פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



38
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
12/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 223
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"א בחשון התשפ"ה (12 בנובמבר 2024), שעה 11:08

ציון יום העלייה בכנסת בסימן העולה המגויס, בהשתתפות שר העלייה והקליטה, מר אופיר סופר ומנכ"ל משרדו עו"ד אביחי כהנא

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
ולדימיר בליאק
יוסף טייב
אוהד טל
טטיאנה מזרסקי
צגה מלקו
אלעזר שטרן

יבגני סובה
משה סולומון

שר העלייה והקליטה אופיר סופר
אביחי כהנא - עו"ד, מנכ"ל משרד העלייה והקליטה

רותם כהן - סמנכ"ל שירות לציבור, משרד העלייה והקליטה

אולגה דדון - סמנכ"לית דיור, משרד העלייה והקליטה

סא"ל במיל' יוסרי זינאלדין - יועץ קמל"ר לענייני חקיקה, כנסת וממשל, צה"ל, משרד הביטחון

רס"ן לי אור לאה שלג - רמ"ד ת"ש חובה ורמ"ד בודדים, צה"ל, משרד הביטחון

רס"ן מיכל פטאל - עוזרת קמל"ר, צה"ל, משרד הביטחון

קרן אוהב ציון - ע' בכירה להכוונת חיימ"ש במחוז ירושלים, צה"ל, משרד הביטחון

אנסטסיה ניקיפורנקו - פקמ"ז - חטמ"ר שומרון, צה"ל, משרד הביטחון

יעקב חגואל - יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

אלכסנדר גולדנשטיין - מנהל המחלה לעידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

ג'וש שוורץ - מזכ"ל הסוכנות היהודית

אביטל בקר - ממונה תחום צעירים וחיילים בודדים, הסוכנות היהודית

נטלי פיטוסי - בוגרת כנפיים, מילואימניקית, הסוכנות היהודית

דרבה פיקדה - מילואימניק, בוגר כנפיים, הסוכנות היהודית

יונתן יאבור - יו"ר TLV Internationals

איגור דנילוב - שירת בגבעתי, חייל מילואים

לוסיאן אלמקייס - אביו של רס"ר במיל' אליהו בנימין אלמקייס ז"ל

מרלן רוסין אלמקייס - אימו של רס"ר במיל' אליהו בנימין אלמקייס ז"ל

הרב דוד זנו - מילואימניק בן 50, שירת בגולני

מיכאל סלומינסקי - לוחם שעלה מרוסיה, נפצע בתחילת המלחמה, ארגון "נפש בנפש"

סופיה פלוט - רס"ן במיל', מנהלת אגף בוגרים, נעל"ה - נוער עולה לפני הורים

אדוארד טרייגר - רס"ן במיל', רכז בוגרים, נעל"ה - נוער עולה לפני הורים

מרק לוין - סמ"פ בחיל ההנדסה, נעל"ה - נוער עולה לפני הורים

מרגריטה דורי - רס"ן במיל' בפקע"ר, נעל"ה - נוער עולה לפני הורים

מיכאל סלומינסקי - מילואימניק, חייל בודד שנפצע במלחמה, בוגר נעל"ה - נוער עולה לפני הורים

יאיר רן פלד - מנהל התוכנית, גרעין צבר

אליזבת סמוליאנינוב - חיילת במילואים, סמב"צית גדוד רם, חטיבת החיתוץ, גרעין צבר

בנימין ריבניק - לוחם גולני, רבש"צ קיבוץ ניר יצחק, גרעין צבר

ריקרדו רזניק מסינג - לוחם גולני, מעשה מעל 270 ימי שירות מילואים, גרעין צבר

רייצ'ל אסקנדרי - במקור מפלורידה, שירתה ביחידת המתפ"ש, סטודנטית, גרעין צבר

ליאורה רובינשטיין - מנכ"לית המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין

יובל כרמי - רכז עולים, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין

אילן גבאי - חייל מלווה, מילואים בחטיבת אלכסנדרוני, עולה בודד, המרכז לחיילים בודדים ע"ש מייקל לוין

מרדכי בוטניק - מנכ"ל ארגון חייל לחייל

ישראל לורנס - במקור מבריטניה, שירת בגבעתי, כיום מילואים ביס"ר איתן 98, חייל אל חייל

יוסף בלומינג - שירת בצנחנים, חייל אל חייל

אריה צייטלין - במקור משיקגו, רס"ר במיל', עולה בודד, חייל אל חייל

אדם שוורץ - במקור מניו יורק, חייל אל חייל

ולנטינה בולחסן - חברת ועד, התאחדות עולי אמריקה הלטינית

ביילה פרידמן - חיילת, דוברות גבעתי, התאחדות עולי אמריקה הלטינית

הרב דורון קליין - מנכ"ל תלפד - הפדרציה הציונית דרום אפריקה (ישראל)

הרב עקיבא ווייס - שדלן, רב ומורה ישיבות אמריקאיות, קשר מג"ד גדס"מ נח"ל, מועצה מקומית אפרת

דב ליפמן - ח"כ לשעבר, מנכ"ל יד לעולים

מיכאל אברוטיס - גדוד 670, תותחנים

רס"ר דניאל קסטרו - עולה מברזיל, נהג משא במילואים, מסייעת 430 ביסל"ח

רס"ל יונתן למברט - חייל בודד, מ"כ מפלסים

דוד אנגלמאייר - עולה משוויץ, חייל גולני

ריטה דורי - בוגרת של נעל"ה, רס"ן במיל' בענף הסברה של פיקוד העורף

אלינועם חורש - רכז מתנדבים, אח גדול למען חיילים בודדים

דניאל קופולוב - עלה מאוקראינה, נפצע בעזה ב-1 במרץ, קטוע רגל

לאוניד קרופקו - חי - שייטת 13

זאב קליין - פקע"ר מחוז דרום

נתן קבלוצקי - פקע"ר חטיבת החילוץ

סתיו נאור זלצמן - הכשרות ואימונים בה"ד 1

אווה רונטניקוב - דוברות משטרת ישראל

פסח צ - חייל אמן

שלומית אבינח

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



ציון יום העלייה בכנסת בסימן העולה המגויס

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום 12 בנובמבר 2024, י"א בחשון תשפ"ה. אנחנו מציינים את יום העלייה בכנסת. אני ביקשתי לציין אותו בסימן העולה המגויס. חבר'ה שמגיעים לכאן או כדי להתגייס, מתגייסים תוך זמן קצר. ובאמת לצערי במלחמה הזאת גם שילמנו מחירים כבדים. וגם הבוקר שוב הותר לפרסום עם עוד ארבעה חללים שמצטרפים ל-"הותר לפרסום" של אתמול. אנחנו כמובן נמצא את הדרך להנציח את כולם ומשתתפים בצער המשפחות. לצערי זה היום יום שמלווה אותנו כאן, גם בוועדה כמעט מידי בוקר כשאני פותח את דיוני הוועדה אנחנו מזכירים את הנופלים.

היום אנחנו מציינים את תרומתה הגדולה של העלייה והתרומה הייחודית של העולים למדינת ישראל באופן כללי. זאת ההזדמנות שלנו להוקיר את הדרך שבה העלייה לארץ סייעה להקים את מדינת ישראל מחדש ולהפוך אותה למדינה חזקה, צומחת ובעלת מגוון תרבויות.

אני בתור יושב-ראש ועדת העלייה שמח לפתוח את הוועדה הזאת, לציין את היום הזה כאן בוועדה. ודווקא אני, כמי שנולד בארץ, לא חוויתי את החוויה של לעלות. תמיד אני אומר שאת המצווה הזאת אני לא אצליח לקיים כבר, של לעשות עלייה לארץ ישראל. אבל אני בהחלט בנושא הזה רואה בפעילות הציבורית שלי ושל חבריי כנושאי הדגל של חשיבות העלייה לארץ. והערך שלה, שלצערי בשנים האחרונות קצר התקהה מבחינת התפיסה של הציבור הישראלי. אבל עדיין, כשאנחנו מסתכלים על מה קרה במדינת ישראל טרום הקמתה ומהקמתה אז העלייה היא הנס הגדול של מדינת ישראל ושל היכולת שלנו לחיות כאן בכל המובנים.

החוק שאנחנו מציינים אותו, שבגינו אנחנו מציינים היום את יום העלייה חוקק ואושר בכנסת ב-21 ביוני 2016. הוא חוק של מיזוג הצעות שונות מכלל סיעות הבית ובתוך כך הבנת המשמעות ההיסטורית של העלייה למדינת ישראל. היו דיונים על המועד, מתי יציינו אותו, הצלחנו להגיע גם בזה להסכמה. יושב פה גם בחור בשם יונתן יאבור שהוא מהפעילים הציבוריים שדחפו את החוק הזה יחד עם ג'יי מאחורי הקלעים, מתוך הבנה שצריך לייצר איזה שהוא יום חג סביב נושא העלייה.

על פי החוק מוגדר יום העלייה כיום שיחול ב-ז' בחשון, סמוך לשבת שבה קוראים את פרשת לך לך. פרשת עלייתו של אברהם אבינו לארץ ישראל. היום הזה מצוין באירועים שונים בכנסת, בממשלה, בבית הנשיא וכן במערכת החינוך, צה"ל ומשטרת ישראל. בתוך החוק מוזכר גם מועד הכניסה לארץ ישראל שאירע ב-י' בניסן. היום שבו יהושוע צלח את נהר הירדן עם כל בני ישראל. זאת בעצם העלייה המשמעותית כבר שעם ישראל מגיע כעם לארץ ישראל.

היום אנחנו מציינים את היום הזה כאשר אנחנו נמצאים ביום ה-403 מאז טבח שמיני עצרת, טבח ה-7 באוקטובר, תחילת מלחמת "חרבות ברזל". ועדיין 101 חטופות וחטופים נמצאים בשבי חמאס, נמקים במנהרותיהם. בתוכם גם עולים חדשים וגם חיילים בודדים.

תרומתם של העולים החדשים למאמץ המלחמתי והחיילים הבודדים שעלו לישראל והשאירו את כל משפחתם מאחור ולא נפגשו איתה, עם המשפחה, תקופה ממושכת. גם בגלל השירות הצבאי האינטנסיבי כעת וגם בגלל מחירי הטיסות הגבוהים ומיעוט הטיסות למדינת ישראל. אלה נושאים חשובים ואני חושב שזו העת להעלות אותם על נס כדי להביע את הכבוד וההערכה שאנחנו רוכשים למי שיושב כאן והגיע לדיו הזה וגם לאלה שלא הצליחו להגיע לדיון הזה.

בצה"ל משרתים היום 3,905 עולים חדשים. מתוכם 2,576 חיילים שמוגדרים חיילים בודדים. מרבית העולים הגיעו מרוסיה, 991 חיילים עולים שהגיעו מרוסיה. 595 הגיעו מארצות הברית, 540 מאוקראינה, 295 מאתיופיה, 246 מצרפת. משאר מדינות העולם עוד 1,238 עולים. לצערנו רבים מהחיילים הבודדים נפלו במערכה. רבים אחרים נפצעו. 97 עולים מאושפזים, מתוכם 39 מוגדרים כחיילים בודדים.

אני רוצה לנצל את הישיבה הזאת שוב כדי להודות לכם ולכולם על השירות המסור ועל התרומה לביטחון ישראל. אנחנו בוועדה דאגנו להסדרת מעמדם של משפחה מקרבה ראשונה של חללים שאינם זכאי חוק שבות להישארותם בארץ לאחר נפילתם בנם. לצערי, מצאנו את עצמנו עוסקים בעניין הזה יותר מידי פעמים. היום הגשתי בקשה לפטור מחובת הנחה הצעת חוק שאני מקווה שהממשלה תתמוך בה, שההגדרה הזאת תהיה אוטומטית. שחלל צה"ל שנפל במסגרת מילוי תפקידו ויש לו בן משפחה מקרבה ראשונה שאינו אזרח ישראלי יוכל לקבל באופן מיידי את האזרחות ולא יתחילו גם בתוך האבל לרוץ לרשות האוכלוסין וההגירה כדי למצוא את הדרך להישאר כאן.

במסגרת דיוני הוועדה אנחנו דאגנו לזירוז סיום הליכי גיור של הרבה מאוד חיילים לוחמים מקרב העולים באמצעות הפעילות שלנו אל מול מערך הגיור. במסגרת דיוני הוועדה גם עלה הנושא שבו צה"ל דואג ומטפל כל הזמן בחיילים הבודדים הסדירים. אבל חיילי המילואים שחזרו חזרה לשירות הם לא מוגדרים כחיילים בודדים, אבל הבעיות שלהם הופכות להיות אותן הבעיות שהיו להם גם בשירות. אנחנו זקוקים לכל החיילים האלה וצריך להשקיע בנושא הזה. אני פניתי גם לשר בעניין הזה. אני בטוח שכמי שהנושא הזה קרוב לליבו ידאג להוביל אותו ולהסדיר את הנושא הזה.

לשיטתנו העלייה לישראל עדיין לא הגענו למנוחה והנחלה. עדיין רב העם היהודי לא חי בארץ ישראל. וזאת צריכה להיות המטרה שלנו ואני מקווה שאנחנו נמצא את הדרך להשקיע בעידוד עלייה מכל המדינות, ובתוכם גם אחינו שנמצאים במחנות באתיופיה וגם קהילת בני המנשה שאחד מבניה הוא מקרב הנופלים שהתבשרנו עליהם הבוקר.

ולא הראשון.

לא הראשון. ציינתי את זה.

אני רואה חשיבות רבה בציון יום העלייה, בעיקר כדי שהדור הצעיר, הדור שנחשף לדברים האלה דרך האירוע הזה, ילמד על סיפור העלייה. על סיפורי ההצלחה של העלייה, על השגשוג וההצלחה של מדינת ישראל בזכות העולים החדשים שהגיעו אליה מכל כנפי תבל. העולים שהגיעו לישראל ממניעים ציוניים ואידיאולוגיים עזבו את ביתם ואת מולדתם ובאו למדינה הזאת כדי לבנות בה את החיים שלהם ואנחנו חווים את כל מתן הסיוע והעזרה על מנת שאפשר יהיה להיקלט כאן. שתוכלו להיקלט כאן, שהעולים יוכלו להיקלט כאן.

אנחנו נרצה, הזמנו לפה לא מעט חיילים, לשמוע בקצרה באמת את הסיפור של העלייה והשירות בצה"ל. צה"ל הוא מודל לקליטה מיטבית. עולה שנקלט בצה"ל באופן מיטבי הופך להיות גם אזרח שנקלט כאן במדינת ישראל באופן מיטבי. ולכן אני גם רוצה למצוא, לנצל את המקום להודות למערכת הביטחון על התרומה שלה והנחישות שבה לוקחים את המשימה הזאת. זה כור ההיתוך של החברה הישראלית ובנושא הזה של עולים חדשים זה הופך להיות חשוב פי כמה.

אני מתכבד להעביר את רשות הדיבור לשר העלייה והקליטה שכבר מראש אני מתנצל בשמו שהוא יצטרך לעזוב במהלך הדיון כי הוא צריך לצאת לעוד אחת מהרבה מאוד לוויות שלצערי כולנו מצאנו את עצמנו משתתפים בהן בשנה האחרונה. בבקשה השר.

שלום, בוקר טוב לכולם. תודה לך אדוני יושב-הראש על הדיון ועל המיקוד הספציפי ביום החשוב הזה. יושב-ראש ההסתדרות הציונית חברי חגואל, ג'וש, מנכ"ל המשרד וכמובן חבריי חברי הכנסת. תודה רבה לארגונים וללוחמים. נמצאת איתנו גם משפחת אלמקייס. משפחה שבנה בנימין נפל בקרב ובעקבות זה היא עלתה ארצה עם סיפור מאוד מרגש. וכפי שהזכיר יושב-הראש, גם היום אנחנו נלווה למנוחת עולמים חייל עולה, חייל מקהילת בני המנשה, גרי זולת ז"ל.

עם ישראל חווה בשנה האחרונה משבר גדול, קושי גדול. חווה את זה כאן במדינת ישראל נוכח האתגר הביטחוני עם התלכדות הזירות: צפון, דרום, מרחוק ומקרוב. אנחנו רואים את האנטישמיות הגואה בעולם כולו ואף במדינות שהן נחשבות הידידות הטובות ביותר לישראל. ואנחנו רואים את זה לאורך השנה כולה, לאורך המלחמה כולה. ואנחנו רואים את ההתפרצויות ומבינים גם כן את ההשלכות של זה.

לאורך כל השנה כולה אנחנו חווינו סולידריות מכל יהדות העולם, מכל הקשת. סולידריות חזקה שבאה לידי ביטוי בהרבה היבטים. בין אם זה בתמיכה פיננסית, בין אם זה ביוזמות צעדות ואירועי תמיכה כאלה ואחרים. אני חושב שהפסגה של הסולידריות הזאת זו העלייה. והפסגה שבפסגה זה מספר חיילים שעוזבים הכול וחוצים את האוקיינוס כדי להגיע לשרת כאן ועכשיו את מדינת ישראל. אני חושב שאין דבר שהוא מרגש מזה, אין דבר שהוא מרומם מזה.

אני אשתף, אנחנו מתישהו קידמנו איזה שהוא קמפיין "קבלו אותם". והייתה ככה דילמה האם זה עת לקמפיין או לא עת לקמפיין ומה התוכן של הקמפיין. זאת אומרת, היה מאוד חשוב להרים את רוח העם. ואנחנו מצאנו שנושא העלייה נוגע באמת באזרחים רבים. ואם באמת הנושא הזה טיפה נשחק ברוות השנים, היום נוכח המציאות הקשה שעם ישראל חווה, שמדינת ישראל חווה, העלייה זה סוג של איזה אוויר פסגות. של איזה משב רוח של אופטימיות, של אמונה במדינת ישראל, אמונה בצבא הגנה לישראל. אמונה בחזון הגדול הזה שאנחנו מתקבצים כאן מכל קצוות תבל בחזון העתיק יומין הזה ומקימים את מדינת ישראל בשיא עוצמתה ושיא תפארתה.

אנחנו בשבוע שעבר הענקנו פרסי עלייה. פרס השר, מנהג שהונהג בשנים האחרונות. אני חייב לומר שלהעניק את הפרס הזה בימים האלה, בסוגיות שנוגעות לביטחון, שנוגעות לטיפול בפצועים, שנוגעות לחקלאות בעוטף ובצפון, על ידי יוזמות של עולים ותיקים – מעמד מרגש. מרגש מאוד. וממחיש את הערך המוסף שיש לעלייה מלבד העלייה עצמה שעומדת בפני עצמה.

אנחנו בהחלט, אדוני יושב-הראש, מצאנו את עצמנו לא מעט מלווים מקרים של חיילים בודדים ועשינו זאת גם בשיתוף פעולה, כשהיינו צריכים לסייע, בין אם זה עלייה לזכאי חוק השבות או לאנשים שאינם זכאי חוק השבות, אך הם בני משפחה. הסוגייה שאתה מעלה היא נכונה ונכון לטפל בה בצורה מערכתית. סייענו גם כן בהקשר של העלאת שכר הדירה לחיילים בודדים, בין אם זה בתקופת השירות ובין אם בתקופה אחרת. הגברנו את התמיכה. ואנחנו בעזרת השם נקדם בתקופה הקרובה החלטת ממשלה שנוגעת לתחום החיילים הבודדים, אבל בעיקר הייתי אומר לחיילים בודדים שהאנטישמיות גואה. אני לא רוצה להשתמש במילה ממוסדת, אבל בהחלט ישנן מדינות שפעלו כנגד מדינת ישראל. ואנחנו רואים חובה ויתר שאת לפעול בהקשרים האלו.

אני מקבל בהחלט את הזיהוי שלך בהקשר של מענים של חיילי המילואים הבודדים. צריך לומר שתמיד כשאנחנו פועלים אנחנו לא לוקחים את האחריות ממשרד הביטחון. בסוף האחריות אצל משרד הביטחון, אבל אנחנו בהחלט רואים את עצמנו שותפים בהקשר הזה להובלה בעניין הזה. ואנחנו נרים בעזרת השם את הסוגייה הזאת. זאת סוגייה מהותית. אתמול גם במקרה ישבה אצלי עמותה שעוסקת בעניין והעלתה את הנושא הזה לסדר יום. אני חושב שיש בזה הרבה טעם.

אני רוצה להגיד לכם שמלבד זה שאנחנו פוגשים את הסיפורים היפים והכואבים, לצערי מידי שבוע ולעיתים מידי יום, יש בהם הרבה רוח והרבה עוצמה. הרבה רוח והרבה עוצמה של אנשים שבחרו לבוא, אתם, ולצערי גם חברכם שאינם כבר איתנו, בחרו לבוא, לעזוב הכול ולשרת את מדינת ישראל. אנשים שרואים בצבא זכות לשירות ומעולם, לעולם לא היו מוותרים על הזכות הזאת. ולעיתים כל שהם מבקשים זה שנהיה אנחנו כולנו שותפים לזכות הזאת לשרת בצה"ל. והבקשה הזאת היא חשובה ואנחנו צריכים לקדם אותה.

אני לא יכול להתעלם מהשינוי האסטרטגי, מהתמורות שאנחנו רואים, הן בחזית הדרומית והן בחזית הצפונית. להוסיף לזה גם כן את ההתפתחויות נקרא לזה האסטרטגיות שיכולות לנבוע מחילופי השלטון בהקשר הזה. כן התקופה הקרובה מזמנת לנו לא רק הזדמנויות, אלא גם חובה לפעול להשבתם של החטופים כולם. בהקשר הזה אני רוצה להזכיר כמובן את עידן אלכסנדר ועומר נאטורה, שני חטופים בוגרי גרעין צבר. אנחנו מחויבים להשבתם של החטופים כולם ואנחנו מחויבים לפעול במהרה על פי שעון חול שדוחק אותנו בעניין הזה. וצריכים לנצל את ההזדמנויות כדי לעשות זאת בצורה המיטבית.

אני רוצה להודות לך, אדוני יושב-הראש, על שיתוף הפעולה. ועד כאן.

תודה השר. לפני שנפתח את הדיון ואני אתחיל פה את רשימת הדוברים אני תמיד חוזר כשיש דיון על חיילים לשיר של נתן אלתרמן, שהוא כתב שיר "אחד מן הגחל". מתנדבי חוץ לארץ שבאו לכאן בהקמת המדינה. שהמילים שלו כל כך הרבה שנים אחרי רלוונטיות כמעט בדיוק באותה מידה. אני כן ארצה להקריא לפרוטוקול חלק מהשיר.

גם לנו, לא רק לפרוטוקול.

גם לכם, נכון. אני יודע פשוט שחגואל יודע אותו בעל פה.

ברור. את המנגינה בעיקר.

"מסיפון אוניה מתנודדת הוא ירד אל רציף הנמל וחיכתה ברציף למולדת בדמות אוטו צבאי וסמל. היא את שמו בחותמת הטביעה, היא השליכה בגדיו אל השק ושבועה נוראה היא השביעה לקולו של הגשם הדק. עוד הארץ הזאת לא נתנה לו לא ידיד, לא פינה למקלט, לא שמחה מן האלף הללו אשר לנו היו למתת. לא. כי רק את חייו בידי חרב הוא קיבל על החוף מידה. אבל גם את חייו אי בערב הוא השיב בנופלו בעדה".

השיר הזה מתאר את אותם אלה שבאו לכאן אחרי מלחמת העולם השנייה חסרי כל. לעיתים אפילו לא ידעו את שמם כאשר קברו אותם במלחמת העצמאות. ואני חייב לומר שזאת מדינת ישראל. לפני הקמתה ואחרי הקמתה העולים הגיעו לכאן והם מגיעים לכאן. אני הייתי מנכ"ל משרד העלייה והקליטה בצוק איתן, תקופת צוק איתן. ומההרוגים הראשונים היו העולים, החיילים הבודדים, שהלכו בראש החץ ונפלו.

אז זאת ההזדמנות להגיד למי שכאן איתנו תודה רבה ולציין את כולם. אני אנהל את הדיון בצורה כזו שניתן לדוברים מבחוץ, חברי כנסת ונעשה ככה פינג-פונג כזה כדי שכולם ידברו. אבל אני רוצה לפתוח עם מרלן אלמקייס, אימו של חייל המילואימניק הבודד, רס"ר במילואים אליהו בנימין אלמקייס ז"ל, שהיה בנה הצעיר ביותר, אח לשישה אחים, גיבור ישראל. נפל ברצועת עזה בתחילת המלחמה. בנימין עלה לבד ארצה מצרפת בגיל 15. בשנת 2014 התגייס להנדסה קרבית ושירת כחייל בודד. הוא דחה את חתונתו עם בחירת ליבו יוהנה. הוא היה בן 29 בנופלו. יהי זכרו ברוך.

הוריו עלו לארץ בעקבות נפילת הבן. אנחנו מציינים כאן בכל פעם שאחד העולים נופל דיון שאחרי אנחנו מציינים עם תמונתם ובתחילת הדיונים. מרלן השתתפה בדיון הזה באמצעות הזום מצרפת. אני כן אבקש להעניק לך את התמונה שהוצבה כאן כשאת היית בזום ואנחנו שמנו את התמונה כאן מטעם הוועדה.

מרלן תדבר בצרפתית. יש תרגום סימולטני עם אוזניות שנמצאות לכם על השולחן.

(נושאת דברים בצרפתית, להלן תרגום חופשי באמצעות מתורגמן)

תודה על זה שנתתם לי לדבר. הבן שלי הוא צדיק גדול, הוא גיבור. צדיק. הוא עלה לארץ לפני 15 שנים, הוא היה חייל בודד. הוא מאוד אהב את מדינתו, את ארצו. וכאילו שהוא מאוד אהב את המדינה שלו. ולצערי הוא איננו, בוודאי הוא היה מאוד מאושר לראות אותנו כאן, אנחנו הגענו בשבילו. כך רצה השם, לכן אנחנו כאן.

הבת שלי גם הגיעה עם ארבעת הילדים שלה, קמלה, ואנחנו מאושרים שאנחנו בישראל. זה היה תמיד הרצון הגדול ביותר ואני ביצעתי את זה. המדינה שלנו היא הכוח שלנו והאיחוד שבמדינה שלנו. כולם מאוד עזרו לנו מבחינה מורלית ואנחנו קיבלנו הרבה אומץ הודות לכל אלה שהיו סביבנו ואנחנו מאוד מודים לכם.

אני מקווה שכל הילדים האחרים שלנו גם יבואו, הם כרגע בפריז. יש הרבה חברים מהקהילה שלי שגם רוצים לעלות, להגיע, בהתחשב בכל מה שקורה. וגם הבנו שאנחנו מדינה אחת. יש לנו מדינה אחת שבה צריכים להיות, אבל המדינה היא הכוח שלנו.

אני מאושרת שאני כאן, אפילו אם בני לא כאן, אבל הודות לו אני כאן.

תודה רבה. יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית, יעקב חגואל, בבקשה.

תודה רבה ליושב-הראש, תודה רבה לשר ולמנכ"ל המשרד על העשייה, על ההבנה של התפקיד ושל כובד התפקיד בעת הזו.

אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה לעם ישראל וזה הזמן שלנו להפוך את המשבר הזה להזדמנות. ואין כמו עלייה להפוך את המשבר הזה להזדמנות. ויש פה win-win, כי לצערנו כמו שאנחנו יודעים, המלחמה היא לא רק כאן, היא בכל העולם. והאנטישמיות מגיעה לממדים אדירים וישנה התעניינות גדולה מאוד של אחינו בתפוצות לעלות לארץ.

אני אומר לכם שה-win השני הוא הסיפור מה יעשה לנו לכאן, לילדינו, לנכדנו, כשהם יראו שעולים לכאן אלפים רבים של יהודים לישראל. זה יגרום לנו שהחוסן כאן, שתחושת הביטחון שלנו כאן, שהזהות שלנו כאן, שהזיקה לציון, הציונות, תתגבר ותתחזק. ואני אומר לכם, אני קורא לממשלת ישראל להבין שזו לא תקופה רגילה, זה הזמן לא פחות מאמצעי ביטחון, זה הזמן להשקיע בעלייה לארץ. זה חלק מהחוסן שלנו כמדינה וכעם. וזה הזמן לחשוב איך אנחנו משפרים את התנאים לעלייה. איך אנחנו מייעלים את התנאים לעלייה. איך אנחנו נערכים לקליטה. כן, יום אחרי המלחמה צפויים להגיע לכאן עשרות אלפים רבים של עולים שיגיעו הנה. אם נערך טוב, אם נדאג שיהיו הטבות, יהיו פה מאות אלפי עולים, לא רק עשרות אלפי עולים.

אני אומר את זה כמי שנולד בישראל להורים שנולדו בישראל, שלא יודע ולא יזכה אף פעם לעלות לארץ. לעלות לישראל זו לא משימה קלה. כשאני מדבר עם עולים פוטנציאליים אני אומר להם 'זה לא קל. זה לא קל לעזוב בית, זה לא קל לעזוב עבודה, משפחה, שפה. ולבוא הביתה'. זה לא קל. אבל זה מה שצריך לעשות. ואנחנו, החברה הישראלית, צריכה לשנות דיסקט. החברה הישראלית זה כל מי שיושב פה בחדר ואחרים. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחבקים את העולים ומאמצים את העולים. איך אנחנו הופכים להיות קבוצת הווטסאפ של העולים שאין להם אותה, כי הם עלו. ואני אומר את זה באמת מתוך ראייה כמי שעומד היום בראש התנועה הציניות. זה האתגר מספר אחד של עם ישראל. ואנחנו, בעזרת השם, נראה כאן עוד ועוד עולים.

יש לנו עם מדהים. אני רואה את החיילים כאן, זה מחמם לי את הלב. אני לצערי רואה את הנופלים סביב העולים הרבים שמגיעים לכאן, אבל זה חלק מהמחיר שלנו כאן לצערנו. ואנחנו עם שיודע לעשות טוב ואין לי ספק שנהפוך את המשבר הזה להזדמנות. תודה רבה.

תודה רבה. נמצא איתנו בזום דניאל קופולוב, בן 21. נפצע בעזה ב-1 במרץ. רגלו נקטעה מעל הברך. אביו יהודי, החל בהליך הגיור שלו במסגרת הצבא. הוא לא סיים את התהליך כי שוחרר מצה"ל בגלל פציעה. דניאל עלה מאוקראינה בגיל 11 עם משפחתו בעקבות אחותו שעלתה לבדה ומשרתת כרופאה בצה"ל. הגיע לסיום קורס מ"כים על קביים. דניאל, בבקשה.

היי, מה קורה?

מצוין, כשרואים אותך הכול טוב. ספר קצת על עצמך. איפה אתה היום?

עליתי לפני חמש שנים מרוסיה ונולדתי באוקראינה.

מתי אחותך עלתה?

היא עלתה שנה אחריי, כי היא הייתה צריכה לסיים אוניברסיטה באוקראינה.

תודה. התחלת הליך גיור?

לא. אבל הייתי אמור, תכננתי לעשות. ואז כשאתה עושה את זה במהלך השירות הצבאי אתה יכול לעשות את זה רק אחרי שנה וארבע. ואני נפצעתי בדיוק אחרי שנה וארבע, אז לא התחלתי.

ובעצם לא נותנים לך להמשיך את התהליך?

מה פתאום, הוא יעשה.

בגדול אפשר, אבל אמרו שאני צריך כביכול להתנדב לצבא ואז אני יוצא ממשרד הביטחון. ואם אני יוצא ממשרד הביטחון אני לא מקבל זכויות.

תתקדם, תתקדם, אתה תעשה, אל תדאג.

השר נמצא פה.

זה אצל חה"כ אלעזר שטרן. אבל כן צריך לומר שאנחנו יחד עם הסוכנות היהודית פתחנו תוכנית גיור עם נתיב, לפני הגיוס לצעירים. ואנחנו בשמחה נסייע בעניין.

דניאל, איפה אתה גר היום?

בראשון.

בראשון. אז כל הפרטים שלך אצלנו. אנחנו מבינים שאתה עדיין בטיפולים ובהתאוששות. ואנחנו נסייע לך כדי שתוכל להתחיל את התהליך הזה ולסיים אותו כמו שצריך.

תודה.

חה"כ סובה, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אמרת שלא חווית את ההרגשה הזאת. אני כן חוויתי את ההרגשה של עלייה לפני 27 שנים. אגב, חוויתי את זה כשהייתי כבר בן 17, כך שהחיים שלי בעצם התחלקו. תמיד אני אומר לחבריי פה בישראל שיש את התמונו בשחור לבן שזה לפני עלייה ויש את התמונות הצבעוניות שזה אחרי העלייה. וכך אנחנו מחלקים את החיים שלנו.

אני אומר שיום העלייה זה אמור להיות יום חג למדינת ישראל. אני חייב להגיד, גם אני אומר את זה בפני השר, אני לא מרגיש את זה היום כיום חג. לא בגלל המלחמה ואני מוריד את הכובע בפני כל חייל וחייל. אין שבוע שאנחנו לא מבקרים את המשפחות ובוודאי ובוודאי אנחנו גם מנסים לעזור כמה שאנחנו יכולים, כחבר כנסת, לחיילים בודדים, לחיילים של העולים. יש ילדים של העולים שנהרגו. צרים שנולדו כבר, אלה משפחות של העולים. לפעמים אתה בא למשפחה, מתברר שהילד נולד בישראל, הוא צבר לכל דבר. אפילו רוסית או אוקראינית הוא לא ידע, אבל הוא נהרג עבור המדינה שבה הוא נולד. אז הוא לא עולה כבר, הוא צבר.

אבל למה אני אומר לך, אדוני השר, שאני לא מרגיש את היום הזה כיום חג? כי בכמה שנים האחרונות עלייה הפכה למשהו, אני אגיד את זה במילים קשות: כבת ערובה של הוויכוח הפוליטי במדינת ישראל. אני מרגיש את זה שזה התחיל בשנים מאז שהתחילו הסבבים של הבחירות והקיטוב בחברה הישראלית הגיע לרמה כל כך קשה. אני מעולם לא חשתי שיש עולים טובים ועולים פחות טובים. היום יש את זה. כן, צריך להתמודד גם עם המציאות הקשה.

אני שומע למשל התבטאויות קשות מאוד כאשר אומרים שזה שהוא נפצע או נפל לא הופך אותו ליהודי. כן, משפטים כאלה שאומרים אנשים שמקורבים לממשלה, מקורבים לשלטון. ולהגיד לך שאני נקרע מבפנים זו לא מילה, אני פשוט בוכה מבפנים. כשאני שומע היום ששליש מהעולים שהגיעו בשנתיים וחצי מאז שפרצה מלחמה באוקראינה, וזה אירוע דרמטי. אנחנו התחלנו את האירוע כשאנחנו היינו בממשלה ולמעלה מ-100,000 איש הגיעו. שליש מהם לא נקלטו בארץ. שליש. למעלה מ-30,000 אנשים המשיכו למדינות אחרות או שחזרו למדינות המוצא שלהם.

אני אומר לך, זה לא רק שאיבדנו אנשים כעולים, אנחנו איבדנו השקעה. תסתכל על העלייה כהשקעה. כאשר בא למדינת ישראל רופא, מהנדס, מורה, כל בן אדם שיש לו מקצוע, אתה כמדינה חסכת עליו הרבה כסף. אז במאמץ קטן אפשר לקלוט אותו ואפשר גם לתרום למדינה בזה שהוא יישאר פה. זה לא כך הדבר, אדוני השר. ואתה יודע שאני מעריך אותך מאוד ברמה אישית ואנחנו באמת חברים. אבל אני אומר בצער שהממשלה לא מתייחסת לעולים כפי שהיא צריכה להתייחס, כפי שהתייחסו ממשלות קודמות לעולים במשך 70 שנים.

ואני שוב חייב להגיד פה, גם לך עודד, תודה על האירוע הזה, תודה על הישיבה. מה שאנחנו רואים פה עולים חדשים ועולים חיילים, זה רק אירוע קטן. עוד פעם, ליבי עם כל חייל. אבל זה מאות אנשים, כאשר אנחנו צריכים לדבר על בעיות של עשרות אלפים עולים. והחיילים זה רק, אתם כמובן הדבר הכי חשוב, אבל זה רק דבר קטן ביחס לכלל העולים שמגיעים ולא נקלטים כאן במדינה מסיבות כאלה ואחרות.

אני אומר לך משפט לסיכום, אדוני השר. כל פעם כשאתה עולה לשידור אני שומע אותך בשידורים אתה מדבר על כל הנושאים בחברה הישראלית, בממשלה. תתחיל מהנושא של עלייה. תתחיל לדבר דווקא מהעולים. כי אתה הקול השפוי בממשלה הזאת שיכול להשמיע, ואתה חייב להשמיע את הקול הזה למען העולים, כי אין מישהו אחר בממשלה שיכול להגן על העולים. אז תתחיל מהנושא של העולים ואז נוכל גם לתמוך בך.

תודה ויום עלייה שמח. בכל מקרה שיהיה שמח.

תודה. הוא פה, הוא לא הולך, זה בסדר.

אני לא רוצה להגיב על כל דבר, אני אגיד בקצרה. אחד, אנחנו הקמנו יחד עם משרד הבריאות ועם ארגון "נפש בנפש" יחידה שתפקידה לעסוק בקליטת רופאים. מיסדנו את התהליך הזה. זה תהליך שכרוך בהמון בירוקרטיה. לקחנו מישהי ממשרד הבריאות שהיא תנהל את היחידה הזאת והיא עסוקה בקליטת רופאים, הן בהיבט הפרוצדורלי והן בהיבט הקהילתי.

דבר נוסף, ההתמודדות עם הבירוקרטיה ובדגש על הנושא של מקצועות הרישוי זה נושא שאנחנו מקדמים בו, אני מקווה שגם נצליח, החלטת ממשלה. ואני אומר שאני מקיים עבודה סיזיפית, אני ברמה האישית נפגש עם כל שר ושר בממשלה כדי לשטח את הבירוקרטיה בעניין הזה. יש גם את עבודת המנכ"ל בהקשר הזה ויחד עם זה עבודה שלי לגבי כל מקצועות הרישוי. אני מקווה שבזמן הקרוב נצליח להביא החלטה שסוגרת את החלטת הממשלה הזאת ושיהיה בה גם בשורות טובות.

תודה רבה. דוד זנו ואחריו יהיה חה"כ שטרן. בבקשה הרב דוד זנו, מילואימניק, לוחם באלכסנדרוני. סיימת 263 ימי מילואים. ישר כוח.

כבוד השר, כבוד יושב-הראש, הוועדה, חברי כנסת, חברי הוועדה, משפחות שכולות, חיילים, קהל נכבד. אני מודה קודם כל שנתת לי את ההזדמנות לעמוד כאן בפניכם היום. אני גדלתי בבית בצרפת, בחינוך דתי וציוני מאוד. חניך ומדריך ושליח בבני עקיבא.

העלייה שלי לארץ לפני 35 שנים הייתה הגשמה בשבילי של חלום ציוני ורוחני, כך שלמעשה הלימודים בישיבת ההסדר דרך התוכנית של מח"ל, של העולים החדשים כחייל בודד, ושירות צבאי בגולני זה השתלב ממש בטבעיות.

אני נשוי לנעמי, אב לשבע בנות וסב לשישה. מרכז החיים שלי הוא סביב לימוד תורה והפצתה. אני משמש כרב מושב מטעם הרבנות, מושב שלווה בדרום, מעל 21 שנים. ושם אני שותף לבנייה של קהילה עם זהות יהודית, ציונית ולאומית. אני גם מנהל בית מדרש לרבנים חברתיים עוזיאל ואני גם מלמד עולות מצרפת בחמדת הדרום בנתיבות.

אמא שלי, שתחיה, נולדה בפולין וחוותה את השואה האיומה שבה יהודים התקשו להגן על עצמם. היום יש לי את הזכות האדירה לשרת במילואים מידי שנה משנת 1993 ברצף ולהגן על מדינתנו. אני בן 52. חייל, לוחם, קלע - - - מי שיודע, מי שמכיר. מחטיבת אלכסנדרוני, גדוד 9203. רק לפני ימים ספורים יצאנו מלבנון, מתמרון קשוח. יש לי פה איזה חבר שנמצא גם. סך הכול של 264 ימים מה-7 באוקטובר.

יש לציין שאני מקפיד להישאר חייל פשוט ולוחם בשטח עם חבריי. אני גם רץ אולטרה טריי מעל 100 ק"מ ומאמין שאפשר גם וגם וגם וגם. והדברים לא סותרים, אלא משלימים אחד את השני.

השנה החולפת, מלחמת "חרבות ברזל" הזכירה לכולנו את הסיכונים העומדים מול מדינת ישראל ואת המחיר שאנחנו משלמים על זכותנו לחיות כאן. חברים טובים נפלו השנה והם בשר מבשרנו. בצבא ובחברה ראינו כיצד עם ישראל מתגבש יחד, מתייצב כתף אל כתף מול כל האיום הזה. ההקרבה והנחישות של לוחמינו, חברים שלנו, הם תזכורת כואבת אך מעוררת השראה בכוחו של העם הזה.

בשנה האחרונה גם חווינו עלייה מדאיגה באנטישמיות. לא רק בצרפת, אלא גם בכל העולם. רק השבוע חווינו אירועים מחרידים. יהודים חשופים שוב למתקפות על יהדותם ועל עצם זכותם להתקיים. השנאה הזאת מעוררת ומחייבת אותנו לפעול.

אני רוצה לאחל לעולים החדשים שכבר הגיע התאקלמות מהירה. ולכל יהודי התפוצות בפרט מצרפת, מחכים לכם, ברוכים הבאים.

ברשות יושב-הראש אסיים במשפט אחד בצרפתית לאחינו בתפוצות: (אומר בצרפתית, להלן תרגום חופשי) העתיד של העם היהודי הוא כאן. בבקשה, בואו ותהפכו את ישראל לבית שלכם ותהיו פה בבית, אנחנו מחכים לכם. תודה רבה.

תודה רבה. חה"כ שטרן ואחריו איגור דנילוב.

אדוני יושב-הראש, קודם כל אני חושב שגם אחרי הדברים של הרב זנו, אחרי משפחת אלמקייס וקופולוב אז אי אפשר לא להתרגש פה בדברים האלה. אני מאחל כמובן למרלין ולוסיאן שירבו הרבה נחת ועל השחור הזה של הרקע כתוצאה מהנפילה של הבן, אז יראו מאיליאן, סיריל, יונתן, מנדי, ג'רמי ושרה הרבה מגשימים. אני רק אגיד לכם דבר אחד, שהנכדים שלי מכירים את הדוד שהם לא פגשו בחיים, בגלל שהוא נפל לפני שהם נולדו, הם מכירים אותו הרבה יותר טוב מכל אלה שהם פגשו. וכך יהיה גם עם המורשת אצלכם במשפחה. תודה .

אני לא רוצה לקחת את הזמן כאן, בגלל שבאמת זו הסיבה, שתראו איזה חיילים, איזה חיילות, איזה לוחמות ואיזה לוחמים יש לנו. ואני רק רוצה לשים לנו את האתגר כאן. תראו, דיברו פה על 200 ו-250 ימים. אנחנו יודעים שהמקום שבו מתגיירים היום, בזכות הרב עובדיה, שאני ישבתי אצלו, הכי הרבה זה בגיור של צה"ל. וגם מתגיירים הכי הרבה בגיל הרלוונטי. זאת אומרת, עוד לפני שנולדים ילדים. ומכאן החשיבות הגדולה כל כך.

כאשר אתה שומע את דניאל, אני חושב שמבחינות אישיות אנחנו לא צריכים לשאול אותו אם אחותו הרופאה רוצה או לא רוצה. ברור שגם היא, על פניו, באותו מצב שהוא נמצא. אני חושב שבמצב כזה שאנחנו מבקשים מאנשים או פוקדים על אנשים לעשות 200 ו-250 ימים בשנה, המדינה הייתה צריכה להתנפל על דניאל, על אחותו, אפילו על כאלה שלא עשו צבא ולגייס אותם למילואים כדי להתגייר בצבא.

אם זאת הדרך הכי ידידותית שפותרת את הבעיות האלה, אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות. אני יכול להבטיח לדניאל, להתחייב שהוא יעשה את הגיור כמו שהוא רוצה לעשות. ואם צריך לגייס אותו למילואים, אני משוכנע שצה"ל שמקדיש כל כך הרבה משאבים, ואנחנו מברכים אותו על הדברים האלה, יידע לפתור גם את זה.

לך אני אומר, אפרופו הצעת החוק הזאת, שאני כמובן מברך עליה ואני מקווה שהיא תעבור, שצריך להכניס לתוך זה גם את האפשרויות. ואנחנו עשינו את זה בעבר, לגייס למילואים על מנת שיתגיירו במילואים, אם זה תהליך עד גיור שאנחנו יודעים שלצערנו הרב מדינת ישראל הפקידה או ליתר דיוק הפקירה את מפתחות הכניסה אליה בידי כאלה שחלקם הגדול לא יודעים מה אלה עושים. לא יודעים מה זה שירות צבאי, לא יודעים מה זה מילואים. והם קובעים לנו מי יהיה יהודי ומי לא יהיה יהודי. והדברים האלה נכונים עד שמגיעים לצבא.

אדוני, אני רציתי שוב להודות לך על הדיון הזה. ובאמת, מער להערכה אני מקווה שתדע ונדע יחד בזכות הפעולה הברוכה שלך ושל השר, אני בטוח שהוא שותף, לא רוצה להפיל אותו אולי, לכל הדברים שאמרתי. אבל לחלק גדול מהדברים שאמרתי כאן. ואני מקווה שיחד אנחנו גם נצליח חוץ מלהגיד להם תודה לעולים ולבודדים ולמי שמעלה אותם גם לקדם דברים אמיתיים. תודה.

תודה רבה. איגור דנילוב ואחריו ג'וש שוורץ. בבקשה.

שלום. אני איגור דנילוב, עולה חדש, ארבע שנים בארץ. כנראה הכי חדש מכל העולים פה. התגייסתי שנה אחרי העלייה שלי לחטיבת גבעתי. ב-7 באוקטובר הייתי בשדרות, בכפר עזה. אחר כך השתתפתי בלחימה בעזה. שלושה חברים טובים שלי נפלו במלחמה: ברנדו פלורס, ניסים כחלון, סהר סודאי, זיכרונם לברכה. ברנדו היה חייל בודד מפרו שעלה לפה, פגשתי אותו בטירונות בקורס עברית בתחילת השירות שלי. והוא התגייס לחטיבת גולני ונפל ב-7 באוקטובר במוצב כיסופים.

אני כל היום אני מסתכל על החברה שלנו וחושב שאחרי שנה של מלחמה אנשים עדיין לא מבינים על נטל עצום שמונח על הכתפיים של אנשי המילואים, חיילים בודדים. יש לי הרבה חברים שמשרתים עכשיו בצבא, גם בשירות סדיר וגם במילואים. מהם חיילים עולים חדשים מסרילנקה, ארגנטינה, מכל מיני מדינות. אנשים מקבלים צו 8 אחרי צו 8. מסיימים שלוש שנים של שירות סדיר ומקבלים אחרי ארבעה חודשים של מנוחה צו 8. ואחרי צו 8 ראשון עוד צו.

אני מדבר עם חברים שלי בפלאפון הם פותחים לב. חיילים וחיילות. ועכשיו אני סטודנט באוניברסיטה העברית, לומד מדעי המדינה ותוכנית הצטיינות במדעי הרוח. ואני מבין שאפילו באוניברסיטה אין לנו מספיק תנאים לחיילי מילואים. אתמול הייתי בהרצאה שאמורה להיות מוקלטת, כי חצי מהסטודנטים נמצאים עכשיו במילואים. וכאשר המרצה רואה שההקלטה לא מתקיימת הוא אומר שיהיו חזקים, תעשו - - - תעבירו להם. אנחנו לא נטפל בבעיה הזאת.

תודה רבה. אני רק אציין שאתמול דיברתי גם עם השר. צריך לתת את כל הסיוע למילואימניקים, עולים או ותיקים, זה בכלל לא משנה. שעושים 400, 300 ימי מילואים בשנה. אבל זה לא הסטנדרט. וגם אי אפשר להשלים עם זה שיש פה אנשים שעושים כל כך הרבה ימי מילואים בשנה. מדינת ישראל צריכה לייצר מצב שבו כולם נושאים בנטל ואז אפשר יהיה בשוטף להוריד את ימי המילואים. בבקשה ג'וש שוורץ, מזכ"ל הסוכנות היהודית.

קודם כל יום עלייה שמח לכולם. זה באמת חד ומאוד חשובה הישיבה הזאת לציין את החג הזה. אני רוצה להתחיל ולהודות למשרד העלייה והקליטה ולהסתדרות הציונית ולוועדה על שיתוף הפעולה. כולנו פועלים ביחד בעבודת הקודש להביא כמה שיותר עולים לארץ.

אני הייתה לי את הזכות לעלות לארץ, כולם יכולים לשמוע מהמבטא וגם הייתה לי הזכות להיות חייל בודד בצה"ל. לכן אני רוצה להגיד כאן לכל החיילים כאן תודה רבה. זה לא מובן מאליו לאף אחד לעלות לארץ ולהתגייס לצבא. וזה ממש ברכה.

אני רוצה גם לדבר קצת על התרומה של עולים לצבא ולמדינת ישראל. אנחנו התרגלנו בשנים האחרונות למספרים מדהימים: 75,000 עולים בשנה, 60,000. השנה נגיע ל-32,000. ואם מסתכלים אחורה לפני עשור היינו ב-18,000, 20,000. אנחנו בברכה של עולים. ואני מסכים עם יעקב שאחרי המלחמה, תמיד אחרי משבר בארץ יש גל עלייה מאוד גדול. אנחנו גם רואים את זה בפתיחת התיקים, את מאות האחוזים עולים.

אני רוצה לחשוב על זה, מדברים בצבא שחסר סד"כ של חיילים. מתוך ה-32,000 עולים שיעלו השנה משהו כמו 20% יהיו בני 18 עד 24. זה בר גיוס. וזו התרומה האמיתית של הסוכנות היהודית, של המשרד, של ההסתדרות הציונית, לצבא ולמאמץ המלחמתי, שאנחנו מביאים לכאן אלפי אנשים שלא רק עולים לארץ אלא גם מתגייסים לצבא. ושואלים מאיפה יבואו החיילים, חסר חיילים לצבא. אני לא שומע בשיח הציבורי את העולים. מדברים על החרדים, מדברים על אוכלוסיות אחרות.

כי העולים מתגייסים.

התרומה הגדולה לצבא זה העולים, אלפי העולים שעולים כל שנה ומתגייסים לצבא. לכן אנחנו צריכים לזכור את זה. אני מאוד גאה גם בפעילות של הסוכנות בעניין הזה. גם תוכנית כנפיים שמלווה חיילים עולים בודדים עם השחרור, גם השותפות שלנו עם הצבא על מח"ל. גם גם נתיב, חברת בת של הסוכנות שעושה את ההכנה לגיור בצבא. וכל התוכניות שאנחנו עושים אנחנו שמים דגש על חיילים עולים בודדים. ובאמת זה יום חג לכולם.

תודה רבה. אנחנו נעבור קצת לזום, כי נמצאים איתנו כמה חיילים שנמצאים במהלך שירות כרגע והם לא יכלו להיות פה. חיילים בודדים שהם בסדיר. נתחיל עם ראשונת הדוברות אנסטסיה ניקיפורנקו ואחריה לאוניד קרופקו. בבקשה אנסטסיה.

היי לכולם. .אני אנסטסיה, אני בת 20 ועכשיו אני בסדיר. ואני סייעת רופא שיניים בבסיס חטמ"ר שומרון. אני נולדתי בישראל, אבל גרתי בבלארוס 15 שנים וחזרתי לפה לפני שנתיים וחצי. עכשיו אני גרה בחיפה לבד וההורים שלי גרים בבלארוס, וזה למה אני חיילת בודדה. יש לי אחות שגרה בקריית אונו ואחי גר בראשון לציון. אני קצת בלחץ בגלל העברית שלי.

העברית שלך מצוינת.

תודה. היום אני רוצה להגיד שאני ממש שמחה שאני חזרתי לישראל. אני ממש שמחה שאני בצבא, ואני רציתי את זה. אני רוצה להגיד שאני מאמנת על ישראל ממש ואתם גם צריכים, בגלל שאנחנו חיילים בודדים ואנחנו בצבא.

אני רוצה להגיד שאני יודעת שזה אולי יכול להיות קשה, בגלל אין לנו משפחות פה. אולי אין לנו חברים פה בגלל העברית, זה יכול להיות, אבל אנחנו חזקים ביחד והכול יהיה בסדר.

תודה רבה. תודה אנסטסיה, בהצלחה. לאוניד קרופקו ואחריו זאב קליין. בבקשה לאוניד.

שלום. דבר ראשון אני רוצה להגיד המון המון תודה שאני יכול להיות כאן היום. כן, ככה בזום, אבל עדיין. עכשיו נדבר על בעיות שלנו ולספר משהו. אני שמתי לב קודם על משהו שאתם אומרים, אני שמעתי שיבגני סובה, אני מקווה שאמרתי את השם שלך נכון, אתה אמרת ממש נכון. אז תודה לך.

אני רוצה לספר קצת עליי. אני עליתי לפני שנתיים וחצי מרוסיה, מסן פטרסבורג, אם אתם מכירים, נראה לי שכן. עליתי בהתחלה עם אבא, אבל אחרי חצי שנה, משהו כזה, הוא חזר לרוסיה. יש לו שם חברה, הכול, כל החיים. אז אני כבר שנתיים במדינה לבד. זה ממש מעניין, אתם יודעים, שפרויקט כזה שממש מעניין ללמוד עברית ולשרת בצבא. אני ברור צריך להגיד שהפוליטיקה של צבא לעולים חדשים עכשיו ממש טובה. למה? כי כל הישראלים מקבלים באמת סיכוי גדול, הרבה דברים. מקבלים סיכוי להתראיין לכל תרבות, אני יכול - - - אנשים. ללמוד איך זה להיות יהודי.

מה התפקיד שלך בחיל הים?

נכון. אני לוחם, אני משרת בסטילים, ספינת טילים. זה ממש מעניין.

בספינת טילים.

אתה ממש הפתעת את יו"ר הוועדה בזה.

על איזה סטיל אתה? איזה ספינה?

אני בסטיל להב. זה סער 5.

אל תצטנע, תגיד לו איפה אתה היית. מה?

אני שירתי בחיל הים, אבל בדבורים. הייתי מפקד דבור.

אה, וואו. יש לי גם מלא חבר'ה משם. גם המון חיילים בודדים גם.

תודה רבה, תצליח. תודה לאוניד. זאב קליין ואחריו נתן קבלוצקי. בבקשה זאב.

שלום. קוראים לי זאב קליין, אני גר כיום במושב עזריקם פה בדרום הארץ. לפני זה אני עליתי ממונסי בניו יורק. אני עליתי כחלק ממעבר בחיים בכלל. אני גדלתי במשפחה חרדית, עברתי להיות פחות חרדי וכחלק מהמעבר גם עשיתי עלייה. התחלתי פה חיים חדשים. ובאמת הגעתי לאיפה שאני עכשיו, שאני מסודר עם חברים וחיים עם משפחה רק בזכות התמיכה שקיבלתי גם ממוסדות המדינה וגם מארגונים ואנשים פרטיים כאלה ואחרים. כרגע אני גם גר עם משפחה מאמצת, ובאמת, סיפור הצלחה כזה יכול לקרות רק בישראל.

התגייסתי לפני מעל שנה וחצי כבר לחיל משאבי אנוש. עברתי בינתיים קורס קצינים. כרגע אני משרת במחנה אורים, מחוז דרום של פיקוד העורף. אני קצין קישור, קצין מילואים בשלישות. זהו.

תודה רבה. תודה זאב, כל הכבוד. נתן קבלוצקי ואחריו סתיו נאור זלצמן.

צהריים טובים לכולם. קוראים לי נתן, אני עליתי מאזרביירג'אן ב-2018. תוכנית נעל"ה, למדתי פה בתיכון וכמה שיותר מהר רציתי לעלות לארץ. רציתי ממש להתגייס, להתגייס ללוחמה. וכך יצא. אני התגייסתי, שיבצו אותי לחילוץ והצלה, אני לוחם חילוץ והצלה. ואני ממש מבסוט מהארץ, אני ממש אוהב את מדינת ישראל. זה מה שרציתי להגיד.

תודה נתן. סתיו נאור זלצמן.

קודם כל צהריים טובים לכולם, תודה רבה על ההזדמנות. אני סתיו זלמצן, במקור מטורונטו קנדה. עליתי מפלורידה. היה מעבר בכיתה ו' לפלורידה. כיום צוער בבה"ד 1, - - - לבנות. לפני שנתיים הגעתי לגולני, גדוד 51. התגייסתי דרך גרעין צבר שגם ארגון שעוזר בכל העלייה ותמיכה בכל מה שאנחנו צריכים. סיימתי את ההכשרה שלי בגולני ועליתי לגדוד. עליתי לקו עזה. תפסתי קו בכיסופים. ב-7 סגרתי שבת. נלחמתי ב-7 בכיסופים, בקיבוץ. בפלוגה שלי יש לנו שמונה הרוגים. במחלקה שלי יש שני הרוגים. משם המשכנו ללחימה בעזה. הייתי בלחימה בעזה כמה חודשים עם גולני ואחרי זה גם עם ביסל"ח בקורס מ"כים. עשיתי תפקיד מפקד בקורס מ"כים גם ויצאתי לקצונה. זה קצת על עצמי.

רציתי רק לדבר אתכם קצת על המילה "חייל בודד". אני יכול להגיד שעכשיו בצבא, במיוחד במלחמה, אני באמת לא רואה את עצמי כבודד, אבל כעצמאי. זה משהו שגם אמרתי למפקדים שלי פעם. שיש קהילה מאוד מגובשת של חיילים בודדים, אבל גם באמת עצמאיים. כי אנחנו באמת לא לבד, ויש את המעגלים של הצבא, המשפחה וחברים. ואנחנו כן עושים דברים עצמאים פשוט. כביסה עצמאית, סידורים עצמאית. אבל באמת שבמלחמה הזאת הקהילה הזאת מאוד התגבשה ומאוד חזקה ומאוד גדלה. הרבה אנשים שאני מכיר שכביכול לא רצו לעלות ולא רצו להתגייס ופתאום שמעתי מהם שהמלחמה גרמה להם לעלות. זה איזה שהוא משהו על המלחמה.

זהו, מבסוט על עצמי, ותודה רבה לכם.

תודה רבה. ישר כוח, כל הכבוד. פסח ואחריו אווה.

אני פסח, אני עליתי לארץ מניו יורק לפני שנה וחצי. אני התגייסתי דרך ארגון מח"ל. אני עכשיו משרת ברבנות חיל המודיעין. אני יכול לדבר קצת על השירות שלי. אני חושב שעדיין שבטוח היה בדגש המון לתת לעוד אנשים. אני יודע שאנחנו לא טובים בעברית, אבל יש עדיין הרבה לתמוך בעוד אנשים אחרים בתוך הבסיס. יש לנו המון המון - - -.

תודה רבה. אני רק אציין שמח"ל זה מתנדבי חוץ לארץ. אלה חיילים שעוד לא עשו עלייה. אומר לי השר שיש פלוגה, 390 במקום 270. באמת, כל הכבוד. תודה פסח. אווה רונטניקוב. בבקשה אווה.

שלום לכולם. קוראים לי אווה רונטניקוב ואני בת 20. אני חיילת בודדה ועולה חדשה שמשרתת בדוברות משטרת ישראל. אני עליתי לארץ לפני שלוש וחצי שנים בערך, בלי ידע בשפה ובלי להכיר פה אף אחד ובטח בלי משפחה. עליתי בעזרת תוכנית נעל"ה. ולפני הגיוס שלי גרתי כמה שנים בפנימייה, הייתי בבית ספר. אני במקור מבלארוס. נולדתי למשפחה יהודית. יש לי שלוש אחיות קטנות ואח קטן. ולמרות שנולדתי למשפחה יהודית גיליתי על זה שאני יהודייה רק בגיל 7. כי ההורים שלי פחדו מאנטישמיות שהייתה מסביב. הייתה חזקה דווקא. ולמרות המאמצים שלהם אני חוויתי אותה ולא פעם אחת ואפילו לא פעמיים.

אבל כל הקשיים האלה רק חיזקו בי את הרצון לעלות למדינת ישראל וזה הפך להיות החלום הכי גדול שלי. וחשוב לי מאוד לציין שבן אדם שגידל בי את הציונות, את האהבה למדינת ישראל, לתרבות שלנו, לעם, להיסטוריה, הוא אבא שלי שעכשיו נמצא בתפקיד ראש קהילה יהודית בבלארוס. אז בסוף 2020 אני הגשתי את החלום הכי גדול שלי ועליתי לארץ.

מאיפה העברית שלך ככה, את חייבת לספר לנו. כי זה בטח למדת לפני שהתחלפה הממשלה.

אני עליתי לפני שלוש וחצי שנים, כמו שאמרתי. והחלום שלי הבא היה להתגייס לצבא. והתגייסתי. עכשיו אני משרתת בדוברות המשטרה. ובאמת אין לי מילים להסביר עד כמה אני גאה להיות חלק מהארגון הזה. ללבוש את המדים האלה, במיוחד בזמן הקשה שיש למדינה שלנו עכשיו. אנשים פה מדהימים ומסלול שירות משמעותי ומיוחד ביותר.

בואו נאחל שהמשטרה תהיה כמו העברית של הדוברת.

תודה רבה. ואני גם רוצה להודות על הזכות להיות פה ולהציג את הדור החדש של העלייה, שעולים לארץ מתוך הציונות, מתוך אהבה לישראל ועושה הכול כדי שיהיה טוב. תודה רבה.

תודה רבה. חה"כ צגה מלקו בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש. באמת כשאני שמעתי את העברית שלה, אני כל כך המון שנים פה, עדיין הבנים שלי מתקנים אותי, אז המצב חמור.

אם היית בדוברות אולי זה היה אחרת.

להיות עולה חדש, להיות עולה בודד, אני עברתי אותו. אני עליתי בגיל 16 לבד, בלי הורים. הוריי הצטרפו אליי אחרי שמונה שנים. אבל דבר אחד שפספסתי, בזמני לא גייסו אותנו. לא גייסו. ויתרו עליי. אני חושבת שנגרם לי עוול עד היום. אני אומרת שהרבה דברים פספסתי בזה שלא הייתי בצבא. כי כשאני רואה את המונחים, יש מילים שבצבא מה שמשתמשים אני לא מכירה. וכל הזמן אני צריכה לשאול מה זה, איזה דרגה. אז פספסתי.

להיות עולה חדש, כולנו יודעים, זה קשה. להיות עולה בודד עוד יותר קשה. אבל יחד עם זאת, כאשר עולים באים בגיל צעיר עוד יותר קל, קל יותר להשתלב מאשר המבוגרים. לכן אני מבינה אתכם, אני מכירה את זה ואני עברתי על בשרי ותקופה כל כך קשה, זה לכם גם יותר קשה.

אבל בנושא הסטודנטים שסיפרת, לגבי מילואימניקים, בוועדת החינוך יש לנו ועדת משנה להשכלה גבוהה. לפני 10 ימים אז היה בראשה השר אלקין. ועשינו סיור באוניברסיטה העברית ומכללת הדסה, פגשנו מילואימניקים. ומה שקיבלנו מידע יש סיוע מערכתי מאוד מאוד מורחב. אולי תפנה.

חה"כ מלקו, אם מישהו נמצא 300 יום במילואים, הסיוע הנדרש הוא לחלק את הנטל כך שלא יהיו לו 300 ימי מילואים, אחרת הוא לא יכול להיות סטודנט.

לא, לא, אני מבינה. אפילו מי שפספס 200 יום, הנשיא אמר לנו, נשיא האוניברסיטה, מי ש-200 יום לא היה בלימודים והוא דוחה.

אבל יחד עם זאת, בואו נחזור לעניין של יום העולה, באמת יום חג. אבל יחד עם זאת, אני הייתי רוצה לציין, כבוד השר, יש לנו עוד עולים ממתינים. יש עולים מחכים לעלות. הייתי רוצה לזרז את זה. כשהזמן נמשך, תגידו, ככל שעולים יותר צעירים יותר קל להשתלב. וגם אני חושבת שיש יתרון בזה שיש עולים שחוק השבות חל עליהם. למשל באתיופיה 33 מחכים ועדיין כל פעם אני מקבלת תשובה.

לגבי עולים של חוק השבות, כל מה שאנחנו מוצאים, אנחנו עושים על זה עבודה משותפת. אנחנו נקדם את זה כמה שיותר מהר.

קיבלתי הבוקר גם תשובה מהמנכ"ל.

זה דבר אחד. ולגבי האירוע הגדול אני בהחלט בעד לקדם מתווה בקונצנזוס רחב של הממשלה ומעבר לממשלה. זאת אומרת קונצנזוס רחב במשכן במתווה שנצליח לקדם.

תודה רבה.

אני רוצה משפט אחד לסיים. למה אני אומרת את זה? כולנו יודעים על החשיבות של העלייה. כולנו עולים או בנים של עולים או נכדים של עולים. אז הדבר הזה כל כך חשוב, כי ככל שמחכים, אתה רואה את הפער בין מי שבא יותר צעיר, מי שבא יותר מבוגר. לכן יש אנשים באמת מחכים, חוק השבות חל עליהם, זה דובר כמה חודשים.

תודה רבה. בנימין ריבניק מגרעין צבר.

שלום לכולם. קוראים לי בנימין, במקור ממדינת מינסוטה בארצות הברית, בצפון. עליתי לארץ בשנה 2017, ובשנת 2020 התגייסתי לצבא דרך תוכנית גרעין צבר. שירתי כלוחם בסיירת גולני. ובזמן השירות אני גרתי בקיבוץ ניר יצחק. קיבוץ ניר יצחק, קיבוץ שנמצא בדרום עוטף עזה, כ-2,700 מטר מהגבול מרצועת עזה. זה קיבוץ שחווה על בשרו את אירועי ה-7 באוקטובר. לפני כחצי שנה אני חזרתי למעשה לקיבוץ, למלא את התפקיד של רבש"צ, רכז ביטון שוטף צבאי של הקיבוץ. בעצם החלפתי את ירון שחר ז"ל, רבש"צ ניר יצחק שנפל ב-7 באוקטובר.

בהזדמנות זו אני רוצה רק להגיד מילה לקיבוץ ניר יצחק, קיבוץ, קהילה מאוד מגובשת, אבל היום מצולקת. עדיין מחכים לשני חבר'ה בבית: טל חיימי וליאור רודיף שגופותיהן מוחזקות בעזה עד היום. מחכים להם בבית. ומגיע להם קבורה ראויה באדמת, בבית, בקיבוץ ניר יצחק. ועד אז לא נוכל לשקם ולא נוכל כלום. לא תקומה ולא כלום.

גם מילה על תוכנית גרעין צבר שדרך התוכנית הזאת באמת התגייסתי לצבא. דעתי האישית אין דרך טובה מזה להתגייס לצה"ל, בתור חייל בודד. אין. לא שמעתי על תוכנית כזאת שנותנת, יודעת לתת כזו רמה של תמיכה ופוש בגב כמו גרעין צבר. ובעזרת השם אנחנו באוגוסט הקרוב נקלוט עוד גרעין בקיבוץ ניר יצחק. אני חושב שדווקא עכשיו ודווקא בעוטף צריך להקים גרעין. ואני מאוד מקווה עוד להיות בקיבוץ וככה לסגור את המעגל הזה.

תודה רבה. אליזבת סמוליאנינוב.

שלום. קוראים לי אליזבת סמוליאנינוב, אני בת 21 ועליתי גם מתוכנית גרעין צבר מקנדה בשנת 2021. אני הגעתי עם גרעין צבר למושב מולדת. אני רוצה להודות גם לרכזת שלנו ולמשפחה המארחת שכל חייל בודד מקבל מגרעין צבר, משפחת בן טוב שעד היום נותנים לי עזרה עם כל דבר שאני צריכה. וזה בזכות באמת גרעין צבר שיודע לסייע לכל הצרכים שלנו כחיילים בודדים ועולים חדשים.

אני התגייסתי בנובמבר 2021 לחטיבת החילוץ ושירתי שנה כלוחמת ואז החלפתי תפקיד לסמב"צית בגדוד שלי, גדוד רם. שם עזרתי עם דברים מבצעיים בשגרה ובחירום ועשיתי שם גם ארבעה חודשי מילואים.

עליתי גם בזכות האהבה לארץ שלי מההורים שלי, שגם היו עולים לפני יותר מ-20 שנים ועכשיו הם בקנדה.

מאיפה הם היו עולים?

מברית המועצות. אז תמיד בבית היה אהבה של הארץ, למדתי את זה. וגם בזכות חבר קרוב שנפל בעזה, ביולי הזה, איליי אלישה לוגסי, שהוא היה הבן אדם הכי ציוני והכי אהב את האדמה הזאת והאמין בצבא שלנו. אז בזכותו אני גם פה משרתת.

תודה רבה לך. ריקרדו רזניק.

שלום, אני ריקרדו רזניק. אני עליתי ב-2019 ממקסיקו סיטי למושב רגבה, מושב קטן, מהמם, בצפון ליד נהריה. מקום קסום, מלא טילים. אני התגייסתי ב-2019, הייתי במחווה אלון, קורס עברית. עברתי כמה תפקידים, הגעתי להנדסה, הייתי לוחם הנדסה ב-605. השתחררתי. שנה אחרי זה חזרתי לצבא, לצערי, לגדוד 7086, התותחן של חטיבת גולני. היינו בעזה, גם בקו לבנון. בעזה איבדנו חבר גם עולה חדש, קונסטנטין סושקו, שהוא גם נפל. עולה חדש מרוסיה.

חוץ מזה עד היום במילואים, כבר קרוב ל-280 יום מילואים. יהיו עוד לדעתי. בעיקר באתי לפה להגיד על הדרך שלי לעלות לארץ.

אתה מאיפה עלית?

ממקסיקו.

אבל גם דרך גרעין צבר.

גם דרך גרעין צבר. על זה בעיקר רציתי לדבר. מלא אנשים אני שומע, אני לא פוליטיקאי, לא יודע הרבה על זה, אבל תמיד אמרו לי כשאתה לא יודע משהו, תשאל. ככה. זה מה שתמיד אומרים לחיילים בודדים ועולים חדשים. אם אתה לא יודע משהו, תשאל. אז אם אתם לא יודעים, תשאלו את האנשים שכן יודעים. אני חושב שתמיד אפשר להגיע לצבא ולשאול מה אתם צריכים? וזה מה שאני ממליץ לכם לעשות ואני ממליץ גם לחיילים בודדים שעתידים לעלות. לא להתבייש, להגיע, לשאול. גרעין צבר זה אחלה של תוכנית.

כמה ימים אתה במילואים?

קרוב ל-280 בערך. וזהו, אין לי יותר מידי.

תודה רבה לך.

תודה רבה.

רייצ'ל גם מגרעין צבר.

שלום, קוראים לי רייצ'ל אסקנדרי, אני גם מגרעין צבר, מולדת, כמו אליזבת. אני עליתי לארץ ב-2021. והגעתי לגרעין צבר, למושב מולדת בצפון. בדצמבר 2023 התגייסתי ליחידת מתפ"ש, שירתי שנתיים במת"ק חברון. הייתי שם והתעסקתי במחלקת התשתית שזה אומר שהתעסקתי בכל התשתיות של החשמל והמים בגזרה וגם הבניות הבלתי חוקיות בגזרת יהודה. אני עכשיו סטודנטית באוניברסיטת רייכמן ואני לומדת ממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, שנה ראשונה. התחלתי ממש לפני שבועיים.

אני רק רוצה להגיד, שמענו הרבה על יום העלייה ושדווקא השנה זה יום הרבה יותר עצוב וקשה. אבל אני חושבת שזה לא צריך להוריד את המורל שלנו ושאין דבר יותר חשוב מלעלות לארץ ולהיות חזקים ביחד ובאמת להיות אחד בשביל השני. אנחנו כן בשם חיילים בודדים, אבל אני, תודה לאל, אף פעם לא הרגשתי חיילת באמת בודדה. אני הרגשתי שבזכות גרעין צבר והמעטפת שהייתה לנו, בזכות החברים והמפקדים בצבר, כל כך עזרו לנו וכל כך נתנו לנו לנחות בקלות בארץ. ושאין דבר יותר חשוב מזה, בין אם זה לפני הצבא או בגיל 40 או בגיל 80. יש לנו באמת רק ארץ אחת וחייב להגיע לפה.

תודה רבה. חה"כ טייב, בבקשה.

אדוני יושב-הראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, עולים חדשים, ותיקים, חיילים יקרים. אני חושב שכן אפשר לומר יום עלייה שמח. אבל יחד עם זאת אולי לומר את המשפט עיני במר בוכה ולב שמח, לאור האבדות הכבדות שעם ישראל סופג בשנה האחרונה. ואני חושב שהעולים, מקרב העולים המספרים הם אסטרונומיים, מכלל המדינות.

אני בעצמי, ואני אהיה קצר, כי באנו לשמוע ולא להשמיע, ובעיקר להודות לכם. אני עליתי לארץ גם בגיל 17, לפני 28 שנים. התגייסתי לצה"ל, שירתי בפלח"י גבעתי. חמישה אחים שלי נמצאים בצבא, ארבעה מהם משרתים כרגע במילואים, אני היחיד שמשתמט כרגע. בכלל הגזרות. מלבנון, סוריה, יו"ש, עזה.

אני חושב שיהדות התפוצות חינכה אותנו על שלושה ערכים עיקריים ועם זה אנחנו צריכים להמשיך וללכת גם פה, בחברה הישראלית. אהבת הארץ, העם, אהבת התורה. והחוט המשולש הזה לא במהרה יינתק. אני באמת רוצה בסך הכול להודות לכם על התרומה שלכם, האהבה שלכם, המסירות שלכם. המסר האדיר, ואני חושב שזה בעיקר, ובזה לדעתי צריך לסיים, המסר האדיר שאתם מעבירים גם ליהודי התפוצות, אבל לא פחות לכלל החברה הישראלית. על ההשקעה, על הרצון לבוא ולהיקלט במדינה. וכעולה שעבר את כלל האתגרים אני יכול לומר שבאמת מדובר פה במסירות אמיתית, בתרומה אמיתית. ואת הדברים האלה אפשר להביא רק כשאוהבים. כאשר אוהבים את הארץ הזה, אוהבים את העם הזה, אוהבים את התורה שלנו.

אבל בסוף אנחנו לא צריכים להסתפק בדיבורים, אלא באמת לעבור למעשים. מדינת ישראל כמדינת עלייה חייבת לא רק לגרום לכך שלא יהיו קיצוצים, בוודאי לא במשרד העלייה, אבל בכלל המשרדים שבסוף נוגעים לעולים, זה משרד החינוך ועוד. שמענו על תוכנית גרעין צבר, מכירים את תוכנית מסע, נמצא פה ישעיהו של תוכנית נעל"ה. בסוף עידוד העלייה הכי טוב שאנחנו נוכל לעשות זה הקליטה הנכונה של אותם עולים שבסוף לצערנו שמענו סיפורים שהורים שהגיעו בעקבות ילד אדיר וילדים אדירים, מדהימים, מסורים, שהקריבו את חייהם בשביל המדינה הזאת, בשביל הארץ הזאת, בשביל העם הזה.

אבל כשאני עליתי לארץ מהוריי עלינו מתוך ציונות, מתוך אהבה ולא מתוך רדיפה. לצערנו קיים היום מנוע דחיפה ולא מנוע משיכה, ואני מדבר על אותו מנוע דחיפה הוא האנטישמיות שקיימת בעולם וגורמת מטבע הדברים לרצון לעלייה, לרישום בעלייה בתיקים בסוכנות היהודית, בסוף גם לעלייה ובסוף גם לקליטה טובה. אני חושב שהתפקיד שלנו כמדינה הוא לא רק להילחם באותה אנטישמיות, זה מובן מאליו, בשביל זה בין השאר הוקמה מדינת ישראל, לדאוג לביטחון של כלל היהודים בעולם. אבל אנחנו צריכים כמדינת עלייה לדאוג לכך, להפוך את היוצרות ולייצר מנוע משיכה עם קליטה טובה, עם מענקים טובים, עם מענה נכון והולם. והדבר הזה בסוף יגרום לכך שיהיו פה בזמן הקרוב מאוד, ואתם לא יכולים לתאר לעצמכם עד כמה מהר זה יהיה, מאות אלפי עולים יגיעו בשנים האחרונות למדינת ישראל. ומדינת ישראל צריכה להיות ערוכה לכך.

אני רוצה באמת להודות גם ליושב-ראש הוועדה, שבאמת מאז שאתה מכהן בוועדה הזאת, אני חושב שבקדנציות הבאות הרבה ירצו להפוך להיות יו"ר ועדת העלייה והקליטה. הפכת את זה באמת לוועדה רלוונטית.

זה קרה לי גם בוועדה למעמד האישה.

אתה רואה? אז כנראה יש דברים בגו.

באמת להודות גם לשר ולמנכ"ל על העבודה המדהימה שאתם עושים. אתגרים רבים עומדים בפניכם. אבל אני באמת, לא רוצה להגיד מתחנן, אבל אפשר לומר אני חושב דורש, ואני חושב שכלל החברים היום בוועדת העלייה והקליטה או הרוב המוחץ הם עולים בעצמם. אסור שיהיה קיצוץ בכל מה שקשור לעלייה. לא משנה אם זה במשרד החינוך, במשרד הקליטה, במשרד העבודה. ואת הדבר הזה אנחנו חייבים לדחוף קדימה. שוב תודה רבה.

תודה רבה. יונתן למברט.

תודה רבה. קוראים לי יונתן למברט, בן 24 מירושלים. עצמאי בתחום ההדרכה וטיפול באומנות לחימה. שירתי בסדיר כחייל בודד בצוות הסיור בהנדסה קרבית בגדוד 603 ובמילואים שירתי מעל 200 יום בגדוד 749 בשלושה סבבים בעזה ובגבול לבנון. כשהייתי בסדיר לא הייתי חוזר למשפחה כמו שאר חבריי לצוות, הייתי צריך לדאוג לעצמי לבד. כאשר השתחררתי בניתי את העסק שלי לאומנות לחימה במו ידיי וכאשר נקראתי למילואים לא היססתי לסגור אותו ולהתייצב. נאבקתי לבד אחרי יציאה בסבב הראשון להקים אותו מחדש ולנסות לחזור ללימודים שהתחלתי לפני המלחמה.

עם זאת, עם כל סבב וסבב מלאכה זו יותר ויותר קשה ושוחקת, במיוחד כאשר אין עורף משפחתי בכלל. במובן זה אבקש את סבלנותכם להקשיב לי עד הסוף. כי לא עשיתי עלייה משום מדינה זרה, הייתי ועדיין חייל בודד חסר עורף, מרקע ישראלי. בשונה מהחייל הבודד העולה, אין לי משפחה תומכת בחו"ל להתקשר אליה או אפילו להיתמך בה כלכלית או נפשית, כמו שאפשר בעזרת ההתקדמות הטכנולוגית. אני באמת לבד.

הגעתי לכאן לייצג ולהשמיע את הקול של קהילת חיילים בודדים חסרי העורף כאן בכנסת, שנמצאים במצוקה אמיתית. ועם זאת, אנחנו מתייצבים להילחם ולהגן על מדינת ישראל. אני יודע שדיון זה אמור לעסוק רק בעולים. עם זאת, לאור העלייה במודעות לצורכי פרט הגעתי לייצג את החיילים חסרי העורף הישראלים שנלחמים לצד העולים, עם אותם קשיים ואפילו יותר קשיים. אני אשמח שבזכות נוכחותי כאן יהיה יותר מודעות והוקרה מצד גוף ממשלתי שיעזור לנו וייתן לנו מענה ותמיכה לקבוצת חיילים זו שנלחמים להגן על המדינה לבד ולמרות הכול.

בעזרת השם.

אני אתן למנכ"ל משרד הקליטה להתייחס.

קודם כל, תודה רבה יושב-הראש, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. משפט עוד לפני בנוגע לחיילים בודדים עולים, אני כן אגיד שלמרות האתגרים התקציביים הקשים, ואני שמח על השיח החשוב גם בהקשרים האלה. בשנה האחרונה העלינו בצורה משמעותית את הסיוע לעולים חיילים בודדים מ-400 שקלים בחודש ל-750 סיוע בשכר דירה. הסיוע הזה ניתן גם בתקופת השירות הצבאי וגם לאחר סיום השירות הצבאי, כמניין החודשים שהחיילים היו.

אנחנו בהנחיית השר גם נתנו לגרעין צבר צ'ק פתוח לשנה הבאה ואמרנו להם תביאו כמה שיותר, אנחנו נדאג לסדר את זה, לא משנה מה. וזה אתגר. אגב, אדוני יושב-הראש, זה לא לדיון חגיגי כזה, אבל יכול להיות שנצטרך את עזרתך, כי בגלל בירוקרטיה ממשלתית, ואני אומר את זה כמי שזה היום יום שלי, אנחנו עדיים לא חתומים עם גרעין צבר בגלל כל מיני הקשרים שונים. אנחנו פועלים על האוויר.

אני כן אתייחס לעניין החיילים הבודדים חסרי העורף ונקודה שאתה נגעת בה היא קשורה גם לסיפור שאחרי סיום השירות הצבאי. אחת הנקודות ששמענו שוב ושוב מארגונים שעוסקים בחיילים בודדים, ויש כאלה חשובים מאוד, שבתקופת השירות המעטפת שניתנת לחייל בודד, בין אם הוא עולה ובין אם הוא לא עולה היא בין 4,700 ל-5,700 שקלים, מסיועים שונים. לאחר השירות הצבאי הסיוע הוא בסביבות 1,000 ש"ח בחודש גם לתקופה מאוד מאוד מוגבלת. חיילים בתקופת הצבא יחסית עטופים, הם יחסית נמצאים במסגרת, יש להם איפה לישון, אפילו אוכל ודברים בסיסיים ביותר. ויום אחרי השחרור מוצאים את עצמם לבד. פשוט מאוד לבד. בוודאי זה נכון לגבי חיילים בודדים עולים וגם לגבי חיילים בודדים חסרי עורף.

אנחנו מבקשים לקדם החלטת ממשלה בהקשר הזה. אני מקווה שהיא תהיה לקראת חג החנוכה, השר דיבר על זה מקודם. ואנחנו משתדלים מאוד בהקשר הזה לשים לב ולייצג גם את החיילים הבודדים חסרי העורף ולא רק את החיילים הבודדים העולים.

זה המקום להזכיר שאותו סיוע שניתן אחרי השירות באמת חקיקה שהעבירה חה"כ מלינובסקי כאשר אביגדור ליברמן היה שר הביטחון, מתוך הבנה שהמעטפת, לא היה כלום. יום אחרי השירות, וזה עדיין לא מספיק. חד משמעית הדבר הזה צריך עוד להשתנות.

מיכאל אברוטיס ואחריו חה"כ סולומון.

שלום לכולם, כבוד יושב-ראש הוועדה. שמי מיכאל אברוטיס, עליתי לישראל לפני שמונה שנים מאוקראינה. ואולי אני צריך להסביר את מדי א' פלוס שלי. אני גם עובד בכנסת, אני מדריך הסיורים בכנסת. הייתי חייל בודד, התגייסתי לצבא אחרי שבעה חודשים מהעלייה שלי. שירתי באילת, בגדוד קשר. ממש נהניתי. גם הייתי חלק תוכנית גרעין צבר שתמך בי בכל דבר שהייתי צריך. אני חושב שההצלחה שלי היום זה בזכות גרעין צבר.

לאחר שהשתחררתי מהקבע בסדיר הגעתי לגדוד מילואים, גדוד ארטילריה 670 ואיתו ביחד נלחמנו יותר מ-230 יום בעוטף עזה. השתתפנו בהמון מבצעים כדי לעזור לחברים שלנו, חיילים שלנו בתוך עזה. ומה שחשוב להגיד שהכרתי בגדוד הזה בתור חייל בודד וחייל בודד גם לאחר השחרור, המון המון אנשים, המון חברים. המחלקה שלי, שאני חלק ממנה, אם עכשיו אני אשלח בווטסאפ הודעה שאני צריך עזרה או משהו, ישר כולם יעזרו לי. אז בעיניי זה מה שטוב להיות בצבא ולשרת. זה נותן המון חברים.

תודה רבה לכם על הדיון הכול כך חשוב הזה.

תודה רבה. חה"כ סולומון, בבקשה.

תודה רבה. זה באמת ממלא אנרגיות וכוח ושמחה יום כזה, אז תודה רבה לך אדוני יושב-הראש. תודה לשר שפועל רבות בעניין זה, שיצא. ומנכ"ל משרדו ולכל השותפים כאן.

בהחלט זה משהו מאוד מיוחד. עלייה זה דבר שהוא מאוד מיוחד. השבת קראנו פרשת לך לך. לך לך מארצך, ממולדתך, מבית אביך, אל הארץ אשר אראך. ואנחנו יודעים שזה אחד הניסיונות הגדולים של אברהם אבינו. למה זה ניסיון גדול? כי היכולת או העקירה מבית, ממקום, ממרחב שאתה מכיר ובטוח בו, למקום אחר, היא ניסיון. והניסיון הזה, כל מי שנמצא כאן, כל מי שעלה בצורה זו או אחרת, ממקום זה או אחר.

אני בעצמי חוויתי את זה כמובן, אבל בגיל צעיר יחסית. בגיל 9 הגעתי לארץ. בגיל 6 יצאתי לדרך, שלוש שנים הייתי בדרך לכאן. זה חתיכת אתגר בפני עצמו. אבל הוא אתגר שמילא אותי בתעצומות נפש ואמונה בלתי רגילה, מתוך כמיהה להתחבר לכלל ישראל.

אני חושב שעלייה היא החמצן של מדינת ישראל. ואם זה אכן החמצן של מדינת ישראל צריך להשקיע בו כל שנה יותר משנה קודמת. גם בהיבט של עידוד עלייה, גם בהיבט של איתור, כמו שאמר כאן קודם לכן חה"כ יוסף טייב. זה לא רק בדחיפה, אלא גם במשיכה. יש מקומות שבהם באמת הצורך הוא דחיפה ויש מקום שצריך בו משיכה. אנחנו צריכים לפעול, אם אכן אנחנו מאמינים שמדינת ישראל זו מדינת עלייה, מדינה שהאנרגיות שלה, שהאזרחים שלה, שהאמונה שלה היא להגן כמדינת כל היהודים, צריכים לפעול בצורה הרבה יותר משמעותית.

האומץ בקרב העולים הוא קיים, האומץ שלנו כמדינה, שלנו כממשלה, שלנו כחברה אזרחית שיכולה לקבל כל אדם בתרבות שלו, בשפה שלו, בנראות שלו, בסבר פנים טובות, זה כל כך משמעותי. אני יכול להגיד לכם מחוויה אישית, ככל שהרגשתי בטוח במרחב הציבורי כך יכולתי לתרום הרבה יותר לאחרים. ככל שהרגשתי איום או זלזול או פגיעה אז הדבר הזה, אדם מתכנס בתוך עצמו.

לכן אנחנו כאן עולים, קודם כל צריכים להיות דוגמה אישית לחברה הישראלית. והייתי רוצה שהחברה הישראלית עצמה תהיה כזאת שלא רק תפעל בעליית יהודים מכל העולם לארץ, אלא תפעל כאן לייצר הטבות משמעותיות שיוצרות מוטיבציה. הטבות שמאפשרות שילוב בהצלחה ושגשוג כאן בארץ.

אדוני יושב-הראש, היום אני מקיים יחד עם חברתי פנינה תמנו שטה שדולה של יוצאי אתיופיה, שהיא בסימן של יום הסיגד שקרב ובא בחודש הזה. וגם בסימן הגבורה של החיילים במלחמה הנוכחית. וזה כל כך משמעותי. יוצאי אתיופיה 31 גיבורים נפלו, חלקם חציים עלו ארצה וחציים נולדו בארץ. אבל זה מדהים כמה משפחות הן זקופות קומה, למרות הכאב העצום על זה שילדיהם נפלו בהגנה על המולדת.

אז לנו כעולים יש לנו באמת את הזכות ואת האנרגיה ואת היכולת לשמש ואולי לתת מודל ודוגמה לחברה הישראלית. ולנו כמדינה יש לנו את החובה לפעול לעלייתם.

אני אסיים במילה אחת, אני עוסק הרבה מאוד בשנתיים האלה שאני בכנסת בעליית יהודי אתיופיה שממתינים שם. אמרה את זה חברתי קודם, חה"כ צגה מלקו. ענה לה השר, אני אומר את זה גם למנכ"ל שכאן. אני יודע שאתם פועלים רבות, אבל אנחנו עוסקים בדיני נפשות שם. אנשים מתים, לצערי הרב, מכל מיני סיבות: חלקם מחלות, חלקם מדברים אחרים. עלינו לעשות סדר עדיפות אחר בעליית יהודים מכל העולם. בכל מקום איפה שהזמן הוא מרכיב משמעותי לביטחונם צריך לפעול ביתר שאת. לא רק איפה שקל יותר, אלא איפה שנכון יותר, כי זה החמצן של מדינת ישראל.

שוב, זהו יום חג, יום העלייה. ולך אדוני יושב-הראש, תודה רבה על היום הזה. ראינו שהאולם הזה גדוש מכל קשת החברה הישראלית והדבר הזה רק אומר לנו כמה חשוב לעסוק בזה כל הזמן. ולך אדוני המנכ"ל, אני יודע שאתה עושה רבות. אנחנו צריכים לעשות עוד צעד אחד קדימה כדי שהדברים האלה ייעשו יום אחד קודם למה שתכננתם. תודה רבה.

תודה רבה. מרק לוין.

שלום ליושב-ראש הוועדה ולשאר חברי הכנסת.

אתם יכולים לוותר על הגינונים ופשוט להציג את עצמכם.

אין בעיה, אז אני אגש ישר לעניין. אני אתחיל ממה אני לא אדבר עליו, זה יהודי טוב. אני בוגר נעל"ה, עשיתי תוכנית רגילה. הגעתי ב-1999, בית ספר כדורי. כן, כן, גם רבין למד שם. כמה שנים בבית ספר, צבא. התחלתי קורס טיס, הגעתי ליהלום, שם אני משרת עד היום כבר 20 ומשהו שנים, במילואים כמובן, לא בסדיר, ברוך השם. למרות שבזמן האחרון אני כבר לא בטוח.

כן, מילואים זה כמו סדיר.

ועל זה אני לא הולך לדבר. אני גם לא הולך לדבר על כל הנושא של כמה זה קשה וכמה עסקים קורסים. יונתן אמר את זה יפה מאוד, אני לא חושב שיש לי מה להוסיף. אגב, שותפה שלי עובדת, מה שנקרא כפליים, שגם היא בוגרת נעל"ה.

אבל מה שאני כן רוצה לדבר עליו זה קצת על בנות זוג. בתחילת המלחמה דיברו הרבה על כל לובשי המדים השקופים, כמו שקראו לזה וכל בנות הזוג של מילואימניקים. ואיכשהו עם הזמן הנושא הזה ירד מהפרק ואני לא רואה את זה לטובה. כאשר ב-7 באוקטובר עזבתי את המשפחה אז אשתי נשארה עם לבד עם שלושה ילדים. אשתי גם היא בוגרת נעל"ה, גם היא לבד בארץ. וכל המלחמה היא לא יודעת מתי אני אהיה. היא עבדה שנים רבות בתור מדריכה גם בנעל"ה, סגרה מעגל. בשנים האחרונות היא עבדה כמלווה חינוכית בנעל"ה, ,שזה תפקיד שאחראי על הקשר עם בתי הספר, לעזור לצוות החינוכי לקלוט את הילדים העולים בצורה יותר טובה. וגם זה היא עכשיו עזבה, כי היא לא יכולה להתחייב לשום ערך.

זה מה שרציתי לעלות, לא יותר מידי. השאלה הפשוטה איך אישה עם שלושה ילדים בבית שבאמצע הלילה יש אזעקות בגלל ירי רקטות, איך היא לוקחת שלושה ילדים למקלט כשאין בבית ממ"ד? ולדעת את מי להעיר ואת מי לא, כי להרים שלושה ילדים.

אמרת נכון, הן לובשות מדים שקופים. לצערי יש הרבה מאוד דברים שעדיין לא נעשו כאן שצריכים להיעשות. אני אחזור ואומר, המצב שבו מילואימניק עושה 200 ו-300 ימי מילואים בשנה הוא לא סטנדרט ואסור להרגיל כאילו זה אוקיי, בואו נבין שכולם עושים 300 ימי מילואים ועכשיו בואו נפתור את הבעיות שנוצרות כתוצאה מזה. הפתרון הוא לחזור למכסת מילואים רגילה שהנטל מתחלק בין יותר אנשים. זה אי אפשר יהיה להמשיך ולסחוב את העגלה הזאת. אחרת אנחנו הולכים לשנים שבהם נצטרך צבא יותר גדול, יצטרכו לגייס פה עוד אוגדות, יצטרכו לעבות את הגבול המזרחי, יצטרכו לעבות את הגבול הצפוני. זה לא יכול ליפול רק על הכתפיים שלכם. אני סוטה עכשיו קצת מהסוגייה של העלייה. וזה הפתרון המערכתי, נקודתי, חייבים.

ישנן מספר הצעות חוק שמקודמות בוועדות אחרות בנושא שאתה הצעת, של בנות הזוג. חייבים לתת כמובן את המענים האלה, גם בחקיקה למילואימניקים בעלי עסקים שהפיצוי שלהם נחתך, כי המחזור שלהם ירד בשנה שהם היו במילואים.

- - - לקבל תשובה שלילית אפילו על מרץ של השנה.

כן, כן, זה חד משמעית. תודה. ריטה דורי, בבקשה.

שלום לכולם. גם אני עליתי בפרויקט נעל"ה, יחד עם מרק. אגב, יש כאן נציגות לא מועטה גם בין, לא נציגי נעל"ה ולא נציגי לובשי המדים. עליתי בפרויקט נעל"ה, אחרי זה שנת שירות. והתגייסתי לצבא, התגייסתי לפיקוד העורף. יצאתי לקורס קצונה, חילוץ והצלה, גם פיקוד העורף כאן על המפה. ואחרי כמעט חמש שנים בצבא השתחררתי בשביל לחזור לתחום החינוך. חזרתי לכפר הירוק, הייתי מדריכה בכפר, בין היתר בקבוצת נעל"ה. סגירת מעגל ראשונה.

אחרי עשור שהמשכתי הלאה ועדיין ממשיכה בפיקוד העורף חזרתי פעם שנייה הביתה למנהלת נעל"ה ויחד עם מאשה, אשתו של מרק, הייתי מלווה חינוכית בארבע פנימיות. ב-7 באוקטובר נקראתי לדגל ומאז לצערי החלטתי לעזוב את הבית, את מקום העבודה שלי. כי גם בבית, קיבוץ כפר הוד, השר סופר עזב, אבל אנחנו שכנים, כשכרגע הגזרה הצפונית לוהטת וכאם חד הורית שאחת הבנות עם צרכים מיוחדים, קצת קשה לרוץ, בתור מילואימניקית, למקלט כשאין ממ"ד בבית.

אני בפיקוד העורף בענף הסברה של פיקוד העורף. אני אחראית על ההסברה בשפה הרוסית. דסק דוברי רוסית, שגם שם הנישה היא קצת לוהטת. לא נשכח שבשנים האחרונות בעקבות המלחמה של רוסיה-אוקראינה עלו פה לא מעט עולים חדשים שחלקם עלו ממלחמה למלחמה. שהם פתאום מבינים שיש לנו מלחמה, אבל מלחמה אחרת. וגם את זה צריך להסביר וגם אותם צריך לראות. את האנשים שממשיכים לעלות, כל אחד מסיבה אחרת. אני עליתי מציונות, אני מקווה שיש עדיין אנשים שממשיכים לעלות מציונות. אבל פרויקט כמו פרויקט נעל"ה שעדיין ממשיך גם במלחמה להעלות ילדים לארץ וללוות גם קשיים על מדים וגם לאחר מכן. זה משהו שבאמת דורש השקעה. ובאמת שאפו ענק לכל המילואימניקים שיושבים פה. על בשרי יודעת שזה לא פשוט יותר מקרוב ל-300 ימי מילואים להיות בחוץ.

תודה רבה. אלינועם חורש, בבקשה.

שמי אלינועם חורש, אני רב סמל במילואים בגדוד 8553. נציג של עמותת אח גדול למען חיילים בודדים. אני עליתי לארץ מארצות הברית לפני עשור. הגעתי לכפר הנוער מוסינזון בחסות תוכנית נעל"ה. לאחר מכן התגייסתי לחיל האיסוף הקרבי, יחידה 636. כאשר השתחררתי התחלתי ללמוד באוניברסיטה העברית. כרגע אני בשנה ג' כלכלה ומדעי המדינה. אבל זה נקטע. הלימודים נקטעו בגלל המילואים, בגלל הלחימה.

אני רוצה לציין פה משהו ספציפי, שזו חוויה של העולה החדש בכללי זה במיוחד בגילאים שלנו, גילאי 18, 19, 20 עד 25. החוויה היא שההסתגלות המוצלחת היא באה לידי ביטוי בתמיכה מהעולים הוותיקים ומהצברים. הדור הוותיק מלווה את הדור הצעיר וההסתגלות המוצלחת היא פונקציה כזו. וגם זה הבסיס של התזה של העמותה שלנו, שלוקח חיילים בודדים משוחררים ומשמש אותם כחונכים, אחים גדולים מלווים לחיילים בסדיר.

מה שאני רוצה לציין פה זה הבעיה שאנחנו קולטים אותו כי מתוך 500 המתנדבים שלו, בערך 300 מהם משרתי מילואים פעילים, כולל אני. היו כאלה שוויתרו על ההתנדבות הזאת, ויתרו על הנתינה הזאת, כי פשוט לא נותר להם אחרי הצלקות של ה-7.10 והלחימה הקשוחה בעזה, לא נותר להם מקום ללוות את הדור הבא, את הסדירניקים. אם אנחנו מדברים על מעגל תמיכה אחד גדול שבו אני קיבלתי ליווי במוסינזון, בכפר הנוער, קיבלתי מוויקי עוזר ודור שפיצר וסתיו ברוכיס. אם קיבלתי מהעולים האלה ומהצברים האלה תמיכה ואני צריך לתת את זה הלאה, יש כאלה בדור שלי, המילואימניקים שפשוט לא יכולים לתת את זה. וצריך להרחיב את המערכות האלה. אם זה תהליכי עיבוד יותר מעמיקות, אם זה המרת הרישויים מחו"ל, כמו שחה"כ סובה ציין. אם זה כל פתרון אחר להרחיב את מערכת התמיכה הפסיכולוגית והטיפולית ושירותים נפשיים למילואימניקים. ככה זה צריך להיות כי המעגל יקרוס אחרת. תודה רבה.

תודה רבה. תודה אלינועם. דניאל קסטרו.

שלום לכולם, אני דניאל קסטרו. אמנם לא כמו רוב החבר'ה פה, אני לא חייל בודד, אני עליתי עם ההורים שלי בשנת 2001 מברזיל. הייתה איזה תוכנית טלוויזיה, אי שם בשנת 2000 וקראו לה טירונות. כך הגעתי לחטיבת גבעתי, גדוד צבר. במילואים אני בגדוד 450, פלוגת המסייעת. לדעתי זאת ה-370 ימי מילואים והיד עוד נטויה. זהו בגדול.

מה שכן רציתי להגיד שלדעתי, הח"כ שאמר את זה הלך, הוא דיבר ספציפית על הרופאים, אבל אני מדבר על אנשים שמסביב. יכול להיות אחים, יכול להיות עורכי דין, יכול להיות פסיכולוגים, שזה במקרה של המשפחה שלי ספציפית. אמא שלי עם שני תארים, לא יכלה לעבוד בארץ במקצוע שלה והיינו צריכים להתחלק בין סופר או כל מיני עבודות מזדמנות.

כן, חד משמעית. הערה חשובה. תודה רבה.

תודה רבה.

ישראל לורנס.

שלום שלום, שמי ישראל. אני צבר, נולדתי פה בישראל. בגיל שנתיים ההורים שלי החליטו לעבור בחזרה לחו"ל, לבריטניה. תמיד אני משפחה חרדית, חסידית. ואני גאה בזה. אני תמיד ידעתי שאני הולך לחזור לישראל, להיות, לעשות קטין חוזר, שזה דומה לעלייה. ולשרת ותמיד השאיפה זה היה להיות שומר ישראל.

כשהגעתי ב-2014 דבר ראשון שפגשתי בו זה היה ארגון שקוראים לו חייל לחייל, שאני פה עכשיו יושב ואני איתם. וזה ארגון שעוזר לחיילים בודדים בכל דר וכל צורך שחייל בודד צריך. הם אפילו נתנו לי מגורים, הם אפילו עזרו לי להתגייס. הם עזרו לי בכל צורך שאני צריך, כל התמיכה. אני התגייסתי לגבעתי, לרותם, לפלוגת החרדי של תומר. ואני גאה לראות שיש לי מצד ימין ומצד שמאל אנשים שאני לא באמת מכיר והם גם גבעתי. אני גאה בזה.

אני רק רוצה להגיד שאני מצטער שלא הגעתי במדים היום, לא קיבלתי את הממו. לצערי, ב-2018 החלטתי לחזור לבריטניה שוב, לקריירה, לעבוד, ללמוד. כי פשוט לא ראיתי את הפוטנציאל שלי פה בישראל. מ-2018 עד ה-7 באוקטובר לא חשבתי שאני אחזור ושוב אשים מדים. לא חשבתי. חשבתי שזה לא יקרה בחיים. ב-11 באוקטובר כבר מצאתי את עצמי על טיסה, ישר למילואים. לא היה לי יחידה בכלל. לא ידעתי בכלל לאן אני נוחת ואיפה אני ישן בלילה. רק הבנתי שאני מגיע לשרת את העם שלי. ולהיות שומר ישראל שוב.

בכמה שבועות ראשונים אני התנדבתי עם חייל אל חייל, לשלוח חיבוק וציוד וכל מה שחייל צריך מחיילים בודדים שלחמו בדרום ובצפון. ב-30 באוקטובר אני התגייסתי ליחידת רס"ר איתן של 98, זה יחידת סריקה ואיתור נעדרים. אנחנו אספנו גופות, כמו זק"א. כל חייל, לא משנה איפה הוא שירת, לא משנה אם הוא מבין את זה או לא, הוא עובר טראומה.

לפני 7 באוקטובר אני הייתי מהנדס, מנהל פרויקטים בלונדון. היום אני כבר לא. היום המשימה שלי זה לעזור לכל חייל, לכל חייל שחוזר הביתה מהקרב לעבור את הפוסט טראומה שלו ולהחזיר אותו לשגרה. אני מתנדב עם שני ארגונים, אחד בארצות הברית ואחד פה בישראל, חייל לחייל.

ישראל, אתה היום בשירות?

עכשיו אני בשירות.

במילואים?

יום ראשון חזרתי לסבב הרביעי שלי. יש לי מעל 300 יום כבר בדרום.

איפה אתה גר אבל?

אני קורא לזה באנגלית בוז'י הומלס. איפה שבא לי להיות אני שם.

ישר כוח, תודה רבה.

תודה. רק רציתי לשאול שאלה אחת.

בבקשה.

אדון הראש, אני רוצה לשאול איך הכנסת, המדינה, אני לא יודע למי אני שואל, איך אתם תומכים לארגונים קטנים כמו חייל לחייל וכל כך הרבה ארגונים אחרים, לעזור להם. אם זה תמיכה או מימון או לא משנה מה זה צריך. איך עוזרים להם? איך ממשיכים, איך עושים את החיבור?

שאלה טובה. ומי שאמור לעשות את זה באמת זו הממשלה. וחבל שהמנכ"ל יצא, כי הייתי מדבר איתו על כל נושא התמיכות בארגונים. אנחנו עוסקים בזה בוועדה כשאנחנו מבקרים את הממשלה. אנחנו עושים כאן ביקורת על הממשלה. מי נמצא כאן ממשרד הקליטה? רותם כאן.

רותם לא קשור.

בסדר, אבל אין לי דמות אחרת. זה תמיד רותם בסוף עונה. מי שנמצא הוא עונה על השאלות. תראו, משרד העלייה והקליטה, תקנות התמיכה שלכם בארגונים הן מאוד מאוד דלות. מאוד. ואני גם מניח שכתוצאה מהלחימה יש הרבה מאוד ארגונים חדשים שעושים את הסיוע הזה.

זה ארגון שכבר קיים מ-2009.

אני מתכוון חדשים מבחינת זה שהמדינה לא תומכת בהם בשוטף ולכן הם מבחינת המשרד הוא חדש. וצריך להכניס מתחת לכנפיים של התמיכה בדיוק את הארגונים האלה. שהמשמעות שלהם דווקא בתקופה הזאת, כשהמדינה ככה לא יודעת איך להתמודד עם האירוע זה, וזה אירוע, הם אלה שיכולים לתת את המענה. אז אני מבקש שתעביר את המסר הזה למנכ"ל.

המסר יועבר. יושב-הראש גם מאוד בתוך העניינים. אנחנו מנסים כל העת לעדכן את מבחני התמיכות כדי כמה שיותר להגמיש ולאפשר.

לא, זה יכול להיות אפילו משהו ספציפי נקודתי לתקופה הזאת.

אני מקווה. ואנחנו נעביר את המסר ונראה איך אנחנו נוכל לעשות.

תודה. תודה ישראל.

דבר אחרון, אני רק רוצה להגיד תודה רבה למורדי בוטניק שיושב פה, ראש הארגון. בלי הוא הרבה חיילים לא יהיה להם תמיכה.

שיקום, שנראה אותו. תודה רבה על כל הפעילות שלכם. תודה. דוד אנגלמאייר.

שמי דוד אנגלמאייר, אני אקטואר עצמאי, גר בחיספין ברמת הגולן. נשוי לאביבה, עולה מניו יורק. אב לשישה וסבא לשבעה. גדלתי בשוויץ במשפחה דתית לאומית. בגיל 19 הגעתי לארץ ללמוד בישיבת הסדר שלבים. התגייסתי לצה"ל בתוכנית מח"ל כחייל בודד ושירתי בסיירת גבעתי. בזמני התמיכה לחייל בודד הייתה 100 שקלים, אז אני מברך על הוועדה ועל התקדמות הממשלה בתמיכה שעברה את האינפלציה בתקופה הזאת.

יצאתי לשליחות לארצות הברית והקמתי סניף בני עקיבא בשכונה בניו יורק. משנת 2000 אני משרת במילואים כקלע בחטיבת אלכסנדרוני ביחד עם הרב דוד זנו שדיבר קודם. גויסתי בצו שמונה בחומת מגן, בלבנון השנייה ובחרבות ברזל. משמחת תורה שירתנו חמישה חודשים בגבול הצפון, חודשיים וחצי בעזה ובחגי תשרי לחמנו בלבנון, סך הכול 281 ימים. המחלקה שלי חוותה היתקלות עם מחבלים וגם נפילת פצמ"ר וספגנו פצועים.

אני הסבא של המחלקה, הואיל וכמעט כל החיילים יכולים להיות הבנים שלי. אני בן 56 ומתנדב למילואים כבר 16 שנים. זו זכות עצומה להגן על מדינתנו ועל תושביה. להיות חלק מחבורה מיוחדת וייחודית של אזרחים ששמים את הלל לפני עצמם ומשפחותיהם. תודה רבה.

תודה לך. מיכאל שטיבל. אין? אני רוצה לתת ליונתן יאבור, מיוזמי החקיקה והוא בטח רוצה להגיד כמה מילים. בבקשה יונתן.

אדוני יושב-הראש, אני גאה ונרגש לדבר היום כעולה ישן וכיוזם יום העלייה. ארגון TLV Internationals הינו הארגון העולים הקהילתי הגדול בישראל ומונה מעל 100,000 חברים. אני גאה לומר שהארגון עובד על בסיס התנדבותי בלבד ונשען על ההון האנושי והציוני המדהים, שכל שנה שב הביתה לישראל.

כמו הרבה דברים שמשנים מציאות, החוק הזה התחיל מהשטח. התחיל בגלל הרצון לשנות מציאות. אני זוכר שבעוד היותך מנכ"ל משרד העלייה והקליטה עבדנו יחד כדי לייצר פרויקטורים לקליטת עליית דוברי האנגלית והצרפתית בעיריית תל אביב. צעד קטן בהובלתך ששינה מציאות בגדול.

החוק הזה התחיל מיוזמה שלי ושל שותפי ג'יי שולץ מתוך אמונה כי הדור הזה לא פחות חלוץ מדור המייסדים של בן גוריון. הם ייבשו את הביצות ואנחנו בונים את המדינה והיום יותר מתמיד נלחמים על קיומה. ג'יי ואני הבנו שכדי שמפעל העלייה יהווה באמת ערך יסוד במדינת ישראל ועל מנת להוקיר תודה לכל גלי העלייה לדורותיה ומכל רחבי תבל, עלינו כעם לבסס את יום העלייה בחוק כך שיום זה ייחרט לדורות ויציין את כל חלקי החברה הישראלית.

יום העלייה קורא לעם שלנו הנמצא בגולה "שובו הביתה". הוא מציין כי עם אחד אנחנו, עם גורל משותף וחזון ציוני המשקף שישראל אינה רק מקום מגוריך, אלא ביתך הנצחי. עם זאת, עלייה היא לא רק עבור העולים, עלייה היא גם מצווה עבור אלה שכבר חיים פה, מצווה לדאוג לעולה החדש על כל האתגרים העומדים בפניו: קשיי שפה, תרבות, קשיים בירוקרטיים של חיי היום יום ובהשגת אישורי מקצוע והכרה.

היום יותר מתמיד אנחנו מבינים את החשיבות העצומה של הבאת עולים נוספים למדינת ישראל. עולים שהוסיפו הון אנושי חזק ונהדר ויוסיפו רבדים נוספים לקשת התוססת והצבעונית של העם היושב בציון. זה תלוי בנו אם יגיעו הרבה או מעט. תלוי בנו אם יישארו או ישובו לארצות מוצאם. יום העלייה הוא יום של אחדות, יום שמזכיר לנו שמה שמאחד הרבה יותר חזק ממה שמפלג. זהו יום שצריך להזכיר לנו שכולנו עם אחד ועל כולנו לתרום למען ההגנה והפיתוח של המולדת.

במיוחד היום, כשהיהודים צריכים לחשוב פעמיים האם להחצין את יהדותם, כשאנטישמיות מרימה ראש, דווקא היום המשמעות של יום העלייה גדלה שבעתיים. כאן זה בית, כאן זה לב וכאן זה המקום הבטוח ביותר ליהודים בעולם.

אני רק אסיים בשני דברים קצרים. ברצוני לומר תודה לחברי הכנסת לשעבר חיליק בר ומייקל אורן שהיו מיוזמי החוק ולשר מיקי זוהר שהוביל את תהליך החקיקה. וכמובן גם תודה ענקית לגב' שלומית אבינח שעובדת יום ולילה למען העולים והוועדה.

חד משמעית.

והיא נכס לוועדה הזאת ולעם ישראל.

מגיע לה. אם יש לכם פניות שלא הצלחתם לפתור תפנו אליה, אין דבר שהיא לא פותרת.

אדוני יושב-הראש, נולדתי בלונדון, עליתי לארץ וגדלתי במטולה, המקום שאבי קבור בו ואימי מתחננת לחזור אליו. זכיתי לשרת כלוחם בצה"ל בסדיר ובמילואים. אני נשוי לצברית ולנו שתי בנות שנולדו בישראל. זהו הניצחון של העלייה ועלינו להמשיך לעבוד יחד כולנו שיהיו עוד אלפי סיפורי הצלחה כאלה.

אני אסיים רק בפסוק קצר מספר יחזקאל: "ולקחתי אתכם מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". יום עלייה שמח.

תודה רבה. יוסף בלומינג.

אני רק רוצה להוסיף משהו שכן מיוחד לי עכשיו. יש לי כבוד ענק להיות חלק מהחטיבה החרדית החדשה. דווקא זה טוב שהחבר'ה כביכול החשובים כבר יצאו מהחדר, כי המסר בשבילי באמת לכל אחד שיושב פה מכל קצוות החברה, מהקטן עד לגדול, מהעולה שעלה אתמול עד מי שכבר פה כמה וכמה שנים.

העניין של להסתכל מסביב ולהצביע על האחרים ולהגיד חסר את הדבר הזה, אין מספיק תמיכה בתחום הזה, אין פה מספיק ככה או ככה או ככה – זה משהו שחשוב לעשות כחברה וכמובן מציינים את היום הזה גם להגיד תודה לעולים וגם להגיד חסר פה מלא שיפורים ודברים שצריכים לקרות.

אני רוצה להצביע רק משהו טיפה מנגד, על עצמנו. שאנחנו כחברה צריכים להסתכל על העולם החרדי, שלדעתי זה הפתרון. של חבר'ה שעושים 300 ימי מילואים, כולל אני, שנשואים, שלא נמצאים בבית, לא נמצאים בעבודה. אבדות מאוד קשות. כמובן מצביעים לכל מיני פתרונות בחברה, ואני לא אפרט פה על החרדים, כן פתרון לא פתרון, זה לא מקומי, זה לא העניין פה. העניין הוא פשוט מסר פשוט שלוקחים מהפרשה. עם זה אני גם אסכם, דיברנו פה מלא, אני לא רוצה להוסיף יותר מידי.

לוט הוא קרוב משפחה של אברהם. ואברהם עושה מלא חסדים והוא עושה את מטוב לב. מזמין אנשים מכל המדבר, מכל העולם, מזמין אותם אליו לבית לאוהל. ולוט הוא עושה גם אותו דבר. כתוב ברש"י שהוא עשה את אותה התנהגות כשהוא היה גר בסדום, עיר מאוד רעה, כמובן הושמד באותה פרשה. והוא גם יושב בפתח הבית שלו כביכול להזמין אורחים. אבל הוא עשה את זה מחיקוי, כי הוא ראה את אברהם עושה את אותה התנהגות אז הוא אמר גם אני אזמין אורחים. אבל זה לא מגיע מאותו מקום בלב. אברהם הזמין כי הוא אהב אנשים, רצה להזמין כי היה לו עניין של חסד כל כך חזק. ישב בחום השמש, הזמין אנשים. לוט בינתיים עשה את אותה התנהגות כביכול, מבחוץ. אבל המוטיבציה לא הייתה שם. לוט סתם עשה כי הוא למד מאברהם. בכלל הוא נוצל ומשפחתו נוצלה, כתוב בתורה, נטו בגלל הזכות של אברהם.

צריך ללמוד מהדבר הזה ולהסתכל על עצמנו ולהגיד האם אנחנו מקדמים את אותם הדברים, מדברים על אותם ערכים? ממקום של אברהם למקום של לוט. אם אנחנו באמת מאמינים אחדות זה לא סתם אמירה שזורקים לאוויר, אלא בואו רגע נשב כל אחד עם עצמנו, לא הח"כים, אנחנו כאזרחי ישראל צריכים להסתכל רגע חמש דקות אצלנו במראה מה שנקרא. החברה הזאת, אני רואה אותם כאחים, רואה אותם באמת כאחדות, רואה אותם באמת מאיפה הם מגיעים, מה הערכים שלהם. אם אנחנו עושים את הדבר הזה, כל אחד כאזרח, כעולה, עד ליושב כנסת, עד לראש ממשלה, עד לרמטכ"ל וכן בקצה השני.

אם אנחנו עושים את הדבר הזה, את העבודה הזאת העצמית, להסתכל, ההתנהגויות ודברים שאני מקדם אני מאמין בהם באמת, אני מבין מה הם אומרים או אני סתם מציין והולך? נראה לי צריך לקדם את הדבר הזה באופן מאוד משמעותי. אנחנו בעזרת השם פותחים גיוס ראשון בדצמבר. בשם השם נעשה ונצליח. ולכל מילואימניק פה, אנחנו פה בשבילכם, בשביל הדבר הזה. שיהיה פה חבר'ה שחוזרים הביתה עם המשפחות שלהם ואת שלכם עשיתם, עכשיו זה הזמן של שאר החברה לבוא ולשאת בנטל. בעזרת השם משהו שיקרה. ותודה רבה לכם על ציון היום הזה, כל הכבוד.

תודה. תודה רבה. אני חייב לומר שאין ספק שאתה עושה את זה מהלב ומתוך תחושה אמיתית של שליחות. תודה רבה לך. וכל הדוגמה הזאת של העולים שמגיעים מכל מקום בעולם, מכל גווני החברה הישראלית, מכל הקשת: חרדים, דתיים לאומיים, חילונים, זה בדיוק אני חושב המסר המדהים של היום הזה וגם הפסיפס הזה של מי שמשרת בצה"ל, בעיקר בתקופה הזאת.

אריה צייטלין.

שלום לכולם, תודה יושב-ראש הוועדה. קוראים לי אריה צייטלין, אני עליתי משיקאגו ב-2013. התגייסתי ב-2014 לגבעתי, גם לגדוד צבר. אני נשוי לסטפני, גם היא אזרח עולה, עלתה ב-2018. אבא ליעל, צברית. יש לי אחת סוף סוף. אני מאוד גאה בה.

איפה אתה גר, סליחה?

אני גר בתל אביב היום. המלחמה תפסה אותנו בדיוק בביקור אצל המשפחה שלנו בארצות הברית. אז ב-7.10 אני עליתי על טיסה ראשונה של אל-על חזרה לארץ, ביטלו לנו את כל שאר הטיסות. ביטלו לי שתי טיסות באותו יום, זה לא כיף. השארתי את אשתי והבת שלי בניו יורק כמעט לחצי שנה, עד שאני סוף סוף השתחררתי מהסבב הראשון. מאז עשיתי עוד שני סבבים ויש לנו כבר צפי לסבב השלישי, שאמור להיות 90 יום בעזה כבר בתחילת שנה הבאה.

כמו שמרק ציין, באתי לדבר קצת על העורף, שההרגשה קצת ששכחו מהם. כשאני עוזב את הבית, ואני כעולה, חייל בודד, יודע מה זה הקושי ואני מוכן לתמוך, ויש פה לא מעט חיילים עולים שקוראים לנו אנחנו באים. אנחנו לא מחפשים פטורים, אנחנו לא מחפשים תירוצים. אבל העורף לבד יושב בבית. ויש לי אישה וילדה וגם טילים וגם אין ממ"ד וריצה למקלט. לא רק זה, היא גם עובדת פול טיים, כי אנחנו גרים בתל אביב, זה לא זול, אז היא חייבת לעבוד פול טייל. ועם בת וגן ואוכל וכל הזה. אז רציתי להוסיף קצת לנקודה הזאת.

אני גם מחייל אל חייל הגעתי, נציין אותם כארגון שעזר לי מלא כשהייתי בסדיר וממשיכים עם התמיכה הקהילתית, אבל אני לא גר בירושלים יותר אז אנחנו קצת מנותקים. ואני רואה שגם יושב פה חה"כ לשעבר דב ליפמן. רציתי להגיד לך אישית תודה, בזכותך הגיעו מלא אורחים לחתונה שלי ב-2021. זהו, אז תודה לכם, לכל מי שפה.

תודה רבה, ישר כוח, כל הכבוד. תודה. עקיבא וייס.

שלום, תודה רבה. כיף להיות פה. אני עקיבא, אני רב ומורה בישיבת ההסדר האמריקאי בבקה, ישיבת בני עקיבא. קוראים לזה ישיבת התורה והעבודה. וגם רב בעיר העתיקה, מדרשת אהובה וגם מלמד בבר אילן.

אני עליתי לארץ עם המשפחה שלי, עם אשתי וחמישה ילדים שלי לפני שנתיים. ועכשיו אני, בדיוק עכשיו, אני כבר מאמצע יולי יצאנו, אנחנו עדיין במסגרת של מילואים. שירתי בתור, בוא נגיד שאני הכספיתון, קודקוד נחושה, שזה גדס"מ נח"ל. אני הקשר של המגד. וזכיתי להיות שם ולשרת מה-7 באוקטובר, אני לא יודע כמה, לפחות 220-230 ואפילו אולי יותר.

איך שהגעתי לשם זה הסיפור שלי מתחיל לפני 20 שנים, כשעשיתי צבא במסגרת של נח"ל הסדר. הייתי גם גבעתי.

אני מבין שגבעתי עשו פה איזה קומבינה.

התגייסתי באוגוסט 2003, שירתנו ברצועה והמ"פ שלי שהיה אז וכשעבר עלינו הרבה ברצועה, לחמנו הרבה. איבדתי את המפקד שלי שם רועי ניסים הי"ד. כשהם פיצצו את המוצב שלנו ב-2004, כשהיינו בפנים. ואחרי הפינוי, אחרי ההתנתקות אני עזבתי את הארץ, ירדתי לחו"ל. פגשתי את אשתי, ברוך השם, מרוקאית, אני אשכנזי, זכיתי. והייתי בקשר עם המ"פ שלי, היינו חברים טובים טובים. אני התגייסתי בגיל 24, אני עכשיו 45. והיינו חברים טובים, היינו באותו גיל. הוא היה מ"פ, אני הייתי חייל בודד, אבל אותו גיל. היינו חברים טובים.

17 שנים אחר כך עלינו לארץ, הוא היה השיחה הראשונה שלי כשהגענו לארץ, בדרך לכותל. ואחרי כמה חודשים הוא שאל אותי למה אתה לא עושה מילואים? אמרתי 'אני אשמח', אני לא יודע למה. 'ואם זה איתך, אני מאוד אשמח'. אז הוא גייס אותי לפני המלחמה לגדוד שלו, שהוא בנה. אבל הוא עבר לנח"ל. כן, הוא היה מג"ד ואז הוא עבר לנח"ל. אז החלפתי את הסגול לירוק כהה.

מאז ה-7 באוקטובר היינו בפנים עם הנח"ל. זכיתי ממש להיות חלק מגדוד מילואימניקים שרץ עם הסדירניקים. המג"ד שלי תמיד אמר מילואימניק לוחם זה סדירניק עם שכל וקצת ניסיון חיים. וזכינו ממש להיות עם הסדירניקים. ממש נהנינו. אני זכיתי להיות מסביבי עם כל החבר'ה שלי מהגדוד. אנשים הכי טובים בעולם, הגדס"מ. עבדתי קשה לא לאכזב אותם.

תודה רבה.

רק רציתי להגיד דבר אחד. אני גר ביישוב אפרת. ואני יודע שיש שם הרבה אנשים שהם, איך אומרים? מקנאים בי. שאני עשיתי צבא. ואני לא יודע אם רוב, אבל הרבה, יש הרבה עולים חדשים שם. והם מבוגרים יותר, הם לא יכולים לעשות צבא, אבל רצו. ואני אישית אני לא יודע מה הייתי עושה אם לא התגייסתי, אם לא הייתי במלחמה הזאת. אני חושב שהם רוצים לתת ולתרום.

לתת להם איזה מסלול שיאפשר להם.

ממש. ולא רק שלב ב'.

ברור. תודה רבה. נטלי פיטוסי.

שלום. אני נטלי פיטוסי, אני בת 25. עליתי בתוכנית נעל"ה 2015. התגייסתי לפיקוד העורף, הייתי גם לוחמת. בתוכנית כנפיים פגש אותי דווקא אחרי השירות, שבאמת הם דיברו קודם. בשירות יש מעטפת. במסגרת חיילת בודדה יש מישהו שעוזר. פתאום אחרי השירות מצאתי את עצמי 'מה עכשיו?'. מצאתי את תוכנית כנפיים ושם באמת מקשרים אותי לעוד עולים חדשים, עוד חיילים בודדים שהשתחררו ומצאתי איזה שהיא קהילה שכן יכולה לתמוך בי.

אני מרגישה שכן חסר, אחרי שכן שבאמת יוצאים כחיילת בודדה, אני משרתת גם במילואים. יש לי גם שתי אחיות שלי שגם לוחמות ושם הרגשתי תמיכה פחות. מה עושים אחרי? ואחרי שאני כבר שנתיים משוחררת אני יודעת שיש מלא עמותות, מקומות, פשוט אנחנו לא יודעים איך להגיע אליהם. לא מוצאים אותם בזמנים קריטיים אחרי השחרור. תודה רבה.

תודה רבה, כל הכבוד. דרבה, בבקשה.

שלום לכולם, תודה רבה על ההזדמנות. אני דרבה פיקדה, אני גם שירתי כחייל בודד. שירתי בחיל האוויר, באגף תקשוב מבצעי. השתחררתי יחסית לפני הרבה זמן, אבל כיום אני עשיתי ככה, בחיל האוויר השתחררתי וגם היה לי פטור ממילואים, בגלל שהבסיס עבר למקום אחר. בדיוק כשהמלחמה התחילה ראיתי שיש לי מה לתרום. פניתי בעצם לאכ"א לעשות מעבר לפקע"ר, לפיקוד העורף. היה שם צורך בענף הסברה בדסק אמהרית. אני כיום משרת במילואים בענף הסברה בפיקוד העורף. בעצם את כל ההנחיות של פיקוד העורף מורידים בשפה, כמו שחברתי דיברה פה. אנחנו משרתים באותו בסיס ביחד.

כאן אני רוצה להגיד באמת לכנפיים, כשמם, עוטפים אותנו. אחרי השירות אני הכרתי, במהלך השחרור בסדנאות, את כנפיים. מאז אני בורג שם, בכל מצב משתדל להיות. וזה משהו שמלווה אותי, זה עמוק בלב ותודה על כך.

תודה רבה. אולה בלז נמצאת? מיכאל סלומינסקי.

תודה רבה. נעים מאוד, שמי מיכאל. עליתי ארצה לבד בגיל 16, במסגרת תוכנית נעל"ה. כפר הנוער מאיר שפייה. משם המשכתי למכינה קדם צבאית בשם הראל, של עולים חדשים דוברי רוסית. בעצם התגייסתי ליחידת יהלום, נפלתי מהמסלול, הייתי בתפקיד כלשהו בתור עובד פיתוח שם. ואז חזרתי ללוחמה. הנדסה קרבית, יצאתי פיקוד, יצאתי קצונה, לא סיימתי קורס קצינים לצערי. ופגשתי את 7.10 בגדוד ממש בזרעית. היינו איזה חצי מחלקה שם במוצב פלוגתי. משם לחימה אינטנסיבית מאוד בעזה. נפצעתי בעזה, חזרתי ללחימה כבר בגבול הצפון שוב ואז השתחררתי. כעת אני סטודנט במכינה בטכניון.

איפה אתה גר?

בחיפה. מלא אזעקות, מלא טילים.

עכשיו אתה בחזית עוד פעם, רק בתור אזרח.

כן, מה נעשה? תכלס רציתי להתייחס לנושא שהוא לא בדיוק קשור אליי, אבל אני נחשף אליו מאוד. זה נושא של עולים חדשים שבאים לארץ ללא מסגרת וכן רוצים לתרום, כן רוצים לשרת, כן רוצים להתגייס ולא מצליחים לעשות את זה.

נחשפתי לכמה חבר'ה שממש כמוני, שהם באו בסביבות גיל 20 וכן רצו, אבל זה כל כך מסובך להבין מאפס את המערכת. ולהתייצב אל מול המערכת ולעשות את הכול.

משרד הקליטה לא מסייע לכם בזה?

האמת שאין לי מושג, אני בעצמי מתוכנית נעל"ה אז אצלי הכול היה מסודר. אבל זה לא בן אדם אחד וזה לא עשרה בני אדם, שהם אומרים שהם רצו, הם ניסו, אבל בסופו של דבר זה היה כל כך מבולגן וזה פשוט לא עבד שהם ויתרו. לדעתי מדובר בעשרות, אם לא מאות אנשים, שבאמת רוצים לתרום ואין להם איך. לזה רציתי להתייחס.

תודה רבה.

ורציתי לבקש פתרון סדור.

אנחנו נעשה על זה גם כן איזה שהוא דיון ספציפי רק על הנושא הזה. תודה רבה.

תודה רבה.

אילן גבאי, בבקשה.

שלום, אני אילן גבאי מירושלים. בן 21. עליתי לארץ לפני שלוש שנים. עליתי בלי לדעת עברית ובלי מקום מגורים. ושם חבר דיבר איתי על איזה עמותה, עמותה לזכר מייקל לוין, חייל שנפל במלחמת לבנון השנייה. ופה יש שני אנשים מהעמותה, ליאורה ויובל, אני רוצה להגיד להם תודה, בזכותם מצאתי דירה. וגם כשחזרתי לבית היו אנשים לדבר ולא הייתי לבד.

במהלך השירות שלי במלחמה זכיתי להילחם בסדיר כמו במילואים. בסדיר בגדוד נצח יהודה ובמילואים בחטיבת אלכסנדרוני. הייתי כמעט בכל החזיתות: בצפון, בדרום. נלחמתי בעזה ושם חבר טוב נפל, ליאם סאלם. הייתי חלק מהפינוי שלו ושם נחשפתי לדבר אחד, שלוחמים בני 18 חותרים למגע, אוספים חברים שהם לפעמים פצועים, הרוגים, עוברים דברים קשים. ושאלתי את עצמי איך זה קורה שבחוץ לארץ, אצלנו בצרפת למשל, המון אנשים לא מבינים את זה או לא רואים ולא שומעים את סיפורי הגבורה שיש בארץ מבין אנשים שהם חיים או שהם נפלו כבר. יש סיפורי גבורה בארץ עד אין סוף.

אני חושב שכדי לעודד עלייה אנחנו חייבים, גם כדי להנציח את הנופלים, חייבים לספר את סיפורי הגבורה האלו. אם זה בבתי הספר, בבתי הכנסת או תוכניות אחרות. ממש אנחנו חייבים לעבוד על זה.

חד וחלק. אני רק אגיד לך שאנחנו נמצאים עדיין בתוך האירוע. אבל מה שקורה פה בשנה האחרונה מבחינת הגבורה של כל הלוחמים, כל מי שהתגייס, עולים וילידי הארץ, זה בכלל לא משנה. חיילי המילואים והסדיר, שזה שיר שכתבו "עם של גיבורי על" – זה בדיוק זה. ואין לי ספק שהסיפור הזה שהדור שלכם כותב עכשיו עוד יספרו אותו בבתי הכנסת, בכינוסים, בספרי הלימוד, בכל מקום. כי זה באמת סיפור יוצא דופן. תודה רבה.

אני רוצה לתת לצה"ל התייחסות על הדברים ששמעתם פה.

קודם כל תודה אדוני יושב-הראש על קיום היום ועל ההזמנה שלנו לכאן.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות שעלו פה: הנושא הראשון זה סטודנטים, כל הקשיים והכול. הבאנו גם בשנה שעברה מתווה תמיכה לסטודנטים וגם עכשיו מתווה תמיכה לסטודנטים. אז אם יש איזה שהם פערים מול מוסדות מסוימים שלא מקיימים את המתווה יש לנו, עשינו את זה בהסכמה של ור"ה וור"מ ביחד עם המל"ג. המוסדות קיבלו את זה על עצמם. זאת אומרת גם התייתר העניין שהיינו צריכים לכפות.

למי פונים חיילי המילואים כשיש להם?

אפשר לפנות אלינו, יש לנו מוקד שלנו. מיכל, את יכולה לתת להם את הטלפון?

אנחנו מנהלים צוות. אני יכולה להגיד שהפנייה שהתקבלה כאן - - -

את יכולה להגיד בשידור?

גם חשוב שיפיצו את זה ביחידות אני חושב. בסוף הרבה אנשים לא יודעים לאן לפנות.

אוקיי. אז מוקד המילואים 1111 מפנה אלינו את כל הפניות של הסטודנטים. הפנייה שהתקבלה כאן מהלוחם כבר בטיפול ובבירור מול המוסד. כמובן שגם ור"ה קיבלו את הפנייה וכרגע עד סוף היום הם יחזירו תשובה מפורטת ומנומקת. עם כל פנייה כזו אנחנו לומדים ואנחנו נשמח לקבל כמה שיותר פניות. כמו שאמר יוסרי, המתווה היה בהסכמה והוא בהסכמה עם המוסדות.

תודה.

אפשר ב-1111, מתקשרים, אפשר לעשות את זה גם בגוגל.

הנקודה השנייה שהעלית, מרק נדמה לי, לגבי העניין של בנות הזוג. זה לא מספיק, אני כבר אומר את זה עכשיו ויש עוד הרבה מה לעשות בהקשר הזה. אבל כן קידמנו מספר חקיקות להגן עליהן במקומות עבודה מפני פיטורים. עכשיו היה גם כן בהחלטת ממשלה אחרונה נדמה לי עם דמי לידה. זאת אומרת, תמיכה בנשים יולדות. הוספנו גם כן דרך קרן הסיוע אפשרות להגיש בקשה למי שגם משק הבית שלו נפגע, כי גם בת הזוג שלו לא יכולה הייתה ללכת לעבודה, כי הייתה צריכה להישאר עם הילדים וכו'. אז גם אם השכר הזה נפגע, אפשר להגיש בקשה לקרן הסיוע וידונו בה בהתאם לקריטריונים. זה נמצא בגוגל, טופס אלקטרוני, מגישים. כל בעיה שיש, כל מה שתצטרכו, בין אם זה עולה או כל חייל אחר, אנחנו כאן.

תודה.

תודה רבה. יום מאוד מרגש והלב ממש התרחב לשמוע אתכם ואתכן, חיילים, משוחררים יקרים. קוראים לי לי אור שלג, אני ראש מדור בודדים. זו זכות גדולה עבורי לעמוד בראש מדור שכל עניינו זה מעטפת התנאים שיאפשרו לכם את החיים ואת השירות בתנאים המכבדים ולענות על הצרכים הייחודיים שלכם שעולים, נוכח באמת סוגיית העלייה והמגורים בארץ בהיעדר המשפחה.

אני אומר, יונתן אתה בדיוק מולי, גם כמובן לחיילים הבודדים חסרי העורף המשפחתי. ואכן לאורך השירות ההטבות עבור כלל החיילים הבודדים הינן זהות. כאשר עבור אוכלוסיית העולים ישנן הטבות ייחודיות דרך הגורמים האזרחיים שמיוחדות לעולים.

אני אומר שיש חשיבות מאוד גדולה, במיוחד בקצוות השירות, שציינו גם הם כאן על הקשיים הייחודיים שבהם. בשלב המלש"ב טרם הגיוס ובשלב השחרור, בייחוד בשנתיים העוקבות לשחרור, שאלו תקופות שהן מאוד מורכבות. ולא הופתענו גם לשמוע באמת את הצרכים הייחודיים שעולים דווקא בתקופות אלו.

ראשית אני רוצה לומר שגם בתקופות האלו יש מענים ייחודיים, גם טרם הגיוס, עבור כל אוכלוסיות העולים וגם לאחר השחרור. שנה משחרור אנחנו במרכז הבודדים, עם המוקד שלנו, אני גם אגיד את המספר שלו: 1111 שלוחה 2. הוא פעיל 24 שעות ביממה, תמיד. רק נציגות של מרכז הבודדים זמינות בו, עונות בו. אנחנו גם מייצרים שיחות יזומות עם כל החיילים הבודדים, גם נכונים לקבל את כל הפניות מטעמכם.

אנחנו עובדים בשותפות נפלאה עם הארגונים היקרים שנמצאים כאן, שהוזכרו רבים מהם. ויחד משתדלים לתת מעטפת הוליסטית, שלמה. גם בעזרת משרד הביטחון כיחידה והקרן להכוונת חיילים משוררים. בתוך צה"ל, מחוץ לצה"ל, אל מול גורמי הממשלה והמשרדים השונים.

אני אציין ואני אומר שיש לנו התמודדות ייחודית בעת הזאת אל מול חיילים בודדים מאושפזים, פצועים, כאלה שעדיין בתוכניות שיקום. כמובן הקשר איתם הוא קריטי. אנחנו עומדים עליו ואנחנו איתם בשיח ובמפגשים מתמשכים. יצרנו מענים יש מאין לאורך התקופה הזאת והנסיבות והצרכים הייחודיים שעלו. 725 משרתי מילואים בודדים עדיין במילואים פעילים גם היום.

אז בבמה הזאת אני רוצה קודם כל לומר תודה לכולכם על השירות, בכל שלב שהוא. ועל זה שעשיתם את היוצא מגדר הרגיל. ואנחנו כולנו זכינו בכם ובעשייה החשובה שלכם. תודה רבה.

תודה רבה. אלכס גולדנשטיין, בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש. אני רציתי להגיד א' חבל שנציגי משרד העלייה עזבו. קודם כל הוכחה למה עידוד עלייה זה חשוב. בין היתר סיפורים כמו שאמר אילן, סיפורים, אנשים חייבים לשמוע סיפורים. וכמו שאמרו אליזבת ורייצ'ל, זה גם אנשים מקנדה, גם אנשים מצפון ארצות הברית, ממינסוטה. כולם יכולים וצריכים לקבל את ההזדמנות להיחשף לתכנים האלו. כי אנחנו כמדינה, גם די המוסדות הלאומיים שאותם אני מייצג רגע משקיעים המון במסלולים מסוימים ולא נותנים מספיק מענה למסלולים אחרים, כמו המיוצגים כאן.

ב', ברשותך, לא בכובע של מנהל מחלקה, אלא בכובע של מה שאמר פה אלינועם. אנחנו יודעים שבשנים האחרונות שוחררו עשרות אלפים של חיילי מילואים ללא שום הסבר. אני אגב אחד מהם. רבים מהם אחרי ה-7 באוקטובר רצו לחזור, לא כולם חייבים להיות לוחמים. יש כאלו שיכולים לעזור לאנשים כמו יונתן ולהוריד את הנטל מאנשים כמו אלינועם. הם לא מגויסים. כמעט ואין סיכוי, ודיברתי עם לא מעט אנשים. כמעט ואין סיכוי לחזור לשירות מילואים, אפילו שאנשים שוחררו בתור צמצום רגיל. זה גם משהו שצריך להתייחס להורדת נטל. תודה רבה.

תודה רבה. משרד הביטחון, בבקשה.

שלום. שמי קרן אוהב ציון, אני נציגת האגף הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון. כן, אפשר לזמזם את השיר לגמרי.

באמת אני רוצה להגיד שאנחנו כמשרד הביטחון והאגף מחבקים אתכם בתקופה החל לקראת השחרור ולאחר השחרור, חמש שנים. אוכלוסיית העולים, אנחנו כל כך מבינים את הקשיים ואת המורכבות שאתם חווים יום יום. ממה שאנחנו באמת ככה חשבנו ועושים במהלך התקופה אנחנו עוזרים לכם במגוון דרכים. יש לי שתי דוגמאות קטנות כגדולות. דוגמה ראשונה זה בעצם מלגת שכר דירה, שמיועדת למי שהוא עולה חדש וגם מוכר כחייל בודד. מלגה שנותנת לכם 12,000 שקלים עבור סיוע בשכר דירה בשנה הראשונה לשחרור.

הטבה נוספת שאנחנו כמובן נותנים זה מלגת ממדים ללימודים, למי שהולך ללמוד. אנחנו נותנים את המלגה הזו לחיילים משוחררים. אני באמת מזמינה אתכם לפנות אלינו ולהיעזר בנו. אני רואה את כל העמותות המדהימות שייצגתם כאן בכבוד ובגאווה ואני שמחה לומר שאנחנו באמת עובדים עם רובכם. ואנחנו נשמח לעזור לכל מי שצריך, כמובן במסגרת היכולות ובמה שניתן. תודה רבה.

תודה רבה. אביטל, ממש בקצרה, כי אני צריך לסיים.

בסדר. אז אני רק קודם כל אודה לבוגרים שלנו שהגיעו ותודה רבה גם לכל החיילים שבאו ושיתפו את הסיפור שלכם.

כן חשוב לי לציין על תוכנית כנפיים, שהיא תוכנית מיסודה של הסוכנות היהודית, קרן מיראז' ישראל ומשרד העלייה והקליטה. אנחנו בעצם מסייעים לצעירים עולים בודדים מהרגע שהם מגיעים לארץ, טרום גיוס. תוך כדי השירות כמובן בשיתוף פעולה הדוק עם צה"ל, עם מרכז בודדים. ולקראת השחרור שלהם וכמובן גם אחרי. בשיתוף פעולה עם משרד העלייה והקליטה אנחנו מפעילים קהילה גדולה של בוגרים משוחררים.

מראשית המלחמה סייענו במגוון תחומים ואנחנו גם פותחים את ההזדמנות גם לכם, כאלה שעדיין לא הצליחו להגיע אלינו למערך הסיוע גם של הייעוצים, גם של הסיוע הנפשי, הכלכלי. פותחים כמובן את הדלתות שלנו, שמחים וגאים בשירות שלכם. תודה רבה.

תודה רבה. דורון קליין, אחרון הדוברים.

תודה רבה. אני מייצג פה את מועצת ארגוני העולים. יש לנו פה את המנכ"ל אליהו ואת יושב-הראש מריו. ואנחנו בקשר עם החיילים, חיילים בודדים, חיילים עולים. כל אחד מה-23 ארגוני עולים שנמצאים מתחת קורת הגג של המועצה. אני אומר את זה פה כדי שתדעו לנצל את היכולות שלנו כמועצת ארגוני עולים והקשרים שלנו שיש לנו עם כל העולים שמגיעים ומשרתים בצה"ל, חיילים בודדים. גם משפחותיהם.

רק רציתי על זה לשים את הדגש. לצערי אנחנו איבדנו 10 חיילים מדרום אפריקה מאז אוקטובר שנה שעברה. יש לנו 130 משפחות דרום אפריקאיות שאיבדו את בתיהם. וכאשר לצערי שחייל נהרג ההורים שבאים, אני מדבר על כל המדינות, לא רק מדרום אפריקה, אז הם לא עולים. אז צה"ל באמת מנסה כמיטב יכולתו לעזור להם. אבל במיוחד אם יש קשיים כלכליים עבור המשפחה בנכר והם משאירים את העבודה שם בחוץ לארץ, מפטרים אותם, מאבדים את מקור פרנסתם. אנחנו, כנסת ישראל, צריכים לחשוב איך אנחנו עוזרים להורים של חיילים בודדים שמשרתים כאן. שההורים באים לפה אם הם נפגעו, נפצעו, שילדיהם בבתי חולים. איך אנחנו עוזרים להם, הורים שבאים לפה, כשהם לא אזרחי מדינת ישראל. צריכים גם להצדיע גם לחיילים וגם למשפחותיהם.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון הזה, שהוא באמת דיון הצבעה.

אפשר רגע להתפרץ לדיון?

הדיון הסתיים. כן, מה?

רציתי לגעת בעוד נושא שכמעט ולא נוגעים בו. זה עולים חדשים שיש להם עורף משפחתי, אבל הוא לא חזק מספיק.

כן, אבל עולה חדש מוגדר אוטומטית כחייל בודד ולכן הוא זכאי לכל הסיוע.

לא, זה לא נכון.

בעיקרון, מבחינת התנאים, העורף המשפחתי, לפחות מבחינת משרד הקליטה, למיטב ידיעתי חייל עולה מוגדר.

חייל עולה לא בודד הוא לא בודד.

לא, לא, חייל עולה לא מוגדר אוטומטית כחייל בודד. אני רק אחדד. אנחנו בודקים באמת את העורף המשפחתי. ככל שהוא עלה יחד עם משפחת המוצא, אבל יש שם קשיים ביחסים הפנים משפחתיים אז יש מגוון של הכרות. זה לא חייב להיות בודד, זה יכול להיות גם הכרות אחרות כמו הלנת פרט או זכאי סיוע, כשיש יחסים אבל יש איזה שהן מורכבויות שלא מאפשרות מגורים משותפים או תמיכה כלכלית. וכמובן בהיעדר עורף משפחתי, זאת אומרת גם אם ההורים נמצאים איתנו בישראל אז חייל בודד חסר עורף משפחתי.

ובמשרד הקליטה?

גם, כן. זאת אומרת יש כמו כל עולה, לצורך העניין, גם אם יש עורף משפחתי, אם יש לצורך העניין בעיות משפחתיות או בעיות שמצריכות, אז יש לנו את הסיוע גם דרך העובדות הסוציאליות שלנו. בכלל, גם לצורך העניין זה יכול להיות מנהל מחוז. אנחנו נותנים את התמיכה גם הכלכלית וגם בסופו של דבר בכל מקרה כזה, נותנים מעטפת ותמיכה פה.

תודה רבה. הישיבה הזאת הייתה באמת, המטרה שלה קודם כל לעלות על נס את הפעילות שלכם ואת המאמץ הזה ולראות את המגוון של החברה הישראלית ושל העלייה לישראל מכל המדינות, מכל הקומות. אנשים שעלו על מטוס בשביל לחזור לכאן. אנשים שאיבדו פה חברים ומשפחה.

ולהגיד לכם תודה. תודה רבה לכם, למי שנמצא כאן ולמי שלא נמצא כאן. להגיד לכם תודה רבה ולהצדיע לכם. המטרה שלנו היא לנסות ולסייע בכל דבר כדי להקל על התהליך הזה. וכמו שאמרתי, הדור הזה כותב עכשיו איזה שהוא סיפור שכולנו עוד נלמד אותו ונלמד ממנו.

אני רק מקווה שנוכל להיפגש כאן בנסיבות של ימים שקטים, שכל החטופות והחטופים יחזרו הביתה ושכולנו נחזור לחיות בשלום ובשלווה על הגבול, בלי אזעקות ובלי חשש מחדירות ובלי חשש מירי נ"ט וכל מיני מזימות שמכינים לנו, שברוך השם היום הלוחמים שלנו ואתם בתוכם, מסירים את האיום הזה לאט לאט.

אנחנו כמובן נמשיך ונעסוק בנושאים שעלו כאן, כולל הדאגה למילואימניקים הבודדים, כולל הנושא של בנות הזוג. מעבר לזה, אני מבין שיש לכם סיור למי שירצה לעשות סיור בבניין, מודרך, עם המדריך, שגם הוא לוחם.




להגיד לכם תודה רבה. מגיע לכם מחיאות כפיים. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:36.