פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
ועדת החינוך, התרבות והספורט
28/10/2024


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 284
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ו בתשרי התשפ"ה (28 באוקטובר 2024), שעה 10:44

ציון שנה לאירועי כ"ב בתשרי (שבעה באוקטובר) ומלחמת "חרבות ברזל"

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון

מלי פולישוק בלוך - חברת כנסת לשעבר ויו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט, הרשת האזרחית

דגנית סנקר לנגה - ראש מערך אדם וקהילה, משרד ראש הממשלה - מינהלת תקומה

ליאת הוד - מדריכה ארצית אגף שפ"י, משרד החינוך

שושי שפיגל - מפקחת ארצית על החינוך חברתי קהילתי, מינהל ח"ן, משרד החינוך

אורה צ'יקוטה - יועצת בי"ס שקמה יד מרדכי, משרד החינוך

סדון רומי - תלמידת בי"ס שקמה יד מרדכי, משרד החינוך

עמית סדון - תלמידת בי"ס שקמה יד מרדכי, משרד החינוך

גפן שלום - תלמידת בי"ס שקמה יד מרדכי, משרד החינוך

רחל כהן מצליח - מנהלת מוסד חינוכי חופים, משרד החינוך

שרית אוחיון - אימא של אלעד ז"ל ואשתו של משה ז"ל, רפרנטית התכנית התפתחות אישית ומעורבות חברתית במחוז דרום, משרד החינוך

תמנע מזרחי חיים - מנהלת שירות נפגעי מלחמת חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עוז מאיר - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אילת פלר מימון - מובילת החזית הפרלמנטרית, אימהות בחזית

מיכל גורפינקל - צופה, אמהות בחזית

ליאת קליין גנץ - מנהלת מחלקת מדיניות- עמותת חמניות, חמניות - המקום ליתומים בישראל

רווית אקשטין - מחנכת אזרחית

עופרי ביבס - אחותו של החטוף ירדן ביבס, וגיסתה של החטופה שירי ביבס, ודודתם של החטופים אריאל וכפיר ביבס, משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל - סבו של החטוף ששוחרר אופיר אנגל, משפחות החטופים

אסתר בוכשטב - אימא של החטוף יגל בוכשטב ז"ל, משפחות החטופים

ענבל צח - בת דודה של החטוף טל שוהם, משפחות החטופים

צורית פניגשטיין - אמו של רס"ר (במיל') מעוז פניגשטיין ז"ל, פורום הגבורה

דני אלגרט - אחיו של החטוף איציק אלגרט, משפחות החטופים

תמי סלע

אתי דנן

אפרת שלמה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

ציון שנה לאירועי כ"ב בתשרי (שבעה באוקטובר) ומלחמת "חרבות ברזל"

בוקר טוב אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך תרבות והספורט בנושא ציון שנה לאירועי כ"ב בתשרי השבעה באוקטובר מלחמת חרבות ברזל.

בפתיחת הדברים אנחנו שולחים תנחומינו למשפחות הנופלים החלמה מהירה לכלל הנופלים, החלמה לפצועים ומאחלים מתפללים ופועלים להחזרתם של כלל החטופים.

היה חשוב לי שבציון התאריך העברי למרות הציונים שהיו סביב השבעה באוקטובר וסביב האירועים שיהיו פה בכנסת ובמליאת הכנסת בתאריך העברי שגם הוועדות יתכנסו, יש הצעת חוק שמונחת על השולחן שהוועדה עובדת עליה וגם הצעת חוק ממשלתית לציון המאורעות והטבח שקרה בשמחת תורה והיה חשוב שהוועדה תתכנס. אני חושב שמטרת הוועדה היא לא שאנחנו הח"כים נשמיע, אלא שאנחנו נשמע באמת גם מהציבור גם המשפחות משפחות החטופים, משפחות הנופלים, מי שניצל מי שחווה את המאורעות, שאנחנו נוכל גם לנהל איזשהו דיון וציון גם על ההשלכה ואיך מערכת החינוך ומערכת ישראל כוועדת חינוך התרבות והספורט של הכנסת איך אנחנו מציינים את זה.

לכן בפתיחת הדברים כמובן אנחנו ניתן למשפחות החטופים ונמצאות איתנו בחדר גם תלמידים מבתי הספר, גם משפחות שכולות, מורים עובדים במערכת החינוך שרית שנמצאת איתנו, כדי באמת שנוכל לנסות להעביר את המסר ואת האתגרים שמדינת ישראל שהחברה כולה מתמודדת ותמשיך כנראה להתמודד עוד שנים רבות סביב המאורעות האלו.

בפתיחת הדברים - אסתר את רוצה להתחיל או יוסף? עופרי בבקשה.

איפה חברי הכנסת כבודו?

יש עוד מספר ועדות אני מקווה שיצטרפו, צר לי.

היינו בכמה, הם עוד בפגרה.

אני פה היה חשוב לי לכנס את הדיון.

היה ברור לי שתגיע.

אין לי ספק שיצטרפו בהמשך. בבקשה עופרי.

אני עופרי ביבס אחות של ירדן גיסתה של שירי ודודה של אריאל וכפיר, הרבה זמן לא הייתי בכנסת אני חושבת קרוב לחצי שנה מאז שהייתי פה בוועדות, ניסיתי לצאת לאיזושהי חופשת לידה מסוימת, כמובן שזה לא איך שייחלתי ולא איך שקיוויתי שהיא תהיה, התינוק שלי כבר בן ארבעה וחצי חודשים ויש לי עוד שני ילדים בבית בני חמש ושלוש.

אני לא יכולה להתחיל לתאר איך השנה הזאת השפיעה עליהם ואיך היא השפיעה עלינו כבית, לפני חצי שנה ישבתי פה בוועדות ואמרתי שמרגיש לי ששכחו שיש שני ילדים בשבי והיום אני פה יותר מחצי שנה אחרי ואני רואה את התמונות של האחיינים שלי של אריאל וכפיר מאחוריך, אבל התחושה היא עדיין קשה מאוד והתחושה היא עדיין שזה מה שהם נהפכו בעיני כנראה בעיני הממשלה הזאת, הם פוסטרים ושכחו שזה שני ילדים שנמצאים בשבי, תינוק שכבר ציין יום הולדת שנה ואני לא יכולה לדמיין בכלל שנגיע לציין לו יום הולדת שנתיים בשבי בחודש ינואר, אבל כל השנה הזאת אנחנו רודפים אחרי תאריכים שאנחנו מקווים לא להגיע אליהם ולצערי אנחנו כל פעם מגיעים אליהם ומציינים אותם ואומרים הנה לא האמנו שנגיע לחנוכה ולא האמנו שנגיע לזה ולא האמנו שנגיע ולא האמנו והם עדיין שם.

לא האמנתי שירדן עד היום לא יכיר את האחיין שלו, לא האמנתי שהבת שלי תום עוד לא תחבק את אריאל את החבר הכי טוב שלה ולא האמנתי שחודש הבא אנחנו כבר נציין שנה מאז שחמאס פרסם ששירי והילדים נהרגו ואנחנו עדיין לא נדע, עדיין לא נדע מה עלה בגורלם.

אח שלי ירדן פה שככה אני מסתובבת עם הפוסטר שלו כבר שנה לצערי במקום לראות אותו ולחבק אותו ולדבר איתו אבל זה אח שלי ככה הוא נראה, עם החיוך ועם העיניים ועם המבט הטוב והפעם האחרונה שאני ראיתי אותו עוד רגע לפני שנה הוא נראה כבר ככה וככה הוא נראה בסרטון שחמאס צילמו אותו כשהודיעו לו שהילדים שלו ואשתו נהרגו, מאז הוא שם ככה וככה הוא נראה חודשיים אחרי חודשיים בשבי הוא שם כבר מעל שנה, מעל שנה שהוא לא יודע מה עלה בגורל המשפחה שלו, מעל שנה שהוא נמצא במנהרות חמאס, מעל שנה שאני מקווה שהוא עוד אוחז באיזושהי תקווה שישיבו את המשפחה שלו ואותו הביתה.

אני פונה אליו הרבה בראיונות ברדיו ואומרים לי מה את רוצה להגיד לו ולאחרונה אני אומרת להם שאני כבר מתביישת לבקש מהם שיחזיקו מעמד וישרדו עוד קצת, כי עוד קצת הזה כבר הפך לשנה ואנחנו יודעים שהם לא שורדים שם, יושבת לידי פה אסתר יגב היה עם ירדן שם במנהרות ויגב לצערי הוא לא שרד הוא לא שרד וכמוהו עוד 26 חטופים שלא שרדו, אבל נראה שאנחנו מחכים ואנחנו גוררים רגליים ואנחנו מחכים להשיג עוד איזשהו הישג עוד איזשהו חיסול, נהינו מעולים בלחסל את כל האויבים שלנו אנחנו רק שוכחים להחזיר את מי שצריך, שוכחים להחזיר את האהובים שלנו, שוכחים להחזיר את כפיר ואריאל ואת שירי אימא שלהם ואת ירדן ואת כל שאר החטופים.

בתור המפלגה שממנה אתה מגיע יושב-ראש הוועדה, יש לכם המון כוח המון כוח, הלוואי והייתי רואה אתכם נלחמים על אריאל וכפיר כמו שאתם נלחמים על תקציבים לילדים מהמגזר שלכם כמו שאתם נלחמים על הדברים שעקרוניים לכם, מה יותר צודק מה יותר מוסרי מה יותר נכון מלהילחם כדי להחזיר את החטופים הביתה.

ישראל השיגה הישגים משמעותיים חיסלה את הראשים, אמרו לנו לחץ צבאי ורפיח ונצרים כל פעם עוד עוד ועוד ועוד, מתי הזמן של החטופים? מה אנחנו עוד מחכים? למה כל ההישגים האלה לא מתכנסים היום-היום יש שם צוות, למה הם לא מתכנסים למתווה להסכם להשיב אותם? אם יש סיבה אחרת מלבד אינטרסים פוליטיים ואישיים של מי שלא יהיה אז תצאו לציבור ותגידו את זה, כי אין סיבות יותר אין יותר תירוצים די, די עברה מעל שנה, מעל שנה אף אחד לא האמין שנגיע ליום הזה, אנחנו מאבדים שם חללים שלעולם לא נמצא אותם, חטופים שהגיעו לשם בחיים ושרדו שם גם 11 חודשים נרצחים.

המושב הזה לא יכול להיפתח ולא יכול להתקדם בלי שיופעל לחץ מכל מי שחבר בממשלה הזאת, תהפכו שולחנות תדפקו על שולחנות, אל תקדמו שום דבר במושב הזה שהוא לא לטובת השבת החטופים, שנה עברה וזה תעודת נכשל מאוד מאוד גדולה לממשלה הזאת, הרבה יותר מנכשל אין לי פשוט את המילה שמתאימה לזה.

אני מבקשת ממכם בתור נציג גם של המפלגה שאנחנו יודעים כמה כוח יש לה לצערי בכל משחקי הכוח והאינטרסים פה, תעשו את העבודה שלכם, תחזירו אותם הביתה כדי שהם כבר לא יהיו רק תמונות מאחוריך, שנוכל לחבק אותם שנוכל לגלות מה עלה בגורלם, שנוכל לעשות סגירת מעגל, שירדן יחזור ובתקווה יתאחד עם המשפחה שלו, לצערי אנחנו יודעים שכבר כנראה נדרש לזה נס מאוד מאוד גדול, אבל גם סגירת מעגל זה חשוב, גם עבור משפחות החללים שמחכות להביא לקבורה, זהו תודה.

תודה רבה. יוסף בבקשה.

אני פונה לחברי כנסת אבל יש פה חבר כנסת אחד, אז בלשון חברי כנסת – שלום, מקווה שנהנית בפגרה הארוכה ארוכה ביותר לזוכים עובדי ציבור כלשהם במדינה, להזכיר לכם לך שבעזה נמצאים עדיין 101 חטופים חיים או מתים שמי יודע מה מצבם כבר 388 ימים, מה עשיתם אתם כדי לקדם את שחרורם במהלך הימים האלה?

שמי יוסף אבי יאיר אנגל אבא של יאיר זכרונו לברכה שנפל כחייל בשייטת 13 לפני 28 שנים וסבא של אופיר אנגל שחזר מהתופת החמאסית לאחר 54 ימים של טרור פסיכולוגי קשה, תשאלו את שרה נתניהו הפסיכולוגית מה המשמעות של טרור פסיכולוגי על בני אנוש תקופה כה ארוכה, אופיר שהה בגיהנום יחד עם אבי חברתו יוסי שרעבי לאחר שנחטפו מביתם בבארי סופו ידוע.

ננצח ניצחון מוחלט ונשיב את החטופים הייתה הסיסמה ומטרת המלחמה מהשבוע הראשון, 388 ימים ועדיין אין ניצחון ו-101 החטופים עדיין לא בבית, צדקו עורך דין אורי סלונים ואחרים שאמרו שהנוסחה אותה טבע המפקיר הלאומי אינה ישימה, הוא לא רצה לשמוע בקולם ולהפנים.

נסראללה וצוותו כבר לא איתנו, סינוואר ומרבית פיקודיו כבר לא איתנו, כל יום מקבלים הודעה מהראש או מאנשי ממשלתו שהנה הרגנו עשרות מפקדים ומחבלים בעזה ובלבנון, הרסנו בונקרים ומחסני נשק עמוסים ומה קורה? מחודש דצמבר הודיע לנו הראש שאוטוטו אנחנו כפסע מחיסול החמאס לחיזבאללה, 388 ימים עברו ואין רואים את הסוף.

בבקשה, זה פשוט לא הגיוני כל זאת על גבם של 101 החטופים ומשפחותיהם, יחד עם זאת עקב רשלנות שנמשכת שנים רבות כראש ממשלה לא דאג שההחלטה 1701 תיושם במלואה ובכך אפשר לחיזבאללה להתעצם בצורה מבהילה שכתוצאה מכך עשרות אלפי תושבי הגליל כבר 388 ימים מחוץ לביתם פליטים בארצם וכשאחוז גבוה מבתיהם הרוסים, יותר ממיליון ישראלים מוצאים עצמם בתנאים בלתי אפשריים שמירוץ לממ"דים מדי כמה שעות עקב ההפצצות של החיזבאללה הנמשכות כבר חודשים רבים, עד מתי נשמע את הקריאה של מנהיגי הישובים שאנחנו בכוננות ספיגה? עד מתי נשמע באמצעי התקשורת מידי בוקר או ערב את המשפט המצמרר הותר לפרסום? רק בחודש האחרון שנה למחדל הגדול מאז הקמת המדינה שאף אחד מסתבר אינו אשם בו, נפלו 73 חיילים ואזרחים.

להלן דברים שאמרה נירה שרעבי במוצאי שבת בעצרת בכיכר החטופים: שניהם עדיין מוחזקים בשבי החמאס גם גיסי האהוב עליי נמצא בשבי, מעל שנה שאנחנו מחכות לחבק אותו, כשיחזור נצטרך כולנו להתמודד עם המציאות הנוראה שמשפחתו הגרעינית איננה, ליאן האהובה ושתי בנותיהם נויה ויהל נרצחו בביתן, המשפחה שלנו חוותה אובדנים כה רבים ונאלצת לשאת על גבה את התוצאות השבעה באוקטובר שעה אחר שעה כבר מעל שנה, אלי ויוסי חייבים לחזור אלינו יוסי לקבורה אלי לחיבוק שלא יגמר, רק כששניהם יהיו כאן אוכל אני ונוכל כמשפחה להעז להסתכל על הפצעים, אבל זה לא רק הסיפור שלנו, רק כש-101 החטופים והחטופות יחזרו אלינו נוכל כמדינה וכעם להסתכל על הפצעים שלנו ולהבין לאט לאט איך ממשיכים קדימה, אחרי שהערכים שהאמנו בהם בכל ליבנו שגדלנו עליהם כילדים ואנחנו מגדלים עליהם את ילדינו לא יושמו סביב נושא החטופים מעל שנה.

הבחירה להמשיך ולא להוציא לפועל עסקה להחזרת החטופים כולם היא בחירה אקטיבית, כשיורדת השמש על כל יום שבו לא נחתמה עסקה זה יום נוסף שבו בחרו במדינת ישראל שלא לקדש חיים, שלא לקדש קבורה, שלא ליישם את החוזה הבסיסי ביותר בין אזרח ואזרחית למדינתם, דבריה של נירה שרעבי מבארי.

חברי הכנסת נבחרי העם אתם שתומכים ומחזקים את מקבלי ההחלטות, האם המצב הנורא הזה אינו מדגדג לכם באיזה שהוא מקום? האם אף אחד מכם אינו שואל עד מתי והאם לא יהיה לעניין הזה סוף? מתי נקבל את ההודעה שנסגרה העסקה ו-101 החטופים עומדים לחזור הביתה? ממה נובע הפחד הגדול שאוחז בכם מקיומה של עסקה כזאת? האם אי פדיון שבויים זו המדיניות החדשה בה אתם דוגלים? עשו משהו לפני שהמדינה האהובה שלנו תתפרק, תודה.

תודה. אסתר בבקשה.

שלום שמי אסתר, אני אמרתי היום כבר כמה פעמים בבוקר כשנגמר מושב הקיץ בסיום מושב הקיץ הייתי בטוחה שלמושב החורף אני אגיע כדי לשמוע את מסקנות ועדת החקירה הממלכתית, זה היה ברור לי שזה יגיע שזה הזמן כבר שמספיק שלושה חודשים לוועדה החטופים כבר בטוח יחזרו, הייתי תמימה אני לאורך כל הדרך מרגישה את התמימות כל פעם טופחת.

הבן שלי יגב, אנחנו חברי קיבוץ נירים מהעוטף, בשבעה באוקטובר הופקרנו, יגב הבן שלי ורימון אשתו נחטפו מהבית שלהם בקיבוץ, לשמחתנו רימון שבה במתווה הראשון, בעסקה כן בעסקה רק בעסקה חוזרים כמו שצריך, יגב נשאר במנהרה יחד עם עוד שישה אנשים, יגב והחטופים האחרים כנראה צה"ל התקרב למנהרה החוטפים נבהלו והוציאו אותם להורג הם פשוט הוציאו אותם להורג, ליגב כשהחזירו את גופתו לארץ היה סימן ירייה בראש זו הוצאה להורג.

קשה לי לדבר על זה אבל אני אומרת את זה פה כדי שיבינו שזה מה שקורה לחטופים שם, החמאס הם לא אנשים טובים הם חלאות הם כי יעשו הכול כדי לפגוע בחטופים ויש שם עוד חטופים שהם בחיים וחייבים לעשות הכל כדי להחזיר אותם, אני חושבת שכל מי שיש לו אחריות שרי הממשלה לראש הממשלה לחברי הכנסת, לכל מי שיש לו יד צריך לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים, את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה.

אני לא יודעת אני באמת לא יודעת איך הם ישנים בלילה איך אתם ישנים בלילה? אני לא ישנה בלילה כבר שנה והבן שלי חזר לקבורה, אבל אני מרגישה אחריות על החטופים האחרים, מהשבעה באוקטובר אני בתחושה שאני חייבת להיות במאבק הזה, שהמאבק הזה אסור לו להשאיר אותו רק למשפחות, אני הייתי משפחה וברגע שהבן שלי חזר לקבורה הודעתי למשפחה שלנו למשפחה הרחבה, אנחנו לא סיימנו את התפקיד שלנו אנחנו ממשיכים עם משפחות החטופים, כי יש חטופים בעזה והאחריות האזרחית שלנו להחזיר את כולם.

אני מצפה שממשלת ישראל תבין את האחריות שנופלת עליה על ההפקרה של השבעה באוקטובר ותתחיל לעשות משהו, לא יכול להיות שאחרי כל כך הרבה זמן אני לא מצליחה להגיד את המספרים, המספרים האלה מטריפים אותי, שאחרי כל כך הרבה ימים עדיין יש חטופים בעזה.

תחשבו על שלמה מנצור, שלמה מנצור בן 86, תחשבו על סבא שלכם על סבא רבא שלכם שנמצא חטוף במנהרה, אתם ראיתם איך נראות המנהרות? אתם ראיתם את הכלובים במנהרות? אתם שמעתם מהחטופות שחזרו מה הם אוכלים איך מתעללים בהם איך פוגעים בהם?

תחשבו על שירי, שירי הייתה תלמידה שלי כשהיא הייתה בת חמש, היום היא והילדים שלה נמצאים בידי החמאס, חמאס גיהאד אותו דבר מבחינתי, מישהו מבין מה קורה להם שם? מישהו חושב איך עוזרים להם איך מוציאים אותם משם? אותם ואת כל החטופים האחרים? הם בזוועה הם בגיהנום חייבים להוציא אותם לפני שהם יחזרו כמו הבן שלי והחטופים האחרים בשקיות, זה לא בארונות זה בשקיות, ואני אומרת תעשו הכל תפסיקו לדבר על דברים אחרים, אל תכינו מערכי שיעור על הפקרה והקרבה, קדושת החיים היא הרבה יותר חשובה.

אני מורה, אני מורה במקצועי משנת 1983 אני מורה, זאת שנה ראשונה שאני לא מלמדת שנה שניה בעצם התחילה שנה נוספת אני לא מלמדת, זה פעם ראשונה בחיי שאני לא מלמדת מרגע שקיבלתי תעודת הוראה, אני לא יכולה לראות מערכי שיעור כאלה של הקרבה, במקום קדושת חיים מדברים על קדושת המתים זה לא הרעיון, ערבות הדדית תיקחו אחריות על חיי חטופים, חיי החטופים שעדיין חיים ותחזירו לקבורה את החטופים שנרצחו, תודה.

ענבל בבקשה.

בוקר 388 ימים, קצת קשה להגיד בוקר טוב בהינתן בשנה האחרונה, קודם כל מפה תנחומים לכל המשפחות הלוחמים שאיבדו את היקר להם מכל בתוכן גם המשפחה של צחי עידן שאיבדו את גיא הבן דוד, גיא כבר לא יראה את צחי חוזר מהשבי וגיא לא יראה את צחי יותר לעולם.

הזמנתי אותך לפני כמה חודשים אתה אמרת שהיית בקריית שמונה וביקרת ואמרתי לך בוא תראה איך נראה שולחן אצל משפחת שוהם שטל חסר בה, ההזמנה עדיין פתוחה שתבינו מה זה לחיות בלי אבא ילדים שהיו שם ואי אפשר לחרטט אותם.

למי שלא מכיר אותי אני בת דודה של טל שוהם, עדי אשתו, הילדים שלו, חמותו ודודה ובת דודה היו בשבי נלקחו כולם מהבית בבארי, אנשים חזרו ביום ה-50 בעסקה כמו שאמרה אסתר וטל עדיין שם עברו יותר מדי ימים, כשהילדים של טל חזרו בבית חולים אמרנו להם זה ייקח כמה ימים עד שאבא יגיע הביתה, אז אני שואלת כמה זה כמה ימים כי כבר עברו כמה ימים עברו די הרבה ימים, אני אומרת עוד פעם הם שוחררו ביום ה-50 388 היום.

אז בואו נדבר על מערכי שיעור, בואו נדבר על סוכות על חנוכה שבפתח, אולי גם שבועות כבר נדבר עליו ומה עם החטופים נדבר עליהם גם? נזכיר שאנחנו לא יודעים מה עולה בגורלם בכל רגע נתון, נזכיר שיש משפחה שלמה שמוחזקת שם שלעופרי מגיע לקבל את האח שלה ואת גיסתה ואת שני האחיינים שלה, אולי לא אולי נתעלם כי זה נוח כי זה כיף?

אז לנו לא כיף, לנו לא כיף שהחיים של כולם המשיכו וחזרו לשגרתם ואנחנו בשגרת חטופים ולא כיף לי שהחיים פה עולים מאוד ביוקר אבל המוות מה זה בזול, אם אתמול התכוונתי לספר על מישהו אחד שנפל המשך היום הביא לזה שצריך לדבר על אחרים, אנחנו מבינים שרק בשבוע האחרון נוספו 56 יתומים, 56 יתומים בשבוע אבל איזה כיף היה בחג נכון חבר'ה? אה לא? לא יודעת למי שהיה בחופשה, אנחנו אגב לא עצרנו.

אני יכולה לספר על החודשים האחרונים, 1 בספטמבר 2024 כולכם חזרתם לבתי ספר ועדת חינוך, לנו היו שש הלוויות ביומיים האלה מה-1 עד ה-3 בספטמבר 2024, לא יודעת אני יודעת איפה אני הייתי, הייתי בהלוויה של כרמל, הייתי בניחום אבלים של אורי דנינו, של אלמוג, של עדן, של אלכס, שישה שהיו בחיים ב-29 באוגוסט 2024 וב-30 באוגוסט 2024 גילינו שהם כבר לא, אבל החיים נחמדים וכיף ואיזה כיף בים כיף בחופשה כיף בכל מקום, לא כיף להיות משפחות חטופים ופחות כיף להיות חטופים.

מה אני אגיד לכם ועדת חינוך? אז יש שני ילדים שכמו שאמרתי היו בשבי, הם לא חזרו לבתי ספר כי איפה שהיישוב שהם גרים בו כרגע הבית שלהם כי לבארי הם הגיעו לביקור, הבית שלהם מופצץ על בסיס כמעט יומי אז הם נמצאים באיזשהו בית אחר בלי מערכת חינוך, אז מערכי חינוך לא מערכי חינוך בואו נבין איך מחזירים להם את אבא שלהם, זה טיפה יותר חשוב מלדבר על חנוכה שמתקרב או לא יודעת מה.

אני עדיין מזכירה: לנו לא מרשים לדבר עם בתי ספר עם הקטנים – הם, אגב, יודעים יותר טוב מכולנו – אבל הם קטנים, אז ילד בן תשע יכול להיות בשבי וילדים בני תשע לא יכולים לשמוע על השבי.

אבל על הקרבתם אפשר לדבר.

אפשר בטח, נדבר במערך על זה שאבא שלהם שם זה ממש ירגש אותם אני בטוחה, גם אותו, אגב. אבל סתם בשביל שתשמעו ילדים בני ארבע ותשע שאלות שהם שואלים את אימא שלהם מאז שהם חזרו מהשבי, אני אשמיע לכם ואחרי זה נמשיך לדבר.

(להלן השמעת הקלטה) "אימא נכון כשאבא יחזור אני אהיה כבר בת חמש או שש או שבע? מתי אבא יחזור כבר? איך לא ידעו? איך הם הצליחו ככה? למה הם עשו את זה? איפה סבא אבשל איך הוא מת? אם הגוף שלו הפסיק לעבוד אז איפה הוא נמצא? אימא עכשיו אנחנו עומדים למות? כשאבא יחזור הוא יהיה כבר זקן? איך נדע כשאבא יחזור? מה כדור של רובה עושה לגוף? כבר היו בשכונה הזאת גם ילדים בגילי, מה קרה להם למשפחות שלהם מה הם הרגו ילדים? מתי את חושבת שאבא יחזור? אני חושבת שזה ייקח הרבה זמן."

שאלות, מערכי חינוך, מערכי שיעור? – בבקשה: תשמיעו את השאלות של הילדים האלה.

אבל השאלה היחידה שלי חשובה לשאול זה מה עם החטופים? למה הם לא עומדים פה בכל דיון בשולחן היום? בכל דיון בחדר הזה בכל דיון בבניין הזה היום? למה אחרי 92 יום שאתם חזרתם מחופשה אנחנו עדיין באותו מצב? אני עדיין בת דודה של חטוף, איך יכול להיות בכלל? איך יכול להיות שבימי הפגרה שלכם ליוויתי את יגב שזאת אחותו ואימא שלו, ליוויתי את יגב בדרכו האחרונה ולא זכיתי לפגוש אותו? איך זה יכול להיות שהייתי בהלוויה של כרמל שנחטפה בית ליד טל וכרמל לא בבית? איך יכולתי להסתכל לאימא של אלכס בעיניים ולבקש ממנה סליחה ולהגיד לה לא עשינו מספיק? ואני מדברת על עצמי וגם אתם אגב לא.

גם אתם לא עושים מספיק לשבת פה זה נחמד, כמה מכם היו בכיכר החטופים לאחרונה? כל שבת זה יפה אבל זה לא מספיק זה לא מספיק, קורים דברים כל יום כל היום, פעם בשבוע זה לא מספיק תודה אבל זה לא מספיק.

כל אחד מאיתנו חייב לקום בבוקר וכל אחד מאיתנו זה אומר גם החברים שלי פה בשולחן, גם להתקשר לעופרי ב-02:00 כי אני מרגישה שהכל סוגר עליי ויש לה הרבה עם מה להתמודד, אבל אני אתקשר ואני אגיד לה עופרי אני צריכה אותך ואני אקבל אותה כי חברים שלי לא מבינים ועופרי תבין אותי ואני אבין אותה.

אני לא פוגשת את החברים שלי כי הם לא מבינים ולא בא לי יותר להמשיך לפגוש את עופרי תחת הטייטל משפחות חטופים, בא לי ממש שכל האירוע הזה ייגמר ושכל אחד מאיתנו יקום כל בוקר וילך לישון בלילה עם חטופים מול הפנים ויגיד מה היום אני עושה בשבילם, מה לא עשיתי מספיק היום אני אעשה מחר, כי באמת די, די, די, זה כבר 13 חודשים מאז שזה התחיל ואם להגיד בכנות אני לא רואה אור בקצה המנהרה הזאת ואם אני לא רואה אור אני לא יודעת מה טל רואה, לי יש בקבוק מים אני לא יודעת מה יש לטל, לי יש סוודר כי כבר נהיה קר אני לא יודעת אם לטל יש.

המשפט שהכי כואב לי להגיד כרגע ואני אומרת אותו בן אדם שחי במדינה הזאת, 13 חודשים זה ארבעה חודשים אחרי תשעה, כולנו נשים פה כולנו מבינות מה זה אומר המשפט הזה, אני לא יודעת אם זה נכון או לא אבל עם הפחד הזה אני הולכת לישון בלילה כל לילה, כל לילה לחשוב מה עושים להם שם לבנות האלה ילדות בנות 19 או ארבל, רומי, דורון, אמילי, הם לא גדולות ממני בהרבה הם לא קטנות ממני בהרבה יכולות להיות אחותי הקטנה אחותי הגדולה, אני זו יכלה להיות אני זו יכלה להיות כל אחת מכן, אנחנו הולכים לישון בשקט בלילה בידיעה שנוגעים בהן.

כולנו שמענו את הדברים של עמית השבוע כולנו קראנו מה היא כתבה, שהם הפכו אותה ותלו אותה והתעללו בה, אנחנו הולכים לישון בלילה כאילו אין חטופות וחטופים שם, והיינו בחג בילינו בחג טסנו בילינו נפשנו חגגנו, לא כולם אבל הרבה, אני הייתי במשלחת בשבעה באוקטובר 2024 ראיתי את נתב"ג מלא כמו שלא ראיתי אותו הרבה מאוד זמן.

עולם כמנהגו נוהג.

נכון אז העולם מתבקש להפסיק לנהוג כמנהגו ולהתעורר, כי זה לא רק הבן דוד שלי שם, כל אחד מכם שידמיין שזה יכל להיות או הבן שלה או היא בעצמה ולהתחיל לעשות דברים, אנחנו נלחם עד העצם האחרונה בגוף שלנו, אבל לכוחות שלנו גם יש גבול ומשפחות מגיעות לקצה שלהם, לקצה הנפשי ולקצה הבריאותי, כל אחד חייב לקחת על עצמו משהו וזה נחמד להדליק נרות וזה ממש נחמד תפילות, לא מספיק כל אחד חייב לקחת על עצמו עוד משהו.

אני רוצה שטלי יחזור לעדי ולילדים שלו, אני רוצה שטל יכיר את האחיין שנולד לו אני רוצה שירדן יכיר את האחיין שנולד לו, לשניהם נולדו אחיינים גם לאוהד יהלומי נולד אחיין גם הוא לא מכיר אותו, טל נפרד מסבא שלא ידע שהנכד שלו חטוף, סבא של איתי חן נפטר גם הוא השבוע משברון לב במשך שנה שלמה לא הצלחנו להחזיר לו את הנכד, כולנו טועים כל הזמן בכל יום בכל דבר כולנו טועים כי הם לא פה, אבל זה במשמרת שלכם להחזיר אותם וזו לא זכות כבר אמרתי לך את זה נראה לי לפני כמה חודשים, זאת חובה זאת החובה שלכם להחזיר למדינה הזאת את הביטחון שלה ושנתחיל לטפל בפצע המדמם שלנו כחברה כעם כמשפחה כקהילה כקיבוצים.

אני אישית לא רואה איך אני מביאה ילדים למדינה הזאת כרגע שאני מבינה שבכל רגע נתון אפשר להפקיר אותי למותי בלי שאף אחד יעשה שום דבר על מנת להחזיר אותי, ילדים במדינה הזאת אני לא אגדל עד שאחרון החטופים והחטופות יהיו בבית, 101 חטופים וחטופות שהיו בקיבוצים שגרו שם הלכו לבלות במסיבה, לדעתי זה עוד דבר שמותר לנו כאן, או הגנו על המדינה שנשלחו להגן עליה, כולנו חייבים לעשות הכול לעמוד על הרגליים האחוריות הקדמיות על הכתפיים לא אכפת לי, להחזיר אותם הביתה להחזיר אותם הביתה, את החיים לשקם ואת הנפטרים והחללים לקבורה.

לפני כמה ימים שמעתי את אביבית יבלונקה אומרת שאומרים לה שהיא זכתה כי יש לה קבר, אני מניחה שגם נופר שומעת אז להביא לקבורה את תמיר אדר זו לא זכות, תמיר אדר יחזור לקבור בשביל שהילדים שלו יוכלו לסגור את המעגל הזה ואיתי חן יבוא לקבורה וזאת לא זכות, מה קרה למוסריות שלנו כעם? ויתרנו עליה? ויתרנו עליהם? ויתרנו עלינו? על מי ויתרנו על מה ויתרנו? להגיד היא זכתה בקבר הלוואי והיא הייתה זוכה באח שלה ולא בקבר, אבל היא זכתה בקבר ואביבית זכתה בקבר בשביל אח שלה.

אני אגב לא רוצה לקבל את בן דוד שלי בארון, הוא נלקח בחיים והוא יחזור ככה אם נפסיק להפקיר אותו.

שרית אוחיון רפרנטית לתוכנית התפתחות אישית מעורבות חברתית במחוז דרום אם שכולה שאיבדה את בעלה ובנה, בבקשה.

תודה. קודם כל אני רק אשתף אתכם שהדבר האחרון שמתאים שאני אשב פה, הרבה יותר מתאים שבעלי ישב פה הוא עשה את זה לא מעט, רק הערה ראשונה צורת הישיבה אולי גורמת לזה, כאילו אנחנו פה איזה שורה נגד שורה משהו כזה, תחושה נורא לא נעימה אני מרגישה אני כאן כי אני מאמינה שהסיפור הזה של כולנו לגמרי, החטופים של כולנו, הפצועים של כולנו, החיילים של כולנו, נגיד גם ההרוגים של כולנו, אני גם מסכימה שכל אחד צריך לעשות את המקסימום מהמקום שלו וכן להמשיך לחיות ולעשות, לחתן להילחם זה מה שצריך לעשות, להיות בכיכר החטופים, לנחם משפחות שכולות ופצועים, לשאול את עצמנו כל יום מה עוד אני יכול לעשות למען מישהו אחר.

קוראים לי שרית אוחיון ואני אשתו של משה אוחיון ואימא של אלעד שנהרגו בקרב עם המחבלים באופקים ביום שמחת תורה לפני שנה בדיוק, אימא גם של עמיתי שהשתתף בקרב באופקים ובשלושה סבבי מילואים עד עכשיו, של יאיר שהשתחרר משירות קבע לפני כחודש, של שירה ואורי.

לי הגדירו שתיים שלוש דקות אז אני לא יכולה לשתף יותר מדי, אבל אני אגיד ממש בקטנה כי אני מרגישה שהמילים מצמצמות, אבל משה בעלי היקר עשה כל השנים בחינוך למעשה מנהיגות לנוער לאנשי חינוך, הקים וניהל בית ספר למנהיגות חברתית של מנדל בצפון, במקביל להרבה עיסוקים נוספים התמודד לרשות באופקים, בשלוש השנים האחרונות הוא היה מנכ"ל של מיזם התנ"ך 929, גם דרך זה המוטו הוא באמת להוביל להנהיג ולעשות.

אליעד זכינו והוא התנדב למעלה מתשע שנים בעמותות לילדים עם צרכים מיוחדים וחולי סרטן הוא היה בן 23 וחצי בנופלו לקראת 24, מתנדב בלי גבולות רק ממנו אפשר ללמוד משנה חינוכית, המנהל שלו בישיבה התיכונית העלה פוסט אני חושבת ב-8 באוקטובר 2023 כבר ממש מיד אחרי זה, הוא הגדיר את זה הכי טוב שאפשר, התלמיד הכי קשה שהיה לו בהיסטוריה והוא עשרות שנים כבר בניהול אבל גם התלמיד שעל פיו המשנה החינוכית שלו היום עומדת.

נפתח בתודה לחברי הוועדה ולכל העמלים בבניית תוכנית ההנצחה של המלחמה הזו, לשם כך ביקשו ממני להגיע כאן לכאן היום, כולנו יודעים שיש לכם חלק מרכזי במה שיישאר לדורות הבאים אחרי שנחזיר את כולם אוקיי? בדיוק בגלל זה טרחתי לבוא לכאן היום, שואלים אותי הרבה מה גורם לאנשים לצאת מהבית לכל העיריות ולא להיכנס לממ"ד או להישאר בכניסה לבית, לשמור על משפחתם ועל עשרות האורחים שנמצאים באחריותם באותו רגע, חשבתי על זה הרבה במהלך השנה האחרונה והגעתי למסקנה שמה שאתה מחנך את עצמך ואת הסביבה במהלך כל השנים זה מה שיוצא בשעת מבחן, בזמן אמת אתה עובר לאוטומט ומה שיוצא זה האוטומט שלך שמורכב מכל מה שספגת ובנית לאורך השנים.

אנחנו יושבים כאן בוועדת חינוך שאמונה על חינוך ילדי ישראל אז יש לי כמה תובנות לשתף אתכם: הילדים שלי גדלו על סיפורי גבורה, בעלי היה פריק של ספרי שואה וגבורה ומלחמות ישראל אלו הדמויות לחיקוי והמוטו המרכזי בחיים הוא לקום ולפעול, להיות ערני לסביבה ואם אתה מזהה צורך או בעיה פרטית או כללית אז לקום ולפעול, זו גם הדוגמה האישית לאורך כל השנים.

בחרנו להעתיק את מגורינו לפני 25 שנה לאופקים מתוך תחושת שליחות וזכינו לאורך השנים להוביל ולהיות שותפים בהרבה עשייה מבורכת לטובת תושבי העיר, זכינו והילדים שלנו פועלים בלי גבול בעמותות למען אנשים עם צרכים מיוחדים וחולי סרטן, אם אני מתמצתת את הדברים לשתי נקודות עיקריות: האחת היא לחנך להיות אקטיביים ערניים לסביבה ולפעול, לקחת אחריות על כל חלקי החברה, איך? לאפשר ליצור הזדמנויות בכל מערכת החינוך לא להאכיל את התלמידים, תכנית המעורבות החברתית של משרד החינוך עליה אני אמונה במחוז דרום מאפשרת את זה בגדול, ראינו גם בקורונה וגם במלחמה שזה דבר שתורם לחוסן האישי והחברתי.

באופן אישי אני יכולה להגיד מה שאמרתי גם קודם לעופרי, אני מרגישה שזה מה שמשאיר אותי איכשהו למעלה או כל פעם מעלה אותי בחזרה למעלה, הסיפור הזה הוא של כולנו.

אסיים בכך שזכינו לקיים השנה כמו בשנה שעברה ללימוד הושענא רבה אצלנו בחצר ליותר מ-300 איש מכל קצווי הקשת הפוליטית והחברתית בישראל, אותו ליל לימוד שמשה ארגן בשנה שעברה כדי לעשות מעשה ולנסות להשפיע על החברה בישראל להישאר מחוברת לא להתנתק ובשמחה תורה הגיעו אלינו למעלה מ-100 חניכים וחונכים של עמותת קו לחיים, כן לפני ארבעה ימים, שרובם היו איתנו גם בשנה שעברה בזמן הקרבות, כי אנחנו מחנכים בעיקר את עצמנו במעשים, אנחנו נופלים אבל קמים, אצלנו בבית יש ביטוי שאומר אנחנו סופרים כמה פעמים קמנו ולא כמה פעמים נפלנו ואנחנו עושים כל מאמץ להמשיך ולעשות מה שצריך עד שיחזרו בעזרת השם.

בינתיים דואגים לחטופים ובני משפחותיהם, לפצועים ובני משפחותיהם, לחיילים, למפונים לכלל ישראל, אני מאמינה וזה המסר שאני רוצה להעביר לכולנו, שאקטיביות לאור סיפורי הגבורה שהיו גם בעוטף בכל הזירות, אני מאמינה שכולם ירצו שזה מה שנזכור את סיפורי הגבורה את האקטיביות, הם התשתית לחברה חזקה, שנצליח בעזרת השם אין לנו ארץ אחרת.

תודה שרית. צורית פניגשטיין.

שלום אני אימא של מעוז פניגשטיין, איבדתי את בני בכורי אהובי בטבת, דצמבר, בג'באליה. מאז ג'באליה עוד הלכתי לנחם כל כך הרבה משפחות שאיבדו את הילדים שלהם בג'באליה, כי כל פעם שאנחנו קצת נסוגים שוב אנשים שיש להם כוונה ויכולת מגיעים לפגוע בנו.

לפני הכל אני רוצה להגיד שהחוויה שלי היום של שבר גדול של חורבן גדול והחיים שלי התפרקו והמוות נוכח בהם, אבל אני לא יכולה לעמוד מול משפחות החטופים, הדאגה הכאב מול חוויית הגיהנום שחווים החטופים והמשפחות שלהם שזה בטח קשה בהרבה משלי ואני בוודאי מתפללת ומצפה מנבחרי הציבור לפעול בכל החזיתות כדי להשיב אותם הביתה גם הצבאית, הייתי שמחה אם היו מפסיקים את הסיוע גם למחבלים, הייתי רוצה שיהיה לנו עוד מנופי לחץ, אבל אני באמת לא אשת מקצוע אני באמת רוצה שיעשו הכל כדי שהם ישבו הביתה והכל, כדי שמעוז שלי שנפל בפעולה לשחרור גופות חטופים, בזכותו ובזכות החברים שלו הובאו לקבר ישראל שלושה אזרחים ושני חיילים.

מעוז יצא לא בשביל, אני חושבת שהגבורה של רוב הלוחמים הם פשוט שהם השאירו מאחוריהם הכל, זה לא רק הגבורה בשדה הקרב, הם השאירו מאחוריהם חלומות וכישרונות ואהבות והוא השאיר אחריו מעוז שלי אישה ותינוקת קטנה שרק נולדה והוא לא זוכה לראות אותה גדלה, הוא יצא לא בשביל המוות ולא בשביל הכח ולא בשביל הפורקן של יצרים, הוא יצא בשביל החיים, ותמונת הניצחון שלי זה לראות שילדים חוזרים לישון במיטות שלהם בשקט בלי איום, שילדים יכולים לצאת החוצה ולשחק ואני חושבת שבשביל זה יוצאים כל הלוחמים ואנחנו לא נשקוט עד שיהיה שקט, עד שנוכל להביא ביטחון, כולנו רוצים להפסיק את המלחמה ברור, אבל אנחנו לא יכולים לפני שיש גם שקט ושלווה לכולנו, תודה.

תודה רבה, עמית סדון תלמידת בית ספר שיקמה יד מרדכי, בבקשה עמית.

שלום, אני עמית אני מפונה מנתיב העשרה היום אני גרה ביבנה, באנו היום זה קצת מרגיש קצת לא נכון לדבר על השנה האחרונה שעברה אחרי ששמענו על המשפחות של החטופים אבל להציג גם קצת אותנו את המפונים.

אני בשנה האחרונה עברתי ארבעה בתי ספר, גרתי במלון היום אני גרה בדירה, 40 דקות מהבית שלי אני לא יכולה לחזור לגור בבית שלי לא בטוח לגור שם המדינה גם לא החזירה אותנו בכלל לגור שם, אין לנו תחושת ביטחון, אנחנו הולכים לבית ספר ואני לומדת ביד מרדכי, אנחנו שומעים בומים אנחנו שומעים התקפות, אנחנו חוזרים הביתה ומקווים שלא יהיה אזעקות ברקע, אנחנו חיים מיום ליום אנחנו לא באמת יודעים אם מחר אנחנו נקום בבוקר ויהיה בית ספר או נקום בבוקר ויגידו לנו שעדיף להישאר בבית, או שהאם אני כן מחליטה שאני רוצה ללכת לבית ספר כי יש איזשהו אישור, אבל האם אני מרגישה בכלל בטוחה לקום בבוקר לבית ספר? מרגיש לי נכון ללכת לבית ספר להמשיך בחיים שלי בכלל.

מה זה אומר בכלל להמשיך בחיים שלי? האם אני ממשיכה ועושה את הבגרויות כמו שצריך או אומרת רגע שניה וצריכה שניה לטפל בנפש שלי או כמה אני מרגישה שאני מחויבת וכמה מרגישה שאני עושה את מה שאני צריכה כדי להזכיר את האנשים שאיבדנו במושב, כמה אנשים שאיבדנו הם באמת גם מורגשים בכל שיח שאנחנו לא שוכחים אותם - - -

אני אמשיך, לי קוראים גפן שלום אני גרה גם בנתיב העשרה, אני אספר קצת על השבעה באוקטובר ואגיד שבשבעה באוקטובר נחתו לנו במושב שלושה מחבלים וכשאני אומרת את זה וכשאני מציגה את המספרים אני מציגה שלושה מחבלים שהרגו 20 חברי מושב, אי אפשר להאמין שאנחנו מדברים על האנשים האלה בלשון עבר וכמו שעמית אמרה זה באמת מרגיש כאילו דיסוננס לבוא ולהגיד את זה, אבל אחד מהמחבלים נחת מאחורי הבית שלי ואני בחוסר מודעות או לא יודעת מה זה היה, הלכתי למשפחה של דודים שלי שגרים ממש איפה שהוא נחת ורציתי להגיד להם שאנחנו הכל בסדר ואנחנו בממ"ד ויושבים, הוא פיספס אותי ממש בכמה דקות ועבר את הבית שלי ורצח את המשפחה שגרה מולי.

כשאני שומעת על אנשים על החטופים ועל אנשים שנמצאים שם שהם יכלו להיות אני והם יכלו להיות עמית והם יכלו להיות רומי וזה בלתי נתפס בעיניי שאני יושבת ומדברת על בגרויות או יושבת ובכלל באה ללימודים, אבל אני עושה את זה כי אני מבינה שאם עכשיו אני לא אקום ואעשה את זה אז אני אשאר במיטה והעולם ייפול עליי, אין לנו ברירה אלא לקום ולעשות ולבוא כל יום בוקר לבית ספר וכמו שעמית אמרה, אני הייתי מפונה 10 חודשים לתל אביב, שמי שמכיר את המושב שלנו ומי שמכיר את תל אביב זה הדיסוננס הכי גדול שפגשתי בחיים שלי וזה הזוי, אבל זה עוד החלק הכי פחות גרוע בסיפור הזה, זה שעברתי חמישה בתי ספר ועוד איזה שישה בתים ב-10 חודשים האחרונים, זה החלק הכי פחות גרוע בסיפור הזה, כי יש לנו שם אנשים והם החלק הכי חשוב והם החלק שצריך להוביל אותנו כל בוקר כשאנחנו קמים.

כשאני חושבת על חברים שלי כרגע שמתגייסים לצבא ונלחמים שם בעזה ונלחמים בלבנון ונלחמים באיו"ש ומקריבים את החיים שלהם ונפגעים ונופלים, לקום בבוקר זה נראה כמו המעט שאני יכולה לעשות בשבילם, כמו שאמרו לדבר פה על מערכי שיעור על בגרויות או על הקלות לבגרויות, זה לא מערכת חינוך, לשבת ולדבר ולהזכיר אותם ועזוב להזכיר, להזכיר זה אנשים שהם לא נמצאים, צריך להביא אותם עכשיו כי יש שם אנשים שהם בחיים והם צריכים להיות בבית שלהם, תודה.

רחל כהן מצליח מנהלת מוסד חינוך שהתלמידים שלה נספו במסיבה. אני רק ברשותכם אני לא אוהב לצמצם אבל בשעה 12:00 אני חייב לסגור את הדיון ואני לא רוצה לתת לכל אחד ואחת שנמצאות פה, אז אנא מכם תנסו לדבר בתמצות, אני יודע שזה מורכב אבל פשוט לא בידי ב-12:00 אני חייב לנעול את הוועדה, בבקשה.

בוקר טוב, דיברו כאן שלוש בנות מנתיב העשרה בוגרות שנמצאות בבית ספר תיכון שסמוך אלינו, בבית הספר שלי לומדים תלמידים מאותה קהילה מאותם קהילות, ילדי היסודי שבעצם נמצאים אצלנו מנתיב העשרה, מיד מרדכי, מגברעם, מבקיעים, כרמייה, זיקים, בת הדר, ימים קשים עוברים על כולנו משפחות שכולות, משפחות החטופים שאם אנחנו לא ישנים בלילה רק מהמחשבה עליכם וזה זה פשוט לא נתפס, מלחמה לחימה.

אני מאוד קרובה למשפחת ברגר שאגם חטופה בעזה והמשפט שמלווה את המשפחה עזוב וגורם לה בעצם לקום בבוקר זה דרך אמונה בחרתי, כל משפחה ככה יש לה את האור והתקווה שלה בימים הקשים האלה ואנחנו אנשי החינוך גם אנחנו בדרך אמונה בחרנו, אמונה בחינוך, אמונה באדם, אמונה בערכים, אמונה בכוח שלנו לקום בבוקר כאנשי חינוך ולעטוף את ילדי ישראל ואת ילדי העוטף ולתת להם את כל מה שהם זקוקים להם כרגע בימים האלו בימים הלא פשוטים האלו והבנות פה סיפרו על מה שמעסיק אותם, מה שמעסיק אותם זה מתי הם יחזרו הביתה, האם הם יכולים להסתובב באופן חופשי, מה הלילות ללא שינה.

ואותם ילדים באים אלינו בבוקר ופוגשים את אנשי החינוך שהיום מערכת החינוך שינתה את פניה, בשנה האחרונה אנחנו הפכנו להיות כל פעם אנחנו מתאימים את עצמנו לאתגרי השעה, בשנה הזאת אנחנו נמצאים עבור הילדים עבור המשפחות, אנשי חינוך שגם ממעגל ראשון וגם ממעגל שני לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו, אנשי החינוך שגם מתגוררים בעוטף ובוחרים לקום בבוקר ולבחור בחינוך לבחור באדם ובאמונה, אנשי חינוך שבשנה האחרונה נסעו למרכזי הפינוי, גם היו מפונים בעצמם ואלו שלא נסעו למרכזי הפינוי ונסעו לבתי ספר עורפיים תחת לחימה, גם היום אנחנו תחת לחימה והבקשה שלי אנחנו ככה כולנו ביחד נמצאים ומחזיקים את התקווה הזאת ביחד, מייחלים לשובם של החטופים, לשלומם של החיילים והחזרת איש איש לביתו.

תודה רבה רחל. מועצת התלמידים והנוער בבקשה.

אני אקדים ואגיד שכל יום ויום שעובר אני אישית אני מפלל ומקווה לשובם של כל החטופים.

אני עוז מאיר בן 15 מקריית שמונה נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית והאמת שהיום אני רוצה אני אמשיך את מה שהם אמרו, אני רוצה בעיקר להציג לכם את איך שהמפונים חיים בשנה האחרונה, תחשבו שאתם יוצאים לכמה ימים מהבית, אנחנו מצפים כל הזמן רוצים להגיע הביתה למיטה שלנו, אז המפונים בזה כבר שנה, יש מפונים שנמצאים במלונות הם לא יקומו בבוקר לארוחת בוקר לא יהיה להם אוכל, הם לפעמים מסיימים מאוחר בית ספר מה הם יאכלו? אם הם בארוחה במלון מפספסים אין להם.

יש מרחקים מחברים, אני יש לי חברים שנמצאים באילת כמה נפגשנו? שלוש פעמים מתחילת המלחמה, זה לא יכול לעבוד ככה, נוצרים בלי קשר בשנה שעברה נוצרו פערים לימודיים לכולם, קשה לי להאמין שאין הרבה תלמידים מפונים שצמצמו את הפערים מהר ובקלות.

גם כאן מטעם המועצה אנחנו בקשר משותף עם משרדי הממשלה והחינוך לתת מענה, גם עכשיו עכו ונהריה שהם לומדים מרחוק וכל האזור שם, אנחנו משתדלים ודואגים לתת להם מענה כדי למנוע את הפער הלימודי כמו שניתן למפונים, וכל כל הזמן אנחנו פועלים ומוציאים פרויקטים לזכור להעלאת המודעות למצב.

ב-7.10.2024 במחוז צפון ומחוז חיפה אנחנו עשינו פאנל זום עם נציגים, עשינו פאנל עם מפונים ואנשים שהיו בקיבוצים בשבעה באוקטובר להסביר את המצב, להעלות את המודעות, יצרנו ב-7.10.2024 העשירי המועצה הארצית סביבת הנצחה דיגיטלית, פרסמנו אותה לכל הנוער, כל מי שרוצה ומעוניין יכול להיכנס ולקרוא וללמוד ועוד הרבה מאוד דברים שבאמת מי שרוצה מוזמן אחרי זה לבוא אליי ולשאול אותי, אנחנו פשוט רוצים שישמעו את קול המפונים שהוא לא מושמע כל כך ביחס לשאר הדברים ולדעת שאנחנו עדיין זוכרים ולא לשכוח אותם גם.

תודה עוז.

שלום לכם שמי דני, מי שלא מכיר אותי אני אח שלי איציק אלגרט שנחטף לעזה מניר עוז, אני מגיע לפה אדוני היושב-ראש ממאהל שביתת הרעב, אנחנו שובתים רעב כבר 34 ימים לידיעתך, אני באופן אישי שובת רעב כבר 26 ימים ואנחנו שובתים רעב כדי להשיג מטרה אחת, לגרום להתקוממות עממית לגרום לזה שאלפי אנשים כאן יגיעו וימנעו ממך ומעוד 119 חברי כנסת להיכנס לכאן כיוון שלא מגיע לכם להיות כאן.

אחרי המחדל של השבעה באוקטובר ואחרי המחדל של כל השנה האחרונה, גם האופוזיציה וגם הקואליציה שותפים למחדל הזה, כולכם ביחד 120 חברי כנסת צריכים פשוט לא להיכנס לכאן ולתת לנו לבחור נציגים אחרים, נציגים שלא יביאו עלינו אסונות כאלה ונציגים שלא יפקירו אותנו בצורה כזאת אחרי שקורה אם קורה משהו.

אז זוהי המטרה של שביתת הרעב ואני מקווה שבסופו של דבר עם ישראל יתעורר ויבין שאין דרך אחרת להחזיר את החטופים האלה או להפסיק את המלחמה הזאת אם לא תהיה התקוממות עממית, כי ראש הממשלה יש לו את האג'נדה שלו ואת הדרך שלו ויש לו את הקואליציה הכהניסטית שלו, קואליציה ששונאת אדם שהוא לא כמוהם, קואליציה גזענית ואני עכשיו שומע שיש חברי כנסת שרוצים לצאת מהאולם כשבן גביר נואם.

אז אני אומר לכם כולכם אל תצאו מהאולם תצאו מהכנסת, תשאירו אותם פה לבד תשאירו אותם פה לבד, תחרימו אותם גם אתם, שהם יבואו לפה ויסתובבו פה לבד בין המסדרונות ויסתכלו אחד על השני, אל תיתנו להם כלים הם משתמשים בכם כל השנה הזאת משתמשים בכם, אז תצאו מפה תשאירו אותם פה לבד שימשיכו לעמוד לבד על דם רעיך, הם עומדים על דם רעך כל דקה עכשיו עכשיו כשאנחנו מדברים הם עומדים על דם רעיך, הם לא עושים פדיון שבויים, הם בוחרים מה שהם רוצים מתוך הסל מצוות שיש וקוראים לעצמם אלוהים, הם בוחרים איזה מצווה הם רוצים לקיים ואז הם אומרים יאללה אנחנו יהודים, כל מצווה בין אדם לאדם הם לא מקיימים הם מקדשים את האדמה ולא את האדם, הם מפקירים אנשים חיים ילדים ילדות תינוקות, למה? כי הם יותר שונאים מאשר אוהבים, הם יותר שונאים את החמאס מאשר אוהבים את החטופים אתם מבינים את זה? כמה שנאה יש לאנשים בלב, מה מדריך את האנשים האלה? שנאה, נקמה, מוות והם קוראים לעצמם יהודים.

אין קשר בינם לבין יהודים.

הם קוראים לעצמם יהודים עם כיפה על הראש.

הם לא יהודים.

בלי התפרצויות אני אוציא אותך בלי התפרצויות אני מבקש, שנייה דני, לא משנה מאיזה דרך מאיזה צד של המפה אף אחד לא נכנס לדברים.

אני לא צריך עזרה את מכירה אותי.

בבקשה דני.

והם שומרים שבת ומקיימים חגים והם שומרים את כל המצוות שהם אתה יודעים המצוות שהם קל להם איתם בחיים, אבל שהם צריכים לפדות שבויים ושהם צריכים לא לעמוד על דם רעיך ושהם צריכים לעשות ערבות הדדית ושצריכים להגיד את כל התורה כמו שנאמר על רגל אחת ואהבת לרעך כמוך לא מתאים להם לא מתאים להם, קודם תהרוג את החמאס אחר כך נביא את השבויים את החטופים, האנשים האלה שמונעים משנאה אנחנו מכירים אותם, זה הצאצאים של כהנא וכהנא חי וכל החבר'ה "הצדיקים" האלה שאומרים לך גם היום שכהנא צדק ושם אנחנו תקועים ומשם מגיע הסיפור הזה שלא מביאים את החטופים.

תקשיבו לזה אתמול זה התפרסם, ראש השב"כ היה במצרים והביא הצעה לשחרר ארבעה חטופים חיים תמורת יומיים הפסקת אש, הוא הביא את ההצעה הזאת לקבינט, ראש הממשלה אמר לו לך תביא הצעה יותר טובה ואפילו לא העלה את זה להצבעה בקבינט, ארבעה חטופים חיים תמורת יומיים הפסקת אש איך אתה קורא לדבר הזה? אין מילה במילון שיכולה להגיד אם זה לא להוציא את האנשים האלה להורג בעצמך, אני מאתמול בלילה אגב לא ישן כשאני שמעתי את ראש השב"כ אומר את זה, יומיים הפסקת אש כדי להציל ארבעה אנשים חיים ואנחנו אומרים לזה לא.

אז אני אומר לכם זאת ועדת החינוך פה נכון? ואני מורה אני מורה בבית ספר תיכון היום לא הלכתי לעבודה מחר אני כבר הולך ללמד, אני מלמד איסלאם ואני מלמד מזרח תיכון והיסטוריה, אגב אני מאוד נפגע יש אוכלוסייה 20% מהאוכלוסייה במדינה נפגעה כי בחרו לעשות טקס יום זיכרון רק בתאריך העברי ואני חשבתי שאולי צריך גם לעשות טקס זיכרון בתאריך המוסלמי, למה רק בתאריך העברי ולמה רק בתאריך הלועזי? עשינו בלועזי עשינו ביהודי צריך לעשות במוסלמי גם, יש שוויון במדינה הזאת 20% מהאנשים במדינה הזאת הם מוסלמים, חלק מהחטופים הם מוסלמים, יש חטופים מוסלמים שם, למה אנחנו לא עושים יום זיכרון בתאריך המוסלמי? למה רק בתאריך העברי והלועזי? אנחנו גזענים פשוט, צריך להסתכל במראה ולהגיד את זה לעצמנו שאנחנו גזענים, שאנחנו שונאים ערבים יותר מאשר אוהבים יהודים וזה הבעיה שלנו ולכן אנחנו פה.

אני אעשה הכל באמת כדי שחברי הקואליציה פשוט ישאירו אתכם פה לבד לא מגיע לכם יותר מזה, תישארו פה לבד תתבססו בביצה של עצמכם, תעמדו לבד על דם רעיכם, שלוליות של דם מסביבכם ותעמדו, כל יום יתווספו עוד חיילים ועוד חיילים ועוד חטופים מתים ועוד חיילים מתים ואולי אחרי שתעמדו תתחילו גם לשחות בתוך הדם הזה, תהיו ראויים.

תודה דני. מלי פולישוק בבקשה, חברת הכנסת לשעבר ויו"ר ועדת החינוך לשעבר, בבקשה מלי.

תודה רבה. אני יושבת פה כמי שבאמת ישב בכיסא שלך כיושבת ראש ועדת חינוך, ואני חושבת לעצמי מה התפקיד של הוועדה הזאת? נהוג לחשוב שבחוץ וביטחון צריך לנהל את המאבק להחזיר את החטופים להפסיק את המלחמה לטפל במפונים ואני אומרת לא, אני חושבת שזה דווקא התפקיד של הוועדה הזאת, כי זה ועדת חינוך ותרבות והתרבות הישראלית זה לא להפקיר שבויים לא להפקיר אף אדם, זה גם התרבות היהודית של פדיון שבויים ואני שומעת את העדויות פה וזה יפה מאוד באמת, כבוד היושב-ראש אתה יושב ובסבלנות זה לא דבר שבכל ועדה נמצא כידוע לך ואתה עושה את זה בצורה מאוד מכובדת ותודה אבל זה לא מספיק.

הוועדה הזאת הייתה צריכה להתכנס כל הזמן גם בפגרה ואנחנו כבר לפני שלושה חודשים פנינו לכל ראשי הסיעות, אל תצאו לפגרה כי כל דקה היא חשובה כדי להציל את החטופים, כדי לעזור למפונים והוועדה הזאת הייתה צריכה להוביל את זה, כי זאת ועדת התרבות של מדינת ישראל וזאת התרבות שלנו, ואתה גם אדם פוליטי אדוני היושב-ראש ואתה חבר במפלגה שיש לה כוח ואין לה פה, אנחנו לא מבינים לא מבינים למה לא שומעים אתכם? וזה לא התפקיד שלכם לדבר בחדרי חדרים או יושב הראש שלכם שמקושר מאוד לראש הממשלה ולוחש על אוזנו, לא זה התפקיד שלו לצעוק בשער העיר שלו ושל כולכם.

אתם צריכים לדאוג שלא תעבור שנה וכבר כמה ימים ואנחנו באותו מקום בהרבה יותר גרוע מאותו מקום, כי כבר הרבה נהרגו והרבה פצועים וחיילים נהרגים כל הזמן ולא שומעים שאתם עושים משהו וזה באצבע שלכם.

אז אני מבקשת ממך אדוני היושב-ראש, תתנהג כמו יושב-ראש של ועדת התרבות של מדינת ישראל ותחזיר לנו את התרבות הישראלית שלא מפקירים אף אחד ופודים את השבויים את החטופים ויום יום עושים את הכול ולא שותקים לרגע וצועקים הכי חזק שאפשר.

עוד מילה לגבי החינוך מערכת החינוך, מערכת החינוך כמעט מתעלמת יש לי שבעה נכדים במערכת החינוך, כמעט מתעלמת ממה שקורה, הס מלהזכיר הנפשות הרכות וכאן שמענו את הבנות ושמענו את העדויות, הילדים יודעים מה קורה אבל מערכת החינוך אוי ואבוי, אני חושבת שצריכה לצאת מפה קריאה מהוועדה הזאת של ועדת החינוך של מדינת ישראל לצאת קריאה חד משמעית וברורה, כן עם מערכי שיעור שמדברים על החטופים מדברים על הקורבנות מדברים על הכל וזה צריך להיות בראש מעייניכם, גם לעשות מעשה וגם לחנך, תודה רבה.

תודה רבה. מלי אני רק אגיד שאני אמרתי את זה בתחילת הפגרה, ועדת החינוך של הכנסת לא יוצאת לפגרה ואכן לא יצאה לפגרה, מעל 19 או 20 דיונים שהיו פה.

נכון ואני מודה על כך, אבל עדיין רובם לא כמוך זה הבעיה.

את דיברת על ועדת החינוך אז אני עונה על ועדת החינוך בלבד. שושי שפיגל בבקשה, מפקחת ארצית על חינוך חברתי קהילתי במשרד החינוך, התייחסות שלך גם לנושא מערכי שיעור, תוכניות קיימות מה קיים מה לא קיים, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני מאוד מאוד מתרגשת מגודל המקום והשעה ומהאנשים המאוד מאוד מיוחדים שאנחנו פוגשים פה במקום הזה בעת הזאת, בשבוע שעבר בערב הושענה רבה הייתי בכיכר החטופים עם הרבה בני נוער שבאנו להיות שם וזה מלווה אותנו לאורך כל השנה.

מערכת החינוך בוחרת במודעות מאוד מאוד ברורה לעסוק בנושא, אני מפקחת על החינוך החברתי קהילתי, יוצאים מאות מערכי שיעור שעוסקים בנושא הזה, הלב שלי שבוי בעזה, לא שוכחים לרגע אחד, מוזמנים להיכנס לפורטל של מערכת החינוך אנחנו נמצאים שם, אתמול מערכת החינוך ציינה ממש ממש בכאב גדול וגם כמובן היה לנו טקס בראשותו של שר החינוך, ציינו את יום הזיכרון הממלכתי בנוסף ליום הזיכרון האזרחית שצוין בקהילות ובבתי הספר רבים בכל המגזרים, חשוב לי להגיד בכל שכבות הגיל ובכל המגזרים עסקנו במשפחות השכולות, בהנצחה, בפצועים, במיצגים שאני פשוט לא יכולה לתאר אותם במילים מה העיניים שלי רואות למען העלאת המודעות למען החטופים, כולל פעולות משמעותיות מאוד של מועצת התלמידים הארצית והנוער, אנחנו שם הלב שלנו שם, שנה שלמה שמערכת החינוך 24/7 נותנת מענים רגשיים, חברתיים, קהילתיים, חינוכיים פורמליים בלתי פורמליים, בחופשות, לאורך כל השנה צוותי החינוך שעובדים 24/7.

גם מערכת החינוך בעצמה איבדה בעלי תפקידים, 22 מורים כולל ממש אתמול מורה של הבן שלי מויאל שנפל, המורים הם חלק ממאמץ הלחימה, מערכת החינוך לא נחה לרגע לתת את המענים והלב שלנו איתכם והלב איתנו, אין אנחנו והם אלא בעצם יש פה מאמץ של מדינה שלמה של מערכת שלא ממש ממש לא יצאה גם לחופשה, דרך אגב בחופש הגדול הרבה מאוד מבעלי התפקידים עבדו במהלך חופשת הקיץ, נתנו מענים של קייטנות ומענים של הפוגה בסוכות.

260,000 תלמידים במערכת החינוך יצאו לסייע לחקלאים בכל רחבי הארץ והתלמידים שלנו הנוער שלנו ממש ממש תקווה גדולה שלנו, אנחנו נמצאים פה היום ממש בענווה, מערכת שנמצאת בענווה אל מול מה שכל החברים פה הציגו, אל מול המשפחות השכולות, אל מול משפחות החטופים, אל מול התלמידים עצמם והתלמידות עצמם שכמה גיבורות אתן בנות כמה גיבורות אתן, כמה אנחנו פשוט נמצאים פה והנה נמצאת גם אורה היועצת החינוכית שלהם ומנהלת בית ספר רחל ועוד מאות ואלפי אנשי חינוך ברחבי מדינת ישראל שלא נחים ונמצאים וכואבים ובעיקר בעיקר נמצאים שם בשביל התלמידים שלנו.

אז אני רוצה להגיד שתמיד אפשר לעשות יותר ואנחנו נעשה יותר ואנחנו משתפרים ואנחנו לומדים את זה יום ולילה ואנחנו נפגשים ומשפחות החטופים הם באי בתי הספר שלנו, הדלתות פתוחות בגילאים כמובן שזה מתאים לעשות את זה עם הכנה רגשית שמתאימה, משפחות השכולות נמצאות, הפלאפון שלי ממש אני אחראית על 1,900 בעלי תפקידים בתוך מערכת החינוך בחינוך העל יסודי, יש גם בחינוך היסודי ומה לא עושים כדי לציין ולא להוריד את הדבר הזה מסדר היום.

בעזרת השם אני חושבת שהעבודה המשותפת שלנו, ההנכחה שלכם של הצורך והיותנו ממש ממש נמצאים פה בשבילכם תגיע באמת למקומות של תקווה וקוממיות וגבורה ובעזרת השם ניתן לתלמידי ישראל שלנו תקווה, כי הם הדור שלנו הם המנהיגות, הם הולכים לשבת מסביב השולחן הזה, הם פעילים במסגרות של מנהיגות נוער אנחנו נמצאים שם בשבילם והם ממש ממש יתנו לכולנו את התקווה על השנים הבאות בחברה הישראלית אז תודה בהקשר הזה.

מי שרוצה ומוזמן אני אשלח ליושב-ראש הוועדה את הקישור לפורטל לכל החומרים שמערכת החינוך הוציאה, אנחנו שוקדים על זה יום ולילה גם במקצועות הדעת גם בשפ"י גם בחינוך החברתי קהילתי, נמצאת איתי גם ליאת, ליאת פה? ליאת בבקשה שככה תשלים אותי.

רק אם אפשר להתייחס כי עלתה פה שאלה בנושא של מערכי שיעור סביב הנושא של החטופים, זה דבר שהוא קיים היום במערכת החינוך?

כן, אתה מוזמן לפתוח ממש בשידור חי את הפורטל ולהראות את כל מערכי השיעור, ציינתי שני מערכים: גם הלב שלי שבוי בעזה, גם לרגע לא שוכחים שהייתי אישית מאוד מעורבת בכתיבה שלו, אתמול היו מיצגים מאוד משמעותיים חדרים שהמחישו ממש לתלמידים, אני יכולה לשלוח לכם את מה שעשו ביהוד ופשוט בכל הארץ אני לא יכולה לתאר את זה במילים, יש לנו בעלי תפקידים שמחזיקים את הדבר הזה.

זה רק בעל יסודי?

גם ביסודי עושים את זה, בכיתות הרכות של החינוך היסודי ורגע ניתן גם לליאת רגע ברשותכם שהיא משפ"י שתשלים אותי בהקשר הזה.

מערכי השיעור האלה מועברים גם ביסודי וגם בעל יסודי?

לגמרי כן, ליאת בבקשה.

רגע לפני ליאת יש לי שאלה אלייך, רכזת חברתית או רכז חברתי בתיכון, מתי אתם ידעתם על הטקסים שהיו אתמול ברחבי הארץ? מתי ידעתם שהטקסים האלה צריכים לצאת לפועל?

קודם כל אנחנו קיבלנו את החלטת הממשלה ופעלנו על פי החלטת הממשלה ויצרנו את התשתית, אנחנו כבר תקופה מאוד ארוכה אנחנו כמעט ממש משנה שעברה כבר עובדים על כל החומרים החינוכיים בהתאמה למגזרים השונים, התאמה לחרדים ולחברה הערבית ולחמ"ד ולחינוך הממלכתי, אנחנו עובדים על זה תקופה מאוד מאוד ארוכה, נשלחו ממש היו השתלמויות שלמות של בעלי תפקידים.

תני לי לשאול אותך שאלה קצרה, פשוט אני חי עם רכזת חברתית בתיכון שזו עבודה באמת עבודת קודש אתם עושים דברים מדהימים, אבל רק להעיר נושא אחד, המשימה שהוטלה על הרכזים החברתיים בתיכונים לגבי הטקסים ביום ראשון קיבלו ביום שישי בצהריים, אני עד אני לא אגיד באיזה עיר, אבל זה מה שאני ראיתי בעיניים בתוך 24 שעות בזמן חופשה לארגן את כל הטקסים האלו שהיו ברחבי מדינת ישראל זה אירוע מאוד מאוד מורכב וקשה, אז אפשר לברך אותם באמת על עבודה נהדרת אבל הזמן שהיה להם היה זמן מאוד קצר.

כיוון שיום הזיכרון הממלכתי יצא ישר אחרי סוכות, אנחנו הקדמנו ושלחנו את כל החומרים החינוכיים הכל מתועד הכל כתוב.

אני אדבר איתך בארבע עיניים אחרי זה אני אגיד לך איפה זה.

אולי זה מקום מאוד נקודתי וצר לי באמת לשמוע, אבל אני יכולה לדבר במבט ארצי אנחנו הטמענו את הנושאים האלה כבר לפני שלושה חודשים בצורה מאוד מאוד מסודרת בפורטל שהועלה לאוויר והוא נמצא והוא קיים לשימוש כל באי מערכת החינוך, אם יש משהו נקודתי נשמח לסייע ולעזור ככה מה שנקרא להשתפר בדרך בהקשר הזה, אבל בעלי התפקידים אי אפשר להרים טקס ביום אחד, טקס זה משהו שלוקח זמן להרים, להכין תלמידים, להכין הורים, להכין צוותי חינוך, להכין בית ספר, להכין לוגיסטיקה.

זה מה שבפועל אני ראיתי בעיר מאוד גדולה.

כן אז אני אומרת אז אולי נקודתי בהקשר הזה, אבל בהקשר גם ב-7 באוקטובר 2024 הייתה הנחייה של שר החינוך מאוד מסודרת שאנחנו מעודדים גם לציין את זה ועשו גם שם ואני פשוט יכולה להראות לך, אני פשוט יכולה להראות בעיניים מצגות - - -

האם הופעלו דרך חברה ונוער בבלתי פורמלי לאותם תלמידים שלצערנו לא לומדים בבית ספר?

מינהל חברה ונוער הוביל מהלכים מאוד משמעותיים גם בלמידה מרחוק סביב ציון היום הזה, נעשו טקסים רבים, הכנות רבות שיתוף תלמידים הזדמנויות, אתמול שודר טקס מקוון לכל בתי הספר של מועצת התלמידים הארצית כדי לתת מענים לבתי הספר שלומדים עכשיו בלמידה מרחוק, אז הכל נמצא.

לא לומדים בצפון רמת הגולן לא לומדים, יש לי נכדים שם כבר שלושה חודשים לא לומדים שלושה חודשים על איזה טקס?

סליחה תשאלו אותן פה הן אומרות שהן לא יודעות על מה מדובר.

בנושא הלמידה באזור הצפון הוועדה תתכנס על נושא הצפון כפי שאמרתי בשבוע שעבר או לפני שבועיים בדיון שלנו פה בוועדה סביב הנושא הזה, הוועדה עוקבת על הסיפור הזה מקרוב בערים המפונות ובעיקר בתשעת היישובים הלא מפונים. ליאת בבקשה.

אני רוצה לשאול רגע שאלה אדוני.

כן אסתר.

אני רוצה להגיד דבר אחד ולשאול, קודם כל לגבי הסברה בכיכר אנחנו חלק ממערך ההסברה כבר מנובמבר שנה שעברה ואנחנו מדברים עם הרבה מאוד בני נוער ואני מאוד מאוד שמחה על כל כיתה שמגיעה, באמת זה אחד הדברים הכי אופטימיים שאנחנו עושים בתוך הגיהנום שאנחנו עוברים, אז באמת אני חושבת שהשיחות עם בני הנוער זה אחד הדברים הכי אופטימיים ואני באמת שמחה על כל בית ספר שעושה את זה.

אני יודעת שחלק מבתי הספר לא מאשרים למורים להוציא את התלמידים אז צריך לבדוק את זה, אבל הרבה מאוד בתי ספר מגיעים לכיכר אנחנו מגיעים לבתי ספר שמבקשים, אנחנו מערך שלם של משפחות שעושות הסברה - - -

אתם עושים את זה מדהים ותלמידים חוזרים ומספרים שהיה להם חוויה מאוד משמעותית.

עכשיו אני רוצה כן לשאול, לגבי מערכי השיעור של שרת ההתיישבות של זהות, איך זה מתיישב עם עולם הערכים שלנו?

אנחנו משרד החינוך.

זה דרך משרד החינוך.

יש משרד החינוך ויש משרד להתיישבות זה משרדי ממשלה שונים.

השאלה המערכים האלה נכנסים לתוך מסגרת מערכת החינוך?

אנחנו משרד החינוך אחראים על התכנים שאנחנו כותבים אותם, גם בשפ"י וגם במינהל חברה ונוער וגם במזכירות הפדגוגית אנחנו מכניסים תכנים לפורטל, אתם מוזמנים להסתכל זה חומר מאוד מאוד שקוף ומאוד מאוד ברור.

אבל זה אגף תרבות יהודית במשרד החינוך.

אז אנחנו בהקשר הזה מכניסים את מה שנכנס פנימה, באופן רשמי יש צוות של כותבי תכנים שהוא מפוקח, הדברים עוברים אישורים מאוד מסודרים - - -

זאת אומרת אותם תכנים אני לא יודע במה מדובר - -

אני רוצה שתבדוק את זה.

אני יכולה לחדד ממש בנקודה הספציפית הזאת לחזק את מה שהיא אומרת רק להגיד זה תכנים שיכול להיות שהם לא תחת משרד החינוך אבל הם מוכנסים למערכת החינוך בעזרתה האדיבה של השרה סטרוק וארגון שנקרא זהות, הערכים שמונגשים שם לתלמידים זה מוות כערך עליון, להעלים את אחריות הממשלה, להעלים את החטופים, להעלים את כל מה שקרה, להעלים את מה שקרה ביישובי העוטף, זה קיים ואתם צריכים לבדוק את זה, אני בטוחה שיש מערכי שיעור נהדרים, אבל מה שאת אמרת זו אמת לאמיתה ותלמידי ישראל נחשפים גם לתוכנית לימוד שהשרה סטרוק רוצה שהם יחשפו אליה ואתם חייבים לבדוק את זה.

רק מי את לפרוטוקול?

אילת פלר מימון ממובילות תנועת אימהות בחזית, אנחנו אימהות ללוחמים ואימהות למלש"בים ואימהות לתלמידים, חייבים חייבים להבין כי הערכים האלה שחשוב לנו שהילדים שלנו יספגו, ערכי השוויון, פדיון שבויים, הישראליות, הציונות ההתגייסות, אנחנו לא ניתן שהם יועלמו ממערכת החינוך לכיתות.

כמו שאתה אומר הם מנגישים כנראה תכנים מסוימים במקומות מסוימים, אז יכול להיות שיש תלמידים במדינת ישראל כשמקדמים את התוכנית של השרה סטרוק ויש בתי ספר שמקבלים את מערכי השיעור הנהדרים שכרגע דובר בהם, אז צריך להבין מי מקבל מה במדינת ישראל, תודה.

נאמרו פה דברים שלא נבדקו, אני מבקש ממשרד החינוך לבדוק מה הם אותם תכנים אכן שהוכנו על ידי משרד ההתיישבות ואם הם מוכנסים במערכת החינוך, אני איך שאני מכיר תכנים שמגיעים למערכת החינוך נבדקים על ידי הפיקוח של משרד החינוך ועל ידי המחלקה הפדגוגית, אבל אם אכן הדברים לא נעשו אז אני מבקש לבדוק את זה ולקבל תשובות, לא נקבל תשובות נשלח מכתב מסודר לקבל תשובות רשמיות. ליאת בבקשה.

רק ברשותכם אני אמור לנעול את הדיון ואני רוצה לתת פה עוד.

רק להוסיף ולומר, התכנים הם מאוד מאוד רגישים ואנחנו עושים את זה בהתאמה מאוד מאוד אישית ממש מותאמת לכל ילד חליפה, אנחנו מדברים על כ-1,900 תלמידים במעגלים שונים, אני לא רוצה לדבר על כמה התווספו לנו בשבועיים האחרונים ועצוב לי לומר את זה, אבל יש כ-1,900 ילדים במעגלים שונים ואנחנו מלווים אותם ומלווים גם את הסביבה שלהם.

לכן אני אומרת התוכניות והמערכים אחרי שהם נכתבים הם גם מותאמים אחרי מיפוי מעגלי פגיעות בבתי הספר, הם חייבים להיות מותאמים ברמה האישית לכל ילד, אז זה מה שחשוב היה לי להגיד.

תודה רבה.

אני חייבת להגיד לכם משהו אני מתנצלת, בתי מנהלת בית ספר בצפון כתבתי לה את מה שאתם אומרים, אז מעניין רק באמת אנחנו במלחמה עדיין כל מה שאתם אומרים הכל טוב ויפה אבל אתם רחוקים מהמציאות.

לא לא גבירתי לא בלי התפרצויות תודה רבה. רווית בבקשה.

תודה אדוני היושב-ראש, אני רוצה קודם כל זה ציון שנה למלחמה, אנחנו יוצאים עכשיו משנת אבל ואני רוצה לציין את מאיה בן דוד חברתי היקרה והחצי השנייה שלי שנרצחה בכפר עזה בממ"ד יהי זכרה ברוך.

כולם פה מדברים בשקט וחלק מתרגשים מהמעמד וחלק כאובים, אז אני חושבת שהגיע הזמן לתת לזעם גם לצאת החוצה ואני מאוד זועמת, אז קודם כל אני רוצה לפתוח באמירה מאוד ברורה ובסיסית שכנראה אנשים שכחו, אבל חברי הכנסת ושרי הממשלה שלא פה איתנו, לא סתם אני גם כתבתי לעצמי להזכיר את זה, אתם אנשים שעובדים עבורנו, אתם נבחרתם לעבוד עבורנו ולייצר עבורנו חיים טובים יותר, חיים בטוחים, חיים ברווחה כלכלית, חינוך ראוי לילדים שלנו וכמו שאנחנו רואים אין פה, סליחה אדוני אתה גם נכנסת באמצע אבל אין כאן נציגים מהממשלה וזה פשוט ביזיון, כי אחרי שלושה חודשים של פגרה הם עדיין לא מוצאים את הזמן להתחיל לעבוד ולבוא ולשמוע ובטח בעולם החינוך, פשוט ביזיון.

יושבות פה בנות שמתנצלות אחרי שיחה של אחרי הדברים של המשפחות החטופים, מתנצלות אם זה בסדר לדבר על המקום שלהן כמפונות כקורבנות לטבח הזה בצורה כזו או אחרת, יושב פה נציג של מועצת התלמידים מקריית שמונה ומרגיש לא נעים כי המצב כל כך מחורבן שאנשים פה לא מבינים שכולנו קורבנות פה במדינה, יש היררכיה של כאב ושל פגיעה אבל כולנו קורבנות, אנשים מתנצלים על זה שהם מרגישים לא בסדר על זה שמשהו קרה להם ואני שואלת איפה חברי הממשלה שיבינו כמה הם מנותקים מהעם הזה? יש פה ניתוק מוחלט, כל מה שדובר כאן רק כל הזמן מחדד ומדגיש את הניתוק שהממשלה הזאת קיימת בו מאז השבעה באוקטובר.

אני חושבת שהגיע הזמן שלא רק נקום כשנכנסים לפה כהניסטים שמחריבים לנו את המדינה, אלא שנפסיק לממן את כל הקערה הזאת שגולדקנוף רוצה ונפסיק לקחת חלק בהצגה הזאת, שאנחנו יושבים פה ומדברים ומנסים מאוד לכבד אחד את השני, אבל אדוני היושב-ראש אתה אדם שאני מאוד מאוד מעריכה, יצא לי לראות אותך ולשבת איתך בכמה ועדות, אבל אתה מייצג את הממשלה הזאת אתה אמור לתת לנו תשובות, אתה יושב פה ואתה מקשיב לנו אני באמת אני מעריכה את הקשב, אבל עכשיו אתה גם לא מסתכל עליי ואני אומרת, איפה התשובות שלכם לכל הדברים שעולים כאן? אפס תגובה.

על מה כן מגיבים בממשלה הזאת וכמה עשרות חברי ממשלה? על הבית של נתניהו שקיבל שריטה בחלון על זה הם, הגיבו החינוך מפורק ועכשיו גם מקצצים גם בהשכלה הגבוהה וגם בחינוך הממלכתי, אני בטוחה שכולכם ראיתם את זה, אז בואו נמשיך לקצץ כדי למלא את הקערה של גולדקנוף והחרדים, הבית של נתניהו הוא הכי חשוב אבל אין חינוך, אין רווחה, אין בריאות, אין כלכלה, אין ביטחון, הילדים מפחדים להסתובב ברחובות, אתם יודעים מה זה להסתובב ברחובות ישראל בימים אלו? איפה האדון לא אזכיר את שמו אין לו שום כבוד שאני אזכיר את שמו, אין ביטחון בתוך ישראל.

תודה לאל יש לנו צבא שהתעשת ומגן עלינו ועושה את עבודתו נאמנה, אבל במקביל יש פה חברי ממשלה שמתכננים להמשיך ולהיכנס ולכבוש כדי שהילדים שלנו שמגויסים ומקריבים את עצמם יעשו את העבודה עבורם, לא יכול להיות אסור לתת לזה יד ואני מבקשת להפסיק עם זה, זה לא משנה דתיים חילונים אנחנו כולנו ביחד בתוך הדבר הזה וגם מוסלמים, כולנו ביחד.

עובדה אחרונה מעבר לזה שחברי הממשלה עובדים עבורנו אבל לא באמת עושים את תפקידם, אני רוצה רק להזכיר עוד דבר אחד אפרופו מערכי שיעור, רבין נרצח על זה שהוא נלחם על השלום ורבין נרצח בעקבות הסתה, הסתה קשה של השר איתמר בן גביר בזמנו ומר נתניהו בזמנו על המרפסת, תודה רבה שלא יתבלבלו מזה.

אז אולי תלמדו מטעויות העבר אולי אם אכן היו טעויות. כן בבקשה.

עורכת הדין ליאת קליין גנץ מעמותת חמניות הבית ליתומים בישראל. האמת שקשה לשבת פה וכואב לשבת פה היום בבוקר לציין שנה למלחמה שנה למלחמה שעדיין נמשכת, כשכל יום מחדש אנחנו שומעים על עוד ועוד ילדים יתומים שהצטרפו למעגל השכול הנורא, 56 ילדים יתומים הצטרפו רק בשבוע האחרון, 78 מתחילת חודש אוקטובר, מספרים שהם באמת לא נתפסים.

אבל מעבר לזה שהם לא נתפסים הם מספרים שמצריכים מאיתנו גם צעדים מעשיים, צעדים אקטיביים לראות מה אנחנו עושים עם המספרים האלה ואיך אנחנו מרחיבים את המענים שאנחנו נותנים לילדים יתומים במדינת ישראל, כי בזמן שאנחנו יושבים פה ומקיימים את הדיון יש מאות ילדים יתומים 800 ילדים מתחילת המלחמה שמצטרפים ל-35,000 ילדים יתומים במדינת ישראל שיושבים עכשיו במערכות החינוך השונות וזקוקים למענה מיוחד.

בעקבות המלחמה השנה תוקן לראשונה חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, צריך לברך את משרד החינוך בגדול על החוזר הזה, לא נעשה עד היום זה הישג אדיר של המשרד שזה תוקן, החוזר הזה נותן מענה נותן כלים לליווי רגשי של הצוות החינוכי בתקופת האובדן וזה חשוב מאין כמוהו.

מה שכן חסר עדיין והצעד הנוסף שצריך להשלים למהלך הזה כדי שהוא ישלם, זה בעצם שני דברים שאותם באתי ככה לדרוש ממש ככה היום: האחד זה לחייב הכשרות את כל אנשי המקצוע מכל הצוותים החינוכיים, כי אובדן ושכול דורשים שפה מיוחדת וכלים מיוחדים ורגישות מיוחדת, זה צריך להיכנס לתוכנית הלימודים וצריך להיכנס להכשרות, מגיע היום שר החינוך לדבר על הרמה האקדמית אולי להכניס את זה גם לשם, חייבים לחייב בהכשרות חובה לכל אנשי החינוך בתחום הזה של אובדן ושכול.

הדבר השני זה מעבר לליווי הרגשי צריך לתת מענה ברמה המוסדית, איזשהו כלל איזשהו חוזר שעוסק בהשפעה של האובדן ברמה הלימודית של התלמידים, כי מעבר לזה שילד שאיבד אדם קרוב הוא לא נמצא בימים של השבעה ובתקופת האבל, זה ברור שיש היעדרות אבל יש בוודאי באופן בלתי נמנע פגיעה בתפקוד הלימודי של אותם תלמידים שחוו אובדן ושכול צריך לתת להם מענה, יש מה שנקרא במדינת ישראל סל שילוב והכלה שנותן כלים של שעות תגבור.

אני חושבת ואנחנו חושבים שהגיע הזמן לתת סל מובנה של שעות תגבור ותמיכה לימודית לכל הילדים היתומים במדינת ישראל וודאי ליתומי המלחמה, אנשים שאיבדו את היקר להם מכל לא צריכים להיפגע, הילדים האלה שאיבדו המשפחה שלהם התפרקה שנתנו את כל מה שיקר להם, החובה הבסיסית שלנו לדאוג שאותם תלמידים לא ייפגעו ברמה הלימודית, אז לתת להם שעות תגבור, לחייב הכשרה למורים כצעד ראשון לקיים את החובה הבסיסית שלנו בכל אותם יתומים, אני חושבת שהעיסוק ביתומים ביתומי המלחמה במספר הכל כך גבוה מצריך דיון משמעותי וארוך על הדבר הזה, כי יש הרבה השלכות מעשיות ואני מבקשת שיהיה לזה ביטוי פה בוועדה, תודה רבה.

תודה רבה. דגנית את רוצה להגיד כמה מילים? למרות שהאמת שהיה ראוי שאני אתן לך בהתחלה.

לא לא אני דווקא חושבת שאני שמחה מאוד לדבר אחרי המשפחות אני מרגישה שזה הסדר הנכון, ליבי ליבי באמת עם המשפחות.

אני רק רוצה לומר, שמי דגנית אני ראש מערך אדם וקהילה במנהלת תקומה ולכן אני אתייחס אך ורק לחבל התקומה ואני רק אומר מפאת קוצר הזמנים שיש תוכנית שלמה שנעשתה ביחד עם משרד החינוך ובתוכה יש סלי תקומה שחלק מהם זה גם מענים רגשיים, אבל חלק מהם זה הרבה מאוד השלמת פערים פדגוגים כאלה ואחרים.

אני אומר גם שאנחנו גם חשבנו על הסגלים החינוכיים וכבר ביחד עם הממונה על השכר נתנו תמריצים כאלה ואחרים גם לשימור וגם לגיוס מורים, ואני אומר שהתוכנית החברתית שרק התחלתם לדבר עליה כאן יש בתוכה כ-236 מיליון שזה סכום חזר תקדים ואנחנו גם בקטע הזה אנחנו נעשה חשיבה על איך מפתחים כוח אדם בחינוך החברתי, אנחנו מנסים להעתיק מודלים חדשניים בעיקר מהקיבוצים אל תוך המושבים ואל תוך העיר.

אני אומר שאכן רבה עבודה והיא קשה והיא הולכת ימינה ואחורה, היו לנו כמה רגעים שהמוסד החינוכי שיקמה קיים טקס מפואר בשבוע שעבר אני לא יודעת אם אתם הופעתם בו אבל אותנו ב-7.10.2024 נכון אותנו ריגש במיוחד ואני אשמח מאוד להרחיב להציג בהזדמנות אחרת שתינתן כאן.

תודה רבה דגנית. סימון אתה רוצה להגיד מילות סיכום?

לפני שאני אתן את מילות הסיכום, אני בדרך כלל לא נוהג להטיף מוסר או להוכיח אדם כזה או אחר בוועדה, אבל רווית אני הייתי מציע לחזור מהדברים שנאמרו על דברי הסתה כאלו ואחרים ואגב אנחנו עוקבים ואנחנו מתנגדים ומגנים כל דבר הסתה כלפי כל אדם שהוא בישראל, לא קשור אם הוא ראש ממשלה אם הוא אזרח אם הוא יהודי או ערבי.

אנחנו לא שומעים גינוי של הממשלה לדברי הסתה אני מצטערת.

אני לא מנהל איתך שיח, אני רק הצעתי שתחזרי בדברים שלך ואני רוצה למחות על אותה דברים שנאמרו.

היה לי חשוב לכנס את הוועדה ולציין את היום הזה, למרות כל המורכבות וכל הפסיפס שיש לנו בעם היה חשוב לי לשמוע את כולם, להבין שאנחנו עם אחד וככה אנחנו צריכים להיות ככה היה וככה אנחנו צריכים להמשיך להיות, עם כל הקושי שבדבר עם כל חילוקי הדעות, אם זה את משפחות החטופים שאנחנו מחויבים להחזיר את כולם בכל דרך, אם זה משפחות הנופלים סיפורי הגבורה, ניצולים, מורים, תלמידים, מערכת החינוך, אנשי המקצוע של משרד החינוך, מנהלים, מורים, צוות בתי הספר בפורמלי ובבלתי פורמלי, משרד הספורט, משרד התרבות, באמת אנחנו כולנו מחויבים לבוא ולציין את מה שקרה ואת מה שקורה בעקבות אותם אירועים של השבעה באוקטובר.

אנחנו כאן בוועדה אנחנו נמשיך לקיים ברגישות אבל בנחישות את הצעת החוק הפרטית שמחר בבוקר נמשיך לדון בה של ציון האירועים של השבעה באוקטובר כפי שהבטחתי בתחילת הפגרה והוועדה התכנסה במשך הפגרה סביב הנושא הזה ואנחנו נמשיך ביתר שאת עכשיו בפתיחת המושב.

החוק הוא חשוב, מדובר בחוק של יום זיכרון והנצחה ואת כל הטיפול של החינוך סביב הנושאים האלו על כל היבטיו, מענה חינוכי רגשי ואת כל העזרה שנצטרך לקדם ולתת פתרונות לתלמידי ישראל, הדברים בסוף יצטרכו להגיע לידי פתרונות ישימים וכדי שנוכל להקל על תלמידי ישראל באמת להסתגל בצורה מיטבית ביותר לתוך מערכת החינוך.

היה חשוב לי לבוא ולומר, אמרתי את זה כתגובה למלי אבל ועדת החינוך כפי שאמרתי לפני הפגרה לא יצאה לפגרה, ניהלנו מעל 15 דיונים חשובים כמעט 30 אוקיי, אז סביב הנושא הזה 15 דינים, אני בהזדמנות זאת אני רוצה להודות באמת לצוות הוועדה, אנחנו מחויבים אבל הם לא ואנחנו חייבנו אותם להגיע לפה לתוך הפגרה לעובדי הכנסת ולכלל המשתתפים.

אנחנו שוב מאחלים החלמה מהירה לכלל הפצועים, תנחומים למשפחות הנופלים ומקווים במהרה שנגיע לעסקה טובה להחזיר את החטופים כלל החטופים הביתה ולחיק משפחתם בשלום כמה שיותר מהר.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:13.