פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



56
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
29/10/2024



מושב שלישי



פרוטוקול מס' 105
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"ז בתשרי התשפ"ה (29 באוקטובר 2024), שעה 10:00

שנה למלחמת חרבות ברזל - תמונת מצב נשים ותרומתן למלחמה

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
שלי טל מירון

סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
שרון ניר
לימור סון הר מלך

אלה שדו - יוהל"ם, משרד הביטחון

ורד ויניקוב - רמ"ד מניעת הטרדה מינית, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

ברכה עמר - יוהל"מ, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי

מירב שטרן - מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה ושוויון חברתי

אילת אטיאס סיון - יועצת מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה

טליה בן אבי שטיינברג - ממונה על שוויון מגדרי, משרד הבריאות

מאיה ארגוב - מנהלת קהילת ניר עוז, מרכז השלטון האזורי

מיכל ארגוב - תושבת ניר עוז, מרכז השלטון האזורי

הילית בן צבי - ראש תחום שוויון מגדרי, מרכז השלטון המקומי והתנועה הקיבוצית

איילת סלע יונגרמן - קשרי ממשל, התנועה הקיבוצית

רחל עזריה - חכ"ל, מקימת עוגן למשפחות המילואים

סיון דטאוקר - מנכ"לית התאחדות המלונות

כרמי אור - צוות מדיניות, פורום נשות המילואים

הדס וינוגרד - מקימה ומובילה, פורום משפחות הקבע

נעמה כהן - מנכ"לית מרשם-ארגון המתמחים לרפואה

אדוה גוטמן תירוש - רופאה, מרשם-ארגון המתמחים לרפואה

אורטל תמם - חוקרת, נשים מתמרנות בחרבות ברזל, מרשם-ארגון המתמחים לרפואה

הדס בן אליהו - מנהלת 'יודעת', מרכז ידע נשים ומגדר, מכון ון ליר

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים

הדס צמח סננס - קידום מדיניות, רוח נשית

סתו בן עוז - עמותת בונות אלטרנטיבה

אורית רישפי - יו"ר עמותת כ"ן-כח נשי לישראל

שרון ברנד - מנהלת, עמותת כ"ן-כח נשי לישראל

עפרה אש - מנכ"לית פורום דבורה-נשים במדיניות וביטחון לאומי

אור טאול כהן - ועד מנהל, פורום דבורה-נשים במדיניות וביטחון לאומי

נעמה לוי שייביץ - יו"ר מנכ"ל מתנדב, מאמאטכ"ל

איילת מועטי - צוות מדיניות, מאמאטכ"ל

שני לוין - אשת סמג"ד, מאמאטכ"ל

מוריה אילן - מאמאטכ"ל

מיכל ברקאי ברודי - מייסדת המתמרנות, נשות המילואימניקים

אנאבל פרידלנדר - מובילת תחום האסטרטגיה, קבינט הנשים

אורנה אשכנזי - קבינט הנשים

צפנת נורדמן - מנכ"לית פורום חירות וכבוד האדם בישראל

אפרת לופו - רכזת קשרי ממשל, חותם יהדות על סדר היום

חגי קורח - יו"ר מטה המילואים ומייצג את עמותת בית חם לכל חייל

בתיה כהנא דרור - חברת ועדה דיני משפחה, 'אמא ערה'

גליה שרף - אחים ואחיות לנשק, למען הדמוקרטיה

לורן פוריס - ארגון 'אימהות הלוחמים'

חנה רדו - יזמית, מציאות עבודה למפונים

ענת מימון

דלית אזולאי

סמדר לביא, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



שנה למלחמת חרבות ברזל - תמונת מצב נשים ותרומתן למלחמה

בוקר טוב. אני רוצה לפתוח בדיון. שנה למלחמת חרבות ברזל, תרומתן של נשים למלחמה בכלל החזיתות וגם תמונת מצב, אבל אנחנו לא נפתח את הדיון הזה מבלי להזכיר ש-389 ימים למלחמה הזאת זה גם 389 ימים של 101 חטופים וחטופות, בניה ובנותיה של הארץ הזאת, ילדים וקשישים, נשים וגברים, מתמודדי נפש וחולים, שנמצאים בשבי החמאס, בידי האכזרים ביותר מאויבינו, ולכן אין את הפריבילגיה לעשות שום דבר, בטח לא בבית הזה, כנבחרות ציבור, כנבחרי ציבור, מבלי להזכיר אותם.

אני אספר לכם שאתמול היה כאן דיון מאוד מאוד קשה, טעון, כואב. ביום שציינו את יום הזיכרון בתאריך העברי כאן בכנסת בחרנו בוועדה לעסוק בחיים, לעסוק במי שנמצאים בשבי והגיעו לכאן אימהות רבות לחטופות ולחטופים, הגיעו לכאן סבתות ודודות ואחיות וחברות של נעמה לוי והייתה כאן גם עדי אשכנזי שהדברים שלה, אני חושבת שלא הייתה אישה וגם איש שנשארו אדישים לדברים הכל-כך נוקבים עלינו כנשים והנוכחות שלנו, מצד אחד בכל מקום ובכל במה והחשיבות של הקול, לצד היעדר ההנכחה שלנו והשיתוף שלנו בפורומים מסוימים.

אבל היום ללא ספק הגיעו לכאן נשים שכל אחת בחזית שלה, בזירה שלה, עושה רבות. כל אחת מכן, בין אם זה בצבא, ויושבת כאן היוהל"מית בצה"ל, ויושבות כאן נציגות המשטרה, השב"ס, חברות מהחברה האזרחית שעושות המון, ארגונים חברתיים וארגונים אחרים, ואת הדבר הזה אנחנו צריכים להבליט, צריכים להנכיח, ואני חושבת שהיה רגע שהוא אולי אחד המשמעותיים, כי בסוף היו גם את הטנקיסטיות, אבל בתקיפה באיראן אחרי חזרת כוחותינו הטייסים והטייסות היקרים שלנו, לגלות שארבע נווטות קרב השתתפו בתקיפה הזאת, בהגנה על מדינת ישראל ועל עם ישראל, זה היה מרגש מאוד.

אני שמחה שאת נמצאת איתנו כאן, תא"ל אלה שדו, שנכחת בדיונים קודמים טעונים לא פחות בהקשר של פשעי חמאס והמפלצות שפגעו בבנות ישראל בטבח הנורא ביום הנוראי ההוא, אבל אני רוצה לומר לך שזה היה אחד הרגעים המרגשים והחשובים בהתווסף לזה שהטנקיסטיות הישראליות היו הנשים הראשונות שהשתתפו בקרב בעולם בהשוואה בין-לאומית.

אז אני רוצה לפתוח איתך ולהודות לך כנציגת חיילות ישראל בסדיר ובמילואים. היה פה גם דיון על למעלה מ-50,000 מילואימניקיות שמשתתפות במלחמה הזאת מתוכן הרבה מאוד אימהות, מתוכן נשים בהיריון. אנחנו גם תיקנו את העיוות והעוול שנשים בהיריון, חבר הכנסת סימון, שנכנסו למילואים וערב לפני כן לא עבדו לא קיבלו את דמי הלידה. גם זה תוקן. בסוף מילים להכביר לא מספיקות, צריך לדעת גם לבצע את העבודה בבית הזה. אז הבמה היא שלך, תת אלוף אלה שדו, יוהל"מית צה"ל.

בוקר טוב ותודה על ההזמנה. אנחנו בימים האלו מציינים שנה למלחמת חרבות ברזל וכולנו עדים למלחמה הקשה, כמובן גם איך שהיא נפתחה ונכפתה עלינו ואנחנו באמת בשנה הזאת בלי שום קלישאה נלחמים על הבית ונלחמים על הזכות שלנו להיות עם חופשי בארצנו. אנחנו עדים מדי שנה לאורך כל השנה, מדי יום, לתרומתן של נשים לאפקטיביות המבצעית והארגונית של צה"ל בכל הזרועות, בכל האגפים, בכל הסמכויות ומאז שהתחילה מלחמת חרבות ברזל אנחנו גם נחשפים ביתר שאת לתרומה, לאומץ ליבן, לקבלת ההחלטות האיכותית ולגבורתן של נשים בשדה הקרב.

המלחמה גם חשפה את הטבעיות והיעילות שבהן לוחמי ולוחמות צה"ל נלחמים שכם אל שכם, מבצעים את המשימה שלהם ביחד כשזה מונח על תשתית של כבוד הדדי, של מקצועיות, כשכולם מבינים את המטרה ומבינים את המשימה וחותרים להשיג אותה. אני חושבת שהמלחמה גם הדגישה עד כמה תרומתן של משרתות צה"ל מהווה חלק בלתי נפרד מההצלחה שלו. חברת הכנסת פנינה, נתת דוגמה אחת, אבל יש עוד רבות רבות שאני יכולה לתת כאן במשימות המבצעיות.

אני חייבת להגיד שזו מציאות שלא החלה ב-7 באוקטובר, זה פרי עמל של שנים רבות של תהליכים שהצבא עושה כדי לקדם ולמצות את ההון האנושי ובתוכו הנשי בצה"ל, כמובן לשם השגת האפקטיביות המבצעית. אני גם אספר שאני נמצאת הרבה מאוד בשטח, בכל מקום, וחשוב לי לשתף אתכם שאני פוגשת לוחמות ומפקדות ומשרתות בסדיר, במילואים, במגוון רחב של תפקידים ובכל מקום, בעומק עזה, בשטחי הכינוס, על הספינות, בטייסות, ביבשה, בכל מקום בו הן פועלות ובאמת בנחישות רבה ובמקצועיות ובסטנדרט גבוה. אני חושבת שהאומץ וההתמדה שלהן באמת מעוררים בנו גאווה מאוד מאוד גדולה.

המלחמה הזאת גם הביאה איתה עוצמה מבצעית של נשים שלא נראתה כמוה במערכות קודמות ואחרות. אנחנו רואים גם עלייה של מלש"ביות, של מועמדות לשירות בצה"ל, רואים עלייה במוטיבציה שלהן לגיוס לתפקידי לחימה. כמו גם המלש"בים, גם בגברים וגם בנשים אנחנו רואים את זה.

בלי נתונים מספריים, אבל מאות ואלפי נשים נכנסות למרחב מבצעי המגע, גם בצפון וגם בדרום, בכל מקום, במגוון רחב של תפקידים ויחידות, אם זה בחילוץ והצלה, בהגנת הגבולות, באיסוף קרבי, בגדס"מ של המודיעין, ברוכב שמים, צוותי הרפואה, יש לנו רופאות מדהימות ופרמדיקיות שהן באמת גאווה ענקית, לוגיסטיקה, בטנ"א, בתקשוב, בסדיר, במילואים. רק כדי לסבר את האוזן, במערכות קודמות מספר הנשים שחצו את הגבול היו בודדות, אנחנו מדברים היום על מאות ולעתים אלפים.

מאות נשים שעוברות את קו האויב?

כן, שנמצאות בשטח. אגב לא כי הן נשים, בגלל התפקיד שלהן, בגלל ההכשרה שלהן, בגלל האיכויות שלהן ובגלל שהן צריכות לבצע את המשימה שלהן, בגלל זה הן שם. באחוזים, היום מתוך סד"כ הלוחמים של צה"ל כ-20% מסד"כ הלוחמים הן לוחמות, אלה מספרים בלתי נתפסים.

20% מסד"כ הלוחמים זה לוחמות.

מסד"כ המילואים או בכלל?

לא, מסד"כ הלוחמים בצה"ל בכלל. רק לחימה, לא דיברתי על כל השאר, אבל יש עוד רבות רבות. בדרג סגן אלוף, המג"דיות, כשהתחלנו את המלחמה היו לנו שש מג"דיות לוחמות, זה מספר שלא היה לנו לפני זה וזה מתחילת המלחמה.

שזה מדהים, אבל לצד הדברים הטובים, אנחנו גם לא נוותר, כי השבוע הייתי בטקס וראיתי את שורת האלופים, היו שם שתי אלופות והיה סבב של מינויים, ומכאן אני רוצה להוציא קריאה, מבלי לערב אותך בזה, לרמטכ"ל ולומר לו שאנחנו מצפות להביא את זה לידי ביטוי בדרגים הגבוהים ביותר. אנחנו רוצים יותר אלופות, אנחנו רוצים יותר קצינות בכירות ואני מאמינה שזה גם יקרה.

זה יקרה. אנחנו רואים אותן הולכות וצומחות, אנחנו רואים אותן לאט לאט משתלבות, זה צריך לצמוח מלמטה ואנחנו רואים אותן בכל המקומות ובכל הדרגות וזה פשוט הולך וצומח.

קודם דיברת על 50,000 נשים, בינתיים עלינו במילואים ל-65,000 נשים במילואים שמשרתות מתחילת המלחמה. עוד פעם, כדי לעשות את ההשוואה, בצוק איתן השתתפו פחות מ-7,000 נשים במילואים, היום אנחנו כבר על 65,000 נשים.

כמו שכבר אמרתי, ההשתתפות המשמעותית ורחבת ההיקף של נשים במלחמת חרבות ברזל היא תוצר של תהליכים ארוכי טווח שמתממשים בשנה הזו, מראים את היכולות וחלק מהתהליכים גם התעצמו והעמיקו בעקבות המלחמה והם גם ימשיכו ונמשיך לעשות את התהליכים גם כשהמלחמה תסתיים.

אני אגיד כדוגמה, אחת מעבודות המטה המרכזיות שאנחנו כרגע נמצאים בהן מתמקדת באוכלוסיית הלוחמות, בהגדלת הסד"כ של הלוחמות שמשתתפות בתפקידי הלחימה, בלהתאים את המעטפת באמצעי סיוע לחימה, ברפואה, בתשתיות. ההסתכלות היא ממש מגדרית. אנחנו מבינים, לדוגמה, שבתיק של הרופא, של החובש, של הפרמדיקית, צריך להיות ציוד רפואי שהוא רלוונטי לנשים, שהוא ייחודי, שאם הן צריכות בשטח אז יש להן את כל מה שצריך, תספיקי פרט ועוד ועוד, דברים שאנחנו למדים וכל הזמן משתפרים.

תהליך נוסף מרכזי שקרה זה פתיחת המיונים לנשים ליחידות מיוחדות ולסיירות ולראשונה גויסו נשים גם ל-669. בשנה הזאת ראינו שבכל מקום שבו נשים קיבלו את ההכשרה והכשירות הנדרשות הן ביצעו את התפקיד שלהן בצורה מקצועית, עמדו במשימה ואף מעבר לכך. וגם במהלך המלחמה היו מקומות נוספים שאמרנו שצריך לתת עוד הכשרה, לא רק לנשים, לנשים ולגברים, באותו תפקיד, וראינו איך הם ביצעו את התפקיד בצורה נהדרת.

המלחמה הזאת גם הציפה את המורכבות בניהול חיי המשפחה והעצימה את האתגרים מהבית, אגב לכולם, זה לא ייחודי לנשים.

יש פה ייצוג של נשות אנשי הקבע ונשות המילואימניקים.

כן, נפגשתי וראיתי. התמיכה מהבית, לא היינו יכולים לעשות כלום, לא הנשים ולא הגברים, בלי התמיכה מהבית וזה באמת ראוי לציון. אנחנו גם בחרנו להתמקד השנה באוכלוסיות בשירות הקבע באתגרים ייחודיים, אני מדברת על הורים יחידניים, אני מדברת על זוגות ששני בני הזוג משרתים בקבע, על הורים לילדים עם מוגבלויות, התאמנו להם מענים ייחודיים ויש עוד הרבה מה לעשות.

לסיכום כפי שאתם רואים גם את ההיקפים וגם את הסד"כים וגם את ההצלחות, אז באמת נשים בצבא מהוות כוח מרכזי ומשמעותי לאפקטיביות המבצעית של הצבא בשדרת הלחימה, בסביבה הלחימה, במטות, בעולמות הפיקוד, התרומה שלהן לצה"ל, גם בשגרה, אבל על אחת כמה וכמה גם בחירום והיא תרומה מכרעת ואנחנו כצבא ממשיכים לפעול, להוביל עוד תהליכים, להסתכל עוד פנימה, לחשוב על עוד דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי להמשיך ולקדם את התהליכים האלה.

תודה רבה. כמה דברים של המחשבה קדימה, מה עוד אנחנו יכולים לעשות. דבר ראשון שמאוד מאוד חשוב לי ולכל נבחרי הציבור וגם לנשים שנמצאות כאן, בטח כלקחי העבר, זה לדעת שבכל פורום של קבלת החלטות, גם בתוך הצבא, יש נשים. אנחנו רוצות לדעת שאין דבר כזה של קבלת החלטות קרדינליות מבלי שנשים שותפות. לא רק בגלל שהן נשים, אבל זה כן משמעותי, בגלל תפקידן, בגלל האמונה שלנו שהן בעלות שיקול מכריע שיכול לשנות מציאות, לדעת איך מעגנים את זה. כיוהל"מית, האם יש איזה הנחיה, האם את יודעת שזה קורה?

אנחנו מאוד מסתכלים על הסיפור הזה של גיוון ומגוון בתוך הפורומים של קבלת החלטות. קודם כל כמו שציינת קודם, בפורום מטכ"ל יש שתי אלופות שיושבות שם באופן קבוע ואנחנו נמצאים בפורומים של קבלת ההחלטות בהתאם לתפקידים שלנו. זה לא שמושיבים מישהי ואומרים לה: תשבי פה כי את אישה. לא, זה בתפקידים שלה ואנחנו רואים את זה כמעט סביב כל שולחן, במודיעין, בשדה, ביבשה, כמעט בכל מקום יש נשים מסביב לשולחן ואנחנו פועלים כדי להמשיך להגדיל את הסד"כים האלו.

בחיל התקשוב למשל, אתמול היה טקס החלפה, יש שם מפקדת בדרגת תת אלוף, מתחתיה יש חמישה אל"מים, מתוכם ארבע אל"מיות ואל"מ אחד. והן מקצועיות בטירוף והן נהדרות וזה הולך ומתפתח.

נקודה נוספת, דיברת על התאמה מגדרית, כשאנחנו מדברים על שוויון זה לא אומר להעלים ולטשטש את הצרכים של נשים, זה לא צריך לבוא באיזה מחיר, כשאפשר לעשות חשיבה מחוץ לקופסה, ועשינו פה דיון מאוד רחב על המילואימניקיות ועלה פה קול שלא תמיד הן מקבלות את הסיוע הנדרש. האם עושים על זה עבודת מטה? אני יודעת שהצבא הוא לא ארגון דמוקרטי, אבל האם עושים סקר ובדיקה? עם מילואימניקיות זה יותר קל כי הן גם הרבה יותר בשלות, יותר בוגרות, חלילה מבלי לזלזל בסדיר, בשביל להביע את הדברים שלהן בלי מורא.

האופן שבו אנחנו מסתכלים על שוויון, ואני תמיד אומרת ששוויון זה לא דבר טכני, להיפך, שוויון רואה את ההבדלים שקיימים בין גברים לנשים ומתייחס אליהם בצורה עניינית ומקצועית לשם השגת האפקטיביות המבצעית. ככה אנחנו מסתכלים על הדברים. בתוך זה אגב כל העולמות, גם בשטח אני פוגשת הרבה מאוד נשות מילואים, אנחנו בוחנים את הצרכים שלהן. אני לא יודעת אם יש סקר, אם יש משהו מסודר, אבל אנחנו נמצאים הרבה - - -

אז אולי כדאי לצאת עם - - -

אני מניחה שיש, אני פשוט לא בדקתי את זה, אבל אנחנו בודקים מה הצרכים, אנחנו שואלים, אנחנו בודקים ביחד עם קמל"ר ואנחנו כל הזמן בעבודות מטה רחבות. יש גוף שלם שמתעסק רק באנשי ונשות המילואים או כמו שאמרתי, עוד פעם, בהסתכלויות מדויקות עם זוויות שמדייקות את הצרכים. זה קיים, יש מחלקה שלמה שמתעסקת בזה.

דבר נוסף, אני פגשתי לאחרונה הורים של תצפיתניות וסמב"ציות. אני עצמי הייתי סמלת מבצעית, לא כזאת עילוי, אבל סמלת מבצעים. אגב אני ביקשתי לעבור מהתפקיד כי הייתי צריכה להיות בלילה עם מילואימניקים, לא אהבתי את זה, והייתה התחשבות בבקשה שלי.

זאת אוכלוסייה איכותית בטירוף, מדהימות.

נכון, אבל לצד הדברים הטובים והרבה מאוד תהליכים שקורים והמספרים שמדברים בשם עצמם, 7,000 בצוק איתן, היום 65,000 נשים במילואים ויותר מזה ובמגוון תפקידים, צריך קשב למה שהן אומרות. נדמה שאמור להיות כבר תהליך שבא ונותן להם את המוגנות הפיזית, קודם כל הפיזית, ושלומן וביטחונן וזה נושא שיושב ולא מתקדם. התחושה היא שכל האלופים בגזרות השונות עסוקים במלחמה ולא עסוקים בטענות שעולות מן השטח.

אנחנו נעשה דיון על זה, אני לא אצפה ממך לענות על זה, אנחנו נשמח שיהיו תשובות עד אז מה קורה בעניין הזה כי אני לפחות יודעת, גם התלונות שאני מקבלת, גם תלונות של ארגונים חברתיים שקיבלו, כולל בונות אלטרנטיבה, שפתחו קו, עולה שיש פרצות מאוד מאוד גדולות שהן לא סובייקטיביות, באופן אובייקטיבי אפשר לראות שחיילות חשופות לדברים שאתם כצבא יכולים לקדם כדי שלא נהיה במצב שהיינו בו בעבר עם כל הצער.

כמו שאמרת, יהיה דיון, אין בעיה, אבל אני חייבת להגיד רק דבר אחד, שגם המלחמה, אני יודעת באופן אישי שהמפקדים הבכירים ביותר מתעסקים בזה, בוחנים את הצרכים, מקבלים החלטות. יש החלטות שכבר התקבלו.

שעדיין לא מבוצעות ואנחנו רוצים את המעורבות שלך בפיקוח על הנושא הזה.

אבל עוד פעם, ההסתכלות היא הסתכלות על הצורך המבצעי ואז מה צריך לעשות כדי גם לממש וגם לייצר את הביטחון הכי גבוה, אבל זה ממש בתוך השיח של המפקדים הבכירים.

אז אנחנו מקווים שמהשיח זה יעבור לביצוע ואנחנו גם נקיים דיון ספציפית על הדבר הזה כי זה נושא מאוד מאוד חשוב.

חברי הכנסת, חבר הכנסת סימון דוידסון וחברת הכנסת שלי מירון וחברת הכנסת מיכל וולדיגר, אני מודה לכם שאתם כאן, וחברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה, סימון.

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. אני הגבר היחיד פה, אני רואה, אבל זה כל כך נחמד להיות בסביבה נשית, קודם כל אין צעקות וזה רגוע וזה עמוק.

עכשיו קיבלנו מחמאה שלא בטוח שהיא עומדת בעינה.

אני פה מצד אחד להרים, מצד שני קצת לכבות. אנחנו אתמול פתחנו את המושב של כנסת ישראל והיה טקס ממלכתי מאוד מושקע ורציני וגדול, אבל לא הייתה אישה אחת בטקס הזה.

היינו כקהל.

לא כפוליטיקאים ולא מי שהופיע ולא מי שדיבר.

אם שכולה, לוחמת, משהו?

שום דבר לא היה וזה נורא צרם. וכשאתה רואה דבר כזה בכנסת ישראל אתה מבין שלפעמים לא רואים את התפקיד החשוב של לראות אישה בפרונט. כשהיוהל"מית אלה דיברה והציגה לנו את המספרים, הייתי קצת בהלם, אלה מספרים מטורפים, 20% מהלוחמים והלוחמות של מדינת ישראל היום הם נשים. זה מספר שאף אחד לא דמיין אותו לפני מספר שנים בודדות.

אני אומר לכם כאבא לשלוש בנות, ששתיים מהן בצבא ואחת מהן כמעט 11 חודשים במילואים, זה מדהים לראות את הנשים היום בצבא, זה מדהים לראות את המפקדות בצבא. אני זוכר את אורנה שהייתה האלופה הראשונה בצה"ל, כמה זה היה באמת אירוע יוצא דופן והיום אנחנו רואים עוד ועוד ויהיו הרבה יותר. כשיושבת הראש פנינה דיברה על התקיפה באיראן ולראות ארבע נשים לוחמות למעלה באוויר במטוס שהן חלק מהתקיפה הזאת, כל אדם צריך להבין שזה משהו מאוד מאוד מיוחד.

ואחרי כל מה שאמרתי יש כל כך הרבה דברים עוד לעשות וכל כך הרבה דברים לקדם, גם פה בבניין הזה. גם בבניין הזה אנחנו צריכים לשנות כל כך הרבה דברים. יושבת פה גם מיכל שהיא חלק מהקואליציה ואני יודע כמה זה חשוב גם לך, לא ייתכן שמספר כל כך מצומצם של מנכ"ליות יהיו במשרדים ושרות וגם חברות כנסת. אנחנו צריכים לצמצם את הפערים גם בבניין הזה.

אני אגיד עוד מילה לגבי משהו דרמטי שהולך לקרות במדינת ישראל, חוק הגיוס שמתקדם לאט לאט לשולחן הממשלה, אנחנו כל פעם דוחים אותו, מקרבים אותו, דוחים אותו, מפחדים ממנו, בסוף החוק הזה הוא העתיד של מדינת ישראל, גם מבחינה ביטחונית וגם מהבחינה הכלכלית חברתית של המדינה הזאת. הגיע הזמן שנבין כולנו, חרדים, דתיים, כיפות סרוגות, שאם לא נעשה חוק שהוא יהיה שוויוני במדינת ישראל גם בנושא הביטחוני, למדינה הזאת בעוד 50 שנה לא תהיה זכות קיום, היא לא תחזיק מעמד.

אנחנו רואים את הנתונים, מבינים אותם והגיע הזמן לעשות משהו שיהיה אמיתי לילדים ולנכדים שלנו. אני אומר את זה בכוונה כי נמצאים פה גם אנשים שצריכים לשמוע את זה. אני יודע שהם חושבים בדיוק כמוני, אבל בפוליטיקה לפעמים צריך להיות אמיצים וזה הזמן להיות אמיץ ולעשות חוק שוויוני במדינת ישראל. תודה רבה לכולם.

תודה. סנ"צ ורד ויניקוב, רמ"ד מניעת הטרדה מינית במשטרת ישראל. לדעתי זה היה יוהל"מית גם וזה שונה.

לא, למעשה היוהל"ן במשטרה כמו בצבא מחולק לשני מדורים, מדור מניעת הטרדה מינית ומדור שוויון מגדרי ואני מייצגת את היוהל"ן ואת משטרת ישראל.

ואיפה היוהל"מ?

לא הייתה אפשרות, הזימון היה מאתמול ואני מייצגת את היוהל"ן.

לא, הזימון לא היה מאתמול, אבל יכול להיות שלשכת השר העבירה רק אתמול. אבל אנחנו שמחים שאת איתנו, את גם לא פעם ראשונה בוועדה שלי. בבקשה, ורד. אנחנו יודעות שהרבה מאוד שוטרות חירפו את נפשן, נפלו בקרבות ב-7 באוקטובר ומחרפות את נפשן במשך שנה שלמה ויותר. אנחנו כולנו מצדיעות להן ומצדיעים לכל משטרת ישראל שב-7 באוקטובר נחשפנו לגבורה באמת ההרואית, כמו שאומרת מירב, של השוטרים שרבים מהם ניהלו קרב תוך ידיעה שהם לא חוזרים הביתה ולא חוזרות הביתה.

זה נכון. גם אצלנו, בדומה למה שאלה תיארה, למעשה המעורבות, התרומה, הנוכחות הנשית במגוון המגזרים, התפקידים, הזירות היא משהו שקיים בשגרה. אני יכולה לומר שגם אצלנו, מה שקורים במגזר הייעודי, שזה למעשה המקבילה לסד"כ המבצעי, יש מעל 20% נשים ויש הרבה מאוד תהליכים בשגרה שאנחנו עושים גם - - -

אז בסד"כ המבצעי של משטרת ישראל?

מתוך המגזר הייעודי, שזה המגזר המבצעי של משטרת ישראל, אצלנו המגזר הייעודי הוא לא כולל רק את מי בשטח, מעל 20% נשים. חשוב לומר באמת שב-7.10 שוטרות, לוחמות, מפקדות, מכל המגזרים היו בכל זירות הלחימה, שמונה מתוכן חירפו את נפשן ממש ביום הקרבות הראשון ולמעשה מאז ועד היום במלחמת חרבות ברזל מתוך נופלי המשטרה 11 הן נשים.

זה בלי מג"ב?

לא, המשטרה זה כולל מג"ב, אצלנו לא מפרידים. למעשה בכל המערכים יש נשים, אבל אני כן חושבת שיש מקום לציין לצד הלוחמות ונשות השטח את המערך של הזיהוי הפלילי ומערך החקירות שאפשר לומר שחירפו נפשם במובן המטפורי במחנה 'שורה' במלאכת זיהוי החללים, המלאכה הקדושה ובאמת הקשה מנשוא. גם מי שהובילה את המערך הזה היא אישה, קצינה, היא לדעתי גם הופיעה כאן בוועדה, תת ניצב שלומית לנדס, ראש חטיבת החקירות.

יש הרבה מאוד נשים במערכים האלה, כמובן שבמישור החוסן, הצרכים הרווחתיים, כל המענה הברה"ני, בריאות הנפש, הוא כמובן ללא ייחוד מגדרי והארגון נותן אותו לגברים ולנשים כאחד, יחד עם זאת ייחדנו בהחלט פעילות ממוקדת לקבוצות אוכלוסייה על מנת כן לשים את הגבורה הנשית בקדמת הבמה, גם הארגונית וגם הציבורית, ולתת מענה למורכבויות הייחודיות.

גם במסגרת אותן קבוצות פיתוח לשוטרות וקצינות מהמגזר הייעודי שאנחנו מובילים בשגרה ייחדנו תכנים לנושא של ההתמודדות עם המלחמה וגם חיברנו בין פורומים שאנחנו מנהלות בשגרה של קצינות בכירות, כל הקצינות הבכירות במשטרת ישראל, ביחד עם לוחמות, שוטרות ופצועות, על מנת לקיים עבורן גם מרחב מכיל ותומך, אבל גם לחנוך אותן , לתת להן כלים להתמודדות.

אנחנו הקדשנו את הכנס השנתי שבו ציינו עשור להקמת היוהל"ן לגבורה הנשית במלחמת חרבות ברזל, שבו גם חשפנו את כל העבודה ב'שורה' וגם תכנים נוספים וכמובן גם הקדשנו משך לנושא החטופות ולשובן, גם של החטופים כמובן, אבל באמת איזה זרקור ואני רוצה להגיד שהנסיבות הן קשות, אבל אין ספק שהמלחמה מאפשרת לנו לשים זרקור על גבורה נשית ועל יכולות נשיות גם במישור המבצעי וגם במישורים אחרים שהיינו רוצים שיהיה שם גם בשגרה ובמשנה תוקף בחירום.

מה את עושה כדי לתאר את הגבורה של הנשים במשטרה? נגיד עם שוטרות שמתגייסות עכשיו, יש לכם איזה שהוא מערך, דגש, משהו?

אני פחות מכירה בעולמות של הגיוס, זה כמובן נכנס לכל הקורסים, לוחמות ושוטרות, גם כאלה שנפצעו בקרבות, מגיעות לכל הפורומים, גם לקורסים, לפורומים גם בתוך הארגון וגם מחוץ לארגון על מנת להציב את הדבר הזה על קדמת הבמה. למקום שאנחנו נותנים לגבורה הנשית יש שני רווחים, מעבר לתכלית המרכזית יש עוד רווחים כמו גם תהליך ההתמודדות האישי, כששוטרת משתפת וחושפת את מה שהיא חוותה, וגם כמובן העצמה של המקום שלהן בתוך הארגון.

אפרופו העצמה, אחרי שסיגל בר צבי פרשה כמה ניצבות יש לנו?

אין.

היה סבב מינויים כרגע, יש שתי ניצבות, לא בתפקיד ראש אג"מ, אבל לאחרונה מונו שתי קצינות בכירות לתפקיד ניצב, גם תפקיד ראש אגף משאבי אנוש וגם לתפקיד ראש אגף ההדרכה.

משאבי אנוש היא לא ממלאת מקום?

לא, היה דיון שיבוצים והן מונו.

אז יש לנו שתיים בדרגת ניצב.

זה לא בתפקיד מבצעי.

זה כרגע לא בתפקיד מבצעי, אבל עדיין יש גם מפקדות - - -

מירב, אני רציתי לדעת שכרגע מונו שתיים.

מי הנציבה השנייה? משאבי אנוש ומה?

אגף ההדרכה. אני אגיד בזהירות האתית הראויה שאני לא עם הרשימה המדויקת. שתיהן מונו לאחרונה, שתי ניצבות חדשות.

מי בעצם הבכירה היום במשטרת ישראל?

זה לא קשור לבכירה, זה ספ"ק, סגל הפיקוד.

אגב בסגל הפיקוד של משטרת ישראל יש גם חשבת משטרה שהיא תת ניצב, היא קצינה, ויש תפקידים בכירים נוספים שבהם יושבות קצינות.

לסיכום מאוד בדומה למה שאלה תיארה, גם אצלנו תהליכים שהיו עוד לפני המלחמה קיבלו משנה תוקף וימשיכו גם אחרי ואנחנו נמשיך לעשות הכול על מנת שיהיו יותר ויותר נשים בצמתי ליבה, בצמתי קבלת החלטות, בתפקידים ייעודיים מבצעיים ומשפיעים. אני חייבת לומר שגם לתפקידי מטה משמעותיים יש השפעה מאוד גדולה על האפקטיביות גם המבצעית וגם הארגונית בכלל ואנחנו נמשיך להאיר את הגבורה הנשית ואת תרומתן של נשים למשימה הכל-כך חשובה של הארגון הזה.

תודה. ניצב משנה ברכה עמר, יוהל"מית שב"ס.

אני גונדר משנה ברכה עמר, בשב"ס זה גונדרים.

כמו ניצב משנה, היא גונדר משנה.

אגב היו לנו פה דיונים על הסיפור של הנוח'בה, כולל גם בוועדת הכנסת בדיונים סגורים, אתם בתקופה מאוד מאוד מאתגרת, בימים האלה גם מפורסם הסיפור של הגדעונים, דווקא שם לא ראיתי נשים.

אין נשים בגדעונים. גם לא בימ"מ. לא שמעתי את התפקיד.

אני היוהל"ם. אני רק אפתח ואומר שמערך היוהל"מ בשב"ס הורחב ממש בחודש האחרון, כלומר היו תהליכם שקדמו, אבל בפועל ממש בחודש האחרון ומוניתי בחודש האחרון. עד אז הוא היה סג"ד, סגן גונדר, עכשיו הוא הועלה לגונדר משנה.

המשמעות היא בין היתר שאני משתתפת בספ"ק, זה חלק מאוד מאוד משמעותי בכל מה שקשור לקבלת החלטות, אפילו במה שקשור לדברים שעל פניו לא קשורים באופן ישיר לנשים, אבל אנחנו מאוד מאוד רגישות לכל מה שקורה ועולה בכל מה שקשור למינויים ותנאי העסקה של נשים, באמת כמו שאמרה יוהל"ם צה"ל בעניין הזה של להבין את מעגל החיים של אישה ויחד עם זאת לאפשר לה הזדמנות שווה להתמודד על כל התפקידים ככל שהיא רוצה, ככל שזה בתשוקה שלה, ככל שזה מה שמעניין אותה, וזה מאוד משמעותי.

כמה זמן את בשב"ס?

אני אציג את עצמי בשלוש דקות. אני 26 שנים בשב"ס, אני עובדת סוציאלית בהכשרתי עם כל הרצף של הדבר הזה, התחלתי כעו"ס אגף, אחר כך ראש תחום וראש אגף עובדים סוציאליים בשב"ס על כל מה שקשור, זה טיפול בעברייני המין, אלימות במשפחה, טיפול בנשים, באמת מאוד מאוד רחב, משם עברתי למנהיגות.

לגוף העניין, יקרה. אנחנו ממש נשמח לארח בפעם הבאה, אבל אני רוצה שתיתני לי תמונת מצב, שב"ס, נשים, השותפות שלהן, כי אנחנו יודעים ששב"ס נמצא באמת בתקופה אחת המאתגרות בהיסטוריה שלו, כמו כל עם ישראל, בין היתר היו גם דברים שקשורים לצה"ל ושיתוף הפעולה עם השב"ס עם מתקני הכליאה ששמו שם חיילות. שרון ניר נמצאת כאן, שהיא חברת ועדת חוץ וביטחון.

אין חיילות בשב"ס. הוציאו את החיילות.

חיילות שמרו לאחרונה על הנוח'בה. אנחנו לא מדברים על האסירים הביטחוניים, זה אפילו יותר גרוע.

בשב"ס אין סוהרות על הנוח'בה.

נכון, נתנו חיילות.

נעשה אולי קצת סדר בעניין הזה. קודם כל שב"ס באופן כללי נמצא בתוך המאמץ המלחמתי מה-7 באוקטובר כי נשים משולבות אצלנו בכל העמדות הייעודיות, גם המנהליות, אבל בוודאי בכל מה שקשור לטיפול כזה ואחר באסירים. אני אומר רק שמבחינת שב"ס 37 נשים התגייסו למילואים בצה"ל החל מה-7 באוקטובר בכל מיני תפקידים, החל מלחימה, דרך מודיעין, דרך בריאות הנפש וכו'. כרגע יש שבע נשים שמשרתות במילואים בצה"ל.

זה בעצם במקום לשרת אצלכם?

נכון, הן מגויסות למילואים בשל תפקידים כאלה ואחרים שהן נושאות בהם. במקביל לזה יש לנו מערך מילואים שמתחזק את בית סוהר קציעות שמחזיק את מחבלי הנוח'בה. בכלל מערך המילואים מחולק פחות או יותר לשלושה תפקידים מרכזיים. התפקיד ההיקפי, כלומר נשים משולבות בתוך המערך ההיקפי שלא בא בשום מגע עם מחבלי נוח'בה.

לא הבנתי, כמה סוהרות נמצאות בפעילות נקרא לזה המבצעית שקשורה למחבלי הנוח'בה?

נעשה הפרדה. יש סוהרות שמגויסות לשב"ס.

לא, שאלתי שאלה מאוד פשוטה ואני מאוד ברורה, אני שאלתי כמה היום במתקנים – כי אני יודעת שזה לא נכון.

אז תבהירי את השאלה.

אני ארחיב, אסירים ביטחוניים ומחבלי הנוח'בה, כמה סוהרות – מה, אתם תבואו לסוהרות ותגידו לה: את לא שומרת? הטענה שלנו, כחברות כנסת, הייתה על חיילות סדיר.

אבל חיילות חובה כבר לא משרתות.

אין חיילות סדיר בשב"ס.

מירב, זה את החיילות של הצבא שלקחו.

אני אתן לך את הנתונים.

סוהרות אני רוצה לדעת.

הן לא שומרות על נוח'בה.

אז היה דיון.

היה דיון ובעקבותיו נעשה שינוי.

בשדה תימן עדיין שומרות חיילות על נוח'בה.

כמה סוהרות יש - - -

את מדברת על סוהרות חובה או סוהרות שמגויסות?

סדיר ומילואים.

לא סדיר ומילואים, סוהרות שזו העבודה שלהן.

את מדברת על סוהרות שמשולבות באגפים ביטחוניים?

כן.

אין סוהרות ששומרות על נוח'בה, הנוח'בה שלנו ממוקמים בקציעות.

אז יבואו סוהרים, וביניהם גם סוהרות, ויגידו לנשים: אתן לא תעשו את העבודה שהעמית שלכן עושה?

אנחנו בודקים כל דבר לגופו של עניין, יש לנו מחשבה מאוד עמוקה בכל דבר, בכל הצבה של סוהרת בכל מקום שהיא נמצאת, כל דבר מטופל בצורה מאוד מאוד מעמיקה. אם תרצי אני אבדוק את הנתון המדויק של כמה סוהרות מגויסות. את לא מדברת על סוהרות חובה, נכון? כי סוהרות חובה הולכות ומתמעטות אצלנו.

לא על זה, אני הייתי מאוד ברורה, סוהרות שזו עבודתן, זה הקבע שהן בחרו לעשות והן לא שונות מאף סוהר, כמובן במידת רצונן.

סוהרות קבע משולבות כמו סוהרים.

את רוצה שסוהרות ישמרו על מחבלי נוח'בה?

בטח, אם יש סוהרת שרוצה, בוודאי. אנחנו התנגדנו לזה שחיילות סדיר שלא רוצות להיות שם, שאי אפשר לכפות עליהן.

סוהרות קבע שנמצאות בתוך המשמרת האורגנית משולבות כמו כולם, יש משמרת אורגנית.

זה מה שרציתי לדעת. אז יש משמרת, לא - - -

יש משמרת אורגנית ולכן אני מנסה לעשות הבחנה בין סוהרות מגויסות שנמצאות בתוך משמרת אורגנית, בתוך משמרת אורגנית יש תמהיל כזה או אחר של סוהרות והן משולבות בכל העמדות, כמו כולם. אבל כן חשוב לי להגיד לגבי לוחמות המילואים שנמצאות אצלנו בקציעות, שהן משולבות בשלוש עמדות מרכזיות, או ברכבי סיור שלא בא במגע עם הנוח'בה, או בגשרונים שנמצאים מעל האגפים, או במגדלים. כלומר באופן עקרוני לחיילות המילואים אין קשר או אין מגע ישיר עם הנוח'בה וזה משהו שהיה חשוב לוודא.

צריך להגיד לפרוטוקול שזו גישה שאנחנו קיימנו עליה דיון.

בדיוק, וזה בעקבותיה.

אמרנו שבגלל שהנוח'בות הגיעו עם אג'נדה לצערנו של טרור מיני והבנו אותו כבר, לכן עדיף מראש להימנע.

לא, אני רוצה להזכיר לך מה הייתה העמדה, כי אני הייתי איתך בדיון. הדיון היה ספציפית אחרי שקיבלנו תלונות של חיילות סדיר או חיילות שעשו דברים במילואים ולקחו אותם ופתאום הן מגלות שהן נמצאות עם הנוח'בה.

נכון מאוד, וגם הצבא הוביל מהלך.

הן לא רוצות, הן לא מוכשרות לזה, הן לא במקצוע שלהן סוהרות, אבל סוהרות שזה תפקידן? אם הן רוצות לא מפלים אותן.

אני מניחה שהן גם לא רוצות, אבל בואו נשים את זה רגע ב - - -

אני לא מניחה בשם אף אחת. אם אני הייתי היום סוהרת ואני הייתי בוחרת לעשות את התפקיד שלי ואני לא פחות משום עמית, אני חושבת שאנחנו לא יכולים להתיימר להיות במקומן, לא צריכים להיות פטרנליסטים ופטרונים שלהן. אנחנו כן צריכים להיות קשובים לציבור והציבור שהיינו קשובים ועשינו דיון בוועדת חוץ וביטחון זה - - -

חיילות בחובה, בדיוק.

נכון. אני עוד פעם מבהירה, סוהרות שנמצאות בתוך משמרת אורגנית שהן מוכשרות לעשות את מה שהן צריכות לעשות משולבות כמו כולם, כמו כל החברים שלהם בתוך המשמרת. לא זה היה השיח, השיח היה לגבי חיילות מילואים שלפני דקה דיברתי עליהן ובאופן כללי אני רוצה לומר - - -

נכון, גם מילואים היו בתוך העניין.

ברכה, לסיכום, הבמה היא שלך, אבל תבליטי גם את העשייה שלכם.

בהחלט. קודם כל אני אומר שמאז שהנציב מונה הוא הרחיב את יחידת היוהל"ם וזה אומר גם אותו ענף שמטפל בהטרדות המיניות אבל גם הענף שמטפל בגיוון ומטפל בהזדמנות שווה. בתפיסה שלי כשאתה מטפל בזה מתחילת המעגל החל מרגע הגיוס, החל משלב ההכשרה, החל מלפתוח חסמים כאלה ואחרים שיש לנשים במעגל החיים של נשים כדי לאפשר להן להתמודד על תפקידי מפקד משמרת, תפקידי קצונה, בוודאי לפני כן מש"קים ואחר כך קצונה בכירה, משם זה צריך להתחיל ועל זה אנחנו ממקדים כרגע את העבודה שלנו.

אני רוצה להגיד במקביל שאף על פי שאנחנו גוף מטה, יש לנו גם את הממונות שנמצאות בשטח, כל פנייה, כל קריאה, כל שיח כזה או אחר לא מכבד מצד סוהר מקבל מענה של 360, גם מצד המפקדים, גם מצדנו.

כן, אנחנו זוכרים את דוח מבקר המדינה עם הנתונים המאוד מאוד קשים, לדעתי זה היה 40% שדיווחו שהם נפגעו. זה היה מצמרר, קשה.

את צודקת ולכן כיום מאז הרה-ארגון של כל המערך הזה הפניות נעשות ישירות אלינו, אין שום דבר שמפריע לסוהרת או לקצינה שמרגישה שהוטרדה במבט אפילו, ברף הכי נמוך, לפנות ישירות אלינו ואין שום דבר לא מקבל ביטוי.

תודה, ברכה, תבצעי את תפקידך ללא חת. בבקשה, חברת הכנסת שלי טל מירון.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש. קודם כל ולפני הכול אני חושבת שאנחנו חייבים, כמו שאת ואני נוהגות לעשות בוועדה הזאת ובכלל בכנסת ישראל, להזכיר לכולנו שהאחיות שלנו שהן ממש מאחורי פנינה כאן ניבטות אלינו בתמונות עדיין בעזה. יש עדיין מתוך 101 חטופים וחטופות 13 נשים. עד כמה שאנחנו יודעים רובן בחיים, אנחנו רוצים לשמור אותן בחיים ואנחנו רוצים שהם יחזרו אלינו בחיים. אני חושבת שלפני הכול חובתנו, בטח כנשים פה בחדר הזה, לדבר על זה ולעשות הכול למען השבתן.

נשים פלוס סימון.

אתמול היה יום מאוד מאוד קשה בכנסת, הוא היה טעון רגשית מאוד, היו כאן משפחות רבות, היו כאן אימהות של התצפיתניות ואמא של דורון והמשפחה של ענבר, שאנחנו רואים אותם שם, אבא של ארבל ועוד רבים רבים וטובים, וכשישבנו בטקס אתמול בחוץ, אנחנו דיברנו על זה בינינו גם אתמול, זה היה קשה, היה קשה לראות שעה של טקס כל כך חשוב בשנה שגבורת הנשים הייתה יוצאת דופן בכל קנה מידה, אבל לא היינו נוכחות שם. לא הייתה שם, לא מנחה, לא נבחרת ציבור על הבמה, לא מוזיקאית.

הייתה מנחה.

היה מנחה גבר.

אבל בטקס השני.

אנחנו מדברים על הטקס של הכנסת. מה שרציתי להגיד זה שבשנה כזאת שבה גבורה נשית הייתה מאוד מאוד דומיננטית, ואני רק רוצה לתת דוגמאות קטנות, אני לא יכולה להגיד את כולם, הרבש"צית מקיבוץ ניר עם, המדהימה, ענבל ליברמן וסגן הדר בן סימון ז"ל שנפלה והגנה על כל הטירונים שלה, אם אתם זוכרים, בפיקוד העורף, ורב סמל מור שקורי מהמשטרה, גיבורה גדולה שנלחמה בשדרות. יש עוד כל כך הרבה סיפורים כאלה.

אתמול גויסו תצפיתניות חדשות ולא יכולתי שלא לחשוב על התצפיתניות שלנו שנפלו, שנרצחו, וגם על אלה שעוד מחכות לחזור הביתה. אני סרן במילואים בחיל האוויר, הייתי שבע שנים בחיל האוויר בתפקידים מאוד משמעותיים ועשיתי מילואים שנים רבות וממש חסר לי שאני לא שם במלחמה, אבל אני כל כך מתגאה ברופאות שלנו ובפרמדיקיות, רק עכשיו נפלה פרמדיקית בעזה והמג"בניקיות והשוטרות והטייסות והטנקיסטיות ובאמת כולם, אני לא רוצה לפספס אף אחד, אבל אני רוצה מכאן להגיד להן שאנחנו גאות בהן.

הבת שלי, שהיא בת 18 ומתגייסת עוד חודשיים, העיניים שלה נשואות לבנות האלה שהן פורצות דרך. בטח ובטח אורנה ברביבאי, האלופה הראשונה, שמבחינתי היא השראה גדולה ואחת הסיבות שאני בפוליטיקה גם, וחברתנו חברת הכנסת לשעבר נירה שפק שביום השחור בכפר עזה נלחמה. והנשים המופלאות פה שעשו דרך ארוכה כדי לפרוץ את תקרות הזכוכית ולעשות עבודה יוצאת דופן.

אז קשה להכליל את הכול, אבל אני רוצה מכאן לחזק את כל הנשים שלנו בכל כוחות הביטחון, בטח ובטח את 65,000 המילואימניקיות המדהימות שלנו, איזה מספר, לא להאמין. באמת זה יוצא דופן ואני רק רוצה להגיד שבזמן שלא אומרים את זה אולי מסביבנו אנחנו נדאג פה בוועדה הזאת, ובטח ובטח בבית הזה, להדהד את הקול הנשי איפה שרק צריך.

תודה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

תודה רבה. תודה רבה על הדיון. אני בהחלט רוצה לברך ולומר תודה לכל הנשים היקרות שלקחו ולוקחות חלק במלחמה הקדושה והקיומית הזאת בזירות הלחימה, בחזית, בעורף, תומכות הלחימה, כמובן, שוב, כמו שאמרתי בעורף, כנשים של, של הסדירניקים, של המילואימניקים, של הקבע, שתפקידן חשוב לא פחות. אז אני ממש מצדיעה להן, גיבורות וכל מה שאמרה לפניי שלי ויוהל"מ ויושבת ראש הוועדה, אני מצטרפת לגמרי.

אני חייבת להוסיף פה נקודה, אבל לפני שאני אוסיף אותה אני מבקשת להקריא לכם הודעה ששלחה לי אחת מהן, שהיא אשת מילואימניק מעל 25 שנה. היא עצמה מרותקת לביתה עם מכשיר הנשמה, הבן שלה ובעלה בצבא כבר מה-7 באוקטובר 2023. בחומת מגן, היא כותבת לי שהיא הייתה מאושפזת בשמירת היריון והוא במילואים, במלחמת לבנון השנייה היא סיימה שיקום נוירולוגי אחרי אירוע מוחי כשיש להם ילד בן שלוש בבית, והוא במילואים. למרות הכול היא שלחה את בעלה לשירות מילואים בלי לחשוב פעמיים, בלי לדרוש הכרה, רק שייתנו לו להמשיך ולשמור על המדינה ובתוכה גם על הבית הפרטי שלה לאור התורה.

היא כתבה לי ארוכות, אני קיצרתי את הדברים, אני מקווה שהיא לא תכעס עליי. לפני 25 שנה, ככה היא כותבת לי, כשעמדנו מתחת לחופה ידעתי שאני מתחתנת עם האיש שאני אוהבת אבל גם עם הצבא, כי כשאבא בסדיר וגם במילואים הבית מתגייס כולו, האישה והילדים. עם כל הדאגה והקשיים להמשיך בשגרה מעולם לא חשבנו ש'אני לא מתייצב' זו תשובה אפשרית ופתאום מעל דפי העיתונים ובאתרי החדשות גילינו שיש אנשים שהקשר שלהם עם הצבא מלא הסתייגויות ובגלל חוק כזה או אחר הם מוכנים לפרום את הקשר כמה שיותר מהר. אם אני שלחתי את בעלי ואת בני להגן באזור אחד, למרות שהגזרה שלנו בערה, הם מפקירים את כולם בגלל עילה לא סבירה. אז אולי רשמית לא יכולתי לחתום על עצומת המתנגדים לסרבנים, אבל רציתי להגיד שגם אני הקטנה תומכת בשירות המילואים.

הטקסט הזה, היא כותבת לי, נכתב בתקופת המחאה אבל מאז עברה יותר משנה, פרצה המלחמה והימים בהם בעלי היה על מדים הם פי ארבעה מהימים שהוא היה איתי ועם הילדים ולא הייתה כל שאלה, לא שאלנו, לא בשמחת תורה תשפ"ד ב-8:30 בבוקר, ולא בשאר הצווים שהגיעו בתדירות גבוהה אחר כך, אבל, וזו הנקודה שחשוב לי להגיע אליה, היא מציינת, בכל זאת יש משהו שסודק את יכולת העמידה שלי, לשמוע שבאיתור בחאן יונס הכניסו להם לוחמות לישון איתם בתוך המבנה ביחד, ובתרח"ט בשטח בתוך השיחים ישנו איתן חיילות בדו"צ בשביל תמונות וסרטונים.

ההרגשה שהצבא בוגד בי מברית הכרותה ביני ובין בעלי ומאלץ אותנו לחיות צפוף צפוף עם חיילות ימים ולילות גורמת לי לרגע לעצור ולתהות האם אני מוכנה לסכן את התא המשפחתי שלי כשהצבא ופקודת השילוב לא רואה אותי, לא את בעלי ולא את הבן שלי ואת הערכים שלנו. אחרי 25 שנות מילואים פלוס שנה וקצת נישואים בסדיר בהן נתנו את הנשמה לצבא, אני מרגישה שקיבלתי סטירה, שיש פה בגידה בהסכם הלא רשמי שלי איתו, שהצבא לא סופר אותנו ואת ההשקעה שלנו כל השנים וכופה עלינו מציאות הרסנית שפוגעת בערכי היסוד שלנו ומחבלת ביסודות הבית והזוגיות שלנו.

אני מסיימת את מה שהיא כתבה לי, היא כתבה לי ארוכות, אני לא אכנס לזה, אני רק רוצה לומר בזהירות, אני שוב מצדיעה באמת לכל החיילות ולחיילים ולכל החיילות בשירות המילואים שזו באמת כמות עצומה שבלעדיהן אולי לא יכולנו לקיים את המלחמה הזאת, וזה חשוב וזה נכון, אני לא אומרת שזה בכוונת מכוון אבל אסור לעצום עיניים ולדרוס אוכלוסיות שלא יכולות - - -

אז מה נעשה, חדר בחאן יונס, אם הייתי לוחמת, אני ישנה עם הלוחמים. מה?

אבל, הנה הזלזול.

לא שאני מזלזלת בדברים שלה.

פנינה, שנייה, תני לי לסיים.

בבקשה.

אפשר לומר משהו בתור אשת מילואימניק? את מדברת על הלוחמות שלנו? איזה מין דבר זה?

סליחה, אי אפשר להפריע לי באמצע.

אבל אנחנו משלמות כזה מחיר - - -

פנינה, את מוכנה לתת לי לסיים?

את מקדמת את חוק הגיוס ועל זה את מדברת? מה זה הציניות הזאת?

אני אתן לך להגיד, אבל תני לה לסיים, אנחנו בדרך כלל לא מתפרצים לדברי חברי הכנסת.

אני מדברת על זה שכמו שנעשה פה, אי אפשר לסתום פיות, שאי אפשר לומר. אני אומרת כי אפשר לומר הכול. יש דברים שהם נפיצים, אי אפשר לטאטא אותם, צריך לשים אותם על השולחן. אני בעד שילוב, אני בעד שחיילות יתגייסו ויעשו את העבודות הכי קשות שהן רוצות ויכולות, אני מאמינה בזה באמונה שלמה, אני רק אומרת שאנחנו צריכים להבין שלא כולם חושבים בדיוק כמונו ואם יש בן אדם שחי על פי ערכים, שכן, שלאיש ואישה אסור להיות ביחד ולישון ביחד צמוד.

נראה לך שהיא ישנה איתו צמוד?

טוב, תודה, מיכל.

אני מסיימת, תני לי משפט לסיים. מה שאני מנסה לומר, דווקא בהיותי אישה, כאמא למילואימניק, כאמא לחתן במילואים, לאחיינים וכו', אני אומרת שאנחנו צריכים לחשוב בעדינות. אני לא נגד אף אחד אחר, אני בעד, לא נגד, אני בעד שבוא נעשה את זה נכון. אם זה קרה ואולי בטעות, קורה, מאה אחוז, נשים עינינו לאירוע ונדאג שכולם יכולים להיות באירוע.

אז ככה, ראשית אני לא רוצה לזלזל באף תחושה של אישה.

הבטחתי להקריא לה את זה פה, היא לא הראשונה ולא השנייה.

היא כתבה לך שזה בגידה בערכים. אם לי היו שולחים דבר כזה הייתי אומרת לה: גברת, כנראה שזה צרכי הצבא. מה זה הדבר הזה?

אני לא מקבלת כל דבר כמובן מאליו, בוא נשמע מה יש לצבא להגיד.

הכול מותר להגיד פה, הכול.

מירב, תודה. אני רק רוצה לומר, מיכל, קודם כל אנחנו לא מזלזלים באף תחושה, רגש, אבל את מציירת אירוע קצה, מה גם שאני, הקטנה שאף פעם לא הייתי לוחמת, אם הייתי לוחמת והייתי בעזה, אוי ואבוי אם היו שמים אותי בחדר נפרד. אני רוצה להיות עם כל הלוחמים. א', זו תחושת הגנה, ב', אני לא חושבת שמי מאיתנו - - -

פנינה, זה קורה. סליחה שאני מתפרצת. יש עדויות אצלנו בפורום דבורה של לוחמות, פרמדיקיות, נמצאות בעזה, סיפורים שאני שמעתי במו אוזניי, לא דרך שלישית, שלא נתנו להן לישון, הוציאו אותן לישון במקומות אחרים כי הגברים החיילים והמפקדים לא רצו להיות בקרבה בלילה.

מי באמצע מלחמה חושב על דברים הזויים כאלה?

אז בואו רגע נסתכל על המציאות.

במקום לשמור על האחיות והאחים ושהם ישמרו על האחים. לא כצעקתה, זה לא הרבה ולכן זה אירועי קצה. אם החברה הישראלית רוצה להיתפס לאירועי הקצה זה קל מאוד ואז אפשר להגיד למה זה קשה להם להתגייס.

אף אחד לא נתפס לאירועי קצה, אני אומרת שצריך להבין שיש כאן תרבויות שצריך לשמור עליהן, זה הכול.

מה זה תרבויות? אני לא מצליחה להבין.

אפשר לשמור על הכול, אבל זה אירועי קצה ואם רוצים למצוא סיבות למה לא להתגייס אז אפשר למצוא. אבל דווקא אתם - - -

היא לא אירוע קצה, היא 25 שנה במילואים, על מה אתם מדברים? למה אירועי קצה? הבחורה הזאת מדברת על 25 שנה במילואים, אל תהפכו את זה לאירועי קצה. אני מדברת על אישה שכתבה לי.

אבל אני אומרת לך, מיכל, זה אירועי קצה. כנראה שזה קרה לה, אבל זה אירועי קצה ואומרת פה עפרה מפורום דבורה, באמצע עזה להוציא נשים ולהגיד להן: אתן לא ישנות פה, בעיניי זה יותר גרוע, פיקוח נפש.

הבנתי, זה לא מקרה קצה.

אבל אני רוצה לעבור לתגובה הממלכתית יותר של היוהל"מית.

לפני עשר דקות אמרתי ששקט פה.

כמו ששמת לב, אני לא כעסתי בכלל, העליתי נקודה שצריך לדבר עליה.

אני אדבר על זה. אני חושבת שקודם כל אנחנו בצבא מתחשבים ורוצים להתחשב ברגשות של כולם ושל כולן. יש לנו בצבא ממגוון האוכלוסיות, ממגוון המגזרים, ממגוון המגדרים ואנחנו כזה צבא גדול במדינה הקטנה הזאת שאנחנו יודעים לעשות הכול עם כולם.

עכשיו לגופו של עניין. פקודת השירות המשותף היא נכונה לשגרה, היא פחות מותאמת לאיך שמתבצע חירום, חירום מתנהל אחרת. גם אני נכנסתי לעזה כדי לראות את זה בעיניים, ראיתי בעיניים שלי איך זה מתבצע. לא סתם יש גם את הסיפורים של עפרה וגם את מה שאת אומרת, כי יש פה התאמה לגזרה המבצעית ולאירוע הספציפי שבו הם נמצאים.

אם הם נמצאים בבית המג"ד ובבית המג"ד יש מספר חדרים, אז בוודאי שיהיה חדר לנשים וחדר לגברים עם שמירה מסודרת, לא נתחיל לפרט פה את כל התהליכים, אבל בצורה מסודרת ומאורגנת. אם זה מקום שבו יש חלל קטן אחד שאמור להכיל את כולם ובסוף בשיטת המיטה החמה כולם צריכים לישון כדי לצבור כוחות ולצאת למשימות הבאות, אז גם לזה יצרנו איזה שהם כללים, קראנו לזה לתת כלים למפקדים של איך מתבצע השירות המשותף בחירום, גם אם זה באותו חלל, כולם על מדים, בשני חלקים נפרדים, צד אחד הנשים, צד אחד הגברים, לא הכול פה בערבוביה וכו', אנחנו עדיין שומרים על הכבוד של כולם.

זה חשוב לנו. זה חשוב לנו מאוד. אני אומרת לך את זה ועבדנו על זה מאוד מאוד קשה ולמפקדים זה מאוד קשה. התקשרו אלינו הרבה מאוד ואנחנו נתנו להם את הכלים איך מתנהלים בצורה מכבדת שתאפשר לכולם לעשות את המשימות שלהם. עוד פעם, זה תלוי בחלל, אם זה חלל משותף אז הם יהיו בשני קצוות על מדים מלאים ועם כל הכללים וכל אחד בקצה, אם יש אפשרות אז גם מפרידים בחדרים. אותו דבר במתקני ההיגיינה ובכל דבר יש כללים מסודרים.

מעולה, זה גם מאפשר לנשים דתיות להתגייס, זה לא רק לנשים בבית.

חד משמעית. יש כללים מסודרים ולמפקדים יש כלים איך להתנהל בשטח. אנחנו נתנו להם את זה כי זיהינו את הצורך.

כן, יש כללים, זה לא כזה פרוץ. בגלל זה אמרתי לך, אולי זו תחושה סובייקטיבית.

תודה.

חברת הכנסת שרון ניר, רצית להגיב לזה.

אני רוצה להתייחס התייחסות מסודרת.

אז מירב בן ארי ביקשה לפני שהיא יוצאת.

אני רוצה מילה אחת על מה שהקראת, מיכל, ושני דברים על מה שראיתי אתמול. אם היו שולחים אליי את ההודעה הזאת, היא כנראה לא הייתה שולחת אליי.

כנראה.

אני מניחה שלא, אבל אם היא הייתה שולחת אליי הייתי אומרת לה שיש לי אמון בצבא, אמון מלא, ואני בניגוד אליה כשאני רואה חיילות משרתות בעזה או כשנכנסתי לשיקום ופגשתי חיילת פצועה, זה ממלא אותי בגאווה כי אני יודעת שאני כשהייתי בגיל 18 בכלל לא הייתה לי את ההזדמנות הזאת. היה מש"קית חינוך, מש"קית ת"ש, פקידה פלוגתית ועוד כל מיני, זה מה שהיה.

ואת היית?

מש"קית חינוך. אין לי בעיה, אני גאה בזה.

היא מש"קית חינוך, אתמול אמרתי לה שהיא חברת הכנסת ואולי האישה הכי עם הקליקות מהצבא שראיתי.

ברור, כי גדי היה המפקד שלי, הייתי בגולני, אז הכול פרוס. מיכל, אני יודעת שקשה לך, תנשמי. היא קראה לי במיוחד וגם בטח מיכל תדבר, אבל האירוע הזה שבו נשים היום משרתות, להיפך, זה רק צריך לפתוח לך את הלב ולחזק את כל מי שיושבת כאן בשולחן. כל מה שהיא אמרה, כולל המילה בגידה, זה מזעזע אותי, פשוט מזעזע. אין לי מילה אחרת.

לי חבל כי גם את משתמשת במילה הזאת לא מעט.

לא, אמרתי שהמילה בגידה - - -

זאת התחושה שלה.

את מדברת כאן על זכות, ישבתי והקשבתי לכל המכתב שלך בשקט - - -

טוב, זה לא הנושא. יש לנו הרבה אורחות נכבדות ויקרות ואנחנו רוצים להגיע אליהן.

אתמול היה כאן דיון מרתק ובסופו, רובכם ראיתם, דיברה עדי אשכנזי ודיברה מדם ליבה, אני מניחה שראיתם כי הסרטון שלה הפך ויראלי. היא אמרה שם דברים שאנחנו כמובן לא יכולות, כי יש שם דברים פחות ממלכתיים, אבל כמובן שהתחברתי לכל מילה שהיא אמרה.

אחד הדברים הכי חשובים שהיא אמרה, ודיברנו על זה פנינה ואני אתמול במליאה, זה שנשים שנמצאות במוקדי קבלת החלטות, ואנחנו יכולים להמשיך ולהגיד כמה אנחנו טובות, אבל נשים שנמצאות במוקדי קבלת החלטות היום בממשלה הזאת לא עושות מספיק בשביל נשים. היא אמרה הרבה דברים, אבל זו הייתה המטרה ובאמת התחברתי לכל מילה.

ואתמול ב-23:00 בלילה, נשארתי אחרונה שם, יש לך מזל שלא היית צריכה לשמוע, עולה השרה לקידום מעמד האישה - - -

מי זאת?

עזוב, היא שרה בממשלה, ככה קוראים לה, ובמפגן ניתוק מדהים היא עולה ב-23:30, המליאה ריקה, אני ועוד חמישה חברי כנסת, ונואמת נאום שלם באנגלית עשר דקות נגד ארגוני הנשים בעולם. אני כבר לא יודעת מה להגיד לכם, באמת, זה נשגב מבינתי הניתוק הפסיכי הזה, ניתוק, באמת. אנחנו נמצאים במאני טיים, יש לנו נשים אחיות שלנו שנמצאות בעזה, היום הייתה עדות של מייה שם שדיברה על כלובים.

לא הספקתי לראות.

עזבו, פנינה כבר יודעת, אני גם לא אבזבז את זמן על דעתי על הממשלה הזאת, אבל כל אישה בממשלה הזאת, מספיק שהיא ראתה את הסרטון של אתמול, ושאני גם לא אחזור עליו, היום בבוקר הייתי אומרת לעצמי, ואללה אני לא עושה כלום עד שאנחנו לא עושים הכול כדי להחזיר אותם.

אתמול באו לפה התצפיתניות, עמדו כאן, נשים הסתובבו, צרחו את החיים שלהן, עזבו את הטקס הזה שגם לא הייתה בו נציגה, אבל אנחנו לא יכולות לשבת כאן היום בשולחן ולהגיד כמה אנחנו מעולות ועושות, שזה נכון, אגב אני מאוד מאוד שמחה לראות אותך, בלי להתייחס לפיל שבחדר והפיל שבחדר הוא שבזמן שאנחנו מפארות את עצמנו ומדברות, ודיברתי על הלוחמות, יש כאן אירוע מז'ורי וזה הנשים שנמצאות בעזה.

במקום לבוא אתמול ושהשרה תבוא ותגיד אני מהיום עוצרת הכול, הכול, רק בזה אני מתעסקת, היא עולה ונותנת נאום. והשיא של סוף הנאום, never again. בואי, נשמה, זה קרה וזה קרה במשמרת שלך, אז תתעוררי במקום לעמוד לי שם.

ומילה אחרונה, ואני מסיימת תמיד באופטימיות, קודם כל אני הולכת ואני אחזור כי אני כל הזמן עם פנינה, אני צמודה אליה, אבל עם כל הכבוד לעשייה המדהימה של כל אחת פה כל אחת מאיתנו צריכה לזכור בשביל מה עכשיו אנחנו נלחמות.

בשבעה האחרונה שהייתי הסתובב חייל עם הרשימה של 101 חטופים אצלו בכיס לפני שהוא נהרג. באמת מדהים, אוסטר. את בטח מכירה, שמעתם את כל הסיפורים, ועם זה הוא הסתובב עד שהוא נהרג, עם הרשימה של 101 החטופים והחטופות. אז אם זה מה שהחיילים שלנו בשטח עושים אנחנו, לפחות אלה שנמצאות פה, זה מה שצריכות להוביל כל יום כל היום ולא לעמוד ולעשות נאומים באנגלית נגד ארגוני הנשים של האו"ם ב-23:30 במליאה ריקה.

תודה, מירב, על הדברים המאוד מאוד חשובים. חברת הכנסת שרון ניר.

תודה, גברתי. אני חושבת שהגבורה שצפינו בה, החל מה-7 באוקטובר ואנחנו כל פעם מתרגשים מחדש סביב יום שבת לראות את ארבע נווטות הקרב, שהן חלק בלתי נפרד מכוח של פעולה נשגבת, עילאית, של חיל האוויר הישראלי באיראן, אז הגבורה הזאת מבטאת בעיניי פעילות של הרבה שנים של הרבה מאוד מהיושבות פה סביב השולחן, של עשרות שנים של עשייה כדי לשים את האדם הנכון במקום הנכון, כדי לאפשר לנשים להיות בכל מקום.

כשיושבת פה יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר בצה"ל ואומרת ש-20% מהכוח הלוחם זה לוחמות ובצבא יש נכון ל-7 באוקטובר ואילך 65,000 נשות מילואים, יש פה פרי של תהליך של עשרות שנים. כך גם לגבי המשטרה וכך גם לגבי השב"ס. אני חושבת שבעניין הזה צריך להגיד דבר אחד, זה נובע קודם כל בראש ובראשונה מעצם העובדה שיש פה פוטנציאל איכותי אדיר של נשים שפוגש בסוף צורך מבצעי. פה נוצרת הצלחה.

זה לא מקדמים נשים כי צריך לקדם נשים, זה מקדמים נשים כי הן הופכות את הארגונים לטובים יותר ומכאן אני עוברת לשאול את עצמנו, כי אתם יודעים, אנחנו יכולות לטפוח לעצמנו על השכם, אבל צריך להסתכל על חצי הכוס הריקה, כי אנחנו בעיצומו של תהליך, אבל עדיין חסרות נשים בעמדות מפתח בכל הארגונים ובטח בכנסת ובטח בממשלה, וראשית נסתכל על עצמנו במראה.

אנחנו מצטערים שהצבא הפסיד אותך, אבל אנחנו שמחים שאת איתנו.

תודה, גברתי. אני רוצה להציע לחבר הכנסת דוידסון שיושב פה, כי מאוד חבל לי שאין פה הרבה גברים סביב השולחן שמבינים את הסיפור, שמבינים שאם נקדם נשים נקדם את הארגון, נקדם את מדינת ישראל וננצח, נהיה יותר טובים בכל מקום.

לכן זה הדבר שאנחנו צריכות לדבר אותו. לדבר את תרומתן של נשים זה בסדר, נשים תורמות אבל צריך לקדם אותן כדי להיות חברה משגשגת יותר, צומחת יותר, מוצלחת יותר. לכן זה הדבר שאנחנו צריכות להצביע עליו סביב כל הגיבורות האלה שבאו לידי ביטוי בשדה הקרב בצורה שהיא עוצמתית והיא בלתי רגילה והיא מעוררת השראה ואני מצדיעה כמובן לכולן ומצדיעה לכן על העבודה העיקשת שלכן חדשות לבקרים באמת בלקדם נשים.

ומכאן אני רוצה להתייחס לכל הגיבורות כי גיבורות זה לא רק בשדה הקרב. גיבורות זה גם נשות המשרתים, נשות אנשי המילואים, נשות אנשי הקבע, האימהות בבית שלא ישנות כבר חודשים על גבי חודשים, למעלה משנה, וכל אישה שהיא מתנהלת כמו לביאה במערכה הנוכחית, אני רוצה להצדיע לה. אני חושבת שיש מקור עוצמה אדיר בנשים, אני חושבת שהחברה שלנו הייתה נראית יותר טוב אם נשים היו נמצאות בעמדות מפתח בקדמת הבמה. לשם, גברתי, אני יודעת שאת מכוונת, אני יודעת שאנחנו צריכות כל הזמן לצד ההמון יש להזכיר את האין באמצעות הצעות חקיקה שלנו, באמצעות - - -

נכון, אנחנו בדרך כלל עוסקות במה צריך לתקן ולשפר ואני חושבת שמגיע לכן ומגיע לנו, כנשות ישראל, גם לעצור ולומר תודה לכל מי שעוסקות במלאכה ובגלל זה אנחנו פה היום בדיון שהוא טיפה שונה וחשוב.

אני רק אוסיף, שרון, את דיברת על זה שזה תהליך ארוך, שזה קרה בזכות תהליך ארוך, זה בזכות דם ויזע ודמעות של נשים רבות שהיה להן אומץ לפלס את הדרך, ללכת לבית המשפט, לעשות הכול כדי לפרוץ את הדרך ולא נזכיר כאן שמות.

רק משפט אחרון, גברתי, כי אני לא יכולה להתעלם מהסוגיה שעלתה כאן, ואני כמובן לא מתווכחת עם רגשות של אישה שבן הזוג שלה תורם ותורם רבות, ואני חושבת שהציונות הדתית ראויה לציון בתרומה שלה, אבל כדאי שכולם יבינו, נשים הן חלק אינטגרלי בלתי נפרד מהצבא, הן היו שם והן תהיינה שם ונכון שהן תהיינה בכל מקום ומה שחשוב לעשות זה באמת למצוא את הכללים. ואתם יודעים מה? יש לי אמון מלא במה שהציגה כאן יוהל"ם, כי אני יודעת שיש קשב בשטח, ויש לי אמון במפקדי השטח שיודעים לסדר את הזה סביב כללים שיוהל"ם תתווה, תודה רבה.

אנחנו יודעת שלקחנו את הזמן והיה חשוב לשמוע את שלוש הקודקודיות שמייצגות הרבה מאוד נשים שנמצאות במערכות הביטחון, כולל חברי הכנסת שביקשו לדבר כי הם צריכים לצאת, אז אנחנו עכשיו נעשה את זה בצורה הרבה יותר מהירה. מיכל ברקאי, אני נותנת לך דקה, אחר כך אני אתן לך את ההמשך, מייסדת המתמרנות.

כן, חברת הכנסת וולדיגר לא נמצאת פה, לצערי, אבל אני באמת עם דמעות. אני ראיתי ששר האוצר סמוטריץ' בוכה בעיניים ובידיים מעביר את חוק הגיוס. אני לא מצליחה להבין איך אפשר לדבר על המושג של שירות נשים וגברים כבגידה בזמן שאנחנו, נשות המילואימניקים והקבע, נשות המשרתים, כבר שנה נושאות על הכתפיים שלנו את מחיר המלחמה באופן שהוא כמעט שקוף.

אני הייתי אישה פורצת דרך, אני הייתי ראש מכינה, אני הייתי אישה שזוכה בפרסים, ב-7 באוקטובר בעלי התגייס וכל החיים שלנו נעצרו וכמוני כל כך הרבה נשים שיושבות פה איתנו. איך נחגוג את ההישגים שלנו? איך נחגוג את הגדולה שלנו בתור נשים? איך נגיע לשבת לצידכן ולייצג את עם ישראל בייצוג ראוי יותר עבור נשים כשאנחנו בכלל לא יכולות להיות חלק מהמשחק?

אני רק אגיד שכל עוד חוק הגיוס, וזה לא משנה אם יגידו שהוא נמצא על השולחן או לא נמצא על השולחן, כל עוד באופן ישיר או עקיף מדינת ישראל ממשיכה להשאיר אותנו מחוץ למשחק בגלל חוק הגיוס אנחנו נשארות מאחור. בעלי עכשיו מחפש חטופים בעזה בזמן שאחיות שלנו נמצאות בכלובים ונאנסות בשבי, אני יכולה להגיד לו לא ללכת? מישהי מאיתנו תעז להגיד לבן זוג שלה לא ללכת? לבן שלה לא ללכת? אף אחת. אנחנו מדינת ישראל, אנחנו מחויבות למדינה, אנחנו צריכות שהמדינה תהיה מחויבת אלינו.

תודה. הדס, מייצגת את נשות אנשי הקבע. אני גאה בך.

תודה, פנינה. אני רוצה להגיד קודם כל תודה רבה ליושבת ראש הוועדה, פנינה תמנו שטה, שהיא חברת אמת של משפחות הקבע מהיום הראשון. מה-7 באוקטובר ועד היום כולל, משפחות הקבע ושגרת החיים הזדעזעו בצורה בלתי רגילה. אנחנו לא רגילות ואנחנו מתמודדות עם אתגרים קשים וממושכים ללא הכרה בקשיי האוכלוסייה מצד המדינה והחברה.

משפחות הקבע הן משפחות שהיה להן מעט זמן איכות משפחתי וזוגי ועכשיו זה בכלל לא, המעט נלקח, ואני רוצה להגיד שלצד הדבר הזה היו לנו הישגים מאוד גדולים השנה. כמו שכולן פה רצו לחגוג הישגים, גם אנחנו, הוקמה קרן סיוע תקדימית, שגם היא בהמון דחיפה של כל היושבות פה, אני רואה אתכן, והקרן מפצה על אובדן הכנסה של בנות הזוג, כי היא מכירה בצורך הזה המאוד גדול לסייע כלכלית למשפחות בתקופת המלחמה. יש לנו את הפיצוי אחרי חופשת לידה ופגיעה בעצמאיות ויש לנו את השינוי שיצרנו באקדמיה בשיתוף עם המל"ג.

אני רוצה להגיד שאנחנו עם הפנים קדימה ויש נושאים שעדיין לא הצלחנו לפצח, שהם חשובים וקריטיים אחרי שנה בתחום של עבודה, אלה בנות זוג של משרתי קבע, שעות היעדרות בשכר, אין לנו פיצוי על אובדן ימי חופשה ומחלה, וכל הזמן זה עולה לדיון על פיטורים.

נקיים דיון בנושא הזה, וגם היוהל"מית כותבת את הנקודות.

וגם להגיד שאין עדיין סיוע בכלכלת הבית למשפחות הקבע, זה מאוד מאוד חשוב. השגרה היא לא אותה שגרה ואין לנו אוויר ואין לנו זמן. תודה רבה.

תודה. חברת הכנסת לשעבר רחל עזריה. אני רק אומר שיש נשים שלא נמצאות פה וחלקן בכלל אף אחד לא מכיר והייתה לי שיחה לאחרונה עם בקי כספי, היא מנכ"לית הפדרציות היהודיות, ונשים יהודיות מכל העולם באמת רתומות ועושות ומיותר לציין כמה תרומה יש סביב העשייה הזאת. אז גם לבקי תודה ואני יודעת שהם גם עוזרים לכם לממן את הפעילות שלכם ולא רק שלכם.

נכון. יש המון נשים בעולם, אנחנו ממש מרגישות כמה הן תומכות. חשוב לומר, יש הרבה נשים שמתמודדות עם אתגרים מאוד גדולים, אני חושבת שגם מיכל והדס מנשות הקבע, זה מאוד מאוד חשוב, כי המלחמה הזאת גם מסיגה אותנו לאחור וצריך לדעת. מצד אחד בתחום של הלחימה היא מאפשרת לנשים לפרוץ תקרות זכוכית ולרוץ קדימה, אבל הרבה מאוד נשים, נשות מילואימניקים ונשות אנשי קבע מוצאות את עצמן חוזרות לטפל בילדים וכו'.

עוגן למשפחות המילואים, אנחנו מיזם התנדבותי, קמנו ב-7 באוקטובר, אנחנו עוזרים למשפחות המילואים באתגרי היום יום שזה בדיוק מתוך הבנה שאם בעבר הרעיון של מילואים היה נורא פשוט, כי גם ככה אבא לא היה בבית אף פעם, אז הוא יצא לעבודה, הוא יצא למילואים, זה אותו דבר, האישה גם ככה מטפלת בילדים, היום זה לא המצב, א', יש גם מילואימניקיות שיוצאות לעשות שירות מילואים, ו-ב', יש גם הרבה אבות שמתפקדים כאבות.

אז מה אתם עושים?

מה שאנחנו עושים זה אנחנו עוזרים בכל הדברים האלה, בבייבי סיטינג, בדוג ווקינג.

אז איך התפספסתי?

שאלה טובה, כבר דיברנו על זה פעם, את צריכה להירשם. נשלח לך את הלינק ותירשמי.

זה הרשמה? זה חשוב לציבור נשות המילואימניקים והקבע, תירשמו בלינק לעוגן למשפחות תקבלו בייביסיטר.

היום אנחנו עוזרים לכמעט 20,000 משפחות מילואים ב-450 יישובים ברחבי הארץ, יש לנו עשרות אלפי מתנדבים ומתנדבות והרעיון הוא שזה לא יכול ליפול רק על המשפחה.

איך אפשר ליצור קשר?

תרשמו בפייסבוק או באינטרנט, יש אתר, כותבים 'העוגן למשפחות המילואים', מצטרפים. אנחנו עוזרים גם למשפחות קבע, גם למשפחות מילואים.

הרבה מהפתרונות שאנחנו נותנים למשפחות המילואים ולבנות הזוג זה עוד ימי חופשה, עוד ימי מחלה, צריך לדעת שיש גם מחיר לזה. הפתרון בעיניי צריך להיות גם בזה וגם בזה שהקהילה תיתן את המעטפת. האירוע הזה, זה שבמקרה בן הזוג שלך יוצא למילואים או בן הזוג שלך יצא למילואים או בת הזוג שלך, זה לא אירוע שלו או שלה, זה אירוע של מדינת ישראל, של הקהילה, של העיר, של המדינה.

אני אסיים ואני אומר שאנחנו משתפים פעולה גם עם רשויות מקומיות, גם עם משרד החינוך, כל מי שיש לה פה בן או בת בגיל תיכון, אפשר להתנדב אצלנו.

אתם עושים את זה גם במלונות למפונים? כי יש מפונים שהבעלים במילואים.

אנחנו עושים את זה גם עם מפונים של הצפון. יש לנו מנהלת יישובית עבור המפונים, הכול מאורגן.

תודה, רחל. אפרופו מילואים, מלונות, סיון דטאוקר, התאחדות המלונות. אני יודעת כמה אתם מתחילת המלחמה נאלצתם לעמוד באתגר אדיר שממשלת ישראל מחד מפנה, חלקם בעל כורחם צריכים להתפנות ומגיעים למלונות. הייתי רוצה שתספרי. תודה על העשייה שלכם, אני נחשפתי להרבה מאוד נשים במלונות שאלמלא הצוותים שלהם הרבה מאוד מהמפונים והמפונות היו מרגישים מופקרים.

אין ספק, אז קודם כל חידוד. תודה רבה לך, יושבת הראש, ותודה על הדיון. היו פה הרבה דברים שצרמו לי ברמה האישית שאני רוצה לדבר, אבל אנחנו פה בשביל להיות ממוקדות.

אני אומר שדווקא המלונות התגייסו עוד טרם המדינה הבינה את גודל האירוע. ב-7 באוקטובר במגוון מקומות בארץ מלונות קיבלו אנשים מקווי העימות בלי התחייבות ממשלתית לחוזה כזה או אחר, בלי הסכם מסוים על המחיר, כלומר כולם פתחו את הדלתות שלהם וקיבלו מפונים כשלא היה להם שום דבר מלבד הבגדים שעל גופם ודאגו למגוון פתרונות הוליסטי בהיבטים של משפחה שזה משהו שלא בדיפולט של מלונות.

אני אומר משהו על ענף התיירות ובפרט על המלונאות. התאחדות המלונות מייצגת למעלה מ-450 מלונות בישראל, יש בענף 115 מנכ"ליות, כולל מנכ"ליות של רשתות גדולות.

זה מדהים, מספר יפה.

יתרה מזאת, הענף מונה 44,000 עובדים ש-50% מהם נשים. זה, מבלי להישמע יומרנית, חלק מהדברים שהביא את כל הנושא של הפינוי לאירוע שטופל ברגישות מקסימלית. בלי לפגוע בכבודם או ביכולתם של גברים, לנשים יש ורסטיליות וגמישות מחשבית ועסקית הרבה יותר, לפחות ככה אני חוויתי את זה, הרבה יותר גדולה.

מנעד הרגשות שצריך להכיל בתוך האירוע הזה מללוות אישה במלון שילדה אחרי שהיא נאלצה לעזוב את ביתה, שהיו לנו עשרות מקרים כאלה, ועד לארגן שבעה ולהפוך מלון חמישה כוכבים, שהושקעו בו מאות מיליונים, כספים של יזמים פרטיים יש לומר, שהוסבו עם כל ההשלכות של זה לבתי מגורים, עם חיות וילדים. גם כל מה שקשור לצה"ל, כוחות הביטחון, מערכת החינוך.

בסוף הנכונות הייתה בלתי נגמרת וזה משהו שצריך לומר וצריך לזכור, כי זה באמת עשייה שהתחילה עוד לפני הממשלה. בסוף מ-7 באוקטובר אירחנו סדר גודל של 130,000 מפונים, זה המון בכל קנה מידה. בסוף המלונות תוגמלו על כך ואני חושבת שזה היה ווין ווין, זה אפשר למערכת התיירות לעבוד וזה אפשר גם למדינה אורך רוח כי היה איפה להלין את המפונים שלא בפתרונות של בתי ספר ו- - -

כן, אבל בסוף הסיפור הוא הנשים.

אני יכולה להגיד לך שגם מנהלות קהילה, גם מנהלות מלונות, יש לנו סדר גודל של מאות סמנכ"ליות בכל התחומים וזה בתפיסתי מה שהפך את כל האירוע המז'ורי הזה למנוהל בערך פי עשרה יותר טוב.

תודה רבה. ואפרופו קהילות, נמצאת איתנו מאיה ארגוב מנהלת קהילת ניר עוז. מאיה, תודה שאתם פה. אני יודעת שגם עכשיו בימים האלה, כשהקהילות חוזרות לעוטף, חוזרות הביתה וחלקן לא, אתן מנהלות הקהילה עושות רבות ומובילות, ואני מקווה שבאמת יש את שיתוף הציבור הנדרש עם תקומה.

זה אחד האתגרים, לצערי לא היחיד. אני מנהלת את קהילת ניר עוז, הצטרפתי אליהם שבועיים אחרי השבת לאילת, למלון, הם באמת קיבלו שם אירוח מאוד מאוד משמעותי. בניר עוז, כשנכנסו המחבלים הם עשו שם ככל העולה על רוחם במשך שמונה שעות בלי התערבות של הצבא, אחרי שמונה שעות יוצאים אנשי ניר עוז מהממ"דים ומגלים שרבע מהקהילה שלהם נחטפה או נרצחה.

18 נשות ניר עוז נשארו אלמנות, חמש נשים עדיין מחכות לבני הזוג שלהן שנמצאים בעזה, שתי אימהות מניר עוז מחכות לשני בנים, שתי תינוקות בנות נולדו למשפחות שבהן האב חטוף, לימים אחד מהם נודע שהוא נרצח. 22 ילדי ניר עוז נשארו יתומים, ארבעה מהם משני הורים.

בעסקאות שהיו חזרו 37 נשים וילדים מניר עוז חזרה הביתה. האתגר לקלוט אותם חזרה לקהילה הוא אתגר עצום, אני לא ארחיב עליו כרגע. יש לנו כרגע 29 אנשי ניר עוז בעזה, הם חלק מה-101, מתוכם יש את ג'ודי ויינשטיין ז"ל, אחת מתשע גופות שאנחנו מחכים שיגיעו לקבורה, ועוד 20 אנשים חיים, ביניהם ארבל יהוד בת ה-29 ושירי ביבס עם שני הבנים שלה, אריאל וכפיר.

רק המספרים האלה בתוך קהילה של 400 אנשים, אני מעריכה שאתן יכולות להבין את גודל המשמעות והמורכבות שקהילה מנסה אחרי טראומה כל כך קשה להיאחז בחיים. קהילת ניר עוז עדיין נמצאת בתוך הטראומה. לדבר על שיקום, לדבר על עתיד, לדבר על לחזור לקיבוץ שנהרס כמעט עד היסוד, רוב הבתים שרופים, שישה בתים בלבד לא נכנסו אליהם מחבלים, הרוב שרוף, ואם לא שרוף אז מחולל מהשהות של המחבלים בתוך המקום הזה.

אני מלווה את הקהילה, אגב עם צוות של עשרה מנהלי תחומים ששבע מהם הן מנהלות, שלושה מנהלים, צוות מדהים שעושה ימים כלילות במתן המענים של החיים הקהילתיים של אנשי ניר עוז. אנחנו נמצאים בכרמי גת ואנחנו עובדים מאוד מאוד קשה.

ניר מצגר הוא חלק מהצוות?

ניר מצגר הוא חבר בקהילה, עכשיו הוא לקח על עצמו את הגידול הדמוגרפי, המחשבה על קליטה עתידית. אנחנו מתחילים לדבר על נושא של בנייה מחדש של ניר עוז ומתמודדים עם שאלת האתגר הכי גדול, זה מי מאנשי ניר עוז יחזרו חזרה לקיבוץ ומי ינסו לחפש את דרכם במקומות אחרים ואיזה כלים יעמדו לרשותם ביום שאחרי. זו שאלה מאוד מאוד גדולה ומורכבת.

שאלה מורכבת נוספת שמאוד מאתגרת אותנו, שאלת הזיכרון וההנצחה. מה נהרוס בניר עוז? מה נבנה מחדש? איך נשקם חיים לצד המאורעות של אותו יום? אלה שאלות שהן מאוד מאתגרות ואנחנו בתוך שיח ציבורי ובניסיון להוביל את הקהילה עם המורכבות שלה ובעיקר בתוך ההמתנה ל-29 אנשים שחייבים חייבים לחזור הביתה, כדי שאפשר יהיה לנשום.

ואני מודה פה לכל אחת ובטח לכן, חברות הכנסת, שמקדישות זמן ומשאבים. וכמו שנאמר אתמול וגם היום, זה צריך להיות הבוקר של מדינת ישראל, עם זה צריך לקום כל בוקר ולפעול להחזרה של האנשים האלה כדי שנוכל להגיע ליום שאחרי, אנחנו עדיין בתוך האירוע.

תודה שאת כאן, תודה על כל העשייה גם במצב שלא היה לכם אפילו זמן לנשום, בזמן שקברתם את בני הקהילה, בזמן שלא הייתם בביתכם כי הכול נשרף, בתוך המלונות, בזמן שהמדינה גם לא תפקדה. אני יודעת את זה, הממשלה לא תפקדה בשבוע-שבועיים הראשונים ואתם תפסתם מנהיגות בימים הכי אכזריים והשליחות שלכם עוד לא הסתיימה. אז חשוב לי להגיד תודה לך ולמיכל ארגוב ולהילית בן צבי שגם נמצאות כאן. בהמשך אני אתן למיכל ולהילית גם להוסיף דברים.

בבקשה, עפרה אש. עפרה, תציגי את עצמך, בבקשה.

שמי עפרה אש, אני מנכ"לית פורום דבורה, נמצאת איתי גם אור כהן, גם חברת ועד מנהל וגם מילואימניקית גאה, שאנחנו נחלק את הדברים בינינו.

אני לא רוצה לחזור פה על דברים שנאמרו כי אני רוצה להכניס את זה למציאות. אנחנו מאוד גאות במה שכל הנשים עברו ועוברות בשנה האחרונה, אבל עם כל הגאווה הזאת יש פה מציאות שהיא קצת רחוקה מכל הגאווה הזאת.

אני אתחיל במשפט, מתחילת המלחמה 55 חיילות, שוטרות, מפקדות, קצינות, ארגוני ביטחון, נשים שנהרגו. אנחנו בפורום דבורה הקמנו אתר ייחודי, אפשר למצוא אותו בקלות בחיפוש בגוגל, שמספר את הסיפור של כל אחת מהן. הסיבה שעד יום הזיכרון, עד המלחמה, אני חיפשתי נתונים על נשים שנופלות ולא היה את הנתון הזה, אי אפשר היה לדעת כמה נשים חללות מערכות ישראל באתר יזכור של צה"ל. אנחנו הלכנו למהלך הזה בשביל לספר את הסיפור של כל אחת מהן.

יש לכם שיתוף פעולה עם צה"ל על הדבר הזה?

יש הרבה שיתוף פעולה עם אלה ואנחנו מאוד מעריכות, יש לנו גם דברים להגיד, אבל אני חושבת שכן נעשו תהליכים. מצד אחד המלחמה הזאת מוגדרת כמלחמת הנשים הראשונה, מצד שני יש פער מאוד גדול. אור ואני זזות כל פעם כשמדברים על ארבע הנווטות האלה, הן מדהימות, אלופות העולם, עצם זה שאנחנו מדברים עליהן ועצם זה שצה"ל כל הזמן מספר את הסיפור שלהן זה לא לספר את הסיפור האמיתי כי צה"ל בזמן המלחמה הגיש מענה בבג"צ הלוחמות שלוקח אותנו לפחות חמש שנים אחורה.

מצד אחד עומד הרמטכ"ל, אחרי השלבים הראשונים של המלחמה, ונפגש עם הטנקיסטיות ומצד שני המענה של צה"ל, וסליחה, אלה, הוא היה בזיוני. סליחה על המילה הזאת, כי הוא לוקח את הסיפור של שילוב נשים כלוחמות שנים אחורה. ב-669 הכול היה רגע לפני המלחמה, וטוב שהיה, אבל אם אחרי המלחמה ואחרי שאנחנו שומעים את כל הסיפורים האלה ואנחנו יודעים מה הן עושות אנחנו מקבלים כזה מענה מצה"ל.

מה? פרטי, נמקי.

דרך אגב צה"ל צריך להגיש עוד עמדה מתוקנת ל-30 בנובמבר. הוא אמר שהוא מתנגד כרגע לשילוב של נשים בשריון, הוא רוצה עוד פיילוט. רבותיי, שני הפיילוטים הראשונים הצליחו, בסדר, בכל מיני טענות שווא, ועוד פעם חזרנו לעולם של הפיילוטים במקום שהחוק מחייב אותו לפתוח את הכול, אבל אני לא רוצה להתמקד בזה, אם מישהו ירצה אני אפרט אחר כך.

אני רוצה להגיד עוד שלוש-ארבע מילים ואז אני אעביר לאור. בפורום מטכ"ל יושבות רק שלוש נשים מתוך ה-34, שתי האלופות שגם אלה ציינה והמזכירה הצבאית של נשיא המדינה. יש לי הרבה כבוד לשתי האלופות, אבל אף אחת מהן לא מגיעה מהמערך האג"מי מבצעי. עד שזה לא ישתנה לא יהיה שינוי בצה"ל, שינוי אמיתי, כי זה חייב להתחיל מלמעלה.

חשוב לציין את כל הנשים, ואנחנו מחוברות אליהן, ואני יושבת פה בשמן גם ואני אמרתי להן שאני אדבר עליהן, הנשים שמשרתות בארגוני הביטחון האחרים. הם בדיוק כמו כל הנשים שמשרתות קבע, כמו כל הלוחמות, כמו כל תומכות הלחימה, כמו כל המילואימניקיות. אנחנו מתעלמים מהן, הן לא יכולות להיחשף, אבל אנחנו בקשר איתן בפורום דבורה.

עפרה, נפגשתן עם הרמטכ"ל?

לא.

ועם שר הביטחון?

לא.

ביקשתם?

ברור שביקשנו, לא עכשיו נגיד את התשובה.

לא, אני לא סתם שואלת. מה זה עכשיו לא נגיד את התשובה? האם שר הביטחון סירב לפגוש אתכן?

אני אענה ככה, לא הצלחנו לייצר אף פגישה עם אף אחד מהגורמים המשמעותיים בנושא.

זה תמוה בעיניי. אני אישית אפנה לשר הביטחון כי יש פה הרבה פורומים שהצלחנו להפגיש ונפגשו.

דרך אגב, אנחנו אפילו בפנייה משותפת עם שדולת הנשים ביקשנו לפגוש את ראש אכ"א וקיבלנו מענה שלילי. יש פער בין המציאות שאנחנו באמת 20% וכו'. אני רק אגיד, מעבר לזה שזה הישג מצוין שזה 20%, עדיין יש פער בין מה שקורה למדיניות ולרצונות לבין מה שקורה בשטח, לצערנו כי רב, עובדה שאין נשים במוקדי קבלת החלטות, אין אישה בצוות המשא ומתן הבכיר בנושא של החטופים, אין אישה, וכמה שדיברנו וכמה שניסינו, אין אישה.

תודה, עפרה.

את חייבת לשמוע את אור.

לא, יש עוד אנשים. מצטערת, אבל אתם מכירים את הדיונים בכנסת ובמיוחד שאנחנו כבר כמעט שעתיים. אבל אתן מוזמנות יותר להגיע לכאן, אני יודעת שאתן עושות עבודה משמעותית, כשזה דיונים רלוונטיים כדאי להגיע לדיונים של המילואימניקיות או כשאנחנו עושים על חיילות ואז יהיה יותר זמן.

אנחנו קופצים מנושא לנושא, אבל בעיקר רצינו לתת להרבה מאוד נשים שעושות לא מעט לבוא ולהציג את מה שהן עושות. כרמי אור, פורום נשות המילואים.

אני יכולה לתאר פה את הקושי הרגשי, הכביסה, המצעים הרטובים של הילדים בבוקר, השקיפות ברחוב, הלילות ללא שינה מדאגה וחרדה, אבל בחרתי לדבר דווקא על צמיחה. תודה, פנינה, שאת ממשיכה לעסוק בנושא הזה, ולכל מי שטרחה להגיע לכאן הבוקר.

אני כרמי אור, אני בת 46, אמא לחמישה בנים, שני לוחמים ותיכוניסט שעכשיו מחפש את דרכו בכיתה י"ב, על צומת דרכים, ושני פיצקים בני חמש וחצי ושלוש וחצי. אני גרושה מאיש מילואים, באזרחות אני יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית. ב-6 באוקטובר ישבתי על חוזים מאוד גדולים לרבעון האחרון של השנה וב-7 באוקטובר בשמונה בבוקר אבי ילדיי היה אצלנו באמצע האזעקות והודיע שהוא קופץ דרומה, לאן דרומה? לאן שיגידו.

שמונה מתוך 12 חודשים הוא נמצא בתוך עזה, לוחם על מלא, קצין אג"מ של חטיבת מילואים. שבועיים וחצי לתוך המלחמה, אחרי ששנייה החרדות אפשרו מקום לאיזה שהיא פעילות של הישרדות, נכנסתי אליו לדירה, ניתקתי את הפלטה והמיחם שעוד דלקו מהחג, שטפתי את הסירים והצלחות שהיו שם מארוחת החג וניסיתי להבין איך שבועיים וחצי אחרי אנחנו בתוך האירוע.

כרמי, אני יודעת שיש הרבה התמודדויות ואני איתכן ואנחנו עושות על זה דיונים ובכל זאת הייתי רוצה לשמוע יותר נתונים על כמה נשים שנושאות באמת בנטל והן החזית של העורף והבית.

מדובר על 1% מאזרחי מדינת ישראל, משפחות שהחוסן שלהן היה בשיא. מדובר פה בעידית של החברה הישראלית.

אנחנו עדיין מדברות על 100,000 נשים?

אנחנו עדיין מדברות על 100,000 נשים בסבבים חוזרים ובאים, בהקפצות ערב ראש השנה ללבנון. בדיוק קיבלתי הודעה מקצין בחטיבת אלכסנדרוני שפונה אליי עם כל צורך שיש לנשות היחידה. הוא הודיע לי שחלק מהיחידה משתחררים, אבל יש עדיין שני גדודים שיישארו והוא מבקש שנטפל ב-X, Y, Z נשות החטיבה ויש שם רשימה של דברים מילדה בת 14 שלא יוצאת מהבית, בחרדות, ועד טיפול שוטף בכביסה, כלים וילדים של נשים שהגברים שלהן נמצאים מעל 350 יום בלחימה.

תודה רבה. אני רוצה לחזק אתכן, אני יודעת שיש לכן כנס מאוד מאוד גדול.

נכון, אני רוצה לצאת בקריאה לכל היושבות פה בחדר, לייצר תודעה של העצמה, גם אצל המעסיקים וגם לצורך איכות ובחירה במכרזים של כל ארגון, של כל שכונה, של כל עירייה, לתת העדפה לנשים שחזרו 30 שנה אחורה ויש להן זכות להתפרנס ויש להן זכות לצאת בבוקר ולהתלבש ולא להיות על פיג'מה עם פליטות על הכתף, כי אנחנו יכולות וכי הצבא עושה את מיטב המאמצים לתמוך ולשלם על בייביסיטר ויש פה עמותות שדואגות לעזרה ואנחנו מוקירות את כל העזרה הזו ואנחנו רוצות לחזור לנעלי העקב שלנו, לתיקי המחשב שלנו ולעשייה שאנחנו כל כך טובות בה.

אז אני באמת מבקשת, תציפו את זה בכל מקום שאתן נמצאות שאנחנו רוצות לחזור לאיזה שהיא חשיבות עצמית, לאיזה שהיא בשורה שיש לנו להביא בכל מקום ולא רק כנשות המילואימניקים. אנחנו נשות קודם כל, ולא רק ליד ולצד, ואנחנו מסוגלות ויכולות לעשות את זה עם העזרה של כל מי שיכול לתמוך באירוע הזה. תודה.

תודה רבה. נעמה לוי, מאמאטכ"ל.

שלום. קודם כל תודה על הדברים. אני נעמה לוי שייביץ, אני יוזמת עמותת מאמאטכ"ל. איתי נמצאות חמש נשות מג"ד וסמג"ד במילואים. אם אנחנו נמצאות כאן היום זה לא טוב, חלקנו מייצגות 600 נשות מילואימניקים כי הפכנו לנשות המג"ד של הגדוד. אנחנו נשב כאן היום תחת הכותרת העשייה של נשות העורף, אבל אני רוצה לדעת מה המדינה יכולה לעשות עבור הנשים שבעורף.

מאמאטכ"ל היא עמותה שקמה באפריל 2023, עם גב של ענף כוח אדם במילואים, אתכ"א וקמל"ר וברכת בית הנשיא. הרעיון שלנו היה לחבר את נשות המילואים בקהילות על יד הבית ולא במבנה הצבאי מתוך הרצון להתמודד עם תת ההכרה שאנחנו מרגישות, שאנחנו חוות, ואנחנו מגיעות עם ניסיון של חלקנו 20 שנה כנשות במשפחות מילואימניקים.

אז לאו דווקא מאותן יחידות או חילות, אלא דווקא יישובי.

להיפך, נפתור את הבעיה הגיאוגרפית, כי מילואים זה דבר מדהים והוא חוצה מדינה, אנחנו רוצות לחבר אותם דווקא עם אי שיוך, לא דרגתי ולא גדודי, אנחנו רוצות לחבר אותן ולייצר להן אחוות לוחמות. הייתי רוצה לפגוש אותך בתקופה אחרת, לבוא לכאן כשאנחנו מאוגדות עם קהילה ענקית של נשות מילואימניקים שהיא כלל ארצית, לבוא ולהגיד לך: לא רואים אותנו.

באהבה, הדלת שלי תמיד פתוחה.

אני רוצה להיות במצב שאני לא פועלת ואנחנו לא פועלות בחירום. לא לזה התכוונו. ב-19 באוקטובר הקלטנו הודעה לקצין מילואים ראשי, אני, אמרתי לו: בני, אם אתם לא מתחילים לדאוג עכשיו למילואים לא יהיה לך מילואים ולא אמרנו את זה מתוך רצון לסרבנות. אנחנו מנהלות בתי מילואים, זה ערך עבורנו.

מה אתן עושות בעצם בפועל?

מאמאטכ"ל היום, בגלל ההתחלה המאוד מאוד צמודה למלחמה, באפריל ובאוקטובר התחילה המלחמה, ההיערכות של נשות מג"דים שהתנדבו לפרויקט הזה הפכה את נשות המג"דים האלה לנשות מילואימניקים שאני לא אומר שהן שקופות היום, אנחנו לא בכיבוי שרפות, אנחנו כבר צריכים לחשוב במושגים של דור שני. אתם יודעים על מה מדברים כשמדברים על דור שני, אנחנו צריכים כבר שיקום למשפחות האלה, הבית חלקו כבר נשרף.

אני יכולה לצטט לכם כאן ילד בן שלוש שבערב החג בא לאמא שלו ואומר: אבא מת? כי הוא כבר מכין את עצמו, כי זה הדבר שאנחנו לא יכולות להגן על הילדים שלנו מפניו. אנחנו מדברים על הכלכלי הרבה זמן. אני מורידה את הכובע בפני כל מי שפועל ואני מורידה את הכובע גם לכל מה שנעשה עד היום, ובנשות מילואים, כל אחד שיכול לתרום שישים יד עכשיו, כי אנחנו המגן הזה שבשבילו הצהוב והסגול הזה הם צבעים משלימים. הבעלים שלנו שם כדי להחזיר ויש להם משימה, אבל היום הבעלים שלנו חוזרים עם תחושות אשם שהם לא עשו יותר בשביל ניר עוז.

אלה הדברים שאנחנו נצטרך להתמודד איתם אחרי המלחמה והמלחמה הזאת לא נגמרת. הסד"כ מוגבר, אבל אנחנו צריכים, פנינה וגם אלה וגם כל מי שקשור לצבא, לדבר כאן על היום שאחרי, על איך אנחנו מגדילים את הסד"כ הזה, את הקבוצה המדהימה הזאת שעשתה מילואים, 167,000 איש מתחילת המלחמה, של משפחות, זה לא 1%, זה 3% מהאוכלוסייה. אלה צריכים שיקום, טיפול והחלפה.

הדברים שאת אומרת הם חשובים, אנחנו שמענו, אני מודה לך ולסכם.

משפט אחד, חוק הגיוס, השוויון בנטל זה לא משהו שאנחנו משתמשות בו, תחשבו סד"כ רחב, תחשבו לשלב כוחות כמו חטיבת מילואים אלכסנדרוני עכשיו ושכל משרדי הממשלה ייתנו את היד ויעשו, מול המוניציפלי, מול הרפואי, מול משרד החינוך. יש חוק במשרד החינוך היום, מישהו אוכף אותו?

תודה רבה. אני רוצה לאפשר לעוד נשים לדבר.

פנינה, תודה.

בבקשה. אני מצטערת שאני נאלצת לקצר. יש את קבינט הנשים, אבל לפני כן, היינו אמורים להציג, ואני חושבת שלא נגיע לזה היום, אני מתנצלת מעומק הלב, מחקר על השלכות המלחמה על נשים בישראל, חיוניות, שקופות ומודרות, שעשיתם בספטמבר 2024 יחד עם מרכז אדווה. אנחנו נעשה דיון רק על זה, כי יש פה נציגות ממשלה וגם המנכ"לית של המשרד לשוויון חברתי שיושבת כאן, שהיא נציגה של השרה לקידום נשים בתוך המשרד. אנחנו נעשה על זה דיון ביום אחר, אם תרצו בסוף לומר כמה מילים כי יהיה קשה על רגל אחת להציג.

אני מייצגת את קבינט הנשים. קבינט הנשים הוא גוף שמאגד שבעה ארגוני נשים, 'אמא ערה', 'צעקת האימהות', אימהות נגד אלימות, פורום 1325, החזית הוורודה, 'תדע כל אם' ונשים עושות שלום. הפורום הזה קם באמצע המלחמה כי אנחנו יודעות שמצד אחד המחקרים מראים בעולם שנשים, ילדים וחסרי ישע הם אלה שסובלים יותר במלחמות ויחד עם זה בסכסוכים בין-לאומיים אלימים, כאשר נשים לוקחות חלק בתהליך קבלת ההחלטות מגיעים לפתרונות שהם פתרונות טובים יותר ושגם מחזיקים מעמד.

שעיקר הפעילות שלכם היא?

אנחנו כותבות ומנסות יחד עם הנשים לדרוש את זה שיהיו יותר נשים בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים ביטחוניים ומדיניים. אנחנו יודעים שבקבינט המדיני ביטחוני יש רק אישה אחת.

ובקבינט המלחמה אין אף אחת.

אין אף אחד. מצד אחד יש את התרומה ששמענו של נשים במהלך המלחמה ומצד שני יש היעדר מוחלט של נשים בתהליך קבלת ההחלטות ואנחנו יודעות שכנשים, לא רק אנחנו צריכות להיות שם כי יש כאן שוויון, אנחנו צריכות להיות שם - - -

כן, אולי הגיע הזמן שכולנו נשנה דיסקט כי שנים אנחנו מדברים על זה, אבל אולי אנחנו יותר מדי נחמדות כי עדיין בראש הפירמידה, בקבלת ההחלטות, בקבינטים, אין נשים. אני ניסיתי כשהייתי שרה להעביר תקנון ממשלתי שבכל קבינט יהיה חייב ייצוג של נשים.

אבל יש החלטה 1325 של האו"ם ש - - -

כן, אבל אם אנחנו נגיד את המספר של ההחלטה ונחזור על זה שוב ושוב זה לא משנה מציאות, אבל המל"ל כן עשו כמה צעדים.

זה אחד התפקידים של הוועדה לדעתי, לקדם את העניין הזה.

נכון, אני חושבת שזה קודם כל אחריות של פוליטיקאיות, שלא תתבלבלו, הטענה היא לא אליכן, אתן פועלות, אתן מנסות, אבל בסוף זה אנחנו, חשבון נפש שלנו גם כפוליטיקאיות למה בכל זאת אנחנו לא נמצאות גם במשאים ומתנים שצריך להיות. אגב לא רק בזמן מלחמה, בוודאי בזמן מלחמה שיש לזה השלכות מרחיקות לכת.

חשוב שנהיה חלק, כמו שכבר ראינו, החטופים והחטופות שלנו בעזה ואנחנו אמורות גם לדרוש שיהיו כאן תהליכים שמקדמים את זה. אנחנו צריכים לדרוש מהממשלה - - -

אצלכם בפורום, כמה חברות זה בסך הכול? יש לכם עשרות אלפים נשים, אני טועה?

לא, את לא טועה.

צריך להתחיל להזיז את זה יותר חכם. אבל אני רוצה לאפשר ליוהל"מית אלה להגיב לדברייך, עפרה.

אין הרבה זמן, אני רק אדייק. זה לא נכון שהטנקיסטיות עכשיו נכנסות לעוד פיילוט, זה ממש לא נכון, הטנקיסטיות זה כבר רץ ובגרף, זה קבוע, גיוס מסודר.

שריון מתמרן?

שריון מתמרן זה אירוע אחר, חדש.

נשות הצבא, תכניסו אותנו לבקיאות, הטנקיסטיות איפה הן, בשריון המתמרן?

הטנקיסטיות מלכתחילה היו בהגנת הגבולות כי הכשירות היא שונה. אני עוד פעם חוזרת ואומרת, לי יש רק מטרה אחת, להסתכל על הצורך המבצעי, מה נכון לצה"ל ומה יביא את ההישגים. הפיילוט הראשון שעליו אתן דיברתן היה על הטנקיסטיות בהגנת הגבולות כשגם ראינו את העבודה המדהימה שהן עשו ב-7 באוקטובר ולא רק ב-7 באוקטובר.

זה לא הראשון, זה השני.

נכון, הפיילוט הראשון לא הצליח.

הראשון הצליח.

זה לא דו שיח, זו ועדה בכנסת, תנו לה להשלים את הדברים שלה כדי שתוכלו לקבל תשובות, וגם אם היא טועה אחרי זה אני אאפשר לכם.

אם רוצים להכשיל פיילוט, אפשר להכשיל פיילוט ככה, אפשר לעשות ככה ולהכשיל פיילוט, אבל עצם העובדה שגם כשפיילוט לא עד הזה והצבא אומר לא לא לא אנחנו הולכים לעוד אחד ואנחנו לא מוותרים, ואגב לא ויתרו וראינו אותן והן התגייסו ונכנסו לתוך ההכשרה של הגנת הגבולות וגם ראינו אותן מתפעלות את האירועים, אין פיילוט יותר. תם האירוע, אנחנו ממשיכים הלאה בגרף קבוע בהגנת הגבולות של הטנקיסטיות.

אתן מדברות על השריון המתמרן, בא הצבא ואמר: אנחנו רוצים ללכת עוד צעד אחד קדימה, זה כשירויות אחרות, לתמרן זו כשירות אחרת, אנחנו רוצים לראות את האפשרות של באמת לקיים את המהלך הזה. אין מה לעשות, אנחנו בתוך מלחמה, גם ההכשרות מתנהלות בצורה טיפה אחרת בגלל המלחמה ולכן יש לוחות זמנים טיפה אחרים, אבל זה לא אומר שלא יהיה. יהיה, יש לוחות זמנים.

אני אגיד לכם, בלי קשר, גם דברים שלא מפורסמים ואף אחד לא מדבר עליהם, אבל יש עוד תפקידים שעד היום לא היו פתוחים בפני נשים והם נפתחים. הם נפתחים כפיילוט, אתם אפילו לא יודעים על זה, הם נפתחים כפיילוט והם יצליחו ואנחנו נראה אותם הולכים ומתקדמים. גם הלכתי לראות את הלוחמות ביהל"ם שהם פיילוט, זה השמנה והסלתה של מדינת ישראל, מדהימות וממשיכות.

למה יש לי הרגשה שאתן צריכות לשבת? יש אחריות לכל אישה בכל תפקיד ולא צריך לעשות הנחות לאף אחד, יש לנו אחריות מעבר לתפקיד שלנו ולמערכות שלנו ויש לנו אחריות אחת כלפי השנייה, כולכן מנהיגות. אני מרגישה שאתן צריכות לשבת, יכול להיות שתצטרכי לשכנע אותן.

עפרה, משפט אחד, ואני רוצה לתת גם ללורן שלא עוזבת אותי כי יש משהו בוער בה. לורן, בבקשה, במשפט.

קודם כל אני רוצה להגיד לך, אני אמא של רופאה קרבית בחי"ר מתמרן, היא הייתה בשני תפקידים בחי"ר מתמרן והיום היא ביחידת מודיעין. בסופו של דבר היא התקדמה, חיל הרפואה והצבא אפשר את הקידום שלה לאורך כל הדרך, היא הגיעה לנקודות הכי רגישות למקומות הכי משמעותיים, ל-669, לכל מקום מבצעי בגלל יכולות, כשירות וצורך מבצעי, כמו שהעליתם את זה קודם.

אני מרגישה שגם בחיל הרפואה וגם בצבא היה לגמרי את המענה. אין ספק שכשהיא נכנסה לפני חמש שנים לא הייתה אף אחת לפניה, זאת אומרת היא הראשונה שפרצה את הדרך, אבל אחרי זה, היום, המון נשים רופאות, פרמדיקיות, חובשות.

הצבא מתקדם כל הזמן.

אבל, אלה, יצא לי גם לדבר עם טנקיסטיות ועם נשים מהשריון, זה לא מושלם.

בוודאי שזה לא מושלם, אנחנו כל הזמן לומדים, אנחנו ארגון לומד ומתקדם.

אי אפשר להגיד שהצבא מטפל ועושה הכול, לא. את תצטרכי לדפוק על השולחן שם עם כל הגנרלים ולהראות להם שאת גנרלית לא פחות.

אני לא צריכה לדפוק, יש קשב נהדר לכל מה שאנחנו צריכים.

אלה, יש מקומות שצריך לדפוק. הטנקיסטיות צריך לדפוק, ואם הן אומרות לך שזה מה שמרגישות לוחמות שמשקיעות את החיים שלהן צריך לראות אם באמת הן צודקות. אם ניתנה תשובה שלא מוכנים לקדם לפי - - -

התשובה ניתנה בטלפון כבר.

לדעתי קראתי את זה, גם על זה צריך לדפוק על השולחן. לפעמים הגברים האלה, צריך ליישר להם את המחשבה בסיפור.

זה לא השיטה. אנחנו בשיתוף פעולה ועם מפקדים שמקשיבים. לא היה מקום אחד שאליו נכנסתי והיה מפקד שאמר לי: אני לא מקשיב לך. זה לא קרה.

אני רוצה מילה בנושא הזה בדיוק.

אבל זה לא רק הטנקיסטיות, יש פה גם מרחבים סטריליים מנשים שמייצרים עכשיו.

אני מפורום חירות, שעתר לבג"צ בנושא הזה בדיוק של הטנקיסטיות ושל הפיילוטים אז אם אפשר ממש בדקה. אני רוצה לציין שהגשנו עתירה לבג"צ יחד עם חוות דעת מקצועית לגבי הפיילוטים האלה ואני רוצה לומר שחשוב מאוד לשים לב לטובת הנשים, יש סכנה גדולה מאוד בפיילוטים שהצבא מקדם, בוודאי במה שדורשות פורום דבורה, שהמבנה הפיזיולוגי שנולדנו איתו הוא לא מבנה של גברים.

את לא מדברת בשם כל הנשים. בנות, יש לה עמדה אחרת, אבל אני רוצה להגיד לך משהו, אצלי בוועדה לא מתיימרים לייצג את הנשים.

לא, אני לא שדולת הנשים, אני מפורום חירות.

את יכולה להגיד שיש לך דעה אחרת, שיש לך ארגון. אני לא יודעת בכלל כמה חברים יש בארגון, לא מזלזלת בזה, אבל להגיד שזה הדעה של חירות.

ברור.

לא, את מדברת בשם הנשים.

לא, אני מתנצלת אם זה לא הובן, אני מייצגת את פורום חירות. העתירה לבג"צ שהגשנו הייתה בנושא של טובת הנשים, כמו שאנחנו רואים אותו כמובן. הייתה ועדה, צוות, לא פורום חירות, צוות שהקים הרמטכ"ל הקודם כוכבי, והצוות הזה אמר שנשים לא יכולות לגשת למיונים ליחידות מובחרות ולהכשרות כי ההכשרה עצמה תגרום לכזה אחוז פציעות בכזאת חומרה הרבה יותר ממה שנגרם לגברים והצוות המקצועי של הרמטכ"ל אמר שאי אפשר.

בטח היה גבר שעמד בראש הצוות.

לא, היו שלל גורמי מקצוע.

איפה הקרפ"ר? איפה קצין רפואה ראשי? מה זה הדבר הזה?

בנות, אנחנו עדיין נכיל את הדעה שלה. לא להפריע לה.

אין מה להכיל, צה"ל יודע להתמודד עם זה ולעשות מיונים מותאמים לכל תפקיד בצורה ש- - -

אני קוראת לך קריאה ראשונה לפני שאני מוציאה אותך. לא מתפרצים, בטח לא בעמידה, לא אצלי בוועדה. ואתם תיתנו לה להשלים את הדברים שלה גם אם היא חושבת אחרת. הדבר היחיד שאני דורשת ממנה זה להגיד שזו עמדה שלה.

העמדה שלנו כמובן גובתה במסמכים, בחוות דעת פיזיולוגית ואנחנו נסמכים קודם כל על עמדת הצבא.

חוות דעת של מי?

חוות דעת של פרופ' יובל חלד, הפיזיולוג הראשי לשעבר בצה"ל.

אז אולי הוא שוביניסט?

הוא לא שוביניסט. אני חושבת ש - - -

אני לא יודעת, אולי, אני רק מעלה פה תהייה.

סליחה, בכל הכבוד, זאת הוצאת דיבה על אדם יקר שנתן הרבה שנים לצה"ל, פרופסור לפיזיולוגיה, היה קצין רפואה ראשי, היה בראש שילוב נשים לוחמות.

זו דיבה על הלוחמות.

עוד כשהתחיל כל הסיפור של נשים לוחמות הוא היה שם והוא נתן לנו חוות דעת מקצועית נטו.

בשורה התחתונה עמדתך היא שנשים לא צריכות להיות לוחמות.

לא, זה לא מה שאמרתי.

אז מה העמדה שלך?

נשים משולבות היום, מזמן, זה לא חדש, בתפקידי לחימה, מה שתלוי ועומד בבג"צ היום זה תפקידי קצה קרביים ביחידות מיוחדות, בסיירת מטכ"ל, בשריון מתמרן, זו לא אותה כשירות. נציג המדינה עמד בבג"צ ואמר: נשים תפקדו ועשו מעשי גבורה ב-7 באוקטובר, אין לזה שום קשר ליכולת שלהן להסתער בטנק לג'בליה.

תודה רבה. אני חושבת שהימים האלה חלפו ואם אישה מסוגלת - - -

נשים ישלמו את מחיר האידיאולוגיה.

אישה תבחר, כל אישה במדינה הזאת תבחר איזה מחיר היא רוצה לשלם וכמה.

צריכה להיות האופציה.

כשהמערכות בוחנות אותן נטו לפי ביצועים ויכולות ומסוגלות.

לא נכון, עושים התאמות, עשו התאמות, היוהל"ם תדע להגיד שביהל"ם עשו התאמות.

גברת, את סיימת לומר את דברייך, תודה רבה.

בבקשה.

בונות אלטרנטיבה, בבקשה, תציגי את עצמך.

אני מבונות אלטרנטיבה. אני שמחה ממש לדבר ישר אחרייך כי לפני שנה וקצת כשהלכנו פה עם תחפושות של סיפורה של שפחה אמרו לנו שזה לא יקרה ואז נבחרה ממשלה ואין נשים בממשלה - - -

- - -

סליחה, יש פה טענה שאני מסננת. יקירתי, אני אגיד לך משהו, אל תחשבי, זה כבר רגשות קיפוח של מי שבאה עם כיסוי ראש. אם אני פותחת לך עכשיו את התמונה – אל תגידי לי מסננת, כי אני באה מבית של חרדיות וחרד"ליות ואני לא אקבל את זה, אני בוגרת אולפנה ואני לא אקבל את זה שיהיו טענות אליי כאילו אני מסננת עמדות. את לא תגידי לי שאני מסננת אנשים.

אני יודעת מה העמדה שלך? אולי העמדה שלך אחרת? אני נגד זה שמלבישים עמדות לפי חזות, דווקא כיוצאת אתיופיה שיודעת מה זה המאבק על דעות קדומות. אין לי מושג מה העמדה שלך, את לא יכולה להגיד שאני מסננת את הדעה שלך. תשבי בבקשה. וזה גם לא נעים לי, את אורחת של הוועדה וזה לא נעים לי. זה לא הגיוני שאני לא מכירה את הדעה שלך אבל את אומרת שאני מסננת אותה.

אני רואה מה שקורה בוועדה. לדוגמה שרק לה את אומרת שהיא לא יכולה לייצג את כל הנשים ואת לא אמרת את זה לנשים אחרות.

אני אשמח להמשיך. אז כמו שאמרתי, לפני שנה כשהסתובבנו עם התחפושות של השפחות אמרו לנו: 'זה לא יקרה', 'אתן סתם מדמיינות'; והיום אנחנו מגיעות למצב שאין נשים כמעט בממשלה, אין נשים כמעט בצמרת צה"ל, שר לביטחון פנים מאשר רישיונות ירייה לכל מי שמבקש, התוכנית הכלכלית של משרד האוצר מפלה נשים ומעמיקה את הפערים המגדריים. והנה עכשיו אנחנו שואלות, האם אנחנו עדיין מגזימות? האם עדיין זה לא יקרה? האם אנחנו עדיין הוזות? אנחנו לא הוזות ואנחנו חייבות להבין שרק ביחד נשים מכל המחנות ומכל הקצוות הפוליטיים אנחנו כוח.

אני אתן לכם דוגמה של פעילות שעשינו השבוע, הכנו לנשים התנגדויות לתוכנית הכלכלית של משרד האוצר. הכנו להן מסמך שמראה להן בפשטות איפה הן נפגעות. שלחו את המסמך הזה מעל ל-4,000 נשים. זה עניין של ימים ספורים, זה פורסם ביום שישי ועד יום שני כשנסגרו ההתנגדויות שלחו את המסמך הזה 4,000 נשים. אנחנו רוצות שייתנו לנו את הכוח, אנחנו רוצות - - -

סתו, לפני מה רוצות, הבמה דווקא על מה עשיתן אז ה-7 באוקטובר ואני יודעת שעשיתן לא מעט, חוץ מהדברים החשובים שאת אומרת.

אני קודם כל אגיד שכארגון יש לנו קהילות שונות, יש לנו קהילה של נערות שהנגישו תכנים לנערות שנחשפו לסרטונים המאוד קשים ברשת, יש לנו קהילה של בונות ביטחון שמשרתות בצה"ל ויכלו לשתף ביניהן את התכנים. יש לנו גם קשר עם קהילות של מילואימניקיות שונות וקהילות של מרצות, קהילות של מורות, קהילות של המועצות המקומיות ובאמת זה מראה לנו שנשים ביחד כקהילה יכולות לעשות שינוי.

אנחנו חייבות להפוך להיות כוח פוליטי חזק יותר, משמעותי יותר, זה בידיים שלנו ואנחנו צריכות לשנות את זה ולעשות את הקשרים הנכונים, לא משנה אם היא באה מהמקום הזה או מהמקום הזה. יש לנו משהו משותף, אנחנו כולנו, תסלחו לי על המילה, נדפקות ולכן אנחנו צריכות להתאחד ביחד ולעשות את השינוי הזה. תודה רבה.

נקעה נפשי, החברה הישראלית, אם היא מפורקת ומפוצלת זה בגלל דעות קדומות ופסילת האחר. אני חושבת שאף אחד לא יכול ללמד אותי במדינה הזאת מה זה דעות קדומות, בטח לא את הקהילה שלי. לכן מבחינתי זה בלתי נסבל שמישהו חושב שאני חושבת עליו משהו רק בגלל שהוא לובש משהו או זה. אני חושבת שצריכים להיות זהירים עם הדבר הזה. זה קל להשתבלל בתוך המקום של להרגיש שאנחנו זה.

זהו, זה מה שרציתי לומר. את מוזמנת דקה לדבר כי בכל זאת הרגשתי שהייתי קצת קשה איתך ולהביע את דעתך, רק תציגי את עצמך.

אני אגיד את מי אני מייצגת. אני אפרת לופו, אני עובדת בארגון חותם, אבל הגעתי לכאן בתור אשת לוחם שסיכן את החיים שלו, הוא לחם למעננו במשך רוב השנה, כולל הקיץ והחגים. בתור אמא לארבע בנות, גידלתי את הקטנה שלי רוב השנה לבד, היא מכירה יותר מציאות עם אמא מאשר מציאות עם אמא ואבא.

אני מייצגת כאן מאות נשות לוחמים שחשוב לנו לקדם את העניין של שמירה על קדושת המחנה. כמו שדיברתם על הנתונים המאוד גבוהים של אנשי הציונות הדתית שמגיעים לתפקידי מפתח ואפילו מוסרים את הנפש שלהם בהגנה על המדינה, אנחנו אלה שעומדות בעורף, בזכותנו הכול קורה, ואני לא צריכה להגיד לכם על כל הקשיים ועל כל ההשלכות. אני רואה בתוכנו גם הרבה עוצמה והרבה חוסן ויש לנו הרבה רצון להמשיך ולתרום ולהגיע בעזרת ה' לניצחון ולתקומה מלאה.

מה החשש והפחד?

החשש והפחד, מה שבאמת פוגע בנו זה עירוב של הלוחמות עם הלוחמים שלנו. אני יכולה להגיד מהמקום האישי שלי - - -

לא להגיב, אף אחד פה לא מגיב.

תודה רבה. לי כואב ומפריע שבעלי נמצא בתרגיל בשטח, היה בתרח"ט בשטח וישנו שם גם לוחמות של דובר צה"ל.

איפה, בשטח?

בשטח, בתרח"ט בצפון.

אבל מה, נגרש אותן מהעיר?

לא, צריך לשמור. יש כללים ששומרים, כואב לי על הלוחמות. הכללים שראיתי, ופנו אליי עוד ועוד מקרים, אפילו יש לי שישה אחים לוחמים, אמרתי לאח שלי בסוכות, אחים שלי גם בעזה וגם בלבנון, בכל הארץ, שאלתי את אח לי: תגיד, היו לוחמות איתכם בעזה? אז הוא אמר לי שבמבנה שהוא ישן, הוא ישן בקומה העליונה, זה צוות חיצוני, היה חדר שהיו בו שתיים או שלוש לוחמות ולוחם שישנו באותו חדר, הוא ישן בחדר אחר באותה קומה.

כן, את שאלת את אחיך, הוא בא והתלונן?

הוא לא התלונן. ושאלתי אותו למה הוא לא מעביר את זה הלאה - - -

אני חושבת שאנחנו צריכות להיות מאוד זהירות גם כנשים שלוחמות.

אנחנו מקבלות את התלונות מהבעלים שלנו ובאמת יש כאלה שמעבירים את זה הלאה ואנחנו העברנו את זה הלאה אצלנו בגדוד שלנו ובאמת אני רואה שמנסים לתת מענה - - -

לא הבנתי, החיילים התלוננו? אחיך ובעליך?

החיילים התלוננו ובסוף הם מתלוננים שהם לא מחליפים בגדים כי יש נוכחות של נשים. הם בסוף מתלוננים אלינו, הם לא מעבירים את הכול הלאה. אבל כן, אני מקבלת תלונות גם מחיילים שמספרים על דברים שנוגדים את האמונה הדתית שלהם והם הכי רוצים לתת והכי רוצים להתמסר, אבל בעצם הם מרגישים שפוגעים בהם ואני בתור אשת לוחם ובתור אחת שמייצגת מאות נשים כאלה אני אומרת שאתם בסוף פוגעים בנו.

במה פוגעים בך? בזה שבכלל נשים בקרבי?

לא.

בלינה המשותפת.

אז יש פתרונות.

פוגעים בנו, שהבעלים שלנו צריכים להיות במצבים - - -

יש פתרונות שאלה הציגה.

שלא עושים אותם.

היא אומרת שלא אוכפים.

אפשר לפתור את זה נקודתית. אבל למה זה נושא?

אני מדברת על מתן אפשרות לבעלים שלנו שיילחמו בגבורה ובעוז תוך שמירה על אורח החיים הדתי שלנו ועל האמונה שלנו בלי לפגוע. יש לנו הלכות שאנחנו מתנהגים לפיהן וזה לא לפי ההלכות.

אפרת, אם רוצים להתקדם, יש כבר נהלים, אם אתם אומרים - - -

אבל לא אוכפים אותם.

אתם פניתם למפקד?

כן. וגם הם פנו.

והוא התעלם?

לא, המפקד אצלנו עשה זום, הוא ביקש לא להעביר את הדברים הלאה, הוא ממש בתקשורת - - -

מי ביקש?

המג"ד, אני מכבדת את הבקשה. המג"ד נתן לנו מענה, הסביר לנו מה קרה.

אז מצוין, קיבלתם מענה.

לא, מענה מאוד נקודתי - - -

תודה, אפרת.

משפט לסיום. אני רואה שזה מערכתי ואני מקבלת הרבה פניות, בגלל זה צריך לתת מענה.

כמה פניות קיבלתם אצלכם?

הרבה, אני יכולה לתת לך לקרוא בגוף ראשון.

לא, מספר.

אני לא ספרתי.

לא, מגוף ראשון זה לא מספר, אני תמיד מבקשת מכולם, וזה לא אפליה, מספרים. אני כן אגיד כזה דבר, אף אחד לא מזלזל בזה שאם יש חייל שרוצה לשרת בצבא והאמונות שלו הובאו בפני צה"ל או נידונו באופן רוחבי ככאלה שקיבלו גם מענה והסדרה, עם כללים ונהלים צהליים, והדברים האלה מופרים, כי את יודעת, כל אחד עם האמונה, אני לא מדברת על דברים קיצוניים, אני מדברת על דברים שמוכרים, שהצבא מכיר ואמור לתת את המענה, ועדיין יש אירועים שמפרים אני ממליצה לפנות למפקדים.

אני גם ממליצה, אלה, לבדוק שיש כתובת. בסוף אם יש מפקד שמזלזל או מפקד שלא מטפל, אני לא אומרת חלילה, מבלי להכתים את שמם של מפקדי צה"ל, אני חושבת שצריכה להיות כתובת. אני יודעת שבצבא יש או היו בעבר לפחות כתובות ייעודיות לפניות ספציפיות, לא רק של קבילות החיילים, אלא אם זה משהו רוחבי שצריך לתת לו פתרון, אולי נגלה שזה לא כצעקתה, אבל עדיין אני חושבת שגם הארגון שלך, את באה מטעם ארגון ולא רק מטעם עצמך, אני מבקשת לבוא בפעם הבאה עם נתונים כי כולנו צריכים להיות זהירים. תארי לך שיושבים צעירים בישיבה, רוצים להתגייס והם יחשבו שזה מה שמתרחש בצבא.

כי זה מה שמתרחש.

לא, את לא יכולה להגיד את זה כל עוד את לא מביאה מספרים.

אני יכולה אולי להגיד לה משהו כי גם לי יש מטפחת?

אבל את לא יכולה לעשות את זה באופן עוקצני, סליחה.

מקבלת ומאוד מעריכה.

את עתרת על הסיפור של הדיינים.

נכון. אני אמא ללוחמת בתותחנים ולוחמים בסדיר ובמילואים, אני ייסדתי את תנועת 'אימהות ללוחמים', 'תדע כל אם', אני היום ממובילות 'אמא ערה'. הבת שלי יצאה בערב השבת האחרונה ל-24 שעות, היא תותחנית בצפון כרגע, היא הגיעה מאמצע הטיול בהודו ב-9 באוקטובר כשהיא קיבלה צו 8 ומאז היא בסבב רביעי או חמישי, אני כבר לא סופרת, של מילואים, מה שכמובן קטע אצלה הרבה תוכניות וכו'.

היא עושה תפקיד עם מסירות בלתי רגילה שדורש אחריות וריכוז עם משמרות צפופות, בלתי נסבל. היא הגיעה עצובה כי בסוללה לידה לצערנו נהרג סער נורסקי מפגיעת רקטה והיא באמת מספרת לנו על מסקנות שכבר הם הגיעו ותחקירים שכבר הם עצמם מגיעים עוד לפני שהצבא מתחקר, אבל מה שעולה, ואני באמת אקצר, כי אפשר לדבר על זה המון, אפשר לדבר על התנאים שלהם ואפשר לדבר על תנאי הלוחמות וכו', אבל מה שעולה, וגם מהבן שלי שמשרת ברצף בעזה בסדיר, שאין לנו סד"כ. אין, אין. זה כבר לא פריבילגיה, זה כבר לא שוויון, פשוט אין.

זה סכנה לביטחון ישראל מה שקורה. שתדעי. אני יודעת את זה כי אם בסבב הראשון היה לי קל, לא קל, אבל שמונה חודשים צלחתי את זה, בפעם השנייה היה קשה, הפעם בפעם השלישית זה עם כל הכבוד.

זה הדבר. היא לא הייתה צריכה לצאת ל-24 שעות, אני ראיתי את העיניים העצובות, היא הייתה צריכה לצאת לשלושה חודשים.

ואין בעיה אם כולם היו נושאים בנטל והיו מרחיבים את הסד"כ. גם אגב לא רק קשור לחרדים לא מרחיבים.

הבן שלי במחלקה בנח"ל. צה"ל לא מדבר על זה. גברתי היוהל"נית, את הולכת?

אני מתנצלת, אני חצי שעה יותר.

אבל חשוב לדבר על זה, חשוב לדבר על מחלקות שמתפרקות, שנשארו שמונה מתוך 30 ועל הקב"ניות שמקבלות כל הזמן חיילים. אין לנו צבא אם לא יהיה גיוס חרדים וזה המקור ממנו יגיע הסד"כ.

ולא רק את החרדים, זה ברור גם, אנחנו מדברים על זה הרבה, אני אומרת לך שלא מיצו את הסד"כ, לא מיצו את מה שקיים.

גברתי היושבת ראש, כיוון שאנחנו נמצאים בוועדה שלך אני רוצה להעלות פה נושא, שימוש ציני בניאו-פמיניזם שקורה עכשיו. חבר הכנסת אייכלר מעלה הצעת חוק לא חוקתית בעליל שאומרת: אתם תקבלו את המעונות, אתם תקבלו את ההנחות, למרות שמהמשפחה הזאת, מהזוג הזה, אף אחד לא מתגייס. בקיצור חוק עוקף חוק גיוס כמובן, בגלל שהם רואים שחוק הגיוס לא מתקדם.

אגב זו דוגמה קטנה, כי זה מה שחשוב להם, כמובן ההנחה במעונות, אבל זה הפריבילגיות שאוכלוסייה שלא מתגייסת מקבלת כולל לימודים אקדמיים והעדפות מתקנות במשרדי ממשלה, מימון של הנחות בכל תחום. גם אם הם לא יצליחו להעביר חוק גיוס מפלה ואי שוויוני אז הם פשוט יעבדו בערוץ שאייכלר עובד וישתמשו כל הזמן בארגומנטים ניאו-פמיניסטיים במובן הזה שהם אומרים: מה זאת אומרת? אנחנו מקדמים עבודת נשים, אתם לא רוצים שהנשים החרדיות תצאנה לעבוד?

מה זאת אומרת? יש קערה וכל אחד ייקח מה שהוא יכול.

הקערה היא מלאה ולכולם יש מקום.

גברתי היושבת ראש, אנחנו צריכים פה להרים תמרורי אזהרה, שלא ישתמשו באמת במאבק שלנו לקידום נשים ובמאבק הפמיניסטי לטובת השתמטות, דבר שקורה עכשיו ברגעים אלה בכנסת ישראל.

תודה. לפני שאני נותנת למנכ"לית המשרד לשוויון חברתי אני רוצה לאפשר לשדולת הנשים, הודיה.

תודה רבה, פנינה. אני מצטערת שהיוהל"ם לא נמצאת פה, יש לי רק כמה מילים נוספות להגיד ואני מקווה שנמשיך לדבר על זה. בעוד אנחנו מדברות פה על הגבורה של נשים בפה מלא, כולנו מכירות וכולנו יודעות, אני לא אוסיף על זה מילים, בצה"ל כרגע מקדמים מתווים שבהם יהיו שטחים סטריליים מנשים, שטחים שלמים שנשים לא יוכלו להיכנס אליהם, אם זה יהיה לשכת גיוס שתהיה נקייה מנשים ואם זה יהיה בסיסים נקיים מנשים.

מי? לא הבנתי.

צה"ל מקדם את זה כחלק מהמתווה.

די להאשים. צה"ל לא מקדם בסיסים שיהיו נקיים, בקו"ם שיהיה נקי.

יחידות.

לא, אתם לא יכולים להאשים את הצבא שהוא מקדם שטחים נקיים מנשים. באמת, אני גם חושבת שאנחנו צריכים להיות הגיוניים, הגונים והוגנים, אבל זה לא המצב.

אם אלה הייתה פה היא הייתה אומרת - - -

אלה הייתה פה ואמרה.

לא, המתווים שמציעים כרגע לחיילים חרדים מתייחסים לזה שמאפשרים להם גיוס ללא פגישה עם נשים.

אז מה רוצים? אני נגד הדבר הזה, אבל אני חייבת לומר משהו, אם באים מתוך לשם שמים אי אפשר להגיד לחרדים גם תתגייסו, ויש את אלה שמחרפים את נפשם, ככה אני קוראת לזה, ומתגייסים ומותקפים בדרך לבקו"ם - -

אבל אי אפשר לשפוך את התינוק עם המים.

- - ואז אומרים להם: לא, אבל אתם תהיו כמונו, החילוניים. לא, זה לא עובד ככה.

זה לא מה שאני אומרת.

יש נהלים והיא הסבירה את הכללים ואת הנהלים. אם לא עומדים בהם או לא נותנים גם לחיילים האלה את הסיוע יש להם זכות להתלונן. בגלל זה אני חושבת שצריכה להיות כתובת, כי אחרת אם אנחנו לא ניתן להם גם את המענים, מבלי שזה פוגע בנשים, זה לא אומר שהמענים שלהם צריכים להיות תוך כדי דריסת - - -

אבל אי אפשר לייצר מרחב סטרילי מנשים, שנשים לא יכולות להיכנס אליו בצה"ל, זה פוגע באפשרות הקידום שלנו בתוך הצבא.

אני רוצה להגיד לך משהו, אני חולקת עלייך. אם יש בסיס רק לחרדים וזה מה שיש, שיילכו, אני לא רוצה בכוח להיכנס, אבל זה לא יבוא על חשבון אותה אישה שכבר נגיד נמצאת שם או משובצת שם. אבל אם אין הוגנות, אני אומרת לכן, אנחנו כחברה לא נצא מזה אם אנחנו רוצים לכפות את דרך החיים שלנו על האחר.

אני לא רוצה לכפות, זה על החיים שלי.

אנחנו נצטרך למצוא את הפתרונות החכמים.

לגמרי, אני מסכימה איתך, אנחנו נצטרך למצוא פתרונות ואני לא נגד גיוס חרדים, זה לא מה שאני אומרת, פשוט אי אפשר לדבר על שוויון בנטל בלי לזכור שיש פה נשים שנלחמות על המקום שלהן בצבא, בלי לשפוך את התינוק עם המים.

אני מסכימה, כל עוד זה לא בא על חשבון ופגיעה בנשים. צריך להיות מאוד זהירים, שהשוויון בנטל זה לא הופך שאנחנו לוקחים את אלה שמתגייסים ופוגעים בהם. אם אנחנו נעשה את זה אנחנו לא נצליח. צריך גם לדעת למצוא את האיזונים והבלמים ואפשר, זה אפשרי. במקום שיש קונפליקט הצבא יצטרך להעמיד לזה פתרונות ויצטרך להעמיד לזה כתובות כי בסוף אי אפשר לזרוק את החייל או את החיילת להתמודד עם הדברים האלה לבד ולהיות בהתנגשות תמידית, כי בסוף זה ערכים שצריך לדעת להכניס אותם בצורה מאתגרת.

אני רוצה לחדד את הדברים של הודיה, ליוהל"ם אין מספיק סמכויות לעסוק בנושא הזה של הפרדה מגדרית, זה בעיניי דרך האמצע, לחזק את היוהל"ם שהיא תוכל לעשות אכיפה נכונה של הנושאים האלה. כרגע בפקודת השירות המשותף - - -

זה דיון שלם. אני רוצה לתת לד"ר אדוה גוטמן שעשתה מאמץ והגיעה לכאן. את בצבא?

לא, אני קודם כל אשת מילואימניק, מעל 200 יום במילואים, אני אחות שכולה מה-7 באוקטובר ואני רופאה, הייתי מתמחה בשנה האחרונה של ההתמחות באורתופדיה, זה מקצוע כירורגי, ובאתי לדבר בשם הרופאות נשות המילואים.

באתי להגיד לכם, רופאות היום עושות עבודה שהיא חשובה למלחמה כמו הלוחמים שלנו. אנחנו מטפלות בלוחמים שלנו, במקצוע שלי באופן ספציפי, באורתופדיה, יש המון פצועים, העומס עולה, אנחנו רוצות להמשיך לעבוד במקצוע שלנו, אנחנו רוצות להמשיך להיות רופאות במקצוע שלנו.

אבל זה לא כמו הלוחמים. צריך להיות זהירים, כל אחד שיגלה צניעות, הלוחמים שלנו שנכנסים לעזה וללבנון זה לא הרופאה שעושה עבודת קודש, אבל זה לא כמו.

נכון, לא התכוונתי. אנחנו לא מסכנות את עצמנו, אבל העבודה שלנו חשובה מאוד. אנחנו מדברים פה הרבה על הצורך של נשות המילואים, אצל רופאות זה קצת יותר מורכב, אנחנו עושות תורנויות של 26 שעות שבהן אנחנו צריכות לעזוב את הילדים שלנו כשאנחנו אימהות חד הוריות, בלי בן זוג. דיברו פה הרבה על החששות של הילדים ועל הקושי, אז זה הרבה יותר מורכב להשאיר ילד בלחימה 26 שעות לבד, למצוא בייביסיטר.

אנחנו מכירים את הסוגיה ואנחנו יודעים שעדיין לא נמצא פתרון, אני אדבר על כך - - -

משרד הבריאות לא באירוע.

אנחנו מדברים על מעמד האישה וזה נורא נורא חשוב.

הדיון הזה הוא בעיקר מה התרומה. אני מכירה את הבעיה של מרשם ובזה אני מסכמת, אנחנו צריכים על זה - - -

אני רוצה להגיד שנשים רופאות כרגע יש להן בעיה להגיע לעבוד. אנחנו בקבוצה של נשים שהן נשות מילואים שמבקשים מהן לא לחזור לעבודה או לא להתחיל התמחות בגלל שהן נשות מילואים כי יהיה בעיה, כי אי אפשר לתת להן לעשות תורנויות או כי אי אפשר לתת להן לעשות תורנויות כי הם לא יישאו בנטל. זאת אומרת שזה מעכב את ההכשרה שלהן ואת הקידום שלהן ואת העבודה שלהן ואין לזה מענה.

תודה רבה. זו סוגיה מאוד מורכבת, אנחנו מכירים, אני פניתי גם לשר הבריאות ולמנכ"ל, אנחנו לא נרפה בזה.

איילת סלע יונגרמן, התנועה הקיבוצית, מלווה את כל משפחות החטופים שמגיעים לכאן, לדעתי מיד ה-7 באוקטובר, אולי קצת אחרי, את כאן במסירות אין קץ. את תמיד מאחורי הקלעים, את תמיד עושה את זה במסירות אין קץ, נמצאת כאן בשביל משפחות החטופים והחטופות ועם לב של אישה ענקית. בבקשה, קצת מהחוויה שלך.

קודם כל אני רוצה להגיד לך תודה, פנינה, כמי שבאמת מלווה בשנה האחרונה את משפחות החטופים והחטופות, הוועדה שלך היא בית בשביל המשפחות. אני מאוד מעריכה את זה ולא רק אני, כל המשפחות, זו באמת תחושה שזאת ועדה שנותנת מקום אפילו שמאוד מאוד קשה במשכן בוועדות אחרות ובאופן כללי ואפשר היה להרגיש את זה אתמול אחרי חזרה מהפגרה של שלושה חודשים, פגרה ארוכה שהיה מאוד קשה למשפחות לשאת אותה.

אני רוצה לתת זווית על השנה האחרונה גם על התנועה הקיבוצית. התנועה הקיבוצית זה ארגון גג שמכיל 259 קיבוצים, התנועה הקיבוצית זה מין ארגון כזה אזרחי שהוא בין הקיבוצים לבין המדינה, וכשזה קרה ב-7 באוקטובר התנועה הקיבוצית הקימה חמ"ל ונתנה כל מה שאפשר והייתה בשביל הקיבוצים.

רק מהזווית שלי, דרך הפריזמה הנשית, להגיד שבהתחלה אני באופן אישי הייתי עם קהילת כפר עזה בשפיים, הייתי חברה בחמ"ל הלוויות של שפיים, של כפר עזה, שקברו 66 חברים. זה היה לקבור שבעה-שמונה אנשים ביום כשבעצם חברי הקהילה עושים את הכול, אז התנועה הייתה שם לחבר בין כל מיני דברים.

מיד אחרי כמה שבועות מתוקף תפקידי בתנועה בקשרי הממשל התנועה התחילו להגיע פניות של משפחות של חטופים מקיבוצים. מיד אנחנו כתנועה יצרנו חיבור עם מטה המשפחות ומאז אנחנו פועלים בכנסת ביחד. לא בשביל משפחות של חטופים מקיבוצים, זאת משימה ענקית של כל המשפחות שצריכות את כולנו.

בפריזמה של הוועדה הזאת אני רוצה להגיד שבשנה האחרונה אני הכרתי כל כך הרבה נשים חזקות ועוצמתיות והן באמת מאוד מאוד חסרות בשיח הציבורי או במקומות של קבלת החלטות שפתאום אני אומרת לעצמי שאם היו יותר נשים בדרגים של הקבינט, זה היה נפתר איכשהו. נשים יודעות לעבוד ביחד, הן מביאות עוצמה, הן מביאות צניעות, הן מביאות ענייניות.

גם במטה המשפחות יש המון המון נשים חזקות ומכילות עם הרבה חוכמת לב והרבה עוצמה. אני פה בשביל להגיד את זה גם בשבילן, בסוף יש הרבה בכוח הנשי, לא שזה אומר משהו על הכוח הגברי, הוא גם חשוב והוא גם הכרחי, אבל - - -

יש משהו שהוא יותר מאזן בין צרכי החיים, נקרא לזה.

והוא חשוב והוא נוכח ואני מרגישה אותו מכל הצדדים, זה לא קשור לפוליטיקה של להתאחד למען מטרה שהיא חשובה. אני רוצה להזכיר את 101 החטופים שעדיין שם. אני קמה כל בוקר ויש לי זכות לעשות את מה שאני עושה, ואנחנו לא נירגע ולא נירדם ולא נתעצבן, פשוט נמשיך בצורה מאוד נחושה כדי להביא אותם חזרה. תודה.

תודה.

משפט אחד רק בלהודות, כי דיברנו על תרומה, אז באמת להודות לכל מנהלות הקהילה וליושבות ראש ולרבש"ציות ולנשים שעובדות בצוותי הצח"י שגם הן נשות מילואימניקים ואימהות שעוזבות את הכול ומתגייסות למשימה, להודות להם וליועצות לקידום שוויון מגדרי שעושות ימים כלילות, תודה רבה.

וגם את האימהות ללוחמים.

לגמרי.

אני הייתי רוצה לאפשר לכולן, יש פה חמש נשים שלא דיברו, אבל אני נאלצת אוטוטו לסגור את הדיון.

המון תודה בכלל על הדיון וגם על זה שאת נותנת לי לדבר כי אני באה מאזורים קצת אחרים שזה ארגוני הנשים ואנחנו ספציפית עוסקים בנשים נפגעות אלימות ודיברנו על מה עשינו בשנה החולפת, אז זה באמת לשים זרקור קצת על הנשים בעורף שטיפלו גם באוכלוסייה - - -

שלא להזניח את הבעיות שקיימות עם כמות הנשים שנרצחו.

כמו התרענו בתחילת המלחמה, תקופות של משברים מגדילות את המספרים של אלימות לצערנו ואנחנו חשות את זה ואנחנו נמצאות שם גם באזורים שאולי פחות היינו, לרבות סלי מזון ולמצוא את התמיכה בפגיעה הכפולה שיש באותן נשים נפגעות אלימות עקב המלחמה, עקב הטריגרים. נשים בצפון ונשים בדרום, שהן גם נפגעות אלימות וגם המלחמה פגעה בהן כלכלית ופוסט טראומה, אז זה קול קצת אחר ושונה ממה שיש כאן.

אבל שהוא לא פחות חשוב. אנחנו גם עשינו על זה דיונים, אי אפשר לשכוח שיש את הבעיות והמאבק על החיים של היום יום. בבקשה, מירב שטרן.

תודה על השיח וגם תודה על האפשרות להביע דעות, אני חושבת שזה אחד הדברים הכי חשובים ואנחנו בסוף מייצגות פה את כולם, בטח כמשרד. אני לא אגיד דברים שרציתי, אני רק אתמקד ואגיד, קודם כל חבל לי, מה שאמרה חברת הכנסת בן ארי, שאנחנו לא באמת עושות עשייה ואנחנו עושות הרבה.

כשאת אומרת עושות את מתכוונת לשרה, שהיא תקפה את השרה.

כן, אני מדברת על מה שהיא אמרה על השרה, שזה משרד ברשות לקידום מעמד האישה. אני מכירה פה חלק מאוד גדול מהיושבות ואנחנו בתקשורת. אנחנו גם רשמנו לעצמנו ויש פה נושאים ואנחנו נפנה למי שיש באמת לקדם עוד נושאים מעבר למה שאנחנו עושות בשוטף.

ואני מזמינה כל אחת ואחת מכן לפנות אלינו, אני חושבת שחלקכן הגדול גם מדברות איתנו בשוטף ואנחנו מקדמות לא מעט עשייה, אני לא אתחיל למנות פה את הדברים, זה לא הזמן ולא המקום, אבל בהחלט מוזמנות לפנות אלינו, לדבר איתנו ואנחנו נקדם ונמשיך לקדם בכל צומת שהוא רלוונטי ואפשרי כדי שנשים תהיינה איפה שהן צריכות להיות ותקבלנה כמובן גם את הזכויות ואת מלוא הדברים, אם זה בתחומי התעסוקה, בריאות וכן הלאה.

כן, אבל אתן לא מספיק מורגשות, רק להדוף ביקורת זה לא דבר נכון. דווקא כמי שעוסקת בזה ביום יום.

פנינה, אני נמצאת פה הרבה, את יודעת - - -

נכון. אני נתתי לכן משימה להביא את התוכנית - - -

נכון ואנחנו עובדות עליה.

אבל הרבה זמן עבר.

אנחנו עובדות עליה ומייצרות את החומרים ואנחנו בתקשורת ישירה גם עם מנהלת צפון - - -

עברו חודשיים.

לא עברו חודשיים, עבר חודש וביקשנו הארכה בעוד כמה - - -

רק חודש עבר?

כן.

לא, עבר יותר מחודש.

דיברנו על התשיעי, עבר חודש.

כך או כך, הייתם צריכים להגיש את זה כבר.

אז אמרתי, אנחנו עובדות על זה, אנחנו לקראת סיום, היינו בתקשורת גם עם דלית.

אז תקבעו כבר דיון כדי להציג את זה.

אנחנו נמצאות פה בכל הוועדות ומציגות. אני לא אתחיל עכשיו לפרט פה את כל מה שנאמר, אנחנו נמצאות פה ועושות הכול, ושוב אני אומרת, אתן מוזמנות לפנות אלינו, אנחנו בתקשורת עם רבות מכן ומי שעדיין לא או שהיא בקשר איתנו ומרגישה שיש מקום לעוד, אנחנו פה.

אנחנו הראשונות להיפגע והאחרונות להתאושש.

לא להתפרץ, אנחנו צריכות לסכם, תודה. חברת הכנסת סון הר מלך.

אתמול בוועדת חוץ וביטחון אנחנו שומעים את האתגרים הבלתי נתפסים שמתמודדות איתם אותן נשות מילואימניקים שבאמת אני חושבת שהמילה גיבורות ולביאות זה אפילו לא מחזיק ביחס למה שהן מתמודדות איתו וביחס לאתגרים הלא אנושיים שהן מתמודדות איתם. אני שמחה, מירב, שאת יושבת פה כי באמת אני חושבת שאתם צריכים לראות איך אתם מובילים את זה ואני יודעת שאתם קשובים ותמיד נותנים מענה כשנדרש, אבל אתמול כינה את זה חבר הכנסת אלעזר שטרן, הוא השתמש במושג שלי היה מאוד מאוד קשה לשמוע, אבל סוג של אלמנת קש.

זה אישה שנמצאת עם המשפחה והילדים ובעלה לא נמצא. אמרו את זה בתקופה שנסעו הרבה בהייטק לחו"ל.

שבעלה לא נמצא.

שהוא כבר שנה לא בבית.

אבל חס וחלילה, מי מאמץ כזה מושג? זה מושג פורמלי?

זה החיים שלנו.

זה מושג צבאי.

זה לא רק בצבא.

זה כאילו בחוויה שהיא מנסה להגדיר - - -

נוהל אלמנת קש הוא שמה הצה"לי של טכניקה קרבית.

לא. זה זעזע אותי נורא ואנחנו אומרים שיישארו קש ולא חס וחלילה, אבל אנחנו רואים כבר את אותה שחיקה, איך אמר אתמול יולי אדלשטיין? הוא שואל מישהו שמגיע ואומר שהוא עשה כבר 200 ימים, 200 ימי מילואים, הוא שואל אותו: איך התחמקת מהשאר?

לימור, בסוף יש לכם חברים בקואליציה שמסרבים - - -

שנייה, אני רוצה לדבר על משהו.

בסדר ועדיין אני שואלת אותך, הם מסרבים לראות את המציאות. את ראית מה גולדקנופף אמר, הוא אמר יש קערה, כל אחד ייקח מה שהוא רוצה משם בזמן שמעבירים פה את החוק לסיוע לאימהות על המעונות ולעבוד על כולנו, על החיים שלנו.

את צודקת בהחלט.

הגיע הזמן לסיים את המלחמה.

לא להתפרץ.

אני חושבת שאנחנו נמצאים באותו צד של המתרס. בעלי, למרות החוויה הקשה שעברתי, שלחתי אותו כשזה דורש ממני הרבה מאוד כוחות נפש, אבל אני מבינה מה המשימה של עם ישראל ואני מבינה מה גודל השעה ולכן אנחנו שותפים למלחמה הזאת ולזעקה ולצורך.

לצערי הרב בכל פעם שיש לי אפשרות אני מגיעה להלוויות, אני נמצאת לדעתי כל התקופה הזאת, אני כבר לא סופרת, הפסקתי לספור ואני מגיעה ללוויה ועוד לוויה ולוויות לתוך הלילה ולתוך השעות הקטנות ורגע לפני החג ורגע אחרי החג ורגע לפני שבת ורגע אחרי שבת ועוד ועוד ועוד, אז אני יודעת ואני לא צריכה שאף אחד יגיד לי מה המשמעויות של הדבר הזה.

אז אנחנו נצטרך לעמוד כחומה בצורה כולנו שלא יעבור פה חוק השתמטות.

בוודאי, אין שום אפשרות.

יש אנשים שיש ספק.

לא, אין ספק.

אז אני מאוד שמחה לשמוע את זה.

אני חושבת שכל מי שפנה אליי, היו אמירות מאוד מאוד ברורות של יושב ראש ועדת חוץ וביטחון שאמר שאנחנו לא נאפשר שום מתווים או מחטפים כאלה ואחרים.

עזבי מה שהוא אמר, לי חשוב זה שאת אומרת את זה.

חד משמעית

זה חשוב, חשוב לציבור שלך, חשוב לציבור הכללי.

אני חושבת שאנשים מייחסים לך דברים כי מישהו סיפר להם, אבל אנחנו חלק ומבינים את הצורך ושותפים לכאב האיום ונורא הזה, הזועק לשמים הזה ולצורך הזה, אבל באתי להשמיע את הקול של אותן נשים גיבורות שלצערי הרב אני פוגשת. רק בשבוע וקצת האחרון יש לנו 60 יתומים, באמת מציאות מאוד מאוד קשה, אבל אני רוצה להשמיע את הקול שלהן. זה לא מספיק לתת להן גלידה בגולדה, עם כל הכבוד, אני חושבת, גברתי היושבת ראש, פנינה, הן צריכות לקבל סיוע, הגיבורות האלה - - -

אני אגיד לך שאז כשנלחמנו על הסיפור של נשות המילואים שילדו, נתנו את המענק 10,700, אמרו שאולי ייתנו עוד 10,700, זה היה חד פעמי. כל הנשים שילדו מאז לא קיבלו, כאילו אין עוד יולדות. אנחנו צריכות לנהל על זה עוד מאבקים משמעותיים.

את צודקת לחלוטין.

היום ראיתי אישה בהיריון שהיא בסיטואציה וזה כאב לי, היא ממש לקראת לידה והבנתי שאנחנו לא נביא לה את ה-10,700 בזמן שבעלה במילואים.

אז אנחנו צריכים לוודא שגם הדבר הזה מיתקן, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מייצרים לאותן נשים גיבורות, שאין מילים לתאר, לייצר להן את כל המענים, הסיוע, העזרה עם הילדים. אנחנו צריכים לחשוב גם על תמיכה נפשית. הן מייצרות לעצמן את קבוצות התמיכה, אבל זה לא צריך להיות משהו שהן מייצרות, זה צריך להיות משהו שאנחנו מייצרות להן. הנשים האלה שולחות את הבעלים שלהן ואת הילדים שלהן למשימה, מי ישן בלילה?

גם ההתמודדויות וגם החזיתות, והילדים והכלכלה של הבית ולהחזיק את הבית ולשמור על שפיות נפשית של הבית, אם אנחנו ניתן לנשים האלה את הגב – תמיד מדברים על מלחמת יום כיפור, אנחנו לא באותו אירוע. אנחנו חייבים למצוא את המענים ודווקא מפה לנשים האלה שממשיכות לשלוח, כי יש הרבה כאלה שאומרות עד כאן, הגיבורות האלה צריכות לקבל את המענים האלה.

אני רוצה לומר שאני חושבת שהדיון הזה שבכל פעם שאנחנו מפרגנות אז נפתחות עוד איזה עשר סוגיות שאנחנו חייבות לטפל ואת יודעת מה זה מלמד אותי, שאנחנו צריכות לטפל עוד ועוד ועוד ויש לנו המון דרך, לצערי. אנחנו באמת בתקופה שקשה לראות את הסוף, אם כי אני מאמינה בעם שלנו, אני אומרת לאנשים להרים את הראש, אנחנו עם של אריות ולביאות, אבל יש לנו הרבה עבודה לעשות פה. כל אחת שדיברה, יש עוד בעיה, ואנחנו צריכות לעשות כנבחרות ציבור כאן.

ומעבר לכך, להודות לכן שאתן עושות כל אחת במקומה. הזמן הוא כל כך קצר שקשה לכן או שאין לכן מספיק זמן לפרוס את כל העשייה של כל אחת, של כל ארגון וכל אישה, אבל זה לא נעלם, אני חושבת, מעינינו וגם לנו חשוב לתת את הבמה כאן בוועדה לקידום מעמד האישה. יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות, זה לא אומר שכולנו נהיה תמימי דעים, וגם ראינו את זה כאן במהלך הדיון.

אני לא יוצאת עם מסקנות, אני לא כותבת נהלים, כי המסקנה היחידה שאני יוצאת איתה שאנחנו נצטרך להמשיך להעלות הילוך ולדון עוד פעם בסיפור של נשות הקבע ונשות המילואים, שהן במהלך לידה לא מקבלות את הקצבאות, ונשות פצועים ואגב גם פצועות צה"ל ופוסט טראומטיות, התמודדות בהרבה מאוד סוגיות.

תודה רבה לכולכן שהגעתן, אנחנו סוגרות כמעט שלוש שעות. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:55.