פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת







35
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/09/2024

הכנסת העשרים-וחמש
מושב שני


פרוטוקול מס' 277
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ב באלול התשפ"ד (25 בספטמבר 2024), שעה 14:00

1. הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, של ח"כ יצחק קרויזר
2. הצעת חוק יום לציון אירועי כ"ב בתשרי ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2023, של ח"כ חוה אתי עטייה
3. הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, של ח"כ מירב בן ארי
4. הצעת חוק זיכרון טבח ה-7 באוקטובר - יד עוטף ישראל, התשפ"ד-2023, של ח"כ עודד פורר
5. הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, של ח"כ יצחק קרויזר

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
קטי קטרין שטרית

מירב בן ארי
שלי טל מירון
עודד פורר
יצחק קרויזר
גלעד קריב

מור ימין-ברטל - ממונה משפטית לשיקום נכים ומשפחות - יועמ"ש, משרד הביטחון

מיכל גרשוני - יועמ"ש, משרד החינוך

עינת אוחיון - מפמ"ר אזרחות, משרד החינוך

שרה גולד - ייעוץ וחקיקה ציבורי-מינהלי, משרד המשפטים

זוהר זעפרני - מינהל תחום איגודים מקצועיים ומוסדות, משרד התרבות והספורט

חנן ארליך - יועמ"ש, משרד מורשת

שני קרני - עוזרת משפטית ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

יניב דקל - מ"מ גבעון, המשרד לביטחון לאומי

גל יהב - מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיכל זכריה - מועצת התלמידים והנוער הארצית

יונתן גולנדסקי - תלמיד

שלומי קסטרו - מנכ"ל ארגוני הנוער

שי תמם ברזילי - ראש חטיבת חדשנות, ארגון ישראליז

יניב הגי - יו"ר עמותת זיכרון 710

איילת סלע יונגרמן - התנועה הקיבוצית

שי מוסקוביץ - פורום הגבורה

יעקב הרשקוביץ - פורום הגבורה

שקד מרדכי - מנהל זירה ציבורית, מרכז מנור

יואל שילה - פורום הזיכרון הלאומי

יוסף אנגל

-
משפחות החטופים

דקל ליפשיץ

-
משפחות החטופים

לירון זוהר רבינוביץ' - מינהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

רותי פרמינגר - עו"ד, ארגון נפגעי פעולות איבה

שמרית שקד גיטלין

אתי דנן

רויטל יפרח


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, פ/4597/25
הצעת חוק יום לציון אירועי כ"ב בתשרי ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2023, פ/4043/25
הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, פ/4596/25
הצעת חוק זיכרון טבח ה-7 באוקטובר - יד עוטף ישראל, התשפ"ד-2023, פ/4096/25
הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, פ/4570/25

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט היום, כ"ב באלול התשפ"ד, 25 בספטמבר 2024, בנושא: הצעות חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (ה-7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד-2024, והצעת חוק שאני חושב שרוב חברי הכנסת של המשכן חתומים על הצעות החוק האלה – יצחק קרויזר, מירב בן ארי, אתי עטייה ועודד פורר. כמובן חברי כנסת נוספים שחתומים – ינון אזולאי, אביגדור ליברמן – מכלל סיעות הבית.

בדרך כלל, אני נוטה לתת לכל אחד לדבר ולהגיד את אשר על ליבו, וכמובן עוד יותר כשמדובר במשפחות החטופים. אני רק רוצה להבהיר נקודה חשובה: את הדיון הקודם לא ניהלתי ונאמרו אמירות קשות כלפי נציגי ציבור, ובראשם ראש הממשלה. איך אומרים? אלו ואחרים, לגבי משפחתו של ראש הממשלה. אני לא דן את המשפחות, אני לא מבקר. אני כן מצפה ממי שמנהל את הדיון, ממי שמחליף אותי בדיונים, שכששומעים אמירות כאלה – להתנער מאותן אמירות. בוודאי אמירות קשות שיכולות בסוף להביא לפגיע באיש ציבור כזה או אחר, בפרט בראש הממשלה, ובכל אזרח במדינת ישראל, לא משנה אם הוא יהודי, ערבי, אישה או גבר, ילד או מבוגר. היה חשוב לי להבהיר את זה.

יעקב הרשקוביץ בבקשה, אבא של יוסי.

צוהריים טובים. כמו שאמר היושב-ראש, אני אבא של יוסי, קוראים לי יעקב הרשקוביץ. עוד מעט שנה שאני אבא של... אני רוצה לדבר היום על משהו אחר – אני רוצה לדבר על הקטע של זיכרון, שהתחילו עם זה לפני שלושה שבועות בערך, וישבנו הורים שכולים ממשפחות ה"נובה", ממשפחות חללי צה"ל וכל מי שרצה להצטרף אלינו, והחלטנו שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לפנות לממשלה ולמוסדות על-מנת שיהיה זיכרון שמצמיח עם. חשבנו שמתאים שמדינת ישראל תחשוב על משהו שנקרא אתר הנצחה, כשנגיע וזה קרוב מאוד, עוד מעט ה-7 ל..., אז שכל אחד יעשה טקס משלו. זה נראה לי מוזר כי כולנו בני אותו עם, כולנו אותו דבר. אירועי המלחמה גבו מאתנו ומעם ישראל ומי שנוגע לו בצד הפרטי, המשפחות, את האובדן שלהן. אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לעשות אתר הנצחה כמשהו שהוא זיכרון שיצמיח עם. שההנצחה והזיכרון ייעשו מתוך אחריות כלפי עתידו של עם ישראל בארצנו.

הטבח שהיה בשמחת תורה אינו עומד בפני עצמו אלא מהווה חוליה נוספת ברדיפה מתמשכת של עם ישראל והוא משקף את השנאה בעדה הערבית כלפי חידוש ההתיישבות בארץ ישראל במאות השנים האחרונות. זכירת הרוע והאכזריות לא מתוך תחושת קורבנות חלילה אלא מתוך חובת הזיכרון של "זכור את אשר עשה לך עמלק". הבנה מעמיקה ברשות האויב העומד מולנו, המקדש את המוות ומבזה את החיים. מלחמה צודקת שאליה יצאה מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל. השאיפה המתמדת שלנו כאומה נובעת מאמונתנו בצדקת דרכנו. המלחמה הינה מוסרית וצודקת מאין כמוה. רק הכרת הטרור והרשע לא תביא לשלום עולמי.

קדושת החיים – אנחנו נזכור את הטוב ואהבת החיים של הנרצחים, הזוהרים כאלומת אור אל מול חיות הטרף ששעטו לתוככי ארצנו כדי לגדוע חיים ללא אבחנה. אלה דברים של זיכרון שמצמיח עם. צריך לראות איך הזיכרון והגבורה והאחווה המוסרית – בהנצחה צריך לתת מקום משמעותי לגבורה האדירה של כל בני העם – המתיישבים בעוטף, הלוחמים, השוטרים, כיתות הכוננות, חיילי המילואים, אזרחים – כולם מתוך אחוות אחים ששעטו לתוך אזורי הקרבות ועצרו בגופם את מסע הרצח למען אחיהם וממשיכים בלחימה להכריע אותם עד היום.

במתקפת הרצח נחטפו מאות מאחינו ואחיותינו. לא ננוח ולא נשקוט עד להשבת החטופים החיים והנרצחים ופגיעה אנושה בכל מי שהיה שותף לרצח ופגע בהם ובנו ובכבודנו הלאומי.

ההנצחה חיונית בהוקרת המשפחות השכולות, הפצועים, תושבי העוטף. מעטפת הכבוד שבהנצחה תהווה אבן יסוד לשיקומם ותבטיח שמדינת ישראל זוכרת ומכירה את חשיבות האירוע.

פעילויות ההנצחה צריכות להיות מכוונות לחיזוק ערכי הציונות, הערך אותו רצו אויבינו להשמיד. ההנצחה תיתן תקווה לחיים של צמיחה והתיישבות בארץ. אחריות אישית ולאומית בזמן שקרסו המערכות ועלטה שררה בכל והתגלתה בתפארתה בלקיחת אחריות של אזרחים ומפקדים בשטח אשר קראו: הנני, ולקחו את משא האומה על גבם.

אני מניח שאם היינו פונים היום כממשלה, כוועדה, כמישהו שאחראי על הנצחה ומייצרים סוג של דבר כזה, לא היינו רואים את הדבר הזה שנקרא דאטה א,' דאטה ב', נעשה הנצחה כזאת או אחרת.

אני חושב שכאן המקום והזמן, לפחות כשאני מדבר, זה מה שאני מרגיש, זה תפילה לשלום חיילי צה"ל והחלמת הפצועים ולשובם הביתה של כל מי שאנחנו יכולים, של כל החטופים. זו ההזדמנות אולי לברך את כולם, כמו שאמר הרב עדין שטיינזלץ: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה". הוא מספר שבתשס"ג, באינתיפאדה השנייה, הוא נכנס לבית המדרש בשמחת תורה ואנשים היו מכופפים ושפופים וכמות נרצחים אדירה. התלמידים באו וניסו להרים אותו ולשמח ולשמוח, והוא אמר להם: אחינו, כל אחד בכאב ובצער שלו, היאך נשמח? הוא אומר שיש את המקור: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה". כמו שהמים נשאבים מהמעיין, אנחנו צריכים לרוות אמונה מן הישועה, וזה הרגע לשמוח. וכשיש שמחת תורה, אנחנו צריכים לשמוח ולא לתת לאויבים שלנו לראות אותנו מקופלים ושפופים. הצער והכאב שם, החטופים עדיין לא כאן.

מכאן, נישא תפילה לכולם שיחזרו בשלום לביתם. ומי שצריך לחזור למדינת ישראל על-מנת להיקבר בעפרה – גם את זה לעשות. אז שתהיה שנה טובה לכולם עם הרבה הצלחה וברכה.

תודה, יעקב. יוסף אנג'ל, בבקשה.

תסלחו לי, אבל אני מוכרח להגיד שכבר קראתי היום חמש פעמים בחמש ועדות דברים שאמרתי, ואני בא לוועדה הזאת בקושי רב לדבר. אני אב שכול, בני נפל לפני 28 שנים בצבא. הוא היה חייל בשייטת. אני סבא של חטוף – אופיר אנגל, שחזר, ואני קשור עם משפחת שרעבי שעדיין שם, האחד מת והאחד לא יודעים מה מצבו.

במהלך החודשים האחרונים, כשאני רואה את ההתארגנות של הורים שכולים מ"חרבות ברזל" – עושה לי רע. זה לא היה בהיסטוריה. אני לא מכיר את ההורים השכולים של שירת הצפצפה, שהתארגנו באיזו שהיא התארגנות מיוחדת, שבאו ודרשו מהמדינה כאלה ואחרים. אני לא מכיר את 3,000 נופלי יום כיפור, שהמשפחות שלהם התארגנו כדי להציע למדינה מה לעשות. אולי אני טועה, אבל אני לא רואה כאן מישהו מ"יד לבנים". אין פה, נכון? "יד לבנים" זה הגוף שמייצג אותנו, ההורים השכולים, מלפני מלחמת השחרור ועד עצם היום הזה. יש היכל זיכרון בהר הרצל, ששם מונצחים כל הנופלים שנפלו על משמרת מדינת ישראל. יש פער ענק בין חייל שנופל לאזרח שנשבה ונחטף או נחטפה ונאנסה – פער ענק. זה שני דברים שונים ואין להשוות ביניהם.

יש מערכת במשרד הביטחון, מערכת שעוסקת בהנצחה, עוסקת בטיפול במשפחות השכולות, עוסקת בכל המערכת, תאמינו לי, אני מכיר את זה כבר כמעט 28 שנים. לא צריך להוסיף עוד משהו, לא צריך עוד החלטה על זה, מה עוד שהם בכלל לא פה. יש מישהו פה ממשרד הביטחון? כן, אתם פה, אני במקרה לא מכיר אתכם אבל את ה"בוסים" אני מכיר. אז לא צריך עוד להורים השכולים.

אני ממליץ, מי שרוצה – יש לי הרבה ניסיון כאבא שכול, ואני עושה המון ואני משקיע המון להנציח את בני יאיר בהמון פעילויות. הוא כאן אצלי, עלי, קבוע, כבר 28 שנים, זה השעון שאיתו הוא טבע במימי מפרץ חיפה עם חברו מתן פוליבודה. יש לנו מצפה יאיר ברמת רחל, יש לנו פרויקטים חינוכיים. יש לנו טורניר כדורסל, מירוץ, יש לנו פעילויות שאנחנו עושים להזכיר אותו כל הזמן, הוא כל הזמן איתנו. הנכדים שלי כבר מדברים עליו ואף אחד לא הכיר אותו, מדברים על הדוד שאיננו. אבל להתארגן בגלל המלחמה? נופלים במלחמה, ולנסות להפריד אותם ממערכת הביטחון, מהמערכת הקיימת? תסלחו לי, אותי זה גומר, ולא התכוונתי לדבר פה על זה בכלל, יש לי פה נאום אבל הנושא הוא כל-כך כבד וכל-כך שונה וכל-כך אחר. אנא, תחשבו על זה. אל תתערבו בענייני מדינה כהורים שכולים. אוי ואבוי לנו. כהורים שכולים תעסקו בהנצחה של היקרים שלכם, כל הורה וכל משפחה בדרך שלה. אין פעמיים. הנה, אנשי משרד הביטחון יגידו לכם שאין דומה משפחה למשפחה, אין דומה, אבל יש כתובת. אין כתובת ל-101 החטופים שעדיין שם ובקושי יש כתובת לאלה שחזרו. ותאמינו לי, גם את זה אני יודע כי יש לי נכד שם. ומהמדינה, אף אחד עד היום, לא התקשר לאופיר שלי לשאול מה שלומו. עד היום לא התקשרו - -

יוסף, אני אעבור ליניב, ואם תרצה בהמשך – בשמחה.

שלום לכולם. אני מקיבוץ בארי. את אופיר, הנכד של ג'וחה אני מכיר אישית כי הוא הבן של הבת של יוסי שרעבי, גם חבר מן הקיבוץ. כל התמונות, חלקן אני מכיר אישית. רציתי לדבר על הנצחה: ביום של אחרי ה-7 באוקטובר הגענו לעין גדי וניהלתי קבוצה של חברי בארי שהיו בעין גדי. הגיעו אלי קצינים מהמטה של החטופים, שרק התחיל להתארגן ואמרו לי: תשמע, אנחנו צריכים פרטים על אנשים, מתי ראו אותם, מתי הם דיברו. ואז אמרתי: רגע, יש לנו את הוואטסאפים, והתחלתי לחפש בוואטסאפים למשל את הפעם האחרונה שאוהד בן עמי אמר, והוא אמר בקבוצה של שכונת הכרם: הם מחוץ לבית שלי, הנה הם נכנסים פנימה, שמע ישראל. זה הדבר האחרון שהוא אמר בוואטסאפ.

אני אומר להם: תקשיבו, יש בוואטסאפ הכל, ואני קורא את הוואטסאפים ואני מצטמרר, כאילו חזרתי לממ"ד ב-7 באוקטובר כי בוואטסאפים יש את הכל. הוואטסאפ היה החלון שלנו החוצה מהממ"ד. אני יכול לספר לכם שהייתי בממ"ד ומאוד מאוד פחדתי, ואתם יכולים לקרוא התכתבות שלי עם חבר, שאני אומר לו: דני, אני בממ"ד ואני מת מפחד. זה שני דברים אחרים לחלוטין. בלילה שאחר-כך, בעין גדי, על חמישה מזרונים כל בני המשפחה, ופתאום אני מדמיין את הנכד שעוד לא נולד לי נכנס ומקבל מפה כזו של קיבוץ בארי והוא בוחר את השכונה שלנו ואת הבית שלנו, והוא בוחר אותי והוא מקבל את הטלפון שלי, והוא רואה את כל ההודעות ששלחתי וקיבלתי במהלך האירוע, והוא ממש יכול להיכנס לתוך הדמות שלי. ואם אני דיברתי עם חבר שלי, אבידע, אז דרך הוואטסאפ הוא יכול להגיע לממ"ד של אבידע ולראות מה קרה בממ"ד של אבידע. ומאבידע הוא יכול לרוץ לשכנים אחרים ולראות את הסבא-רבא שלו, ולרוץ קדימה ואחורה בזמן ולנוע ממקום למקום. את הדבר הזה אמרתי לאשתי עוד באותו לילה: תקשיבי, זה משהו שאני מדמה אותו ואני רוצה לעשות אותו, את הדבר הזה.

מאז, אני רץ אחרי וואטסאפים, זה הפרויקט שלי. אני פשוט רץ ומוריד וואטסאפים. הקמתי עמותה שנקראת "זיכרון 7.10", שהמטרה שלנו זה להוריד את כל הוואטסאפים ששלחנו אחד לשני במהלך ה-7 באוקטובר, כל האנשים מהנגב המערבי. לא רק קיבוצים – קיבוצים, מושבים, ערים, כולנו היינו ביחד בתוך הסיפור הזה. אני אישית, אני מתנדב ב"סוכנות היהודית" ודיברתי עם אנשים, עמיתים שלי ממקסיקו, מהפדרציה של צפון-מזרח ניו-יורק, עם חבר מגרמניה – כל עם ישראל היה בתוך הסיפור הזה ב-7 באוקטובר, ופתאום אפשר להתחבר לסיפור אחד של כולנו ביחד. ב-7 באוקטובר לא היינו מופרדים, היינו מאוחדים כולנו ביחד ויש פה איזה שהוא ריפוי, אני חושב. מי שהציל אותי זה מתנחלים מעתניאל, כוח קלמנזון, וחנן נהרג בבארי יום אחרי שהוא הוציא אותי והג'יפ. זה דבר מטורף, בלתי נתפס, שאנשים דתיים מהתנחלות יגיעו עד לקיבוץ החילוני שלי בעוטף עזה ויצילו אותי. זה משהו שהוא מדהים, שהייתי רוצה להמשיך אותו דרך ההנצחה.

אני חושב שבהנצחה יש לנו את היכולת לספר את הסיפור של האחדות הזאת, ולספר בכלל את הסיפור שלנו. היום הייתי מאוד רוצה לדעת מה קרה לסבא וסבתא שלי בשואה אבל אין לי את מי לשאול כי הם כבר לא בחיים. וכשהייתי קטן, אז הייתי קטן מדי כדי באמת לשאול ולהבין אבל היום זה האירוע הראשון בתולדות האנושות שתועד על-ידי כל המשתתפים בו. תמיד מלחמות תועדו על-ידי היסטוריונים, על-ידי אנשים שכתבו ספרים, מתי מעט, והם שסיפרו את הסיפור. אבל פה יש הזדמנות שכל מי שהיה מעורב באירוע – כולנו סיפרנו מה קרה לנו, והכל נמצא בוואטסאפ.

ומאז אני רץ בתוך הדבר הזה, מנסה לגייס כספים, לגייס אנשים, להקים ארגון ובאמת לאסוף את כל הוואטסאפים כדי להכניס את הכל לתוך דאטה בייס, ואחר-כך להנגיש אותו כמוזיאון ווירטואלי, כי אני חושב על תשתית טכנולוגית שתהיה בכל אחד מאתרי ההנצחה. קיבוץ בארי יקבלו את הפלח של קיבוץ בארי, אופקים יקבלו את הפלח של אופקים והמוזיאון הלאומי יקבלו את כל התמונה כולה, והכל בוואטסאפים. וואטסאפ זה טקסט, אפשר לתרגם אותו בבת אחת לכל אחת מהשפות שבעולם. ואם מורה מצרפת ייכנס פנימה, לתוך המוזיאון הזה, הוא יקבל טלפון של מורה בישראל והוא יראה מה קרה לאותו מורה. האם הוא דיבר עם התלמידים שלו? הוא דיבר עם העמיתים שלו, המורים? ואיך הוא חילק את הזמן בין התלמידים? הייתה לו בחירה? כלומר, לכל אחד יש אפשרות לקבל בצורה פרסונלית מישהו שהוא יכול להזדהות איתו בשפה שלו ולדעת מה קרה לו ב-7 באוקטובר.

אז הגעתי לכאן כדי לספר לכם שהמיזם הזה קיים. כמו כן, להגיד שזה המיזם הכמעט יחיד שאני מכיר שמגיע מתוכנו, מתוך תושבי העוטף. יש פה מישהו שהוא מעוטף עזה? אוקי, אז אני הגעתי לכאן, ואני אומר שבתוך כל ההנצחה יש לנו קול. אל תשכחו אותנו, בסדר? תנו לנו להיות חלק מהסיפור, חלק מההנצחה. בכל ועדה, בכל מוזיאון, בכל סיפור יש לנו נרטיב שאנחנו רוצים לשמור אותו. למשל, לי מאוד מאוד חשוב שהנרטיב שלנו לא יהיה נרטיב של מסכנים. תחשבו, אנחנו צריכים לחזור ליישובים האלה ולחיות. עם איזה נרטיב נחיה? של קורבנות? של אנשים שהלכו כצאן לטבח? עם איזה נרטיב נחיה? אנחנו צריכים לבחור את הנרטיב. ובנרטיב הזה, כמו שאמרת לפני, יש גבורה ויש ערבות הדדית ויש סולידריות ויש סיפורים מדהימים, מדהימים, ואנחנו לקחנו משפחה תחת אש, חילצנו אותם, הבאנו אותם, עשינו, הבן שלי. כל מיני סיפורים שלא אכנס אליהם עכשיו, סיפורים מטורפים שהם קטנים, שלא מצאו עדיין את הדרך שלהם לחדשות, והכל נמצא בוואטסאפ. אני הייתי רוצה מאוד לשים זרקור על כל אותם הסיפורים האלה כדי אחר-כך לחיות עם נרטיב שאפשר לחיות איתו לדורי-דורות כי מה שאנחנו נקבע, זה בסוף מה שיהיה ומה שיזכרו שנים רבות קדימה.

אז הדבר הראשון הוא שלא תשכחו אותנו, תושבי העוטף, ושזה יהיה בילד-אין בתוך המערכת כי קשה להוציא אותנו וקשה להביא אותנו, אז תתעקשו עלינו. ודבר שני זה תמיכה מהמדינה. אני רץ כבר שנה ודואג לוואטסאפים, וואטסאפים נמחקים כל יום. כל יום נמחקים וואטסאפים. מישהו החליף טלפון ולא עבר גיבוי כמו שצריך – נמחק הטלפון. מי שנלחץ לו הארכיב האוטומטי אחרי 90 יום – נמחק הטלפון. וואטסאפים נמחקים כל יום, ולדעתי הוואטסאפים זה נכס של עם ישראל, זה נכס שלא יסולא בפז. תחשבו עכשיו שאם הייתי אומר לכם שיש בפולין, ליד פסי רכבת, איזה פתק שמישהו כתב וזרק מרכבת – איזה מבצע היינו עושים להציל את אותו פתק. לכולנו יש פתקים בטלפון, לכולנו כולנו כולנו. כולנו דיברנו ב-7 באוקטובר. עם מי התכתבתם ב-7 באוקטובר? מה אמרתם לו? מה היה הסיפור שלכם?

כל הדבר הזה מאוד חשוב, בואו נציל אותו, ואני צריך עזרה כי לפעמים אני מרגיש קצת לבד בכל הסיפור הזה. אז אני הולך לתורמים, אז עוזרים לי. התנועה הקיבוצית עוזר לי, קיבוץ בארי עוזר לי, קרן מנדל עוזרת לי, הספרייה הלאומית עוזרת לי. יש כל מיני אנשים שעוזרים אבל היכולות מוגבלות. אני חושב שלפה המדינה צריכה להיכנס ולתת משאבים. בסוף זה מסתיים בכסף, מה לעשות? כדי לבוא ולגייס רכזים שילכו ביישובים ויספרו ויפיצו את הבשורה ויורידו את הוואטסאפים – כל זה דורש הרבה הרבה כסף. זה מה שרציתי להגיד. תודה רבה.

תודה רבה, יניב, מיזם מדהים. דקל, בבקשה. יוסף, תגיד לי מתי אתה רוצה להמשיך, סמן לי, בסדר?

לא, לא, הדיון הזה חשוב מאוד, עזוב את זה.

בבקשה דקל.

צוהריים טובים. אני אתחיל בשתי תודות: תודה אחת לחבר הכנסת קרויזר, שיושב כאן לידי, שהוא חבר הכנסת המוביל של החוק הספציפי שאנחנו התחלנו, וכמובן שיש עוד מובילים רבים מתוך חברי הכנסת שנוכחים ולא נוכחים ויגיעו בהמשך. אז תודה רבה לך על הדחיפה ועל זה ששמת את זה בראש סדר העדיפויות והכנסת את זה עד הסוף כדי שנגיע לדיון הזה ושנוציא את החוק הזה לפועל, כמה שהוא חשוב.

תודה שנייה, אותו דבר, לשגית אפיק, היועצת המשפטית לכנסת, שמהרגע הראשון שהגעתי אליה חיברה אותי לחבר הכנסת קרויזר, ומשם כל החוק הזה הגיע למה שהוא היום, בתקווה שהוא יגיע למה שהוא צריך להיות בהמשך. אלה התודות.

לא הצגתי את עצמי – אני נכדו של עודד ליפשיץ שחטוף בעזה, ויוכבד ליפשיץ שחזרה אלינו אחרי 17 יום. זה מצחיק כי כל התקופה הזאת, מאז ומתמיד, אני מרגיש שאני דקל ליפשיץ, ומאז ה-7 באוקטובר אני הנכד של יוכבד או הנכד של עודד, וזו הילה וכתר שאני מאוד שמח לחבוש אבל זה לא יאומן לאן הגענו.

משפט שמלווה אותי מאז ה-7 זה תזכור מאיפה אתה ולאן אתה הולך. אני חושב שאחד הדברים שהכי חשוב לנו מהאירוע הזה זה ללמוד ממנו. אנחנו חייבים ללמוד ממנו כל דבר שאנחנו יכולים, בין אם זה במיזמים יפים כמו שדובר עליהם פה, על הוואטסאפ, בין אם זה אירועי זיכרון כאלה ואחרים, בין אם זה מוזיאונים שצריך לפתוח לאירוע הזה, והכל הכל הכל בשביל להרים את הרוח הישראלית ולדחוף אותה קדימה טוב יותר, שאנחנו יכולים רק בעזרת החוק הזה, המקום הזה, להביא ולהרים את האופטימיות לזה שמצפים לנו חיים מדהימים במדינה הזאת, עם כמה שקשה ועם כמה שאנחנו מתמודדים עכשיו. והמילה "זיכרון" לא מתייחסת לעבר. אנחנו יכולים לזכור כל רגע גם את זה שעדיין יש חטופים בעזה. אנחנו יכולים לזכור מהעבר את אותם אירועים הירואים שהיו ב-7 באוקטובר. אנחנו יכולים לזכור קדימה שתמיד אפשר להיות עם תקווה ולראות מה אפשר לעשות בשביל להביא את עצמנו לעתיד שאותו אנחנו רוצים לחיות.

אז אני מבקש מכל הנוכחים בחדר בקשה אישית: תהיו השליחים של העם. תעשו כל מה שאתם יכולים בשביל להוציא את החוק הזה. זה חוק מאחד, חוק שמתייחס לקיבוצים בכבוד, זה חוק שמתייחס לנופלים בכבוד, לנרצחים, לחטופים שעדיין שם. חוק שמציין את הגבורה ואת הפדיחה שהגענו אליה.

תודה רבה לכל הנוכחים, סומך עליכם שתעשו עבודה מדהימה.

תודה, דקל. שי מוסקוביץ' בבקשה, פורום גבורה.

שלום לכולם. אני שירתי בחיל ההנדסה, ביחידת יהל"ם. הצוות שלי נלחם בשמחת תורה ורבים נפלו. האמת שעכשיו הגעתי מהר הרצל, מאזכרה של חבר טוב. היו כמה אזכרות היום, ובעצם אחרי שנכנסנו לרצועה ועשינו מה שעשינו כמה חודשים, גילו לי מחלה זיהומית שקשורה לעזה ולצערי נאלצתי לעזוב את היחידה. התפנה לי זמן אז אמרתי שאלך לפורום הגבורה. הפורום, כולם מכירים אותו בטח, פורום של משפחות שכולות, שהקריאה שלו לצאת בקריאה לגבורה, קריאה לניצחון.

באתי לפה להגיד שהזיכרון, כשאנחנו מדברים על זיכרון, זה הסיפור של העם היהודי, זה הסיפור שלנו, אם זה ליל הסדר שבו אנחנו מספרים את הסיפור שלנו, אם זה עוד מעט ראש השנה, יום הזיכרון, זיכרון ליום הראשון. אנחנו מדברים על הזכר ועל הזיכרון שלנו כבני אדם, שזה בעצם מייצר את הזהות, מייצר את מי שאנחנו ואת מה שאנחנו. ולכן החוק הזה, כמו שהוא אמר קודם, מאוד מאוד חשוב.

צריך גם לזכור שאיך אנחנו נתפוס את הזיכרון הזה, זה מה שייצר את התודעה שלנו הלאה. זה מה שייצר את הסיפור שלנו הלאה. ואני, בתור מי שחווה את הלחימה וחבריי שנפלו, ואני בטוח שמה שההורים מדברים שם באזכרות ואני מגיע כולי עם צמרמורות מהסיפורים ומהזיכרונות, שהם באים ואומרים: אנחנו נותנים לכאב מקום, הכאב נמצא שם כל הזמן אבל הם כל הזמן מדברים על הרוח שקיימת. על הזיכרון של הגבורה כי אתם לא יודעים מה זה לעמוד מול מחבל ולהסתכל לו בעיניים, ושחברים נופלים לידך ואתה צריך להמשיך.

עוד סיפור קטן – אני שטויות, לא עשיתי כלום אבל אנשים שיצאו עם בוקסר ונשק להרוג מחבלים או להילחם על מי שאנחנו – זו בעצם התודעה שלנו, תודעת הגבורה. זה הזיכרון שאנחנו צריכים לקחת הלאה ולהנחיל הלאה. כמו שאומרים: אם נזכור את הדברים הלא נכונים ורק ננציח את הכאב, אז הכאב מייצר חידלון, הוא לא מייצר צמיחה.

אני אשמח להזכיר גם את הפצועים כמובן ולהחלמתם המהירה, חבריי שנפצעו ופצועים אחרים, וגם אפשר להכליל אותם בחוק הזה, בזיכרון הזה, כי זה אנשים שחיים פה יום-יום עם פציעות, קטועי גפיים, קטועי רגליים, כל מיני דברים שלא נדע, וגם הקריאה הזאת לחוק שיביא לצמיחה, לזיכרון עמוק של גבורה ושל ניצחון ושל רוח שהייתה ושעודנה ושתמשיך ותחיה כי אנחנו פה ונמשיך להיות פה. וגם הקריאה של "לעולם לא עוד" היא קריאה של המשך ולא קריאה של פגיעה ועצירה אלא כמו שנאמר פה קודם, קריאה של זיכרון שמצמיח עם. תודה רבה.

תודה רבה. יונתן גולדנסקי, בבקשה.

שלום. תודה רבה. אני תלמיד כיתה י"א תחת משרד החינוך. אני מאוד מודה לכם על רשות הדיבור אבל לצערי, זה לבד לא מספיק. הצעת החוק הנדונה היום בוועדה בנושא זיכרון אירועי ה-7 באוקטובר היא חשובה וראויה. אך כתלמיד במערכת החינוך חשוב לי מאוד לשאול אתכם: למה מוחקים את החטופים מהזיכרון שלנו בבתי הספר? בחוזר מנכ"ל שנשלח לבתי הספר לציון אירועי ה-7 באוקטובר, לא הוזכרה מילה אחת על החטופים. האם זה לא שווה שיח? לא מדובר במחלוקת ולא מדובר בפוליטיקה, מדובר בלהזכיר את האנשים האלה, שחלקם היו גם תלמידים כמוני. חשוב שבני האדם האלה לא יישכחו מסדר היום. איך מורים יסבירו וישיבו על דבר כזה במידה ותלמידים ישאלו? שמערכת החינוך מתנגדת להזכיר את החטופים? הרי חונכתי שמדובר במערכת חינוך שמלמדת שהערך העליון הוא לדאוג לכל אחד ואחת מאזרחי המדינה. החוזה הבסיסי בין הממלכה לאזרחים הוא שהאזרחים משלמים מיסים, פועלים בהתאם לחוקים ומשרתים בצבא במקרה שלנו, ובתמורה המדינה מספקת להם צרכים בסיסיים כגון חינוך, בריאות וביטחון.

ה-7 באוקטובר הוא המופע המובהק ביותר לכך שהמדינה לא סיפקה ביטחון לאזרחים שלה כי אנשים נחטפו מהמיטות למנהרות החמאס. ערך עליון ביהדות הוא ערבות הדדית, ערך עליון בצבא הוא שלא משאירים אנשים מאחור. ופה, האנשים שלנו מורעבים, מוכים, נאנסים, ומשרד החינוך מחליט שזה לא שווה שיח. שיח חייב להתקיים. יכולות להיות דעות לשני הכיוונים. איך יכול להיות שנושא שכל-כך נוגע למהות שלנו כחברה הישראלית, נושא שמוציא עשרות-אלפי אנשים לרחובות כל שבת יכול להיות לא מדובר במערכת החינוך?

אתם יודעים שאתם בונים את התודעה של התלמידים, אז למה אתם משמיטים לה את החטופים מהזיכרון? אתם לוקחים את המוחות בגיל הכי קל להשפעה על הילדים בבתי הספר ומחליטים במודע להשכיח מהם סוגיה בוערת.

כמו כן, אני מרכז שכבות בנוער העובד והלומד, ולמדתי היטב שיש לי אחריות עצומה בתפקיד הזה – האחריות שלי היא לא רק להעביר פעולות אלא להשפיע על הדרך שבה החניכים חושבים ומתמודדים עם נושאים. אם אני, נער, מבין את זה, איך יתכן שמשרד החינוך, שאחראי על מיליוני תלמידים בוחר להתעלם מכך?

משרד החינוך בונה לנו עולם שבו החינוך לא עוסק יותר בערכים אמתיים אלא בהתחמקויות פוליטיות. ואתם יודעים מה? זה מזעזע. אני תלמיד במערכת הזאת, ואני מתבייש בדרך שהיא מתנהלת. אני נער שגדל פה ואני מתכוון להישאר פה, להמשיך לתרום ולבנות את החברה הזאת. אני מתכוון לשרת בשנת שירות לפני הצבא, לתרום לקהילה ולמדינה כי זה מה שלמדתי שחשוב. וגם זה בסימן שאלה כי אתם מתכננים לקצץ את תקציב שנות השירות ב-25%. איך אני אמור להרגיש בטוח שביום שבו אני אצטרך עזרה תהיה מערכת שתעמוד מאחורי ותדאג לי? איפה הערבות ההדדית שעליה גדלנו? אני רוצה להאמין במערכת שאני עומד לשרת אבל אתם גורמים לי להאמין שהיא שבורה. איך אפשר להתמסר ולתת הכל למדינה הזאת כשמי שמנהל אותה מתעלם מהערכים החשובים באמת? תודה רבה.

תודה לך.

תודה, יונתן.

אדוני היושב-ראש, אני אפנה בעניין למנכ"ל משרד החינוך.

זו סוגיה שכבר הגיעה לשולחני והפנייה כבר בוצעה. תודה.

- - -

ברור שכיוונתי לדעת גדולים, גלעד.

בחוק הזה, משרד החינוך מחויב להכין מערכי שיעור.

יצחק, יש כמה גירסאות של החוק. בגירסה שיצחק מביא - -

אנחנו אלופים לעשות מיזוגים ובסוף לכלול את כלל הסעיפים. נעשה את זה בשיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה, כפי שסוכם, והכל יתקדם על מקומו.

בבקשה, נתחיל מהמציעים. חבר הכנסת קרויזר, בבקשה. מירב תצטרף בהמשך. בבקשה.

קודם כל, תודה רבה לך אדוני, חבר הכנסת טייב, יושב-ראש הוועדה החשובה, על הדחיפה לקיים את הדיון החשוב הזה. אפשר להגיד שאני שמח שהצלחנו להגיע לרגע הזה, אם כי לאחר הרבה מאמצים ולחצים. חוק הזיכרון הלאומי לאירועי הטרור של כ"ב תשרי, ה-7 באוקטובר 23, הוא חוק שנולד ביוזמתו של דקל ליפשיץ היקר. דקל, אתה דוגמה ומופת לכולנו, לאיך נראה מאבק. דקל הוא גם נכדו של עודד, שעדיין חטוף ברצועת עזה, ויוכבד ששוחררה.

החוק נכתב וזכה לדחיפה האדירה של היועצת המשפטית של הכנסת, עורכת הדין שגית אפיק, ולברכתו של יושב-ראש, הכנסת, מר אמיר אוחנה. האחדות שנוצרה סביב החוק הייתה מרשימה. נפלה בידי הזכות להיות היוזם שלו, עם תמיכה של 86 חברי כנסת מכל סיעות הבית. החוק עבר בזכות המכסה של חברת הכנסת פנינה תמנו, שהיא מהמחנה הממלכתי. חתומים עליו, כפי שאמרתי, 86 חברי כנסת מכל סיעות הבית, שזה אירוע חסר תקדים. חתומים עליו כיוזמים כמעט כל יושבי-ראש של כל סיעות הבית, למעט הסיעות הערביות. אני מעוצמה יהודית, אופיר כץ מהליכוד, מירב בן ארי מיש עתיד, ינון אזולאי מש"ס, פנינה תמנו מהמחנה הממלכתי, יצחק פינדרוס מיהדות התורה, שמחה רוטמן מהציונות הדתית, עודד פורר מישראל ביתנו, זאב אלקין מהימין הממלכתי, אפרת רייטן ממפלגת העבודה. התמיכה המרשימה מבטאת את הלך הרוח של החברה הישראלית.

ה-7.10 והחטופים הוא אינו אירוע פוליטי, הוא אסון ישראלי שילווה את מדינת ישראל לדורות. החוק מבקש ליצוק תוכן לאסון הכבד שפקד את מדינת ישראל בשמחת תורה ולהקים רשות זיכרון והנצחה כדי שלעולם לא נשכח את 252 החטופים והחטופות, שמתוכם עוד 101 אחינו ואחיותינו שחטופים עדיין בעזה, והמחויבות שלנו להשיב את החיים לחייק משפחותיהם ואת המתים לקבר ישראל. את הקהילות בקיבוצים, בשדרות ובאופקים, את מבלי המסיבות; את אנשי כוחות הביטחון, משטרת ישראל והכיבוי ושאר ארגוני ההצלה והחירום; את אזרחי מדינת ישראל הגיבורים שיצאו בידיים חשופות להציל את אחיהם מהתופת. את חיילי צה"ל שמסרו נפשם בקרבות. ביום הזה אנו מבקשים להקים מפעלי זיכרון והנצחה. לתעד, לחקור ולפרסם את אירועי ה-7.10 ולהשריש לדורות את יום הזיכרון וההנצחה. לקיים טקסים ואירועים בכל רחבי המדינה. בבתי הספר ובמחנות צה"ל – הדגל יורד לחצי התורן. שידורי הרדיו והטלוויזיה יביעו את ייחודו של יום זה, והכנסת תקיים יום מיוחד במליאת הכנסת ובוועדות השונות.

אני אסיים בתפילה להשבתם של כל החטופים והחטופות, ולהצלחתם של חיילי צה"ל במלחמתם בכל החזיתות. ובסיום, להודות לכל מי שפועל ומסייע על מנת שהחוק הזה יחוקק במהירות האפשרית, ובעזרת השם גם מי ייתן ואפילו נצליח לחוקק אותו ולהכניס אותו לספר החוקים לפני ה-7.10.24. תודה רבה.

תודה רבה. עודד, בבקשה.

תודה, אדוני. אני הגשתי את הצעת החוק שלי כבר בחודש נובמבר, כחודש וחצי אחרי הטבח, מהסיבה הפשוטה, ואני לא אחזור על הדברים ועל החשיבות שבהנצחה אבל יש פה אירוע שחלק מהדוברים התייחסו אליו קודם והוא איסוף החומרים לטובת נושא הזיכרון. בקצב שפה האירועים מתקיימים, יש פה חובה להקים גוף שיהווה – אני קראתי לזה רשות זיכרון "יד עוטף ישראל", שגם יהיה מקום שאפשר להעביר אליו את כל החומרים האלה כדי לשמור אותם, וגם יהיה מקום שיתחיל לעבוד על איך להציג אותם ובאיזו צורה הזיכרון הזה יהיה כדי שיהיה זיכרון-עד.

אני לא חושב ואני לא רוצה לעשות השוואות אבל כבר היו קהילות שהושמדו בהיסטוריה של עם ישראל אבל בעת החדשה, מה שקרה פה לקהילות שלמות הוא חסר תקדים ויוצא דופן. אנחנו כולנו מקווים שהוא יישאר יוצא דופן אבל אנחנו חייבים להחזיר חזרה את המשפט "לעולם לא עוד", שכולנו אמרנו לאורך כל השנים, שמקבל משמעויות אחרות כאן. ובתוך כך, באותה רשות זיכרון, יצטרכו להתייחס גם למה שקרה לכל קהילה וקהילה, גם לעובדה ולמה שקרה לחטופות ולחטופים, כל סיפור וסיפור, כל משפחה ומשפחה, וגם לגבורה שהייתה. והייתה פה גבורה אזרחית יוצאת דופן ב-7 באוקטובר, של אזרחים שבידיים חשופות היו צריכים להגן על המשפחות שלהם, על הבתים שלהם, על החברים שלהם, עם סיפורים שאנחנו לא נחשפנו לכולם ואני מניח שלאורך התקופה הקרובה עוד יחשפו במלאכת האיסוף הזאת.

אבל אני כן רוצה לומר לך משהו, אדוני היושב-ראש: הצעת החוק הזאת, חשוב שתעבור מהר כי העבודה הזאת כבר הייתה צריכה להיעשות. אני לא סתם הגשתי את הצעת החוק הזאת עוד בנובמבר. היא הייתה צריכה להיעשות בצורה מסודרת מבחינת איסוף חומר כדי שחומר לא ילך לאיבוד וכדי שלא יתחילו לנסות ולייצר מסביב לזה דברים שאינם קשורים. יש הרבה מאוד דברים שקרו מאז ה-7 באוקטובר, אבל מה שקרה ב-7 באוקטובר זה האירוע שעליו אנחנו מדברים פה בנושא הזיכרון, וסביבו צריך להתכנס ולעשות את זה כמה שיותר מהר. אני לא יודע כמה זמן הכנסת תחזיק, אחד יגיד יותר, אחד יגיד פחות אבל זה בכלל לא משנה. אין סיבה שבשבוע הראשון לא מסיימים את החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית - -

היושב-ראש, אפשר להוסיף?

שנייה חברים, אני רוצה להתייחס: זה אולי לא נאמר וזה ייאמר בהמשך אבל חושב שכדאי להכניס גם לתוך הצעות החוק סעיף שגם יבהיר מה היה עוד לפני ה-7 באוקטובר. אנשים פטריוטיים שפשוט בנו ושמרו על הגדר, אם זה תנועת הקיבוצים ואם זה מושבים – אני חושב שזה לא פחות חשוב כי בסוף, אנחנו מאבדים את הרצון של אזרחים טובים שהחליטו ללכת ולשבת שם על הגדר, ואני חושב שזה חלק אינטגרלי של הסיפור.

שהיו קו המגן של מדינת ישראל.

ועדיין. אבל אני חושב שזה חלק אינטגרלי מהסיפור הזה.

זה חלק מהזיכרון.

עכשיו, התייחסות למה שאמר יונתן קודם ונתתי להתבטא, אבל קיבלתי תשובה ממשרד החינוך: אכן בסעיף 5(4) של חוזר המנכ"ל, בנושאים המוצעים לדיון החינוכי, אכן מופיע הנושא של פדיון שבויים, משמעותו במלחמת "חרבות ברזל" ושחרור החטופים. ולכן, זה לא הושמט מחוזר המנכ"ל, כפי שנאמר. אני מביא את הדברים כהווייתם. יכול להיות שצריך להדגיש את זה יותר, להנגיש את זה יותר אבל זה מופיע בחוזר המנכ"ל.

יש נושאים שלא צריך להציע, יש נושאים שצריך לחייב.

בסדר, אני רק אומר שבחוזר המנכ"ל זה מופיע, כדי שהדברים יהיו ברורים.

חברי הכנסת בבקשה, לפי סדר ההגעה. שלי, את רוצה להתייחס? סימון? לא כרגע. גלעד, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש וכמובן לכל הנוכחים. על-פי רוב אנחנו מגיעים לדיונים של הצעות חוק אז חברי הכנסת הם הפותחים. וטוב, אדוני היושב-ראש, שהפכת את הסדר המקובל כי באמת החוק הזה גם כש-86 חברי כנסת, ולדעתי זה אפילו יותר. על ההצעה שיצחק מוביל חתומים 86 אבל יש עוד הצעות, ולדעתי כשסוכמים את סך כל חברי הכנסת שהניחו וחתמו על ההצעות, עוברים גם את המספר של 100 חברי כנסת, וזה באמת חסר תקדים. ולמרות זאת, ולמרות העובדה שכל-כך הרבה חברי כנסת שמו את שמם, החוק הזה שייך לאנשים שנמצאים כאן ולתושבי העוטף ולתושבי שדרות ואופקים ולשורדי ה"נובה" ולמשפחות ה"נובה".

אני מבקש לא לומר דברים כלליים אלא להתייחס לחקיקה עצמה. ומכיוון שיש לא מעט הצעות, אז לצורך הדיון אני אתייחס בעיקר להצעה שיצחק הניח, ואני מניח שתהיה לך מלאכת הרכבה לא פשוטה אבל אנחנו נצליח בה. קודם כל, אני רוצה לציין, ואני אומר את זה לנציגות הלשכה המשפטית, שיש להערכתי עוד שתיים או שלוש הצעות שלא הובאו לקריאה הטרומית, שעוסקות בדיוק באותו נושא ובגדרי ההצעות, ולפחות לגבי הצעה אחת אני אבקש להצמיד. אני חושב שגם - -

צריך להעביר אותה במליאה?

אני לא בטוח. אני חושב שיש פרוצדורה - -

אתה חייב. לטרומית אתה חייב. אתה יכול גם לצרף בקריאה השנייה והשלישית, זה לא משנה.

אני מציע שכל ההצעות שיש והן רלוונטיות – תוצמדנה לדיון.

לגבי ההצעה ושוב, אני מסתכל בעיקר על ההצעה של יצחק ומה שצורף אליה: ראשית, אני רוצה להתייחס לסוגית לוח הזמנים – אני לא רוצה לטשטש את העובדה ש - - - בחקיקת החוק, שהיה צריך לגמור אותו תוך שבוע אחד. זו לא חקיקה מורכבת. תוך שבוע היה אפשר לסיים את החקיקה, עוד לפני תום המושב הקודם. העיכוב קשור בין השאר לשאלה מי מוביל את החקיקה הזאת, הרשות המבצעת או הרשות המחוקקת? וכולנו יודעים במה דברים אמורים. אני רוצה לומר שברמת העיקרון, אני חושב שזה נכון שההנצחה של ה-7 באוקטובר תיתפס בראש וראשונה כמשימה שבית המחוקקים לקח על עצמו. ברור שמי שיבצע את החוק זו הממשלה כי מי שמבצע את החוקים זו הממשלה, ומקובל עלי שצריך להיות תיאום. אבל כשלמעלה מ-100 חברי כנסת מתנקזים אל משימה אחת, אז צריכה להיות כאן הבנה שיש ערך גדול לזה שכל צידי הבית הזה יתלכדו. וכאן, אני מבקש אדוני היושב-ראש, שיעבור ממך בגיבוי כולנו מסר מאוד מאוד ברור ומנומס לרשות המבצעת, שאנחנו מקדמים ביחד את החוק הזה ועושים את הכל שלפני יום הציון שלו, ולהערכתי יש לנו לא רק מליאות בשבוע הבא, אולי גם לאחר מכן, ואם לא – עד יום שמחת תורה. אז בשבוע הראשון של המליאה, החקיקה הזאת מובאת לקו הסיום.

הדבר השני שאני מבקש לומר הוא שאנחנו חייבים בחקיקה שלנו לתת מקום מאוד מאוד משמעותי לקהילות עצמן, לא בזיכרון מה שקרה להן אלא בעיצוב הזיכרון מתוך הבנה שזה גם נכון מבחינה ערכית ומוסרות, שהאנשים שחוו את הדבר יעצבו את דפוסי הזיכרון, וגם מתוך כבוד לעובדה שיש כאן מגוון של קהילות – גם קהילות גיאוגרפיות שונות, גם קהילות שיש להן דפוסי חיים שונים, התיישבותיות, עירוניות וגם קהילות שהן לא גיאוגרפיות כמו קהילת ה"נובה", שהיא קהילה לכל דבר. היא לא ישוב אבל היא קהילה, וגם היא קיימת וכבר היום פועלת לעיצוב דפוסי זיכרון. והדבר הזה חייב לבוא לידי ביטוי בחקיקה בשני מובנים: ראשית, בנושא של נציגות לקהילות עצמן בתוך המועצה.

בהצעה של יצחק, אל מול הצעות אחרות, יש - - - לגבי הרזולוציה של הרכב המועצה. יש מקום שזה מפורט, אחרים אומרים שיותקן בתקנון אבל העיקרון היסודי הזה, שבמועצה יושבים גם נציגי הקהילות עצמם – חשוב מאוד בעיניי. הדבר השני, והוא עוד יותר חשוב – בתוך תפקידי המועצה, זאת אומרת בתוך תפקידי הרשות או התאגיד או איך שנקרא לזה, צריכה להיות מוגדרת בצורה ברורה המטרה של הרשות והתאגיד הסטטוטורי לתמוך במיזמי ההנצחה הקהילתיים. כרגע זה לא מנוסח כך. כרגע התפיסה היא שהרשות מובילה את מיזמי ההנצחה וזה בסדר גמור, חלק מהמיזמים הם לאומיים. יש אזכרה ממלכתית ויכול להיות שיהיה מוזיאון אחד אבל בסופו של דבר, וזה קיים בתאגידים סטטוטוריים אחרים, האמירה שאחד מהתפקידים של הרשות הוא להעמיד סיוע גם כספי, גם תכנוני לקהילות עצמן – אם תבוא מחר קהילת קיבוץ בארי ותאמר: אנחנו מקימים בתוך הקיבוץ בית זיכרון או בית עדות של בארי, לא צריך לשלוח אותם לאגף המוזיאונים וההנצחה הכללית. הרשות צריכה לטפל בזה, ואני מציע שיהיה פה סעיף מפורש בחוק, כמו בחוקים אחרים, של חיוב תקנת תמיכות שנתית לעניין הזה. אני חושב שבהצעה של יום הזיכרון השנתי לרב עובדיה יוסף, יש סעיף של העמדת תקנת תמיכות לגופים אזרחיים שפועלים להנצחת זכרו, אז זה גם צריך להיות כאן.

דבר נוסף שאני מבקש לעשות, זה למצוא את הדרך הלשונית לציין את קהילת ה"נובה", כי כרגע החוקים מדברים בשפה גיאוגרפית וטוב שכך, אבל צריך למצוא את הדרך כמו "המסיבה שהתקיימה", ונמצא את הדרך.

הערה נוספת קונקרטית – צריך לומר בצורה ברורה שהחקיקה שלנו לא פוגעת בשום נתיב אחר של הנצחה. הרי בסופו של דבר, חלק מהנופלים מונצחים גם באפיקים הרגילים. שלא יהיה מצב שמכוח החקיקה שלנו תיחסם דרך הנצחה אחרת, למשל של חללי צה"ל שנפלו ב-7 באוקטובר או ענייני כפל תמיכות וכל מיני דברים - -

יודעים לעשות את זה. אגב, גם בחוק הרב עובדיה, יש חוק הרבנים הראשיים וידענו לבנות מסלול מקביל.

- - כי כרגע אין לנו את הנוסח הזה בהצעות. אני מבקש שנמצא את הדרך להזכיר את העובדה שלפני ה-7 באוקטובר היו אנשים שהם גם לא אזרחי המדינה ולא תושבי המדינה, ומדברים על עשרות אנשים שנרצחו, שחיו כעובדים בתוך הקהילות הללו וכרגע הם לא מוזכרים בתוך החוקים.

אז מה המעמד שלהם?

דרך אגב, מבחינת הזכויות הם נפגעי פעולות איבה. המדינה נותנת למשפחות שלהם את כל התמיכה וההכרה אבל יש פה פרק, באסון ה-7 באוקטובר, שמטבע הדברים ליבנו יוצא לאזרחי ישראל אבל זה פרק שצריך לזכור אותו, זה עשרות נרצחים.

אני חושב שלטעמי, ראוי שהשר האחראי יהיה שר התרבות והספורט או שר החינוך. לא נהוג שראש ממשלה מופקד על יישום חוקי זיכרון, וצריך לעשות פה איזו שהיא האחדה - -

אני רק אדייק אותך – יש החלטות שהתקבלו כבר בתוך הממשלה, עם מורשת וכולי. החוק הזה לא בא לשנות. מה שהוחלט בממשלה ישתלב בתוך החקיקה.

זה אמור להיות הפוך, סליחה.

בסדר, נמצא את הדרך.

חקיקה מאוחדת - - -

הממשלה צריכה להיות כפופה לכנסת.

נכון, אבל הממשלה כבר העבירה תקציב של כמעט 160 מיליון למורשת, שעוסק בתיעוד וזיכרון. לכן אנחנו לא באים לשנות את מה שכבר הוחלט אלא...

הערה אחרונה - -

בבקשה.

- - אני יודע שיש לנו - - - של לפחות עוד יום ממלכתי אחד בפער בין התאריך הלועזי לתאריך העברי, בין ה - - - העממית לבין העובדה שמדינת ישראל חיה באירועים הרשמיים על-פי הלוח העברי, וכך צריך להיות. אני מציע שניתן על זה את הדעת כי אפילו בהצעה המובילה, בכותרת, אנחנו מדברים על ה-7 באוקטובר אבל כל פעם שאנחנו נוקטים בתאריך בצדק, אנחנו מדברים על יום הזיכרון הממלכתי בכ"ד בתשרי. אני מציע לחשוב איך יש בין משימות הרשות גם תמיכה באירועי זיכרון שהם לא ממלכתיים אבל הם ציבוריים ומתקיימים ב-7 באוקטובר או בצמוד אליו כי הרבה שנים, אל תוך העתיד, ה-7 באוקטובר יהיה התאריך - -

אגב, עשינו את זה בחוק יום הניצחון על גרמניה הנאצית.

נכון. אבל צריך תאריך עברי, יש?

יש, יש גם תאריך עברי.

- - -

אז אני אומר שבכ"ד בתשרי, בואו ניתן בחוק מעמד גם ל-7 באוקטובר. האזכרה הממלכתית לא תהיה שם, היא תהיה בכ"ד תשרי אבל הרעיון הזה של תמיכה באירועים קהילתיים וציבוריים גם ב-7 באוקטובר - -

הנקודה הובהרה, גלעד. חברת הכנסת המציעה מירב בן ארי.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני מתנצלת על העיכוב, אני בוועדת הכנסת ותכף אחזור אבל אני אחזור לפה עד סוף הישיבה היום. אני מודה לך על הדיון, לחבר הכנסת קרויזר ולכל חברי הכנסת המציעים, קואליציה ואופוזיציה ביחד, כדי לקדם את הנושא של יום הזיכרון לאירועי הטרור.

אבל לפני הכל, אני רוצה להגיד מילה אחת לגבי הנושא של החטופים כי אי אפשר לציין את ה-7 באוקטובר ואת היום הזה בלי להזכיר קודם כל את זה שיש לנו עוד 101 חטופים, ושאנחנו צריכים לעשות הכל כדי להחזיר אותם הביתה. אני בכוונה פותחת בזה כי אני יודעת שנציגי משפחות החטופים היו פה בזמן שהייתי בוועדת הכנסת, הם גם דיברו בוועדת הכנסת, וחשוב לי בדקה להזכיר אותם, להבין שכל האירוע הזה, הוא באמת נעשה כולו, לפני הכל, כדי להחזיר את החטופים.

סיפרתי בוועדת הכנסת ואני גם רוצה לספר כאן, שאתמול הייתי בכיכר החטופים והלכתי לדוכן כי כשאני מגיעה, אני הולכת, קונה קצת צמידים לי ולבת שלי. קניתי כל מיני מרצ'נדייז מה שנקרא, ועמדתי עם הפנסיונרית שמכרה שם, והגיע בחור בן 30, צעיר, ואמר לי ולפנסיונרית שעבדה שם: זה המטה של השמאלנים? אני אפילו לא כעסתי למרות שיש לי נטייה לכעוס, סימון יכול להעיד, נכון? לא כעסתי. דיברתי אליו בנועם ודיברתי אליו בצורה יפה ואמרתי לו, וחשוב לי להגיד את זה כאן. אמרתי לו: כשחטפו אותם, לא שאלו אותם מה הם הצביעו. אפילו היום כשהם נמקים במנהרות, לא שואלים אותם מה הם הצביעו. אסור לנו להפוך את הנושא של החטופים לשיח של ימין ושמאל.

ואני אומר לכם, לכל אחד מאיתנו, גם לקטי וגם לסימון ולכל חברי הכנסת, גם ברשתות וגם בתקשורת, כשאנחנו רואים שיח כזה, אנחנו חייבים לעצור אותו באותו רגע. באותו רגע – לעצור. דיברתי אליו בנועם, וכשהוא יצא מהדוכן הוא אמר לי: את צודקת. דיברתי אליו בצורה יפה והסברתי לו שהחטופים הם חטופים של מדינת ישראל, ואנחנו אחראים להחזיר אותם הביתה, וזה בכלל לא קשור לימין ולשמאל. חשוב לי להבהיר את זה כי זה קרה לי אתמול. אני רוצה להגיד לכם שהייתי קצת בשוק אבל מה שחשוב כאן זה תמיד לעצור רגע ולהעמיד אתה אנשים האלה במקום. וזה לפני הכל ולפני החוק.

ועכשיו, בקצרה – אני מניחה שקרויזר כבר דיבר וגם חברי הכנסת, אני מניחה שגם גלעד דיבר. אני לא רוצה לבזבז זמן, יש לנו הרבה עבודה. חבר הכנסת טייב, אני רק רוצה להוסיף משהו שקרוב לליבך ולליבי ותכף גם אזכיר לך – אתה יודע על מה אני הולכת לדבר? על המפגש הראשון שלי ושלך, והיום הזכירו לי את זה. ב"יחדיו", כשהיית בחינוך הבלתי-פורמלי, אתה יכול גם לספר ואני לא יודעת אם סיפרת את זה כאן אבל אני הייתי אז חברת כנסת ועסקתי בארגוני הנוער ופגשתי את יוסי, שהוביל את תכנית "יחדיו", תכנית מדהימה. בטח כבר סיפרת - -

זה ארגון נוער, לא תכנית.

ארגון נוער, כן, אבל זאת תכנית מדהימה של ארגוני הנוער לנוער חרדי בחינוך הבלתי-פורמלי אחרי הצוהריים, ואני התעסקתי הרבה עם ארגוני הנוער ובאתי לפגוש אותו. ואני כן רוצה, וזה הדבר הכי חשוב פה ולא התייחסנו אליו בחוק, זה להוסיף את כל הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי, שכל מה שאנחנו מייצרים על החוק נייצר על כל תנועות הנוער וארגוני הנוער, וכן נכתוב את זה באופן ספציפי ולא כמו שאנחנו מכירים שנינו, כי גם אני באתי מהחינוך הבלתי-פורמלי, וכן ניתן לזה דגש על תנועות הנוער, על ארגוני הנוער. גלעד דיבר על העניין של מערכת החינוך של ה-7 באוקטובר, אז כל דבר שנחיל על מערכת החינוך, שנינו מחויבים ועוד הרבה חברי כנסת פה מחויבים לחינוך הבלתי-פורמלי.

אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב היום על 20,30 שנה קדימה. לצאת רגע מזה שיש לנו עדויות ונסתכל ממש ברמה להבדיל, להבדיל, להבדיל, כמו שמציינים את יום הזיכרון לשואה והגבורה, שהילדים והנכדים שלנו, איך הם יראו את ה-7 באוקטובר בצורה מאוד ברורה. ולכן, החשיבה שלנו כאן צריכה להיות קצת יותר רחבה.

תודה רבה לכל היוזמים.

הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי מאוד חשוב רק אני רוצה לציין ולהגיד למירב שכשמדברים על חינוך בלתי-פורמלי, זה גם הנושא של הספורט.

נכון.

זה גם נושא של אגודות, משחקים פורמליים או לא פורמליים, וזה צריך להיות רוחבית לכל העולמות של הבלתי-פורמלי.

יש לי שתי הערות לנוסח החוק שחשוב שייאמרו: עלה פה נושא התאריך, זה מופיע בהצעת החוק באחת מההצעות – "חל יום כ"ד בתשרי ביום חג, מנוחה או שבתון" – לעולם כ"ד בתשרי יוצא שמחת תורה, תקן אותי אם אני טועה.

לא, זה יומיים אחרי.

זה כאילו יוצא יומיים אחרי?

הכ"ב היה שמחת תורה.

שלא יהיה באסרו חג – זה יומיים אחרי וזה לא רלוונטי אם זה נופל על חג.

אז זה לא ייפול בחג. הדבר השני – מאחר וזה נלקח מיני הצעות חוק של מוסדות אחרים, לא נקבע איך ממונה מועצת הרשות ואיך ממונים הנציגים. עשיתי לי איזו רשימת נציגים שחשוב שתהיה שם, וחוץ מנציגי הממשלה שצריכים להיות במועצת רשות כזאת, באמת צריכים לשים גם את ראשי הוועדים של כל אחד מהקיבוצים והמושבים הרלוונטיים, וגם הרשויות המקומיות הרלוונטיות. זאת אומרת, המועצה עצמה, שבסוף היא זאת שתאשר את התקציב ותאשר את המינהלת ואת הפעילות, צריכה להיות מורכבת מהנציגים של הרשויות.

זה נכון. אנחנו נצטרך לקחת בחשבון, לאור העובדה שעברו פה כמה הצעות חוק של הנצחת זיכרון, שהמועצה גם לא תהיה גדולה מדי. בסוף זה מסרבל מאוד את ההחלטות ואת ההתכנסות שלה ועוד.

היא לא תהיה. גם לרשות לפיתוח הנגב או הרשות לפיתוח הגליל יש מועצה יחסית מאוד מאוד גדולה אז זה לא יהיה בסדרי הגודל האלה אבל בסוף, זאת צריכה להיות מועצה ציבורית שנותנת לגיטימציה לרשות הזאת לפעול.

ברור. מיכל, בבקשה.

תודה. האמת שהכל כבר נאמר. אני ממש מתרגשת מהחוק הזה ומהדיון בחוק הזה. מעבר לכל מה שנאמר על הזיכרון ועל החשיבות של הזיכרון ועל החטופים ועל התושבים ועל השבים ועל המשפחות השכולות, באמת מעבר לכל הדברים האלה שהם הכי חשובים ומאוד חשובים, בעיני החוק הזה הוא גם סמל ודגל של האחדות, כי כמו שאת אמרת, מירב, וגם אני נתקלת בזה בצד השני, ולא אכפת לכם ואתם אדישים ואתם כאלה אטומים ורעים – באמת, זה לא נכון. זה לא זה, אנחנו הרבה מעבר לזה אבל זה כן בא להראות שכולנו שם באירוע. זה אירוע טראומטי שלא חווינו מעולם, וההחזרה שלהם היא בראש מעייני כולנו. אנחנו כנראה מתווכחים על איך עושים את זה ואיך מביאים אותם הכי מהר אבל עדיין זה של כולנו, ולכן בעיניי החוק הזה הוא לגמרי מן מראה לעולם, ובוודאי לישראל ולתושבים, כמה הנושא הזה בוער בדם כל אחד ואחד מחברי הכנסת, גם אלה שלא חתמו וגם אלה שחתמו, על אחת כמה וכמה.

אני רוצה לציין עוד דבר אחד לגופו של עניין, שבאותו גוף, שזה יהיה רשות, שזה יהיה ועדת היגוי, יהיו גם אנשי מקצוע שעוסקים בנפש, קרי פסיכולוג או עובד סוציאלי. בעיני זה נורא חשוב משני טעמים: ראשית, אני חושבת שהפגיעה בנפש תפסה את כולנו. כלומר, גם את אלה שנפגעו בגוף והמשפחות שלהם אבל גם אחרים שלא נפגעו בגוף ונפגעו בנפש, אז זה מאוד חשוב בעיניי. אבל יותר מכך, ושוב אני מתחברת למה שאמרת מירב, אם אנחנו רוצים לחשוב 30 שנה קדימה, אני חושבת שאותם אנשי מקצוע שמתעסקים בתחום הזה ידעו איך להמחיש את זה, איך לעשות את זה. זאת אומרת, יש כאן לא רק צד פורמלי אלא באמת מקצועי בנושא של נפש והרוח והתעמקות בתוך מה שקורה לנו, שידעו יותר להעמיק ולתת את המבט שלהם, ולכן בעיניי זה נורא חשוב שבין אנשי ההיגוי והצוות יהיו גם פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. תודה.

תודה רבה. בבקשה, סימון.

תודה, אדוני היושב-ראש. אז קודם כל, אני באמת מברך את חברי הכנסת, קואליציה-אופוזיציה, ימין-שמאל-מרכז – כולם ביחד, ואני מצטרף לדברים של מיכל, זה באמת חוק של אחדות.

אני מבקש להעיר שלושה דברים: ראשית, צריך לראות שהחוקים האלה שונים. יש שם כמה נקודות שצריך לחבר אותן. הערתם את הנושא של החטופים – זה מאוד חשוב. דבר שני, אנחנו מתקרבים ל-10,000 פצועים מה-7 באוקטובר. כ-40% מהם קטועי גפיים, אנשים שאיבדו ידיים, רגליים. צריך לחשוב האם אפשר ואיך לציין את הנושא הזה גם בחוק הזה. הם מסתובבים סביבנו כל הזמן, תפתחו את העיניים, תסתכלו, באמת הכאב גדול וצריך לציין את זה. והדבר השלישי, שעודד דיבר עליו, הנושא של המועצה – אסור שיהיה פה כל היבט פוליטי, אפילו הקטן ביותר. אז אני מבקש שזה יהיה ברור גם בחקיקה עצמה. תודה.

תודה רבה. שלומי קסטרו, בבקשה, מארגוני הנוער. שלומי פה? הוא יצא. נציגי תנועות הנוער נמצאים? הם ביקשו לדבר. שי תמם ברזילי, בבקשה.

אני ראש חטיבת חדשנות בארגון ישראליז. ישראליז זה ארגון שמטרתו שיפור תדמית ישראל בעולם, זה לפחות מה שעשינו לפני ה-7 באוקטובר. מאז ה-7 באוקטובר כמובן שחרב על כולנו עולמנו והוצאנו מעל 50 משלחות בשנה האחרונה לקמפוסים בארצות-הברית. כבר ב-8 באוקטובר ראינו הרבה מאוד אנשים בעולם שמכחישים את הטבח, שמכחישים את הזוועות, וכתוצאה מכך החלטנו בדרך טכנולוגית, דרך משקפות VR, להביא את סיפוריהם של שורדי ה-7 באוקטובר, של חטוף שחזר שדובר עליו קודם, של שתי שורדות "נובה", שוטר בדואי שנסע כמעט 20 פעמים, הלוך ושוב, לחלץ חוגגים ומילואימניק ש"קפץ" בשבע בבוקר לקיבוץ עלומים, עוד לפני שקיבל צו 8. וכמובן, כמו הרבה שדיברו פה על גבורה, אז הרבה מאוד סיפורי גבורה שהיו ביום הזה.

מעבר לזה שאנחנו לוקחים את המשקפות וטסים עם זה כדי להראות גם את הגבורה שהייתה ביום הזה ובטח כדי לדאוג שלא יוכלו להכחיש את זה, אנחנו ממש עכשיו, בימים האלה, מקימים מרכז בשיתוף עם עיריית שדרות – דיברו פה על דברים שחייב שיהיו בנגב המערבי אז מקימים מרכז מבקרים לאנשים מהארץ ומהעולם יחד עם המשקפות האלה בשדרות. המרכז הזה הולך לייצג ממש את כל חלקי העם והחברה בישראל, וכמובן שאנחנו תומכים בחוק ונשמח שכל מי שנמצא פה ובכלל, יבואו ויתמכו ויראו את המרכז ויוכלו לתת לנו תמיכה גבית כדי להמשיך ולספר את כל מה שקרה לנו ואת מה שחווינו ב-7 באוקטובר. תודה.

תודה רבה. מועצת התלמידים, בבקשה. כבר לי הטבלט אז תגידי את שמך.

שלום. אני נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, ואני כאן כדי להגיד לכם שאסור לנו לשכוח. אתם זוכרים שכמעט לפני שנה, בשש וחצי בבוקר, ב-7 באוקטובר, נפתחה מתקפת פתע על ישראל? אתם זוכרים איך המחבלים חדרו ליישובים שלנו, כבשו את חלקם, תקפו, רצחו וחטפו מאות מהתושבים שלנו? האחים שלנו, ההורים, החברים והקרובים שלנו. אתם זוכרים ש-101 מהם עדיין בשבי חמאס? הנוער הוא חלק בלתי נפרד מכל זה. כולנו מכירים מישהו או מישהו שמכיר מישהו, ואי אפשר להתחמק מזה. יש לנו רק בקשה אחת – לזכור, לזכור ולא לשכוח. אנחנו מבקשים שיום אחד בשנה נתאחד, בלי פוליטיקה, בלי ויכוחים ומחלוקות ונזכור בעזרת עצרת נוער ממלכתית לזיכרון אירועי ה-7 באוקטובר, לקיום אירועי אחדות וזיכרון לנוער דרך תנועות הנוער, אני אחזק אותך, מירב, וארגוני הנוער, דרך מנהיגויות הנוער – כולנו נשב ביחד ואולי לא נסכים על הכל אבל על דבר אחד נסכים כולנו – אסור לנו לשכוח לעולם. ואתם, תזכרו שכשהנוער רוצה אחדות, הוא דורש אותה. הוא דורש לגדול בצורה בטוחה והוא דורש שהדורות הבאים לא ישכחו את הטבח שהחברים שלנו עברו. תודה.

תודה רבה. נעבור למי שנמצא בזום – לירון, ממינהלת תקומה. צוהריים טובים, לירון.

צוהריים טובים ותודה.

לפני שאת מתחילה, אני אשמח לדעת איפה אתם עומדים מול הצעת החוק הממשלתית, מה קצב ההתקדמות? חשוב לי להבהיר שאנחנו המתנו הרבה, לאור הבקשה של חבר הכנסת המציע או חלק מחברי הכנסת המציעים, ולנסות להתקדם בתיאום עם משרד ראש הממשלה אבל כרגע, בהתייעצות עם כלל חברי הוועדה – זהו, אנחנו בכביש ראשי, אנחנו מתחילים לצעוד קדימה. אז אנחנו רוצים לשמוע מכם איפה אתם עומדים כדי שנוכל לעשות את זה בתיאומים כמה שיותר צמודים. בבקשה, לירון.

בסדר גמור, תודה. אני אגיד רק איזו שהיא הקדמה קצרה, שבאמת כל הנושא של ההנצחה והמורשת הוא נושא מאוד חשוב מתחילת הדרך בפעילות, גם של מינהלת תקומה, והוא נכנס כאחד הנושאים כבר בהחלטות הממשלה הראשונות שדיברו על המתווה של תכנית החומש למינהלת ולדברים שהיא צריכה לעשות וליעדים שהיא צריכה למלא.

היעדים של הנצחה ומורשת נכנסו לתכנית האסטרטגית שאושרה בהחלטת הממשלה 1699, ובעקבות כך גם פורסם תזכיר חוק שפורסם להערות הציבור, שהוא עוסק בין הייתר בנושא של ההנצחה. אז בתוך - - - של תקומה נכנס פרק ההנצחה שמדבר על הקמת תאגיד זיכרון שיעסוק בהקמת אתר - - -

לבקש משלמה קרעי להגדיל לכם את הפס רוחב במשרד ראש הממשלה?

תשתדל לא לבקש משלמה קרעי דברים.

היא נפלה, נחכה שהיא תחזור. כן לירון, בבקשה.

אני אומרת שוב, שבמסגרת תזכיר החוק, אחד הפרקים הוא פרק ההנצחה, ובאמת מתוך הבנה שהנושא הזה צריך להיות מטופל ברגישות רבה ומתוך פרספקטיבה רחבה, וכמו שנאמר כאן באמת לדורות קדימה ומתוך שמיעת הקולות הרלוונטיים ומצד שני, כמו שאתה אמרת, יושב-ראש הוועדה, זה איזה שהוא תאגיד שעובד בצורה יעילה ויש לו את הכלים לעבוד ושהוא לא עם מועצה גדולה מדי וכל הדברים האלה – אלה דברים שנלקחים בחשבון בעבודת המטה שצריכה להיעשות לגבי פרק ההנצחה.

אנחנו נמצאים בעבודה מקצועית מול משרד ראש הממשלה, שתחתיו יש היום כמה פרוייקטי הנצחה ואנחנו בעבודה מקצועית איתם, ואחר-כך כמובן צריכים לסיים עבודת תיאום עם משרדי הממשלה השותפים הנוספים, משרד המורשת והמשרדים האחרים שנוגעים בדבר.

עמדת ועדת השרים לחקיקה הייתה שהצעות החוק הפרטיות – בסופו של דבר, הממשלה תמכה בהם בקריאה הטרומית אבל כן ביקשה להצמיד אותם להצעת החוק הממשלתית מתוך רצון לקיים עבודת מטה ולתת מענה לכל הנושאים שגם עלו כאן, והם באמת נושאים שמצריכים חשיבה כדי שהחוק יהיה כמה שיותר מדויק ויענה על המטרות שהוא צריך לעמוד בהן, שיוקם תאגיד שיוכל לעבוד ולייצר את הנושא של ההנצחה בצורה הכי טובה.

ומה לוחות הזמנים?

גלעד סליחה, למה אתה חוטף לי את השאלות?

סליחה, אדוני היושב-ראש.

לירון, הכל נכון רק מה הצפי?

אנחנו כרגע בעבודת מטה מול משרד ראש הממשלה, כמו שאמרתי, ואנחנו צריכים להמשיך גם לתיאום עם המשרדים הנוספים. אנחנו משתדלים לעשות את הדברים ואנחנו מבינים את הרצון לקדם את הדברים מהר, ויחד עם משרד ראש הממשלה ננסה לעבוד על הדברים האלה - -

אנחנו רוצים לעבוד על זה ברגישות אבל בנחישות, ואני אומר לך שלא מדובר פה בהצעת חוק פרטית של חברי כנסת כזו או אחרת. נכון, היו סיכומים עם ועדת שרים לחקיקה אבל יחד עם זאת, אני לא אוכל להיתקע או לתקוע את הצעות החוק האלה, המונחות על שולחן הוועדה, כשאני לא יודע מה הצפי. אז או שאתם תתנו לי צפי או שאני אקבע צפי. אני מעדיף שאתם תתנו, שנעשה את זה יחד.

אני גם רוצה להעיר עוד משהו, אדוני היושב-ראש: בסוף, יש לנו התחייבות ללכת ולא במה שנקרא כיפופי ידיים אל מול משרד ראש הממשלה כי בסוף אנחנו רוצים שהממשלה, כגוף מבצע, תבצע. אבל בחקיקה הזאת יש הרבה מאוד נושאים שהם דקלרטיביים, שלא צריך עכשיו ישיבות ממשלה ותקציבים ותקומה לקיים בחקיקה את הדגל ואת התכנים למשרד החינוך ואת היום המיוחד כי נעשה את זה בוועדות - -

כל הכבוד.

אני לא חושב שהחוק הזה תלוי בממשלה. אני שומע מהדברים של חבר הכנסת קויזר. גם התקציב של החוק הזה – להיפך, דווקא מה שאתה אומר גורם לי להבין שהחוק הזה חייב להיות עצמאי, בתוכו צריך להיות תקציב עצמאי לתהליך כפי שיש במקומות אחרים.

בוועדת שרים לחקיקה הייתה התניה, שהחוק הזה יוכל להתקדם לקריאה טרומית ולהמשיך הלאה בתיאום מלא עם משרד ראש הממשלה ולכן אני מנסה לעשות זאת. יחד עם זאת, אני מגביל את זה בזמן.

לא, אבל אני גם אומר שהכסף הגדול והמפעלים – הממשלה כבר מעבירה אותו והעבירה 160 מיליון. הממשלה רוצה להעביר את זה למשרד מורשת? שתעביר למורשת, רוצה להעביר את זה למשרד אחר? שתעשה מה שהיא רוצה, זה לא מעניין. הרבה מהסעיפים בחוק הזה לא רלוונטיים לתקציבים. להודיע לכנסת שיהיה פה יום מיוחד ובוועדות יהיו דיונים, להוריד את הדגל לחצי התורן, להעביר תכנים למשרד החינוך – זה לא דברים שעולים כסף מבחינת הממשלה ולכן אין בעיה לרוץ בצירים המקבילים. אין פה סתירה.

אני רוצה רגע לדייק - -

רגע, לפני שאת מדייקת, תראי מה אני מציע: מבחינתי, אני כן רוצה להתחיל לעבוד פה על הצעות החוק האלה ולמזג אותן, להתחיל לעבוד ולהכין כבר לקריאה ראשונה, וכפי שהתבקש אנחנו נמזג אותה לממשלתית. בשביל זה אני צריך לדעת "דד ליין", מתי אתם מתכוונים להביא את הצעת החוק הממשלתית?

אפשר לשאול? מהדברים של לירון הבנתי שנושא ההנצחה זה פרק אחד. מה הפרקים האחרים?

- - - בחוק תקומה מסדירים את מה שהופץ בתזכיר החוק.

הבנתי. אני רוצה לומר משהו: תראו, חוק תקומה הוא חקיקה מאוד מאוד מורכבת. מדובר בחוק שדן מאוד רחב בנושאיו אבל הוא גם עוסק בסוגיות מאוד מאוד סבוכות. נושא ההנצחה הוא הפרק הכי כואב אבל גם הכי קל לחקיקה. תוציאו את הפרק הזה.

אני אוסף שזה גם הפרק היחיד שיש עליו הסכמה רחבה מקצה לקצה בכנסת, כנראה לעומת פרקים אחרים שיש בחוק.

יש פה ניסיון לקחת חקיקה קונקרטית, ממוקדת בסוגיה ולמזג אותה לתוך חקיקה הרבה הרבה יותר רחבה. זה לא מתאים למיזוג. חוק ההנצחה של ה-7 באוקטובר לא צריך להתמזג עם חוק מינהלת תקומה, זה פוגע במסר של החקיקה הזאת, שהיא חקיקת הנצחה לאירועי ה-7 באוקטובר. ולכן, צריך לבוא בדין ודברים עם ועדת השרים לענייני חקיקה, שאתם תפצלו את פרק ההנצחה, תעשו את עבודת המטה שאתם נדרשים. אבל אם נחכה שתגמרו את כל עבודת המטה על כל פרקי החקיקה, יהיה חוק ב-7 באוקטובר 2029.

ובתוך כך, אני מבין את האילוצים שלך מול הממשלה והקואליציה, שאתה חלק ממנה, בוא נקדם את זה לחקיקה בקריאה ראשונה ונטייב את זה ככל שאנחנו יכולים. הרי לעצור את זה – הקואליציה תוכל לעצור את זה מתי שהיא רוצה.

אבל יותר מזה – זה גם עומד בהחלטת ועדת שרים. החלטת ועדת השרים מדברת על הבאת החקיקה לקריאה ראשונה, היא לא עוסקת בסמכות הוועדה להכין את החקיקה.

זה ברור.

בואו אנחנו נכין את ההצעה - -

לכן אנחנו צריכים לשבת פה ולדייק, וצריך לראות מה היא מציעה בתקומה ולהתחיל לרוץ על מה שיש הסכמה.

בואו ניתן ללירון להמשיך. בבקשה, לירון.

אני רוצה לדייק לגבי משהו שאמר חבר הכנסת קרויזר: יש תקציבים שהם באמת לפעילות שמתבצעת בלי קשר לחקיקה. נציגי משרד המורשת שנמצאים בדיון יכולים אולי להגיד לגבי פעילות שנעשית בתחום המורשת, התיעוד, השימור. נעשות הרבה פעולות בהקשר הזה. הנושא של פרק ההנצחה, גם בתזכיר החוק, שמדבר על אתרי ההנצחה יותר בטווח הרחוק, בפרספקטיבה של הטווח הרחוק יותר – זה נושא קצת אחר. זה לא קשור לנושא תקציבי אלא אני חושבת שבאמת יש פה עבודת מטה להשלים אותה מבחינה מקצועית סביב כל מיני שאלות שעלו כאן מצד חברי הכנסת, וצריך להשלים את המחשבה לגביהם כדי שבאמת הדברים יוכלו לעבוד הכי טוב לשנים קדימה.

טוב. אז לפני שניתן לכלל המשתתפים להביע את דעתם, אני מציע שבהסכמת המציעים כמובן, נעבור להצבעה על מיזוג של כלל הצעות החוק כך שתהיה מונחת בפנינו הצעת חוק אחת רחבה, וכמובן שאנחנו נתחיל לעבוד, נתחיל לשלב את הסעיפים של כלל הצעות החוק להצעת חוק אחת רחבה שתעבור שינויים גם פה, בתוך הוועדה כמובן, עם הנקודות שהועלו. גם שמרית רשמי וגם אני, כולל פצועים בגוף ובנפש, הזכרת החטופים ועוד.

אני מציע כך: יש לנו הצעת חוק – את רוצה להבהיר עוד משהו, שבעצם תהיה הצעת חוק אחת מובילה פה, אם אני מבין נכון.

סעיף 79ג לתקנון נותן לנו סמכות, שהוועדה רשאי למזג הצעות חוק שהועברו אליה אחרי דיון מוקדם, בהמשך להערה שלך. אנחנו משאירים את זה כהצעות שהועברו אלינו אחרי מיזוגן, שהן באותו נושא, להביאן כהצעת חוק אחת לקריאה הראשונה. סדר השמות של חברי הכנסת בהצעת החוק הממוזגת יהיה לפי המספר הסידורי של הצעת החוק בגלל שהן כולן עברו קריאה טרומית באותו יום, קודם - - - אחר-כך יתר היוזמים והמצטרפים. הוועדה צריכה להצביע על החלטה הזאת, חמש הצעות חוק פרטיות שאותן אתם רוצים...

אוקי, אז נזכיר את המספרים הסידוריים: 4096 של חבר הכנסת עודד פורר; 4596 של מירב בן ארי; 4043 של חוה אתי עטייה, ו-4597 ו-4570 של חבר הכנסת יצחק קרויזר. מי בעד המיזוג? מי נגד, מי נמנע?

הצבעה

המיזוג אושר.

הצעות החוק מוזגו והוועדה תעבוד על הצעת חוק אחת רחבה.

משרד הביטחון, בבקשה.

אני מהלשכה המשפטית במשרד הביטחון. רק באמת לציין שמשרד הביטחון אמון על הנצחה של חללי צה"ל וכוחות הביטחון. וביחס להצעות שנדונות, אנחנו מבקשים כמובן שהרשות שתקום תפעל בתיאום והסכמה עם משרד הביטחון בכל הקשור להנצחת חללים וכוחות הביטחון, וכמובן שאחריות משרד הביטחון, בכל הנוגע לקיום הטקסים וההנצחה והזיכרון, תבוא לידי ביטוי גם בהחלטות.

רק שאלה אינפורמטיבית בנושא הזה: מעבר לבתי העלמין, האחריות שלכם היא גם על חברי כיתות הכוננות? הם נקברים כמובן ומוכרים כחללים אבל כל מפעלי ההנצחה שנוגעים להם – חברי כיתות הכוננות - - - גם לנושא ההנצחה.

חברי כיתות הכוננות שפועלים, יוצאים למילואים והם חיילים לכל דבר ועניין בנושא הזה.

זאת נקודה שמאוד חשוב לראות שאנחנו "תופרים" אותה נכון.

אגב, הם מופיעים פה באחת מהצעות החוק כמשטרת ישראל וביטחון לאומי אבל בסדר.

כן, אבל אני אומר שזה לא רק העניין שמשרד הביטחון מיוצג במועצה כמובן של אגף ההנצחה אלא צריך, וזאת בעיקר עבודת מטה שלכם, אל מול הנוסח לראות שאנחנו לא בפרקטיקה יוצרים פה איזו שהן כפל סמכויות או התנגשות או שייפול בין הכיסאות. לא ברור פה מה לעשות. מספיק שיש תקציבים להנצחה בחוק התגמולים למשפחות, שלא חס וחלילה משפחה של נופל ב-7 באוקטובר תאבד זכאות שלה לקבל סכום של הנצחת החלל שהוא חבר כיתת כוננות בקיבוץ כי אומרים שלזה יש חקיקה ספציפית שמדברת על הנצחת הנופלים ב-7 באוקטובר, בסדר? וזו עבודה שלכם להיות מאוד מדויקים.

נעקוב אחרי זה גם. כן, בבקשה.

שלום. אני מהתנועה הקיבוצית. אני מלווה גם את המשפחות בשנה האחרונה פה, וגם רוצה להגיד כמה דברים בהקשר של התנועה: התנועה, כתנועה קיבוצית, יש לה גופים כמו "יד יערי" ו"יד טבנקין", שזה גופי ארכיון וגופי מחקר , ויש להם מיזמים ופרויקטים של עדויות של ה-7.10, אז מאוד חשוב להיעזר בהם.

אני רוצה להגיד ש-101 חטופים שעדיין נמצאים בשבי – הנושא של הנצחה וחטופים הוא מנוגד, ולכן חשוב להיות מאוד מאוד רגישים לדבר הזה ולחשוב איך כותבים את זה ואיך מנסחים את זה ואיך מבינים שזה לא עניין של הנצחה, זה חובה של המדינה וצריך לזכור את זה.

דקל נמצא פה והוא יחדד את זה.

אגב, אני חושב שצריך להנציח גם חטופים ששוחררו, והסיפור עצמו כסיפור הוא סיפור שחייב להיות כחלק מהזיכרון שלנו. הסיפור שנחטפו מכאן, מהמיטה שלהם, מהבתים שלהם אנשים, זה סיפור שחייבים...

אבל אני רוצה להגיד בהקשר הזה שזה עדיין קיים, זאת משימה שלא הושלמה ולכן היא הראשונה בסדר.

זה חלק מהעניין פה.

אני רוצה להגיד שהקיבוצים עצמם צריכים להיות חלק בלתי נפרד מהגוף הזה או מהתאגיד. צריכים לפנות אליהם ישירות. בתרבות של התנועה הקיבוצית והקיבוצים, כל נושא הארכיונאות ושימור הזיכרון הוא מאוד מאוד משמעותי וצריך לפנות אל כל הקיבוצים ולכל היישובים.

אני חושבת שהמהלך של כינון החוק הזה והמעורבות של כל חברי הכנסת וההסכמה הגורפת הזאת היא אור קטן בתוך החושך הגדול, ואני מברכת על זה.

תודה רבה.

יוסי, ברשותך, אפשר רק לחזק?

בבקשה.

אז אני אחזור על מה שאמרתי, וכמו שאיילת אמרה עכשיו – יש המון גופים, גם אזרחיים, בין היתר בין מה שהיא ציינה של התק"מ ועוד גופים כמו המיזם המדהים שהציגו פה לפני ועוד הרבה שצריכים להיכלל ולהיכנס לתוך החוק הזה בשביל לדחוף קדימה למען המטרה המשותפת הזאת, שזה זיכרון. הנצחה זה בין היתר אבל הזיכרון זה מה שחשוב, והזיכרון, זאת המילה שכוללת בתוכה את הזיכרון לעתיד ואת הזיכרון לעבר. אנחנו חייבים להשאיר את זה שם. אם ניפול רק להנצחה ונייצר את התמונה שנוח לנו לייצר, אנחנו נשכח את החטופים שם, בעזה. אנחנו לא יכולים להגיע למצב הזה.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה מיכל.

תודה. אני בהמשך אתייחס לנוסח, אני אגיד מה מקובל עלינו. נמצאת איתי כאן עינת אוחיון, שהיא המנהלת של מקצועות מורשת, חברה ורוח, והאמת שאשמח שהיא תתייחס לכל מה שנטען כלפי משרד החינוך בהקשר של ההנצחה והזיכרון.

תודה רבה. תודה רבה על הזכות להשתתף בדיון כל-כך חשוב. אנחנו, במשרד החינוך, התחלנו את המקום של ההנצחה והזיכרון כבר בחודש מאי האחרון. קראנו לו "חודש תקומה וגבורה", ובחודש הזה עסקנו בארבע אבני דרך חשובות, ביניהן אבן דרך אחת של הנצחה וזיכרון, ושם כבר התחלנו. סיימנו את החודש הזה ביום האחדות מתוך אמירה שתפקיד משרד החינוך הוא באמת במקום של הריפוי, של החיזוק, של ההצגה של החברה הישראלית, לראות את התקומה ולראות את היום שאחרי. אז התחלנו שם.

יצא חוזר מנכ"ל. בחוזר מנכ"ל בהחלט בהחלט מוזכר כל המכלול – השכול, החטופים, האובדן, הכאב – הכל מוזכר בחוזר מנכ"ל עם הנחיות פעולה לכלל המערכת לעבוד בכל החזיתות. חשוב לציין שאנחנו עוברים שם בשיתוף מלא, כל הגופים של המשרד כולל השפ"י בליווי מלא והנחיות. צריך לדעת שאנחנו נוגעים בנושאים כל-כך כואבים ורגישים ויש לנו ילדים בכל שכבות הגיל – אנחנו מדברים מגני הילדים ועד י"ב, השיח לא יכול להיות אחיד. בכיתה ב' אני לא יכולה לדבר עם ילד כמו בכיתה י"ב. לכן יש הנחיות מאוד ברורות גם למורים וגם להורים איך להתייחס. יש שם המון רגישות לזרמים השונים בתוך החברה הישראלית. יש מקום מאוד חזק לנושא של תקומה וגבורה – סיפורי גיבורים שאנחנו רוצים להנציח ולהגיד שלאורם נלך, וכך אנחנו רוצים לחנך את הדור הבא, בסיפורים מגוונים, מקיבוצים, מהיישובים. סיפר פה החבר יניב הגי את צוות קלמנזון שהציג בכבודו ובעצמו, גבורה של העדה הדרוזית ועוד ועוד. כמובן מקום מאוד חשוב גם לנושא החטופים.

אז אם כבר הנחיות ועשייה – בסוף השבוע האחרון התקיים אירוע הנצחה וזיכרון, זה נקרא פרויקט "אח שלי בלב", שתלמידי מגמות תקשורת וקולנוע תיעדו אחים של נופלים. אז זה עוד נדבך שלנו בזיכרון הקולקטיבי הלאומי. אנחנו עוסקים בזה המון - -

זה רק נופלים וחיילים? כי "נופל" זה חייל וצריך לחדד את זה, נרצח זה גם אזרח. אם הוא נרצח ב"נובה", הוא לא נופל.

אז יכול להיות שזה רק חיילים, אני לא יודעת, אני צריכה לבדוק.

זה חשוב. זה מאוד חשוב.

יש לנו במקצועות שונים הנחיות איך מנציחים זיכרון? עשינו עכשיו תכנית עם הספרייה הלאומית הנחייה למורים – איך להנציח זיכרון. זאת אומרת, אנחנו נמצאים בזה בהיבטים שונים.

חשוב לי שזה לא יהפוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל, לזה יש יום. זה מאוד חשוב.

לא, לא, לא.

יש כאן 1,200 נרצחים אזרחים.

מירב, אני מסכימה. אנחנו מדברים גם וגם וגם. דיברו פה הרבה על היישובים בעוטף. בכלל, יש לנו את סיפורי היישובים של העוטף מטרום קום המדינה ועד ה-7 באוקטובר. זאת אומרת, יש מגוון מאוד רחב. קם אתר ייעודי עבור ההנצחה ואנחנו באירוע מתגלגל אז כל החומרים כל הזמן ילכו ויגדלו ויתווספו לתוך המקום הזה. אני חייבת לומר שהחומרים הם חומרים שנכתבים ונעשים בתוך המשרד.

אפשר רק לשאול מאיפה אתם מקבלים את החומרים?

הם שלנו.

מאיפה מקבלים את כל התוכן?

אתם נמצאים בקשר עם הקיבוצים לצורך העניין, כדי לקבל את העדויות?\

על השמות, על האנשים.

כל תחום דעת או למשל "אח שלי בלב" – אם זה חומרים שנמצאים באתרים השונים, אם זה שפונים באופן אישי - -

זה יוזמות מבורכות אבל משרד החינוך צריך להיכנס פה לעובי הקורה ולהיות המוביל בנושא.

הוא יצטרך להיות חלק מאותה רשות ולרכז את כל החומר.

הדברים שלך מאוד חשובים אבל אנחנו לא רואים אותם בשטח. לא ראינו שום דבר כזה במערכת.

בשנה שעברה היה חודש שלם, חודש תקומה בכל המחוזות, אז באמת שווה לדבר אתכם אחר-כך ולשמוע. ממש נשמח. מכל המחוזות קיבלנו המון עדויות, המון דיווחים על עשייה, על המון מיזמים, וכל מה שאנחנו מכינים עכשיו הוא לקראת יום הזיכרון עצמו שהוא ב-7 באוקטובר. המערכים כבר נמצאים כתובים, מונגשים למורים - -

איך נוודא שזה קורה? כי את מדברת על דברים מדהימים שחשוב שיקרו.

יו"ר ועדת החינוך, אם אפשר להציע הצעה מסוימת – אולי נכנס דיון מיוחד על איך נערך משרד החינוך לציין את ה-7 באוקטובר?

אבל קודם כל אני רוצה לשמוע מה עמדת המשרד לגבי הצעת החוק הזאת? אתם חלק אינטגרלי - -

היא אמרה שהיא בעד.

לא, יש בעד ויש להיות חלק אינטגרלי שמחויב לעשות ויש אם ברצונך לעשות. מניסיון העבר אני אומר, תאמינו לי. מיכל, בבקשה.

משרד החינוך ייקח חלק בחוק. אנחנו נדייק את הנוסח שיתאים לעניינים שלנו. אנחנו מבינים את כל הרגישות והמשמעות, ואני כבר אומרת שאנחנו ניקח ולא יורדים מהנוסח, אני כבר מרגיעה, וכשנגיע לנוסח נדון בו כפי שיחליטו אבל הוא יישאר. אז אני כבר אומרת את זה עם עוד איזה דיוק או שניים שיש - -

גם בתקציב? הרי בסוף יצטרכו לעגן תקציב בתוך הרשות הזאת והוא צריך לבוא מאיפה שהוא. אני מניח שכל משרד...

לפי מה שהבנתי, יש את הרשות שזה עניין אחד. משרד החינוך, ההגדרה הספציפית שלו היא בנוגע ליום הזיכרון.

בסוף לרשות הזאת צריך להיות תקציב.

אז אני רק אגיד שהוועדה פנתה לקבל עלות תקציבית על הצעת החוק מהאוצר. התשובה שקיבלנו: בהמשך לבקשת הוועדה להערכת עלות תקציבית להצעות החוק הבאות וכולי, כל הצעות החוק, מצורפת בזה תשובתה של נועה שוקרון, רכזת תעסוקה באגף התקציבים: העלות התקציבית נגזרת מפרטי החוק המבוקש ומדובר בכ-10 מיליון שקלים לבסיס התקציב. אז מאיפה ניקח אותם? אנחנו נדון בזה.

אני רוצה להגיד לך שראיתי את - - - והוא אמר לי שכשהוא מתעטש בבוקר – חמישה מיליון. אז אני מניחה שהאוצר יכולים למצוא פתרון.

אני גם מאמין.

10 מיליון יהיה התקציב התפעולי של הרשות.

כך נראה לי גם אבל בוא, זו התשובה הראשונית שקיבלנו ממשרד האוצר.

אין להם בעיה ל-10 מיליון שקל.

אני רק אחדד פה את ההערות של הנציגים, שאנחנו עוסקים פה בניצחון וביום הזיכרון שיהיה בכ"ד תשרי, השנה זה יחול בכ"ה תשרי - -

כ"ה תשרי – מה התאריך הלועזי שלו? 27 באוקטובר?

- - וכפי שהובהר, כבר פורסם בחוזר מנכ"ל מה יהיה באותו יום, איך משרד החינוך ינהג באותו יום. עוד לא הגענו לתאריך.

היא פשוט נתנה דוגמאות - - -

שנעשו.

אנחנו לא ראינו. זה באמת נשמע דברים משמעותיים.

בסדר, את זה נבדוק בהמשך.

אנחנו עם הפנים קדימה למה יהיה, וכבר יש תכנית, יש חוזר והכל מפורט. יש אתר עם כל התכנים שיועברו. עד כאן.

בסדר גמור. משרד המורשת, חנן בבקשה.

אני היועץ המשפטי של משרד המורשת. באופן כללי, לגבי הצעת החוק, דיברה לירון – גם החלטות ממשלה קודמות, גם החלטת ממשלה 2172, שעברה לפני שבועיים, והשלימה את הפרק של ההנצחה והמורשת ושינתה אותו קצת, והטילה בין היתר על משרד ראש הממשלה להקים תאגיד. אני רוצה להפריד בין הנושא של הקמת התאגיד, שזה תאגיד הנצחה לאומי ואתר הנצחה לאומי ותכנון כל תכניות ההנצחה ופעולות ההנצחה והזיכרון, שזה במשרד ראש הממשלה לבין כל הנושא של תיעוד ושימור ואיסוף חומרים, שזה מבצע ויבצע משרד המורשת, וזה גם בהחלטה האחרונה. זה אותם 60 מיליון שהזכיר חבר הכנסת קרויזר.

משרד המורשת התחיל ממש בתחילת האירועים, כשבוע, שבועיים אחרי ה-7 באוקטובר, אחרי שמיני עצרת, ביוזמתו, בפעולות של תיעוד מתוך הבנה שצריך להתחיל לאסוף חומרים ולתעד את הדברים בזמן אמת בכל מיני רבדים, ואני מיד אפרט. הוא המשיך בפעולות האלה והוא מממן גופים שאזכיר, עושה את הפעולות האלה באמצעות מספר גופים מרכזיים, וההחלטה שהזכרתי באה לממן את המשך הפעולות והגברה שלהן בטווחי זמן שונים.

מבחינת מה שמבוצע או בוצע הוא התחיל להתבצע מיד בתחילת האירועים ונמשך עד עכשיו – אפשר להזכיר חמישה פרויקטים גדולים, שחלק מהפעולות שהוזכרו פה כלולים בהם. אולי לא תמיד מתוך מודעות של מי שמבצע את הפעולות אבל יש - - - שבסוף מחלחל עד למטה.

באמצעות רשות העתיקות התבצע תיעוד פוטו-גיאומטרי, זה צילום תלת-ממדי. בחלק מהמקומות הוא הסתיים, בחלק עוד לא, והדחיפות של זה הייתה כי היו הרבה מבנים שרצו לתעד אותם לפני הריסתם וסולקו על-מנת שאפשר יהיה לפתח את המקום - -

איך תיעדתם את המבנה? נגיד הבית של פסי, תיעדתם אותו במצלמות? בווידאו?

לא, התיעוד בוצע אחרי תחילת האירועים, אז זה בוצע - -

כן, אבל בית כזה שהולך להריסה, צילמתם אותו?

זה גם באמצעות רחפנים וגם באמצעות צילום קרקעי, 360 מעלות וכולי. חלק מהחומרים, אגב, אתם יכולים לראות אותם מופיעים בפרויקט של כאן למשל, חברת החדשות ואחרים. בעצם מקורם, בחומרים, בהרשאה שלנו, שהמימון הזה הגיע ממשרד המורשת ותקציבים שונים - - - זה דבר אחד.

דבר שני זה פרויקט שנעשה יחד עם "יד יצחק בן צבי", וזה תיעוד ממצאים ותיעוד קהילתי וזה עוד לא הסתיים. אוספים חפצים אישיים שזרוקים בשטח ומבצעים רישום וכיתוב וכולי. הכל כמובן מוסדר תוך שמירה על דיני הפרטיות וזכויות יוצרים וכיוצא בכך.

יש פרויקט של סקר ושימור מבנים על-ידי המועצה לשימור אתרים. החברה ממשלתית לתיירות – חמ"ת, מטפלת מטעם משרד המורשת ושוב, אנחנו מקבלים תקציבים לכל הנושא של הרכבים. כלי הרכב, מי שמכיר את מתחם הרכבים במושב תקומה – יש שם מתחם ענק, והתקציבים להקמת האתר הזה, לאפשר ביקורים וכל מה שמתקיים שם, זה בעזרה של התיירות אבל זה בעצם התקשרות אלינו.

סקר אדריכלי של שימור ביישובים – זה המשרד באופן ישיר מול אדריכלים. ופרויקט גדול שנקרא "פרויקט התיעוד הלאומי", שזה התקשרות של המשרד שלנו עם הספרייה הלאומית, והספרייה הלאומית מצידה היא זו שמבצעת את כל איסוף הקשר עם כמות עצומה של גופים, בין אם אנשים פרטיים ובין אם עמותות או גופים אחרים, שמבצעים תיעוד בעצמם. אחד מהם למשל זה כנראה המיזם - -

אנחנו שמענו ששותפים מרכזיים מבחינת הספרייה הלאומית – כל הנושא של הוואטסאפים, הם רואים בנו כמי שאוסף את הוואטסאפים, אבל תקציב אין.

אז חלק מהתקציב הוצע לאחרונה, וחלק ניכר ממנו עתיד להיות מוצע בהמשך. אנחנו כרגע בתהליכים של המשך ההתקשרות, הרחבתה וכולי.

אני הייתי בספרייה הלאומית, בפרויקט המדהים שלהם, אבל הם עושים את זה בעצמם.

כשאני מדבר עם הספרייה הלאומית, איפה הכסף של משרד המורשת? הרבה חודשים הם אומרים שעוד מעט זה מגיע, זה בירוקרטיה, חוזים, הסכמים. זה לא מגיע.

הסטת אותי מהנושא אבל אני רק אגיד שחיכינו לאותם 160 מיליון שהוזכרו בהחלטת הממשלה שעברה לפני שבועיים. ברגע שזה עבר, אנחנו עכשיו בחיבור של כתיבת חוזים, הסכמים.

הבנתי.

אני רק אזכיר בקצרה שהפעולות האלה, ברור שהחומרים האלה, בין היתר, ישמשו לצורך התוכן שיהיה באותו - - - , חומר הגלם, ואנחנו לא מחכים. שוב, ברור שהדברים צריכים להיות מתועדים ולהישמר על-מנת שלא יאבדו לפני שיסתיימו תהליכים אחרים.

תגיד, אתה מעביר חומרים למשרד החינוך? יש לכם קשר? גם הייתה פה אימא של ענר שפירא, מדהימה - -

נכון, נכון. היא האחראית בעצם...

- - אבל אני אומרת לעצמי, תנו להם דברים שהם יראו לתלמידים. עזבו רגע את החוק, החוק בעזרת השם יתקדם אבל תכלס, המורות צריכות להתקדם. מורות יכולות ללכת לספרייה הלאומית אבל בסדר, הייתי שם, הספרייה עושה עבודה מדהימה וולונטרית אבל אתם המשרד שגם קיבלתם בהחלטת הממשלה הרבה כסף אז לפחות את יודעת כמה חומרים יש אצלו במשרד המורשת של תיעודים של ה-7 באוקטובר? אני חושבת שזה דבר מדהים אבל אני חושבת שאין קשר ביניהם.

אני חושב שיש קשר - -

עד שהרשות תקום, תתחילו להעביר דברים, חבל על הזמן.

יש לנו פניות מגופים שונים - -

אין לה.

- - כמו תקשורת, יש יחידות ממשלתיות בשביל לקבל את החומרים. אני יכול להגיד שהתיעוד הראשוני היה קודם כל מתוך תפיסה של לתעד ולשמר, ולא הבנו את כל המשמעויות שיכולות להיות לחומרים האלה מכל מיני היבטים שאני לא יכול להעלות כאן אבל עבודה נעשית, וכמובן שמשרדי הממשלה וכל מי שיהיה מעוניין בחומרים – שוב, כמובן שיש מגבלות מסוימות, יש עניינים של פרטיות אבל בהינתן הפתרון של העניינים האלה, הדברים יהיו מונגשים וזו המטרה, שהדברים יהיו מונגשים וחשופים לציבור הרחב, למחקר ולכל מה שצריך.

אני רק אסיים, ברשותך, אדוני, שהכוונה בטווח המידי נקרא לזה, לסיים את הפעולות שהזכרתי עכשיו. בטווח הביניים – הכוונה היא להשלים את התיעוד ולצאת בקול קורא ליוזמות נוספות של משרד המורשת, ויש גם בטווח הארוך, שזה כבר פיתוח עמוק יותר של הדברים. בכל מקרה, משרד המורשת פועל בכל המרחב בפיתוח של מרחבי מורשת, ככה זה מכונה, בפיתוח של אתרים, המשך לפעילויות קודמות רק עכשיו תחת כל המאפיינים של האירועים משמיני עצרת.

אם אפשר רק לענות לחברת הכנסת בן ארי: שאלת על "אח שלי בלב"? דיוק שלי: זה תלמידים ותלמידות ממגמות קולנוע ותקשורת מתעדים אחים ואחיות שכולים. לאו דווקא במכלול.

תודה רבה. זה חשוב.

אדוני, אם אפשר רק השלמה קטנה לגבי החקיקה, שאני מקווה שהממשלה כממשלה תביע את עמדתה בדרך להחלטת ועדת השרים: החוק עצמו יצריך הרבה השלמות שיפרטו פה מיד. החקיקה, חסרים הרבה בשביל - - - כמו שכבר קצת - -

בשביל זה אנחנו פה. תכף אתן לך, משרד המשפטים. משרד התרבות, בבקשה.

תודה, היושב-ראש. מאוד בקצרה כי את עמדת ועדת השרים לחקיקה אתם מכירים. אני רק אגיד ברמת הנוסח, ואת ודאי תתייחסי בצורה מעמיקה יותר. חלק מהדברים, הח"כים המציעים הזכירו כאן אבל כן אתייחס לרגע רק לסעיף אחד שמעורר נכון לעכשיו איזה שהוא קושי יישומי, לפחות בהצעת החוק של חבר הכנסת קרויזר: כתוב שהסעיף התקציבי יהיה במשרד התרבות והספורט, וזה מעורר איזה שהוא קושי יישומי עם זה שהשר הממונה על הביצוע הוא - -

זה יעבור בהתאם למי שהוחלט בהחלטת משרד ראש הממשלה.

בעל המאה הוא בעל הדעה.

אין לנו בעיה, אני אשמח.

פשוט החוק נכתב לפני שהממשלה סיימה את ההסכמים - - - להנצחה.

זהו, אז אם התקציב יהיה אצלנו יחד עם סמכויות ביצוע – בשמחה, אם לא – אז כדאי להתייחס לזה כבר כרגע. תודה.

משרד המשפטים, בבקשה.

כמובן שזו הצעת חוק חשובה וחיונית, רק היינו רוצים להעיר כמה הערות לתשומת לב הוועדה, שבאמת אנחנו חושבים שיהיה כדאי לדון בהן בהמשך: הערה ראשונה, כמו שהזכיר עורך דין ארליך, זה באמת לעניין ההוראות, ויש כאן תמיד חקיקה מקובלת של הוראות שמקימים גופים, מבנה המועצה, המינהל וכולי, שחשוב שהדברים האלה יהיו בהצעה. דבר נוסף ושוב, זה לא בהכרח שאנחנו מביעים פה עמדה אלא משהו שכדאי שהוועדה תיתן את דעתה עליו וזו שאלת הצורך בהקמת תאגיד ציבורי, להבדיל מיחידה פנים-ממשלתית, שאולי גם אנשי האוצר ידעו להרחיב על תקורות שכרוכות בהוצאות רבות שכרוכות בהקמת תאגיד עצמאי – זה לשיקול דעת הוועדה כמובן.

בוודאות זו לא תהיה יחידה פנימית.

טוב. רותי, בבקשה.

שלום. אני רואה שאייבי מוזס, יו"ר הארגון שלנו, ארגון נפגעי פעולות איבה, נמצא כבר ואני אשמח מאוד אם תאפשרו לו לדבר. קודם כל, אני רוצה להודות לכם מעומק הלב על ההצעות השונות של החקיקה, שמכילה את כל המכלול של האנשים – חיילים, אזרחים, צעירים, מבוגרים, מכל הסוגים, שנתנו כתף להגן על המדינה שלנו, שעמדה במצב בין הקשים ביותר בתולדותיה. החקיקה עוד ארוכה ונוגעת בהרבה נושאים. כבר דיברו פה המון אנשים ואני מצטרפת לכל מה שאמרו. נגע לי ממש ממש סיפור הוואטסאפים שכתבו בדם את סיפור האירוע שלנו ושיש עוד הרבה כאלה. ארגון נפגעי פעולות איבה מאגד בתוכו את כל הסקטורים, גם משפחות שכולות, יתומים ויתומות, אלמנים ואלמנות, יתומים משני הורים כי אצלנו יש הרבה מאוד, וראינו באירוע הקשה ונורא באסון הגדול הזה שיש לנו הרבה יתומים משני הורים, וכמובן נכים, נכים קשים, שכל הסיפורים של כולם, ואני נוגעת רק באזרחים כי משרד הביטחון דיבר על הנושא של חיילים וכמובן שהם חלק מחיינו, נשמתנו וההווי שלנו והחיים שלנו אבל כל הסקטורים הללו מונצחים וחברים אצלנו, בארגון נפגעי פעולות איבה. אנחנו ניקח חלק פעיל בתהליך ואני רוצה להודות לכם.

לעניין התקציב – אני רוצה להגיד לכם שאם מדברים על 10 מיליון אז זה באמת תקציב מאוד מאוד לא גדול. אמנם הצעת החוק תקציבית אבל זה באמת תקציב לא גדול. הנושא ראוי מאוד בלשון המעטה, ובנושא של הגעה של הצעת החוק הממשלתית – אני כבר רוצה להגיד לכם שמניסיוני, תזכיר חוק, אם הוא רק בתזכיר ועוד לא הגיע כטיוטה, אז זה תהליך מאוד מאוד ארוך. לא נראה לי שעד סוף שנת 24 זה יסתיים אבל אני חושבת - -

רק נחדד שהצעת החוק הזאת כבר קיבלה את הערות הציבור ואנחנו כבר לקראת טיוטה.

יופי. ולכן אני אומרת לכם שאלה דברים שהם אפשריים מניסיוני, להתקדם עם הצעות החוק הפרטיות, והצעת החוק הממשלתית תבוא ותוצמד והיא תהיה בכירה יותר, זה לא כל-כך חשוב, אבל הדבר הזה יתקיים, יקום ויהיה. תודה רבה לכם.

תודה רבה. הייעוץ המשפטי, בבקשה.

לפי הוראות התקנון, כשהוועדה מכינה הצעת חוק פרטית לפני קריאה ראשונה, אנחנו צריכים לקבוע האם הצעת החוק היא הצעת חוק תקציבית. קיבלנו את הערכת משרד האוצר לגבי העלות, כפי שהקריא אותה יושב-ראש הוועדה, עלות של 10 מיליון שקלים. לחברי הכנסת יש אפשרות לקבל הערכה חלופית על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, והממשלה צריכה למסור לוועדה האם היא נותנת את הסכמתה לעלות התקציבית. ככל שהממשלה נותנת את הסכמתה, לא מדובר בהצעת חוק תקציבית. ככל שהממשלה לא נותנת את הסכמתה – מדובר בהצעת חוק תקציבית, שהמשמעות שהיא צריכה להתקבל לפחות בקולות של 50 חברי הכנסת.

לא תהיה בעיה. בשני האופנים זו לא תהיה הבעיה.

אז לדיון הבא נצטרך לקבל את עמדת הממשלה, האם היא נותנת את הסכמתה ולקבוע פה בוועדה האם ההצעה תקציבית.

המשרד לביטחון לאומי, בבקשה.

שלום. אני מהלשכה המשפטית של המשרד לביטחון לאומי. יש לנו הצעה שהיא רלוונטית יותר לגבי הניסוח אבל היא חשובה. אני אתייחס ספציפית להצעת החוק של חברת הכנסת מירב בן ארי אבל היא לא נוגעת ספציפית להצעת החוק הזאת: יש כאן התייחסות לגבורתם של החיילים, השוטרים, חברי כיתות הכוננות וכלל כוחות הביטחון. האמירה של "כלל כוחות הביטחון" היא מאוד כללית. ב-7 באוקטובר, כולנו יודעים, היו כאן סיפורי גבורה של הרבה יחידות ביטחון, ביניהן שירות בתי הסוהר והכבאות, לוחמי האש, שנמצאים כאן. אנחנו סבורים שאולי אפשר להגדיר, להוסיף איזה שהוא סעיף הגדרות, שמפרט את כל הגורמים שנטלו חלק ביום הזה ולציין אותם.

נראה לי שזה נכתב כדי לא להאריך ולא מאיזו כוונה להשמיט חלילה. מג"ב, שב"ס – בוודאי.

ארגוני הצלה.

כן, ארגוני הצלה לא נכנסו כי קפצו גם מד"א, זק"א, היו המון.

גם השב"כ אני מניחה.

כן, כן, כל ארגוני הביטחון וההצלה.

אולי בניסוח של הצעת החוק – שתכיל את כולם.

לפרט את כולם.

צריך אולי לרשום ביטחון הפנים וכוחות ההצלה, ואז זה מכיל את כולם.

נמצא את הניסוח הנכון.

כתות הכוננות גם יהיו שם?

הן פה בכל מקרה.

כן, בכל מקרה. יש אזרחים וגם לא יצרנו איזו שהיא הכללה או הפרדה בין ביטחון, אזרחים, מבלים, תושבים, אנשים שהיו שם במקרה – זה הגדרות הכי כלליות שאפשר לתת.

לוחמי האש, שירות בתי הסוהר, רוצים להגיד משהו? בבקשה.

הדלקתי משואה בפנים מכוסות, סיימתי תפקיד כמפקד "מצדה". זו זכות להיות פה, להיות חלק מהתהליך הזה וכן לשתף. ב-7 באוקטובר חגגתי יומולדת, כשהייתי בדרך לעוטף ועוד לא הבנתי לאן אני נוסע, ואני יושב פה על קבלת החלטות שלי – ימינה או שמאלה, כן או לא. ולא הייתי אמור לשבת פה אבל אעשה את זה ממוקד: אמרת, היושב-ראש, בנחישות ורגישות – אני, כל החיים שלי הם נחישות אבל במעמד - - - רגישות ונחישות זה נוגע לכל הארץ, זה משהו לאומי. אין משפחה ללא חטופים, הרוגים, נרצחים, חיילים, חברים פצועים. חברים שלי נפצעו לפני שבוע בעזה, עדיין שגרת מלחמה. זה נוגע בכולנו, כולל נפגעי טראומה שבכלל לא מופיעים בקו הראשון, ולכן זה צריך לגעת בכולם, קודם - - - ושלא נמהר להוציא את החוק הזה ונפספס אחד מהרבדים באוכלוסייה פה. אני אומר לך, אני מאוד מתרגש מהנושא המורכב הזה.

לגבי שמירת ידע – זה נושא כאוב בכלל ואגיד לכם למה: חצי שנה אחרי ה-7 אספתי כוחות, ירדתי לעוטף לראות מה הסיורים שעושים, הם שולחים את הארגונים האלה. קצת התביישתי כי דיברו בכללי – פה נלחמו, פה עשו. יש שמות, שמות לאותן משפחות שרצנו להציל אותן, לחטופים, לחיילים, ללוחמים, לכולם. שמירת הידע – אני אומר לך שאני שנה אחרי עדיין בבוקר מחפש דרך חברים, ממד"א וכולם, את הפאזל הזה מה עם ימין ושמאל, עם אותן נקודות, האם נסרק? האם יש תיעוד בהרבה מקרים? אני צמא לדברים האלה ואני אקח את הילדים שלי וכל אזרח במדינה צריך להיות שם, בעוטף, זה פה במדינה, זה הליכה ברגל אבל שיהיה את המידע הזה שיכול להנגיש להם, ושוב אם זה הוואטסאפים - - - והבאנו את המדריכים שמעבירים שם כי זה אירוע שצריך לזכור אותו.

ורק לסיום – התחלנו מדינה שבורה אני קורא לזה, אבל המשכנו כמדינה עם גבורה. יש פה הרבה סיפורים וצריך קור-רוח לאומית חזקה מיום כזה ולא עם הראש למטה. תודה רבה לכם.

איפה אתה עכשיו, ד'? דקל? פתאום נפל לי האסימון מהסיור ב"מצדה". אתה מדהים. הוא הדליק משואה עם ח' מהימ"מ, והטקס שהיה שם השבוע - - -

השבוע עשינו מאחורי הקלעים.

נפל האסימון בדיליי, כשהייתי יו"ר הוועדה. אתם יחידה מדהימה, "מצדה". אבל איפה אתה עכשיו?

ביקשתי להמשיך לפקד על אנשים, אני הולך לקבל בית סוהר, יש הרבה עשייה מאחורי הקלעים.

כל הכבוד. גם כל מה שעשיתם ב-7 באוקטובר אנחנו יודעים. גם ביום עצמו, ההתגייסות שלהם מדהימה.

ואני לא יודע להסביר – אני אמרתי לילדים ואשתי בבוקר בידיעה שאני חוזר אליהם, אני לא יודע להסביר את זה. תודה רבה לכולם.

טוב שבאת כי אנחנו צריכים את כיתות הכוננות ו - - - באמת הסיפורים הולכים פה עם כולנו אבל צריך להגיד הרבה הרבה תודה גם לשב"ס, בטח ביום הזה.

אמרתי את זה לשר שלי לבל"מ אחרי ה-7 באוקטובר ואני אומר את זה לכולם במדינה בכל הזדמנות. יש לנו 20 שניות, נכון? תובנה אחת מה-7 באוקטובר, ואני אומר את זה לכולם: באמת היינו ככה, נלחמנו גם ברעים, אחד מהמקומות שגם המשטרה, האזרחים, רבש"צים, שב"ס – זה בחיים לא קורה. אני 30 שנה במדים ונלחם, תמיד איזו יחידה לוקחת איזה שטח. כולם היו יד אחת, וחבל שבשגרה אנחנו לא ככה, זו האמת, וזה דבר שהולך איתי. יש פה טבעת שחרטתי לעצמי – "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת, 7.10". זו טבעת של אחד הרחפנים של המחבלים בנתיב העשרה שהולך איתי. יש לנו - - - אחד, מדינה אחת ואוהב אותה.

תודה.

אני חייב לשתף שכשהייתי בעוטף, שנלחמתי בבארי, אז לחמו איתנו לוחמי "מצדה", וממש הגיעו משום מקום, ולדעתי אם הם לא היו מגיעים אז כל הצוות שלי היה הולך, ממש. אם יחידת "מצדה" לא היו מגיעים, לא היינו כאן.

תודה רבה. שקד מרדכי, מנהל זירה ציבורית, מרכז "מנור", בבקשה.

שלום. תודה היושב-ראש. אני ממרכז "מנור", זה מהחברה האזרחית. אני מייצג גם את המועצה לחינוך ממלכתי-עברי. הצעות החוק האלה מבורכות והמיזוג ביניהן מבורך, ואנחנו רוצים להדגיש את החשיבות שכבר עלתה פה על החטופים, שבחלק מההצעות הם לא עולים. חבר הכנסת דוידסון אמר והתייחס לאירוע של למנוע פוליטיזציה של הרשות שתקום, אז אנחנו רוצים להדגיש גם את הדבר הזה.

אני גם אדגיש שבהצעות יש את הטוב מכל דבר, ובהצעה של חבר הכנסת פורר אפשר לראות הקמה של רשות שהיא מונעת את הפוליטיזציה הזאת ואני מדגיש את החשיבות של להתמקד בדבר הזה ואולי לקחת גם את הטוב להצעה הגדולה. יישר כוח על העשייה.

תודה רבה. יואל שילה, פורום הזיכרון הלאומי, בבקשה.

שלום, אני מפורום הזיכרון הלאומי. תודה ליושב-ראש, תודה לכל חברי הכנסת על העשייה ועל העיסוק בנושא הזה של הזיכרון. אני אגיד שתי מילים על הפורום: לפני כן היה פה יעקב הרשקוביץ, אביו של יוסי הרשקוביץ, שדיבר פה. אנחנו התאגדנו הרבה אנשים, שבסוף המעגלים פה שקשורים לזיכרון זה מה שקרה ב-7 באוקטובר, שקשורים כמעט לכל המעגלים במדינה, בעיקר בהובלה של המשפחות השכולות אבל גם אני מ"פ במילואים, יש פצועים, יש הרבה אנשים מכל גווני הקשת, עם איזו שהיא הבנה שמעבר למה שעברנו ונתנו ולאסון שעברנו ולמה שאנחנו נותנים במילואים בכל הגזרות, יש לנו אחריות גם בנושא הזיכרון. והאחריות שפה, ככנסת, מבצעים אותה בחוק הזה, האחריות שלנו מכל גווני העם לעשות אותה לילדים שלנו, בתוך היישובים, בתוך הערים, בבתי הספר. לכן התאגדנו, כדי לבוא ולתת קול שאומר שיש לנו פה אחריות על זיכרון, להעמיד זיכרון שיהיה משמעותי, שייתן עוצמה, קוראים לזה זיכרון שמצמיח עם, זיכרון שייתן לנו את הכוח, שיגדל עוד אנשים ועוד דורות שימשיכו את המעשה הציוני, שימשיכו להילחם ולהחליף אותנו ביום מן הימים. אלה דברים שצריכים להיעשות מתוך האחריות הזאת.

יש אמנת זיכרון שישבנו כולנו וכתבנו אותה, אני אשמח שחברי הכנסת והאנשים הנפלאים שנמצאים פה מארגונים אחרים יראו אותה ואולי נוכל לשתף פעולה ביחד. כולנו קמים ועושים ופועלים למען המטרה המשותפת הזאת. חשוב לנו להיות חלק גם מהמשך הדיונים של הוועדה, ושהקול המשותף הזה שמגיע מתוך העם יהיה משותף לכל ייצור הזיכרון במהלכים שהמדינה עושה. תודה רבה.

תודה רבה. יש עוד מישהו שלא רשום אצלי שרוצה להגיד משהו? לא. אז אחרון הדוברים, אייבי מוזס נמצא בזום. אפשר להעלות אותו? ואני אסכם. הוא לא נמצא.

אפשר להגיד עוד מילה? אנחנו, מפורום הגבורה, לצערנו המשפחות לא יכלו להגיע היום אבל כן נשמח אם יש, כמו שאמרנו, איזו רשות או משהו שמנהל את הדברים האלה, שבסוף יש כ-300 משפחות מהמלחמה, כולן רק ממלחמת "חרבות ברזל", אז כן לשתף ולהיות בתיאום איתנו.

הוועדה לא הולכת לשום מקום אז אתם מוזמנים תמיד.

תראו, אני מציע ככה, לקראת שבוע הבא: נתאם נוסח משותף של הצעות החוק שימוזגו. אני מציע למציעים שנעשה ישיבה עם משרד ראש הממשלה, לנסות לעשות תיאומים כמה שיותר מהר. במידה והנוסח יהיה מוכן לקראת שבוע הבא אז נתכנס שוב כדי לדון בנוסח שמונח לפנינו, להתחיל לחדד את הנוסחים ונמשיך להתקדם.

ברשותכם, אני נועל את הדיון. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:07.