ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 23/09/2024

חוק הסיוע המשפטי (תיקון מס' 27 – הוראת שעה), התשפ"ה–2024, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון - סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג-2023

פרוטוקול

 
פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
23/09/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 438
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, כ' באלול התשפ"ד (23 בספטמבר 2024), שעה 10:00
סדר היום
1. הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023
2. הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון - סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג-2023, של ח"כ פנינה תמנו
נכחו
חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר
חברי הכנסת
פנינה תמנו
מוזמנים
שי גליק - ארגון בצלמו

שמעון אור




יחיאל יהוד
חנה כהן
ייעוץ משפטי
נועה ברודסקי לוי
מנהל הוועדה
איל קופמן
רישום פרלמנטרי
הדס צנוירט



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


1. הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023
2. הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון - סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג-2023, של ח"כ פנינה תמנו
היו"ר חנוך דב מלביצקי
שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. על סדר-היום: הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000) (הוראת שעה), התשפ"ג-2023; והצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון - סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג-2023, של ח"כ פנינה תמנו.

יש לנו פה דיון טכני של 5 דקות ואז תוכלו לדבר בנחת. פשוט אני רוצה את זה לסיים כדי שיהיה לכם מספיק זמן, ולא אצטרך לחתוך אתכם כדי לסיים את זה. בבקשה, גברתי היועצת המשפטית.
נועה ברודסקי לוי
הוועדה אישרה בשבוע שעבר הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, לקריאה שנייה ושלישית, והתברר אחר כך שיש הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת תמנו שמתייחסת לאותו עניין והייתה בקשה למזג את ההצעות אז הוגשה רוויזיה בבקשה לפתוח את הדיון מחדש ולמזג את הצעות החוק. יש להצביע על הרוויזיה כדי לפתוח את הדיון.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
מי בעד הרוויזיה?

הצבעה
היו"ר חנוך דב מלביצקי
פה אחד, פותחים את הרוויזיה לדיון.
נועה ברודסקי לוי
כפי שציינתי, הבקשה היא למזג את הצעת החוק של חברת הכנסת פנינה תמנו, הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון - סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג-2023, פ/3095/25. למזג אותה להצעת החוק הממשלתית שאושרה בשבוע שעבר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
מי בעד המיזוג?

הצבעה
היו"ר חנוך דב מלביצקי
פה אחד. מיזגנו את הצעות החוק.
נועה ברודסקי לוי
צריך להיות אישור של ועדת הכנסת כדי למזג. אפשר לאשר בכפוף לכך שוועדת הכנסת תאשר את המיזוג. הנוסח הוא הנוסח שאושר בוועדה בשבוע שעבר.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
מי בעד הצעת החוק?

הצבעה
היו"ר חנוך דב מלביצקי
הצעת החוק עברה פה אחד. בבקשה, שמעון.
שמעון אור
אדבר אליך. אתה בתוך הליכוד, אז כמה שאתה יכול להשפיע כחבר כנסת. אני רוצה להתייחס להצעה שעלתה על ידי גל הירש, שבהתחלה היו לה הרבה מאוד תומכים גם בקרב המטה, ולאחר מכן החליטו להתנגד לה. ההצעה אומרת לאפשר לסינוואר ולחברים המובילים בחמאס בתוך עזה, לצאת למקום אחר, להגליה או למקום אחר תמורת כל החטופים בפעימה אחת, כולל החיים, כולל המתים. פירוז עזה ולאחר מכן דיון מה לעשות עם המקום, עם עזה בצורה זו או אחרת.

הייתה הסכמה בהתחלה גם של הרבה מאוד אנשים מהמטה, אני נמצא בקבוצה שמאחדת – פורום תקווה, גבורה, אימהות הלוחמים וגם המטה, ביחד, והם שאלו אותנו פורום תקווה, האם אנו מוכנים להצעה זאת. אמרנו שכן והיה נראה שיש אחדות בעניין. ואז המטה החליט שהוא רואה בהצעה הזאת ספין שנועד להרחיק את ההצעה של ארצות הברית, ולכן מתנגד להצעה. ואני מבקש ממך, להתייחס להצעה הזאת בצורה אחרת לגמרי. כולם מתייחסים להצעה כהצעה, שמציעים אותה לסינוואר האם יסכים או לא, ואז אנשים במטה אומרים לי: ברור שלא יסכים. גם אני יודע שלא יסכים. אין היגיון שסינוואר שרוצה משילות בעזה יסכים להצעה שיוצא מעזה, אבל מבקש ממך להסתכל על ההצעה הזאת ברמה אחרת לגמרי - ברמה אסטרטגית.

לפעמים כשמציעים הצעה לגוף שלוחם ומוציאים אותה באופן שגם העזתיים שומעים אותה, אנחנו מציבים גבולות. אנחנו מציעים: עזתיים, אתם רוצים לחיות, לחזור לחיים? אנחנו מציעים לכל המערכת השלטונית של חמאס לצאת החוצה. אנחנו ניקח אחריות על עזה עד שיוחלט מה יהיה. מציעים לכם אפשרות לחיים עתידיים אבל חמאס לא ביום שאחרי. כלומר יש בהצעה אמירה אסטרטגית שאומרת: לא יהיה חמאס ביום שאחרי ולכן כל מה שאנו מציעים כולל נקודת מוצא ברורה – חמאס לא פה. אבל אתם פה, ונדאג לכם שתהיו פה ותקבלו מה שאתם צריכים. כלומר לתת להם תקווה אך חמאס לא יהיה פה.

לפעמים כשמציעים הצעה, היא נועדה ליצור את התפיסה. אם משפחות החטופים, גם מהמטה וגם מפורום תקווה וגם הגורמים האחרים של פורום גבורה, אנשים שאיבדו את יקיריהם מתאחדים סביב כזו הצעה, יש בזה עוצמה שאומרת לחמאס: נגמר המשחק. כולם מאוחדים סביב הצעה שמאפשרת מצד אחד, לעזתיים תקווה, אך אתם לא במשחק. כולם מאוחדים סביב האמירה הזו. זה גם מה שאמרתי לאנשים במטה. אל תתבלבלו. ברור שסינוואר לא מסכים אך זה נותן נופך של אחדות של החברה הישראלית שאומרת: יש תקווה לעזה אבל בלי חמאס וממילא יש תקווה לחטופים, כי ברגע שיש תקווה לעזה, האנשים שמחזיקים את החטופים יש להם למה ליצור קשר אתנו, שב"כ, צה"ל. כי אנחנו לא הולכים להכחיד את עזה. רק את החמאס אנחנו מוציאים החוצה ואז מי שמחזיק בחטופים יוכל ליצור את הקשר, והם יודעים לעשות זאת, דרך השב"כ וצה"ל - זאת האלטרנטיבה.

ואני מבקש ממך שתשווק למעננו גם מול משפחות החטופים, אפילו שאתה מהליכוד, מבחינת המטה, וגם מול ראש הממשלה, להציע את ההצעה הזאת אבל כהצעה שהיא תפיסה. תפיסה שאומרת: עזה, יש תקווה. חמאס בחוץ, יש תקווה ואז גם יש תקווה לחטופים ממקור חדש כי אותה דרך שנקטנו בה תשעה חודשים לא הולך. מטה החטופים לוחץ על עסקה עכשיו תמורת הפסקת המלחמה אבל הממשלה לא מוכנה לזה, ואנחנו בפורום תקווה לא מאמינים שחמאס יחזיר את החטופים אז זה לא זז לאף מקום. פה יש הצעה שבאה לתת אמירה חדשה גם לעזתיים וגם לנו כחברה הישראלית שיכולה ליצור תנאים חדשים ואפשרויות חדשות להחזרת החטופים.

אנחנו מבקשים ממך, נסה לשווק את הדבר הזה גם מול משפחות החטופים וגם מול ראש הממשלה. בוא נראה. אולי זה יגלגל אחר מהעתיד של תשעה חודשים שלא מתקדם לאף מקום. בסדר?
היו"ר חנוך דב מלביצקי
מבחינתי האישית כל הצעה שלא משאירה את חמאס כגורם שלטון בעזה היא מקובלת. אין לי שום יצר להרג או להביא ראשים. ממש לא. אני חושב שהלחץ הצבאי יביא את אותם ראשי חמאס שיבינו שזה או זה או הם מתים, לתת את החטופים במסגרת כרטיס יציאה שלהם החצה. כך אני חושב כבר הרבה מאוד זמן ואני לגמרי איתך בנושא.
שמעון אור
דבר אחד שאני מוסיף – כדי לקבל שיתופי פעולה צריך תקווה למי שאנחנו הצלחנו לגבור עליו. אם אין תקווה למי שהפסיד, לא נקבל לעולם את מה שאנחנו רוצים. כשיש תקווה למי שמפסיד, הוא מוכן לשתף פעולה ואת זה אני רוצה להוסיף למסר הזה. כלומר לא רק להתגבר על החמאס אלא גם לתת תקווה לתושבים בעזה כדי שירצו לשתף פעולה ולהחזיר את החטופים, שזה הדבר הכי חשוב שיש לנו במטרות המלחמה. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
תודה.
שמעון אור
התשובה של סינוואר לא רלוונטית לגבינו.
חנה כהן
שלום, אני דודה של ענבר היימן. ענבר הייתה הלפרית במסיבת הנובה. נחטפה ונרצחה בכניסה לעזה. 70 יום חיינו בידיעה שענבר פצועה, ולאחר 70 יום קיבלנו הודעה שענבר לא בין החיים. אני לא יודעת אם מישהו פה יכול להבין את רמת הסבל, את התהום שאנו נמצאים בה. את הצער, את התסכול, את חוסר האכזבה מכל המערכת. ענבר הופקרה ב-7.10. אני לא מאשימה רק את ממשלת ישראל בהפקרה. יש פה עוד גורמים שהפקירו את ענבר.

היום אתם מפקירים את ענבר פעם שנייה, כשזרקתם אותה לסוף עסקת החטופים. אני חושבת, שלמשפחה של ענבר מגיעה הזכות הבסיסית שהבת שלהם תיקבר פה בארץ וכמה שיותר מהר. אנחנו לא יודעים מה נשאר מענבר שלנו אחרי שנה. זה מייסר אותי. זה הורג אותי. אני פה בשביל לומר, שצריך לחתור לעסקה אחת בלבד, עסקה כוללת, שתחזיר את כל החטופים. כל החטופים נחטפו ב-7.10 וכולם צריכים לחזור יחד, להשתרר יחד. 7.10 פרצה שואה שנייה במדינת ישראל. אני קוראת לזה שואה. אי אפשר היום לשחרר אותם בפעימות. אי אפשר לשחרר היום ברשימות שינדלר. אנחנו זכאים, וחובה של מדינת ישראל להחזיר לנו את הילדה הביתה, להחזיר לנו אותה אחרי שנה. הילדה שלנו יש לה הזכות לנוח. אנחנו כבר לא נקבל ילדה בחיים. אין לנו את מי לחבק ולנשק. אנחנו רוצים חלקת קבר שנוכל לעלות אליה, להדליק נר, לדבר, לבכות. אנחנו לא מבקשים יותר מדי, ואני חושבת שזה מגיע לנו. אני חושבת שמגיע למשפחות החללים לסגור את מעגל השכול הזה, לצד משפחות החיים שצריכים לשקם את ילדיהם. שני הדברים דחופים באותה מידה. כי אנחנו נרצחים. תצילו אותנו, את משפחות החללים. אנחנו נרצחים איתם כל יום. הסבל שלא לא ניתן בכלל לתיאור כפי שאמרתי. אני לא יודעת אם מישהו מסוגל להבין ולא מאחלת לאף אחד להבין ולהרגיש את התחושות שלנו. אפשרו לנו לסגור את המעגל הזה. תאפשרו לנו עסקה אחת כוללת בלבד. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
בהחלט צודקת גברתי והתמונה של ענבר נמצאת גם ברחוב שלי, ממש איך שאני יוצא מהבית וגם ברחוב הראשי וגם בתחנות אוטובוס בסביבה שלי, כך שאני רואה אותה כמעט כל יום, כל הזמן.
חנה כהן
אנחנו עובדים קשה על זה. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
בבקשה.
יחיאל יהוד
שמי יחיאל יהוד ואני אבא של דולב ז"ל שנרצח ב-7.10 כשיצא מהממ"ד שלו כחובש במד"א ואיחוד והצלה להציל חיים ברגע שנפלו הטילים על ניר עוז. אבא של נטע, תיבדל לחיים ארוכים, שניצל מהטבח כששהה בממ"מ עם ביתו התינוקת ואבא של ארבל שנחטפה ב-7.10 עם בן זוגה אריאל מהממ"ד שלהם ומ-8.10 היא מוחזקת בידי ארגוני הטרור כבת ערובה. הבת שלי ויתר 100 בני הערובה ובנות הערובה החיים והמתים הם בני ערובה לחיי המחבלים. הם בני ערובה להישרדות הממשלה. שנה שלמה כבר הבת שלי בשבי. שנה שלמה לא שמעתי את קולה, לא החזקתי אותה, לא חיבקתי אותה, לא הרחתי את הריח שלה. שנה שלמה. ידמיין כל אחד לעצמו את בתו, את נכדתו נתונה בשבי להתעללויות מיניות, לפיזיות, להרעבה, לחוסר טיפול, אם היא נזקקת לטפול רפואי. ואולי ירגיש קצת ממה שאנו מרגישים.

יש פה 120 חברי כנסת. חברים של מי? לא של הבת שלי. אם הם היו חברים של הבת שלי, הם היו חברים שלנו – הם היו הופכים עולמות ומביאים את הבת שלי חזרה אלינו ואת יתר בני הערובה ובנות הערובה ואת החללים, הנרצחים לקבר ישראל. זאת מצווה מאין דוגמתה. יש מצוות פדיון שבויים, שכוללת גם את החיים לשיקום וגם את הנרצחים לקבר ישראל. בין הנרצחים יש ילדים שחיתלתי בניר עוז, שיצאו בכיתת הכוננות להילחם מול 110 מחבלים שפשטו על ניר עוז. אף חייל צה"ל לא הגיע עד 15:00, עד שהאספסוף והמחבלים לא יצאו. ואני, כמי שהשמש לא זורחת לו ולאשתו ולאף אחד מבני משפחתנו כמו לשאר המשפחות, דורש מכם: תתעשתו. תתעשתו, זה אומר מבחינתי, שנו סדרי עולם. תשביתו את הכנסת. הדיונים בוועדות נמשכים כאילו לא קרה דבר. כאילו אין 101 בני ובנות ערובה בשבי. נדרשים צעדים קיצונים. אומרים לי חברי כנסת מהקואליציה: לו זו הייתה בתי הייתי שורף את הבניין. אז נדרשים צעדים קיצוניים, אין ספק. וזה אומר לא רק המלחמה. ביבי לפני שבוע פתח במלחמה עצימה בלבנון ואמר: המדינה לא יכולה לאפשר לאזרחים להיות מפונים מבתיהם, ואנחנו נחושים להחזירם. זה בדיוק מה שאמר לפני שנה כשפתח את המלחמה בעזה, שמדינה לא יכולה לאפשר ש-240 חטופים וחטופות בני ובנות ערובה יהיו במנהרות. זה בדיוק מה שעשה. ומאמצע ינואר הוא מטרפד כל עסקה. 18 פעם טרפד כל עסקה. הכול מתועד. פעם בחיסול של זה, פעם בהצעה כזו או אחרת. לאחרונה מדברים על ההצעה של גל הירש. אין הצעה כזו. זה ספין מבית מדרשו של ביבי. הוא השופר של ביבי. אין הצעה כזו. לא לאמריקאים, לא לצוות המשא ומתן. זורים חול בעיני כולם. הכול ספינים. וכשאני פניתי לשר הביטחון ב-5.11.23 ואמרתי לו: תנהג כמדינאי ולא כרמטכ"ל על – ב-2008 כשהכנסת אותי ואת היחידה שלי- - - פעלנו – לא היו 240 בני ערובה במנהרות. פעלנו נקי. היום המצב שונה. נשק יום הדין הוא בידי סינוואר. עם כל בני הערובה בידיו. לא בידיך, עם כל הטנקים והמטוסים. ואמר לי: רק לחץ צבאי יביא אותו למשא ומתן. שלושה חודשים אחרי פגשתי אותו, שאלתי: איפה הם? שנה אחרי אני שואל: איפה הם? בלחץ הצבאי שחררנו 8. בדרך המשא ומתן 110. מה נכון לעשות? מה הדרך הנכונה, אם לא עסקה? לא יודע אם כולם ביחד. מאוד מקווה ומתפלל, אבל מה לעשות שמי שקובע את מהלכי המלחמה ואת מהלכי המשא ומתן זה אדם אחד –יחיא סינוואר. אחד, שהדרישות שלו לא השתנו מהיום הראשון. וכאשר אני נושא דברים בפני ישיבות סיעה של עוצמה יהודית, של הציונות הדתית – כל מיני כאלה שהם לא בדעתי מבחינת הפסקת המלחמה – אני מההתחלה אומר: תפסיקו את המלחמה, אין לזה היתכנות, וקם מישהו ומתריס כנגדי, חבר כנסת זה או אחר: אז מה אתה מציע? אני משיב: אני צריך להציע? אני מנהיג? מאחוריי מאות אלפים? בי בחרו? ואז אני שואל את מי שנכנס בי: דמיין בנפשך שאתה נכנס הביתה חמוש מכף רגל ועד ראש. בפנים יושב רוצח עם סכין על הגרון של הבת שלך. לפני כמה דקות אנס ורצח את אשתך. אומר לך: תניח את הנשק ותצא החוצה. מה אתה עושה? הם לא יודעים מה לענות לי. אני אומר: זו המציאות של ארבל שמוחזקת בעזה כבת ערובה לחיי המחבלים. זאת המציאות שלה. לאחרונה אפילו הגדילה הכנסת, ועשתה מעשה שלא ייעשה – הקפיאו את שמם של בני הערובה ובנות הערובה ממרשם האוכלוסין. הקפיאו את השמות שלהם.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
אני לא חושב שזה הכנסת עשתה את זה. שמעתי על זה.
יחיאל יהוד
זה מהלך שרק מותו של אדם יכול להביא למחיקתו ממרשם האוכלוסין. זה זלזול בוטה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
זה היה צורם והבנתי ששינו את זה. במקומות שעשו בחירות הוציאו אותם מספר הבוחרים. זה תוקן.
יחיאל יהוד
לא ייאמן. אני מאוד שמח שאמרת את זה. אבדוק את זה. זה זלזול בוטה מאין כמוהו בבני הערובה ובנות הערובה. זלזול בנו. זה לא נותן לנו תקווה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
קצת חסר התחשבות.
יחיאל יהוד
כאילו הפוליטיקאים ויתרו עלינו.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
זה לא הפוליטיקאים. הפוליטיקאים אתה צודק במאה אחוז. פה זה טעות של פקיד שלא חשב עד הסוף על המשמעות של מה שעושה אלא פעל טכנית. לגמרי אתה צודק.
יחיאל יהוד
כיצד תיקנו את זה?
היו"ר חנוך דב מלביצקי
אני חושב שניתנה הוראה אחרי שזה יצא, להחזיר את זה חזרה. נבדוק את זה. זה היה נקודתית רק לנושא הבחירות, ששמם יהיה בספר הבוחרים כן או לא.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי)
נבדוק את זה.
יחיאל יהוד
לפני שבוע ביבי הורה לפתוח במלחמה עצימה בלבנון. אני שואל, עכשיו באים? גם גלנט אמר – אנחנו מראים רק חלק מהיכולות שלנו כרגע. עכשיו באים? אבל בדיוק זה מה שעשה ביבי לפני שנה והדרך הצבאית לא מביאה תוצאות. אז מה הדרך הנכונה? איפה התבונה המדינית? היא אצלכם. אתם הביצועיסטיים. אתם צריכים ללחוץ על הממשלה. אתם צריכים ללחוץ. אין לנו תקווה חוץ מהנבחרים שלנו, חוץ מהעם שלנו שייצא לרחובות. לא האמריקאיים, לא הגרמנים, לא הקטארים, לא המצרים. אין לנו אף אחד אחר. סינוואר מחזיק בהם אבל אתם אחראים להם, ורק צעדים אמיצים של ממשלת ישראל יובילו לשחרורם, וצעדים אמיצים - אני מתכוון גם למחירים. יהיו השלכות למחירים שממשלת ישראל תידרש לשלם, אין ספק, אבל מדינה שמוגדרת כמעצמה אזורית, צריכה לדעת לעמוד בהשלכות האלה.

בדצמבר אמרו לי גלנט ודרעי ודרמר וצחי הנגבי: אין פה שאלת מחירים. הוא ירצה – נפתח את שערי בתי הכלא לרווחה. אין פה שאלת מחירים. היום מתחילים להידיין – עם דם על הידיים, לא דם על הידיים, מחסלים את זה, את ההוא. כולם קפצו, חיסלו את מוחמד דף. לא קמים להם יורשים? לא קמים להם יורשים? זה כמו דשא שאתה קוצר אותו ואחרי שבועיים עוד פעם. אז כמובן – אני לא צמחוני. ממש לא. אבל זה לא מקדם את שחרורם של בני הערובה. זה לא מקדם. אם זה היה מקדם, אדרבא, אך זה לא מקדם. אז נדרשים פה צעדים אחרים. נדרשת פה חשיבה מחוץ לקופסה. נהגנו עד כה כך – עכשיו יש לנהוג אחרת. ולזה אנו מבקשים, גם חבריי מפורום תקווה וגבורה וגם אני מפורום מטה החטופים – כולנו רוצים אותו דבר. ואני בטוח שכולכם וכל אזרחי מדינת ישראל רוצים בשחרור בני הערובה. רוצים לחזור לשגרה ולנורמליות. לא הייתה לנו לא שמחה ולא תורה, מ-7.10.23. אנחנו צריכים לחזור לזה. נחזור לזה כשהניצחון האמיתי יושג – שחרור בני הערובה. תנו לי האפשרות, בבקשה מכם, להתחיל במסע השיקום של ארבל בתי. אפילו על דולב בני שנקבר ב-4.6 לא התפניתי להתאבל. אני כולי ממוקד מטרה במאבק לשחרורה של ארבל. לא הרשיתי לעמי נפשית להתאבל עדיי ולעכל שאין לי הבן. הבן הבכור, האמיץ שלי. אנחנו צריכים את זה. אתם צריכים את זה. הפכנו כולנו מ-7.10, כל אזרחי המדינה, לבני ערובה. את כולנו הפך ביבי בהתנהלותו הפושעת לבני ערובה. כל אזרחי המדינה. מאוימים מאיראן, מהחיזבאללה, מכל העולם, מהחוטים. תפסיקו את זה בבקשה למען כל אזרחי מדינת ישראל ואני פונה פה גם לראשי המפלגות הדתיות שלא ייתנו את ידם למשטר הדיקטטורה של הזוג נתניהו. שינהגו כמצוות הרבנים שלהם. שינהגו כמצוות פדיון שבוים. אין דרך אחרת. רק זה יחזיר את רוב אזרחי המדינה לשגרה ואותנו לשגרה שלא תסתיים עד יום מותי, מסע השיקום של ארבל בתי. תודה רבה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
תודה. בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי)
ראשית, אני מודה לך שאישרת את החוק. איחרתי כי היה דיון חסוי, על הילדה היימנוט קסאו, בת 9, ואני רוצה לפני שאתם הולכים, לשמעון, חנה, גם לחזק ולחבק אתכם כי אני יודעת שלא פשוט לכם להגיע לכאן אך בעיקר יש לשמוע את הדברים שלהם בשבוע האחרון. חלוף הזמן והימים שעוברים והחזית שנפתחה בצפון אין בה כדי לגרוע כהוא זה, ואסור לה לגרוע כהוא זה מהדחיפות והצורך המיידי להשיב את החטופות והחטופים הביתה. לפני שבועיים ציינו עשור, עשר שנים בכיכר החטופים לכך שאברה מנגיסטו נמצא בשבי החמאס. לא שלא ישבו עסקאות עם החמאס על השולחן. אחת מהן אפילו הייתה חתומה על ידי הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט אבל אף אחד לא רצה באמת לשלם את המחיר. אני חושבת שצריך להיות מאוד ברור – אחד, הנושא של החטופים והחטופות אסור והוא לא פוליטי. שתיים, נצטרך לשלם מחירים. שלוש, אסור שזה יירד מסדר היום גם אם עכשיו אנחנו נמצאים בחזית הצפון במלחמה.

לענייננו, הגעתי מדיון חסוי על הילדה שנחטפה, כאילו בלעה אותה האדמה, היימנוט קסאו, דיון חסוי עם השב"ב והמשטרה, בנושא שהוא לא קשור על פניו, אבל ודאי יש חלקים מסוימים שכן קשורים, לפחות בחלק מהפעמים שהרגשנו בדיונים שם שאנחנו יושבים למעט יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה עודד פורר – תחילה היינו רק חברי הכנסת בני הקהילה האתיופית. לאחר מכן הצטרף חבר הכנסת נאור שירי וזה לא היה תעודת כבוד לכנסת ישראל.

באותו עניין אבל בעניין אחר זה החוק שלנו שיושב על השולחן. חברה מתוקנת, חברה דמוקרטית, שחפצה להיות כזו שמקדמת שוויון, שפועלת למען שוויון, שרואה את ערך השוויון בין בני אדם, בין אזרחים וקבוצות, כערך חשוב לשמירה על שלום הציבור ושלום הפרט, לא יכולה לומר זאת רק במילים בעלמא. חייבת להיות אקטיבית.

אומר לך כמי שגדלה בארץ הזאת – לא נולדתי פה – עליתי בגיל 3, אך גדלתי פה. מרגישה ישראלית לא פחות מאף אחד אחר אך בכל זאת לאורך כל הדרך חוויתי אני ושכמותי יוצאי אתיופיה ואחרים גזענות ואפליה. יש בזה כדי להרוס, לפגוע, להשחית, לרסק את הנפש. שנים ארוכות המדינה לא ראתה בעובדה שמיגור גזענות ומאבק באפליה זה תפקידה. על כן התיקון הזה שהוא בעקבות סיפור של ילדה קטנה שפנתה אליי ב-2014, 2015, ילדה בת הקהילה שעלתה לאוטובוס ונהג האוטובוס קרא לה קופה ליד כל הילדים וכושית, באזורים האלה, והילדה היא בת לעולים. פניתי לסיוע ואמרו: ניקח את התיק הזה. כך הם פרצו וסללו את הדרך לכך שהמדינה במתן הסיוע המשפטי היא בעצם אומרת: אני נכנסת יחד עם האזרח, האזרחית למאבק הזה מתוך הרמת דגל מאוד ברור, שלא ניתן לאנשים לפגוע באדם, באשה, ילדים, רק בגלל צבע עורם ומי שהם, זה הם. אני חושב שהצעת חוק שכזו – נכון, קיצרו את המועדים ואני מבינה שנתנו את זה להוראת שעה לשלוש שנים ואני רציתי שתהיה קבועה. פעם קודמת היה שלוש שנים. מאמינה שדווקא תקופת הזמן הזה בסופו של דבר תוכיח לנו שזה ערך שחשוב לשמור אותו ושזה יכול להיות הוראה קבועה כי במדינת ישראל, להבדיל מארצות הברית ומארצות אחרות, הפיצויים שניתנים בגין אפליה הם מגוחכים. לך לחו"ל, אנשים יכולים לתבוע, והקנסות שם יהיו על מיליונים. פה מדברים על 50,000 ללא הוכחת נזק. אני מנסה להעלות את זה ל-100,000, ואוי, אוי, אוי, שומו שמים, פחד אלוקים – זה מה שיקריס את מדינת ישראל. אף אחד לא מוכן להעביר את ההחלטה הזו ואם תשאל אותי למה – כי יש גורמים בקואליציה שאומרים שאצלנו האפליה היא ממוסדת. תבין כמה זה עצוב. הם לא מוכנים בגלל שיש בתי ספר, שלא יקבלו, בהגדרה. יוצאי אתיופיה או אשכנזים או מזרחים וכו'. זה מקום מאוד עצוב ועגום.

עד שנצליח להעביר את ההגדלה של הפיצויים בגין אפליה וגזענות – אני חושבת שנכון לתת את זה גם מהטעם הכלכלי כי כשאדם לוקח בחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ציבוריים לוקח עו"ד, רק העו"ד עולה 60,000, 70,000, אולי יותר, ואז הפיצוי מסתכם – עשיתי טבלה - בכ-20,000 בממוצע, אז מה הועילו חכמים בתקנתם? אבל כשיש החוק הזה ודאי זה עוד איכשהו מקל על העניינים. זה לא אומר שאנחנו פטורים מהמשך המאבק באפליה וגזענות, וכפי שאמרתי, בכל תחום – הבאתי לך לצערי, שלוש דוגמאות. בכל תחום ובכל רובד של החיים, אברה מנגיסטו לצערי לא היה ילד של כולם בזמן אמת. היימנוט קסאו לצערי ממש לא הילדה שמטרידה את כל המדינה ואנשים היו צריכים להיות פה על הרגליים על ילדה בת 9 שכאילו בולעת אותה האדמה, וכמובן המקרים של האפליה שהיא בוטה אבל עדיין ממוסדת. תודה רבה.

ולסיום, להודות ליושב-ראש חבר הכנסת שמחה רוטמן שביושרה גדולה – החוק הזה, לא שמנו לב והגיע לוועדה. הגיע חוק שלי פרטי ואז אמרו לי להמתין לחוק הממשלתי, ומבלי שים לב זה הוכן לקריאה שניה ושלישית. הייעוץ המשפטי הסב תשומת ליבו של היושב-ראש וביושר רב היה מוכן לפתוח את זה ומאפשר לי את ההצמדה וזה לא מובן מאליו. כשמגיע מילה טובה – מגיע.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
אציין שהיום מוקדם יותר אישרנו לקריאה ראשונה את הצעת חוק של משה סולומון על ביטול עבירת השוטטות, שעל פי הנתונים שקיבלנו מהממ"מ אחת הנפגעות העיקריות מהעבירה הזו זה הקהילה האתיופית.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי)
אנו מכירם את הסיפורים – בראשון לציון היה פעיל חברתי שחשף את זה. זה כל פעם מכה בבטן. כל חופש גדול – לא רק – היו הפקחים בוחרים להגיע לגינות בשכונות של יוצאי אתיופיה והם היו מקבלים דוחות. כאילו ההורים שלהם הם אנשים עשירים מאוד שיש להם זמן לשלם את הדוחות על שוטטות ועוד. זה עבודה. עבודה של כולנו במשותף ולא יכולה להיות רק שלנו בני הקהילה. תודה.
היו"ר חנוך דב מלביצקי
תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:42.

קוד המקור של הנתונים