פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



48
ועדת המשנה של ועדת החינוך התרבות והספורט להשכלה גבוהה
10/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך התרבות והספורט
להשכלה גבוהה
יום ראשון, ט' בחשון התשפ"ה (10 בנובמבר 2024), שעה 11:00

סיור פתיחת שנת הלימודים האקדמית - חיזוק לצפון, באוניברסיטת חיפה ובטכניון

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
לימור סון הר מלך

יוסי שלום - סגן ראש עיריית חיפה

תא"ל במיל' אמנון הררי - ראש המרכז לתעופה מהירה

פרופ' אורי סיון - נשיא הטכניון

פרופ' עודד רבינוביץ' - משנה בכיר לנשיא הטכניון

ד"ר רפי אבירם - משנה לנשיא ומנכ"ל הטכניון

פרופ' דניאלה רווה - דיקנית הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, הטכניון

פרופ' אלון גני - הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, הטכניון

יוני שלומי - מהנדס מנהרות רוח, טכניון

ד"ר דויד ינוקא - הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל, הטכניון

נעמי ביטנסקי - מנהלת מרכז מבקרים ואחראית ביקורים, הטכניון

דורון שחם - דוברת הטכניון

שגיא - עתודאי בתכנית סילון, הטכניון

איה שמחי (עזקיאל) - סטודנטית שנה ג' להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון, הטכניון

איתי כרמלי - סטודנט להנדסה אווירונאוטיקה וחלל, יו"ר אגודת הסטודנטים, הטכניון

יובל קובץ' - סטודנט שנה ב' למדעי המחשב, הטכניון

שניר רוזנר - סטודנטית שנה ג' להנדסה ביו-רפואית, הטכניון

דן משה פרנקל - סטודנט שנה ג' לאווירונאוטיקה חלל, הטכניון

איתי ישראל - יו"ר אגודת הסטודנטים, הטכניון

פרופ' גור אלרואי - נשיא אוניברסיטת חיפה

פרופ' מונא מארון - רקטורית אוניברסיטת חיפה

פרופ' שי צפריר - דיקן ההוראה, אוניברסיטת חיפה

פרופ' בתיה אנגל-יגר - דיקנית הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה

פרופ' ישראל איסי דורון - דיקן הפקולטה לרווחה ובריאות, אוניברסיטת חיפה

פרופ' אפרת שדמי - חוג לסיעוד, אוניברסיטת חיפה

רועי אגסי - סטודנט שנה ב' לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה

צוף אליה הרשקוביץ - סטודנט שנה ב' למדעי המחשב ומתמטיקה, אוניברסיטת חיפה

יעל מולכו פישר - סטודנטית תואר שני לפסיכולוגיה נוירו-קלינית, אוניברסיטת חיפה

תומר מלקוביץ - סטודנט למדעי הקוגניציה ומערכות מידע, אוניברסיטת חיפה

אייל - יו"ר התאחדות הסטודנטים הדרוזים באוניברסיטת חיפה

אלעד עסיס - יו"ר אגודת הסטודנטים, בוגר הפקולטה למשפטים וסטודנט לתואר שני במנהל עסקים, אוניברסיטת חיפה

דניאל עמר - מנכ"ל החברה הכלכלית של אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת חיפה

פארס דלאוז - סטודנט שנה ב' לכלכלה וחשבונאות, אוניברסיטת חיפה

אתי דנן

ויקטוריה שטיינברג – איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור פתיחת שנת הלימודים האקדמית - חיזוק לצפון, באוניברסיטת חיפה ובטכניון

(ביקור במרכז לתעופה מהירה – טכניון חיפה)

נעים מאוד. אולי נעשה שוב פעם סבב היכרות זריז?

שמי אמנון הררי, תא"ל במילואים. הייתי ראש להק הציוד בחיל האוויר ובמשך שנים רבות הייתי ראש תכנית החלל של משרד הביטחון והטכניון הזמינו אותי להצטרף ולהוביל את המרכז לתעופה מהירה. את דניאלה הכרתם?

דניאלה רווה, חברת סגל באווירונאוטיקה ודיקנית הפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל.

דיקנית שנייה, נכון?

ראשונה.

דיקנית ראשונה, וואו.

פרופסור אלון גני, הוא מר מנועים רקטיים במדינת ישראל ולא רק במדינת ישראל. מספר אחד.

זכה עכשיו בפרס חשוב מאוד.

תודה רבה. אני בפקולטה כ-40 שנה, עכשיו פרופ' אמריטוס. התחום שלי הוא הנעה רקטית והנעה של כלים מהירים מאוד. הרבה מהסטודנטים שהנחיתי נמצאים כיום בכל התעשיות שחשובות מאוד היום, בעיקר הביטחוניות בתחומים של כל מה שאתם רואים שמעופף מהר. לדעתי זו עיקר התרומה שלי חוץ ממחקרים רבים שזכו גם להערכה כפי שנשיא הטכניון ציין.

עודד רבינוביץ', משנה בכיר לנשיא.

יש לנו מבנה אחר וזה פחות או יותר השקול של רקטור אצלנו.

אחריו יוני שלומי, מהנדס באחת ממנהרות הרוח שיש לנו כאן. ודויד ינוקא הוא דוקטור צעיר שהצטרף עכשיו למרכז.

נעמי ביטנסקי, מנהלת מרכז המבקרים ואחראית ביקורים בטכניון.

דורון שחם, דוברת הטכניון.

סימון דוידסון, חבר כנסת מפלגת יש עתיד.

יוסף טייב, חבר כנסת, מפלגת ש"ס, יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט.

אגיד מספר מילים ולאחר מכן אעביר את הבמה לאמנון. יש לי בקשה והיא שזה יישאר בפורום מצומצם פחות או יותר. אנחנו הולכים להציג כאן את המרכז לתעופה מהירה. בחרנו מילים מכובסות, זה מה שנקרא Hypersonic flights שהכוונה היא לפתח את הטכנולוגיות הדרושות למדינת ישראל על מנת לייצר טילים וכלי טיס באופן כללי שטסים במהירויות גבוהות מאוד, פי חמש ממהירות הקול. באופן כללי אלו יכולות שקיימות רק במעצמות. אני חושב שיהיה נכון להגיד שפחות או יותר אלו סין, ארצות הברית ורוסיה והאיראנים עובדים על זה.

זה צורך אסטרטגי של מדינת ישראל. הטכניון בדרכו נרתם לצורך הזה וזה מתלכד עם כיווני הפיתוח של הפקולטה אך זהו נושא רגיש מאוד. הוא לא סודי, אנחנו לא שומרים זאת בסוד אך גם לא מפרסמים את הדבר הזה. היום בסביבה האקדמית הבין-לאומית כולם מנסים לקשר את האקדמיה הישראלית לתעשיית הנשק וכן הלאה. כרגע קשה לומר שיש בנושא הזה היבטים אזרחיים וההיבטים הם בעיקר צבאיים. שוב, זה לא סודי אך לא מפיצים.

בשנת 1949 בן גוריון גיבש את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל ואמר שמכיוון ואנחנו קטנים גאוגרפית ואין לנו עומק אסטרטגי, תמיד נהיה תלויים בחיל אוויר חזק ובשביל חיל אוויר חזק יש צורך במהנדסי אווירונאוטיקה, והוא פחות או יותר הנחה את הטכניון להקים פקולטה להנדסת אווירונאוטיקה. אני חושב שבארץ היו מעט אנשים, אולי חמישה, שידעו בכלל לאיית אווירונאוטיקה בצורה נכונה, אבל הטכניון לקח זאת על עצמו וגייס מומחים מחו"ל – בין השאר את סידני גולדשטיין – והקים את הפקולטה.

צריך להבין, 1949 – קיצוב מזון, גלי עלייה, מעברות, ובכל זאת היה לו את החזון. הבניין עצמו הוא בניין היסטורי יפה מאוד. כפי שציינתי, עד היום זו הפקולטה היחידה בארץ להנדסת אווירונאוטיקה וחלל. כל מהנדסי האווירונאוטיקה מוכשרים כאן ואי אפשר בכלל לדמיין את מדינת ישראל ללא הפקולטה הזו ואלון הוא מוותיקי הפקולטה. פרויקטים כמו הלביא, כיפת ברזל, שרביט קסמים, חץ.

ב-14 באפריל בליל הטילים הראשון מאיראן קיבלתי מבועז לוי, בוגר שלנו שמנהל את תעשייה אווירית, כתבתי לו ברכות והוא אמר לי "אתם צריכים להיות גאים, אתם עשיתם את הדבר הזה". כטב"מים והעובדה שאנחנו משגרים לוויינים, הכל נשען על המקום הזה. לאחר מכן נצפה בהדגמה במנוע רקטי על מנת לראות איך הדברים האלו נראים.

אתה צריך לזכור שחשוב מאוד שנצא מכאן גם עם מידע על פתיחת שנת הלימודים, נושא המיגון, הצרכים שלכם, שנחזור חזרה עם מה צריך לעזור.

לגמרי. נשתדל להגביל את עצמנו אולי לעשר דקות. אמנון, בבקשה.

אפילו פחות, נראה איך זה יתפתח. תעופה מהירה זו תעופה שכרוכה בטיסה במהירויות שעולות על פי חמש ממהירות הקול, 300 קילומטר לשנייה זו מהירות הקול ולכן פי חמש מזה והלאה. זה תחום שחקוק כבר שנים רבות. הבעיה היא שהוא מורכב מאוד בצד ההנדסי והיישומי שלו ודורש תשתיות מחקר גדולות מאוד. לדוגמה אם בתעופה תת-קולית או על-קולית נמוכה מספיק כשרוצים לבדוק כלי שמים אותו במנהרה מסוימת שמזרימים אוויר לתוכה ובודקים איך מתנהג כלי הטיס בתפעול אמיתי, בתעופה מהירה צריכים אוסף מנהרות ושכל אחת תאפשר לבדוק אלמנט ספציפי, לכן יש צורך בתשתיות גדולות מאוד.

המידע בעולם הזה מסווג מאוד ונשמר אצל המעצמות כי לא מפרסמים. מה שרואים בפרסומים זה פרסומים משנות ה-90' ואחורה וכאן פחות. ובצד השני הביטחוני, האיום הולך ומתעצם. נכון שכל טיל בליסטי שעף אלינו מאיראן מגיע הנה במהירות היפר-סונית, ההמחשה שלנו ומה שאנחנו צריכים להתמודד איתו זה איך מטפלים בטילים שיודעים לתמרן ולהתחמק כשהם טסים כל כך מהר, ואיך מיירטים אותם עם מיירטים שיש להם אפשרות ליירט במהירויות גבוהות כאלו.

ציינו שעיקר העיסוק הוא עיסוק בצד הביטחוני, אך יש גם צד אזרחי משמעותי מאוד בכל הקשור לגישה לחלל. כל פעם ששומעים על חללית שחוזרת או יוצאת מכדור הארץ היא עוברת בתנאים היפר-סוניים ולכן המחקר כאן מכסה גם את העולמות האלו. לכן אם מסתכלים על תחומי השימוש, יש לנו שימושים ביטחוניים וקיימים שני סוגים עקרוניים של טילים היפר-סוניים, כאלו עם מנועים וכאלו שגולשים במהירויות גבוהות מאוד כמו דאונים.

יש את הגישה לחלל, Access to space, שהוא תחום דומיננטי ונחקר מאוד בעולמות התעופה ההיפר-סונית וגם מדברים על שימושים אזרחיים ברמה נמוכה יותר, אבל יש כיום חברות שמתעסקות בלפתח מטוס נוסעים עם מעט נוסעים שיגיע במהירויות כאלו מכאן לניו יורק בכשעה.

בהבנת החשיבות של התחום הזה הקמנו את המרכז לתעופה מהירה שהוא מוקד ידע לאומי שמתבסס על תשתיות מחשוב, מחקר, וניסויים ומתבסס על כוח אדם מקצועי וזו מטרתו – לפתח ידע על ידי עשיית מחקרים וגם לפתח דורות של מומחים שיעשו כמו שנשיא הטכניון ציין את כל מערכות ההגנה שפיתחנו במשך עשרות שנים על מנת שנהיה מוכנים ליום פקודה, אנחנו יודעים שגם בעוד עשר, 20 ו-30 שנים להכין את הדור הבא שידע לבצע את הביצועים האלו וידע להתמודד נגד תוקפים מסוג זה.

כמה סטודנטים מתחילים את שנת הלימודים בפקולטה עכשיו למשל?

אנחנו מתחילים את השנה עם כ-130 סטודנטים שזה 25% יותר מהשיא שלנו שהיה בשנה שעברה שגם הוא משקף גידול ביחס לשנים קודמות. אני משערת שהאנשים הצעירים שרוצים להתקבל ללימודים רואים בחדשות ערב-ערב את השיח על טילים וכטב"מים.

מה אתם דורשים? צריך להיות מתמטיקאים? פיזיקה?

כן. דרישות הקבלה של הטכניון נוקשות מאוד. הלימודים בפקולטה מורכבים עם דיסציפלינות שונות הקשורות לכלי תעופה ובהתאם גם דרישות הסף גבוהות.

הרבה מאוד פיזיקה ומתמטיקה.

גם אני בוגר פיזיקה, יש כאן שניים לפחות. 1 באוקטובר או 14 באפריל הם אירועי מפתח, למשל אתם זוכרים היטב שב-14 באפריל היה נראה שיש מעין קיר שקוף בלתי נראה שעוצר אותם מלהגיע. הקיר הזה הוא לא קיר פיזי, אבל לקח לנו 40 שנים לבנות אותו וכשמתכוננים למשהו 40 שנים, בונים ומכינים את עצמנו, צריך לזכור שבסוף זה עובד ואנחנו כאן מנסים לחזות מה יהיה הצורך בעוד X שנים ולהתחיל כבר עכשיו לבנות את אבני הבניין.

הזכרת את בועז לוי, הוא אבי תכנית החץ. דב רביב הוא בוגר הפקולטה לאווירונאוטיקה כאן מ-1959 והוא זה שיזם ודחף והביא את המערכת כנגד כל הסיכויים לבנות את המערכת הזו. זו החשיבות שלנו.

חשוב להדגיש שקיימת שותפות בינינו, מפא"ת ועוד ארבע חברות שהן הרלוונטיות, תעשייה אווירית, רפאל, אלביט ותומר. תומר היא חברה שמייצרת מנועים לטילים ורקטות וזה נוסד בפגישה שלי עם ראש מפא"ת ב-2021, אני מכיר אותו מההיסטוריה הצבאית שלי.

זה תהליך. הרעיונות שצריך מחקר כזה היו בסוף העשור הקודם, 2020-2019, לאחר מכן המפגש המכריע בין ראש מפא"ת, דני גולד לבין נשיא הטכניון שהחליטו, ולקחו עוד שנתיים לבנות חוזים, הסכמים. יש כאן חוזים והסכמים לא בין צד לצד אלא בין שישה צדדים, ארבע תעשיות, מפא"ת והטכניון. תהליך קצת מורכב שהסתיים ועכשיו נבנה את העתיד לכיוונים שדיברנו.

שתי נקודות להדגשה כי זה חשוב בהיותכם חברי כנסת. נושא קשרי חו"ל, אנחנו חווים די הרבה התנגדויות להמשך שיתופי פעולה, לדוגמה סיוע מאוניברסיטה אמריקאית שביקשנו ולא קיבלנו.

אבל זה לא רק עם הפקולטה הזו אלא בכלל.

שלושת אלו הם של הפקולטה של המרכז.

לא, אני מתכוון לקשרים האקדמיים עם חו"ל.

זו תופעה רוחבית אך היא מתמתנת ביתר שאת.

זה הפך להיות אירוע.

אנחנו האוניברסיטאות הקמנו גוף שמנסה להתמודד עם החרם האקדמי. עד סוף ספטמבר היו לנו 300 אירועים מדווחים של חרם אקדמי על האוניברסיטאות בלבד שזה מספר גדול מאוד. בהתחלה זה היה מרוכז במדעי הרוח ומדעי החברה, אך בחודשים האחרונים התרחב גם להנדסה ומדע. זה החרם הגלוי ויש גם חרם סמוי, לדוגמה מישהו באירופה בונה פרויקט מסוים במסגרת התכנית האירופית והוא נמנע מלהזמין חוקרים ישראלים כי זה בלגן, למה הוא צריך את הצרה הזו על הראש?

הפגיעה היא גדולה מאוד ואנחנו בדרך לבידוד. בידוד זו לא אופציה תיאורטית אלא זה הולך ונבנה ובוודאי שזה רגיש מאוד בתחומים הביטחוניים.

חשוב שתכירו שהחסימה היא אמיתית ולכן אנו משקיעים יותר ממה שאולי אפילו היינו עושים בתנאים רגילים. במקומות שכן אפשר לקיים את השת"פ הזה, לקיים אותו ויש לנו קשרים לא רעים עם המשרד הביטחוני האמריקאי ודרכו להגיע לאוניברסיטאות. בצורה ישירה אנו לא מצליחים אך בצורה עקיפה מנסים ומקפידים על כך.

מנגד, יש לנו כאן אתגר משמעותי – ודניאלה יכולה להרחיב – נושא כוח אדם להובלת הדברים שאנו מנסים כאן. חברי סגל וסטודנטים שימשיכו בצד האקדמי כי רוב הבוגרים כאן יוצאים לתעשייה ולצבא וזה בסדר כי זה מה שצריך, אבל אם יש לנו צוואר בקבוק שצריך לעשות הכל בשביל לקדם אותו זה נושא כמות כוח האדם. אנחנו מוצאים פתרונות, מצאנו עוזרי מחקר מהתעשיות השותפות שיצטרפו אלינו למחקרים ויהיו שותפים למאמרים ולעבודה האקדמית, אבל זה דבר שחייבים לעבוד עליו כי זה בנפשנו.

כמה עתודאים יש מ-130 האלו?

50 התחילו השנה שגם זה מספר שיא. עד השנה הקודמת השיא היה על 40 ובדרך כלל המספרים היו נמוכים יותר והשנה יש גם שיא בעתודה.

יש לנו קליטה גבוהה של עתודאים בכל הטכניון. יש לנו 270 עתודאים מתוך 2,100 שהתחילו. יש מחזור יפה מאוד של עתודה.

באופן כללי יש לנו את מספר העתודאים הכי גבוה מכל האוניברסיטאות בארץ.

אחד האתגרים כשחוזרים מהחלל הוא שעוברים דרך האטמוספירה ומתפתחות על הגוף טמפרטורות של אלפי מעלות, עד כ-3,000 מעלות ולכן צריך לפתח דרכי קירור נוספות, חומרים שיעמדו בחום או שיטות שונות של ציפויים שמתכלים והמחקרים שאנו מממנים בין היתר הם על מנת לתת מענה לאתגר של חזרה מחלל, אבל כפי שציינתי גם טילים בליסטיים שמגיעים לחלל וחוזרים ממנו.

מעניין אותי, יש גם נושא של סיווג ביטחוני מסוים על מנת להתקבל לפקולטה כזו? כל אחד יכול להתקבל אם יש לו את הנתונים? לדוגמה תלמיד זר שמגיע מחו"ל יכול להתקבל?

כן.

הסינון הוא אחר כך. כל אחד יכול ללמוד כאן ויש ארצות ספציפיות שאנחנו נמנעים מהן, אבל איפה הוא יעבוד לאחר מכן זו שאלה אחרת.

בסוף אם לומדים כאן ומקבלים את הידע הזה יכולים לעבוד בכל מקום בעולם?

כן. זה ידע שהוא בלמ"ס. להפוך מישהו מתלמיד תיכון למהנדס זה תהליך שהוא לא מסווג.

ההשתלבות במרכז זה נושא רגיש כי זו האקדמיה, אבל יש לנו את הדרכים שלנו ואנחנו דואגים שלא יהיו כאן תלמידי מחקר משתלמים מכל מיני מקומות שאנו לא מעוניינים שיהיו. עושים זאת בדרכים שלנו.

ציינתי תשתיות מחקר וניסוי, ניתן לראות כאן מספר תמונות של מה נחשב תשתיות ותכף נרד ואלון ידגים לנו ניסוי בהנעה רקטית. אלו דוגמאות של – צנרות רבות, תאי ואקום, תאי לחץ, טכנולוגיות מורכבות יחסית ויש לנו תכנית רב שנתית שאמורה לייצר סט של תשתיות ניסוי ובדיקה על מנת לתמוך בכל מחקרי העתיד שדיברתי.

זה מרכז התשתית של מדינת ישראל.

עד כאן זה על קצה המזלג. מחקתי דברים מסוימים שהכנתי קודם כי לא צריך להגזים וגם כרגע מעניינים אתכם הדברים הנכונים. אני מציע שנרד עם אלון.

נרד עם אלון ונראה איך נראה ניסוי בהנעה רקטית.

(ביקור במעבדת ניסוי – מרכז לתעופה מהירה – טכניון חיפה)

הדבר המיוחד במעבדה הוא שיש לה תאי ניסוי שניתן לבצע בהם ניסויים במנועים רקטיים או מנועים אחרים לתעופה מהירה מאוד הנקראים מנועי מגח סילון. המשמעות היא שהם עובדים בלחצים גבוהים, טמפרטורות גבוהות מאוד בסדר גודל של 3,000 מעלות ולכן כל התאים האלו – יש כאן חמישה ויש עוד כמה במקום נוסף – הם משוריינים, זה בטון מזוין שעומד גם במקרה ויהיה פיצוץ. את כל הניסויים אנו מקיימים או מנהלים מהתא שנמצא מעבר לקיר שהוא תא הבקרה.

זה המנוע הרקטי שאותו נדגים. מנוע רקטי הוא מנוע קטן שפועל מספר שניות, נכוון לבערך 8 שניות ומה שיפה במנוע הוא שהוא נקרא מנוע היברידי, הוא עובד עם דלק מוצק ומחמצן גזים. הדלק שלו שקוף וחזק ולכן אפשר לראות את הלהבה גם בתוך תא השריפה שלו וגם מהסילון שיוצא החוצה. ניתן לראות את זה במסך או מהחלון.

זה למשל התקן שעשינו בו במשך השנים אלפי ניסויי ירי סטטי, כל פעם בודקים דברים אחרים. אנחנו לא בונים מערכות אלא עושים מחקר בסיסי שלאחר מכן ניתן ליישם אותו. מגח סילון הם סוג של מנועי סילון למהירויות גבוהות מאוד, לא לתעופה רגילה אלא בעיקר לטילים שהם יעילים יותר מבחינת צריכת דלק מאשר מנועים רקטיים כי הם משתמשים באוויר לעומת מנוע רקטי שלא משתמש באוויר, ולכן עם אותה כמות דלק הם יכולים לזמני פעולה ארוכים יותר פי ארבע בערך.

אלו מנועי מגח סילון, לא אפרט מאחר וזמנם קצר. בנוסף ישנם מנועי Scramjet, על-מגח או תעופה היפר-סונית, יש כאן התקן מורכב מאוד לחקירה בסיסית, הוא דו-מדדי, עם חלונות וניתן לראות איך הלהבה מתפתחת בפנים, באלו תנאים היא מחזיקה ובאלו תנאים היא לא מחזיקה מכיוון שמדובר בזרימה שבתוך המנוע היא על-קולית, היא מעל מהירות הקול בתוך המנוע ולהחזיק בעירה בזרימה כה מהירה זה מסובך מאוד ולכן לומדים זאת כאן. כפי שניתן לראות המתקן מורכב יותר. בסופו של דבר, מה שילמדו כאן ניתן יהיה ליישם במערכת מעשית.

מיישמים. יישמו ומיישמים.

בעבר הרחוק ניסינו מערכות היפר-סוניות, אבל אלו מערכות מחקר ועדיין לא מערכות תפעוליות. מה שנעשה כיוון שאתם קצרים, אותו מנוע שישנו כאן הוא מנוע רקטי, יש לו מקטע של דלק ודרך קדח בדלק אנחנו מזרימים חמצן, מציתים ואז הוא בוער יחד עם החמצן. את סילון הבעירה נראה מכאן וכיוון שהדלק הוא כמעט שקוף ניתן יהיה לראות גם את הלהבה בתוך תא השריפה.

כאמור, הרקטה היא קטנה ולכן היא אף פעם לא פועלת דקות ארוכות אלא יותר בתחום של שניות, 10-8 שניות. ניסויים מסוג זה עם דלקים שונים ותוספות שונות לדלק שמגבירות את קצב הבעירה ואת הדחף אנחנו מבצעים כל הזמן בנושאי מחקר שונים שאת הבדיקה אנחנו מבצעים כאן.

בסופו של דבר הידע הזה עובר לתעשייה.

שיתוף פעולה רב בעיקר בשנים האחרונות. הם מבקשים מאיתנו לבדוק נושאים שונים וזה גם מתאים לנו ולכן אנחנו עושים. דבר מעניין נוסף, יש שם בריכה שבה אנחנו מפעילים מנוע כזה אך עם כניסת מים, זה כאילו מנוע מגח סילון, ואנחנו מגדילים את היעילות של מנוע כזה פי שתיים לעומת מנוע רקטי רגיל שזה משהו שלא ראינו שבודקים בעולם בתנאי שיוט. בבריכה הזו אנו מגיעים לתנאי שיוט מהירים מאוד.

אלון, בואו נעשה את הניסוי.

מי שידגים את הניסוי הוא שגיא, סטודנט לתואר דוקטור, עתודאי.

בן כמה אתה?

אני בן 23, בתכנית סילון, תכנית מיוחדת של העתודה אז מאיצים אותנו. בקרוב אכנס לצבא ובינתיים אני פה.

הוא ועוד שניים נוספים מכאן באותה התכנית והם מתגייסים בעוד שלושה ימים.

בהצלחה.

אבל הוא באמצע הדוקטורט ולכן הוא ימשיך בהמשך.

איפה תהיה בצבא?

בחיל האוויר בתחום מדעי הטיסה.

כל השלושה הולכים לחיל האוויר, נכון?

כן, זה הגיוני בפקולטה כי זה מתקשר יפה.

יש עדיפות ראשונה לחיל האוויר. אני מציע שניכנס כי מנהלים את הניסוי מבפנים, תוכלו לראות אותו על המסך ואת הרעש תשמעו. רואים את תוצאות הניסוי על יד הלחץ, יד הדחף. משתמשים בכריזה לפני הניסוי כדי שלא יסתובבו אנשים בחוץ. שגיא, תפעיל.

מתחילים בשלוש אזהרות ולאחר מכן יהיה קצת רעש.

שלושה צפצופים וזה יפעל. זה הניסוי ואלו התוצאות. למעלה הדחף שעולה ברגע שזה מתחיל לפעול, הלחץ בתוך תא השריפה, ספיקת החמצן ולמטה יש לנו - - למקרה של מים כי באותה מערכת אנחנו בודקים גם מה קורה עם תוספת מים ומה שקורה וזה קורה הרבה, הדחף עולה פי שתיים. אבל זה טוב כאשר המים באים בחינם מבחוץ ולא שנישא אותם איתנו. שאלות?

מזל שאתם קיימים.

מדהים.

עם כל המחקרים היפים שהספקתי לעשות בחיים, הדבר הכי חשוב אולי זה חבר'ה כמוהו שיוצאים אחרי זה והם אלו שעושים את כל מה שנעשה במערכות שאתם שומעים.

על כמה שנים אתה חתום?

כ-6 שנים, אבל זה ייגמר מהר.

או שזה ימשיך.

הרבה חבר'ה ברפאל, תעשייה אווירית ובתומר שהזכרנו, אלו שעושים את המנועים הגדולים למשגר הלוויינים ולחץ, עברו דרך כאן.

כמה עתודאים אתם במסלול שלך?

שישה כל שנה. אנחנו במסלול סילון שזה מסלול מיוחד.

זה מסלול מיוחד.

זו הסיירת שבסיירת.

אנחנו שישה כל שנה בערך.

לא, אתם עשרה.

הצטמצמנו.

המחזור שלך הצטמצם, אבל כל שנה הם עשרה.

עתודאים רגילים יש כ-40.

והשנה 50.

השנה זה שיא.

איפה אתה גר בארץ?

קיבוץ שניר בצפון ובינתיים אני כאן כמפונה.

איפה המשפחה?

אמא ואבא נשארו בשניר כי הם עובדים חיוניים והאחים פזורים בארץ.

שיהיה בהצלחה.

תודה.

(סיכום ביקור מרכז למבקרים – טכניון חיפה)

נמצאים כאן הסטונדטים.

בסוף הם החשובים ביותר.

אני מוכרח להגיד שאני מרגיש שאלה הילדים שלנו – אפילו שלי באופן פרטי – חבר'ה שעשו מילואים תקופות משמעותיות מאוד וחשבנו שיהיה לכם מעניין לשמוע אותם באופן ישיר. תציגו את עצמכם, לאחר מכן קצת זה וכמובן שאלות.

אני איה, בת 26, גרה בחיפה כרגע, סטודנטית שנה ג' בפקולטת הנדסת ביו-טכנולוגיה ומזון כאן בטכניון. בשנה האחרונה שירתתי כ-90 יום במילואים ביחידת 8200.

איך הטכניון קיבל אותך כמילואימניקית וסטודנטית מבחינת הטבות, עזרה ותמיכה? ותגידי את האמת.

אני יכולה רק לשבח את הפקולטה שלי של הביו-טכנולוגיה ומזון. גם מבחינת הקלות, התאמות, דחייה של שיעורי בית, הבנה גדולה מאוד של הסיטואציה וגם לתת לי ללכת לשירות בראש שקט של לשרת ולחזור וידאגו לי כאן. עשיתי את מבחני הבית והעבודות והרמה לא ירדה, כלומר ממש הרגשתי שהתאמצתי וזה לא שנתנו לי 100 על כלום וזה גם לא 100 כי עבדתי ולמדתי במסגרת המגבלות. אני אישית מרוצה מאוד מהפקולטה שלנו.

אני איתי כרמלי, מסיים תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל ומתחיל תואר שני ובנוסף אני יו"ר אגודת הסטונדטים של הפקולטה. הייתי בהנדסה קרבית כשמונה חודשים סך הכל מאז 7 באוקטובר.

איזו שנה אתה לומד?

שנה אחרונה בתואר ראשון ומתחיל תואר שני. מאוחר יותר היום יש לי מבחן אחרון לתואר הראשון.

ואיך לך היה עם הלימודים והמילואים?

לא היה פשוט. כביכול לא למדתי כשהייתי במילואים וכשחזרתי הייתה ריצה מנטאלית כדי להשלים את הכל, אבל המרצים היו הגיוניים, באו לקראתי ולטובתי ולא הרגשתי שהיה חסר מהם משהו. אישית חשבתי שזה היה מקום קבוע מנטאלית שאין מבחנים, להיבחן תוך כדי שנה שונה מאוד מהכלל בצורה שכבר בעבר הייתה ללא שינוי, אז חשבתי שזו קצת עקשנות שעדיין היו מבחנים כי רוב הקורסים שלי היו מבחנים. אבל שנים רבות לא אהבתי את הרעיון של מבחנים כמדד להצלחה או נטו כמדד להצלחה וזו הייתה נקודה שחשבתי שאפשר לשפר.

אני יובל קובץ', בן 26, במקור מרעננה, סטודנט שנה שנייה למדעי המחשב. מתחיל שנה שנייה כשעוד לא סיימתי את הראשונה והכל קצת התערבב. במילואים אני מפקד על פלוגת מילואים במורן, כ-180 ימים מאז 7 באוקטובר.

בן כמה אמרת שאתה?

26. השתחררתי במאי ומאוקטובר התגייסתי מחדש. לא היה פשוט להתחיל את כל העסק הזה בשנה א', אבל כן הרגשתי שהטכניון עטף אותי ונתן לי את מלוא מגוון האפשרויות שאפשר לתת וזה מוערך מאוד כי אני יודע גם להשוות לחבר'ה במוסדות אחרים. עם זאת, החוויה האישית שלי עם שנה א' ועם הכל הייתה לא פשוטה. הורדתי קורס ובנוסף יש לי ביש מזל של מועדי ב', ניגשתי מראש למועד ב' בגלל המילואים ולא הספקתי להשלים את החומר והמבחן נדחה, וביום שלישי יש לי מבחן ואני מקווה לסיים בצורה טובה. מאתגר.

בכללי המצב במדינה השפיע עליי גם באופן אישי ועם הרבה רחש מהמילואים, כמו דקת קריאה שגם כשלא עושים ימי מילואים, עדיין יש עיסוק בזה מהצד או שנושף הרגע של אולי כן, אולי לא, אולי שבוע הבא. שנה מאתגרת.

יש לך כבר תאריך למילואים נוספים?

יש. לא ידוע עדיין אם זה יהיה במרץ או במאי, בין 40 יום ל-55, עכשיו מתחילים המשחקים.

קוראים לי שניר, בת 24 מקריים ים. אני משרתת במילואים ביחידת המיון של הקומנדו והייתי יחסית פריווילגית ביחס למשרתי המילואים. קיבלתי צו 8 אחרי 7 באוקטובר בזמן תקופת המבחנים ובגלל שהיה סד"כ מילואים גדול מאוד, גם במעטפת, מתנדבים רבים, היו לנו אחוזי התנדבות למילואים של כ-170% לכן היו מאוד מאפשרים איתי וחזרתי אחרי תחילת הלימודים בינואר בשנה שעברה. עשיתי את הסמסטר כאן, בין הסמסטרים חזרתי למספר ימים וכנראה אחזור למילואים אוטוטו, דיברו איתי כבר בחגים, בגלל שאני מהצפון הם רוצים להביא את הצפוניים יותר ללבנון כי זה נוח לכן אולי אחזור בקרוב.

מבחינת התאמות במבחנים, חזרתי ללימודים איך שהתחילה שנה שעברה בינואר והייתי צריכה לגשת למבחנים. לא ממש למדתי למבחנים כי הייתי בעוטף וזה היה מאתגר. כן הרגשתי שהייתה התחשבות מסוימת.

לא אמרת מה את לומדת?

אני סטודנטית שנה שלישית בפקולטה להנדסה ביו-רפואית. רק עכשיו הקורסים הם קצת יותר פקולטיים כי עד עכשיו זה היה - - הנדסת חשמל, ביולוגיה, כימיה, כל מיני פקולטות לכן ההתאמות לא היו קונסיסטנטיות כי כל פקולטה נותנת את ההתאמות שלה, הפקולטה להנדסת חשמל, מתמטיקה, ביולוגיה, זה היה קצת בכל מקום. עכשיו אני בפקולטה שלי ויש קו אחיד יותר מבחינת התאמות, אבל אני כן מסכימה שקצת קשה.

אני לא מבינה מספיק בלדעת מתי חייב לקיים מבחן, אבל בקורסים הביולוגיים יותר אצלנו כמו אנטומיה נתנו לעשות עבודת בית במקום מבחן אמריקאי. זה מאוד בעייתי בהנדסה ואני לא יודעת מתי כן אפשר או לא כי בסופו של דבר אי אפשר לשחרר מהנדסים בלי שיראו שהם מבינים. זה מאתגר בטח כשמועדי המילואים נמצאים בתוך הסמסטר והרגשתי את זה שנה שעברה כשהתחלתי סמסטר, אבל לא באמת יכולתי להתחיל סמסטר כי הייתי צריכה ללמוד למבחנים. זה היה הקושי.

קוראים לי דן, אני מפעיל כטב"ם ב-52, במילואים כבר 325 ימים בתוך המלחמה הזו וכל שנה אני עושה ימי מילואים רבים, כ-60 עד 70 יום בשנה רגילה. הגעתי קצת טעון.

קצין?

נגד לוחם.

היית בקורס טיס לפני?

כן, שמונה חודשים, מסדר - - ולך הביתה, אבל היה כיף. בזום אאוט, הטכניון עושה לא מעט ובפעם הראשונה אני מצטיין נשיא ולכן זו עובדה כשלעצמה שקיבלתי את כל מה שאני צריך. אבל אני גם קצת פריווילג כי אני עושה ארבעה-חמישה ימים בפלמחים עם משמרות שבהן אני בקרון מטיס את הכטב"ם ובין לבין לומד ובסופ"שים, לכן אני כאן בעיקר בשביל החברים שלי שאני יודע שהם בשטח בין אם זה בלבנון, יש לי חברים קצינים בדובדבן שהיו איתי בקורס טיס, גם בעזה.

מה שהייתי רוצה להוציא מכל זה, זה את אחריות המרצה לעקוב אחרי המילואימניקים כי זה מה שהכי עזר לי ולחברים שלי.

הסברת לי אז שיש נציגים של המרצים, זאת אומרת שיש אחראים על הסטודנטים של המילואים?

יש בכל פקולטה. הוא מציין זאת דווקא לטובה.

זה עובד כשזה קורה וזה קרה לי בקורס אחד. שוב אני אומר, הצלחתי כי אמרתי שהסמסטר אני חייב להצליח ויש לי רק לימודים, רק מילואים, ובכל השאר בבאפר-זון אני לא מתעסק, וזה עבד לעומת חברים שלי שלא לחצו עליהם וזה מוזר כי נכון שהם אחראים על התואר שלהם, אבל מצד שני הם במלחמה ולפעמים צריך מישהו שייקח אותם החוצה ויגיד להם "בוא, עברת על התרגול האחרון? ההרצאה האחרונה? אולי תראה את הסרטון?".

לצורך העניין, גם בדיבור עם סטודנטים מבאר שבע או תל אביב, יש לי מעטפת טובה יותר משלהם.

כאן יותר טוב?

כן, בטכניון. אני טוען שיש דברים שצריך לציין למופת ואני עומד מאחוריהם ב-100% ותמיד אפשר לשפר.

מכאן אנחנו הולכים לאוניברסיטת חיפה, נשמע מה קורה שם.

ואני שנה אחרונה באווירונאוטיקה ותעופה.

קודם כל, יוסי טייב הוא יושב-ראש ועדת החינוך התרבות והספורט בכנסת, מש"ס. אני סימון דוידסון, חבר בוועדה, מפלגת יש עתיד. אני רואה את הבת שלי כשהם מדברים, רב סרן במילואים, לומדת שנה שנייה בתל אביב ונמצאת מ-7 באוקטובר במילואים ללא הפסקה. היא הייתה מפקדת מגדל פיקוח בחצרים.

קדם?

לא, הראשי. בזמן שאתם מדברים אני חושב עליה ועל איך היא מצליחה לג'נגל בין העולמות האלו. האוטו שלה הפך להיות הבית, המשרד והחיים שלה. הדבר הזה מטורף ואתם גיבורים, גיבורים, גיבורים. אין לי מילים. נעשה בשבילכם הכל. יוסי ניהל אין-ספור דיונים בכנסת עם אין-ספור הטבות לחיילי המילואים, עם חוקים, עבודה מול אגף התקציבים, מלחמות מול משרד האוצר. לזכותו של יוסי טייב, אני חושב שהיו כ-20 דיונים לפחות.

ועוד נתראה.

ואנחנו עם היד על הדופק כל הזמן. הוועדה הזו עובדת ואנחנו בשבילכם על כל דבר ולכל עניין, גם אם צריך להתקשר לנשיא והיו לנו אין-ספור שיחות, הייתי מהיום הראשון נעשתה כאן עבודה לזכותך ולזכות הצוות. אני שמח מאוד שיוסי נמצא כאן וזה חשוב כי לפעמים היינו נמצאים בוועדות ויש עליהום, תוקפים ואנשים לא מבינים מה הם מדברים בכלל וכל הכבוד לכם, אתם גאווה גדולה. כולם.

אני מצטרף לברכות של סימון. אנחנו חמישה אחים, ארבעה במילואים, כל אחד באזור שלו, עזה, לבנון, סוריה, איו"ש ושניים מהם גם סטודנטים. אין ספק שהצרכים הם רבים, אבל אני חושב שתפקידנו כוועדה וכאן המורכבת, שמצד אחד אנחנו רוצים לתת הכל לסטודנטים שבמילואים אך מצד שני לא רוצים לפגוע בכם לעתיד ולפעמים זה הוויכוח ולפעמים גם הולכים יד ביד.

אנחנו תמיד צריכים למצוא את קו פרשת המים שבסוף נותן לכם את המענה ולתת לכם את התחושה שעומדים מאחוריכם – לא רק תחושה אלא גם במהות – ומצד שני להיות המבוגר האחראי ולא לפגוע בכם לעתיד ולתת לכם הכל, ציון עובר ונקודות זכות. עם זה אנחנו מתמודדים עכשיו, גם הצעות חוק שמגיעות שמצד אחד יש את החופש האקדמי ומצד שני יש ח"כים שרוצים לבוא ולראות וזה מגיע ממקום טוב שעומדים מאחורי אנשי המילואים ורוצים לתת להם מה שצריך.

אבל לפעמים צריך להיות חכם ולא צודק במקומות מסוימים, גם כשחוטפים ביקורת וגם הצעות חוק כאלו או אחרות שאנחנו מדללים, כמובן בשיתוף פעולה עם נשיאי האוניברסיטאות, ור"ה, ור"מ, ראמ"ה וזה מה שעומד לנגד עינינו. מצד אחד, הצלחת הסטודנט ברמה המיידית, אבל גם להסתכל בטווח הארוך ולראות שלא פוגעים בכם. זו פעולה לא פשוטה ולפעמים אנחנו פותחים חזית, לפעמים מול הסטודנטים ולפעמים מול ראשי האוניברסיטאות ולכן אנחנו צריכים להיות חכמים ולעשות זאת בחוכמה גדולה.

אציין שבנושא של סטודנטים במילואים ובכל נושא האקדמיה לדעתי, יש שיתוף פעולה מלא של האופוזיציה והקואליציה, ב-90% מהתחומים. אני לא מדבר על הצעות חוק כאלו או אחרות שנתונות במחלוקת, אבל יש קונצנזוס רחב מאוד במה שקשור לסטודנטים ובוודאי הסטודנטים שבמילואים. הוועדה מנסה להתמקד לא רק ברמת המיקרו ולהגיד "אוקיי, יש עכשיו בעיה, בואו נשים פלסטר" אלא להסתכל בצורה רחבה ובמאקרו ולתת פתרון הוליסטי רחב לאורך זמן.

שיתוף פעולה עם קמל"ר, ניתן לראות זאת גם בוועדות וגם מחוץ לוועדות, עשרות שעות בטלפונים, שיחות, זומים על מנת בסוף להגיע למתווה הנכון והטוב ביותר. אני לא אומר שלא נופלות בידינו טעויות ולפעמים יכול להיות שטעינו פה ושם, אבל שתדעו שאנחנו עומדים מאחוריכם. כמו שאמר סימון, אתם גיבורים.

נקווה שהתקופה הזו תעבור כמה שיותר מהר ונצליח לחזור לשגרה, עד כמה שיהיה ניתן לחזור לשגרה, אבל בשגרה הזו נתמודד כנראה עם אותן השאלות בעוד מספר שנים כי הפערים שנוצרו, הצרכים שהולכים וגדלים, נושא הקיצוצים – נשים אותו על השולחן – מצד אחד מבקשים מהאוניברסיטאות לבוא ולתת מענים מעל המצופה והם עשו הרבה, ומצד שני מקצצים בתקציב האוניברסיטאות ומדובר על קיצוץ של 100 מיליון רק בהשכלה גבוהה. זה התפקיד שלנו וכמו שאני אומר תמיד לסימון, לפני הוועדה ואחרי הוועדה נתפלל שלא תצא תקלה מתחת לידינו.

גם אם לפעמים יוצאים מהוועדה וזה כועס, זה כועס פחות וההוא כועס יותר, מה שחשוב לנו להגיד לכם ולראשי האוניברסיטאות הוא שבסוף כולנו באותו צד ואנחנו רוצים לעזור לאוניברסיטאות וגם לסטודנטים, ולפעמים המורכבות היא זו שמייצרת מתחים, אבל חשוב שתבינו שאנחנו כולנו בצד אחד, אנחנו עם אחד עם הפערים ועם הכל, בסוף כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.

כאחד שהגיע מיהדות התפוצות ואני אומר זאת בכל מקום, אני חושב שיש ייחודיות מסוימת ביהדות התפוצות שמלמדת אותנו לחיות אחד עם השני ולא אחד לצד השני כי בסוף המאחד הוא גדול מהמפריד, זה ברור, וגם כשהמפריד בסוף מוצדק ככל שיהיה, אנחנו צריכים ללמוד לנהל שיח מכבד, אוהב וזה שאנחנו חושבים בצורה שונה או לא מסכימים בדברים מסוימים, לא הופך אותנו לא לאויבים ולא לשני צדדים של המתרס.

אני חושב שיש כאן מדינה אחת, עם אחד, ודאי כשרואים את מה שקורה מעבר לים. אם זה בשבע המדינות שתוקפות אותנו, אבל גם מה שקורה באירופה ובארצות הברית, כל החרמות של האוניברסיטאות שהזכרנו קודם, ודאי כלפי האוניברסיטאות בישראל וגם מה שקורה שם.

אני חושב שמדינה יהודית כמדינה בסוף צריכה להיות אחראית לא רק על התושבים שלה אלא גם על העם היהודי שנמצא בתפוצות. מחובתנו גם לבוא ולדאוג שמי שלומד שם באוניברסיטאות - - כאלו ואחרים, אנחנו צריכים גם שם לתת להם את הביטחון ושיתוף הפעולה ולדאוג לכך שמדינת ישראל תוכל לשתף פעולה עם אותם אוניברסיטאות. זו גם חלק מהאחריות שלנו בכל מיני חוקים בעייתיים שעומדים על הפרק ואני מקווה שנדע להוביל את הספינה הזו בצורה הטובה ביותר. אורי, בבקשה.

תודה רבה. מספר המגויסים למילואים גדל מאוד בשבועות האחרונים. כרגע יש לנו קצת מעל 1,100 סטודנטים מגויסים שזה מתוך סדר גודל של כ-10,000 סטודנטים וזה במגמת עלייה, אני לא יודע לעשות את הפרדיקציה. אומנם לא מדברים על כסף מול הילדים, אבל העלות של תמיכה בחבר'ה האלו – הילדים שלנו – בשנה החולפת, מלבד העלות התוספתית הגיעה ל-40 מיליון שקלים. כמעט כלום לא הגיע מהמדינה והכל תרומות, אולי כ-2 מיליון שקלים הגיעו מהמדינה.

אנחנו במאמצים גדולים מאוד ואני מקווה שנצליח באותה המידה בשנה הבאה, אבל חשוב שהמדינה תירתם כי זה כסף רב לאוניברסיטה.

אפשר להוסיף על זה?

כן.

כשאני מסתכלת לאחור אני חושבת שמה שבאמת עזר לי זה התגבורים, שעות בלתי נגמרות עם מתרגלים, העזרה של קורסי הקיץ והעזרה הכספית שקיבלנו.

אתם הראשונים שתמכתם כאן ב-6,000 שקלים, נכון?

כן. בנינו מערכת תמיכה נרחבת מאוד עם מאות אנשים שמעורבים.

שלום.

מערכת תמיכה נרחבת מאוד ונמשיך בזה. אמרת נכון שהאירוע הזה יישאר איתנו לתקופה לא קצרה גם אם הכל יסתיים וכן הלאה, עד שכל החבר'ה, כל אחד מהם, ישלימו את הקורסים שהפסידו וצפויים ימי מילואים רבים גם אחרי, אנחנו צריכים עזרה, צריכים עזרה בזה כי אלו סכומים גבוהים מאוד. אני מוכרח להגיד שיש גם אלמנט של בושה וחוסר נוחות לתת לתורמים על מנת לקבל סיוע למילואימניקים.

עכשיו גם קשה להשיג תורמים.

קשה להשיג תורמים. אנחנו נחושים ונעשה זאת, אבל יש משהו לא מכובד. כולם נותנים באהבה והכל בסדר, אבל אולי 2 מיליון שקלים הגיעו מהמדינה מתוך 40 מיליון שקלים. אלה הפרופורציות. אנחנו צריכים עזרה שם.

איך אתם מסתדרים כאן עכשיו עם נושא המיגון?

זו אופרציה גדולה. אפשר ללכת לראות, בניין ההוראה העיקרי שלנו נקרא בניין אולמן. הוא נראה כמו משוריינים באב אל וואד, בשער הגיא, אנחנו עובדים צמוד מאוד עם פיקוד העורף, התקנו לוחות פלדה על כל החלונות כדי למגן שם את חדר המדרגות על מנת שכל סטודנט יוכל להגיע לאזור ממוגן תוך פחות מדקה.

אנחנו מקבלים תמיכה טובה מאוד מפיקוד העורף והם נמצאים כאן כל הזמן. מכיוון שצריך אישורים של מהנדס אז מגיע מהנדס, מפקד הענפה מגיע באופן שוטף, אבל זו אופרציה גדולה מאוד לנהל את זה במגבלות פיקוד העורף.

שמתם לב שאנחנו אוניברסיטה שעובדת לפי הספר. אנחנו לא מקצרים ולא מעגלים פינות, לא מסכנים סטודנטים ולא את הסגל. אתם מחזירים אותי אחורה למלחמת לבנון הראשונה, אבל אז לא היה את כל הדברים. אני זוכר שחזרתי אחרי 45 יום מלבנון לבחינה סופית בקוואנטים, נתנו לי חמישה ימים, ישבתי מול הספר, הסתכלתי על הספר והספר הסתכל עליי ואף אחד מאיתנו לא מבין מה הוא עושה שם. אני זוכר את תחושת הניכור שבטח כולכם חווים, אתה חוזר ואין לך עם מי לחלוק את החוויות.

זה לא דומה.

זה לא דומה, זה עוד הרבה יותר קשה.

למה אתה לא מספר שהיית טייס בחיל האוויר? תספר להם שידעו מי אתה ומה אתה.

נכון. הייתי טייס בחיל האוויר במשך שנים רבות, כל 50 שנות חיי כאדם בוגר אני עסוק בבעיות הביטחון של מדינת ישראל. בנינו כאן מערכת תמיכה נפשית רחבה מאוד שבדרך כלל עסקה בחרדת בחינות ודברים כאלו, אבל כולם שם עברו הכשרה לזיהוי של טראומה ופוסט טראומה בטיפול, רשת רחבה מאוד.

אנחנו עובדים בצורה צמודה עם ענף בריאות הנפש בצבא ומקבלים מהם תמיכה יפה מאוד והם אלו שביצעו את ההכשרות. יש לנו בעיקר עובדים סוציאליים ופסיכולוגים ועובדים גם עם מספר פסיכיאטרים כי קיים מספר מסוים של סטודנטים שזקוקים גם לטיפול תרופתי.

אתם מרגישים שיש לכם מענה בתחום הנפש?

כן, ממש.

הם סטודנטים שעושים מילואים כל הזמן.

כן אני מבינה, קיבלתי הקדמה.

התמיכה היא גם תמיכה כלכלית נרחבת מאוד, מעונות. יש לנו לא מעט פצועים וחלקם פצועים קשה מאוד ולכו אנחנו מבצעים התאמות של דירות במעונות על מנת שיותאמו לאנשים אחרי קטיעות, יש לנו בחור סטודנט אחרי השתלת ריאות ואנחנו מטפלים בהם בצורה צמודה מאוד. לא מעט נפגעים, רק בשלושה השבועות האחרונים נהרגו לנו סטודנט, עוד בוגר טרי שלנו, בוגר נוסף, אח של איש סגל ופציעות קשות של סטודנטים. אנחנו מקיימים איתם קשר הדוק.

יש לנו משפחות של חטופים. 12 בני משפחה של משפחת הטכניון נחטפו, ארבעה שוחררו, אחד במבצע ושלושה קודם לכן בעסקה, חלק אנחנו יודעים שנרצחו וחלק עדיין בעזה ולא ידוע לנו בדיוק מה גורלם ואנחנו תומכים הדוק מאוד במשפחות ומחבקים אותן.

למשל יש לנו שני סטודנטים שהאבא נרצח ב-7 באוקטובר, האמא נחטפה לעזה ונרצחה שם, בנוסף יש שם עוד שני אחים בנוסף לשניים. גייסנו תרומה והעמדנו לרשותם דירה לארבע שנים קדימה ואנחנו נותנים להם מענקי קיום, והדירה היא דירה גדולה שבה הם גם יכולים להיות עם האחים שלהם. זו אופרציה רחבה מאוד. זהו, אבל אנחנו צריכים עזרה. תודה לכם חבר'ה, כל הכבוד.

אתם רוצים לומר עוד משהו?

מרגיש לי שמדברים הרבה על מילואימניקים וקצת שוכחים את שאר הסטודנטים כי בטח בתקופה האחרונה אחרי שהאזור הזה נהיה קצת יותר - - כולם היו על קוצים כל שנה, אני גרה כאן באזור כל חיי – קצת צפונה מכאן – ולכולם היה ברור שהמלחמה הבאה תהיה בלבנון, וכולם היו על קוצים כל השנה האחרונה ועכשיו כשזה הגיע לפה מרגיש שהאוכלוסייה הזו של כלל הסטודנטים קצת נופלת בין הכיסאות.

כלומר, פיקוד העורף הוא גוף גדול וההנחיות הן דבר אחד אך המציאות היא דבר אחר. בתור מי שגרה בקריות אני יכולה להגיד לכם שהאחים הקטנים שלי לא לומדים כל השבוע בבית הספר למרות שלפי הנחיות פיקוד העורף אפשר כבר לא ללמוד רק בתוך מרחב מוגן. הם לומדים יומיים בשבוע בבית הספר כי אי אפשר להגיע למרחב המוגן ואי אפשר שכל השכבות יהיו ביחד. כלומר, הנחיות פיקוד העורף הן דבר אחד והמציאות היא דבר לחוד.

גם כאן בקמפוס היו הנחיות התנהלות במהלך אזעקות בקיום המבחנים והיו עם זה בעיות, גם החשש של אנשים לנסוע היום בדרכים. ביום חמישי האחרון נסעתי ליד הבית שלי בתחבורה ציבורית ובאמצע הכביש תפסה אותנו אזעקה, היינו צריכים להגיע לתחנה, לשכב על הכביש והמכוניות עדיין נוסעות כי אנשים מחפשים מרחב מוגן והיירוטים מעל הראש, לא נעים. אנשים חוששים להגיע.

אני למודת ניסיון כאן באזור, אבל אנשים שלא גרים כאן חוששים להגיע. המיגון הוא תהליך. ברור שהמצב מורכב לכולם ואף אחד לא בא בטענות על המצב, אבל כולם מנסים לסיים את התואר כמה שיותר מהר. אנשים לא מעוניינים לדחות את התואר שלהם כי למרוח אותו קשה כלכלית ובסופו של דבר אנשים רוצים לעבוד. לפרוס את התואר זה דבר אחד כשאתה קובע את התנאים שלך בפריסת התואר, אבל זה דבר אחר לגמרי להכריח אותנו לעשות את זה בגלל שאנשים לא מצליחים.

ההתייחסות לאוכלוסיית הסטודנטים כגוף היא סנטימנטלית ולא משהו מקצועי אך זה סנטימנט שצריך להתייחס אליו, לאיך ללמוד בתקופה כזו ואולי לשלב בצורה היברידית, כי כרגע התחושה היא שההתנהלות היא פרטנית פר קורס ואין קו אחיד.

אני לומדת בפקולטה להנדסה ביו-רפואית ויכול להיות מצב שהפקולטה מורידה הנחיה מסוימת שבאה לקראת הסטודנטים, אבל זו כותרת. לדוגמה היום יום ראשון לסמסטר, הגעתי לטכניון כי ספציפית לשנה שלי יש אולם ממוגן בפקולטה שבו אנחנו לומדים, למרות שעדיין יש אנשים שהם מהמרכז או מהדרום וחוששים להגיע ונמצאים בבית שלהם. ישבתי בהרצאה והפקולטה הורידה הנחיה שמקליטים, אבל המרצה אמרה שהיא לא תפרסם את ההקלטה.

הפרסונליות הזו של המרצה ונכון שזה יחסים, זה אינטריגות בפנים וזה מקרה נקודתי מאוד שיטופל ויסודר, כבר דיברנו איתה ובסופו של דבר זה אנשים עם אנשים ואנחנו כולנו מבינים לליבו אחד של השני. אבל זו דוגמה ספציפית להראות שיש משהו בהתנהלות שנכון שצריך לזכור את המילואימניקים ולהתייחס, התאמות ודברים כאלו, אבל גם ציבור הסטודנטים הוא חשוב ושלא ייפול בין הכיסאות. התמיכה שנותנים לאוניברסיטה בסופו של דבר באה לידי ביטוי באיך זה יורד כלפי אוכלוסיית הסטודנטים באופן כללי.

בסוף כל האוניברסיטאות הוציאו מתווה שצריך להיות מתווה של כולם ולא משהו של פקולטה כזו או אחרת.

אתייחס לשני הדברים המרכזיים של פתיחת השנה ואתחיל מהנקודה שהעלית. אחד, זה איך לקיים את השנה הזו בתוך אזור מוכה טילים, והשני הוא המילואים. אתחיל עם הראשון כי אני רוצה להתחבר למה שאת אומרת כי ההחלטה הבסיסית שלנו היא לא לעצור בדיוק מהטעמים האלו.

הדבר שהכי רוצים לעשות בעשר הדקות הראשונות אחרי האזעקה זה להיכנס מתחת למרחב המוגן ולא לצאת משם אף פעם וצריך להילחם בדבר הזה כי זו נטייה משתקת, וההחלטה שלנו הייתה לא לעצור כדי שהסטודנטים ימשיכו ללמוד, להתקדם, יסיימו את השנה הקודמת ויתחילו את השנה הזו ברגל ימין ולא עם מועדי מילואים שנגררו לתוך הסמסטר ושמענו כמה זה מפריע.

מי שצריך לסיים את התואר, יסיים את התואר. מי שצריך להתחיל תואר שני, יתחיל תואר שני אצלנו או בחו"ל ולא לעצור את החיים בגלל המלחמה. עכשיו אנחנו מול אתגר שהוא לא אתגר של המילואימניקים אלא אתגר של כל הסטודנטים והוא איך מפעילים קמפוס במצב כזה ואנחנו במצב הכי מסובך שיש. במצב התגוננות שלוש זה קל מאוד כי פיקוד העורף סוגר אותנו וכולם בבית. מצב התגוננות אחד הוא קל מאוד כי יש לנו את המערכת הרגילה.

אנחנו צריכים להמציא את ההוראה והפעילות בקמפוס מחדש במצב שבו אנחנו מחויבים לאפשר לכל סטודנט להגיע תוך דקה מהמקום שהוא נמצא למרחב מוגן. אין לנו מספיק מרחבים מוגנים כי אף אחד לא בנה אף אוניברסיטה למצב של התקפת טילים ואולי בצדק וזו משימה גדולה. אתן פרופורציה למשימה הגדולה, 15,000 סטודנטים, כ-300 כיתות לימוד, 4,700 אירועים. במהלך שבוע יש לנו 4,700 שיעורים, תרגולים, הרצאות, מעבדות וכאלו ולהגיע מכל אחד לכל אחד.

המצאנו את כל המערכת מחדש ובנינו מערכת שיושבת על GIS על מידע גאוגרפי – שלוקחת מידע מפיקוד העורף על איפה החדרים המוגנים, הכיתות, איפה השיעורים מתקיימים ואיפה הסטודנטים. תיעדפנו את המעבדות לתלמידי שנה א' וברווחים שהשאירו תלמידי שנה א' הצלחנו להכניס חלק ניכר מתלמידי שנה ב'.

אתמול בערב כשהלכתי לישון וידעתי שהיום מגיעים הסטודנטים לקמפוס כי היום זה היום הראשון ללימודים, הלכתי לישון בשקט. כל סטודנט יושב במקום שאם בעשר השניות הקרובות יש אזעקה הוא יודע לאן ללכת, מחכה לו מרחב מוגן תקני או מרחב מוגן מאושר פיקוד העורף או מרחב שהוא מבנה על פי הוראות פיקוד העורף שאפשר להישאר במקום, ואנחנו נשרוד אירוע של אזעקה בהנחה שאנו עשויים להיקלע למצב הזה גם קדימה.

הלוואי וזה ייגמר היום בהנחיות החדשות שפיקוד העורף יוציא, אבל זה ימשיך אנו נמשיך לעבוד בצורה הזו. כל מה שלא משובץ ללימודים בקמפוס, משובץ דיגיטלית. אף סטודנט לא נזרק החוצה. לא אמרנו "אוקיי, הקורס הזה לא יינתן, תבואו בשנה הבאה או בסמסטר הבא", כל הקורסים מתקיימים.

חלק מזה מנוהל בצורה מתוכללת, חלק אנחנו מעבירים לפקולטות – יש לנו 18 פקולטות – וחלק מהאחריות מועברת למרצה כי המרצה מבין את הקורס שלו, הוא מבין את הסטודנטים שלו ואת החומר שהוא מלמד ויודע להתאים את השיטות בצורה נכונה.

אני מקווה שכל העבודה המטורפת הזו תרד לטמיון ונחזור למצב אחד ואפשר יהיה להחזיר את כולם לקמפוס. אנחנו עובדים על זה כחודש והצלחנו להבטיח את הפעילות האקדמית של הקמפוס.

קודם אמרתי את כל הדברים הטובים כי אני מילואימניק כבד מאוד ובאמת עטפו אותי, אבל מה שלי מרגיש קצת מוזר ומפריע לי ואפשר לתכלל את זה ברמה הארצית, זה שיהיה מנגנון סוג של מידי. הוא תיאר כאן סיטואציה קשה, מצב שתיים זה על סף יציבות, אי אפשר להתמודד עם זה, אבל זה ממקום של אנשים כל כך חכמים. אותי קצת הרתיח שהיו קורסים שנדחה לי מועד הבחינה מספר פעמים כי למדתי, ואז למדתי שוב ובסוף נבחנתי בתל אביב ונשכבתי על הרצפה כי הייתה שם אזעקה וזה משהו שלא ציפיתי שיקרה אל מול כל הדברים האחרים שכן היו לי בסדר בטכניון שהם מדהימים.

אני חושב שזו המציאות במדינה וכולנו מקווים למצב אחד, אבל זה לא קורה תמיד והייתי מאחל לעצמי שבתקופת המבחנים הקרובה אני אדע שיש מועד של מבחן ולמעט מצב שלוש אני אבחן, בין אם זה בטכניון או במקום מוגן אחר ברחבי הארץ, גם אשמח שייקחו אותי לשם, אבל מקסימום אגיע עם האוטו שלי. האלתורים שהיו בתקופת המבחנים האחרונה זה ספציפית משהו שהיה נראה לי מוזר ואני חושב שזה לא אופייני רק לטכניון אלא לכל האוניברסיטאות.

אספר לך את הסיפור מאחורי הבחינות שלך.

רק אסיים ואגיד שזה רלוונטי לכל האוניברסיטאות ולא רק לטכניון שיהיה מנגנון. כשאני בצבא ויש לי בעיה במטוס, אני יודע ישר מה אני עושה כי זה בד"חים, זה הכל מסודר. אם עוברים למצב שתיים אמור להיות מענה מסוים די מידי, לא שאני מפשט את זה כי אני לא חושב שזה פשוט ואני בטוח שזו עבודה קשה לסגל.

אספר לך את הסיפור מאחורי הבחינות האלו, בחינות עם קארמה רעה. יומיים מועדי א' משובצים ל-25 ו-26 באוגוסט, תזכרו איפה היינו ב-25 וב-26 באוגוסט? מצב שלוש, הטכניון סגור וכולם במקלטים. שיבוץ מחדש, 23-22 בספטמבר. 23-22 בספטמבר אותו בלגן, בשביל הפרופורציות 17 בספטמבר זה היום של הביפרים. משם העסק התחיל, פיקוד העורף הוציא הוראה מצב שלוש ואין לי כאן חופש תמרון, הטכניון סגור.

הקמנו את מערך הבחינות בתל אביב על מנת לתת מענה ולא לדחוף, להיגרר, לסחוב וכדי לא להיכנס לסמסטר. אמרנו שזו תל אביב, רחוק. שכרנו את גני התערוכה – לא אספר לכם כמה כסף זה עלה ועדיין – הקמנו יומיים בחינות בתל אביב וביום השני אזעקה בתל אביב.

זו המתקפה האיראנית.

המתקפה האיראנית והחבר'ה בילו מתחת לשולחנות בתל אביב, אבל סיימנו עם הבחינות האלו ויש לכם - - אני מקווה שבסדר.

אשמח לנצל את המפגש עם חברי הכנסת ולעלות דבר נוסף בתור אזרח מן השורה. הנשיא הזכיר קודם את נושא הפצועים, בתור מי שחברים שלו נפצעו ובמזל בלי קטיעה לאחר פציעה קשה מאוד, אבל יש קטועים רבים ופציעות קשות מאוד בגילאים נמוכים. זאת אומרת, חבר'ה שהם לפני תחילת החיים ולפני האוניברסיטה ולדעתי חשוב, גם בנושא ההשכלה הגבוהה לדעתי זה מפתח להצלחה בשילוב שלהם בחברה, זה וספורט, אבל זה נושא אחר.

יפה, כל הכבוד. יוסי, שמעת? תלמד.

אני כבר למדתי, אני איתך בהכל.

אני עושה המון מסגרות של ספורט לפצועי צה"ל.

קודם כל, מבורך. אני חושב שבשונה מבעיות אחרות כמו המיגון והמלחמה שלא יכולנו לצפות, זו בעיה שאפשר לצפות ולדעתי נכון לכוון גם את המענה בהשכלה הגבוהה לדבר הזה כדי לא לשמוע מהם את הבעיות של השנה הראשונה והשנייה - - אין לי את הנתונים המספריים אבל אני חושב שזו תופעה רחבה שלא בכותרות היום.

אחד הדברים הראשונים שעשינו כשכתבנו את מתווה המילואים לתשפ"ה היה להכניס את הפצועים. הם היו לא מוגדרים במערכת, לתוך הסיפור עשינו איזה אקוויוולנט של זמן האשפוז פלוס שבועיים להתאוששות, אבל באופן פורמלי כדי שבכתובים תופיע תשומת הלב לאוכלוסייה הזו. זו מצווה לתת להם.

זו חובה גם.

לתת להם את המבנה, ההתאמות ולבנות את כל מה שצריך כדי שסטודנט פצוע או סטודנט עם מוגבלות מסוימת יוכל ללמוד כמו כל אחד.

בדיוק. זה לא נקודתי לשנה אלא ילווה אותנו שנים קדימה.

אני חושבת שמעבר לזה יש שני דברים שחשובים אולי גם ברמה הארצית. דבר ראשון, שיתוף פעולה מסוים בין האוניברסיטאות. אני יודעת למשל שבתל חי – שמן הסתם עדיין לא לומדים בקמפוס – חלקם לומדים בזום וחלקם השתלבו באוניברסיטאות אחרות. כלומר, יש לי חברים שלומדים בחיפה או כאן ושיתוף הפעולה הזה חשוב מאוד, בטח בתקופה של אי וודאות שצריכים לקיים מבחנים.

אנחנו נסענו לגני התערוכה והיה קצת תמוה שלא נסענו לאוניברסיטת תל אביב. אני לא יודעת מה עומד מאחורי זה וברור שיש שיקולים רבים, אבל משהו בשיתוף הפעולה בין האוניברסיטאות, משהו ביכולת לתת יד שזה לא יהיה באותו רגע, כלומר איזושהי מערכת שכולנו נהיה באותה סירה כי כרגע המצב קצת איפה ואיפה כי בן גוריון ובאר שבע חיים בעולם קסום משלהם ואנחנו כאן. מרגיש לי שמשהו בדבר הזה קצת מתפספס.

הדבר השני, בתור מילואימניקית אני יכולה לומר שזה נכון שבשנה שעברה היה קשה מאוד לדעת מי עושה מילואים ומי לא עושה מילואים, לקבל איזשהן רשימות לקראת המבחנים. בפקולטה שלי היה נחמד מאוד כי הם התקשרו.

היום לכולם יש רשימות של מי עושה מילואים.

נכון ועדיין מרגיש שאנחנו צריכים להודיע בעצמנו למרצים. היום ביקשו מאיתנו שוב.

אסביר לך כי אני מכיר את זה מהקורס שלי. אנחנו יודעים מי עושה מילואים כשהוא עושה מילואים, אבל אנחנו לא יודעים מי הולך לצאת למילואים ופעמים רבות חשוב לי לדבר עם הסטודנט לפני שהוא יוצא, כולל לתת לו את המסר "סע, אל תחשוב עלינו, אל תתעסק בהגשות של הקורס שלי, אל תנסה לשאול. תיסע, תעשה את המילואים כמו שצריך, תחזור ויהיה בסדר" ואת זה אני לא יודע מראש.

בנוסף, יש גם בעיות פרטיות כי המידע שהם יכולים להעביר לנו הוא מוגבל על ידי חוקי הפרטיות של מדינת ישראל.

סימון, מה עושים עם הדבר הזה?

בהתחלה היה בלגן שלם ולא ידעו כלום. נכון, יוסי? מלכ"ר לקח את זה על עצמו יחד עם צוות שהוא הקים והיום הם יודעים להפיץ ולהודיע לכל המוסדות האקדמיים בשנייה הראשונה שמישהו נכנס למילואים.

בני חברינו היקר. אבל הם לא מקבלים את זה לפני כן.

מה שהפרופסור אומר זה שהם לא מקבלים את זה לפני.

אלו דו"חות שאנו מקבלים פעם בשבועיים או פעם בשלושה שבועות ואנחנו לא מקבלים דיווחים קדימה ואנחנו לא יכולים להתכונן.

אני לא בטוח שהם יכולים לעשות את זה.

לא בטוח שזה נכון להוציא דיווח קדימה מי הולך לצאת למילואים. אני רוצה שהסטודנטים ישמעו מספר מילים על מתווה המילואים לשנה הבאה ולאחר מכן נשחרר אותם. דברים רבים שאתם אומרים עכשיו הם לקחים שהופקו והשנה הלכנו יחד בשונה משנה שעברה שכל אוניברסיטה עשתה הכי טובה שהיא יכולה.

אספנו את הלקחים, למדנו מה שנעשה בטכניון והבנו שכנראה איפשהו במקום מסוים היה בסדר – תקנו אותי אם אתם רוצים – ובנינו מתווה מילואים מבוסס על הלקחים, על מה שעבד והיה נכון והתחלנו לאט-לאט להקים קואליציה ולגייס את כל המוסדות. בהתחלה תשע אוניברסיטאות מחקר, לאחר מכן יפעת הובילה את ור"מ להצטרף, ראמ"ה הצטרפו עם חיים שקד.

כל הזמן בשיחות עם בני על מנת להפסיק את התחרות הלא בריאה של מי נותן יותר ומי נותן פחות למילואימניקים, ונגמר הסיפור ששניים יושבים באותו הטנק ואחד מבן גוריון והשני מאצלנו. הגענו לקונצנזוס רחב ואפקטיבי ונגענו בכל הלקחים שהפקנו כדי שהחבר'ה ידעו מה הולך לקרות לא ביום האחרון שהם מסיימים את המילואים אלא עכשיו אך זה מצריך את אישור הסנטים באוניברסיטאות.

ועדת הקבע של הסנט אישרה את זה אצלנו והפצנו את זה לסטודנטים, זה יושב אצלם ובאתר של לימודי הסמכה וכל אחד יודע מה הוא מקבל. יש שם פסקה שאומרת שיש אנשים רבים נוספים שמושפעים מהמלחמה הזו, כמות שבחיים לא נצליח למפות, לתחום ולא נצליח להגיע לכל אחד והמסר הוא שהדלתות פתוחות. זו נקודה שלפעמים קשה לתפוס.

מה הקונצנזוס הרחב שציינת? מה המתווה?

המתווה הוא אסופת כללים שנוגעת כמעט לכל חיי הסטודנט, הדברים האקדמיים, הקלה בעומס, מינון לפי מספר ימי מילואים, אוכלוסיות - - שכוללות גם את הפצועים וגם משרתי קבע בשירות ייעודי קדמי, התייחסות לבחינות, מטלות, מעבדות שצריך להשלים, כולל מקרים שבהם סטודנט עושה הרבה מאוד ימי מילואים ואנחנו מעניקים לו עוד שנת לימודים.

אנחנו יכולים לראות את המתווה?

בוודאי.

הוא הופץ, לדעתי הוא אצלך במייל. חוץ מנקודות הזכות - - שנמרחות לשנה השנייה במידה והסטודנט לקח את כל נקודות הזכות בתואר שלו בשנה הקודמת, כמעט כל שאר ההקלות נכנסו השנה במתווה והבשורה הטובה היא אכן כפי שציינת, שיש יישור קו בין כלל האוניברסיטאות והמכללות. ברור שאף פעם לא נוכל לתת את המענה המלא ושכל סטודנט יהיה מרוצה במאה אחוז ושמצד שני גם האוניברסיטה תהיה מרוצה במאה אחוז ולכן מנסים לתת את המענה הרחב עד כמה שניתן. אין ספק ששיתוף הפעולה שהיה השנה עם בני, אתכם ועם כולם ללא יוצא מן הכלל, מבורך מאוד.

שר החינוך, זו כל מערכת ההשכלה הציבורית.

זה דינאמי. אם בעוד רבעון נראה שיש דברים שאפשר לתקן ולסדר, דיברתי עם בני, דניאל ועם יפעת, נשב ונראה. מה שאפשר לתקן ונראה שניתן לתקן, נעשה זאת.

זה תהליך דינאמי, אנחנו מתחקרים כל הזמן ומתקנים גם בעצמנו. אני חושב שתיארת את זה טוב כי זה בדיוק למצוא את שביל הזהב כי מצד שני צריך להעניק גוף ידע מסוים. מהנדס אזרחי שיוצא מהטכניון יכול לתכנן בניין של ארבע קומות ולא רוצים להגיע למצב שהוא למד הכל חוץ מלתכנן תקרה.

בהקשר הזה אני רוצה להגיד משהו שאמרתי גם בדיון שהיה אצלך בוועדה בכנסת, אלו דיונים מקצועיים מאוד. להבין איפה אפשר ללכת לקראת ואיפה אי אפשר ללכת לקראת, אלו שאלות מקצועיות מאוד ואני שמח שהפעם זה היה דיון אקדמי עם כל המוסדות הציבוריים, בהובלת עודד.

בכל מקצוע ירדתם לרזולוציות וידעתם להגדיר?

לא ירדנו לרזולוציות של מקצוע כי יש אלפים כאלו.

עקרונות.

ידענו לקבוע עקרונות. לדוגמה, אני ישבתי בתור יו"ר פורום הרקטורים עם הרקטורים של האוניברסיטאות וידענו לקבוע עקרונות שרקטור יודע לקחת אליו לאוניברסיטה ולהגיד "ברפואה אני עושה דבר כזה, בעבודה סוציאלית אני עושה דבר כזה, בהנדסה אני עושה דבר כזה". אבל העקרונות ומרחב התמרון הם ברורים מאוד. זה לא ללכת לעשות מה שאנחנו רוצים.

אני רוצה להגיד באופן כללי בתור נשיא חמש שנים ופחות או יותר אני עובר ממשבר למשבר, החל מהקורונה ודרך כל מיני דברים. אם יש לקח אחד שלמדנו מניהול משברים הוא שאי אפשר לנהל אותם בצורה מרכזית. מוכרחים לחלק סמכויות ולתת למורה בקצה להחליט החלטות. זה נשמע לא אינטואיטיבי ואת אומרת שכל אחד אומר ככה ואומר אחרת, אבל זו הדרך היחידה לקבל החלטות שאף פעם הן לא אידיאליות, אבל הן די קרובות ואופטימליות.

אם היינו מנסים לנהל כל משבר בצורה מרכזית, פירושו של דבר לקבוע כללים שלא יאפשרו להשיג מה שניתן להשיג וגם אם יש פספוסים קטנים. היום זה היום הראשון ללימודים, נותנים לכל הדברים להתחכך, גלגלי השיניים ישתייפו קצת ועוד שבוע זה יהיה בסדר.

צריך להבין שבמהלך חודש או חמישה שבועות נעשה כאן תכנון שלם של כל מערכת ההוראה של האוניברסיטה בגלל אילוצי המיגון והאילוצים הביטחוניים. כל חלוקת הכיתות, יש היום פקולטות שלומדות במקום אחר במקום בכיתות שלהם, חלק אונליין, חלק בכיתות וחלק שם. בסופו של דבר לקח לנו עשרות שנים להגיע לאופטימיזציה של מערכת לימודים של אוניברסיטה, לתכנית רגילה שלנו שבה שום דבר לא מתחכך עם שום דבר.

יש גם סטודנטים שאת השעה הראשונה באלגברה 1 הם לומדים עם קבוצה אחת – עם אנשים מהנדסה כימית – ואת השיעור הבא הם לומדים עם קבוצה אחרת וצריך לתפור את כל מאות אירועי ההוראה ביחד, אחד עם השני, לדאוג שמכל כיתה שלומדים בה אפשר להגיע לאזור ממוגן תוך 60 שניות. זו אופרציה מטורפת. עוד מספר ימים הכל ישתפר והמרצה הזו תתקן את מה שצריך. אי אפשר לעשות את זה בצורה ריכוזית כי אם נעשה את זה ריכוזי נהיה רחוקים מאוד ממה שניתן להשיג.

צריך לזכור שאפילו בשגרה כשצריך להתחיל סמסטר לאחר חופשת סמסטר יש תחושה של "איך אני חוזרת לשם?" ללא שום קשר לשום דבר, והתחושה מתעצמת במיוחד כשמתווספים כל האתגרים האחרים.

גם החיים הרגילים לא פשוטים.

חופשת סמסטר זה כמו חופשת לידה, אין בזה שום אספקט של חופשה.

בהיבט של חופשה, יותר משנה לא היה חופש לאף מילואימניק. כבר שנה רציף שלא רק לומדים אלא מנסים להשלים את מה שהפסידו. אני כבר מת לחופשת חנוכה. היו לי מילואים וסמסטר קיץ.

אני השלמתי עם זה שאין חופשות בחיים.

אבל זה נצרך. בתור סטודנט קיבלתי כוחות רבים בין סמסטרים כשהיה לי קצת חופש לנוח מנטאלית. עכשיו לאחר שנה כל כך קשה זה משהו שצריך לשים עליו דגש, כי אני רואה שחיקה מטורפת עוד חצי שנה. אם עכשיו המלחמה תמשך וכנראה שזה יקרה, צריך לחשוב על זה ככה שעוד חצי שנה אנשים יגיעו למצב ששנה וחצי לא היה להם שום חופש מנטאלי, שנה וחצי הם צריכים להשלים ולרוץ.

היום יש לי מבחן של סמסטר אביב ולאחר מכן אני צריך להשלים את מועדי המילואים שיש לי, אבל היום גם היום הראשון של הסמסטר, וכל הדברים האלו אחד על השני ואין לי חופש כאן. זה משהו שצריך לחשוב קדימה כי סטודנטים יגיעו למצב של משבר קשה.

סמסטר קודם הגעתי למצב שהתחלתי את הסמסטר שלושה שבועות לתוך הסמסטר בגלל מועדי המילואים ומועדי ב'.

חבר'ה, כולנו ולא רק הסטודנטים. שנה שעברה במסגרת ההזזה של לוח השנה ביקשנו מהסגל ללמד עד 25 באוגוסט וקיבלנו מהסגל הקבוע ומסגל ההוראה תשובה חד משמעית גורפת שאין שום בעיה עד 25 באוגוסט.

גם לסגל אין חופש.

שנה הבאה מתחילה בנובמבר, כולם צריכים קצת חופש.

אבל זו הכנה טובה לחיים כי אחר כך זה יהיה קצת יותר קשה. רפי, מנכ"ל הטכניון. הייתי צריך לצאת לאירוע אחר, מתנצל.

אני איתי, יושב-ראש אגודת הסטודנטים בטכניון. את סימון אני מכיר כי נפגשנו לא מעט פעמים, וחברת הכנסת לימור, נכון?

נכון.

ויוסף טייב?

נכון.

נעים להכיר אתכם. ההתנהלות של הטכניון בכל הנושא התפעולי מתחילת ההסלמה, מתחילת השנה, הדאגה למילואימניקים במהלך הדרך היה יוצא מן הכלל, אין מה להגיד. אני חושב שהקושי המרכזי שלנו הוא לעבור מהסמסטר האחרון ולהמשיך הלאה לסמסטר הבא.

ההסלמה תפסה אותנו לא מוכנים מבחינה אקדמית, וקדימה אנחנו נמצאים בנקודה שבה אנו לא יכולים לגמרי להמשיך הלאה ולשים מאחור את הסמסטר הקודם. לסטודנטים עדיין יש מבחנים רבים להשלים, לדעתי האחוז הגבוה שניגשו למועדי ב' מעיד על כך שסטודנטים בחרו לגשת למרות המצב הקשה ולמרות שהם יודעים שקשה להם ללמוד ולהיבחן וזו נקודה בעייתית. הסטודנטים היו במצוקה תקופה ארוכה מאוד.

מבחינת היערכות לשנה הבאה של הטכניון – מיגון וזום נמצאים בצורה טובה, אני חושב שאנחנו לא במקום שבו אנו מצליחים לקפל את הסמסטר האחרון שהיה. יש חילוקי דעות ודברים שאנחנו מנסים לעשות ביחד, הלוואי והיה שיתוף פעולה טוב ופורה יותר, אבל מתמודדים. אנחנו בקשר מצוין עם כל יחידות הטכניון למיניהן בצורה נפלאה, בין אם זה לשכת דיקן הסטודנטים.

זה שונה כאן, נכון? האגודה.

שונה מאיזו בחינה?

נושא הבחירות לאגודה?

היא א-פוליטית.

היא לא חלק מההתאחדות הארצית.

היא לא חלק מהתאחדות הסטודנטים הארצית. אין לנו כאן תאים פוליטיים ואנחנו מכבים כל תא ותא פוליטי אפשרי, לא מוכן שהדבר הזה יהיה כאן כי גם ככה קשה בלימודים בטכניון ואנחנו לא מתכוונים לעשות דבר כזה. גם מבחינת ההתאחדות, מה לעשות, היא לא אוהבת מושחתים, מתנצל. אבל אין לזה קשר מבחינת העבודה היומיומית כאן ואנחנו לא מתייחסים לזה בכלל. כן יש שיתופי פעולה עם אגודות נוספות, אבל זה לא משהו שמורגש כאן.

אני רוצה לתת מזכרות מאיתנו, זה צעיף ועניבות מיוחדים מאוד כי הם בהשראת פרסי הנובל שלנו.

כמה זוכי נובל יש מהטכניון?

שלושה ועוד בוגר שלנו.

(ישיבה באוניברסיטת חיפה)

אני שמח לפתוח את הישיבה, ברוכים הבאים לאוניברסיטת חיפה. הישיבה מתקיימת לא במקום הטבעי שבו בדרך כלל מקיימים את הישיבות, זה הבניין הראשון שקם לפני 52 שנה כשהאוניברסיטה שנוסדה ב-1973 ומאז היא התפתחה במעלה ההר עד המגדל, ולאור נסיבות המלחמה זה המקום הבטוח יותר, שזה מרכז מדעי הים ומדעי הטבע.

אנחנו האוניברסיטה המגוונת בישראל ועל כך גאוותינו. אנחנו מודל של שיתוף וחיים משותפים של כלל החברה הישראלית. יש לנו שבע פקולטות, מדעי הרוח ומדעי החברה, חינוך, רווחה ובריאות, מדעי הטבע, בית ספר לעיצוב שיהפוך בקרוב לפקולטה וויצו יתמזגו באוניברסיטה, בית ספר למדעי הים שהוא אחד ויחיד מסוגו בארץ שעוסק בכל חקר הים התיכון.

מכמורת זה סניף שלכם?

לא, מכמורת זה של רופין. אנחנו נמצאים היום בשדות ים ושם נמצאת התחנה שלנו.

יש לכם ספינת מחקר של Ecoocean?

נכון, יש לנו ספינת מחקר. אציין מחקר בולט שמדעי הים עושים ואחר כך ירחיבו גם על מחקרים אחרים, אנחנו היחידים בארץ שיש לנו בית ספר למדעי הים שעוסק בחקר אגן הים התיכון ולא אילת, מתיוג הכרישים, בדיקת הדגה שהים נקי ואוכלים דגים נקיים, פרויקט בין-לאומי שאנחנו מקיימים עם ברקלי והרווארד MIT על פיענוח שפה של לוותינים שזה מאוד יפה. אם נצליח זו תהיה הפעם הראשונה שהמין האנושי מתקשר עם לוותינים.

צריכים לשים את זה בכנסת כי אני לא כל כך מבין את השפה של הקואליציה, אולי יהיה לי הסבר.

המהנדסים הימיים שלנו מקליטים את לוויתני הראשתן ועכשיו מעבירים את זה לפיענוח, אבל יש שורה ארוכה של מחקרים. אנחנו אוניברסיטה של הר, עיר וים וזה מה שמייחד אותנו. אם במטה קסם היינו מעבירים את תל אביב לרעננה, אז תל אביב הייתה נשארת אותה אוניברסיטה, אבל אנחנו נאבד את הייחודיות שלנו אם תיקחו אותנו לרעננה.

לפני ארבע שנים אימצנו באופן רשמי את כל נושא הקיימות, 17 היעדים הגדולים של האו"ם של – רעב, עוני, חינוך, מגדר, חיים מתחת לים וחיים מעל הים, אי שוויון וכן הלאה. יש מדד בין-לאומי לקיימות של ה-Times Higher Education ואנחנו גאים מאוד להגיד שלפני שנה התבשרנו שאוניברסיטת חיפה דורגה בין 100 הטובות בעולם, מקום 95, ובחלק מהתחומים אנחנו בין 50 בעולם ועל כך גאוותינו.

זו אוניברסיטה שההשפעה החברתית שלה היא יחידה מסוגה בארץ, 50% מהסטודנטים שלנו הם דור ראשון להשכלה גבוהה וכשהם מגיעים לכאן הם משתלבים אחר כך בשוק העבודה הישראלי. אנחנו האוניברסיטה היחידה שמלמדת חרדים, יש לנו קמפוס בבני בנק ועכשיו עומדים לפתוח – אני מקווה כי יש קצת בעיות עם הות"ת - -

שלוחה של מבחר.

נכון. זו לא שלוחה כי אנחנו התעקשנו שזו לא תהיה שלוחה שניתן לה שירותים אלא חלק בלתי נפרד מהאוניברסיטה.

בעלי למד הנדסת מכונות באוניברסיטת תל אביב ואחרי שסיים המשיך לתואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית קלינית אצלכם למרות שלא היה חרדי אלא דתי לאומי.

אנחנו גאים בזה כי אני מאמין שהשינוי בחברה החרדית יבוא דרך חינוך להשכלה גבוהה ולא מלמעלה למטה.

המספרים עולים?

צריך לייצר יותר התאמות.

על המספרים במבחר ידבר דיקן הפקולטה לרווחה ובריאות כי זה חונה אצלו. יש בעיות תקציביות ואני כבר אומר שמה שאנחנו רוצים לפתוח הוא גרעוני ולכן אנחנו לא יכולים. אם המדינה תיתן עוד קצת –נוכל לפתוח את השלוחה שלנו בעיר התחתית, זה עומד על שכר דירה וחבל כי ללא זה לא נוכל לפתוח, אבל זה רק מעיד על כך שאנחנו מלמדים את כלל החברה הישראלית.

כל הפיקוד הצבאי לומד אצלנו, מב"ל שזו המכללה לביטחון לאומי, המלט"ק שזו המכללה לפיקוד טקטי, פו"ם, משטרה, חרדים, האוכלוסייה הערבית שמרוכזת ברובה בצפון לומדת אצלנו ואנחנו מאוד גאים בסטודנטים שלנו. אם רוצים לראות מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית בצד היפה שלו, זה כאן, אני לא מכיר מקום אחר. מחרדים לחילונים, מערבים ליהודים, שורה ארוכה של - - אנחנו גאים מאוד בנושא הזה.

בסופו של דבר, אנחנו חושבים שזו אוניברסיטה שמתוקצבת על ידי המדינה וזה לא משנה איזו ממשלה נמצאת כי אנחנו צריכים להחזיר חזרה לחברה ולכן קיים כאן מחקר יישומי חזק מאוד של חוקרים שמעורבים בתוך החברה.

כמה סטודנטים לומדים רק כאן בחיפה?

17,000 סטודנטים.

לפני חצי שנה סטונדטים מכאן היו בכנסת, יש חרדים שלומדים כאן, נפגשתי איתם.

נכון. יש לנו עכשיו קבוצה במדע המדינה שלומדת כאן ללא הפרדה, הגיעו להבנה מסוימת איכשהו. זה לא קשור למכללה החרדית אלא משהו אחר, אבל זה רק מעיד על כמה במובן הזה פתחנו את שערינו ואת הסיפור של דור ראשון להשכלה גבוהה אנחנו מכירים מהמקורות שלנו "היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה", זה מקרה מדויק של מה שקורה כאן. אעביר את רשות הדיבור לפרופסור מונא מארון.

אני חושבת שככל שנייצר יותר התאמות נצליח לראות בהיקפים גדולים יותר את החזון שאתה מדבר עליו.

אשמח אם תצאו מכאן עם הסיפור של המכללה החרדית כי זכינו במכרז וכתבנו לוועדה לתכנון ותקצוב שאנחנו לא יכולים בכסף שהם נותנים. זה עניין חשבונאי לגמרי כי שכר הדירה של הבניין בעיר התחתית לא מאפשר לנו בגלל שכר הלימוד שמשלמים והמכינה שאנחנו צריכים לעשות, גם אם זה יהיה מאוזן אני פותח ולא כדי לעשות רווח, וזה נופל על כמה מאות אלפי שקלים, זה כל הסיפור.

נוציא מכתב משותף של הוועדה לפרופסור מקורי וניכנס לזה.

מצוין, אוציא מכתב היום או מחר ואשלח לכם. אני רוצה להציג לכם את פרופסור מונא מארון, רקטורית האוניברסיטה, האישה הערבייה הראשונה בישראל שנמצאת בתפקיד הבכיר מאוד של רקטור האוניברסיטה, ואנחנו כמובן רואים שנושא הגיוון הוא לא רק סיסמה אלא משהו שמלווה גם בהנהגת האוניברסיטה.

שלום, אנחנו נרגשים מאוד שפתחנו היום את שנת הלימודים לאחר תקופה קשה ומורכבת בצפון. הקמפוס היה מלא למרות חששנו שסטודנטים לא יגיעו אלינו. היום פותחים את שנת הלימודים עם הנהגה אקדמית חדשה שעומד בראשה הנשיא פרופסור גור אלרואי, היסטוריון העם היהודי, וערבייה, רקטורית אוניברסיטת חיפה - - מדענית בחקר המוח.

הוריי לא סיימו כיתה ד' ואני דור ראשון להשכלה גבוהה. נולדתי וגדלתי עיספיא, אני ערבייה, נוצרייה, - - ואני אישה וכרגע אני מוקפת בסטודנטים שלנו. מהצד הזה אני מוקפת בתומר, יעל, דניאל שלמדתי איתו איטלקית, אלעד יושב-ראש אגודת הסטונדטים, אייל ופארס. זו האוניברסיטה היפה שלנו, הכוח שלנו כחברה מגוונת ואנחנו עושים עבודה נפלאה.

בפקולטה של מדעי הרווחה והבריאות אנחנו מכשירים את הצוותים הרפואיים ובינתיים אנחנו מחכים לאישור של פקולטה לרפואה ועם הפקולטה המדהימה שתהיה לנו נכסה את כל התחומים, החל מאחיות ועד רופאים, אולי עוזר רופא וגם רופאות. זה הכוח של הצפון ואוניברסיטת חיפה.

בנוסף לרווחה ובריאות, יש לנו את מדעי הים, מדעי הטבע המצוינים, מדעי החברה ומדעי הרוח, משפטים כמובן וכל אלה ביחד יובילו לכוח הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד וזו לא ביקורת, אבל בימים קשים אלו יש חברה ישראלית מקוטבת והחברה והפוליטיקה הישראליות הולכות לקיצון. תסתכלו על האוניברסיטה שלנו כמודל.

גם המשלחת שלכם לא מגוונת בניגוד אלינו, אנחנו מגוונים ואתם פחות. אז בואו תקשיבו לקולות של שפיות ותסתכלו ותלמדו באוניברסיטת חיפה, כולנו כאן, כל אחד מרשת פוליטית אחרת, תלמדו, תקשיבו, תראו ותובילו את הקול השפוי הזה לכנסת. תודה לכם.

אמרת שאנחנו לא מגוונים?

אתם לא מגוונים.

אני רואה כאן גיוון קיצוני.

אנחנו נשמח לדעת.

אני סימון דוידסון מיש עתיד, יוסף טייב מש"ס ולימור סון הר מלך היא מעוצמה יהודית.

ואיפה השאר? איפה המפה הפוליטית האחרת? איפה הערבים? אז אתם לא מגוונים.

כולם הוזמנו, אבל לצערי לא כולם באו.

בוועדה הזו כולם נמצאים.

דווקא יש גיוון גדול בוועדה והשתתפות רחבה מאוד מכלל המגזרים.

כולם הזמנו ומי שהגיע זה מי שחשוב לו להגיע.

היום הקראנו את שמות החטופים 401 ימים. אני, בתור ערבייה, מתפללת כל יום לחזרת החטופים ולסיום המלחמה. אני רוצה שהילדים גם אצלנו, בעזה, בלבנון, יגדלו לתקוות של שלום ואינשאללה בשנה הבאה נראה חילופי סטודנטים גם עם הפלסטינאים וגם עם הלבנונים. לא נוכל לחיות במקום הזה בלי שלום.

הגיע סגן ראש העיר, יוסי שלום.

הוא גם בוגר שלנו, גם יושב ראש אגודת הסטודנטים ואם יש מישהו שהוא שגריר האוניברסיטה ומליץ יושר שלנו, זה יוסי. ברוך הבא, סגן ראש העיר.

הכבוד הוא לי, תודה רבה. שלום לכולם.

נעבור לפרופסור שי צפריר, דיקן ההוראה, שידבר על המתווה, החיילים שלנו במילואים ולאחר מכן נעבור לסקירה של דיקן הפקולטה לרווחה ובריאות.

המתווה ברור מאוד החל משנה שעברה שאנחנו דואגים לכל הסטודנטים. זה נעשה בשיתוף עם אגודת הסטודנטים, דיקנית הסטודנטים, אנו משתדלים להיות קשובים. הכנסנו בני/בנות זוג ואפילו היה לנו עימות בעניין, הכנסנו גם את כוחות הביטחון ההצלה והרפואה. כולם נחשבים, המתווה שלנו הוא לא יהודי או ערבי, אלא מי שמשרת את המדינה וזכאי, כולל רוקח מהחברה הערבית שנכנס למתווה, רופא בבית חולים זיו ששינה תפקידו ונכנס למתווה, הוא כולל את כולם.

אנחנו משתדלים לתת מענה מדויק אם זה על ידי דיקנט הסטודנטים, האגודה והחוגים. קורה שיש מקרים פה ושם וגם להם מנסים לתת מענה, תמיד נשמח לקבל תקציב לשדרג את הכיתות שלנו ואת הכל כי זה תמיד חשוב, אבל החוגים כולם מחכים ונכונים למשימה החשובה הזו.

מקווים שאנחנו נותנים מענה לפחות לכלל הנוכחים, מעבר למתווה הפורמאלי יש וועדה שלמה בדיקנט הסטודנטים שפועלת למקרים שלא נכנסים בגדרי האירוע והיא נותנת תשובה תוך 48 שעות האם אנו מקבלים את הבקשה, כן או לא. יש טיפולים פסיכולוגיים למקרי הצורך וגם שם נדרשת עזרת המדינה כי האוניברסיטה לא יכולה להחליף את קופות החולים במובן הזה.

יש כאן סטודנטים במילואים או שעשו מילואים? אחד? שניים? חשוב לנו לשמוע אתכם יותר מכל דבר.

כמה סטודנטים משרתי מילואים יש באוניברסיטה היום?

תלוי באיזו נקודת זמן.

נכון לעכשיו 600.

פרופסור בתיה אנגל-יגר, דיקנית הסטודנטים.

דיקנית הסטודנטים, נעים מאוד. ברוכים הבאים.

חשבתי שאת סטודנטית.

הייתי. יש לנו 600 סטודנטים, אבל זה מספר שמשתנה בכל יום. סך הכל היו לנו 2,000 סטודנטים ששירתו או משרתים, נכון לעכשיו זה 600. אבל יש צרכים משמעותיים מאוד ואנחנו עושים ככל יכולתנו לתפור לכל אחד חליפה אישית כי כל אחד משרת במסלול אחר ומספר אחר של ימים. אנחנו שמחים מאוד שתשמעו את הסטודנטים עצמם.

ערב פתיחת שנת הלימודים יצאנו במדיניות שפטרנו משכר דירה סטודנטים במילואים שגרים במעונות.

יפה מאוד. כמה מעונות יש לכם? כמה חדרים? כמה מיטות?

יש לנו כ-700 מיטות. אם סטודנטים שוכרים בזוג יוצא להם כמעט כמו המעונות כיוון שחיפה היא עיר לא יקרה. אבל מי שבוחר לגור במעונות ועושה מילואים, הוא פטור.

גם אירחנו אנשים מהצפון שהתפנו מעכשיו לעכשיו ולא היה להם לאיפה, אז עשרות אנשים היו כאן, חיילים מהעורף ומעוד חילות מגיעים אלינו ואנחנו קולטים אותם תוך יום כדי שתהיה להם מיטה חמה, מקלחת, דואגים להם לאוכל. אנחנו עם הפנים לקהילה ולצבא כמה שאפשר.

שמי תומר, סטודנט למערכות מידע ומדעי הקוגניציה, בן 29 וחיפאי. לצערי נפצעתי בצבא ולכן לא עשיתי מילואים, אבל התנדבתי במהלך כל המלחמה בין אם זה באריזת מזון או חלוקת מזון. אני רוצה לציין ולחזק את מה ששי אמר, אני מעורב גם מטעם האגודה וגם נציג מתנדב בשני החוגים שלי ונמצא למען הסטודנטים, להקשיב להם.

אני חושב שהמתווה עצמו הוא עבודה מצוינת וקיים בכלל האוניברסיטאות, אבל האיכות שלנו באוניברסיטה היא לפתור, אני לא מכיר סטודנטים מהחוגים שלי שהייתה להם בעיה כלשהי ולא מצאנו פתרון ייחודי להם. אני לא יודע כמה הגיעו לוועדה המיוחדת, אבל לדעתי הרוב נפתרים עוד לפני עם החוגים והמזכירויות. הקושי הוא בלמצוא את הפתרון לכל אחד כי אין לוחם, איש מילואים או אשת מילואים שהשירות שלהם דומה לשני וזו עבודה מדהימה שהיא לא מובנת מאליו ואנו מודים על זה.

נעים מאוד, קוראים לי דניאל, אני מנכ"ל החברה הכלכלית של האגודה. אם אני מעריך נכון עשיתי השנה כ-250 ימי מילואים, הייתי בעזה ובלבנון, נפצעתי בלבנון וחזרתי לשירות. יוצא לי לדבר עם המילואימניקים בתוך האוניברסיטה, בגדול יוצא לי לדבר כמעט רק עם המילואימניקים בתוך האוניברסיטה והתחושה היא תחושה זהה לחלוטין. רוב הפעמים אנחנו אפילו לא צריכים לפנות כדי להגיד מה הבעיה.

לאורך כל התקופה שעשיתי מילואים, מהיום הראשון ועד שנפצעתי וחזרתי הייתי מקבל שיחות מראשי החוג, קיבלתי פרחים ושוקולד הביתה. אני יודע שאני שם ויש תחושה שדואגים לי בבית. אני אומר שבדרך כלל אני אפילו לא צריך להגיד מה הבעיה כי בדרך כלל בשיחות החתך שבודקים מטעם החוגים מה עם המילואימניקים, עולות כל הבעיות והדברים נפתרים ברמה סופר מהירה וזריזה.

הסלוגן של חליפה לכל משרת מילואים הוא לא סלוגן אלא אמיתי לפחות ממה שיצא לי לדבר כי אני לא מתיימר לייצג את כל הסטודנטים שמשרתים במילואים, האנשים שיצא לי לדבר איתם היו מרוצים מאוד מהטיפול, הם קיבלו מענה כמעט לכל בעיה שלהם אלא בעיות מורכבות שגם הן טופלו והתוצאה הייתה שכל הצדדים יצאו מרוצים.

המתווה הוא חשוב מאוד ואנחנו מעריכים אותו מאוד. אנחנו מרגישים שכן יש לנו יכולת לסיים את הלימודים שלנו בהצלחה וכן יש לנו רשת הצלה מסוימת מתחתינו ותמיכה, ואנחנו לא מרגישים ששכחו אותנו. לפחות עוד פעם, בחוויה הסובייקטיבית שלי מהסטודנטים שיצא לי לדבר איתם, אלו התחושות.

מעבר לסטודנטים, יש לנו גם יותר מעשרה חברי סגל שמשרתים במילואים ויש כאלו שנמצאים שם כבר יותר מעשרה חודשים. אנחנו דואגים גם להם ומעניקים להם מערכת תמיכה מותאמת בשבילם. אנחנו מטפלים בצורה פרטנית וספציפית בכל חייל וכל חבר סגל.

כמה נשים של מילואימניקים יש? שזו התמודדות מאתגרת.

זו שאלה מורכבת מאוד. שנה שעברה היינו קצת יותר מתירנים במינוח בן/בת זוג מכיוון שהאירוע היה מורכב ביותר וקשה היה לבוא ולהגיד ולכן אמרתי לחוגים שאנחנו לא הרבנות ומספיקה הצהרה של בן או בת זוג ויקבל.

זה היה שנה שעברה?

זה היה שנה שעברה עד שהגיע מצב שמישהי כתבה שהיא חברה כבר חודש. השנה אנחנו הולכים על בני/בנות זוג שהם הורים לילדים כפי שיצא בהסכמות. נכון להיום מדובר על מאות כי אסור לשכוח שיש חבר'ה רבים שמגיעות מהצבא ודברים, אם תרצו נתונים מדויקים אין לנו בעיה לתת.

יש להם מתווים?

אותו מתווה. היום מה שקורה זה שבן/בת זוג של כוחות הביטחון, תלוי אם זה קבוצה שתיים או שלוש שאתם מכירים, בני/בנות זוג של כל השאר, אנשי קבע וכוחות הביטחון וההצלה נכנסים לקבוצה מספר שתיים לגבי כל נושא ציוני עובר. הנושא של פטורים הוא רק לחיילי מילואים כי אנחנו לא יכולים לתת פטור לאיש קבע שזה תפקידו מבחינת העומס, אבל קורסים בציוני עובר - - -

אנחנו רואים שכן היה שינוי באנשי קבע והתפקידים השתנו.

הם השתנו, נכון. אבל כפי שגור ציין, יש לנו כוחות ביטחון רבים שאי אפשר להחריג אותם. ב-19 בינואר שנה שעברה הצבא נתן להם אישור לחזור לצבא, אי אפשר פתאום לתת להם כמו לדניאל שיצא ל-250 ימי מילואים, זה לא אותו הדבר וזו לא התנדבות חברתית.

האתגרים נהיו קשים יותר גם לאנשי הקבע.

וילכו ויגדלו.

וילכו ויגדלו ואנחנו צריכים לראות.

ולכן הם בקבוצה מספר שתיים וייעוד קדמי אפילו בקבוצה מספר שלוש.

אני רואה את נשות הקבע שמגיעות אליי כועסות.

ארגיע אותך שגם גרושות הן בתוך המתווה.

עוד קבוצה שלא ציינו אותה הם החטופים, יש לנו אבא של סטודנטית בבית ספר לעבודה סוציאלית, קית' סיגל, הסטודנטית שיר, אבא שלה חטוף.

שיר לומדת כאן?

שיר לומדת כאן. יש לנו שני עובדי אוניברסיטה, אחד במחשוב ואחד בספרייה, שעודד ליפשיץ הוא דוד שלהם. עודד מניר עוז ושני האחיינים שלו עובדים כאן. וכמובן לאוניברסיטה היו אבדות רבות בשנה האחרונה, גם באופן טבעי בגלל שהצבא לומד כאן והם בוגרים שלנו, אני לא יודע אם אתם מכירים אבל הבן של הרב דורון פרץ – דניאל אלהרר. דורון פרץ הוא חבר אישי שלי והוא גם היה סטודנט - -

הוא חטוף כגופה.

כן, הגופה שלו עדיין בעזה. ענבר היימן, זיכרונה לברכה, מבית הספר לעיצוב ותקשורת חזותית. מכאן אנחנו פונים אליכם כחברי כנסת, לעשות הכל כדי לשחרר את החטופים. עכשיו אדבר בכובע אחר שלי, אני עדיין עושה מילואים. אני עושה מילואים ביחידה לאיתור נעדרים למעלה מ-20 שנה. ב-20 השנה האחרונות מצאתי שישה נעדרים של צה"ל מתש"ח, מלחמת העצמאות. לא תהיה תקומה לחברה הישראלית בלי החזרת החטופים, לא תהיה, זה פצע שלעולם לא ייסגר ולא משנה באיזו קונסטלציה פוליטית נהיה.

משפחה צריכה קבר לעלות אליו. עד שלא סוגרים את הגולל, אין לזה סוף וזה יישאר פצע פתוח לשנים ולא נרפא מזה, לכן בשם האוניברסיטה, בשמי, תעשו הכל כדי להחזיר את החטופים שלנו הביתה. זו סולידריות ישראלית וזו סולידריות יהודית, ופדיון שבויים הוא ערך עליון ואליו צריך לחתור ולשאוף. פרופסור ישראל איסי דורון, דיקן הפקולטה לרווחה ובריאות.

שלום. תודה שבאתם, לא ברור מאליו שבחרתם בנו. אני תמיד פותח ואומר שכשבאים חבר'ה מהפריפריה, מתל אביב ומירושלים ובאים לעיר הגדולה והחשובה, העיר חיפה, ובוחרים לבקר באוניברסיטה החשובה בישראל, אוניברסיטת חיפה, אני תמיד אומר שנמצאת בה גם הפקולטה הטובה והמובילה בארץ והיא הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות.

ומכבי נתניה הקבוצה הכי טובה בארץ. אני גם עושה לעצמי פסיכולוגיה עצמית.

אין לי זכות דיבור כי הייתי אומר הפועל תל אביב.

כפי שכבר שמעתם מהנשיא והרקטורית, אני אחת מהפקולטות כמעט הכי גדולות ואנחנו מאוד גאים בה. בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות יש לנו גם היבטים של רווחה, יש לנו בית ספר גדול מאוד לעבודה סוציאלית שמיד תשמעו נציג, חוג ייחודי לשירותי אנוש, יש לנו כמעט את כל מקצועות הבריאות החל מסיעוד, דרך ריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת, פיזיותרפיה, תחום מעניין מאוד שנקרא דימות, מדעי הדימות הרפואי, ויש לנו חוגים שאנו קוראים להם חוגים רב-תחומיים כמו החוג שאני מגיע ממנו, החוג לגרונטולוגיה, מדעי הזקנה, אני מתמחה בזקנה, בריאות הציבור, טיפול באמצעות אומנויות שזה חוג מעניין מאוד ובריאות נפש קהילתית.

הפקולטה שלנו מיוחדת מאוד במובן הזה שיש לנו את מקצועות הרווחה והבריאות תחת אותה קורת גג מה שמאפשר שיתופי פעולה חוצי גבולות מה שאפיין אותנו במשך שנים רבות וימשיך לאפיין אותנו. כפי שהוזכר רק לפני שנה קיבלנו אישור להקמת בית ספר לרפואה, אבל מרבית המוסדות להשכלה גבוהה בארץ ממקמים את מקצועות הבריאות בכפוף לפקולטה לרפואה ואנחנו האוניברסיטה היחידה שמקצועות הבריאות והרווחה עומדים בפני עצמם, לא כפופים למקצועות הרפואה או לרפואה כפרופסיה ואנחנו מאוד גאים בכך וחושבים שזה חשוב מאוד.

כפי שהוזכר, יש לנו שלוחה גדולה מאוד במבחר. שאלתם לגבי הגידול, יש שם גידול משמעותי מאוד של סטודנטיות וסטודנטים שלומדים בהפרדה מגדרית במקצועות הבריאות. לפני כחודשיים הייתי בטקס סיום לתואר שני לגברים חרדים לטיפול באמצעות אומנויות, שסטודנטים חרדים סיפרו בהתרגשות איך הם מיישמים בקהילה ולקהילות שלהם טכניקות של טיפול באמצעות אומנויות לאתגרים חברתיים של הקהילה החרדית שבעבר לא היו להם מענים.

אנחנו מאוד מאמינים באלמנט האקדמי מדעי של מקצועות הבריאות. לא אכנס לפוליטיקה יותר מדי, אבל לצערי יש כוחות שמנסים לטעון שניתן לעסוק במקצועות הבריאות גם ללא תואר אקדמי. אנחנו טוענים להפך. אנחנו חושבים שחשוב מאוד לגייס את הקהילה החרדית לבוא וללמוד לימודים אקדמיים שווים בני שווים עם ההפרדה המגדרית והדברים הנדרשים, אבל מצד שני לרכוש את ההשכלה האקדמית כמו כולנו. אגיד בזהירות שהתלמידים והתלמידות במכללת מבחר הם בעלי יכולות מרשימות ולכן אנחנו מתרגשים ממבחר ומצפים לגידול ולהמשך פריחה.

בהקשר המלחמה, אחד הדברים שאנחנו כאוניברסיטה וספציפית כפקולטה גאים בו הוא החיבור לקהילה ומיד תשמעו עדות ספציפית. אנחנו תמיד אומרים שאם ניקח את המלחמה כאירוע, כשחייל נפצע חס וחלילה אז הוא עובר דרך בית החולים, עובר ניתוח, פרוצדורה, אשפוז אקוטי, שבוע, שבועיים, שלושה שבועות.

לאחר שהוא גומר את השלב האקוטי הוא עובר פיזיותרפיה במשך חודשים רבים, ריפוי בעיסוק, אם זה בעיות נפשיות אז טיפול נפשי בקהילה וכל המעטפת הזו – לעיתים זו מעטפת טיפולית של שנים ארוכות – מוענקת על ידי הבוגרים והבוגרות שלנו ולכן אנחנו ברי מזל כי יש ביקוש גבוה למקצועות שלנו. החיבור שלנו בין האקדמיה והמדע לבין הקהילה והשדה הוא הדוק ואנחנו מאוד גאים בו. שוב, תודה שבאתם.

יש לכם קלינאות תקשורת?

בטח, אולי פספסתי.

האתגר הגדול של אוניברסיטת חיפה הוא בית הספר לרפואה שעומד לקום בשנה הבאה, באוקטובר 2025. קיבלנו תרומת ענק מהרטה עמיר, ניצולת שואה בת 90 שגרה בחוף המערבי והייחוד הוא שבית הספר יהיה בשיתוף פעולה עם קופת החולים כללית כי אנחנו רוצים להכשיר את הרופאים בקהילה.

אבל כפי שהדיקן אמר, כשניצבת ליד הפקולטה פקולטה חזקה לרווחה ובריאות, בסוף אחיות ורופאים מוצאים את עצמם עובדים יחד בבתי החולים וכאן הם יפגשו את זה כבר מהשנה הראשונה, זה מה שמייחד. אנחנו נרגשים מאוד להקמת בית הספר לרפואה שיכשיר בשנה הראשונה 60 רופאים ואנחנו מקווים לגדול בעוד 100 רופאים כי לחברה הישראלית יש מחסור ברופאים - -

בחיפה יהיו שני בתי ספר לרפואה, פקולטה אחת לרווחה ובריאות והחיבור ביניהם הוא מכפיל כוח. בית הספר הזה יהיה עבורנו Game changer.

ראייה הוליסטית.

נכון. זו ראייה הוליסטית של כל המערך וכפי שהדיקן אמר ואני חוזר אחריו רק כדי להדגיש, בדרך כלל הם תחת הצל של בית ספר לרפואה וכאן זה בדיוק הפוך, שווים בני שווים, לומדים ביחד ונעשה חיבורים מעניינים מאוד.

אולי נשמע קצת על השילוב של החברה הערבית עם החברה היהודית כאן? על המיקס הזה? זה מעניין, זה אירוע.

היום בחברה הישראלית זה אירוע.

אשמח לספר. נעים מאוד, קוראים לי אייל, אני יושב ראש התאחדות הסטודנטים הדרוזים באוניברסיטת חיפה.

מאיפה אתה בארץ?

מפקיעין. כפר מגוון ויפה.

רבי שמעון בר יוחאי.

רבי שמעון בר יוחאי ויש גם בית כנסת. זה מקום כל כך מגוון.

ג'מאל עבאס וגדעון עבאס מפקיעין. סרן ג'מאל עבאס שנהרג במלחמה, סבא שלו גדעון היה אחד הלוחמים הכי גדולים בחברה מהדרוזים שהגיעו, אחד הגדולים שצמח ואבא שלו זה ענאן, משפחה כל כך מיוחדת. אמא של ג'מאל היא מנהלת בית ספר תיכון בפקיעין וזה בית הספר עם אחוזי הבגרות מספר אחד בישראל. סגרתי את פקיעין.

קוראים לה מרגלית זינאתי.

לא התייחסת לנקודה שאני רוצה להתייחס והיא המגוון התרבותי שקיים בפקיעין. השכנה שלנו היא מרגלית זינאתי, מאחורינו יש בית מוסלמי ממשפחת מחמוד ומולנו, סמוך לנו יש משפחה ממשפחת סבאר שהם נוצרים. אגב, מרגלית זינאתי מדברת בערבית כל הזמן והערבית שלה טובה יותר מהערבית שלנו.

גדלתי באווירה הזו ופגשתי את האווירה הזו גם כאן באוניברסיטת חיפה. בשנה הראשונה שלי באוניברסיטה הגשתי למלגה בשם מנהיגות קהילתית יהודית-ערבית ופגשתי שם סטודנטים נוצרים, מוסלמים, יהודים ויהודים דתיים ועבדנו ביחד בשיתוף פעולה, הרמנו פרויקטים, התנדבנו בבתי קשישים ובבתי ספר ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.

הרי לא כולם עושים שירות לאומי או נחשפים לתרבות הישראלית בצבא וכאן החיבור הזה פוגש אותנו במלגה הזו שנקראת מנהיגות קהילתית יהודית-ערבית שאין לה אח ורע, אנחנו האוניברסיטה היחידה שבה מתקיימת תכנית כזו. חשוב מאוד להבין ולדעת שאוניברסיטת חיפה היא הפנים האמיתיות של החברה הישראלית, וחשוב להשקיע בה על מנת שנצמח לחברה שוויונית ומגובשת יותר, בעלת סולידריות ואני חושב שזו נקודת הכוח שממנה נצא.

אני פארס דלאוז מהעיר הדרוזית הראשונה בארץ, מע'אר. סטודנט שנה שנייה בחוג לכלכלה במסלול כלכלה וחשבונאות. אני במלגת מובילים עתיד שזו מלגה של אוניברסיטת חיפה וקיימת רק כאן, והיא כל כך מגוונת כי יש לנו את צוף מהחרדים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, יהודים וצ'רקסיים. אנחנו כבר שנה ביחד במלגה ובעזרת השם נמשיך עוד שנתיים ביחד.

אספר קצת על החוויה האישית שלי בלימודים, אני בן 20 וכל המעגל הראשון שלי, החברים, הם עדיין בצבא בסדיר. יש לי שני חברים, אח ואחיין בעזה, שני חברים בלבנון ושני חברים באיו"ש. התחלנו את הלימודים חודשיים לאחר תחילת המלחמה וזה היה מאוד מדאיג כי כל הזמן חיכיתי לשיחה ורציתי לשמוע על החברים, לדעת מה איתם וזה מוסיף על הלחץ של הלימודים. אני מקווה שבעזרת השם זה יסתיים וכל החטופים יחזרו וכל הלוחמים שלנו יחזרו בשלום.

אינשאללה כמו שאומרים.

צוף, ואחר כך אלעד יסכם כיו"ר האגודה.

אשמח גם להגיד מספר מילים אם אפשר?

כן, בבקשה.

שמי רועי אגסי, סטודנט שנה ב' לעבודה סוציאלית. במקביל אני עובד באגף הרווחה והשירותים החברתיים של טירת הכרמל. אני שומע שמדברים המון על שילוב קהילתי, יהודים וערבים, וחשוב לי לציין קול נוסף שנורא נוכח באוניברסיטת חיפה וזה קולם של בעלי הצרכים המיוחדים. לדעתי יש שילוב קהילתי אדיר באוניברסיטה, יש לא מעט אנשים בעלי צרכים מיוחדים בשנתון שלי והאוניברסיטה נותנת להם סביבה מדהימה, גם מבחינת הנגשה.

איסי דיבר על שילוב קהילתי ובמסגרת העבודה שלי העליתי לכאן בזכות איסי תערוכה שיצרו בוגרים בעלי מוגבלות שכלית – אוכל להעביר לכם חוברת – היא הוקדשה לרות ואריק פרץ שנרצחו מסיבה ברעים, שניהם בסך הכל חגגו את החיים והם נקטעו.

אתם זוכרים את הסיפור שלהם? של האב והבת?

כן, האבא והבת.

אומרים מוגבלות קוגניטיבית, לא?

מוגבלות שכלית.

ככה אומרים?

שכלית התפתחותית. בזכות איסי והשילוב הקהילתי הצלחנו לעלות את התערוכה הזו לכאן. כל אחד משם הוא עולם ומלואו, שניהם, רות הייתה בעלת שמחת חיים בלתי מתוארת ובסך הכל יצאה לרקוד ולהנות והיא נגדעה מכולנו, היא ואביה יחד והם אפילו נמצאו מחובקים.

זו תערוכה מיוחדת במינה שהייתה באוניברסיטת חיפה וגם הבוגרים בעלי המוגבלות השכלית עלו לכאן בעצמם במסגרת התערוכה וקיימנו אירוע גדול ובאמת ניתן לראות כאן שילוב קהילתי אדיר. בנוסף, יש זכות מסוימת גם שלי וגם של האוניברסיטה להנציח גם את אלו, אלו שלא מספיק מדברים עליהם כי בדרך כלל בעלי הצרכים המיוחדים הם יותר בצדדים. היה לי חשוב להעביר גם את הקול הזה לשולחן.

כל הכבוד, אתה מקסים.

חשוב מאוד. תודה רבה.

צוף, יעל ואלעד יסגור.

קוראים לי צוף, אני סטודנט שנה שנייה לתואר ראשון במתמטיקה וגם אני חלק מתכנית מובילים עתיד כפי שפארס הזכיר. אני רוצה לחזק את דברי הנשיא והרקטור, שהתכנית שמה דגש על הפריפריה החברתית ומביאה אנשים רבים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה.

מאיפה אתה בארץ?

אני מגיע מקריית גת והגעתי עד חיפה על מנת ללמוד כאן באוניברסיטה ואני נורא שמח על ההזדמנות. אני מרגיש שהתכנית שהיא ייחודית לאוניברסיטה, נותנת לי כלים רבים, ובאופן כללי כשמה כן היא, כמו שאנחנו רואים את בוגרי התכנית של השנה הראשונה שסיימו עכשיו את התואר שלהם ובעזרת השם ימשיכו, כמנהיגים העתידיים של מדינת ישראל.

מה אתה לומד?

מתמטיקה.

בהצלחה.

אני יעל, סטודנטית לתואר שני במגמה לפסיכולוגיה נוירו-קלינית. זו מגמה שמשלבת טיפול ומחקר. אספר בקצרה על זה שהתחלנו מחקר לאחר 7 באוקטובר על איך יצירת קשר בין אנשים והסנכרון המוחי ביניהם – ככה אנחנו מודדים את יצירת הקשר – מהווה איזשהו גורם חוסן אל מול טראומות שאנשים חוו ב-7 באוקטובר. המדידות של יצירת הקשר נמדדו לפני 7 באוקטובר.

אני חושבת שהמחקר – שאנחנו מגישים אותו ומקווים שיתקבל בקרוב – מדבר על העניין של איך קשרים בין אנשים מהווים חוסן אל מול מה שעברנו בשנה האחרונה.

תהליכי ריפוי.

זה משהו שאני מאוד מאמינה בו ובגלל זה אני לומדת מה שאני לומדת. אני גם משרתת במילואים כקצינת שלישות והגדוד שלי גויס ב-8 באוקטובר. היו לי היעדרויות רבות מהלימודים, מהבית, מההכשרה המקצועית שלי עם המטופלים כי אני מקבלת כאן הכשרה מקיפה, זו סוג של התמחות רק שבתואר שני זה נקרא פרקטיקום כי אנחנו לפני ההתמחות.

כמה שהאוניברסיטה תומכת במשרתי המילואים ונותנת לנו גב, בכל זאת יש את מה שאנחנו מפסידים כאן ואת המחקר שלנו שנעצר, שיעורים שאנחנו מפסידים והמטופלים שלנו שאנחנו לא יכולים להיות איתם תקופה וזו הייתה חוויה מורכבת מנקודת המבט שלי. יחד עם זאת, היה מאוד טוב לחזור והמרצים גיבו אותנו גם באופן אישי, ובסופו של דבר זו כן הייתה חזרה לשגרה ואני מאוד שמחה להתחיל עכשיו שנה עם כולם, שזה נפתח בצורה כמה שיותר תקינה ומנסים לחזור.

שני החוקרים רועי סלומון ורואי אדמון מבית הספר לפסיכולוגיה, היו הראשונים שלקחו את הנפגעים מהנובה והתחילו לטפל בהם בפרויקט ענק שהאוניברסיטה תומכת בו שנקרא לב בטוח. כמובן אותם פרויקטים נעשים על המפונים, הקשר בין הילדים לבין ההורים ואיך אפשר להוציא את הילדים מהטראומה בבית הספר לחינוך.

אלעד, ונסיים עם פרופסור אפרת שדמי, עם הפרויקט החדש שהיא מובילה שהוא גולת הכותרת היום ועומד לשנות את הצפון כולו.

נעים מאוד. תודה שהגעתם, זה לא מובן מאליו. אני אלעד, יושב-ראש אגודת הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטה, בוגר האוניברסיטה בפקולטה למשפטים וגם לומד תואר שני במנהל עסקים כאן באוניברסיטה. אצטרף לדבריה של מונא על החשש שהיה לנו אם יגיעו היום סטודנטים, כי אין מה לעשות, זה דבר שצף והופתעתי לטובה לראות מאות ואולי אלפים של סטודנטים היום באוניברסיטה.

אתחבר גם למה שאמר אייל, אני חושב שמה שקורה באוניברסיטה הוא דבר מדהים. אנחנו חווים כאן כור היתוך מגוון מאוד ומה שהצלחנו לעשות בשיתוף עם ההנהלה, הנשיא, הרקטורית, דיקנית הסטודנטים ודיקן ההוראה הוא שהצלחנו ללמוד ללכת יד ביד דווקא בתקופה מורכבת כזו וזה דבר שהוא לא מובן מאליו והוא סופר חשוב.

לדוגמה, אני זוכר שהיה את האירוע הנורא במג'דל שמס שנהרגו הילדים, אני חושב שבין הדברים הראשונים שאני ואייל עשינו אחרי המקרה היה לשוחח בינינו ולחשוב כיצד אנחנו מחזיקים ידיים דווקא ברגעים כאלו ועומדים כולם על מנת להנציח ולעשות ולתת לדבר הזה את הנוכחות שראויה לו.

אפילו היום, הקראנו 101 שמות של החטופים והחטופות שנמצאים 401 ימים, ואם הייתם נמצאים בדשא המרכזי הראשי ורואים איך כל הסטודנטים והסטודנטיות, לא משנה מאיזו עדה ומגזר, עומדים ומכבדים את הרגע, רואים בעיניים ובפנים של אתם הסטודנטים שזה נוגע בהם, הייתם מבינים שקורה כאן משהו אחר. אולי כדאי להביא לכאן משלחות מכל מיני מקומות בארץ על מנת שילמדו איך הדבר הזה יכול לעבוד ועובד.

כמובן שזה לא היה יכול לקרות ללא שיתוף פעולה מופתי בין כלל הגורמים בהנהלת באוניברסיטה, שכל אחד ואחת יש לו פתיחות ואין יותר מאושר ממני שמונא עומדת היום בתפקיד שהיא נמצאת. לדעתי האוניברסיטה צועדת למקומות טובים מאוד, וכפי שגור אמר, בית הספר לרפואה הוא Game changer, זה דבר שחייבים שיקרה וכמה שיותר מהר, הוא יכול להרים את האוניברסיטה ולהצמיח דורות חדשים שידעו יד ביד החל משלב הלימודים כפי שגור אומר, וקדימה ולחלחל את זה בחברה בחוץ.

לדעתי זה אחד הדברים שאפשר כן להתגאות בהם ואני מתגאה בהם כיושב-ראש האגודה, אני בטוח שכל אחד ואחת שיושב כאן מתגאה גם כן. מילואימניקים, אין מישהו שיכול להמחיש עד כמה המילואימניקים מורגשים כאן ועד כמה כולם מגויסים לדבר. שיהיה לנו באמת רק בשורות הכי טובות שאפשר.

אציג לכם את פרופסור אפרת שדמי מהחוג לסיעוד. היא מובילה את פרויקט הדגל של האוניברסיטה. בשל אמברגו על השם של מי נתן לנו את הכסף, אבל קיבלנו 10 מיליון דולר ואפרת תסביר עבור מה כי זה הולך לשנות את העיר חיפה, האוניברסיטה ואת כל צפון מדינת ישראל. אפרת, בבקשה.

תודה על ההזדמנות.

אני מתנצלת, אני מוכרחה לצאת. תודה רבה.

במקצועי אני אחות, בוגרת המחזור הראשון של החוג לסיעוד, אחיות, כאן באוניברסיטת חיפה ואני מתחברת לרוח הדברים שיעל הציגה, איך המחקר וההכשרה של הסטודנטים והסטודנטיות וגם מהדיקן שלנו, והפרויקטים המדהימים בתחום הקהילה וההשפעה הקהילתית והסביבתית והמרכז שאנו הולכים להקים ישלב בין שלושת התחומים האלו.

הוא יהיה ממוקד בפיתוח תפקידים מתקדמים לאחיות בשילוב עם מקצועות הבריאות והרווחה ועם רפואה שתקום על מנת שכבר מההתחלה נתרגל מודלים של למידה משותפת, לפתח תחומים שלמרות שאנחנו אומת הסטרטאפים בטכנולוגיה מקצועות הבריאות ובטח אחיות הם לא בתוך העשייה של התפתחות טכנולוגית למרות שהרבה מהטיפול הוא טכנולוגי ואנחנו נשים דגש גם על זה, יחד עם מחקר שישתלב בחלק מהמובילות שלדעתי מאפיינת מעט גם את האוניברסיטה שלנו.

יש לנו תחומים שהם לא בהכרח מקבלים את הזוהר והתהילה, הם לא STEM ולא מקבלים את מירב התקציבים מהות"ת, אבל הם בהשקעה שהתחילה כאן עם תורמים ופיתוח האוניברסיטה והחוגים שלנו והם מובילים אותנו.

כיום אני גם שותפה לפרויקט אירופאי שזכה במימון של 20 מיליון יורו. אנחנו הקבוצה ישראלית היחידה בתוך הפרויקט ואנחנו שתי אחיות. אנחנו מביאות לתוך הפרויקט את מה זה התחום המדעי של הסיעוד, איך אנחנו מקדמים את התפיסה של הראייה ההוליסטית שהוזכרה בהקשרים אחרים לתוך הטיפול ובגלל שאלו מקצועות הבריאות, משתמע מכך גם ההשפעה, איך הבנת המדע של מחלות כרוניות מורכבות בעידן שבו שיש אסונות מסוגים שונים, אקלים, מלחמה וכו', איך זה מתבטא בסופו של דבר בפרקטיקות על מנת לשנות את דרך הטיפול, להבנות את דרך הלימוד ומטמיעים את התפיסה הזו של ללמוד ולעבוד ביחד ולהוציא את התועלות המרביות מהזדמנויות שכאלו. זה החלום.

יש הזדמנות שנמצא כאן סגן ראש העיר והייתי רוצה לשמוע מיוסי. יש כאן אירוע בעיר חיפה, מעל 30,000 סטודנטים, יש כאן שתי אוניברסיטאות גדולות עם מעל 30,000 סטודנטים ואני יודע שאתה נמצא במספר מוקדים בחיבור בין הסטודנטים, איך העיר רואה את העולם הזה של הסטודנטים? והאם עושים דברים מיוחדים או שלא צריך לעשות כלום כי זה עובד נפלא לבד?

אני מברך את הפגישה הזו בתור יושב-ראש אגודת סטודנטים, תמיד היינו עולים לירושלים לחברי הכנסת ואף פעם לא היו מגיעים אלינו, לכן כל הכבוד שאתם כאן. זו לא סתם סיסמה כשאומרים אוניברסיטת חיפה זו משפחה. לאחר שסיימתי באוניברסיטה הייתי שנתיים יושב-ראש התאחדות הסטונדטים הארצית, ומי שהייתה הסגנית שלי אז זו נעמה לזימי, חברת הכנסת היום, וביחד בהתאחדות לימדנו את כל אגודות הסטודנטים איך פועלים.

היא גם כן מחיפה?

היא מחיפה ובמקור ממגדל העמק. אבל איך שהיא הגיעה ביום הראשון ללימודים שמתי לה את החולצה של התא שלנו ומאז היא איתנו, ובאותו מחזור איתנו היה אביחי שטרן שהיום הוא ראש עיריית קריית שמונה.

היינו במקום שבו לימדנו את כל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ איך עובדים עם סטודנטים. אני חושב שהבית הזה של אוניברסיטת חיפה, שהייתי יושב-ראש אגודת סטודנטים הראשון שישב בוועד המנהל של האוניברסיטה והאוניברסיטה פתחה את כל הוועדות לסטודנטים. יושב-הראש והצוות שלו נמצאים היום בכל הוועדות וזה מודל שהתחיל בחיפה והעתקנו אותו לכל המוסדות להשכלה גבוהה. לצערי, בקדנציה האחרונה היחסים בין האוניברסיטה לעיריית חיפה לא היו מאוד תקינים.

לא בגלל האוניברסיטה.

נכון מאוד. ייאמר לזכותו של חברי שעוד לפני שהוא נכנס לתפקיד התקיימו פגישות רבות עם גור והצוות שלו עם עיריית חיפה על מנת להדק את הקשרים, לראות איך העירייה יכולה לסייע כמובן לקמפוס ואיך הם יכולים לגדול ולהחזיר לעיר בחזרה.

ביום חמישי האחרון הייתי בקמפוס הנמל עם ראש החוג של מדעי המחשב וראש החוג של מערכות מידע והצוות שם, לראות איך אנחנו מחיים את כל האזור ומעניקים לסטודנטים פתרונות, איך אנחנו מכניסים חיים לקמפוס בשעות אחר הצהריים ואיך אנחנו מתייחסים ל-56,000 סטודנטים שלומדים היום בתשעה מוסדות להשכלה גבוהה בעיר הזו ודואגים להם לחיי חברה. יש דברים שהעירייה יכולה לעשות ויש דברים שהמוסד צריך לעשות. ברגע שנשלב כוחות ביחד, ניתן יותר מלגות, המלגות האלו יחזרו לפרויקטים בתוך העיר.

לפני חודשיים נפגשנו עם בתיה, דיקנית הסטודנטים, על מנת לראות איך אנחנו יכולים לתת היום פרקטיקום בעיר חיפה לסטודנטים. עד היום סטודנט שמסיים ללמוד ושואלים אותו "איפה הניסיון שלך?" אין לו ניסיון אחרי שלוש שנים ואנחנו כמקום שחושב על הסטודנטים שיישארו בחיפה, פתחנו את כל עיריית חיפה, את כל התאגידים של עיריית חיפה על מנת שהסטודנטים יוכלו להרוויח כסף וגם לעשות את הסטאז' שלהם באותה תקופה.

לקחנו עוד שני פרויקטים גדולים ובדרך כלל יש פרויקטים שצריך לעשות פרויקט גמר בסוף השנה השלישית. בדרך כלל לסטודנטים אין כסף לציוד של הפרויקט גמר כי זה עולה כסף רב, אין להם זמן לדברים האלו ולרוב עושים פרויקט שמציגים אותו יום למחרת ומחפשים איפה לשים אותו לכן הצענו לעשות משהו משולב ביחד. הפרויקטים יהיו פרויקטים בעיר חיפה, אנחנו ניתן מלגות לסטודנטים ונחשוב ביחד, והיופי של אוניברסיטת חיפה הוא שהיא תוכל ללוות את זה אקדמית שזה משהו שלא היה לנו עד היום כי המרצה יודע ללוות את הסטודנטים הלכה למעשה מה צריך לעשות.

כמו שאני מסתובב היום באוניברסיטה ואני יודע שהשארתי כאן דברים שאני מסתכל עליהם ויודע שזה אני השארתי, החזון שלי הוא שכל סטודנט שסיים יסתובב בעיר חיפה עוד מספר שנים עם הילדים שלו ויוכל להגיד "אבא שלכם עשה את זה כשהיה סטודנט" וכולם מרוויחים מהעניין. אני שמח שהדלתות נפתחו ויש לנו הרבה מה לעשות ביחד עם האוניברסיטה, כמובן עם ההנהלה ועם אגודת הסטודנטים שיש שם צוות מצוין וטוב. אנחנו נמשיך לעבוד ביחד.

זכיתם.

לגמרי. דיברנו על האוניברסיטה ואני רוצה לעלות בפניכם סוגיה קריטית שנוגעת אליכם ואני מבקש את עזרתם. אני הולך להגיד דברים לא פשוטים, אבל זה נתון אצלכם. מדינת ישראל היום דרך הוועדה לתכנון ותקצוב נותנת כ-3.5 מיליארד שקל לקידום המחקר בישראל. ה-3.5 מיליארד שקל האלו במדיניות שות"ת החליט עליה – מילה קשה, אבל זה מה שקורה – הפקירה את החברה הישראלית.

הרי יש מודל שלפיו מחלקים את ה-3.5 מיליארד שקל. המודל הוא על פרסומים בכתבי עת, זכייה בקרנות מחקר תחרותיות והעברת ידע. 12% הולך להעברת ידע לתעשייה ו-0% הולך להעברת ידע לחברה וכל מה ששמעתם כאן זו העברת ידע לחברה.

מה שאפרת עושה במחקר שלה בסיעוד מגיע לאחרון בתי החולים במדינת ישראל. על פי המדיניות אנחנו לא נהנים מזה אלא רק מי שמעביר ידע לתעשייה בעיקר הצבאית נהנה שזה בעיקר הטכניון שאנחנו שכנים שלו, תל אביב ואולי בן גוריון, אבל זה לא הגיוני שמתוך ה-3.5 מיליארד שקל לא יהיה אחוז של העברת ידע שאנחנו עושים כאן.

אתן דוגמה אחרת. בפקולטה לחינוך יש מחקרים מדהימים על ילדים עם בעיות קשב וריכוז ואנחנו יודעים היום איך לטפל בזה ואנחנו יודעים את זה בזכות המחקרים של אותם חוקרים שיצאו מאיתנו. איסי בתחום של גרונטולוגיה ומשפט, אנחנו מעבירים לביטוח הלאומי ידע על איך מטפלים היום בקשישים וזקנים. לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות שכספי המדינה שמגיעים לות"ת יעברו אך ורק לתוך התעשייה הצבאית – שהיא חשובה, אני לא אומר – אז מתוך 12%, 5-4% יעברו להעברת ידע לחברה.

אותו הדבר במודל ההוראה. 50% מהסטודנטים באוניברסיטת חיפה הם מאשכולות סוציו-אקונומיים 4-1, אנחנו מלמדים את הסטודנטים הכי עניים במדינת ישראל שזה לא אומר שהם לא טובים אלא הפוך, יש להם מוטיבציה אדירה להצליח. לעומת זאת, בתל אביב יש את האחוז הגבוה ביותר של אשכולות סוציו-אקונומיים 10-8. ההשקעה בסטודנט מאשכולות סוציו-אקונומיים 4-1 היא הרבה יותר גבוהה מסטודנט באשכול סוציו-אקונומי 10-8.

לא יכול להיות שבתקציבים של הות"ת יספרו סטודנט מאשכולות 4-1 כמו סטודנט מאשכולות 10-8. לצורך העניין, סטודנט מאשכולות 10-8 צריך להיות שווה 70 אגורות וסטודנט מאשכולות סוציו-אקונומיים 4-1 צריך להיות שווה 1.5 שקלים כי ההשקעה בו גבוהה יותר. לא יכול להיות שכל הסטודנטים שווים אותו הדבר וכאן אנחנו נפגעים בצורה קשה על מדיניות ות"ת שאני חושב שהיא לא נמצאת אצל הפוליטיקאים אלא זו מדיניות שעוצבה בות"ת.

אבל אני חושב שאתם כפוליטיקאים, שבוודאי רווחת החברה הישראלית עומדת לנגד עיניכם, יש לכם את היכולת לשנות את המדיניות הזו כי זה לא מתקבל על הדעת. מה שקורה שמתוך 6 מיליארד שקל שהולכים להוראה וגם למחקר, שתיים-שלוש אוניברסיטאות מקבלות כמעט את כל הכסף ואוניברסיטאות כמו שלנו למשל, אריאל. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל גם הטכניון נפגע, 30% מהסטודנטים בטכניון הם מאשכולות סוציו-אקונומיים 4-1 ואצלנו 50%. אותו הדבר באריאל וגם בעברית, כלומר זה לא עניין רק של אוניברסיטת חיפה.

כאן אתם כפוליטיקאים וכמי שיושבים בוועדות החינוך – ואני אשמח להגיע לוועדת חינוך ולהסביר את זה – לא יכול להיות שהכספים שניתנים לוועדה ותכנון ותקצוב יוקצו בצורה כזו שהיום ות"ת – וכאן אני מבקר את הרגולטור ולא את הפוליטיקאים – הפקירו את החברה הישראלית בכספים שהם מקבלים. זה דבר שאני חושב שאנחנו צריכים לנסות ולתקן. עומד להיבחר יו"ר ות"ת חדש שאני מקווה שיעשה שינוי. אני מלא הערכה על יוסי מקורי, הוא היה יו"ר ות"ת נפלא והוא זה שאישר לנו להקים את בית הספר לרפואה.

אבל אתם מבינים שאוניברסיטה שמתמודדת עם אוכלוסיית סטודנטים באשכולות 4-1 זקוקה ליותר עזרה מהמדינה על מנת להביא אותם לקו הגמר כי זה בא לידי ביטוי בכך שסטודנט כזה לא מסיים את התואר אחרי שלוש שנים אלא מסיים אחרי ארבע וחצי, ואז היתרון שלו מול זה שהתחיל לפניו - - - ואותו הדבר בחברה החרדית, אנחנו מלמדים כבר את החברה החרדית ולא יכול להיות שעל כמה מאות אלפי שקלים לא נצליח לפתוח את המכללה. חבל.

נפגשתי עם הרב הליטאי שמייצג את הזרם הליטאי בחיפה, הרב במברגר בהדר. הוא נתן לי אור ירוק שמי שנושר מהישיבה יבוא ללמוד אצלנו, ובסוף על מה אנחנו נופלים? ות"ת זה ות"ת, כתבנו מכתב ולת"ת והסברנו להם "תקשיבו, אנחנו גרעוניים" גרעוניים כי אין לי בניין, אם הייתי יכול ללמד אותם כאן הכל היה בסדר, אבל אני לא יכול ללמד כאן בגלל ההפרדה המגדרית לכן היינו צריכים לקחת בניין שצריך להפוך אותו למקום למידה שתהיה בו הפרדה בין גברים לנשים, שיהיה בו מקום שיוכלו בסוף היום ללמוד בו משנה וגמרא. יש לנו הוצאות שאנחנו לא יכולים לעמוד בהן וכאן הות"ת, מכובדי, לא קשוב. הוא לא קשוב לצרכים.

לפני 20 שנה שהייתי כשנתיים באוניברסיטה – הגעתי לפני 22 שנה – הייתה לי רעיון להקים משהו ונפגשתי עם שר האוצר בזמנו, אהוד אולמרט. ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה לעשות ככה ורוצה אחרת, להקים מרכז מחקר מסוים, שורה תחתונה לא נתן את הכסף. אבל אחד מפקידיו הבכירים שישב שם שאני לא זוכר את שמו, אמר לי משפט שנחקק במוחי ומאז לא עוזב אותי כי הבנתי איך העסק עובד, הוא אמר לי "דוקטור אלרואי, אתה יודע איך יוצרים אפליה? יוצרים תנאים שווים בין כולם" והבנתי את כל הרעיון כי כשיוצרים תנאים בין שווים בין כולם מעמיקים את האפליה.

וכאן עם המודלים האלו יצרו תנאים שווים בין כולם. כל סטודנט שווה שקל לצורך העניין, לא, סטודנט באשכולות 4-1 לא שווה שקל אלא הוא שווה יותר, וככה העמיקו את האפליה והקצאת הכספים חייבת להיות אחרת לדעתי. היה לי חשוב מאוד להגיד לכם כי אני חושב שיש בידיכם לשנות את המדיניות בתוך הות"ת כי כל פעם שהגעתי למקורי הוא אמר לי שהוא צריך לפנות לאוצר. אני לא חושב שצריך להגדיל את התקציבים אלא צריך - - -

לשנות את המדיניות.

לשנות את המודל באופן כזה שיעמיק את האפליה לטובה עבור מי שעושה עבודה חברתית חשובה למען החברה הישראלית - - בכל המגוון הרחב של החברה הישראלית. סיימתי, תודה.

אני חושב שאחרי השנה הקשה שאנחנו עוברים, צריך למצוא דרך לעזור לסטודנטים ביותר מלגות והעניין הזה הולך ואני שומע אותו מכל מקום, מכל מוסד והם לא עבדו בשנה האחרונה, אנחנו צפויים לשנה קשה הרבה יותר גם תקציבית. גם מקומות עבודה, עסקים נסגרים וכל יום אני שומע על עסקים אחרים שנסגרים ואלו העסקים שבדרך כלל מעסיקים את הסטודנטים וקרובים לכאן.

אם לא יהיו לנו מלגות נוספות לעיר חיפה ולכלל הסטודנטים במדינת ישראל, אנחנו נהיה בבעיה כי הם ינשרו. היום כשדיברתי עם אנשים הם אמרו לי "אם אני לא מוצא עבודה כאן בחיפה, עכשיו שחזרתי אחרי התקופה, אני אפסיק את הלימודים" וכאן אנחנו צריכים לשים יד כי אנחנו נכנסים לתקופה קשה מאוד כלכלית במדינת ישראל ואנחנו צריכים לשמור על הסטודנטים האלו, הם מנוע הצמיחה שלנו והם צריכים להניע את המשק ביום שאחרי. אני חושב שמי שיוצא מהאקדמיה, לא חוזר אליה כי הם כבר מתחילים את החיים ואנחנו צריכים לשמור עליהם.

אנחנו מסכמים עכשיו?

בבקשה, שלכם.

קודם כל, תודה רבה. יש 120 חברי כנסת בבניין המשוגע הזה בירושלים ויש משהו מיוחד בשנתיים האחרונות בוועדת החינוך שאני חבר בה וזה שללא קשר לקואליציה, אופוזיציה, ימין, שמאל, חרדים, דתיים, אנחנו יודעים לעבוד ביחד למרות שיש מישמש כל כך גדול ואפשר לומר את זה לזכות יוסי ואני מברך אותך על זה, חשוב שאנשים יבינו כי בסוף יושבים בחדר והתפקיד שלנו הוא לעשות טוב לילדי מדינת ישראל, הסטודנטים ולחינוך הישראלי.

זה לא משנה אם זה ערבי, יהודי, חרדי, בסוף אנחנו רוצים להוציא מוצר טוב ממערכת שלמה שהיא מסורבלת מאוד ודי בוקית שלא רוצה לזוז ימינה ושמאלה וקשה מאוד לעבוד איתה. משרד החינוך הוא גוף שמאוד קשה לעבוד איתו. בשנתיים האחרונות הצלחנו בחקיקות וגם בעבודה, גם מול החברים שלך, ות"ת וכל אלו, גם שם אפשר לעשות שינויים ויש דברים שאתה נותן לנו כמשימות ואנחנו ניקח אותם בשיא הרצינות.

אגיד מספר דברים בראיית העולם שלי. אני בן אדם שהשילוב בחברה הישראלית הוא הדגל הכי חשוב שלי. אני חושב ששילוב בין ערבים ויהודים זו אחת מהמשימות החשובות בחברה הישראלית. אני עושה את זה בעולמות שלי, אני מייצג את עולם הספורט, יושב-ראש ועדת המשנה לספורט, הגעתי מעולם הספורט, הייתי יושב ראש איגוד השחייה, ועד אולימפי, אני יודע מה זה עושה בספורט ויודע מה החשיבות של הספורט בשילוב של כל הרבדים בחברה הישראלית, אני מאוד מאמין בזה ומקדם את זה בכל כוחי וכל האמצעים שאני יכול להשקיע כי בסוף אני מבין דבר אחד, ילד שיהיה עסוק הוא ילד שיהיה בריא. בריא לחברה הישראלית.

אנחנו מקבלים נתונים ורואים מה קורה היום בחברה. אם זה בנושא ההתמכרויות לסמים ואלכוהול ודברים אחרים, ואם זה בנושא אלימות ופשע, ובסוף זה מגיע מאזורים שלילדים אין מה לעשות והם מסתובבים ובסוף מגיעים לעולמות האלו. יש לנו משימה והמשימה שלנו היא לחבר שולחנות כאלו, חסר לי רק סטודנט מוסלמי שלא נמצא בשולחן, ותוך כדי שדיברת אמרתי "בסדר, ישבו דרוזים". יש כאן נוצרייה ואני לא רואה מוסלמי אחד.

נראה לי שהם פחדו מלימור.

הם לא צריכים לפחד מאף אחד, אני שומר עליהם.

יש מישהו בדואי שנרשם ולא יכל לבוא. הוא אצלנו במלגה.

לא משנה, אין פה.

בסוף אין פה. נכון, אתה צודק.

הביקורת היא הדדית גם כלפינו, אני חושב שזו הייתה כוונתה למרות שעבדתי קשה שכולם יגיעו.

גם יוסי וגם אני ניסינו להביא את חברי הכנסת מהחברה הערבית שיגיעו לכאן. הסברתי להם את החשיבות, אבל כל אחד ילד גדול ושיעשה מה שהוא רוצה.

השכלה גבוהה לא חשובה להם.

אני חושב שאת טועה. חבל שהם לא פה כי השכלה גבוהה בסוף מושכת הכל מלמטה, זה לא חי איפשהו בענן למעלה. כשסיפרתי לך על פקיעין זה לא סתם אלא אני באמת התחברתי למשפחה הזו של גדעון וענאן, זה הייחוד של החברה הדרוזית. בעיניי זו משפחה שהיא הדוגמה הכי מדהימה שיכולה להיות ויש עוד רבות כאלו, הם לא לבד.

אנחנו לוקחים מכאן משימות והיה חשוב מאוד שיוסי נמצא כאן כדי לראות את החיבור בין המוניציפלי לאוניברסיטה עצמה, ומהדרך בה הוא הציג את זה ניתן להבין שיש עתיד טוב. ככה אני רואה את זה. אנחנו נמצאים בתקופה שאני לא יודע אם יכולה להיות תקופה גרועה יותר – אני מקווה שלא יהיה גרוע יותר – למרות שאי אפשר לדעת מה יהיה, אבל אני רוצה להגיד לכם שני משפטים על הפוליטיקה הישראלית שהיא במצב קשה מאוד. לימור יצאה מכאן אז אני יכול להגיד את זה כי אם לימור הייתה כאן לא הייתי יכול להגיד את זה.

אגיד לכם שיש כאן שני אנשים שמייצגים עולמות שונים, אבל מייצגים גם חיבור ואנחנו יודעים לעשות את זה ביחד כי בסוף הוא חושב אחרת ממני בדברים רבים, אבל כשיושבים, מדברים ורוצים להגיע לפתרונות טובים, יודעים לעשות את זה. לא הכל רע בפוליטיקה כי יש גם מקומות שאפשר לעשות חיבורים טובים למען החברה הישראלית בסוף. בשבילך נעשה את החיבור הזה כי מה שאתה מציג עכשיו אלו דברים שצריכים לעשות אותם.

בסוף אם אנחנו רוצים שחרדים ילמדו וזה חשוב, חשוב שתהיה אקדמיה לחרדים, סופר חשוב כי זה מקדם גם אותם וגם את המדינה, אז צריכים לעשות הכל על מנת שזה יקרה ואנחנו נעשה את זה. תודה שקיבלתם אותנו ובעזרת השם שיהיו לנו ימים טובים יותר, ובסוף אתם העתיד של מדינת ישראל.

כיו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט של הכנסת אנחנו נחשפים לנושאים רבים בין השאר גם ההשכלה הגבוהה שתוספת נפח רב יותר בתקופה האחרונה בכל מיני היבטים ואני חושב שהתפרצת לדלת פתוחה.

מיד עם כניסתי לתפקיד אחת הפגישות הראשונות שהיו לי היא עם פרופסור מקורי בנושא ות"ת. אני חושב שסלע המחלוקת שיש בינינו עד היום בין ות"ת לוועדה הוא עד איפה החופש האקדמי נעצר ואיפה אנחנו כנציגי ציבור צריכים לבוא ולהשפיע על מדיניות ות"ת, בין השאר בנושאים האלו ונושאים רבים נוספים. בשבועות הקרובים הוועדה תכנס דיון בנושא הזה וננסה שזה יהיה לפני סגירת התקציב.

אם תזמינו, אני אשמח.

אתם תוזמנו.

את הדברים שאמרתי לכם אמרתי גם לות"ת.

אני יודע. ומה שאני אומר לך אמרתי גם שם והכל מוקלט, הכל בסדר. זה ויכוח שהוא לא ויכוח לשם ויכוח אלא ויכוח על המהות שאנחנו חושבים כנציגי ציבור שכשיש כסף שהוא כסף מדינה, ונכון שהוא מגיע לות"ת ומחולק, וות"ת עם האוצר קובעים מדיניות בצורה כזו או אחרת, אני חושב שלנציגי הציבור יש את המילה שלהם וצריכה להיות שם מעורבות ובוודאי בהחלטות כאלו.

את מה שאתה אומר שמעתי גם באריאל ובעוד אוניברסיטאות כך שאתה לא היחיד והמסר הועבר. אנחנו ניכנס סביב הנושא הזה לפני סגירת התקציב וחוק ההסדרים שיגיע לוועדות בצורה כזו או אחרת.

אני חושב שאין כמו מראה עיניים. אנחנו שומעים ופוגשים הרבה, מגיעים אלינו לוועדה מאגודות הסטודנטים, הסטודנטים עצמם, אלו שבמילואים ואלו שלא ומכלל המגזרים, חרדים, ערבים, בדואים, דרוזים, עולים, יהודים ושאינם, ובסוף כשהוועדה מגיעה לשטח ורואה בחוש את הפסיפס הרחב שאתם מתמודדים איתו, כי הרי הוא מייצג גם אתגרים מטבע הדברים, ואני חושב שכשאוניברסיטה יודעת לא רק לחיות אחד ליד השני אלא ליצור פסיפס מסוים שבונה תמונה יפה ורחבה של חיים משותפים, כחברי וועדה ויו"ר ועדת המשנה לספורט אנחנו מגיעים לשם – היינו בטכניון ועכשיו כאן – ואנחנו רואים עם מה אתם מתמודדים.

אני חושב שבסופו של דבר ההצלחה שלכם היא ההצלחה של כולנו כחברה. האתגרים לא פשוטים ויש גם חקיקות לא פשוטות שמגיעות לפתח הוועדה וכמו שאמר סימון, אני לא יודע מה היה בוועדות הקודמות חוץ מקדנציה אחת שהייתי חבר ועדה עם רם שפע, אין לי ספק שכרגע שמתי לנגד עיניי את שיתוף הפעולה הרחב. אני אומר כל פעם, הרב עובדיה תמיד היה אומר "לפני הבחירות אתם נציגים של ש"ס ואחרי הבחירות אתם נציגים של כלל עם ישראל" ולשם אני חותר.

תשחררו את החטופים.

אנחנו שם. מי יודע עד כמה אנחנו גם פועלים ודוחפים. אני חושב שאמרתי גם בשבוע שעבר שחלק ממורשתו של הרב עובדיה יוסף היא נושא של פדיון שבויים ולשם אנחנו חותרים, זו ההוראה שקיבלנו ממועצת חכמי התורה. אנחנו אומרים את זה בכל מקום אפשרי, גם בחדרים הסגורים מול מי שצריך להגיד את זה ותמיד אפשר להגיד שאף פעם לא עשינו מספיק ותמיד יש עוד מה לעשות ואנחנו שואפים לשם.

אין ספק שכל עוד החטופים לא חזרו זו האחריות שלנו והכישלון שלנו, אף אחד לא מסתתר. הם נחטפו במשמרת שלנו והם צריכים לחזור במשמרת שלנו וכמה שיותר מהר. כל יום שהם לא חוזרים זה אות קין עלינו.

אני לא מפחד לקבל את הביקורת, סימון יודע עד כמה כשמשפחות החטופים מגיעות – בשונה מוועדות אחרות – אני נותן את הספייס והזמן גם כשיש ביקורת קשה. לפעמים ח"כים אומרים לי "מה אתה נותן להם לדבר?" ואני אומר "יש ביקורת? אתה נציג ציבור, תקבל את הביקורת ממי שאמר. מתאים לך או לא מתאים לך, זו המציאות".

אתגרים גדולים עומדים בפנינו – ודאי מול השכלה גבוהה ואני מתייחס דווקא להשכלה גבוהה – בחוקים מורכבים מאוד שעומדים בפני הוועדה, אם זה בנושא תאי הסטודנטים, התבטאות כזו או אחרת של מרצים ועד כמה בחקיקה צריך להתקדם לשם או לא להתקדם לשם. יש לי ישיבות רבות עם יו"ר ור"ה החדש וגם עם היוצא, ור"מ עם פרופסור יפעת וראמ"ה.

אין לי ספק שכל מי שמציע הצעת חוק רוצה לעשות טוב. התפקיד שלנו כוועדה הוא לנסות לחבר את כלל הקצוות, אופוזיציה וקואליציה, יהודים ושאינם ולנסות להוביל חקיקה שתעשה טוב לכולם ולא תגרום לכך שמגזר כזה או אחר ייזרק לקצוות ולשם אני חותר.

אני מודה לחבר הוועדה סימון, שבהתמדה גדולה ובשיתוף פעולה מדהים בין קואליציה לאופוזיציה ואני לא יודע אם יש ועדות נוספות עם שיתוף פעולה כזה בין קואליציה לאופוזיציה, הרי בסוף כל אחד עושה פוליטיקה ואנחנו יודעים לשים את הגבול ולשים לנגד עיניו את טובת הציבור וכשמגיעה חקיקה או דיון מנסים להיות ענייניים עד כמה שניתן ולפעמים גם לחטוף ביקורת מבית למה אנחנו מתפשרים מדי כלפי הצד השני.

אני חושב שתפקידנו כנציגי הציבור הוא לבוא אחד לקראת השני ולא לנסות לייצר קבוצות כי יש מספיק קבוצות במדינה, מספיק פערים ושסעים בין ציבור לציבור ותפקידנו הוא לחבר ולא לגרום לפערים נוספים. תודה רבה לסטודנטים, לדיקנים, לכל אחד ואחד, לך באופן אישי.

תודה. אני רוצה להתייחס לסוגיה שהעלית של החוק שעובר לפטר מרצים שמדברים בגנות או מעודדים טרור. חשוב לי להגיד לכם וחבל לי שחברת הכנסת סון הר מלך לא נמצאת כאן, אוניברסיטה היא לא מדינה. לנשיא ולרקטור האוניברסיטה אין את הכלים לבצע את החקירה, לראות מתי הוא אמר, איך הוא אמר, לתמלל, להקים כאן איזשהו בית דין משמעתי ולפטר.

חבר סגל הוא כמו אזרח ואם הוא עבר על חוק מדינת ישראל שהמשטרה תעצור אותו, תפתח תיק, תחקור ותעמיד אותו לדין אם הוא נמצא אשם. לנו אין את הכלים. פעמים רבות מסתכלים על אוניברסיטאות כמעין אוטונומיה אקס-טריטוריאלית שיכולה להתנהל. אני לא יכול לעשות את זה, אין לנו את הכלים ולכן אני חושב שמי שצריך לטפל בהתבטאויות מרצים זו המשטרה והמשטרה בלבד.

אני בעד. אם מישהו מדבר באופן קיצוני, אני חושב שזה תפקידה של משטרת ישראל ולא תפקידה של האקדמיה כי פה אנחנו חוקרים ומלמדים. אנשים יכולים לדבר בכל מקום עבודה, אנחנו לא שונים ממערכת החינוך, ממשרד הפנים ולא שונים מכל מקום ומקום. יש חוק במדינת ישראל ומי שעובר עליו, צריך להעניש אותו ולכן צריך להוריד את זה מהאקדמיה.

אני לא יכול לעשות את זה, הרקטורית לא יכולה לעשות את זה, אנחנו גם לא רוצים כי אין לנו את הכלים. בדיונים על החוק כדאי לזכור שיש גוף אכיפה במדינת ישראל וזו משטרת ישראל. תודה רבה. אנחנו מאוד מעריכים את הגעתכם לחיפה בכלל ולאוניברסיטה המיוחדת שלנו בפרט.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.