פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/11/2024



מושב שלישי



פרוטוקול מס' 291
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ד' בחשון התשפ"ה (05 בנובמבר 2024), שעה 11:05

1. עדכון הרכב ועדת משנה להשכלה גבוהה
2. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד-2024, של חה"כ קטי קטרין שטרית
3. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - הקלות בתנאי קבלה ללוחמים ולמשרתי מילואים), התשפ"ד-2024, של חה"כ חנוך דב מלביצקי
4. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ד-2024, של חה"כ מאיר כהן
5. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג-2022, של חה"כ שרן מרים השכל
6. הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג-2023, של חה"כ יצחק קרויזר, חה"כ צביקה פוגל, חה"כ אוהד טל, חה"כ לימור סון הר מלך

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
קטי קטרין שטרית – מ"מ היו"ר
משה טור פז
יוסף עטאונה

ולדימיר בליאק
שרן מרים השכל
יצחק קרויזר

צח בסול - רפרנט תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

הדיל יונס - עורכת דין, משרד המשפטים

ליאת בן מאיר שלום - ייעוץ משפטי לממשלה, משרד המשפטים

עמרי גולן - עורך דין בלשכה המשפטית, המועצה להשכלה גבוהה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה

שפרה שחר - מנכ"לית "בית חם לכל חייל"

מתן אשר - דובר תנועת "אם תרצו"

עידו סיני - לוחם במילואים

שמואל הראל - לוחם במילואים

אורית חזן - סטודנטית בטכניון

בני פרץ - פעיל חברתי, פנתרים חברתיים

שלמה יגודייב - משרת מילואים, מועמד לרפואה

חנה גיאת - אימהות הלוחמים

תמי סלע

אתי דנן

רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




עדכון הרכב ועדת משנה להשכלה גבוהה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט.

בפתח הדברים, התבקשנו להוסיף שני חברים בוועדת משנה להשכלה גבוהה, ולכן אני אעדכן – החברים החדשים הם חבר הכנסת סימון דוידסון וחברת הכנסת לימור סון הר מלך. יכהן כיושב-ראש חבר הכנסת זאב אלקין. חבר הכנסת סימון דוידסון, חברת הכנסת מרים מיכל וולדיגר, חבר הכנסת משה טור פז, חברת הכנסת צגה מלקו, חבר הכנסת יבגני סובה וחברת הכנסת לימור סון הר מלך הם החברים בוועדה.












הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת למשרתי מילואים), התשפ"ד-2024, פ/4567/25

הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - הקלות בתנאי קבלה ללוחמים ולמשרתי מילואים), התשפ"ד-2024, פ/4405/25

הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ד-2024, פ/4189/25

הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג-2022, פ/713/25

הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון - העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ג-2023, פ/2659/25

הנושא הבא הוא הצעת חוק שמונחת בפנינו. דנו בה פעם אחת. הצעות החוק, כן, חמש הצעות חוק של חברת הכנסת קטי שטרית, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, חבר הכנסת מאיר כהן, חברת הכנסת שרן מרים השכל, וחבר הכנסת יצחק קרויזר עם חברי כנסת נוספים שחתומים עליה: צביקה פוגל, אוהד טל ולימור סון הר מלך.

אני רוצה לומר שבדיון הקודם התחלנו לגעת בנקודות. בגלל שמדובר בחמש הצעות חוק שדומות אחת לשנייה, וגם מאוד דומה למה שחוקקנו בהוראת שעה, לפחות בחלק מהדברים, אני מבקש מהיועצת המשפטית לתת לנו סקירה על נקודות ההבדל בין הצעת חוק להצעת חוק, ונרד לעומקם של דברים.

אני רק מתנצל מראש כי אני אחרי לילה לבן, ויש לי כל מיני דברים שהיו קבועים, אז יכול להיות שאני אצטרך להיעדר באמצע לעשר דקות, לפגישה עם השגריר השוויצרי בנושא החטופים. אני כמובן אחזור אחר כך. בבקשה, תמי.

יש לנו פה שלוש הצעות חוק שהן זהות. הצעת החוק של חברת הכנסת שרן השכל, של חבר הכנסת קרויזר ושל חבר הכנסת מאיר כהן, שהן זהות, והן מתמקדות בנושא של העדפה מתקנת למי ששירת כלוחם. שם הדגש. מבלי להיכנס לנוסח עצמו, יש שם שתי סוגיות. אחת זה זכאות של חייל משוחרר ששירת כלוחם להעדפה מתקנת בתנאי רישום, קבלה. בעצם אנחנו חוקקנו את ההוראה הזו בסעיף קבע בחוק זכויות הסטודנט בחקיקה שהייתה פה ועברה במרץ האחרון, אבל פה ההצעה היא לקבוע את זה כחובה ולא כשיקול דעת למוסדות. זה ההבדל בהקשר הזה. והדבר הנוסף בהצעות החוק האלה הוא קביעת הוראה כללית, שאומרת שמתן העדפה מתקנת ללוחמים בתנאי רישום וקבלה ללימודים לא תיחשב כאפליה. זו בעצם תמונת ראי או השלמה של אותה הוראה.

אז יש שלוש הצעות שעוסקות בנושא של לוחמים. ושוב, השינוי הוא משיקול דעת לחובה על המוסדות לקבוע מתווה כזה, והוראה כללית שאומרת שזה לא ייחשב אפליה. ההצעה השנייה, הרביעית בעצם, היא הצעת החוק של חברת הכנסת קטי שטרית, ועליה דיברנו בישיבה הקודמת יותר בפירוט. שם בעצם ההתמקדות היא במשרתי המילואים, והשינוי ממה שחוקקנו – אנחנו חוקקנו כהוראת שעה שחלה לשתי שנות לימודים; תשפ"ה ותשפ"ו – היא בעצם עדיין בתוקף ורלוונטית. פה ההצעה היא לקבוע את זה כהוראת קבע. זה שינוי אחד. והשינוי השני הוא להוסיף מעבר לסמכות של המוסד לקבוע מתווה גם חובה, אוקיי? גם פה יש הצעה לקבוע את זה כחובה ולא להשאיר את זה רק כשיקול דעת למוסדות.

שאלה לי אלייך. כשעשו את ההעדפה המתקנת עבור המגזר הערבי במדינת ישראל, האם זה היה גם הוראת שעה או האם זה היה חובה או שיקול דעתו של המוסד? מאוד מעניין איך התהליך שם היה.

כל הנושא של תנאי קבלה, העיגון שלו, הוא לא בפירוט הזה של איזה אוכלוסיות זכאיות וכולי. אין התייחסות לזה בעצם.

אבל, יש את זה בפועל.

החוק קובע מצד אחד, בחוק זכויות הסטודנט יש סעיף שקובע שבכל הנושא של תנאי קבלה צריך לנהוג באופן שוויוני ולא להפלות בין מועמדים, אבל שניתן לקבוע העדפה מתקנת לאוכלוסיות שהנגישות שלהן ללימודים - - -

מתסכל קצת אבל בסדר.

לא, העדפה מתקנת - - -

כי מה ההיגיון עם שוויון - - -

העדפה מתקנת זה דרך לקדם שוויון.

אין בעיה, מעולה.

כי אם את מראה שיש קבוצה שאין לה שוויון הזדמנויות, שהיא לא מצליחה מכל מיני סיבות.

נכון.

אם זה חברתיות, כלכליות או תרבותיות.

או ביטחוניות.

או צבאיות, בגלל שמשרתים.

היום אנחנו מדברים על צבאיות.

כן, בדיוק.

יש לה קושי בנגישות ללימודים, אז בעצם ההקלות יכולות לקדם את השוויון. וזה מה שנקרא העדפה מתקנת. הטעם היחיד שנמנה היום, שמנוי במפורש בחוק, זה כלכלי חברתי. לרבות מטעמים כאלה. אבל זה נותן גם שיקול דעת למוסד, לא מחייב אותו לקבוע כך או אחרת, אבל מסמיך אותו בהינתן שבאמת הוכחה פגיעה בנגישות ללימודים האקדמיים.

אני אסיים את הסקירה. הצעת החוק החמישית היא הצעת החוק של חנוך דב מלביצקי, והיא עוסקת גם בלוחמים וגם במשרתי מילואים. היא נשארת בתוך המודל, בעצם חלק ממנה כבר נחקק. זאת אומרת, חלק ממנה כבר בעצם, כי זה היה טרם החקיקה פה בוועדה, כל החלק של מתן סמכות למוסד לקבוע העדפה מתקנת ללוחמים – קבענו אותו כבר כהוראת קבע אז אין בו צורך. והחלק השני זה גם, עוד פעם, להישאר במסגרת סמכויות המוסד ושיקול דעתו, אבל לקבוע את זה כהוראת קבע גם לגבי משרתי מילואים.

בכל מה שנוגע למשרתי מילואים, בכל ההצעות יש התייחסות לזה, שזה תלוי בסוג השירות, משך השירות, המאפיינים שלו, ובאמת איך הם השפיעו על נגישות ללימודים. אלה ההצעות כפי שוועדת השרים תמכה בהן, אוקיי? סקרתי פה את מה שהממשלה תמכה בו. אני מציינת גם את זה.

דיברנו על זה בקצרה גם בישיבה הקודמת – אני עוד אציין שיש עוד הצעות חוק בנושאים האלה ממש שנמצאות בקנה, שאפילו חלקן עוד לא הונח על שולחן מליאת הכנסת אבל הן נמצאות בעבודה. חלק בלשכה המשפטית וחלק גם בוועדות אחרות, אם הן עוסקות גם בשירות המדינה וגם בלימודים אקדמיים, אז לפעמים זה עבר לוועדות שעוסקות, למשל לחוקה. אז יהיה נכון להסתכל על הדברים בתמונה הרחבה ולא כל פעם להוסיף איזשהו טלאי, אני חושבת, כראייה מקצועית.

הן עברו את ועדת השרים, הצעות החוק שאת מדברת עליהן?

בחוקה אני לא יודעת. מה שהגיע אלינו, חלקן עוד בעבודה. זאת אומרת, עוד לא סיימנו להעיר את ההערות ולקדם את זה. יש עוד הצעה שעוסקת באוכלוסיות ייחודיות ששירתו במילואים או כלוחמים. כלומר, ייחודיות בתוך הלוחמים. נגיד, אנשים עם מוגבלויות או חרדים, אולי, שהם שירתו במילואים, ולתת להם איזושהי התייחסות מיוחדת. יש גם הצעה כזו. היא דווקא בחוקה ולא אצלנו. זו הערה אחת. הערה נוספת היא לגבי משהו שעלה פה גם כשחוקקנו את ההקלות בתנאי קבלה בחקיקה של מרץ, והעלינו גם מסמך רקע מפורט שהתייחס לנושא הזה, שצריך להביא אותו בחשבון גם לגבי הנושא של חופש אקדמי. אני כן אגיד שנושא של תנאי קבלה – קביעת תנאי קבלה, קביעת תנאי הסף לכניסה לתחום לימודים – זה תמיד נחשב כתחום מובהק שהוא במסגרת החופש האקדמי של המוסדות.

כי בסופו של דבר זה נגזר מהצרכים המקצועיים, הלימודיים. קביעת התנאים לקבלה לתחום לימודי מסוים נגזרת מהתחום עצמו ומההבנה של המוסד לגבי הדרישות הלימודיות. ככל שמשאירים את זה לשיקול דעת המוסד, לקבוע את המתווה להקלות, אז בעצם יש לו את החופש האקדמי גם בהקשר הזה של ההקלות. וזה גם קיים כבר בחקיקה מלפני. קביעת החובה היא יותר קשה בהיבט הזה. זו בעצם התערבות בחופש האקדמי. למרות שגם פה החובה לא אומרת בדיוק מה. היא אומרת שצריך לקבוע מתווה, היא לא אומרת בדיוק את כל הפרטים שלו. פה היא כן משאירה טווח של שיקול דעת.

הדבר השני לגבי הקלות בתנאי קבלה זה בהקשר של שירות צבאי או שירות מילואים כקריטריון רלוונטי. בכל הנושא של תנאי קבלה, בגלל שמדובר על מספר מוגבל של מקומות במוסדות הלימוד, משאב מוגבל, בעצם משאב ציבורי שגם צריך להשתמש בו באופן שוויוני וגם לנצל אותו בצורה יעילה – כשמדובר על תנאי קבלה לעומת, למשל, הטבות כספיות או כל מיני התאמות, נזהרים יותר גם בקביעת היקף ההקלות וגם ברלוונטיות. בודקים את הרלוונטיות בין הסיבה שבגינה נותנים הקלות לבין ההיקף של ההקלות, ובכלל הצורך בהן. שוב, בהקשר שלנו, קודם כול, לגבי לוחמים יש פה חקיקה שקבעה את הזכאות הזו או את הסמכות לקבוע הקלות.

לגבי משרתי מילואים, עד כה ראינו את זה בראייה של התקופה הנוכחית – של השירות המתמשך, בנסיבות חריגות, שבוודאי – אין ספק – פוגע ביכולת להיערך ללימודים, ללמוד, לעשות בחינות, לגשת למסלולים השונים. וזה מצדיק גם, כאיזושהי הוקרה והטבה למי שתורם למדינה, וגם באמת כמענה לקושי שנוצר לאנשים, את ההקלות האלה. כשבאים לקבוע את זה כהוראת קבע מתוך תקווה שנגיע, עם ראייה כמה שנים קדימה לשגרה יותר רגילה של שירות מילואים מצומצם יותר, כפי שהיה לפני כן, הדבר הזה יותר מורכב. זה בראשית הדברים.

טוב, חברי הכנסת המציעים. בבקשה, קטי.

הלוואי שיכולתי לסמוך – אני אומרת את זה בצורה מאוד עדינה – על שיקול הדעת של המוסדות האקדמיים. כי לצערי הרב, כל מה שנאמר פה מתחילת המלחמה, מה-7 באוקטובר, לגבי סטודנטים, לא בא לידי ביטוי. ואני אומרת את זה באופן מאוד כוללני. יש לי גם דוגמה חיה. יושב פה יועץ, ששירות במילואים תקופה מאוד ארוכה, מנסה לקבל הקלות מהאוניברסיטה כדי להמשיך לעבוד איתי כיועץ – שום הקלה הוא לא מקבל, שום דבר מהאוניברסיטה. כלום. אוטוטו הוא מסיים את התפקיד אצלי, הוא נאלץ, כדי להמשיך ללימודים. כי אם הבחירה האם הוא ימשיך להיות יועץ או אם הוא ימשיך להיות סטודנט אז הוא בחר להמשיך להיות סטודנט, כי הוא בשנה שלישית.

לכן, אני מאוד סקפטית. לא הייתי מחוקקת את החוק הזה לולא הייתי יודעת שהאוניברסיטאות במדינת ישראל לוקחות בשיקול דעת את אותם חיילים אמיצים שמשרתים למעלה משנה, משרתים בלופים, ואני יכולה לתת דוגמה אישית מהבית שלי – אני אם לשני מילואימניקים. אחד משרת מה-8 באוקטובר, עם שתי הפוגות – יצא עכשיו להפוגה ונאמר לו שבינואר הוא חוזר. כבר נאמר לו "בינואר אתה חוזר". זאת אומרת, לא הספיקו שמונה חודשים רצופים, בינואר הוא חוזר שוב. והשני עד עכשיו. ואין תאריך יעד מתי זה מסתיים. והם צריכים לנהל חיים רגילים.

אז לשמחתי, שני הבנים שלי, המילואימניקים, סיימו תואר שני, אז כך שאולי אם הם ירצו לעשות דוקטורט הם יצטרכו עוד פעם להגיע לאוניברסיטה ולהירשם. אבל יש הרבה כאלה אחרים. אני רק דיברתי על הדברים האישיים שמסביבי. כמה שהחוק הזה הוא הכרחי. כמה שהחוק הזה הוא לא עניין שאני באה ואומרת לאוניברסיטאות "אני כל כך בטוחה שאתם תבואו לקראת הלוחמים, אני כל כך בטוחה שנקודה אחת – זכור לכם אוו סטודנט שהגיע לכאן עם נקודה אחת שהייתה חסרה לו. אני כבר לא מדברת על זה שמתקבלים 500 ו-600 סטודנטים אחרים במקומו ולא נתנו שירות של יום אחד, גם לא שירות אזרחי, לא שירות מילואים – שום שירות למדינה – הם רק קיבלו. ואני מסתובבת ברחבי הארץ – מצבם הכלכלי לא כל כך גרוע. אם זה השיקול.

ואני אומרת את זה בכעס בגלל שאני אומרת כמה אטימות יכולה להיות. לצערי הרב. אני מאוד מכבדת את הייעוץ המשפטי – לצערי הרב, אם אין חוק שמסדר את זה, אם אין סנקציות זה לא ייעשה. זה לא ייעשה. זה פשוט לא ייעשה. ואני לא יכולה להסתובב ברחבי המדינה ממקום למקום, להיפגש עם החבר'ה הצעירים, המדהימים האלה, להסתכל על הפנים שלהם ולומר להם "אני מתנצלת, אני לא יכולה לעזור לכם להתקבל לאוניברסיטה כי הייתם X ימים בשירות מילואים". זה פסיכומטרי שהם לא יכלו לעשות. ויש פה דוגמה חיה, יש פה את קרויזר ששירת עד לפני יומיים, עד לפני עיתון "הארץ", הוא שירת.

הוא עומד לחזור.

ולכן אני אומרת - - -

לא, אנחנו צריכים אותו פה יותר.

התשובה היא – אנחנו צריכים לדעת לתת. מדינת ישראל צריכה לדעת לתת לאותם חיילים את מה שמגיע להם. אז אנחנו ניתן להם את הגב. אני פה בשביל לתת להם את הגב. ואני אגבה את הנושא הזה בהצעת חוק מפני שהוא חשוב מאוד. ולכן, כל משרת מילואים יהיה זכאי להעדפה מתקנת בתנאי הקבלה לכל מוסדות החינוך במדינת ישראל. אחרת אין זכות קיום למוסדות החינוך במדינת ישראל, עם כל הרצון לשיקול דעת. והאמינו לי, אני לא מתערבת בשיקולי הדעת של המוסדות. באמת, לפעמים כשאני רואה שיש איזו מרצה תומכת טרור שמעודדת ומשמיצה את חיילי צה"ל בזה שהם עושים ניסויים בילדים של פלסטינאים – אני עוד לא ראיתי דבר כל כך מרושע להגיד. זה דבר כל כך מרושע להגיד שהחיילים שלנו עושים ניסויים בילדי פלסטינאים.

אז אם קיימת אוכלוסייה מיוחדת, מועדפת, זה דווקא אותם מילואימניקים. שבזכותם אני, אתה, הוא, כולנו נמצאים פה, נושמים וחיים. אנחנו יודעים כמה אנחנו זקוקים להם, כמה הם חשובים. והם מותשים. הם כבר שנה שלמה בלחימה. אני בדרך לכאן הייתי בטלפון עם חייל מילואים שגבו ממנו ולקחו ממנו ביטוח לאומי, והוא צריך פה לסדר את זה, והוא נמצא אי שם בעזה. והוא יצא רק בשביל לדבר איתי, שאני אוכל לסייע לו כדי שהוא יוכל לקבל את מה שמגיע לו מבחינת הביטוח הלאומי. זה לא רק עניין של מוסדות חינוך, זה גם עוד מוסדות במדינת ישראל שלא מבינים את הצורך בלנסות לסייע למילואימניקים.

זה לא הגיוני שהם נלחמים עבורנו, הם עושים את העבודה עבורנו. הרי, אנחנו היינו אמורים להישחט, להישרף, להיאנס – זו הייתה המטרה של אותם נוח'בות שהגיעו. זו הייתה המטרה שלהם. הם לא באו עם זרי פרחים, הם באו בשביל להרוג. אז אם אותם חיילים שומרים עלינו גם בצפון וגם בדרום, זו מחובתנו המוסרית לבוא ולעזור להם. ויפה שעה אחת קודם.

תודה רבה, קטי. קרויזר, יש פה אנשי מילואים שצריכים לצאת, אז ברשותך. שמואל הראל, בבקשה.

אני שמואל הראל, בן 29, אני גר באלון מורה. אני נשוי לשובל ואבא לשניים; מעיין, בן 3 עוד מעט, וערבה, בת חצי שנה. ללידה שלה אני הגעתי ממסדרון נצרים ישר לחדר הלידה. אני שריונר, פלוגת וויסקי בחטיבה 679. אני מפקד טנק.

כבוד.

וסטודנט למדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. דבר ראשון, אני רוצה להודות על עצם הישיבה הזאת ועל החשיבה להיטיב איתנו. ודבר נוסף, אני רוצה שבאמת כל מה שאני אומר עכשיו ייכנס תחת ההקשר של היותנו המילואימניקים גאים במה שאנחנו עושים, במה שאנחנו נותנים, וניתן עוד בשמחה לעם ולמדינה שלנו. אנחנו לא מתלוננים על הנתינה, אנחנו רק מבקשים עזרה.

את המלחמה התחלנו בהר דוב, בערך חודשיים וחצי, ואז עברנו לגבול סוריה לעוד שלושה חודשים. שוחררנו ב-1 במרץ מהסבב הראשון, אחרי חמישה חודשים בערך, עם אמירה שהפעם הבאה תהיה באוגוסט. ניסינו לחזור לחיים ואחרי שלושה שבועות הגיעה פקודת ההתראה - חבר'ה, שוב פעם מתגייסים לעזה" – שהתממשה בפועל ב-13 באפריל, בערך שבועיים אחרי זה.

היינו כחודשיים בעזה. את הסבב השני סיימנו ב-1 ביולי, עם ידיעה כבר ביום ששוחררנו שב-15 באוגוסט – חודש וחצי אחרי זה – אנחנו חוזרים לסבב נוסף בעוטף. הפלוגה שלי הגיעה ל-254 ימי מילואים. ויש כאלה שעשו בפלוגה יותר. שבוע שעבר התחלתי את הסמסטר – כמו שאמרתי, מדעי המחשב – ומה אני מגלה? שאני לא מוגדר כמילואימניקים לסמסטר א' 2025. לא זכאי לשום הטבה, חובת נוכחות, כלום. חייב להיות בהכול. בלי ציונים, שום דבר. למה? כי ההגדרות הן או 60 יום בשלושת החודשים האחרונים, כלומר מאוגוסט עד אוקטובר, או בפועל בין 21 ל-64 ימים בתוך הסמסטר עצמו. עכשיו, שתבינו את המשמעות, הפלוגה שלי לא נחשבים כמילואימניקים בסמסטר הזה, למרות כל מה שסיפרתי.

כל החבר'ה שהיו עכשיו בלבנון, אגב אני עם יד שבורה, בגלל זה לא עשיתי מילואים, והפלוגה לי הייתה במילואים גם בחגים – כל המילואימניקים שהיו עד עכשיו בלבנון לא נחשבים מילואימניקים. למה? כי הם לא עשו 60 ימים בשלושת החודשים האחרונים. התגייסו רובם בערך בערב ראש השנה והשתחררו בערך עכשיו – לא נחשבים מילואימניקים. השאירו את המשפחה, את הילדים לבד, כל החגים בבית. אבל לא – הם לא נחשבים מילואימניקים.

אז מה הם נחשבים?

תגידי לי את, אני לא יודע.

אני אגיד לך, המתווה שהיה, דבורה, אני מאוד מבקש שתתחשבו במי ששירת במילואים בתשפ"ד, שזה יחול גם על תשפ"ה.

אולי נדבר אחרי וננסה לעזור. לדעתי יש פה אי הבנה.

פתוח לי פה במחשב המתווה של ור"ה ל'חרבות ברזל' ואני יכול להראות את זה.

זה החופש האקדמי.

הרבה אנשים שואלים אותי.

אי הבנה. זה כן לעניין, כי אתם מנותקים. לא יודעת איפה אתם יושבים. אולי בשוויץ, הולנד, לא יודעת.

אנשים אומרים לי "בסדר, תודה רבה ששירַתָּ, נעזור בדברים אחרים, אבל במה זה קשור לסמסטר הנוכחי?" אז אני אסביר. דבר ראשון, לרבים מאיתנו הלכה שנה אקדמית מלאה. אז באופן פשוט, באופן כללי לעזור איפה שאפשר. באופן ישיר לסמסטר הזה, אני, בסמסטר קיץ, שזה הסמסטר היחיד שהייתי בבית, ניסיתי לדחוף כמה שיותר מהשנה שפספסתי. מה שכמובן מביא אותי למועדי ב', שכמובן נגררים לעומק הסמסטר הנוכחי, ככה שאני מתחיל את הסמסטר הזה בפיגור כי אני צריך ללמוד עוד למועדי ב' קודמים. זה באופן ישיר. כמובן, גם חוסר הוודאות. בין הסבב הראשון לבין הסבב השני לא ראיתי אור יום כדי לגשת למועד ב' של אחד הקורסים שנרשמתי אליו, ובפועל לא ניגשתי אליו. למה? כי שבוע לפני, כמו שסיפרתי מקודם, הקפיצו אותנו.

אז גם בקושי הייתי בבית, גם למדתי וגם בפועל לא עשיתי אותו. אז חוסר הוודאות הזה מפריע לריכוז וליכולת באמת ללמוד. עכשיו, מה שנאי בא לבקש פה זה לא כספים. זה כמו שחברת הכנסת קטי אמרה, זו התחשבות מינימלית של האוניברסיטאות. ואם הן לא נותנות את זה אז שהמדינה תכריח אות לעשות את זה. דוגמה קטנה – חובת נוכחות. אין לי פטור של חובת נוכחות. עכשיו, אני מפקד, יש לי לא מעט חברים קצינים, סמ"פ – יש ימי מילואים בודדים במהלך הסמסטר של הכנות, אתה צריך להכיר את השטח, אתה צריך ללמוד, אתה צריך להכין את הטנקים, אתה צריך להכין את הכלים – אם זה נופל לי על שיעור נוכחות מה אני עושה? אני בוחר בשיעור הנוכחות או שאני בוחר בהכנה ללבנון?

רגע, אין לך פטור כי אתה לא מוגדר כמילואימניק עכשיו?

כן, אין לי שום פטור.

זו אחת התקלות פה, אני מבינה. שלא מגדירים כמילואימניק מישהו ששירת שנה לפני תחילת שנת הלימודים.

יושב-הראש, אני לא רוצה לקטוע, אבל יש כאן, אנחנו כל הזמן מתעסקים באיזשהו פלסטר כתגובה. כל פעם הכנסת רודפת אחרי הזנה של המציאות. יש כאן איזושהי תפיסה מערכתית לקויה של הרבה מאוד שנים – אני אתייחס לזה כשתיתן לי את רשות הדיבור. אנחנו לא צריכים להמשיך לשים פלסטר. בסוף משרת מילואים, וזה לא משנה אם הוא היה לוחם או לא לוחם, הוא נמצא במשפחה מאוד מצומצמת. צריך להבין – 50% מהחברה הישראלית מתגייסים, מתוכם עד ה-7 באוקטובר הגיעו למערך המילואים אחוז וקצת, בשיא הגענו ל-2%. לדעתי, עכשיו עם השחיקה חוזרים חזרה אחורה, לצערנו. הוא צריך להסתובב עם חזה נפוח.

המשפחה הזאת של מערך המילואים, של המשרת או המשרתת, בן או בת זוג והילדים – צריכים ללכת עם כרטיס VIP במדינת ישראל. ואז במקום שהוא יצטרך להסביר בפקולטה, באוניברסיטה "כן עשיתי 60, לא עשיתי 30, גררו לי את זה מ-2023 ל-2024, יש לי סמסטר, אני מפקד, יש לי ימי הכנה וסגל" – המערכת שלנו, כמדינה, ויש פה השלכה על איך אנחנו מייצרים פה מערכת יחסים עם המל"ג – הוא לא צריך להסביר את עצמו כל הזמן. הוא צריך שהמערכת תפרוס לו שטיח אדום לאורך כל הדרך, אם זה בחיסורים, בנקודות זכות, במועדי ב', בסיוע שהמנגנון בתוך האוניברסיטה יודע לתת לו סיוע. וזה נכון גם בהשכלה הגבוהה וזה נכון גם לשאר המערכות שלנו כמדינה.

אני רק אגיד, אני דיברתי הבוקר עם - - -

אני רוצה להגיד עוד נקודה. אדוני יושב-הראש, אני כל הזמן הייתי באה בטענות למל"ג. באמת. כל פעם חשבתי שהבעיה היא במל"ג. אבל זה לא נכון, כי המל"ג כן רוצה בהטבות, כן רוצה לשפר את התנאים של המילואימניקים, כן חושב שזה נעשה. אבל כל אוניברסיטה, וזה מתחבר למה שאמרתי על החופש האקדמי – כל אוניברסיטה עושה מה שהיא רוצה.

בול.

המל"ג יכול כל היום לבוא ולומר להם "זה המתווה, ככה צריך לעשות". אתה יודע, אני לא יכולה להשתמש במילה הזו, אבל יש סוג של צפצוף גם על המל"ג, גם על המדינה, גם עלינו כוועדה, גם עלינו כחברי כנסת, גם על היועצים המשפטיים.

זו הסיבה, ורק הסיבה שהחלטתי שאני רוצה לעשות חוק. כי אם באמת, ור"ה, דבורה היקרה, אני יודעת כמה שאת מסייעת, כי אנחנו מפנים אלייך באופן אישי פניות. את עושה את כל המאמצים ואני בטוחה שגם במל"ג עושים את כל המאמצים, אבל האוניברסיטאות בסופו של דבר מחליטות את מה שהן מחליטות. הוא שירת כל כך הרבה חודשים במילואים, הוא היה בטוח שעכשיו הוא מתקבל. כי אין לו כסף, הוא לא קיבל, הוא רוצה לעבוד. הוא התקבל אצלי. הם לא מוכנים לתת לו שום הטבה. מבחינתם כלום, הוא סטודנט כמו כל הסטודנטים.

ולכן הוא נאלץ עכשיו לוותר גם על ההכנסה שלו ולחזור לאוניברסיטה, כי זו שנה שלישית. שתבינו כמה זה אטימות. אנחנו מאוד באים לקראת האקדמיה, המוסדות, הנבחרים, האקדמיים המשכילים וכולי, אבל יש שם אטימות. הם כאילו חיים במדינה אחרת, הם לא חיים את המציאות.

טוב, שמואל, אני אתן לך להמשיך, אני רק רוצה להגיד שהייתה לי שיחה ארוכה היום עם בני בן ארי, עם הקמל"ר. ביקשתי ממנו שיעביר לוועדה בצורה מסודרת מה מתווה הקיים לשנת תשפ"ה. אני רוצה לדעת מה ההבדלים, איפה הדברים נופלים בין הכיסאות. וכפי שהבטחתי בדיון של שבוע שעבר, אנחנו אמורים, נתתי חודש לקבל את הנתונים מהלמ"ס – איפה הדברים עומדים. וכמובן, במקביל אנחנו נעשה שולחן עגול, כפי שהבטחתי, אחרי שנקבל את המסמך מבני. ואנחנו מניעים, אנחנו שם. נעשה מיזוג של הצעות החוק. בבקשה, שמואל.

רק לסיכום. אני רוצה לומר שבאמת יש תחושה כאילו העורף שכח שאנחנו במלחמה ואנחנו, המילואימניקים, עדיין עמוק בתסריט הזה של המלחמה. ואני גם אומר שמי שתרם אתמול, כמובן יתרום גם מחר, אין סיבה שהוא לא יהיה זכאי להטבות שלה יום. במיוחד שהתרומה של אתמול משפיעה ישירות על היום. אז פשוט לשנות את זה. וכמו שחבר הכנסת קרויזר אמר, שזה יהיה מובן מאליו ולא נצטרך להילחם על זה כל פעם מחדש. תודה רבה.

תודה. אני אדבר, ברשותך, בקצרה. זה חשוב לנו וגם לציבור לשמוע את המילואימניקים שהגיעו לפה ולשמוע את המצוקות ואת הבעיות שלהם. אני רוצה להגיד את הדבר הבא – אני לא חבר ועדת חינוך, אבל אני מגיע לפה לא מעט לדיונים בכל מה שקשור לנושא של מילואימניקים.

קטי חברה, וקינלי.

לא, אני. דיברתי על עצמי. אבל, כל מה שקשור, וזה לפרגן לך – כל מה שקשור לאנשי מערך המילואים, לנושא של המשרתים בצה"ל ושירות לאומי, מקבל אצלך תמיד תיעדוף ואתה מביא את זה מהר מאוד לדיון בוועדה. באמת יישר כוח גדול על כל העשייה שלך בנושא הזה.

וגם יושב פה יוסרי, שחשוב גם לפרגן לו ולבני היקרים, גם להכיר אתכם לציבור, למי שלא יצא לו להכיר אתכם, וגם להכיר לכם תודה רבה שאתם 24/7, אני יכול להגיד על עשרות פניות, אולי אלפי פניות, בטח בשנה האחרונה, במקצועיות ובמהירות. יחס אישי – אתה מרים לו טלפון, הוא אומר לך "אל תבזבז לי את הזמן, שלח לי את הטלפון של הפונה". חמש דקות אחרי זה אני מקבל כבר וואטסאפ מאותו מילואימניק שאומר לי "אחי, תודה רבה. התקשרו אליי, הכול מסודר, מטופל. התקדמנו הלאה". אז זה באמת היה חשוב לי להגיד.

ואני חושב שבנושא הזה אתה רואה, יש פה קואליציה, אופוזיציה, בוודאי שזה נושא שהוא בכלל לא בשיח הפוליטי. וזה חשוב להבהיר את זה ולהסביר את זה. אני חושב שכל המבנה הזה, וזה אולי אחד התסכולים הגדולים גם שלנו כחברי כנסת, ואני מתחבר פה למה שאמרה קטי – בסופו של דבר יושבים כאן חברי כנסת, שומעים כל הזמן את פניות הציבור. אני באמת זכיתי והצטרפתי לחבר'ה ביחידת המילואים שליח. שאלו אותי איך תמרנתי, אז בחגים גם לא הייתי בבית. בראש השנה, כיפור, סוכות – הייתי איתם, תמרנו יחד בלבנון.

אני חושב שהאוכלוסייה שאולי הכי קשה לה באירוע הזה, בתוך כל שאר המצוקות, זה החבר'ה שנמצאים באקדמיה. הם פשוט שם מתנפצים. ואני חושב שהסברת את זה יפה – מתנפצים על המציאות. אתה יוצא עם התחושה, באמת יש איזו אווירה שקשה להסביר אותה, מה קורה במערך המילואים. זה איזשהו אירוע מטורף של תחושת שליחות, של המלחמה הכל-כך צודקת הזאת שאנחנו מנהלים. להחזיר את החטופים, להחזיר את תושבי הצפון, להשמיד את האויב שלנו. ואז אתה מגיע לאקדמיה, וכמו שאתה אומר, אני לא רוצה טפיחה על השכם על מה שעשיתי, אני אעשה את זה גם ככה. אולי פה יש לנו איזושהי בעיה של אובר-ציונות – תמיד החבר'ה האלה יגיעו למילואים. תמיד תגיעו, תמיד תתייצבו, תמיד תמסרו את הנפש למען העם, למען הארץ.

ואז אתה מגיע לאקדמיה ואתה חוטף, לא סטירה, אתה חוטף איזו "זפטה" על הראש ואתה אומר "מה אני מבקש? כלום. ביקשתי התחשבות". ואז זה חוזר למה שאמרתי מקודם – במקום שאנחנו כאן כל הזמן נשים פלסטר, וזה נהדר שבכנסת כל הזמן מחוקקים עוד העדפה פה וכביש 6 שם ואיזושהי קרקע ברמ"י וכולי, אבל זו צריכה להיות כאן איזושהי משימה של כולנו. משימה של כלל חברי הכנסת, של הממשלה, לייצר כאן, קוראים לזה העדפה מתקנת, אבל VIP לאותם קומץ שמשרתים ומחזיקים את כל האחריות הביטחונית של מדינת ישראל. זה על הכתפיים שלהם, על צבא המילואים. זה בסוף הצבא הגדול המשמעותי שמתמרן ומכריע. ולכן אני חושב שיש כאן איזושהי חובה עלינו, של נבחרי הציבור, לייצר כאן מעגלי צדק.

לא יודע, נקרא לזה כרטיס VIP למשרת, לבת הזוג שלו, לילדים שלו. יש לזה השלכות רוחב כל כך גדולות. המיעוט הזה שכבר נושא באחריות הביטחונית של מדינת ישראל צריך לבוא, לצאת החוצה ולקדם את מה שבאמת מגיע לו אחרי מסירות הנפש הכל-כך גדולה שלו למען מדינת ישראל. תודה.

תודה. ותודה גם לך שוב על ההשקעה שלך ועל השירות. אני מקווה, כמובן אם תרצה וזה יהיה ברצונך, שתוכל לחזור לחברים כמה שיותר מהר. למרות שהתגעגענו אליך בחודש האחרון.

עידו סיני, בבקשה.

שלום לכולם. קוראים לי עידו סיני, אני בן 29. גר בעיר לוד, נשוי לשירה ואבא לדוד, בן שנתיים. מאז שמחת תורה שירתי במילואים מעל 230 יום. אני עדיין במילואים כרגע. ניצלתי חופשה. עכשיו אנחנו בגבול לבנון, היינו גם בלבנון – ניצלתי את היום הזה, שאני בחופשה בבית, להגיע לפה, כי אני חושב שהדיון פה חשוב. מאז ה-7 באוקטובר, שמחת תורה, היינו ביהודה ושומרון, בג'נין, בעזה מספר חודשים ולבנון. אני רואה שיושב פה חבר הכנסת משה טור פז, אז יש בינינו קצת מכנה משותף – שנינו חטיבה 646.

החטיבה.

החטיבה.

מה אני אמורה להגיד? אני הייתי מורה חיילת. זה לא נחשב, נכון? טוב, נו, מילא.

זה לא ב-646.

בספטמבר שעבר תפסנו קו בגוש עציון, נווה שמואל. זה נחמד, שנינו אוהבים תורה ועבודה. יפה. אז קודם כול אני אקדים ואני אגיד שאני מאוד מעריך את עצם קיום הדיון פה. יש עכשיו מציאות מאוד בעייתית שצריך לפתור אותה. עצם הדיון, לא משנה מה יהיו התוצאות שלו, ראוי להערכה. ותודה רבה לכל מי שפה וחשוב לו. טיפה על עצמי – למדתי תואר במדעי החיים – בביולוגיה – באוניברסיטת בר אילן, במטרה להמשיך לארבע-שנתי של לימודי הרפואה. יש מבחן שלוקח בערך שמונה חודשים ללמוד אליו. המבחן הוא במרץ, ושמונה חודשים – אם אנחנו ניקח את 2024 אנחנו מגיעים כבר לזה שה-7 באוקטובר קטע את הרצף, ולכן בשנה שעברה לא יכולתי לגשת למבחן.

רק לציין שמבחן הידע הזה בוטל בשנה שעברה לקבוצה של המילואימניקים בדיוק בשביל לאפשר להם להגיע ולהיכנס לארבע-שנתי.

תודה על ההערה, אני גם אשמח להעיר. מבחן הידע – המל"ג הקימו מתווה של 10%. עכשיו הכנסת אמרה עד 10%. אוניברסיטאות מסוימות, כמו אוניברסיטת תל אביב, אמרנו "אנחנו לא מחויבים על פי חוק ל-10%, אנחנו מחויבים על פי לשון החוק לעד 10%".

אגב, הגדלנו את זה אחרי זה ל-15%.

אתה יודע, זה מזכיר לי כשאתה הולך לחנות ואתה רואה 70% הנחה, ובסוף אתה מגיע לקופה ומתברר שזה עד 70%, ובסוף זה גם 10%.

כל האוניברסיטאות קיבלו יותר מ-10%. קרוב ל-15%.

בתוך 10% שקיבלו, אוניברסיטת תל אביב, שזו המסה הגדולה של לימודי הרפואה, אמרה שחלק מה-10% או עד ה-15%, כמו שהערת, זה לא רק למי שהיה במילואים – זה לכל האוכלוסיות שנפגעו מהמלחמה.

שורדי נובה, מפונים, פצועים, דרגה ראשונה, משפחות שכולות.

זו הייתה החלטת הוועדה, נכון.

בסוף מילואימניק אחד קיבל את זה.

חברים, אמרתי, זו הייתה החלטת הוועדה וביקשתי לקבל את הפילוח. אני אמשיך את מה ששמואל, חברי, אמר מקודם. הסיבה שאני עושה מילואים היא כי אני אוהב את המדינה. זה לא משנה אם אני אתקבל לרפואה, אני לא אתקבל לרפואה, איזה מענקים, האם אשתי תהיה זכאית לסרט. כל הדברים האלה לא רלוונטיים. אני עושה מילואים כי אני מאמין במדינה, אני רוצה להגן עליה ואני גם אמסור את נשמתי אם צריך. בתוך הדבר הזה, צריך להבין את המשמעות, את הנגזרת. מי אנחנו רוצים שיהיו הרופאים שלנו? למה זה רלוונטי? – אם אני רוצה שרופאים יהיו ציוניים, ואני יכול להגיד מהצד השני שזה לא רלוונטי ושמה שמעניין אותי שיהיו מקצועיים, נכון? מה אכפת לי סט הערכים שאתה מגיע איתו.

אז זה לא נכון. רופא ציוני זה רופא שיכול להיות שיגור בקריית שמונה למרות שכלכלית עדיף לו לעבוד בגוש דן. ואנחנו מכירים את המחסור ברופאים שיש בפריפריה. מה זה רופא ציוני? זה בן אדם שמסיים את ההתמחות שלו ולא מקבל גרין קארד בקנדה ומקבל משכורת פי 3. אנחנו רוצים רופאים ערכיים. רוצים רופאים שמתמחים בדברים שלא בהכרח יש בהם את הכסף - בדברים שהם מאמינים בהם, שתורמים לחברה. מה אנחנו רוצים לראות במיון? מי יטפל בסבתא או באמא שלנו במיון? אנחנו רוצים רופאים שיש להם ערכים. המציאות כרגע, אם אני צריך שמונה חודשים בשביל ללמוד למבחן, והמבחן במרץ, ואני עכשיו במילואים עדיין, בנובמבר – עברתי את ה-60 יום עכשיו וכבר הודיעו לנו שבאביב אנחנו מגיעים לסבב נוסף – איך בן אדם כמוני יכול להתקבל לרפואה?

סבא שלי היה רופא. מגיל קטן היה לי ברור שאני אהיה רופא כשאני אהיה גדול. למדתי ביולוגיה ואני בכל הדרך הלכתי לכיוון הרפואה. עכשיו יש לי ילד אחד, בעזרת השם יהיה עוד, ואני רוצה להתקדם בחיים – כמה שנים אני אמשיך בתוך המציאות הזאת? בתוך המציאות, שאני מבין, המ"פ והמג"ד אומרים לנו שאנחנו לקראת כמה שנים מטורפות של מילואים. השנה 230 יום, שנה הבאה גם נעשה. זו מציאות מטורפת. אני מבין כרגע שהחלום שלי להיות רופא, החלום הזה נגוז. ואני עכשיו עשיתי חישוב מסלול מחדש, כמו בוויז, ואמרתי שכרגע לרפואה אני לא אצליח להגיע – נרשמתי לראיית חשבון. השאלה היא עכשיו אליכם, חברי הכנסת – מי אנחנו רוצים שיהיו הרופאים? אם אנחנו רוצים שיהיו רופאים ציוניים, רופאים שאוהבים את המדינה, צריך לשנות את המציאות ב-180 מעלות.

נכון.

המתווה שהיה שנה שעברה הוא חסר משמעות. עד 10%, כמו שאוניברסיטת תל אביב הדגישה, ובתוך זה כל המפונים והאנשים שהם שורדי הנובה – כבודם במקומם מונח. אם אנחנו רוצים רופאים ערכיים עם ערכים חייבים לשנות את המציאות. תודה רבה.

לא יאומן.

אני חושב שנגעת פה בנקודה שרק היא - - -

הכי חשובה.

היא לא רק הכי חשובה. את הלופ הבא, כי בסוף כשיחידת המילואים שלך תרצה לחפש רופא שיגיע איתה לתמרון, אז אני יכול להגיד לך מרופאים שתמרנו איתנו והם רופאים בכירים מאוד במערכת, כולל סגן מנהל בית חולים – רופא מבריק מאוד – שהמחיר האישי, עזוב את השר"פ, שהוא הפסיד עשרות אלפי שקלים, המחיר היה מאוד פשוט – כשהוא היה בתמרון מישהו החליף אותו במשמרות. עכשיו, הוא רופא בכיר, אבל כשרופא צעיר מצטרף ליחידה מתמרנת והוא חוזר לבית החולים המשמרות שלו כבר תפוסות, והן תפוסות דווקא על ידי האוכלוסייה שלא משרתת בכלל. ואני לא מדבר בכלל על שירות מילואים.

ככה שיוצא שגם בבחירה שלך כסטודנט לבוא ולהשקיע בלימודי רפואה והצורך של מדינת ישראל ברופאים ערכיים וציוניים, בסיבוב שהוא כבר עשה את התהליך המפרך הזה והוא כבר הגיע והוא כן רוצה להמשיך לתמרן כרופא - שאנחנו יודעים טוב מאוד מה החשיבות של הצעת החיים של הרופאים האלה בתוך שדה הקרב – הוא חוזר והוא כבר מבין שהוא נפגע לא רק כלכלית אלא מקום העבודה שלו עומד בספק כבר. זו מציאות שגם אותה אנחנו נידרש לתקן. חבר'ה, נדרשת כאן חשיבה מערכתית כוללת. לצערנו, זה הגיע בגלל האסון הגדול שאנחנו חווינו בשמחת תורה והמלחמה העצימה הזו, אבל זה משהו שמכאן והלאה צריך לשנות לדורות. כי עכשיו כולנו באמפתיה, אבל מה יהיה עוד עשר שנים?

בתקווה שהרבה קודם החטופים יחזרו וכל תושבי הצפון יחזרו ויהיו לנו פחות אויבים ונחזור לשגרה. מה יהיה עוד עשר שנים? עם אותם אנשים שימשיכו לשרת במילואים, ימשיכו להגיע. גם אתם תמשיכו להגיע. ואז החברה כבר תהיה פחות אמפתית לאירוע הזה. וה-VIP של המשפחות, של כל המעגל שתומך, כי כשאתה יצאת השארת אישה וילדים בבית, והם גם צריכים להבין שכשהילד שלך מגיע לגן ולבית הספר הוא הולך עם חזה נפוח – אבא שלי הוא מילואימניק, אמא שלי מילואימניקית. ולכן זו חובה של מדינת ישראל כולה, לא רק באקדמיה אלא בכל המערכות, לייצר כאן את המתווה שבו אנחנו שמים את משרתי מערך המילואים כל הזמן בראש סדר העדיפויות. תודה.

אדוני, שלום ובוקר טוב. קודם כול, שוב תודה רבה לכם. לך מ-646 במיוחד, אבל לכל אנשי המילואים. אני חושב שיש לנו פער מסוים בבית הזה, אדוני, ובאופן מעניין הוא לא בין קואליציה לאופוזיציה. הוא בהבנה שכבר פחות מעניין אותנו מאיפה באנו, יותר חשוב לנו לאן אנחנו הולכים. עברנו פה בכמעט 400 הימים האלה של המלחמה טוויסט גדול. אני רוצה, לפני שאני מביע ביקורת, להביע את ההערכה שלי, גם לדבורה, למל"ג, לכל המערך האקדמי של ישראל שעשה פה שינוי בשנה האחרונה. דברים שלפני שנתיים בסך הכול דיברנו עליהם והיו נון-סטרטר, היום הם כבר מתחילים להיות נחלת הכלל.

אנחנו עכשיו במצב שאנחנו צריכים תוצאות. ותוצאות זה שינוי פרדיגמה. שינוי פרדיגמה בא לידי ביטוי לא רק בנקודות אלא בקו שמחבר אותן. אני מסכים עם דבריו של חבר הכנסת קרויזר, אולי בגלל שבאמת שנינו גם עשינו את זה בפועל. הוא גם בתוך סכנת חיים. אנחנו צריכים לראות את, זה עד 3% של אנשי המילואים, כמגזר VIP שמדינת ישראל נותנת לו הכול. זה צריך לבוא לידי ביטוי בכל הוועדות, בכל החקיקה שלנו.

יש השבוע חוק שבדיוק מתייחס לזה, של חבר הכנסת סעדה, שבא לשנות את הפרדיגמה הזו. נקרא לזה עשה טוב. יש חוק שאני מאוד מקווה שיוסר מסדר היום – אני קורא כאן לחבריי בקואליציה לא להצביע בעדו – וזה סור מרע, חוק המעונות. כי בסוף השקל הוא כאן. אם אני נותן שקל למי שלא משרת זה גורע שקל מהמשרת. אבל אני חוזר לנושא. ולכן, אני אומר כאן שאנחנו צריכים לקדם את החקיקה הזו בכל החקיקה. להקשיב לקולות ההסתייגות, לתקן, לעשות תיקוני כיוון.

אני רק אתקן פה נקודה, חבר הכנסת קרויזר, כי אתה יושב גם בוועדת כספים – יש פה שני מקומות שהם בפער אדיר. פער אחד זה ההשכלה הגבוהה, והסיבה היא מאוד מתסכלת, שמענו את זה מאנשי המילואים – אי אפשר להחזיר את הזמן. אני טיפלתי השנה לפחות ב-100 מקרים של סטודנטים לרפואה שהם מילואימניקים או מועמדים לרפואה שבגלל שהם הפסידו שנה בחיים אנחנו לא יודעים להחזיר להם אותה. וייאמר לזכותו של השר בוסו שעשה הכול כדי לאפשר לאנשים האלה להיכנס. בין אם זה להיכנס ללימודי רפואה, בין אם זה לא לאבד שנה, בין אם זה כאלה שלמדו בחו"ל. אבל את הזמן לא נוכל להחזיר להם. הם כבר איבדו שנה ולכן אנחנו צריכים להיות מאוד נדיבים בעניין הזה.

יש גם מגזר שני שאנחנו בפער אדיר לגביו, וזה העצמאיים, בדגש על העסקים הקטנים. אני אומר שוב כי זה יושב בכספים וזה בסוף אותם אנשים. הפער של העצמאיים במילואים הוא בלתי נסבל. אני גם מטפל כאן בהמון פניות כמו חבריי – אנחנו חייבים לסגור את הפערים האלה.

ולכן אני קורא לנו, חברי הוועדה, לקדם את החקיקה הזו, לדייק אותה, להגיע עליה להסכמות. אני באמת חושב, וכאן אני מסכים עם חברת הכנסת שטרית שיש דברים שאנחנו לא נשאיר לשיקול הדעת. מה לעשות? גם אם אתה מוסד השכלה גבוהה במדינת ישראל, וזה לא משנה מי הקהל שלך, אתה תהיה מחויב לאנשי המילואים בחוק. אין לך ברירה אחרת. אני לא בעד בכל דבר ככה, אבל אם יש מקום שבו אנחנו צריכים לומר, מה שנקרא בשפה הדתית, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, זה בתחום אנשי המילואים. תודה.

תודה רבה. בני פרץ, בבקשה.

כבודו, קודם כול אני צריך להגיד לך תודה רבה לצוות שלך שמצא לנכון לשלוח לנו בסמס על הדחייה והשעה. כל הכבוד, תודה רבה לכם. עמדתי לסיים פגישה ולבוא במהירות בלחץ. עכשיו, כבודו, איך אומרים? עשינו צבא קטן וחכם. עכשיו הולך להיות לנו צבא גדול ומילואים גדול ומתוחכם. אולי שם יהיה יותר קטן למעלה אבל מתוחכם ולמטה יהיה. ולכן, בחוק הזה צריך לא רק לתקן. זה לא רק לצורכי המלחמה. יהיו הרבה מילואים עכשיו, גם לחיילים בתום המלחמה. ולכן לא צריך להפקיר אותם. ואני גם מציע דבר אחר – היות ומדברים על שוויון ואפליה מתקנת באוניברסיטאות, אז לבני דודנו נותנים הרבה אפליה בלי שהם נותנים יום אחד אפילו בשירות מילואים ולא בהתנדבות.

ולכן, אני חושב שהגיע הזה גם לתת, כפי שאמר הבחור הנחמד הזה, שרוצה להגיע לרפואה ייעודית לארץ ישראל ולעיירות, ולכן יש לסדר גם אפליה מתקנת בניקוד הפסיכומטרי שלהם, באותה רמה שנותנים לבני דודנו. אם אלה מגיעים לרפואה ומגיעים למשפטים לא יכול להיות שיהודי לא יגיע לדבר הזה בגלל שחוסמים אותו על כמה נקודות. את זה צריך לתקן. צריך לתקן גם לחיילי צה"ל, שבתום השירות שלהם שידעו, שגם יהיה כתוב, שהם זכאים באותה מידה לאותם תנאים של הלוחמים. וזה לא צריך להיות רק לצורכי המלחמה, החוק הזה צריך להמשיך לתמיד.

כמו שאמרה קטי שהמל"ג יכול לדבר כמה שהוא רוצה, וכבר כל ועדה אני טוען את זה, ששם לא מקיימים, יש להוסיף בחוק את העונשים לאותה אוניברסיטה שאינה מקיימת את החלטות הכנסת ואינה נותנת את זה – בתקציב. אני תמיד טענתי את זה. אם שם נתחיל להעניש על אי קיום החלטות הכנסת על ידי גורם מסוים במדינה הזאת, יש לראות במה אפשר להעניש אותם, אם זה בתקציב, אם זה בכול. כי אני אומר לך, כבודו, אנחנו הולכים להיות באמת עם של לוחמים. צבא גדול וחזק, ושם למעלה שיהיה קטן ומתוחכם. יותר עדיף. לכן, יש להוסיף את החוק הזה גם לחיילי צה"ל המשרתים כסדירים והם גם לוחמים בשטח, וגם למילואימניקים. אבל זה לא רק למלחמה. זה הולך להיות - - -

אלו הצעות החוק המונחות בפנינו.

כי גם כשהוזמנו למילואים הם לא אומרים "סליחה, אני לומד". הם יבואו בשמחה, ויבואו לאימונים ולתעסוקה המבצעית. וזה מה שחשוב לנו, לעשות להם את החוק הזה לכל הזמן.

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

סליחה על האיחור. אני משער שכולם דיברו. אני רק אוסיף כמה דברים, ואם אני אתפרץ לדלתות פתוחות מה טוב. יש היגיון גדול מאוד, היגיון רב בזה שאנחנו עסוקים כמעט בכל הוועדות ביצירת ארגז כלים שמטיב עם המילואימניקים ועם החיילים של המדינה הזאת. אני רוצה לספר לכם שככל שאנחנו מוסיפים כן ייטב. 1973 – מלחמת יום הכיפורים. יוסי, זה היה לפני שנולדת, תקשיב. כל המחזור שהיה אמור להשתחרר באוקטובר 1973, עם פרוץ המלחמה, הוסיפו לו עוד שנת שירות, ואחרי זה הם אפשרו להם ללמוד חינם אין כסף עם העדפה שלוש שנים היכן שהם בחרו. אני מכיר את זה כי אחי, ייבדל לחיים ארוכים, שירת ארבע שנים. כלומר, עוד שנה במילואים. הוא השתחרר במקום באוקטובר 1973 ב-1974, אבל הוא היה יכול ללכת לטכניון וללמוד שם שלוש שנים עם תנאים.

אני פוגש אנשים מהאקדמיה שלוחשים לי באוזן "מאיר, אתם קצת מגזימים. מה אתם רוצים? שאנחנו נוותר על תנאי קבלה?". לא, אנחנו לא רוצים שתוותרו על שום דבר. אנחנו רוצים שתאפשרו לאנשים הטובים האלה, אחרי שהם חזרו, לנשים ולגברים שחזרו ממילואים, תאפשרו להם קליטה מיטבית עם התחשבות מקסימלית. היום, אגב, עולה לקריאה ראשונה חוק שנותן לאנשי מילואים העדפה בשלטון הציבורי. וככל שאנחנו נמלא את ארגז הכלים הזה טוב נעשה כולנו. אנחנו מחויבים לאוכלוסייה הזאת. אנחנו היום מבינים כמה החבר'ה האלה שנמצאים חלקם בסבב הרביעי והחמישי, עד כמה הם המסד של המדינה הזאת. תודה רבה.

תודה. שפרה שחר, בבקשה, מנכ"לית בית חם לכל חייל.

כן, אני אעשה את זה ממש קצר, אנחנו פשוט צריכים לאיזו פגישה ב-12:00, בגלל האיחור של הוועדה בשעה. אני, ברוך השם, לא חברת כנסת אז אני יכולה להגיד דברים שאולי אנשים כאן נזהרו לומר. המצב היום הוא שהרבה מאוד חיילים לוחמים משוחררים נוסעים לחוץ לארץ ללמוד רפואה בזמן שבני מיעוטים, שלא משרתים בצה"ל בכלל, מתקבלים עם הטבות מופלגות, בהנחות גדולות מאוד מבחינת הפסיכומטרי שלהם והכול, כי יש העדפה מתקנת. הם מתקבלים לבתי הספר לרפואה ולכול - - -

זה לא נכון. רק שייאמר שזה לא נכון.

זה כן נכון. זה כן נכון.

דבורה, אני אתן לך זכות דיבור. בבקשה, בלי שיח.

זה כן נכון. אנחנו מדינה שנמצאת כבר שנה במלחמה, ואנחנו נהיה עוד כמה שנים כנראה במצב מלחמתי כזה, והמדינה צריכה להגיד בפה מלא – אנחנו עכשיו נותנים תיעדוף בחוק, זה בכלל לא נתון לשיקול הדעת של האוניברסיטאות, שמוכיחות לנו פעם אחר פעם שהן מצפצפות. אנחנו נותנים 25% מהמקומות של הסטודנטים לרפואה, למשל, סתם כדוגמה, שהם יהיו מילואימניקים. כמובן שהם יעמדו בדרישות. כלומר, אנחנו לא רוצים שעכשיו בן אדם שאין לו שום סיכוי לסיים בית ספר לרפואה ייכנס. אבל, בואו, על נקודה אחת או שתיים, ואנשים כאן נדחו למרות שהם שירתו במילואים, למרות שהם שירתו בקרבי. ובסוף הם נוסעים להונגריה או לאיטליה. הם לומדים שם והם כבר נשארים שם, והם יוצאים רופאים בכלל לא רעים.

המדינה צריכה לעשות סוויץ' לגמרי ולחייב את המוסדות האקדמיים להתיישר. ומי שלא יתיישר, לעשות עליו סנקציות או אני לא יודעת מה. דרך אגב, גם בכל הוועדות האלה, עד 10%, שממה שאני למדתי במתמטיקה יכול להיות גם חצי אחוז, כן? עד 10%. שיהיה גם בוועדה הזאת נציג של המילואימניקים. כי הם עושים מה שהם רוצים. הם עושים מה שהם רוצים והכול חסוי. אני כבר שומעת לא מעט זמן מכבוד יושב-הראש שאתה מחכה לנתונים והם לא מגיעים. מה כל כך קשה בלהביא את הנתונים? בסופו של דבר השטח מדבר. ואני רוצה, אם יורשה, לתת לבחור לדבר, ובזה אני אסיים. כי בפועל זה לא עובד. משהו לא עובד.

אני רוצה להגיד משהו. קיבלתי נתונים של לימודי רפואה באוניברסיטאות של המגזר הערבי.

טוב, אני רק אגיד משהו. הגיעו הנתונים. רק, לצערי, הנתונים - - -

זה ור"ה הוציאו. שים לב; אוניברסיטת חיפה – 45.2%.

איזו שנה זו ומאיפה הנתונים?

לא משנה. הטכניון – 32.1%; האוניברסיטה העברית – 18%.

אנשים שלא שילמו כלום.

אוניברסיטת בן גוריון – 11.3%.

אלה לא נתונים מהאוניברסיטאות בוודאות.

אוניברסיטת תל אביב – 15.1%. אלה נתונים שלכם. דבורה, אלה נתונים שלכם.

בבקשה, מה שאמרתי נכון.

לימודי רפואה. 45% בחיפה.

חברים. דבורה, הכול בסדר, אני אתן לך זכות דיבור. אבל אם כבר אנחנו בעניין - - -

זה אפילו לא המספר שלהם באוכלוסייה.

דבורה, תבקשי נתונים.

אני אשמח, אם את לא מסכימה עם הנתונים האלו תביאי נתונים אחרים.

בדיוק.

זה של ור"ה.

אנחנו מכירים את הנתונים. אני כתבתי עוד כשלא היו מלחמות, כתבתי כשבנט היה שר חינוך וכשסער היה שר חינוך. כתבתי להם - - -

הכול בסדר, אנחנו נבקש מהמל"ג ומוור"ה לקבל את הנתונים. ואני רוצה את הפילוח המדויק.

אנחנו עשרות שנים טוענים את זה.

חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה.

כן. אבל תפסיקו כבר עם הצביעות, בואו תגידו שללוחמים תהיה עדיפות על ערבים. הנה, אמרתי את המילה. אוקיי?

תודה רבה.

כי הם לא משרתים לא בגלל שהם ערבים. לערבי שמשרת יש את כל הזכויות.

תודה רבה.

קודם כול, תודה לך, יושב-ראש הוועדה, על קביעת מועד לדיון בחוק הכל-כך חשוב הזה. לי יוצא לפגוש לא מעט מילואימניקים וחיילים. בעיקר המילואימניקים באים ומספרים באמת בכאב גדול איך הם הפסידו שנה שלמה של לימודים, חלקם גם בלי התחשבות במבחנים. אני יודעת שיש התחשבות יתרה, אבל לחלקם לא. הם פשוט פספסו שנה. לחלקם לא מוותרים על השכר שהם שילמו. הם צריכים להשלים שנה נוספת, לשלם שכר נוסף, לעבור מבחנים נוספים.

הם שנה מאחורה. והם שנה מאחורה לא כי הם נסעו לאיזה טיול בתאילנד, אפילו לא כי הם היו צריכים לדאוג למשפחה באיזה אירוע משפחתי. הם פספסו את זה כי הם דאגו לכולנו. הם הקריבו יותר מכולנו. זאת אומרת, בשביל לשמור עלינו. כדי להגן על גבולות המדינה, כדי להילחם מול אויבים. באמת באומץ רב, תוך סיכון אישי, תוך מחירים אישיים. לא רק בלימודים. מחירים פיזיים, פציעות, משפחה, ילדים, עבודה.

סכנת חיים.

הכול. ואנחנו קודם כול מבחינה ערכית מוסרית, במדינה כמו מדינת ישראל, תחת איום קיומי מתמיד, לא רק עכשיו, מה לעשות? הלוואי וזה לא יהיה עוד עשרים-שלושים שנה, אבל המציאות שלנו לא תהיה כזו. זה לא אירופה, האויבים שלנו רק ממשיכים להתגבר, להקיף אותנו במדינות נוספות. אנחנו לא במלחמה טריטוריאלית, אנחנו במלחמת דת, מלחמה תרבותית. ולכן האיום הזה לא יעלם.

אז אם אלו שהקריבו הכי הרבה, ומתוך הידיעה שהאיום הזה לא הולך להיעלם ואותם אנשים ימשיכו לשלם מחירים, גם אם זה לא בעצימות של מלחמה של שנה שלמה שהם טוחנים מילואים ומשלמים את המחירים הכי קשים, עדיין, ככל הנראה, במהלך השנה יצטרכו לצאת ולהיכנס. ואותם אנחנו רוצים לתגמל.

עכשיו, אנחנו לא פה נגד מגזר כזה או אחר. אנחנו לא מוכנים שמישהו יקבל יותר הטבות מהם. כולל אפליה מתקנת. ואגב, יוסי, ההטבות האלה הן לא רק לערבים, הן גם לחרדים, לאתיופים.

אבל הם בהכרח יקבלו פחות.

מגיע להם. שנייה.

הם יקבלו פחות, אין מה לעשות. אם אלה יקבלו יותר אז הם יקבלו פחות.

סליחה. זה לא שלא מגיע להם, זה בסדר. טוב שמתגמלים, זה בסדר. אבל אני רוצה שמי שכמעט שילם בחייו, ויש משפחות שחלקן שילמו את המחיר של החיים, פציעות, קטיעות, פירוק של משפחה, פרנסה שלא נכנסת או נפגעת – אני רוצה שהם, לכל הפחות, יקבלו את אותו הדבר. אין דבר מוסרי מזה ואין דבר צודק מזה. ולכן, אחד – העקרונות בהצעת החוק הם להצמיד את העקרון של כל מי ששירת בצה"ל שירות ומילואים להטבות שמקבלים מיעוטים באקדמיה. עכשיו, זה, מה לעשות? זה כולל בשכר, כולל בקבלה, בניקוד. אני לא מתערבת עכשיו לכל אוניברסיטה ואוניברסיטה מה הם כותבים ואיך הם נותנים את זה. אם אתם נותנים הטבות על פי עקרון של מיעוטים מסוימים, לא יקום דבר כזה שהם לא יקבלו את אותו דבר.

אני לא רוצה שלוחם שהיה עכשיו שנה בעזה יצטרך ללמוד בהונגריה וטרינריה או רפואה, ומישהו אחר, שהייתה לו את השנה הזו להקדים אותם, נמצאים פה, שלא נתנו את אותו חלק. אז לכל הפחות, זה הדבר שחייב. אם זה במעונות, זכאות במעונות, ניקוד, מבחנים – הכול זה השוואה, ולו הכי בסיסית, אוקיי? זה צדק. מפה והלאה על איך אנחנו עוד יכולים לתגמל אותם אני אשמח מאוד לדבר על זה. אבל, לכל הפחות, שהחוק הזה לא ירד מהרף הזה. זה הרף המינימלי, לפחות מבחינתי.

אגב, יש לזה גם ערך מוסרי. כי, הרי, מה בעצם אנחנו רוצים לבוא ולהגיד? כל מי שבא ושירת ושילם מחיר, כמו שאמרה שרן, אז הנה, שימו לב, אנחנו לא מזניחים אתכם.

הוא לא צריך לשלם מחיר בשביל זה, עם כול הכבוד.

הוא צריך להיות מועדף.

הוא נפצע והוא הפסיד שנת לימודים והוא מפסיד את מה שאחרים, אתה יודע, הם יושבים בספסל מול המרצה והכול בסדר, הכול זורם ואין להם שום מגבלה. ואני רוצה להגיד לך, אדוני יושב-הראש, זה גם אופוזיציה וגם קואליציה. אתה יודע למה? כי זה עמך ישראל. כולם רגישים לנושא הזה של המילואימניקים. לכולם יש חשיבה שהגיע הזמן שהמדינה תיתן ותכיר בערך המוסרי והערכי הזה של מה שהם שילמו במהלך השנה הזו. ואין לזה סוף. תראה, לפי זה שנותנים עוד צווים בינואר, ואיך אמר הבחור המקסים הזה? אמר במרץ. הרי, אנחנו לא הולכים לתקופה שקטה ורגועה. אני גם לא חושבת שזה עניין של שנת לימודים, כי כבר שנת הלימודים 2024 חלפה. 2025 גם תלך כי זה לא הולך.

הם התחילו ביום ראשון, אז הם הפסידו גם את 2025. אז אנחנו מדברים בכלל על 2026. על 2026 אולי תהיה להם הטבה.

זה לא רק זה, גם דיברנו על זה שבסוף זה צריך להיות משהו שהוא קבע.

נכון, נכון.

זה בדיוק מה שאמרה גם שרן. בסוף צריך לייצר מתווה לדורות. והמספרים שאת הקראת פה מקודם, אם הם היו מספרים של המילואימניקים בתוך האקדמיה, בתוך הפקולטות לרפואה – דיינו.

לא היינו צריכים את הדיון הזה.

אבל, לצערנו, התסכול הוא בדיוק מי שלא משרת, ואמרת יפה – זה לא להוציא עין כי לך מוציאים עין, זה לשים אותך לכל הפחות באותו קו.

כן, בבקשה.

תודה רבה. אני שלמה, חייל מילואים מאותה חטיבה, גם חטיבה 646. מתמיין למסלול הארבע-שנתי ללימודי הרפואה.

חטיבה 646 שולטת פה, אתה שם לב?

כן, בבקשה.

אני התמיינתי השנה. לא הצלחתי לגשת לאף מועד של מבחן הידע. באמת נתנו לנו במתווה מועד נוסף בחודש אוגוסט. אבל, לצערי, כמו שגם הודעתי מראש לוור"ה במייל, אמרתי להם שככל הנראה יהיו עוד אנשים כמוני, שיקפיצו אותם באוגוסט. ובאמת לא מעט אנשים נדרשו בסוף לעבור ממתווה עם מבחן ידע למתווה ללא מבחן ידע. חשוב להגיד שאותם מועמדים, אנשי מילואים, שניסו להתקבל ללא המתווה של המילואים, בעקבות הסיכויים הנמוכים להתקבל דרכו, ובעקבות זה שלא גלויים איתנו עד עכשיו בכל הנוגע לקבלה. בכל מקרה, מתחילת התהליך אנחנו לא יודעים מה יהיה איתנו. אמרו לנו עד 10%, עכשיו פה אומרים לנו שקיבלו 15%. אנחנו בכלל מכירים שקיבלו הרבה פחות. יש לנו רשימות של הסטודנטים. כל מועמד שהתמודד אמר לנו אם הוא התקבל או לא.

מעבר לזה, אגודות הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת אריאל כן נתנו לנו מספרים שהם מכירים שהתקבלו, ואם אתם רוצים אני יכול להגיד אותם פה. בנוסף לזה, לפי מה שאני מכיר, מהחלטת הממשלה של שבוע שעבר, במרכז אמורים להיות 450 מקומות ללימודי רפואה – מהמספרים שמתחברים לי מהנתונים שאני קיבלתי באוניברסיטת תל אביב יש 175 סטודנטים שהתקבלו ללימודי רפואה סך הכול. מתוכם, בהתאם להצהרה שאמר ראש הפקולטה ללימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, שהוא יכול לקבל רק עד 8.5% - תעשו את החשבון מ-175 כמה זה, במקום 15%. ובנוסף לזה, נוספו עוד 30 מקומות במסלול השש-שנתי באוניברסיטת תל אביב.

8.5% זה רק אנשי מילואים או שזה כולל גם מפונים ומשפחות חטופים?

אני לא יודע להגיד. אני יכול לנסות לצטט מהמכתב שלו, לדעתי הוא כתב שזה רק אנשי מילואים.

טוב, בסדר, נקבל את הנתונים מוור"ה בהמשך.

רק חשוב לי לומר, הנתונים האלה שביקשנו, או כשאתה ביקשת, אדוני יושב-הראש, ביקשתם אותם כבר בספטמבר. זה אומר שעברו כבר שלושה וחצי חודשים. הלימודים התחילו ביום חמישי. כלומר, אמורים להיות נתונים כלשהם לפחות, שאני ציפיתי לקבל אותם בוועדה לפני שאני אדבר כבר. בכל מקרה, אוניברסיטת אריאל כן הגדילו את המקומות בכמעט 20 מקומות וקיבלו כמות נכבדה של אנשי מילואים. באמת בהערכה רבה, אנחנו מעריכים את זה. עם זאת, אנחנו לא רואים עלייה כלשהי באוניברסיטת תל אביב. הם כן קיבלו למסלול השש-שנתי יחסית הרבה מועמדים שהם אנשי מילואים. אבל, במסלול הארבע-שנתי, מבחינתנו לפחות, קופחנו.

ואנחנו מצפים שבאמת אם יש 450 מקומות, כמו שהחלטת הממשלה קבעה, אז ה-420 מקומות שעד עכשיו מולאו הם לא ממלאים 450 מקומות. זה 30 מקומות שבמידה, אני לא יודע מי אמור לטפל בזה – ור"ה, משרד הבריאות, משרד החינוך, האוניברסיטאות – בעצם 30 מקומות השנה שמיועדים לתשפ"ה לא ימולאו. אנחנו היינו מצפים שבעקבות חוסר ההגינות שהיה במתווה, ואם אתם רוצים שאני גם אפרט מה חוסר ההגינות שהיה במתווה של פורום הדיקנים אני אשמח. כי כרגע יש מועמדים שהתקבלו שלא ביצעו מילואים, הם לא אנשי מילואים, והם עם סכם נמוך יותר מאנשי מילואים והם עדיין ממשיכים להתקבל.

ביום ראשון אוניברסיטת תל אביב הורידה את הסכם שלה ל-208.95, כשיש מועמדים הם סכם של 209.2 שהם אנשי מילואים, ובעקבות ההגבלה שפורום הדיקנים הגדיר במתווה, בעצם המגבלה אומרת שאי אפשר לעבור בין המתווים – מי שנמצא במתווה פורום הדיקנים לא יכול לעבור למתווה הרגיל, גם אם יש לו סכם סופי יותר גבוה ממי שלא במתווה המילואים, הוא עדיין לא יכול להתקבל. כלומר, המתווה מפלה אותנו לרעה, ואין לזה שום התייחסות.

היו פניות לוור"ה שאני מכיר והיו פניות לאוניברסיטאות בעניין וכולם משליכים את זה אחד על השני. ואנחנו נתקענו. מהסיבה הזאת בדיוק אני מצפה ש-30 המקומות האלה, הפנויים, במידה והם פנויים – אני אשמח להתייחסות של ור"ה – יגיעו לאנשי מילואים בלבד.

טוב, דבורה, אני מבקש פחות להתייחס למה שהיה בעבר. אני מבקש לקבל את הנתונים עם הפילוח – כמה למגזר המיעוטים, כמה לחרדים, כמה לאנשי המילואים, כמה מפונים, כמה משפחות חטופים. אני רוצה פילוח מדויק. זה הדיון השני בהצעות החוק האלו. אני היום רוצה להגיד להצביע על מיזוג של חמש הצעות החוק שמונחות בפנינו. אני אבקש מהייעוץ המשפטי של הוועדה להכין נוסח אחיד, בסדר? שהוא ראשוני, לקראת הדיון הבא בהצעות החוק. מה שחשוב לי כרגע, ברשותכם, למרות הדברים שנאמרו פה, תעני להם והם יענו לך, בסוף אני - - -

אני בכל זאת אשמח להתייחסות.

שנייה, שלמה, אני מנהל את הדיון, תודה רבה. אני מבקש לקבל את הנתונים בפילוח מדויק, כפי שביקשתי. אני מבקש מכם מעכשיו שכל מי שיעלה לדבר – אנחנו ב-12:30 סוגרים את הדיון כי יש דיון נוסף – התייחסות שלכם להצעות החוק שמונחות בפנינו, בסדר? מה העמדה של ור"ה בנושא הזה? מה העמדה של משרד המשפטים? מל"ג, משרד הביטחון, משרד החינוך ועוד. בבקשה, ור"ה.

שלום ותודה על ההזדמנות.

את יודעת מה? בואי נעשה את זה אחרת כי יש חברי כנסת שרוצים לצאת. בואו נצביע על המיזוג ונמשיך את הדיון.

סליחה, נדחה את ההצבעה. אחד המציעים ביקש לדחות כי הוא לא נמצא. דבורה, התייחסות שלך. אני עושה בדיקה בינתיים.

[היו"ר קטי קטרין שטרית]

אני רוצה להתחיל ולומר, בכל זאת, אמרת לא להיכנס לעבר אבל נשמעות פה טענות על תשפ"ד. כיוון שיש פה גם חברי כנסת שלא כולם מכירים ולא כולם היו, וחבל שיוצאים, אבל לפחות בשביל ליישר קו. ועד ראשי האוניברסיטאות – לצורך העניין, ור"ם נמצאים גם בזום וגם יש פה עוד נציגים – לא חיכינו לכנסת ואפילו לא למדינה בשביל לטפל בסטודנטים ובמילואים. הדבר הזה הוא בנפש כולנו ואין פה בכלל מה לשכנע אותנו, להסביר לנו או להטיף לנו בעניין.

בשנה שעברה, בנושא של רפואה, התקבלו קרוב ל-100 סטודנטים מילואימניקים שנסעו ללמוד בחו"ל והגיעו בצו 8 לשרת במילואים בארץ. משרד הבריאות, יחד עם פורום דיקני הפקולטות לרפואה גיבש מתווה – משנה א' עד שנה ו' – והגיעו לכאן מנובמבר עד אפריל, להערכתי, הגיעו קרוב ל-100 סטודנטים לרפואה בקריטריונים מצומצמים.

למשל, 650 בפסיכומטרי. כל מי שנבחן לרפואה יודע ש-650 בפסיכומטרי זה לא מתקרב לרף הקיים בקבלה לרפואה במדינת ישראל. אנחנו שמחים וגאים על הדבר הזה. הסטודנטים האלה סיימו יפה מאוד את תשפ"ד וממשיכים לתשפ"ה. לשמחתנו הרבה. חוץ מהמתווים המיוחדים האלה לסטודנטים לרפואה, בכל האוניברסיטאות והמכללות בנו מתווים בשנה שעברה ממש מעכשיו לעכשיו של סיוע לסטודנטים במילואים – סיוע אקדמי מגוון הם המון פרטים שאני לא אלאה את השומעים פה בהם, סיוע כלכלי וכמובן סיוע נפשי. סטודנטים שחזרו ממילואים הגיעו עם קשיים משמעותיים בלמידה, גם עם בעיות זיכרון וקשב וריכוז – הדבר הזה מטופל ונענה.

כל מרכזי החוסן והייעוצים הפסיכולוגיים באוניברסיטאות הוכפלו ושולשו וגויסו מתנדבים, ומשלמים כסף לפסיכולוגים פרטיים כדי שיוכלו לטפל בסטודנטים על חשבון האוניברסיטה, כדי לסייע לסטודנטים לסיים את השנה בגאווה ויפה. ונתוני הסיום של תשפ"ד, שאינם סופיים מהסיבה הפשוטה – בגלל שדחינו את פתיחת השנה, בימים אלה שאנחנו מדברים עדיין עושים מועדי ג' סטודנטים רבים במילואים ומשלימים סמסטר ב' ו-ג', ועושים מועדים נוספים שנתנו להם בסוף תשפ"ד – אין לנו נתוני סיום סופיים של תשפ"ד. אנחנו כן יודעים להגיד שסטודנטים במילואים סיימו בחלק מהפקולטות, אפילו כאלה שבהן הלימודים קשים – הנדסות ומדעי המחשב- באחוזים גבוהים יותר. ציונים גבוהים יותר מהחברים שלהם שלא שירתו.

אפשר התייחסות למה שאמרתי?

שנייה, אני לא הפרעתי אז אל תפריע לי, בבקשה.

דבורה, אולי הוא רוצה לכוון את השאלה. מה רצית?

כן, היו כמה דברים שאמרתי בעניין המתווה הקיים – השאלה היא האם יהיה תיקון - - -

לא התייחסתי, שנייה. עוד לא סיימתי. לגבי המסלול הארבע-שנתי – הקלה משמעותית ביותר שניתנה לסטודנטים במילואים – לנרשמים במילואים, לא היו עדיין סטודנטים – זה שבשנה שעברה, בפעם הראשונה בתולדות הפקולטות לרפואה בישראל, בוטל אחד המבחנים המשמעותיים ביותר, שהוא מבחן מסנן למסלול ארבע-שנתי ברפואה.

זה בדיוק מה שפגע בנו.

זה מבחן הידע. ונבנה מסלול מיוחד למשרתי מילואים ארוכים. וניתנה להם אפשרות לבחור באיזה מסלול ללכת. יש קושי, שאני לא אפרט אותו כאן, גם קושי אקדמי וגם קושי מנהלי לעשות מעבר בין מסלולים, כיוון שזה לא הסינון היחיד. המבחן הזה הוא רק חלק מתהליך של סינון.

אני דיברתי על הסכם הסופי. סכם סופי של סטודנטים שהם משרתי מילואים במתווה המילואים. הרי, אנחנו, השנה יש לנו שני סכמים, את בטח מכירה את המצב – יש סכם לאנשי מילואים, שאגב הוא יותר גבוה מהסכם של לא משרתי מילואים.

זה לא נכון.

אני אתן את המספרים המדויקים אם צריך. לא, אני לא מוכן לשמוע את ה-לא נכון.

שנייה.

אני לא חושבת שזה הפורום וכאן צריך לדון באופן הקבלה ללימודי רפואה - - -

זה הפורום. מה הוא הפורום? זאת הוועדה הסטטוטורית.

כשאנחנו פונים אליכם אנחנו לא מקבלים תשובות.

לא, לא, לא. את לא מתפרצת, די.

אבל זה הפורום.

אני רוצה שתסביר בדיוק למה אתה מתכוון.

אני אשמח. יש שני מתווים. יש מתווה לאנשי מילואים ויש מתווה כללי. במתווה הכללי יכלו ללכת גם מי שהוא איש מילואים. למה אפשרו את זה בעצם? כי הבינו – אנחנו נותנים רק 38 מקומות לאנשי מילואים בכל הארץ. זה הכול.

מתוך כמה?

גם באותם 38 - - -

המספרים האלה לא מדויקים.

אנחנו נקבל מספרים.

בסדר גמור, זה נע אבל לא הרבה. כנראה שזה פחות. לאנשי מילואים בלבד, אני מדבר. סביר להניח שזה גם הרבה פחות. אז לאנשי מילואים בלבד יש שני מתווים – יכלו ללכת על זה ויכלו ללכת על זה. כל אחד בהתאם למצב שלו במילואים. בעצם כולם רוצים לגשת למבחן הידע, במיוחד אחרי שפרופ' שי אשכנזי, יושב-ראש פורום הדיקנים, במפורש הוא אמר "אנחנו מעדיפים לקבל מועמדים שניגשו למבחן הידע". אז כולם רצו ללכת למבחן הידע. אבל מה לעשות? יש מילואים. ניסיתי לגשת למועד א' – מילואים. מועד ב' - מילואים. באוגוסט, רגע לפני המבחן, שבוע לפני גם הודעתי לוור"ה שסביר להניח שהרבה אנשים לא יוכלו לגשת למועד המיוחד.

וניתנה לכם את האפשרות לבקש את השחרור ליום המבחן או ליומיים לפני המבחן.

נכון, אבל זה לא התאפשר.

לא, דבורה, את זה אני לא מוכנה לשמוע מהסיבה הפשוטה. אני יודעת לפחות מהניסיון האישי שלי, של המשפחה – הם נמצאים בעומק עזה. בעומק עזה. איך הם בכלל יצאו משם? איך הם אמרו לצאת משם?

ציפו שנלמד תוך כדי המילואים.

זה טוב ונכון למי שבקריה. אולי מ-8200, אולי בקריה, אבל לא מי שנמצא במעמקי עזה.

אנשים השתחררו. כשאני טיפלתי באופן אישי אנשים השתחררו, הגיעו, עברו.

אבל, דבורה, שנייה.

מי שלא יכול לא יכול. ברור.

לא על זה אני מדברת. כמה יודעים שיש את דבורה? כמה יודעים? את יודעת שאפילו לא יודעים על החוק שאנחנו מנסים להריץ כאן. יש אנשים שהם לא יודעים כי הם נמצאים כבר למעלה מ-8 חודשים בשירות, בלופים של שירות מילואים. הם מלכתחילה כבר אומרים "אין לי סיכוי בכלל אז אני אדחה את זה". אבל הוא גם לא ידחה את זה לעוד שנה כי זה ממשיך לשנת הלימודים הבאה. זה מה שאני מנסה להסביר.

אז אני רוצה להגיד. המחשבה הייתה כבר לקראת סוף תשפ"ד, ולאחר גם שיחות עם הקמל"ר, שהובהר ששירות מילואים ארוך ילווה אותנו גם בתשפ"ה, ואנחנו גם יודעים שהאירוע הזה ימשיך לתשפ"ו - - -

כן, אני רק רוצה לדעת אם תטפלו בבעיה של אותם חיילים ספציפיים שיש להם סכם יותר גבוה ממועמדים שהתקבלו בשבוע האחרון והם לא יכולים לעבור מתווה בעקבות המתווה שפרסמתם?

אני אומרת עוד פעם, אני מבקשת שנשב אחרי הישיבה.

מצוין, בסדר גמור.

תיתן לי בדיוק את הפרטים ואני מבטיחה לבדוק.

אני רוצה לעבור לנציג משרד האוצר.

רגע, אני חייבת עוד הערה. לתשפ"ה הגענו מוכנים. השארתם אותם בשנה שעברה, שלא התכוננו, וחליפה אישית ושזה לא היה מספיק טוב – הגענו לתשפ"ה, יושבים פה גם נציגים בזום שאולי ירצו להתייחס, מעל 50 מוסדות ישבו והכינו מתווה. המתווה מסובך, המתווה מורכב. המתווה אמור לכלול גם המון מוסדות להשכלה גבוהה, גם המון תחומי ידע, גם אנשים שנמצאים בכל מיני שלבים בלימודים שלהם. אבל מה שרצינו להראות, וזה היה המסר שלנו, לא שאנחנו רואים את המילואימניקים אלא שאנחנו רואים אותם, מחבקים אותם ורוצים לעשות הכול כדי שהם יסיימו את השנה כפי שהם התחילו.

כן, אבל אמרתי לך, דבורה, זה לא אתם, זה המוסדות.

אז איך יכול להיות שאני לא זכאי? דבורה, איך יכול להיות שאני לא זכאי לשום הטבה? אני עשיתי 220 ימי מילואים – אפס. בואי תראי את ההגדרות של האוניברסיטה הפתוחה.

אז אני אומרת לך שאנחנו נלך אחר כך ונדבר עם דיקנית האוניברסיטה הפתוחה, ואני רוצה לבדוק שאתה לא מקבל כלום. לדעתי, או שיש סלקציה בנוהל או שיש - - -

אז את תפתרי לי, שמואל הראל, כי זכיתי להגיע לוועדה, אבל מה עם עשרות החברים שלי שלא זכו להגיע לוועדה הזו?

אז אני אומרת שוב, יש את מוקד המילואים של המל"ג. המציאות היא אחרת - - -

[היו"ר יוסף טייב]

מוקד המילואים, לצערי הרב, יוצא ונכנס ויוצא ונכנס. חבל מאוד. חבל מאוד, כי אין הכוונה. את יודעת, זה משום מה מטריף לי את הדעת על זה שהמילואימניקים עצמם לא יודעים כלום. הם לא יודעים איך לגשת להטבה, הם לא יודעים עם מי לדבר. אין כתובת.

זה תפקיד הקמל"ר, ודיברנו על זה גם בפעם הקודמת.

טוב, חברים. נציג האוצר, בבקשה.

צוהריים טובים. צח בסול, אגף תקציבים, משרד האוצר. אני רק מתייחס. אנחנו מגיעים לכאן בימים של בניית תקציב ויש כאן המון על הפרק והמון לעשות. הגעתי כדי להתייחס לאיחוד של חמש ההצעות. אצלי יש שלוש הצעות חוק, אני מניח שהן דומות.

שלוש הן זהות ועוד שתיים ששונות.

בסדר גמור. בעצם לנו אין שום התנגדות לקידום החוק, ואנחנו כמובן עושים כל מה שצריך בנושא, בהינתן שהוא לא מכיל את החלקים התקציביים שהם 19א4(א) ו-19א4(ב). בנוסח החוק המקורי יש להם ניסוחים אחרים, של 19א3 ו-19א3, שהם תקציביים במהותם. ולכן, גם ברמת מגבלת ההוצאה וגם ברמת חוק הגירעון לחוק התקציב, שאותו מכירים, יש צורך כרגע להוריד את החלקים האלה, על מנת שהצעת החוק לא תהיה מחויבת במקור תקציבי נוסף, שכרגע לא נמצא במסגרות התקציב.

מה הייתה עמדת השרים בנושא?

ועדת שרים לא תמכה. היא תמכה בהצעות בכפוף לזה שהסעיפים האלו לא יכללו.

נכון, נכון. גם היו כאן ישיבות עם חלק מהחברי הכנסת המציעים, שבהן הנקודה הזו הובהרה.

כן, בכפוף לתיאום עם המשרדים.

חברים, אני רק אגיד שבסוף הוועדה לא כפופה לאותה הצעה. המציעים בדרך כלל כן כפופים להחלטה של ועדת שרים. אנחנו נעשה ישיבה בינינו ונראה איך פותרים את זה. משרד המשפטים, בבקשה.

אני אתחיל מהשלמת הסקירה לגבי החלטת ועדת השרים. החלטת ועדת השרים קבעה שכל ההצעות יוחזרו לוועדה לפני קריאה ראשונה. לגבי רובן, למעט ההצעה של חברת הכנסת שטרית, שקידום החקיקה, המשך הליך החקיקה יהיה בהסכמת המשרדים הרלוונטיים – אוצר, חינוך, עבודה ומשפטים. ולגופה של הצעה אנחנו חושבים שנכון באמת היה, אנחנו מסכימים עם העמדה שלך שחסרה התשתית העובדתית שיכולה להשליך - - -

חשוב לי רק לומר שקיבלנו נתונים והם נמצאים באתר, אבל לצערי הם לא נתונים מדויקים ולא עם פילוח כמו שביקשתי. ולכן אני מבקש שוב את הנתונים עם פילוח מסודר, עבור כל אוכלוסייה וכל מגזר וכולי. בבקשה.

אולי גם לחדד בעניין הנתונים, שבאמת חשוב שזה יהיה מובן שזה אוכלוסיות מתוך אלה שקיבלו הקלות בתנאי קבלה.

ברור.

כי, הרי, יכול להיות שהתקבלו אנשים שהם מילואימניקים או שהם משתייכים לכל מיני קבוצות בלי שהם קיבלו הקלות, הם פשוט התקבלו לפי תנאי הסף הרגילים. מה שמעניין זה מתוך אלה שקיבלו את ההקלות וההעדפות.

שהם מהווים את ה-15%.

אני רוצה להתייחס לזה רק. אני מתנצלת שאין נתונים סופיים. הסברתי שאנחנו צריכים עוד כמה שבועות כדי לסגור את תשפ"ד להתחיל את תשפ"ה, ואז לראות בדיוק מי התחיל ומי סיים, ואז נוכל להעביר.

בישיבה בספטמבר אמרתם שבנובמבר זה יהיה.

חודש אוקטובר היה חודש חגים – ברור לכולם שאף אחד לא אסף שם נתונים. אנחנו נעשה את זה בשבועות הקרובים.

אנחנו באוקטובר - - -

תסלחו לי ור"ה, אבל עם כול הכבוד שהיו חגים - -

רגע, אני רוצה להגיד מה כן יש לי.

- - גם לנו היו חגים והמשכנו לעבוד.

המילואימניקים לא הפסיקו לעבוד.

אנחנו באוקטובר היינו בלבנון, לא ישבנו על הספה.

הם היו בלבנון בחודש חגים.

טוב, משרד המשפטים, בבקשה.

אני רק רוצה לתת את הדברים שאתם רוצים. מהבדיקה שאני עשיתי השבוע, בין 10 - - -

ור"ה, אני לא רוצה שום נתונים בעל פה. אני רוצה את זה בכתב לוועדה בפילוח כפי שביקשתי. משרד המשפטים, בבקשה.

רק להשלים את מה שחברתי ציינה. בעצם עלו פה דברים שנראה לי שהם קשורים להיבטים יישומיים של הסעיפים שחוקקו כבר. הרי, חוקקו – הוועדה חוקקה, הכנסת חוקקה גם הוראת קבע, גם הוראת שעה – כל זה לגבי הקבלה. וגם הוראה לגבי ההתאמות. וגם לגבי המעונות. זאת אומרת, הכנסת כבר חוקקה את הדברים האלה, ועולים פה דברים יישומיים. ולכן חשוב מאוד לקבל את התשתית הזאת כדי להבין בכלל האם יש פה עניין יישומי, האם יש פה עניין, מה בדיוק נדרש. ואז בעצם אפשר להתייחס לזה.

ולכן עמדתנו מאוד ברורה – אם לא נקבל את הנתונים האלה אנחנו נקדם את הצעות החוק האלה. אנחנו לא יכולים כל הזמן להגיד שהבאנו איזושהי הצעת חוק, אנחנו רוצים לאכוף ולראות ולפקח, לא מקבלים נתונים ואז להגיד "אל תתקדם עם הצעות החוק, אל תחייב, אל תעשה".

למיטב זכרוני, יש את הנתונים שהתבקשו אבל בנוסף לזה יש דיווח שנכלל, לגבי הוראת שעה, שלמיטב זכרוני המועד לו טרם - - -

אבל לסטודנטים אין את הזמן הזה. אין את הזמן הזה שאתם מדברים עליו.

שנת הלימודים כבר התחילה, אני רק מזכיר.

אתם לא מבינים איפה אתם חיים.

מתן, בלי התפרצויות.

אפשר להשתגע מזה.

הנקודה פה הובהרה במשך כל הדיון.

לא, זה שתי מדינות.

אני רוצה לגעת בנושא, שזה אמנם להיכנס לפרטי פרטים, שקשור בקבלה לאוניברסיטה. אין לנו רק לוחמים ומילואימניקים, יש לא מעט חיילים בודדים שהגיעו מצרפת, מארצות הברית, מקנדה, מרוסיה, שהגיעו לעשות שירות מייד אחרי התיכון. הם עזבו את הכול ובאו כדי לשרת את המדינה שלוש שנים.

אני במקרה פגשתי חייל כזה מצרפת, פצוע, שנפצע בעצם בעזה, אחרי שנתיים וחצי של שירות. הוא אומר "עכשיו אני פצוע, יש לי שיקום של שנה-שנתיים, כנראה באמת המצב לא טוב", והוא רצה להירשם ללימודים בזמן הזה. ולא מוכנים לקבל את תעודת הבגרות הצרפתית שלו. בגלל ששיטת הניקוד הוא ככה וככה אז הוא בעצם לא יכול להתקבל פה ללימודים ויש לו בעיה. הוא גם לא יכול לחזור ולהביא מסמכים ודברים כאלה. כלומר, יש לו תעודת בגרות אבל הוא לא יכול להתקבל לאוניברסיטה. שזו גם נקודה שצריך לגעת בה.

עשינו המרות לכל התעודות מחו"ל. אם את רוצה תעבירי לי, אני אדאג לטפל בזה.

בעקרון יש איזה מנגנון שקבענו פה באחד הדיונים שעשינו. משרד הקליטה היה שותף.

כן, אבל הניקוד. יש איזו בעיה עם הניקוד.

יכול להיות שהוא בבחינה ספציפית. תעבירי את זה לדבורה והיא תבדוק את זה. מל"ג, בבקשה.

עורך דין עמרי גולן, מהלשכה המשפטית של המל"ג. כפי שציינה הדיל, לגבי רוב החוקים שנמצאים על סדר היום, אני מבין שוועדת השרים לחקיקה קבעה שהם יקודמו בהסכמת המשרדים הרלוונטיים. אנחנו כרגע לפני שלב המיזוג אז צריך לשים את זה גם על השולחן, ונדרשת הסכמה. וגם אנחנו בתמונה, כל המשרדים. אז חשוב להידרש גם לעניין הזה. כמו שאמרתי בישיבה הקודמת, רק בחודש מרץ האחרון עבר תיקון לחוק זכויות הסטודנט. הוא כלל גם את עניין העדיפות בתנאי קבלה. לטעמנו, התיקון שנערך אז כבר שיקף את האיזונים העדינים גם בין רצון המחוקק, גם לגבי דעת המוסדות ובין התכליות השונות.

מה שאמרתי מוכיח אחרת פשוט.

שוב, אנחנו מדברים על תהליך שנעשה רק לפני כמה חודשים.

יותר מחצי שנה.

כן, כמה חודשים.

רגע, אז אם אפשר לשאול. אני כן מתחברת למה שנאמר, שחוקקנו כאן גם הוראת קבע וגם בהקשר של מעונות. הכנסת חוקקה. ובאמת צריך לראות איך זה מיושם. חלק מהטענות קשורות ליישום וחלק מהטענות קשורות לשיפורים נוספים שרוצים להכניס. אבל, הממשלה תמכה בהצעות החוק, בכפוף לסעיפים האלה שהוזכרו שיש להם עלות תקציבית. אז אם מצד אחד תומכים אבל רוצים הסכמה ואומרים שמה שכבר נחקק זה מספיק, אז מה המשמעות של ההסכמה הזאת? זאת אומרת, מעבר לסעיפים שהממשלה התנגדה אליהם בגלל העלות התקציבית, מה התנאים הנוספים שנדרשים כדי לקבל את ההסכמה?

אם אנחנו רוצים לשפר את המנגנון שנקבע לפני חצי שנה, לשנות, לתקן – זה צריך להיעשות על בסיס איזשהו מסד עובדתי, ברור, ולהראות שאנחנו צריכים את התיקון הזה שהוצע בהצעות החוק האלה שאנחנו הולכים למזג, או שאולי נדרשים דווקא תיקונים אחרים. אנחנו צריכים לראות את הנתונים, לבדוק מה המשמעות של הנתונים שאנחנו הולכים לקבל. כרגע התמונה היא חלקית מאוד. ראיתי את הנתונים שוור"ם העבירו. דבורה פה דיברה על דברים שהם בעל פה, לא ראינו נתונים בכתב.

ולכן, אין כרגע, לדעתנו, מה לדבר על תיקון כזה או אחר, לפני שאנחנו רואים את הנתונים ולפני שאנחנו מבינים מה המשמעות. מה המשמעות של הנתונים.

אתה צודק. ולכן, הוועדה – אני אגיד את זה בסוף – תקצה זמן מאוד ברור לקבל את הנתונים. במידה ולא נקבל את הנתונים נתקדם.

בדיוק.

אבל, בכל זאת היו תהליכים שנעשו בתחילת המלחמה, באמצע המלחמה, שלא יושמו על ידי האוניברסיטאות.

אלה תהליכים?

בגלל זה גם לא מקבלים את הנתונים. כל המטרה זה לעכב את זה, כי כבר התחילה שנת הלימודים.

אתה לא יכול להתפרץ כל שנייה. דקה.

אנחנו נקבל את הנתונים.

מה זה לא יכול להתפרץ?

אני מדברת על מתווים. בזמנו גם דבורה הייתה בדיונים, ובזמנו דיברנו על כך שאנחנו רוצים הטבות מסוימות, הקלות, מתווה כזה או אחר. ובאמת פרסו לנו פה מתווים אדירים, כולל זומים, כולל עוד אפשרות למועד ג'. תשמע, אני כבר לא זוכרת.

הדברים האלה קרו גם קרו וקורים גם השנה.

היו רשימות שלמות של מתווים - - -

יש עדיין והן מבוצעות.

לא, אבל דבורה, את יודעת. כי אני גם פניתי הרבה פעמים אלייך על מקרה ספציפי כזה ואחר.

גם חזרתי אלייך עם הרבה תשובות.

אבל יש הרבה כאלה שלא פנו אליי. אני מנסה להסביר לכם שיש הרבה סטודנטים, לצערי הרב, שנמצאים כרגע בעזה ובלבנון ולא מכירים את השיח עכשיו. הם לא מכירים את העבודה בוועדה. למה אני נאלצת, לצערי הרב, לחוקק חוק? כי אני יודעת שלמל"ג יש רצון טוב ולנו, כחברי כנסת, יש רצון טוב. אבל אי שם באוניברסיטה אין רצון טוב. ויש כאלה רבים. כי אנחנו רואים בפועל הרבה סטודנטים שמפסיקים ללמוד. אחד מהם פה. הוא מפסיק לעבוד כי אין את המתווה שאמרו.

אחוזי הנשירה השנה נמוכים משנים שעברו.

טוב, קטי, אני רוצה לעבור להצבעה.

לא, אבל בשנים שעברו לא הייתה מלחמה בכמה זירות.

בדיוק. בדיוק.

היום יש מלחמה בכמה זירות. ואני אגיד לכם בסוד – המלחמה לא הולכת להסתיים מהר. והזירות, מי היום יורה עלינו? חות'ים זה תימן, איראן – אלה מדינות שכבר לא גובלות אלינו. כי יש פה, כמו שאמרה חברת הכנסת שרן השכל, זו מלחמת דת. זה אנחנו או הם. זה מה שהם אומרים. הם לא מוכנים אפילו לשמוע על הזכות שלנו, לא בחלק הזה ולא בחלק הזה. בשום מקום במדינה הזו. מהנהר אל הים – לא אני אמרתי את זה, הם אומרים את זה בהפגנות בכול העולם. אז תגידו לי איפה זה הנהר ואיפה זה הים.

חברת הכנסת שטרית ואדוני יושב-הראש, הצעת החוק הזו מדברת על תנאי הקבלה. את דיברת כרגע על דברים שהם יותר רחבים. בכלל על הזכויות - - -

לא, אני מדברת על הקטע של למה עברנו לחקיקה ולמה זה נחוץ.

חשוב להבין שיש מתווה הוליסטי שמטפל בכל הדברים שאת מדברת עליהם ולא רק בתנאי הקבלה. שהושג בהסכמות של קמל"ר, של האוניברסיטאות, של המוסדות.

רגע, רגע. אתה אמרת שלא קיבלת שום - - -

דבורה, מה קורה פה? לא מקובל.

זה מתווה שהושג בהסכמה, והמל"ג בירכה עליו רק לפני שיצאנו לחופשת - - -

מה זו ההתנהגות הזאת? אני לא צריך הסברים, אני מפה רואה את הכול.

תבדקו את הסטודנטים של האוניברסיטאות. מסתבר שהוא אומר "לא קיבלתי על תשפ"ה" – תשפ"ה רק התחילה, רגע, תכף.

אתמול היה לי שיעור נוכחות חובה, אני הייתי צריך להיות בו. אף אחד לא ויתר לי עליו. אני לא אעבור את הקורס אם אני לא אגש אליו.

בוא נבדוק אם תצטרך עם הטענה לזה שלא הגעת. אני בטוחה שימצאו לזה פתרון.

טוב, תודה רבה. תנהלו את זה אחר כך בחוץ.

אם לא הייתי פה לא היו מוצאים לזה פתרון.

תודה רבה. בבקשה, עמרי.

אז כמו שאמרתי, יש לנו מתווה שמתייחס באופן הוליסטי לכל הזכויות של הסטודנטים. המתווה הזה נדון לאחרונה. כלומר, הוא משקף הסכמות. הוא לא מגובש בכללים ובחקיקה והוא מתייחס לעוד סוגיות בנוסף לתנאי הקבלה. ולכן, אני חושב שככל שיש בעיות פרטניות של סטודנטים, גם הוקמו מוקדים בצה"ל, במל"ג, באוניברסיטאות. אנחנו עובדים על זה בצורה מלאה. כולם מכירים פה גם את יאיר הראל שמתעסק באכיפה אצלנו במל"ג. אנחנו מקבלים פניות ואנחנו מטפלים. להגיד שאנחנו לא מטפלים ולא עוסקים בנושא הזה או שהדברים לא מיושמים, זה גם לא לגמרי מדויק.

לא, לא. זה לא מה שאומרים.

זה לא מה שנאמר. ממש לא. לא אמרו שאתם לא עושים.

אני רוצה שתבין – הפער הוא לא גדול. זה מה שאני מנסה להסביר לכם. הפער הוא לא גדול. אפשר לצמצם אותו. מה שאני חושבת זה שיש מוסדות שחיים באיזושהי ספירה אחרת. הם צריכים להבין שמדובר לא ביום-יומיים, חודש-חודשיים. זו שנה שלמה עם צפי לעוד לפחות שנה. לפחות עוד שנה. כך שלא ייתכן שבשנת הלימודים הנוכחית, הקודמת וזאת שאחריה, יהיו סטודנטים שיפלו בין הכיסאות. אותי זה לא מעניין, אף משרד ממשלתי. אותי מעניין רק הם. הם מעניינים אותי, לא מעניין אותי שום דבר אחר. ולצערי הרב, חבל שיצאת כל דקה, כי אני מחפשת איש קשר שיבוא ויגיד לסטודנטים, לחבר'ה האלה בצבא, מה הזכויות שלהם ולמי הם יכולים לפנות. כי הם אפילו לא יודעים למי שהם צריכים לפנות.

טוב, היה פה דיון על זה שבוע שעבר, קטי. הדברים הובהרו. והקמל"ר, תאמיני לי, כל פנייה שמגיעה אליו, גם בנושא המתווה עצמו, עמוק בתוך האירוע עם הצוות שלו.

יושב-הראש הוועדה, אולי אפשר להציע הצעה במשפט?

לא. חברים, אני חייב לעבור לדיון הבא.

אני עובר להצבעה על המיזוג של הצעות החוק של חברת הכנסת קטי שטרית, שמספרה פ/4567/25; של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, שמספרה פ/4405/25; של חבר הכנסת מאיר כהן, שמספרה פ/4189/25; של חברת הכנסת שרן מרים השכל, שמספרה פ/713/25; של חבר הכנסת יצחק קרויזר ומספר חברי כנסת נוספים, שמספרה פ/2659/25. מי בעד מיזוג הצעות החוק? מי נגד? מי נמנע? פה אחד.

הצבעה
אושר.

הצעות החוק ימוזגו. אני מבקש מהייעוץ המשפטי לוועדה להכין הצעת חוק - נוסח מאוחד של הצעות החוק.

אני מבקש מוור"ה, ור"ם – הייתה פה רעות על הזום ולא הספקתי להעלות אותה – אבל אני רוצה להגיד שגם ור"ם וגם ור"ה שלחו נתונים, זה לא שלא שלחו. אני מבקש לקבל נתונים תוך שבוע וחצי מהיום. הוועדה תתכנס. שבועיים וחצי, כי אני רוצה לקבל את הנתונים המדויקים של הלמ"ס. אני רוצה לבנות את הצעת החוק, תאמיני לי, אני לא רוצה שיבואו ויגידו לי "לא, 20% מספיק". אם הנתונים יראו שצריך 30% אז נביא 30%.

אתה צודק. אבל, אדוני, עכשיו אתה מבין למה ביקשתי שידחו את שנת הלימודים האקדמית? בדיוק בגלל זה. כי הרכבת כבר נוסעת, יצאה מהתחנה, והם לא עלו עליה. זו בדיוק הבעיה. ואלה משרתי המילואים שלנו. לכן ביקשתי.

טוב, שבועיים וחצי מהיום. הוועדה תתכנס בעוד שלושה שבועות בשביל לדון בנוסח המאוחד. קטי, אנחנו נעשה את שיעורי הבית מול האוצר, על הסעיפים שלא עברו בוועדת שרים. ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:37.