פרוטוקול של ישיבת ועדה

אניהכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
07/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 94
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, ג' באב התשפ"ד (07 באוגוסט 2024), שעה 13:08

דמי לידה למשרתות מילואים

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי

קארין אלהרר
נאור שירי

נטע בר זיו - רכזת תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר

נטע ריבלין הארט - הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

לילך נפתלי - הלשכה המשפטית, משרד העבודה

אלינה מילקין - מנהלת אגף משפחה ומחליפות שכר, המוסד לביטוח לאומי

שרית דמרי - לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי

ליאור עובדיה - עורך הדין הארצי לשוויון הזדמנויות, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

רותם אבידר צליק - פורום נשות המילואים

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים

יהל - מילואימניקית אחרי לידה, שדולת הנשים בישראל

גלי עציון - מנהלת מחלקת יעוץ וחקיקה, נעמ"ת

רן מלמד - מנכ"ל, ארגון נקודת מפנה

עידו זילבר - משפחת חטופים

דבורה עידן - אימא של צחי עידן שחטוף בעזה

אסתר בוכשטב - אימא של יגב בוכשטב שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה

יובל בוכשטב - אח של יגב בוכשטב שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה

שי דיקמן - בת דודה של כרמל גת שחטופה בעזה

שמעון אור - דוד של אבינתן אור שחטוף בעזה

טלי גווילי - אימא של החייל רן גווילי

סא"ל שיר אבינועם - ר' תחום פרט, ענף תכנון כ"א במיל', צה"ל, משרד הביטחון

דלית אזולאי

נועם כהן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


דמי לידה למשרתות מילואים

שלום לכולם. צוהריים טובים, אני רוצה תכף לפתוח את הדיון בנושא שיושב על שולחן הוועדה היום – נושא דמי לידה למשרתות מילואים. אבל לפני כן, היום אנחנו מציינים עשרה חודשים מאז 7 באוקטובר. מי היה מאמין שכל כך הרבה זמן שהבנים והבנות שלנו נמצאים בשבי, זמן ארוך שאנחנו נמצאים בתוך מלחמה, מלחמה שנכפתה עלינו.

בהרבה מובנים, בימים האלה במיוחד זה נדמה שאנחנו גם במלחמת קיום, אם כי יש לנו רצון מאוד מאוד גדול לשלוח מכאן חיזוקים לעם ישראל בימים המותחים והקשים, שאנחנו גם פוגשים את זה באזרחים ואזרחיות מודאגים ומודאגות ולהזכיר שעל אף כל הקושי ועל אף כל האתגרים, אנחנו עם חזק, עם ישראל חי.

אנחנו רואים גם את הגאווה הישראלית במשלחת לאולימפיאדה והרבה מאוד דברים מתערבבים זה בזה. בצד זה שגם היום אנחנו מארחים פה משפחות של חטופים ובהם את אסתר בוכשטב שאנחנו כולנו מכירים מהוועדה, מהכנסת. אנחנו כולנו רוצים להשתתף בצער המשפחה. היינו, כמובן שהגענו גם לנחם, אבל אסתר, כמי שנלחמת כבר חודשים ארוכים וממשיכה להילחם ואת כאן, זה לא דבר שהוא מובן מאליו ואנחנו מודים לך בשם כל הנוכחים ובכלל בשם כל עם ישראל.

אני רוצה שנפתח כהרגלנו בקודש – נראה לי יותר מתמיד המשפט הזה הוא נכון – עם המשפחות. שי דיקמן, בבקשה. בת דודה של כרמל גת.

תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. אני שי, אני בת דודה של כרמל, כרמל גת. אישה, היום בת 40, שנמצאת כבר עשרה חודשים בשבי החמאס. עשרה חודשים שיום-יום אני וגם שמעון וגם טלי וגם אסתר, אנחנו פוקחים את העיניים ואנחנו חושבים איפה ומה קורה עם בני המשפחה האהובים שלנו. כל ביס שאנחנו לוקחים, אני חושבת מה כרמל קיבלה לאכול היום, כשאני שמה את הראש במיטה, אני חושבת ליד מי היא ישנה הלילה והאם היא תקום מחר בבוקר.

אני יודעת שכרמל בחיים. אני יודעת שעדיין אפשר להציל אותה ואני חושבת לעצמי מה עוד נספר. אנחנו כבר יודעים על עופר קלדרון שהוא מוחזק שם בכלוב, אנחנו יודעים שביום שהבת שלו סהר שוחררה, הוא חיבק אותה, הוא בכה, הוא אמר לה, אני לא רוצה למות בשבי, תחזרי ותלחמי עליי. אנחנו יודעים שמכים אותם, שמתעללים בהם. הנשים שלנו היו צריכות להיחשף ולספר שנגעו בהן בשביל שנתעורר, ועדיין, עשרה חודשים הם עוד שם, עשרה חודשים שאני במאבק הזה לצד אסתר.

אסתר היא מהמשפחה הכי אצילית שאני מכירה. מהרגע הראשון אסתר אומרת שצריך לקחת עסקה ביודעין שהבן שלה, גבר צעיר, לא בהכרח מוגדר הומניטרי, אבל זה הסיכוי שלה לראות את הבן שלה. עסקה שתחזיר את מי שחי בחיים ומי שאיננו בחיים לקבורה ראויה במדינת ישראל.

יגב היה חי באוקטובר, הוא היה חי בנובמבר, הוא היה חי בדצמבר ובינואר ובפברואר. ובמרץ, יגב נהרג בשבי. ולפני שבועיים אסתר קיבלה את ההודעה שאנחנו לא הספקנו לעשות את העסקה בזמן כדי להחזיר אותו בחיים. 20 מהאנשים שלנו כבר נרצחו בשבי. יש לנו את מי להציל ויש עכשיו עסקה על השולחן, עסקה ששר הביטחון אומר שמדינת ישראל יכולה לקחת אותה. שראש השב"כ, ראש המוסד צוות המשא ומתן, כולם אומרים לקחת אותה. והכדור במגרש שלנו, אנחנו צריכים להחזיר תשובה. למה אנחנו לא עושים את העסקה הזאת? למה אנחנו לא מחזירים את האנשים שלנו הביתה? למה?

שמעון וטלי ואני עברנו יום ביחד, וכולנו שותפים לאותה מטרה, להחזיר את האהובים שלנו הביתה. ואני שמעתי אותך, טלי, אומרת שאת רוצה שיתנו לך כוח, שיש לך כוח ואת מחפשת מההנהגה שלנו כוח. אני גם, ואני, מבחינתי, כוח זה להיות שוב ביחד כולנו עם האהובים שלנו שעכשיו לא בידיים שלנו, אלא בידיים של מחבלים. יהיה לנו את הכוח כשנהיה כולנו ביחד, כשניזכר בערכים שלנו של ערבות הדדית, של לא להפקיר אף אחד מאחור, אף אחד, לא את החיים ולא את החללים.

את הכוח הזה אני רוצה. והיום אנחנו כאן עדיין, עשרה חודשים אחרי. בני משפחה של חיים, בני משפחה של חללים, ומה שאנחנו מבקשים זה את האהובים שלנו חזרה בבית. אין אזרח אחד במדינת ישראל שלא רוצה שהחטופים יחזרו ורק שערו בנפשכם מה תהיה התחושה בעם הזה כ-115 אנשים יהיו שוב איתנו. תחשבו על זקיפות הקומה, תחשבו על הדמעות שלנו שיהפכו לדמעות של אושר. זה מה שאנחנו מבקשים. תודה.

אסתר בוכשטב, תודה שאת כאן.

טוב, אחרי הדברים של שי תמיד קשה לי לדבר ובתקופה האחרונה עוד יותר. אני אימא של יגב, יגב נחטף מהבית שלנו בקיבוץ נירים, מהבית שלו בקיבוץ נירים, קיבוץ נירים זה הבית שלנו כמשפחה, אנחנו חיינו בנירים עד 7 באוקטובר, חשבנו שזה המקום הכי בטוח. למרות המצב הביטחוני, תחושת הביטחון הייתה מאוד מאוד גדולה, כי זה בית, בבית אתה מרגיש בטוח.

לפני שבוע רץ סרטון בטלגרם, סרטון ישן שפתאום חזר. על הסרטון שהמחבלים צילמו את הבית של יגב, איך הם רצו לשכונה שלו, איך הם רצו בקלות לבתים של השורה הראשונה. במזל לא היו בבתים ליד אנשים, רק בבית של יגב הם היו באותו זמן, לצערי. ואיך הם חטפו, נכנסו לבית. את החטיפה לא רואים, רואים רק את הריצה שלהם לבית. בקלות, בקלות, לא היה שם אף אחד שיגן עליהם. כמו שלא הגנו על שאר תושבי העוטף, לא הגנו על יגב ורימון. יגב ורימון נחטפו, בשבוע הראשון אנחנו ידענו שהם נעדרים, לא הבנו מה קורה איתם, לא ידענו, אף אחד לא בא לדבר איתנו, היינו לבד.

בשבוע השני הודיעו לנו שיגב ורימון חטופים בסבירות גבוהה ובסבירות גבוהה הם בחיים. אני לא יכולה להסביר את השמחה כשקיבלנו את ההודעה שיגב חטוף, כמה שמחנו. זה נשמע אבסורד, אבל שמחנו כי זה אחרי שבוע שהוא נעדר, זו הייתה הודעה משמחת. והאמנו במדינה שהיא תעשה הכול כדי שיגב יחזור חי. כמו שהוא נחטף חי, שהוא יחזור חי. במתווה הראשון, רימון אשתו חזרה, היא ועוד נשים וילדים.

וכולנו זוכרים את רימון, איך היא יוצאת משם.

זקופת קומה.

זקופת קומה, מול המרצחים.

העסקה הזאת הביאה אנשים חיים, הביאה נשים וילדים שחזרו, שהם חזרו בחיים. אבל מאז, היא הביאה את הנשים יחד עם העדויות על מה שעובר על החטופים שם, כמה המצב שם קשה, על ההתעללויות שהם עוברים, על התנאים הבלתי אפשריים, על הכלובים שהם כולאים את החטופים בהם שם במנהרות, על המזון הבלתי אפשרי, על התנאים הסניטריים שאי אפשר לדבר עליהם, על המצב הקשה.

ואנחנו האמנו במדינה שהיא תעשה הכול כדי להחזיר את החטופים בחיים. ואני אומרת את זה כבר שבוע אחרי שבוע, מנובמבר, אני מתחילת נובמבר מגיעה לפה ואני מבקשת שתעשה עסקה כמה שיותר מהר כי לחטופים אין זמן. וזו לא הייתה סיסמה, זו הייתה הבנה שלנו כמשפחה שלחטופים אין זמן וצריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר.

לפני חודשיים קיבלנו את הידיעה הראשונה שיגב לא בין החיים ואחר כך הייתה חזרה אחורה שיש חשש כבד לחייו אבל אין ידיעה ממש. לפני שבועיים קיבלנו את הידיעה הקשה שיגב לא בין החיים בוודאות מוחלטת מבחינת הצבא. אני לא יודעת איך להסביר פה את הקושי שלנו כמשפחה להבין את העובדה שיגב יכול היה להיות בחיים, יכול היה לצאת בעסקה, אבל הוא לא יצא, הוא לא יצא אלא נהרג שם. הוא נהרג, ואני אומרת את זה כי אני לא יודעת בוודאות איך לקרוא למושג, למה שקרה לו.

אנחנו מבינים שהפגזות צה"ל פוגעות בחטופים, וזה לא מתוך כוונה, ואנחנו יודעים כמה הצבא עושה הכול כדי להגן על החטופים, אבל הצבא לא יכול לעשות הכול שם. כשהם נמצאים שם במנהרות, החמאסניקים לא מודיעים לצבא מתי הם מעבירים אותם ממנהרה א' למנהרה ב'. והמודיעין שלנו, עם כמה שהוא עובד טוב לעומת מה שהוא עבד ב-7 באוקטובר, זה עדיין לא מכסה את כולם, ויש טעויות. וכנראה בטעות הזאת יגב והחטופים האחרים שהיו איתו במנהרה היו.

ואני מבקשת שכל מי שיכול פה בשביל עסקה כדי להחזיר את החטופים שבחיים לפני שיהיה מאוחר, כדי שלא יגיעו לרשימה שלנו. אנחנו הפסדנו, אנחנו כמשפחה הפסדנו, ואיתנו הפסידו עוד משפחות, אבל אנחנו מבקשים שהמשפחות האחרות שנאבקות פה לא יפסידו ולא יהיו איתנו באותה רשימה, שיחזירו אותם בחיים כמה שיותר מהר. כי זאת החובה של המדינה לעשות הכול כדי להחזיר את מי שאפשר, את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. תודה.

תודה, אסתר. שמעון אור, דוד של אבינתן, בן הזוג של נועה שחזרה אלינו.

דוד של אבינתן, כן. נועה ארגמני, הייתי צריך עכשיו לשבת שבעה על אמא שלה.

משתתפים בצערה.

משתתפים בצערה.

אמא שלה לא ידעה בכלל שאבינתן נחטף, רק היא לא הבינה למה דיצה מגיעה פחות אליה. אלה אסונות בתוך אסונות. אני חייב לומר שאסתר מתנהגת באצילות, אני לא יודע איך אני הייתי מתנהג. היא מדברת בשקט, היא מאמינה בעסקה עכשיו, וזה לא נעשה, והבן שלה לא חוזר. אני יכול להגיד לך שאני לא יודע, נראה לי שאני לא הייתי ככה מתנהג, באצילות כזאת, בשקט כזה. אז אין לי מה לומר.

סליחה שאני קוטעת אותך, אני חושבת שהאצילות שלכם, של כל המשפחות, יש הרבה מה ללמוד מה, מתבטאת בזה שלמרות שיש חילוקי דעות, אני שומעת את שי ואני יודעת שהיא העבירה עם טלי ואיתך יום שלם, וזוגות שבאים מפורום תקווה, פורום מטה המשפחות, אתם דוגמה ומופת לכולנו. דווקא אתם שנמצאים במצוקה צריכים למצוא את הגשרים, ואני חושבת שזה לקח חשוב לכולם, בטח לבית הזה.

כן, זה נכון. גם כאילו, אנחנו חווים את זה בצורה הפוכה, אבל האכזבה מהזמן הזה, הארוך, הענק, שלא נעשה כלום מספיק, שכל אחד חושב הפוך מה זה לא מספיק, אבל להחיל את זה על בן שלא חזר, לא יודע, אני לא במקום הזה, אני מודה, אני לא במקום הזה. סתם, מה שהזכרת מקודם, שי, אז אני חווה את אבינתן בעיקר בשבתות. את מכירה את זה שהכפכפים נמצאים במקום קבוע, וזה נמצא במקום קבוע, והחלוק שלי במקום קבוע, וזה, ואנחנו, כאילו, כשזה לא נמצא, אז אנחנו קצת ככה. אז אני חושב - יש לו מקום קבוע? אין לו מקום קבוע? יש לו משהו קבוע? אין לו משהו קבוע? לאף אחד מהחטופים אין שום דבר קבוע, גם החיים אפילו לא קבוע, אז זה לא פשוט.

אנחנו חווים ביחד את זה שהעסק לא זז. דברים זזים, כן. מחסלים, וגם מתקדמים במלחמה, אבל מבחינת החטופים, לא, לא, לא מספיק. ואני מודה, כי הדעה שלי בתור פורום תקווה וגם במשפחה שלנו, לנו אין אמון בחמאס.

גם לנו.

יש הפקרה אבל.

כן, זה נכון זו הערה נכונה. אבל אני מתכוון, כלומר, כשאומרים לנו את העסקה עכשיו, אנחנו לא מאמינים שהם יקיימו אותה, אנחנו לא מאמינים בכלל. כלומר, אנחנו חושבים שאולי את ה-17 הראשונים או חלק מהם אולי כן, אבל אחרי כן לנו ברור שלא. ולכן אנחנו מאוד על ביבי נתניהו ועל הממשלה על הקטע שבכלל מדברים איתם. אנחנו טוענים שהדיבור איתם הוא זה שמקיים את המשילות שלהם. כלומר, מגיעים גדודים של צה"ל או חטיבות של צה"ל, אוגדות של צה"ל, מחסלים אותם. הנייה שהוא כאילו נחשב מדיני, מחוסל, שר הכלכלה שלהם חוסל. אז איך הם בכל אופן חיים? איך הם בכל אופן נחשבים כאלה שמושלים בעזה? התשובה המטורפת שלי, שלנו כמשפחה וגם של הפורום, שאנחנו מעצימים אותם. אנחנו שולחים משלחות אליהם, אז כולם מבינים שלמי שולחים משלחות? הוא האיש שמושל בעזה. ואז אם הם מושלים בעזה, לדידנו, לא נראה את החטופים. לדידנו, מה שאנחנו חושבים.

ולכן מבחינתנו, הפתרון הוא הדרישה מביבי נתניהו, אל תלך על שני הסעיפים, אל תלך על שני הסעיפים. או שתעשה כמו שהיה, משפחות, חלקן רוצות עסקה עכשיו, אפילו תפסיק את המלחמה, או אם אתה לא מאמין בזה כי אתה חושב שהם לא יחזירו או כי אתה חושב שזה תוקע את ביטחון מדינת ישראל, תלך לצד השני. והצד השני אומר, לפחות תפסיק להעצים אותם, תפסיק להעצים אותם כשאתה שולח משלחות. תהיה אמיץ, תגיד למשפחות, אני לא שולח משלחות כי זה לא מביא לשום דבר או כי זה יפגע בביטחון מדינת ישראל, תחליט מה שאתה רוצה.

תפסיק להביא משלחות ואז בעזה יבינו שמחזיקים את החטופים בשביל כלום, ומי שמחזיק את החטופים בשביל כלום הוא יחזיק אותם כדי לקבל משהו למשפחה שלו או לעצמו. אבל לא פילדלפי ולא רוצחים מהכלא ולא ציר נצרים, כי כבר אין לי מי לדבר, אין כבר משילות של החמאס. כשאנחנו מפוררים את זה לחלקים, אפשר לנהל משאים ומתנים עם יחידים. התנאים הם אחרים, מה שהם דורשים זה משהו אחר, הכול זה אחר, הכול. אנחנו נקבל שיתופי פעולה, אנשים שילשינו על השכנים שלהם כדי שלא יפציצו אותם ואת המשפחות שלהם. שב"כ נמצא בתוך הוורידים של עזה, לא מנסים את זה אפילו.

ואני אומר לראש הממשלה, אם אתה לא מסכים לעסקה עכשיו תמורת הכול כי אתה חושב אחרת, אז אני רוצה אותך אמיץ עושה אחרת. כי אם לא, אנחנו תקועים עם עצם בגרון כבר שמונה חודשים ומאבדים את האנשים החיים, כולל הבן של אסתר שלא היה צריך, שהוא בדיוק כמו אבינתן, הוא בדיוק כמו אבינתן, אותו דבר. גבר צעיר שנמצא אני לא יודע איפה. ואני קורא לראש הממשלה פה כי זה מה שאנחנו עושים בוועדות, אמרתי לך כבר שאנחנו אנשים מסכנים שעוברים ממקום למקום כדי לצעוק את הזעקה שלנו.

שקשה לך להגיע לכאן, אני יודעת.

ואני אומר פה לראש הממשלה, די, תפסיק להיות פחדן. אם אתה חושב שצריך לחסל את החמאס וחמאס חושב שצריך לחסל את מדינת ישראל, לא תהיה פה עסקה, אז תלך לדרך השנייה. סגור את הפתח הזה עם החמאס ותראה לעזתים שהדרך היחידה היא לשחרר אותם תמורת דברים מקומיים ולא מעבר לכך. ונראה את החיים וגם את המתים.

כי את יודעת, פנינה, את המתים הם לא יתנו לנו, בחיים לא. יגידו שהם נקברו מתחת להריסות, זה הרבה יותר קל מהחיים. גם את המתים אנחנו רוצים. יגידו לנו, מצטערים, נקברו מתחת להריסות. מה נגיד להם? לא מאמינים לכם? ומי יוכל ללכת לחפש אותם בשטח? אף אחד. וכשאנחנו נמצאים וסוגרים את המשילות שלהם, נוכל להביא אנתרופולוגים, את יודעת טוב מאוד, אנתרופולוגים השתתפו במבצע הזיהוי, אנתרופולוגים וארכיאולוגים. מה, יש אנתרופולוגים וארכיאולוגים עזתים? יעשו לנו את העבודה הזאת? לא. תהיה אמיץ, ואם אתה מכריע צד אחד, תכריע, ואם אתה מכריע לא, אנחנו רוצים שתפסיק את כל העצימות הזאת של החמאס ותעבור לאסטרטגיה חדשה. תודה רבה לך.

תודה, שמעון. טלי גווילי, אימא של הלוחם זכרו לברכה, רן גווילי.

כן, אני טלי גווילי, אימו הגאה של רן גווילי. אני עדיין לא מדברת ולא משתמשת בזיכרונו לברכה כי מבחינתי הוא עדיין חי. הממצאים שהציגו לנו אחרי שעיכלנו את זה, הם לא מספיק חד משמעיים מבחינתנו ולכן אנחנו עדיין בתקווה. לא, לא, זה שלנו, זה לא שלהם, הם בטוחים, אנחנו לא בטוחים. ולכן אני חושבת שאנחנו צריכים, אני חייבת לרני את הספק הזה ואת התקווה הזאת שתמשיך להיות. בכל מקרה, כל מה שאמרו כאן, כאילו, אני לא אתיש אתכם במה שאני חושבת לגבי הקטע של העסקה כי אני מניחה שזה ברור, אני רוצה דווקא לדבר על הקטע שלכם כממשלה. כלומר, כחברי כנסת, סליחה.

כי דווקא כאן אף אחד לא משתייך לממשלה.

לא משנה, אז לחברי הכנסת. אתם יודעים, זה אפילו יותר חזק. אני צריכה שאתם תעצימו את מעמד האישה שלי כאימא ותיתנו לי את הכוח, לא רק לי, לכל עם ישראל בעצם, את הכוח ואת החוזק. זאת אומרת שאנחנו בעצם נמצאים כרגע באיזושהי תקופה כל כך קשה וכל כך מלחיצה ומפחידה ואנחנו צריכים את החוזק שלכם, להגיד שאנחנו מנצחים, להגיד שאנחנו נצליח, להגיד לפצ"רית ולפרקליטות ולבג"צים שדי עם הטרללת הזו, די עם ההעלבה הזו. גם אם אתם רוצים ללכת ולעשות איזשהו משהו, תעשו את זה בשקט.

אני סגרתי את המשרד שלי בחודש אוקטובר, שלחתי את כל הלקוחות שלי. אבל אני יודעת שבבית משפט יש צווי איסור פרסום ואני יודעת שאפשר לעשות את כל הדברים האלה בצורה אחרת לגמרי ואתם, אתם צריכים לבוא ולדאוג שזה יקרה. במקום להרים את הכוח שלנו, דברים כאלה מורידים אותנו. ללכת לעצור חיילים, אם רני יחזור מחר מהשבי, יש סיכוי - - -

אני רק אומר שגם הצבא הגיע לכאן ואמר שהדרך שהתבצעו המעצרים של החיילים הייתה דרך לא נכונה, ושהם מצרים על כך, וטוב שהם אמרו את זה. לצד זה אנחנו גם צריכים להיות זהירים ולא לראות תמונות שקרו בבית ליד, בטח לא בתקופה כזאת שאנחנו בבין המצרים, כשזה מובל על ידי חברי כנסת. אגב, אני מלווה אימא של אחד החיילים, אנחנו כולנו בעדם. אני חושבת שגם הפצ"רית וגם האחרים, אף אחד לא נגד החיילים שלנו, כולנו אוהבים אותם, כולנו נהיה איתם ואני בטוחה גם בעזרת השם שאנחנו גם נהיה עדים לחפות שלהם, המלאה.

זה לא נראה שאנחנו בעדם, זה לא נראה ככה, זה נראה שזה רק צד אחד. ואני יודעת כאילו שבבית ליד באמת הייתה בעיה, אבל גם בקפלן וגם בכבישים באיילון הייתה בעיה, וגם היו שמה חברי כנסת. אז לכן צריך להיות כאן באיזשהו מקום מסוים מאוד מאוד עומדים אחד על הדעת של השני. זאת אומרת, מה שמותר פה, גם שמה זה מותר; ומה שאסור פה, גם שם זה אסור. ואני באמת חושבת כאילו שמה שאנחנו צריכים לעשות זה בעצם לחזק את החברה שלנו וכן לעמוד מול בג"צ וכן להיכנס, אתם יודעים מה? אפילו ברמה של צנזורה. אני באמת חושבת כאילו שהצנזורה הזו, מה קורה איתה?

כל חייל היום נכנס עם טלפונים, כל אחד נכנס, אנחנו מוציאים גם שטויות החוצה. זאת אומרת, גם אנחנו בתור אנשים, בתור חיילים מוציאים. למה לא עוצרים את זה? בואו, קחו את זה כאיזשהו משהו כדי שזה לא יהיה בהמשך, שזה לא יקרה שוב, כל התמונות האלה.

תודה, טלי. אני לא רוצה לקחת את זה למקום הפוליטי, אבל דווקא במקום הערכי דיברנו על מה מותר, מה אסור, חברי כנסת. את היית יושבת ראש ועדת האתיקה, היום אני חברת ועדת האתיקה. לאף חבר כנסת בשום הפגנה – ולא משנה כמה היא תהיה חשובה בעיניו – לא מותר לעבור על החוק, חברי כנסת הם לא מעל החוק, להפך.

מצופה איתנו להרגיע את הרוחות, כן לפעול למען הציבור, למען הוצאת הצדק, אבל בצורה שהיא באה ואומרת באופן מפורש, קודם כול שומרים על החוק במסגרת כל הפגנה. כי אחרת, מה שראינו אתמול, שמאיימים על חיילים, על מלש"בים וצעירים שבאו להתגייס מהמגזר החרדי, לראות את התמונות האלה, אלה תמונות קשות. לא פורצים לבסיסים כמו שלא עוברים על החוק בשום הפגנה וזה לא משנה מה.

את יודעת, פנינה, לגבי הנקודה של הנוח'בה, את יודעת שהחמישה שהחזירו, את הגופות שהחזירו בפעם האחרונה, עשו שלושה סבבים בתוך המנהרות האלה ולא מצאו אותם, רק בעקבות חקירה של נוח'בה הבינו שיש דופן כפולה במנהרה ואז מצאו את חמשת הגופות. ואנחנו פוחדים, כמשפחות, שהציבוריות שנותנים לקטע של הנוח'בה, שהם כאילו עוצרים חיילים בצורה כזאת, יגרום לנוח'בה שנמצאים עכשיו בחקירות לא לדבר כי הם ידעו שיש איזשהו חסם מבחינת היכולת להוציא מהם דברים.

בעניין הזה אני רוצה להרגיע אותך, ככל שאני יודעת, הם לא רואים טלוויזיה, נקווה שגם רדיו אין להם.

את יודעת שכבר לא צריך טלוויזיה בתקופה הזאת?

תודה. דבורה עידן, אימא של צחי. ואני אסכם איתך את החלק הזה ונעבור לדיון.

צוהריים טובים שיהיו. אני דבורה עידן, אמא של צחי עידן, הסבתא של מעיין עידן. ואני ברשותכם, אני אספר רק את הסיפור הקטן שלי, אני באמת לא מתיימרת, אני לא דיפלומטית ואני לא נבחרת ציבור ואני לא חברת כנסת ואני עוד הרבה לא חוץ מזה שאני אימא של צחי וסבתא של מעייני. אז ברשותכם, אני מביאה רק מה שנקרא רק על עצמי לספר ידעתי.

הסיפור שלנו הוא כזה, צחי נחטף מקיבוץ נחל עוז. אזרח אוהב המדינה, מחנך על פי הערכים שאנחנו מחנכים בבית. אחריות, ערבות הדדית, סבלנות סובלנות. זהו, אלה החיים הפשוטים שהיו לנו. ב-7 באוקטובר, כל המשפחה, זה הוא, אשתו, שלושת הילדים, מעייני, בת 18, יעלי בת 11 ושחר שהוא בן 9 היו בממ"ד והבת הרביעית הייתה בתל אביב. אני גם הייתי באזור תל אביב, היא הייתה אצל הדודה. שמחת תורה זה חג המשק של נחל עוז, חג המשק, 70 שנה של הגשמה, של ישיבה על הגדר מתוך מקום שיש מי ששומר על האזרחים שהחליטו לשמור על המדינה באזור הגבול כולו. נחל עוז מעזה - 700 מטר, זהו.

באותה שבת נוראית, מה שקרה, המחבלים כמובן נכנסו, צחי היה בממ"ד ועמד והחזיק את הדלת ומעייני היקרה שלנו כמובן קפצה לעזור לו להחזיק את הדלת, שהמחבלים לא ייכנסו. כל האחרים מתחת למיטות ואז נשמעה ירייה ומעייני נרצחה. היא נרצחה מול כולם. כמובן, הדלת נפתחה, הוציאו את כולם, הושיבו אותם על רצפה.

סרטון כל כך קשה.

כן, אז מי שמכיר את הלייב שהיה לצערי הרב בתפוצה ענקית במדינה, אז גם אני ובני המשפחה שלי כולם ראינו את כל מה שקורה בבית במשך שלוש שעות. תחשבו, לא דקה, לא שתיים, מה רואים ומה שומעים. אז שומעים יריות, כי הבית הפך להיות לחמ"ל של המחבלים, תשעה מחבלים בבית.

מה שאני אספר לכם, לא אספר לכם את כל מה שזה, אני רק יכולה להגיד כאימא מה אני רואה. ומה שאני רואה מצד אחד זה את הבן שלי עם ידיים שמגואלות בדם, שהוא לא מתפקד בכלל, יש צבע אדום אז אשתו היקרה והמדהימה משכיבה את כולם כולל אותו על הרצפה. הזוי, כן? שלא יפגעו מצבע אדום, מהטילים כאילו. מהבית יורים RPG והנכד שלי צועק שם, מה עשינו רע? מה עשינו רע? למה אתם יורים? כאילו, הבנה של ילד במציאות הבלתי נורמלית הזאת.

ואנחנו באותו זמן מנסים לחשוב רגע איך שרוני, הבת, הנכדה לא בוואטסאפ עם החברים שלה בקיבוץ כדי שלא תדע מה קורה עם המשפחה שלה. אז אנחנו עסוקים בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת. והדבר שיושב לי חרוט מאוד בראש זה ההתחננות של הנכדים שלי מהמחבלים שכשלוקחים את האבא שלהם כפות, שהם אומרים לו, Don't kill him, don't kill him, don't kill him. זה יושב לי פה ככה וחוזר אליי כמה פעמים. ותחשבו רגע אחד, באמת, איזה דבר זה לראות את הילדים שמנסים להציל את האבא, כן? שלא ייקחו אותו.

וככה צחי יצא. צחי יצא כשהוא יודע שמעייני נרצחה, והוא לא יודע מה קורה עם שאר המשפחה שלו, ואנחנו היום עשרה חודשים. עשרה חודשים, צחי לא ישב שבעה, לא היה כמובן בלוויה, אנחנו לא יודעים איפה הוא. אנחנו יודעים שהוא בחיים, אבל אין לנו מושג אלמנטרי חוץ מזה שאנחנו יודעים שהמלחמה, הלחץ המלחמתי הזה מתוך סרטון שהוא מדבר, שהוא עבר 13 בתים שנהרסו, מקווה שהצליחו להזיז אותו לעוד מקומות.

אז הלחץ, לחץ, לחץ, לחץ הוא גם בעוכרינו וגם רוצה להגיד בגדול שאף אחד מהמשפחה שלי לא בחר להיות קורבן, קורבן שצריך להציל או להקריב כדי להרוס את החמאס. סליחה, אנחנו לא בזה, אנחנו לא בזה. רוע יש בעולם בלי סוף, בלי סוף. הרוע, אנחנו יודעים שכל החיים קמו האויבים לכלות אותנו והיום האויב שלנו זה החמאס. אתה יכול להאמין לו, לא להאמין לו, זה לא מעניין אותנו בכלל. יש לנו ברוך השם ראש למדינה הזאת שהתפקיד שלו הוא להגן עלינו, כולנו ושיהיה לנו ביטחון לחיות במקום הזה. בגלל זה ההורים שלי עלו לארץ, כי שם נרצחו ההורים שלהם, האחים שלהם, הסבים הסבתות, הדודים, כולם. אלמלא ההורים שלי עלו לארץ, אנחנו לא קיימים.

אז סוף סוף יש לנו מדינה וזה מבורך ואני מאוד אוהבת את המדינה הזאת, אבל אני לא בראש של מה עושים ואיך עושים ואיך מתנהגים, זה לא מעניין אותי בכלל. יש לי ראש ממשלה והציפייה שלי ממנו שיביא את כל האזרחים ואת כל החיילים שהם גם אזרחים, את כל אזרחי מדינת ישראל בחזרה הביתה. זה, מה זה? איזו בקשה זאת? זאת המהות שלנו כמדינת ישראל. קודם כול לדאוג לנו, לעצמנו. יש ואהבת לרעך כמוך, קודם כול כמונו, קודם כול בואו נאהב את עצמנו, את החיילים שלנו, את החטופים שנמצאים שמה כבר עשרה חודשים ואף אחד לא יודע מה איתם ומי איתם, רק אנחנו מנחשים, חושבים, איך כולם חכמים כולם.

יש דעה כזאת, דעה כזאת, דעה כזאת; זה לא מעניין אותי בכלל, הדעות האלה. כל מה שאני רוצה זה לראות את צחי בבית, ולמה? אני אסביר. כי הילדים שלו עשרה חודשים חיים חיים לא נורמליים. אבא יחזור? איפה אבא? שאלו אתכם כבר כאלה שאלות? מתי אבא יחזור? הרגו אותו? לא הרגו אותו? איך תתמודדו? אני חושבת על הכלה שלי, עם מה היא צריכה להתמודד חוץ מזה שהיא לא מצליחה בכלל להתאבל על מעייני, על הבת שלה, ועמוד השדרה שלה נלקח. איפה אבא? איפה? איפה בעלה בשביל לעשות את כל ההחלטות? הרי פינו אותה מנחל עוז. אם כן לבנות, כן לבוא. כאילו, אתם מבינים לאיזה תוהו ובוהו נכנסנו ב-7 באוקטובר?

אז הופקרנו ובמשך עשרה חודשים, שזה הדבר הנורא ביותר, אנחנו עדיין מופקרים, עדיין מופקרים. ואני שואלת עד מתי? עד מתי? איפה הפתרונות? ומי צריך לתת פתרונות? ופתרונות קורים רק בעשייה, ולא בדיבורים, כן תעשה, לא תעשה. ואם יש היום עסקה, ולא אכפת לי עם מי חותמים אותה, תוציאו אותה מן הכוח אל הפועל כדי להביא את החטופים כולם הביתה, כולם. זה מה שאני יכולה להגיד, זאת הבקשה. אני לא יודעת איפה צועקים את זה ואיפה אומרים את זה, זאת הבקשה שלי, זו הבקשה של הנכדים שלי, שסוף סוף יראו את אבא שלהם בבית, זאת הבקשה של כל המשפחה שלנו. כולנו רוצים לחזור לאט לאט לאיזושהי שפיות, זהו. תודה רבה לכם על ההקשבה וסליחה אם אני קצת יוצאת מדעתי.

אין מילים. תודה, דבורה. אני לוקחת הפסקה של חמש דקות ואנחנו נחזור לדיון.

(הישיבה נפסקה בשעה 13:48 ונתחדשה בשעה 13:53.)

אני פותחת את הדיון בנושא דמי לידה למשרתות במילואים. קודם כול, אני רוצה לברך את כל האורחים שהגיעו לכאן, משרד הביטחון, משרד העבודה, משרד המשפטים, משרד האוצר, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה ויתר המשרדים, ביטוח לאומי.

אבקש לא לצלם את התינוק ואת המילואימניקית שהגיעה לכאן, אתם נשארים עליי, ערוץ הכנסת. אני רוצה לברך כמובן את חברי הכנסת, נאור שירי, אני גם קיבלתי את מכתבך. התעכבנו עם הדיון, רצינו לתת מספיק זמן גם אחרי שהעברתי את החוק בשיתוף פעולה עם שדולת הנשים, שיתוף פעולה חשוב. העברנו בקריאה טרומית את החוק שאני יזמתי, רצינו לתת זמן עבודה גם למשרד הביטחון וגם לביטוח לאומי יותר, נכון? או שזה משרד העבודה?

תמיד זה שילוב.

זה ביטוח לאומי.

ביטוח לאומי. כשאני אומרת לכם כאן על השולחן, בסוף המטרה שלי היא שימצאו פתרונות, והפתרונות הם לא רק לאנשים מכאן והלאה, זה צריך לראות לכל מי ששירתה במילואים במלחמת חרבות ברזל ולא קיבלה את דמי הלידה שמגיעים לה.

אנחנו גרענו פה זכויות כתוצאה מלקונה שקיימת בחוק שכולנו הגענו להסכמה בשיחות רבות, גם עם האוצר, שאין מקום לפגוע בזכויות נשים, על אחת כמה וכמה נשים שמתגייסות למילואים בזמן שהן הרות, שמות בצד את החיים האישיים, אפילו את הבריאות שלהן. רבות עושות את זה בזמן שהן יודעות שזה יכול לעלות להן בבריאות, זה לא דבר של מה בכך. ולכן המטרה היא שיימצא פתרון גם במחיר שהחוק בסוף יתייתר, אני אומרת לכם את זה על השולחן. אבל לפני שאנחנו עוברים לשמוע את המשרדים, אני רוצה לשמוע את חברי הכנסת, חבר הכנסת נאור שירי.

אני בגלל המכתב נותנת מה שאתם רוצים, חברים, אתם כולכם רצויים ואני מודה לכם שאתם כאן והנושא הזה חשוב לכם. ונאור, אני קראתי את המכתב שלך ואני יודעת שזה חשוב לך וביקשת גם ליזום את הדיון הזה, בבקשה.

תודה. קודם כול, אנחנו עשרה חודשים באירוע והמשפחות באות וזה, אין, זה מפרק כל פעם מחדש, אז נורא קשה לעשות את הטרנספורמציה. קשה תמיד לעשות את הטרנספורמציה גם אחרי חמש דקות הפסקה. אני רוצה לתת לאחרים להתייחס ולעשות את זה הכי מהיר שיש. יש המון המון דברים שהמלחמה הזו מלמדת אותנו וזה אחד ממאות דברים, ואנחנו עושים פה בכנסת המון דברים טובים.

אני מאוד שמחתי לראות את הצעת החוק וגם את תשובתו של השר שאמר שיש בכוונתו לתקן, אז יש הסכמה מלאה.

נכון.

וכשיש הסכמה מלאה לא צריך להרבות בדיבורים, פשוט בואו נעשה את זה כמה שיותר מהר. אני יודע שתמיד יש את נבכי, ואת זה צריך לראות, ואיך זה ההשפעה, וגם היה לנו ניסיון קודם בתיקון חקיקה לנשות המילואים עם החל"ת ואנחנו כבר מנוסים בזה.

אתה מתגלה כלוחם נשים גדול.

לא, דווקא אני חושב שבסוף ההפרדה שאנחנו באים איתה מהבית, עם נשים וגברים ומי בחזית.

זה הכול, זה בסוף תא משפחתי, זה עם ישראל כולם, נכון.

בדיוק. וכמו כל גבר, אני יודע בדיוק כמה קושי יש לאישה ואין מצב שאני הייתי מצליח לתפקד, יעיד יואב, נכון? אנחנו בהסכמה פה שאין שום סיכוי שהייתי מצליח לתפקד טוב כמוכן. אוקיי, אז השורה התחתונה היא שאנחנו תא משפחתי אחד. ויש פתרון, כולם מסכימים עליו.

רוצים פתרונות, בדיוק, אנחנו לא נעכב את זה ואנחנו לא נהיה דווקנים בחקיקה.

למה, אגב, עוד לא התקיים דיון בחוק שלך?

כי אנחנו בפגרה.

היה, היה, אבל למה לא בפגרה ממשיכים ופשוט מחוקקים?

בדיוק, זה מה שאני שואלת.

זו אחת השאלות הטובות. בבקשה, אז כבר התחלת את דברייך מה שנקרא.

תודה רבה, גברתי. תודה לנאור על המכתב, על היוזמה. אני חושבת שיש סוג של דברים שהם קונצנזוס בבית הזה ובאמת אין טעם להכביר במילים. אני רק מצרה על כך שלא מתקיים דיון בהצעת החוק במהלך הפגרה. כי אפשר להתקדם ואנחנו ראינו אתמול שאפילו את המליאה מכנסים על הצעות חוק שנויות במחלוקת.

על חוק אחד.

אז אני אומרת, רצוי יותר, בסוף לא הצליחו. אבל חוק אחד, הטבות למקורבים, הכול בסדר. כשמדובר בעם ישראל – פחות. ואני באמת אומרת, המלחמה באמת לימדה אותנו שצריך להסתכל ולפתוח את הפריזמה שהיינו מורגלים אליה מסיבות כאלה ואחרות. ובאמת, זה לא המקום לעכב, צריך לתת פתרון מהיר ואפשר להתחיל היום מבחינתי.

תודה, קארין, ובאמת האבסורד זועק לשמיים כשפותחים מליאה על חוק אחד שאין בו שום דבר כדי להיטיב עם המלחמה או עם מצבם של אזרחי מדינת ישראל בתקופה הזאת – אל מול זה שיש חוקים שהם סופר חשובים שנוגעים באופן ישיר בבתי ישראל, ולא ממהרים להביא אותם למרות שהאנשים זקוקים לזה עכשיו.

ושזה לא שנוי במחלוקת.

ושזה לא שנוי במחלוקת בשום צורה ודרך, לא קואליציה, לא אופוזיציה, כולם, כולם, כולם בעד החוק הזה. אני חושבת שזו ביקורת שהיא במקום והיא צריכה להישמע.

גם החוק הזה היה צריך להיות בוועדה הזו.

נכון.

היינו מסיימים אותו תוך שעה.

נכון.

לבקשת מנהלת הוועדה דלית אזולאי, אני מקריאה לפי התקנון: כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידורי הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לפי סעיף 120 לתקנון ניתן באופן חריג לחסות פרטים מזהים של אנשים או דברים שנאמרו בדיון, בין היתר אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, או אם פרסום הפרוטוקול יגרום לנזק למוזמן לוועדה או לאדם אחר, כולל ביטחון מידע. אבקש להודיע כי ככל שיעלה הצורך או שתהיה בקשה לכך כפי שאני ביקשתי, ימחקו דברים מהפרוטוקול לעיון הציבור או חלקים ממנו. ולכן אנחנו כבר מראש עדכנו שיש דברים שאנחנו נוציא מהפרוטוקול כאן.

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

רק לומר שאנחנו היום ב-7 באוגוסט, עשרה חודשים מאז 7 באוקטובר, במציאות שאף אחד לא חשב שאנחנו נהיה בה. אני מזכירה את מה שציינת, את וקארין, שהקואליציה התחייבה שכל החקיקות שייעשו, הן תהיינה חקיקות שקשורות למלחמה על מנת לתת את השירות הכי טוב לאזרחי המדינה. ואני מצרה שלא כך. אני חושבת ש-95% מהחוקים שעולים במליאת הכנסת ובוועדות לא קשורים כהוא זה למלחמה ולמענים. המגה אירוע שהמדינה חוותה היה מצריך, מחייב לעסוק רק ורק ורק במלחמה, כולל תקציבים שמוטים, ולא לעסוק בשום דבר שהוא לא קשור למלחמה. וזה עדו חוק שנכון היה שהוא כבר היה באישור ולא במסדרונות הוועדות. אני רק מצרה שסדרי העדיפויות של הקואליציה הזו לא תואמות את ההתחייבויות שלה עצמה.

נכון, סדרי עדיפויות משובשים לחלוטין. בבקשה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

מסוג הדברים שאנחנו מדברים על עצמנו, כי אומרים שהחוק הזה, כולם בעדו, כולם בעדו, אבל יש פה רק חברי אופוזיציה. אז גם זה איזשהו סימן. הדבר הנוסף, אני אגיד משהו כללי, קצת מחויך, שתהיה קצת אווירה. אני באה מוועדה אחרת, אבל אני בעיקר דואג תמיד, או לא תמיד, הרבה פעמים, מהדברים שכולם מסכימים עליהם. כי מה שמסכימים עליהם, שמים אותם בסדר עדיפות אחרון, עדיף לריב על משהו, אז מביאים את הדברים האלה.

אולי אנחנו נלמד ממך דבר מה או שניים.

תמיד אתה יודע להוריד אותנו.

לא, בהרבה תחומים, לא רק מפה. תמיד כשאומרים לי מסכימים איתך, אני דואג. אז בואו נדאג.

זה רק בבית הזה.

אני מבקשת לא להסכים עם יואב.

השאלה היא עכשיו ברמה הטכנית, אפילו פרוצדורלית, איך אנחנו גורמים להם לעשות את זה.

אנחנו תכף נשמע אותם, ואני אומרת לכם, אנחנו נקבל רק בשורות חיוביות. אני רוצה לאפשר לשדולת הנשים שגם הפנו את תשומת הלב שלנו וגם מילה טובה לכתבים שכן מסקרים את התחום הזה ובהם גם הדר גלעד שעוקבת אחרי הנושא. אני רוצה לומר, כן, יש לי ביקורת על התקשורת, שלא מספיק מסקרת את הנושאים שעולים בוועדה הזאת ובכלל נושאים של זכויות נשים, שכמו שאמר חבר הכנסת נאור שירי, זה נוגע לכל בית בישראל בתקופה הזאת, זה נוגע לכל בית בישראל. אז אולי זה לא פותח מהדורות, אבל אני חושבת שהנושאים האלה הם נושאים בין החשובים ביותר, בין החשובים ביותר.

ואנחנו נעלה פה בפגרה עוד נושאים שהם חשובים, בין היתר אנחנו שמענו את דבורה, אימא של צחי עידן שמדברת על הקושי של כלתה, עם ילדים קטנים כשאבא נמצא בשבי. אז שתדעו, חברי הכנסת, אנחנו נקיים בקרוב דיון, יום ראשון ב-11:00, עם נשים לילדים קטנים שהבעלים נמצאים בשבי וההתמודדות הקשה הזאת שהיא בלתי אפשרית וקורעת לב. כמו שדבורה סיפרה, שילדים מחפשים את אבא ושואלים איפה הוא, האם הוא מת, האם הוא יחזור. ואלה הנושאים שאנחנו בוחרים לעסוק בהם.

בבקשה, שדולת הנשים, רק תציגי את עצמך לפרוטוקול בבקשה.

תודה רבה ליושבת ראש הוועדה, פנינה. הודיה מויאל, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים. קודם כול, אני ממש שמחה שהדיון הזה מתקיים, אני מקווה שנצא ממנו בסוף בבשורות טובות. ואני שמחה לראות פה את כל השותפות שלנו בחצי השנה האחרונה שעבדו מאוד מאוד קשה כדי להביא את זה לכאן. אני אגיד באמת תודה לך, פנינה, שדחפת וקידמת את החוק הזה לאורך כל הדרך.

מ-7 באוקטובר וגם הרבה לפני כן נשים מתייצבות בכל הזירות האפשריות לעשות למען הבית שלנו, למען מדינת ישראל, ואני חושבת שעכשיו התפקיד של מדינת ישראל זה לראות אותן חזרה ולהחזיר להן ולשמור עליהן גם בתקופה שבהן הן הכי פגיעות שזו בעצם התקופה של חופשת הלידה.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד זה שגם אם מתקיים פה איזשהו פתרון ביניים לנשים שילדו ושהולכות ללדת, חשובה גם החקיקה בנושא. החקיקה יכולה לכסות עוד מקרים שאנחנו לא יודעים איך הם יראו, אנחנו בתקופה לא יציבה, אנחנו לא יודעים איך המלחמה עוד תיראה, איך היא עוד תשפיע על הנשים ובאילו אופנים, ואני חושבת שתמיד טוב מלבד למצוא פתרונות חד פעמיים, גם למצוא פתרונות קבע. תודה.

תודה, הודיה. אני רוצה לעבור בבקשה לביטוח לאומי. לפני כן אנחנו נעבור למילואימניקית, ותודה שהבאת איתך את הקטנצ'יק.

הקטנה.

הקטנה, אוקיי. היא נולדה אחרי המילואים.

אוקיי, אז אני קצינה במילואים כבר שמונה שנים ואימא כבר שבעה שבועות.

מזל טוב.

בעצם אני הוקפצתי למילואים ב-7 באוקטובר, וב-13 באוקטובר, ממש דקה לפני שבת היה לי זמן לפתוח את התוצאה של בדיקת ההריון ולגלות שאני בהריון. אני אי שם, בעלי אי בבית, ובעצם זהו, בתוך כל הבלאגן של המלחמה הייתי צריכה לנהל גם תשעה חודשי הריון. למעשה, מתוך 266 ימי הריון, הייתי ב-247 ימי מילואים.

וואו.

השתחררתי ממילואים ממש שבוע לפני הלידה. וזהו, וכל תקופת ההריון אנחנו כמובן לא ממש התעסקנו במה יהיה עם חופשת הלידה. הייתה מלחמה, אני הייתי במילואים רצוף, הוא היה און ואוף, ולמעשה, אחרי שהשתחררתי במילואים והתחלנו להתעסק בזה, אז גילינו שמכיוון שאני לא עבדתי לפני המילואים, בדיוק סיימתי את התואר שלי, התחלתי לחפש עבודה. אחרי החגים של שנת 2023 מעולם לא הגיע פשוט, אז לא הגעתי ללמצוא עבודה. וזהו, ואז הסתבר שאני לא נופלת במסגרת החוק. לא סיימתי לעבוד בעשרת החודשים האחרונים, הייתי במילואים פשוט. וזהו, כשניסינו לברר מה אפשר לעשות, אז באמת הודיה פנתה אלינו והבנתי שאני גם לא היחידה וגם זה נושא שצריך להציף.

אז מה בעצם קורה עם דמי הלידה?

כרגע אני לא זכאית.

זה פשוט לבוא ולומר, השירות שלך לא משמעותי, היית מובטלת כאילו כל תקופת השירות.

תיאורטית הייתי מובטלת, קיבלתי כספי מילואים של אבטלה, של מי שלא עובד, וזהו.

אמירה מאוד מאוד קשה כלפי שירות בצה"ל, בטח של מילואימניקית.

בסדר, זו הגדרה חוקית.

ששום חוק לא צפה את המציאות ההזויה הזאת ולכן נדרש תיקון מהיר.

בדיוק.

כן, אבל רבותיי, זה גם לא שישר אמרו, בואו נתקן. ובכל זאת, צריך גם להודות ביושר, אחרי הכול, בואו לא נקל בעבודה שלנו ובעבודה של השדולה, היה צריך גם להסביר ולשכנע. לא הכול זה כי לא הייתה יד מכוונת. ביטוח לאומי, בבקשה.

שרית, כמה מקרים כאלה יש?

אבל קודם כול שם מלא לפרוטוקול.

שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח הלאומי. מהבדיקה שעשינו כרגע, ידוע לנו על שש נשים שזה רלוונטי לגביהן.

שש?

שהן פנו.

לא, מהבדיקה שאנחנו עשינו, שליפה של נתונים.

של עשרת החודשים?

אלה שש שכבר ילדו.

איך עשיתן? וואו, זה מעניין, כי בנשות המילואים היה קושי להוציא נתונים בצורה קיצונית. איך עשיתן את ההצלבה כל כך מהר?

לנו יש נתונים על נשים שזכאיות לתגמולי מילואים שאני שוב אגיד, במסגרת כל הדברים החסויים, לביטוח הלאומי יש את המידע על אנשי מילואים והזכאות שלהם כי אנחנו משלמים תגמולי מילואים, זה לא מידע שפתוח לציבור וזה מידע שהוא חסוי, אבל אנחנו, כן יש לנו את המידע מכוח תפקידנו כשלם מילואים. אנחנו יכולים להצליב עם הנתונים של נשים שילדו וזכאיות וזה בערך מה שנעשה.

אוקיי, הודיה, אלה המספרים שאתם מכירים?

אז אני מכירה ככל הנראה את אותו מספר נשים שכבר ילדו ונופלות, אבל אנחנו לא יודעות על כל מי שעכשיו נמצאת בהיריון במילואים.

נכון, כי אנחנו מדברים על למעלה מ-50,000, תקשיבו לנתון הזה רגע, למעלה מ-50,000 נשים שבמילואים, נשים. זה מדהים, קודם כול זה מספר מדהים.

נכון, אבל שוב, זו סיטואציה יחסית, סיטואציית קצה. נשים שאין להן לא תקופת אכשרה מספקת ערב יציאתן לתחילת שירות המילואים או לחילופין הן כמו המילואימניקית המדהימה שיושבת כאן, היא התחילה את המילואים מיד אחרי הלימודים וגם תחילת ההיריון שהיה בתחילת שירות המילואים. אני כן חייבת להגיד שאנחנו מקדמים את ההסכם.

רק סוגריים, ברור שזה מקרה קיצון, אבל תראו, היה צריך הצעת חוק.

לא, אבל אני אגיד לך שכן אנחנו שמענו את זה בחודשים הראשונים, אנחנו כן פנינו למשרד הביטחון. חשבנו שאולי היה אפשר לפתור את זה במסגרת הקרן, אבל הבנו שזה לא.

לא, אבל הקרן – את יודעת מה הבעיה? אני אגיד לכם. אנחנו גם צריכים לדאוג, כמה שהתחלתי בזה שגם אם נמצא פתרון אחר, נמצא, אבל אמרה פה, דייקה אותי העובדת הסוציאלית הודיה משדולת אנשים שיש משמעות לאמירה בחקיקה ולכן אנחנו בסוף נצטרך להישאר כידידות וידידים לעוד זמן. אבל פתרונות הביניים יהיו.

זה לא פתרון ביניים. מה שאנחנו מקדמים, וזה בישורת האחרונה.

זהו, תספרי מה עשיתם מאז.

זה תיקון להסכם שיש בין ביטוח לאומי לבין משרד הביטחון. ההסכם הזה, מעמדו כמו חקיקת משנה.

סעיף 9?

זה סעיף 9. אנחנו נרחיב ואני רוצה להגיד, אנחנו נרחיב לשני מצבים. גם אם היא הייתה עובדת אבל אין לה תקופת אכשרה מספקת, היא עבדה כעובדת או עובדת עצמאית ואין לה תקופת אכשרה מספקת כי רק חודשיים לפני כן היא עבדה, או כל מיני מקרים, מקרי קצה כאלה שהיא עבדה אולי שישה חודשים וזה נותן לה רק דמי לידה חלקיים, אז אנחנו רוצים להשלים לה לזכאות.

תהיה לכם גמישות בסעיף 9, תהיה לכם גמישות.

רגע, רגע, אבל זה גם בגין מצבים אחרים, כמו מחלה וכאלה?

מה הכוונה מחלה?

שהיא הייתה במחלה, לא חזרה לעבודה.

ההסכם נוגע למשרתות מילואים.

כן.

כן, אז היא אומרת לך שזה יחול. כל מי שלא עבדה, לא משנה בגין איזו סיבה והיא הרה תוך כדי שירות, היא תיכנס להסדר.

הכוונה שהיא הייתה במחלה ובגלל זה אין לה?

כן, אין לה את תקופת האכשרה, כן.

כן.

אוקיי.

לא, אבל תרשמי לך את זה, שיחודד.

זה כתוב, נוסח שאנחנו כבר אושרנו מול משרד הביטחון, אנחנו בישורת האחרונה.

יפה, מה שחשוב זה לא מה קרה לפני, זה עצם השירות.

אני כן רוצה להגיד שאנחנו מכניסים עוד נסיבה במסגרת התיקון, שזה נשים שבכלל לא עבדו ערב כניסתן לשירות מילואים, ולכן התקופה שהן ישרתו במילואים תיחשב להן לצורך זכאות לדמי לידה.

כעבודה?

כתקופת עבודה. אני שוב חייבת להגיד, זה במסגרת הסכם, זה יהיה כמו בחקיקת משנה.

טוב, אז אין לכם בעיה, אז אנחנו גם נקדם את החוק שלנו, אחר כך אם הוא יעבור, אז זה בסדר גמור, ייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל ויגבה אתכם.

זה גם הגיע לוועדה.

והתנאים יהיו בהתאם לתנאים שקבועים בחוק. כלומר, אם יש לה תקופת אכשרה שהיא חלקית, היא תהיה זכאית כולל הכול. היא תהיה זכאית לדמי לידה חלקיים, אם זה הכול משתלב ביחד לתקופת אכשרה מלאה, אז היא תהיה זכאית לדמי לידה מלאים כמו בהתאם לחוק. אנחנו ממש בישורת האחרונה מבחינתנו.

מה זה ישורת אחרונה? אני נתתי לכם מספיק זמן. עברו לדעתי איזה חודש וחצי-חודשיים.

אנחנו קיבלנו אישור של משרד הביטחון, אנחנו נאשר את זה במנהלת המוסד, מועצה, פרסום קצר לציבור, ונביא את זה לוועדת העבודה.

פרסום קצר לציבור זה 45 ימים.

לא, אצלנו יותר קצר. נאור, תתעדכן, פה הקצב הוא אחר. הוא רגיל לוועדות שהגברים מנהלים, אצלנו זה יותר מהר. הישורת האחרונה זה מחר-מוחרתיים.

לא, צריך 21 ימים לפרסום לציבור, אנחנו נקצר את זה, נעשה את זה בתקופה יותר קצרה ונביא את זה לאישור ועדת הרווחה. חברי הכנסת יודעים, כמובן אני מאמינה שלא תהיה מניעה לקיים דיון.

בפגרה.

בפגרה, כאישור היוועצות ואז זה כבר יקודם, ונוכל כבר - - -

זה לא יהיה רטרואקטיבי.

בוודאי שכן.

כן, יהיה רטרואקטיבי, גמרנו.

אני רוצה פרוטוקול.

צודק, נאור שירי, אמרתי את זה בפתיח, זה יחול רטרואקטיבי.

עכשיו משרד הביטחון ואז משרד האוצר. שיר היקרה איתנו בזום, שיר אבינועם, ראש תחום פרט. שיר, הרבה זמן לא ראינו אותך, מה שלומך, יקרה? את בסדר?

בסדר גמור. שלום לכולם. יושבת ראש הוועדה, פנינה היקרה.

תודה, אנחנו שולחים רפואה שלמה לאבישג שהייתה אמורה גם להיות איתנו.

לגבי ההתייחסות להסכם, אז באמת כמו שהציגה נציגת ביטוח לאומי, אנחנו מתואמים באופן מלא עם ביטוח לאומי לגבי ההסכם. העברנו את ההערות שלנו, היא התייחסה גם לדברים פה שהעלינו. כמובן אנחנו כצה"ל מאוד מאוד מברכים ומוקירים על ההסכם הזה, אנחנו חושבים שזה לזכות משרתות המילואים ההרות שמבצעות שירות משמעותי בשירות המילואים. אז יש תמיכה מלאה שלנו ואנחנו שמחים שהחוק הזה מקודם בימים אלו.

תודה. אנחנו גם התחשבנו שתופיעו בזום כי אני יודעת שבימים האלה אתם עסוקים מאוד, אבל כמו שאתן יודעות לעשות, גם את, שיר, וגם כמובן אבישג, לקדם יחד, לא להעביר את הכדור הזה, לדאוג שהדבר הזה, זה בסוף אינטרס שלכם, אלה חיילות שלכם, לדאוג שהדבר הזה, כל מה שצריכים בביטוח לאומי, כל מי שיש לו יד ורגל בדבר הזה לא מעכב. להסיר בירוקרטיה, לשגר ולדאוג שכל מי ששירתה מ-7 באוקטובר מקבלת את הזכויות המלאות. תודה, שיר. משרד האוצר.
‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬‬

שלום, נטע בר זיו, משרד האוצר. אנחנו מברכים על הסיכום בין הצדדים, אני חושבת שזה הסכם טוב, הוא הסכם שכמו שנאמר פה, הוא הסכם למעשה שהוא קבע, ולכן אני חושבת שלצערי, הגענו למלחמה ולמצב שאנחנו רואים את הבעיה, אבל טוב שזה מוסדר מעתה והלאה.

מצוין. אז אני שואלת אתכם לפרוטוקול גם, אז כולם מסכימים על הדבר הזה וזה צריך להיות הסכם קבע, החוק שלנו יבוא לאחר מכן. אז אין התנגדות, הדבר הזה יעוגן גם בספר החוקים של מדינת ישראל.

אני לא רוצה להתייחס לחוק, לא התייחסתי לחוק גם.

אבל יפה, פנינה, ניסית.

מה זאת אומרת לא רוצה להתייחס? אין לכם איזו בעיה שזה יהיה בחקיקה.

אני לא רוצה להתייחס כרגע.

לא, לא, לא, אני לא סתם אומרת את זה. אני, כשהעברתי את זה בקריאה טרומית, רצו לדעת שבסוף ההסדר מוסכם על כולם.

אני לא רוצה להתייחס כרגע לחוק כי הוא לא מולי, אני גם לא התכוננתי.

את לא מוסמכת בזה, בסדר.

בסדר? אני התייחסתי להסדר הקבע, הסכם סעיף 9 שגם התייחסו פה ואני חושבת שהוא הסכם מצוין.

בסדר גמור. משרד המשפטים? הסיוע? עו"ד נטע ריבלין הארט, בבקשה.

נכון. נעים מאוד, אני עו"ד נטע ריבלין הארט מהלשכה לסיוע משפטי. אני רוצה לומר תודה רבה לכולם ותודה רבה ליוזמות החוק. הלשכה לסיוע המשפטי, אני אסביר מה הקשר שלנו לאירוע. אנחנו בעצם לפי חוק הביטוח הלאומי נותנים ייצוג משפטי לציבור בתביעות של הציבור נגד המוסד לביטוח הלאומי ובית הדין לעבודה. מהסיבה הזאת מצטבר אצלנו הרבה מאוד ידע שקשור כמעט לכל גמלה שהביטוח הלאומי משלם וגם דמי לידה.

אז כמה תיקים יש לכם?

זו שאלה קצת מסובכת, אני אגיע לזה עוד מעט. בעניין ההסכם, אני רוצה להתחבר למה שהודיה משדולת הנשים אמרה. אנחנו חושבים בעצם שהצעת החוק במקור הגיעה כהצעה לתיקון סעיף 50ב' לחוק הביטוח הלאומי, שהסעיף הזה, יש בו בעייתיות שהיא בחלקה קשורה למלחמה ולמילואים, אבל בחלקה גם לא.

סעיף 48.

לא, 50ב'.

אנחנו מדברים על סעיף 50ב' שעוסק בתקופת אכשרה.

אנחנו הבאנו לפי סעיף 48.

לא, לא, אבל היא מדברת על 50ב', היא יודעת למה.

את מדברת על תיקון היום הקובע.

כן.

את צודקת שתיקון היום הקובע הוא בסעיף 48. סעיף 50ב' לחוק הביטוח הלאומי בעצם מדבר על תקופות מסוימות שהן נכללות כתקופת אכשרה לדמי לידה, תגמול מילואים כבר נמצא שם. אז החוק כבר אמר מאז, כבר הרבה מאוד שנים, מלפני הרבה מאוד שנים החוק אמר, אנחנו מגינים על נשים שאין להן תקופת אכשרה מהסיבה שהן שירתו במילואים. זה דבר שהוא כבר מוגן בחוק, זה כבר קיים.

כן, אבל את זה אנחנו מכירים. אבל הם לא צפו את זה שיכולות להיות נשים שהן מובטלות ערב הכניסה למילואים.

הם בעצם לא צפו את זה שמישהי תהיה במילואים בזמן שהיא בהריון.

כן, אנחנו יודעים את זה. מה תרצי להוסיף?

אנחנו רוצים להגיד שהסעיף הזה מגן על עוד תקופות. בין היתר יש לנו תקופות שהן רלוונטיות גם למלחמה. לדוגמה, הסעיף מדבר על נשים שקיבלו דמי אבטלה. אנחנו יודעות שיש היום הרבה מאוד נשים מפונות שמקבלות דמי אבטלה ואחרי שדמי האבטלה מסתיימים, מקבלות מענק חלף דמי אבטלה בגלל שהן מפונות והן לא יכולות לעבוד.

היינו רוצים שהתיקון או שבעצם עכשיו ההתכנסות הזו שאנחנו נמצאים בה תהווה כבר איזושהי הכנה לקראת דיון שיכול לכלול איזושהי הצעת חוק יותר שלמה.

רחבה.

אוקיי, אז תגישי לנו בבקשה מסמך עם כל הנקודות שעולות אצלכם. כמה נשים אתן מייצגות?

מה, הם מייצגים מלא.

אני אגיד, כרגע יש לנו בעצם רק מקרה אחד של - - -

של המילואים? אוקיי, וחוץ מזה? מפונות?

אבל מפונות כרגע עוד לא פנו אלינו, אבל יש לנו נשים שפנו אלינו מלפני החוק, שהן היו בשמירת היריון. הם היו בשמירת היריון, שמירת היריון נכללת כתקופת אכשרה.

לא, כמה נשים במלחמת חרבות ברזל פנו אליכם?

פנו אלינו נשים שהן היו עדיין בהריון ואנחנו המלצנו להן לעבוד. פנו אליי באופן אישי בין ארבע לחמש נשים כשהן היו עדיין לפני הלידה.

נטע, תקשיבי, אני יודעת שהסיוע עושה עבודת קודש גם עם נשות הנופלים, גם עם נשים אחרות. בואי, אם כבר את התפרצת לדלת פתוחה, אני מבקשת ממך להעביר לוועדה את כל הפניות בחתך נושאי של נשים במלחמת חרבות ברזל מ-7 באוקטובר ועד היום מסוגיות שלא פתורות מבחינה משפטית ואם נצטרך, נקיים דיון ספציפי על זה, בין אם אלה מפונות, בין אם אלה משפחות שנפגעו מפעולות איבה, בין אם זה משפחות של נופלים ועוד ועוד. בסדר?

רק לוודא שהבנתי, את בעצם רוצה לייצר הצעת חוק רחבה יותר שמדברת על מקרים כמו אבטלה, שמירת היריון, תאונה.

שוב, זו רשימה שהיא כבר נמצאת בחוק, אנחנו רוצים לתקן את ה-איזשהו חוסר שעדיין קיים שם כדי שתהיה ודאות, שתהיה אחידות, כדי שכולן יהיו זכאיות. אנחנו חושבים, המון מהמקרים האלה מהניסיון שלנו, אגב, כשהם מגיעים לבית הדין לעבודה, בסוף משלמים להן.

ברור.

מה החוסר הזה? מה החוסר הזה? תגעי בו.

שהתקופה הזאת חייבת להיות לפני היום הקובע, זה אומר שאת חייבת לחזור לעבודה. לדוגמה, אם היית בשמירת היריון, את חייבת לחזור לעבודה כדי שתקופת שמירת ההיריון תיכלל.

זו הזיה.

אז אלה נושאים סופר חשובים, מה שאת מעלה, ולכן אנחנו רוצים שתגישי לנו בתוך שבוע ימים את הנקודות האלה ואנחנו יחד איתכם נצעד עם זה קדימה כדי להביא פתרונות כי אלה נושאים סופר חשובים. תודה רבה לך.

אני יכולה רק לומר עוד משהו אחד שקשור להסכם? בעניין ההסכם, אנחנו חושבים שזה מבורך ואנחנו רואים המון שיתוף פעולה מצד המוסד לביטוח הלאומי ומשרד הביטחון, שזה נהדר. אנחנו רוצים להגיד שההסכם, חשוב לנו שהתשלום הזה יהיה מוגדר כדמי לידה כי גם לדמי לידה, יש בצידם זכויות. ואם זה מוגדר כדבר אחר - - -

לא, הם לא יגדירו את זה כדבר אחר, אלה דמי לידה, חד משמעית. אנחנו לא נעשה פה טריק ושטיק.

לא, אבל אלה דמי לידה.

בהסכם כתוב מענק לידה.

לא יהיה מענק לידה, אלה דמי לידה. הן זכאיות לזה מכוח חוק.

לא, הן יהיו זכאיות מכוח ההסכם.

לא, אז אנחנו נביא חוק. לא, סליחה, זה לא פתרון. אתם תגדירו את זה, אלה דמי הלידה, הן זכאיות לזה.

אבל אני רוצה לחדד. דיברתי עם חברתי נטע לפני הדיון ואנחנו נחדד איפה הקשיים. כי בסוף, בסוף, זה מתנהג אותו דבר מבחינת הזכאות. אם יש בהיבטים אחרים שקשורים - - -

יש זכאות נלווית.

אז אנחנו נבחן את זה ואולי נכתוב בהסכם הוראה שתדאג לזה. זה לא צריך לפגוע בקידום של התהליך של ההסכם.

יש לזה הרבה השלכות. רגע אפשר להכניס - - -

לא, רגע, רגע.

שזה לא יפגע בזכאויות הנלוות.

שזה יהיה כנ"ל, למה צריך להסתבך?

בסדר, אבל צריך לראות בדיוק איפה זה נוגע. אם זה נוגע למס הכנסה או נוגע לדברים בביטוח הלאומי.

את יודעת איפה זה נוגע, כי אחרת היית מגדירה את זה דמי לידה.

לא, שוב, אני מצטערת ואני רוצה לדייק את הדברים. ההסכם הזה הוא משנת 1975, הנוסח של ההסכם קורא לזה הענקת לידה. אנחנו לקחנו את אותו ההסכם ובנינו אותו והרחבנו אותו לעוד קבוצה. להגיד שעשינו את זה במחשבה - - -

אבל זה מבטל להן את הזכאויות הנלוות אומרת כאן חברת הכנסת קארין אלהרר.

היא לא אומרת את זה. אנחנו עכשיו דיברנו, אנחנו נוודא את זה.

אז אני רוצה, תראי, אם זה לא פוגע בזכויות הנלוות, אין בעיה, תקראו לזה מצידי בשם אחר. מה שחשוב לנו זה שהן לא נשים סוג ב'.

חס וחלילה.

פשוט לא צריך שנגיע לפה לעוד דיון.

לא, שתביני, מבחינתי סוג ב' הכוונה כנגזרת של ההגדרה, יש תנאים מסוימים או זכויות מסוימות שנפגעות.

עו"ד נטע מכירה אותי היטב, אנחנו משוחחות, אנחנו נשב על זה.

לא, לא, לא לנטע את נותנת תשובות, את נותנת לנו. זה שהיא מכירה אותך, הכול טוב ויפה, אבל אנחנו, זה לא משביע רצון מבחינתנו.

אבל כפי שידוע לך, גברתי, ההסכם גם יפורסם להערות הציבור וגם יבוא בפני ועדת העבודה.

לא, לא, לא, זה לא מספיק. סליחה, שרית, לא מקובל עליי, אני רוצה תשובות. את לא בוועדת העבודה והרווחה, את בוועדה לקידום מעמד האישה, מי שיזמו את הנושא הזה ומי שמקדמים את החוק הזה. אני רוצה תשובות על הדבר הזה בימים הקרובים.

אבל גברתי, אנחנו עדיין לא יודעים איפה הקושי.

אז אני נותנת לך את הימים הקרובים. זו לא איזו סוגיה קרדינלית משפטית, חוקתית שאי אפשר לתת לה תשובות, רוצים תשובות.

אנחנו לא יודעים מה השאלה, אנחנו לא יודעים איפה הקושי. היא תיתן לנו את הדוגמאות, אנחנו נבין איפה הקושי, נתאים.

מצוין. ואם אין קושי, פשוט את תצטרכי לשגר מכתב שאין אף זכות שהיא נלווית, א' ב' ג' ד' שנפגעת גם אם זה מענק לידה.

זה לא מענק, הענקת לידה.

הענקת לידה. בסדר? מה שחשוב לנו זה שאתם עושים את הצעדים המהירים.

פשוט שלא ייפגעו הזכויות, זה הכול.

בדיוק.

אנחנו חיים בעולם של ביטוח לאומי. אני יכולה להסדיר את הזכויות הנלוות שנוגעות לביטוח לאומי. אם יש זכויות נלוות שלא נוגעות לביטוח לאומי, אני לא בטוחה.

אבל זה בדיוק העניין.

לא, זה אני. אם אין, את כותבת.

לא, לא, אבל תקשיבי, היא אומרת לך, אני יודעת לבדוק פגיעה בנלוות של ביטוח לאומי.

אני לא אומרת שזה פוגע, הן טענו שזה עלול לפגוע. אני ממש לא יודעת.

יכול להיות שיש פגיעה בנלוות מול מס הכנסה, משרד הביטחון.

נו, אז זה מה שאני אומרת לה. שהיא תגיד לי שבתחום שלהם - - -

אבל היא אומרת לך מה היא יודעת לבדוק.

היא תבדוק את זה. לא, היא יודעת אבל מה הזכויות האחרות שנלוות שלא בתחום שלה. בסדר.

אז כבר נושא אחד שהיא שאלה, אני יכולה להגיד שאין פגיעה, שזה - - -

אוקיי, אז אנחנו לא נבדוק עכשיו סעיף-סעיף. את תעשי את הבדיקה, שרית, פנים-ארגוני ותתני לנו תשובה שאין פגיעה כתוצאה.

אבל מי יבדוק מול גופים שהם לא ביטוח לאומי?

אנחנו.

אנחנו גם נהיה בקשר עם משרד העבודה ונעשה את הבחינה.

וגם מס הכנסה, אוצר.

אוקיי. משרד העבודה, זה בעיקר עכשיו.

נעשה את השיח עם משרד העבודה, עם משרד המשפטים. כמובן, אני חייבת להגיד, זה בעבודה משותפת גם עם משרד המשפטים, עם ייעוץ וחקיקה. אלה דברים שנעשים בעבודה משותפת, כמובן אם מישהו יציף שיש איזשהו קושי, אנחנו נטפל.

בסדר גמור. לילך נפתלי, בבקשה.

כן, לילך נפתלי מהלשכה המשפטית של משרד העבודה. הסוגיה פה היא חשובה וצריך להביא לה פתרון ואנחנו מברכים על ההסכם שגובש בשלבים מתקדמים עם ביטוח לאומי, משרד הביטחון, זה במגרש של ביטוח לאומי.

אוקיי, אז מה שחשוב, לילך, זה ששרית אמרה, שרית, את ולילך בודקות שכלל הזכויות כדי - - -

כמובן עם משרד העבודה, משרד המשפטים, אנחנו לא רואים קושי, כבר מקרה, משהו אחד שהיא שאלה אותי, להבנתי, הסכם חל על זה. אנחנו נעשה את הבדיקה הרוחבית ככל שאנחנו יכולים לצפות ולבחון אותה, אבל נעשה עם כל הגורמים שאנחנו מכירים.

בסדר גמור. ליאור, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. אתה יודע שיש לנו עוד דיון פתוח איתכם, עם הנתונים.

כן. כמה נתונים, עוד פעם, מה שמסרנו פעמים קודמות, יש באמת קושי במערכת להפיק אותם, אבל מעבר למה שמסרנו בוועדה הקודמת באמת לא - - -

יש התקדמות?

יש קושי בהוצאת הנתונים מעבר לנתונים שמסרתי פעם קודמת. פעם קודמת, גברתי, ציינת שתתקיים ועדה מסוימת על הנציבות מבחינת הפרסומים וכל הדברים האלה. אפשר לראות דרך אגב שהקמפיין בימים האחרונים למשרתות ומשרתי המילואים גם עלה.

יפה, כל הכבוד. אז אתם מיישמים המלצות.

מיישמים, אבל עוד פעם, זו התפתחות שקרתה כבר עוד לפני הוועדה. אני חושב שכן, אין לי הרבה מה להוסיף לגבי מה שנאמר פה, אני חושב שבאמת הדיון הזה הוא חשוב וההחלטה היא מבורכת וגם ההסכם. באמת חשוב, כפי שהביטוח הלאומי אמר, שיש חשיבות באמת שלא תישלל אף זכות.

זכות נלווית, כן.

כן. ולבדוק את זה ביחד עם משרד העבודה ומשרד המשפטים. וחשוב לנו שבאמת מהבחינה הזאת שלא תפגענה אף משרתת מהבחינה הזאת, במיוחד כשהיא נפלה בין הכיסאות מה שנקרא, וזה חשוב.

טוב. תעבדו על הנתונים. כמו שאמרתי לסיוע, בסוף, אתם כזרוע בתוך המדינה שיש לה נגישות לתביעות, לתלונות, ללקונות של נשים, מבחינתי, אתם צריכים לשקף את המצב יותר מאשר המגזר השלישי וכרגע זה הפוך. אז אנחנו נראה איך אנחנו מקדמים את זה שאתם נותנים לנו את התשובות ומהפניות שאתם מקבלים.

אוקיי.

מישהו שרוצה להוסיף עוד משהו לפני שאנחנו סוגרים את הוועדה? רותם אבידר, מה שלומך? פורום נשות המילואים.

האמת היא שאנחנו לא העמקנו מספיק בנושא, אבל יש לי כן שאלה שאנחנו מקבלות המון פניות ושאלות של בני זוג, האם בני הזוג יכולים לקבל את מענק הלידה מקרן הסיוע. ואני הייתי שמחה לשמוע ממישהו - - -

את מדברת על מענק הלידה.

כן.

לא, אנחנו מדברים על מילואימניקיות.

נכון, נכון, אני מדברת על בני הזוג, ואם לא, אז אולי זה נכון לפתור את זה גם באופן הזה. זאת אומרת, בני הזוג שנשארים בבית והם לא המילואימניקים, אלא המילואימניקיות שילדו, האם הם, בני הזוג, יכולים להיות זכאים למענק הלידה דרך קרן הסיוע? כי אני חושבת שבכל מקרה זה ראוי שיהיה וזה לא באמת משנה המגדר, משנה שבן הזוג בסוף גם הוא בעצמו בחופשת לידה בלית ברירה גם אם הוא רוצה וגם אם לא ויכול להיות שזה משהו שצריך.

טוב, אנחנו נדון על זה בהמשך. מה שכן אני אגיד, שמשרד האוצר הבטיח לנו שייתן עוד מענק לידה לנשים של נשות המילואים.

נכון, אני לא מכירה את הסיכום ספציפית.

הסיכום היה שהם ימצאו איך להביא לנו את ה-10,700, הפעימה הנוספת וזה מילה על הקרח היה, אבל אני מצפה שהמילה הזאת תקוים.

פנינה, תודה, אני חייב לעלות.

אז לסיכום. כן, רן?

מילה קטנה.

כן, רן מלמד.

מעבר לברכות שכמובן מגיעות, אני הייתי מאוד רוצה שהאוצר יכניס,

נכון, צודק. זה מה שצריך, לפרגן להן.

היו"ר פנינה תמנו: האמת שבעולם מתוקן אתה צודק, היינו צריכים לפרגן להן יותר ולומר להן, בגלל שאתן משרתות את המדינה, כל המילואימניקיות שילדו, בין אם עבדת לפני, לא עבדת לפני, אתן מקבלות מאיתנו מענק ייחודי וסוג של הכרה ממדינת ישראל עם מענק מיוחד. זה מה שצריך להיות במצב שהוא מתוקן. אנחנו נתקן את הלקונה הזאת ונתקדם הלאה לכיוון שלך.‬

אני רוצה לסכם את הוועדה, כאשר ההנחיה היחידה לסיכום היא בתוך מספר ימים להגיש לי שהנושא של הזכויות הנלוות פתור ושאין פגיעה של הזכויות הנלוות כתוצאה מכך שזה לא הענקת לידה ולא דמי לידה.

דבר נוסף, אנחנו רוצים לדעת תאריכים מדויקים בימים הקרובים של הפרסום וסגירת הנושא וכמה זמן זה ייקח עד שהאנשים שנקלעו לסיטואציה יקבלו גם רטרואקטיבית את מה שהגיע להם. אני חושבת שאלה יהיו פערים דווקא יפים ומשמעותיים, יכול להיות שכשהן כשמקבלות רטרו, אז הן יראו שיש תוספת שהיא משמעותית.

לא, ביטוח לאומי משלם גמלאות עם הצמדה למדד, זה יהיה בהתאם להצמדה למדד.

אוקיי, אבל הפער הוא משמעותי, אני מבינה.

היא תקבל בהתאם לזכאות. מגיעים לה שמונה שבועות, אז היא תקבל את שמונת השבועות, מגיעה לה תקופה של 15 שבועות, אז היא תוכל לקבל את מלוא הסכום.

בסדר, זה יכול להיות משמעותי, לזה אני מתכוונת.

זה יכול להיות מאוד משמעותי באופן פרטני לכל אחת, זה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

לאלפי או לעשרות אלפי? בין אלפי לעשרות אלפי, בואי נסכם בזה.

לא, כי אני אומרת גם מהמקרה של מי שמקבלת את התגמול המינימלי כמשרתת מילואים שלא עבדה, אז היום התגמול המינימלי הוא בערך 9,000. כן, אז תכפילי את זה בחודשיים, בשלושה חודשים.

משמעותי, זה מה שאמרתי, זה משמעותי מאוד. ומשרד העבודה, אני מבקשת גם, כמובן יחד עם שרית, נציגת הביטוח הלאומי לוודא שהזכויות לא נפגעות. ומשרד הביטחון ומשרד האוצר, תודה רבה לכולכם, לכלל הגורמים שקידמתם את הנושא הזה. אני סוגרת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:39.