פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
04/11/2024


מושב שלישי

פרוטוקול מס' 106
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ג' בחשון התשפ"ה (04 בנובמבר 2024), שעה 10:10

תקופת שיקום לאלמנות ויתומי חללי צה"ל - שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה ומניעת פיטורים

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
שלי טל מירון

דבי ביטון
מתן כהנא
משה סולומון
לימור סון הר מלך

חן לסט - עוזרת בכירה לתשלומים ולתגמולים, היחידה לתגמולים ולרווחה כלכלית, אגף משפחות, הנצחה ומורשת, משרד הביטחון.

דור הראל - רפרנט ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

אילת אטיאס סיון - עו"ד, יועצת מנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, נעמת

ליאת קליין - מנהלת מחלקת מדיניות, עמותת חמניות - המקום ליתומים בישראל

רן מלמד - מנכ"ל, נקודת מפנה-המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית.

שולי מועלם - חברת כנסת לשעבר

נופר בוכשטב - אחותו של יגב בוכשטב ז"ל שנרצח בשבי בעזה

רז טחן - אלמנתו של רני טחן ז"ל שנפל בקרב בעזה

שלומית קלמנזון - אלמנתו של אלחנן קלמנזון ז"ל שנפל בקרב בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר

אנה בן וליד - אלמנתו של ברק בן וליד ז"ל שנפל בקרב בעזה

אנה קרופ - כלתו של עודד ליפשיץ החטוף בעזה

ישראלה אלבס - בת דודתו של אביה של דניאלה גלבוע החטופה בעזה

אורן ערן - רופא משפחה, רופאים למען החטופים

טל ברו אלוני - רופאת משפחה, רופאים למען החטופים

צח בורוביץ - הקבינט, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

ניצן בסן - לוביסט, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

דלית אזולאי

א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תקופת שיקום לאלמנות ויתומי חללי צה"ל - שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה ומניעת פיטורים

בוקר טוב עד כמה שניתן, אני רוצה לפתוח את הדיון בנושא תקופת שיקום לנשות הנופלים והיתומים ולמשפחות – שיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה ומניעת פיטורים. אני רוצה לומר לכם שאם יש דיון שאני ניגשת אליו בחרדת קודש, למרות שבאמת בוועדה אנחנו עוסקים בהמון נושאים כבדי משקל שטעונים בהרבה מאוד כאב, הרבה מאוד הקרבה.

אחד הדיונים החשובים והמשמעותיים שאנחנו מנהלים כאן בוועדה זה המעטפת לנשות הנופלים ולבני משפחותיהם, כאשר אנחנו יודעים שלצערנו המלחמה הזאת היא מלחמה שבה נותרו הרבה מאוד יתומים, ילדים קטנים, משפחות מרובות ילדים, והם איבדו את הדבר היקר מכל, שמדינת ישראל וממשלת ישראל וכולנו שותפים לאמירה שאין דרך להחזיר את החוב הזה למשפחות, אבל גם שותפים לאמירה שאנחנו נהיה שם לצידם ואנחנו נחבק את המשפחות. זה לא מספיק שזה יהיה רק בהצהרות ובמילים. ממשלת ישראל, מדינת ישראל חייבת לעשות את זה במעשים. אני יכולה לומר לכם שהרבה פעמים אין מדובר במשפחות שמבקשות הרבה. אני פוגשת ויש לי שיח עם נשים יקרות, ונמצאת כאן שלומית קלמנזון. תודה שאת כאן. תודה על הפעילות שלך למען הנשים, למען היתומים, לך ולכל הנשים שהקימו פורום חשיבה, בצניעות. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהגעתן לכאן. אף אחד לא עושה לכן טובה. אתן לא צריכות לבקש מאף אחד צדקה. אנחנו צריכים למלא את תפקידנו כמדינה, כנבחרי ציבור, כעם.

שלום רז טחן, תודה שגם את כאן, ואנה, ושולמית היקרות. אנחנו כן הצלחנו לפתור דברים, סיפור הקייטנות לילדי היתומים, שזה היה ביזיון. מי בכלל צריך לבקש את הדבר הזה? ופתרנו את הסיפור של האופר, שהצלחנו לגרום למשרד הפנים לאפשר אופר גם אם זה לא בסעיף של הענף המדויק לכאן או לכאן. זה לא מעניין. מה שחשוב זה לתת את זה. הדבר העיקרי שלא הצלחנו לפתור עדיין ולכן אנחנו מתכנסים כאן גם עם האוצר, זה תקופת השיקום לאימהות, לנשים.

אני שמעתי סיפור מזעזע על אלמנה שנאלצה אחרי חודש לחזור לעבודה למרות שבאמת מבחינה נפשית היא לא הייתה מסוגלת, וגם לא מבחינה משפחתית. היא הייתה צריכה לייצב את הבית, להיות שם בשביל הילדים. הציפייה הזאת כאשר החיילים שלנו והחיילות עוזבים את כל שגרת חייהם, נכנסים לשדה הקרב לעזה, נכנסים ללבנון, עושים באמת בחירוף נפש ביטחון לעם ישראל, אין מצב כזה שאנחנו יודעים לתת הגנה בעבודה, בתעסוקה לכל כך הרבה קבוצות שנמצאות בתוכנו, ולא יודעים לתת את זה לנשים היקרות ולילדים היקרים האלה שאנחנו צריכים ללוות אותם ולהיות שם בשבילם כל עוד הן צריכות, בלי להעיק על המשפחות, לכן הדיון הזה הוא סופר משמעותי.

נמצאים איתנו נציגים של משפחות החטופים והחטופות, שזה נושא שתמיד נמצא על סדר-יום הוועדה. אנחנו עדיין עם 101 חטופים וחטופים שאנחנו צריכים לשים בראש מעייננו. רבים מהחיילים שלנו יוצאים לקרב בחירוף נפש כשהם רוצים להחזיר אותם הביתה. סיפרה פה אחת מחברות הכנסת שאחד החיילים, ובינתיים יחפשו היועצים שלי את שמו, אני ממש מתנצלת, אבל סיפרה חברת כנסת, היא לא הזכירה את השם, שהיה חייל שלאחר שהוא נהרג, מה שמצאו בכיס שלו, מירב סיפרה את זה, זה את רשימת החטופים והחטופות כולם. זה דבר שהוא מרגש מאוד.

אנחנו נאפשר לכם ונצלול לדיון המשמעותי הזה. נופר בוכטשב, אחותו של יגב בוכשטב שנרצח על ידי החמאס.

אני רוצה להתחיל, לנצל את הבמה שניתנה לי ולהגיד תודה. אנחנו בתוך דיון כל כך חשוב, וחיילים שנלחמים כבר מעל שנה בשביל כולנו, בשבילנו כאזרחים פה במדינת ישראל ובשביל החטופים שעדיין שם, ובאמת מסכנים את חייהם יום-יום בשביל כולנו, אז אני רוצה כאזרחית, כאחות של יגב להגיד באמת תודה לחיילים שיוצאים לקרב, ותודה למשפחות. לא שמעתי את הסיפור שלכן אבל אני יכולה להניח שאיבדתן גם אתן בקרב הזה בן משפחה, ופשוט להגיד תודה מהמקום הזה.

אני נופר, אחות של יגב. יגב נחטף מנירים יחד עם אשתו. לאורך כל התקופה נלחמנו וקיווינו והתפללנו שהוא יחזור הביתה חי ובריא, ונאבקנו במשך חודשים שזה יקרה. הגענו לכל מקום ופה לכנסת, ודיברנו עם כולכן. אחרי כמה חודשים רימון אשתו חזרה בעסקה וסיפרה כמה הם שמרו אחד על השני במנהרות, ושהם היו ביחד ודאגו אחד לשנייה והחזיקו מעמד. אחרי שרימון חזרה המשכנו להיאבק ולהילחם על יגב ולקרוא לחזרתו.

כמה חודשים לאחר מכן הגיעה הבשורה הכי קשה שיש, שיגב נרצח בשבי ויגב כבר לא יחזור בחיים ויגב לא יחזור לרימון, הוא לא יחזור אלינו, אל המשפחה, הוא לא יחזור הביתה. חזר אבל כגופה, לא בדרך הנכונה. אנחנו פה ממשיכים להגיע. אני ממשיכה להגיע כדי להגיד שיגב היה שם וכבר לא יחזור. הוא היה בחיים והיה אפשר להציל אותו. היינו צריכים להציל אותו, אבל אנחנו עדיין יכולים לעשות כל כך הרבה בשביל כל החטופים שעדיין שם ועדיין בחיים.

אנחנו מדברים פה על שיקום לאלמנות ויתומי חללי צה"ל, ואני פה כדי להגיד, בואו נעשה הכול כדי שלא יהיו לנו עוד יתומים ועוד אלמנות, ונצליח להציל את מי שעוד אפשר, כי עדיין אפשר להחזיר אותם הביתה. אני גם קוראת פה לכולן, תחשבו מה אפשר לעשות יותר, איך אנחנו יכולים להחזיר אותם הביתה בחיים ולא להמשיך את המעגל הזה של השכול והכאב והעצב, כי יש לנו אופציה אחרת. אפשר להחזיר אותם בעסקה. אני חושבת שצריכה לצאת קריאה אמיצה אולי של להחזיר את כולם בפעימה אחת. לסיים את המלחמה הזאת, לסיים את הסבל, והלוואי שלא יהיו עוד משפחות שיכנסו לתוך המעגל הזה ונצליח להחזיר אותם הביתה. תודה.

אמן. נאמר על יגב שהייתה לו רגישות לדרי רחוב והוא היה מחלק להם הרבה מאוד אוכל, והייתה לו רגישות לאברה מנגיסטו ולמאבקים נגד אפליה וגזענות של יוצאי אתיופיה, ועוד הרבה מאוד סוגיות שאנחנו גילינו בצער רק אחרי שהוא נחטף.

אני יכולה להקריא עוד משהו אחד שהזכרת לי? יגב פרסם בפייסבוק ב-30 בספטמבר, כמה ימים לפני שהוא נחטף. הוא מאוד אוהב שירה ופילוסופיה, והוא מפרסם שיר שהולך איתי לאורך השנה הזאת צמוד, שיר שנקרא "לא לשווא" של אמילי דיקנסון, והוא אומר, "אם הבאתי פעם נחמה ללב, חיי הם לא לשווא. אם הקלתי קצת על הכאב, חיי הם לא לשווא. אם טיפלתי בגוזל פצוע עד שיתחזקו כנפיו, חיי הם לא לשווא". זה מתחבר בדיוק למה שאמרת, פנינה, ולנושא הזה, והלוואי שאני אוכל להגיד שחייו הם באמת לא היו לשווא. ברגע שהחטופים יתחילו לחזור, אולי יצליח קצת להסתכל על זה אחרת. תודה רבה.

אמן ואמן. זה מתקשר גם לנושא שלנו של הגיבורים שנפלו בקרב, שאנחנו צריכים לדאוג שהם לא נפלו לשווא.

אני רוצה להעביר תחילה לנשים היקרות שנמצאות איתנו כאן, מי שתירצו מכן. בינתיים רק אומר שהחייל שנפל בקרב ובכיס שלו הייתה רשימת החטופים, איתן אוסטר ז"ל.

ניצן, אתה רוצה לפתוח?

בוקר טוב, שמי ניצן בסן, אני לוביסט, מייצג את ארגון אלמנות ויתומי צה"ל.

אתה נכנס לנעליו של שלומי.

נכנס בנעליו של שלומי. שלומי, מנכ"ל הארגון לא נמצא בארץ ולכן אני אייצג את עמדת הארגון. דבר ראשון בשם שלומי, בשם כולנו אנחנו מודים לך, יושבת-הראש, על הדבקות בנושא ועל הפעילות גם במהלך הוועדה וגם בין הוועדות, על הקשר ועל הליווי של הנושא.

תודה לכם על הזכות. אני חושבת שלכולנו. למרות הנסיבות אין מה להודות לנו. תודה על הזכות שאתם נותנים לנו אפשרות להיכנס ולנסות לעזור.

לצערנו בשנה האחרונה הצטרפו מאות אלמנות חדשות, אלמנות בגילי העבודה, נשים יצרניות שעבדו, שהיו יחידה מפרנסת בתא המשפחתי ובעקבות האסון שלהן הן במשך תקופה לא עובדות. חוק משפחות חיילים שנספו במערכה שנכתב ב-1950, מתייחס למבנה המשפחתי שבו הגבר הוא היחידה המפרנסת. המצב היום הוא שיש שתי יחידות מפרנסות, וכאשר נופל הגבר, למעשה גם האישה מפסיקה לפרנס, ועם הפגיעה בפרנסתה נפגע מאוד היכולת הכלכלית של המשפחה. נכון להיום אין בחוק איזה שהוא מענה לדבר הזה. הנשים האלה לא משופות באיזה שהוא מובן, נפגעות כלכלית וההשלכה של זה היא גם עליהן וגם על היתומים שנשארים בבית.

כרגע הקצבה, צריך להבין, זה הקצבה על נפילת החייל מתוך נגזרת של השכר שלו, מבלי שבכלל לוקחים בחשבון שאנחנו כנשים, יש לנו מקום עבודה.

זה לא מתוך נגזרת העבודה שלו. זה סכום קבוע.

פנינה צודקת.

הכוונה, לא מסתכלים בכלל על אובדן ההכנסה של האישה ועל הצורך שלה לעשות עצירה בחיים ולשמור על הגוזלים שהוא השאיר. אני חושבת שכל חייל שהולך, הוא רוצה להאמין שבסוף המדינה דואגת גם לדבר הזה.

אני חושב שכולנו נסכים על הערך, אבל בסופו של דבר צריך תיקון חקיקה, ותיקון חקיקה צריך הסכמה של המשרדים. פה אנחנו נתקעים בקשיים ופה אנחנו צריכים את העזרה שלך.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת לעוד עניין שהוא לא סגור ופוגע בנו מאוד, דיברנו על זה בדיונים הקודמים, הנושא של תזכיר החוק שנוגע ליתומים וכולל גם תיקונים במערך הסיוע שניתן לאלמנות. הוגש במאי האחרון אם אני זוכר נכון - - -

אתה מדבר על החוק שעבר שבוע שעבר?

לא.

הוא לא עבר.

שלי עבר. הוא הוריד את האלמנות, חבר הכנסת כץ, ואני השארתי.

לא, אני לא מדבר על זה. אני מדבר על חקיקה ממשלתית.

לימור סון הר מלך מדברת על החוק שעבר שבוע שעבר. הנוסח של חבר הכנסת כץ, הסירו את האלמנות ואצלי הוא נשאר הנוסח, שזה טוב.

אני מדבר על החקיקה הממשלתית.

יש חוק עם מתן כהנא שאתמול הגיע לוועדת שרים לענייני חקיקה בעניין אובדן השתכרות של האלמנות.

נכון.

החוק הזה לא עבר אתמול ועדה. הוא נדחה לעוד חודש.

אנחנו נפתור את זה.

דרך אגב, מי שהתנגד זה משרד הביטחון.

אני רוצה רק לסיים, ברשותך. תזכיר החקיקה שנוגע ליתומים ולסיוע לאלמנות תקוע במשרד האוצר. פנינו אין-ספור פעמים לשר האוצר בבקשה להאיץ את הדברים. גם יושב-ראש ועדת עבודה ורווחה.

מה התשובה שאתם מקבלים?

לא מקבלים תשובה. אני רק רוצה לציין, בתזכיר חוק הזה יש את הנושא של מתן סיוע לאלמנה בגין יתום פעוט, כלומר בשלושת החודשים הראשונים היא אמורה לקבל סכום כסף מסוים שאמור לעזור לה. את הדבר הזה אין היום בחקיקה וזה נעשה בוועדת חריגים. כל חודש זה יכול להיפסק. פנינו אין-ספור פעמים כדי להסדיר את העניין הזה. זה נמצא בתזכיר והתזכיר לא מקודם, וזו השאלה לאוצר איפה זה עומד?

תודה רבה, ניצן. האמת, זה מביש. למה זה מביש? זה יושב חודשים ואז אומרים, נקים איזו ועדה ציבורית. לא צריך ועדה ציבורית. תשמעו את הנשים, תשמעו את המשפחות. פשוט מאוד. לא צריך יותר משעתיים איתן, שלוש שעות. תפתרו את העניין הזה. מי שמפחד לקחת החלטות, שלא יהיה בתפקיד. אני אומרת אמת. זה לא הגיוני שחודשים. אמרתי את זה בפעם הקודמת. כשקוראים להם לצו 8 אין להם שעה להתארגן, שעתיים להתארגן. יש מקרים שהנופלים פשוט קמו מיוזמתם ויצאו כדי להגן בגופם על האזרחים.

אני רוצה לאפשר לליאת קליין, חמניות, הארגון היחידי ומאוד ייחודי שעוזר ורואה את ההיבטים של יתומי ישראל. בבקשה.

זה דיון חשוב. אני מצטרפת לתודות ולברכות. אנחנו מדברים פה על אלמנות, שבאמת מספר האלמנות רק הולך וגובר משבוע לשבוע. מספר היתומים. חודש אוקטובר היה החודש הקשה ביותר מבחינת היתומים מאז תחילת השנה. 78 יתומים רק בחודש אוקטובר הנוכחי. 56 יתומים בשבוע אחד. זה מספרים שהם פשוט לא הגיוניים ולא נתפסים. מעבר למספרים האלה צריך לראות מה ההשלכות ומה אנחנו עושים עם המספרים האלה. יש פה אנשים, כמו שאמרת, שיוצאים לקרב בשביל המדינה, עבור המדינה, ולא חוזרים בשביל שאנחנו נוכל לשבת פה היום בבוקר, והחובה שלנו הבסיסית והמוסרית ביותר היא לתת מענה לדברים האלה.

מכל הנושאים החשובים שעולים פה על הפיצוי ליתומים ועל גיל היתמות, דברים שעולים ויעלו פה בכנסת, אני רגע רוצה לדבר על המצב של האלמנות ועל הפיצויים - - -

נכון, ועל הסיפור הספציפי הזה.

צריך להבין שכשאישה מאבדת את בעלה, כל הבית בעצם עובר טלטלה. הבית מתמוטט. זה גם האבא שחסר אבל גם האימא שנאלצת להתמודד. כל מציאות החיים שלה משתנה, ויש כאן מי שיספרו את זה טוב ממני, את ההתמודדות הבלתי אפשרית הזאת היום-יומית להיות לבד עם הילדים, להחזיק את הבית, את האובדן וגם את המשבר האישי שלהן. הפגיעה בתעסוקה שלהן היא בלתי נמנעת. זה פועל יוצא של האובדן. זה דבר שצריך להבין שהוא פועל יוצא של הדבר הזה שאישה פתאום יום אחד מוצאת את עצמה צריכה לחשב מסלול מחדש ולהבין איך היא מתמודדת לבד עם המשפחה שלה. אנחנו צריכים לתת לזה מענה.

נכון להיום אין שום הסדר שנותן התאמות מיוחדות לאותן אלמנות בשוק העבודה, שמונע פיטורים שלהן, בשונה לצורך העניין מנשות מילואים, אפילו מהמילואימניקים שמקבלים את זה ובצדק, אבל אני מדברת כאן על אלמנות שמתמודדות עם המציאות הזאת ואין להן כרגע מענה. כמו שאנחנו כמדינה וגם שוק המעסיקים יודע להתמודד עם מציאות מורכבת של נשים כמו בהיריון, כמו טיפולי פוריות, ולהבין שבאותה תקופה רגישה אי אפשר לדבר על פיטורים למעט נסיבות מיוחדות, אותו הסדר צריך לחול גם על אלמנות. בחצי השנה הסמוכה לאובדן צריך לתת להן הגנה חוקית שהפיטורים יהיו רק במקרה שבאמת יש איזה אישור מיוחד או הצדקה מיוחדת. אנחנו כמדינה צריכים לדאוג שישמרו עליהן.

הוזכר כאן ובצדק שזה לא רק פרנסה של אדם אחד. גם המצב הכלכלי שלהן כמפרנסות נפגע, אבל זה גם לא רק העניין הכלכלי.

זה תחושת הקיום.

זה העסק שלהן, הפרנסה שלהן. נשים בנו את עצמן במשך שנים. זה גם חלק כל כך קריטי בהליך השיקום שלהן, להמשיך במקום העבודה שיהיה להן לאן לצאת בבוקר. לא יכול להיות שאנחנו כחברה לא ניתן להן את הדבר הזה. נכון להיום אין הגנה חוקית. אנחנו ביחד עם ארגון נעמת פנינו אליכם כדי שאפשר יהיה לקדם את זה גם במישור חוקי אפילו כהוראת שעה כמו שעשו את זה מהר מאוד על נשות מילואימניקים ועל מילואימניקים. בוודאי שזאת האוכלוסייה הראשונה של מי שאיבד את הכול בשבילנו. אנחנו מחויבים לתת להם את הדבר הזה, את הצעד הבסיסי הזה להמשיך ולשקם את החיים שלהם. זה לטובת האלמנות ולטובת הילדים.

אני חושבת שיש הסכמה של כולם, למעט העוסקים בעניין שיש להם את הזמן.

נכון.

ואנחנו לא נוותר להם.

תודה רבה.

סליחה, רק להוסיף.

בבקשה, עו"ד מאירה בסוק מנעמת.

זה כל כך פשוט היום. זה צריך לבוא בהוראת שעה. כמו שיש הגנה על נשים בהיריון, פשוט להכניס עוד דבר, חצי שנה ללא פיטורים אלא עם היתר מיוחד.

אנחנו רוצים שהמדינה תדע לתת הגנה גם כלכלית ראויה בעניין הזה.

זה שני דברים שונים.

גם וגם, נכון.

אנחנו מדברים גם על שלא יפטרו אותן, וגם את הקצבה שיתנו. זה שני דברים שונים.

תודה.

אני רוצה לאפשר לחברתי היקרה, חברת הכנסת לשעבר שולי מועלם, שאת מעוררת באמת הערכה והשראה בעיניי. אני רוצה להודות לך על המשך המאבק שלך למען נשות הנופלים. לצערי זה בא ממקום של הכאב האישי והאובדן האישי שלך, אבל זה לא מובן מאליו. בסוף את בחרת לקחת את זה כשליחות חיים ואת ממשיכה גם בימים הקשים האלה. בבקשה.

שלום לכולם, ברשות יושבת-ראש הוועדה וחברותיי כמובן, חברות הכנסת, אני אתחיל מהסיפור האישי תמיד. הייתי בת 32 כשמועלם נהרג, אחות אחראית של מחלקת ילדים הכי גדולה בארץ, עם אופק מקצועי מתוכנן עשר שנים קדימה. בלילה של אסון המסוקים כשנפל על הראש שלנו הפטיש 100 קילו של המוות של מועלם ביחד עם עוד 72 חיילים ולוחמים, הכול התרסק, גם האופק המקצועי שלי. המשכתי להיות אחות אחראית של מחלקת ילדים למרות שבשנה הראשונה נהגתי 80,000 קילומטר כי היו אין-ספור אירועי זיכרון לאסון המסוקים, אבל בהנהלה של בית חולים סורוקה גם האחות הראשית וגם מנהל בית החולים אמרו, את ממשיכה להיות אחות אחראית. תבואי כשיש לך כוח, אל תבואי כשאין לך כוח. תיסעי כשאת צריכה, אל תיסעי כשאת לא צריכה.

אני חושבת שההגנה הזאת שבית חולים סורוקה נתן לי, היא ההגנה שמדינת ישראל צריכה לתת לנשים שברגע אחד החיים שלנו מתרסקים. עד שלא תחלחל ההבנה של ההשפעה של האובדן של הבעל שלנו ואבא של הילדים שלנו על החיים שלנו, על כל הפרטים שנראים לאנשים כאילו, אפילו בזה זה נגע? כן, אפילו בזה זה נגע. החיים שלי לעולם לא חזרו להיות מה שהם היו אמורים להיות. אני מעולם כבר לא התקדמתי אל המקומות שאליהם הייתי אמורה להגיע. ירדתי באחוזי משרה. הפסקתי חלק מהפעילות המקצועית שלי כי הבעל שלי נהרג ואני הייתי צריכה גם לאסוף את עצמי, גם לאסוף שתי בנות שהיו בנות חמש וחצי ושנתיים ועשרה חודשים, ואני, גבירתי היושבת-ראש, הרי ידוע, אני בחרתי בחיים. אמרתי את זה באותו לילה שמועלם נהרג שאני בוחרת בחיים, אבל באמת מבחינה מקצועית כבר לא חזרתי לעולם להיות מה שהיה קודם. אני גם הייתי אחות אחראית, גם בניתי תוכנית התמקצעות בטיפול נמרץ ילדים במשרד הבריאות, גם הרציתי באוניברסיטה, גם נסעתי לכנסים בעולם. כל הדברים האלה הלכו וירדו, הלכו וירדו עד שהם הפסיקו לחלוטין.

אני חושבת שההבנה שמקום העבודה שלנו הוא עוגן משמעותי בתהליך החזרה שלנו לחיים, הוא נוגע גם להחלטה של אלמנות רבות לקחת איזה רגע זמן לנשום וגם בחזרה אחר כך. הרבה מאוד אלמנות לא מצליחות לחזור כי הן לא יכולות לחזור למשרה מלאה ואז הן חוזרות לחלקיות משרה, וחלק מהמקומות שבעבר היו פתוחים בפניהן, כבר סגורים. אני לא יכולתי כבר להיות מפקחת של חטיבת ילדים בסורוקה ב-50% משרה, אז אתם צריכים להבין שמלהיות אחות אחראית ומלהיות אחות אחראית של מחלקת ילדים הכי גדולה, ומלהיות זאת שבונה את התוכניות לטיפול נמרץ ילדים בארץ, אני חזרתי להיות אחות רגילה בטיפול נמרץ. עשיתי את זה בכבוד וברצון גדולים כי ידעתי שזאת הדרך היחידה שבה אני אוכל לחזור לעבודה, אבל לא במשרה מלאה. אני באופן אישי בגלל שבית חולים סורוקה חיבק אותי כל כך, יכולתי לבחור את שנת החופש שלי לקחת רק אחרי שלוש שנים, ורגע לתת לעצמי בתוך הכאוס שנכנס לחיים שלנו את היכולת רגע לעצור, רגע להגיד מה אני עושה עם הילדות ולכנס את הבית שלי מחדש.

אני חושבת שהמציאות הזאת שבה עוד לא חלחלה ההבנה האמיתית, לא במותם ציוו לנו את החיים שזאת אמירה דרמטית כי באמת אנחנו בוחרים בחיים. באמת אנחנו מאמינים שהזיכרון והחיים של האהובים שלנו שאינם, הם עמוד האש שלפני המחנה לכל מדינת ישראל, אבל לפני ההצהרות הדרמטיות חייבת לחלחל ההבנה של משמעות האובדן על החיים שלנו ושל הילדים שלנו, על זה שבבת אחת אני מקבלת רק חלק מהשכר שהבעל שלי היה מכניס. בפנסיה תקציבית של אלמנת צה"ל ב-1997 אני קיבלתי 40%. הבעל שלי הוא היה סגן אלוף. הוא היה מג"ד בגולני, היה לו תואר ראשון בהנדסת חשמל והוא תמיד כל חייו היה ברמה א' פלוס-פלוס כי כל חייו היה בלבנון. כבר אני קיבלתי הרבה פחות ממה שהוא הכניס, וגם אני מכניסה הרבה פחות, כי כמו שאמרתי לכם, חלק מהדברים שעשיתי ירדו ולאט-לאט ירדתי באחוזי משרה עד שעבדתי כאחות מן השורה בטיפול נמרץ ילדים. אני לא יכולה לעשות משמרות לילה. יש לי שתי ילדות, אז גם הדרך נגיד להגדיל את השכר, הלכה.

זאת ההבנה שאני מבקשת שתחלחל אל המשרדים. תדמיינו את החיים שלנו, ובזה אני אגמור, כמו פאזל, כמו כל זוג צעיר. כולנו היינו במקום הזה שבונה את החיים שלו ולאט-לאט מחבר את חלקי הפאזל האלה, ומועלם היה במקום שטוב לו ואני הייתי במקום שטוב לו, ושתי ילדות, ורצינו עוד ילד. ואי, איך רצינו עוד ילד. באותו לילה כל הפאזל הזה פשוט התפרע. מה שאני עושה מאז 27 וחצי שנים, ואני, אני מזכירה לכם, אני בחרתי בחיים ואני הלכתי קדימה ולמעלה, וכל הדברים הטובים שאפשר להגיד על הבחירות המדהימות של נשים צעירות, אבל החיים שלי באמת אף פעם לא נאספו. הפאזל מעולם לא חזר להיות שכל החלקים יושבים במקום שלהם. על זה אנחנו כאן, בשביל הנשים הצעירות של המלחמה הזאת והנשים של המלחמות הקודמות והנשים שהן נפגעות פעולות האיבה, שכולן חוסות תחת אותו חוק, חוק חיילי צה"ל שנספו במערכה, ואותו אנחנו חייבים להצעיד קדימה. אי אפשר שנישאר עם חוק שנכתב ב-1950.

תודה, שולי. אחר כך זכינו בך כאן בכנסת. תמיד היא נלחמה עבור זכויות נשים.

רז טחן, תציגי את עצמך.

היי, אני רז טחן. אני חושבת שפעם ראשונה אני אגיד שאני אלמנתו של רני טחן. אני גרועה בשמות. אני לא זוכרת איך קוראים לך, סליחה.

נופר.

אני רוצה לספר לך שהשלישית שלנו בת השש, שבוע שעבר ביקשה שנשתול פרחים צהובים כי אבא מת בשביל החטופים, אז תודה שאת רואה את זה, וגם ילדה בת שש לצערי רואה את זה.

תודה שאת לא מתייאשת ותודה שאת ממשיכה ועובדת בשבילנו. אני חושבת שאת היחידה שעבדה כל כך קשה בפגרה.

יחד עם החברים פה.

סליחה, אני לא - - -

קודם כל תודה. אני רק אומר, הם מחויבים לא פחות. אנחנו לא מרפים על הדבר הזה. יש פה תקציב מדינה. הוא לא יעבור בלי זה. זה המינימום. ברוך הבא גם לחבר הכנסת משה סלומון שאני בטוחה שכחבר במפלגתו של שר האוצר אתה גם תדע לדבר איתו על הנושא הזה ולהזיז דברים כמו שאתה יודע.

תודה.

זו פעם חמישית שאני פה. בפעם הראשונה כשהייתי פה לפני עשרה חודשים, לא דמיינתי שאני אהיה פה עשרה חודשים אחר כך, כי הייתי אופטימית והייתי מלאת אמונה שיראו אותנו, שיראו את רני ושיראו את הילדים שלנו. שיראו אותנו ושלא נהפוך שקופות ושלא יהיה לנו פג תוקף של מוצר מדף. אנחנו לא מוצר מדף. אנחנו אנשים, אנחנו בעלות משפחה. הבעלים שלנו מתו כדי שאנחנו נהיה פה, והם לא מתו לשווא. הם לא מתו לשווא.

אם אנחנו צריכות היום, אני אגיד לבקש נדבות ולהסתמך על עמותות, שתודה לאל יש עמותות שרואות אותנו ומבינות שכל מה שצריך זה רגע להתקשר לפני ערב חג ולהגיד, היי, יש שליח, ומביאים לנו עציץ ושוברים של 1,500 שקל כדי לעשות קניות לחג, כדי שארוחת החג שלנו תהיה ראויה. המילה ראוי זו מילה בלתי נסבלת באמת. זה קצת כמו המשפט המפוצץ הזה ששולי קודם אמרה. מה זה אומר שנהיה ראויים להם? לא. שנהיה ראויים לנו ולילדים שלנו. הם מתו והם מתו כדי שאנחנו נחיה. תאפשרו לנו לחיות. אף אחת לא רוצה להתעשר על חשבון אף אחד. אף אחת לא רוצה לעשות אקזיט כי בעלה מת. לא. רוצים להתחלף? בואו. תביאו לי את הבעל, קחו את הכסף.

משפט כל כך חזק.

קחו את הכסף, תביאו לי את בעלי. תביאו לארבעת הילדים שלנו את אבא שלהם. אתם לא יכולים לעשות את זה, אז תנו לנו לחיות חיים ראויים. אני לא צריכה להילחם על דברים שמגיעים לי. זה מגיע לי. מעצם היותי אדם במדינת ישראל מגיע לי לחיות בכבוד. תנו לי את הכבוד הזה. למה אני צריכה לבקש כבוד? למה צריך להכניס אותנו תחת מטרייה של אוכלוסייה מוחלשת? אנחנו לא אוכלוסייה מוחלשת. אל תהפכו אותנו מוחלשות. אנחנו לא. אני מבינה שזה קל להתייחס אלינו כאל אוכלוסייה מוחלשת. אנחנו לא, ואנחנו לא ניתן לכם להפוך אותנו להיות כאלה.

משפחות שכולות הן לא משפחות רווחה. נדהמתי מהאמירה שיצאה בשבוע שעבר ממשרד האוצר שבעקבות רעיון העיוועים להקפאת ההצמדה של תגמולים של משפחות שכולות, יצאה הודעה ממשרד האוצר שמערכת הרווחה תדע לזהות את מי שמתקשים ולסייע להן. לא, לא. משפחות שכולות הן לא משפחות רווחה.

אבל הם רוצים שנהיה ואנחנו לא נהיה.

אולי הגיע הזמן שהאוצר יבין יותר ברווחה כדי להבין את ההבדלים. אני חושבת כמו שאמרת, רז, אף אחת לא עושה אקזיט מנפילתו ומותו של בן זוגה. אני לוקחת איתי את המשפט הזה וכדאי שזה יהדהד קודם כל בקרב מקבלי ההחלטות שאמורים להכריע בעניין, בוודאי לפקידים בכירים שעוסקים בנושא ויושבים על המדוכה.

בבקשה, שלומית קלמנזון, אלמנתו של אלחנן.

אני עדיין אשתו.

אשתו של אלחנן.

תודה רבה לכולם. תודה, נופר, גם ששיתפת אותנו. מרגישה שכולם הטיבו פה לתאר, שולי, רז, את המצב. אני לא אכביר ולא אספר מה הייתי קודם ומה עשיתי קודם. אני יכולה להגיד גם כמו כולם שהכנסנו, גם אלחנן וגם אני סכום יפה לתא המשפחתי שלנו. אני כן חושבת שהגיע הזמן לשמוע את האוצר ואת הביטחון, מה הם עושים לטובת קידום הנושא. נראה לי שכולם פה מסכימים שהנושא חשוב מספיק.

לחלוטין, ותיכף אנחנו באמת נעבור אליהם.

אנה, אלמנתו של ברק, בבקשה. אשתו.

אני עוד לא יודעת. הסתבכתי עם ההגדרה.

שוב אני רוצה להודות לכן. אתן לא יודעות כמה תעצומות נפש. הן פשוט קבוצה שמובילה את המאבק הזה למרות שלא פשוט ולמרות שיש ילדים קטנים.

כמו שאת רואה, זה רק אנחנו שמגיעות. אנחנו מבקשות כל הזמן מעוד אלמנות להגיע. יש כאלה שגרות פה קרוב. הן לא יכולות.

הן לא יכולות. אין להן לא את הכוחות ולא הפניות ולא הכוחות לאסוף בית.

הן לא מסוגלות להגיע. אני לא רוצה לקחת אחריות, אבל שלושתנו עושות פה איזה משהו מאוד גדול על 280 אלמנות. זה לא פשוט להגיע לפה.

רובן בקבוצה אתכן גם, יש לומר. כולן יודעות שהן פה, והן צופות בזה. שתדעו.

נכון. זה לא פשוט להגיע לכאן, וכל פעם, אני פעם רביעית פה, לספר על הקשיים. זה חשיפה מאוד גדולה למקום הפרטי שלי, וכל פעם לספר את זה, זה נורא קשה. כשברק הקריב את החיים שלו הוא בסוף הקריב את החיים שלי. ההקרבה הייתה גם ההקרבה שלי ושל הילדה שלי. החיים שלי הם לא אותו דבר. אני לא יודעת אם הוא ידע את זה כשהוא יצא, אבל הוא הקריב אותנו, אותי ועוד 280 אלמנות פלוס 1,000 ומשהו יתומים.

315.

אני כבר לא עוקבת.

לצערנו אני אומר בכאב, אבל זה המספר.

כמו שרז אמרה, היינו זוג נורא נורמטיבי. עבדנו. לשנינו יש תואר ראשון. חסכנו. קנינו אוטו. היה לנו חלומות גדולים ועכשיו אני צריכה להיות בנדבות של עמותות שאין מילים כמה שהן עוזרות, אבל אני לא בן אדם של עמותה. אני בן אדם נורמטיבי שחי את החיים הנורמטיביים שלו ואני לא צריכה עמותות. אני לא מסכנה. הייתי רוצה שהחיים האלה יחזרו להיות אותו דבר. הם לא יחזרו להיות, אבל אני לא רוצה להיות בן אדם שמתקשרים אליו ומציעים לו, אם הוא יכול לקנות לי מקרר כי אני צריכה מקרר. בן אדם נחמד וטוב לב שקנה לי מקרר. לא רוצה להיות הבן אדם הזה. רוצה להיות בן אדם עצמאית כמו שהייתי כשברק היה כאן, ולא רוצה להיות תלויה באף אחד.

תודה.

משרד האוצר ומשרד הביטחון, הוויכוחים שלכם, מסתבר גם הזמן שנתנו לא באמת עזר.

אתן רוצות קודם לשמוע אותם ואז תוכלו להגיב להם?

יש לי מה להגיד.

אוקיי. חשבתי שכדאי שתשמעי אותם כדי שיהיה לך יותר - - -

אני יודעת. אני שמעתי אותם ביום ראשון עם החוק.

אוקיי, אז אני אאפשר לך לדבר. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

לצערי הרב את המסע הזה שתיארו פה, יש פה כל כך הרבה תיאורים לתאר את זה, אבל אני הרגשתי בחוויה שלי כששולי נרצח, שכל היציבות, כל החושך על פני תהום ופשוט אדמה שנשמטת מתחת לרגליים ואין שום דבר שאתה יכול לעמוד. זו הייתה התחושה. אני זוכרת שאני נפצעתי באותו פיגוע שהוא נרצח בו. אני זוכרת שהתעוררתי לתוך שבת, ובתוך שבת אני לא זוכרת שום דבר. לא זוכרת שהיה פיגוע, לא זוכרת שירו עלינו. אני יודעת רק דבר אחד, הוא מת. הידיעה הזאת של שולי מת, איתה חייתי במשך אני חושבת שנה אחר כך. פשוט הלכתי וכל מה שבפנים מדבר, זה שהוא איננו. באותו יום ילדתי תינוקת, שלוש שעות אחר כך, ואני רוצה לספר רק שתבינו כמה לא מבינים.

בשבוע ה-26, לא?

נכון. היא נולדה בשבוע 26 כתוצאה מהפציעה שלי. הייתה היפרדות של השיליה ונכנסתי לניתוח חירום. זה היה חלק מהתהליך של הניתוחים שעברתי שם. כנראה שיש איזה שהוא תגמול לאישה שיולדת אחרי שבעלה נהרג. אני לא קיבלתי אותו. שואלת אותי דווקא העובדת הסוציאלית שלי שהיא הייתה אישה מדהימה, ובאמת אני חושבת שנדירה בתוך המערך הזה, כי לצערי הרב יש שם כל כך הרבה, כאילו מישהו עושה לך חשבון. היא אומרת לי, את קיבלת את המענק הזה? אני אומרת לה, לא. לא הייתי מעורה בתוך פרטי החשבון באותה תקופה, אבל מישהו שכן היה שם, שאלתי והוא אמר שלא. היא מתקשרת לברר למה ואומרים לה שהיא נולדה בעצם ביום שהוא עוד היה חי. זה קצת מספר איזה חוסר הבנה יש למסע הזה. העובדת הסוציאלית שלי שהיא אישה מהממת, אמרה, אם אתם לא מסדרים את זה היום, אני מוציאה את זה לעיתונות.

ציפו ממך לשפץ אולי את שעת הפטירה?

לא, הוא חי באותו יום. ההכרה הייתה, כשהיא נולדה האבא היה בחיים.

נלחם על חייו.

לא, הוא לא נלחם. הוא מת. היא נולדה שלוש שעות אחרי. זה רק מספר את ההתנהלות ואת החשיבה ואת חוסר ההבנה עם מה מתמודדת אלמנה. זה שאני רואה אתכן כאן, אני יכולה להבין למה אתן רק שלוש. יש עוד דברים שנעשים פה שאני מבינה למה אין לאלמנות המלחמה הזאת ואין לאלמנות בכלל פה, כי אלמנות הן עסוקות בלאסוף את השברים, לאסוף את הבית. אין לה אחריות רק על עצמה. יש לה עוד מישהו שנשאר פה שהיא צריכה לראות איך הוא לא מתפרק.

לימור, תיראי, אנחנו יושבים פה קואליציה ואופוזיציה. אנחנו חייבים שהפה הזה יבוא עכשיו לפני שהתקציב עובר, לידי ביטוי.

ביום שישי היה הפיגוע. ביום ראשון הייתי אמורה להתחיל לעבוד כיועצת חינוכית וכמורה לספרות. לא חזרתי אף פעם לעבודה הזאת, כי העבודה הזאת כאילו התחברה למשהו אחר, ולא הייתי מסוגלת לחזור למרות שהיה לי את כל האופציות ואת כל האפשרויות. כולם פתחו את כל האפשרויות ואמרו, בואי תחזרי. לא הייתי מסוגלת נפשית. אי אפשר להסביר את זה. כאילו יש איזה משהו שלפני, ועכשיו את לא יכולה כבר לחזור אליו. גם הדברים שעשיתי אחר כך אולי היו קצת קשורים, אבל הם היו אחרים לחלוטין, לכן אי אפשר להבין את זה. מי שלא היה שם לא יוכל להבין את ההשלכות ואת ההתמודדות הנפשית הזאת.

עכשיו יש חוק שחבר הכנסת מתן כהנא הצטרף אלינו, כי באמת הוא הבין את החשיבות של הדבר הזה. אני רואה את היחס. אנחנו צריכים להילחם. אצלנו היה מאוד ברור ואמרו, אנחנו תומכים. בסוף צריך לזכור, האנשים הזה זה אנשים שמסרו את הנפש שלהם בשביל מדינת ישראל. הם הבינו שיש פה משימה ויש שליחות. לא יכול להיות שמי שנשאר מאחור יצטרך לקבץ נדבות. אני בשוק בכלל ממה שאת מספרת, אבל באמת יש חוסר התייחסות לנושא הזה של השתכרות של הנשים. גם חוסר רגישות. אני בכלל לא יכולה לחשוב על זה שיש מי שחושב שאפשר לפטר. להיפך, אנחנו צריכים לראות איזו שהיא הכרת הטוב על כל המסירות הזאת. פתאום לשמוע בכלל יש כאלה אירועים של פיטורים של נשים? שמישהו לא אומר לה, בואי, אני מייצר לך מסלול VIP בתוך המציאות הזאת? זה בלתי נתפס חוסר ההתייחסות הזה לאובדן ההשתכרות של האישה. אנחנו לא חוזרות גם כי יש קושי נפשי ביחס לדבר הזה, וגם כי צריך לאסוף את השברים.

תודה, לימור, גם על השיתוף בסיפור האישי שאני בטוחה שהוא לא פשוט. אני אמרתי קודם שאנחנו נמצאים פה קואליציה ואופוזיציה. אנחנו לא נותנים לתקציב הזה לעבור בלי שאנחנו מוודאים שהדבר הזה בפנים.

תודה לך שאת לא מוותרת.

לא נוותר ביחד.

נציג האוצר, דור הראל, רפרנט ביטחון, אגף התקציבים. אני רוצה לדעת מה הכיוון.

אהלן, שמי דור הראל, משרד האוצר. לעניות דעתי הוקם צוות בין-משרדי לבחון את הנושא הזה של שיפוי ופיצוי על אובדן ההכנסה.

הצוות לא דן בזה. אני יודעת. אנחנו רוצים מענה לנשות הנופלים ולאלמנות וליתומים האלה, בטח בנושא הזה של תקופת השיקום, אבל זה לא יהיה חלק מוועדה שעוסקת בכל העולם. אני רוצה תשובות, איפה זה עומד? אנחנו לפני תקציב. החוק של מתן כהנא אתמול, זרקו לך את זה, תיכף אתה תתייחס לזה גם אחרי שחברי הכנסת הנוספים שיושבים כאן באמת בסבלנות, יגיבו. אני רוצה תשובות.

אני לקחתי בחלק בפגישה של הצוות הבין-משרדי שבחן בדיוק את הנושא הזה. בסופו הוחלט שהמשך העבודה יהיה פגישות יותר מצומצמות, כי זה היה צוות רחב, כדי לאפיין בדיוק את הצורך.

הצורך מצוי. אני לא מבינה.

עם מי אתם מאפיינים, עם עצמכם את הצורך? כי בינתיים זרקתם אותם שבוע שעבר למשרד הרווחה. אני באמת שואלת. אתם ישבתם איתם? אני יודעת שהייתה פגישה אחת גם בהמלצה שלי עם שר האוצר ועם סגן הביטחון בתקציבים, עלי בינג. מעבר לכך איך אתה אפיינת את הצורך?

אני לא אחראי על לאפיין את הצורך.

מי אחראי לאפיין את הצורך?

תהיה בבקשה איתנו. לאן זה הולך? מתי אתם פותרים את זה? דבר איתי ואיתן באופן הכי ישיר כמו שהן הכי ישירות.

אני אדבר באופן הכי ישיר. כמו שאמרתי, הצוות נפגש. הוא כלל מספר משרדי ממשלה. ברור לכולם שמשרד האוצר לא אחראי על לאפיין את הצורך כי איננו בקיא.

אתם מכירים בצורך ובמציאות.

אנחנו מכירים בצורך ובמציאות. הסיכום של הפגישה שאני גם נכחתי בה, שעבודת ההמשך תהיה לאפיין את הצורך.

מתי הייתה הפגישה הזאת שאתה מדבר עליה?

אני לא זוכר תאריך מדויק.

אם אתה לא זוכר זה אומר שאתם לא מספיק יושבים על הנושא הזה.

זה היה לדעתי במהלך אוגוסט.

אוגוסט זה כבר מזמן, סליחה שאני מתפרצת. מי משרדי הממשלה שקשורים לזה? עם מי ישבתם? מלבד פגישה אחת שגם אותה די נופנפנו אחר כך ולא קיבלנו פרוטוקול ולא התקדמות, לא היה שום דבר. מה אתה אומר שמתקדם מאוגוסט? זה הרבה זמן.

דור, אני במקומך הייתי יושבת יום אחרי יום בשביל לפתור את הסוגיה הזאת.

משרד האוצר מבין את החשיבות. אני רוצה לחזור ולהדגיש שמשרד האוצר מקבל את התובנות והמסקנות מעבודת הצוות, המקצועיות, שכן משרד האוצר לא אחראי על לתת - - -

לא מעניין אותי הפרוצדורות בתוך המשרד שלכם. אתה באת כנציג האוצר. תביא לנו פתרון.

מה עמדתכם?

הם רוצים לתת כנראה, אבל אתה יודע מה, תענה על זה.

אני לא חושב שבסמכותי להציג את עמדת משרד האוצר.

אתה הנציג. מה העמדה שלכם?

דור, מה אתה אומר בעצם? אני יודעת שאין לכם התנגדות. אתם דנים אולי על תקופת הזמן. בפגישה עם שר האוצר דיברו על שלוש שנים. אין בעיה, נצטמצם. אתה לא יכול להגיד, אני לא מוסמך. אתה יושב כאן. אם אתה צריך לצאת לעשות שיחת טלפון, תצא, תעשה שיחת טלפון ותחזור.

אני לא מכיר את הפגישה שבה נאמר שלוש שנים. אני כן יודע שבאחריותנו לתקצב על פי הצורך.

מה מגדיר מבחינתכם את הצורך? זאת אחת הנקודות הקריטיות, לכן אני שואלת. מי המשרדים ומי מתוך המשרדים שישבו בישיבה המשותפת הזאת מגדיר את הצורך? כי אז נדע לפנות אליו שיישב עם האלמנות והן יגידו לו מה הצורך.

זה הם. הם יודעים שהם צריכים להקצות לזה. עם כל הכבוד, אנחנו כמו שאומרים, לא נולדנו אתמול, וגם אנחנו בזירה הזאת לא מאתמול, ועברנו כמה תפקידים בדרך לכאן. יש לך שני שרים לשעבר, יש לך פה יושבי-ראש ועדות וחברי וחברות כנסת מאוד נמרצים. התשובות האלה הן לא מכבדות את הסוגיה. אני מבקשת ממך שתיתן תשובות. אני אעבור כרגע למשרד הביטחון. תיתן לי תשובות יותר רציניות. אגב, עשיתי חישוב. גם לשנה זה פחות. זה כמה עשרות מיליונים בודדים ולכן זה הבושה הגדולה שאנחנו יושבים פה ואתם לא נותנים מענה. זה בושה. זה לא מסוג הדיונים הרגילים שאפשר לבוא ולהגיד, אנחנו דנים ויש ועדה. לא. דור, בבקשה ממך תבדוק שוב פעם. תסתמס עם מי שאתה צריך, תדבר עם מי שאתה צריך. מצידי דבר עם שר האוצר.

בסדר גמור.

אני אחזור אליך.

משרד הביטחון, חן לסט.

בוקר טוב גבירתי. חן לסט, עוזרת בכירה לתשלומים ולתגמולים ביחידה לתגמולים ולרווחה כלכלית באגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון.

חן, מה אתם עושים בעניין הזה? הצורך הזה, זה לא פעם ראשונה שאתם מכירים אותו. אני יודעת שאתם עושים רבות. מה אתם עושים כדי לדפוק על השולחן בעניין הזה?

שנייה אחת רק כדי להגיד תודה אישית על כל השיתופים המאוד חשופים ואמיצים של כולן כאן. הצורך הוא ברור. אנחנו מתחברים לזה. אנחנו תומכים בזה. הנושא של אובדן הכנסה של אלמנה זה משהו שהוא ברור.

אתם כתבתם את זה למשרד האוצר?

העמדה שלנו זה שאנחנו מתחברים לזה.

לא להתחבר. אני רוצה את זה כתוב, שתשגרו לשר האוצר ולאגף התקציבים שזה הצורך.

למה דחיתם בחודש את החוק?

אני אסביר. קודם כל, וגם ציין כאן קודם ניצן, יש את תזכיר החוק.

רגע, לפני. מתן, תסביר את החוק שלך והיא תענה למה הם דחו, הם התנגדו.

ההתנגדות היא פרוצדורלית, היא מינהלתית.

אני רוצה שהמציע של החוק והיוזם של החוק יסביר אותו בקצרה ואז את תעני למה דחיתם.

החוק של לימור ושלי - - -

ושל לימור. סליחה, לא ידעתי, לימור.

החוק של לימור ושלי הוא בעצם חוק שהוא כאילו אובדן כושר עבודה. הוא מדבר על אובדן כושר עבודה כי האלמנות שהגיעו אליי, ומאתמול לימור יודעת את זה ממקור ראשון, הן חוות לפחות בשנים הראשונות אובדן כושר עבודה ברמה הכי גבוהה שיש. כל הפיצויים שבאמת היום מדברים זה פיצויים שמדברים על אובדן הכנסות של אב המשפחה שנהרג, אבל אף אחד לא מדבר על זה שגם האלמנה היא הייתה מפרנסת, ובחלק מהמשפחות מפרנסת עיקרית. הייתה אצלנו מישהי, עובדת הייטק, מרוויחה באמת הרבה כסף. היא אומרת, אין, נגמר. עכשיו עשרות אלפי שקלים המשפחה לא מקבלת. אנחנו דיברנו על זה, פרסנו את זה על לדעתי תשע–עשר שנים. בשלוש השנים הראשונות אובדן כושר עבודה מלא. אחרי זה עוד שלוש שנים של 40% ועוד שלוש שנים של 20%, ובעצם אחרי כעשור האלמנה 'סו קולד' השתקמה ועכשיו היא יכולה לעבוד כמו שהיא הייתה רגילה קודם. המהות של החוק הזה היא להבין שגם האלמנה פה היא לא יכולה לעבוד כמו שהיא עבדה לפני הטרגדיה שפקדה אותה.

תודה. אני לא ידעתי שזה גם הצעת החוק ביוזמתה של לימור, אני מתקנת, כי אמרת קודם של מתן. הייתי בטוחה שזה שלו.

לא, אמרתי שמתן ואני ביחד.

לא הבנתי את זה. בגלל זה אני מתקנת. הכול בסדר. אנחנו בני אדם, טועים.

נכון.

אז אני קודם כל מברכת אתכם על החוק. ההצעה שלי היא קצת שונה. היא עברה בטרומית אבל אני מקווה שהסעיף הזה לא יתבטל. כך או כך, זה בכלל לא משנה לנו הקרדיט. זה לא משנה איזה חוק שיעבור. למה התנגדתם?

הם דחו את זה בחודש.

בוודאי שזה מבורך, חד משמעית. אנחנו מדברים על זה וציין את זה גם ניצן. יש את תזכיר החוק שכרגע אנחנו דוחפים והוא סוף-סוף קצת השתחרר.

איזה השתחרר? זה יותר משמונה חודשים. לא 'לערבב' אותנו. לפני שמונה חודשים פעם ראשונה הם היו פה. התזכיר הזה לא מעניין אותנו. הבאנו תיקונים פשוטים.

גבירתי היושבת-ראש, עוד נקודה שצריכים רגע להסביר פה. צריכים להבין שהתזכיר הוא גם ממשלתי. הוא עוסק ביתומי צה"ל. יש איזה גישה ואני מבין אותה, שהחוק המקורי הוא דן בהורים השכולים, מטופלים. אחרי ששולי מועלם חברתנו עשתה מהפכה בנושא האלמנות, אז כאילו האלמנות עכשיו מסודרות לגמרי. אני כיושב-ראש השדולה יחד עם בועז ביסמוט, לאלמנות ויתומי צה"ל, באמת מודה. הראש שלנו ממוקד ביתומים, עד שהגיעו אלינו אותן אלמנות והסבירו את הפער.

הן כבר שמונה חודשים זועקות בנימוס.

דרך אגב, גם יש את הסוגיה של היתומים מעל גיל 21. גם זו סוגיה בפני עצמה.

השדולה ממוקדת ביתומים שמעל גיל 21, אבל עכשיו עלה פה נושא מאוד מהותי. לדעתי תזכיר החוק שלכם הוא לא נוגע באלמנות, אם בכלל. מאוד יעניין אותי לראות איזה נגיעה יש באלמנות בתזכיר החוק הזה, כי הוא תזכיר חוק שהוא מתאים לוועדת רובינשטיין, שוועדת רובינשטיין עשתה ביתומים.

תודה, מתן.

חן, אתם הלכתם נגד האינטרס שלכם, זה מה שמדהים אותי, בזה שעיכבתם את החוק. קודם כל אחרי טרומית יש הכנה לקריאה ראשונה ואז שנייה ושלישית. מה אתם הולכים נגד? עד היום היה ויכוח בין האוצר והביטחון והיום אנחנו מבינים, אתם שמתם את כל הפוקוס על עצמכם שאתם המתנגדים. אני אומרת לך אמיתי, אנחנו לא נוותר. לא הולכים למשהו גדול. לא מאמינים בזה. מאמינים בפשטות של החיים שלהן. הן אומרות מה עובר עליהן ואנחנו רוצים פתרון לזה. אחרי זה אלוקים גדול, נפתור את הכול. מה שהן מדברות זה עכשיו הישרדות יום-יומית.

לטרומית זה לא עולה.

תעלו את זה ביום רביעי. לימור, אתם תעבירו. אני אומרת לך, אנחנו נעביר את זה ביחד.

אבל הם דחו את זה בחודש.

לא, אתם יכולים להעלות ביום רביעי.

לימור ואני יכולים להחליט להעלות את זה ביום רביעי למרות ההתנגדות של ועדת שרים לענייני חקיקה, אבל אז אם זה לא עובר, חצי שנה זה לא יטופל והתקציב הזה הלך.

יש גם את הנוסח שלי. אני אומרת לכם, תעלו ביום רביעי. אנחנו רוצים לראות מי מתנגד לזה. רוצים להתנגד? תתנגדו. אנחנו כנבחרי ציבור נעשה את העבודה שלנו.

בבקשה, חברת הכנסת שלי מירון.

תודה רבה. קודם כל דיון סופר חשוב. אני באמת לא האישיו לדעתי בכלל. כולנו חוץ מאולי לימור.

אנחנו לא האישיו בכלל. אנחנו שליחי ציבור.

מתן, שזה גם חוק שלהם וגם היא חוותה את זה בעצמה, אז באמת הבמה היא שלהם. הבמה היא של הנשים המופלאות והאמיצות האלה. אנחנו ממש לא האישיו. הדבר היחידי שחשוב לי להגיד בהקשר הזה, זה שאם אנחנו, חברי הכנסת, לא נצליח לקדם את הדבר הזה, אין טעם לקיום של הבית הזה. באמת אני אומרת. יש פה הצעת חקיקה ונושא שהוא פשוט לא קשור לפוליטיקה בשום צורה שהיא. הוא קונצנזוס לאומי, ערכי, מוסרי מהדרגה הראשונה. אם את הדבר הזה אנחנו לא מצליחים לקדם ולסגור, באמת שאפשר לסגור את הבסטה. פנינה, כמו שאני מכירה אותך, אנחנו לא נרפה מהדבר הזה ואנחנו לא נאפשר שהתקציב הזה יעבור בלי שהדבר הזה יתוקן לאלתר ובמיידי. אני כן חושבת שאתם צריכים להעלות את זה ביום רביעי. אני רוצה לראות מי יתנגד לזה.

אני כבר אומר לך שיכול להיות שאתם תתנגדו לזה כי אתם החלטתם שאתם לא מצביעים באף הצעה שעוצמה יהודית מעלה.

הם יצביעו בעד. אני סומכת עליך.

ברור. כל קריאה שנייה, שלישית, בוודאי. אין שאלה בכלל. גם מענק של 1,000 שקל כל יום, חוק של עוצמה יהודית, אנחנו נצביע נגד. כל דבר שהמפלגה הזאת תביא.

את מצביעה נגד בגלל המפלגה?

לא, זה לא קשור. החוק יעבור.

לא הבנתי, חברת הכנסת מירב, זה החיים שלנו.

זה החיים שלי. זה לא המפלגה. את מדברת על החיים שלי.

החוק יעבור.

תסבירי לנו את האמירה שלך, שאת לא תעבירי חוק בגלל מפלגה.

הנה אני מסבירה בנחת. כל חוק של קואליציית ה-68 יעבור כי הם 68 ואנחנו 52. זה החיים.

אבל מירב, אני שומרת עליך מפני עצמך.

אני לא צריכה שישמרו עליי.

פה זה לא דיון פוליטי. החוק הזה יבוא ומי שנלחם על זה מהנשים, את תצביעי בעד.

למה את לא נותנת לדבר? מה הקטע? אני מדברת בנחת.

בבקשה.

תודה. החוק יעבור. הסירו דאגה. אני לא הרוב, לצערי. עם זאת, לאופוזיציה יש תפקיד לעשות פיליבסטר לחוקי קואליציה, למה? כדי שלא יעבירו עוד חוקים. זה הסיבה, לכן אני אנצל את הכלי הזה. את יודעת מה? אפילו בהצבעה עצמה כנראה שחברי יש עתיד אפילו לא יהיו. מותר לי כמרכזת אופוזיציה לקחת את השעות שלי כדי לעכב להם חוקים. הסברתי בנחת?

מירב, יש בקואליציה כאלה שמתנגדים לחוק הזה.

תודה רבה. זה יבוא, זה יעבור.

אני פשוט מתביישת שזה מה שענית לנו, אבל אני רוצה כרגע לעבור כי הבנתי שנציג האוצר הגיע, אז אני מעדיפה לשמוע. אני מתביישת שככה ענית לנו.

אין בעיה, אז אני אסביר לך שוב אחר כך.

לא כרגע. עכשיו אנחנו נשמע את האוצר.

סליחה, עם כל הכבוד, גבירתי, אני חברת כנסת ואני יכולה לדבר, אפילו להתפרץ ולקרוא קריאות ביניים. עם כל הכבוד, את לא יכולה להגיד לי, עכשיו אני לא אשמע אותך, אני אשמע את נציג האוצר. יש ברוך השם יו"ר ועדה רצינית, ואני גם רוצה להגיד לך שאני גם אדבר איתך בחוץ אחרי זה ואסביר לך.

מצוין. את זה אני אשמח. תודה רבה.

כן חשוב לי לומר, לא שאני הדוברת של מירב. מירב, את נכנסת אחרי שהיו פה דין ודברים. יש פה מאבק בין האוצר לבין משרד הביטחון על גבן של נשות הנופלים. כמי שמכירה אותך, וגם חברות הכנסת שנמצאות פה ממפלגתך, מיש עתיד, אל דאגה, הם יתגייסו, לכן אני אומרת שאנחנו לא דנים כרגע פוליטית. את הבעיות הפוליטיות אנחנו נפתור מחוץ לחדר הזה.

למען הסר ספק, לא יהיה לסייג של יש עתיד לחקיקה של קואליציה, אם זה הצעות חוק חברתיות והצעות חוק שקשורות למלחמה, אז אם זה קשור למלחמה - - -

בגלל זה היה חשוב לי שרגע תעצרי.

הנה נפתרה הבעיה.

תודה.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

תודה רבה. תודה לכן. המחיר הוא מחיר כבד וקצת מביך שאנחנו כבר שנה אחרי ואין להן חוק. זו לא מלחמה רגילה וזה לא מחיר רגיל שמדינת ישראל מכירה. אם יש מי שצריך היום לאסוף ולארוז, ובמעטפת מחבקת ותומכת זה את אותם יתומים, אותן אלמנות, כי זה בעצם גם היתומים שלנו והיתומות. הם דור העתיד. אם אנחנו לא נדע לתת להם תשובה לאימא חזקה, לאימא שהיא השראה, לאימא שפנויה אליהם כדי לחזק אותם, אז יהיה פה כאוס חברתי.

אני רוצה לשתף אותך, כבוד היושבת-ראש, שאני מקדמת בוועדת עבודה ורווחה חוק לאיסור פיטורים של בן משפחה בשנה הראשונה לאחר מות, זאת אומרת שזה חיילים, נפגעי איבה - - -

יש לי הצעת חוק דומה.

משרד הביטחון מכיר בזה, אז אני לא מצליחה להבין למה. נכון שזה יהיה חוק שככל הנראה תהיה הגנה שנה. אנחנו רוצים מטרייה שלמה למשך שלושה, ארבעה עד שישה חודשים. זה המחלוקת כרגע, שלא יהיו פיטורים בכלל.

זה עבר בטרומית.

זה כבר עבר בטרומית. אנחנו היינו כבר בוועדה אחת. יש לנו מחלוקת על התקופה, ושום פיטורים לא יהיו לפני שהם יעברו ועדה כמו אישה הרה, כמו אחרי חופשת לידה. זה מאוד חשוב שלשנה הראשונה צריך לתת להן את ההגנה ואת השקט הנפשי להקים את עצמן.

תודה.

חבר הכנסת משה סולומון.

תודה, גבירתי היושבת-ראש. 315 משפחות יצאו לקרב ולא כולן שבו הביתה. הדבר הזה הוא כל כך חשוב ועצוב וכואב, ואפילו זוקף קומה לאומה שלמה. אני בעצמי לא מצליח להבין איך אנחנו לא נותנים את המעטפת המלאה והשלמה למשפחות האלה. למעשה כמו שאמרה אחת הנשים כאן, כולם, גם היא יצאה לקרב. היא יצאה לקרב ולא כולם שבו מהקרב הזה. הקרב הזה הוא לא יסתיים, הוא ממשיך הלאה.

בעוד שאנחנו היום דנים בסוגיית הגיוס, אנחנו מבינים שחלק מהעניין הזה הוא המוטיבציה. עד המלחמה הזאת נהגתי לכנות את הסיפור הזה כזכות לשרת. אני לא מכיר בנטל לשרת. אני רואה זכות עצומה בלשרת. לצערי הרב בשנה הזו זה הפך להיות נטל לשרת. זה נטל כי 200 ו-250 ו-300 ימים לשרת זה דבר שהוא מאוד קשה בכל היבטים. אני לא רוצה להרחיב בזה.

משה, אבל אתה שומע את התשובות של האוצר. אני אומרת לך את זה ביושר, נתתי שמונה חודשים. יגידו הנשים, לא הייתי מתלהמת. הדיון הקודם, למה ביטלתי? הן יודעות, כי לא רציתי לאכזב אותן ורציתי זמן עבודה. אתם 'מערבבים' אותם ואנחנו לא ניתן לכם 'לערבב' אותם.

גבירתי היושבת-ראש, אני שומע. אני מסכים. אני כואב. אני חושב שאין שום דרך ואסור לנו כמדינה, בעוד אנחנו יודעים שהנטל הזה נופל על חלק קטן בתוך האוכלוסייה, בעוד המשפחות האלה רוצות להמשיך את חייהן בצורה שלמה במקום גבוה יותר, לא רק להישאר בשכול ובכאב הזה. אסור לנו. לעניין של מה עושים ואיך משפיעים על הדבר הזה, אני מגויס לדבר הזה. אני אנסה לטפל בזה גם כיושב-ראש שדולת המילואים.

אתה במפלגה של שר האוצר. תאמין לי, הייתי שם ארבע שנים. אתה יכול לדפוק לו בדלת. אנחנו לא.

אני משתדל את מה שאני יכול לעשות. גם אני חבר כנסת.

אתה במפלגה של שר האוצר.

ייאמר לזכותו של שר האוצר, בעניין הזה חזר אליי והנושא חשוב לו. באמת אני אומרת לך. הוא חייב לתת הוראה מפורשת.

גבירתי היושבת-ראש, הנה, זו בדיוק הפער שאין אפילו עמדה. שמונה חודשים אחרי והוא לא יכול לומר אפילו את עמדתו.

אני אתן למשה לסכם את דבריו ונעבור למשרד האוצר.

לשר האוצר חשוב מאוד כל סוגיית המילואים וכל סוגיית הצבא בכלל. במהלך המלחמה הזאת הושקעו כ-9 מיליארד לטובת הטבות. עוד חסר. חסר המון כדי לעטוף.

לא יעזור גם אם תעשה להם מסאז', כי אם הוא עושה 250 ימי מילואים, זה לא משנה כמה הטבות. תזרוק עליו כסף ממסוק. תוריד את מספר המילואים. תגייס יותר אנשים.

את צודקת. אמרתי את זה.

אל תשימו על החוק הזה דיונים פוליטיים, חברים.

תודה.

משפט לסיכום, משה.

אני רק אגיד שמשרד האוצר ושר האוצר רואה בזה חשיבות עליונה. אני לוקח על עצמי. אני רואה בזה חשיבות. ההצהרה שלי כאן היא שאין שום סיבה שבעולם.

תודה. זה הזמן ביחד לדאוג שזה קורה.

פחות סיסמאות, יותר תקציבים. בוא נסגור את זה. אמפתיה ונחמדות לא מביאים את הכסף. אפשר לפתור את זה ויש כל כך הרבה כסף.

תודה. גם מדובר על כמה עשרות מיליונים.

גבירת היושבת-ראש, לי מפריע שאנחנו שמונה חודשים אחרי הדיון האחרון ועדיין אין לנו עמדת משרד האוצר. יושב פה נציג משרד האוצר ולא יכול לומר לנו את עמדתו, מה עמדת המשרד.

לימור, תודה.

חן, משרד הביטחון, בבקשה.

חשוב לי מאוד להגיד, יש קשר בין שני הדברים. כשמדובר על ההיבט התעסוקתי של אלמנות צריך קודם כל להסדיר בחוק את זה שיהיה מענה לטיפול בילדים שלהן.

יופי, אבל לא הסדרתם. אתם דחיתם בחודש ימים והאוצר ייסע, יטוס. סליחה שאני לא נחמדה, אבל אני לא רוצה את הטפות. אני אומרת כזה דבר - לא רוצה הסברים. הדבר מאוד פשוט. ילד בכיתה ד' מבין את מה שאנחנו אומרים פה. תחזרו למשרד, תתחילו לדפוק על שולחנות, אם לא בשבילן אז בשביל מי בדיוק? לכן לא להסביר לנו כמה זה קשור. האמיני לי, אנחנו יודעות.

אוקיי.

תודה רבה. את זה אנחנו מבינות ויודעות מהנשים עצמן.

דור, בבקשה. מה העמדה של משרד האוצר? האם אתם הולכים לפתור את הסוגיה הזאת, בין אם זה שלוש שנים ובין אם זה שנתיים ובין אם זה שנה? האם אתם בעד הסוגיה? תהיה מאוד ברור. האם אתם הולכים לפתור את הבעיה הזאת?

משרד האוצר מכיר את הצורך הזה. אני באופן אישי לא מכיר את הסוגיה סביב השיח בין אם זה שלוש או שנתיים או שנה, הסוגיה בנוגע לתקופת הפיצוי. לא הצלחתי להבהיר את הסוגיה הזאת במספר דקות שהייתי בחוץ.

אוקיי. אתה אחראי על הסוגיה הזאת?

אני אחראי על הסוגיה הזאת.

אם אתה אחראי, איך אתה לא יודע?

ככל הנראה זה היה בשיחות שאני לא נכחתי בהן.

אתה רפרנט של ביטחון?

אני רפרנט ביטחון באגף תקציבים.

כל מי שיושבת פה כבר מכירה את האירוע הזה.

דור, אני רוצה לוועדה תוך יומיים תשובה מאוד ברורה. תלך ליועצים של השר, ברק, לכולם. לך לשר האוצר, לך לגרדוס, לך למי שאתה רוצה. זה בכלל לא מעניין. זה לא מעניין את הנשים האלה. תביאו לנו תשובה. זה זלזול בכנסת ישראל. אני פעם שעברה ביטלתי את הדיון כדי לא לאכזב את הנשים, שלא נהיה פה בלי תשובות. אני ממש זהירה בלהזמין אותן לפה כדי לא לייצר תקוות שווא או לתזז אותן כשהן צריכות ללכת לאסוף את הילדים, כי אין מי שיאסוף להן את הילדים. אל תעשו את זה. זה לא מתאים.

אפשר לשאול הבהרה אחת את נציגת משרד הביטחון? אתם עושים פה איזה שהוא הבדל בין יתומים. קודם כל נדאג ליתומי אלמנות. זה משפחה אחת. אם האימא לא מתפקדת, אין מי שידאג לילדים היתומים. אני עמותה שעוסקת ביתומים ואני אומרת שאי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת. זה תא משפחתי אחד. אנחנו כבר שנה אחרי האירוע. אתם לא מטפלים בהורה, ההורה לא יכול לטפל בילדים. קודם כל צריך לתת את המעטפת הזאת. זה לא יכול לחכות את השלבים האלה, ואני אומרת את זה כמי שבראש סדרי העדיפויות שלי זה היתומים. אין שום הפרדה בין האימא לילד.

תודה.

עו"ד אילת אטיאס סיון, מה אתם עשיתם כמשרד? מה אתם עושים כמשרד? את יועצת מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה. מה אתם עושים בנושא הזה?

אם אפשר לא לצעוק. תודה.

סליחה, את מחנכת אותי?

אני לא מחנכת.

אז תגידי לי מה אתם עושים בנושא הזה? ואם אני אצטרך לזעוק את הזעקה שלהן, אני אזעק ואת לא תחנכי אותי. חוצפה. בינתיים אתם לא עושים כלום. זה בדיוק העניין.

יש מספר דברים שאנחנו עושים. ראשית, אני חדשה בתפקיד וכפי שאמרתי גם קודם לכן בישיבה קודמת, אז קודם כל אנחנו תומכים בסוגיה הזאת. אנחנו מקדמים גם במקביל עוד סיטואציה שבה גם נשים אלמנות תהיינה - - -

לא דיברתי על סיטואציה אחרת. אני שאלתי מה עשיתם בעניין הזה. למי פניתם?

אנחנו פנינו לביטוח לאומי.

מה פניתם אליהם?

ביקשנו לקבל נתונים מהתאריך ה-28 באוגוסט.

נתונים על מה?

נתונים על מספר האלמנות, ההשתכרות שלהן, איך מחולקת הגדרת השכר. יש לי את הנתונים.

מה גילית, בבקשה?

הניתוח כלל 32 אלמנות עם חלוקה גם לאלמנות צה"ל וגם לפעולות איבה, כשבעצם באופן הדרגתי רואים - - -

איך מתוך מאות אלמנות זה כלל רק 32?

בנתונים שאנחנו קיבלנו באוגוסט זה כלל 234 אלמנות חללי איבה.

מה התוצאה של הנתונים?

בוא ניקח רק מהנתון הזה. רואים ירידה, זאת אומרת שמתוך 42% עבדו כשכירות בחודש או בחודשיים שלפני הפטירה, ועבור האלמנות הללו ראו ירידה בשכר באופן משמעותי.

אוקיי. קיבלתם את מה שאנחנו יודעים וברור מאליו. מה עשיתם עם זה, גברת אילת?

אנחנו ישבנו עם משרד הביטחון על מנת לקדם את הנושא הזה. לפני כחודש ביקשנו נתונים.

עם מי ישבתם ממשרד הביטחון?

ישבנו עם ריקי מורד.

וביקשתם ממנה נתונים?

נתונים מדויקים. אנחנו הרחבנו.

אוקיי. אחרי איסוף הנתונים מה עשיתם עם הממשלה? אתם רשות, אני הייתי שרה, שאמורה לבוא לממשלה, לראש הממשלה, לשר האוצר סמוטריץ', נעים מאוד, שר הביטחון גלנט ולומר מה המלצתכם. התפקיד שלכם הוא לא איסוף נתונים. לא צריך נתונים בשביל להבין איפה הבעיה. אני שואלת, מה עשיתם? בדרך כלל אני מאוד סובלנית, אבל הרשות שלכם כרגע והמשרד שלכם והשרה שלכם חוטאת לתפקידה. אני רוצה שתגידי לי מה אתם עושים חוץ מלשבת עם גורמים? כי שנה פלוס אני שומעת שאתם רק נפגשים ואוספים נתונים.

מעבר לפגישות, כרגע ישנה הצעה נוספת שאנחנו רוצים לקדם, שהיא עוסקת בהשוואת תנאים כמו בלידה שקטה, זאת אומרת לייצר איזו שהיא תקופת הסתגלות שזה בעצם אובדן ושכול, להשליך את זה על נושא של אלמנות צה"ל ואלמנות - - -

אני מבקשת שתרדו מההצעה הזאת. אין צורך ללכת ככה. צריך ללכת ישר ולומר להם, תודה על כל התרומה שלכם למדינת ישראל, לביטחון ישראל. אתם לא צריכים לקבץ נדבות, אתן לא עושות אקזיט על הבעל שנהרג. אנחנו מכירים בצורך. אתן נשים שיש להן קריירה, עבודה, תעסוקה, ואתן נשים שרוצות את זמן שיקום שלכן בזכות ולא בחסד.

אם יש לך נתונים שזה כזו פגיעה בעבודה, אם אני הייתי ברשות מעמד האישה הייתי עושה פורום שמתעסק אך ורק עם אלמנות ותעסוקה. מה כל כך מסובך? יש לכם 92 מיליון שקל בשנה. כמה צריך שם? אפילו כמה מיליונים לסייע להן במשבר התעסוקתי ולא השוואה ללידה שקטה. היא נוראית בעיניי.

האם הייתם בוועדת שרים לעמוד כחומה בצורה מול מקבלי ההחלטות שרצו לדחות את זה?

אין לי תשובה.

זה לא ספורט לאומי אצלי לרדות באנשים, תאמיני לי שלא, אבל לא יכול להיות שבמדינה הזאת הכול נהיה פה ישראבלוף. אנשים לא עושים מספיק את העבודה שלהם. אני מבקשת ממך, לא יכול להיות מצב שאתם לא נמצאים בכל ישיבת ממשלה, בכל ועדת שרים שקשורה לנשים, עם עמדה וגם מאבק על העמדה הזו שהיא אמורה לשמור עלינו כנשים, אז לפני שאת מחנכת אותי, תעשו את העבודה שלכם. תודה רבה.

רק שאלה אחת. הייתם חלק מהצוות הבין-משרדי שהוצג קודם על ידי דור?

אני לא יודעת. אני פשוט זמן מאוד קצר בתפקיד. זאת הישיבה הראשונה שלי כאן.

יש מתווה של סל שהצעתי אותו גם פעם שעברה על חד-הוריות, שזה לגמרי שונה מלידה שקטה, ויש שם מעטפת שעוזרת להן בצהרונים, שיעורים פרטיים, קייטנות. נתתי לכם את הדוגמה. זה במשרד הכלכלה. כל הסיפור זה התעסוקה, ותעסוקה זה אתם.

בבקשה, ניצן.

אני רוצה לבקש מיושבת-הראש שבמסגרת הסיכום תנחה את משרד האוצר להגיש בתוך X ימים את עמדתו בנוגע לצורך בשיפוי אלמנה. רוצה לבקש, גבירתי יושבת-הראש, שמשרד האוצר ישיב בתוךX ימים על כוונתו לקדם את החקיקה הממשלתית שתקועה.

כמה זמן אתה מבקש את זה כבר?

וואו.

גילוי נאות, אני מכירה את ניצן, אבל כמה זמן?

חודשים.

איזה בושה. ועוד דיברתי על ההצבעה. הלוואי ונגיע להצבעה. אנחנו רק בטרומית. אין הראשונה אפילו.

אני פשוטת העם. בואו תסבירו לי מה תקוע?

כסף.

אבל הם הסכימו. משרד האוצר, משרד הביטחון - - -

שלומית, אני אסביר מה תקוע.

שלושה אנשים הסכימו. הם אמרו פה בפה מלא שהם מסכימים עם משרד האוצר.

נכון.

אבל הם לא מתקצבים את זה.

תודה רבה. תודה שאת עושה סדר. משרד האוצר ומשרד הביטחון, למען האמת שני המשרדים לא מתנגדים. פשוט כל אחד מכם שיש לו מיליון דברים על הראש צריך לזכור להעלות את הנושא הזה בסדר העדיפויות ולהביא פתרונות. דברו ביניכם. אני רוצה תוך יומיים תשובה איך אתם הולכים לעשות את זה, כי הכבוד של מדינת ישראל, בוודאי של ההולכים אבל החיים של הנשים הללו ואיזה תפנית זה יקבל, נמצאים כרגע בידיים שלכם. אם יעבור פה תקציב שלא סגר את הפינה הזאת, האמת, אמרו פה לפניי, תסגרו את הבסטה. אנחנו יכולים לסגור את הבסטה. בושה וחרפה. אם נעשה היום משאל עם, אין אחד בעם ישראל שלא יהיה מוכן גם לחמש שנים לסייע לנשים הללו. זה כל הסיפור. אנחנו רוצים תשובות. אין לנו עניין לפגוש אתכם עוד פעם כאן אם הדבר נפתר. יש חוק. לא צריך להתנגד לחוק.

מה קשור? אין בכלל גם חוק עכשיו. אין אפילו קריאה ראשונה.

שניים, תקציבית אפשר לפתור את זה בתקציב.

בבקשה.

אני נמצאת פה שנתיים כמעט, כמעט כל שבוע וזה זיכרון מוסדי. מה שקורה כאן זה שמשרד האוצר רוצה שמשרד הביטחון יתקצב את זה, וההיפך, וזה לא רק בנושא אלמנות ויתומים, זה בכל המערכת. אנחנו מדברים פה שנתיים. זה פשוט מזעזע. לא מתקדם כלום. כשאת מקדמת את הדברים שלך זה בשוליים, שזה לא נוגע בתקציבים גדולים. כשזה מגיע לתקציבים גדולים הכול תקוע.

גם זה תקוע.

זה לא כזה תקציב גדול, אגב.

המדינה לא מתפקדת. אנחנו יודעים את זה. כל משרדי הממשלה, שום דבר.

תודה.

חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני אדבר קצר כי כבר דיברתי, פנינה. קודם כל למען הסר ספק וזה שיהיה ברור. קודם כל את פשוטי העם. עכשיו גם ירד לי האסימון כי היינו פה לפני הרבה זמן.

נכון.

ואז שאלתי את ניצן שאני גם מכירה אותו באופן אישי. אמרתי לגילוי נאות. אני חושבת שאין לכם מה לבוא לפה יותר. אתן נשים עסוקות, יש לכן ילדים, עד שאין החלטה של שר האוצר. קודם כל חראם על הזמן שלכן כי אתן באמת נשים עסוקות ואתן ממש לא פשוטות עם.

היא מסכסכת בינינו, שתדעו.

לא.

את תבואי כל פעם?

אני אבוא.

את תצעקי את הצעקה שלנו?

איזו שאלה?

ואז מה? אני לא מזלזלת בך.

אני רוצה רגע לומר בכנות, מירב. אנחנו לא יכולים להחליף את הקול שלכן.

ולראיה, אנחנו פה שמונה חודשים אחר כך. למעט, ותודה על הקייטנות, מה השתנה?

שלא יקל בעיניך. הנוכחות שלכן פה היא הכי חשובה. זה לא אומר שחברות וחברי הכנסת לא צריכים לצעוק את הצעקה שלכן. זה בא במקביל וזה בטוח. עכשיו אני רוצה להגיד שני דברים קטנים. אחד, אמרתי את זה גם פעם שעברה בדיון למשרד לקידום מעמד האישה. הנושא של אלמנות ותעסוקה הוא חלק מהאג'נדה שלכם. נתתי לכם דוגמה ודיברתי עליו פה, על מתווה סל גמיש. עשינו את זה ביחד רן ואני בכנסת ה-20, של מעטפת הוליסטית כוללת לאותה חד-הורית, כך לאלמנה.

רק שזה יהיה יותר גדול בהיקף של הכסף.

בדיוק, שזה צהרונים וקייטנות ושיעורים פרטיים. זה מדהים. כבר התוכנית קיימת. את לא צריכה גם הרבה. זה לא את ה-92 מיליון. זה כמה מיליונים. אני מתחננת אליך, תבדקי את זה. זה כל כך יכול להציל. הנה רן פה עד כי עשינו את זה ביחד עם עמותת ידיד לחד-הוריות, שבסוף זו הסיטואציה כרגע בה אתן נמצאות בעניין הזה.

דבר שני, אני כבר חשבתי שהחוק בשנייה, שלישית. אמרתי, נעשה פיליבסטר. איפה? אין אפילו קריאה ראשונה.

אם זה יעלה בטרומית - - -

אל תדאגי. אנחנו בכוח נשי פה.

אחרי שתי דקות ישר באתי ואמרתי שכל מה שקשור לחרבות ברזל וחברתי, לנו יש כאבי בטן. הסירי את כל האירוע הזה מליבך. הנה, אני אומרת את זה גם לפרוטוקול. גם פנינה יודעת את זה.

אבל משרד הביטחון ומשרד האוצר, מה הם יצביעו?

תעשי הפרדה. יש את הזירה של החוקים שיגיעו לכנסת. אני רוצה לראות מי מחברי הכנסת לא יצביע על זה. זה שאתם ממתינים שאנחנו נכפה את זה, זו בעיה.

לא צריך לכפות. צריך ששר האוצר יוציא, איך אומרים, את הכסף סופרים במדרגות. יוציא את 40 המיליון שקל האלה שהוא מפזר אותם כרגע לכל מיני אנשים במשרדים מיותרים, וישים את זה למי שצריך באמת.

תודה.

נמצאים איתנו ד"ר טל ברו אלוני וד"ר אורן ערן, רופאה ורופא שעוסקים למען החטופים. בבקשה. קצת סטינו מהנושא אבל חשוב לי לתת.

קוראים לי אורן, אני רופא משפחה בעוטף מאז 2010. אני מלווה את הקהילה הזאת מאז, ומאז ה-7 באוקטובר, ואני מלווה אלמנות ויתומים. גם לפני כמה דקות יצאתי החוצה. אמנם אני בשביתה. סגרתי את המרפאה שלי אבל יש דברים שלא נסגרו, והייתי צריך לצאת לענות לאחת האלמנות החדשות והטריות שלנו.

אתם מדברים על שיקום לאלמנות ויתומי צה"ל. שיקום מתחיל מנקודה מאוד מסוימת, ואני אתן דוגמה פשוטה. אחרי ניתוח אורתופדי מתחילים את השיקום מהרגע שהרופא מאשר ואפשר לשאת משקל. יש נקודה מסוימת שממנה אפשר להתחיל את השיקום. אנחנו לא שם. אנחנו עדיין במלחמה והחטופים עדיין לא כאן. רשימת האלמנות והיתומים ממשיכה לגדול, וכמה שזה חשוב, אין ספק שהדבר הזה חשוב, אני בן דוד ואולי אח גדול לבת דודה שגדלה יתומת צה"ל, ואני יודע מה זה אומר, אבל עדיין. משרד האוצר שולח כל פעם, זה לא ועדה ראשונה שאנחנו יושבים, איזה שהוא שליח מסכן שחוטף מכולם על הראש.

דווקא הוא בכיר. הוא אחראי על הסוגיה.

ראינו את התשובות שלו. אם מתעסקים בדברים אחרים, צריך להתעסק כמו שצריך. החטופים שלנו במצב קריטי. הם עלולים למות כל רגע ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי להציל אותם. גם מה שנעשה בוועדה הזאת שהוא סופר קריטי וחשוב. ראינו גם את האלמנות מספרות שהקהילה והאנשים דואגים להן. זה לא משהו חדש במדינת ישראל וזה מביש. שיקום יכול להתחיל רק כאשר נחזיר את החטופים, את כולם, מי שלקבורה נאותה ומי שלשיקום, ואחר כך באמת יש עוד הרבה עבודה.

תודה רבה.

ד"ר טל, קצר.

קודם כל באמת הדיון היום הוא חשוב והכרחי ותודה על כך. כמו שאורן אמר, שום שיפוי לא יפצה על אובדן חיים, והאובדן עדיין נמשך, אז איך אפשר לדבר על שיקום כשהטראומה עדיין נמשכת והחטופים עדיין בעזה? הם ממשיכים לסבול, וכל עוד המתים לא הובאו לקבורה, לא תהיה לנו מנוחה.

תכננתי לדבר על הקושי שאני נחשפת אליו במרפאה שלי, אבל האמת היא שהסיפורים פה - - -

איזה רופאה את, של מה?

אני רופאת משפחה.

אני רוצה רגע עוד דבר אחד קטן. ב-6 באוקטובר השנה יצאתי לשביתה. סגרתי את המרפאות שלי. ב-7 באוקטובר קיבלתי הודעת SMS. ההודעה הזאת נרשמה על ידי אלמנה חדשה ואימא לחמישה יתומים מה-7 באוקטובר, וככה היא כתבה כשכתבנו לה שאנחנו יוצאים לשביתה כי אנחנו חייבים להציל את החטופים וזה הדרך היחידה. "ריגשתם אותי מאוד עם ההודעה על השביתה, עם הלב הרגיש שלכם. נותן לי באופן אישי כוח בימים חשוכים כאלה". אז גם האלמנות צריכות את זה. כולנו צריכים את זה.

באמת צעד שהוא לא מובן מאליו מבחינת התמצית של הסולידריות שצריכה להישמר.

אני רוצה להגיד עוד פעם. זו לא פעם ראשונה שאני נכנסת לוועדה ויש את התמונות מאחור שמזכירות לנו, אבל סליחה, תמונות זה לא מספיק. התמונות האלה הן לעג לרש. הן תזכורת למה שאתם צריכים לעשות, להחזיר אותם הביתה.

אני רוצה להמשיך בהמשך למה שדיברו.

תציגי את עצמך, קרובת משפחה של דניאלה גלבוע שחטופה בשבי.

בהמשך למה שהם אמרו, ישנם אבות חטופים שאם הם לא יחזרו, באמת הילדים שלהם יהיו יתומים והנשים תהיינה אלמנות. יש את יוסף אלזיאדנה שיש לו 18 ילדים. זה יהיו 18 יתומים. קוניו דוד שאשתו שרון חזרה משבי, יש לו שתי ילדות תאומות, יולי ואמה. הן תהיינה יתומות. עופר קלדרון, יש לו שני ילדים, ארז בן 13.

ארז חגג בר מצווה ביום חמישי והייתה לי הזכות להיות שם. התרגשות, ואנחנו מתפללים יחד איתו שהחיוך הבא שלו יהיה כשאבא שלו עופר חוזר הביתה ושנחגוג עם כל הילדים מכל המשפחות. אמן.

כנ"ל טל שוהם, יש לו אישה ושני ילדים. שגיא דקל חן החטוף, אשתו, שלושה ילדים. אשתו השבוע, הילדה בת ארבע בכתה בטלוויזיה, "אני מבקשת את אבא שלי. אני רוצה את אבא שלי". אוהד יהלומי, יש לו בת זוג, שלושה ילדים. כל מי שחזר, חזר רק בעסקה, והם נשארו שם וכרגע אין שום עסקה על הפרק.

בנוסף רציתי רק עוד משהו לציין. שבוע שעבר היה מיצג של החטופה נעמה לוי התצפיתנית.

זה היה פה.

זה התחיל פה. אחר כך היו בחוץ.

נכון.

היום בבוקר בת דודה של טל שוהם שחטוף בשבי, הגיעה לכנסת ואמרו לה, את השתתפת שבוע שעבר במיצג, ולא נתנו לה להיכנס.

נכון, כן.

הכניסו אותה או לא?

בגלל המיצג של התצפיתניות שהיא התלבשה - - -

מה זאת אומרת? זה מיצג שקיבל אישור.

כן, כן, אבל הבנתי שהיא נכנסה. טופל. זה מה שאני יודעת, אלא אם כן את יודעת משהו אחר.

אני לא מעודכנת. אנחנו פה.

אוקיי. את יכולה לבדוק.

עוד משהו?

לא. תודה רבה.

מה את בשביל דניאלה?

בת דודה של אבא שלה.

אנחנו גם שמענו שבוע שעבר את הדברים של אורלי וכל האימהות של החטופים והחטופות שהגיעו לכאן. היה דיון לא פשוט. אנחנו כנשים, כאימהות ובכלל, אנחנו איתם ואנחנו מחכים כמו שאמרתי, לכולם שיגיעו הביתה.

רן, משפט.

משפט קצר. קודם כל תודה ענקית שבאתן, ואני אשמח לסייע ככל שניתן. אני רוצה להוסיף שתי נקודות שאני חושב שאתן צריכות לקחת ולטפל בהן מעבר לנושא של לקחת את המעטפת של הסל הגמיש שאני מדבר עליו כבר די הרבה זמן. שני מקורות תקציביים או שתי פעולות שצריך לעשות. אחד, מס הכנסה שלילי. לדעתי צריך ואפשר לעשות בו התאמות כדי לתת לנשים שאיבדו מקום עבודה וגם שהבעלים לא נמצאים, בשל רמת ההכנסה שנפגעה לשלם להן במס הכנסה שלילי ולא מעט כסף. הנקודה השנייה היא לייצר מנגנון של העדפה מתקנת או אפליה מתקנת או איך שתרצו לקרוא לזה, בקבלה לעבודה בשירות הציבורי. אני חושב שמגיע לכן. אני חושב שלא מדובר בכמות גדולה של נשים, ומי שתרצה להשתקם תעסוקתית בשירות הציבורי שייתן לה איזה שהיא התחייבות ממשלתית לתקופה של חיים של עבודה, אני חושב שצריכים לתת לה העדפה בקבלה לעבודה בשירות הציבורי.

תודה רבה. מיותר לציין שאנחנו מדברים על כל כוחות הביטחון. גם על השוטרים וגם על שב"ס. כל מי שחרפו את נפשם.

עם כל זה שהטון שלי מאוד ברור ונחרץ, אני בטוחה שגם הכוונות שלכם טובות, אבל זה חייב להגיע לשורה תחתונה. אני רוצה לדעת כמה זמן אתם צריכים בשביל לחזור עם תשובה. אמרתי יומיים אבל אני רוצה לעשות דיון נוסף, בין אם אני אצטרך להביא את הנשים ובין אם לא. שבוע הבא דיון.

אני מניח שכן.

בשבוע הבא אנחנו נקיים דיון. זה יהיה חלק מההחלטות. לפני שאני מסכמת, מי הנשים היקרות שרוצות לומר דברי סיכום?

אני יכולה לבקש שתדברו איתנו?

ברור.

אנחנו ממש יודעות להגיד, וחן, גילוי נאות, נפגשנו לא מזמן בכנס. דיברנו את הדברים. חייכת את החינוך המושלם שלך גם פעם שעברה. אני צריכה את זה בתלוש.

אוקיי.

שלומית, את רוצה לומר משפט לסיכום?

לא, תודה. אני באמת מודה לך שהובלת את התהליך הזה, ובטוחה שכל אחד פה מהמשרדים יעשה את המקסימום, ובעזרת השם נגיע עוד שבוע וגם נשמע דברים משמעותיים, תשובות. אם אתה בכיר כמו שפה אמרו, אני באמת לא מכירה אותך באופן אישי, אז תבוא עם תשובות. את מי ששולחים, באמת גם בשבילכם זה בושה. כן, זה ממש מזלזל בטח בכם אבל גם בנו. תבואו עם תשובות. זה לא לעניין להגיע לפה כשאנחנו מגיעות עוד פעם ועוד פעם, ואתם מגיעים שוב פעם ושוב פעם בלי תשובות.

מי שמזלזל זה הבוס שלו ולא הוא.

גם הבוס שלו, אבל הוא יכול להיכנס לבוס שלו. אני לא יכולה להיכנס לבוס שלו, אז אני ממש מבקשת.

אני מרגישה שאני קצת מתייאשת

לא, מה פתאום. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלך. לא להתייאש.

אני אומרת את האמת.

אין ייאוש בעולם. תקשיבי לי טוב, אתן לא לבד. יהיה בסדר. זה כואב לי שזה התחושה שאת יוצאת. אני מבינה אותך.

כי אנחנו מגיעות לפה עוד פעם, ועוד שבוע דיון ועוד חודשיים דיון. אני מבינה שזה הולך לאט. אני יודעת.

פתרנו כמה דברים ונפתור.

זה החיים שלי.

אני יודעת. פתרנו כמה דברים ואנחנו נפתור. אנחנו לא עוזבות אתכן ואנחנו אתכן יד ביד לא כי אנחנו עושות טובה. אתן לא לבד, וזכויות נשים ובמיוחד נשים כמותכן ששילמו מחיר יקר. אתן לא לבד.

תודה.

בבקשה, חברת הכנסת לשעבר, שולי מועלם.

חבריי במשרדים, תיראו, ב-1950 נכתב חוק. הכאב הגדול הוא שבעצם במקום לעצור יום בהיר אחד ולקחת את החוק הזה ולתקן אותו מן היסוד, אנחנו כל הזמן עושים עליו טלאי על טלאי על טלאי. חן, אין מציאות שבה בשביל לפתור את הסוגיה הזאת אנחנו נחכה לתזכיר חוק הממשלתי. מי שמכיר אותי מהדיונים בחמש שנים שאני לא חברת כנסת, שלא לדבר על ה-20 שנה שקודם, יודע שאנחנו במלחמת עולם על ההכרה ביתומים, אבל עכשיו אל מלחמת העולם בתיקון העוול הזה את רוצה להכניס את הסיפור הזה? איך הגענו לסיטואציה הזאת? לא. אי אפשר. חייבים לחצות את הדברים. תיקון העוול ביחס ליתומי צה"ל, יש לכם הזדמנות פז להיות אלה שמשנים את ההיסטוריה. זאת המציאות, אבל באירוע הזה אנחנו לא שם. הרי אין שאלה שכולנו מסכימים שיש ירידה ניכרת בהכנסות של אלמנות צה"ל אחרי שהבעל נהרג.

יש את ההכנסה שלה גם. אנחנו בעולם אחר.

ברור שיש ירידה בהכנסה של הבעל, שנמשכת לאורך כל השנים כי אף אחד לא עושה חשבון ב-2024 כמה מועלם היה מרוויח היום. אני ממשיכה לקבל על סמך משכורת קובעת ב-1997. על זה עוד אנחנו נריב בהזדמנויות אחרות, אבל יש פה מציאות שהמציאות היא קורית. היא זועקת לתיקון ואתם מסכימים שצריך לתקן אותה, אז על מה עכשיו אנחנו שמונה חודשים? הביאה יושבת-הראש הצעה ואמרנו יותר מפעם אחת, תביאו משהו. תתחילו משלוש שנים, בסדר, ואז נתקדם, אבל לא יכול להיות.

מה שעבר אצלי בטרומית, הסעיף האחרון, תוכלו לבדוק, אני מוכנה להתפשר וגם להתאים את הנוסח שרוצים מהשלוש שנים, אבל זה יהיה בהסכמה - - -

אבל חייב לדבר עם האלמנות.

לא יכול להיות מצב שזה לא יעבור.

יש אלמנות שקורסות, שכורעות. מה שהן תיארו פה אני חווה כל יום. זה נהיה נורא נפוץ שאני מקבלת פניות של תורמים, איזה אלמנות צריכות עזרה? תגידו, ככה אנחנו צריכים להיראות, שתורמים מניו יורק מעבירים כסף לפני כל חג לאלמנות צה"ל וכוחות הביטחון? איך הגענו למצב הזה?

אני יכולה להבין אותך למה את יוצאת משלוותך.

אני רק רוצה להוסיף עוד דבר נוסף. אם נוצר הרושם באיזה שהוא אופן שאני לא מבינה את הצורך של האלמנות - - -

לא, נוצר הרושם שאת אומרת לי איך לדבר ובאיזה סגנון.

אז ראשית אני מתנצלת אם נוצר הרושם.

ההתנצלות מתקבלת.

תודה. אני רק רוצה לציין שהגשנו נייר עמדה לוועדת העבודה והרווחה.

לא, אבל היה ועדת שרים. אני לא מחפשת להכשיל אותך. יש ועדת שרים. בוועדת שרים מגיעים גורמי מקצוע, אז למה ראויה לה הרשות לקידום מעמד האישה אם היא לא מגיעה לדבר כזה ועומדת כחומה בצורה ומפצירה בשרים שצריך לקדם את החוק הזה?

סליחה, את יודעת מה, מירב, אם הרשות לא עושה את זה אני מתחילה להאמין שאולי כדאי להצביע בעד החוק שבהתחלה נלחמנו שלא יסגור את הרשות ויצמצם אותו. תצדיקו את המאבק שלנו עליכם. כמה נאבקנו על הדבר הזה, אבל לא, זה לא הגיוני שעולה חוק סופר משמעותי, וזה לא חוק שלי. החוק שלי עבר בטרומית.

צודקת.

אני רוצה לסכם. אני שמחה שגם שוחחתי עם הנשים. בגלל זה רציתי לדייק קודם את הדברים. אין פה קואליציה/אופוזיציה. זה לא נושא פוליטי. אני חושבת שזה אחד הדברים המקודשים והקדושים לכל ישראלי וישראלית בארצנו. הדבר הזה צריך להיפתר בלי ויכוחים מיותרים שמורידים לשפל או מסירים מעלינו את כבוד עם ישראל בהערכה, בהבנה, בזה שהנשים האלה הן נשים לא נזקקות, לא רווחה, לא בחסד. את זה אנחנו צריכים לפתור. זה בכלל לא משנה באיזה דרך. הדבר הזה היה צריך לקרות חודשים אחורנית, אז אנחנו את הצד שלנו עשינו. הגשנו הצעות חוק כמחוקקים, אבל אתם צריכים לקדם את זה ולפתור את הסוגיה הזאת ואת הוויכוחים הלא רלוונטיים בתוך זה. למען האמת זה לא תקציבי עתק, והלוואי ולא יהיה, כי אם זה יהיה תקציבי עתק זה אומר שהמספרים לצערנו ילכו ויגדלו, ואנחנו לא רוצים להיות במקום הזה.

אני סוגרת את הישיבה הזאת בלהודות לכן, נשים יקרות, רז, אנה, שלומית, לארגון היתומים והאלמנות, ארגון חמניות, לארגון נעמת ובכלל לכל משפחות החטופים והחטופות, ונופר, שאני יודעת שלמרות שאחיו כבר הובא לקבורה את מגיעה לכאן כדי להיאבק על מי שנותרו בחיים, ובעזרת השם כמו שאמרתי, שנראה אותם בחיים.

הסיכום שלי לדיון הזה זה שאנחנו נקיים דיון בשבוע הבא. נשתדל שזה יהיה לא בתחילת השבוע כדי שיהיה לכם אפשרות גם לעשות עבודה וגם להציג עמדה מאוד ברורה בלי ביורוקרטיות והתחכמויות. תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:57.