פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

43

43
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/10/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 287
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ז בתשרי התשפ"ה (29 באוקטובר 2024), שעה 13:30

היערכות לפתיחת שנה"ל האקדמית תשפ"ה , בהשתתפות שר החינוך יואב קיש

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
זאב אלקין
סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה

מיכאל מרדכי ביטון
מאיר כהן

שר החינוך יואב קיש
ד"ר לילי רוסו - מנהלת אגף בכיר הכשרה וכניסה להוראה בפועל, משרד החינוך

סא"ל טריף ראסן - רע"ן הנדסה ומיגון במיל', משרד הביטחון

רס"ן מיכל פטאל - ע' קמל"ר, משרד הביטחון

ד"ר ורדה בן שאול - מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה

יאיר הראל - פיקוח ואכיפה, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' יוסי מקורי - יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' דניאל חיימוביץ - יו"ר ור"ה, נשיא אוניברסיטת בן גוריון

פרופ' יפעת ביטון - יו"ר ור"מ ונשיאת המכללה האקדמית אחוה

פרופ' חיים שקד - יו"ר רמ"א ונשיא האקדמית חמדת

פרופ' אורית חזן - חברת סגל וראש פורום חינוך בחירום

אלחנן פלהיימר - יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית

ידידיה אביגד - ;יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל

מתנאל חגואל - יו"ר אגודת הסטודנטים מכללת הרצוג

נמרוד כרמל - יו"ר אגודת הסטודנטים רייכמן

הדס קורמש בלישה - יו"ר אגודת הסטודנטים בבר אילן

מיכל בר דורון - סמנכ"לית חלאסרטן

הדר דרורי - חברת קהילה, יועצת בענייני אקדמיה, חלאסרטן

סא"ל חגי קורח - יו"ר מטה המילואים

שחר עטר - רכז אוניברסיטת חיפה, אם תרצו

רבקה רון דרף - ראש אגף סטודנטים, אם תרצו

בני פרץ - פעיל חברתי, פנתרים חברתיים

שפרה שחר - מנכ"לית בית חם

ד"ר ענת מאור - חכ"ל, האוניברסיטה הפתוחה

אופיר כהן - יו"ר העמותה למען משרתי המילואים

אופיר טל - עו"ד, חבר העמותה למען משרתי המילואים

אמיר ווסקו - חבר מועצת העיר קריית ים

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות

בן אידלברג - ראש ענף השכלה גבוהה במשותף, כוח לעובדים

איתי סבירסקי - הנהלת כוח לעובדים

איריס ברנשטיין - פורום גבורה, פורום קפה שפירא

תא"ל בני בן ארי - קמל"ר, משרד הביטחון

תמי סלע

אתי דנן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



היערכות לפתיחת שנה"ל האקדמית תשפ"ה

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ז בתשרי התשפ"ה, 29 באוקטובר 2024. הנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים האקדמית תשפ"ה.

בתחילת הדברים אני רוצה לומר שבדיון הזה היה אמור להשתתף שר החינוך ויו"ר מל"ג חה"כ יואב קיש. ולאור הבשורה הקשה של נפילתו של רס"ן גיא יעקב נזרי, הבן של יעל נזרי, שהיא מפקחת על הקשר עם מנהלי החינוך ברשויות במשרד החינוך, נמנע ממנו להגיע. בעקבות כך שהוא משתתף בלוויה. אני רוצה להזכיר שרס"ן גיא יעקב נפטר מפצעיו לאחר שהוא נפצע קשה בעזה לפני כעשרה ימים. אנחנו שולחים את תנחומינו לכלל משפחות הנופלים, אבל כמובן ליעל היקרה.

אני חושב שהשר כן יצליח לעלות בזום. תעלו אותו. לפני שהשר יעלה אני מקבל בברכה, בברכות ליו"ר ור"ה הנבחר הנכנס, דניאל חיימוביץ' היקר. עומדים בפניך אתגרים רבים ואין לי ספק שאנחנו נצליח ביחד, גם כנסת ישראל, גם מל"ג, ות"ת, ור"ה, ור"מ, לקדם דברים טובים לכלל הסטודנטים ובפרט לסטודנטים משרתים במילואים. זה לא ספק שהוועדה ניהלה פה בשנה האחרונה עם כלל חברי הכנסת, בראשם קינלי, אלקין, מאיר, כל חברי הכנסת באמת שהיו פה מגויסים. יו"ר הסטודנטים. כדי לתת בסוף את המענה הנכון והמקצועי ביותר לאותם סטודנטים.

היו פה דילמות גדולות. מצד אחד לתת את ההקלות איפה שניתן ומצד שני לשמור על רמה אקדמית גבוהה, שבסוף לטווח הארוך הסטודנטים לא ייפגעו. ושיתוף הפעולה שהיה באמת עם ור"ה ועם כלל נשיאי האוניברסיטאות היה יוצא מן הכלל.

לפני מספר דקות הקמנו ועדת משנה להשכלה גבוהה שבראשה יעמוד חה"כ אלקין. יהיו חברים בוועדה מספר חברי כנסת, שניים מהם נמצאים פה, גם קינלי וגם מיכל וחה"כ צגה מלקו ויבגני סובה יהיו חלק מוועדת המשנה. ועדת המשנה תוכל לעסוק בארבעה תחומים. שאר התחומים נשארים בסמכות הוועדה. לא שהדברים האחרים לא בסמכות הוועדה, אבל הוועדה מטבעה, בגלל שיש מספר רב של נושאים שהוועדה מטפלת בה, זו ועדת החינוך, התרבות והספורט ותתי נושאים, מצאנו לנכון להקים ועדת משנה שתוכל להתמקד בנושא האקדמיה.

אני בקצרה אחזור על הנושאים שרשאית לעסוק בהם הוועדה: מצב מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל והאתגרים העומדים בפניה. קידום ייצוג של קבוצות חברתיות שונות בתוך מערכת להשכלה גבוהה. בין לאומית של מערכת להשכלה גבוהה הישראלית והתמודדות עם חרמות אקדמיים – נושא שדיברנו לפני מספר דקות עם יו"ר ור"ה הנכנס. ואני חושב שכאן גם המקום לברך את ור"ה על העבודה הנהדרת שאתם עושים, בכלל העולם ואירופה בפרט. ופיקוח על עבודה שוטפת של מל"ג ות"ת והיחסים בין הרגולטור למוסדות להשכלה גבוהה.

כמובן, כפי שאמרתי, סמכויות הוועדה הראשית נשארות אצלה ובסמכות הוועדה הראשית להחליט בנושא מסוים, כזה או אחר, שאותו נושא ידון במליאת הוועדה.

האם הצלחנו להעלות את שר החינוך?

כן.

צהריים טובים. אני מתנצל שלא יכולתי להגיע. תכננתי להגיע אבל אנחנו בתקופה של מלחמה, אני בדרך ללוויה של לוחם שריון שנהרג אחרי פציעה קשה בעזה. אימו היא עובדת משרד, משפחת ניזרי. אני תכף שם, אז אני אהיה זמין ב-20 דקות הקרובות.

בכל מקרה, שמעתי את הפתיחה שלך יוסי ואני רוצה גם לברך על הקמת ועדת המשנה ובטח לברך את חברי, חה"כ זאב אלקין שהוא גם היה השר להשכלה גבוהה. הוא מנוסה, בטוח שהנושא קרוב לליבו ומן הסתם גם יוכל לעשות עבודה משמעותית בוועדת המשנה.

אנחנו בפתחה של שנת לימודים אקדמית חדשה ובעצם האתגרים עדיין ממשיכים. מדינת ישראל במלחמה. תופעת האנטישמיות בזירה הבין לאומית עדיין מה שנקרא הרימה את ראשה המכוער וייקח זמן עד שהדבר הזה ישתנה. ואנחנו גם בפתחו של תקציב חדש של קיצוצים, שיש בו גם פגיעה בתקציב ההשכלה הגבוהה שאני מתנגד לו ואנחנו מנסים להקטין אותו ככל שניתן.

זה בגדול רגע אחד איפה אנחנו נמצאים. אני רוצה שקף אחד להראות, ואני אגיד כמה מילים על מה עשינו ומה הכיוון קדימה.

(הצגת מצגת)

אני רוצה להגיד דבר אחד, קודם כל תודה לוועדה. מה שבעיניי היה אירוע מאוד מאוד משמעותי שילווה אותנו מפה להרבה שנים קדימה ואלה הקלות ממוסדות. בעצם מאפשרים למוסדות אקדמיים להקל בתנאי הקבלה ללוחמים במילואים. אני חושב שזה הישג עצום שרשום על שמה של הוועדה הזאת, שקידמתי אותו ואני מאוד גאה בו. וזה למרות, לצערי, התנגדות מיותרת של הייעוץ המשפטי לממשלה. שאני שמח שחברי הכנסת אכן הלכו עם האמת בעניין הזה. ואני חושב שהתיעדוף ללוחמים, מילואימניקים בתקופת המלחמה כרגע, בתנאי הקבלה זה חשוב. אני כן חושב, אנחנו גם נעשה על זה מעקב במל"ג לראות כמה באמת המוסדות באמת פועלים בכיוון הזה, כי בעיניי זה משהו הכרחי. אבל זה חשוב לי שתכירו ואני בהחלט שמח גם על תגובת המוסדות שבאמת מאוד שמחו לקבל את הדבר הזה.

הנושא השני שרציתי לדבר עליו ונמצא פה הקמל"ר, שיחד עם המוסדות, יחד עם ור"ה וור"מ אפשר לציין את יו"ר ור"ה באמת דני חיימוביץ' שנשיא בן גוריון ונשיאת ור"מ יפעת ביטון, שביחד בנו מתווה שבעצם נותן הטבות למילואימניקים.

אדוני השר, פרופ' ביטון. הם לא מקבלים את זה סתם, הם עובדים קשה בשביל זה, חשוב.

אתה צודק. אני אמרתי נשיאי ור"ה ונשיא ור"מ. שניהם פרופסורים, ראויים כמובן לתואר. מקבל את ההערה של חה"כ מאיר. בכל מקרה, אני רוצה לומר שבזה אני לא רוצה לעסוק במתווה עצמו בפרטים, זה מן הסתם גם קמל"ר וגם הנשיאים ידונו. אבל מה שכן חשוב לי לומר שאני מאוד שמח על התוספת על התוספת המאוד משמעותית שבתוך המתווה. נכנסו גם בעצם אפשר לומר לראשונה פצועי צה"ל וגם כל שאר כוחות הביטחון, לא רק המילואימניקים. אז אני חושב שזה הישג מאוד מאוד חשוב של המוסדות ושל הקמל"ר ואני מברך על זה. את הדיון הספציפי על ההטבות אני אשאיר אחר כך לתמר ומוסדות לדבר.

יש עוד שני דברים נוספים שחשוב לי לציין. אחד, אנחנו ממשיכים לתמוך במכללות ספיר ומכללת תל חי. המצב ביניהן השתנה. מכללת תל חי כמובן עדיין מפונה ואין בה לימוד פיזי. מכללת ספיר פותחת את שעריה ללימוד פיזי, כמו רוב מוסדות ישראל. ובעצם שנת הלימודים אכן נפתחת כרגיל.

חה"כ זאב אלקין, הגעת הרגע. הפסדת את הדברים החמים שאמרתי.

דווחתי, תודה רבה אדוני השר.

לכבודך. ואני מאחל לך הרבה הצלחה בוועדת המשנה. אמרתי שאני לא מכיר, לא רק שהיית השר להשכלה גבוהה, אתה באמת אחד האנשים הכי מתאימים לתפקיד הזה ושיהיה בהצלחה רבה.

שני נושאים אחרונים. אחד, לגבי פתיחת שנת הלימודים נתנו למוסדות כמובן חופש להזיז במידת הצורך וחלק מהמוסדות עשו כך. נדמה לי אוניברסיטת חיפה הודיעה על דחייה וטכניון. ויש פה גמישות בתאריך פתיחת שנת הלימודים עצמו. אבל אין פה כוונה להיגרר לדחייה ארוכה כמו שהיה לנו שנה שעברה, אלא מעין סגירת הזנב של פערים שנפתחו בסמסטר קיץ או חשש מאירועים בצפון כרגע. אלה השיקולים שהם קצת דוחים את פתיחת השנה במוסדות שתיארתי.

נושא של למידה מרחוק ובזה אני אסיים. החלטנו במל"ג שבעיקרון הייתה הוראת שעה במלחמה שאפשרה מרחוק ללא מגבלה. ובעצם הוראת השעה הזאת פגה ועשינו דיון גם עם המוסדות וראינו שבעיקרון הצורך קיים עדיין מה שנקרא בקו חיפה צפונה, איפה שעדיין תחת אש בכלל הגזרה הצפונית. אישרנו לכל מוסד שנמצא בגזרה הזאת בעצם להגיש בקשה ולהאריך את הוראת השעה באופן ייעודי אליו. ולאפשר למידה מרחוק. שאר המוסדות הכוונה היא בעצם הוראת השעה פגה והלמידה הפיזית חוזרת. רואים בזה חשיבות גבוהה גם מבחינת הסטודנטים וגם מבחינת הגעת הסגל עצמו לאוניברסיטה. זה אירוע חשוב.

גם אני אציין שאם יש מוסדות שבגלל בעיה ספציפית כזו או אחרת חושבים שעדיין צריכים את הלמידה מרחוק יכולים לפנות למל"ג, הנושא ידון על ידי ועדת החירום של המל"ג ובמידת הצורך יאושר.

לסיכום, אני רוצה לומר שאנחנו עדיין בלחימה הקשה. הסטודנטים המילואימניקים שלנו עדיין משתתפים במספרים משמעותיים. אנחנו נהיה חייבים לראות לאורך כל הדרך, כמו שראינו גם שנה שעברה, ולתת את המענים ואת הפתרונות, כולל תקציבים. אנחנו עכשיו באירוע תקציב. אני רוצה לומר, האוצר פנה בדרישה של קיצוץ של 400 מיליון שקלים שמתחלק 300 מיליון שקלים ממשרד החינוך ו-100 מיליון שקלים מההשכלה הגבוהה.

אני מתנגד גם ל-100 מיליון וגם ל-300. אנחנו במלחמה תקציבית על העניין הזה. אני חושב שאם נעסוק רגע בחינוך, קוצץ כבר שנה שעברה ב-500 מיליון. השכלה גבוהה השנה שילמה למילואימניקים הרבה מאוד מהתקציב הפנימי. אני חושב שלפגוע במנוע צמיחה של ההשכלה הגבוהה זה טעות ואנחנו בשיח עם האוצר להקטין את הקיצוץ הזה ככל שניתן. לצערי מדובר בקיצוץ מעבר לפלט. אנחנו גם ככה נצטרך להתמודד עם פלט ועל זה עוד יש קיצוץ ייעודי שנצטרך להתמודד איתו.

אני חוזר רגע לסיכום דבריי. אני רוצה לומר שוב תודה לקמל"ר ולמוסדות. אני רוצה להגיד במילה אולי שהיה ויכוח, דרך אגב, במל"ג האם נכון או לא נכון לאשר את הסיכום הזה בתקנות. ואני חושב שמה שאנחנו החלטנו במל"ג בסוף, היו מגוון דעות, זה שאנחנו הולכים עם הקמל"ר בעניין הזה. זאת אומרת ההסכמה של הקמל"ר להגיע לסיכום ולא לבסס את זה בתקנות הייתה מקובלת עלינו. עדיין אנחנו הרצנו את התקנות, כולל הערות ציבור, כולל ניסוח. כך שאם נגלה שמסיבה כלשהי המוסדות לא מכבדים, אני לא מאמין שזה יהיה, אבל לאותם אלה שדאגו, אז אנחנו נהיה עם תקנות זמינות מיידית למימוש. אבל אני חושב ואני מניח שלא נזדקק לזה.

חשוב לי לציין ושוב לברך את ור"ה ו-ור"מ ואת קמל"ר ואת כל העבודה שנעשתה גם עם התאחדות הסטודנטים. תמיד אפשר כמובן להגיד שצריך עוד, אבל אני חושב שזה הישג מאוד ראוי וחשוב. אנחנו נמשיך וחייבים להיות ערניים למצוקות הסטודנטים במילואים וכוחות הביטחון והפצועים במהלך שנת הלימודים.

עד כאן הסקירה שלי. אני אישאר להקשיב, יש לי בערך עוד כרבע שעה ואני אצטרך לרדת. תודה.

תודה רבה. רק כדי שלא יישמע ששכחתי מישהו. נמצאת איתנו גם פרופ' יפעת ביטון, יו"ר ור"מ. יו"ר ות"ת פרופ' יוסי מקורי. פרופ' חיים שקד ראש רמ"א. וכמובן אני מברך גם את יו"ר ור"ה היוצא, פרופ' סבן שלא נמצא איתנו, אבל באמת עשה גם עבודה נהדרת ואיתו הצלחנו באמת לקדם מה שאפשר לגבי סטודנטים במילואים.

ברשותכם, המון משתתפים, המון בקשות לזכות דיבור. אם אפשר שלוש דקות לכל אחד ולנסות להקפיד על הזמנים. אני רוצה שכולם יוכלו לדבר ושנוכל לשאול את השאלות ולקבל את התשובות. בקצרה, בתמצות, ברגישות ובנחישות.

כהרגלנו בקודש, נמצאות איתנו משפחות גם החטופים וגם הנופלים. נמצאת איתנו איריס ברנשטיין מפורום הגבורה. נתחיל אתכם ונתקדם. בבקשה גברתי.

שלום. אני איריס ברנשטיין, תושבת כפר מימון שבעוטף ישראל. אני נשואה לחיים, שהוא אבא של סגן אלוף יונתן צור שהיה מפקד סיירת הנחל ונהרג בבוקר שמחת תורה בקרבות עם מחבלים בעוטף. האיש שלי במילואים כבר 380 ימים ברציפות. גם עכשיו בתוך הרצועה. אני מבקשת את רשותכם, סטודנטים, לוחמים, אנשי מקצוע, אנשי מילואים שאתם הנושאים בנטל ולכבוד הוא לי להיות פה לרגע דיבור על זכויותיכם.

אני מרגישה שאני באה לכאן כנציגת העם השפוי. לשאול כאן בכנסת ישראל על מהות המלחמה. באה לבקש מהצבא ומהמדינה לדייק, להעז, להכאיב לאויב במקום שכואב לו. לקחת שטח שבנינו נלחמים בו. מנקים, מטהרים, נלחמים כגיבורים, חלקם לא שבים לביתם. גם בנינו. באתי לומר שלמדינת ישראל אין שום רשות לצאת ולמסור את האדמה הזאת חזרה לאויב. ניסינו את הטקטיקה הזאת כבר שנה שלמה. פעם שלישית ורביעית נכנסים לצפון הרצועה. לכפרים וערים שכבר נלחמנו בהם, ניקינו והתושבים שחוזרים, ביניהם מחבלים, מתעצמים, מתחמשים ופועלים שוב ושוב נגדנו, נגד הבנים שלנו.

אז באתי לשאול על מה המלחמה? ארבעה הרוגים הבוקר ועכשיו בצפון הרצועה. על מה המלחמה? לשלוח שוב ושוב את הבנים למלכודת הזאת, זאת מלכודת מוות בעיניי. זה ממש רצח. זה זלזול ומשחק בחייהם. זה הבנים שלנו, זה הגברים שלנו, זה האבות של הילדים שלנו. בנינו יוצאים כדי להכריע את המלחמה הזאת. אני צועקת את צעקת הנופלים בשם תושבי העוטף והאימהות כולן, שהן גאות, דואגות ושואלות ביחד איתי.

גם חטופים שכאב גדול מנשוא כולנו נושאים בליבנו. כך לא מחזירים חטופים בפשיטות בעזה. קומו, העזו, הכאיבו. לא רק עסקה יש לקדם. קומו, גרשו מכאן את כל מי שמבקש בטובתנו. בינינו לבין הים הם לא יכולים יותר לחיות. אנחנו מנסים את זה כבר שנה שלמה. מה לא הבנתם? זה או אנחנו או הם כאן. נתנו להם לחזור לבתים והם חוזרים עם המחבלים. עד מתי נשחק בתופסת? זה החיים שלנו.

מעיזה לומר כאן שבנים רבים וטובים לנו, אנחנו מחנכים אותם לנאמנות, מסירות ואהבה לחיים. אל תשחקו בחייהם לשווא. הם יוצאים למלחמה על מנת להילחם על חיינו, על חיי ילדינו, לא כדי לטהר בתים ממחבלים, למצוא אמל"ח ולצאת. ולתת חזרה את האדמה לאויב.

מבקשת כאן בשם העם הגאה בכם, הלוחמים, שבנושא הזה שבו אתם מדברים עכשיו תעטפו את הסטודנטים, את הלוחמים בכל מה שאפשר, לפנים משורת הדין כמה שנכון. מגיע להם הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין. תודה.

תודה רבה. ברשותכם חברי הכנסת, אם יש מישהו שממהר ורוצה לצאת מיד אז רק לעדכן אותי. אני מבין שחה"כ וולדיגר ומיכאל נכנס לישיבה שהוא אמור לנהל. אז בבקשה מיכל, מיכאל.

קודם כל תודה על הדברים, תודה על הדיון ותודה על הקמת הוועדה החשובה. אני רוצה לדבר על שני נושאים ממש בקצרה. אחד, כן הסטודנטים שבמילואים. שכן הגיעו אליי פניות, שעם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד למתווה שהמל"ג אישר, הוא בעצם אינו מחייב. בסופו של דבר ישנם סטודנטים, הם בעצם נתונים תחת החלטתו של מוסד כזה או אחר ולא כל המוסדות נותנים את מה שצריך לתת. והסטודנטים נשארים באמת ללא מענה ואנחנו צריכים לדאוג גם לזה. ולראות איך אנחנו כן אוכפים את המתווה הזה וגורמים לו להיות הרבה יותר משמעותי ולא כל אחד וכל מוסד עושה מה שנראה לו ובסוף פוגע בסטודנטים היקרים שלנו, שנותנים באמת את כל כולם וחלקם לצערי את חייהם, ואנחנו צריכים להחזיר להם לפחות מעט ממה שאנחנו יכולים.

מנקודה לנקודה, באותה נקודה, אני רוצה לדבר על החוסן. החוסן של הסטודנטים שלנו בכלל. אלה שעושים מילואים וגם אלה שאינם עושים. כולנו חיים בתקופה מאוד מאתגרת ואני רוצה באמת לציין לשבח את פרופ' חיים שקד ואת חטיבת הדרום שכל המהות של המכללה שלהם, מכללה לחינוך שמדברת על חוסן. כמה חשוב שהסטודנטים, במיוחד הסטודנטים להוראה, אבל כל הסטודנטים, מעבר לתת להם את החוסן של עצמם, אלא באמת גם להקנות להם כלים לחוסן להעביר אותם הלאה, לאנשים שאיתם הם יעבדו ומולם הם יתנהלו. וזה כל כך חשוב. בנו פה פדגוגיה שלמה סביב החוסן. כדאי להפיץ את זה, כדאי להנגיש את זה. שכל מורה, שכל אדם בישראל ידע ויכיר. אז באמת תודה לך פרופ' חיים.

אני באמת מקווה שנצליח לעלות מעלה עם ההשכלה הגבוהה, כי בסוף זה העתיד שלנו בכל תחום, בכל נושא. נצליח להכניס להם גם את החוסן, גם את הערכיות, גם את המשמעותיות וגם שיהיו מקצועיים יותר כמובן. תודה.

תודה רבה. מיכאל, בבקשה.

יושב-הראש, דיון חשוב בשבוע הראשון לראות את הנולד לאן הולכים אנשי המילואים הסטודנטים. לא האמנו שהם יעשו 200 ימי מילואים ו-300 ימי מילואים. וזה עדיין לא נגמר והמלחמה נמשכת.

לכן אני מציע שניקח את החוק שלנו ונכניס אותו לתוקף מיידי. נביא תיקון חקיקה שנותן לו שנה קדימה תוקף ונותן סדר בברדק של התנאים שסטודנטים זכאים להם. החוק הזה הוא גם בקונצנזוס מוחלט בכנסת, מעל 84 ח"כים חתומים עליו. ואנחנו ניתן שקט למערכת וסמכויות למוסדות לפעול כפי שפעלו שנה שעברה. מבחינתי אם זה מוסכם, ננסח את זה, נניח את זה. אתה בכלים שלך תנסה להגיע לפטור מהנחה ולחקיקה מהירה ואפשר להביא אותו תוך שבוע-שבועיים שהוא בתוקף ומאפשר להמשיך את כל ההסדרים והפתרונות שהענקנו בשנה שעברה ומאות אלפי אנשים מילואים עוד בחזית.

אז כדי שיהיה באמת דיון מהותי על נתונים והכול, אני כן ברשותכם רוצה לקבל קודם כל, נראה מה המתווה שנותנים השנה, לפני שאנחנו מדברים.

בוא נשמע את השר.

אני לא יודע אם הוא נמצא.

אדוני יושב-הראש, על הרקע של הדברים של חה"כ וולדיגר ועל רקע הדברים שאמר השר וזה קצת הבליע אותם. בוא נהיה קצת פרגמטיים. קיצוץ של 400 מיליון שקלים זה קיצוץ שחותך בבשר החי, על בסיס הנתונים שאנחנו מביאים. דווקא בגלל שהיו צריכים לקבל סטודנטים כל אחד עם המתווה שלו, אנשי מילואים. ובגלל שצריך לטפל גם בחוסן.

לכן אני חושב שצריכה לצאת מכאן קריאה שהוועדה הזאת תיתן גיבוי מלא לשר ואנחנו נלך להילחם שקיצוץ בסדר גודל כזה של 400 מיליון לא יהיה. לא יהיה. אנחנו לא יכולים לדרוש מהאוניברסיטאות ומהמכללות האקדמיות, אי אפשר לדרוש מהם כל כך הרבה. כי כל פעם שאנחנו באים לכאן זה תוספת של דברים ותוספת של צרכים. ולהישאר אדישים כשהשר אומר יש חרב מאיימת מעל ראשנו של 400 מיליון.

אני חושב, אדוני השר, אנחנו צריכים באמת לחזק אותך שהקיצוץ הזה לא יהיה. אנחנו כולם, אופוזיציה וקואליציה, נלך לוועדת הכספים ונעשה גם את המלחמה שלך. אסור שיקצצו. בטח לא למוסדות של הפריפריה ובטח לא לכלל המוסדות. לכן חשוב שזה ייאמר, אדוני יושב-הראש.

אני רק רוצה להזכיר לכולם, עם קצת פוליטיקה, אני לא יכול שלא. שלא מקצצים בכספים קואליציוניים. לא מקצצים. אנחנו יודעים, מי שיושב בוועדת הכספים יודע, בכספים קואליציוניים לא נוגעים. אז לבוא לכאן ולשמוע שמקצצים 400 מיליון ש"ח? אני חושב שזה דבר שבלי קשר פוליטי צריך להילחם בזה. תודה. אני יותר לא אדבר.

אדוני יושב-הראש, אפשר להגיב לדבריו של מאיר?

כן, בבקשה.

בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד תודה מאיר. אני מחזק אותך בדבריך. אני רק רוצה לחדד את הסכום 400 מיליון האוצר רוצה לקצץ תוספתי. אגף תקציבים בתוספת על הפלט. 300 מיליון ממשרד החינוך ו-100 מיליון מהשכלה גבוהה. אלה המספרים.

זה עדיין 400.

חד משמעית. אבל לא כל ה-400 על השכלה גבוהה. אני פשוט רוצה לדייק את זה. אני מברך על האמירה, אני חושב שחשוב שתצא אמירה מאוד ברורה מוועדת חינוך שזה לא הזמן לקצץ בחינוך בכלל וגם לא בוודאי בהשכלה גבוהה. שני הדברים האלה מהווים העתיד של מדינת ישראל והחוסן והכוח לצמוח. ואסור אסור לקצץ בהם.

אני לא רוצה להיכנס לנושא של הכספים הקואליציוניים, כי גם בהם מן הסתם יהיה קיצוץ משמעותי. אני לא נכנס לזה כרגע.

תתפלא, תתפלא.

אבל אני רוצה לדבר על המהות. בחינוך לא נוגעים. לא בחינוך בגיל הצעיר ולא בחינוך בהשכלה הגבוהה. זו פשוט טעות ואני אתנגד. ואני מברך על הצטרפות הוועדה, ככל שתחליט, יושב-הראש, לאמירה המאוד חשובה הזאת. תודה.

תודה רבה. חה"כ קינלי.

אדוני יושב-הראש, תודה לך על הדיון הזה. קודם כל, לפני שנה היינו כאן ודנו על פתיחת שנת הלימודים. אז אני שמחו על ההתעקשות ועל הדאגה של כולנו. אנחנו צריכים לפתוח את שנת הלימודים בזמן ושלא לומר לא מעט השלמות שיש לאקדמיה לעשות משנה שעברה.

יחד עם זאת לא להשאיר מאחורה את אנשי המילואים שהוזכרו כאן. ואני גם כן קורה, אני יודע שור"ה על זה, אני יודע שגם ור"מ. להתעקש על זה שאם אנחנו מזהים מוסד שלא מבין את גודל השעה אז כולנו נתגייס כדי להזכיר לו את זה. עשינו את זה בשנה שעברה ואם צריך נעשה את זה גם השנה.

אני מודאג, אדוני, מכך שלפי הממ"מ בעצם חסרים לנו נתונים על נשירת אנשי מילואים מהאקדמיה. יש נתונים חלקיים מאוד, אם בכלל. אני חושב שהוועדה צריכה לדרוש ולדאוג שיעמדו בפניה נתונים. זה דורש כמובן שיתוף פעולה של כל הגורמים, צה"ל והמוסדות.

אני מצטרף לדרישה, זו לא צריכה להיות בקשה, זו צריכה להיות דרישה של חברי מאיר כהן, שאנחנו נעמוד על כך שלא יהיה קיצוץ בתחום החינוך. ואם צריך אני גם אנקוב בסכום. יש 600 מיליון שקלים, כבר הזכרתי כאן בוועדה, יושבים ומחכים ל-1 בינואר. עוד מעט נובמבר, 600 מיליון שקלים להסכם שלא יקרה, אופק חדש לרשתות החרדיות. אפשר להסית 400 למשרד החינוך להשכלה הגבוהה ולמניעת הקיצוץ. יש עוד 200 מיליון שקלים, יש לי כמה רעיונות מה לעשות בהם. תודה רבה.

תודה רבה. חה"כ זאב אלקין, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. קודם כל, אני מברך אותך על הדיון הזה ומברך את השר על זה שהוא הצטרף. אני חושב שמאבק נגד הקיצוץ הוא דחוף, כי זה בדיוק הזמן לעשות אותו. ובאמת כאן צריך, אני חושב שאחדות כוחות כאן בוועדה ושימוש בכל הכלים שיש בכנסת. לא יכול להיות קיצוץ במערכת להשכלה גבוהה מכמה סיבות: קודם כל, המערכת הייתה ראויה לתוספת תקציב. מתמודדת עם קשיים מאוד מאוד מורכבים וכדי לתת את כל אותה המעטפת זה בפועל הוצאה תקציבית. אי אפשר לדרוש ממערכת מצד אחד שהיא תיתן את המעטפת הנדרשת לסטודנטים בתקופה הזאת, לסטודנטים במילואים, ומצד שני לחתוך אותה תקציבית. היא לא תוכל לעמוד בשתי המשימות האלה: גם להגדיל הוצאות וגם להקטין לה משמעותית את ההכנסות. לכן את הקיצוץ הזה צריכים לעצור.

אני גם לא מבין את ההיגיון שלו. הרי אנחנו כלכלית נמצאים בתקופה מאוד לא פשוטה. וזה לא סוג שהשכלה גבוהה הוא אחד ממנועי צמיחה עיקריים של מדינת ישראל. אז בתקופה שכלכלה מקרטעת לא תומכים במנוע צמיחה? להיפך, משקיעים במנוע צמיחה, למרות כל הקשיים התקציביים שיש. ולכן אני חושב שזה פעולה דחופה ממש בימים האלה. כי אנחנו בשבוע של אישור תקציב בממשלה. אחרי האישור בממשלה יהיה קשה מאוד לעצור.

היו רעיונות לקצץ גם בשנה שעברה, כי כבר אז היה תקציב לא פשוט, וירדו מזה. אגב, אני מברך את השר שהוא בפעולה שלו הצליח למנוע אז את הקיצוץ. ואני חושב שהכרחי שזה יקרה גם הפעם. אם לא תוספת אז לפחות להשאיר להשכלה הגבוהה את התקציבים שלה, שיאפשרו לה את ההתמודדות. זה נושא אחד.

הנושא השני אנחנו בטח ניכנס כאן עכשיו תוך כדי דיון, אני אתייחס בעקבות הדברים שיעלו פה. אבל זה כמובן היערכות המערכת לשנה שגם היא מבטיחה להיות מורכבת כמו שהשנה הקודמת הייתה מורכבת. אנחנו בשנה הקודמת הרבה פעמים בדיונים שהיו כאן מה כן עוזר, מה לא עוזר, עד כמה זה יעזור? והיו הערכות. אנחנו בסיום שנת לימודים. ופה אני מתחבר מאוד למה שקינלי אמר. אני חושב שצריכים לראות איך הכלים שניתנו שנה שעברה, איפה אנחנו נמצאים מבחינת הנשירה, מבחינת יכולת של הסטודנטים להתמודד. האם זה כן נתן מענה, האם זה לא? האם אחוזי הנשירה גדלו בהשוואה לשנה רגילה? האם דווקא אצל המילואימניקים יש בעיות. כי זה יאפשר להתייחס בצורה רבה יותר מושכלת גם למתווה שסוכם השנה.

אני חושב שאנחנו כוועדה חייבים את הכלי הזה וצודק חה"כ טור פז שלמעשה אם הממ"מ טוען שאין לו כרגע מהמערכת מספיק נתונים כדי לתת לנו את הכלים. וזה הכרחי, כי מה שעשינו על סמך הערכות בשנה שעברה אפשר לדון על זה על סמך נתונים ברורים של התוצאות ולראות. אני גם מופתע, אני מקווה שלמל"ג יש את זה. כי אם למל"ג אין את זה, למי כן? זה חלק מתפקידו של הרגולטור לדעתי, לראות את התמונה הכוללת מול כל המוסדות ומול כל סוגי המוסדות ולראות האם הכלים שהופעלו שנה שעברה הביאו לתוצאה סבירה, לפחות מבחינת כל הפרמטרים: הישגי סטודנטים, נשירה, כל הפרמטרים הרלוונטיים. או שיש למל"ג והוא יידע להציג את זה פה ואם אין למל"ג צריך לדרוש את זה ממל"ג, כי אני חושב שזה תפקידו כרגולטור, למעשה להיות עם אצבע על הדופק וגם לשתף אותנו בנתונים האלה.

אני חושב ששתי הסוגיות הכי דחופות של המערכת זה זה. זה תקציב, למנוע קיצוץ. ולראות שהמתווה שגובש, ואני מברך על כך שהוא אחיד, אני חושב שזה קריטי. המצב הזה שכל מוסד עשה משהו אחר יצר בעיה לא קטנה. כי המילואימניקים שמשרתים הם משרתים ביחד, לכן דווקא בזמן השירות יודעים מה עשה כל מוסד. לכן השוואות האלה זה לא טוב למערכת. היא דורשת אחידות.

אני מברך את המערכת ואת השר ואת המל"ג שהחליטו ללכת פה על האמון והצליחו להגיע לסיכום שלא דרש התקנת תקנות. אבל בוודאי צריך לראות שני דברים: אחד, שזה יעזור. על סמך ניתוח ניסיון משנה שערה. ושתיים, שזה באמת ייושם בכל המוסדות במסגרת הסיכומים, בלי לפגוע בעצמאות המוסדות. אני חושב שזה שהמוסדות פה נתנו יד והבינו שצריכים להגיע למבנה מוסכם על כולם זה מהלך נכון. גם לא ברור מאליו, מהיכרותי עם המוסדות. אני מברך את ראשי הגופים המתאמים, גם כל הגופים הרלוונטיים שמיוצגים כאן. גם ור"ה, גם ור"מ, ול"מ לא יודע אם מיוצג. וראמ"ה כמובן, אותם אני רואה. שהצליחו להגיע להסכמות. ברור ליש זה היה לא פשוט. אבל אני חושב שזה מאוד נכון למדינה ומאוד נכון לסטודנטים להרגיש שלא משנה באיזה מוסד אתם לומדים יש מעטפת אחידה שעוטפת אותם ומאפשרת להם לצלוח שנה כל כך לא פשוטה.

תודה רבה. יו"ר ור"ה ונשיא אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' דניאל חיימוביץ, בבקשה.

תודה רבה. תודה רבה חה"כ הרב יוסי טייב. בואו, אם אנחנו נשתמש גם בפרופסור, גם נגיד הרב. זה לא הזירה הרגילה שלנו, באקדמיה. אנחנו הרבה יותר נוח לנו בתוך אולמות ההוראה שלנו. זו הייתה שנה שגם הייתה לא רגילה לאף אחד. שום דבר שאנחנו למדנו בחיים שלנו הכין אותנו בתור ראשי מוסדות כדי להתמודד עם מה שאנחנו עברנו. אני עשיתי אפילו קורס לנשיאי אוניברסיטאות באוניברסיטת הרווארד ולא היה שיעור איך לנהל אוניברסיטה אחרי טבח.

זה כבר לא כבוד גדול.

בדיוק. אבל אנחנו מסתכלים על איך שהאוניברסיטאות וכל המערכת, גם מכללות, הגיבו תוך יום, יומיים, שבוע, שבועיים. שבזמן שתוך שבוע היו מענקים לסטודנטים, למילואימניקים, למפונים. תקציבים של אוניברסיטה שהיו חמ"לים, שנתנו את המעונות שלנו למפונים בלי שביקשו מאתנו, בלי שדרשו, בלי שחוקקו. שהמערכת להשכלה גבוהה נכנסה תחת האלונקה מאוד מאוד חזק.

בשנה האחרונה שאנחנו רואים שרק מה שעשינו בשביל המילואימניקים. אני לא מדבר מה שעשינו בשביל העובדים שלנו, שזה כבר סיפור אחר. העלויות יותר מ-200 מיליון שקלים והשיפוי שקיבלנו מהמדינה היה 70 מיליון שקלים. אבל לא התלוננו. אנחנו מצאנו את המקומות, אנחנו גייסנו כספים, אנחנו הסטנו כספים. כי הבנו, והרוב החלטנו מראש עוד לפני שידענו.

כי אנחנו מבינים את החשיבות והמחויבות שלנו לסטודנטים שלנו, לצוותים שלנו. לי בתור בן גוריון בנגב, בטכניון, לכל אחד במדינת ישראל. ואנחנו רואים שהחלק של ההשכלה הגבוהה והמחיר של ההשכלה הגבוהה, 8% מהנופלים הם סטודנטים קיימים. אני לא מדבר על הבוגרים. 8% מהנופלים זה מהאוניברסיטאות והמכללות. ועוד ארבעה הרוגים היום. אני גם מדבר בתור אבא שביחד שני הבנים עשו יותר מ-400 יום. והבן שלי לא הספיק לסיים את התואר השני שלו בגלל כל המילואים שלו. אני יודע, אני מכיר את זה.

ולמדנו תוך כדי ריצה. הפגישה הראשונה שלנו עם הקמל"ר אמר שהמלחמה תסתיים עד 1 בינואר. אתם זוכרים את זה? עשינו פגישה ואז אמרו לנו עד מרץ, אז אמרו לנו עד יוני. אף אחד לא דמיין שאנחנו נגיע למצב שאנחנו נמצאים היום. ואנחנו היו לנו 70,000 סטודנטים מילואימניקים, שזה חמישית מכלל הסטודנטים במדינת ישראל. חמישית מהסטודנטים שירתו במילואים. וגם היום, אם לפני שנה התחלתי את שנת הלימודים בבן גוריון עם 6,500 סטודנטים, השנה אני מתחיל את הלימודים עם 1,700 סטודנטים, שזה הרבה יותר מידי, זה לא צריך לקרות.

אנחנו לומדים תוך כדי ריצה, והרעיון שהבאנו מעל 50 מוסדות ביחד. אני לא יודע כמה אתם מבינים מה זה להיות ראש מוסד, ששני מוסדות יסכימו. קודם כל שתשע האוניברסיטאות יסכימו. אז בואו נכניס את המכללות, שהאוניברסיטאות ידברו עם המכללות ועם מכללות ההוראה, זה לא מובן מאליו. ואז תוסיף על זה את הקמל"ר ואת אגודות הסטודנטים, שהקמל"ר לא הבין למה אני לא יכול לקבוע חוק בתוך האוניברסיטה ושכולם יסכימו. כי אוניברסיטאות אף אחד לא מקשיב לי ממילא. זה לא כמו בצבא. הוא אמר לא, אתה תקבע וזה ייעשה.

זה פשוט היה פה מפגש תרבויות שדרש המון למידה. אני חושב שאנחנו ישבנו אני ויפעת והקמל"ר והצוותים שלנו אולי 100 שעות כדי להגיע להסכמות האלה. וזה לא מובן מאליו וזה לא מושלם. אנחנו יודעים שזה לא מושלם.

שזה לא יישמע שעשינו את זה באיזה ריטריט.

לא, לא, זה לא היה באיזה ריטריט. וזה תוך כדי שאנחנו עושים את כל הדברים האחרים. הייתה לנו אפילו פגישה הבוקר עם האגודות הספציפיות שלנו על עוד התאמות שאפשר לעשות, כי יש לנו את החופש לעשות את זה. ויש דברים שאי אפשר להיכנס לתקנות או לחוקים. נגיד סטודנט שעושה 400 ימי מילואים. מה נעשה? זה חייב להיות פרטני. זה כמו ברפואה שלפעמים יש מחלות שאין חוקים, צריכים לדעת איך לטפל בו פרטני. המילה הזאת "פרטני" מפריעה. כי אנשים רוצים לדעת מה יקרה. אבל זה איפה שאנחנו נמצאים. זו בעיה אחת.

בעיה שנייה, וזה מאוד מטריד אותי. שנייה, חוץ מזה. אני אמרתי, גם מישהו אחר אמר את זה, זה הדור החסון ביותר, החזק ביותר, האמיץ ביותר, שאי פעם היה במדינת ישראל. אם יש דבר אחד שנותן לי תקווה על עתידנו זה אתם. נועה ארגמני סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון כבר למדה בסמסטר קיץ. כשאני נפגשתי איתה פעם ראשונה הדבר היחיד שעניין אותה אם היא תוכל לסיים את התואר שלה יחד עם המחזור שלה. וזה מאפיין את כל הדור שלכם. אתם יודעים את זה, אני רק צריך להגיד את זה בשביל אנשים מסביב לשולחן.

הדבר היחיד שאני מבקש מכם זה שאנחנו נכשלנו. הדור שלי, סליחה. אנחנו נכשלנו. בדיוק כמו שהדור שלנו נכשל. עתיד המדינה תלוי בכם. אתם חייבים לקחת את האחריות על העתיד של המדינה, עליכם. לקחת את ההובלה. אני יודע שפוליטיקה זו מילה גסה בשביל הדור שלכם. אנשים לא רוצים להיות פוליטיקאים, או לפחות האנשים הנכונים לא רוצים להיות פוליטיקאים. אבל אם חייבים לקחת את הובלת המדינה, כי אתם הרווחתם את זה וזה מגיע לכם.

הפסקת להעליב.

מזלך שפוליטיקאים לא נעלבים.

לא, לא, לא. אמרתי הם לא רוצים להיות, לא אמרתי שאתם לא רוצים להיות. אגב, אתם הדור שלי, שזה הטובים.

אחד, תתפלא. שתיים, אתה ממשיך להעליב.

ברוך הבא לאקדמיה.

דניאל, רק תזכור שאתה התחלת עם זה.

נכון, נכון.

הדבר האחרון, ה-BDS. אם דבר אחד הכי מפחיד אותי מבחינה אקדמית. אני רק אקריא לכם מכתב שחבר הסגל שלי קיבל אתמול. אני אתמצת בעברית: שלום, הכול בסדר כאן. אבל אני לא יכול לשלוח לך את הדוגמאות כמו שתכננתי לשלוח לך. בגלל המלחמה בעזה ולבנון אני לא יכול לשתף איתך פעולה. שיהיה לך בהצלחה. אני מקווה שיהיה שלום בקרוב, שנוכל לחזור.

זה רק אחד ממאות מכתבים שאנחנו מקבלים. וזה יחד עם הקיצוץ שדיברת עליו כל כך טוב מאיים על החוסן של מדינת ישראל. השנה אנחנו חוגגים 100 שנה של הקמת ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל. בטכניון, ושנה הבאה באוניברסיטה העברית. רבע מאה לפני הקמת המדינה הוקמו שתי האוניברסיטאות שבנו את המדינה. אשכרה בנו את המדינה.

אנחנו מבינים איך זה השפיע על התעשייה הביטחונית. אנחנו מבינים איך זה השפיע על התרבות, על מערכת המשפט, על ההוראה, על הרפואה. מאיפה אנחנו נייצר את הלייזרים הדרושים אם אין לנו את המחקר המוביל. לייזרים שדרושים בשביל ההגנה, הדור הבא של ההגנה, בלי שיהיה לנו את כל התמיכות שאנחנו צריכים ואת שיתופי הפעולה. ור"ה בינתיים לקחו על עצמם להילחם ב-BDS. זה לא פשוט. אנחנו צריכים שותפים ואנחנו צריכים לחשוב אסטרטגיה איך אנחנו מוודאים שלאוניברסיטאות מסביב לעולם פתוחות לישראלים ולשיתופי פעולה. תודה רבה וסליחה שהעלבתי.

תודה רבה. תראה, פרופ' דניאל חיימוביץ. תיאוריה זה טוב. אבל אני באמת בדיון הזה מנסה להגיע בסוף לפרקטיקה. ומה שחשוב לוועדה כרגע לדעת זה מה ההבדלים בין המתווה הישן, זאת אומרת של שנה שעברה, למתווה החדש. פרופ' יפעת ביטון, בבקשה.

ברשותך אני אשיב גם על השאלה הזאת, אבל אני רוצה לומר עוד כמה דברים. באמת לברך גם על כינוס הוועדה. אני אומר בכנות, התגעגענו. ואני מקווה שאנחנו מתגעגעים במובן באמת החיובי, של בסופו של דבר למרות הדברים שלא פשוטים שנאמרו פה במהלך השנה שעברה, אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להסתכל על מה שקרה זה להסתכל מבחינת התוצאה, במבחן התוצאה.

המוסדות עשו עבודה מצוינת, רובם ככולם. הסטיות ממתן ההתאמות הנדרשות לסטודנטים ולסטודנטיות היו מינוריות. ואנחנו חייבים, אנחנו מדברים על אקדמיה, אנחנו תמיד מסתמכים על עובדות. אנחנו מסתכלים על מה היה פה עד כה. ומה שהיה פה עד כה הוכיח את זה שהמוסדות מחויבים מכף רגל עד ראש לסטודנטיות ולסטודנטים שלהם. זה דבר אחד. לכן, אגב, אני בעד לקבל נתונים על נשירה. אני יכולה להגיד לכם שאצלנו אנחנו עשינו את זה במוסד שלנו. אני יודעת שיש עוד הרבה מוסדות שעשו את זה באופן ספציפי, מתוך דאגה אמיתית. לראות שבאמת אנחנו לא רק בווייבים טובים של סיוע, אלא לראות שאכן הנתונים מצביעים על כך. והנתונים מצביעים על כך. לכן לא רק שזה לא מידע שאנחנו לא נרצה למסור, אני חושבת שזו תהיה גאווה עבורנו למסור את המידע הזה. שימו לב שלא אצל כולם יש עדיין את כל הציונים של כל הקורסים, משום שרבים מהם נעשו בקיץ.

כמה מילים באמת לגבי החשיבות של ההשכלה הגבוהה, ואחרי שחה"כ אלקין דיבר אני מרגישה שאני יכולה רק לחזק את הדברים שאמרת פה. אני שמחה על זה שאלה הדברים שאמרת ושאתה עומד בראשות תת הוועדה הזאת. כאשר אלה פני הדברים, זה ברור לנו קודם כל אם אנחנו מסתכלים על החלק היחסי של התקציב להשכלה הגבוהה בתוך תקציב המדינה, עוד לפני התקציב הנוכחי והקיצוץ הקודם. החלק הזה הולך ונשחק. כלומר, ברמה הריאלית החלק שמוקצב להשכלה הגבוהה הולך וקטן, בוודאי בתקציב הנוכחי, עם הסכום שאנחנו מדברים עליו של התקציב הנוכחי שהולך להיות גבוהה. זה מבחינה ריאלית אנחנו בקיצוץ דרמטי.

זו מגמה שנמשכת כבר מספר שנים. שלוש שנים כמדומני או ארבע שנים שזה מה שאנחנו רואים. ועם המספר הנומינלי שאנחנו מדברים עליו, של התקציב הנוכחי, המספר הוא פשוט מגוחך.

פרופ' ביטון, אולי אפשר לכמת את זה? תני לנו דוגמה או שתיים ישירות איך זה פוגע בך, בסגל, בסטודנטים? מה יחסר השנה? אני חושב שהרבה פעמים אנחנו מדברים על קיצוצים, וחייבים לכמת את זה, כדי שהאוזן - - -

התקצוב שאנחנו מקבלים מהמדינה, קודם כל אני אומר, רובו ככולו הולך למשכורות במוסדות להשכלה הגבוהה. יש שם גם סכומים של מחקר, אבל לא כולם מגיעים בהכרח משם. יש לנו בעיקר סכומים שהולכים לשכר, שאין לנו כמעט יכולת לגעת בהם.

אני אומר יתרה מזאת, יש פה חברים שלי שישבתי איתם במשרד האוצר קודם לכן. הם לא איתי, לא מולי ולא בין. ישבנו וניהלנו שעות של משא ומתן על הסכם השכר לסגל העמית במכללות. ויש לנו שני הסכמי שכר עכשיו על הפרק. גם עם הסגל העמית, גם עם הסגל הבכיר. בכולם אנחנו נדרשים לכל הפחות לישר קו להעלאה בשכר. פה היה לנו ויכוח לוהט במיוחד על פערים שכבר נצברו מהסכמים קודמים שהיו בקורונה. אי אפשר לתאר את האתגרים העומדים לפתחנו בלי קיצוץ. בוודאי שעם קיצוץ זה עוד שבעתיים. אלה העלאות השכר שצפויות גם בשלב זה.

אני רוצה רגע להתרכז, שוב, אני חושבת שהדברים רלוונטיים לכל ההשכלה הגבוהה. אבל ספציפית כשאני מדברת על מכללות, אצלנו אנחנו מדברים, אמרתי, הגעתי גם ממשא ומתן ועוד מוועדת המדע ומחקר. בוועדת המדע הציגו מו"פ נתונים לגבי הצורך האדיר שלנו בצמיחה של אנשי מדעים, STEM למיניהם במדינת ישראל בכלל, אבל רגע אני מדברת על מה שקורה בתוך ההשכלה הגבוהה. ברור שההשכלה הגבוהה היא המנוע היחידי להצמחה של הדבר הזה, של דור ההווה והעתיד של התחומים האלה.

אצלנו במכללות 38% ממי שמוכשרים במדינה אקדמית בתחום ה-STEM נמצאים במכללות. ואני יכולה להגיד לכם שהאימפקט שלהם הוא של 70%. משום שמדובר ב-38% שמגיעים באמת ממרחבים, אתה דיברת קודם על הפריפריה. מרחבים בעיקר של דור ראשון להשכלה גבוהה. הרוב המכריע של מי שלומדים בהשכלה הגבוהה, שהם דור ראשון להשכלה גבוהה, נמצאים במכללות. האימפקט של הכשרה של אנשים כאלה הוא כמעט כפול מאשר להכשיר דור שלישי או רביעי, שזה חשוב מאין כמותו, כן? מבחינתנו בסוף זה מהנדס, מהנדסת, הם נמצאים בשוק העבודה, כל אחד לעצמו חשוב. אבל בוודאי שמבחינת היכולת שלנו למשוך עוד אנשים קדימה, לייצר את המוביליות החברתית שנדרשת. למכללות יש תפקיד אדיר וייחודי כפי שדניאל חברי פה אמר.

אנחנו התקווה, אנחנו באמת התקווה הישראלית לא רק לצמיחה שזה ביום יום, אלא לצמיחה ולתקומה. לא תהיה תקומה בלי שההשכלה הגבוהה לא תעמוד על רגליה בתוך הדבר הזה. ועליה מוטל הנטל המרכזי בדאגה למילואימניקים והמילואימניקיות. ולא רק הם, גם לבני ובנות הזוג. וכפי שדני אמר, בפעם שעברה, שנה שעברה כשישבנו פה ודיברנו, היה גם איזה שהוא סכום שדיברו איתו עלינו כעל תוספת כדי להתמודד הם האתגר הזה של המילואימניקים והמילואימניקיות. השנה גם אין דיבור על סכום כזה, על תוספת שכזו, וגם אנחנו עוד גוררים למעשה את אותם 70% שדני הזכיר, שזה בערך גם מה שקרה אצלנו במכללות. זה הספיק בערך לכסות 30% מההוצאות האמיתיות שהיו לנו בגלל המילואים.

אני רוצה לומר שעדיין כל זה, לתת בהזדמנות הזאת גם את הכרת התודה שלנו, בוודאי למילואימניקים והמילואימניקיות ובנות ובני הזוג שלהם שמחזיקים את העורף. אבל גם לסגלים שעשו באמת לילות כימים כדי לאפשר את הדבר הזה. רובם המכריע בלי לקבל שום כסף על זה. כלומר פשוט מתוך אהבה ודאגה ומחוברות.

לכן אני אסיים עם זה, בהקשר של המתווה. המתווה הזה, אנחנו ישבנו עליו, כפי שדני אמר, שעות ארוכות, אין סופיות. כשהגענו בסופו של דבר לנקודת הקצה של איך אנחנו גורמים למתווה הזה להיות אפקטיבי, מבחינתנו מה שהופך אותו לאפקטיבי זה בדיוק זה. העובדה שישבנו ביחד, השקענו כל כך הרבה מחשבה במה יעבוד בצורה הכי טובה עבור כלל המוסדות האקדמיים במדינת ישראל. אין לכם מחויבות גדולה יותר מהדבר הזה, חברים. חה"כ ביטון, שהיה כאן ולצערי עזב, אני חושבת שתהיה קטסטרופה לגעת בחוק הזה על ידי חקיקה. זו טעות.

מחפשים אותנו בנרות. זה מזמן כל מה שקורה עם ה-BDS זולג גם אל תוך המרחבים במכללות. המכתב שדני הקריא פה הוא נחמד ומנומס. אצלי מדברים על מישהו שהיה צריך להגיע אלינו לכנס - - -

פרופ' ביטון, אבל בשביל לגעת בעובדות, בסוף אני כן רוצה להתייחס. בסוף מגיעות אלינו כל מיני שמועות ופניות. הפניות הגורפות שמגיעות זה שבעצם בשנה הקודמת היה איזה שהוא רף מינימלי של מי שיעשה כך וכך ימי מילואים יוכל לקבל 10 נקודות זכות. אנחנו היום מבינים, עוד פעם, לכן אני רוצה שתחדדו את זה. שמי שהיום הולך לצאת למילואים וכנראה להכפיל את ימי המילואים שהוא עשה בשנה הקודמת השנה הוא יקבל אפס נקודות זכות. האם זה המתווה המדובר?

אני חושבת שצריך להסתכל פה על זה שמה שעשינו בשנה שעברה הוא בעצם הוקצה לשנתיים של תכולה. זה מאוד מאוד נדיר לדבר על אנשים שמיצו את כל הזכויות שלהם בשנה שעברה. והסיכוי שמישהו מיצה את כל זכויותיו בשנה שעברה וייצא השנה למילואים ויבוא ויעמוד בפני שוקת שבורה והמוסד יגיד לו זה מה יש, הוא פשוט לא קיים.

אני רוצה להגיד משהו, יש פה את התאחדות הסטודנטים ואני רוצה להגיד משהו. המתווה הזה הוא לא מתווה שלנו עם עצמנו. אני אגלה לכם סוד, ישבנו בצורה, כאילו אני אומרת שזה סוד כי היינו רוצים. האמת אנחנו נתנו את הטון, אבל עבדנו פה בצורה מאוד אינטנסיבית למול קמל"ר שעבד עם מילואימניקים. וזה חשוב.

עדיין אני חושבת שיש לזה משמעות וערך שאנחנו, שהאקדמיה תקבע את הכללים האלה. אנחנו לא צריכים שיגידו אחרי זה שמדינת ישראל היא לא רק צבא העם, היא גם אקדמיית הצבא והפוליטיקה, כי זה לא ככה. כי גם בתוך המרחבים שאנחנו פועלים יש בסוף אילוצים אקדמיים שחשוב לשמור עליהם, בדיוק כדי שלא יגיעו עלינו אחרי זה את הדברים מן הסוג הזה. ובגלל שאנחנו מאמינים בלב שלם שיש דרך ללמוד במדינת ישראל גם בתוך מציאות שבה עושים מילואים. זה נכון שזו מציאות חסרת תקדים והמוסדות התנהלו בצורה חסרת תקדים כדי שאף אחד לא ייפגע.

אני דווקא מגיעה מעולם המשפט ואני ניסחתי את הסעיף האחרון של המחויבות. המחויבות, מה שצריך לחתום עליו, לקחת את המחוקק כדי לסגור אותו, זה כנראה משהו שמוסדות לא מסוגלים באמת לעמוד מאחוריו. כשאתה בא ומה שאתה סומך עליו זה שהמוסדות האלה יגיעו להסכמה ושמו את השמות שלהם על הדבר הזה כמי שמסוגלים ויכולים ורוצים לעמוד במתווה הזה – זה מה שיקרה. ויותר מזה, המתווה גם אומר כל מוסד שרוצה יכול לעלות מעבר למינימום שניתן שם. כל מה שניתן שם הוא מינימום.

אני רק רוצה לחדד שבהצעת החוק סיוע לסטודנטים ששירתו במילואים, בחוק, סליחה, לא בהצעת החוק. שבעצם בתקופה הקובעת היא שמי שמיום כ"ב בתשרי תשפ"ד 7 באוקטובר 2023 ועד תום שלושה חודשים מיום תחילתו של החוק יוכל בעצם לקבל את אותן זכויות.

אני מדבר על הוראת שעה. אנחנו מבקשים משר החינוך ויו"ר מל"ג להאריך בצו את אותה הוראת שעה, כדי שמי שלצורך העניין לא היה במילואים בשנה הקודמת וייצא למילואים עכשיו כן יוכל להיות חלק מהנושא.

מבחינתנו זה בסדר גמור.

מצוין.

כן, כן. נוציא את זה גם כבקשה ברורה לשר.

רק נגיד שיש הבדל בין התקופה הקובעת לתחולת הוראת השעה. מי שבתקופה הקובעת שירת אז זה חל גם לתשפ"ו. הוראת השעה נקבעה לשנתיים. אבל לעניין התקופה הקובעת, לא ידענו אז עד מתי יימשכו ימי הלחימה. ויש סמכות להאריך. בעצם שלושה חודשים האלה תמו ביוני. אז כן, לאור המצב, זה נכון.

אני חושב שאני ביקשתי בדיון הקודם, אבל נוציא מכתב מסודר לשר שהדברים אכן יתבצעו.

העלינו את זה.

בני בן ארי, בבקשה, הקמל"ר. לאחר מכן יוסי מקורי.

קודם כל שלום לכל הפורום המכובד. גם ליו"ר הוועדה, גם לחברי הוועדה, ור"ה, ור"מ, המל"ג. התאחדות הסטודנטים נדמה לי גם שם וכל מי שנמצא שם בנוסף. אני רוצה רגע להתייחס באופן כללי ואחרי זה גם למספר דברים שנאמרו על ידי הדוברים לפניי.

אני חושב שהשוני המרכזי בין המתווה הזה למתווה הקודם הוא קודם כל שהמתווה הזה נעשה בהסכמה. וכמו שנאמר פה קודם על ידי חבריי ור"ה וור"מ, בשיתוף פעולה מלא, עם הרבה הרבה שעות, הרבה ויכוחים והרבה אי הסכמות. אבל בסופו של דבר פשרות שהיו מקובלות ומוסכמות על כלל המוסדות ועלינו. כמו שנאמר פה, שותפים איתנו בגיבוש המתווה גם סקר מאוד מקיף שערכנו בלמעלה מ-3,000 משרתי מילואים שהינם סטודנטים. גם התאחדות הסטודנטים שיתפו רעיונות ובקשות ודברים שעיבדנו במהלך. גם כמו שנאמר פה, סטודנטים במילואים וצוות המילואים אצלנו שמטפל בכל הפניות של אנשי המילואים, ועל פי זה גובשו הדברים. זה גם גובש על בסיס השאלות ששאלנו, כמו שאמרתי, בסקר, שבדקו מה היה אפקטיבי במתווה הקודם ומה פחות.

אתה יכול לציין שני דברים עיקריים?

הלקח המרכזי בסיפור הזה היה קודם כל שצריך לפרסם יותר את ההתאמות שבוצעו, כי לא כולם הכירו את הכול. והדבר השני היה שמרגע שפורסם המתווה בצורה שניתן למדוד אותו, מרבית הסטודנטים והמוסדות ידעו לתת בדיוק את מה שמגיע לסטודנטים. אלה שני הלקחים המרכזיים שניסינו לקחת אותם למתווה הזה. שזה יהיה משהו גנרי, מדיד, שניתן לדעת האם קיבלתי את מה שמגיע לי או לא. זה היה בסיס העקרונות כשניגשנו לגבש את המתווה הנוכחי.

אני חושב שהמתווה מביא לידי ביטוי בדיוק את זה. הוא גנרי, הוא מאפשר לכל סטודנט בכל מוסד לדעת האם הוא קיבל את מה שמגיע לו ולמדוד את זה. לבדוק האם באמת הוא קיבל את המקסימום ולמצות את הזכויות שלו. ואנחנו גם לוקחים חלק גדול בפרסום של המתווה הזה, כולל הודעה אישית לכלל משרתי המילואים שהינם סטודנטים. זאת אומרת בסוף 70,000 הודעות אישיות שאנחנו נוציא מעבר להודעות כמובן שכל מוסד יוציא בעצמו. זה כפתיח לדבר הזה.

בני, תוכל לפרט לנו מה המתווה אומר, המתווה החדש?

הוא לא מונח מולי.

היה מתווה טוב. מה השתנה? יאיר, לא שלחת לנו כלום. כשהיה טוב שלחת כל הזמן, פתאום אתה לא שולח.

אז רגע, תנו לי להתייחס שנייה ואני אגיד. קודם כל המתווה הזה מיטיב מהמתווה הקודם. הוא נותן יותר דברים. הוא נותן התייחסות גם לתואר השני, שזה לא היה במתווה הקודם. הוא נותן התייחסות לפצועים ואנשי קבע שהם ביחידות קדמיות. זה אירוע מאוד משמעותי בעיניי. הוא מחבר גם את כל בנות הזוג של המשרתים לדבר הזה ומאפשר גם להן ליהנות מכל הדברים. והוא מרחיב במספר תחומים שבו מטלות או פחות זמן והערכה חלופית. אלה תוספות שהוספנו בתיאום כמובן עם המוסדות.

בהתייחס לשאלה שהייתה נקודות הזכות, אז מי שקיבל את 10 הנקודות בתואר הראשון שלו בשנת תשפ"ד וממשיך לתשפ"ה הוא ממשיך את אותו תואר, אז הוא לא מקבל. אבל אם זה סטודנט חדש אז בוודאי שהוא מקבל את נקודות הזכות. המתווה הזה בפירוש מיטיב עם תשפ"ד ומי שלא מיצה את זכויותיו בתשפ"ד הזכויות שלו ממשיכות איתו גם לתשפ"ה, עד סוף התואר. לכן המתווה הזה הוא בפירוש מיטיב בצורה משמעותית מהמתווה הקודם. הוא נעשה בהסכמה. והיתרון הכי גדול שלו שהוא מתבצע לפני תחילת שנת הלימודים. משמע כל סטודנט יודע לתכנן לעצמו את שנת הלימודים עד כמה שניתן, לאור המציאות הביטחונית שמחייבת אותנו את הפעלת סד"כ המילואים, לפעמים גם בהתראות קצרות לצערי.

אני אומר פה לעצמנו, לצה"ל, אנחנו נעשה את המקסימום כדי לצמצם את הקריאות ובוודאי לתת מספיק זמן כדי להתארגן לדברים האלה.

בני, סטודנטים שהיו במילואים ומיצו את הזכויות שלהם בשנה קודמת. במתווה החדש, מה קורה איתם?

עוד פעם, הזכויות ניתנות פר תואר. בנוסף לזה, במתווה החדש ההתייחסות היא לסמסטרים בתשפ"ה בלבד.

אוקיי. לכן, בוא נגיע בסוף לדה פקטו. הווה אומר שאם הוא מיצה את הכול בשנה הקודמת והוא באותו תואר, אז השנה הוא לא מקבל שום נקודות זכות?

לא נכון, רק את נקודות הזכות.

רק לגבי משהו מאוד ספציפי, רק לגבי הנושא של נקודות הזכות. נכון, אפשר להיות שלוש שנים במילואים, ושלוש שנים אי אפשר לקבל נקודות. אבל יהיו כל מיני הטבות, התאמות אחרות שזה לא רלוונטי לשנה שעברה. רק לגבי המספר המצטבר של פטורים.

זאת אומרת סטודנט שבגלל שהיה לו עומס על כל הסמסטר אין לו שום הקלות.

חברים, בלי התפרצויות. בני עדיין בזכות דיבור, הוא עוד לא סיים. בני, בבקשה.

תנו לי להשלים את המשפט. אני אומר עוד פעם, בסוף אנחנו גם שמנו לנגד עינינו, וגם אתה אמרת את זה, אנחנו לא רוצים לפגוע בסטודנטים ובמשרתי המילואים ובמעמד האקדמי או במעמד במדינה בכלל שיש לתואר אקדמי ובאיכות התואר האקדמי. המשמעות של לתת 10 נקודות זכות כל שנה היא בעיניי מאוד בעייתית. אני לא חושב שמישהו מאתנו היה רוצה איזה שהוא בעל מקצוע שנדרש לתואר אקדמאי שלמעשה לא היה כמעט בלימודים.

לכן אני חושב שבהקשר הזה נקודות הזכות הן המקום הנכון לעצור בו, זה גם מקובל עליי. 10 נקודות זכות זה המקום הנכון לעצור בו. שאר הדברים כן מקבלים בנוסף בתשפ"ה. זאת אומרת את ההערכה החלופית והעובר הבינארי וכו'. שוב, לפי החלוקה לקבוצות יש חלוקה מאוד ברורה לקבוצות שקיימת במתווה, שמאפשרת לכל אחד לדעת מה מגיע לו והאם הוא קיבל את זה. והצוות שלנו יידע לעמוד לרשותו לטובת מיצוי הזכויות המקסימלי.

עכשיו אני אומר פה על השולחן בצורה גלויה לפני כולם, גם אנחנו רצינו שהדבר הזה יירשם בכללים של המל"ג, כפי שנעשה בשנה שעברה. היה פה התנגדות של המוסדות לעניין הזה. ובהחלטה משותפת הסכמנו לתת צ'אנס לדבר הזה, כפי שאמר השר, בהבנה שהחלופה תמיד קיימת לנו. היה והמוסדות לא יעמדו בהתחייבות של המתווה תמיד קיימת לנו האופציה. כבר עברנו את הערות הציבור, אנחנו יכולים לקדם מהר מאוד את הדבר הזה לכללים. ואז לבצע את זה בכפייה. היה נראה לי נכון לתת אמון וצ'אנס במוסדות שלתחושתי היו בשיתוף פעולה מלא איתי. ובעיקר הרגשתי שהם רואים את אנשי המילואים עומדים לנגד עיניהם כשהם יושבים ועושים את זה. ברור לנו שיהיו נקודות קצה. ולטובת הדבר זה התעקשנו שהמוסדות יסכימו לקבל על עצמם את הבקרה ואת האכיפה של המל"ג. וזו התוספת המשמעותית שנכנסה פה למתווה, שהמוסדות מתחייבים לאפשר למל"ג ולהגיש גם דוחות על כמות התלונות ועל כמות הבעיות שעלו. ואנחנו כמובן נלווה את זה בתמיכה מלאה ובבקרה צמודה שלנו.

אני אומר לכם פה, בשנייה שנרגיש שנדרש פה משהו אחר, נדע ללכת למהלך גם של הכללים. אבל אני מרגיש שנכון לתת אמון במוסדות ולתת להם את ההזדמנות באמת לעשות את הדברים האלה כפי שהם מבינים אותם ובתיאום איתנו והמשרתים. כשאנחנו והמל"ג כל הזמן נמצאים מהצד ובודקים שהדברים אכן נעשים לפי מה שהמוסדות התחייבו אליו.

לכן למרות שהייתי מעדיף שזה יהיה בכללים אני מסכים ומוכן לקבל את זה שזה נעשה בהסכמה והמוסדות לוקחים על עצמם את ההתחייבות הזאת ואת ההסכמה לאפשר למל"ג לבצע עליהם בקרה בתחומים האלה.

תראה בני, אני אגיד לך, לימד אותי פעם רואה חשבון מאוד גדול שלפעמים אחת ועוד אחת זה לא שתיים. אני כן חושב שהיה ראוי לעשות הפרדה בין תשפ"ד לתשפ"ה. ואם זה לא בנקודות זכות, אבל יכול להיות במשהו אחר. אבל בואו תביאו בסוף לאיזה שהוא סטודנט - - -

עשינו, חד משמעית. אתה צודק במאה אחוז. עשינו את זה. הסיפור פשוט לוקח את נקודות הזכות ואומר מי שקיבל כבר בתשפ"ד זה אירוע אחד. כל השאר, אם עשית עוד מילואים בסמסטרים בתשפ"ה אתה תקבל עוד. חד משמעית. שוב פעם, ההתייחסות פה היא לפי הקבוצות. כל קבוצה קיבלה את המענה שלה בהתאם לכמות ימי המילואים שהיא עשתה. אני חושב זה מענה הוגן ונכון. גם בתשפ"ד עשינו את זה לפי קבוצות. ואני חושב שזה יאפשר למשרתים לבצע את התואר.

צריך להגיד רק שלפי הנתונים שהציגו לנו המוסדות חד משמעית כמות משרתי המילואים שסיימה בהצלחה את תשפ"ד היא גדולה יותר משנים קודמות. זאת אומרת שהמתווה היה מוצלח והביא לתוצאות טובות.

בני, אני מקווה שלא תרד מהשידור עד שאני, תשמע מה שיש לי להגיד. שלא יירד מהשידור, אני רוצה לדבר.

בני, כמו שאף אחד לא מתפרץ, גם אתה לא מתפרץ. הוא פה, בני פה, לא הולך לשום מקום וגם מיכל נמצאת.

ישדר וישמע. תשמע עכשיו מה מחכה.

בני, אתה עם אפוד טקטי וקסדה? פרופ' יוסי מקורי, בבקשה. יו"ר ות"ת. ולאחר מכן יו"ר אגודת הסטודנטים, חשוב לי לשמוע גם את הקולות מהשטח. בבקשה.

סליחה, גם אנחנו פה, גם אני איש מהשטח.

בסדר, גם אתה תדבר.

לא, לא, אבל תן לי לדבר שהם יענו. שלא יתעייפו.

פרופ' מקורי, בבקשה.

אני יותר טוב, אני יושב ראש הפנתרים החברתיים. עוד מיוצאי הפנתרים השחורים, שחי בכנסת יותר מכולם - - -

בני, אני מכבד אותך, תכבד גם את הוועדה.

אז אני אומר לך, הרבה גם היה לי בלוף.

בבקשה, פרופ' מקורי.

מחזיקים תארים של בלוף.

אני אתן תיאור קצר על מה שלמעשה קרה ב-ות"ת. אני מצטער, אני חשבתי שאני בתחילת הדיון ההערות שלי לא תהיינה רלוונטיות באופן ישיר לדיון שהתנהל בדקות האחרונות.

אנחנו למעשה בשנה האחרונה ב-ות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב, נענו כל הזמן בין שני קטבים: הקוטב האחד היה טיפול במצב משברי. ולמעשה אנחנו היינו הגוף הציבורי הראשון ששבועות ספורים לאחר פרוץ המלחמה יצאנו עם תוכנית שנשאנו בכל העלויות שלה. ואני מדבר על משהו כמו חצי מיליארד שקלים. שיועדה לטפל בשלושה או ארבעה רבדים: הרוב הראשון היה הגדלת קרן הסיוע. כלומר סיוע ישיר לסטודנטים. הרובד השני היה סיוע לסטודנטים באמצעות המוסדות, בעיקר לטפח ולהקים או להרחיב מערכי תמיכה לסטודנטים כמו הנושא של סיוע נפשי, שכפול קורסים, דברים מן הסוג הזה. הנקודה השלישית הייתה שאנחנו איתרנו כבר אז שתהיה לנו בעיה עם ספיר ועם תל חי. ושני המוסדות האלה קיבלו, למעשה הסטודנטים למדו ללא שכר לימוד. אנחנו כיסינו את כל שכר הלימוד על מנת למנוע את הנפילה במספר הסטודנטים לאור המצב של שני המוסדות הללו. דבר נוסף, אנחנו נתנו רשת ביטחון לשלוש שנים, במקרה של ירידה במספרי הסטודנטים, למוסדות שייפגעו מירידה במספר הסטודנטים בעטיה של המלחמה.

זה פחות או יותר בקיצור נמרץ על מה שאנחנו עשינו כטיפול משברי ואנחנו למעשה ממשיכים כל הזמן עם המוסדות לכיוון פתרונים אלה. כמו שאני רציתי, ואני חוזר ואומר, הכול נעשה על ידי הסטת תקציבים שלנו, ללא הזרה מבחוץ. אני רוצה שזה יהיה ברור, עזרה הייתה מינורית. זה מאוד חשוב, כי זה בהחלט מתכתב עם מה שנאמר כאן מקודם על ידי חברי הכנסת. במובן הזה אני מרגיש צדיק, באמת מלאכתי נעשה על ידי אחרים וזה נושא מאוד חשוב. לפחות צדיק לכמה דקות.

הקוטב השני הוא למעשה ראינו חשיבות עד היום עדיין לטפל בנושא של הצמיחה ולהמשיך עם התוכניות שלנו. כלומר, שלא יהיה שבר ונפילה בתוכניות האחרות, שהן תוכניות שאנחנו פיתחנו אותם והצבנו אותן לפני שנה וחצי עם תחילת התוכנית הרב שנתית הנוכחית שלנו. חשבנו שיש חשיבות בשמירה על הקיים ופיתוח תוכניות צמיחה. ואני אתן רק שתיים שלוש דוגמאות: אנחנו הקמנו תוכניות דגל, אצביע רק על שתיים מהן: אחת מהן בינה מלאכותית. תוכנית רצינית ביותר, מאוד מאוד אטרקטיבית. אם פעם תרצו אני אספר עליה יותר. ונושא של קיימות.

אנחנו הקמנו לראשונה קרן למחקר יישומי שפתוח לאוניברסיטאות ומכללות. ותוכנית שאנחנו קוראים לה "תוכנית אקדמיה 360" שהיא מיועדת לקידום חדשנות בהוראה תעסוקתיות הבוגרים וטיפוח קשרי חברה וקהילה. זה רק בתור ממש נגיעה קטנה עם שורה מאוד ארוכה של תוכניות שאנחנו פיתחנו בשנה החולפת.

עם זאת אנחנו גם ערים, ולמרות כל המצב הקשה התקציבי, אנחנו גם ערים לצרכים של החברה ואנחנו נרתמנו לנושא של המשבר בשירותי הרפואה. בעיקר בנושא של ירידה או חוסר גדול ברופאים. ואנחנו השקענו השקעות עצומות, יחד עם משרד הבריאות ועם משרד האוצר, לנושא של הגדלת מספר הרפואנים. אני רוצה לומר לכם, אני קיבלתי את הסטטיסטיקה הזאת רק הבוקר, שבשנה האחרונה אנחנו הגדלנו ב-25% את מספר תלמידי הרפואה. דבר שלא היה קיים ב-158 שנה האחרונות. כלומר, אני יכול לומר לכם משנה שעברה 910 סטודנטים שהתחילו את הלימודים, השנה התחילו 1,140. זה דרמטי. אנחנו למעשה בעשור הכפלנו את מספר לומדי הרפואה במדינת ישראל. פשוט אנשים לא מבינים את זה ואנחנו ממשיכים הלאה. זה כרוך בתכנון לוגיסטי מאוד מורכב, כמובן עם הבטחה של תקצוב שצריך להיות הבטחה בהתאם.

לאחר שאמרתי את כל זאת, זה ברור לחלוטין שהצורך בהבטחת תקצוב נאות הוא קריטי. וכבר נאמר, אמרו לפניי, לא ייתכן שאנחנו נישא בעוד קיצוץ. משום שכאמור, כמו שאמרתי, אנחנו את מרבית ההשתתפות שלנו בתוכניות שהזכרתי זה היה כתוצאה מהסטת תקציבי, תוספי תקציב על מה שנקרא על גבינו, ללא שקיבלנו סיוע מבחוץ.

לכן אני חושב שהנושא של קיצוץ נוסף במה שהשר הזכיר זה קיצוץ נוסף על הקיצוץ הרוחבי שמתוכנן. זה 400 מיליון מעל הקיצוץ הרוחבי שהוא יהיה כ-5%. אצלנו זה 100, 400 טוטאל. וזה מעל הקיצוץ של 5%. 5% אצלנו זה משהו כמו 170 מיליון שקלים.

אני חושבת שיש בעיה עם איך שאתם, איך שהתוכניות, בתוך התוכניות הצגת גם את התקצוב שנתתם למכללת תל חי ולמכללת ספיר. ואני חושבת שהשקעתם שם כספים שבעיניי לא באופן מושכל, הייתם צריכים לעשות את זה אחרת. לא יכול להיות שלוחמים ומילואימניקים שלומדים שם יקבלו שכר לימוד מלא, כשיש כאלה שלומדים לצידם ולא עושים את המחויבות הזאת והם גם מקבלים שכר לימוד מלא. אז אני חושבת שיש פה משהו, יש פה עיוות. אני יודעת שאתם תמיד אוהבים להעביר את זה מתחת לרדאר ויש פה משהו בעייתי מאוד. הייתם צריכים לייצר מדרג. הייתם צריכים לייצר מדרג, גם אם אתם רוצים לראות איך אתם מקלים. לא יכול להיות שלוחם מילואים שמגיע לאותו ספסל לימודים הוא מקבל שכר לימוד מלא ומי שלא לחם יקבל שכר לימוד מלא בדיוק כמו אותו לוחם. יש פה משהו מעוות ואני כל הזמן אעלה את זה, אנחנו לא נפסיק.

לימור, שנייה. כל עוד זו הערת ביניים נתתי לך להתפרץ, אבל הוא באמצע הדברים. כשיגיע הזמן שלך אני אתן לך.

בסדר, משפט אחרון. הדרישה לאי קיצוץ, כשהכספים הולכים באופן לא מושכל במצב המלחמתי הנוכחי אני חושבת שזה בעייתי.

בבקשה פרופ' מקורי.

אני לא אגיב לעניין הזה, בעיקר שנאמר שאנחנו נוהגים להעביר דברים מתחת לרדאר. אני דוחה את זה בכל תוקף, חברת הכנסת. דוחה בכל תוקף שאנחנו נוהגים להעביר דברים מתחת לרדאר. הכול שקוף.

כן, ראיתי. נכון.

הכול שקוף ומדווח ואין צורך לזלזל.

אני לא זלזלתי, אני פשוט רואה איך אתם עובדים.

בבקשה, בבקשה. פרופ' מקורי, לגופם של דברים. בואו נתייחס לגופם של דברים.

לגופם של דברים. אני חייב לצאת, אני רציתי רק לומר עוד שתי מילים שאני חייב להביע כאן דברי תודה והוקרה למנהיגות של המוסדות האקדמיים. גם המנהיגות האדמיניסטרטיבית וגם המנהיגות האקדמית של מכללות ואוניברסיטאות על העמידה האיתנה במציאות המורכבת ועל מתן מענה לצרכים חדשים והמשך שגרת הוראה ומחקר, באמת ככל הניתן בנסיבות הלא פשוטות.

דבר אחרון, אני חושב שכדאי להזכיר שהאקדמיה הישראלית ממשיכה להיות מגדלור של מצוינות, גם בתקופה של אתגר וקושי. ורק דוגמה אחת זכייתם של מדענים ישראלים צעירים במספר הגבוה או המוביל בקרנות האירופאיות ב-ERC שזו קרן מאוד תחרותית. זו ללא ספק עדות נוספת.

מה אמרתי כבוד יושב-הראש? הנה, הוא בורח.

תודה רבה. מצטרפים לברכות, פרופ' מקורי.

אתה הזכרת כמה תוכניות דגל. אתה יכול להגיד מילה מה קורה בהיערכות של מל"ג ות"ת להקמת אוניברסיטה חדשה בצפון? הרי זו היערכות שלוקחת זמן, אז ברור שכרגע זה לא התנאים. אבל הפוך, עם הרצון לפתח את הצפון ביום שאחרי זה קריטי.

כן. אז מה שלמעשה קרה הוקמה ועדה שהיא ועדת אד הוק. הוקמה ועדה שעוסקת בהיבטים השונים של המערך הזה. הבוקר הוועדה הזאת התכנסה עם נציגי תל חי. הם עובדים ברמות שונות, כמובן בהיבט התקציבי. בעיקר בהיבט התכני, התוכני והאקדמי. הייתה גם הקצבה מסוימת להתנעת התהליך, כך שאני מעריך שתוך שנה הדברים האלה יגובשו כך שנוכל לצאת לדרך, לדעתי תוך שנה.

לשנה האקדמית הקרובה?

לא. לשנה האקדמית הקרובה אין שום שינוי כרגע.

לא, ברור שהיא לא תקום. אני שואל אם יש לכם את הכלים, כולל תקציביים, להמשיך את ההיערכות הזאת?

לדעתי לשנה הקרובה כן.

יו"ר אגודת הסטודנטים בבקשה, אלחנן.

תודה לך יושב-ראש הוועדה. לפני שפרופ' חיימוביץ יצא, אז אני קודם רוצה לומר לך המון בהצלחה בתפקיד. אני גם רוצה לברך אותך על כך שראיתי ראיון שלך בסוף השבוע האחרון שאמרת שלא תאפשר הנפת דגלי פלסטין אצלך באוניברסיטת בן גוריון, וזה ראוי מאוד להערכה. בהזדמנות הזאת אני גם אגיד, לפני שאני אתייחס לדברים, שגם אותך אני מעריך באופן אישי. כמובן פרופ' ביטון ופרופ' חיים שקד. כמובן הדברים לא אישיים, אבל אתם פה מתוקף תפקיד רחב יותר אז אני אתייחס לזה.

אני כן רוצה לגעת במילה על הקיצוץ התקציבי, כמובן שאנחנו בהתאחדות הסטודנטים הארצית מגנים אותו. במקביל יש גם קיצוץ תקציבי מאוד גדול במוסדות הטכנולוגיים, כ-50% מהתקציב שלהם. הם הכריזו על שביתה החל מה-3 בנובמבר. אז כמובן אנחנו מגנים גם את הדבר הזה. לא הגיוני שיהיו קיצוצים במערכת ההשכלה הגבוהה ובדור העתיד, כאשר ממשיכים לתת כספים קואליציוניים או לא קואליציוניים לציבורים אחרים. בהזדמנות הזאת אני גם אגיד שמגיע הכול למשרת וכמובן אפס למשתמט. וכל הסוגייה הזאת של העוגה התקציבית צריכה להשתנות, חד משמעית, בטח ובטח כאשר זה פוגע בציבור הסטודנטיאלי במדינת ישראל שבכלל מה שהוא עשה בשנה האחרונה פשוט בלתי נתפס.

לנקודה שלשמה התכנסנו. אז יושב-ראש הוועדה, חברי הכנסת, כל מי שנמצא כאן, ובעיקר הסטודנטים משרתי המילואים. אני רוצה להגיד לכם על אף כל הדברים שנאמרו כאן שאנחנו פשוט לא מסכימים איתם וחלקם גם פשוט לא נכון. סטודנטים משרתי מילואים שבשנה שעברה עשו 100 ו-200 ימי מילואים, במקום שהשנה יקבלו כפל כפליים מקבלים הרבה פחות. גם במתווה הכללי וגם במקומות נקודתיים. סטודנט בשנה שעברה שעשה 200 ימי מילואים במקום שיקבל הרבה יותר השנה, לצורך הדוגמה, אם הוא קיבל בשנה שעברה 10 נקודות זכות, השנה הוא מקבל אפס. במקום שתהיה הערכה גבוהה יותר אליו, על זה שהוא עשה גם בשנה שעברה. על אף כל הקשיים עושה גם השנה, אז הוא יקבל פחות.

ועם כל הכבוד לתואר האקדמי, היינו בוויכוחים האלה כל שנה שעברה. אם סטודנט לא יעשה קורסי בחירה, ועם כל הכבוד, לא יעשה קורס יהדות 8 נקודות זכות בבר אילן, ולא יעשה קורסי בחירה בשש בש, בשח מט, בתורת המשחקים, באהבה ורומנטיקה, הוא עדיין יהיה מקצוען. הוא עדיין יהיה מקצוען.

אני חייב להתייחס לסוגייה הזאת גם של הכללים. אני לא סומך על המוסדות האקדמיים. וגם הוועדה לא צריכה לסמוך על המוסדות האקדמיים. כשאתם פה לפני חודשיים ביקשתם ודרשתם מהמוסדות האקדמיים ומהמועצה להשכלה גבוהה בתוך שבועיים להעמיד פה את אחוזי הנשירה של הסטודנטים המילואימניקים, אחרי שזה עלה פה כבר מספר פעמים. יש דרישה והחלטה של הוועדה. עד לרגע זה לא קיבלתם את זה. אז עם כל הכבוד, גם אנחנו לא קיבלנו את זה וגם המועצה להשכלה גבוהה בישיבה האחרונה לא היה להם עדיין את הנתונים המלאים. אז עם כל הכבוד, כשאתם דורשים את זה ואתם לא מקבלים, אז לא הבנתי, כשהסטודנט בקצה כשתהיה בעיה במהלך השנה, אז הוא יצליח להתמודד עם המוסדות האקדמיים? או אגודת סטודנטים מקומית שלא יודעת לעמוד אל מול המוסד האקדמי שלה, כי היא מפחדת ממנו מאלף ואחת סיבות שאני יכול לפרוש בפניכם, היא תעמוד מול המוסד האקדמי שלה?

כל מה שקורה פה בכלל בשנתיים האחרונות במוסדות להשכלה גבוהה הוא הזוי. הם חושבים שהם נמצאים באיזה שהיא אוטונומיה מוחלטת, באיזה מדינה משל עצמם. וזה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה דברים: כשהשביתו פה את המוסדות האקדמיים בשנתיים האחרונות, כאילו זה העסק הפרטי שלהם ולא מוסד ציבורי, בלי לשאול אף אחד. נטו על אג'נדה פוליטית. מדברים פה על BDS. הגנו פה בשנה האחרונה אשכרה על מרצים שתומכים בטרור ותומכים במחבלים כאילו זה חופש הביטוי. מרצים, רק לאחרונה מאות מרצים, מתוך האקדמיה הישראלית, חתמו על עצומה שתדרוש להטיל סנקציות על מדינת ישראל כדי להציל את מדינת ישראל מעצמה.

סליחה אלחנן, זה פשוט, אתה יכול להגיד דברים, אבל אין עובדות מאחורי מה שאתה אומר.

יש עובדות ואני אביא לך גם את הפרופסורים שחתמו. אני אראה לך את החתימה.

אני אשמח לראות מאות פרופסורים, אני באמת אשמח.

אני אביא לך. עשרות פרופסורים.

גם עשרות זה חמור.

אני מתנצל שלא ספרתי.

חברים, זה לא נושא הדיון. הוא העלה את כסוגריים.

זה כן נושא הדיון, כי דיברו פה על תקציבים ואפשר להוציא את המשכורות שלהם.

לא קטעתי פה אף אחד. ועם כל הכבוד, לא ספרתי האם חתמו 137 או 289.

להתראות.

לא אדוני, אל תלך, אני רוצה שתקשיב לי, אל תלך בבקשה. אתה יושב ראש, אתה לא יכול להיעלם לנו.

בני, בבקשה.

זה לא פייר, זה לבייש אותנו.

אז בסופו של דבר, יושב-ראש הוועדה, ואני אגיע לשורה התחתונה. מה שקורה פה זה שהמוסדות האקדמיים חושבים שיש להם אוטונומיה מוחלטת ושהם בעל הבית של עצמם. עשרות דיונים שהזמנתם אותם לכאן לוועדה הם החרימו אותם בדיונים שלא התאימו להם ופשוט לא הגיעו לוועדה, עשרות דיונים. ועכשיו כאשר מבקשים מאתנו לסמוך על המוסדות האקדמיים בזה שהם לא מכניסים לכללי המל"ג את המתווה אנחנו לא יכולים להסכים לדבר הזה.

וכמו שאמרתי, גם המתווה עצמו הוא פשוט מנותק מהמציאות בשטח. הסטודנטים המילואימניקים, ולא רק הם, יש שם המון אוכלוסיות שצריכות לקבל מענה הרבה יותר גבוהה. וסטודנט שעשה מילואים בשנה שעברה הוא חייב השנה לקבל הרבה יותר. זה לא הגיוני שאם הוא מיצה את הדברים שהוא עשה שנה שעברה הוא לא יקבל גם השנה.

אז נגעתי פה בהרבה נקודות. ואתם יודעים, המוסדות האקדמיים יכולים לנסות להמשיך לעשות ככל העולה על רוחם, אבל עד המילואימניקים. יש גבול. ואני אומר לכם פה שאנחנו לא נוותר על הנקודה הזו. לא על ההרחבה ועל השינוי של המתווה, שהוא פשוט לא רלוונטי, ולא על ההכנסה שלו לכללי מל"ג. ואם הוא לא ייכנס לכללי מל"ג אנחנו נהפוך פה את הכנסת, כמו שעשינו בשנה שעברה, כדי שזה ייכנס בחקיקה. תודה רבה יושב-ראש הוועדה.

תודה רבה. סימון, בבקשה.

כבודו, עם כל הכבוד. בני פרץ, יושב ראש הפנתרים השחורים.

סימון דוידסון. בני, תמתין. אמרתי לסימון.

מה סימון? אני כל הזמן דאגתי לו.

אחרי אלחנן אני קצת רוצה להרגיע את הלהבות ויתכן וכל מה שהוא אמר הוא נכון ואני מעריך שהנתונים שיש אצלו הם נכונים. אני יודע מה קרה בוועדה הזאת מתחילת המלחמה ואני יודע כמה דיונים היו בנושא של חקיקה וכמה דברים אתה קידמת ורצנו איתם בוועדה והיו לנו הרבה מאוד שותפים. ואני פה באמת כדי לברך את ההשכלה הגבוהה שהלכו איתנו באמת בהרבה מאוד נקודות. ולא הכול מושלם, אין ספק.

אבל אני רוצה לספר לכם משהו שהכי מרגש אותי וריגש אותי בשנה האחרונה. משהו שבאמת דבורה יודעת כמה זה היה חשוב לי וגם לכם. לא יודע אם אתם יודעים, אבל יש מעל 120 סטודנטים לוחמים שלמדו רפואה בחו"ל, שנכנסנו ללימודי הרפואה במדינת ישראל. סטודנטים שלמדו בצ'כיה או בהונגריה או במקומות כאלו ואחרים. ובגלל שהם היו לוחמים והגישו בקשה, ואחרי דיונים באמת האוניברסיטאות קיבלו אותם. המספר הוא מעל 120. נכון דבורה?

פחות קצת, אבל אם סופרים את הכול.

ואני אספר לכם על הסיפור האחרון שהיה לפני מספר חודשים. סטודנט שנפצע בלחימה בעזה ולמד לימודים בצ'כיה והיום הוא לומד בירושלים. ואני רוצה להגיד לכם שזה אחד הדברים שמראים שבאמת על ידי עבודה והקשבה משני הצדדים אפשר לעשות דברים אחרת.

אלקין יצא מפה. רציתי לאחל לו הצלחה בוועדת המשנה ורק להגיד לו דבר אחד. אני בא מעולמות הספורט.

אם יתמיד כמוך אנחנו במצב טוב.

אני רק רוצה להגיד לך שהוא מקבל נתונים הרבה יותר טובים ממה שאני קיבלתי. כי בעצם 22% מהזוכים בפרסי נובל בעולם זה יהודים, כשאנחנו רק 0.2%. תחשוב על הנתונים של הכישרון. ועוד צריך להגיע להישגים גדולים.

אני קיבלתי את ועדת המשנה של ספורט, לפני שנתיים ומשהו, ואנחנו זכינו בשבע מדליות באולימפיאדה. אז אני מאחל לו שבקצב הזה אנחנו נהיה 50% בפרסי נובל בעולם.

אבל זה בגלל יו"ר הוועדה, זה לא קשור.

זה הכול בגלל יו"ר הוועדה. תודה רבה.

פרופ' חיים שקד, בבקשה.

מה שקד עכשיו, עוד פעם?

שלום וברכה, תודה.

פרופ' בני פרץ לא טוב?

אתה אחריו, בני.

אני יותר מפרופסור.

בני, אני גדלתי על הפנתרים הוורודים.

שחורים, מותק. אין לנו ורודים אנחנו.

אני הייתי בצרפת, היה סרטונים על הוורודים. חיים, בבקשה.

אני רוצה שלוש נקודות בקצרה. אני באמת רוצה להודות לך, יושב-ראש הוועדה, על העבודה המצוינת שהוועדה הזאת עושה למען החינוך בכלל ולמען ההשכלה הגבוהה בפרט.

לגבי הדברים שאמר אלחנן. אלחנן ואני חברים טובים. וגם כשאתה כועס זה בסדר. אני חושב שכאשר סטודנט עשה מעל 100 ימי מילואים בשנה הראשונה הוא קיבל פטור מ-10 נק"ז לכל התואר. זה לא היה פטור לשנה. זה היה פטור לתואר. אז אי אפשר לתת את זה עוד פעם ועוד פעם. זה היה פטור לתואר. אם הוא יתחיל עוד תואר יקבל עוד פטור. כל ההקלות האחרות של המרת מבחן בעבודה והוצאת ציונים מהממוצע וכדומה זה נותנים פה שוב ושוב ושוב. אבל פטור זה היה פטור לתואר ולא פטור לשנה אחת. לכן זה לא חוזר על עצמו.

יחד עם זאת, מה שאני רוצה לומר לך אלחנן, מה שאני רואה, שהמוסדות להשכלה גבוהה, לא צריך לצעוק עליהם כדי שיעזרו למילואימניקים. הרי כולנו חלק ממשפחת המילואים ואנחנו מחויבים מאוד. וממה שאני יודע המוסדות עושים הרבה מאוד, מעל ומעבר, ומוצאים המון פתרונות פרטניים ונותנים גם מעבר למה שהם חייבים. אז בסך הכול אני חושב שיכול להיות שיש פה ושם בשוליים איזה מקרה שצריך לפתור. אבל בגדול הרוח היא מאוד חיובית ואף אחד לא נגד משרתי המילואים, חס וחלילה.

נקודה שנייה שאני רוצה לומר באמת שאנחנו מצטרפים להתנגדות החריפה לקיצוץ בתקציב. אני חושב שהניצחון שלנו במלחמה הזאת הוא מושתת הרבה מאוד גם על החדשנות הטכנולוגית שהיא יוצרת במערכת החינוך ובמערכת ההשכלה הגבוהה. אז גם בשביל להמשיך ולנצח במלחמה צריך להמשיך ולטפח את ההשקעה בהשכלה הגבוהה.

הדבר האחרון שאני רוצה לומר, שלא הוזכר פה. אנחנו פותחים שנה אקדמית, אבל המכללות בצפון הארץ לא מצליחות לפתוח. חלקן דחו את פתיחת שנת הלימודים, חלקן פותחות בזום. אז אנחנו זוכרים גם אותם ומקווים שכמה שיותר מהר יחזרו לעבודה סדירה. תודה רבה.

תודה רבה. בני, בבקשה.

כבוד יושב-הראש, באמת אני רואה את עמלך ואני שותך בנושא הזה, נושא הסטודנטים הלוחמים והכול. עכשיו יש לנו את פתיחת שנת הלימודים האקדמית. ואני יכול לאחל לסטודנטים רק את רחמי שמיים שיהיו לכם, מהם לא ייצא לכם כלום. לא מהכנסת, מהם לא ייצא לכם כלום.

עכשיו אני רוצה לשאול, והוא ברח גם. אם לוחם שעשה 180 יום בעזה, לוחם שריונר. ועל עבודות שלא הגיש כאשר הם היו במלחמה קיבלו אפס. ואני לא מדבר לך על תואר מכסחי הדשא שפעם אנחנו היינו קוראים לזה באוניברסיטה בשנות ה-70 וכל החרטות האלה. במדעים, מדעי המחשב, מדע זה, שלא ראינו שקיבלו. ואם אדם כזה מקבל אפס ועכשיו הוא יצא לעוד מילואים. יצא ללבנון, בגלל שאין לנו שריון, אז כל פעם את יחידות השריון אחד מחליף את השני בגדודים. זה מה שיש לנו, להחליף את החיילים.

עכשיו הוא יוצא בפתיחת שנת הלימודים. אם עדיין לא קיבלו אפילו לא ניקוד, אפילו לא קיבלו עזרה, לא מועדי ג', לא קיבלו שום דבר שיכול לשפר לו את הזה. לא קיבל, הוא יודע, הרצאות מוקלטות כדי שיוכל לעבוד עליהן, לא קיבלו באוניברסיטה.

וכשאתה אומר, אדוני יושב-הראש, אני באמת רוצה לבקש ממך משהו. כשאתה משתמש בראשי תיבות תדע שיש עמך שרואה את התוכנית גם ועוקב. תגיד יושב ראש ועד ראשי האוניברסיטאות שיבינו או יושב ראש זה וזה. כי אנשים שם לא זה. אני לא אוהב לדבר פרטיקולרי, אני אוהב לדבר שעמך שומע אותי מיליון איש מבינים מה אני מדבר. אצלם כשהם מדברים אולי 10,000 שומעים אותם ומבינים, כי הם מדברים עם עצמם.

אני מקווה שבני השני שם, תת אלוף, נשאר על השידור ויקשיב. כי הוא דיבר על זה שהם לא מחליטים. כמה אני טוען על הנושא הזה שצריך לקצץ להם בכיס, והם בוכים כאילו אין להם כסף. קודם כל תתנו לסטודנטים. אלה לוחמים. אני אבכה ואתעורר אם חס ושלום, איך אמרתי לחייל הזה, למילואימניק הזה, תתרכז במלחמה, בחייך. ועכשיו אתה הולך ללבנון, תתרכז לחזור בשלום במקום להתרכז במצב שלו בתואר שהוא השנה השנייה במדעי המחשב אוניברסיטת בר אילן, שהוקמה על ידי המפד"ל. הפכה להיות שמאלנית שאמרו לו אל תשרת, אל תלך למילואים. זה מה ששמע שם. ומתנכלים לו כי הוא היחיד שקם ומתעורר לגבי הדברים האלה, כלפי אחרים. ומתנכלים לו, ואני מתלונן.

ואתה אומר לי מל"ג ואני אומר לך אין לא מל"ג ולא תל"ג, כי כל זה עובדי חינם, פקידות שאני מתבייש להגיד, לאינטרס שלהם דואגים, לא מקיימים שום דבר.

בני, אני אתן לך, אבל אני מבקש לשמור על הכבוד.

אני מכיר איך המערכת עובדת.

לשמור על הכבוד של אנשי המקצוע.

הכנסת יכולה לחוקק והם לא לא יקיימו כלום.

פוליטיקאים אין לי בעיה. כלפיי תגיד מה שאתה רוצה. אני אשמור על הכבוד של חברי כנסת אחרים. אני מבקש ממך, כשאתה פונה לעובדי משרדי ממשלה, אתה יכול להעביר ביקורת, אבל בצורה מכובדת.

אז אני אומר לך את זה ואני חוזר על זה כל הזמן. הכנסת הזאת הפכה להיות בטלה. שלפעמים אני אומר ושואל את עצמי בשביל מה אנחנו צריכים בכלל חברי כנסת? בוא ניתן לשופטים שהם יקבעו, 15 שופטים יקימו להם ממשלה, משהו. למה אנחנו מבזבזים כספים? כי אם הכנסת מחוקקת הפקידות צריכה לבצע, לא הפקידות היא השלטת במדינה. הפקידות תפקידה לבצע את חוקי הכנסת וכל אחד במדינת ישראל חייב. ומזמן, כבר שנים אני אומר לכם, הולכת ומדרדרת הכנסת. ואני שחייתי פה משנת 1976, בכנסת הזאת, ובשנות ה-80 פעיל ביותר. והיינו מטפלים בפרט ובעזרה בפרט, כי אני מאמין אם כל אחד אכפת לו אחד מהשני, מפרט לפרט, תהיה לנו סביבה טובה. ולא דרוך ורמוס אחד את השני. וזה מה שקורה.

אנחנו צריכים את האנשים, את הדור החדש שאתם אומרים להם גיבורים, לוחמים. אתם מתפארים והם מקריבים את חייהם. אבל תלמדו גם לתת להם. ולא יכול להיות שחייל פונה אליי, כבר כמה זמן אנחנו מאז שהוא מסכן השתחרר. ולא ביקשנו הרבה. ביקשנו שיעשנו מחזור בקיץ עוד קצת, תנו להם לעשות עבודות במקום שההוא אומר לו בוא תעשה תנ"ך או תעשה זה. תן לו בידע שלו, בתחום שלו. בזה צריכים לעזור להם.

הנקודה הובהרה.

כי זה לא תנ"ך הוא לומר ולא לומדים אלה שאני קורא להם מכסחי הדשא, אחר כך עושים קורס, יש לי תואר. והתקדמו במדינה בשנות ה-70 כל הבלוף הזה של מפא"י והכול. את הכול אנחנו יודעים, לחמנו בדברים. תנו לדור החדש הזה. תנו להם את העזרה, את הכוח, את הצורך. ולא רק לבקש כסף. כי כסף לא עושה את האדם. האדם הוא שעושה את הכסף ולא את מעמדו. אבל יש אנשים שהכסף עושה את מעמדם. ואלה תיקח להם את הכסף לא יימצאו את עצמם, יירו בעצמם. אבל אחר שבונה יש לו עדיין מה לראות ויש לו את האופטימיות שגם יחזור אליו הכסף ולא ייפול, גם אם הוא נפל.

תודה רבה.

אבל האנשים האלה תעזרו להם החיילים האלה. לא בדיבורים, לא הכול פרופסורה, אתם יודעים לתת לנו מילים גבוהות מה אתם עושים. אבל הנה עובדות, ואני אומר לכם על אוניברסיטה אחת שלא עושה את זה. ואני נשבעתי לו, אני לא אשתוק. והם יודעים, אני לא ותרן. אני לא ותרן, עד שיקצץ להם את הכסף אם לא יתנו לו. ויקזזו להם. השר יודע מי אני, כי הוא נמצא במפלגה שלי. ואני אומר אם לא תבצע לא תעבור כנסת הבאה. אתה תראה אותם מערוץ 99.

תודה רבה. בבקשה יו"ר אגודת סטודנטים בר אילן.

אני הדס קורמש בלישה, אני יו"ר אגודת הסטודנטים בבר אילן. לפני שאני אגיד את הדברים שלי אני רוצה רגע להתייחס למה שבני אמר כרגע על המוסד האקדמי שלנו. נכון, יש פערים, יש דברים שצריך לעבוד עליהם, לתקן. אבל להגיד שאוניברסיטת בר אילן סוגרת את הדלת שלה ומפנה עורף לסטודנטים משרתים, מילואים, קבע, כוחות ביטחון.

הנה, עובדה, אני לא מדבר את העובדות שהובאו בידכם.

בני, אני מבקשת שאחרי הוועדה אני אישאר פה איתך. אני רוצה שתגיד לי מי הסטודנט שאתה מדבר עליו. אני אישית אטפל בזה.

כבר עבר ליושב ראש הסטודנטים.

בני, אני יושבת ראש אגודת הסטודנטים בבר אילן, אני אשמח לדעת.

בני, אני אוציא אותך.

אני אשמח לדעת מי הסטודנט ואני אשמח לעזור לו. אבל לבוא ולהגיד שאוניברסיטה מפנה עורף, זה לא.

הלאה, בבקשה.

קודם כל תודה על זכות הדיבור, אני אשמח להתייחס לכמה נקודות. כן היו פה מספר התייחסויות לאורך הדיון על נושא סך הפטור שמוקצה לסטודנטים המשרתים, דגש על משרתי מילואים לאורך התואר. נכון, הפטור מנ"ז הוא לאורך כל התואר. אבל כאשר סטודנט שנה א' או שנה ב' לתואר ראשון שלו משרת כמעט שנה שלמה לאורך כל שנת הלימודים שלו במילואים הוא לא חושב על שנה הבאה או שנה שלאחר מכן, הוא מנצל באופן מלא את כל מה שמגיע לו. וזה הרוב המוחלט של הסטודנטים והסטודנטיות, כדי שהם יוכלו לסיים את השנה הזאת ולא לפתוח עוד שנה, שנתיים ואפילו שלוש מעבר למה שהם אמורים ללמוד.

בסופו של דבר, בכל מוסד אקדמי יש קורסים כלליים. אצלנו בבר אילן יש 10 נ"ז של קורסי יהדות. בנוסף בין 2 ל-6 נ"זים של קורסים כלליים שצריך לעשות. כאשר מוסד אקדמי נותן 10 נ"ז, קודם כל זה מבורך. אבל כאשר מוסד אקדמי נותן 10 נ"ז של פטור מקורסים לאורך התואר, צריך לזכור שזה קודם כל, וזה הוגדר וזה כתוב שחור על גבי לבן, שקודם כל זה יורד מקורסי העשרה, מקורסים כלליים, מקורסי יהדות. זה לא יורד מקורסי הבחירה. להגביל את זה לסך כל אורך התואר, שהמלחמה עוד לא מסתיימת. אנחנו לא רואים צפי סיום למלחמה הזאת.

הסטודנטים שלנו בדרך לעשות עוד סמסטר שלם של מילואים ואני מקווה שלא מעבר לזה. אבל כן צריך לראות איך אפשר להוסיף עוד פטור מנקודות זכות שיאפשרו להם גם לממש אותם על קורסי הבחירה. שיאפשר להם לפתוח אוויר לנשימה, כי הסטודנטים לא עומדים בזה. כי בסופו של דבר, עם כל הכבוד, גם אנחנו יושבי ראש אגודת הסטודנטים וגם הסטודנטים עצמם, רוצים לצאת מקצועיים ומוכשרים במאה אחוז האפשרי לשוק התעסוקה. אבל עם כל הכבוד, קורסי העשרה להוריד אותם זה לא מה שיפגע בהכשרה המקצועית שלהם. זה מהבחינה הזאת.

התייחסות נוספת זה לבני ובנות הזוג שהם נשואים ולא נשואים, שאינם הורים לילדים. בסופו של דבר, אני אתייחס רגע בעיקר לבנות הזוג וכמובן גם בהתייחסויות אני מתייחסת גם לבני הזוג. זה שהם לא הורים לילדים לא אומר שלא מגיעה להם התייחסות. היו לי עובדים ויש לי סטודנטים שפונים אליי המון, צוות שלי, חברים קרובים שלי, שהם סטודנטים וסטודנטיות של בני זוג. כאשר בן הזוג חוזר מלחימה אחרי חודש לחימה ארוך זה לא הגיוני שסטודנטיות צריכות לבחור בין לריב עם מרצים, שלצערי הם לא כולם קואופרטיביים, לא כולם מכילים. שהם צריכים לבחור אם להגיע לשיעור או להיות עכשיו יומיים שלושה רצוף עם בן הזוג. זה לא הגיוני להעמיד אותם בסיטואציה הזאת. להעמיד סטודנטים שבני הזוג שלהם חוזרים הביתה בין אם לעמוד בדד ליין ההגשה של העבודות לבין להיות איתם ברגעים הבודדים שיש הם. כי אין מה לעשות, כאשר אנחנו רואים מיום ליום את כמות הפצועים וההרוגים, כשאנחנו צריכים להעמיד אותם בסיטואציה שהם צריכים לבחור בין להקדיש את הזמן ליקרים להם לבין להיכנס לשיעורים או להגיש עבודות זה לא הגיוני. הגיע הזמן אחרי שנה מייגעת וקשה לתת להם את ההתייחסות שמגיעה להם.

רק בקצרה בבקשה, כי יש לעוד אנשים התייחסות. בבקשה.

הגיע הזמן, וזה כך קרה, שיתייחסו באופן מוגדר יותר ליישובי המפונים. אנחנו הגענו למצב שיש לנו יישובי קו עימות, סטודנטים שגרים ביישובי הצפון שהם לא מוגדרים מפונים. הם לא בהגדרת הקילומטר שמקנה להם את כל אותן ההתאמות. רק היום כטב"מ התפוצץ ביקנעם, פגע בגשר הולכי רגל והרבה מאוד אנשים נפגעו מזה. אני אישית, המשפחה שלי בצפון, מטרים ממני פגע רסיסים ברכב לפניי. צריך לתת גם להם התייחסות. מגיע להם שגם להם תהיה אפשרות להיכנס בזום לשיעורים, פטור מנוכחות חובה, הארכה בהגשות. מגיעה להם הכרה, כי הם לא יכולים להגיע כמו כל סטודנט וסטודנטית שגרים בסביבת המוסדות האקדמיים שנמצאים במרכז.

דבר אחרון. העלו את הרף ל-60 ימי מילואים בשלושה חודשים לפני פתיחת שנת הלימודים. זה רף שהוא גבוה מאוד. אנחנו כן במכתב שאנחנו, יושבי ראש אגודות הסטודנטים, הגשנו לוועד ראשי האוניברסיטאות להוריד את הרף ל-30 ימים. בסופו של דבר אלו סטודנטים שמרביתם היו לאורך כל השנה האחרונה בשירות מילואים. שחררו אותם בהדרגה, כדי שהם יוכלו כן לגשת למועדי ב' ו-ג' שלהם. ולא בהכרח כולם מימשו 60 ימים לאורך חודשי הקיץ, כי הם שוחררו למבחנים ולחגים. והם פותחים את שנת הלימודים עדיין במילואים והם גם ימשיכו את הסמסטר. ואנחנו כן מבקשים להוריד את הרף הזה ל-30 ימים.

דבר אחרון ולצערי יו"ר ות"ת לא נמצא איתנו כדי לשמוע את זה, אני מקווה שזה יעבור אליו גם. עדיין לא הגיעו התקצובים למוסדות האקדמיים. המון סטודנטים וסטודנטיות שמשרתים כרגע מחכים לדעת אם יהיו לכם חונכויות גם השנה. במיוחד סטודנטים לשנה הראשונה לתואר שלהם. הם זקוקים לחונכויות האלה. אנחנו כאגודות סטודנטים כמובן נעשה, במיוחד אנחנו אישית בבר אילן, נעשה את כל מה שניתן כדי לתת להם תגבורים ומרתונים. אבל הם זקוקים לחונכויות האלה. אני מבקשת ממך, חה"כ יוסף טייב, יו"ר הוועדה, לקדם את התקצוב הזה, שיגיעו התקצובים האלה לחונכויות לסטודנטים. הם זקוקים לזה נואשות. וככל שיתקדמו הקיצוצים האלה בתקציבי המוסדות האקדמיים וככל שלא יגיעו התקציבים לחונכויות זה יפגע בסטודנטים ויפגע להם ביכולות לצאת בצורה וברמה הגבוהה ביותר לאורך התואר האקדמי שלהם ולהתקדם לשוק התעסוקה. תודה רבה לכם.

תודה רבה. חה"כ לימור, בבקשה.

אני באמת רק הדברים שבהמשך לדברים שאמרתי קודם. אני חושבת שבוודאי בוודאי שלא יובן מהדברים שאמרתי שאני בעד קיצוץ תקציב הסטודנטים. אני רק רוצה ומבקשת שהדברים ייעשו באופן מושכל. כי אם אנחנו רואים שאין איזה שהוא מדרג, כמו הדוגמה הזאת שדיברתי עליה, שמכללת ספיר ומכללת תל חי שסטודנט שלא שירת אפילו יום אחד מקבל שכר לימוד מלא, בדיוק כמו לוחם שיצא ולחם במשך כל המלחמה הזאת. ובאמת אני לא מדברת על ההשלכות הלימודיות שנפגעות אצלו, שיש משמעות לדבר הזה.

נכון שיש פה איזה שהוא ניסיון, אני לא יודעת, עוד פעם, להציג כאילו משהו מושלם. אני מכירה הרבה מאוד סטודנטים שפנו אליי, אולי לא מבר אילן, אבל מאוניברסיטאות אחרות, שמילואימניקים שאומרים שהדבר שיוציא אותי מהמילואים זה הלימודים. כי אני לא מקבל קשב באוניברסיטה. אין שום מענה לצרכים שלי. אני מבין שאני אפסיד את הלימודים שלי. אז הניסיון להגיד כאילו, יכול להיות שהדברים נעשים, אבל בוודאי בוודאי שלא כמו שהדברים צריכים להיעשות.

אני לא פוגשת באקדמיה באמת את מה שסימון אמר פה, באמת את ההבנה ואת הקשב ואת ההערכה שאני חושבת שזה הדבר הכי בסיסי. כאילו יש פה איזה, זה פלנטה אחרת. הם חיים באיזה פלנטה מסוימת והלוחמים שלנו נמצאים במקום אחר. אני לא רואה את הקשב, לא להם, לא לנשים שלהם, שגם מתמודדות, נשות המילואימניקים שגם מתמודדות גם מול כל כך הרבה חזיתות וגם הן צריכות להתמודד בחזית האקדמית. אני עדיין מקבלת פניות של סטודנטים ושל נשות מילואימניקים ונשות קבע שמתמודדות היום באופן יותר קשה עם הדבר הזה. שמתמודדות ומתמודדים.

התחושה שלי היא שלא נפל האסימון ביחס ללוחמים שלנו, לפחות במקום הזה של האקדמיה. עדיין אין תעדוף של הלוחמים שלנו, שצריך להיות. אז פה ושם מנסים להראות לנו כאילו הנה, פה נתנו מענה. זה לא, זה לא. יש פה אירוע בסדרי גודל אחרים. צריכים לתת לו מענה ומתווים לא מנותקים כמו המתווים הנוכחיים. אני חושבת שלצערי הרב במוסדות האקדמיים ובאקדמיה באופן כללי לא הבינו את גודל השעה. והמענים הם לא מענים מספקים.

ובוודאי ובוודאי באירוע הזה שמאוד מפריע לי, ואני אחזור עליו, מכללת ספיר ומכללת תל חי, שבמקומות האלה הייתי מצפה. אני מבינה שיש צורך למשור על המוסדות. הייתי מצפה למדרג שיש לו משמעות ביחס ללוחמים שלנו. אני חושבת שיש בו אמירה.

אפשר לדרוש גם מאותם סטודנטים לעשות איזה שהיא התנדבות מסוימת.

בסדר. אז הם סיפרו לנו שהם ידרשו ועדיין זה לא אותו הדבר. זה עדיין לא אותו דבר. אדוני יושב-הראש, לא יכול להיות שלוחם שמגיע והיה לאורך כל המלחמה הזאת ושילם מחירים כבדים, כי מדינת ישראל שלחה אותו.

לא, אבל צריך לחלק. העזרה הזאת היא לא לסטודנט שלומד שם. העזרה היא למוסד.

למוסד.

וחשוב לשמר את המוסד.

ועדיין תייצר מדרג.

לכן אני אומר, אפשר לעזור למוסד ולדרוש מאותו סטודנט שלומד באותו מוסד ייתן שעות התנדבות.

לומר שמי שלא סטודנט שלא שירת יום אחד במילואים והמשיך את החיים ושגרת החיים שלו כרגיל שווה ערך ומקבל את אותם תמריצים שמקבל סטודנט, זה לא משנה, זה לא משנה אם אתה רוצה להגן על המוסד, וזה נהדר, תייצר מדרג.

מהמל"ג ות"ת. אני רק אגיד שהמתווה הזה הוא מתווה שהיה לשנה שעברה, רק תשפ"ד. היינו במקום אחר ממה שאנחנו היום מבחינת היקף המילואימניקים והלוחמים. מה שאת אומרת זה יכול להיות זה יהיה כבר לקראת שנה הבאה נשקול את זה. באמת הסיוע העיקרי פה היה בהסתכלות על שני המוסדות האלה שספגו. היום ספיר לא נמצאת במקום של תל חי. בשנה שעברה היינו במקום אחר ולכן זה התאים מאוד לשנה שעברה.

ואז הגיעו גם לאשקלון ששם לא .

נכון. אבל אנחנו הלכנו לפי מה שהיה מקובל, לפי מה שהכנסת הגדירה כאזורים של לחימה.

אגב, ניסינו להכניס את אשקלון. אבל היה לזה השלכות אחרי זה על חמדת הדרום.

לכן נצמדנו להגדרה של הממשלה.

ועדיין, ועדיין. אני לא צריכה לשמוע שאת אומרת שיש באמת ביחס לשנה.

נשקול את זה בהתאם לשנה הקרובה, כשנגיע. גם אנחנו צריכים את התקציב המתאים, אבל זה היה השיקול לגבי המוסדות.

תודה רבה. ד"ר ענת מאור, חברת הכנסת לשעבר, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אני גם הייתי בכנסת מ-1992 עד 2003 וגם הייתה לי הזכות לעמוד כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה. וגם אחר כך הייתי עשור מרצה באקדמיה גם באוניברסיטה וגם במכללה. כך שאני באתי בהתרגשות לישיבה. זה התפקיד הכי מעניין שעשיתי בכנסת, העיסוק בהשכלה הגבוהה זה באוויר פסגות, המדע והידע וההשכלה והדעת. מה שנאמר ביהדות תורה לשמה. זה בעצם הבסיס גם להתרחבות אישית ולאופקים וגם לכל הישגי המדע שיש לנו בארץ ולטכנולוגיה וההישגים החברתיים. אז אני מקווה שביראת קודש כזו מתייחסים לזה.

אני רוצה גם להזכיר שבארץ, אחרי חוק המכללות האזוריות, האקדמאיות שהפך אותם לאקדמאיות בחוק ב-1995. שנה הבאה זה 30 שנה ועורכים לזה ספר מיוחד. בעצם זה גם עשה לכל הניידות החברתית. לצמצום פערים בין פריפריה למרכז, אני מהפריפריה מהדרום, מנגבה. ולצמצום עדות המזרח ואחרים, ערבים ונשים. זאת אומרת, זה ממש עשה מהפכה, עם כל הבעיות שיש.

עכשיו לגופם של דברים. אני מבינה שהדיון היום הוא בעיקר על הנושא של סיוע בעת מלחמה והנושא מאוד מובן. ההזמנה הייתה כללית על פתיחת שנת ההשכלה הגבוהה. אז אני רוצה לומר ארבע השגות. אני מצטערת שהשר איננו והנימוקים לגמרי ברורים. אבל זה גם לוועדה, אדוני יושב-הראש, ולכולם. על דברים שנעשו השנה על ידי משרד החינוך. זה לא בגלל שיש מלחמה אז השביתו עשייה אחרת. ואני חושבת שהם מאוד בעייתיים.

הראשון זה ההשתלטות הפוליטית. חברי ועדת החינוך ואדוני יושב-הראש, בשנה הזו היה ניסיון של השר, הכול היה ידוע, גם לפטר את ראש מל"ג, גם את המנכ"לית וגם את יו"ר ות"ת. זה פשוט ניסיון השתלטות פוליטית על מערכת שבהגדרה בחוק ב-1958, חוק המל"ג ובכל המדינות הדמוקרטיות.

זו מערכת ששולטת פוליטית מהצד השני כבר הרבה מאוד שנים. השר ניסה לשנות את זה, זה הכול.

זה לא פוליטיקה לכאן או לכאן, אלה מינויים מקצועיים.

נו, באמת.

וגם המבנה הוא מאוד טוב. היו"ר בסוף הוא השר, יש גם השפעה פוליטית. אבל ההקפדה על העצמאות שלהם ועל המקצועיות. אם אנחנו לא נתחרה, וזה מה שעשינו כל כך טוב 100 שנה. הרי הזכירו לנו. זה דבר אחד שאני מבקשת שהוועדה תשים לב עם השר.

הדבר השני זה חוקי מקרתיזם. אין לי שום ביטוי יותר מתון.

אם הוועדה הייתה קובעת מי אנשי נציגי המל"ג אולי היה פנטסטי, אבל זה לא קורה. זו לא המציאות.

אבל הוועדה תפקידה להגן שהמקצועיות וההמשכיות והיציבות יהיה שם המשחק.

ברור. כשאנשי ימין מועמדים לתפקיד זה תמיד לא מקצועי.

אני לא הפרעתי לאף אחד. אני אודה, ברשותכם, וגם אני לא רוצה להאריך מידי. הדבר השני זה חוקי, ואני אומרת את הביטוי מקרתיזם ועומדת מאחוריו. תראו, הניסיון להשתיק פרופסורים, אגב, יש לנו פקודה למניעת טרור. אף מרצה מאז, 99 שנים, לא הועמד לדין על העניין של הסתה לטרור. יש פה הגזמות, באמת, הגזמות בנתונים, בתיאורים.

אין לך שום הגזמות. אין לך שום הגזמות.

גם פרופ' אדירה שהכחישה את האונס של הבנות שלנו ואת הרצח של התינוקות?

בכל האוניברסיטאות בארץ וזה באופן גורף.

הן הראשונות.

מקרתיזם זה אנשים כמוך. את מקרתיזם, זה מקרתיזם, אמירות כאלה הן מקרתיזם.

לימור, תודה.

אני רוצה שתגן עליי, אדוני יושב-הראש, אני לא אתווכח עם חברת כנסת.

הנה, אמרתי, לימור.

תודה רבה, אני מודה לך. זה הדבר השני. הדבר השלישי התקציב דיברו מאוד.

מקרתיזם על העם שלנו.

על הצמצום התקציבי, שזה ממש סוף העולם. אגב, גם בזמננו ניסו ובלמנו. בלי השקעה אין. אבל פה אני אגיד הערה כאזרחית, לא כיו"ר ועדה, והיא כן פוליטית. אנחנו יודעים לאן כן הולכים התקציבים. וחה"כ מאיר כהן דיבר על זה. כל כך הרבה מיליארדים, לא מאות מיליונים, הולכים לדברים אחרים. אז צריך את זה לבטל.

הערה רביעית, אדוני יושב-הראש, הפרדה בלימודים בין גברים ונשים באקדמיה. חלק אושר על ידי בג"ץ וכנראה בצדק. אנחנו רוצים שגם יותר נשים חרדיות תלמדנה וגם גברים חרדים. אבל יש עכשיו ניסיון - - -

אבל ביחד, לא מותאם לערכי החיים שלהם. אנחנו מזלזלים בערכי החיים שלהם. אל תספרו לנו סיפורים. הצביעות הזאת, אנחנו כבר למדנו אותה.

אדוני יושב-הראש, אני מבקשת הגנה.

בבקשה.

מסכנה.

אני רוצה לסיים.

אני משתדל להיות מהאו"ם, לימור.

אני רוצה לסיים.

למרות שהיום זה לא להיות מהאו"ם.

אני רוצה לסיים ולומר שהמצב הנוכחי נותן מרחב פעילות לשר החינוך ולוועדה בשלושה נושאים שהם לא בדיוק ישירים להשכלה גבוהה אבל הם קשורים מאוד. הראשון זה נושא של השבת החטופים. ואני רוצה להריע לאגודה לסטודנטים, לסטודנטיות, שפועלים בעניין הזה ללא לאות.

הדבר השני זה הנושא שאנחנו מדברים על עתות מלחמה. אז מעבר לחילוקי הדעת צריך גם הסדר מדיני. אחרי מלחמה שהיא צודקת. ומול הטבח אין שום ברירה והיינו חייבים להגיב. ומול לבנון. אבל לדאוג שיהיה שלום וכל הבעיות האלה לא תהיינה.

והחוק, שבעצם ימנע שוויון בין המתגייסים לצבא לא יעבור, כי זה הגנה לסטודנטים שלנו. לא ידעתי שהמספר הוא 70,000 סטודנטים שהיו במילואים ונמצאים.

זה יותר.

אפילו יותר. אז תודה רבה.

תודה. הדר דרורי, בבקשה.

שלום לכולם. הדר דרורי, אני סטודנטית. בעצם באנו פה מיכל ואני לייצג עוד אוכלוסייה. חשוב לי להגיד שכל מה שאמרתם, ישבנו ואמרנו כמה זה רלוונטי אלינו כל ההתאמות וכל הדברים האלה. אנחנו פה לייצג את האוכלוסייה בעצם של סטודנטים חולים ומחלימים מסרטן. אני אחת מהן בעצם, מיכל היא הנציגה של עמותת חלאסרטן.

אני חליתי לפני כשלוש שנים, עברתי שלוש שנים די רצופות של טיפולים, שכללו גם השתלת מח עצם מתורם בסופן לפני כמה חודשים. ובעצם בכל הזמן הזה היה לי מאוד חשוב להמשיך ללמוד, כמו להרבה סטודנטים מחלימים אחרים.

חברים, זה נושא לא פחות חשוב, בבקשה.

תודה רבה. בעצם היה חשוב מאוד להמשיך ללמוד, אבל בגלל כל הטיפולים יש לנו המון מגבלות. אנחנו לא יכולים להגיע פיזית לאוניברסיטה כמובן, שזה אינדיבידואלי לכל אחד, אבל במרבית המקרים לא יכולים להגיע פיזית לאוניברסיטה. יש ימים שמרגישים יותר טוב ופחות, לכן להגיש עבודות בתאריכים מסוימים זה בעייתי. וכל מיני דברים כאלה.

בעצם כשאני התחלתי לנסות להתחיל מה האוניברסיטה שאני לומדת בה מציעה לי, לא היו תשובות ברורות של מה אפשר, מה לא. ובפקולטה הזאת נותנים ככה ובפקולטה ההיא ככה. ואז התחלתי לדבר עם עוד חברים בחלאסרטן שהם סטודנטים. ובמכללה ההיא בכלל נתנו לו ככה ובפקולטה הזאת לא נתנו לו שום דבר ופה דווקא היו נורא נחמדים ונתנו הרבה. זה הפך בעצם כל פקולטה איך שמתאים לה.

צריך לבנות על הרצון הטוב שלהם.

בדיוק. וגם בכלל להבין למי לפנות. זה גם לקח המון זמן. אני יכולה להגיד שלי בהתחלה לא אישרו להיבחן בזום, למרות שלא יכולתי להגיע פיזית לאוניברסיטה ולקח זמן ולא מעט פרוטקציות כדי שאוכל להיבחן בסוף בזום. וזה בעצם קורה הרבה ובכל המוסדות. כל מוסד זה אחרת ואין איזה משהו מוסדר. אנחנו כבר שנתיים מנסים להסדיר את הנושא הזה ובעצם לגרום לזה שיהיה משהו מוסדר ולא פרטני. היום אנחנו בעזרת דבורה עובדים עם הפתרון הפרטני שבו הסטודנט מדבר איתי, אני מייעצת לו, מסבירה לו ובסוף אנחנו פונים לדבורה, שבדרך כלל עוזרת לנו. בדרך ככלל גם מצליחה לעזור לנו מול המוסד, אבל כמובן שזה לא הפתרון.

לא, חייבים פה מתווה רוחבי.

צריך הסדרה, בדיוק.

כן. יש לנו כבר מתווה מסודר ואנחנו כבר שנתיים מנסים איתו. הוא מכיל הרבה מהנקודות שדוברו פה, בין אם זה הערכה חלופית או בחינה בזום במקום בכיתה או בכיתה נפרדת ולא עם כולם. אני יכולה להגיד שבהתחלה אמרו לי אין בעיה, תבואי, תעשי בכיתה קטנה, 20 חבר'ה בחדר קטן. זה כמו לשבת באולם עם 100 איש מבחינתי. גם פה, כמו שאתם רואים, אני כבר חצי שנה אחרי הטיפול האחרון שלי, המערכת החיסונית שלי עדיין לא מתפקדת מספיק וגם לפה אני עם מסכה וגם זה באישור הרופאה. אז זה באמת כל הדברים האלה זה להגיש עבודות באיחור או להגיש חלק מהעבודות. זה לא להגיע, בתנאי שאלה קורסים שלא באמת צריך את הנוכחות הזאת.

בעצם הקלות מאוד דומות למה שמבקשים המילואימניקים, שבעצם מותאמות לנו. וכמובן במטרה לא לפגוע בשום צורה במקצועיות בסוף של התואר. אני יכולה להגיד שדחיתי, מעבר כמובן קורסים והכול, דחיתי גם מעבדות כי מעבדות מצריכות להגיע פיזית וידעתי שזה לא משהו שאפשרי לי. אז דחיתי אותן להמשך. א

בל זה באמת מה שאנחנו מבקשים. פשוט שיהיה פתרון מוסדר ולא נצטרך כל פעם פתרון פרטני. סטודנט שבמקרה גילה שאני מתעסקת בזה ומדבר איתי ואני מדברת עם מיכל ומיכל מדברת עם דבורה שפונה למוסד ומבקשת את נחמדותם וטוב ליבם.

יש עשרה צעירים שפונים ביום.

אני מציע, מיכל, אחרי הפגישה שהייתה לנו והדר הצטרפה אלינו בזום.

זה אירוע שצריך להיות מוסדר.

מיכל, אני מציע, אחרי הפגישה שהייתה לנו בוועדה והדר הצטרפה בזום הוועדה תתכנס סביב הנושא הזה ספציפית. אנחנו נביא את הגורמים הרלוונטיים, דבורה את תעזרי לנו. ואני חושב שחשוב, אין ספק שהמענה הפרטני הוא חשוב. אבל במקרה דנן אני חושב שצריך באמת מתווה רוחבי שיהיה מקובל על כולם. שות"ת יוכל בסוף גם לפקח על אותו מתווה בצורה יסודית. שוב, לא שאנחנו לא סומכים, אבל בסוף אותו סטודנט צריך לדעת למי הוא פונה, איך הוא פונה, מה הזכויות שלו. שיהיו מפורסמות כמו שצריך. זה דבר שהוא קיים, אגב, במערכת החינוך גם היסודית וגם העל יסודית. אין סיבה שהוא לא יהיה קיים במערכת החינוך האקדמית.

תודה רבה.

בבקשה. שפרה, בבקשה.

אני מתארת לעצמי שכולם מותשים, אז נעשה את זה מאוד קצר. אני חושבת שוועדת החינוך של הכנסת, כמייצגת את המדינה, צריכה להחליט האם היא רוצה לשים את הלוחם שלנו כרגע בעזה או בלבנון, בדילמה הזאת של להחליט אם לעזוב את שורות המילואים כי אף אחד לא ישלח אותו לכלא. הוא צריך, זו החלטה שלו. ולחזור לאקדמיה. או לדעת שהוא מוותר לפעמים גם על שנת לימודים.

אני רוצה שנייה בצורה לא דמגוגית. בואו ניקח ככה בהגזמה, נניח עכשיו לוחם שמשרת בקרוב 400 ימי מילואים. אין הרבה כאלה, אבל יש. ונניח שהוא לומד רפואה. אף אחד מאתנו, לא אני ולא אתה, היינו רוצים ללכת בעוד כמה שנים לרופא שהחסיר שנת לימודים, נכון. אז אפשר, המדינה יכולה לבוא ולומר אותו לוחם שמשרת ומפסיד שנת לימודים במקצוע מאוד מאוד חשוב וקריטי, ולא רק רפואה, אני רק לקחתי את זה כדוגמת קצה. הוא בהכרח יפסיד שנת לימודים. אבל בואו נשפה אותו בשכר שהוא שווה ערך לאותה שנת עבודה ראשונה שהייתה לו אילו הוא היה מסיים את הלימודים שנה קודם. ואנחנו עכשיו בתקווה כולנו שהוא לא יפסיד שנתיים לימודים. אנחנו עדיין בתקווה שהמלחמה השנה תהיה כזאת שלא תלך עוד שנת לימודים. אבל בהנחה שהיא כן תהיה גם את זה יצטרכו לקחת בחשבון.

אני בכלל ביקשתי כאן נתונים. שמעתי כל מיני נתונים, אני לא רוצה להגיד כמה בכלל סטודנטים כרגע, ממש ברגע זה נלחמים בלבנון או בעזה או בכל מקום אחר שצריך להילחם ובאמת מפסידים כרגע לימודים ולא פותחים את שנת הלימודים. אין לי את המספרים, אני מודה. אני לא יודעת אם זה 3,000, 30,000, לא יודעת. אבל גם אם זה אחד. אנחנו כאן גם בשביל האחד, ואנחנו יודעים שזה לא אחד.

אני אומרת, יכול להיות מצב, אמרנו, קורסי השלמה והעשרה נוותר עליהם, ניתן נקודות זכות והכול. בסוף אף אחד מאתנו לא רוצה לפגוע באקדמיה ובטח לא במקצועות שהם באמת קריטיים. לי יש תואר בספרות אנגלית ומוזיקולוגיה. לא נורא אם כנראה הייתי מפסידה איזה כמה שייקספירים או אני לא יודעת מה. אבל אדם שהוא מהנדס, אדם שהוא רופא, ברור שאנחנו לא רוצים שהוא לא הפסיד 30 ימי לימודים, אלא הפסיד 300 ימי לימודים, ברור שזה פוגע בזה. ואפשר פשוט להכריז שהאנשים האלה, שהם לא המון, הם פשוט יפסידו שנת לימודים וישופו כלכלית. כי אחרת, אני אומרת לך אדוני, הם יעזבו. חלקם או יעזבו את המילואים או יעזבו את האקדמיה.

אני רוצה לומר עוד משפט אחד. דיברו כאן על תקציבים. אני חושבת שבאמת לאקדמיה צריכים להוסיף תקציב ולא להוריד תקציב. אבל לא יתכן שאנחנו נמצאים במלחמה ואנחנו נמצאים בתקופה שיש הרבה מאוד אנשים שאינם משרתים, בוודאי אינם משרתים במילואים ואינם מסכנים את החיים שלהם. והגיע הזמן שאנחנו נגיד שיכול להיות שמדינת ישראל לא יכולה לסבסד את הלימודים. שסטודנט שלא שירת בצבא או שלא שירת במילואים או שלא היה קרבי, כמובן שצריך להיות כאן מדרג, ישלם שכר לימוד שהוא בערך 12,000 שקלים בשנה במקום 50,000 שזה השכר הריאלי, שהוא מסובסד על ידי המדינה. והגיע הזמן שהמדינה תחתוך את הסבסוד הזה לכל מי שלא משרת. כולם. ואני אגיד את זה עכשיו לא במכבסת מילים: ערבים, חרדים, לא משרתים, משתמטים, יש הרבה כאלה בנים, בנות. מי שלא שירת או מי שלא שירת במילואים או מי שלא שירת כקרבי, צריך להיות כאן מדרג, לא יקבל את הסבסוד הזה. ואני לא רוצה להגיד לך כמה, אתה יותר טוב ממני בחשבון, כמה כסף ישתחרר.

בנוסף אני גם אגיד את ההערה האחרונה ובזה אני אסיים. יש גם מרצים, אני לא יודעת אם זה אחד או 200. יש מרצים שהם פרופסורים או דוקטורים שפגעו בשמה הטוב של מדינת ישראל, שפנו אל העולם וביקשו להחרים את האקדמיה במדינת ישראל.

הם עשו את זה כאנשים פרטיים, זו דעה אישית שלהם.

ביקשו גם להטיל אמברגו על הנשק.

אדם כזה לא צריך לקבל משכורת ממני, סליחה.

חד משמעית.

לא לקבל משכורת ממני. ואז יהיה לך עוד תקציב, אבל גם זה.

יש הצעת חוק כבר, אנחנו כבר מטפלים בזה.

אני מברכת על זה. שוב אני אומרת, במילה אחרונה, האם נכון לפתוח את השנה האקדמית בשנה הבאה. זה באמת תלוי כמה סטודנטים כרגע נמצאים במלחמה. כיוון שאני לא יודעת את הנתון הזה ואני לא רוצה לטעות ולהטעות, אני חושבת שאולי כן היה נכון לדחות את השנה האקדמית בעוד איזה שבועיים ולצמצם שם את חופשת הסמסטר בחורף. כי יש לנו הרבה סטודנטים שהם כרגע במלחמה.

לגבי המתווה של השנה שעברה. אני חייבת להגיד שיש אוניברסיטאות שעשו את זה בצורה ממש מופלאה ולקחו על עצמם ממש כאתגר ציוני שכל מי ששירת במילואים במלחמה יעבור את השנה, ועשו את כל מה שרק אפשר לעשות כדי לעזור. ויש כאלה שפחות. ואני כאן לא רוצה עכשיו להגיד מי כן ומי לא. אבל אני רוצה שיושב-ראש הוועדה יהיה מודע לכך שיש אוניברסיטאות שעשו את זה פחות טוב. וכדאי שתדע. אם תרצה באופן פרטי אני אגיד לך גם מי אלה ומי אלה.

טוב. ידידיה אביגד, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת אריאל.

כמו שאמרו, אני יו"ר אגודת הסטודנטים באריאל וגם לוחם במילואים, 240 יום השנה. הפלוגה שלי כרגע נמצאת בעזה כבר 45 יום. אני פה היום במקרה על בגדים רגילים ולא על מדים, אבל זה פשוט באמת עצוב לי לראות את מה שקורה כאן. הם פשוט הגיעו, דיברו על הצורך התקציבי שלהם והלכו. למה הגענו אם אתם הולכים? איך נעשה אתכם שיח? אנחנו מנסים לעשות אתכם שיח. אני מודה ליושבות הראש שמנסות לעשות את השיח הזה ועובדות על זה. אבל אתם צריכים לשבת עם יושבי הראש ולדבר איתם ולא לקבל לבד את מה שאתם רוצים במתווה ולחשוב שזה בסדר.

אני מדבר באמת מדם ליבי, וזה פשוט הזוי. אני לוחם במילואים, אני לא הצלחתי לעשות הרבה קורסים. ואני אגיד לכם משהו, אני לא עשיתי הרבה מילואים. יש אנשים שעברו כבר את ה-300 והם מילואימניקים אמיתיים, שהם לוחמים באמת ולא באים למשמרת, שאני לא מזלזל לרגע במשמרות. הם מנותקים מהטלפון להמון ימים והמון זמן. וגם כאשר יש לו פלאפון זה להתקשר לאמא ולדעת שהכול בסדר. זה ממש לא להתחיל ללמוד עכשיו.

וכאשר יוצאים למילואים והם באים ללמוד אין להם איך. אין. מה, המרצה יישב איתם לבד? אני לא מדבר על מישהו שלומד עכשיו בהכרח מדעי החברה, שיכול לקרוא סיכום. הנדסה, מדעים, מדעי המחשב, רפואה. איפה? תעשו קורסים VOD. תעשו את זה מוסרט. רק למילואימניקים מצידי, לא אכפת לי איך תוציאו להם את זה. שיהיה להם את זה בווידיאו. פעם אחת מסריטים את זה. דיברתי על זה לפני שנה, לא עשיתם. אנחנו עוד שנה במלחמה. פעם אחת שיהיה VOD של הקורס, ייקח למרצה לא עשרות שעות השלמה, את אותה שעה של שיעור פעם אחת הוא עושה וכל מילואימניק רשאי ויכול לצפות בזה. ואז לא משנה מתי הוא סיים מילואים, כי כל אחד מסיים בזמן אחר. אז גם אם תעשו תרגול או תגבור למילואימניקים זה לא תמיד עוזר. כי אחד לא סיים ואחד כן סיים ואחד חוזר אחרי שבוע, אז חלק מהתגבור הוא יפספס. אז מה עשינו בזה? אנחנו בשנת 2024. פעם לא היה מחשבונים, יש מחשבונים. היום יש וידיאו, אפשר בקלות לשבת ולעשות VOD, בגלל המלחמה, כהוראת שעה למילואימניקים.

חוץ מזה, אני מדבר על נקודות זכות. כמה קורסים אתם חושבים שאפשר לעשות? אמרו שלא הבאתם את הנתונים. כמה קורסים אפשר לעשות עם 240 יום מילואים ואחר כך לבוא ולהספיק, כשאתה לומד מדעי המחשב ומתמטיקה או כשאתה לומד הנדסה? שבסוף התואר תחריב לעצמך את התואר? את המדינה לא נחריב, את המדינה נציל ואנחנו מצילים. וגם אם תגידו לנו לוותר על התואר, ננשור מהתואר ונמשיך להציל את המדינה.

אמרתם פה מילים יפות 'אתם דור העתיד, אנחנו גאים בכם, אתם עושים משהו שלא עשו במדינה', כל מיני מילים יפות. בפועל אפס נקודות זכות. בפועל אין VOD, בפועל אין דברים. הדברים האלה קורים מנתק. דברו עם יושבי הראש כמו שצריך ביחד. ושתיים, השיח צריך להיות הפוך. אתם צריכים לבוא ולהגיד לנו. כמו שהרקטור בא אליי ואמר לי אחרי ישיבה אצלנו, ייאמר לזכותו. הוא אמר לי את המשפט הזה והתחדד לי המצב. אמר לי דידי, תגיד, אנחנו עושים מספיק בשבילכם? אני באמת חושב אם עשינו מספיק עכשיו שכתבנו את המתווה או שצריך עוד משהו? למה זה לא השאלה? זה לא היה אמור להגיע לחוק אם אתם הייתם שואלים את השאלה הזאת. אבל אתם אפילו לא מדברים איתנו. ור"ה צריכה להיפגש עם כל יושבי הראש וגם ור"מ וגם כל הדברים האלה, ולשאול מה צריך. לא הגיוני שאנחנו צריכים להילחם בחיזבאללה ובחמאס ובמקביל להילחם על הזכויות שלנו באקדמיה אתכם. לא הגיוני. או שאנחנו ביחד או שאנחנו אויבים, זה לא יכול להיות.

אני יכולה להתייחס?

אני מבקש, כן את תתייחסי, כמו פעם שעברה לפני שנה. ואני אגיד לך משהו? אני מבקש שתכנסו איתנו מתחת לאלונקה. תודה.

כן, בבקשה דבורה, אני אתן לך זכות תגובה.

ממש בקצרה. אני כמובן לא זה, אנחנו גם מכירים, גם דיברנו. פשוט רק לחדד. אחד, אנחנו מתחת לאלונקה אתכם מהרגע הראשון. ואני מבינה שזה היה נשמע לך כמו סיסמה, אבל יש הרבה מאוד סטודנטים אחרים שכנראה מרגישים אחרת או גם יכולים להעיד אחרת.

מספיק שיש אחד, אחד.

יש 70,000 סטודנטים, מאה אחוז אין.

יש פה את נציגי הסטודנטים, הם יכולים להגיד לך מה הסטודנטים מרגישים.

שנייה, אני רוצה להתייחס למה שנאמר כאן. הנושא של ההקלטות של הקורסים הוא לגמרי מאחורינו. אני לא יודעת על איזה VOD אתה מדבר. הכול מוקלט היום בזום, הכול מוסרט. הדברים האלה קיימים.

זה לא נכון.

אם יש מרצה וגם זה גם נאמר במתווה החדש.

תגידי, את חושבת שרואים שרטוטים בלוח ממצלמת אבטחה בתקרה?

אם יש מרצה שלא ידאג להעביר את החומר לסטודנט מילואימניק שלא היה בקורס שלו תאמין לי שהוא ייענש וייענש בחומרה.

אז אני אעשה לך פתרון פשוט. שיופיע ב-VOD ולא בהקלטה בתוך השיעור, שהלוח 20 ק"מ מהמצלמה ולא רואים מה משורטט, כי הטוש שלו חלש ושומעים את כל הכיתה. שיישב פעם אחת את שעות הקורס ויסריט את זה בצורה טובה.

יפה. אבל אתה שאלת האם יכול להיות שמרצה יישב לבד עם סטודנט? אני יודעת שהמצב בכל האוניברסיטאות הוא שכן. פרופסורים יושבים.

הוא לא יכול לשבת עם 4,700 מילואימניקים בכל קמפוס. זה לא יכול להיות.

זה לא 4,700.

יש לנו 30% בהנדסת חשמל מילואימניקים. איך הוא יישב עם 30% בנפרד כל אחד פרטני? למה? במקום זה פעם אחת להסריט. ואני לא דיברתי בכלל, דבר אחרון, לא דיברתי על מפונים, פצועים. מלא אוכלוסיות שלא יכולים תמיד להגיע וצריכים לקבל את הכול.

כולם נמצאים במתווה. אני לא יודעת אם ראית את המתווה האחרון.

ראיתי את המתווה, זה בדיחה.

רק להעיר הערה אחת. הבוקר, היום ב-9:00 קיבלנו מכתב מחלק מאגודות הסטודנטים עם הערות למתווה. היום ב-9:00 היה זום עם שתי נציגות של העברית ובן גוריון. התחייבנו ובימים הקרובים יאורגן זום של כל הנהלות האוניברסיטאות עם ראשי אגודות הסטודנטים בשביל לדבר על המתווה, לענות על כל השאלות ולהבהיר את מה שדורש הבהרה. חלק מהדברים אפילו עלה היום בשיחה. לא היה ברור מאיך שהדברים נוסחו או מאיך שהדברים הובנו או פורשו. אז שיח יהיה, היה ויהיה ויתקיים. לא נרפה, לא נעזוב, לא נעזוב את החבר'ה האלה עד שלא נגיע לכל הפתרונות.

חברים, אנחנו לקראת פתיחת המליאה ולכן אנחנו חייבים לסגור את הדיון. אני אתמצת ואני אגיד את מסקנות הוועדה.

סליחה רגע, הייתה עכשיו ועדה שעתיים ואף אחד מהמילואימניקים לא דיבר פשוט.

חברים, תמתינו רגע.

הוועדה שולחת ניחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים ומתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מודה לשר החינוך, יואב קיש, לכלל המשתתפים בדיון. הוועדה מברכת את יו"ר ור"ה הנכנס, פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא אוניברסיטת בן גוריון והיו"ר היוצא פרופ' סבן; הוועדה מברכת את הסטודנטים בכלל ומשרתי המילואים בפרט בפתיחת שנת לימודים בטוחה, פורייה, מוצלחת. הוועדה תדאג שכך יהיה.

אני רוצה לומר, הוועדה מבקשת לשקול מחדש את המתווה שגובש, שאמור היה לתת מענה לאתגרים איתם מתמודדים הסטודנטים משרתי המילואים ומשפחתם, בני ובנות זוגם. הוועדה דורשת ממוסדות להשכלה גבוהה לשפר את המתווה ולגלות גמישות ככל שיידרש.

אני מבקש לקיים שולחן עגול שבו ישתתפו נציגי משרתי המילואים.

שלא נתת להם לדבר, סליחה. שעתיים וחצי אנחנו פה, לא נתת אפילו לנציג אחד פה.

שעתיים וחצי יושבי ראש אגודות הגיעו לדבר, גם הם לא קיבלו.

אנחנו יושבים פה בסבלנות. נציג מילואים אחד לא דיבר פה.

חברים, תודה רבה.

אני מבקש לקיים שולחן עגול בשבוע, שבוע וחצי הקרובים. במידה ולא יימצא פתרון אני מאמץ את המלצת חבר הכנסת מיכאל ביטון ונקיים חקיקה בנושא.

הוועדה דורשת לבטל את הקיצוץ של 400 מיליון הכללי, שמתוכם 100 מיליון להשכלה גבוהה. לא יתכן שיהיה קיצוץ במערכת שנדרשת לתת את המעטפת הנדרשת לסטודנטים שמתמודדים עם קשיים מורכבים, במיוחד בשעת מלחמה. המוסדות לא יוכלו לשאת בקיצוץ נוסף בנושא הזה.

הוועדה דורשת מהמועצה להשכלה גבוהה להעביר לה תוך שבוע נתונים מדויקים על נשירת סטודנטים משרתי מילואים באקדמיה בשנה האחרונה.

אני רוצה להגיד שבדיון הקודם ביקשתי מספר נתונים. קיבלתי. קיבלתי חלק מהנתונים. דיברתי גם עם הממ"מ. אכן המל"ג שיתף פעולה והעביר נתונים. לצערי הנתונים שהועברו לא היו מספיק טובים. ההגדרות לא היו מספיק אחידות. לא מדויקות, בלשון המעטה. ואני חושב שאתם גם מודעים לזה. לכן כפי שנאמר על ידי הקמל"ר שהמוסדות להשכלה גבוהה העבירו מידע שכמות הסטודנטים משרתי המילואים שסיימה בהצלחה בתשפ"ד היא גבוהה מהשנים הקודמות. באמת נשאלת השאלה איך למוסדות, אם יש לכם את הנתונים האלה אז איך אין לנו באמת איזה שהוא נתון מוצק על הנתונים של הנשירה. לכן אני דורש לקבל את הנתונים האלה.

הוועדה מבקשת משר החינוך ויו"ר מלג להאריך בצו את התקופה הקובעת בהוראת שעה בחוק סיוע למשרתי המילואים.

הוועדה בנושא חולי סרטן וחולים בכלל, תקיים דיון בנושא מתווה רוחבי ואחיד לסיוע לסטודנטים חולים באקדמיה.

לפני שאני נועל את הדיון פשוט רציתי לדעת שאני מסיים את סיכומי הוועדה ושהכול יהיה ברור.

שבוע זה לא ריאלי, כי אנחנו עכשיו יצרנו קשר עם הלמ"ס.

כמה זמן אתם צריכים, יאיר?

ביקשנו שקמל"ר יעבירו את הנתונים ללמ"ס על מנת שיהיו נתונים אמיתיים מטעם המדינה לראות נשירה.

שבועיים זה בסדר?

רגע, אני חייב להתערב. למוסדות האקדמיים יש את מספר הסטודנטים ששירתו במילואים השנה הנוכחית.

את זה הם העבירו. אבל אני רוצה לדעת את הניתוח המדויק של נשירה. אנחנו צריכים לדעת שהנשירה גם הייתה בעקבות כך, יש גם נשירה רגילה. אנחנו צריכים לעשות את הניתוחים האלה.

זה קמל"ר עם למ"ס. ואני מעריכה חודש, מיכל, 30 יום. אנחנו צריכים מהקמל"ר את הנתונים.

אבל יש כאלה שלא נשרו, הם פשוט לא עשו קורסים. הם עדיין לא נשרו, הם פשוט פותחים שנים בתואר.

חברים, אני רוצה לתת למשרתי המילואים.

אוקיי, אז בגלל המלחמה הם לא יעשו תואר, זה מה שאת אומרת.

הם ישלימו.

מתי? אחרי המלחמה? תתקעו להם את התואר, זה בדיוק מה שאת אומרת.

אתה רוצה שהם יעשו קורסים, אתה לא רוצה שהם יקבלו פטור וילכו הביתה. אתה רוצה שהם ילמדו.

אני רוצה שהם יתוגמלו כספית אם הם מפסידים שנת לימודים.

על הכספי גם יש לזה מענה.

חברים, אני מבקש שיהיה תולך חודש, אם זה באמת תלוי בלמ"ס. אנחנו נהיה בקשר רציף עם קמל"ר כדי לקבל את התשובות. כן, בבקשה.

לא, אני מדברת על לשלם להם את המשכורת שהם מפסידים.

משרתי המילואים, בבקשה. אין לי ברירה, יש לנו שש דקות ואני חייב לנעול את הדיון. שפרה, תנהלי את זה אחר כך, תודה.

חבר'ה, אני מבקש מכולם. לא צריך ועדה כדי לדבר על הדברים האלה. אני פה מסיבה אחת, הסיבה הכי חשובה שקורית המדינה עכשיו וזה אנשי המילואים. ולא רק אנשי המילואים, אלה שנפגעו הכי הרבה.

שאל פה כבודו לא פעם ולא פעמיים, נראה לי פעמיים, שאל מה בפרקטיקה מקבל סטודנט שמיצה את הזכויות שלו בתשפ"ד? פעמיים הוא שאל, פעמיים סיפרו סיפורים. לשו סיפורים פה כדי לעצב את זה ולהגיד ולצבוע את זה בצורה אחרת. אני אגיד לכם רגע, ונדמה לי שגם אדון קמל"ר שאני מאוד אוהב אותו והוא רמ"ט 89 גם והוא עשה עבודה מדהימה עם אגוז, מגל"ן וכו' בדרום ובצפון. הוא כנראה לא מספיק ירד לפרטים האלה. אבל סטודנט שמיצה את זכויותיו בתשפ"ד ומימש הכול, כי הוא היה צריך. אני למדתי קורסים בממוצע השנה ביום, יום וניגשתי למבחן. לא למדתי למבחן וניגשתי. יום למדתי את הקורס וניגשתי יום למחרת לילה לבן, אטנט בגבוה, פעם ראשונה שאני לוקח אטנט, וניגשתי.

אנשים שהולכים להילחם במארון א-ראס, כולל חבר'ה של בני, במארון א-ראס במהלך השנה. והוא אומר מהיום, יכול להיות שיותר, יכול להיות שפחות. יגיעו ויצטרכו לבקש עזרה. ומה שכל החבר'ה פה, ואני אוהב אתכם ומעריך אתכם ברמות, אתם כנראה עושים הרבה דברים. אבל כנראה אתם לא מבינים מה אנחנו עוברים ואיך חוזרים ואיך יושבים בסלון. אני ישבתי בסלון עם דמעות בעיניים. חברים שלי נהרגו על ימין ועל שמאל. שישי הייתי בלוויה של גייבן, כשאח שלי בג'באליה שואל אותי 'נמרוד, שמעתי שגייבן נהרג'. והוא גם אח של חבר שלי מהתואר. הוא גם איתי בעוקץ והוא גם הרבה מאוד דברים אחרים.

אני חייב לומר לכם שהאקט הזה של לא לתת זכויות בינארי ונ"ז מילואים נוספים לאנשים בתשפ"ד, שזו האוכלוסייה שהכי צריכה את זה. הכי צריכה את זה, הם זקוקים לזה. ואתם אומרים אבל הם חתמו על הסכם שנה שעברה. והשנה שאתם מפנים להם גב. זה ברמת הלא ציוני. זה ברמת הלא ערכי ולא ציוני. ואגב, גם פרופ' דני חיימוביץ שיצא ואמרתי לו את זה הוא הסכים.

אני אומר פה לכולם, האוכלוסייה שהקריבה הכי הרבה וממשיכה להקריב, במתווה הנוכחי נפגעת בצורה הכי חמורה. ושלא יספרו אחרת על המתווה הארצי הזה. המהלך של מתווה ארצי זה מדהים. צריך להיות תו תקן מינימלי. זכויות. במקרה הזה ובטח על הנ"ז. אגב, יש עוד הרבה מאוד דברים שאפשר לדבר עליהם. אבל במקרה הזה הגדרתם חסם עליון. חמש בינארי בתואר מקסימום ועשר נ"ז כולל אחוזים מנקודות הזכות בתואר. מקסימום. הגדרתם אי זכויות או שללתם זכויות ממילואימניקים, מהאוכלוסייה הכי קשה, הכי זקוקה, הכי שנדרש לעזור לה.

אני לא יודע ממה זה נובע ואני לא נכנס אם מישהו יש לו ספק שטוהר התואר לא ייפגע השנה, שנה שעברה, הוא קצת זה. אני כואב לי, אני באתי לרכוש את התואר. אני לומד ברייכמן, אני גם משלם על זה לא מעט מכספי. אם מישהו חושב שזה לא ייפגע, ולי כסטודנט כואב על זה שנפגע לי התואר, ואני גם משלם על זה מחיר במילואים. אז הוא טועה ואנחנו משלים את עצמנו.

אבל אני מבקש רק ואני אסיים פה, סליחה, אני אסיים פה. הדבר הכי מהותי, הקבוצה הזאת, בבקשה אל תשאירו את זה ככה. זה ברמת הלא ציוני. תודה.

אנחנו נקיים שולחן עגול וננסה לשפר את המתווה הזה.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.