פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבת ועדה משותפת לוועדה המיוחדת לענייני צעירים
ולוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
19/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 73
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
ופרוטוקול מס' 99
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, י"ח בחשון התשפ"ה (19 בנובמבר 2024), שעה 10:38

דיון מעקב בעניין מצבם של צעירי הצפון

חברי הוועדה: נעמה לזימי – יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

סימון דוידסון
יוראי להב הרצנו

לירון סביון - רפרנטית פנים אגף תקציבים, משרד האוצר

עידן פלדמן - עוזר מחקר, אגף אסטרטגיה, משרד הכלכלה

אלי יניר - סגן רשמת האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר רשות הצעירים, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי

אסטפניה ברזיל - צוות מחקר, אגף אסטרטגיה, משרד העבודה

נופר קין - אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות

אלינה מילקין - ביטוח לאומי

רפאל סלאב - לובי 1701

בן ישראל שאול - עו"ס, צעירי קריית שמונה

אברי אסולין - מנכ"ל מצפינים

ליאת כהן רביב - יו"ר מצפינים

נעם ויזמן - צעירים ומשפחות צעירות מפונות

נבו ויזמן - צעירים ומשפחות צעירות מפונות

אלכס צ'רניכובסקי - נציגי צעירים תושבי העיר, צעירים ומשפחות צעירות מפונות

אלעד קוז'יקרו - יו"ר רשת המתנ"סים מנהל מערך הפינוי קרית שמונה

שני עטיה - מנהלת מרכז צעירים, קרית שמונה

מתניה מליק - יו"ר נוער הדמוקרטים

אוריה הראל - נוער הדמוקרטים

שי אילן - מנכ"ל שותף תוצרת הארץ

ד"ר אביבה זריהן ויצמן - ראש היחידה ללימודי שדה, החוג לעו"ס, תל חי

ד"ר איילה כהן - מרצה בחוג לעבודה סוציאלית וראש מרכז הידע, מכללת תל חי

שחר יפרח - יו"ר האגודה הסטודנטיאלית תל חי

גיליאן רייס זקס - רמ"ד קהילה, האגודה הסטודנטיאלית תל חי

שי קידר - עו"ס, סטודנטית בתל חי

יואב כהן - יו"ר ועד מושב נטועה וחבר מועצה מעלה יוסף

אלישע כודר - תושב נטועה גבול הצפון

ד"ר אורית דגני דיניסמן - פעילת ציבור, מרצה ויועצת ארגונית ועסקית

הודיה טלקר - נציגת צעירים תושבי העיר, מרכזי חוסן

מיטל כהן - אמא ממושב נטועה, מועצה אזורית מעלה יוסף

חיים גבאי - מפקח חינוך ממ"ד מחוז צפון, משרד החינוך

עינת שלו - מנהלת תחום בכיר קהילות, מנהלת שיקום הצפון

יניב פרץ - ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה

דפנה סידס-כהן – מנהלת הוועדה המיוחדת לענייני צעירים
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


דיון מעקב בעניין מצבם של צעירי הצפון

שלום, בוקר טוב לכל מי שנמצאים כאן והגיעו, אנחנו מאוד מעריכים את ההגעה שלכם לכאן מוקדם בבוקר. נפתח בזה שזו לא הוועדה הראשונה שמיכאל ואני עושים יחדיו ואנחנו מנסים לאגם את השותפות הזאת בכנסת כדי לדון בדיוני עומק חשובים ולראות איפה הנושאים הם משיקים ונוגעים לכולנו, וברגע שקיבלנו פניה לדיון עומק על מצב הצעירים בצפון, באצבע הגליל, אמרנו שנעשה את זה ביחד עם ועדת הנגב והגליל במשותף, ועם ועדה שמתמחה בכל הסוגיות הללו כדי שנגע בזה לעומק, גם באחריות המדינה על השיקום, על המצב, על האתגרים הנוכחיים.

אני אספר שהדיון הקודם שעשינו יחדיו היה דיון שסקר את כל הממצאים של לובי 1701 של הצפון, גם מתוך רצון לשמוע לא רק את הדמויות הראשיות, אלא גם את החוויה של התושבים ואת איך שהם מנתחים את המציאות שלהם תחת המלחמה, הפינוי, ובכלל הצפון, ואפשר להגיע שקיעתו במובן של השקעה וצריך לשקם במובן של השקעה ותקצוב.

מיכאל, תכף אתן לך לדבר. אני רוצה להוסיף – ואקצר – שהדיון הזה נקבע עוד לפני שראינו שהתקציב הקרוב לא משקם את השיקום האזרחי של הצפון כמו שצריך. ככה שאני חושבת שהדיון הזה גם נוגע בנקודת זמן קריטית שאנחנו צריכים לראות איך הדבר הזה – אין סיכוי שעובר תקציב מדינה בלי תקצוב מלא או לפחות ברובו של סוגיות השיקום האזרחי לצפון. וגם להזכיר לכולם שאנחנו כבר שנה אחרי המלחמה, בוודאי שיש ידע, הכשלים והמחדלים ברורים לכולנו מהמנהלת והדברים שציפו שכבר יהיו והכול, אבל אין דבר כזה שתקציב 2025 בכלל יעלה להצבעה בלי הבסיס של הבסיס של תקצוב השיקום.

להזכיר לכולם, לממשלה, למדינה, לנבחרי הציבור, לכל חברי הכנסת, ביטחון הוא גם חוסן אזרחי וחוסן לאומי והמציאות החברתית של כולנו. אומה שרוצה לשקם את עצמה, חייבת רשת ביטחון סוציאלית, חייבת להשקיע בכל המענים. אין דבר כזה שיש מרחבים שמודרים משירותים של מדינה, משירותים חיוניים, משירותים חברתיים ועוד במצב הנוכחי הדבר הזה רק העמיק.

אני אגיד את השורה התחתונה, כדי לשקם את הצפון לא צריך רק להשקיע במה שהוחרב, צריך להפוך את המקום הזה למקום שישאב אליו, זה צריך להיות הצפון שאנחנו חולמות עליו, ממש ממש ככה. זאת אומרת השקעה מרחיבה, שלא רואה רק בשיקום – משימה, אלא גם בפיתוח והצמחה. זאת הדרך היחידה – המציאות הנוכחית מחייבת אותנו – את מה שעשו בכל העולם אחרי מלחמת העולם השנייה התפיסה הייתה לחולל את מדינת הרווחה, להשקיע תקציבים כדי להצמיח ולחולל צמיחה פריון ושגשוג. זאת אומרת שאחרי משבר כאוטי הדבר הנכון הוא להשקיע משאבים עצומים יותר, גדולים יותר, כדי לייצר את אותו שגשוג שאנחנו מחכים לו, לא לסגור פלסטרים, לא רק לתקן את מה שנפגע והוחרב, אלא להסתכל על הצפון ממקום של פיתוח מלא.

אני מאמינה שאפשר לעשות את זה, אני חושבת שזאת הדרך, והמפעל הציוני על כל גווניו ומרחביו חייב שכל חבלי הארץ יהיו בו עומדים איתנים, זקופים ומשגשגים, זה הסיפור שלנו. זה הסיפור של ישראל. זה ביטחון בגבולות וביטחון חברתי. תודה, חברים, והאמת מודה לכל מי שהגיע לכאן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה נעמה, תמיד טוב לעשות עבודה משותפת.

אני מחכה לדיונים עם מיכאל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לנו הרבה כבר בקנה, עשינו ועוד נעשה, וזה חשוב מאוד בכנסת לשתף פעולה למען מטרה ראויה, ואין יותר ראויים מהצעירים של הצפון.

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לפני שאני אדבר על הצעירים בצפון, עשיתי לי מנהג קבוע עכשיו לזכור את החטופים ולהנכיח אותם ובכל יום ללבוש חולצה של חטוף אחר וקצת לספר את הסיפור שלו, זה המעט שאנחנו יכולים, שהם יהיו לנגד עינינו ועל ליבנו ושאנחנו נדע לשם מה אנחנו עושים את הדברים.

אז אני לובש חולצה של תמיר אדר. תמיר אדר הוא בן 38 מקיבוץ ניר עוז דור שלישי בקיבוץ, הנכד הבכור של יפה אדר שנחטפה גם היא ותמונותיה מוסעת על קלנועית בראש מורם אל עבר עזה פורסמו בכל כלי התקשורת בעולם כמעט. תמיר, נשוי להדס ואבא לאסף בן 8.5 ונטע בן 4.5. חקלאי ואיש חינוך, יצא בבוקר ב-7 באוקטובר להגן על הקהילה והגבול כמתנדב בכיתת כוננות, אותן כיתות שבלעדיהן האסון והקטסטרופה הייתה כפולה ומכופלת. תמיר מצא את עצמו מול מאות מחבלים ונלחם במשך שעתיים וחצי, נפצע קשה, נחטף ונרצח בהיעדר הגנה וטיפול רפואי.

במשך 90 ימים ידעה המשפחה שתמיר בחיים עד שביום ה-4 בינואר 2024 קיבלנו הודעה כי תמיר נרצח ב-7 באוקטובר. בזמן שתמיר הגן על הקיבוץ בקרב אבוד מראש, אשתו והילדים היו בממ"ד במשך שעות רבות ושרדו בנס. תמיר היה איש חינוך, עבד בקרן רמון הנפלאה של משפחת רמון שעוסקת במדעים וקידום שוויון הזדמנויות, כמדריך חברתי להעצמת מנהיגות ובמקביל היה איש של אדמה, חקלאי בנשמה ותכנן לבנות את ביתו בקיבוץ ניר עוז כבן ממשיך. משפחתו של תמיר מבקשת להביאו לאדמה שכה אהב ולסגור מעגל, תמיר ראוי לכך.

לגבי הצעירים, אין עתיד לצפון ואין עתיד לאזור פריפריאלי אם לא יגורו בו צעירים. המדד הראשי לצמיחה של קהילות זו הגירה שלילית והגירה חיובית. הנגב והגליל גם ככה סובלים מהגירה שלילית וכל יישוב נאבק לשמור על הצעירים שלו. המכה הקשה שהצפון מקבל עכשיו מעל שנה פינויים, פגיעה במרקם הקהילתי, משבר במוסדות האקדמאיים, פגיעה ברשת החברתית של הצעירים והזדמנויות התעסוקה שהולכות ופוחתות יוצר מצב שהצעירים נוטשים את הגליל והדבר הזה – נשלם עליו מחיר, לא היום אלא בעתיד.

מול זה יש קבוצות מדהימות גם של מצפינים, גם של 1701, גם של מרכזי צעירים, גם של ארגוני צעירים שונים שרוצים להישאר בצפון, רוצים לבנות את ביתם, ואז אנחנו רואים שבקושי מכרו מגרשים לצעירים בצפון השנה וכל היישובים הכפריים מתקשים לעשות מכרזים למגרשים בזול כי המנהל ורשות מקרקעי ישראל רוצים למקסם ומוכרים אדמה ב-1-1.5 מיליון שקלים. איזו עובדת סוציאלית או מורה צעיר או חייל מילואים שהשתחרר מגולני בגיל 22 יוכל לקנות מגרש בגליל? וזה עוד בתחום המגרשים, שלא נדבר על בתים ועל זמינות של בתים.

אנחנו הצבנו מספר נושאים והדיון הזה הוא דיון מעקב. כמובן נשמע את הקולות וניתן לשטח לדבר, אבל אנחנו רוצים גם תשובות מגופי ממשלה על נושאים מאוד ספציפיים שהצבנו בפניהם. אנחנו רוצים להתחיל עם עינת שלו.

ניתן ליוראי?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יוראי, אתה רוצה לפתוח? מה שאתה רוצה, לפעמים כדאי לשמוע אותם ואז להתייחס. מה שאתה רוצה, תלוי בזמן שלך.

אני פה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז בוא נשמע קצת את השטח ואת התשובות של משרדי הממשלה. ממה שאני מכיר אותך יהיו לך שאלות להפנות אליהם.

האמת שיש לי בעיקר אמירה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

קדימה, תגיד את האמירה.

קודם כול תודה לכם על שאתם מעלים לסדר-היום את הנושא החשוב הזה. אני נפגש עם צעירים מהצפון והם מסתכלים לי בלבן של העיניים ואומרים לי שאין להם כוונה לחזור לצפון וזה שובר לי את הלב. הם אומרים לי שהם לא הולכים לחזור לצפון כי הם מרגישים שאף אחד לא רואה אותם.

אם לפני ה-7 באוקטובר היו פערים גדולים בתעסוקה, בבריאות, ברווחה, ברמת החינוך, בהזדמנויות שיש לצעירים ולצעירות בצפון, אז אחרי ה-7 באוקטובר זה הולך וגדל. בשעה הזאת שאנחנו מקיימים את הדיון יש אזעקות בצפון ואני שואל את עצמי: איפה הממשלה? תסתכלו סביב השולחן הזה, אין פה נציג קואליציה אחד. אין פה אף אחד. אני שואל איפה הממשלה כי עכשיו הולכים לפרוץ את תקציב המדינה בפעם הרביעית. יש עשרות מיליונים, מאות מיליונים למען החינוך התורני, למוסדות מוכרים שאינם רשמיים, למוסדות הפטור, למנהל החינוך הדתי, לתמיכה בנושא יהדות, אין שקל אחד לתמיכה בעסקים בצפון, אין שקל אחד שהולך למיגון היישובים שהם לא פונו בצפון.

אם הממשלה לא רואה אותם, אם הממשלה לא רואה את הצעירים שאמורים לחזור וליישב את חבל הארץ הכי יפה פה שפונה פעם הראשונה בהיסטוריה, איזה מסר שולחת הממשלה לצעירים שאמורים לחזור וליישב את הצפון? לחזור ולהקים את המשפחות בצפון, אם אין עידוד תעסוקה, אם אין עידוד בחינוך, אם מפקירים אותם לגורלם?

אז אני אומר שאני לא מצליח להבין את ההתנהלות של ממשלת ישראל סביב האירוע של הצפון. לי נדמה שהממשלה הרימה ידיים וויתרה על הצפון וזו הבנה שהיא מחלחלת, היא כואבת, היא שוברת את הלב ובעיקר היא בלתי נסלחת, כי בלי הצפון אין ישראל, וזה גם המסר של 1701: בלי הצפון אין ישראל. וכרגע לא רק שמפקירים את הצפון מבחינה ביטחונית, גם מפקירים אותו מבחינה חברתית וזו הבנה שהיא שוברת את הלב.

אז אולי נשמע תשובות ממשרדי הממשלה. כמו שמיכאל אמר, וזה דיון מעקב – אני לא מכיר תוכניות ממשלתיות משמעותיות או בכלל שפונות לצעירים ואומרות להם: חיזרו לצפון אנחנו נדאג לכם לאנשי החינוך הכי טובים, לרפואה הכי טובה, לצמצום פערים בתעסוקה, להזדמנויות בתחבורה, לכל מה שדרוש כדי שתוכלו לבנות את החיים שלכם לא רק בביטחון אלא גם בהבנה שיש לכם עתיד בחבל הארץ הזה. אני אומר שוב שבלי הצפון אין ישראל, ולכן אני לא מצליח להבין את האדישות הזאת לנוכח ההפקרה של כל-כך הרבה צעירים שאמורים לחזור והודיעו שהם לא מתכוונים. לכן אני פה.

חד משמעית. אני רוצה ברשותך, מיכאל, שנעשה פינג-פונג.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

קדימה.

כן הייתי רוצה לפתוח במחקר של ד"ר אביבה זריהן וייצמן, ראש היחידה ללימודי שדה בחוג עבודה סוציאלית.

וד"ר איילה כהן.

וד"ר איילה כהן, מי שתחליטו כמובן.

אנחנו שתינו נציג. אני ד"ר אביבה זריהן ויצמן, אני ראש היחידה ללימודי שדה בחוג לעבודה סוציאלית במכללת תל חי. אני גם תושבת העיר קריית שמונה, חברת מועצת העיר קריית שמונה.

את מפונה עכשיו או לא?

מפונה, ויש לי שני צעירים שהבאתי לכאן, גם אחד בגולני.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

נשמע אותם, את כולם.

קודם כול תודה רבה לכם שאתם פה.

תודה לכם. אני רוצה להגיד לשניכם תודה. תודה לך, חברת הכנסת לזימי, שזימנת אותנו ושהרמת את הכפפה החשובה מאוד הזו, ובטח תודה לחבר הכנסת מיכאל ביטון שתמיד מצעיד את העניין החברתי והפריפריה.

אני אגיד שמיזם האבחון החברתי שעשינו נולד טרום המלחמה כחלק מהמעורבות של המכללה בקהילה וכחלק מקידום הסיעה היישומית שמובילה מכללה תל חי כמנוע בצמיחה באזור, ואני מאוד מקווה שמהר מאוד זה יהפוך להיות האוניברסיטה כמו שהובטח. זה מיזם שתוכנן עם קהילות אחרות, ובסופו של דבר בעקבות הפינוי ומצבה של קריית שמונה והפיזור המאוד גדול של העיר החלטנו להתמקד בקרית שמונה באבחון החברתי הזה.

בדצמבר-ינואר התחלנו להקים שולחן עגול ביחד עם קריית שמונה, מי שהוא יושב-ראש רשת המתנ"סים ואחראי על הפינוי בקרית שמונה, אלעד קוז'יקרו – תכף יגיע, הוא מתעכב עם החניות – היה חלק דומיננטי בשולחן הזה ביחד עם מנהלי חינוך ורווחה של קריית שמונה, ככה שזה בשיתוף פעולה. בחרנו ביחד איתם את האוכלוסיות שענייניו אותם, ושלוש אוכלוסיות למעשה היו אוכלוסיות שעניינו באותם רגעים – הורים, נוער שהלך לאיבוד בתוך התקופה הזו, וצעירים. והוועדה הזאת תתמקד בצעירים.

(הצגת מצגת)

ביולי קיימנו כנס גדול לקהילה עם התוצרים, אנחנו נציג פה רק מעט. איילה תתחיל. אם תשימו את המצגת אתם תראו שאנחנו למעשה לקחנו את זה כמנוף של שותפות ודאגנו לפרסם את הנתונים. אתם רואים את הרכבת – 64 קילומטרים - - -

אני רק רוצה להגיד שכדי שכולם ידברו ואכן גם צעירים שהבאתם ידברו, אנחנו נצטרך שגם נתכנס מהר.

נתכנס מהר. אני רק אגיד שהשלט הזה עוצב על ידי סטודנטים. רק שנבין את המרחק של כל דבר מהעיר קריית שמונה בקילומטרים זה ממש מיצג את הבידוד ואת חוסר העושר שיש עבור צעירים בעיר קריית שמונה. מאוד חשוב לנו הן כתושבים והן כמכללה שצעירים יישארו בקרית שמונה ומפה אני מעבירה את זכות הדיבור.

אולי כדאי להציב שלטים כאלה במרחב ואז אולי זה ינער קצת יותר?

אין ספק.

תדעו שבית החולים – 40 קילומטרים.

עדיף שלא תשברו את הרגל היום.

זה מנער, אני חושבת, להבין את הפערים הללו. להבין אותם בוויזואל, לא רק במספרים.

נכון. לא רק במילים שאיבדו משמעות בחיינו לצערי.

ד"ר איילה כהן, תציגי את עצמך קודם כול, יש לך תפקיד חשוב.

(הצגת מצגת)

אני מרצה במכללה האקדמית תל חי, בחוק לעבודה סוציאלית ומנהלת מרכז ידע אזורי של אשכול גליל מזרחי, שמאז תחילת המלחמה בעצם אוסף נתונים על יישובי הגליל המזרחי ומספק אותם גם למשרדי ממשלה, תקשורת ועוד.

נתמקד היום באוכלוסיית הצעירים שבעיקר אנחנו מודאגים, גם באבחון החברתי ולא רק באבחון החברתי, ולא רק באבחון החברתי, גם בסקרים שמרכז הידע עושה. אנחנו מזהים בקרב הצעירים בקרית שמונה ובכלל באשכול גליל מזרחי פחות מחשבה לחזור להתגורר ביישובי המקור שלהם בצפון. המדגם כלל כ-48 צעירים.

אביבה, צליל האזעקות מלחיץ אותי, תעשי לי טובה.

אני מתנצלת, אני מכוונת על קריית שמונה.

ואני כרמיאל, אבל סגרתי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה בסדר ששומעים פה את האזעקות כי אנחנו צריכים לשמוע את האזעקות בקרית שמונה.

ולנו זה קצת פוסט טראומטי ובטח כשאני מציגה, אז אחר כך אם אפשר לפתוח. תודה.

בעיקרון גילאי 19-25 למרות שאנחנו מגדירים צעירים עד 35. קודם כול אנחנו יכולים לומר שהצעירים עברו הרבה מאוד מקומות אבל בעיקר מרביתם מתגוררים היום 50% בדירות עצמאיות בקהילה, יש לזה משמעות והשלכה לגבי התמקמות שלהם. אז כמו שאמרתי הם גם עברו הרבה מקומות אבל הם מוקמים כרגע ואנחנו מזהים ש-40% מהצעירים הם שבעי רצון ממקום המגורים במידה רבה עד רבה מאוד, גם 50% במידה בינונית זה עדיין אומר שהאנשים כרגע ממוקמים במקום שנוח להם, וזה נתון שכמובן מאוד מעסיק אותנו.

אנחנו שאלנו לגבי מה מטריד? בעיקר חוסר הוודאות. עוד נתון שאם נוסיף אותו לתזוזה הרבה שעשו, למקום שנמצאים בו כרגע ומרגישים בו נוח ולחוסר הוודאות לגבי מה יהיה? אז כשצריך לקבל החלטה אם אני חוזר למקום שלא בטוח, מתי אני חוזר ומה יקרה? אז הנטייה כמובן היא כבר להישאר במקום ולא לבצע עוד ועוד שינויים. והשיח היום שהוא עוד יותר מבלבל, אני יכולה להגיד, לא תורם למחשבה שאני רוצה לחזור לקריית שמונה דווקא.

שביעות הרצון הכללית מהחיים 7 זה נראה ציון גבוה, אבל כשאנחנו עושים את זה בהשוואה לממוצע הארצי אנחנו מדברים על 8.1, בתחושת הביטחון 6.1, ביטחון בעתיד עוד יותר יורד וצריך לראות את זה מתקשר לקונטקסט של השיח שמתקיים כרגע על הסכמים וכדומה.

רווחה נפשית אני אולי רק אקח את הנתון של מתוח/עצוב. הרגשות השמחים, האנרגטיים, הרגועים, פחות עם ציונים גבוהים.

וזה צעירים.

זה צעירים, ואפשר לקחת את זה גם למקום של מציאות החיים שלהם העכשווית, אבל בטח בקונטקסט של מה מצפה לנו? וכשאנשים יחזרו – ואנחנו מאמינים שיחזרו לצפון – המשאבים שיידרשו להתמודד עם משך הזמן שבו צעירים מתוחים, חסרי ודאות, כעוסים וכו', אותנו – בטח אנשים מתחום בריאות הנפש, תעסוקה וכדומה – זה מאוד מטריד.

מצב הבריאות – אותו דבר, 50%. יחד עם זה, 23% קצת פחות טוב. זה כמובן יכול להיות גם קשור לכל הנתונים הקודמים שהצגנו. אני אגיד ש-40% לצעירים להרגיש פחות טוב מבחינה בריאותית זה מידע משמעותי.

אולי מתוך השקף הזה מה שמאוד בולט זה הדיסוננס הזה לדבר בשפה היותר יומיומית, הבלבול הזה בין המחוברות המאוד גבוהה לקריית שמונה, הגאווה להיות שייכים לקריית שמונה, אנחנו מכירים את זה, אבל למול 62% לגבי ארגון לחירום, אנחנו בעצם מזהים שמחד, יכול להיות שהקשר – וכמה שאנחנו דואגים למחוברות – זה משתנה מאוד משמעותי בחזרה, אבל יש חשש מאוד גדול מה יקרה בעצם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איילה ואביבה, אני רוצה שתשתדלו לסיים בתוך שתי דקות כי אחרת אנחנו לא נגיע פה לכל הדוברים.

יש לנו עוד קצת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה חייב להיות מהר.

אז אולי אני אפנה את הנוכחים, מי שמעניין ורוצה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אפשר להפיץ את הכול גם לנציגי הממשלה שיסתכלו על זה.

אנחנו מעלים את הנתונים והם בשקיפות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תנו את הנקודות הכי חשובות כדי שנאפשר לעוד דוברים להשתתף.

אנחנו נביא את הקולות העולים מצעירים. אנחנו נגיד שהצעירים דיברו על כמה תמות מרכזיות שהם תמות שמעסיקות אותם, ואני חושבת שאלו הנושאים לדיון פתוח שהם חשובים.

צרכים ומחסור בהזדמנויות בקרית שמונה, תעסוקה דלה וקושי להתפתח, מחסור במגוון של פעילויות קהילה ותרבות, דיור חסר. וכמו שאמרת: מעט מאוד מכרזים וכשיש מכרזים לא זוכים בהם בני קריית שמונה. העדיפות לבני קריית שמונה – משפחות צעירות שניגשו לארבעה מכרזים ולא מצליחים שיהיה להם דיור בקרית שמונה זה מאוד בעייתי. אז דיור חסר, לחזור או לא לחזור זו שאלה מאוד מהותית כולם מדברים קודם כול על ביטחון, על צורך בתמיכה רגשית עם החזרה.

אני פחות אדבר על קשיים בזמן הפינוי כי אני מאוד הייתי רוצה שהדיון הזה יהיה עם פנים קדימה, עם פנים שמשרדי הממשלה מסתכלים איך הם יכולים לייצר את המעטפת המדויקת ביותר והטובה ביותר לצעירי קריית שמונה כדי שירצו לגור וירצו לחזור לקריית שמונה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תשאירו את השקף הזה שילווה אותנו.

אם תחזירו לי את המצגת, אני רוצה רק לקרוא איזה 2-3 קטעים מראיונות עם צעירים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לנו פה צעירים, בואו נשמע אותם, יותר טוב. בואו ניתן לצעירים, בבקשה. אתם תחליטו מי מדבר. קצר ולעניין.

נכון. אלכס, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

קצר ולעניין. אלכס צ'רניכובסקי, כמו המשורר.

אני יכול להגיד שאני מייצג משפחה צעירה בקרית שמונה, יש לנו שלושה ילדים, אני מהנדס, אשתי מורה. אני עובד בחיפה, אין עבודה בקרית שמונה. כולם שואלים אותי אם אחרי זה אני אישאר? אני לא יודע אם אני אישאר, אין לי מה לחפש בקרית שמונה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גדלת בקרית שמונה?

גדלתי בקרית שמונה, אני מ-1992 בקרית שמונה. למה שאני אישאר? גם מה שאביבה אמרה מבחינת דיור, היו מכרזים הרבה, מה קרה? הייתה מסחרה, באו אנשים מבחוץ עם כסף, קנו שטח, עושים סיבוב ומוכרים אחרי שנה-שנתיים או שבונים. סעיף קטן אם תכניסו – זכית? מעולה, אתה מחויב לגור בנכס הזה. למה למכור אותו? למה לעשות סיבוב?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש סעיף כזה, הוא לא נאכף.

אין סעיף שאומר שאם אני זוכה עכשיו אני חייב לגור.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש סעיף, הוא לא נאכף, תאמין לי אני מכיר את זה כראש עיר. אבל גם העדיפות כמה אחוזים עדיפות לבני קריית שמונה צריך להיות גבוה מאוד.

אלכס, אתה מפונה?

כן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איפה אתה מפונה?

אנחנו מפונים לפה, לירושלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כמה ילדים יש לך?

שלושה ילדים וכלב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בני כמה הילדים?

ארבע, תשע ו-17.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איך הם מסתדרים?

בוא אני אגיד לך איך אנחנו מסתדרים, אנחנו כרגע בדירת שני חדרי שינה וסלון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שאתה שוכר?

נכון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איפה?

ליד יפו. זה היחיד שהיה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה הולך לעבודה בחיפה?

אני נוסע לעבודה בחיפה וגם יש פה סניף של העבודה אז ככה זה יוצא יותר קל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ורעייתך איך היא מסתדרת בתקופה הזאת?

היא עברה פה לבית ספר, היא עובדת פה בתור סייעת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בית ספר של מפונים?

לא, בית ספר רגיל. אנחנו בקטע הזה כן הסתדרנו. אז עכשיו השאלה למה שנחזור?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה שוקל להישאר בירושלים?

או בכל מקום אחר, איפה שיש תנאים נורמליים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז אני אשאל אותך הפוך, למה באת היום? אם ברור לך שלא תחזור אז מה אתה עושה פה?

אם אני מ-1992 בקרית שמונה, למה שאני לא אחזור?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני שואל הפוך. אני מבין את השאלה למה לחזור ומה צריך לעשות? אבל למה אתה בכל זאת אוהב את קריית שמונה?

כי אני כן רוצה להישאר שם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

למה?

אני אוהב את המקום הזה, אני גדלתי בו. זה המקום שלי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה רבה. הודיה קארין טלקר.

רק רציתי להגיד כמה דברים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן, תוסיף.

אנחנו צריכים שבאמת ידאגו לנו. למה הבת שלי, כשהיא רוצה ללכת לראות סרט אנחנו צריכים לנסוע לכרמיאל שעה נסיעה? דברים הכי פשוטים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גם בית חולים, רופא.

גם מה שאנחנו מרוויחים בהטבות מס, אני מוציא פי שניים על דלק בשביל להגיע למקום עבודה, אין עבודה בקרית שמונה. מה שיש זה רק ייצור, אין פיתוח. תביאו מהנדסים, תביאו מקומות עבודה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תביאו פרויקטים שתהיה עבודה למהנדסים.

נכון, אז אין בעיה להקים כמו שהקימו בקרית גת, כמו שאת יוקנעם הפריחו, אין בעיה לעשות אותו דבר בקרית שמונה. אתם מדברים על רכבת, אבל תביאו רכבת יעילה. היום רכבת מכרמיאל לירושלים לוקח שלוש שעות, אם אני באוטו עושה את זה בשעתיים, למה אני צריך לנסוע ברכבת?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה צודק. הדברים שאתה אומר מדויקים. תודה רבה לך, אלכסנדר. הודיה בבקשה.

שלום, אני הודיה טלקר, אני בת 25, אני מקרית שמונה. סטודנטית, מילואימניקית, מפונה, מילואימניקית כבר מעל 250 ימים. הייתי פה בנובמבר שעבר וכואב לי הלב לדעת שכלום לא השתנה. פוניתי למלון ובין המילואים ללנסות לשרוד בתואר במסלול פרקטיקה לשינוי מדיניות שנתן לי כוח להסתכל על מה שכן אפשר לשנות וזאת הסיבה שאני כאן היום, כי התקווה בלב לחזור הביתה לא הלכה הביתה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איפה את לומדת?

בתל חי עבודה סוציאלית, מסלול פרקטיקה לשינוי מדיניות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איזו שנה?

שנה ג'. כל-כך הרבה מילואים, כל-כך הרבה אתגרים מסביב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איפה את במילואים?

בצנחנים, אני סמב"צית ביחס"ם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

וואו, כל הכבוד לך.

זה למילואים אזרחיים לבוא ולדבר את מה שהמשפחה, החברים, הקהילה שלי – שמפורקת, מפוזרת ברחבי הארץ – מבקשת בלב פתוח עזרה. ונכון, יש הרבה נושאים על סדר-היום אבל יש כאן משהו שהוא ציונות 2024 ואי אפשר להתעלם ממנו יותר, מספיק.

מי שלא קם בבוקר ועשה משהו אחד, אחד, לטובת זה שנחזור הביתה ובהעלאת מודעות ובשיח ומי שעובד במשרדים ממשלתיים כדי לקדם את זה שכל הצפון יישמע, צריך לחשוב כשהוא הולך לישון מה הוא עושה ביום הבא? כי אצבע מאשימה לא תעזור לנו יותר אבל עכשיו צריך להתכנס לפעולה והפעולות צריכות לדבר על כל מיני נושאים ודברים.

ההבנה שבני המקום של קריית שמונה, גליל מזרחי, גליל מערבי, הם עוגן, אי אפשר בלעדינו, אנחנו העתיד של המקום הזה ושל המדינה הזאת והגיע הזמן לדבר בשיתוף ציבור, ביחד איתנו, לדבר את איך בונים פה שיקום של הקהילה שהתפזרה. איך מוצאים סיבות הגיוניות ולא רק רגשיות לחזור הביתה? איך הופכים את קריית שמונה לעיר מחוז שאני כבת העיר כמעט לא למדתי בתל חי כי היולי המון סטיגמות וחסמים והבנה שיש פה מוסד אקדמי מצוין שצריך לגרום שיהיו עוד סיבות הגיוניות ללמוד בו. הראשונה היא ביטחון, הבאה – תעסוקה, חינוך, דיור, הרבה דברים כדי שזו תהיה אוניברסיטת הגליל בדיוק.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

משפטי סיום, הודיה.

יש הרבה מהלכים שמגיעים מהשטח, מהאזרחים, ממכללת תל חי מהאגודה שמנסה להקים ולייצר קשר בין האנשים שמפוזרים בכל הארץ. יש מהלכים שקשורים לבריאות הנפש, מרכז משאבים שעושה עבודת קודש, תנועות צעירים שמתגייסות, ואנחנו מבקשים שידברו איתנו, אנחנו מבקשים שנתחיל לעשות ביחד. לא לדבר, לא לבדוק, לעשות ביחד לטובת הדיור, לטובת הביטחון, לטובת החינוך, התעסוקה שלנו. תנו לנו סיבה לחזור הביתה מעבר לזה שהלב כבר שם והוא מרוסק כבר תקופה ארוכה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה. דברים נוקבים ומדויקים. שי קידר, סטודנטית.

אני שי קידר, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית בתל חי שנה ג', תחת אביבה וגם איילה. אני מילואימניקית, עשיתי חצי שנה רצופה במילואים ביחידת שלדג, כמפקדת של תומכי לחימה, שם גם עשיתי שנתיים וחצי קבע.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מדהים.

ואני התפניתי משדה נחמיה, קיבוץ שמופצץ כבר מעל שנה, ואני לא מקבלת שקל כי הוא נמצא 5.5 קילומטרים מהגבול. אז אני עברתי שבע דירות השנה, הייתי צריכה לשלם על הדירה שלי בתחילת השנה ואני עדיין לא יודעת איפה אני נמצאת.

כמו שדובר פה וכל הנתונים שראינו במצגת, בסופו של דבר אני כרגע בשנה ג' מסיימת את הלימודים שלי, ועל אף שהגעתי לאזור הצפון כדי ללמוד בתל חי וראיתי את עצמי נשארת, אני לא יודעת אם יש לי למה לחזור. ואני הנתון הזה שאנחנו רואים במצגות. באמת, אין ביטחון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איפה את גרה עכשיו?

אני באמת נודדת, אני כרגע מחפשת כנראה דירה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ואת מצליחה ללמוד? את לקראת סוף התואר?

לקראת סוף התואר, שנה שלישית וזה באמת מאוד קשה ביחד עם המילואים, ביחד עם הפינוי, ביחד עם זה שאין לי יכולת כלכלית להחזיק את כל הדבר הזה ואני מרגישה שכמו שנאמר פה מקודם, לא רואים אותי. אני כבר בוועדה השנייה שמדברת על הנושא הזה וגם פעם קודמת וגם היום – אין פה שר אחד שבא להקשיב לנו. אין פה שר אחד שמתעסק בנו. כמו שלא מתעסקים באנשי הדרום, כמו שלא מתעסקים באיך אנחנו נחזור צפונה, כמו שלא מתעסקים ב-101 חטופים שנמצאים עדיין בעזה, בָּנות בְּנות גילי שנאנסות עכשיו וזה הכול אותו דבר. לא דואגים לנו האזרחים וזה מתבטא בזה.

אני נמצאת פה היום כדי להגיד את זה ולהגיד שאני לא רואה עתיד כל עוד לא דואגים לנו, ואנחנו, הדור הצעיר רוצים, אנחנו משרתים, אנחנו רוצים לחזור צפונה, אנחנו רוצים ליישב את היישובים שאנחנו כל-כך אוהבים ואת האזורים היפים כל-כך בארץ אבל אף אחד לא דואג לנו. ומדברים על יישוב לבנון או עזה אבל לא מדברים על לחזור למטולה או לקריית שמונה. איפה אנחנו חיים? מה קורה פה?

ובאמת על אף שזה כל-כך כואב, אני עדיין מגיעה לפה כי יש פה חברי כנסת שרוצים לשמוע, אבל איפה השרים? זה כל מה שמעניין אותי, איפה הם לשמוע אותי?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גם שרים שאמונים על צעירים, שבמנדט שלהם יש אגף צעירים או תקציבי צעירים והם אמורים להביא בשורה לצעירים.

נכון, ואנחנו מדברים על צעירים כשאני מעל 200 ימי מילואים משרתת, רוצה, לומדת, לומדת עבודה סוציאלית כדי להחזיר לציבור הישראלי ואף אחד לא דואג לי. למי כן דואגים? למי שלא משרת, לשם הולכים התקציבים. אז מה אני אמורה להרגיש בתור אזרחית צעירה? זאת המדינה שאני רוצה לחיות בה? זה מה שיש לי להגיד ואני מאוד מקווה שמהמקום הזה שיש פה אנשים שכן דואגים לנו, באמת שני חברי הכנסת שאני מעריכה מאוד אבל זה חייב להמשיך הלאה וזה חייב להגיע, כמו שנאמר פה, למעשים, לתקציבים, לפתרונות מעשיים, לביטחון, לרפואה. אין, לא יכול להיות שנחזור צפונה ולא יהיה לנו איפה לעבוד או מיון ללכת אליו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה על הדברים הנוקבים, שי. בן ישראל עובד סוציאלי מפונה שהוא גם צעיר ואחרי זה אנחנו ניתן לשחר יפרח ואז נשמע תשובות של משרדי הממשלה, ולסירוגין נציגי הארגונים.

אהלן, נעים מאוד, תודה רבה. זה מורכב לקחת את הכול ולקצר את זה אבל אני הבטחתי להיות ממש קצר אז אני אשתדל. אני עובד סוציאלי ובת הזוג שלי הייתה מדריכת כושר ופילאטיס. לפני שאני עובד סוציאלי במחלקה לשירותים חברתיים בקרית שמונה אני פסיכותרפיסט ילדים ונוער, הייתה לי קליניקה בקרית שמונה. שני העסקים שלנו נסגרו ב-7 באוקטובר. אני לא רואה איך אנחנו מצליחים להחזיר אותם אחרי ה-7 באוקטובר.

דיברת קודם על אלו שמתקשים לקנות בית בצפון, אז נפלה בחלקנו הזכות לקנות בית וההחזרים של המשכנתא וההלוואות עומדים על 10,000 שקלים. כשנחזור הביתה לקריית שמונה אין לנו הכנסה. אני מתבייש לצעוק את המצוקה שלנו כשיש צעירים וצעירות וזקנים וזקנות במנהרות בעזה, אבל גם הקול שלנו חשוב שיישמע. יצטרכו לקרות המון דברים.

אני קיבלתי הצעות עבודה פה בירושלים, אני לא רואה שום סיבה – מלבד האהבה לאדמה, למקום שגדלתי בו ונולדתי בו – לחזור לשם. ובעיניי מה שהכי חשוב, מעבר לתמריצים שידאגו שנחזור הביתה זה בריאות, ביטחון זה לא רק גבולות. אגב אני ברחתי מקרית שמונה עם מכנס קצר וכפכפים, אני חוזר לקריית שמונה עם תינוקת.

גם בשעה טובה וגם על הטוב יש לברך.

תודה רבה. ואם מכיש אותה נחש בקרית שמונה ויש פקקים בדרך לצפת – תנו לדמיון. תודה.

ממש. בן, תודה, ותודה שהזכרת גם את החטופים ונגיד שבסוף יש מצוקות, צריך להזכיר את הדברים אבל לא לוותר גם על הקול שלכם שהוא קול חשוב, ובסוף אנחנו רוצים פה מדינה טובה יותר. תודה על הדברים. שחר.

קודם כול נעים מאוד, קוראים לי שחר יפרח. אני יושב-ראש האגודה הסטודנטיאלית של תל חי. קודם כול אני רוצה להתחיל בבקשה קטנה – שניקח חלק בזימונים. אנחנו קוששנו כדי להגיע לפה, להבין איך אנחנו מגיעים ובסוף הצלחנו להיכנס, קודם כול תודה רבה. אני רוצה גם להתחיל ולאחל בחזרתם שלכל החטופים שיגיעו בריאים ושלמים ומי שצריך קבורה שיגיע לקבורה במהרה.

אני רוצה להתחיל ולספר שהיום בימים האלו המכללה הסטודנטיאלית התחילה ללמד באופן פרונטלי בקמפוסים חלופיים בחיפה ובתל אביב. אנחנו עושים הפנינג פתיחת שנה קצת להעלות חיוך לסטודנטים שייפגשו עם סטודנטים אחרים מתוך שנתונים א'-ד', שנים א' וב' עוד לא נפגשו עם סטודנטים ופעם הראשונה שזה קורה ואין מרגש כזה.

יצא לי לדבר עם סטודנטים אתמול בשנה א' ושאלתי אותם למה שתירשמו למכללה שפשוט מפונה ואין לנו את הקמפוס המטורף הזה בצפון, שאי אפשר להגיע אליו? ואמרו לי: שחר, אתה יודע? אנחנו כנראה נגיע לצפון, נגיע, נעלה צפונה, נגור שם שנה-שנתיים, נהנה קצת מהנחלים, מהפאבים הנחמדים שיש שם ונמשיך את החיים שלנו. מה אני מבין מהדבר הזה? שרוב הצעירים שמגיעים זה בשביל המכללה והם מגיעים והם מעבירים את הזמן ואת התואר ופשוט אין להם למה להמשיך שם.

אני רוצה לשתף בכמה נתונים של סקר שעשינו באוגוסט, על הסקר ענו כ-700 סטודנטים ויש קצת נתונים מעניינים. קודם כול מתוך 700 הסטודנטים, 75% התגוררו לפני המלחמה בגליל המזרחי, היום רק 18% מתגוררים שם. 67% מהמשיבים טוענים שהמצב התעסוקתי שלהם נפגע, זאת אומרת חל"ת, זאת אומרת פיטורים, זאת אומרת ירידה באחוזי משרה. 59% מהסטודנטים מציינים שמצבם הנפשי החמיר בעקבות המלחמה. 46% מהסטודנטים חזרו להתגורר בבית ההורים.

אני, כסטודנט בן 29 משרת מילואים – שירתי 150 ימים כלוחם גם בחיל הים ואז בהסבה לפלס"ר 205 בשריון על גבול לבנון, כמות הפצמ"רים שקיבלנו לראש שם אני לא יכול לתאר אפילו במילים – מבאס לחזור עם התיק ואמא תעשה לי כביסה. קצת מבחינת תעסוקה 26% פוטרו או התפטרו, 22% הוצאו לחל"ת, 49% לא עובדים היום בכלל.

מה יחזיר אותכם לצפון, סיימתם את התואר מה יחזיר אתכם? כמובן ש-54% דיברו על אפשרויות התעסוקה, אני לא יודע אם אנחנו מודעים לזה אבל מעצמת הפוד-טק שהתחילה להתפתח שם פשוט נטשה את המקום ולא יודעים אם היא תחזור כי די, כבר יש את ה-facilities.

אתה מדבר כבר על ההעתקה ממשית?

אני מדבר על זה שה-facilities של תל אביב פשוט הרבה יותר מושך מקרית שמונה כרגע, לצערי. ואני מאמין שלא כולם יחזרו, אולי מעט יחזרו, אבל זה לא מה שהיה. 53% מדברים פה על הטבות כלכליות משמעותיות, רכישת שטח או דירה – מה שכבר גם עלה פה – ו-27% תמימים, חמודים, מדברים פה על תחושת שליחות שזה מדהים בעיניי, ואני רגע כן רוצה טיפה לצלול על תחושת השליחות.

אנחנו באגודת הסטודנטים מה שעשינו ובשיתוף המדהימה שמצלמת, קוראים לה גילי, רמ"דית הקהילה באגודה הסטודנטיאלית, לקחה פרויקט על עצמה להכיר ולפגוש את הסטודנטים ולייצר קהילות בכל רחבי הארץ מדן ועד אילת. אם אני מסתכל פה, יש לנו מספרים, קבוצות וואטסאפ, מפגשים שהסטודנטים יוזמים בעצמם, זה מראה שיש פה רצון כלשהו להתאגד, להיות חברה וקהילה אחת גדולה, וזה מה שאנחנו עושים להכין את התשתית לחזרה צפונה.

אני רוצה להגיד שאף לא טלפון, אף לא מייל, אף לא משהו, לא קיבלנו שום פניה כי הגוף הרשמי היציג, הכי גדול של הסטודנטים שאני לא יודע אם זה רוב הצעירים אבל זה אחוז גדול מהצעירים בצפון – אנחנו פשוט לבד בדבר הזה, עובדים עם התקציבים שלנו, עובדים עם הדברים שלנו. יש לנו פה את האנשים, יש לנו פה את הרצון, יש לנו פה את הנתונים, יש לנו פה את הכול, אנחנו הארגון כנראה עם הכי הרבה גישה לצעירים האלה יותר מכולם ואנחנו עובדים כמובן גם בשיתוף פעולה עם שי מתוצרת הארץ, ואנחנו עובדים עם מצפינים וכמובן עם המכללה בשיתוף פעולה וכן יש פה רצון לאגד את הכול למשהו אחד, ויש פה את האנשים שרוצים לעשות את זה ואנחנו פשוט מרגישים לבד. אני יכול לחפור פה באמת על נתונים עוד שבע שעות.

שחר, אנחנו נצטרך משפט אחרון.

אין בעיה אני ממש לקראת סיום. עם כל הנתונים אני יכול לחפור פה עוד שבע שעות. הדבר היחיד שאני מבקש זה תשמעו אותנו, תיעזרו בנו. אם זו המכללה הטכנולוגית בשביתה על קיצוץ תקציבים של 40%. באמת, איך צעיר אמור לחזור לצפון? אני משתגע מהדבר הזה. תודה רבה ואני מקווה שבאמת נתקדם עם הדבר הזה לאנשהו.

תודה על הכול.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה, שחר, גם על המילואים, גם על המעבר מהים ליבשה, זה מהלך מדאיג אבל עשית אותו.

יש מצופים אפשר להתקדם עם זה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה אירוע נדיר.

איפה הדובר שלי? הוא שריונר, תחליפו חוויות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן. קדימה.

תודה. אנחנו נעשה פינג-פונג שגם הרשויות ידברו. כעת אנחנו נעבור לזום לעינת שלו ממנהלת שיקום הצפון, מנהלת תחום בכיר קהילות. העברנו גם הרבה שאלות. עינת, תודה שאת איתנו, אני אשמח שתתחילי בשאלות ששלנו ואולי גם בהתייחס למה שנאמר.

אני לא שמעתי את השאלות אבל אני אתייחס למה שנאמר על ידי הסטודנטים.

פרק הצעירים.

קודם כול להגיד לכם שגם אני למדתי בתל חי אז אני מזדהה עם רוב הדברים שאמרתם. אנחנו במנהלת מתארגנים היום, נפגשים עם כל הארגונים הרלוונטיים. אנחנו חושבים איך להפוך את הצפון, את קריית שמונה ואת תל חי לעוגן. גם לתעסוקה, גם ללימודים, להשכלה גבוהה, כל הדברים שאמרתם.

כן, אבל את זה כולם אמרו. את הרשויות, אני רוצה לשמוע תוכניות.

אנחנו עדיין בכתיבה של התוכניות. רק לאחרונה קיבלנו את המסגרת התקציבית שהכנסת והממשלה אישרו.

מה המסגרת התקציבית כרגע?

15 מיליארד שקלים לכל הצפון.

לכל הצפון על פני כמה שנים? ומה נכנס בתקציב 2025? כי אנחנו לא ראינו את המסגרת בתקציב 2025.

נכון, אנחנו עוד לא יודעים בדיוק כמה.

רגע עינת, אני עוצרת אותך. קודם כול אני מעריכה את עבודתכם במה שאתם מנסים לעשות בשנה כשאין שום תפקוד אבל אני כן רוצה לשים את הדברים על דיוקם. את מדברת על מסגרת תקציבית תיאורטית שעדיין שום דבר ממנה לא עבר.

נכון.

ולתקציב 2025 שום דבר עדיין לא שוריין?

נכון.

אז אין מסגרת תקציבית?

כרגע אין אבל אנחנו עובדים על זה.

אז בואו לא נדבר על 15 מיליארד שהם בחלומות.

וגם נשמח לדעת כמה מתוכם זה כסף חדש או שעוד פעם עובדים על תושבי הצפון בעיניים כמו שעושים ב-50 השנים האחרונות.

בדיוק.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

טלקר, את למדת כבר משהו. זו שאלה לדוקטורנט.

למישהו שכבר כואבת את זה שכבר פגעו בקהילה שלי לא פעם אחת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בתקציב הקודם כשהמדינה הודיעה שהיא הביאה איזה 2 מיליארד או 4 מיליארד, חצי מזה כבר היה ידוע ומתוקצב מהעבר.

בדיוק.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז את ממש על הגל בדבר הזה. אבל אולי במקום שנתנגח על כלל המצב – תראי, החלטת הממשלה על הצפון זה אירוע מחפיר כי ב-2024 לא שמו כסף גדול וב-2025 עוד לא קיבלנו תשובות ונבדוק, כפי שאמרה טלקר, כמה כסף חדש באמת. אבל את אמונה על עולם הצעירים – מה הולך להיות? מה ההשקעות? איך זה הולך לקרות? מה הבנתם שצריך לעשות? מה הרעיונות שמשלימים מציאות קיימת מאוד ספציפית? אלו תקציבים אתם הולכים להשקיע בצעירים?

או אפילו מה ביקשתם? אני רק רוצה להגיד שבתקציב 2024, מיכאל, מה שקיבלו, אחר כך בוועדת כספים קיצצו כמעט בחצי מהתקציב תוך כדי העברות תקציביות. זאת אומרת אישרו ואז קיצצו. אז אני רוצה לשאול כמה ביקשתם לתקציב 2025 ומה ענו כרגע? בואו נדבר רגע על המספרים. בסוף צריך להבין שהדיון התיאורטי הוא מספרים, כמה כסף יש? כי הכול טוב ויפה אבל אם אין כסף אין כלום, אנחנו מבינים את זה כולנו. אז אם אפשר, עינת, כמה אתם ביקשתם כמנהלת לתחום הצעירים?

אני לא יודעת את הפרטים המדויקים לתחום הצעירים. אנחנו הגשנו בקשה לתוכנית כוללת לשיקום הצפון על סך 31 מיליארד שקלים לחמש שנים. קיבלנו 15, ועכשיו אנחנו מדייקים את התוכנית ובתוכה יש את העוגנים, את התעסוקה, את התיירות, של עסקים קטנים, של חזרת התושבים הביתה.

אבל שקל מזה לא תוקצב ולא עובר לתקציב הנוכחי. עינת, תתקני אותי, אני אשמח לטעות, כי לפעמים הדיווחים הם לא מדויקים. אז הסיפור של פיקוח פרלמנטרי הוא גם לאמת את הנתונים ולהבין. האם אכן שקל עדיין לא נכנס לתקציב 2025 למנהלת הצפון?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עד שהתקציב במדינה מאושר.

הממשלה אישרה אותו.

אני לא האדם לענות על זה, מצטערת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז כרגע אין משאבים מיוחדים לצעירים?

אין משאבים נקודה.

הם גם לא יהיו. אגב, אני רוצה גם להגיד משהו, בואו גם לא נתבלבל, משאבים לצעירים יש בזה חלק – ואני מאמינה במשאבים ייעודיים – בסוף בפיתוח אזורי תעסוקה, מרכזי רפואה, חינוך, זה בסוף משאבים לצעירים. משאבים לכל הציבור הם בסוף גם אבן שואבת לצעירים. בואו גם לא נשים את הכול על עוד מרכז צעירים איפשהו שאני מאמינה בזה ואני גם לא נגד. רק נזכיר שבסוף מענים נרחבים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל דיור בר השגה לצעירים. בסוף צעיר רוצה לגור בקרית שמונה או באזור, הוא רוצה לקנות בית בפחות ממיליון שקלים ולקחת משכנתא של, לא יודע, 6,000 שקלים ולעבוד כמורה או כעובד סוציאלי. האם זה אפשרי? זו התוכנית בסוף. וקצת תרבות.

אולי משרד האוצר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל אתם אמונים גם על השנה. גם אם תקציב 2025 לא אושר, הייתם אמורים לעשות פעולות גם ב-2024. המנהלת לא צופה פני עתיד, למנהלת יש אחריות על ביצוע ב-2024.

במיוחד כשהתקציב נפתח ארבע פעמים.

אני אשמח דווקא שנשמע את האוצר. אני מאמינה שעינת מאזינה לנו, ומקסימום נחזור אליה. כי בסוף אנחנו נשאל מלא שאלות אבל אם אין כסף אז התוכניות מתוכננות אבל אני רוצה את האוצר כאן, בוא נבין. שלום, סימון, חברינו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בוא.

לירון סביון, משרד האוצר. אני כבר מבררת את כל השאלות ששאלתם כדי שניתן לנו מענה שלם. בגדול, אני חושבת שעדיף שאני אביא את התמונה המלאה, אנחנו כבר נחזיר תשובה.

לירון, אז בשביל התמונה המלאה אני רוצה כן לחדד שתשאלי כמו שצריך. כמה האוצר מתכוון לתקצב לתוכנית החומש לחמש השנים הקרובות?

15 מיליארד.

ולכן כמה הוא שם בתקציב 2025?

אז אני צריכה להחזיר תשובה מדויקת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

וכמה מזה חדש או צבוע בתוכניות רב שנתיות?

אני רוצה לא להגיד סתם.

ואני אוסיף שאלה נוספת, אנחנו יודעים שהתקציב נפתח פעם נוספת בגלל שלא עמדו ביעד גירעון ויש פריצה תקציבית נוספת אוטוטו. האם בתוכה גם תוקצב לסוף שנת 2024 התנעה של תקציבים למנהלת הצפון?

בלי קשר יש את החלטת 1786 שהקצתה 1 מיליארד שקלים לתקציבי הצפון.

שקיצצו מהם.

כן, אבל אנחנו יודעים שהתקציב הזה לא עבר במלואו לרשויות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ומה עם הביצוע של 2024? שמתם 2 מיליארד לדעתי, בערך, ככה להתחלה. מה אחוז הביצוע של הכסף הזה?

יש את החלטת ממשלה 1786 שעליה דיברתי, של 1 מיליארד שקלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ועוד מיליארד מיגון ועוד עניינים. אבל מה אחוז ביצוע ב-2024?

אני אצטרך לבדוק את זה.

אני יכולה לענות לך אם אתה רוצה. אם האוצר לא יודע, אני אענה.

אנחנו נמצאים בישיבות שבהן מוצגים לנו הכספים שכבר אושרו אבל אחוז העברת הכספים, כלומר ניצולם בפועל, לא נמצא.

האוצר יודע, הוא צריך לענות.

אתה יכול לחזור על עצמך?

כן, אני אומר שאת מדברת על מיליארדים שאושרו אבל השאלה אם הם הוקצו? אם הם הגיעו ליעדים שלהם? כי אני מבין שהם לא, כי אנחנו מדברים עם ראשי רשויות ואומרים לנו שהכסף לא מגיע. לכן אני שואל לצורך העניין מתוך הכספים שהוקצו עד עכשיו, מה הועבר בפועל לרשויות?

האם אתה מדבר על הרשויות המקומיות?

כן.

אוקיי, אז זה כסף ספציפית של פנים שם, אני אצטרך לבדוק, אני לא יודעת להגיד.

אוקיי אז אנחנו ניתן לך לבדוק, אנחנו נחזור אליך בעוד 10 דקות. הרי זה בסך הכול נתונים מספריים, אפשר להשיג אותם בתוך 10 דקות. אני רוצה לעבור רגע למשרד העבודה שהיא צריכה תכף לצאת, אסטפניה ברזיל, בבקשה.

שלום. שמי אסטפניה ברזיל, אני מצוות המחקר של אגף אסטרטגיה במשרד העבודה. קיבלתי רק אתמול את ההזמנה לוועדה הזאת אבל פשוט רציתי להגיד דבר אחד, חוץ מהדבר הקודם שאמרו פה שכבר לפני המלחמה, המצב של הצפון, בנוסף אנחנו רואים במספרים של הלמ"ס שיש ירידה משמעותית ברשות התעסוקה בוודאי, אבל אנחנו לא רואים את אותו הדבר בעלייה בשיעור האבטלה. אני מנהלת ועדת צעירים מגיל 15-24, וזה אומר שפשוט הם מחוץ לשוק העבודה, הם אפילו לא מחפשים עבודה.

חסרי מעש.

בדיוק. צריך לדאוג לזה, מה קורה עם הצעירים האלו שמתחילים את הקריירה שלהם בשוק העבודה? ואני לא מדברת פה על המילואימניקים, אנחנו מוסיפים את המילואימניקים כמו שהם עובדים בינתיים, והמספרים שאני אומרת פה זה באמת חוץ מזה, אז יש לנו פה ממש בעיה בצעירים.

את ממשרד העבודה?

כן, אני מצוות המחקר, אני לא מהתוכניות בשטח. יש לנו תוכניות בשטח גם של הצעירים, אנחנו עובדים עם זה.

את לא הכתובת אבל הציפייה שלי לשמוע ממשרד העבודה היא לא שיש בעיה, את זה אני יודע, אלא מה אתם מתכוונים לעשות בשביל לפתור את הבעיה.

לא, אנחנו ראינו בחודשים האחרונים שהם לא מחפשים עבודה, זה לא משהו שכולם יודעים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

במילים פשוטות, צעירים 18-24 שלא עושים מילואים אפילו לא מחפשים עבודה ובעצם המשמעות של זה היא אוכלוסייה בסיכון בישראל וכל שכן אחרי צבא ואחרי מילואים.

בצפון במיוחד.

אז מה הפתרון של הממשלה עבורם?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

היא לא הפתרון, היא המחקר, וטוב לדעת נתונים, אבל בסוף מה המעשים למען הדבר הזה?

יש לנו את יניב פרץ מראש אגף מעסיקים בשירות התעסוקה בזום, אנחנו רוצים רגע לעבור אליו ואז. סליחה, אני אחזור אליכם עוד מעט, אני רוצה רגע לקבל קצת תשובות להבין איפה אנחנו צריכים לעשות מיקוד. יניב, שלום, תודה שאתה איתנו. אני יודעת שעברתם קיצוץ בתקציב 2024, אבל בוא תיתן לנו קצת בשורות.

שלום וברכה. קודם כול אני מודה לוועדה, גם לך וגם לחבר הכנסת מיכאל ביטון ידידי על הוועדה הכה-חשובה הזאת לסייע לצעירים להשתלב גם בתעסוקה וגם במקורות הנוספים, דיור וכיוצא בזה. ברמה העקרונית כפי שציינת, שירות התעסוקה ככלל בתקציביו – הלא כל-כך גדולים כמו שאת יודעת שגם קוצצו לאחרונה – מסייע לאלפי צעירים להשתלב בתעסוקה, תכף נציין כמה נתונים.

מתוך סך הכול כ-48,670 דורשי עבודה פעילים שרשומים אצלנו בלשכות בצפון, כ-13,500 הם צעירים. זה אומר שהם מהווים כ-27% מסך דורשי העבודה הפעילים בצפון. יחד עם זאת, בצד ההשמות, הצעירים שסייענו להם להשתלב בתעסוקה במגוון ענפי המשק השונים, הצלחנו לסייע ללמעלה מ-40% מסך הנקלטים. הם צעירים במגוון מקצועות מגוונים כמו שציינתי.

אפשר לדעת כמה אקדמאיים?

אני יכול לתת. החלוקה היא כרגע שאין מספר רב של אקדמאיים שרשומים אצלנו, התמהיל כרגע כיום זה שבערך כ-50% מכלל דורשי העבודה שנמצאים אצלנו הם בעלי השכלה תיכונית, בעלי תואר ראשון שני ושלישי מהווים כ-35% מסך דורשי העבודה ורוב ההשמות כמובן בוצעו במקצועות הפחות אקדמאיים והפחות מתקדמים כי גם יש בעיה במקורות תעסוקה מהסוג הזה.

אפשר לדעת שכר ממוצע?

אין לי את הנתון של שכר ממוצע כרגע לצערי. אני אוכל לנסות לבחון אותו בהמשך.

חבר הכנסת מיכאל פשוט דיבר על לקחת משכנתא של מיליון שקלים, משכנתא של מיליון שקלים זה החזר של 6,000 שקלים. כדי שהבנק יאשר לך צריך נטו של 18,000 שני בני הזוג. נכון?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, אתה יכול עד 50% מההכנסה שלך למשכנתא, זה בסדר. זה 12,000 נטו כדי שתקבל 6,000 שקלים.

משכנתא מאשרים פי 3, 30% מהשכר בנטו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

50%. אבל עדיף שיקבלו משכורת גבוהה וממוצע השכר בצפון ובדרום הוא נמוך יותר מבמרכז, זאת עובדה מוחלטת.

אמא שלי עבדה 30 שנים באותו מפעל וקיבלה 2 שקלים מעל המינימום.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ואמא שלי הייתה פועלת ניקיון ולא קיבלה פנסיה.

גם אמא שלי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תאמין לי שהעוולות הן אינסופיות אבל העובדה שמפלים את רמת ההכנסה של תושבי הגליל והדרום זה דבר ידוע.

אני מסכימה עם השאלה וכמובן בסוף צריך את איכות החיים והיכולת להתפרנס, אבל כאן אנחנו מדברים אפילו על הבסיס של יציאה ממעגל התעסוקה והיפלטות ממנו בגיל מאוד צעיר וזה אסון. זה גם שנים שהן שנים חשובות לפיתוח התעסוקתי ולחיסכון – כי צריך לזכור שבסוף אלו השנים שאנחנו חוסכים בהם לזיקנה בכבוד – ובכלל מצבי הסיכון שזה מייצר.

זאת אומרת, אתה לגמרי צודק בשאלה הבסיסית האם בכלל אפשר להתפרנס ככה ולהגיע לקורת גג? אבל פה אנחנו מדברים על זה שנפלטו משוק התעסוקה והצעירים הופכים להיות חסרי מעש, זו הסללה לסיכון ולפשיעה ולמצבים שהם מצבי קצה שאנחנו מייצרים במו ידינו מתוך המציאות הנוכחית, וזה דבר מאוד מסוכן. לשירות התעסוקה ולמדינה יש פה מפתח, לא הכול זה רווחה. יש המון רבדים שהם משקמים אותנו כחברה וכאוכלוסייה ואנחנו מפקיעים אותם מהציבור.

זה הגיע גם מזה שאני מהנדס ואני עובד בחיפה כי אין מקומות של פיתוח בצפון.

נכון. אני רוצה לתת לליאת כהן רביב, מייסדת ארגון מצפינים. ליאת, תודה לך שאת פה איתנו.

תודה לכם על כינוס הוועדה, ובאמת לשלושתכם בכל הוועדות שקשורות לצפון אתם נמצאים וזה פשוט באמת מחמם את הלב.

גם הצטרף אלינו חבר הכנסת סימון דוידסון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שהוא נשמה גבוהה מאוד, ובלעדיו לא היה מגיע הספורט לפריפריה, הוא מנהיג הספורט בפריפריה ועוד כמה דברים.

כל מי שמיכאל מעיד על נשמתו, מעיד על זה. אני רגע בקונטקסט רחב יותר רוצה להזכיר לכולנו מה שנאמר פה לפרקים אבל צריך לאגד באמירה ברורה: גבול הצפון הוא האזור המוחלש ביותר נכון ל-6 באוקטובר במדדים סוציואקונומיים, תעסוקה, הכנסה, השכלה, רפואה, תחבורה, רשימה ארוכה אנחנו מנצחים מהסוף.

הסיפור של עזיבת הצעירים הייתה ונשארה הסיפור של הפריפריה, מיכאל מכיר את זה מהדרום, אנחנו מכירים את זה.

נכון.

רק שהקונטקסט של השיחה הזאת הוא שונה כי המלחמה הזאת לקחה אותנו 50 שנים לאחור. אנחנו עומדים היום מול אתגר שאם המשרדים הממשלתיים לא יבינו שיש לו עדיפות לאומית ממשית אנחנו נהיה בעיה מאוד גדולה.

רק לסבר את האוזן שלכם, ב-2006 אחרי מלחמת לבנון השנייה, היינו בשיא בפריפריה הצפונית של עזיבה של 70% מהצעירים, היינו המומים. היום אנחנו מדברים על צעירים וכשאני אומרת צעירים – אגב קריית שמונה היא מקרה בוחן, אני ממטולה באופן אישי – אנחנו מדברים על צעירים מחניתה למג'דל, 9 או 15 קילומטרים פנימה, 136 קילומטרים אורך, אנחנו מדברים על כ-50,000-60,000 צעירים, אוקיי? זה חשוב הדבר הזה. 90% מהם, בסקרים האחרונים שאנחנו עושים – אנחנו עושים סקרים שמעבר לקריית שמונה, הם יותר אזוריים – מספרים לנו שהם עזבו. וכשהם אומרים עזבו אלו צעירים שהכו שורשים אמיתיים בגוש דן בחסות המדינה או נוטים לעזוב.

כל מי שנשאר ימצא את עצמו נאבק מול עמיתיו באות וגיל שאומרים להם: בחייאת, תשחררו, אין לכם למה לחזור פה. ולראשונה בהיסטוריה של ההתיישבות – וזה אלמנט מכריע שחשוב להבין אותו – ההורים של הצעירים אומרים להם את אותו הדבר: שחררו, אין לכם לאן לחזור. הנה קיבלת 14 חודשים עכשיו בגוש דן, מחנה אימונים, יש לך כבר שורשים – תישאר איתם שם.

ליאת, ההורים עצמם עוזבים. זה מצב נדיר שבן אדם בגיל מעל 50-60 מחליט להכות שורשים במקום אחר, זה מצב שאנחנו לא רגילים אליו.

סוג של בעל כורחו.

זה נכון, חברת הכנסת לזימי, תביני אבל. ההורים האלה יש להם משכנתא שקושרת אותם לצפון ולכן ביום שאתם תסגרו את הברז אז יהיו פקקים צפונה של כל האנשים שלא יכולים להרשות לעצמם אחרת בגלל הפתיח שלי של האזור המוחלש ביותר במדינת ישראל. הילדים שלהם, לעומת זאת, לא יחזרו והם גם לא ישמרו להם מקום באוטו מאחורה, גם כי אין, כי הציוד – הם הלכו עם שקית חוזרים עם משאית, וגם כי הילדים באמת לא יעלו מעצמם וההורים גם יסגרו מהר את הדלת שהם לא יעלו, וזה האירוע. ועכשיו אם הוועדה הזאת רוצה הישג אחד ממשי, חבר הכנסת ביטון, זה שב-15 מיליארד שיושבים היום במנהלת תנופה.

לא יושבים.

יושבים בענן.

שעתידים לשבת – אנחנו נעשה מעגל ונרקוד בגשם – יש כרגע ששה סעיפים מימושיים. היא ציינה אותם קצת, הנציגה שהייתה. אין סעיף שאומר צעירים. עכשיו, במציאות שבה 17% מהאוכלוסייה של האזור שהיא 100% מהעתיד שלו, 90% ממנה הודיע שהוא איננו, אי אפשר שלא יהיה סעיף. אז אם אתם מחפשים משהו פרקטי זה מה שאתם רוצים.

קודם כול נגיד לך שנכניס את זה לסיכום הוועדה. נבקש שבמנהלת צפון יהיה סעיף מיוחד שמתייחס לצעירים ולהחזרתם. אבל אני כן חוזרת שבסוף זה מתכתב גם עם יתר המענים.

אני מסכימה איתך, יש בחינוך וכו', אבל זאת הבעיה כי זה תמיד בחינוך ובזה ובזה.

אבל את צודקת, צריך לייחד לזה, כי בסוף מדד הוא מדד. האם צעירים חזרו? האם צעירים מהגרים שם? את צודקת.

תראי, לי יש שתי בנות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

האסטרטגיה צריכה להיות צעירים, הכלים והפעולות – דיור בר השגה, קהילות צעירות, תרבות, תעסוקה, יזמות, מענקים לעסקים קטנים.

מה יפה פה? שהצעירים עצמם, 120 מהם – ויש פה כמה חבר'ה שהיו בתוך הכינוס הזה – התכנסנו ועזרו לממשלה, אמרו בואו. עכשיו הייתה נציגה של תנופה שלא ידעה לענות לך, 14 חודשים לתוך האירוע: אנחנו עוד כותבים את התוכניות. בא לי לבכות אני אומרת לך, הייתי צריכה למלא את כוס המים מחדש.

אל תכתבו תוכניות כפרה עליכם, לא צריך, יש תוכניות בשטח, יש אנשים בשטח, אנחנו כבר לא בשנות ה-70, ה-80 וה-90 שהיה צריך להציל אותנו את תושבי הצפון. גידלנו אנשים עם עמוד שדרה מטיטניום שיש לנו אמירה ויש לנו גם ארבעה תארים שניים, יושבים פה אנשים כאלה. תראי את הגברת הצעירה המדהימה הזאת, יש לנו סוללה של כאלה, סוללה. כתבנו תוכניות – קחו אותם.

וגם יש מלא החלטות ממשלה ישנות, רק להגיד, החלטות חשובות שהיו לזוהר הצפון, פיתוח הצפון, אנחנו זוכרים את כל ההחלטות.

בשמות אנחנו מצוינים. הקריאייטיב עובד חזק על הישראבלוף.

ממש ככה.

אני רוצה להגיד לך שהבנות שלי שתיהן, תומר ודורון, 22 ו-20, 180 ימי מילואים, חיילת סדיר במג"ב מזרח ירושלים, גרות במטולה. הן ראו כמו כולכם את תוכנית כיבוש הגליל. מה אני כאמא שלהן אמורה לומר להן למה הן צריכות לחזור ליישב את מטולה? עכשיו, אני יודעת למה, אני יודעת שזו משימה לאומית. ממשלת ישראל הבינה שזו משימה לאומית? ממשלת ישראל הבינה שאי אפשר לרוקן צעירים מכל יישובי הגדר שיושבים שם כי היישובים יזדקנו ולא יהיה מי שיחזיק את הדלת של הממ"ד? וראינו מה קורה כשלא מחזיקים את הדלת של הממ"ד – אנשים לא טובים נכנסים פנימה.

אז ממשלת ישראל צריכה להתאפס על עצמה, להבין שזו הדלת הארוכה ביותר שיש לנו, שאין לנו שום אפשרות להרשות לעצמנו שהיא תהיה חלשה, ואי אפשר לסמוך רק על אלו שיש להם משכנתא ויחזרו כי אין להם ברירה שיהיו אלו שיחזיקו את הדלת, כי אין להם כוח, הם גמורים. אנחנו צריכים את הודיה, אנחנו צריכים את דורון ותומר, אנחנו צריכים את הילדים של אברי, ואנחנו צריכים את החבר'ה הצעירים האלו, את אלכס, שמדברים פה. להם יש עדיין כוח, הם מנועי הצמיחה, הם אלו שילדו ילדים כדי להכניס למערכות החינוך, כי אם ייסגרו מערכות החינוך זה המסמר הראשון בארון הקבורה של קו העימות.

אין קו עימות? יש קו עימות חדש, איפה? בראש פינה, ואז שם יש לך את אותם אתגרים ובתוך 30 שנים יש לך את אותו סיפור. כמה גבוה אפשר לבנות בתל אביב? צריך את הפריפריה. ב-2048 אנחנו מכפילים תושבים, איפה תשימו אותם? אז תתעוררו, ממשלת ישראל צריכה להתעורר. התוכנית של ה-15 מיליארד צריכה צעירים לא בגלל שצריך להחזיר אותם כי נגמרה המלחמה, אלא בגלל 2048.

ארוך טווח.

לחלוטין.

מדינה שרואה קדימה.

אמירה אחרונה, ברשותכם. שלא תטעו, אם בסבב הזה האסוני, הקולוסאלי, הדרמטי, המאתגר, שהיה לנו, לא נחליט ונחזק במודע ובמכוון את הברזלים של המערכת הצפונית – זה כבר לא יקרה, לא נעים לי להגיד לכם זה כבר לא יקרה. אם האסון הזה לא יביא צמיחה – שום דבר לא יביא. אנחנו נחזור להיות יישוב ספר, נקבל טפטופים מדי פעם, תודה רבה, נגמר האירוע.

ליאת, את הדברים שלך צריך להשמיע בוקר וערב עד שמשהו יקרה. כל מילה ברזל, אני מודה לך.

מודה לכם.

ממש. האוצר, יש לנו תשובות?

אני רק אגיד שהדברים טרם הוגדרו. אנחנו בשיח עם השר אלקין ומנהלת תנופה לצפון וכמובן נעדכן ככל.

תראי, לירון, את עובדת ציבור, בסוף אני פונה אלייך, אני לא תוקפת אותך. אני רוצה להגיד לך – זה אפילו לא הגון שאנחנו פונים אל הרשות באיזו טרוניה – בסוף זה סיפור, סדרי עדיפויות, סיפור פוליטי. באמת אני רואה את כל הממשלה מסתגרת שעות על חוק מעונות אבל לא על תקציב לשיקום הצפון זאת חרפה.

אני רוצה להגיד שגם לא יכול להיות שמגישים תקציב מקצועי בלי תקצוב כלשהו, אני לא יכולה להבין את זה. אני אומרת, בתוך סדרי העדיפויות הייתם אומרים: שמנו את 2 המיליארד, זה פחות מחלוקה של 15 לחמש שנים, אבל לא שמתם כלום. אז לצד הביקורת שיש לי גם על אגף תקציבים ועל הדרך שבה הוא מורח החלטות ממשלה – וקטנה היריעה כמה אני מבקרת את זה – בסוף יש גם דרג פוליטי שבאמת איבד את סדרי העדיפויות בצורה מטורפת אפילו באופן סמלי. אפילו הייתם אומרים לי: התחלנו עם מיליארד ונמשיך תוך כדי השנה עם עוד 1.5 מיליארד –, אני לא מבינה באיזו תעוזה ממשלה הצביעה על תקציב בלי שום תקצוב. אני לא מבינה באמת – מה שנקרא אצלנו חשומה – אני לא יודעת מאיפה, איבדו אותה לגמרי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

'חשומה' זו בושה. אבל הכוונה שנעלמה הבושה.

מה זה נעלמה? אין אותה.

יכול להיות שלמול התשובות האלו צריך להכיר במציאות שהממשלה הזאת החליטה.

אין לי בעיה להכיר במציאות, אפילו למראית עין. אני לא מבינה איך אין להם - - -. באמת.

אבל אני חושב שלפעמים צריך להסתכל על המציאות כהווייתה. הממשלה אומרת לתושבי הצפון: ויתרנו עליכם, אין לנו כוונה שתחזרו הביתה, אין לנו רצון שתחזרו הביתה. במקום ליישב את מטולה, קריית שמונה, את חניתה, אנחנו מתכוונים ליישב את עזה ואולי את דרום לבנון. אני לא יודע, זאת האמירה.

אני חייב שניה להגיב, אני יושב פה רותח. אני צעיר שגר בצפון, יותר נכון מפונה מהצפון ואני מבין שלאף אחד בממשלה הזאת, אף אחד במדינה הזאת לא מעניין.

הממשלה הצביעה על התקציב הזה.

אני מבין שהצביעו על התקציב אבל איפה הוא? אני יושב פה ושומע את האוצר והאוצר אומר לי: שמע, אנחנו לא תקצבנו אותכם עדיין. אז למה מחכים? אנחנו כבר בנובמבר. ה-7 באוקטובר היה ממזמן אם אתם זוכרים, היה ממש מזמן, אנחנו כבר בנובמבר, הספקתי לחגוג שני ימי הולדת במלחמה הזאת, ואנחנו עדיין לא מדברים פה על תקציב. למה יש לי פה סטודנטים שמפונים?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תדע לך שזה זועק.

מיכאל, אני מתנצל, אני אשמח לסיים את הדברים, אני רשמתי פה כמה דברים. מעצבן אותי שאין פה תוכנית מגירה. אין פה תוכניות מגירה איך לי, כאגודת סטודנטים יש תוכניות מגירה מה קורה אם חוזרים צפונה ואיך אני מנתב את התקציב שלי מחדש? מכעיס אותי שהדברים האלו עדיין לא סגורים. אנחנו בנובמבר, בנובמבר. יש שר חדש, השר אלקין, יש כסף לשרים, יש כסף להכול, למה אין כסף לנו, לצעירים? למה? זה מעצבן אותי שאנחנו לא מעורבים.

אני איש שטח, אני עובד ונושם את האנשים בשטח, אני, אני, רוב מי שיושב פה כנראה לא עושה את זה. אני מייצג את האנשים, אני מדבר בשמם כרגע. יש לי סטודנטים שמפחדים לעלות לקצרין ללמוד, האם מישהו עוזר להם בתחבורה ציבורית? לא, הם יצטרכו לעצור עם הרכב בצד. האם יש מיגוניות בדרך? – לא, הם יצטרכו לשכב על הרצפה. למה אף אחד לא מקשיב לנו? למה אף אחד לא נעזר בנו? הנה, זה סטודנט בשם תלם שהוא מפונה מהמעונות במכללה ועדיין לא מקבל את הכסף, הוא לא נחשב מפונה בכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שחר, תודה. הזעקה שלך היא אמיתית והיא נוקבת ואתה תדע דבר אחד, שכשממשלה רוצה להיות מסודרת, היא עובדת מסודר.

ברור, רואים את חוק ההשתמטות וחוק המעונות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

רגע, תן לי להשלים את המשפט. לא רק מעונות. במנהלת תקומה בתוך חודש החלטה, בתוך שלושה חודשים החלטת ממשלה, בתוך חצי שנה כסף עובד בשטח.

אז איפה זה לצפון?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

רגע, תן לי להשלים את הדברים. אל תפריע לי באמצע.

זה בוער בי. אני שותק עד שאתה מסיים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בדרום בתוך חודש החלטת ממשלה, בתוך שלושה חודשים מפורטת, בתוך חצי שנה כסף לביצוע בדרום. שנה כבר מנהלת תקומה עובדת, כבר בונה יישובים, קרוואנים. בצפון ארבעה פרויקטורים, מריבת אגו בין משרדי ממשלה מי יוביל? עברה שנה, עברה יותר משנה ואז נתנו נזיד עדשים, 2 מיליארד, מתוכו מיליארד חדש, והמיליארד החדש בתת ביצוע, עוד נגלה כמה בוצע ממנו, לא 100%. אמרו סיסמאות: קחו כסף. והכסף לא בוצע.

עכשיו, המבחן של הממשלה זה איך ייראה תקציב 2025, מעבר לעצבים ולכעס שזה אמיתי פה. ומישהו אמר שאת הצפון החליטו להזניח? הוא צודק. אנחנו אף פעם לא אוהבים לעשות השוואות בין הדרום לצפון כי שני האזורים האלו מוזנחים, אבל ממשלה קיבלה החלטות גדולות על הדרום, עיר הבה"דים, קריית המודיעין, קריית התקשוב. קיבלנו כמה החלטות גדולות וביצענו, בית חולים חדש בבאר שבע עם בג"ץ שעשינו.

אתה בודק את הצפון אילו החלטות גדולות ממשלה עשתה? איזה ביצוע גדול? אני אומר לך שזו החלטה מודעת. עכשיו, מי נפגע יותר? הדרום או הצפון? נכון, הדרום חטף את המכה הכי קשה ביום הראשון ועם הרוגים ויש לנו קורבנות ושילמנו מחיר, אבל הצלחנו להחזיר את רוב הדרום לפעילות כלכלית. שנה אין כלום בצפון. מפעלים בורחים מקו הגבול, עסקים מתניידים לחיפה, הם עוזבים את חניתה, את אדמית, את שתולה. יקב אביבים נשרף. אלפי מקומות עבודה נעלמים. אתה בא לממשלה ואומר: מי המנהיג של הצפון? ואתה לא פוגש מנהיגות. אז הזעקה שלך היא נכונה ואנחנו נטפל בזה.

אנחנו ניתן לסימון, חבר הכנסת, ואז ליואב כהן, יושב-ראש מושב נטועה. חבר'ה, מי שכבר דיבר, זה לא יפה כי יש אחרים שלא דיברו, אז לא להפריע ולתת להם גם. בבקשה.

תודה רבה אדוני. קודם כול אני מברך אתכם, הדיון הזה הוא סופר חשוב וזה לא הדיון הראשון והוא גם לא יהיה האחרון, לצערי. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל בבניין הזה, בבית המשוגעים הזה עכשיו, בוועדת כספים דנים על נושא של פיצויים לעסקים בצפון, ששום דבר לא סגור, שום דבר לא התקדם, כסף לא עובר. בעלי העסקים באמת כבר לא יכולים יותר למשוך אפילו חודש אחד, חודש אחד יותר הם לא יכולים למשוך. והדברים לא נסגרים והדברים לא מתקדמים.

יושבים פה מהאוצר שאין לי טענות מהפקידות עצמה ומהאנשים, אנשים שבאמת רוצים לעשות טוב אבל בסוף אתם צריכים להבין כולם שהבניין הזה הוא בניין פוליטי, ואם זה היה חשוב מאוד לקואליציה לקדם את כל הנושא שאנחנו מדברים עליו בשולחן הזה ובשולחנות אחרים במשך היום הזה, זה היה קורה. אבל זה לא קורה כי יש דברים אחרים שמעניינים את הפוליטיקה הישראלית היום ואת הקואליציה שמנהלת את המדינה.

זה כואב לי קודם כול כאזרח, כי חבל הצפון, חוץ מזה שהוא החבל היפה ביותר במדינת ישראל, יש בו חשיבות אסטרטגית בלתי רגילה, ואם אנחנו נאבד את האנשים ואנשים לא יחזרו לבתים שלהם – ואנחנו שומעים את המספרים ואת הסטטיסטיקות ואת הסקרים שהגברת ציינה. אם אנחנו לא נעשה תוכנית, אדוני, מיכאל, ארוכת טווח – תוכנית לא יכולה להיות פלסטר, צריכה להיות תוכנית ארוכת טווח כדי לראות מה יהיה פה בעוד 10 ו-15 שנים בגבול הצפון. ואנחנו צריכים לדרוש את זה גם מהשר החדש, אני לא יודע איך קוראים למשרד הזה, אני לא יודע מה התפקיד שלו בינתיים. אף אחד לא יודע ואף אחד לא יודע מה הולך לקרות שם אבל התפקיד של השר הזה אמור להיות תוכנית ארוכת טווח לצפון, ואנחנו צריכים לדרוש את זה ולראות את זה ולעשות דיון על הנושא הזה כדי לראות שהדברים קורים.

לכן חוץ מלהגיד לכם ולך, עם כל הכאב שאתה מוציא מהנשמה שלך, שאנחנו חברי אופוזיציה, אנחנו יכולים לעשות עוד דיון ועוד דיון ואני מקיים דיון אצלי היום על דברים שמאוד חשובים לילדים שלנו, כל הנושא של החינוך הבלתי פורמלי, כל הנושא של הפעילות אחר הצהריים, הילדים האלו אבודים, אבודים. וכל מי שמנהל ומארגן את הפעילות הזאת אבוד, גם כספית וגם אין אנשים שבכלל רוצים ויכולים לעבוד. אנחנו פשוט הפקרנו את ילדי הצפון, הפקרנו אותם וזה נורא להגיד את זה אבל זה המצב, וצריכים להסתכל במראה ולהגיד שזה מה שנמצא היום על השולחן, וצריכים להתעורר ומהר. אין זמן, אין זמן. תודה.

תודה, סימון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יואב.

בוקר טוב. תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל, אחד האנשים היותר מוערכים בעיניי בפוליטיקה הישראלית, מורי ורבי אני יכול להגיד את זה. איש חברתי משכמו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הזמן שלך נגמר.

הוא לא ייגמר כל-כך מהר, יש דברים חשובים שאני רוצה להגיד.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אין לנו זמן עכשיו יואב, ישר ולעניין.

אני כל-כך התחברתי למה שאמר חבר הכנסת סימון. אמרתם מקודם שהחליטו להפקיר את הצפון. לא החליטו – ממשיכים. אף פעם לא טיפלו בצפון. ודיברו פה דברים כל-כך נכונים וכואבים ויש פה ייצוג ממש לתפארת של הגליל המזרחי, אבל אני היחיד פה מהגליל המערבי, אני ואלישע שזה צעיר שהבאתי מירושלים למטולה לבנות בית ולהקים התיישבות בגליל.

יש בעיה שהרבה יותר מורכבת, יש לנו בעיה עם מה שסימון מקודם ציין וזה שאף אחד לא מסתכל על הילדים שלנו. יש בעיה מאוד קשה שגם הם לא יודעים לצעוק את זה, איך הם יצעקו? כשאני הייתי ילד, בתור ילד שגדלתי בנטועה, כשהיו לנו ימי לחימה היינו נכנסים למקלטים מידי פעם היו לוקחים אותנו לימי הפוגה, היום אף אחד לא מסתכל על הילדים שלנו, אף אחד לא לוקח אותם לימי הפוגה. אף אחד לא שואל איך הם מרגישים, הילדים שלנו בחופש מסוף שנה שעברה, הם לא חזרו למסגרת. הם מנסים ללמוד קצת בזום, יש מידי פעם לימודים, בקפסולות, במקלט, כי יש מקלט אחד בבית הספר.

אני החזרתי את המשפחה שלי מפינוי, הם היו מפונים חודש וחצי-חודשיים, החזרתי אותם לצפון מהסיבה שחשבתי שהכי נכון זה שאנחנו לא בורחים מהבית שלנו. הם יבינו את המסר שאנחנו נשארים בבית. אם היו לי הסעות לבית הספר מהמושב שלי הם היו חוזרים הביתה. אנחנו לא עוזבים את הבית, אנחנו נשארים בבית. אף אחד לא יוציא אותנו מהבית.

איפה אתה גר?

מושב נטועה. מהקבוצה של היישובים שנקראים צמודי הגדר. אני עשיתי 250 ימי מילואים וזה בטל בשישים. יש לנו חיילים שנהרגים בכל יום שם, אנחנו כלום, הם מגש הכסף שלנו. אנחנו חייבים להיות ראויים להם, אבל ההתיישבות הזאת חשובה מאוד וכולנו מבוגרים וכולנו יודעים לזעוק ויש פה נציגויות נרחבות מאוד, יש פה את לובי 1701 שאני גם חלק ממנו, חבר'ה מצוינים, נפלאים. יש פה את הגברת מקרית שמונה שאשתי כל הזמן משמיעה לי את הנאומים שלה.

מטולה, לדייק.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל בעלך הוא מקרית שמונה. יש לך יסודות בקרית שמונה.

עכשיו אתם גומרים לי את הזמן. אבל הנקודה היא שיש פה בעיה שאנחנו לא רואים את הילדים שלנו, זה מגיל 0 לגיל 18. אלו ילדים שלא עושים כלום. סטודנטים יודעים איך למצוא את עצמם, יודעים לחפש לעצמם אפיקים חדשים, יודעים להפעיל את עצמם. יש לנו ילדים שאף אחד לא שואל עליהם, הם פשוט נעלם בתוך המשוואה הזאת וזה אסון. לי יש 11 ילדים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

השם ישמור אותם.

בעזרת השם, של כל עם ישראל. באמת, זה מטורף עם אילו התמודדויות אנחנו צריכים להתמודד. אנחנו מקבלים מענקים, נכון, המדינה עוזרת לנו, אבל אנחנו לא צריכים לבזבז את הכול על טיפול רגשי ונפשי לילדים שלנו. עכשיו, זה לא מספיק לכולם, כי טיפול כזה עולה 300 שקלים לשעה, אז אנחנו צריכים לעשות כמו חדר מיון – את הדחופים ביותר. את השאר אנחנו נדחה. אז קודם כול נטפל בדחופים ואחרי זה נטפל בשאר.

זה גם לא נותן את כל המענה. טיפול רגשי זה לא קוסמות. יש משבר קשה.

אני יודע, זה תהליך.

אבל אתה צודק.

אני יודע אבל אף אחד לא נוגע בזה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

משפטי סיום, יואב.

אני גם רוצה להגיד שבזמן שחזרתי לצפון אני שכרתי בית ביישובים שהם לא מפונים כי זה היה הכי קרוב לבית שלנו והמסר שלי פה הוא מאוד חשוב, אתם חייבים להבין שיש התיישבות. מקודם דיברה על זה הגברת הצעירה מאחד הקיבוצים ליד קריית שמונה, יש התיישבות שלמה שהיא לא מפונה אבל היא לא עובדת, היא פגועה כלכלית בצורה נוראית.

מיכאל, עסקים שם פשוט אנשים לקחו הלוואות לבנות צימרים, אנשים לקחו הלוואות לפתוח בתי קפה ומסעדות וכל מיני עסקים קטנים ואף אחד לא מתקצב אותם ולא מפצה אותם. הם על סף פשיטת רגל. אתה צריך להבין שזה הגיע למצב שאנשים חושבים על מחשבות אובדניות ואף אחד לא שואל אותם, אף אחד לא מגיע, אף אחד לא שואל: מה צריך? איך אנחנו יכולים לעזור. אתה יודע? לתת להם תחושה שלמישהו אכפת מהם. זה לא קורה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ויש לך רשות לעסקים קטנים ומשרד הכלכלה שהיה אמור ללוות כל עסק.

איפה הם, מיכאל? היה אמור. אתם מדברים פה על הממשלה ונכון שאני ימני, לצערכם אבל אני גם מצביע בגלל מיכאל ביטון אני תומך בצד היותר בכחול לבן, אבל הנקודה היא פה אחרת, שאתם באים ואומרים כמה הממשלה הזאת לא עושה, אז מה עושים? בואו, תגידו לנו מה אנחנו, פתרון הקצה, יכולים לעשות? יש לי אפוד ונשק, אני אצא להילחם, תגידו לי. מה אנחנו יכולים לעשות ריבונו של עולם? מה אנחנו צריכים לעשות בשביל שלא יתפרקו המשפחות שלנו? שלא תתפרק ההתיישבות שלנו. אתם לא רואים את האנשים, תבואו ותראו אותנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה.

זו מלחמה קיומית.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה רבה, יואב.

תודה על הקול שלך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ויואב לא רק זה, הוא הולך לכיתת כוננות, מנהיג את הקהילה שלו, מנסה למצוא פתרונות אבל לבד אתה לא יכול ויש לנו עוד קו תפר שלם של מושבים שהגדירו ארבע קילומטרים או חמישה או ששה, והם הששה והשבעה והם בכלל שוממים והמועצות שלהם בקושי מתפקדות.

לא בקושי, הן לא מתפקדות בכלל, מיכאל.

ואנחנו אחרי שנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שי אילן, מנכ"ל תוצרת הארץ. עמותה חשובה מאוד.

שי, תודה שאתה פה.

תודה רבה. אני גם רגע אגיד תודה רבה על הדיון הזה ותודה רבה לנעמה ולמיכאל וגם ליוראי שהיה פה שאני גם חייב להגיד שאני גם רואה אותם בשטח כל הזמן וזה מאוד חשוב. שי אילן, מנכ"ל שותף של תוצרת הארץ. במילה, אנחנו מקימים קהילות בין אם סטודנטים ובין אם צעירים, בכל הארץ. עוד לפני ה-7 באוקטובר, ואחרי ה-7 באוקטובר נכנסנו לעיסוק מאוד משמעותי עם יישובי הנגב המערבי ובחודשים האחרונים צפונה.

אני איני תושב הצפון למרות שבמקור נולדתי בקיבוץ דפנה, אבל אני מייצג פה 150 צעירים שחברים בתוצרת הארץ, חברי קהילות בקרית שמונה, בחצור הגלילית, בצפת, שרובם מפונים היום.

תראו, אני מרגיש – ונראה לי שכולנו מרגישים – שהדיון הזה באיחור של שנה וחצי, אם לא של 30 שנים, אני מדבר בכנות, אני מורט את השערות שאין לי, פה בדיון הזה, כשאני שומע שאין תשובות ואין תוכניות, וזה פשוט מדהים אותי בכל פעם מחדש.

ואין סעיף.

ואין סעיף. והדיונים האלה מתקיימים וקורים ומזמינים אותם ועדיין אנחנו נמצאים באותה נקודה. ואנחנו נמצאים במערכת – שבסוף כמייצג צעירים – של עוגנים שבורים. לצעיר ישראלי היום, בכלל הוא נמצא במערכת של עוגנים שבורים בכלל אם זה כלכלי ובין אם זה ביטחון ובין אם זה חברתי ובין אם זה העתיד שלו, והתושבים של הצפון בכלל אומרים להם: אין לכם, גם אין תשתית וגם לא הכנו שום תוכנית. המציאות הזאת היא בלתי אפשרית, ולמרות זאת אני רוצה רגע לשים פה זרקור בדיון הזה דווקא על נקודת אור של אנשים שיושבים פה לידי בשולחן שאני שומע אותם ואני אומר לעצמי: יהיה עתיד לצפון גם אם לא יהיו תוכניות.

לא, אסור להגיד את זה. אנחנו הקמנו פה מדינה כדי שתהיה מדינה לא כדי שאנשים יפעלו עם עצמם חשוב לי ואני יודעת שהכוונה היא טובה, אבל יש את ישראל כדי שתהיה פה מדינה שלוקחת אחריות. אם ויתרנו על זה, ויתרנו על ישראל. אסור לקבל את זה.

את צודקת ב-100%.

טוב שהרוח היא של ערבות הדדית וסולידריות אבל צריך בסוף מדינה.

המשפט הבא שמשלים את המשפט הזה, לפני שקפצו שאסור להגיד את זה, שאני עדיין שם את זה שאנשים טובים יושבים פה יובילו את הצפון ואת הפיתוח ואת השיקום.

יובילו את המדינה, אוקיי? שייקחו אחריות, אנחנו צריכים מדינה.

ויובילו את המדינה. בסוף כשאני שומע שאין שום תוכניות ואין שום סעיפים, כל מה שהאנשים שיושבים מולי בשולחן צריכים פשוט לבוא ולשאול מה הם צריכים? אילו תוכניות כבר יש?

לקחת את התוכניות הכתובות פשוט.

יכולים פשוט לקחת תוכניות כתובות, ואני אומר בואו נקל על עבודת הממשלה.

אם הוועדה הזאת יכולה בשיקום שלה לכתוב את זה כהמלצה, אנא תעשו גם את זה – תחייבו את מנהלת תנופה להזמין את כל הארגונים שבמשך 14 חודשים כתבו תוכניות, תחייבו אותם לפגוש אותם, תחייבו אותם לקרוא את התוכניות ותחייבו אותם להתייחס לתוכניות.

אגב, זה גם יהיה יותר זול כי אנחנו פחות פזרנים, זה יהיה יותר זול. אני אומר לכם, תיקחו את התוכניות.

אני אגיד יותר מזה ובהמשך לזה. אנחנו נוציא סיכום בהמלצה של שולחן עגול של כל הארגונים הפועלים ביחד עם מנהלת הצפון. אני רק רוצה להגיד בסוף שאמרנו שסעיף תקציבי זה הכול אבל צריך שישמעו. אם הדבר הזה לא יקרה, נעשה פה דיון של מנהלת הצפון וארגוני החברה האזרחית. זאת אומרת או שנכפה את זה או שזה יקרה שישמעו אתכם.

יש לכם את הכוח הזה?

כן, בטח, לפחות הפיקוח הפרלמנטרי נשאר פה, לפחות את זה עוד אפשר לעשות. תראה, יש לנו כסף על התקציב והכול אבל בסוף אנשים טובים רוצים לעשות. לבקש שולחן עגול היא בקשה מאוד מינימליסטית, היא גם בקשה לגיטימית, בסוף ככה מונעים טעויות, מונעים שפיכת כסף סתם, מונעים הרבה דברים שצריך לפתור. נפעל לזה, ואם צריך הכנסת תהיה הדיון הזה.

תובילו את המאבק הצודק הזה, אנחנו מאחוריכם, אנחנו החיילים שלכם, תובילו אותו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שני דברים, אחד, אין ביניכם הבדל בדברים. יש שני סוגים של פעולות, פעולה ממשלתית ופעולה מנהיגותית מקומית אזורית. אם הממשלה עושה דברים גרועים ואין מנהיגות מקומית אז תגיד פסארה, הלך הכול, כלום. אם מנהיגות מקומית עושה משהו טוב והממשלה לא עושה טוב, משהו טוב יקרה אבל לא עצום כי הממשלה לא איתך. אבל כשהמנהיגות המקומית כמוכם יודעת מה היא רוצה ולא מוותרת ומצליחים להביא מדינה, אז ההישג נהיה גדול.

אז קורה הנס שנקרא ישראל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל אין סתירה. מנהיגות מקומית ולדעת מה החזון המקומי והאזורי לא מוותרים, עושים את זה, איך מביאים ממשלה, זו נקודה אחת. נקודה שניה, אנחנו גם רוצים להיות חדשניים ולא לעבוד בשיטות הרגילות. אני חושב שאולי נקבע יום פה, נסגור חמש שעות, ניתן לכל ארגון חמש דקות להציג לשר. נבקש משלושה-ארבעה שרים לא לדבר ארבע שעות, רק לשמוע ארגונים. שר שיבוא ויקשיב יהיה שר אחד, נזמן את זה.

בקטע טוב, בקטע בריא. לא בכי ונהי, תוכניות קונקרטיות להצלה של כולנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מותר לי גם לבכות השנה, אבל אני אומר שכל ארגון וכל בעל חזון וכל מנהיג וכל מי שיש לו מחשבה טובה שצריכה להיכלל בתפיסה, אנחנו נביא את השר שיבוא להקשיב לאנשים.

או את המנכ"ל, הכול טוב. בוא ננסה להביא דרג מדיני.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה רבה, בוא נמשיך.

רפאל סלאב, מייסד לובי 1701 וצריך לצאת עוד מעט, נכון? אז אתה תדבר. תודה שאתה פה איתנו.

צוהריים טובים, תודה רבה אדוני יושב-הראש, גברתי יושבת-הראש, חבריי חברי הכנסת, חברים מהגליל, המצמיחים של התקווה והישועה בעזרת השם. קודם כול אני רוצה לפתוח בעובדה שיש לנו 101 חטופים שאם ניקח את תושבי הצפון איפה הם בכל האירוע הזה, הם זזו הצידה ואמרו: חבר'ה תטפלו קודם כול, תעשו הכול ותביאו את החטופים ואז אנחנו נישאר כמה שצריך מחוץ לבית ונשלם את כל המחיר שיידרש רק בשביל שהזוועות האלו יטופלו עד כמה שאפשר, ובעזרת השם שהחטופים יחזרו הביתה בשלום. זה דבר ראשון.

דבר שני, כבר לפני שנה אנחנו באנו לפה ואמרנו שהבעיה המרכזית של מדינת ישראל זה שאין אסטרטגיה. אין אסטרטגיה במלחמה, אין אסטרטגיה בפינוי ואין אסטרטגיה בכל הנושאים הללו. מדינת ישראל השתקמה על עצמה והתחילה להילחם. ועכשיו, אגב, אנחנו שומעים בהיבט הזה שיש איזשהו הסכם שרוצה לקחת את כל ההישגים שלנו, את כל מה שאנחנו הקרבנו, את החיילים שלנו, את כל מה שעשינו, ולקחת אותו אחורה ל-1701, שכמו שהשם שלנו מעיד עלינו, לא כל-כך עבד, אבל זה במובן הזה.

עכשיו אני אספר על עצמי. אני צעיר. יחסית, אני קורא לעצמי צעיר בן 32. יש לי חמישה ילדים, אנחנו הגענו לירושלים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

פעם הקמתי עמותה לצעירים, הקמתי אותה בשנות ה-20 לחיי, קבעתי שזה עד גיל 35.

מתי זה היה?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כשהייתי בן 35, הגדלתי את זה ל-40. אבל 54 כבר אי אפשר. אתה נשארו לך עוד שנתיים, תתחיל לעבוד.

אז אני עומד בתקן. ואני שואל את עצמי: אחרי שמדינת ישראל הגדירה שאין ביטחון בקרית שמונה, ואנחנו יכולים ללכת עד שיחזור ואיך נחזור? אז פתאום ראיתי עולם אחר. ראיתי שאנחנו לא מפגרים גם בביטחון, אנחנו מפגרים – כמדינה כמובן – גם בכלכלה, גם בדיור וגם בחינוך וגם בכל הנושאים החשובים. ואחד הדברים שאני מתעסק בהם זה נושא נוער וצעירים, זה דבר שהוא בוער בי באופן אישי, ולכן אני אומר שכבר שנה אנחנו דורשים לשים עכשיו תוכניות כי כשאנחנו נחזור הביתה לא יספרו אותנו כמו שלא סופרים את תושבי הדרום ומיכאל יודע על מה אני מדבר, ולכן עכשיו צריך להתחיל לעשות דברים בשטח.

לפני שנה, אבל בסדר.

אני כבר אמרתי שזה לפני שנה. כל פעם אני בא ואומר עכשיו. מה לעשות, אי אפשר רטרואקטיבית. אנחנו מבקשים ממש עכשיו. סתם דוגמה הכי פשוטה, יש לנו שלושה תחומים שאנחנו חייבים לעשות אותם כדי להביא צעירים שזה דיור בר השגה ושם צריך לעשות העדפת צעירים, הורדת הגיל מ-35 –שזה הזוי – לצעירים, העדפת בני מקום, העלאת האחוזים של בני המקום נניח ל-60%, אלו דברים שיכולים לקרות כאן ועכשיו. כמובן התחדשות עירונית ובניה חדשה.

אגב נכון, זה גם ללא בעלות, אלו פשוט החלטות שרואות את הסיטואציה ואת האזור. זאת אומרת אלו החלטות שגם לא דורשות תקצוב אלא דורשות תיקון.

כלום, זה גם לא בתוך ה-15 מיליארד התוספתיים, אלו דברים שבתוך המשחק שדורשים רק שניה החלטות, זה אחד. שתיים – וביקשנו את זה כבר ממזמן – גם בנושא התעסוקה, בסוף כשאנשים יחזרו לא תהיה תעסוקה. כמה חודשים ביקשנו לשים דגש גם בהבאת או התחייבויות של חברות ענק במשק שהמדינה תממן ותשלם ותביא.

חוק עידוד השקעות הון מיועד לתקן אותו סביב זה.

חוק עידוד השקעות הון שם את אזור פיתוח א' מיוקנעם ועד קריית שמונה. ביקשנו לעשות בזה דיפרנציאציה, זה עדיין לא קרה, ביקשנו כבר ממזמן, אני מקווה שעכשיו זה יקרה, העליתי את זה גם בפני האוצר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה נקרא אזור עדיפות א' א'. אתה לא יכול, אם אתה אותו דבר. צריך א' א', מי שקרוב לגבול יש לו מעמד אחר.

ולכן אנחנו רוצים לעשות דיפרנציאליות. וברגע שיהיה לצעירים מקום תעסוקה איכותי, אמיתי, להביא את אינטל לצורך העניין, שיביאו 1,000 עובדים, שהמדינה תשקיע חצי מיליארד-מיליארד שקלים על האירוע הזה, יהיו צעירים שיבואו ויראו עתיד. צעירים רואים רגע קדימה, הם כבר לא רגל וחצי. זו נקודה שנייה.

נקודה שלישית, חבר'ה, זה חינוך. אני מתבייש לומר שאין בית ספר וגן בקרית שמונה שלא קיבל פרס חינוך, ואני באתי לירושלים ובתי הספר והגנים שלנו לא קיבלו פרסים פה והם פשוט כמה רמות מעל. אנחנו חייבים לשים על זה דגש. לא יכול להיות שיסתכלו על הילדים שלנו מהחור של הגרוש ויגידו: טוב, אתם 19 בכיתה, ו-20, ו-15, ו-14.

רפאל תגיד את האמת, תגיד שהרגשת כמו עולם שלישי, אצלנו זה עולם שלישי.

חד משמעית, אנחנו צריכים לעשות שינוי משמעותי בתחום הזה.

עוד דבר אחרון, יושבים פה מסביב לשולחן אזרחים שקמו על עצמם ואמרו: אנחנו נשנה את האזור בצפון, ביחד איתכם, ביחד עם כולם. אין פה קואליציה ואופוזיציה, לא ב-1701 כאן מאנשי שמאל ואנשי ימין, אנשי גליל מערבי וגליל עליון ואנשים מפונים ולא מפונים וכך גם כל הארגונים פה. ולכן אני מציע ואני חושב שהקואליציה והאופוזיציה במקרה זה יכולים לעבוד ביחד. אני מקווה, בעזרת השם, שכולם יעבדו ביחד, ואני מקווה שזה גם יהיה בתוך המועצות המקומיות שלנו והערים שלנו, קריית שמונה גם לצורך העניין, ובעזרת השם ביחד אנחנו ננצח, ניישב את הגליל. וחברים, ייאוש זו לא תוכנית עבודה, אנחנו צריכים לנצח וליישב את הגליל יותר ממה שהוא היה ב-6 באוקטובר פי 10.

תגיד שטרום המלחמה נסגר בית ספר ושבעה גנים בקרית שמונה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זריהן, מה עם אורית דיניסמן? היא לא יכולה לדבר.

אנחנו מחכים לאורית.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתם כבר השתתפתם, אתם יודעים מה זה צדק חלוקתי, נכון? שאנחנו צריכים לחלק את האדמות ואת הכסף. מי שדיבר ייתן לאחרים שלא דיברו. ד"ר אורית דיניסמן, בבקשה.

תודה רבה, אני קודם מצטרפת ומודה על הדיון הזה שוב, ובאמת היינו פה לאורך השנה פלוס בדיונים ואני אגיד שלושה משפטים מאוד חשובים: אין עתיד בלי צעירים לצפון ואני רוצה להגיד שלא צריך להגיד את זה רק כסיסמה, מי שהיה בשנה וחודשיים בצפון ראה מה קורה כשהמכללה מפונה, שאין צעירים שגרים ביישובים, שאי אפשר להפעיל את מערכת החינוך הבלתי פורמלית כי חסרים לנו צעירים לעבודה, כי אי אפשר להפעיל את הכלכלה המקומית, מסעדות וכו' סוגרים ב-14:00 כי אין להם עובדים ובפועל אין חיים. בקושי פאבים, מסעדות, כל דבר כזה לא קיים בלי צעירים.

מה שאנחנו רואים עכשיו בשנה וחודשיים עלול לקרות גם ביום שאחרי אם לא נביא לפה תקציבים משמעותיים לצעירים. ודיברו פה שחר והודיה ואחרים על הצורך לראות פה אופק ותקווה. אז כבר עכשיו לתת תוכנית איך מחזירים את המכללה לקמפוס הנוכחי ולא ללמד מרחוק, כבר עכשיו צריך לראות איך מניעים. והייתי בדיון בוועדת הכספים, עכשיו מדברים על הרחבת המתווה עד חיפה אבל קו עימות עדיין אנחנו עם בעיות של מתווה חסר, ואין פתרונות לתושבים שלא מפונים, אז עדיין אנחנו במקום כזה.

אני רוצה שהוועדה תאמץ את המילה גליל ולא צפון כי צפון נתפס עד חדרה וכו', ואנחנו ראינו את זה בתקציבים שאותם 15 מיליארד מתחלקים היום בין הרבה תושבים. והם צריכים, יש להם צרכים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

משפט סיום אורית.

משפט סיום אחרון אומר כמו שנאמר, שיש המון תוכניות במגירה, למשל כמו שאומרים הטובים לתעשייה, אז יש גם טובים לחינוך וטובים לחקלאות וטובים לעסקים הקטנים והבינוניים, אפשר להחזיר את הצעירים עם תוכניות ואופק למגורים זמניים, להטבות כמו שנאמר.

אבל אין מה לחזור על דברים שנאמרו, אורית. תודה רבה. אלעד קוז'יקרו יו"ר רשת המתנ"סים קריית שמונה. תודה, אלעד.

מנכ"ל רשת המתנ"סים ומנהל מערך הפינוי של קריית שמונה. נולדתי וגדלתי בקרית שמונה, מעולם לא עזבתי את העיר. גם בשנה וחודש שאני מנהל את מערך הפינוי, חשבתי שזה תפקיד לחמישה ימים ואני מגלה שזה תפקיד של למעלה משנה. בחרתי להישאר בתוך קריית שמונה ולנהל את המערך הזה בתוך העיר מתוך הבנה שאנחנו לא נעזוב את קריית שמונה וגם אם נצטרך להחזיר את התושבים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תן תמונה על המפונים של קריית שמונה, איפה הם? במספרים.

24,500 תושבים בקרית שמונה, כ-23,000 תושבים מפונים. יש לנו 35% מהתושבים שנמצאים בטבריה. ששה מחוזות מרכזיים בנוסף לטבריה הם חיפה, השרון, תל אביב, ירושלים, ואילת. תל אביב עוד כ-25% וכל השאר מתחלקים באזורים האלו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איך הקשר שלכם עם אילת? תל אביב?

יש לנו חמ"לים שפתחנו כמו רשות קטנה בכל אזור כולל מבנים ששכרנו עם שדרה ניהולית של קהילה, רווחה, תרבות, פנאי, עם רכזי קהילה. אם לא הפילנתרופיה שעד היום תומכת אנחנו לא היינו מצליחים להקים את הרשת הזאת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה עושה את זה באמצעות פילנתרופיה?

באמצעות פילנתרופיה בלבד כמעט.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה חמור מאוד.

השולחן הזה הוא שולחן יוצא דופן.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה מלווה את התושבים שלך בגלות באמצעות תורמים? אם לא היו לך תורמים לא היית יכול ללוות אותם.

חד משמעית. וזו גם ההזדמנות להוריד בפניהם את הכובע.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

צריך להצדיע להם, צריך לתת להם ורדים ושושנים, וזר קוצים לממשלה שלא מתקצבת אותך לנהל קשר עם המפונים שלך.

אנחנו קוראים לזה קואליציית קרנות שביחד איתם באמת אנחנו מצליחים לנהל. תושבי קריית שמונה מפונים ל-590 יישובים. 590 יישובים במדינת ישראל, 37% מתוכם גרים בבתי מלון ו-63% גרים בדיור עצמאי, שזה הופך אותנו לשונים מאוד מהדרום בחזרה הביתה.

נאמרו פה הרבה דברים והרבה אחוזים, אני כן אגיד בנושא התעסוקה ש-67% מהעסקים הגדולים והבינוניים העתיקו כבר את העסקים שלהם, זה אומר שללמעלה מ-60% מהתושבים שלנו אין לאן לחזור מבחינה תעסוקתית, אין לאן לחזור בתוכם גם הצעירים. למעלה מ-65% מהצעירים אומרים: אנחנו לא חוזרים לקריית שמונה או שאנחנו שוקלים את החזרה שלנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אלעד, יש לך ראייה יותר רחבה כי אתה מנהל בכיר בעיר, לאן הולכת קריית שמונה? מה הסיפור?

אנחנו נמצאים על סף תהום, אנחנו במשבר אדיר, או שאנחנו הולכים לתוך התהום הזו – ורוב הסיכויים שאנחנו שם – או שאנחנו מנצלים את המשבר הזה והופכים את הבעיה הזאת לפתרון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

במה זה תלוי?

נאמר פה, גם ליאת אמרה פה שהמשימה הזאת היא לא משימה של קריית שמונה. מדובר פה במשימה לאומית, ולצערי כשאני יושב גם עם שרים וגם עם מנכ"לים בכירים או בעלי תפקידים בכירים שאומרים: עזרנו לכם, נתנו לכם, עשינו, הבאנו לכם. אין הבנה – זה לא לכם, זה לא שהעיר קריית שמונה התנהלה לא נכון ועכשיו היא במשבר.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה בנזיד עדשים קונים.

בסופו של דבר אם אנחנו כמדינה לא נראה במשימה הזאת כמשימה לאומית, שהשכפ"ץ החברתי והבטחוני הזה שנקרא קריית שמונה והגליל – לא באמת נרים אותו, גבול הצפון יהיה בראש פינה ובטבריה ובחדרה וזה יגיע לכולם בסופו של יום. אם את החלטת הממשלה ששמנו על השולחן בתוכנית – שבאמת ישבנו וציפינו שהתוכניות יגיעו אלינו אבל מהר הבנו שלא ואנחנו צריכים להכין – ואם לא ישימו כמה עוגנים של תמריצים לגופי תעסוקה שיבואו - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו מקצים היום אצלנו דיון של שעתיים למען קריית שמונה אז תשמור כמה דברים לשם, אני אתן לך גם שם.

שאלת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן, אני אוהב מאוד את מה שאמרת ואת הראייה, וזה היה חד כתער. אתה יודע, משבר מקומי – ההנהגה המקומית יכולה לפתור. משבר לאומי – רק הנהגה לאומית, ופה האירוע הוא לאומי, ביטחוני, אסטרטגי, ובלי מנהיגות לא נגיע.

ביטוח לאומי, שאלנו אותכם על חלף דמי אבטלה, מה קורה עם הדבר הזה?

שלום רב, אני אלינה מילקין, מנהלת אגף.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן, הארכת מענקים?

המענקים של חלף אבטלה עסקי מוארך עד סוף שנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עד דצמבר מאושר בוועדת כספים?

מאושר. ובימים הקרובים תתכנס מועצה של הביטוח הלאומי ואנחנו נאשר את ההמשך. אני בטוחה, אנחנו בעד להמשיך לשלם מענקים לאנשים מפונים שסיימו את ימי האבטלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הנה בעיה שהבעיה הזאת עסקה בה, חלף דמי אבטלה שהייתה עננה, ואת אומרת יימשכו וגם אתם תפעלו בינואר לרציפות.

למה הפסיקו לאנשים מיישובים מפונים את החל"תים?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

חל"תים, את יודעת על זה משהו?

מה השאלה על חל"תים?

שהפסיקו להם את החל"תים ביישובים המפונים.

ביישובים המפונים הוחלט על מתווה אחר. מי שסיים את הזכאות של ימי האבטלה התחילו לקבל מענקי חלף אבטלה וזה בעצם ההסכם שעליו דיברנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה מחליף את האבטלה.

לא, אני מדבר על החל"תים למתיישבים שקיבלו חל"ת עד היום והפסיקו להם את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

חל"ת זה קצת מבלבל המושג שאתה אומר כי זה ללא תשלום, אתה מתכוון לחל"ת עם תשלום, אז זה חלף אבטלה שלמרות שהוא לא זכאי לדמי אבטלה הוא ממשיך לקבל מענק מהמדינה. המענק הזה נקרא חלף דמי אבטלה. הייתה עננה האם הוא יתקיים כשעשינו דיון בפעם הקודמת, הוועדה דרשה מביטוח לאומי לייצר רציפות וודאות שחלף דמי אבטלה יינתן למי שסיים את הזכאות שלו באבטלה, ואכן מקבלים. אם יש לך מקרה ספציפי, תביא לנו את זה. רק יישובים מפונים.

אתמול במקרה פגשתי איזושהי עובדת שעבדה במושב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בזה אנחנו נטפל פרטנית.

תעבירו אליי מקרה ואני אבדוק.

כן, תעבירו אליה מקרים שצריך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הלאה, בואו נמשיך.

משרד הבריאות פה?

כן.

שלום, מה שלומך? את עובדת סוציאלית נופר קין, נכון?

שלומי בסדר גמור. נכון, מאגף לבריאות הנפש.

תודה לך שאת פה איתנו. אני רוצה לשאול על מצב מרכזי החוסן כמו שאמרנו, והמצב הבריאותי שכרגע פחות טוב מאשר שהיה לפני תחילת המלחמה, גם העלו את זה כאן אנשים בדבריהם, וכמובן גם המצב הנפשי. זאת אומרת, מה קורה עם תוכנית משרדית והכול?

טוב, אז כמו שאנחנו יודעים, מרכזי החוסן תוקצבו בשנת 2024 ב-22.5 מיליון פלוס 15.5 בהחלטה נוספת של חלק משיקום צפון שהייתה עבור המפונים. אנחנו מפעילים במלונות רכזי חוסן של מרכזי החוסן שמפעילים עמותת משאבים, שעדיין פועלים במלונות כמובן ונותנים מענה עבור המפונים בתחומים האלו.

רק במלונות?

הם פועלים במלונות וגם מנגישים את המענים של סדנאות, של משאבי התמודדות, של סדנאות חוסן, טיפול נפשי.

אבל לא תוקצבו מרכז יחוסן חדשים בצפון?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, אבל הבאנו להם כסף. הבטחנו את העתיד שלהם והגדלנו את התקציב שלהם.

מיכאל, אבל למה זה לא פוגש אותנו?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

את מה?

מרכזי החוסן האלו לא פוגשים אותנו בכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני לא יודע מה שאתה מספר, אבל מרכזי החוסן היו בסכנה תקציבית, גם משאבים, גם משאבים.

אתה מדבר על גליל מערבי?

אני מדבר על גליל מערבי, מושב נטועה, מועצה אזורית מעלה יוסף.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו קודם כול נבדוק את הקשר שלך איתם.

אתה מרגיש שזה לא מונגש אצלכם?

זה לא פוגש אותנו בכלל, הנה אשתי יושבת פה בקהל, אמא במשרה מלאה, מורה בהשכלתה, לא פגש אותנו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יואב, דיברת עם מנהל מרכז חוסן אצלך בגליל המערבי?

אם אני אכיר אותו אני מאוד אשמח להיפגש איתו, אני לא יודע מי זה בכלל.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז אנחנו נכיר לך אותו ואז תבדוק אם זה פוגש או לא.

אני חייב ללכת לוועדת חוץ וביטחון לדיון, אני רוצה להגיד לפני שני משפטים. אחד, בלי תקציב אמיתי, כסף חדש, ענק, משמעותי ב-2025, לא יהיה כלום בצפון. בלי כסף מסומן לצעירים עם אסטרטגיות לשימור צעירים ולהביא צעירים חדשים – שימור בני המקום לפני הכול, אחרי זה להביא חדשים – אם אנחנו לא יודעים לעשות את זה, לא עשינו כלום.

לגבי הרעיון של שימוע והקשבה של משרדי ממשלה, אנחנו ננסה להשיג הסכמה של שר, גם אלקין ואולי עוד שרים, שישבו בהקדם, אולי שבוע-שבועיים, וישמעו נציגים מהצפון, כל אחד יקבל 3-5 דקות והתנאי להצגה יהיה להביא נייר עמדה של עד עמוד אחד. מי שירצה להציג אותו 3-5 דקות אם שר יסכים להתייצב איתנו 4-5 שעות נעשה את זה. וזה לא יהיה דיון, זה יהיה שימוע ואפשרות להגיד בין 3-5 דקות על בסיס דף אחד, נייר עמדה של גופים ואנשים פרטיים שרוצים להחדיר רעיונות למה שהממשלה רוצה לעשות. זה מה שננסה לקדם. אני מתנצל שאני הולך, אבל אתם רואים, אנחנו יודעים לעבוד. תודה רבה, נעמה, ועוד ניפגש.

תודה. מיכאל ואני נתאם את זה יחדיו וננסה לקדם את זה, וממש תודה.

חברת הכנסת, אני אשמח לנצל את ההזדמנות להגיד עוד נקודה. בהקשר הזה של לא רק האם מסתכלים עלינו בעיניים והאם רואים אותנו בכלל, אלא זה שלצערי הרבה אני פוגשת את זה במציאות היום גם במילואים וגם בשטח שאנשים לא מבינים שתושבי הצפון לא רוצים את כל המענקים האלה ואת כל הכסף הזה וכל הפלסטרים האלה. לא , פלסטר לא עוזר איפה שצריך חוסם עורקים, ממש לא. אנחנו לא רוצים את הכסף, המענקים והצ'יפס הזה, אנחנו רוצים שתעזרו לנו להקים את הבית שלנו מחדש, ומתייחסים אלינו בחוץ כמו אנשים שחיים על גבם של אנשים אחרים.

ואני פוגשת את זה ואני אומרת את זה בכאב רב, אני פוגשת את זה שוב ושוב. זה ממש מזעזע. אנשים חושבים שאנחנו שותים את הכסף של המדינה, אנשים לא מבינים שאנחנו אלה שבאים לבנות ולהצמיח ויש הון אנושי מטורף.

אני לא יודעת מי חושב ככה.

הרבה, את לא מבינה כמה, מלא.

אני פוגשת את זה בשטח ובשדה, וצריך פה הסברה פנימית כי אנחנו מדברים על חזית מלחמה שננטשת, של הסברה ישראלית.

אני חולקת עלייך.

את יכולה לחלוק עליי, אני מכבדת אותך מאוד ואת העשייה הזאת ואת הוועדה.

אני אומרת משהו אחר, אנחנו צריכים להתעסק במה כן? לא אכפת מה לא.

אין בעיה, אז אם יש פה מה כן, אז לשמוע ולהשמיע פה בתוך הכנסת. יש אנשים שהשכנה ג'קלין לא תבוא ותדבר פה בכנסת, אבל היא תרצה לבוא ולהיות מסוגלת לדבר את המצב שלה מול אזרחים ומול אנשים אחרים שהיא פוגשת ברחוב – ומתייחסים אליה כמו נצלנית. ובוא נשים את זה על השולחן כי זה לא נעים לפגוש את זה, אבל גם פה בנושא של צעירים שבאים לבנות את הבית שלהם יום אחר כך, צריכים פה להתעסק בלהשמיע את הקול גם ברמה הלאומית, בשיח, ברחוב, ושיפסיקו להתייחס אלינו כמו נצלנים כשאנחנו בתכל'ס לא מקבלים פה שקל, ונותנים המון, את הלב ואת הנשמה.

אני חושבת שלפצות במענקים אזרחים, אין לזה שום קשר לנצלנות, ולפעמים השיח צר העין הוא גם משמיכה קצרה של תסכול, של אנשים שחושבים שכל דבר שצד אחד מקבל בא על חשבונם, ולכן אני לא אוהבת את השיח הזה. למה? כי אני חושבת שבמצב לאומי קשה המדינה צריכה לפרוס רשת ביטחון סוציאלית. לתת לכולם להרגיש שזה בסדר שהמדינה דואגת להם. כואב לי על השיח שאת אומרת, אני חושבת שזה לא תקין בכלל התפיסה שבכלל צריך לדבר ככה.

יש לנו פוטנציאל להיות צפון חזק עם מנוע צמיחה אדיר.

בדיוק. וזה בסדר לקבל מענקים. המצב הלאומי הוא קשה וזה בדיוק המקום שבו המדינה צריכה לסייע. לא צריך להתנצל על זה ולא צריך להגיד את זה. הסיפור פה הוא אחר – איך לא נותנים יותר? אז בגלל זה אמרתי את זה.

אבל אני כן רוצה לתת לשמעון וייס מרשות הצעירים שייתן לנו רקע, כן, בכל מקרה, זום-אין על סוגיית הצעירים והתוכניות. תודה, שמעון, שאתה איתנו.

תודה רבה. דבר ראשון אני רק רוצה להגיד תודה לכל מי שהשמיע את הקול כי אני חושב שהקולות האלה חשובים גם לי אישית ללוות אותי בעבודה ואני גם אזמין שותפים, עם ליאת כבר יצרנו קשר, עם תל חי יש נתונים וחבל שאנחנו לא מודעים לזה. אני אגיד שאני נמצא ברשות הצעירים במשרד הנגב והגליל ותפקידנו הוא לעשות תוכניות בשביל הצעירים. זו המטרה שלנו, מעבר לזה שאנחנו עוסקים בצעירים בכל הארץ, אני אישית עוסק בשנה האחרונה גם בתקומה והשקענו שם הרבה וברוך השם רוב הצעירים חזרו.

וכרגע התחלנו כבר לעשות תוכניות בצפון, ומי שאתם לא מכירים אולי, אבל יושבת פה שני מנהלת היחידה לצעירים בקרית שמונה, כבר לפני החגים הוצאנו תוכנית לכל הרשויות בצפון, 12 רשויות שנמצאות על הגבול, כל אחת קיבלה תקציב גם לתוספת כוח אדם שתפקידם זה למפות מה קורה עם הצעירים, להבין רגע אחד מה קורה איתם? מה הם צריכים? כולל תקציבי פעילות שזה כבר קורה כרגע בשטח, בקרית שמונה אני יודע שכבר גייסו אחד ובכל היישובים כולם בתהליכי גיוס כדי לקדם את התוכנית.

בקשר לעתיד אנחנו כבר נמצאים, ממש מושקעים אולי בתנופה פחות ידעו להציג את זה, אבל אנחנו כבר ישבנו על זה, בשבוע שעבר ישבנו עם תנופה, כתבנו כבר תוכנית גם לשנה הבאה ל-2025 על התקציבים כמה אנחנו צריכים? אילו תחומים? בתקציב שכתבנו אנחנו ישירות להפעיל דרכנו מדובר על 97 מיליון – שמעבר לעוד משרדים משותפים זה אומר גם התיישבות, גם רווחה – אנחנו כבר עוסקים בתוכניות, ואנחנו מקווים בעזרת השם שנצליח להוביל את זה ביחד עם תנופה ועם שאר משרדי הממשלה. אבל זה ברור מבחינתנו, כל מה שנאמר כאן אנחנו רואים כמו בדרום אותו דבר בצפון, בלי הצעירים אין עתיד ויש לנו מחויבות לראות שלא יהיה.

שמעון, אתם תילחמו בקיצוץ שתוכנן לרשות הצעירים?

אנחנו נלחמים כל הזמן.

אני יודעת.

בסוף עדכנו אותנו שהקיצוץ יהיה flat על כל משרדי הממשלה, 15 מיליון.

ה-flat הרגיל.

אני אגיד שזה פגע בתקציבים לכל הארץ.

התרגלנו לקיצוצים.

אני רק יכול להגיד שמעבר לתקציבים הרגילים שיש בצפון, שמנו כבר עכשיו הוצאנו כבר הרשאות תקציביות למעל 3 מיליון.

אז שמעון, יש לי גם בקשה פרטנית אליך. אני אשמח שכל מי שנוגעים פה בסוגיות ספציפיות של צעירים, תעשו גם אתם שולחן עגול, אולי לזקק רעיונות.

אני יודעת שאתה פתוח, בגלל זה אני אומרת, דווקא איתך אני מדברת. תעשו בבקשה איזשהו מפגש שמזקק מענים שדווקא אתם, כי אתם משרד שיותר משוחרר מרגולציה, יש לו יותר יכולת לקדם קולות קוראים ופרויקטים, ולפעמים גם לדברים הקטנים יש אימפקט משמעותי. בוא ננסה.

לגמרי, אני פונה גם לארגונים. יש לנו בכל רשות כיום מנהל יחידה שמתוקצב על ידי המשרד. אני אומר רגע אחד תעשו עבודה גם עם הרשויות המקומיות.

אבל אתה מבין מה אני אומרת? אני דווקא אומרת משהו אחר, יש משהו בלשמוע את הקולות בלזקק. שולחן עגול הוא לא מחייב אותך, אני לא מחייבת, אני רק אומרת שאני יודעת כמה אנשי מקצוע לא פעם כשהם שומעים והם אומרים שנפתח להם משהו. זה הרבה מעבר למפגשים הפורמליים, יש משהו במפגש עם הציבור ועם אנשים, שנותן המון. בסוף אני לא מחייבת אותך לקחת שום דבר, רק לבקש ותשבו. אני אעביר לך את רשימת הארגונים שהיו פה, ואני אשמח.

אני יכול לתת לכל אחד את הטלפון שלי ישירות.

אני יודעת שאתה הכי זמין, אבל יש משהו בשולחן עגול שמזקק רגע את הדברים, כל מיני מסקנות, ואתה אומר: וואי, אני יכול לנסות לקדם קול קורא כזה, זה מתחבר לזה, ודברים נוצרים, ואלו חלקות האלוקים הקטנות שחשובות.

משרד הכלכלה, תודה שהגעתם אלינו. אנחנו פנינו אליכם בעקבות איזושהי המלצה מהדיון הקודם של לבחון סוגיה. יש במשרד הכלכלה את רשמת האגודות השיתופיות, אז מעבר לכל מה שקשור לדיור בר השגה לצעירים ושוק שכירות ארוכת הטווח והכול, ביקשתי לבחון אם אפשר לבדוק אגודות שיתופיות, זאת אומרת התאגדות קהילתית בתוך ערים, בין אם זה שלומי, קריית שמונה. זאת אומרת אותם מודלים שהם בדרך כלל מודלים קיבוציים אבל לבני מקום בערי הפיתוח ובמרחבים העירוניים.

מה שאנחנו רוצים בהיבט של קהילה, בסוף צעירים גם צריכים קהילות, קהילות משפחתיות, קהילות שייכות. לראות אם אפשר דרך המודל הזה לייצר את אותן קהילות של בני מקום. נגיד קהילת משפחות צעירות של קריית שמונה שירצו לגור בבניין ולעשות איזשהו מודל שיתופי בתוך הערים לבני המקום, האם יש אפשרות כזאת?

נעים מאוד, עורך דין אלי יניר, סגן רשמת האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה. קודם כול המודל של אגודות שיתופיות עירוניות קיימות בכל הארץ, פה בירושלים יש לא מעט כאלה, יש פה גם קיבוץ עירוני בירושלים, ככה שאפשר לאמץ את הקיבוץ העירוני שיש בירושלים, יש היום בנצרת עילית.

אבל הכוונה עם תיעדוף לבני מקום כדי להחזיר צעירים.

את יודעת, אנחנו בסוף רגולטור. אנחנו מאוד היינו שמחים לעודד הקמה של אגודות שיתופיות חדשות וגם אנחנו לאחרונה המשרד שכר חברת ייעוץ לראות איפה כן ניתן להקים קואופרטיבים חדשים באמת בצפון ובדרום באמת כדי להחזיר את הצעירים הביתה. אבל בסוף את יודעת, אנחנו כאגף, אין לנו שום יכולת לתת מענקים או דברים מהסוג הזה. בסוף אנחנו רגולטור, אנחנו מקפידים שהאגודות פועלות בהתאם להוראות הדין. אנחנו מאוד נשמח לעודד, לתמוך בכל מה שקשור להקמת האגודות מהניסיון שלנו. יש לנו תקנונים מצויים לקיבוצים עירוניים, יש כל מיני סוגים של אגודות, לאו דווקא קיבוצים עירוניים, יש אגודות קהילתיות, יש אגודות למתן שירותים.

אנחנו בכוונה דיברנו על זה בהקשר של דיון כדי להחזיר קהילות עם עוגן של תמיכה.

בסוף כדי לתת תמיכות, אמרתי, לי כרשם אגודות שיתופיות, כסגן רשמת, אין לנו שום יכולת לתת מענקים, זה לא במנדט שלנו. אנחנו היינו שמחים שאגודות כאלו יוקמו. בסוף יש מודלים כאלה.

אז יש לי שאלה אליך אולי שאלה הפוכה. נגיד אין מענקים. אם בערים בגליל יחליטו קבוצות צעירים שהם רוצים לחזור אבל הם צריכים קהילה יותר חזקה אבל הם צריכים גם עוגן ושותפות כלשהי, האם אתם יכולים לעשות תהליך ליווי?

חד משמעית.

זה ממש חשוב. זאת אומרת עכשיו צעירים מקרית שמונה אומרים: אנחנו צריכים לחזור ואנחנו רוצים להיות ברדיוס משותף כדי שיהיו לנו תחומי פיתוח, שיתוף.

פה בירושלים יש את קיבוץ בית ישראל בשכונת גילה והקרקע של הקיבוץ ניתנה, סוג של, דרך העירייה, זאת אומרת באיזושהי קונסטלציה כזאת, יש בבית שמש איזשהו קיבוץ עירוני שגם שם העירייה הייתה מעורבת.

תמוז, כן, ותיק, כבר 20 שנים.

תמוז, כן. בנצרת עילית יש קיבוץ. אבל בסוף, שוב, לי אין קרקע, זה אולי משהו שצריך לעשות בשיתוף הגורמים במדינת ישראל שאמונים על מתן קרקעות.

אבל רשות גם יכולה להגיד שבניין שמיועד לשכירות – לראות איך אפשר לנסות כן לחבר אותו לתושבי המקום, זאת אומרת יכולה לעודד את זה ולעזור לזה לקרות, ואז בעצם נגיד לצעירים: פה לא תהיו לבד. כי הסיפור הזה של לחזור ולפתח הכול מחדש.

יש התחלה של פרויקט שנקרא תורנו, שהיום בבוקר נתקלתי בו פעם ראשונה שמדבר על להתחיל לקרוא לצעירים לחזור צפונה ולהבנות משהו זמני בינתיים, זה גם רעיון.

אבל שוב, לקרוא לצעירים צפונה, הכול נכון. אבל אני מדברת על מודל.

לא, זמני בינתיים כדי לעלות אחר כך.

לא נראה לי שירדת לסוף דעתי. בסוף אני, אמא צעירה, אומרת שכדי שיהיה לי עוגן הייתי רוצה לדעת שיש לי קהילה שחווה חוויות זהות לשלי, בין אם זה אחר הצהריים, גן המשחקים ליד הבית, סוגיות שקשורות לתעסוקה, הסעות. הדבר הזה שאומר האם טוב לי במרחב? האם הוא יכול לשרת אותי? האם אני גם רואה בו את האלמנט הקהילתי שמאפשר לי לבנות את המשפחה, להבנות דרך, וזה עוגן?

אני אלך רגע אחורה, בעבר משפחות צעירות לרוב נשארו לגור ברדיוס עם ההורים שלהם ותמיד הייתה תמיכה. ולאורך השנים מסוגיות תעסוקתיות הדבר הזה נעלם, והקושי היום של משפחות צעירות הוא קושי הרבה יותר גדול ממה שהיה בעבר. שוק העבודה הוא שוק יותר דורסני, שעות לא שעות, הסוגיות הכלכליות, כל הדברים הללו ביחד יוצרים סיר לחץ מאוד קשה, ואני מבינה קבוצות שבוחרות להקים קיבוצים עירוניים לצורכי תמיכה.

אני חושבת שבהקשר של הצפון החשיבות היא גם לשמור על בני המקום, לתת עוגן, שאנשים, רוב בני המקום, שאני שומעת שעוזבים זה בלית ברירה, הם אוהבים את הצפון, זה נוף ילדותם, זו אהבה שאפילו לא מוסברת וכל-כך מדהימה וזה אפילו כואב, ויש לנו לא מעט דרכים גם לייצר חוויה קהילתית משפחתית. אני חושבת שאם אתם מוכנים גם לליווי, קהילות בשלומי, במטולה, בקרית שמונה יכולות להגיד: בוא נעשה את זה אצלנו, בוא נבין אילו מבנים אנחנו מחדשים עכשיו? איזה רדיוסים אנחנו רוצים יותר קהילות של משפחות צעירות וצעירים בשלבים ראשוניים? זה דבר מדהים. עשו את זה בחריש לאחרונה. אני עוקבת אחרי המודל הזה.

אני גם רוצה להוסיף מילה למה שאמרת, נעמה. בסוף זה לא חייב להיות במודל של קיבוץ, אני נותן תמיד את הדוגמה בירושלים, של התארגנויות של צעירים שהקימו פה פאבים, מסעדות, בתי קפה, שמאוגדים כאגודות שיתופיות וזה גורם להעשרה של אנשים.

קואופרטיב עסקי, נכון, שנותן יותר עוגן.

אפשר להתייחס שניה?

בטח.

אני רק אגיד שזה בדיוק המודל שאנחנו מקיימים בתוצרת הארץ, אנחנו עושים את זה בפועל גם בקרית שמונה. ממש לפני שבוע גם התחלנו עבודה משותפת עם מטה אשר, לעשות את זה גם אצלם במודל אזורי. סתם כי זה נגע פה, מעניין אותי מהי צורת הליווי שאנחנו מדברים עליה?

תראה, בסוף אני לא יכול לתת יעוץ משפטי לאגודות אבל בכל העזרה של הקמת האגודה, של עזרה בתקנון, בניסוח תקנון.

בבירוקרטיות.

בבירוקרטיה מולנו, מול האגף, ברישום של האגודה, אלו הדברים שאני יכול לסייע להם. זאת אומרת, אמרתי שתקציבים – אני לא הכתובת.

תקציבים זה משרד השיכון ודיור נגיש, אבל בסוף צריך לייצר עוגנים.

אז אני אגיד שפה בתוך המשולש הזה חסר את משרד השיכון כי זה קורה הרבה שיש גם מבנים.

זה לא רק משרד השיכון, בסוף אם אתה רוצה קיבוץ עירוני אתה צריך שלאנשים יהיה איפה לגור? אז אם הם לא מקימים איזושהי אגודת בניה ואנשים מביאים את הכסף מתוך עצמם או מתארגנים באופן פרטני אז לעירייה יש מקום להיכנס פנימה.

הרבה פעמים הבירוקרטיה היא חלק מכריע במניעה של הדבר הזה.

אני בוגר מכינה קדם צבאית בקיבוץ מיצר ברמת הגולן, יש לי חבר טוב מהמכינה שהוא חי בדרום תל אביב די הרבה שנים הם גרו כקבוצה בדרום תל אביב.

של דרור ישראל?

כן, והם החליטו שהם רוצים להקים מעין קיבוץ עירוני. הם רכשו ביחד, דרך אגב הטעות שלהם שהם לא התאגדו כאגודה שיתופית מלכתחילה כי כיום יש להם איזשהם קונסטלציות של מיסוי וכו', אבל הם קבוצה של שמונה משפחות נראה לי – אל תתפסו אותי במספר – שקנו מגרש בחיפה בשכונת נווה דוד, שהיא שכונה so called – אני חיפאי במקור – מהממת.

כבוד.

בסוף האנשים האלו הקימו פרויקט מדהים, הקימו בניין, הם חיים שותפות מלאה, ממש קיבוץ שיתופי לכל דבר ועניין.

אני כן רוצה להגיד לך, אלי, שהסיפור הוא לא פעם שההנגשה של הסוגיות האלו נמצאת לפעמים אצל אוכלוסיות ספציפיות ולא נמצאת אצל אוכלוסיות מהפריפריה, בטח לא הגיאוגרפית, ולכן הנגשה היא משהו שהוא מחייב, כי אתה אומר בעצם שיש אפשרות לליווי, והמודל הזה מוצלח והוא גם מייצר עוגן ארוך טווח בתוך קהילות שאנחנו רוצים שיישארו שם בני מקום וקהילות שרוצות לחזור ולחזק ולתת כי המקום הזה זה הבית שלהם ונוף ילדותם, אז לא פעם הפער הזה - - -.

שי, אני חושבת שאפשר לראות איך אפשר לאתר אולי קבוצות צעירים מתוך אותן ערים – שלומי, קריית שמונה וכו' – שרוצים לחזור אבל רוצים עוגן. לעשות כנס אולי אפילו בשיתוף שיסביר רגע את התהליכים הבירוקרטים במובן הזה של איך עושים? כי בסוף הנגשה היא הכוח, היא לגמרי כוח, ידע זה כוח וכשאין אותו אז אנחנו מאבדים הרבה מהאנשים ההכי טובים.

שני עטיה. אני אשמח רגע לומר בתור מנהלת יחידת הצעירים בקרית שמונה.

שני, תודה שאת פה. רק אני חייבת ממש קצר.

אני אדבר על קריית שמונה ספציפית, קריית שמונה, בקהילה אנחנו חזקים. לדבר על קהילה זה לדבר על ה-6 באוקטובר, אנחנו כבר לא שם. אנחנו צריכים יותר תוצרת הארץ, קהילות סטודנטים שנשארים, בדרך כלל לשנה שנקראת שנת הזהב ומסיימים ללמוד ונורא רוצים להישאר בצפון ולא נשארים בסוף.

בדיוק.

למה? כי אין מספיק מקומות תעסוקה איכותיים, אין מספיק דיור בה השגה, אין מספיק מסגרות חינוך. זה משהו שאנחנו צריכים לתת עליו את הדעת. בקהילה באים ללמוד מאיתנו מכל הארץ איך לבנות קהילה, זה לא הדיון, לפחות בקרית שמונה שאני מדברת כרגע עלינו, זה דיון שעבר זמנו.

היום אנחנו צריכים לשים אותנו במרכז. למה אני, עם תואר שני, בוחרת – מבחירה מודעת שאני יכולה לגור בתל אביב ולהרוויח פי שלוש – לגור בצפון? למה אני צריכה שיהיו לי פחות הזדמנויות תעסוקה? למה? אין שום סיבה. כנ"ל לגבי חינוך של הילדים שלי, יש לי ילד בכיתה ז' התקבל לכיתה מדעית. למה הכיתה המדעית שלו זו לא הכיתה המדעית שיש, לצורך העניין, בהרצליה?

תחבורה ציבורית, שני. בקרית שמונה יש תחנות אוטובוס רק כדי להתחבא מהגשם בחורף.

אני רוצה לעבור למשרד החינוך ולרווחה.

אברי ממייסדי מצפינים, תודה על הוועדה.

שלום, אברי, תודה שהגעת לפה.

תודה לוועדה. אני חושב שהמודל שהצעת יכול להיות יפה ומענין אבל לא בטוח שזה מה שהצעירים רוצים וצריכים.

הכי לא בטוח.

הצעירים ישבו – כמו שליאת ציינה מקודם, 70 צעירים נבחרים, את חלקם פגשתם פה, הם אנשים רהוטים ומרשימים מאוד – וכתבו לממשלה בהצעת מחליטים בדיוק מה הם צריכים כדי לחזור לצפון וכדי להוות את עמוד השדרה של הצפון. אני מבקש מהוועדה לקרוא את המסמך הזה, אנחנו נדאג להעביר לכם אותו. אתם חייבים להכיר אותו. אם דנים בצעירים, חייבים לשמוע את הקול שלהם ולקרוא את מה שהם עצמם ביקשו ואת מה שהם צריכים כדי לחזור לצפון. אין שם דברים גרידים, אין שם בקשות מוגזמות, יש שם דברים מאוד בסיסיים כדי שהם יוכלו לגדול בעצמם ובהמשך גם לגדל את הילדים שלהם בצפון.

אגב, אם יש לך מסקנות ספציפיות מזה שאתה חושב שאפשר פרטנית לקדם, לנסות לחתור אליהם, אז גם תפנה אלינו.

בסדר גמור.

זאת אומרת שלפעמים המסמך הגדול הוא משהו אחד, אבל לפעמים גם אפשר להתחיל לפרק דבר-דבר ולראות איך אפשר, אז אני גם מזמינה לזה, זה חשוב.

בהחלט יש, וכמו שאמרנו המנהלת צריכה גם להכיר את המסמך הזה ואני אשמח גם שתעזרו לנו להביא את הדברים אליהם.

אני מציעה לערב אותנו, מנהלי יחידות הצעירים, לא הוזמנו מעולם.

אנחנו נשמח, נתחבר אחר כך.

אז אמרנו גם עם צעירים ושמעון בשולחן עגול במקום של לשמוע וכמובן מה שמיכאל הציע את המפגש עם כל הארגונים, עם שר, נעשה גם מנכ"לי משרד, מה שנצליח רגע לשמוע בנחת ולא בדיון מצולם אפילו, נשב פה כמה שעות, נדבר, נראה מה אפשר. אז ננסה לייצר את זה ואני גם מזמינה לדברים ספציפיים. באמת זה בדיוק המקום שלנו, אפשר לדחוף ככה תוכניות לדברים ספציפיים, תפעילו אותנו.

תודה.

תודה לך. אני רוצה לעבור למשרד החינוך שבזום, אנחנו נהיה קצרים. שלום, חיים.

קודם כול שלום, שמעתי בקשב רב. אני רוצה לומר גם לאלעד וגם לשמעון בצורה ברורה, אנחנו כמחוז צפון ואורנה בראשנו, מקיימת בכל שבוע ישיבות חיתוך ביחד עם הרשויות בקרית שמונה ולכן כל סוגיה שעולה מקבלת מענה.

אני רק אתן דוגמה לשבוע שעבר, בסיור שעשינו אצל המפונים, שמנו את קלאב הוטל, כרגע תושבי קריית שמונה, במענים שהם צריכים גם בתחום הלימודי, גם בתחום ההפגתי וכמובן גם בתחום הרגשי. אז כל בקשה שיש ברמה הפרטית או ברמה שהיא כללית אתם מוזמנים להעלות את הדברים ויושבים שם גם ראש העיר וגם כל מנהלי מחלקות החינוך כמובן. אז זו נקודה אחת.

לגבי כל מה שקשור לתוכניות הפגה, אני רוצה להתייחס בסכומים שכבר בוצעו הלכה למעשה, מנהל חברה ונוער שיושב אצלנו במחוז. כל מה שקשור ל-0-5 עד 13 ובכללם גם מעלה יוסף, אפשר לראות את הסכומים, חולקו למעלה מ-5 מיליון שקלים שזה כולל כמובן גם את חופשות הקיץ, גם חנוכה, גם פסח וגם חנוכה שיבוא עלינו. אלו פעולות שנעשות בצורה הסדורה וכל אחד יודע ואם יש משהו שלא ברור, אתם מוזמנים גם לפנות אליי, לראש מנהלת, וגם כמובן לפנות למחוז ותקבלו את כל התשובות בעניין.

לגבי כל מה שקשור לתוכניות שהמתנ"סים מנהלים בכסף של המשרד, וגם פה התקבלו למעלה מ-5 מיליון שקלים והם מחולקים כמובן לפי יישובים מעבר לגפן הרשותי, הגפן הבית-ספרי וכל דבר כזה מקבל את המענים ואם יש מענים שהם חורגים, זה עולה וניתנים גם המענים מתוך כוחות שלנו כמחוז על מנת ששום בקשה לא תלך ריקם.

הדבר השלישי שאני רוצה להתייחס אליו בהקשר הזה זה כל מה שקשור לתוכניות החירום. תוכניות הפגתיות שמתקיימות בתוך מרכזי היחד וגם שם חולקו 5 מיליון שקלים, נעשים פעולות ובמקום שהדבר לא מוצלח כיוון שיש מספרים מצומצמים, אז אנחנו משנעים כל מיני פעילויות ומייצרים חיבורים כאלה ואחרים.

שוב אני אומר, לכל מרכז יש לנו מנהל מרכז, לכל מרכז יש מפקח מנהל חברה ונוער וכמובן יועץ, יועצת, שמשתדלים לתת מענה, וכמובן שאנחנו מחוברים לכל הגורמים, משאבים וכו'. ולכן כל שאלה או כל בקשה שיש, אנא, אתם מוזמנים לעלות על מנת שנוכל לתת לזה מענה. אם יש שאלות אני אשיב.

אבל מי מפקח על זה? אנחנו במועצה לא קיבלנו. אני אמא ממעלה יוסף, סליחה שאני מתפרצת. אני מתנצלת, זו פשוט נקודה שהכי - - -

רק בבקשה בצורה מסודרת לפרוטוקול.

שלום, אני מיטל כהן, מושב נטועה, מעלה יוסף. אני מדברת כאמא שהילדים שלה בבית כבר מתחילת המלחמה ואני לא רואה שום מענה חינוכי. אתה מדבר פה על הפוגה, על פעילויות גפן, איפה הדברים האלו בפועל? גם אנחנו כמפונים וגם מועצה מלאה של ילדים לא מפונים שנמצאים בבתים כבר חמישה חודשים ואין לנו שום פעילות.

אז על מנת שאני אוכל לתת לך תשובה אני אתן לך את הטלפון שלי, אני אשמח, דברי איתי בבקשה וניתן לך מענה.

אני אשמח.

בשמחה רבה, אני אראה נקודתית איפה הוא לומד ומה המענים.

אני לא מדברת ספציפית על שלי, כללי על כל הילדים.

אז אני עונה שוב פעם, בסוף אנחנו גם במנהלת וגם אורנה שמנהלת, אגב, שיח סדור עם כל הרשויות ועם כל ראשי הרשויות. אגב, דובר על היום שאחרי, אנחנו התחלנו לכתוב תוכניות עם כל הגורמים לראות את המענים שניתן ביום שאחרי וזה יכול להיות גם מחר בבוקר, ולכן אני מציע שבואו לא נדבר כללי, כיוון שאנחנו מלווים את זה שבוע-שבוע אני אשמח באמת לדעת על מה אנחנו מדברים? מי זה הילד?

אבל חיים, בגלל שזה פרטני אנחנו נחבר.

תודה, אבל זה לא פרטני, זה כללי.

אין בעיה, אני צריכה לרוץ לעוד דיון, אני ממש מצטערת, חיים.

אני אומרת שאין שום בעיה, אני אתן את הטלפון שלי, שתדבר איתי. אני מבטיח שכמו כל דבר שאנחנו עושים אנחנו נותנים מענים גם מענים שמחייבים אותנו במענים חריגים וייחודיים על מנת לתת תשובות, אז כדאי שהיא תפנה ואני אתן תשובה. אם יש יותר תלמידים אז גם לזה ניתן מענה.

חיים, תודה רבה. מישהו רוצה להגיד משפט אחרון לפני סיכום?

רק להעלות שאלה לחיים, אני מקווה שהוא עוד שומע. קצת גולש מסיפור הצעירים אבל מאוד קושר אליו. אתם יודעים שהולכים לחזור הביתה תכף, אף אחד לא התייחס לזה.

את רוצה להעביר אלינו שנשלח שאילתה?

כן, צריך שאילתה.

ליאת, אנחנו איתך, ניצן תתחבר לליאת. אנחנו נשלח שאילתה על כל מה שצריך בכללי. אם יש לכם גם בעיות פרטניות אלינו ללשכה, תפנו אלינו גם בלי קשר לוועדה. יוזמה לדיון מהיר, הצעה לסדר, שאילתות לקבל נתונים, זה בדיוק הסיפור, החיבור בינינו וגם אנחנו צריכים לעבוד איתכם על עוד דברים.

עוד משהו קטן על מנגנונים שבהם דברים עוברים לתושבים. זה לא משהו כלפי הרשות המקומית ספציפית, זה כללי מאוד. הקהילות מפורקות, וגם הידע הזה שהוא ידע סימבולי, ידע מקומי שיש למי שנמצא ליד השכן או השכנה וכשהם נפגשים לקפה הם יכולים להעביר אותו – אין את הסיטואציות האלה, ובגלל זה צריך פה עוד סיוע מטעם המדינה כדי לפרסם ולהנגיש את המענים שכן ניתנים. לצורך העניין משאבים שעושים עבודה מדהימה, עבודת קודש במלונות והרבה יותר קשה להגיע למי שמחוץ אליו ולכן צריך פה סיוע של המדינה להנגיש את המענים שכן קיימים.

אני גם מציעה לאתר בתוכניות שקיבלנו היום, ביחידות הצעירים, ויכולים לעזור לכם בזה. מה ששמעון דיבר עליו.

אין בעיה, אני מדברת פה על משהו רחב יותר. כי יש פה אנשים שהגיעו לכנסת לזעוק את כאבם ולא יודעים על מענים שכן קיימים. אני חושבת שזה משהו שהמדינה יכולה לקחת בו חלק.

אנחנו גם מעלים את הדברים האלה הרבה, בין אם זה מענים של ביטוח לאומי ומענים נוספים. זאת אומרת, הסוגיות האלה של כל הרוחב שיש, שזה נוגע אגב לכל האוכלוסיות אבל לפעמים צעירים הם פחות בודקים ורואים ויודעים ואז הם עוד יודעים נופלים בין הכיסאות בגלל היעדר הידע.

או שהם במילואים והמדינה מתנהלת נטו - - -

או במילואים, או מתגלגלים, או בדירות שכורות. הכול נכון חד משמעית אז אני מבינה את כוונתך.

סיכום והחלטות מישיבת מעקב משותפת בנושא מצבם ועתידם של צעירי הצפון. תודה לכולם שאתם פה. הוועדות מבקשות ממנהלת שיקום הצפון בשיתוף עם משרד האוצר ורשות הצעירים לוודא יצירת מעטפת, מענים, ופרק צעירים בתוכנית המנהלת במגוון תחומים שמטרידה את צעירי הצפון, ביטחון, תעסוקה, דיור, חינוך, פיתוח, תשתיות, תחבורה, תמיכה רגשית ועוד, לטובת החזרת קהילות צעירים לקריית שמונה והצפון. יש להדגיש כי על התוכניות להיות אטרקטיביות במיוחד באופן שיכול להתחרות עם הערים הגדולות בהן נקלטו מפונים מהצפון.

אני רק רוצה להגיד שאנחנו, כח"כית, נציע הצעה לסדר על סיפור תקציב השיקום האזרחי בצפון. לפעמים הרבה לחץ ביחד, פרלמנטרי, מייצר יותר התייחסות, אז ננסה בעוד כיוונים בלי קשר למה שסיכמנו פה מיכאל ואני.

שתיים, עוד בהקשר זה הוועדות מבקשות ממנהלת צפון ורשות הצעירים לפעול לקיום שולחנות עגולים ושיתוף ארגונים אזרחיים ונציגי מנהיגות מקומית של מפונים בעת קביעת התוכניות לצפון ותקצובן. מדובר בקולות חשובים המחוברים לשטח, מכירים את הצרכים ואת המענים באופן הטוב ביותר.

הוועדות מבקשות ממשרד הכלכלה, משרד האוצר, משרד העבודה, בשיתוף רשות הצעירים, מנהלת שיקום הצפון, להשקיע משאבים רבים, לרבות תמריצים לפיתוח מקומות תעסוקה וצמיחה בצפון. הוועדות מוצאות שמדובר בחסם מרכזי לחזרת מפונים לצפון ומוטרדות מחוסר היכולת של רבים מהם להתפרנס בכלל ומקצועות אקדמיים בפרט.

הוועדות מבקשות ממנהלת הצפון ומשרדי האוצר, משרד הבינוי והשיכון ורמ"י, לתכנן סיוע כלכלי, תיעדוף צעירים, בדגש על בני המקום, הורדת גיל התיעדוף והוזלת הקרקעות לטובת שיפור יכולת צעירים בני המקום ברכישת בית. נקודות שרפאל בעצם אמר, סוגיות של דיור הן סוגיות קריטיות. אגב, זה אחד הראשיים, אז חייבים.

הוועדות מבקשות ממשרד האוצר לזרז קביעת מסגרת תקציבית עבור מנהלת שיקום הצפון ותקצוב התוכניות בתחומים שלעיל בפועל לשנת 2025. הידיעה שהדברים טרם תוקצבו לעומת נושאים אחרים פחות דחופים מעידים על בעיה בסדרי העדיפויות התקציביים של הממשלה.

עוד מוטרדות הוועדות מהפער בין דרישת המנהלת ל-31 מיליארד שקלים לבין התקצוב של 15 מיליארד שקלים שגם הוא טרם אושר לתקציב 2025. הכוונה אפילו שמיליארד ממנו לא אושר. אני מזועזעת מהנתון הזה, אני חושבת שכולנו צריכים להבין שאי אפשר לעשות לכם את מה שעשו כל הזמן החלטת ממשלה אחרי החלטת ממשלה ושום תקציב לא עובר.

מצבו האסטרטגי של הצפון אינו מאפשר דחייה נוספת באישורי תקציב ותוכניות. הוועדות מבקשות ממשרד התחבורה ומשרד האוצר לתכנן ולתקצב בדחיפות תשתיות רכבת בצפון שקריטיות ליכולת סטודנטים וצעירים להתנייד למוסדות אקדמיים, למקומות תעסוקה, תחבורה, על הכול מעבר לרכבת.

עוד מבקשות הוועדות בחלק מזה ממשרד הביטחון, לפעול להוספת מיגוניות בכבישי הצפון, מדובר על תוספות קריטיות להצלת חיי אדם ולהגברת הביטחון האישי במרחב הצפון. הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה לדווח אחר יישום הקמת קואופרטיביים עסקיים וקהילתיים חדשים נוספים ליישובי הצפון, הנגשתם והעתקתם למרחבים העירוניים של בני המקום בקרית שמונה, שלומי וכדומה. הכוונה לערי הצפון, הכוונה למקומות שבהם אין את המודלים הללו.

עוד מבקשת הוועדה את שירותי הליווי המקצועי של רשמת האגודות עבור קהילות צעירות ממשיכות במרחבים אלו ועידודן, שזו כמובן הנגשה. שוב, אפשר לקחת ואפשר לא לקחת אבל העובדה שהאופציות האלה לא חשופות ולא נגישות זה חלק מהכשל.

זהו. רק להזכיר מה שמיכאל ואני אמרנו. אחד זה השולחן העגול עם שמעון ומרכזי הצעירים ביחד עם ארגוני הצעירים שבאמת נשמח – זה לא שולחן מחייב – לשמוע את הקולות ונקווה שיצאו מזה דברים טובים. וכמובן המפגש פה עם אחד השרים כדי להציג את כל התוכניות כמו שאמרתם. הדברים כבר נכתבו, הרעיונות כבר ישנם, התוכניות כבר קיימות, המחקרים קיימים, כדאי לבוא ולשמוע את הכול.

אני גם אומרת את זה למי ששומע מהממשלה ובכלל, כשלא שומעים את הקולות גם מוציאים כסף ציבורי לריק, הוא מתבזבז, זה חבל. הרבה פעמים התכנון המקדים ולשמוע את הקולות זה בדיוק מה שעוזר לתקציב להיות הכי מדויק שיש, כמה שאפשר שילך למקומות הנכונים, שלא יתבזבז סתם ולא ייזרק לפח וזה ממש חשוב.

תודה לכם, אני ממש מודה לכל מי שנשאר, הדיון היה ארוך, אני מתנצלת, הרבה דוברים, אנחנו ננסה כמה שיותר גם, וכמו שאמרתי תפנו אלינו גם סוגיות פרטניות שננסה דרכם. תודה רבה, תודה חברים.


הישיבה ננעלה בשעה 12:57.