פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
ועדת החינוך, התרבות והספורט
19/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 303
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ח בחשון התשפ"ה (19 בנובמבר 2024), שעה 12:13

אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני - ישיבת מעקב בדגש על הישובים הלא מפונים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
יבגני סובה

מיכאל מרדכי ביטון
יאסר חוג'יראת
אימאן ח'טיב יאסין
יוראי להב הרצנו
אפרת רייטן מרום
נאור שירי

ד"ר אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

אופיר בן פורת - מפקח כולל מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

דן פיקמן - רפרנט חינוך באגף התקציבים, משרד האוצר

סמדר פישמן לאופר
יובל וורגן
–
–
ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

יותם דביר - חבר קבינט, מנהל פורום קיבוצי השמינייה

יורם אבן צור - יועץ אסטרטגי ודובר, פורום קיבוצי השמינייה

עמרי לרנר - נציג הורים עמק החולה, ארגוני הורים

שירה איטח - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

שירה אביטל - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אליהו בן מויאל - יו"ר שדולת הנכים בכנסת

ד"ר אורית דגני דיניסמן - נציגת ציבור, יועצת ארגונית במוסדות החינוך, גליל עליון

מרסלה שלח - מנהלת קהילה, קיבוץ שדה נחמיה

מאיה יולס - רכזת הדרכה ארצית, החברה להגנת הטבע

מיכל גורפינקל - אימהות בחזית

רווית אקשטיין - מובילת חינוך, אימהות בחזית

אורית אמיתי - עו"ד, עמותת איל"ן

חמי גולדין - נציגות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגום - ארגון מורים עולים

אהרון גמזו
אוריה הראל
יפעת זיילר
–
–
–
ממייסדי הפורום, פורום מגן עוטף לבנון
תלמיד כיתה ט', תיכון שיח-כליל
בת דודה של שירי ביבס, משפחות החטופים

סא"ל יונתן אלשיך

–

רע"ן פרויקטים, משרד הביטחון

ירון ויסוסר - סמח"ז במיל' מחוז צפון אל"מ, משרד הביטחון

שלומית שמש - תנופה

תמי סלע

אתי דנן

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. י"ח בחשוון תשפ"ה, 19 בנובמבר 2024. בנושא אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני. ישיבת מעקב, בדגש על היישובים הלא מפונים.

לאור הוועדות האחרונות שהיו, ולאור בקשת הפורום השמינייה, התכנסנו בשולחן עגול. היו שותפים בה תקומה, משרד ראש הממשלה, משרד החינוך והפורום. זה היה בשבוע שעבר. התחיל להתקדם איזשהו משהו. הגשנו בעצם למשרד רוה"מ ולתקומה מסמך שבו אנחנו דורשים מספר בקשות, כדי להביא להחלטת ממשלה בנושא החינוך, בפרט ביישובים הלא מפונים.

נמצאת איתנו יפעת, בת דודה של ביבס. בבקשה, יפעת.

תודה רבה. שלום לכולם, קוראים לי יפעת ואני בת דודה של שירי ביבס, ואחיינית של יוסי ומרגיט ז"ל, ההורים של שירי שנרצחו ב-7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז.

אני כאן היום כדי לזעוק בשם שני הילדים שקולם לא נשמע, והם לא יכולים לזעוק בעצמם.

'אמא, אני רוצה הביתה', אמר אריאל לשירי. 'עוד מעט לולי', היא ענתה לו. 'עוד מעט'. 'אבל בא לי'. 'אני יודעת, גם לי. עוד קצת'.

ערב יורד ובוקר עולה, יום עשירי לשבי. 'אמא אני רעב'. 'גם אני. אולי מחר נאכל. אתה יכול להתאפק?'. יום 15. 'אמא, אני צמא', כפיר בוכה לבקבוק. 'אולי מחר', ענתה לו.

ערב יורד ובוקר עולה, יום 25 לשבי. 'אמא, קשה לי להיות בשקט כל הזמן'. 'חייבים אריאלי, חייבים. זה מסוכן'. יום 40. 'אמא, קר לי'. שירי מחבקת אותו בשמיכה הכחולה מהבית שאיתה נחטפו. 'תדמיין שאתה במיטה שלך אהובי, ויהיה לך חם'.

ערב יורד ובוקר עולה, יום 50 לשבי. 'אמא, איפה אבא? למה הוא לא בא?'. 'תכף נפגוש אותו, הוא תכף בא'. 'אני מתגעגע'. יום 51. 'אמא, אני רעב מאוד'. 'גם אני'.

יום 55. 'אמא, לאן לוקחים אותנו?', 'אני לא יודעת', ענתה לו. יום 60. 'אמא, אני מפחד מהבומים הגדולים. מתי זה יפסיק?'. 'אמא, איפה אבא?'.

ערב יורד, בוקר עולה. יום 66. 'אמא, מתי באים לקחת אותנו הביתה?'. 'אמא, למה את בוכה?'.

ערב יורד ובוקר עולה. יום 70 לשבי. 'אמא, למה כפיר ישן כל כך הרבה? למה כפיר לא מדבר איתי? הוא כבר לא בוכה כמו פעם'. איך היא תסביר לו שזה בגלל שהוא בתת תזונה?

יום ה-100. 'אמא, אני מפחד מהאיש עם הרובה'. 'גם אני מפחדת', אמרה לו שירי, יודעת היטב שיש ממה לפחד ומה קורה אחרי שהילדים נרדמים בכל לילה.

יום 220 לשבי. 'אמא, כואב לי. שורף בפצעים'. אבל אין תרופה ואין טיפול. 'עוד מעט זה יעבור. אולי חיבוק יעזור?'. 'אמא, למה את בוכה?'.

ערב יורד ובוקר עולה. יום 250 לשבי. 'אמא, אני מפחד מהחושך'. 'אנחנו במנהרה כמו של באטמן, תראה איזה גיבור אתה'. 'אמא, קשה לי לנשום'.

יום 280. 'אמא, אני רוצה הביתה'. יום 307. 'אמא, אני לא מרגיש טוב'. יום 317. 'מתי נתקלח? אמא, יש לי כינים'.

יום 340. 'אמא, איפה אבא? הוא מת? למה הוא לא בא?'. יום 378. 'אמא, למה הוא הרביץ לך? אמא, כואב לך?'. יום 380. 'אמא, איפה כפיר?'.

יום 400. 'אמא, אני רוצה הביתה. אמא, אני רעב'. יום 409. 'אמא, שכחו שאנחנו כאן? אמא, למה את לא עונה?'.

ערב יורד ובוקר עולה, ואנחנו ביום 410 לשבי של המשפחה שלי, ואולי אתמול כבר היה מאוחר מדי.

שבוע הבא נציין שנה. בעוד 10 ימים, ליום שבו התפוצץ המשא ומתן. התפוצצה הפסקת האש וחזרנו להילחם.

ואת ההתחלה של מלחמת האי ודאות שלנו, המשפחה. והספקות והשאלות על מה עלה בגורלם. עד היום לא ניתנה לנו תשובה לכך. אולי הילדים הופרדו משירי בשלב מסוים. אולי רק כפיר נלקח ממנה והוא נמצא בשבי 410 ימים, ולא יודע בכלל שהוא כפיר ביבס.

כאן, במשכן הזה, מרגיש שכבר הספידו אותם, כי זה יותר קל לעיכול להגיד 'הם כבר מתים'. אבל בחדרי חדרים, אף אחד לא יכול להישיר מבט אחרי 410 ימים ולהגיד לנו שזה כך. איפה תחושת הבהילות הזאת? תחושת האימה והפחד, מה עלה בגורל שני הילדים היחידים שלא חזרו בעסקה? איפה האחריות? איך אפשר לישון בלילה? אני לא ישנה, אנחנו לא ישנים.

כל יום שהם שם, כל יום שאין ודאות, ועוד יום שהם מופקרים למותם. ואם הם שורדים שם, הנזק הוא כבר בלתי הפיך. אנחנו מפורקים, אבל אנחנו לא נוותר עליהם לעולם.

יושבים כאן אנשי חינוך. כפיר, בינואר – עוד חודשיים – יהיה בן שנתיים. מה שלבי ההתפתחות הנורמאליים של ילד בשבי עד גיל שנתיים?

אריאל, שנה הבאה, אמור להתחיל כיתה א'. אל תוותרו עליהם. אל תספידו אותם.

ואני מתחננת, אחרי חיסול סינוואר, הניה, דף, נסראללה, פירוק חמאס מנשקו, כל הגדודים, כל החיילים שנהרגו, שיצאו בשביל להציל את שני הילדים האלה, הגיע הרגע. לא יהיה עוד רגע כזה. יש נשיא נבחר חדש בארה"ב, נצלו את ההזדמנות.

עסקה כוללת עכשיו. שנקבל את התשובות. רק כשנעמיד את האויב במקומו ונחייב אותו להחזיר את כולם, את כל ה-101 חיים ומתים, אנחנו נדע.

אני מודה לכם על הזמן, תודה רבה.

הלוואי שזה היה בידיים שלנו. הלוואי, הלוואי, הלוואי. כבר מזמן היינו עושים עסקה. מזמן. להציל חיים, להציל את הילדים, להביא את כולם, ולהפסיק את הנשמה שנשרפת לכולנו פה בגיהנום הזה. שגם כולנו סובלים יחד איתכם, ומרגישים פה כל כך חסרי אונים יחד איתכם, כי זה לא בידיים שלנו גם.

נצא להפסקה חמש דקות, ברשותכם.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:20 ונתחדשה בשעה 12:30.)

טוב, חזרנו. בבקשה, תודה.

כבוד היו"ר, תודה רבה לך. אתה ציינת שהיה שולחן עגול, שזו התקדמות מבחינתנו, מבחינת השמינייה. אני יודע להגיד לך שגם רשויות שעובדות עם השנים, הן מתקשות לארגן שולחן עגול. אנחנו מאוד מעריכים את המחווה, וזה בעצם חלק מההתקדמות שלנו בדברים.

כמו שאתה אמרת, הפנית דף עם נושאים למשרד ראש הממשלה, וצריך להתמקד, כי משרד ראש הממשלה זה משהו כללי, ואנחנו בעצם צריכים את האוצר. יש נושאים חשובים שאנחנו רוצים להעלות אותם, ואנחנו בדרך לשם, כי מתחילה להיות הבנה. מתחיל ליפול האסימון.

סתם לדוגמה, בנושא כל מה שקשור למיגון. היום בונים ממ"סים. ממ"ס, זה לווין. זה משהו שנצמד למבנה שהוא לא ממוגן. ולכן גם בזה יש בעיה, וצריך לחזק את העניין הזה של ללכת על בנייה ביטחונית עם מיגון בגליל.

אני חייב לציין שאנחנו כשמינייה שחוותה וחווה את המלחמה מזה כשנה, נפלנו בין הכיסאות. המדינה לא ניהלה את האירוע דיפרנציאלי, עזבה אותנו לנפשנו מול חיזבאללה, ומה שקיבלנו זה טילים מחיזבאללה. לא קיבלנו שום דבר אחר.

צריך להודות, המדינה יצרה רצועת ביטחון בתחילת המלחמה. בתוך הרצועה הזאת היא פיצלה אוכלוסיות. יש אוכלוסייה שהתפנתה, ויש אותנו. בעצם, שתי אוכלוסיות שנפגעו. אחת שהתפנתה והיא נפגעה, ואותנו שנשארנו חווים את המלחמה הזאת.

לצערי הרב ולצערנו, לאחרונה אנחנו חווים גם את המטחים לכיוון כרמיאל, לכיוון חיפה, עכו, וזה משהו שפרץ לאחרונה. זה נוגע ללב, יש לנו הבנה גדולה איתם. אבל אנחנו חייבים לציין משהו. כדי שיהיה ערך למדינה ולתושבים שחיים שם, הם בגבול הצפון, אנחנו חייבים לעשות סוג של מקצה שיפורים. העדפה מתקנת לאותה אוכלוסייה שנמצאת שם.

ואני אומר לכם בוודאות, זו אוכלוסייה שבורה, וצריך לדעת לטפל בהם במקביל לפעילות החזרה עכשיו. גם של צ'ייני, פרויקטור הצפון, וגם של אורנה שמחון, שעוזרת לנו בקרוב מאוד. השבוע נפגשנו איתה אצלה במחוז, בלשכה, וזה באמת מקום להגיד תודה והערכה גדולה לאורנה.

ואנחנו בשאיפה פשוטה, תכניסו את הילדים. לא אותנו ההורים, תכניסו את הילדים. אני לא בא לבקש ארנונה עכשיו, לא הקלות בשום דבר אחר. תכניסו את הילדים שלומדים בעצימות נמוכה כבר שנה, אני מדבר על שלוש שעות-ארבע שעות ביום בממוצע. מאז שהצבא פנימה ללבנון, ילדים בבתים. הבן שלי עד לפני שבוע בערך היה בבית, מתעורר.

כן, יש איזה 'זום' מה שנקרא, שזה לא משהו שאפשר להיאחז בו ברמת רצף לימודי ותפקודי. מה שאנחנו מבקשים, להיות נמצאים בכל מתווה כבוד היו"ר. אתה ער למה שאנחנו אומרים. אני יודע להגיד לך שצ'ייני הולך להציג תוכנית באופן כללי, וגם בנושא החינוך.

להערכתי, זה לא ממוקד מספיק ולא ברור מספיק העניין של לחבר אותנו לכלל האוכלוסייה. גם אלה שעומדים לחזור. יש תוכניות, יש פרמטר נוסף שצריך לקחת אותו בחשבון, וזו הרשות המקומית. להערכתי, בצניעות אני אומר, אני מאמין שהרשות מנסה לעשות ככל שביכולתה. אבל הרשות רואה את הרשות כמקשה אחת, ואנחנו מפוצלים.

יש 9,000 מפונים, יש 7,000 כלואים, ויש אוכלוסייה שהיא יותר דרומה מגבול הצפון, שגם היא, אתה יודע, היא גם חלק מהמועצה. יש בגליל עליון 29 קיבוצים, ובתוך ה-29 קיבוצים האלה, אנחנו גם נמצאים, אלה שבעצם חוו את המלחמה.

המועצה, להערכתי, מתקשה משהו, לעשות את הדיפרנציאל הזה ולהסתכל על השמינייה. אני לא בא בטענות לאף אחד, אבל אני חושב שהשמינייה צריכה לקבל סוג של תשומת לב ומיקוד אחרים לצערנו. ואני לא מאחל לאף אחד את מה שעברנו בשנה הזאת, ופה אנחנו צריכים לתת את הדגש.

אנחנו חייבים להיות משולבים ונמצאים, וזאת על מנת לסייע. כשאני אומר העדפה מתקנת, זו העדפה מתקנת לבן שלי, ולחברים שלו, ולילדים בקיבוצים שהם חיו ממ"דים ולא קיבלו הרבה דברים שאוכלוסיות אחרות קיבלו.

וצריך להבין, בהתחלה זה היה דוך וממוקד מפונים. אני חושב שזה הזמן לבוא ולהסתכל פנימה, ולהגיד – רגע, בוא נברור, בוא נראה איזו אוכלוסייה נפגעה באופן יוצא דופן. ולכן אנחנו שם, השמינייה, ואנחנו מעריכים את הדרך שלך, היו"ר.

אני רק אגיד, שבאותה תוכנית שהוגשה על ידי משרד החינוך, בשולחן העגול נשאלה השאלה – האם לקחו בחשבון, אני לא זוכר את הסכום כבר כמה זה היה, 5 מיליארד?

אני הגשתי 5 מיליארד. נראה מה אני אקבל מזה.

אז זהו, אז מתוך התוכנית הזאת, אני בשולחן העגול ביקשתי לשאול האם לקחתם בחשבון את הצרכים הייחודיים של אותם ישובים שלא פונו, ונאמר לנו, ואני שוב בודק מולך, שאכן הם כוללים, הם בפנים וכרגע אנחנו עובדים מול?

הם קודם כל קיבלו מענה במסגרת התוכנית של השנה הזאת לטווח המיידי, ולטווח של תוכנית רב שנתית לחמש שנים, אנחנו כמובן הכנסנו את כל היישובים ללא הבחנה מי מפונה ומי לא מפונה.

את יכולה לפרט לנו, אורנה?

כן, אם אתה רוצה עכשיו, אני אפרט עכשיו.

רגע, אז אולי אני רגע אגיד רק כמה דברים, כי אני צריכה ללכת לדיון השני. אני ממש מתנצלת, יש לי דיון נוסף שיזמתי בחוץ וביטחון, אז אני צריכה תכף לצאת לשם. אז אני רוצה לומר קודם כל, תודה יוסי, על זה שבאמת קיימת את השולחן העגול.

הנה, התוצאות באמת של הדבר הזה, זה היה פשוט החלטה מאוד נכונה וטובה, ואני מבינה גם שקדמה כאן את העניינים מול הגורמים הרלוונטיים. יופי של החלטה, ותודה רבה על הביצוע. גם לאחרונה, האזרחים מגיעים אלינו.

גם כיו"ר השדולה של הצפון, פשוט אומרים לי תודה רבה לאורנה על הנכונות ועל העזרה שאת עושה. הנה, יש פה אנשים שאומרים. אז שוב, כמו שידעתי לבקר בפעם הקודמת, אני יודעת בהחלט לומר תודה רבה על העשייה ועל הנכונות, ועל מציאת הפתרונות וההקשבה. יישר כוח.

אני רוצה להעיר כאן דבר שאולי יעלה גם בהמשך, וזה אפרופו הבקשה מהממ"מ. שבעצם הממ"מ ביקש בדיון הקודם לקבל את הנתונים, כדי שיעזרו לנו לטייב את הסיוע, לטייב את העזרה למקומות הנכונים, לקבל איזושהי תמונת מצב לגבי המיגונים בצפון. גנים, ולא רק בתי ספר, והדיון יתקיים ב-8 באוקטובר.

צריך לומר שמאז אגב, נהרגו אזרחים. חללים וחיילים אנחנו יודעים שזה כמעט כל יום, יש לנו לצערנו הרב, ואזרחים בצפון נהרגו. קרוב ל-20 אזרחים בחודש אחד. וצריך לשים לב לאירוע שמתרחש בצפון. מלחמה בצפון, בשטחנו, ולציין גם לטובה את הגננת שבתושייה רבה בנשר, למרות שלא שמעו ולא הייתה שם אזעקה, החליטה לקחת את כל הילדים לממ"ד, והיה ממ"ד בגן הזה. מזל שהיה ממ"ד, אפרופו הדיון שלנו.

לקחה החלטה שלה, הכניסה את כל הילדים לממ"ד, וטיל פגע בחצר של הגן. כאילו באמת, הילדים האלה היום חיים בזכות הגננת והתושייה שלה. אבל זה רק מעיד כמה מיגון של גנים, וכמו שהעלינו בפעם הקודמת, המיגון של הגן, כמו בעוטף עזה, כמו בנגב המערבי, אם צריך להתעקש ולקרוא להם, ולא עוטף עזה. הנגב המערבי.

כפי שהתקבלה החלטת ממשלה למגן את הגנים שם בצורה הרמטית ונכונה, כך צריך, הוא הדין לאותם גנים בצפון שנמצאים תחת הפגזות. אז אני ממש מבקשת שאם תוכלו באמת בדיון הזה, כן להתעקש לקבל את התשובות שלא ניתנו, כן להמשיך וללכת על אותו קו ומסלול שהתווית אדוני היו"ר בפעם הקודמת.

להמשיך לפקח, להמשיך לקדם את כל הנתונים האלה, ולנסות, ואני מצטרפת למה שאמר מרסלו, לחפש את המקום של ההתאמה. הדיפרנציאציה הזאת, ההתאמה לבוא ולומר אנחנו מתאימים את העזרה לנפגעים. לא הולכים על משהו כללי, שאולי זה גם משהו שיכול לחסוך משאבים למדינה, יכול להתאים, יכול למנוע בעיות עתידיות.

יש קבוצות שיש להן צרכים שונים, ואני יודעת שאפשר למצוא את זה. בחינוך עושים את זה, בבריאות עושים את זה. גם בביטחון חייבים לעשות אותו דבר. תודה רבה.

תודה רבה. תכף ניתן לממ"מ, אחרי הפריסה של אורנה. יש לממ"מ נתונים, וכמובן אנחנו נפרוס אותם, ומשרד הביטחון נמצאים בזום ויתנו את התשובות הרלוונטיות. אורנה, בבקשה.

ראשית, אני רוצה להביע צער עמוק בשם כל עובדי משרד החינוך והמחוז, על מותה של המורה ספאא קט עואד, שנהרגה אתמול מפגיעת טיל בעיר שפרעם. הצוות שלנו מטפל גם במשפחה, גם הילדים שחזרו מבית החולים ואנחנו צריכים לטפל בהם. וכמובן בתום הוועדות היום אני אגיע לשפרעם, לראות מקרוב את האירוע. אז אנחנו שולחים תנחומים לשפרעם, לכל התושבים ולבני משפחתה של המורה שלנו.

אני רוצה לומר, אני אתן רגע איזושהי סקירה קצרה ואני אציג רק את ההתקדמות. אני לא רוצה לחזור על דברים קודמים. נאמר שבעקבות המתווים והשינויים במדרגים של פיקוד העורף, בחלק מהמקרים לצערנו הרב אנחנו צריכים ללמד באופן מקוון.

יש לנו כרגע 86% מהתלמידים שלנו שלומדים פיזית, והיתר לומדים היברידית. כשהמשמעות של זה, שאו שחלק לומדים מקוון או חלק לומדים פיזית, ונכון זה מאוד מאוד קשה כי לא כל בתי הספר ממוגנים, ולא כל הגנים ממוגנים. אנחנו יכולים לבצע למידה.

יש גם רשויות מחמירות, כמו למשל מעלות תרשיחא שהייתה יכולה לחזור ללימודים, ואחרי שיח מאוד עמוק עם ראש הרשות, בעודי מדברת איתו ומשוחחת איתו, כבר הטילים מעל הראש. שפרעם עברו היום ללמידה מקוונת, ואלה הם חיינו. כל אירוע כזה מקריס לי לא רק את שפרעם, הוא מקריס לי עוד מערכות אחרות.

אנחנו כל היום נלחמים, כדי מצד אחד להחזיר את המערכת, אבל מצד שני להיות מאוד אחראיים ולראות שאנחנו לא מקבלים החלטות שגויות. בגלל הסוגייה הזאת של המעבר בין המדרגים, אני אהיה ספציפית לגבי גליל עליון.

אנחנו עברנו גם למתווה מול הקהילות, ולפעמים זה לא היה נוח לצוות המורים וגם לא היה נוח לרשויות, כי רצינו להחזיר את הילדים לבית הספר, ואפשר היה להחזיר את התלמידים לבתי הספר בגליל עליון. אבל לאחר שעשינו שיח עם הקהילות, החלטנו לפתוח מוקדי למידה ביישובים, וזה חייב אותנו למאמץ אדיר כדי לתמרן עם המורים, איך המורים מגיעים לכל אחד מהיישובים.

אני רוצה להגיד שבכל היישובים, בעיקר היישובים של השמינייה, אנחנו עשינו מוקדי למידה והתלמידים לומדים פיזית בקיבוץ עמיר. בכל היישובים – עמיעד, כפר הנשיא, מחניים, שדה אליעזר, גדות, חולתה, כפר סאלד, עמיר, שמיר, נאות מרדכי, להבות הבשן, כפר בלום, גונן, שדה נחמיה, מעגן, גינוסר, הם לומדים בתוך גומא בכפר בלום.

בכל היישובים האלה ללא יוצא מן הכלל, עשינו מאמץ עליון, ובעצם הילדים מקבלים מענה פיזי לימודי בתוך מקומות מגונים. וכמובן נעשה הערכת מצב יחד עם הרשות, מתי יהיה אפשר להחזיר את הילדים לבית הספר, ואנחנו עושים את זה מדי שבוע כדי לייצב את המערכת. אז המוקדים האלה פועלים בצורה טובה באופן יחסי, בהתאם למגבלות.

הדבר השני שעלה פה בוועדה, זו סוגייה, אמרה את זה פנינה מכפר סאלד שהייתה אצלי אתמול במשרד ודיברה איתי על הנושא של המענים הרגשיים, לחיזוק החוסן של התלמידים. בנינו תוכנית מאוד מקיפה שכוללת הרבה כלים לאנשי הצוותים החינוכיים – מטפלים, משאבים שנתנו לרשויות המקומיות שאמורים להגיע לילדים.

אנחנו נמצאים כרגע באישור תוכניות של תוכנית קצרת המועד, והעברנו את התקציבים האלה, גם גפן תנופה וגם תקציבי הגפן הרגילים, למועצה אזורית גליל עליון. זה נכון לכל היישובים, אבל זה נכון למועצה אזורית גליל עליון.

בנינו מודלים, פיתחנו תוכניות לילדים, עשינו שיח עם הורים, כולל בגליל עליון. אני יכולה לתת דוגמה של הורים. ראינו שההורים חסרים בכלים איך להתמודד עם הילדים, ולכן בנינו תוכנית עם אנשי מקצוע, ועד כה השתתפו 10,850 הורים, זה מאז הוועדה הקודמת, שהגיעו למפגשים עם אנשי מקצוע בזום. גם ברמה המחוזית, גם ברמה היישובית, רצינו שזה יהיה דרך הקהילות, וגם ברמה המוסדית. הורים מגיעים, ומקבלים כלים על ידי אנשי מקצוע. זה נדבך נוסף שעשינו.

הוספנו גם שעות ייעוץ בבתי הספר, בעיקר ביישובים של גליל עליון, אבל לא רק בגליל עליון. בכל האזורים שראינו שהם מטווחים, הוספנו יועצים לבתי הספר ומטפלים.

זה כולל את היישובים הלא מפונים גם כן, אורנה?

בוודאי. כל מה שאני אומרת כולל את בתי הספר, ואני לא אפרט כרגע את כל התוכניות. כרגע אני נמצאת בשלב שבו המפקחים מאשרים את התוכניות של בתי הספר כדי לתת את המענים הרגשיים הנוספים בהחלטת הממשלה, ואני בשבוע הבא עושה מרתון עם כל הרשויות שקיבלו הרבה כסף, כדי ש-25% מהתקציבים הללו, גם בתי הספר וגם הרשויות, חייבים לתת אותם למענים רגשיים.

ה-25% האלה יהיו צבועים ליישובים הלא מפונים.

צבועים. אני יודעת למשל שבגליל עליון הם רוצים לצבוע יותר מהסכום הזה.

אבל רף המינימום יהיה 25%.

קבענו אותו במסמרות, כי זה הסיפור של הילדים בצפון, ובטח גם של יישובי השמינייה. דיברנו גם על מענים חברתיים, אתם זוכרים גם שהעליתם את הסוגייה הזאת גם בפעמים הקודמות. אנחנו נתנו תקציב מיוחד רק ליישובי השמינייה, של 6 מיליון שקלים בסבב הקודם.

ועכשיו הוצאנו לכל היישובים מ-5-13, שזה כולל את היישובים הלא מפונים, הוספנו עוד 3 מיליון שקלים, שזה 100 שקלים לתלמיד, והרשויות המקומיות בונות עכשיו, הוצאנו את זה לפני ממש שבוע-שבועיים. פרסמנו את זה לרשויות, סיפרתי לכם על זה אתמול במפגש, והרשויות בונות, וזה תקציב תוספתי און טופ תוכנית הממשלה הקצרת מועד.

אורנה, ברשותך אם אפשר רגע משהו. צריך לצבוע את זה באופן כזה שהרשויות יבינו שיש שמינייה, כמו שאמרה אפרת, באופן דיפרנציאלי. להיכנס לתוך האוכלוסיות האלה שנפגעו. זה לא פתאום קמה לה השמינייה ורוצים כסף. יש קטע פה.

עכשיו, אני מבין מה קורה. נפל לי האסימון אצלך במשרד בנוף הגליל.

רק יורם, יש 19 יישובים כאלה, לא שמינייה. לאורך כל הגבול, בעשרות של כמה וכמה רשויות, יש 19.

תקשיב, אנחנו לא נכנסים עכשיו למי סבל יותר.

לא, אני מדבר על אותו מרחק מהגבול כמוכם.

אני לא עושה את ההבחנה אצלי במשרד.

חבר'ה, אני בא להגיד את הדבר הבא. אני מבין שיש פה כל מיני קבוצות. מדינת ישראל, ערב רב של קבוצות וכל אחד מושך לאן שהוא רוצה. בסוף אף אחד לא יכול להתמודד עם ילד שלא למד שנה שלמה, וזה החברים שלו גם במקביל. כשיש מענים 20 קילומטר ממני דרומה, ו-15 קילומטר דרומה, יש מענים, הקימו בתי ספר. אז אל תבואו להגיד לי 'אבל יש עוד יישובים'. נהדר שיש עוד יישובים, ותילחמו על היישובים שלכם.

מה שאני בא להגיד זה את הדבר הבא. הרשות רואה את ה-6 מיליון שקל האלה לא באופן דיפרנציאלי, או את ה-5 מיליון שקל האלה לא באופן דיפרנציאלי. הם לא רואים את זה ככה. הם מקבלים סכום כסף, והם אומרים לאורנה 'בסדר, אנחנו נדאג גם להם'.

לא, לא, אני ממש מצטערת. אתמול היו התושבים בשיח איתנו, ואנחנו דאגנו, שוחחתי גם עם גיורא וגם עם שתי מנהלות אגף חינוך, לא אני בוחרת אותן, את הטענות לגיורא. שתיהן מציונות אגב. ואנחנו דאגנו שכל רשות תקבל את המכסה שלה ואת התקציב משלה.

אני לכבוד הדיון הזה גם בדקתי מה הניצול של גליל עליון לתקציבים. יש להם כרגע מתוך 618,000 שקלים, שהעברנו אותם רק לתקופה מסוימת, הרשות ניצלה רק 78,000 שקלים, ויש לה יתרה של 530,000 שקלים, ואנחנו נדאג שהרשות תעביר את זה באופן מיידי לבתי הספר.

למה זה לא נוצל?

כי לוקח זמן לרשויות.

לא, לא, זה לא רק לוקח זמן. יש שם בעיה מאוד גדולה של כוח אדם. אם יש לך הרבה מאוד כסף, אוקיי? אבל אין לך מי שיוציא את זה לפועל, אין מטפלים, אין מספיק מורים, בכלל אין מדריכים.

בשביל זה עשינו עוד דבר, כי אנחנו העברנו את הכספים דרך חברה למתנ"סים כזרוע ביצוע. אבל עשינו גם עוד מהלך אחד, בגלל מה שאת אומרת, כי הרבה פעמים רשויות אמרו שאין כוח אדם. אז עשינו מכרז מיוחד שנקרא 'מכרז חירום', שגליל עליון קיבלה מתוכו גם תקציב מכובד, ודרך מכרז החירום אנחנו מארגנים, המשרד, עבור הרשות, פעילות הפגה. מכינים אותה מא'-ת' והרשות לא צריכה לעשות שום דבר.

אבל אתם מעבירים להם גם את כוח האדם?

אנחנו מארגנים, אם זה סיור, אם זו פעילות הפגתית, אנחנו מארגנים את הכל, כולל כוח אדם שלנו. ואנחנו בעצם רק משלמים עבור הסכום הזה.

בוא נגיד שיישוב מסוים, בית ספר מסוים צריך שעות תוספתיות להביא מורה לתגבור בגלל הפערים במתמטיקה, באנגלית, או בכל מקצוע אחר. עכשיו, מה לעשות שמורה לא רוצה להיכנס למקום סכנה כזה או אחר, למרות שזה אבסורד.

בשולחן העגול נאמרה אמירה הזויה, כן? שמעתי שמשרד הביטחון לא היה מוכן לשלוח מורות חיילות כי זה מסכן אותן. זאת אומרת, תושבים יכולים להיות, אבל חיילים לא יכולים להיות? ולכן, אם זו אכן אחת הבעיות, צריכים לראות מנגנון של תמרוץ, של תוספת סיכון כזו או אחרת, שתציע במכרז למורה שירצה להגיע ללמד במקום כזה או אחר, ביישובים הלא מפונים הקרובים לגדר. לתת להם איזושהי תוספת סיכון.

בוא נעשה רק חידוד לעניין הזה. אנחנו מדברים פה על פעילות בלתי פורמלית שמתקיימת אחר הצהריים, שזה עם מדריכים, זה לא בהכרח מורים. הנושא שאתה מעלה נוגע לעובדי הוראה, אז אני רוצה להגיד שני דברים.

יכול להיות גם מרכז למידה אחרי צוהריים לתגבור ולהשלמת פערים.

נכון, ויש אפשרות לעשות את זה, ורשויות מקומיות גם פונות אלינו לפתיחת מרכזי למידה. אנחנו מסייעים להם לגייס מורים, הם מקבלים תוספת בשכר שלהם. חלק מהמורים מעוניינים להגיע כדי להשתכר, וזה לאו דווקא מורה מגליל עליון, הוא יכול לבוא גם ממקומות אחרים והם מגיעים.

לגבי הסוגייה של מורים שלא רוצים להגיע למקומות כאלה, כן, נתקלתי בסוגייה הזאת וגם קיבלתי פניות מהסתדרות המורים. ובסופו של יום אמרנו למורים, שאם התלמיד מגיע, המורה אחריו. והמורים מגיעים, ואני רוצה לציין לשבח את המורים שלנו שמסכנים את נפשם, כמו גם האזרחים שלנו והתלמידים שלנו, ומגיעים לכל מקום.

ואם יש סוגייה אחת של מורה שמסרב להגיע לבית ספר כזה או אחר, זה בטוח היה מגיע אליי מזמן. אנחנו מטפלים בזה, מה שנקרא עוטף ודוחף. לא בכוח, אלא בהבנה, בהסברה, מטעמי שליחות, והמורים בסוף מגיעים כי אנחנו גם משלמים להם את השכר.

אני לפחות, במחוז שלי, נתקלתי על כף ידי, מספר מורים וגננות שסירבו להגיע, ואנחנו דאגנו שהם יגיעו. אם יש בעיה פה בחדר של מורה כזה או אחר, אנא העבירו לי בפרטי, אני אבדוק את זה פרטני.

אורנה, לפני שאת ממשיכה, יש פה שתי שאלות לח"כים. נאור, בבקשה.

שאלה לגבי מיגון מוסדות החינוך.

אנחנו נגיע לזה, יש לנו סקירה של הממ"מ באופן מסודר. אני רוצה לגמור את הסקירה הזאת ואני עובר למיגון.

אני לא אישאר פה למיגון, כי אין מיגון. תן לי את זה שנייה בשורה.

לא, לא. בהמשך. אמרתי לך, לגבי המיגון אנחנו נתייחס בהמשך הדיון. אני לא יכול לבלגן את הדיון, אני אתן, תאמין לי. יש לי סדרי דיון. שאלת שאלה נכונה, נאור, אבל אני רוצה לטפל בשאלה הזאת בצורה מסודרת ויסודית, ולא לתת לך חלק מהתשובה ואז לתת לממ"מ להתייחס ולהעלות את משרד הביטחון. היא באמצע הסקירה. יש לא בכל מקום, ואנחנו על זה, ונקבל את הסקירה המדויקת.

אז אני יכול לשאול שאלה ספציפית? בלי סקירה, הסקירה זה בסדר.

כן, בבקשה.

ביישוב עלמה ודלתון במשך שנה, לפני שנה אני כבר הייתי שם וראיתי איפה לומדים התלמידים, ודיברנו על זה עשרות פעמים. שנה אנחנו באירוע, אין עדיין מיגון. שנה שלמה. למה? באמת, אני לא מצליח להבין.

מה השאלה?

למה אין מיגון לילדים?

תשאל את פיקוד העורף, זה התפקיד שלו. היו"ר אמר לך שעוד כמה דקות - - -

אני יודע מה היו"ר אמר לי, אני לא צריך שתכוויני אותי.

הסוגייה הזאת עלתה גם בשולחן עגול, אני לא מזניח אותה, וביקשתי מהממ"מ לערוך בדיקה. נערכה בדיקה, ואנחנו ניתן פה סקירה ומשרד הביטחון ייתן את התשובות, ופיקוד העורף ייתנו את התשובות.

רק אני אומר, שנה אנחנו באירוע. אותה תשובה בדיוק קיבלנו.

אנחנו יודעים. נאור, אני לא מזלזל בזה.

בנו מזלזלים.

לא, חס ושלום. באנו עם נתונים, ונקבל סקירה, ויש גם תשובות.

אני ואתה עשינו דיון על זה לפני שנה.

נכון. לא דיון אחד, עשרות דיונים עשיתי וגם דיונים מאחורי הקלעים. יש היום תשובות אחרות טיפה.

אין שום תשובה אחרת.

טוב, תודה. יוראי, בבקשה.

אני רוצה לשאול שלוש שאלות את משרד החינוך. הראשון זה, אני מבין שיש מחסור בכוח אדם ביישובים הלא מפונים שעדיין לומדים. אני מבקש לדעת מהם פערי כוח האדם. אני לא מדבר על החינוך הבלתי פורמלי, אלא על החינוך הפורמלי. כמה מורים חסרים, היכן, ולאיזה מקצועות. שאלה אחת.

שאלה שנייה, אני מבין שיש פערים בתשלום. תשלומי ההורים בין היישובים שמפונים לבין הלא מפונים, אני רוצה להבין למה יש פערים כאלה. זאת אומרת, למה ביישובים הלא מפונים משלמים יותר, והרבה יותר מאשר יתר חלקי הארץ. כמה הפערים, ומדוע הם קיימים.

ולגבי המיגון, אני מרגיש שאנחנו בשיח חירשים. אני חושב שזו אחריות משרד החינוך להבטיח את הביטחון של התלמידים, ולשלוח אותנו לפיקוד העורף זאת לא תשובה מספיק טובה. ואני אומר שוב, אני מבין שעדיין כחצי מהגנים, או לצורך העניין החינוך, גם מעונות היום וגם הגנים של לידה עד 6, לא ממוגנים.

שוב, ביישובי קו הגבול שההתרעה בהם היא לא קיימת עד 10 שניות. אני מבין שגם בחלק מבתי הספר, מחצית מבתי הספר באותו אזור גאוגרפי לא ממוגן, ואני גם מבין שפיקוד העורף או משרד החינוך לא מעבירים מידע לממ"מ, לציבור ולכנסת באשר לכמויות של פערי המיגון.

לגבי המיגון של ההסעות, או לצורך העניין מיגון כשמביאים הסעות, כי אני מבין שזה אירוע חדש, בחודשיים האחרונים זה התחיל. אז גם שם, כשההורים שמים את הילדים ליד ההסעות, אז אני מבין שיש מיגונית. אני לא יודע איך מכניסים מאות ילדים בשטחי כינוס של הסעות לתוך מיגונית. מה המענה המיגוני?

שוב, זאת אחריות משרד החינוך. אם משרד החינוך לא יודע למצוא פתרונות שבהם ההורה משוכנע שהילד חוזר בחיים כי יש מיגון, ככל ששומעים להנחיות הוא חוזר הביתה בשלום, אז זה לא הפתרון. והמשרד בעיניי צריך למצוא פתרון שכן מאפשר חוויית לימודים שבסופה נשארים בחיים.

אז אלו שלושת השאלות שאני אשמח לקבל עליהן מענה. השתיים הראשונות לא דורשות סקירה של הממ"מ, אז אולי שווה להתחיל איתן.

בבקשה, אורנה.

אני בכל זאת רוצה להשלים עוד שני שקפים כדי לענות על השאלות, ואז אני אתייחס לשאלות האלה.

אני כאן. אין שום בעיה.

אני רוצה להגיד שאני אסיים את הפרק של החינוך הבלתי פורמלי. אנחנו השקענו 62 מיליון שקלים, שזה כסף שקיבלנו מהאוצר, אחרי שהסברנו שזה חיוני. כאשר חילקנו אותו, כפי שאמרתי, לשניים, בגלל בעיית כוח אדם, כדי שאנחנו נוכל לארגן הנושא הזה. וכל היישובים הלא מפונים כלולים בתוך התקציבים הללו.

אני רוצה לדבר על סוגייה של החלטת ממשלה קצרת הטווח. בהחלטת הממשלה קצרת הטווח, אנחנו תקצבנו מעל 400 מיליון שקלים לטווח המיידי, שבתוכו גם בנינו בתי ספר עורפיים, גם תקצבנו את כל הסעיפים של מענים לימודיים, פערים לימודיים וכו'.

הכספים האלה נמצאים בבתי הספר, כולל ילדים שהתפנו ונמצאים במקומות אחרים. הם מקבלים גם את התקציבים, אני הסברתי את זה קודם, והם מקבלים את המענים גם הלימודיים, גם החברתיים, גם הקהילתיים, גם תוכניות מצוינות שפועלות במקומות אחרים והילד לא יכול לממן אותן כי הוא מפונה, אז הוא יכול ליהנות מהמשאבים הללו.

וכמובן כל היישובים של גליל עליון, וכל היישובים הלא מפונים מתוקצבים בתוך התוכנית. כלומר, כשהרשות מקבלת את הכסף, היא רואה את כל בניה.

היא מחויבת אבל לתקצב גם את הלא מפונים? שיקול הדעת נמצא אצלה?

לא, הם מתוקצבים. כל ילד מתוקצב מגיל לידה ועד גיל 18, כל התלמידים מתוקצבים. הרשות מקבלת את התקציב והיא דואגת לכל ילדיה, לכל הילדים ברשות המקומית.

התקצוב דיפרנציאלי אבל.

למה יש שני תעריפים פה?

תקשיבי, בשנה הקודמת, שזה נוגע לשנת הלימודים הנוכחית כמובן, ככה תקצבנו את זה לפי תלמיד מפונה ולא מפונה. למה? אני אגיד לך למה. כי בעת הזאת שהתלמידים התפנו, אנחנו חשבנו שילד שנעקר מביתו, ועוד לא צפינו מה יהיה ביישובים ובכמות האש שהגיעה לכל היישובים הלא מפונים, תזכרו גם מה היה, זה היה אירוע מתגלגל. כך תקצבנו.

בתוכנית ממשלה הנוכחית, הנחת העבודה שלי הייתה שכל התלמידים יחזרו הביתה, בין אם אוטוטו או בין אם סוף שנת הלימודים, והיא נוגעת לחמש שנים הקרובות לשנת הלימודים הבאה ואילך, ושם קבענו מחיר אחד שהוא הרבה יותר גבוה ממה שהיה עכשיו, כי יש פה גם שיקום וגם צמיחה, כי הילדים חוזרים הביתה. הוא כמעט פי 2 מאשר נתנו קודם לתלמיד מפונה.

ובעצם כל הילדים מקבלים את אותו סכום ללא הבחנה בין ילד מפונה לילד לא מפונה, וכך עשינו את התיקון הזה תוך כדי תנועה לקראת התוכנית הרב שנתית. השנה היא קיימת, הכסף נמצא ברשויות ואנחנו עובדים בכל מקום שהילד נמצא.

אבל אתם עוברים לשני סכומים.

לך זה לא משנה, כי הרשות המקומית זו נוסחה.

זה משנה להורה.

אז אני אגיד לך שזה לא משנה.

הסכום פר ילד.

כי זה סכום פר ילד, שזה X פלוס Y הרשות מקבלת, וסביר להניח שקריית שמונה צריכה לקבל, בהנחת עבודה שיש לה אותו מספר תלמידים, נניח כמו גליל עליון, קריית שמונה תקבל יותר.

לא, כי יש לה יותר ילדים מפונים, פחות לא מפונים והתעריף דיפרנציאלי.

לא, אמרתי בהנחת עבודה. לא שמעת את מה שאמרתי. בהנחת עבודה שזה אותו מספר ילדים, כי זו פונקציה גם של מספרי תלמידים. המשמעות היא שאנחנו תקצבנו יותר תלמידים מפונים, ונתקצב את קריית שמונה יותר מאשר יישוב, שחלק מהיישובים שלא בפנים.

אין הבחנה. זה סתם מספר שעשינו X פלוס Y, אוקיי? בסוף בית הספר מקבל מספר לכל תלמידיו. בסוף הרשות מקבלת מספר לכל תלמידיו. בתוכנית הרב שנתית, עשינו מספר אחד לכל התלמידים ללא יוצא מן הכלל, שהוא מספר מוגדל. תלוי כמובן בסכום שנקבל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שלום לכולם. האמת, מצטערת שלא הייתי נוכחת מההתחלה כי הייתי בוועדות אחרות גם חשובות. אבל רציתי לשים דגש על הטיפול הרגשי שנותנים או לא נותנים לילדים בבתי הספר ובמעונות. זה נושא מאוד קריטי.

אני אישית רואה ילדים ממש בטראומה ובפוסט טראומה, ואנחנו יודעים שאין טיפול רגשי במעונות יום. לא דרך המשרד ולא דרך מקומות אחרים. אז מה אנחנו עושים עם הילדים האלה? וזה לא משהו חד פעמי. יישובים מטווחים ויישובים שכל הזמן יש את הרעשים של הנפילות, ויש אזעקות, ולפעמים אין אזעקות, רק שומעים את הנפילות.

ילדים שרק מתחילים לדבר, מדברים על אזעקות וצריך להיכנס, וחוזרים להרטבה, ועוד הרבה דברים אחרים, ואין מענה בינתיים. אז מה עושים?

טוב, אז אני אענה לשני חברי הכנסת. אני אענה קודם כל לגבי פערי כוח אדם. יש אצלי פעם בשבוע ביום שני באופן קבוע חיתוך מנהלות, ואני יודעת כל מורה איפה הוא חסר. אם אתה רוצה, אני אגיד לך בדיוק את החוסרים של המורים שלנו כרגע.

במירון, בחמד, יש לנו מורה שיצאה לשמירת היריון. קורה, נכון? אנחנו מחפשים מורה, זה קרה רק השבוע. אולפנית בצפת, חסרה לנו מורה, מטפלים בחוסר הזה. בבית ספר מעונה, מורה יצאה לחופשת לידה, מטפלים במילוי מקום. בחטיבת ביניים שלומי, מורה עזב מעכשיו לעכשיו. הודיעו לנו, אני עוזב, אני מתפטר, לא רוצה להיות מורה. מחפשים לו מורה עכשיו.

בבית השיטה יש לנו מורה שנסעה לחו"ל ל-one way ticket, לא חזרה. ברגע שהיא תחזור, אנחנו נעשה לה שימוע, אבל בינתיים אני צריכה לשים מורה במקומה. בבית ספר עגורים, חסרה לנו מורה לאנגלית מתחילת השנה. יש לנו מחסור במורים לאנגלית. אתמול קיבלנו קורות חיים של מורה לאנגלית, הלכה לראיון למנהלת, ואני מקווה שנפתור את העניין הזה.

אלה חוסרי המורים שיש לעת עתה, ואלה חוסרי מורים שקיבלנו אותם רק עכשיו. אתמול בלילה קיבלתי טלפון ממנהל בית ספר דנציגר בקריית שמונה, שיש לו מורה מתל אביב שמלמדת בבית ספר דנציגר בקריית שמונה, שהחליטה לעבור דירה לפתח תקווה. היא מורה של רשת אורט, והיום אנחנו מגייסים מורה. אני הקצבתי 24 שעות עבור המורה הזאת כדי למלא את השורות, ויש לנו מורה בנמצא. אלה החוסרים שיש לנו כרגע.

אבל אורנה תקשיבי, יש מלא מורים, יש מורות ומטפלות שמפונות. יש שם מלא צוות שמפונה.

סמכי עליי שכל המורים המפונים עובדים במקומות אחרים.

אחרים, לא בצפון.

בוודאי. אם היא מפונה לאילת, את רוצה שהיא תעבוד בצפון?

נכון, אז הם חסרים בצפון.

בכל בתי הספר ללא יוצא מן הכלל, כולל בתי ספר ארעיים, אנחנו שמנו תקציב שהאוצר נתן לנו, טוב, אני מודה לאוצר פה, שנתן לנו תקציב גדול שנקרא 'חרבות ברזל' ועכשיו 'תנופה', שזה שעות שאנחנו יכולים לגייס עבורן מורים כדי למלא את השורות.

ולכן, אם תבואי ותגידי לי עכשיו באופן ספציפי שיש מורה חסר באיזשהו מקום, אני יכולה להגיד לך גם את תעודת הזהות שלו.

כן, אבל אני מדברת על הגיל הרך פה.

את מדברת על מעונות?

כן, מעונות, גנים. אנחנו בחוסר כוח אדם מטורף, שלא נדבר על הבלתי פורמלי, שאני כבר שנה וחודש אין לי מדריכים. למשרד החינוך יש את הכוח בבתי הספר, באמת, לגייס בתקציבים וכאלה וכאלה. אבל כל שאר הדברים, אנחנו נשארנו בריק שלהם.

ואני רוצה להגיד לך, כשהמועצה מארגנת איזו פעילות הפוגתית, אני לא יכולה לשלוח את הילדים לבד. אני חייבת לשלוח מדריך. הם לא מסכימים לאף יישוב, במיוחד יישוב גדול כמו שלי, אוקיי? שיוצאים לפעמים שני אוטובוסים, אני חייבת ליווי של מדריך. לפעמים אני מצליחה עם הורים קצת, אבל זו דרישה של המועצה.

אם הבנתי נכון את מה שאורנה אמרה מקודם, בתוכנית של המועצה עובדת מול חברה למתנ"סים, יש להם אפשרות שם להוסיף מדריכים לליווי וכו' או שזה מוגבל?

בהחלט, בהחלט. החברה למתנ"סים מקבלת מאיתנו כזרוע ביצוע, גם כדי לגייס כוח אדם. וייאמר לזכותה של החברה למתנ"סים, שכשאנחנו עשינו פעילות בחופשות, גם במרכזי מפונים וגם במקומות אחרים, הצליחה לגייס כוח אדם.

בגליל עליון את יודעת שאין מתנ"ס.

נכון, אז אני אומרת, אצלכם אין, ולכן ההצעה שלנו זה שהרשות המקומית דרך מכרז החירום תבקש מאיתנו סיוע ואנחנו נסייע. ואני אבקש ממנהל חברה ונוער אצלנו לשבת עם גליל עליון ולתת מענים. אגב, אני קיבלתי טבלה מגליל עליון דרך הפיקוח שלנו, אפרופו, כי את מגליל עליון. יש לי את כל הפירוט של כל הפעילות שיש בפעילות בלתי פורמלית אחר הצהריים.

ואם יש בעיה ספציפית של כוח אדם, מנהלת אגף החינוך הייתה אמורה להגיד לי את זה, ואנחנו היינו עוזרים לה לגייס כוח אדם. אני רושמת לפניי את העניין.

נבדוק את זה אחרי זה מול גליל עליון, נראה מה הבעיה הנקודתית שיש שם ונחליט. אורנה, אם את יכולה רק להתייחס לשאלה של חבר הכנסת, ואחרי זה יש ליוראי שאלת המשך.

שאלת המשך לגבי מה שאמרת, וזה בהחלט מרשים, כך ראוי שתשלטי בנתונים ואני מברך אותך על כך. השאלה שלי הייתה, ולפי מה שאת אומרת, את משקפת מצב שלפיו יישובי קו העימות שלא פונו לומדים באותה שגרת לימודים, או נהנים מאותו קוריקולום כמו התלמידים ברעננה.

שנייה. קודם כל, דיברת איתי על מורים חסרים.

מה פערי כוח האדם? כדי לייצר תוכנית לימודים מלאה.

המציאות בצפון היא לא כמו תל אביב ורעננה. הלוואי עלינו, בסדר? עכשיו, כשאנחנו עוברים ממתווה למתווה, לא תמיד הילדים לומדים את כל השעות שלהם. הרבה פעמים אנחנו מקצרים את השעות ועושים פעילות השלמה לפעילות בלתי פורמלית, מכל מיני טעמים.

יש יישוב שלא מוכן להשאיר את הילדים מאוחר, ויש יישוב שמותר לו להסיע, ויש יישוב שאסור להסיע. לשמחתי עכשיו הורידו את המגבלה של ההסעות, אבל זה לא אומר שההורים ששים לשלוח את הילדים שלהם בהסעות.

ולכן אני אומרת לך בשיא הכנות והיושר, אנחנו מג'נגלים כדי לקיים למידה פיזית וגם למידה מקוונת. להגיד לך שזה כמו רעננה? בוא, אני חיה בשטח. זה ממש לא כמו רעננה.

אוקיי.

אוקיי? אז אני אומרת לך את זה ביושר. משתדלים לעשות את המקסימום.

מאה אחוז. את יודעת לצייר איך נראה יום ממוצע באותם יישובי קו עימות שלא פונו? כמה שעות הילדים לומדים? מה חסר להם מבחינת הליבה?

אין דבר כזה שאין ליבה. בכל בתי הספר ללא יוצא מן הכלל, כולל מקוון, כולל למידה פיזית, או כולל אלה שיום מקוון ויום פיזית כי יש לנו היברידי, אנחנו עמדנו על זה שיילמדו בעדיפות ראשונה, כל מקצועות הליבה. שיינתן מענה ריגשי על ידי מחנכת ויועצת, ויהיו היבטים נוספים של העשרה בתוך תוכניות הלימודים. און טופ, יש מדעים, יש פעילויות נוספות וכו'. אבל מקצועות הליבה ניתנים כולם. נקודה.

וזה גם המקום לומר שהשאלות, לפחות שלי, אני מניח של יתר חברי הכנסת, מגיעים מתוך הערכה עמוקה והצדעה לפעילות של אנשי החינוך, שעובדים בתנאים מאוד מאוד מורכבים, ועל כך מגיעה לכם תודה. אנחנו פשוט מנסים להבין מה תמונת המצב, כי אני מעריך שהתמונה בכפר סאלד היא לא כמו התמונה ברעננה, ואני יודע שאתם עושים השתדלות שזה כן יהיה. זאת אומרת, שהתלמידים יקבלו בדיוק אותו דבר.

אנחנו פיתחנו דשבורד במחוז שבו אני רואה על ארבעה מסכים כאלה גדולים, פתחתי שם חמ"ל תקשוב. אנחנו נכנסים לכל בית ספר לראות כמה תלמידים נכנסו ללמידה מקוונת. אתמול אני גיליתי שיש לי חמישה בתי ספר, שרק 30% נכנסו ללמידה מקוונת, ביום שבו התלמידים באותה שכבה למדו מקוון על פי המדרג.

באותו רגע שמתי שם את הצוות שאחראי על האזור הזה, הם יושבים עם בית הספר, וממריצים אותם כדי שהתלמידים ייכנסו ויבדקו למה התלמידים לא נכנסים. להגיד לך שהכל ורוד? לא. אבל בשביל זה אנחנו עובדים לתקן כל הזמן.

אוקיי. ואפשר לקבל את ההתייחסות לגבי תשלומי ההורים שהם גבוהים משמעותית?

לגבי סוגיית תשלומי ההורים, אנחנו נתנו מענה לתלמידים המפונים ועשינו את זה גם בתיאום עם האוצר, וכמובן בתיאום עם כל המשרדים האחרים. ואנחנו פטרנו את התלמידים המפונים בכל מקום שהם נמצאים בארץ, בכל רחבי הארץ, פטרנו אותם מתשלום של אגרת תשלומים, למעט דברים שהם הכרחיים.

התלמידים שהתפנו מרצון, זה לא משנה כרגע אם התלמיד הוא מפונה שהוא נמצא באילת או נמצא בבית ספר ארעי, אף אחד לא משלם את התשלומים וכו', כולם פטורים. ומדובר על 16,710 ילדים שפטרנו אותם מתשלום, והם מקבלים את כל סל השירותים. איך הם מקבלים את סל השירותים? מתוך תקציבי התנופה שאנחנו נתנו שרצים אחרי התלמיד לכל מקום.

לגבי תלמידים שהתפנו מרצון, אני נשאלתי פה על ידי אחד האנשים. הורה שהתפנה מרצון ליישוב אחר והשתלב במערכת החינוך, נדרש לשלם, אני מבחינתי שלא ישלם, אבל הוא נדרש לשלם את מלוא התשלומים לאותו בית ספר שבו הוא השתלב.

אני בכל מאודי הייתי רוצה לפטור את כולם, אבל בסוף צריך לקיים מערכת חינוך, ואם התלמיד מגיע לבית ספר, אתה לא היית רוצה שיגידו לתלמיד המפונה מכפר סאלד שלא פונה – אתה לא תצא לטיול כי לא תשלם תשלומי הורים. וההורים משלמים.

עכשיו, מי שיש לו בעיה כלכלית, יכול לפנות לאותו בית ספר ולקבל מלגה. יש לנו מנגנון מפצה של מלגות לתלמידים. אם יש בעיה קונקרטית, שוב, תעבירו לי באופן פרטני, אני אבדוק את זה.

רק לענות בבקשה לגבי המענה הרגשי, בבקשה.

לגבי מענה רגשי למעונות. קודם כל, אני מסכימה איתך שהסיפור הגדול של המלחמה זה הילדים. יש לנו נזקים מאוד מאוד גדולים עכשיו בשפרעם, יש לנו תלמידים נפגעי חרדה, והבאנו יועצים ופסיכולוגים ממקומות אחרים, כי באותה שכונה בשפרעם יש לנו שלושה בתי ספר עם גנים, ויש שם אירוע של נפגעי חרדה שאיתרנו אותם ועכשיו אנחנו מטפלים בהם. נטפל בהם עכשיו, נטפל בהם בהמשך.

לגבי הסוגייה הזאת של יישובים שמופגזים כרגע, אני רוצה להגיד לוועדה שאנחנו הכנסנו בהחלטה רב שנתית, שזה עדיין לא הוכרע, במקום 12 יישובים, הוכנסו כרגע 19 יישובים שהם יישובים מאוימים, לא רק מפונים. מפונים ולא מפונים, או רשויות מעורבות, אלא נכנסו גם יישובים נוספים ששם יש כמות אש מאוד מאוד גדולה, ושם הם יקבלו בתקציב הממשלה את כל מה שאמרתי לחמש שנים הקרובות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בשנים הקרובות?

אני רק אגיד הסתייגות, כי עוד לא הוכרע סופית איזה רשויות נוספות ייכנסו. אני יודעת שכרמיאל רוצה להיכנס וכן הלאה, זו לא הכרעה שלי, זו החלטה של הממשלה והאוצר להכניס עוד רשויות. ברגע שנדע את הרשימה של הרשויות, אני צבעתי כבר את השורות התקציביות שלי.

אני עשיתי מלחמה, וקיבלתי את ההסכמה ואת ברכת הדרך של הרשויות המקומיות, שרבע מכל תקציב שיתקבל מהחלטת הממשלה הרב שנתית, רבע ממנו יילך אך ורק לחינוך. מתוכו אני אצבע 25% מהתקציבים רק למענים.

עכשיו, עוד דבר אחד עשינו, את כל התקציבים של המעונות, מעונות והגני-ילדים שאין להם גפ"ן, אין להן תקציבים בניהול עצמי, את כל הכסף הזה העברנו לרשויות בהחלטה קצרת מועד ובהחלטה הבאה, והרשות חייבת לתת את הכיסוי לכל אחד מהמקומות האלה, כולל רשויות שרוצות להגיש לי אפילו יוזמה להקים מרכזי חוסן, גם ביישובים במגזר הערבי אגב, והם מבקשים לתת תקציבים.

ומי שלא נמצא בהחלטות הממשלה האלה ועדיין חוטף אש, יש תקציב גפ"ן לרשויות המקומיות, ואיפה שאני אראה שיש צורך, אני אתקצב, יש לי תקציב מיוחד עבור תגבור שעות ייעוץ, ובמגזר הערבי יש עודף, אז אני יכולה לגייס מטפלים.

והדבר השני, אני יכולה גם להקצות משאבים מהתקציב המחוזי שלי לתיקון עיוותים, עבור כל יישוב שאני רואה שיש בו קושי ואני יכולה לעשות מה שנקרא 'מנגנון תיקון עיוותים' למה שהממשלה לא תקצבה ולתת את המענה הזה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שני דברים בבקשה. א', בדברייך אמרת כאילו בשנים הקרובות. בשנים הקרובות, אנחנו אחר כך כנראה יש ילדים שיצטרכו טיפול נפשי, לא רגשי, אם אנחנו נחכה לשנים הקרובות. זה אחד. הדבר השני, האם נוכל בוועדה לקבל את רשימת היישובים שקיבלו עכשיו, כאילו הרשויות שקיבלו את התקצוב הזה? והדבר השלישי, מהם הקריטריונים לגביהם נקבע יישוב זה מקבל, יישוב זה לא מקבל?

טוב, זאת החלטת ממשלה. ההחלטה הקודמת הייתה על 12 יישובים. 12 היישובים שפונו מכוח החלטת הממשלה לפינוי, ועוד מספר יישובים שנכנסו לשם, כמו למשל עג'ר שלא התפנתה מרצון אבל נכנסה לתוכנית.

לתוכנית הנוספת הכנסנו עוד יישובים מ-0-9. בתחילת הדרך אמרו לנו 0-9 אז הכנסנו עוד יישובים. אני לא רוצה כרגע לפרסם את רשימת היישובים כי זה עוד לא הוכרע על ידי הממשלה, ולכן אני מנועה כרגע מלתת את הרשימה, אבל צירפנו 19, וכרגע מבקשים מאיתנו להוסיף עוד.

אני לא יודעת מהן הרשויות, אני גם לא יודעת סופית מה הסכום. הבנתי שיש 15 מיליארד לחמש שנים, אני רוצה לגזור מזה כמה משרד החינוך יקבל. ובנוסף לשאלה של הטיפול הרגשי, אני רוצה להזכיר שיש לנו עוד שותף אחד בממשלה, שזה משרד הרווחה, שגם הוא מקבל תקציבים דרך הרווחה, פותח מרכזי חוסן שמתקיימים ומזרים כסף דרך הרווחה למרכזי החוסן.

ואנחנו ביחד נעשה, חבריי משרד הרווחה, אנחנו עושים את זה כבר בכמה רשויות כדי שיהיה לנו מה שנקרא מקסימום משאבים עבור התלמידים. אז זה הסיפור שלנו בשנה הזאת, לתת את המענים לילדים שקשה להם מאוד.

אני חייב להתקדם. יאסר יש לך משהו?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה להגיד משהו, שנקדים תרופה למכה. אם יש רשימה שיש עכשיו עליה דיון בממשלה - - -

דיברנו על זה גם בשולחן עגול, ואני ביקשתי לא לעצור בתשע, ללכת קצת יותר רחוק. בסדר, אנחנו עובדים על זה.

כן יאסר, בבקשה.

שלום לכולם. אין ספק שמערכת החינוך בצפון ובכל מקום עושה עבודה מאוד טובה. אני מכיר את אורנה הרבה שנים. יש לי שאלה, כל הנושא הזה של לימוד מרחוק ולימוד מקוון, במיוחד ביישובים הערביים כאשר התשתיות על הפנים.

לפעמים מתחברים ולפעמים זה מתנתק כי אין אינטרנט, והאינטרנט חלש. לכן היעילות שלו היא ממש נמוכה. ואני שואל האם יש תוכנית למשרד החינוך אחרי המלחמה בשביל לסגור את כל הפערים, במיוחד לכיתות שהם אמורים לעשות בגרויות עוד מעט. נגיד י"א, י"ב, י', שעדיין לא סגרו את הפער בתוכנית הלימודים בשביל שיהיו מוכנים לעשות את הבגרויות.

האם יש תוכנית למשהו כאילו יותר מרוכז אחרי המלחמה?

קודם כל, אני רוצה להגיד שכבר הרבה שנים עשינו תוכנית ארוכת טווח מאז הקורונה, ולקחי הקורונה, שעשינו על זה הפקת לקחים מאוד מאוד גדולה ששם כולם למדו מקוון לאורך זמן. ואנחנו שידרגנו בקולות קוראים את כל התשתיות בתוך היישובים.

בינתיים יש מלחמה, ויש אירועים, ויש פגיעות גם באתרי אינטרנט ועוד כל מיני כאלה, ולכן אנחנו מטפלים בזה באופן דיפרנציאלי. אני אתן את הדוגמה של עג'ר, שהפציצו שם את כל מערכת האינטרנט, ותחת אש הבאנו חברה כדי שתתקן את זה ועכשיו הם לומדים מקוון. ויש עוד מה לעשות בעניין הזה, אבל שמנו הרבה מאוד כסף עבור הנושא של למידה מקוונת.

שניים, אמצעי הקצה. אנחנו מצאנו שחסרים הרבה מחשבים לתלמידים, למרות שסיפקנו לבתי הספר הרבה מאוד מחשבים, לתוך בתי הספר, כולל לספריית השאלה כדי שישאילו לתלמידים. הוצאנו בשלוש פעימות מחשבים לבתי הספר.

פעימה ראשונה, הוצאנו 19,000 מחשבים לתלמידים מפונים, ושינענו אותם לכל רחבי המדינה על ידי חברת שליחים, פעם ראשונה. פעם שנייה, ראינו שעוד חסרים מחשבים בגלל הלמידה המקוונת, לאלה שעוברים ממדרג למדרג.

הוצאנו 5,000 מחשבים, חילקנו אותם לפי דיווח בתי ספר, כולל היישובים במגזר הערבי שקיבלו הרבה מחשבים עכשיו, ונתנו כמויות של מחשבים יפות לבתי הספר על ידי חברת שליחים. גמרנו את הסבב הזה, והם מספקים אותם לתלמידים דלת-דלת, מחזירים אותם כשהתלמידים יחזרו או לשיקול בתי הספר עד מתי להפיץ.

ראינו שזה לא מספיק, ביקשתי מהשר עוד 3,000 מחשבים. קיבלנו עכשיו 3,000 מחשבים. בשבוע הנוכחי יש לי סטטוס יומי כמה כל רשות קיבלה ואיזה רשויות. חילקנו הפעם הרבה למגזר הערבי, לטמרה, לשפרעם, שבאמת הופגזו, ליישובים במגזר הבדואי שדווח עליהם חוסר, ואנחנו משלימים עד סוף השבוע את כל ה-3,000.

בדעתי לבקש משר החינוך אחרי ה-3,000 האלה, עוד סכום של תקציב כדי לגשר על הפערים הנוספים כפי שמנהלי בתי הספר דיווחו, ואנחנו את זה בשמחה כדי לצמצם את הפערים.

טוב. מועצת התלמידים והנוער. בבקשה, שירה.

שלום לכולם, אני שירה אביטל. אני בת 17, לומדת בתיכון רבין שבקריית ים. אז בשנה האחרונה ובצל המלחמה שעדיין מחריפה, הכמויות של האזעקות עולה כל יום, והטווח בין אזעקה לאזעקה בעצם זה מה שיורד לצערי.

אז בצפון, באזורים שקרובים לקריית ים, בני ובנות הנוער נתונים להרבה סוגים של אתגרים גם. אתגרים שהם אתגרים לימודיים, אתגרים חברתיים, אתגרים רגשיים. אני ארצה למנות כמה. אנחנו צוברים אתגרים ופערים לימודיים. אנחנו נתונים למצבי לחץ, ללחצים רגשיים. אנחנו בקושי מתקשרים אחד עם השני כי נקלענו לשעות רבות במסכי הטלפון, במסכי הטלוויזיה.

אנחנו הדור שעתיד לשרת בצה"ל. חלקנו מפחדים שנה הבאה לעמוד ולהתייצב. אנחנו מרגישים שאין לנו שגרה. אנחנו מרגישים מעט חסרי תכלית. ובאופן אישי, אם אני לא הייתי כאן היום כחלק ממועצת תלמידים ונוער הארצית, כחלק מגוף שהוא בלתי פורמלי, הייתי מרגישה כלואה בבית.

אנחנו מפחדים להגיע לבתי הספר. יש רצפים של אזעקות, וזה מתחזק בתקופה האחרונה. גם כאשר באנו ופנינו ושוחחנו עם גורם מוסמך מטעם משרד החינוך, ביקשנו להתחשב באלו שבאמת מפחדים להגיע לבית הספר, מהחשש מהאזעקות והמצב הבטחוני, התשובה שקיבלנו הייתה שאנחנו צריכים להתמודד לבד עם ההשלכות.

לדעתנו, צריכה להיות באמת הסתכלות כוללת. לראות את כל הנוער באופן שווה. לתלמידים רבים, חבריי לכיתה, אני גם ביניהם, אין אישור הורים להגיע לבית ספר, שזאת גם סוגייה. זה דבר שלא נתון בשליטתנו. אנחנו קרועים בין הרצון להצליח בלימודים לבין ההחלטות של ההורים שלנו.

רק לאחרונה חזרנו למתווה שהוא היברידי. אני רוצה לציין שבפעם האחרונה שהייתי בוועדה הזאת, למדנו באופן שהוא רק בזום. שום דבר לא משתווה לבית הספר בעצם. הלמידה הזאת שהיא גם היברידית, גם בזום וגם פיזית, היא משבשת את הרצף של הלמידה והפערים נצברים ונפערים, ואנחנו בקושי.

בפן הרגשי, אנחנו מועצת התלמידים והנוער הארצית גם בקשר עם השפ"י, שירות פסיכולוגי ייעוצי, ואנחנו יודעים שעושים את הכל כדי לדאוג מבחינה רגשית ולתמוך. אבל המקרים הם רבים. יש המון מקרים. ואנחנו חושבים שיש להציע כלים להתמודדות, לקדם את השיח האישי.

ואומנם אנחנו במלחמה שעודנה נמשכת כמובן, ואנחנו בני ובנות הנוער תמיד מוכנים לסייע בכל מה שצריך. גם לנו יש צרכים, ויש לנו את הצורך הלימודי, הרגשי והחברתי. אז תודה רבה על ההזדמנות לדבר.

תודה רבה. שירה איטח, בבקשה.

שלום לכולם. קוראים לי שירה איטח ואני בת 16, בכיתה י"א, גרה בעכו ולומדת באולפנת צביה מעלות, ונציגה מטעם מועצת התלמידים והנוער הארצית. רציתי לספר לכם איך יום בחיי נראה כרגע. אני קמה בבוקר, מתארגנת ומתחילה זומים בשעה 09:00.

בזום יש 26 מצלמות סגורות ורק אחת פתוחה, שזאת המורה, וככה מתחילים את הבוקר. מתחילים ללמוד ופתאום יש אזעקה בנהריה. הבנות של נהריה רצות לממ"ד ואנחנו ממשיכות ללמוד כרגיל. תוך כדי שומעות את הבומים והיירוטים שיש שם.

לאחר עשר דקות, הבנות של נהריה חוזרות ושואלות מה למדנו. חוזרים טיפה על החומר וממשיכים, ואז אותו דבר אם יש אזעקה במעלות או בנהריה. ככה עוד זום ועוד זום. אין יום שאין בו אזעקות באחת הערים.

ואם יש מבחן, אז קמים בבוקר יותר מוקדם להתארגן, כולם פותחים מצלמות ומתחילים ומנסים להתרכז, עד כמה שאפשר עם הבומים ברקע ועם הרעש מהאחים הקטנים שגם אין להם כל כך מסגרת וגם הם בזומים.

עד שמתרכזים, עד שמצליחים לענות על השאלות – אזעקה. צריך לרוץ לממ"ד לעשר דקות. יוצאים מהממ"ד וצריך להתחיל להתרכז מחדש. המורה אומרת שהיא תוסיף עוד עשר דקות, אבל את כבר איבדת ריכוז ואת לא כל כך במבחן.

אחרי 14:00, כשנגמר הזומים, מתחילים לעבור על שיעורי בית ועבודות שיש ומנסים לעשות אותם מהר ולצאת כבר מהחדר. ההנחיות לא מאפשרות לעשות פעולות בתנועות הנוער בלי מרחב מוגן, אז אנחנו גם לא כל כך רואים את החניכים ואת החברים. אז נשארים בבית, או לפעמים הולכים לאיזה בית של חברה ומדברים.

אחרי זה חוזרים הביתה, מתקלחים, עובדים שוב על שיעורי בית ועבודות, הולכים לישון עד הבוקר. אם לא קמים באמצע הלילה ובומים ואזעקות. ואז עוד יום, ועוד יום, ככה כל הזמן כבר חודשיים. כבר חודשיים שלא ראיתי את חברות שלי ממעלות או מכרמיאל בגלל המצב.

וגם כשאומרים לנו שבוע הבא כנראה תחזרו, יש אזעקה או נפילה במעלות וחוזרים לזומים שבהם רוב התלמידים לא מצליחים בכלל להתרכז ולהיות חלק. התלמידים חשים פחד ודאגה, ויש להם הרבה חששות מה יהיה עם הבגרות שלהם, אם עכשיו תהיה אזעקה ונצטרך לרוץ לממ"ד ולדאוג לאחים שלנו. לא פעם קרה לי שקמתי בבוקר והיה הרבה בומים, ואמרתי לעצמי טוב עוד שנייה אזעקה, צריך לרוץ לממ"ד.

אז ככה היום שלי, ואני מספרת את זה כדי שתנסו להבין מה עובר עלינו, התלמידים והתלמידות, ותתחשבו בנו בהקלות לבגרויות. וכידוע, מה שיש לנו לא באמת מקל. הוא יכול לפגוע בנו יותר. על אף כל האתגרים שתיארתי, אני גאה להיות חלק מהעשייה של הנוער במחוז צפון.

ואני רוצה לומר עוד מילה אחרונה ובזה לסיים. אנחנו כמובן מגבים את צה"ל, ואנחנו נהיה חזקים בעורף ונשתדל לחזק את הסובבים אותנו בכדי שנגיע למצב שבו יש ביטחון לתושבי הצפון. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה. אוריה הראל, בבקשה.

שמי אוריה הראל, אני גר ביישוב מתת שמפונה כבר שנה מהצפון, ואני רוצה לדבר על הבגרויות. אני בכיתה ט', ובעצם כמעט לא למדתי כל השנה. אין, בית הספר שלי לא עובד בעצם, הרבה מורים לא מגיעים, וכל החברים שלי שהם בכיתות מעליי, כמעט אין מה לעשות.

אני בבית ספר שנקרא תיכון שיח, שזה תיכון חברתי. תיכון שעובד בשיטה דיאלוגית, שבעצם אתה בוחר איך אתה לומד.

מאיפה אתה מפונה?

מתת.

ואיפה אתה לומד? בבית ספר שיח בכליל?

כן. וכל הילדים שבעצם בחרו כן לעשות בגרות, שזה גם אני, אין. תיכון כברי, שזה תיכון שאנחנו נוסעים אליו לעשות בגרות, אין, התיכון לא עובד. אי אפשר לעשות בגרות. וההקלות שניתנו לא מספיקות בעצם. לא מספיק.

גם אין לי את היכולת ללמוד, כי נגיד אני לא קיבלתי מחשב, אני לא יודע, אין לי איפה לדבר בזום. וגם זה קשה ככה. קשה שאין מורים. יש לי הפרעת קשב וריכוז, קשה לי ללמוד ככה. אני צריך מורה פרטי, אין מורה פרטי, אין לי תקציב לזה עכשיו. לא קיבלתי שום תקציב, לא קיבלתי שום דבר.

באיזו כיתה אתה?

אני ב-ט'.

אתה בכיתה ט'? ולאן אתה משויך? לבית ספר שיח כליל?

כן.

שכרגע מה קורה איתו?

כרגע הוא חזר לעבוד.

הוא חזר לעבוד פיזית. ולמה אתה לא מגיע אליו?

אני מגיע, ועדיין השיעורים לא מספיק, יש כל הזמן אזעקות.

אתה מגיע?

כן, אני מגיע. עדיין מאוד מאוד קשה לנסוע. עברתי ליישוב חרשים, שזה בעצם יישוב ליד כרמיאל. המון פעמים ההסעה מאחרת, יש אזעקות, אנחנו צריכים לעצור בדרך. אין ממ"דים בכלל, אנחנו צריכים לשכב על הריצפה בכל מיני מקומות בכבישים לא כבישים.

אנחנו נוסעים דרך כפרים ערביים כדי לא לעבור בקווי עימות. הרבה ילדים לא יכולים להגיע כי אין להם הסעה, וזה מאוד מאוד קשה.

גם בכפרים ערביים נופלים טילים.

נכון, בדיוק, זה מה שאני אומר.

זה לא בטוח גם.

זה גם ממש לא בטוח, אבל אנחנו עושים כל מיני קיצורי דרך בתוך סיבובים כאלה. הקאות כל הדרך, ילדים מקיאים בדרך. זה לא שיטה ככה. אני רוצה לדבר על הדבר השני. יש חברים שלי שלא ראיתי אותם מעל שנה. אני לא רואה את חברים שלי, בעניין החברתי.

רוב הזמן מה שאני עושה זה נמצא בבית במסכים, כי כל החברים שלי או התפנו, או שההורים שלהם מפחדים שהם יבואו אליי, ואין לי שום דרך לפגוש אותם. יש לי חברים שלא דיברתי איתם מעל שנה בעצם, שמהיום שעזבתי את היישוב לא ראיתי אותם.

זה קשה לשמור על קשר. אני בעצם לא מצליח לפגוש אותם, לא מצליח לדבר איתם. השיחות בטלפון, כאילו זה לא קיים. אני לא מצליח. גם מבחינת אנגלית, אני לא מצליח ללמוד אנגלית בכלל. גם היסטוריה, כל הדברים של הבגרות, מאוד מאוד קשה ללמוד אותם בעצם. אין מספיק.

אז בעצם אתה בבית עכשיו?

כן, אני בבית.

אז אתה לא מגיע לבית ספר.

אני מגיע לבית ספר שלוש פעמים בשבוע, משהו כזה, כי ההסעה לפעמים מאחרת, ההסעה לפעמים לא מגיעה, לפעמים פשוט אין לי כוח כי אין לי מוטיבציה ללמוד. כאילו זה מצב, אי אפשר ככה.

בסוף הוועדה תבוא אליי, אני אנסה לראות מה אני יכולה לעזור לך.

זה לא פרטני, זה כוללני.

חברים, אני רק אומר, אני מאוד מקווה שמדובר בתופעה פרטנית שאפשר לפתור אותה.

זה העולם של הילדים שלנו.

איפה שאפשר לפתור, ואם אפשר בצורה רוחבית אז עדיף ככה. עמרי לרנר, בבקשה, נציג הורים הגליל המזרחי.

תודה רבה אדוני היו"ר. אני אתן שלושה סיפורים ואצא מן הכלל. הבת הקטנה שלי, מאור תמר, חגגה יום הולדת לפני שבועיים. עשינו מסיבה, הזמנו את הבנות מהכיתה.

מזל טוב.

תודה. חגגו, נהנו, ובסוף נתנו מתנות, כל אחת גם כתבה ברכה, ואני ישבתי איתם וראיתי את הקראת הברכות. אדוני היו"ר, ילדות בכיתה ג' ברמה שפתית של סוף כיתה א'. זה הפער. ברמה הכי פשוטה. כולן, כולל הבת שלי.

עד היום לא הוצגה לנו שום תוכנית כהורים, איך סוגרים פערים. לא ברמת היסודי ולא ברמת חטיבת הביניים ולא ברמת התיכון. אני מבקש מהוועדה לדרוש ממשרד החינוך ומבתי הספר להציג תוכנית איך סוגרים פערים. הפערים נצברים עדיין, הם גדלים, אבל אף אחד לא הראה שום תוכנית לאיך סוגרים אותם.

סיפור שני. הבת הגדולה שלי, ענבר, כיתה י"א, כל בוקר מתעוררת ואני מנהל איתה את השיחה הבאה. אנחנו עוברים על המערכת ובודקים האם השיעורים שיש היום במערכת, בשלושה ימים שהיא לומדת בבית ספר, כי יומיים היא לומדת עדיין מרחוק, אנחנו מנהלים את השיחה האם הנושאים האלה מספיק חשובים בשביל לסכן את חייה או לא. כי זו קבוצת ילדים שעברה בשנה שעברה אירוע של כטב"ם שפשוט רדף אחרי האוטובוס שלהם, ליד איילת השחר.

אף אחד לא טיפל בזה, אף אחד לא התייחס, אף אחד לא עשה איתם שום עבודה, וכיתה שלמה עסוקה בשאלה האם ללמוד כרגע ביולוגיה או ספרות, או כל נושא אחר שיש להם במערכת, חשוב יותר מהחיים שלי או לא. דיאלוג קבוע של כל בוקר, זה דיאלוג שקורה עם אלפי ילדים בגזרה.

אנחנו שומעים על תקציבים שעוברים, ואין לי מילה רעה, עבודה מדהימה. זה לא ירד לשטח ברמת ביצוע עדיין. חייבים להפסיק עם תוכניות. אפשר להמשיך איתן, אבל חייבים להתחיל לוודא ביצוע של עבודה רגשית עם הילדים.

דבר שלישי. הבת האמצעית שלי, גל, כיתה ח', עמק החולה, מתחם רמת כורזים, מתחם עורפי. היא לומדת יומיים בשבוע מהבית, שלושה ימים מבית הספר, כי בית הספר לא יכול להכיל את כל התלמידים. גם כי אין מספיק כיתות, כי הוא תוכנן ל-600 ומשהו ובפועל מגיעים 900, וגם כי גם ל-600 ומשהו אין מספיק מיגון, אז בית ספר צמצם עוד יותר את הדבר הזה.

אני שם בצד רגע שהייתה הבטחה לעוד מבנים ומיגונים שלא קרתה עדיין מזה שלושה חודשים. אבל היומיים שהיא בבית, הם נראים באופן הבא – היא נכנסת לאיזשהו אתר, class room זה נקרא? היא מקבלת שם משימות, היא מסיימת אותן בדרך כלל בין חצי שעה לארבעים דקות ונגמר יום הלימודים. חבר'ה, זה לא למידה איכותית.

מבחינת בית ספר, היו שם ארבעה מקצועות. בואו, ארבע משימות של חמש-שש דקות זו לא למידה, זה לא מסודר. עכשיו, אין לי טענה גם למורים. כי באותו זמן המורים עסוקים בללמד ילדים אחרים. הם לא יכולים לעשות שיעור מקוון וגם ללמד במתחם של בית ספר בו זמנית, זה לא עובד.

כלומר, צריך להבין שהמודל ההיברידי הזה דורש יותר כוח אדם. אם כל בית ספר היה לומד מרחוק, מורים היו יכולים ללמד מרחוק, גם במגבלות כי יש להם ילדים בבית. אבל כרגע בנינו מודל שבו מורים מלמדים בבית ספר, הם לא יכולים לתת שיעור מקוון כשהם מלמדים בבית ספר, ומצד שני הילדים יומיים בשבוע לא לומדים בבית ספר, אז הם לומדים מהבית בלי מורים.

ככה זה נראה. הפער הולך וגדל. חבר'ה, אם חשבתי איפשהו לקראת סוף אוגוסט שאנחנו בשיא הפער, הוא ממשיך לעלות. אנחנו חייבים לשנות את המחשבה רגע על ההיברידי הזה, ולמצוא פתרונות אחרים. אני לא יודע, קטונתי מלמצוא את הפתרונות.

הפתרון הוא הפסקת אש.

כן, אבל מתוך הנחה שמשרד החינוך לא אחראי על הפסקת האש, אני חושב שבתוך מערכת החינוך צריך למצוא פתרונות יותר טובים. תודה רבה אדוני היו"ר, זה מה שבאתי להגיד.

אורנה, האם עלה במחשבה לנסות, לצורך העניין מורה שמלמד כיתה ח' באותו זמן, שאותו שיעור ישודר לאותם תלמידים כיתה ח' שנמצאים בבית.

אז אני מציעה שהחינוך ההתיישבותי יענה, כי בתי הספר שאתה ציינת אותם הם בתחום החינוך ההתיישבותי.

אני אופיר, אני עם החינוך ההתיישבותי, בתי הספר של גליל עליון העל יסודיים הם שלנו. אני אגיד שני דברים על עמק החולה. עמק החולה, בית ספר שהוא לא פונה הוא עובד בשלושה מתחמים. גם בכפר בלום, גם ברמת כורזים וגם ברביד. זאת אומרת שלושה מתחמים שונים, ועדיין הילדים שם, הם מסדרים להם לפעמים מקומות אחרים כמו גאון הירדן ליד בית שאן לימי התאווררות, או ימים של מרתונים.

יש אכן פערים. אין למידה במקביל של אותו מורה שמלמד בכיתה ובמקוון, כי שכבה שלא נמצאת, המורים אמורים ללמד במקוון. יש בעיות, גם עמרי דיבר איתי פעם שעברה, עם המבנה שעד כמה מורים יכולים לתת בזום, כמה ילדים יכולים להכיל בזום. דיברו עם כל המצלמות סגורות, כמה זה אפקטיבי, ואנחנו כל הזמן מנסים לטייב את זה, הצוות נמצא על זה.

זו למידה לא מיטבית בזום, ולכן אנחנו מנסים להביא אותם כמה שיותר ללמידה פרונטלית. אני אגיד שיש קושי גדול גם בנוכחות של הילדים בזום. עושים שלושה ימים, אז ביומיים שהם בבית אז הם מביאים את החומר לבית ספר, בית ספר עובר איתם על זה ומכין אותם לקראת הבגרויות.

והפערים שדיבר עליהם עמרי, זה משהו שאנחנו נותנים עליו את הדעת. כל בתי הספר האלה הם בהתאמות שלוש, הם קיבלו איזה התאמות ברמה שלוש שיאפשרו להם הקלות מסוימות.

אופיר, אנחנו לא רוצים לעבוד על עצמנו. אנחנו רוצים שילמדו.

נכון. לא עובדים על עצמנו.

לא רוצה התאמות, רוצה שילמדו.

מה שאורנה אמר נכון. ברגע שנוכל לחזור בצורה מלאה לכפר בלום במקרה הזה, נוכל לצמצם את הפער.

זה כולנו מסכימים. אבל הוא העלה פה משהו שהוא חווה בבית. השאלה אם אותו מורה ששכבה שנייה, מלמד בזום או שהוא פשוט נותן איזושהי עבודה ובזה זה נגמר?

לא, יש לו מערכת שעות שהוא מלמד. כל מורה בהתאם למערכת. אבל אי אפשר ללמד בכיתה שיעור ובמקביל לפתוח זום.

לא, לא, זה הבנתי, אוקיי. אנחנו מדברים על מורה משכבה אחרת. הבהרת שמורה שמלמד בכיתה, לא מעביר את השיעור בזום במקביל. אני שואל, האם יש אפשרות שמורה יעביר לו"ז מסודר, שיהיה מספר שעות של למידה פרונטלית היברידית.

אני אומר שוב, הלו"ז המסודר מרחוק זה משימות עצמאיות של התלמידים.

הוא אומר שזה משימות בלבד.

יש שיעורים פרונטליים גם.

נכון לשבועיים האחרונים שעברנו להיברידי, שני שיעורים מתוך שישה ימי למידה מרחוק שקרו בפועל. כל השאר זה משימות.

צריך לבדוק את זה ספציפית. אבל באופן כללי, יש לו"ז שבועי.

רגע, אני רוצה להתערב. אתה היית בוועדה הקודמת, עמרי. כשאתה היית בוועדה הקודמת, אתה אמרת שהילדה שלך לומדת בבית ספר יסודי ברמת כורזים.

זו הייתה הקטנה, כן.

הקטנה ברמת כורזים, ושלחת לי מערכת ואני בדקתי אותה.

נכון. לרמת כורזים אין לי כרגע שום טענות.

ועקבתי. שיפרנו את המערכת הזאת, וחלק צדקת וחלק לא. אבל לא משנה, אני עשיתי על זה בקרה, אוקיי? ועכשיו יש לך טענות על זה?

אני אמרתי, שוב, הסיפור של הלמידה ההיברידית לא קורה ברמת כורזים.

רגע, אז יפה. זה לגבי בית הספר היסודי. לגבי בית הספר התיכון, קיבלת תשובות. אבל אני אגיד ביושר, אני עכשיו מדברת על הבעיה הכללית, אני לא מדברת על בית ספר כזה או אחר. כשהמורים שלנו נדרשים ללמד לנקודה מקוונת, וחלק מהמקרים הילדים שלהם נמצאים בבית, אנחנו רוצים שהמורים ילמדו.

הרבה פעמים בית ספר מתמרן. הוא פעם אחת צריך לחלק את התלמידים שלו למוקדים, כי רציתם מוקדים יישוביים, אז אני צריכה עכשיו לקחת את בית ספר הגומא שיכול ללמוד, ולפרק אותו לשישה יישובים ולשלוח את המורים לשם. ויש ילדים גם שלא מגיעים באותו יום לבית ספר, ואז אני צריכה ללמד גם מקוון ולתת גיבוי לנושא הזה.

אז חבר'ה, זה אירוע. שמעתם את הילדים פה, זה אירוע לנהל אותו. אבל באמת, אני מרגישה שאנחנו מותחים את המורים שלנו עד הקצה, ואת היכולות שלנו עד הקצה.

אורנה, אם היינו מביאים עוד 25 מורים שילמדו מרחוק בימים האלה, מפתח תקווה ומראש העין וממקום אחר, היינו חוסכים את הבעיה.

מאיפה?

אין מורים, ואין פסיכולוגים, ואין מטפלים, והכל בקריסה, והילדים שלנו נדפקים מזה.

בלי התפרצויות. אני לא אתן את ההתפרצויות האלה.

אני אגיד רק שהשבוע ביום ראשון נפתח קמפוס וירטואלי של גליל עליון למשל, שמייצר דווקא איזה רעיון שלהביא מורים מכל הארץ.

הם מצאו מורים, נכון?

לא, דווקא לא מורים מן המניין, אבל מאוניברסיטאות, ומתנדבים, וכאלה שעושים קמפוס וירטואלי לילדים בזום שמתחזק אותם ונותן להם תגבורים וכו'. זה גליל עליון ארגנו את זה ועשו את זה, וזו יוזמה מעולה. בגלל שנצטרך לצמצם פערים, בצורה כזאת אנחנו נעשה, אומרת נכון אורנה, אנחנו בקושי גדול, גם מבחינת מתיחת כוח האדם שלנו.

אבל בגלל זה אנחנו פה.

חברים, אני רק אגיד שיש פה סוגיות רחבות מאוד, ורובן עלו בשולחן העגול. יש סוגייה נוספת שזה הנושא של המעונות. יש מספר ערים שקיבלו הנחיות, לצורך העניין נהריה, שדיברו שם, קיבלו מתווה קפסולות.

עכשיו, בסוף כשיש מבנה קפסולות, אז בעצם נוצר מצב שהורים חיוניים נקרא לזה, מתקבלים, והשאר פשוט נשארים בבית. זה משהו שאנחנו גם נצטרך לפתור. אני לא יודע אם נכנס על זה ועדה נוספת. נהריה, עכו, כל המתווה החדש בעצם שהוריתם למתווה קפסולות, הוא מייצר פה בעיה מאוד גדולה. ואנחנו רק בתחילת הבעיה, ואנחנו צריכים לראות איך אנחנו פותרים את זה.

אני רוצה לגעת בנקודה של המיגון, כי נשאר לנו פחות מ-20 דקות עד סוף הדיון. אני רוצה לקבל את הסקירה, את הנתונים שקיבלנו, שמרכז המחקר והמידע של הכנסת קיבל לשליש ולרביע, אבל קיבל, ונשמע את ההתייחסות של משרד הביטחון ופיקוד העורף שנמצאים איתנו בזום, והם ביקשו אישור מיוחד לאור זה שהם נמצאים בסיור. בבקשה.

תודה רבה אדוני היו"ר. יובל וורגן, ראש צוות במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אתייחס באמת רק לנושא מיגון מוסדות החינוך. אנחנו מקווים עוד בהמשך הדרך להגיש לוועדה מידע נוסף בנושאים של נוכחות סדירה, למידה מרחוק, עם נתונים שנקבל ממשרד החינוך. אנחנו יודעים שעובדים על זה.

כרגע באמת רק לנושא המיגון. אנחנו עוקבים אחרי הנושא הזה לבקשתך אדוני היו"ר, ממש מאז ה-7 באוקטובר 2023. הוצאנו כבר שני מסמכים בהזמנתך בנושא. אתמול בערב, העלינו לאתר הוועדה מסמך נוסף שהוא מדבר ספציפית על מחוז הצפון, שבו עשינו שימוש בנתונים שהיו בידינו נכון לאתמול בערב.

למעשה, הוועדה בדיון הקודם שלה מלפני חודש ביקשה לקבל נתונים עדכניים. הנתונים העדכניים היחידים שהתקבלו, התקבלו הבוקר ממשרד החינוך, ממחוז הצפון. אנחנו צריכים עדיין לבדוק את הנתונים האלה, חלק מהדברים יש פערים שלא ברורים לנו מול הנתונים של לפני שנה.

מה הנתונים שהתקבלו הבוקר?

כבר אני אציג את מה שיש לנו כרגע. אני רק אגיד, שגם הנתונים הקודמים וגם הנתונים העדכניים מתייחסים אך ורק לבתי ספר. אין לנו כרגע שום מידע על גני ילדים. לפחות ברמה הארצית אנחנו יודעים, שאין למשרד החינוך תמונת מצב עדכנית על גני הילדים, בוודאי לא על מעונות בגיל הרך. אולי במחוז הצפון יש תמונה יותר טובה לגבי גני הילדים. כרגע לא קיבלנו. קיבלנו רק לגבי בתי ספר.

אז מה שאנחנו רואים בנתונים שהתקבלו הבוקר, מבחינת סטטוס המיגון של בתי הספר במחוז הצפון, הנתונים מחולקים לחמש קטגוריות. ככה משרד החינוך מסווג את זה. הקטגוריה הנמוכה ביותר היא ללא מיגון, שאין בכלל מיגון לעומת התקן הנדרש. הקטגוריה הגבוהה ביותר היא מיגון פלוס, שזה אפילו מעבר לתקן הנדרש, ובאמצע יש לנו מיגון נמוך, מיגון חלקי, מיגון מלא.

בשתי הקטגוריות הנמוכות ביותר, וזה או ללא מיגון או מיגון נמוך, יש כ-15% מבתי הספר במחוז הצפון. מבחינה מספרית, זה יותר מ-100 בתי ספר. יש עוד 12% נוספים שהם במיגון חלקי. מיגון חלקי זה 80% ומטה מהתקן הנדרש. יכול להיות גם 52% מהתקן הנדרש.

אז אם אנחנו מחברים את הקטגוריות הנמוכות ביותר שללא מיגון, מיגון נמוך ומיגון חלקי, אנחנו מדברים על יותר מרבע ממוסדות החינוך במחוז הצפון. כשאנחנו מסתכלים ברזולוציה של רשויות מקומיות, אז רק בשתי הקטגוריות הנמוכות ביותר, ללא מיגון ומיגון נמוך.

אנחנו יכולים לראות, למשל בשפרעם, אנחנו יודעים מה קרה שם אתמול בערב. 30% ממוסדות החינוך הם בקטגוריות הנמוכות ביותר ללא מיגון או מיגון נמוך. בית שאן 27%. טמרה 27%. צפת 22%. עכו 22%. זה מצטבר בסוף כמו שאמרתי למספר לא קטן של בתי ספר. כל זה כאמור, בלי גני הילדים.

זה לגבי כלל מחוז הצפון. בדיון הקודם של הוועדה, הייתה התמקדות מסוימת בעיקר מול פיקוד העורף ביישובים שהם עד 9 קילומטר מהגבול. יש לפיקוד העורף פרויקט בשנה הנוכחית, של הוספת מיגון ליישובים עד 9 קילומטר, זה לא כל מחוז הצפון שדיברתי עליו לפני רגע.

פה חשוב להדגיש, במיוחד לאור מה שאמרו נציגי השמינייה, לא מדובר על מיגון מלא של המוסדות, בנייה של מוסד ממוגן על כל הכיתות שלו. הוספה של מרחב מוגן. בנושא הזה הוצגו נתונים מסוימים בדיון הקודם, והם היו חלקיים ומאוד לא מפורטים.

אנחנו יודעים שמדובר על כ-300 מוסדות בטווח הזה של עד 9 קילומטר, שמטופלים היום. ביקשנו מפיקוד העורף לקבל נתונים מפורטים על אילו רשויות מדובר, איזה מוסדות, האם נכללים שם גני ילדים, לא גני ילדים. כרגע לא קיבלנו, גם במכתב שהוועדה קיבלה ממשרד הביטחון, נמסר באופן כללי המספר של ה-300, נמסר צפי כללי להשלמת הפרויקט תוך שנתיים. לא נמסר פירוט מעבר לזה.

מנהלת מחוז הצפון הקריאה בדיון הקודם פירוט מסוים, אבל אנחנו חושבים שזה צריך להינתן באופן מלא ומפורט על ידי פיקוד העורף, שהוא זה שמבצע את הפרויקט. ושני משפטים אחרונים לסיום. כל הדבר הזה שאמרתי עכשיו, הוא רק לגבי המרחבים המוגנים הפיזיים הבסיסיים. לא דיברנו על כל נושא זמן ההגעה למרחב המוגן, הליווי של ילדים עם מוגבלות למרחב המוגן שעלה פה בדיונים אצלך כמה פעמים, על מיגון הסעות וכו'. זה לא נכנס בתוך כל מה שאמרתי עכשיו.

ולבסוף, סוגיית האחריות על כל נושא המיגון. גם היא לא ברורה. במכתב שהוועדה קיבלה ממשרד הביטחון, נכתב שהאחריות היא בכלל של משרד החינוך. אנחנו יודעים שמשרד החינוך רואה את זה אחרת לגמרי. פשוט הנושא הזה, עד היום גם שנה אחרי המלחמה, לחלוטין לא מוסדר.

מי אמר שזו אחריות משרד החינוך?

משרד הביטחון במכתבו. תראו חברים, אני אמרתי בדיונים הקודמים. אני חושב שנושא האחריות, מי אחראי על הנושא הזה של המיגון, של הביטחון, כל פעם בוועדה, ועדה אחר ועדה. משרד החינוך אומר פיקוד העורף משרד הביטחון. משרד הביטחון פיקוד העוטף אומרים משרד החינוך, ואני לא מוכן להמשיך לקבל את התשובות החלקיות האלה, ולכן אני אבקש.

אני לא חשבתי לעשות את זה, אבל אין לי ברירה. אני מכנס שבוע הבא דיון חירום נוסף רק על הנושא הזה של המיגון, ואני רוצה לקבל גם חוות דעת של היועצת המשפטית, מי אחראי על הנושא הזה של המיגון. פעם אחת ולתמיד אני אצטרך לקבל תשובות. זה א'.

ב', לא מקובל עליי שאנחנו מגיעים לדיון, ובבוקר הדיון בתחנונים צריכים לקבל את אותם נתונים. אני ביקשתי את הנתונים האלה לפני חודש.

אני העברתי אישית את הנתונים, ואתה קיבלת.

הוא הבהיר את זה עכשיו, הוא אמר שהוא קיבל את זה ממשרד החינוך ולא קיבלנו מפיקוד העורף. למרות זאת, אורנה, זה התקבל הבוקר. בסוף באמת, אני קורא את המסמכים של הממ"מ וביסודיות, ואני קיבלתי אותם אתמול ב-22:00, ובסוף אני גם צריך לישון, וחיתנתי בת.

אני מתייחסת ברצינות כבוד היו"ר, אתה כתבת לי בסעיף 4 למכתב שלך.

אני קיבלתי.

וקיבלתי את זה גם מהכנסת, אני העברתי את זה ממני בזמן, ומה שאתה ציטטת לעומת תיקון קטן, אבל אני אחר כך אתקן אותך, אתה קיבלת את זה מאיתנו.

טוב, אני רק אבהיר, חשוב לי לקבל גם את הנתונים, אורנה, וכשאני אומר אורנה אני מדבר גם עם פיקוד העורף ממשרד הביטחון, גם מה קורה עם הגנים והמעונות. הנתונים האלה לא הגיעו לוועדה. אני רוצה התייחסות של משרד הביטחון בבקשה, או פיקוד העורף.

שלום לכולם, אני פה עם ירון. אני רק אתייחס בהמשך לנתונים. אז הגיעה פנייה אלינו בימים האחרונים, זה משבוע שעבר. זאת אומרת, לא קיבלנו את זה מלפני חודש.

ירון, אני בדיון האחרון ביקשתי לקבל את הנתונים. יש פה פרוטוקולים. הוועדה הקודמת הייתה לפני חודש, השולחן העגול היה לפני שבוע.

אנחנו קיבלנו בקשה כזאת בימים האחרונים, אין בעיה שנראה את הנתונים. אגב, הם הגיעו מאוד מאוד מבולבלים. בגלל שהיה כנראה בלבול עם מחוז צפון והפרויקט שלנו של 0-9. אנחנו מדברים שוב, רק על 0-9.

עכשיו, אין מילה על אחריות. פיקוד העורף לא אחראי למיגון של כל מוסדות החינוך. פיקוד העורף כן אחראי לממש החלטות ממשלה בעניין הזה. במסגרת החלטת ממשלה מגן הצפון, הוגדר שפיקוד העורף, גם סוכם השנה או שנה שעברה בעצם, לעשות חלק ממוסדות חינוך, והשנה הגדלנו את זה מאוד מאוד משמעותית.

במסגרת מגן הצפון, למגן את 0-9, שזה כל היישובים הקדמיים שהם בצו אלוף. צו אלוף של פיקוד העורף, זה מה מוגדר יישוב קדמי, וזה כל מה שכלול בתוך הפרויקט. זאת אומרת, ברגע שפיקוד העורף לקח על עצמו את 0-9, במסגרת אותה החלטת ממשלה של מגן הצפון, אז פיקוד העורף אחראי על המיגון של 0-9. פיקוד העורף לא אחראי למגן עכשיו את כל פערי המיגון שיש במחוז צפון. אף אחד לא יטען את זה פה אני חושב, בתוך החדר של הוועדה. ולכן, רק כדי רגע להסדיר את הסמכות והאחריות בהקשרים האלה.

אז מוסדות חינוך שנמצאים 0-9, הם תחת האחריות שלכם?

הם תחת פרויקט מגן הצפון. עכשיו, אני רגע אגיד על זה משהו. אני לא שולט בכל פערי המיגון במוסדות החינוך. כשבאנו לבצע את הפרויקט, אנחנו התחלנו לעשות מיפוי. קיבלנו נתונים ממשרד החינוך, יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם משרד החינוך, שלא יובן מזה משהו אחר, אבל הנתונים של משרד החינוך בהקשרי המיגון הם לא אופרטיביים בשבילי כדי להוציא את הפרויקט.

למה? כי משרד החינוך כמו שאתם מבינים, ראיתם הרגע את הסקירה של הממ"מ, מדבר על אחוז חלקי, לא חלקי. אני צריך, בשביל לעשות משהו אופרטיבי, להביא את המיגון לפי תקנות ההתגוננות.

למה שלא ידברו אחד עם השני? כמה זה מסובך? כל פעם אנחנו צריכים לחבר את הנקודות. דברו אחד עם השני.

תודה רבה. יונתן, בבקשה.

משרד החינוך איתנו בשיתוף פעולה מצוין, לא יודע מה בדיוק הטענה שם. אני רק אומר שאנחנו היינו צריכים לצאת למפות בעצם את כל פערי המיגון. מי עושה את זה? אנחנו עושים את זה דרך הרשויות המקומיות. זאת אומרת, הרשות המקומית היא זו שמצביעה לנו על פערי המיגון.

אנחנו היינו בשיח עם כל הרשויות המקומיות לכל האישורים ב-0-9. המיפוי הזה עדיין בחלק מהיישובים מתקיים, בגלל שקיבלנו לפעמים איטרציה על חמישית אפילו ושישית מאותן מועצות, שפתאום נזכרו שיש להם עוד מקומות שהם צריכים למגן, שהם לא העבירו לנו אותם לפני כן.

כל דבר כזה אנחנו שולחים חברה שהיא סוקרת, בודקת את זה, ומתאימה לזה תוכנית לפי תקנות ההתגוננות. קיבלנו תקציב למגן הצפון במאי, ויש מרחבים מוגנים בנויים היום.

מתוך הפרויקט 0-9, זה כולל גם גנים ומעונות?

גם גנים ומעונות. אגב, שיהיה ברור מההתחלה לכל הרשויות, ועשינו שנייה להם, וביקשנו לקבל גם גנים ומעונות ואנחנו ממגנים גם אותם. זאת אומרת, הנתונים האלה יכול להעביר לממ"מ, גם את הסיפור של כמה גנים והכל. זה ממש מחולק.

אפרופו הטענה שהציג פה חבר הכנסת בתחילת הדיון, נאור שירי, על עלמה ודלתון. אז לצערי, אני יכול פה לשתף אתכם בתמונות של המרחבים המוגנים בעלמה ודלתון, שהם בנויים. אפילו נתנו להם מיגון גישור כזה, עד שנסיים לבנות את המיגון. גם בעלמה וגם בדלתון, זה בשלבים סופיים של המיגון הקונבנציונאלי, ויש שם מיגון שהוא הוצב באופן זמני. ניקח אותו אחר כך, ברגע שיסתיים פרויקט המיגון.

תחנות הסעה, גם זה הכנסנו בתוך מגן הצפון. ואם יש פה ראשי רשויות או מי ששומע אותנו, הם יודעים, ואפילו עד ה-1 בספטמבר הועברו דרישות למיגון של תחנות הסעה. היה טירוף מוחלט על זה לפני תחילת הלימודים. 300 מיגוניות פחות או יותר הוצבו בתחנות הסעה בצפון, לפי דרישת הרשויות.

אני לא חושב שיש פה מישהו שהעלה איזושהי דרישה בקטעים האלה, שלא קיבלה מענה. ואם כן, אנחנו גם נשמח להמשיך ולטפל בזה. אני יכול להיכנס פה רגע למספרים, הצגנו אותם בדיון הקודם לפני שבוע.

זה דינאמי, כן? אנחנו עדיין ממפים, עדיין סוקרים. עד סוף החודש הזה אנחנו צריכים בעצם לסגור את כל התוכנית. שוב, התוכנית התחילה עם 250 מיליון שקל, היא כיום על אזור ה-340 מיליון שקל. ביקשנו גם הגדלות מהאוצר, קידום משנה הבאה ובגדול הם נענו לזה. זה עוד לא תוקצב, אבל התוכנית כרגע מדברת על 340 מיליון שקל לטיפול בכל המוסדות האלה. שזה באמת באזור ה-330-350.

שוב, יש דברים שעדיין אנחנו ממפים אותם. והמיגון הוא, זה לא בנייה ביטחונית כמו שנאמר פה, זה מיגון של תוספת מרחבים מוגנים, להביא אותם למה שנדרש בתקנות ההתגוננות. כאילו היה בית ספר חדש שעכשיו נבנה, כך היו דורשים ממנו. כמובן, צריך להבין שיש מקומות שזה לא אפשרי. בסוף יש אתגרים הנדסיים גם, אבל כל מה שאפשר עושים. ויש פה באמת, גם קצב מאוד מאוד גבוה.

מה צפי הביצוע המלא שלנו, יונתן? מ-0-9. מיגון של מוסדות חינוך, ממעונות ועד תיכונים, הכיסוי המלא של מה שחסר.

יוסי, אני יכול להרחיב את השאלה שלך?

בבקשה.

אני רוצה להסביר, אנחנו מדברים על מוסד חינוך, לא מיגונית. כי מבחינת פיקוד העורף, יכול להיות שהוא מיגן את האירוע. כאילו, בזה שלו, לא. זה מרחב חינוכי מותאם לילדים בני שלוש. זה אסלות, זה מרחב, זה אוורור.

שנייה, לא, לא. אני ממגן על פי תקנות ההתגוננות.

תודה, זה לא המיגון שצריך. אין לי טענות אליו.

בסדר, אנחנו מדברים אבל מיגון מינימלי שנצטרך עכשיו לכרגע, באופן SOS.

אבל איזה SOS? אנחנו שנה. זה SOS?

אנחנו ממגנים את המוסדות לפי תקנות ההתגוננות. כלומר, היה ותרצה להקים בית ספר חדש, תגיע במסגרת ההיתר לפיקוד העורף, זה מה שיידרשו. לשם אנחנו מביאים את כל מוסדות החינוך. אם רק מדברים על בנייה תיכונית, זה אירוע בסדר גודל אחר לגמרי, ונדרש כמובן, כמו שאמרתי, החלטת ממשלה בעניין הזה. זה לא משהו שאפשר לעשות אותו, בטח לא במסגרת התקציב הזה של מגן הצפון. מדובר על דברים בסדר גודל אחר לגמרי.

דיברת על עלמה ודלתון, בוא שנייה נדבר על המקלט התת קרקעי שהם לומדים שם.

בעלמה ובדלתון הצבנו מרחבים מוגנים תקינים.

מה זה אומר?

תקינים זה אומר בגן ילדים זה 12 מטר מרובע, במקרה שם לדעתי אפילו הוצב 15.

15 מטר מרובע?

הזמני ששמנו עד להשלמת המיגון הקונבנציונאלי, והמיגון הקונבנציונאלי בבנייה. בדלתון הוא ממש בגמר, בעלמה סיימו שלד. זה דברים שהם קורים עכשיו, הפעילות מתבצעת. ואני אומר עוד פעם, תחשבו שנייה, מדובר פה בתכנון, בהיתרים, סקרי קרקע, כל הדברים האלה.

הסטטוטוריקה היא במסלול טיל לממ"דים. אתה יכול לדלג על התכנון, הכל, יש מסלול ירוק.

זה נכון כמעט לגמרי. קיבלנו ממנהל התיכנון הוראת שעה בעצם לבניית מרחבים מוגנים גם במוסדות חינוך. זה לא תופס על הכל. זאת אומרת, יש לה מגבלות. לצורך העניין, מעל שתי קומות אי אפשר.

למה לא שמים מיגונית?

חברים, הבן אדם באמצע לדבר, אני לא מבין.

זה תופס ב-70% מהמקרים, ובאמת מאפשר לנו מאוד. זאת אומרת, אפשר לקבל אישורים, תוך שבועיים-שלושה אנחנו מקבלים סוג של כן את ההיתר. עדיין יש לתכנן, עדיין יש לעשות בדיקות מעבדה, סקרי קרקע, כי בסוף זה פרויקט בינוי. יש פה שלבים. ואני אומר לכם, זה מתנהל מאוד מאוד מהר.

יוני, האם פיקוד העורף הגיש, או משרד החינוך הגישו איזושהי תוכנית למיגון כולל של כלל מוסדות החינוך, ממעונות עד גנים, מעבר לתקנת המיגונים?

אנחנו עשינו מיפוי במחוז שלנו על כל פערי המיגון, והעברנו את כל הנתונים האלה למכון המחקר של הכנסת. כולל גנים, כולל הכל. יש לנו טבלה כמה פערים יש לנו. כדי להגיע לתקנים, פיקוד העורף, מה שמסביר עכשיו חברינו, קיבל מנדט ותקציב למגן רק 0-9.

הוא לא קיבל שום תקציב נוסף מעבר ל-0-9. הוא מציג כרגע מה הסטטוס, כמה זמן זה לוקח וכו'. אבל עדיין, יהיו פערי מיגון, והשאלה מי אמור לממן את זה, אני כמי שאחראית על מערכת החינוך, המשאלה שלי שכל המוסדות, שנסגור את כל הפער הזה בהזדמנות הזאת ולא נחכה לאיזה אירוע נוסף. אבל אין לנו את התקציב הזה.

ואם המדינה תקבל החלטה שאנחנו נקבל תקציב ואנחנו נוביל את הפרויקט הזה של המיגון בבתי הספר, אנחנו נעשה את זה מחר ובריצה. זה הכל.

זה פשוט לא ייאמן איך הילדים שלנו מופקרים במשך שנה, לימודית, רגשית.

חברים, לא יעזרו ההתפרצויות האלה. שלומית, בבקשה.

אני מתנצלת שנכנסתי באיחור, היינו בדיון אחר פשוט במקביל. כמו שד"ר אורנה שמחון אומרת, וגם יונתן מפיקוד העורף, בסוף צריך החלטות ממשלה ותקציבים כדי שאפשר יהיה לממש את השאיפה המאוד בסיסית, שהילדים ביישובים המפונים והלא מפונים, יוכלו לקיים איזושהי שגרת למידה.

האם הוגשה לממשלה תוכנית, הצעה להחלטת ממשלה שתכלול, כולל צפי תקציבי של המיגון? ולגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד.

אנחנו עובדים עליו היום. צריך להבין שיש כמעט 360 מוסדות חינוך ב-0-9.

כשאת אומרת 360, זה כולל מעונות וגנים?

ממה שאני מכירה, זה כולל מעונות וגנים. 156 מתוכם ביישובים המפונים.

אז מה העלות? אני שאלתי האם יש תוכנית כזו ומה הצפי התקציבי.

אנחנו מדייקים את זה בימים אלה. ביום חמישי אנחנו יושבים עם ד"ר אורנה שמחון, אנחנו עובדים על הדיוק ועל ההגעה בדיוק לנתונים האלה של מה צריך. צריך להבין שההחלטה – 1786, היא לא כוללת סעיפי מיגון, אוקיי? וגם בהחלטה הבאה, היא לא כוללת סעיפי מיגון. זאת החלטה נפרדת.

זה אומר שהחלטות הממשלה לא מכירות שיש בעיה של מיגון בצפון. זאת בעיה קטנה. 1786 זה ממאי, ההחלטה הנוכחית זה מאוקטובר.

מעבר למיגון שלומית, איפה אנחנו אוחזים בכל מה שדיברנו בשולחן עגול?

העיקר פתחו בתי ספר. שההורים יביאו את הילדים משמונה עד 12, וההורים לא יתפקדו.

תודה רבה, הנקודה הובהרה. שלומית, איפה אנחנו אוחזים מעבר לפערי המיגון? מה שעלה בשולחן העגול, ממענה רגשי ואותה תוכנית שהוגשה על ידי משרד החינוך.

אז צריך להגיד שבאמת גם בשבוע האחרון נפתחו יותר, אני לא יודעת להגיד בכמויות, אבל יותר ויותר מענים חינוכיים, כולל גם הסעות ולימוד ביישובים עצמם. אני בטוחה שיידעו להגיד את זה טוב ממני משרד החינוך. אין לי עוד דברים לחדש בהיבט הזה, אבל אנחנו כן מתייחסים לזה ועובדים על זה שזה יהיה כתוב בבירור, ההחלטה הבאה. שיהיו לזה מענים.

מה הצפי? מתי ההחלטה הזו צריכה להגיע לממשלה?

אני לא יודעת להגיד, אני יודעת שאנחנו ביום שני הולכים לשבת על זה עם השר החדש ונראה מתי.

אז בואו נתחיל מההתחלה כי יש שר חדש. אפשר להגיד איזה משהו דקה?

לא. יבגני, בבקשה.

אני נרשמתי וחיכיתי בסבלנות.

בסדר, הרבה נרשמו. מה לעשות? יש זמן קצוב לוועדה. כמו שאתם אוהבים שאני מתחיל בזמן, אנשים גם אוהבים שאני מסיים בזמן. קונסטנטין, בבקשה, אחרון הדוברים.

תודה לחבר הכנסת סובה, וגם כמובן ליו"ר הוועדה על האפשרות להגיד. שני דברים. לגבי מיגון: עלות ממ"מ, זה לא רק מרכז מכובד של מחקר של הכנסת, זה גם ממ"מ – מרחב מוגן מוסדי. עלות 220,000 שקל, נייד.

אני עכשיו בקריית אתא, המעון שלי לא עובד מכיוון שאין לי ממ"מ. אני מוכן לבקש הקצבה, תקצוב, תרומה, תנו לי רק 230,000 שקל ומחר אני מחדש פעילות. אז אני מקווה שבישיבה הבאה, אני אבקש שוב לקנות במקום איפה שאני אקבל את התקצוב.

דבר שני. לגבי שולחן עגול, אנחנו נצטרך לנסוע לתלפיות בירושלים, יש שם הרבה חנויות רהיטים, מכיוון שאנחנו צריכים כמה שולחנות עגולים. למשל, אנחנו צריכים שולחן עגול למשרד החינוך, פיקוד העורף, פיקוד צפון ועיריות.

מכיוון שלמשל ב-12 באוקטובר, 29 באוקטובר, 2 בנובמבר, כל פעם בשעה 21:00, 21:30, לפעמים 23:30, כל גורם מפרסם את הראייה שלו איך אנחנו צריכים להתנהג. למחר כלומר, לתחילת שבוע. אחד אומר אתם עובדים ליד מרחב מוגן. שני אומר אתם עובדים בתוך מרחב מוגן. שלישי אומר אתם בכלל לא עובדים. הרביעי אומר לשיקול דעתכם.

איזה שיקול דעת יכול להיות פה? והדובדבן שבקצפת, אתמול מפרסם משרד הסנקציות – משרד החינוך זה ד"ר שמחון; שר הסנקציות זה משרד החינוך אשר כותב לי – אתם צריכים לעבוד לפי הנחיות פיקוד העורף. ואם העירייה אומרת אחרת? למי אני צריך?

פעם, כשהייתי ילד, שאלתי את אבא שלי: מי יותר חשוב – ברז'נייב או סטאלין? ברז'נייב זה היה פוטין של אז. אז אבא ענה לי. תסבירו לי בבקשה מי יותר חשוב: עיריית חיפה שאומרת תעבדו? פיקוד העורף שאומר אל תעבדו? או פיקוד צפון שאומר תעבדו בתוך מרחב מוגן? איזה שולחן עגול יכול להיות פה? אין סנכרון בכלל בין הגורמים.

אז אולי תקבעו איזשהו גורם אחד שיגיד לנו מה לעשות, לא כולם, ואז אנחנו נעבוד או ליד מרחב מוגן שתיקנו. אני אגיד לכם, אני מאוד, איך לומר? חסר אונים. אני בן אדם אופטימי בדרך כלל, מי שעוסק בחינוך מוכר אינו רשמי בארץ, הוא לא יכול להיות לא אופטימי. אבל אחרי ועדות אני תמיד חסר אונים.

אתם לא מדברים על מעונות. כלומר, כשאתם מדברים על מעונות, אתם מדברים על מעונות מפוקחים. כל היתר לא קיים. אני רוצה להזכיר, מעונות מוכרים זה מקסימום 30% מן הילדים. כל היתר לא מוכר, כלומר באישור, אבל זה לא מפוקח. עליהם אף אחד לא מדבר.

יהיה לנו דיון מעקב על זה. הנה, היו"ר אומר שיש לנו דיון מעקב בנושא הזה. שמענו את עמדתך והיא הושמעה וטוב מאוד שאתה השמעת את הדברים החשובים האלה.

אז שתי נקודות. אחת זה סנכרון, שתיים, למי לבוא לקבל כסף בעבור מרחב מוגן מוסדי. תודה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים. הוועדה שולחת תנחומים למשפחת המורה, ספאא קט עואד, שנהרגה במטח הטילים בשפרעם.

הוועדה רואה לנגד עיניה את טובת הילדים בכלל, ובצפון בפרט, ושל היישובים הלא מפונים, ואת הדאגה לשלומם ולביטחונם.

הוועדה מביעה הערכה למשרד החינוך על הקשב לתושבי הצפון שלא פונו, תוך מתן מענה לצרכים הייחודיים שלהם, אך יש עוד פערים רבים וחייבים להשלים אותם.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לדאוג לתוכנית צמצום פערי הלימוד ומתן מענים רגשיים לתלמידים בכלל, ותלמידי הצפון הלא מפונים בפרט.

הוועדה ממליצה לייצר מנגנון תמרוץ למורים שילמדו ביישובים הלא מפונים, ולהקים מרכזי למידה לתגבור ולצבוע תקציבים ליישובים הלא מפונים.

הוועדה רואה בחומרה שמשרד הביטחון ופיקוד העורף לא העביר נתונים לממ"מ בנושא מיגון למוסדות החינוך.

הוועדה תדחוף החלטת ממשלה בנושא חינוך ביישובים הלא מפונים.

הוועדה תקיים ישיבה בנושא מתווה הקפסולות במעונות היום בצפון, והוועדה תקיים בזמן הקרוב מאוד, אני מקווה כבר שבוע הבא, דיון חירום בנושא מיגון במוסדות חינוך בכלל ובצפון בפרט.

אדוני, גם חינוך מיוחד, שהדיון יכלול גם חינוך מיוחד. התייחסות בבקשה גם לאנשים עם מוגבלות.

ברור, יכלול את הכל. ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 14:10.