דוגמה ספציפית שבחרתי כי אני רוצה להרשים אתכם, אלה המספרים. רחובות-נס ציונה, שם המרכז התחיל לפני עשר שנים, ממוצע מסיימי הבגרות לפני 11 שנים ברחובות-נס ציונה, היה כ-15%, עיר לא רעה בכלל. היום אנחנו נמצאים ב-25%, גידול מאוד משמעותי. יש כמה בתי ספר ברחובות שבהם 35% מהשכבה מסיימים בגרות בפיזיקה חמש יחידות, שאת זה לא צפינו. בנינו בניין, לא הבנו. - - -

מקום ראשון בארץ לא?

אני חושב, לא יודע. יש בטח מקומות שזה עוד יותר גבוה. יש פה מישהו שיודע את כל המספרים בעל פה.

עשינו את רחובות-נס ציונה, עברנו לראשון לציון די בקלות. אלה המקומות שהגענו אליהם. בראשון לציון אנחנו רואים גידולים די דומים. באנו לנתיבות כמקום ראשון שקוראים לו פריפריה. מה שאתם רואים פה זה אחרי שלוש שנים של פעילות, מחזור ראשון מבתי הספר המשתתפים. נתיבות, שדרות, אופקים, אנחנו רואים גידול של 50% בבוגרי פיזיקה.

אנסה להסביר לכם למה זה קורה, למה פתאום באים ללמוד? הרי אלה עדיין אותם קשיים, צריך לטרוח ולעלות על אוטובוס, רמת ההוראה פה היא גבוהה מאוד. לימודי פיזיקה הם קשים, מבחן הבגרות נחשב לקשה ביותר שיש. תמיד חשבתי שהיסטוריה יותר קשה, הבנתי שזו דווקא פיזיקה.

מה שהצלחנו לפצח, כי כשמגדירים בערך 100% כמעט, או 50%, הילדים שבאים לפה זו לא השכבה העליונה. שימו לב שלא כל המרכזים הם מרכזים למצוינות. אנחנו לוקחים את הילדים שלא היו מוכנים לפיזיקה. אלה שחושבים שזה לא בשבילם, כולל בנות שחושבות בדרך כלל שזה לא בשבילן. אחוז הבנות במערכת שלנו קרוב ל-40%. כאן מעל 50%, פה בנתיבות. מה מביא אותם לפה?

כאשר ילד בגיל 15 בוחר מה הוא רוצה ללמוד, הוא לא בוחר מה הוא רוצה ללמוד. הוא בוחר מי הוא רוצה להיות. הנקודה הזו חשובה מאוד. אם בונים בניין כזה שנראה מפואר בכוונה, מביאים לפה מורים שיש להם תואר שני ותואר שלישי וציוד מאוד איכותי בכוונה, אז הילד מבין שמכבדים אותו ולזה הוא רוצה להיות דומה. גראוצ'ו מרקס אמר שהוא לא רוצה להיות שייך למועדון שרוצה לקבל אותו, אז גם אצלנו כך, אנחנו לא פשוטים. זה לא קל להגיע לפה למרות שאנחנו לא עושים שום מיונים. קשה ללמוד פה.

זה כמו שילד בן 18 מתגייס לגולני, לצנחנים, כל היחידות האלה. הוא מתגייס לשם מכמה סיבות. אולי ציונות, אבל גם הוא רוצה להזדהות איתם. מה שצריך לפצח פה זו נקודת הזהות, אני מזדהה עם מה שזה מייצג. נכון מכון ויצמן עומד מאחורי הדבר הזה, הוא מסתתר, אתם לא רואים פה שום דבר. לא צריכים את הפרסום הזה, זה בסדר גמור. יש לא מעט הורים שאני שומע אותם מתרברבים שהבת או הבן שלהם בני 15 ו"כבר לומדת פיזיקה במכון ויצמן". אז יש פה יחסי ציבור שאנחנו לא צריכים לטרוח עליהם מדי, זה מובנה בתוך המערכת שלנו.

אני בתפקיד המציקה היום. אגיד לפרוטוקול, מיכל שריג כדורי, מנהלת קשרי ממשל של וויקס. מנהלת את פורום חברות הצמיחה. פורום של חברות היי-טק ישראליות גדולות.

נשמעה טענה, חשוב לי להבין את הפרספקטיבה שלכם, שהגם שכאשר אתה שם את הגרפים האלה ביחד, והם כביכול זהים פחות או יותר בסיפור שהם מספרים, יש כאן חלק נסתר מן העין שנדרש בגרף הזה כדי לעשות את המספרים או להעלות את החץ כך, לעומת משהו שלא נדרש בחצי הזה של הגרף.

זו מעטפת של דפוס חשיבה ושל מצוינות ותמיכה נפשית, רגשית. מעטפת שלמה שהיא לא חלק מהסיפור שאם אני מבינה נכון, של המרכז, אלא שבית הספר, הרשות או מישהו אחר מתוך המסגרת, צריך להעניק כדי שהחץ הזה יקפוץ כך.

בבקשה דניאל, אני רוצה לענות לה. שמי אבי אלישע, ניהלתי כאן את החינוך כבר לפני שנתיים, הייתי מנהל אגף החינוך. היום אני יועץ לראש העיר לענייני חינוך.

כל הדבר הזה שמראים כאן מהחיתולים שלו יחד עם אשכול נגב מערבי, הלכנו לבחון את שוורץ רייסמן. לא רק את שוורץ רייסמן, גם במטולה, את המרכז בתל-חי. הלכנו לראות מה המודל שם, די דומה למה שתיארת, מעין מעבדות שעוברות בבתי ספר.

בחרנו ללכת עם מודל שוורץ רייסמן. כמות התגבורים שהיינו נותנים לפני פתיחת מרכז שוורץ רייסמן, נאמד בכ-1 מיליון שקלים, כי היינו "מאכילים" את הילדים. הילדים הגיעו למצב שאמרו לנו, "אני לא צריך ללמוד בשיעור, אחר כך יש לי שלוש שעות תגבור על אותו חומר שנלמד בשיעור". פה אין תגבורים. ילד שיגיד שקשה לו, ייתנו לו עזרה. אבל ילד צריך תמיד להגיע לפה כשהוא אומר, "אני צריך ללמוד".

את צודקת בזה שהשקענו גם עם מכון דוידסון והרחבנו לימודים גם בכיתות ט' ובכיתות ח'. התחלנו לייצר מתמטיקה ומדעים משולבים בכיתות ה'-ו'. התחלנו לייצר תנועה כעיר שמדברת על מדע בצורה אחרת. גם בחקר המדע, גם ברצון, במוטיבציה, להגיד "אני מסוגל ויכול", ולחוות את זה.

זה לא שעכשיו נתיבות השקיעה פה עשרות אלפי שקלים או מיליוני שקלים בתגבורים, כדי שהם יצליחו להגיע ללמידה כאן וגם להישאר. שזו לא משימה קלה. אני אומר מראש, ללמוד בשוורץ רייסמן זה קשה אך יש עמלנות.

רק כדי לדייק את האסכולה שאותה ניסיתי לשקף. זו לא עמדתי, אלה דברים ששמענו לפני שהגענו לכאן. המעטפת לא נתנה תגבורים מקצועיים במובן של החומר, אלא שכדי שלא תהיה נשירה בדיוק בגלל הסיפה של דבריך שאלה לימודים קשים, תובעניים. מדובר על מעטפת, אם הבנתי נכון, שתלויה ברכיבים אחרים של יכולת התמדה וכו'.

לא עשינו פה איזו תנועה של "קדימה, עכשיו מסתערים". אם יגידו לי עכשיו, עשינו פה ביקורים ולא יודע מה. זה לא היה.

צריך לזכור, התחלנו כאן כאשר בנתיבות למדו בסך הכול בעירוני רגע לפני הכניסה, היו 12 תלמידים מכל העיר, שלמדו פיזיקה ברמת חמש יחידות. עומר יגיד כמה המספרים היום כי אני כבר לא בקיא בהם. הנקודה המרכזית, אני זוכר שיחה של בנות, כיתה י"א באולפנה, כאשר באולפנה בנתיבות יש נתוני בגרות הגבוהים ביותר. הגיעו אליי לחדר ואמרו לי "למדנו שבוע, שעתיים פיזיקה" – מבחינתם שעה וחצי אלה שני שיעורים צמודים – "והמורה התחילה עם הנוסחה על הלוח. שעה וחצי אנחנו עובדים קשה על הנוסחה, בסוף השעתיים פתחנו את ספר התשובות וטעינו, זה תסכל אותנו והיה לנו קשה". הן תיארו לי את החוויה שלהם. התקשרתי למנהל האולפנה ואמרתי לו, "איך יכול להיות שאצלך זה המצב?" הוא אומר לי, "אבל אבי, היא לא מורה לפיזיקה, מה אני אעשה? היא מורה לספרות ואין לי, אני חייב להכניס, מה אעשה בשעות האלה?".

זה היה בשנה-שנתיים הראשונות כשנכנסתי לתפקיד. לקחנו מורה - - - שהוא לא מורה. בחור שעבד - - - והוא בנתיבות, אמרתי לו "תשמע, אתה חייב". הוא היה עושה תגבורים פה אחר הצוהריים. הוא אמר לי "הקופה שלי מלאה. יש לי כסף, בניתי וילה, מסודר כלכלית". שכנעתי אותו שהוא חייב ללמד בתיכונים, כי אין לי מורים.

שילמנו לו יותר מהשכר שאני קיבלת כמנהל אגף. הוא קיבל משכורת גבוהה יותר ממני. התחלנו להכניס אותו לתיכונים. לא עמדנו בזה, גם הוא לא עמד בזה. לכן המודל הזה של שוורץ רייסמן, היה מודל שפיצח כאן. זה לא רק נתיבות. גם ההשקעה של נתיבות בסיפור הזה גדולה מאוד, אם זה במבנה ואם זה בשוטף.

אילולא הקול הקורא של משרד המדע, החדשנות והטכנולוגיה, לא היינו עומדים בזה. היום אני בכובע שעוזר לפתוח, אני בברנקו וייס, מיזם - - - מתחילים להקים גם ברהט, מסתכלים על החברה הבדואית בנגב, בצורה קצת יותר מערכתית. אין ספק שהמודל פה הוא מודל אחר, הוא נותן מענה למקום שאין.

אני רוצה לסדר את השאלה שלה. תלמיד פה החליט לפרוש. מה אתם עושים? מי משכנע אותו להישאר? - - -

זו קודם כל התמונה. רוצה להוסיף, יש ציוד פה. לא נותנים ציוד בבתי ספר בדרך כלל, וגם מורים, בדרך כלל פיזיקאים, מהנדסים, שאנחנו הופכים אותם למורים במהלך הכשרה קבוע לאורך כל השנה. זו נתיבות, אני רוצה לתת לעומר להסביר לכם מה קרה פה ומה המציאות, כדי שהמספרים פה ידברו בעד עצמם.

עומר בבקשה, כי הנתונים פה חשובים מאוד.

(הצגת מצגת)

התחלנו לפעול בנתיבות, לא במבנה הזה. למבנה הזה נכנסנו לפני חודשיים. התחלנו לפעול במבנה זמני אחר שעיריית נתיבות השמישה במיוחד עבורנו. אלך כמה צעדים אחורה. אני רואה את עצמי כמיישם את החזון של ראשי הערים ושל המנהלים של אגפי החינוך, שישבו בתפקידם לפני ארבע וחמש שנים. כמו שתיאר אבי אלישע, הם בדקו מודלים שונים בארץ ורצו שנעשה כזה גם בנגב המערבי. אני ראיתי את עצמי נדרש לעשות העתק-הדבק, לקחת את המרכז שקיים ברחובות בתוך מכון ויצמן ולגרום לו לקרות בנגב המערבי.

אני מתייחס עכשיו לשאלה שעלתה כאן קודם. מהעתק-הדבק הזה, קצת עם הראש לקיר, אמרנו, אנחנו עושים את הדברים בשלוש השנים הראשונות, במחזור הראשון בדיוק אותו הדבר. למה? כי כל זמן שלא פגשנו את השטח, לא פגשנו את התלמידים, אנחנו יכולים לדמיין כל מיני דברים. עד שלא נפגוש את הקושי מול העיניים, לא נדע איזה סוג של התאמות צריכות או שלא צריכות לקרות. אחד המנהלים, מנהל מאופקים, בשנה הראשונה אמר לי שהכול נחמד ויפה אבל הוא חושש שיהיה נשר גבוה מאוד של תלמידים. אמרתי לו בתגובה, שהחשש שלי הוא לא שיהיה נשר גבוה, אלא שתלמידי אופקים לא יכולים ללמוד כמו תלמידי רחובות או תל-אביב. זה משפט שאסור לאף איש חינוך להוציא מהפה שלו.

אני קופץ אל הסוף, תיכף נדבר על הנתונים. לשמחתי סיימנו את המחזור הראשון כמו שאמר קודם דניאל, עם אחוזי התמדה גבוהים מאוד ובעיקר עם גידול של בערך 50% בכמות הבוגרים שסיימו חמש יחידות פיזיקה. לא ויתרנו להם על כלום. דרשנו מהם הכול, יותר מזה, נתנו להם צירוף של שוויון במשאבים ושוויון בדרישות. הם ידעו שדורשים מהם בדיוק את מה שדורשים מהתלמידים ברחובות או בנס ציונה או בתל-אביב.

נשאלה כאן קודם השאלה מה בכל זאת שונה, מה אנחנו עושים עם תלמיד שעלול לנשור. אנחנו לא רק הולכים עם הראש בקיר. קודם כל עובדים צמוד מאוד עם בתי הספר, עם המחנכות, עם ההורים. גילינו למשל בשנה הראשונה, שתפקיד המחנכות כאן אולי מעט שונה ואנחנו צריכים אותן מעורבות איתנו בתהליך הזה. תלמיד לא ינשור לפני שהוא יגיע לשיחה, לא ממיינים אך גם לא ממהרים לתת לאף אחד מהתלמידים לצאת. כל הדברים האלה לא תופסים את הנתח הדרמטי. הם יותר חלק מאתוס שנבנה, הם ממש לא העיקר.

קצת במספרים, התחלנו לפעול במבנה זמני ועברנו לקמפוס הלמסלי, המבנה שאתם נמצאים בו כרגע. מבנה שהוקם בסיוע של תרומה משמעותית מאוד, גם של עיריית נתיבות וגם של קרן הלמסלי. השנה פתחנו שלוחה ברהט, לומדים שם 48 תלמידים בכיתות י', משבעה בתי ספר שונים.

מעט על המחזור הראשון, התחלנו איתו לפני ארבע שנים, הוא סיים בקיץ שעבר, 96 בוגרות ובוגרים סיימו בו. מחזור שבכיתה י"ב שלו הייתה שנת מלחמה, שבכיתה י' וכמובן בחטיבת הביניים, היו בקורונה. לא יודע כמה מכאן גרים באזור הדרום, אני גר ברחובות אז יכולתי להשוות מאוד בקלות. בתי הספר ברחובות היו ירוקים רוב הזמן. בתי הספר בנתיבות היו אדומים כל הזמן.

זה מחזור של תלמידים שהיו צריכים לעבוד קשה הרבה יותר כדי להגיע לאותו רף של הישגים. הם עבדו, כמו שאמר קודם אבי אלישע בעמלנות, כן, כך זה קרה. אנחנו רואים שיש לנו אחוזים גבוהים מאוד יחסית של תלמידים שסיימו את כיתה י"ב ומתגייסים למסלולי העתודה. בנתיבות השנה המספר הוא 11.

12. אתמול בדקתי עם מיטל.

12, מעולה. 12 תלמידים מנתיבות, בוגרים מנתיבות, זה גידול של פי ארבע ביחס לגיוס למסלולי עתודה בשנה שעברה. עשרה מתוכם הם בוגרי חמש יחידות פיזיקה אצלנו, ועל חלק גדול מתוך העשרה האלה אני יודע לזהות את טביעות האצבע של המורה או המורה שלימדו אותם במהלך שלוש השנים אלה. ולשמחתי יש כבר תוצרים במחזור הראשון.

קצת במספרים, מספרים אלה מראים גידול גם במספר התלמידים. הקפיצה הזו למשל אומרת שכאן בתשפ"ה הצטרפו אלינו בתי ספר נוספים. השנה הצטרפה אלינו מועצה אזורית שדות נגב, ואת רהט אנחנו סופרים כאן בנפרד כי אנחנו בשלוחה שם. סך הכול 515 תלמידים.

נתוני התלמידים ביחס לשנתון. אני לא סופר כאן את כל התלמידים כי אני לא סופר את התלמידים שלא הייתה לנו את היכולת לייצר עבורם אימפקט מכיתה י', לכן המספרים כאן הם מעט שונים. 27% מתלמידי בתי הספר שלומדים אצלנו בכיתה י' , התחילו לימודי פיזיקה השנה. 17% מתלמידי בתי הספר שנמצאים כבר במחזור השני, מחזור ב' שלנו, עומדים לסיים חמש יחידות פיזיקה. המספר הארצי עומד על אזור 11.5% או 12.5% מהתלמידים שלומדים חמש יחידות או מסיימים חמש יחידות פיזיקה.

תלוי איך אתה סופר, כי אם אתה סופר בתי ספר ולא סתם שכבה.

ספרתי תלמידים, כאן אני סופר תלמידים.

תלמידים שלומדים בבית ספר כי יש נושרים ויש - - - ויש כאלה. אתה לא סופר אותם משדרות, אתה לא סופר גם כאן. בארץ אתה עדיין נמוך מ-18%, 19%.

האם אפשר שאלה? שמי דדי פרלמוטר, אני יושב-ראש הוועדה להון אנושי. מה אחוז הנשירה שאתם רואים, בוודאי יש לכם יותר ניסיון באחוזי התמדה.

כאן אין לי למשל נתונים של כיתה י' לאורך השנים. מחזור הראשון שלנו, אחוז התמדה 82%. הסיפור שעומד מאחורי זה, רק התחלנו לפעול, היו בתי ספר ותלמידים שאמרו איזה יופי, מכון וייצמן הגיע לעיר, יש לנו חמש יחידות פיזיקה בחינם. גילו שלא. המגמה הזו מראה על תהליך התכווננות והיכרות שלנו עם בתי הספר. לומדים להכיר את בתי הספר ובתי הספר לומדים להכיר אותנו, ובעיקר בתי הספר מתחילים כמו שאבי אמר קודם.

לא רק בנתיבות, גם באופקים ובשדרות, אנחנו רואים שקורים מהלכים בחטיבת הביניים שמביאים את התלמידים לרמה גבוהה יותר כבר לתחילת כיתה י'. השנה הזו, אנחנו סופרים גם את תלמידי שדרות שלא היו כמעט בעיר. הצטרפו אלינו 15 תלמידים במרס. כיתה י' פתחו 15 תלמידים כששדרות חזרו לעיר. נתוני ההתמדה גבוהים. בכיתה י"ב של שנה שעברה, נתוני ההתמדה היו 100%. כל מי שהתחיל את י"ב, סיים את י"ב.

עומר, בקטע של ההתמדה, מבחינת מה שקורה בארץ. אל תספרו י'-י"ב, אלא רק י"א-י"ב, כי רוב מנהלי בתי הספר חושפים הרבה יותר תלמידי כיתה י' לפיזיקה כדי שאולי הם יתחילו.

נתוני ההתמדה שלנו בכיתה, בסך הכול התמדה, י'-י"ב בשנה שעברה היו 90%. נתוני ההתמדה בכיתות י' היו 91%. נתוני התמדה בכיתות י"ב היו 100% ונתוני התמדה בכיתות י"א היו 89%. אלה נתוני ההתמדה שלנו בשנה שעברה, שנת מלחמה. אנחנו לא מוותרים לתלמידים, התלמידים לא מוותרים לעצמם.

יובל וורגן, מרכז המחקר של הכנסת. שאלה בעיקר ביחס לנתיבות. יש מעורבות של תלמידים, אני מניח בעיקר תלמידות, מהחברה החרדית? אתה יכול להרחיב בנושא?

יש בירושלים.

בתוכניות הטרום, נקרא לזה, ביסודי ובחטיבה, מתקיים שיח כל הזמן, בעיקר עם הבנות, כמו שאתה מבין.

בירושלים יש מרכז קטן כרגע, כי הבניין נבנה. ענת, את רוצה להגיד כמה מילים על זה. ענת היא המנהלת של המרכז בירושלים.

שלום. בירושלים יש קבוצות מבית ספר אחד ממלכתי-חרדי של בנות, ואחד ממלכתי-חרדי של בנים.

איפה זה בירושלים?

בתוך האוניברסיטה, בנו בניין בתוך האוניברסיטה.

עמי צדיק ממרכז המחקר והמידע. אתם מתכוונים להמשיך לעקוב בשנים הקרובות, מה יקרה עם אותם בוגרים? אם ימשיכו לגור פה, איפה הם יעבדו, מה הם יעשו?

זה אתגר מאוד גדול. אנחנו רוצים לעשות את זה מהשנה הראשונה ולא מספיקים בגלל שאנחנו מפתחים כל כך הרבה מרכזים ומגדילים אותם ואת הפעילות. עכשיו נכנסנו לשלב שאנחנו הולכים לעקוב יותר. זה מאוד חשוב כי אנחנו רוצים לראות באילו מקצועות הם יבחרו באוניברסיטה, איזו קריירה תהיה להם. זה חשוב וזה השלב הבא בהתפתחות שלנו כארגון. אנחנו ארגון קטן מאוד אך נעשה את זה.

אורית ממערך הסייבר. אחת הסיבות שהובילו לאירוע הזה כמו שהצגתם ואיגום משאבים בגלל חוסר משאבים, גם חוסר במשאבים אנושיים, כוח הוראה מתאים וגם תשתיות מאוד יקרות שדורשות המעבדות.

אחת המסקנות של הוועדה, זה עולם הפיזיקה אך לא רק עולם פיזיקה אלא גם למשל עולם מדעי המחשב, שגם הוא ניצב בפני בעיה דומה. פער במורים ופער מסוים גם בתשתיות. אולי תשתיות פחות יקרות אך גם תשתיות. עוד דבר שדדי הזכיר, זה הנושא של - - - והקשר בין שני עולמות תוכן מהסוג הזה, כמה הוא יכול בפני עצמו לתרום. האם חשבתם לצרף לפעילות של מרכז כזה, גם עולמות למשל של מדעי המחשב?

כן.

באותו רעיון?

כן.

וגם את - - - ביניהם?

מה גם שכנראה בפעם הראשונה בראשון לציון בשנה הבאה, אנחנו מתחילים תוכנית עם בינה מלאכותית. לא סתם CHAT GPT אלא ממש מתמטיקה וכל מה שקשור מלמטה. לא סתם בינה מלאכותית שכל אחד יודע לעשות. אלא פיילוט בתקצוב של עיריית ראשון שמאוד מעוניינת. תוכנית הלימודים קיימת גם במשרד החינוך, יש כזו תוכנית. יש מישהו במכון ויצמן, גיורא אלכסנדרון, שהתוכנית שלו. אנחנו הולכים ליישם את זה בראשון לציון בפעם הראשונה בשנה הבאה, אם נהיה מוכנים.

אנחנו נותנים לכל מרכז את החופש להוסיף משהו. יש אנשים גם בראשון לציון, יש רעיון לעשות מדע ומוזיקה. יש כל מיני דברים שאפשר לעשות מלמעלה. העסק שלנו זה מה שאנחנו צריכים, חמש יחידות בפיזיקה ובכימיה.

שאלו אותי לא מזמן, במשרד האוצר, אם אני מוכן לפתוח מרכזים כאלה בחברה הערבית כדי ללמד עברית. עם כל הכבוד, יש עוד אנשים במדינה הזו שיעשו את זה. אנחנו צוות קטן, זה מה שאנחנו יודעים לעשות. אני לא מוכן לצאת מהמשימה שלנו כי זו המומחיות שלנו. אנחנו בזה 30 שנים. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים.

אך כמודל.

כמודל לחלוטין נוסיף משהו בכל מרכז שירחיב, שיוסיף לזה, בוודאי. קודם כל ניתן לזה להתייצב, נביא את התלמידים, כשהמרכז מתחיל לפעול והעירייה, העיריות מכירות, מוסיפים דברים.

המרכזים היום במכסה מלאה? כי אמרת על הכימיה.

נכון. בתל-אביב מכסה מלאה. ברחובות- נס ציונה מכסה מלאה, ממש עד הסוף. בראשון לציון עוד לא מלאה כי אנחנו גדלים, אבל זה יגיע לשם. בירושלים בכלל אין מה לדבר, אנחנו מפוצצים. אני רוצה לבנות בניין, תיכף אראה לכם אותו. פה אנחנו בשליש מכסה, יש לנו עוד זמן.

גם בשנה שעברה היינו במכסה מלאה, לא היה לנו מקום במבנה הישן.

תראו בסיור גם, מעבר למדע הבסיסי שהוא חשוב כמובן, אני גם פיזיקאי, אנחנו מכניסים לכל מרכז מעבדה טכנולוגית, פאב-לאב על שם - - - שקושרת את התלמידים האלה שיגיעו, לפחות חלק גדול מהם להיי-טק, למקצועות האלה. כבר עכשיו לטכנולוגיה, הם נכנסים לנהל את הפאב-לאב, עושים סדנאות, מייצרים קיטים, תחרויות ישראליות בין-לאומיות. אם יש לתלמיד רעיון, הוא ייכנס לפאב-לאב וייצר אותו, אפילו אם הוא ראה את זה באינטרנט או בבית, לאו דווקא כפוף ללימודים. הסדנאות מאוד גבוהות.

יש פה מדפסות תלת-ממדיות, כל מה שצריך.

שמי יגאל דור, אני ממשרד החינוך. רציתי לשאול את עומר. מתוך המספרים שהצגת לנו, בוגרי חמש יחידות פיזיקה, אתה יודע כמה מהם עושים גם חמש יחידות במתמטיקה?

לא יודע להגיד לך את המספר, אני יכול לבדוק אותו. אנחנו מקבלים כאן תלמידי ארבע וחמש יחידות מתמטיקה.

זה מעניין מפני שאנחנו בוועדה להון אנושי, מתמקדים בתלמידים שיש להם את המצרף הזה של חמש יחידות.

יגאל, מספר לומדי המתמטיקה ארבע-חמש יחידות בנתיבות, עלה משמעותית בעקבות ההבנה שפיזיקה בסוף זו מתמטיקה מופשטת, זה עזר מאוד. הם התחברו יותר והרגישו מסוגלים וביקשו גם ארבע וחמש יחידות.

אנחנו לא עוקבים על זה בצורה - - - בעיקר אנחנו רואים - - - יש קורלציה. זה מעלה גם ארבע, חמש יחידות. זה דבר קריטי, בלי זה אין על מה לדבר.

וכמה מאלה שלומדים פה גם לומדים - - -?

לא יודעים, זה מאוד תלוי בבתי הספר שמזינים אותנו.

אין לנו מושג.

דדי פרלמוטר. האם יש קורלציה בין חמש יחידות פיזיקה לחמש יחידות מתמטיקה? כמה אחוזים?

כן. גבוהה מאוד. חמש יחידות מתמטיקה זה החוזה הטוב ביותר להישג לפיזיקה.

לפחות לתפיסתי זה נשמע כמו אוקסימורון, אם עושים חמש פיזיקה ולא חמש מתמטיקה.

אגיד את זה אחרת. המתמטיקה הנדרשת בתוכנית הלימודים הנהוגה במדינת ישראל היא מבוססת אלגברה וארבע יחידות זה מספיק. אבל תהליכי החשיבה, ההיסק הרציונלי, העיסוק בנתונים, המעבר בין ייצוגים שונים, אלה תכונות שמאפיינות יותר תלמידי חמש יחידות מתמטיקה.

אשאל שאלה מעט אחרת. לאור הניסיון שלכם יש צורך לשנות את ההגדרה של חמש יחידות מתמטיקה, להכיל קצת יותר מהדברים שרלוונטיים לרמה של סטודנטים שלומדים אחרי זה פיזיקה או מדעים אחרים או הנדסה, ושם חמש יחידות והדברים שאתה מציין, הם קריטיים.

אני לא יודע להגיד על מתמטיקה כי אני מלמד פיזיקה ולא מתמטיקה, אז אני לא יודע להתייחס. בדרך כלל מורים שמלמדים פיזיקה חשים שניתן לעשות חיבורים מאוד חזקים בין מתמטיקה לפיזיקה, עד כדי כתיבת תוכניות לימוד משותפות. כלומר, שאותם תלמידים שיעשו חמש יחידות פיזיקה, יעשו גם חמש יחידות מתמטיקה, כאשר הקצבים של התוכניות מסונכרנים זה עם זה. אני די משוכנע שזה אפשרי. זה צריך להיעשות.

עדינה יאנג סויסה, מאשכול רשויות נגב מערבי, אני משנה למנכ"ל. הסיפור של מתמטיקה הוא אירוע, אנחנו מבינים שזה אירוע. כמו עומר ודניאל אמרו, זה שאנחנו לא ממיינים את התלמידים להיכנס לכאן, אנחנו כן מצליחים להביא את התלמידים שהם ברף הנמוך, שכנראה תמונת העתיד שלהם לא ניבאה להם להשתלב בלימוד הפיזיקה.

כחלק מתוך זה, אנחנו מבינים שהבסיס של מתמטיקה שלהם צריך להיות יותר גבוה. יש פעולות שאנחנו עושים סביב הנושא הזה כבר בכיתות ה' כדי לבוא ולהעשיר את התלמידים במתמטיקה מתקדמת גם בהאצה וגם בהעשרה כי אנחנו מבינים שילד שמגיע בכיתה י' לא נולד מוכן לחמש יחידות מתמטיקה אם לא עושים את תוכניות ההתערבות לפני. יש פעולות שנעשות ואנחנו מבינים שזה רצף שצריך להתחיל בגיל יותר צעיר.

אני רוצה לסיים, זה פחות או יותר סיכום של מה שאמרתי. שבעה מרכזים, 17 ערים. כ-6,000 תלמידים היום לומדים בתוך המערכת שלנו. כ-7,000 בוגרים בעשר השנים האחרונות. אחוז הבוגרים נע בין 50% ל-100%. 130 מורות ומורים בתוך כל המערכת, מרכזים חדשים, שמעתם. סך התקציב התפעולי השנתי שלנו, התפעולי, לא כולל בנייה וכל הסיפור הזה, בסביבות 61 מיליון שקלים. סך תקציב התשתיות שהוצאנו כולל נתיבות, בסביבות 160 מיליון שקלים. אנחנו מחויבים להמשיך ולתמוך במערכת הזו כדי להגדיל את האפשרויות של הילדים ללמוד פיזיקה.

מניסיון שלי, זה לא שאנחנו באים לעזור לילדי נתיבות, שדרות ואופקים, אלא אנחנו נותנים להם את ההזדמנות. זו לא העזרה, זו ההזדמנות. אתם יכולים ללמוד פה בדיוק כמו בתל-אביב, אין שום הבדל. אותם מורים, אותה רמה, אותו ציון, כל דבר, אין הבדל. והילדים מגיעים. אנחנו רק שלוש שנים פה, זה מאוד קצר. הילדים יודעים להגיב לעובדה שיש הזדמנות. גם אלישע אמר את זה. אתה לא צריך לבוא לעזור להם, אתה צריך להגיד, "יש הזדמנות, בואו".

יש ערכים נוספים. ראש העיר היה פה, היה אומר לכם. חלק מהמורים עברו לגור בנתיבות, ראשון, יש מורה - - -

שלושה מורים עברו מהמרכז, לגור בנתיבות.

אלי, אתה גם?

לא, אבל אני שוקל.

כמה בממוצע מורה כזה משתכר? אם - - -

מי שיודע, המיקום נבחר ממש מול תחנת הרכבת. לחשוב שהאמירה של הרשות, מה המבנה שייבנה מול תחנת הרכבת, לא עוד מרכז קניות אלא מרכז שוורץ רייסמן והמשמעות האזורית שתחנת הרכבת פה וילדי שדרות ואופקים שיכולים להגיע לא רק באוטובוס אלא גם ברכבת, זו אמירה מאוד משמעותית.

אני רוצה להגיד לכם מה האתגרים שלנו. יש פה משהו שעובד, יש גם בתוך המערכת הזו לא מעט אתגרים. אני רוצה להגדיל את מספר בתי הספר המשתתפים, זה לא דבר של מה בכך, גם לבתי ספר, לא דבר קל. הקמת מרכזים חדשים בתמיכה מצוינת, דיאלוג נהדר עם משרד האוצר, עם משרד מדע וטכנולוגיה.

צריך להגיד, משרד החינוך מעורב.

יש פה גורמים ממשלתיים שבאים ותומכים בזה. יש פה שיח מאוד פתוח ובסדר גמור. זה דבר אחד. המטה של כל המרכזים ואתם רואים אותו, כולו פה. רונן, אלי ואני, בזה מסתיים הסיפור. אי אפשר להמשיך כך, אנחנו לא הולכים לתקצב את כל המערכת הזו על ידי שלושה אנשים שעובדים בדבר הזה. אני דווקא מתנדב במערכת הזו. אנחנו צריכים לבנות מטה כמו שצריך, זה דורש הקצבה ישירה למטה ולא דרך העיריות. העיריות לא ישלמו בשביל המטה. יש פה שאלה חשובה, איך מממנים את הניהול של כל המערך הזה כי זה הפך להיות מאוד כבד. יש עלויות הקמה.

עשינו הסכם עם עיריית ירושלים והאוניברסיטה. מקבלים קרקע מהאוניברסיטה, צמודה, מול מוזיאון המדע בלומפילד, בצד השני של הכביש, צמוד לגבעת רם. המקום הטוב ביותר בירושלים. זו קרקע, אנחנו צריכים לבנות בניין של 8,000 מטר מרובע, 85 מיליון שקל. אנחנו מסוגלים להביא חלק מתרומות, זה לא עובד לבד. אנחנו עושים פה מעורבות שתאפשר לבנות סוג בניינים אלה. בניינים אלה חשובים ביותר. כשהילדים נכנסים לפה הם מבינים מה האירוע, זה חלק מהתרבות. זה האירוע הבא שלנו ומי שיכול להביא פה 85 מיליון שקל, מוזמן לדבר איתי.

כוח אדם מקצועי ומיומן, אנחנו כן מצליחים לגייס מורים, מורים מצוינים, זה לא דבר פשוט. זה לא שיש בזה כמויות אין-סופיות. הפכנו להיות מוקד שמושך אנשים שרוצים להתעסק בחינוך, בעיקר אנשים שיצאו מאקדמיה, סיימו תואר שני או שלישי באוניברסיטאות, או כאלה שהיו בהיי-טק ונשבר להם לשבת מול המחשב ורוצים משהו עם נפש. יש הרבה אנשים כאלה, תפגשו אותם. הם אומרים לנו, "עשיתי מספיק כסף, אני רוצה משהו שמרגיש שאני תורם לחברה". ומורים לפיזיקה, אנחנו כפי שאמרתי, מעבירים אותם סדרת חינוך.

סוגיית הקיימות והחינוך. כשהתחלנו את הסיפור הזה, היה מרכז אחד בתל-אביב. אחרי זה אחד ברחובות, נהנינו. פתאום הדבר הזה התחיל לגדול. יש פה עמותה שיש לה אחריות היום על כ-1,100 בוגרים כל שנה. זה לא רוב התלמידים לפיזיקה אך זה חלק משמעותי במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ליפול. לא יכולים לפספס. מאוד חשוב שתבינו את זה. חייבים להצליח, אין ברירה. אם אנחנו נכשלים, יש פה בעיה. זו לא עמותה שמלמדת שח בערב אפילו שכדאי שתשלחו את הילדים שלכם ללמוד שח בערב, זה מאוד חשוב, אבל אם היא נופלת אז לא קרה כלום. לעומת זאת אנחנו לוקחים אחריות כבדה מאוד על הכתפיים שלנו.

נכון שיש גם מכון ויצמן במיוחד לדבר הזה, עדיין, אנחנו רוצה למצב, לייסד ולארגן את כל המערך הזה שיצר לנו הזדמנות במכון ויצמן לעשות את מה שמוצא חן בעינינו. כי אני עברתי למכון ויצמן ונכנסתי לעסק אז כבר אעשה את זה. אנחנו עושים את זה בלב רחב, בנתינה הכי גדולה. חלק מתקציב מכון ויצמן מגיע לרחובות ונס ציונה. מכון ויצמן שם כסף בפנים. הוא ישים רק ברחובות ונס ציונה כי התלמידים, העובדים שלו שם וזו סוג של תרומה לחברה שלנו מסביבנו.

מכון ויצמן לא ישים גרוש, ואפשר להבין את זה, גם אסור לו מבחינת - - - בנושאים כאלה. אנחנו צריכים לייצב, למצוא את הדרך הנכונה כדי שהמערכת הזו לא רק עובדת כמו שהיא עובדת היום. אם גם רוצים שהיא תגדל, שהיא תהיה מוצבת, ידועה, מקובלת ומתואמת בעיקר עם כל מערך החינוך במדינת ישראל, משרד החינוך, כל הדברים האלה. אנחנו לא מתכוונים להיות מן חייל בצד שעושה מה שהיא רוצה, אלא אינטגרציה בתוך המערכת, נשמח מאוד. כל עוד אנחנו שומרים על הצניעות שלנו.

כ-14,000 בוגרים בשנה.

אנחנו מתקרבים ל-10%.

אפשר להוסיף פה עוד אתגר?

כן, בבקשה, בטח.

מכיוון שאנחנו נמצאים פה בנתיבות והמקום נותן מענה לא רק לנתיבות אלא שדרות, נתיבות, אופקים, יש פה ייחודיות. אם אני לוקח לדוגמה את ראשון, רחובות ונס ציונה ביחד ותל-אביב, עיר אחת יודעת להעמיד מכסה מלאה למרכז. נתיבות לבד לא יכולה להעמיד מכסה שכזאת. זה מצריך - - -

בינתיים אם אני רואה פה - - -

בסדר, הכסף בגידול. גם בתכנון, תעלה ל-90,000-70,000 תושבים. עדיין אנחנו מדברים פה על מרכז שנותן מענה למאות אלפי תושבים. אשכול נגב מערבי לצורך העניין, זה 250, 280, כבר 310. 310,000 תושבים.

יש היבט נוסף וייחודי מאוד שקשור לעלות התפעול של המקום. אם אנחנו מדברים פה על תמיכות של רשויות כדי להחזיק מקום שכזה ביחס לרחובות שאם אני לא טועה היא למ"ס שמונה.

שבע.

שבע? סליחה על הטעות. בעיקר אנחנו מתמודדים עם רשויות של למ"ס שלוש עד חמש, צריך להבין מה המשמעות. רהט זה אחת, אנחנו רק עכשיו מתחילים בשלוחה שלו. בוא ניקח את שדרות, נתיבות, אופקים שכולן הן באשכולות למ"ס של שלוש עד חמש. עלות ההשתתפות העצמית של הרשויות ושל האשכול משמעותית מאוד.

סוגית הקיימות - - - היא מאוד קריטית, להחזיק את המרכז הזה ולפתח אותו לאורך זמן ולא לגרום לרשות או בית ספר לחשוב פעמיים אם להביא את הקבוצה השנייה כי הם חנוקים מבחינה תקציבית, כי זה יכול לקרות לנו.

כמה זה עולה לבית ספר, למודל התקציבי?

אני יכול לתת דוגמה, קח שני שקפים אחורה.

מודל כזה הוא בהגדרה גרעונית? לא בהקמה.

צביקה אריכא, מפמ"ר פיזיקה. אם לוקחים 6,000 תלמידים בשנה, נעשה מספר נתונים מאגד וניקח 65 מיליון תפעול שוטף בשנה. אם תחלקו את המספרים אחד בשני, זה יוצא 10,000 פלוס לתלמיד לשנה. אנחנו במספרים שלנו אוהבים לחשוב בשעות שבועיות.

זה ש"ש אחד.

יפה, איך ידעת? ש"ש אחד לשנה, במשך שלוש שנים. אם אתה לוקח שעות שבועיות שמלמדים לבגרות, זה 15 ש"ש בשלוש שנים. 15 ש"ש ובממוצע נגיד 15 ילדים בכיתה בערך. זה ש"ש אחת בשלוש שנים. ואנחנו מעלים ש"ש אחת בכל שנה.

לנו עוברים הש"ש שעכשיו מתחיל בבית הספר.

אני פעם חשבתי שזה פי שתיים, היום אומרים לי שזה פי שלוש.

חינוך זה דבר יקר, טיפשות הרבה יותר.

אני רוצה להגיד משהו על הרשות המקומית. תלמיד בחינוך המיוחד, אם אנחנו מסתכלים על עקומת הפעמון. תלמיד בחינוך המיוחד עולה באגרת חינוך לרשות מקומית ששולחת אותו ללמוד מחוץ לרשות, בערך 15,000-10,000 שקל לשנה. אחוז הלומדים בפיזיקה בכל הרשות, יהיו בערך כ-25%, ממצה את הפוטנציאל? זו הדרך ששכנעתי את ראש הרשות שלי להיכנס לאירוע הזה כולל השקעות. אלה השקעות גדולות מאוד, ברור.

המבנה הזה לבד 50 מיליון שקל, חצי מעיריית נתיבות, איך? תקציב חומש של מפעל הפיס, כולכם מכירים אותו. ראש העיר פה החליט שהמרכז הזה הוא נקודה ארכימדית ביכולת של העיר להתפתח ולהביא פה אוכלוסייה חזקה. הוא שם את הכסף בחומש של מפעל הפיס על הדבר הזה. לכן אני אומר, גם ההסתכלות של הרשות המקומית בשותפות עם משרד החינוך, צריכה להיות כמו שאני משקיע בתלמיד בחינוך המיוחד, אני צריך להשקיע בעקומת הפעמון בצד השני, אחרת אין קטר שמוביל את המערכת.

וכל זה ללא עלויות של השר.

נכון.

אמרת שכל מרכז כזה, יכול לפתח יוזמות משלו, הציפייה שלי שהם יעשו פיזיקה מחקרית.

אנחנו עושים.

בדיוק. רונן יודע שעשו לו אינתיפאדה שם והכריחו אתו לעשות פיזיקה מחקרית.

בשמחה.

היום זה בשמחה.

מה הסיבה לעלויות האלה? מדובר פה על יחס של אחת לשלוש, לעומת חינוך רגיל.

שכר מורים. שמונה שעות הוראה במקום שש.

20 במקום 15 שעות, יחסית.

קודם כל השעות. הציוד, אחרי זה השכר.

יכולים לתת ציוד יותר טוב, יותר שעות לימוד.

ולבורנט. זה מצב של מחסור מאוד חמור שיש עכשיו.

אני מציע, תעשו סיבוב, תבינו איך אנחנו עובדים פה.

אתם נותנים הזדמנות בכל מקום אחר.

נכון. חשוב לי שזו תהיה אותה הזדמנות בדיוק. לא עושים הנחות. דיברתי עם ילדים רבים פה ואמרו לי "אתה יודע? אצלכם אנחנו צריכים לחשוב. פה באזור הזה, כפית זהב". אתם מסכנים, מצב קשה, יש מלחמה, הכול נכון. היכולת שלנו להגיד תראו, אנחנו פה לא באים לעזור, אנחנו באים לתת לכם את ההזדמנות.

לא בהתנשאות.

ממש לא. אנחנו פה כמו שאתם.

אלא להגיד "אנחנו מאמינים שיש לכם את אותו כישרון שיש לילד בתל-אביב".

יש להם. הוכחה.

אני יודעת. לי אין ספק.

אין ספק בכלל. ההתייחסות של הרבה מאוד גורמים שהם מסכנים פה וצריך לעזור להם וחסר להם, היא לא נכונה. צריך לבוא לתת את הדבר הזה והם יגיעו בלי בעיה. אני חושב שזו היכולת שלנו.


(סיכום לפרוטוקול – ח"כ לימור סון הר מלך)

השתתפתי היום בסיור במרכז הפיזיקה בנתיבות בשיתוף עם משרד המדע והטכנולוגיה. התפעלתי מאוד לפגוש תלמידים שבוחרים לעשות מאמץ גדול ולהשקיע מתוך ראיית עתיד, העתיד שלהם. מאוד מרשים מה שפגשתי כאן, פרדיגמה מאוד מיוחדת של למידה גם מאוד חווייתית, ושתאפשר הזדמנות אמיתית לכל תלמיד פה בנתיבות ובכל היישובים באזור. התפעלתי עמוקות מהדבר הזה.

אנחנו כוועדה של הקרן לאזרחי ישראל שחלק מנתיבי ההשקעה שלה הוא בנושאים של מחקר ופיתוח, רואים חשיבות גדולה מאוד בדבר הזה. נבחן איך אנחנו יכולים להשתלב בתוך הפרויקט המיוחד הזה, למען עתיד הפריפריה וחיזוקה.

אני רוצה להודות לך פרופ' דניאל זייפמן, על העשייה ועל החשיבה. אנחנו רואים שזה פרויקט יקר וחשוב לליבך, מעבר ללקדם את זה. יש פה חלום והוא חלום שייטיב עם תלמידי ואזרחי מדינת ישראל. תודה רבה, ותודה לך איתן.

רגע לפני שאנחנו מסיימים, תודה מיוחדת ליושב-ראש הוועדה לקרן אזרחי ישראל, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהשקיעה ובאה עד לפה. למי שלא מכיר את הקרן, זו קרן שמבוססת על תמלוגי הגז. כל הכסף שהלמסלי מרוויחה, נכנס להשקעות, ומה שמדינת ישראל מקבלת מהריבית הולך לטובת אזרחי ישראל. אני מקווה מאוד שכסף שהוא לטובת אזרחי ישראל יגיע למקומות טובים כאלה. לחינוך, לדור העתיד שלנו וביחד עם האוצר שגם פה, אנחנו מאמינים מאוד בפרויקט הזה, יכולים להיות לו כישורים, כי מה שמעניין אותנו כבעלי הון אנושי זה לא לעשות פרויקט קטן אחד פה, אחד שם, אלא משהו שמשפיע על כל המדינה. תודה רבה שטרחתם ובאתם עד לפה.

חלק ממטרות הקרן הם נושאים של מחקר ופיתוח. זה בהחלט עונה למטרות של הקרן. פגשתי פה פרדיגמה מאוד מרשימה, שנותנת הזדמנות אמיתית לכל תלמיד באשר הוא, לצעוד לעבר עתיד טוב יותר ומוצלח וזה מאוד מרגש להיות במקום הזה. תודה לך על ההזמנה ותודה לפרופ' דניאל שחזה את הדבר הזה והחלום הזה מתגשם. אני הייתי פה, לא הייתי במרכזים אחרים. מה שפגשתי פה מאוד מרגש. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:37.