פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



74
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/10/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 282
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ו' בתשרי התשפ"ה (08 באוקטובר 2024), שעה 9:00

אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
יבגני סובה
לימור סון הר מלך
קטי קטרין שטרית

מאיר כהן
ירון לוי
גלעד קריב
אפרת רייטן מרום

אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

אופיר בן-פורת - מפקח כולל מינהל חינוך התיישבותי, משרד החינוך

סמדר פישמן לאופר - מתמחה ייעוץ וחקיקה, המחלקה למשפט חוקתי, משרד המשפטים

אתי ויסבלאיי - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

ליאור בר-ניר - אחראית תחום חינוך ובריאות, המועצה לשלום הילד

עמרי לרנר - הנהגת הורי הגליל המזרחי, ארגוני הורים

מירב חיון- ליטמן - חברת ועד מנהל – הנהגת ההורים הארצית, ארגוני הורים

אורית חזן - חברת סגל בטכניון, ראש פורום חינוך בחירום, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

יורם אבן-צור - חבר מליאת המועצה, מועצות אזוריות

קרן אוחנה איוס - מנכ"ל, חיבה – איגוד גני הילדים הפרטיים

חן בן לולו - יועץ אסטרטגי, פורום הגנים הפרטיים

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגוד מורים עולים

פנינה בורנשטיין - מנהלת קהילה, קיבוץ כפר סאלד

מרסלה שלח - מנהלת קהילה, קיבוץ שדה נחמיה

שקד קנדלר - תלמידה בכיתה י"א

אילה אלקיים - תלמידה בכיתה י"א

דן פיקמן - אגף התקציבים, משרד האוצר

ירון ויסוסר - סמח"ז במיל' מחוז צפון, פקע"ר, משרד הביטחון

אורית וקנין שילה - ממונת חניכות ונוער, משרד העבודה

אבי צ'פניק - מנהל אגף החינוך מרום הגליל, מרכז השלטון האזורי

יאיר הראל - פיקוח ואכיפה, המועצה להשכלה גבוהה

שירה אביטל - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אייל רייז - סגן ראש המועצה, מועצות אזוריות

שלומית שיחור רייכמן - ראשת מועצה אזורית עמק יזרעאל, מועצות אזוריות

מיכל סלנסקי - אחראית חישוב נשירת תלמידים מביה"ס, למ"ס

אהרון דב גמזו - ממייסדי הפורום להצלת הישובים אשר לא פונו, פורום מגן עוטף לבנון – להצלת הישובים

יניב בר אור - מנכ״ל, התאחדות מעונות היום הפרטיים

אורית דגני דיניסמן - מרצה באקדמיה ויועצת ארגונית בבתי ספר

טלי דדון - אימא, ארגוני הורים

ליטל טיסמן - אימא לארבעה ילדים בגליל העליון

אתי דנן

הדס כהן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, ו' בתשרי התשפ"ה, 8 באוקטובר 2024, סביב נושא אתגרי מערכת החינוך בצפון נוכח המצב הביטחוני שהולך, מתמשך ומחריף. אני מקבל בברכה את כל הנציגים, עמרי, יורם וכל אנשי הצפון שהגיעו מרחוק. אני מקווה שתחזרו לשלום, שכולם יישארו בריאים ושלמים ושתלמידים שם גם יוכלו לקבל את המענה ההולם מהמשרד.

לפני שאנחנו מתחילים אני רוצה לקבל ממשרד החינוך סקירה על הנעשה, ואחר כך כמובן אם ישנם אתגרים והשגות על מה שנאמר, בשמחה רבה. אורנה, קודם כול, הדיון האחרון שהיה היה קצת מתוח. אני לא מצדיק את האמירות הקשות שנאמרו כלפייך באופן אישי, אבל מטבע הדברים אנחנו מבינים שיש פה גם רגש וגם לחץ מוצדק שנמצא, ולכן לפעמים אנשים מתבטאים בצורה קצת קשה. אבל אני חושב שכולם מסכימים שכמנהלת מחוז צפון את משתדלת לעשות עבודה נהדרת. את גם באה משם, לא לקחו אותך משום מקום.

תודה. המחוז נערך כרגע לשלושה אתגרים מאוד גדולים – 1, יישום החלטת הממשלה לחידוש הצפון. את כל המשאבים כבר שמנו ברשויות המקומיות ובמוסדות החינוך. הכסף נמצא ברשויות והרשויות מגישות כרגע תוכניות לביצוע. ההחלטה הזאת עוסקת בהרבה מאוד קשיים שיש לילדים, כמו פערים לימודיים, חוסן, קהילות, חינוך בלתי פורמלי, אתגרי הנשירה, נושא של מנועי צמיחה, מצוינות, חינוך טכנולוגי מתקדם וכדומה. עמדנו ביעדים שלנו, והתקציב הגיע ב-1 בספטמבר לרשויות המקומיות ולכל בתי הספר. בתי הספר מגישים כרגע תוכניות ואנחנו עוקבים שהמשאבים יגיעו לתלמידים, ואף דאגנו ביישום החלטת הממשלה שהסל ילך עם התלמיד באשר הוא. כלומר, גם אם הוא מגיע מאחד מ-12 הרשויות, הסל של תנופה מגיע לכל מקום בארץ כולל תקציב לרשויות המקומיות הקולטות כדי שבכל מקום שהתלמיד בצפון נמצא הוא יוכל ליהנות מהמשאבים הללו. זה אתגר אחד.

האתגר השני שהוא מאוד חשוב והוא לפתחנו הוא הנושא של הכנת תוכנית הממשלה הרב-שנתית. אנחנו כרגע יושבים על המדוכה. ביום רביעי הקרוב יש לנו מרתון עם כל הרשויות המקומיות בכל היישובים הללו, וביקשנו מהן להציף לנו צרכים ואתגרים נוספים כדי שנוכל לטייב את ההחלטה ולהוסיף כסף, כי מן הסתם יהיה כסף הרבה יותר גדול לתוכנית הרב-שנתית. אנחנו יושבים על המדוכה יחד עם צ'ייני ואנחנו נגיש את זה לשר ולמנכ"ל לאישור. אחר כך זה יובא להחלטת הממשלה במסגרת משרד רה"מ. זה אתגר שני שאנחנו עוסקים בו יום וליל.

ההיבט השלישי שאנחנו נערכים אליו הוא הנושא של השיבה הביתה. דיברתי על זה גם עם השר. אנחנו הקמנו צוות שמגדיר את הנושא של הכנת תוכנית לשיבה הביתה בכל מועד שייקבע, אם אחרי החגים באופן חלקי כי יש כל מיני אמירות שנשמעות, אם בדצמבר או אפילו חלק מהתושבים שיחזרו רק ב-1 בספטמבר. אנחנו מכינים תוכנית מסודרת, ואחרי החגים נציג אותה גם לשר כדי שנוכל להפעיל אותה ולראות מי חוזר, איך חוזר, מה צריך לשפץ, האם יש מוסדות חינוך שנפגעים, באיזה היקף חוזרים, מי מהתושבים רוצה לחזור, מי מהתושבים לא רוצה לחזור, כי היישובים אינם דומים, יש יישובים שלמעשה צריכים שיקום כמו מטולה וקריית שמונה, ויש יישובים שיכולים לחזור בטווח קרוב כי לא נפגעו מוסדות החינוך והתושבים יכולים לחזור לבתיהם. אבל כמובן הכול כפוף למלחמה בצפון ולהכרעות שיתקבלו במלחמה. אלה כרגע האתגרים המרכזיים.

מבחינתנו יש לנו 16,447 תלמידים שכרגע מפונים ונמצאים בכל רחבי המחוז שלנו. לפי הנתונים שלנו אחרי סגירת המצבת ב-30 בספטמבר איתרנו איפה כל התלמידים נמצאים. יש לנו כרגע 87 תלמידים מכיתות א' עד י"ב שלא משובצים בכל רחבי הארץ מסיבות שונות, ויש לנו 81 תלמידים שנמצאים בחו"ל. ההורים שלהם נסעו לגשר ארוך לתקופת החגים וחלק גם קודם לכן, וברגע שהם יחזרו הם יוכלו להשתלב במערכת החינוך.

האתגר המרכזי שלנו הוא גם לעבוד במרכזי "יחד". צריך לזכור שיש לנו מרכזי "יחד" שהם מרכזי מפונים במלונות ואנחנו עדיין מתחזקים אותם, וכרגע האוכלוסייה נמצאת בתוך המלונות ואין למידה בחלק מהיישובים ולכן יש לחץ מאוד גדול שם. לכן אנחנו מפעילים שם תוכניות רחבות מאוד. יש לנו 171 מפוני דרום שנמצאים עדיין במחוז שלנו בשכבות גן עד י"ב, ואנחנו כמובן מטפלים בהם עם המענים הספציפיים שלהם. יש לנו 41 מסגרות "יחד", שמונה מעונות יום. במסגרת המלונות, גני ילדים ומרכזי "יחד" – 11, ומסגרות לתלמידים מפונים מחוץ למרכזים, כמו בטבריה למשל שפתחנו שם שישה מעונות וחמישה גני ילדים שנותנים מענה לתושבים של קריית שמונה ויישובים נוספים.

לגבי בתי ספר עורפיים, אנחנו בנינו בתי ספר עורפיים שאמורים היו לקלוט תלמידים ביישובים מפונים ולקרב אותם חזרה הביתה. יש לנו שמונה בתי ספר שכבר היו מוכנים ב-1 בספטמבר. זה פלא. בחודשיים אנחנו הצלחנו להעמיד שמונה בתי ספר שב-1 בספטמבר נפתחו. יש לנו עוד שישה בתהליכי בנייה. אלה השלמות בנייה ועוד תוספות, ועוד בית ספר אחד בלוחמי הגטאות שאנחנו צריכים לסיים אותו. בעקבות המלחמה קבלנים לא הגיעו לעבודה, פועלים לא הגיעו לעבודה, ולכן התעכבנו עם הבנייה, אבל מצאנו מקומות חלופיים לאותם אנשים.

בתי הספר האלה הם בתי הספר העורפיים או בתי הספר למפונים, או שגם וגם? למשל, זה שנפתח ברביד נכלל בתוך זה?

כן. בית ספר רביד הוא בתוך זה. הוא יושלם עד סוף החגים.

אחד האתגרים שאנחנו שומעים בהקשר הזה, משיחות גם עם משפחות שעדיין מפונות וגם עם ראשי המועצות, הוא מרחקי ההסעות והעובדה שלא הורחבו בתי ספר קיימים. יש ילדים שנוסעים שעה ורבע בבוקר באזורים שהם מטווחים. הכינרת היא אזור מטווח.

אנחנו לא יכולים לקצר את - - -

לא, אבל השאלה היא למה לא נמצאו פתרונות?

נמצאו. תאמין לי שאנחנו הפכנו אבן על אבן כדי למצוא מענים. לבנות ברביד, עבור התלמידים של ברנקו וייס ע"ש אנה פרנק במחוז ההתיישבותי, זה היה לבחירת בית הספר ומנהל המחוז. כרגע התלמידים לומדים בקיבוץ רביד, וברגע שנשלים את המבנה הם ילמדו שם. הם ייסעו קצת, אבל אין מה לעשות, עדיף ללמוד בקיבוץ רביד שהוא מרוחק מטילים מאשר לקרב אותם וללמוד בבית ספר שהוא מטווח. זה חלק מהשיקולים שלנו.

אני נציג של המינהל לחינוך התיישבותי בבתי ספר על יסודיים. גם השקענו הרבה כסף בפיצול הסעות, זאת אומרת הסעות יותר קטנות, יותר קצרות, כדי לצמצם את מרחק הנסיעה.

אני אשלים רק את המהלך הזה. אני רוצה לתת דוגמה על שלומי. לא בכדי שמענו את ראש המועצה של שלומי שהתבטא היום שהוא כבר מוכן לחזרה. כל בתי הספר שלו נבנו בעכו, וגם בעכו יש טילים כמו שאתה יודע. בנינו אותם בעכו לא בכדי, כי רצינו שהחזרה הביתה תהיה יותר מהירה. הקהילה הצטברה והגיעה גם ממקומות מרוחקים, כולל קריות וחיפה. הם נוסעים אבל מגיעים לבתי הספר. כשנחזור הביתה יהיה יותר קל להחזיר את כל בתי הספר של שלומי. יש לנו בית ספר אחד בקריית חיים שכולל שלושה – שניים יסודי ואחד חינוך מיוחד, וכולם יכולים לחזור. כמובן יצטרכו לחזור גם אלה שנמצאים באילת וכדומה. זה חלק מהשיקולים שלנו לעשות את זה.

עשינו עוד מהלך מאוד טוב בעיניי והוא למקם בתי ספר. גם אם לא בנינו בית ספר עורפי, אז למצוא להם מקומות, לשכור מבנים, לשפץ את המבנים, כמו בצח"ר למשל שאלה בתי ספר גדולים. העמדנו את בית ספר צח"ר בניגוד לכל הסיכויים ולכל התחזיות, עם התגייסות מדהימה של משרדי הממשלה ואגף התכנון. זה הזמן להגיד להם תודה על קיצור המהלכים. הם הוציאו תקנות מיוחדות שקראנו להן צו 8, נתנו לנו אישורים, וכך יכולנו לאכלס את בתי הספר הללו. יש לנו פריסה מאוד גדולה של בתי הספר. אני אדלג על זה ברשותכם.

לגבי יישום החלטת ממשלה של הצפון אני רק אומר שכל התקציב למעשה בוצע במלואו. יש לנו 140 מיליון שקלים לבניית בתי ספר עורפיים והרחבות. הכול בחוץ – נבנה, בביצוע. 140 מיליון שקלים ניתנו לבתי הספר ולרשויות המקומיות. כל רשות קיבלה נתח מאוד יפה של משאבים וכל בית ספר קיבל נתח מאוד יפה של משאבים, והכסף נמצא ברשויות המקומיות. סך הכול תקצבנו 330 מיליון שקלים בהחלטת ממשלה קצרת טווח. הכול בחוץ, כולל רשת ביטחון של 30 מיליון שקלים שמיועדת לתשלום למורים מפונים, כי לפעמים אתה צריך לגייס מורה מחליף ולשלם לו את השכר, וחלק מהנתח הזה ילך להשתתפות מול הרשויות המקומיות. לגבי סייעות, אבות בית וכו', הרשות צריכה לשאת בנטל ולא הצליחה – לא צריך לפטר את העובדים כי הם עובדים קבועים – ולכן אנחנו נשתתף גם בסכום הזה, וזה מתוך 30 המיליון של רשת הביטחון.

לגבי מיפוי נזקים – זה חלק מההיערכות שלנו ליום שאחרי – אנחנו מיפינו את כל הנזקים במוסדות חינוך. אני אישית ביקרתי בכל האתרים האלה תחת אש, כולל מטולה. יש לנו 30 בתי ספר שניזוקו כתוצאה מפעילות צבאית. היו שם חיילים וכדומה, אז יש נזקים. היו שם טנקים וכן הלאה. יש לנו שני מוסדות חינוך שניזוקו משימוש תפעולי אזרחי – כל מיני ציוד שהרשות המקומית הביאה והתרחשו שם כל מיני אירועים ליד מוסדות החינוך. יש לנו 24 מוסדות שניזוקו כתוצאה מטילים, אם זה זגוגיות, אם זה הרס של מבנים. אין לנו בית ספר שהושמד לחלוטין, אבל יש לנו נזקים ואנחנו נצטרך להשקיע שם הרבה מאוד משאבים. כמובן מס רכוש יעשה את זה, אבל ברגע שיתאפשר אנחנו עושים את זה. יש לנו 38 בתי ספר נוספים שגם הם מנזק תפעולי או משימוש תפעולי או אירוע טילים. סך כל מוסדות החינוך שנדרש לשפץ הם 94. הצגתי את זה גם למינהל הפיתוח. הרשויות יודעות, הן הגישו את הכול למס רכוש. בחלק מהיישובים מתקנים, ובחלק מהיישובים ברגע שאפשר יהיה מבחינה ביטחונית נסתער על זה כדי שנוכל לקבל חזרה את הילדים באיזשהו שלב.

לגבי מיגון מוסדות חינוך, במיפוי שאנחנו עשינו ל-70% מבתי הספר אין פערי מיגון, אבל 30% מבתי הספר שנמצאים באזור קו הגבול הם עם פערי מיגון. כמובן פיקוד העורף עובד לפי סדר העדיפויות שלו ואנחנו עוקבים שזה מתבצע. אני לא אלאה אתכם כרגע. יש לנו סטטוס עם פיקוד העורף ומינהלת האופק הצפוני לגבי כל מוסד ומוסד על פי התוכנית איך זה מתבצע.

איפה צפת נמצאת בסיפור הזה?

בצפת יש פערי מיגון גדולים. עד כמה שזכור לי היא נמצאת. אני תכף אפתח ואני אומר לך בצורה מדויקת. אני אשלים את זה תכף. זה נמצא אצלי פה.

לגבי צפי העבודה, מי לוקח את ההחלטה שם?

מי שלוקח את ההחלטה ואת הביצוע זה פיקוד העורף. פיקוד העורף יכול לקבל אחת משתי ההחלטות, או שהוא מבצע בעצמו או שהרשות מבצעת. בדרך כלל כשהרשות חרוצה היא מרימה את כל הפרויקט בין רגע, כמו למשל גליל עליון, אבל יש רשויות שיותר קשה שם ולכן פיקוד העורף לוקח את זה על עצמו. הכול בהסכמה עם הרשויות המקומיות.

לפני שאת ממשיכה נמצא איתנו בזום ירון ויסוסר ממשרד הביטחון. אני רוצה שהוא יתייחס לנקודה הזאת של המיגון ואני אתן לך להמשיך. יש לי גם שאלות, אני רוצה שתתייחסי גם ליישובים הלא-מפונים, ברשותך.

שלום, ירון.

תודה. אני בהחלט רוצה להתייחס למה שאמרה ד"ר שמחון. יש במשולש הזה שלוש צלעות: הרשות המקומית – לצורך העניין ניקח שם קוד צפת כמו שציינתם, משרד החינוך, ואנחנו פיקוד העורף. אנחנו עושים את התהליך הזה באופן יום-יומי, אפילו שעתי. כל יום מפקד מחוז צפון בשיתוף עם הרשות המקומית ו/או משרד החינוך בודקים את התיעדוף הנכון לגבי בתי הספר ששם אנחנו רוצים להמשיך למגן. היינו ב-40%, אנחנו עומדים על 30%, ואני מאמין שאנחנו ממשיכים בקצב הנכון כדי לצמצם את פערי המיגון האלה. זה לא דבר שקורה מעכשיו לעכשיו, אבל זה תהליך מאוד מאוד מהיר שבו אנחנו גם עושים סיבוב עם הרשות, רואים מה היכולות שלה, איפה היא חזקה ויכולה להניע את התהליך ואיפה נדרשת ההתערבות שלנו.

אנחנו כמובן בודקים גם את כמות הילדים והתלמידים שיש בכל מוסד חינוכי, כי לפעמים הפתרון הוא להעביר אותם או להעתיק אותם למסגרת אחרת, לא בית הספר השגרתי שבו הם לומדים אלא מסגרת אחרת ששם יש מרחב מוגן. למעשה, בית הספר בסיוע הרשות עושים את כל תהליך ההעתקה למקום אחר.

ירון, מה הצפי שלכם לכיסוי מלא של מיגון בתי הספר באזור הצפון?

אני מאמין שאנחנו הולכים לכיוון סוף השנה, אבל אני לא רוצה להתחייב כי יש דברים שמעכבים אותנו. ירי טילים לעבר צפת בזמן סיור מהנדסים או כרגע שטח צבאי סגור בשלומי לא מאפשרים לנו להתקרב. ואל נשכח שיש לנו גם בתי ספר שאנחנו לא נמגן, מכאן 2-0, כי כרגע מדובר על שטח צבאי סגור על פי צו אלוף, ובגלל זה אנחנו גם עושים את התיעדוף תמיד יותר דרומה. בתי הספר החדשים שהקימו, אותם 13 בתי ספר ארעיים – צח"ר, כורזים, בתי ספר בתוך נהריה לטובת תושבי שלומי או בתוך עכו – אלה מוסדות החינוך כרגע שאנחנו נותנים מענה לתלמידים. את בתי הספר ביישובים אנחנו לא נמגן כי אין סיבה כרגע ואין צורך. התיעדוף הוא לחלק הדרומי שבו כרגע לומדים, ואת זה אנחנו נסיים עד סוף השנה.

מה עם גני הילדים של השמינייה, כל המקומות שבהם לומדים ונשארו התושבים שלא פונו?

כרגע תושבי השמינייה, אותם שמונה קיבוצים של גליל העליון כמדומני, לומדים בהתאם למדיניות. יש הנחיות פיקוד העורף, מדיניות שכל יום מתעדכנת. אנחנו מעדכנים אותה, אבל בהתאם לזה אנחנו גם מאפשרים ללמוד בגנים, במרחב מוגן 30 ילדים.

אבל אין שם. אין. אנחנו היינו שם לפני שבוע. אין.

אין שם לימודים.

יש שם כאילו לימודים על הנייר.

חברת הכנסת אפרת, תלוי באיזה מדרג. על אילו יישובים את מדברת?

היינו בכמה קיבוצים של השמינייה. אין מיגונים בכלל לחלק מהגנים. יש מיגונים מאוד חלקיים לאחד או לשניים לפי מה שראיתי. יש אחד בבנייה, אך לצערנו הקבלן נפצע בעצמו והפסיק את הבנייה. יש שם איזה סידור, שבעיניי נוראי ממש, לשים את כל הילדים באיזה מבנה אחד גדול בלי מזגן, בלי כלום. ההורים שלהם נמצאים איתם על הרצפה – ראיתי אותם משחקים איתם – ויש להם עשר שניות לקחת את כולם וללכת לתוך מקלט. יש פער.

אפרת, היינו פה בדיון קודם וצריך לומר שזה לא רק השמינייה. בקיבוצי מטה אשר, מה זמן ההתרעה בקיבוץ לוחמי הגטאות למשל? 15 שניות. הרבה פעמים הנפילה מגיעה ביחד עם האזעקה. גם שם יש גנים לא ממוגנים. אנחנו קיבלנו כאן דיווח, לפני כמה חודשים אם אני לא טועה, על 268 מוסדות חינוך לא ממוגנים במחוז צפון. אני מבין שישנם אזורים במחוז צפון שלא ניתן כרגע להכניס קבלנים. מבין. אבל יש הרבה מאוד יישובים במחוז צפון עם זמן התרעה של 15 שניות שאפשר להכניס צוותי עבודה למיגון מכיוון שיש שם חיים. אם נכנסת משאית של תנובה לאסוף את החלב ועובדים ברפת, אז גם אפשר כנראה לעבוד בקבלנות. בכמה אתרי בנייה, בכמה מוסדות חינוך כרגע מתוך ה-268 מתבצעת עבודת מיגון? זאת השאלה. השמינייה זו כבר קטסטרופה זועקת לעין בכל ההקשרים – בחינוך וכו', אבל מה עם 268 מוסדות החינוך?

אני רק אוסיף עוד נתון. אני חושב שחברת הכנסת רייטן חברה גם בוועדת חוץ וביטחון אז היא מכירה את הנתונים. הקציבו כסף למיגון. הייתה החלטה שמתחילים קודם כול ב-1-0, אבל ב-1-0 אי-אפשר לעבוד. לכן דיברנו בוועדות השונות למה לא לוקחים חלק מהכסף של 1-0 וכרגע ממגנים קודם כול את מוסדות החינוך ב-5-1? כי שם אפשר לעבוד.

ושם גם נשארים תושבים.

בוודאי. לכן אני רוצה לשאול מתחילת המלחמה, מ-8 באוקטובר 2023, כמה מוסדות חינוך במחוז צפון עברו תהליך של מיגון בדומה לתהליך שעברו בעוטף עזה בעקבות החלטת בג"ץ? יש מספר?

ירון, בבקשה.

מתחילת המלחמה אנחנו ממגנים מקו 3.5 ודרומה כל מוסד שהרשות אומרת שיש בו לימודים ואין בו מרחב מוגן. כמובן, אנחנו לא מצליחים להגיע לכולם באותו רגע וגם יש פה תיעדוף. אנחנו ממגנים כל מוסד חינוכי בהתאם לתקציב שאנחנו מקבלים.

אפשר לקבל את המספר?

גלעד, שנייה. בבקשה, ירון.

תן לי רק להשלים את הדברים שלי. אני נמצא בקיבוצי השמינייה כל יום, ואני רואה את הגנים ואני רואה איפה הם לומדים, ואם יש פערים אנחנו יודעים גם לעשות את התהליך כדי לתקן את הפערים. אני לא מכיר שבכל השמינייה אין גנים ואני לא מכיר שילדים רובצים עם הילדים בתוך הגנים. אני אשמח לדעת שם של קיבוץ וללכת רגע לבדוק למה התמונה שאני מקבל שונה מהתמונה שאתם רואים.

אבל אני אגיד לך מה השתנה.

שנייה, חברים. בואו ניתן לו לסיים. אני אתן לך. בבקשה, ירון. תסיים.

כרגע כל התקציב שאושר לנו לטובת מיגון בשיתוף פעולה עם הרשויות, בין אם זה צפת ובין אם זה עכשיו קיבוצי השמינייה, בין אם זה יישובי מטה אשר ובין אם זה מרום גליל, לכולם אנחנו נותנים את המענה. התהליך הזה הוא תהליך שכל יום רק בזה אנחנו מתעסקים. כל יום אנחנו עושים את הסיורים, כל יום אנחנו משקיעים בקבלנים שיבואו ויטפלו. וכן, קבלן שנפצע במהלך העבודה שלו כי הוא היה חשוף תחת אש, נכון - - -

ירון, אפשר לקבל את המספר?

גלעד, רגע, תן לנו לסיים. תאמין לי, אני לא אוותר על המספר שאתה רוצה. גם אני רוצה אותו.

לכן אנחנו לא מקילים ראש ולוקחים בצורה מאוד רצינית את האמירות שלכם פה ונבדוק עוד פעם. אני לא מתעלם ממה שאמרתם לגבי השמינייה ולא ממקום אחר. אני יודע להגיד שבכל רגע נתון, גם עכשיו כשיורים טילים יש לנו כל הזמן אנשים שבאים ובונים ומסיירים וקבלנים שעובדים כדי להדביק את הקצב. נכון, אנחנו עדיין עם פער אבל אנחנו הולכים לגשר עליו ולסיים אותו.

אבל צריך עכשיו. צריך עכשיו.

ובמקומות שלומדים 70% מהתלמידים היום לומדים בבתי ספר ובגנים ממוגנים במרחב צפון.

ירון, ב-29 ביולי היה פה דיון. המספר של בתי ספר שלא היו מוגנים, כפי שהזכיר חבר הכנסת גלעד קריב, היה 268 מוסדות.

חוק חינוך חובה. גם גנים היו.

גם גנים היו. כיום ב-8 באוקטובר 2024 מה המספר של בתי ספר וגנים שעדיין לא ממוגנים בצפון? כלומר מוסדות חינוך.

אני לא יודע את המספר המדויק, אני יכול לבדוק את זה תוך כדי הדיון.

אוקיי. אנחנו נשמח לקבל את המספר הזה עד סוף ישיבת הוועדה.

אדוני, אני חושב ששאלת המיגון שנשאלה פה והוצגה על ידי מנהלת המחוז ומפקד המחוז היא אחת, אבל לדעתי יש פה שאלה יותר רחבה. מיגון זה היבט אחד של לימודים, אבל יש היבט הרבה יותר רחב. אנחנו במציאות של שבועות ויכול להיות גם של חודשים בלי לימודים מקו חיפה צפונה. אני חושב שהמחוז צריך להתייחס לזה. ובעיקר, ראינו בקורונה שלקח למשרד זמן להבין איך נערכים למצב הזה. עכשיו אני שומע מראש מועצת הגולן שהם לא לומדים עכשיו. איך נערך המחוז למצב של מלחמה חודשים בצפון?

מייד אני אתייחס לזה.

ירון, רק תארגן לי את המספר.

אפשר להוסיף עוד שני מספרים שירון יביא?

שנייה. אורנה, יכול להיות שלמשרד החינוך יש מספר?

בוודאי, יש לי. רציתי לעזור לירון. אומנם זו לא אחריות שלי אבל אני עוקבת אחריו.

הינה, ירון, אורנה עוזרת לך בזה.

89 מוסדות חינוך בוצע לגביהם סקר והושלם; ב-52 מוסדות חינוך ניתנה הרשאה לרשות לביצוע; 44 הזמנות ניתנו לקבלנים; ב-34 טרם בוצע מיפוי.

על איזה אזור מדברים?

על קו עימות וגולן – 30 בביצוע על ידי קבלן; ב-29 בוצע סיור קבלנים; ב-13 בוצע כבר מיפוי באזור הגולן; לשמונה ניתן צו עבודה לרשות; ובשני מוסדות נמצא שלא נדרש מיגון כי הם ממוגנים. אלה בעצם הנתונים שאנחנו עובדים איתכם עקב בצד אגודל. היו"ר, אני יכולה לספק לך אותם.

אוקיי. אני אשמח שתעבירי לנו את זה בצורה מסודרת.

אדוני, אפשר רק הצעה לסדר?

כן, בקצרה.

בקצרה. מכיוון שכמות הנושאים כבדה, אני מבקש ממך לשקול לקבוע בהקדם דיון מעקב ספציפי על נושא מיגון מוסדות החינוך, כי המספרים שנזרקים כאן לא נותנים את התמונה.

המעקב יהיה לא רק על זה אלא גם על מה שקינלי העלה ואורנה טרם התייחסה אליו, הנושא ההיברידי.

סוגיית המיגון היא קונקרטית, היא ספציפית, היא מחייבת מעקב ממש קפדני. שמענו פה הרבה מספרים מרשימים, אבל בשורה התחתונה בשנה מוגנו בפועל מוסדות חינוך בודדים.

אבל המספרים מתייחסים לקו עימות וגולן.

בדיוק. מה עם הגליל העליון?

תכף, חברים. ירון דיבר גם על גליל עליון כולל צפת ומרום גליל.

כבוד היושב-ראש, רק אם יורשה, אני מצטערת שאני מתפרצת.

רק שם לפרוטוקול. קרן, אנחנו מכירים אותך אבל לא כולם.

אני מפורום הגנים הפרטיים. אני התלבטתי מאוד אם להגיע לכאן היום מכיוון שהיום זה יום פטירתו של בני.

משתתפים בצערך.

ניב נהרג ב-8 באוקטובר ומכאן אני אעלה לקברו. אני שמחה ומברכת שבאתי. אני המומה, מכיוון שיש כאן דיון על מוסדות חינוך, ואני יושבת כבר חצי שעה בשקט ואף אחד לא הזכיר את מעונות היום, את גילאי לידה עד שלוש שיושבים בבית. הורים מסרבים לשלם תשלומים, מטפלות לא מקבלות משכורות, המבנים לא ממוגנים, ואנחנו מדברים על צוואר הבקבוק של המשק. ילד מגיל לידה עד שלוש נשאר בבית עם ההורה שלו בהשגחה מתמדת בניגוד לילדים בוגרים שיכולים ללמוד בזום, בלמידה מרחוק וכו'. אלה הורים שצריכים להיות או במילואים או בתעסוקה מבצעית או להביא פרנסה, או שהם בכלל לא בביתם. אני אתמול הייתי עם מתן משלומי במלון רמדה רויאל פה בירושלים בערב 7 באוקטובר, קלטתי את כל הקבוצה הזאת משם שגילתה שיש לה מנהרות מתחת לבתים. הקטנטנים האלה רצים בין הרגליים ואף אחד בכלל לא נותן כאן את הדעת לגילאי לידה עד שלוש.

בדיון הזה צריך לשבת גם מישהו מהאוצר, כמו שבחרבות ברזל בראשית אוקטובר קמתי מהשבעה, באתי לכאן ונקבע מסלול פיצויים למוסדות חינוך. דרך אגב, מעונות היום הם הגוף היחיד שסגור בהנחיית פיקוד העורף. סגור. זה אומר שצריך לפתוח פה נישה ייחודית לפיצוי במסלולים ספציפיים. קודם כול, אנחנו רוצים לשלם לעובדות. זה הענף שהוא הכי במצוקה. יש מגזר פרטי ויש מגזר ציבורי. מעונות היום המפוקחים, הציבוריים והפרטיים פנו לשר סמוטריץ' לפני החג. טרם קיבלנו מענה. עוד יומיים זה ה-10 בחודש. אין לנו מאיפה לשלם משכורות וההורים מסרבים לשלם את התשלומים עבור שירות שהם לא מקבלים.

אדוני היושב-ראש, אני טיפלתי במקרים האלה. קרן, אני רוצה לעזור לך, דקה.

קטי, שנייה.

אני עזרתי למעונות בקריית שמונה למטפלות שלא קיבלו את הכסף.

יפה. יש עוד כמה מעונות חוץ מקריית שמונה.

שנייה. פנו אליי. אם תפני אליי - - -

קטי, אני מאוד מעריכה את העבודה שלך אבל זה רחב. רשות המיסים צריכה להיות כאן להוציא אותם לחל"ת.

אני יודעת לטפל מול משרד האוצר. אני אעזור לך.

קטי, המענה לא צריך להיות פה נקודתי, צריך מענה רוחבי.

אתה צודק. שרשות המיסים תהיה ותאפשר למטפלות לצאת לחל"ת, שהמדינה תישא חלק מהנטל.

קטי, המענה שאת נותנת הוא נקודתי והוא טוב ומבורך.

לא, אני מדברת על מעונות.

אני מדבר על המעונות. המענה והעזרה שאת נותנת הן חשובות אבל הן נקודתיות.

אתה לא מבין. היא צודקת בדבר אחד. המטפלות היו אמורות לקבל שכר ממשרד האוצר. הן היו אמורות לקבל שכר. מה שקרה זה שאותם ארגונים שילמו ולא קיבלו את זה, ופשוט היה צריך לנענע את הפקידים באוצר שישלמו.

אבל במגזר הפרטי אנחנו לא שייכים לארגונים האלה.

800,000 שקל חייבת לי רשות המיסים. - - - מעונות וגני ילדים.

חברים, בלי התפרצויות.

לפחות להוציא אותם לחל"ת. במינימום להוציא את העובדים לחל"ת, שהמדינה תישא חלק מהנטל. תודה רבה.

נקודה חשובה. בדיון הקודם עלה גם הנושא של הצהרונים ומשרד האוצר עובד כבר על מתווה. אני תכף אעלה את נציג האוצר. נכון, במקרה הזה צריכים להיות כלולים גם המעונות וגם הגנים.

אגב, בצהרונים מאשכולות 6–10 משום מה משרד האוצר מחליט ששם הוא לא נותן שיפוי כי הרשות מפעילה ולא משרד החינוך. זה דבר אבסורדי וגם בנקודה הזאת אנחנו נטפל. נעלה את נציג האוצר ונבקש התייחסות גם לנושא הזה.

אתה לא מבין, הם מטרטרים אותך מפקיד לפקיד. אין אחריות לקטע הזה של המשכורות.

בסדר, גם אנחנו יודעים לטרטר אותם.

אורנה, עוד משהו לפני שאני נותן לאחרים להתייחס?

יש לי שלוש דקות.

תסיימי את ההתייחסות גם לנושא שהעלה חבר הכנסת קינלי ואחר כך נעשה סבב של הח"כים.

וגם של הלא-מפונים, אם אפשר.

אני תכף אתייחס. לגבי מדרגי התגוננות ברשויות, יש לנו כרגע אתגר כי מרבית המחוז היה במדרג 3 עד לפני מספר ימים. בעבודה ממש כירורגית יחד עם הרשויות ויחד עם פיקוד צפון ופיקוד העורף הצלחנו להעביר 30 רשויות למדרג 2. יש לנו שלוש רשויות במדרג 1, שזה לימודים מלאים, ואלה עמק המעיינות ובית שאן. שם כולם לומדים פיזית. מדרג 2 זה שחלק מבתי הספר צריכים ללמוד בתוך מרחבים מוגנים ולכן הלימודים הם חלקיים. זה יכול להיות שכבה אחת שמגיעה. הכול בהתאם למרחבים, כולל גני ילדים.

זו החלטה של משרד החינוך או פיקוד העורף?

לא, זה פיקוד העורף. אנחנו כפופים להחלטות של פיקוד העורף.

אני רוצה להבין, מדברים על שמונת הקיבוצים. מה השתנה? הם שנה מטווחים. שנה שלמה הם מטווחים.

מה אתה רוצה ממני? למה אתה שואל אותי?

אולי פיקוד העורף נמצא פה עדיין בזום.

לא. השאלה היא מה הפתרונות של החינוך לשמינייה?

הפתרון הוא שהם לא לומדים בכלל.

שנייה. יש לנו 60 רשויות שנמצאות במדרג 3, קרי למידה מקוונת. מה שאנחנו עושים בכל הרשויות של מדרג 2 אנחנו עובדים מול הנפות הצבאיות.

מה זה 2?

מדרג 2 זה לימודים סמוך למבנים בטווח הגעה או בתוך מרחב מוגן, תלוי באזור, בקרבה לגבול, בטילים וכו'. זו החלטה של פיקוד העורף. מה שאנחנו עושים במקרה הזה זה למידה היברידית. חלק מהשכבות מגיעות פיזית לבתי הספר – היום אני ממש שמחתי לראות שבתי הספר נפתחו אפילו באופן חלקי – ואז החלק השני לומד בלמידה מקוונת. כל מי שנמצא ב-3 לומד למידה מקוונת.

למידה מקוונת היא אחד האתגרים המשמעותיים שלנו. אנחנו עוסקים גם בבקרה על הלמידה המקוונת, כי בימים הראשונים חלק מההורים נכנסו והייתה הפוגה.

כמה ילדים לומדים עכשיו באופן מקוון? באילו גילאים? ומה המשמעויות של זה?

71% מהתלמידים שלנו לומדים בלמידה מקוונת, ו-31% לומדים בלמידה פיזית לסירוגין.

כמה זה 71% במספרים?

כ-225,000. אני מורידה את החינוך ההתיישבותי לצורך העניין הזה. אלה מספרי התלמידים. זה מרבית התלמידים שלנו, הם למדו עד עכשיו בצורה מקוונת.

מיסודי?

מיסודי ועד התיכון, כולל גני ילדים.

אורנה, לצורך כך חולקו מחשבים, טאבלטים, טלפונים למגזר שאין לו תשתיות אינטרנטיות?

חיובי. אנחנו חילקנו 19,000 מחשבים עוד בתחילת המלחמה לתלמידים המפונים, וחילקנו עכשיו 3,000 מחשבים לתלמידים ששייכים לרשויות שלא נמצאות ב-12 הללו כי הן קיבלו, וזה היום מתבצע מול בתי הספר והרשויות המקומיות. למשל, ביקרתי בצפת וראיתי שהיא מטווחת, ולכן השלמנו. זה כולל החרדי, כי לקחתי אחריות גם על המגזר החרדי יחד עם שי קלדרון. אנחנו מספקים עכשיו את המחשבים. היום יצאו חברות שליחים לבתי הספר, ואנחנו מחלקים את 3,000 המחשבים.

מה עם הגנים, הם גם בזום?

הגנים זה שמירה על קשר. קשה מאוד לקחת ילד בגיל שלוש ולשים אותו בזום.

גם שם זה 70%?

זה בתוך המספרים הללו. הגננות שומרות על קשר עם הילדים בכל האמצעים. זה יכול להיות גם זום אחד במהלך היום.

אז אין גם הורים בעבודה בעצם.

זה נכון מה שאמרה החברה פה על המעונות. אתם צריכים להבין שכשאומרים מדרג 3 ההורים לא עובדים. גם העובדים לא עובדים כי חלק מהעובדים הם הורים לילדים, ולמנהלים יש ילדים קטנים, ולמורים שמלמדים למידה מקוונת יש חמישה זאטוטים בבית שצריכים ללמוד.

שנה?

לא שנה. הרי המעבר למדרג 3 זה לאחרונה. הרי הכול מתבצע תוך כדי.

מדרג 3 התחיל לפני חודש.

לכן בזמן הזה אנחנו עוסקים בטיוב הלמידה המקוונת. יש לנו חמ"ל תקשוב במחוז. חילקנו את המפקחים שלנו ואת המדריכים שלנו לכל בתי הספר, אנחנו גם מדריכים את המורים, גם מעבירים להם חומרים וגם עוסקים באיכות.

אורנה, נראה לי שחשוב לשקול את נושא ביקורי הבית כמו בקורונה, כי המצב הזה יכול להימשך כמו שאמרתי שבועות וחודשים. בזמנו לקח לנו יותר מדי זמן. עכשיו צריך להתכונן לאחרי החגים למצב של ביקורי בית – מחנכים באים ליישוב או לרחוב או לשכונה ועושים כמה שיעורים.

לגמרי. אני יכולה לתת לך דוגמאות. למשל, גננות אופות חלות ושולחות לילדים בבית, שולחות פרחים, שולחות דברים למסיבות יום הולדת ועוד כל מיני פעולות מדהימות שנעשות.

אני רק אומרת שהאיכות של הלמידה המקוונת היא אתגר – דיבר על זה קינלי. לא בכל בית ספר זה עובד חלק. למשל בע'ג'ר, שהוא יישוב תחת אש ומפונה, פוצצו לנו את האינטרנט ואי-אפשר ללמד שם באופן מקוון. הייתי צריכה להתקשר לפיקוד הצפון ולבזק כדי להביא אותם אתמול בלילה תחת אש כשטיל עובר להם בין העיניים. הם תיקנו את האינטרנט כדי שהתלמידים יוכלו ללמוד היום בלמידה מקוונת.

אנחנו עוסקים באיכות. האיכות היא לא תמיד הכי טובה בכל בתי הספר. עכשיו פגשתי פה את עמרי לרנר שנתן לי את המערכת של הבת שלו באחד מבתי הספר שלנו, דווקא הממוגנים. הם רק במדרג 3. הוא הראה לי במערכת שהילדה שלו בכיתה ג' לומדת שעתיים. אני כבר העברתי את זה למנהלת בית הספר. אנחנו נפקח על זה.

רגע. יש בתי ספר ממוגנים שהם במדרג 3?

כן, בהחלט. זה הולך לפי קו העימות. זה לפי קו האש.

כל קו העימות לומד בין שעה לשעתיים ביסודי כרגע. לא שלוש ולא ארבע. גם כשאומרים שעה זה בין רבע שעה ל-20 דקות.

במקרה הטוב.

עד מתחיל השיעור וכו'. בקיצור, אין לימודים. תכלס אין לימודים, עכשיו רק שומרים על הילדים לשעה.

חברת הכנסת אפרת, אני ממש כופרת בזה.

לא, אל תכפרי בזה.

אני אגיד לך למה.

לא, אל תכפרי בזה, אני מבקשת.

תקשיבי לה כי זאת מנהלת המחוז שעבדה שנה.

קטי, קטי, קטי, עם כל הכבוד, גם אני יודעת להרים את הקול.

את בכלל לא יודעת מה היא עשתה.

אל תצעקי עליי.

את יודעת מה היא עשתה?

אני הייתי איתה בקשר. אל תתערבי. אל תתערבי.

את לא היית איתה בקשר, תאמיני לי. היא בנתה מערך שלם בטבריה ובתי ספר.

קטי, קטי, עם כל הכבוד, תודה רבה לך. אני רואה שהיא צריכה סניגורית, מעניין למה.

מה זה "סניגורית"? את הרי לא מהתחום, את לא יודעת על מה את מדברת. את מנסה עכשיו לפתוח כותרת: אין לימודים.

אני מבקשת ממך לא להתערב. אל תתערבי לי בעניינים. אני מבקשת ממך פשוט לשתוק, עם כל הכבוד.

קטי ואפרת, חדל.

לא, אני לא אתן שזה יהיה, לא אתן שזה יהיה. היא עבדה קשה מאוד.

את אל תתערבי לי בדברים. אם קשה לך לשמוע פה ביקורת את מוזמנת לצאת. את צריכה לשמוע ביקורת חריפה ונוקבת, עם כל הכבוד.

תאמין לי, אדוני היושב-ראש, מגיע לה פרס ישראל על איך שהיא - - -

תפסיקו, נו.

חלאס. די.

אני רוצה לשאול שאלה ואת לא תסתמי את הפה לאף אחד פה.

מה שהיא עשתה במשך שנה שלמה אי-אפשר לטאטא. אי-אפשר לטאטא את זה. שנה שלמה.

קטי, מספיק.

קטי, אתם צריכים לשמוע ביקורת. תלמדו לשמוע ביקורת.

אפרת, בסדר, מספיק.

לא, לא, אל תגידי "אתם". את יכולה לתת לי ביקורת, לה אל תתני. לי תתני ביקורת.

את יכולה להיות בשקט, אני רוצה לדבר.

בסדר, אפרת. מספיק.

לי תתני ביקורת, לה אל תתני.

קטי, מספיק.

לא. היא תיתן לי ביקורת, לה היא לא תיתן. היא עבדה קשה מאוד מאוד. שנה שלמה היא מצאה פתרונות. מגיע לה צל"ש על זה.

צאו החוצה לחמש דקות.

סליחה, מה זה קשור?

די, אי-אפשר ככה. את צורחת. מהן הצרחות האלה?

קטי ואפרת, אני אוציא אתכן. באמת.

חברת הכנסת רייטן, אני רוצה להשיב לך.

תודה רבה, אורנה.

שנייה.

אני מבקשת לקיים שיחה.

היא עושה פה פוליטיקה.

קטי, מספיק.

תמשיכי לצעוק.

אפרת, שנייה אחת.

פוליטיקה נמוכה.

אורנה, אפשר להשיב לך?

אורנה, תודה.

אפרת, שנייה. תשתו מים רגע.

לא. אני מבקשת - - -

אפרת, שנייה. אני מבין שהגעת טעונה.

להגיד שלא היו לימודים? מה זה? אתה ביקרת בטבריה וראית איך היא עבדה קשה.

תמשיכי לחיות בתוך בועה. תחיי בבועה שהכול סבבה אצלך.

קטי, אנחנו לא מדברים על טבריה.

לכי תפגשי את האנשים לפני שאת מדברת.

על מה את מדברת? אני פגשתי הרבה יותר ממך, הרבה יותר ממך. אל תטיפי לי בכלל.

אורנה, אני לא מעוניינת לדבר איתה, אני מעוניינת לדבר איתך.

אפרת, שנייה.

כמה קשה האישה הזאת עבדה. צריך להצדיע לה.

קטי, שנייה. אמרתי בתחילת הדיון שאנחנו מצדיעים לאורנה. אני אסביר לך למה אפרת מתכוונת. היא לא מדברת על טבריה, היא מדברת על שמונת הקיבוצים של קו העימות.

לא, היא מדברת על שנה שלמה שהיא מצאה פתרונות לכל היישובים.

אנחנו יודעים. אנחנו יודעים.

למה היא צריכה סניגוריה ממך? למה היא צריכה סניגוריה?

היו"ר, היא פשוט שכחה את זה, היא בכלל לא רוצה לדעת על זה.

אין לך מושג, קטי.

קטי, היא קיימת פה.

מה זה? אני ראיתי מקריית שמונה, ממרום הגליל, משלומי, מאיפה לא ראיתי?

בסדר גמור. מאה אחוז. את יודעת הכול.

קטי, מספיק.

קטי, אז אולי נלך הביתה?

הכול סבבה במדינה, נכון?

לא, זה לא העניין, אבל אי-אפשר לבוא ולהגיד שלא היו לימודים. אי-אפשר להגיד שלא היו לימודים.

אבל בשביל זה אנחנו פה. אני לא מבין את זה.

חברים, אני אתחיל להוציא אתכם.

היא שואלת שאלה, למה את מתערבת? אל תתערבי, זאת זכות דיבור שלה. די.

יבגני, מספיק.

לא. יבגני היא אמרה: "אז אין חינוך?" מה זה הכוללניות הזאת?

את לא מוכנה לשמוע את האמת. את סתם צועקת.

די, די. זו זכות דיבור שלה, שתדבר מה שהיא רוצה.

כל אחד מנסה ליצור כותרת.

יש כאן נערות צעירות. ככה לא מגיעים להסכמות.

גם אתה עכשיו נכנסת?

זו בושה. מה זה? לא ללמוד מהדברים האלה.

ירון, אני אוציא אותך.

אותי אתה תוציא? אני הייתי מוציא אותן לחמש דקות התרעננות. איזו בושה.

חברים, שנייה.

אורנה, תודה וסליחה.

אני רוצה עוד שתי דקות כדי להתייחס.

רק שנייה. תודה על ההבנה וסליחה על כל מה שקורה כאן. הדברים שתמיד נאמרים כאן תמיד מתוך כאב ומתוך הבנה של דברים שקורים במציאות. אני לא באה לפה להמציא שום דבר. באתי מהרבה מאוד סיורים. לא סתם הקמתי יחד עם אלי רביבו את השדולה למען הצפון. אנחנו עושים המון ביקורים והרבה מאוד סיורים, והדברים שמובאים לכאן כולל במכתבים שגם היו"ר מקבל הם הקולות מהשטח.

מאה אחוז. אני יכולה לענות לך?

אני חזרתי לכאן מהשמינייה, ראיתי דברים, ואני שומעת גם עכשיו על שעה ביום.

לא שעה, שעתיים. פה זה היה שעתיים, וזה לא טוב.

להראות לך?

הוא מדבר על שעה. זה אזרח.

בסדר, לא משנה. אורנה, לא משנה, שעה-שעתיים. גם שעתיים זה לא טוב.

תודה, יוסי.

אני רוצה לענות.

רק משפט לסיום. כשאני מדברת על זה ויש לי הערת ביניים שאומרת שזה נקרא אין לימודים, זה אין לימודים. הרי שעה-שעתיים ביום אתם מבינים לחלוטין שזה לא לימודים.

גם אורנה מסכימה על האמירה הזאת. בבקשה, אורנה.

אולי תתנו לה לדבר בלי להפריע לה?

קטי, את רוצה לנהל את הדיון?

לא, לא, לא. שתדבר בלי שיפריעו לה.

קטי, מספיק. קטי, מספיק.

קטי, את חיה בלה-לה-לנד. את מפריעה. די כבר.

תעשה לי טובה. מספיק, יש לכם כבר סרטון. די, קיבלתם סרטון.

קטי, מספיק.

קיבלו סרטון. לפחות שאפרת תכבד את בעלה של - - -

קטי, אני לא אתן מקום לאמירות האלו.

אני האחרונה - - -

אורנה, תעצרי שנייה. ח"כים, אני היית סבלני עד עכשיו. אני אומר לכם, ההתפרצויות הבאות, לא משנה מאיזה צד של המפה, אני מוציא החוצה ללא התראה. אני רוצה לקיים פה דיון מקצועי. אורנה הגיעה לפה. כולנו יודעים, ואמרתי את זה בתחילת הדיון, שהיא עובדת קשה. ההשלכות והערות הביניים של חברי הכנסת הן לא כלפי אורנה באופן אישי. גם אורנה מסכימה ששעתיים לימוד היברידי הן לא לימודים. בבקשה, אורנה.

בסדר. שיעריכו את מה שהיא עושה.

אני רק רוצה להגיד, האתגר של חוסר למידה וההחלטה על מדרג 2 היא לא על הכתפיים שלי ואני מקווה שאתם מבינים את זה. זה לא במנדט שלי. המנדט שלי הוא לספק שירותי חינוך בכל מצב. זה לא פשוט, זה מאוד מורכב. אני אומרת לך באחריות, בלמידה המקוונת כל יום אנחנו מנטרים מערכות לעשות בקרה על מנהלים ומורים כדי לראות שאכן מתבצעת למידה איכותית.

אני אישית טיפלתי בבית ספר במועצה האזורית מטה אשר, ובמקרה הנכדים שלי לומדים שם. אני שואלת את הנכדים שלי מה הם למדו, והם אמרו לי שהם לומדים שעה ביום. אני הרעדתי את אמות הסיפים לא בגלל הנכדים שלי, אלא כי זה סמן לעוד כמה כאלה שאני אולי לא יודעת עליהם. לכן אנחנו משפרים את זה. עמרי שלח לי עכשיו את המערכת של הבת שלו. תסמכי עליי שאני ארעיד את אמות הסיפים שהבת שלו תלמד, לא יותר מדי, לא שבע שעות, אלא תלמד את מה שהיא יכולה ללמוד כדי לטייב את זה. אני האחרונה לטאטא מתחת לשטיח. הלמידה היא לא אופטימלית, אבל אנחנו משתדלים לעשות הכול ואיפה שיש בעיות אנחנו נטפל בהן.

הערה קטנה לגבי זה. זה חשוב מאוד בעיניי מה שאמרת, כי היית בבית הספר של הנכדה ועכשיו פגשת את עמרי. אני חושבת שזו לא הדרך לתקן דברים רוחבית. אם לא היית פוגשת את עמרי עכשיו לא היית יודעת על בית הספר הזה.

לא, לא, לא. ממש לא. אני יושבת כל יומיים עם חמ"ל התקשוב שלי על מסכים בגודל החדר הזה.

אז איך לא ידעת על זה?

לא ידעתי, מה לעשות.

זה מה שאני שואלת. יש מה לעשות.

רק שנייה. יש לי 30,000 מורים, 786 מוסדות חינוך ועוד 2,863 גני ילדים. אני מורידה הנחיות לשטח, הנחיות מאוד מדויקות, עם חומרי למידה, עם פיתוח של חומרי למידה על ידי המזכירות הפדגוגית, עם אתרים חינמיים לתלמידים מסיסמה לכל תלמיד ועוד כל מיני גופים שפנו אליי ומספקים לנו, וספקים שמספקים חומרי למידה, אבל הרבה פעמים יש אילוצים. גם למנהלי בית ספר יש פער, ועל הפער הזה אנחנו עובדים. לכן אי-אפשר להגיד אמירה גורפת.

אורנה, קיים צוות פיקוח שלכם שבודק את הדברים האלה?

כן. יש לנו חמ"ל תקשוב שעובד כל יום. אני מקבלת כל יום גרפים מסודרים איפה אין למידה איכותית. על המקרה של עמרי לא למדתי. אני אשאל גם את החמ"ל שלי שאלות כשאני אחזור, וככה נלמד ונתקן תוך כדי תנועה.

תודה רבה.

אני רוצה להגיד משפט אחרון גם לגבי היישובים הלא-מפונים וגם לגבי תקצוב הפעילות הבלתי-פורמלית. במדרגים, אחרי שלחצנו על פיקוד העורף ואני מודה להם שהם נענו לנו, אישרו לנו בהחרגה לאפשר פעילות בלתי פורמלית עד 30 תלמידים עם שני מלווים מבוגרים גם בגני ילדים בפעילות בלתי פורמלית בלבד וגם בבתי הספר, וזה קיים ומתקיים.

במהלך הקיץ המשרד הקצה ליישובים המפונים והלא-מפונים 23 מיליון שקלים במכרז החירום שלנו לכל הרשויות עבור פעילות בלתי פורמלית. יש לנו תכנון של 8 מיליון שקלים בחול המועד סוכות לכל היישובים, לרבות היישובים הלא-מפונים. תקצבנו עכשיו, בעקבות המדרגים וההחרגות ל-30 ילדים במיגון תקני כפי שציינו, סך של 600,000 שקלים לאפשר פעילות בלתי פורמלית. בקיץ תקצבנו 24 מיליון לכל היישובים כולל הלא-מפונים, ועוד 4.1 מיליון שקלים שהכנסתי ליישובים כמו למשל צפת, ראש פינה, אזורים שהיו מטווחים לאחרונה. הכנסנו גם את כרמיאל ועוד יישובים נוספים כדי שיוכלו ליהנות גם מפעילות קיץ.

מי מבצע את זה? מי זרוע הביצוע?

יש שני מכרזים, אחד זרוע הביצוע היא החברה למתנ"סים שמקבלת את המשאבים ומפעילה, ויש לנו מכרז חירום שהמשרד עושה את כל הפעולות. הרשות לא מוציאה השקל. היא אומרת לנו מה היא רוצה ואנחנו מבצעים את הפעילות אם בתוך המתקנים או אם פעילות הפגה למקומות אחרים.

מה זאת אומרת אתם?

המשרד מבצע, מזמין את האוטובוסים, מזמין את האתרים, משלם לאתרים. אנחנו עושים את הכול לבד דרך מכרז חירום שהקמנו בתחילת המלחמה כדי שנהיה יותר גמישים, כי גם החברה למתנ"סים לא מסוגלת לספק את כל השירותים בכל המחוז שלנו.

יש לכם את התאחדות הספורט של בתי הספר. היא עכשיו אצלכם.

התאחדות הספורט. נכון.

היא עברה אליכם, תשתמשו בה.

נכון. פנו אלינו ואנחנו נעזרים בהם. הדבר האחרון שאני רוצה לדווח עליו הוא ההיערכות שלנו לקראת בחינות הבגרות. יש צוות שיושב כרגע כדי לחשוב איך ייראו בחינות הבגרות לעתיד לבוא, כי השנה נתנו הקלות מרחיקות לכת. אני רוצה להגיד תודה לאל. על פי נתוני הבגרות בכל היישובים המפונים, ההישגים הם הרבה יותר טובים מאשר בשנה הקודמת ברוב בתי הספר, ובחלק מבתי הספר שמרו על הנתונים. זה לא אומר שכולם למדו, זה אומר שאפשרנו לתת הקלות.

אבל אולי זה בזכות ההקלות מרחיקות הלכת.

נכון. בדין נתנו את ההקלות. זה מגיע לילדים האלה.

לגמרי. אני רק אומרת שיכול להיות שזה מה שמסביר את ההישגים הגבוהים.

אמרתי את זה בעצמי. אמרתי בעצמי שזה בעקבות ההקלות. לכם אני אומרת שהאתגר המרכזי שלנו הוא גם הפערים הלימודיים שנצברו, גם עכשיו כשהילדים לומדים בזום יש פערים מאוד מאוד גדולים, וגם החוסן של התלמידים והמענים הרגשיים, שלזה נתנו משאבים גם למוסדות חינוך וגם לבתי הספר. אנחנו עובדים על זה מאוד מאוד מאוד חזק בימים הללו. זהו.

אורנה, הנתונים שלך כוללים את החינוך ההתיישבותי או שזה רק מחוז צפון?

ברור, ברור.

אני רק אוסיף. דיברנו מקודם על כמות שעות למידה, אז בתיכונים העל-יסודיים של החינוך ההתיישבותי כמות הלמידה היא הרבה יותר גבוהה – גם עומרי יעיד על זה. לא מדובר על שעתיים ביום, אפשר גם לעבוד עם ילדים בוגרים בפלטפורמות יותר משוכללות וטובות.

נכון. אין ספק שיש הבדל מאוד רציני בין הגילאים של הילדים.

דרך אגב, כל השמינייה לומדים אצלנו בהתיישבותי בעל-יסודי ומקבלים מענה.

זה עולה מ-10% ל-40% בתיכונים. זה מדהים. אבל 100% ואפילו 50% זה לא.

בדיוק. ברור לחלוטין שיש את הילדים בגן שצריך לתת להם לא רק בייביסיטר לשעה ולגרום להורים שלהם לא להיות בעבודה – ודיברנו על זה. אני חושבת שאם נציג פיקוד העורף עוד נמצא איתנו על הקו הוא חייב להיות חלק ממש אינטגרלי מהשיחה הזאת כי הם לא ממוגנים. הגנים לא ממוגנים. זה לא כמו בעוטף עזה. אני אומרת את זה שוב, הגנים לא ממוגנים. אי-אפשר לקחת שלושה ילדים קטנים בני שנתיים-שלוש ולרדת איתם 30 מדרגות לתוך המקלט כשיש לכם 15-10 שניות. זה לא הגיוני. זה גם החינוך המיוחד והחינוך הלא-פורמלי. חשוב מאוד שאתם תהדהדו ותילחמו על זה – אני אומרת אתם כי בסוף אלה נציגי המדינה והזרוע המבצעת. תילחמו עבורנו במקומות שבהם מקבלים את ההחלטות. אנחנו מביאים לכאן בכנסת את כל הציבור ואת המראות ואת הקולות שאנחנו שומעים, וזה חשוב. חשוב זאת מילה קטנה.

תאמיני לי שאנחנו מהדהדים את זה 24/7 ונהדהד עוד יותר חזק.

עוד יותר חזק. הם לא לומדים, הם לא עובדים, והביטחון שלהם לא נמצא.

הנקודה הובהרה, אפרת.

אפרופו, אני עוברת רק מדרגה אחת יותר גבוהה והיא להסעות. ההסעות לבתי הספר גם לא ממוגנות וגם הסיפור של כוח האדם. ההורים שפגשנו ומנהלי הקהילות זועקים על כך. הם לא יודעים את נפשם. הם אומרים: אנחנו רוצים לשלוח את הילדים שלנו לבית הספר אפילו לשלוש-ארבע שעות, אבל ילדים בכיתה א' שנוסעים ברכב לא ממוגן, בכבישים מטווחים, וגם לפעמים אין מלווה ואין מספיק כוח אדם, איך ההורה ייקח את ההחלטה עבור הבן שלו לשים את הילד בן השש או השבע באוטו הזה שלא ממוגן? תעזרו להם, תמצאו להם פתרונות. אנחנו מגיעים לשם באמת עם הבנה מלאה שברור שהם צודקים. צריך לספק להם את זה דחוף.

אני אשמח מאוד אם האוצר יקצה לפיקוד העורף עוד כמה מיליארדי שקלים כדי שנוכל למגן את כל מערכת החינוך. אני הראשונה שאתמוך בזה.

נציג האוצר תכף עולה.

כרגע זה צריך להיות בתיעדוף העליון.

משרד הביטחון, בבקשה.

תודה.

אם תוכל רק להתייחס לנושא הגנים בשמינייה.

שמעתי בקשב רק את הדברים והם באמת באים ממקום מאוד מאוד כואב ומאוד אמיתי, אבל צריך רגע לשים את הדברים בפרופורציה. אנחנו שומעים רק את מי שצועק, אנחנו לא שומעים את מי שלא צועק כי הוא כבר לא צועק. כרגע במספרים, מתוך 268 מוסדות חינוך שדיברו עליהם, כמחצית נמצאים או בביצוע בפועל עכשיו ועובדים עליהם ברגע זה, או נמצאים לאחר אישורים והם בתהליך של תחילת עבודה. אני אמרתי עד סוף השנה. עוד פעם, אני לא יכול להתחייב על תאריך מדויק, אבל בסוף 2024, תחילת 2025, כמובן מול האירועים, מול הטילים, מול הקשיים שלפעמים הרשויות מערימות כי יש פתאום איזשהו שינוי כזה או אחר. לכן התהליך הזה הוא בריצה מהירה שלמעלה ממחצית מתוך 268 מוסדות חינוך עתידים להסתיים.

אתה מדבר על טווח 0–7 או 0–4? רק תגדיר את זה.

3.5–9.

ירון, אם תוכלו לקחת בחשבון שלכם בשיקול הסופי לגבי העדפה. תעבדו בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. אני אגיד לך למה, כי בסוף ילדי גן לא יכולים ללמוד בהיברידי, ולכן התיעדוף שם חייב להיות תיעדוף ראשוני.

אני מקבל את מה שאתה אומר. אנחנו נתייחס ברצינות לעניין הגנים, אבל צריך להבין שכרגע יישובים בקו עימות לא מאושרים ללמוד לא בגלל פיקוד העורף אלא בגלל שפיקוד צפון קבע שהאזורים האלה הם שטח צבאי סגור ואין לקיים לימודים.

לא נכון. זה לא נכון.

זה לא נכון.

סליחה, אני רגע רוצה להתייחס.

תכף. אני אתן לך. אני יודע שאת נציגת היישובים האלה. בואו ניתן לירון.

ירון, זה לא נכון. יש פה נציגים של התושבים.

אפרת – ירון, בבקשה.

מקיימים לימודים בלתי פורמליים במרחב מוגן עד 30 ילדים עם שני מבוגרים שנמצאים במרחב הזה. זה מה שפיקוד הצפון אפשר לקיים בתוך המרחב של גליל בקו העימות.

ירון, שנייה. לפני שאתה ממשיך, נמצאת פה נציגה. בוא נשמע מה קורה באמת בשטח. יכול להיות שיש פער גדול בין ההנחיות לבין מה שקורה בשטח.

לא. מה שהוא אמר עכשיו זה מדויק. רק שנייה, היו שני חלקים. אני מנהלת קהילה של קיבוץ כפר סאלד, 5.5 ק"מ מהגבול. מאז תחילת התמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון אנחנו במדרג 3 ואנחנו ללא מערכות פורמליות. צמד המילים בלתי פורמלי הוא מכבסת מילים ל: תעשו מה שאתם יכולים בתוך המקלטים. לא גננות, לא מורים. משרד החינוך לא עובד.

אנחנו שנה בתוך האירוע הזה. שנה. כל האזעקות והטיווחים שאתם חווים פה בשבועיים האחרונים אנחנו שנה באירוע הזה ברמת טיווח הרבה הרבה יותר אינטנסיבית, ברמה שעתית. למדנו לחיות עם הדבר הזה. הלכנו יד ביד עם פיקוד העורף ועם פיקוד צפון, קיבלנו מתווה מסודר איך לפעול בתוך הטירוף הזה. להגיד לכם שזה היה נורמלי? זה לא נורמלי בשום צורה, אבל הילדים שלנו קיבלו איזשהו מענה, וההורים שלנו, המשפחות והקהילות קיבלו איזשהו מענה על מנת לייצר רציפות תפקודית שהיא היא החוסן. היא החוסן. אם אין מערכת חינוך ליישוב היישוב יכול להיסגר, נקודה. מענה בלתי פורמלי בתוך מקלט, 30 ילדים עם שני מבוגרים שהם לא ממערכת החינוך, זה לא מענה. זה לא מענה. זה להגיד לכמה משפחות: בואו, שבו בתוך מקלט ונקרא לזה מענה. זה לא מענה. הם יכולים לשבת בממ"ד בבית שלהם. זה אותו דבר. לכן אני שואלת שאלה, מה נשתנה? מה נשתנה?

ישבתי פה בדיון של ועדת חוץ וביטחון לפני שנה. חברים, שאלתי את אותה השאלה, מה נשתנה? אנחנו שנה שלמה באירוע הזה, למה החמרתם איתנו ככה? למה כשנופלים טילים בגוש דן אנחנו צריכים לקבל מנה אחת אפיים? אנחנו שנה שלמה לא לומדים. הילדים שלנו ללא מסגרות מלידה ועד י"ב, מה לא ברור? מה קורה לכם? תחזירו אותנו למדרג 2. אני מדייקת – מדרג 2. תנו לנו לעבוד עם הילדים שלנו בתוך מרחבים סמוכי מרחב מוגן כדי שבכלל תהיה להם מסגרת וההורים יוכלו לצאת לעבודה. מה קורה לכם? למה אנחנו צריכים לסבול?

פנינה, אנחנו הפצרנו - - -

אני מדברת לפיקוד העורף, אורנה.

לא, לא. אני יודעת. הפצרנו בפיקוד העורף לשחרר בחלק מהיישובים, ולצערי הרב התשובה הייתה שלילית.

אני מבינה אותך, אני לא מבינה את ההחמרה הזו. אנחנו שומעים את הפעולות, אנחנו יודעים מה קורה. שום דבר מבחינתו לא השתנה. הדבר היחיד הוא שאתם נותנים לנו עכשיו כתישה. פשוט כתישה. הקהילות שלנו נרמסות ברגל גסה, כל זכויות האדם וזכויות הילד. מה קורה לכם?

הנקודה הובהרה. ירון, בבקשה.

אני חושב שאת ההחלטה של 30 ילדים במרחב מוגן בלמידה בלתי פורמלית צריך להפנות לפיקוד צפון. אני לא פוגש את פיקוד צפון.

אז תפנה לפיקוד צפון.

תעזרו לה.

אולי די כל דבר להפנות למישהו לידכם. אם אתה נציג הצבא פה תן תשובות גם בשם פיקוד העורף וגם בשם עורף צפון. לא יקרה כלום אם תעשה שיעורי בית לישיבה בשביל להביא נתונים. הילדים שלנו נרמסים. תפסיקו להאשים אחרים כל היום.

עמרי, אנחנו נעלה גם את פיקוד צפון, ואם צריך הוועדה תפנה. אתם לא צריכים לפנות.

עמרי, אני לא באתי בהאשמה לאף אחד, אני רק הסברתי את העובדות.

למה הם לא פה? למה צריך עכשיו לגלות שזה פיקוד צפון?

עמרי, אני מטפל בזה. אתם לא צריכים לפנות, אני אפנה. בבקשה.

מול התמרון הוחלט כרגע על מדיניות 3 שהיא מחמירה, ונכון, היא מגבילה מאוד את הלימודים בקו עימות. בסופו של דבר ההחלטה על מדיניות 3 היא מצילת חיים. אתם גם מבינים את זה יותר טוב ממני כי מי שנמצא שם וגר שם המשמעות של מדיניות 3 היא מצילת חיים. היא לא נועדה כדי למנוע ממכם לקיים לימודים או כדי להגביל את שעות השהייה של הילדים בתוך מרחב כזה או אחר, היא נועדה כדי לשמור על הילדים, הדבר הרך והחשוב הזה, בדומה לכולם אבל ביתר שאת איתם.

ירון, אנחנו שנה באירוע הזה. אנחנו מכירים את זה מעולה. אנחנו יודעים מה זה זמן התרעה 0.

אם אנחנו ופיקוד צפון נצליח להבין שכן ניתן לקיים מדרג 2 כמו שהחליטו בגליל תחתון, אני הראשון לשמוח יחד איתכם שמאפשרים לכם את מרווח הנשימה הזה. כרגע בעת הזאת זה המצב.

תראו מה קרה, אתם לא דאגתם למיגון. לגבי המיגון שאתה מדבר עליו, אצלנו ארבעה גנים היו אמורים לקבל ממ"סים. מה שיש לי זה בור ליד כל מקלט עם רצפת בטון. זה מה שיש לי שנה מתחילת המלחמה. אין לי ממ"סים. אם אין ממ"סים אין מרחב מוגן לקיים פעילות. שלא נדבר על זה שנתתם לנו מענה בכלל לא מותאם, ממ"ס לכל גן של 12 מ"ר כשההוראות שלכם הן לפעול בתוך מרחבים מוגנים. איפה נשמע דבר כזה? 31 ילדים יכולים להיות שמונה שעות בתוך 12 מ"ר? מה היה השיקול? לא היה שיקול. לא הפעילו שום שיקול דעת על העורף מתחילת המלחמה הזאת. כלום. הכול החלטות ביטחוניות, צבאיות. אף אחד לא חושב לא על האזרחים, לא על הילדים. אין חשיבה. לקחת את הכסף הזה ובמקום לבנות ממ"סים למגן את כל הגן? רחמנא ליצלן. מציל חיים? זה מציל חיים.

טוב.

שנייה, רק אסיים. לא השקיעו את הכסף בממ"סים או לא עשו את זה בלוחות הזמנים המתאימים, אז התשובה היא: שבו בבית, שבו בבית כי אין לכם את האמצעים.

ואז זו פגיעה במשק הכולל, זו פגיעה בכלכלה.

זה לא מעניין.

הנקודה הובהרה. תודה, ירון. מועצת התלמידים והנוער הארצית בזום. בבקשה, שירה אביטל.

שלום לכולם, אני בת 17, אני דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני לומדת בבית הספר רבין שבקריית ים. השנה האחרונה הייתה שנה לא פשוטה, מורכבת. רק אתמול ציינו שנה לאירועי 7 באוקטובר. המלחמה עדיין נמשכת ומחריפה. בצפון ובאזורים שאני גרה בהם התלמידים נאלצים להתמודד עם המון אתגרים וסופגים הרבה, בין אם אלה אתגרים רגשיים, לימודיים וחברתיים. הרשימה ארוכה. אנחנו לא נפגשים עם חברים, אנחנו לא יוצרים קשרים חברתיים. אנחנו חווים מצב רוח ירוד ונתונים להמון מצבי לחץ. אנחנו צוברים פערים לימודיים, מתמכרים למסכי הטלפון ומבלים שעות במסכים. אנחנו הדור שעתיד לשרת בצבא. חלקנו חוששים להתגייס.

באופן האישי אני מרגישה חסרת מטרה אם לא הייתי לוקחת חלק בחינוך הבלתי-פורמלי שהוא מועצות התלמידים והנוער. מספר רב של תלמידים ובני נוער לא לוקח חלק במסגרות החינוך הבלתי-פורמלי ומרגיש כלוא בבית. החינוך הבלתי-פורמלי והחינוך הפורמלי הם העוגן שלנו והם גם לא מתקיימים כסדרם.

בפן הלימודי אני אשתף אתכם שממש אתמול מועצת התלמידים והנוער הארצית פנתה לגורם מוסמך ממשרד החינוך, ושיתפנו שתלמידים חוששים להגיע לבית הספר בעקבות המצב הביטחוני. ביקשנו להתחשב בהיעדרויות. התשובה שקיבלנו הייתה שעלינו להתמודד עם ההשלכות בעצמנו. בעיניי הראייה על כלל התלמידים צריכה להיות באופן שווה. לתלמידים רבים, ואני ביניהם, אין אישור הורים להגיע לבית הספר. הדבר הזה לא נתון לשליטתי ולמספר רב של תלמידים. יש לי רצון להצליח בלימודים – אני תלמידה שמשקיעה – ועם זאת אני לא אפר את ההחלטה של ההורים שלי לא לשלוח אותי לבית הספר. את השלמת החומר אנחנו נאלצים לבצע לבד, וזה עדיין לא כמו בית הספר ונוצרים פערים לימודיים נורא גדולים. כשכן החליטו להחזיר אותנו לבית הספר אני יכולה להגיד שמתוך כיתה של 33 תלמידים הגיעו כמעט עשרה תלמידים.

אני רוצה להתייחס דווקא לשכבת הגיל של י"ב שזו הבשנה האחרונה שלה במערכת החינוך במדינה. השלמת החומרים מהפערים הלימודים שאנחנו צוברים הולכת ונהפכת לבלתי אפשרית. אם אנחנו מדברים על הפן הרגשי, מועצת התלמידים והנוער הארצית בקשר רציף עם שפ"י ואנחנו יודעים שהם עושים את הכול. המקרים של הקשיים הרגשיים הם רבים והחוסן הנפשי נחלש.

יש למצוא המון פתרונות כדי לתגבר את הסיטואציה גם בחינוך הפורמלי וגם בחינוך הבלתי-פורמלי, מה שהוא העוגן שלנו, מעצב אותנו ונותן לנו מסגרת. אומנם אנחנו במלחמה שנמשכת ומחריפה בימים האלו דווקא, אבל אנחנו נתגייס לסייע ככל הנדרש ובמה שאפשר. צריך לזכור שיש לתת לנו מענה רגשי, לימודי וחברתי גם בזמן הזה, בזמן מלחמה. תודה רבה על ההקשבה ועל ההזדמנות לדבר.

תודה רבה. ברשותכם, אנחנו נתחיל לעשות סבב שולחן. נא להקפיד על הזמנים, כל אחד שלוש דקות. יש פה הרבה משתתפים ואני לא רוצה להגיע למצב שמישהו לא יוכל לדבר, בפרט אלה שהגיעו מרחוק. יורם אבן צור, בבקשה.

אני רוצה לתת את רשות הדיבור קודם למרסלה, מנהלת קהילה, שדה נחמיה.

בבקשה.

תודה. אני לא אחזור על כל הדברים שנאמרו פה כי ברור שכולנו מסכימים על מיגון ועל כוח אדם ועל איכות. אני מנהלת קהילה. מה התפקיד של מנהל קהילה? כמו ראש מועצה קטן במגזר הכפרי. האחריות שלי היא להפעיל מערכות, וכמו שאורנה אמרה פה – לספק שירותי חינוך בכל מצב, מעבר לכל שאר הדברים שאנחנו עושים. את זה אנחנו עושים דרך החינוך הבלתי-פורמלי. כל החינוך הבלתי-פורמלי אצלנו ממומן על ידי ההורים, על ידי הקהילות. אין תקציבים. אף אחד לא מדבר על מיגון של אותם מבנים. כרגע יש לי בשדה נחמיה 220 ילדים מגיל לידה עד 18 שיש לי בשבילם בסך הכול שני מרחבים, מקלט אחד וממ"ס שבנינו ביוזמתנו. בסופו של דבר הוא היה במימון משרד הביטחון, אבל אנחנו התחלנו באופן עצמאי את כל הבנייה של הממ"ס, כי אם הוא לא היה אז לא היה לי עכשיו אף מבנה ממוגן.

על חשבון הרשות.

לא, לא. הממ"ס בשדה נחמיה נבנה על ידי המועצה מתוך יוזמה שלי אבל במימון משרד הביטחון בסופו של דבר. יש לי 220 ילדים על שני מבנים קטנים. זה מופעל על ידי מדריכים וסייעות שאנחנו משלמים להם. אין בגליל עליון חברת מתנ"סים. יש כסף שכנראה מגיע למועצה, אני אצטרך לבדוק. אני רשמתי פה מלא מספרים. הכסף הזה לא מגיע אלינו. יכול להיות שהוא עוד יגיע אבל אני לא יודעת. כרגע זה לא משהו שאני יודעת עליו. הכול ממומן על ידינו. אני מתחברת לכל מה שפנינה אומרת.

יורם, כחבר מליאה אתה מכיר את המספרים האלה? הם הגיעו אליכם?

לא.

גליל עליון קיבלו 12 מיליון שקלים, וזה משוקף בתקציב. הרשות המקומית עובדת עכשיו יחד עם המפקחים שלנו לאישור תוכנית. ברגע שהם יאשרו את התוכנית הכסף יזרום לרשות המקומית. עכשיו זה תלוי ברשות. יש 12 מיליון שקלים שהרשות קיבלה.

מעולה. אורנה, מה הצפי שם?

לפי התוכנית שלנו אחרי סוכות התקציב משוקף לרשות. הרשויות צריכות לסיים את הכנת התוכנית. אנחנו מאשרים את התוכנית והרשות הולכת לביצוע.

אני יכול להציע הצעת התייעלות?

כן.

תתחילו להזרים מקדמות. הרי סביר להניח שרשות כזו בסוף תפעיל את התוכנית. תזרימו מקדמות.

הכסף משוקף לרשות. יש לנו ועדת הקצבות אחרי שהרשות מקבלת החלטה מה היא רוצה לעשות. כל רשות ראשונה שתסיים את התוכנית יכולה להפעיל את זה.

אפשר דוגמה מה אישרתם ומה לא אישרתם? למשל, מישהו שביקש משהו ולא אישרתם ולהפך. סתם תני לנו דוגמה להבין.

כרגע אף רשות מכל ה-12 עוד לא הגישה תוכנית.

אז זה מתחיל מזה שלא הגישו תוכניות.

רגע. לא, לא הגישו. אני לא מאשימה אותם.

אורנה, רק שאלה, האם זה כסף צבוע למפונים או כסף שהוא לכלל הרשות?

זה כסף שהולך לרשות לכל היישובים של המועצה בין אם הם מפונים ובין אם לא.

תודה.

עוד שאלה, היישובים יודעים מה יאושר?

בוודאי.

האם עכשיו את כמנהלת המחוז אומרת: חבר'ה, תגישו בקשה, שעות נוספות וכל הדברים? כדי שהם ידעו, שלא יגישו סתם ואז לא יאשרו להם.

הם יודעים.

תני דוגמה.

חבר הכנסת, אנחנו עשינו תיווך לכל הרשויות המקומיות כולל לכל היישובים האחרים שקולטים מפונים.

אורנה, אני איתך, אני לא נגדך. תני דוגמה למשהו שאת יכולה לתת לרשויות.

הכסף נמצא. זה חשבון בנק - - -

לא, מה זה כולל, מהם הדברים, כדי שהח"כים יבינו במה מדובר.

מה ההרכב?

כן. למה את מקצה כסף נוסף? זו השאלה.

הבנתי. קודם כול, 25% מהתקציב הזה הרשות חייבת לתת לחוסן. היא יכולה להגיש עד 40% יוזמה של הרשות כי הקהילות הן שונות והצרכים הם שונים.

יש אפשרות חלק מהכסף הזה לצבוע באופן נעול ליישובים שלא פונו?

הכסף הזה הוא פר תלמיד של כל התושבים של גליל עליון.

נכון. אבל נעשתה העדפה מתקנת סופר משמעותית לילדים שפונו ולמערכות חינוך שפונו, בעוד שאנחנו לא קיבלנו עד היום שקל.

אני בעד, אני בעד.

סליחה, עצרת את מנהלת המחוז. היא הייתה באמצע. אורנה, תבהירי לנו למה הולך הכסף.

הרשות יכולה לקבל החלטה לתת יותר תקציב ליישובים כאלה שלא פונו, כמו בכפר סאלד איפה שפנינה גרה. בהחלט.

אז אמרנו חוסן זה דבר אחד. מה עוד?

דבר אחד, חוסן. הדבר השני הוא חינוך בלתי פורמלי. הדבר השלישי הוא פעילות קהילתית לחיזוק הקהילות.

מעבר למה שקיים בתוך היישובים.

זה כסף אקסטרה. זה מהחלטת ממשלה. זו הממשלה שקיבלה החלטה על הכסף הזה, ואנחנו חילקנו אותו לרשויות לפי מפתחות של 2,500 שקלים לתלמיד לא מפונה ו-5,000 תקציב למפונה. אבל נתנו לרשות את כל הכסף והרשות יכולה להחליט שבכפר סאלד היא יכולה לתת יותר. למה? כי אלה הצרכים של כפר סאלד – פעילות טכנולוגית, פערים לימודיים.

אוקיי. עכשיו הבנו את הנקודה.

אורנה, זה בסדר גמור שהרשות יכולה לתת יותר.

יוסי, אבל היא אומרת שהרשויות אפילו לא ביקשו.

שנייה. אני רוצה שיהיה מנגנון - - -

יש מנגנון.

שנייה, אני אגיד לך מה המנגנון.

אין מנגנון.

יש מנגנון. מי אמר שאין?

שנייה, אורנה. אם ילד לא מפונה אמור לקבל 2,500 לא יכול להיות מצב - - -

הוא 2,500 ומפונה 5,000?

מפונה 5,000, לא מפונה 2,500?

שנייה, תקשיבו רגע. עשינו איזשהו מפתח והמפתח לא רלוונטי לרשות כי אנחנו נותנים לרשות סכום. היא מקבלת 12,000 – הרשות הזאת, יש רשויות שמקבלות יותר. ה-12,000 האחרים, שזה 50%, הולכים לבתי הספר בגליל עליון לאותן מטרות. אז כפי שאמרתי – חינוך בלתי פורמלי, פערים לימודיים, חוסן, יוזמות של רשות, חינוך טכנולוגי מתקדם, פעילות למצטיינים, חיזוק הקהילות. אלה בעצם שבע הזירות.

כל הסכום זה 23 מיליון.

כל הסכום הזה זה רק לטווח הקצר. כשנקבל את המיליארדים הבאים יהיה יותר כסף לרשויות המקומיות לכל הצרכים.

אני מבקשת לסיים.

מרסלה, אני אתן לך. אני יודע שאת עדיין לא סיימת.

יוסי, אם שומעים אותנו ברשויות שלא הגישו אפילו בקשה אז שיתחילו להזדרז.

בסדר.

ב-1 בספטמבר היו גם חגים. בלוח הזמנים נקבע שעד אחרי סוכות. יש מרתון אצלי, וביום אחד אני מאשרת את כל התוכניות בלחיצת כפתור והרשות מתחילה לבצע.

אוקיי.

אני רוצה לסיים בבקשה.

אני אתן לך לסיים. אורנה, אני רק רוצה להבהיר פה נקודה מאוד חשובה, ואני אומר את זה גם לנציגי הרשויות כולל מי שנמצא בזום, מרכז השלטון האזורי והמקומי. לא ייתכן – ואני כוועדה לא אתן יד, ואני מבקש ממשרד החינוך ללכת איתי בסיפור הזה יד ביד – שראש רשות כזה או אחר ייקח החלטה שכסף שאמור להגיע ללא מפונים ילך למפונים מכל סיבה שהיא. ילד לא מפונה לא יקבל פחות מענה מילד מפונה, אולי יותר.

אבל הילד המפונה לא נמצא ביישוב, הוא נמצא במקום אחר. הכסף הולך איתו לאן שהוא נמצא בין אם זה אילת או טבריה. שם הוא מקבל את כל המענים. התושבים שנשארים בעצם יכולים ליהנות מכל המשאבים האלה, והרשות יכולה גם להחליט שבמרכזי מפונים היא גם משקיעה כסף נוסף. זו זכותה לעשות זאת.

כן, אבל הרשות לא יכולה לתת מענה יתר על המידה למפונים על חשבון הלא-מפונים.

אני מסכימה. נתנו גמישות לרשות לקבל החלטה.

אבל אני אומר, ההחלטה יכולה להיות רק לטיבותא, לא לגריעותא.

נכון, מסכימה.

אבל תראי שזה לא מה שקורה בשטח. מרסלה, בבקשה.

אני רוצה לסיים. אני שומעת פה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה מספרים. אני היום צריכה להחליט כמה אני מחייבת הורים, אם אני מחייבת הורים או לא מחייבת, אם אני מוציאה עובדים לחל"ת או לא מוציאה עובדים לחל"ת. אין לי מושג כמה זמן ייקח כל הדבר הזה. אני לא רוצה לחזור על הטעות שעשיתי לפני שנה כשהוצאתי את כל העובדים לחל"ת ואחר כך לא היו לי עובדים, כי להביא עכשיו עובדים לגליל עליון זה מאוד מאוד קשה. אז אני עכשיו לוקחת סיכון. אני צריכה עכשיו 50,000 שקלים.

שנייה, אני אגיד לך.

אני צריכה עכשיו לקבל החלטות.

את תקבלי אותן. אני אגיד לך למה, כי חוץ מהתקציב הזה אנחנו נתנו תקציב לפעילות בלתי פורמלית עכשיו לחופשת הקיץ. אני אוודא – סליחה, מאיזה יישוב את?

משדה נחמיה.

אז תבדקי את כל השמינייה.

אני קודם כול אבדוק שכל היישובים האלה מקבלים כיסוי בעדיפות כי הרשות שלכם נמצאת בתוך התקצוב של הפעילות המיידית הזאת. ולכן את ה-50,000 הרשות יכולה לתת לך מהתקציב. כל פעילות שאתם תחליטו עליה בקהילות תגישו אותה לרשות המקומית, והרשות דרך החברה למתנ"סים או דרך זרוע הביצוע יכולה לבצע את זה במיידי בלי לחכות לסוכות.

בסדר. אני לוקחת את מה שאת אומרת.

תשאירי לי טלפון ואני אוודא את זה.

אורנה, השאלה שלי אלייך היא למה - - -

סימון, שנייה, היא באמצע זכות דיבור. אתה נכנס לה בדברים.

משפט אחרון שלי. אנחנו דיברנו פה על זמן התרעה. כשאני שומעת את האזעקה אני אומרת תודה לאל שאני בחיים. ההחלטות במהלך כל השנה הזאת האם לתת לילדים בגן לצאת, להסתובב בחוץ ולשחק בחצר, יושבות על הראש שלי כל השנה. שום דבר לא השתנה וככה אנחנו חיים. ההורים בוחרים להישאר, וחלק בחרו לא לחזור ועולה להם ים של כסף כל הסיפור הזה. מה זה 15 שניות זמן התרעה? זה פי 15 זמן ממה שיש לי. ב-15 שניות אפשר להגיע למרחב המוגן, בזמן התרעה 0 זה להיות במלחמה כל השנה הזאת.

זה לא רק הסעות. אני אומרת לך הסעות אי-אפשר למגן, זה טילים. זה לא כדורים, זה לא מטעני צד. בגליל עליון כשהורה מחליט לשים ילד בתוך הסעה הוא לוקח סיכון שהוא שם את היקר לו בתוך ההסעה, ובכל זאת ההורים עושים את זה כי הם רוצים לשבת בצפון מטעמים שונים. כולם רוצים שאנחנו נהיה שם. אנחנו כולה 7,000 תושבים בשמינייה. אנחנו לא הרבה. יש רחובות בתל אביב שזה הרבה יותר. אבל יש לנו משימה, יש לנו משימה לשבת היום בגליל העליון, ואני מצדיעה לכל ההורים האלה שנשארים למרות הקושי. אני לא יודעת אם הייתי שמה את הילד שלי באוטובוס לבית הספר, אבל אנחנו עושים את זה ואנחנו רוצים להמשיך לעשות את זה מתוך הבנה שזה חשוב, שהמשימה שלנו חשובה. אין מיגון אוטובוסים בגליל עליון כי מטילים אין מיגון אוטובוסים.

תודה רבה, מרסלה.

אני רוצה לשאול את אורנה שאלה בנושא הזה.

לפני כן אני רוצה לקבל תשובות מהאוצר בזום בנושא הקודם. דן, בבקשה.

שלום לכולם. מה השאלה?

אני רוצה התייחסות שלכם האם שקלתם איזשהו מתווה בנוי ומסודר לשמינייה ולמי שלא מפונה.

ולמעונות היום.

בסוף אנחנו מדברים על שנה שהאנשים האלה חיים במלחמה, תחת אש כבדה, יום-יומית. אנחנו מדברים על מעונות היום, על הורים שלא יכולים לצאת, על גנים והלאה. הם נמצאים בלמידה לא פרונטלית. אי-אפשר להמשיך עם המצב הזה.

אפשר לסכם לך את העניינים שעלו פה. עלו פה גנים, עלו כאן הסעות, עלה כאן מיגון, עלו כאן הרבה מאוד דברים לאנשים שנמצאים תחת אש במשך שנה שלמה.

הוצאת עובדים לחל"ת. מסלולי פיצוי, פגיעה בהכנסות.

כוח אדם.

העלאת הדירוג בתמ"ת.

יש כמות של דברים שעלו כאן, ואנחנו צריכים את האוצר כי בסוף הכול חוזר. יושבת כאן אורנה ממשרד החינוך ואומרת: אנחנו נשמח לתת את כל המענים האלה אבל אין לנו כסף.

החלטת הממשלה של הצפון כוללת בתוכה את הרשויות המקומיות שבתוכן נמצאים היישובים שאינם מפונים, ולכן יש מסגרת תקציבית שאמורה להגיע גם ליישובים הללו, כפי שגם אורנה ציינה. כרגע לא נבחנה איזושהי מסגרת ייעודית לשמונת היישובים שאינם מפונים.

שנה לא חשבתם על זה?

זה הדבר היחיד שדרשנו מתחילת הדרך. פשוט תעשו מתווה מסודר למי שלא פונה ונמצא בתוך קו עימות. שנה. אני אגיד לך את האמת, זה מביך. זה פשוט מביך.

פנינה, בואי ניתן לדן. בבקשה, דן.

במסגרת החלטת הממשלה יש תקציבים רבים שהוקצו לתחום החינוך וצפויים להגיע גם ליישובים שאינם מפונים, ולכן מבחינתנו הנושא הזה אמור להיפתר במסגרת הזאת. ככל שיש צרכים נוספים שמשרד החינוך מציף לנו אנחנו מטפלים ומסייעים.

אבל מעונות היום לא נמצאים בתוך המתווה הזה.

דן, אתה יכול לדבר בגובה העיניים של בן אדם. יושבת פה מישהי שמעסיקה מטפלות. תדבר בגובה העיניים או שתפנה אותה לאתר או שתפנה אותה לפיקוד העורף. אלה אנשים שלא יכולים לשלוח עכשיו ילדים למעונות.

מעונות היום לא בתוך המתווה. תשחררו לנו את העובדים להוצאה לחל"ת.

רגע, שנייה, אני מנסה להסביר לו – כן מקבלים פיצוי, לא מקבלים פיצוי. אתה מדבר גבוה ברמת הממשלה, ואנשים יורדים למטה ושואלים: אני מזמין את הגננות או לא מזמין? כן אקבל פיצוי בעסק או לא אקבל פיצוי בעסק? תדברו לבן אדם.

תחזירו חל"ת ל-14 יום כמו בקורונה.

אני רוצה לחדד את זה. אתם לא מעבירים לארגונים את הכסף שאתם אמורים להעביר כדי לשלם.

לא רק לארגונים, למעונות הפרטיים.

אבל יש גם ארגונים שמחזיקים כמה מעונות.

הוא מדבר ברמה של המועצה המקומית, אני מדבר על הפיצוי לאדם הפשוט.

בתחום החינוך אנחנו מעבירים את התקציבים למשרד החינוך. משרד החינוך יודע להעביר אותו הלאה לרשויות המקומיות ומשם ליישובים.

זה לא רלוונטי.

זה לא קשור למה שאתה אומר עכשיו. זה סוג של דקלום. זאת לא התשובה. אני אחדד את זה. כשיוצאים מעונות לחופשה כזו או אחרת מאולצת כמו שקורה אתם אמורים להעביר לארגונים כסף לשלם למטפלות, כי הרי לא הוצאתם אותן לחל"ת. אם הייתם מחליטים להוציא אותן לחל"ת הן היו מקבלות מהביטוח הלאומי, אבל ברגע שלא הוצאתם אותן הייתם צריכים לשלם לארגונים כי הארגונים ממשיכים לשלם להן, אחרת הן יתבעו אותם.

לא רק ארגונים, גם מי שיש לו עסק פרטי.

נניח נעמ"ת, ויצ"ו.

קטי, לא, לא.

מעונות יום ברובם זה עסק פרטי לכל דבר.

זה משהו אחר מה שאני אומרת, זה משהו אחר.

זה 25% מהמעונות.

אבל אנחנו הרוב, 77% מהמעונות.

חברים, עצרו שנייה.

אלה שתי סוגיות.

קטי, אני רוצה לתת לדן לענות.

אני עוד לא דיברתי.

לא. העלית נקודה. את רוצה תשובה מדן או לא?

אני רוצה לחדד את זה.

חידדת.

יש ארגונים כמו נעמ"ת, ויצ"ו וכו'. הארגונים משלמים.

חידדת את זה. הם לא מעבירים את הכסף. הם החליטו לא להוציא לחל"ת. הבנו את הנקודה.

גם אנחנו, גם הפרטיים משלמים.

בסדר, זו הבעיה השנייה. הבעיה הראשונה היא הארגונים.

לא, זו הבעיה. אין שום הבדל.

קטי, תודה. עמרי, תודה. דן, בבקשה.

בנוגע למעונות היום אני אברר. זה במשרד העבודה. אצלנו זה רפרנט אחר, אני אברר על זה.

הוא רפרנט? מה הוא יודע? הוא לא יודע כלום.

זה משרד החינוך, לא משרד העבודה, למיטב ידיעתך.

שנייה, לא הבנתי. איזה רפרנט אחר? למה קשור משרד העבודה?

לא, לא. אני עברתי את משרד הרווחה. זה עבודה. עברתי אותם, זה לא קשור אליהם. זה כסף שהאוצר היה צריך להעביר לארגונים.

דן, מי הרפרנט?

רגע, אני חייבת הערה.

זה לא קשור בכלל למה שהוא אומר. זה לא הכסף של האוצר שנתן למערכת החינוך. אני מדברת על ארגונים, וזה אצלם, לא אצל אף אחד אחר.

קטי, הבנו. הבנו. דן, מי הרפרנט?

הוא.

לא, הוא דיבר על מישהו אחר.

אני אעביר את השאלה הזאת לרפרנט תעסוקה. אני אברר לכם ואני אחזיר תשובה.

מי הוא, דן?

רום וגיל. הם מגיעים אליכם גם לוועדה.

אני יודע. לכן שאלתי.

מעבר לזה, בנוגע לגנים ולבתי הספר, התקציבים התוספתיים מקורם בהחלטת הממשלה. התקציבים הרגילים של בתי הספר, גם אם הם לא פועלים להבנתי הם מועברים מאיתנו למשרד החינוך. לא הורדנו אף תקציב בגלל שבית ספר לא פועל.

מה עם מיגון? מה עם מיגון? מיגון, מיגון. גם במקומות שהוגדרו במדרג 2, במקומות שאין בהם ממ"ד, בגנים ומעונות, ההורים לא יכולים לשלוח את הילדים שלהם. זה שהם הוגדרו מדרג 2 זה לא ממש עוזר. כרגע ה-SOS, הדבר הכי חשוב כרגע הוא לוודא שיש מיגון במוסדות הלימוד, בעיקר בגנים ובמעונות. בעיקר, בעיקר, בעיקר.

חד-משמעית.

בנוגע למיגון אין לי משהו להוסיף יותר ממה שנעניתם על ידי פיקוד העורף ומשרד הביטחון.

טוב.

דן, אני חייבת להגיד שאתה נראה בחור מאוד נחמד ומקצועי. אתה רפרנט. קודם כול, היה חייב להיות כאן נציג של משרד האוצר כדי להסתכל לו בעיניים ולא להיות בזום. זה נושא נורא נורא חשוב. וגם נראה שאתה לא מכיר את כל הפרטים ואתה נותן לנו סיסמאות במקרו ולא במיקרו. אם אתם לא יודעים שיש שם מצוקה ביישובים הלא-מפונים ואתם לא מכירים את הפרטים, אין בעיה, אנחנו נבוא אליכם. אנחנו יודעים איפה אתם יושבים. זה ממש קרוב לפה. נעלה עכשיו ברגל, נדפוק לכם במשרד, נשב ותתנו לנו תשובות. אבל אני חושבת שזה לא בסדר היחס הזה לא לבוא לכאן, לשלוח רק רפרנט – עם כל הכבוד – ולא לשלוח אדם שיודע לתת תשובות ולרכז פה את הדברים.

אתה יודע מה, מה ששמעתי פה זה אפילו פחות ממה שהאנשים האלה שמעו לפני שנה. אתם לא יודעים או שאתם לא רוצים לדעת. אבל לא יכול להיות שבאים לכאן תושבים ומעלים פה רשימה של דברים שקורים להם בפועל ואתם אומרים: נתנו את הכסף. זה מה שאמרת. בעיניי זה חמור ולא צריך להיות ככה.

דן, אני רוצה להגיד לך משהו.

אני רק אגיב.

לפני שאתה מגיב, אנחנו נוציא מכתב מסודר מהוועדה, ואני שם לכם את זה פה על השולחן. אני הולך להחתים את כלל הח"כים בבניין הזה על הסיפור הזה של היישובים הלא-מפונים. אנחנו הולכים ללכת על זה בכל הכוח.

כל הכבוד.

לא ייתכן ששנה, אחרי ביקורים שלי, אחרי ביקורים של כל הח"כים, מגיעים למקום ושום דבר לא זז. אנחנו נמצאים עם אותן מנטרות, אותן סיסמאות, אותם דיבורים ושום דבר לא מתקדם.

אפשר לתת לו מס' משימות? יכול להיות שהוא לא הכתובת. לא נראה לי שהוא הכתובת.

לא, אנחנו נשלח לו מכתב מסודר עם המשימות. אני אשלח למשרד האוצר מכתב מסודר.

שנייה. דן, אני לא מנסה לפגוע בך, חלילה. אני בטוחה שזה לא התפקיד שלך ואתה הגעת לזום הזה כי אולי אחרים היו עסוקים. אני חוזרת ואומרת, יש שינוי במדיניות. אתה היית צריך לבוא עם תוכנית אחרת, כי מה שהיה לפני שלושה שבועות זה לא מה שקורה היום. המעגל של אותם יישובים שהיום נמצאים בטווח גדל, ולכן אתם צריכים לבוא עם פתרונות אחרים. מה שאתה אומר יכול להיות טוב לאוקטובר, נובמבר ודצמבר של שנה שעברה. עכשיו זה שונה, המפה השתנתה. זה אחד.

דבר שני, מאוד מדאיג אותי שאתה שולח אותי למשרד העבודה עם הנושא של הפיצוי למטפלות כי מה שאתה אומר זה לא נכון. אני כבר אחרי, אני כבר אחרי כי אני טיפלתי בזה במשך ארבעה חודשים כשפנו אליי מוויצ"ו, מנעמ"ת, מנשות חירות, הם משלמים היום משכורות למפונים. המטפלות לא נמצאות. אחת נמצאת באילת, אחת בירושלים. אתם לא נתתם לארגונים את מה שהייתם צריכים לתת. זה שאתה שולח אותי לרפרנט של העבודה זה לא נכון. סלח לי על הביטוי אבל אתה מסבן אותי עכשיו. זה לא נכון.

זה פשוט לא ממשרד החינוך, אבל אני מבין את הנקודה.

אז אתה צריך לחזור עם שיעורי בית. אתה באוצר, נכון? אתה פותח את הדלת השמאלית לדעתי, שם יושב הרפרנט.

זה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות.

אגב, זה גם לא רפרנט עבודה. בכלל מדובר ברשות המיסים. אני אומרת לך לאן תפנה כדי לתת לנו תשובה, כי זה לא שם, זה בכלל מס רכוש. זה בכלל לא קשור לרפרנט עבודה שעכשיו אתה אומר לי. אני כבר אחרי, אני אחרי, כי לנשות חירות שילמו למטפלות בגלל מאבק. למה? כי פשוט פתחתי את הדלת הנכונה. לך, תעשה שיעורי בית מי יכול לענות לנשים המקסימות שנמצאות כאן ומביאות דברים מהשטח. היא אומרת לך גנים פרטיים, מטפלות. תנו להן לצאת לחל"ת. אז שהביטוח הלאומי ישלם.

אגב, הביטוח הלאומי הרבה יותר זריז מכם, אז הוא יכול לעשות את זה אולי טוב יותר. בוא נעביר אותם לחל"ת, אבל תתנו החלטה. תבואו לממשלה ותגידו בהחלטת ממשלה שיוציאו אותם לחל"ת, כי אתם לא מסוגלים לתת להם את הכסף. הביטוח הלאומי ייתן להם בדלת האחרת. הבנת? תודה.

הבנתי.

דן, בסדר. תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, האם אפשר להגיד משהו לדן?

לא. דן, תודה רבה. אנחנו נוציא מכתב מסודר עם כלל הדרישות שלנו, ואם צריך אנחנו נעשה פה דיוני מעקב פעם בשבוע.

צריך. צריך.

סימון, רציתי לשאול שאלה. בבקשה.

כן. שלושה דברים. דבר ראשון, אורנה, יש פה הערכה גדולה מאוד לכל מה שאת עושה. אני מרגיש שיש פה טלפון שבור וההסברה שלכם לקויה. לא ייתכן שאנשים משמונת הקיבוצים, מכפר סאלד ומשדה נחמיה, צריכים להגיע לכנסת. אני חושב שהיינו יכולים לפתור את ההגעה שלהם לפה אם היה מגיע איזשהו מידע לגבי הכסף העתידי שאמור להיכנס ומאיפה צריך להיכנס.

דיברת פה על 50,000 ₪. זו בושה בכלל שהיא צריכה להגיע לפה ולהגיד את הסכום הזה. זה לא צריך להיות ככה, במיוחד שאת עושה עבודה באמת יוצאת דופן. אם המידע היה מגיע אליהן הן לא היו מגיעות לפה.

אני מציעה שכשאתם מזמינים תושבים מהרשויות תזמינו גם את ראשי הרשויות.

הם לא באים.

אורנה, אני אחדש לך, כולם הוזמנו.

אה, והם לא הגיעו?

נכון. אגב, גם נציגי האוצר הוזמנו.

הם לא באים, זה לא מעניין אותם.

לא נכון. אל תגיד את זה כי אתה עושה עוול לראשי הרשויות. הם נמצאים פה בהמון דיונים. לא יפה.

אני מדבר על נתונים.

קטי, לא משנה. הם הוזמנו והם לא פה.

בסדר, אבל זה לא שהם לא מגיעים. יש ראשי ערים שנמצאים בזום.

כבוד היושב-ראש, ברשותך.

שנייה, יורם. סימון, יש לך עוד משהו?

כן.

סימון לא סיים.

אני לוקחת בחשבון את מה שאמרת. דרך הדוברות שלנו אנחנו נדברר את זה לתושבים גם בכלי התקשורת, כי אנחנו מצפים שהרשות תעשה את זה.

לא לתושבים. יש מנהלי קהילה בכל קיבוץ, בכל יישוב.

לתושבים, לראשי הקהילות. אני לא יכולה לעבוד עם ראשי קהילות. אני שומעת את ראשי הקהילות. יש לנו דיאלוג עם ראשי הקהילות, אבל אנחנו עובדים עם מנהלי מחלקות החינוך ועם ראשי רשויות. אני אבקש מהם לדברר את זה לתושבים שלהם. אני לוקחת את זה. רשמתי.

הנושא השני מכוון למשרד האוצר, ואני בטוח שמישהו שם איפשהו צופה בזום. כחבר כנסת שאמור לייצג אתכם פה בכנסת ישראל אני מרגיש מושפל שאין פה נציג. זה הדיון השני היום בכנסת. אני חושב שזו הוועדה היחידה שמתפקדת היום. אין עוד ועדות בכנסת.

יש חוץ וביטחון היום.

מעט מאוד.

למה? ועדת כלכלה עובדת המון.

לא ייתכן שנציג של משרד האוצר לא יגיע לדיון שבעינינו הוא מאוד מאוד חשוב. זה לא ייתכן. אני לא מוכן שהם יהיו בזום, אני לא מוכן שהם ידברו מהחדר שבו הם נמצאים. לפעמים אני מרגיש שהם מדברים מתוך שינה. אין להם תשובות, אין להם הסבר. אנחנו נוסעים לצפון, כמו שיוסי אמר. אנחנו באמת מנסים לעשות את העבודה שלנו כחברי כנסת, מגיעים לפה ואין מי שייתן תשובות. אז משרד האוצר צריך להתעורר ולהגיע לפה לדיונים, נקודה. אין הסבר אחר.

הנושא השלישי, הוועדה הזאת היא ועדה שבאמת מבצעת ועושה דברים. אנחנו לא סתם באים לפה ומקשקשים, ואני גם נותן פירגון גם ליושב-ראש הוועדה. אבל אני חושב שזה דיון חמישי או שישי שאנחנו עושים בנושא הזה. אנחנו צריכים להפסיק להיות נחמדים ולהציב זמנים מתי הדברים היו צריכים להיפסק.

אני מתבייש שאתם מגיעים לפה. אתם לא צריכים להגיע לפה. אתם הגיבורים שלנו. הייתי אצלך לפני מספר רב של חודשים. אני מתבייש שאת מגיעה לפה. הייתי בטוח שהדברים האלה כבר נפתרו. אני מתבייש שהילדים לא מקבלים פתרונות, גם במצב מלחמה, כי מפציצים אתכם כבר שנה שלמה. זה לא חדש, זה לא קרה לפני שבועיים. אז מה קרה פתאום שהם לא יכולים ללמוד בחדרים שהם לא ממוגנים 100%? אז ההחלטה היא לא שלך אלא של פיקוד העורף, אבל צריכים לשבת, לדבר ולפתור את זה. בילדים שלנו, של מדינת ישראל, שנמצאים במקום הזה, אנחנו נצטרך לטפל בכל כך הרבה משאבים בעתיד שלא יהיו לנו אותם. צריכים עכשיו לדאוג להם, לדאוג לילדים האלו שיקבלו מה שהם צריכים לקבל, ולהקשיב להם, הם יודעים הכי טוב, הכי טוב הם יודעים.

תודה רבה.

כבוד היושב-ראש, אפשר?

יורם, בבקשה.

שתי מסקנות – 1, מסתבר שאם אתה לא צובע לרשות המקומית לאן הכסף צריך ללכת, הכסף לא יגיע. חד וחלק. זה בוודאות.

חמור מאוד. הכסף לא יגיע.

דרך אגב, גדלנו ברשויות, זה קורה בהרבה דברים. זה דבר אחד. דבר שני, המדינה ביתרה אזור בתחילת המלחמה. פיקוד העורף ביקש 3.5 ק"מ מחשש לחדירת כוח רדואן, יימח שמם וזכרם. התרחיש נשאר כתרחיש, פינו אוכלוסייה עד 3.5 ק"מ, אנחנו נשארנו שם בתרחיש המאומת של ירי רקטי. זאת הסיטואציה. מאז המדינה התנהלה לא דיפרנציאלי – שחור, לבן. אלה שפונו יקבלו הכול, אלה שנשארו פה מופקרים, הם לא מקבלים כלום. זאת הסיטואציה. קשה להגיד את זה, זה לא נשמע טוב.

שכחת. אנחנו מקבלים טילים.

זה כן. זה מבינים פה כולם. אממה, המדינה לא באה ואמרה: רגע, יש לי פה תושבי קו עימות – שדרך אגב, צריך לבדוק את האירוע של קו עימות, 9 ק"מ, כי תכלס אין פה כלום ב-9 הק"מ האלה, שום דבר אין בזה, שום הטבה ורק הרעות תנאים. המדינה לא עבדה באופן דיפרנציאלי. היא לא באה ואמרה: ליישוב הזה עד נניח 6 ק"מ אין את החשש של חדירת מחבלים, אבל יש להם את החשש של ירי רקטי. בואו נראה איך אנחנו מקילים עליהם. בואו נעשה להם שיפוי בארנונה. בואו נבוא לקראתם.

חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. אורנה שמחון, בכל טלפון שהתקשרתי אליה היא עזרה לי. בכל טלפון היא עזרה לי באופן פרטני. כשביקשתי ממנה עזרה ברמה של דברים גדולים שקשורים לכל הילדים בשמונת הקיבוצים האלה, היא אמרה לי: יורם, אני מצטערת, זה רק למפונים. אורנה יודעת לעבוד כמו שהמערכת מכתיבה לה. אם המערכת הייתה יודעת ליצור פה מתווה לאוכלוסייה לא מפונה שתקועה שם, שכלואה שם, שנמצאת במצור שם, שחיה תחת איום מוות – לא איום אחר, מוות, מוות. תקשיבו מה אני אומר לכם. אם אורנה הייתה מונחית אחרת היא הייתה עושה אחרת. אבל מה עושה מדינת חלם? שולחת כספים לרשות המקומית. מי יודע מה זה הרשות המקומית? מי יודע לעשות את התיעדוף שם? פה אנחנו נופלים בין הכיסאות.

יש כאן אוכלוסייה בגליל העליון, אותם שמונת הקיבוצים האלה, אנשים טובים, מנומסים, לא צעקניים, שנשארים שם בשביל להגן על המולדת, חד-משמעית, והם מתביישים לדבר. אני אומר לכם, הם מתביישים, כי הנרטיב שם: אנחנו לא בכיינים, אנחנו לא רוצים כלום. אבל בשקט בשקט אנחנו יודעים מה קורה שם. אני מבקש מכם, בואו נתאחד, בואו נתכנס. כבוד היושב-ראש, שאני באמת אוהב מכל הלב כי אתה נורא משתדל וגם אפרת וגם כל יתר הח"כים, אני מציע שנגבש איזו תוכנית לאוכלוסייה כלואה במצור דרך משרד הביטחון, דרך משרד האוצר, לא יודע דרך איפה, העיקר נעשה משהו. יש לנו מתווה מסודר לפורום השמונה, יש מתווה שיצרנו עם הבעיות מהשטח. בואו ניקח את המתווה הזה. בואו נגיע לשר האוצר, למנכ"ל משרד ראש הממשלה, למשרד הביטחון, למי שתגידו, ובואו נסגור את האירוע הזה פעם אחת ולתמיד.

כן, אבל כספים מעבירים רק דרך הרשויות. אתה חוזר על משהו שאי-אפשר לעשות. אדוני היקר, אתה לא מכיר את הנוהל.

חברת הכנסת שטרית, למה אנחנו פה? שנה כבר.

אז מה אם אתה פה? אנחנו לא נשנה. אנחנו לא יכולים לשנות את זה.

מה זה? למה אנחנו פה שנה, בשביל שאת תצעקי עליי?

סליחה?

מה את צועקת בכלל? למה אנחנו פה שנה?

היו"ר, אני אגיד לך משהו, זה ממש לא בסדר מה שקורה. באמת. ממש לא בסדר.

אבל זה לא רשות הדיבור שלה. תעצרי.

יורם.

זה לא בסדר. אני ממש ממש המומה. יש ראשי רשויות שמחכים שם - -

הם פה.

- - ויש פה איזו התלהמות כזאת.

אין התלהמות. אני מתנצל. אני מדבר מדם ליבי, חברת הכנסת.

קטי, אני הבהרתי לו שהצורה שהוא פנה אלייך היא לא בסדר.

הבנתי. תן לאנשים שמבינים עניין.

הבהרתי לו. את לוקחת את זה למקומות לא נכונים.

- - -

תעשי מה שאת רוצה.

מאה אחוז.

אני מתנצל בפנייך. אני מדבר מדם ליבי כבר שנה, זה לא שבוע-שבועיים.

מה קרה, קטי? הם לא יהלומים אז לא מגיע לשמוע אותם? מה את קמה והולכת? באמת.

די, מספיק. לא מתאים. סימון, לא מתאים.

תודה רבה. תודה. הרי אתם לא הולכים לפתור להם את הבעיה, לא בדרך הזאת. לא בדרך הזאת. זאת לא הדרך. אני מוכנה לעזור, ועזרתי, אבל לא בדרך הזאת, כי כסף נותנים לרשות מקומית.

למי? למי? אני לא ראיתי אותך מעולם, מעולם.

אני לא מכירה אותך. את לא באת אליי.

תבואי אליה, קטי. נראה אותך באה אליה פעם אחת.

חדל. חדל.

ראש הממשלה. איך לא באת לקטי? פנינה, היית צריכה לבוא לקטי.

אפרת, מספיק.

צריך לעלות אלייך לרגל?

עמרי.

כל מי שהזמין אותי באתי אליו.

קטי.

את צריכה להגיע אליי.

פנינה, אני מבקש. שנייה, תעצרו.

היו"ר, אתה מבין איך זה שצועקים על חברי כנסת?

עכשיו יוסי אשם?

בושה, בושה, תסתכל מה קורה.

את צריכה ללכת אליה. היא תחת אש, את לא. חצופה. מה זה החוצפה הזאת?

עמרי, מספיק. קטי, תעצרי שנייה.

אתם לא יכולים לדבר ככה לחברי כנסת.

לה מותר לדבר ככה לתושבים?

עמרי, מספיק.

אני לא מוכנה לזה. אני באתי לעבוד. יש לי פתרונות ביד אבל לא בדרך הזאת.

קטי, אני רק רוצה להבהיר, אני מבקש מכל המשתתפים לפנות לחברי כנסת בצורה מכובדת.

מה הם אמרו?

שנייה, חברים.

לא אמרתי כלום. לא אמרתי לה שום דבר.

יורם, הכול בסדר.

לא אמרתי כלום.

יורם, היית בסדר גמור, היית רגוע.

עמרי, תודה. אני רק אגיד, אני התנצלתי בתחילת הדיון בגלל דברים שנאמרו בדיון הקודם כלפי אורנה. אני לא רוצה להתחיל את הדיון הבא בהתנצלות כלפי חברי כנסת כאלו ואחרים. לכולם יש מטרה אחת בחדר הזה והיא לעזור לכלל אזרחי מדינת ישראל, ולא משנה למי הם הצביעו, למי הם שייכים, איזו ממשלה הם רוצים ואיזו ממשלה הם לא רוצים. הרב עובדיה יוסף תמיד היה אומר לחברי הכנסת שלו: לפני הבחירות אתם חברי כנסת של ש"ס, אחרי הבחירות אתם חברי כנסת של כלל מדינת ישראל. לשם אני הולך ועם הצוואה הזאת אני ממשיך.

אני רוצה למחות על מה שהיה פה. אני מצטערת אבל אני לא יכולה לשבת.

של יורם? אבל הוא התנצל.

לא רק הוא. היה פה סגנון מאוד לא מכבד. אני מצטערת.

יורם, אני מבקש שוב לפנות בצורה מכובדת. הביקורת היא במקומה.

אבל היא התנפלה עליי. אני לא אמרתי שום דבר. אני רוצה לדייק ברשותכם.

יורם, הכול בסדר.

לא. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדייק משהו.

יורם, עזוב. לגופו של עניין.

לא. אין לי שום דבר נגד הרשויות המקומיות. אני אומר דבר פשוט, ברגע שלא יהיה מתווה שיגיע לרשות וינחה את הרשות לטפל באוכלוסייה שהיא מוחלשת או תחת הרעת תנאים, זה לא יקרה. זה מה שבאתי להגיד מבלי לפגוע בכבודו של אף אחד ומבלי לפגוע בכבודה של אף רשות. זה הכול.

טוב.

רק משפט אחד ליורם. יורם באמת איש מדהים ויקר והתושבים יקרים. אני ישבתי עם חלק מהקהילות ביישובים הלא-מפונים ושוחחתי עם התושבים, ואחרי 48 שעות אנחנו נתנו תקציב של 8.5 מיליון שקלים לפעילות בלתי פורמלית הפגתית מאז תחילת המלחמה ליישובים הלא-מפונים. דבר שני, בהחלטת הממשלה הנוכחית אנחנו נתנו משאבים לכל התושבים, ולכן בהחלטה הספציפית לטווח הקצר גם היישובים האלה נהנים מהתקציב. דבר שלישי, בהחלטת הממשלה הבאה שאנחנו נכתוב אותה אני רשמתי לעצמי שלפחות בתחום החינוך אנחנו נעשה תיעדוף גם ליישובי השמינייה, כדי שנוכל לתת עוד משאבים תוספתיים לצרכים הייחודיים של שמונת היישובים. תודה.

יורם, סיימת?

כן. תודה רבה וסליחה אם גרמנו פה לאי-נעימות.

אנחנו רגילים. זו הדינמיקה פה. ברוך הבא למועדון.

היושב-ראש, יש פה תלמידות שהגיעו. אולי הן רוצות גם לדבר.

אה, לא ראיתי. נתתי למועצת התלמידים הארצית. בבקשה, פשוט אתן לא רשומות.

שלום, אנחנו הגענו מקצרין. באנו כדי להשמיע באמת מה אנחנו חווים. אנחנו אחרי הרבה מתח בקצרין בזמן האחרון. כרגע אנחנו לומדים בזומים. לפני שבועיים התחלנו זומים כי אין אפשרות ללמוד בבית הספר. כשאנחנו למדנו בבית הספר למדנו בקרוואנים כי המבנה שלנו הוא יחסית קטן, וללמוד בקרוואן זו חוויה ממש מטלטלת מבחינתי האישית. זה לשמוע את הבומים, לראות את היציאות, אזעקות אם זה קורה לנו.

זה ללכת לבית הספר בידיעה שאתה הולך לשטח פתוח ואין לך מקום התגוננות. גם אם יש אזעקה, האמירה היא לצאת החוצה, אפילו לא להישאר בתוך הקרוואן. זה פשוט ללכת ולהיות במרחב פתוח, כי יש סיכון. אני לא יכולה לשבת בכיתה בידיעה שיש אזעקה ואני צריכה לצאת החוצה. גם עכשיו כשהעבירו אותנו לזומים והעובדה שלמדנו עד עכשיו בקרוואן, למה רק עכשיו נזכרו? וגם אחרי שנחזור לבית הספר, עוד פעם נחזור לקרוואנים כי אין ברירה אחרת. אבל רק עכשיו חושבים על זה? רק עכשיו אחרי שהתפתח משהו בצפון חושבים על זה? אנחנו הולכות לבית הספר בחרדה. גם כשאנחנו נמצאות בבית, בין אזעקות, בין בומים, בין יציאות, בין תקיפות בלבנון, קשה מאוד לקחת את עצמך וללכת ללמוד.

יש שגרה אם אתם קוראים לשניים-שלושה שיעורים ביום שגרה. אני לא מצליחה להתנהל בשגרה הזאת. המורה יכולה ללמד בזום. אני לא מצליחה לשבת וללמוד בזום. אני לא יכולה לשבת ולדעת שיש אזעקות בעוד עשר דקות ושזה הולך לבוא אליי. אני לא מצליחה.

מה סדר היום שלכם בעצם? אתם כל היום בבית?

כן.

אחרי הצוהריים לא יוצאים מהבית?

יש לנו כוננות ספיגה רוב היום.

תסבירי מה זה כוננות ספיגה. הם לא מבינים.

אנחנו חייבים להישאר בסמוך למרחבים מוגנים. זה אומר שאסור להסתובב ביישוב, אסור לצאת מהבית. זה אומר שגם אם הייתי רוצה ללכת לחברה ולהיפגש איתה אני לא יכולה. השגרה לא באמת שגרה. מתחילים לימודים ב-10:00, מסיימים אותם ב-11:30. זה לא לימודים וזו לא שגרה.

הרוב זה משימות בלי עזרה. זה לתת לי משימה ושאני אנסה להשלים אותה. הגיוני שגם מורים לא מצליחים להעביר זומים כי יש להם את הילדים בבית או כל העניין הזה, אבל אין באמת זום של 45 דקות ללמד אותנו ולתת לנו עבודה כדי שנפתח את ההיגיון. אין דבר כזה. הזום הוא אולי רבע שעה, 20 דקות ואז עבודה, או שנותנים לנו רק עבודה וצריך להתנהל איתה לבד.

נותנים לכם משימות מקוונות?

כן, בכיתה.

אתם עושים אותן?

אני כן.

אני לא עושה אותן. אני מפחדת מהרגע שאני אצטרך לחזור לבית הספר ואגלה שהתפתח לי פער בעקבות זה שאני נמצאת בבית. אני באמת מפחדת מהרגע הזה, כי אני לא מצליחה לקחת את עצמי ואני לא מצליחה ללמוד עכשיו בבית ואני יודעת שייווצר לי פער, ואם המצב הזה ימשיך אני באמת לא יודעת לאיפה אני אגיע.

באיזו כיתה את?

י"א.

טוב. יבגני, בבקשה.

אני רוצה שתי דקות. חלק מהשאלות שרציתי לשאול אתה מן הסתם תכניס גם לשאלות לנציג של האוצר. קודם כול, הדיון הזה נראה כאילו הוא תלוש מהמציאות, אבל ועדות רבות של הכנסת דנות ודנו בסוגיה הזאת. גם בוועדת חוץ וביטחון אנחנו דנו, גם היינו במועצה האזורית מטה אשר ודנו שם בנושא של מיגון הצפון. אדוני היושב-ראש, זאת השאלה שאני מבקש ממך שתכניס לשאלה לאוצר. גם בינואר השנה וגם במאי השנה שמענו שמתוך 1.4 מיליארד שקלים שהממשלה הייתה אמורה להקצות למיגון הצפון קיבלו רק 700 מיליון. לכן אני אבקש לדעת איפה 700 המיליון הנוספים? כי תוכנית מיגון הצפון שהייתה צריכה לכסות את כל העלויות של המיגון עוד לפני הסבבים.

- - - 1-0.

לא, זה מדבר גם על 0–4. אבל אנחנו דיברנו על כך שזאת הייתה השאלה של חברי הוועדה בדיון במטה אשר האם ההחלטות האלה לא פוגעות בתוכנית המקורית של מיגון הצפון. שם שמענו שבערך 250 מיליון הולך למיגון של מוסדות ציבור. לכן השאלה היא כמה מתוך 200 המיליון האלה הועברו? כי זו הבעיה שכל עוד כסף לא עובר אי-אפשר להתחיל את העבודה בנושא של המיגון.

הדבר הנוסף, אני חושב שהרשות המקומית היא זאת שצריכה לקבל החלטות. הרשות המקומית היא זאת שיודעת הכי טוב מה צריך לתושבים שלה. זאת הגישה האישית שלי. כמו שאנחנו אומרים תמיד גם במפלגה: חיה ותן לחיות, הרשות המקומית יודעת מה הכי טוב לתושביה, גם כאלה שהתפנו וגם כאלה שנשארו. לכן אני לא מקבל את הוויכוח הזה שהיה פה, הוא לגמרי מיותר. הכסף צריך להגיע לרשות המקומית. הרשות המקומית צריכה לתת הסברים למשרדי הממשלה, ומשרדי הממשלה צריכים גם לשקף את זה בתוך התקציבים. אני מאוד הופתעתי לשמוע שמסתבר ש-23 מיליון שקלים נמצאים בקופת משרד החינוך ואף רשות לא מבקשת תוספות.

לא. הם נמצאים בקופת הרשות.

בסדר, אבל בשביל לקבל את הכסף היא צריכה לתת לך את ההסבר.

לא, היא צריכה לתת רק את האישור כדי שאני אוכל לדאוג שכל התושבים מקבלים מה שצריך.

בסדר. את לא יכולה לתת להם פיזית להעביר לחשבון אלא את צריכה את התוכנית ובהתאם לזה את מקצה להם את הדברים. ככה זה עובד גם בנושאים אחרים, לא רק בנושאי חינוך. לכן אני לא מבין את זה, אתם רוצים תוספות? אז בבקשה, אנא מכם, תעשו תוכנית מסודרת. אני חושב שגם ראשי הרשויות צריכים להתייחס לסוגיה הזאת.

הדבר האחרון הוא מיצוי זכויות. עם כל הכבוד, ואני מכבד את נציגי המשרדים – אני אף פעם לא קראתי להם פקידים, אני תמיד קורא להם הדרג המקצועי – עולה פה נציג האוצר. א, אין לו נתונים; ב, הוא גם לא יודע להסביר ולהפנות את הציבור לנושא של מיצוי זכויות. אנחנו כחברי כנסת מקבלים כל הזמן פניות בנושא של מטפלות, בנושא של גננות, בנושא של מעסיקים ועובדים. חבר'ה, אני יכול להפנות אותם לאתר של ההסתדרות אבל זה לא עובד ככה. משרדי ממשלה חייבים לצאת עם הנחיות ברורות מה לעשות, למי לפנות. אם זה רשות המיסים אז תפנו לרשות המיסים.

רואה חשבון צריך לדעת גם מה הוא עושה למשל בסוף החודש עם העובדים, האם הוא מקבל פיצוי או לא מקבל פיצוי. כנ"ל גם הייתה בעיה לגבי חיילי מילואים. בוועדות אחרות, לא בוועדה הזאת, אנחנו טיפלנו בנושא של כל המענקים לחיילי המילואים. מה מתברר? מתברר שאנשים לא ידעו לאן לפנות. אחר כך לקח זמן עד שהם הבינו בכלל מי הגוף שעושה את הדבר הזה, מי הגוף שנותן מענה.

בסוף הכסף יגיע. הכסף יגיע. עזבו כרגע את הביקורת לממשלה, אני לא מדבר בשם נציג האופוזיציה. הכסף יגיע, אבל תנהלו את המשרדים, תנהלו את הממשלה כמו שצריך, ואז גם לא יהיו שאלות לאותם יחידים, לאותם אנשים שלא יודעים האם לשלוח ילדים למעון, האם יהיו גננות או לא יהיו גננות. לכן אני חושב שמיצוי זכויות זה גם סוגיה חשובה. בסיכום שלך תציין את זה, כי בלי כל הנושא הזה, בלי התוכנית ההסברתית אנשים לא ידעו מה לעשות. זה הכול. תודה רבה.

תודה רבה.

אני מבקשת לומר משהו לגבי הוויכוח שהיה פה כי גם לי מאוד לא נעים, אני רק לא קמה והולכת.

לא רלוונטי.

אני יודעת.

לא, חדל. מרסלה, אני לא נכנס לזה ברשותך.

לא. לגבי המועצה שלנו, המועצה האזורית גליל עליון איתנו לאורך כל הדרך. כל השנה היא הגבירה תקציבים, היא נוכחת ונמצאת. אנחנו לא באנו פה במקום של לעקוף את המועצה שלנו, אנחנו באנו לפה כדי לספר מה קורה בשטח.

אנחנו עובדים גם עם המועצה שלך. אני מכיר את ראש הרשות.

יש לנו שיתוף פעולה מלא.

הוריי גרים בגליל העליון.

לכן אם הובן פה שיש לנו ביקורת על המועצה שלנו, אז לא. המועצה שלנו מתמודדת עם אתגרים מאוד מאוד קשים. היה לי חשוב להגיד את זה פה בשולחן הזה.

אמרתי בתחילת הדיון שגם התבטאויות שייצאו זה בגלל שאנשים הגיעו טעונים.

זה חשוב לנו להגיד את זה, כי אנחנו בסוף מקבלים את המענים הישירים מהמועצה שלנו. אז צריך להגיד גם תודה על זה וגם על מקורות שלא מגיעים מכאן.

ברור. גלעד, בבקשה.

קודם כול, אני מתנצל על זה שיצאתי באמצע וחזרתי. אורנה, תודה על הדברים שלך. אני יודע שהדרג המקצועי במשרד החינוך, כמו בעוד משרדים, באמת עובד מסביב לשעון. אני יודע גם באופן אישי שאת שייכת למעגלי המשפחות של המפונים, מיישובי הגבול, אפילו לא יישובי קו העימות במובן הרחב, אז אני רק יכול לתאר את הקושי להחזיק את המושכות בתקופה כזו. במובן האישי, לך ולצוותים שלך תודה.

יוסי, אני רוצה לדבר עלינו. אני באמת חושב שהמשימה היא כל כך גדולה, כל כך מרובת פנים. הרי מיגון וחינוך פורמלי וחינוך בלתי פורמלי, יישובים מפונים ויישובים לא מפונים שהם בקרבת הגבול, ויישובים שהם תחת אש עכשיו, הפסקות בלתי פוסקות בחיפה, לא רק מחוז צפון אלא עכשיו, ממש בזמן הזה. גם בעמק יזרעאל, יש שם שגרת חינוך בחודש האחרון? הנושא כל כך מרובה פנים שאני פונה אליך. אני לא חבר בוועדה אבל אתה יודע שאני מגיע לכאן לא מעט. אני חושב שאין ברירה אחרת אלא להיכנס לשגרה של דיוני מעקב, לא יודע אם שבועיים או דו-שבועיים אבל ממש לקחת את הנושא הזה של מה שקורה באזורי האש, שכרגע זה בעיקר צפון הארץ – לא רק, אבל בעיקר צפון הארץ – וממש לקיים פה שגרה שמשרדי ממשלה ידעו שהם מגיעים לפה פעם בשבועיים, לא בזום לכמה דקות, יושבים כאן, יודעים מי האנשים. בתוך כל הוועדות של הכנסת אני יודע שהוועדה הזו באמת יודעת לחבר אופוזיציה וקואליציה בעבודה. אני ממש מציע שיהיה פה לחודשים הקרובים ועדה, שידעו שכל שבועיים מתייצבים כאן ונותנים דיווח.

מכיוון שאתה כבר אמרת שאתה מוציא שאלות אני אומר עם אילו סימני שאלה אני נותר. שמעתי את המספרים שאורנה ציינה לגבי נושא המיגון. הם מספרים מרשימים. אני לא יודע לתרגם אותם למציאות בשטח. זה בסדר גמור בשפה משרדית מול פיקוד העורף, סיורי קבלנים, הזמנות וכו', אבל אנחנו והציבור הרחב בסופו של דבר רוצים להבין תוך כמה זמן ובאילו מרחבים הורים יודעים שהם יכולים לצאת למקום העבודה או לסידורים בשקט כי הילד לומד במוסד שיש בו מרחב מוגן. זאת השאלה.

ההתרשמות שלי היא שבשנה האחרונה, עם כל הכוונות הטובות, לא הצלחנו לסגור פערי מיגון במוסדות חינוך. אולי אנחנו בדרך לשם, אבל אז צריכה להיות שקיפות. התושבים בקיבוצים, במושבים, ביישובים הקהילתיים, הם יודעים מה זה סיור קבלנים? הם יודעים מה זה מכרז ראשון? הם צריכים לדעת תוך כמה חודשים להערכת המשרד, בתיאום עם פיקוד העורף ועם הרשויות המקומיות, סוגרים את הפער הזה. התחושה היא שהוא לא נסגר. אם יש מקומות שכרגע קשה לעבוד בהם, אז אפשר להצמיד לגני ילדים מיגונית. עשו את זה בדרום. יש את הפתרונות. אתה מביא על משאית מיגונית או שתיים ומצמיד לאזור שבו שוהים הילדים, בכפר סאלד או בלהבות הבשן.

רק כדי להבין, אם אנחנו צריכים לגור תחת אש, מן הסתם הקבלן צריך להגיע ולדאוג לעבודה. לא יכול להיות שמשרד הביטחון לא נותן לו אישור לעבוד ולנו להמשיך לחיות ככה.

העובדה שעברנו 12 חודשים וכמות מוסדות החינוך שמוגנו בפועל, לא בתוכניות, היא כל כך קטנה, היא בלתי נתפסת. אבל עזבו, כחבר אופוזיציה אין לי מה לדבר על השנה הקודמת, אני רוצה לדבר על השנה הבאה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש שאנחנו נקבל גאנט של לוחות זמנים על פי התוכניות של המדינה, תוך כמה זמן בחתך רצועות גיאוגרפיות, בחתך רשויות מקומיות. תחליטו אתם. אבל שאנחנו נקרא מסמך ונבין ממנו תוך כמה זמן כל גני הילדים, מוסדות בתי הספר ומעונות היום שבפיקוח.

בפיקוח וברישוי.

בסדר גמור. תעזבו את ההגדרות, המשרדים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו. אם יש פה בעיה תקציבית תאמרו. אנחנו לא יודעים אם יש בעיה תקציבית.

ברור שיש בעיה תקציבית. אתה רוצה להשלים פער של 75 שנה בארבעה חודשים?

דרך אגב, אני רוצה לומר לך שלהערכתי אין פער תקציבי בנושא מיגון מוסדות חינוך. יש פער תקציבי דרמטי בנושא מיגון הבתים. בין 80% ל-90% מהבתים באזור הצפון לא ממוגנים כי זו בנייה ישנה, וזה סיפור של מיליארדים. אנחנו יודעים את זה. אבל בשביל זה, כמו בעוטף, ההבנה היא שקודם כול ממגנים מוסדות חינוך. מוסדות חינוך ומוסדות בריאות זה ה-Top priority של המיגון. פה על פי טענות הממשלה לא אמור להיות פער תקציבי. לכן בואו ותאמרו. אם יש פער תקציבי, תאמרו ונראה מה עושים קואליציה ואופוזיציה ביחד. זה לגבי הסוגיה הזאת של המיגון שאני חושב שממש אסור לנו כחברי כנסת לשמוט את הנושא הזה.

הפתרון הוא מאוד פשוט – להגדיל את אותה החלטת ממשלה, להביא כסף מהאוצר לנקודה הזאת ולפתור את הבעיה.

יוסי, הסיפור כרגע הוא זמן הביצוע.

זמן הביצוע שמענו מפיקוד העורף. הם אומרים לך שהם מקווים עד סוף השנה, אבל אני אומר משהו אחר.

לא שמענו את זה.

זה לא מה שהוא אמר.

זה מה שהוא אמר.

לא. הוא אמר שהוא מקווה שאת אלה שהתחילו יסיימו עד סוף שנה.

אני אבקש הבהרה מירון. ככה הבנתי.

יוסי, אני לא רוצה הבהרה כללית. אתה יושב-ראש הועדה, אתה תוציא את המכתב. אני מבקש שנקבל נתונים. יכול להיות שצריך לבקש פה את הממ"מ. תביאו נתונים כמה מוסדות חינוך יש, כמה מוגנו כבר, כמה ימוגנו עד 1 בינואר 2025, כמה ימוגנו עד 1 ביולי, חופשת הקיץ של 2025, כמה ימוגנו לתחילת שנת הלימודים. תביאו את המספרים כדי שהציבור ואנחנו נבין. כרגע אני לא מצליח להבין מה קורה בתחום המיגון.

אגב, כבר היו לוחות זמנים, פשוט לא עמדו בהם.

בסדר. אז שיביאו לוחות זמנים מעודכנים.

דבר שני, אני יודע שזה נשמע קצת מופרך לעסוק בזה עכשיו אבל עכשיו צריך להתחיל לעסוק בזה וזה לשאול מה הרוח הגבית והעזרה שתינתן באותם מקומות כמו בבית הספר של התלמידות שהגיעו כל הדרך מן הגולן, מה התוכניות של משרד החינוך להעצמת מוסדות החינוך, בתי הספר והשלמת הפערים, ברגע שיחזרו לאיזושהי שגרת לימודים סבירה. כרגע גם יושבים על תקציב 2025. חבל שהנושאים הללו לא ייכללו בתקציב 2025. רצוי שנדע שמחוז צפון ומוסדות החינוך מקבלים בצורה ברורה בתוך התקציבים את הבוסט שנדרש ל-2025 ואולי גם 2026 כדי לסגור פערים, כדי להשלים, כדי לתת את המענה הרגשי, שהרי אנחנו יודעים מה המצב בתחום של הייעוץ החינוכי. צריך להציף את זה עכשיו, יוסי. אם לא נציף את זה עכשיו, אז באפריל 2025 נתכנס לדיונים למה אין תוכניות להעצמה.

זה על שולחננו להרחיב את זה, ואפילו יש לנו הצעה להגדיל את העלות לתלמיד ל-10,000 שקלים, כדי שהרשויות ובתי הספר יקבלו עוד משאבים. יהיה דיון על זה כשזה יהיה מוכן. זה עדיין לא מוכן, זה בגיבוש.

בסדר גמור. תודה רבה.

מירב, בבקשה.

תודה, יושב-ראש הוועדה. חברי הכנסת, שמעתי את מה שיש לכם להגיד. אני רוצה להגיד משהו אחר. אני רוצה רגע שתקשיבו לקולות של שתי התלמידות האלו שכאן. הן מדברות על הלימודים, אבל הן מדברות גם על הפחד, על החרדה הקיומית היום-יומית. יושבות כאן שתיים מהקיבוצים, אני שומעת אותן ונקרע לי הלב. אנחנו מדברים על פערי מיגון, אנחנו מדברים על תוכניות, ואין לי ספק שמשרד החינוך יודע לעשות עבודה מצוינת – אני תמיד איתכם. מה קורה עם המענים הרגשיים? מה קורה עם הביטחון הרגשי? מה קורה עם המיגון הרגשי? מה קורה עם זה שילדות שעוד דקה וחצי צריכות להתגייס לצבא צריכות להיכנס עם חרדות כאלו? אני לא יודעת אם יש מענים רגשיים.

בואו, אני אספר לכם סיפור. כבוד היושב-ראש, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת, אני נולדתי בצפת, גדלתי, התחנכתי בצפת, כל המשפחה שלי מצפת. יש לי אחות בעכו שצעירה ממני ב-17 שנה, עם תינוקת בת שנה וחצי שכבר שבועיים לא נמצאת במסגרת, ובמהלך הישיבה אני רואה שיש אזעקות בעכו, חיפה והקריות, ואני צריכה להבין מה קורה איתה ואיפה היא נמצאת. יש לי אחים, אחיות, שני אחיינים שפונו מקריית שמונה. אני בעצמי גרתי בקריית שמונה וגם לימדתי בקריית שמונה לפני הרבה מאוד שנים.

אני רוצה לשאול האם במערכת החינוך יש גישה לכל תלמיד שפונה במדינת ישראל? לצערי אני אספר – לא. מאיפה אני יודעת את זה? מהמקור הכי קרוב, גיסתי מורה, מחנכת במדינת ישראל בבית ספר עוזיאל בקריית שמונה. כתוב שבית הספר מונה 316 תלמידים אבל הוא מונה היום 350 תלמידים. הבן הגדול שלי התחתן לפני שבועיים ונפגשנו. אתם יודעים מה היא סיפרה לי? שמתוך 350 תלמידים, 250 תלמידים מפונים בבתי ספר במדינת ישראל. איפה הבקרה של המערכת מה קורה עם אותם ילדים? איפה הבקרה של המערכת מה קורה עם אותם תלמידים שלא נכנסים לזום? איפה הבקרה של המערכת מה קורה עם אלו שיש להם רק שעה זום ביום? אבל היינו שם בקורונה, היינו.

היינו במקום יותר טוב בקורונה.

לעזאזל, היינו בקורונה. ואתם יודעים מה? בקורונה עוד לא היו את החרדות ואת הפחדים האלה, אזעקות ובומים וטילים. אני לא רוצה לחשוב על זה. אני גרתי בקריית שמונה כשלא היו אזעקות, כשרעש השריקות היה מבשר לנו על האזעקות. אמת או לא? בבקשה, יגידו תושבי הצפון. אני לא מצליחה להבין. באמת, אני אומרת לך, כבוד היושב-ראש, קחו את כל נושא החינוך, תפרקו אותו מ-0 עד 18 לגורמים ותסתכלו ותתייחסו ברמה האופרטיבית-פרקטית מה עושים רגע-רגע, שעה-שעה. אתמול אלוף פיקוד הצפון אמר: מחזירים את תושבי הצפון ללימודים אחרי סוכות.

לבתים, לא ללימודים.

הוא לא אמר איזה סוכות.

דיברה כאן אורנה על פערי מיגון ועל מבנים שניזוקו. יש אנשי חינוך שמלמדים שם. הבתים שלהם ניזוקו. גיסי וגיסתי חטפו שלוש פגיעות ישירות בבית שלהם בקריית שמונה. לאן יחזרו? לאן היא תחזור? איפה היא תלמד? מי ילמד במקומה? מה קורה עם התלמידים שלא חוזרים? יש תשובות? יש היערכות או שנחכה שיחליטו להחזיר ואז נתמודד? בבקשה תיבנו תוכנית לילדים שלנו. הילדים שלנו בצבא עכשיו. הילדים שלנו משרתים במדינת ישראל. כבוד היושב-ראש, באמת, אני אומרת את זה וכואב לי לשמוע את זה, נקרע לי הלב. עוד דקה וחצי הם בצבא, מה הם יזכרו מכל האירוע הזה? איך הם התמודדו איתו? עם כמה חרדות וכמה פחדים הם נכנסים לתוך האירוע הזה?

אני רוצה לומר לך את הדבר הבא. קודם כול, אני חושבת שאם צריך להגדיר את השנה הזאת ועל מה צריך לשים את הזום זה על הילדים. זאת השנה של הילדים, הבנות גם ציינו את זה פה. אני פוגשת את הילדים האלה בבתי הספר, במוסדות חינוך, שומעת ממנהלי בתי הספר ודרך השירותים הטיפוליים. אנחנו מקבלים הרבה מאוד תלמידים עם חרדות וכו', אבל אני מציעה לא לאבד תקווה.

אני רוצה להגיד לך שאנחנו לא ישנים בלילות, תרתי משמע כי כשאנחנו הולכים לישון אז יש בומים. אנחנו עובדים 24/7 כדי לייצר תוכניות ופתרונות. אני גם אמרתי בראשית הדברים שלי שאנחנו עושים עכשיו תוכנית עבודה לחזרה הביתה, כדי שלא יהיה מצב שיודיעו לנו שאנחנו חוזרים הביתה בתאריך ספציפי וכולם ירוצו הביתה.

אורנה, אני מבקשת לדעת מה אומרת התוכנית, כאימא.

רגע, שנייה, חכי דקה. חכי. אין עוד תוכנית, אנחנו יושבים ומגבשים את התוכנית לחזרה הביתה. אני מזכירה לך שבו-זמנית אנחנו עושים תוכניות בלי סוף – מה עושים בקיץ, מה עושים בחופש, מה עושים בחינוך הבלתי-פורמלי, מה עושים בחינוך המקוון, אילו מענים רגשיים נותנים לתלמידים ולכתוב תוכניות ממשלה. אנחנו עושים הכול, כל מה שאנחנו יכולים, כולל להפעיל את אנשי החינוך ליצור קשר עם התלמידים שלנו. אנחנו עושים גם זומים עם מנהלי בתי ספר כדי שכל בית ספר יראה לנו על קובץ אקסל מי התלמידים שלו, איפה הם נמצאים, איפה הם גרים ומי יצר איתם קשר. אבל עדיין הכול לא ורוד, יש הרבה מה לתקן.

אבל אני אומרת, דווקא מהמקום של איש חינוך, אני לא מאבדת תקווה. בסוף הדור הזה זה הדור שינהיג את המדינה שלנו. אני גם גדלתי לקטיושות. אני חטפתי קטיושות וילדה נהרגה לידי במושב אבן מנחם. גם אני דור המלחמות. יצא ממני דברים לא רעים. לכן לא להתייאש. אנחנו עוד נחזיר את הצפון, נעשה תוכניות, התושבים שלנו בסוף יחזרו. פערים לימודים אפשר לתקן. בנזקים רגשיים צריך לטפל, צריך לטפל בהם, אבל יש גם קושי לטפל במצוקות רגשיות כשהילדים נמצאים עכשיו בבית ולא יכולים לצאת. אני אומרת, דווקא בגלל שאת איש חינוך ואמרת את הדברים שלך בצורה כל כך מנומסת ותרבותית, נכונה ואמיתית, ידינו מלאות עבודה וזה התפקיד שלנו – למזער את הנזקים האלה ולתת להם פתרונות. אנחנו לא עוצמים את העין שלנו לרגע אחד, כדי לייצר פתרונות ומענים לתלמידים האלה בכל רגע נתון.

אורנה, אנחנו לא - - -

לא, לא. זהו.

חצי משפט.

לא. נמצאת איתנו בזום ראש מועצה אזורית של עמק יזרעאל. בבקשה, שלומית שיחור.

שלום. אדוני היושב-ראש, קודם כול תודה רבה על זכות הדיבור. אני רוצה להגיד הרבה תודה בתחילת הדברים שלי גם לד"ר שמחון וגם לד"ר סער הראל. ראיתי שם קודם גם את אופיר בן פורת. אני רוצה באמת להגיד הרבה הרבה תודה על כל העזרה והסיוע 24/7. אני חושבת שאורנה גם מדברת באמת מדם ליבה, היא גם גרה באזור העימות. אני לא חושבת שאפשר לרצות משהו באופן יותר טוב. אורנה, אמרת שיצאת לא רע, אז יצאת מדהים והרבה תודה על הכול.

המועצה האזורית עמק יזרעאל נכנסה בשבועיים האחרונים חזק מאוד למעגל הלחימה. נורו עלינו מאות טילים וגם הבוקר. הבעיה המרכזית שלנו היא הבסיס הצבאי של רמת דוד. חיזבאללה מטווחים אותו כמעט כל יום. בעוטף של רמת דוד יש לנו עשרה יישובים ותשעה בתי ספר וגם כמות נכבדה של גנים. נפלו שם כבר יותר מ-40 טילים של ראשי נפץ של מעל 100 קילו.

אולי לא צריך לומר את כל הדברים האלה לפרוטוקול באופן ציבורי. הייתי בודקת את זה.

הפער המרכזי שלנו הוא פער - - - אנחנו היינו אזור התגוננות 0–3 עד לפני שבוע, ובעצם מיום ראשון האחרון, אחרי התייעצות איתי, פיקוד העורף החליט לפתוח פה את מוסדות החינוך. המועצה שלנו היא המועצה השנייה הכי גדולה בארץ – 45,000 תושבות ותושבים. יש לנו 40 יישובים בשטח עצום של 350,000 דונם. אנחנו מסיעים למעלה מ-8,000 תלמידים ותלמידות כל יום, גם במלחמה עכשיו. יום ראשון זה היום ראשון שפתחנו את מוסדות החינוך שלנו מזה תקופה. הכבישים ריקים לחלוטין. רק אוטובוסים צהובים עושים הלוך ושוב. אנחנו מסיעים אותם בבוקר, בצוהריים, ואחר כך לכל החוגים, ספורט וכו'. מה שאנחנו יכולים לפתוח אנחנו פותחים.

הפער המרכזי שלנו, כמו חבריי וחברותי בצפון, הוא פער של מיגון. יש לנו פער של 70% ו-80% שלא ממוגנים. אני חושבת שיש פער מרכזי עכשיו שצריך לשים עליו את הדגש. אני חושבת שגם בגלל זה הנתונים הם לא לגמרי מדויקים ממה שהביאו עד היום, כי הסיפור של 60 שניות לרוץ למרחב מוגן תקני הוא סיפור אמיתי. העמק שלנו הוזנח במשך הרבה מאוד שנים, עשרות שנים. אני ממש לא מאשימה אף אחד. הוא הוזנח מבחינת תשתיות, הוזנח מבחינת מבני חינוך ובטח שמבחינת פערי מיגון.

אני שלחתי לוועדה שקופית עם נתונים. אני לא יודעת אם אפשר להקרין את זה רגע, ממש לעשר שניות. אם אפשר לשתף רגע את השקופית שהעלינו, על פערים בשישה מוסדות חינוך שנמצאים לנו בעוטף של רמת דוד. יש אפשרות כזאת, אדוני היושב-ראש?

כן.

מעולה. מה שבעצם אנחנו רואים פה זה מקיף חקלאי נהלל. זה התיכון הכי גדול שלנו בעמק. 90% לא מצליחים להגיע לבית הספר. יש פער של 90% לא ממוגן. זה פער עצום בתיכון הכי גדול שלנו בעמק. למשל, בגניגר שנמצא בעוטף של רמת דוד יש פער של 70%; שגיא בשריד; נהלל גם כן יושב בתוך העוטף של רמת דוד עם 60%; יסודי דמוקרטי שזה מ-א' עד י"ב גם כן אף אחד לא יכול להגיע לבית הספר; וגם כפר יהושע. כל היישובים האלה חוטפים מסביבם טילים. אגב, יש גם זליגות. זאת אומרת, זה לא רק הצלחות של יירוטים, יש גם זליגות. מטבע הדברים אני לא הולכת להגיד איפה ומתי, אבל ברור לגמרי שהחינוך זה הדבר הכי חשוב.

אני יכולה להגיד לכם ש-90% מהזמן שלי אני עוסקת עכשיו באמצעי מיגון לחינוך, מתוך ההבנה שכולנו פה נמצאים באותו מקום שהחינוך זה הדבר הכי טוב והכי נכון שכל הילדים והילדות צריכים לעשות עכשיו, כמובן לטווח ארוך, לטווח בינוני ולטווח קצר.

הדבר הבא שאני רוצה להגיד הוא הפתרונות ולא רק הבעיות. קודם כול, כל מה שאני צריכה זה כסף. זה הפער המרכזי שלנו. אני יודעת לקצר ביורוקרטיה, אני יודעת להביא פטור ממכרז, להביא פטור מהיתר. אנחנו צריכים כסף למיגון מוסדות חינוך. זה לא מיגוניות כמו שנאמר פה קודם, כי פיקוד העורף לא מאפשר מיגוניות כאמצעי מיגון, וטוב שכך כי כנראה שהן אינן מיועדות לכך. הפער שלי הוא כספי. יש לי 2,000 מטר שאני צריכה בהם כרגע ממ"חים. אני יודעת איפה הם, אני יודעת להזמין אותם מחר בבוקר, אני צריכה כסף.

בבתי הספר, נכון? לא גני ילדים.

כל מה שאני צריכה זה שמשרד האוצר יגיד לדבר הזה כן. אני לא צריכה את זה בעוד חצי שנה, אני צריכה את זה היום כדי שתוך זמן של חודש-חודש וחצי אני יודעת לשים אותם.

שלומית, המחסור שלך הוא בבתי ספר או בגני ילדים ומעונות יום?

בעיקר בבתי ספר יסודיים. יש לי פערים גם בגני הילדים. יש לי פערים בהכול. סדרי העדיפויות שלי הם קודם לסגור את הפערים בגני הילדים. אני הולכת לפי גיל. ברור לגמרי שההורים צריכים קודם לידה עד 3, אחר כך 3 עד 6, אחר כך בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. זה המדרג. זה לא שאני לא חושבת על בני הנוער. אני יכולה להגיד שאת כיתות י"ב עוד אף אחד לא ראה בבתי ספר בעמק ישראל ואני לא יודעת אם ייראו אותם עד סוף השנה.

בפגישות שלך עם משרד החינוך ופיקוד העורף, במידה שהיו – אני מאמין שהיו – מה אומרים לך?

ברור לי שחבריי בצפון סובלים כבר שנה ואנחנו שבועיים. אבל בסופו של דבר צריך שמשרד האוצר יפתח את הכיס עכשיו, לא בעוד חצי שנה ולא בעוד שלושה חודשים. צריך לקבל איזושהי החלטת ממשלה להכניס גם את האזורים שלנו שנפגעים כרגע, שנמצאים כרגע בפערי מיגון.

אדוני היושב-ראש, אני יכולה להגיד לך שבדקתי את החברים שלי. התפיסה שלי היא אזורית. נוף הגליל ממוגנת לגמרי מבחינת חינוך. כנ"ל גם עפולה כמעט, כנ"ל גם מגדל העמק.

בתקצוב ממשלתי? זה לא ברור, המועצות שמו כסף על זה.

כמו שאנחנו רואים בצפון, בגליל העליון ובמטה אשר, הפערים המרכזיים הם במועצות האזוריות. מה לעשות, הזניחו את המרחב הכפרי. לא ניכנס לזה, זה גם לא מעניין. הפער שלי הוא פער בכסף. אני צריכה כסף לממ"חים. נותנים לי כסף, אני בתוך חודש וחצי ממגנת את כל מערכת החינוך ויודעת להפעיל אותה. אם אפשר, אני רוצה לבקש את העזרה של ועדת החינוך בפתיחת ערוץ מול משרד האוצר, דרך הוועדה, לשים את הכסף עכשיו. זה חינוך וזה ספורט. אני לא יכולה לעשות שום דבר היום בעמק יזרעאל. אין לי אולם אחד ממוגן מבחינת כדורסל, אין לי אף מגרש כדורגל תקני שאני יכולה לרוץ אליו. אני פשוט צריכה את הממ"חים האלה. פער בסך הכול של 2,000 מטר. זה נשמע גדול, וזה לא כסף גדול, זה משהו שמדינת ישראל הייתה צריכה לשים אז. לא עשתה את זה? שתעשה את זה עכשיו.

הדבר השני שאני רוצה לבקש הוא להציב על סדר-היום את הנושא של הלמידה היישובית. אני חושבת שהוא קריטי. יש לנו מספר בתי ספר היום שאין בהם שום למידה, אולי מאוד מאוד מעטה. אם אנחנו נאפשר למידה יישובית, כמובן בהכוונה, כמובן בפיקוח וכו', זה יפתור את הבעיה כבר ממחר בבוקר.

אדוני היושב-ראש, הדבר השלישי שאני רוצה לשים על השולחן הוא הנושא של ההסעות. הנושא של הסעות הוא לא רק הליוויים של ההסעות. לליוויים של הסעות אנחנו מוצאים פתרונות בדמות של אנשים נהדרים שנמצאים על הסעות מהיישובים. הצירים שלנו לא מיורטים, הם לא בפוליגונים. אני מבקשת את העזרה של ועדת הכנסת מול פיקוד העורף. פיקוד העורף עובד איתנו בצורה מושלמת, הם נהדרים. גם הנפה, גם היקל"ר שלנו וגם מפקד המחוז עובדים עבודה סיזיפית 24/7, ויש החלטות שמתקבלות מלמעלה, וזה כסף על מה שמים יירוט ועל מה לא שמים יירוט. יש לי 8,000 תלמידים שאני מסיעה ארבע פעמים ביום לכל הכיוונים כדי לאפשר את הרציפות התפקודית, כדי לאפשר את החינוך שלהם, את הספורט שלהם. אלה ילדים שספגו את הקורונה. אני יודעת שאתם מדברים על זה כל הזמן. הילדים האלה ספגו שלוש שנים של קורונה ועכשיו סופגים את המלחמה. אני מבקשת שאנחנו נגן על הילדים שלנו.

פה אני מבקשת את העזרה שלכם כוועדת החינוך של הכנסת בפנייה למי שצריך, בין אם זה משרד ראש הממשלה, בין אם זה פיקוד העורף, עזרה מהכי למעלה שיש כדי להכניס פנימה את הצירים שלנו, של המועצות האזוריות, לתוך הפוליגונים, כי בסופו של דבר זה החיים שלהם וזו ההגנה שלנו עליהם.

אדוני היושב-ראש, הדבר הרביעי שאני מבקשת דרך הוועדה הוא לפתוח את התוכניות. הוציאו אתמול קול קורא מקסים על כל השבוע של סוכות. מדברים על גשר של שלושה ימים לפני סוכות. שכל התוכניות האלה יביאו גם אותנו בחשבון. אנחנו אותם הורים, אותם משלמי מיסים, אותן אימהות, אותם אבות מגויסים, אותן אימהות מגויסות באחוז שהוא לא פרופורציונלי לגודל שלנו באוכלוסייה. אנחנו עכשיו עוזרים להם באמצעות מלגות של סטודנטים שיבואו וישמרו על הילדים כי אנחנו לא מצליחים לייצר את הרצף החינוכי. לכן סטודנטים מגיעים ועוזרים להורים לשמור על הילדים בבית. אבל אנחנו צריכים עזרה גם בכסף ובפתיחת התוכניות של משרד החינוך כדי לאפשר לילדים שלנו מה שמאפשרים לשמונה בצפון שעיני אינה צרה בהם. אנחנו בדיוק באותו מקום, בבקשה תעזרו לנו. הילדים שלנו הם אותם ילדים.

לא, לא. אתם לא באותו מקום. אין לכם זמן התרעה כמו שלנו.

חבר'ה, אבל היא אמרה שהיא מודעת לזה. בסדר.

אני מבינה שאנחנו שבועיים בזה אבל אני אומרת חד-משמעית, זה עניין של כסף וזה עניין של תקציב, ופה אני מבקשת את העזרה שלכם והסיוע שלכם עם משרד האוצר שייראו אותנו.

האם יש תוכנית לאומית למיגון מוסדות חינוך? אני שואל את משרד החינוך.

לקחת לי את הסיכום.

סליחה, אני מוחק את דבריי לטובת הסיכום.

כן, עומרי. בבקשה.

אני אגיד שלושה דברים, שניים מהם טכניים. א, הבעיות הקשות הן לא שמונת הקיבוצים. יש את עלמה ודלתון, ריחאניה וג'יש, חורפיש ועבדון. חבר'ה, יש לנו 29 יישובים, כולל עיר אחת גדולה שקוראים לה נהריה ועיר אחת טיפה פחות גדולה שקוראים לה מעלות, תחת שנה בלי טיפול ראוי. זה לא אירוע מקומי, זה אירוע מערכתי, לאומי, ושנה הוא לא מטופל. כשמדינת ישראל מחליטה לא לטפל בכל כך הרבה אזרחים לאורך שנה אל תצפו לחוסן. הצבא סוף סוף התחיל לתת מענה ביטחוני בצפון. אני אומר לכם, אם זה המצב ולא אכפת לכם מאזרחי הצפון, תחזירו את החיילים הביתה. חבל על כל אחד שנופל שם. לא יישארו אזרחים שם להגן עליהם.

הסיפור מורכב מזרוע אזרחית וזרוע ביטחונית. אין זרוע אזרחית. אין זרוע אזרחית מתפקדת, לא כלכלה, לא בריאות ובטח לא חינוך. וזה לא מחוסר עשייה. אני אומר שוב, אני בקשר די קרוב עם אורנה וכמות הפרפורים שעושים היא מטורפת, אבל הכול פתרונות נקודתיים. אין עבודה מערכתית לצערי. וזה לא ברמה שלה, זה מעליה. אני מסכים עם יורם. זה דבר אחד טכני.

דבר שני טכני, אורנה, תוך כדי הישיבה אני פניתי לכל ההורים שאני מכיר מבתי ספר בכל רוחב הצפון. עד עכשיו ענו לי 18. אף אחד מהם לא לומד יותר משלוש שעות ביום.

יסודי.

לא, יסודי ותיכון. יסודי ותיכון. כי כשנותנים שלוש משימות וזום אחד של שעה לילד תיכון זה לא יותר משלוש שעות, סורי. זו עבודה עצמית.

לרוב זה פחות.

אני אומר לך, OpenAI עושה ימבה כסף על משימות הבית האלה כרגע, וחבל כי זה לא שיעור. צריך לימודים נורמליים, מלאים, גם אם זה בזום. היינו במקום הרבה יותר טוב בקורונה. איך חזרנו אחורה ביכולת?

סליחה, למידה מקוונת זה לא רק זום.

לא, לא. שנייה, אורנה.

רק שנייה.

אורנה, אל תיקחי לי משלוש הדקות, בבקשה.

טוב, אין בעיה.

עכשיו אני רוצה להגיע לעיקר. צריך להבין, אני תושב כחל, מבואות החרמון. כחל הוא לא תחת אש יום-יומית. פעם ביומיים-שלושה יש לנו אזעקה. כל יום יש לנו כמה שעות של בומים מסביב, אבל זה לא על הראש שלנו. אני ואשתי לא יכולים לעבוד שנינו, כי יש לי ילדה בכיתה ג' שלומדת בין שעה לשעתיים ביום, וזה לא גיל שהיא מיומנת לתפעל את הזום, וזה לא גיל שהיא מיומנת בעמידה בזמנים, ואני או אשתי צריכים להיות שם איתה. אז אנחנו צריכים לבחור מי היום עובד ומי היום עם הבנות.

שוב, אנחנו לא באירוע. אנחנו כמו עמק יזרעאל, לא באירוע. אני שם את זה על השולחן. החבר'ה האלה שנמצאים 8, 10, 15 ק"מ צפונה מאיתנו לכל רוחב הגבול הם בסיטואציה הזו כבר שנה. ושוב, אותי לא מעניין מערכות, לא מעניין אותי אם זה עורף של פיקוד צפון או פיקוד העורף, לא מעניין אותי אם זה הרפרנט הזה של משרד האוצר או השני. חבר'ה, אם שר החינוך קיש היה פעם אחת עושה משימה כטייס ברמת איכות ותוצאות שיש כרגע במערכת החינוך, הוא היה מודח מהצבא. אף אחד לא עובד בסטנדרטים כאלה חוץ מפה במדינת ישראל, ממשלת ישראל. אתם צריכים להתחיל לתפקד.

אדוני היושב-ראש, זה לא חינוך, זה על כל הרצף, כי אתה רואה שזה פיקוד העורף, זה משרד הביטחון ועוד. הגיע הזמן שיהיה צוות רב-משרדי של אנשים שיודעים לקבל החלטה לתקצב ולתת את הפתרון מייד, להתחיל לטפל בקו העימות הזה. אנחנו פה שנה. שנה באים לפה כל פגישה ושומעים אותו דבר, ובשטח נאדה. השקענו מאות מיליוני שקלים בבתי ספר עורפיים בשביל שיעמדו ריקים עכשיו. מדצמבר אנחנו אומרים: חבר'ה, צריך פתרון כי אולי יהיה צריך למידה מרחוק או יישובית. איפה אתם שנה שלמה? היה זמן לתכנן, היה זמן לתקצב, היה זמן להיערך. אין תירוץ, אין תירוץ. יש חוסר עשייה, חוסר תפקוד וחוסר סדר עדיפות. אל תספרו לנו סיפורים על מספרים עכשיו, זה לא מעניין. שנה הקשבנו למספרים, אפס תוצאות. כפר סאלד עכשיו הולך וננטש ממשפחות בגלל חינוך, רק בגלל חינוך.

נכון. גם בשדה נחמיה.

עזבו, כל היישובים. בכחל עוזבות משפחות בגלל חינוך עכשיו. אנחנו לא באירוע. אני מלא כבוד לעשייה שלכם, אבל אם הבית הזה לא יודע לגרום לממשלת ישראל איזו מכה קטנה שתתחיל לזוז, אז תסלחו לי, גם אתם באותה רמת תוצאה. אני מכבד אתכם מאוד, אתם שם בשטח, אני רואה אתכם, אתם עושים, כל דבר נקודתי נפתר ואתם מדהימים, אבל זה נקודתי, שום דבר לא מערכתי פה.

חבר'ה, האחריות של ממשלה היא לפתור בעיות מערכתית. תפסיקו לסבן אותנו במלא חרטא, תפסיקו לסבן אותנו במלא נתונים על כספים שנשפכים. תוצאות הן הדבר היחיד שהאזרחים צריכים. היחיד.

אתה יודע מה מדהים? שיושבות כאן ילדות מדהימות, והן ילדות, והן מצפות שמבוגרים יפתרו להן את הבעיות.

יוסי, מילה על תקווה ותקומה. אומנם אני איבדתי ילד אחד והיום אנחנו עולים לקבר, אבל אחד הילדים שלי לא יגיע, אתה יודע למה? כי הוא לוחם בעוקץ. הוא התגייס השנה. אחרי שאח שלו נהרג הוא התגייס ליחידה. השבוע נהרג להם כלב בעזה, והוא לקח את זה כאילו שהוא חווה אובדן שני. אנחנו נעמוד היום בהרכב חסר. הם לא רואים את מה שקורה כאן. הם דור מהמם. הם רואים רק דבר אחד לנגד עיניהם, את האהבה לאדמה, את האהבה למולדת ואת הכבוד להורים שלהם. תנו לנו לעשות להם כבוד. מגיע להם חינוך. נכון שאומרים שחינוך בא מהבית, אבל אלה ילדים שלא יכולים להיות חברתית 24/7 בבית. צריך למצוא להם פתרון. חייב. יש תקווה ואפילו יש תקומה. לבן שלי שנהרג נולד תינוק לפני חמישה חודשים. לילד הזה אין מעון. זה ילד שגדל למציאות – קטנים כגדולים, לא משנה מה תניח פה על השולחן. אנחנו בבעיה.

ואיפה תבוא תקומה? נניח שנסיים את המלחמה, איפה המטפלות? הן יחזרו לעבוד? מישהו דאג להן? הן מחפשות עכשיו משרות. איפה הילדים? הם מפוזרים. מה קורה לאימהות? המצב הנפשי שלהן מאפשר להן להתמודד עם ילד 24/7 בבית? מה עם בריאות הנפש שלהן? זה הרבה יותר גדול ממה שמונח כאן. הוא צודק, תביאו את כולם לשולחן – אוצר, רשות המיסים, הביטוח הלאומי, בריאות, חינוך, עבודה.

איפה הרפרנט הנחמד שהיה איתנו בזום? האם הוא נמצא איתנו עדיין ושומע אותך?

אם אני הגעתי לכאן היום אין סיבה שהם לא יהיו כאן היום. אין סיבה. אין סיבה שבעולם. תודה לכם על זה שאתם דור מהמם. תודה רבה לכם.

נכון, דור מהמם.

תודה גדולה. אני רק אשמח לסיים. אני רוצה להגיד עוד משהו אחד. אתמול הייתי בטקס בפארק הירקון. פגשתי שם המון אנשים שבורים, המון אנשים עם קושי עצום שחווינו חלק ממנו כאן, ומצד שני המון אנשים עם תקווה ועוצמה, כוח והסתכלות קדימה אל עתיד טוב. חבר'ה, אנחנו אלה שאחראים ליישם אותו. ואני אומר גם עליי, אני הדור הזה שנכשל. כשאני מסתכל לבת הגדולה שלי שבכיתה י"א בעיניים אני נכשל, כי אין לה לימודים ראויים.

לבסוף אני רוצה להגיד עוד מילה על החברה האזרחית. יש פה התגייסות מטורפת של החברה האזרחית, גם מתנדבים בתוך היישובים והערים, גם בעבודה עם מפונים וגם בחינוך. אנחנו עכשיו בגליל עליון בונים מערכת שתיתן להם אחרי הצבא או אחרי שירות לאומי את השלמת הפער שהם צריכים כדי להיכנס למוסד אקדמי כמו שצריך, כי לא יהיה להם ממשרד החינוך. אין תוכנית. איך יהיה אם אין תוכנית? אז אנחנו נמלא את החסר, אבל זה לא מסיר אחריות מפה.

אתה לא זה שנכשלת.

טוב. בבקשה, גברתי.

שלום, אני פרופסור בטכניון. כשהתחילה המלחמה התבקשתי ממוסד נאמן לעמוד בראש פורום חינוך בחירום. אני יושבת פה וקודם כול מצד אחד מאוד כואבת, מצד שני אני בטוחה שעושים המון דברים. אני אוכל לדבר בפעם אחרת על דברים שעשינו, מה למדנו ודברים שאפשר היה לשפר. אבל אני רוצה לנתח קצת את מה ששמעתי פה, כי אני חושבת שרוב הבעיות ניתנות לפתרון באמצעות ניהול אחר. אני אגיד שלושה עקרונות שעושים בכל מקום בתעשייה. אני מהתחומים האלה. אני אציין אותם ואתן דוגמה קטנה לגבי מה שעושים פה.

דבר אחד, אחרי שיש תוכניות לא משנים אותן. מה שאני יודעת זה שהייתה תוכנית מאוד מסודרת לפנות ילדים עם תוכנית "מרחק בטוח". שמעתי לפני שבוע ב-NSS שפתאום החליטו לפזר את כל הילדים בכל הארץ. זה לא נותן שום אפשרות באופן מסודר לשמור על הלכידות החברתית ולשים אותם ביחד בבתי ספר. אם יעשו תוכניות – ואני שומעת עכשיו על תוכניות בצפון – אז בבקשה לפחות בהתחלה אחרי שמשקיעים בזה כל כך הרבה זמן, לשים אותן על השולחן ושאנשים ידעו אותן וליישם אותן, ולא לאלתר תוך כדי, כי שמעתי שפתאום היו מקומות בבית מלון אז החליטו לשלוח לשם. ככה לא מנהלים. בשלב הראשון להגיד: שבוע זה מה שעושים. אם צריך לשפר אנחנו נשנה, אבל שיהיה בסיס שאפשר יהיה לעבוד עליו. זה דבר ראשון.

דבר שני, צורת ניהול מסודרת עם זמנים, מי אחראי ויעדים. אני שמעתי פה ביטויים כמו: בסוף דצמבר אולי יהיו שלושת רבעי מ-X. סוף דצמבר זה נורא רחוק, צריך לתת משהו הרבה יותר מסודר. שמעתי גם: אבל אולי, ואולי חצי. ככה לא מנהלים. צריך לתת לוחות זמנים מאוד מסודרים. אני בטוחה שיש הרבה ניסיון בהקמת מרחבים מוגנים. כדאי להגיד: כל חודשיים יהיו עשרה. תתקפו לפי גודל בתי הספר, לפי גילאים. לא משנה. מי שמומחה בזה יודע לעשות את זה ואפשר לעשות את זה. אבל תוכנית מסודרת. אם כל שבועיים רואים שלא הספיקו, אז מתקנים את ההערכה ומשתפרים קדימה. זה ניהול בסיסי שעושים בכל מקום שתוכניות מתקדמות כמו שצריך.

דבר שלישי שגם עלה פה, להקים את הצוות בין המשרדים שייפגשו כל שבוע. כל שבוע יסתכלו על הטבלאות האלה. אני מוכנה לרכז אותו ולקדם אותו. עשיתי כמה דברים כאלו בטכניון מאוד מאוד גדולים. כל שבוע מסתכלים מה עשינו, כמה הקצינו ואיך עמדנו ביעדים. נציג של כל גוף לוקח יעדים, מטלות, ומחויבות – הכי חשוב, כי לפי מה שאני ראיתי פה זה לא כל כך מצביע על מחויבות. שכל גוף ייתן עובד או עובדת שיהיו מומחים בחינוך. זה יהיה תחום האחריות שלהם חצי שנה, שמונה חודשים עד שחוזרים צפונה. תודה.

תודה רבה. המועצה לשלום הילד, בבקשה.

תודה. אני מהמועצה לשלום הילד. ברשותכם אני רוצה לחזור ולהמשיך את הדברים ששמענו כאן מהתלמידות שהגיעו לוועדה ודיברו כל כך יפה. משמעות המיגון במוסדות חינוך היא לא רק בהיבט של מימוש הזכות לביטחון ולחיים, אלא גם בהיבט של בריאותם הנפשית של ילדים, תלמידים וילדי הגנים. את ההשלכות הנפשיות של המלחמה אנחנו עוד נראה עליהם שנים קדימה. התלמידים זקוקים לשגרת לימודים פרונטלית כאוויר לנשימה, ולא במקרה נאבקים היישובים והרשויות בצפון להבטיח מיגון לכל המוסדות. אנחנו שומעים מהנוער שאנחנו מצויים איתו בקשר שחשוב להם להגיע פרונטלית לבית הספר. חשוב להם לפגוש בחברים, חשוב להם לדעת שהמורה או היועצת רואה אותם ומכירה בנוכחות שלהם. הדברים רלוונטיים כמובן בהתאמה גם לילדי הגנים.

בשיחות עם גורמי חינוך מהצפון אנחנו שמענו על נהירה המונית של תלמידים למרכזי חינוך שנפתחו בערים קולטות במהלך המלחמה. זה רק ממחיש את הכמיהה של תלמידים לשגרת לימודים יציבה. בשנים האחרונות התלמידים הפסידו כל כך הרבה. הם עברו שנות קורונה ומלחמה ממושכת ולא רואים את הסוף. משרדי הממשלה ופיקוד העורף צריכים לתת תיעדוף משמעותי לנושא תוך התחשבות משמעותית בכל הקולות שעולים מהשטח, כדי לאפשר לילדים ולנוער לקיים סוף סוף שגרה בטוחה ויציבה. תודה.

כבוד היו"ר, אפשר רק לבקש בקשה?

כן, רק שנייה. אתה רוצה להגיד משהו?

אני מצטער שאיחרתי. אני רק רוצה לשאול את אורנה, יש לכם אינדיקציות לגבי בתי הספר העורפיים כמה ילדים הגיעו, כמה מפעילים?

הם סגורים עכשיו.

סליחה, אני שואל אותה. מותר לשאול את אורנה? אני מאוד מעריך את דעתך אבל אני רוצה לשמוע. אני שמעתי אותך, ואתה דיברת בצדק על סכומי עתק שהושקעו בזה.

בתי הספר העורפיים למזלנו – בעצם לא למזלנו, תכננו את זה בצורה כזאת – הם הומים, ואפילו יש תחושה - - -

כולם - - -

רגע. תן לי לענות, עמרי. לא הפרעתי לך, קצת הפרעתי לך. הקיבולת של בתי הספר האלה כבר קצרה מלהכיל כי תכננו אותם לכמות מסוימת, ויש נהירה כי ההורים בעצם רוצים לשלוח את הילדים שלהם למקומות האלה. אלא מה, אחרי שהתחילה המלחמה בתי הספר עברו למדרג 3, אז בתי הספר האלה ברובם ריקים, ועכשיו אנחנו מעבירים מדרג. למשל, את טבריה אנחנו מעבירים למדרג 2, אז ילמדו באופן חלקי. אבל אני מניחה שכשנסיים עם הסיפור הזה וכולם יחזרו פיזית בתי הספר האלה מלאים עד אפס מקום.

אוקיי.

בבקשה, פנינה.

קודם כול, תודה על הדברים של המועצה לשלום הילד. הם מאוד מאוד חשובים, ואני מקווה שאתם מבינים את גודל השעה, שהוועדה הזו מבינה את גודל השעה מה קורה לילדים בצפון. באמת, זה ממש היה חשוב.

דבר שני, ביום חמישי הקרוב ייערך דיון בבג"ץ על עתירה שהגישו 19 יישובים מקו העימות שלא פונו. אני אשמח מאוד אם הוועדה תוציא מכתב שסוקר את המצב שהועלה פה ואת הפערים שהועלו פה לדיון בבג"ץ.

מה מטרת הבג"ץ?

לקבל מענים לכל המצוקות.

אוקיי. בהנחה שבג"ץ יפסוק וייפנה למשרד החינוך ויגיד: תנו מענה.

מה הסעד שביקשתם?

בג"ץ עבור כל משרדי הממשלה, זה לא רק החינוך.

כן, זה לא רק החינוך, זה גם האוצר. יש להם שם רשימה.

יש רשימה שלמה, אני לא רוצה לפתוח את זה.

הם בעיקר ביקשו שיוכרו.

וייגזר מזה זכויות שיעזרו לנו לעמוד על הרגליים. אנחנו כרגע לא זכאים לשום דבר.

אגב, לדעתי יש כבר מכתב אחד שלנו מצורף לבג"ץ הזה, ויש לך את הפרוטוקול של הדיון הזה כאן היום. אני בטוחה שהוא גם יוכל לעזור.

אנחנו בכנסת מפקחים על הממשלה. אני חושב שבמקום לגשת לבג"ץ צריך שוועדות הכנסת הרלוונטיות יתחילו לקרוא לכאן לשרים.

אני יותר ממסכימה איתך אבל זה לא קורה.

כן. זה הכאב הגדול. זה התסכול הגדול שבשעת מלחמה תושבים מופקרים צריכים לפנות לבג"ץ. פשוט נורא. לא ייאמן.

נכון.

וזה אחרי שפנינה סיפרה שהיא הייתה בכנסת לא פעם אחת, וגם יו"ר הוועדה מקיים כאן לא פעם דיונים בנושא הזה, ובסוף קשה להזיז את הרשויות של השלטון. לכן הם נאלצו לפנות לבג"ץ.

טוב. נמצא איתנו בזום אייל רייז, סגן ראש מועצה מטה אשר.

הוא כנראה כבר לא שם.

טוב. יש מישהו באולם שפספסתי?

כן.

אה, סליחה. אמרתי שאני צריך לתת לך לדבר ושכחתי. תראה מה זה.

תודה ושלום. אני מצטער שלא הגעתי לוועדות הקודמות, מכיוון שחשבתי שצפון זה לא אנחנו. הסתבר לפני שבועיים שגם חיפה, גם קריית אתא וגם נהריה זה צפון, ואנחנו לא עובדים. מדברים לאחרונה הרבה על אחדות ישראל, אבל אני רוצה לתת לכם דוגמה. באחת מהמכללות בחיפה ביקשתי מקום להעביר לשם פירוט של גן, גן מוכר שאינו רשמי, שהוא ילד חורג במערכת החינוך, וקיבלתי הצעה של 700 שקל ביום שזה 14,000 ש"ח בחודש. זה נקרא אחדות ישראל. ישראל היפה במחיר של 14,000 שקל בחודש.

שלושה דברים אני מבקש, דבר אחד הוא כמו שאמרה קרן, וליבי איתה. היא אמרה קול כפי שזה באמת לגבי חל"ת לעובדות, מעונות וגם גנים. כלומר, אנחנו מחזיקים את כל הצוות החינוכי שהוא עובד מקסימום שעה-שעתיים ביום ולא יותר, אבל בעיקר במעונות. לכן אם אפשר לקצר את התקופה הזאת מחודש לשבועיים לפחות, כי אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יהיה.

דבר שני הוא לגבי פיצויים. ב-20 במרץ הגשתי לרשות המיסים בקשה לפיצויי נזיקין שהיו לי בנובמבר-דצמבר. עדיין לא קיבלתי. כל שבועיים אני כותב לרשות המיסים ואני מקבל תשובה: בעוד שמונה חודשים אנחנו נותנים. 800,000 ש"ח אני מבקש. זה המון כסף. אם רשות המיסים מחכה שאני אמות ואז לא יהיה צריך לשלם לי, אז אלה חלומות סרק. אני לא אמות ואני לא אתמוטט, והעמותה שהקמנו לפני 33 שנה תחזיק מעמד למרות המאמצים של המדינה לחנוק אותנו ושנפשוט את הרגל. לא, אנחנו נמשיך לעבוד. לכן אני מאוד מבקש מגורם כלשהו להתערב ולהגיד למה צריך שמונה חודשים על מנת לתת לנו פיצויי פיטורים כשכבר אנחנו חוגגים 20 שנה של כל הפעילות הזו.

הדבר השלישי הוא לגבי מיגון. באותם מקומות שאין לי מקלטים אנחנו מוכנים לאותן מיגוניות, אבל שיהיה לפחות מימון. כלומר, הרשויות המקומיות, אתם אומרים שזה הגורם שיעזור לנו. רשות מקומית אחת, עירייה אחת, לפני 7 באוקטובר כל הזמן הייתה אומרת לנו: אתם שלנו, אתם המעונות של העירייה, של העיר שלי, ואני לא מפריד בין מעון למעון. ב-8 באוקטובר היא אמרה לי: לא, יש לי מעונות משלי ואני צריכה לתת מיגון להם. אתם עצמאיים, לכן אין לי אחריות עליכם. אז האחריות של רשויות ומשרד החינוך באה לידי ביטוי בפיקוח ובהדרכה, ותודה רבה על זה, אבל במיגון לצערנו זה לא עובד. לכן שתהיה לפחות הלוואה מותנית. למשל, שאני מתחייב ששלוש-ארבע שנים אני מחזיק רישיון למעון ואז לתקופה הזאת יש הלוואה ושייתנו לי את הכסף למיגון ואני ארכוש. זה 70,000 שקלים, אני לא יכול לקחת את זה מההורים שוב. אני נמצא בתוך מספריים, או לשלם לעובדים או לגבות את מלוא הסכום מההורים. אלו ואלו אנשים.

תשמע, פיטרו את אשתי מכיוון שהיא לא הולכת לעבודה, כי היא יושבת עם הילדים. אני לא יכול לשלם לגן, מה לעשות? יש לי חוזה שבשעת חירום אני יכול לגבות כסף, אבל יש לי גם מצפון. אני לא יכול לקחת כסף מאיש, אבל אני צריך לשלם גם שכר עבודה, גם שכר דירה וגם את יתר ההוצאות, אז מה שנשאר לי זה אותם 10% שאני יכול להחזיר להורים. כל היתר מישהו צריך לשלם. אף אחד לא בא ואומר לנו: אנחנו נעזור לכם. מילים גבוהות כמו "המדינה החליטה" זה יפה מאוד, אבל גם 700 ש"ח לשלם פר יום לאותו נדיב שנותן לי מבנה ציבורי אני לא יכול לשלם, וגם שכר דירה שהוא פרטי אני לא יכול להגיד לבעלים: סליחה, אין לי כסף. אז שוב אני אומר, אני נמצא באותם מספריים, או גובה כסף מההורים או משלם שכר עבודה. לא הוא ולא הוא אשמים, מכיוון ששוב, אנחנו בענף שמאז קורונה הוא במשבר ענק. כל מכת קורונה וכל מכת מלחמה הולכת והורגת ענף שלם ואף אחד לא חושב עליו. אלה שלושה דברים שאני הייתי רוצה לבקש.

תודה רבה. ד"ר אורית דגני, בבקשה.

היי, צוהריים טובים. תודה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להדגיש רק שתי נקודות. 1, יש פרויקטור שמונה לצפון. מדברים פה כל הזמן על תכלול ותיאום בין משרדים ווועדה מתכללת. יש פרויקטור. אני חושבת שצריך לדרוש שהוא או מישהו מטעמו ישב עכשיו בכל הישיבות שעוסקות בצפון. רגע להכניס את זה לרוטינה קבועה כדי לתת תשובות.

אם יש לך שמות תגידי לנו. נשמח.

היו פה לא מעט נושאים שעלו שכל משרד מטפל לחוד ואין תיאום בין כל הגורמים. זה בדיוק התפקיד שלו. זו נקודה אחת שרציתי להדגיש.

הנקודה השנייה שאנחנו אומרים כבר שנה היא שבעיניי אסור לשים תוכנית אחת: רק עכשיו בינוי בעורף או רק למידה יישובית או רק למידה בזום. צריך לראות איך אנחנו כל הזמן מייצרים חלופות ומנסים לאפשר כמה שיותר שעות לימוד איכותיות בתקופה הזאת. לא רק כמות אלא גם איכות. אני חושבת שצריך הרבה יותר גמישות במערכת על פי מה שאפשר, כולל היברידי בצורה יותר מושכלת. אני מרגישה שאנחנו כל פעם עוברים מתוכנית לתוכנית, ובעצם בסופו של דבר מי שהכי סובל אלה הילדים שמקבלים מעט מדי שעות ומעט מדי מענים.

כל מה שצוין פה אני רק מחזקת – הקשר הרציף עם הילדים, היכולת לייצר רציפות תפקודית, וצמצום הפערים גם במיגון וגם בהיבטים הלימודיים. אני חושבת שגם באמת לאפשר את ההצטיינות והיכולת למעבר, לא רק לכאן ועכשיו מענים ביום-יום אלא גם הסתכלות קדימה איך אותם ילדים מקבלים אופק לשנים הבאות ורואים אפשרות לצמוח ולהגיע לתוכניות יותר עשירות, גם בין-לאומיות ואחרות – דיברתי על זה בעבר. זאת הזדמנות. תודה רבה.

תודה רבה. טלי דדון בזום, אימא של תלמיד מבית הספר מבוא הגליל באיילת השחר. שלום, טלי.

שלום, אני מקיבוץ חולתה. אני ילידת צפת. גדלתי גם בקריית שמונה. יש לי ילד בכיתה ב' בבית הספר מבוא הגליל, ואני אשמח אם תתנו לי אפשרות לתת לכם הצצה לחיים שלנו בגליל העליון. האמת היא שהיינו די בסדר במהלך עשרת החודשים של המלחמה. אנחנו מבינים את המשמעות של לגור פה ולהיות סוג של עוטף. היינו בסדר עם המלחמה במובן הזה שאנחנו מבינים את התפקיד שלנו, עד שהגיע 1 בספטמבר ואז ביקשו מאיתנו לשלוח את הילדים שלנו לבית הספר מבוא הגליל ללא מיגון. ההנחיה למיגון הייתה לשכב על הרצפה ולשים ידיים על הראש. בית הספר מבוא הגליל ממוקם בקיבוץ איילת השחר, 1.5 ק"מ מבסיס צבאי שהיה מטווח באופן שיטתי. מחודש אוגוסט הוא מטווח ברמה יותר מקיבוצי השמינייה. חלילה וחס, אני לא מתחלפת איתם וגם לא עם הקיבוצים האחרים, אבל תבינו את המשמעות ש-800 ילד מכונסים בשטח אחד ללא אפשרות להתמגן לפי הנחיות פיקוד העורף.

על כן אני ועוד 200 הורים נוספים יצאנו למאבק, יצאנו ממש למחאה. במשך שבועיים לא שלחנו את הילדים שלנו לבית הספר. הגענו עד משרד החינוך, עד שר החינוך. ד"ר אורנה שמחון עזרה לנו במאבק הזה והצליחה להביא לנו חמישה ממ"סים ל-800 ילד. חמישה ממ"סים לכיתות הצעירות ירדו לאחר שבועיים בבית הספר מבוא הגליל. אממה, אין יותר מקום להוריד עוד ממ"סים. אז עכשיו צריך לבחור מי מהילדים כן יכול להגיע לבית הספר ולהתמגן ומי לא. למזלנו ולצערנו, ובעיקר לצערנו אני אומרת את זה, הבן שלי הספיק להיות בבית הספר שלושה ימים אחרי שהגיעו הממ"סים. שלושה ימים. שלושה ימים וחלה ההסלמה והוחלט על ההתפתחות בצפון, ומאז אנחנו בבית.

במקרה שלי אני אם יחידנית, מפרנסת יחידה, עובדת בקיבוץ נאות מרדכי שהוא גם קיבוץ לא מפונה, גרה בחולתה שהוא לא מפונה ומופגז. אני צריכה לעבוד. אגב, הבן שלי בין שעה לשעתיים ביום בזום. היום הוא היה שעה, אתמול שעתיים. אני רוצה לספר לכם שבשנה שעברה, בערך שבועיים אחרי 7 באוקטובר, הוקמה פה למידה יישובית ברוב הקיבוצים והמושבים. למידה יישובית לא הייתה אידיאלית. למידה יישובית אומרת שהתלמידים מאותו קיבוץ או מושב לומדים באותו מקום, בלי צורך בהסעות שהן נקודת תורפה היסטרית. אנחנו הקמנו מפעל הזנה שהאכיל את הילדים. זה לא היה אידיאלי אבל הילדים שלנו היו שמורים, היו במרחק למרחב מוגן. אנחנו ההורים התנדבנו ועזרנו. הייתה להם אינטראקציה אחד עם השני. אומנם הם היו מ-08:00 בבוקר עד 12:00 או 13:00, אבל יכולנו לפחות לעבוד.

מה שקורה בשבועיים האחרונים – וחלילה, אני מבינה את המלחמה הצודקת וליבי עם כל האימהות שהילדים שלהן נלחמים עכשיו, אבל אנחנו במשך שנה שלמה מנסים להחזיק חיים. אנחנו עובדים תחת אש, מגדלים ילדים תחת אש. אני בכלל לא מדברת על מענים רגשיים. מרפאת קופת החולים שלנו איננה, ורק לפני חודשיים הפעילו לנו אותה. אנחנו לא מדברים על שירותים בסיסיים. אני אישית לא צריכה שום הטבות, אבל המעט שאפשר לתת לנו הוא מסגרת לילדים שלנו בצורה ממוגנת. יש פתרון. כן, הוא דורש מאמץ, הוא דורש משאבים, אבל הוא אפשרי. תנו לנו להתפרנס, אל תקריסו אותנו כלכלית.

אני לא חושבת שבית הספר הוא הבייביסיטר שלי כדי שאני אוכל ללכת לעבוד, אבל גם הילד שלי זקוק לאינטראקציה. לשבת מול מסך זה לא אינטראקציה לילד בן 7, זה לא חינוך לילד בן 7. אני באמת מאוד מעריכה את כל העבודה של משרד החינוך, ואני יכולה להגיד לכם שבגליל מה שהם עושים זה קסמים, זה ניסים, אבל אני צריכה להיאבק למען זה שלבן שלי יהיה חינוך במשך שנה שלמה. שנה שלמה. הרי בקיבוץ שלי ובקיבוצים אחרים נוספים יש אפשרות ללמידה יישובית, אבל בוחרים לא לעשות את זה מאיזושהי סיבה. אנחנו מבינים את פיקוד העורף. תאמינו לי, אני מכירה את כל התקנות ואת כל החוקים. למדתי אותם היטב. איפה האל"מ שהיה פה מפיקוד העורף? אני מזמינה אותך אלינו לקיבוץ. אני אשמח מאוד לארח אותך.

באמת צריך לקחת אותם לסיור גנים.

באמת, תבינו, אנחנו שנה בתוך האירוע. אנחנו בסדר, אבל אנחנו צריכים לפחות שתהיה לנו את האפשרות לדעת שהילדים שלנו שמורים ושאנחנו יכולים להתפרנס. אחרת אנחנו נקרוס, אנחנו פשוט נקרוס. אני מבינה את כל בעלי התפקידים. אני שומעת אתכם ואני מעריכה את כל העבודה של כולם, מהמועצה עד פיקוד העורף ומשרד החינוך, אבל בואו, תקשיבו לנו – האנשים, ההורים. יש פה הרבה דעות, אבל תרדו שנייה ותקשיבו. יש פה גם את ליטל שגם מקיבוץ לידי. תשמעו אותנו. אני יודעת על כל תקציב וכל שקל שיצא מתחילת השנה, מ-7 באוקטובר של המועצה. קראתי כל פרוטוקול אפשרי. אני יודעת על כל הכספים שעוברים. תבינו שבעיניים אנחנו לא רואים איפה הכסף. הינה, אני האזרח, איפה הכסף?

תודה רבה.

תודה.

תודה לכם.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים. הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים. הוועדה רואה לנגד עיניה אך ורק את טובת התלמידים בגנים, במעונות ובבתי הספר בפרט בצפון, ואת הדאגה לשלומם ולביטחונם. הוועדה רואה חשיבות רבה במיגון מוסדות החינוך על כל הרצף בכלל ובצפון בפרט. הוועדה מבקשת לקבל נתונים מהממ"מ, מפיקוד העורף, ממשרד החינוך, כמה מוסדות חינוך בצפון עדיין לא ממוגנים ומה הצפי למיגון שלהם. הוועדה מבקשת מפיקוד העורף למסור לה בכתב תוכנית לאומית למיגון מוסדות חינוך.

הוועדה שמעה כי תקציב שניתן לרשויות מקומיות מחולק בחלק מהרשויות לכאורה לפי צרכיה ולפי ראות עיניה. הוועדה דורשת לתת מענה שוויוני לתלמידים המפונים והלא-מפונים. הוועדה דורשת ממשרד האוצר לגבש מתווה סיוע לרשויות המקומיות שלא פונו ונמצאות תחת אש, ובפרט למענים החינוכיים במעונות היום, גני ילדים ובתי ספר. הוועדה מבקשת לקבל ממשרד האוצר כמה כסף הועבר עד היום למיגון מוסדות החינוך בצפון. הוועדה דורשת לתקצב את מיגון כלל מוסדות החינוך בצפון, ובפרט ביישובים שלא פונו. הוועדה דורשת ממשרד האוצר להוציא הנחיות למיצוי זכויות של תושבים ביישובי הצפון המפונים והלא-מפונים.

עד לקיום הוועדה בעוד שבועיים הוועדה מבקשת לקיים שולחן עגול שבה יהיו שותפים נציגי השמינייה, צה"ל, פיקוד העורף, משרד החינוך, האוצר ונציגי הוועדה, וכמובן נוסיף את האנשים שיהיו רלוונטיים לאותו שולחן עגול. הוועדה תתכנס בעוד שבועיים למעקב.

כל הכבוד. יישר כוח.

אפשר להוסיף לגבי חל"ת של עובדים?

זה חלק מהמתווה.

אוקיי.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:54.