פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ועדת הכלכלה
04/11/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 495
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ג' בחשון התשפ"ה (04 בנובמבר 2024), שעה 11:07

הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חניה לרכב חשמלי), התשפ"ג-2023, של ח"כ ארז מלול

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
ששון ששי גואטה
שלום דנינו
בועז טופורובסקי
רון כץ
סימון מושיאשוילי
שלי טל מירון
משה פסל
אלון שוסטר

ואליד אלהואשלה
ולדימיר בליאק
ארז מלול

אלה פונאמרב - מנהלת תחום בכיר התקני בטיחות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דוד טמיר - עו"ד, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

נחום יהושע - ראש אגף תחבורה נקייה, משרד האנרגיה והתשתיות

רון סולומון - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (משפט כלכלי), משרד המשפטים

לילך מזרחי - מתמחה לשכה משפטית, משרד הפנים

בתאל בן עזרא - עוזרת ראשית, ייעוץ משפטי, משרד הפנים

רעות בן דוד - משרד הפנים

סנ"צ שלמה לוז - ראש מדור הנדסה באת"ן, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק אמיר ליפשיץ - ר' חו' ייעוץ וחקיקה, אגף התנועה, משטרה, המשרד לביטחון לאומי

מירה סלומון - ראש מנהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי

דנה דקו מדנס - ראש מנהל תחבורה ומוניציפלי מרכז השלטון המקומי

ישי כהן - אגף לוגיסטיקה, חברת חשמל

עופרה כהן - אגף לוגיסטיקה, חברת חשמל

איתן פרנס - מנכ"ל איגוד חברות אנרגיה

שרגא כץ - מנכ"ל EV-Edge, חברות טעינה לרכב חשמלי

עומר שוהם - סמנכ"ל פיתוח עסקי, אי.וי.אדג' EV-Edge, חברות טעינה לרכב חשמלי

איתי ראב"ד - מנכ"ל טסלה ישראל, יבואני כלי רכב

יוחאי פיקאר - סמנכ"ל הנדסה אפקון תחבורה חשמלית

יפה דסה דוד - עו"ד, שירות משפטי, עיריית תל אביב יפו

גיל ורד - אחים ואחיות לנשק

יפעת היימן - אמא של החטופה ענבר היימן ז"ל

חנה כהן - דודה של החטופה ענבר היימן ז"ל

שרון שרעבי - אח של החטופים יוסי ואלי שרעבי

דני מירן - אבא של החטוף עומרי מירן

בועז מירן - אח של החטוף עומרי מירן

יהודה כהן - אבא של החייל החטוף נמרוד כהן

חיים היימן - אבא של החטופה ענבר היימן ז"ל

גילת פיש - דודה של החטוף שגיא אבן חן

יחיאל יהוד - אבא של דולב יהוד ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר

שמעון אור - דוד של החטוף אבינתן אור

ורד קירו זילברמן

ד"ר עידית חנוכה

רינת בן מוחה, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות



הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חניה לרכב חשמלי), התשפ"ג-2023, פ/2637/25

בוקר טוב, הנושא הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון מקום חניה לרכב חשמלי), התשפ"ג-2023, של חבר הכנסת ארז מלול.

אני אתחיל. אני יפעת אמא של ענבר היימן ואני באתי לפה להדהד שבעצם גם לנרצחים החטופים אין זמן, אין עליהם שום מידע. הם יכולים להיות קבורים בעזה ואז יבנו על עזה והם עלולים להיעלם כמו רון ארד. אני באתי להגיד שהמצב שלנו הוא לא טוב, אנחנו בכל יום מתפוררים מחדש. אנחנו לא יכולים לתפקד. אני רוצה פה את הבת שלי כמו כל אמא.

אני רוצה שתהיה לה מצבה וקבר שאוכל לפקוד אותו, שאוכל לבכות פה, אוכל לשים נר ופרח. צריך להביא את כולם, צריך להביא את כולם בעסקה אחת בפעימה אחת ולא בעסקאות קטנות, כי אם זה בעסקאות קטנות אז לא ידעו מה קורה עם השאר, ואנחנו פה עם אויב שלא אומר לנו בדיוק מה קורה, וזה מאוד חשוב להדהד את זה, כי גם אי אפשר להתחיל את האבל ברגע שהיא לא נמצאת פה, אנחנו באבל מושהה. אני לא יכולה להתחיל את האבל ולהתחיל להיות בצד האבל, להתחיל להמשיך בכלל את החיים שלי כל עוד היא לא כאן. אני חושבת שאנחנו עוד מעט 400 ימים שזה בכלל לא נתפס, שצריך להביא את כולם, את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה בארץ ישראל. תודה.

אני אמשיך. קודם כול אני לא אקצר. שמי יהודה כהן, מי שלא מכיר אותי אז אני לא רוצה להתגאות ולהתייהר אבל אני אבא של חייל חטוף יותר משנה בעזה בזכות ממשלתנו וכנסתנו הנהדרת, אז מי שלא מכיר אותי, אני יהודה כהן, תושב רחובות אבא של חייל שנחטף והופקר עלי די מדינת ישראל, ואני לא אקצר.

נתחיל ב-7 באוקטובר ונתחיל לפני זה. ראש הממשלה בחסות מפלגתו, הליכוד, חיזק ופמפם את החמאס כדי שיהיה לו מספיק כוח ומספיק כסף ומספיק RPG ומספיק מנהרות לעשות את ההתקפה המכוערת שהוא עשה, וזאת למרות שראש הממשלה שהיה עסוק במהפכה המשפטית שלו כדי להתחמק מהמשפט הפלילי שלו התעלם מכל האזהרות ולכן הבן שלי נחטף עם הטנק המקולקל שלו כי היה צריך כסף לדברים יותר חשובים, אולי למעונות לחרדים או כל דבר אחר שעכשיו מתנהל פה בזמן מלחמה שנתניהו מושך אותה עד אינסוף.

אז נתחיל ב-7 באוקטובר שחמאס הפעיל פעולת חדירה של אלפי מחבלים לתוך מדינת ישראל. אני יודע שנתניהו מתגאה שאף מחבל לא חדר דרך התת קרקע, כל הכבוד. לנתניהו מגיע רק התשבחות, הכישלונות זה רק מישהו אחר. אני זוכר שבשבוע האחרון למישהו גם היה לו זמן להיפגש בבית קפה עם חברים שלו – היודע, יודע מי זה.

אבל נקפוץ הלאה, נקפוץ להיום. היום יש חקירה סמויה-חצי סמויה על אחד אלי פלדשטיין שמונה על ידי ראש הממשלה – וכל הכחשה לא תעזור – ליועץ בטחוני שלו ללא סיווג בטחוני, בוא נדייק את זה, השב"כ אמר שהוא נכשל בסיווג בטחוני, והיום מתנהלת חקירה ביטחונית נגדו, במקביל מתנהל משפט פלילי נגד הבוס שלו, ראש הממשלה.

אז אם נחבר פה את כל הנקודות – יש לנו ראש ממשלה שעושה הכול אבל הכול כדי להאריך את המלחמה על חשבון דם אזרחי וחיילי ישראל, ועל חשבון סבל ומוות של החטופים, אחד מהם זה הבן שלי. אגב, הבנתי שאחד הנושאים פה בוועדה הזאת זה מערכות קירור, ראיתי שהרבה חברות הוזמנו לפה, לא ראיתי שהחמאס הוזמן לפה לדבר איתו על מערכות הקירור במנהרות בעזה, איפה שהבן שלי נמצא, ויש למהר לפני שהחבר'ה שעשו את הטקס לגרעיני התיישבות יקדחו חור בראש של הבן שלי כשהם יבנו את היסודות להתנחלות החדשה שלהם.

אני באמת כן אקצר כי חבל על הזמן, אני יודע שמילותיי חסרות משמעות פה, אני אעביר את המסר הרגיל שאני מעביר, אנחנו דורשים עסקה כוללת במסגרת סיום מלחמה בנסיגה של צה"ל מעזה, והיחיד שמונע את זה, זה אחד: הנאשם בנימין נתניהו. אנחנו דורשים עסקה, ואנחנו דורשים שהכנסת תדחוף לעסקה, אחרי זה נדבר על מזגני אוויר. תודה רבה.

שלום וברכה, שרון שרעבי, אח של יוסי ז"ל ואח של אלי שרעבי שעדיין חטופים בעזה. קודם כול אנחנו רואים את עם ישראל פה נמצא בחדר מכל גווני הקשת הפוליטית והחברה הישראלית, ואמר מר כהן, אמרה הגברת היימן, את הכאב שכל אחד מנקודת מבטו חווה אותה יום-יום, לילה-לילה.

אז קודם כול חבר הכנסת ביטן, חברי כנסת אחרים מכובדים פה, אני רוצה להודות לכם על הבמה לאחר כ-400 ימים שאנחנו עדיין עוסקים בנושא הכי חשוב במדינת ישראל וכולם פה מכובדים. אני רק רוצה להניח פה שאלה, חבר הכנסת דוד ביטן, כמי שמשתייך לקואליציה שלנו, ראינו את בנימין נתניהו ראש הממשלה שלנו חזק מול השמאל, חזק מול חמאס, חזק מול חיזבאללה ואיראן, חזק מול האמריקאים וכל העולם. אני רוצה רק להניח פה שאלה: האם אותו ראש ממשלה, לאחר 400 ימים, אתם, שעוטפים אותו, שנותנים לו – איך אמרנו – שכם לשכם בטח בזמן מלחמה, האם אתם – כשאני אומר אתם זה כל ה-120 שלנו – מספיק חזקים כדי להשיב 101 חטופים וחטופות אחרי כל-כך הרבה זמן?

אם יורשה לי להניח פה על שולחנך, חבר הכנסת ביטן, מה עוד צריך לעשות? מה עוד לא עשינו? אשמח שהתשובה הזו תהיה אחרי שהשאלה הזו תהדהד, לא רק בכם – בכל אזרח ואזרח, ולאחר מכן ניתן תשובה אחראית, המצפן המוסרי שלנו, בערבות האנושית שניחנת בעם הקדוש והיקר הזה. לתת תשובה ולהגיד האם אנחנו צריכים להגיד די לאחר כ-400 ימים ולשלם גם מחירים לא פשוטים, שלא בהכרח הולכים בד בבד עם מטרות המלחמה שהצבנו לעצמנו, שאחת מהן היא השבת החטופים? מה צריך לעשות כדי לא לזנוח את הערכים הקדושים של עם ישראל? תודה.

דני מירן מיסוד המעלה, מושבה בת 140 שנים. אבא של עומרי מירן תושב נחל עוז, אזרח מדינת ישראל. ואני מציין את זה: אזרח מדינת ישראל. המדינה הייתה צריכה להגן עליו, על בנותיו ועל אשתו. הוא נחטף ב-7 באוקטובר מביתו בנחל עוז. אני פה אחרי לילה של שעתיים שינה בסך הכול, זה מה שאני עובר בלילות שלי, שעתיים אם אני ישן שעתיים וחצי יש לי כוח למחרת לעבוד עד מאוחר ולהיות בכיכר ולנסות להסביר.

בכל יום, כל יום, אני שומע בחדשות שמדברים על החוק הזה, מדברים על החוק ההוא, ואני לא יודע למה אתם לא מוצאים זמן והרבה זמן להתעסק רק בדרכים להבאת החטופים? זה צריך להיות בראש שלכם כמו שזה בראש שלנו, 101 משפחות, 101 החטופים. זה מה שיש לנו בראש, על זה אנחנו חולמים בלילה, לילה-לילה. לא לישון, לא להירדם, לנסות להירדם. יש אנשים שלא יכולים לקחת כדורי שינה, אני לא בולע כדורי שינה, אני צריך לשתות איזו כוסית ויסקי בשביל להירדם, ורק אז אני נרדם לשעתיים-שעתיים וחצי, לקום, ואני לא ילד, אני בן 79.5, וזה מה שאתם עושים לי יום-יום. העיניים שלי – הייתי אצל רופאת עיניים היא אומרת לי: יש לך בצקת, מה אין לך בעיניים? אני הולך עם חמישה סוגים של טיפות עיניים כי אני לא ישן, וביום העיניים נצרבות לי בשמש.

די, אני רוצה לחזור הביתה ליסוד המעלה, ולא להיות חטוף בעיר הגדולה הזאת תל אביב עם כל הבטונים מסביב. לי נמאס מזה, אז תעזרו לי בבקשה. אני צועק ואני אומר את הדברים אולי בכעס, אבל זה התפקיד שלכם לעשות. מי אם לא אתם? לי אין ממשלה אחרת, אני גם לא מוכן לתקוף את הממשלה כי זה מה שיש והיא תסיים את התקופה שלה, את הקדנציה שלה, אני יודע. כי לדתיים נתנו את האתנן הגדול ביותר, כספים שלא קיבלו בחיים, והיום עומד על הפרק אם לתת למעונות היום של החרדים כספים? והם ויתרו, על מה? ויתרו על חוק ההשתמטות מהצבא. ויתרו על החוק הזה, על ההשתמטות שלא יהיה חוק, אבל תנו לנו כסף למעונות, כסף, כסף, כסף – זה מה שיש. בעבור חופן דולרים הממשלה הזאת מתקיימת. אז לא אכפת לי, אני לא נגד, תנו לכולם, תעשו הכול, תביאו לי את הילדים – זה התפקיד שלכם. תודה רבה.

אם אפשר להקרין את הסרטון? אנחנו פשוט צריכות לצאת.

איזה סרטון?

סרטון משפחתי של 30 שניות.

אוקיי, תציגי.

שלום, אני חיים, אבא של ענבר היימן. ענבר הייתה במסיבת הנובה, היא ניסתה לברוח, הגיעה לאחד המטעים, נרצחה ונחטפה לעזה. לא יוצא לי הרבה להגיע לוועדות האלה אבל אני רואה שיש פה איזו דינמיקה קבועה שאנחנו מוציאים את אשר על ליבנו ובזה זה נגמר, במקרה הטוב לפעמים אנחנו מקבלים התייחסות של מי שמנהל את הוועדה.

אני חושב שאחרי שנה, כשאני מסתובב פה במסדרונות – ואני לא מכיר כל-כך את הוועדות ואת כל מה שקורה פה – הייתי מצפה שתהיה פה ועדה שתתעסק בחטופים, ועדת חטופים, כמו שיש ועדת חוץ, ועדת ביטחון, שמקבלי ההחלטות פה באמת יארחו פה את המשפחות וידונו איתם וידברו איתם איך פותרים את הבעיה הזאת? אחרי שנה אנחנו באותה דינמיקה. אנחנו אומרים את אשר על ליבנו, ובמקרה הטוב אתם עונים לנו, ובזה זה נגמר. תודה.

שלום חבר הכנסת דוד ביטן ושאר חברי הכנסת שפה, אני גילת, דודה של שגיא דקל חן שחטוף בעזה עוד רגע 400 ימים, בשבוע הבא נציין 400 ימים. בסרטון שרצינו להקרין רואים את גלי בת השלוש בוכה לאביה. בוכה בכי שהבכי הזה בעצם מצולם בסרטון, אבל הבכי הזה קורה יום-יום. יום-יום שלוש בנות קטנות, בר בת שבע, גלי בת השלוש, ושחר מזל עוד רגע בת שנה – שעדיין לא פגשה את שגיא – בוכות לאבא שלהן. רצות מתמונה לתמונה, בכל מקום שהן רואות את הפוסטר שלו, איפה שהוא תלוי באיזשהו מקום, הן רצות לתמונה לנשק אותו, לנשק אותו בפוסטר. זה מה שיש להן כרגע, זאת החוויה שיש להן מאבא שלהן, פוסטר שתלוי בקניונים, בשדה התעופה, במקומות ציבוריים שיש פוסטר של אבא והן מזהות את האבא והן רצות אליו.

אבא שלי בן ה-91 הגיע לבקר אותם בשבת האחרונה, אבא שלי כבן 91, סבא של שגיא, הם דומים אחד לשני. גלי בת השלוש, בשנייה שהוא הגיע, התיישבה לו על הברכיים ובמשך שלוש שעות זמן הביקור שלו לא ירדה לו מהברכיים. הגעגועים לאבא הם קשים, קשים מאוד. לנו לא ברור, באמת פה הזכירו ממשלה חזקה עם קואליציה חזקה, לא עושה מספיק, לא עושה כלום להביא אותם, כי זה בעצם המבחן. 400 ימים אנחנו מגיעים אליהם, ועד עכשיו הם לא פה.

הבנות האלו לא יכולות יום אחד לעבור בלי בכי קורע לב כזה. בכל יום אחת אחרת מתפרקת שם מול אמא שלה, מול אמא שלהם שצריכה – באמת אני חושבת שהרבה מכם כבר ראיתם את אביטל, היא מתראיינת לרוב הערוצים – להחזיק מעמד בשביל הבנות הקטנות האלו. כן, אנחנו נמשיך לבוא לפה ונמשיך לדבר פה, תודה שאתה נותן לנו לדבר, באמת חשוב שתבינו שהם עדיין לא פה ואנחנו לא נרפה עד שהם יחזרו כולם. כולם צריכים לחזור. תודה.

שלום, שמי יחיאל יהוד, אני אבא של דולב זכרו לברכה שנרצח בבוקר ה-7 באוקטובר שיצא כחובש מד"א לטפל בפצועים בקיבוץ ניר עוז, אבא של נטע ששרד את הטבח עם אלן ביתו התינוקת בת השנה וחצי, המחבלים ניסו לחדור אליו, ירו על דלת הממ"ד ולא הצליחו לשמחתנו. גם אצל סיגל אשתו של דולב שהייתה בחודש התשיעי להריונה עם שלושה ילדים קטנים, גם לממ"ד שלה הם ניסו לפרוץ ולא הצליחו למזלנו.

את ארבל ביתי הם הצליחו לחטוף, הם פרצו לממ"ד דרך החלון וחטפו אותה ואת אריאל קוניו בן זוגה, שגם הוא נמצא שם ביחד עם דוד אחיו ועוד 98 בני ערובה. אני קורא להם בני ערובה כי מה-8 באוקטובר הם בני ערובה לחיי המחבלים, הם בני ערובה להישרדות הממשלה. ב-7 באוקטובר הם היו חטופים, מה-8 הם בני ערובה.

עכשיו, את הסיפורים שלנו כולנו, חברי הכנסת בוועדות, שהם סיפורים באמת קורעי לב, אף אחד לא נשאר אדיש אליהם. אני מראה את התמונה של ארבל ביתי שעליה מצוין גילה 28 ומחוק בקו מתוח על הגיל הזה, וציינו ב-21 ביולי השנה את גילה 29. אדוני יושב-הראש, בסיוטים שלי זה גם המשקל שלה. בסיוטים שלי זה גם המשקל שלה. בסיוטים שלי זה מה היא עוברת?

עכשיו, אני לא רוצה להכביר במילים לגבי הסבל שלהם, לכם זה ברור, לכולם זה ברור, שמעתם אותנו, ואם היה ווליום בסרטון של הבת של שגיא, אין ספק שעין לא הייתה נשארת פה יבשה. כמו שאמרתי, אני לא רוצה להכביר מילים, אני רק רוצה לשאול אותך אדוני יושב-הראש, כמה זמן יש לי לדבר?

דבר.

קח את הזמן שלי ותספר לנו מה עשית מה-8 באוקטובר?

אנחנו לא עושים דיון על הדברים האלה. שומעים את האנשים אבל לא דנים בזה.

אני אגיד לך מה, אני תושב ראשון לציון, אני יליד שיכון המזרח. לפני תשע שנים אשתי ואני עזבנו את הקיבוץ, לצערי הילדים נשארו שם. שנינו מאותה שכונה. מרבית חברי הילדות שלי ובני המשפחה שלי תומכים שלך, יושבים אצלי בבית מה-8 באוקטובר, ואני שומע מאחרים בעקיפין מה ממשלת הליכוד לא עושה, מה ביבי נתניהו לא עושה, מה ממשלת הליכוד כן עושה, מה ביבי נתניהו כן עושה.

רציתי לשמוע ממך מה אתה, אישית, אדוני יושב-הראש, חבר בכיר במפלגת הליכוד, עשית, עושה, למען שחרורם של בני הערובה? קח את הזמן שלי. תגיב לי בבקשה. תענה לי בבקשה. ברור לי לגמרי שהלב שלך נמצא במקום הנכון, אין לי ספק, אבל אין לי ספק גם שאתה רואה את ההתנהלות ואתה מבין שיש פה אינטרסים אישיים ושיקולים פוליטיים שמונעים את שחרורם של בני הערובה. בבקשה ממך, תענה לי.

אמרתי לך שאני לא עונה ולא עושה דיון על הטענות של המשפחות בעניין הזה.

איך אפשר לעשות את זה יותר פרקטי? שבאמת נקבל מענה? שבאמת יטפלו, ינסו לקדם כאן במליאה בצורה יותר פרקטית את עניין החטופים? באמת לא הגיע הזמן לעשות איזו וועדה?

מי שמוסמך לעניין הזה, זה גופי הביטחון וקבינט המלחמה, לא חברי הכנסת.

מעבר לגופי הביטחון אני מדבר.

אנחנו שומעים אתכם, אבל הסמכות לא בידינו בכלל. לא בידינו.

אבל יכולים לקיים ועדה, ועדת חטופים.

זה תפקיד של יושב-ראש הכנסת. אם הוא יחליט שתהיה ועדה – בבקשה.

אז בבקשה תביאו את זה, אנחנו פונים אליכם.

אז שזה יעלה מדרגה באמת. שלא באמת יהיה שיח עקר.

אתם צריכים לפנות אליו בעניין הזה, אם הוא יקים ועדה – בסדר, אין שום בעיה עם זה.

אבל זה צריך להעלות באיזשהו מקום. אתה יכול להעלות כזה דבר?

לא, אתם צריכים לפנות אליו, זו החלטה שלו. גם החלטה שלו, גם עניין תקציבי. הוא צריך להחליט, אני לי אין בעיה עם זה, באמת שאין לי בעיה עם זה.

אבל זה צריך לעלות באיזושהי צורה.

אנחנו לא מחליטים בנושא של החטופים.

אנחנו מגיעים לפה כאילו לכותל, באמת.

סליחה רגע, אני לא ביקשתי לשמוע.

אמרתי, אני לא עושה דיון, אני רק עניתי באופן כללי כי זה חוזר על עצמו כל הזמן. חברי הכנסת אין להם יכולת להחליט בכל נושא החטופים, זה המצב.

ביטן, כשאתה אומר שזה חוזר על עצמו, זה נהפך למשהו עקר כבר. אתה שומע אותנו, ואתה שומע את הסיפורים האלה חוזרים על עצמם ואנחנו לא מקבלים מענה פרקטי, משהו מעשי כדי שיקדם את עניין החטופים. מעבר לרמה הביצועית, שאתה אומר גופי המודיעין וזה, הרי בכל ועדה, גם ועדת חוץ וביטחון, יש לה את הדרג הביצועי.

כן, אבל אנחנו ועדת הכלכלה, אנחנו לא ועדת חוץ וביטחון.

לא משנה, אני אומר שלוועדת הכלכלה יש גם גופים מקצועיים אבל עדיין יש את הרמה הפרלמנטרית שהיא מקדמת, יש בכוחה לקדם דברים, אותו דבר לנושא החטופים.

אני עוד פעם חוזר ואומר שהסמכות בעניין של החטופים – כי יש לזה השלכות מעבר לחטופים – היא של קבינט המלחמה, ראש הממשלה, וגופי הביטחון. הסמכות היא לא בידיים שלנו.

אבל קבינט המלחמה דן בעוד דברים.

אם ח"כים אומרים לך שהם יכולים להשפיע, אז ההשפעה שלהם היא ממש מינימלית, אין השפעה. אני אומר לכם את האמת.

אני יכול עוד משפט?

כן, ברור.

תודה. אני לא חושב שההשפעה שלכם, חברי הליכוד, בטח לא אנשים כמוך, היא מינימלית, אדוני. באמת, אני לא חושב. שההשפעה שלכם היא מינימלית. איפה שאתם רוצים ללחוץ כשלוחים של הציבור שלכם, אם זה מהעיר ואם זה מהמגזר, אתם יודעים יפה מאוד ללחוץ, בתוך הליכוד, בתוך הליכוד.

אמרתי, זה לא עניין של לחץ שאני אומר שאני לא אצביע בשביל התקציב אם יהיה א' ב' ג'. יש כאן השלכות שקשורות למלחמה עצמה ולכל מיני מצבים שאני לא אכנס אליהם, ולכן זו סמכות של מי שמנהל את המשא ומתן ועושה מה שצריך לעשות, זה קבינט המלחמה וגופי הביטחון. לח"כים אין השפעה רצינית בעניין הזה, ואם יגידו לכם שיש אני אומר לכם שאין. זה המצב. אבל אנחנו כמובן שומעים אתכם, אנחנו שומעים אבל אני אומר לכם את האמת, אין לנו יכולת להשפעה.

אבל ראש הממשלה גם מתייעץ עם אנשים כמוך, בעלי השפעה.

אנחנו אומרים את דעתנו, אבל אנחנו לא מחליטים.

אז מה דעתך אדוני? זה מה שרציתי לשמוע.

אני לא מנהל דיון, מההתחלה אני ככה נוהג שנה שלמה, לא מנהל דיון עם המשפחות על העניין הזה. כן, מישהו עוד רוצה לדבר?

אני הדודה שלענבר היימן, אתה מכיר אותי, אני בכל פעם באה אליך.

ענבר הופקרה על ידי מדינת ישראל. אני אומרת מדינת ישראל, במדינת ישראל יש הרבה גופים. היא הופקה על ידי מדינת ישראל, נחטפה, נרצחה באותו יום, והיום מדינת ישראל מפקירה אותה שוב. מדינת ישראל מפקירה את ענבר להתפורר בעזה. היא גם מפקירה את המשפחה שלנו להתפורר פה מעל אדמת ארץ ישראל. אנחנו מה-7 באוקטובר לא חיים, אין לנו חיים. אנחנו חיים בצל הסיוט של הרצח של ענבר. הסיוט, כי ענבר נרצחה באמת בצורה מזעזעת.

אני חושב שאחרי שמדינת ישראל הפקירה אותה, מגיע לנו לקבל אותה לקבורה. ואחרי מעל לשנה, כל החטופים ומשפחותיהם הם מקרים הומניטריים. כל העסקאות האלה שאנחנו שומעים - - 2- כל יום עסקה חדשה, פעם לשחרר ארבעה חטופים, פעם לשחרר עשרה חטופים, פעם לשחרר 14 חטופים, עסקאות כאלה אין להן אחיזה במציאות, אין להן בכלל היתכנות, זה רק מראה על חוסר אסטרטגיה, גרירת רגליים, וגרירת זמן. גם זה שמר בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלי, מהדהד מעל התקשורת, כשאני כמשפחה רואה את זה, אני מרגישה שאני נרצחת עם ענבר. חיים בלבד. 14 חטופות? אבל חיות. אבל חיות. אין חולק על כך שצריך לשחרר את החיים.

אבל איפה אנחנו? איפה ענבר שנרצחה בגלל שמדינת ישראל הפקירה אותה? מדינת ישראל הפקירה את ענבר, מדינת ישראל מחויבת להחזיר את ענבר ביחד עם הנשים החיות. אתם הורגים אותנו, את המשפחה שלה, בכל יום, את יודע את זה? אנחנו נרצחים איתה בכל יום. ואלו שיצאו – פשוט לא נעים להם לשמוע את זה. לא לאבא ולא ליזהר, לא נעים לשמוע את זה. לא נעים לשמוע שאני רוצה את הילדה הנרצחת שלי גם כמו שהם רוצים את יקיריהם החיים.

אני נלחמת עבורה כאילו והיא בחיים, כי עבורי ענבר בחיים, ענבר חיה ונושמת בלב שלי. ענבר היא חלק ממני, לעזאזל. אתם חייבים להחזיר לי אותה. עד מתי חבר הכנסת ביטן? עד מתי אני אעלה לפה ואני אתחנן להחזיר את הילדה שלנו לקבורה? תגיד לי אתה, מה נשאר ממנה? היא כבר מפוררת לגמרי, אמא שלה לא זכתה לחתן אותה, אמא שלה בוחרת לה מצבה במקום לבחור לה שמלת כלה. ההורים שלה לא יזכו להוביל אותה לחתונה. אם אתם תאפשרו לה, הם יזכו להוביל אותה לקבר ישראל. לחתונה הם כבר לא יזכו להוביל אותה.

אמא שלה, אחרי שנה לא יכולה להיפרד מהילדה שלה כי לא נשאר ממנה כלום. תנו לנו לקבור את מה שנשאר לנו מהילדה שלנו. אחרי שהפקרתם אותה שנה בשבי מתחת לאדמה, אני חושבת שאתם חייבים לנו את זה. אנחנו לא יודעים איפה ענבר נמצאת, אנחנו לא יודעים איפה היא, מחצית מהחללים – לא יודעים איפה הם. אתם יכולים לתאר לעצמכם טרגדיה כזאת? אנחנו נעזוב את עזה כשאנחנו לא מוצאים מחצית מהחללים. עזה תיבנה על החללים שלנו. מה יש לך להגיד לזה? אתה היית מוכן אם זאת הייתה הבת שלך, חס וחלילה? איך היית ישן בלילה? איך היית חי עם זה בכלל?

כל 101 החטופים חייבים לחזור הביתה ביחד עם עסקה אחת. אני לא רוצה לשמוע יותר את המילה חיים בלבד. כל 101 החטופים, חיים וחללים בעסקה אחת. תצילו אותנו, אנחנו נרצחים איתם. חבר הכנסת ביטן, תגיד לביבי, למר בנימין נתניהו בשמי, אני לא רוצה לשמוע אותו מדבר יותר על הצלת החיים. לא רוצה לשמוע את זה יותר. אני רוצה שיצילו אותנו כמשפחה, שיצילו את הבת שלנו מהתפוררות בעזה, שיצילו אותה מזה שעזה תיבנה עליה, אוקיי? מר ביטן, תעביר את זה למר ביבי נתניהו, בשמי, בשם הדודה של ענבר היימן. אני רוצה את ענבר בחזרה בדיוק כמו שכל ההורים של החיים רוצים אותם בחזרה. תודה רבה.

אני בועז, אח של החטוף עומרי מירן, נחטף מנחל עוז מול אשתו ושתי בנותיו. אבא שלי זה דני, דיבר מקודם. יכול להיות שאנחנו חלוקים קצת על הדרך, אבל המטרה שלנו היא זהה לגמרי וזה שחרור אחי וכל יתר החטופים וכמה שיותר מוקדם.

בשנה האחרונה, פחות או יותר, של האירוע הזה של החטופים, הממשלה הלכה בעיקרון בכיוון אחד, כיוון של עסקה דרך מתווכות, שיחות עם חמאס. הדבר הזה מיצה את עצמו. גם ארצות הברית טוענת שחמאס מחבל בעסקה, הוא פשוט לא רוצה עסקה, והשנה הזאת הייתה בזבוז מלא של זמן. פשוט זמן שאין לחטופים שלנו בוזבז בעסקה שהיא עקרה מעיקרה.

מה שצריך זה לשנות גישה. כמה אפשר ללכת עם הראש בקיר? חמאס לא רוצה וגם לא מסוגל להחזיר את כל החטופים, פשוט צריכים להחליף את הדרך שבה מתנהלים. הדבר הראשון זה להפסיק לשוחח עם חמאס. עצם זה שאנחנו מדברים ומתדיינים עם חמאס, אנחנו בעצם מעצימים אותו בפני האוכלוסייה העזתית שרואים בו, דרך השיחות שלנו איתו, כמושל עזה. והמטרה, אחת העיקריות לדעתי של ממשלת ישראל, של מדינת ישראל, היא – כמו שהממשלה אמרה – זה הפסקת המשילות של חמאס בעזה, שהוא לא יהיה גוף שלטוני, וכמובן לא גוף צבאי.

עוד דבר זה הסיוע ההומניטרי. הסיוע ההומניטרי שעובר דרך חמאס לאוכלוסייה העזתית, גם זה דבר שמחזק את המשילות שלו, הוא זה שנותן להם את האוכל. ישראל חייבת בצורה כזו או אחרת או להעביר את זה לגורם שלישי או לקחת לידיה את כל חלוקת הסיוע, כדי לפגוע במשילות שלהם. מבחינה צבאית די ריסקנו אותו , צריך להמשיך עם הלחץ הזה, אבל מצד שני את השליטה שלו בעזה חייבים לחסל גם כן. הדבר הזה בעצם יביא לנו את האוכלוסייה. ברגע שהאוכלוסייה תבין שהוא לא הריבון והוא גם נחלש צבאית, אפשר יהיה לדבר איתה, אפשר יהיה להציע לה פיתויים כספיים, מעבר, הגירה למדינה שלישית, כל הדברים האלה, תמורת מידע ותמורת חטופים. הגישה צריכה להיות משא ומתן פרטני מול הקבוצות שמחזיקות כרגע את יקירינו, הצעות מפליגות לכת בעניין הזה, אבל כל זה לא יקרה לפני שחמאס יוכרע גם צבאית וגם שלטונית, תודה.

דבר. עוד מישהו מהצד הזה רוצה לדבר? אוקיי, דבר.

אנחנו מכירים את כל המשפחות על כל מגוון הדעות. שמי שמעון אור, אני דוד של אבינתן שנחטף לעזה. נועה ארגמני החברה שלו חזרה אבל הוא בינתיים לא זכה לחזור. אנחנו מכירים את כל המשפחות מכל מגוון הדעות ולכולנו יש מטרה אחת – להביא את החטופים.

אני הבאתי לפה כתבה שלפני יומיים, משהו כזה, פורסמה, שהכותרת היא כותרת שמבחינתי הייתי אומר מראה עד כמה אנחנו נמצאים בתחתית המדרגה. הכותרת אומרת: מי מנהל את המגעים לעסקה מטעם החמאס? גם בקטאר מנסים לברר. הכותרת הזאת למעשה אומרת שהחמאס, שנמצא מחוץ לעזה, מנסה לשדר אולי עסקים כרגיל אבל הוא בעצמו לא יודע עם מי לדבר בתוך עזה כי אין עם מי לדבר, וזה האבסורד. האבסורד הוא שהחמאס כארגון כולל, שסינואר היה המנהיג שלו, לא מתקיים היום בעזה. בעזה היום יש גופים טרוריסטיים שמחזיקים את החטופים, שמייצרים בריונות מול האזרחים כדי לקבל את כל התקבולות ההומניטריות. הם גופים טרוריסטיים ששולטים במקום בצורה מקומית. הגורם היחידי שממשיך להתייחס לחמאס כגורם שלטוני כולל, זאת מדינת ישראל כשהיא שולחת משלחת לקטאר, היא מאותתת לכל העזתים שיש גוף שנקרא חמאס, מבחינה ארגונית.

כשאנחנו הולכים בדרך הזאת, אנחנו ממשיכים לקבע את אותה מציאות שכבר יותר משנה הולכת איתנו. חמאס כגורם ארגוני לא רצה ולא רוצה ולא ירצה להחזיר את החטופים מכיוון שזה משרת את המטרות הדתיות שלו, לקעקע את מדינת ישראל, את החברה בישראל, ליצור קרע בתוך מדינת ישראל. לעולם הוא לא יחזיר את החטופים, ולכן המצב החדש שנוצר, שאין ארגון חמאס בתוך עזה, מדינת ישראל חייבת לנצל ולמנף כדי ליצור אסטרטגיה חדשה להחזרת החטופים. והאסטרטגיה הזאת כוללת כמה ערוצים, הערוץ הראשון להודיע בצורה מפורשת שאין חמאס יותר כארגון ומדינת ישראל יותר לא הולכת לשלוח משלחות לארגון חמאס, כדי שהתובנה הזאת תחלחל לתוך עזה לכל מי שמחזיק את החטופים.

הנקודה השנייה היא לקחת אחריות על הנושא ההומניטרי כדי שהגורמים המקומיים, החמאסניקים, לא ישלטו יותר בנושא ההומניטרי. יש גופים אזרחיים ביטחוניים שמוכנים לקחת את האחריות בצורה שלא תסכן את חיילי צה"ל.

הנקודה השלישית היא ליצור קשר, דרך שב"כ וצה"ל עם הגורמים שמחזיקים את החטופים, הגורמים המקומיים, ואיתם לדבר, ואיתם לייצר הסכמים מקומיים לחזרת החטופים, הבטחת הביטחון של מי שהחזיק בהם שלא יבולע לו רעה, יציאה לחו"ל או כסף אבל אין יותר את הנושא האסטרטגי הכולל של חזרת חמאס לשלטון כי אין את חמאס כארגון.

אנחנו מבקשים ממך, חבר הכנסת ביטן, עם כל ההשפעה המזערית שאתה רואה בעצמך – אבל יש שיחות מסדרון ויש שיחות עם ראשי ממשלה, ושיחות עם אנשים שבקבינט, ויש ישיבת סיעה – לשאול את ראש הממשלה אם קטאר בעצמה לא יודעת עם מי לדבר, בוא אנחנו, ממשלת ישראל והקבינט לייצר מציאות חדשה מול הגופים המקומיים, אסטרטגיה חדשה. ואנחנו שינינו בפורום תקווה את הלוגו שלנו – משתחררים מהחמאס, תקווה חדשה לחטופים. משתחררים מהחמאס כארגון תקווה חדשה לחטופים להשתחרר בצורה אחרת – מה שלא הצלחנו שנה שלמה. תודה רבה.

עוד מישהו רוצה לדבר? שתי דקות הפסקה ואנחנו נתחיל.

(הישיבה נפסקה בשעה 11:52 ונתחדשה בשעה 11:54.)

אני פותח את הישיבה שוב פעם. משרד התחבורה פה? אני רוצה להבין, זה חוזר על עצמו כל הזמן מחדש, לא דווקא במשרד התחבורה, באופן כללי. ועדת שרים וחקיקה מאשרת חוקים ואחר כך כל החוק מתהפך לגמרי, אז למה אתם מאשרים? אל תאשרו. מה, זה עניין פוליטי להגיד כן ואחר כך לא? זה דבר שצריך להיפסק. כל חוק שמגיע אלינו, אנחנו מנסחים אותו מחדש כאילו שאין הצעת חוק, רק העיקרון מלמעלה. אז אל תאשרו את זה, עם כל הכבוד לחברי הכנסת, אל תאשרו, בשביל מה אתם מאשרים?

לפי מה שאני מבין מהיועצת המשפטית שלי, ההצעה המקורית אין בה שום דבר, היא חלולה לגמרי. אז כמה אנחנו יכולים? בכל פעם אנחנו מקבלים הצעת חוק, אנחנו יושבים עליה ומנסחים אותה מחדש ודנים בעקרונות מחדש והכול? אנחנו לא יכולים לעבוד ככה. מילא הצעת חוק ממשלתית שאנחנו מקבלים, גם אותה אנחנו הופכים ואני יכול להראות לכם המון דוגמאות שזה בא מחורר לגמרי מכל מיני הצעות חוק ממשלתיות, אבל גם פרטיות?

אני אגיד לכם מה, תראו, עברתי על הנושאים ותחליטו אם אתם רוצים להעביר את ההצעה או לא רוצים להעביר את ההצעה? אני לא נכנס לחניות הפרטיות, זה לא מעניין אותי. זה עניין עסקי, כל מי שיש לו חניה פרטית, בין סמי ציבורית או לא סמי ציבורית, רוצה לעשות טעינה חשמלית – שיעשה או לא יעשה. אני לא חושב שצריך על זה לתת קנסות, זו לא חניית נכים. היום כל תחנות הדלק הופכות עם הזמן לתחנות שמאפשרות גם דלק וגם טעינה בחשמל, ואני לא חושב שאנחנו צריכים להיכנס לזה.

אני הייתי בפריז לאחרונה ביחד עם דנינו ויש שם בחניות הרגילות, ברחוב, כל מיני חניות שאפשר לטעון גם. זה אומר שצריך לחייב את העיריות להכניס את זה בתוך העיר, מעבר לזה, אני לא חושב שצריך לעשות משהו. זה שיש להם סמכות לא אומר שיש להם חובה. יש הבדל בין סמכות לחובה. אז שם אני כן רוצה לנצל את הצעת החוק הזאת שיהיה כמו בפריז. נכון, ראינו את זה בפריז? שאחרי 6-7 חניות יש חניה או שניים שאפשר לטעון את הרכב. בן אדם שחונה טוען את הרכב. אז נכנסת השאלה שהוא יכול לתפוס את המקום הזה לאורך כל היום? זאת שאלה שקיימת בכל מרכזי העסקים בערים. אנחנו, בראשון לציון למשל, הודענו שבמרכז העיר אפשר להחנות לשעתיים. בא הפקח ורואה מתי התחלת, ברגע שעברת את השעתיים הוא נותן לך קנס. ואז פינינו את מרכז העיר, איפה שיש את חנויות העסקים.

גם פתח תקווה עשו את זה.

גם פתח תקווה, רוב העיריות. זה ניתן לפתרון מבחינת העירייה אם העירייה רוצה שהוא לא יחנה ברחוב הראשי שלה יותר משעתיים אז היא מנחה את הפקחים, עושה את זה בהחלטת מועצה ומנחה את הפקחים.

אני לא מוכן להיכנס בכלל לחניות פרטיות או סמי ציבוריות, שזה עניין עסקי רגיל ואני לא רוצה להיכנס לזה, הצעת החוק לא תיכנס לעניין הזה. אז שהמציע – אמנם לא נמצא פה יש לו בעיה פרטית – יחליט אם הוא רוצה את הצעת החוק או לא רוצה את הצעת החוק. זה ייכנס רק לנושא של לחייב את העיריות בחניות של כחול לבן, חלק מהחניות יהיו גם חניות שאפשר לעשות שם טעינה, כי יש תחנות דלק ותחנות הדלק יהפכו להיות מקומות לטעינה.

של מלול.

של ארז מלול.

אדוני, להסמיך או לחייב?

לחייב, לא להסמיך. לחייב אותם. עם כל הכבוד לעיריות, העיריות הן לא אלוקים שבכל דבר צריך לקבל מהן אישור.

לא אדוני, אבל המרחב הציבורי מנוהל על ידן.

לא משנה.

מירה סלומון, מרכז השלטון המקומי.

לחייב, אם רוצים זו המסקנה. אתם רוצים? נעביר את החוק, אתם לא רוצים? לא יהיה חוק. זה הכול.

אנחנו עומדים על עיקרון הוולונטריות והגמישות.

אין עיקרון וולונטריות.

אדוני גם יודע שעמדות - - -.

למה אתם לא עושים את זה במרחב הציבורי?

הדברים נעשים היום. יש המון עמדות הטענה ברשויות המקומיות.

אז מה זה יעזור לי? היום יש לכם סמכות?

כן אדוני.

אז תעשו.

משרד האנרגיה מוציא קולות קוראים לרשויות המקומיות כדי שיעמידו עמדות הטענה משום שיש פערים בין הרשות המקומית לבין חברות ההטענה וצריך לגשר על זה.

שיהיו את הפערים.

אבל חיוב של הרשויות המקומיות זה משהו שאנחנו מתנגדים לו.

למה? הרשויות המקומיות הן אלוקים? לא הבנתי.

לא אדוני, משום שהן מנהלות את המרחב הציבורי והן יודעות מה צריך ואיפה.

הן לא מנהלות לבד את המרחב הציבורי, גם החקיקה מנהלת, גם המשרדים מנהלים. הם לא בעלי הבית של המרחב הציבורי, הרשויות, עם כל הכבוד לרשויות.

הן לא בעלי הבית של המרחב הציבורי. הן אחראיות לסדר אותו, לנקות אותו, כן, אבל הן לא בעלי הבית של המרחב הציבורי. תפסיקו להתייחס כאילו אתם בעלי הבית של המדינה ואחר כך אתם רצים למדינה לקבל תקציבים כדי לעשות משהו. תעשו, למה אתם לא עושים? למה אתם צריכים קול קורא? אם ראש העיר בכל עיר רוצה – שיעשה, יש לו תקציבים. לא, אבל אתם צריכים לחכות שיתנו לכם תקציב, שיתנו לכם הוראות כדי לקבל את התקציבים. מספיק כבר עם העניין הזה. אני לא אעביר את החוק הזה.

אז לא צריך חוק. עזבו, אני לא צריך את החוק הזה. תחליטו, משרד התחבורה תנהלו משא ומתן עם העיריות, תנהלו משא ומתן עם המציע. אני לא אכניס דווקא במרחב הפרטי שהחוק הזה יחול על המרחב הפרטי, למה? זה עניין עסקי רגיל, למה אני צריך לחייב אותם? ועוד להטיל קנסות, למה? את זה אתם יודעים טוב מאוד לעשות במרחב הפרטי. אבל במרחב הציבורי העירייה לא רוצה, אתם לא מוכנים, משרד האנרגיה לא רוצה כי הוא צריך לתת תקציבים. הבנתי את העניין הזה.

דוד, אני רוצה באמת להדגיש את העניין הזה שעמדות הטעינה הן עסקיות לחלוטין. בן אדם משקיע 20,000-30,000 שקלים בעמדה ועושה את התחשיב שלו מה כדאי לו. מה אנחנו פה מתארים מצב שבן אדם בונה עסק ומבקש מהמדינה: תביאו לי שומר, תביאו לי שוטר, תביאו לי פקח שיפקח לי על העסק שלי. ואני אומר: תעמידו את העמדות שלכם ותמצאו את הפתרונות הטכנולוגיים או אחרים.

יש תחנות דלק, שילך לתחנת דלק.

שיאכפו. עכשיו אני רואה במו עיניי שבאמת העניין הזה מתרחב, והרבה פעמים זו אמתלה להיכנס לאותה חניה ייחודית. עכשיו, אנחנו במדינה לא משופעים בכל-כך הרבה חניות שעכשיו אנחנו גם נעשה חניות ייעודיות מהסוג הזה. אז אני באמת חושב שפה המחשבה לקפוץ מיד כאילו צריך את זה ועכשיו אנחנו נתערב בזה. אני חושב שהמדינה צריכה למשוך את הידיים שלה מכל רגולציה, מכל פיקוח מיותר. איפה שיש עסק פרטי שיעשה את החשבון שלו, שימצא את הפתרונות שלו.

שימצא גם את התקציב שלו, שיעשה לבד.

ותניחו לדבר הזה.

הדבר היחיד שאני מוכן בחוק הזה זה לחייב את העיריות שבחלק מהחניות הציבוריות שיש בצדדים של הכבישים – כמו שראיתי בפריז, אמרתי לדנינו הנה תראה בחניה הרגילה שחונים כחול לבן יש גם עמדות טעינה, יפה מאוד, למה לא.

העיריות רוצות עוד פעם תקציבים? פתאום עיריית ראשון או עיריית ירושלים או עיריית תל אביב לא יכולים לעשות את זה למען התושבים שלה או למען אלו שמבקרים? זה הדבר היחיד שאני מוכן, אני לא אכנס בכלל.

מתנגדים.

אז מה אם אתם מתנגדים? אני חייב לעשות רק מה שאתם רוצים?

שניה, אני רוצה להשלים משפט.

מה קשור המשטרה לעניין הזה?

אני לא מהמשטרה, אני ממשרד הפנים.

אז למה את מתנגדת? לא הבנתי.

כי כיום כבר יש לרשות מקומית סמכות לעשות את זה.

סמכות? אז למה היא לא עושה? מה זה סמכות? היא רוצה תקציבים ממשרד האנרגיה או משרד התחבורה.

היא עושה את זה במסגרת חוקי עזר.

תקשיבי, משרד הפנים לא שולט על כל המדינה. זה שלעירייה יש סמכות אבל היא לא עושה את זה.

היא עושה את זה.

היא לא עושה, אני לא ראיתי את זה באף מקום כמעט. מתנגדת, לכל דבר היא מתנגדת.

אנחנו רוצים שהיא תהיה רשאית.

הם חושבים שאנחנו צריכים ללכת לפי משרד הפנים.

שהרשות המקומית תהיה רשאית. שהיא תהיה רשאית ולא חייבת.

לא, היא תהיה חייבת. הנה, אני אומר לך, אם החוק הזה יעבור אצלי – רק בחובה. ואני לא שואל לא את משרד הפנים ולא את הרשויות המקומיות, בסדר?

אז תחליטו, הנה אתם מעבירים הצעה בוועדת שרים לחקיקה, אתם בכלל לא מסתכלים על ההצעה.

הנוסח של ההצעה המקורית לא שווה כלום, תגידי להם את זה. מספיק. למה את לא אומרת להם את זה בפנים? הנוסח לא שווה כלום, אין לו שום משמעות. אם אני לוקח את הנוסח ומעביר אותו כמו שהוא, אין לזה משמעות.

וצריך לעשות הבחנה בין חניית נכים כי אנשים מתבלבלים.

אז אתם מה? פותרים את הבעיה על ידי זה שאתם אומרים למציע: אנחנו נעשה את זה בחניות סמי ציבוריות או פרטיות, וניתן לפקחים סמכות לתת קנסות. באמת פתרון מעולה, זה לא פותר את הבעיה עם כל הכבוד לך, עם כל הכבוד למשרד הפנים.

וצריך לא להתבלבל בין שני סוגי חניות.

אתם רוצים, תלכו לוועדת הפנים, שם יש לכם קשרים בין יושב-הראש לשר, הכול בסדר. אני לא מוכן להעלים עין. אם תהיה חובה, אז תהיה חובה. אתם רוצים? תחשבו על זה. בין כה וכה לקחו לנו את כל הזמן של הישיבה. תנהלו משא ומתן, דברו ביניכם. ההצעה הזאת, אם היא תעבור, היא תעבור רק באופן הזה.

וצריך להבחין בין חניה של נכים, שזה באמת סוציאלי ומובן ורפואי ומוגבלות, לבין עמדה של עסק, כי אנשים נוטים להתבלבל ולהגיד זה יהיה כחול וזה יהיה ירוק וזה אותו דבר ונשים את אותו פיקוח. תניחו לזה, תמשכו את הידיים שלכם מכל רגולציה, מכל פיקוח, השוק יסדר את עצמו.

יש חניה פרטית לפני קניון, אתם רוצים לחייב אותו – את העירייה אתם לא רוצים לחייב, אותו כן – לעשות חלק מהחניות כאלה, ואם הוא לא עושה ואם מישהו חונה בחניה הזאת הוא יקבל קנס. זה בסדר מבחינת משרד הפנים נכון? להיכנס לאנשים לתוך העצמות שלהם זה בסדר. אבל העירייה שאתם אחראים על עירייה אתם לא מוכנים לתת להם חובה, למה?

אני בדיון הקודם אמרתי שרשויות מקומיות לא אוכפות במרחב פרטי. יש פה איזושהי הצעה לעשות את זה, אנחנו לא היינו מעורבים בזה. אני מדברת על סמכות שהיא כיום ברשות.

הפנים שיבצע את הסמכות, תחייבו למען התושבים אם אתם חושבים שיש טעם בזה, תחייבו את העיריות לעשות את זה. אתם לא מחייבים שום דבר, אני לא יודע מה אתם רוצים. אתם יושבים מהצד, משקיפים מהצד, על הרשויות המקומיות. מתי זה מפריע לכם? אני לא יודע. כשהם יעשו משהו.

ברגע שמשרד האנרגיה ייתן להם תקציבים לעניין הזה, הם יעשו את זה. ברור, פתאום אין להם בעיה. הכול עניין של תקציב. מה, העיריות לא צריכות לתרום משהו למדינה? או לתרום משהו לתושבים שלהם? למבקרים שם? הכול צריך להיות על חשבון המדינה? אחר כך הן אומרות: אנחנו מנהלות פיקס. ברור, אם נותנים להן כסף הן יכולות לנהל, למה שלא ינהלו?

אין צורך, אני אמרתי מה העמדה שלי. העמדה שלי שאם הצעת החוק תעבור, היא תעבור רק באופן הזה שמחייב את העיריות לעשות במרחב הציבורי חניות כאלה, אם בכלל. כי אני רואה בזה יותר דברים פרטיים שצריך לעשות. או בחניה הפרטית שלך תעשה או בתחנת דלק ודברים מהסוג הזה. אבל אם רוצים, באמת, – ראיתי את זה בחול ונראה לי מעניין – לעשות, אז תעשו, מכיוון שהעיריות לא יעשו כלום בלי לקבל את הכסף לעניין הזה, אז תשבו משרד האנרגיה, משרד התחבורה, תשבו עם העיריות ותראו איך אתם סוגרים את זה.

לדעתי זה צריך להיות שמכל, לדוגמה עשר חניות, אחת או שתיים יהיו חניות חשמליות, כי עוד מעט כל המכוניות יהיו חשמליות. נדמה לי שעד 2030 מדברים על זה ש-90% יהיו מכוניות חשמליות, אז צריך לתת איזשהו פתרון לעניין הזה.

אדוני יושב-הראש, אני יכול להגיד משהו לגבי ההערה האחרונה שלך?

מי זה?

איתי ראב"ד, מנכ"ל טסלה ישראל.

מה אתה רוצה להגיד? משרד ממשלתי עוד לא דיבר. מה אתה רוצה להגיד? נו, תגיד. זה מה שקראתי.

שעד 2030, עם איך - - - מתקדם כרגע לא יהיו מכוניות חשמליות.

אז כמה יהיה?

התעשייה הזאת תיכנס לתהליך גסיסה.

בגלל המס?

בגלל מס הקניה והמסלול שאליו הוא מתקדם כרגע, מכוניות חשמליות, החל מתחילת שנת 2025 עם מס של 83%, יהיו מכוניות מאוד יקרות.

בסדר. אני בכלל חושב שהכי טוב זה המכוניות שאנחנו נוסעים עליהן היום, שהן חצי חצי. שהדלק טוען את החשמל.

היברידי.

היברידי.

העולם הולך בכיוון הפוך.

בסדר, אז שילך.

העולם הופך בכיוון של חשמלי, ומדינת ישראל כרגע מתקדמת בכיוון הפוך.

אבל אם אתה כבר נכנס לעניין של המיסוי, ראית מה עושים באירופה כבר עכשיו? שהם חוסמים את כל היבוא של המכוניות הסיניות לאירופה בתקרת מס גבוהה? אז ישראל עוד מאפשרת, אני חושב, ב-2025, כן להכניס.

אני לא מדבר בשם מותגים סיניים.

בכלל, הבנתי שאתה טסלה. תצאו במבצע טוב.

לא יעזור להם שום מבצע, מעלים להם את המס, יגמרו אותם, אף אחד לא יקנה רכב חשמלי.

אבל האוצר לא מפסיד אף פעם מס. עד היום הוא גבה מס על הדלק, עכשיו הוא גובה על החשמל.

אבל אז אנחנו עוצרים את הכניסה של הרכבים האלה לשוק.

אני אומר לכם שב-2040 יהיה מס על החמצן. אתה רוצה לנשום חמצן נקי? עולה כסף, זה מה שיקרה בסוף.

אבל צריך לתת זמן לשוק לגדול ולצמוח.

יגידו שצריך לנקות את האוויר, זה עולה המון כסף, תשלם מס.

זה בלוף שאיך שנכנס הרכב החשמלי, היה ברור שיעלו את המס.

זה ברור, אבל אנחנו עוד בהתחלה. הגענו למצב חדירה לשוק גבוה, ש-25% מהרכבים שנמסרו השנה הם חשמליים, למה לעצור את זה?

בסדר, זה לא קשור להצעה. מה קשור העניין הזה להצעה? אם יהיו מכוניות חשמליות, צריך לתת להן מענה, זה הכול. זה לא קשור לעניין, עזוב.

ההצעה מבורכת. אבל אם לא יהיו רכבים חשמליים – היא מיותרת.

בסדר, אז אתה נגד זה, הבנתי. אתה נגד זה אבל זה לא קשור להצעה עצמה. כל עוד יש מכוניות חשמליות ויש כמות גדולה מאוד, צריך לתת מענה. נכון, אני מסכים לעיקרון אבל העיקרון שקל מאוד למשרדי הממשלה – במיוחד משרד הפנים שהפך להיות מגן הרשויות במקום לטפל באזרח הוא מגן הרשויות – אם רוצים לעשות, זה לא יהיה במקומות פרטיים. זה לא יהיה. זה עניין החלטה של המקום הפרטי אם הוא עושה או לא עושה. זו לא בעיה שלנו ואני לא אעשה את זה בחוק, חבל על הזמן. החוק יחול רק על המרחב הציבורי, אם רוצים זה יחול על המרחב הציבורי, זה הכול. אז תפתרו את הבעיה בין הרשויות, משרד הפנים, משרד האנרגיה, משרד התחבורה מצידי. אבל לא יהיה דבר כזה בתחום פרטי, אין דבר כזה. אני לא מחייב דבר כזה.

מלול, פסלנו לך את החוק.

פסול? זה דוח מבקר המדינה כבר דיבר על העניין הזה.

בסדר, שמבקר המדינה יבוא ויעשה את זה.

לא על הקניונים, אני מדבר על עצם המהות של החוק, שאין חניה.

יש קודם כול.

אין אכיפה.

מה זה אכיפה?

אין אכיפה לרכב פרטי שחונה במקום טעינה, אין אכיפה.

מה זאת אומרת?

רכב פרטי לא חשמלי.

ברגע שיעשו את זה במרחב הציבורי אז תהיה גם אכיפה.

במרחב הציבורי אני אומר, כן על זה.

על זה אני מוכן לעשות – אכיפה במרחב הציבורי אין לי בעיה.

אנחנו הרבה זמן עם החוק הזה, אני לא מאשים אף אחד, אנחנו היינו בתקופת חירום ועדיין בתקופת חירום, אבל האזרחים סובלים. אנחנו מעודדים מצד אחד לקנות רכבים חשמליים וירוק והכול, ומצד שני אדם שקונה רכב חשמלי ונתקע ובא לטעינה רואה שרכב חונה.

אבל הוא יכול ללכת לתחנת דלק ולטעון.

הוא לא קרוב לתחנת דלק.

מה זה לא קרוב? הוא רוצה לחנות ושיהיה לו נוח, זה הכול.

מה זה נוח? אתה יודע מה, גם בתחנת דלק.

הוא עושה את זה בבית, והוא יכול לעשות את זה בתחנת דלק. אני בעד, אבל במרחב הציבורי, למה במרחב פרטי?

אני מדבר על המרחב הציבורי, דוד.

לא יהיה במרחב פרטי, אוקיי?

במרחב פרטי אני גם דיברתי עם מירה, למרות שבנכה כן אוכפים במרחב פרטי, להבדיל.

נכה זה משהו אחר. מה הקשר?

להבדיל. אני אומר שזה לא שאין דבר כזה, יש דבר כזה של אכיפה בסמי ציבורי.

בנכה כן, אבל לא בחשמל.

מירה, אני זוכר שהסכמנו על הנושא הזה. משרד האנרגיה והתחבורה ישבו עם חיים ביבס וחיים ביבס הסכים איתם שגם בסמי ציבורי לעשות, בקניונים וכו'.

כן, ברור, לזה הוא מסכים, אבל הוא לא מסכים שיחייבו אותו לעשות במרחב הציבורי חניות כאלה, אתה מבין? על אחרים כולם חכמים.

נכון, יושב-ראש המרכז השלטון הציבורי הסכים לוולונטריות ולגמישות. זו הייתה ההסכמה. וולונטריות של הרשות המקומית.

בטח. אני לא שואל את הרשויות, עם כל הכבוד. לא את המציע ולא את הרשויות, ולא את משרדי הממשלה. אני אומר, הדבר היחיד הוא או שתהיה חובה בחוק ואם רוצים לתת סמכויות לקנסות במרחב הציבורי – ניתן.

זו המהות.

לזה אני מוכן. מעבר לזה נגמר הסיפור. מה זה הדבר הזה? אתם מתעלקים תמיד על העניינים הפרטיים. טוב לכם לתת קנסות ולגבות כדי שייכנס לקופה.

לא, אדוני, אנחנו נעתרנו לבקשה של משרד האנרגיה.

כדי שלקופה של העירייה יהיה כסף.

אדוני, מאחר והדברים נאמרים לפרוטוקול חשוב לי להבהיר את הנקודה, כפי שאמר מגיש הצעת החוק, אנחנו הגענו להסכמות על המרחב הציבורי בלבד בשיקול דעת הרשות המקומית בלבד.

מה אומר משרד האנרגיה?

לבקשת משרד האנרגיה שישב עם יושב-ראש השלטון המקומי הסכמנו לבצע גם אכיפה במרחב הסמי ציבורי, שכמו שאדוני אמר, זה מרחב פרטי עם מאפיינים ציבוריים, ואולם זאת בעולם וולונטרי בלבד.

מה זה סמי ציבורי?

סמי ציבורי זה החניונים של הקניונים.

זו המצאה חדשה? חניה פרטית של קניון זה סמי ציבורי?

כמו שאמר אדוני, פרטי עם מאפיינים ציבוריים - - -.

לא, אל תמציאו המצאה חדשה כדי ליצור מצב שלעיריות יהיה כיס עמוק כלפי האזרח.

אבל אדוני אני שוב מסבירה, זו הייתה בקשה של משרד האנרגיה, אנחנו התנגדנו לסמי ציבורי והסכמנו לבקשה.

רגע, אני מבקש מיושב-הראש, הרי היום לא נראה לי שנספיק הצבעות.

לא תהיה הצבעה, איזו הצבעה?

שיקצוב זמן של שבוע להתכנס לנוסח וזהו. זו סמכותו של יושב-הראש.

דרך אגב, אני יכול לעשות את זה לבד, אני לא צריך אתכם. אני יכול לבקש מהיועץ המשפטי שינסח את זה.

אני בעד.

הדבר היחיד שאני מסכים זה לתת סמכויות לקנסות במרחב הציבורי ולחייב את העיריות לעשות במרחב הציבורי, זה הכול, זה הדבר היחיד. מעבר לזה אני לא מוכן שום דבר אחר. לא וולונטרי ולא חצי. בואו נעשה סמי וולונטרי. סמי ציבורי, נו באמת, מה, המצאתם משהו חדש? מה זה סמי ציבורי? אתם מחייבים את בעל המקום להוציא את כל ההוצאות, זה חל עליכם, זה חלק עליו. למה לא?

יש בפקודת התחבורה הגדרה מפורשת בתוספת שמתייחסת למה הוא סמי ציבורי, אבל אני רגע רוצה לחזור אחורה.

כי אתה לא רוצה למממן, אתה רוצה שהוא יממן והעירייה תגבה את הקנסות וכולם יהיו מבסוטים. באמת אתה צודק. ומשרד הפנים מבסוט גם כן. משהו משהו משרד הפנים.

אדוני יושב-הראש אני רוצה להפריד פה בין שלושה דברים שדיברנו עליהם, אחד זה נושא ההבחנה בין הציבורי לסמי ציבורי. מה שאמרה פה נציגת המרכז השלטון המקומי הוא מדויק. אנחנו ביקשנו מהם שהרשויות – ושוב, זה עניין של רשות כי זה מורכב ביותר, עניין של רשות לחלוטין – לאכוף במקרים מסוימים שהם יבחרו כשיראו לנכון גם במרחב הסמי ציבורי. אני אגיד בהתחלה שהם התנגדו.

מי מממן בסמי ציבורי, אתה יכול להגיד לי?

את הקמת העמדות?

כן, את הקמת העמדות.

הקמת העמדות זה תמיד גופים פרטיים.

אה, אתה רוצה שהוא יממן?

גם בציבורי הוא מממן.

עזוב, נו באמת.

החברות מממנות, זה לא קשור.

אין שום בעיה, אבל העירייה בציבורי וגם משרד ממשלתי זה התפקיד שלו לתת פתרון בציבורי, מה זאת אומרת. וגם הם גובים את הקנסות אם יש בעיה. אז מהקנסות הם יממנו. אבל רוצים להפיל את זה על אחרים, על הבן אדם הפרטי, למה?

זה לא להפיל על הבן אדם הפרטי, זה לעזור לבן אדם הפרטי שרוצה לטעון במרחב הסמי ציבורי, בחניון של בית חולים או בחניון של מוסד תרבות או לא יודע מה, לתת אפשרות במידה ויש הסכמה ויש נכונות ושזה מתאים לאכוף שם, שהרשות המקומית תהיה לה את הסמכות.

אתם רוצים בתי חולים? אין לי בעיה. בית חולים מבחינתי זה ציבורי. אבל לא יהיה בחניון של קניון, אתם לא יכולים לחייב אותם גם לעשות, גם חשבונות, גם הכול ואחר כך עוד לבוא ולהטיל על אנשים שבאים לקניון קנס. עזוב אותי מזה.

הוא משלם ארנונה על החניה?

משלם ארנונה על החניות, בוודאי. לא הרבה אבל הוא משלם.

בתי חולים לא משלמים.

בתי חולים זה לא סמי ציבורי מבחינתי, זה ציבורי. אז אתם תעשו רשימה את מי אני יכול לחייב ואני אחייב, רשימה סגורה, בנספח.

רשימה סגורה. רעיון מעולה.

אבל לא להגיד שקניון זה סמי ציבורי. הוא יממן את החניה, הוא יעשה את הכול, לא על חשבונכם כמובן – הרי אתם לא רוצים למממן כלום, אתם הכול רוצים להפיל על אחרים – משרד הפנים יהיה מבסוט שזה לא קשור לעיריות, וקנסות העיריות יתנו ויגבו את הכסף, הכול בסדר. ממש הסכמה מצוינת הגעתם. הסכמה ביניכם משהו-משהו. אתם לא עולה לכם כסף, הם גובים, מחייבים מישהו אחר, הכול בסדר. מה, אתם לא מתביישים? אתם חושבים שאתם יכולים תמיד לעשות הסכמות על חשבון אנשי עסקים? שמי שיש לו מכונית חשמלית רצה מכונית חשמלית, שיעשה ליד הבית. אם הוא נתקע – יכול ללכת לתחנת הדלק.

יש כאלה שלא יכולים לעשות ליד הבית. רוב הציבור לא יכול לעשות ליד הבית.

אז הולכים לתחנת דלק. רוב תחנות הדלק היום עושים שינוי ייעוד.

אבל בתחנת דלק גם חונים שם מכוניות פרטיות.

לא, עמדות טעינה, יש הבדל.

בעמדות טעינה חונים לפרקים גם בתחנות דלק.

שיפתרו את הבעיות. אתם רוצים מכוניות חשמליות נכון? זה חשוב לאיכות הסביבה וכו', אז תדאגו לעניין הזה. אם הדאגה שלכם זה שהכול על חשבון מישהו אחר, אז זה גרוע מאוד.

בוא נבין רגע מה המטרה שלנו.

לא יעזור לכם כלום. תקשיבו אתם צריכים לשבת עם העיריות. העיריות צריכות מכל עשר חניות לעשות שניים לטעינה חשמלית, זה צריך להיות במרחב הציבורי, אתם צריכים להסתדר איתם, לשבת איתם, אם צריך מימון אז תנו להם מימון, מישהו צריך לעשות את זה.

אתם לא תתחמקו מזה כי ברגע ש-80-90 אחוזים מהמכוניות יהיו חשמליות אתם תצטרכו לתת פתרון בעניין הזה. וטוב עכשיו מאשר בעוד 5-6 שנים. תבואו, תשבו על זה. לא צריכים את מלול שייתן הצעת חוק, זה דבר שאתם יכולים לפתור בלי הצעת חוק. בלי חוק ובלי כלום, תגיעו להסכם עם העיריות.

העיריות, אם נותנים להם תקציב מוכנות הכול ואחרי שנה הם אומרים: אתם רואים, רק אנחנו יודעים לבצע. אבל בלי התקציב שלכם הם לא מבצעים שום דבר. ומשרד הפנים מבסוט, זה הכול.

אדוני יושב-הראש, אני אשמח לתת התייחסות של המגזר העסקי, או לפחות חברה במגזר העסקי.

אני עושה לך את העבודה, אני חושב.

אתה עושה אותה מצוין.

אז מה אתה רוצה? בשביל מה אתה צריך להתייחס?

אבל אשמח להוסיף מספר פרטים.

לא צריך.

לי קוראים שרגא כץ ואני מנכ"ל EV edge, אם יותר לי להגיד כמה מילים אני אשמח.

אנחנו ספק טעינה, מפעילים עמדות טעינה בכל הארץ, גם במגזר המוניציפלי באמצעות חברת שותפות.

בחניה, כמה עולה לעשות מקום אחד של טעינה?

תלוי אם זו עמדה איטית או מהירה.

כמה? תגיד.

עמדה מהירה יכולה לעלות בין 300,000-500,000 להקים עמדת טעינה מהירה או אולטרה מהירה מה שאתה רואה בתחנות הדלק.

300,000 שקלים?

כן, חד וחלק. העמדה עצמה עולה 200,000 שקלים. תשתיות חשמל, קווי חשמל, הספקים של 180-360 קילוואט עולה הרבה כסף.

אז למה אמרו לי 30,000 שקלים עולה?

אני לא אחראי על מה שאמרו לך?

אז מישהו שעושה ליד הבית זה עולה לו 300,000?

חברים, שניה. אתם רוצים תקבלו תשובות על הכול. עמדת טעינה איטית, מה שאתה רואה במדרכות שראית בפריז כשהסתובבת עם חבר הכנסת דנינו, עולה להתקין עמדה כזאת בין 30,000-50,000 זה נכון.

ובתחנות דלק שמים מהיר, נכון?

בתחנות דלק שמים אולטרה מהיר, כי מכוניות לא נתקעות בתחנה.

אז זה חלק מהפתרון.

אז אני אומר שלהקים בתחנת דלק עולה בין 300,000-500,000 שקלים להקים עמדת טעינה אולטרה מהירה.

אז לפי מה שאני שומע באמת העיריות לא יכולות לעשות את זה. אתם צריכים לדאוג להם לתקציב.

במה זה תלוי בין 300 ל-500?

אני מדבר על חניות.

ולכן זה אמור להיות סמכות שברשות ולא סמכות שבחובה.

חניות אני עשיתי לעצמי וזה עלה לי 6,000 שקלים.

תגיד לי במהירה כמה זמן לוקח לטעון?

הרף התחתון של עמדה מהירה זה 50 קילוואט.

זה לא הנושא עכשיו מי עושה או מה עושה.

זה מעניין, אם כבר הוא מדבר אז נשמע.

אם אדוני יושב-הראש רוצה לדעת, אני אשמח להגיד לו.

כן, כמה זמן לוקח?

עמדה מהירה שהרף התחתון הוא 50 קילוואט, אם תטען במשך שעה זה 50 קילוואט שעה, סוללה ממוצעת של רכבים בישראל היא 70 קילוואט שעה. זאת אומרת שאם רכב מגיע על אפס ורוצה לטעון ל-100 בעמדה המהירה הכי איטית שיש, ייקח לו שעה ועשרים עד שעה וחצי.

זו המהירה?

זו המהירה אבל המהירה האיטית. המהירה האולטרה מהירה, המהירה ביותר – יש פה גם נציג של חברה מתחרה בשם טסלה, להם יש עמדות אולטרה מהירות שמגיעות על 250 קילוואט – בפועל הכי מהירה בישראל רכב ממוצע יטען בה 20-30 דקות. זה בתחנות דלק.

הבנתי.

זה בתחנות דלק.

אבל זה לא למרחב הציבורי בשום מקום בעולם.

אני רוצה רק להתייחס.

לא, אנחנו לא נכנסים לדיון. אין זמן. יהיה עוד דיון אחרי שתשבו ותדברו ביניכם.

רק חצי משפט, לא משפט, כמו שאמרת אין פה דיון. נשמח לתת את המלצתנו ואת חוות דעתנו בנושא אכיפה.

מה אכיפה? קודם כול צריך פתרון, ישר הולכים לאכיפה? אני לא מבין את העניין הזה של האכיפה.

בסדר, כשתגיעו לנושא האכיפה נשמח להתייחס, איפה לאכוף.

כל היום רוצים לרשום דוחות. מספיק כבר עם הדוחות האלה.

בסדר, כשנגיע לזה, נשמח להתייחס.

לזה משרד הפנים מסכים, שיהיו כמה שיותר דוחות, נכון? לזה אתם מסכימים, אין לכם בעיה עם זה, זה טוב לעיריות.

כבוד יושב-הראש, דוד טמיר ממשרד התחבורה הלשכה המשפטית. אני רק רוצה שתי הערות ביחס לדברים שאמר יושב-הראש, ראשית אנחנו חושבים שבהיבטי אכיפה אנחנו לא צריכים חקיקה ראשית, אנחנו חושבים שיש לנו את הסמכות לשרה בתקנות, תקנה 72 לתקנות התעבורה ואנחנו בתהליך לקידום תקנות בנושא הזה.

עד עכשיו זה לא בוצע, כבר עברה שנה.

אבל אין מה לתת סמכות אם אין פתרון.

למה אין פתרון? יש היום במרחב הציבורי מלא טעינות ואי אפשר להטעין. אנשים עם רכבים לא חשמליים.

איפה יש במרחב הציבורי? אני לא ראיתי כמעט.

בירושלים יש. יושב-הראש יבקש סקירה. הייתי בצפת אני מחכה שלוש שעות כי בן אדם עם פרטי חנה ואומר לי: מותר. אתה מבין? שלוש שעות אתה מחכה.

בצפת ראש העיר דתי.

מה זה קשור לדתי?

למה הוא לא.

הייתי שם לפני שנתיים כשהיה איש שלכם, אוחנה, לפני שלוש שנים.

עכשיו הוא מש"ס.

מול עיריית צפת יש לנו עמדת טעינה מהירה.

הדחתם לנו את ראש העיר.

הנה, ליד העירייה, בתוך תחנת דלק אתה בא ורואה בן אדם פרטי חונה. ויש כאלה מאות.

בסדר. אני לא אעשה את החוק רק כדי שתהיה סמכות לעניין הזה. אם אנחנו פותרים את הבעיה אני אעשה.

איזו בעיה? אין שום בעיה. הבעיה היחידה היא שאנשים - - -.

צריכים עמדות טעינה במרחב הציבורי, זה מה שצריך.

אבל זה חברות פרטיות.

לא, זה העיריות יכולות לעשות.

אדוני, לנו יש 800 עמדות טעינה במרחב הציבורי. יש עוד שחקנים.

כמה? 800. ה-800 האלה.

800 זה מספיק ל-4 מיליון רכבים.

אדוני יושב-הראש, יש שתי בעיות נפרדות, אחת היא הבעיה של כמה עמדות יש, והבעיה השנייה שכרגע הצעת החוק באה לפתור אותה זו הבעיה של רכבים שהם לא טוענים שיושבים ומונעים מטעינה באותן עמדות.

אני הבנתי את העניין. אז כל החוק זה על לתת קנסות?

זה לא לתת קנסות, זה לאפשר לאותם אנשים.

תגידי לי מירה, איך אתם עושים בעיריות כשאתם רוצים שיהיו עמדות במרחב הציבורי? אתם מוציאים מכרז לעניין הזה, ואז החברה באה ועושה? מה הולך פה, אני לא מבין, מי מממן את זה?

העסקים מממנים את זה. כמו שאדוני יודע, יש שונות רבה בין רשויות מקומיות וכוח המיקוח שלהן מול השוק. ברמת העיקרון, ההתקשרות הנפוצה ביותר היא התקשרות בשיטת BOT, כלומר הספק מקים את עמדת הטעינה, מפעיל את זה ובחלוף תקופה מסוימת מתחילה הרשות המקומית גם לקבל חלק מההכנסות על הטעינה. זה לא דבר רצוי אבל זה המצב.

אז מה הבעיה? אם אנחנו נטיל חובה עליכם, תוציאו מכרזים כאלה, מה הבעיה? למה את מתנגדת?

אני אסביר לאדוני. קודם כול אנחנו מתנגדים באופן כללי לחיוב של הרשות המקומית.

בסדר, אתם מתנגדים, אנחנו לא מתנגדים.

כיוון שלדעתנו רשות מקומית יודעת מה המלאי שהיא צריכה והיא יודעת כמה חניות יש לספק.

אז זו לא העמדה שלי בעניין הזה.

אדוני רק שאל.

אבל אם נגיד שנטיל עליהם חובה, אתם הרי לא ממממנים את זה מכיסכם, מה הבעיה עם זה?

לא, אדוני זה לא נכון, אנחנו כן מממנים. זו הסיבה שיש קולות קוראים ממשרד האנרגיה, כיוון שהתשלום הוא - - -.

אבל הרגע אמרת שהחברה עושה את זה.

אמרתי שיש שונות ואמרתי שיש כוח מיקוח שונה לרשויות מקומיות שונות. לא כוח המיקוח של טבריה, לשם הדוגמה, ככוח המיקוח של ראשון לציון לשם הדוגמה.

זה ברור.

גם בעניין של חיוב של רשויות מקומיות, גם כאן יש שונות. גם מבחינת הדרישה שיש לדבר הזה, גם מבחינת היכולת להעמיד תשתית חלופית בבתים הפרטיים, לכן אנחנו לא חושבים שזה נכון לקבוע.

כן, אבל הרשות לא פותרת את הבעיה של הצורך בטעינה במרחב הציבורי.

נכון, זה שירות לציבור שהרשות המקומית יכולה לתת, והקביעה בכלל אצבע כלל ארצי לכל הרשויות.

הבנתי, כל הרשויות המקומיות אין להן say בעניין הזה, אני מאוד מצטער. אתם צריכים רק לעשות את העבודה. משרדי ממשלה, עד לישיבה הבאה תביאו פתרון לנושא הזה של עמדות טעינה לאור התגברות המכוניות החשמליות, במרחב הציבורי.

לגבי סמכויות, אני בעד זה, סמכויות אין לי בעיה להכניס את זה לחוק. אבל אם אין פתרון לעניין הזה, אם החוק זה רק לתת קנסות, בסדר, נעשה חוק של הקנסות ולהתראות, אבל זה לא פותר את הבעיה.

לא הבנתי, אתה רוצה להוסיף עוד חלק לחוק שחייבים כל רשות לתת?

כן. אני רוצה שמשרדי הממשלה יביאו את הפתרון. אם יש פתרון אז נכניס אותו, אם אין פתרון מוסכם אז תשבו גם עם הרשויות כמובן על העניין הזה.

אם ישלכם תוכנית אסטרטגית אז תביאו אותה לוועדה.

תראו, חבר'ה, אתם בעוד 5-6 שנים תצטרכו להביא פתרון, זה לא יעזור כלום אם נראה לכם שאתם יכולים לשבת. נכון, הפקידות הבכירה מתחלפת אז אולי אומרים שהבא בתור יעשה את זה, אבל אתם צריכים להביא פתרון לעניין הזה. המכוניות החשמליות לאט-לאט מצטברות.

לא לאט, מהר מאוד.

מהר אפילו. אתם צריכים להביא פתרון, אין פתרון לעניין הזה, נכון? חלק ילכו לתחנות דלק, חלק יצטרכו להחנות כמו בפריז, ראיתי, חונה, טוען את המכונית בחניה הציבורית שלו ולהתראות. אתם צריכים להביא פתרון. העיריות לא יעשו את זה בחינם לצערי הרב. לפעמים אוהבים לדבר הרבה אבל תכלס הן לא יעשו את זה על חשבונן. אתם צריכים לתת להן פתרון תקציבי. משרד הפנים פה, משרד התחבורה, משרד האנרגיה, תעשו את זה. אם יש לכם פתרון אני מכניס את זה לחוק, אבל זה לא יהיה וולונטרי, אין דבר כזה וולונטרי, הפתרון יהיה רק חובה. זה מה שיש.

במקום להביא הצעת חוק ממשלתית שלא תצאו ממנה בחיים, יש לכם פה הזדמנות שאנחנו נהפוך את החוק הזה ונעשה מה שצריך, ותפסיקו לאשר הצעות חוק פרטיות בוועדת שרים לחקיקה, שאין שום דבר בהצעות חוק האלה, רק הרעיון מלמעלה.

זה לא הם מאשרים, זה השרים.

תפסיקו עם זה.

מה אתה מאשים אותם? זה השרים מאשרים.

לא, הם צריכים להפסיק עם זה. לא היה דבר כזה שכל הצעות החוק הפרטיות מאושרות.

משרד התחבורה, מירי רגב התנגדה אבל לא הלך לה.

אתה יודע למה.

ברוך השם.

פוליטית, אבל זה לא צריך להיות.

נכון.

מאשרים ובהסכמה בהסכמה בהסכמה.

שכנעתי את שאר חברי הוועדה שזה חוק טוב לטובת האזרח.

אבל אתה לא הבעיה, הם מאשרים המון הצעות.

תהיו מתואמים, ולדימיר. החבר שלך גם תומך בזה.

לא, תומכים ברעיון, אבל תכלס בתוך ההצעה. אתה רוצה שישבו איתך? אם אני לוקח את ההצעה שלך ומאשר אותה כפי שהיא זה לא נותן פתרון לשום דבר.

זה נותן פתרון שלא יעכבו רכבים חשמליים.

חוץ מאשר שהעיריות יהיה להן קצת כסף לכל מיני דברים.

טוב, אנחנו צריכים לסיים את הישיבה, אנחנו נעשה מהר את הישיבה הבאה, אז תשבו ביניכם. מירה, נראה אותך פותרת את הבעיה.

אני לא סופרוומן.

אנחנו צריכים לסיים את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:34.