פרוטוקול של ישיבת ועדה

כנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
07/10/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 210
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ה' בתשרי התשפ"ה (07 באוקטובר 2024), שעה 14:07

ציון ה-7/10 בקהילות היהודיות בתפוצות
הדיון יתקיים בהשתתפות מר יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ומר ג'וש שוורץ, מזכ"ל הסוכנות היהודית

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
זאב אלקין
טטיאנה מזרסקי - משתתפת באמצעים מקוונים

תמר בן רובי - מנהלת תחום בכירה אסטרטגיה, משרד התפוצות

שרון רפפורט פלגי - מנהלת קהילות יהודיות, משרד החוץ

ד"ר דלית אטרקצ'י - מנהלת אגף בכיר קשרי חוץ, משרד החינוך

יאנה ברמר - מנהלת תחום קשרי חוץ, משרד העלייה והקליטה

ג'וש שוורץ - מזכ"ל הסוכנות היהודית

יעקב חגואל - יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

אריק דיוויד פינגרהוט - נשיא ומנכ"ל הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

רבקה כספי - מנכ"לית JFNA ישראל וסגנית נשיא בכירה

דביר נווה - דובר התנועה המסורתית

גסטון אריאל סיידמן - עיתונאי, חבר ועד התאחדות עולי אמריקה הלטינית

מאירה לרנר - ראש תפעול, אמונה

אוריה רוט - מנהל פרויקט איגוד המתנ"סים צפון אמריקה

אלון קובה - סמנכ"ל הליגה נגד השמצה

שמעון אור - דודו של אבינתן אור החטוף בעזה

טלי מאיר - מנהלת תפעול בקהילה היהודית באתונה

אלפונסו ששון - מנכ"ל הקהילה היהודית של מילאנו

פיטר פאפוסק - נשיא הקהילות היהודיות של הרפובליקה הצ'כית

הרב זאב גולדשטיין - נציג הקהילה היהודית בדרום אפריקה

אביחי אפל - רב, קהילה יהודית גרמניה

פרדו פרטר - ההסתדרות הציונית העולמית

ג'ונתן ארקוש - נשיא ועד שליחי הקהילות, בריטניה

שירה מרום - מתרגמת

רפאל ז'נה

שלומית אבינח

חבר תרגומים – מיטל פורמוזה; אפרת שלמה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


ציון ה-7/10 בקהילות היהודיות בתפוצות

אני מתכבד לפתוח את ישיבת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-7 באוקטובר 2024. שנה חלפה מה-7 באוקטובר 2023 ואנחנו כאילו באותו היום עדיין.

אנחנו נפתח את הדיון בדקה דומיה לזכר הקורבנות.

(דקה דומיה)

נמצאים איתנו כאן נציגים של המוסדות הלאומיים ושל יהדות התפוצות. נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, מר יעקב חגואל ומזכ"ל הסוכנות היהודית ג'וש שוורץ. וכמובן איתנו גם מארצות הברית אריק פינגרהוט, נשיא ומנכ"ל איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה. יחד עם בקי כספי, המנכ"לית וסגנית נשיא הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה. ברוכים הבאים. נציגי קהילות שנמצאים איתנו בזום.

טבח ה-7 באוקטובר קרע את נפשה של החברה הישראלית כולה. והפצע הזה שנפער עדיין פתוח ומדמם כל זמן שהאחים והאחיות שלנו עדיין נמקים במנהרות חמאס. יחד עם זאת, בתוך החשכה הזו שהתפרסה ב-7 באוקטובר על עם ישראל, ניצתה גם אש שהאירה באור גדול את שותפות הגורל והערבות ההדדית, גם כאן וגם עם הקהילות היהודיות בתפוצות. זה בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בהתגייסות יוצאת הדופן של הציבור הישראלי למילואים, לסיוע אזרחי, לקרבות ולהגנה. ובמקביל זה בא לידי ביטוי עם השותפות והסיוע שקיבלנו מיהדות התפוצות.

אני ביקשתי לייחד את דיון הוועדה היום ב-7 באוקטובר לדיון משותף עם יהדות התפוצות ולציין ולהוקיר גם את הקשר ההדוק בין מדינת ישראל ועם ישראל שחי כאן, לבין יהדות התפוצות בכלל. באותו יום ב-7 באוקטובר נרצחו באכזריות כ-1,200 אנשים בעוטף עזה. באותו יום נורא בקרבות שהתחוללו נהרגו 339 חיילים ו-53 שוטרים גיבורי ישראל. 251 בני אדם, בהם חיילים, ילדים, נשים, מבוגרים, נחטפו לרצועת עזה. 101 עדיין חטופים ומוחזקים בשבי החמאס. עשרות אלפי אנשים מפונים מבתיהם, בצפון ובדרום. מניין ההרוגים הכולל מהאירועים של אותו יום, 7 באוקטובר, מגיע ל-1,689.

בין ההרוגים והפצועים תמצאו, ואנחנו מכירים את השמות ואת הפנים שראינו כאן בדיון, גם עשרות חיילים בודדים שוויתרו על חיים נוחים בחו"ל, בחרו לעלות לישראל כדי להגן עליה, להגשים את החזון של שיבת ציון. שניים מהם עדיין חטופים ונמצאים בידי חמאס. וכל זמן שהם לצד עוד 99 חטופים, ה-7 באוקטובר נמשך.

גם בשעה זו לוחמות ולוחמים שלנו נלחמים בצפון ובדרום כדי להגן על אזרחי ישראל. כך היה צריך להיות לפני שנה ולצערי באותו יום ארור ממשלת ישראל, הצבא, מערכות הביטחון, כשלו. כשלו בהגנה על אזרחי ישראל. ובראש ובראשונה אני חושב שבמלחמה הזו, שהיא המלחמה הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור, אנחנו חוזרים להבנה שתפקידו של הצבא הוא להגן על האזרחים ולא הפוך.

זאת גם מלחמה שמאלצת את מדינת ישראל להתנהל בהכי הרבה זירות לחימה בו זמנית ומעמידה אותנו בפני אתגרים חסרי תקדים. אבל מעבר למלחמה שאנחנו מנהלים כאן, המלחמה הזו מורגשת ברחבי כל העולם, בקהילות היהודיות שלנו בכל מקום ומקום. זאת מלחמה שיצרה אי ודאות וחששות גדולים ומצוקה בקרב יהדות התפוצות, שהגיבו לאירועים הקשים גם בגיוס תרומות, גם בהירתמות, גם בהגעה לכאן ממש.

מדברים על כ-15.7 מיליון יהודים שחיים בסך הכול בעולם, מתוכם 7.2 חיים בישראל. עדיין רוב העם היהודי לא חי בארץ. ואנחנו תמיד מזכירים כאן ותמיד אמשיך להזכיר כאן את תפקידה של מדינת ישראל להיות תעודת הביטוח של העם היהודי בעולם כולו. ותחושת השבר הקשה ביותר, אני חושב, עבור כל הקהילות, כמו גם עבורנו, זה שהקהילות היהודיות בתפוצות הרגישו שתעודת הביטוח הזו בסכנה. שהמדינה הזאת, שאמורה להגן עליהם בכל עת, נמצאת בסכנה אמיתית לקיום שלה.

אנחנו כתוצאה מזה זכינו באמת, אחרי שעברנו שנה של ויכוחים, גם עם קהילות יהודיות בתפוצות, להתגייסות יוצאת דופן. אני רוצה בהזדמנות הזאת להודות לאלה שלא נמצאים איתנו ונמצאים איתנו באמצעות הזום וגם לאריק שנמצא כאן, על התרומה הנדיבה של יהדות התפוצות. כמיליארד וחצי דולר שנאספו לטובת שירותי רפואה וחירום, סיוע למפונים, תמיכה ברשויות מקומיות ובאזרחים שנפגעו במלחמה. פעמים רבות הסיוע הזה הגיע לפני הסיוע שניתן מהמדינה והציל את המצב עד שמדינת ישראל הצליחה להתארגן. ההתגייסות הזאת, כמו שאמרתי, היא לא רק כלכלית. היא מתבטאת גם בהסברה, גם בהפגנות פרו ישראליות ואירועי סולידריות. תמיכה, אגב, שלצערי ישנם גם יהודים שנפגעו ממנה באירועים אנטישמיים ברחבי העולם. אנחנו מודעים ומוקירים את התרומה של יהדות התפוצות ואנחנו גם מוטרדים יחד איתם מהעלייה באנטישמיות וממה שחווים שם בקמפוסים ובמוסדות החינוך.

מאז המלחמה אנחנו רואים את התגברות האנטישמיות גם ברשתות החברתיות, שלא דואגות להסרת תכנים, לצערי, וגילויי שנאה. אפילו כאלה שמעודדים אלימות פיזית כלפי יהודים בארץ ובעולם. גם כאן, לצערי, אני חייב לומר, לא נעשה פה מספיק. סדר עדכני מגלה ש-50% מבני הנוער היהודים בעולם דיווחו על אירועי אנטישמיות מצד חבריהם לספסל הלימודים, מורים ומנהלים. מעל 68% ציינו את חברי הכיתה כמקור העוינות ו-30% מהמשתתפים הודו כי הם נמנעים מללבוש סמלים יהודיים. 35% מהססים לפרסם תוכן יהודי או ישראלי ברשתות החברתיות. וכל זה מאז אותו יום מר של ה-7 באוקטובר. ממצאי הסקר הזה ממחישים אולי עד כמה אנחנו צריכים להתגייס גם יחד למאבק הזה, נוסף למאבק שאנחנו מנהלים כאן.

הישיבה הזו מטרתה באמת לזכור ולהוקיר את כאבם של אלו שאיבדו את יקיריהם ואת הצורך שלנו והמחויבות שלנו להחזיר את החטופות והחטופים. אני חושב שהתמונות האלה שתלינו מאחוריי, אני תליתי אותם מיד אחרי שהתכנסה הכנסת אחרי אירועי ה-7 באוקטובר. מאז הורדנו תמונות, גם של חטופים שחזרו הביתה ולצערי גם של כאלה שנודע שנהרגו ונרצחו. אנחנו רוצים להוריד את כל התמונות האלה ולראות את כל הפרצופים האלה כאן, איתנו.

אני אבקש לתת גם לנציגים מהעולם להתייחס ולשתף אותנו בחוויות שלהם ולציין יחד איתנו את ה-7 באוקטובר. ונסיים בתפילה משותפת, יש לחן מפורסם של קרליבך, אבל אני לא אשיר כאן את הדברים. אבל כן נאמר "למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך, למען בית השם אלוקינו אבקשה טוב לך. for my brothers and sisters i pray, for my brothers and sisters i sing. please lets us sing peace for them. אמן. תודה.

נמצאים איתנו כאן גם ממשפחות החטופים. נמצא איתנו שמעון. ולפני שאני אתן לכם את רשות הדיבור, הם מקבלים תמיד את הזכות ראשונים.

תודה רבה לכם. אני כבר מתנצל שאני לא אשב אתכם פה בדיון. תודה לכם, גם בזום, על שהוועדות מאפשרת לנו, משפחות החטופים, לומר את דברינו בתחילת כל ועדה, ועל זה אנחנו אומרים גם תודה. ואצלך אני לא פעם ראשונה, לצערי, בוועדה הזאת.

הייתי רוצה אם כבר אנחנו מדברים עם יהדות התפוצות לומר דברים שאולי לא נשמעים בחוץ. אבינתן אור אני דוד שלו, הוא בן אחי התאום. הוא נחטף יחד עם נועה ארגמני. נועה ארגמני חזרה, הוא לא חזר עוד, לא יודעים מה קורה איתו. מי שחזר מהשבי לא ראה אותו. הנחת העבודה שהוא חי וכך אנחנו פועלים.

אני רוצה להגיד לכל מי שנמצא, גם בארץ וגם בתפוצות, לחטוף את מי שחטפו, חמאס שחטף את החטופים אליו לעזה, זה לא סתם הוא חטף אותם. זוהי מלחמת תרבות. זוהי מלחמת תרבות שרוצה לקעקע את הקיום שלנו במדינת ישראל ולמעשה גם את הקיום שלנו בעולם. הם יודעים שהחטופים, האנשים שלנו שבידיהם אנחנו נעשה הכול כדי להחזיר אותם. הם רוצים בעזרת החטופים לקעקע את החברה הישראלית, להרוס את החברה הישראלית. שאנחנו נתנגש אחד בשני, נאשים אחד את השני. ובכך אנחנו נגיע מבחינתם לחזון שלהם, לחזון של החמאס, השמדת מדינת ישראל בצורה מדורגת, לאט לאט. זאת המטרה שלהם.

אנחנו צריכים להבין שהחזרת החטופים זו החזרת העצמאות למדינת ישראל, הכוח למדינת ישראל. זה הכוח של כולנו, גם של התפוצות וגם שלנו, שהחטופים חוזרים. כל המלחמה שנעשית, גם בדרום וגם בצפון וגם מול איראן, כולה נועדה כדי לחזק את מדינת ישראל ואת יהדות התפוצות. והחטופים זו נקודת הבסיס שעליה אנחנו נלחמים.

אני רוצה לבקש מכם, אתם שגרירים שלנו בחו"ל. יש כאלה אנשים שחושבים שאם אנחנו נחזר אחרי חמאס ואחרי סינוואר, אנחנו נקבל את החטופים. ואני אומר לכם, בתור איש דת, חמאס לעולם לא יחזיר את החטופים. לא הייתה לו כוונה להחזיר את החטופים. והוא שולח את האנשים למשא ומתן רק כדי להראות לעולם שהוא זה ששולט במדינת ישראל. ולכן כל מי שאומר לכם שמדינת ישראל מונעת את החזרת החטופים, תדעו לכם שכל זה שקר. לחמאס אין כל מטרה להחזיר את החטופים. יש להם חלום, יש להם חזון, יש להם נבואה, של אחמד יאסין, שב-2027 מדינת ישראל מפסיקה להתקיים. זאת הנבואה שלהם.

לכן אנחנו תולים תקוות רק במדינת ישראל, רק בממשלת ישראל ורק בעזרה שלכם בתפוצות ובעזרה של עם ישראל בתוך המדינה, להחזרת החטופים. אנחנו לא תולים לעולם, כלום כלום, לא בחמאס ולא בגורמים אחרים קטארים ואחרים, שכולם חמאסניקים בתחפושות.

לכן אני מבקש מכם, תעבירו את המסר הזה גם בארצות הברית וגם במקומות אחרים, לנשיא ארצות הברית ולכל האחרים, שהלחץ לא יהיה לעולם עלינו, כי אנחנו עושים הכול כדי להחזיר את החטופים. הלחץ יהיה על סינוואר, חבריו, וההגמוניה האירנית, לא עלינו. כי כל מה שילחצו עלינו ירחיק את החטופים. כל מה שאתם תפעלו כדי לחזק את מדינת ישראל זה יחזק ויאפשר לנו להחזיר את החטופים ובתוכם אבינתן חזרה הביתה.

אני מתחנן בפניכם, קחו את המסר הזה ותעבירו לכל מי שיש לכם כוח להעביר לו. תודה רבה.

תודה שמעון. יעקב.

אני ברשותכם עוזב, לא כי זה לא חשוב.

מובן.

חיבוק גדול, שמעון. לך ולכל המשפחות. ואנחנו מתפללים כולנו, כמו שהתפללנו וכמו שהתפללתי הבוקר שיחוזרו כל ה-101 בכל דרך שלא תהיה. ואנחנו נעשה את הכול שזה מה שיקרה. ואנחנו עם אחד שרואה את כל ה-101 האלה כבנים שלנו.

תודה רבה לכם.

אני בהחלט מתחבר מאוד למה שאמר פה עודד, יושב-ראש הוועדה, שאנחנו שנה נמצאים במלחמה נגד העם היהודי. צריך להבין, אנחנו לא במלחמה רק נגד מדינת ישראל, ואנחנו לא מלחמה רק נגד הדרום, כמו שחשבנו או רק נגד הצפון או נגד הצפון והדרום. מלחמה היא נגד העם היהודי, איפה שהוא רק נמצא. ואנחנו מכירים שב-7 באוקטובר התחיל קמפיין מתוזמן, ממומן, עם הרבה מאוד כסף, של אותו ציר רשע נגד העם היהודי. והקמפיין הזה העיר תאים אנטישמיים, אבל לא רק. יצר נרטיב, שראינו אותו בעיקר בקמפוסים, בעיקר בארצות הברית. נרטיב שהפך להיות משהו IN, משהו שרוצים להתחבר אליו. חלקם לא יודעים אפילו מה זה יהודי, חלקם לא יודעים איפה זה ישראל. וזה יצר איזה שהוא באז שלא קל להיות יהודי, לא רק בישראל. ויצר אצל כולנו את אותה אחדות גורל, יצר אצל כולנו חוט שני שמחבר בין כולנו. לכולנו יש היום פחות תחושת ביטחון. לאלו שגרים בציון, אלה שבעזרת השם עוד יגורו בציון וגם לאלה שאף פעם לא יגורו כאן. כל העם היהודי היום, יש לנו פחות תחושת ביטחון.

וכן, ישראל היא הבית של כולנו. ישראל היא הבית של כולנו ובית הוא בית. אם אתה רוצה לבוא אליו, אתה לא רוצה לבוא אליו, אתה רוצה להיות חלק מהשנה, אתה לא רוצה לבוא בכלל – זה הבית שלך. ואני אומר את זה כי מה שקורה לנו בשנה האחרונה צריך לחזק אצלנו את אחדות הגורל ולא הפוך. ולפעמים חלקנו מתבלבלים. זה צריך לחזק את האחדות בתוכנו. ואני חושב שבתחילת המלחמה, בתחילת השנה, ראינו כאן דברים מדהימים. ראינו פה ערבות הדדית, כמו שאמר פה עודד, אדירה. דרך אגב, לא רק מאחינו מהתפוצות, גם אחינו בתוך ישראל.

ודיברת על תרומות, אני אדבר על פרויקט שאנחנו הובלנו עם נושא של דירות שניתנו לנו. הוצעו לנו 500 דירות על ידי יהודים בעולם, שנוכל לשכן בהם מפונים. אני מדבר על אוקטובר לפני שנה. דירות לחצי שנה, דירות מרוהטות, דירות נופש של היהודים פה. אם זו לא ערבות הדדית, אני לא יודע מה זה ערבות הדדית.

המשלחות שהזכרת, זה היה, זה דבר אדיר. דבר אדיר לראות איך אנשים מגיעים לכאן באמצע מלחמה. לא רק שולחים כסף, ואני לא מזלזל בלשלוח כסף, ההיפך, בנוסף. באו לכאן, התנדבו, חיזקו, חיבקו, נתנו מוטיבציה. וזה באמת מחמם את הלב. ואני חושב שגם סביב היום הזה, ואני אומר את זה באמת מתוך בחינה של הנתונים, אנחנו כמוסדות לאומיים כמעט ולא יזמנו אירועים בעולם. אנחנו ראינו איך הקהילות בעצמן יוזמות את האירועים. וצריך להבין שזה דבר נפלא.

אני רוצה להגיד פה פער שאנחנו בשנים האחרונות מאוד מתעסקים איתו. ברוב בתי הכנסת בעולם מציינים את יום העצמאות, ברוב בתי הכנסת בעולם לא מציינים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. ואנחנו בשנים האחרונות מנסים לייצר תהליך, גם עם משרד הביטחון, שהיום הזה יצוין בכמה שיותר קהילות. ואני אומר לכם שאני רואה את היום הזה, ואני חש את זה מאוד בחודש האחרון, איך הקהילות לקחו על עצמן לקיים אלפי טקסים, גם ברמה הלוקאלית וגם ברמה הגדולה יותר. יש לי פה רשימה של עשרות מהם, אם תרצה אני אעביר לכם. אבל באמת מדהים. אני אדלג על ארצות הברית, כי יש פה אנשים שיותר מבינים ממני בארצות הברית, אבל אם תרצו אני אתן לכם להעתיק ממני אחרי זה. אבל אני אספר שבאנגליה יש אירוע גדול בהייד פארק בלונדון. האירועים הגדולים הם בדרך כלל אירועים של הקהילה. לא רק של קהילה מסוימת, אלא של הרבה מאוד ארגונים וזה גם תהליך מאוד יפה שאנחנו רואים. בסקוטלנד אירוע, בספרד אירוע קהילתי גדול. בצרפת אתמול התקיים אירוע ענק, שלוש שעות. לא רחוק ממגדל אייפל. אולי זה היה איזה שהיא קונטרה למה שאמר אתמול נשיא צרפת. אני אומר את זה בחיוך כמובן, אבל אירוע של כל הארגונים היהודיים.

אבל אני באמת אומר את זה, לא באתי פה לקחת קרדיט, ההיפך. באתי פה לומר שיש לנו עם נפלא ויש לנו קהילות יהודיות מדהימות שמבינות שהאירוע ב-7 באוקטובר הוא לא אירוע לוקאלי ישראלי, הוא אירוע של עם ישראל. והם לקחו את זה על עצמם בצורה מדהימה ובצורה טובה. ואני באמת מוריד את הכובע.

אני רוצה לספר שלהסתדרות הציונית העולמית יש כ-300 מורים שליחים ברחבי העולם ואנחנו מדווחים על ידם על בתי הספר, על אירועים שנעשים בבתי הספר היהודיים גם סביב היום הזה. אני מאוד מתחבר לדברים שאמרת, עודד, על החיילים הבודדים. אני רוצה לגעת פה באיזה נישה שנחשפתי אליה לפני כחצי שנה בביקור שלי בארצות הברית. נפגשתי עם עשרות חיילים בודדים שהיו כאן בלחימה כמילואימניקים. זאת אומרת, היו חיילים בודדים, חזרו לביזנס שלהם ועלו על מטוס והגיעו לכאן. והתופעה של עשרות חיילים בודדים עם בעיות של פוסט טראומה.

ואני אומר לכם שאנחנו מכירים את המושג פוסט טראומה ביתר שאת בשנה האחרונה כישראלים. אבל להיות רחוק ולחזור למשרד עורכי דין או משרד אחר שאתה עובד בו, כשאף אחד לא מדבר על מלחמה. ואם אתה מדבר על מלחמה עדיף לך לא לדבר עם החברים שלך לעבודה. ואין את החיבוק ואין את ההילה סביב העניין הזה, אלא הפוך, זה הרבה יותר קשה. ואנחנו מתעסקים בתופעה הזאת כעת. ואני אומר, זה פשוט מדהים לראות איזה עם נפלא אנחנו. אותו דבר המשפחות השכולות שאתה הזכרת. ואנחנו צריכים באמת לראות איך אנחנו הופכים את המשברים האלה שיש לנו כעת להזדמנויות למען אחדות עם ישראל ולמען קירוב עם ישראל לעם ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. ג'וש, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, מנהלת הוועדה, על קיום הדיון המאוד חשוב הזה. המלחמה הזאת היא מלחמה רב זירתית בין לאומית, כמו שיעקב אמר, נגד העם היהודי. וההשפעות כמה שההשפעות ענקיות פה במדינת ישראל הן השפעות בין לאומיות עם השלכות של אנטישמיות הכי גרועה מאז שנות ה-30. השפעה על הקהילות אין ספור. אם זה מדיני, אם זה אנטישמיות, אם זה עם אנשים ברחוב. אנשים, חברים, קולגות, הכול משפיע.

מדינת ישראל היא באמת שותפות של כל העם היהודי, כמו שעודד הזכיר. רוב העם היהודי לא חי פה בארץ. וכל דבר, כל משבר שקורה כאן, בוודאי משבר כמו "חרבות ברזל" משפיע מאוד על הקהילות היהודיות בעולם. יחד עם זאת, כל משבר מביא להירתמות ולאחדות. וההתגייסות של העם היהודי בעקבות ה-7 באוקטובר הוא משהו יוצא דופן. אני לא יכול לתת ביטוי לזה מעבר לכך. מבחינת התרומות, ההתגייסות, ההסברה, ההפגנות, הסיוע המדיני עם ממשלות בעולם. ויש פה באמת הזדמנות פה בוועדה להגיד תודה. להגיד תודה לקהילות היהודיות בעולם. להגיד תודה לנשיא ומנכ"ל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה אריק פינגרהוט שהגיע היום לישראל, אחד מאין ספור ביקורים מאז המלחמה. הפדרציות חילקו פה, תכף אריק יגיד, קרוב למיליארד דולר מאז המלחמה. משהו יוצא דופן של רמת הזדהות.

והכול ממשיך. הגיעו לפה אלפי יהודים מכל העולם להתנדב. הגיעו לפה עשרות אלפים לעלות. אנחנו נהיה מעל 30,000 עולים השנה, למרות המלחמה. מגיעים לפה אלפי יהודים להשתתף בתוכניות בישראל כמו מסע ותגלית. והקשר ממשיך והקשר מתחזק. והקשר הוא קשר נצחי. ואנחנו צריכים לעשות הכול בכנסת, עם הקהילות, עם המוסדות הלאומיים, לעבוד, לחזק את הקשר עם התפוצות, כי עם אחד אנחנו. תודה רבה.

תודה רבה. מר אריק פינגרהוט ואחריו נעבור זום לאלפונסו ששון. אריק, בבקשה.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי)

תודה רבה שאתה מארח אותנו פה בוועדה. העמיתים שלי מההסתדרות הציונית ונשיאי קהילות, אחים ואחיות יהודיים ברחבי העולם. אני רוצה להתחיל עם הדבר החשוב ביותר שהוועדה יודעת ושהיא צריכה לשמוע שוב: אין רגע שבו איננו מאוחדים, אזרחי ישראל ויהודים ברחבי העולם. לא היה רגע. אנחנו עם אחד, לבד אחד. לא היה רגע במהלך השנה האחרונה שלא היינו מחוברים בכל דרך בליבנו ובנפשנו. כל יום אנחנו מתפללים ביחד ואנחנו מחוברים בשורשים עמוקים.

אני רוצה, יעקב, לציין מה שקרה היום. אני חושב שחשוב לציין בפני הוועדה, כמובן שאנחנו בימים הנוראים ואנחנו רגילים לספור את הימים עד ראש השנה, עד החגים בחודש אלול. השנה ספירה לא הייתה ליום כיפור או ראש השנה, אלא ליום הזה, ל-7 באוקטובר. אנחנו מודעים כל כך ליום השנה הזה. חששנו שאנחנו עדיין נגיע ליום עם דאגה לאחים שלנו בחזית, לחטופים, לאנשים שסופגים את פגיעות הטילים. חששנו מהיום הזה ועכשיו כשהוא הגיע אנחנו יודעים כמה חשוב לציין אותו.

אני רוצה שהוועדה תדע שהיום מאות אירועים מתקיימים ברחבי צפון אמריקה. אפשר לראות רשימה שלהם באתר ששמו "מציינים את ה-7 באוקטובר", markingoctober7.org. אם תבקרו באתר במהלך היומיים הקרובים אתם תוכלו לראות דיווחים ותצלומים מהאירועים. חשוב שנקיים ימי זיכרון בקהילות, ביחד. ונחדש ונשקם את אחדות הקהילות, את העמידה שלנו כנגד האנטישמיות יחד עם ידידים ובעלי ברית שניצבים לענייננו היום ברחבי צפון אמריקה.

ב-7 באוקטובר כשהתחלנו להבין את גודל האירוע, גודל האתגר, השקנו שני קמפיינים באמצעות הפדרציה היהודית של צפון אמריקה בארצות הברית. בראש ובראשונה רצינו לספק תמיכה חומרית רבה ככל הניתן, לאחינו ואחיותינו בישראל. כיוון שהבנו שהצורך הוא עצום. וכמובן שהיו"ר ואחרים ציינו את התמיכה שהגיעה מצפון אמריקה, ואני בהחלט מלא כבוד והערכה לעבודתם של העמיתים שלי בפדרציות השונות ובקהילות השונות של יהודים בצפון אמריקה שהשקיעו כל כך הרבה בעבודת גיוס המשאבים. אבל מעבר לזה הבנו שהקמפיין הזה נדרש בצורה רחבה בהרבה ושעבודתם, העבודה של לסייע לישראל להשתקם, של השבת הביטחון, השלווה למשפחות ולאנשים שנפגעו כל כך תיקח שנים רבות. וזה חשוב שהוועדה תדע שאנחנו נמשיך לעמוד לצד ישראל ככל שיידרש, לנצח.

הקמפיין השני היה לתמוך במדינת ישראל בארצות הברית, מתוך ההבנה שהתמיכה האמריקאית חיונית ליכולתה של ישראל להגן על עצמה פה וברחבי העולם. והתחלנו גם בצורה מוצלחת לפעול בשתדלנות מול הממשלה האמריקאית ולעודד את תמיכת הידידים בעלי הברית שלנו. וכפי שצוין, הקמפיין הזה גדל כאשר הקהילות שלנו חוו את המתקפה האנטישמית, חשוב היה לנו להתאים את הבטיחות, את תחושת הביטחון של קהילות בארצות הברית, כמו בישראל. הקהילות היהודיות בארצות הברית נאבקות לא רק כדי לספק את התמיכה לישראל, אלא כדי לוודא שהקהילות שלנו יוכלו לחיות בביטחון ולא לאפשר לפרץ האנטישמיות להפוך לשגרה בעד צפון אמריקה ולא לאפשר למי שנוקט בעמדות אנטישמיות ובפעולות אנטישמיות, להיות בעמדות אחריות וסמכות במדינה שלנו. בארצות הברית, בקנדה, בצפון אמריקה. אנחנו לא ניתן לזה לקרות.

עבודתה של הקהילה היהודית בצפון אמריקה כיום לא מסתכמת בגיוס משאבים, אלא זוהי עבודה 24/7 כדי לבנות ולתחזק את הקהילות היהודיות, הבטוחות ביותר. כדי שנוכל לתמוך בקהילות שלנו ולתמוך באחינו ואחיותינו ברחבי העולם וכמובן כאן בישראל.

אני רוצה להביע את ההוקרה שלי לכלל הקהילות בצפון אמריקה, במיוחד לפדרציה היהודית של צפון אמריקה. למנהיגות שעוסקת בעבודה הזאת ברמות הגבוהות ביותר. אני רוצה שהוועדה הזאת תדע שה-7 באוקטובר 2024, היום, נתפס בעינינו לא רק כיום של סגירת מעגל או כפסק זמן, אלא יום שבו אנחנו מצהירים מחדש על מחויבותנו לעבודה שהתחלנו בה, על הקמפיין שפתחנו בו בשנה שעברה, לפני שנה, כדי להבטיח לעם ישראל שהקהילות היהודיות של צפון אמריקה ניצבות לימין ישראל ובכוונתם להגן על מדינת ישראל ועל העם היהודי בישראל ובעולם.

אנחנו מאמינים במילות ההמנון. אנחנו מאמינים שעוד לא אבדה תקוותנו. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים להמשיך לקיים את התקווה ולנוע לעבר עתיד מבטיח עבור כל עם ישראל בעולם. תודה רבה.

תודה, שוב, על תמיכתך בישראל וברחבי ישראל. אני חייב פשוט לספר שב-7 באוקטובר מיד בכנסת המפולגת הזאת שאנחנו חיים בה, התארגנה קבוצת ווטסאפ של כל חברי כנסת הציונים בתוך קבוצת הווטסאפ, עם שיתופי פעולה בין כולם, בניסיון לסגור פערים. לכיתות כוננות, ליישובים, לסיוע בציוד הצלה לצה"ל. וחברי כנסת מהמפלגות החרדיות ומהמפלגה שלנו וממפלגתו של אלקין, מפלגות אחרות, ליכוד, יש עתיד, כולם. ביחד תמיד ידעו למצוא את הפתרון הזה. ותמיד, בכל פנייה שהעברנו לקהילות בחו"ל הרבה פעמים השיגו אותנו. כולנו זוכרים את התמונות של תורמים שפשוט הגיעו לדלפקים של אל-על עם ציוד, פשוט שמו שם ציוד כדי לשלוח אותו לישראל. אז באמת תודה לקהילה היהודית גם בצפון אמריקה, אבל בכל מקום.

נמצא איתנו גם מנכ"ל הקהילה היהודית במילאנו, אלפונסו ששון.

שלום ותודה על ההזמנה. אנחנו חושבים על ה-7 באוקטובר פה כל הזמן, לא רק היום. זה שנה, כמו ששמעתם לפני, בתפילות ובכל האירועים. מה שקרה לצערנו שבמילאנו וגם באיטליה יצאה האנטישמיות שהייתה צפונה וראינו הרבה אירועים של אנטישמיות. גם באוניברסיטה, גם בבתי הספר, בחוץ, במילאנו ברוך השם יש לנו שלושה בתי ספר יהודיים. וחזרו מבתי הספר אחרי 7 באוקטובר כמה סטודנטים שחזרו אצלנו פה בבית ספר, כי הם מפחדים להיות בבית הספר בחוץ, עם ערבים ויש הרבה ערבים באיטליה, במילאנו. וגם היהודים של הקהילה שמצאו על הדלת מגן דוד וכמה סימנים של אנטישמיות שהיו.

מה שעשינו אנחנו כשגרירים של מדינת ישראל אני חושב שבוודאי עם ישראל כגוף אחד. ואין הבדל אם אצבע של הגוף כואבת כל הגוף כואב. היינו צריכים פה לשים עוד כמה מצלמות כדי שהרמה של הביטחון של הקהילה תהיה יותר גבוהה. רק פה בבית ספר קהילתי יש כ-500 סטודנטים כל יום, אז בוודאי שאנחנו חושבים על הביטחון של כל הקהילה ושל בית הספר, של הילדים, של בית האבות. במילאנו יש כ-5,000 יהודים רשומים בקהילה, אבל יש יותר מ-18 בתי כנסיות. אז אנחנו אנחנו עכשיו בחגים יש לנו מסגרת, יש לנו אנשי ביטחון שלנו וגם אנחנו באמת צריכים להודות גם לצבא וגם למשטרה האיטלקית שנותנת לנו כרגע שירות יוצא מן הכלל, באמת. כי גם הם הרימו את מספר אנשי הביטחון של המשטרה שעכשיו גם בכנסייה וגם ביציאה של בית הספר.

יש הרבה אנטישמיות, אבל אני רוצה גם להגיד שיש תקווה. למשל יש הרבה חברות פה באיטליה, חוץ מהאיטלקים פרטיים שהם על ידינו ואומרים את הסולידריות שלהם לנו ולמדינת ישראל. אבל יש גם הרבה חברות, יש אנשי הפוליטיקה, שברוך השם עם על ידינו.

אני רוצה רק להביא דוגמה שהיום יש עיתון אחד, רק עיתון אחד באיטליה, שכל העיתון על ה-7 באוקטובר – שזה יפה מאוד, כי כל העיתון על מה שקרה. גם על האירועים של אנטישמיות בכל העולם מאז 7 באוקטובר. וזה אני חושב יפה מאוד. אנחנו, מה שאני יכול לעשות וכל היהודים פה מה שיכולים לעשות כדי לעזור. לא רק מצד כלכלי כספי, אלא גם הסברה. היום התקיים אירוע, על זה שאני אחר כך צריך לעזוב, אני מצטער שאני צריך לעזוב לפני, כי יש לנו אירוע ב-18:00 פה בבית הכנסת הראשי. ואנחנו מחכים כ-1,500 איש. וחוץ מזה יהיו גם יותר מ-40 עיתונאים וזה גם חשוב, כי האירוע זה לא בשבילנו, שאנחנו זוכרים כל רגע את ה-7 באוקטובר, אלא לכל המדינה ולכל העיר פה במילאנו. אתמול התקיים ברומא אירוע גדול, בבית הכנסת הראשי ברומא. אז כל מה שאנחנו יכולים לעשות אנחנו עושים. אנחנו ליד מדינת ישראל וגם אנחנו על המגרש.

אז תודה רבה ועם ישראל חי.

תודה רבה. הרב אביחי אפל מגרמניה, בבקשה.

שלום וברכה ליושב הראש ולמכובדיי. קודם כל תודה על ההזדמנות והאפשרות. אחזור בקצרה על מספר מילים שכבר נאמרו, כי אי אפשר שלא לשבח את בני הקהילה שגם כאן תרמו סכומים יוצאים מן הכלל למדינת ישראל, לצבא, בכל דרך אפשרית מאז ה-7 באוקטובר. בין אם זה בערבים משותפים, בין אם זה תרומות פרטיות ואישיות, שהנושא הזה ממשיך עד היום ועובד בצורה יוצאת מן הכלל.

אבל ברשותכם אבקש לציין שני עניינים שלצערי הרב אנחנו חשים כאן באופן מאוד משמעותי מאז ה-7 באוקטובר. למעשה מעבר ל-7 באוקטובר, שכמובן נגע בכל אחד ואיחד את כולנו סביב הצער, הדאגה, עד היום, תפילות יום יומיות ועשייה מרובה למען ישראל בכל הדרכים האפשריות. האנשים המקומיים ב-13 באוקטובר נפל כאן גורל חדש על החיים היהודיים. אותו יום שישי שבו החמאס קרא ליום טרור עולמי. זה שינה כאן את התחושה האישית של כל בן אדם. אנשים לקראת ה-13 באוקטובר התנהגו והתארגנו כאילו הולך להיות עוד פעם ליל הבדולח. ומאז בעצם היהודי חזר במידה רבה להתנהג כאילו הוא צריך להסתתר. אם לפני כן הזהות היהודית הייתה מאוד חזקה, מאוד בולטת, מאוד מוחצנת באופן חיובי, מאז ה-13 באוקטובר יש כאן איזה שהוא שינוי בהתנהלות. ב-13 באוקטובר עצמו, אם נאמר שכאן יש כ-600 ילדים בבית הספר היהודי, הגיעו במקרה הטוב 20 ילדים ללימודים באותו יום. דהיינו כ-58 משפחות החליטו להשאיר את הילדים בבית באותו יום. זה מספר יוצא מן הכלל.

כמובן שהדברים השתנו במהלך הזמן. ברוך השם, בזכות הצבא המדהים, החיילים היוצאים מן הכלל שלנו, שעושים עבודה יוצאת מן הכלל, שגם אנחנו זוכים שיש לנו כאן חיילים בודדים בני הקהילה, כולל הבן שלי שכרגע נמצא בצפון. אנשים שבאמת מוסרים נפשם למען העם והארץ. אבל באופן הפרטי של הקהילה, הציבור שינה עמדה. אנשים לצערנו מורידים מזוזות מפתח הבית. אנשים לא מחצינים את הסממנים היהודיים. ואני מדבר על קהילת פרנקפורט, אנחנו עוד יחסית במצב טוב. גם הפוליטיקה וגם המשטרה עומדים לצידנו בצורה יוצאת מן הכלל. מה קורה במקומות אחרים, בערים שבהן הקהילות יותר קטנות, פחות משמעותיות. איפה שהקשר הפוליטי לא היה כל כך רציף, לא היה כל כך חזק כמו כאן בפרנקפורט. היום יש עדיין מותר לנו - - - השאלה אם תהיה הפגנה פרו פלסטינית אלימה בעיר או לא. זה ראשי העיר מתנגדים באופן מלא. יכול להיות שבית המשפט בכל זאת יאפשר את ההפגנה. למרות זאת יהודים כאן היום במרכז העיר יעשו ערב זיכרון ל-7 באוקטובר. מתנהלים באופן גלוי בנושא הזה בצורה מאוד חזקה.

והצד השני אני חושב של הדברים שצריכים להיאמר כערך חשוב מאוד, הקשר של היהודים בתפוצות עם ארץ ישראל, עם מדינת ישראל לצערנו הרב קיבל פנים אחרות. אם לפני ה-7 באוקטובר היה דבר חד משמעי שמדינת ישראל זה חלק מהזהות הבלתי מעורערת, גם היום, גם היום, אבל מרחוק. אין מה להשוות בין כמות המבקרים בישראל לפני ה-7 באוקטובר לבין כמות המבקרים בישראל לאחר ה-7 באוקטובר. אנשים חוששים. אנשים לא באים לחופש בישראל. אנשים לא נוסעים לחגים לישראל. לא מבקרים את בני המשפחה בישראל. יש יותר מבקרים מהארץ שמגיעים לכאן מאשר הפוך לצערנו הרב. וזה דבר שאנחנו עוד נצטרך לעבוד עליו ברגע שנגיע לימים יותר טובים. כמובן גם עכשיו כבר מנסים לחזק, בכל דרך אפשרית, את הקשר לארץ. הן בבית הספר, בבית הכנסת ובכל דרך אחרת של תקשורת. אבל הציבור עצמו באותה מידה שהוא הפך להיות בצורה כל כך קלה היהודי המסתתר, הפכו גם להיות בצורה מאוד פשוטה היהודי שמחפש את המקום הבטוח. ולצערנו הרב לא הביאו את עצמם להבנה פנימית שמדינת ישראל זה המקום הבטוח ביותר בשבילם.

לכן אני חושב שאלה שני דגשים שעליהם יש לנו הרבה עוד מה לעבוד, להחזיר את הביטחון העצמי כאן ולהחזיר את הביטחון העצמי ביחס לישראל. אני חייב לומר שוב סממן מאוד קטן, אבל סממן של גאווה שהוא מחזק מאוד. היום הילדים תלו דגל ישראל. לא דבר שהוא ברור מאליו. הרבה משפחות מבקשות מהילדים להסתיר את הזהות שלהם כרגע. הנה, זה כן קורה.

אז בתוך כל המערכת הזאת אנחנו נעים במשך השנה הזאת בצורה מאוד קשה. כאמור, אין שום ספק שאצל אנשים רבים המצב השתנה. כמובן שאם אנחנו מדברים על ניצולי שואה והזיכרונות שלהם והיחס שלהם, גם של הדור השני, ביחס למצב של פיגועים של מעין מאורעות כל כך נוראיים. זה מעורר הרבה דאגה, הרבה סימני שאלה.

אבל עם ישראל חי, אם נאמר ביום חמישי האחרון, יום ראשון של ראש השנה, בבית הכנסת הגדול שיש בו כ-800 מקומות ישיבה, בזמן תקיעת שופר היו למעלה מ-1,200 איש מסיבה אחת: בגלל שאנשים מחפשים מחדש את הזהות היהודית שלהם ומחפשים לחזק אותה. זה לא מאורע שאנחנו רואים כל שנה. זה היה משהו יוצא מן הכלל, אבל זה משהו שמחזק כי אנשים רוצים וחשוב להם חזרה הקשר. כולם עושים כל מה שהם יכולים, הן בתפילה, הן בתרומה ובכל דרך אחרת וכמובן ברשתות החברתיות, על מנת לחזק את מעמדה של ישראל. על מנת להביא את מקומם של החטופים לסדר היום.

יהי רצון. כמו שכבר קודמיי אמרו, יהי רצון שנראה בקרוב את החטופים בבית. את החיילים בבית ואת השלום בארץ בעזרת השם.

אמן. תודה רבה. טלי מאיר מאתונה.

שלום, תודה רבה על ההזמנה. ברשותכם אני אעבור לאנגלית.

(נושאת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי)

שנה עברה מאז שהסיוט שלנו החל החיים שלנו השתנו לבלי הכר, לעולם לא קרה לאחינו ואחיותינו בישראל מולדתנו, כמו רבים אחרים בישראל והיהודים הגרים בתפוצות אנחנו מזועזעים, כועסים עצובים ומתוסכלים מהאלימות שניפצה את תחושת הביטחון שהייתה לנו בישראל, אנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב על אהובינו שם ו-1,500 איש שנטבחו ומשפחותיהם, 229 החטופים מאות שעדיין נעדרים, יותר מ-5,000 פצועים, קורבנות מההתקפות האקראיות, החיילים שלחמו תוך סיכון חייהם כל יום.

אנחנו היהודים ביוון הושפענו מכך גם בהיבטים אחרים בנוסף, כמו תמיד היסטורית לא חשבנו שנצטרך במיוחד לאור העובדה שזה היה מעשה של אלימות קשה שהופנתה כלפי ישראל על ידי חמאס, אבל ברגע שישראל הגיבה קהילות יהודיות באירופה ובארצות הברית החלו להיאבק באנטישמיות.

אנטישמיות תמיד הייתה מעורבת עם שנאה כלפי ישראל, היא נשארה כל עוד ישראל עמדה חזקה ומשגשגת אבל מופיעה שוב בהרף עין כשמופיעה ההזדמנות, אנחנו שוב במצב הגנה, האבטחה גדלה בצורה דרמטית בכל המקומות, אנחנו רוצים לתמוך בישראל, רבים מאיתנו רואים דרך ערוצי המדיה עזרה לחיזבאללה וצופים מקרוב בהתחזקות ובאירועי הסולידריות, אנו מאמנים את צעירנו על הסברה כדי שיוכלו לעמוד איתנים מול אירועים עוינים באוניברסיטאות, מגייסים כספים ואוספים אספקה לישראל ולמשימות סולידריות ועוד הרבה.

היום לפני כמה שעות היה טקס זיכרון בבית כנסת בית שלום עם יותר מ-300 אורחים יהודים ולא יהודים, שרים ושגרירים, עיתונות, אזרחים יווניים, חברי קהילה וישראלים שחיים באתונה, יצרנו קהילה ישראלית כאן באתונה של יותר מ-1,500 ישראלים שגרים כעת באתונה, חלקם גרו לפני השבעה באוקטובר וחלקם אחרי.

בימים קשים אלו אנחנו צריכים למצוא דרך להמשיך, כל ישראל ערבים זה לזה, כאן באתונה אנו עובדים ללא לאות לשמר ולקדם ערכים יהודיים, מחבקים ומטפחיים את דרכי היהודים וכל יהודי שרוצה להיות חלק מזה השירותים שלנו מתפתחים כל הזמן לאור השינויים וצרכי החברים ואנחנו נשארים מאוחדים במשימתנו המוקדשת להווה ולעתיד לבוא, במאמצנו המשותפים אנחנו שואפים ליצור תחושת שייכות בתמיכה ובעמידה איתנה של הקהילה היהודית לחברינו ולחברי הקהילה הישראלים, מי ייתן שיהיה שלום בישראל ושנמשיך לעבוד להחזיר את החטופים הביתה, אולי הסיוט הזה יקרב את כולנו ביחד יחזק את הקשר שלנו לישראל ולתפוצות ויחדש את המחויבות שלנו אחד לשני, שנה טובה ועם ישראל חי.

תודה רבה. מאירה לרנר, מאמונה עולמית, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושב-הראש. לפני שאני אכנס לדבריי היותר מקצועיים, אני אגיד אולי בנימה אישית יותר שאני מדברת לא רק כראש תפעול של אמונה עולמית, אלא גם כעולה שמגיעה מקהילה של עולים שהם גם עדיין קשורים מאוד לקהילות שלהם בתפוצות. בנוסף לזה, הם איבדו יותר מידי חיילים מהקהילות שלהם. ואני רוצה גם לציין את האבל שלנו כקהילה של עולים.

כמו שאנחנו בישראל חווינו את כל הכאב הזה של היום הזה, שלא יאומן שעברה שנה כבר, גם חוו קהילות של התפוצות ואחינו ואחיותינו בקהילות של התפוצות. בתוך השמות של הנהרגים, שכולנו מכירים מהיום הנורא הזה, יש גם אזרחים של קהילות התפוצות. רבים נלקחו כחטופים. הקהילות שמהם מגיעים החטופים האלה הרגישו את ההלם והכאב הזה בדיוק כמו הקהילות שלנו כאן בישראל. הם התקבצו סביב משפחותיהם של החטופים האלה והראו את תמיכתם ואהבתם. הם סייעו להביא את תשומת הלב הראויה לאותם החטופים לפרלמנטים וממשלות ברחבי העולם.

בנוסף לאלו שנהרגו והוחזקו בשבי קהילות התפוצות היו גם חלק בלתי נפרד מהמאמצים להילחם ולהגן על עצמנו. מאות חיילים בודדים, גם בסדיר וגם לא בסדיר, טסו מכל מקום שהם היו בעולם כדי להתייצב לתפקיד וללבוש את המדים שלהם שוב. תרומות זרמו מכל העולם כדי לתמוך במפונים, חיילים, נשות מילואימניקים, כל מה שהיינו צריכים בישראל. מתנדבים מקהילות של התפוצות הגיעו גם בשיא המלחמה להפגין סולידריות ולתת יד מסייעת בכל מקום שנדרש. בשטח, בקהילות התפוצות, אחינו ואחיותינו צעדו והפגינו והראו את תמיכתם בנו כאן בישראל גם לפעמים בסכנה עצמית, כשהמחאות האנטי ישראליות כיוונו עליהם בתמורה.

בנוגע לשלוחות וסניפי אמונה ברחבי העולם כולם לקחו חלק במאמצים אלה לעמוד איתנו בעת הצורך הגדול ביותר שלנו. השותפים שלנו ברחבי העולם גייסו כ-3 מיליון דולר לטובת תרפיה, בניית מקלטים בצפון ובדרום, תמיכה במפונים, במשפחות חיילים ועוד. הם גם ארגנו ומימנו אירועים להעלאת התמיכה בישראל והמודעות לעובדות בשטח. הם השתתפו בהצהרות ובסדנאות פרו ישראליות ולמאבק באנטישמיות. הם השותפים שלנו לכל דבר. לא בגלל שהם מרגישים מחויבים, אלא בגלל שמבחינתם זה מובן מאליו.

אז כן, אנחנו עדיין נלחמים ועדיין חווים אובדן, אפילו שנה לאחר מכן. יש לנו עדיין מעל 100 חטופים בעזה ומתפללים כל יום על שלומם וחזרתם הביתה. אנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר. אבל דבר אחד נשאר ברור, אנחנו לא לבד. אנחנו עם אחד חזק, גם בישראל וגם מחוצה לה. אחינו ואחיותינו היו איתנו בכל שלב של הדרך והם לא מרפים. נמשיך להילחם איתם לצידנו, ביחד ננצח.

תודה רבה. חה"כ טטיאנה מזרסקי בזום, בבקשה.

שלום לכולם. תודה רבה אדוני יושב-הראש, אני אומרת שלום לכולם. תודה על זכות הדיבור. היום אנחנו זוכרים את השמות ואת האירועים הזוועתיים וזוכרים את השמות של הנרצחים ב-7 באוקטובר. והיום גם ההזדמנות להודות לקהילות היהודיות בכל העולם. שאתם חולקות איתנו את הכאב ואתם מביעים תמיכה רבה ושלחתם כל כך הרבה תרומות לכאן, לישראל, מאז 7 באוקטובר של שנה שעברה.

אכן יש לנו גורל אחד. כולנו רוצים לעצור את הרוע, את השנאה כלפינו, גם בישראל וגם במדינות אחרות. רוצים לעצור את ההרס. אנחנו מבינים שהדרך הכי טובה היא הידברות, אבל לצערנו אין עם מי לדבר. האויב שלנו, שלנו משותף, הוא חזק, הוא חכם. הוא משתמש בעקרונות ובערכים ההומניים שלנו, הערכים היהודיים כדי לחסל אותנו ואת המדינה האהובה שלנו.

והכי מאכזב שעם כל היתרונות שלנו והמעלות שלנו, הסגולות שלנו מעל האויב, אנחנו מפסידים בהסברה בין לאומית. דיברנו כבר, מישהו שדיבר לפניי הזכיר את זה. וכל העולם נוטה לרחם עליהם, על הרוצחים, שמסתתרים מאחורי ילדים, מאחורי אזרחים חפים מפשע, כדי להרוג ילדים יהודים. אנחנו חייבים חיזוק בהסברה ומבקשים חיזוק בהסברה. חייבים לשקף את האמת. לפעמים בלי לחשוב שהפרסום של הזוועות יפגע ברגשות של מישהו. וחייבים לגלות לכל העולם את פניו האמיתיות של האויב שלנו.

יהודים בתפוצות בעצם אתם השגרירים הישראלים. גם אם מישהו לא מרגיש שהוא שגריר ישראלי הם יודעים שאתם ישראלים ואתם קשורים לישראל. אני זוכרת בילדות שלי, כשלמדתי בבית המועצות בבית הספר, הזכירו לי כשדיברו על ישראל, כל הכיתה הסתכלה עליי, כי הייתי היהודייה היחידה בכיתה. למרות שלא היה לי פה אף אחד ולא ידעתי כלום על ההיסטוריה של העם שלנו. אבל הם יודעים שאנחנו יהודים. וקהילות יהודיות יכולות לפעול במדינות שלהן ולספר את הסיפור הישראלי. לנסות להשפיע על השלטונות ועל מקבלי ההחלטות במדינות שלהם. לחזק את אלה שכבר תומכים בנו בגלוי. למשל כמו צ'כיה. חייבים להשתמש בכל הכלים של המדיה, אירועי תרבות, חיזוק קשרים עם קהילות דתיות אחרות. ואפילו לתלות פוסטרים בערים, ביישובים, עם התמונות ומסרים של תמיכה בישראל.

ראיתי ששגריר ישראלי באוקראינה מפרגן למישהו שתלה ברחבי קייב את הפוסטרים עם התמיכה בישראל. זה עובד. ואני מקווה מאוד שגם הסוכנות היהודית ומשרד התפוצות ימשיכו לעשות את הכול, וכל מה שצריך כדי לתמוך בקהילות ישראליות.

ושוב תודה על התמיכה הפעילה של הקהילות. תודה לכם. הרי אחים אנחנו ועם ישראל חי.

תודה, חברת הכנסת מזרסקי. חבר הכנסת אלקין, ואחריו הרב זאב גולדשטיין מדרום אפריקה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש ומכובדיי האורחות והאורחים של הדיון הזה. באמת האירוע הזה של 7 באוקטובר הוא אירוע דרמטי בהיסטוריה של מדינת ישראל. הוא השפיע על המון דברים בחיים שלנו כמדינה. אבל אני חושב שהוא אירוע גם מאוד משמעותי בסוגייה של מערכת היחסים בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות לכמה כיוונים.

קודם כל, לכולנו, גם בארץ וגם בתפוצות, חלק מהקושי לקבל את היום הזה 7 באוקטובר ומה שקרה בו הוא למעשה סוג של סימן שאלה. הוא ערעור או ספק שעלה לגבי המהות הבסיסית שלשמה הוקמה מדינת ישראל. הרי מדינת ישראל הוקמה כדי שליהודים לא יקרו דברים מן הסוג הזה שקרו ב-7 באוקטובר. ופתאום זה נחת עלינו כאן. והתחושה הייתה שכאילו מדינת ישראל כמדינה נעלמה ליום אחד. וזו אולי אחת מן הסיבות של הערעור של היסוד הכי בסיסי שאנשים הרגישו, גם בארץ וגם בעולם, לגבי מה שקרה.

אבל יחד עם זאת, אני חושב שכאשר מסתכלים על כל השנה האחרונה אנחנו רואים שני דברים: רואים שלמדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, היה את הכוח לקום על הרגליים אחרי המכה הקשה ולהשיב מלחמה שערה נגד האויבים שמנסים להשמיד אותנו. לדעת לאחד כוחות בתוך המדינה. הזכרת, אדוני יושב-הראש, גם את העבודה המשותפת שהייתה כאן בתוך הבית הזה. ולמעשה להראות לכל מי שחשב שזאת ההזדמנות לפגוע במדינת ישראל, לפגוע במדינת היהודים, שהם לא יכלו לנו. ואני חושב שדווקא השבועות האחרונים הם הפגינו את זה אולי בצורה הבולטת ביותר, לקראת סיום של השנה הזאת. מה באמת כוחה של מדינת ישראל. והחזירו לרבים גם בתוך המדינה וגם מחוצה לה בקהילות היהודיות את האמונה הבסיסית הזאת בכוחה של מדינת היהודים למעשה לעמוד על עצמה ולהגן על אזרחיה. ולהפגין לכל אלה שקמים להשמידנו מה בסוף יהיה גורלם.

הדבר השני שמאוד בלט זה אחדות הגורל. אנחנו לפעמים במדינת ישראל כששקועים בבעיות שלנו שוכחים מהקשר וחשיבות הקשר ליהדות התפוצות. וגם לפעמים ביהדות התפוצות מתרופף טיפה הקשר הזה. ואז מה שקרה כאן הוא חיבר אותנו מחדש פעמיים: אחד בהזדהות העצומה שהייתה בקהילות היהודיות בכל העולם עם מדינת ישראל ועם מה שקרה כאן. וגם בלט כאן, וזה כבר צוין על ידי דוברים קודמים, גם את החיבור החי בין יהדות התפוצות למדינת ישראל. לא במקרה חלק מאלה שנרצחו הם למעשה עולים שעלו לכאן מהקהילות השונות וחלק מאלו שנחטפו. והחיבור הזה הוא היה מאוד מאוד בלט בשמות, בלט בסיפורים. לא יכולת שלא להרגיש אותו. ולכן מהרגע הראשון של האירוע הזה שקרה למעשה ראית עד כמה עם כל זה שקיטרנו על החלשת הקשר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל, עד כמה ברגעי מבחן הקשר הזה קם לתחייה ועד כמה הוא חזק. וציינת בעצמך את הרצון לעזור והנכונות לעזור שלמעשה באו מכל קהילות יהודיות מכל קצוות תבל מול מדינת ישראל.

אחר כך עם הזמן בא עוד משהו באחדות הגורל הזאת. למעשה הכוחות האנטי ישראליים והאנטישמיים לא בפעם הראשונה התאחדו ועשו ברית אחת. ובניסיונות לפגוע במדינת ישראל, בפעולות השונות, במדינות השונות ובשמה הטוב של מדינת ישראל ולנסות למעשה להגן על ארגונים נתעבים של רוצחים ולשווק נרטיב שקרי. מהר מאוד זה התגלגל לאירועים אנטישמיות. גם מול יהודים שאולי בשגרה לא תמיד הזדהו עם מדינת ישראל ולא תמיד תמכו במה שהיא עשתה. אף אחד לא שאל אותם בכלל. הם כולם הותקפו באותה צורה רק בגלל שהם יהודים.

גם התזכורת הזאת, עד כמה יש אחדות גורל בין מדינת ישראל לבין היהודים בתפוצות, ירצו או לא ירצו שני הצדדים האלה, אני חושב שקיבלנו השנה ואנחנו יוצאים ממנה עם תובנה שהקשר הזה הוא אחד מהנכסים הגדולים שקיימים לעם היהודי ולמדינת ישראל. חשוב מאוד לטפח אותו ולקדם אותו לא רק בעתות משבר, אלא גם בעתות שגרה. וזו אחת מהמטרות שלנו כאן סביב השולחן הזה, לדאוג ולדחוף כדי שבאמת מה שמרגישים ברגעי המשבר אנחנו נרגיש גם בשגרה ובתפקוד השוטף גם של הקהילות היהודיות בתפוצות וגם של מדינת ישראל. וזה אחד, אני לא אגיד לקחים, אלא אולי הדברים, אנחנו מכל משבר תמיד יודעים להיבנות כמדינה. אז אולי אחת מהקומות שבהם אנחנו צריכים להיבנות כתוצאה מהמשבר הזה שכולנו חווינו כאן בשנה האחרונה.

תודה רבה. הרב זאב גולדשטיין מדרום אפריקה.

תודה רבה על ההזדמנות לדבר פה, זה כבוד גדול. רציתי להגיד מה שקרה בדרום אפריקה במשך השנה האחרונה, שיש שני סיפורים. סיפור אחד זה הסיפור שאנשים מכירים, זה הסיפור של ממשלת דרום אפריקה, שהביא את הדברים האלו להאג ו-RSJ, שזה ממש עוולה. והקהילה שלנו, ואני עמדתי בראש הפעילויות שלנו לצאת בתקיפות נגד הממשלה בדרום אפריקה.

אני הורדתי את הממשלה מתוך התפילה של שלום המדינה ודיברתי כמה נאומים וגם כן נגד הממשלה וגם כן יצרנו חיבורים עם כמה וכמה שותפים פה בדרום אפריקה. המון נוצרים פה. וזה אני חושב שזה סיפור אחר, הסיפור של הממשלה נגד מדינת ישראל ונגד מה שאנחנו עושים בתור עם ישראל. אבל האוכלוסייה פה זו אוכלוסייה של 60 מיליון איש, ורוב רובם נוצרים דתיים. ומהם רוב רובם של evangelico כמו שיש בארצות הברית, והם אוהבים את ישראל. ואז יש שני סיפורים. לכן האנטישמיות ברחובות כמעט ולא הרגשנו אנטישמיות פה במשך כל הזמן לאחר 7 באוקטובר. לא מרגישים את זה ברחובות פה בכלל. כמובן יש את האיום של הטרור ויש ביטחון בכל בתי הכנסת, בבתי הספר שלנו וגם כן הביטחון סביב המשרד שלי גם כן. אבל בדרך כלל האנטישמיות ברחובות לא מרגישים את זה, כיוון שהאוכלוסייה הם בעד ישראל.

ואנחנו ראינו את זה בבחירות פה בדרום אפריקה, שה-ANC, המפלגה הכי גדולה בממשלה היא איבדה את הרוב שלה בפעם הראשונה לאחר מנדלה. ואפילו באזור של הווסטרן קייפ שיש המון המון שם מוסלמים. אבל הם אפילו שם איבדו הרבה דברים שם מצד התמיכה של האוכלוסייה שם. אפילו שם. וצריך לדעת שבדרום אפריקה יש 60 מיליון איש בתוך האוכלוסייה, מהם רק 600,000 מוסלמים. רוב רובה של דרום אפריקה וגם כן באפריקה, ולכן אני אומר שיש הזדמנות תמיד בשביל מדינת ישראל באפריקה וגם כן בדרום אפריקה, וגם כן בגלל שארגוני הטרור באפריקה, בוקו חראם, אל שבאב, ISIS, כל הדרים האלה, הם פועלים באפריקה ורוצחים נוצרים פה כמו שהם עשו לנו ב-7 באוקטובר.

לכן מאוד חשוב שאנחנו נדע בתור עם ישראל שיש המון תמיכה פה באפריקה וגם בדרום אפריקה והקהילה פה מאוד מאוד חזקה, מאוד ציונית. אנחנו עשינו הרבה פעילויות והרבה אירועים. ודווקא אתמול הייתי באירוע של התלמידים באחד מבתי הספר הכי גדולים פה בדרום אפריקה. הבוקר הייתי בשגרירות הישראלית פה והיו המון חברים מכמה מפלגות פה שבאו לשגרירות בשביל הטקס שם. יש עוד טקס שהלכתי של הקהילה ועוד טקס הערב. יש המון דברים שקורים. הקהילה מאוד חזקה, מאוד ציונית. ואנחנו יהודים גאים. ויש המון חברים בתוך האוכלוסייה הדרום אפריקאית ואנחנו עומדים מול הממשלה, ממשלת דרום אפריקה. עכשיו בגלל שהם איבדו את הרוב שלהם עכשיו הם עושים קואליציה עם מפלגות אחרות שהם הרבה יותר תומכים במדינת ישראל. מה שחשוב לדעת שזה לא סיפור אחד מדרום אפריקה.

דבר סופי שרציתי להגיד, הניצחונות של מדינת ישראל, של צה"ל, של המוסד, שבמשך השבועות האחרונים, אי אפשר לתאר איך הם הרימו את כל הרוח פה בדרום אפריקה, גם בקהילה יהודית ויותר. וצריכים לדעת, ואתם יודעים, מכירים את זה הרבה יותר טוב ממני. אני רב, זה לא התחום שלי, אבל הדבר הסופי פה, עם ישראל, מדינת ישראל, צריכים ניצחון גמור עד הסוף. זה הכול. עד הסוף. ושתדעו שאנחנו בידכם, יש המון מהילדים שלנו שמשרתים בצבא, חיילים בודדים. הקהילה תומכת. אבל מה שעם ישראל צריך עכשיו זה ניצחון עד הסוף בעזרת הקדוש ברוך הוא, עם ברכות שמיים לזה. ורק הניצחון עד הסוף יביא את הביטחון למדינת ישראל, עם ישראל וגם כן בכל התפוצות. ושהקדוש ברוך הוא יברך אותנו ואת חיילי צבא הגנה לישראל ויברך אותנו להביא את כל הנעדרים והשבויים הביתה בשלום בקרוב. אבל הכול תלוי רק בניצחון הסופי. גם בשביל השבויים וגם בשביל החיילים שלנו, הכול.

תודה רבה.

תודה רבה על ההזדמנות פה.

תודה רבה. פיטר פאפוסק, נשיא הקהילות היהודיות של הרפובליקה הצ'כית.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי)

שומעים את השיח הזה בציבור, שיח אנטי ישראלי, אנטי יהודי. אבל עדיין, בנובמבר האחרון הבאנו את ראש הממשלה, הזמנו את ראש הממשלה לכיכר המרכזית והוא אמר שצ'כיה תהיה הקול של ישראל באירופה. וזה ממשיך עד היום. יש לנו קשרים מעולים עם פוליטיקאים רבים, גם בממשלה וגם באופוזיציה. פוליטיקאים רבים תומכים בישראל. נוכח כל הקושי, הטוב שאנחנו מוצאים הוא הקשר בין הקהילה היהודית בצ'כיה והקהילה הישראלית. אנחנו מגבירים את שיתוף הפעולה, אנחנו רואים סטודנטים ישראלים שלומדים פה, שמתחברים יותר לקהילה היהודית וביחד אנחנו מתחזקים.

היום אנחנו מארגנים ב-18:00 הפגנה גדולה בכיכר המרכזית. אנחנו מקווים למלא את הכיכר כולה יחד עם הקהילה הישראלית, הקהילה היהודית והפדרציה. יהיו דוברים רבים, גם לא יהודים, שידברנו בשמנו, כיוון שחשוב מאוד לדבר את הנרטיב שלנו. לספר את הסיפור שלנו. היום בבוקר הייתה לנו תפילה משותפת ואתמול גם קונצרט. אנחנו מנציחים את שמם של הקורבנות ומתפללים לשובם של החטופים.

אנחנו זוכרים במיוחד היום לזכור היום בכיכר שהמאבק בטרור וברוע הוא לא רק למען ביטחון של העם היהודי, אלא גם של שאר העמים. ואנחנו ניצבים כקהילה אחת בעלת ערכים דומים. חוברת אלינו קואליציה של כנסיות וארגונים. בסוף ההפגנה יישמעו צלצולי פעמונים ברחבי צ'כיה בשעה 19:00. האחדות הזאת היא הכוח שלנו. אנחנו מקווים לעתיד טוב יותר. עם ישראל חי. תודה.

מר ג'ונתן ארקוש ואחריו גסטון סיידמן. ג'ונתן, בבקשה.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי)

אחר הצהריים טובים מלונדון. אני מודה לחברי הכנסת הנכבדים על קיום הישיבה הזאת ועל הזמנתי. מה שנאמר על ידי העמיתים שלי באיטליה, בגרמניה, באתונה, בצ'כיה, נכון גם בבריטניה. בבית לקהילה היהודית הרביעית בגודלה בתפוצות. אירועים לזכר ה-7 באוקטובר יתקיימו ברחבי המדינה והתקיימו היום במנצ'סטר ובלונדון, ככל הנראה 25,000 אנשים יתאספו בהייד פארק. נתח נכבד מהקהילה שלנו.

בדומה לישראלים, אנחנו לכודים בסיוט מתמשך, במצוקתם של החטופים, במלחמה ובאובדן המתמשכים. כמעט כל יהודי באנגליה קשור בעבותות למדינת ישראל, לארץ ישראל ולישראלים. ילדיי ונכדיי מתגוררים בישראל וכשאני אוכל, כשיתאפשר לי אני מתכוון לעשות עלייה ולהפוך את ישראל לביתי. כולנו שואפים לשלום וחותרים לשלום. אני גאה בכך שהממשלה שלנו, הממשלה הבריטית, היא חלק מההגנה על ישראל ממתקפת הטילים האירנית ואני בטוח שזה יימשך.

המלחמה הובילה לפרץ של אנטישמיות בבריטניה וברחבי העולם. אבל סקרים לאחרונה הראו שכמעט כל הבריטים מתנגדים לצעדות השנאה של מתנגדנו. אני מאמין שמרבית האנשים תומכים בישראל, בצורך שלה בביטחון ושגשוגה. אני מהדהד אחר הדברים שנאמרו. אנחנו עם אחד, גוף אחד, לב אחד.

ליבי ומחשבותיי נתונים לחיילים שלוחמים בגבורה למען התאחדותה של ישראל. ליבי ומחשבותיי נתונים לחטופים ולסבל הלא יאומן שהם חווים. ומחשבותיי ביום שמחת תורה יוקדשו לכל האבלים, כל החטופים והלוחמים. אנחנו מתפללים ואנחנו אתכם. עם ישראל חי. תודה רבה.

תודה רבה.

אני מתנצל, אני צריך לצאת למשרד הביטחון, יש לנו שם ישיבה של ועדת חוץ וביטחון.

תעשו דברים טובים.

תודה.

גסטון אחרון הדוברים פה. אם יש עוד מישהו לדבר.

אני אקח שתי דקות. התאחדות עולי אמריקה הלטינית. כפי שאתם רואים, ארגנטינה זו ממשלה שמאוד תומכת בישראל בימינו והיא רוצה לקרב ולחזק את היחסים האלו. אני באתי לייצג פה פרויקט של חברת פרלמנט ארגנטינאית בשם קונסטנזה זנטוס שהציעה שב-7.10 יהיה טקס זיכרון גם בפרלמנט בארגנטינה. דבר שעבר בהצבעה חיובית וזה הולך להיות במהלך חודש אוקטובר.

כפי שאמר חגואל פה, חבל שהוא לא פה, אנחנו עם אחד וכל מה שקרה ב-7.10, כמו שאמרתי אתמול עם המ"פ שלי במילואים, אני לא אהיה אותו בן אדם וזה פגע בכולנו. כולנו פה נלחמים ביחד בשביל מה שקורה בעולם, אנטישמיות. לכן החשיבות גם להתחבר גם לגופים בארצות הברית, מאמריקה הלטינית, כדי להילחם נגד אנטישמיות זה גם משהו שאנחנו רוצים לעשות ולחזק יחד עם האנשים שם ועל מנת גם כמובן לקיים את האירוע הזה, כדי לחזק את התדמית שלנו שם, את ההסברה שם שגם צריך לחזק. וכמובן להמשיך להילחם, אבל ביחד, נגד האנטישמיות בעולם.

תודה רבה, תודה עודד.

תודה רבה. בבקשה.

במשפט אחד, לסיום. אלון קובה, סמנכ"ל הליגה נגד השמצה, ADL בישראל. אני רק מבקש לציין לכבוד יושב-הראש ולחברים הנכדים. אני מהדהד את כל מה שהקודמים אמרו, רק רוצה לציין שהליגה נגד השמצה גילתה ומצאה שבשנה האחרונה, למעשה קצת פחות משנה, מ-7 באוקטובר 2023 עד ה-24 בספטמבר 2024 מעל 10,000 אירועים אנטישמיים ברחבי ארצות הברית, בשנה החולפת. זה 200% יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. זה נתון שצריך רגע להבין אותו.

זה מה שדווח. זה רק האירועים המדווחים.

מה שדווח ותועד. נכון. ואנחנו יודעים זו תופעה שהיא בתת דיווח. זה גל אנטישמי, זה צונמי מטורף שתוקף אותנו. וסוגים שונים של תקיפות אנטישמיות. שאם מסתכלים גלובלית על מגמות וטרנדים עולמיים אחד מהם זה גם הכחשת הטבח של ה-7 באוקטובר וזה גם משהו שביום הזה אנחנו צריכים לזכור. עדיין מסתובבים בעולם הזה אנשים שמכחישים את מה שקרה באותו יום. למרות התיעוד הנרחב, למרות מה שכולנו יודעים. זה משהו שאסור לנו לשכוח. ו-10,000 אירועים אנטישמיים ואנטי ציוניים בשנה אחת זה מספר חסר תקדים שצריך לזעזע את כולנו. וזו מצוקה נוספת בחזית הזאת של יהדות התפוצות.

חד משמעית. בבקשה, משרד התפוצות.

כבוד יושב-הראש, תודה רבה. שמי תמר בן רובי, מנהלת תחום בכיר בתפוצות. חשוב לי היה באמת היום לבוא ולבטא ולהקשיב בעיקר לגל החדש שנוצר בנושא של השותפויות. אנחנו מרגישים את זה בכל פרויקט שיש לנו, בכל שותפות שיש לנו. אנחנו נותנים בעצם לשותפות שיש לנו עם הקהילות לאורך כל השנה לבוא לידי ביטוי. ואנחנו מרגישים שזו השליחות הכי גדולה, במיוחד השנה. לא להעמיד את עצמנו במרכז, אלא לבוא, להקשיב, לחזק.

אני רוצה לציין שתי פעילויות שהן ככה דומיננטיות לקראת שנה למלחמה. אנחנו עשינו שורה של כנסים גם בישראל וגם בחו"ל. עשינו גם כנסים מקוונים. אתמול התקיימה פגישת זום של 400 אימהות מארצות הברית, במסגרת הפרויקט שיש לנו עם מומנטום. הרגשנו את השותפות מהלב, איזה סיפורים הם מביאים, מה הם צריכים. הרגשנו שהם כל היום הזה שהוא שנה למלחמה העלה מחדש את כל הנושא של השותפות החדשה בסיפורים מרגשים.

עשינו שורה של פעילויות גם באונליין לבתי ספר להוריד מה שנקרא מערכי שיעור. בכנסים שהם מקוונים. אנחנו פועלים גם מאוד נמרצות יחד עם ה-JCC, שזה הארגון של המרכזים היהודיים בארצות הברית.

אם יורשה לי אני אתן את שתי הדקות הנוספות, עוד דקה נוספת, לאוריה רוט. אוריה הוא מנהל משותף שלנו של משרד התפוצות ושל ה-JCCA, לתת את הדוגמאות הרלוונטיות ל-100 אירועים שהרמנו יחד בארצות הברית.

בקצרה, לא את כל ה-100.

לא, לא. רק אני מציינת למה חשוב לנו. כי עבדנו על זה כבר לפני יותר מארבעה חודשים לעשות את האירועים וכו'.

בבקשה אוריה.

אני אציין שאנחנו מסיימים שנה של מאות אירועים משותפים של משרד התפוצות וה-JCCA, Jewish Community Centers of north America. ואני רוצה להגיד שכל האירועים שלנו הם בעצם משהו של שיתוף והדדיות. כלומר, שמגיעים, מגיע זמר או זמרת או דובר או דוברת הוא מגיע לא רק לחזק, הוא מגיע להתחזק בעצמו. למשל עופרי ריינר, שהיא גם שורדת נובה והיא גם אחות שכולה שאיבדה את אח שלה ב-7 באוקטובר, שהיא היום עומדת ב-JCC של בולדר קולורדו היא לא רק מספרת את הסיפור שלה, אלא היא גם מקבלת חיזוק המוני מ-1,000 איש שמגיעים ל-JCC לשמוע אותה. כאשר אלקנה כהן, שהוא חייל מילואים שהיה בעזה בשמונה חודשים האחרונים יהיה הערב ב-JCC של סטייטן איילנד בניו יורק הוא לא רק מגיע לספר את מה שעבר עליו, אלא הוא באמת מגיע כדי שיהיה לו כוח אולי לצאת לעוד סבב בצפון או בדרום. ואני חושב שהעבודות האלה מדהימות.

אפילו אני אגיד עידן רייכל, שיגיע ביום חמישי להופיע ב-JCC ב-ויניפג הוא לא מגיע רק בשביל לשיר, אלא גם מה שקורה לפני ואחרי בתוך הקהילה. ואני חושב שמאות האירועים שמתקיימים השבוע בקהילות שלנו בצפון אמריקה יש להם הרבה יותר מהשעה וחצי-שעתיים של האירוע. אלא באמת הקשר, אני מרגיש בשנה האחרונה התחזק ברמות מטורפות מכל הצדדים. תודה.

תודה רבה. משרד החוץ.

תודה רבה ליושב-הראש על כינוס הדיון החשוב הזה ביום מאוד קשה לכולם. ואני חושבת שספציפית ביום הזה הקהילות היהודיות הם איזה שהיא קרן אור ומקור לתמיכה ועידוד, אז אני מצטרפת לתודות שכבר נאמרו כאן.

אני רוצה להדגיש שמשרד החוץ חי ונושם את ה-7 באוקטובר כל יום. והעבודה שלנו במשרד החוץ ממש מתמקדת בזה. וזה חולש על אלפי זירות. זו הזירה המדינית כמובן, באין ספור דיאלוגים מדיניים ועבודות מול ממשלות והבאת בכירים לארץ וסיורים בעוטף. כמובן גם בזירות האו"ם והצבעות ומאמצים אין סופיים להשתת סנקציות משתקות על איראן. להסביר את הזירה הצפונית, להסביר מי זה חיזבאללה. זה משלחות כלכליות שיבואו להשקיע בישראל. זה מאבק באנטישמיות, זה קמפיינים דיגיטליים. זה באמת אין ספור דברים ויש לנו מיקוד אדיר בעבודה עם החטופים ומשפחות חטופים שמגיעים בהזמנת נציגויות ישראליות בעולם. הרבה מהם גם עם זיקות לאותן מדינות. זאת אומרת שהם בעלי אזרחות כפולה או שהמשפחות שלהם מגיעות משם. משהו שבאמת יוצר איזה שהוא חיבור של אותן מדינות למה שקורה בישראל.

מעבר לזה רציתי לציין שהיום וסביב 7 באוקטובר מתקיימים אירועים בכל היבשות. זאת אומרת אין יבשת בעולם שלא מתקיימים בה אירועים. 98 נציגויות שלנו מקיימות אירועים סביב ה-7 באוקטובר. מתוכן 35 מארחות משפחות של חטופים ומשפחות שכולות. יש פה אירועים מאוד בעלי משמעות. למשל כמו בגרמניה בבונדסטאג בשיתוף עם נשיא גרמניה. שיתוף גם עם הקריף בצרפת והגעת ראש הממשלה לשם. ברומא עם מלוני ראש ממשלת איטליה וכדומה. אז באמת רק לציין יש פה אירועים גם מאוד מרכזיים באו"ם. שר החוץ היה אמור להיות היום באו"ם, אבל בגלל האירועים בצפון הוא לא יכול להגיע. אבל יש אירוע מאוד מרכזי באו"ם וגם עצרת גדולה בסנטרל פארק עם הארגונים היהודיים.

אז להדגיש שזה באמת בראש סדר העדיפויות שלנו. ושיתוף הפעולה עם הקהילות היהודיות הוא מצוין ושוב להודות להם.

תודה רבה.

לסיכום, חשוב לציין שבחדר אחר היום מתקיים דיון בחדר של ועדת חינוך בהצעת החוק שלי להקמת מרכז לזיכרון ה-7 באוקטובר, תאגיד בדומה לתאגיד יד ושם. הצעת חוק שלי שמשותפת לחברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה.

מה שחוותה מדינת מדינת ישראל בשמחת תורה בשנה שעברה ב-7 באוקטובר זה משהו שברמה הבין לאומית צריך להיזכר התפרצות של רוע טהור. זו התפרצות של רוע טהור בעת שחשבנו שאולי כבר לא נראה דברים מן הסוג הזה. ומה שראינו שם אנחנו עוד לא מבינים אפילו ועוד לא יודעים איך לעכל ואיך לזכור ולשמר את מה שקרה שם, כי אנחנו עדיין בתוך האירוע. כי עדיין יש חטופות וחטופים שלנו במנהרות חמאס. וה-7 באוקטובר בעצם נמשך מאז ועד היום.

אבל בראייה כלפי יהדות התפוצות והקהילות היהודיות בעולם, כאשר מדינת ישראל חזקה ונתפסת כחזקה, לא רק שאנחנו חזקים, אלא גם נתפסים כחזקים, האנטישמיות יורדת. והמוטיבציה לפגע ביהודים וגם הלגיטימציה לפגע ביהודים הולכת ויורדת. אני חושב שככל שאנחנו נצליח לייצר חזרה למדינת ישראל את המעמד שלה באמת כמעצמה במזרח התיכון, והיא מעצמה במזרח התיכון. היכולות הצבאיות שלנו שפשוט נעלמו לחלוטין באותו יום נורא ב-7 באוקטובר אני חושב מוכחות בימים האחרונים למה מערכת הביטחון הישראלית מסוגלת ומה המוח היהודי יודע לעשות. הזכיר את זה כאן אני חושב אחד הדוברים, חזר צבע ללחיים להרבה מאוד אנשים בעולם, כי הם מרגישים פתאום בטוחים שבאמת מדינת ישראל מספיק חזקה. ובאותה מידה גם האנטישמיים, כשהם רואים את ישראל חזקה פתאום מפחדים להרים חזרה את הראש. משמע, אני חושב שהאינטרס ברור לנו, המשותף לנו וליהדות התפוצות, זה מדינת ישראל חזקה, עוצמתית, עם יכולת להגן על עצמה. וזה יקרה רק כשנפעל באמת יחד, גם כאן בתוך המדינה וגם כלפי כל הקהילה היהודית בעולם, מתוך הבנה שיש לנו את התפקיד גם להיות אותה תעודת ביטוח עבור הקהילות היהודיות בעולם.

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגום חופשי)

זאת הזדמנות לומר תודה לך אריק ולכל הקהילות בארצות הברית וצפון אמריקה ובאירופה וברחבי העולם, על התמיכה. וזו לא תמיכה כלכלית רק, אלא העובדה שבאותו יום נוראי הרגשנו שאנחנו לא לבד. זה לא רק ישראל, אלא עם ישראל ברחבי כל העולם. גילינו שיש לנו את תמיכתם ואני מודה לכם על התמיכה הזאת. וכמו שאמרו כבר קודם, עם ישראל חי.


גמר חתימה טובה ושנה טובה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:37.