פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



39
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
12/09/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 76
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום חמישי, ט' באלול התשפ"ד (12 בספטמבר 2024), שעה 10:00

מסגרות חינוך לפעוטות בגילי לידה עד שלוש - תמונת מצב

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

נאור שירי

ורדה מלכה - מנהלת תחום בכיר פיקוח מסגרות גיל הרך, משרד העבודה

אורנה פז - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף תקציבים בכיר, משרד החינוך

ישראל אדלר - מנהל אגף רישוי מוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי, משרד החינוך

עינת בניטה - מנהלת מחלקת גיל הרך, עיריית רחובות

יעל וייס-ריינד - מנהלת עמותה, אופק לילדינו

ליאור בר-ניר - אחראית תחום חינוך ובריאות, המועצה הלאומית לשלום הילד

מור דקל - יושבת ראש, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ליאור גבאי - יו"ר פורום ראשי הארגונים, מנכ"ל מרגלית פורום מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל

מיכל שרוני - פסיכולוגית בהתמחות התפתחותית, הסתדרות הפסיכולוגים

ולרי זילקא - קידום מדינות, בית איזי שפירא

יניב בר אור - מנכ"ל, התאחדות מעונות היום הפרטיים

קרן אוחנה איוס - עו"ד, מנכ"ל, חיבה-איגוד הגנים הפרטיים

ענבל בכר - מנהלת תחום לידה על שלוש, מועצה אזורית אשכול

מיכל פרידמן - מנהלת מחלקת הגיל הרך לידה עד שלוש, מועצה אזורית שומרון

יעקב סוקול - אח שכול

צורית פניגשטיין

אם שכולה

רום בר-אב - רפרנט תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

מעיין שבתאי, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




מסגרות חינוך לפעוטות בגילי לידה עד שלוש - תמונת מצב

בוקר טוב לכולם. היום אנחנו מתכנסים בוועדה לזכויות הילד, לדיון במסגרות חינוך לפעוטות בגילאי לידה עד שלוש. לפני שאנחנו נתחיל בדיון אני רוצה לשאת ראשית תפילה לשלומם של חיילי צה"ל, לכוחות הביטחון, רפואה שלמה לפצועים ותפילה לשובם של כל החטופות והחטופים במהרה בריאים ושלמים. יש פה משפחות החטופים, מישהו רוצה לדבר? לא? משפחות השכולות? בבקשה.

שלום לכולם, קוראים לי יעקב סוקול. אני אח של ישראל שנהרג כבר לפני יותר מחצי שנה ביחד עם עוד 20 חיילים גיבורים שנהרגו ביחד כשהבניין שהם הכינו לפיצוץ קרס כתוצאה מפגיעה של RPG. באותו שמיני עצרת ב-7 באוקטובר כשהכול התחיל וישראל יצא למלחמה, כמובן כמו הרבה אחרים הוא יצא הרבה לפני שהיה איזה שהוא צו גיוס אפילו בדרך אליו, והוא יצא כי היה ברור לו שהוא הולך לעשות דבר אחד.

יש פה איזה שהוא גוף של רוע, התממשות של השטן ביצורי אנוש שתפס אומץ ובא אלינו. ועכשיו יש לנו משימה אחת. אנחנו צריכים להשמיד את הרוע הזה ואנחנו צריכים לקבור אותו כל כך עמוק באדמה, שאף אחד לא יעז יותר לחשוב בכלל שמשהו כזה שווה. ואת הסרת הרוע הזה אנחנו חייבים לא רק למען העתיד שלנו, גם למען ההווה – שלנו, של הילדים שלנו, של ההורים שלנו, של הסבים והסבתות שלנו.

הוא יצא למשימה הזו של השמדת הרוע בראש ברור לחלוטין. הוא גם כתב לחברים שלו, לחבר שלו הוא כתב הודעה שאנחנו ראינו אחר כך. הוא כתב לו שהוא מתבייש בכלל לחזור הביתה כל עוד בעזה יש מי שמסוגל לחגוג. אחר כך כשהמלחמה נכנסה למה שהייתה אמורה להיות שנת הלימודים והתחילו איזה שהם דיבורים על לחזור לאוניברסיטה, הוא אמר שברור שהוא מוותר על השנה הזו למען המטרה הברורה הזו של מלחמה ברוע וההשמדה שלו.

ישראל לצערנו לא הצליח לסיים את המשימה הזו, והיופי של המורכבות האנושית הוא בזה שאת המשימה שמישהו אחד לא הצליח לסיים, אנשים אחרים יכולים לעשות בשבילו וזה מה שאנחנו צריכים לעשות כולנו כעם. חייבים להמשיך את המאבק הזה ברוע, אנחנו חייבים להשמיד את הרוע. אני בכוונה לא אומר להתגונן מפני הרוע, אני אומר להסיר את הרוע ולהשמיד אותו כי זו הדרך היחידה. אנחנו ראינו כבר כל כך הרבה פעמים שההגנה של הקמה של גדרות נוספות לא עוזרת בסופו של דבר.

בסופו של דבר קו ההגנה נפרץ ואנחנו משלמים על זה מחיר בחיי אדם ובכל משאב אחר שאנחנו יכולים רק להעלות על הדעת, ובגלל המלחמה הזו למען הסרת הרוע היא הדבר הכי צודק שאפשר להעלות על הדעת וחייבים לעשות אותו עד הסוף. זה נכון כמו לגבי עזה, גם לגבי יהודה ושומרון וכמובן גם לגבי דרום לבנון, שאנחנו רואים שהאנשים שלנו, מאות אלפי אנשים כבר כמעט שנה גולים בארצם ולא יכולים לחזור לבית שלהם, לא לגנוב משהו במחשכים, לא יכולים לחזור לבית שלהם כי המטרה הזו של הסרת הרוע עדיין לא הושגה. תודה רבה.

תודה. צורית.

צורית פניגשטיין, בכובע פה של אימא שכולה. איבדתי את בני בכורי אהובי ב-ז' בטבת בפעולה לשחרור גופות חטופים, היה מידע על גופות חטופים ובזכות הבן שלי וחבריו חמש גופות הובאו לקבר לישראל, שני חיילים ושלושה אזרחים, וכמובן שהתפילות שלנו זה לחזרת כל החטופים ולהצלחת חיילי צה"ל. הבקשה שלי היום, בגלל שקראו לי "אוכלת מוות" ובגלל שלא רואים כמה יצאנו בשביל החיים, בשביל הזכות של הילדים לחיות, בשביל הזכות שלהם להתקיים, לישון בשקט, לשחק בגן שעשועים, שזו מבחינתי תמונת הניצחון. ילדים בישראל שיכולים לחיות ולא רק לשרוד ולא צריכים לפחד מהמטח הבא, ולא צריכים לפחד מהמפגע הבא שיבוא להרוג אותם.

הבן שלי עזב אישה ותינוקת שהוא בקושי זכה להכיר. עוד ימים ספורים היא תהיה בת שנה. הוא וויתר, אני חושבת שבכל חברה מוסרית אפשר באמת לקדש את האנשים שוויתרו על כל מה שהיה להם בעזרה וחסד מוחלט בשביל האחרים, בשביל שאחרים יוכלו לחיות. אבל הדבר האחרון שמעניין אותנו זה מוות. אנחנו רוצים חיים. אנחנו מתאבלים כל יום על חיים שנגדעו ואנחנו עושים את כל זה בשביל החיים. אנחנו צריכים להחזיק את זה בראש, אנחנו ממגרים את הרוע בשביל החיים. תודה רבה.

תודה רבה. קודם כל יהי זכרם ברוך ואני רוצה לחזק אתכם. קשה לעבור אחרי מה שאמרתם לדיון אבל החיים חייבים להימשך. אנחנו מתכנסים היום לדיון חיוני בנושא שנוגע ללב ליבה של החברה הישראלית, מצבן של מסגרות החינוך לפעוטות בגילאי לידה עד שלוש. על חשיבותו של נושא זה אין להכביר במילים. מחקרים רבים מראים כי השנים הראשונות בחיי הילד הן קריטיות להתפתחותו העתידית. בתקופה זו מתעצבים דפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות שילוו את הילד לאורך כל חייו, לכן האיכות של הטיפול והחינוך שילדינו מקבלים בגיל הרך היא בעלת השפעה מכרעת על עתידם ועל עתידה של החברה כולה.

למרבה הצער בשנים האחרונות אנחנו עדים לדיווחים מדאיגים על מצבן של חלק ממסגרות החינוך לגיל הרך, מקרי אלימות, חוסר בכוח אדם, היעדר פיקוח מספיק, עלויות גבוהות המקשות על משפחות רבות. כל אלה מדגישים את הצורך הדחוף בבחינה מעמיקה של המצב ובגיבוש פתרונות. חשוב לציין כי איננו מתחילים מאפס, ישנן מסגרות טובות שמספקות חינוך טוב, וישנם אנשי מקצוע מסורים הפועלים ללא לאות לטובת ילדינו. עלינו ללמוד גם מהמסגרות וההצלחות האלה.

אני קורא לכל המשתתפים בדיון ובעיקר לנציגי הממשלה שיעמדו בהתחייבויותיהם. אם זה בתקציב, בהכשרה או בכל דבר אחר. ולכל מי שנמצא פה, ארגונים, חברתיים, הורים, אנשי אקדמיה, לשתף גם בידע ובניסיון ולהציע פתרונות יצירתיים לשם היישום. רק באמצעות שיתוף פעולה ותקציבים נאותים, נוכל להבטיח עתיד טוב יותר לדור הבא. אני מודה לחברי, חבר הכנסת נאור שירי שנמצא פה בדיון. אם אתה רוצה לומר משהו בהתחלה, בסדר. אם לא, בהמשך בבקשה. בוקר טוב לך.

אני אתן לארגונים לדבר. אני אשמח לדבר.

ברצון, אני גם מכיר אותך, אבל חבר כנסת שמגיע לפה אני מכבד וכך צריך להיות. אנחנו נתחיל ממשרד החינוך. מי נמצא פה ממשרד החינוך?

יש פה משרד האוצר?

בזום.

כן.

אנחנו משרד החינוך, שלושתנו.

בבקשה. משרד החינוך.

אורנה פז, מנהלת האגף לגיל הרך, לידה עד שש במשרד החינוך. בתחילת דבריי אני רוצה להשתתף בצערן של המשפחות ולהתפלל לחזרתם של החטופים וכל חיילי צה"ל. אנחנו פועלים לפי החלטת הממשלה 951 בשנתיים וחצי האחרונות מאז עברו אלינו המעונות, אנחנו רואים בזה זכות היסטורית וחשיבות ממדרגה ראשונה.

כמו שאמרת כבוד חבר הכנסת ויושב-ראש הוועדה, זה גיל קריטי להתפתחותו, לא רק של הילד, אלא של האדם. במשך השנתיים וחצי האלה חשוב לציין מה עשינו, ועשינו הרבה. הכשרנו 18,000 מחנכות מטפלות, במימון המשרד. הכשרנו מטפלות מובילות.

מתוך כמה?

מתוך כ-50,000 מטפלות שיש לנו.

וזה מספיק?

אנחנו משערים. אף פעם זה לא מספיק ותמיד צריך יותר.

כי אני יודע שיש קיצוץ או שבוצע קיצוץ בהכשרות, זה נכון?

דודי, אתה רוצה להסביר על הקיצוץ? הקיצוץ הוא לא קיצוץ. אני אסביר. אנחנו קיבלנו את המעונות. אני אסביר מה שנעשה ואחר כך נדבר גם על הקיצוץ, כי מאוד חשוב. אנחנו מממנים תקן לידה עד שלוש בכל הרשויות, ובשנה האחרונה מונו כ-200 מנהלות תקן לידה עד שלוש שלמעשה התפקיד שלהן לראות את כל הילדים מילדה עד שלוש ולדאוג ולמפות את החסרים, למפות מה קיים, מה צריך תיקון, שיפור, מה עובד ומה לא עובד.

אנחנו עובדים כתף אל כתף עם מנהלות התקן האלה ברשויות המקומיות. אנחנו גם מאמינים שאנחנו צריכים לתת מקום לרשות המקומית כי עד היום הם רואים את הילדים מגיל שלוש ואנחנו חושבים שהחשיבות שהם יראו את הילדים מלידה עד שלוש, לא רק אלה שבמסגרות. שעות ההדרכה.

התפרסם קול קורא השנה כבר?

רק רגע, אני אדבר על זה.

תמיד מפרסמים את זה שבועיים אחרי.

שעות ההדרכה במימון המשרד. אנחנו ב-תשפ"ג הוקצו חמש שעות. שנת תשפ"ד הוקצו עשר והשנה יוקצו חמש שעות. שילשנו את מספר המפקחות הפדגוגיות החינוכיות שנכנסות. קיבלנו ממשרד הכלכלה 20 מפקחות והיום יש לנו 60 מפקחות. מינינו מפקחות ייעוץ ומדריכות ייעוץ חינוכי כדי לטפל בכול ההיבטים הרגשיים, כדי לטפח חוסן, לטפח אקלים חיובי במעון ואנחנו עובדים על זה. פותחו חומרי הוראה, למידה, לצוותים החינוכיים.

כמה ילדים יש בכיתת מעון?

יותר מידיי.

אבל חשוב, את מדברת רק על 25% מסך כל המסגרות?

לא, תיכף אנחנו ניתן לכם גם נתונים. אנחנו קיבלנו 2,200 מעונות מזרוע העבודה.

את מדברת על המפוקחים נכון?

שהיו מסובסדים. תיכף ישראל יגיד לכם כמה הוספנו בשנתיים וחצי.

זה לא נכון. כל המסגרות שיש בהן שבעה ילדים הם היום כפופות לפיקוח של משרד החינוך.

שבעה ילדים ומעלה.

לא, רגע. פיקוח. הרי כשהיא אומרת נתנו יועצות פדגוגיות. זה לא לפרטי.

חבר הכנסת שירי. לכל המעונות עם הרישיון – אנחנו נותנים את המעטפת הזו שאני מדברת עליה. לצערנו, הקמנו השנה מסגרות לאלפי פעוטות מפונים בבתי המלון, ואנחנו ממשיכים לתת גם השנה מסגרות בבתי המלון וגם לממן מסגרות זמניות לילדי העוטף וילדי הצפון. עשינו עוד הרבה מאוד דברים.

אני אדבר עכשיו על הקוראים שכולם בוודאי רוצים לשמוע, מה קורה עם קולות קוראים של ההדרכה. התחייבנו כמו בשנה שעברה, לממן את תקן לידה עד שלוש וכמו שאמרתי, את שעות ההדרכה. אנחנו השנה החלטנו להעביר את זה בצורה יותר ידידותית עם פלטפורמה יותר נוחה. אנחנו נפרסם את קולות הקוראים בימים הקרובים.

אבל עדיין לא פורסם?

עדיין לא פורסם.

ומתי יפורסם?

בימים הקרובים נפרסם את זה.

לא, אני רוצה להבין. מתי זה אמור להיות מפורסם? כשאת אומרת לי ימים הקרובים. מחר?

אני מניחה שבמהלך שבוע הבא.

אז אני מבקש שתקבעי תאריך, אני רוצה לרשום את זה בפרוטוקול.

אורנה, אבל תציינו שיש רשויות מקומיות שלא לוקחות את הקול לקורא ואין שם הדרכה.

שמה אין?

שיש רשויות מקומיות שלא עונות לקול הקורא ואין שם הדרכה פדגוגית.

אז רגע. אז אני אגיד. יש לנו 200 מנהלות מחלקות לידה עד שלוש שמונו, והשנה אנחנו נעביר את הקולות הקוראים האלה באמצעות הפלטפורמה של הגפן. אנחנו מאמינים שבאמצעות הפלטפורמה של הגפן תהיה יותר יציבות, תהיה יותר וודאות, ונוכל לקצר בירוקרטיה.

למה התפקיד הזה כל פעם מוציאים לו קול קורא, או עכשיו דרך הגפן? לא הצלחתי להבין. כל תפקיד ברשויות מקומיות, גם למנהלות בית ספר את כל שנה מוציאה קול קורא?

אני אתייחס. דודי מזרחי, מנהל אגף תקציבים במשרד החינוך. מאחר ולא מדובר בתפקיד סטטוטורי.

למה לא?

כי מי שתיקן את החוק לא הגדיר שזה תפקיד סטטוטורי, לא בממשלה הקודמת וגם לא עכשיו. הנדבך הזה של בעל תפקיד ברשות המקומית שהוא אחראי על לידה ועד שלוש הוא למעשה תקצוב נוסף שמשרד החינוך מקצה, והוא מחייב.

ברשות מקומית לא כל תפקיד הוא סטטוטורי, ועדיין לא יוצא לו קול קורא כול שנה.

ברשות סטטוטורית, אולי ארבע חמישה - - -

גזבר.

אני אתן דוגמה כדי לרגע להמחיש. בוא ניתן לדוגמה, תקנה קב"טים. תקנה קב"סים.

סגן קב"ט?

משרד החינוך לא מתקצב.

מה צריך לעשות כדי שזה תפקיד קבוע ולא קול קורא. בוא תגיד לנו מה צריך לעשות, בוא נתחיל מפה.

אז אדוני היושב-ראש, השינוי שעשינו השנה שאורנה פז התייחסה אליו, להכניס את המשאבים הללו לתוך מערכת הגפ"ן בתיאום עם השלטון המקומי ועם משרד האוצר, נעשה כדי להפחית את הבירוקרטיה כדי שהתקציבים יינתנו מראש לרשויות המקומיות וכל רשות מקומית תדע מראש לתכנן גם מבחינת הזרימה של המשאבים ומבחינת הפשטות של הדיווח.

אבל למה לא להפוך אותו לקבוע?

כמו שקורה בדברים אחרים. הסעיפים היחידים שהמשרד מתקצב באופן קבוע הם מה שמופיע בצו 7ב' שמגדיר את שיעור השתתפות החובה של משרד החינוך בתקצוב מערכת החינוך, באמת רק רכיבי הבסיס של המערכת. שאר הרכיבים מחייבים שהרשות המקומית תגיד "רוצה אני, אני רוצה לקחת חלק", ויש מנגנון מורכב של הקולות קוראים. הגפ"ן – אני לא יודע אדוני היושב-ראש ואדוני חבר הכנסת, כמה אתם מכירים את המערכת – זו מערכת שאנחנו בנינו יחד עם השלטון המקומי והאוצר כדי להקל על הרשויות המקומיות את כל המנגנונים האלה של הקולות קוראים.

המערכת מאוד פשוטה. כל רשות מקומית מגישה תכנית עבודה, התקציבים עוברים מראש, וברגע שאנחנו ניכנס – זה דבר שממש ניסגר בימים האחרונים עם השלטון המקומי ומשרד האוצר – ברגע שהדבר הזה ייכנס לרוטינה, יקל על כל הרשויות במרחב, יתנהל בצורה טובה יותר. אף אחד לא יצטרך לחכות לצורך העניין, לקול קורא, ברור מראש שהתקציב נמצא שם מראש, אף אחד לא צריך לחכות ויש וודאות על הכסף. אז זה שיפור מאוד משמעותי.

אני רוצה רגע להבין. מה החלוקה בין השלטון המקומי למשרד החינוך, בהפעלת מסגרת של כיתת מורים?

אני אתייחס.

הלא הרשות בונה את המעון בדרך כלל, או שהיא נותנת את המבנה למיטב ידיעתי נכון?

נכון.

יפה.

אנחנו מתקצבים.

מה אתם מתקצבים?

אנחנו מתקצבים גם את הבינוי. יש לנו קול קורא שיצא לפני כחודש.

באיזה שהוא אחוז מסוים או כל התקציב? הלא הרשות נותנת גם קרקע, לא?

בעיקרון אנחנו מתקצבים, בהתאם למתווה שכרגע מופיע, אנחנו מתקצבים את העלות של המעון. מטבע הדברים רשות מקומית יכולה להשקיע מעבר. היא צריכה גם להקצות לזה קרקע, זה נושא שהוא בסדר עדיפויות, מי כמוך יודע.

בסדר. והתפעול עצמו, תחזוקה?

התפעול עצמו הוא לא של הרשות, למעשה של הגורם המפעיל.

או הבעלויות או הארגונים. התפקיד של הרשות בשלב הזה, מנהלת התקן היא זו שגם מעסיקה את ההדרכה, את המדריכות החינוכיות שנכנסות לתוך המעונות עם הרישיון.

זה לא בדיוק כך אבל בסדר.

ומה התפקיד של משרד החינוך?

התפקיד שלנו הוא לפקח, הוא לעקוב אחרי - - -

כמה מסגרות מפוקחות יש?

ישראל אדלר, מנהל אגף הרישוי. שלום. יש לנו לשנת תשפ"ד 4,838 מעונות בפיקוח כאשר הם מתחלקים כך.

רגע, מתוך כמה?

4,838 לשנת תשפ"ד.

מפוקחות.

מפוקחות.

יש כאלה שהן לא מפוקחות?

אני רוצה לציין. בשנת תשפ"ה הוספנו עוד 596 מעונות ואני אתן לך את הפילוח אדוני.

לאט לאט, אנחנו רוצים גם לרשום את הדברים.

מעונות פרטיים. בשנת תשפ"ד – 2,740 מעונות. מעונות מוכרים, מעונות הסמל – 2,049. סך הכול 4,838, ואנחנו רואים השנה, בשנת תשפ"ה שנוספים עוד מעונות שרוצים להיות מפוקחים.

אז הם בתהליך אישור או משהו כזה?

הם בתהליך.

כמה כאלה יש?

אז זהו. 449 פרטיים וזה יפה מאוד. מוכרים, 147. סך הכול 596 כאשר אנחנו כבר נתנו לחדשים, ל-164 כבר רישיונות וזה דבר יפה מאוד. לגבי הבקשות של שנה שעברה, יש כבר 3,267 רישיונות לתשפ"ה.

על מה אתם מפקחים?

קודם כל אנחנו לא מפקחים, אנחנו מקבלים את בקשות הרישוי. בקשות הרישוי מוזנות על ידי המעונות. המעונות מזינים את הבקשות, הבקשות נבדקות. יש יועצי בטיחות שבודקים את הבקשות האלה, יוצאים לשטח, בודקים קיום מצלמות ואנחנו עובדים מול האגף הפדגוגי. כאשר כל הנתונים מושלמים אנחנו בודקים ר"פ – רישום פלילי של העובדות. אנחנו בודקים עכשיו דבר חדש, את הנושא של אלימות.

בתהליך הוא אמר, 400 ומשהו, נכון? כמה בתהליך? בתהליך אישור.

בתהליך אישור אם נוריד 596 ונוריד 164 נראה את התהליך. אני אתן לה אחר כך את הנתונים.

כמה מאלה שהיו ב-תשפ"ד סגרו ולא פועלים ב-תשפ"ה?

בתשפ"ה יש לנו מעונות שלא פתחו, 49 מעונות.

עו"ד קרן אוחנה איוס, פורום הגנים הפרטיים. זה לא נתון ריאלי. לנו יש נתונים הרבה יותר גבוהים. אם יורשה לי כבוד היושב-ראש, להגיד למה יש כל כך הרבה.

עוד משהו, אולי לזה את מתכוונת. יש לנו בקשות חידוש שטרם הוגשו.

כן, אני רוצה להגיד על זה.

ולכן יניב פנה אלינו ואנחנו הארכנו את הגשת הבקשות בשבוע ימים. מיום ראשון הקרוב, לשבוע ימים.

נכון. אני רוצה להגיד למה יש בקשות שהן מתמהמהות. אחת הסיבות הן עניין הביצה והתרנגולת. אנחנו יושבים כאן היום, התאריך הוא 12 בספטמבר, ועדיין לא יצא קול קורא כשאנחנו מדברים על ההדרכות. עכשיו לנו כמעונות לא משנה האינטראקציה בין משרד החינוך לרשות המקומית, מעניין אותנו לוחות זמנים.

הרישיון לא יכול לצאת לפועל כי הוא מותנה בהדרכה חינוכית. אם לא יצא קול קורא ואם אין הקצעה של מדריכות חינוכיות ואין כאלה בנמצא, אנחנו לא יכולים להגיש את הבקשה לרישיון ולכן יש לך על הגדר סכום לא מבוטל של רישיונות.

אז מה התשובה של משרד החינוך?

אנחנו הוצאנו הודעת ביניים שאומרת שאנחנו מתחייבים לממן את קול קורא להדרכה ולתקן לידה. הוצאנו בתחילת השנה, שבוע שעבר, והבהרנו שאפשר להעסיק, יש התחייבות שיהיה תקצוב גם להדרכה וגם לתקן.

לא. אבל אורנה, במערכת הרישוי לא יודעת מה הקצתם או לא הקצתם, זו מערכת טכנית. אותה מנהלת צריכה לכתוב אם יש לה מדריכה פדגוגית או אין לה. אם היא רושמת שיש לה, היא צריכה – שם פרטי, שם משפחה, תעודת זהות.

אז את צריכה למנות.

של מי? אין. אין מדריכה. כי הרשויות המקומיות עוד לא העסיקו אותן וגם יש רשויות מקומיות שלא ענו אל קול קורא. אני אתן לך את קריית אתא, קריית ביאליק, קריית מוצקין. אזור פריפריה, חיפה, שאין להם. קריית אונו, אור יהודה, מקומות שלא ענו לקולות הקוראים. אין לנו שם הדרכה חינוכית, הם לא יכולים להגיש את הרישיונות גם אם הם מאוד רוצים וחבל לנו כי כל מסגרת מעל שבעה ילדים מצריכה רישיון. יש לנו הרבה ילדים שהם עפים מתחת לרדאר וזה בגלל בירוקרטיה, זה לא בגלל הרצון של מנהלת המעון.

משרד החינוך, אתם חייבים למצוא לזה פתרון.

אדוני היושב-ראש, ברשותך.

כן בבקשה.

ליאור גבאי, יושב-ראש פורום ראשי ארגונים ומנכ"ל מרגלית. אני מאוד מכבד את מה שגבירתי אורנה אמרה. משרד החינוך עושה עבודה טובה מאוד, אבל אנחנו מדברים כרגע על בעיות מורכבות בהרבה יותר. אני אתן שתי נקודות מאוד חשובות. אנחנו נמצאים עשרה ימים אחרי פתיחת שנת הלימודים ועדיין לא פורסמו מבחני התמיכה.

זה אומר שעשרות אלפי הורים לא יודעים מה דרגת התשלום שהם יידרשו לשלם, הם יידרשו לשלם באופן מלא כי המשרד לא יממן את זה. אנחנו נמצאים עכשיו בעשירי לחודש. זה אומר שעשרות אלפי זוגות צעירים לא יודעים מה ישלמו החודש ואם יידרשו, סביר להניח מהארגונים לשלם מלא כי אין לארגונים איך לממן את זה. זה בכובע אחד. בכובע השני אנחנו מדברים על זה, שזה כבר למעלה משנה וחצי.

דקה, אני רוצה להפסיק אותך פה. נציגת משרד העבודה נמצאת? אבל לא עכשיו, כי הנושא הזה, עוד מעט אנחנו נעלה אותו, הוא נמצא כאחד הסעיפים.

כמו שאמרתי, פרסום מבחני התמיכה פוגע ישירות בעשרות אלפי הורים ובהמשך גם בארגונים. בנוסף, אנחנו מדברים על זה שאחרי שנה וחצי שהייתה התחייבות של משרד האוצר לדאוג לשדרוג שכר המטפלות והשוואת שכר המטפלות לשכר הסייעות לפחות, אנחנו נמצאים רחוק, אפילו התהליך הזה עדיין לא החל. התהליך הזה גורם למצב שבו ברוב מעונות היום – לא משנה מעונות הסמל או המעונות הפרטיים – יש מצוקת כוח אדם גוברת.

אני קורא לאדוני היושב-ראש להוביל את התהליך הזה כרגע, כי אלה שתי הבעיות, נכון יש בעיות ברישוי, יש בעיות שנפתרות מפעם לפעם. משרד החינוך קשוב, משרד העבודה קשוב, אבל הבעיות האלה שאני ציינתי הן הבעיות האקוטיות שבגללן יהיה מצב שבו כל ענף הגיל הרך יקרוס.

תודה. אני עדיין רוצה תשובה ממשרד החינוך לגבי הבעיה שהועלתה פה על ידי המעונות הפרטיים.

אז כמו שאמרתי, אנחנו בשבוע הבא, ותיכף אני אסכם עם דודי מתי נוכל לפרסם את הקולות הקוראים, יהיו קולות קוראים שיעלו לאוויר.

תני לי תאריך. עד 17, 16, 18?

אמרתם שזה בגפ"ן, אז מה קול קורא? לא, אני לא מבין.

כעיקרון אני מעריך שעד סוף שבוע הבא ניתן יהיה לפרסם את קול קורא. כמו שאמרה אורנה, מאחר וכל הפלטפורמה נכנסה לגפ"ן.

רגע, דקה. עד 19 בספטמבר יפורסמו קולות הקורא.

מאחר וכל הפלטפורמה נכנסה לגפ"ן.

אבל אתה מבין? הלא אתם ידעתם שמתחילה שנת הלימודים. למה לחכות לרגע האחרון? זה לא הרגע האחרון.

אני אסביר לך אם תרצה אדוני היושב-ראש, אני אוכל להסביר לך.

אין מה להסביר.

יש מה להסביר, משום ש - - -

בוא נגיד כך.

אם אתה לא רוצה לשמוע אני לא אסביר.

לא, אני לא רוצה לשמוע, אני אגיד לך.

אז לא אסביר.

כל הסבר לא מקובל עלי. אנחנו יודעים שב-1 בספטמבר מתחילה שנת הלימודים. היה צריך לדאוג לכל הדברים האלה עוד קודם, וצר לי שלא דאגתם. כל הסבר לא מקובל, גם אני לא רוצה לשמוע אותו כי זה מרגיז אותי.

יש קולות קוראים שלא ניתן לפרסם אותם אם הם לא חלק מהמערכת של הגפ"ן, הואיל ויש הליך שלם של עודפים מחויבים.

הייתם צריכים לדאוג לזה. חברים, הייתם צריכים לדאוג לזה, תבקשו דיון בוועדה פה.

הם לא רוצים לשמוע, אני לא אסביר. אין בעיה.

את אותה מנגינה אנחנו שומעים כל הזמן. יש בעיה, תעלו, תציפו אותה. תדברו עם חברי הכנסת, תדברו עם מי שצריך. לא יכול להיות שנבוא לפה ועכשיו אני צריך לשמוע הסברים. ההסברים האלה לא מקובלים עלי, נקודה.

אדוני היושב-ראש בכל זאת אני חייב דקה אחת. המנגנון של מבחני הקצבה ומבחני תמיכה לרשויות המקומיות, לא רק בנושא של לידה ועד שלוש, על כל מערכת החינוך, הוא מנגנון מאוד מסורבל. וכמו שהקולות קוראים הללו.

תייעלו אותו.

ייעלנו אותו, ולכן המעבר לגפ"ן ישנה באופן.

ולכן אנחנו יושבים פה ומסבירים.

המעבר לגפ"ן.

לא, אני לא רוצה לשמוע.

המעבר לגפ"ן ישנה באופן משמעותי מכאן ואילך.

לא בא לי לשמוע כי אני לא רוצה לכעוס. לא רוצה לשמוע. תודה רבה.

אני אשמח לדבר.

כן בבקשה, עוד הפעם את השם.

שמי ענבל בכר, אני מנהלת לידה עד שלוש במועצה אזורית אשכול. אני מגיעה גם בתור נציגה של אלה שיושבות על התקן של ניהול לידה עד שלוש. אני כבר כמה שנים בתחום הזה ובהחלט יש שיפור והמעבר למשרד החינוך הוא בהחלט שיפור יוצא דופן.

עם זאת דווקא בשנה הכי קשה שלנו – אני מדברת עלי גם כמישהי שמגיעה מקיבוץ בארי ממועצה אזורית אשכול, שצריכה להתמודד עם מועצה שהיא פגועה ברמה מאוד קשה, וגם בתור חברה בפורום של מנהלות הגיל הרך – אנחנו יותר מחודשיים וחצי מבקשות, מתחננות, שייצא קול קורא. יש אצלנו חברות שמשהים להן את העבודה. הוציאו אותן לחל"ת או לחופשה ללא תשלום מכיוון שמבחינתם המייל שקיבלנו, הוא לא מספק. אני בטוחה, אני חייבת להגיד אנחנו במועצה האזורית אשכול עובדים עם אורנה כתף אל כתף ויש הרבה דברים שהיא עוזרת ומקדמת, ולא הכול תלוי בה, אבל אני אומרת בסוף.

גם כשאומרים מוציאים קול קורא, נניח עד 9 בספטמבר. אחר כך צריך להגיש את קול קורא. כל התהליך הזה ייקח להערכתי עוד חודשיים בערך. אז שתבינו על מה אנחנו מדברים. אם הייתי יודע שב-19 הכול נסגר מצוין, אבל אנחנו ב-19 רק מתחילים את קול קורא.

וחשוב לומר שחלק מצוות המדריכות כבר פוטר, עזב את התחום ועבר למקומות אחרים. ברשויות מסוימות זה ידרוש גיוס מערך הדרכה שלם מחדש.

חשוב להגיד שאחרי שנתיים שיחד עם התהליך שבא מהמעבר מהמשרד החינוך, הקמנו מעבר הדרכה. אנחנו מבינים שההדרכה משפרת את איכות הטיפול בילדים והמצב הוא בכי רע. אנחנו נמצאים במצב של חוסר בכוח אדם וההדרכה היא אחת הדרכים כדי לחזק את מעמד המטפלות ואנחנו עכשיו חוזרים אחורה במובנים רבים.

כמו שאמרו, גם הקול קורא של ההדרכה, קול קורא של תקן לידה עד שלוש, אני רוצה להגיד שגם הקולות קוראים של המפונים עדיין לא יצא. אני מול הישובים שנמצאים אצלנו ביישובי ביניים, גם עוד לא יצא ואין לי תשובות להורים. אין לי תשובות למנהלות הגיל הרך.

איפה שהוא משהו נעצר וזה לא יכול להיות. במשך שנים בתור תושבת מדינת ישראל, אני לא מצליחה להבין איך 1 בספטמבר מפתיע את משרד החינוך. אנחנו מותשות מזה, אנחנו נלחמות על כל כך הרבה דברים, אנחנו נלחמות על איכות.

אנחנו מבינים את החשיבות של החינוך בלידה עד שלוש. זה הגיל הקריטי. מדינת ישראל חייבת להתעורר ולהבין שהחינוך לגיל הרך ולידה עד שלוש בפרט הוא זה שיביא את השינוי במדינת ישראל. אני יודעת שזה נשמע הזוי במצב שאנחנו נמצאים.

זה לא נשמע הזוי.

נכון. אבל אני אומרת, אנחנו נמצאים היום בכאוס במדינת ישראל. את כל הילדים האלה אני מכירה פה. הם חונכו במועצה אזורית אשכול בחינוך מיטבי, איכותי, ואנחנו רואים איך זה משפיע על האדם הבוגר.

במועצה אזורית אשכול יצאו השנה 82 ילדים לשנת שירות. זה מראה על איכות. זה מראה איך ההשפעה של האיכות מגיל הלידה משפיעה על האדם הבוגר, על האזרח שאנחנו רוצים להביא. אני מבקשת מכם בבקשה, להוציא מייל למנהלות הגיל הרך ולגזברים זה לא מספיק. תוציאו מסמך מסודר עם לוגו של משרד החינוך, של משרד האוצר, כדי שהגזברים שלנו יוכלו להבין שיש משהו מאחורי זה. אנחנו מתחננים אליכם, תתחילו להעביר את המסמכים האלה כדי שאנחנו נוכל להמשיך לעבוד.

רגע, למה לא הוצאתם, זו גם בירוקרטיה?

אני רוצה לחזק את דבריך.

שמך בבקשה ומאיפה?

מיכל, מטעם הסתדרות הפסיכולוגים מהחטיבה ההתפתחותית. חשוב להגיד שכל המעבר הזה מלכתחילה למשרד החינוך, נועד כדי לספק לפעוטות במדינת ישראל.

וזה מעבר נכון.

לגמרי, חד משמעית. אין וויכוח על זה.

ברור שאין וויכוח. להיפך, אנחנו רוצים גם לחזק את זה אבל גם הקליטה הזו למשרד החינוך, היא גם קשה, זה לא פשוט. אין ספק.

זה מובן, והבירוקרטיה זה לא - - -

אבל משרד החינוך צריך לקחת את זה ולהשקיע בזה יותר.

נכון, והסרבול זו לא הבעיה היחידה. הבעיה היא שהחשיבות של ההדרכה, אני מרגישה, לא מספיק ברורה למקבלי ההחלטות. לא ברור לי איך הקיצוץ הזה של חצי מכמות השעות עוברת לכלום, בשעה שבה משבר רודף משבר והקשיים בגיל הרך רק הולכים ומתגברים.

החשיבות של ההדרכה זה הדבר הראשון שצריך לדאוג לו כאן. זה הדבר שמטמיע את כל מה שאנחנו מבקשים לתת למטפלות ולמחנכות בגיל הרך, בלימודים, בהכשרה. אחרי זה מה שקובע בפועל, איך זה ייראה בתוך המסגרת החינוכית, זה המדריכות שהן פוגשות ויכולות להתייעץ אתן עכשיו. על דילמות, התפתחותיות, חינוכיות. איפה הדבר הזה, מי שמע על דבר כזה?

קוראים לזה מי מטפל במטפלת. כי אנחנו כל הזמן עוסקים בילדים אבל המבוגרים האחראים פה, יש להם משקל בנקודה הזו של הזמן, שכל כך צריך פלטפורמה של – הכוונה, של ייעוץ, תמיכה. שם מקוצץ או לא מגיע בכלל, זה קושי שצריך - - -

עוד מעט נעלה את האוצר. תשלימי בבקשה.

אני רוצה להסביר רגע למה, בבקשה. פעוט מתפתח בתנאים שיש לו יכולת ללמידה. אם הוא צריך לדאוג מהתפוסה, מהתקינה, מהיחס שקורה במעונות, על אף הניסיון הטוב.

מתחלופת הצוות.

מתחלופת הצוות, שזה בדיוק מה שרציתי להגיד. הוא צריך לבסס התקשרות ואמון בדמויות שמטפלות בו. ברגע שיש תנאים כל כך קשים, מתחלפות המטפלות. כמעט כל יום פוגשים מישהי זרה שהם לא מכירים, שהם צריכים להיעזר בה. צריכים להבין, הדבר הזה הוא פגיעה התפתחותית. הוא לא יכול לרכוש מיומנויות למידה. אנחנו פוגשים אחרי זה ילדים שצריכים טיפולים על חשבון המדינה, חינוך מיוחד.

למה כל זה? צריך לעצור את זה כאן ולהחזיר את עשר שעות ההדרכה, זה המינימום. אחרת אנחנו גם פוגעים במקצוע ההדרכה, כי מה ההדרכה באה להגיד? יופי, אז עכשיו תגיע מדריכה למעון שיש בו 70 פעוטות, בגלל שקוצצו השעות שלה אז היא תצטרך לקחת עוד מעון ולהחזיק בראש 140 ילדים. הדבר הזה הוא לא סביר. זה לא סביר לבקש לא מהמדריכה ולא מהמחנכות בגיל הרך, לטפל בצורה כזו בילדים.

תודה רבה.

אני אשמח לקבל את רשות הדיבור אם אפשר. שמי עינת בניטה, מנהלת מחלקת גיל רך, לידה שלוש בעיריית רחובות. ואני אומר קודם כל שהתפקיד נפתח כמו שנאמר, בזכות משרד החינוך ובזכות הממשלה. אבל היום אני פה בזכות ראש הראשות שלי ומנהלת מנהל חינוך שהחליטו לא לסגור את התקן שלי ולאפשר לי להמשיך את העבודה בזמן המלחמה, ואני רוצה לומר משהו שאולי הוא קצת דרמתי אבל אנחנו במלחמה, ובמלחמה בגיל הרך.

אנחנו במלחמה על התקנים, על מקומות לילדים, מבחני תמיכה, על סבסוד, על שעות, אנחנו יום יום נלחמים. השבוע טיפלנו בשש משפחות מילואימניקים שאין להן מקום ברשות. אין להן. זה נשמע לי לא הגיוני שברשות כמו רחובות אין לי מה להציע להן. בן הזוג במילואים, יושבת שם אימא שאומרת שהיא הולכת להיות מפוטרת מהעבודה ולי אין מקום להציע לה. יושבות לי משפחות של ילדים שצריכים מעון יום שיקומי ואין לי מה להציע להן.

יושבות מטפלות ובעלים של מטפלות, שאומרות לי. אומרים לי ואומרות לי, אנחנו עוזבים. כי דנים בכנסת ודנים בתקשורת על עוד חוק מצלמות ועל עוד דברים אחרים אבל אותי שכחתם, אני לא לוקחת סיכון יותר, אני מפחדת להיות כאן, אני עוזבת. ופה נכנס ארגון גדול שנמצא אצלי ברשות שיש לו עשר מסגרות ואמור להכיל כמעט 850 ילדים, והשנה הוא נמצא עם 450 ילדים כי 50% מהכיתות שלו סגורות.

החלל קיים, נמצא. אני יכולה להציע הדרכה כי הרשות שלי מוכנה לסחוב על הגב שלה עד שמישהו ייתן את האור הירוק, את הדבר הזה, אבל אין לי מקומות להכניס את הילדים האלה. הגיל הרך נמצא במלחמה קיומית ובקריסה ואם לא יסתכלו עליו הוליסטית, לא רק הדרכה ולא רק שיפור תנאי שכר, אנחנו לא נצליח להרים את הראש מעל המים. ואני מבקשת, צריך להתחיל לבנות פה איזו שהיא תכנית עבודה מסודרת ולשקף אותה לכולנו כי אחרת זה לא יעבוד, זה פשוט לא יצליח.

אני לוקח את כל מה שאמרת ואני רוצה להעצים את זה, ואני חושב שהמשפט האחרון, תכנית עבודה מסודרת. אנחנו צריכים לראות את זה, להכתיב את זה פה. כשאומרים תכנית עבודה מסודרת היא צריכה להיות – מה עושים, מתי עושים, איך עושים וכמה כסף ליד זה.

אני אומר לכם, כשאני מסתכל על "הפריחה" של המעונות הפרטיים אז כואב הלב לראות זוגות צעירים שיש להם משכנתא של הרבה מאוד כסף – זה 6,000, 7,000 ואפילו יותר, וצריכים לקחת את הילד הקטן שהמדינה הבטיחה חינם מגיל לידה עד שלוש, הוא כבר לא חינם. היום מעון שהוא סביר, במסגרת פרטית הוא עולה 4,000 שקלים עד 5,000 שקלים.

גם במסגרת המפוקחת.

אמרתי סביר.

המפוקחת גם עומד היום על 4,000 שקלים.

ואני יודע גם על יותר. לא חשוב. בכל אופן אלה המספרים. איך זוג צעיר יכול לחיות מזה? בלתי אפשרי. תפקידנו ותפקיד משרדי הממשלה זה ליצור קודם כל את היכולת לתת לאותם זוגות צעירים לבטוח במערכת הציבורית ושיקבל אותה בצורה נאותה, כי זה העתיד שלנו בסוף ולכן חייבים להכין פה תכנית מסודרת ולא להיות מופתעים על 1 בספטמבר ולא להיות מופתעים בקול קורא כזה או אחר שבסופו של דבר הוא מגיע רק אחרי חודשיים או שלושה או ארבעה או לא יודע מתי. זה נראה לא סביר.

כשאנחנו התחלנו לדבר פה, כשדיברתי עם מנהלת הוועדה לרגע לא הבנתי איך אני עושה דיון כזה אחרי פתיחת שנת הלימודים. נראה לי קצת מוזר כי דיון כזה הייתי צריך לבצע לפני חודשיים אבל הבעיות התחילו לצוץ בתקופה הזו. זה לא הגיוני מה שקורה פה. כן בבקשה.

יניב בר אור מהתאחדות מעונות היום. קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה. גם אם באיחור, חשוב שהוא יתקיים. 50% מהפעוטות לפחות לפי מה שאני מבין, מתקיימים במעונות פרטיים. זו תשתית חשובה מאוד של המדינה שחשוב לשמר אותה ולא רק לשאוף להעביר את הכול למדינה.

לא, אני לא דיברתי לסגור. להיפך.

לשמר.

אני חושב שצריך לעודד גם אותם, הם יהיו חלק. אבל המדינה צריכה גם לסבסד.

לגמרי.

כי המדינה לא יכולה לסמוך רק על המבנים שלה. אני בזמנו אפילו הצעתי שיהיו המבנים של הפרטיים בלי לשבור אותם חס וחלילה, להיפך. ולתת להורים את המענקים. בלי להקשות.

ובלי להקשות עם שימוש חורג בארנונה עסקית.

אני אשמח רגע להשלים.

זו אחת הבעיות שמייקרת ואז זה מושט על - - -

אני מודע, תאמינו לי שאני מודע לזה. אני מודע לזה היטב, הייתי בעיריית נתניה ואני מכיר את אותם מעונות שבהם יש צורך בשימוש חורג כי הם נמצאים במבנים פרטיים.

וארנונה עסקית.

כי איפה זה יכול להיות? רק במבנה פרטי כי הוא לא נמצא מחוץ לעיר.

נכון.

כי זה צריך להיות בנגישות מסוימת. מצד שני יש את מערכות האיזון שזה לא יפריע לשכנים. יש הרבה מאוד בעיות, זה ברור לי, אבל אני חושב שצריך לשמר גם את הפרטי. אני לא אומר חס וחלילה לא לשמר אותם, זה בסדר.

אם יורשה לי כבוד היושב-ראש. מאז שחוקק חוק הפיקוח והמצלמות אנחנו רואים שכל האזהרות שלנו לצערנו מתממשות. לצערנו לא נעשו מספיק צעדים למנוע את סגירתם של מסגרות לפעוטות, בעיקר במגזר הפרטי אבל גם במעונות הסמל. התדמית של צוותי החינוך כפי ששמענו כאן נדרסה ונרמסה בגלל אותן מטפלות שסרחו ופגעו בחסרי ישע. אי אפשר להקל בזה ראש אבל צריך לדאוג גם למטפלות.

יחד עם זאת הייתה ציפייה בכניסה של משרד החינוך – בערך לפני שנתיים – כי לא רק הילדים יחושו בבית אלא גם צוותי החינוך ובעיקר במגזר הפרטי ירגישו שיש להם אבא ואימא שדואגים לזכויות שלהם. לצערי הדברים לא מתקדמים בצורה שבה ציפינו, למרות שכן יש יחסים טובים גם עם אורנה וישראל ועם בכירים אחרים במשרד, ובהחלט אנחנו מקבלים עזרה במקומות שחשובים לנו אבל יש פה נושאים נוספים שהם נושאים מהותיים שלא מקודמים מכל מיני סיבות – היה קורונה, היה מבצע, ועכשיו מלחמה.

יש יוזמות אחרות שלא מפריעות שכן התקדמו. היוזמות החשובות לנו לצערנו לא מתקדמות כמו המשך הפטור משימוש חורג מעל 36 ילדים במבנה מגורים. כמו פטור מארנונה שדיברה עליו פה קרן. כמו המסלול הירוק לקבלת תקצוב והשוואת תנאים גם במעונות הפרטיים, כדי שהורים יוכלו להגיע למעונות הפרטיים ולקבל את אותם זכויות. דברים שהובטחו לנו שכן נשב ביחד ונקדם אותם אבל לצערנו לא רק שהם לא מקודמים, גם יש הרבה מאוד פגישות שהן מתבטלות. נקבעות פגישות והן מתבטלות ואנחנו לא מצליחים לשבת ביחד וזה ממש חבל.

בסוף מי שנפגע מזה, זה אותן מטפלות שהתדמית שלהן לא מתקדמת לשום מקום ואותם בעלי מסגרות שמתייאשים וסוגרים כי הם אומרים שהדברים האלה היו לוקחים הרבה זמן וכבר אין לי סבלנות והשכנים יושבים עלי ולוחצים אותי חזק.

יש עדיין פערים גדולים מול מפקחות שנכנסות ולא מכירות את החוק ואנחנו נאלצים דרך הבכירים המכובדים, להזכיר להן וללמד אותן מה כן נדרש ומה לא נדרש. גם הדברים הקטנים האלה גורמים לאנשים להתייאש. אני מבקש מהוועדה להצטרף לקריאה לקדם את הדברים האלה ולקדם את הזכויות של המנהלות.

יש איזה שהוא שולחן עגול שאפשר לתכלל חלק מהדברים האלה?

אנחנו ביקשנו גם שולחן עגול מול משרד הפנים ומול משרד האוצר. כמו שאמרתי, נכון לרגע זה יש לנו יותר הבטחות מאשר יישום ואנחנו רוצים ומקווים שהדברים האלה יקודמו ויפה שעה אחת קודם. יש את הנושא של הקורסים, דיברנו פה על הדרכות אבל אלה לא הקולות הקוראים היחידים שלא פורסמו. יש גם את הקורסים למטפלות וקורסים של 220 שעות ו-120 שעות לבעלות וותק שגם הובטח לנו שיהיו ממומנים ועדיין לא פורסמו הקולות הקוראים.

יש כוונה בחוק עד ינואר 2025, שכל המטפלות תהיינה בעלות הסמכה. ברור לכולם שאנחנו לא נצליח לעמוד ביעד הזה. צריך כבר עכשיו לדאוג לדחות את הדבר הזה כדי לא לייצר מצב שאנשים ייזרקו החוצה.

תודה רבה. ממש בקצרה.

ממש בקצרה. אנחנו חושבים שצריך לדחות את זה לפחות בחמש שנים כדי לאפשר למדינה להכשיר את כל המטפלות, בעיקר את המטפלות הוותיקות. לתת להן את הקורסים האלה ממומנים על ידי המדינה, וגם למנהלות לתת קורסים ממומנים, לא לגרום להן לצאת החוצה ולשלם על זה מכיסן. הגיע הזמן שבמדינה הזו גם המנהלות והמטפלות ייחשבו כשוות זכויות.

העלית פה כמה בעיות ואני חושב שצריך פה איזה שהוא תכלול שלהן. אני ממליץ שמשרד החינוך יזום שולחן עגול עם כל הגורמים. תיקחו אתם את האחריות כי בסופו של דבר אתם צריכים להוביל את זה. לא רוצה להגיד שזה נפל עליכם, זה ברור שזה היה במשרד אחר, עכשיו זה במשרד החינוך. אבל מאוד חשוב, אם היה משרד ראש הממשלה - - -

אנחנו כבר שנתיים בתוך התהליך.

בסדר. אני חושב שאתם צריכים ליצור מצב שאתם מובילים את זה. שולחן עגול שבו יהיו גורמים מהשלטון המקומי, ממשרדים אחרים, כדי לראות איך ניתן לתכלל את הכול, יחד עם משרד האוצר ואחרים כי יש פה הרבה מאוד היבטים ואם אנחנו רוצים לעזור לילדים דרך המעונות, דרך המטפלות, דרך הסייעות, ואנחנו רוצים גם לשמור על השוק הפרטי. אני חושב שיש לו מקום, לא שאין לו מקום, וחייבים לעשות את זה בשיתוף פעולה יחד עם כל הגורמים. אני מציע שתיקחו את זה ואז זה יהיה הרבה יותר נכון.

אפשר רגע אדוני?

דקה, אני אתן לכולם, אף אחד לא ייצא מפה בלי שיאמר משהו. אני רוצה לתת לחבר הכנסת נאור שירי, שהוא חבר כנסת חכם שתמיד יש לו דברים חכמים ונבונים לומר. בואו נשמע אותו.

אלי, אתה יודע שאני מעריך אותך מאוד, זה לא סוד ואני לא רוצה לפגוע בך, אבל אני חושב שאנחנו מנהלים פה את הדיון כאילו אנחנו קצת באנו ממאדים. כל מי שיעבור פה סביב השולחן יגיד לך בדיוק מה צריך לעשות, מה הבעיה, כולם מעלים את אותה, ואתה בעצמך אמרת, גיליתם את 1 בספטמבר ואנחנו כבר שלוש שנים באירוע ולמה לא עשיתם את זה ולייצר עכשיו שולחן עגול.

החבר'ה ממשרד החינוך הם לא הבעיה. אני בטוח שהם רוצים הרבה יותר משאבים והם מבינים בדיוק איפה צריך לשים את הכסף והם מבינים בדיוק איפה צריך לפתור את הבעיה, וכולנו יודעים שהתחום הזה הוא לא תחום ששואב כסף אלא הוא מניב כסף. תמיד האוצר עוד שניה יגיד שהם קיצצו, תמיד בעיה של כסף.

זו השקעה.

לא, זה כסף שאתה שם, אתה מקבל אותו בעתיד נטו. זה רווח. לא רק רווח, זה חיסכון. כי כשאתה מטפל בשלב הזה בילדים אתה חוסך לך בעיות בעתיד. היפוך הפירמידה, כולנו יודעים את כל הדברים ואני תמיד אומר גם בשדולה. בסוף אלי, ואין מה לעשות, זה סדרי עדיפויות ואנחנו צריכים לומר את האמת. החינוך לגיל הרך לא מעניין את הממשלה. זה המצב, אין לי איך להפוך את זה.

אם אתה מגלה שקול קורא עם כל הסיבות שיש, זה סימפטום. מגלים שעכשיו צריך להוציא קול קורא ולעבור לגפ"ן ומגלים שהמערכת היא בירוקרטית ובעייתית, ומתי מגלים את זה? חודשיים אחרי תחילת הלימודים שזו כבר השנה השלישית שזה יוצא.

זה סתם, כי התחום לא מרוכז. אבל תחומים שמעניינים ובסדרי עדיפויות יותר גדולים במשרד החינוך, יש שם שר שמטפל בזה. הוא שר שני, הוא לא שר חינוך. יש שר שספציפית מטפל בסדר העדיפות האמיתי ואין שר שמטפל בגיל הרך.

אין שר שבא ואומר אין יותר משרד העבודה, כלכלה, חינוך. הכול אצלי פעם אחת, זה לא צריך שולחן עגול, כולם יודעים את הפתרונות. אין פה מה להמציא שום דבר, אנחנו לא נמציא טוב יותר שום דבר. ולא עושים את זה ומקצצים בזה שנה אחר שנה. בתקציב 2023 עוד הראשון, אתה זוכר שדיברנו על זה? קיצצו מההכשרות. לא הספיקו את זה, גם עכשיו מקצצים עוד הפעם.

זה פשוט שקר, זה לא נכון.

אז יכול להיות שאני - - -

אפשר להכפיש השר הזה וזה, זה פשוט לא נכון. להגיד דברים מדויקים.

רגע, כשאתה - - -

נאור. חבר'ה, בואו.

אם אני טועה, אני טועה. אל תגיד שאני משקר, זו פעם אחת.

צודק, אני מתנצל.

אז אל תגיד לי שאני משקר. גם כשאתה אמרת דברים לא באתי ואמרתי לך שקרן.

חס וחלילה, לא אמרתי.

כי זה מה שאמרת לי עכשיו.

ואני מתנצל, אתה צודק. אני מתנצל.

לא צריך להתנצל. אני לא באתי לשקר.

חברים, סליחה רגע. קודם כל אנחנו חברי כנסת, אנחנו לא מעמד של רשות. יכול לומר מה שיש לו. יכול להיות שיש לו מידע שגוי. בכל מקרה חבר כנסת יכול לומר מה שהוא רוצה כרגע. אנחנו בסדר, אז אני מבקש להמשיך. בבקשה נאור.

אז אני אסיים. אני לא באמת נפגעתי, זה בסדר.

נאור מספיק.

בסדר. אמרתי רק שלא נפגעתי. עכשיו פותחים עוד הפעם את התקציב. יש מלחמה, עכשיו יגידו עוד הפעם, צרכים. יש תקציב 2025. אני אומר לך וזו לא עבודה שלהם. זו עבודה נטו שלנו. אם אנחנו נהיה חזקים ויש לך במובן הזה את הכוח שלנו.

תעלו את משרד החינוך.

ואנחנו צריכים להוסיף כספים.

את האוצר.

את משרד האוצר.

אנחנו צריכים להוסיף כספים פה, לא רק בגלל שזה תחום. בגלל שיש לנו ילדים שאין להם שגרת חינוך כבר שנתיים במדינה הזו.

יש לך ילדים שאין לך חינוך, אין להם מקומות.

ואני אגיד עוד משהו. רגע, משהו אחרון משפט אחרון. אני לא רוצה להסתכל רק על הילדים, כי בימים אלה מקודם חוק בכנסת שאני סופר נגד החוק הזה שפוגע ישירות במטפלים והמטפלות ופוגע באנשי החינוך. אין פרופסיה, אנחנו כל פעם מדברים על זה בעניין של מצלמות ופיקוח. אף אחד לא מכשיר, אף אחד לא מדבר על להכשיר, ואני רוצה הכשרה. אני רוצה שמטפלת שגם אם היא טועה או גם מטפל שטועה – שמישהו יגיד לו למה, איך, ומה עושים. גם הם בני אדם.

ושהיא תקבל משכורת קצת יותר גבוהה ממדריכה בצופים שמקבלת 35 שקלים.

זו הפרופסיה.

חברים, סליחה.

אדוני, דקה לפי האוצר, עוד משהו לקראת האוצר, אפשר להוסיף נקודה נוספת?

סליחה, איך קוראים לך?

ולרי זילקה, בית איזי שפירא. אני רוצה עוד דקה סביב כל התשתיות הראויות האלה. אני רוצה לשים פה את הילדים עם הצרכים המיוחדים המשולבים. אלה שאמורים ללכת למעונות האלה, לקהל המעונות ולא מצליחים לקבל את התמיכות שהם צריכים לקבל, וכשאנחנו מדברים על כלל משרדים אז אנחנו מכניסים פה גם את משרד הרווחה וגם את משרד הבריאות.

אני רוצה ספציפית להעיר על הילדים שהכי לא מצליחים לקבל מענה – אלה הפעוטות עם הצרכים הרפואיים. אלה שיש להם סוכרת או אלה שהם צריכים מה שהם קוראים "מלווה רפואי אישי", שמשרד הרווחה לא נותן, משרד החינוך לא נותן, משרד הבריאות לא נותן.

יש דו"ח של וועדה בין משרדית שאומר כמה ילדים יש, כמה זה עולה, מה צריך לעשות לטובת זה, והדו"ח הזה הוא מ-2018 ואנחנו לא מצליחים להניע אותו. מדובר ב-20 מיליון שקלים בסך הכול ולא מצליחים להניע אותו כי אף משרד לא רוצה לקחת אחריות על הילדים האלה, כך שכשאנחנו מדברים על הבעיות הממשיכות וממשיכות, יש ילדים שאפילו אין להם דריסת רגל אל תוך המעון, ולא יכול להיות שאנחנו נמשיך לדבר על זה ולא לדבר גם על הילדים שלנו שהם אחוז ניכר מהילדים.

אני רוצה להוסיף בנושא הזה שלה.

אני אשמח. רגע, סליחה. אני רוצה עכשיו, אני מבקשת זכות דיבור גם.

סליחה. אף אחד לא קובע מי מדבר, רק אני. אני מבקש. כן בבקשה.

תודה. שמי יעל וייס-ריינד, אני מנהלת את עמותת אופק לילדינו, זה ארגון ארצי של ילדים עם עיוורון ולקות ראייה בישראל. אנחנו מאגדים את כל ההורים מכל המגזרים. ופה משהו שלא עלה לדיון עד שולרי אמרה כמה דברים, זה הנושא של ילדים עם מוגבלויות. כרגע זה נמצא במשרד הרווחה. אני לא רואה פה נציג של משרד הרווחה, אולי הם נמצאים בזום.

כל הנושא של מעונות יום וקודם כל כהורים, אני רוצה להביע תודה מעומק הלב לרשתות ומעונות יום שיקומיים כמו בית איזי שפירא. בתחום שלנו של לקויות ראייה אני מדברת על אלי"ע, שיש להם רשת של מעונות של ילדים עם לקויות ראייה ועיוורון וגם שם המעונות עושים עבודת קודש. המטרה היא שהילדים שלנו יקבלו בגילאים הצעירים עד גיל שלוש, את התמיכות, את השיקום, את הכלים, כדי שהם יוכלו בגיל שלוש – בהגיעם לגיל חוק חינוך חובה – להשתלב בחינוך הרגיל.

לצערי יש כמה דברים בתחומים של מעונות יום שיקומיים, ואני אשמח לשמוע אם יש נציג של משרד הרווחה, יש קשיים וישנן בעיות. לצערי המנכ"לית של אלי"ע שאיתה אנחנו עובדים צמוד, היא לא הצליחה להגיע היום, היא ביקשה ממני. אבל יש פער בנושא של טיפולים. יש טב"מ שזה משרד הבריאות נושא. טיפולים בריאותיים משלימים.

לילדים עם אוטיזם יש 14 שעות טיפול בשבוע. כל המוגבלויות האחרות, אנחנו מדברים על ארבע שעות. לילדים עם לקות ראייה שזקוקים לטיפולים של שיקום ראייה, אלה עוד גילאים שאפשר להציל שרידי ראייה אצל הילדים שלנו. זה לא מוגדר בחוק אז הם צריכים לתת את זה מתרומות שהם מגייסים ספציפית לצורך הטיפולים האלה, זה אבסורד שמשרד הבריאות לא מקציב לזה ולא עושים השוואה.

תודה. יעל, אנחנו כנראה נעשה ישיבה נפרדת לילדים עם מוגבלויות.

אני אשמח. אני רק אגיד עוד דבר אחד על המעונות.

ממש בקצרה כי אני רוצה לשמוע את משרד האוצר.

בסדר, תודה. משרד הרווחה ומנהל המוגבלויות עובר למודל של מתן שירותים רב נכותיים. הדבר הזה בתחום של הילדים שלנו יביא לפגיעה הרסנית לחיים של הילדים כי זה יפגע בריכוז, בפיתוח ובשימור מומחיות בטיפול ילדים בתחומים מסוימים. אני קוראת לוועדה לשים לב להתפתחות הזו.

אני יודעת ששנה הבאה אמור לצאת מכרז חדש בתחום של מעונות יום שיקומיים ואנחנו חוששים מאוד שזה יביא לביטול קיומם של מעונות עם התמחויות שנדרשות לילדים, זה דבר אחד. והדבר השני, אנחנו יודעים שהיום יש קושי גדול במציאת מטפלים פרא רפואיים שאמורים לתת את הטיפולים במעונות היום השיקומיים. אנחנו יודעים שהתגמול נמוך, לא מאפשר תחרות עם השוק הפרטי. מחסור קשה במטפלים והדבר למעשה תעריף שהוא בתקנות.

תודה יעל.

יש עוד הרבה ואני אשמח לדיון ספציפי. תודה.

תעלו את משרד האוצר בבקשה. שלום, רום? שלום, בוקר טוב. אפשרנו לכם להיות בזום, אני מקווה ששמעת חלק גדול מהדיון פה. אין ספק שהנושא של הגיל מלידה עד שלוש הוא מאוד חשוב, ונאמר פה גם על ידי חבר הכנסת נאור שירי וגם על ידי וגם על ידי אחרים שזו למעשה השקעה. אנחנו צריכים לראות את זה כהשקעה כי כל שקל שמשקיעים היום אנחנו חוסכים הרבה מאוד שקלים בהמשך, אם לא פי עשר ופי 20 ואולי לא יודע כמה, ולכן משרד האוצר צריך לראות את זה כהשקעה.

אין ספק שיש קיצוץ לא מעט בנושא של הכשרות, בדברים נוספים שדיברנו עליהם פה, שלא לדבר על שכר המטפלות ואחרים, ואני הייתי רוצה לשמוע מה התכניות של משרד האוצר לשנת התקציב 2025 ומה אתם עושים כרגע מידית כדי לטפל באותן נקודות של סבסוד המעונות? מה קורה עם ההורים שיש להם לא מעט הוצאות והעלות הזו היא עלות גבוהה מאוד?

תודה רבה יושב-ראש הוועדה, נשמח להתייחס. ראשית אני אתחיל אולי מהנקודה האחרונה לגבי סבסוד המעונות. מה שכרגע מעכב את תשלומי הסבסוד זה פרסום מבחן התמיכה למעונות יום שנמצא באחריות משרד העבודה ואני מציע לפנות לגורמי המקצוע במשרד העבודה ולהבין.

יש פה? רגע, נציגת משרד העבודה פה. בסדר, אחר כך אנחנו נשמע אותה. בבקשה.

לעניין שאר הדברים שציינת. לעניין השנה הקרובה תקופת הלימודים תשפ"ה, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם הגורמים במשרד החינוך ואנחנו לא מכירים שהשנה יש פערים לתקצוב של שימושים כל שהם, וככל שיש כאלה – אנחנו נשמח להבין מה המקור שלהם ולשמוע כיצד ניתן לסדר.

מדובר על ביטול ההדרכה, צמצום ההדרכה.

מעשר שעות לחמש.

אתה מודע לזה?

צמצמו גם חצי שעה בבוקר?

הורידו גם חצי שעה.

7:00 עד 7:30?

פותחים את המעון לא ב-7:30 אלא ב-8:00.

במקום ב-7:00, ל-7:30.

7:30 במקום ב-7:00. לא מתחשבים בילדים. לא מתחשבים בהורים שיש להם ילדים, שצריכים ללכת לעבודה.

תמחרו את זה, את החצי שעה הזו בין 7:00-7:30.

סליחה חברים. סליחה רגע. כן? אתה מודע לזה? אני שואל.

השינויים בשעות הפעילות, אליהם אתה מתייחס?

כן. אני קיבלתי כרגע איזה שהוא וואטסאפ.

השינוי בשעות הפעילות אליו אתה מתייחס יושב-ראש הוועדה, הוא שינוי שהוחלט כבר במהלך חודש יוני 2023 כשהשרים, שר האוצר ושר החינוך חתמו על צו הפיקוח על המחירים. כבר אז הצו החיל את השינוי בשעות הפעילות של המעונות וחשוב לציין שגם התעריף שונה בהתאם. כלומר שינוי בשעות הפעילות הוזילה בפועל את התעריף להורים.

המחיר עלה ב-30%.

המחיר עלה. המחיר עולה מידי שנה כי המחיר מוצמד למדד המחירים, אבל המחיר עלה בהתחשב בזה ששעות הפעילות צומצמו.

אומרים לי פה שההורים קיבלו את ההודעה הזו על החצי שעה בפתיחת שנת הלימודים ולא לפני. זאת אומרת רק לפני כשבועיים, פחות.

אז השינויים בשעות הפעילות כפי שאני אמרתי הוחלט וגם נמצא בצו הפיקוח על המחירים שפורסם כמובן להערות הציבור בהתאם לכל הנדרש כבר בחודש יוני 2023. חשוב לי גם לשקף רגע כי השינוי בשעות הפעילות הוא שינוי הוא למעשה בקשה שהגיעה מארגוני המעונות והמטרה שלה הייתה להקל על הצוות

נו ברור שזה יגיע מהם. נו מה? כי הם רוצים איך אומרים, לחסוך. שיעלה להם פחות.

לא, הם לא חוסכים.

סליחה. הלא תראה מה קרה פה. הורדנו חצי שעה, לא הוזילו. אף אחד לא הוזיל בחצי שעה.

לא, זה לא נכון. המחיר המפוקח.

מה זה לא נכון? יש מספרים, מה זה לא נכון?

מי שקובע את המחיר המפוקח זה לא ארגוני המעונות, זו וועדת המחירים הבין-משרדית והיא קובעת אותו בהתאם לבסיס המחיר שנקבע בוועדת המחירים, והמחיר התייקר כפי שכל המחירים מתייקרים מידי שנה בהתאם למדד המחירים.

אבל לא ב-30%. אני שומע פה על מספרים.

אני לא יודע, הנתון של 30% הוא נתון שאני מכיר שהוא לא נכון. אני מוכן לבדוק את עצמי אבל אני לא מכיר את המספר הזה, אבל חשוב לי להגיד שקיצור השעות הביא להוזלת התעריף להורים פעם ראשונה. בפעם השנייה התכלית שלו הייתה הפחתת הקושי במהלך העבודה על המטפלות. צמצום הקושי - - -

דרך אגב, מה השעות היום? אני רוצה להבין. זה 7:30?

הן היו בעבר 7:00-16:00. עד תשפ"ד היו ראשון עד חמישי 7:00-16:00 ובימי שישי 7:00-13:00. ומשנת תשפ"ה 7:30-16:00, וביום שישי 7:30-12:00.

זאת אומרת קיצצו בחצי שעה ליום.

וביום שישי שעה וחצי.

הבנתי.

אני רק אחזור על מה שאמרתי, אני חושב שהן נקודות חשובות. הפחתת השעות הביאה להפחתה מקבילה בתעריף, כלומר התעריף להורים הוזל. זו נקודה ראשונה שחשוב לחדד.

אתה מעלה את המחיר.

הנקודה השנייה היא, התכנית של הפחתת השעות הייתה להקל על המטפלות ולצמצם למעשה את הפער בתכולות העבודה בסייעות במערכת שלוש ומעלה. חשוב להגיד גם שבגנים לגילאים היותר מבוגרים שלוש ומעלה אלה שעות העבודה, או שיכול להיות שלא בדיוק אותו הדבר, אבל אלה הם סדרי הגודל.

אבל לא העלו את שכר המטפלות כמו לשכר הסייעות.

המטרה למעשה הייתה לצמצם את הפער בשעות העבודה.

אני פונה למשרד החינוך. האם יש דברים שנמצאים במחלוקת עם משרד האוצר שאנחנו לא יודעים עליהם?

אני אולי אתייחס בהיבט הזה. אני אשלים רגע בהמשך למה שאמר רום. אני יכול אבל רגע להתייחס גם לנושא של הקיצוץ, לא קיצוץ, כל הדברים האלה?

כן.

בנוגע למתי בכלל שיקפנו את השלטון המקומי, צריך להגיד והיה חשוב לי לעשות איזו סגירה ביחס לנושא הזה. יש לנו הסכם חתום במרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות על התקן של לידה ועד שלוש ועל ההדרכה ולכן גם השר התייחס לזה בעצמו. גם בכירים במשרד, יש לנו גם הסכם חתום בשלטון המקומי.

כל רשות מקומית בארץ יכלה להתקדם עם התקן, עם האיוש של התקן ועם ההדרכות כמו שעושים בשורה ארוכה של נושאים גם בלי שהיה את הפרסום הפורמלי של הקול קורא. נכון, זה לא בסדר, אבל היה ניתן להתקיים. זה דבר אחד ונתקן את זה. לגבי הקיצוץ. בשנת הלימודים תשפ"ג שזו רמת השירות שנקבעה בממשלה הקודמת, היו חמש שעות הדרכה והכשרות.

השר כשנכנס – וזה בא לידי ביטוי בתקציב 2023-2024 – תיעדף את הנושא של הגיל הרך וקיבל תוספת תקציב של 200 מיליון שקלים בדיוני תקציב 2023-2024 במטרה לשפר את רמת השירות וב-פ"ד היינו ברמה של עשר שעות. מה שקרה זה שנכנסו למלחמה.

כתוצאה מכך נפתח מחדש תקציב 2024 וקוצץ תקציב של למעלה מ-200 מיליון שקלים בתחום של לידה ועד שלוש והחזיר אותנו לרמה שהייתה ב-פ"ג כמו ברמה שהייתה בממשלה הקודמת. הוא קוצץ פעם אחת, חזרנו לסטנדרט של כמו שהיה בממשלה הקודמת.

אז קוצץ. אז שיקרתי?

אמרת הוא קוצץ פעמיים. השר קיבל - - -

עכשיו יש קיצוץ?

אני בא להגיד. השר קיבל תוספת. אני בא להגיד.

אני יודע שאתה בא להגיד.

השר קיבל תוספת תקציב במעבר ל-פ"ד, בעקבות המלחמה חזרנו חזרה. כן, היה קיצוץ.

עכשיו.

שהחזיר אותנו למה שהיה בממשלה הקודמת.

נאור, תן לו.

זה כל מה שאמרתי.

הוא אומר מה שאמרת. תן לו.

אף אחד לא רצה את הקיצוץ הזה. נלחמנו מול משרד האוצר כדי שלא יהיה את הקיצוץ. בסוף כמו הנושא הזה ונושאים אחרים – נדרשנו לבצע התאמות.

אז תן לי רגע לסכם. קוצצו 200 מיליון שקלים.

שהחזיר אותנו לרמה של תשפ"ג.

לא משנה החזירו. אני שואל. חברים.

בוודאי שקוצצו 200 מיליון שקלים.

אז לפרוטוקול, נאור לא שקרן.

נאור. תרשה לי.

חס וחלילה, אני גם לא אמרתי. אני אמרתי שמה שאמרת קודם, לא דייקת בדבריך בסדר? לזה התכוונתי. עם זה אתה יותר מרוצה.

נאור, כשאתה רוצה זכות דיבור אני נותן לך, אבל אל תפריע . יש לי בקשה.

יש עוד קיצוץ. זה פעמיים.

אני רוצה לסכם את מה שאתה אומר כדי להבין. אתה אומר שבעקבות המלחמה קיצצו 200 מיליון שקלים.

התוספת שניתנה חזרה בחזרה.

עזוב עכשיו תוספת. קיצצו 200 מיליון שקלים. מה הולך להיות בשנה הבאה, עוד קיצוץ?

לא.

לא הולך להיות? יפה. אני פונה עכשיו לאוצר.

עכשיו יש עוד קיצוץ, לפני 2025.

רום? איפה רום?

כן, אני קשוב.

רום. אומרים במשרד החינוך, בעקבות המלחמה קוצצו 200 מיליון שקלים לגבי הכשרות ועוד דברים שקשורים למעונות. האם הולכים להחזיר אותם בשנה הקרובה?

אני אשמח להרחיב לגבי זה. כפי שבטח חברי הכנסת זוכרים, בסוף שנת 2023 הממשלה החליטה לעשות תיקון לתקציב 2023 בעקבות המלחמה בשביל להסיט שימושים שונים, ממגוון שימושים שהממשלה משתמשת בהם.

תענה לי בקצרה, למה אתם צריכים לסבך? תענה לי בקצרה בסדר?

אני אענה. אני אשמח לענות.

תוקצבו אז 200 מיליון, קוצצו 200 מיליון. מה הולך להיות בשנה הקרובה?

אנחנו כרגע עובדים על התקציב של השנה הבאה.

אני יודע שאתם עובדים. ברור לי שאתם עובדים, בשביל זה אתה בזום ולא פה. אני מאפשר לכם לעבוד. ואם תגיד לי שיש תוספת, אני לא צריך אותך פה. אני אשמח מאוד שלא תגיע.

אבל יש עוד תקציב ל-2024, לא 2025. ב-2024 מקצצים עוד? עכשיו.

ב-2024, השאלה של חבר הכנסת נאור. ב-2024 יש עוד קיצוץ שאמור להיות חוץ מ-200 מיליון?

נציג משרד החינוך תאר את הדברים כפי שהם בצורה מדויקת, אנחנו למעשה חזרנו - - -

רום, יש לי בקשה אליך. אני אוהב לשאול שאלות ברורות, ואני רוצה לקבל תשובה ברורה. אני שואל האם מעבר ל-200 מיליון שקלים אלה יש קיצוץ נוסף ל-2024? זה אחד.

לא. התשובה היא לא.

יפה. אז תרשמי בפרוטוקול שאין קיצוץ ל-2024. לגבי 2025.

אלי, אתה חבר וועדת כספים.

בסדר, תן לי.

לא, כי קיבלנו את זה.

בסדר, תן לי. לגבי 2025. האם הולכים להוסיף, להוריד, מה הולך להיות? זה שאתם עובדים זה ברור לי. אתה יכול להגיד לי גם שאתה לא יודע, גם זה בסדר.

מסגרות התקציב לשנת 2025 נבנות בימים אלה. כל השימושים בתקציב ייבחנו בהתאם לסדרי העדיפויות של הממשלה. כרגע אנחנו לא יודעים להגיד מה יהיה. חשוב לי רגע להגיד, כמו שכולנו מבינים, שהמציאות שאנחנו חיים בה היא מאוד ניצבת כרגע וההתכנסות של התקציב שנה הבאה - - -

בסדר. אז יש לי בקשה אליך. תיידע אותי באופן אישי. אני קודם כל מבקש, שאתה מייצג פה את האוצר ואתה למעשה הרפרנט של נושא המעונות. אני מבקש ממך, תעדכן אותי ותיידע אותי אם אמור להיות קיצוץ במעונות ואיפה אמור להיות הקיצוץ אם בכלל.

אין בעיה.

בהעברת הכספים האחרונה שאנחנו נעביר שבוע הבא, משרד האוצר הגיש הבהרה של 800,000 שקלים קיצוץ בגיל הרך. הנה בבקשה. "לתקציב המעודכן עוד 728,000" סליחה, לא 800,000 שקלים.

מה אתה אומר על זה רום, זה לא ידוע לך?

העברת כספים ב-2024, עכשיו.

אני לא מכיר את זה, אני אבדוק את הנושא.

אז תבדוק את הנושא הזה, תן לנו תשובה, גם לי וגם לנאור שירי, בסדר?

אין בעיה.

יכול להיות שזו יתרה שלא ניצלו אותה?

לא, זה לא העברות.

לא, אני רוצה להבין.

לא עודף.

אז תבדוק את זה בבקשה בסדר? מתי זה אמור להיות. שבוע הבא נכון? אז תעדכן אותנו, אני מבקש, עד יום שני כולל. תודה רבה לך. משרד העבודה, ורדה.

שלום לכולם. ורדה מלכה, אני ממשרד העבודה, האגף לעידוד תעסוקת הורים. מנהלת את תחום הפיקוח, על המסגרות לגיל הרך. המסגרות שנשארו אצלנו למעשה הן משפחתונים, שאלה מסגרות ביתיות שמיועדות לחמישה ילדים, במקרה חריג לשישה ילדים. מנהלות המשפחתונים אצלנו הן - - -

אתה אומרת חריג, שישה ילדים. אני יודע על שבעה ילדים, זה נכון?

לא. שבעה ילדים ומעלה זה כבר באחריות משרד החינוך. אצלנו זה עד שישה ילדים. מנהלות המשפחתונים אצלנו הן למעשה לא יכולות לפתוח משפחתון לפני שהן מוכשרות כך שכל המחנכות מטפלות אצלנו הן בעלות הכשרה, סיווג אחד. אני אתייחס לשאלה ששאלת בנוגע למבחני התמיכה.

מבחני התמיכה אצלנו באגף מוכנים כבר מזמן. מה שמונע את החתימה שלהם זה הדיונים על חוק הגיוס, פה בממשלה, ולכן מבחני התמיכה לא נחתמים, מה שגורם לזה שההורים לא יכולים להגיש את בקשות הסבסוד. זה לא משהו שקשור לאגף המקצועי, מבחינתנו אנחנו ערוכים לדבר הזה. כבר בפברואר אמרנו לא יהיו שינויים, הכול מוכן וערוך לחתימה.

רגע. אני יכול לשאול שאלה אלי? הרי מבחני התמיכה שאת מדברת זה כי יש פלח אוכלוסייה ספציפי מאוד שבג"ץ אמר שבעקבות חוסר השירות אז אי אפשר להשית עליו.

נכון.

למה לא לפרסם ומי שלא משרת לא יקבל, ומי שמשרת יקבל?

הנהלת המשרד לא מאשרת.

אז קודם כל תודה על החידוד. אלי, הנהלת המשרד בחרה שכל מדינת ישראל עקב הפסיקה הספציפית על האוכלוסייה שלא משרתת בצבא, כל מדינת ישראל לא תהיה זכאית להגיש את הבקשות. על פי חוק, הם יכולים להגיש את הבקשות – כמובן, מי שבית משפט פסל אותו, אז פסל אותו – בגלל אותה החלטה.

זאת אומרת יכולים להגיש הנהלת המשרד לא מוציאה את זה, אבל יכולים. הורים ששרתו בצבא ונניח בית המשפט לא אסר עליהם לקבל זכויות יתר בגלל שהם לא משרתים בצבא, אז הם נענשים. הם גם משרתים, הם גם מילואים, וגם הם לא מקבלים.

סליחה, אז הוועדה קוראת לכל הציבור בישראל שמי שמשרת שיגיש בקשה.

אין איך להגיש בקשה. לא ניתן. לא.

המערכת סגורה? היא לא סגורה.

ברגע שמבחני התמיכה לא מאושרים, המערכת לבקשת הבקשות לא נפתחת.

היא לא נפתחה?

אין אפשרות לאף אזרח.

אין. קונסים את כולם.

אם הם לא מקבלים, אף אחד לא יקבל.

זאת אומרת אם אני מגיש מחר בג"ץ, אז הבג"ץ יאשר לפתוח את זה נכון?

כן.

אפשר לנסות.

לא, אני לא מדבר אליך, אני שואל את השאלה באופן כללי.

העניין הוא שאף אחד לא חשף בפנינו מה הן הסיבות.

דקה, בשביל הישיבה פה, חברים.

הנה הסיבה.

נכון, אבל אנחנו ב-12 בספטמבר.

יש תקציב לשני משרדים נפרדים, עבודה ורווחה ואין תקציב לילדים, זה משהו לא יאומן.

אבל יש פה עיוות, תודה שאמרת את זה, זה היה חידוד חשוב. עכשיו בגלל בג"ץ השר אומר, אף אחד במדינה לא יגיש בקשה. מדהים, כל הכבוד. אבל למילואים יקראו לנו, יאריכו את השירות, יעשו עוד. זה, אין לתאר את המדינה הזו.

ובתור מילואימניקים נאבד מקומות עבודה ולא יהיה לנו כסף.

אבל לא לקבל הנחה במעונות היום שגם כך זו הנחה שמיועדת רק למקומות מאוד ספציפיים, שאין מקום למדינה.

סליחה. אני מבקש לא לדבר ללא רשות. למעט חבר הכנסת, הוא יכול להפריע לי כמה שהוא רוצה אבל הוא עושה את זה בעדינות. אני מבקש כך, אנחנו נבקש ממשרד העבודה והרווחה לפתוח את הגשת הבקשות. בוא נראה מה התשובה. משרד העבודה. סליחה, נכון, מה לעשות, אני מהדור הישן שפעם זה היה ביחד. היום יש יותר מידי משרדים. אחר כך אם ירצו, יגישו בג"ץ, לא יודע מה יעשו אבל בסדר.

תודה רבה, עכשיו אנחנו מבינים יותר את הבעיה. בבקשה, כן. שם? דרך אגב, אנחנו חייבים לסיים פה ב-11:29. חייבים. אני אתן לכולם אבל כל אחד אני מבקש, ממש בקצרה. כן בבקשה.

ליאור בר-ניר, המועצה לשלום הילד. אני אחזור קצת אחורה. המשבר כיום במעונות לגילאי לידה עד שלוש מתיישב על תשתית ואני לא אחזור על הדברים החשובים שנאמרו כאן. אני רק רוצה להזכיר שמשיחות שאנחנו עורכים בשטח עם גורמים, עולה שאצל ילדים בגיל הרך שפונו מבתיהם, ניכרו רגרסיות ועיכובים התפתחותיים משמעותיים שנוצרו בעקבות היעדר ליווי והדרכה מספקים ובגלל חוסר פניות מצד הורים כאובים שהודו שהם בעצמם, קשה להם להתמודד עם המצב הזה.

היום בעת הזו יותר מתמיד, אנחנו חייבים לתת לכל הצוותים החינוכיים הדרכה אינטנסיבית מוכוונת טראומה והתמודדות עם משברים. בהיבט הזה אולי צריך גם לחשוב על הרחבת מערך השפ"ח כך שהוא יחול גם על הגיל הרך. משבר נוסף שהחריף בעקבות המלחמה שזה עלה כאן, שאנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות מהורים שלא נמצאו מקומות לילדיהם במעונות ברשויות. מההיבט הזה צריך לסייע לרשויות המקומיות, בעיקר לרשויות קולטות של מפונים. רשויות שתושביהן פונו וחזרו.

המדינה צריכה לתת כלים תקציביים, מענים לכל הרשויות הקולטות, להבין מה הצרכים ולתכנן תכנית מידית כך שלא יהיה ילד שלא יהיה משובץ באיזושהי מסגרת חינוכית. כל ילד בכל גיל זכאי לחינוך. צריך להגדיר איך המדינה תיערך לזמן חירום הבא – אם זו מלחמה או אסון טבע – מבחינת מרכזי קליטה. צוות טיפולי, מוגנות, מבנים, ציוד נדרש. זו אחת המשימות הלאומיות הכי חשובות כרגע ואני שמחה על הישיבה הזו ואני מקווה ש - - -

תודה רבה, מור דקל בבקשה.

תודה כבוד היו"ר. קודם כל אני רוצה להודות גם לך וגם לתמי מנהלת הוועדה, על הדיון החשוב שביקשנו ויצא לפועל. גם אם זה שבועיים אחרי, זה יותר ממש שקיבלנו בחודשיים שביקשנו את זה מוועדות אחרות, בעיקר וועדת החינוך. אני רוצה להגיד שמי שמכיר אותי וכל מי שכאן כנראה מכיר אותי שמאוד קשה לגרום לי להגיע למצב שאני עם דמעות בעיניים.

נכון.

ואני בן אדם שלא מתייאש מהתחום הזה, והוועדה הזו מבחינתי היא וועדת ערך כי העברנו פה כמעט את כל החוקים החשובים שקשורים לגיל הרך ונלחמנו על זה ימים ושעות, וכשאני יושבת פה באחת השנים הכי קשות שיש לנו כחברה וכמדינה, שאני גם לא רואה את הסוף לצערי, ואנחנו מתריעים על כל כך הרבה בעיות ואנחנו מדברים פה על הגרוש של הגרוש בתקציב של מדינת ישראל.

הגרוש הזה הוא כל כך משמעותי – לילדים שלנו, לדור העתיד שלנו, להורים, לצוותים, ובסוף כל הגורמים האלה מנהלים מערכת מתפקדת שקוראים לה מדינת ישראל, ואם אין פתרון לילדים, אין פתרון להורים. אין פתרון לאימא שצריכה ללכת לטפל במעון והילד שלה נמצא במילואים והיא לא ישנה ארבעה חודשים ואין לה תמיכה – נפשית, רגשית, כלכלית, לא משנה מה.

אנחנו פשוט מביאים את המדינה הזו, אם לא דרך מלחמה, אם לא דרך נסראללה, אם לא דרך חמאס ואם לא דרך היו"ש, אנחנו מביאים אותה לקריסה פנימית ממערכות כל כך בסיסיות ששוב פעם, הגרוש של הגרוש של תקציב המדינה שהיינו צריכים להביא.

זה מתסכל אותי כי יושבים פה אנשים של משרדים שהם באמת מנסים לעשות כל שביכולתם אבל אנחנו מבינים שפשוט נפלנו כשחקנים לתוך פוליטיקה. אם אנחנו מבינים שאין עדיין את ההחלטה של הסבסוד בגלל חוק שקיים שבכלל לא אמור לגעת באירוע הזה, מה אנחנו עושים פה? כבוד היו"ר מה אנחנו עושים פה? זה מתסכל אותי כיו"ר העמותה, ישראלית, כמישהי שמדבררת את זה ברמה עולמית, כאימא לשלושה ילדים וכאזרחית במדינה.

זה מתסכל אותי לשמוע שאנחנו נצא מפה היום כנראה גם עוד הפעם בלי תוצאות, וגם אם יצאו קולות קוראים זה לא יקרה תוך חצי שנה אפילו. אז אני מבקשת ממך שכבר היום משרד החינוך, אתם יכולים להוציא את זה אפילו היום ברמה של החלטה, לשלוח לרשויות המקומיות שהתקציבים האלה, מסמך סגור חתום וברור לראשי המועצות ולאלה שאחראים על התקציבים, על הגזברים, כי בסוף זה נחמד שיש חוקים והחלטות. הם לא רואים את זה עד שהם לא מקבלים את זה במייל וזה עניין של לשלוח מייל, זו לא בעיה.

בנוסף, איפה המועצה לגיל הרך? אנחנו מדברים פה על סע"ר, על גוף מתכלל, הסכמים קואליציוניים שהיו אמורים לקום. גוף מתכלל על הגיל הרך. איפה הדברים הללו? קיימות הרבה תשתיות שרק צריך להפעיל אותן, לתקצב אותן, לעשות אותן.

מישהו צריך להניע את המערכת הזו וכל שנה מחדש אנחנו מבינים כמה הגיל הרך שוב, הוא תחום שוליים שלא מעניין באמת אף אחד ממקבלי ההחלטות לצערי, כי זה לא נוגע לאף אחד, לא בלב, לא בכיס ולא בבית.

דבר אחרון. הקמנו את השדולה לגיל הרך. נאור שירי, אני מבקשת גם תמיכה שלך, אנחנו בדיוק עכשיו עושים שולחנות עגולים לפי הנושאים האלה שדיברנו, ייצא זימון. תעזרו לנו. אפילו ברמה שהקמנו את השדולה, לא אישרו למשרד החינוך להגיע. לא אישרו, לא כי לא רצו. אנחנו עושים שיתוף פעולה כל הזמן, אנחנו לא נגד, אנחנו בעד, אנחנו רוצים לעשות שיתופי פעולה, הפתרון האמיתי זה לעבוד יחד ולא ממגדל השן, כך עושים שינוי.

אני מבקשת וסומכת עליך כנציג קואליציה, כיו"ר הוועדה בעיניי אחת החשובות שיש בכנסת ישראל לאורך השנים. אל תיתן לדבר הזה, הוא כבר קרס, אל תיתן לו גם להיעלם, כי בסוף לא נקבל מצלמות והחמרת ענישה. אין איכות, אין פרופסיה, אין כוח אדם, אין מסגרות.

הילדים פשוט יהיו 24/7 בבית, זה מצלמות אונליין. ואז הכלכלה תקרוס וההורים לא יוכלו לצאת לעבוד, אנשים ייכנסו לדיכאונות, ואז נראה את משרד הבריאות, את משרד הכלכלה, עוד משרדים רבים שצריכים לטפל בבעיות חברתיות. למה? כי הם לא השקיעו בגרוש של הגרוש שקוראים לו הגיל הרך של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה מור. אמרת דברים חשובים מאוד. אני רוצה לומר שאני מעריך אותך, את הפעילות שלך, ובהערכה על כל הפעילות של המועצה שאת עומדת בראשה. תודה. העמותה יותר נכון. כן בבקשה.

מיכל פרידמן, מועצה אזורית שומרון, מנהלת לידה עד שלוש. אני רוצה להתייחס פה רק בנקודה אחת למשהו. אנחנו כל הזמן מדברים על מסגרות, מבחינתי הכניסה של משרד החינוך, הפלטפורמה שהיא מאפשרת לרשות, שמעולם זה לא היה עד היום, זו היכולת לראות את כלל ילדי הגיל הרך ברשות. את הילדים, את ההורים. לא רק מעון, מסגרת, משפחתון.

דווקא השעות האלה שקיבלנו להדרכות ולמענים נוספים ושיתופי הפעולה כי יש לנו פתאום תקן ברשות לתפקיד הזה ויש לו יכולת ליצור ממשקים עם בעלי תפקידים אחרים ברשות, נתן לנו את היכולת לתת לילדים ולהורים לא רק במסגרת המעון, אלא גם בכלל במסגרת החיים שלהם מחוץ למסגרת, את המענה הזה.

זו מתנה שקיבלנו ממשרד החינוך בגלל המעבר למשרד החינוך. אני מבקשת לא לפגוע בזה. בואו לא נלך אחורה, זה כל כך חשוב. גם אם ילד נמצא במסגרת לא מיטיבה אבל יש לנו יכולת חוץ מלהסתכל על המסגרת, לראות אותו מחוץ למסגרת – זה לא פחות חשוב.

תודה רבה. יש לי שאלה או למשרד החינוך או למשרד האוצר. הנושא של עשר שעות הדרכה, הלא קיצצו לחמש. כמה זה בעצם בכסף? ההפרש. כמה זה? הקיצוץ של חמש שעות הדרכה, כמה זה בכסף? אם אין לכם תשובה עכשיו תנו לו את זה אחר כך לפרוטוקול.

אנחנו ניתן את זה מפורט.

בסדר? אני מבקש שתבדקו את זה טוב, תנו לנו את התשובה. חברים, אני מודה.

אני רוצה רק להגיד כבוד היו"ר, בחוק זה ארבע שעות למעון ועדיין אנחנו השתדלנו לתת יותר.

התקנות שהגיעו לוועדה דרשו עשר שעות, זה בסוף שונה לארבע בגלל אילוצים תקציביים אבל בהתחלה משרד העבודה דרש עשר שעות.

אנחנו צריכים את המיטב. חברים, תודה. אני רוצה לדעת מה העלות, תעבירו לנו את זה בשלב יותר מאוחר, תודה. בואו נגיד בימים הקרובים בסדר? לא צריך לחכות לשנה הבאה. אני מודה לכולכם, כל מי שהגיע לפה. מבחינתי זה היה דיון חשוב מאוד.

לצערי, אנחנו אמנם נמצאים במצב של מלחמה ומצב של בעיות כספיות אבל תמיד זה כך. זאת אומרת בכל מקום בכל שנה תמיד יש בעיות תקציביות, אבל נאמר פה שאנחנו צריכים לדעת מה סדרי העדיפויות. הגיל הרך זו השקעה, זו לא עוד הוצאה, זו השקעה, ואת זה כל מקבלי ההחלטות צריכים לדעת. אז אני מודה לכולם. תודה רבה לכם.

אם אפשר להגיד דבר קטן, קוריוז קטן לעניין סדרי עדיפויות. אני ירושלמית, אנחנו קיבלנו השבוע הזמנה לאירוע למחנכות ולמטפלות בבריכת הסולטן, שכולל את – שלומי שבת, שרית חדד, שירי מימון, מתי כספי. אבל התאריך הוא ב-25 בספטמבר שזה יום האזכרה שלנו לילדים.

אני איבדתי את הבן שלי ב-8 באוקטובר ואגף הגיל הרך חשב, או משרד החינוך או מישהו שעיריית ירושלים החליטה לעשות את האירוע הגדול הזה ביום האזכרה של כל מי שנפל ב-7 באוקטובר וב-8 באוקטובר. אני באופן אישי הודעתי שאני לצערי לא אוכל להגיע אבל אפרופו סדרי עדיפויות, וזה אירוע של מיליונים לשכור את בריכת הסולטן עם ארבעת האומנים הכי יקרים במדינת ישראל. אפרופו סדרי עדיפויות.

אני לא הייתי עושה אירוע בכלל. מה לעשות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.