פרוטוקול של ישיבת ועדה

כנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט ושל הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
24/09/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 273
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 78
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ו' באלול התשפ"ד (09 בספטמבר 2024), שעה 9:00

המשבר בבתי-הספר העל-יסודיים, בהשתתפות שר החינוך יואב קיש

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
משה טור פז

טלי גוטליב
אימאן ח'טיב יאסין
עאידה תומא סלימאן

שר החינוך יואב קיש

סוניה פרץ - מנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אוהד אלקבץ - סגן בכיר לממונה על השכר, משרד האוצר

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ליאור בר-ניר - אחראית תחום חינוך ובריאות, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיה כספי - מנהלת מחלקת הנוער בחולון, איגוד מנהלי מחלקות נוער ברשויות המקומיות

עינב דלח - יו"ר על-יסודי ארצי וסגנית יו"ר ארצי, הנהגת הורים ארצית

הילי שושן - יו"ר הנהגה הורים, הנהגת הורים ארצית

רוני קמאי - יו"רית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אור שמיסיאן - סגן יו"רית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

גיל שילה - חבר הנהלה, מנהל ביה"ס הניסויי ירושלים

נבו מלינסקי - נציג תלמידים

איתמר קרמר - מנהל משמר החינוך הממלכתי

אופק בלמקר - תלמיד

איילת השחר סיידוף - מייסדת אימהות בחזית

אתי דנן – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט

הדר אביב

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

המשבר בבתי-הספר העל-יסודיים

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, היום כ"א באלול התשפ"ד, 24 בספטמבר 2024, בנושא: המשבר בבתי-הספר העל-יסודיים, או יותר נכון, פתרון המשבר, בהובלתו של שר החינוך יואב קיש.

השר, ברשותך, נתחיל עם משפחות החטופים. כשיו"ר הוועדה לזכויות הילד יצטרף אלינו, נוכל לתת לך לפרוס בפנינו את ההסכם.

מאה אחוז. בעוד חצי שעה, ברבע ל-13:00, אני צריך לצאת.

זה אמור להיות דיון קצר. מעין, בבקשה.

שלום לכולם. אני מעין כהן נאון. אני אחיינית של החטוף אוהד יהלומי, שנחטף מביתו בניר עוז, ובת-דודה של איתן יהלומי, הבן של אוהד, ששוחרר אחרי 52 ימים.

ב-7 באוקטובר השתנו לכולנו החיים. אנחנו כבר ביום ה-354. 354 ימים שדוד שלי לא כאן, ועוד 100 אנשים לא כאן. האנשים האלה הם לא רק תמונות. הם אנשים. יש להם חיים, משפחות, תחביבים. הם אנשים שרגילים שרק רצו לחיות את החיים שלהם, כמו כולנו, אבל ב-7 באוקטובר נלקחו להם החיים האלה באכזריות, ואתם אלה שמחויבים להחזיר אותם. אומנם הם לא יחזרו לחיים שלהם, וגם אנחנו לא, אבל לפחות נוכל להתחיל להשתקם.

ככל שהזמן עובר, החיים שלהם חולפים להם מול העיניים. כל שנייה ושנייה הם חיים באימה שם, אי שם במנהרות. בן-דוד שלי איתן היה שם. הוא יודע איך זה. הוא היה רק בן 12. איך הוא אמור להמשיך בחיים שלו כשאבא שלו עדיין שם ועובר את הסבל שהוא עבר? הוא אפילו לא יכול לנסות להשתקם כשאבא שלו שם.

אתם יושבים כאן, אתם חוזרים היום לבית שלכם, נכון? הם לא. אתם אכלתם נורמלי היום? הם לא. ישנתם? הם לא. אתם יודעים מה זה לחיות כל יום ויום עם רגשות אשמה של למה אני ישנה במיטה שלי, והם לא, ולמה אני יכולה לאכול מתי שבא לי, והם לא? אני מתגעגעת לדוד שלי. אני כבר 354 ימים חושבת על מה הוא אוכל, אם בכלל, אם הוא ישן, אם מרביצים לו, אם הפציעה שלו בסדר או רק מחמירה. אני באמת לא יודעת כלום.

עוד רגע אנחנו בתקופת החגים. ראש השנה בעוד שבוע. מה זה חגים בלי משפחה? עוד שנייה אנחנו מגיעים לשנה למלחמה, שנה בלי הצחוקים שלו, בלי הסיפורים שלו, בלי הטיולים שלו, בלי הבדיחות שלו. שנה בלעדיו, שנה ליום הכי נורא שיש או היום ההוא שעוד לא נגמר. רק עוד שבועיים ואנחנו שם.

אני מסרבת להאמין שעוד שנייה נתחיל לספור בשנים, אבל עם הזמן אני מבינה שזה יכול לקחת עוד הרבה זמן. אני לא מבינה איך הגענו לזה בכלל. למה אתם לא מחזירים אותם? איך יכולים להבטיח לי שאוכל להמשיך לחיות פה בביטחון? אני רק ילדה בת 16. אני ילדה בת 16 שרוצה לחיות את החיים שהיו לי, החיים הרגילים שנערה בת 16 צריכה לחיות. אני רוצה לחזור לצחוק ולשמוח כמו פעם.

למה אני צריכה להילחם על מה שאמור להיות מובן מאליו – להחזיר את מי שנחטף מהחיים שלו. החיים שלי נהרסו כבר. הם בחיים לא יחזרו להיות אותו דבר. עליתי עכשיו לכיתה י"א, התחילה שנה של בגרויות ועומס. איך מצפים ממני ללמוד כרגיל? אני לא מסוגלת לבוא וללמוד כרגיל כשדוד שלי בעזה כבר כמעט שנה. בבקשה, תחזירו אותם. אולי החיים שלי לא יחזרו להיות אותו דבר כמו פעם, אבל תעזרו לנו במה שעוד אפשר. אני מתגעגעת אליו, ולא ידעתי שאפשר גם להתגעגע לאנשים שאני אפילו לא מכירה. תחזירו אותם מהר ועכשיו. תודה רבה.

תודה, מעין. תהילה, בבקשה.

אני תהילה מגל. אני בת-דודה של עומר נאוטרה. עומר נחטף ב-7 באוקטובר מהטנק שלו בזמן שניסה להגן על הקיבוצים בעוטף. עומר הוא חייל בודד שבחר לבוא להגן על אזרחי ישראל, למרות שלא היה חייב, ועכשיו תורנו להגן עליו.

עברו כבר 354 ימים, 354 ימים מאז שהתחלנו את המלחמה הזאת על החיים של המשפחות שלנו. אני עדיין לא מצליחה לעכל את זה שהוא שם ועוד כל-כך הרבה אנשים עדיין שם. כמעט שנה שלא שמעתי ממנו, שלא ראיתי אותו. אני לא יודעת אם הוא אוכל או שותה, אם הוא ישן, אם הוא פצוע. סרטון החטיפה שלו הוא הדבר האחרון שאני יודעת עליו כבר כמעט שנה.

עומר הוא בן אדם חזק, אבל שם הוא חלש והוא צריך שנגן עליו. עוד מעט ראש השנה ותקופת החגים מתחילה, אבל איך אפשר לחגוג אותם בלי עומר, כשכל מה שמעסיק את כולנו, אותי ואת כל המשפחה שלי זה אם הוא בסדר, אם הוא בכלל חי.

לפני קצת זמן התחלנו ללמוד. אני הולכת לבית-ספר ואני מנסה לתפקד כרגיל. אני לא מצליחה. כל מה שמעסיק אותי כל יום, כל היום, זה אם עומר בסדר; רגשות אשם על זה שאני ממשיכה בחיים שלי אפילו קצת, ועל זה שעומר, שהוא כמו אח גדול בשבילי, פשוט נעלם לי פתאום מהחיים בלי התראה מוקדמת. אני בחיים לא אצליח לעכל את זה. אחרי כל-כך הרבה זמן אני עדיין לא מצליחה לעכל את זה ולחשוב על זה שהוא וכל-כך הרבה אנשים עדיין שם.

אני רק בת 15 וחצי. יש לי היום בית-ספר, אבל אני כבר שנה שלמה יותר עסוקה בלהחזיר את עומר כי זה מה שהכי חשוב לי; לראות אותו שוב מחייך וצוחק איתי. אני מרגישה ששכחו אותו, ששוכחים את החטופים, שאנשים ממשיכים הלאה ומנותקים מהמציאות בגלל שזה לא ישיר אליהם.

אני עדיין נכנסת להודעות שלי ושל עומר מפעם וקוראת אותן, אבל תמיד כשאני נכנסת, ההודעות הראשונות שמופיעות לי הן הודעות מה-7.10, כששאלתי אותו אם הוא בסדר. ההודעות אפילו לא הגיעו אליו. אני מבקשת מכם, בבקשה, תחזירו אותו, את כולם, כמה שיותר מהר, ונוכל להתחיל להשתקם כבר בשנייה שהם יחזרו. ולמרות שבחיים לא באמת נצליח להשתקם מדבר כזה ולחזור לאיך שהחיים שלנו היו לפני, לפחות נתחיל וננסה. תודה רבה.

תודה. מאיה, בבקשה.

אני מאיה ונקרט, אחותו הקטנה של עומר ונקרט. אני רוצה לספר לכם על עומר. עומר הוא מהאחים הגדולים האלה שאפשר להניח עליהם את הראש כשאנחנו רואים יחד טלוויזיה; הוא כזה שאפשר להתקשר אליו שיבוא לאסוף אותי מבית-ספר, ואז הכי כיף לזייף איתו שירים באוטו בדרך הביתה. עומר הוא כזה שמזמין אותי למסעדות, צוחק מהבדיחות שלי, מפרגן לי, וכן, גם ממש לא כיף לריב איתו. עומר הוא מודל לחיקוי, יש לו מלא חברים וחיוך ממגנט.

עומר אחי נמצא כבר יותר מדי ימים בחושך, באימה של חמאס. עומר שלי חולה במחלת קוליטיס שמסכנת את חייו בשבי. חמאס חטף את אח שלי באלימות, וממני חטפה הנהגת המדינה את התמימות. אני רק תלמידה בת 14 שפשוט איבדה את התמימות. מושגים כמו הפקרה, ברית שהופרה, פחד מוות, הפכו להיות מוחשיים כל-כך.

בימים האחרונים, כשהגברנו את התקיפות בלבנון, לא שומעים כמעט על החטופים. אח שלי ושאר החטופים הפכו להיות בעיה שולית. אני מפחדת שאח שלי יישכח בשבי, שהתינוק כפיר ביבס יישכח בשבי, ולצערי, אין להם זמן. מדינת ישראל, המדינה שהיא עדיין המדינה שלי ושל עומר אחי, אחראית על החזרתו של אחי בחיים במהרה ובעסקה.

אני קוראת מפה לכל ה-120 בכנסת – תילחמו על אח שלי, תחזירו אותו בחיים ובעסקה עכשיו. זאת האחריות המלאה שלכם להחזיר את כל החטופים, החיים לשיקום והנרצחים לקבורה, במהרה ובעסקה.

אנחנו, דור הצעירים, נתגייס בעוד כמה שנים לצבא. היום ערכים כמו: ערבות הדדית ולא מפקירים פצועים בשטח, נשחקים. באחריות שלכם לדאוג שמדינת ישראל לא תאבד את הדרך ואת הערכים. תנו לנו תקווה, וזה יקרה רק כשכל החטופים חוזרים. תודה רבה.

תודה רבה, מאיה. אלי, בבקשה.

תודה רבה לחה"כ יוסף טייב, יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט. אנחנו מקיימים פה ישיבה משותפת בנושא הסכסוך שכבר לא קיים, ולכן אנחנו עושים פה ישיבת מעקב. רצינו אז לעשות ישיבה כדי לנסות להבין את הסכסוך ולהגיע לפתרונות. אבל אני רוצה להגיד תודה רבה גם לידידי שר החינוך, יואב קיש, למשרד האוצר, לארגון המורים, למרכז השלטון המקומי ולכל מי שעסק במלאכה. אני חושב שהפתרון שהגעתם אליו הוא פתרון טוב לתלמידי ישראל.

אני רוצה להוסיף ולהתפלל לשלום חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, שיחזרו בשלום, רפואה שלמה לפצועי צה"ל, ושכל החטופים והחטופות יחזרו הביתה בשלום.

אני רוצה עוד מילה אחת, ברשותכם. בשנים האחרונות מערכת החינוך שלנו עומדת בפני אתגרים חסרי תקדים. משבר הקורונה אשר שיבש את שגרת הלימודים יצר פערים לימודיים וחברתיים, והשפיע עמוקות על ילדי ישראל בכלל ומערכת החינוך בפרט. בטרם הספקנו להתאושש, מצאנו את עצמנו בשנה האחרונה במציאות מלחמה קשה המטילה קושי כבד על חיי היום-יום של ילדינו ומערכת החינוך כולה.

בסיורים שלי בצפון הארץ, בעיקר בשבועות האחרונים, גיליתי תושייה ורצינות, גם של המבוגרים וגם של הילדים. אנחנו חייבים לתת להם ולספק להם את כל ההגנה ואת הפלטפורמה כדי שיוכלו לצאת מהמשבר הזה.

המלחמה שאנחנו חווים בשנה האחרונה הביאה עימה אתגרים נוספים, חרדות, טראומות, שיבושים בלימודים ופינוי תלמידים מאזורי סיכון – היו גם מקומות שבהם לא הייתה הגנה, לא באוטובוסים וגם לא במיגוניות – והתמודדות עם אובדן ושכול. כל אלה מצטרפים לבעיות הקיימות במערכת, יוצרים מציאות מורכבת ומחייבים אותנו לחשיבה מורכבת ויצירתית.

בנוסף, אנו עדים לתופעות מדאיגות כמו ירידה בהישגים לימודיים, עלייה במקרי אלימות, נשירה גוברת ותחושת ניכור בקרב תלמידים רבים. פה אני רוצה להזכיר את הנער בן ה-12, מכפר חב"ד, שאתמול לקה בליבו ונפטר. היה לו איזשהו מום בלב, אבל כנראה בעקבות תקרית שהייתה הוא נפטר, ואנחנו שולחים תנחומים למשפחה. יהי זכרו ברוך.

אין ספק שהדברים מחייבים אותנו לפעולות מקיפות. עלינו לזכור כי מאחורי הנתונים עומדים ילדים ובני נוער שחוו טלטלות משמעותיות. חובתנו להבטיח להם סביבה חינוכית איכותית, ומעטפת תמיכה רגשית חזקה.

אני מקווה שהישיבה הזאת היום תיתן מענה לאתגרים הייחודיים של תקופתנו, וכמובן לעקוב וליצור את הבסיס ואת הפלטפורמה, לשמוע על ההסכם ממשרד החינוך ומכל מי שנוגע בנושא הזה, ואיך מיישמים אותו בהמשך למען צמצום פערים וחיזוק החוסן הנפשי של תלמידי ישראל. ושוב תודה לך, אדוני השר, שבאת לפה.

שר החינוך, בבקשה.

תודה לשני ראשי הוועדות, חה"כ יוסי טייב וחה"כ אלי דלל. זה דיון שאפשר לסכם בו עבודה משמעותית מאוד של שנה וחצי, לפחות שאני חוויתי, ואני מניח שגם לפניי. הרי ההסכם עם ארגון המורים הוא כבר מעל שנתיים ללא תוקף והעבודה היא ללא הסכם. אז קודם כול, אני מברך על כך שהגענו להסכם ותיכף אני אתייחס אליו ספציפית.

אני רוצה לנצל את המקום והבמה לומר תודה לשותפים, בוודאי אנשי משרד החינוך, לאינה, לסוניה, למשה שגיא שלא פה, לכל הייעוץ המשפטי שליווה שעות ארוכות את המשא-ומתן; למשרד האוצר בראשות אוהד אלקבץ שיושב פה, שהיה גורם משמעותי מאוד בהבשלה והצלחת המשא-ומתן, וגם לחיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, והצוות שלו.

לכל אורך הדרך היינו בקשר עם מועצת התלמידים והנוער, ורוני, יו"ר המועצה, נמצאת פה, ועם ההורים – מירום לא פה, אבל יש לו פה נציגות מכובדת. אנחנו באירוע מורכב של שנתיים, של סכסוך עבודה, בגלל שאין הסכם, ובעיניי היה אירוע רע מאוד למורים ורע מאוד לתלמידים. מערכת החינוך סבלה קשות, כאשר לכל זה מתווסף גם הפוסט-קורונה והמלחמה.

עשינו מאמצים גדולים להגיע להסכם בשנה שעברה, וחשבנו שהגענו. השנה נפתחה כי לחצנו ידיים בהסכם, ובסוף, מכיוון שההסכם לא היה כתוב, ואני לא הולך לחלק עכשיו ציונים, היו פערים בין הצדדים. זה הכניס אותנו לאירוע מאוד מורכב וקשה, כי מצד אחד התמורות שאתה נותן עבור הסכם כבר מוסגרו, יודעים מהי העלאת השכר ומה הכסף, וכשאתה עושה הסכם אז אתה רוצה לנהל בין הצדדים. אתה אומר, אוקיי, אני מוכן לתת פה, לתת שם, כאילו כבר נתת הכול, ועכשיו באים ארגון המורים ואומרים, סליחה.

ניקח את הנושא שהיה חם בכותרות – דיברנו על חוזים אישיים, אנחנו לא מתכוונים למה שאתם התכוונתם, ומפה האירוע התחיל לייצר קצר קשה מאוד בין הצדדים. שנה שלמה עבדנו, היה הסכם ביניים שאיפשר רגע אחד לצאת לדרך, ואז התחילה המלחמה, ואז חזרו העיצומים.

חשבתי לבוא לפה ולהציג את המתווה שהצגתי כמה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. זה לא סוד גדול – סביב המתווה הזה היינו מגיעים לאותן הסכמות, ובגדול המסגרת נשארה אותה מסגרת. לא פרצנו את המסגרת. יש פה מסגרת מאוד מכובדת וראויה, ולמרות המלחמה והקיצוצים שאנחנו רואים בכל מקום, לא נגענו במסגרת הזו וזה לזכות האוצר והתעקשות שלי, ואני חייב לומר שהיה שיתוף פעולה בעניין הזה.

אז יש מסגרת מאוד מכובדת, וזה צד אחד של ההסכם. יש העלאת שכר משמעותית והטבות משמעותיות למורים. אני חושב שזה חשוב מאוד וזה מסר מאוד חשוב לחברה הישראלית, וזה הוסדר. יחד עם זה, יש הרבה מאוד דברים פדגוגיים שהיה לנו חשוב להכניס לתוך המסגרת הזאת. למשל, את כל הנושא של שיתוף הפעולה של ארגון המורים עם מה שנקרא תוכנית האקדמיזציה. סמסטר ראשון כבר בתיכון, שבו התפקיד של המורה משתנה מעט והוא הופך להיות כמו מורה בקורס דיגיטלי.

הקורס מועבר על-ידי חומר אוניברסיטאי שלם שנותן בסוף מבחן באוניברסיטה. הינה ציון שהופך להיות הציון בבגרות. הכיתה רגילה. יש פה אתגר מאוד גדול והזדמנות מאוד גדולה לשלב את מערכת התיכונים עם ההשכלה הגבוהה. הוא קורה כבר עכשיו. מעל 20,000 תלמידים יעשו את זה השנה, ואנחנו הולכים פה למהלך מאוד משמעותי והיינו חייבים את השותפות של ארגון המורים.

אז זה נכנס, השותפות וכל מה שקשור לתוכנית הבגרות הגמישה, שגם בה הייתה מורכבות. נכנסו נושאים נוספים שנותנים למנהלים כלים שלא היו להם קודם. קודם כול, תגמול מנהלים. אירוע שאנחנו שותפים לו עם האוצר, ונדחף בצורה מאוד משמעותית – מנהל טוב, מנהל שמתוגמל ומנהל שרוצה לקחת את האתגר של להרים את בית-הספר שלו קדימה, אתה קודם כול חייב את זה, בלי זה בית-הספר לא יתקדם.

ברור שאתה חייב מורים טובים ואתה חייב משאבים והרבה מאוד דברים אחרים, אבל תנאי המפתח הראשון הוא שיהיה לך מנהל שהוא איש טוב שאתה רוצה, ומגיעים אנשים טובים לתפקיד. ודבר שני, שהוא בא עם מוטיבציה ורוצה לעשות. אז הגדרנו שם תוספות משמעותיות מאוד לשכר מנהלים. הגדרנו אפילו תוספות לשכר של סגני מנהלים, מה שלא היה מעולם. יצרנו פה מוטיבציה גם להגיע לתפקיד וגם לדאוג להתבלט ולהצטיין בתפקיד.

נתנו כלי נוסף, גמולים גמישים למנהלים, לא רק הגמולים הקבועים לפי ההסכם, שזה כל מיני מחנכים ורכזים, ורכז תקשוב וטכנולוגיות. יש הרבה מאוד גמולים – לקחנו סכום מאוד משמעותי, 254 מיליון. היום בבוקר שאלו אותי בתקשורת ואמרו לי, נתתם את זה לארגון המורים לעשות מה שהוא רוצה. אז ממש לא. אין קופה קטנה של 220 מיליון לארגון המורים. כל דבר הוגדר בדיוק בהסכם, לאן הוא הולך, מה שהוא הולך לעשות, לאיזה תפקיד, וכל דבר תומחר גם. אם העלינו את הגמול לתפקיד תקשוב וטכנולוגיות מ-6% ל-8%, העלות שלו היא 5.5 מיליון שקלים, וזה היה חלק מהבנייה של אותו תקציב שאפשרנו ויכולנו לתת במסגרת ההסכם. זאת אומרת, כך זה נבנה, הכול מוגדר, וכולל גם אלמנט של קרן הרווחה של הארגון, והרבה מאוד נוספים שהיה חשוב לתת כדי לשפר את מעמד המורה ולשפר את התפקידים. אז באזור הזה הלכנו כברת דרך קדימה.

אני אגיד מילה על חוזים אישיים. זה שינה את השם שלו, זה נקרא חוזים מיוחדים בהסכם הזה, אבל אני אקרא להם חוזים אישיים, ברשותכם, פשוט כדי לא להתבלבל. עדיין מדובר על 6%. זה חוזה שמאפשר לנו להכניס אנשים שהם לא בעלי תעודת הוראה, אבל אנשים שאנחנו רוצים אותם במערכת החינוך בעיקר בגלל החוסר במקצועות כמו פיזיקה ומתמטיקה. וזה קורה היום – בטכניון, אם יש פרופסור או מרצה שאומר, הרבה בשביל שליחות, אני רוצה לבוא ליומיים-שלושה לעבוד בבית-ספר, אפשר לתפור לו מענה מיוחד לדבר הזה, וזה אירוע שמתנהל מחוץ להסכם הקיבוצי.

ארגון המורים תפס את זה כאילו זה כלי לפגוע בעבודה המאורגנת, ואני אומר חד-משמעית, זה לא המצב. אין לנו שום כוונה לפגוע בעבודה המאורגנת. אני יכול לדבר בשם משרד החינוך, ואני רואה בארגון המורים שותפים ובהסתדרות המורים שותפים, ואני רואה בכוח ההתאגדות הקיבוצי כוח חשוב בשביל לשמר את כוח העובדים ולהבשיל את המעמד שלהם כמה שיותר קדימה.

מצד שני, זה כלי נוסף, כמו שדיברתי על תמרוץ מנהלים וגמולים אישיים, שנותן לנו כמערכת להשביח את היכולות שלנו בתוך המשרד. ובסוף מי שבאמת בא לקריירה של מורה, ייכנס להסכם הקיבוצי. זה ברור לי לחלוטין.

מה זה ההגבלה של ארבע שנים וחצי בהסכם?

הפקק הזה שנוצר בעקבות החשש הגדול של ארגון המורים נפתר בזכות מה שאתה אומר, כאשר ההסכם הוא עד אוגוסט 2028. למעשה, ארגון המורים התחייב לתת שנת שקט נוספת, ובסופה יהיה תאריך פג תוקף לאפשרות להכניס עובדים נוספים במסגרת ההסכם של חוזים אישיים.

מה זה איפשר? הרי אנחנו כבר נהיה במשא ומתן על הסכם חדש, ואם נראה ונחשוב שהדבר הזה הכרחי, אז נדאג להכניס אותו. יכול להיות שארגון המורים יסכים איתנו ויגלה שהשד הוא לא כזה נורא, ואז האירוע יעבור חלק. יכול להיות ששנינו נגלה שטעינו, ואולי כל האירוע לא עושה טוב למערכת החינוך ואז הוא בכלל לא יהיה על הפרק. ויכול להיות שיהיו חילוקי דעות, ואז הם יצטרכו להיסגר במסגרת שנה של משא ומתן על חוזה. אני לא יודע מי יהיה שר החינוך הבא – בוא נשאיר את רן ארז בתפקיד - - -

הכי פשוט לבטח את החוק העות'מאני על האגודות. זה חוק מ-1909. ארגון המורים זה אגודה עות'מאנית, עם כללים הזויים שלא מתיישבים עם המסגרת המשפטית של היום.

תודה, טלי.

הגיע הזמן סוף-סוף.

טלי, את לא בזכות דיבור. תודה.

1909.

לשאלתך, קינלי, הוספנו כלי שאיפשר לכולם גם ללכת עם וגם להרגיש בלי. בסוף אנחנו יוצאים לדרך, ואני חושב שזה דבר חשוב.

יש עוד כל מיני נושאים אוצריים, מה יהיה עם ימי שביתה וכל מיני כאלה. אני לא נכנס לזה. אני מודה שבמקום הזה אני הולך לכיוון ארגון המורים, וחשוב לי האינטרס שלהם בעניין הזה.

יש להם כוח אדיר בגלל שזאת אגודה עות'מאנית.

טלי, תודה. הבנו.

תקראו לילד בשמו. באמת, כל שנה המלחמות מחדש.

טלי, הבנו. תודה.

טלי, זה נגמר כי יש לנו ארבע שנים של מיצוי ושקט תעשייתי, ועוד שנה נוספת לפי התחייבות שלהם. השנה היא בעקבות השנה שהפסדנו. עם התעקשות שלנו קיבלנו שנה נוספת - - -

אין ספק, אדוני השר, שעשית עבודה מעולה.

טלי, אנחנו לא מנהלים פה דו-שיח. תודה רבה. נא להתאפק כמה דקות.

אני רוצה לומר עכשיו מילה לתלמידים. אני חושב שזו בשורה גדולה מאוד. אני חושב שהעיצומים זה היה הדבר הכי קשה במערכת, יותר קשה מהשביתות. השביתות היו מיותרות בעיניי, אבל העיצומים פגעו אמיתית במערכת, בתלמידים, חלקם כבר התגייסו והם חיילים, חוסר היכולת לעסוק בפעילות בלתי-פורמלית וטיולים – לדברים האלה היה מחיר כבד מאוד שהרגשנו אותו כל יום.

אני מאוד שמח על הבשורה שיש הסכם. יצאנו לדרך בעניין הזה, והדבר הזה נשאר מאחורינו. בטח בתקופה הזו של המלחמה, זה מאוד-מאוד חשוב. השקעתי בזה הרבה מאוד שעות. אני לא יודע איך אני אסתדר בלעדיכם, אבל אחרי הרבה לילות לבנים - - -

הינה, ארגנו לכם ועדה לשבת קצת ביחד.

בדיוק, אבל חסרים כמה נציגים של ארגון המורים.

העניין הזה הוא שליחות. זה היה מאוד-מאוד חשוב, והצלחנו להבשיל את זה. זה אירוע שהוא משימה מרכזית שראיתי לנגד עיניי. אני מאוד שמח שאכן יצא הסכם, וכמו שאמרתי, הסכם טוב למורים, הסכם טוב למערכת החינוך, והסכם טוב לתלמידים. תודה רבה.

תודה רבה. אני מצטרף לכל מילה שאמרת, ואני רק רוצה לומר כיו"ר הוועדה, חבל לי שזה היה מאוחר מדי, אבל עדיף מאוחר מאף פעם, כמו שאומרים. מועצת התלמידים, ואז נעבור לח"כים.

רגע, אפשר לקבל זכות דיבור לפני מועצת התלמידים?

כן, אבל חשוב לי שמועצת התלמידים יביעו - - -

כן, אבל אני צריכה להיות בוועדת הרווחה בגלל החוק - - -

כולנו, טלי. כולנו צריכים.

אתה לא צריך להיות ברווחה. אני חברה שם.

אבל יש לי ועדות אחרות. גם אני צריך להגיע לוועדת הכספים להצבעות, להחליף שם מישהו.

אז לא הבנתי, למה חבר כנסת לא מקבל זכות דיבור?

כי אני רוצה לתת עכשיו למועצת התלמידים, ומיד חברי הכנסת, ברשותכם. היא מדברת קצר ולעניין וקולע. מי שמכיר את רוני – את תיהני מהפרפראות.

אדרבה, אני לא רוצה שהיא תדבר קצר. אני רוצה שהיא תדבר כל מה שיש לה לומר.

בבקשה, רוני.

תודה על זכות הדיבור. אני רוני קמאי, אני תלמידת כיתה י"ב. כיף להגיד את זה סוף כל סוף. כל הזמן אמרנו שאנחנו מחכים לעלות לכיתה י"ב. אני יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית.

קמנו אתמול לבוקר עם בשורות מאוד טובות לתלמידים. חיכינו לזה. יש תיעודים שלי בכיתה ט' מדברת על הנושא הזה, ועל זה שאני רוצה לעלות לתיכון וכמה אני מחכה וכמה אני מפחדת. וקמנו אתמול לבוקר של יש סיבה לקום לבית-הספר. ואנחנו מחכים לטיול השנתי, והיום בבוקר קיבלתי את כל הציונים שחיכיתי להם שנתיים, ובאמת יש התרגשות נורא גדולה. ועכשיו אנחנו פשוט באים בגישה מאוד חיובית של איך לשקם את השנתיים האחרונות שאיבדנו, כי יש הסכם ויש הסכם שנותן לנו סוף כל סוף את המענה ונותן למורים שלנו מקום מכובד שהם היו צריכים. אבל עדיין איבדנו שנתיים.

שנתיים לא יצאתי לטיול שנתי, שנתיים לא קיבלתי את המענה ואת ההשתפרות הלימודית, ואלה פערים שאנחנו חייבים להבין איך משקמים אותם, במיוחד לשמיניסטים עכשיו, שזו שנה אחרונה שלהם במערכת.

הפער הכי מרכזי הוא ההבדלים בין אזורים בארץ. אנחנו יודעים בדיוק מה קורה עכשיו בצפון ובקריות. זה כבר מתחיל להתקרב אפילו אלינו. תלמידים לומדים היום. אני יכולה לספר על תלמידים שהיום ב-8:00 בבוקר כבר למדו מתמטיקה בקריות, כשכולם יודעים שהתלמידים בקריות לא ישנו הלילה. ואנחנו יכולים לדבר על נוער מהעוטף שגם הוא חווה את העיצומים.

אנחנו ממשיכים ללמוד ויש מלחמה בחוץ, ואנחנו צריכים להבין איך סוגרים את הפערים האלה בלי לשכוח את התלמידים, כי אנחנו מכירים המון סיפורים של תלמידים מפונים שפשוט אמרו להם, טוב, תרדו ביחידות. ואלה תלמידים מצטיינים, 5 יחידות מתמטיקה, לפני הפינוי הם היו העלית של הכיתה, ייעדו אותם למקומות אקדמיים ולמקומות בצבא, והיום לא מצליחים לתרגל.

אחת הסיבות המרכזיות לזה הם כמובן העיצומים, כי מורים לא יכלו לעשות שיעורים מעבר לשעות הלימודים, וצריך להבין איך בשנה הזאת סוגרים את הפער, כי יש הרבה תלמידים שצריכים לסיים 5 יחידות מתמטיקה בכבוד, בלי המלחמה ובלי העיצומים הם היו עושים את זה, וצריכים לוודא שיש אנשים שיודעים להנחות את זה מעכשיו.

אלי, סיפרת קודם על המקרה הקשה של הילד, וזה מתאר המון סיפורים שלא שומעים עליהם, על בריונות ועל חרמות. אלה דברים שקצת שמנו מאחור בגלל מצב המלחמה שאנחנו נמצאים בו. אבל אחת הסיבות המרכזיות לכך, לפחות איך שאנחנו רואים את זה, זה קרה בגלל שהרבה שנים לא היו דברים חברתיים. תלמידים שלא יצאו לטיול שנתי מכיתה ו', תלמידים שלא מכירים את השכבה, וישנם המון תלמידים שפשוט נאבדים בבית-ספר; אין להם חברים, אף אחד לא יודע מי הם. עכשיו שחזרנו לזומים, אז בכלל, הם התלמידים שלא נכנסים, ואף אחד לא נותן להם את היחס הזה.

ברגע שגם המורים שלנו חווים את המלחמה, וברגע שרוצים לתת מענה, אבל כולם נמצאים במצב תקדימי מלחמתי, אף אחד לא רואה את אותם תלמידים ואף אחד לא מצליח להציל אותם בזמן.

אז א', אחד מהדברים שצריך לטפל בהם כרגע זה איך משלימים את הפער ומוודאים שהטיולים – כי אנחנו יודעים על בתי-ספר שלא תכננו טיולים השנה גם בגלל המלחמה וגם כי לא האמינו שיהיו עם העיצומים. אז איך לוודא שזה יהיה כמה שיותר מוקדם. ובכללי, איך מעצימים את הדברים החברתיים.

אנחנו פשוט צריכים להבין שהמערכת היום צריכה להתקדם הלאה. הוועדה על העיצומים התחילה אז בוועדה שמתעסקת באיך משפרים את מערכת החינוך במאה ה-21, איך מתאימים אותה לשוק העבודה המשתנה. העיצומים שמו את זה קצת בצד, אבל עם חוזים אישיים או לא חוזים אישיים, המטרה של כל הסכם השכר הזה היה להגיד איך מכניסים למערכת אנשים שיכינו אותנו לעבודה אחר-כך.

אנחנו צריכים לראות את זה בשטח, גם לתלמידים שמסיימים היום עם המערכת. אנחנו צריכים ששיעורי אזרחות שלנו יהיו הרבה יותר בפעילויות, ויהיו הרבה יותר בשטח ויהיו הרבה יותר בהתנדבויות. ואנחנו צריכים שגם המתמטיקה שלנו תלמד כלכלה ותלמד איך אני עושה עם החומר שאני לומד דברים בשעות הצוהריים שלי וגם דברים בעבודה.

זו המטרה של ההסכם הזה מבחינתנו, להכין את דמות הבוגר להיות באמת דמות בוגר של המערכת. אנחנו מצפים שזה יקרה לא בשנים הבאות, אלא כבר בתקופה הקרובה.

תודה, רוני. חבר הכנסת קינלי, בבקשה.

אדוני היו"ר, קודם כול, גם אני רוצה לברך על ההסכם. אני חושב שכולם נאלצו להתפשר קצת, ויחד עם זאת, כולם מרוצים, וזה טוב.

יו"רית מועצת התלמידים דיברה, ועל זה אנחנו צריכים לבכות, על שנתיים ללא פעילות חברתית, ללא מבחנים, ללא מסעות. אני מצטער, אבל אי אפשר להחזיר את הזמן, רוני. מה לעשות, הזמן לא יחזור. ועל זה שאתם נאלצתם להסתדר שנתיים בלי הנשמה היתרה של בתי-הספר, את זה אנחנו לא נדע להחזיר לכם ועל זה לא תהיה תפארתנו. אבל ההסכם הוא חשוב.

השר קיש, שמעתי אותך הבוקר בגלי צה"ל. אני יודע שאתה בוגר קורס טיס, ואני חושב שאם היית עושה היום את הקורס היו מדיחים אותך על פאק באמינות. אני רוצה לומר לך למה. בעוד שבירכתי על מה שאפשר בהסכם, אני קורא את מה שאומרת המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. אתה דיברת היום על לימודי ליבה ועל תקנות אופק חדש - - -

סליחה, קודם כול, זה לא קשור להסכם בכלל.

לא משנה. זה מאפיין חבר כנסת מיש עתיד. לרדת לפוליטיקה הנמוכה.

תודה, טלי. אני צריך דוברת.

חתירה לאמת זו פוליטיקה נמוכה?

קינלי, תדייק את דבריך.

אני אדייק את דבריי.

תגיד דבר כזה: על ההסכם אין לך מילה לומר, ואתה רוצה לדבר על תהליך אופק חדש.

יש לי. אמרתי שההסכם הוא טוב, אמרתי שהוא שנתיים מאוחר.

אני מבין שיש לך בעיה עם אופק חדש.

אני יודע שיש לך בעיה עם להגן על דברים שאתה אומר, כי מה לעשות, הם סותרים את מה שהיועץ המשפטי אומר, שהוא האמת, שאתה נותן הסכם לבתי-ספר אבל דוחה אותו בשבע שנים, כשיש 600 מיליון שקל שעוד לא נגעו בהם, ששמת בצד לטובת הסכם שלא יקרה, לרשתות החרדיות על אופק חדש, כשהיועצת המשפטית של משרד החינוך זוכה לביקורת מהייעוץ המשפטי של משרד המשפטים ושל משרד האוצר על כך שאתם לא מתקנים את התקנות עכשיו, ודוחים את זה לעוד שבע שנים.

מה לעשות, אתה שר החינוך, אתה אחראי על זה. לדבר על התלמידים האלה שהיום הם רבע מכיתות א', והתלמידים האלה לא יקבלו כמו שצריך לימודי ליבה והמורים האלה לא יוכשרו כמו שצריך – אז אני נורא שמח שאתה מדבר על אקדמיזציה במערכת, אבל אם אתה לא תדאג עכשיו שמורה שצריך ללמד ליבה יהיה לו תואר ראשון, הוא לא יעשה את זה בעוד שבע שנים. ויותר מזה, הרי בהסכם הנהדר שהבאתם, הקרבתם שלוש שעות פרטניות לתלמידים, מחירי הצהרונים לא בהסכם ועלו בצורה דרמטית השנה. בסוף, החינוך של ילדי ישראל בשנתיים האחרונות הידרדר ולא צמח. יו"ר מועצת התלמידים אמרה את זה בצורה נהדרת. הלוואי שהשנה תהיה שנת מפנה.

אני רוצה להגיב. קודם כול, חה"כ קינלי, אני לוקח את הדברים שלך ברצינות, וכשאתה פתחת בדברים שלך, אני אומר לך שהטעית פה את כולם.

כשאמרתי שזה הסכם טוב?

לא, כשאמרת עליי שאני שיקרתי. מילה של שקר לא הייתה בדבריי. הכול אמת לאמיתה.

בינך לבין היועצת המשפטית לממשלה – מצטער, תקרא. אני גם מכיר את העובדות.

קינלי, אין לך מושג על מה שאתה מדבר. ממש.

אני מאחל לך שיהיה לך מושג בחינוך.

אני הקשבתי לדברי הבלע והשקר. אתה קראת לי שקרן.

אמרתי שהיית נופל על פאק באמינות על מה שאמרת היום בבוקר.

אתה קראת לי שקרן. אני אומר לך, אתה צריך להתנצל על הדברים שלך. אני אומר לך את זה בצורה הכי ברורה. אני לוקח את זה לקולא כשאני אומר שאין לך מושג על מה שאתה מדבר. אני אשים לך פה את טיוטת התקנות של אופק חדש שאני שמתי - - -

היות ואני קראתי אותן, אז אני גם יודע על מה אני מדבר.

אין לך מושג. אני אומר לך עכשיו בצורה הכי ברורה – אנחנו נוביל ל-100% ליבה. אין דבר כזה שיהיה אופק חדש בלי 100% ליבה.

אז תוציא את בתי-הספר שלא מלמדים - - -

קשה לך עם האמת, אז אתה מפריע. אני מבין. הקשבתי לשקרים שלך, ואני מגיב לך בחומרה כי זה שקר מוחלט. אבל תשמע את האמת. אין דבר כזה בלי 100% ליבה, אין דבר כזה בלי מבחני מיצ"ב ופיז"ה, אין דבר כזה בלי פיקוח, ויש הכשרת מורים. להכשיר מורים לוקח זמן, ואנחנו מדברים על שני שלבים, על שלב של שלוש ועוד שנתיים. אתה פשוט לא מכיר את העובדות, ורק בגלל זה אני אומר לך שאתה אולי טועה ומטעה. אני מציע לך לחשוב טוב ולהתנצל. תודה.

אני מאחל לך שתבין בחינוך.

תודה רבה. אימאן, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים לכולם. קודם כול, אני מברכת על ההסכם, וחבל שזה הגיע אחרי כל-כך הרבה מאמצים שהיו יכולים להיות במקום אחר ולהניב תוצרים גם מצד המורים וגם מצד התלמידים. לצד זאת, אני רוצה לשאול ולזרות אור על שלוש נקודות.

הנקודה הראשונה בקשר לקורס הדיגיטלי שמתכוון לקרב את התלמידים לאקדמיזציה. אין ספק שכולנו, הורים וילדים בכל המגזרים, רוצים בסופו של יום שהילדים שלנו יצאו עם תעודת בגרות איכותית, לא סתם בגרות - - -

כולנו לא חברים בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית כמוך. רק שיהיה ברור. אל תכלילי אותי במגזר שלך. תודה.

תודה רבה, טלי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מבקשת שלא אשמע ממנה אף מילה.

אל תדברי ברבים - - -

טלי, טלי.

אחר-כך את שואלת למה מוציאים אותך מוועדות?

לא הבנתי. מותר לי הבהרה - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - שבי בשקט.

אל תפני אליי ואל תגידי לי שבי בשקט. אני לא כמוך - - - עם תומכי טרור.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יא אללה, מה זה? פשוט אישה שלא יכולה לשבת בשקט.

טלי, טלי, טלי.

כן, אדוני היו"ר, יש בעיה להזכיר לה שהיא חברת הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני גאה על זה שאני חברת הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.

ברור, ברור. בטח שאת גאה. את גם גאה לומר - - -

אבל אני רוצה להזכיר לך שפה זה ועדת החינוך, ואנחנו משתדלים שהשיח יהיה מתורבת.

- - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - תשבי כאן בשקט - - -

טלי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה. אימאן, בבקשה.

ילדים צופים בכם. ילדים צופים בכם.

אל תחנכי אותי, גברתי. אל תחנכי אותי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא יאומן. לא יאומן.

טלי, אני קורא לך לסדר פעם ראשונה.

אבל אדוני, למה אתה מאפשר לאזרחית לפנות אליי?

ככה, כי אתה מפריעה פה להמשך הדיון בצורה נאותה.

אז מה? לא הבנתי - - -

חה"כ טלי גוטליב, הדיון על העתיד שלי ועל החינוך שלי. אני מבקש לכבד אותי ואת תלמידי ישראל.

- - -

אמרת. זהו, נגמר.

- - - אני לא רוצה לשמוע הערות מהקהל.

ככה נראית נבחרת ציבור? בושה.

אל תפני אליי.

סליחה, גברתי.

טלי, את נמצאת בדיון על העתיד שלי בתור תלמיד. אני מבקש ממך לכבד - - -

אל תחנך אותי. אל תחנך אותי.

אדוני, תודה.

אני יוצאת נגד תומכי טרור בכנסת ישראל. זה הכול.

טלי, שנייה אחת. טלי, תודה. אני מבקש מהמשתתפים לא לפנות בצורה כזו או אחרת לחברי הכנסת. תודה רבה. אימאן, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לגבי הקורס הדיגיטלי, התחלתי להגיד שאנחנו כהורים וכמורים וגם כתלמידים, שואפים לתעודת בגרות איכותית שתכניס ותאפשר הזדמנות לאותם תלמידים להיות באקדמיה, ואחר-כך ירכשו אפשרויות ויכולות לחיות חיים מכובדים.

אני רוצה לשאול את כבוד השר אם נלקח בחשבון שישנן שכבות וקבוצות מסוימות בתוך החברה הישראלית שנמצאות בפריפריה החברתית או הגיאוגרפית, ואין להן אפילו את התשתיות כדי להגיע למקום של קורס דיגיטלי. כי בסופו של יום, מה לעשות, אנחנו נמצאים עדיין במדינה שקובעת לפי ציונים גם את הקריטריונים בכניסה לאקדמיה. אולי יבוא יום בקרוב גם לפי דברים אחרים ויכולות אחרות, אבל בינתיים כדי להגיע לנקודה הזאת צריך לספק את התשתית הנורמטיבית כדי שבאמת התלמידים יוכלו להגיע למקום הזה.

הדבר השני שברצוני לשאול קשור למורים, בקשר לקרנות השתלמות והמיסוי על קרנות השתלמות. אני חושבת שיש פה עוול שייגרם לאותה שכבה של מורים או מורות, שבמהלך החיים שקדו, עבדו ודאגו, ורצו לחסוך את זה לזקנתם, ופתאום הם יגלו שהם צריכים לשלם יותר כסף על הכסף הזה. אני חושבת שצריך לשקול את הדבר הזה שוב פעם ולקבל החלטה צודקת יותר, ולא להעמיס כובד כלכלי על אותה שכבה של מורות ומורים, כי בסופו של יום, הם שילמו מסים על הכסף הזה שנכנס לקרן השתלמות. זה לא שהם לא שילמו ולא נתנו את החובה שלהם.

מה הבעיה בקרן השתלמות? לא הבנתי. אני לא מכיר בעיה. אוהד, אתה מכיר בעיה בקרן השתלמות?

אני מניח שחה"כ מדברת על הצעה רחבה יותר, על שינוי כללי המיסוי לקרנות השתלמות שהאוצר מקדם. זה לא קשור להסכם בכלל.

זו פעולה מאוד חשובה של האוצר, להקל את המיסוי, שאם אתה פותח קודם - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אגב, אני שאלתי את השר ולא אותה. ואני לא רוצה לשמוע - - -

אל תסתכלי עליי. אני עונה לשר.

הנושא הזה לא קשור להסכם של ארגון המורים.

זו התערבות בהפחתת מיסוי מוכרת בפתיחת קרן השתלמות שמקדם האוצר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש לי עוד שאלה, בבקשה. לגבי ימי השביתה, אתה זוכר, כבוד היו"ר, שפניתי לכבודך אז בקשר להצעה שהציעו למורים לפני שהיה הסכם, דרך ארגון המורים. אני חושבת שזה עוול אחד גדול. הייתה פה החלטה. המורים והמורות צייתו לבקשה של הארגון, ולכן הארגון צריך להחיל החלטה שוויונית על כולם, ולא לשים קריטריונים.

אני אגיד בקצרה כי אני חייב ללכת. קודם כול, לגבי ימי השביתה. היו שבעה ימי שביתה, חמישה ימים יוחזרו – למגזר היהודי זה בחופשת חנוכה ופסח, ולמגזר הערבי סוניה יכולה לדייק.

בחופשת האביב.

בחופשת האביב ויש עוד סגמנט, אבל זה בגדול מה שיהיה, ויומיים ינוכו מהשכר. זה הסיכום התקציבי עם ארגון המורים.

לגבי נושא האקדמיזציה, במילה אחת – יש לנו גם קורסים של מוסדות אקדמיים מהמגזר הערבי, ויש שותפות של החברה הערבית בתוך זה. אינה, את יכולה להרחיב אחר-כך, וגם על נושא הפערים ואיך ניתן לטפל בהם. תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק משפט אחרון, ברשותך, כבוד השר. זה נוגע גם למשרד שלך, אבל לא לסוגיה הזאת, אלא לסוגיית מעונות היום.

אימאן, לא עכשיו, זה לא רלוונטי. אנחנו נעשה גם על זה דיון. טלי, בבקשה.

טוב, השר יצא, אז אני אעשה את זה בקצרה. אני עושה את זה בשם ההורים לילדי החינוך המיוחד בהקשר הזה גם בתיכונים. אני רק רוצה לומר לתלמיד שאמר לי שזו לא ישיבה וזה לא חינוך – סליחה, איך קוראים לך?

אופק.

אופק, אתה פשוט פנית אליי, אז אני רק רוצה להבהיר לך שלי יש משימה מאוד-מאוד חשובה. יש לי משימה למנוע בכל דרך חוקית שיש לי ישיבה בכנסת מאנשים שהם תומכי טרור. אימאן ח'טיב שישבה כאן היא לא רק חברה בפלג הדרומי של התנועה האסלאמית. היא עומדת בכנסת ישראל ואומרת שהחיילים שלנו ירו בעזתים - - -

אני שמעתי אותך אומרת דברים נוראים על הרמטכ"ל. את מדברת על הרמטכ"ל, גברת טלי גוטליב. את לא שונה ממנה.

אדוני, שלא תפריע לי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - - לא מקובל עליי.

את יכולה להישאר. את יצאת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

- - -

והגברת הזו אמרה שיש ריח של זרחן בבית-חולים שיפא, ועמדה על זה לדין בכנסת והורחקה מהכנסת. תודה.

אפשר לענות, אדוני היו"ר?

טלי, לגופו של עניין, בבקשה.

אפשר לענות, בבקשה?

לא.

זה לגמרי לגופו של עניין, כי אם יש פה תלמידים, אני מאחלת לכם להיות מספיק אמיצים, מכוונים ומוחזקים בצדקת הדרך שלכם, באמונות שלכם ובאידאולוגיה שלכם, בלי לחשוש מאיש. זו דעתי, זו דרכי, וכך אני עושה.

בהקשר לדיון כאן, אני רק רוצה להבהיר. בעיניי, הגיע הזמן לבטל את חוק האגודות העות'מאניות. זה חוק נוראי, חוק מ-1909, שנותן קדימות לאגודה עות'מאנית כמעט בלי יכולת להתמודד מול האגודה הזו. זה לא מתיישב עם אף עמותה שקיימת בישראל, על הכללים שחלים עליה, על מגבלות זמן, בחירות, הכול מהכול.

זה חוק כל-כך דרקוני באפשרות שהוא פותח לאגודה העות'מאנית, שהכנסת צריכה להגיע להבנה ולבטל את החוק הזה, ולעשות סעיף סל וסעיף מעבר עם חלות הוראות החוקים האחרים שמאפשרים לארגון להיות ארגון מאוזן וארגון שלא יכול לעשות שימוש לרעה בכוח שלו, כמו שלטעמי נעשה בתקופת המלחמה.

שבעת ימי השביתה היו בעיניי לא פחות מעזות מצח, שביתה מיותרת, לא נכונה בזמן מלחמה, בטח ובטח בהתכתב עם השנה שעברה עלינו, כי עובדתית השר הגיע להסכמות הללו, אבל לשיטתי, לו זה לא היה אגודה עות'מאנית, לא הייתה השביתה הזו.

זאת דעתי, אני אומרת את זה כל הזמן. סוף כל סוף זה לבטל חוק מ-1909, חוק לא שלנו שמתכתב היסטורית עם דברים מעוותים. כמו שאני תמיד אומרת, שביתות פוגעות קודם כול בתלמידים, ואני לא מוכנה שתהיה פגיעה בתלמידים.

שר החינוך יצא, ואני מבקשת להביא לידיעתו – לא יכול להיות שבמשמרת שלנו תהיה פגיעה במערך החינוך המיוחד. הפגיעה היא כפולה, קודם כול בסייעות, שהם האנשים והנשים החשובים ביותר במערך החינוך המיוחד. הייתה פעילות מאוד גדולה להעלאת השכר שלהם, אלא שהרשות המקומית מגבילה את השעות שלהם. ואז העלינו את השכר שלהם, אבל הם נמצאים באותה משכורת כי לא מאפשרים להם מכסה של יותר ממספר מסוים של שעות בשבוע.

כך שהסייעות, שהן הצדיקות והצדיקים שפועלים לטובת ילדינו, גם בחינוך של התיכונים וגם בחינוך היסודי – אנחנו מוצאים את עצמנו בלי סייעות ופגיעה אנושה בילדי החינוך המיוחד, וכל זה במשמרת שלנו, כי זו מעורבות גם של משרד החינוך וגם של הרשות המקומית. על זה רציתי לשאול את השר.

ודבר נוסף, במשמרת שלנו יש חופשות בלתי רגילות בניגוד גמור לחוק החינוך המיוחד ולחוזר מנכ"ל בהקשר הזה. לא יכול להיות מצב, ואני לא יכולה לדמיין שהילדה שלי שהיא אוטיסטית בתפקוד נמוך, עם קשיי תקשורת ניכרים, מה היא תעשה עכשיו בתקופה של שבועיים חופש. היא עוד פעם תידרדר? עוד פעם יהיו לה טיקים בפנים? עוד פעם יהיו לה התקפי זעם לא נשלטים? זו הרי הידרדרות שהיא תוך יומיים, וזה קורה במשמרת שלנו.

הסבירו לי מורים בחינוך המיוחד – כופים עליהם חופשות מרוכזות בימים מסוימים, בלי לפזר את זה כפי רצונם, והכול נעשה באופן שפוגע בילדי החינוך המיוחד. אני אהיה שופרם של ההורים לחינוך מיוחד, ולצערי הרב, אני לא ברת סמכות – אני אמורה להיות יו"ר הוועדה הזו בנובמבר לפי הסכם קואליציוני, אני לא יודעת אם יקרה או לא יקרה. אני רק אומרת שילדי החינוך המיוחד, בתוך המשמרת שלנו, אין להם כוח יציג חזק, כי האנשים שבאים לתחום הזה הם רק מי ששם לעצמו מטרה להקל את חייו של האחר, ויש קושי גם להשיג סייעות וסייעים.

ופה אני אומרת לאנשי החינוך בכלל ולמשרד החינוך, אבל בעיקר לשר החינוך שהוא מהמפלגה שלי – קולנו לא נשמע מספיק. אני רוצה לחזק פה קודם כול את אנשי החינוך המיוחד, את המורים ואת המורות, את המטפלים והמטפלות, פרה-רפואי, קלינאיות תקשורת, מטפלים באומנות ומטפלים בריפוי בעיסוק על כל סוגי הטיפול השונים; מי שסייעת צמודה, תומכת למידה, תומכת הוראה, כל התחומים הללו. ואני מבקשת להקפיד על שכרם, כפי שהובטח להם, ולאפשר להם משרה מלאה בהתאם לשכר השעתי כפי שהוסכם עליו.

אז עם כל הכבוד לארגון היציג שדואג לארגון הזה, לאגודה העות'מאנית הזו שעשתה שביתה בזמן מלחמה, ושבעה ימים התלמידים לא למדו, כי אחד מהם מושך לפה ועוד אחד מושך לשם – הרי אפשר היה להגיע להסכם הזה גם בלי שביתה. הארגון ומורים בכלל צריכים להיות מחויבים כמו כולנו, בראש ובראשונה, לתלמידים, לא לשום דבר אחר, ואפשר היה להגיע להסכמה.

אני מבקשת לזכור גם את ילדי החינוך המיוחד, ולצערי הרב, בשנה האחרונה יש פגיעה קשה במערך שתומך בהם, ולכן יש קיצור ימים והדברים ידועים. אז בכל הכבוד, אני מבקשת משר החינוך לתת על זה את הדעת.

ננהל גם על זה דיון בוועדה בהמשך. אוהד אלקבץ ממשרד האוצר, בבקשה. לאחר מכן, הנהגת ההורים הארצית, ואני אצטרך לנעול את הדיון כי יש לנו הצבעות בוועדת הכספים.

תודה רבה, היו"ר. שלום לכולם. אני אהיה כמה שיותר קצר. ראשית, מבחינה מקצועית, אנחנו מאוד מרוצים מההסכם. בהסכם השגנו את מרבית היעדים המקצועיים שלנו, ואנחנו חושבים שהוא גם מאוד מיטיב עם המורים ומאוד מיטיב עם המערכת. המון צעדים חדשים.

רק כדי לסבר את האוזן על השינוי שעובר עולם יחסי העבודה – בעבר היינו נותנים תוספות שכר מבוססות ותק שהולכות במבנה הקיים, בהסכם הזה 90% מהתוספות הן לשימושים ייעודיים לטובת המערכת, ו-10% נותרים הם תוספות שמבוססות על המבנה הישן. זה שינוי מאוד טוב מבחינתנו.

גם עולם החוזים האישיים הוא לחלוטין בתוך ההסכם. נכון, הוא כביכול מוגבל בזמן, אבל ההגבלה היא שגם בשנת הלימודים תש"צ נוכל לגייס מורים בחוזים אישיים, והם יישארו חמש שנים. זאת אומרת, עד 2034, רק לפי ההסכם הזה, אפשר להעסיק עובדים בחוזים אישיים.

מה זה 2034 ומה ההבדל בין זה לבין 2028?

ב-2028 אתה מגייס לתש"צ. המורים בחוזים אישיים יכולים להיות מועסקים חמש שנים, אז זה 2034, וזה ההבדל בין 2028. כל המנהלים יוכלו להיות מועסקים בחוזים אישיים, דבר שהיה חשוב מאוד.

כלי הגמולים הגמישים משנה מאוד ומתמרץ מאוד את אופן הפעולה של בתי-הספר. מודל שכר חדש למנהלים, טיפול בכל בעלי התפקידים בבתי-הספר – מחנך, רכז שכבה, סגן מנהל, מנהל חטיבה עליונה, מנהל בית-ספר, רכז חברתי. תפקידים חדשים כמו רכז מערכת, רכז חברתי, רכז ייעוץ, חינוך מיוחד. השקעה וטיפול מאוד-מאוד משמעותיים בכל התפקידים בתוך בתי-הספר.

יציבות ושקט למערכת עד סוף שנת הלימודים 2029 – משהו שהיה חשוב מאוד והתחייבנו גם בפני כולם לחתור לזה. השר סקר, ואני מציע לקרוא את ההסכם כי הפרסומים שיצאו בנושא הם לא מדויקים, לצערנו. אנחנו עמלנו על ההסכם, ואחרים עמלו על להוציא פרסומים.

בלשון המעטה.

לא הופתענו מהפרסום הלא-מדויק.

בעודנו יושבים לנסח הסכם עבור המורים, פרסמו כל מיני פרסומים. אני מציע לקרוא את ההסכם, ואנחנו זמינים לכל שאלה בנושא.

שיתוף הפעולה בין משרד האוצר למשרד החינוך היה קריטי בהסכם הזה. בראש ובראשונה סוניה שיושבת פה לידי, עם העבודה המקצועית המופלאה והנפלאה, ולא רק בהסכם הזה אלא בכלל, וגם השיתוף יחד עם שר החינוך.

אני מאוד-מאוד מצר על התהליך. התחושות שלי מהמשא-ומתן הזה הן מאוד מעורבות. אני יושב עם הרבה מאוד אנשים למשא ומתן. משא ומתן כזה לא חינוכי לא היה לי. המורים הפסידו מההתארכות של המשא-ומתן, חד משמעית הפסידו, אין פה שאלה. התלמידים ללא ספק, אבל המורים הפסידו.

תוספות השכר שהם מקבלים בעשרות אחוזים יותר נמוכים, למול מה שסיכמנו ב-31 באוגוסט. כמעט כל - - - ניתנו. בשביתה יש להם החזר חלקי. למעשה כל השביתה חוזרת. רצינו להחזיר אותה לתלמידים, אז חמישה ימים חוזרים לתלמידים. זה יסייע בהקשר של המלחמה עכשיו. אבל הם יפגעו גם בשכר. על העיצומים אנחנו נוריד.

שיטת הכוח הארגוני, כשהיא מופעלת במקום לא ענייני, כמו שנעשה על-ידי ארגון המורים, היא שיטה לא נכונה במארג יחסי עבודה. היה לנו חשוב מאוד להביא את זה לידי ביטוי במשא ומתן הזה. אני חושב שהצלחנו להביא את זה לידי ביטוי, גם באמצעות עמידה מאוד חזקה של שר האוצר בפני לחצים שונים. זו המדיניות של השר, זו המדיניות שלנו, והיה לנו חשוב לידי ביטוי. צר לי שזה בסוף בא על הגב של המורים, אבל זו החלטה של ארגון המורים.

חשוב להבין, הדרך שבה ארגון המורים התנהל פה, מעבר לזה שהיא הייתה דרך לא מתאימה, נקרא לה ככה בלשון המעטה, גרמה לפגיעה במורים, ואנחנו צריכים להחזיר את מאזן הכוחות לעולם יחסי העבודה, גם בהקשר של העיצומים. אנחנו עושים עיצומים ופוגעים בתלמידים בצורה כזאת משמעותית, אבל אין לנו שום משמעות. אז אנחנו מאוד מתכוונים ורוצים לשנות את זה.

אני שמח מאוד שחברי הוועדה ואנשים שפגשתי פה ימשיכו לדבר על דברים אחרים. זה גם אחד הדברים שעולם יחסי העבודה משפיע עליו. כשאנחנו מוטרפים בלעסוק במשא ומתן שיכול היה להיגמר לפני שנתיים בקלות רבה, אז אנחנו לא עוסקים בחינוך המיוחד ולא עוסקים בלטפל בצפון ובמענים המיוחדים.

אין תירוץ לא לעסוק בחינוך המיוחד. רגע, רגע. אין תירוצים ללא לעסוק בחינוך המיוחד, לא משנה איזה רעשי רקע יש.

זה לא תירוץ. אני רק אומר שיש עוד מטלות ארוכות שמשרד החינוך צריך לקדם, ואנחנו נסייע במה שאפשר.

תודה רבה. עינב מהנהגת הורים ארצית, בבקשה.

נתחיל מזה שאנחנו מברכים על חתימת ההסכם החשוב הזה. אני רוצה לספר ולשתף שבלילה שבו נחתם ההסכם, התקשרו אליי התלמידים ב-1:00 בלילה, העלו אותי לשיחה, והשיחה התנהלה בצרחות של אושר. אני חושבת שצריך להבין את זה בשביל לדעת כמה היה חשוב להם ולנו שההסכם הזה כבר ייחתם. אז אנחנו מודים לכל הצדדים על כל המאמצים שהביאו לתוצאה הזו.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה גדולה להורים, לתלמידים ולמועצות התלמידים, ולהנהגות ההורים למיניהם, ששיתפו איתנו פעולה במאבק החשוב שלנו למען התלמידים והזכויות שלהם.

יש כאן את חה"כ אלי דלל, יו"ר הוועדה לזכויות הילד. חשוב לומר שבשנתיים האחרונות הרגשנו שזכויות של התלמידים נרמסות בגלל הסכם שמתנהל על גבם. בשנים הקרובות יצטרכו למלא הרבה פערים שנוצרו, ואני רוצה למנות כמה מהם תיכף.

ההסכם הזה פשוט מחזיר כרגע את מערכת החינוך למה שהתלמידים היו צריכים לקבל, שזו מערכת חינוך תקינה, שגרה ושגרת לימודים. זו המערכת. עכשיו צריך להסתכל איך ההסכם הזה תורם לעתיד של מערכת החינוך, ומה כן אפשר לעשות.

יש כרגע מספר פערים שחייבים לגשת אליהם בהמשך. קודם כול, נתחיל מפערים פדגוגיים. דיברו קודם ובצדק על אחוז נשירה של תלמידים שעלה.

חייבים לדייק. אין לנו אחוזי נשירה גבוהים. אני אוכל אחר-כך להרחיב על זה, אם יהיה לי זמן. אבל זו כותרת שהיא לא נכונה.

תודה על ההבהרה.

אם אני לא טועה, אפילו חה"כ העיד על כך. אז אנחנו נשמח לשמוע את הנתונים. בכל מקרה, אנחנו מדברים על פערים פדגוגיים שנוצרו – רוני הזכירה את זה קודם, אבל אנחנו יודעים את זה גם מנתונים שאנחנו אספנו על תלמידים שירדו ביחידות לימוד בגלל שלא היו להם ציונים והם לא ידעו להעריך את המצב שלהם בלימודים עצמם, שינו פדגוגיה ושינו מקצועות שהם רוצים ללכת אליהם. בנושא הזה של פערי הפדגוגיה שנוצרו חייבים לטפל.

הפערים החברתיים – לא היו טיולים, לא היו מפגשים של פתיחת שנה, לא היו היערכויות עם התלמידים. יש תלמידים שנכנסו לבתי-הספר מבלי לדעת מי החברים שלהם בכיתה לפני שהם פגשו אותם ביום הראשון. וגם אז לא, כי הייתה שביתה. יש כאן פערים חברתיים גדולים מאוד, ואנחנו מזהים אותם בזה שילדים פשוט לא מכירים בהכרח את החברים שלהם לספסל הלימודים, וגם אם כן, הזמן שנותר להם בשביל להיות ביחד לא היה מיטבי.

אנחנו מדברים על פערים רגשיים שצריך לצמצם אותם ועל ילדים בודדים. האירוע המצער של הנער מנדל ז"ל מסביר את רמת הבדידות שילדים נמצאים בה, ושחייבים לתת לה מענה במערכת. העיצומים והשביתות – זה לא רק השביתה של שבעה ימים, אלה שנתיים קשות מאוד שעברו על התלמידים, בנוסף לפוסט קורונה ובנוסף למלחמה.

יש סעיף בהסכם שמדבר על רכז מיומנויות. אחד מהדברים החשובים שצריך להתעסק בהם בהסכם הזה ואחריו, זה מיומנויות ה-21' לתלמידים במערכת החינוך. וככל שיש תפקיד כזה, זה מקבל דגש ביתר שאת על המשמעויות של המיומנויות שצריך להטמיע היום במערכת החינוך. צריך להשתמש בתפקיד הזה שבעיניי הוא אחד התפקידים המשמעותיים שנקבעו פה, ואני לא זוכרת שראיתי אותו - - -

זו באמת המטרה שלנו.

מעולה, מצוין. חייבים את זה ואנחנו מברכים על התפקיד הזה, כי אנחנו חושבים שכמו רכז חברתי שזה חובה היום, רכז מיומנויות זה כלי משמעותי מאוד בשביל לפתח מיומנויות של ה-21' בבתי-הספר, ומאוד חשוב שההסכם הזה יביא לשם.

אנחנו רוצים שוב להודות, וחבל לנו שלקח שנתיים קשות מאוד במערכת החינוך בשביל להביא לזה, ואנחנו שמחים על התוצאה.

תודה רבה. אני מתנצל בפני המשתתפים הנוספים שלא יכלו לדבר. אנחנו חייבים להגיע להצבעות בשאר הוועדות.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות השכולות ואיחולי החלמה לפצועים, מתפללים ומקווים לשובם בשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדות מודות לשר החינוך יואב קיש, לכלל המשתתפים בדיון, אלה שהצליחו לדבר ואלה שלא. הוועדה מברכת את שר החינוך, שר האוצר, רן ארז, ארגון המורים העל-יסודיים, מועצת התלמידים הארצית ומרכז השלטון המקומי, על הגעה להסדר. כפי שאמרתי, הפתרון הושג לטובת כלל תלמידי ישראל ומורי מערכת החינוך העל-יסודי. זוהי בשורה גדולה לתלמידי ישראל, שלצערי הגיעה מאוחר יותר.

אפשר רק לדעת איזה ועדות חשובות יותר מוועדת החינוך?

סליחה. הוועדות רואות חשיבות בלהבטיח לתלמידי ישראל שגרת לימודים בריאה, בסביבה לימודית בטוחה וערכית. אכן, עלו מספר נושאים – החינוך המיוחד ונושא החרמות, והוועדה תמשיך להתכנס סביב הנושאים האלו כדי למצוא ולהגיע לפתרון. ברשותכם, אני נועל את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 13:15.