פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/10/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 283
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ו' בתשרי התשפ"ה (08 באוקטובר 2024), שעה 09:00

המשבר בצהרונים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז

ירון לוי

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

לילך ברקאי - ממונה תוכנית הצהרונים הלאומית, המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

מרים סלע - חברת מועצת עיר, עיריות

מירב חיון-ליטמן - חברת ועד מנהל בהנהגת ההורים הארצית, ארגון ההורים הארצי

ד"ר יערה שילה - מומחית בגיל הרך, מכללת אפרתה

אלונה מזרחי - מנהל מאבק

מאור מזרחי

– מנהל מאבק

הדר פוקס - רפרנטית חינוך באג"ת, משרד האוצר

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

צח בן יהודה

אתי דנן

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

המשבר בצהרונים

בוקר טוב. היום יום שלישי, ו' בתשרי התשפ"ה, 8 באוקטובר 2024. אני מאחל שנה טובה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. בוקר טוב לדודי ולכולם. על סדר-היום: משבר הצהרונים: מהקיצוץ ועד פתיחת שנה בצהרונים, עליית מחירים. נרצה לבדוק האם היו לזה השלכות לפתיחת צהרונים בצורה רוחבית, ורמת הרישום. רצינו לעשות בדיקה רוחבית לגבי הרישום, אלא שהבעיה היא שהרישום נעשה עוד לפני הקיצוץ, ומאוד קשה לרדת לרזולוציות האלה.

אתי ממרכז המחקר והמידע, אם תוכלי לתת לנו פריסה קצרה לגבי מה שכן הצלחתם להשיג. לאחר מכן ניתן לצחי מספר שאלות, למרות שעכשיו זה לא רלוונטי כנראה. אבל שיהיה לפרוטוקול.

אתי, בבקשה.

תודה רבה. אתי וייסבלאי, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אציג בקצרה את תוכנית ניצנים, שהיא תוכנית ממשלתית לסבסוד מסגרות משלימות בשעות אחר הצוהריים. היא מיועדת לתלמידים בגני הילדים באשכולות 1 עד 5 לפי המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס, ובכיתות א' ו-ב' בבתי הספר בכל הרשויות. התוכנית פועלת משנת הלימודים תשע"ח, ספטמבר 2017. ההשתתפות בתוכנית היא וולונטרית. כלומר, רשויות יכולות לבחור אם הן רוצות להפעיל אותה או לא. ואם הן מעוניינות להפעיל אותה, הן צריכות לענות על קול קורא שקובע קריטריונים מפורטים להפעלה שלה. בין היתר, את עלות התוכנית ואת תשלומי ההורים. בשנת הלימודים הקודמת, בשנת תשפ"ד, היא פעלה ב-207 רשויות מקומיות מתוך 258 רשויות מקומיות. הקול קורא קובע את עלות התוכנית, שזה כ-680 שקל לתלמיד, והעלות הזו מתחלקת בין משרד החינוך להורים, בהתאם לאשכול הכלכלי-חברתי של הרשות המקומית. ברשויות הכי חלשות משרד החינוך מסבסד את רוב העלות וההורים משלמים תשלום קטן יחסית, ברשויות החזקות יותר ההורים הם אלה שמשלמים את רוב העלות והסבסוד של משרד החינוך הוא קטן.

האם אין מטצ'ינג לרשויות?

יש לרשויות עלויות, אבל לא מהחלק שמתשלומי הורים. יש להן יותר עלויות תפעול. הן צריכות להעסיק כוח אדם בתוך הרשות, ארגוני, אבל בעיקרון העלות מתחלקת בין משרד החינוך להורים. - - -

להבנתי מדברייך, הקיצוץ פוגע באופן ישיר יותר בשכבות החלשות ובעיריות שהאשכול בהן הוא נמוך מול העיריות החזקות.

התוכנית הזו גם פועלת באשכולות הנמוכים, וגם רוב האוכלוסייה בה היא מהאשכולות הנמוכים ביותר. בשנה הקודמת היו לנו 303,000 תלמידים בתוכנית. יותר ממחצית מהם, 156,000 תלמידים, הם ברשויות הכי חלשות. כלומר, 1עד 3. כלומר, שרוב התלמידים בתוכנית הם ברשויות החלשות ביותר, והם התלמידים החלשים ביותר. ולכן, מן הסתם, כל קיצוץ בה פוגע בתלמידים הכי חלשים.

אם אנחנו מסתכלים על תקציב התוכנית לאורך זמן, בשנת 2023 הוא עמד על קרוב למיליארד ורבע שקל, ובשנת 2019 הוא היה כמיליארד שקל. כלומר, הוא גדל במידה ניכרת למרות שבתקופת הקורונה הייתה ירידה בתקציב כי חלק מהצהרונים נסגרו לתקופות ממושכות.

באוגוסט 2024, לפני פתיחת שנת הלימודים, הודיעו שיש קיצוץ של 250 מיליון שקל בתקציב התוכנית במסגרת ההשלכות התקציביות של מלחמת חרבות ברזל.

חשוב לציין, כמו שאמר היושב-ראש, שלאחר שההורים נרשמו הודיעו על הקיצוץ.

אכן, זה היה אחר. ובתחילת ספטמבר פורסם הקול הקורא לרשויות המקומיות, ובו היה התשלומים המעודכנים להורים. ברשויות החלשות יותר, באשכולות 1 עד 4, התשלום להורים עלה מ-50 שקל בחודש ל-130 עד 150 שקל בחודש, ברשויות באשכול 5, תשלום ההורים עלה מ-100 שקל בחודש ל-250 שקל בחודש, וכן הלאה עד ל-580 שקל בחודש להורים באשכולות החזקים ביותר. חשוב להגיד שזה למודל הבסיסי. יש מקומות שבהם התוכנית פועלת במודל מורחב, שזה מוסיף עוד כ-300 שקל לעלות לתשלומי ההורים בחודש. וכמו שאמרנו פה, השינוי. בשנת הלימודים תשפ"ד יש כ-377,000 תלמידים רשומים לצהרונים. למעלה ממחציתם ברשויות החלשות ביותר. כמו שזה, זה באמת תוכנית שמיועדת לרשויות החלשות ביותר. השינוי הזה בוצע לאחר שההורים נרשמו, והוא עדיין לא משתקף בנתוני ההרשמה. אבל כמובן שיש לו השלכות על הורים ועל התלמידים החלשים ביותר.

האם הצלחתם להשיג נתונים על השלכות אותו קיצוץ? האם אנחנו יודעים שיש הורים שנרשמו ולא הגיעו בעקבות הקיצוץ ולא מגיעים? האם יש צהרונים שבעקבות זה שאין מספק הרשמה מצד ההורים, הצהרון בכלל לא נפתח? האם הצלחתם להשיג נתונים כאלה או שאין לכם?

בשלב הזה לא כי משרד החינוך אומרים שדיווחי הביצוע מגיעים רק אחרי זמן. אין נתונים מרוכזים בנושא הזה. בוודאי השלטון המקומי יוכל לומר בנושא זה.

לפני שאנחנו יורדים לרזולוציות, יש לי שאלה למשרד החינוך. מה הרעיון שעומד מאחורי התוכנית הזו? הרי משרד החינוך לא מקים מערך של בייביסיטר. יש רעיון שעומד מאחורי התוכנית. אם אני מבין נכון, ותקנו אותי אם אני טועה, הרעיון שעומד מאחורי התוכנית הוא לתת להורים אפשרות לסיים את יום העבודה כמה שיותר מאוחר כדי שהם יוכלו לכלכל את ביתם. יחד עם זאת, שלא יהיה סתם בייביסיטר ששומר על הילדים אלא להעביר מערך חינוך נוסף מעבר למערך הפורמלי שקורה בשעות הבוקר בבית הספר. האם אני צודק או שיש רעיון אחר מאחורי התוכנית הזו?

אני לילך ברקאי, ממונה על תוכנית הצהרונים, משרד החינוך. אתה צודק. אנחנו, במשרד החינוך, רואים את התוכנית כמעשה חינוכי ולא בייביסיטר. אכן, כפי שציינת, התוכנית היא באמת תוכנית העשרה חינוכית. היא מאריכה את יום הלימודים. אנחנו רואים בה כמעשה חינוכי, ולכן אנחנו מפתחים תוכן פדגוגי לכל מגזר ולכל קבוצת גיל. יחד עם זאת, בוודאי מתן מענה להורים לעבוד את שעות העבודה שלהם ושהילדים יהיו במסגרת חינוכית מפוקחת.

האם לפני שהמשרד הודיע על הקיצוץ הזה, הוא לקח בחשבון את ההשלכות שיהיו סביב הקיצוץ הזה?

אנחנו פרסמנו את הקול קורא לרשויות ב-20 באוגוסט, ורשויות ענו לקול קורא עד תחילת ספטמבר. אכן, נעשה רישום עוד לפני, אבל המשיך להיעשות רישום במהלך אוגוסט. כשהרשויות ענו לקול הקורא, אז חלקן כבר קיבלו את המידע וחלקן לא. כי ברגע שקול קורא מפורסם, המחירים של השתתפות ההורים והמשרד רשומים בתוך הקול קורא.

בסדר, אבל השאלה היא מה רמת ההשתתפות של ההורים בסוף בתוכנית הזו. התוכנית חשובה. אין ספק שגם המשרד מחזיק בה כתוכנית חשובה. בוודאי בצד הפדגוגי, אבל לא פחות בצד התמיכה בהורים שיוכלו בסוף לכלכל, ובוודאי בתקופה הקשה שבה אנו חיים. האם כשמשרד מסוים, ועכשיו זה משרד החינוך, אבל יש לפעמים משרדים אחרים, מודיע על קיצוץ כזה מסיבי של 250 מיליון סביב תוכנית אחת, שיש לה מטרות מאוד ברורות, לקח בשיקול את זה שכנראה הרבה הורים, בוודאי מקרב 156,000 תלמידים מהשכבות החלשות, לא יירשמו, או לפחות רובם? לדעתי, זו השאלה והפיל שנמצא בחדר.

אבל אתה לא יודע את הנתון הזה.

ולכן משרד החינוך נמצא פה. אין לי את הנתונים ממרכז המחקר והמידע, אבל משרד החינוך הוא בסוף דינמי. יש לו נתונים שאין לנו, ולכן אני פונה למשרד.

האם לכם יש נתונים?

קודם כול, אני אומר את התהליך. הרשויות מבצעות רישום בסיום המענה לקול קורא, ובמשך שלושה חודשים: ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, זה מתאזן, כי בכל שנה יש חגים ויש הורים שמעדיפים לרשום אחרי החגים.

לא. אני חייב לדייק מאחר ואני מגיע מהשלטון המקומי. יש אפשרות להירשם עד סוף - - -

ה-2 ביוני.

בדיוק. אם אין רישום חודשיים לפני פתיחת שנת הלימודים, אי-אפשר להיקלט בצהרונים כי יש מינימום ילדים בצהרון. אני יכול לענות לך מבלי לחכות לדוח של מרכז המחקר והמידע. לפחות בבת ים, לא פתחו הרבה צהרונים כי הם לא מגיעים למינימום ילדים כדי שזה יהיה כלכלי לחברה לתרבות, פנאי וספורט שמפעילה את הצהרונים בתוך הרשות. יש ירידה.

זאת אומרת שיש חיסכון למשרד של מעל ה-250. המשרד נותן קיצוץ של 250 מיליון. אם 30% מהצהרונים הכלליים בכלל לא נפתחים, אז אני מגיע ל-350.

בסופו של דבר, אני מבין שהרבה הורים לא יכולים לרשום את הילדים. בבת ים זה עלה למעלה מ-200 שקל לילד. אם יש שני ילדים, זה 400 או 500 שקל תוספת להוצאות החודשיות, וזה די קשה. אין ברירה, אנחנו לא מציעים אלטרנטיבה אחרת למשפחות כדי שהן יוכלו באמת להיכנס למעגל העבודה. הקיצוץ של 250 מיליון שקל היה מאוד שרירותי, ואני לא חושב שלמישהו הייתה באמת יכולת להבין את ההשלכות. כולנו יודעים שאתה מקצץ מהמשכורת החודשית של ההורים, בסופו של דבר. אתה מוריד להם כסף. זו גזרה, ולהורים אין גם מה לעשות כי הם רוצים לצאת לעבוד ולהכניס כסף הביתה.

בשנת 2016 ממובילי מחאת הצהרונים, ואני מאוד גאה בזה. בעקבות זה חוקק החוק, ויש גם הסתכלות על ההיבט הפדגוגי מצד משרד החינוך, והוא לקח את זה. לפני כן זה לא היה בסמכות שלכם. וגם נושא התזונה בצהרונים. לצערי, אנחנו רואים עכשיו שאנחנו חוזרים אחורה. אלו 250 מיליון שקל שיוצאים מהמשפחות העובדות, המשרתות והמשלמות מיסים. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו פותרים את המצב הזה לאור כל התקופה המורכבת בה אנחנו נמצאים גם מבחינה כלכלית. זה נטל על ההורים, ואנחנו צריכים לחשוב אם זה נכון לקחת משם.

זו שאלה שנפנה תיכף לדודי.

לילך, האם זה נכון שכבר מחודש יוני כבר אי-אפשר להירשם?

ברגע שאנחנו מפרסמים את הקול קורא ועד לסיום המענה לקול קורא, ניתן לדווח דיווחי רישום. זה לא אומר שלא בחודש יוני. אם פרסמנו את זה בחודש אוגוסט, ויש להם להגיש עד תחילת ספטמבר, אז עד תחילת ספטמבר ניתן להגיש דיווחי רישום. בנוסף, דיווחי הביצוע מעולם לא תאמו את דיווחי הרישום. אנחנו תמיד מקבלים דיווחים שמעל כ-70% פער בין דיווחי הביצוע לדיווחי הרישום. זה אומר שתלמידים עוד מצטרפים ורשויות מדווחות נתונים שהם לאו דווקא בביצוע תואמים לרישום.

שמי מירב חיון-ליטמן, ואני נציגת הנהגת ההורים הארצית בוועד המנהל. אני שכנה שלך, אני מראשון לציון. האם אני יכולה לתקן את הנתון שהיא אומרת? יש לי כאן הודעה מהרשות המקומית שקוראת להורים להירשם לצהרונים, וזה עד ה-2 ביוני. יום אחרי לא. לגבי מה נעשה מאחורי הקלעים ברשות אחר כך ועד שהיא מביאה למשרד החינוך את הנתונים– זה לא בידיים שלנו. בפועל, ההורים נרשמים עד ה-2 ביוני. ההורים ידעו שזה הסכום הראשוני שאפשר לצורך העניין להירשם איתו כי לא נעשתה העלאה. אני כן רוצה לתקן ולדייק. ברשויות המוחלשות אנחנו מדברים על עלייה ותשלום של כמעט 1,500 שקל לילד. במשפחה ממוצעת יש שני ילדים, וזה 3,000 שקלים בחודש. האם מישהו מבין מה זה אומר מבחינת הכיס? שלא נדבר על מעגל העבודה כי הורים יבחרו לא לצאת כי אין להם סידור, או לקצר את יום העבודה, ואז מעגל העבודה נפגע. בכך, אנחנו מקצרים את התפתחות המשק, וזה משהו שבא לידי ביטוי.

בנוסף, נכון שהעלויות מושתות על החינוך בכל נושא הצהרונים. אבל ההפעלה היא על השלטון המקומי, והשלטון המקומי הוא זה שמשלם את השכר. קודם כול, גם בבית ים וגם בראשון לציון יש צהרונים שנסגרים כי אין אליהם באמת רישום בגלל העלויות הגבוהות עכשיו. קחו, למשל, את הרשויות שמפונות או לא מפונות, שבהן פיקוד העורף החמיר את ההנחיות ושבהן נסגרו צהרונים, ואין עכשיו צהרונים ומסגרות חינוך.

אתקן אותך בנקודה הזו. זה לא מדויק. היו לנו פה דיונים. ברשויות המפונות, יש הוראה של משרד החינוך שאותם תלמידים מצטרפים בעירייה שאליה הם מפונים.

חבר הכנסת טייב, במקור אני מצפת. משפחתי המורחבת בצפת. האחיינים שלי לומדים בצפת, והעיר צפת לא מפונה. שם אין צהרונים. אי-אפשר להפעיל צהרונים כי אין מקום.

אין שם גם בתי ספר, לא רק צהרונים.

כרגע בגלל שהוחמרו ההנחיות מאמצע ספטמבר. אבל לצורך העניין אין צהרונים כי אין מקומות ממוגנים שבהם אפשר לשים את הילדים בצהרונים. אבל הכסף לא הוחזר להורים, והרשויות עדיין צריכות לשלם משכורות. אז או שהן מוציאות לחל"ת, או שהן מקפיאות את עבודת העובדים. בפועל, אנחנו ניכנס לאיזשהו לופ, ושכשנחזיר את האזרחים לשגרה לא יהיה כוח אדם להפעיל את הצהרונים האלה. צריך לחשוב על פתרון יצירתי. בסופו של דבר, העלות תיפול על כולנו. בסוף המשפחה תשלם יותר, הרשות לא תוכל להפעיל את הצהרון, המשק לא יוכל לחזור לכלכלה נורמלית. יש כאן לופ, וצריך לתת לו פתרון ומענה.

משרד החינוך, סליחה, אני חלילה לא מפנה אצבע מאשימה, אבל זה מרגיש לנו שצהרונים, כמו שאמרת בהתחלה, מהווים איזושהי קייטנה או איזשהו בייביסיטר. אנחנו יודעים שזה לא כך ושיש תוכניות פדגוגיות. אבל ברמת ההתייחסות, זו בדיוק ההתייחסות. היא לא נכונה.

אנחנו צריכים להתייחס לשכבות החלשות וליישובים שאינם מפונים למרות שהם נמצאים בסביבה הרועשת-גועשת, אנחנו צריכים להתייחס לסגירת צהרונים כי אין מספיק רישום ולזה שלהורים אין מענה. צריך להתייחס לכל הנקודות האלה.

תודה רבה, מירב.

דודי, אתן לכם לענות. אבל נמצאת איתנו מיכל מנקס מהשלטון המקומי. מיכל, בוקר טוב.

אני מבקשת להודות על הדיון מכמה וכמה סיבות. קודם כול, שאלת מה היה הרעיון מאחורי התוכנית. סביב אותו שולחן של ועדת החינוך, בזמנו של יעקב מרגי כיושב-ראש, במהלך מחאת הצהרונים שהייתה, כפי שציין חבר הכנסת, הוטל עליי, ביוזמה משותפת, לרכז שולחן עגול ולבנות מודל. ישבנו עם משרד החינוך ועם נציגי ההורים ועם כל הנוגעים בדבר, ובאמת הבאנו מודל מקובל ומושכל. לימים הוא תורגם לעשייה. ובכדי לוודא שהמדינה לא בורחת מהסבסוד, ניסחנו יחד את הצעת החוק. הסיבה ללידת הצהרונים הייתה גם בשל מחאת ההורים ואי-השוויון בגביית התשלומים, וחוסר היכולת של הורים להשתתף במפעל החשוב הזה. אבל שוכחים לומר שהמדינה באותה עת, כמו שהיא עושה מדי שנה, דחתה שוב את חוק יוח"א, שמטרתו הייתה הארכת יום לימודים איכותי. לימודים ולא בייביסיטר, וסליחה אם אני אולי פוגעת במישהו. ולכן, היות והאוצר טען שאין לו כסף להרחבת יום חינוך ארוך, פתרה המדינה את בעיית יום הלימודים הקצר בכך שהיא הוסיפה צהרונים.

הרשויות המקומיות מפעילות, והסיפור הוא בהחלט מורכב. כמו שצוין פה גם על ידי מרכז המחקר והמידע, הן גם נושאות בחלק מהעלויות, כולל גם מתן הנחות להורים, מבלי שאין צריכות. אגב, זה שירות שהמדינה נותנת.

שאלתי שאלה, וקיבלתי תשובה שלרשויות אין הוצאות כספיות. זאת אומרת, זה מוטל על משרד החינוך וההורים.

הרשויות המקומיות לא צד בעניין, למעט העובדה שהן מפעילות עבור המדינה את השירות המסובסד שהיא רוצה לתת להורים.

על ידי קבלנים, נכון?

נכון. כל רשות בוחרת. היא יוצאת למכרז, ונבחר המפעיל שלה, בין אם זה חברה כלכלית של הרשות או חברת בת של הרשות, בין אם זה חברת המתנ"סים או מפעיל פרטי. זה נעשה לפי המכרז או לפי איך שהדבר מסתדר. בכל מקרה, העלויות הנוספות שיש לרשות הן בהשתתפות הנוספת. למשל, בעלות של סייעת רפואית, אם הילד צריך, והרשות נושאת בחלק מהעלות, הסעה כזו או אחרת. ברור שיש הוצאות על הרשות. ועיקר הנטל הוא בהנחות להורים. הסיפור של הנחות להורים הולך, ומתרחב וגדל, גם בגלל המצב, ובעיקר בגלל עליית המחירים. אציין כאן שמרגע שהבנו שאמורה להיות עליית מחירים להורים, הבנו את המשמעות. יצא לאוצר מכתב משותף, של שר החינוך ושל חיים ביבס, יושב-ראש המקומי, עם בקשה לעצור את הגזרה הזו שמוטלת על הורים, שצריכים להיות במעגל העבודה, ואלו הורים שחלקם משרתים כרגע במילואים ולכן צריכים את המענה הזה. אני לא צריכה לספר, כולנו חיים במדינה יודעים בדיוק על מה אני מדברת. כמובן שהמכתב שלנו לא קיבל מענה. הוצאנו מכתב נוסף בחתימת למעלה מ-150 ראשי רשויות. המענה שקיבלנו הוא טיוטת הקול קורא שבה הקיצוץ זה הנטל שעלה להורים. כך שיש פה גזרה שבטוח גוררת הורים לא לשלוח את הילדים. יש הורים באשכולות הנמוכים שהעלייה מ-50 שקלים ל-130 שקלים, היא באמת עלייה ניכרת באחוזים. יש הורים שלא שולחים את הילדים, ובכך הילד, שזכה לאכול ארוחה חמה אחת לפחות ביום, גם לא מקבל אותה.

אני רוצה להוסיף על דברי נציגת ההורים. היא בהחלט צודקת. מדובר בנושא שעלה על סדר-היום בימים האחרונים, מכתבים ופניות שלנו לאוצר ולחינוך בנוגע לאותם מוסדות שמפאת המצב הביטחוני ובהנחיית פיקוד העורף נמצאים כרגע במצב חירום 3, ולא יכולים להפעיל את מוסדות החינוך, ובוודאי גם לא את הצהרונים. אנחנו ביקשנו ממשרד האוצר שיפוי מלא על שכר כוח האדם בצהרונים הסגורים בלי קשר לאיזה אשכול שייכת הרשות, מכמה טעמים: ראשית, לא לפטר כרגע עובד שנמצא במלחמה. לצערי, אנחנו לא יכולים להוציא לחל"ת את העובדים משום שלא עברו 30 ימי עבודה, ולכן הם גם לא יקבלו דמי אבטלה. המשמעות של הוצאה לחל"ת לכאורה היא פיטורין. נתנו פה, סביב השולחן, את צפת כדוגמה. רוב צוות הצהרונים הוא מצפת. איך יכולה מדינת ישראל עכשיו להודיע לעובד, שנמצא תחת טילים יום-יומיים, שלא רק שהוא עכשיו במלחמה אלא שהוא גם מפוטר ומבוטל ולא יכול לקבל דמי אבטלה?

יתרה מזאת, יש את המעגל הבא שייפגע. כמו שנאמר, בחלוף זעם וכשהמערכת תחזור לפעול, כשנרצה להפעיל מחדש את הצהרונים, לא יהיה לנו כוח אדם להפעיל אותם. ולכן, אנחנו מבקשים לא לפטר כרגע אנשים. אנחנו מדברים על למעלה מ-11,000 איש, ככל שעשינו חישוב, עם פוטנציאל לא של 100% משתתפים. 11,000 איש מתושבי הצפון הולכים להיות מפוטרים עכשיו, ערב יום כיפור, אם לא פיטרו אותם ערב ראש השנה. זו הבשורה להורים ולאזרחים שמדינת ישראל יודעת לתת. ואני מזכירה, כל זה כי לא היה כסף להאריך את יום חינוך ארוך לפני כשבע שנים.

מה זה 11,000? האם את מדברת רק על הצהרונים? מה זה המספר הזה?

אני מדברת על זה שבכיתות א'-ב' וגני ילדים בצפון, לומדים כ-230,000 תלמידים. לקחתי פוטנציאל השתתפות של 75% ילדי גנים, ו-50% בכיתות א'-ב' ביסודי. לקחת ממוצע של 25 תלמידים בקבוצה, מה שאין לנו בשלב הזה. ולכן, אנחנו מדברים על כ-5,500 מסגרות. ל-5,500 מסגרות יש כ-11,000 עובדים, משום שלכל מסגרת יש מוביל ויש עוזר מוביל. בבני אדם עסקינן. את הצוותים האלה הולכת המדינה לפטר. זה כבר לפני או אחרי, ותחליטו מה הביצה ומה התרנגולת, עליית המחירים להורים. מכל הכיוונים המדינה מלטפת את כולם. אני פשוט לא רוצה לומר מילים קשות יותר, סליחה.

מיכל, תודה.

חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. קודם כול, אנחנו באמת עוסקים בכבשת הרש מהבדיחה העצובה שנקראת יום לימודים ארוך. כלומר, יום לימודים ארוך הוא משימה שהמדינה הטילה על עצמה בשנות התשעים, לפני דור, ומאז, בבדיחה, כל שנה דוחה אותה. בואו נזכור לרגע איך זה היה צריך להיות. מה שהיה צריך לקרות, ואני מקווה שעוד יקרה יום אחד, זה שילד יבוא לבית הספר בשעה שמונה בבוקר, ותהיה לו שעת פתיחה. לא מתחילים בלימודים. מתחילים בתפילה, בפעילות גופנית, ביוגה, או בכל דבר אחר. ואז בערך בשעה תשע מתחיל יום הלימודים בשעות גרעיניות. הוא נמשך עד השעה שלוש. אחרי שש שעות כאלה של למידה פרונטליות, יש עוד שעה-שעתיים עד השעה חמש של פעילות משלימה. כך צריך להיראות יום הלימודים של מדינת ישראל. זה לא המצאה של קינלי 2024. כך קבעה מדינת ישראל, כשעוד הייתי מורה בתחילת דרכי, בשנות התשעים, בשאלה איך היא רוצה לראות את יום הלימודים. ילד יבוא לבית הספר בשעה שמונה וייצא בחמש. דרך אגב, מהגן ועד סוף י"ב. יהיה לו שלם עם כל מה שמסביב. מה נשאר מהדבר הזה? כבשת הרש. תקציב גמיש שכל שנה - - -. והינה, לקחו לו 250 מיליון כי צריך לשמור 600 מיליון שקל בצד, ואתה יודע למי, וכל מיני חשבונות פנימיים. זה לא הסיבה, אבל זה חלק מההתחשבנויות הפנימיות. מה שאנחנו מקבלים בסוף-בסוף זה מוצר נחות. במקרה הטוב בייביסיטר. גם בזה אנחנו לא עומדים.

אני במקרה הייתי בטקס המעבר של ראשי מנח"י, המחליף של המחליף של המחליף שלי, בעיריית ירושלים לפני כמה שבועות. כל מה שדיברו עליו נציגי ההורים, נציגי העירייה, הרשות המפעילה, היה משבר הצהרונים בירושלים. אנחנו כבר לא מדברים על גן עד י"ב, אלא בסך הכול על גן עד סוף כיתה ג'. מה ההורים האלה רוצים בסוף? פתרון– בייביסיטר עד ארבע. שמישהו יתחזק להם את הילד, חלילה לא יחנך אותו, כדי שהם לא יצטרכו לחזור מהעבודה בשתיים במקום בארבע. גם את זה העירייה לא מצליחה לעשות היום.

דרך אגב, עוד שקר מוסכם, ואני בטוח שמיכל מסכימה איתי, זה ההעברה לרשויות מקומיות. העברה לרשויות מקומיות זה עוול הכי גדול שמדינת ישראל עושה. הכותרת היפה היא: נותנים לרשויות לנהל. הכותרת הלא יפה היא: הטובים עושים את זה טוב, והגרועים עושים את זה גרוע, וחלק לא עושים את זה בכלל – זו האמת. השקר הזה – ניתן לרשויות לנהל. שוב, הטובים עושים את זה טוב. מוסיפים כסף משלהם. הטובים זה לא רק כסף. זה רשות מתפקדת וכו'. כגודל הפערים בין 258 הרשויות בישראל, כך גודל הפערים בכל שירות. וגם בצהרונים.

אדוני, את השקר הזה, באמת של החיים, אנחנו, ועדת החינוך, היינו צריכים להפסיק. תפסיקו לספר לנו סיפורים על צהרונים. בייביסיטר במקרה הטוב, ואמרה את זה מיכל הכי מדויק שיש.

בואו ניקח את האחריות חזרה למדינה ונגדיר יום לימודים ארוך. אפשר לעשות את זה באותו כסף. זה לא אומר להגדיל את התקציב. יש דרכים היום בתקציב הקיים של מדינת ישראל. שפירא, שישב פה לפני כמה חודשים, הציע את הדברים. הוא אמר: במחיר של שעת תקן מבוזבזת, ודרך אגב, המשאב הכי מבוזבז במדינת ישראל, 2.2 מיליארד שקלים, אפשר לעשות יום לימודים ארוך, ועוד יישאר עודף. רק מה? אל תטילו את זה על הרשויות. יש גוף אחד, ואני לא חושב שהוא מיוצג פה כרגע, שקוראים לו מנהלי בתי הספר. אם מנהל בית הספר היה מקבל תקציב גמיש, והיו אומרים לו: חלק תיתן לתקן, וחלק לחוגים, חלק אתה חייב לתת לספורט, חלק לבריאות גוף-נפש. תנהל את זה. רק צריך לדאוג לזה שיהיה מנהל כמו שצריך, וכל השאר כבר יקרה לבד. ושוב, הפער בין מה שאנחנו שומעים לבין מה שקורה הוא אין-סופי, אבל אנחנו צריכים להתחיל, אדוני.

לפני שאנחנו נעבור ליום לימודים ארוך, ואני חושב שאתה בהחלט צודק, אנחנו צריכים להפסיק עם הסאגה, נמצאת איתנו נציגת האוצר.

כל נושא הקיצוצים והפגיעה באוכלוסיות היותר חלשות במדינת ישראל, בילדים שלנו, ואנחנו מדברים פה על הצהרונים, נוגע בעוד הרבה מאוד דברים שאנחנו לא מדברים עליהם. הם מתחת לשולחן. לדוגמה, אין סל ספורט השנה במדינת ישראל. כלומר, מ-80 מיליון שקל הרשויות מקבלות עכשיו אפס. אפילו לא אגורה אחת. לא מדברים על זה כי אומרים שיש מלחמה ושחייבים לקצץ. יש מלחמה, צריכים לקצץ. אבל צריכים גם להסיט את הכספים ממקומות שאפשר להסיט אותם. אבל יש מקומות שאסור לגעת בהם. אסור לגעת בילדים שלנו. צריך לתת להם את כל מה שהם צריכים כי זה העתיד של מדינת ישראל. ילד, שעד לפני חודש קיבל פעילות אחר הצוהריים, והוא היה יכול להיות עסוק בחוג, הוא ילד שיותר בריא למדינת ישראל. כשאתה לוקח מהילדים האלה את הפעילות הזו, וההורים לא יכולים להתמודד עם המצב הנוראי של מדינת ישראל, וגם עם הילדים, אנחנו מביאים את הילדים למצב שבו בעתיד נצטרך לשלם כפל-כפליים, אם לא יותר, כדי להחזיר אותם חזרה למסלול. תזכרו שכל שקל שאנחנו משקיעים בילדים שלנו, אנחנו בעתיד חוסכים 10 שקלים. זה בכל דבר, זה לא רק בספורט ובחינוך. הילדים האלו צריכים פעילות, ואנחנו לא נותנים להם את זה. המדינה מתרחקת מזה וכל יום זה יותר ויותר גרוע. אנחנו אומרים: יש מלחמה, ולכן בואו נוריד ונקצץ. זה נכון שיש מלחמה, אבל אנחנו חייבים לזכור תמיד שאסור לגעת בילדים שלנו, ובמיוחד בילדים במקומות הכי קשים. להיפך, הם צריכים לקבל יותר.

ה-250 מיליון שקל האלו הם פסיק במשרד החינוך. אנחנו מכירים את תקציב משרד החינוך, והכי קל זה לבוא ולפגוע בחלשים, במטפלות, באנשים הכי חלשים במשק הישראלי ובחינוך הישראלי. יש לנו תפקיד פה, בוועדת החינוך. אנחנו לא קישוט. מדברים על פגרה, אבל נמצאים פה חברי כנסת כי זה בנשמתנו. זה כואב לנו. אנחנו צריכים לעצור את הדבר הזה. אולי בעתיד נעשה באמת יום חינוך, כפי שאמר חבר הכנסת קינלי, והיושב-ראש הסכים את זה. אנחנו נעשה את זה בעתיד. אבל עכשיו, קודם כול, לעצור את ההידרדרות הזו בכל דבר שנוגע לילדים שלנו.

תודה רבה.

הדר פוקס, משרד האוצר, בוקר טוב.

בוקר טוב ושלום לכולם. אני הדר פוקס, אגף תקציבים במשרד האוצר. אני אתייחס לטענות שעלו פה בנוגע לסוגיית ההתייקרויות, ואותם 250 מיליון המדוברים. כחלק מבניית התקציב המעודכן לשנת 2024, והצורך לבצע התאמות כדי להתכנס למסגרות הפיסקליות לאור השלכות מלחמת חרבות ברזל, כל אחד ממשרדי הממשלה נאלץ לבצע קיצוץ בפעילות שלו.

הדר, אל תגידי כל המשרדים כי זה לא כל המשרדים. יש משרדים שקיבלו יותר כסף. תשימו הדברים הנכונים על השולחן. את מדברת רק על החינוך, אבל יש משרדים שקיבלו יותר.

אני אשים בצד את משרד הביטחון.

לא, יש עוד. בואו לא ניכנס לזה. אני לא באירוע פוליטי.

לא משנה, לא ניכנס לזה כי זה לא רלוונטי.

הדר, הדבר שחשוב לי הוא האם בסוף עשיתם גם את החישוב של מה המדינה הולכת להפסיד מזה שיש פה עשרות, מאות, ואולי אלפי משפחות, שלא ימשיכו את יום העבודה שלהם באופן רגיל. יש לי תחושה שב-250 מיליון שקל האלה שהמדינה חוסכת, היא מפסידה פי שלושה בהפסד של ימי עבודה של הורים.

חד-משמעית.

אני לא מכירה את נתוני הרישום שעליהם דיברתם. אני גם לא מכירה שעדיין המצבות סגורות.

אז על סמך מה אתם זורקים קיצוץ של 250 מיליון במשהו שאתם יודעים שקיימת סכנה שאלפי הורים לא ימשיכו את יום העבודה שלהם?

כמו שאמרתי, אני לא מכירה כרגע את נתוני הרישום, והאם יש ירידה או אין ירידה. - - -

לא עשיתם הערכות?

הדר, האם נעשתה סימולציה?

נעשו סימולציות בנוגע למה צריכה להיות ההעלאה כדי להתכנס לאותם 250 מיליון. כשאנחנו מסתכלים על נתוני ביצוע משנים קודמות, יחד עם משרד החינוך, ניסינו שהפגיעה תיעשה באופן כמה שיותר מינימאלי. ברור לנו שמדובר בסיטואציה מאוד מאוד מורכבת. חשוב גם להגיד שלאורך כל התהליך נאמר שככל ומשרד החינוך יוכל להצביע על מקור אחר לקיזוז, בין אם זה מפעילויות אחרות של המשרד, או משעות הוראה, או כל תהליך התייעלות אחר, אז אנחנו כמובן נשמח לשמוע ונשמח להחיל אותו שם. ההחלטה המשותפת של משרד החינוך והאוצר עברה.

הדר, אולי תשנו את הדיסקט. משרד החינוך לא צריך לעבור קיצוץ, נקודה. הילדים שלנו לא צריכים לספוג את מחיר המלחמה. תקצצו במקומות אחרים.

בסופו של דבר, הממשלה מקבלת את ההחלטה מאיפה לעשות את הקיצוצים. אפשר כמובן לקבל החלטה שזה לא יהיה מחינוך אלא ממקומות אחרים. מדובר בסדרי עדיפויות של הממשלה.

זה הרי לא רק ה-250 מיליון. מה הקיצוץ הכללי שנדרש ממשרד החינוך?

יש תקציב שקוצץ מהצהרונים, ויש תקציב מפעילות הגיל הרך.

יפה. כל הכבוד לכם. נהדר, מדהים. נגעתם איפה שאסור לגעת.

מה שנקרא, כל הנקודות הרכות. אתה זוכר שראש הממשלה הבטיח חינוך חינם מלידה? היה משהו כזה פעם. זה פשוט היה בבחירות. לא הבטחנו גם לקיים.

תיכף נחזור לאותו מכתב. נמצא איתנו בני ביטון, ראש עיריית דימונה, שהיה מצורף כנראה לאותו מכתב כסגן של השלטון המקומי. בני, בוקר טוב ושנה טובה.

בוקר טוב לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת, חבריי, מאז שאני ראש עיריית דימונה וסגן ממלא מקום יושב-ראש השלטון המקומי, זה הדיון הכי קשה וכואב למשפחות הצעירות. אני אומר את דעתי, ואמרתי את זה גם לראש הממשלה ולשר האוצר ולשר החינוך. שמעתי את ההערה לגבי הבטחת בחירות, לא הבטחת בחירות, ואותי זה לא מעניין. הדבר הזה נעשה. אי-אפשר – ללכת ולחזור. זה לא בא בחשבון שעבור ילד בדימונה או בקריית שמונה ישלמו 3,500 שקל לצהרונים. זה לא יהיה. פתחתי את רישום הצהרונים, ואנשים לא מסוגלים לשלם. גם אנשים מאוד מאוד אמידים.
שר האוצר שאל אותי ואני אמרתי לו. הוא זורק לשר החינוך, ושר החינוך זורק לשר האוצר. צריך להיות פה כסף תוספתי. אני הצעתי ליושב-ראש השלטון המקומי להשבית את השלטון המקומי בסוגיית הצהרונים. להשבית. לא להירשם ולא ללכת. אני אומר לכם שזה הפך להיות הרבה יותר קשה אחרי ה-7 באוקטובר. ההורים לא יכולים להישאר בבית. כל אימא עובדת היום, וגם בעיירות הפיתוח. אני גם יושב-ראש פורום ערי הפיתוח של מדינת ישראל, וזה לא יכול להיות.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש אותך באמת כמי שמכיר אותך. אתה עושה דברים יפהפיים בוועדה הזו, והוועדה הזו היא באמת ועדה עם שיניים בכנסת. לא ראיתי מי מהאוצר יושב שם, אבל אני מבקש משר האוצר וקורא לו קריאה נרגשת: אדוני שר האוצר, אתה תביא כסף תוספתי לדבר הזה. אל תשלח את זה משרד החינוך. ומשרד החינוך יגיד שיש לו כסף בסוגיה הזו. אמרתי לחיים ביבס שהדבר הכי החשוב לנו בשלטון המקומי הוא הצהרונים.

חברי הכנסת, כולם מכירים את דעותיי הפוליטיות. אני בעד ראש הממשלה, אני בעד הממשלה. הממשלה עושה דברים טובים. אני לא רוצים להכניס פוליטיקה.

לא הכול מושלם בחיים, בני.

בדבר הזה הממשלה שוגה טעות חמורה. הינה, אני אומר לכם כאיש של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אני אומר לשר האוצר: אדוני שר האוצר, תמצא כסף לדבר הזה. אני יודע שמצבה של מדינת ישראל הוא בכי רע, אבל מצבנו, של הרשויות המקומיות, ושל המשפחות הצעירות, הוא בכי רע. סליחה על הביטוי, ואמרתי את זה ליושב-ראש, אנחנו נקרא למרד. לא נפתח את הצהרונים. לא נפתח גם את בתי הספר. זה עלול להשבית את כל מערכת החינוך. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, שהעלית אותי.

בני, תודה.

מרים סלע, חברת מועצת עיריית ירושלים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. זה כאילו נראה דבר פעוט שאנחנו מתעסקים בצהרונים בזמן מלחמה וכשיש טילים מאירן ותימן, אבל זה היום-יום שלנו. אני חייבת להגיד שאני יושב כאן גם כחברת מועצת עיר בירושלים, אבל גם כאימא לשני ילדים קטנים: אחת מהן כבר במסגרת משרד החינוך. כשילדתי בכלל לא הכרתי את האירוע הזה שנקרא צהרון. מבחינתי, שילמתי למעון הפרטי הרבה מאוד כסף עד גיל 3, וחשבתי שכך זה ממשיך. להפתעתי, גיליתי שברגע שהיא עלתה לגן עירייה, הסיפור הזה מתחיל להיות לא יציב החל מהשעה שתיים.

אני חלק ממערכת חינוך בירושלים, כמו שאמר חבר הכנסת קינלי, שיש בה למעלה מ-200,00 תלמידים. הפערים הם גדולים. ראינו את זה עכשיו במשבר הצהרונים – היה משבר גדול. חלק מהצהרונים לא פעל. צריך להגיד כאן לזכות העירייה ומנח"י, וכל מי שהיה יכול, וגם ההורים שעשו הרבה מאוד דברים כדי באמת להתגבר על המשבר הזה. בסופו של דבר, זה פגע בציבור ההורים שעובד, וזה עדיין פוגע בציבור ההורים שעובד.

אנחנו חייבים יציבות בתוך הכאוס של המלחמה. במשך כמעט שלושה שבועות הייתי צריכה לצאת כל יום מהעבודה. עד השעה 12:30 לא ידעתי מה אני הולכת לעשות, וכך גם הרבה מאוד הורים.

כפי שנאמר כאן, הסיפור הוא שמתייחסים לצהרון כמו בייביסיטר, אבל זה לא בייביסיטר. בגלל שאלו רק שתי שעות עבודה, זה גם מביא אליו ציבור מלכתחילה שהוא מוכן לעבוד את השעתיים האלה, וזה יוצר את כל חוסר היציבות. ואני לא מדברת על שאר הבעיות כמו הזנה וכו'.

הדבר כאן לא מורכב ולא מסובך. זה באמת עניין של סדרי עדיפויות. אנחנו יודעים שכשמדינת ישראל רוצה, היא יכולה לפתור דברים מאוד מורכבים ומאוד מסובכים. הורים עובדים מניעים את המשק. הם מייצרים את מנועי הצמיחה במשק הזה, והם צריכים יציבות. ויש ילדים שצריכים את היציבות מבחינת הצוות, בדיוק כמו שיש באפס עד שלוש, שמשרד החינוך עדיין לא נכנס לשם. אנחנו כן רואים מה קורה במעונות הפרטיים שיש, כן, מספיק צוות שמוכן לעבוד משמונה עד ארבע ולייצר את הרצף הזה.

אני חלק מסיעת התעוררות בירושלים. אנחנו הגשנו מכתב מיצוי לפני הליכים לבג"ץ למשרד החינוך, בג"ץ יוח"א, בעזרתה של ד"ר יערה שילה. כמובן שלא קיבלנו תשובה. מגיע לנו יום חינוך ארוך בלא מעט שכונות בירושלים כי ירושלים נכללת באשכול סוציו-אקונומי 2. שתי שכונות מקבלות היום, וזה מתוך שכונות רבות שצריכות לקבל. אנחנו לא קיבלנו מענה על הדבר הזה. משבר הצהרונים הנוכחי שהיה העיר את הדבר הזה מחדש. אנחנו כן נגיש את הבג"ץ. אולי זה, יחד עם מה שיקרה פה בוועדה, ושינוי סדרי עדיפויות, יתחיל להחיל את מה שאנחנו כול כך מבקשים והוא יום חינוך ארוך, יציב, צוות יציב. חינוך לילדים שלנו, לא בייביסיטר, לא פלסטרים. תודה.

תודה רבה.

אלונה מזרחי, בבקשה.

אני אלונה מזרחי. אני מנהלת את מאבק ההורים נגד הצהרונים. אני רוצה לצייר לכם תמונה. אני לא יודעת עד כמה אתם מודעים לשאלה מה הולך בצהרונים. אתם אומרים בייביסיטר, אבל אפילו את זה אין. יש לנו מקרים שבהם תומכות טרור באו לשמור על הילדים שלנו, נשים בנות 80, שאפילו לא יכולות ללכת, ששומרות על הילדים שלנו, ילדות בנות 20, שאין להם שום מושג בילדים – כלום.

יש גם את הילדים האלרגיים. נמנעו שני מקרים, ממש מסוכנים, שבהם הביאו בהזנה טחינה לילדים שאלרגיים לשומשום. במקרה אצל ילד אחת הגננת קלטה את זה, ואצל הילד השני האימא בדיוק באה. וכל זה בגלל שהסייעות לא היו מודעות בכלל שלילד יש אלרגיה. נמנע פה אסון.

וגם האוכל. יש לי פה תמונות של אוכל, ואם תרצו אוכל להעביר לכם אותן. זה באמת מבייש. אוכל עם תולעים, עם עצמות, ואוכל שאפילו לא יודעים מה הוא. אני מבינה שהמטרה העיקרית של האחראים על האוכל היא לשלוח אוכל לחיילים, וזה מבורך, וברור שהם צריכים לקבל אוכל טוב. אבל הילדים לא צריכים לקבל אוכל שלא נראה אפילו אוכל, או אוכל שמסכן אותם.

הילדים לא יכולים להיות עם צוותים שלא מודעים שהילד ברח מהגן ושהילדים מטפסים, ושאין להם אפילו שום מושג. הם גם לא יודעים לעשות החייאה במקרה הצורך. הם לא עוברים שום הכשרה. זה לא הגיוני שהצוותים לא עוברים הכשרה. אתם מבינים? שום הכשרה.

אני חושבת שצריך, או לעשות יום לימודים ארוך, וזה מבורך, או למצוא פתרונות כמו בנות שירות לאומי, עבודה מועדפת, ולהכשיר את העובדות האלה. אי-אפשר לשים שתי ילדות בנות 20 או אישה בת 80 לשמור על שלושים ילדים, זה פשוט לא הגיוני. תודה רבה.

חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

בהמשך לדבריה של הגברת, אני חייב לומר שנעשתה התקדמות בצהרונים במהלך השנים. זה עדיין לא בנקודה שהייתי רוצה בתור הורה שתהיה לילדים שלי, אבל אנחנו בהחלט רואים שיפור. אחת הבעיות היא שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם השכר הוא מספיק ראוי כגדי להביא כוח עבודה, והאם כשאנחנו מביאים לשעתיים האלה בתפר הזה, אנחנו באמת יכולים להכניס יותר אנשים. יש מחלוקת בין משרד החינוך לגבי הצהרונים של הבוקר וההמשכיות שלהם אחר הצוהריים, ויום לימודים ארוך. יש כאן הרבה דברים שצריך לפתור. בסופו של דבר, יש כאן בעיה שאנחנו יכולים לפתור אותה בזה שנמנע את הקיצוץ של ה-250 מיליון שקל, ואנחנו נאפשר למשפחות העובדות ומשלמות המיסים להתחבר למעגל העבודה ולהכניס כסף הביתה.

העלאה של מאות שקלים בחודש לכל משפחה לא רק פוגעת במשפחה שלא יכולה לעמוד בזה מבחינה כלכלית ולא יכולה לרשום את הילד, זה פוגע גם במשפחות שיכולות לעמוד בזה, כי בסופו של דבר, צהרון לא ייפתח אם לא יהיו בו מספיק ילדים. אני מכיר הרבה מקרים שצהרון בגן הילדים לא ממשיך, וצריכים לבוא ולקחת את הילדים. זה אומר שהורים צריכים לצאת ממקום עבודתם ולעבוד פחות שעות. ואני שואל כאן את משרד האוצר: מה הפגיעה הכלכלית שנוצרת כתוצאה מהדבר הזה? הרווחתם 250 מיליון שקל, והטלתם את זה על ההורים. בכמה הכלכלה שלנו נפגעת מבחינה כספית כתוצאה מזה שהורים צריכים לקחת את הילדים? אגב, זה מה שהמדינה אמורה לספק. אתה יודע, ילד לא יכול ללכת הביתה לבד בסיום גן הילדים. בואו ניכנס לתפיסה והיגיון שהמדינה צריכה לספק להורים מערכת כלשהי שתאפשר להם לסיים את עבודתם ולעשות מספיק שעות, כשמתוך העבודה המדינה לוקחת מיסים ומכניסה כסף.

כבוד היושב-ראש, נאמר כאן הרבה על הרצונות והיכולת שלך באמת לשנות. אני באמת מאמין שמהדיון הזה יכול לקרות משהו. אם משרד האוצר יבין שה-250 מיליון שקל האלה מהווים פגיעה גדולה יותר בכלכלת ישראל במצב בו אנו נמצאים, אז יכול להיות שהם יעשו חישוב מחדש, ואף אחד לא יפסיד ולא יתקפל. בסופו של דבר, אנחנו רוצים שיהיה כאן טוב. אף אחד לא חולק על זה.

תוסיף את ימי החופש שלא מותאמים למעגל העבודה.

נכון, אבל אני בכוונה רוצה להתמקד. יש כאן סוגיה, ואני מאמין שהיושב-ראש יכול באמת להביא את זה לשולחן ולאנשים הנכונים, ולפתור את המצב כרגע. יש עוד הרבה דברים שאפשר לפתור, אבל אם נצליח בעזרת הדיון הזה לחסוך בשנה מאות ואלפי שקלים למשפחות, במצב הכלכלי בשעת מלחמה, אני חושב שעשינו דבר מאוד חשוב.

זו לא מטרת התכנסות הדיון.

גם הציבור שמשרת במילואים. תחשבו על אשת מילואימניק שגם כך ניצלה כבר את כל ימי החופשה וימי המחלה, והיא צריכה לצאת מוקדם מהעבודה. זה באמת בלתי אפשרי, וגם את זה צריך לזכור.

אני חייבת לציין שהמצב היה גם לפני הקיצוץ. זה לא רק בגלל הקיצוץ נהיה כל הבלגן הזה. פשוט עכשיו שמנו לזה, אבל זה היה גם לפני. צריך לשנות את כל הדרך שבה זה עובד.

זה הבטן הרכה של מערכת החינוך.

בשעת חירום תמיד הכול צף.

יערה, בבקשה.

ד"ר יערה שילה, מומחית לגיל הרך. קודם כול, יוסי, תודה. אמרתי: וואו, כל הכבוד לו. עם כל מה שקורה במדינה, הוא מביא את הדבר הקשוח ביותר.

אתחיל מוועדת שפירא. ועדת שפירא הראתה באופן גורף ומוחלט שכשמשקיעים בגיל הרך, זה ההשקעה הטובה ביותר. לצערי הרב, לא מסתכלים על זה. אני יכולה להגיד תודה ליוסי שבהצבעות על חוק הפעוטות הוא הצביע, ובזכותו בתקנות עוד יש לנו כמה פירורים. אני לא מדברת על הכסף אלא על הילדים.

מה-8 באוקטובר, אני מתנדבת עם Early Starters, שמקימים מרחבים בטוחים לילדים, עם אנשי בארי ושדרות. הילדים שלנו קמים כל יום לטראומה. אתמול הלכתי לגן בירושלים שיש בו משבר ענק בצהרון. כל מילה של אלונה בסלע. ילדים חיים בנס. זה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ויש פה ניסים, ויוסי, אתה מאמין בהשגחה פרטית, אבל אי-אפשר לסמוך על הנס. נכנסתי לגן, ואחד הילדים הראשונים הוא שילד שאל אותי: האם את מהצבא? את באה להגיד לנו אם יש אזעקה? בחייך, שכה יהיה לי טוב. הסתכלתי עליו ואמרתי: אימאל'ה, לאן הגענו כבר. ובאמת המצב של הילדים. אני רוצה לדבר רק על הילדים מלידה עד שש. אולי סוף-סוף חוק המועצה לגיל הרך יתכנס. יוסי, אולי זה יעזור. זה לא רק עניין של כסף, זה עניין של תיעדוף ומהות. מי רואה את הילדים שלנו? הילדים שלנו בלי אבות, הם במשבר חמור של מלחמה. הם קמים כל יום והם לא יודעים מי יהרוג אותם. האם יהיו אלו הפרסים או החות'ים. אני לא יודעת מה יהיה להם בפורים. יהיה להם המן הרשע ופרעה. בתחושה שלהם יהיה להם סלט במוח מכל האויבים שבאים להרוג אותנו. יהיו לנו פחות טראומות אם ניצור יציבות לילדים. זה לא יסגור הכול כי מצבנו קשה. אבל לפחות שתהיה יציבות בזמנים.

יוסי, אני הצעתי לפני חצי שנה, ואנחנו מבקשים ומתחננים: תנו לסטאז'רים להיות בצהרון. אין לזה אישור כי זה לא יום לימודים. תהפכו את זה ליום לימודים. תנו לסטאז'רים בחינוך, אבל אפילו את זה לא מאשרים. תאשרו כי זה גם יקל. אם רוצים שזה יהיה סטאז' ויותר מהוקצע בהכשרה, אז אין בעיה. תנו לה יום באותו גן, את כל הימים של הצהרון. היא גם תהיה צוות מהגן. לא רק אקדמיה-כיתה, קחו את הצהרונים. אגב, פעם סטאז' היה מוכר, והיום לא. קינלי, אתה זוכר שזה היה מוכר?

בטח.

זה היה מוצלח. למה הורידו את זה? תדבר, בבקשה, עם האגף המקצועי. למאיר המנכ"ל יש את זה על השולחן. הם לא מאשרים את זה. זה שטות. אפשר להפוך את זה. זה יקל על המערכת ויביא אנשי מקצוע, עבודה מועדפת, כפי שהיא אמרה, ועוד דברים שאפשר לפתור. זה לא רק עניין של כסף, זה עניין של מחשבה על מי רואה את הילדים האלו היום, לא מחר. ההווה שלהם צריך להיות טוב. העתיד לוטה כבר בערפל. ילד צריך לדעת בבוקר שיש לו רצף.

אתמול הייתי בשוק. ילד בכה כשיצאתי, ושאל את הגננת אם יש באותו יום צהרון. הוא אמר שהוא לא רוצה שיהיה באותו יום צהרון כי כל יום יש שם דמות אחרת. זה שובר את הלב. אמרתי אתמול לבעלי שזה חסדי השם שהילד הצעיר שלנו הוא כבר בן 16.5 שנים, ועדיין אין לנו נכדים. זה בכי אחד גדול. אני מבקשת שמישהו ישים את הילדים פה באמצע. שייראו אותם. ואני יודעת שאתה רואה את הילדים. תודה על הדיון החשוב הזה.

תודה, יערה.

דודי, אתם מבינים שאנחנו לא יכולים להשלים עם הקיצוץ הזה. אני יודע שזה לא בידיים של, אבל יש פה השלכות רוחב מטורפות גם על איכות הצהרונים. עזוב לרגע את ההורים. בעניין ההורים אנחנו נטפל מול האוצר, ובמה שהמדינה מפסידה ושפוגעים בידיים עובדים. אבל בסוף אנחנו פוגעים בילדים הללו. אתם אומרים, וכך נאמר על ידי לילך, ששמים בראש ובראשונה את הנושא הפדגוגי, ונכון שהוא נותן מענה גם להורים, אבל אתם פוגעים גם במענה הפדגוגי. אותם ילדים הולכים לשבת בבית. במקרה הטוב הם יישבו מול המסך, ובמקרה הרע הם ילכו להיות ילדי ברזל, ואני לא רוצה להגיד איפה נמצא אותם בגיל 16. אנחנו צריכים לקחת את עצמנו עכשיו בידיים, ואנחנו צריכים להבין שהקיצוץ הזה לא יכול להיות. נביא את זה מהיקב ומהגורן. ואם צריך לעזור למשרד החינוך, נעזור לו. אסור לכם להשלים עם הקיצוץ הזה. תעמדו כחומה בצורה מול משרד האוצר. אנחנו והשלטון המקומי נהיה העזרה שלכם. יכול להיות שבני צודק ושצריך לשלטון המקומי ולהסתדרות לצאת לשביתה. ייתכן ואני אגיד את זה גם במסקנות.

השביתה הזו תעלה הרבה יותר מ-250 מיליון.

דודי מזרחי, מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך. הקיצוץ הזה, כמו שאר ההפחתות שבוצעו בתקציב משרד החינוך בשנת 2024 בעקבות המלחמה, נכפה על המשרד. למה הכוונה? הדר פוקס, רפרנטית צוות חינוך במשרד האוצר, התייחסה להפחתות שהיו בגיל הרך ובצהרונים. אבל צריך להסתכל על זה בראייה יותר רחבה. זה לא שמישהו קם במשרד החינוך ובתיאום עם משרד האוצר רצה, חס וחלילה, לפגוע בתחום הזה.

לא, אבל זה מה שנאמר קודם - - -

אני רוצה לתת לכם קונטקסט יותר רחב.

בגלל זה הוא מתקן.

אני לא מתקן, אני מרחיב.

אתה רוצה להיות פוליטיקאי.

לא, אני רוצה לדייק. כמו שהדר אמרה, הממשלה, בעקבות המלחמה, קיבלה החלטה לבצע התאמות במיליארדים כדי לעמוד ביעד הפיסקלי. הדבר בא לידי ביטוי במשרד החינוך בקיצוצים רוחביים בהיקף גדול מאוד בהחלטות ממשלה ייעודיות לסקטורים ספציפיים.

דודי, האם זה נכון שלא נגעתם ב-600 מיליון להסכם אופק חדש לרשתות ב-2024? האם זה נכון או לא?

הנושא הזה נדון בערכאה משפטית. יש נושא לגבי התקנות.

בסדר, אבל אין על זה חיסיון משפטי. זה עובדה.

אני לא רוצה - - -, זה לא חלק מה - - -

יש 600 מיליון במשרד שלא נגעו בהם – נכון או לא נכון? אין חיסיון משפטי על השאלה שלי.

זה לא עניין של חיסיון משפטי.

אז מה?

נושא התקציבים הקואליציוניים – אני שם אותם רגע - - -

למה? זה לא רלוונטי לדיון? אנחנו באוקטובר 2024. אני שואל אותך אם יש במשרד כסף פנוי, שלא נגעו בו, כי הוא חלק מהסכם קואליציוני.

יש תקציבים, ואולי הדר פוקס ממשרד האוצר תוכל להתייחס לזה, שכרגע נמצאים ברזרבה עד לקבלת החלטה בנושא הזה. הדר אולי תוכל להרחיב.

כלומר, יש סכום כסף כזה שלא נגעו בו. זה פשוט לא יאומן מה שאתה אומר. אתה מבין שיכלו לחסוך את כל הקיצוץ הזה כפול.

אנחנו נשמח לשמוע.

קינלי, הבנו.

לגופו של עניין, ההפחתות שבוצעו הן בשורה של מקומות, ואנחנו ניסינו, ככל שניתן, באופן אחראי ומפוקח להגיש תוכנית תקציבית מאוזנת. צריך להגיד שכל קיצוץ, בין אם הוא בצהרונים או בנושא אחר, הוא מורכב. במסגרת תקציב 2024 המותאם היו רק תוספות מאוד משמעותיות לילדים עם צרכים מיוחדים. יכולנו לפגוע, חס וחלילה, בזה. והיו תוספות מאוד משמעותיות לצפון, לדרום. משרד החינוך יצא לפני פתיחת שנת הלימודים במהלך של ארוחה חמה לנוער סיכון במח"טים. כלומר, היו הרבה דברים נוספים. במנעד הכולל של הדברים, לצד כל ההפחתות האחרות שהיו, ולצערי הרב, היו, לא היה נושא במשרד שלא נגעו בו, עמדו לעינינו כמה דברים: אחד, לא רצינו לגרום לפיטורי עובדים, ומיכל מנקס מהשלטון המקומי התייחסה לזה.

אל תגיד את זה. זה כמו שהיא אמרה שלא היו קיצוצים במשרדים אחרים.

תן לי להשלים. אענה על כל דבר שתרצה. כשאתה מסתכל על יריעת תקציב, רוב-רובו של תקציב משרד החינוך הוא שכר: שכר מורים ושכר אנשי חינוך בשלטון המקומי. משרד החינוך היה שמח אם הוא היה מוחרג מההפחתה. כאשר אתה נדרש להביא קיצוץ בהיקף כזה - - -

מה ההיקף?

היקף של מאות מיליוני שקלים. כאשר אתה נדרש להביא קיצוץ בהיקף הזה, ואתה שם לנגד עיניך שאנחנו במלחמה ולא רוצים לפטר מורים לפטר מורים ועובדים ברשויות המקומיות. היו תקופות שזה נעשה, והיה לנו חשוב שלא לעשות את זה. ואתה לא רוצה לפגוע בחינוך המיוחד. להיפך, אתה רוצה לתת תוספת בצפון ובדרום ופעילות בלתי פורמלית. זה נושא מאוד מורכב. לכן, אף אחד לא רצה את הקיצוץ הזה. הוא נכפה עלינו באילוצים הקיימים. בדיוני תקציב 2025 עכשיו, אנחנו נדרוש להחזיר גם את הקיצוץ הזה וגם את הקיצוץ שהיה בגיל הרך. אבל צריך להגיד שכל עוד משרד החינוך יידרש על ידי החלטת הממשלה להביא קיצוצים בהיקף משמעותי. בסוף רוב הכסף זה כוח אדם. אין מה לעשות. כל התקציב פרוס לפניכם. הסוגיה היא מאוד מורכבת. אין נושא שאם תיגע בו בחינוך הוא לא יכאב לאוכלוסיות מסוימות. תמיד אפשר להגיד: בסדר, אז אפשר לעשות הפחתות כאן וכאן. אבל כאן, באמת בראייה כול כך רחבה, לא היה כמעט נושא שלא נגענו בו, כאשר הדבר המרכזי שעמד לנגד עינינו הוא להשתדל, ככל שניתן, לא לפגוע בעובדים. במיוחד בתקופת מלחמה לא להוביל פיטורי אנשים, לא מורים, לא עובדי חינוך, לא סייעות.

אבל זה מה שקורה.

דובר על רמת השירות בצהרונים. באחת ההצעות שהציעו לנו אמרו: בואו נפחית את רמת השירות בצהרונים. אנחנו לא הסכמנו. בקול קורא שפורסם התייחסנו. יש שם תוספת למחיר מנה בהזנה כדי ש - - -

איזה קול קורא? היו שניים: האחד ב-20 באוגוסט, ואם אני לא טועה, בספטמבר שיניתם. תיקנתם.

זה אותו דבר. אני יכול להסביר מה התיקון.

אותו דבר. אבל זה נכון שיצאו שני קולות קוראים.

יצא תיקון.

קול קורא אחד, והשני זה תיקון והבהרה.

אדוני היושב-ראש, האם זה נכון מבחינה חוקית? לבדוק את הסוגיה הזו שברגע שהורים נרשמו, הם ידעו את המחיר שהם אמורים לשלם. האם זה חוקי לשנות להם את המחיר אחרי שהם כבר נרשמו? בסופו של דבר, ההורים הם לקוחות שבויים. אין להם ברירה ואין להם אלטרנטיבה אחרת. הייעוץ המשפטי כאן יכול לתת חוות דעת בנושא זה. מדינת ישראל שינתה את המחיר. אחרי שהיא אפשרה להורים להירשם פר מחיר, היא הודיעה על קיצוץ, וביקשה מהם לשלם מהם יותר כסף בסדר גודל של אלפי שקלים בחודש. האם זה הליך חוקי?

אנחנו נצטרך לבדוק ספציפית. להבנתי, הרבה פעמים, ולפחות אני, כהורה, כשקיבלתי את ההרשמה, יש שם איזושהי טענה לגבי המחיר הלא סופי. אבל יכול להיות שזה תלוי ברשות המקומית. אני לא יכול לתת על זה חוות דעת בשליפה.

נשמח לדעת אם זה הליך שאנחנו יכולים לפסול אותו מבחינה משפטית.

טוב. דודי, בבקשה.

לגבי ההפחתה – היה לנו חשוב גם לשמר את הסטנדרט ולשפר אותו היכן שניתן. הייתה שם העלאת תקציב המחיר למנה, העלאת שכר המדריכות. נכון, כולנו רוצים יותר.

אתה אומר שהעליתם את המחיר למנה כי הרצון הוא לשמר ולשפר את טיב המנה. מי מפקח על הסיפור הזה של המנות והארוחות?

בכמה כסף העליתם את המנה?

לילך תוכל לתת פירוט מדויק לגבי העלאת התעריף.

אני חושב שהנושא השני חשוב מאוד, והוא עלה על ידי מרכז השלטון המקומי, ודובר גם כאן, והייתה גם פנייה פורמלית על כך של השלטון המקומי, הוא לגבי מצב החירום בו אנחנו נמצאים. יש רשויות מקומיות, וניתנה קודם הדוגמה של צפת, שלא יכולות להפעיל את הצהרונים במתכונת הקיימת בגלל מצב חירום הביטחוני. מצד שני, יש רצון לשמר את כוח האדם, בדומה למה שעשינו בתחילת המלחמה. אולי הדר פוקס תרצה להתייחס לכך. יש מתווה, שמשרד האוצר מגבש, להבטיח ולשמר את המענה לאותו כוח אדם בכדי שכשנחזור, בעזרת השם, למצב של שגרה, כוח האדם יישאר ונוכל להפעיל את הצהרונים באופן רציף, בדומה לפתרונות שניתנו באוקטובר. יש מתווה של משרד האוצר. הוא נמצא בעקבות פנייה של השלטון המקומי ממש בימים אלו. אולי הדר תרצה להרחיב על כך. זה נושא שנמצא על שולחן משרד האוצר.

מה לגבי החזרת הכספים?

והחזרת הכספים להורים.

אני מציע שהדס תתייחס. זה מתווה שמגבש משרד האוצר.

אוקיי. לילך, בבקשה.

אתייחס לנושא ההזנה. ההזנה מפוקחת, וכל המנות מפוקחות בעבודה משותפת עם משרד הבריאות. אכן, היו מקרים נקודתיים בירושלים. מתוך 250,000 מנות, שמסופקות כל היום, היו לנו באמת מספר פניות נקודתיות בירושלים, והנושאים טופלו, אם זה בהעברת לידיעת ספק, מנות שהוחלפו, ועד כדי החלפת ספק. המקרים מגיעים לפתחנו ואנחנו מטפלים באופן נקודתי. ואם יש צורך בתחקירים, טכנולוגיות מזון. הכול נבדק. כן, היו גם מקרים כאלו, לצערנו.

אלונה, אם יש עדיין מקרים, אז אני מבקש להעביר אותם אליי. אני רוצה לבדוק מול המשרד שזה אכן מטופל.

בכמה כסף עלה המחיר למנה?

יש עליית מחירים. המחיר למנה מופיע בקול קורא. הייתה עליית מחירים ובעקבות זה המחיר למנה עלה.

בכמה הוא עלה?

המחיר היום למנה בכשרות גדולה הוא כ-17.87 שקלים. יש בגנים ובבתי הספר. המחירים שפרסמנו פה הם לתשפ"ד. אני אתן את המחיר המדויק.

אני מבין שהייתה העלאת מחירים בתשפ"ה.

כן, כן. אני אתן את המחיר המדויק. העדכון שנתנו כאן הוא של תשפ"ד. אני אביא את המחיר. זה פלוס-מינוס בכמה שקלים. הייתה עליית במחיר למנה בעקבות עליית מחירים.

מה לגבי הטענה שהייתה לגבי הכשרות?

לגבי ההכשרות – הצוותים עוברים הכשרה של 25 שעות, וההכשרה מתוקצבת. יש הכשרה. הצוותים מחויבים לעבור הכשרה של עזרה ראשונה על ידי גוף של מד"א, והם עוברים הכשרה של ביטחון ובטיחות.

בפועל זה לא קורה.

יש רפרנט מחוזי לכל מקרה שיש. בירושלים יש לנו שתיים: דפנה קרני ומירי ישראלי. נשמח לקבל.

האם למשרד החינוך יש מנגנון שבודק את הצוות הנכנס למערכת הצהרונים?

אנחנו, אכן, משתתפים בחלק מההכשרות. יש דגימות ובקרות בהכשרות שנעשות. יש גוף מטעמנו, מטעם המשרד, שמקיים את ההכשרה. כאמור, לגבי נושא ביטחון והבטיחות – זה הקב"ט של הרשות המקומית. אנחנו משתתפים - - -

לילך, אני שאלתי שאלה מאוד ברורה: האם יש למשרד מנגנון פיקוח שבודק האם צוות שנכנס לצהרון, הוא צוות שעבר את ההכשרה שאת מדברת עליה. עזבי את השאלה האם ההכשרה מספיקה או לא – זו עוד סוגיה. אבל קודם כול נתחיל מההתחלה: האם יש למשרד החינוך מערך פיקוח, שיש לו יכולת לבדוק שכל אדם שנכנס לצהרון, עבר באמת את אותה הכשרה מינימלית. כלומר, אני לא בודק רק אם יש לו דופק בכניסה.

הרשויות מחויבות להעביר לנו דיווחים של כוח אדם שנכנס לצהרון ועבר הכשרה.

האם זה נעשה בפועל?

כן.

לילך, זה לא יכול להיות.

אז איך אנחנו מגיעים למצבים שיש צוות שלא עבר את ההכשרה?

השנה נבחר זכיין חדש ברשות ירושלים שמפעיל את המסגרות. אנחנו מודעים לקשיים של אותו זכיין שהפעיל את הצהרונים בבתי הספר, והשנה מפעיל אותם גם בגנים. אנחנו בקשר ישיר, וגם מלווים את הרשות, לאור כל הקשיים בהפעלה המסוימת הזו וברשות המסוימת הזו כדי לתת מענים פרטיים.

את יודעת כמה צהרונים לא נפתחו בירושלים? תגידי את המספר.

אני מדבר באופן כללי. אני מבין שיש בעיה נקודתית בירושלים, אבל כנראה שזו לא העירייה היחידה.

זה בכל הארץ. לילך, אני אספר לך משהו. אני אוהב להגיע מוכן.

יוסי, להגיד שאנשים נכנסים עם הכשרה זה לעשות שקר בנפשנו.

חד-משמעית. לילך, אני רוצה לתת לך דוגמה. דודי, תקשיב. אתמול בערב עשיתי שיחה עם בחור שמפעיל צהרונים, ולא משנה באיזו עיר. הוא אמר לי: אני במצוקת עובדים. אני מוכן לקחת מי שיש לו דופק ושהוא הולך לפחות מאה מטרים. הוא מחליף עובדים כמו גרביים. אין שום דרישה ובקשה על הדרכת עובדים כלשהי. אף אחד לא דורש את זה ממנו, הוא לא מעביר לאף אחד. אין לו עובדים. הוא בקושי יכול להפעיל את המקום. הוא לוקח את אימא ואת סבתא שלו ואת כל אחד שיכול לעבוד כדי להפעיל ולדאוג לילדים. לילך, להגיד שזה קורה – זה לא קורה. לא בירושלים ולא במקומות אחרים

לא בודקים רישום פלילי, לא בודקים כלום.

כל הזמן אני אומר: תקשיבו לשטח. תקשיבו לאנשים שנמצאים ומפעילים את המערכת החצי מופרעת הזו. היא לא כזו כלכלית. הזכיינים האלו לא מרוויחים כול כך הרבה כסף. בסוף זה פוגע בילדים שלנו. כי אם העובד שמגיע לא עובר הדרכה בעזרה ראשונה ובביטחון, ואני כבר לא מדבר על דברים פדגוגיים, אז זה, חס וחלילה, יכול לפגוע בסוף בילדים שלנו. המערכת לא עובדת. היא ענקית, מפוזרת. היא בכל הארץ. צריכים לחשוב איך מתכללים את זה כך שכן יקבלו את ההדרכה הזו. לילך, זה לא קורה היום. תקנו אותי אם אני טועה.

לא. ההיפך, אתה מדייק.

אנחנו מנסים למנוע פה אסון כי הכול - - -

לילך, האם את יכולה להתייחס לאמירה של יערה שמשרד החינוך לא נותן לסטאז'רים להיכנס לצהרונים?

אנחנו העלינו את הנושא הזה. הוא עלה שוב בימים האלה, ואנחנו מקיימים דיונים לגבי הנושא הזה. זה נושא שנידון במשרד במחשבה ורצון כן לקדם אותו.

למה הוא לא נעצר?

הוא לא נעצר.

פעם היה, ואז זה הפסיק.

אני ממונה על הצהרונים מ-2018. בצהרונים לא ידוע לי. במשמרת שלי זה מעולם לא הוכר כסטאז' בצהרונים. כאמור, אנחנו מעלים את הנושא הזה שוב לדיון.

נעקוב גם אחרי הנקודה הזו.

בזמנה של השרה יולי תמיר, כל מיל"ת - מסגרת יום לימוד תוספתי, של קרן רש"י, נחשבה כסטאז'. הייתי מפקחת גני ילדים. זה נחשב בלוד, בראש העין ובשאר המקומות. זה היה מוצלח ברמות מטורפות. אפשר להחזיר את זה. זה יקל על המערכת.

וכשבן גוריון היה עשינו עמידת ראש בשיעורי ספורט. היו דברים שקרו ועם השנים נעלמו. הם נעלמו כי אף אחד לא דואג לזה, ואף אחד לא עלה זה.

סימון, בסדר. אנחנו נבדוק את זה גם מול לשכת מנכ"ל.

כבוד היושב-ראש, יש פתרון שנשמח לשמוע?

שנייה, עוד לפני זה.

יש גם מחסור בגננות. זה ייתן הזדמנות.

אמרנו שנטפל בנקודה הזו. דודי, הזכרת את המתווה שמתגבש לשימור כוח אדם במשרד האוצר. תעלו את מיכל מנקס מהשלטון המקומי כי אני מבין שהגנים באשכולות מסוימים לא נכללים במתווה הזה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לדבר איתכם על עוולה נוספת שעושה המדינה. זו פעם ראשונה שהיא לא מכירה בתושבי מדינת ישראל שמתגוררים באשכולות סוציו-אקונומיים 6 עד 10 כזכאים בכלל לסבסוד של צהרונים בגני ילדים. אין צהרוני ניצנים בגני הילדים באשכולות 6 עד 10. אף פעם לא היה. אלא שהרשויות המקומיות, היות וזה צורך של הורים כי הורים באשכולות 6 עד 10 נמצאים, או הרשות המקומית קיבלה דירוג סוציו-אקונומי 9 משום שההורים עובדים ומשום שהכנסתם גבוהה. לא בגלל שהרשות עשירה אלא בגלל תושביה – כך זה נמדד. אותם הורים עובדים, לא זכאים לסבסוד מהמדינה. אם הוא עובד, אז שהוא ישלם. הרשויות המקומיות מעמידות צהרונים. ולא רק שהן מעמידות צהרונים לאותם אשכולות, אלא הן דבקות בתקינה של צהרוני ניצנים. ולכן, הן מעמידות את אותו צהרון, עם אותה תכולה, באותה עלות, על אף שיכולים לעשות אחרת. המדינה לא מכירה. ההורים משלמים מאה אחוז מהעלות – זה דיון אחד.

מיכל, מה קורה בעיר שהיא עם דרגת למ"ס 8, ובכל עיר כזו יש גם שכונות מאוד חלשות עם אנשים שבאמת קשה להם?

מה זאת אומרת? הרשות המקומית - - -

האם אין הבחנה? האם עושים איתם משהו?

אתה כול כך צודק. עניתי בציניות. הרשות המקומית נותנת פשוט יותר הנחות. וזה קורה, וזה קורה לא רק ברשות אחת. ומי כמוך יודע כעת שאין לנו שכונה כזו או אחרת. יש היום אנשים מובטלים, ויש אנשים שנושאים בנטל ההתייקרויות בכל שכונה ושכונה. אין עיר אחת שאין בה תושבים כאלה.

אני רוצה להמשיך את אותה עוולה. יש עכשיו מלחמה, ואין עכשיו מערכת חינוך בצפון. דיברתי על הצורך בשימור כוח האדם קודם לכן. אנחנו מדברים על מודל, שהאוצר עומד להציג לנו, שייתמוך בכך שאפשר יהיה להשאיר את כוח האדם. אגב, אם מחזירים את הכסף להורים והאוצר לא יממן את כל העלות, אז לא עשינו שום דבר. אבל אני עוד טרם ראיתי את המודל, ולכן אני לא יכולה להגיב.

מה שאני כן יודעת, וזה כבר נאמר בשיחות שהיו לנו עם האוצר, לצערי, שהיות ומדינת ישראל לא מסבסדת צהרונים באשכולות 6 עד 10, היא לא מכירה בזה בכלל. לכאורה, בת יענה. לא יודעת שהם קיימים, על אף שאני מדווחת למשרד החינוך, ומקבלת אישורים ממשרד החינוך בהתאם לחוק הקייטנות וכו' וכו', אם צריך. המדינה לא מכירה בזה משום שהיא לא מסבסדת. פעם אחת, הלקאתה את ההורים, ועכשיו גם מלקה את הצוותים, כי אם אני צריכה להחזיר כסף להורים, ובוודאי שאני אחזיר להם כסף משום שהם לא מקבלים שירות, אין דרך להשאיר את הצוותים. לדוגמה, אנחנו מכירים את היישוב כפר ורדים. הוא אתמול עלה לכותרות בגלל פגיעה ישירה ומטחים. כפר ורדים יושב ממש על הגבול. הוא אשכול סוציו-אקונומי 9. יש בו צהרונים. המשמעות של המודל המתגבש של האוצר זה שמבחינת המדינה אין - - - ושנפטר את הצוותים. אני מקווה שאני ברורה.

אנחנו דרשנו במכתב לקבל את השיפוי. זה אפילו לא שיפוי. זה לאפשר לאותם צוותים לקבל את שכרם. ברגע שהמצב הביטחוני יאפשר והמערכת תחזור לעבוד, יהיו צהרונים. אפשר יהיה באמת להפעיל מערכת חינוך מבוקר ועד ארבע או חמש אחר הצוהריים לרווחת הילדים. לא דיברנו עד כמה הצורך הזה כול כך חשוב עכשיו לילדים. הוא כול כך חסר להם עכשיו.

אדוני היושב-ראש, אני מבקשת ממך להצטרף לבקשתנו לשמר את כוח האדם בצהרונים גם באשכולות 6 עד 10. אני לא חושבת שקופת האוצר תיפגע עד כדי כך. לא מדובר בעשרות רבות של יישובים. תודה.

תודה רבה.

דודי, זו החלטה אוצרית או שלכם?

האוצר.

האוצר. תעלו את הדר פוקס ממשרד האוצר, בבקשה. שלום, הדר.

שלום. בהתייחס לדברי מיכל עכשיו – סיפור הפעלת הצהרונים ב-6 עד 10, זה פעילות שמבוצעת על ידי הרשויות המקומיות. זה לא פעילות שמשרד החינוך מתקצב אותה. ולכן, בכל מקרה המנגנון שמשרד החינוך הוא זה שישפה את השלטון המקומי הוא לא האכסניה הנכונה לאיזשהו שיפוי או - - -

אז תמצאו את האכסניה הנכונה.

בסופו של דבר, משרד החינוך הוא לא הגוף - - -

אין לי בעיה. אני זורם איתך. אני מבין. משרד החינוך לא מתקצב, וגם לא צריך. התקציב הזה לא צריך לעבור דרכם. הם לא צריכים להיות הצינור. תמצאו צינורות נוספים.

אני לא מכירה באופן אישי. אני אומרת בכנות שאני לא מתעסקת בעולם של פיצוי עסקים, קרן מס רכוש וכל הדברים האלה. אני לא יודעת להגיד מה בדיוק המתווה. אבל אני רק יודעת להגיד שלהפנות את הכתובת למשרד החינוך, זה לא הכתובת הנכונה.

הדר, השלטון המקומי עשה פה יש מאין. נכנס לוואקום שמשרד החינוך לא נמצא בו בגלל שהוא לא מתקצב אשכולות 6 עד 10, והוא החליט לעשות זאת בעצמו. אני חוזר על אותה מנגינה שאמרתי בתחילת הדיון. ילדי ישראל לא צריכים לשלם את מחיר המלחמה. אם אתם חושבים שזה לא נכון להעביר את זה בצינור של משרד החינוך, תעבירו זאת דרך משרד הכלכלה, משרד הפנים או משרד העבודה. תמצאו איך להעביר. אבל אין מצב שהרשויות המקומיות לא יקבלו את השיפוי הזה.

בסופו של דבר, מדובר בפעילות שנעשית על דעת הרשות המקומית.

אבל זו פעילות נצרכת.

כמובן שמדובר בפעילות מבורכת ומצוינת ומתן שירות לעובדים. זה לא פעילות שהיא - - -

היא נצרכת. כנראה שעדיין לא נפל האסימון באוצר שזה שילד מסיים בשעה אחת וההורה צריך להפסיק לעבוד, הנזק שמדינת ישראל הולכת לשלם הוא נזק עצום. לכן, אני לא מבין מי האדם הזה באוצר שלוקח החלטה ללכת על קיצוצים בהיקפים כאלה במחיר. מבלי להיות כלכלן גדול, אני אומר לכם שההפסד של מדינת ישראל על השעות האלה הולך להיות לפחות מיליארד, ואולי 2 מיליארד שקלים. תעשו את החשבונות לבד. זה לא העיקר לבוא ולתת קיצוצים ולהגיד: יאללה, מקצצים, מקצצים, מקצצים. תסתכלו קצת מעבר לאף.

האם עוד מישהו רוצה להתייחס? בבקשה, בקצרה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה על הדברים הנפלאים שנאמרים כאן כי באמת מרגיש שאנחנו אולי כן יכולים לעשות ולשנות משהו.

לגבי כל התוכניות, העלאות והמנות – הנייר סופג הכול. סליחה, כאזרחית במדינת ישראל, וכאימא לילדים, הבעיה העיקרית שלנו במדינת ישראל היא שאין פיקוח על שום דבר. אתם מדברים איתי על מנות? אני מזמינה אותך להגיע לצהרון בראשון לציון ובחולון ולראות את המאבק שאנחנו, ההורים, מנהלים מול הזכיין, ספק האוכל, האם להגיש את זה בגסטרונום ברזל או פלסטיק. אוכל לא יכול לעמוד שעות רבות בפלסטיק כי יש חשש מחיידקים ובקטריות. תשאלו את משרד הבריאות. האם אתם יודעים מתי האוכל מגיע לבית הספר? משאית האוכל מגיעה בשעה עשר וחצי בבוקר לבית הספר. הצהרון מתחיל בשעה אחת וחצי, והילדים יושבים לאכול בשעה שתיים. מעשר וחצי בבוקר זה עומד בתוך כלי פלסטיק. האם מישהו מכם בדק את זה אי-פעם? אף אחד. אז אל תספרו סיפורים שהאוכל נראה טוב ומוגש נכון. אני לא מדברת כאן על התמונות שמוצגות. אתם מדברים על ירושלים, אבל אני בטוחה שזה קורה במקומות אחרים. אין פיקוח בשום מקום. אין פיקוח מי זה הצוות שנמצא, אין פיקוח על חיי המדף של הצוות, וסליחה שאני מדברת בצורה לא נעימה, ועל כמה זמן עובד נמצא בתוך המערכת. אין פיקוח על מה הוא יודע ומה לא מבחינת ההכשרה שלו. אתם מדברים איתי על הכשרה של 25 שעות לאנשי צוות שאמורים להחזיק ילדים רכים בגן? כיו"ר הנהגת ההורים בבית ספר, יש אצלנו את כל סוגי האלרגיות. לא ראיתם דבר כזה. בפעילויות שאני עושה לתלמידים אני מתמודדת עם המצאות למיניהן של איזה אלרגיה ובאיזה רמת סיכון הוא נמצא ומה אני יכולה להכניס לבית הספר. אתם מדברים איתי על עובדי צהרון שמקבלים הכשרה של 25 שעות, ואני לא יודעת אם הם מקבלים הכשרה של עזרה ראשונה. סליחה על הביטוי, זה בולשיט אחד גדול כי בתוך בית הספר עצמו, המורים לא מוכשרים לעזרה ראשונה. יש אולי שניים בבית הספר שמוכשרים לתת עזרה ראשונה. אני העליתי את זה כאן, בוועדת החינוך של הכנסת, בתחילת המלחמה, וגם בתקופת הקורונה. אמרתי: מה קורה אם אותו מורה חולה או אם זה היום החופשי של אותו מורה ואין מי שייתן עזרה ראשונה?

רק מורים לחינוך גופני מחויבים כל שנתיים לעשות השתלמות.

אני יודעת. מורה לחינוך גופני, ואולי זה שאחראי על הביטחון. לא לספר סיפורים. הנייר סופג הכול. ובאמת תודה רבה לך.

תודה רבה. יכול להיות שכל זה קורה כי אנחנו שלחנו מכתב בחודש ינואר. צחי, התייחסותך.

תודה, היושב-ראש. כפי שציינת, אנחנו שלחנו בינואר 2023 למשרד החינוך מכתב לגבי חוק לפיקוח על הפעלת הצהרונים. זה חוק משנת 2017. הוא נכנס בהדרגתיות. במלואו הוא בתוקף משנת הלימודים תשע"ט. ולמרות שהוא בתוקף במלואו, היישום שלו מתעכב בגלל שיש הרבה סעיפים שדורשים התקנת תקנות, וגם צו לעניין המחיר המירבי בצהרונים. כל אלה עדיין לא הותקנו. התקנות אמורות לעסוק בתנאים הפיזיים, הבטיחותיים והסביבתיים להפעלה תקינה של צהרון, תנאי הכשרה, הדרכה וניסיון לבעלי תפקידים, תקני כוח אדם, סל שירותים בצהרונים, איכותם, תוכנית חינוכית, וגם יחד עם שר הבריאות כל מה שקשור למזון שמוגש בצהרונים – כל זה בתקנות. בנוסף, אמור להיקבע צו לגבי מחיר מירבי.

האם אתה אומר שעדיין אין תקנות?

כן.

בשנת 2018, שנה לאחר כניסת החוק לתוקף, משרד החינוך פרסם טיוטת תקנות וטיוטת צו, אבל זה לא הושלם. ביוני 2022 פורסמה טיוטת תקנות בלבד, בלי צו, להערות הציבור. הטיוטה עדיין נמצאת באתר. ההליך של הערות הציבור הסתיים, אבל לא נודע לנו שום דבר לגבי מה קורה עם התקנות האלה. ובאמת באותו מכתב, שהיושב-ראש שלח למשרד החינוך, ביקשנו לדעת מה קורה עם התקנות והצו, ומתי זה יקודם ויגיע לוועדה כנדרש בחוק להתייעצות ואישורה.

מה התשובה?

נכון לרגע זה, עדיין לא קיבלנו תשובה. אולי עכשיו זו ההזדמנות.

מינואר 2023.

ינואר 2023.

זה ממשיך עם רצף המחסור בתשובות מול כל הגורמים כאן.

השר בדיוק נכנס לתפקידו. יכול להיות באמת שהייתי צריך לשלוח שוב מכתב. בדקנו עכשיו עם המשרד. העלינו עכשיו את הדרישה לקבל את התשובות על המכתב הזה, ואני מאמין שבימים הקרובים נקבל את התשובות. אני אומר זאת גם בסיכום. אני מאוד מקפיד לנסות לקדם בוועדה הזו את התקנות במקום שהן לא קיימות. עשינו את זה בספורט על ידך, ועשינו את זה בעוד מספר תחומים, אם זה בבתי ספר בתוך בתי חולים בתקנות לילדים חולים, שעברו פה בוועדה. אנחנו נקדם את התקנות האלה כדי לתת באמת את המענה הרחב בסוף.

קודם כול, הוועדה שולחת תנחומים למשפחות הנופלים, שלצערנו עדיין יושבים היום שבעה, ומקווה ומתפללת לשובם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מבקשת ממרכז המחקר והמידע וממשרד החינוך לקבל כמה צהרונים לא נפתחו השנה עקב הקיצוץ בתקציב התוכנית וכמה הורים אכן ביטלו את הרישום שלהם.

הוועדה קובעת כי ילדי מדינת ישראל לא צריכים לספוג את מחיר המלחמה. הוועדה קוראת למשרד האוצר לחזור בו מההחלטה על קיצוץ בתקציב התוכנית ולהמציא תקציב תוספתי. הכי קל לשלוח למשרד ולהגיד: לך תמצא משם. המשרד עשה את הבדיקות שלו. אין לו מאיפה להוריד. על פי שיקול המשרד זו הייתה הפגיעה הפחותה ביותר מכלל התוכניות הקיימות במשרד. לכן, אנחנו דורשים ממשרד האוצר להביא תקציב תוספתי לנושא זה.

הוועדה כמובן דורשת ממשרד החינוך, וזה נאמר גם על ידי משרד החינוך, ואני אומרת את זה גם לסיכום, לא להשלים עם הקיצוץ שנכפה עליו. הוועדה מדגישה כי קיצוץ של 250 מיליון וסגירת צהרונים יגרום להפסד ימי עבודה של ההורים, לפגיעה בכלכלת מדינת ישראל. ההורים העובדים הם המנוע של המשק בסוף. אני מבקש ממשרד האוצר לערוך סימולציה על הפגיעה שמדינת ישראל הולכת לספוג בעקבות כך שהורים לא רשמו את ילדיהם לצהרונים, ולהעביר אותה לוועדה עד סוף שנה. ניתן לרבעון הזה לעבור.

הוועדה דורשת ממשרד האוצר לתת שיפוי מלא לרשויות בהן הצהרונים סגורים בגלל המצב כדי שהן לא ייאלצו לפטר כוח אדם, גם באשכולות 6 עד 7.

הוועדה שמעה כי חלק מצוותי העובדים בצהרונים לא עוברים הכשרה, וחלקם לא עוברים גם הכשרה ראויה. הוועדה דורשת ממשרד החינוך לפקח על הכשרות העובדים, ולהעביר לוועדה נתונים לגבי כמות הצוות שנמצא שלא עבר הכשרה בתוך הצהרונים ואת כמות הארוחות שלא עמדו בתקן.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך לבחון קליטת סטודנטים מתמחים בלימודי חינוך כחלק מההתמחות שלהם.

הוועדה מבקשת חוות דעת משפטית בנוגע להעלאת מחירי הצהרונים לאחר רישום התלמידים לצהרונים.

הוועדה תפעל לקידום יום חינוך ארוך, והוועדה תתכנס סביב הנושא הזה בחודש הקרוב כדי לראות את התקדמות העניין.

ברשותכם, אני נועל את הדיון. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35.