פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



101
ועדת המשנהשל ועדת החינוך, התרבות והספורט לתוכניות הלימודים במזרח ירושלים
23/09/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 8
מישיבת ועדת המשנהשל ועדת החינוך, התרבות והספורט
לתוכניות הלימודים במזרח ירושלים
יום שני, כ' באלול התשפ"ד (23 בספטמבר 2024), שעה 10:00

סיור במוסדות לימוד במזרח ירושלים

חברי הוועדה: אביחי אברהם בוארון – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
לימור סון הר מלך

עמית הלוי

כרמית הרוש - מנהלת מחוז ירושלים, משרד החינוך

שירין נטור חאפי - מנהלת אגף א' חינוך ערבי, משרד החינוך

איתי חיים - מנהל קשרי ממשל, משרד החינוך

נעמי גרינוולד - סגנית מנהלת תוכנית החומש בחינוך, מחוז ירושלים, משרד החינוך

רונית חן - מפקחת מחוז ירושלים, משרד החינוך

שאול פאר - דובר מחוז ירושלים, משרד החינוך

נג'ווא פארחאת - מפקחת כולל עי"ס, מזרח העיר, מחוז ירושלים (מנח"י), משרד החינוך

ענאן קאסם - מפקח כולל יסודי, מזרח העיר, מחוז ירושלים, משרד החינוך

איציק יכין - מנהל אגף א' אכיפה, משרד החינוך

עידו לוי - קב"ט המחוז, משרד החינוך

נעמי אסייג - ממונה על כ"א, חינוך על-יסודי, עיריית ירושלים

אורי יקיר - יועץ ראש העיר למזרח ירושלים, עיריית ירושלים

ד"ר עלי גוטי - מנהל התוכנית במזרח ירושלים, מכון ברנקו וייס

יחיא נאבלסי - מנהל בית ספר סילואן יסודי חדש, ירושלים

ילד - ילד מבית ספר סילואן

ילדה - ילדה מבית ספר סילואן

מוחמד הרבוק - מנהל בית ספר אשבל אלקודס, ירושלים

מוחמד - ילד מבית ספר אשבל

אילין - ילדה בבית ספר אשבל

אסעד אעיאס - מנהל בית ספר תיכון ראשידיה, ירושלים

מוחמד דאעס - בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים

סאמיה אברהים - רכזת השפה העברית, בית ספר מקיף שש שנתי אלטור לבנים, ירושלים

מוחמד נאסר - מנהל חטיבת ביניים, בית ספר מקיף שש שנתי אלטור לבנים, ירושלים

אמג'ד - תלמיד י"ב, בית ספר מקיף שש שנתי אלטור לבנים, ירושלים

יוסף - תלמיד י"ב, בית ספר מקיף שש שנתי אלטור לבנים, ירושלים

יוסף - תלמיד י"ב, בית ספר מקיף שש שנתי אלטור לבנים, ירושלים

פאדי - תלמיד י"ב, בית ספר מקיף שש שנתי אלטור לבנים, ירושלים

ד"ר רובא דעאס עותמאן - מנהלת, מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

ניוין - ראש צוות, רכזת חוסן, מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

מרואה - מרכזת השפה העברית, מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

מחמוד בזבז - מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

יוסף - מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

ראמה - מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

עדין - מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

בוגר ויצמן - מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

סיגל - מרכז פסג"ה מזרח ירושלים

ליר לוי - יועץ שר החינוך

נעים בצר - קב"ט מזרח העיר

לידור זקס - יועצת מנכ"ל

תהאני דהוד - מורה מקומית

אורית הראל - דוברת הוועדה

האשם

תמי סלע

אתי דנן

מיכל, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור במוסדות לימוד במזרח ירושלים


(1. בית ספר סילואן)

שמי יחיא נאבלסי, ואני מנהל בית ספר "סילואן" יסודי חדש בשכונת ראס אל עמוד. כאן אתם רואים את בית הספר המעורב בנים-בנות, וכאן רק בנים.

מי מעדיף לשלוח למעורב ומי לא? מאיזו סיבה?

האם מעורב זה כיתות מעורבות?

הכיתות מעורבות.

גם ההפסקות נפרדות?

ההפסקות נפרדות לא מבחינת בנים-בנות, אלא בין בתי הספר. אנחנו מתאמים בינינו כל הזמן.

למה? האם ההורים רוצים שהבנים יהיו לבד? בנים לבד ובנות לבד, כדי שלא יתערבבו?

כן.

למה? האם הם יותר דתיים?

לא, לא הבנת אותי. אנחנו יוצאים להפסקות בזמנים שונים, בנים-בנות ביחד.

אז למה יש בית ספר של בנים בנפרד?

העדפות של הורים. אני לא יודע בדיוק למה ואם זה בגלל סיבות דת, כי יש בית ספר נוסף למטה, שהוא מוכש"ר, מעורב בנים-בנות. זה תלוי בהורים ובהחלטה שלהם איפה לרשום את הילדים שלהם.

זה לכיתות א' עד ח'? ז'?

א' עד ו'.

האם התוכנית שלומדים פה היא תוכנית של הרשות?

תוכנית פלסטינית. זה נקרא מסלול תאוג'יהי.

וכמה הורים מתוך 100% ההורים פה, יהיו מוכנים לעבור לתוכנית ישראלית?

אין לי נתונים רבים ברישום, אבל אנחנו תמיד שואלים.

מה ההערכה שלך? הרי אתה מכיר את הציבור.

יש 10% שרוצים להירשם, אבל כיוון שברשות עצמה בית הספר מוגדר מסלול תאוג'יהי, והם נרשמים דרך אתר העירייה, אין להם שם בחירה בין מסלול ישראלי למסלול תאוג'יהי.

הילדים של סילוואן וראס אל-עמוד עוברים לבתי ספר בתוכנית הישראלית, כמו אשבל, אז זה לא אומר שאין לנו. יש לנו תלמידים רבים שנמצאים באשבל.

כן.

עוד מעט נגיע לאשבל, ושם יש תוכנית ישראלית.

אם אתה אומר שאם היית פותח פה כיתה בתוכנית הישראלית, 10% מהתלמידים היו לומדים, אז יש על מה לדבר.

חברים, לא לדבר יחד, בואו ניכנס פנימה.




(2. בית ספר סילואן)

בוקר טוב לכולם, נעים מאוד. למי שלא שמע אותי למטה. שמי יחיא נאבלסי ואני מנהל בית הספר מזה שבע שנים, אני גר בעיר העתיקה במזרח ירושלים, גדלתי שם, התפתחתי ולמדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת "דוד ילין" ותואר שני במינהל מערכות חינוך באור יהודה.

אני רוצה לאחל לכם יום מהנה, וזו הזדמנות לאחל לכרמית הצלחה רבה בתפקיד מעניין מאוד. אני גאה להיות חלק בפסיפס הירושלמי, כי ירושלים היא עיר מעניינת מאוד, ויש בה הרבה לעשות. אחד הצעדים הטובים מאוד שכבר עשית הוא תוכנית מניפה, היינו במפגש, והיא יכולה להוביל את המערכת למקום ברור יותר, במקום ללכת לאיבוד בכל מבחני המיצ"ב.

השאלה שלי, כמנהל בית ספר, היא איפה אנחנו נמצאים עם ילדי מזרח ירושלים בתוכנית המסלול התאוג'יהי? איפה אנחנו נמצאים בכל המערבולת הזו? הגיע הזמן לסדר את זה ולשים את זה במקום הנכון שלו.

יש פה שני גיבורים שרוצים לברך אתכם, אז בבקשה.

(נושאת דברים בשפה הערבית)

ברוכים הבאים לבית ספרנו "סילואן" יסודי חדש. אנחנו שמחים בנוכחותכם איתנו ומאחלים לכם זמן מהנה.

ברוכים הבאים לבית ספרנו "סילואן" יסודי חדש. אנחנו שמחים בנוכחותכם איתנו ומאחלים לכם זמן מהנה.

באיזו כיתה הם לומדים?

ה' 2.

תודה רבה.

המנהל, מה מצב העברית כאן בבית הספר? האם הילד הזה במקרה יודע?

רגע, אנחנו נתחיל בסקירה מהירה על הנתונים של המוסדות, ויש לכם גם דפים מולכם, כדי שיהיה נוח.

(מצגת)

יש לנו 19 שכונות במזרח ירושלים, כאשר כל שכונה גדולה כמו עיר עם 110,446 תלמידים בכל מערכת החינוך; 791 גני ילדים, מתוכם 176 גנים רשמיים, כאשר המשמעות היא שהם שלנו בליווי פדגוגי ובפיקוח מלא; 615 במוכש"ר; 195 בתי ספר פועלים במזרח, 90 יסודי ו-82 בעל-יסודי; בתי ספר לחינוך מיוחד - 23, הם יכולים להיות נושא ליום סיור מעניין מאוד בפני עצמו; מתוך 195 בתי ספר, 108 הם רשמיים, ו-89 במוכש"ר – אנחנו רואים שזה נמצא כל הזמן בעלייה מתמדת.

"רשמי" ביסודי, מתייחס למשרד החינוך כבעלות כמו במדינה, ואנחנו מכניסים בתוכנו גם את בתי הספר העל-יסודיים שפועלים בחסותנו, למרות שהבעלות היא עיריית ירושלים. בדרך כלל, בשפה המשרדית הארצית, התיכונים הם לא רשמיים, אבל אנחנו סופרים אותם פה ברשמי, כדי לראות תמונה שמבחינה בין מה ששייך למדינה ונמצא בפיקוח מלא, כמו קליטת מורים, מינוי מנהלים – הכול דרכנו.

יש לנו 209 מנהלים; 17 מפקחים שפועלים בתוך המחוז; יש לנו 20,000 תלמידים בבתי ספר, כפי שראיתם בהערה למטה.

רגע, כרמית, לגבי ההערה הזו – זה נידון אצלנו בוועדה.

לגבי בתי הספר ללא רישיון?

כן. חובת הפיקוח של המדינה, זו אותה חובת פיקוח. אותו חוק פיקוח חל גם על המוסדות הפרטיים. נשאלת השאלה האם השתנה משהו בשנה האחרונה מבחינת הפיקוח על המוסדות הללו? בוודאי מאז 7 באוקטובר, אבל גם לפני כן.

שפועלים ללא רישיון?

ללא רישיון זה נקרא שהוא בית ספר פרטי, או שפרטי זה עם רישיון?

יש בתי ספר פרטיים עם רישיון. המוכש"ר - מוכר שאינו רשמי.

הם לא מתוקצבים על ידי משרד החינוך.

20,000 זה הפרטי בלי רישיון.

פרטי, עם רישיון או בלי רישיון, זה לא משנה.

בלי רישיון.

כי פרטיים אחרים עם רישיון, זה למעשה מוכש"ר.

המוכש"ר הוא עם רישיון.

חוק הפיקוח חל גם על בתי הספר הפרטיים, ודאי.

פרטי עם רישיון הוא המוכש"ר, ו-20,000 התלמידים האלה לומדים במוסדות שאין לנו בהם דריכת רגל, אלה מוסדות פרטיים ללא רישיון.

יש כל מיני בתי ספר צרפתיים שיש להם רישיון.

הם לא ב-20,000?

לא, הם במוכש"ר.

הם מתוקצבים?

אם הוא במוכש"ר, כן.

המוכש"ר מתוקצב.

יש גם כאלה שהם ישראליים.

ברור.

רגע, אבל אני מכיר שחוק הפיקוח חל על כל בית ספר בתחומי מדינת ישראל ויש לפקח עליו, תקנו אותי אם אני טועה. יתרה מזאת, סוכם בוועדה אך לפני שנה שאכן ייעשו צעדי פיקוח, ואני אומר את זה קודם כל לטובת התלמידים, כדי שהם ילכו למסלול טוב. השאלה היא אם זה קורה. ואם זה לא קורה, למה זה לא קורה? ואם אפשר לרשום את זה, כדי שנקבל דיווח מסודר מכיוון שסוכם שכן יהיה פיקוח.

השאלה אם החוק מחייב. כרמית, האם אין כוונה של משרד החינוך לפקח על בתי הספר האלה?

זה העניין הזה של אכיפה ושל צווי סגירה – זה הסיפור. כשפועלים ללא רישיון, אין פיקוח והמפקחים לא נכנסים.

בכל מקום שאין בו רישיון, הפיקוח לא נכנס.

זה לא בסדר.

רונית, איך אתם יודעים מה המספר?

זו הערכה על פי מחקרים.

האם יכול להיות שיש ילדים שלא הולכים לשום בית ספר?

יכול להיות.

ואתם לא יודעים את המספר שלהם?

בטח ובטח כשיש כאלה שנושרים מבתי הספר ואנחנו לא יודעים מי הם.

מה-20,000 יש כאלה לא רק שלומדים פה במזרח ירושלים, אלא גם כאלה שלומדים בבית לחם וברמאללה עם תעודת זהות.

איציק, האם אתה רוצה להתייחס מההיבט שלכם?

העבירו את זה בזמנו לוועדה. זו צריכה להיות החלטה מדינית של הממשלה לגבי כל המוסדות הפרטיים. צריך לדייק שגם במערב ירושלים יש עשרות אלפי תלמידים חרדים במוסדות ללא רישיון, ואתה לא יכול, מבחינת אכיפה, להתעסק רק עם אלה ועם אלה לא. זה לא יעבור מבחינה משפטית.

כי יגידו שזו אכיפה בררנית.

בכל מקרה, צריך החלטה כדי לבצע אכיפה.

אבל צריך מניעה, כדי לעשות דבר כזה. לא צריך החלטה, כי זה החוק והשאלה היא לא מעל החוק והיא מחויבת לחוק. אם במקרה שר החינוך או מישהו אמר לך שלא לעשות את זה, שזה לא בסדר, אנחנו צריכים לדעת כי התפקיד שלנו זה לפקח על הממשלה. אם מישהו אמר לך בממשלה, ולא משנה אם זה ראש המל"ל או משרד החוץ כמו שטען ראש מנח"י לשעבר, מי שזה לא יהיה, אנחנו צריכים לדעת מזה ולדאוג שזה ישתנה. זה פשוט מאוד.

הייתה החלטה לפני מספר שנים, אני לא זוכר של מי.

אדוני היושב-ראש, את זה צריך לברר.

בואו ניתן לכרמית לסיים עם הסקירה, ואחרי כן נדון ככל שאפשר. יש לנו זמן עד 10:50, אז בכבוד כרמית.

מספרי תלמידים – אפשר לראות זאת בשלבי החינוך השונים, חילקנו לכם את הנתונים ובעמודה הראשונה שהיא הסך הכול, אנחנו רואים שאין גידול ושזה שומר על אותם מספרים פחות או יותר. במערכת הישראלית זה נראה אחרת, אם אתם מכירים קצת. ראינו את החלוקה בין הרשמי ובין המוכש"ר, ועדיין יש איזון פחות או יותר ביניהם.

תוכניות לימודים במזרח – אנחנו רואים בחלק הראשון את תוכנית הלימודים עם הנתונים של השנתיים האחרונות תשפ"ד ותשפ"ה, שנפתחה עכשיו, ומבחינת מספר תלמידים בתוכנית הישראלית לעומת מספר תלמידים בתוכנית הפלסטינית, אנחנו רואים שגם בבתי הספר הרשמיים פועלת התוכנית הפלסטינית.

מה זו העלייה של 39%?

לא, זו עלייה של 39%. זו עלייה של 2% בתלמידים על פי תוכנית הלימודים הישראלית, וצריך להגיד פה שהמלחמה אתגרה אותנו.

מה היה היעד הממשלתי?

בסוף חומש 45%.

וכמה עכשיו?

כרגע אנחנו עומדים על 39%, שזה אומר שאנחנו מתקדמים יפה, כי זו רק שנה שנייה של פרק ב' בחינוך הרשמי.

לא, זה לא מדויק כי לפי מה שאני זוכר, אנחנו ב-15% ואנחנו צריכים לעלות.

זה מה שהיא אומרת, שפה זה לא כולל ופה זה רק הרשמי בלי המוכש"ר.

זה רק הרשמי. פה אנחנו מדברים רק על הרשמי.

בסדר, אבל היעד הממשלתי לא היה רק על מי מהם.

ראו בשקף הזה למטה, זה הסך הכול, חברים, מבחינת אחוז רשמי ומוכש"ר.

זאת אומרת שאם היעד הממשלתי דיבר על עלייה של 30,000 או 20,000 תלמידים בחומש, עלינו בשנתיים האחרונות 40% מתוך החומש ב-2,000 תלמידים בערך?

כן.

מדובר בעלייה של 2% מתשפ"ד לתשפ"ה. העלייה הגדולה הייתה בשנים האחרונות.

אני שואל את עצמי מה עשתה תוכנית החומש הממשלתית?

צריך לראות פריסה של כל השנים. מה שרואים פה זה רק של השנה האחרונה.

אני רוצה מספר.

במספר אתה צודק, ומה שאתה רואה פה הוא נכון לגבי השנה האחרונה.

וזה אומר שמדובר בשנתיים האחרונות, תשפ"ד ותשפ"ה. האם אנחנו סופרים את תשפ"ה?

אבל המעבר בין השנה שעברה לשנה הזו היה מאתגר מבחינת הכנסה של יותר ילדים.

בסדר, אני לא שופט עכשיו. אני רק רוצה לדעת את הנתונים כי אנחנו לא יכולים לדבר בלי לדעת את הנתונים. חברים, הייתה החלטת ממשלה של יואב קיש שר החינוך בתשפ"ד או בתשפ"ג, כשהוא אמר שתוכנית החומש מתחילה מתשפ"ד למשך חמש שנים. נכון?

נכון.

יפה. היעד הממשלתי היה 30%, אם אני לא טועה, שזה אומר 30,000 או 25,000 תלמידים מהתוכנית הפלסטינית לתוכנית הישראלית, ואני שואל לגבי מספר – האם נכון לומר שעלו רק 2,000?

מהשנה שעברה לשנה הזו, כן.

תודה רבה. אורי, אני שואל את עצמי האם התוכנית הממשלתית עובדת?

היא לא.

אני אענה לך למה היא כן.

רק נתקן שלגבי המספרים מדובר על 15,000, ולא 30,000. זה היה אמור לעלות מ-15% ל-30%, נכון?

על המספרים אני לא מתווכח.

שמי שירין ואני מנהלת החברה הערבית במטה. אני רוצה רגע להבין משהו מהמקום של מנהלת – יש פה מנהל בית ספר שהכין את עצמו עם הצוות שלו, והדיון הזה אמור להיות דיון של מטה המחוז עם חברי כנסת, אבל ברשותכם יש פה צוות של מורים עם המנהל שמתרגש מבואנו, בואו ניתן לו את הבמה ואז נתקדם.

צודקת.

מנהל בית הספר יציג.

יחיא תודה רבה על האירוח.

תודה לכם.

[מצגת]

אני אציג את בית הספר לגבי האקלים הבית ספרי, טיפוח הפרט ומה שעשינו מאז שנכנסתי לניהול בית הספר. אציג נתונים כאן בחלק התחתון שהוא מעניין יותר, כפי שרואים שמדד הטיפוח הוא 9.94; שעות תקן - 526; מספר תלמידים בבית הספר - 365; כיתות - 15; ותלמידים שמקבלים שירותי חינוך מיוחד יש לי בבית הספר 84 שזה אומר 20% מתלמידי בית הספר, וזה כולל כיתות מקדמות וכו'.

זה הרבה ביחס לכל בית ספר בארץ. יכולת ההכלה פה והמענה לתלמידים בחינוך המיוחד, היא גבוהה מאוד.

אנחנו גם עובדים על שילוב התלמידים בתוך כיתות רגילות, אלה שזכאים לסל אישי, וזה תלוי כל תלמיד ותלמיד מה הסל שלו.

האם יש לכם גם כיתות רגילות וגם כיתות של חינוך מיוחד?

נכון. יש לי שלוש כיתות של חינוך מיוחד ו-12 כיתות רגילות, ובתוך הכיתות הרגילות אנחנו משלבים גם תלמידים עם צרכים מיוחדים.

עובדי הוראה – יש לנו 25 עובדי הוראה בהתמחויות שונות – מתמטיקה, אנגלית, עברית וכל התחומים הרלוונטיים.

כמה מתוך 25 עובדי ההוראה למדו במוסדות בישראל וכמה ברשות?

יש לי שישה מורים שהם בעלי תואר ראשון, ואני אתייחס לזה בהמשך, כאשר תשעה מהם למדו מחוץ לארץ באוניברסיטאות פלסטיניות ועשו הסמכה במוסדות ישראלים. זאת אומרת שכל המורות וכל הצוות הם בעלי תעודת הסמכה מאוניברסיטאות בישראל.

מאיפה?

אלקאסמי, דוד ילין, האוניברסיטה העברית.

כלומר, הם עושים את התואר באוניברסיטה בגדה, ואחרי כן - - -

אחרי כן הם לומדים שנתיים נוספות, עושים הסבה והשלמה לתעודת הסמכה ומקבלים את התעודה. 100% מהם הם בעלי תואר שני, כשאת התואר השני כולם למדו במוסדות ישראליים, פה בארץ.

צריך להגיד שפועלת פה בעיר תוכנית חותם של מנהיגות העיר בשיתוף משרד החינוך, ומורים רבים מאותרים לתוכנית, שעושה עבודה על כל המקום הערכי.

כולם בעלי תואר שני?

19. תכף אני אוציא את הנתון המדויק.

כ-75%.

למה התשעה האלה שאמרת שעשו תואר ברשות הפלסטינית, עשו פה הסמכה? הם הרי לא חייבים לעשות הסמכה.

על פי דרישות המשרד היום הם חייבים, אחרת המערכת לא מקבלת אותם והם לא נקלטים.

אם אין תעודת הוראה, אני מבין, אבל מי שעשה תעודת הוראה בחברון או במקום אחר, לא חייב לעשות הסמכה. חותם זה עניין אחר.

מה שעמית שואל זה אם כדי להתקבל להיות עובד משרד החינוך ולקבל משכורת ממשרד החינוך, צריך תעודת הוראה בארץ? האם זה תנאי? או שאפשר לעשות תעודת הוראה בגדה?

אני נתקל בזה גם במערכת, לדוגמה, מורה שבא עם תעודת הוראה לכל דבר מאיזושהי אוניברסיטה בחו"ל, חייב לעבור הסמכה בעברית, ובלי ההסמכה הוא לא נקלט.

כמה זמן זה הסמכה?

שנתיים.

הוא עושה התאמה לתעודת ההוראה שלו.

איפה עושים את ההסמכה?

בפסג"ה.

אבל זו לא תעודת הוראה, הרי הוא לא מקבל תעודת הוראה מהאוניברסיטה העברית.

זו לא תעודה שונה.

בלי ההסמכה הוא לא יכול להיקלט במערכת המשרד.

כשנגיע לפסג"ה, יהיו שם הסברים.

אני מכיר את התוכנית של פסג"ה, וזו לא תוכנית של תעודת הוראה.

האם הרוב אצלך הם עם תעודת הוראה או עם תעודת הסמכה?

הרוב עם תעודת הוראה, ורק בודדים חייבים לעבור את ההסמכה ואז להתקבל למשרד. את אלה שהם בלי הסמכה, מקבלים בתנאי, וכשמכניסים אותם למערכת, מציינים דרישה שתוך שנתיים הם צריכים להשלים את התעודות שלהם, כי בלי זה הם לא יכולים להמשיך.

יש לנו שמונה סייעות; צוות פרה-רפואי שמטפל בתלמידים עם צורכי חינוך מיוחד, ארבעה מטפלים פרה-רפואיים או פיזיותרפיסטים וקלינאי תקשורת; ושלושה אנשי מקצוע – עובדת סוציאלית במשרה מלאה, שהיא גם דרך תוכנית החומש שבשיתוף פעולה עם עיריית ירושלים ואנחנו משלמים חלק מהשכר, וכן יועצת בבית הספר, תודה לאל שהצלחנו להכניס.

האם היא גם במשרה מלאה?

היא לא במשרה מלאה, אבל השאיפה היא שהיא תהיה במשרה מלאה ואפילו משרה וחצי, כי בית הספר צריך אותה. היועצת, העובדת סוציאלית והרכזת הפדגוגית נמצאות כאן איתנו.

האם העובדת הסוציאלית במשרה מלאה?

כן, העובדת הסוציאלית במשרה מלאה.

החזון שלנו – לי היה ברור מהשנה הראשונה מה אני צריך לעשות, והתחלתי לבנות יחד עם הצוות שלי בבית הספר את החזון, כאשר בכל שנה אנחנו מוסיפים על החזון שלנו. בהתחלה שמתי דגש על נושא שייכות ומנהיגות, שבעיניי זה הדבר הבסיסי ביותר לתלמידי בית הספר, והכוונה שלי בשייכות היא שהתלמיד יהיה שייך לעצמו.

בהתחלה כשנכנסתי ועשיתי סיור בתוך הכיתות, הייתי שואל את התלמידים בני כמה הם או מה תאריך הלידה שלהם, וכיתות ה' לא ידעו לענות לי וזה כאב לי מאוד. אני גם שמעתי את זה ממספר מקומות, ולכן הוצאתי תדפיס עם רשימת כל תלמידי בית הספר ותאריכי הלידה שלהם והייתי נכנס כל בוקר לכל כיתה לפי הרשימה והייתי מברך את אותו התלמיד שיש לו יום הולדת באותו היום. אחרי שנתיים, הילדים היו באים אליי למשרד ומזכירים לי שמחר יש להם יום הולדת או שאתמול היה להם יום הולדת ולא באתי אליהם.

עניין השייכות בשבילי, זה להיות מחובר לעצמך ולמקום שאתה נמצא בו. אחד האתגרים שהיו לי כשאני נכנסתי לפה בהתחלה, ואני זוכר את זה טוב מאוד, היה כשאמרו לי שראס אל-עמוד הוא מקום שלא כדאי לי לנהל שם בית ספר כי יש הרבה בעיות משמעת וכל מיני סיפורים, אבל אני הלכתי על האתגר הזה ובאמת ראיתי מה ששמעתי.

אמרו לי שאני אראה כיסאות עפים באוויר, ואכן ראיתי. כשהיו קטטה או ריב בין התלמידים, באמת המצב היה קשה מאוד, אבל כשנכנסתי לעומק העניין הבנתי מאיפה זה בא – כשיש איזשהו ריב בחוץ, התלמידים באים לבית הספר ביום המוחרת כדי להמשיך את הריב.

בשלב מסוים לקחתי את זה לידיים, ובחודשיים הראשונים, כיוון שאני בא מתחום החינוך המיוחד ועבדתי שנים רבות במבשרת ציון עם נוער בסיכון בהוסטל שיקומי דווקא על בעיות משמעת, בניתי מודל עיצוב התנהגות עם כלכלת אסימונים לכל בית הספר והייתי מחלק שוברים. כאשר תלמיד היה מתנהג טוב, הוא היה מקבל כרטיס ובכל סוף שבוע היינו עושים מעין יריד וכל תלמיד היה בוחר את המתנה שלו.

יחיא ברשותך, מכיוון שאנחנו קצרים בזמן, נשמח שתסכם בעוד שתי דקות, ואז יהיו מספר שאלות לחברים פה.

אוקיי.

ייחודיות בית הספר – מהשנה הראשונה שלי, לקחתי את זה כדיאלוג מיטבי. לא פותרים דברים על ידי קטטה או ריב, אלא דרך דיאלוג מיטבי.

תוכנית גפ"ן – רואים במה השתמשנו מהתקציב שקיבלנו ממשרד החינוך. לא מדובר בתוכנית חומש.

פיתוח מרחבי למידה חדשניים – נושא שחשוב לי מאוד. הכיתה הזו שאנחנו יושבים בה, זו כיתה ואנחנו יושבים בכיתה כי אין לנו חדר מורים בשני המבנים. ישיבות צוות אנחנו מקיימים בכיתות, ובכל פעם מישהו מהמחנכים מזמין אליו הבית. כך עשיתי כדי שנשכח שאין לנו חדר מורים. כל מורה לוקח על עצמו לארח אותנו בביתו והוא מנהל את הישיבה.

עד כמה הצוות מדבר עברית?

רובם יודעים.

אני רואה שאין לכם פה בתוכנית גפ"ן הדרכות לעברית?

כי יש לי שני מורים לעברית וגם היינו בהדרכה לעברית לפני שלוש שנים, אבל ראיתי שהמורה שנמצא לא כל כך צריך את ההדרכה, לכן השנה כבר לא לקחנו. עם זאת, אני מצפה מאוד שיהיו לי יותר מורים לעברית. הבעיה שלנו עם המורים לעברית זה עניין ההכשרה. השנה הזו, היא השנה הראשונה שיש לי שני מורים שממש מתמחים בשפה העברית, הם למדו את זה והתואר שלהם הוא בשפה העברית, אבל לפני כן היו באים מורים עם התמחות אחרת שהיו הולכים לעשות הסבה, כי יש מחסור במורים שמלמדים את השפה.

לצערי, אני לא הייתי בכלל מרוצה ממה שנתנו, כי זה כלל שימוש ב-Google Translate, כאשר מתרגמים למורים בשפה העברית וגם בשפה האנגלית. אני אומר שזו החלטה של מורה, ואם הוא מחליט לנהל את השיעור שלו מ-א' עד ת' כולו בעברית הוא יצליח, אבל אם הוא עוצר לתרגם או נותן לילדים לתרגם בבית, זה לא ילך וזה לא יעבוד.

יחיא, קודם כל יישר כוח על כל מה שאתה עושה פה, באמת מרשים, ובעיקר מה שתפס אותי זה ימי ההולדת לילדים, כל הכבוד.

תודה.

אני רוצה לשאול אותך – אנחנו פה כי יש מחלוקת, בעיקר אחרי 7 באוקטובר, ואנחנו נמצאים באיזושהי אווירה כללית. מה עשה 7 באוקטובר לבית הספר? לתלמידים? למורים? האם מורים שבאים מהרשות הפלסטינית מגיעים עם מטען שלילי מסוים? מה היא הזהות הלאומית של התלמידים? אני לא שופט אותך, אני רק רוצה להבין נתונים, אווירה כללית ואפיון.

7 באוקטובר היה משהו קטסטרופלי לכולנו. אני לא אשכח כאשר שמענו את האזעקות, משהו קרה בתוך בית הספר. רמת החרדה שהייתה בקרב התלמידים, הייתה בלתי נתפסת, עלו המון שאלות כשבעצמנו עוד לא ידענו מה קורה. ואז הייתה איזו הפסקת לימודים ואחרי כן חזרנו. עלו הרבה שאלות, וכאן התערבו העובדת הסוציאלית, הפסיכולוגית והיועצת עם התלמידים וענו להם על השאלות, כמו מה קורה ולמה וכדומה.

השאלות של התלמידים הן לגיטימיות, ניסינו לסייע ככל האפשר, כדי להוציא את המטענים שיש בפנים ולפרק אותם, אבל המציאות הייתה קשה. אני זוכר את ההתחלה כשחזרנו לשגרה, בכל בוקר הייתי עומד בעצמי בצומת מעלה זיתים, כי שם ביקשנו מהשיטור הקהילתי שלא יעמידו ניידות משטרה ושלא יהיו מג"בניקים, מכיוון שזה מרתיח את המצב. היינו עומדים שם באזור, אני והמנהל סאמר, כדי להכניס את התלמידים בנחת, כדי שלא יהיו חיכוכים, כי זה משני הצדדים והיינו צריכים להבין איך נעבור את זה.

האם ההסתה נמשכה?

לא הייתה הסתה בשום אופן.

מה שהוועדה שואלת, זה איך התלמידים הרגישו לאחר 7 באוקטובר?

כולם הרגישו צער וזה לא היה מקובל. לא הצדיקו את חמאס שעשו את המעשה. אבל במציאות כשהם רואים את החיילים ואת השוטרים שדוחפים אותם, עולות שאלות. לכן בבית הספר עבדנו באופן ממש מקצועי ועל פי ההוראות של המשרד ושל שפ"ם, והענקנו התייחסות שנדרשה לתלמידים במקומות שהצריכו מעורבות.

תודה לאל, ואני לא אומר זאת כדי שיהיה לכם נעים לשמוע, לא שמעתי משהו בכיוון של הסתה. לא מההורים ולא מהתלמידים, ואני פוגש את התלמידים לעיתים קרובות מאוד. מה שמעסיק את ההורים זה איך הם יפרנסו את עצמם היום.

כרמית אמרה לנו שבשנה הזו היה קשה להעביר תלמידים לתוכנית הישראלית. האם עכשיו אתה אומר לי שזה קשה עוד יותר בעקבות המלחמה?

בשנה הבאה אני עובר למבנה חדש, והמבנה החדש כולו יהיה בתוכנית הישראלית, אני לא חושב שתהיה בעיה שם להכניס את כל התלמידים, כי זה מבנה מהרשות שמוגדר תוכנית ישראלית.

ואם יגידו לך מהקהילה שהם רוצים להישאר עם התוכנית הפלסטינית?

יהיה להם את שאר בתי הספר, ומי שרוצה להיכנס לשם זה אפשרי. בשכונת ואדי קדום מקימים עכשיו בית ספר יחיד, ממש בתהליכי בנייה. אבל בינתיים לומדים אצלי קרוב ל-40% מהילדים שבשכונה למטה, והם עולים את כל העלייה. בהמשך, הם ודאי ירצו ללמוד ליד הבית שלהם.

המגמה היא שכל תלמיד במדינת ישראל ילמד בתוכנית הישראלית, יכיר טוב את מדינת ישראל, אגב מה שהזכרת על החמאס, יכיר את הצדק של מדינת ישראל, את המוסר, את האמת, את ההיסטוריה ויוכל להשתלב במדינת ישראל – זו הכותרת, ותוכנית ישראלית היא חלק מהמטרה של המדינה שכל מי שלומד כאן ומי שגר כאן, כולל בתי ספר פרטיים, כולם צריכים ללמוד רק בתוכנית הישראלית.

כמו שנאמר כאן, יש תהליך של שנים רבות עם תוכניות אחרות, אבל השאלה היא קודם כל לגבי המצב הנוכחי, כאשר אתה עובר עכשיו לתוכנית הישראלית בבתי ספר מהסוג הזה כמו שאתה מנהל היום, איך אנחנו יכולים לחזק את העברית? הרי העברית היא לא חלק ממסלול התאוג'יהי, האם יש תוספת של שעות שאתה מקבל? איך בא לידי ביטוי נושא העברית, הקשר למדינת ישראל, פעילויות שבית ספר יכול לעשות? אנחנו לפעמים מארחים בתי ספר בכנסת, וכשהם באים לכנסת הם רואים את המדינה, מכירים את המדינה ולומדים היסטוריה של מדינת ישראל. איך אתה יכול בבית ספר שהוא בתוכנית תאוג'יהי לחזק את הדברים הללו?

ושאלה שנייה – אמרת שאתה עובר כי העירייה נותנת לך מבנה, אבל צריך לבצע התאמות כדי לעבור לתוכנית אחרת, לא? שירין נותנת לך כלים, אבל איך אתה עובר לתוכנית ישראלית?

ברור שאנחנו לא נקפוץ מפה לשם ונגיד שהיום אנחנו בתוכנית תאוג'יהי ומחר אנחנו בתוכנית הישראלית, מכיוון שזה תהליך שצריך ללמוד אותו היטב ולדעת איך לעשות אותו.

זה אמור לקרות אצלך השנה, בתשפ"ה, ואתה צריך להגביר עברית פה ולקבל כלים, כדי לעשות את המעבר הזה.

יש לו את תוכנית גפ"ן, שישתמש בתקציב הזה לעברית.

אנחנו נלווה אותו השנה במעבר לתוכנית הישראלית. זה תהליך ליווי שהוא מקבל מהמשרד, ולא רק מתוכנית גפ"ן אלא גם מהחומש.

את המעבר אנחנו נעשה בשיתוף המשרד ועם עיריית ירושלים, כי אני צריך להכשיר את הצוות פה, כי הוא לא מוכשר לתוכנית הישראלית.

האם הצוות יסכים לעבור? ואם לא יסכים, מה תעשה?

הצוות יסכים, ואם לא יסכים, נמצא צוות חדש. המורים יסכימו, אני דיברתי על זה המון ושמתי את זה על השולחן בחדר המורים לא פעם ולא פעמיים, שייתכן שנעבור לתוכנית ישראלית. אין לי בעיה עם הצוות הקיים, להפך.

אדוני הנכבד שאל לגבי העברית, ואני משיב שאנחנו באמת צריכים אנשים שילמדו את השפה ושיהיו הטובים ביותר. אני ראיתי את זה בביקור שלנו בבית צפפא, הייתה שם מורה ממש דוברת עברית.

אני כישראלי, אם היו מבקשים ממני ללמוד תוכנית פלסטינית, הייתי אומר שאני לא מעוניין, ולכן אני שואל אותך מה המניעים, גם של התלמידים, גם של המורים וגם של ההורים. כשאומרים להם ללמוד בתוכנית ישראלית למה שירצו בה? האם אתה רוצה שהם יוותרו על הזהות שלהם?

אולי זה משתלם כלכלית.

אין קשר לזהות או לוויתור עליה.

זה לא לאבד זהות.

אולי התוכנית הישראלית תגביר אצלו את הזהות.

כשהיינו במדרגות התחלתי לספר לך כיצד נתפסת התוכנית הישראלית אצל אנשים רבים. הם לא יודעים בכלל מה היא התוכנית הישראלית. אחד מההורים שאלה אותי אם כאשר נעבור לתוכנית ישראלית לא נלמד עוד את דת האסלאם, עניתי לה "מה פתאום, ודאי שכן, אנחנו נלמד הכול" – וזה גרם לי להבין שאנשים פשוט לא יודעים מה זו התוכנית הישראלית, הם רק שומעים על זה ומתרחקים.

זה שינוי פדגוגי.

זה לא עניין של לוותר על זהות או על מקום, אלא להפך. בעתיד הרחוק זה יקרב אותם לשוק העבודה ויפתח להם המון אפשרויות. למה ללכת ללמוד בבית לחם, כשיש לך אפשרות ללמוד כאן? זו המטרה שלנו ואנחנו מסבירים את זה להורים, אנחנו מפרטים על התוכנית הישראלית ומה היא כוללת. כשהם שומעים על זה מאחרים בחוץ, הם אולי נרתעים ומסתייגים ממנה, אבל כששומעים באמת מה התוכנית הישראלית כוללת, אין ואני לא חושב שתהיה שום הסתייגות לאף אחד מלהצטרף לתוכנית.

נוכל לשמוע את ההבדלים בסיור שלנו בבית הספר הבא, אבל כעת רק נגיד בגדול, שזו תוכנית שמעבירה בעיקר את מה שהמורים עדים לו כשהם נפגשים עם הורים. זה מעבר מידע, משימון ידע למיומנויות ולחיזוק הנושא הערכי. תודה.

תודה רבה לכם.



(3. בית ספר אשבאל אלקודס)

ברוכים הבאים לבית הספר אשבאל אלקודס, בית ספר ממלכתי עם תוכנית ישראלית לכיתות א' עד ח'. זהו בית ספר על-אזורי, ואנחנו מקבלים תלמידים מדרום-מזרח ירושלים ועד צפונה, כולל – צור באהר, ג'בל מוכבר, ראס אל-עמוד ועד מחנה הפליטים שועפאט.

כמה תלמידים יש פה?

עכשיו יש 400 תלמידים.

א' עד ח', זה לא א' עד ו'.

א' עד ח', שמונה שנתי, ממשלתי ממלכתי עם תוכנית ישראלית.

תוכנית ישראלית מלאה. אנחנו בית הספר היסודי היחיד בארץ שמלמד מדעי החלל מכיתה ד' ומעלה עם תוכנית שפיתחנו כתוכנית לימודים של שעה שבועית, וזה גם מופיע בתעודות של התלמידים שלנו. יש לנו פה גם מרכז חלל וכיתת תקשורת.

בית הספר הוא בבניין שכור, וזה אחד מהאתגרים הגדולים ביותר פה. אם נגדל, תהיה לנו בעיה רצינית של מקום. כעת יש לנו 16 כיתות קיימות, אבל בפועל זו בעיה רצינית כי בית הספר מבוקש מאוד ויש לנו רשימות המתנה ארוכות. דיווחתי עכשיו לגב' נור, המפקחת היקרה שלנו, שאתמול קיבלתי כבר רישום לקראת השנה הבאה.

לאן הולכים מכאן?

זו הבעיה.

לא, אני מתכוון לבוגרים כיתה ח'.

זו אחת הבעיות שלנו, שאין לנו בית ספר תיכון להעביר אליו, חלק מהתלמידים שלנו הולכים לבית הספר הטכנולוגי בבית חנינא ועוד.

הם גם בתי ספר רשמיים?

כולם רשמיים. אבל אין בית ספר מסוים שכאשר מסיימים פה, עוברים אליו. יש פה מספר תלמידים שלנו – מחמוד, מוחמד ואילין, שרוצים לדבר איתכם. בבקשה.

ברוכים הבאים לבית הספר אשבאל. קוראים לי מוחמד.

איפה אתה גר?

הוא קצת מתרגש.

אני בן 11, תלמיד בכיתה ו'1. התחביב שלי הוא לשחק כדורגל והחלום שלי הוא להיות מורה לעברית כמו המורה ג'לאל, כי הוא מורה מצוין והוא תומך בי.

מוחמד, איפה אתה גר?

בא-טור.

ואיך אתה מגיע בבוקר לבית הספר?

במונית.

זה ההסעות.

שלום וברוכים הבאים, קוראים לי אילין, אני תלמידה בכיתה ז'2.

שלום וברוכים הבאים לבית ספרנו, קוראים לי מחמוד ואני תלמיד בכיתה ז'.

אנחנו שמחים לפגוש אתכם ולארח אתכם.

אני אוהב את בית הספר ומגיע בכל יום, המורים נותנים לנו יחס אישי ומכילים אותנו.

המורים גם מעודדים אותנו להתקדם ולהשקיע בלימודים בהרבה תחומים.

בבית הספר שלנו יש הרבה פעילויות וחוגים כמו - - -

ספורט, קרב, חלל, מדעים וטכנולוגיה.

האווירה בבית הספר היא אווירה נעימה - - -

אווירה חיובית ותומכת.

אני אוהב את בית הספר שלי אשבאל אלקודס כי יש שיעורים מעניינים מאוד וטובים, במיוחד שיעורי העברית של המורה סאג'א.

אני אוהבת ללמוד עברית כי היא שפה חשובה. אני רוצה להודות לכל צוות המורים ובמיוחד למנהל היקר שלנו, מחומד הרבוק.

תודה רבה לכם.

האם אתם מדברים בעברית גם מחוץ לבית הספר?

כן.

גם ההורים שלכם מדברים ומבינים עברית?

כן.

הוא שחקן כדורגל ב"הפועל".

מחמד, איפה למדה סגנית המנהלת?

באוניברסיטה פלסטינית.

הבנתי בירדן, בזיתון?

כן.

עברית היא יודעת?

יש לנו אתגר גם בצוות.






(4. בית ספר אשבאל אלקודס)

מוחמד, כמה זמן יש לנו פה?

חצי שעה עד 40 דקות.

קדימה, אנחנו רוצים להגיע לעניין האמיתי.

אנחנו עובדים פה גם עם תאי VR וגם עם AR, כדי שהתלמידים ירגישו ויחוו את זה. בבית ספר החלל אנחנו משתמשים בזה גם ללמידה אינטגרלית, וזה נכנס לכל התחומים, כולל שפות, מתמטיקה, חקר מדעי וכו'.

כמה זמן בית הספר קיים?

שבע שנים. אני פתחתי אותו וגדלנו ביחד.

זה בית ספר צומח, זאת אומרת שאין לך כיתה ח'.

יש לנו עכשיו ח'.

אבל אין לך עדיין בוגרים?

יש לי בוגרים מהשנה שעברה.

מוחמד, כמה ילדים יש כאן?

400. התחלנו עם 77 תלמידים ועם ארבע כיתות, ועכשיו יש לנו 16 כיתות ו- 400 תלמידים.

וכמה יש בבית הספר הסמוך?

כן, בית ספר לחינוך מיוחד.

סליחה רגע, מוחמד, האם חלק מהמטרות שהזכרת של לימודי החלל הוא להמשיך לאוניברסיטה וללמוד את זה? אתם מכוונים לשם?

אנחנו מכוונים לשם, ואנחנו גם רוצים שבתיק של הבוגר שלנו יהיה כל הידע והמידע המורחב בחקר מדעי, במתמטיקה וכו' כי משתמשים בזה. מכניסים את זה אפילו גם לתקשוב, ל-3D וכו'.

- - -

(5. בית ספר אשבאל אלקודס)

בית ספר אשבאל אלקודס הוא בית ספר צומח. התחלנו בשנת 2019-2018, כאשר מההתחלה זה היה בית ספר עם התוכנית הישראלית. התחלנו עם כיתות א' עד ג'.

האם זה בית ספר חדש שהוקם לפני חמש שנים?

הוקם לפני שבע שנים.

(מצגת)

אנחנו רואים שיש עלייה במספר התלמידים. התחלנו עם 77 תלמידים ושלוש מורות, והגענו ל-400 תלמידים ו-29 מורות, כאשר עם הסייעות ועם המתנדבות אנחנו מגיעים לצוות של 55. התחלנו מכיתות א' עד ג' וצמחנו יחד.

אנחנו בית ספר עם צוות צעיר עם מוטיבציה רבה ותחושת שייכות. מהשנה הראשונה בהוראה עד עשר שנים, כמעט 70% מהצוות שלנו הם בעלי תואר שני – תשעה מתוך 29 מורים, ויש עוד שלושה מורים מהצוות שהם בלמידה לתואר שני.

איפה הם למדו את התואר הראשון?

חלק גדול מהם למד באוניברסיטת ביר-זית וא-נג'אח ויש לי גם את תוכנית חותם, יש לי עוד 10 "חותמיסטים" שהולכים על כל התפקידים בבית הספר והם גם למדו במכללת לוינסקי.

האם כל המורים אצלך מדברים עברית בבית הספר?

לא, זה חלק מהאתגרים.

כנראה שאלה שלמדו בחותם, כולם יודעים עברית.

לא, ממש לא. הם לומדים עברית, אבל הם באים עם תארים מכל מיני מקומות.

בקשר למספר התלמידים לפי שכונות – רוב התלמידים מגיעים מראס אל עמוד; יש לנו מעיסאוויה 16 תלמידים; משכונת א-טור 70 תלמידים.

רגע, לגבי ההוראה – אמרת שתשעה מורים מתוך 29 הם בעלי תואר שני, וכל היתר הם עם תואר ראשון?

כן, ויש לי עוד שלושה בדרך, כי אנחנו כל הזמן מעודדים אותם להתקדם. גם אני בעצמי מתחיל תואר שלישי, בעזרת ה', בשנה הקרובה.

בהצלחה. איפה למדת את התואר הראשון?

אני למדתי את התואר הראשון באוניברסיטת אלקודס, ואחר כך במכללת דוד ילין וגם בבית לחם. תואר שני שלי בניהול מערכות הוא מאוניברסיטת א-נג'אח.

רוב התלמידים שלנו מגיעים מראס אל עמוד, מא-טור, מוואדי ג'וז ומג'בל מוכבר. יש לי גם הסעה גדולה וחלק מהתלמידים מגיעים איתה.

מאיפה העברית שלך?

אני למדתי במכללת דוד ילין, הוראה, מתמטיקה ולפיזיקה.

האם זו הסמכה?

לא. זה תואר. יש לי תואר ראשון בפיזיקה ותואר ראשון נוסף בפיזיקה ובמתמטיקה.

השליטה שלו בעברית היא יותר מההדרכה ומההשתלבות.

למדתי גם מהשנים שהייתי בהן מדריך מדעים מחוזי, הייתי גם מנהל פרויקטים בעירייה כמעט שמונה שנים ופיתחתי כל מיני פרויקטים.

לפי כל מה שעשית, אתה צריך להיות בן 60.

אחד מהחלומות שלי היה להיות מנהל בית ספר ולגדל דורות נוספים.

האם מאז שהוקם בית הספר, אתה הוא מנהל בית הספר?

כן.

אתה בהחלט יכול לזקוף לזכותך את הגדילה הזו.

אני ואשבאל גדלנו ביחד.

מטרות בית הספר – הוראה שפתית גם בעברית גם בשפת האם גם בערבית;

הרחבת למידה חדשנית – הרבה מקשרים את זה לערכים.

חיזוק פיתוח ההון האנושי – אנחנו מדברים רבות על הצוותים, על כוח האדם ועל כל מיני דברים.

מנגנון בעבודה –אנחנו נערכים כל הזמן לקראת העלאה בהישגים וצמצום פערים. עד עכשיו היינו בקורונה ואחרי כן במלחמה, ולכן כל הזמן אנחנו ממשיכים עם צמצום פערים.

חוסן ורווחת התלמיד.

ארגון עבודת צוותים – דבר חיוני לנו.

שילוב ייחודיות בבית הספר – אנחנו מדברים על חלל ותקשורת בכל מקצועות הליב"ה.

חיצוניות, סביבה ומרחבים – יש לנו גם בעיה במרחבי בית הספר, ובבית הספר המדעי-טכנולוגי עכשיו אין לנו בכלל מעבדת מדעים, ואנחנו עובדים על מעבדה ניידת שנכנסת בתוך הכיתות.

לימודי חלל – אנחנו מלמדים חלל מכיתה ד' ועד כיתה ח' שעה שבועית.

זו מערכת השעות.

כן.

זה לפי ארגון הלמידה של התוכנית הישראלית.

אם הילדים לומדים עברית כל כך הרבה שעות, איך יכול להיות שהם לא מדברים?

הבעיה היא שגם אין לנו כל כך תמיכה מהבית. אנחנו מלמדים ומלמדים, אבל בסופו של דבר זה צריך להיות גם ברחוב, גם בבית ובכל מיני מקומות. זו בעיה רצינית כי אנחנו משקיעים הרבה שעות והיינו גם באולפן בקייטנת הקיץ.

האם האולפנים לא עוזרים? אני שואלת כי אנחנו משקיעים המון באולפנים.

הם לא משתמשים בשפה. העברית שלי טובה כי אני השתמשתי בה בהרבה מקומות.

גם אנגלית הם לא יודעים?

לא, הם יודעים אנגלית.

יש הבדל בין תוכניות הלימודים. סליחה רגע כרמית, השאלה שלך חשובה, אבל אני אסביר.

תוכנית הלימודים בעברית לא הייתה מותאמת לכשירות הלשונית של הדיבור. היא הייתה נלמדת כמו היסטוריה, כאשר יש טקסט ולומדים אותו כלשון, ולא משהו שמעודד אותך ללמוד אותו. לעומת זאת, באנגלית במשך שנים הייתה בגרות בעל פה, וכך עם אותו אוצר מילים שאתה לומד בכיתה, אתה רואה סרט ומבין אותו.

לגבי עברית, לנו כמשרד לקח זמן לפתח תוכנית נגישה, טובה לילד ושכיף לו ללמוד את הטקסט.

היעד היום הוא לעבור לעברית מדוברת, ואני פונה פה לפיקוח –אנחנו חייבים לשים עליו דגש. הסיפור של שפה מדוברת, שפה דבורה, הוא הרבה יותר קל, קליט וחווייתי לילדים, מאשר להתחיל להתעקש איתם על הוראת השפה בצד הדקדוקי או הפונולוגי שלה.

אני מאוד מסכימה איתך.

אבל כדי שזה יקרה, צריך מורים דוברי עברית מצוינים.

זה הקושי – המורים.

אנחנו נעבוד על הכשרת המורים.

באנגלית הם מגיעים להישגים גבוהים מאוד, אבל בעברית לא.

יש לנו שעה נוספת מג' עד ח', כלומר עוד שעה ועוד מורה לעברית שנכנס לכיתה.

כן, אבל זה מעבר לתקן, מעבר למה שאנחנו מתחייבים כמשרד.

ופה אנחנו מעבר לתקן. אנחנו מוסיפים עוד שעה ללימוד אוצר מילים, כדי שהם יכתבו על עצמם ויקראו יותר ויותר, וכך השפה תהיה מדוברת יותר.

כן, אבל פגשתי פה ילד בכיתה ח' שהוא לומד פה כבר שבע שנים, ולא רק שהוא לא מדבר עברית, הוא אפילו לא מבין.

יש לי שתי שאלות –

שאלה ראשונה בהמשך לדבריו של המנהל הקודם, ואליך, כמנהל שמכיר את הסביבה ועבד בעיריית ירושלים. המנהל הקודם אמר לי שאם באתר של עיריית ירושלים הייתה אפשרות להורה לבחור מראש בין תוכנית ישראלית ובין תוכנית תאוג'יהי, גם הוא, כמנהל בית ספר, מראש היה מקבל עשרות הורים שהיו אומרים שהם רוצים תוכנית ישראלית, והוא היה יכול לפתוח כיתה, למרות שאולי אחר כך יהיו לו התמודדויות בשכונה וכו'; היום, אין אפשרות באתר לבחור.

נניח בבית הספר שהיינו, הייתה רק תוכנית תאוג'יהי, אז הוא תקוע עם תאוג'יהי, והוא הציע לפתוח את האפשרות הזו. מה אתה חושב על זה? האם זה נכון וזה יהיה כלי טוב שיכול לגרום לנהירה גדולה יותר?

שאלה שנייה – אמרת שאתה למדת באוניברסיטת אל-קודס ובא-נג'אח, האם אתה חושב שאנחנו כמדינת ישראל צריכים לעודד את המורים ללמוד רק במוסדות ישראליים? ולא רק בגלל העברית, אלא גם בגלל הישראליות בכלל, כדי להכיר את מדינת ישראל ולא להיות בדלן או אנטי-ישראלי.

אני לא מדבר על הסמכה שהיא רק תוספת כקצפת, אבל במהות. האם אנחנו צריכים לפי דעתך לומר מעכשיו והלאה למי שרוצה להיות מורה במדינת ישראל, שהוא צריך ללמוד במוסדות של מדינת ישראל? מה אתה חושב על זה?

קודם כל, לגבי התוכנית הישראלית – ההורים שמגיעים לכאן, הם בוחרים את זה, ואני אומר לכם שיש באמת בחירה גדולה מאוד בתוכנית הישראלית.

לא הבנתי. האם מתוך 4,000 הילדים בא-טור, 400 לומדים פה?

לא, יש בתי ספר נוספים. חלק מהם הולכים ללמוד בוואדי ג'וז ובמקומות נוספים.

כמה בתי ספר לומדים בתוכנית הישראלית בא-טור?

רק אצלי.

רק אצלך. וכמה תלמידים יש לך פה? 400? מתוך כמה שיש פה בשכונה? הרי יש 4,000 תלמידים בבתי הספר בשכונה.

בסדר.

יש לנו המון תלמידים שיוצאים החוצה.

מה ההבדל בין בית הספר הזה לאלה שיש בחוץ?

יש שם בתי ספר על-אזוריים. אני מבין אותך, היושב-ראש, אבל בינתיים יש לנו מספר בתי ספר שהם על-אזורים שמקבלים גם מא-טור, מראס אל-עמוד ומסילואן, והם מגיעים לשם.

מה אתה אומר על ההצעה של יחיא? הוא אמר שאם בעירייה יהיה כתוב מראש שההורה יצטרך לבחור בין תוכנית ישראלית לבין תוכנית תאוג'יהי, זה יעזור. בבית הספר סילואן, לדוגמה, אין לו אפשרות לבחור ומייד כשהוא נכנס לסילואן, אוטומטית זה אומר שהוא תאוג'יהי.

המנהל אמר שאם תהיה האפשרות הזו לבחירה, מראש יגיעו אליו 300 או 200 הורים שירצו בתוכנית הישראלית, והוא אמר שכך הוא יוכל לפתוח.

עמית, למה אתה חושב שהוא לא יודע לפני כן? מה, הוא לא יודע לפני כן לאן הוא שולח את הילדים שלו? הוא יודע.

הוא לא יצליח.

אין לו את זה במחשב.

אליי מגיעים מסילואן, מראס אל עמוד ועוד.

ברור. הוא יכול לבחור אותך.

צריך לתווך את התוכנית הישראלית גם לצוות המורים בבית הספר וגם להורים, ואחרי התיווך הזה ואחרי פתיחת הספרים כשאין משהו שמפחיד אותם, זה יסתדר.

אבל היום אין לו אפשרות בחירה. הוא רק יכול לבחור בית ספר אחר. - - - יחיא אמר שהוא רוצה לפתוח כיתות ישראליות, רק שייתנו להם מהעירייה שתהיה להורים אפשרות לבחור.

זו לא הבעיה של העירייה.

מוחמד, אם עכשיו אומרים בכל א-טור שאין יותר תוכנית פלסטינית, אלא רק תוכנית ישראלית – מה יקרה?

האמת היא שיש חלק באמת שבוחר בזה וחלק תומך בתוכנית הפלסטינית.

השאלה היא כמה לא יבואו לבית הספר?

אני לא חושב שמישהו לא יבוא לבית הספר, כולם באים לבית הספר.

אבל אם הכול יהיה בתוכנית ישראלית?

אם אומרים לבתי הספר השכנים שלך שממחר יש רק תוכנית ישראלית – מה יקרה? הם יבואו?

אני חושב שכולם יבואו.

בא-טור כן.

בסילואן כולם יבואו? - - -

לא, הוא דיבר על א-טור. - - -

בא-טור יש לנו שם כבר מסלול, אבל בסילואן לא מסלול ולא כלום.

בא-טור זה אפשרי, אבל בסילואן יש בעיה. - - -

כרמית, הנה אמרו לך פה המנהל והמפקח ענאן, שאם לצורך הדוגמה משרד החינוך יאמר שבשנת תשפ"ה כולם עוברים בא-טור לתוכנית ישראלית, כולם יעברו לתוכנית הישראלית.

בסדר.

למה משרד החינוך לא פותח תוכנית ישראלית בא-טור מחר בבוקר בכולם? תמיד אומרים לנו שיש קושי, והקושי המרכזי שאמרו לנו הוא שההורים לא יסכימו.

חייבת להיות מדיניות שמשאירה להם את החופש לבחור.

למה?

כי אני אומרת לך שאם המוח'תארים של השכונה לא מוכנים לשתף פעולה ואין הסכמה בסיסית להכנסת התוכנית, אתה לא יכול להתחיל עם זה, ולכן עושים עבודת שיתוף קודם.

יש מדינה. המוח'תארים לא מייצגים את מדינת ישראל. אם זו הדעה שלהם, זה משהו אחר, אבל יש מדינה.

גם האופי של כל שכונה משתנה. לדוגמה, בג'בל מוכבר בהתחלה הם היו קשים מאוד ביחס שלהם לתוכנית הישראלית, ועכשיו לאט-לאט זה התחיל להשתפר; גם בעיסאוויה היה להם קשה מאוד בהתחלה ואם היית מדבר על התוכנית הישראלית, היית יוצא דופן.

בעיסאוויה המצב משתפר מאוד.

טוב מוחמד, תן לנו משפט לסיכום.

מה עם הכשרת מורים?

כל המורים כולם, אפילו אלה שלמדו באוניברסיטה פלסטינית, עושים הכשרה ישראלית. אין מורה שנכנס עכשיו להוראה בלי תעודת הוראה ישראלית, וזה כולל את החברים מסכנין, מבאקה, ממכללת דוד ילין או ממכללת אונו.

הם לומדים שם תואר, אבל את תעודת ההוראה הם עושים פה.

אבל הם לא חייבים.

חייבים.

תעודת הוראה זו הסמכה.

הסמכה זה משהו אחר.

מוחמד, אתה עשית את תעודת ההוראה שלך במכללת דוד ילין, אבל יש כאלה שבאים לפה עם תעודת הוראה מאוניברסיטת א-נג'אח לדוגמה, הם לא חייבים לעשות תעודת הוראה ישראלית, אלא הסמכה, ולכן אני רוצה לשאול אותך – אם מעכשיו והלאה יהיו רק מורים שעברו תעודת הוראה בדוד ילין ולא הסמכה, האם זה ישפר את בית הספר שלך? האם זה יהיה טוב יותר או טוב פחות?

כמו שאתה עשית.

בסדר, אז למה לא לחשוב על זה ולתת להם מסלול נוסף לקבל את תעודת ההוראה?

התפיסה האידיאולוגית לא תמיד תואמת למקום שבו אתה לומד, אלא לחוויה שלך. יש כאלה שלומדים באוניברסיטה בתוך מדינת ישראל והם לא - - - בסוף, מדובר בחוויה שאתה נשאר איתה. בחור צעיר במזרח ירושלים שהצליח בחברה הישראלית – היה מדריך וקיבל ניהול בית ספר, בחוויה שלו החברה היהודית היא לא לעומתית ולכן הוא מרגיש טוב.

אבל זה גם בגלל שהוא למד בדוד ילין ופגש אנשים.

אבל הוא יכול היה גם ללמוד בדוד ילין ולקבל חוויה אחרת.

מי אמר שזה קשור לחוויה בכלל?

אני מדברת על תפיסות ועל אידאולוגיות וזה פן אחד, ופדגוגיה זה פן אחר. החשש שלנו הוא שאנשים יבואו לפה עם תפיסות ועם אידאולוגיות שהן הסתה או שהן נגד המדינה.

בוודאי, כשבא מורה מג'נין אז יש חשש.

המציאות מלמדת שיש מורים כאלה שמגיעים מבר אילן והם לא בסדר, לעומת מורים הכי מדהימים בעולם שמגיעים מג'נין, ולכן אני אומרת שיש דברים אחרים שצריך לעבוד עליהם, מעבר למקום שאותו בחור לומד בו – זה מה שאני מנסה לדייק. יש פה בחור שלמד ובחוויה שלו, זו חבילה אחת שלמה.

נכון, אבל זה אחד מהפרמטרים המובהקים.

הוא אומר ששאלת הזהות והשייכות יכולה להיות מיטיבה יותר, אם הם יעברו בסיום תהליך ההכשרה לפחות את תעודת ההוראה.

גם בפרקטיקה הם יהיו טובים יותר כי ברשות לא מלמדים פרקטיקה בכלל.

נכון. בסוף, יש פה מנהלים אמיצים באופן בלתי רגיל שעושים פה צעד. אני נפעמת שיש פה אנשים אמיצים שמתמודדים עם מציאות מאתגרת.

לדעתי, זה פרט שלא מעיד על הכלל.

אתה תמצא המון.

אני חושבת המון בשנים האחרונות יש שינוי משמעותי.

בסוף, יש לך פה בית ספר עם ביקוש גבוה מאוד, שכל ילד שנרשם אליו בוחר בתוכנית הישראלית. ענאן, בוא נחזור לשקף ונסתכל רגע על פילוח השכונות שהם מגיעים מהן. זה לא שאתה רואה אזור הומוגני ואתה אומר שרק מהאזור הזה מגיעים לפה. תסתכל איזו פריסה יש פה, כמעט מכל השכונות. ואני אומרת שוב – תזכרו שהיום אנחנו מבקרים בבתי הספר באזורים מסוימים מאוד.

זה בכל בתי הספר העל-אזוריים ככה.

בעיסאוויה עשינו כבר שינוי משמעותי מאוד בקפיצת הדרך שם, ואחד הדברים שאנחנו לומדים הוא שכשנכנסים מתוך שיתוף ובהידברות, זה עובר טוב אחר כך וזה גם מתקדם. אבל כשנכנסים בכוח, זה לא בא טוב.

- - -

יש לי הרגשה שזה לא בכוח, כרמית. כשאני שומע מנהל בית ספר שאומר שבא-טור אפשר מחר בבוקר לעבור לתוכנית ישראלית, זה נשמע לי שזה לא בכוח, ולכן נראה לי שאנחנו מגזימים או אפילו מונעים מהרבה הורים שרוצים לעבור לתוכנית הישראלית, ובגלל איזשהו דמיון או מציאות על מוח'תאר כזה, זה מונע את זה.

אנחנו, כמשרד החינוך וכמדינה, צריכים להיות ברורים יותר בעניין הזה ולאפשר. לפעמים הורים וגם שכונה צריכים דווקא מישהו שיבוא עם סמכות ועם כוח, כדי לשחרר כוחנות אחרת. זה לא בגלל שאת באה עם כוח, אלא שהכוח שלך בא כדי לשחרר שיעבוד אחר ולאפשר להורים שבאמת רוצים, לקחת חלק בתוכנית הישראלית.

דבר אחרון וקריטי – כל הורה במזרח יכול לבחור אם הילד שלו יכול ללמוד בתוכנית ישראלית, וזה זה לא משנה באיזו שכבת גיל.

הוא גם יקבל הסעה.

והוא מקבל בית ספר, הסעה וכל מה שהוא צריך. - - -

אבל לא בתוך השכונה.

בן אדם שגר בסילואן לא יגיד עכשיו שהוא ילך ללמוד בג'בל מוכבר.

הוא לא צריך ללכת כי מסיעים לו את הילד.

סילואן הוא המקום האחרון שאין בו את התוכנית הישראלית, ואני גם אגיד לך שלדעתי כנראה לא יהיה מכיוון שסילואן וראס אל-עמוד זה שטח אחד, וכל בתי הספר הולכים להיכנס לראס אל-עמוד ששם יש לנו - - -

אני לא רוצה כרגע בחצי שנייה להתייחס לסוגיית הזהות של תושבי מזרח ירושלים, כי זה דבר מבולבל מאוד, כמו לדוגמה, בן אדם שהוא פלסטיני עם תעודת תושבות ישראלית ודרכון ירדני, וכשהוא יוצא מפה הוא לא יודע עם איזה דרכון הוא נוסע, אז הוא לוקח שלושה דרכונים שונים.

תזכרו שעדיין גם יכול להיות מצב לצערנו שבבוקר הורסים את הבית שלו מפני שהוא בנה ללא היתר, ואני לא בא עכשיו להצדיק או משהו, אבל עם זה הוא מגיע לבית הספר; או ילד שהרסו לו את הבית ועם זה הוא מגיע; יש לנו פה הרבה מאוד דברים מעבר לחינוך שאנחנו בכלל לא נוגעים בהם פה.

אבל חינוך לשמירה על החוק, זה אחד מהיסודות החשובים. אותו אדם צריך לבוא לבית הספר ויסבירו לו שהרסו לו את הבית כי הוא עבר על החוק, כמו שעושים לכל אדם במדינה. אני מתכוון לכך שזו לא סתירה לחינוך.

עמית, אתה צודק. עיריית ירושלים אחראית על 60% מהרשות בארץ.

דווקא בית ספר בהקשר הזה, זו הזדמנות.

אבל לשכנע עכשיו בן אדם שהרסו לו את הבית, שעשו לו את הדבר הצודק - - -

זה לא קל.


(6. בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים)

אהלן, שמי מוחמד דאעס, ואני המנהל הכללי של בית הספר. יש לנו כאן גם מנהל חטיבת ביניים, מוחמד נאסר. בשמי ובשם כל הצוות שלי וכל צוות ההנהלה, אני מברך את בואכם לכאן, אהלן וסהלן, ואני מאחל לכם אינשאללה סיור מוצלח.

נתחיל עם הפתעה קטנה, ואני מקווה שנתחיל ברגל ימין וההפתעה תמצא חן בעיניכם כי היא מצחיקה וחיובית בעזרת ה'. בבקשה.

(סרטון)


(7. שכבת כיתות ז', בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים)

אנחנו נכנסים עכשיו לשכבת כיתות ז'. רכז השכבה הוא אחמד עבאסי. כאן אתם רואים גם את כיתות ז' לבגרות, והם נכנסים לאן שהם רוצים. יש גם כיתות בגרות וגם כיתות פלסטיניות בכל השכבות וזה מעורבב אצלנו.

מיד תיכנסו לשכבת כיתות י"ב, וגם שם יש גם כיתות י"א וגם כיתות י'. אצלי אין שכבה שהיא רק לכיתה אחת, כמו לדוגמה כיתה ז' אז כל השכבה זה כיתות ז'. ערבבנו את זה, כי מצאנו שזה טוב יותר כך, כדי שהתלמידים יכירו אחד את השני.

אני רוצה לנצל את הזמן, אז נעבור עכשיו לשכבת כיתות י"ב. בבקשה.


(8. שכבת כיתות י"ב, בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים)

ממתי בית הספר קיים פה?

מ-2002. שאול יודע את זה, הוא מכיר טוב מאוד את כל ההיסטוריה שלנו.

זה נוקה כאן לכבודנו, או שזה תמיד נקי כל כך?

תמיד כך. אסביר אילו קשיים יש פה, אבל באמת שיש לנו צוות מעולה, ואת זה אי אפשר להראות לכם בחצי שעה.

הכיתות הן מעורבות, וכאן יש לנו כיתה י' לפי התוכנית הפלסטינית.

כשאתה אומר מעורבות, האם אתה מתכוון לבנים ובנות?

לא, אני מתכוון לכיתות שלומדים לפי התוכנית הישראלית וכיתות שלומדים לפי התוכנית הפלסטינית.

באותה כיתה?

לא.

הוא אומר שבאותו מרחב הוא ממקם גם חברים שבחרו בתוכנית הישראלית וגם כיתה בתוכנית פלסטינית.

כמה ישראלית וכמה פלסטינית?

מוחמד, כמה תלמידים יש בכיתה הישראלית וכמה בכיתה הפלסטינית?

קודם כל, בכיתת החינוך המיוחד על פי התוכנית הישראלית יש 14 תלמידים; בכיתה שלפי התוכנית הפלסטינית יש לנו 32; ויש לנו עוד כיתת עמ"ט שזו עתודה מדעית טכנולוגית, שנכון לעכשיו יש בה 16 תלמידים.

והיא לפי התוכנית הישראלית.

כן, היא לפי התוכנית הישראלית.

באיזו מגמה?

עכשיו בינתיים עמ"ט בחרו בפיזיקה וגם במתמטיקה. יש לנו גם כיתת בגרות רגילה, חמש יחידות בדת האסלאם וחמש יחידות בגאוגרפיה; ויש לנו גם כיתה לאקדמיזציה, שזו תוכנית שהכניסה הגב' נג'ווא.

זו התוכנית של המשרד.

כן, זו תוכנית של המשרד.

בואו ניכנס כדי לשמוע נתונים.

האם אתם רוצים שנבקר דקה אחת בחינוך המיוחד?

כן.

אני מבין שהתלמידים כבר שוחררו, מכיוון שההסעות מגיעות בסביבות השעה 12:30 והם גרים מחוץ לגדר.

זה רב-גילאי?

זה כיתה י'.

מישהו מבין עברית?

עדיין לא. אני מקווה שלאט-לאט ילמדו, אבל עדיין אין לנו מורה לעברית, וזה אחד מהקשיים שיש לנו כאן – מחסור במורים לעברית במיוחד.


(9. שכבת כיתות י"ב, בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים)

מי בוחר באיזו תוכנית ללמוד, ישראלית או פלסטינית?

ההורים בוחרים, לא אנחנו.

כן, אבל מה האפיון? דתי יותר? אסלאמי יותר?

התלמידים שמתכננים ללמוד באוניברסיטאות ובמכללות הישראליות, בוחרים בבגרות; והתלמידים שעדיין אין להם ודאות לגבי זה, בוחרים בתוכנית הפלסטינית, וזה לא שהם לא הולכים למכללות הישראליות. הם הולכים, אבל לא 100% מהם. מי שלומד בכיתת הבגרות, 100%.

זה אותו צוות של מורים?

כן, אותו צוות מורים.

אבל האם יש אוריינטציה פוליטית? תנועות כאלה ואחרות?

לא, אצלנו אין ואני אומר לך את זה הכי דוגרי, והעובדה היא שכשאתה תראה את הנתונים עכשיו, תבין עד כמה עלו כיתות הבגרויות בתוך שנתיים.


(10. שכבת כיתות י"ב, בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים)

אהלן וסהלן, שמי סאמייה אברהים ואני רכזת השפה העברית. אנחנו שמחים שבאתם לבקר אותנו ולסייר אצלנו. זו הזדמנות להקשיב לתלמידי כיתת י"ב שיספרו לכם למה הם בחרו ללמוד לפי תוכנית הבגרות, אז ברשותכם אני רוצה שתקשיבו להם. אמג'ד בבקשה.

שלום, שמי אמג'ד, אני גר בא-טור ובחרתי ללמוד בגרות כי זה עוזר לי לתקשר עם האנשים בקניון, בדואר ובכל מקום. העברית היא שפה יפה, עשירה וקלה ואני רוצה ללמוד לשון בדוד ילין.

שלום, שמי יוסף, אני גר בצור באהִר ובחרתי ללמוד בכיתת בגרות כי המנהל שלי שכנע אותי, ואני מודה לו כי בבגרות אנחנו לומדים עברית שהיא שפה חשובה, וזה יקל עליי להתקבל לאוניברסיטה שאני רוצה, כמו האוניברסיטה העברית בגבעת רם או בחיפה ועוד. אני מקווה להגשים את החלום שלי. תודה.

שלום, שמי יוסף ואני גר בוואדי ג'וז. אני בחרתי ללמוד פה כי יש כיתות בגרות, ואני רוצה להרגיש שייך לחברה ומעורב בה. אני רוצה ללמוד הנדסה במכללת הדסה.

שלום, שמי פאדי וגם אני גר פה. קודם כל, אני רוצה לספר על עצמי – התחביב שלי הוא לשחק כדורסל, ובימי שני וראשון אני מתאמן במכון כושר. אני בחרתי ללמוד בכיתת בגרות כי יש כאן התאמות וזה טוב לנו הילדים, כי אני רוצה ללמוד רפואה.

בעזרת ה'. תודה לכם תלמידים.

ברשותכם, אני רק אציין שהתלמידים ניגשו בשנה שעברה למבחני הבגרות בשני מועדים, ובעזרת השם הם ישלימו את השנה הזו בבגרות ויסיימו בעזרת השם עם 22 יחידות. הם תלמידים מצטיינים אצלנו. תודה רבה.


(11. בית ספר מקיף שש-שנתי אלטור לבנים, ירושלים)

שלום וברכה.

(מצגת)

בית הספר המקיף אלטור לבנים, הוא בית ספר שש-שנתי, העירוני היחידי בשכונת א-טור. בית הספר מורכב משתי שכבות – חטיבת הביניים שבה לומדים 555 תלמידים; והחטיבה העליונה מונה 617 תלמידים, כאשר ביחד זה 1,172 תלמידים.

יש לנו 46 כיתות, כאשר 22 בחטיבת ביניים ו-24 בחטיבה העליונה; 86 מורים בשתי החטיבות; ועוד 20 אנשי עזר בתחומים שונים כמו אחזקה וכו'.

תגיד לי מוחמד, 86 המורים האלה, איפה הם למדו?

רובם למדו באוניברסיטאות הפלסטיניות – ביר-זית ברמאללה, א-נג'אח בשכם ואבו דיס באבו דיס, אבל הם עשו השלמות אחרי כן.

כולם אחרי זה עשו הסמכה בדוד ילין?

כן כולם. או בדוד ילין או באלקאסמי שבבבאקה אל-גרבייה במשולש.

פתחו עכשיו גם בירושלים.

כן, פתחו עכשיו אלקאסמי גם בירושלים.

מדד טיפוח – 10, שזה מדד נמוך כי שכונת א-טור ידועה כשכונה בעייתית מאוד מכל הבחינות, לרבות המיקום.

מה היא רמת האסלאם מאחד עד 10?

כולם מוסלמים, אז 10.

לא, אני מתכוון לדתיות.

אי אפשר למדוד את זה.

כמו שאנחנו אומרים. אני, לדוגמה, דתי ככה והיא ככה וההיא ככה.

אני אגיד לך את האמת, אין לי את המיומנות הנדרשת כדי למדוד את זה. מבחינתי, אני מוסלמי ולא דתי, אני מוסלמי שמתפלל אבל אוהב את כולם.

אני למדתי בשלוש אוניברסיטאות ישראליות ויש לי חברים מכל קצוות היהודים – דתי, חילוני וכזה שהוא מבחינתי אורתודוקסי. יש לי, לדוגמה, חבר דתי בגילה ששם כיפה ובא לבקר אצלי, אז איך אתה מודד אותו? יש לי חבר נוסף בפסגת זאב והוא לא דתי, אז איך אתה מודד אותו? אני מבחינתי, מתייחס לכולם כבני אדם, ולא אכפת לי אם הוא דתי או אם הוא לא דתי.

בדרך כלל במזרח ירושלים, הם דתיים. בגדול, הם הרבה יותר דתיים.

אשמח להגיד איזושהי הערה. שמי ד"ר עלי גוטי, ואני מנהל התוכנית בברנקו וייס שבמזרח ירושלים.

בניגוד ליהדות, באסלאם אתה לא יכול להבדיל בין מידת הדתיות ומסורתיות של האנשים. הרוב המוחלט במזרח ירושלים, על פי ההגדרה המוסלמית, נקראים כבעלי מסורת, ולאו דווקא במובן הדתי הפונדמנטליסטי שאנחנו רואים במקומות אחרים. זה יותר בכיוון של שמירת מסורת, וזה בהחלט בניגוד ליהדות, שבה יש חרדים וזרם כזה או אחר.

תודה.

יעדי תוכנית העבודה הבית ספרית – אני לא רוצה לקרוא את הכול כי אפשר לקרוא לבד, וכך ניתן את ההזדמנות לשאלות. באופן כללי, היעדים שלנו לתשפ"ה הם – חיזוק פיתוח ההון האנושי בתוך בית הספר, גיוון דרכי הוראה ולמידה, טיוב הקשר בין המורים להורים וגם עם התלמידים, העלאה בהישגים – שזה מבחינתנו אחד מהיעדים האסטרטגיים גם לתוכנית הפלסטינית וגם לתוכנית הישראלית.

תעבור לשקף של הנשירה בבקשה. הצוות שנמצא אתנו קיבל את כל המצגת שלכם ולמד אותה קודם, אז שתדעו שהם מכירים את בית הספר מהנתונים שהכנו עבורם. בואו נציג את הכיתות הישראליות, ואחרי כן את אחוז הנשירה. תתחיל עם הנשירה.

אני אגיד לכם את האמת, היו לי כל הנתונים על הנשירה, אבל אני לא פרסמתי אותם ושלחתי פעמיים את המצגת בלי הנתונים כי חיכיתי עד שישלחו לנו נתונים מהמחוז, ואני אסביר – פעם, כשהיינו איתם בישיבה, הם פקפקו בנתונים שלי ואני לא אוהב שאף אחד יגיד שאני שקרן כי אני לא שקרן, יש לי נתונים מדויקים, אבל אני שמתי יד על הלב וחיכיתי שלושה-ארבעה ימים עד שבסוף שלחו לנו אותם שלשום, ואני יודע שכרמית עשתה את הכול. אני אגיד אחר כך כל הכבוד לגב' כרמית.

כשנכנסתי לבית הספר ב-2013, הייתה פגישה לכל מנהלי בתי הספר התיכוניים בשועפאט, אני מהמועצה משועפאט, והיה שם גם נציג של המל"ג ודיברנו על כל הדברים – שם עלה הנתון שהייתה נשירה של כ-35% לא רק בא-טור, אלא במזרח ירושלים, וזה היה ב-2013.

ברוך ה', אני וחברי ההנהלה שמנו מול עינינו מטרה, לקדם תוכנית ארוכת טווח לחמש שנים כי לא הייתה לנו בגרות ואפילו לא היו מלמדים עברית. אני הכנסתי את העברית חזק לחטיבה העליונה בתיכון, וכולם יודעים את זה, כולל אורי, נעים, מר האשם וגב' נעמי.

אבל הם לא יודעים עברית. נכנסנו לכיתה והם לא ידעו עברית.

אחר כך אני אגיד לך את הסיבה.

שנתיים לאחר שנכנסתי, ב-2016-2015, אחרי שהנשירה הייתה 35%, הצלחנו יחד עם צוות רב-תכליתי ומגוון להוריד את זה ל-20%, אחר כך בעוד 1%, אבל אחרי הקורונה מכיוון שהיה מצב רגיש ובעייתי מאוד, התחלנו את שנת 2021 עם 150 תלמידים נושרים והרגשתי אבוד כי לא היו לי משאבים, לא הייתה לי אפשרות לפתות אותם, להישאר, אין לי חתימה, אין לי סגן, יש לי מחסור במורים ובתקן.

חשבתי שנקרוס, אני אגיד לכם את האמת, לולא העזרה שקיבלנו מהמחוז ומגב' כרמית. גם גב' נג'ווא עזרה לנו מאוד במחלקה היהודית בעיריית ירושלים, וסליחה על הביטוי.

איזה מחלקה זו?

האגף הלא ערבי, שאני משתייך אליו. המחלקה הלא יהודית, שאני משתייך אליה. אני המנהל הערבי היחיד שמשתייך אליה.

תעברו בבקשה להראות את הנתונים של התוכניות הישראליות.

אחרי המלחמה, המצב הכלכלי באמת ירד עד לתהום. הרבה תלמידים עד עכשיו עובדים. הכנו להם תוכניות מותאמות בעזרת הקב"סית ובעזרת היועצת שהייתה לנו.

מה זאת אומרת? למה?

אין לי כאילו אין לי יכולת לדעת, אבל הרבה אנשים הפסיקו לעבוד, ולכן הילדים שלהם עבדו כרוכלים או כשליחים שמרוויחים 50 שקלים ביום, אבל הם אומרים לי ש-50 שקלים ביד עדיף מאפס. יש כאן משפחות של שמונה וגם עשר נפשות, אז אי אפשר לחיות על רק על מים.

תעבור לדבר על הבגרות הישראלית, אני רוצה שהם יספיקו לראות.

אני חושב שהבגרויות זו אחת ההצלחות המרכזיות שלנו כצוות מקיף אלטור לבנים בשכונת א-טור שידועה כמקום עוין, וגם מר אורי יודע את זה טוב מאוד.

יש גורמים מוסלמיים שהקלו על הכנסת הבגרות לחטיבת הביניים, אבל שנה אחר כך כשבאתי לפתוח הקשו עליי מאוד ואמרו לי שאני לא חייב ושזה לא נותן לי שום דבר, אבל אני לא פתחתי את זה כדי לתת להם משכורת, אלא כמתנה. אני מדבר על הבגרות כעל מתנה, בדיוק כפי שיש מתנות מאלוהים, הבגרות הייתה מתנה לתלמידינו.

עשיתי סטטיסטיקה קטנה, ובמשך שנתיים יש לנו כבר 30 בוגרים שעכשיו לומדים באוניברסיטה העברית, במכללת הדסה ובמכללת דוד ילין, וזאת למרות שזה היה אפס. ללמוד במכללה ישראלית, זה דבר שהיה נראה כמו לחיות על מאדים. אבל התחלנו ב-2021 עם כיתה ז' אחת ו-30 תלמידים. אחרי כן, בנוסף לכיתת ז', התחלנו בתיכון ב-2022 עם שתי כיתות, ותראו שבשנה הזו, תשפ"ה, יש לנו 14 כיתות בגרות עם כ-300 תלמידים, והדבר הטוב פה הוא שזה קרה בתיכון ששם היה קשה מאוד לפתוח, והינה, זה גדל באופן משמעותי. בחטיבת הביניים נשארו חמש כיתות, ובתיכון התחלנו עם שתי כיתות, כאמור, ובשנה שעברה ארבע והשנה תשע כיתות בגרות – וזה אומר שיש פרסומת טובה.

זה גם הישראלי וגם הפלסטיני?

לא, אני מדבר רק על הישראלי, רק על הבגרות הישראלית. זה תשע כיתות בתיכון וחמש בחטיבת הביניים, שזה 14 מתוך 46 כיתות בתוך שנתיים.

לגבי הקשיים והאתגרים – אנחנו באמת צריכים הרבה דברים. יש לנו מחסור בתקן ועד עכשיו אין לי תקן, אין לי מורה לעברית לבגרות, חסר לי 100 שעות שהעירייה חייבת לי והם עד עכשיו לא נתנו לי – וככה זה בכל שנה. בשנה שעברה לדוגמה, ואני רוצה שגם גב' כרמית תשמע, בשנה שעברה קיבלתי את התקן של תשפ"ד בחודש מאי, אז ברשותך.

בתיכון?

כן. בתיכון קיבלתי את התקן בחודש מאי.

מוחמד, כדי לדייק – קיבלת את מלוא התקן. קיבלת כ-93% ושמרו לך 7% או 5% וזה נמשך.

כן, את מדברת על כ-100 שעות על תקן של חמישה מורים.

מוחמד, הבנתי. האשם, למה?

בגלל הטיעון של נשירה בעבר, אז בעירייה נותנים מה שנקרא מקדם שמרנות.

כן, יש מקדם שמרנות.

נעבור לאתגרים מרכזיים – כפי שאמרתי, יש מחסור בתקן.

קושי – היה לנו קשה מאוד לשווק את התוכנית הישראלית, ולמעשה עד עכשיו ישנם קשיים ואני לא אפרט שאתמול התקשרו אליי ואמרו לי על הביקור ושאלו שאלות, כי אם אני עושה משהו, אני אדם החלטי שלא מפחד מאף אחד, אני עושה ומתקדם.

תלמידינו באים מכ-11 או 12 שכונות ומארבע שכונות מחוץ לגדר. הם מרבים לאחר, כמעט כל יום בגלל המחסומים. הם מגיעים ב-09:00 ואי אפשר לפתור את הבעיה, אז אנחנו מתעלים על עצמנו ומחזירים להם את השעות שהפסידו בהרבה שעות פרטניות.

מספר תלמידים שהשתחררו בעסקה.

מה זו העסקה?

עסקת חמאס האחרונה. היו שישה תלמידים, ורק תלמיד אחד עבר את ההשתלמות בעיריית ירושלים וחזר לבית הספר, כאשר חמשת התלמידים האחרים לא נכחו בהשתלמות ועכשיו הם נשארים בבתים.

איפה הם גרים?

פה, בשכונת א-טור. הם הגיעו לבית הספר ביום ראשון ואז התקשרו אליי מהעירייה ושחררו אותם הביתה, החזרתי אותם הביתה ועד עכשיו הם נמצאים בבית ואין להם פתרון.

בני כמה הם?

כולם בתיכון – י', י"א ו-י"ב.

ארבעה נגרעו.

כן, ארבעה נגרעו ונשארו חמישה תלמידים. התייעצתי גם עם הקב"סית, ואין לנו תשובה חד-משמעית מה לעשות עם התלמידים האלה שלא הרשו להם לחזור.

אז כמה תלמידים שהתעסקו בטרור יצאו מבית הספר?

יש שבעה עצורים וזה כולל את חטיבת הביניים.

האם יש אווירה של הדבר הזה בבית הספר?

חס וחלילה.

מה זה חס וחלילה? איך זה קרה?

זה קרה מהבית.

זה אחרי הצוהריים, לא בבית הספר.

קודם כל, הם נמצאים בבית הספר שש שעות ובבית 18 שעות, כאשר בימי שישי וראשון הם גם בבית וכן בשלושה החודשים של חופשת החורף, חופשת אביב וחופשת הקיץ.

ובבית הספר הכול שלום ואהבה?

אני חושב שכן. אף אחד לא רוצה לסכן את עצמו.

האם תוכל לתת דוגמה למקרים שאתם זיהיתם וטיפלתם בהם?

יש מקרה אחד בשנה שעברה של תלמיד בכיתה י' שזרק אבן, תפסו אותו במשטרה, התקשרו אליי ושלחו אותו באותו היום אליי. אני הסתובבתי איתו בכל שמונה כיתות שכבת י' ורק הוא דיבר, אני לא דיברתי. הוא דיבר ואימא שלו בוכה לידו על מה שהוא עשה. בכל כיתה חמש דקות הוא התבקש לספר על החוויה שלו.

אבל חוץ מזה, האם אתם מזהים התנגדויות של הנוער?

לא התנגדויות, אבל יש לנו לדוגמה תלמיד שהוא בן אדם אלים ומסוכן שהיה בבית הכלא והשתחרר בעסקה, ואני כתבתי שהוא פצצה מתקתקת.

ומה עכשיו אומרים על זה כל 86 המורים שלך שלמדו בא-נג'אח ובביר זית? האם הם תומכים בך? או למה שיתמכו בך?

אין בן אדם שלם. אם הייתי אומר לך שתומכים בי ב-100%, אז זה אומר שאני משקר. אני לא אלוהים ולא סגן של אלוהים. לכל בן אדם יש שנאה, ולפעמים זה גם בתוך הבית שלך. אי אפשר לטעון שאני מלאך שנפל מהשמיים וכולם תומכים בי, כי יש אנשים שלא אוהבים אותי גם בשכונה שלי וגם במשפחה שלי.

אבל מבחינת המורים?

גם מהמורים, בטח. יש מורים שלא מוצא חן בעיניהם שהכנסתי את הבגרות, אנחנו מדברים ומתווכחים על זה, ושכנעתי אולי 80% או 90%, שזה ארבעה או חמישה מורים שלא רצו שאני אכניס את הבגרות, ודווקא השנה הזו הכנסתי אותם ללמד בכיתות הבגרות. אמרתי להם שבמקצוע שלהם, אם הם לא מלמדים בגרות, אין גם כיתות פלסטיניות.

כמה כיתות בגרות ישראלית יש מתוך 1,200 תלמידים?

אמרתי – 297 שזה 42% מהתלמידים שלנו לומדים בכיתות בגרות.

זה לא 42%, אלא 30%.

סליחה, 30%.

32%.

מוחמד נאסר, תגיד מילה כמי שנמצא פה חודש.

רק רגע מוחמד. אני רוצה לשאול אותך – אתה אומר שיש מורים שלא אוהבים ויש שכן אוהבים, ואני יוצא מנקודת הנחה שמורה שלמד בביר זית או בא-נג'אח בא לפה, הוא כפלסטיני מהרשות הפלסטינית, נכון?

לא, זה לא נכון, זה בכלל לא נכון. ברשותך, אני חושב שאתה בא לעשות הכללות. אתה יודע שאני בן אדם שמדבר בכנות, וגם גב' כרמית יודעת את זה. כשאני מדבר, אני לא עושה חשבון לאף אחד כי אני אומר אמת, כמו שאמרתי לך שהתקבלתי בקשיים בתוך העירייה.

מה אתה רוצה יותר מזה? בתוך העירייה לא רצו שאני אפתח כיתת בגרות. אבל בסוף, ברוך ה', מה שתכננתי עשיתי. דע לך שאני מנהל חזק מאוד מכל הבחינות, וכשאני מתכנן ומחליט על משהו אני עושה אותו.

אמרתי לך שמי שלא רצה בגרות, כמו מוחמד לדוגמה, השנה הזו הכנסתי אותו לשתי כיתות בגרות כדי שאותו תלמיד ידע שאין שום הבדל. תלמיד שלומד בתוכנית הפלסטינית הוא לא מלאך, והתלמיד השני הוא לא שטן, סליחה על הביטוי, כי כולנו בני אדם.

אני לא מבדיל וההיסטוריה שלי ידועה שאני בן אדם שוחר שלום ולמדתי בשלוש אוניברסיטאות ישראליות ובאוניברסיטה ערבית אחת. עד עכשיו, כפי שאמרתי לך, יש לי חברים מכל השכונות ומכל הקצוות, מפסגת זאב עד גילה, והם מבקרים אצלי כמעט בכל שבוע כמו שאני מבקר אצלם.

מה התהליך שעשיתם? היה פה אירוע שחייב אותנו כמטה וכמחוז לעשות פה תוכנית כי האירוע הזה שתלמידים כאלה יוצאים מכאן, הוא לא מובן מאליו.

תלמידים מפגעים.

נכון. השאלה היא, מה אתה כמנהל בית ספר עשית ברמה מערכתית, כדי להתמודד עם האירוע הזה? כי זה אירוע. תגיד מה התוכנית? שהרי הייתה פה תוכנית. המחוז ביקש תוכנית, העירייה ביקשה תוכנית והצגנו אותה לשר בכנסת.

קודם כל, צריך להגיד שיש פה בית ספר שיש בו מורים ומורות שעובדים קשה מאוד סביב השעון, ומה ששאל חבר הכנסת בצדק למעשה מטריד את כולנו. כשאנחנו מונעים מילד מלהיות מפגע, אנחנו מגינים עליו מפני עצמו, נכון?

נכון.

אז צריך להגיד שזה לטובתם, אנחנו רוצים שהם יצאו ילדים שילמדו, שיתפתחו - - -

ושישתלבו.

שישתלבו. אנחנו רוצים אותם, שהרי זו המטרה של בית הספר, ולכן השאלה היא מה התהליך שקרה פה. אנחנו רוצים להבין. בתור מנהל בית ספר, ביחד עם צוות בית הספר שלך, מה עשיתם אחרת? תגידו לנו מה עשיתם כי אני יודעת שעשיתם.

רציתי לדבר על כל המהלך הזה, אבל קטעו אותי. בגדול, אחרי האירוע, ישבנו במסעדה של גב' כרמית ודנו בעניין ובנושא.

תדבר קודם על ההתערבות הבית ספרית.

באותו היום של האירוע, שזה היה יום חמישי, ידעתי על האירוע בסביבות השעה 10:00, דיברתי עם מר האשם ועם גב' רולא והחלטנו לעשות זום עם המורים, כי באותו היום התלמידים בשעה 14:00 או 14:30 כבר הלכו הביתה.

עשינו זום באותו היום במשך כשעתיים וחצי לחטיבה העליונה. בשתי החטיבות, נכחו כ-60 או 65 מורים, מר האשם גם נכח וגם גב' רולא, וכולנו כמעט בכינו כי התלמידים וגם החברים שלו לא האמינו, כי הוא בן אדם שקט ורגוע מאוד. אף אחד לא האמין שהוא ייצא ב-03:00 לפנות בוקר ויעשה את זה.

אחרי הזום הזה ביום שבת, גב' רולא באה ועשינו גם ישיבות פרטניות עם המורים, כי אי אפשר להוציא 80 מורים באותה שעה. גב' רולא גם שלחה מטעמה מספר אנשים וגם ישבה עם המורים. עשינו כאן ישיבות לכל השכבות ולכל שכבה בנפרד – י', י"א, י"ב.

אחר כך, היינו בישיבה עם גב' כרמית, דנו באירוע והיא ביקשה מאיתנו תוכנית מותאמת, כדי למנוע את המקרה הבא. ישבנו בעיריית ירושלים בנוכחות צוות רב-תכליתי מכל המגזרים, הקמנו ועדת היגוי וגם פתחנו קבוצה בוואטסאפ – וכך ביחד ובשיתוף פעולה, הכנו תוכנית התערבות לבית הספר והתחלנו ליישם אותה.

מוחמד, אני רוצה לשאול אותך שאלה אמיתית – אם יש עכשיו תלמיד פלסטיני שלומד פה והעם שלו במלחמה בעזה בפלסטין, לא בישראל, והוא שומע ולומד אצל האנשים שבאו מפלסטין, איך אתה כמנהל שומר שהבן אדם הזה לא יתפוצץ עכשיו ברחוב.

קודם כל, שמעתי משהו מגב' כרמית שלשום, שיש לתת להם באמת להביע את הרגשות שלהם, כדי שהם לא יתפוצצו.

נכון.

אם הם לא יביעו, אנחנו לא נדע מה קורה ולא נוכל לטפל בהם.

למען האמת, אני הייתי מונע מהם כי כשהם רואים אותי הם ישר חוזרים לכיתה. אני מהדור הישן ואני מאמין בדור הישן, אבל אחרי השיחה עם גב' כרמית, דיברתי גם עם מר האשם ואמרתי לו שאני שמעתי משהו שאני לא כל כך מאמין בו – לתת להם חופש ביטוי. אתה יודע שבכל החברות הערביות, 99% מהבחירות כולם בחרו בנשיא, ורק אשתו לא בחרה בו. אז מר האשם תמך בי וביחד תמכנו בעמדה של גב' כרמית.

אני אתן לכם דוגמה – פעם אחת נכנסנו לכיתה י"א וכששאלתי את התלמידים מה הם אומרים על האירועים שמתרחשים, כולם התחילו לדבר ביחד. אמרתי להם שאנחנו לא עדר ושידברו כל אחד בתורו וכך הם דיברו – אמרו שאנשים נהרגים, עניתי שגם בצד השני אנשים נהרגים, וכך השיחה המשיכה.

לפני שנתיים, עשינו סקר לתלמידים ושאלנו למה הם אוהבים או שונאים את בית הספר, ואז אחד מהתלמידים אמר שהוא שונא את בית הספר כי הסנדוויצ'ים לא טעימים. לפעמים כשאתה נכנס לעומק, אתה מבין כמה קודם לא ראית ולא ידעת.

אתה בן אדם חזק.

ברוך ה'.

אם אתה עכשיו אומר שכל 1,200 התלמידים מתחילים ללמוד בתוכנית הישראלית, לא רק ה-297, ומי שלא רוצה שלא יעבור, כמה אנשים יבואו? והאם אתה תצליח את התהליך?

רגע, באיזו תוכנית למדו הילדים שעשו את הפיגועים? התאוג'יהי או הישראלית?

אחד מהם היה תלמיד נושר כבר שנה, והשני ניגש למבחנים.

שניהם למדו בתאוג'יהי.

כן, שניהם למדו בתוכנית הפלסטינית.

אחי היקר, אי אפשר להכריח אנשים להיכנס לתוכנית מסוימת, אנחנו לא חיים בסוריה ויש לנו חופש ביטוי וחופש של בחירה, כמו שלפני דקה אמרנו.

זו היא שאמרה את זה, לא אני.

אני תומך בעמדתה ואני עומד על המילה שלי. אי אפשר להכריח אנשים. אם אנחנו טוענים שיש לנו חופש פולחן, בבקשה, תיישם את זה. לך מותר להתפלל ולי אסור להתפלל? אני אומר את זה במירכאות.

אם יש חופש פולחן לשנינו וחופש ביטוי לשנינו, אז למה לבן שלך מותר לבחור בתוכנית מסוימת ולבן שלי לא? ברשותך בוא נדייק ונהיה ניטרליים. זה גם כמו שאי אפשר להכריח את כל האנשים ללמוד באוניברסיטה העברית, אגב ארבעת ילדיי לומדים באוניברסיטה העברית.

אתה אומר שזה לא ילך?

לא כל ה-100%, לא בבת אחת, אבל אולי בהדרגה אפשר. אם נכריח אותם הם ודאי יגידו שיש פה עניין של פוליטיקה ושאנחנו עושים את זה מסיבה פוליטית.

לא הבנתי. ללמוד עברית זה עניין פוליטי?

הוא אמר לי שאני אגיד לתלמידים – או שהם לומדים בגרות ישראלית או שהם הולכים הביתה, אז אמרתי לו שאי אפשר להכריח אנשים.

רגע סליחה, הכנסנו לפה מנהל חטיבה לפני כחודש, שהגיע אלינו מבית ספר אחר, נכון?

נכון, לפני שבועיים בדיוק.

מוחמד נאסר, ספר קצת איך אתה? מה אתה מרגיש? מה אתה חושב על היכולת לעשות פה שינוי?

קודם כל, אני רוצה לענות על השאלה שלו – למה המורים הולכים ללמוד בביר זית או בבית לחם.

רגע, אולי לפני כן תספר מעט על עצמך ואיפה למדת.

שמי מוחמד נאסר מראס אל-עמוד, ואני למדתי בחטיבת ביניים ראס אל-עמוד ובתיכון ראשידיה, ואחרי כן עשיתי תואר ראשון בבית לחם, ותואר שני למדתי רק אחרי שלמדתי עברית כי כשסיימתי את בית הספר לא הכרתי אפילו מילה אחת בעברית, לא למדתי בכלל. עשיתי תואר שני במכללת אונו, והייתי עובד כמורה בבית חנינא בבית ספר שכולו לפי התוכנית הישראלית.

עכשיו כשבאתי לפה, יש שתי תוכניות מעורבות. אחרי שמסיימים תיכון בדרך כלל הולכים ללמוד בבית לחם או בביר זית, כי אין לנו ברירה אחרת, אנחנו לא היכרנו את החברה השנייה ואנחנו גם לא מדברים עברית, אז היה לנו פחד, ולכן הלכתי ללמוד בבית לחם. אחרי כן, כשנכנסתי לשוק העבודה, למדתי שם עברית ולא בבית הספר. גם לא היו בתי ספר שלומדים בהם לפי התוכנית הישראלית, חוץ מאחד בשכונת בית צפאפא שאני מכיר, אבל במזרח ירושלים לא היה בכלל, ובגלל זה המורים הולכים ללמוד באוניברסיטאות שברשות הפלסטינית.

מבחינת החזון שלי, אני מאמין שבית הספר הוא לא רק מקום ללמידה, אלא שהוא מקום שנועד להכין את התלמידים לחיים, לתת להם את המיומנויות ואת הכלים שהם צריכים כדי להצליח בחיים שלהם, ואחת מהמיומנויות האלו היא ללמד אותם איך להשתלב בחברה ואיך לבקש את הזכות שלהם לפי החוק – זה מה שחסר, ובגלל זה הם מתנגדים כי הם לא מכירים את החוק.

בתקופה הקצרה שלי כמנהל בחטיבה, הכנסתי לבית הספר שתי תוכניות שמדברות על הדברים האלה – השילוב בחברה והאפשרות של התלמיד לבקש את הזכות שלו לפי החוק. מי שמעביר את התוכניות האלו הוא עורך דין, ואנחנו מתחילים את התוכניות האלו בתקופה הבאה. תודה.

בהצלחה.

הנחת היסוד המשתמעת בין המילים ובין הדברים, היא שכאילו לבית הספר יש את האחריות הבלעדית על מקרה כזה או אחר שילד עושה, אז אני רוצה לשים את הדברים על השולחן בלי להסתובב.

דבר ראשון, החברה הערבית במזרח ירושלים היא חלק מהעם הפלסטיני כעובדה; דבר שני, הילדים ניזונים כמו כולנו מאמצעי התקשורת בחוץ, ולרוב הם לא תומכים. לבית הספר כאן זה אתגר כפול מכל מקום אחר, כמו יפו-תל אביב שזה המקום שממנו אני בא, או מהצפון. האתגר שיש למוחמד ולמוחמד פה לבוא ולבנות אקלים חינוכי, הוא הרבה יותר קשה ומורכב מכל מנהל בית ספר אחר בארץ.

למה?

בגלל האתגרים פה מול הסביבה והקונטקסט הפוליטי, החברתי והכלכלי. אני לא אקח אותך לשכונות שמוזנחות מבחינת דיור וכו', כי אני לא בא להאשים אף אחד, אלא לשים עובדות.

דבר שלישי, אם אני לוקח נתונים של בתי ספר, לרבות מעטפת טיפולית לילדים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, טיפול רגשי כזה או אחר, שזה משהו טריוויאלי במקומות אחרים – פה זה לא קיים, ובמקרים רבים גם אין יועצות בבתי הספר. פה זה רק המחנך או המנהל או אני, אם אני נמצא, רק אנחנו יכולים לנסות לעזור לתלמידים להתמודד עם שיח רגשי. לכן, צריך באמת לתת עזרה למנהלים ולמורים, כדי שיוכלו להתמודד עם המצב המורכב.

ודבר אחרון, השפה העברית. אני חושב שמישהו צריך לתת את הדעת על כל נושא לימוד השפה העברית, החל מכיתה א' ועד כיתה י"ב כי הרצף במזרח ירושלים לא קיים.

אנחנו מדברים על תוכנית פלסטינית ועל תוכנית ישראל, ואני אשאל אותך שאלה – אם מישהו יבוא ויציע תוכנית שלישית שהיא לא ישראלית ולא פלסטינית, אלא איחוד האמירויות, דובאי, ערב הסעודית או ירדן, לצורך הדוגמה, האם המעבר יכול היה להיות מהיר יותר?

אני לא חושב בכלל. כל התחלה בעולם קשה.

למה אמרת להיפך?

זה לא הוא אמר, אלא מישהו מאחור.

אני אמרתי, כי התלמידים לא מסכימים לתוכנית ירדנית וסעודית וכל הדברים האלה שאמרת.

אז נניח דובאי?

הם יודעים שזה לא מתאים להם כי הם מבינים.

האם תוכנית התאוג'יהי מתאימה לירדנים?

כן, היא מתאימה לחלק ניכר מהם, ולנו יש תמיד מודל של חיקוי. אמרתי בהתחלה שהיה לי קשה מאוד להכניס את התוכנית, כי היו אומרים לי שאבא שלהם, אח שלהם וכולם סביבם למדו בתאוג'יהי. לא היה לנו מודל לחיקוי, אז רק בשנה שעברה ניגשו לבגרות וגם עשו תיאוריה. דמיין לעצמך שבית ספר ששייך לעיריית ירושלים, מאז 2002 אף אחד משם לא ניגש למבחני תיאוריה כי תמיד יש מחסור.

בנוסף, שש שנים שאני לא חותם. דמיין לעצמך, מנהל שנתי שלא חותם במשך שש שנים, מה אתה רוצה ממני? אילו תוכניות? איזה מעברים? איזה בגרויות? אני לא חתמתי אפילו על שקל אחד, והלוואי שתשאלו אותי איך שרדנו.

בנוסף, אנחנו בית הספר היחידי במזרח ירושלים שמלמדים בו פרקליטות כבר שש שנים - - -

ברשותך, אני כבר מסיים. אני רוצה להודות לך ולכל חברי הכנסת וגם למר אורי, למר עידו ולכל החברים שלי, ובמיוחד כנקודת אור אני רוצה לדבר על גב' נעמי – מאז שהיא מונתה, יש לנו גב ואנחנו מקבלים את הכול בזריזות, היא נותנת מענה לכל מנהלי התיכון במזרח ירושלים. מר אורי, אני הודיתי לך ואני מודה לך שוב, וכן לגב' לאה ולראש העיר על המינוי של גב' נעמי.

שאלה אחרונה – עוד עשר שנים במזרח ירושלים, איפה אתה רואה הבגרות הישראלית ביחס לתוכנית התאוג'יהי?

אני מדבר קודם כל על בית הספר שלי, וברשותך מר אורי, אם אנחנו נקבל את התקצוב הנכון ואת היחס הטוב, ותשימו בבקשה דגש על היחס הטוב מבחינת המנהלים, אם יתייחסו אלינו טוב, האמן לי שאנחנו יכולים לעשות הכול. אתה רוצה כיתת בגרות, תן לי מורה לעברית.

אני רוצה לסכם במשפט אחד – קודם כל, בית הספר נמצא במיקוד לאור שני התלמידים שיצאו מפה בשנה האחרונה, דיברנו על זה ארוכות ואני כן רוצה שזה יישאר במודעות כשאנחנו יוצאים. זה קשור באווירה שאנחנו יכולים לשלוט עליה בתוך בית הספר. זה קשור באווירה, במפות, במסרים ובדרך שבה מטפלים בחברים העצורים. דיברנו גם על זה שהם ישתחררו ומה יקרה, כי בכל חודש זו חבורה קטנה.

זה כמעט אותם תלמידים.

איך מטפלים בהם? מי יושב עליהם כשהם משתחררים, חוזרים, עצורים, הולכים? הרי משהו קורה איתם כשהם חוזרים לתוך המערכת, ועד שלא נגיד שיש לנו אחריות, אתה זוכר שאמרתי לך שזו גם אחריות שלי?

גם שלי.

עד שלא נסתכל בעיניים במראה ונגיד שאנחנו אחראים לזה ושאנחנו יכולים לשנות את זה, זה לא יקרה. אם נעמוד בצד ונגיד שזה של ההורים או שזה של השכונה או שזה של החברים, אז בואו נלך כולנו הביתה. אנחנו אחראים עליהם ועל הבריאות הנפשית שלהם, ובסוף, כשהם אלימים פה, הם גם אלימים בבית ובשכונה.

אני מבקשת ממוחמד נאסר – צירפתי לו פרטנר שיש לו כוחות והוא יכול גם להיות דוגמה לילדים, כמישהו שהתחיל במסלול אחד והלך למסלול אחר בחיים, ואנחנו מכירים את הסיפור הרחב יותר. ספר להם את הסיפור, זה סיפור שמראה לילד דוגמה וזה גם טוב שהם רואים אנשים צעירים שעושים שינוי, שרוצים לבחור בטוב, שרוצים לעשות טוב ולחנך לערכים של טוב ולמעשים טובים, וזה לא קשור לא לדת ולא להבדל בין פלסטיני לישראלי.

הדבר האחרון, הוא מה שדיברנו עליו השבוע – להתחיל לדבר איתם. אנחנו ניתן את הכלים ולא נשלח ככה את המורים, אבל חייבים להתחיל לדבר איתם, כי כל עוד אנחנו לא שומעים מה שהם אומרים, זו פצצה מתקתקת כי הם מדברים בלעדיכם ואז אין לכם בכלל שליטה על מה שקורה. בית ספר לא נולד רק כדי ללמד מדעים, חשבון ואנגלית. השפה העברית היא חלק מלתת להם תחושת חיבור ושייכות, אז תשקיעו בזה, זה נמצא אצלכם בידיים. תנסו עשר מילים בכל יום, תחרויות, מילים במסדרונות וכו'. אפשר לעודד אותם בהרבה צורות.

תהיו שם, ואנחנו ממשיכים במיקוד צמוד כמו שעשינו מאז האירוע, אחת לשלושה שבועות עוצרים עם התוכנית במחוז, אתם מגיעים כנציגים, אנחנו נגיע לבקר ונעזור לכם כדי שזה יצליח. בהצלחה ותודה רבה.

תודה רבה לכם.



(12. בית ספר תיכון ראשידיה, ירושלים)

ברוכים הבאים אהלן וסהלן.

בית הספר ראשידיה הוא בית ספר תיכון שמעיד על כל ההיסטוריה של ירושלים. תושבי העיר מזכירים את השם של בית הספר הזה כל יום לפחות 100 פעמים, כמו לדוגמה – "אני אפגוש אותך ליד ראשידיה, תוריד אותי בבקשה ליד ראשידיה" וכו'. ראשידיה ידוע כבית ספר היסטורי ואפילו בשירים העממיים של החברה המקומית, השם של בית הספר מוזכר בצורה ברורה מאוד.


(13. בית ספר תיכון ראשידיה, ירושלים)

אהלן וסהלן, ברוכים הבאים לבית ספר התיכון ראשידיה. שמי אסעד אעיאס, ואני מנהל בית הספר, בשמי ובשם צוות הניהול, צוות המורים והתלמידים, אני מברך אתכם – ברוכים הבאים. אני רוצה להודות לכם על ההזדמנות שאתם נותנים לנו, כשאתם רוצים לדעת, ללמוד ולהתעמק בכל מה שקשור למערכת ההוראה במזרח ירושלים. תודה רבה לכם ובמיוחד לחברי הכנסת מוועדת החינוך.

(מצגת)

בית ספר ראשידיה, הוא בית ספר היסטורי מאוד והוא כולל כיום כ-780 תלמידים ו-46 חברי צוות. אנחנו בית ספר שעושה מאמצים כבירים כדי לאפשר לתלמידים להצליח ולהשתלב בשוק העבודה, במיוחד לתלמידים שבאים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אנחנו לא בית ספר סלקטיבי, אלא בית ספר שמחבק ומקבל את כולם ועושה מאמצים גדולים כדי שהתלמידים יצליחו, ישתלבו באקדמיה ולאחר מכן בשוק העבודה.

צוות המורים – כפי שציינתי, הצוות כולל 46 מורים – שלושה מהם הם בעלי תואר שלישי דוקטורט ורק אחד מהם מהאוניברסיטה העברית, 17 מורים בעלי תואר שני והשאר הם בעלי תואר ראשון; 38 מורים בעלי רישיון הוראה קבוע מועסקים על פי הרפורמה של "עוז לתמורה"; בבית ספרנו יש אך ורק מורה אחת, והיא גם עובדת סוציאלית במסגרת תוכנית מפא"ת.

רקע היסטורי – על הרקע ההיסטורי כבר דיברתי בחצר בית הספר, וכאן בחרתי להראות לכם שתי תמונות היסטוריות שאפשר ללמוד הרבה מהן על הדרך שבה התלמידים התלבשו ושמרו על ההופעה החיצונית שלהם בבית הספר.

חזון – לתיכון ראשידיה יש חזון להיות בצמרת של בתי הספר במזרח ירושלים כמרכז לימודי, חינוכי, חברתי, שמוביל, שמחבק ושמציע עזרה לכולם. אנחנו רוצים שהבוגרים שלנו יכבדו את התרבות של האחר, ולכן אנחנו דואגים לחשוף אותם לתרבויות העולמיות וגם לתרבות הישראלית, וזאת דרך ביקורים במוזיאונים, באתרים תרבותיים וחברתיים שונים.

יעדי תוכנית העבודה – בשנה הנוכחית התוכנית של בית ספרנו דואגת לכולם, לכל צוות המורים וגם רבות לתלמידים.

איפה המורים למדו את התארים שלהם?

את התואר הראשון בעיקר, הם סיימו באוניברסיטאות שבשטחים באזורי הרש"פ, כמו בביר זית, בבית לחם ובשכם.

למה הם לא הולכים ללמוד בישראל?

כי מדינת ישראל באיחור רב החליטה שהמקום הזה מעניין אותה. אני ותיק במערכת, ובשנות התשעים המאוחרות כשהייתי מורה, מורים הו מכינים את עצמם נפשית כי המדינה רצתה להסדיר את מערכת החינוך ואת מערכת הבריאות ברשות הפלסטינית. מדינת ישראל החליטה באיחור רב שהיא רוצה להשקיע בהון האנושי במזרח ירושלים, ורק אז התחילו התוכניות לשילוב הילדים שלנו באקדמיה הישראלית.

אבל המורים לא התחילו רק עכשיו ללמוד באקדמיה הישראלית?

הם למדו בשנות השמונים והתשעים וגם ב-2004 וב-2005.

והמורים החדשים – איפה הם לומדים?

לומדים גם באוניברסיטאות בישראל וחלקם הולך לרשות הפלסטינית. מהניסיון האישי שלי, כשאני סיימתי את התיכון פה בראשידיה, לא ידעתי אפילו מילה אחת בעברית. למדתי בביר זית תואר ראשון, ואז כשהחלטתי שאני רוצה ללמוד באוניברסיטה העברית, הלכתי ללמוד עברית, עשיתי השלמות והתקבלתי ללימודי מאסטר.

ומה אתה עושה היום, כדי שהתלמידים שלך לא יצטרכו לעבור את הדרך הארוכה שעברת?

יש לנו תוכנית של שנקראת רואד, שבה מומחה בתחום האקדמיה חושף את התלמידים - - -

אבל אין לך פה תוכנית ישראלית בכלל.

זה לא מונע מהתלמידים להשתלב.

אבל אתה לא מלמד עברית בלבד. אתה מלמד רק שעתיים בכיתות י' ו-י"א, וב-י"ב אתה בכלל לא מלמד, לא במסלול הריאלי ולא בהומני.

חברים, תנו לי שעות תקן, ואני אהיה מוכן ללמד שש שעות עברית.

אם אתה אומר שאתה מבין שזה חשוב כי אתה עברת דרך ארוכה – היית צריך לסיים תיכון, לא ידעת כלום, הלכת לאוניברסיטה, עשית תואר ראשון ולא ידעת בכלל עברית, ואז היית צריך להתחיל כאילו הכול מההתחלה.

נכון.

לכן אני שואלת, למה אתה לא מנגיש את העברית לתלמידים שלך? שהרי יש לך זכות להשפיע כי אתה מנהל, אתה מנהיג. למה לא מנגיש לתלמידים שלך שילמדו עברית אצלך בכיתות י"א ו-י"ב?

יש מספר בעיות סביב הוראת העברית במזרח ירושלים, ואני רוצה לגעת במספר נקודות – הנקודה הראשונה, אחרי 1967 תושבי מזרח ירושלים הערבים דיברו עברית בצורה נפלאה מכיוון שהמורים היו יהודים, המורה שושנה והמורה יוסי לימדו בצורה מצוינת. אני זוכר את האחים ואת האחיות הגדולים שלי שלמדו אז עברית והיו חוזרים הביתה ושרים שירים בעברית. הם דיברו עברית בצורה מצוינת.

עד לאינתיפאדה, המורים שהיו מועסקים בבתי הספר כדי ללמד עברית, היו יהודים. אחרי האינתיפאדה, קיבלנו צוות שלא מוכשר ללמד עברית. כלומר, תלמיד שסיים תואר ראשון בכלכלה מגיע למזרח ירושלים כדי ללמד עברית, ואני לא חושב שהוא מוכשר כדי ללמד עברית – וזה מה שגרם לתלמידים לא ללכת וללמוד עברית, זו אחת הסיבות.

אם אנחנו מגייסים מורים טובים, הם אלה שיכולים להוביל את הוראת העברית במזרח ירושלים. אני הצעתי יותר מפעם שיגייסו מורות יהודיות לבתי הספר במזרח ירושלים כדי ללמד עברית.

האם יקבלו מורים יהודים לבית הספר שלך?

למה לא? לי יש אולפן עברית והמורה מתגוררת במוסררה.

אבל מי יהיה ערב לביטחון שלהם?

אני לא חושב שיש סכנה.

יש שלושה מורים ישראלים שמלמדים במזרח העיר.

בדרך כלל, מקבלים את המורה מהמגזר היהודי בתוך בית הספר הערבי בכבוד רב, יש לנו הרבה מורות שנמצאות במערכת החינוך הערבית ואין שום בעיה עם היותן בתוך בית הספר. הבעיה שהוא דיבר עליה, היא כבר בעיה ידועה מבחינת מורים שמוכשרים ללימודי עברית בתיכון.

מה יקרה אם עכשיו מורה יהודי ייכנס לכיתה?

אין שום בעיה.

דווקא להיפך.

האם אתה חושב שהתלמידים לא יודעים שיש מורים יהודים, שאנחנו עובדים עם היהודים ושאנחנו הולכים ועושים קניות מהיהודים?

אנחנו באנו מבית ספר אלטור - האם אין שם בעיה?

אני לא יודע, אבל בבית ספרי אני חושב שזו לא בעיה.

אין 100%, אבל באופן עקרוני ברגע שבא מורה יהודי והם מרוצים, הם יקבלו אותו נהדר, ואתה רואה את ההבדל. כשהעירייה יודעת לתת שירות, הם מתים עלינו ורוצים שנגיע. הם מכבדים כל מי שאוהב אותם.

בעיניי, יש למנהל בית ספר יכולת להשפיע ולשנות רבות, וזה בידיים שלך.

אבל צריכים משאבים.

למה? האם יש לך בעיית משאבים?

יש מחסור בשעות התקן.

רק רגע, אני רוצה להמשיך את השאלה של כרמית – למה אתה בתור מנהל לא מנסה להפוך את בית הספר שלך מתאוג'יהי לישראלי? לפי מה שהבנתי, אתה מניח שהטעות הייתה בשנות התשעים, כאשר מדינת ישראל נתנה לכם את התחושה שאתם הולכים לרשות הפלסטינית.

שזה לא שלנו.

אבל היום אנחנו די מבינים שזה כן שלכם ושאתם חלק מאיתנו.

כן, זה ברור עכשיו.

למה אתם לא מנסים עכשיו להפוך את בית הספר לבית ספר ישראלי?

בית הספר שלי כולל אך ורק חטיבה עליונה, כלומר אנחנו מתחילים מכיתה י', ואין שום בית ספר שמזין אותנו ושולח אליי תלמידים שלמדו במסלול בגרות, ואם היה כזה, הייתי ממשיך את זה בבית הספר שלי.

אם יוחלט לפתוח בבית הספר הזה תוכנית ישראלית, האם אתה תשתף עם זה פעולה?

למה לא? אני בסך הכול מנהל את בית הספר, אבל אני לא קובע את המדיניות.

אם אנחנו כמשרד ואני כמנהלת המחוז אומרת לך עכשיו ולא אחר כך, שאנחנו רוצים לעודד אותך כבית ספר איכותי ומזמינים אותך להיכנס לתוכנית הישראלית כבר במהלך השנה הזו, האם אתה תעשה את המעבר?

למה לא?

נג'ווא, עכשיו השאלה היא אלייך כמפקחת שלנו – למה זה לא קרה עד עכשיו?

זה עלה מספר פעמים עלה בחדר המנהל שלו, כשישבנו ודיברנו על זה, אבל הוא אמר שהוא לא שולט ברישום אלא העירייה, ושהוא לא יכול להביא תלמידים שמתחילים מכיתה י' וכבר להתחיל איתם בבגרות, והוא צודק. אין בית ספר שמזין את בית הספר שלו.

אם הוא בית ספר על-אזורי, מאיפה הוא קולט את התלמידים?

אנחנו קולטים את התלמידים מבית הספר עומריה, ובנוסף מחטיבת הביניים ראס אל-עמוד.

בחטיבת ביניים ראס אל-עמוד יש לנו תוכנית.

לא.

ראס אל-עמוד בנות.

גם מעיסאוויה?

לא, פחות תלמידים מעיסאוויה, אבל הרבה תלמידים מהמוכש"ר, שאינו רשמי.

אבל בסופו של דבר אתה כן תשתף עם זה פעולה?

אני רוצה רגע להבין משהו – הוא צודק ברמה המקצועית שילד לא יכול לעבור מתאוג'יהי בכיתה י' ולהצליח. צריך שזה יהיה מישהו שהתחיל מספר שנים קודם, ואז הוא יצליח.

האם מבחינה פיזית יש פה מקום לכיתות נוספות?

בקושי. המבנה של בית הספר הוא כזה – שמונה כיתות י', שמונה כיתות י"א ושמונה כיתות י"ב. פה יש אמירה ברורה מאוד בקשר לנשירה, ולכן אנחנו נלחמים ולא מוותרים על אף תלמיד. זה אתייחס לזה גם בצורה עמוקה כשנגיע לדבר על הנושא.

ואם היינו פותחים לך כיתה ט'? אני בכוונה שואלת. אם הייתי עושה הערכת סמל מוסד ופותחת לך כיתה ט' בשנה הבאה כדי שתהיה פה תוכנית ישראלית החל מכיתה ט', אפילו שהם מגיעים מראס אל-עמוד בתוכנית שאינה ישראלית, היית לוקח אחריות?

גב' כרמית, אני מוכן לקחת אחריות, אבל אנחנו צריכים ללמוד את כל המהלך ובאמת להיות בטוחים שזה יצליח.

אם לא ננסה, לא נדע.

אני בוודאי אשתף פעולה.

אפשר להתחיל עם כיתה אחת.

למה לא?

ואז תלמידים שמגיעים לפה מבתי ספר שבהם לא לומדים תוכנית ישראלית, יכולים להשתלב פה. חוץ מזה, האם אתה לא קולט מאשבאל אלקודס?

מאשבאל אלקודס לא.

למה הם לא ממשיכים לפה? - - - אם יהיה באשבאל אלקודס המשך בכיתה ט' ואני אפתח פה תוכנית ישראלית, אז בית הספר אשבאל אלקודס עם כל המדעים והטכנולוגיה, יבינו יראו שיש פה בית ספר איכותי וריאלי ואתה תוכל לתת פה המשך.

וגם יהיה לך תקן גבוה יותר. - - -

אני אף פעם לא התנגדתי.

הוא רוצה לעשות את זה בצורה הנכונה.

אני רוצה להבהיר לכם שלא כדאי לפתוח כיתה של בגרות ולזרוק לתוכה את כל התלמידים החלשים.

לא, זו לא הכוונה. ולמה את כל החלשים?

כי זה בדרך כלל מה שקורה, זו המדיניות.

כי זה מה שקרה עם בתי ספר שפתחו תוכנית ישראל.

אני רוצה להבין את זה – למה שיגיעו רק התלמידים החלשים? אנחנו היינו באשבאל אלקודס והמנהל אמר לנו שקשה לו ומפריע לו שאין בית ספר ממשיך טבעי לשלו, ולכן יכול להיות שאנחנו יכולים לייצר פה רצפים ומעברים, ונגיד שהחבר'ה שלו שלומדים יותר מדעים, חלל ומתמטיקה, ימשיכו אליך. נפתח להם כיתה ט' אצלך, אז למה שהם יהיו תלמידים חלשים?

אני יודע מהניסיון שלי שבחלק מהמקרים שכשנפתחה תוכנית ישראלית בבתי ספר מסוימים, אז המנהלים הזרימו את החלשים.

זה היה כך בהתחלה.

זה חמור מאוד מה שאתה אומר.

חמור אבל אמיתי.

חברים, זה לא נכון. הבן אדם קיבל עכשיו מהמדינה מסגרת עם כסף, והוא צריך להחזיק את הדבר הזה, אז את מי הוא ישים פה? את ה"שמנה וסלתה"? לא. הוא צריך להצדיק את הדבר הזה. אף אחד לא רוצה לבוא לישראלי, ולכן הוא הזרים לשם את החלשים שבחברה.

זה לא מדויק. אני גם ערבי ותדע לך שיש בתי ספר תיכוניים מצוינים ברמה גבוהה מאוד, אז אל תחשוב שכולם מפגרים כי זה ממש לא כך ויש לך שם גם אנשים עם 748 פסיכומטרי, אבל בסוף זה לא תלוי בהם אלא בנו. כמו שאמרת, אם תיקחי בית ספר יסודי טוב ותגידי שהוא יהיה בית הספר שיזין לפה את התלמידים, זה יהיה נהדר. חייבים לנהל את זה עבורו כי אין לו שליטה.

מה יכול לעזור לך אם אנחנו נפתח כיתה ט' ישראלית בשנה הבאה?

אין לי שום בעיה.

מה יעזור לך, כדי שלכיתה הזו יגיעו צעירים איכותיים?

קודם כל להכשיר מורים, ואז לפני שאתם שולחים את התלמידים אליי, אנחנו כולנו צריכים לערוך בחינת משוב, כדי לדעת איפה התלמידים האלה עומדים. כי לפעמים שולחים אלינו תלמידים שהציונים שלהם 95 או 94, אבל כשאתה מבקש ממנו לכתוב שני משפטים באנגלית, הוא לא יודע. גם ערבית הוא לא יודע טוב ומתמטיקה הוא בכלל לא יודע.

לפני כ-15 שנים עשיתי בחינת משוב לתלמידים שנרשמו לראשידיה, כאשר בשעתו נרשמו לבית הספר 340 תלמידים – כמה מהם, לדעתכם, עברו את בחינת המשוב בערבית, באנגלית ובמתמטיקה? רק שבעה תלמידים, ואת גם יכולה לשאול את המפקח, שאמרתי לו שעל דבר כזה במדינה מתוקנת שר החינוך צריך להתפטר, כי לא לומדים כלום.

אם את רוצה לשלוח אליי תלמידים לתוכנית הישראלית, אנחנו ביחד צריכים לדעת איפה האנשים האלה עומדים ומה הם למדו בביולוגיה, בכימיה, במתמטיקה ובאנגלית, כי לפעמים בתי הספר לא נותנים תמונה מדויקת כל כך.

יש לי שאלה – האם אתה ממיין את התלמידים שלומדים אצלך היום?

אנחנו עושים להם בחינה בתחילת השנה ויודעים איפה כל אחד עומד, אבל זה לא תנאי לקבלה. אנחנו מקבלים את כולם, אבל בשבוע הראשון עושים בחינת משוב כדי לדעת.

ואם נפתח לך כיתה ישראלית תחת מופ"ת או עתודה מדעית-טכנולוגית?

אל תפתחי מגמת חינוך, זה מה שהוא אומר לך. אל תעשי את זה כדי להגיד שפתחת, אלא קחי את האיכותיים ותעשי על זה קמפיין.

כרמית, לגבי הדברים שהוא אמר קודם, הוא ממש צודק, זה הפחד שלו.

יש המון בתי ספר יסודיים שנמצאים בסביבה. אם אנחנו פותחים מגמות ייחודיות באחד מבתי הספר גם אצלו, אז כולם יבואו לפה, כולל הטובים.

ייחודיות היא לא תמיד חיובית.

אתה צריך להסביר להם שמי שבא לפה, זה מ"הטובים לטייס".

רגע, אני רוצה לומר משהו על הוויכוח – שמענו פה משהו שמהדהד לנו, והוא שאנחנו צריכים לשים לב שלתוכנית הישראלית אנחנו מושכים תלמידים חזקים. היום למעשה כשההורה בוחר, אנחנו לא כל כך בודקים ותוהים על תמהיל התלמידים שלומדים בתוכנית הישראלית, אבל יש לכך חשיבות. אנחנו צריכים למשוך לשם רק את החזקים, אבל יש לכך חשיבות, אז לפחות שיהיה מגוון. לא ציפיתי שהוא יגיד לי שרק האליטה נמצאת, אבל גם לא ציפיתי שייאמר ההיפך ושהכיתות האלו נפתחות כדי לתת מפלט.

כרמית, הוא מדבר על עובדות שקיימות היום בבתי הספר. יש בתי ספר שכבר עשר שנים שיש להם רק כיתה ישראלית אחת, וכל התלמידים בתוך הכיתה הזו הם אפס-שבע וזה עדיין קיים. פה זה לא בית ספר סלקטיבי כי בבית ספר שלומדים בו לפי תוכנית תאוג'יהי יש תלמידים מכל המגוון.

כדי שלא לעשות את מה שהוא דיבר עליו, ששולחים אליו רק את התלמידים החלשים, וזה קורה כי התוכנית הישראלית נותנת התאמות שתוכנית התאוג'יהי לא נותנת, אם פותחים פה כיתה ישראלית, אז כדי להבטיח את המשכיות הכיתה הזו וכדי שיבואו תלמידים לבית הספר ללמוד תוכנית ישראלית, הוא כן צריך להבטיח שיש בית ספר מזין ותלמידים טובים לפחות בשנה הראשונה.

זה נכון, ואת זה אפשר לעשות באמצעות תוכנית מיוחדת שנותנים לכיתה, אבל זו לא סיבה בכלל כי גם ללא תוכנית ישראלית, להחליט שלא ללמד עברית כשאתה מבין עד כמה שזה עזר לך בחיים, אני לא מצליחה להבין את זה. אני תמיד אומרת שאנחנו רוצים שיהיה לילדים שלנו טוב משהיה לנו, נכון?

נכון.

אז את כל מה שעשית בחמש שנים, אתה רוצה שהילד שלך יצליח לעשות בשנה? אני לא מצליחה להבין למה אתם כמנהיגים פה לא נותנים להם את הכלי של השפה.

אם למנהיג פה אין משאבים, מה הוא יעשה?

יש למנהיג משאבים להרבה דברים אחרים.

גברת כרמית, אנחנו מלמדים על פי תוכנית לימודים פלסטינית, והחל מ-1967 ועד היום אנחנו מלמדים שעתיים עברית בכיתה. כשאני הייתי תלמיד כך למדתי, וכשאני הייתי מורה כך היה לנו ואף פעם לא באו ואמרו לנו שאנחנו צריכים באמת לתגבר את הוראת השפה העברית. אם יהיו משאבים, שיזרימו אלינו ואנחנו נלמד עברית. יותר מזה, אני חושב שהעברית חשובה יותר מהאנגלית.

אני חושבת שכאשר מסתכלים על הדברים, ברור שיש פה דיפרנציאליות וגם עכשיו כשאנחנו מדברים על העברית, אנחנו רוצים שתהיה תוכנית אחת למשרד, ושלא יהיה מצב שיהיו מספר תוכניות של עברית.

כמו שהמשרד יודע להגיד חמש יחידות מתמטיקה, וזו הייתה עמדה שאומרת שכולם עובדים על חמש יחידות מתמטיקה, כך עכשיו אומרים שכולם צריכים לעבוד על העברית – מה שנראה פה, הוא שצריך לשבת עם כל מנהל בנפרד, ולראות איך מכניסים את העברית מבלי לפגוע במסורת או בכלל.

שירין סליחה, החלטת הממשלה מחייבת מבחני ראמ"ה.

בתוכנית החדשה כל ילדי מערכת החינוך הישראלית שלומדים בכיתה ג' של התוכנית הישראלית עושים מבחן עברית לדוברי ערבית, וזה משהו שלא היה קודם. אנחנו מתחילים את התוכנית במבדק שראמ"ה עושים, וזה משהו חדש.

כעת, יש פה בית ספר שאין לו תוכנית ישראלית, וצריך לשבת עם מנהל בית הספר, לבדוק איך מכניסים את העברית מבלי לפגוע בהיסטוריה של בית ספר, בצביון שלו ובמעמד של המנהל בצורה שתתאים לו עם המשאבים שהוא מקבל, עם המשאבים שיש במטה ועם המחוז – ולהתחיל. יש מקומות שבהם צריך להתחיל ברגישות.

אני מקבל את זה שצריך לעשות את זה בהצלחה, אבל אני מרגיש שאין מישהו שלא רוצה ללמוד עברית ואפילו להיפך. זה הדבר שיש בו קונצנזוס רב ביותר ואפשר להיכנס אליו בצורה הכי רחבה והכי חזקה. לא צריך ללכת על ביצים כל היום, כדי להכניס את העברית.

אין בעיה, אני מדברת על דרך הכניסה – האם נכנסים עם המורים? נכנסים עם התלמידים? נכנסים עם שניהם?

אנחנו נדבר על זה בפסג"ה.

חברים, גם אין לנו מורים מוכשרים וזה המכשול העיקרי. לפני שמונה שנים שלחנו מורים למכללת דוד ילין, כדי שיקבלו הכשרה ויתחילו להיות מורים לעברית, אבל הניסיון לא הצליח.

אתה מדבר על אלה שהלכו ללמוד בדוד ילין?

כן.

היה לו מורה מחורפיש שלימד פה מספר שנים, אבל הוא כבר יצא ולא מצאנו מחליף.

אם זו דוגמה אחת, זה לא מעיד על הכלל, אבל השאלה היא אם אנחנו מתייחסים לכך בצורה רוחבית, ומי שהלך ללמוד בדוד ילין, עדיין לא מצליח – זה חשוב לנו.

אם אתה הלכת וקיבלת הכשרה בעברית, ואני רואה שאתה עדיין לא מצליח לענות לטלפון כשמתקשר מישהו ממשרד החינוך, אז מה למדת בכלל?

אסעד, אתה כל הזמן נוטה לקחת מורים שלמדו ברשות הפלסטינית, ויש פה שלושה צירים – ציר אחד של עברית, ציר שני של הוראה וציר שלישי של תוכנית לימודים, ולכן אני רוצה לשאול אותך – מתוך אותם 47 מורים שבאו אליך, כמה מהם למדו בישראל?

אולי שלושה. אני ועוד שניים.

ולמה אתה לא לוקח עוד? כי אין כאלה.

אתם מדברים כאילו שזו ההחלטה שלנו, אבל כשאני צריך מורה, אני מתקשר למשרד החינוך, ומי שנותן לי את הרשימה זה הפקיד במשרד החינוך או האדם בעירייה.

העירייה.

וגם זה רק אחרי שמקבלים אישור ממשרד החינוך שהוא כשיר לעבודה.

מי זה הפקיד בעירייה?

יש כוח אדם.

אנחנו מפרסמים בעמוד פייסבוק של מזרח העיר מודעות דרושים ביולי-אוגוסט, ואז מגישים מועמדות. אנחנו מנגישים להם את זה, אבל במערך אין לי שום מעורבות למורה שמנהל בוחר.

למה את לא מביאה מורים מכל המגזר הערבי בישראל בכלל?

הם לא באים.

האם את עושה את זה? למה את מפרסמת דווקא במזרח העיר?

אני מפרסמת באתר של מזרח העיר.

למה במזרח העיר? למה את לא מפרסמת בכל הארץ?

יש מורים שמגיעים מהצפון, ואני יכולה לומר לך שסטטיסטית המורים האלה נעדרים המון ומביאים הרבה ימי מחלה כי קשה להם להגיע לירושלים, ולכן אני לא חושבת שזה פתרון ורעיון טוב. יחד עם זאת, אני גם יכולה לומר שאין הרבה מורים במזרח העיר שסיימו בדוד ילין.

ואני רוצה להוסיף, ברשותך, שהיה לי מורה מאזור המשולש שלימד אצלי עברית. פעם אחת הוא בא אליי וביקש שאתן לו ללמד מתמטיקה. שאלתי אותו למה שהוא לא ילמד עברית, אז הוא שאל אותי למה הילדים האלה צריכים בכלל ללמוד עברית. ולכן, אם זו הגישה שלו אז חבל. אני עדיין חושב שבלי מורים יהודים לא ניתן באמת ללמד.

למה? אם אתה אומר עכשיו ל-44 מתוך 47 המורים שלך שלמדו ברשות הפלסטינית בגדה, ללכת ללמוד עכשיו בישראל, או שהם הולכים ללמוד בישראל כי יותר טוב להם - - -

לא הייתה להם ברירה. האקדמיה הישראלית דאז לא הייתה מחבקת.

מה הכוונה "אז"? מתי?

אני מתכוון לשנות השמונים ושנות התשעים.

אבל היום אתה קולט מורים מדי שנה. כמה מורים חדשים קלטת השנה?

שלושה מורים.

איפה הם למדו?

הם למדו באוניברסיטת ביר זית, במכללת אלקאסמי ובאוניברסיטת בית לחם.

למה אתה לא מגייס היום מורים שלומדים באקדמיה הישראלית?

הוא לא מוצא. הוא רוצה.

כי אין.

מי שלמד באוניברסיטאות ישראליות, הולך ללמד בבית ספר ישראלי.

תלמידי מזרח ירושלים שהולכים ללמוד באקדמיה הישראלית, לא לומדים ערבית ואנגלית, אלא חשבונאות ורוקחות.

אסעד, שאלה לי אליך – אם עכשיו לצעיר ערבי בן 18 ממזרח ירושלים יש שתי אפשרויות – האחת, ללמוד ב"דוד ילין" או באוניברסיטה העברית ולעבוד באותו שכר; והשנייה, ללמוד בביר זית – איפה הוא ילך ללמוד?

באוניברסיטת העברית. הבן שלי בחר ללמוד באוניברסיטה העברית, למרות שהוא היחיד שלא קיבל מענק מהמדינה. זו הייתה הבחירה שלו, והוא אמר לי שהוא רוצה ללמוד עברית.

מה אם משרד החינוך ביחד עם האוניברסיטאות בישראל יבנה מסגרת מיוחדת למסלול הוראה של צעירים ערבים כבר עם מערכת החינוך הישראלית?

יש את זה.

זה אחלה.

המסלול הזה נסגר כי לא היה תקציב, למרות שאנחנו רצינו בזה מאוד. כשאתה לומד בתאוג'יהי, אתה מתקשה להשתלב באקדמיה ישראלית כי זה עולם אחר, אז תחשבו רגע על ילד שמסיים תוכנית תאוג'יהי, הולך לאקדמיה ישראלית וחוזר ללמוד תאוג'יהי – זה מבלבל, ולכן נוח שכשאתה מסיים תאוג'יהי להמשיך לביר זית כי זה אותו סילבוס, אותה תוכנית הלימודים ואותו עולם תרבותי שאתה חי בו.

אם רוצים לפתח מסלולי הכשרה לסטודנטים של תאוג'יהי באקדמיה, צריך המון הכשרה, המון הכנה, המון עזרה והמון תמיכה – צריך ממש לעבוד בזה.

רק כדי לסבר את האוזן – מה הפער בין תאוג'יהי לבין התוכנית הישראלית?

קודם כל, זה עולם אחר. תעודת בגרות תאוג'יהי ותעודת בגרות ישראלית, זה לא אותו הדבר.

זה הבדל בין הומני לבין ריאלי, כאשר הריאלי חזק מאוד.

הריאלי שלומדים בו פיזיקה ומתמטיקה, הוא יותר מחמש יחידות בגרות. אמנם המסלול ההומני הוא פחות טוב, אבל הריאלי הוא חזק מאוד, ורק תלמידים טובים מאוד מחזיקים מעמד שם.

המחקרים מוכיחים שתלמידי תאוג'יהי משתלבים טוב יותר באקדמיה הישראלית ומצליחים טוב יותר.

החסם שלהם, זה רק העברית.

מבחינה לימודית, תלמידי תאוג'יהי מצליחים יותר. מסלול הבגרות נותן מענה לילדים חלשים, כי התאוג'יהי זו משוכה בעייתי מאוד ורק ילדים חזקים מחזיקים מעמד; מצד שני, בתעודת הבגרות הישראלית יש הרבה יותר מסלולי לימוד מאשר בתאוג'יהי שזה רק עיוני ומדעי. היום התאוג'יהי נחשב בעיני החברה הפלסטינית כמעמד, ואם אתה מצליח בתאוג'יהי, זה נחשב כחגיגה לכולם, כולל מסיבות וזיקוקים.

שירין, בשורה התחתונה במערכת החינוך יש דברים בסיסיים שאנחנו יודעים עליה, וביניהם העובדה שהמורה הוא מודל לחיקוי עבור התלמיד, הרי התלמיד תמיד מסתכל על המורה ורוצה להיות כמוהו.

אם הרוב המוחלט של המורים היו מדברים עברית, זה היה מצוין, אבל הם לא מדברים עברית כי זה לא מעניין אותם וזה לא חסר להם. הם מנהלים אורח חיים כאנשים אינטליגנטים, בעלי משרה ציבורית איכותית, מבלי לרצות לצרוך את השפה העברית, ולכן גם הילדים לא רוצים.

אבל זה לא מה שעלה, וזה לא שהם לא רוצים - - -

זו סוגיה אחרת. - - -

אסעד, האם אתה גם מלמד בכיתה?

כן, אני מלמד היסטוריה.

אתה מדבר עם התלמידים עברית?

בוודאי.

כי זה המפתח בסוף, ואם כל חדר המורים לא מדבר עברית, לא מחובר וגם לא רואה בזה צורך גם כאנשים אקדמאים, אז איך אנחנו רוצים לפרוץ את השער עם הילדים? מאיזה כיוון? - - -

אני מסכים ומחזק את דבריה של שירין, כי התאוג'יהי בחברה המזרח-ירושלמית, זה משהו יוקרתי אפילו יותר מהתואר הראשון באוניברסיטה. תלמידים טובים מהריאלי ומההומני שהולכים לאקדמיה הישראלית, משתלבים, מחזיקים מעמד ומסיימים את לימודיהם; לעומת זאת ובאותו הזמן, תלמידי בגרות מערביי ישראל שבאים ללמוד רפואה בשכם ובאלקודס, חלק ניכר מהם לא מצליח לסיים. כלומר, תוכנית התאוג'יהי היא לא דבר רע, אלא דבר טוב, אבל צריכים לדאוג לשלב את האנשים אחרי שהם מסיימים.

לדוגמה, הרופאים ממזרח ירושלים שעובדים בהדסה, בשערי צדק, באסף הרופא וברוטשילד – מי מהם סיים בגרות? כולם תאוג'יהי שעשו כבר את הבחינה, השתלבו בשוק העבודה והם כבר מומחים ותורמים את חלקם לחברה.

תגיד לנו עכשיו בבקשה מספר מילים על אקלים בית הספר. אנחנו בשנה של מלחמה עם מורכבות גדולה, ולכן מה היא האווירה פה של התלמידים?

רק רגע. אסעד, אמרת שאתה מלמד כאן היסטוריה, אז אני מבקש שתספר לי באופן כללי איך אתה מלמד את ההיסטוריה. מה קרה ב-1948? מה קרה ב-1967?

אני אספר לך סיפור שהיה לפני למעלה מ-20 או אפילו 30 שנה – לימדתי בכיתה, והמנהל הזמין אותי אליו לשיחה. הוא אמר לי שהגיע לבית הספר כתב של הטלוויזיה הישראלית - מכיוון שזה היה יום הזיכרון לשחרור ממחנה אושוויץ - והוא רוצה לשאול אותי מספר שאלות. המנהל שאל אותי אם אני מלמד על מלחמת העולם השנייה והשבתי לו שבוודאי, אז הוא שאל אותי אם בספר שאני מלמד מוזכר העניין של השואה, אמרתי לו שלא, אבל אני זה שמאזן את התמונה ומדבר על השואה ועל מחנות הריכוז, ואני עושה זאת לא כי אני ציוני, אלא כי אני רוצה שהתלמיד שלי יקבל תמונה מושלמת וכוללת על כל מה שהתרחש.

הלכת על הדוגמה הקלה.

אז תקשה עליי. על מה אתה רוצה שאדבר?

1948.

כאקדמאי, אני למדתי על ידי אקדמאים ישראלים ויהודים מהגדולים ביותר, כמו פרופסור יהושפט הרכבי ומשה מעוז, וזה תלוי מאיזו זווית אתה מסתכל. אם אתה מסתכל מהזווית של התנועה הציונית, אז זו שנת הקמת המדינה - - -

באיזו זווית אתה מלמד? זה מה שהוא שואל.

לפי הספר אתה מלמד מהזווית של הפלסטינים ומדובר בנכבה, אני אומר לך את זה בצורה גלויה, אבל אדוני היקר, למרות הכול התלמידים רוצים לחיות בישראל, ולא ללכת לרשות ולא שהרשות תשלוט בירושלים.

אני מבין את מה שאתה אומר ואני מבין גם שאתם פלסטינים ואנחנו פה בבית ספר של פלסטין וכו'.

זה לא בית ספר של פלסטינים.

האם יש לך מפה של ישראל בבית הספר?

למה לא?

יש את מדינת ישראל על המפה שבבית הספר?

לא, אבל גם אין פלסטין. אנחנו אף פעם לא חשבנו באמת להביא מפה של ישראל. - - -

אז מה כתוב במפה? איזה שם מופיע?

מופיע ישראל. בספרים לפעמים מופיע ישראל ולפעמים ירדן. - - -

אני לא מצליח להבין איך אתה כאיש חינוך שמלמד נרטיב אתוס פלסטיני, כשעל זה יושב כל הסכסוך שקורה פה מסביב, ואתה מצליח להחזיק את זה ולמנוע, או שאתה לא מצליח למנוע מתלמידים וממורים לצאת ולהפוך לחיילים בשדה הקרב. איך אתה מחזיק את זה?

אתה יוצא מנקודת מבט כאילו שהתוכנית הפלסטינית מלאה הסתה נגד מדינת ישראל וקוראת  לרצח יהודים, אבל זה לא המצב.

מה כן המצב? כי בספרי הלימוד, זה כן המצב.

זה כן המצב, וקורים דברים חמורים יותר.

כמו מה? תן לי יש משפט שקורא לרצח יהודים. האם יש דבר כזה בתוכנית שאני מלמד?

יש בתוכנית הפלסטינית.

בתוכנית שאני מלמד לכיתות י"ב בהיסטוריה האם יש קריאה לרצח יהודים?

אני לא זוכר את המילים המדויקות, אבל יש קריאות מכל הסוגים, ואני הוכחתי לך את זה אצלי במשרד. אתה לא האמנת והתקשרת למורה, ובסוף אמרת לי שאני צודק.

כן. אז דיברנו על המתמטיקה.

תשתפו אותנו בשיחה הזו.

זה לא משנה.

ודאי שזה חשוב, בשביל זה באנו.

בתאוג'יהי השתמשו בלשון דוגמת – שני מתנחלים יוצאים מאיזשהו מקום ועוברים באיזשהו מחסום.

כאילו שאם תרצח את הראשון, אז מתי השני יגיע.

בערך.

הוא לא האמין לי, והראיתי לו באיזה ספר זה קיים. וגם אז הוא התקשר למורה, והמורה אישר שיש את זה בספר ההומני של כיתה י', משהו כזה.

אם אנחנו נתמקד באקדמיה ובשאלה לאן הבוגרים הולכים, אז 50% מהמסלול הריאלי פונים ללמוד באוניברסיטאות באזור הרש"פ כי הם רוצים ללמוד רפואה. אגב, גם הערבים הישראלים הולכים לשם ולא רק הבוגרים של מזרח ירושלים. הסיכוי של תלמיד מנצרת, מרמלה או מלוד להתקבל לרפואה בישראל, הוא פחות מ-2%, אבל ברשות הם מתקבלים, מסיימים ואחר כך חוזרים לישראל והופכים למומחים; מצד שני, 50% פונים למוסדות ישראליים ובמיוחד למכללת עזריאלי ולאוניברסיטה העברית.

במסלול ההומני, 25% פונים למוסדות בישראל, 50% לאוניברסיטאות באזור הרשות ו-25% שהם הפחות טובים, פונים לשוק העבודה.

מעניין.

אנחנו בונים כרגע איזשהו מתווה לעידוד מורים מהחברה היהודית ללמד עברית. אם נמצא מורה כזה מהחברה היהודית שירצה ללמד עברית, האם הוא יתקבל?

בוודאי שהוא יתקבל.

אז זו משימה שאנחנו צריכים לשלב מורים.

שירין, אנחנו קיבלנו מורים דרוזים, והם התקבלו בחדר המורים בצורה טובה מאוד, שהרי אנחנו אנשי פדגוגיה.

צריך לחשוב על שילוב של מורים. האם חותם לא יכולים?

כן.

אם מדברים על זה, אנחנו עושים המון דברים בחומש שקשורים בעברית, כולל הרבה עבודה עם דוד ילין ועם האוניברסיטה העברית, לרבות מכינות.

לפני הסוף, אני מבקשת לחזור לשאלה ששאלתי אותך קודם לגבי האקלים כי היא מעסיקה אותי מאוד –מה קורה באמת באווירה של התלמידים? על מה מדברים? מה השיח בחדר המורים? אנחנו בשנה מאתגרת של מלחמה. האם אתם מדברים בכלל בתוך חדר המורים על התחושות? איפה אתם נמצאים בסיפור הזה כמבוגרים?

אני רק רוצה בבקשה להוסיף משהו, אגב המורה שיצא מפה והיה מפגע, איך אתם פעלתם כבית ספר?

יפה מאוד. אני שמח ששאלת את השאלה הזו. לגבי האקלים בקרב המבוגרים, אנחנו שומרים על אתיקה מקצועית ולא מזדהים עם תנועת החמאס בכלל.

ועם פת"ח?

עם אף ארגון שמשתמש בטרור, אנחנו לא מזדהים. אנחנו אומרים שחבל על הילדים ועל האנשים שנרצחים ועל הבתים שנהרסו – על זה כואב לי הלב. כבן אדם, אני לא יכול שלא לכאוב את מה שקורה שם, ואני באמת מצטער על כל טיפת דם, אבל אני לא מזדהה עם הנהגת החמאס ולא עם הטרוריסטים שם, וזה גם המסר שאנחנו מעבירים לילדים שלנו. טוב שאורי שאל את השאלה הזו על המורה.

מתוך 47 המורים שאצלך, כמה מהם מזוהים עם החמאס וכמה עם פת"ח?

לא חמאס ולא פת"ח. הם רוצים לחיות בכבוד ולהתפרנס על פי החוק. אני לא יכול לשאול את המורה דבר כזה, זו שאלה שאני לא יכול לשאול אף מורה.

אבל מה האקלים בחדר המורים לגבי המלחמה? של קיום המדינה? מה הצוות פה חושב?

לגבי המלחמה, זה מה שאמרתי. אין שום אדם שאומר שמדינת ישראל לא אמורה להיות פה. אם אני רוצה להיות בן אדם, אז יש לי זכות כמו שיש לכל העמים להתקיים. אם אני רוצה להיות פוליטיקאי, אז אני אהיה לפי התיאוריה של הפוליטיקה. לפי האינטרס האישי שלי, אני רוצה שמדינת ישראל תמשיך להיות פה, ואלו גם ההרגשות שיש בחדר המורים.

שאלה ברשותך, אם עכשיו אתה תראיין מורה לקראת קבלה לבית הספר שלך, האם אתה שואל אותו לגבי דעתו על פעולות הטרור?

לא, אני לא שואל אותו. זה השירות הביטחוני ישאל אותו

למה? האם זה לא חשוב לך כמנהל?

אסור לי לשאול אותו שאלה כזו. אני צריך לבדוק אותו מבחינה מקצועית.

אני רוצה לחדד את מה שנשאל – בסוף, אתה מנהל בית ספר ואתה מחפש אנשים שמאמינים בערכים הומניסטיים – האם לא מעניין אותך אם אתה מכניס לבית ספר אדם שתומך בטרור? האם זה לא חשוב בעיניך?

אדם שתומך בטרור, אני לא אקבל את השם שלו כי הוא הרי יעבור בדיקה ביטחונית.

אני רוצה רגע להבין את המנגנון ואם יש פה מישהו מעיריית ירושלים, כי מי שאמור להביא את רשימת השמות המאושרים למנהל בית הספר - - -

זו לא השאלה אבל אני אענה לך, כי זה קריטי. הפרסום של העירייה בא לאתר מורים באופן כללי. נעמי לא יושבת לראיין את המורים האלה, ולכן מנהל בית הספר חייב לקחת אחריות.

אני רוצה להבין – האם בית ספר במדינת ישראל שממומן על ידי מדינת ישראל ושהמורים שלו מקבלים תלושים ממשרד החינוך שבמדינת ישראל, לא צריך לשאול את המורה אם הוא תומך בטרור?

אתם לא מבינים, זו לא השאלה. יש שאלון מועמדות, ומנהל בית ספר שואל שאלות פדגוגיות, כמו על התואר ועל ההשכלה. על מנת לנהל בית ספר תיכון, כשאתה מבקש מורה לאנגלית, מגיע אליך מועמד להוראת אנגלית והשאלות שאתה שואל אותו, הן – "איפה למדת? איזה תואר יש לך? מה הניסיון שלך?".

שירין, סליחה תגיעי לעיקר, הרי אם אני מנהלת בית ספר בחולון - ואני ניהלתי בית ספר בחולון - ברור שלא שאלתי את השאלה הזו כי היא לא הייתה רלוונטית.

האם מישהו נתן הנחיה למנהל בית הספר?

מה זה קשור? פה זה רלוונטי.

האם מישהו ביקש ממנהל בית הספר?

אז עכשיו הבעיה היא לתת הנחיה?

מנהל בית הספר לא קיבל הנחיה כזו.

כמנהלת מחוז, אני לא רוצה להגיד למנהל בית הספר שאני מצפה ממנהל בית ספר כמנהיג חינוכי, שיהיה אכפת לו שכל באי בית הספר מחזיקים בערכים הומניסטיים.

בסדר, אז תוציאי הנחיה.

אני אחדד – אומנם בראיון אני לא אשאל אותו האם הוא תומך בארגון טרור, אבל אם אני אדע שהוא דיבר והזדהה עם ארגון טרור, אני לא אוותר. בעניין הזה אני לא מוותר.

אתה אומר שרק מי שתומך בטרור או מסיט לטרור וכדומה, רק אותו אתה לא מקבל.

בוודאי.

אבל אם בלב שלו הוא תומך בטרור?

מה אני יכול לעשות עם מה שיש בלב שלו? ואם הוא בוגד באשתו בלב שלו, מה אני יכול לעשות לו?

אסעד, אתה נותן לבן אדם הזה 30 תלמידים בידיים, וכדבריו של חבר הכנסת צביקה פוגל – "יותר מסוכן מורה תומך טרור בכיתה של 30 תלמידים, מאשר מחבל מתאבד שהולך לפוצץ אוטובוס", כי פה יש לו 30 תלמידים שהולכים לעשות מסע אחרי זה, ולכן אנחנו מצפים ממך שאתה תברר אם הבן אדם הזה בראש שלו הוא כזה או שהוא לא כזה.

אני לא יכול לדעת מה הוא מסתיר בתוך עצמו. אני נוהג על פי החוק.

אתה אומר שזה עניין של החוק.

יש ארגון מורים, יש הסתדרות מורים ויש עורכי דין. מדינת ישראל היא זו שגרמה למורים למרוד. אם אני אגיד משפט כזה כמו שאתם מבקשים, הוא יפנה לארגון המורים, יתלונן עליי ואפילו יתבע אותי. עם זאת, אם אני אדע שיש לי מורה שהוא תומך בארגון טרור, אני לא אוותר לו. אני אזמין אותו ואדבר איתו.

קודם כל, זו לא סמכות של המנהל.

צריך תעודת יושר.

כל מורה שמתקבל למערכת החינוך, עובר בדיקה ביטחונית דרך משרד החינוך, וללא האישור הזה המורה לא נכנס לכיתה.

רישום פלילי.

רישום פלילי זה משהו אחר.

את הרי יודעת שאנחנו לא מפטרים לא מורה שנמצא בשימוע ולא מנהל, והם רשאים גם לגשת למכרז בזמן שהם נמצאים בשימוע סביב אירוע.

ולכן הצעתי שהמפקחים, שהם אלה שיודעים, הם יהיו אלה שיאשרו כל מינוי.

נעמי, אני רוצה להגיד משהו ובזה לסיים לפחות את החלק הזה, כי אני רוצה רגע שנבין על מה אנחנו מדברים – אני רוצה שיהיה לנו חלום משותף בבית הספר, ואני חושבת שאנחנו חייבים את זה להורים של הילדים שלומדים פה ולילדים עצמם. אני לא מכירה אף אב או אם שהיו רוצים שהילד שלהם ילמד אצל מישהו שמאמין בטרור.

אני מסכים איתך, בוודאי.

ומכיוון שכך, אני חוזרת רגע למחויבות החינוכית שלנו כמנהיגי חינוך כי לפני הורים אנחנו מנהיגי חינוך, חובה עליך ועליי לוודא שבבית הספר הזה, כמו בכל בית חינוך אחר, אין אנשים שמאמינים ותומכים בטרור. ואם צריך לדייק את זה עם בן אדם מסוים, זה לא רק אם שמעת משהו, אלא שאם יש לך חשש כזה, או אם אתה מבין שאולי מהאזור שאתה קולט יש לא מעט אנשים כאלה, אז פשוט צריך להגיד לו שחשוב לך להבין מה היא תפיסת העולם שלו, ולא לשאול מה הוא חושב שקרה ב-1948.

אתה ראית שכשענית על זה, אני קיבלתי ואין לי מה להגיד לך על זה, אבל כן יש לי מה להגיד על כך שאני רוצה להיות בטוחה שכל אנשי החינוך שעובדים פה הם חפצי שלום ולא חפצים בטרור או בלהרוג אנשים חפים מפשע.

בוודאי שלא. אני מסכים איתך.

אבל יש הסכמה על זה.

ולכן דע לך, ואני אומרת לך את זה כמנהלת המחוז, שזה בהחלט חוקי שאתה תברר את זה מול מורה שמגיע אליך לראיון, וברור שאם משהו לא מטריד אותי אני לא שואלת את המורה עליו, אבל אם יש משהו שמטריד אותי, זה חוקי כי אני למעשה שואלת אותו אם הוא עושה מעשה פלילי כי טרור זה מעשה פלילי. אף אחד פה לא מבולבל, נכון? טרור זה מעשה פלילי, אז אפשר לשאול עובד שבא לעבוד אצלי – "חבר יקר, האם אתה מחזיק בעמדה כזו?" וזה לגיטימי.

כרמית, יש נהלים של גיוס עובדים, ואם את רוצה לשנות מדיניות, בואי נשנה.

אני לא שיניתי שום מדיניות.

בשאלון כניסה למועמד, לדוגמה, יש קובעי מדיניות במשרד וזה כפוף לכוח אדם בהוראה.

שירין סליחה, אבל שום דבר לא תקין במה שאמרתי כרגע, ואני מכירה לא פחות ממך את הנהלים.

אז תוסיפו את זה לשאלות.

אין שום דבר בעייתי בלבדוק אם מורה שבא להיקלט אצלי, מעורב בתפיסות שהן ספק פליליות.

אסעד, יש לי שאלה ספציפית אליך – האם בתאוג'יהי מלמדים, לצורך העניין, על דלאל מוגרבי?

לא.

ועל שאהידים אחרים?

לא מדברים, אבל מזכירים.

מי זו דלאל מוגרבי?

דלאל מוגרבי היא זו שעשתה את הפיגוע במעגן מיכאל בשנת 1976 או 1977, כשהיא עברה עם שיירה של מחבלים והם לקחו בני ערובה באוטובוס.

"גיבורה" פלסטינית.

את זה אתה אמרת.

אז מה לגבי שאהידים אחרים?

מזכירים בספר ההיסטוריה שלפני העריכה של עיריית ירושלים את הדוגמה של טאהר שרייטח ב-1987. איך זה נקרא בעברית?

"הלם ראשוני".

מזכירים את זה, אבל ללא כל אזכור שהם כאילו גיבורים.

האם עכשיו זה מצונזר?

ברוך השם כן. אחרי שקיבלנו את הספרים של כיתות י"א ושל י"ב, ראינו שאין לנו שום בעיה, אנחנו לא צריכים עוד בעיות. כל הספרים שנמצאים היום בבית הספר הם ספרים ערוכים, אז גמרנו עם זה, ולדעתי את הצעד הזה הייתם צריכים לעשות לפני הרבה שנים.

עד היום הספרים של כיתות י"א וי"ב לא היו מצונזרים.

זה המהלך של השר שדיברנו עליו.

כן.

השר קידם את זה.

לגבי השאלה של אורי, חשוב לי באמת להבהיר את הנקודה הזו. אני מדבר פה על המורה שעשה מעשה טרור, ואני רוצה להבהיר לכם את תוכנית ההתערבות שלנו.

יש גם תלמיד מפה שעשה מעשה טרור.

כן, גם עליו אני אדבר.

המהלך הראשון והמרכזי, זה המהלך שהובלתי בתוך בית הספר כאשר עברתי בין כיתה לכיתה ואמרתי על התלמיד שנתפס שהוא רוצח ושהוא טרוריסט מועד. חלק מהמורים שאלו אותי למה לא אמרתי "אללא ירחמו", ואני עניתי שיש טרוריסט יהודי שקוראים לו ברוך גולדשטיין' הוא נכנס למערת המכפלה בשנת 1994, צרח והרג מוסלמים ברמדאן – והתלמיד הזה לא יותר טוב מברוך גולדשטיין.

כלומר, זה המהלך הראשון. המנהל נכנס לכל כיתה ומגנה את זה בחריפות. דע לך שאם זה היה מנהל אחר שאין לו את האמון של התלמידים ושל ההורים, הוא לא היה מעז לדבר כך עם התלמידים.

ולכן המסר הזה חשוב כל כך, שאתה כמנהל לא מוכן לקבל את זה שיהיו תומכי טרור.

ואני מסכים עם זה.

אנחנו צריכים לסיים בעוד כשתי דקות.

גיבשנו תוכנית והקמנו צוות רב-תחומי שכולל אנשים ממספר מקומות, כמו – שפ"י, שפ"ע, מפקחת בית הספר, מפקחת היועצים, היועץ החינוכי, והם נכנסו לכל כיתה ודיברו עם התלמידים, כשהמסר היה שטרור זה לא דבר טוב וצריך לגנות אותו. הם דיברו על דרכים שבהן אפשר לפתור סכסוכים בדרכי נועם, מכיוון שהערך העליון הוא לשמור על חיי האדם.

היו לי הרבה שיחות עם התלמידים גם על יהודים, כמו לדוגמה, כאשר שאלתי את אחד התלמידים שכעס, מתי סבא שלו היה בפעם אחרונה בבית החולים, והוא ענה לי שהוא לא יודע ושאולי לפני חודש. שאלתי אותו מי טיפל בו, והוא השיב שרופא יהודי. עכשיו הבנתם? אנחנו חיים ביחד, למרות כל הסכסוכים, אנחנו חייבים לכבד אחד את השני ולדעת לחיות אחד עם השני. אני אכבד אותך ואתה תכבד אותי – לדעתי, זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות.

כעת נדבר על התמונה האחרונה כי היא באמת חשובה לי. אפילו עם תוכנית פלסטינית ואפילו כשאין בגרות, הסתכלו – המטולוג הדסה עין כרם, רפואה דחופה ברוטשילד, מרפאת הכאב בהדסה עין-כרם, ברזילאי, מומחה אף-אוזן-גרון, רפואה דחופה בהר הצופים.

איפה הם למדו?

פה בראשידיה.

ובאוניברסיטה?

במדינות ערב – בירדן, במצרים, בשכם וכו'.

ראו דוגמאות נוספות – - - - אני חושב שאתם מכירים אותו, הוא הקולגה שלכם והוא בוגר ראשידיה; - - - מנהל מעוף משרד הכלכלה במזרח ירושלים; - - - מורה למתמטיקה, אחלה מורה למתמטיקה בעולם, מוחמד - - - ורופא כללי - - - – אלה הם הבוגרים של ראשידיה, ואלה הם האנשים שאני גאה בהם.

אל תספר לי על מורה אומלל, כי לפני ראשידיה הוא עבד בשלושה מקומות – בבית ספר - - - שהוא מוכש"ר, עבד בעמותת - - - שזה מוכש"ר, ואני קיבלתי אותו מהעירייה כאילו שהכול בסדר והכול 100%.

ומה עם התלמיד?

חברים יקרים, המקרה של התלמיד בכלל לא משקף את התנהלות הדברים או את האקלים בבית הספר. התלמיד הוא ביישן מאוד, לימדתי אותו היסטוריה והוא השתדל שלא ליצור איתי קשר עין וכשאני הייתי מסתכל עליו הוא היה מסיט את המבט.

יש לו הישגים אקדמאים טובים מאוד והוא בן למשפחה מהמעמד הכלכלי הבינוני. זה הפתיע אותנו ולכן שאלנו, בדקנו ותחקרנו למה הוא עשה את המעשה – מתברר, ואני לא מצדיק את המעשה, שבן דודו נהרג ב-7 באוקטובר בעוטף עזה.

האם בן דודו היה קורבן?

כן, היה קורבן בעוטף עזה.

קורבן של מה?

אני לא יודע.

מי זה, ראזם?

לא ראזם. - - -

האם הוא נרצח על ידי חמאס?

כן.

אני לא יודע על ידי מי הוא נרצח, אני רק יודע שהוא נרצח בעוטף עזה.

אז למה הוא מפגע ביהודים אחר כך? לא הבנתי.

כנראה מי שרצח אותו היה יהודי. אני לא יודע ואני לא מצדיק, אבל עשינו תוכנית התערבות.

אני מבינה, רק שיש לי בעיה עם סמנטיקה וכשאני אבוא לביקור ארוך אנחנו נדבר על זה.

זו לא סמנטיקה.

כרמית אנחנו בהובלת העובדת הסוציאלית. - - -

אני רוצה להגיד לכם שאני מודה על הביקור וגם על הכנות כי זה מזמין שיחה, וחבל לי שלא הצלחנו לדבר עם הצוות היקר ולשמוע אותו כמו שצריך.

אבל אני רוצה להסביר לך שמה שמפריע לי הוא שבסוף אתה כמנהל שכותב את המצגת הזו, מציין בה – מדינת ישראל, עיריית ירושלים, מחוז ירושלים וכו', אתה כותב שהילד הזה הגיע למקום הזה, כי בן הדוד שלו היה קורבן של אירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, למרות שב-7 באוקטובר כל מי שהותקף, הותקף על ידי החמאס.

אולי הוא הותקף על ידי החמאס.

אם הוא הותקף על ידי החמאס, אז למה הוא יוצא לפיגוע? - - -

אני לא אומר את זה מעצמי, אלא על פי המידע שקיבלנו.

אסעד, אתה מנהל בית הספר ואני מעריכה אותך, ולכן אני אומרת לך שמפריע לי שאתם חושבים שהוא קורבן. - - -




(13. מרכז פסג"ה, מרכז העיר)

ברוכים הבאים למרכז פסג"ה במזרח ירושלים. שמי רובא ואני מנהלת המרכז. יש לנו כאן גם צוות שעובד בימי שני שהצטרפו אליי כי הם רוצים לשאול שאלות, והם גם יכולים להשיב.

התקדמתי במזרח ירושלים בכל מיני תפקידים. לאחרונה סיימתי את הפוסט-דוקטורט שלי באוניברסיטה העברית במסגרת התוכניות אלומות ואגודת ישראל.

(הקרנת מצגת)

מרכז פסג"ה הוא היחיד ומהגדולים בארץ, שמשרת שתי תוכניות לימודים. אנחנו המומחים היחידים שמלמדים גם את תוכנית התאוג'יהי וגם את התוכנית הישראלית. אנחנו נותנים מענה לשתי התוכניות, ועם כניסת תוכנית החומש אנחנו נותנים מענה בעיקר ובדגש רב על התוכנית הישראלית ועל חיזוק השפה העברית - - -, וזאת בנוסף לחיזוק החוסן הרגשי ולצמצום התנהגויות סיכון בקרב התלמידים בתוך הכיתות.

אנחנו עובדים רבות על דרכי הלמידה, לרבות הפיתוח המקצועי עצמו ויש לנו הרבה שותפויות. נכון שישנם תקציבים לפיתוח מקצועי במסגרות הלמידה, אבל בזכות החומש - הצוות גדל. אם לדוגמה התחלתי את הניהול לפני שמונה שנים עם שלושה אנשים, היום יש לי 30, זה ממש הכפיל את עצמו פי עשר.

כפי שאתם יכולים לראות כאן, המבנה הארגוני של הפסג"ה מחולק לצוות פה שנמצא פה וניווין עומדת בראשו; יש לי צוות תכנון בית ספרי; יש לי מודל ייחודי בפסג"ה שכל בית ספר לפיתוח עסקי מלווה על ידי מדריך מטעמנו; ויש צוות תחום דעת, שבזכות החומש גם מיניתי לבתי הספר מדריכים לעברית ולמתמטיקה ומתכללים.

יש לי כל מיני תכלול תוכניות, כמו מחנכי כיתות של קרן "ליאון" שהם כבר שנה שנייה; יש לי רכזת של עולים חדשים; יש לי תכלול של תוכנית ישראל ועוד מספר תוכניות; היום יש לי בפסג"ה - - - של המחוז שהיום פותחים אותה, והם נמצאים כאן בפסג"ה.

שמנו מולכם את הנתונים של המורים עובדי ההוראה במזרח העיר, עברנו על הפרטים של כל מורה ומורה ופילחנו איפה הוא מלמד, אם בית הספר רשמי או מוכש"ר ובאיזה שלב חינוך הוא נמצא. אתם יכולים לראות 4,306 מורים ברשמי; ומולכם גם הפילוחים כאשר במוכש"ר יש לנו 2,414 ובסך הכול יש לנו 6,720 מורים עובדי הוראה.

לא כתוב איפה הם רכשו את ההשכלה שלהם.

נתוני המורים – פילחנו את המורים. ייאמר לזכותו של הצוות המדהים שאני זכיתי בו, עבדנו יחד כבר שבוע וחצי ופילחנו כל מורה ומורה. - - -

לקראת הסיור הזה?

כן, עשינו את זה לקראת הסיור הזה, וגם אחרי הסיור אנחנו נלמד את הנתונים. - - -

רציתי להציג בפניכם את פילוח 6,720 המורים – תואר ראשון יש לנו 3,581 מורים, תואר שני 2,372, תואר שלישי 45 ויש אנשים שהם ללא תואר והם מהמוכש"ר. פילחנו מי הם המורים שאינם בעלי תואר והם בבתי הספר המוכש"רים.

- - - לא שלנו ולא של העיריה.

בדיוק.

יש לנו גם 54 שיש להם תואר מוסמך – בזמנו לפני 20 שנה למדנו לתואר מוסמך במשך שלוש שנים במכללות.

האם יכול להיות שהמספר כולל גם עובדי תחזוקה וכו'?

לא, אלה רק עובדי הוראה. אנחנו מוציאים מהמשרד את כל הרשימות ולוקחים משם.

אם אנחנו מסתכלים על בעלי התואר הראשון וגם על בעלי התואר השני ושואלים מאיפה יש להם את התעודות, אז יש לנו 3,921 שלמדו באוניברסיטאות פלסטיניות תואר ראשון.

כרמית, זה לא מה שאת אמרת לנו.

אני אמרתי לכם 6,700 עובדי הוראה בכלל, שזה לפי הרישום הקודם, ומתוכם 4,300 בוגרי אוניברסיטאות שזה בין 80% ל-90%, זה מסתכם - - -

עכשיו זה מדויק. 3,921 למדו באוניברסיטאות פלסטיניות; יש לנו 187 מורים מחוץ לארץ, שזה אומר – ארצות הברית, אנגליה ויש גם מירדן, מכווית וממצרים; - - - יש לנו 2,612 מורים שלמדו במוסדות ישראליים כאן בארץ.

מה זה - - - ?

זה מוסדות ישראליים.

- - -

זה צריך להיות 6,720, סליחה, המספר כאן לא נכון, זו טעות. מה שרציתי לומר הוא שמתוך 2,612, יש לנו 902 בוגרי חינוך מיוחד במכללת דוד ילין ובמכללת אלקאסמי בסכנין.

כי לרוב, ברשות הפלסטינית אין חינוך מיוחד, ולכן החינוך המיוחד אצלנו תמיד בדוד ילין, באלקאסמי וכו'.

איפה זה אלקאסמי?

הרוב הם מדוד ילין.

אלקאסמי הראשי נמצא בבאקה אל-גרבייה, ויש להם פה שלוחה.

שזו אוניברסיטה שמוכרת?

כן, זו מכללה ישראלית.

זו מכללה להוראה המפוקחת על ידי המשרד.

פילחנו גם את התואר השני, ויצא לנו שמתוך ה-2,000 מורים שלמדו במוסדות ישראליים, מתוכם 438 המשיכו לתואר שני, 427 פלסטינים וגם 10 מורים שעשו את התואר השני בחוץ-לארץ, כשהכוונה לירדן ולמדינות נוספות.

יכול להיות שנקודת הציון שלהם, היא שכשהם מוציאים תואר ראשון, זה אומר שהם שואפים להשתלב כבר באקדמיה הישראלית – שם יורד האסימון, ותיאר את זה גם המנהל שהיינו אצלנו לפני כן.

נכון.

אתגרים – את האתגרים כולכם מכירים.

מורים – יש לנו הרבה מורים חדשים שנכנסים כל שנה. יש פערים בהטמעת התוכנית הישראלית בתוך בתי הספר, יש לנו אתגר שהמורים לא יודעים את השפה העברית, ולכן נצטרך להנגיש את כל החומרים בערבית.

פיתוח מקצועי – מכיוון שלא היו הרבה תקציבים בתקופת המלחמה, לא יכולנו להגיע ליותר, אבל היו לנו הרבה מתנדבים בפיתוח המקצועי, ועבדנו אני והצוות יום ולילה בכדי לפתוח מסגרות למידה ולהיכנס לבתי הספר. כפי שתראו כאן, למרות שאין הרבה תקציבים ואין מסגרות למידה כמו בכל שנה, הצלחנו להגיע ל-4,821 משתלמים, כאשר בשנה שעברה עם כל התקציבים הגענו ל-5,200.

כלומר, בזכות החומש והתקציבים שקיבלתי, יש לי עלייה של 2,000 משתלמים, ואם היו לי תקציבים נוספים הייתי מגיעה לעוד משתלמים.

כל מזרח ירושלים מלווה על ידי מתכלל פיתוח מקצועי, וכך אנחנו יודעים מה קורה בתוך בית הספר מבחינת הפיתוח המקצועי. כשאין בית ספר לבגרות הישראלית, אנחנו יודעים לאן לכוון, לאילו מקצועות ליב"ה, לאילו בעלי תפקידים וכיצד לתכנן את המפה של הפיתוח מקצועי.

כמו שאתם יכולים לראות, בכל בית ספר יש לנו פירוט לגבי הפיתוח המקצועי, בתוך בית הספר ומחוץ לבית הספר. אם נסתכל על השנה שעברה, שנכון שהיא הייתה שנה קשה בלי תקציבים רבים, אבל אפשר לראות שמתוך 6,720 עובדי הוראה, הגענו ל-4,821 משתלמים ול-1,899 לא משתלמים שהם מהמוכש"ר. כל מי ששייך למשרד החינוך ולרשות, כולם משתלמים.

ומהמוכש"ר, כולם לא משתלמים? או שחלקם כן?

חלק מהם משתלמים, אבל בתוכנית הישראלית כולם משתלמים. יש היום הרבה ביקוש מטעם המוכש"ר שניכנס לתוכנית הישראלית להשתלם. מי שלומד בתוכנית הישראלית צריך הכשרה ואז נכנס.

במיוחד כשיש גם את היסודי שזה גם בגפ"ן.

אני רוצה שתתייחסי למשתלמים ברשמי בתוכניות הפלסטיניות.

בסדר, אתייחס עוד מעט.

למרות שאין תקציבים, הצלחנו לפתוח 275 מסגרות למידה, ובכל שנה יש לנו 500.

מה הן מסגרות הלמידה?

30 שעות של קורס, השתלמות. למרות שיש תוכנית גפ"ן, אבל הקשר בפסג"ה חזק מאוד עם בית הספר.

פיתוח מקצועי בית ספרי – יש לנו 167 בתי ספר שהשתלמו בפיתוח מקצועי, וכולם סיימו תהליכי פיתוח מקצועי בית ספריים.

תהליכים שהתקיימו בפסג"ה – 108 מסגרות למידה, קורסים בתוך הפסג"ה.

וזה מחוץ לפסג"ה, בבית הספר?

כן, זה בבית הספר. נכון שיש את תוכנית הגפ"ן, אבל במסגרת הקשר ההדוק בין פסג"ה לבית הספר, אנחנו נכנסים לכל התהליכים, מתכננים יחד איתם ויודעים מי הם המרצים שהם מביאים. חשוב לי להגיד שאין ספקים שמשתוללים בתוך הפיתוח המקצועי. זה חשוב לי להדגיש.

כל בית ספר נמצא בשיח עם צוות הפסג"ה שיודע את הצרכים שלו על פי הייחודיות שלו ונותן לו את המסגרת הבית ספרית.

בדיוק.

זה 167 מסגרת.

כן, מסגרת למידה, אבל יש גם את המוכש"ר בפיתוח מקצועי בית ספרי.

לדוגמה, לבנה מתכללת את כל בתי הספר בשועפאט, והיא יודעת הכול על הפיתוח המקצועי בתוך שועפאט. לגבי כל בתי ספר היסודיים והעל-יסודיים, המתכלל מכיר גם את השכונות שבהן בתי הספר נמצאים וגם את הצרכים השכונתיים.

עובדי הוראה ומשתלמים – מתוך 1,298 עובדי הוראה, יש לנו 985 מורים שיש להם בגרות מלאה והם השתלמו בתוכנית הישראלית ו-723 מורים שהשתלמו בבגרות מסלול; יש לנו 2,905 מהתאוג'יהי, ומתוכם 897 השתלמו.

רק תגיד שהבעלויות עושות השתלמויות מחוץ לפסג"ה, ובגלל זה המורים שלהם לא משתלמים.

איפה הם עושים את ההשתלמויות?

בבתי הספר. מגיעים לשם מרצים, מנחים, מנהלים ומפקחים .

מי שולח את המרצים?

הבעלות.

מי שבבגרות הישראלית, אנחנו בקשר איתם.

אבל אלה של הבגרות הישראלית שייכים אלינו.

השאלה אם הם עושים את זה בכלל, אבל יש כאלה שעושים את זה טוב. - - -

- - - היא מדברת על תוכנית ישראלית בבעלות.

אני אסביר את זה – לכל בית ספר בבגרות הישראלית יש מתכלל מטעמי שעובד איתם והם מקיימים פיתוח מקצועי כמו בכל בית ספר אחד. גם מדריכים שלי שהם מתכללים מגיעים לשם, ואני מתייחסת אליהם כמו אל כל בית ספר אחר ששייך למשרד החינוך. הם מגיעים לפה לפיתוח מקצועי גם במקצועות ליב"ה, כי זו חובה על כל מי שנכנס לבגרות והמורים דוחפים. יש גם עבודה של המפקחים מול המנהלים, וזה גם חשוב להגיד.

אני רק רוצה להבין דבר אחד – מי שהוא בתאוג'יהי, איפה הוא מפותח ומשתלם בתוך בתי הספר? מי דואג להשתלמות? וכשאתם אומרים "הבעלות" – מי עומד מאחורי זה?

זה רק בבתי ספר מוכר שאינו רשמי, ולא כל התאוג'יהי. תפריד בין תוכנית לימודים לבין בעלות של בית הספר. תאוג'יהי בבתי הספר עירוניים עושים פה את ההשתלמויות שלהם כמו כולם, וזה לא משנה איזו תוכנית.

בסדר, אבל אני מדבר על התאוג'יהי שלא עשו.

אין פה הפרדה בין המוכר שאינו רשמי למוכר הרשמי?

כן, אין הפרדה. - - -

אני מניח שה-897 שבאים להשתלם פה, הם תאוג'יהי שמוכר על ידי משרד החינוך.

זה הרשמי.

יש לנו פער של 2,008 עובדי הוראה שהם בתאוג'יהי והם לא משתלמים.

נכון.

אני מניח שההשתלמויות שלהם הן בתוך בתי הספר, כמו שרונית אמרה, או שאני לא יודע, ואני רוצה לדעת אם מי שמעביר את ההשתלמות למורים הם גורמי חוץ דוגמת הרשות הפלסטינית.

אני אשמח לענות.

איפה את גרה?

אני גרה בבית צפפא, אני צפונית מנצרת במקור אבל הפכתי לירושלמית. גם הצוות אצלי הוא מגוון, חשוב לי להגיד את זה – יש לי ממזרח ירושלים, יש לי צפוניים ויש לי גם מאבו גוש ומעין רפא. אני עשיתי את האיזון הזה גם כמגוון בתוך הצוות וגם מבחינת השפה העברית, שחלק מהם שולט בה.

כל בתי הספר העל-יסודיים ששייכים לרשות, למשרד החינוך או לעיריית ירושלים, כולם משתלמים אפילו אם הם בתאוג'יהי. עוד מעט תראו שמי שבתאוג'יהי אפילו משתלם בתוכנית הישראלית. אנחנו עושים מעברים לאלה שמגיעים לכאן. אתה עכשיו מדבר על התאוג'יהי במוכש"ר, אלה שלא מגיעים בכלל לפסג"ה ואין לנו בכלל נגיעה אליהם – חלק קטן מהם מגיע לכאן להשתלם, וחלק עושה את התהליכים שלהם משלהם.

איך משלהם?

הם מתכננים את זה, ולפעמים אין להם תהליכי פיתוח מקצועי.

לרוב הבעלויות אין.

הם לא משקיעים כסף.

חלק מהרשמי שלא שייך לעיריית ירושלים, נמצא בכפרים כמו שועפאט וכו'.

ענאן, המוכש"ר האיכותי.

אפילו המוכש"ר האיכותי לא עושים. מדי פעם הם רק מביאים מרצים מבחוץ. - - -

יש בתי ספר כמו בכפר עקב, שלמרות שזה בית ספר מוכש"ר ובתוכנית תאוג'יהי, הוא בא אלינו ומקיים תוכנית פיתוח מקצועי; ויש גם בית ספר שהוא מוכש"ר לגמרי והוא תאוג'יהי, למרות שהוא לא בתוכנית הישראלית, הוא התעקש והגיע לפסג"ה, אמר שהוא רוצה תהליך של פיתוח מקצועי כי הוא מאמין בזה, ואז סייענו לו לבנות את זה. מחמוד אצלי גם מלווה אותו.

מעולה.

יעדים מרכזיים – אחד היעדים המרכזיים, הוא הרחבת התוכנית הישראלית והטמעתה במוסדות החינוך, הגדלת מספר עובדי ההוראה שמשתלמים בתוכנית הישראלית וכמובן השבחת תהליכי הוראה ולמידה. בנוסף, חשוב גם פיתוח פרקטיקות הוראה חדשות בתוכנית הישראלית וחיזוק בתחושת מסוגלות בקרב עובדי הוראה במעבר מתוכנית תאוג'יהי לתוכנית ישראלית.

יש לנו גם צוות שמארגן את כל מה שאנחנו שמים עליו דגש בתוכנית הישראלית, שזה כולל – מיומנויות, רציפה חינוכית ויישום הפרקטיקה, וזה הקושי שעליו דיברתי. יש פערים בפרקטיקה ובבתי הספר והם עדיין קיימים, ולכן צריך את הפיתוח המקצועי בחומש הבא. כמו כן, צריך להוסיף עוד על הדרך שבה אנחנו מיישמים את זה כליווי בתוך הכיתות שבבתי ספר.

חשוב לי להגיד שהתקציב לא מספיק, ואנחנו צריכים לחשוב אחרי הנתונים של המורים, על מה להוסיף עוד ואיפה לשים דגש.

כמה שיותר בתוך בתי הספר, זה יעיל ואפקטיבי יותר גם עבור התלמידים וגם עבור המורים.

כל עוד מגיעה הדרכה לתוך בית הספר. כלומר, מודל ההשתלמות צריך להיות כזה שהם משתלמים פה שנה ראשונה או שנתיים, ואחרי כן אתה מכניס אותם לתוך בית הספר עם הצוות שלנו בפסג"ה. כי בלי זה, אתה לא באמת יכול לדעת לאן זה הולך.

מאז שקיבלתי את הפסג"ה ואת המודל של מתכלל פיתוח מקצועי בכל בית ספר, העצמנו את כוחות הפנים לאחר שזיהינו אותם, והם גם יכולים להוביל בתוך בית הספר, מה שחיזק והעצים אותנו מאוד בתוך בתי הספר.

נתנו הרבה פתרונות בפיתוח המקצועי, ובהשקעה שקיבלנו עשינו גם תהליכים ייחודיים – שמנו דגש על צמצום פערים בתחומי ליב"ה, פרסנו בפני המורים אפשרות בחירה מבין הרבה תוכניות, כמו לדוגמה בערבית כשפת אם או ערבית שפתית, פתחנו 15 השתלמויות והמורה יכול לבחור בכל שנה. כמו כן, העצמנו בעלי תפקידים במרכזים פדגוגיים ובמרכזי בגרות, ופתחנו לכל בעלי התפקידים אפשרויות להתפתח בתחומים שהם אחראים עליהם.

אחד מהדברים הנוספים שנעשו בשנים האחרונות, הוא הנגשת מסגרות הלמידה בתוך השכונות עצמם, כמו בכפר עקב, בכדי שלא יגידו שאנחנו לא יכולים להגיע. פתחנו גם במחנה שועפאט ובסילואן והנגשנו את הלמידה לכולם בתוך השכונות.

גם התקציב שקיבלנו אפשר לנו לקיים למידה מרוכזת, במיוחד למורי העברית והמתמטיקה בשלומי ובבית יציב, כדי להכשיר אותם עוד ועוד. היינו בקשר עם כל מרכזי הסימולציה בארץ, מהצפון עד הדרום, והגיעו המונים אפילו באופן עצמאי ובאוטובוסים. חלק רב עשינו גם בדוד ילין. השנה פיתחנו בפסג"ה סימולציה ניידת בזכות כוחות הפנים שלנו, הבאנו איזושהי מומחית ואנחנו מתפתחים לאט-לאט בתהליכי ההקמה.

כדי לסגור את הפערים לגבי אופן לימוד המתמטיקה בבגרות – שלוש יחידות, ארבע יחידות, חמש יחידות ואיך אני אלמד כימיה וביולוגיה כשאין לי כאן מעבדות וכו', כדי להכשיר את המורים, יצרנו קשרים עם האוניברסיטה העברית והמורים לומדים שם. הם עוברים מהפסג"ה לאוניברסיטה וכבר נחשפים ולומדים במוסדות האקדמיים, כמו באוניברסיטה העברית, בעיקר למדעים, בדוד ילין ובהר הצופים במקצועות האחרים.

רודא, ברשותך, את דיברת עכשיו על הריאלי ועל ההומני שלוש או ארבע יחידות, ואחד מהמנהלים שפגשנו אמר לנו שהרמה של הריאלי בתאוג'יהי גבוהה יותר מהרמה של התוכנית הישראלית בריאלי – האם זה נכון?

מבחינת הישגי התלמידים?

מבחינת הרמה הלימודית.

הרמה הלימודית היא קשה יותר.

גבוהה יותר?

גבוהה יותר. אני יכולה לתת לכם דוגמה.

זה לא עניין של גבוהה יותר כי ישנם מקומות שהרמה שלהם גבוהה יותר, אבל בריאלי אצלם הם צריכים, לצורך הדוגמה, ללמוד את החומר ממש בעל פה.

היה אצלי מדריך שלמד בתיכון בתאוג'יהי והוא סיים דוקטורט במכון ויצמן, הוא נמצא כאן ויכול להעיד עד כמה הרמה גבוהה ועד כמה היא קשה.

במקצוע מדעי?

מדעי.

אם מתחילים לדבר על רמה, צריך להגדיר מה זו רמה. בתוכנית התאוג'יהי הם ממש מתמקדים בלימוד תוכן, ולעומת זאת בתוכנית הישראלית המיקוד הוא מיומנויות חשיבה, חשיבה מדעית והכנת הבוגר ל-2030. זה קצת שונה ממה שקורה פה, אבל כשמדברים על רמה גבוהה יותר, אני לא יודע למה מתכוונים, וגם לגבי הישגים אי אפשר להשוות כי המבחנים שונים.

אבל מבחינת טקסטים הרמה גבוהה מאוד בערבית ובהיסטוריה, והיא לא מתאימה לכלל התלמידים ולדיפרנציאליות בכיתה.

הוא דיבר בעיקר על כך שבגרות התאוג'יהי במקצועות ריאליים, כמו מתמטיקה, פיזיקה וכימיה, היא לטעמו ברמה גבוהה יותר מאשר הבגרות הישראלית בתחומים האלה, וכך זה גם נתפס אצלכם.

אולי אפשר לחשוב לדוגמה, שכשתלמידים מסיימים תיכון והולכים לאוניברסיטאות ברשות, יכול להיות שהם מצליחים שם יותר כי סגנון הוראת הלמידה שם מתמקד בתוכן. שם צריך לשלב ידע ולדעת מה הם יסודות כימיים, מה זה ביולוגיה וכו', ולכן יכול להיות שבגלל זה כך הוא חושב; מצד שני, אם חושבים על מישהו שרוצה לחשוב על חקר, חשיבה יצירתית וכו', אז בתאוג'יהי זה לא קיים, ולכן זה תלוי איך מסתכלים על זה.

יש לנו מהלך השגחה למורים שהיום מתחיל ויהווה פתרון, במיוחד למורים שבתוכנית הישראלית, כדי לחקור את הלמידה שלהם.

מסגרות הלמידה בתחום המדע – גם את זה פילחנו ממי שלמד אצלנו בפסג"ה בין מי שבא עם בגרות מלאה, בין אלה עם מסלול בגרות ובין התאוג'יהי – אתם יכולים לראות שהרוב בתוכנית ישראלית משתלמים בתחומי דעת.

האם אין פה עברית?

יש.

מה זה שפה הערבית 266? למה הם צריכים להשתלם בערבית?

אנחנו מלמדים את הדרך שבה נכון ללמד את השפה הערבית, כי אם אתה יודע לדבר ערבית זה לא אומר שאתה יודע ללמד ערבית. הערבית השפתית היא שונה. צריך להבין איך מלמדים את הבנת הנקרא, איך עובדים על הבעה בעל פה ואיך מקנים חינוך לשוני.

ולגבי העברית, האם זו עברית מדוברת או עברית דקדוקית?

אנחנו מכשירים את כל בעלי התפקידים בבגרות הישראלית, אתם יכולים לראות פה פירוט מלא, שאפילו מהתאוג'יהי באים.

לגבי הקניית השפה העברית, אני אתייחס לשלושה תחומים שאנחנו מתמקצעים בהם – פיתוח מקצועי למורי השפה העברית באולפנים לכלל עובדי ההוראה והשלמת הסמכה למורים. אם נסתכל על הפיתוח המקצועי של עובדי ההוראה, כיוון שלא היה לי תקציב פתחתי שלוש השתלמויות בשנה שעברה, אבל השנה אני מתכוונת לפתוח שמונה השתלמויות בשפה העברית כדי להגיע ל-289 מורים.

מתוך כמה?

289.

אז בתשפ"ה כמה יהיו?

אנחנו מקווים שכולם יהיו כי אנחנו רוצים לפתוח שמונה השתלמויות. מוחמד זבבקא ואני גם עובדים על דרכי הגיוס שלהם. היום יש דגש רב מאוד על כך, כי הרבה מורים לעברית מקבלים הרבה תפקידים בבתי הספר, כמו לדוגמה, במרכזי בגרות פדגוגים. אנחנו מקווים להכשיר עוד ועוד מורים לעברית בשנה הזו.

מה עוד אפשר לעשות – צריך להיות ליווי לשפה העברית בתוך הכיתות, כמו גם פרקטיקה. צריך להיות ליווי אישי וקבוצתי, וצריך גם לבנות מאגר מערכי שיעור עם דרכים ללימוד העברית.

אם מורים יהודים ילכו ללמד עברית בבתי הספר, האם לדעתך זה יתפוס?

כן, עדיף. זה יתפוס.

זה תלוי שכונה.

נכון שזה תלוי שכונה, אבל היום המורים שמלמדים אצלי עברית מדוברת הם יהודים דוברי עברית. אני מביאה מורים לעברית מדוברת רק דוברי עברית וכן גם לגבי השלמת הסמכה. אין מרצים ערבים. אתמול אפילו המורים אמרו למרווא, מרכזת העברית אצלי, שהלוואי והייתה להם מורה יהודייה בבית הספר, כי כך הם היו לומדים את העברית בגיל צעיר מאוד ולא כמו היום כשהם בני 30 ובני 40.

אני רק מבקשת להגיד שאנחנו כן מכניסים היום מורים דוברי עברית לבתי הספר, פשוט לא במסגרת הפורמלית של עובדי משרד החינוך כחלק מהצוות, אלא כתוכנית תוספתית שהיא בתוך יום הלימודים או במסגרת תוכנית "מדברים", לדוגמה, שזה בתוך יום הלימודים עם מורים יהודים דוברי עברית שמגיעים ומלמדים בתוך יום הלימודים.

לאן הם מגיעים?

היום יש לנו חמישה בתי ספר. מדובר בבתי ספר מסוימים.

האם הם לא חוששים?

לא. זה לא מפחיד בתוך השכונה.

זה נמצא בבית צפפא.

זה מה שאני אומרת – יש הגבלה לשכונות הקרובות לגבול. אנחנו מצליחים לכסות את בתי הספר שקל להגיע אליהם.

אנחנו היינו היום בארבעה בתי ספר, פגשנו מנהלים דוברי עברית מצוינת, אבל כמעט ולא פגשנו מורים שהם דוברי השפה העברית. לכן, אני שואלת איפה אותם בוגרי מרכז פסג"ה, שפה ההזדמנות שלנו לייצר שינוי היא הכי גדולה – מה אנחנו עושים עם זה? מה שמעניין מהנתונים שהצגת פה, זה לא בית צפפא, אלא שועפאט וכו'.

אני רוצה לומר שזה לא לפי בית ספר. אני לקחתי את כל הדרום בגלל שמורים יהודים לא יכולים להסתכן ולהיכנס אל ג'בל מוכבר, אז ביקשו שאני אקיים את זה בתוך בית צצפא, ולכן הלכתי לפי המקום, אבל המורים הם לא מבית צפפא.

האם זה מספר המורים שלנו שהשתלמו בעברית?

זה לאו דווקא מורים לעברית.

זה נתון לגבי כלל המורים, לא רק עברית.

ואולפנים.

כן, אולפנים מבחינה תעסוקתית. יש לנו משנה שעברה רשימת המתנה של 350 מורים שרוצים ללמוד.

הם לא מורים לעברית, אלא מורים כלליים שפשוט רוצים לדעת.

עשיתי פילוח, ואם אתם רוצים את הפילוח, אני יכולה לתת לכם.

כן, אנחנו רוצים.

המנהלים שיקפו לנו שאין להם מורים לעברית ושזו הסיבה שהצוות לא דובר עברית ואי אפשר ללמד. אנחנו נכנסנו לשיעור עברית בכיתה ו', ואף אחד מהתלמידים לא ידע עברית. לכן אני שואלת איפה זה פוגש אותנו בפסג"ה? כי אולי אנחנו יכולים לשנות את המציאות הזו.

צריך לעבוד גם נקודתית.

לא ידעו לדבר עברית גם בכיתת הבגרות?

לא.

בכיתות הבגרות הם גם עושים בגרות בעברית.

מי שיודע, זה מי שאבא שלו עובד עם ישראלים.

לא ידעו לדבר עברית לא באלטור ולא בראשידיה. נכנסנו גם לכיתת חינוך מיוחד ואחרי כן לכיתת התוכנית הפלסטינית, אבל לא נכנסנו לכיתת תוכנית ישראלית, ולכן אני שואלת אותך ואת הצוות שלך שרואה את כל המורים ופוגש אותם – מנהלים אומרים שהם מחפשים מורים שילמדו עברית ולא מוצאים, האם אנחנו מכשירים פה מורים להוראת עברית? ענאן, האם יש לנו בקרה במיפוי? איך הם מפוזרים בתוך בתי הספר, כך שיש לנו מורה או שניים בכל מוסד חינוכי?

את מתכוונת שהם ילמדו את המורים?

מורים לעברית שילמדו את התלמידים.

מורים לעברית בכיתות.

זה שאין להם מורים, זה מוזר לי.

יש מורים, אבל לא כולם יודעים עברית.

המנהלים משקפים שיש לנו מורים לעברית שלא דוברים עברית.

זה כן. את זה אני מכירה.

בגלל זה שאלתי האם הם מלמדים עברית מדוברת או דקדוק בעברית.

הם מלמדים את מה שצריך, כדי שהתלמידים יעברו את המבחנים.

האם מורים להוראת העברית מגיעים להשתלמות פה? האם יש לנו נתון באיזה פיזור הם נמצאים?

בנינו שאלון. זה מצוין כל מה שאמרתם כי זו דוגמה טובה. גם המרצים דיווחו שלא כל מורי העברית הם דוברי עברית.

איך אפשר להיות מורה לעברית בלי להיות דובר עברית?

מהניסיון שלנו, המורים מלמדים את התלמידים את מה שהם צריכים כדי להעביר אותם את המבחן. אתה יכול היום לעשות חמש יחידות בעברית ולא לדעת להזמין פיצה בעברית, כי ככה זה. זה כמו שישראלים לומדים ערבית בתיכון ולא יודעים להזמין פלאפל בערבית.

כרמית, מה שאני מנסה להגיד הוא שיש הבדל בין מבחן יע"ל למבחן הבגרות, שהרי בסוף מסתכלים על הציונים של מבחני הבגרות בעברית והם לא כל כך גרועים. תלמידים כן מצליחים לעבור את זה, אבל זה לא אומר - - -

רגע, את הלכת שני צעדים קדימה, אבל לפני המבחנים, איך מורה שאמור ללמד עברית בבית הספר, לא דובר עברית?

זו תקלה.

אי אפשר להכליל.

זו בטח לא הכללה, אבל זה גם לא משהו שמנהל צריך לבחון עליו.

הרבה מורים בחטיבה העליונה לא מתפתחים בעברית מבחינה מקצועית, ועשינו פילוח מאילו בתי הספר הם. בנוסף, המרצים והמורים דיווחו שיש קושי. נכון שהם מורים לעברית, אבל יש להם קשיים, אם זה בעל פה ואם זה בניסוח של משפטים תקינים.

סליחה, מי הכשיר אותם להיות מורים לעברית?

כולם בוגרי אוניברסיטאות. מורי העברית הם בוגרי דוד ילין.

איך הם בוגרי דוד ילין והם לא יודעים עברית?

הם ממזרח ירושלים לרוב והם לא למדו עברית בבית הספר, אלא נחשפו לשפה רק במכללה. הם לא למדו עברית בבית הספר כמו שאני למדתי בכיתה ג'.

איך הם קיבלו כך תואר מדוד ילין?

צריך לבדוק את זה עם דוד ילין.

אנחנו בשיח עם דוד ילין.

אבל חלק מהמורים שהגיעו באו עם BA רגיל ועשו את ההסבה וקיבלו את ההסמכה מדוד ילין. זה לא שהם עברו ארבע שנים של לימוד השפה העברית.

נכון.

אז מה זו ההסמכה של דוד ילין?

מדובר בצעירים ממזרח העיר שלא יודעים את השפה העברית, אבל כשאחד מהם, לדוגמה, יודע קצת לדבר עברית ויש לו BA, הוא הולך ועושה הסמכה.

אנחנו לא מצליחים לדייק את האירוע כדי להבין איך לשפר. קודם כל, אנחנו נבדוק מול דוד ילין ונראה מה קורה.

אנחנו בתהליך איתם.

אני אפילו לא שואלת איפה הם עוברים הסמכה. אני מדברת עלינו כעל המופקדים על המערכת כי בסוף זה צוות שלנו בפסג"ה – יש לנו מורים לעברית שלא יודעים לדבר עברית. האם כולם מכירים את המצב הזה? יש לנו מורים ערבים לעברית שלא יודעים לדבר עברית. מרווא, את מסכימה?

מתוך ה-89, כמה זה באחוזים?

אני לא בטוחה שהם לא דוברים עברית כי הם דוברים עברית, אבל הם לא למדו את העברית ביסודה. הם נחשפים יותר לעברית רק באוניברסיטה או במכללה. הם יודעים קצת לדבר עברית, מגיעים לאוניברסיטה ולומדים טכניקות ללימודי שפה. זה לא אומר שהם בכלל לא יודעים עברית.

הם כאילו מלמדים בערבית את חוקי הדקדוק של העברית.

רובא, יש לי שאלה אחרת אלייך, דווקא בגלל שלך יש הסתכלות רוחבית – האם את חושבת שכשהשעון ייעצר, אפשר יהיה להכשיר מורה לעברית כשהבסיס שלו הוא לא כמו שלך, לדוגמה. מישהו שלא למד עברית ולא מדבר עברית במשך היום, האם יש לו סיכוי שהוא יוכל ללמד עברית?

כן. אם נבנה בשבילו מסלול לימודים מתאים של למידה לפי תכנים מסוימים והוא יעבור אותו, זה אפשרי.

בנינו שאלון, שמחר אנחנו מוציאים אותו. עשינו זאת עם ד"ר - - - ועם מוחמד זבבקא והוא לכלל מורי העברית, כדי לדעת איפה הקשיים שלהם, כדי לבנות את מסגרת הלמידה בהתאמה לאתגרים שלהם.

יש מורים שיש להם שגיאות כתיב, וגיליתי את זה בוואטסאפ לדוגמה, כי אני משתתפת איתם בהשתלמויות העברית כצופה שלא מתערבת. אומנם לא לכולם, אבל לחלקם יש שגיאות כתיב והמרצים מדווחים על זה – לכן לאלה צריך לתת מענה מדויק.

רובא, יש לי רק הערה וזה גם ישלים את דבריה של כרמית – דווקא מתוך עולם המונחים של משרד החינוך, כשאני מסתכל על אולפני השפה העברית, מבחינתי זה אולפן ללימוד שפה, ומה שחסר לי ודיברנו על כך קודם, הוא שלמעשה לא מדובר באולפני השפה עברית, אלא בהשתלמות לשפה העברית.

זה שני דברים שונים. היא דיברה על ההשתלמות של השפה העברית, שזה כללי לכל המורים.

השאלה שלי אחרת. אנחנו הרי מכירים את הסוגיה של האולפנים לעולים באגף יחידות למבוגרים אצל מעוז.

אני מכירה, אבל זה שונה.

השאלה אם אפשר לבנות מתכונת דומה לאוכלוסייה דוברת ערבית שלא דוברת עברית כשפת אם?

צריך להקצות כסף רב לאולפנים.

אז יכול להיות שאולי זה הכיוון המקצועי.

יש תקציב לעובדי הוראה, אבל צריך לתפוס אותם לפני שהם הופכים למורים כשהם עוד בדוד ילין או באוניברסיטה ולהפוך אותם למורים טובים מראש. אנחנו בתהליכים מול האוניברסיטאות העברית ומול דוד ילין, כדי לשפר להם את המכינה, לעשות איתם תהליך של מספר שנים. קרן ראסל ברי מעורבת פה.

אנחנו יכולים לנסות להוביל איזשהו קו שלכל מי שיגיע הנה לפיתוח מקצועי בכל תחומי הדעת תהיה איזושהי מודולה בשפה כחלק מהמחויבות של הפיתוח המקצועי שלו במתמטיקה ובאנגלית.

זה ישפר קצת.

הייתי מציע שכל ההשתלמות פה תהיה רק בעברית.

אני רוצה להגיד שאני נותנת להם איזשהו תנאי פתיחה.

תעשי לפני כן איזושהי מכינה לפה, אבל תגידי שהכול בעברית.

אני רוצה להגיד שכל מי שמשתלם במרכז פסג"ה, ויש פה מספר לא מבוטל של מעל 6,000 או 7,000 מורים באירוע, יהיה מחויב למודולה בשפה העברית.

זה לא בטוח מה שילמד אותו עברית, את יודעת? כי ללמוד שפה זה קשה, וצריך שזה יקיף את העולם שלך.

זה אולי כמו עולים שעולים לארץ וצריכים ללמוד שפה חדשה.

אנחנו מושקעים באולפנים הרבה בחומש החדש, ולכן אנחנו יכולים להשתמש בזה כחלק מתהליך שכורך יחד את ההשתלמות בפסג"ה עם המשאב הזה של לימוד השפה העברית. אם המבוגרים בתוך בית הספר לא מדברים עברית, אין שום סיכוי שנצליח לפרוץ את התקרה הזו.

14% ללימוד השפה העברית בתוך החלטת הממשלה הקיימת, ואת אומרת שיעשו את זה במקביל לכל ה-66% האחרים, אבל יש עוד דבר שהוא נדבך חשוב מאוד, וזה הכשרות המורים. ככל שהכשרות המורים יהיו מחוץ לרשות הפלסטינית ובתוך ישראל, משרד החינוך יחד עם המדינה ועם כל הכלים שיש במשרד החינוך, יכולים למצוא מסגרות לימוד למורים מלמעלה. כלומר, את כל התואר שיעשו פה בארץ – ואז זה מוציא לך מוצר אחר לגמרי.

נכון.

עכשיו צריך לחשוב על כל כיוון בזה. אי אפשר להמשיך לקבל מוצר אחד ולנסות לעשות בו משהו אחר.

אתה צודק. צריך באמת ללכת למקור, למקום שממנו הם מגיעים.

בואו נחשוב מה אנחנו כן יכולים לעשות ומה אנחנו לא יכולים. כמדינה היום, מבחינה משפטית וחוקית, אנחנו לא יכולים שלא לקלוט מורים שלא למדו באקדמיה הישראלית. אבל אנחנו כן יכולים היום לבדוק את דוד ילין ואת ההסמכות שאנחנו מבצעים, לרדת לעומק לתוך ההסמכה ולבדוק מה היא כוללת.

אם את עושה את זה בדוד ילין, את יכולה לעשות את זה גם בא-נג'אח", גם בביר זית וכו'.

בואו נכיר מה אנחנו לא יכולים לעשות. אנחנו היום כמדינה מקבלים תארים גם ממדינות אחרות.

מכוח מה?

אמנות בין-לאומיות.

האמנות האלו, צריך לבחון אותן אם הן מחייבות אותך גם כלפי המוסדות ברשות הפלסטינית. יש פה שתי בחינות – בחינה לאומית ובחינה פדגוגית. לא בהכרח שהם ייתנו לך מענה ברמה הפדגוגית ואתה יכול לפסול אותם על זה.

מההיבט השני, בוא תיצור אצלך לכתחילה מסלול שיהיה משתלם יותר למורה הפוטנציאלי לבוא אליך וללמוד אצלך.

יש לך היום מסלולים בתוך האקדמיה הישראלית עם עדיפויות שונות, לרבות תמיכה בשכר הלימוד ועוד.

היום אנחנו ניסינו לחקור למה לצעיר הערבי ממזרח ירושלים נוח יותר ללכת ל"ביר זית"
ולא-נג'אח.

זה לאט-לאט משתנה.

בגלל השפה הוא לא יכול להשתלם.

זה גם עניין של זמן, כי הוא לא רוצה לבזבז שנה במכינה.

מה שאתה אומר שהולך ומשתנה, אני רוצה לתמרץ ולקדם ביעילות, כדי להסליל אותו למסלולים בתוך ישראל.

צריך להגיד שאתה מתעדף לדעתי רק את אלה שמלמדים את הבגרות הישראלית, כדי שבתי הספר הישראליים יקפצו ויעלו פי שתיים ברמה.

אני מסכים איתך, אבל צריך לבנות איזושהי תוכנית.

תתרכז בזה ולא בכולם.

תחזרי בבקשה לשקפים הראשונים שבמצגת.

יש לנו היום 40% עם תואר ראשון שלמדו במוסד ישראלי, שזה כבר נתון יפה. אני מבקשת שתנסו להוציא נתונים מארבע השנים האחרונות, כדי שנראה אם יש התקדמות, אם יש יותר שפונים למוסדות ישראליים ואם יש לנו עלייה לאורך זמן.

כך נוכל לראות איזושהי התקדמות או רגרסיה, אנחנו צריכים להסתכל ולהתבונן לפחות על שלוש שנים אחורה, כדי לגלות אם ישנה מגמה.

נעבור לפילוח של התואר השני – שימו לב שהנתון הוא כבר 82% שזה כפול מורים שלומדים במוסדות ישראלים.

שני הנתונים יחד זה 64% שלומדים במוסדות הפלסטיניים ו-36% לומדים במוסדות הישראליים. 4,378 פלסטינים ו-2,362 ישראלים – את זה צריך לדחוף בשתי ידיים לתואר ראשון שיתחילו ללמוד אצלנו.

מה שגורם לבוגרי התיכון ללכת ללמוד באוניברסיטאות הפלסטיניות, הוא שזה קל להם יותר כי קשה להם יותר להתקבל לאוניברסיטאות הישראליות מאשר לאוניברסיטאות הפלסטיניות.

אם משרד החינוך עכשיו "סוגר עסקה" במירכאות עם אחת מהאוניברסיטאות בישראל ואומר לה שהוא רוצה לבנות מסגרת למורים ערבים במזרח ירושלים, ואז הוא ממסד את זה ומשקיע בזה – האם יהיה לזה ביקוש?

ודאי. גם יש מלגות ותמריצים.

לדעתי כן. צריך לעודד ולתמוך.

זה כבר לגבי השכלה גבוהה ולא לגבי חינוך. אנחנו עד גיל 18.

כרמית, 3,921 מורים הולכים ללמוד עכשיו שם ואני לא רוצה את זה.

רגע, מה הם אמרו לך? למה הם הולכים? כי הלימודים שם קלים יותר?

כי הם מלמדים בערבית.

כמה זמן זה תואר אצלכם ברשות?

ברשות לקח לי שלוש וחצי שנים.

זה ארבע שנים ברשות. לומדים תעודת הוראה גם שם ביחד עם התואר וזה לפי נושאים מסוימים במשך ארבע שנים.

אביחי, צריכים לעשות שנת מכינה, ואז שכשהם מסיימים כיתה י"ב, הם מיד מתחילים ללמוד, אחרת למה שהמורה יתאמץ אם הוא יכול בקלות?

רובא, אם אני לוקח עכשיו כזה מורה פוטנציאלי ומעביר אותו אצלי שלוש או שלוש וחצי שנים מכינה, תעודת הוראה וכו', ואני מלמד אותו עברית כבר בתואר?

בעין יעל יש ביקוש.

אבל זה מה שעושים בדוד ילין ובאוניברסיטה העברית, ועדיין הבוגרים שם הם לא דוברי עברית כמו שצריך.

צריך לטייב גם את התוכניות בתוך חומש בבצלאל, בעזריאלי ובאוניברסיטה העברית בתוכנית מצטיינים לסטודנטים, שמלמדים שם עברית.

האם בדוד ילין מלמדים בערבית?

בדוד ילין בערבית.

הרוב בעברית. התואר היסודי הוא בעברית, זה משהו חדש וזה כבר שנה שנייה בדוד ילין, אז הם בכיוון הנכון.

ענאן, יש פה שני צירים – אירוע אחד, זה הסיפור של העברית; ויש פה את הסיפור שאתה אומר שגם כשהוא לומד בערבית אתה מעדיף שהוא ילמד במוסד ערכי, הומניסטי ונקי יותר, ולא יספוג השפעות על הדרך. אתה אומר שאתה מוכן שהוא ילמד פה, לא בשפה העברית, כשלפני עשר דקות התעצבנת על דוד ילין.

לא נכון. אני מוכן שהוא ילמד לא בשפה העברית, אבל תוך כדי התואר - - -

אתה אומר שאתה מוכן שהוא ילמד שלא בשפה העברית, כי הרי הוא לא יירשם לתואר אחר. הוא הולך לשם כי נוח לו.

בשנה הראשונה הוא ילמד בערבית, בשנה השנייה הוא ילמד חצי-חצי ובשנה השלישית הוא ילמד שלושת רבעי – כך תכשירי אותו כבר להיות מורה לעברית או להיות בן אדם שיודע לדבר עברית.

אתה מדבר רק על מורים ולא על כל הסטודנטים, כן?

כן, אני מדבר רק על מורים.

האפשרות הזו קיימת להם היום.

היא קיימת, אבל היא לא מתועדפת.

אין לנו היום יותר ביקוש מהיצע, תקנו אותי אם אני טועה.

נעמי, למה שצעיר ערבי יבחר ללמוד בביר זית או בא-נג'אח, ולא בדוד ילין?

כי הוא לא צריך שנת מכינה, הוא לא צריך ללמוד עברית והוא לא צריך ללכת למקום שזר לו. הוא יכול לסיים כיתה י"ב, להתחיל ללמוד, לסיים, לחזור וללמד. למה ללכת על מה שקשה?

אם אני לוקח עכשיו קבוצה של 50 צעירים ממזרח ירושלים, ומעביר אותם יחד מסלול הכשרה להוראה?

אם אתה מבטיח להם אחר כך תקן, ואחר כך אתה מבטיח לשלב אותם בבתי הספר.

בואו נעשה רגע פיילוט של שתי דקות – איפה כל אחד מכם למד?

שמי מחמוד בזבז, ואני למדתי תואר ראשון באוניברסיטת אל-קודס באבו דיס.

למה? תגיד לי את האמת, למה לא למדת בדוד ילין?

כי אני לא מכיר את דוד ילין.

שמי יוסף, ואני למדתי תואר ראשון באוניברסיטה העברית.

למה לא הלכת ללמוד בא-נג'אח או בביר זית?

מכיוון שאני צפוני במקור.

שמי ראמה, ואני למדתי תואר ראשון בדוד ילין ותואר שני בנתניה.

למה הלכת לדוד ילין?

למדתי את זה בערבית, תואר ראשון בערבית.

מה למדת שם לתואר ראשון?

חינוך מיוחד.

קוראים לי מרואה ואני מהצפון. למדתי באוניברסיטת חיפה.

אני במקור צפוני, אבל למדתי תואר ראשון במכללת אורט ותואר שני במכללת עזריאלי.

ככה קרה לי עם המפקחים שלי.

אני מעין נקובא ולמדתי תואר ראשון בדוד ילין ותואר שני באור יהודה.

אני למדתי תואר ראשון בחינוך מיוחד בדוד ילין בשפה העברית, ותואר שני באוניברסיטה העברית. אני גרה בירושלים, אבל במקור אני מהמשולש.

כפי שאמרתי קודם, אני מירושלים וסיימתי תואר ראשון בירדן, תואר שני באוניברסיטה העברית ותואר שלישי במכון ויצמן.

זה לא רק שקשה להתקבל, אלא שגם הכשרת מורים ברשות שונה לגמרי מהכשרת מורים פה במדינה, מכיוון שהפדגוגיה שם שונה לגמרי.

מי שסיים שם תואר ומביאים אותו להיות מורה פה, הוא לא יצליח כי אין לו את המיומנויות הנדרשות ואין לו את הפרקטיקה. זה משהו אחר.

אני מבקש כעת מרובא ומכרמית להגיד מספר מילות סיכום, ואחרי כן ברשותכם אני גם אסכם. בבקשה.

אני רוצה לומר דבר נוסף – בשנה הקשה שהייתה, מאז שהמלחמה פרצה, התעסקתי גם בנושא הזה עם כל המורים ועובדי ההוראה, ומיד ב-8 באוקטובר הפעלתי אולפנים לחיזוק החוסן ואוורור רגשות.

זה היה ביום שבת כשהמנהלים בכל בתי הספר היו לבד והיה זעם שהבאנו מורים עם השקפה של בוגרי אוניברסיטאות פלסטיניות, והנה סיגל כאן יכולה להעיד. ספרי איפה הם למדו.

תואר ראשון למדתי באוניברסיטת בית לחם ותואר שני באוניברסיטה העברית.

למה למדת את התואר הראשון בבית לחם? איפה את גרה?

אני גרה ליד ארמון הנציב, ולכן היה לי קל להגיע לאוניברסיטת בית לחם, וגם בגלל שהערבית שלי לא כל כך בסדר ובתוכנית הלימודים של התאוג'יהי לומדים יותר ערבית.

אז המחסום היה השפה?

כן. אחרי כן, למדתי באוניברסיטה העברית כי כבר הייתה לי השפה וגם בגלל ששיטת הלימודים שם שונה.

מה קרה בתואר הראשון שחיזק אצלך את השפה העברית? איך יכולת כבר לעשות את התואר השני באוניברסיטה העברית? איפה למדת את השפה?

בבית הספר היו לנו שיעורים בעברית. אני למדתי את השפה בתחילת כיתה ז' כי הייתי בבית ספר פרטי. אחרי תעודת התיכון למדתי באולפן מיל"ה ובבית העם - - - ואחרי כן, השתדלתי בעצמי במאמץ אישי ללמוד את השפה. ברגע שהרגשתי שאני יכולה להיכנס ללמוד במוסד חינוכי ישראלי, החלטתי להיות בקבוצה עם מורים ומורות וללמוד ייעוץ חינוכי באוניברסיטה העברית.

יפה מאוד, תודה.

(נושאת דברים בשפה הערבית)

אני למדתי בדוד ילין בהתחלה ואחרי כן - - - לא למדתי באוניברסיטה פלסטינית.

תודה.

לסיכום, רציתי להגיד הוא שבגלל השנה הקשה שהייתה לנו, אנחנו נפגשנו בפסג"ה ביום שבת 8 באוקטובר עם עובדי ההוראה בכדי לאוורר רגשות. שלחנו אליהם שאלון באותו הבוקר וביקשנו מהם שיכתבו לנו אילו שאלות יש להם. הגיעו 850 מורים לאולפנה, הבאתי גם פסיכולוג מומחה והם שאלו הרבה שאלות על המתח, על הזעם, על המתח ועל הכאבים שיש להם מ-7 באוקטובר.

מורים רבים ובמיוחד הנשים כתבו בצ'אט עד כמה מאורעות 7 באוקטובר היו קשים להן. אפילו ניווין שהיא רכזת חוסן אצלי יכולה לומר מספר משפטים שנאמרו שם בצ'אט, לדוגמה, שאנחנו מתעסקים גם בהרגעת המורים, בהקניית כלים ובדרך העבודה עם התלמידים, במיוחד להפחית ולצמצם התנגדויות סיכון.

חשוב לי להגיד שנכנסנו לחדרי מורים, אני והצוות, גם כדי לאוורר רגשות, גם להקנות חוסן רגשי, גם לקיים שיח רגשי ודיברנו על דרכים לזיהוי תלמידים שיש להם סימני סיכון. אפילו שיתפתי את רונית בכל הסיכומים שהיו בתקופת המלחמה – אילו שאלות עלו ועד כמה זה חשוב היה לערוך את המפגשים איתם.

קרן ליאון משקיעה אצלי הרבה בתקציבים עבור מחנכים. יש לי שתי קבוצות שאנחנו עובדים איתם גם על חינוך לערכים אוניברסאליים וגם על תכלול הוליסטי של הילד. גם בקבוצת המפקחים, אנחנו עורכים מפגשים על חוסן רגשי ועל חוסן ניהולי. זה מה שיש להגיד בקצרה, למרות שיש לנו הרבה מאוד מה להציג, אבל זה חלק מהדברים החשובים.

תודה רבה.

אני אסכם. בקצרה יש למעשה שלושה היבטים שאנחנו מקדמים השנה במחוז ביחד עם מנח"י, ואמנם לא הרחבנו בנושא, אבל העבודה של המחוז היא צמודה מאוד למנח"י ולא רק במזרח, אלא בכלל. כל מה שנוגע לחינוך פדגוגי, התהליך הוא הכשרה ולמידה משותפים. אנחנו עובדים צמוד, והדבר הזה גם נמצא בראש מעייניו של השר. השינוי שהשר הביא שהוא מעבר העברית לשפה דבורה, לנסות לעבוד על השפה הדבורה, זה משהו שאנחנו כרגע מביאים לידי ביטוי בתוך תוכנית העבודה שצריכה להיות מאושרת בימים אלו.

יש פה שלושה צירים מרכזיים – הראשון, הוא הציר של העברית שעל זה, רובא, נעשה ישיבה משותפת יחד איתכם כי יש הרבה מה לעשות. ברגע שאתם כצוות איכותי ומקצועי כל כך נמצאים במשאב החשוב ביותר של פיתוח, יש לזה שתי התייחסויות – האחת, אלה ההורים הקיימים כבר במערכת, שאיתם אנחנו צריכים לעשות תהליך שינוי, וזה לפעמים קשה יותר אפילו, אבל זו משימה אפשרית; והדבר השני, אלה המורים שאנחנו רוצים למשוך באמצעות פסג"ה להכשרות ראשוניות ובוודאי לתארים דרך המוסדות הישראליים – זה משהו שנצטרך לעשות ביחד איתכם.

בנושא התוכנית הישראלית, אנחנו לקחנו על עצמנו השנה לנסות לדחוף את בתי הספר הרשמיים לתוך התהליך, והיום קיבלנו איזושהי רזולוציה שאומרת שננסה לבחון יותר לפי שכונות. חבר הכנסת עמית לא פה, אבל אזכיר שיצא לנו לדבר על הדברים האלה בדרך, וצריך לבחון באיזו שכונה יש יותר בשלות להגיד שלשם בית הספר ייכנס כתמריץ, ופחות אם לפתוח רישום כללי, כן או לא.

אגיד לשותפים שלנו במנח"י שנצטרך לחשוב על מודל הרישום ביחד ממקום קצת אחר ובשותפות המשרד. אם היום זה נפתח יותר דרך מנח"י ואנחנו פחות מכירים גם את אופן הבחירה וגם את אופן השיווק ואנחנו פחות נמצאים בו כמשרד, אז נעשה פה צעד קדימה מרכזי ומשמעותי עם תהליכים של שיחות בקהילה, שכבר התחלנו ליזום בקיץ האחרון ביחד עם המוח'תארים, כדי לדחוף כמה שיותר בתי ספר באופן משמעותי לתוך התוכנית.

בהקשר הזה, צריך להסתכל גם על רצפים, כי ראינו שאחד מהאתגרים זה כשילדים מגיעים כבר בכיתה י', זה מאוחר מדי, ולכן צריך לראות רצפים וגם לראות שלכל בית ספר יש בית ספר מזין, וגם אם יש אזורי בחירה יש איזשהו מזין אוטומט שבונה מסלול שאם התחלתי בתוכנית ישראלית ביסודי, יש לי לאן להמשיך, וגם הפוך, אם פתחתי בחטיבה ובחטיבה העליונה, אז יש אפשרות להגיע לשם.

הרגל האחרונה, היא הרגל הערכית – אנחנו חייבים לפצח את הסיפור הזה. אנחנו פוגשים פה אנשים מדהימים שמעידים על עצמם שבתואר ראשון לא דיברו עברית, תקנו אותי אם אני טועה, ופגשנו את זה לאורך כל היום, באמת אנשים איכותיים ומנהיגים והם לא מדברים עברית. הרגל הזו, שאנחנו כאילו ויתרנו עליה כשהתמקדנו רק בעברית, שזה גם מתחבר למה שאמרנו פה קודם שצריך לאפשר את ההכשרה גם בערבית ולו בכדי שיישארו בתוך מקומות שמדברים בהם הומניסטיקה וערכים של נתינה ושל טוב, כמו גם אבחנה בין טוב לרע, אלימות ולדבר על הדבר הזה גם בתוך חדרי המורים.

יישמנו את המודלינג הזה בתוך המחוז – להתחיל לדבר גם על רגשות וגם על הדרכים להכלה ולהחזקת אירוע כזה, בלי לפחד לדבר על זה. היום בתי הספר במזרח לא מדברים על זה, ואני אומרת את זה אחרי שבדקנו. הם פוחדים מאוד לגעת בזה, וזה לא מתוך שלא לעשות טוב, אלא מתוך פחד שהם לא ידעו איך להגיב למורות של תלמידים. כשדיברתי עם מנהלים, הם שאלו מה יקרה אם פתאום תלמיד יגיד להם שהוא רוצה שכל העולם הזה יישרף, מה הם יעשו עם זה ואיך הם אמורים להתמודד עם זה בתוך הכיתה, אז גם על החלק הזה אנחנו נצטרך, יחד איתכם, כצוות חשיבה, לחשוב איך אנחנו מקנים להם כלים להתמודדות – ובהקשר הזה, זה חוסן. צריך להבין איך אני מקנה כלים לצוותי החינוך, כדי להתמודד עם שיח מורכב שמחזיק את המתח הישראלי-ערבי ולוקח את הילדים למקום של ערכים הומניסטיים.

זה לא שאני רוצה לראות אותם עכשיו מצביעים לתקווה או לדגל, אבל אני כן רוצה לראות אותם מאמינים באמת בצדק, בשלום ובערכים שכל אב ואם היו רוצים שנגדל עליהם את הילדים – זה משהו שנצטרך לחשוב עליו כי בעיניי, לפחות בתוכנית החומש שכתבנו, קצת ויתרנו על זה. אנחנו מתעסקים יותר בלימודים, במיומנויות, במדעים ובשפה, אבל ויתרנו על המקום הערכי שהוא בסיס ראשוני לפני השפה.

בהזדמנות זו, אני רוצה להגיד תודה לחברי הוועדה שהיו שותפים ללמידה, ואני בטוחה שעוד ייווצרו מפה שותפויות נוספות בהמשך.

תודה. אגיד מספר מילים בקצרה ברשותכם – לפני כשנה וחצי שר החינוך וראש עיריית ירושלים הובילו החלטת ממשלה חשובה מאוד, יצקו לתוכה גם מאות מיליוני שקלים וההחלטה הזו למעשה שיקפה שינוי כיוון תפיסתי ביחס לכל מוסדות החינוך במזרח ירושלים, במטרה לארגן מחדש את כל האירוע שם, אבל מהשעה שהתקבלה ההחלטה ועד לימים אלה, ימים שהוועדה הזו, ועדת המשנה לוועדת החינוך שעוסקת בתוכניות לימוד מערכת החינוך במזרח ירושלים, מאז שהיא התכנסה, נפל עלינו 7 באוקטובר והאיר לנו את החיים גם הישראליים גם הערביים וגם נקודת ההשקה הזו של ישראליים-ערביים, באור אחר.

לאור הדבר הזה, כמו שכרמית אמרה, צריך לבחון את כל ההתנהלות גם במערכת החינוך במזרח ירושלים. יש פה שלוש רגליים, כמו שנאמר ואני לא אחזור על זה בפרוטרוט, אבל ההחלטה שמה דגש רק על נושא התוכניות ולימוד העברית, רק על שתי הרגליים האלו, ללא דגש על נושא המורים. הרגל הזו של נושא המורים, כמו שעלה פה בשיחה עם רובא, צריכה לקבל תשומת לב מיוחדת מאוד, כי זה לא משנה מה יהיה כתוב בתוכנית הלימודים, אלא מי ילמד ויישם את אותה תוכנית לימודים – זה מה שמשנה. לכן, צריך למצוא את המסילות ואת הדרכים, כדי לתקן את המצב שם, כי כמו שאני מזהה, אם רונית אמרה לנו, ולא משנה אם זה קצת שונה במספרים, שרובו רובו של סגל ההוראה מגיע עם מטען מסוים ויש שיגידו לאומני - - -

אני לא אמרתי את זה.

נכון, זה אני אמרתי ואת דיברת על מספרים. אמרת שמתוך 6,700 מורים, כ-85% הם בוגרי מוסדות החינוך ברשות הפלסטינית. אם ברשות הפלסטינית, בסקר שנערך שם, 82% מהאוכלוסייה תומך בטבח 7 באוקטובר, אני כישראלי לא רוצה שזה ייכנס אליי לסלון בבית, ואני צריך לשים איזשהו חיץ או איזושהי מסננת שאומרת שאני מגייס מורים שהם לא תומכים בטבח 7 באוקטובר או בטרור.

כמו שכרמית אמרה, שהם תומכים בלימוד, בשלום ובערכים שלא יהפכו עלינו את החיים – זו הסיבה שחוללה את הוועדה הזו, וביחד עם חברי הכנסת האחרים בוועדה, המטרה שלנו היא לקחת את ההחלטה הזו שהתקבלה ולבנות בה נדבך נוסף עם משרד החינוך ועם עיריית ירושלים, מנח"י והמחוז, כדי לבנות מסגרת גם לטובת הרגל של ההוראה וגם בנושא התוכנית, כדי לבחון אם יש מה לתת ואם יש מה לחדד במעבר שבין תאוג'יהי לתוכנית ישראלית, או לתוכנית אחרת, ואני שם את זה עדיין בכוכבית.

צריך לשבת על הדברים ולראות איך מגבשים את זה, איך מציגים את זה לשר ולראש העירייה ומכניסים את זה לוועדה, ואולי גם שמים תקציב ממשלתי לסיפור הזה, כי צריך לטפל בדבר הזה. אחרי 7 באוקטובר לאף אחד מהיושבים פה בחדר ובכלל אסור לעצום עיניים. לא עוצמים עיניים, ובכל בעיה מטפלים, מפרקים ומרכיבים מחדש – זו הגישה.

תודה רבה, קודם כל ובראש ובראשונה לאתי היקרה, לחברי הוועדה ולעובדי הוועדה ולדוברת שעשו פה עבודה מדהימה. תודה למשרד החינוך, לכרמית, לענאן ולצוות שלכם. תודה לאורי ולאיתי כמובן. תודה לרונית, לניר, לליאור, לאיציק ולכולם. תודה לעובדי מנח"י, לרונית ולנעמי ולכם אנשי הפסג"ה כמובן.

אני מקווה מאוד שנצליח ליצור משהו חדש מהסיור החשוב הזה שעשינו פה, לשים אותו על השולחן ולתקן ולו במעט את הקיים. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.