פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/11/2024
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 289
מישיבת ועדת חינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' בחשון התשפ"ה (04 בנובמבר 2024), שעה 9:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 04/11/2024
חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון), התשפ"ה–2024
פרוטוקול
סדר-היום
הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024, של ח"כ אופיר כץ
מוזמנים
¶
שרית חאיק שפיגלשטיין - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד החינוך
ליאור טוביה - סגן מנהל מינהל ביטחון, בטיחות, שע"ח וסייבר, משרד החינוך
יצחק יכין - מנהל אגף אכיפה, משרד החינוך
עביר מטאנס - עו"ד, משרד המשפטים
נרמין ברהום - רפרנטית פרטיות, משרד המשפטים
אלעד גודינגר - מנהל מחלקה בכיר, משרד הבריאות
עדי פרץ - עוזרת משפטית ליועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק ענת קלינשטיין - קמ"ד אח"מ יועמ"ש מ"י, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק סיון שחר - ר' חו' חסרי ישע קטינים מ"י, המשרד לביטחון לאומי
קרן אוחנה איוס - מנכ"ל, חיבה - איגוד גני הילדים הפרטיים
חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים
יניב בר אור - מנכ״ל, התאחדות מעונות היום הפרטיים
קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגום - ארגון מורים עולים
חן בן לולו - פורום הגנים הפרטיים, פורום הגנים הפרטיים
לוסי חדידה - מנכ״לית, ארגון גני הילדים הפרטיים
יערה שילה - מומחית בגיל הרך מכללת אפרתה, מכללות
ולרי זילכה - קידום מדיניות, בית איזי שפירא
אלונה דניאל - מטה המאבק למען הילדים
נועה שאואר - ראש ענף הגיל הרך, כוח לעובדים
אליהו בן מויאל - יו"ר שדולת הנכים
בני פרץ - פעילות חברתית, פנתרים חברתיים
גילת פיש - דודה של שגיא דקל, משפחות החטופים
מיכל קינן - בת דודה של שגיא דקל, משפחות החטופים
לי סיגל - אח של קית' סיגל, משפחות החטופים
אסתר בוכשטב - אימא של יגב, משפחות החטופים
יפעת היימן - אימא של ענבר היימן, משפחות החטופים
חנה כהן
חיים היימן
–
–
דודה של ענבר היימן, משפחות החטופים
אבא של ענבר, משפחות החטופים
חנה גיאת - ארגון הלוחמים, משפחות החטופים
משתתפים באמצעים מקוונים
¶
קרן גלאון - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, מערך הסייבר הלאומי
רינת ברנדל - ייעוץ משפטי, הרשות להגנת הפרטיות
Esther Adi-Japha - ראש התכנית להתפתחות הילד, חינוך, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים
רחל אטדגי - מנהלת תחום, מעונות נאות מרגלית
רפאל בנבנישתי - מנכ"ל, "האח הקטן"
רישום פרלמנטרי
¶
הדס כהן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024, פ/2800/25 כ/1041
היו"ר יוסף טייב
¶
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), של חברי הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה.
לפני הדברים אני מבין שיש סרטון. בבקשה.
(הקרנת סרטון)
משפחות החטופים, בבקשה.
גילת פיש
¶
שלום, אני דודה של שגיא דקל חן, שחי וחטוף בעזה כבר הרבה יותר מדי ימים. ראיתם פה סרטון של פעוטה בשם גלי שלא מוגנת. פעוטה שלא מוגנת. פעוטה שיום-יום בוכה שרוצה את אבא – היא, אחותה בת השבע ותינוקת בת שנה בשם שחר, שעוד מעט, עוד מעט תרצה להגיד אבא לתמונות שעל הקיר, כי זה מה שקורה. הן רצות מתמונה לתמונה שהן מזהות על קירות בכל מקום, בשלטי רחוב, הולכות ומחפשות את אבא שלהן. ואבא שלהן לא יכול לעשות איתן שיחת זום או שיחת ווטסאפ. הוא לא יכול לשלוח אליהן טקסטים מהמילואים: אני אוהב אתכם, אני עוד רגע אהיה בבית – כי אבא לא מגיע הביתה. אבא עדיין שם בעזה. אנחנו לא עושים מספיק להחזיר להן את אבא. אנחנו לא עושים כלום להחזיר להן את אבא.
אבא שלי, בן 91, הגיע לבקר אותן. בכרמי גת יש עצרת בכל מוצאי שבת, והוא הגיע להיות איתן בעצרת. הוא הגיע, וגלי בת השלוש מייד זיהתה דמות שדומה לאבא שלה. היא לא עזבה אותו במשך שלוש שעות שאבא שלי היה שם. אבא שלי בן 91. היא לא ירדה לו מהידיים. היא נשארה איתו כל שלוש השעות כי היא חיפשה את אבא שלה. אבא שלי ניסה להרגיע אותה, ניסה לדבר אל ליבה, לחבק אותה. כל מה שסבא – סבא-רבא יכול לעשות. הוא לא הסבא הישיר שלה אבל הוא הסבא שדומה לשגיא, הוא סבא של שגיא. הוא ניסה לנחם אותה, לחבק אותה במשך כל השעות האלו, ולהגיד לה שאבא שלה יחזור. כולנו רוצים להגיד לה שאבא שלה יחזור. היא תמשיך לבכות יום-יום ללא שום שיחה מאבא שלה. יום-יום היא תצפה שוב ושוב לדבר עם אבא שלה שעדיין לא נמצא. זאת פעוטה שלא מוגנת.
אז חבר הכנסת יוסף טייב, מה אתם עושים למען הפעוטות האלו שלא מוגנות? גלי היא אחת מרשימה ארוכה של ילדים צעירים שאבותיהם עדיין בשבי, שיום-יום שואלים איפה אבא שלהם. אז מה עשית? מה תעשה כדי להחזיר לגלי את אבא שלה? תודה.
מיכל קינן
¶
אני רק אוסיף על גילת, דודה שלי. אני בת דודה של שגיא דקל חן. לשגיא יש גם ילדה בת שבע שכבר מבינה דברים וכבר מודעת. היא יודעת שאבא שלה חטוף, היא יודעת שאבא שלה מוחזק בידי אנשים רעים, והיא ילדה בת שבע. זו לא ילדות נתפסת, זה לא דבר שהגיוני לתפוס. כמה אפשר כבר לשמוע על מוות? – כולם לא יכולים – כמה אפשר כל יום להיות בשעון המתקתק הזה? על כמה פצועים נשמע היום? על כמה נהרגים נשמע היום? בין אם זה חיילים ובין אם זה חטופים. אנחנו פשוט על שעון מתקתק – כולנו. כמה המלחמה הזאת עוד יכולה להמשיך? כמה אפשר לשפוך דמים פה? כמה?
כל העם שלנו צריך רגע לנשום. אנחנו לא נושמים. כולם חנוקים כבר מעל שנה. אנחנו צריכים לא רק לנשום, אנחנו גם צריכים בשורות טובות. חטופים בבית זה בשורות טובות, ואנחנו צריכים את זה עכשיו. אי-אפשר לנשום כבר. אי-אפשר. אני גם מאוד מאוד אשמח לשמוע התייחסות שלכם. אני לא באה לפה לדבר לקיר, אני באה לפה לנהל איזשהו דיון, ואני מאוד אשמח לשמוע התייחסות שלכם איך אתם רואים את הדברים מתקדמים, מה אתם חושבים בנושא.
מיכל קינן
¶
באמת, איך אתם רואים שזה הולך להיגמר? מתי זה ייגמר ואיך? והאם החטופים בכלל יחזרו הביתה או שנקבל אותם בארונות עוד כמה שנים? מה התכנון? אפשר תגובה או לא?
אסתר בוכשטב
¶
אני אימא של יגב. מי שעוד לא מכיר אותי, אני נמצאת פה מנובמבר שנה שעברה, שבוע אחרי שבוע, מספרת את הסיפור העצוב שלנו, את הסיפור של משפחת החטופים. אני יכולה להגיד שאני ממשיכה לבוא לפה אחרי שאנחנו קיבלנו את ההודעה הקשה מכול. יגב ורימון אשתו נחטפו מהבית שלו – מהבית שלנו – בקיבוץ נירים ב-7 באוקטובר. יגב נחטף חי. רימון אשתו חזרה במתווה הראשון בעסקה – כן, כנראה רק בעסקה אפשר לחזור כמו שצריך. רימון חזרה עם החטופות והילדים. מאז ציפינו, חיכינו, קיווינו, נלחמנו שיגב יחזור. בסוף מאי קיבלנו את ההודעה שכנראה יגב לא בין החיים. ביולי קיבלנו את ההודעה שיגב לא בין החיים. יגב והחטופים שהיו איתו במנהרה נרצחו על ידי חמאס. כן, לחץ צבאי הורג את החטופים. הצבא הגיע קרוב למנהרה שלהם. החוטפים נבהלו או שמילאו את ההוראות שלהם – אני לא יודעת – ורצחו את החטופים. הם הוציאו אותם להורג.
אנחנו נמצאים בגיהינום. אבל במקום שלנו בגיהינום אנחנו קצת במקום יותר טוב ממשפחת היימן שהם בגיהינום שלהם. הגופה שלהם עדיין שם. הגופה של יגב – תבינו שכאני אומרת את המילה הזאת זה קורע נשמתי כי זה הבן שלי. הוא חזר, הוא חזר לקבורה בנירים, בבית שלנו. אבל כל מה שקורה, כל הדחיינות, כל המריחה – אני אפילו לא יודעת איך להגיד את הדברים – הסיפור הזה שלא נגמר. אנחנו לא יודעים אם חטופים יחזרו בחיים, אם הם יחזרו. כל זמן שעובר נעלמים – ייעלמו – אני לא רוצה להגיד כעובדה, אבל אנחנו כבר יודעים שיש שם חטופים שנרצחו ויהיה קשה למצוא אותם, חטופים בחיים שלא יחזיקו מעמד, או בגלל בעיות בריאותם.
לי סיגל
¶
אסתר, סליחה. תשמעו , אנחנו מגיעים לכאן, שופכים את הלב. אתם מול הלפטופ והטלפון. באמת. אם לא תגיבו, לפחות תכבדו אותנו.
אסתר בוכשטב
¶
אני יכולה להגיד לכם, לכל מי שיושב פה ברמה המקצועית, גם אני הייתי שמחה להיות בצד שלכם. אני באה מהתחום הזה. אני מגיל 24 עובדת בחינוך, ומעולם לא לקחתי שנת שבתון כי אהבתי את העבודה שלי. אבל היום אני במקום אחר. אז באמת, כמו שלי ביקש. אני פה כדי להדהד את הסיפור שלנו, להגיד שלחטופים אין זמן, לא לחטופים החיים ולא לנרצחים. צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר.
בשבוע שעבר אמרתי שקיוויתי שאחרי הפגרה הארוכה ידברו על מסקנות ועדת החקירה הממלכתית. לא רק שלא מדברים על ועדת חקירה, גם לא מטפלים ומקדמים שום דבר כדי להחזיר את החטופים. אז אני מבקשת, לכל אחד פה יש תפקיד. תעשו הכול כדי להחזיר אותם. אנחנו נהיה פה שבוע אחרי שבוע עד שהם יחזרו, כי זאת האחריות שלנו, אחריות אזרחית. כנראה לחלק מחברי הכנסת, לחלק מחברי ממשלה, אין את האחריות הזאת שלנו יש, לצערי הרב, אבל אנחנו מרגישים אחריות על החטופים גם אם הם לא הבנים שלנו. תודה.
יפעת היימן
¶
אני אימא של ענבר היימן. הבת שלי נרצחה ונחטפה והיא בעזה. אנחנו פה עם כל טקסי הזיכרון ללא גופה, וקשה לי מאוד להגיד את זה. אין לי לא קבר, לא מצבה, איפה לבכות, איפה לשים נר, איפה לשים פרח. החיים שלנו מתפוררים. אנחנו לא יכולים להתחיל בכלל לחשוב על להשתקם. לדעתי, אי-אפשר בכלל להתחיל את כל השיקום, לדעתי אפילו של כל המדינה, אם לא יחזירו את כל 101 החטופים – את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה. הייתי בתערוכה של הבוגרים בוויצ"ו חיפה. הבת שלי הייתה אמורה לסיים את השנה הרביעית. חצי מהתערוכה היה בשבילה. בשבילה הם עשו קיר ריק ורשמו עליה, וזה היה ממש דקירה בבטן. זה היה מאוד קשה.
אני חושבת שלא מדובר רק עלינו, כי יש גם את המעגלים האחרים. אני מדברת על גיסי וגיסתי, על אחותי ואח שלי, על ההורים שלי. כל המעגלים האחרים גם מרגישים שהם לא יכולים להשתקם, הם גם ממוטטים. אני חושבת שצריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם בפעימה אחת. כל הפעימות הקטנות האלה זה שום דבר, כי אחרי זה לא יכולים לדעת מה יהיה בהמשך. זה אויב אכזר. הוא יכול להביא לך נגיד 20, ואחרי זה הוא ישכח את השאר. על החללים החטופים אין מודיעין. אם ייבנו שם את עזה, זה יכול להיות חס וחלילה על החללים ויהיו לנו המון רון ארד. אז כדי שנצליח לשקם את המדינה הזאת צריך להביא קודם כול את כל החטופים, את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה בארץ ישראל. תודה.
חנה כהן
¶
אני דודה של ענבר. ענבר עבורנו היא לא גופה. זו ענבר שלנו, זו הילדה שלנו, ואנחנו מבקשים את הילדה שלנו ואת שאר החטופים חזרה הביתה. אלה הילדים שלנו, אלה היקירים שלנו שנחטפו מתוך שטחה הריבוני של מדינת ישראל, שהפקירה אותם ב-7 באוקטובר. אנחנו רוצים אותם חזרה הביתה. עברה כבר שנה, אני חושבת שזה מספיק. ענבר שלנו קבורה בעזה מתחת לאדמה ואנחנו קבורים פה בארץ ישראל מעל האדמה. אנחנו לא עובדים, אנחנו לא מתפקדים מאז 7 באוקטובר. אימא שלה תבחר לה קבר במקום לבחור לה שמלת כלה. ההורים של ענבר לא ילוו אותה לחתונה. אפשרו להם להוביל אותה ולתת להם את הכבוד האחרון, ולהורים שלה את הזכות ללוות אותה לקבר ישראל.
לנו נגמרו החיים ב-7 באוקטובר. אני חושבת שהגיע הזמן, הגיע הזמן שתתחילו לעסוק ביתר רצינות בנושא החטופים ותתחילו באמת לשים את הדגש על איך אנחנו מחזירים אותם, את כל 101 החטופים חזרה הביתה. לא ייתכן דבר כזה. כבר שנה. כבר שנה. אני לא יודעת עוד כמה זמן אני אצטרך לבוא לפה ולהתחנן לקבל את הילדה שלנו חזרה לקבר ישראל. זו ילדה צעירה בת 27. כל החיים היו לפניה. היא כבר לא תתחתן. לאחי ולאשתו לא יהיו נכדים ממנה, אתם מבינים את זה? תנו לנו להתחיל לשקם את עצמנו. לא ייתכן דבר כזה. לא ייתכן. אנחנו רוצים את הילדה שלנו בחזרה ואת 101 החטופים שנותרו בעזה. תחזירו לנו אותם.
עוד מעט אנחנו לא נמצא אותם, לא נדע איפה הם. אנחנו כבר היום לא יודעים איפה ענבר נמצאת. היעלה על הדעת שעזה תיבנה על ענבר? אתם הורים. איזה הורה פה יכול לשאת את המחשבה המחרידה הזאת? אני לא מבינה, איזה הורה יכול לשאת את המחשבה שהילדה שלו נאנסת במנהרות עזה? איזה הורה יכול לשאת את המחשבה שהילדה שלו נרצחה והוא לא יודע מה נשאר ממנה שם מתחת לאדמה? איזה הורה יכול לשאת את המחשבה שהוא לא מקבל את הילדה שלו לקבורה כבר שנה בארץ ישראל? אתם הורים. מחר חלילה זה יכול לקרות לכל אחד ואחד מכם. אנחנו המראה שלכם. תסתכלו עלינו, תסתכלו עלינו, אנחנו המראה של כל אחד ואחד מכם.
חבר כנסת טייב, אתה בן אדם דתי. אתה יודע מה החשיבות של קבורת המת, במיוחד כשמדובר בנרצחי מלכות. אתה יודע מה החשיבות של פדיון שבויים. חבר הכנסת טייב, אתם אנשים דתיים, הגיע הזמן שתתחילו ללחוץ בכיוון הזה. זה מה שאני מבקשת מכם. תחזירו לנו את החיים שלנו שנמצאים בעזה ואת הנרצחים שלנו. די, אין לנו כוח יותר. אין לנו כוח. תודה רבה.
חנה גיאת
¶
שלום, אני מארגון אימהות הלוחמים. אני נשואה ללוחם, אימא לשני לוחמים, שממשיכים ללחום לא רק בגלל שיש להם כוח אלא כי אין לנו ברירה. אנחנו כאן בוועדת חינוך, ואני אקח אותנו לשיעור אזרחות. בשיעור אזרחות למדנו את העיקרון הבסיסי ביותר של שלטון החוק – השוויון בעיני החוק. בשנה האחרונה הודלפו ללא סוף מסמכים מסווגים, ציטוטים מישיבות סגורות, סרטונים שאמורים להיות חסויים. מערכת אכיפת החוק במדינות ישראל הוכיחה שוב ושוב שמסמכים שמשרתים נרטיב מסוים, שמודלפים על ידי אנשים מסוימים, יזכו למשיכת כתף ולהתעלמות. ואילו הדלפות שחושפות אמת שלא משרתת את הנרטיב הרצוי יזכו לחקירה נמרצת ולמעצרים.
אני כאן כדי לתבוע את כבודם של לוחמינו מכוח 100 בשדה תימן, שדמם הותר על ידי מערכת אכיפת החוק. מי שהדליפה את הסרטונים הללו ממשיכה בתפקידה, בידיעה ברורה שהיא מעל החוק. הסרטונים הללו הודלפו כאשר המדליפה יודעת היטב שאיש לא יחקור ואיש לא ייעצר. אזרחים ישראלים נעצרו לאחרונה בחשד שריגלו עבור איראן. כל הכבוד למי שהוביל את המעצרים האלה. שמם פורסם, ואני מקווה שימוצה איתם הדין. אבל באופן מפתיע, מרגל שחדר לדיונים רגישים בצמרת צה"ל בתחילת המלחמה וגרם לנזק בל יתואר ולסיכון ללוחמי צה"ל זוכה ליחס אחר. אמור לי מי ידידיך ואומר לך מי אתה בפני החוק.
רון שרף מאחים לנשק קרא שוב ושוב לסרבנות בצה"ל. ב-1 באוגוסט, אחרי סערה שהתעוררה כשהסתבר שהוא עדיין ממיין בימי סיירות, הודיע דובר צה"ל כי סוגיית שירותו נבחנת ותיקבע בהמשך. אכן, לא פשוט לבחון כל כך הרבה ריאיונות, סרטים ופוסטים שבהם קרא רון שרף לסרבנות; את חבר הכנסת יצחק קרויזר, שוויתר על הפטור שיש לו כחבר כנסת כדי להתגייס ללוחמה בלבנון, לקח פחות מיממה להדיח על כך שהצטלם ליד גרפיטי שלא בא למישהו טוב בעין; הדחה של לוחם משדה תימן, שהעז להתראיין ולהגן על שמו ושם חבריו, לאחר שהוכפשו ללא יכולת להתגונן, לקחה עשר דקות. אבל מישהו בצה"ל עוד לא מצא את הזמן להדיח משירות את רון שרף.
נכון להיום אין שוויון בפני החוק במדינת ישראל. אני מחזירה אותנו לשיעור אזרחות. אנחנו חייבים לתקן את המצב הזה. אתם, נבחרי הציבור, חייבים לתקן את המצב הזה. תודה רבה.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה. מיכל, גילת, אסתר, יפעת, חנה, הבטחתי שאני אענה בסוף. אני רוצה לומר לכם באופן אישי ולכלל משפחות החטופים, וזה לא מן השפה לחוץ, אני חושב שדווקא היום כשאנחנו מציינים 11 שנה להסתלקותו של מרן הרב עובדיה יוסף זיכרונו צדיק לברכה, אנחנו מחויבים ללכת בדרכו. אני חושב שבניו ממשיכי דרכו, הרב הראשי היוצא הרב יצחק יוסף, והרב הראשי הנכנס הראשון לציון הרב דוד יוסף, אמרו בקולם, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שיש להגיע לעסקה כמה שיותר מהר שתכלול את החזרתם של כלל החטופים, החיים והנרצחים. בדרך הזאת אנחנו הולכים. זה המסר שאנחנו מעבירים גם לממשלה, גם למי שלוקח את ההחלטות בקבינט הביטחוני המצומצם והמורחב.
באופן אישי יש לי מחר ישיבה עם השגריר השוויצרי. את הדברים האלה השמעתי כשהייתי בשווייץ בפרלמנט הקטן והגדול. אני משמיע עם העמיתים שלי בקבוצת הידידות מול הפרלמנט הצרפתי. אנחנו עושים הכול כדי להגיע לאותה עסקה כמה שיותר מהר שתכלול את כולם. זו עמדתנו. אמרנו אותה, אני אומר אותה גם עכשיו. לשם אנחנו חותרים. כנראה בסוף יש נתונים שלנו כחברי כנסת אין אותם, אבל את העמדה שלנו השמענו. זו העמדה של מועצת חכמי התורה. זו מורשתו של מרן הרב עובדיה יוסף.
תמיד יהיו מתנגדים וזה בסדר גמור. אני חושב שיש תמימות דעים שאנחנו צריכים להחזיר את כולם. אולי אנחנו חלוקים על הדרך, אבל בסוף אין לי ספק שכלל אזרחי מדינת ישראל, כלל הח"כים, שרי הממשלה, הממשלה, וכמובן גם פה בתוך הוועדה, ברור לכולם שאנחנו רוצים את כולם פה בבית, ואנחנו נעשה הכול כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר. כשאמרת שנגמרה הנשימה, והחיים נגמרו כפי שהדגישה חנה, למרות שלא חטפו לא את אחי ולא את אחותי ולא את אבי ולא את בן הדוד ולא את הדוד, אני רוצה שתדעו שאנחנו באמת מרגישים חלק ממשפחה אחת גדולה. אין משפחות חטופים, משפחות פורום הגבורה, אזרחי ישראל ונציגי ציבור. בסוף כולנו עם אחד, כולנו רוצים אותם הביתה. אנחנו נעשה הכול כדי שהם יגיעו הביתה כמה שיותר מהר.
גילת פיש
¶
זה באמת נראה לכם שאתם עושים הכול? זה 400 ימים. באמת, מה אתם עושים להגנת הפעוטות האלו, הילדים הצעירים של החטופים? תחשבו קצת בוועדה הזאת שעברו עליהם 400 יום, ויש לא מעט ילדים צעירים שזקוקים לעזרה מיוחדת, להגנה.
חיים היימן
¶
אני אבא של ענבר. אני מאוד מעריך את זה שאתה אומר שאתם מדברים ואתה נפגש ועושה, אבל זה נגמר בגדר דיבורים. האם פעם אחת אתם הפעלתם באמת איזה לחץ על ראש הממשלה, איימתם באיזו התפטרות לראש הממשלה? עוד פעם, חס וחלילה שזה לא יהיה הבן שלך. באמת אני לא מאחל לאף אחד את מה שאנחנו עוברים כמשפחה. אבל אם זה היה הבן שלך, חס וחלילה, אני בטוח שהיית עושה צעדים הרבה יותר חריפים. כמה זה חשוב לכם? האם זה מסתכם בדיבורים ופה זה נגמר, או שצריך לעשות דברים יותר דרסטיים? להפעיל יותר לחץ כדי להביא את החטופים. זה הכול שאלה כמה זה חשוב. אני מאמין שזה חשוב לך, השאלה מה עושים בשביל זה.
אסתר בוכשטב
¶
חיים אמר את מה שאני מרגישה. אני מרגישה שבאמת צריך לעשות אחרת. צריך לעשות מעשה, לא לדבר. אנחנו מרגישים כבר מעל שנה ששום דבר לא זז. הבן שלי חזר. זאת הדרך שחוזרים. זה בלתי אפשרי. אי-אפשר. ואני לא מדברת על המשפחות, אני מדברת על החטופים שנמצאים שם – מה הם מרגישים? איך הם שורדים? איך אפשר לשרוד שם בתנאים האלה? אני רוצה שכל אחד שיושב פה יבין שהוא חייב לעשות מעשה, עכשיו. כל דבר יותר חשוב. אין דבר יותר חשוב מהחזרת החטופים.
בני פרץ
¶
תראה, כבודו, אני גם נכה פעולות איבה ופוסט-טראומה וגם אח שכול. כשמדברים על זה גם אחי זיכרונו לברכה לא הקים משפחה, ואחריי אין מי שיגיד עליו קדיש. אבל ראיתי את הסרטון של הילדה הזאת שקוראת אבא. אני מסתכל על שני התינוקות האלה כבר מזמן. הן בגיל הנכדים שלי, הקטנים ביותר. אני אומר, הם יושבים שם, מה הם לומדים? האם הם שואלים "איפה אבא" כשגם האבא שם? מה איתם? אף אחד לא מדבר עליהם, על ילדי משפחת ביבס שלא מזכירים. כואב לי. כשאני רואה את הנכדים שלי, רואה את הדמויות האלה, שרק לידך הם מונחים כל הזמן. וכל הזמן יש לכולם את הטענה הזאת: מה אנחנו עושים? למה אתם לא לוחצים? אולי תתפטרו? יש כאלה שמערבים את הפוליטיקה.
אבל אני אומר דבר אחד פשוט, ואני אומר את זה כל הזמן וכותב את זה כל הזמן, כל עוד לא מפטרים את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל, המלחמה לעולם לא תסתיים והחטופים לא ישובו. כי שני אלה רוצים שנניף את הדגל הלבן, רוצים להניף דגל לבן ולהמשיך באותו תהליך, באותה קונספציה – שנמשיך, וניתן להם, ונקים את עזה, ואותן מלחמות. ואחר כך עוד פעם יבואו בטענות. אז כל מי שרוצה את הילדים שלו ואת כולם, שלא יבואו בטענות לממשלה. תלמדו גם איך מתנהלת המדינה הזאת. מי אחראי למקרה 7 באוקטובר? מי לא העיר את ראש הממשלה? מי הסתיר ממה שקורה? מי התעלם מכל התצפיתניות והאזהרות שלהן? מי התעלם מזה, ראש שהממשלה או מי שאומר לו את הדברים? זה שר הביטחון, זה הרמטכ"ל. זה הם שלא עשו את העבודה. הם היו צריכים להגן על עם ישראל, כפי שאמרתי גם בעבר. מי שהפך את העורף לחזית, שיניח את הדרגות ולא יתפלסף עלינו.
כשהתחיל טיל אחד מחמאס, אני התרעתי על זה ואמרו: הוא עושה רעש. הרעש הזה, אמרתי, עוד יגיע על כל הארץ, על כל מדינת ישראל. הם אלה שלא רוצים. גם כתבתי – ומי שרוצה שילך לפייסבוק שלי וידפדף בו – התרעתי על כך שכל אחד מהם רוצה לסיים את התפקיד כמה שיותר שקט. כל אחד ממנה את השני, וכשייפול האסון מי ייקח עליו את האחריות? וזה קרה. תסתכלו על זה, אל תגידו כל הזמן: ממשלה. תבינו שמי שנותן לממשלה ומביא להם את כל הנושא הביטחוני זה שב"כ, זה מוסד, זה צבא, זה מערכת הביטחון, זה הכול. הם מביאים להם את הנתונים. הם לא יכולים לבוא גם נגדם. הם כבר השתלטו על מדינת ישראל. אז די. כואב לי על הילדים האלה כמו שכואב לי על כולם שלא מביאים אותם. גם אנחנו לא ישנים, גם הלב שלנו כואב מהדם שנשפך לנו באוסלו והכול. גם לנו כואב.
בני פרץ
¶
גם אנחנו נושאים את הכאב הזה. אז בבקשה, אפשר להתייחס לחברי הכנסת בצורה מכובדת. נותנים פה במה לכולם. אנחנו לעולם לא קיבלנו את הבמה הזאת. לא קיבלנו אותה.
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. בני, אני אמרתי שמשפחות החטופים יכולים להגיע לחדר הזה ולהגיד מה שעל ליבם.
היו"ר יוסף טייב
¶
זה בסדר גמור. אנחנו נציגי ציבור ומותר לנו לקבל גם ביקורת וביקורת מוצדקת. הכול בסדר.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
נשלח לכל המוזמנים וגם עלה לאתר האינטרנט וכמובן לחברי הוועדה נוסח מתוקן, אחרי שגם עבר הערות של מחלקת נוסח החוק. אני כבר אציין שהביטויים והמושגים שהתרגלנו אליהם – צפייה מקוונת, עיתית, הוחלט לשנות אותם מבחינה ניתוחית קצת. אבל כמובן הכול עם להשאיר את אותה כוונה שהוועדה התכוונה אליה. אני אתחיל במשהו טכני.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
נכון, אתמול. אני עושה עבודת אקסטרה, אני שולחת אפילו לווטסאפ למקרה שמישהו לא יראה את זה באתר. זה כמובן עולה לאתר, נשלח עם הזימון.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
עכשיו משהו טכני לגבי העיצום הכספי. בנוסח הוספנו לעיצום כספי פעולה של אי וידוא שהצילומים נמחקים אוטומטית, כי זה מה שהחוק אומר היום. זה נכון שהחוק אומר היום שהמערכת צריכה להיות כזאת שהצילומים יימחקו, אבל אנחנו לא נכניס את זה בעצה אחת עם משרד המשפטים ועם משרד החינוך להתנהגויות שמהוות עילה להטלת עיצום כספי, מכיוון שזה משהו שקשה למדוד ולבדוק. כרגע אלה המערכות בחוק. הצילומים אמורים להימחק אחרי כמה זמן כדי לפנות מקום לצילומים אחרים, אבל הסיפור הוא שצריך לשמור את הצילומים ל-30 יום, וזה העיקר. לכן הסעיפים בהצעת החוק בנוסח הנוכחי שמתייחסים לווידוא מחיקה לא ייכנסו לנוסח הסופי.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
זה בסך הכול הצמדה. התשלומים האלה הם לא אמיתיים בכל מקרה. התשלומים שנכתבו בעיצום הכספי, שצמודים לחוק המעונות, בכל מקרה צמודים למדד. אז מאחר שאנחנו עושים חקיקה חדשה כתבנו מה הערך שלהם היום. זה פשוט משקף את הערך שלהם היום. זה לא הוספה.
בעניין צפיית מפקחת – בדיון הקודם התבקשנו לדון בסעיף שיאפשר צפייה של מפקחת באופן שוטף, מה שהחוק לא מאפשר היום. היום החוק מאפשר למפקחת להשתמש בצילומים אם עלה חשד. כלומר, היום לפי החוק הקיים מפקחת לא יכולה לבוא ולצפות במשהו אם לא קוראים לה או אם לא עולה חשד. עלתה הצעה שכבר בהצעת החוק הזאת נכניס אפשרות למפקחת לצפות באופן שוטף, ובאותה נשימה ניתן לה שיקול דעת להראות למפעיל המעון לצפות ביחד איתה כשהיא מגיעה לצפות בצילומים.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
אני הכנתי נוסח שמאפשר למפקחת לצפות באופן שוטף. האמת, לקחתי את זה מתוך הצעת החוק הממשלתית, כי זה בעצם חצי מההסדר שקיים בהצעת החוק הממשלתית. הסעיף בעצם מאפשר לה לפי שיקול דעתה בשטח לאפשר למפעילה לצפות איתה.
שרית חאיק שפיגלשטיין
¶
קודם כול, למפקחת יש את שיקול הדעת. משרד החינוך הוא מפקח על המעונות. אם היום יש חשד למפקחת שהייתה אלימות במעון, היא תגיע והיא תיפתח מצלמות, וזה לשיקול דעתה.
שרית חאיק שפיגלשטיין
¶
אני מזכירה שהצעת החוק הממשלתית כללה שני רכיבים. היא דיברה – היא עדיין מדברת – על זה שסמכות המפקחת תורחב לפתוח מצלמות גם כדי למנוע אלימות ולא רק במקרים של חשד לאלימות. כיוון שמדובר על הרחבת הסמכויות של המפקחות שיפעלו בהתאם למה שהתיקון יגיד, אנחנו נידרש ליותר מפקחות. כיוון שנידרש ליותר מפקחות, הוצע במסגרת הצעת החוק הממשלתית לכלול גם מפקחים מהרשויות המקומיות. אז ככל שיש כוונה להרחיב פה את הסמכות של המפקחות, הא בהא תליא. אי-אפשר להתקדם עם חלק אחד של הצעת החוק הממשלתית בלי החלק השני של הצעת החוק הממשלתית. אז, בבקשה, תגידו לנו אם זה רלוונטי.
היו"ר יוסף טייב
¶
לאור זה, ברבע השעה האחרונה לאחר התייעצות גם עם המציעים וגם עם הייעוץ המשפטי של הכנסת והמשרד החלטנו שאנחנו מורידים את זה מהצעת החוק הפרטית. כשהצעת החוק הממשלתית תגיע לדיון בשבועות הקרובים, אנחנו נוסיף גם את הרחבת הסמכויות של המפקחת, גם את ההוספה של המפקחים של הרשות המקומית וגם את האפשרות למנהלת המעון לצפות תחת אישור של המפקחת ושיקול הדעת של המפקחת.
ולרי זילכה
¶
אני רק רוצה להגיד שדווקא הסעיף הזה עם כל מה שביקשנו להחריג ממעונות היום שיקומיים זה בדיוק משקף את מה שנכון עבורנו. אז אם זה צפוי לעלות בהמשך הדרך – מצוין. אבל בעינינו זה מאוד מאוד חשוב. דווקא אצלנו יש מפקחות וחשוב לתת להן את הכלי הזה, וזה מצוין.
חנן דגן
¶
כל הנושא של המפקחת פה, שדיברנו על הסעיף שיבואו ויאפשרו למדריכה חינוכית לבוא ולצפות, אתם הכנסתם את זה למפקחת ויש לנו פה התנגדות לסעיף הזה. חייבים לאפשר טיפה התגמשות כדי שנוכל לתפקד. בדרך הזאת אנחנו לא יכולים לתפקד. זה גם בניגוד גמור למה שנאמר בפעם הקודמת. צריך לאפשר למדריכה חינוכית, אך ורק בהסכמתה של מנהלת הגן, יחד לצפות במקרים. כמובן הכול מתועד. אמרנו שיש אפשרות לשמור את זה, והכול כדי שלא ייעשה פה שיבוש הליכים. למה לא מאפשרים את זה? אתם לא נותנים לנהל את הגן, אתם לא נותנים למנוע אלימות בהמשך.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה, חנן. עוד לא אמרנו שאנחנו לא מאפשרים את זה. אמרתי שאנחנו מוציאים את זה מהצעת החוק הפרטית הזו לאור הנתונים, לאור העובדה שהצעת החוק הממשלתית קודם כול מדברת על הרחבת הסמכויות של המפקחת.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני לא יכול היום לתת למנהלת מעון או למדריכה לצפות מתי שהמפקחת עצמה לא יכולה לצפות. אז כשנתקן שם - - -
היו"ר יוסף טייב
¶
אין לך זכות דיבור, יניב. תכף. לכן כשאנחנו נדון בהצעת החוק הממשלתית הנושא הזה גם יעלה. נשמע גם את עמדת המשטרה, גם את עמדת המשרד. כרגע יש למשרד התנגדות ואני שם את זה על השולחן. בסדר?
אופיר כץ (הליכוד)
¶
מהותית אנחנו לא נגד. אנחנו באמת רוצים לתת לכם את האפשרות הזאת. דיברנו על זה גם בדיון הקודם. לנו אין התנגדות. היושב-ראש אמר שממש בקרוב נביא את הממשלתית. הדרך הנכונה, למרות שרצינו את זה פה אבל מסתבר שזה לא כל כך מתאפשר לנו, היא לעשות את זה בהצעת החוק הממשלתית. אנחנו נהיה פה גם בהצעת החוק הממשלתית ונדון בזה – מדריכה, מפקחת. אני לא יודע איך ומה, אבל אני ויוסי – אני מדבר גם בשמך – אנחנו בעד העניין הזה ואנחנו נקדם במהרה את הצעת החוק הממשלתית.
חנן דגן
¶
אם בצפייה העיתית יחד עם ההורים אפשר לבוא הורה או לחילופין מדריכה חינוכית, אין שום מניע. הרי אם נעשה רישום לזה, ונעשה הכול, אתם מבינים שזה כלי מאוד חשוב למניעה. הרי כאשר יש התעללות זה לא בא ביום, זה בא בדרך.
אופיר כץ (הליכוד)
¶
כן. אבל דיברנו פה הרבה מה המחיר מהצד השני, של הסייעות. שמעת פה את משרדי הממשלה בכל הנושא של הפרטיות. פה, בחוק הזה, עשינו את האיזון בין שני הצדדים, השמירה והצפייה.
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. אנחנו מעריכים את זה מאוד. פשוט הוועדה עוינת למעונות היום בתקופה האחרונה.
חנן דגן
¶
רק שאלה לחבר הכנסת כץ. אם אותה מנהלת מעון רואה את זה יחד עם ההורים, היא לא יכולה לראות בעיות עם העובדים? אין הבדל.
אופיר כץ (הליכוד)
¶
אז אני אומר לך, וגם אמרנו את זה בדיון הקודם, מבחינה מהותית אנחנו לא נגד. אנחנו בעד לתת לכם את הכלי הזה. מבחינה משפטית טכנית אנחנו לא יכולים להכניס את זה בחוק הזה.
קרן אוחנה איוס
¶
אני מניחה שכבר דנו בהכול, ואני בטוחה שלא תעלו נושא חדש ואתם תלכו להצבעה, כי הרכבת הזאת יצאה מהתחנה. אני רוצה רק להביע חוות דעת אישית לכבוד היושב-ראש וגם לשאול את עמדתו בעניין ואם הוא מרוצה. אנחנו לא מרוצים. יש לי בקשה לוועדה ושיירשם בפרוטוקול, אנחנו רוצים שקיפות מלאה למעקב אחר המצטרפים לאחד המסלולים.
קרן אוחנה איוס
¶
אנחנו מבקשים שקיפות מלאה לדבר הזה. אולי אפילו תעשו לוחות זמנים מסודרים כל רבעון, כל מחצית.
קרן אוחנה איוס
¶
אני יודעת. אני יודעת גם עם מי יש לנו עסק. סליחה שקצת פחות בנינו אמון מול משרד החינוך, אבל אני מבקשת שקיפות מכיוון שאנחנו מאמינים בלב שלם שיהיו מעט מצטרפים למסלולים האלה. אנחנו נשמח שבעוד שנה ייכנס מועד שבו יניחו על השולחן את הנתונים, מכיוון שמה שיקרה כאן אחרי ההצבעה זה משבר אמון הרבה יותר גדול ממה שיצאנו אליו לדרך.
בהצעת החוק הממשלתית לא רק שאני מבקשת שתשקלו את צפיית המנהלות בדבר הזה כדי להחזיר אמון, אנחנו דורשים את זה. כשאתם רוצים לקרוא לנו עסק אתם קוראים לנו עסק – לראיה ועדת כספים ביום רביעי – וכשאתם רוצים אתם קוראים לנו מוסד חינוכי. אני לא מכירה עסק במדינת ישראל שלא יכול לצפות לא בלקוחות שלו ולא בעובדים שלו. אבל מאחר שאנחנו מוסד חינוכי יקום ויתכבד משרד החינוך לייצר שקיפות בנתונים כדי שגם אנחנו נהיה שותפים להם. תודה רבה.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
קרן, בעקבות מה שאתם אומרים עכשיו, בגלל שהדיווח למשרד הורחב והוא בעצם כולל את כל המסלולים, אני מדייקת כאן בנוסח שגם הדיווח של השר לכנסת יהיה על כל המסלולים, כי זה משהו שתוקן - - -
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
לא, לא, לא. לגבי הדיווח לשר, הייתה פה איזושהי מחלוקת. היא יושבה בדיון האחרון, והוחלט שהשר מקבל דיווחים על בחירה בכל המסלולים, כל מי שבוחר באיזשהו מסלול. לכן אנחנו צריכים לתקן בהתאמה את סעיף הדיווח לכנסת, שהשר מדווח על מספר מפעילי מעונות היום לפעוטות שבחרו בכל המסלולים. הוא פשוט מדווח את מה שהוא קיבל ולא רק לגבי צפייה בזמן אמת.
שרית חאיק שפיגלשטיין
¶
בסדר. אני אזכיר בהקשר הזה שלא חלה עליהם שום סנקציה אם הם לא מדווחים. אז ידווחו או לא ידווחו. אנחנו נדווח את המידע שיש לנו.
יניב בר אור
¶
אנחנו נמצאים בתקופת מלחמה, בתקופה שיש הרבה מעונות בצפון שבכלל לא מסוגלים לפעול, שקורסים תחת הנטל. נורא מוזר שדווקא בתקופה כזו במקום לטפל בדברים הבוערים והחשובים באמת, באים ומחוקקים חוק שמאפשר חדירה לפרטיות ולא מאפשרים למנהלים עצמם לצפות, לפקח ולהיות חלק מהפתרון. עדיין מסתכלים על אנשי חינוך כאילו הם חלק מבעיה שצריך למגר. במדינה הזאת סומכים יותר על מנהל פיצוציה מאשר על איש חינוך. מבחינתנו זה מאוד חמור. אנחנו גם מדברים עם מנהלות גני אונליין שנכנסו לתוך קבוצות הווטסאפ שלהן ממטה המאבק ואיימו עליהן שאם הן יגיעו היום לדיון, אז החוק הזה בכלל לא יעבור. אומרים להן: תסמכו על זה שמשרד החינוך לא יאכוף את החוק הזה ולא יקנסו אתכן על זה שאתן צופות, ואין בכלל שום אחריות פלילית, אתן יכולות לצפות, אף אחד לא יתבע אתכן.
יניב בר אור
¶
לצערי יש גני אונליין שפעלו בניגוד לחוק, והם אומרים היום שהם לא ימשיכו להפעיל אונליין אם תילקח מהם זכות הצפייה. הם פשוט לא ימשיכו להפעיל אונליין.
יניב בר אור
¶
יש גנים נוספים שיפסיקו להפעיל את המצלמות. הם יחתימו 70% מההורים ויפסיקו להפעיל מצלמות בכלל אם לא תינתן להם זכות צפייה.
יניב בר אור
¶
אנחנו רוצים את טובת הילדים בדיוק כמוך, גברת אלונה. אנחנו רוצים את טובת הילדים בדיוק כמוך.
יניב בר אור
¶
אנחנו הצענו גם לאפשר לשים מסך בתוך הגן וצפייה של המנהלת, ונתנו עוד פתרון שבמקרים שהם לא פליליים המפקחת תוכל לאשר למנהלת לצפות ולהגיש דוח צפייה. אנחנו לא מבינים למה אי-אפשר להכניס את זה בתוך החוק הזה. אין שום סיבה שלא יהיה אפשרי להכניס את זה בתוך החוק הזה.
אתם כאילו מבטיחים לנו איזושהי הבטחה באוויר על משהו של הצעת החוק הממשלתית, שמי יודע מתי היא תיכנס ומתי היא תעבור, ושם יש לנו בעיות אחרות מול הרשויות המקומיות, מול שימוש חורג, מול ארנונה עסקית, ועוד אלף ואחד דברים שנצטרך לפתור, אחרת גם זה לא יוכל לעבור. אז אם כבר הבאתם חוק וקיבלתם את כל מה שרציתם – אפיר, אתה קיבלת כל מה שביקשת. גם אלונה, קיבלת כל מה שרצית.
אלונה דניאל
¶
ממש לא. תתפלא, אני מאוד רוצה שיהיה לכם מסך שתצפו, אם רק הייתי מחוקקת והכול היה בשליטה שלי.
יניב בר אור
¶
לא יכול להיות שיהיה פה חוק שהוא לא יהיה מאוזן בכלל. אנחנו לא קיבלנו שום דבר בתוך החקיקה הזו, לא ב-2018 ובכל החקיקות שעברו עד עכשיו. הדבר היחידי שיש לנו בתוך הדבר הזה הוא רק חובות, עלויות וחופש הערעור על זה שאנחנו אשמים וחשודים. אי-אפשר שהחוקים האלה יעברו בלי שום איזון. צריך לאזן פה וצריך לבנות את זה בצורה לא של מגדל קלפים באוויר שיקרוס.
יש פה אנשים שנתנו את הלב, את הדם ואת הנשמה שלהם כדי לפתוח את הדלתות בבוקר ולתת חינוך איכותי לילדים האלה. אנחנו צריכים לאפשר להם לעשות את זה, כי למדינה הזו אין את הכסף לבנות משהו אחר במקומם. אז אנחנו צריכים לאפשר להם לפקח גם על העובדים שלהם וגם על מה שקורה, ולא להעמיס הכול על הפיקוח. זה העסק שלהם וזו האחריות שלהם, זה הבית שלהם וזאת הפרנסה שלהם. אם אנחנו לא נסמוך עליהם הם לא יהיו. אי-אפשר לתת רק למדינה את הסמכויות להיכנס לתוך עסק פרטי ולפקח ולנטר, ובסופו של דבר להשאיר את המנהלות בחוץ.
יניב בר אור
¶
אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון, לא רוצים להיות חלק מבעיה שצריך למגר, אופיר כץ. אנחנו רוצים להיות חלק מהפתרון.
לוסי חדידה
¶
אני פשוט מחזקת את הדברים, לראות את מנהלי המסגרות כחלק מהמערכת, ולעשות הכול בכל הצעת חוק. אנחנו לטובת הילדים נטו. אנחנו באים לפה ועדה, ועדה, ועדה, בשביל לקדם את בעלי המסגרת שהם חלק מהמערכת, שעומדים תחת כל החובות שביקשתם מאיתנו. אבל אי-אפשר בכל חוק למצוא את הפרצה הזאת איך להוציא אותם מהמערכת. זה לא עובד ככה. איך אתם רוצים לבנות אמון ושהכול יתפקד בצורה הכי טובה, שכולנו מייחלים לה, בלי לראות את בעל המסגרת חלק מהמערכת הזאת?
לוסי חדידה
¶
בכל מקרה, כשאתם מדברים על פתרון מהיסוד ומהשורש, כאן זה מתחיל. בעל המסגרת הזו פתח מסגרת. הוא פתח את המסגרת. קודם כול איתו אתם בונים את כל האמון, את המסלול, את החוקים, את הכול. אתם בונים את הכול מלמעלה בלי לראות אותו בכלל. זה לא הגיוני. באמת אני אומרת לכם, זה לא הגיוני, אתם הולכים הפוך.
בעל המסגרת פתח בשביל הילד. אני פתחתי מסגרות בחיים שלי קודם כול בשביל ילדים כי אני אוהבת את זה, זה חלק השליחות שלי, האהבה שלי, הכול. לא הגיוני שתמדרו אותי מהמסגרת שלי. זה משהו שאני פתחתי. אם לא, היא לא הייתה. לא היו חוקים בכלל. זה לא הגיוני שכל המסלולים האלה הם מול משרד החינוך, מול משרד העבודה והרווחה, מול חברי כנסת, מול כל מיני הצעות פופוליסטיות-לא פופוליסטיות. לא הגיוני שבעל המסגרת, שהוא הראשון שפתח את המסגרת, לא ייהנה מכלום, רק מחובות – חובות, דרישות, מענות, טענות, שבירת אמון. לא הגיוני. יש קנסות, יש עונשים – אנחנו איתכם. זה לא שעכשיו אמרנו לכם: אל תענישו מי שמחבל, אל תענישו מי שמתעלל. לא. מלכתחילה גם אנחנו פה בשביל זה. אבל בואו נתחיל יד ביד כמו שאתם אומרים, אבל מההתחלה ביחד, לא מתי שנוח לכם. זה כאילו ביחד אבל זה באמת כאילו, ומתי שלא נוח לכם: אחר כך בממשלתי, בעוד שנה, אחרי עוד פגרה, אחרי לפני פגרה. די, זה לא עובד ככה.
יניב בר אור
¶
בגלל החוקים, בגלל הרגולציה, בגלל שהשארתם את אנשי המסגרות חשודים, עבריינים ונטולי זכויות. בדיוק בגלל זה נסגרו מסגרות.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אני חייב להגיד לכם משהו, היחידים שהאשימו אותם והיחידים שעשו שם כזה הם אותם מקרים שהיו בהם התעללויות לצערי הרב. רק שבוע שעבר היו לנו עוד מקרים.
יניב בר אור
¶
אני לא עוצר אותך מלמגר את האנשים האלה. אני מנסה להסביר לך שצריך לשמר את הטוב. צריך לשמר את הטוב. אתה לא משמר פה את הטוב.
רון כץ (יש עתיד)
¶
לא. אתה משמר את אותה תיאוריה של פעם של: לא תדעו, לא נורא, לא יהיה. אני לא בתיאוריה הזאת, אני לא בגישה הזאת. אני רוצה שהורים שרוצים לדעת, שידעו.
יניב בר אור
¶
לא. תדעו. תיתן קודם כול למנהלות לצפות, אחר כך תשים עליהן פיקוח, תשים הדרכה, תשים ניטור, תשים מה שאתה רוצה, אבל אתה עושה כרגע מגדל באוויר שיקרוס.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אני אזכיר לך שאתה איש חינוך בוועדת חינוך שמתנהג לא בצורה חינוכית. אבל אני רגע רוצה רק לומר לך - -
רון כץ (יש עתיד)
¶
- - שהחוק הזה הוא וולונטרי. כלומר, צריכים הסכמה של 100% מההורים. אז אל חשש. הורים שירצו יגיעו לגן כזה, הורים שלא ירצו לא יגיעו לגן כזה. מפעיל שירצה – יעשה, מפעיל שלא ירצה – לא יעשה.
לוסי חדידה
¶
רון, אין בעיה עם החוק הזה. אני רק אומרת שאתה אומר שהרבה חבר'ה שלנו סגרו, וזלזלת בזה. אני יכולה להראות לך שיש לי קבוצת יד 2 למכירה. כמויות של גנים נסגרים ולא מהתעללות. לא כל אחד שמוכר את העסק שלו התעלל.
רון כץ (יש עתיד)
¶
נכון, זה לא קשור לרגולציה. בואי, אני מכיר. אני יודע את זה. הייתי ראש מינהל חינוך. אני לא רק פה, באתי מהשטח.
לוסי חדידה
¶
אני באה להגיד – עזוב את החוק הזה, בסדר? כל הבירוקרטיה של השנים האחרונות פשוט גמרו את השטח. גמרו.
לוסי חדידה
¶
זה מה שאני באה להגיד. הדרך לבנות את כל המערך הזה בצורה הפוכה ומנותקת מאיתנו הייתה לא תקינה וגם לא הגיונית. כמו שאתה אומר, אתה מאמין שלא כולם מתעללים, נכון?
קרן אוחנה איוס
¶
איפה חיזקת בטוב? נניח עזרתם לנו לקדם את הפטור משימוש חורג או פטור מארנונה עסקית. איפה קידמת?
רון כץ (יש עתיד)
¶
אני אגיד לך איפה חיזקנו בטוב. בא משרד החינוך מיוזמתו ואומר לכם: אני אתן לכם את הניטור בחינם, עליי. אני אעזור לכם במצלמות, אני אעזור לכם בכל מה שאתם צריכים ברמה הטכנית. מה אמרתם? קודם כול: לא.
לוסי חדידה
¶
אז אני אסביר לך מה קורה. כמה פעמים הם שלחו לי מכתבים. אני שולחת לשטח. כשאני אומרת שזו שבירת אמון, כאן זה נהיה. הם אפילו לא פונים. למה? הם אומרים: הם כבר יציקו לנו, הם ייכנסו, הם יקליטו. הם לא מאמינים. אני אראה לך צילומי מסך. הם לא מאמינים כבר.
רפאל בנבנישתי
¶
היי, קודם כול תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה להצטרף לדברים של חנן, של יניב, של לוסי. כמנהל גן ילדים, רשת גני ילדים, יש פה משהו לא הגיוני בכל החוק. אין ספק שכל הנוכחים שנמצאים סביב השולחן נמצאים במטרה למנוע את המקרה הבא. כמו שאמר חבר הכנסת אופיר, רק בשבוע שעבר היו מקרי אלימות. כולנו, כולנו חייבים לפעול כדי למגר את זה.
יחד עם זאת, כולם אומרים ומציינים וצועקים את זה סביב השולחן ואף אחד לא מקשיב, לא הגיוני בעליל שלכל הנוכחים בגן, הורים, מפקחת, לכולם יש הרשאות חוץ מהנהלת הגן, שבעצם האחריות הסופית היא עליה. אם מישהו צריך לתת את הדין בסוף זה הנהלת הגן, וזה לא הגיוני שאין שום יכולת פיקוח, שליטה, טיפול להנהלת הגן. העסק הוא בסוף של הנהלת הגן. האחריות הסופית היא על הנהלת הגן. זה באמת ובתמים לא ייתכן שאין שום כלי לתפעל את האופרציה הזאת. במצב כזה, עם האחריות שנמצאת על הילדים, אף מנהל גן לא ירצה לקחת את האחריות ולשלם אותה כשאין לו שום כלי לעבוד איתו. תודה.
רפ"ק סיון שחר
¶
בוקר טוב. למרות שהנושא של הצפייה של מנהל גן עם מפקח ירד וידון בהצעת החוק הממשלתית, אנחנו רוצים לומר משהו לגבי העניין הזה. אנחנו רואים פה איזושהי בעייתיות, מכיוון שנגיד בהצעת החוק הממשלתית תהיה אפשרות למפקחת לבוא גם בביקור שוטף ולא רק אגב חשד, ואז מפקחת תהיה רשאית. זאת אומרת, בעצם ההסכמה שלה או האי-הסכמה שלה תחשוף את הביקור שלה, ומנהלת הגן תבין האם מדובר פה בביקור שוטף או בביקור שהוא אגב חשד. אנחנו מאוד לא בעד העניין הזה, כי גם בביקור שוטף עלולים לצוץ דברים שהם בעייתיים, ואז אנחנו חושפים את אותה מפקחת לאיזשהם לחצים מטורפים מצד מנהלת הגן וזה לא משהו שאנחנו בעדו.
אנחנו בעד העניין הזה שזאת לא תהיה הצפייה הראשונה. זאת אומרת, צפייה ראשונה מפקחת תעשה לבד. היא תמצא משהו שהיא תחשוב שיש בו אולי איזשהו כלי הדרכתי, או שהיא תעביר את זה למדריכה פדגוגית שתוכל לעבור על הצילומים עם מנהלת הגן. שתהיה אפשרות להראות את זה למנהל הגן בתור כלי מניעתי או הדרכתי או משהו אחר, אבל לא בשלב צפייה ראשונית כשאותה מפקחת עצמה לא יודעת בכלל מה מסתתר לה בצילומים. כי אז יש לנו פה גם שיבוש וגם חשד לחשיפה של המפקחת ללחצים שהם גדולים מצד כל יתר הגורמים. אנחנו לא מתים על הרעיון הזה, אבל ברור לנו לגמרי איפה האינטרס של ההורים. הלוואי באמת שכל מנהלות הגן היו פותחות את העסק כי הן אוהבות ילדים – ואני לא חושדת באמת בעניין הראשוני הזה. אבל אם ככה היה המצב בכולם, לא היינו יושבים פה ולא היו לנו את כל התיקים האלה.
קרן אוחנה איוס
¶
סיון, אז מה שאת אומרת לגבי צפייה עיתית זה שכשקבוצה של נציגות הורים תשב עם גננת בצוהריי היום בגן זו אותה סיטואציה כמו המפקחת. מה ההבדל ברמת הדינמיקה?
קרן אוחנה איוס
¶
למה זה לא אותו דבר? זה מטווח ברווזים, ועל ידי אנשים שהם לא אנשי מקצוע. הם לא אנשי מקצוע והם לא יצליחו לפרש את מה שהם רואים כמו שמפקחת תצליח לפרש את מה שהיא רואה.
לוסי חדידה
¶
אין בעיה שהמפקחת בצפייה הראשונית הזאת תצפה עם המדריכה שמלווה את הגן. אין בעיה. זה באמת בסדר. שהמפקחת תצפה את הצפייה הראשונית עם המדריכה שמלווה את הגן כשהיא יודעת את ההווי שיש בגן ומפרשת את כל הדברים בצורה פדגוגית וחינוכית, במקום הורים. אני באמת אומרת לך שהם לא במקצוע, הם מפרשים לראות עיניהם ולא תמיד הכי צמוד למה שצריך.
היו"ר יוסף טייב
¶
לכן אמרתי שאנחנו נדון בזה בממשלתית. אגב, כדי שתהיו רגועים הממשלתית תעלה בשבועות הקרובים.
יערה שילה
¶
שלום, אני רק מסתכלת על זכויות ילדים, ואני תוהה על כל הסיפור הזה של מי צופה. סתם במקרה, באמת פלא, הילדים שלי הראו לי השבוע מהסדרה "מי זאת" – אני מליצה למי שרוצה קצת בריחה מהמציאות הישראלית – על איך הורים מסתכלים על גננת בגן, ואיך כביכול ההורה מאיים על הגננת שהיא לא אמרה לילד ככה או לא אמרה לו ככה. זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב. אני מסתכלת ואומרת, זה הורה אחד שמפרש את מערכת היחסים של הגננת עם הילד שלו, ואנחנו מאפשרים לכל כך הרבה הורים לצפות על כל כך הרבה ילדים, ומי מדבר על זכות הילדים לפרטיות? אני פשוט לא מבינה את זה.
כל היום אני תוהה. אז רון, וולונטרי ולא וולונטרי והכול, ואנחנו יודעים מה זה לחץ חברתי וכו' וכו'. בסוף 30 הורים מסתכלים על ילד שיכולים להיות כל מיני אירועים לגביו. תאמין לי, התחלתי כסייעת גני ילדים, אחר כך הייתי 13 שנים גננת, הייתי מדריכה, הייתי מפקחת. אני מכירה את מערכות היחסים לפני ולפנים, ולפעמים הפרשנות קשה מהאירוע עצמו. לצערי הרב, גם בלי מצלמות החיים פה קשים.
אז, יוסי, אני תוהה באמת מי מביא את קול הילד הזה בן השלוש. כמו שאחד הילדים שלי לצערי עלה לגן פחות בשל לצרכים. עשינו תהליך עם הגננת והיה בסדר, וברוך השם עד סוף כסליו הוא הסתדר, הוא נהיה עצמי בצרכים, אבל ברח לו. אז ש-30 הורים ייצפו על האירוע? תגידו, מה קורה לנו? מי רואה רק את הילד הזה? את חירותו, את פרטיותו. ותאמין לי, אל תחשוד בי שאני לא מאלה שלא קידמו פה, בסדר? אבל אני אומרת באמת, רגע. תעצרו שנייה את הטירוף הזה ותסתכלו על הילדים. תסתכלו על הילדים.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אני רוצה לענות לך בדיוק באותו מטבע. מי מסתכל על הילד הזה שנולד ובגיל שלושה חודשים או שישה חודשים נכנס למעון? אף אחד לא יודע מה קורה איתו. המצלמות לא יפריעו כי אין להם איזושהי אינטראקציה או איזושהי מערכת שהמצלמות יפריעו אחד לשני. אף הורה לא יגיד להורה הזה: למה הילד עשה ככה או ככה – כי הם לא עושים יותר מדיי. אבל תהיה באמת תחושה של ביטחון אמיתי לאותם הורים לראות את הילד שלהם בכל זמן שהם ירצו, שהוא בסדר, שמטפלים בו, שחלילה לא קרה לו משהו רע. בואי, אני אחד מההורים האלה. אני רוצה שתהיה אפשרות שהיא – עוד פעם אני מזכיר – וולונטרית לגמרי. אין לחץ חברתי פה, אף אחד לא לוחץ על הורה. 100% מההורים ירצו להיות בגן הזה. לא יהיו בגן הזה? לא יהיו הגן הזה. לא יסכימו למצלמות? לא יהיו מצלמות. הכי פשוט שיש. בחיים לא עשינו חוק כל כך וולונטרי.
יערה שילה
¶
רון, אתה מכיר במדיניות את האפקט שנקרא אפקט הקוברה? אתה יודע מה קרה עם הרגולציה שעשינו? ברוך השם באמת יש חוק – ותודה ליוסי כי בתקנות הוא הרים אצבע – ומה שקרה, שפשוט מסגרות נסגרו כדי שלא תהיה להן רגולציה, ויש עד שישה ילדים.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אבל האנשים שיושבים פה לא מבינים מה את אומרת. הרגולציה שאת מדברת עליה זו בטיחות. התאימו תקנים של בטיחות. פעם גנים היו עם שקעים בחוץ ועשו סדר – אני הייתי בתוך המעונות האלה.
יערה שילה
¶
רון, אנחנו יחידים בעולם – ותבדוק אותי – שיש לנו שלושה רגולטורים. אין את זה בשום מקום בעולם. יש לנו את משרד החינוך, זרוע העבודה, משרד הרווחה והבריאות. בסדר? אין, אין כזה דבר בעולם.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אז אני אגיד לכם מה הבעיה, אתם מתנגדים לחוק הלא-נכון. אתם מדברים על משהו שהיה פעם.
יערה שילה
¶
אני הייתי בין אלה שקידמו את חוק המצלמות. אני אומרת, האונליין מביא לפתחו עוד דברים שיתהפך כאפקט הקוברה. ומה הכוונה? שבעוד שרצית לעשות טוב, שפכת את התינוק עם המים. אני אומרת לך, באמת, יש לי טיפה ניסיון. טיפה, רון. אל תזלזל בי. אני גם טיפה יותר זקנה.
יניב בר אור
¶
יערה הוציאה 60,000 הורים לרחובות בשביל שהחוקים האלה יעברו. זה מה שהיא עשתה. ואגב, אנחנו עמדנו איתה לטובת החוקים האלה.
יערה שילה
¶
אני רוצה להגיד לך שזכויות הילדים פה עומדות על הכף, ואני מדברת רק על זכויות הילדים. אני מסתכלת על איזה אחד שקיבל רשות וחלילה הוא פדופיל.
יערה שילה
¶
אבל שנייה. רון, כפרה עליך, אני באמת רק מסתכלת על הילד הזה. אגב, רון, מחקרים מראים שמצלמות לא מונעות אירועים, אבל לא משנה, הן רק מתעדות.
לוסי חדידה
¶
תגדילו את שעות ההדרכה, את שעות הצפייה של אנשים מקצועיים. תעשו שם לחץ. תעזרו לנו. אם אתם באמת רוצים לגבות את הילדים ולשמור עליהם, תעזרו לנו להגדיל שעות צפייה של מדריכה חינוכית בתוך השטח שתסביר ותפתח תוכניות.
יערה שילה
¶
לסיכום, במחקר שלפחות אני ראיתי – ואני חושבת שהראיתי את זה גם ליוסי מספר פעמים – הכשרה, הדרכה, מונעת אירועים. מצלמות מתעדות אירועים. בסופו של דבר, אם נשקיע באנשי החינוך ונשקיע בהכשרות ונשקיע בהדרכות, יש לנו סיכוי שזכויות הילדים יישמרו. אני חושבת שלקחנו את הכלי והפכנו את הכלי למהות. חבר'ה, הכלי של המצלמות הוא לא המהות. הוא לא המהות. הוא יכול להיות בדרך לפתרונות אבל הוא לא המהות. יוסי, אני ממש מבקשת שמישהו יסתכל על הזכויות של הילדים, כי אני חושבת שזה הכי משמעותי באירוע הזה. בסוף הילד לא בוחר את הגן הוולונטרי הזה, רון. בסוף מסתכלים על הילד הזה כל כך הרבה הורים ומרכלים עליו בגינה או לא מרכלים עליו בגינה.
היו"ר יוסף טייב
¶
חברים, הנקודות האלו עלו במשך כל הדיונים, ואנחנו שמנו מול עינינו רק את טובת הילדים. קונסטנטין, בבקשה.
קונסטנטין שוויביש
¶
תודה. אני מהנדס רכבות במקצוע שלי. הגעתי לחינוך רק לפני 30 שנה. אז אני מומחה ברכבות, ואני מרגיש פה ברכבת שהיא ללא בקרה, נוסעת ומגבירה את המהירות ללא שום מחסום וללא שום ניווט. חלמנו על שינוי חוק המצלמות, חלמנו. אנחנו הקמנו את המצלמות בגנים שלנו עוד כשיוזמי החוק היו עוד בצבא, אני חושב. זה פעל וזה היה בסדר. אנחנו השתמשנו בזה. אני אישית פיטרתי שש מטפלות שלא עמדו בסטנדרטים של הארגון. זה היה לטובת הילד. היום השיפור של החוק הוא שיפור מאוד ישראלי. כלומר, רצינו לשפר וגרמנו לנזק. זו בדיוק השיטה. לכן כבוד יושב-ראש הוועדה, זו לא ועדה עוינת לגנים, זה החוק עוין כלפי מעונות.
ועוד שני דברים. אני הבנתי כך שניטור בפנים הוא חובה. ככה במשפט אחד.
קונסטנטין שוויביש
¶
לא, לא. יש לי מצלמות. אני רוצה ניטור. רוצה או לא רוצה, אבל זה חובה. אני מתכוון שבחוק כבר רשום שניטור זה חובה.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
סליחה, רגע. אני אבהיר רגע מה החוק אומר. החוק לא אומר שחובה על משרד החינוך להתקין מערכת ניטור. הוא אומר – אני אקריא רגע.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
חובה לך לאפשר לו להיכנס ולהתקין לך את המערכת אם הוא מודיע לך שהוא רוצה להגיע ולהתקין את המערכת.
קונסטנטין שוויביש
¶
אני אישית גדלתי בברית המועצות. אני שונא כשהמדינה מחליטה בשבילי מה לעשות. אני בעד ניטור כשאני מחליט.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
מאחר שהשתמשנו במונח ניטור לעניינים אחרים שקשורים בצפייה מקוונת, קראנו לזה כאן "סמכות התקנת מערכת חיווי תקינות". זה יהיה סעיף 6א:
"מומחה או בודק שהשר הסמיך לפי סעיף 22 לחוק הפיקוח על מעונות, רשאי, בתיאום עם מפעיל מעון יום לפעוטות, להיכנס לשטח של מעון יום לפעוטות שמותקנת בו מצלמה או מערכת מצלמות לפי חוק זה ולהתקין מערכת חיווי תקינות למערכת המצלמות, וכן לבצע בה תיקונים או פעולות תחזוקה;
בסעיף זה, "מערכת חיווי תקינות" – מערכת חיצונית למערכת המצלמות, בעלת הגנת סייבר מתאימה, הכוללת רכיב המאפשר שליחת חיווי למערכת מרכזית, המתריע על תקלה בביצועי מערכת המצלמות לרבות ברכיב ההקלטה, הנדרשים לפי חוק זה".
עביר מטאנס
¶
בוקר טוב, אני מייעוץ וחקיקה. לגבי הנקודה הזאת, כמו בדיון הקודם לגבי אמצעים סבירים אם אני לא טועה, אלה דברים שיכולים להיות מחודדים בנהלים של משרד החינוך תוך כדי הרגולציה שלהם על המעונות. כמובן, אם אין כלום אז יהיה יותר קשה לאכוף. אז אני אומרת את זה לפרוטוקול, נכון שמשרד החינוך יגיד מינימום. לא יגיד עכשיו פונט בגודל X, אבל פחות או יותר.
שרית חאיק שפיגלשטיין
¶
הסעיף שמדבר על יידוע בדבר הפעלת מצלמות מדבר על זה שבכניסה למעון יום לפעוטות ובכל אזור במעון שמופעלות בו מצלמות יוצב במקום בולט - - -
שרית חאיק שפיגלשטיין
¶
רגע, אני עונה. כתוב: יוצב במקום בולט שלט ברור וקריא המודיע על הפעלת המצלמות במעון. השלט יהיה בסמל ובמילים בשפה העברית. במידת הצורך גם בשפה נוספת - - -
קרן אוחנה איוס
¶
אני שואלת מה זה בכל אזור? מתחת לכל מצלמה את רוצה שלט או בכניסה למעון? הסעיף לא ברור.
היו"ר יוסף טייב
¶
חברים, רגע, רגע. אני מבין שיש פה הצעת חוק, אבל הסעיף הזה נמצא גם בהצעת החוק הקיימת. מה עשיתם עם זה עד היום?
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
אני מניחה שהפרשנות היא לגבי מעונות גדולים שהאזורים הם מרוחקים אחד מהשני. אבל שוב אני אומרת, לא שינינו דבר בסעיף הזה, רק את הדרך שבה הוא מנוסח.
בני פרץ
¶
כבודו, לאור מה שקרה עם הגנים הפרטיים והאחרים, יצא להם שם. אנשים גם נפגעו ואנשים סגרו את הגנים שלהם והחליטו לא להתעסק בכל הבלגן הזה. לכן באים להגן מפני ההתעללויות שקרו בגנים לילדים.
יניב בר אור
¶
אנחנו לא באים להגן על ההתעללויות, סליחה. רוב המקרים קרו בכלל במעונות הסמל. זה לא בסדר מה שאתה עושה.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני רק רוצה לחדד – אמרתי את זה בישיבה קודמת ואני אומר את זה גם עכשיו – הרוב המוחץ של המנהלים, הסייעות, הגננות, עושה עבודת קודש, שומר על ילדנו ועושה את העבודה בצורה הטובה ביותר. אנחנו נותנים בהם אמון מלא. יש גם עשבים שוטים ואת אותם עשבים אנחנו באים לעקור.
בני פרץ
¶
זה מה שבאתי להגיד. שמם הטוב של הרבה מהם נפגע ואז באים לפה לגונן. אז אני אומר, היות שאנחנו יודעים שכל אימא דואגת לילד שלה, היא מפחדת עליו והכול - - -
בני פרץ
¶
גם אבא, אבל לרוב האימא יותר בנושא הזה. כבודו, יש פתרון, דבר אחד קטן שאפשר להוסיף. לפני שהולכים למשטרה ואומרים: הוא נפגע, הילד נפל וכדומה – ויתחילו להגיד שזו התעללות והיא פגעה בו, בוא נביא דבר כזה, שהאימא ומנהלת הגן ישבו ביחד ויראו את אותו קטע מה קרה לילד. אולי זה משהו שקרה בין הילדים, אחד דחף את השני. שלא ישבו שתי מפקחות על 40 ילדים. אי-אפשר כל הזמן לרוץ אחרי כל הילדים. לאחר מכן יראו אם זה בכלל דבר שזקוק למשטרה או לא, לפני שמוציאים שם רע לגן. ואז מפקחת תבוא יותר ותראה איך מתנהל הגן. היא יכולה לבוא ולהגיד אם התנהל נכון, אם היא צריכה להגיד משהו לגבי אופן הניהול. היא יכולה לבוא לראות סרטון של יום אחד, תבחר איזה יום בחודש שהיא רוצה ובזה תפתרו.
אבל אומרים פה שצריך פרטיות לילד. אם ההורים ישבו ויראו ילד שהשתין, יצחקו על האימא הזאת: הינה, הבן שלך עשה, נפלט לו? אני לא מאמין. מה זה פרטיות של הילד? הילד הוא קטן, אתה בא לשמור עליו. אין לו עניין של פרטיות. פה באים לראות איך לפתור את הבעיה של המצלמות, הפיקוח והכול בצורה נכונה לפני שהולכים להשמיץ את הגן. כי אימא יכולה ללכת למשטרה ומחר העיתונות כבר תפרסם, ועד שיוצאת האמת הגן הזה נפגע והורים הלכו. חבל.
ולרי זילכה
¶
תודה. חברי הכנסת היוזמים, אני רוצה לפנות רגע אליכם. אני רוצה קודם כול להגיד תודה על ההבנה, על השונות של מעון יום שיקומי, על המערכת והמבנה וכוח האדם וכל הדברים האלה. אבל אני רוצה להאיר זרקור על משהו שעלה פה מתחילת הדיונים דווקא מכם, מחברי הכנסת ומהרבה מהדוברים ובסוף לא בא לידי התייחסות, אני לא כל כך יודעת איך. במעונות הכלליים כשיש פעוטות עם צרכים מיוחדים, ההתנהגות שלהם הרבה פעמים שונה ומאתגרת, והעובדה שההורים צופים בזה מעלה חשש מהתיוג ומהשיח בין ההורים. זה משהו שכל הזמן דיברנו עליו בתחילת הדרך.
ולרי זילכה
¶
אני לא מדברת על השיקומיים, אני מדברת על הפעוטות המשולבים במעונות היום הכלליים. יש כאלה ואנחנו שואפים שיהיו יותר כאלה, וזה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. אז כשהילדים האלה יותר מאתגרים, יותר מושכים תשומת לב, ואנחנו יודעים את הקושי בעמדות של כלל האוכלוסייה כלפי ילדים עם צרכים מיוחדים, ואז ההורים גם אחר כך יושבים בגינה ומדברים על זה, אנחנו הולכים לכיוון שיש פה איזשהו חשש של תיוג, של הדרה.
עכשיו, רון, להתייחסות שלך שהדבר הזה הוא וולונטרי, אתה יודע בסוף ההורה בוחר את הגן בקהילה, בשכונה, ואם אלה הגנים שיש, שם הוא יהיה. זאת אומרת, צריך לקחת בחשבון. אני לא יודעת אם אפשר עדיין לעשות איזשהו שינוי בחשיבה הזאת, אבל לשים על השולחן שהמהלך הזה שהורים צופים עלול מאוד להוביל לתיוג ולהדרה, ובהמשך להדרה נוספת של אותם ילדים מהקהילה שלהם.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אני חייב לומר משהו בנושא הזה. קודם כול, היום לצערי הרב-מאוד לא משלבים. אין. בגילאים האלה של לידה עד שלוש כמעט ולא קיים שילוב. כמעט ולא קיים.
רון כץ (יש עתיד)
¶
אבל זו לא הנקודה. רציתי לומר שאם החוק הזה יחריג, ובגלל ילד משולב אי-אפשר יהיה להתקין מצלמות אז בטוח לא ישלבו, ואני לא רוצה לתייג אותם. אם הורה רוצה להכניס את הילד שלו הוא כמו כולם.
ולרי זילכה
¶
אני מבינה את זה. רון, אם היה לי איזשהו פתרון, אני בדיוק מבינה שאם אנחנו נעשה החרגה ונגיד: במעון שבו יש ילד משולב אז ככה וככה – אז לא הועלנו. אבל המנגנון האחר אני רוצה לשים אותו על השולחן שיש לו פוטנציאל מזיק, ויכול להיות שנצטרך לבחון גם את זה בהמשך הדרך.
לוסי חדידה
¶
מה הבעיה שכל פעם כשהצפייה העיתית תהיה היא תהיה עם מדריכה, מדריכה ומפקחת, מדריכה ומנהלת הגן, אבל שתהיה מדריכה חינוכית. אם ההורים יודעים שיש מדריכה חינוכית ומפקחת שמסתכלות בפן הכי מקצועי שיש והן הכי שומרות על הילדים, מה הבעיה לתת להן? למה לתת למלא הורים שבאמת יכולים לעשות שיימינג, יכולים לדבר בגינה, יכולים לגלות פתאום ילדים מיוחדים ומאתגרים ולנדות אותם קצת מהילדים שלהם? זה קורה. מספיק שילד נושך, שזה שלב התפתחותי, הורים אומרים: אל תתקרב לילד הזה כי הוא נושך. דברים קטנים, אני לא מדברת על משהו מיוחד. למה לא לטפל בזה כמו שאנחנו רוצים בצורה חינוכית?
לוסי חדידה
¶
ברור. אבל יוסף, הבנת? על זה אני מדברת. לגבי הצפיות העיתיות האלה, שההורים יסמכו שבאמת יש פן פדגוגי וחינוכי שמסתכל בצורה הכי מקצועית שיש, ותיתן לו ארבע שעות, שש שעות. תקצה את זה. שם תשקיעו את הכסף הזה. יש עוד תקציב, תשימו את זה שם.
קרן אוחנה איוס
¶
אם אפשר להגיד מילה לרון ולאופיר, כי אני תכף צריכה לצאת. אתם הורים צעירים, אני כבר סבתא. אני מסיימת את פעילותי כמנהלת מעון אחרי 26 שנים. אני רוצה להגיד לכם משהו כמי שמנהלת מעון. כשיצאנו לדרך עם חוק הפיקוח – דרך אגב, פתחתי את הגן בשביל הבן השלישי שלי איתי שהוא ילד עם צרכים מיוחדים. הוא נולד ככה. היום הוא לוחם בעוקץ, הוא כבר בן 19. התגברנו על הקשיים, אבל פתחתי לו גן, כי כשחיפשתי לו מסגרת לא מצאתי ואני פרשתי ממשרד החינוך ועברתי למגזר הפרטי.
חברתי לוועדה לזכויות הילד ולוועדת החינוך כמי שבאה לתקן עוולות בכלל שקשורות לשימוש חורג, ונוכחתי לדעת שלאורך השנים המוטיבציה שלי ירדה, לא בגלל ההורים ולא בגלל הילדים, כי חדוות המקצוע לא עברה לי. מה שעבר לי זה המורל האישי שלי והמוטיבציה שלי להתמודד כמו שאתה קראת לזה רגולציה, ביורוקרטיה וכו'. אני מברכת על חוק המצלמות. יושבים פה ראשי ארגונים אחרים לשולחן – שדרך אגב, המחלוקות שלנו התחילו שם. למה התפצלנו לכל כך הרבה? דווקא שם. אני הייתי כינה על ראש קירח, ראש הארגון היחיד שעמד מאחורי יפעת. ואני רוצה להגיד לכם שגם קיבלתי איומים על החיים שלי כשהחוק הזה עבר. אמת או לא?
אבל לא לשם כיוונתי. בסוף, בסוף, אני קמה בבוקר, פוגשת הורים, פוגשת ילדים, מחבקת. אני מבינה את החששות שלכם ואת הפחדים שלכם, ואני מבינה שגם יש מקומות שהם פחות טובים. אבל אני חושבת שאם אתם רוצים כרגע לשמר מסגרות חינוך שימשיכו להתקיים – כי מה לעשות, המדינה לא יכולה מחר לקום ולהקים מסגרות לחצי מיליון ילדים שהם הנתונים בשטח, וכל זמן שאתם צריכים אותנו ואנחנו כאן – אני חושבת שעם המקלות האלה יהיו חייבים לבוא גזרים. אני מברכת על החקיקה. אני חושבת שהמצלמות הן דבר חשוב. אני חושבת שהן צריכות לשרת את כל הצדדים. כמנהלת מעון הלוואי הייתם נותנים לי כלי למגר תופעה טרם היא קורית, כדי שאני אוכל להשתמש בה כאלמנט מניעתי.
אני יושבת כאן, יש לי מעון עכשיו שנמצאים בו כרגע 36 ילדים עם שמונה נשות צוות, שאני סומכת עליהן כמו שאני סומכת על הבנות שלי. אבל כמו שאתם יודעים, אין לנו אמון בכוס שאנחנו שותים בה, אבל לקחתם ממני את היכולת לשלוט בסיטואציה. אני הודעתי להורים בגן שלי שאצלי בשנה הבאה לא יהיו מצלמות. כמו שאמרת, זה וולונטרי, ומי שירצה יבוא לגן הפרפר, ומי שלא ירצה לא יבוא. אני אשת חינוך טובה, ואני חותמת על זה. מי שירצה לבוא לגן שלי יבנה את זה על אמון וביטחון. אני מאוד מקווה שדרככם תצלח. אני רק יודעת שלהבא המקום שלי פה הוא לבקש מכם לזכור שיש עוד יושבים לשולחן ויש עוד במשולש הזה חוץ מהורים וילדים. אתם תצטרכו לשלוח את הילדים לאן שהוא. תדאגו שהמקום הזה יהיה טוב בגלל האנשים שמפעילים אותו, לא בגלל אמצעי הבטיחות שאתם מתקינים בו. אני רוצה לבוא לעבודה שלי שמחה, מאושרת, יודעת שיש לי רוח גבית מכם, כמו שהורה ששולח את הילד שלו לגן עם מצלמות והוא יודע שיש לו רוח גבית מכם.
זנחתם אותנו. אנחנו יושבים פה ומרגישים כאחרון הנאשמים. אנחנו הפכנו להיות הקורבנות. אני יכולה להגיד לכם שבדרך לכאן קיבלתי טלפון מגננת שלי שיצאה אחרי עשרה ימי מעצר בית ולא נמצא בצילומים דבר. דבר. הצליבו בין הקלטות לבין צילומים. הגננת אומרת לילד: לך מכאן – והאימא מאשימה אותה בהתעללות. כשפותחים מצלמה רואים שמישהי שטפה את הגן והיא אומרת לו: לך מכאן – כדי שהוא לא ידרוך במים הרטובים. על זה היא ישבה עשרה ימים במעצר בית. לי נשבר הלב. הגן הזה נסגר, הילדים התפזרו למקומות אחרים. היא לעולם לא תחזור להיות במקצוע, גננת עם תואר ראשון ותואר שני, וזה שובר את הלב. זה יכול היה להיפתר ברגע בצורה אחרת.
קרן אוחנה איוס
¶
זה לא קשור למצלמות האונליין, זה קשור לאמון וקשור להרחבת סמכויות ויכולות. כמו שאתה אומר, זה וולונטרי. אתה תיתן מענה בסוף אולי ל-5%. זה מה שיגרום לך לישון טוב בלילה? או שאתה רוצה לדאוג גם ל-95% שלא ייקחו את זה? רון, אתה שמת לעצמך לדאוג לילדים. לדאוג לילדים זה לא לדאוג רק למי שייקח את זה וולונטרי. בוא, שים איתנו יד. אנחנו יכולים למצוא פתרונות יותר טובים ממה שיצביעו עליו כאן היום. אנחנו צריכים, זה באחריות שלנו לדאוג לכולם.
לוסי חדידה
¶
יש לי גן בהוד השרון שלא מפסיקים לשים בו מקלטים ולא מוצאים כלום. העובדות כבר נתנו מכתב התפטרות. גן בהוד שרון ששמים בו מקלטים, אין כלום. וכל פעם עוד אימא ועוד אימא. אתמול הגננת אמרה לי – עם תואר ראשון ושני והיא גם מדריכה: לוסי, סגרתי את הגן, אין לי עובדות. העובדות הגישו לי מכתב התפטרות אחרי מלא שנים שהן עובדות שם. מה זה?
אופיר כץ (הליכוד)
¶
מציאות מדומה. לא יודע, אולי אנחנו במדינה אחרת שאנחנו לא רואים את כל המקרים. אתם מציגים תמונה כאילו האלימות לא קיימת. למה אתם הופכים את זה ל-100% כאילו לא קיים?
אופיר כץ (הליכוד)
¶
לך נקרע הלב? לי נקרא הלב שהיה פה אבא, עולים מצרפת, והמטפלת עשתה אותו נכה לכל החיים. הוא לא הפסיק לבכות פה. מזה נקרע לי הלב.
אליהו בן מויאל
¶
שלום, חלק מכירים אותי, אני יו"ר שדולת הנכים בכנסת. אני בא ומציג את הדברים כהווייתם. בוועדות הקודמות הוכחתי בכמה מקרים שכמה ילדים יצאו כמו כדור פינג-פונג ממנהלת של מסגרת או מגננת או מעוזרת גננת, ואנחנו מטפלים בשטח ביום-יום לא פעם ולא פעמיים במקרים כאלה. אנחנו לא מכלילים את כל הגננות, הסייעות והמלוות ולא אף אחד. כולן נשמות טובות ויכולות להיות הכי טובות. בכאבי שיניים הפה שלך יכול להיות הכי מבריק, אבל שן אחת רקובה יכולה להזיק לכל הפה. אם לא נעקור את השן הזאת - - -
אליהו בן מויאל
¶
בדיוק. כאן אנחנו צריכים לקחת בחשבון, אם לא תהיה עבודת מיגור תופעה על אכיפת החוק ואכיפת החוק תהיה בתוך הנושא הזה, אנחנו עדיין נמצא קורבנות של ילדים חסרי ישע. אני נתקל בהרבה חסרי ישע בשטח. היושב-ראש כאן יודע מהמקרים, אתם יודעים מהמקרים, הצגנו אותם. אסור לעבור לסדר-היום מהדברים האלה.
אנחנו צריכים להתייחס לזה בכובד ראש, אם לא בדיון הזה, אז בדיון הממשלתי לקדם את הנושא הזה כמה שיותר. להעמיד מיגון כלפי כל ילד וילד. אנחנו שולחים את הילדים עם חיוך מהבית, אנחנו רוצים אותם בחזרה עם חיוך לבית.
לוסי חדידה
¶
כלפי כל חסר ישע. זה לא משנה ילד או לא. התנדבתי במקומות עם נכים ומה שקרה להם זה אימאל'ה ואבאל'ה. העיקר זה מוסדי.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
אני רק רוצה להזכיר שהמעונות השיקומיים הוחרגו מההסדרים של האונליין והצפיות השונות בחוק הזה. הם לא מופיעים בחוק הזה. אני רק מדגישה למי שאולי לא הבין.
אליהו בן מויאל
¶
אני אומר עוד דבר אחד, ותפתחו את האוזניים טוב-טוב. כמו שאת אומרת לי: החינוך היום של ההורים ולא של הילדים – זה בא מההורים. לחנך את הילד שיש לו חבר חריג – הוא לא חריג, הוא מוגבל. ואם את תלמדי אותו בבית שהילד הזה הוא בדיוק כמוך, איך שתציגי אותו ככה את תתייחסי אליו. אבל אם יסתכלו עליו בחצי זווית אחרת כמו משהו שהוא חריג לעומת הילד שלך, כאן יש בעיה. לדברים האלה אנחנו צריכים לשים לב.
נועה שאואר
¶
שלום, אני מכוח לעובדים, ראש ענף הגיל הרך. אני רק רוצה להבין דבר אחד. בכל הצעת החוק אנחנו לא כל כך רואים דברים שמגינים על המטפלות עצמן שיצטרכו וירצו לעזוב ולהתפטר. אז פשוט צריך לייצר איזשהו מנגנון שיאפשר להגן על המטפלות עצמן שירצו לעזוב, שיתפטרו בגלל הצעת החוק, בגלל צפיית האונליין.
חנן דגן
¶
שאלה מקצועית לגבי מערכת החיווי – זו שאלה גם לליאור. אתם רשאים לבוא ולהתקין. מגיע מתקין והמערכת לא מתאימה. אני רוצה להבהיר מה קורה אז מבחינת מימון, מבחינת ארונות, מבחינת כל הדברים. האם יש פה מימון של משרד החינוך, האם יחייבו אותם?
ליאור טוביה
¶
חנן, נכון לעכשיו אנחנו לא מחייבים. אני רק מוודא שמערכת המצלמות שלך עובדת, תקינה ועומדת בתקנות החוק. אני לא מחייב אותך כרגע אם אני לא יכול להתחבר ממערכת הניטור למערכות שלך.
לוסי חדידה
¶
אין בעיה. אבל נירה, למה אי-אפשר לכתוב את זה? זאת אומרת, במידה שהציוד לא מותאם אז שיהיה כתוב.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
יש אפשרות לקבוע תקנות בעניין הזה. בעיקרון משרד החינוך כרגע דורש מכם מערכת מצלמות שעובדת.
חנן דגן
¶
יפה. לפי הסעיף כרגע יכולים לדרוש להחליף את המצלמות או לשים ארון או כל דבר אחר. השאלה היא שברגע שמגיע משהו – ועשו את זה – האם יהיה לו פה מימון כנגד? כי לפני זה לא נקבעו דברים.
ליאור טוביה
¶
חנן, אני רוצה רגע להבהיר. נניח שאני אחליט שאתה צריך להתאים את עצמך למערכת הניטור שזה רק ה-DVR, לא מצלמות, לא קופסאות ולא בטיח. זה רק המוח של המערכת וזה ה-DVR. אנחנו כרגע לא מחייבים. רק בשביל לסבר את האוזן מבחינת נתונים, ביקרנו ב-2,000 מעונות סמל עד היום. רק ב-1,500 התקנו מערכת ניטור, כי ב-500 האחרים המערכת שלהם לא התאימה למערכת הניטור. לא חייבנו אותם. כל מה שחייבנו אותם זה בשביל לעמוד בתקנות החוק שמערכת המצלמות שלהם עובדת ומקליטה על פי החוק, נקודה.
רוצה עוד נתון? מתוך 1,500 המעונות 847 מעונות לא עמדו בתקנות החוק. כלומר, מערכת המצלמות שלהם לא הייתה תקינה. ה-DVR לא עבד, לא הקליט כמו שצריך, מצלמות לא עבדו ועוד אלף ואחת סיבות אחרות. אז זה המצב בשוק כרגע. זה הכול.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
סעיף 10 בחוק המצלמות הקיים מאפשר לשר באיזשהו מנגנון עם שר המשפטים והתייעצות עם השר לביטחון פנים להתקין תקנות לגבי אופן התקנת מצלמות, סוג המצלמות, איזו טכנולוגיה תהיה בשימוש. אני חושבת שהרזולוציה שמתאימה לעניין הזה היא הרזולוציה של התקנות האלה.
חנן דגן
¶
אבל זה לפני שהתקינו. זה לא נעשה. זו השאלה. הם התקינו כדי לא לעבור על החוק בלי לדעת מה קורה כי לא תיקנו תקנות. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אתה האזרח אשם שלא התקינו בזמן את התקנות. זה שלא התקינו תקנות בזמן זו עוולה של הממשלה, לא של האזרח.
היו"ר יוסף טייב
¶
זה רשום בפרוטוקול. ואני גם חושב לחדד את זה בתקנות בנושא איזה תקן צריך להיות למצלמה, ל-DVR. ראוי שזה יהיה.
נרמין ברהום
¶
אני מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. הניטור בסופו של יום נוסף בדיון הקודם כי יש אחריות על מפעיל המעון לוודא שהמצלמות האלה פועלות, והניטור יכול להתבצע - - -
היו"ר יוסף טייב
¶
הניטור הזה בא לסייע לכם. אם זה יתאים זה יסייע, אם זה לא יתאים ליאור אמר בקולו שהוא לא מחייב אתכם להחליף את המערכת.
היו"ר יוסף טייב
¶
טוב. לפני שאנחנו עוברים להצבעה אני רוצה להגיד לחנן, קרן, חן, יניב, לוסי ושאר הארגונים שלא נמצאים פה, אם זה ליאור גבאי, ויצ"ו וכולם, אני אכנס שולחן עגול בעוד שבוע מהיום לקראת הדיון בממשלתית שאני מנסה לכנס בשבוע וחצי-שבועיים הקרובים, כדי לעשות את ההתאמות שרצינו לעשות כבר פה בסעיפים בגלל בעיות טכניות בלבד. אני חושב שאופיר אמר את דעתו, רון אמר את דעתו, זו גם דעתי. אני חושב שראוי שמנהלות, ואגב אני חושב שראוי שגם מדריכות - - - בזה אנחנו חלוקים עם משרד החינוך. בנושאים האלה אנחנו נדון בשולחן עגול ומצומצם.
היו"ר יוסף טייב
¶
נזמין גם אתכם. אני רוצה שתהיו שותפים למהלך הזה, ואנחנו נשלים את החקיקה הזו עם חקיקה ממשלתית. ברשותכם, אני עובר להצבעה.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
יוסי, רק עוד משהו קטן. משרד המשפטים ביקש ממני להבהיר לגבי העיצום הכספי לגבי התקנת מצלמות שמדובר גם בהתקנה במקומות שהחוק דורש להתקין. אנחנו נחדד את זה בנוסח, אבל ברור שהכוונה היא לא רק להתקנה אלא התקנה במקומות שהחוק דורש שיהיו מצלמות. נחדד את זה.
נירה לאמעי רכלבסקי
¶
אני רק אציין שלא קיבלנו הסתייגויות לנוסח הזה. כפי שאמרתי בדיון הקודם, כי ביולי קיבלתי איזשהן הסתייגויות מהימין הממלכתי. אף אחד לא ביקש תיקון ולא ערער, למיטב הבנתי הם לא נמצאים, אז אין לנו הסתייגויות כרגע לנוסח שעליו אנחנו מצביעים.
אני רק אדגיש שהנוסח שונה לשונית בהתאמה למה שהקראנו בישיבה הקודמת ומה שדיברנו שנכנס לנוסח, כולל הערות שהוספתי היום.
היו"ר יוסף טייב
¶
בסדר. אני רק מחדד.
טוב. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024. מדובר בהצעות חוק שמוזגו, שהיו במקורן 3597, 3959 ו-2800, של חבר הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה כנוסח שמונח כרגע בפני הוועדה.
היו"ר יוסף טייב
¶
הצעת החוק עברה לקריאה שנייה ושלישית, ותעבור למליאה להצבעה. ברשותכם אני נועל את הדיון.
הישיבה ננעלה בשעה 11:12.