פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת הכנסת
25/09/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 179
מישיבת ועדת הכנסת
יום רביעי, כ"ב באלול התשפ"ד (25 בספטמבר 2024), שעה 13:30

1. קביעת סדר דיון מיוחדים לפני סעיף 98 לתקנון הכנסת, בהצעות החוק הבאות:
א. הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, מ/1791).
ב. הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, מ/1792.

2. הקמת ועדת משנה לעניין אבטחת חברי הכנסת וסמכויות קצין הכנסת.

3. קביעת ועדה לדיון בהצעות החוק הבאות:
א. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפה מתקנת למשרתים), התשפ"ג–2022, (פ/25/349) של ח"כ משה סולומון.
ב. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן העדפה למשרתים בהעדפה מתקנת), התשפ"ג–2023, (פ/3040/25) של ח"כ יצחק קרויזר וקבוצת חברי כנסת.

4. בקשת יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות החוק הבאות:
א. הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, (מ/1639).
ב. הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, (פ/3095/25), של ח"כ פנינה תמנו.

חברי הוועדה: אופיר כץ – היו"ר
ינון אזולאי
בועז ביסמוט
מירב בן ארי
בועז טופורובסקי
ארז מלול
שרון ניר
פנינה תמנו

אברהם בצלאל
אליהו ברוכי
טלי גוטליב
משה סולומון
עודד פורר
גלעד קריב
אפרת רייטן מרום
קטי קטרין שטרית

מזכיר הכנסת דן מרזוק
שי דיקמן - מטה משפחות החטופים

רוחמה אלבג - מטה משפחות החטופים

רינת דקל - מטה משפחות החטופים

גילת פיש - מטה משפחות החטופים

לילי - מטה משפחות החטופים

הרב אבידן פרידמן - תושב היישוב אפרת

דני זונשיין - איש צוות אוויר לשעבר, חברו של רון ארד

שגית אפיק
ארבל אסטרחן

נועה בירן - דדון

ריקי קמחי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, (מ/1791)
הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, (מ/1792)

אני פותח את ישיבת הוועדה. היום יום רביעי כ"ב באלול התשפ"ד, 25 בספטמבר 2024. יש לנו מספר נושאים על סדר-היום, אבל לפני כן אנחנו נתחיל עם משפחות החטופים. יוסף אנגל, בבקשה.

חברי הכנסת, אני פוקד את ועדות הכנסת השונות כבר עשרות שבועות כמעט מידי שבוע כדי לזעוק את זעקת המשפחות והעם על הפקרת 101 הישראלים החטופים בעזה, כבר 355 ימים ולילות ואין מושיע. מעדותו של נכדי אופיר, שחזר אחרי 54 ימים מהגיהינום, אין אפשרות אנושית לצאר את אשר עוברים החטופים כבר 355 ימים.

ימים אלה קשים, כמעט שנה למלחמה, ורק כשיו נזכרה הנהגת המדינה שצריך לעשות משהו בצפון, כדי לנסות ולהחזיר את התושבים לבתיהם. ולכפר על העוון ועל הביזיון לציונות. לרובם כבר אין בית ולאן לחזור. אחרי הפגיעה הקשה שספגו יישובי הקו הראשון, מטולה, מנרה, דוב"ב, מרגליות והאחרים. ההתלהבות של מנהיגינו – הרגנו, פגענו, השמדנו – על הפעילות בצפון משכיחה את 101 הישראלים החטופים, כפי שהדיון על ציר פילדלפי וקודם לכן על רפיח השכיחה את הצורך לעשות הכול – אבל הכול, כדי להחזירם.

ראש הממשלה מתגאה בכל פעם, אני עשיתי, אני הוריתי, אני, אני ואני. אבל אני השבתי את 101 החטופים, או שאני מתכוון להחזירם כערך יהודי עליון של פדיון שבויים, זאת לא שמענו ממנו מעולם. לאחרונה התגלתה לנו שוב יכולתו הפנומנלית של מערך המודיעין בפעילות מדהימה בלבנון. איך ייתכן שכישרון ויכולת אינם מיושמים 4 או 5 ק"מ מגבולות המדינה ברצועת עזה, בה נמקים אחינו החטופים כבר 355 ימים?

חברי הכנסת, בעיקר חברי הקואליציה, הדבר בידיכם. בעצתכם תעשו מעשה כדי שהממשלה תחליט שהשבת החטופים למשפחותיהם היא המשימה החשובה ביותר גם היום. כמה זמן עוד יעבור כדי שהמשפחות יוכלו לנשום לרווחה. מתי תפנימו את שנאמר על ידי יודעי דבר באוקטובר ונכון גם היום, שניצחון מוחלט על ארגון אידיאולוגי כמו אלקעידה דאעש לא יקרה. והפתרון הוא רק עסקה כוללת שככל שהשמן עובר תהיה קשה יותר. הניסיונות הכוחניים כבר הוכיחו שזאת אינה הדרך להשיבם.

מילה לחברי הכנסת החרדים, המנויים על המודיע. האם קראתם את המאמר הראשי שהתפרסם השבוע בעיתון? מאמר בו הכותב מטיל את האחריות על האסון על יושביי הקיבוצים החילוניים באירועי ה-7באוקטובר. וקורא להדירם מטקסי הזיכרון, האם זה אמיתי? האם מי מכם פרסם הודעת גינוי? חברי הכנסת, תפנימו, האחריות על ההפקרה היא של ישראל כשאתם נבחריה. האחריות להשבה היא של ישראל – שאתם נבחריה. תודה.

תודה רבה. שי, בבקשה.

תודה, חבר הכנסת אופיר כץ. אני בת דודה של כרמל גת, זכרה לברכה. אנחנו דיברנו, חבר הכנסת אופיר, בימים שהייתה לי התקווה שכרמל תחזור. אנחנו החזקנו את התקווה הזאת וידענו שכרמל מחזיקה אותה, והיא החזיקה. היא החזיקה 328 ימים את התקווה שהמדינה שלי, שלכם, שלה תבוא ותציל אותה.

אני רוצה לנסות ותאר לכם עכשיו שלי אין רק משפחה בשבי, מה התחושה כשיש בשר מבשרך בתוך מנהרה ביחד עם מחבל חמאס, שבכל רגע יכול לקבל את ההחלטה לסיים את החיים שלו. ועד אז הוא זה שמחליט אם הוא מקבל לאכול, מי נוגע בו, מי פוגע בו. האם הוא יכול להתפנות בתוך בקבוק בקצה של מנהרה באורך 100 מטר, 20 מטר מתחת לאדמה. את כל זה אנחנו כבר לא יכולים להכחיש, אנחנו כבר לא יכולים לעצום עיניים.

אני רוצה לספר לכם איך מרגיש בן משפחה שמחכה לאהוב שלו ביודעין שהוא נמצא עדיין בידיים של מחבל שיכול לעשות לו הכול, כי החיים של האנשים שלנו עכשיו תלויים במחבלים במקום בנו. כל נשימה שבן משפחה לוקח הוא חושב על האהוב שלו 20 מטר מתחת לאדמה בתוך בור. לכל ביס שלוקחים אין טעם, הוא מלווה באשמה על הפיתה שהם חולקים בתוך המנהרה. כל שיח עם יחד מהמשפחה ששואל איפה כרמל? איפה שגיא? צריך לחשוב מה עונים. הרי אמרנו להם שהם הלכו לאיבוד, שהמדינה תביא אותם. ומה לספר כשהילדים משחקים משחק ואומרים: אני אשים אותך במאורה. לוקחים כדור ושים על הראש, ואומרים: זהו, אין אותך יותר. כשהם שואלים: החיילים כבר הצליחו להביא אותם? מתי הם יחזרו?

כל רטט של טלפון בשבילנו זה לחיים או למוות. יש עכשיו עסקה על השולחן או שמודיעים לי את ההודעה הכי גרועה שיכולה להיות. וככה חיים האזרחים במדינה שלנו, 101 מהם במנהרות חמאס ו-101 משפחות פה על פני הקרקע לא נושמים, לא ישנים ובעיקר בתחושה שאין על מי לסמוך.

ומאז ה-7 באוקטובר כל אזרחי מדינת ישראל התייצבו לצידנו, עם כל הקשיים של המלחמה. וכל אחד מאיתנו, גם מכם שיושבים כאן, נפגע באיזושהי דרך. בין אם יש לו בן משפחה שהוא חושש לחייו בגלל מקום מגוריו או בגלל שהוא מסכן את עצמו עבור כולנו בצבא ההגנה לישראל. או כי יש לנו בן משפחה שאיבדנו, או בן משפחה חטוף. והאנשים שמים הכול בצד וכל ערב לוקחים תמונה של חטוף, של אדם שהוא הכי חסר ישע מכולנו כרגע, ויוצאים לרחובות לזעוק את הזעקה שלנו.

לאנשים במדינת ישראל יש תקווה ויש ערבות הדדית. אבל אני חייבת להגיד לכם שאחרי 355 ימים שאני פה, שכנסת ישראל הוא המקום הכי מייאש במדינת ישראל. כי יושבים כאן לידי משפחות שכל יום בוחרים בקפידה את הצעדים שלהם. כי כל צעד שאנחנו עושים, אנחנו חושבים עליו. אני רוצה לעשות היום את הצעד הכי משמעותי בשביל הסיכוי שאני אציל את האהוב שלי, שהגורל המר לא יגיע רגע לפני העסקה. והם בחרו לישון כאן את הלילה בירושלים כדי להגיע ולדבר בפניכם, כי אתם נבחרי הציבור ואתם הכי קרובים לקבלת ההחלטות, שבה מתקבלת ההחלטה האם האהובים שלנו חוזרים הביתה.

מפלגת השלטון היא זאת שמכריעה האם בני המשפחות שלנו חוזרים בחיים, בזמן. ואנחנו מנסים לדבר אל ליבכם. ומה שכל חבר כנסת אמר לי מהבוקר: זה לא תלוי בי, זה לא קשור אליי. הציבור עושה מעל ומעבר. האנשים כאן מנצלים את כל היכולות שלהם. בין אם הם בני המשפחות או שהם אזרחים. הם עזבו הכול. הרופאים לא רופאים, האחריות הן לא אחיות. כל אדם בעל מקצוע שם הכו בצד, ושם בראש את חסרי הישע שאנחנו צריכים לדאוג להם. אבל במקום שאליו אנחנו מגיעים לנבחרי הציבור שלנו יש תחושה של חוסר אונים. למה? למה? מה אתם עושים היום שהוא יותר חשוב מאשר לדאוג שהם יחזרו הביתה?

אנחנו כבר יודעים, 105 אנשים חזרו בחיים בעסקה. כשלא קורית עסקה בזמן מוציאים אותם להורג. כשטנק התקרב למנהרה שבה כרמל הייתה, עם הירש, עדן, אלמוג, אורי ואלכס, הוציאו אותם להורג. הם לא הראשונים, לפניהם היו: חיים, יורם, אמירם ואלכס. לפניהם היו: אלעד קציר, איתי סבירסקי ויוסי שרעבי. אנחנו יודעים הכול, אנחנו יודעים שלעסקה יש מחיר. אנחנו יודעים שאזרחי מדינת ישראל מוכנים לשלם אותו. בבקשה, תגידו לי למה? למה עוד רגע עוברת שנה, והאנשים שלנו בידיים של מחבלי החמאס.

לאף אחד לא אכפת. כי לאף אחד לא אכפת.

אני לא יודעת, לכל אזרחי מדינת ישראל אכפת. 750,000 יצאו לרחובות ואמרו – אכפת לנו.

אף אחד זה מי שאני מתכוונת אליהם שיכולים להכריע ולא אכפת להם. אני יכולה להגיד כאן את השמות.

אני דיברתי איתך, חבר הכנסת אופיר כץ, אני יודעת שאכפת לך.

- - -

את יכולה להגיד לי מה שאת רוצה.

אני יודעת שתמכת בעסקה.

אני לא אשפוט אותך בשעת כאבך שהוא כאב כולנו. אני יכולה לומר לך דבר אחד, שמדינת ישראל וממשלת ישראל עושה הכול אבל הכול כדי להביא להשבת החטופים. זה מה שאני רוצה לומר.

אני לא רואה פה כלום.

כלום, כלום. 356 ימים – כלום.

יותר מזה, אני יכולה לומר לך שגם אם הממשלה הזאת לא פעם ולא פעמיים, ואני אומרת את זה קודם כול, באף שלב, ואנני אוצרת לך כמי ששאלה את זה את נציגי אמ"ן. כי מרוב שיש קולות נשמע כאילו שאנחנו סרבנו למשהו. המוציא והמביא של חמאס הוא סנוואר, שמאז העסקה הראשונה שקטאר הייתה חלק ממנה, כי היא רצתה לקבל הכרה בין-לאומית – אותה מדינה תומכת טרור – ולכן היא גם לא עוזרת לנו.

יש עוד מישהו במשוואה הזאת – זה ראש הממשלה שלך.

מפאת כאבך וכבודך אני בדרך כלל לא מתערבת, אני רק רוצה שיהיה לכם ברור.

דווקא בימים הקריטיים האלה, מספיק שתפתחו את הטלגרם כדי להבין למה הימים האלה הם כל כך קריטיים.

לחטופים או לצפון?

לחטופים, אפרת. את חברה איתי בוועדה.

דווקא בגלל שאני חברה איתך בוועדה, אני לא מסכימה איתך לחלוטין.

טלי, עם כל הכבוד לוועדה, ישבו שם גם גנץ וגם איזנקוט, שידעו טוב מאוד שנתניהו הלך לשאול את סמוטריץ' ואת בן גביר ואחר כך חזר בו. את העובדות לא נבלבל.

נכון מאוד, אנחנו יודעים את זה. היו צמתים שהיה אפשר להחליט אחרת. אנחנו יודעים את זה.

העובדות שלך, כן. תודה.

לא, לא, זה לא העובדות שלי.

העובדות שלך.

בדיוק. אני לא לוקחת חלק.

אדוני, בוא.

גברתי, העובדות הן שלך. אתם לא יכולים לעצב גם את העובדות.

הכול גלוי וחשוף בפני המשפחות ועם ישראל.

בגלל זה אלו עובדות שלך, בגלל שהכול גלוי וחשוף זה עובדות שלך.

צר לי, שבאים להטריד את המשפחות.

אני מציע שעכשיו נקשיב.

טלי, משפט אחד כי אני רוצה לאפשר לשי לסיים.

אני יכולה להגיד לכם שהממשלה עושה כל מה שצריך.

אתם רוצים לשמוע את טלי או לשמוע אותי?

אמרתי שאני רוצה לסיים את הוויכוח כדי ששי תדבר.

אם אתם רוצים אני אשלים את המשפט הזה, לא אם אתם לא רוצים. אני יכולה לומר לכם במיוחד ברגעים אלה ממש, הממשלה עושה כל מה שרק אפשר בכל דרך אפשרית כדי להשיב את כל חטופנו, את כל חטופנו לביתם, אלינו, אל העם הזה, אל המדינה הזאת.

אחרי הבחירות בארצות הברית.

תודה, טלי. זהו, שהו, חברים, אני מבקש.

חבר הכנסת, שי תסיים ואני אקח את רשות הדיבור.

סליחה, לא להפריע. יש לנו רשימה ואנחנו נלך לפי הרשימה. נרשמת? מה השם שלך?

פרופ' רוחמה אלבג, דודה של לירי אלבג.

בסדר גמור, הוספנו אותך.

בסדר גמור. תודה, חברת הכנסת טלי גוטליב, על התגובה. אני רוצה להגיד שני דברים: אחד, דיברתי איתך חבר הכנסת אופיר כץ כשעסקת נתניהו הייתה על הפרק, שהשם כרמל גת היה מס' 5 ברשימה, בין הרש גולדברג פולין לעדן ירושלמי. הרש, עדן וכרמל היו יכולים לחזור בחיים אילו היינו לוקחים את העסקה, חברת הכנסת גוטליב. ולפני שבוע שמעתי את ראש הממשלה שלי בקולו אומר: לא הסכמתי לעסקה שבה השמות שלהם הופיעו. אלא לא היו מבחינתו מספיק אנשים.

נכון, זה הסיפור.

לא מפריעים. אם אתם מפריעים אז כולם יוכלו לדבר.

לא, אף אחד לא מפריע.

הוא אמר: לא הסכמתי. והם לא חזרו בחיים בגלל החלטת הממשלה שלי. זה גבר אחד. והדבר השני, אם הממשלה שלי עושה הכול וכל שביכולתה כדי להחזיר אותם, ואין ביכולתה להחזיר את החטופים אז שתתכבד ותפנה את מקומה לממשלה שיכולה. תודה.

תודה, שי. רינת דקל עינן, בבקשה גברתי.

שלום, אני דודה של שגיא דקל חן שחי וחטוף בעשה. אני אומרת חי עם זימן קריאה, אבל בלב שלי פנימה אני אומרת כמה סימני שאלה יש על המילה חי. אני מחזיקה את זה כמנטרה – הוא חי. אבל רגע אחרי שמגיע לאורך הדרך אות חיים, רגע אחרי אתה אומר, שעד שהאות הזאת הגיעה, אולי זה כבר לא רלוונטי, אולי הוא כבר לא חי. אנחנו כבר 355 ימים, שנה, שנה ארורה שאנחנו חווים ועוברם חרדות, ייאוש, ותבחרו איזו מילה שאתם רוצים, סוף לתקווה. איך אנחנו מתקדים? מה אנחנו עושים? מה אתם עושים? אנחנו פה בגלל שנחנו תולים בכם את התקווה היחידה שנשארה. אנחנו מלאי תקווה שאתם תביאו לנו את התקווה. ואם הם יחזרו או שיש סיכוי שהם יחזרו אנחנו נהיה אסירי תודה כולנו. אבל בינתיים אנחנו אפילו לא יודעים האם יש מישהו שיושב בשולחן של משא ומתן אי-שם ברחבי העולם ומנהל איזשהו שיח כי לקדם משהו. אנחנו באמת בחוסר וודאות מוחלט.

התמונה של אורון שאול כאן, הדוד שלו נמצא איתנו בצומת בכל שבוע, והוא מספר על הייאוש של עשר שנים של לחכות. עשר שנים מצוק איתן שהמשפחה הזאת מחכה. השבוע הם שוב יושבים שבעה על עוד דודה שנפטרה. אני שואלת: זה מה שצפוי לנו? זה העתיד שלנו להמשיך בציפייה אי-סופית אל האופק? אין לי כוח לזעוק, אין לי כוח. אני מבקשת ואומר: הצילו, הצילו.

תודה. גילת פיש, בבקשה.

גם אני דודה של שגיא. אנחנו מגיעים לכנסת שוב ושוב לוועדות ואנחנו גם רוצים להעלות למליאה. אנחנו רוצים להעלות למליאה לא כי כיף לנו להסתכל על ההצגה שמתחוללת למטה, אלא כי אנחנו רוצים לוודא שאתם הנבחרים שלנו, לא שוכחים לרגע. כל מי שעולה לדוכן, כל מי שעולה לדבר לא שוכח לרגע שהדבר שהכי חשוב פה במדינה הם האנשים שלנו שנמצאים עדיין שם בעזה.

כבר ארבעה חודשים שהכנסת העבירה פה מהלך שאנחנו לא יכולים להיכנס למליאה. שמותר רק ל-15 איש להיכנס למליאה.

בליווי משמר.

בליווי משמר אחד על אחד. כן? ברגע שאנחנו נכנסים למליאה, על כל אחד מאיתנו נכנס איש משמר הכנסת. ואם אנחנו ארבע נשים ייכנסו ארבע נשים ממשמר הכנסת. אנחנו מקבלים ליווי ומותר רק ל-15 איש. אנחנו יושבים מחוץ למליאה ומחכים שמישהו יצא כדי שנוכל להיכנס, ושנוכל להסתכל עליכם שם למטה.

העיקר שהתמונות מונחות יפה, מסודרות.

די, גלעד.

נו, די. נו, מה.

לא נותנים לנו להיכנס.

חברי הכנסת, לא להפריע.

ותוך כדי שאנחנו מחכים בחוץ אנחנו רואים שיש לא מעט סיורים שנכנסים לכנסת. 20-30 אנשים במקביל לאותם 15 שספרו אותם אחד אחד. הם נכנסים ויושבים חצי שעה בזמן הסיור ורואים את המליאה. ואנחנו עדיין מחכים בחוץ. כל ההחלטה הזאת של רק 15 אנשים – ברור שלא נעים לכם לראות אותנו. ברור מאוד שלא נעים לכם לראות אותנו שם למעלה מסתכלים עליכם, בוחנים אתכם.

לנו זה חשוב, אנחנו קמים בכל יום עם המחשבה מה נעשה היום. ואנחנו שואלים את עצמנו, מה אתם עושים היום, יום-יום. ואנחנו באים לפה כי לראות את זה, ואתם לא נונים לנו להיכנס ולראות את זה. כל ההחלטה הזאת על 15 איש, ואני מדברת פה בוועדת הכנסת, אני מבקשת שתדונו למה זה קרה, ולמה זה עדיין קורה, זה ככה כבר ארבעה חודשים.

עלתה פה נקודה, הציבור בכללותו יכול להגיע וגם אחרי 22:00 בלילה. אז מגבילים משפחות?

לא להפריע, פנינה.

אני מחזקת את הדברים שלה, זה ממש לא להפריע לה. כואב לי הלב שהיא צריכה בדמעות להתחנן אלינו כאילו שזה העסק הפרטי שלנו הבית הזה.

אבל עכשיו יענו לך וזה כן יפריע. אני מבקש.

אנחנו נמשיך להגיע כי אנחנו מייצגים ציבור מאוד גדול של משפחות חטופים. אנחנו חלק מהמטה וזאת הפעילות שלנו. המשפחות, אנחנו באים לכנסת ואנחנו נמשיך להגיע כי אתם צריכים להחזיר אותם. ואתם צריכים לזכור יום-יום שהם עדיין שם בעזה. תודה.

תודה. לילי, בבקשה.

אני לא בת משפחה, אני פעילה במטה והולכת להפגנות. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שהייתה לי בשבת האחרונה. ההפגנה בירושלים זאת הפגנה פלורליסטית, אפשר לקרוא לה ככה, יש בה הרבה דתיים ויש בה הרבה חילוניים, ימיניים, וזאת ממש הפגנה של סולידריות עם המשפחות.

אנחנו עולים במעלה רחוב בן יהודה, אני הולכת עם כולם, ואני רואה בצד הדרך איש כבן 50, דתי. בגדי השבת עדין עליו, הוא עם חולצה לבנה, מכנסיים מבהירים כשהוא מוקף בכמה ילדים בגיל בת ספר יסודי, והוא עושה לי תנועה של אצבע משולשת, הוא עושה לי ככה. אני המשכתי ללכת אבל הייתי מתה לשאול אותו מה רצית להגיד לי? שאתה שמח שזה קרה? מה?

עכשיו כששמעתי את הדברים של ג'וחה אז אולי אני יכולה להבין על מה זה מתבסס. אני רוצה להגיד לאנשים פה שחלק מהם משמיעים קולות, אתם לא יודעים לאן זה עוד לוקח אותנו, את עם ישראל. צאן מרעיתכם, אתם לא יכולים לשלוט על כמה רחוק זה הולך. אני כואבת כבר הרבה זמן את המצב של החטופים, אבל מה שגורם לי לדמוע מדיית הוא דווקא הרב אבידן פרידמן. אני מקווה שהוא ידבר אחריי ויטהר קצת את האוויר בדברים שלו. הוא התקווה שלי, והוא זה שגורם לי לבכות עכשיו.

תודה. פרופ' רוחמה אלבג, בבקשה.

שלום, אני דודה של לירי שהייתה תצפיתנית יום אחד בעזה. היא נחטפה ב-7 באוקטובר, היא הגיעה לבסיס יום לפני ומאז נעלמו עקבותיה. כלומר עד לפני שעה אני חושבת שהיא עוד חיה וככה אנחנו מטלטלים באיזושהי מטוטלת כזאת. אני מודה לחברת הכנסת גוטליב, שטענה שאתם עושים כל דבר ודבר, זה לא נראה על פני השטח. אני מאוד מצטערת. אולי אתם צריכים להפגין יותר נראות, פעילות ותוצאות מן הסתם.

במקום שיחזירו אותם בארונות או בשקיות ניילון, אולי נראה אותם חיים? סתם, ככה באופן לגמרי מקרי. הבוקר קמתי לאזעקה, אני מוכרחה לומר לכם שקמתי אדישה מאוד, לי הייתה אזעקה אחד ב-7 באוקטובר ומאז אני לא שומעת כלום. אני שומעת רק את אותה אזעקה, ובעיקר אני מוכרחה לומר לכם סוד פנימי, גם לא התרגשתי ממנה אז. משום שאז אמרתי שאולי יש פעילות, שקרה משהו, לא העליתי בדעתי שמחבלים נכנסים לבסיס צבאי. אני מדברת רק על העניין שלנו הפרטי, לא על הנובה ולא על הקיבוצים, שאת זה עוד הדעת יכולה איכשהו להבין. נכנסו מחבלים למסיבה, לא בהיקפים האלה, חלילה, ולא בכל מה שקרה.

אני מדברת על חיילים שהיו בבסיס ונרצחו ושש תצפיתניות שנחטפו, ביניהן לירי. המשפחה שלנו מרוסקת. היא לא מרוסקת כי אנחנו לא רואים אותה, היא מרוסקת כי הממשלה מרסקת אותנו לאט-לאט. אנחנו לא יודעים אם זה כן טוב או לא טוב. וראש הממשלה הרופס הזה, שטוען שחצי מהחטופים חיים. איזו אמירה אומללה, איפה אתה חי לך? אז תיסע לאו"ם שמום, אנחנו מכירים את האו"ם שמום, ואנחנו ניפטר ממך ליום-יום יומיים ואולי יקרה נס ובכלל לא. תראו, הבטן שלי מלטה.

מה זה?

שבי בשקט, שבי בשקט.

סליחה, סליחה, גברת.

סליחה. לא, לא, לא, לא.

זה לא מתאים, זה לא מתאים.

זה לא מתאים, אנחנו מקפידים לכבד אתכם.

אתם לא מכבדים אותנו.

לא, לא, לא. זה לא קשור.

אל תקללי. למה את מקללת?

רוחמה.

ממש לא. לא, לא, לא.

לא קיללתי אף אחד.

מה זה להגיד שהוא לא יחזור? מה זה?

אני אמרתי שהוא לא יחזור?

לא, היא אמרה: אולי ניפטר ממנו יום או יומיים.

רוחמה.

והלוואי לתמיד.

אני הקשבתי לה.

אני גם הקשבתי לה.

היא אמרה ליום או ליומיים. זה מה שהיא אמרה.

גם לא אומרים שבי בשקט לחברת כנסת.

שיחזור בשלום ויחזור עם החטופים.

אני שמעתי, היא אמרה ליום או יומיים. אני מקשיבה לכל מילה שלה.

ומה? נשפוט אותה עכשיו בצערה על כל מילה? נו.

חברת הכנסת קטי שטרית, אני אנחם אותך בזה שאני אגיד הלוואי שראש הממשלה יחזור עם החטופים.

אמן. אמן. כולנו אומרים אמן. כולם, בלי יוצא מן הכלל.

אמן.

הלוואי. ולסיום, אין לי עצבים אני כולי מרוטה. אין לנו חגים, אין לנו ימים ואין לנו כלום.

היא צודקת.

ברור, ברור.

אני רק רוצה לומר דבר אחד לסיום, אני מאחלת לכולנו שנה טובה. שנה טובה לאנשים הטובים ושנה רעה לאנשים הרעים שיושבים בשקט ולא עושים כלום. כדי שהרוע הזה ינצח הטובים יושבים בשקט. ושתהיה מנת ייסורים כמו שאנחנו מתייסרים לכל אלה ששותקים. שנה טובה – לטובים.

הרב פרידמן, בבקשה.

זה קשה. אני רב, גר באפרת. עברתי מאפשר לרחוב פה מול הכנסת, אני ישן בשק שינה ולא אוכל כבר ארבעה ימים. אני ביום הרביעי של שביתת הרעב, אני ממשיך את שביתת הרעב שהתחילה אורנה שמעוני, בת ה-83 ביום חמישי. איתי שובתים ברעב עוד שבעה אנשים. אנשים נורמטיביים שהפסיקו את החיים שלהם, כי אנחנו חייבים להפסיק את החיים שלנו כדי להחזיר את החטופים.

אני עשיתי את זה כי אמרתי לעצמי איך אני יכול לעמוד מול בורא עולם ביום הדין אם לא אוכל להגיד שניסיתי הכול. שניסיתי הכול, והכול זה הכול. הכול זה לצאת מהבית, הכול זה גם לא לאכול – לעשות הכול.

אני יודע שמול ריבונו של עולם אין תירוצים פוליטיים, אין שתיקים – יש רק אמת. האמת מוכרת להרבה מכם, אתם מכירים את זה משולחן ערוך, סימן רנ"ב, ביורה דעה, בהלכות של איסור והיתר. בסעיף ג': ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״. ריבונו של עולם, אנחנו יודעים מה קרה פה על איסור חמץ. מה זה איסור חמץ כלפי שפיכות דמים? אני בטוח שהרבה מהיושבים פה לא היו יושבים שנייה אחת בממשלה שמסייעת לעבודה זרה. לא הייתם מוכנים לשבת בממשלת עבודה זרה שנייה, בלי תירוצים. ממשלה שמאחרת ולא מקדימה, ושמעתם את הכאב של המשפחות שראו את זה בעיניים שלהן. שהבינו שהן יכלו לקבל את האהובים שלהן בחיים והם כבר לא. והן עדיין לא מוותרים על מי שנשאר בחיים וגם על מי שלאף להחזיר אותם לקבר ישראל. הן לא מוותרות. איזו זכות יש לנו? אנחנו נרדמנו? אנחנו נכנסנו לאיזושהי שגרה? אני נכנס לכנסת, כולם בשגרה, אוכלים, שותים ושמחים.

השופר בא ושתוקע ואומר לנו, אורו ישנים בשינתכם, אורו ישנים משנתכם. אתם צריכים להתעורר. אסור לנו להגיע לראש השנה ועדיין אין לנו עסקה שאנחנו חתמנו עליה והם כבר בבית. אסור לנו להגיע ליום הדין, איך נעמוד? על מה נדבר? על מה נצטדק?

אני באמת מתחנן, מתחנך אליכם, לכל אחד, חברי הכנסת, שיש לכן כוח. ולכל אחד פה, צריך לעשות הכול בימים האלה. אלה ימי הרחמים והסליחות. חודש הרחמים והסליחות. אני יודע על מה אנחנו חייבים להגיד סליחה. יש לנו הרבה על מה להגיד סליחה. לכרמל, לאלמוג, לאורי, לאלכס, להירש, לעדן ולעוד ועוד.

אנחנו חייבים להגיד להם סליחה ואנחנו חייבים להיות ברחמים. אנחנו חייבים לפעול ברחמים, אם אנחנו לא נפעל רחמים אין לנו סיכוי לקבל רחמים מן השמיים. אננו צריכים לפעול ברחמים כלפי כל המשפחות האלו שסובלות. כל הנשים האלו שסובלות, שמגיעות עם אפס כוחות לדבר איתכם. וכל מי שסובל סבל בל יתואר, אנשים דואגים שלי שאני לא אוכל ארבעה ימים, איזו טיפשות. מה זה לא לאכול ארבעה ימים מול מה שהם סובלים כבר 355 ימים. אני מתחנן אליכם, לכל אחד ואחת מכם לעשות חשבון נפש, לעשות הכול כדי שנוכל לחגוג באמת את ראש השנה יחד כמו שצריך. תודה.

אמן, אמן, אמן.

אמן. תודה. אנחנו עוברים לסדר-היום. נושא ראשון – קביעת סדר דיון מיוחדים לפי סעיף 98 בתקנון הכנסת. להצעות החוק הבאות: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26). הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. מ/1792.

אני רוצה להגיד משהו למשפחות ואז אני אתייחס ל-98, ככה אני אעשה לך מעבר.

אני גם אשמח להתייחס למשפחות הן בכל אופן נמצאות כאן.

אתמול הייתי בבית אריאלה ופגשתי את אסתר, אימא של יגב ועוד כמה משפחות, ואז הלכתי לכיכר של החטופים לקנות קצת דברים כי במוצאי שבת תמיד יש עומס. אני אספר לכם עכשיו סיפור אמיתי, הינה אביה הדוברת שלי גם הייתה שם, באתי לקנות והגיע בחור בגילאי ה-20, 30 נראה כמוני כמוכם, עם תיק. אני הייתי עם משקפי שמש והוא בכלל לא זיהה אותי, וזה בסדר גמור, אני בעד תמיד. הוא הלך למתנדבת הפנסיונרית המקסימה, באמת מקסימה כי דיברתי איתה לפני כן, ואני בינתיים עמדתי והסתכלתי על הדברים, והוא בא ואומר לה: תגידי, זה המטה של השמאלנים.

דיברת דברי טעם, אני חייבת לספר לכם את זה, אני עמדתי בשקט. מסתכלת על הדברים והוא עומד פה ואומר את זה לפנסיונרית. ובאטמת בנועם ולא בכעס, ואתם יודעים שאני יכולה להתעצבן, אמרתי לו: תגידי לי, בנועם, איך אתה לא מתבייש? איך אתה מגיע לאנשים הטובים האלה, המתנדבים והמתנדבות האלה, שנותנים מהזמן הפרטי שלהם, אני מכירה אותם. איך אתה לא מתבייש? אתה חושב שכשחטפו אותם, שאלו אותם מה הם הצביעו בקלפי? איך הגעת למצב הזה שאתה בא למטה של החטופים, כתוב בשחור ואדום חטופים, ואומר: זה המטה של השמאלנים?

ואני רוצה להגיד לכם, יכולתי מאוד לכעוס ולהתפוצץ עליו, זה בא לי בקלות. אבל דווקא דיברתי איתו בנועם, ואמרתי לו קודם כול תתנצל ותחזור בך. ואין כאן ימנים או שמאלנים, יש כאן משפחות של חטופים שאנחנו חייבים להם הכול, גם אתה. ואני רוצה להגיד לך, הוא אמר לי: את צודקת, טעיתי.

אני לא יודעת האם הבחור הזה יראה את הסרטון. והתנדבת שואלת אותו: אתה מזהה אותה? והוא אמר לה: לא. אמרתי: הכול בסדר. אני אומרת לך את זה כאזרחית מן השורה, לא מתנהגים ככה, ומספיק עם זה. וגם חברי הכנסת מהקואליציה, גם לכם יש אחריות כשמתייגים – לעצור. זאת האחריות של כולנו, והינה אני אומרת לכם. אמרתי לו: אני פונה אליך לגמרי, זה לא מתאים. אף אחד לא שאל מה הם הצביעו כשחטפו אותם. די כבר עם השיח הזה. ואגב, גם אלה ששותקים כשהם שומעים את זה, זה חמור. זאת האחריות שלנו, גם חברי הכנסת מהקואליציה, יש לי הרבה חברים מהקואליציה, צריך לבוא גם באולפנים, גם ברשתות וגם פנים מול פנים, לבוא לבן אדם ולהגיד לו, אדוני, תעצור פה. זה לא שמאל וימין, ואת זה חשוב לי שתדעו.

אני יודעת שיש כאן חברי כנסת טובים וראויים שיכולים לעשות את זה. תעצרו את השיח של שמאלנים וימניים. זה מטה חטופים, החטופים צריכים לחזור הביתה למשפחות שלהן. בלי קשר למה שהם הצביעו בקלפי. אני אומרת לך רק עוד מילה על זה, בסוף אתה חבר, זה היה מזעזע בעיני אתמול, ולמרות זאת לא כעסתי. אמרתי שכנראה שטפו לבחור הזה את הראש. אבל כן, יש לנו אחריות. גם לי, גם לך וגם לך, כשהשיח הזה מתדרדר לעצור. לעצור אותו זאת האחריות שלנו.

תודה.

היה לי חשוב להגיד כי זה קרה אתמול, ועכשיו אני אדבר על התקציב.

אופיר, לפני שהמשפחות ילכו אני חייבת מילה.

מילה.

תודה. רציתי לשאול אתכם ממש בקצרה, מה אתם עושים בחיים? מה את עושה?

אני מלמדת באוניברסיטה.

אני עובדת בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

שי?

סטודנטית לרפואה.

מה אתן עושות?

אדריכלית בעלת משרד.

מאמנת כושר.

מאמנת כושר. והרב?

מחנך.

אלה הם האנרכיסטים, כן? לרגע שנייה, אני שמה את הדברים בפרופורציה. אפרופו, השיח שכרגע דיברה על זה מירב. השיח הזה ברשתות והתיוג של כל מי שנלחם.

נורא.

לא, אנחנו משפחות חטופים. מה זה קשור?

רגע, רגע, רגע.

אף אחד לא קורא למשפחות החטופים אנרכיסטים. אנחנו קוראים לשמאל הרדיקלי שיוצא לרחובות ופוגע בסיכוי להחזיר את החטופים על יסוד שקרים. להם אנחנו קוראים אנרכיסטים. מי שמבעיר אש בכבישים, החברה שלך למפלגה והחבר שלה.

בואי, בואי איתי לאיילון.

היו"ר אופיר כץ: טוב, טוב, טוב. תודה, טלי.

ואז רואים כמו היהודי היקר הזה, ומתבלבלים ועושים לי אצבע משולשת.

ביקשתי רק דקה. הדבר היחידי שרציתי לבוא ולומר שמאחורי כל האנשים שנאבקים בחוסר אונים כי בסוף אין להם את היכולת לשנות. הכוח להחליט נמצא בממשלה, אפילו לא אצלנו, חברי הכנסת. כמה שאפשר אנחנו עושים. ולקרוא להם ולכל מי שיוצא ונאבק בכל האמצעים שלו, הינה יש פה אדם ששובת רעב. יש פה אנשים שכבר לא יודעים מה לעשות כדי להזיז, כדי לשנות, כדי להשפיע. ולבוא ולכנות אותם שמאל קיצוני, ולכנות אותם אנרכיסטים – זה פשוט פשע. ואני דורשת שכל מי שנמצא כאן - - -

את מסתכלת עליי? כי רק אתמול שעתיים הייתי אצל נאור ירושלמי שהבת שלו - - - כשנכנסתי שמעתי אותה מדברת על שגב, אני מלווה את משפחת - - - מדימונה. אנחנו עושים את זה בצניעות. לא צריך להגיד את זה כל הזמן.

קטי, כל אחד שיעשה את חשבון הנפש שלו, האם הוא חלק והאם הוא לא. קטי, אם את לוקחת את זה אישית, תשאלי את עצמך למה את עונה לי.

את מתסכלת עליי, אז רציתי להגיב. את יודעת, זה לא הוגן מה שאת עושה. אני יכולה לתת פה רשימה. תעשו את מה שאמר יזהר ליפשיץ. יזהר ליפשיץ שמלווה עכשיו את ראש הממשלה, הוא אמר: לא לדבר על ראש הממשלה, רק על החטופים.

קטי, קטי, תגידי מה שאת רוצה.

תדברו רק על החטופים, אנחנו לא חשובים. רק החטופים חשובים.

אני העליתי כאן נקודה שאתם יכולים לקחת לתשומת ליבכם.

רק החטופים חשובים.

את יכולה לריב איתי, את יכולה להתווכח ולקחת את זה אישית.

לא לנסות לריב איתי על החטופים – רק הם חשובים.

קטי.

קחו את זה ותפסיקו לקרוא להם בשמות איומים.

הלוואי שיחזרו הביתה כל החטופים. וזה מה שאנחנו צריכים להתפלל. לא להתנגח אחד בשני.

אפרת, אני לא חושב שפגשתי חבר כנסת שקרא למשפחות החטופים בשמות איומים. אמרתם אתם, אל תעשו את ההכללות האלה.

אופיר, מה אמרתי? לא הקשבתם.

עכשיו אמרת את זה. תפסיקו לקרוא להם בשמות.

לא. אני ביקשתי להפסיק את השיח כולל השיח של הרשתות המזעזע.

נכון, גם אתם תפסיקו את זה.

אמרת: תפסיקו.

כן, יש כאן גם כאלה שקוראים להם בשמות כאלה.

שקורא להם בשמות גנאי? די, נו.

כשאומרים שהמטה נחטף על ידי השמאלנים זה מה שקורה.

בבקשה, הינה יש פה בחורה שבאה מטעם המטה. אז מה?

מה אז מה?

אז היא צריכה להיות השמאל הקיצוני? תראי מה היא אומרת.

תשנו את השיח או שתגידו מילים אחרות.

תודה, זהו. פנינה, דקה. היא רצתה להתייחס.

רק שנייה, רק מבחינת סדר, אני הולכת לוועדת חינוך החוק שלי שם. פנינה תדבר ואז מציגים.

כן, יש עוד דובר שהגיע באיחור וביקש לדבר, אני מאפשר לו.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני אפתח ואומר, אני יודעת שקשה לכם, אני רואה אותך גילת עם הדמעות ואת כולכם. חושבת שיש עובדות שאי-אפשר להתווכח עליהן. ועכשיו דווקא כשאנחנו נמצאים בחודש אלול לפני החגים. אני חושבת שהקריאה של כל המשפחות וגם שלך הרב אבידן, אסור שזה יישאר בחלל ריק. אני חייבת לומר שיש עובדות שאין עליהם ויכוח, הארכי מחבל, סנוואר, בהחלט אחראי על שלומם ועל גולם כשהם עכשיו בשבי. אבל יש רק אחראי אחד על להחזיר אותם הביתה וזה ראש הממשלה.

ברור.

וזאת שאלה של מחירים. אופיר, אל תזלזל.

אני לא מזלזל.

אל תצקצק לי. אופיר, אנחנו יכולים להיות חלוקים. אני יודעת כמה אכפת לך מהמשפחות.

ומה אם הטענות של משפחות שאומרות: אנחנו רוצות את כולם יחד. די, נו. אל תעשו כאילו רק לכם אכפת. די.

תיתן לי להשלים את דבריי. פילדלפי לא פילדלפי, ואני אומרת לך נילחם, לחץ צבאי, כולנו יודעים את העובדות. העובדה היא שלחץ צבאי לא יביא יותר חטופים חיים, אלא מתווה לשחרורם. אין מה לעשות, את זה ראינו וזאת עובדה. עובדה שנייה, זאת שאלת המחיר. עובדה שלישית, זה שישראל מספיק חזקה לחזור ולהילחם במקומות האלה.

אני חושבת שכדאי לומר את האמת, אנחנו חברי כנסת, יש לנו כוח. ויש עוד עובדה, יש פה רוב בבית הזה לעסקה לשחרור החטופים. אם מוסיפים את המפלגות החרדיות יש פה רוב. ואם ראש הממשלה לא מסתפק ברוב נבחרי הציבור, בוא נלך למשאל עם. אבל יש רוב בעם ישראל.

עכשיו, לדבר האחרון, אני שומעת את הדברים של המתנדבת לילי שנוגעת בנקודה כל כך חשובה. ריבונו של עולם, להפוך את נושא החטופים לפוליטי, כשאנחנו יודעים שבין החטופים יש ימין, יש מרכז, יש אשכנזים, יש מזרחים, יש את כל עם ישראל, יש יהודים וגם לא יהודים. איך אפשר? זה הרי לא בא על וואקום ריק, זאת האחריות שלנו. זאת האחריות שלנו בשמירה על הפה שלנו. אנחנו ראינו הקלטות שנחשפו על איך לעשות הפרד ומשול. אי-אפשר להמשיך לשחק בעם הזה ולקרוע אותו לגזרים. וזה מתחיל בבית הזה.

אני דווקא כן מאמינה שאנחנו יכולים לעשות מהלכים, כי בסופו של דבר בתוך הבית הזה יש ידידויות, יש חברויות, יש הערכה, יש שיתופי פעולה. אני חושבת שגם שי דיברה על ההערכה שיש לה על השיח איתך, ואתה מהקואליציה. יש פה לא מעט אנשים שבכל זאת. אבל אם לא נגלה בשלב הזה אחריות, כי אני מרגישה שהנושא הזה לא רק נדחק הצידה עם המלחמה בצפון, זאת עובדה אני לא רק מרגישה. הזמן שלהם הולך ואוזל.

הדבר האחרון, גילת, דיברת על אורון שאול. לפני שבועיים ציינו עשור לאברה מנגיסטו. ושאף אחד לא ייספר לי שלא הייתה עסקה על השולחן. הייתה, איזנקוט חתם עליה. וראש הממשלה לא אישר אותה. זאת שאלת המחירים וכשמדובר בכל כך הרבה אזרחים שנחטפו מהבתים, מהמסיבות, מהמיטות, אברה שהוא לוקה בנפשו, אנשים הומניטריים, קשישים. ההורים שלי הם אנשים מבוגרים, בני 90-80, איך אנחנו יכולים להשאיר שם אנשים קשישים ומבוגרים? ולכן, אני חושבת שצריך להתעורר.

חברי הכנסת, ינון, יש לי הערכה רבה אליך, תחתמו. אני חושבת שהרוב המוחלט של הכנסת הזאת צריך לחתום על קריאה לראש הממשלה לאשר עסקה במיידי. זה לא פוגע לא במאמץ בצפון ולא בשום דבר.

תודה. דני, בבקשה.

אופיר, אני אפנה אליך בשם האישי בגלל שלכל איש יש שם. לינון, לפנינה, לי. אני מהקורס של רון ארד, כולם מכירים את השם שלו. אצלי רון זה השם משפחה, רון זה השם הפרטי, כינינו אותו צ'וקו, כי הוא היה כזה מצ'וקמק. אתם יודעים מה עם צ'וקו? לפני 38 שנים, לא לפני עשר שנים כמו אברה, רון יצא ללבנון בגיחת תקיפה ונפל בשבי. מדינת ישראל כשלה, היא יכלה להוציא אותו מהשבי, אבל זה לא היה על פני שנה. חשבו על עסקה, התמהמהו ופספסו – לא למדנו את הלקח?

אני חייב לשרוט לכם קצת בנשמה, אנשים עכשיו אומרים יהיו לנו עוד רון ארדים. זה מעצבן אותי, אין דבר כזה רון ארדים. לכל איש יש שם, רון ארד זה שם. זה לא כיסא ויש כיסאות. לא אומרים רון ארדים – רון ארד זה אחד. הוא בגילי, הוא נולד יום אחד אחרי, ב-5 במאי 1958. הוא לא זכה לחזור לאימא שלו, לאחיו ולחברים, לאשתו תמי ולבת שלו יובל. הוא לא זכה לחבק נכדים. אתם יודעים למה הוא עוד לא זכה – לקבר בישראל. הוא לא זכה לסיומת של זכרונו לברכה.

כשאומרים לי עוד רון ארדים אני אומר לא. יהיה מקרה כפיר ביבס שלא יידעו עמה עלה בגורלו. או שלמה מנצור שהוא בן 86. או לירי אלבג שאם בני משפחתה לא יידעו מה עלה בגורלה ולא יהיה לה שריד וזכר, ולא ידעו אם היא נעלמה דרך ציר פילדלפי לאיראן או משהו. אם זה מה שיקרנה אז לא מעניין אותי, ואני לא יודע גם מה נושא הוועדה שלכם היום. לא מעניין אותי אם זאת קואליציה או אופוזיציה – לא תתקיים המדינה.

אני דור שישי פה למקימי ראש פינה, הם עכשיו חזית המשפחה שלי בראש פינה. אין לי מדינה אחרת ללכת אליה. דוד שלי נפל על הקמת המדינה, ואנחנו פה מפוררים את המדינה.

פנינה, את באופוזיציה, ינון בקואליציה, זה מש"ס, זה מהליכוד – זה לא מעניין אותי. יש פה 120 חברי כנסת, וכשאת אומרת שיש רק בן אדם אחד, הוא אחד מתוך 120. בנימין נתניהו הוא אומנם ראש הממשלה, אף אחד לא מצביע לראש הממשלה. בוחרים אתכם, אתם הנבחרים. הקואליציה באה לבחור, האופוזיציה מחליטה להמשיך את אותם הדברים כמוך וצריך לעצור פה הכול, אופוזיציה וקואליציה או כל אחד בפני עצמו, ולהסתכל במראה. אני צריך להסתכל על עצמי במראה ולומר: איך זה יכול להיות שאבידן שבת ואני לא הצטרפתי אליו, אז הצרפתי אליו לשביתה. כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא עשה או יותר נכון מה הוא לא עשה. זה לא שמנה אם אתה צם ביום כיפור ואומר על חטא שחטאתי.

הדם של כרמל גת ושל כל אלו שנרצחו שם בשבי הוא גם על הידיים שלנו. כי אנחנו ממשיכים להתקשקש פה, קואליציה אופוזיציה, חוק זה או אחר, בזמן שדם רענו נשפך. בזמן שיש סכנה שגורלם יהיה כמו רון ארד ושהמדינה הזאת תתפורר. לא תהיה יותר כנסת, לא תהיה לכם יותר לשכה או שכר. אופיר, לא תשב בראש הוועדה יותר, ולא תוכל לתת לי ראשות דיבור כי לא תהיה כנסת. אנחנו נכחד, אתם לא מבינים את זה. תתעוררו על עצמכם, אני מבוגר מרוב היושבים פה, ואני אומר לכם את זה מניסיוני, אם אנחנו לא נתעורר עכשיו ונילחם כל אחד בתחומו, וזה לא משנה אם אתה חובש כיפה, או שאתה מראש פינה או מהעוטף או מירושלים. או שאם אתה מש"ס, ינון. אומרים לי מה אתה רוצה? דוד ביטן, אמר לי הבוקר: מה אתה רוצה? אני לא בקבינט, אני רק חבר כנסת. חברך מהסיעה אומר לי: אנחנו נענים למה חכמי וגדולי התורה מחליטים – לא. הרב יוסף, זכר צדיק לברכה, אמר מה צריך לעשות ואתם לא עושים את זה.

119 חברי כנסת ואחד יגיד לא, אז החוק הזה יעבור והכנסת תעצור ולא תהיה פה שום ועדה או פעילות של הכנסת, עד שלא תתעוררו על עצמכם ותגידו זה יותר חשוב מכל עיסוק שאנחנו עוסקים בו היום. תעצרו הכול, תצטרפו כולכם לשביתת הרעב של אבידן, עד שתתעשתו. וביום השנה במקום לעשות חגיגות מירי רגב, תשחררו את כולם, את כל ה-101. את החיים ואת המתים, את כולם.

של אבידן ואורנה היקרה.

אורנה שמעוני.

תודה. בבקשה, שגית, במעבר חד אלייך.

זאת החלטת ועדה לפי סעיף 98 בתקנון. מתאפשר כאשר אנחנו עוסקים בנושאי תקציב. למעשה יש לנו כאן הצעת חוק תקציב נוסף, השני לשנת הכספים 2024, בנוסף על התקציב המקורי שנחקק. הצעת חוק התקציב הנוסף – ואני בכוונה מתעכבת על זה לרגע – שהגיעה נועדה לתקן מס' סעיפי תקציב על מנת לאפשר 3.5 מיליארד לצרכים דחופים, שקשורים בין היתר במלחמה ובמפונים במיוחד. אף על פי כן, בין היתר לאור בקשות שעלו גם בוועדת הכספים וגם בלשכה המשפטית, התקציב הנוסף הגיע כתקציב מלא. כדי שחברי הכנסת יוכלו לראות באופן יחסית שקוף גם את השינויים התקציביים שנעשו לאורך השנה.

לכן, על אף שזה תקציב נוסך הוא תקציב שהחלק המהותי שלו היה צר בהרגיל, וזאת הסיבה שסעיף 98 כאן הוא יחסית צר לעומת החלטות ועדת הכנסת בדבר סעיף 98 ביחס לתקציבים רגילים, שהם יותר רחבי היקף.

למעשה מה שמוצג כאן הוא דיון משולב בשתי הצעות החוק. הצעת חוק הפחתת הגרעון והצעת חוק התקציב הנוסף. הדיון יתחיל ביום ראשון בשעה 09:00. יציג את הצעות החוק יושב-ראש ועדת הכספים או כל חבר כנסת שהוא יסמיך לשם כך. לאחר מכן תחל הנמקת הסתייגויות. רק חברי כנסת מהאופוזיציה הגישו הסתייגויות ולכן, הם יקבלו עשר שעות להנמקת ההסתייגויות שלהם. בדיון יוכלו להשתתף רק חברי הכנסת שהגישו הסתייגויות או בקשות רשות דיבור. אני מסכירה שהסתייגויות לחלק המספרי הוגשו במערכת שפתחנו לצורך זה.

הדיון המשולב יסוכם לא לפני השעה 15:00. כלומר אין שעת הצבעה, ככל שהאופוזיציה תחליט לקצר את זמן הנמקת ההסתייגויות הסיכום יעשה לא לפני השעה 15:00 על ידי שר האוצר, ראש האופוזיציה ויושב-ראש הועדת הכספים.

לגבי ההסתייגויות – זה מועתק מהחלטת סעיף 98 הקודמת שהתייחסה לתקציב נוסף. כאשר לסעיפים המילוליים של חוק התקציב תתקיים הצבעה על עד 20 הסתייגויות להצעת החוק. לסעיפים המספריים, לסעיפים התקציביים, יתקיימו שלוש הצבעות ביחס לכל סעיף. כל סעיף מייצג משרד. ויתקיימו שלוש הצבעות: אחת, על הסתייגויות שעניינן תוספת תקציב, אחת, על הסתייגויות שעניינן הפחתת תקציב ואחת, על הסתייגויות שעניינן תוכניות חדשות. ככל שיש הסתייגות גם כזאת.

אם היה רוב באחת מההצבעות האלה, יצביעו למעשה על כל ההסתייגויות שנפתחות כתוצאה מאותה הצבעה. כלומר, אם בתוספות אז כל התוספות, אם בהפחתות וכיוצא בזה. אם לא היה רוב, יראו את ההסתייגויות שעניינן התוספות, ההפחתות או התוכניות החדשות כנדחות. ותתקיים הצבעה נוספת ביחס לסעיפים המילוליים והתקציביים. אחת לבקשת הקואליציה ואחת לבקשת האופוזיציה.

הסתייגויות להצעת חוק להפחתת הגרעון – תתקיים הצבעה על לא יותר מ-15 הסתייגויות. מדובר בהצעה מאוד קצרה, היא בת סעיף 1. לגבי בקשה להצבעה שמית – יתקיימו שלוש הצבעות שמיות על ידי הממשלה, או חבר כנסת מסיעות הקואליציה, או על ידי חברי הכנסת מסיעות האופוזיציה. יושב-ראש הכנסת, יושב-ראש הישיבה, יהיה רשאי לאפשר הצבעות שמיות נוספות במספר זהה.

במסכמים, דיברנו על זה, יש גם שר אחרי זה.

זה לא סותר את סעיף 31.

זה לא קשור, הוא יכול לעלות תמיד.

אני רוצה להגיד שני דברים, עשינו פחות או יותר זהה מבחינת הכמויות למה שהיה בפעם שעברה. לא הורדנו ולא העלנו. היו שני דברים – אני לא יכול להגיד שהגענו להסכמות – שאני רציתי והאופוזיציה רצתה פחות. בסוף עשיתי משהו באמצע, אני מדבר על מספר השעות וגם על שעת ההצבעה. אני רציתי לעשות אותה בתום העשר שעות והאופוזיציה לא הסכימה. לפי דעתי, לא קיבלתי את ההסכמה אלא עשיתי משהו שהו באמצע מבחינת השעות וגם מבחינת שעת ההצבעה. שמתי שעה שהיא באמצע. אלה שני הדברים.

לא. אין שעת הצבעה.

זה כמו שעת הצבעה.

לא, זה לא כמו. רציתי לעשות שעת הצבעה בשבע. הבנתי את ההתנגדות מצידכם. בגלל ההתנגדות שלכם לא עשיתי שעת הצבעה, אלא לקחתי שעה באמצע שלפניה לא נצביע. זה הדבר היחיד.

אפשר להתייחס?

כן.

לפני הכול, מכיוון שהיועצת המשפטית לכנסת נמצאת פה. אני חייבת להגיד לך שאני פשוט בהלם. לא קשור לדיון הזה. תקשיבו, בשבוע שעבר ישבתי בוועדה לביטחון לאומי על דיון בנושא נתוני פשיעה. יושב עם חברי כנסת על נתוני הפשיעה. עבריינות, פריצה לבתים, דברים שתמיד פורסמו. אצלנו פרסמנו, משנת 2022 אין נתונים, הוועדה בערפל. אין נתונים על פשיעה. חבר'ה, פריצה לבתים, גניבת מכוניות, לא איזה משהו של חוץ וביטחון.

תוך כדי דיון אומרת לי מנהלת הוועדה – מדהימה אין לי תלונות עליה – קיבלנו נתונים אבל זה שמור, זה בסיווג של חוץ וביטחון.

למה?

שאלתי את הקצין, למה? הוא אומר לי: את יודעת מה, זה בלמ"ס, תוך כדי הדיון. עזבו את זה, התגברנו. אמרתי לה תפרסמי באתר כדי שחברי הכנסת יראו את נתוני הפשיעה. לא משנה, אני אראה לך את המסמך ואת לא תביני כלום ממנו, זה לא כמה הגישו תלונות אלא כמה כתבי אישום הוגשו.

מירב, מה עכשיו?

שנייה, אני רוצה להגיד משהו ליועמש"ית. תקשיב לי, אם אני מעלה את זה כאן, אני פשוט בהלם מזה.

מה?

ועכשיו, אחרי שאני יושבת בוועדה שנתיים בלי נתונים, עולה הבן של איתמר בן גביר, שובאל המקלל למי שלא מכיר, הוא בעיקר מקלל, ומעלה סרטון בטיקטוק על נתוני הפשיעה בישראל. על התפרצויות לבתים, על התפרצויות לעסקים, על גניבות. תגידו, ירדנו מהפסים? אני חברת כנסת, אני רואה את הסרטון בטיקטוק?

צריך לחקור את הפשיעה הזאת מאיפה זה הגיע אליו?

אני בהלם. תקשיבו, בשנה הבאה אני פה כבר עשר שנים, לא ראיתי דבר כזה בחיי. ואני הייתי יושב-ראש הוועדה וישב אצלי השר ארבע שנים. עזבו ששנה וחצי הוא לא מגיע לוועדה, מילא, לא צריך אותו. אבל נתונים פשיעה? שגית. תגידי לי מה לעשות? אני בהלם.

טוב, מירב.

הזלזול.

מירב, בסדר כבר אמרת. נתתי לך. זה לא הדיון עכשיו.

תגידי לי מה לעשות.

מה את רוצה שהיא תענה לך? היא לא יודעת את העובדות. היא לא מכירה את העובדות. מה זאת ההתקלה הזאת עכשיו?

מה זה הדבר הזה?

אני אעזור לך, תבדקי האם הנתונים האלה בכלל נכונים.

הינה, 2024?

מירב, אולי זה לא נכון.

מה זה משנה? מה אכפת לי?

מירב, תודה.

מה זה, מה זה משנה? ילד עולה לטיקטוק, מה את רוצה ממנו?

אל תענה לה. מירב, מירב, שמענו, בואי נתקדם, בבקשה.

אני בהלם. אני פשוט לא מתאוששת מזה.

אולי יש לו טיקטוק תורשתי.

אני אעשה מה שצריך.

בבקשה, בשמחה.

יש את חוק חופש המידע, אין על זום בלמ"ס.

אני חייבת להגיד לך על זה משהו אחרון, מילא אני, כולה חברת כנסת מהאופוזיציה. אבל איזו בושה ליושב-ראש הוועדה. תחשבו, מהמפלגה שלו. יושב-ראש הוועדה לא מקבל נתונים פשיעה, הוא רואה אותם בטיקטוק.

מירב, אני אעבור לדובר אחר.

לא, עכשיו אני מדברת.

נתתי לך, די.

רגע, אני פשוט בהלם.

אבל הבנו את זה.

ממה את בהלם? את יכולה להסביר לנו?

עזוב, חבורה של עבריינים. קריסה כזאת של הכנסת, השתלטה על הכנסת. נתקדם.

די.

נשמה, תחזור לוועדה שלך בוועדה הכספים. למה באת?

גם זאת הוועדה שלי, רק שתדעי.

זאת הוועדה של אופיר.

גם שם היא לא שלי, זה של גפני.

אוטוטו זה שלו. כן, בבקשה.

אה, אתם בחפיפה תכף?

אל תדאגי, אני ואופיר מסתדרים.

לאן אתה תלך?

אל תדאגי לו.

נשאר איתך כיושב-ראש קואליציה.

יופי, שלא נפרד. למרות שאני מעדיפה אותך באופוזיציה. נמשיך הלאה.

יאללה, למהות העניין.

הלאה למהות. קודם כול, הנושא הזה של להביא 98, באמת, בחוק שפורץ את מסגרת הגרעון בעיני זאת חוצפה. לדעתי היה צריך לתת לנו את הזמן. אבל אני גם מינה כי בסוך אתה בא ואומר בתקציב הכללי, קיבלתם 36 שעות, זה מן הראוי הגיוני. בסדר, בסדר.

מה שאני לא מצליחה להבין – ואת זה, שגית, תסבירי לי את האירוע הזה – או שעושים לי 98 עם שעות הצבעה והולכים לי על הראש בכל הכוח, או שלא עושים לי 98 ואומרים עשר שעות שאני מוכנה להכיל. אבל מה זה לא לפני השעה 15:00? אז בואו נצא כולם לחופשה ונגיע בשעה 15:00 כולם. אני אשים דובר אחד נחמד או שלושה. למה שאני אעלה בכלל 50 ח"כים?

זאת פעם ראשונה?

כן, זה מה שאני מתכוון. זה תקדים, תקדים.

תקדים, כן.

שנייה, שנייה. תסביר לי רגע, תביאי לי את התקציב.

לא, זאת לא פעם ראשונה רק שהפעם לקחתם צעד אחד קדימה.

מה צעד אחד קדימה ?

עם השעה. אולי בואו נגיד לכם גם מה היא שעת ההצבעה.

בפעם שעברה היה הרבה יותר שעות קדימה.

הינה, אני לא אפריע לפנינה. תנו לי רק לסיים את האנקדוטה הזאת. תהיה איתי שנייה מרוכז.

אני איתך.

הרי בתוך כל האירוע הזה נתת לנו עשר שעות. אוקיי, את זה אני יכולה להבין. אמרתי לך, אחרי שנתת לי 36 שעות לתקציב, עשר שעות לפריצת מסגרת גרעון, בסדר. אבל אם ב-36 שעות אמרת לי לא לפני עניין של 6-5 שעות. פה גם נתת לי מספר שעות מצומצם וגם לפני לא עשית רחב. תגיד לי לא לפני 12:00, לגיטימי. הפרופורציות בין ההצבעה שתהיה כל הנראה בערב לבין להביא את הח"כים בשעה 15:00, זאת זילות בעיני.

היא תהיה בכל מקרה בערב, מה זה משנה?

העובדה שכל הח"כים שלך בחופשה עד השעה 15:00. תחשבו, אין פרופורציות.

הנחיתות בנתב"ג בשעה 12:00.

קח את האירוע בפרופורציות.

כולנו באים לעבוד, כולנו באים לעבוד.

גם אצלכם יש.

מירב, זה שנואם בשעה 13:00 יבוא בשעה 09:00 אצלכם?

ממש לא. הם גם מחולקים על פי שעות.

אתה, תגיד לי, מה קורה?

מה זה מה קורה? זה דו-שיח. שנינו חברי ועדה.

אני לא מנהלת איתך דו-שיח, אני מנהלת דו-שיח איתו.

מותר לי להתערב ולהגיד.

אבל אל תפריע לי לדבר.

אני חבר ועדה לא פחות ממך.

פנינה גם דיברה, ואמרתי לפנינה תני לי. תן לי לסיים.

אבל את מדברת ומותר לי להשחיל מילה או שתיים.

סליחה, זאת הזכות דיבור שלי.

מירב, הזמינו אותנו ל-09:00.

שנייה, לא, לא מקובל.

זהו.

זה מה שהיועצת אמרה לנו.

קטי, תקשיבי. אני לא יכולה לדבר.

עליזה, למה שיבואו בשעה 09:00?

תנו לי לסיים את הפואנטה. בבקשה, אל תפריע לי. אתה רוצה לדבר אני אהיה בקשט. לא מתאים לי לדבר ביחד. לא מבינים לא אותך ולא אותי. אני שנייה אסיים את הפואנטה, זה מתחבר לעליזה. אם עליזה אומרת שגם ככה מגיעים בבוקר, אז תורידו, אז תורידו. ואם אתה מתעקש אז תעשה משהו בפרופורציות, לא יכול להיות שאתה על עשר שעות חותך לי ב-15:00. תחשבו על זה, אני לא ביקשתי דברים בשמיים, ביקשתי שהאירוע הזה יצומצם. אני לא רואה היגיון לתת לי מראש עשר שעות ולהגביל אותי לשעה 15:00. זה מה שרציתי להגיד.

טוב, תודה. בבקשה, פנינה.

אגב, יש לי בשורה משמחת. אני מקווה שתסיימו מוקדם כי הבת שלי מתארסת באותו היום. חגיגה.

מזל טוב, מזל טוב.

בשעה טובה.

יש חגיגה, והזמנו אולם. אז, בבקשה, תסיימו את יום ראשון מהר.

בשעה טובה, קטי. שיהיו לך רק שמחות.

אמן, אמן.

קטי, עכשיו נתת להם סיבה למה להאריך, שתהיה בריאה.

חברים, אני מבקש שקט. פנינה, בבקשה.

היושב-ראש, רציונל של סעיף 98 שלדעתי אין כדוגמתו בעולם, אבל אנחנו נבדוק, ובכל זאת אני מסייגת את הדברים שלי.

כשאתם הייתם השתמשתם בו יופי.

אני לא יודעת מה יש לך? איך שאני מדברת אני מדליקה אותך.

אל תדאג, כבר כיסית הכול.

זאת מחמאה, זאת מחמאה.

אלף, אני שמחה.

בדיוק.

אני שמחה שזה מעיר אותך, אבל תן לי לסיים. הרציונל הוא באמת לא לשתק את הכנסת ולא לסרס את האופוזיציה וכתוצאה מכך לפגוע בדמוקרטיה הישראלית. אני אומרת לכם איך שזה מונח, ואתם יכולים להסתמך על דברים קודמים ועל החלטות קודמות, ועל התקציב האחרון. ואגב, עליזה, שם גם אמרתם שעה ליום למוחרת עם שעות הרבה יותר ארוכות.

אנחנו לא יכולים לזלזל במה שמונח פה על השולחן. אומנם זה לא תקציב שלם. זה תיקון שיש בו מיליארדים על מיליארדים. כשאני הגעתי לוועדת כספים ונחתי שם כאות סולידריות להחלפת חברתי למפלגה, אורית פרקש, אני יכולה לומר לכם שעלו שם נושאים, אם זה 40 מיליארד שאנחנו לא יודעים מאיפה הם הולכים להגיע ועוד נושאים מהותיים, שאני לא הולכת להיכנס אליהם. להגיד שזה תקציב השלמה, העמקת הגירעון וכו', חברים, אנחנו צריכים לקחת את התקציב הזה ברצינות יתרה. מה גם שאין דד-ליין לממשלה הזאת, אין לה איזושהי בהילות כי זה לא תקציב רגיל שהממשלה תתפרק אם הי לא תעמוד בקצב.

אבל לקחת מכאן את כלל הכלים ולשלב אותם, בין אם זה הסיפור של השמיות ובין אם זה הגבלת השעות, הגבלת ההצבעות ועוד להוסיף את השעה 15:00. אולי אני אביא פקס ונצביע בפקס. הגבלנו הכול, עוד מעט סעיף 98 יהיה גם שאתה תוכל להצביע ממקום מושבך בחו"ל בעד או נגד, ובזה זה הסתיים. אל תקלו בדבר הזה ראש.

אני לא מקל. אם הייתי מקל ראש זה היה נראה אחרת לגמרי.

אופיר, איך שזה נראה עכשיו, סליחה, זלזול בדמוקרטיה.

אני לא יודע מה זה זלזול בדמוקרטיה. אז זה אומר שגם אתם זלזלתם בדמוקרטיה כי השתמשתם באותו סעיף.

אנחנו לא יכולים להרשות לאופוזיציה בשום צורה.

כבר השתמשת.

די, תפסיקו כבר. אתם עשיתם את אותו הדבר.

עכשיו אתה יושב-ראש הוועדה ויש לך רוב. וסעיף 98 מאפשר לך.

יפה, יפה. יש לי רוב, פנינה.

בדרך כלל כנהוג באים להסכמות גם עם הדבר הזה שהוא רציונל.

נכון, נכון.

כרגע מה שיושב, אני חושבת שרגע לקחת צעד אחורה זה לא הגיוני בשום צורה.

אבל, פנינה, בגלל מה שאת אומרת ובגלל שאני לא מקל ראש, כן פניתי. אני באתי עם משהו אחר לגמרי, עם פחות שעות ועם שעת הצבעה יותר ארוכה. הבנתי את ההתנגדות והוספתי לכם שעות. את שעת ההצבעה הורדתי לשעות שרציתי. אני מבין שזה עדיין לא לשביעות רצונכם, אבל להגיד שלא יצרתי קשר או שלא ניסיתי? כן התחשבתי, עובדה. לא מקובל עליכם, סבבה, אבל כן עשיתי שינויים בעקבות ההערות שלכם. שוב, אני לא מבין את ההתנגדות ואת הפיליבסטר המטורף שלכם לכסף שהולך למילואימניקים, לנפגעי פעולות איבה.

עשר שעות זה מטורף. זאת פריצה של מסגרת התקציב. קח את זה מהמשרד של סטרוק.

מאיפה הכסף? האם הוא קוצץ מהסכמים קואליציוניים?

בואי נגיד והצלחתם בפיליבסטר, מה יקרה? למפונים לא יהיה איפה לחיות, מה אתם עושים בזה?

רבותיי, החלוקה התקציבית לא נכונה. אתה יודע שאנחנו לא מזיקים, שעות מתווכחים על זה.

מה אתם עושים בזה אם למפונים לא יהיה איפה לישון? על מה הפיליבסטר?

יש פה את ינון שנמצא בוועדת הכספים.

נכון, הוא גם לא מבין על מה הפיליבסטר.

יש שם גם ויכוחים.

פנינה, גם אני נמצא בוועדת הכספים.

נכון, גם משה. אז אתה יודע שיש שם ויכוחים מהותיים.

אני באמת א יודע על מה הפיליבסטר?

באמת אתה לא מבין?

אבל לאן הולך הכסף? לאן הולך הכסף? לאן, ריבונו של עולם?

לאן הולך הכסף? לביטחון ולמפונים.

אז תענה לי. האוצר אמר שחסרים 40 מיליארד שקל. רק על זה פיליבסטר. רק על זה – 40 מיליארד. הם אמרו את זה לפרוטוקול.

התקציב הזה הוא בסך הכול 3.5 מיליארד.

זה לא קשור, אבל בתוך זה מהן המקורות התקציביים? מאיפה מקצצים? מי הולך לשלם על זה?

אין בתוך זה.

אנחנו לא יכולים להקל בזה ראש.

זה שיח על התקציב הבא שיבוא.

אני מצטערת, לתפוס אותנו כחסרי הבנה במה שהולך כאן.

חסרי אחריות שאתם עושים פיליבסטר על תקציב כזה. אתם חסרי אחריות.

הכול תותים. אם הכול תותים אז לא היינו פה.

אם זה לא יעבור, יוציאו את המפונים. זה מה שאתם רוצים? להצליח בפיליבסטר? מזל שאנחנו אחראים. בבקשה, אפרת רייטן. אחר כך טלי גוטליב.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, מילה אחת על סדר העדיפויות. ברגע ששמעתי את הטענה שלכם על אתם חסרי אחריות או על מה אתם רוצים, התקציב נועד לפינויים. בסוף יש ביקורת כלפי מדינת ישראל, ואתה רואה את חברות דירוג האשראי שרוצות להוריד שוב את הדירוג של מדינת ישראל. למה הן רוצות להוריד? כי הן מסתכלות על הניהול הכלכלי של משרד האוצר, והן אומרות: אתם לא נורמליים, יש פה טירוף מערכות. זה נכון שאתם במלחמה, כולנו רואים את זה אבל עדין בניהול שלכם הכלכלי אתם עושים כאן דברים פסיכים שהם נגד האינטרס של מדינת ישראל.

אתם לא משקיעים פה ולא מעבירים את הכספים ואת התקציב באופן אחראי, אתם מפרים הבטחות שנתתם לנו, לסוכנויות דירוג האשראי. אתם לא עושים אף צעד כמו הכנסת ציבורים לתוך השירות של מדינת ישראל לתוך המשק, כלומר החרדים, אתם לא עושים שום צעד אחראי בונה. לא רק בונה אמון אלא בונה כלכלה. ולכן, כשאתם משאירים את התקציבים ככה ולא מקצצים משרדים ולא משנים את הכספים הקואליציוניים, אז כן, יש לנו ביקורת מאוד גדולה גם על מה שקורה עכשיו, על ה-3.5 מיליארד. אגב, זה לא היה שקוף והיו פה הרבה מאוד דילמות ומאבקים, כמו שציינה היועצת המשפטית במילה בתוך ועדת הכספים, כי רק חלק מהדברים היו שקופים ולא הכול.

גם אז היה אפשר לבוא ולהגיד לנו, מה אתם עושים? אתם לא נותנים לוועדת הכספים, אתם עושים פה פיליבסטר בוועדה הכספים. ועובדה שהמאבקים בוועדת הכספים הביאו לכדי ז, שגם עכשיו כל השקיפות וכל מה שעובר פה עכשיו נראה הרבה יותר שקוף לציבור כולו. באשר לקביעה עכשיו, אני מצטרפת לחברותיי, בגלל שבסוף לאופוזיציה ובמיוחד בזמן פגרה, כאשר אין לנו את היכולת לזמן לכאן את ראש הממשלה ואת השרים הבכירים בכל מה שקשור ל-40 חתימות, יש מעט מאוד כלים אופוזיציוניים שאנחנו יכולים לעשות בהם שימוש. הקשבתי לדבריך אדוני היושב-ראש כשאמרת שזה אותו הדבר כמו בפעם הקודמת. לקחת את אותם הכללים שעשיתם בפעם הקודמת מבחינת השעות, הקריאות השמיות וכו'. כשלוקחים את השעה 15:00 או כל שעה אחרת, מגבילים למעשה את היכולת שלנו לבוא והשתמש בכלים הפרלמנטרים שלנו. וכן, למשוך באמצע, אתם גם יודעים את זה, עשיתם לנו את זה כשאתם הייתם באופוזיציה. זה אחד מהכלים שיש לחברי האופוזיציה.

הוא כבר העניש אותנו מספיק.

גם כשאנחנו היינו באופוזיציה לקחתם את הכלים האלה.

די, הענשת אותנו כבר כמעט שנתיים. אתה בפור עליי של שנה.

מה ההבדל? יש אופוזיציה שצריך להתחשב בה ויש אופוזיציה שלא?

אתה בפור עליי של שנה כבר. אכלת את הראש על זה.

אופיר, רגע. תנו לי לסיים.

מה לעשות, זה מה שעשיתם. נכון. ובעזרת השם, עוד עשר שנים זה יהיה ככה.

אופיר, יש לי שאלה אליך.

אל תדאג, אל תדאג. תאמין לי תסמוך עליי, הגלגל מסתובב. אתה לא מאמין.

תוריד, בבקשה. תוריד לחץ. ואז שתהיה לנו גם התרעה של לפחות שעתיים.

יום אחד אתה יושב בבית אתה רואה את ההשפעה של ערוץ הכנסת ויום אחד - - -

אחד, זה נכון, כי הגלגל מסתובב, אנחנו יודעים. רגע, מירב. מירב, תודה. אני רק תוהה תמיד כשאני שומעת כל פעם מחדש את הטענה הזאת – אבל גם אתם עשיתם לנו את זה. אז לא הבנתי? אתם רוצים ללמוד מאיתנו את הדברים שאתם סבלתם מהם? את הדברים שנראים פסולים בעיניכם? ואז אתם באים ואומרים אבל גם אתם, גם אתם.

אני לא מאמינה.

משהו פה נראה לי לא הגיוני. בוא, בהיגיון הפנימי שלכם אתם רוצים להיות יותר טובים?

אני מתה מזה, מתה מזה. אפילו לא נתנו לנו לדבר דקה, דקה. שמו לנו פלומפר.

אתם רוצים להיות יותר טובים מאיתנו?

אני חושב שלמרות מה שהיה.

אתם עושים אותו הדבר?

לא, אנחנו יותר מתחשבים בכם, יותר ממה שאתם התחשבתם בנו.

איך? תראה לי במה?

ממש, ממש, על הכול אמרת בלי כאבי בטן. על הכול אנחנו מתנגדים בלי כאבי בטן, בוא נסכיר את זה.

לכם היה את מי להאשים, ואמרתם לא, זה הוא עשה את זה. אנחנו לא שמנו לב, כולם לא שמו לב אז. בבקשה, טלי גוטליב.

אני בהלם. אותנו שמו דקה לדבר, אתה זוכר?

אני לא חברה בוועדת הכנסת.

כמה פעמים הוציאו אותנו? בוקר טוב ויש הייתי בחוץ.

די, כבר, די. כמה אתה בוכה, כבר אין לי כוחות.

לא, היא שאלה פשוט מה ההבדל.

- - - הם מתבכיינים.

או שהייתי מסיים את הבוקר טוב כבר בחוץ.

אין לי כוחות לדמעות של אופיר כץ.

אני התחלתי והפריעו לי, ואז שוב התחלתי לדבר והפריעו לי. בועז אמר: תם זמנך והמשיך הלאה. רציתי להגיד: אבל לא דיברתי, הוא אמר לי: צאי החוצה. אני לא אשכח את זה.

ברור. בבקשה, טלי.

כבר אז ידעתי איך להתנהל איתך.

יפה, התגעגעתי אליך, טופורובסקי.

מי שמסתכל על הוועדה הזאת ועל מה ששמענו כאן חושב שאנחנו עושים פיליבסטר ואיזו עבודה רצינית אנחנו עושים, תסלחו לי לומר לכם ולשבור פה את כל המיתוסים. מי שמדמיין לו לרגע שפיליבסטר זה כוח של אופוזיציה, לא שמעתי קשקוש מהסוג הזה מימיי. אומנם אני רק שנתיים בכנס, אבל בואו נאמר את האמת בפנים – זה קשקוש באלבוש. הפיליבסטר נועד באופן תאורתי להתיש את הצד השני, למשוך נאומים.

תקשיבו טוב, בגלל שאני נמצאת במליאה שעות ארוכות יש נאומים ממוחזרים שלא מחדשים כלום, שום דבר, שום תהילה ושום רעיון. חוץ מלהתיש את עובדי הכנסת, אותנו זה לא מתיש. הרי מה עומד בבסיס זה, שזה ייקח זמן ואז האנשים יתעייפו ואולי הם יצביעו לא נכון.

אנחנו נזכיר לך את זה כשתהיה באופוזיציה. אנחנו נזכיר לך את הטיעון הזה.

בכל הכבוד, מפלגת הליכוד לדוגמה היא מפלגה שמשוננת היטב, אופיר, עליזה, החבר'ה ונציגי המפלגות יודעים לעשות את זה כך שנצביע מה שצריך גם בשעה 03:00 בבוקר או בשעה 04:00 בבוקר.

לא היית כאן כשהייתם באופוזיציה, עשיתם פיליבסטר מטורף.

לא להפריע לי, אני לא הפרעתי לכם. נכנסתי לוועדה כדי לומר את זה, הגיע הזמן, דרך אגב, לשים את האמת הזאת על השולחן ולומר בפה מלא שהפיליבסטר הוא קשקוש, זה לא כוח של האופוזיציה.

טוב שאמרת.

עם כול הכבוד, בשיא הרצינות, אין בזה שום דבר חוץ ממשיכת זמן.

בואי נצביע ב-10:00 ונלך הביתה.

זה לא מה שאני אומרת.

אז מה את רוצה, טלי?

את יכולה לנאום דיון אישי.

מה את רוצה?

עכשיו, אני רוצה לומר לך מה אני רוצה. ראשית, אני רוצה שאנחנו כנשים נדאג סוף כל סוף לשינוי התקנון לשעות עבודה נורמליות. אני אזכיר לכם שבשנות ה-50 התקנון הזה נקבע על ידי חברי כנסת שהיו ראשי ערים שזאת הייתה העבודה השנייה שלהם. משנות ה-50 אין שינוי בתקנון. אני אומרת את זה, ואני הרי לא חברה בוועדת הכנסת, אני סומכת על אופיר שעושה פה את האיזון הנכון. אני לא ראיתי שהוא צמצם לכם בשעות ועוד לא ראיתי שישבתי בכנסת שמונה שעות לפעמים ואני שומעת את אותם הדברים – זה שלכם, לא אכפת לי.

מה את רוצה?

מירב, מירב.

אני לא מדברת אלייך, מירב, אל תעלבי. אני מדברת אל תוך הפרוטוקול בהקשר הזה. אני קודם כול רוצה - - -

אבל דיברת אליי.

מירב, מירב.

אבל אני עונה לה.

אל תעני לה, היא לא פנתה אלייך.

אני קודם כול רצה להקפיד שימי המליאה יהיו ככל שאפשר – הפעם קבעתם ביום ראשון ואין ברירה – אבל תדעו לכם שצריך שימי המליאה יהיו בימים קבועים. שני ורביעי. מותר לנו חברות הכנסת להסתמך – אני אומרת לך זה לא עיקרון ההסתמכות – מי שיש לה גם חיים אישיים.

את יודעת למה יש רק שלושה ימים בכנסת? את יודעת למה?

אפרת.

אני לא עונה לה, אני לא עונה לה.

היא לא הפריעה לאף אחד, וכולם מפריעים לה.

צודק.

תבדקי למה עובדים רק שלושה ימים, תודה.

אני רוצה להבהיר, מותר לנו להסתמך על זה שיש ימי מליאה בימי שני ורביעי ואפילו בשלישי.

איזה שלושה ימים? אני לא יודעת על מה את מדברת?

מאוד קשה לעשות מליאה בימי ראשון ובימי חמישי למי שיש לו חיים מורכבים ולמי שהחיים שלא לא מושלמים, ולמי שיש לו עוד רעשי רקע להתחשב. לכן, אני רוצה לומר את זה לפרוטוקול שלהבא להשתדל, כי זאת פעם שנייה והייתה לנו כבר מליאה ביום חמישי. זה לא סוף העולם כי אני ממילא בכנסת כל יום כפי שאתם יכולים לראות. אבל אני מבקשת להשתדל שימי המליאה יהיו בימים של מליאה לצורך התחשבות בנשים שיש להן עוד מורכבויות בהתמודדויות.

מאשר לפיליבסטר, הגיע הזמן להכיר בזה שזה לא כלי פרלמנטרי, זה קשקוש. ולכן, טוב עושה אופיר שגם ככה נותן לכם שעות שליבי איתכם שאתם צריכים למלא את זה. זה כל כך משעמם, שכל אחד בא ואומר את אותו הדבר.

טלי, טלי.

טלי, את עוזרת לנו למלא.

תפרשי בשיא, כמו שאומרים.

לכן, אופיר יושב-ראש הוועדה - - -

די.

טלי, נואמת. והיא אוהבת לנאום.

די, למה אתם חייבים להפריע לה.

די, מספיק. היא מדברת שלוש דקות.

שלוש דקות? היא קיבלה שלוש דקות לשתיים.

היא אומרת לנו שזה קשקוש והיא עושה לנו פיליבסטר.

אנחנו נגד הפיליבסטר שלך, טלי.

אני מבקשת להוסיף רק עוד משפט אחד.

טלי עושה איתנו קבוע פיליבסטר.

די, היא הבינה. מירב.

ראשית, אני תמיד נואמת בכנסת בדיונים האישיים. כך חובתנו עבור הבוחרים שלנו. אם יש לנו רעיון לומר, גם אם תחפרו לא תראו אותי חוזרת על הדברים. אני אומרת כל פעם ואם אין לי מה לומר אני לא אומרת. אני נואמת את שלוש הדקות שלי כי חובתי.

מה את אומרת? את לא חייבת, אגב.

חובתי האישית, המוסרים והציבורית.

מוסרית?

אני אסיים ואומר, אדוני היושב-ראש, נתת להם מעל ומעבר. למזלי אני לא חברה בוועדה הזאת ואני לא צריכה להתעסק בזה.

למזלנו.

נתת להם מעל ומעבר. ואני רק רוצה לומר, שאלו אותי השבוע בתוכנית טלוויזיה.

בערוץ 14, יכול להיות?

לא רק ב-14, אלא גם בערוץ 24. דניאלה רוט שאלה אותי.

היא עיתונאית ותיקה.

שאלה מה אנחנו עושים לטובת החטופים. היא אמרה לי שקודם לכן נציגת אופוזיציה עלתה ואמרה שהיא הולכת לבקר אותן. סליחה, משפחות המפונים. אמרתי שמשפחות המפונים לא צריכים שנבקר אותם ולא שנעשה להם היידה וגם לא מורל. התפקיד שלנו הוא לדאוג לתקציב הולם ואת זה עוד המדינה עושה. ואנחנו נעשה את זה בין אם הם יצביעו איתנו, כפי חובתם המוסרית.

הם לא מצביעים איתנו, הם הצביעו נגד.

שיצביעו נגד. שיסתכלו למשפחות המפונים בעיניים, שיצביעו נגד. תודה רבה, אדוני.

רק הערה לפרוטוקול, כשנקבע בכנסת שלושה ימי עבודה בתחילת העבודה של הכנסת, כי אז לחברי הכנסת היה היתר לעבוד. לעבוד, לעבוד, ולכן אין בימי ראשון וחמישי כנסת, טלי. ולכן, צריך להבין את זה. אז עכשיו לבוא ולהגיד גם אנחנו לא עובדים וגם לא לקבוע דיונים בראשון וחמישי – זה פשוט טרלול מוחלט.

מי אמר שלא עובדים?

אופיר, הצעה לסדר, בבקשה.

אופיר, אפשר רגע הערה?

קטי, ביקשה. בבקשה, את צודקת, סליחה.

מה יהיה היום אתה לא אומר כלום?

מה? היא ביקשה רשות דיבור.

אפשר לעבור להצבעה?

כן, קטי והצבעה.

הערה קטנטנה.

לא שמעת מה דיברנו?

שמעתי בקולך הענוג עד החוץ שאמרת על השלושה ימים שהיה להם היתר עבודה.

אבל הם עבדו, הם עבדו. הם עבדו חוץ מפה.

טלי, בסוף יבטלו את הפיליבסטר ולא תוכלי לנאום.

פנינה. בבקשה, קטי. לא להפריע, לא להפריע.

צריך להצביע.

שני משפטים לא יותר מזה.

מהר.

לחבריי באופוזיציה וידענו לעשות הרבה שיתופי פעולה בחמ"ל, אנחנו יודעים לעשות שיתופי פעולה גם בחוקים וגם בהצעות לסדר ובשאילתות והכול טוב ויפה. אני הקטנה הקטנה רוצה להגיד לכם, כדי להפיל קואליציה צריך להביא כמה באיתנו לצד שלך, אבל זה לא יקרה. בינתיים אנחנו מצליחים להביא מכם אלינו.

מה זה, אני רואה הצלחה מסחררת.

ברור.

אפשר להצביע.

בואי, קטי, עזבי אותך. עזבי אותך, את לא יודעת איך הגלגל מסתובב, תאמיני לי.

מירב, תמיד אמרתי לך שיש לך דלת פתוחה אצלנו. נכון?
מהגאווה אני אומרת את זה, מירב.

תודה, אין צורך.

את יודעת כמה אני אוהבת אותך.

באמת תודה, זה הדדי. יאללה, אתה יכול לבוא לקראתנו בעניין של השעות?

לא. הלכתי לפני כן. לא באנו לכאן למשא-ומתן.

אנחנו מדברים פה, לא הקשבת לכל מה שאמרנו? תבוא לקראתנו תוריד מ-15:00.

אם אני מוריד או מוסיף אתם מצביעים בעד?

לא. מה קשור?

למה?

למה אתה לא מקדים את זה?

בועז אמר שאם אני לא משנה אתם נגד.

ברור שנהיה נגד, אבל תבוא בצורה נורמלית.

אנחנו עוברים להצבעה.

למה לא לעשות?

נשנה את זה ל-14:30?

13:00.

לא, אין 13:00. לא רוצים?

תגיד לי, אתה מסתלבט? תעשה את זה 12:00.

לא, אין 12:00. אז אנחנו נשאיר את זה.

עליזה שבאים ב-09:00.

אתם לא רוצים 14:30 אז נשאיר את זה ב-15:00.

אתה רוצה 14:30? מה אתה צוחק עליי? נתת לי חצי שעה ביציאה?

טוב אז נשאיר את זה. אם כך אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הצבעת ההחלטה שמונחת לפנינו כמו שהציגה היועצת המשפטית? מי בעד? מי נגד?

זאת פגיעה בדמוקרטיה הישראלית. זאת פגיעה בדמוקרטיה. שירשם בפרוטוקול.

שלושה. אם כך ההצבעה התקבלה.

ירשם.





הקמת ועדת משנה לעניין אבטחת חברי הכנסת וסמכויות קצין הכנסת

נעבור להקמת ועדת משנה.

יש אפשרות להרחיב ל-7. אפשר לדבר על זה?

כן, בסדר, נדבר על זה.

על מה אתה מצביע עכשיו?

אני אגדיל אותה ואצביע.

תגדיל ל-7 ותקריא את השמות של חברי ה- - -

סעיף 2 – מונח בפניכם מכתבה של היועצת המשפטית של הכנסת מיום 19 בספטמבר 2024, שלפיו יש צורך לבחון מחדש סוגיות הנוגעות לאבטחת וסמכויות קצין הכנסת. מאחר ומדובר בנושא בעל היבטים ביטחוניים הוצע להקים ועדת משנה של ועדת הכנסת שחלק מישיבותיה יהיו חסויות.

אם ועדת המשנה תגיע למסקנה שיש מקום לתקן את החוק, יובא הדבר בפני ועדת הכנסת המוסמכת להציע תיקוני חקיקה מטעמה. הוועדה תהיה בת שבעה, כרגע רשום חמישה, אנחנו משנים את זה לשבעה. לפי ההרכב הבא: אופיר כץ – יושב-ראש, מירב בן ארי, ינון אזולאי, פנינה תמנו שטה, צביקה פוגל. אנחנו מוסיפים את: חבר הכנסת בועז ביסמוט, וחברת הכנסת שרון ניר.

הצבעה. אם כך מי בעד? אושר פה אחד.




הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפה מתקנת למשרתים), התשפ"ג–2022, (פ/349/25 ), של ח"כ משה סולומון
הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן העדפה למשרתים בהעדפה מתקנת), התשפ"ג–2023, (פ/3040/25 ), של חה"כ יצחק קרויזר וקבוצת חברי כנסת .

קביעת ועדה לדיון בהצעות החוק הבאות: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפה מתקנת למשרתים), התשפ"ג–2022, פ/349/25, של חבר הכנסת משה סולומון. הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מתן העדפה למשרתים בהעדפה מתקנת), התשפ"ג–2023, פ/3040/25, של חבר הכנסת יצחק קרויזר וקבוצת חברי כנסת. ההמלצות מהלשכה המשפטית להעביר לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

אם כך, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? אם כך אושר. אני מגיש על כך רביזיה.



הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מ/1639
הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי) התשפ"ג–2023, (פ/3095/25, של ח"כ פנינה תמנו

בקשת יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות החוק הבאות: הצעת חוק הסיוע המשפטי (סיוע משפטי לאדם בהליך אזרחי לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א–2000) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מ/1639.

הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון סיוע משפטי לתובע בהליך אזרחי), התשפ"ג–2023, (פ/3095/25), של חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. יש לי את ההסבר?

זאת הצעה ממשלתית ופרטית שעוסקות באותו הנושא, ועדת החוקה מבקשת למזג אותן בגלל שההצעה הממשלתית היא אחרי קריאה ראשונה וצריך אישור ועדת כנסת.

אוקיי, תודה. מי בעד? אושר פה אחד.

אני רוצה לומר בהקשר הזה כמי שחושבת שוועדת הכנסת היא גם מהות. אני אומר שהנחתי את הצעת החוק הזאת והעבירו אותה בוועדת שרים בהתניה שאני אחכה לממשלתית, שעניינה לתת ייצוג הולם לכל מה שקשור לגזענות ולאפליה.

בהקשר הזה אני רוצה לומר לך שהתמונות של אתמול של אבא של סלומון טקה, זכרונו לברכה, שנורה על ידי שוטר, לא יוצאות לי מהראש. שהוא מנסה לקפוץ מקומה שישית בבית המשפט. לצערי, יהודי אתיופיה לא מרגישים שיש צדק, או שהם מקבלים צדק. משומה פעם אחר פעם כל התיקים או שנסגרים, או שנגנזים או מי שפוגע תמיד מזוכה. זאת נורת אזהרה לנו כחברה. וזה מתחבר לחודש הזה – חשבון נפש של עם ישראל.

תודה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00.