פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
ועדת החינוך, התרבות והספורט
19/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 302
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ח בחשון התשפ"ה (19 בנובמבר 2024), שעה 10:35

היעדר שיבוץ בבתיה"ס לחניכי פנימיות הרווחה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
יוסף עטאונה

מאיר כהן

אילן שי - ממונה ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

צינה יואלי - מפקחת חינוך מיוחד, משרד החינוך

ריקי מורנו - סגנית מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

אפרת אדרי שרעבי - ראשת אגף בכירה חוץ ביתי (משפ') ילד/נוער והשמות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אורית נאור שטופר - מנהלת תחום חינוך וחינוך בלתי פורמלי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חוה ז'רסקי - מנהלת תחום טיפול פסיכוסוציאלי והשמות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכה נוי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אליהו מויאל - יו"ר, שדולת הנכים בכנסת

אבישי פריזדה - יו"ר, העמותה לקידום הפנימיות הטיפוליות והשיקומיות הישראל

מנחם גולדין - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

יעל ברק - ראש צוות, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

יפעת סלע - יו"ר, אמונה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי

ע' ג' - אימא לילדה

עמוס תמם - יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי

רויטל לן כהן - מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אתי דנן

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


היעדר שיבוץ בבתיה"ס לחניכי פנימיות הרווחה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, י"ח בחשוון התשפ"ה, 19 בנובמבר 2024, בנושא היעדר שיבוץ בבתי ספר לחניכי פנימיות רווחה, ישיבת מעקב. בפתיחת הישיבה, כהרגלנו ולצערנו, משפחות החטופים, יוסף, בבקשה.

שלום לכם, חבר כנסת. בדרך כלל אני אומר חברי כנסת, אבל עכשיו אלה רק השלטים. קודם כול, לפרוטוקול, שמי יוסף אבי יאיר אנגל, בן לניצולי שואה שעלו מיד אחרי בריחתו של אבי מצעדת המוות כדי להגשים את חלומם טרם המלחמה, להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. אבא של יאיר שנפל כחייל בשייטת 13 לפני 28 שנים והסבא של אופיר שחזר אחרי 54 ימים מהתופת שנכפתה עליו ביום השואה של 7 באוקטובר, כי לא היו מדינה וצבא שיגנו עליו ועל תושבי יישובי סובב ישראל באותן שעות.

אני יודע שיש כבר כמה מכם שדי נמאס להם מההופעה שלי ושל חבריי ממשפחות החטופים, לשמוע אותנו שוב ושוב קוראים להחזיר את החטופים. אבל אין לנו ברירה, אתם מקבלים את ההחלטות בגדול, אותן מוביל ראש הממשלה, מר הפקרה. חברי הכנסת, 410 ימים כש-101 ישראלים חטופים נמקים אי שם, 5-4 קילומטר מגבולה של המדינה כשהצבא הרס כמעט את כל הבתים, הרג אלפים, כולל מנהיגים של הארגון הקיקיוני, כפי שראש הממשלה מר הפקרה כינה אותו. ועדיין אין אור בקצה המנהרה של החטופים ושל משפחותיהם כאן בארץ.

רק לפני שבוע הצהיר שר הביטחון החדש כי החמאס חוסל כמו גם החיזבאללה ולא נשמעו הכחשות להצהרות האלה מאף אחד מכם, כך שכנראה ההצהרה נכונה. ואם כך, איפה 101 החטופים? ואיך זה שמדינת ישראל מופצצת ללא הרף כמו אמש והבוקר במרכז על ידי הארגון שהושמד, כדברי השר החדש, האחראי על הביטחון?

חברי הכנסת, והכוונה בעיקר לחברי הקואליציה שבידיכם לעשות את השינוי, משום מה אתם לא עושים כלום. מה צריכות נירה שרעבי ובנותיה שגופתו של בעלה יוסי עדיין זרוקה מתחת להריסות הבית שהצבא שלנו הרס לחשוב ולהרגיש למשמע הזוועות המתפרסמות בימים אלה מבית המשפט על הנעשה בלשכתו של מר הפקרה בירושלים? איך לא הבנתם מהחודש הראשון שנושא השבת החטופים כלל לא בתוכנית שלו? קריאתו של עו"ד סלונים לחילופים בשבוע הראשון אחרי 7 באוקטובר, שאמר וזעק, אם לא עכשיו, בהמשך יהיה כבר בלתי אפשרי.

בראיון השבוע עם צבי יחזקאלי, שגם הוא מבין לא מעט בפסיכולוגיה של החמאס, אמר את אותם דברים שטען עו"ד סלונים. ובמקביל, הודעת ואטסאפ שקיבלתי אני לטלפון שלי בשבוע הראשון למלחמה מעזה, הודעה שהועברה מיד לשירותי הביטחון ואחריה התבקשתי לחסום את המספר, וזה נוסח ההודעה שקיבלתי: "משפחה, זאת הודעה מאל קאסם, אופיר אנגל, הצענו לממשלתך חילופי שבויים, אבל היא לא קיבלה. זה המסר שלנו, שחרור כל השבויים הציונים בתמורה לשחרור כל האסירים הפלסטינאים. כדי לדעת מה מצבם של כל השבויים שלך, הישארו איתנו בקשר.", ושלחו כתובת מייל.

אך נראה שלמר הפקרה היו תוכניות אחרות, ואתם, חברי הכנסת מהקואליציה, גיביתם ומגבים אותו גם אחרי 410 ימים של גיהנום. עד מתי? עד מתי נשמע את ההיגד האבסורדי שאנחנו עושים הכול למען החזרת החטופים ורק החמאס מונע זאת. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את האמריקאים. החמאס שלדברי שר הביטחון החדש כבר חוסל, האם זו אמירה רצינית? חברי הכנסת מהקואליציה, הכול בידיים שלכם. השקיעו מעט יותר זמן בחשיבה יצירתית מה ניתן באמת לעשות למען החטופים, גם אם יהיה על חשבון דיונים בנושאים הרבה פחות חשובים בעת הזאת להם היום אתם מקדישים את זמנכם. אני מבטיח לכם שאחרי חזרת 101 החטופים לא תצטרכו לסבול אותנו יותר בכנסת. תודה.

תודה רבה. טוב, בפתיחת הדברים, בדיון הקודם, בסיכומי הוועדה ביקשנו שעד 1 בספטמבר, פתיחת שנת הלימודים, כלל תלמידי פנימיות הרווחה, תלמידי אומנה ועוד יהיו משובצים. הוועדה ביקשה לקבל נתונים לגבי כמה תלמידים בפנימיות עדיין לא משובצים, זה היה לפני 1 בספטמבר. הוועדה ביקשה מספר דרישות נוספות, מסלול ייעודי לרישום ושיבוץ תלמידים בפנימיות, אפשרות לקיום ועדות שיבוץ ואפיון מיוחדים, וביקשנו גם שהמשרד ישקול לתת לפנימיות אמצעים להפעיל כיתות קלט שיכינו את התלמידים לשיבוץ לבתי ספר, במיוחד לתלמידים של חינוך מיוחד. אנחנו נתחיל מהנתונים שנוכל להתבסס על תשתית עובדתית. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בבקשה.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב. תודה רבה, אדוני היושב ראש. שמי מיכה נוי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. לגבי מדיניות, בראש ובראשונה יש את חוזר מנכ"ל משרד הרווחה שנכתב בשיתוף עם משרד החינוך. החוזר הזה הוא מ-2016 ובו נאמר בצורה מפורשת שיש למצוא מסגרת חינוכית מתאימה לתלמיד בטרם השמתו במסגרת החוץ-ביתית. הדבר הזה כנראה לא בא לידי ביטוי בכל מצב, אבל את זה אנחנו נראה עוד רגע בנתונים כמובן.

הזמן המומלץ לפי משרד הרווחה לשיבוץ לבית ספר הוא כשבועיים, כדי שהתלמיד לא יצבור כל מיני פערים לימודיים וכל מיני קשיים רגשיים אחרים. לפי תשובות המשרדים שקיבלנו, שיתוף הפעולה נהיה יעיל יותר לאחר הדיון הקודם בוועדה, יש פגישות סדורות לתיאום ומציאת פתרונות, מנסים לצמצם את מספר התלמידים, שוב, נראה את זה עוד רגע בנתונים בשקף הבא, ועובדים על עדכון של חוזר המנכ״ל.

הנתונים נכונים לסוף שנת הלימודים תשפ"ד, סביב יוני-יולי. אגף בכיר חוץ ביתי שעובד בעיקר מול נוער בסיכון, אבל יש שם כמובן גם תלמידים שהם זכאים לשירותי חינוך מיוחדים, שם היו 47 תלמידים שלא שובצו לבית ספר. נעשתה עבודה על הדבר הזה והנתונים החדשים שקיבלנו בנובמבר, עכשיו, הם 17 תלמידים. משרד החינוך נתן לנו נתון של 18 תלמידים, יש איזשהו פער, אבל זה לא פער משמעותי.

כל ילד הוא עולם, אבל יחסית הפער הוא לא משמעותי.

בוודאי, אבל כן, בהקשר הזה. מנהל מוגבלויות, שעובד מול תלמידים עם קשיים גופניים יותר ואחרים, שם בסוף שנת הלימודים היו 25 תלמידים שלא שובצו, כשלאורך השנה היו כ-40. זאת אומרת הם כבר ירדו לקראת סוף שנה, והנתונים העדכניים הם ארבעה תלמידים מלבד.

לגבי האתגרים, השלכות של היעדר שיבוץ יוצרות מצב של קושי בהשתלבות והסתגלות, קושי בהדבקת פערים לימודיים בגלל שהם לא נמצאים בבית הספר וברוב הפעמים גם לא מקבלים איזושהי תמיכה מתאימה מאנשי מקצוע, יושבים בפנימיה ורואים את החברים שלהם הולכים לבית ספר, זה יוצר גם קשיים רגשיים והתנהגותיים בהקשר הזה.

ההשמה מתבצעת לאורך כל שנת הלימודים, מה שמקשה על המערכות להתמודד עם העניין הזה. לפני תחילת שנה, לפי מה שצוין בפנינו, יותר קל. זאת אומרת, זה גם מהווה אתגר הרבה פעמים, אבל בדרך כלל מצליחים יותר למצוא מקומות. אי ההתאמה באה לפעמים על רקע התנהגותי או רקע דתי, משתנה. מרבית התלמידים שהיו ללא שיבוץ, גם במהלך השנה וגם מה שקיבלנו עכשיו, הם זכאים לשירותי חינוך מיוחדים, ובחלק מהמקרים, במיוחד מול אגף בכיר דיור של מנהל מוגבלויות, סוגיית ההסעות באה לידי ביטוי. קושי למצוא הסעה, מלווים וכן הלאה, ובגלל זה הם נשארים בפנימיה.

אוקיי. לפני שאני עובר למשרד, חברי הכנסת רוצים להגיד משהו? קינלי, בבקשה.

כן, אדוני, תודה רבה על קיום הדיון הזה. אני אציין גם לטובת הנוכחים שמחר יתקיים דיון בוועדת העבודה והרווחה, לצערי, חמישה חודשים אחרי שהצעת החוק עברה בקריאה טרומית ההצעה מגיעה לוועדה. אומנם הייתה פגרה בשלושה מתוך החודשים, ועדיין בפיגור גדול.

הנתונים שמציג כאן מרכז המחקר והמידע תואמים את מה שאנחנו מכירים, ובעיקר את האתגר של האירוע הזה, כי זה פשוט אירוע מבוזר. יש פה שני משרדי ממשלה שלמדו לעבוד דווקא אחד עם השני, אני חייב לומר, בעבר המצב היה הרבה הרבה יותר גרוע מבחינת הקשר בין המשרדים. העניין הוא שיש פה צלע שלישית ומאוד קשה להתמודד עם הצלע השלישית הזו, ואלה הרשיות המקומיות. יש 257 רשויות עם אזרחים בישראל, לכל אחת יש מחלקת חינוך, בחלק גדול מהן יש פנימיות רווחה ואומנה. אני אומר בסוגריים, רוב ראשי הרשיות שדיברתי איתם על האירוע הזה אומרים, לא בהכרח שאלו אותי אם לפתוח פנימיית רווחה או אומנה, אבל רובם הגדול מרגישים מחויבות ברגע שיש להם פנימיה כזו לשבץ ילד.

סיפרתי את חוויותיי האישיות כראש מנהל חינוך שיש בו מאות אלפי תלמידים, אלפי תלמידי הרווחה והאומנה בירושלים היו חלק מהאחריות שלי, זו הייתה תפיסת האחריות. אבל התפיסה הזו, להבנתנו, לא מעוגנת בחוק. למרות זאת, 90 ומשהו אחוז מהתלמידים משובצים.

במשפחות האומנה כמעט 100%.

כמעט 100%. אני חושב שאולי באמת המוקד בפנימיות, ויש פה, גם אני מטפל, ונשמע עוד מעט כמה פנימיות ספציפיות. הסוגיה היא כמובן לא הפנימיה, אלא הרשות שהיא נמצאת בה ומאפיינים ייחודיים. ובואו נזכור שגם בתחום החינוך המיוחד יש לנו תפיסה על-אזורית בישראל, כי רוב הרשיות, שוב, להבדיל מירושלים, לא יכולות בהכרח לפתח את כל המענים.

ולכן מה שהצעת החוק הזו באה, זה לפתור את הדבר הזה, קודם כול מבחינה חקיקתית, ולהבהיר, שוב, זה נועד לקצה, אבל גם בקצה צריך לטפל, שלא יכול להיות מצב שברגעים מסוימים יש עשרות ילדים לא משובצים, ולא יכול להיות מצב שבו אין תפיסת אחריות מכלילה ל-100% מהרשויות בישראל שאומרת אנחנו מחויבים למצוא פתרון. וברגע שזה יהיה, אני מקווה שאנחנו נתקדם קדימה, אנחנו יודעים שגם לחקיקה יש את המגבלות שלה, כי בסוף, בסוף אנחנו רוצים אנשים עם רצון טוב שירצו. אבל אני אומר, היום כשמשרד החינוך והרווחה מדברים יותר, מסונכרנים יותר, זו בהחלט התקדמות. אנחנו צריכים את כל 257 הרשויות מחויבות על פי חוק בשיבוץ והשמה של ילדי פנימיה ואומנה ואני מקווה שאתה הלקונה הזו נפתור בהקדם מבחינה חקיקתית. תודה.

אפשר להגיב? קודם כול, אני מצטרפת לכל מילה ומילה ופסיק ונקודה של חברי חבר הכנסת קינלי. ואני יכולה לומר בצורה מאוד ברורה שקראתי את חוזר המנכ״ל וזה נחמד שזה כתוב, הנייר סופג הכול, אבל לומר שלא יוציאו ילד מהבית עד שתהיה לו מסגרת לימוד זה נחמד, אבל בפועל המציאות היא שונה לחלוטין. הם מוציאים ילדים מהבית בלי שיש להם מסגרת לימוד והשבועיים הופכים לחודשיים, וחודשיים הופכים לארבעה חודשים, וזה באמת משהו שהוא בלתי נסבל.

נכון, שוב, שזה בקטנה, ארבעה ילדים, חמישה ילדים, אבל כמו שאמרנו, כל ילד הוא עולם ומלואו. היו פה בדיון הקודם נדמה לי מהפנימיה החוץ ביתית בעפולה, ודיברתי שם עם הילדים, גם עם הילדים, הם היו פה. ואתה רואה ילדים, כמו שאמרנו, דווקא אלה שהכי זקוקים למסגרת, דווקא אלה מהחינוך המיוחד, בין אם זה נפשי, כל רקע שהוא, דווקא הם נותרים בלי מענה. וזו באמת הזיה.

כלומר, חייבים פה לגמרי את הרשויות המקומיות, אני לא יודעת אם ראש עיריית עפולה נמצא פה או לא, אבל באמת הוא צריך לתת פה תשובות. כי ככל שאני יודעת, אבל אולי אני לא יודעת את העובדות ולכן מתקיימת הוועדה, זה שיש מקומות, לא מקומות לימוד שאפשר להכניס לשם את הילדים או את הילד הספציפי והוא לא נמצא במסגרת הזו, ולכן אנחנו פה כדי לשמוע תשובות. תודה על הדיון, חשוב ביותר.

אדוני היושב ראש, אני רוצה רק להאיר פן אחד. במתח או בדילמה שיש בין להוציא ילד מבית בסיכון או חסרה לו מסגרת, תמיד העדיפות היא להוציא את הילד מהבית. אני רוצה שתבינו, כשמקבלים החלטות, אנשי הרווחה, אתה מגיע לתוך בית ואתה רואה שהילד נמצא בסיכון כאן ועכשיו, אתה לוקח אותו ומאיע אותו משם, זה הדבר הראשון. לכן הנתונים האלה הם נתונים טובים, אני רוצה שתדע, אדוני היושב ראש. אני הייתי בשנים שהנתונים היו הרבה יותר, זה שיפור משמעותי, ומבחינתי, כל הכבוד לשיח. התחלנו שיח ב-2021, שני משרדים, אחד מנסה לכופף את השני, בסופו של דבר, לטובת הילדים יש שולחן עגול שעובד יפה מאוד.

אבל אני לא בטוח שאנחנו צריכים להשית את זה רק על ראשי הרשויות. אני אומר לכם, בזמנו אני ביקשתי מהאוצר, תעבירו למשרד, תנו שיפוי, אני לוקח את זה עליי, משרדים יודעים לעבוד יותר טוב מאשר רשויות. יש רשויות עניות שאתה תבוא לראש העיר והוא יגיד לך, תשמע, ההסעה הזאת עולה לי 20,000 שקל בחודש.

זה לא עולה לו כסף אפילו. הרשות משופה 100% על ההסעה של הילדים.

לא תמיד, לא נכון. ישבו אצלי ראשי רשויות שאמרו, אתה אומר שזה משופה, אני לא מקבל כסף כאן ועכשיו, לי אין כסף לשלם. לכן צריך בחוק, אני לא יודע, לא קראתי את החוק, זה החוק שלך, צריך להיות מאוד מאוד מדויקים בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית ולסמן בהגדרה מי אחראי לזה. כי אם אתה לא מסמן מי אחראי ומשאיר את זה פתוח, שום דבר לא יקרה.

גם האחריות, תלוי איזו אחריות. יש אחריות - - - ויש אחריות בפועל להקים - - -

חבריה, אני חייב להגיד לכם שהכול זה כסף. תפתרו את - - -

אני חולקת עליך.

אני אומר לך, כשבא ראש רשות ואתה אומר לו, תשמע, בפנימיה יש מישהו, תקלוט אותו. הוא אומר לך, תראה, אני רוצה לקלוט אותו, אתה תשלם לי את ההסעות. כי אם לא תשלם לי את ההסעות שלו, אם זה אחד שדורש הסעה, אני לא אקלוט אותו.

הדבר השני, לפעמים מדובר בילדים מאוד מאוד מאוד מורכבים, מאוד. אנחנו יכולים לשבת כאן ולחוקק, וילד כזה נכנס לתוך בית ספר ביישוב, מפרק את היישוב, מפרק את בית הספר, מפרק את בית הספר. והמנהל וראש הרשות מתחילים להיות בדילמה גדולה, בריב עם ועדי ההורים. זה לא סיפור קל. לכן עדיף לשבת על החוק ולכוון אותו ולהפוך אותו למדויק מאוד, שמחלק ומגדיר את האחריות, ואז זה הרבה יותר נוח.

אבל אני חייב להגיד, אני לא הכרתי את הנתונים שראיתי עכשיו, זה מדהים. חבריה, היו שנים שהיו מאות ילדים באמצע השנה לא משובצים, מאות ילדים. עכשיו, זה לא רק מה שזה עושה בפנימיה, זה מה שעוזר למשפחה. כי גם שההורים שולחים את הילדים לפנימיות, עדיין יש להם אחריות, עדיין כשהם שומעים שהילד חצי שנה לא משובץ, זה מפרק את המשפחה, לא כולם אין להם עורף משפחתי. ילדי פנימיות, רובם הגדול יש להם עורף משמחתי, אבל הוא מתקשה.

תודה, אני יוצא מכאן אופטימי, אני הולך להתקשר למרגי ולהגיד לו מילה טובה. באמת, כי זה שירדו ל-17 בארבעה, זה מדהים.

שיתוף פעולה, באמת מאז הוועדה האחרונה בין שלושת הצלעות, רשות מקומית, רווחה וחינוך, באמת ראוי להערכה.

מצוין, טוב מאוד. הצלחה גדולה.

משרד החינוך, בבקשה.

עו"ד אילן שי ממשרד החינוך, אני רוצה להתייחס לנקודה אחת שעלתה בדברים של חבר הכנסת מאיר כהן. יש מכוח חוק הסעה בטיחותית, מדובר רק בהסעות של תלמידים עם צרכים מיוחדים. מכוח חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, עודכן בשנת 2008 צו הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות שהראו השתתפות של רשות שולחת, שבו הוסדר רק נושא השתתפות בליווי.

הייתה אז פנייה ספציפית של רשות מקומית לגבי הוצאות הליווי ובצו נקבע לגבי תלמידים שנשלחו להשמה חוץ-ביתית, תלמידים עם צרכים מיוחדים שצריך להסיע אותם למוסד החינוך, שיש חובה לרשות ששלחה אותם להשתתף בהוצאות הליווי. בשעתו לא הוסדר הנושא של ההסעות, של החובה להשתתף בהוצאות של הסעות. הרבה רשויות מקומיות כן משתתפות למרות שלא נקבעה חובה מפורשת. לאחרונה הייתה שוב פנייה, שוב זו הייתה אותה רשות מקומית, לגבי הצורך להשתתף בעלויות של ההסעה עצמה ואנחנו נטפל בזה.

זאת רשות חזקה?

זו רשות לא מהמאוד חזקות ולא מהמאוד חלשות.

אבל אמרת שיש חוק וצו שכן מחייב אותם.

הצו מחייב רק להשתתף בהוצאות של הליווי.

לא של ההסעה עצמה.

לא של ההסעה.

אילן, אני רוצה להציע משהו ברוח דבריו של חבר הכנסת כהן. נשמע פה עוד מעט כמה דוגמאות, אבל אני חושב שבמקרים מסוימים, ברשויות חלשות, כשמזהים שהבעיה היא כלכלית, צריך להיות מענה במשרד, אני מדבר על משרד החינוך, בדמות, נקרא לו שיפוי חריג. אפשר לייצר את זה באמצעות ועדת חריגים, יש כל מיני דרכים לעשות את זה. בירוקרטיה, אני יכול - - -

סוציו-אקונומי שלוש ומטה.

למשל.

אני ידעתי לשלם את זה במשרד הרווחה בלי שום תקנה, בלי שום תקנה.

יפה. אם כך, אני אומר לך, שוב, כי היות ואני חושד שבחלק מהמקרים זה החשבון, לרשות חלשה 20,000 שקל בחודש כפול 12 חודשים, ולפעמים גם יש שיפוי לבית ספר, צריך לומר. כי נגיד את הפער של תשלום שכר הלימוד במקומות שיש אף אחד לא משלם ואז עושים חשבון ופתאום מנהל הפנימי אומר, לילד כזה אין לי מקום, לעומת זאת ילד אחר יהיה לי מקום, מקרה אמיתי.

אתם צריכים, זה לא כסף גדול, זה כסף, אני מעריך, של מיליון-שניים בודדים בשנה. אבל שהסיפור הכלכלי לא יהיה מצור, כי אירוע כזה, מספיק שהרשות גוררת רגליים, הרי מה שראינו פה הוא ממוצע, ממוצע הוא תמיד מטעה. יכול להיות שיש ארבעה ילדים, אבל אחד מהם נמצא שלושה חודשים, הממוצע הוא עדיין שבועיים. לכן אני אומר, אני חושב שצריך להיות פה כלי במשרד החינוך, אם יש את זה ברווחה, בוודאי שצריך להיות את זה בחינוך, של סוג של אוטוריטה שיכולה לאשר שיפוי חריג לרשות חלשה עם הגדרה של נגיד שלוש ומטה.

שזה יהיה דיפרנציאלי.

כן, כן, לגמרי, לעזרה למקרה קצה. זה בעיניי מאוד נכון וזה פשוט פתרון. אסור לזלזל בכמה עשרות מקרים כאלה בשנה. כי כשילד יושב בבית, אני ליוויתי פנימיה בקיבוץ סעד, היא הייתה מפונה וחזרה לא מזמן, חבר הכנסת כהן מכיר אותה, כשהאירועים האלה, רק על האירועים האלה, אתה מבין? זה לפעמים רק על הכמה שבועות שאין פתרון כי בית הספר גורר רגליים, זה ילד שחודש היה בפנימיה ולא היה לו בית ספר, זה עולם ומלואו מבחינתנו.

בבקשה, צינה.

אני ריקי מורנו, אני סגנית מנהלת אגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך. קודם כול, המשרד רואה חשיבות רבה בדאגה לתלמידים בהשמה חוץ ביתית. חשוב לנו לציין שבאמת השיבוץ הוא בסמכות הרשות המקומית ובכל רשות יש גם קב"ס מטעם המשרד ואנחנו עובדים בשיתופי פעולה מאוד מאוד צמודים עם משרד הרווחה ועם הרשות על מנת באמת לדאוג לשיבוץ של כל ילד וילד במקום המתאים לו.

באגף שלנו משובצים ילדים בחסות הנוער, במוסדות חסות הנוער של הרווחה, הם מקבלים שם שירותי השכלה של תוכנית היל"ה, כ-1,000 תלמידים כאלו שבסיכון בהוצאה חוץ ביתית. הם מגיעים אלינו תחת צווי בית משפט ולכן כל ילד וילד מקבל את השיבוץ שלו ואין ילדים שנמצאים בפנימיות ללא שיבוץ, בעניין הזה.

צינה יואלי, משרד החינוך, אגף חינוך מיוחד. אני רוצה להתחיל את דבריי ולחזק את הנאמר פה, שקיים שיתוף פעולה הדוק ממש בין המשרדים, משרד הרווחה ומשרד החינוך, ויחד עם השלטון המקומי, ואני חושבת שהדברים שנאמרו כאן מדברים בעד עצמם. אני רוצה להוסיף עוד נתון לגבי הנתונים שהוצגו. כיום יש 5,000 תלמידים בהוצאה חוץ-ביתית שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים, כשפתחנו את שנת הלימודים תשפ"ה רק עם שלושה תלמידים לא משובצים. שאם מדברים על אחוזים, זה 0.06% מכלל התלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים.

ציינו את זה.

אני יודעת, אני רוצה להדגיש ולהוסיף גם את הנתון על פתיחת שנת לימודים. תן לי בבקשה לסיים ואחר כך תוכל.

תכף, אבישי, אתה גם רשום, כולם רשומים.

בנוסף, אני רוצה להדגיש פה את המורכבות הרבה שיש בשיבוץ תלמידים שנקלטים בהשמה חוץ ביתית במהלך השנה. אתם מכירים את הנתונים של תלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים ואת הגידול בכלל שיש בתלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחדים. וכשתלמיד נקלט באמצע שנה, מאוד מורכב למצוא לו באופן מיידי מסגרת מתאימה כי הרבה פעמים המסגרות כבר מלאות ואנחנו מסייעים לרשויות המקומיות בשיתוף, עוד הפעם, עם משרד הרווחה, כדי למצוא מענה גם לתלמידים האלו.

לנתונים שהוצגו עכשיו לגבי המספרים של תלמידים לא משובצים, אני חייבת להגיד שחלק גדול מהתלמידים כבר נמצאים בתהליכי שיבוץ מתקדמים. שכבר נמצאה מסגרת, מחכים לסגור עוד דברים בירוקרטיים, כך שאני מניחה שגם לתלמידים אלה ימצא שיבוץ בהקדם.

כשאת מדברת על תהליכים בירוקרטיים, הסעה יכולה להיות גם חלק מהשיקול?

אני לא דיברתי על הסעה, כי לפעמים נמצא שיבוץ, אבל התלמיד לא מתחיל את הלימודים בגלל גורמים שקשורים בהסעה שמעכבים את תהליך ההתחלה של השיבוץ.

כשאת מדברת על גורמים, מה? רשות מקומית?

כן, הרבה פעמים צריך להעביר דברים בירוקרטיים שקשורים בלהעביר בקשות שיבוץ, ולחתום על הטפסים הנדרשים, לפעמים התהליכים האלה גם לוקחים זמן. לגבי תהליכים שנעשים, מבחינת מטה משרד החינוך, אנחנו מטפלים ברמה לוקאלית במקרים פרטניים שמגיעים למטה, כשאני חייבת להגיד שרוב המקרים נפתרים במחוזות ובכלל לא צריך את התערבות המטה. אנחנו מטפלים במקרים לוקאליים ורואים, הנתונים מדברים בעד עצמם.

דבר נוסף, יחד עם הרשויות המקומיות אנחנו מסייעים לרשויות למצוא, לאתר את אותן רשויות שיש שם מורכבות בקליטת תלמידים שמגיעים מהשמה חוץ-ביתית ואנחנו בונים תוכנית אסטרטגית משותפת למשרד הרווחה, שלטון מקומי, רשות מקומית ומשרד החינוך כדי באמת לתת מענים לתלמידים האלה גם בעתיד. ואנחנו התחלנו בפגישות מסודרות, שוב, שלטון מקומי, משרד הרווחה, משרד החינוך, כדי לדייק את הנהלים והמענים ואחר כך להוציא עדכון בחוזר מנכ״ל. זהו, תודה.

תודה רבה, צינה. אבישי, בקשה, יו"ר איגוד הפנימיות.

היי, בוקר טוב, שמי אבישי פריזדה, אני יושב ראש העמותה למען פנימיות הרווחה. אנחנו מייצגים את כלל פנימיות הרווחה, באמת כ-6,500 ילדים בכל הארץ. אני רוצה להתחיל קודם כול בתודה לאדוני היושב ראש על דיון המעקב וגם למשרדי הממשלה ולמרכז לשלטון מקומי משום שבהחלט אנחנו במצב יותר טוב ממה שהיינו בקיץ ומצב טוב ביחס לשנים האחרונות, ואני כבר כמעט 20 שנה בעולם הפנימיות.

יחד עם זה, אני רוצה לצד הנתונים להגיד מה המצב מכאן קדימה. ילדים שיקלטו מחר ובשבוע הבא ובעוד חודש בפנימיות, ויש הרבה כאלה, רק במערכות שאני מנהל בעצמי יש לא מעט כאלה, סביר שלא יהיה להם בית ספר. והנתון הזה הוא מצד אחד משמח כי חל שינוי, מצד שני, אם לא יקרו הדברים, ותכף אני אגיד מה הם כמו שאנחנו רואים אותם, לצד המאמץ הפרטני אנחנו נעמוד בקיץ הבא עם אותם מספרים.

כן, אבל אנחנו יודעים שבניגוד למקום מסודר ולעיר מסודרת ש-1 בספטמבר נפתח ותוך שבועיים פותחים, אנחנו יודעים שפה זה - - -

נכון, בהגדרה זו הציפייה של המשרד ואנחנו גם גאים בזה, על קליטה בחירום. הרבה פעמים מאחורי כל כותרת בעיתון מסתתרת הפניה דחופה ואנחנו נמשיך ונעשה את זה ונמשיך גם להיות גאים בזה. יחד עם זה, לצד הבעיה הפרטנית הספציפית שעודנה יש, הצטמצמה, וילדים שעולמם השתנה בזכות הדבר הזה, אני חושב שאנחנו צריכים גם לעסוק בחלקים המבניים ולראות איך אנחנו נותנים גם להם פתרון.

כי שאלת, אדוני היושב ראש, כן, יש ילדים ששבועות ארוכים וחודשים ארוכים לא הולכים לבית ספר כי רשות X מתכתשת עם רשות Y על טופס השיפוי להסעה. דברים שהם בלתי נתפסים. יש ועדות איפיון ושיבוץ שמתעכבות בגלל כל מיני סיבות, לא כי מישהו רע, הוויכוחים הכי קשים זה כשכולם צודקים, ובמקרה הזה כולם צודקים. אבל יחד עם זה, ילד שנשאר בפנימיה כל כך הרבה זמן, ילדה שנשארת, כמו שאמר חבר הכנסת כהן, אחרי שהיא יצאה מהבית, אחרי שההורים שלה הסכימו להוצאה הזאת או שבית משפט הורה על ההוצאה הזאת, ולא הולכת לבית ספר, זה סדק שבחלק מהמקרים, צריך להגיד, בלא מעט מקרים שאני מכיר אישית, הובילו בסוף או להחמרה במצב או נשירה של הנערה, לא הביתה, אלא למסגרת יותר קשה.

והוועדה אז קראה למשרדי הממשלה לעניין הפתרונות המבנים והם חייבים להתרחש. אחד זה הנושא של כיתות קלט. אני לא מחפש להפעיל את זה, מבחינתי שמשרד החינוך יפעיל את זה, אבל כשילד נכנס לפנימיה, נקלט, מתמקם בחדר שלו, ניתן לו עוד יום הסתגלות ולמחרת הוא חייב שגרת לימודים ככל ילדי ישראל, גם בהיבט החינוכי וצמצום פערי הלימוד, אבל גם בהיבט הטיפולי חברתי התקדמותי שלו.

הדבר השני הוא אותו מסלול ייעודי לחניכי פנימיות. כמו שאמרנו כולנו קודם, בהגדרה יקלטו ילדים לאורך כל השנה, בהגדרה אני אדע מי הילדים שבפנימיה מתחילים את 1 בספטמבר באמצע עד סוף אוגוסט, לא לפני, כי זאת דינמיקת ההפניות. ומשרד החינוך, יאמר לזכותו, נערך מסודר, נערך מקודם, רוצה לדעת במאי מה התקנים וכמה ולמה ואיפה צריך כיתה ולא צריך כיתה. ויכעסו אלינו בצדק, כמו במיון, למה באת ולמה באת עכשיו? אבל באתי כי אני חייב שהילדים האלה ילמדו ובאתי עכשיו כי הם עכשיו הגיעו אליי. והנושא הזה של מסלול ייעודי לשיבוץ שלהם, מסלול ייעודי לאפיון והזכאות הם דברים שאנחנו חייבים לטפל בהם, אחרת, אם לא נייצר את זה בטווח ארוך, אני משוכנע שנחזור - - -

תפרט בבקשה, אני רוצה להבין. תביא דוגמה.

אני אקח רשות, לא אגיד שם רשות, אבל רשות חזקה אפילו, לא רשות שה-20,000 שקל ימנעו ממנה. אבל מבחינתה, כשאני מגיע בחודש נובמבר, כשרכזת החינוך של הפנימייה מגיעה בחודש נובמבר לעירייה, כבר המשחק נגמר, הם מגיעים כשמנקים את האצטדיון. ומסתכלים עלינו בחלק מהמקרים במבט כזה של מאיפה הגעת, אין לי אפילו מה לעשות. חלק מבתי הספר - - -

אתם מרגישים את זה בראשון לציון?

אנחנו מרגישים את זה בראשון לציון, מרגישים את זה בעפולה, מרגישים את זה בעמק חפר.

אני שואל.

כן, כן, כן.

ברור שכיוונת.

אדוני שואל, אבל גם מכיר את המטריה מכל הכיוונים. אני אזכיר לאדוני, ילדה שהוא פגש בביקור בפנימיה בראשון לציון, שאם אני זוכר, עד היום השיר שלה מונח במשרדך.

נכון. איך זה נקרא? מקום נהדר.

פנימיית אורנים. והילדה הזאת, היא תיארה לך מגוף ראשון את החוויה שהיא מחכה חודשים ארוכים. וכולם צודקים, זה נכון, אבל אותה ילדה, תודה לאל סיימה ועשתה גם שנת שירות אחר כך.

אותה ילדה, אם רק ראש העיר היה שולח מורה לספרות לפגוש אותה, היא הייתה מקבלת אותה בעשרים ידיים. אגב, זאת ילדה שכתבה נהדר, עם יכולת כתיבה יוצאת מן הכלל. יופי, אני שמח.

ואנחנו רוצים להבטיח שזה לא יהיה תלוי רק במזל או במה קרה באותה כיתה, באותה שנה או באותו בית ספר, וכל מה שמשרד החינוך אומר, אני מסכים איתו ואני שותף שלכם. יש אכן בעיה ויש אכן אינפלציה של חינוך מיוחד ויש אכן רשויות, אבל לילדים שלנו אין זמן. ילד או ילדה שמגיעים בגיל 15-14 לפנימיה, יש להם שנים בודדות במקרה הממש ממש טוב לעבור מטמורפוזה קיצונית בין הנקודה שבה הם הוצאו מהבית לאיפה שאנחנו רוצים שהם יהיו, מי לצה"ל, מי לשירות לאומי, מי לסידורים אחרים. ובית הספר הוא מרבית שעות הערות, ואם אנחנו לא נמצא לזה פתרון ארוך טווח, אנחנו נהיה בסוף שנה עם אותם מספרים ועם אותה הפתעה.

ולכן אני חושב שיכול להיות שהיום אלה שלוש רשויות ספציפיות ובשבוע הבא אלה רשויות אחרות, ולכן הבעיה היא מבנית, והפתרון הוא מבני. אנחנו נמשיך לקלוט את הילדים שמדינת ישראל צריכה שנקלוט לאורך כל השנה, גם אם כתוב אחרת בחוזר המנכ״ל, גם משרד הרווחה שותף לתפיסה הזאת, השר, ראשת האגף אפרת אדרי שרעבי וכל הצוות שלה. אין מקרה שילד נשאר בלי מענה ונעשה הכול כדי שזה גם ימשיך להיות.

אבל חייב להיות, ואני באמת אמפטי ומבין את הקשיים, לא חושב שמישהו ליבו גס באירוע הזה, ולכן הפתרון חייב להיות מבני וצריך להיות גם, וזו אולי הבקשה האחרונה - - -

מה אתה מציע כשאתה אומר פתרון מבני? מה אתה מציע?

שיהיה גורם, רשות, ועדה משותפת, טלפון, בן אדם אחד שהוא הכתובת.

גורם מתכלל.

גורם מתכלל, בדיוק. כי היום, אני מבין שאומרת צינה, "אבל ההסעות זה לא קשור אליי", לא כי היא לא רוצה שזה יהיה קשור, אם היא הייתה יכולה ללחוץ על הכפתור, מזמן היא הייתה עושה. אבל אני כבר עברתי את ששת מדורי הגיהנום ונתקע במדור גיהנום אחר. או שאומרת רשות, אין פסיכולוגים לוועדת האפיון והשיבוץ בספטמבר ואוקטובר חגים, נקבע אקספרס לתחילת נובמבר. אני מבין, אבל אני חייב גם פתרון אחר שהוא פתרון מערכתי לעניין הזה משום שהילדים מכל אותן רשויות, באמת בכל רחבי הארץ, לומדים במסגרות בכל רחבי הארץ.

אני מציע לך, כל אירוע כזה, סתם, אני פותח סוגריים, תבוא לוועדה לשלום הילד ותדאג שהוועדה תוציא לראש הרשות או למי שצריך מכתב. תאמין לי שהוועדה הזאת קטנה בתוך הכנסת, יש לה משמעות בלתי רגילה. אף ראש רשות לא היה רוצה לקבל מכתב. צר לי, זה טריק, אבל - - -

מאיר, אתה בקיא בפרטים וצודק גם במקרה הזה, אבל אני רוצה גם לזכור, והרבה פעמים במסגרות שאני אמון עליהן אני עושה את הדבר הזה, אבל אני רוצה גם לדאוג לילדים שמנהל או מנהלת המסגרת שלהם חוששת מהדבר הזה כי היא לא רוצה להסתכסך עם הרשות, כי היא לא רוצה להיכנס ראש בראש, כי מחר, מוחרתיים היא צריכה את הרשות לדברים אחרים. זה נכון, זה פותר את זה ולפעמים גם תקשורת פותרת את זה ולפעמים מעורבות אישית שלכם פותרת את זה, אבל אסור לנו לאפשר מצב שהיעדר פתרון מבני מביא לזה שבשקלול הגם כך מורכב של מנהלת הפנימיה, את הפעלת הלחצים, היא שמה על כף מאזניים בצד אחד הדינמיקה מול הרשות, ובצד השני סידור חינוכי של ילד.

ולכן אני חושב שהפתרון הוא איזושהי רשות, ועדה, אירוע סטטוטורי שיש לו סמכויות ואחריות. לצורך העניין, אם באותה דוגמה של ועדת אפיון, להעביר פסיכולוג מרשות לרשות, לרכוש שירותים, אני לא יודע מה, אבל שהיא אחראית לתת פתרון מקצה לקצה מהפניית החומרים ועד הכיסא בכיתה. ולדעתי, ואמרתי לכם, אני לא מבין בהרבה דברים, אבל בעולם הפנימיות אני הרבה מאוד שנים, בכל התפקידים, בכל הכיוונים, אני חושב שרק התשתית הזאת תצליח לייצר פתרון יציב, ארוך טווח, בריא לצד כל המאמצים שעושים כל משרדי הממשלה, רווחה, חינוך, שלטון מקומי, ודאי אתם, נבחרי הציבור.

וזאת הבקשה שלי, שיהיה גורם אחד אחראי, יש לו סמכויות, יש לו אחריות, הוא מתכלל את האירוע הזה. אני משוכנע שאם זה יקרה, אנחנו נוכל להסתכל על הטבלאות האלה ולראות אפס שרץ לאורך השנה עם סטייה קטנה של כמה ילדים לכאן ולכאן. ואני לצד זה גם בכאב מודאג מזה שאם לא יהיה פתרון כזה, נמשיך להסתכל על טבלאות שתהיה בהן תנועה של יותר או פחות, אבל בעיקר בעיקר יהיו ילדים וילדות שקמים בבוקר, מסתכלים בעיניים כלות על חבריהם לחדר, לקבוצה יוצאים לבית ספר ונשארים בפנימיה יום ועוד יום ועוד שבוע ועוד חודש. וזה דבר שאני מבקש מכל מי שנמצא כאן שיעשה כל מה שהוא יכול כדי שזה יהפוך להיות נחלת העבר ולא מציאות של החודשים והשנים הבאות. תודה רבה.

תודה רבה. תעלו את שלטון מקומי בבקשה, עמוס תמם נמצא איתנו בזום.

שלום, בוקר טוב. אני באמת מברך על המשך המעקב. אני אנסה לא לחזור על דברים שאמרו, אבל אנחנו באמת משתפים פעולה עכשיו הרבה יותר בין משרד הרווחה, משרד החינוך והשלטון המקומי, אנחנו דנים במקרים שמגיעים אלינו באופן שוטף. למשל, לדוגמה אתמול קיימנו שיח גם עם ראש עיריית עפולה וחשוב להגיד שאתה לא שומע מראש עיריית עפולה אני לא רוצה, זה לא מתאים, אלא יש קושי אמיתי בעיריית עפולה. העיר גדלה בצורה אחרת, פנימיה מסוימת שינתה את פניה והיא קולטת יותר ילדי חינוך מיוחד.

נו, אז מה? מגיע להם? מה האירוע?

עכשיו, זה לא סוד, החינוך המיוחד גדל באופן משמעותי בכלל. והרבה פעמים ילדים שעושים את התהליך של יציאה מהבית עוברים גם ועדת אפיון וזכאות, ולפעמים, לצערי הרב, זה כדי להתאים אותם לפנימייה מסוימת, למקום מסוים, ולאו דווקא בהכרח הם ילדי חינוך מיוחד באמת שצריכים להיות ילדי חינוך מיוחד. גם את זה צריך לקחת בחשבון.

לא הבנתי, עמוס, מי קובע מי באמת צריך להיות חינוך מיוחד? לא הבנתי. אם הוא עבר ועדת השמה וקבעו, אז קבעו. לא הבנתי, מה זו האמירה הזאת שהוא לא באמת ילד חינוך מיוחד?

וגם לא הבנתי מה הקושי של עיריית עפולה. יש שם מקומות פנויים בבתי הספר הללו.

לא, סליחה, אין מקומות פנויים, ויש להם שתי בנות שלהם שעברו עכשיו דירה וגם להן אין מקום. אבל אני רוצה לענות בבקשה ליושב ראש הוועדה. ועדת אפיון וזכאות מתקיימת לפעמים בהתאם למקום שרוצים לסדר לילד מסוים. כאשר מביאים את המסמכים לוועדות.

גם בתפקידי הקודם בעיריית פתח תקווה וכשישבתי בוועדות האלה של הרווחה ובוועדות של החינוך, מתוקף תפקידי, גם שם הרבה פעמים היינו ממליצים להעביר ילדים ועדות כדי לאפשר להם להתקבל. ילד עם הפרעה רגשית, הרבה פעמים יהפכו אותו להפרעה נפשית כדי להגדיר את - - -

אדוני אומר דברים חמורים מאוד, היזהר בלשונך.

ממש כך. ממש נחמד לשים לילד כותרת כזו.

תחשוב פעמיים על מה שאתה אומר כי אתה מטיל כאן האשמה חמורה מאוד.

מטיל דופי בוועדות השמה, עמוס.

לא, לא, זאת לא האשמה.

זו בוודאי האשמה. שער בנפשך, אתה מדבר על נפשם של ילדים ואתה אומר שבכדי להעביר אותו, אני בוועדת ההשמה, למרות שהוא לא מתאים, אני רוצה להעביר אותו לשם, לכן אני כותב משהו בכדי לזרוק אותו. זה נורא מה שאתה אומר. יש לי המון כבוד לוועדות השמה וכל חיי אמרתי לוועדות השמה, אתם לא מתחשבים בשום דבר, רק באפיונו של הילד. וחבל מאוד שאתה אומר את זה ובטח לא נציג של מרכז השלטון המקומי. אתה עושה עוול לכל ראשי הערים.

ואתה יודע מה? מאיר, אני אגיד לך גם משהו. גם אם לא 100%, בסוף יש כאן ילד, בסדר? בוא נניח שהוועדה לא עובדת ב-100%, מוכנה ללכת איתך, היא עובדת רק ב-90% וב-10% היא פספסה, אז מה? הילד אשם? הילד לא קיבל מענה? הילד הגיע לאן שהוא הגיע.

פספסה, אבל הוא אומר בכוונה.

עזוב, אני אומרת אפילו בוא נלך שהיא פספסה ויש עשרה כאלה שהם לא כמו שצריך. אז מה? בגלל זה לא ניתן להם מענה? נשאיר אותם כבר כמה חודשים טובים בלי שום מענה? זה לא הפתרון.

אף אחד לא מדבר על להשאיר ילדים ללא מענה. אני מציין עובדה שקיימת ואתם מוזמנים לבדוק את זה, שבוועדות אפיון וזכאות, לפעמים מבקשים לעשות שינוי לטובת הילד כדי שהוא יוכל להיות במקום שהרבה יותר מתאים לו.

קודם כול, זה נחמד שהם רוצים לעשות שינוי לטובת הילד, שינוי לטובת הילד זה מבורך תמיד.

לא להפריע לו בבקשה.

אני בא ואומר, אני מסכים. תראו, הרווחה פועלת באופן עצמאי כדי להקים מוסדות פנימייתיים, הוסטלים וכדומה בערים בלי להתייעץ עם ראשי ערים אם יש מקום, אם הם יכולים, אם זה עובד, ואחר כך מצפים שראשי ערים ימצאו את הפתרון לאותו ילד שמגיע. גם מקרים שאתה לא מוצא מסגרת, אתה עושה שינוי בוועדת השיבוץ ואתה נותן לו. למשל, אין לך מקום בבית ספר, אין לך מקום בכיתות, ואתה מעביר אותו לכיתות בחינוך רגיל ונותן לו מענים אחרים שלפעמים זה לא כל כך מתאים.

זה היה חוק. יש חוק שילוב, זה נהדר, עשיתי את זה 27 שנים כמנהל בית ספר, לקחתי אותם ונתתי להם קביים או משהו. אבל בין זה לבין מה שאתה אומר, אני הייתי מעדיף שתגיד שזה ימחק מהפרוטוקול כי זה סיפור, אתה מטיל דופי במרכז השלטון המקומי. אדוני, זה נורא מה שאתה אומר. זאת אומרת, אם אני אכפיל את זה בשנים, יש עשרות אלפי תלמידים שעברו במסלולים שבכלל לא התאימו להם כי מישהו רצה להרחיק אותם ולהביא אותם לאיזו פנימיה. נשמע איום ונורא.

בסדר. ואז כאשר מעבירים ילד, למשל - - -

מה תפקידך, אדוני? אתה יכול להגיד לנו?

בשלטון המקומי אני עובד בתחום החינוך המיוחד.

יועץ בתחום החינוך המיוחד.

יועץ בתחום החינוך המיוחד של מרכז השלטון המקומי. אתה עובד במרכז או שאתה יועץ של המרכז?

אני עובד בשלטון המקומי.

הבנתי. תודה.

מה שאני מנסה להגיד, תראו, יש גם את המקרים האלה וצריך להניח אותם על השולחן. מה שאני חושב שאנחנו צריכים, בהמשך לעבודה שהתחלנו לעבוד, גם לנסות לעשות איזשהו מיפוי ולפתוח את הפנימיות, הוסטלים במקומות שתהיה תפזורת גדולה יותר כדי שאפשר יהיה באמת למצוא פתרון כאן ועכשיו לילד שצריך את הפתרון הזה ולשבץ אותו.

לגבי הסעות, ברגע שילד צריך הסעה, צריך למצוא את הפתרון, איך נותנים את ההסעה, איך מסדרים ומאשרים הסעה לילדים עם סל אישי שלא יהיו דווקא קרובים למקום מגוריהם.

עמוס, אתה מעלה את האתגרים, את האתגרים אנחנו מכירים, מה הפתרונות?

זה מה שאמרתי, לשנות את העניין בעניין של ההסעות ולאפשר הסעות לילדים שמשובצים בפנימיה בצורה קצת יותר רחבה.

מה זאת אומרת? אתה מציע שמה? שמשרדי הממשלה יתקצבו את אותן הסעות?

כן, בהחלט שכן. גם היום הם מתקצבים, הם מתקצבים את ההסעות. ילד שגר בפנימיה, הרשות שמשבצת אותו, היא מדווחת עליו כילד פנימיה והמדינה משלמת.

משלמת ב-100%?

ב-100% את ההסעה, לא את הליווי, והליווי, אחר כך מתקזזים בין הרשות השולחת לרשות הקולטת.

אוקיי, אז איפה הבעיה?

לאפשר את זה גם לילדים עם סל אישי, לא רק לילדי בתי ספר לחינוך מיוחד.

הבנתי.

למשולבים.

יש הבדל ביניהם. זה מה שאני אומר. אני מסכים שצריך לשפות את הרשויות המקומיות בהתאם לפנימיות האלה גם. הרבה פעמים אתה צריך לפתוח כיתות נוספות ברשות, אתה צריך להגדיל את המערכת שלך, אתה צריך להרחיב אותה, וגם את זה צריך לראות איך פותרים. ובסך הכול כולנו עושים מאמץ משותף כדי שאם ילד כבר יצא מהבית, שבאמת יהיה השיבוץ הכי נכון שלו, הן במערכת החינוך והן בפנימיה הכי מתאימה.

אני חייב לומר שאני כיו"ר ועדה ואני חושב שחברי הוועדה גם, אנחנו מתנערים לגמרי מהאמירה הזאת שוועדות האפיון פועלות עם אינטרסים כאלו ואחרים. אין לי ספק שגם משרדי הממשלה ששותפים פה, משרד החינוך ומשרד הרווחה מתנערים מזה.

אני באופן אישי, יש לי חוויה אישית גם עם ועדות האפיון, עם אחת הילדות שלי ואני יכול לומר לך שאותה ועדה מתנהלת בצורה מקצועית, מסתכלת לטובת הילד גרידא. האמת, אמירה מקוממת, אבל בסדר, זו האמירה שלך וצר לי.

אני כן רוצה לומר שלא משנה מה התירוצים. הסעה, חוסר במקומות, כל תירוץ שתביא, איך אומרים? הנייר סופג הכול. בסוף, לא יתכן שיהיה ילד שמשובץ בפנימיה, שמשתייך ברשות מסוימת, ולא יהיה משובץ. כל התירוצים נכונים, האתגרים גדולים, נכון. בסוף, תפקידנו, ודאי כשלטון מקומי, משרד החינוך ומשרד הרווחה, הוא למצוא את הפתרון לאותם ילדים. ולא יתכן שאני אקבל טלפונים מעפולה או מערים נוספות שאומרים לי, יש פה ילד שמספר חודשים לא משובץ. ואתה מנסה להפעיל את כל העולם והילד הזה נשאר בפנימיה ללא שום מענה חינוכי. או שניקח החלטה שאנחנו פותחים כיתות קלט עד שאנחנו נמצא את הפתרון, או שתביאו פתרון אחר. טוב, משרד הרווחה, בבקשה.

אני בעד פתיחת כיתות - - - אבל זה לא מה שאני אומר. ברגע שמגיע אלינו שילד לא משובץ, העובדה היא שאנחנו קיימנו שיחות גם עם עפולה, גם עם מאוד מקומות, ואנחנו ביחד מנסים למצוא לזה פתרון.

כן, אבל מספר חודשים - - -

כבוד היושב ראש, אני רוצה רק להגיד שכיתות קלט זה לא פתרון אידיאלי, כלומר, זה רק פלסטר. הפלסטר צריך להיות משרד החינוך, לאיים עליו שנפתח כיתות קלט זה לא איום גדול.

טוב, משרד הרווחה, בבקשה.

שמי אפרת אדרי שרעבי ואני מנהלת האגף החוץ ביתי לילדים ונוער במשרד הרווחה.

אפרת, אולי תגידי כמה מילים על פנימיות משולבות חינוך ורווחה?

האמת, הייתי אולי מבקש ממך להביע את דעתך. אין לי ספיק שאת לא מסכימה למה שנאמר, אבל אולי לפרוטוקול, להתייחס לאמירה המקוממת הזאת של ועדות האפיון.

אני תכף אתייחס, רשמתי לי פה כמה נקודות. קודם כול, הלוואי וניתן היה למקם פנימיות בהתאם לרצון של רשות מקומית להפעיל פנימיה בתחומה.

Not in my backyard.

אבל זה לא אחד מהשיקולים מכיוון שהפרמטרים למקם פנימיות הם מתוך איזושהי תפיסה ארצית. אנחנו צריכים לתת מענה לילדים מגילאי שש עד 18 בחלוקה מגדרית, בחלוקה לפי קבוצות גילאים ובחלוקה מגזרית בהתאם למגזר שממנו הם מגיעים מבית הוריהם, ובפריסה גיאוגרפית. נכון להיום יש 130 פנימיות ברחבי מדינת ישראל בפריסה מאילת ועד צפונה של מדינת ישראל. אגב, גם לגבי עפולה באופן פרטני, הפנימייה נמצאת שם מ-1972, זו לא פנימייה שהוקמה לאחרונה.

1949.

אוקיי, בסדר, זאת אומרת, זו פנימייה שנמצאת שם שנים רבות, זה לא משהו שהוקם עכשיו. מרבית הפנימיות שאנחנו מפעילים נמצאות ברשויות המקומיות בהן הן נמצאות שנים רבות. מיעוטן, אולי משהו כמו חמש פנימיות יופעלו באופן חדש בהתאם למכרז שאנחנו עכשיו השלמנו. זאת אומרת, זה חלק מאוד מינורי מכל המערך בכלל.

אני רוצה לומר ש-56% מהילדים שמגיעים לפנימיות מגיעים כבר עם אבחון של חינוך מיוחד וזה לא נתון מוזר. אלה ילדים שגדלו עם פערים לימודיים, חינוכיים, משפחתיים והמון המון מורכבויות. זה לא נתון תמוה, למה חלק גדול מהם או 56%, כמחציתם מגיעים מאובחנים כבר מרשויות המוצא שלהם אחרי שעברו ועדות אפיון והשמה מרשות שמכירה אותם והייתה אחראית עליהם עד להחלטה על הוצאה מהבית.

היושב ראש ביקש שתתייחסי. מה שאמר האדון הזה, שבעצם רשויות, יש להן נטייה להוציא ילדים, נניח בעייתיים, אז הם מדביקים להם איזה אפיון.

אני לא מכירה, אני רוצה להגיד לכם שהפנימיות שלנו כוללות קשת רחבה של ילדים, 44% הם בחינוך הרגיל ומוצאים להם מסגרות, ומי שצריך חינוך מיוחד, זה אומר שהוא צריך סל שירותים מוגבר יותר כדי לאפשר את ההשתלבות שלו בחברה בהמשך, הוא מגיע עם פערים גדולים יותר כמעט בכל תחום אפשרי. מטבע הדברים, זאת חלק מההחלטה לבצע לו השמה חוץ-ביתית. אנחנו לא מצפים שהילדים שמוצאים מהבית יעמדו בקו אחד עם כל הילדים, אחרת כנראה שלא הייתה בעיה. אני לא מכירה נתון כזה, אני גם תמהה שזה בכלל עולה כאן, אבל אני חושבת שאנחנו השכלנו עם משרד החינוך ביחד לבנות מנגנוני עבודה ושגרות עבודה שמאוד עובדות, ועובדה שהגענו למספרים מאוד מאוד נמוכים וגם אותם ילדים שהיום ממתינים, אנחנו כל הזמן בשיח לגביהם והם ישולבו.

את הטענה הזאת שמעתם בפגישות שלכם, שולחנות עגולים על ידי השלטון המקומי?

אני חושבת שזה עולה פה ושם, אנחנו ממש מוקיעים את זה, זה גם לא משהו שאנחנו מכירים. את רוצה להתייחס?

בוקר טוב, אורית נאור, מנהלת שירות במשרד הרווחה, באגף החוץ-ביתי. הטענות האלה לפעמים עולות וכשאנחנו בודקים אותן באופן פרטני, אנחנו רואים שאין להן בסיס. ובסופו של דבר, גם כשמגיעים אליי ולצינה ממשרד החינוך ילדים שאנחנו צריכים לתת עליהם איזושהי התייחסות מיוחדת ומביאים את החומרים לבדיקה שלנו, הם עוברים עוד פעם בדיקה, לפעמים יש המלצות של פסיכיאטר, יש המלצות של גורמים נוספים שאנחנו לוקחים את זה בחשבון, ולכן אנחנו אומרים שאם יש בעיה נקודתית, שיפנו אלינו ואנחנו נבחן את הדברים שוב.

מי הגורם המתכלל בשלטון המקומי שיושב איתכם בשולחנות עגולים? עמוס?

עמוס וגם מיכל מנקס.

טוב. אני חייב לנהל שיחה אחר כך עם מיכל כי אני זז באי נוחות בכיסא.

אני ברשותך רוצה להשלים עוד נקודה משמעותית אחת. זה נכון שחלק משמעותי מהילדים נמצאים בפנימיות החל מתחילת השנה ואז נעשית עבודה מואצת באמת בשביל להתאים עבורם מסגרת חינוכית, אבל מטבע הדברים יש ילדים שההוצאה שלהם מהבית נעשית במרוצת חודשי השנה.

אני יודעת שיש חוזר מנכ״ל שמתנה מציאת מסגרת חינוך ואז הוצאה מהבית. אנחנו מאוד משתדלים שזה יעשה במקביל, אבל אני אומרת בדומה למה שחבר הכנסת כהן אמר, אנחנו לא יכולים להשהות השמה חוץ-ביתית של ילד במציאת מסגרת חינוכית בכל המקרים מכיוון שאם הייתה החלטה - - -

היא אמרה את זה.

את אמרת את זה? אוקיי, סליחה.

כן, אבל לא נורא.

תמימות דעים בחדר.

הוא חגג ביום שישי יום הולדת, 69, מגיע לו מזל טוב, כך שהכול שלו.

אופוזיציה-קואליציה בתקופה האחרונה, יש התקרבויות.

אנחנו כן מאוד מאוד עושים מאמץ למצוא מסגרת חינוכית במקביל להשמה למציאת הפנימיה. זה לא יכול להיות חופף ב-100%, יש מקרים שאנחנו צריכים להוציא את הילד בכאן ועכשיו גם אם אין לו מסגרת חינוכית וגם אם מציאת ההשמה תיקח כמה שתיקח.

חד משמעית.

שלומו ורווחתו של הילד הם מעל מעל הכול.

אמרתי לכם שמשרד הרווחה הוא אחד המשרדים הכי טובים.

האמת, אין לי תלונות, לא כלפי משרד הרווחה ולא כלפי משרד החינוך, באמת אני רואה מהוועדה אחרונה, וגם השלטון המקומי, צריך להגיד את האמת, גם במכתב התשובה שלכם שקיבלתי, אני חושב שהיוזמה הזאת של להיפגש אחת לשבועיים ולנתח את הדברים מראה באמת על הרצינות ועל הרצון לפתור את הסוגיות ואנחנו נהיה פה עם אצבע על הדופק לראות שבאמת דברים קורים.

יפעת סלע, יו"ר אמונה, בבקשה.

תודה רבה. א', תנועת אמונה החל משנת 1949 באמת מעסיקה - - -

לא, את לא יו"ר אמונה מ-1949, את חדשה.

לא חדשה, לא חדשה כל כך.

כבר לא כל כך חדשה. התנועה, תנועת אמונה החל מ-1949, באמת שם זה בית הילדים, הפנימייה הראשונה שהוקמה לזכרה של הרבנית שרה הרצוג, סבתו של הנשיא, ולתנועת אמונה יש חמישה בתי ילדים. ואני מציינת את זה כדי להגיד לשבחם של ראשי הרשויות וכמובן רשויות המדינה, משרד הרווחה ומשרד החינוך, שבדרך כלל זה עובד בסדר, והתכנסנו פה לא בגלל שגרה, אלא בגלל חירום. וגם ברגע הזה שאנחנו יושבים פה, אני רוצה להגיד משהו מנקודת מבטה של ילדה אחת, מוסד אחד, ומדינת ישראל. מנקודת מבטה של ילדה אחת, יש לפחות ילדה אחת שאני מכירה באופן אישי, בכיתה ו', שנמצאת בפנימיה לפני 1 בספטמבר ואיננה בבית ספר, משובצת.

עלה פה כחוט השני נושא החינוך המיוחד והעז לומר נציג השלטון המקומי שפחות מוצלח שיש ילדי חינוך מיוחד. אגב, גם בעפולה, כמו בכל מדינת ישראל, ויעידו על זה אנשי משרד הרווחה, עלה שיעור ילדי הרווחה בכל מדינת ישראל, זה לא ייחודי אלינו. בוודאי שילדי הרווחה האלה נמצאים אצלנו ואנחנו חייבים להם וחברה בריאה נמדדת בחוליות החלשות שלה, לא בחזקות שלה. ולכן אנחנו מחויבים לכל 17 הילדים, 17 או 16, באמת יפה על מה שכבר נעשה ויש עוד מה לעשות.

ואני רוצה לומר שדיברת, יושב ראש הוועדה, על שולחן עגול. זה לא יכול להיות שולחן עגול, זה הכשל המבני. מאחר ובעוד שמשרד החינוך ומשרד הרווחה רואים את כלל מדינת ישראל כי זו מהות של משרד ממשלתי, הוא רואה את כלל ילדי המדינה, רשות מקומית, את מי היא רואה? בהגדרה, במבנית, היא רואה את תושביה. ילדיה הפנימיה אינם ילדיה, מה לעשות? איפה הם נמצאים? בתחתית העדיפות של הרשות המקומית.

ומבלי להתייחס לרשות המקומית הספציפית שאני רוצה לומר עליה, כי אני אומרת, אני אישית עובדת עם חמש רשויות מקומיות וזה עובד בהן, אחת יש בה כשל. יש כשל מקומי, אבל הכשל הוא לא מקומי, הכשל הוא מבני. לא יכול להיות שתהיה סמכות כזאת אצל רשות מקומית כאשר יכול להיות שבמקרה דנן או במקרה אחר ראש הרשות המקומית, שאגב, זה דבר שמתחלף, פחות מתאים לו. הוא אמר את זה אגב, נציג השלטון המקומי, האוזניים נופלות. הוא אמר, לא תיאמו איתנו. נכון, לא תיאמו איתכם, מה לעשות? לא תיאמו איתכם. גם מהסיבות שמנתה פה מנהלת האגף, אבל גם מסיבות אחרות. אנחנו גם לא נמשיך לתאם איתו.

ולמעשה, מה שהוא עושה, או שעושים ראשי רשויות, או שביכולתם לעשות, ולדעתי, הוועדה הזאת צריכה למנוע את האפשרות לעשות את זה, זה בעצם, אין לי מילה אחרת, אני אגיד את זה ככה, לסגור את השיבר. הם סוגרים את הפנימיות אם הם רוצים. כי אם הם לא משבצים את הילדים, עכשיו תשב הילדה בכיתה ו', ויש כאלה כרגע אצלנו יותר מילדה אחת, ואו שהיא תשב ובבוקר היא מילולית רואה את הילדים יוצאים מהפנימיה ואין לה לאן לצאת, והיא הולכת לכיתת הקלט. זאת הזיה שילדים ישבו כל כך הרבה זמן בכיתות הקלט, זה לא הגיוני.

ולמה? כי אין לך מקום? סבבה, תממן הסעות, תממן אותן פול בורד, לא יכול להיות. לאט לאט יהיו פחות הועדות והמקום יחלש, ואני חושבת שכן, אני לא מתביישת לומר את זה, אתם צריכים לדאוג לילד ולמוסדות, כי מדינת ישראל צריכה מוסדות איתנים. ומה אנחנו רוצים? שהילדים האלה ישארו בבתים שלהם, בבתים הלא מיטיבים בחלק מהמקרים, בחלק גדול מהמקרים? למה? כי אין הועדה? כי אין בית ספר? כי הוא חינוך מיוחד? מסכן, הילד מחינוך מיוחד, עכשיו המדינה תדפוק אותו שלוש פעמים. לא רק שהוא חינוך מיוחד, הוא עם בית פחות מיטיב, כך שעכשיו הוא גם ישאר בבית כי אין לו העדה כי ראש הרשות, זה מוריד לו את הרמה בעיר שלו.

אבל בכל זאת, סליחה שאני מפריע לך, אדוני, אפשר? בכל זאת, הרוב המוחלט של הילדים כן מתקבל וכן מוצאים לו מסגרות. כלומר, השאלה אם את בדברים שלך, את באה ואומרת, אתם יודעים מה? אני מכריזה מלחמה, אני מכריזה מלחמה על ראשי הרשויות. בסופו של דבר, ראשי הרשויות הם הסוברנים בתוך העיר שלהם. אני מאמין בשיח עם ראשי הרשויות בכמעט מאה אחוז הפעמים, בסופו של דבר כשמשרד החינוך מגיע ומשרד הרווחה - - -

ונותנים יד.

אני מסכימה איתך.

כן, ונותנים יד, ראשי הרשויות הם לא האויבים, הם קולטים את זה. יש ראשי רשויות שלעתים, ואני נסעתי אליהם כשר הרווחה, לעתים אמרו, תשמע, יש לנו מוסד שהוא צמוד והמוסד הזה כל שבוע וכל שבועיים מייצר לנו עוד איזה אתגר ועוד איזה אתגר, ואני תיארתי בתחילת הדברים. לכן, לפעמים זה נשאר במישור של שרים, של סגני שרים, של מנהלי אגפים שיודעים לבוא ולדבר ולא לייצר מצב. אסור לנו לצאת מהוועדה הזאת עם איזו תחושה שמקור הבעיה הוא ראשי הערים שלא רוצים לקלוט.

א', אני מסכימה עם חבר הכנסת כהן והשר לשעבר.

בסופו של דבר, בשיח הזה, במשוואה הזאת, הם גורם מאוד חשוב. כי כשאתה בא לראש עיר ואתה אומר לו, יש לך פנימיה שהיא בשטח, אי אפשר לכפות, היא בשטח שלך, אנחנו מבקשים ממך באמצע השנה, אחרי שהרכבת כיתה ואחרי שיש לך מתווה מאוד ברור, אנחנו מביאים לך עוד שני תלמידים.

יפעת, צריך תמריצים, זה לא לכפות, זה תמריץ. אתה צריך לתמרץ אותם שירצו לקבל את זה.

בדיוק, אני מודה לך.

ההפך, שירצו, שיבקשו, תביאו לנו ילדים כאלה, ולא להגיד להם אנחנו כופים עליכם.

א', אני חושבת שזאת הצעה מצוינת.

תודה רבה לך, כי זה הדבר הכי נכון שנשמע פה. תמריץ הוא שם המשחק, לא סנקציה, תמריץ.

א', כמובן שאם תמריץ כלשהו, כלכלי או אחר יהיה התמריץ של רשות לפתור את הבעיה, זה מצוין. אני גם פתחתי ואמרתי ומסכימה שיש לנו חמישה בתי ילדים, כלומר חמש רשויות מקומיות, וברוב המקומות זה עובד מצוין. אם רוצה מספר, אחת מתוך חמש היא הבעייתית. עשרות שנים, לא שנה ולא שנתיים, תנועת אמונה מובילה בתי ילדים, עשרות שנים, וזה עובד מצוין אצל כולם.

ואגב, גם באותה רשות מקומית ספציפית זה עבד מצוין. עכשיו השתבש, יש שיבוש, אבל כשיש שיבוש, פניי אל רשויות המדינה ואל כולנו כאחראים, כאזרחי מדינת ישראל שאחראים לאותם ילדים, ולהגיד, גם באותה רשות לא יעלה על הדעת שיהיה חוסר פתרון. אני ממש בוחרת את המילים שלי, לא להגיד את זה שזה באמת - - -, אנחנו לא פה בשביל השגרה, בשביל לטפוח אחד לשני על השכם.

הנקודה הובהרה, תודה רבה.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, עו"ד מנחם גולדין, בבקשה.

תודה רבה. אין לי הרבה מה להוסיף, אני רק אגיד לגבי הנושא של ועדות זכאות ואפיון, בהיבטים של שילוב, ולא מסגרות חינוך מיוחד, המענה או השעות שניתנות למה שמוגדר ODD, התנהגויות רגשיות, לקויות למידה, נמוך משמעותית. כן? זה מה שלפעמים אוהבים לכנות את זה ולא בצדק שכיחות גבוהה או כל מיני דברים כאלה. אני חושב שזה מקום יפה לראות, מה קורה עם ילד עם ODD, או קשיים לימודיים וכולי שלא נותנים לו מעטפת גדולה ורווחה, לאן לפעמים הוא יכול להגיע. זה במובן הזה.

במובן של ההסעות, עד כמה שאני יודע, זה משרד החינוך יגיד, גם הייתה על זה פסיקה בנושא. אם תלמיד הוא תלמיד שילוב, זאת אומרת, במובן זה שהוא יכל לבחור חינוך מיוחד ושילוב, הוא מקבל הסעה. זאת אומרת, יש עם זה הרבה מורכבויות, אני לא אשים את זה לשולחן. זה לא לקחת שמונה ילדים ממקום אחד, זה שמונה ילדים לפעמים להביא אותם ממקומות שונים. אבל במובן הזה, עד כמה שאני יודע, הדבר הזה קיים. זהו.

אבל מבחינת שירותי חינוך ועד כמה שאני יודע, משרד החינוך, זאת אומרת, יש זכאות לעבור ועדה, יש את המענים, מקבלים את זה בין אם ההורים, פה לא תמיד זה ההורים, למרות שלפעמים אלה גם ההורים, בין אם במסגרת חינוך מיוחד ובין אם בשילוב בחינוך הכללי. שאנחנו כנציבות יודעים את הפרובלמטיות לפעמים בלי קשר, גם לילדים שהם לא תחת הרווחה, אבל זה מה שידוע לנו.

טוב, תודה רבה. תעלו מהזום בבקשה את רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

תודה רבה, אדוני, על זכות הדיבור.

רויטל, רק אם אפשר, בלי הקדמות, ישר, דוך לנקודות.

ישר לעניינים. פעם אחת אני מנסה להתחיל במשהו חיובי, פעם הבאה אני מתחילה מהשלילי. יש לי המון דברים להגיד כי אני מקשיבה לדיון והיו חלקים בדיון שממש הרגשתי כאילו אנחנו חיים ביקום מקביל, מדברים על דברים מאוד שונים. אני רוצה להתחיל מכך שסעיף 4 א' לחוק לימוד חובה קובע שהורים של ילד בגיל לימוד חובה חייבים לרשום אותו, לדאוג לזה שהוא יגיע באופן סדיר למוסד החינוכי, והחוק מגדיר כהורים לא רק את ההורים שלו, אלא כל מי שהוא אפוטרופוס שלו או כל מי שהילד או הנער נמצאים ברשותו, בפיקוחו, בהשגחתו.

ולצערי, אנחנו רואים שברגע שהם נמצאים במוסדות תחת פיקוח של משרד הרווחה, הם סובלים, חלקם, מהפרה קבועה, או זמנית אבל מתמשכת, של הזכות שלהם לחינוך סדיר. בפועל יוצא שדווקא בשל היותם תלמידים ותלמידות תחת פיקוח של משרד הרווחה בכל מה שנוגע לניהול החיים שלהם, גם בתי הספר נמנעים מלדווח על פגיעה בביקור סדיר באמצעות קציני הביקור הסדיר, ויתרה מכך, עובדות סוציאליות שממונות כגורמי פיקוח על המוסדות האלה מעלימות עין ובצורה ממש פלילית, כי זה הרי חוק פלילי, מאשרות את ההתנהלות הזאת של המוסדות, בלי סמכות, בניגוד לחוק.

יותר מזה, אני אגיד, הגיע מקרה, אימא של הנערה יושבת, היא בטח תדבר גם עוד מעט, שמענישים נערה בזה שהיא לא הולכת לבית הספר, כי הם יודעים שזה משהו שמאוד חשוב לה. זה העונש האפקטיבי שהם מצאו לתת לה, מונעים ממנה ביקור סדיר. אני לא רואה איך קציני הביקור הסדיר, מצפים מהם לפעול נגד הרשות שהם עובדים בה. שום קצין ביקור סדיר לא יתבע את ראש הרשות על זה שילד ברשות שלו שנמצא במוסד של רווחה לא יוצא לבית הספר, זה לא יקרה. שום מנהל מסגרת לא מדווח על תלמיד שנמצא אצלו וחי במוסד של הרווחה כתלמיד שלא מגיע לביקור סדיר כשהוא יודע שהסיבה שהוא לא מגיע היא בגלל משהו שקורה בתוך מוסד הרווחה.

יוצא שהיחידים שהחוק הזה חל עליהם אלה הורים שהילדים גרים אצלם בבית. החוק לא חל על המדינה, לא חל על מוסדות שהמדינה מפקחת עליהם. וזה, בעיניי, זה לא רק עוול, זו עבירה פלילית על החוק, ולא יכול להיות שאין פוצה פה, אין מצפצף, אין דין ואין דיין. זה דבר ראשון.

אני כן רוצה לציין שהנושא של ההוצאה מהבית, נכון שהוא נעשה גם אם לא תהיה מסגרת חינוכית, אבל שחרור מאשפוז לא יהיה אם אין מסגרת. ואז יוצא שאנחנו מחזיקים באשפוז כפוי ילדים, ילדות, נערים ונערות שצריכים השמה במסגרת פוסט-אשפוזית כי אין להם מסגרת חינוכית. ואז יוצא שאנחנו גם מונעים מהם גם את שירות הרווחה שלפעמים הוא שירות של שיקום וגם את שירות החינוך.

עוד דבר שאני רוצה להתייחס אליו בנושא ההסעות, אמר נכון ידידי חמי שגם לתלמידים בשילוב מגיעה הסעה לפי פסיקת בית משפט. הוא רק שכח שהזכות הזאת היא למסגרת החינוכית הקרובה המתאימה, ומשרד החינוך מעדיף את הקרובה על המתאימה, ולכן תלמידים בשילוב, גם במוסדות של הרווחה וגם לא במוסדות של הרווחה, ברגע שהמסגרת החינוכית שבה התלמיד משתלב היא רחוקה מהמסגרת הכי קרובה, משרד החינוך לא מוכן לאשר שם הסעות. וזה נכון שאם אנחנו פונים באופן פרטני הם מצליחים לטפל בזה, אבל האוטומט הוא לא לאשר.

לגבי הקשר בין המסגרות להורים, קורים דברים במסגרות והמסגרות לא נמצאות בקשר עם ההורים, רק עם המסגרות של הרווחה. לפעמים ילדים מוצאים בצו לא כי הבית שעומד מאחוריהם הוא לא בית מיטיב, אלא מסיבות בירוקרטיות כמו אם הוא בורח כדי שיהיה אפשר להחזיר אותו על ידי המשטרה. עכשיו יוצא שאנחנו דורשים מההורים מיטיבים לנתק את הקשר כאפוטרופוס טבעי מהילדים שלהם, משפחות שהן הגב כדי שאנחנו נוכל לטפל בהליכים בירוקרטיים. זה לא לטובת הילדים, אני אומרת את זה בכל דיון שאנחנו מקיימים בנושא, ובעיקר זה מנתק את הקשר עם המסגרת החינוכית. לא יעלה על הדעת שהורה לא מקבל דיווחים, לא יכול לתת דיווחים ואני כבר לא מדברת על זה שבישיבה הקודמת שבה הייתה מי שממונה על פניות של - - -

טוב, זו כבר סוגיה אחרת, רויטל.

אבל זה בדיוק העניין. ההורה לא יכול לדווח על עוול שקורה בבית הספר או במסגרת החינוכית כי אף אחד לא מקשיב לו. עוד דבר מאוד חמור.

אחרון, כן.

חלק מהפנימיות נותנות שירותים רק בשעות הבוקר, כי אלה השעות שהם עובדים, עד 16:00. אבל ילד שמקבל שירותי חינוך מיוחדים או נמצא במסגרת שהיא חינוך מיוחד נפרד, יוצא שהוא לא מקבל את השירותים המיוחדים שקורים במסגרת שהוא גר בה כי הוא לומד עד שעות מסוימות, או שלא נותנים לו במסגרת שירות בגלל שהוא מקבל את השירות בתוך המסגרת החינוכית כשאנחנו יודעים שאסור להתנות את האחד בשני. ושוב, הנושא הזה של ענישה של לא להגיע למסגרת החינוכית היא משהו שאי אפשר לקבל אותו, ולא יכול להיות שהמפקחות של הרווחה מאשרות את הדברים האלה.

ולגבי כיתות קלט, זה מאוד יפה כאמירה, אבל אנחנו יודעים שאין שירותים של כוח אדם, כך שתהיה מסגרת, אבל לא יהיו מורים שיהיו בה. ולכן אני לא רואה את הטעם בלדבר על הדבר הזה. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. יעל ברק, בבקשה, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים.

תודה רבה. רציתי רק לחדד את העניין. אני מטעם איגוד העובדים הסוציאליים, בפועל עובדת עם נוער במצוקה מעל 20 שנה, ורציתי לחדד דווקא את העניין הזה של ילדים שממתינים בבית, מתוך ראיית הנער או הנערה בתוך הרשות המקומית, שנמצא בהמתנה. אנחנו עושים תהליך מאוד מאוד ארוך, לפעמים שנה, עד שילד יוצא מהבית. אם זה בתהליך ההכרה שלו כקטין נזקק, אם זו עבודה עם הנער, עבודה עם המשפחה. ולפעמים ההמתנה הממושכת הזאת בתוך הבית עד שמוצאים לו, קודם כול צריך לחפש לו מסגרת חוץ-ביתית מתאימה, היא גם כן תהליך, שלא לדבר אחר כך על מסגרת החינוכית.

אבל כל התהליכים האלה לוקחים המון המון זמן ויש מה שנקרא זמן ילד שהוא מאוד מאוד משמעותי, וההמתנה הזאת לעתים גוררת המשך של פגיעות באותו נער או נערה. ולכן יש חשיבות מאוד מאוד גדולה למומנטום שברגע שמחליטים על הוצאה, שהיא תתבצע בזמן ולא יקח עוד חודש או חודשיים שהנער או הנערה ישבו בבית וימשיכו להיפגע במסגרת הקהילה, לא ילכו לבית הספר, לא יהיו בכלל במסגרת ועוד אחר כך אנחנו נמשיך ועוד נקשה עליהם בתוך הפנימיה בחיפוש עוד מסגרת חינוכית.

לכן כמי שמכירה את הנושא הזה מקרוב ומבינה כמה הוא באמת באמת חשוב, להביא את הזעקה הזאת של הילדים שצריכים פתרון, הפתרון צריך להיות מיידי והוא צריך להיות דחוף ומדויק גם מבחינת המסגרת הטיפולית הפנימייתית, וכמובן מבחינת המסגרת החינוכית. חשוב לי להוסיף את זה.

תודה רבה. אליהו מויאל, יו"ר שדולת הנכים בכנסת, בבקשה.

אני קצת הגעתי באיחור, לכן לא התמקדתי בנושאים עצמם, אבל בכל זאת אני אגיד כמה מילים. אנחנו צריכים פה לראות, כל אחד במקום שלו, בתפקיד שלו, לראות את טובת הילדים מעל הכול. אם זה מטעם הרווחה, אם זה מטעם החינוך, כל אחד שיקח את העניין של הילדים, הילדים שלנו זה חפץ יקר ועליו אנחנו צריכים להשקיע ולראות את הדבר הכי יקר שאיתו אנחנו בקדמה, קדימה, אנחנו מתקדמים עם הילדים שלנו קדימה. ואז אנחנו דורשים, כמו שאנחנו עוטפים אותם בבית, שגם יעטפו אותם במסגרות. תודה רבה.

תודה רבה. בבקשה, ע'.

לא לצלם בבקשה.

נכון, לא נזכיר שמות ולא נזכיר פרטים מזהים.

תודה על הדיון החשוב, תודה לוועדה שרואה את הילדים. ראיתי את הדיון הקודם בחודש יולי והלב שלי נשבר איך אף אחד לא נפגש עם אף אחד ולאף אחד לא אכפת מזה שהילדה שלי הייתה באשפוז כפוי על המחדל הזה. אספר בקצרה למי שלא מכיר את הסיפור של הבת שלי מהשנה האחרונה, וזה מייצג עשרות, אם לא מאות ילדים.

ב-4 ביולי הבת שלי ניסתה להתאבד בקפיצה מגובה 6.5 מטר וריסקה חוליות בעמוד השדרה. בעקבות המעשה האובדני הקשה, הפנימיה שלה פלטה אותה והיא הועברה לאשפוז פסיכיאטרי עד לשיבוץ לפנימיה חדשה. ספטמבר 2023, הלכנו לראות את הפנימיה החדשה. אך מסתבר, למרות שהפנימיה פתוחה מינואר 2022, הילדות עדיין לא יוצאות לבית ספר על פי חוק. בפנימיה הקודמת הבת שלי נסעה בהסעה לבית ספר מחוץ לפנימיה יום-יום והתקדמה בבית הספר. אחרי שנים רבות שבהן היא לא למדה, חזרה לתפקד בבית ספר ולהיות מצטיינת בלימודים ובהתנהגות. כן, זאת ילדה עם ODD.

ילדי הפנימיה הקודמת היו משובצים לשישה בתי ספר שונים, ילדה אחת אפילו למדה בבית ספר רגיל. וכמו שנאמר בדיון הקודם, ילד הוא ילד הוא ילד. כן, כל ילד הוא עולם ומלואו ומגיעה לו מסגרת חינוכית מתאימה לצרכיו. אבל עכשיו, כשהיא מיועדת לפנימיה השלישית שלה, לא מגיע לה בית ספר. שמעתי סיפורים רבים כאלה בארץ, אבל כשמדברים על הבת שלי שמישהו רוצה לקחת את הזכות הבסיסית של ילדה במדינה, זה מקומם. שנה ותשעה חודשים הפנימייה פתוחה והבנות לא יוצאות בכלל לבית ספר.

פניתי לראש הרשות, הוא ענה לי שמנהלי הפנימיות הם ילדים גדולים, שלא יגלגלו עליו את האחריות. בפועל, מנהלי הפנימיות הם האחרונים שאחראים פה על המחדל. אבל מי אחראי? הרשות השולחת? הרשות המקבלת? משרד הרווחה שפתח את הפנימיה ברשות? משרד החינוך? ושורה תחתונה, הבנות לא יצאו לבית ספר. ניסיתי לפנות ל"יהיה בסדר", יש הרבה סיפורים שהם עוזרים, אמרו לי שמול הרשות הזאת אין מה לעשות, הפתרון היחידי שהצליחו זה לימודים זמניים בתוך הפנימיה. אנחנו מדברים כבר אחרי שנה ותשעה חודשים מפתיחת הפנימיה ואפילו יהיה בסדר לא מוכנים להעלות את הנושא למודעות הציבורית.

לצערי הרב, המצב של הבת שלי קשה. הילדה שלי בצו נזקקות מגיל 12 כשהסכמתי להוציא אותה מהבית שתזכה לטיפול, כי בקהילה לא מטפלים בילדים אחרי אשפוז פסיכיאטרי. אין ברירה, אלא צריך להוציא מהבית. צו נזקקות בא במקור כדי להגן עליה מפני עצמה ולא מפני המערכת כפי שקורה. אחרי הביקור בפנימיה רשמנו לשופטת שאנחנו מסכימים לפנימיה, אבל דורשים דרישה מאוד פשוטה, שיהיה מענה חינוכי על פי חוק, אפילו אמרנו למערכת שיש לילדה מקום בבית ספר. השופטת שאלה את הרווחה, תבהיר העו"ס לחוק נוער, האם אכן אין שילוב חינוכי על פי חוק?

כל הזמן הזה היה לילדה שלי מקום בבית ספר, בכיתה, בבית ספר לחינוך מיוחד עדנים בחדרה, אותו מחוז חיפה כמו הרשות של הפנימיה. הבאתי חוות דעת מקצועיות חד משמעיות להשאיר לילדה את העוגן המשמעותי היחידי שיש לה בחיים, המלצה שהיא ברורה פה לכל היושבים. אבל לא, לא ולא, הילדה שלי היא ילדה של הרווחה ולא של אף רשות. במשך חמישה חודשים הבת שלי נשארה באשפוז פסיכיאטרי כפוי כי אין בית ספר לבנות.

אשפוז פסיכיאטרי זה הטיפול הרפואי של הבת שלי, לא כי אין בית ספר. ערב לפני הדיון בבית משפט פתאום מצאו לילדה מקום בבית ספר. הסעה כבר הייתה שנים מהרשות לבית ספר, אבל לבנות הפנימייה השאירו שנתיים בפנימיה, כי הן ילדות של הרווחה ולאף אחד לא אכפת מהן. בסוף דצמבר 2023 הבנות הראשונות אך בודדות התחילו לצאת לבית ספר, אבל בית ספר שפוגע בזכות הבסיסית ביותר שלהן, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות, בית ספר שאפילו לא כולל אופציה לתעודת בגרות ו-12 שנות לימוד. איזה שיקום יש לבנות האלה בלי מסגרת חינוכית? איזו תקווה? אילו כלים לחיים ומתי הן יצליחו להשלים את הפער ולאיזה עתיד שולחים אותן?

יש חוק שוויון הזדמנויות, יש חוק חינוך מיוחד ויש את בנות הפנימיה שמקבלות פתרון זמני חלקי וגרוע כי לא סופרים אותן. אין דבר יותר קשה בעולם להורה מלהוציא את הילדה הביתה, ובגלל שיש לה קשיים נפשיים. ואין שום מענה בקהילה, לא ציבורי ולא פרטי. אבל שוב, להוציא את הילד מהבית ולא לתת את הזכות הבסיסית לחינוך בבית ספר זה מקומם.

הבת שלי השתחררה מאשפוז כפוי רק בפברואר 2024 והתחילה את שנת הלימודים במרץ 2024. ושוב הילדה שלנו חזרה להתנהגויות קשות בבית הספר ולחוות חוויית כישלון. למה מגיעות לה עוד חוויות כאלה אחרי כל מה שעברה? ואני מרגישה שלאף אחד לא אכפת, לא מבינים שצריכים פגישות בבית הספר וצריך עבודה לשלב אותה, ולא מבינים שהילדה שלי יכולה גם להתנהג אחרת אם יודעים איך לעבוד איתה.

אחרי שגילינו שהשיבוץ לא חוקי, המפקחת של החינוך המיוחד אמרה שאפשר לשבץ אותה בכרמיאל, בעדנים בחדרה או בפרדס חנה. מה החליטו? החליטו לשבץ אותה לפרדס חנה, בית ספר שכבר בכיתה ח' סירב לקבל אותה כשהיא הופנתה לעדנים בחדרה. אין יחס אישי לילדה שלי כספציפית, רק שיבוץ. התחננו שיקחו אותה לחדרה, לבית הספר היחידי שידע לעבוד איתה. הרשות אומרת שלא ניתן לשלב את ההסעה וזה הופך את זמן ההסעה לזמן לא סביר. הוציאו מכתב רשמי לבית המשפט על כך שהעלויות גבוהות על הסעה.

בהמשך השתתפתי בדיון על נושא ההסעות לחינוך המיוחד בוועדת החינוך בכנסת, שם סיפרתי את הסיפור של הבת שלי ולתדהמתי גיליתי שהסעה בכלל לא עולה כסף לרשות. בניגוד לתצהיר השקרי לבית המשפט על ידי המועצה, משרד החינוך משלם 100% על ילדי הפנימיות לקחת אותם לאן שצריך. ביקשתי מהעו"סית לחוק נוער לעדכן את בית המשפט על השקרים של הרשות המקומית והיא סירבה. מאחר שבתי בצו נזקקות והנושא נידון בבית המשפט והנוכחות שלי בכנסת לא הספיקו בשביל לפתור את הבעיה, הייתי חייבת לקחת עורכת דין פרטית כדי שבתי תקבל את מה שמגיע לה על פי חוק.

על אף התנגדות הרווחה והמועצה המקומית, בשביל לסיים את הסאגה ושהבת שלי תתחיל ללמוד ב-1 בספטמבר, בדיוק שנה אחרי שהתהליך התחיל, הבת שלי הגיעה לבית ספר בו למדה, וכן, בשל כך שהפסידה שנת לימודים שלמה. עכשיו, באופן כללי הילדה שלי למדה א', ב', ח', חצי ט' ומחצי ט' היא חזרה לאשפוזים. כך ששנות הלימוד שיש לה ב-12 שנות לימוד ועכשיו היא התחילה כיתה י"א. אבל ההבדל בין להתחיל כיתה י' לכיתה י"א הוא מאוד משמעותי בשיקום של הילד.

במכרז של הפנימיה יש תפקיד שצריך לעבוד על השילוב החינוכי לבית ספר, אך בפועל הוא לא מאויש ולא ברור לי למה הפיקוח של הרווחה לא מטפל בנושא החשוב הזה. צריך להיות ברור למסגרת שהם צריכים לקחת את הילד לבקר את בית הספר כחלק מהתהליך, לראות את המורה, להיות באסיפת הורים, לראות מה חסר לו בשביל לעזור בתהליך ההסתגלות, להיות בקשר מול בית ספר. כן, אם לקחתם את הילד מהבית, זו עבודה שלכם, הוא צריך לעבור תהליך הסתגלות כמו כל ילד במדינה.

אספר לכם שוב, אחרי שנים רבות שהילדה שלי מטופלת בבריאות הנפש ואתם בתור גורמים שאמורים להאמין בשיקום חייבים להאמין בזה. אני שומעת סיפורים רבים של הצלחה, הרבה בנות שאחרי שנים קשות מאוד חוזרות למסלול ומתחילות ללמוד ורוצות להיות רופאות, עובדות סוציאליות, מורות ועוד תפקידים רבים שחסרים פה במדינה, והן הכי טובות בעולם במקצוע שהן בחרו. אבל התהליך הזה מתחיל מללכת לבית הספר.

חייבים לעשות פה זום אאוט על המצב. בכל פנימיה צריך להיות רכז חינוך במשרה מלאה שנלחם על הילדים האלה, שבא לפגישות לבית הספר, מגיע לאסיפות הורים, אחד שתומך בשילוב של המערכת. זה לא סתם ילד, זה לא סתם ילד מיוחד, זה ילד שהוצא מהבית, שלקחתם עליו אחריות. אין שום סיבה בעולם שאותה ילדה, אם היא גרה בבית בראשון לציון ומגיע לה סל של חינוך מיוחד, אם היא משובצת לפנימיית עדן, היא מקבלת רק פרויקט היל"ה.

תפתחו עכשיו בית ספר בכרמיה, מאמינה שיש מספיק קשיים נפשיים בסביבה. הילדות האלה נוסעות בתחבורה ציבורית בדרך הביתה, אז להגיד שהן לא יכולות ללמוד בבית ספר? גם בפנימיית הדסים לומדים ילדי אבן יהודה וזה בסדר. לא הגיוני שיש בית ספר לחטיבה להתיישבות ברנקו וייס מעבר לגדר של הפנימיה של הבת שלי והם לא מקבלים את בנות הפנימיה, כי זו עמותה אחרת, זה משרד הרווחה אחר, משרד החינוך. מדובר רק על 20 בנות וכל ילדה היא ילדה היא ילדה. לפנימייה היה מאוד חשוב שזה יהיה קרוב אליה, אם כך, למה לא לפתוח עוד כיתה ולתת מענה לבנות? למה? כי הן בנות של פנימייה ואתם בית ספר של החטיבה להתיישבות?

כבר אחרי האשפוז השני של הבת שלי, שנת 2019, ילד שובץ בפנימיית אורנים, וגם אז הוא לא זכה לצאת לבית ספר במשך חודשים רבים, אז איך עדיין מתנהל המחדל הזה? איך העו"סית של פנימיית אורנים אומרת לחברה שלי, והיא לא מבינה למה לא בסדר, למה האימא רוצה בית ספר. מעניין אותי אם מנכ״ל קבוצה היה נלחם בשיניים אם היו אומרים לו שהבת שלו לא זכאית ללכת לבית הספר. למה הוא לא נלחם על הילדים של פנימיית אורנים? למה הוא לא קובע פגישות עם משרד החינוך לסיים את הנושא של הסאגה של שנים?

ולסיום, אעשה זום אין על הפנימייה של הבת שלי. למרות שהמועצה המקומית הצהירה במכתב לבית המשפט שאין אפשרות לאחד בין ההסעות, כבר מהיום הראשון איחדו את ההסעות בשביל לחסוך כסף. התוצאה היא שכל הזמן בוחנים איך מקצרים לבת שלי את יום הלימודים. לא סביר לקצר לילדה את יום הלימודים בשביל להשאיר קצת כסף בקופת המועצה, אחרי שנה שלמה של מאבק משפטי מיותר.

כמו כן, המקרה מדגיש כמה חסר איוש של תקן שקיים במכרז, רכז לימודי. כמו פעמים רבות, הפנימיה לא שולחת את הילדה בניגוד לחוק, כל פעם מסיבה אחרת. פעם שאלו אותי אם אני מעדיפה שתיפגש עם הפסיכולוגית שעובדת בפנימיה או שתלך לבית הספר. ביום שישי האחרון הילדה קמה לבית הספר והחזירו אותה לישון כי הצוות לא ידע שיש בית ספר. פעם אחרת שלחו אותה בטעות לבדיקת דם שבכלל היו צריכים לעשות לה ביולי. כל דבר כזה הוא משמעותי. הרי ברור שהילדות האלה צריכות שגרה והתמדה בבית ספר ולהיות בחוסר ודאות ונוחות למערכת זה לא יכול להיות.

ושוב אני מודה לכם על הדיון החשוב ומקווה בכל ליבי שהנושא יביא לשינוי ומחדלים כאלה לא ימשיכו להתקיים. מדובר על 8,000 ילדי פנימיות בכל הארץ, וברוב המקומות אין בעיות, ויש הרבה סיפורים של הצלחה. ברור שמדובר בילדים מעטים באופן יחסי, משרד החינוך הגדול יכול למצוא להם פתרון בשיתוף עם משרד הרווחה וההורים שמכירים הכי טוב את הילד שלהם. לא יכול להיות מצב שילד יוצא מאשפוז פסיכיאטרי ואחרי כל העבודה הקשה שעושים איתו אתם הורסים את זה על להיות בפנימייה עם ש"ש. לא בשביל זה המדינה הוציאה אותו מהבית, ואוי ואבוי אם מישהו יחליט לתת כסף לפנימיות עבור כיתות קלט. כי כמו שאנחנו יודעים, בישראל אין דבר יותר קבוע מדבר זמני. גם לילדי הפנימיה מגיע בית ספר.

תודה, ע'.

יוסי, אני רוצה להגיד רגע משהו, שלפי חוק הנוער גם אסור לה לדבר על זה. תראו איזה אבסורד, אסור לה לדבר כי היא פרסמה שהילד שלה לומד. כלומר, זו הזיה שהילדים, לכאורה, הם לא מסכנים, הם הילדים הכי מאותגרים, הכי מאותגרים, אנחנו שוב דורכים עליהם. במקום להרים אותם למעלה ולתת להם את כל הכוח, אנחנו דורכים עליהם ודורכים עליהם ודורכים עליהם, ושלא נדבר על ההורים. זו פשוט הזיה שאין כדוגמתה.

ע', אני מלווה את המקרה שלך באופן אישי, את יודעת את זה, ואנחנו גם עם רויטל מנסים לעשות מה שאפשר. אנחנו נכנס דיונים נוספים על הנקודות שהעלית. יש פה נקודות כשל שאנחנו צריכים לטפל בהן באופן אישי במקרה הספציפי הזה, אבל אנחנו גם נבדוק שלא מדובר בתופעה רחבה יותר. אנחנו ננהל שיחות גם מול משרד החינוך, גם מול משרד הרווחה, וניכנס - - -

הוא לא ספציפי.

לא, אמרתי.

הילדים עם בריאות הנפש - - -

יש פה מקרה ספציפי שאני לא רוצה להתייחס אליו, גם אי אפשר להתייחס אליו פה בוועדה, אבל אני אומר, אנחנו נבדוק, ואם מדובר בתופעה רחבה, אנחנו נטפל בתופעה הזאת גם במסגרת הוועדה וגם מחוצה לה.

כבוד חבר הכנסת, שילוב ילדים בבית ספר זו עבודה, במיוחד ילדים מיוחדים. צריך לבוא לפגישות, צריך להגיד מה הילד מרגיש, צריך לעטוף אותו, ושיח משותף מוריד ועושה את העבודה.

אחרונת הדוברים, כי אני חייב לנעול ולעבור לדיון אחר. יו"ר ארגון המורים נילי ציוני, בבקשה. לא נמצאת? אוקיי.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה לחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים. הוועדה רואה חשיבות רבה בשיבוץ מתאים בבתי ספר לכל תלמידי הפנימיות. הוועדה מציינת בהערכה את שיתוף הפעולה בין משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי ומשרד הרווחה מאז הוועדה האחרונה על מציאת פתרונות לשיבוץ רוב התלמידים בבתי הספר. עם זאת, יש לדאוג לתלמידים שטרם שובצו.

הוועדה פונה למשרד החינוך לאשר שיפוי חריג לרשות חלשה בסיוע שיבוץ תלמידים שעדיין לא נמצאה להם מסגרת מתאימה. הוועדה חוזרת ודורשת למצוא פתרון לילדים שעדיין לא משובצים ונשארים ללא מענה חינוכי. יש לפתוח מסלול ייעודי לרישום ולשיבוץ תלמידים בפנימיות, לאפשר קיום ועדת שיבוץ ואפיון מיוחדות, לתת לפנימיות אמצעים להפעיל כיתות קלט במקרה הצורך ולקראת קליטתם בבתי הספר.

הוועדה ממליצה לקבוע גורם אחד מתכלל שיהיו לו את הסמכויות והאחריות לייצר פתרונות יציבים בין כלל המשרדים, פתרונות ארוכי טווח לתלמידי הפנימיות לשיבוצים המתאימים. הוועדה רואה בחומרה את האמירה של השלטון המקומי שוועדת האפיון פועלת על פי אינטרסים כאלו ואחרים, והוועדה מצטרפת, לא רוצה להגיד גינוי, אבל אנחנו בהחלט מתנערים מאותה אמירה כפי ששמענו גם ממשרדי הממשלה, משרד הרווחה ומשרד החינוך.

הוועדה תמשיך להוביל ולעקוב אחר הנעשה בנושא של רשות עפולה. אני אצור קשר ישיר עם ראש העיר כדי למצוא את הפתרון ואנחנו נכנס ישיבה דחופה עם השלטון המקומי, עם משרד החינוך ומשרד הרווחה כדי לפתור שם את הבעיה.

כבוד היושב ראש, רק אמליץ בהמלצות לגבי תמריצים, שיחשבו.

אמרתי.

לא שמעתי, פשוט לוודא שאכן.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:03.