פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



47
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
26/09/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 101
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום חמישי, כ"ג באלול התשפ"ד (26 בספטמבר 2024), שעה 10:00

סיוע, מתן זכויות והכרה לנשות ומשפחות המילואים

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר

שרון ניר
דבי ביטון

שנהב אור - רפרנטית ביטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

נועה אוחיון - נציגת משרד הביטחון

סא"ל נטע לי צליכובר - רע"ן חוסן נפשי-אט"ל, משרד הביטחון

אפרת פורת - ממונה בכירה, המוסד לביטוח לאומי

קרן רוט איטח - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

מיכל הוכברג - מנהלת תוכניות נשים, ויצ"ו העולמית

רותם אבידר צאליק - עו"ד, נציגת פורום נשות המילואים

מור נב קיש - סוקרת, פורום נשות המילואים

רן מלמד - מנכ"ל, נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית

גליה שרף - עו"ד, "אחים ואחיות לנשק"

מורן זר קצנשטיין - מייסדת, ארגון בונות אלטרנטיבה

ד"ר חנה קטן - רופאה בכירה, "שוברות שוויון"

נעמה כהן - מנכ"לית, מרשם, ארגון המתמחים לרפואה

ד"ר הילה לוי בן חורין - בת זוג של איש מילואים, רופאה מתמחה, "מרשם", ארגון המתמחים לרפואה

מיטל קורנשטיין - בעלת מיזם לתמיכה בנשות המילואים בגולן

דלית אזולאי

מעיין שבתאי, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיוע, מתן זכויות והכרה לנשות ומשפחות המילואים

בוקר טוב. אני פותחת את הישיבה בנושא סיוע ומתן זכויות והכרה לנשות ומשפחות המילואים ומצבן הנפשי והרגשי של משפחות המילואים. אנחנו אומרים "כל העם צבא" למרות שזה לא מדויק. בדרך לכאן דיברתי עם אשתו של חבר טוב שנמצא מעל 200 ימים במילואים, מ"פ בחטיבת אלכסנדרוני, ויש להם שלושה ילדים קטנים. הוא מוצב בצפון, יש לנו הרבה מאוד חיילים וחיילות. - - -

בוקר טוב לחברות הכנסת.

היה לנו כאן דיון עם מספר נשות מילואים שהתגייסו מאז פרוץ המלחמה – מעל 50,000 – מספר שמעורר השראה גדולה. אנחנו אוהבים את החיילים שלנו ומצדיעים להם, בין בסדיר ובין במילואים. הם התגייסו, עזבו את שגרת חייהם עם הקרבה ענקית וגדולה. רבים מהם אבות לילדים ובני זוג לנשים, שלוחמות בעורף ומחזיקות את הרוח של עם ישראל בשעה הזו, יחד עם בני זוגם המגויסים. ניהלנו דיונים אינטנסיביים מתחילת המלחמה בעניין הסיוע למשפחות המילואים, בדגש על הסיוע לנשות מילואים וילדים עם תוצאות טובות וחיוביות ועם התקדמות מאוד גדולה.

זו הפעם הראשונה שאנחנו מתמודדים עם סיטואציות רחבות היקף של השלכות נרחבות של המלחמה, וגם פעם ראשונה שאנחנו מציבות עובדה לממשלת ישראל ולכל העוסקים בעניין, שלא נאפשר להתעלם מכך שיש מי שמקריבים – הם, בני זוגם ומשפחותיהם – וצריך להכיר בהקרבה האישית והמשפחתית שלהם ולא רק של מי שנמצא מגויס ומקבל את המעטפת. משפחות צריכות את המעטפת והדרישה היא מצד בני ובנות הזוג, שנמצאים במילואים.

אומנם היום אנחנו דנים בסיוע לנשות המילואים ולילדים אבל צריך לזכור שיש לנו אנשי ונשות קבע רבים שגם אותם אנחנו לא שוכחים וגם איתם הייתה לנו פריצת דרך והצלחנו להוביל עם פורום נשות הקבע הקמת קרן שדואגת לצרכיהן, קרן ייחודית, ראשונה והיסטורית במדינת ישראל.

אבל לא את כל הצרכים ולא את כל הסיוע למשפחות המילואים נותנת הקרן. גם צריך לזכור שאנחנו מתעדכנים בכל נקודת זמן. יש שינויים, צריך לראות גם מבחינה תקציבית. אנחנו לא עשינו טובה, זרקנו איזה סיוע כזה או אחר ואמרנו "מפה תעזבו אותי בשקט". לא, זה לא המצב. את מציגה את האוצר? יש פה נציגת האוצר?

אני נציגת האוצר.

שמך?

שנהב אור.

נכון. את היית איתנו לדעתי בפעם הקודמת, ולא היה לנו הרבה מה לשמוע אותך. אחד הדברים החשובים ובטח כשאנחנו מדברים על תקציב, זה לזכור שכל הזמן צריך לעדכן ולהוסיף את התקציבים הנדרשים, מתוך הבנה שזו עדיפות לאומית עליונה להמשיך ולסייע, כל עוד יש צורך באנשי מילואים בחזית.

לפני שנעבור לסקר של פורום נשות המילואימניקים, אני לא רואה את רותם אבידר, האורחת הקבועה שלנו. וגם אני מודה לפורום נשות המילואים שאיתן אני עומדת בקשר צמוד. את שגית לא ראיתי הרבה זמן, את שבות לא ראיתי הרבה זמן, חלקן אפילו התגייסו לצבא ולמילואים בעצמן. תבינו כמה זה נדיר. הן פיתחו מומחיות וחלקן התגייסו גם לקרן. אבל לפני כן אני רוצה לאפשר לכן, חברות הכנסת, לומר כמה מילים. חברת הכנסת ניר, הבמה שלך.

בוקר טוב לכולם ותודה גבירתי שאת עוסקת בנושא הזה, באדיקות, בשיטתיות, זה בדיוק מה שצריך. אנחנו נמצאים בשנה שכל מדינת ישראל נמצאת בעצימות מלאה ומי שנמצא בקדמת הבמה אלה אנשי המילואים והמשפחות היקרות שלהם וכל משרתי צה"ל, כמובן בסדיר ובמילואים. מתוך מקום של הבנה שהמציאות מ-7 באוקטובר ואילך חייבת להיות אחרת, כי אנחנו נמצאים במלחמה קיומית.

כך קורה, לדוגמה שמעכשיו לעכשיו הצבא מקפיץ שתי חטיבות סדירות של אנשי מילואים וברור לנו שבקצה של אותם אנשי מילואים יש משפחות, יש מעגלים שלמים של אנשים ונשים, חזקות, לביאות עם כתפיים רחבות, שמחזיקות משפחה, מחזיקות ילדים, מחזיקות עסקים, ממשיכות את שגרת החיים בבית ועושות כל דבר כדי שזה לא ייפגע. ומהמקום הזה יש לנו חובה שאנחנו לא נוותר עליה, לדאוג למשפחות מתוך מקום שאנחנו רוצים גם להרחיב בסוף את - - -

בצה"ל משרתים כיום רק 2% מתוך כלל האוכלוסייה בשירות מילואים, אף שזו חובה זו בעצם התנדבות, ומהמקום הזה שאנחנו מבינים שמדובר במשפחות שמתנדבות, נותנות את מיטב שנותיהן לטובת הצבא, גברים ונשים כאחת. 50,000 נשים משרתות במילואים וגם את המספר הזה צריך להוקיר, אז מהמקום הזה לנו יש חובה לוודא שכל המעגלים שם מאחורה מחזיקים מעמד ושהעורף הוא עורף משפחתי חזק.

לכן גבירתי יושבת-הראש, תודה לך שאת עושה את הוועדה החשובה הזו. אנחנו צריכים לראות שעבור אותן משפחות לא רק שלא ייפגעו מעגלי החיים, אלא אף יתועדפו באופן מלא על ידי מדינת ישראל וזה צריך לבוא לידי ביטוי בחקיקה, בחבילות הסדרים כאלה ואחרות וכמובן במעטפת שהצבא ייתן, תודה רבה.

בהחלט. אני רוצה להקריא משהו קטן שחנוך דאום העלה. זה בדיוק על ראש המטה לשעבר שאמרתי שהוא חבר, שהבוקר דיברתי עם אשתו, והוא כותב כך –

"היי חנוך, כאן דרור אופן, מ"פ פלוגה ב' על גבול הצפון. הלוחמים שלי כבר למעלה מ-200 ימים במילואים בשנה החולפת, סיימו אתמול תעסוקה נוספת של 40 יום תחת אש ובדרכם להזדכות על הנשקים בימ"ח, קיבלו ממני את הפקודה לחזור חזרה לגזרה לתקופה נוספת עם צפי לא ידוע" – עוד לפני שהזדכו – "את הקושי המנטלי והמוראלי של הלוחמים ובני משפחותיהם קשה לתאר, אבל כולם התייצבו מייד. אז לפחות תן לעם ישראל להבין איזו הקרבה יש ללוחמים המטורפים שלנו ואיזה משפחות גיבורות יש להם שהן נושאות בנטל בלתי נתפס עד הניצחון".

מרגש לראות איזה חיילים ואיזה מורל יש להם.

לפני שאני עוברת לסוקרת של פורום נשות המילואים, נזכיר שהיום הוא היום ה-356, שבו נמצאים ישראלים, אחים ואחיות, בשבי החמאס. יותר מ-100 חטופות וחטופים ,שאת רבים ורבות מהם אנחנו נוהגים לפגוש כאן. היום אני לא רואה פה את המשפחות אבל אנחנו תמיד נשים את זה בראש סדר העדיפויות שלנו ובראש מעיינינו ובעזרת ה', שיגיעו במהרה הביתה.

אני עוברת למור נב קיש, פורום נשות המילואים, הסוקרת. בבקשה. יש לך מצגת?

יש לי מצגת.

אז אני מבקשת לעבור למצגת.
(מוקרנת מצגת)

שלום, אני מור נב קיש, אני מפורום נשות המילואימניקים. אני עורכת את הסקרים, סוקרת את המצב. בחודש יולי ערכנו סקר בקרב נשות המילואימניקים ודרך קבוצות הוואטסאפ שלנו. כ-1,300 נשים ושלושה גברים ענו על הסקר. הסקר שאל גם לגבי מצבן הנפשי וגם לגבי המצב הנפשי של ילדיהן, ומספר שאלות על הבית ועל מערכת היחסים עם בן הזוג שבמילואים.

נתוני הסקר מראים לנו שהתחושות שעליהן מדווחות לנו נשות המילואימניקים הן תחושות קשות ונמשכות כבר הרבה מאוד חודשים. אז זה היה קצת יותר מתשעה חודשים, עכשיו אנחנו מדברים אפילו כמעט על שנה. 70% דיווחו לנו על תחושות של עצבנות, של התנהגות תוקפנית אפילו שלהן עצמן, שהן מדווחות בעצמן. תחושות של ייאוש וחוסר תקווה. רגשות מכובים, רגשות עמומים. הרעיון הזה של לנסות כל הזמן לשמור על מסוגלות ודריכות גבוהה, למעשה מקשים מאוד.

זה שוחק.

זה שוחק, כן. 60% מדווחות לנו על תחושה של ריחוק וניתוק מאנשים קרובים. הימנעות מפעולות קבועות שהיו עושות – עבודה, חברים, בילויים. כמחצית מנשות המילואימניקים גם מדווחות לנו על תחושות של חולי, התכווצויות שרירים, דופק מואץ, תחושות כאלה. גם כל אלה הן מי שסימנו "כל הזמן" ו"לעתים קרובות". כלומר יש גם נשים שמרגישות גם "לעתים רחוקות". את "כלל לא" הורדנו כמובן, אבל לעתים רחוקות כמעט על כל השאלות האלה ענו כ-30% לעתים רחוקות.

כ-80% מדווחות על שינויים משמעותיים במשקלן, עלייה או ירידה במשקל מאז תחילת המילואים. יותר מ-35% מרגישות שהטראומה חוזרת או שהן חיות את הטראומה מחדש. 30% מהנשים העידו כי השתמשו בחומרים משני תודעה באופן חדש או מוגבר בעקבות שירות המילואים הממושך. מדובר על קנאביס, אלכוהול, סיגריות, תרופות הרגעה טבעיות ותרופות הרגעה פסיכיאטריות. והדגשנו פעמיים בשאלה "באופן חדש או מוגבר בעקבות שירות המילואים", שלא היה קודם לכן.

כ-20% העידו שהיו להן מחשבות אובדניות יותר מפעם אחת, מחשבות על פגיעה עצמית בשלושת החודשים האחרונים. זו גם עלייה מהסקר הקודם שערכנו בתחילת המלחמה, שם היו כ-10%. רק 35% מהנשים פנו לעזרה מקצועית עבור עצמן, לא שאלנו לגבי משך הטיפול. 10% מתוכן אלה נשים שהיו מטופלות לפני המלחמה, ו-25% התחילו טיפול במהלך המלחמה או שלפחות פנו לייעוץ.

מי מכם שמכיר את עולם הסיוע הרגשי והנפשי, דווקא אלו נתונים גבוהים של מבקשות.

מה, מקרן הסיוע?

לא. שמבקשות לטפל בעצמן, טיפול.

כן.

זה נחשב דווקא לתודעה מוגברת ודווקא זה חיובי. זה לא נתון נמוך. רן יודע את זה, בדרך כל אנשים, לוקח להם זמן רב לבקש עזרה רגשית.

נכון. פה הייתה לנו את הפתיחה הזו שקרן הסיוע, המדינה, הציעה לנו טיפול נפשי רגשי בהחזרים על סך 1,500 שקלים שמספיקים למשהו כמו שלושה טיפולים וזה רק לבן משפחה אחד. צריכים לבחור, צריכים לתעדף בינינו מי יקבל את הטיפול. אצלנו במשפחה אני לקחתי את הטיפול אבל זה לא נגמר בשלושה טיפולים, זה גם 400 שקלים כל שבוע שלמעשה התווספו להוצאות החודשיות שלנו.

נתקדם.

ומתוך סקר התעסוקה מעבר לקשיים הנפשיים, בסקר שערכנו בחודש מאי רואים פגיעה בכ-30% מנשות המילואימניקים השכירות מבחינה תעסוקתית, אם זו הורדת משרה, פיטורים, כל מיני רעות שונות. ויותר מ-80% מבעלות העסקים נפגעו בהיקף ההכנסות, יותר ממחציתן בהיקף של יותר מ-50%. יש גם פספוסים של הזדמנויות תעסוקתיות, אפליה תעסוקתית ודברים נוספים שמוסיפים על הקושי הרגשי, על תחושת הערך, על המשמעות שלהן מעבר להיותן אימהות או בנות זוג.

כמו כן כ-30% מנשות המילואימניקים וממשרתי המילואים עצמם העידו שהפגיעה התעסוקתית פוגעת במוטיבציה ובנכונות להמשיך את שירות המילואים. כמובן שאף אחד פה לא קורא להפסקת שירות המילואים אבל אנחנו צריכים חיזוקים בשביל להמשיך לשרת.

לגבי מערכות היחסים עם בני הזוג במהלך שלושת החודשים האחרונים, כ-20% העידו שהם חושבים על פרידה, או אפילו התחילו צעדים לקראת פרידה. כמעט 50% מרגישים שהם מרוחקים, יש להם ריחוק רגשי או פיזי מבני הזוג. 44% נוטים לריב יותר.

לעומתם יש גם זוגות שדווקא לקחו את זה למקום אחר. 36% אומרים שהם משתפים יותר – זה את זו וזו את זה – במה שעובר עליהם. 20% העידו על שינוי לטובה בהרגלי הקרבה הפיזית, וכ-18% העידו שהזוגיות שלהם חזקה מאי-פעם. אבל המספר המשלים של האחוזים האלה הוא כמובן יותר גבוה. אנחנו רואים כמובן יותר ויותר זוגות שנמצאים במצבים קשים וגם בזה חשוב מאוד לטפל. תודה רבה.

תודה. שלום רותם. ד"ר הילה לוי בן חורין? מתמחה ברפואת משפחה שבן זוגה במילואים. בבקשה.

אז במקרה או שלא במקרה, הוא באותה פלוגה שציינת, דרור אופן הוא המ"פ שלו. אנחנו למעשה מבינים שמדובר פה - - -

איזו מדינה קטנה וכולנו כמו שאמרתי, כל העם צבא אבל כולנו שבט אחד.

ממש התחברתי לנתונים שנאמרו פה, שזה בסוף מדובר ב-2% שנושאים בעול לאורך זמן בכל השנה החולפת. אישית, בעלי כבר יותר מ-200 יום במילואים, אומנם לא ברציפות. אני פה מטעם ארגון מרשם, אני מתמחה ברפואת משפחה. באתי להשמיע את הקול של המתמחות והמתמחים. למעשה גם אני משרתת במילואים, פחות מבעלי כמובן אבל את הקושי בהמשך התפקוד שלנו בבתי החולים, במחלקות, בעיקר סביב העניין של התורנויות של 26 שעות במצב המשפחתי החדש והמתמשך, זה קושי יום-יומי.

אנחנו נגיע לזה. זו סוגיה שלצערי אנחנו לא מצליחות להבקיע שם היגיון למקבלי ההחלטות ולמשרד הבריאות וכל מי שעוסק בעניין, אבל אני אגיע לזה ואני אקדיש לזה זמן בהמשך.

מה עושים בשבתות, בחגים?

כבר אז הובטח לי שיצא המכתב לכל בתי החולים ושהם מתחשבים בשעות ושהם יצמצמו בשעות. אני מבינה שזה קרה חלקית?

יש גם גבול כמה אפשר למשוך את השמיכה, בסוף, המשאבים מצומצמים. יש לנו אחים מהמחלקות שמגויסים בעצמם. כל המצב הזה הוא גם כך על בלימה, הוא עדין.

הבנתי. אז אני אגיע לזה בהמשך אבל תודה שאת כאן איתנו למרות שהבעל הרבה מאוד זמן במילואים.

ממש הוא זה שנתן לימ"חים את כל הציוד ופתאום אומרים להם עכשיו להחזיר. מה זה עושה שנייה לפני ראש השנה?

כמה ילדים יש לכם אם אפשר לשאול?

שניים.

קטנים?

שלוש וחמש.

קטנים.

הם הגיבורים. הם והסבתות.

ואת. ועוד את מתמחה. מיטל קורשטיין, מפעילה מיזמים לתמיכה בנשות המילואים בגולן, זה בכלל מאתגר.

בוקר טוב.

בוקר אור.

אני כאן כי אתמול חגגתי בת מצווה לבת שלי בירושלים כי לא יכולנו לחגוג בגולן, ובאמצע האירוע - - -

קודם כל מזל טוב.

תודה. באמצע האירוע בעלי הוקפץ ואני כרגע פה לבד עם הילדים שלי, עוד לא חזרנו לגולן כי קצת קשה.

אז אתם בירושלים?

אנחנו כמה ימים בירושלים עד שנתאפס על עצמנו ונחזור.

מה, במלון שהמדינה מספקת?

אצל חמותי כרגע, אבל זה היה קשה. גם להיות כל התקופה האחרונה בגולן, כשרוב הזמן בעלי במילואים, וגם עכשיו באמצע אירוע לעצור הכול ולהיפרד מבעלי ולהמשיך את האירוע בלעדיו.

הוא לא הספיק להיות?

הוא הספיק להיות בחלק.

הקמתי את המיזם שלי לאחר 7 באוקטובר כאשר מצאתי את עצמי לבד, רחוקה, בלי תמיכה, מתמודדת עם הקושי הרגשי של הילדים, עם הצורך להכיל אותם עם כל הקשיים של אין מסגרות לימודיות, שגם כרגע אין בגולן מסגרות לימודיות וגם עד דצמבר לא יהיו מסגרות. אנחנו מוצאות את עצמנו נשות הגולן מתמודדות עם הקושי לצאת לעבודה כאשר לילדים אין מסגרות. להיות אחראים על הבית, על כל מה שנעשה סביבנו, בעיקר לתת מענה לילדים.

הנושא של טיפול רגשי גם לילדים כל נושא הליווי קריטי. גם אם אנחנו מצליחות לתת מענה פיזי של כל הצרכים, עם כל הקושי של המרחק בגולן וזה יותר קשה מהעיר, גם כי אנחנו רחוקים מכל דבר וגם כי מספר האנשים שסובבים אותנו ויכולים לתת תמורה – מועט ביחס לעיר.

אם לצורך הדוגמה במושב שאני גרה בו, מושב אבני איתן, בתחילת המלחמה 80% מהאנשים גויסו, משפחות מגויסים, אז כבר לא היה כל כך מי שיתמוך בנו ונוצר מצב שלא הצליחו לתת מענה לכולם בו-זמנית. גם המתנדבים הם בעיקר מתנדבים של משפחות שניסו לעזור ולתמוך, לא הצליחו לתת מענה לכולם.

במיוחד שמלכתחילה גם בימי שגרה יש פערים מאוד גדולים בין הפריפריה לבין המרכז בכל מה שקשור לשירותים, ודאי שירותי בריאות ורווחה.

בהחלט. המיזם שלי ניסה לתת מענה לנשות המילואים בגולן בדגש על כך שהן נמצאות מרוחקות מכולם. בדגש על זה שאנחנו נמצאות במציאות מלחמה רוב השנה. המציאות שצריך להתמודד עם הכול לבד היא מאוד קשה. אני בקשר עם כל נשות המילואים בגולן, יש לי קבוצות וואטסאפ וגם אני בקשר עם הרשויות כדי לתת תמיכה ומענה.

היום נשמע שהקושי הגדול הוא סביב הנושא הרגשי שצריך לתת לו יותר מענה. לא כולם יכולים להרשות לעצמם וכפי שנאמר כאן קודם, 1,500 שקלים שאנחנו מקבלים מהקרן לסיוע לא מספקים, לא את כל המשפחה - - -

כבר עלה בזמנו, מי נציגת הקרן כאן?

אני. אני נציגת משרד הביטחון, נועה.

נועה מה?

נועה אוחיון.

את עובדת עם אבישג?

נכון.

איפה אבישג אגב? לא שאנחנו לא שמחים שאת כאן, אבל איפה אבישג?

אין למי מושג.

את מוסמכת לתת תשובות?

כן.

אצלי לא באים רק לתת תשובות שהבוסים אמרו. אצלי נותנים תשובות והולכים עם שיעורי בית. אני אומרת לכם, העלנו את זה בפעם הראשונה שהיינו כאן. 1,500 שקלים זו בדיחה לטיפול נפשי. זו בדיחה. אין דבר כזה. הסכומים צריכים לעלות, אני אומרת את זה גם לאוצר וגם לכם. אני שומעת את מיטל שהיא גם מפונה וגם בעלה במילואים, והיא מדברת באיפוק רב למרות ההתמודדות הבלתי נסבלת שלה.

אלה גיבורי ישראל. אלה המשפחות שלנו. בסוף נצטרך לתת מענה לדברים האלה ואני רוצה תשובות. גם אם את צריכה לצאת ולבדוק, אבל תהיה פה הגדלה של הסיוע הרגשי. זה שאימא צריכה להחליט מי בבית צריך לקבל את הסיוע הרגשי, זו בעיה. כולנו יודעים שהיום שעת טיפול לא עולה פחות מ-400 שקלים.

ברשותך אני רק אדייק. אנחנו לא מפונים. תושבי הגולן כהחלטה החלטנו - - -

כן. יש מקומות שלא פונו אבל המצב בלתי נסבל. ביקרנו את הישובים שבהגדרה לא פונו על ידי הממשלה ושום דבר לא מתפקד. המסגרות, המיגוניות.

חשוב רק לומר שאנחנו נשארים ותומכים בקרקע בגולן ואנחנו פה בשביל להיות שם ואז זה עוד יותר מחדד את הנקודה שהנשים האלה מתמודדות עם אזעקות ועם ריצות לממ"דים מטווח אפס. בגולן אין זמן, אתה שומע את הפיצוץ ואז אתה במקלט. מצב מאוד קשה.

אתם לא צריכים להתנצל ולהסביר למה אתם בסופו של דבר יוצאים להפוגות אצל החמים, אצל החמות.

אז אנחנו בהחלט בהפוגה. תיכננו הפוגה זוגית, יצא שאנחנו בהפוגה פה לבד ואיך שהוא גם התגלגלתי לוועדה הזו.

אגב, איך הגעת לוועדה?

דרך עמותת שחרית. מי שמפעילה אותנו ועוזרת לנו, חלי.

יופי.

היא שידכה בינינו.
דבר נוסף הנושא של תעסוקה. אני כאימא, יוצאת לעבוד בבוקר וכרגע אני במצב בלתי אפשרי שהילדים לא לומדים, גם אם יש להם זום הם צריכים את העזרה שלי במערכת מול הזום, יש לי ילדה בכיתה ב' שלא מסתדרת לבד עם הדברים האלה ואי אפשר להשאיר את הילדים לבד בבית תחת אש, אז אני מוצאת את עצמי מוותרת על ימי עבודה או עובדת מהבית ויוצאת בערב למשרדים כדי להשלים את שעות העבודה והצרכים, או נפגעת. בסופו של דבר למעסיק תסתיים הסבלנות והוא יגיד שזה לא מתאים.

זו פעם ראשונה שהוא מגויס או שהוא היה?

לא. הוא גויס מ-7 באוקטובר - - -

על ימי העבודה את קיבלת החזר, קיבלת פיצוי?

אני יצאתי לחל"ת. ברגע שהתחילה המלחמה ב-7 באוקטובר המקום שעסקתי בו בחר להוציא אותי לחל"ת וזה עזר לי בהחלט, שהייתי בבית. אבל היום אני מתמודדת עם הקושי של חזרה לעבודה והמלחמה, יחד עם הטיפול בילדים כאשר בן זוגי גויס אתמול, אז זה מצב חדש לי, ואני מנסה להתמודד.

מה אפשר לעשות עבור הנשים האלה שרוצות לצאת לעבוד והבן זוג שלהן במילואים והילדים לומדים מהבית בזום? צריך לבחון איזו שהיא אפשרות לעזור להם, אם זה מערכות שמאפשרות דווקא לילדי המילואים, הנחיות פיקוד העורף לא מאפשרות הפעלת מסגרות חינוכיות, אבל נשות המילואים שצריכות לצאת לעבוד ואין להן בן זוג שיוכלו לחלוק איתו את הנטל, צריכות לקבל איזה שהוא מענה בסיוע בבית.

זו סוגיה שצריך להבחין בה. תושבים שבאמת נמצאים תחת אש, בין אם הם מפונים, לא מפונים. בדרך כלל אנחנו רואים את המורכבות אצל הלא מפונים, והם למעשה נמצאים במצב שבו היה כל עם ישראל בהתחלה, כשכל המדינה הייתה תחת אזעקות והבעל במילואים.

צריך לתת לדבר הזה מענה, גם בהגנה על התעסוקה והעבודה, גם שיפוי ופיצוי. זה קיים עדיין בקרן אבל צריך לראות איך בכל זאת מתאימים את זה, ולסיוע לילדים אתם צריכים לפתוח בדיאלוג עם משרד החינוך. אני לא יודעת עד כמה הדיאלוג שלכם קיים ואני תכף אשאל כדי למצוא פתרונות שהילדים האלה לא ישלמו מחיר כל כך יקר. תודה לך מיטל. רותם, בבקשה.

תודה רבה. אני קודם כל מודה ששוב ושוב את נותנת לנו את המקום להשמיע את הדברים הכואבים האלה. גם תמיד מגיעות נשים חדשות ואני לא מאמינה כמה אנחנו. אנחנו מחזיקות בעצמנו קהילה כל כך גדולה וגם אתמול עשינו זום, הבנו שכולם הוקפצו, פתחנו את הזום ולשמוע סיפורים של התסבוכת הרצינית שאנחנו נתונים בה.

עידן הוקפץ בשבוע שעבר כבר, ותוך מספר ימים גם נכנסנו לעמק יזרעאל, מרחב לחימה חדש, לילדים שלי אין מסגרות ואנחנו באירוע לא נגמר. כמעט שנה שאנחנו זועקות פה. המענים הרגשיים לא קיימים, הם חסרים. אנחנו צריכים לראות מה יקרה לקראת המערכה הבאה. המצברים מתרוקנים. והינה אנחנו פה שוב, והנה המערכה התחילה ואין. הם יצאו עכשיו, הוקפצו. אצלנו חזרנו ל-7 באוקטובר.

אני לא יכולה להסביר לכם בכלל, אני מוצפת כולי, איך בכלל הגעתי לכאן היום? זה פשוט נס, אני לא יודעת איך זה קרה אפילו. איך אנחנו יכולות להיות כאן במקום הזה היום, כשאנחנו שוב באותו מקום? וקרן הסיוע עם אותן תשובות, ומשרד - - -

לא. אז זהו, אני רוצה לשאול אותך דווקא כמי שכבר פיתחה מומחיות ואת נלחמת פה חודשים ארוכים לצידנו, לצד חברות הכנסת עם הישגים לא מועטים. את מרגישה שאנחנו עדיין באותו מקום?

אנחנו באותו מקום. בהקשרים של מענים רגשיים אנחנו באותו מקום בדיוק. אני לא אפרט כאן את המענים שקיימים היום כי אנחנו כבר עשינו את זה לא מעט פעמים ולכן התחלתי - - -

אנחנו יודעים, הוא מסתכם ב-1,500 שקלים, המענה הטיפולי.

בדיוק, זה המענה. צריך לומר שיש התארגנויות ומיזמים, מיזמים רבים. אנחנו עם מדהים ורואים את זה. אבל זה לא המקום של המיזמים הארגונים האזרחיים לעשות את זה, זה המקום של המדינה להיכנס ולמצוא מי לוקח אחריות על העניין. קיימנו פגישה עם מנכ"ל משרד הבריאות מתוך הבנה שבינינו משרד הבריאות צריך לייצר לפחות התוויית טיפול לנשות המילואימניקים, לילדים, טיפולים זוגיים.

לצערי עדיין אין לנו תשובות, אבל הייתה הצפת הצרכים והאתגרים. זה נעשה גם בוועדת הבריאות, כולם היו שם ואני חושבת שהפער הכי גדול הוא עדיין בעניין לקיחת אחריות. אף אחד לא מוכן לקחת אחריות, לא משרד הרווחה, לא משרד הבריאות.

לא, מבחינתי יש פה אחריות אחת קודם כל של תקצוב.

משרד הביטחון.

בדיוק. והדבר החכם יהיה לעשות תקצוב של לפחות עשרה טיפולים אחרת זה לא אפקטיבי. צריך להתייעץ. הנה חנה נמצאת איתנו, היא דוקטור, מבינה בתחום הזה. אתם יכולים לקבל הרבה חוות דעת על כמה טיפולים צריך כדי שהם יהיו אפקטיביים. נתקצב את זה. אבל לתת 1,500 שקלים זוגי? זה לא נותן את התוצאה לפי הנתונים המוצגים.

משפט אחד קצר. אפרט שוב את הדרישות ההתחלתיות שלנו אנחנו מתמודדות בכל פעם עם אירוע אחר. האירוע הרגשי מתווסף, כמו שאמרה מור, לאירוע התעסוקתי ולאירוע הכלכלי ומעמיס עליהם. אבל בסוף, אנחנו שכבה קטנה מדי של אנשי מילואים ושל נשות מילואים, של משפחות מילואים, ועד שאנחנו לא נפתור את הבעיה מהשורש ונרחיב את השורות, אנחנו נמשיך להיות לבד וכל פעם המעמסה תהיה גדולה יותר ואנחנו לא נוכל לשאת את זה יותר.

הסקר הזה עלה ביולי, 30% שכבר חשבו פעמיים אם לחזור לשירות. וזה לא ממקום שאנחנו חושבים על עצמנו. זה ממקום אמיתי של אין ברירה. כשהבתים קורסים כבר אי אפשר להחזיק יותר. ככל שאין מענים רגשיים אז מה הציפייה? אפילו המינימום היום לא קיים ואנחנו לא יכולים יותר להיות במקום הזה.

ובכן, בעניין של המענים הרגשיים, משרד הביטחון. בוועדה שהתקיימה ב-29 ביולי. בוועדת הבריאות נקבע שהוועדה מבקשת ממשרד הביטחון להקים לאלתר צוות עבודה ברשותו בהשתתפות משרד הבריאות, משרד החינוך, משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ומשרד האוצר, על מנת לייצר תוכנית סדורה למענים רגשיים עבור משפחות משרתי המילואים. עברו כמעט חודשיים. אני רוצה לדעת מה נעשה. חודשיים זה הרבה זמן.

טוב אני מכירה משיח עם אבישג, היא גם עכשיו כתבה לי שיש איזושהי תוכנית שנקראת "כוכב הצפון", זה אמור לתת מענה עבור הנשים - - -

זה כבר הרבה זמן. עוד מהוועדה הראשונה שהייתה כאן. "כוכב הצפון" זו תוכנית שהייתה אמורה לעלות.

שאקריא שוב את ההנחיה של הכנסת? ההנחיה של הכנסת, של ועדת הבריאות, הייתה מאוד ברורה. להקים ולייצר תוכנית סדורה. להקים ועדה של כל המשרדים שפירטתי, ובהם החינוך, הבריאות, הרווחה, האוצר והמוסד לביטוח לאומי. ואתם הייתם צריכים להציג תוכנית סדורה למענים רגשיים עבור משפחות משרתי המילואים. ההנחיות שלנו הן לא המלצה של ארגון וולונטרי. זו כנסת ישראל.

אני בטוחה בזה ואני אבדוק רגע עם אבישג, אנחנו בשיח איתם.

טוב, בואו נתחיל בזה שלתפיסתי, ואולי יחלקו עליי חברותיי חברות הכנסת, אבל לא צריך עכשיו להקים מנגנון שייקח זמן ויעברו חודשים. פשוט מאוד להגדיל את התקציב, להתחיל בעשרה מפגשי טיפול ולראות מה בממוצע אתם יכולים לתת לאותה משפחה, כי זה לא יהיה משפט שלמה, בין האם, הבן האחד או הבן האחר. לא. זה צריך להיות סל חבילה לטיפול הרגשי.

עוד משהו בירוקרטי שקורה היום ומוציא מהדעת וקרן הסיוע צריכים להסביר, ואשמח להבין למה זה קורה – נשים רבות מתחילות טיפול ומגישות קבלה אחת או שתי קבלות ולא על מלוא הסכום. זאת אומרת אם אני מגישה פחות מ-1,500 שקלים, נגיד 500 שקלים, קרן הסיוע מפסיקה את האפשרות להגיש עד מלוא הסכום. כלומר, אם מישהי עשתה טעות אפילו והגישה בשביל לשתף את פירוט ההתקיימות בבית, הגישה את הקבלות הראשונות, היא לא יכולה לקבל את הפער.

הם רוצים את כל השיפוי?

זה מתוך עניין בירוקרטי הזוי.

למה, אבל זה גם לא חכם.

אז אנחנו מקבלות פחות.

נגיד על חל"ת ילד למטפל, אמר אתה לא צריך טיפול, אתה צריך לצאת מהבית לשחק עם החברים שלך. אמר המטפל, מומחה. אותו טיפול עלה 500-400 שקלים, מה זה אנחנו לא מממנים?

ואם עכשיו עוד חודשיים אני צריכה עוד טיפול אז לא, את הגשת פעם אחת לחצתenter , אין יותר.

טוב, תרשמי לך את זה, לרשום. לא, אין דבר כזה רק אם מלוא הסכום. אם הוגשה קבלה עד התקרה שלכם שזו תקרה שלא מקובלת עלינו.

בדיוק, זה צריך להיות במנגנון - - -

נכון. זה במנגנון שאתם מחזירים. אתם לא שמים תנאים, אלה דברים שנקבעו פה והצביעו עליהם בכנסת ובממשלה.

לא צריך להקשות בכל בירוקרטיה.

אתם לא יכולים. עם מלוא הכבוד לקרן, אני מבקשת גם שהקרן תתחיל להבין את תפקידה. א', אנחנו לא נוותר. תהיה פה הגדלה של הטיפולים הרגשיים, בטח בשנה שכולנו נמצאים במלחמה ואני לא מדברת באוויר. הילדים שלי זה הילדים האלה כי בן הזוג שלי גם היה במילואים חצי שנה, אז אני יודעת בדיוק מה הילדים האלה צריכים.

זה לא שאנחנו מנותקות מהעם. כולנו בתוך העם, מה גם שיש את שרון ששנים ארוכות שירתה בצבא, דבי שמגיעה אלינו משדרות ויודעת מה זה להיות תחת אש. אז אני מבקשת. תודה רותם אנחנו נחזור אלייך.

מורן זר קצנשטיין, "בונות אלטרנטיבה", בבקשה.

תודה פנינה. תודה לכל המשתתפות. מרגש לשמוע מה עובר על נשות המילואימניקים, נשים שצריכות אותנו, את כולנו, את העזרה שלנו. אני כן רוצה להגיד תודה שציינת שיש מעל 50,000 נשות מילואים, מילואימניקיות שמשרתות.

נכון, ועשינו פה דיון משותף ובאתם והצגתם גם חלק מהממצאים.

אז אני רוצה שתדעו שמעבר ל-50,000 אלה, יש מעל 6,000 אימהות שמשרתות במילואים ומתוכן כמעט 5,000 אימהות, למרות שהן קיבלו פטור, ומתוכן 13% הן אימהות ליותר מארבעה ילדים. אימהות ליותר מארבעה ילדים שמשרתות במילואים. לפי חישוב שעשינו יש 11,000 ילדים שאימא שלהן במילואים. נכון שזה לא כמו האבות אבל זה מספר אדיר וממה שאנחנו שומעות, המערכות החינוכיות לא קולטות את זה שאימא במילואים.

בתי הספר עדיין ממשיכים להתקשר לאימא, היא עדיין המענה, האדם הראשון שמתקשרים אליו. אין הבנה שהאב הוא מי שצריך לפנות אליו עכשיו. ההתייחסות היא תמיד לאבות שבמילואים, הילדים האלה לא מקבלים איזו הכרה לכך שאימא שלהם במילואים, וגם זה ראוי לתשומת לב.

אמקד את ההתייחסות לנושא הסיוע. הסיוע צריך לבוא גם לגברים, גם לאבות. כיום במסגרת הסיוע הזה, הוא מאוד מוטה מגדרית לכיוון האימהות והנשים וצריך לראות איך גם הם מקבלים מענים.

אם מגיע בן זוג של מילואימניקית, אתם מגבילים אותו או משהו?

אני לא מכירה את זה.

אבל התשובה היא לא "לא מכירה". סליחה. משרד הביטחון, אין "לא מכירה". תגידי לי אם כן או לא?

אז לא.

תודה.

רגע, לא מה? לא מקבלים - - -

אין דבר כזה שיפלו, אז שיירשם ואני מבקשת לחדד את הנוהל הזה בקרב כל הנמצאים והמטפלים בקרן שלכם, שזו בכלל לא תהיה שאלה, כי הארגונים הם עזר מאוד משמעותי לנו ומביאים את הקולות בשטח, הם לא ממציאים את זה יש מאין. אם הם אומרים שזה מה שקורה בשטח, תבדקו את זה.

מה שאנחנו רוצות להציע, פרקטית גם ממה שעולה כאן, זה שבמקום שכל אישה או גבר יצטרכו לחפש מענה באופן עצמאי ויש מקומות למשל שיש חוסר, התקציב יעבור למשרד הרווחה והוא יקים את הפלטפורמה שתיתן את המענה הטיפולי, בין אם ב קבוצות תמיכה שיהיו גם גברים וגם נשים, אבל שהאחריות תרד - - -

אנחנו מתנגדים לזה.

כן?

אני אסביר גם למה. ברווחה יש הרבה מאוד עומס ותפקידים רבים ומרובים בעת הזו. לא שחלילה אני מזלזלת בהם וכחברות כנסת גם אמרנו שזה המשרד הראשון לפעול, עם המפונים ועם הרבה מאוד אתגרים אחרים שיש לנו בתקופת המלחמה.

אנחנו התווינו את הכיוון שצריך להיות – א', הגדלת התקציב, ב', לאפשר מימוש במקום הפרטי. בנוסף, אם זה טיפול אלטרנטיבי, למשל ילד שצריך לרכוב על סוסים כי זה מה שעושה לו טוב, אז לאפשר לו את זה. או חוג כדורגל, אבל לא להגביל, זה מה שאנחנו בעיקר צריכים. מהרווחה, בתור מי שבאה מבית עם שתי עובדות סוציאליות.

תודה רבה ובשורות טובות.

תודה. רן, בבקשה.

בוקר טוב.

בוקר אור.

תודה על הדיון המאוד חשוב ומלוא הערכתי והערצתי לכם הארגונים. אני אנסה להציף פה משהו שאני עובד עליו בשלושת החודשים האחרונים די באינטנסיביות, אחרי שבמשך 25 שנים אני מלווה קהילה קטנה של 200,000 אימהות יחידניות, חד-הוריות, הורים עצמאים וכדומה.

חשוב מאוד. והגרושות, אנחנו תיכף נגיע לזה, אני לא אוותר על הסיפור של הגרושות.

בדיוק. לחלקן יש בעיות ואני אחלק את זה לשתיים. כשאתן מחפשות להרחיב את השורות, יש הקבלה מאוד דומה בצרכים רבים של אימהות חד-הוריות, לאלו של נשות מילואימניקים, שצריכות לטפל בילדים לבד היום. כשתיגמר המלחמה האבות יחזרו הביתה. האימהות החד-הוריות ימשיכו לגדל את הילדים לבד ולהישאר עם הדברים. אפשר לצרף אותן, אם תרצו אשמח לעזור.

אני מכין דוח ואתם תקבלו אותו בקרוב ואשמח לקיים פה דיון מקיף עליו. מהנתונים שיש בידיי מדוח זה עולה שאימהות גרושות, שהגרושים שלהן משרתים היום בשירות מילואים, או שהן לא זכאיות או שהן לא יודעות שהן זכאיות לקבל סיוע כלשהו.

אם הן זכאיות לקבל סיוע נפשי לילדים שלהן והן לא יודעות, אז יש בעיה של הסברה. אם לא מגיע להן כי אף אחד לא חשב שמגיע להן, אז אני חושב שיש פה כשל שצריך לתקן אותו. כי האבא של הילד נפרד מהאימא והילדים נמצאים כרגע ברשות האם אבל מתמודדים עם החוסר של האב.

גם אתגרים. ואפילו יותר.

נכון. ולכן אני חושב שצריך למצוא, בין במסגרת התקציב הזה ובין במסגרת תקציב אחר, לעשות הקבלה.

יש הקבלה. השאלה אם זה ממומש. אתן דוגמה לדבר אחד שלא ממומש אבל זה משני כיוונים, לא רק הסיוע לנשים. בסוף הסיוע לנשים זה סיוע לחיילים, זה גם הסיוע לחיילים. אני גם מחוברת לעם, כולנו בתוך עמנו חיים. חבר טוב שלי נמצא כבר איזו פעם שנייה או שלישית בסבב המילואים. הוא גרוש ושאלתי אותו איך הגרושה מקבלת את זה והוא אומר לי שהוא משלם לה כל יום 300 שקלים. כל יום מהכסף שלו.

זה בלתי מתקבל על הדעת. נאמר פה מפורשות לפרוטוקולים שהם יקבלו את הסכום שהם צריכים לקבל כשיפוי ופיצוי. לא רק שזה לא קורה, אתם הפקרתם את הנשים הגרושות. אישה גרושה לא צריכה להתבייש בזה שהיא גרושה. לא שאנחנו מעודדים גירושים אבל אישה גרושה ואימא, היא אימא, וזכותה המלאה לקבל את כל הסיוע מהמדינה. אף אחד לא יפקיר אותה ואנחנו לא בתקופות החשוכות האלה שהיא צריכה להרגיש שהיא פחות במדרג האזרחי, או של בני האדם.

עבדו עלינו אני כך מרגישה, שעבדתם על חברי כנסת. עלינו חברות הכנסת. אמרתם שאתם רוצים הסכם בין הגרושים, בין האב לאישה. ואתם יודעים שפעמים רבות קשה מאוד להגיע להסכמות האלה. ואם הם יגיעו להסכמה ש-10,000 שקלים הוא משלם ליום כי הוא עשיר? - - -

אבל גברתי אפשר לצמצם את - - -

רגע רן, אני אתן לך. אני נתתי הנחיה, חד וחלק, שתחליטו על סכום קבוע שאותו אתם תיתנו לכולם, ושיהיה סביר. על כל ילד שהוא במשמורת, שהחייל לא נמצא, זה מה שאתם צריכים לעשות, לא הסכם.

זוג שנמצא ביחסים טובים יכול להגיע להסכם על 5,000 שקלים, אני מוכנה לשלם 5,000 שקלים ביום לאותו זוג? לא. צריכים להיות סבירים. ואני רוצה תשובות, את יודעת לתת לי תשובות?

אני יודעת היום שיש מענה לנשים הגרושות.

לא. אין מענה. עכשיו אם את לא יודעת לתת לי תשובות, אפנה לשר הביטחון, הם לא ישלחו אותך בלי שאת תיתני לי תשובות. תגידי לאבישג שאני רוצה שהיא תעלה. צאי החוצה תתקשרי אליה. אף אחד לא יערבב אותנו, הזמן שלנו לא פחות יקר מהזמן שלכם. בבקשה רן. מערבבים אותנו חודשים.

אז כמו שאמרתי. מהנתונים שיש לי ומהפניות שאני מקבל אני לא מאמין שיש מענים, אבל אם יש מענים, צריך לתת אותם. אם יש בעיה של הסברה, יש בעיה של הסברה. אני כן רוצה לנסות ולצמצם קצת את האוכלוסייה ולהגיע אליה כדי לתת לה מענים.

יש היום כ-30,000 אימהות חד-הוריות שמקבלות מזונות מהביטוח הלאומי ועוד בערך 11,000 שמקבלות מזונות דרך תביעות ברשות האכיפה והגבייה, ההוצאה לפועל. אפשר לעשות פנייה ישירה אליהם במכתב או אפילו בטלפון, מספרן לא גדול.

למה אין להן? מי אמר שהן כולן נשות מילואים?

מה?

מי אמר שהן כולן נשות מילואים?

לא. לעשות מולן בדיקה, אפשר. זה כמו שביטוח לאומי מעביר כל חודש לחברת חשמל מספרי תעודת זהות של מי שזכאי להנחה בחשמל.

בדיקה למה? תמקד אותי.

האם הגרוש נמצא במילואים?

אבל הם יודעים מי. רן, אנחנו אחרי. הם יודעים טוב מאוד מי במילואים, מי גרוש, מי הנשים. אפילו כבר התקדמנו, הם שולחים הודעות טקסט לנשים עצמן, כולל הגרושות. זה לא הסיפור.

אני אומר אחרי איסוף של מאות פניות מאימהות חד-הוריות, אף אחת לא קיבלה סיוע בנושא הזה. אף אם לא יודעת שהיא יכולה לקבל סיוע רגשי לילד שלה, שלא לדבר על דברים אחרים שאני חושב שמגיע להן. בהחלט יש פה כשל שצריך לטפל בו.

הכשל הוא הסברתי, נגעת בזה בהתחלה. - - - אנחנו דרשנו שתהיה הסברה ושיביאו את זה לציבור. הפסקתם. כשמפסיקים אני חושדת, אני אומרת כנראה לא רוצים שהם יצאו עם תקציבים.

בדיוק. צריך לעודד מיצוי זכויות.

אנחנו תכף נגיע לנציגת האוצר, אני יודעת שמההתחלה הייתם מגויסים באוצר והיו לי הרבה שיחות. את באגף של אלי בינג נכון? אגף הביטחון. אני גם רוצה שאתם תהיו עם יד על הדופק בעניין המיצוי התקציבי, וגם בצורך של תוספות, אבל לא רק. שימו לב מה עולה בצרכים של הציבור, ועם כל הכבוד, עזבו שהנופשים לא יצאו. שום נופש אני לא ראיתי, אמרו לי ב-26 אתם תקבלו את הנופש. רותם, קיבלתם נופש 4,000 שקלים?

לא.

יפה. אז את כל הנופש הזה שאתם בינתיים לא נותנים עד 26, תעבירו לטיפול הנפשי וב-26 תביאו את התקציב על הנופשים. ביזיון שלא נתנו להם להתאוורר מעט. קצת צימר, קצת מלון. מה קרה? עכשיו עבר הקיץ, יצאה הרכבת.

פשוט ניצול ציני.

זה ניצול ציני ואם מישהו חושב שנרדמנו בשמירה, הוא טועה. אנחנו רצינו לתת את הזמן ואת ההזדמנות, ויודעת את זה גם רותם כמי שמייצגת פה נאמנה את פורום נשות המילואימניקים, אנחנו יודעים ללכת איתכם יד ביד ואיפה שאנחנו חושבים שצריך לתת זמן גם ידענו להוריד הילוך. אז אנחנו עכשיו נעלה את זה להילוך של 200 קמ"ש כי כרגע זה נראה שקצת מערבבים את האנשים. כן, רן?

בהמשך לרן?

לא, שנייה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

גברתי, ראשית כמובן תודה על הדיון החשוב, זה לא דיון ראשון ולא שני ואני בכוונה בחרתי להקשיב, לראות אם קרו דברים חדשים מהדיונים הקודמים ונחמץ הלב. יש פה איזו שהיא אטימות שאני לא מצליחה להבין אותה. רובנו כאן נשים, אימהות ועזבי כבר את החלק האישי שאת אישה, והחיבוק מהחבר שצריך להיות איתך לא נמצא, יד ימינך, ואת נושאת את כל הנטל גם של הבית, גם המקצועי, גם הרגשי, ובנוסף לאישי שלך יש את המצב הלאומי שלא תורם לנו כלום כי גם הילדים נחשפים, מי בחוץ, מי בפנים, גם לאסונות, למקרים. ואני שומעת כאן את הנדבות לכאורה, אבל לא לכאורה, אלה נדבות שמקבלים על טיפולים רגשיים.

כפי שציינת אני תושבת שדרות, הייתי במקום הטבח ואני מנסה להבין. אלמלא השיחות והחיזוק הרגשי הזה איך אפשר להמשיך, ואני אימא לחיילת ונכדים שהיו חברי קיבוץ כפר עזה, ואני מנסה לחשוב איך אתן מתמודדות כשאתן לא מקבלות שיחות וטיפול רגשי כדי לאסוף גם את הילדים. בכל מקום שתהיו בו, בסוף כשאבא לא בא הביתה ולא מחבק אותך ולא מכסה בשמיכה בלילה, ולא שותף ולא הספיק אפילו להרים שיחת טלפון ואנחנו יודעים שיש הרבה מילואימניקים שאפילו שיחת טלפון לא מסוגלים לעשות, אז כמה התעמרות בשביל כסף? בסוף זה יעלה לנו יקר יותר משום שכל טיפול - - -

לא, בסוף יש את הכסף, לא רוצים שינצלו. ה"ישראבלוף" הזה חייב להיפסק, אנחנו צריכים להיות כנים. אלה אנשים הכי יקרים.

עזבי. יש פה ביזיון. יש פה ביזיון של בירוקרטיה, יש פה התחמקות.

נכון.

לא נותנים להם נופשים, זאת אומרת שלא עושים כלום. יש סיסמאות וזה לא אצלם, ועל זה צריך לשים דגש.

מי אתם? ביטוח לאומי, משרד החינוך. מה רציתם להגיד? מור.

רציתי להוסיף לדברים של רן שאנחנו יודעים היום שיש בסביבות 3,000 נשים גרושות של מילואימניקים. ביטוח לאומי יודע את המספרים, כולם יודעים.

תיכף נגיע לביטוח לאומי.

העניין הוא שיש הרבה מאוד זכויות שהן גם לא יכולות לקבל בגלל שהן לא יכולות להנפיק את האישור של המילואים. את 30%, 10% גם הצבא - - -

לא, אמרנו להן שהם לא מבקשות מהם יותר שום דבר. ברגע שהיא מגישה תצהיר שבן הזוג או האבא של הילדים או הורה במשותף, שימו לב להסכם הראשוני שחתום על ידי משרד הביטחון והאוצר ונודה על האמת, אנחנו כפינו עליכם את ההסכם הזה.

ההורה הנוסף היא לא מי שצריכה לרדוף אחרי חייל שנלחם אולי בעזה ולא ברור מה מערכת היחסים. אמרתם שפתרתם את זה. את גם ממשרד הביטחון או שאני מדברת לאוויר? מהצבא?

אני מבריאות הנפש.

אז תקראו לה שתחזור.

מעולה. אני יכולה גברתי, שאלה?

יש כאן את גורם בריאות הנפש של הצבא זה בדיוק מה שאני מחפשת. גברתי דקה אחת. עם כל הכבוד, ושנות היכרות רבות וארוכות עם צה"ל, יש הרי מערך מפואר בצבא שעוסק בנושא הזה, לעניין אנשי קבע.

בשנה האחרונה אנשי המילואים עשו 200 יום ואף יותר, הם כמעט שווי ערך בתרומה שלהם, זאת אומרת ההשלכות הנפשיות הן דומות. למה לא לקחת ולהעתיק מודלים? גם אם מחליטים שעושים את זה בתקציבים אחרים, מודלים עם פתיחות, הנגשה, יכולת למיצוי זכויות. יש פה סקר שמדבר על כך ש-35% נשים צורחות את זה. בפעם הבאה, גברתי, הצעה לסדר היום שיבואו יציגו לנו מתוך הקרן, כמה אנשים מיצו את הזכויות שלהם, אנחנו יודעים פחות או יותר את היקף, אנשי המילואים - - -

ביקשנו את זה, תכף גם, נראה את הפילוחים.

אני רוצה לדעת מספרים. כמה מיצו ולדעת לפי זה על כמה הקשו? אם יגידו לי שזה אלפים בודדים, אני אבין שאני לא בכיוון.

שרון, תכף אבקש מהם שיציגו לי את המימושים, אבל כשהיא תחזור ותסביר לה ששום דבר לא אישי. לא, אין מה לעשות, אנשים פה צריכים להבין. אם הם באים בתפקיד ויש לנו אחריות על מאות אלפי נשים, אני מצפה לתשובות. ואני אגיד לך משהו, אנחנו נוציא מכתב על זה. אני לא מוכנה שישלחו אנשים שאין להם תשובות ואז יצפו מאיתנו, חברי הכנסת להיות נחמדים. התפקיד שלנו זה לא להיות נחמדים, זה להביא תוצאות.

גברתי, אני חושבת שצריך לתת למערך בריאות הנפש בצבא לדבר.

אני אגיע אליה. ביטוח לאומי.

נעים מאוד.

ספציפית על הגרושות.

אז אני אתחיל מהגרושות. עם נשות הפורום, נשות המילואים נפגשתי כמה פעמים. יש לנו בעיה משפטית להעביר אליהן ישירות, לכל גרושה שהגרוש שלה נמצא במילואים. האחריות - - -

מה להעביר? שנייה. מה להעביר? כי הרי אנחנו פתרנו הרבה דברים, גם את זה נפתור.

אנחנו לא יכולים להעביר לגרושה "הגרוש שלך במילואים". זה משהו שצריך להגיע ממנה. הוא צריך ליידע אותה שהוא במילואים ואז - - -

ואז, היא יודעת. נו? היא יודעת.

היא יודעת ואז היא מגישה לקרן הסיוע.

אבל הם משתמשים בזה ככלי ניגוח הרי רובם - - -

רגע רותם. רותם, את לא מתפרצת, סליחה.

אני אסביר.

היא יודעת שהוא במילואים.

אז זה כבר מול קרן הסיוע. היא צריכה לקבל מידע. זה לא קשור.

אז מה התפקיד שלכם?

פורום נשות המילואים ביקש שאנחנו נעביר ישירות את המידע שהגבר נמצא במילואים, וזה משהו שאנחנו לא יכולים לעשות.

זו פחות הבעיה חברים. בואו, אני לא רוצה להיתפס במילים. לא להתפרץ. הגרושה יודעת שהוא במילואים, הילדים אצלה, אחרת אין לגרושה עניין.

זה לא נכון.

אז במצב הזה אנחנו לא - - -

רותם, מה לא נכון?

אני אסביר. הרבה פעמים הם גם לא אומרים שהם חוזרים ממילואים.

זה משהו אחר.

אני אסביר לך. הם חוזרים ממילואים ומבחינת הגרושה הם עדיין במילואים, הם מנותקי קשר, הם מנצלים את זה. כשאני אומרת שהם משתמשים בזה ככלי ניגוח, זה בדיוק העניין. רוב הגרושים והגרושות - - -

סליחה, אני רוצה להגיד משהו. אני לא נכנסת לזה.

אין יחסים - - -

רותם. אני לא נכנסת לזה שהגרושה לא יודעת מתי הוא חזר. מה שחשוב לי - - -

את לא יודעת כי הם לא בתקשורת כזו.

רותם, את שומעת מה אני אומרת? אני מאוד ברורה, אני לא נכנסת לזה שיש אישה שלא יודעת שהגבר חזר ממילואים, זו לא הרזולוציה שאני אכנס אליה. אני רוצה לדעת שכאשר האב הגרוש יצא למילואים, גרושתו מקבלת את מלוא הסיוע במלוא השוואת התנאים והזכויות של נשים. כרגע זה לא המצב. נציגת משרד הביטחון.

אני יכולה רק להוסיף עוד משהו?

כן.

עשיתי רגע גם בדיקות עם אבישג - - -

אני אמרתי, סליחה. קודם כל שתביני כלום לא אישי. זה התפקיד שלנו לדאוג לנשים האלה.

מובן לי.

אני לא רוצה שתצאי בעוגמת נפש. זה חשוב לנו מאוד ואני מאמינה שביחד אנחנו יכולות לפתור את זה ולא חלילה שאני מזלזלת בתפקיד שלך או בדרגתך. בואי ננסה ביחד, אנחנו גם נפתור את זה. אני באמת מאמינה בזה. בבקשה.

טוב, אז כך. בנוגע לנושא הקבלות, בדקתי גם עם אבישג איך זה מתנהל. יש אפשרות להגיש קבלות בפעימה אחר פעימה ולקבל את הסכום - - -

אף אחת לא מתפרצת לדברים שלה. אז אנחנו קובעים, אני רוצה חידוד. לעניין הקבלות, גם אם זה לא הגיע ל-1,500 שקלים, גם אם זה טיפול אחד, גם אם זה שניים. זה יהיה חלק גם מההנחיות שלנו, מנהלת הוועדה וחברות הכנסת. הן מקבלות החזר ולעשות את זה כמה שיותר מהר. זה אחת, ואני גם רוצה את זה אחר כך בקולך, לפרוטוקול.

מבחינת גירושים. דיברתי עם אבישג, אנחנו נעשה שוב איזו שהיא חשיבה עם האוצר על השינוי המשמעותי הזה, כי היום כמו שאמרת, זה עובד לפי שכר ולא לפי סכום מסוים לילד. אז זה, אנחנו צריכות לעשות שינוי בזה. ובנושא הוועדה שאמרת - - -

רגע. נועה, תקשיבי. היינו בדיון הזה ואני רוצה רגע להסביר לך. לגבי הגרושות, פתחתן דרך מסוימת, באיזה אגף במשרד הביטחון. אני לא בתחום, שרון יותר. שם אמרתם שיש לנו דרך להעביר את הכסף ישירות לגרושות.

הדבר שלא נפתר היה הסיפור של ימי המשמורת כשהחייל לא נמצא בבית ואז הוא משלם לאישה על הימים האלה. לא הגיוני בשום צורה וגם בלתי מתקבל על הדעת שחייל יצא לקרב וישלם 300 שקלים או 400 שקלים או 500 שקלים כל יום, כאילו הוא מקבל קנס על זה שהוא במילואים. אתם צריכים להחליט וזו תהיה ההנחיה שלנו.

לכו תתייעצו מה הסכום. גם אם תבואו בתור התחלה תגידו 100 שקלים פר ילד ביום, בסדר? ואז אם יש שלושה ילדים, 300 שקלים. לא משנה, 100 שקלים או 200 שקלים. תחליטו, תגזרו את הסכום הנכון או הסביר, ומשם שייתנו את זה לגרושות.

אבל לא יכול להיות מצב, שמי שנפגע פה הם הילדים. או אם הוא משלם, מי שנפגע פה זה החייל. ואם הוא לא משלם אתם מסכסכים את המשפחות בצורה מטורפת. צה"ל נפגע כי אז יש גרושים שלא הולכים למילואים, כי לא יכולים לשלם את זה.

גם הלחץ הנפשי הזה.

כמה השלכות יש לדבר הזה, את מבינה נועה?

כן.

אז אני מאמינה שאת הדבר הזה אנחנו יכולים לפתור.

הדבר השלישי נוגע לטיפולים הנפשיים ולסכום.

רגע, שנייה. אמרת שלפני חודשיים יצאה איזושהי הנחיה להקים ועדה ממשרד החינוך, ביטוח לאומי והכול.

נכון.

בשיח שלי עם אבישג, אני מבינה שמנכ"ל משרד החינוך שלח מכתב למנכ"ל שר הביטחון. מנכ"ל משרד הביטחון הגיב שלדעתו מי שצריך לנהל את הוועדה הזו זה גורם מקצועי ושצה"ל ייקח חלק בוועדה הזו, שהוא לא זה שיוביל אותה.

תראי, אני לא מאשימה אותך. אלה תשובות בושה למנכ"לים האלה. אם הם לא יודעים, אנחנו נעשה להם את העבודה. אני אדבר עם חברי, יו"ר ועדת חינוך שצופה בדיון ח"כ יוסי טייב, וגם נדבר עם ח"כ יוני מישרקי, יו"ר ועדת בריאות, ואנחנו נדאג לפתור את זה.

אבל בינתיים עד שהוועדה הזו תוקם, אני לא כל כך אוהבת ועדות, אתם תדאגו להעלות את הסכום לסבסוד של עשרה טיפולים. מאוד פשוט, אנחנו פרקטיות. שלא ישמע אותנו יוני.

עשרה טיפולים לאדם?

חבילת טיפולים.

למשפחה?

בואי נתחיל במשהו. בואו נתחיל בזה שיעלו את הסכום. את יודעת, הצעה. לא שאני גאון כלכלי, אבל להעביר את כל מה שאמרתי על הנופש, עד שיגיע המימוש של הנופשים, תעבירו את זה לפה. כמה זה? 4,000 שקלים, משהו כזה. תעבירו את כל ה-4,000 שקלים למשפחה. יסתדרו עם זה יותר טוב. בסדר?

- - - את הטיפולים. זאת אומרת, בסוף מי שמקבל את ה-1,500 שקלים זה גם רווקים ללא ילדים שעושים מילואים בעצימות אחרת ומקבלים. גם הם זכאים לאותם סכומים.

את יודעת מה מדהים אותי? הקמצנות מדהימה אותי, כי מי שמכיר את העולם הטיפולי ותכף נגיע גם לבקשת שרון ניר לנציגת צה"ל, גם אם הם היו גם נותנים מעבר ל-1,500 שקלים, הם יודעים שזה בערך אותם מימושים שאמרת, 20% שהולכים. אפילו פחות. בסוף לא כולם בוחרים לנצל את זה.

בדיוק. הניצול הוא על פי צורך, זה לא צריך להיות תקציב. זה צריך להיות ניצול על פי צורך ומרוכז בקרן הסיוע ואז אנשים שמציגים צורך, שזה בדרך כלל ילדים קטנים ומורכבויות, הם מקבלים את זה וזה איכשהו מתחלק באופן שהוא נכון ולא סוציאלי, לא רוחבי, אלא על פי צרכים.

אנחנו גם הצפנו את העניין של האיתור של המשפחות. גם איתור בקהילה, ברגע שיש משפחה שצריכה התאמה וגם צה"ל על זה וגם רופאים בקהילה, נוכל לספק יותר מענים בסל רחב יותר למשפחה שבאמת זקוקה לזה, ולא לפזר בצורה שהיא - - -

תודה רותם. נועה עוד משהו?

לא, תודה.

אלה שיעורי הבית. נשמח לראות אותך גם בפעם הבאה. אנחנו קשות אבל את תגלי שבסוף ביחד נביא תוצאות, והמסר הוא בעיקר למנהלי הקרן, לאבישג ולכל היתר. הם לא עושים לנו טובה. אף אחד לא עושה לנו טובה שאתם באים לפה. אל תמסרו לי בהודעות, אנחנו מראשי המפלגות שלנו לא מקבלים הודעות. כשאנחנו צריכים הם יודעים לענות לנו ישירות ולהגיע לכאן. מה זה הדבר הזה? אנחנו לא מוכנים לקבל את זה.

נועה, את מדהימה. ופנינה בסך הכול רוצה תשובות. בפעם הבאה ששולחים תדאגו שיגיעו מי שנותן תשובות, כי זו לא הפעם הראשונה בוועדות ששולחים, שלא תמיד נותנים לכם את התשובות, אבל תודה רבה לתשובות שסיפקת.

נכון, ואנחנו נמשיך להזמין אותך לוועדה. שנהב.

נעים מאוד. שנהב אור, אגף תקציבים ואשת מילואימניק בעצמי. אציין שכרגע אנחנו נמצאים בדיונים על תוספת משמעותית של 200 מיליון שקלים לשם הרחבת המעטפת הניתנת למשרתי המילואים.

יפה. באיזה תקציב? עכשיו? עם הגדלת הגירעון?

כן.

יפה מאוד. יפה.

כרגע בתקציב הנוסף 2024.

אז אני מבקשת שלא תשחררו את הכסף עד שהם עושים לנו גם התאמות.

התאמות?

התאמות לצרכים של העם.

זו מטרת התוכנית, אנחנו נותנים 200 מיליון שקלים נוספים לטובת הרחבת המענה. פרטי התוכנית נמצאים בדיונים והנושאים שעלו פה כמובן נמצאים על השולחן.

כמה מומש עד עכשיו מתוך הקרן?

מתוך הקרן? או מתוך 9 מיליארד השקלים שהוקצו?

הקרן. כמה ניצלתם מתוך הקרן? מה היה התקציב של הקרן? 200 ומשהו?

270 אני חושבת.

כמה מומש, יש לך נתונים?

אני בודקת.

בסדר גמור. כן, שנהב?

בגדול זה מה נמצא כרגע על השולחן. כל הדברים פה, הנתונים - - -

בסדר. בעל המאה הוא גם בעל הדעה הרבה פעמים, בטח במשרד האוצר שלנו, ואת רואה ושומעת את הצרכים שעולים לגבי הסיוע הנפשי, זו הבקשה שלנו מהם, שיספקו גם את התקציב הנדרש לסיוע הנפשי. אחרי שנה ודאי שלא צריכים להסביר לך. את פתחת ואמרת שגם את אשת מילואים, משערת שגם לך יש ילדים.

לא כולם מתמודדים אותו דבר, את זה גם אנחנו לוקחים בחשבון. אמרה את זה גם שרון, זה לפי צרכים. אנחנו גם לא כופים על אף ילד, אם אין לו בעיות והכול בסדר ויש לו חוסן, הכול טוב. אבל בטח ובטח נאפשר למי שזקוק.

ובנושא של הגרושות את מבינה איפה הנקודה – צריך להחליט על סכום וזה צריך להיות כסף צבוע גם עבורן. אנחנו מדברים על 3,000 ביטוח לאומי? מה הנתון של הגרושות, רותם?

3,000 אמרתם.

אמרנו 5,000 אימהות שאמרה מורן, שאלה אימהות. לדעתי זה 3,000 גרושות.

הנתונים שידועים לנו זה שיותר מ-60,000 נשים נכנסו למילואים מתחילת המלחמה. מתוכן 5,000 הן אימהות. 13% מתוכן עם ארבעה ילדים ויותר.

אוקיי, אלה המילואימניקיות. אבל אני מדברת על, לפי זיכרוני, זה היה בערך סביב 3,000 ומשהו. זה לא עכשיו משהו ענק.

אני תוהה רק לגבי השנה הבאה.

נראה לי, אני מסייגת לגבי המספר.

מה, של 3,500?

אני מסייגת. על כמה אנחנו מדברות? אז היו 100,000 בנות זוג בערך.

אני מחכה לתשובה מדויקת.

נראה לי מעט מדי 3,000. זה נשמע מעט. סליחה, אבל לאור נתוני הגירושים.

יכול להיות שהתווספו מהמלחמה, יש סיכוי גבוה. עצוב אבל זה נכון.

מתי אנחנו מתייחסים גם בתקציב להכנות לקראת השנה הבאה? כל הזמן אנחנו בכיבוי שריפות הלאה. עכשיו זה רגשי, עכשיו זה תעסוקתי. השנה הזו עברה ומה קורה הלאה? האם אנחנו מכניסים משהו כדרך קבע שנכנס למשרתי מילואים? אני שואלת. האם 200 מיליון זה מספיק כאשר לכתחילה גם קרן הסיוע שהתחילה ב"חרבות ברזל", התחילה ב-200 מיליון ומהר מאוד עברה ל-9 מיליארד מתוך הבנה שמה שקיים לא יספיק. פנינו לאן?

אנחנו בירכנו על הסיפור של 9 מיליארד שקל, בעיניי זה סכום נכון. הוא סכום מאוד גדול, בואו נודה על האמת. בתוך זה, הסכום שניתן למשפחות הוא בעיניי לא היה עם פרופורציה, היה אפשר להעלות אותו. אני זוכרת שהתחלנו ב-70 מיליון שקל או 80 מיליון שקל וצמח משם ל-270 מיליון שקלים. תוספת של 200 מיליון שקלים נראית לי סבירה.

הבעיה העיקרית נמצאת בהסברה. כי צריך להחליט אם אנחנו עושים תרמית קטנה כזו בכך שאנחנו לא מפרסמים את המידע ולא מנגישים אותו ואז יש פחות כאלה שמעוניינים ומבקשים את הסיוע של המדינה, או שאנחנו באים בכנות כוונות ומנגישים את זה לציבור כדי שיממשו. בסוף, אם לא ביקשת – לא קיבלת.

אנחנו לא רוצים להגיע למצב שאנחנו אומרים לכם לא, אתם תיתנו כמו שאתם יודעים לעשות את זה עם המילואימניקים, אתם יודעים לתת להם לחשבונות שלהם את הסיוע שמגיע להם. אתם לא רוצים שאנחנו עכשיו נכפה עליכם "אין בקשות, הכול עובר לחשבונות". אנחנו יכולים להגיע למצב הזה. יכול להיות שזו ברירת המחדל הנכונה, שאנחנו נצטרך שאתם תכניסו ואז אתם תראו שיש מימוש של 100%. 100% מימוש ואז לא יהיו בעיות, לא תבואו לפה, אף אחד לא יבוא לפה, הכול יהיה בסדר, מצב מתוקן.

אנחנו לא רוצים להגיע למצב שאנחנו כופים עליכם. אנחנו אומרים שזה בהתבסס על צרכים, אבל זה מטריד אותי. יכול להיות שאנחנו צריכים לשנות את הגישה. זה אחת. הנושא של ההסברה, הנגשת הזכויות.

בעיה נוספת היא הישנות של אותן בעיות נקודתיות שחוזרות שוב ושוב ואתם לא מוצאים להם פתרון, אם כי הרבה מהדברים נפתרו. יש דברים שנפתרו אבל עשיתם כברת דרך ובסוף אתם הורסים את העבודה בכך שלא פותרים את הדברים המשמעותיים. מה היה עוד ששאלת?

אני?

כן.

שאלתי מה התוכניות קדימה, הלאה לקראת שנה הבאה.

ולפרוטוקול, אני מברכת על התוספת התקציבית של 200 מיליון שקלים הזו, מתוך 3 מיליארד השקלים. 200 מיליון הוקצו לדבר הזה. שנהב את מאשרת?

כן.

יופי, מצוין.

פנינה אני יכולה להוסיף משהו?

כן חנה.

אני אחת מאימהות הלוחמים, שוב מחזקת את ידיכם כל הזמן.

הייתי רוצה להתייחס גם למשפחות ברוכות במיוחד, עם מספר ילדים גדול מאוד. זה לא רק מספר הילדים, זה גם אחד מהדהד את השני, וגם אורך השירות, שבאופן יחסי תהיה התייחסות לזה שאנשים שנמצאים במילואים ומתפשרים, התקציבים יעלו. כלומר, זה לא יהיה משהו יציב, אלא על פי מידת ההשקעה, משך הזמן שהמשפחה הזו עוברת את המהלומה הזו.

הקפיצו היום עוד שני ילדים שלנו. אחד עם תשעה ילדים, הם עוברים את החגים לבד. אחד עם שמונה ילדים. יש עוד אחד בצפון עם תשעה ילדים, יש אחד בעזה עם שמונה ילדים.

ברוך ה', משפחה מגויסת.

זה אירוע שהוא לא נשלט. החגים מגיעים והם כבר בצו שלישי ורביעי.

מה ההמלצות? ממה שאת שומעת.

ההמלצות שלי, קודם כל 1,500 שקלים כמו שאמרת, ודאי וברור שזה סכום שלא מכסה אפילו ילד אחד. זה מתוך תשעה ילדים.

משפט שלמה.

לאותה אימא אין אפשרות גם להגיע. תחשבו, היא צריכה להתנייד עם הילדים, זה גם. אני הייתי, המלצה שלי במקרו, זה שתהיה חלוקה שווה של הנטל. זו כמובן המלצה בלבד.

כן, אבל אנחנו עכשיו מדברים פרקטית.

כן, פרקטית כל הכבוד על כל מה שאת עושה, אבל אם יש משפחות גדולות במיוחד וגם עם אבות מגויסים לאורך זמן, יהיה חישוב אקספוננציאלי לדבר הזה ויקבלו תוספות. זה מה שהייתי מבקשת.

תודה חנה. סא"ל נטע לי.

סליחה, אני יכולה רק להוסיף לך נתון ששאלת עליו?

כן.

יש 5,749 גרושות שיש להן ילדים מתחת לגיל 12.

כשהבעלים במילואים.

כשהבעלים במילואים, כן. זה הנתון שהעברנו.

גרושים. אז זה מתחת לגיל 12 ויש גם מעל.

יש גם כאלה עם ילדים גדולים יותר.

אם יש ילדה בת 14?

לא, יש לנו נתון אבל זה לא לפניי, אני יכולה לבדוק. עוד דבר אם אני יכולה רק להוסיף?

רק שנייה. אני רוצה קודם לעבור - - -

סליחה רק לעניין הרגשי, אני יכולה רק להגיד משהו?

כן.

קישרנו בין נשות המילואים לקרנות ויש לנו קרן לילדים בסיכון, והקרנות מתחילות בתוכנית להכניס את הילדים לתוכניות הקיימות. ב-2025 יקדמו תוכניות למשפחות.

ומה זה?

תוכניות של טיפול רגשי לילדים בסיכון.

אבל זה טיפול רגשי.

טיפול רגשי לילדים בסיכון.

מה זה בסיכון?

יש לנו תוכניות של ילדים בסיכון, ולתוכניות האלה יכניסו את נשות המילואים עם הילדים הקטנים.

הצענו להרחיב את נוהל חרדה גם למשפחות המילואים, נשות המילואים. יש עניין של אירוע חרדה שלא קרה כביכול לנשות המילואימניקים ולכן אנחנו לא זכאיות לגשת לזה.

מה, במרכזי חוסן?

כן. וביטוח לאומי, הרי יש לו יכולת להחזיק את זה ואנחנו הצענו את זה כמה פעמים וגם אז בוועדה כפתרון פרקטי.

בכל זאת תבדקו את זה, תשבו על זה. אם יש פלטפורמות אבל שימו לב שאלה פלטפורמות מותאמות - - -

גם נוהל חרדה אפשר להמשיך את זה הלאה.

אבל רותם, צריך לשים לב שאלה פלטפורמות מותאמות, שלא נעשה נזק. התודעה היא גם חשובה, בסוף אנחנו לא רוצים להלביש על הילדים שלנו איזו תודעה לא נכונה.

ולכן הם לא צריכים להיות מטופלים ברווחה. נוהל חרדה הוא דווקא לא ממתג, הוא מאוד נקודתי.

גם להגיד לילד "אתה בחרדה" זו בעיה, צריך טיפול מותאם. צריך טיפול מותאם. צריך אבחון נכון. אנחנו בעולם המבוגרים, פעמים רבות מלבישים על הילדים תבניות, וצריכים להיות מאוד זהירים עם זה.

אבל זה לא השם. קוראים לזה "נוהל חרדה" כי ביטוח לאומי יודע להגיד "בסדר, יש כאן איזו חשיפה נקודתית".

אני חושבת שמה שאמרתי מאוד ברור. סא"ל נטע לי צליכובר. רע"ן חוסן נפשי, אט"ל.

אתייחס לדברים שח"כ שרון ציינה, אפילו שהיא לא נשארה כאן, אני מניחה שהיא תתעדכן. יש הפרדה בין אנשי המילואים למשפחות המילואים. דווקא המענה לאנשי המילואים בצבא הוא מאוד רחב. הוא מותאם בדיוק כמו אנשי הקבע או הסדיר, הם אפילו לא צריכים להיות אנשי קבע.

במקרה הזה, מי שיותר מקופח הם אנשי הקבע, והמשפחות שלהם, מאז תחילת המלחמה.

המרכז למשפחת הקבע שילש את עצמו ונותן מענה גם למשפחות. אבל ספציפית על מה שנאמר פה – לאנשי המילואים יש מענה, הוא גם מורגש, מענה רחב, מלא, מקיף לאנשי מילואים בכל שלב, כולל היחידה לתגובות קרב, גם למי שכבר לא נמצא בשירות מילואים. המענה קיים, ואנחנו נפגשנו פה לא מעט פעמים ותמיד כיף להיפגש עד כמה שאפשר להגיד על זה "כיף".

חרף מה שאמרתי בפעמים הקודמות על עניין הביטוחים, שאנחנו למעשה גוף רפואי ואנחנו לא יכולים לטפל במישהו שהוא לא תחת האחריות הביטוחית שלנו, כן הקשבנו ולכן אנחנו מפתחים מספר דברים גם עם הקרן ודרך אגף הפרט של המילואים בצה"ל.

אחד מהם, במקומות שהם יותר רחבים והסברתיים כמו התמודדות עם תופעות שונות. איך להתמודד עם חרדה, עם הרטבה, עם הדברים שעלו וגם כתבתי את הנתונים שהצגתן פה בסקר המאוד חשוב הזה. אנחנו ננסה להתאים גם את המענים שניתן ספציפית לדברים שהעליתן, כי כנראה הם הכי בוערים.

אלה דברים שאנחנו כבר בונים אותם וננגיש אותם ויש עוד משהו שממש אמור להיות מופץ בקרוב, שידבר ממש על התקשורת, התקשורת בין בני הזוג בבית. זה יונגש לכל בית של איש או אשת מילואים, אין הבדל, וממש יעבוד על התקשורת הזוגית. זה לא טיפול זוגי אבל זה מאפשר לדבר יותר, לשתף יותר.

דבר נוסף שאנחנו עושים, אנחנו בונים עכשיו עיבודים לאנשי המילואים, שעובדים יותר על המקומות שקשורים לבית ואיך לעזור יותר לילדים, לתת להם יותר כלים, להיות לעזר בתוך הבית. אני לוקחת את מה שנעשה פה, מה שלא יכולים לעשות, לא, ומה שכן – אנחנו לגמרי איתכם.

תודה רבה. "מרשם", אני איתכם.

היינו כבר, הילה הייתה, אבל אני תמיד יכולה, אין לי בעיה - - -

נכון. מה קרה באמת? אז הם הוציאו מכתב. רגע.

אני אומרת לך, לא השר ולא המנכ"ל ולא - - -

אבל הם הוציאו מכתב. פנינו אז לשר הבריאות, נפגשנו איתו גם, עם מתמחות, ויצא מכתב לכל בתי החולים.

שמה?

שמצמצמים להם, באים לקראתם. באים לקראתכם.

מה פתאום? לא יצא מכתב כזה.

יצא. אני ראיתי את המכתב, לא להגיד סתם, אבל אני רוצה לדעת מה קורה בשטח?

נשות המילואים לוקחות חל"תים, או שמנסים לתפור כל מיני פתרונות או שפשוט מתמודדות ונעזרות במערכות - - -

רגע, ומנהלי בתי החולים לא באים לקראתכן? מנהלי המחלקות?

צריך להבין שהמגזר הזה של רופאים הוא מגויס. יש לנו מתמחים בכל המחלקות שמגויסים למילואים, ואלה מילואים של צווי 8. כלומר כבר מצבת כוח האדם שלי מתחילה מנקודה מאוד רעה, ואז כשנשות המילואים הן לא במקום הראשון, אין מה לעשות. הן ההפיך, לפעמים צריכות לפצות על החוסר בכוח אדם, הן תופסות את התורנויות של האנשים שהולכים למילואים בעצמם. מהיום להיום.

נעמה, מה ההמלצה שלך כמנכ"לית?

למשל בקורונה נתנו הרבה פתרונות. כמו לבקש מבכירים לעשות חצאי תורנויות במקום נשות המילואים, זה משהו שהם יכולים לעשות וגם המערכת תרוויח מזה כי המטופלים יקבלו טיפול גם ממומחים ולא רק ממתמחים ומתמחות עייפים. זה פתרון ראשון שאפשר לעשות.

ופתרון שני, שהמדינה, שמשרד האוצר והבריאות יקצו עוד תקנים לתורני חוץ, למחלקות עם מחסור אקוטי.

רגע, רק על זה. שנהב, את מכירה את הסוגיה של הרופאות, המתמחות?

מכירה את הסוגיה של הרופאות שעובדות תורנויות של 26 שעות גם כשבני הזוג שלהם במילואים.

הן נאלצות לתת 26 שעות, זה משהו בלתי אפשרי.

שמונה פעמים בחודש.

תארי לך שאת עכשיו, האוצר היה אומר לך שאת צריכה לתת 26 שעות ברצף, כשבעלך במילואים.

פעמיים בשבוע.

זה בלתי אפשרי. צריך לפתור את הדבר הזה.

איך פעמיים בשבוע היא אמורה לעשות את הדבר הזה כשאין מי שיישן עם הילדים?

מה האוצר יכול לעזור לכם?

אחת, הם צריכים להנחות את מנהלי בתי החולים לפתוח תורנויות חצי ושליש למומחים, כדי - - -

ואז מה?

ואז המומחים יעשו חלק מהתורנויות של המתמחים ויהיה פחות עומס.

אבל מה שאת אומרת, זה לא קשור לאוצר. אני שואלת אם יש משהו לפני, כי שנהב צריכה לצאת.

בטח שזה קשור לאוצר, הוא צריך לאשר את זה, הם צריכים לשלם על זה. הם צריכים לשלם על התורנויות. כרגע רק מתמחות עושות תורנויות. למשל בקורונה מה שלקחו, זה פיצלו את עומס העבודה הזה והנחו גם בכירים, גם רופאים מומחים, גם תורנויות חצי.

אבל התגייסו ועשו את זה?

בוודאי. תורנויות חצי ושליש. גם הרבה בכירים הסכימו לעשות את זה.

ואז הוסיפו להם תקציב לזה?

צריך להוסיף לזה תקציב כי זה עוד תשלום. צריך לשלם גם למומחים.

כן. אבל לדעתי זה לא משרד הביטחון נכון?

זה אגף תקציבים. הם יושבים אחד ליד השנייה. יכולה שנהב לגשת לדניאל ולהגיד לו, "דניאל שמע, יש פה אירוע בבתי חולים".

דניאל אחראי על זה?

יש עכשיו אירוע בבתי חולים, אני יכולה להראות לך בקבוצת ואטסאפ של הרופאות, בנות זוג של לוחמים, איזו טרללת.

את יכולה להכניס אותי ליממה?

בהחלט אני יכולה להכניס אותך. יש שם טרללת. כמו שהילה אמרה, מכיוון שהרבה רופאים ורופאות קיבלו צווי שמונה מהיום למחר, פתאום המחלקה שלך מתרוקנת משלושה מתמחים, את צריכה לקחת את התורנויות של שלושת המתמחים האלה ולחלק אותם. אז אני אומרת, למה לא לתת חלק למומחים צעירים? למה לא לבקש מהם לשאת קצת בנטל?

נעמה, דיברתם עם מנכ"ל משרד הבריאות?

נפגשנו גם עם מנכ"ל משרד הבריאות וגם עם השר במספר הזדמנויות שונות. לצערי, בשטח לא רואים שום הקצאה אמיתית של משאבים כדי לפתור את הסוגיה. אנחנו שנה באירוע.

אבל הם נכונים לפתור את הסוגיה?

אני לא יודעת להגיד לך. אני כבר שנה באירוע, אנחנו לא מרגישים שיש נכונות. ובכלל לא התחלתי לדבר על הבחינות. בימים אלה מתקיימות בחינות של מתמחים ומתמחות שלב א'. וכמו שכולנו יודעים, זה לא משפיע רק על הקריירה של המתמחים. אם פחות מתמחים יעברו שלב א', לכל מדינת ישראל יהיו פחות מומחים. גם מתמחה אחרי שלב א', הוא עושה יותר פרוצדורות. כולנו נשלם על זה מחיר, אלה לא רק המתמחות והמתמחים.

יש לזה השלכות ואנחנו שנה בתוך האירוע ולא משרד הבריאות ולא משרד האוצר יודעים לתת לזה מענים. ואפילו, זו הנחיה מאוד פשוטה, יש הרבה מומחים ומומחות שיסכימו לקחת חלק בנטל. כולנו רואים את האירוע, כולנו מוכנים "להיכנס מתחת לאלונקה". רק צריך שמשרד הבריאות ומשרד האוצר יתעוררו למצוקה שיש פה. אנחנו צריכים שמומחים יתחילו לעשות תורנויות-חצי ותורנויות-שליש, כדי לעבות את המחלקות שיש בהן גיוס מילואים מאוד גבוה או מחלקות עם מתמחות רבות.

שאלה יהיו המילואים שלהם.

כן, אלה המילואים שלהם. ובסוף זו כן אותה אוכלוסייה של אנשים בין שנות 30-40 שהם גם רוב האנשים שעושים את המילואים וגם רוב האנשים שעושים את התורנויות, שהם 80%.

ובעלי משפחות.

ובעלי משפחות וילדים קטנים, והם 80% מכוח האדם הרפואי בשעות אחר הצוהריים.

פנינה, אני יודעת שאת ניסית ואת מנסה, ומול השר, אבל אנחנו חייבות עזרה, כי זה נראה שאנחנו נכנסנו לעוד מערכה. אתמול העלו את הכוננות בכל בתי החולים, גם דרומית לחיפה, לא רק בצפון. העלו את כל הכוננות משתיים לאחת, איך אפשר להמשיך רגיל? צריכים את הרופאות גם בחזית, גם בעורף, גם בבתי החולים. אבל זו אותה אוכלוסייה.

המדינה יכולה לעשות דברים רבים. היא יכולה לקצר את ההתמחות כדי להכניס עוד רופאים למערכת. זה משהו מאוד פשוט שגם האוצר לא מתנגד לזה, זה נמצא בחוק ההסדרים, מי שמתנגד לזה זו ההסתדרות הרפואית. היא יכולה להקצות עוד תקנים לתורני חוץ, שזה לא אידאלי, תורני חוץ, אבל זה פלסטר. אנחנו באירוע רב-נפגעים, אנחנו צריכים פלסטרים אז אפשר להקצות עוד תורני חוץ, אפשר לבקש ממומחים לעשות תורנויות חצי ושליש, הם יסכימו.

בסדר גמור.

תודה פנינה, תודה רבה.

עכשיו יש בעבודה ורווחה על התיקון של נשות המילואימניקיות. דמי לידה למילואימניקיות זה החוק שהעברנו ועכשיו הם הולכים לעשות את התיקון עם ביטוח לאומי, ואני גם מברכת את נציגת ביטוח לאומי, את ירונה, את היועץ המשפטי לביטוח לאומי, ואת משרד העבודה על הסיפור הזה.

כואב לי לשמוע את מה שאת אומרת, באמת שכואב לי כי אלה נשים אמיצות. תודה שנהב. וגם את הקול הזה נא להעביר לדניאל. צריך לפתור את הסוגיה הזו, זו מציאות מאוד קשה.

שנה, אנחנו שנה באירוע.

אני יודעת שאתם שנה באירוע. היו לנו ניסיונות לפתור את הדבר הזה. אני אדבר עם המנכ"ל ממשרד הבריאות וגם עם שר הבריאות, אבל זה חייב להיפתר. אי אפשר, אני אז אמרתי, הילדים האלה לא יכולים להיות "ילדים של אף אחד".

כמה שבועות דיברתי עם לשכת מנכ"ל הבריאות, משרד הבריאות.

אלה ממש "ילדים של אף אחד", 26 שעות האימא בעבודה, האבא במילואים.

אני רוצה את משרד החינוך, אנחנו קצת קצרים בזמן. משרד החינוך. אתם "האבא והאימא"
השניים של הילדים האלה, בהשאלה כמובן, אבל זו אחת הבעיות של מערכת החינוך, שאומרים, "אל תשכחו שאתם האבא והאימא ולא אנחנו".

מקומם של ההורים הוא מאוד חשוב ונקרע לי הלב מלשמוע פה את ההתמודדויות של הנשים האמיצות האלה שלכן, נשים אמיצות, גם הרופאות וגם נשות המילואים, ואני רוצה לומר שאנחנו, כמערכת חינוך, רואים את עצמנו כעוגן עבור אותם ילדים, עבור אותן משפחות.

את בוודאי יודעת שבפברואר התפרסם חוזר מנכ"ל שמנחה את מערכת החינוך בשימת זרקור גם על ילדים להורים שנעדרים הרבה מהבית, מפאת מילואים או מפאת שירות קבע. החוזר מנחה את הצוותים החינוכיים לשים זרקור על הילדים, לאתר את הצרכים הלימודיים, החברתיים, והרגשיים שלהם.

איך הם מטפלים בזה? מה עושים בפועל?

בפועל הם מזמנים את הילדים לשיחות אישיות, מתעניינים בשלומם ובמה שעובר עליהם.

מי, המחנכים?

המחנכים. והם אמורים להפנות אותם במידת הצורך - - - כמו שאת אומרת, לא כולם מתמודדים באותה צורה. יש ילדים שמתמודדים עם זה, יש מעטפת משפחתית ו"חוסן", שמתמודדים עם הדבר הזה, אבל בכל מקרה, הם אמורים להתעניין ולשאול לשלומם.

לפי הצרכים שמאותרים אפשר להעניק לאותו ילד איזו מעטפת של תמיכה לימודית שהוא צריך. מעטפת לימודית כאשר אנחנו מבחינים בשוני, או שינוי תפקודי בלימודים; מעטפת רגשית שהיועצת של בית הספר או הפסיכולוג בית הספר יכולים לתת - - -

יש תוכנית סדורה מה נותנים?

יש תוכנית לגמרי סדורה. החוזר ממש מנחה עקרונות כלליים, מה לעשות עם ילדי הגן, ילדי בית ספר יסודי, בית ספר על-יסודי. יש התייחסות מאוד רחבה.

אני מבקשת להעביר לוועדה את חוזר המנכ"ל.

אין שום בעיה, בשמחה. בתחילת השנה, מפברואר, נעשו הטמעות גם בתחילת השנה. נעשתה הטמעה בקרב מנהלי המחוזות, לשים לב לדבר הזה, בקרב השירותים הפסיכולוגיים, בקרב המדריכים שהשירות הפסיכולוגי הציב ובקרב היועצות, בהקשר הזה לשים לב לאוכלוסייה של הילדים, כי זו אוכלוסייה שאנחנו צריכים אותה.

היה בית ספר שהוציא תעודות "ילד גיבור", לילדים של המילואימניקים, כך אפשר לקחת את המצב הרגיש ולהפוך אותו לעוצמה. השאלה אם זה היה וולונטרי או שאתם נותנים הנחיות?

יש הנחיות לגבי מה לעשות. בוודאי יש מקום ליצירתיות, לכל בית ספר בהתאם למאפייניו, להפעיל שיקול דעת ולראות מה מתאים, מה לא מתאים, יחד עם קהילת ההורים.

יצא לך לשבת? את אחראית על התוכנית?

אני אחראית על תוכניות מניעה, אני מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, אגף האמון על מספר תחומים.

והוא אמון גם על ילדי המילואים?

גם, אנחנו - - -

ונפגשת פעם עם הפורום?

לא נפגשתי עם הפורום אבל יש את מיכל אנגלרד.

אנחנו נפגשנו עם אינה ועם - - -

יש את מיכל אנגלרד, עינב לו.

נפגשנו עם כולם, היינו חלק מהכתיבה של חוזר המנכ"ל. כתבנו יחד בפברואר והקמנו - - -

אתם כותבים ביחד?

בפברואר עזבנו את זה, העניין הוא שהשאיפה שלנו - - -

רגע, מה כתבתם, מה היה?

בחוזר מנכ"ל? ישבנו יחד עם מירי.

וכתבתם יחד איתם? יופי, זה מה שרציתי.

והצפנו את כל הדברים ביחד. בפברואר יזמנו את הוועדה אצל יושב-ראש הוועדה, ח"כ יוסי טייב. את אותה ועדה שפותחת הכול, את האיתור של הילדים. עדיין קיימים פערים מאוד גדולים ואחד הפערים היותר משמעותיים הוא שהטיפול הרגשי או המענה הרגשי, לא ניתנים בתוך מסגרות החינוך וגם הפיקוח לא טוב.

זה חבל. בעיניי, היה אפשר להשתמש בבתי הספר.

בדיוק. זו הייתה המטרה, כמו שהוצג כאן.

לפחות למי שרוצה, כי אנחנו לא רוצים גם שהילדים האלה יהיו בתת-פיקוח.

נכון. אנחנו גם לא יכולים. בסוף יש אשת מילואימניק עם שלושה-ארבעה-חמישה ילדים ואף יותר, והיא צריכה עכשיו לעבור בין מטפלים. האחת לרכיבה טיפולית, השני לפסיכולוג וכן הלאה. זה מורכב.

נועה, הינה, רעיון לא רע. אולי הגיע הזמן לעשות צעד אחד קדימה, לפחות לילדים שנמצאים במסגרות, כי תיכף מיטל תספר אתגרים אחרים, אבל כן לעשות תוכנית משותפת של משרד הביטחון יחד איתכם. בעיניי, זה מייעל את התקציבים, נותן את הסיוע הממוקד, זה במסגרת שהיא נוחה להם, פחות מתייגת. בלי שהם יפסידו שיעורים ובלי לפגוע בהם פדגוגית. אני חושבת שזה צעד שצריך לעשות.

קרן, זה יכול למנוע הרבה בעיות. תנסי נועה, תתחברו לקרן, תבנו איזו תוכנית שעושים אותה בתוך בתי הספר. אין מה לעשות, עם ישראל מאותגר. המלחמה הזו עוד כאן. ייתכן שאנחנו נהיה בסיטואציות מורכבות אף יותר ואולי גם מתמשכות, ולכן צריך כל הזמן להתקדם הלאה. תודה רותם, ההערות שלך הן משמעותיות מאוד. מיטל ואז מיכל, כן.

אני אימא לילדים ביסודי, חטיבה ותיכון, גם בזמן הלימודים בשגרה, לא בזום כמו כיום, לא ראיתי בפרקטיקה שום מענה ספציפי לילדי המילואים. יותר מזה, חוויתי קושי רב. א', מאחר שלא ניתן מענה רגשי. אף מורה או יועצת לא פנו לילד שלי, לא שאלו אותו מה שלומו באופן ספציפי. גם המורים לא שאלו בכלל אם האבא במילואים. אני דיווחתי להם כי הרגשתי צורך שכן יעניקו את היחס. לא נעשתה שום פעילות מיוחדת, מפגש מעצים. אני יודעת שיש תוכניות חינוכיות בתוך המסגרת החינוכית, שנותנות מענה לילדים בסיכון.

מבחינתי ילדים במילואים הם גם ילדים בסיכון והם לא קיבלו את המענה הזה, ועכשיו יותר מכול, בימים של זום, איפה הילדים שלנו? הם פשוט נעלמים, דועכים. וההורים שלהם – אבא במילואים, אימא שלהם מנסה לשרוד את היום-יום ולתפקד, והם פשוט לא מקבלים שום מענה מבית הספר כילדים להורים שצריכים את המענה הזה. מה אנחנו עושים עם זה בפרקטיקה?

צר לי מאוד לשמוע, וכמו שאת מבינה, מערכת החינוך היא מערכת מאוד רחבה וכמו שיש את הסיפור של הילדים הפרטיים שמאוד כואב ומאוד עצוב, יש גם סיפורים פה שסיפרה חברת הכנסת על ילדים שכן קיבלו. זאת אומרת יש מנעד מאוד רחב.

בסדר, אבל הילד שלי למשל, לא קיבל.

לא, לא שלך. אני אומרת, יש ילדים - - -

אבל גם הילד שלי. אבא שלו היה במילואים, הוא גם לא קיבל. אני אומרת, מיטל מציפה פה משהו. יש את היוזמות. אני אגיד לך איפה הבעיה. בסוף מדיניות של חוזר מנכ"ל, אנחנו יכולות להתווכח על זה כמה היא מחייבת, כמה היא מאפשרת, כמה היא מאפשרת מרחב וולונטרי או יוזמתי ויצירתי.

לפעמים המדינה צריכה גם לבוא ולהקשיח עמדה כדי שהמדיניות תרד למטה. בסוף אם הורים צריכים לעדכן, למשל הבן שלי קיבל הודעה מאיזו מורה, "הוא קצת מפריע בזמן האחרון". אמרתי לה שסליחה, ושאבא שלו נמצא בתוך עזה, ושתתאזר במעט סבלנות. היא אמרה "לא ידעתי". אותו דבר מספרת מיטל, שהיא הייתה צריכה לעדכן את המורה.

אז דווקא בהקשר הזה יש שינוי, מכיוון שמשרד הביטחון מבין את המערכת, מבין, ומנהל בית ספר יכול אחת לשבוע, לקבל מידע על הורים שנמצאים במילואים, זאת אומרת שיש פה חיבור שנעשה בין המערכות.

שמה? שמעדכנים את כל בתי הספר?

מעדכנים, כן. ואז מנהל בית הספר יכול לראות בתחילת שבוע, מי - - -

ומה עושה עם זה מנהל בית הספר? אתם נותנים לו הנחיה לעדכן את המחנך?

בוודאי, זה גם הרעיון של חוזר המנכ"ל.

אז תבדקי את זה, אני מבקשת. אני מאוד מוטרדת כשאומרים לי "בוודאי". אני מבקשת ממך לחזור לבדוק שההנחיה ברורה. כל מחנך צריך לדעת ליצור קשר, לשבת לשיחה ולדעת מי התלמידים בכיתה שלו שההורים שלהם נמצאים במילואים, בין אם זה האם ובין אם זה האב, ולתת להם את המענה הנדרש.

ההנחיה היחידה שיש לי אליכם משרד החינוך, ואחרי כן נקריא אותה, היא לייצר תוכנית סיוע, שהסיוע הטיפולי יהיה בתוך בתי הספר.

זה יצמצם הרבה מאוד מהנזקים. אבל צריך להיזהר לא לכפות על הילדים האלה שהם יהיו בפיקוח יתר בניגוד לרצונם. זה צריך להיות בשיתוף עם הילד אם הוא בכלל רוצה. לא רוצה? לשחרר. שלא תהיה איזו יועצת שכל היום רודפת אחרי ילד שבכלל לא מעוניין ללכת לדבר עם היועצת.

פנינה ברשותך עוד דבר אחרון בנוגע ללימודים, מערכת החינוך.

נפגשתי במצב שלילדים קשה ללמוד וקשה להם שבשעות אחר הצוהריים האב לא נמצא בבית ולא תמיד יש להם את הסיוע הלימודי. אני יכולה לתת להם את המענה של הלימודים אבל במצב המורכב הזה שאני צריכה להכיל את כל הנטל של הבית, אני לא תמיד מגיעה לזה. זו שאלה גם לקרן הסיוע וגם למערכת החינוך.

מה עם שיעורי עזר? מה עם מענק לשיעורי עזר, רותם?

אין שיעורי עזר, שום תשלום לשיעורים פרטיים - - -

לא מכירה שום מענק לשיעורי עזר.

ואני לא רואה איזו שום הצדקה, כי אני הוצאתי אלפי שקלים בתקופה האחרונה.

טוב, אתם הולכים לקבל 200 מיליון. אתם יכולים לנצל את זה בצורה מדהימה ונכונה. רק צריך לדעת לאן לתת. אם תיתנו לשיעורי עזר, להגדלת הסיוע הנפשי וסיוע גם לגרושות, להמשיך עם השיפוי ופיצוי על אובדן הכנסה אנחנו נצדיע לכם. אני מכירה נשים רבות, שמשלמות מחירים מהמשק הביתי ואף אחד לא נותן להן שום דבר. אז פשוט להתחדד ולתקן את זה. תודה מיטל. את מהממת.

תודה רבה.

כן. מיכל הוכברג ויצ"ו, בבקשה.

למעשה מיולי הקפאנו את כל התוכניות לקידום נשים אצלנו, רק פיתחנו מענים רגשיים. מענים רגשיים קבוצתיים למשפחות המילואים, זה מה שעסקנו בו מיולי עד היום.

זה כל משפחות המילואים.

כל משפחות המילואים בשיתוף עם העוגן למשפחות המילואים וארגונים נוספים. כרגע בשמונה יישובים בארץ יש מענה כלשהו.

רחל עזריה, "העוגן"?

כן. יש טיפול באומנות לאימהות. לרוב אלה האימהות, לפעמים גם לאבות. במקביל יש מרחב משחקי-טיפולי.

אבל אם מישהי גרועה באומנות?

לא, לא צריך שום ידע, לא צריך שום דבר. במקביל מרחב טיפולי-משחקי עם מטפלת במשחק, לילדים.

איפה זה? - - - סליחה, נעמה.

סליחה. לא, מצוין.

הכול טוב, אבל את לא עושה את זה תוך כדי דיון, זה מפריע.

כן? אז נגיד, אתם בתוך הערים?

בתוך הערים, בתוך סניפים של ויצ"ו לרוב זה קורה, אבל לא רק. למעשה האימהות רגע נושמות, רגע נמצאות. עצם זה שהן בקבוצה - - -

עם מי אתם עושים את זה חוץ מ"עוגן"?

אנחנו ו"עוגן" בפרויקט הזה.

המדינה? מי מהממשלה?

לא, אין.

אז דווקא פה אני חושבת מורן, זה למשל דווקא כן הרווחה, זה נקודתי.

הן לא רוצות להפסיק את זה. הן אומרות שזה אפקטיבי, לא רוצות שיסתיים, מבקשות מאיתנו ממש - - -

אז רגע, אני רוצה לשבת על התוכנית הזו. גברתי המנהלת, אני חושבת שתשבו עם מנהלת הוועדה. בואי נראה מי הגורם הנכון מהממשלה שאנחנו יכולים להציע לו שיאמצו את זה. אולי זו הרווחה, אבל ויצ"ו זה יותר תחת העבודה. עם מי יש ממשק גבוה? אני רוצה משרד שאתם בממשק הכי גבוה איתו.

יכול לעבוד טוב עם נגב וגליל בפריפריה דווקא, לדעתי.

שהוא שר פרודוקטיבי מאוד, אבל הוא לא יכול להעביר את זה ממרכזים במרכז.

בטח, כי נגב וגליל בפריפריה כולל גם פריפריה חברתית.

לא. אבל לא מילואים, אני אומרת לך, יש עם זה בעיה אבל אפשר לנסות גם את זה. כך או כך, אולי נבוא לסיור, נראה. רותם, אתם מכירים את התוכנית?

לא. אני לא הכרתי את התוכנית.

הם בקשר עם רחל עזריה, חברת הכנסת לשעבר עם "עוגן למשפחות". אני ממליצה גם להתחבר כדי שבכל הקבוצות הארציות העירוניות ידעו על הדבר הזה. הם עושים את זה תחת ויצ"ו.

בנוגע לטיפול לילדים, מה שעשינו במרחב - - -

המנכ"לית, היא יזמה את התוכנית?

אנחנו באגף לקידום מעמד האישה, רבקה נוימן.

רבקה, נכון. מכירה אותה. אני רוצה לראות אם זה באמת עוזר. לדעתי אפשר להרחיב את זה אבל חייבים גם לעגן משאבים ולהיות ממוקדים, שלא יהיה מפוזר כי אחרת הם לא ידעו, אנשים לא ידעו. כן?

פנינה, מאחר ואנחנו פרוסות ב-80 ערים, נשמח לעזור גם בהפצה, גם בלרכז את זה, יש לנו נשים שמובילות. כל מה שצריך, יש גם מקומי, יש לנו מרכזים פיזיים אז במה שצריך, נשמח לסייע.

מצוין.

דיברתם על טיפול בילדים. מה שאנחנו עושים שם, מתכללת המשחקייה, שהיא מטפלת במשחק, בודקת אם צריך התערבות יותר מעמיקה עם איזשהו ילד, לפי הדברים שעולים.

אבל בדרך כלל זה עד גיל מסוים, זה בגיל הרך.

שלוש עד תשע.

שלוש עד תשע.

עכשיו אנחנו מפתחים גם לנשות מילואים ולילדים בגילאי אפס עד שלוש עם מטפלת בתנועה, סדנאות דיאדיות. עבדנו על זה במרץ רב כדי שכשיגיע הקיץ נדע לתת מענה, כי בקיץ - - -

שווה אולי השת"פ שלכם עם משרד הביטחון. אין בעיה אולי להקצות להם תקציב מסוים אם תראו שבאמת זה אפקטיבי. כמה נשים השתתפו בתוכנית?

בדרך כלל עשר אימהות, 25 ילדים, בכל מקום.

איפה? כמה מרכזים?

שמונה יישובים. מודיעין, ירוחם, נס ציונה - - -

זה מעט.

נכון.

זה יפה אבל זה מעט.

מעט מאוד אבל יש בזה צורך עצום. המענה הקבוצתי זה משהו שלא ראינו.

גם יש מרכזי צעירים. אפשר להשתמש בהם, אני לא מצליחה להבין, זה של "נגב גליל".

אפשר להציע שנעשה פגישה לדבר הזה ונרכז משאבים? נרכז תשומות לדבר הזה?

אנחנו נקיים פגישה אצלי בלשכה, שלא תחת הוועדה, ונלך עם זה מעשי.

אז צריך לבדוק גם מתנ"סים לטובת הנושא.

את כולם. נצטרך לגייס את כולם לדבר הזה. אנחנו לא משתמשים בכל המשאבים והפלטפורמות שקיימות למדינה. בין אם זה חברת המתנ"סים, מרכזי צעירים. כוחות רבים כל כך פועלים בשטח.

השלטון המקומי, אין סיבה שלא נצליח בכל עיר ועיר לתת סיוע ומענה לנשות המילואים, מה גם שעם ישראל הוא עם לתפארת. עם מדהים שרוצה לעזור, להשתתף, אנחנו צריכים לעגן את זה. סליחה, עורכת דין גליה שרף, "אחים לנשק".

שלום. אני גליה שרף, אחים ואחיות לנשק.

נכון, פעם שעברה היה כאן נציג שלכם.

כן. אז תודה רבה על הדיון, על קיום הדיון הזה ואני חייבת להצדיע לכל מי שפה ועוסקת בדבר. ההתמודדות של נשות המילואימניקים זה משהו מטורף וגם אנחנו דרך הזרוע של החמ"ל האזרחי מגישים סיוע, בין אם דרך מענקים, ליווי עסקי, בין אם דרך פרויקט "חבק משפחה", ועוד, סיוע בענייני לוגיסטיקה וגם עזרה בתחום הרגשי.

אבל לפרוטוקול, יש נקודה אחרת שצריך לציין אותה. מבחינתי זה הפיל שבחדר.

גבירתי, בתחילת הדיון, כשדיברתם על המקריות של ההיכרות ביניכם, אמרת שהמדינה שלנו קטנה וכולם מכירים את כולם, אבל חסר פה בוועדה מגזר שלם מאוכלוסייה שלא משתתפת בנטל ורציתי להזכיר שהדיון הזה, לצערי, לא מעניין חלק נכבד מהעם.

הרי לא צריך ללמוד לימודי ליב"ה כדי לעשות את המתמטיקה ולהבין שאם היינו מרחיבים את השורות והנטל היה מחולק באופן שוויוני, הנטל האישי של כל אחת ואחת היה קטן, ואני מציעה לחברות הכנסת לא לשכוח את הנושא הזה ולקדם כמובן גם את - - -

גליה, לא שכחנו את הנושא הזה.

לא. אבל רציתי להזכיר לפרוטוקול.

את תלמדי להכיר אותי. אני לא אוהבת לתת פה הצהרות או לקיים דיונים ברומו של עולם, בלי שהם יתורגמו למעשים. אני אוהבת טיעונים פרקטיים. אל דאגה, בוועדת חוץ וביטחון יש לנו נציג מכובד מאוד שמשמיע את קולנו, קוראים לו גדי אייזנקוט, חבר הכנסת והרמטכ"ל לשעבר גל אייזנקוט. אנחנו נלחמים על הנושא הזה, הוא חשוב ביותר אבל לא לשם כך התכנסנו. אני רוצה לעזור לאנשים האלה, בזמן שהמדינה פותרת את בעיות-העל שלה, אף אחד לא מחכה להם, החיים רצים. אנחנו רוצים לתת להם את הטיפול, לכן כל פלטפורמה וכל עניין במקום הנכון.

אני מאוד משתדלת שלא לעשות דיונים שוועדות אחרות עושות, כדי שזה יהיה פרקטי יותר אבל תודה על ההערה שלך. בסופו של דבר זו אותה קבוצה שנושאת בנטל, שוחקים אותה עד דק.

אומר לסיכום, הוועדה מודה למשרתי המילואים על שירותם, והוועדה מודה להם ולבני הזוג שלהם וגם לגרושים, וכמובן לילדים – על עמידתם האיתנה.

הוועדה סבורה שהמדינה יודעת לגייס את האזרחים שלה למילואים, והיא זו שצריכה גם לתת את המענים ואת הסיוע המותאם והמלא למשפחות של המילואים.

הוועדה קוראת למשרד האוצר ולמשרד הביטחון להעלות את התקציב למענה לטיפולים. כמו כן, הוועדה רושמת בפניה שנציגת האוצר דיווחה כי התווספו 200 מיליון שקלים כבר לתקציב שיעבור ביום ראשון הקרוב, והעמקת הגירעון לטובת הקצאת תקציבים לצורכי האזרחים.

הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון להציג לנו תוכנית רחבה יותר בעניין הסיוע הנפשי שמקבלות משפחות המילואים. כרגע הסכום עומד על 1,500 שקל. ביקשנו תקצוב של עשרה טיפולים. לעניין אם זה יהיה מענק אחד למשפחה או פר נפשות, את זה אנחנו נצטרך לפתור בפעם הבאה.

הוועדה קוראת לתת סיוע אלטרנטיבי במידת האפשר, טיפולים שהם לא בהכרח הטיפולים המסורתיים.

הוועדה קוראת לקרן הסיוע ולמשרד הביטחון, לפתור את החסמים הבירוקרטים בנושא הקבלות על הטיפולים, כמו כן הוועדה רושמת שקיבלנו את התשובה כי הנושא הזה יחודד ויטופל מול הנציגים של הקרן.

בנוגע לבני זוג גרושים – הוועדה קוראת לקרן הסיוע לפתור את נושא השיפוי בין בני הזוג הגרושים בלי שמשרת המילואים יקבל קנס – כך אני רואה את זה – כלומר בלי שיצטרך להעביר תשלומים, כי בימי המשמורת שלו הילדים נמצאים עם ההורה הנוסף. משמע, אני רוצה בשבועיים הקרובים לשמוע שהנושא הזה נפתר ושאתם קבעתם סכום פיצוי. זה לא פיצוי, אבל זה סכום שיפוי של אותו איש מילואים. זו הזכות שלו, זו הזכות של ההורה הנוסף, וזו גם הזכות של המדינה, להמשיך ולשמר אנשים במעגל המילואים. אני מברכת על הודעת אוצר, כאמור.

הוועדה קוראת למשרד הביטחון ולקרן להנגיש שוב את הזכויות ביציאה לפרסום. היה פרסום מוגבל. לצערי הפרסום הזה לא הגיע לרבים. אני כיושבת-ראש ועדה עושה שיחות רבות עם משפחות מילואים, לא כולם יודעים שזה מגיע להם. המימוש של הזכויות הוא מאוד נמוך.

משרד הביטחון ומשרד החינוך, הוועדה מנחה אתכם לשבת על תוכנית משותפת כך שהסיוע הטיפולי יינתן בתוך מערכות החינוך בשל העובדה שזה נגיש יותר, מוכר יותר ופשוט יותר למעקב שוטף.

משרד החינוך, לבדוק שהנחיית חוזר מנכ"ל ברורה ושבתי הספר מבצעים את המדיניות של מנכ"ל משרד החינוך והשר, ולא רק כהוראה וולונטרית.

אני רוצה לברך את התוכנית של ויצ"ו בסיוע לנשות המילואימניקים ולילדים שלהן, בשיתוף עם "עוגן למשפחות המילואים" ומבקשת לראות ולהרחיב את שיתופי הפעולה. כמו כן, נקיים דיון לא פורמלי בלשכתי כדי לבחון איך ממצים את כלל הפלטפורמות והסיורים שקיימים במקומות השונים בארץ, בהם השלטון המקומי וארגונים וגופים שונים, כולל זרועות ביצוע של המדינה, כדי לעגן את המשאבים ואת הכוחות, כדי שנצלח בהצלחה רבה את התקופה המורכבת והלא פשוטה הזו.

בהזדמנות הזו, מי מכם שלא אראה אותו לפני החגים, אני יודעת שכולכם פועלים רבות, ורוצה להודות לכם על השליחות ועל המשימות הרבות שקיבלתם על עצמכם, הן בהתנדבות והן כמי שעושות את זה מתוקף התפקיד המדיני שלהן, אבל לא רק. הוועדה מודה גם לצה"ל ולמשרד הביטחון, ולך נועה.

אני נועלת את הישיבה, להתראות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:49.