פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



48
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
12/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 96
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ח' באב התשפ"ד (12 באוגוסט 2024), שעה 11:00

נשים משרתות מילואים במלחמת "חרבות ברזל"

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
יואב סגלוביץ'

אלינה מילקין קזקביץ - מנהלת אגף משפחה ומחליפות שכר, המוסד לביטוח לאומי בישראל

אפרת פורת - מנהלת תחום אימהות, המוסד לביטוח לאומי בישראל

חגי פורגס - אגף עידוד תעסוקת הורים, משרד העבודה

ג'רי אלמו-קפיטל - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אורית זנבה - מנהלת תחום איכות השירות, שירות התעסוקה הישראלי

רותם וינר שפירא - יועצת בכירה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

אופיר טל - חבר ועד מנהל, העמותה למען משרתי המילואים

ליאור עובדיה - עו"ד ארצית, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

סתו בן-עוז - רכזת מדיניות, בונות אלטרנטיבה

סא"ל מיכל כרמל - מובילה, בונות אלטרנטיבה

רביד ישורון - בונות אלטרנטיבה

חני סויסה - בונות אלטרנטיבה

אילאיל קומיי-דרור - רס"ן במיל', פורום המילואימיות

גייל שורש - חברת הועד המנהל, פורום דבורה - נשים במדיניות וביטחון לאומי

אור טאול כהן - פורום דבורה - נשים במדיניות וביטחון לאומי

הודיה מויאל - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

מאירה בסוק - עו"ד בלשכה המשפטית, נעמ"ת

אביטל שפירא - מנכ"לית עמותת "ארים ראשי"

שרון בריק-דשן - מנכ"לית קולך - פורום נשים דתיות

גיל ורד - נציג אחים ואחיות לנשק

רן מלמד - מנכ"ל נקודת מפנה

הדס בן אליהו - מנהלת מדעית של יודעת, מכון ואן-ליר

נעמה כהן - מנכ"לית מרשם - ארגון המתמחים לרפואה

גל אלקלעי - אזרחית, מילואימניקית

סא"ל שיר אבינועם


–


ר' תחום פרט ענף תכנון כ"א במיל', משרד הביטחון

ענת מימון

דלית אזולאי

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.





נשים משרתות מילואים במלחמת "חרבות ברזל"

בוקר טוב לכל האורחים והאורחות. אנחנו נפתח ונציין שהיום 311 יום שהחטופים והחטופות נמצאים בשבי החמאס. 311 יום שבעבור המשפחות שלהם זה גהינום וסיוט מתמשך. אנחנו נוטים לארח בוועדה הרבה מאוד פעמים את משפחות החטופים והחטופות.

אתמול היה כאן גם דיון משמעותי עם נשים צעירות לחטופים, אימהות לילדים קטנים, לקטינים מתחת לגיל 18 עם עדויות קשות, עדויות מצמררות ולא פשוטות. במטרה באמת להיות מגויסים לתת את הסיוע המעט שאפשר לתת לנשים הללו כמעטפת בתקופה המאוד מורכבת והלא פשוטה.

מעבר לכך, אני גם אמשיך לקרוא לממשלת ישראל ובראשה ראש הממשלה, ללכת לעסקה. לזכור את הערך ביהדות של פדויי שבויים, פדיון שבויים, החזרת בנים ובנות לגבולם. ובהקשר של הנושא שלנו, בוודאי שהרבה מאוד ישראלים ובעיקרם המילואימניקים והמילואימניקיות, כל החיים שלהם מגויסים מאז ה-7 באוקטובר לטובת המשימה העליונה של השבתם הביתה וסיוע במאמץ המלחמתי בניצחון על האויבים שלנו, בימים מורכבים ולא פשוטים אלה.

אני רוצה לפתוח את הדיון בנושא נשים משרתות במילואים במלחמת חרבות ברזל. אני אומר שבפעם הראשונה, דרך בונות אלטרנטיבה שהיו כאן ונמצאות גם כאן עכשיו, נחשפתי לנתון המדהים שקרוב ל-60,000 נשים מאז פרוץ המלחמה משרתות במילואים.

נשים לוחמות, נשים לביאות, נשים שנמצאות בכל החזיתות. הרבה פעמים אנחנו מדברים על הנשים שנמצאות בעורף, שגם הן נשים גיבורות שמחזיקות את הבית והן הרוח למלחמה. אבל אני חושבת שהדיון הזה חשוב כדי להזכיר שאנחנו לא רק בעורף, אנחנו גם בחזית.

היינו ביום המלחמה ונחשפנו לטנקיסטיות, ולקרקל ולאחרות, שבאמת הייתה זכות גדולה גם לארח אותן בכנסים שלנו, אך לא רק. אנחנו באמת רוצים להוות במה להעלאת קרנן של הנשים שנמצאות בחזית ולא את כולן אנחנו יכולות לפגוש, אבל בהחלט לשים זרקור ולהוקיר ולהכיר בפועלן בפני כל עם ישראל.

אבל לפני שאנחנו צוללים לנושא, אני רוצה לאפשר לך ג'רי אלמו, ממרכז המידע והמחקר של הכנסת. ביקשנו ככה מעכשיו לעכשיו קצת נתונים מצה"ל, אז מה שיש אם תוכלי להציג.

שלום, ג'רי אלמו-קפיטל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. כתבנו מסמך רקע לדיון היום ואני אציג סקירה קצרה של המסמך, ממש בכמה נקודות.

(הצגת מצגת)

המסמך סוקר את מאפייני השירות של הנשים במערך המילואים. נתחיל עם נתונים כלליים. לפי צה"ל, נכון להיום נשים מהוות כ-20% מכלל המשרתים במערך המילואים במלחמת חרבות ברזל.

שזה בעצם מתוך כמה?

אין לנו מספרים מדויקים.

יש מספר, שזה מתוך 295,000.

זה אומדן, כן. והאומדן שאת אומרת מעודכן נכון לינואר 2024.

זאת אומרת שאנחנו מדברים, אם זה האומדן נכון לינואר, אז היום אנחנו במספרים הרבה יותר גבוהים. ואם אנחנו עושים כ-18%, אז זה בערך מתכנס למספרים שאמרנו, 60,000 ויותר.

לפי מה שאנחנו יודעים מפרסומים שונים זה כ-50,000, אבל זה גם אומדן. לא כ-60,000. כ-10,000 מהנשים במערך המילואים מהמילואימניקיות, הן מי שקיבלו פטור משירות מילואים וחזרו לשירות מילואים פעיל במהלך המלחמה.

למרות שהן קיבלו פטור, 10,000 מהנשים התייצבו.

נכון. לגבי התפקידים של הנשים במערך המילואים, אז כ-20% מהן משרתות ביחידות לוחמות, והשאר ביחידות תומכות לחימה. אנחנו מדברים פה על היחידות שבהן הן משרתות, לאו דווקא חלוקה לפי התפקיד שהן מבצעות.

לוחמות זה 82%? יש פה טעות כלשהי?

כן. 20%.

כ-20% זה לוחמות? זה נתון ממש יפה.

שוב, הן משרתות ביחידות לוחמות. זה לא בהכרח התפקיד אותו הן מבצעות. לגבי משך ימי המילואים, אז במסמך יש פירוט יותר רחב לפי קטגוריות, אבל רוב הנשים, מעל מחצית מהנשים שירתו מעל חודשיים במילואים, ו-14% שירתו מעל חצי שנה.

ועכשיו נעבור למאפיינים יותר אישיים. אז רוב המילואימניקיות הן צעירות. 61% מהן בגילאי 20-25.

31% אנחנו רואים שזה 26-34, שזה נתון יפה. זה בדיוק גם גיל ההורות. זה ישר מה שקופץ.

בשקף הבא נדבר על האימהות. לכ-5,100 מהמילואימניקיות בן זוג ששירת במילואים פעילים במהלך המלחמה.

אנחנו מדברים אז על שני בני זוג שנמצאים בו בזמן בתוך שירות מילואים. אגב, אנחנו אירחנו פה גם את ד"ר שני סבוראי, שאי אפשר לשכוח אותה, מדהימה. היא שירתה בתוך עזה, רופאה. כשבעלה גם בתפקיד משמעותי.

היא חוזרת לעזה שבוע הבא.

היא חוזרת לעזה? אז אנחנו מאוד מעריכים ואוהבים אותה. אני לא אשכח את הסיטואציה שיושבת אמא על הבמה באודיטוריום, מספרת שבסוף היא חוזרת והילד, הם שני הורים שמשרתים, על האתגר הקשה הזה, והלא פשוט והמורכב, והילד עם השאלות הלא פשוטות. ואנשים בכל זאת רתומים על אף המחירים הקשים. בבקשה.

כ-4,750 מילואימניקיות הן אימהות לילדים, לרובן בין ילד לשלושה ילדים.

זה ה-4,751 מתוך ה-9,000?

לא, מתוך כלל המילואימניקיות. וחשוב לציין שדווקא פה ביחס לנקודה שהעלית, ש-80% מהאימהות הן מי שקיבלו פטור וחזרו לשירות מילואים פעיל.

מדהים. אז בעצם הדיפולט שהצבא רואה אמא עם ילדים ואומר אני נותן לך פטור, אלא אם כן את רוצה להתגייס. אז 80% באמת נתון שהולם גם להנחת מוצא של צה"ל. אפשר להתווכח על זה אם זו הנחת מוצא נכונה לפטור רק בגלל שאת אמא.

זהו, אלה הנתונים שקיבלנו. המסמך מפורט יותר, אבל זו הסקירה שלנו.

תודה רבה. קודם כל אני מודה לכם, מרכז המידע והמחקר של הכנסת על הנתונים שהבאתם עד כמה שניתן, על העבודה מול צה"ל בזמנים ובטווחים קצרים. אני חושבת שזה תומך את הנתונים שהוצגו בפניי, כמו שאמרתי על ידי בונות אלטרנטיבה וקולות אחרים, והמפגשים שיש לנו ביום-יום עם נשים לוחמות.

מבונות אלטרנטיבה, מיכל כרמל, סגן אלוף במילואים, בבקשה.

בוקר טוב. שמי מיכל כרמל ואני מייצגת את בונות אלטרנטיבה, בנוסף לכך אני גם סגן אלוף במילואים. השתחררתי לפני מספר חודשים ומאז עשיתי גם חודש בצו 8 ועוד מספר ימי מילואים לאורך החודשים האחרונים. אז כל מה שאני הולכת לדבר כאן הוא כמובן בשם בונות אלטרנטיבה, ובשם נשים רבות ששוחחנו איתן, אבל הוא גם ממש מדם ליבי באזורים רבים.

קודם כל אני רוצה להודות ליושבת ראש הוועדה על ההיענות המיידית לקריאה לקדם את הדיון הכל-כך חשוב בנושא הזה, ולתת לו פוקוס וזרקור שמגיע לו. לקראת הדיון הזה פנו אלינו נשים רבות מאוד כדי לספר את הסיפור שלהן.

שתיים מהן, חני ורביד, נמצאות איתנו כאן. אני מאוד מאוד מודה להן שהן הגיעו לספר את הסיפור שלהן. ואני רוצה להציג כמה נושאים משותפים שעלו באופן רחב יותר מכל הפניות של המשרתות במילואים ששוחחנו איתן.

קודם כל, כל המשרתות ששוחחנו איתן, ופה כאמור אני יודעת גם מאוד להעיד על עצמי, אנחנו מרגישות תחושת שליחות אמיתית. השירות הזה בוער בנו, ואנחנו לא יכולות שלא לענות לקריאה לבוא ולתרום. זו גם הסיבה בעיניי למספרים האדירים של מי שקיבלה פטור ועדיין הגיעה והתגייסה לשירות מילואים.

אנחנו רוצות לבוא ולתרום לצה"ל, אנחנו רוצות לבוא ולחזור לגדוד, לחטיבה, או ליחידה שממנה השתחררנו. מבחינתנו זאת לא חובה, זאת זכות ענקית לשרת את המדינה. מתוך תחושת הזכות הזו, מתוך השיחות עם הנשים, נשים לא מרגישות בנוח. הן לא מרגישות בנוח להתלונן אפילו במעט על הקושי שהן עוברות.

הבתים שלהן קורסים, הנפש שלהן זועקת לעזרה, העסקים שלהן נסגרים אבל בעיניים שלהן זה לא משמעותי לעומת מה שאחרים ואחרות עוברים. הן בעיקר חוששות לשתף, הן נלחמו המון כדי להגיע לתפקידים שהן נמצאות בהם, ותמיד מלווה אותנו החשש ואותן, את חלק מהנשים האלו, שכל קושי שאנחנו נציף, ייתן לסביבה לגיטימציה להגיד אתן לא מספיק טובות כדי להיות במקום שאתן נמצאות. למה התגייסתן למילואים, למה אתן חייבות, וכו'.

כשחייל מילואים ירים קול, ירים ראש ויגיד שאישתו והילדים שלו צריכים סיוע, שהמשפחה שלו צריכה סיוע, המדינה תירתם. כשחיילת תגיד את זה, בהרבה מאוד מקרים יטענו בציבור שהיא לא חייבת ללכת למילואים, למרות שאנחנו הוכחנו מעל לכל ספק שאין לנו תחליף.

כשחייל בשירות מילואים ידבר על פוסט טראומה, הציבור יכיל את הקשיים שלו. כשחיילת תדבר על פוסט טראומה, במקרים רבים יגידו לה את לא חייבת להיות בשדה הקרב. את לא חייבת להיות בתוך הסיטואציה הזו. למרות שכל מי שלחם איתנו יכול להגיד שאין לנו תחליף, ולא היו מסתדרים שנייה בלעדינו.

המציאות הזו שהיא מלאה בחוסר הערכה כלפי התרומה של המילואימניקיות, של משרתות המילואים, בגדול מפקירה אותן ואותנו להילחם לבד במערכה של החיים האזרחיים, ועל זה באנו לתת את הפוקוס עכשיו.

אני רוצה שתכירו לדוגמה את הסיפור של גל, קצינה באגף השיקום בבית החולים איכילוב. גל משרתת ברציפות מאז ה-7 לאוקטובר בשירות יומיות במשמרת של 12 שעות. זה אומר שמ-08:00 עד 20:00 כל מסגרת כזאת, 12 שעות היא נמצאת במשמרת יום-יום.

היא אמא לילד בן שנתיים וחצי. לאחר שלושה חודשים שבהם היא לא ראתה את הבן שלה בכלל, בעלה הרים דגל אדום והיא הצליחה לשחרר אחר צוהריים אחד בשבוע כדי להוציא את הילד שלה מהגן. גל מספרת שהילד שלה חווה חרדת נטישה קלאסית, גם ברגעים המעטים שהיא נמצאת איתו ורואה אותו, הוא היה מדבר אליה במילים מאוד מאוד קשות, מסרב ללכת איתה ואומר לה שהוא לא רוצה להיות איתה.

אף אחד לא עזר לה או לבעלה להנגיש לילד שלהם מצב שבו אמא לא נמצאת, והילד הגיב בהתאם. אגב, גם הבוס של בעלה לא קיבל את המצב בהבנה. הוא לא הבין למה פתאום בעלה לא יכול לעבוד שעות נוספות. הלחץ שהבעל שלה חווה מהעבודה, החרדות של הילד, הלחץ בבית, עבר באופן ישיר אל גל.

עכשיו, כשלשמחתנו יש פחות פצועים, יש לה פחות משמרות באגף השיקום מבחינת השעות, היא עדיין עסוקה בלשקם את הבית שלה. אני אסיים בסיפור על גל בפרט שהוא מאוד מאוד משמעותי. היא פיזיותרפיסטית. הייתה לה קליניקה פרטית. היא סגרה אותה ב-7 לאוקטובר, אבל היא לא חושבת לפתוח אותה שוב.

למרות התרומה האדירה והסיוע שגל באופן אישי וכולנו הענקנו לכל כך הרבה, והיא ספציפית לכל כך הרבה פצועים במהלך המלחמה, גל נותרה ללא עזרה בשיקום הבית. אף אחד לא ליווה ולא מלווה עכשיו אותה ואת המשפחה שלה.

אם בעלה אגב היה רוצה ללכת לקבוצת תמיכה, הוא היה מוצא את עצמו במיעוט מגדרי מול חדר מלא בנשים. צריך לתת על זה את הדעת. בעוד שהילדים בגן מכינים ציורים לאבא שנמצא במילואים, הילדים של נשות המילואים מרגישים חריגים בנוף. אין להם פלטפורמה ואין להם מקום שבו הם מוצאים מכנה משותף עם דומים להם.

גם מי שאיננה אמא, מספרת וחווה את הקשיים האלו מהחזרה לשגרה לאחר השחרור. חוויות של ניתוק במפגשים חברתיים, קשיי התאקלמות, חוסר יכולת לבצע משימות פשוטות מאוד כמו לסדר את הבית או כל משימה אחרת שננסה לחשוב עליה. רבות מהן נמצאות במצב תעסוקתי רעוע. חלקן לא מסוגלות עדיין לחזור לעבוד, חלקן איבדו עסקים במהלך השירות, וחלקן מחפשות עבודה, נואשות אבל לא מוצאות.

אנחנו רוצות לסיכום להעלות לשיח שלושה פתרונות שיספקו מענה מותאם מגדרי לחזרה של כל נשות המילואים לשגרה. ראשית, אנחנו צריכות ליצור קבוצת תמיכה ייעודית לנשים בכלל ולאימהות בפרט שמשרתות במילואים, ומאפשרות יצירת מרחבים משותפים, בטוחים ומותאמים מגדרית לשיתוף.

אנחנו צריכות ליצור קבוצות ייעודיות לאימהות שמעניקות כלים להתמודד עם ההיעדרות מהבית עבור המשפחות, וכלים גם להם להתמודד עם הלחצים הסביבתיים והחברתיים שמתלווים לשירות ולחזרה ממנו.

שנית, ועל כך תרחיב גם אביטל מעמותת 'ארים ראשי', צריך לעודד רגישות בקרב גורמי המקצוע להבדלים שבין פוסט טראומה אצל נשים, לפוסט טראומה אצל גברים. מדובר בשני דברים שונים מאוד, ואביטל כמובן תרחיב על כך.

מעבר להבדלים המגדריים בתסמינים של החוויה, אנחנו נוכחנו לגלות שלנשים שמשרתות בצה"ל יש קושי מגדרי מובנה, פער, אתגר מגדרי מובנה לשתף את הקושי שלהן מתוך החשש על המקום שלהן בחברה, על הלגיטימציה שלהן.

הפנייה אליהן צריכה להיות יזומה, לא רק לחכות שהן תבואנה, או לכל הפחות להצליח לספק להן פלטפורמה שתאפשר להן לשתף ולא תערים קשיים. בפתרון השלישי, אנחנו מבקשות לנטר ולעקוב אחרי מצב התעסוקה של משרתות, וגם משרתי המילואים, מתוך נקודת המבט המגדרית.

האפליה בשוק התעסוקה כלפי נשים לא חדשה לאף אחד כאן בחדר, למי שנוכח כאן בוועדה ובכלל חי במדינה. הנשים המגויסות למילואים הן כוח עבודה איכותי ומלומד שנפלט מהשוק כתוצאה מהשירות. יש מיעוט של נשים בתפקידים בכירים בשוק, יש מיעוט של נשים שבבעלותן עסק עצמאי, ויש חובה של המדינה לשים דגש גם על התעסוקה של נשים שגויסו לשירות מילואים.

אני מודה לכם מאוד על קיום הדיון, ומודה לכם על הזכות לדבר. תודה רבה.

תודה רבה. מי פה ממשרד הביטחון? שיר אבינועם, ראש תחום פרט ענף תיכנון כוח אדם במילואים, נמצאת בזום. שיר, מה יהיה? את לא רוצה לבוא לבקר אותנו בוועדה? את יפה על המסך, אבל עדיין. את גם במילואים, נכון? שתפי אותנו.

אז ראש תחום פרט של מערך המילואים ואגף כוח אדם, מגויסת מה-7 לאוקטובר בלילה ברצף עד ימים אלו. גם אני עם עסק פרטי עצמאי בבנייה שהתחלתי אותו לפני המלחמה, שהכול נמצא בצד, וכל כולי כרגע בשם השליחות, לשם צה"ל, לשם המולדת, כי אין לנו ברירה אחרת. אז אני מזדהה ושותפה לשיח, ובטח לנושא הוועדה.

לפני שאת צוללת, אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על המסירות שלך ועל השליחות שלך. אני יודעת שאתם בדרך כלל מגיעים לכאן, או שאתם חוטפים מאיתנו קיתונות של תלונות ודרישות. אבל אני יודעת כמה את עשית כדי לקדם את נושא נשות המילואים והמשפחות, אז אני מודה לך מאוד.

ואנחנו ממשיכים כמובן. מצד אחד אני מילואימניקית, מצד שני בתחום העשייה שלי אנחנו עבור משרתי המילואים, עבור המשפחות. אין הבדל מגדרי, בני זוג משרתים ומשרתות. עכשיו, מבחינת צה"ל אני רוצה רגע לעדכן בשני דברים משמעותיים ככה בדברים שעלו פה בוועדה.

אז פעם אחת, חשוב להגיד בהבדל המגדרי, ברגע שאנחנו משבצים בעולם התכנון, במעבר מסדיר למילואים על פי איזושהי חוקה, אין הבדל מגדרי בין גברים לנשים בשיבוץ למילואים. גם בהקשר הלחימה כמובן.

העשייה המשמעותית בנתונים שהוצגו פה הם נתונים שהם מתואמים איתנו צה"ל, אז באמת יש לנו סדר גודל של 60,000 נשים מתוך סדר גודל של כ-280,000-290,000 משרתים במלחמה, זה נתון מאוד מאוד משמעותי ויפה שמראה באמת את המשמעות ואת השירות של הנשים בשירות המילואים במלחמה.

היום עברנו איזשהו שינוי. האמת זה די בימים האחרונים, שהיום נשים לא ישתחררו משירות מילואים, קרי, יש אימהות שעל פי חוק שירות המילואים, מקצועות שמוגדרים בחוק כמקצועות 16א', שהן ממשיכות שירות מילואים, הגם שנולד ילד ויותר.

והיתר זה פטור אוטומטי?

לא, זהו. אנחנו עשינו ממש שינוי בימים האחרונים, שינוי ממש חדש שככה התעסקנו איתו הרבה זמן בהקשרים להוציא אותו לידי מימוש, אבל אפשר להגיד שהוא כבר במימוש. שבעצם נשים לא תצאנה לפטור באופן מיידי עם הולדת ילד.

זה משהו חדש בימים האחרונים שצה"ל שינה את ההנחיה, שנשים שהצבא היה רגיל לפטור אותן עם הולדת ילד, פשוט שיניתם את ההנחיה ואין יותר פטור כזה. אז זאת אומרת שכל ה-10,000 שפטרתן ובכל זאת חזרו למילואים, אם עכשיו הייתה את ההנחיה אז כנראה שבעצם לא היה להן פטור.

ברשותך אני אדייק, כי חשוב שנשים את הדברים על השולחן. אנחנו לא מוציאים אותן לפטור באופן אוטומטי מה שהיה עד היום, זאת אומרת אנחנו כן שמים אותן באיזשהו הולד, מקיימים איתן שיח ממש אישי, ואם הן רוצות לצאת לפטור או להישאר, בהנחה וכן רוצות להישאר אנחנו מברכים על זה.

אז הדיפולט השתנה. אז זה לא פטור אוטומטי, אלא שיח, והעברת הבחירה לאותה אמא שמשרתת או אמורה לשרת.

מדויק.

אוקיי. את שמעת מה עוד נאמר פה, או שאנחנו ניתן לך להגיב בהמשך לגבי הצרכים. מאוד חשוב שתהיה התאמה מגדרית. אני חושבת שאין מנוס מזה. לדעתי גם את בטח תוציאי את האתגרים, וכמה שאנחנו הרבה פעמים מסתירות את הקשיים, אתגרים, בקשות, מצמצמות.

בסוף אני רוצה שנצא מפה עם כמה נקודות שצריך לעבוד עליהן, אם צריך, לא מחפשות לייצר בעיות. אבל אם יש אתגרים אנחנו נפתור.

אנחנו ממשיכים לתת תמיכה, ופה שוב פעם, אני מדברת רב מגדרי, אוקיי? ממשיכים לתת מענה ותמיכה בכל ההיבטים. אם זה בשיח שלנו מול רשות התעסוקה, שיש לנו שיח מולם כצה"ל ואנחנו יודעים להביא את הדברים לפתחם.

אנחנו נתווכח על זה, את יודעת למה? ברב מגדרי בעצם נשים נופלות בין הכיסאות והזכויות שלהן בעיקר. לדוגמה, דמי הלידה של מילואימניקיות שערב יציאה למילואים לא היו עובדות. ולכן אנחנו לא בעולם שאנחנו צריכות להתנצל על ראייה מגדרית, ובסוף הדיון אנחנו נראה איך בכל זאת אכ"א לוקח את זה למקום הנכון. אבל בינתיים תישארי איתנו שיר, ובפעם הבאה תבואי אלינו פיזית, את תקבלי יותר מחמאות.

פורום דבורה, גייל שורש.

ראשית, גם אנחנו מברכות על קיום הדיון החשוב הזה. אנחנו הסתכלנו עליו ממקום קצת אחר, ואנחנו מסתכלות על הנושא כבעצם עוד מהלך למיצוי ההון האנושי שבמדינת ישראל, לתרום למאמצים המלחמתיים.

והסיפור של נשים מילואימניקיות הוא עוד אחד המעטרים או הפוטנציאליים שבמסגרתם מדינת ישראל וצה"ל יכולים לקבל אנשים עם מוטיבציה, עם רצון, עם מקצועיות, עם מסירות. וצריך להגיד, יש לצערי הרב במדינת ישראל ציבור שעושה כל מאמץ להירתם, ויש ציבור אחר שעושה כל מאמץ להשתחרר.

וגם בגלל הסיבה הזאת, נכון עוד יותר לפעול למיצוי טוב יותר של ההון האנושי של נשים ותרומה למאמץ המלחמתי. צריך להגיד שלשיטתי לפחות, הקשיים שחווים גברים ונשים הם דומים, אבל הביטויים שלהם הם שונים.

גם גברים מתמודדים עם עולמות של תעסוקה, הכנסה, אובדן הכנסה. ההתמודדות היא אחרת, אותו דבר בנושא של עיבוד חוויות והתמודדויות אישיות. גם גברים חווים את זה, גם נשים חוות את זה.

השאלה איך המעסיקים חווים את זה, ואיך המעסיקים רואים את זה כשאת אישה שיוצאת למילואים. נראה לי שזה מתקבל לא תמיד, אולי צריך לבדוק את זה.

את צודקת, לכן אמרתי הביטוי הוא אחר. יש לכל אחד את החוויות בעולם התעסוקתי, גם גברים מתמודדים וגם נשים מתמודדות. נשים מתמודדות עם דברים אחרים, פשוט צריך להבין שכאן זה לא קושי של נשים בגלל היותן מילואימניקיות רק הן מתמודדות איתו.

יש שני נושאים שאנחנו זיהינו, ותכף אני אתן לרב סרן אור כהן במילואים לפרט. יש שני נושאים שאנחנו רואות שמהווים עדיין חסם למיצוי הפוטנציאל הזה. אני אברך על הדברים שאמרה סגן אלוף שיר אבינועם על הנושא של תהליך שהוא לא אוטומטי, אלא פטור. רצינו להעלות את זה, אנחנו לא נעלה, אנחנו מברכות על זה, מהלך חשוב.

אבל יש שני נושאים שקשורים לזה. אחד, זה הסיפור של פטור של נשים ממילואים, או עצירה או השהייה, פוגע בהמשך בזכויות שלהן בהקשרים של למשל השתתפות במיצוי זכויות לרכישת דירה, וצריך לראות איך מאזנים את הדברים האלה.

מעניין. מה זאת אומרת?

אני אספר סיפור של חברה. אור כהן, רב סרן במילואים, מפקדת דבורה, חובלת בחיל הים.

המפקדת הראשונה אומרים לי פה.

אמת.

הוועדה שלנו מזהה את כולם.

כן, אז אני אספר סיפור של חברה שהיא חובלת, שמה שנקרא גם אני מברכת את השינוי, לא יציאה לפטור בצורה אוטומטית, שהיא הוצאה באופן אוטומטי ברגע שהיא אמא. בעלה לא שירת במילואים, ואז כשהיא מגיעה להטבות במשכנתא לרכישת דירה, יש מסתבר הטבות למילואימניקים ועוד יותר למילואימניקים בלוחמה, של הטבות ואחוזים ועניינים.

וזה למרות שהיא הייתה לוחמת.

למרות שהיא הייתה לוחמת, למרות שהיא שירתה שבע שנים בצבא, למרות שעד סביבות גיל 30-35 היא שירתה במילואים, וברגע שהיא הפסיקה, כאילו הביאה ילדה לעולם, קיבלה פטור אוטומטית, ההטבות התאפסו.

ואם גבר הפסיק?

לא בטוח שהוא יפסיק.

הפטור, הבעיה טמונה בפטור הזה בגלל שאת אמא. או במקום לבוא ולומר עד גיל 30+.

בדיוק, אז רק לעשות את ההתאמה לשינוי בין האוטומטי לבין התהליך, זה צריך להיות בכמה רבדים. אחד, צריך להיות שיח. שוב, חברה אחרת נוספת קיבלה פטור אוטומטי. לחזור אחר כך להתנדב זו חתיכת בירוקרטיה.

גם שימור זכויות. שיר, את רושמת? צריך לעשות פה שימור זכויות.

אני תכף אתייחס לזה בצורה מסודרת, אני אסיים לשמוע את דבריהן ואז אני אתייחס בצורה מסודרת.

אוקיי, בבקשה.

א', זה שימור זכויות. וב', צריך לעשות פה איזה שבץ נא בתפקידים. אז אומנם יש לי חברות שהן אימהות, חובלות, כולן רוצות. בסוף אנחנו מגיעים לאיזשהו שיח בבית למי יש שירות משמעותי יותר, לגבר או לאישה, מי תורם יותר למדינת ישראל.

יש משפחות שיש להן אפשרות ששני בני הזוג ייצאו למילואים, כי יש להם משפחה בבית, יש להם מעטפת. אני לצערי, אמא שלי נפטרה, אחותי עם ילד בבית בן חצי שנה בתחילת המלחמה. בעלה, שניהם קצינים בכיפת ברזל, לא יכולים לאפשר את זה לעצמם כי אין להם את הסבא וסבתא בבית.

זה שוב נוגע לנושא של המיצוי. אנחנו מסתכלות פה על המקום של התרומה לצבא, לביטחון המדינה, צריך לדייק פה, לראות איפה אפשר להשקיע מאמצים.

כי הרווח יהיה יותר גדול.

בדיוק.

זה לא לצאת מנקודת הנחה שאישה עכשיו היא לוחמת קצינה בכיפת ברזל, בחיל הים, בחיל האוויר, הולכת לתפקיד הזה.

אז אני חושבת שדווקא הפתרון שניתן כאן עם השיח הוא יכול להוביל, לא רק על השאלה את רוצה להיות פטורה או לא, אלא באמת לשיבוץ היותר מתאים.

למיצוי של ההון האנושי. ודבר נוסף שאני אשמח לגעת בו בעניין של מיצוי השירות, אנחנו מדברים פה על נתונים. ניקח מה שנקרא שנה וחצי אחורה בדיון של שילוב נשים בצה"ל, וצה"ל הציג 56% שירות של נשים בפלח"ץ, 51% בהגנ"א.

את מדברת איתנו סינית עם הקיצורים האלה, את תצטרכי להסביר לאלה שבמילואים במקומות אחרים ולא בצה"ל.

56% בחילוץ והצלה, 50% בהגנה אווירית, מעל 50% בחי"ר גבולות, ואנחנו מדברים פה על לוחמות במילואים מתחת ל-18%. איפה הנתון הזה נעלם? איפה הלוחמות האלה? זה לוחמות מוכשרות, מדהימות, שהוכחנו את עצמנו מעל ומעבר בכל מקום.

את מרגישה שבעצם הנתונים לא משוקפים מספיק?

אני חושבת שיש פה אחוז מאוד גדול של לוחמות שאין להן תפקיד במילואים. אנחנו מגיעות למצב שבתחילת המלחמה לי היה תפקיד אופרטיבי מאוד ברור לאן אני הולכת, אני הולכת לבט"ש, פלגה 914 בצפון ראש הנקרה. משם אני מתחילת המלחמה ועד היום.

יש הרבה לוחמות במילואים, שאם אנחנו הולכים לגדודים של המילואים של הגברים מה קורה, אנחנו לא אותם צוותים אורגניים מהשירות הסדיר. לוקחים גברים, מקבצים אותם, אומרים להם אתם גדוד במילואים, בהצלחה תתאמנו.

הלוחמות, כי לא נכנסות מעבר לגבול אויב, כי סיבות כאלה ואחרות, הן לא מצוותות לצוותים במילואים.

אז זה פוגע גם בכשירות שלהן.

חד משמעית. פוגע בכשירות, פוגע בהון האנושי של צה"ל. אחר כך אנחנו אומרים מילואימניקים טוחנים, אבל יש לנו פה הון שלא מנוצל.

ואתן עשיתן, פורום דבורה, שאני יודעת שזה פורום חזק של נקרא לזה ביטחוניסטיות, נשים עם קריירה וביטחון. באמת הקמתן פה פלטפורמה וקהילה נקרא לזה מאוד רצינית, שחלק מהמטרות זה לעודד נשים צעירות לקריירה ביטחונית, תוך זה שהן לא מוותרות על המקום שלנו כנשים.

האם היה לכן שיח עם ראש אכ"א, יניב עשור? עם רח"ט תומכ"א? כי אני יודעת שאתן, בכל זאת יש לכן דלתות פתוחות. אם לא, אנחנו נפתח את הדלת.

העניין הוא שבעת הזו מאז תחילת המלחמה אנחנו מתקשות להגיע לנציגי הצבא שאמונים. מי שהזכרת, רח"ט תומכ"א וראש אכ"א, ועדיין לא הצלחנו להגיע לשיח ישיר עם הגורמים האלה.

אני חושבת שאנחנו נזמין גם את רח"ט תומכ"א שי טייב, וגם את יניב עשור לשיח ספציפי על הסיפור. אני לא רואה את זה כמיצוי כוח אדם, אני אומרת זו פגיעה בכשירות של לוחמות, שבאים ואומרים לך את בהולד. את בצד.

יש לזה הסבר, אנחנו העמקנו בסיפור הזה.

או שמשחררים אותן או שמשבצים אותן לתפקידים שלא הולמים, בזמן שעמיתיהם הגברים שהם על אותם תפקידים, הם יוצאים לאימונים, יוצאים לחידוד ושפצור היכולות.

אנחנו לא נלאה פה את כל הפורום, אבל אנחנו יודעות לתרחש את זה. אנחנו יודעות גם למה זה קורה ואיפה אפשר לטפל בזה במעלה הדרך, כדי באמת לא להפסיד פה כוח אדם לוחם.

שרוצה גם להילחם. שרוצות להילחם.

סתם אני מזהיר את עצמנו בקול רם, שלא נפתור את כל הבעיות של מדינת ישראל עכשיו עם הסיפור של הפער בין ה-18% נשים. קודם כל נסיים עם הגיוס של החרדים ונטפל גם במקביל בסיפור הזה.

אתה באת פסימי. סליחה יואב, לא בוועדה שלי. אין ייאוש בעולם.

אותו משפט שאמרתי לפני שנה וחצי, מלחמה מנצחים בכמה חזיתות במקביל. אנחנו פה בצפון, ובעזה, ואיו"ש, ואיראן, ובאמת המצב עכשיו משקף את הכול. אי אפשר לעשות פיילוט אחרי פיילוט אחרי פיילוט. במקביל.

תנו לי רגע לייצג את מי שאני לא אמור לייצג, בסדר? אבל מותר לי כי אני לבד בחדר פה. לא, בעצם יש עוד כמה.

זו פעם ראשונה שהוא בוחר לייצג את הפן היותר גברי.

ממש לא, הפוך. כשאנחנו הולכים על זכויות, כל אחד לוקח את הפינה שלו איך שהוא רואה את העולם. אני לא משוכנע שהפינה הזאת עכשיו – בואו נגייס את כל הנשים שהשתחררו ויכולות אולי להיות לוחמות, צריכים גם לשאול אותן.

המהלך הזה קורה גם לגברים. גם לא כל הגברים שהשתחררו משובצים למילואים. לא כולם. אז בתהליך המיצוי הזה צריך לעשות את זה גם מאוד מאוד חכם, גם סוג של הידברות. אני אומר שמרוב זה שאנחנו רוצים טוב ושווין וכו', אני אומר גם את זה כי לא כולם באותו ראש.

יואב, לי יש שאלה אליך: גייסו גבר ואישה, שניהם רבי חובלים, מפקדים, - - -

אני מכיר את הסוגייה, זה ביחידות המעורבות בעיקר. הסיפור של הגדודים המעורבים, ושם צריך לעשות זום אין כי אין פתרונות קסם. בגדודים המעורבים יש עירוב של אינטרסים של הרבה אנשים.

יש הבדל, לא, אז בואו נקרא לילד בשמו. אני מאוד אוהבת שהדברים על השולחן. יש הבדל בין סוגיית הגדודים המעורבים, לבין זה שלא רוצים שאישה תעבור קו אויב, שאישה לא תהיה חלק אורגני ביחידה כזאת או אחרת, לא בגלל סיפור האי נוחות בעירוב נשים עם גברים.

אני רוצה שתעשי לי הבחנה, כי אני מבינה מכם שלאו דווקא הסיפור של גברים נשים יחד, הוא זה שעומד לרועץ.

לא, אני אומרת לקחת דוגמה של יחידה של גדוד מעורב, בסדר?

כן, מעורב שאין בעיה.

אין בעיה, הוא כבר שם, הוא שירת גם סדיר. גברים נלקחים לגדודי מילואים ונשים לאו דווקא.

למה?

קו סגול. הכניסה לשטח אויב.

אז זה הסיפור. אני רגע שמה את זה, אני בכלל לא הולכת, אתה יודע מה, אני הולכת לשיטתך.

לא, זה לא כל הסיפור.

בסדר, ברור שזה לא כל הסיפור. גם אם אנחנו לא מתיימרים לפתור הכול, יש פה דברים שהם לא ברורים לי. למה שצה"ל יקבע ללוחמת שעשתה שירות, נלחמה כמו כל גבר אחר, עכשיו את לא עוברת קו אויב. למה?

אבל פנינה עוד פעם, עלו פה כמה בעיות שעלו פה קודם, על אלה שכבר משרתות. אני מציע לפני שנתחיל להתעסק עם כל הגיוס של אותם הפער בין 18% לבין זה, באותם דברים שעלו מי מטפל בקבוצות התמיכה, מי עוסק בעידוד רגישות.

כן, אבל היא מדברת על ה-18% האלה, היא לא מדברת על ה-80%.

אני מדברת שנייה על ה-18% האלה, שגם הם נלחמו כדי להיכנס ולמצוא תפקיד במילואים. הייתי במלא קבוצות, פייסבוק, וואטסאפים, מלא בתחילת המלחמה שנשים מילואימניקיות אומרות תנו לי תפקיד. על זה אני מדברת, שאנחנו צריכות להילחם כדי להגיע למילואים.

את לוחמת אמיתית והקול שלך צריך להישמע יותר.

אני עושה הפרדה בין שני דברים. מה שעלה פה קודם זה איך מייצרים פלטפורמות חדשות שלא קיימות בצבא, ואת מעלה סוגייה, אני לא אומר שהיא לא קיימת, איך פותרים כרגע את היכולת של נשים, לא בתור טובה, לא צריך להתאמץ, איך הצבא עובד אחרת מול מגויסות שהיו לוחמות, שימשיכו להיות לוחמות. זה שני סיפורים שונים.

אני רוצה רגע לתת אפשרות לסא"ל שיר אבינועם להגיב.

מעולה. טוב, באמת חשוב לי להתייחס. השיבוץ של נשים במעבר מסדיר למילואים הוא ממש כמו שלוחמי גולני-גבעתי משובצים. הגם ליחידות אורגניות, גם צוותים של נשים לוחמות משובצות כלוחמות.

אף אחד היום במעבר מסדיר למילואים לא לוקח נשים שהן לוחמות ומשבץ אותן עכשיו בתומכי לחימה. לא קיים דבר כזה. דין אישה כדין גבר.

כן, אבל את יכולה לשבץ ולייבש. זה כמו בכדורגל, את יכולה לשים שחקן על הספסל, ייבשת אותו. סליחה על המושגים הפחות קשורים, תתקנו אותי אם זו לא דוגמה הולמת.

אנחנו אוהבות כדורגל.

ולגבי הוורסטיליות, חשוב להגיד, יש ורסטיליות. יש נשים שיורדות מלחימה, אגב על פי רצונן, בשיח מול מפקדים, ויכולות לעבור לתפקידי לחימה. עכשיו, בהתייחס רגע ללחימה, אני מכירה את הנתונים כי אני הייתי מפקדת חמ"ל של גיוס של כל הסד"כ של צה"ל במלחמה בחודש וחצי הראשונים למלחמה. שם הייתי.

ואני רוצה להגיד לכם, שכמו שנשים פנו להתנדב ולבצע תפקידים במילואים, ככה גם גברים פנו לבצע תפקידים במילואים ולהתנדב ולחזור מפטור. היום בגלל ששינינו את ההנחיה, הדברים האלה התחילו לחלחל.

לגבי ההתייחסות למשרת מילואים פעיל חשוב לי להגיד, הגם שמשרתת מילואים יוצאת לפטור משירות מילואים, עכשיו זה יהיה על פי רצונה, משרת המילואים הפעיל שאליו היא זכאית, שמקנה לה את הזכויות, הגם שהיא יצאה לפטור הוא בתוקף, הוא לא מסתיים, ואני אתן דוגמה.

אם עכשיו אני יוצאת לפטור מחר בבוקר, והזכאות שלי למשרת מילואים פעיל מסתיימת רק בעוד שנתיים, אני זכאית לזכויות כמשרתת מילואים פעילה. אם זה מבחינת הקרקעות, ואם זה מבחינת אגרת רישוי רכב ואלף ואחת דברים שעוד קיימים לזכאויות של משרת מילואים פעיל.

שיר, אני ממליצה לעניין הזכויות מה שאנחנו נעשה, אנחנו ניקח מפורום דבורה ופורומים אחרים, אנחנו ניקח ניירות ברורים שמפרטים את הסוגייה ואיפה יש את הלקונות או דברים שנופלים בין הכיסאות, אנחנו נעביר לכם את זה בימים הקרובים.

אתם תגישו לי ביומיים הקרובים, ואת תעשי בדיקה ממש בצ'ק ליסט שאנחנו נשלח לך, ואיפה שצריך לפתור אנחנו נפתור את זה, בין אם זו פנייה למשרד השיכון ומשרדים אחרים, כי אתם כצה"ל צריכים לדאוג לדבר הזה, כולל בן ארי שאני יודעת, הוא קצין מילואים ראשי שמאוד מגויס למען המילואימניקים, ובטח ובטח למילואימניקיות.

אני כן אומר, שאי אפשר בהינף יד לומר השיבוצים הם כמו גברים והכול בסדר. לא. השטח הוא בסוף השיקוף הטוב ביותר. ואומרת לך כאן המפקדת הראשונה של דבורה: אני מכירה לוחמות שלא משבצים אותן או לא מכניסים אותן לכשירות, או לא נותנים להן להיות חלק אורגני מגדודים שהם מעורבים ואין להם בעיה להיות מעורבים, כי לא רוצים שהיא תעבור קו אויב, כי סיבות אחרות. צריך לבדוק את זה, לא לטאטא את זה.

לא מטאטאת, חלילה. אני רק אומרת, אנחנו מכירים את עונת התכנון, אנחנו מכירים איך העסק הזה עובד, ואנחנו לא עושים. שוב פעם, ממש דין אישה כדין גבר בשיבוץ במעבר מסדיר למילואים. ברגע שהיא הייתה לוחמת, היא תמשיך כלוחמת.

צר לי שאני לא זה משיחות שיש לי גם עם אחרות, אני לא אגיד מי, גם כאלה שמשקפים אותן לעיני התקשורת – איזה שוויון, הן ממש לוחמות. כשנסגר המסך והדלתות נסגרות והנשים יוצאות ומדברות איתי, אני לא רוצה להגיד לך איזה מהמורות ואיזה מפקדים, ומה אומרים להן, וכמה הן צריכות להילחם על מקומן.

אי אפשר. אם אתם תאמינו שהכול מושלם, לא נצליח להתקדם בעניין הזה.

אני אשמח לבדוק את המקרים הפרטניים שהוצגו פה בוועדה, אם אפשר להעביר לי אותם אחר כך ואני אשמח לבדוק אותם פרטנית לעומק.

תודה. רביד ישורון, שלום. מילואימניקית.

שלום. אכן, מילואימניקית. אבל האמת שאני יושבת פה עם כמה כובעים. שמי רביד, בת 37, רווקה, עדיין לא אמא, תושבת העוטף, קצינת איסוף במילואים, מודיעין במקצועי. מתאמנת כל חיי בערך, לא לתרחיש הזה כי לא צפינו אותו, זאת אומרת צפינו כתצפיתניות וראינו והבנו, ושם זה מתחיל.

זאת אומרת, מה שאנחנו חוות במילואים, אנחנו חוות מאז ומתמיד כתצפיתניות, כחיילות בצבא, כתומכות לחימה, כלוחמות. הרבה פעמים צריכות לצעוק את מה שאנחנו יודעות, ולא תמיד קל לשמוע ולקבל את הדברים האלה, תסלחו לי שאני קצת מתרגשת.

הכול בסדר. כמה זמן היית במילואים?

אני אספר את הסיפור שלי. ב-7 באוקטובר אנחנו התעוררנו בעוטף לקולות האזעקות. התחילו להגיע כל הנתונים, אנחנו כמובן סגורים בבתים, בממ"דים, תוך כדי מאבדים את החברים, את האחים, את הגיסים.

מאיפה את מהעוטף?

נולדתי וגדלתי בנתיבות. אח של גיסתי, טל ממן ז"ל, הדוד של האחיינים שלי שהם כל העולם שלי, נפל בקרב על היישוב, על מבטחים, בכיתת כוננות, בעקבות מה שקרה ביישובים, באשכול, בקיבוצים, בשדות שלנו ובגנים שלנו.

אז ככה אני עוברת מאז כמה וכמה תהליכים במקביל. אני במילואים כל חיי מאז שהשתחררתי ב-2009, התגייסתי ב-2005, השתחררתי ב-2009. מאז ועד היום אני עושה מילואים. ב-7 באוקטובר משום מה אף אחד לא קרא לי, אף אחד לא הקפיץ אותי, אף אחד לא התקשר אליי. כל התרגולים שאנחנו מתרגלים במשך 15 שנה פשוט לא קרו, הכול קרס.

למזלי לא התגייסתי עד סוף פברואר, כשכבר נלחמתי בכל כוחי לבוא ולעשות את מה שאני מתאמנת עליו כבר כל כך הרבה שנים.

ואז התגייסת לאן? כמובן בלי פרטים שהם לא צריכים להיות משודרים בגלל סיווג מידע.

כן, התגייסתי לאוגדה 98, שזו לא יחידת האם שלי, אבל כך קרה וכך יצא. חשוב לדעת שאני וכל חברותיי מהשירות, הסדיר, המילואים, הצבא, בנות לוחמות, תומכות לחימה, מאוד מאוד מאוד רוצות להתגייס לאורך כל התקופה.

אז מפברואר עד מתי התגייסת?

אני במילואים.

את עדיין במילואים?

כל הזמן.

גם עכשיו?

כן.

שאפו ענק.

משחררים אותנו, מחזירים אותנו, משחררים אותנו, מחזירים אותנו. אני רק רוצה לגעת בכמה נקודות חשובות שחשוב לי לדבר עליהן. אנחנו פה כי אנחנו בנושא של נשים במילואים. אז בתור אישה ביחידה שהיא של גברים בלבד כרגע, אני נמצאת לצורך העניין בבסיס שיש בו ברוב הזמן אך ורק גברים.

בתור קצינה שמבקשת שירותים נפרדים או מקלחת נפרדת או מקום ראוי לישון בו בבסיס, בשטח, עוברות קו אויב, נכנסות, לא מקבלת מענה מכל הגורמים שאני פונה אליהם מכל הדרגות.

למי פנית?

החל מהרס"ר ועד סמאו"ג. כל מי שצריך לטפל בעניין הזה לא טיפל בזה, פשוט היה נוח.

שמה? שיש מקלחות של הגברים ואומרים לך תתקלחי שם?

תתקלחי, תנעלי את הדלת, תגדירי שעות, תציבי שומרים. עכשיו, אני בעלת ניסיון רב בהטרדות מיניות בצבא, עדיין מוטרדת כל הזמן, מדברת עם כל בחורה אפשרית שנמצאת בשטח. כולנו מוטרדות באופן סיסטמטי ושותקות כי חשוב לנו להיות בשטח וחשוב לנו לעשות את המשימה.

לא, אבל צריך להיזהר. אי אפשר להגיד כולנו מוטרדות באופן סיסטמטי.

רובנו.

שנייה, אני נלחמת בהטרדות מיניות, לא נראה לי שאני חשודה. גם צריך להיזהר.

אני נזהרת בדבריי, אני עשיתי ככה עבודת שטח קטנה לפני שהגעתי לפה. אני מסתובבת בגזרה הזו מה-7 באוקטובר ועד היום, 11 חודשים. אני פוגשת לוחמות, פרמדיקיות, לוחמות איסוף.

תכף אנחנו נשאל את שיר איך הם מטפלים, או את היוהל"מית, למרות שהיוהל"מית לא כאן.

היוהל"מית לא כאן. אני בעצמי יכולה להעיד על עצמי על שני מקרים שעברתי רק במילואים האלה, אני לא מדברת על שנים עברו.

של הטרדות.

כן. ממפקדים בכירים, ממפקדים שהם מפקדים, והרבה פעמים אנחנו שותקות.

את דיווחת למישהו?

אני התקשרתי ליוהל"ם, שבעבר נקראה יוהל"ן – שינו את השם, וכמו כל אישה טובה קיבלתי רגליים קרות.

מה התשובה שקיבלת?

אני קיבלתי את הרגליים הקרות. אני זו שהתקשרתי לדווח וברגע האמת ניתקתי את השיחה.

אז ראשית, קודם כל כדי לשמור עלייך, אני רוצה שתדעי שזה מצולם.

כן.

תהיי מודעת לזה, והוועדה גם משודרת בחי. הדבר הנוסף, אני אשמח לראות איך אנחנו מסייעים לך, איך אני מסייעת לך, ואנחנו נדבר על זה בתום הדיון.

אנחנו נדבר על זה בזמן אחר.

דבר אחרון שמאוד מאוד חשוב לי לציין, כולנו מכירים את הסיפור של התצפיתניות. תצפיתניות הן אומנם תומכות לחימה, חיל הגנת גבולות, לא יודעת, שינו את כל המערך הזה בצורה דרמטית בשנים האחרונות. מי שמבין את הדבר הזה של הכוח של האיסוף של התצפיתניות, והלוחמות איסוף, מבין שאין דבר כזה להילחם בלי לראות, בלי עיניים. היום לא קיימת יחידה שהיא יחידת איסוף במילואים, וצבא המילואים נלחם, ועכשיו התחלנו ככה לאסוף חיילות, לוחמות איסוף, וזה דבר שלא קיים.

אני באופן אישי יכולה להגיד שכמעט כל החיילות שלי קיבלו פטור ממילואים ברגע שהן השתחררו, ועד היום במלחמה הזו, עכשיו רק מתחילים לאסוף אותן. אנחנו איבדנו הרבה תצפיתניות במלחמה הזו, שמישהו היה צריך למלא את תפקידן כשהן נמצאות עדיין אי שם מתחת לאדמה, וזה דבר שמאוד מאוד חשוב.

אני באופן אישי פועלת עכשיו ממש בעניין הזה, להקים את גדוד האיסוף הראשון של נשים, של תצפיתניות ולוחמות איסוף בצבא המילואים. וזה ממש בחיתולים, וחשוב לי מאוד להגיד פה בפורום הזה שזה דורש המון תמיכה. כי אנחנו מתמודדות עם המון אתגרים.

תודה רביד. אני רוצה להפנות את תשומת הלב שלך, שיר, בעניין הזה. גדוד איסוף מודיעין של נשים, תבדקי מה אפשר לסייע. זה בא ביוזמה של מילואימניקית שמדברת פה מדם ליבה ונלחמת על אף כל האתגרים הלא פשוטים שהיא משמיעה כאן, כולל הטרדות מיניות שאנחנו נברר לאחר מכן, אני לא רוצה פה בגלל שאלות שלי שחלילה אני אפר את צנעת הפרט שלה.

אנחנו נבדוק את הדברים האלה.

חני סויסה, בבקשה. מפקדת מכלול תמ"ס במרכז האש, דרגת רב סרן במילואים וחלק מבונות אלטרנטיבה. אני רק אומר לכל הנשים היקרות, כולכן צריכות, חזקה עליכן שיש לכן אחריות לא לחשוף דברים שאתן לא צריכות לחשוף, כי אנחנו משודרים. במובן של מידע מסווג כזה או אחר בלי שיש לכן אישור של דובר צה"ל או הצנזורה. תודה.

ברור. קודם כל תודה גם לבונות אלטרנטיבה שהזמינו אותי, ותודה לך על קיום הוועדה. אני חני סויסה, בת 38, מראש העין, יש לי שלושה ילדים: תאומים בני 8 ועוד קטנצ'יק בן 4, חמודים מאוד. אני כמו שציינת, מפקדת מכלול תמ"ס. למי שלא מכיר את הקיצורים, זה ירי תלול מסלול.

אני בעצם אחראית על השמדה וסיכול של כל המרגמות קצרות הטווח שנורות מעזה לעבר הלוחמים ולעבר העוטף. אני עושה את זה בשמונה שנים האחרונות. אז כמו שדיברנו פה על הפטורים, אני כל שנה חותמת התנדבות מחדש. שואלים אותי את רוצה להמשיך? כמובן, אז אני חותמת.

הייתי שמונה שנים לוחמת בתותחנים, הייתי מ"פ לוחמים וככה מ-2014 מהרגע שהשתחררתי אני עושה מילואים. ב-7 לאוקטובר התקשרו אליי, אמרו לי בואי.

וכמה ילדים, עוד הפעם?

יש לי תאומים בני 8 וקטן בן 4. חגיגה.

זו הייתה בדיוק שבת קשה שכל הילדים נצמדו להורים.

נכון. אז באמת הגעתי ב-8 לאוקטובר לאוגדת עזה. אני לא צריכה יותר מידי לפרט מה ראינו בדרך, החל מגופות המחבלים, הטנדרים, האופנועים, והאוגדה שלי ממש דיממה. החיילים בטראומה, בכי, צרחות. אנחנו יודעים שחדרו לתוך הבסיס שלנו, אבל לא היה לנו זמן.

לא היה לי זמן אישית להתעסק בתחושות שלי וברגשות שלי, ומה שראיתי בדרך. ויש לי בת זוג בבית שהייתה מאוד מאוד חרדתית עם זה שאני אצא במצב הזה, עם זה שיש רקטות מעל הראש שלי ושעוד לא תפסו את כל המחבלים, וילדים שבוכים ושואלים אותי – אמא יחטפו אותך? אמא יירו עלייך?

אז עם כל זה, אני יודעת שצריך לשים כאמא את הסדר עדיפויות רגע למשפחה שלך, אבל לא ראיתי משהו אחר מלבד לקום, ללכת ולהציל חיי אדם. אם היה לי תפקיד שהוא לא באמת, הכול חשוב אבל לא משמעותי, אז כנראה שלא הייתי עושה מילואים.

אבל כל פעם שאני במילואים, אני גם מסיימת חיי אדם של המחבלים, וגם מצילה חיי אדם שלנו. אולי זה קצת אגואיסטי לחשוב על זה ככה. לצערי, בכל התקופה הזאת אף אחד לא בא ושאל 'חני את בסדר? כאילו ראית גופות, זה משהו שהוא לא רגיל לראות ביום-יום.

אז אני אולי קצת יותר חזקה, אבל אני מדברת פה בשם המון נשים. אף אחד לא בא ושאל, לא היה פסיכולוג, אנחנו צריכים לדבר, את צריכה מאיתנו משהו? הילדים שלך צריכים משהו? דיברו איתי פעם ראשונה אחרי ארבעה חודשים, עשו לנו איזה כמה שעות של יום עיבוד.

מה, זה יום עיבוד לפני השחרור, החמישה ימי זהב?

כן.

אז הנקודה שהיית רוצה לגעת בה זה באמת הסיוע הרגשי, היותר מתמשך ולא הנקודתי?

כן. וגם אני רוצה רגע להעלות עוד נקודה חשובה: פיטרו את בת הזוג שלי שלושה שבועות אחרי שחזרתי ממילואים. תוך כדי המילואים, באמת השתדלתי כל יום, עשיתי משמרות של 12-12 לילות לבנים. הגעתי הביתה כדי שהיא תוכל לצאת לעבודה.

לא ידעתי שיש סיוע לבייביסיטר, תשלומים לבייביסיטר, ותוך כדי המילואים היא אומרת לי חני, לא נראה לי שישאירו אותי פה, הם כבר פותחים עליי עיניים, ואחרי שלושה שבועות פיטרו אותה מחברת הייטק מאוד גדולה, ועד היום היא לא מצאה עבודה.

ולא שאלו, לא עדכנו אותי בכלל על הפרטים, לא אמרו לנו מה אנחנו יכולות לקבל. כמו שאמרתי בייביסיטר, עזרה, סיוע. וזה הגיע לפתח ביתי.

שיר, חני מעלה את הסוגייה הזאת, יש לנו את הקרן ועשינו עבודה מאוד משמעותית בקרן. אני רוצה לדעת שחני לא נפגעת בגלל שבעצם יש לה בת זוג ולא בן זוג. סליחה שאני אומרת את זה, זה פשוט על השולחן, צריך לדעת שגם ידועות בציבור וזוגות מהקהילה הלהט"בית לא נפגעים בכל מה שקשור למיצוי הזכויות מהקרן.

וכמובן גברתי היועצת המשפטית לוועדה, צריך לבדוק שההגנה הזאת מפני פיטורים על בני זוג שקיימת, ואנחנו הכנסת עבדנו על זה. היא אמורה לחול אומרת היועצת המשפטית.

היא יצאה אחרי זה ממה שראיתי.

נכון. היא לא יצאה בחודש הראשון, זה לקח זמן. בעצם זה נבע מכך שיש הרבה מאוד פיטורים.

אבל הן לא מודעות בכלל, הן לא מודעות לזה שיש להן החזר לבייביסיטר, הן לא מודעות לזה שאסור לפטר. אין שום גורם שמאגד את זה ובא ואומר לאימהות מה הן צריכות לעשות, מה הן זכאיות. שום דבר.

אני רק אומר כזה דבר, בזמנו ביקשתי לצאת לקמפיין. שיר, יצאתם לקמפיין של הביחד. לדעתי יש עוד איזה קמפיין קטן שרץ, אבל אני הרבה שומעת את זה שלא יודעים ולא מכירים את הזכויות של המשפחות שמשרתות, ואני מבקשת כחלק מהמסקנות גברתי המנהלת, זה לעשות קמפיין נוסף שמנגיש את הזכויות. כי בגלל שזה לא זכויות אוטומטיות, חלק מהדברים הם אוטומטיים למשרת.

אבל זו לא רק הידיעה, חברת הכנסת. אני אילאיל מפורום המילואימיות, ואני גם מילואימניקית פעילה. אני רק רוצה להגיד שזה לא רק הידיעה, כי לפעמים מי שאחראי על כל הדברים האלה זה הנשים בבית, וכשבן הזוג שלי בבית הוא צריך להתמודד עם מיליון דברים שאפשר לדבר עליהם עוד רגע. הוא לא מתפנה בכלל לשים לב מה אפשר לעשות.

סליחה, שהגברים יואילו בטובם ויתחדדו. כמה רשימות מכולת אפשר?

לא, כי יש את נשות המילואימניקים, שולחים להם בוואטסאפ – שימו לב יש עכשיו משהו חדש. הוא לא בקבוצות האלה, הוא לא מכיר, הוא לא יודע.

לא, שולחים לבני הזוג.

יש גם מילואימניקיות רווקות ששום דבר לא מגיע להן.

שנייה, רגע. שיר, מה קורה? תתייחסי רגע לבני זוג של המילואימניקיות, כי בדרך כלל המוצא הפוך כביכול.

קודם כל אני רוצה להתייחס לגבי מיצוי זכויות. אנחנו שולחים את כל האינפורמציה שלנו לבני הזוג ובנות הזוג של משרתי ומשרתות המילואים כאחד. אין לנו איזושהי הבחנה או הפרדה בהיבט המגדרי בהקשר הזה, אנחנו שולחים לכל מי שיש לנו את הפרטים שלהם. זו פעם אחת.

פעם שנייה, באתר המילואים ולא באזור האישי, זה אתר שפתוח לכולם, אפשר להיכנס ולראות את כל הזכויות שלהם זכאים משרתי ומשרתות המילואים. זו פעם שנייה. פעם שלישית, בכל גדוד שמסיים תעסוקה או שמתחיל תעסוקה, או איזשהו גיוס מיוחד, לאו דווקא תעסוקה מבצעית, אנחנו מגיעים לשטח. אנחנו מגיעים לשטח עם נציגי קרן הסיוע, ביטוח לאומי.

כן, אני זוכרת שהייתם עושים את זה גם בשטחי יציאה זה היה? שטחי כינוס והיציאה מעזה.

גם בגיוס וגם בסיום.

כן, אבל צריך קמפיין. נלחמנו וקיבלתם מאות מיליונים. בואי, קמפיין לא כזה עולה יקר. קמפיין ברדיו מצידי כדי שזה לא יהיה לכם יקר מידי, אבל תעשו קמפיין. אני אומרת לך, אנשים לא יודעים.

אפשר גם לנטר על כמה אנשים ונשים מממשים את הזכות הזאת, ודרך המימוש להבין שיש מעט מאוד נשים וגברים שמממשים, וזה יכול לתת מוטיבציה.

אספר לך יואב, שאיך ידעתי שהקמפיין שלכם בפעם הקודמת תפס? אמא שלי היקרה והאהובה, היא בקושי יודעת עברית, אבל היא נתפסה על הפרסומת של הביחד, ולא הבנתי. היא נורא אוהבת חיילים, אז אני הולכת לראות על מה היא מסתכלת והיא שרה, וזה היה פרסומת שלהם.

אז אנחנו עושים, ואני אמשיך לעשות. אנחנו נעמיק בעניין הזה עוד ועוד. רק שלחנו לפני שבוע אסמס לכל בני הזוג והמשרתים, איגרת אחת מתכללת של כל הזכויות העומדות לרשותם בבריף אחד, בכל ההקשרים – מענקים, תגמולים, קרן.

אבל בנות הזוג שלנו לא רשומות במשרד הפנים.

צריך לעשות הבחנה בין הידע לבין המימוש. הרבה פעמים גם אם אתה יודע ואתה לא יודע איך למממש, אתה לא מממש. זאת בעיה שצריך לטפל בה.

אני אומרת מראש, מאוד מאוד מאתגר לי. יש לי פה טריגרים על גבי טריגרים, אז תודה על ההכנה. קוראים לי אילאיל קומיי-דרור. לא תכננתי דרך אגב להגיד לא גיל ולא אימהות, כי בדרך כלל אני מצניעה את זה, אבל נראה לי זה עלה פה הרבה, אז אני בת 40 ואמא לשתיים.

אני רב סרן במילואים, אני ביחידת החילוץ, אמרת פלח"ץ. השתחררתי קצת אחרי מלחמת לבנון השנייה, הייתי אז סגן והצטרפתי לפיקוד העורף. הפכתי להיות חלק מ-20% כמו שאמרתם, וכשהייתי עם ילדה בת ארבעה חודשים היינו באימון, הייתי צריכה להביא חלב שאוב הביתה, עזרו לי, הצלחתי להביא חלב שאוב הביתה ואז הפכתי להיות אחת מ-3000 נשים שהן גם אימהות.

מה, מהצבא לשאוב?

כן, שאבתי שם, העברתי. המשכתי להניק עד גיל שנתיים של הבת שלי. זה אפשרי, זה קורה, ברגע שכל המערכת מתגייסת לזה אז זה גם ממש אפשרי. אני חושבת שהדברים הטכניים הם פחות הבעיה, הבעיה הפכה להיות בדברים שמסביב.

בצוק איתן גויסתי בהריון עם הבת הקטנה שלי. אני מצטערת, אני מסתכלת עלייך והתמונות של הנעדרות מאחורייך ואני הייתי במשימת איתור הנעדרים, אני עם טריגר ממש מוקפץ.

זה בסדר גמור.

סליחה.

אין לך על מה להתנצל, הכול בסדר.

אז זה היה ברור שלא מוציאים אותי לפטור, ואני הייתי מאוד מודעת לזה מראש ואני ביקשתי שלא יוציאו אותי, והסיפור הזה של להקפיא לפטור הוא לא כזה פתרון מוצלח, כי ברגע שאני מוקפאת זה כבר הופך להיות זה המצב.

אל תוציאו לפטור. תדברו איתי, יודעים שאני בהיריון תשעה חודשים, זה המון זמן. אפשר לעשות את הדיון כשאני לא מוקפאת, לדבר איתי על זה. זה מה שאני עשיתי, אני חתמתי על ההתנדבות לפני שהוציאו אותי לפטור ולא הייתי צריכה לצאת ליחידת פטור ולחזור, וזה שינה הרבה מאוד דברים ואני מציעה רגע לחשוב גם על זה. להוציא, להקפיא, ואז להחזיר, זה גם פרוצדורה מורכבת.

כמה אתן בפורום?

זה פורום שהוא בעצם פורום קהילה פייסבוקי מורכב ממתנדבות.

מה האתגרים המרכזיים שעולים שם?

הרבה מאוד. אני חושבת שהרבה מאוד מהמילואימניקיות שהן גם אימהות, הן כבר בפורום בפייסבוק, ועולה כל פעם "הבן זוג שלי נשאר לבד עם הילדים בבית". בקורונה הייתי יותר ימי מילואים מגויסת בגלל שפיקוד העורף, בגדול היינו היחידים שגויסו.

לעזור לבן הזוג שלי שגם ראש צוות בהייטק וגם עם שתי ילדות בלי מסגרות בסגר, כשאף אחד לא מבין למה אני צריכה בכלל להיות במילואים, ואני מקבלת גם עכשיו במלחמה אמירות מהמורה, עוד פעם טריגר, אבל נחל עוז אנחנו במשימת איתור הנעדרים, מעליי מסק"ר יורה לעבר עזה.

זה בסדר, אל תעצרי את עצמך. אם את רוצה לבכות את יכולה לבכות, זו הוועדה שאנחנו מביעים בה רגש. אנחנו לא כמו הגברים כל היום אסופים והתנגשויות.

אז זהו, ואז זה בא לרעתנו וזה מורכב.

למה? את יודעת כמה פעמים אני בוכה פה? אנחנו נשים, אנחנו מנהיגות, אנחנו לוחמות ואנחנו גם בוכות ומזילות דמעה, והכול בסדר. ומי שלא יודע להתמודד עם זה – שיתמודד עם זה.

פנינה, יוצאות הצבא קשה להן להראות חולשה. מי שיוצאת מהצבא, אני דיברתי איתן, קשה להן להראות חולשה. כל סימן של חולשה הן לא מראות.

יואב, באמת אני אגיד לך משהו, אתה יודע אבל אתה חלק מאיתנו, הגבר הכי מכיל פה בכנסת. זו סוגייה ממש מעניינת, אנחנו לא צריכות להיות אחרות, זה מדהים. ועובדה, בסוף על מה אנחנו מדברות? שאנחנו צריכות לעזור להם.

אז אני רק אגיד שהייתי שם בשטח, אני מוגדרת לוחמת, מעליי מסק"ר, עזה, בלגן, ופתאום אני קולטת הודעה מהמורה, הבת שלי לא עשתה שיעורי בית במתמטיקה.

חוסר הפרופורציה.

המוח לא מצליח בכלל להכיל את זה, וכתבתי לה מיד אני לא יכולה כרגע, דברי עם אבא שלה, הוא בבית. אתם יודעים שאני מילואימניקית, אתם יודעים שהוא בבית. זה כבר היה נובמבר, זאת אומרת זה לא היה חדש.

ואם את שואלת מה הפורום הזה, אנחנו רגע מנסים להסביר לחברה סביבנו שזה מורכב. יש פה גם מילואימניקיות. תריעו לנו, תפרגנו לנו, תעזרו לכל המסביב. הבת שלי בת ה-12 לא צריכה לשמוע מהמחנכת שלה למה אמא שלך עושה מילואים, כשחצי מההורים עושים מילואים, פשוט כולם אבות. אני האם היחידה ואני מקבלת כל פעם איזו אמירה של 'אבל למה היא עושה, היא מתנדבת, את לא חייבת' וזה משפטים שקשים.

מילא עליי, מילא כשאני בשטח ואומרים לי רגע אז מי עם הילדים? ואיזה מסכנים, ולמה את פה, אז אולי תחזרי הביתה. כל מיני משפטים. זה מורכב.

אני נוטה להסכים איתך כי זו המציאות, לקח זמן לחברה הישראלית גם להבין את האתגר של המילואימניקים והמילואימניקיות. למרות שיש את זה כמעט בכל בית, ועדיין. דווקא אני חושבת שהסיפור התקשורתי פחות ביוזמה של קמפיין של המדינה, הוביל לתוצאה יפה, גם בעקבות פורום נשות המילואים. יש הרבה סיקור על מה קורה במשפחות של המילואימניקים, ועדיין ביום-יום במציאות ראינו נתונים קשים.

גם של פיטורים, גם של עסקים שקורסים, ומחיר שהתא המשפחתי משלם, וגם הניתוק הזה שאת אומרת. אני למשל כשקיבלתי אסמס, אפילו הוא לא קיבל על הבן שלי, ואבא שלו היה בעזה, אז אמרתי למחנכת גברת תפסיקי להוציא אותו מהכיתה. אבא שלו נמצא במילואים, הוא בסטרס. קצת לבוא לקראתו.

היא אמרה לא ידעתי, לא היה לי מושג. הסיפור הזה שגם לא תמיד יודעים, למרות שיש צעדים שנעשו. אי אפשר גם להגיד שרק דברים רעים נעשו. אני יודעת למשל שנתנו תעודת גיבור בחלק מבתי הספר לילדי המילואים, וזו יוזמה מהממת. הילד מרגיש גיבור, הנה מכירים, רואים אותי. קודם כל הילדים רואים אותם, וגם לראות את בני ובנות הזוג.

זה דבר שהוא מאוד משמעותי, וזו גם הנכחה של הסיפור של המשפחות.

וגם של המעסיקים. אני במקרה זכיתי, אני עובדת באמדוקס, וכן מאוד מאוד עטפו אותנו, ומאוד שמו לב אלינו, אבל זה לא ברור מאליו ואני יודעת מהרבה מאוד שזה ממש לא לכולם וזה חשוב ממש.

תודה. אופיר טל, העמותה למען משרתי המילואים, תודה שאתה כאן. אני יודעת כמה אתה לאורך כל תקופת המלחמה עשית מאמצים רבים כדי לדייק את הצרכים.

תודה על הדיון. אני אתחיל עם סוגייה שעלתה פה, וזה הגדלת מעגל משרתי המילואים. סוגייה שאנחנו חוזרים עליה כל הזמן, וצריך למצוא לה פתרון. יש בערך 60,000-70,000 חיילי מילואים שהם שוחררו, כולל הרבה מילואימניקיות מן הסתם, שצריך להחזיר אותם למעגל המילואים. הסיטואציה שבה אנשים נמצאים בסבב שלישי, ויש הרבה אנשים כבר בסבב שלישי, היא בלתי אפשרית. זה נושא שחייב להיפתר, ולצערי הצבא גורר רגליים בעניין הזה.

וזה אפשרי רק אם הם יפתרו באמת ויתנו את כל המעטפת, ויפתרו את כל הבעיות כולל הבריחה מהגיוס של מי שאמורים לגייס.

אני לא נכנס לסוגייה הזאת. צריך להגדיל את מעגל משרתי המילואים בצורה משמעותית, וזה דבר שאפשרי לעשות אותו. לא יכול להיות שאנשים, אני מדבר גם על עובדים שלנו, שלי, שאני מכיר אותם אישית, שנמצאים בסבב שלישי. זה בלתי אפשרי.

בעלי משפחות נמצאים במצוקה מאוד גדולה. זה נוגע גם למילואימניקיות כמובן אבל גם המילואימניקים. קרן הסיוע שעלתה פה זה נושא שאת טיפלת בו מהיום השני למלחמה נקרא לזה.

גילוי נאות, זה בגלל שיכולתי להבין מאיפה זה בא.

אני מצטער להגיד יש פערים בקרן הסיוע בין מה שהיא מציגה באתר שלה לבין התקנון שלה. קחו את הדוגמה הפשוטה של בייביסיטר. בייביסיטר באתר לא מופיע, מופיע כמענק חד פעמי של 2,000 שקלים, כשבפועל בתוך תקנון קרן הסיוע יש יותר מזה. יש פער, עמדנו על זה כמה פעמים על הפערים בין התקנון לבין מה שמפורסם באתר.

מה זה, זו שיטת מצליח שלא יבקשו?

לא יודע. הדבר השני, הרבה מהדברים שהכנסנו לקרן הסיוע היו סכומים שהיו להם תקרות או הגבלות, כמו מענק המשפחה שניתן אי שם בנובמבר, אבל אנשים כבר נמצאים בסבב שלישי. זה כבר לא רלוונטי בשבילם מה שהם קיבלו בנובמבר-דצמבר.

מה עם ה-9 מיליארד? אני אגיד לך, ה-9 מיליארד לא יסתיימו גם עוד, לא, למשל החופשה, 4,500 שקלים אמרו לי ב-2026. 2026 הם לא צריכים את זה.

הבייביסיטר שהוא מאוד רלוונטי, במיוחד למילואימניקיות נמצא באיזושהי תקרה שלא ברורה לנו עד הסוף מה המשמעות.

של ה-2,000 שקלים?

קודם כל, לגבי קרן הסיוע, היא עשתה חידוד, יצא עדכון למדיניות והיא תוקפא. לאור יולי-אוגוסט הגדלנו את היקף המענה מבחינת התשלום למשפחות, וזה הוגדר ונמצא בתוך התקנון וגם בתוך האתר.

מה שעוד עשינו, אפשרנו גם לקבל החזר על בייביסיטר בבקרים בגלל יולי-אוגוסט. לא רוצה להגיד מספרית, אבל מגויסים רבים גם בחודשי הקיץ. עשינו איזשהו מיקוד לגבי יולי-אוגוסט עבור משפחות המילואים.

אז כמה סך הכול? 6,000?

לא, זה אמור להיות 2,000 בחודש לפי התקנון. אבל יש פער בין התקנון לבין האתר.

יותר מזה, אז ביקשנו מהם, מי זה היה? שרצינו בייביסיטר כמו אופר. אה, זה היה עם נשות אנשי הקבע. לתת סכום חודשי.

ביולי-אוגוסט 3,500.

ביולי אוגוסט?

כן.

למי שמשרת בו בזמן.

נכון. ביולי-אוגוסט יש החזר. עלינו מהתקרה במקום 2,000 ל-3,500.

אוקיי, ולפני זה, זה 2,000 שקלים לכל התקופה או לכל החודשים?

רק אני רוצה להגיד, אני מדברת על יולי-אוגוסט. בנוסף לזה, גם הוספנו מענק. יש מענק איתנה שהוא קבוע שניתן בדצמבר למי שמגויס יולי-אוגוסט, הוספנו עוד מענה דרך קרן הסיוע להחזר בגין קייטנות - - -

אבל זה החזר רק אם אתה מבקש? אז זה לא מענק. אני אספר לך מה זה מענק מבחינתנו כנבחרי ציבור. מענק זה כשהולך ישירות. למה לחכות שיבקשו? 9 מיליארד שקלים, תכניסו לחשבון.

שיר, זה לא נמצא באתר שלכם.

אופיר אני אגיד לך, זו המומחיות שלך, אנחנו גם הולכים לעשות דיון, אתה חייב להיות. אתה תשב לידי סעיף סעיף. שיר, זה לא הוגן שאתם לא מכניסים את המענק הזה אוטומטית.

המענק נכנס אוטומטית.

לא אמרת שהם צריכים לבקש?

יש מענק שנכנס אוטומטית ויש בקשה לקרן הסיוע.

בקשה זה לא אוטומטי. לא הגיוני שכל דבר הם יצטרכו לבקש. הוא נלחם בעזה, היא נלחמת עם החופש הגדול והילדים, ואתם רוצים שהיא תיגש ותביא לכם טופסולוגיה, על בייביסיטר, על החזרי מענק. תעשו טובה, יש דברים שאתם יודעים לעשות. תתנו את המענק הקיץ הזה, ואני לא רוצה להביא דוגמה אחרת מאיפה הם הכניסו.

הכניסו ישירות כשנלחמנו פה בעבור הילדים היתומים של הנופלים, והם הכניסו את זה תאמיני לי תוך שבוע ימים ישירות. זו בושה וחרפה שעל כל דבר צריך להילחם. ועוד משהו, 9 מיליארד שקל, מה קרה עם זה?

מבקשים בקשה, ויש לא מעט כבר משפחות שקיבלו. זה משהו שמתקיים בתהליך תקין, סדור, מקבלים מענה לזה.

לא, זה לא עושה עליי רושם תקין, סדור, הולך, תהליך, זה. לא. שיר תרשמי לך, אני רוצה תשובה לגבי המענק קיץ לכל הילדים שמשרתים, לכל הילדים שההורה שלהם והאמא שלהם במילואים. אתם תתנו להם את זה כמענק.

וזה גם לא כזה לדעתי בשמיים. אם אנחנו מדברים, תעשי את הפילוחים, אנחנו לא במקום שזה סכומים גבוהים. כמה מיליונים מתוך 9 מיליארד זה לא הרבה.

אני יכולה להגיד לך שזה סכומים משמעותיים.

אז יופי, תשלמו כי גם הם משלמים.

יש לי רק שאלה טכנית. כשאנחנו אומרים שאנחנו רוצים שתשלמו את המענק בלי פנייה, זה בסמכות שלך לעשות את זה?

כן, לחייל. למילואימניק.

לא.

של מי כן?

זה משהו שאנחנו נצטרך להעלות אותו גם מול משרד האוצר, זו החלטת ממשלה.

ויש פה נציג של האוצר?

לא, לא. זה לא נכון שיר, בואו נדייק. זה בסמכות של האגף שלה.

לא, מענקים שאנחנו נותנים זו החלטת ממשלה. בסופו של דבר אנחנו מקבלים החלטה לגבי מענקים.

מה זאת אומרת? המענק קיים. את אמרת רק שהמענק קיים ואושר.

זה לא מענק. יש מענק ויש החזרים, זה שני דברים שונים.

נתנו מענה, הרחבנו את המענה. יש 1500 שהוא אוטומטי, זה כולם מקבלים בחשבון הבנק. קמים בבוקר רואים את זה.

לקייטנות 1500?

כן, יש מענק קייטנות.

בסדר, אז יש.

יש, אבל יש בנוסף, הרחבנו עוד מענה למגויסי יולי-אוגוסט כדי להקל על בני ובנות הזוג בקבלת החזר נוסף על קייטנות.

שיר, אז מה זה 1500? זה מענק קיץ לקייטנות?

כן, כן.

זה נכנס אוטומט?

אוטומטי.

אז על זה דיברתי.

לא, אבל יש חוץ מזה.

שאם רוצים אקסטרה.

הרחיבו את המעגל, ועל זה צריך לפנות.

בסדר, אבל אני שאלתי על מענק הקייטנה, ה-1500.

ניתן אוטומטית.

אה בסדר, נו.

זה גם לא חדש דרך אגב. הסיפור של הקייטנות הוא לא חדש.

זה לא חדש, יש את זה גם במשטרה, גם בצבא, בגלל זה אני הופתעתי. אני שואלת האם המענק הזה אוטומט, את אומרת לי שלא.

אמרתי את זה מלכתחילה, שיש שניים.

אז התפספסנו, לא משנה, הייתה פה אי הבנה. אם ה-1500 שקלים הם אוטומטית ואת אומרת אם רצו להגדיל, נגיד שלחת את הילד שלך לקייטנה משודרגת, 3,000 או 4,000 שקלים על הפער אתם יכולים לתת. כן?

יש עוד החזר שמקבלים בחודשי הקיץ, בדיפרנציאליות של כמות הילדים.

המענק נכנס בדצמבר, זה כתוב באתר. אז גם את זה צריך לשים לב.

מתי נכנס?

כתוב שהמענק ייכנס בדצמבר 2024 למי שביצע או ביצעה חמישה ימי מילואים ביולי-אוגוסט. שיר תתקן אותי.

זה האוטומט?

כן, זה ייכנס בדצמבר 2024.

ה-1500 ייכנס בדצמבר? ואם אין לה כסף לשלם לקייטנה?

חשוב לשים לב שכשבת הזוג לא עובדת, ואגב, בת הזוג לא מקבלת אסמסים כי היא לא רשומה במשרד.

טוב, אני חוזרת רגע, אני רוצה למקד את הדיון. אנחנו צריכים לעשות עוד הפעם דיון על הקרן, זה באמת מחדד לי כמה אנחנו צריכים לעבור על כל הדברים מחדש ולהשתפר ולהשתדרג. בסך הכול עשיתם עבודה טובה, אבל אם בסוף כל ההטבות מגיעות ב-2024, סוף 2025, סוף 2026, מה קורה עם החופשות?

לגבי החופשות יש עבודת מטה עכשיו מאוד רחבה שמתקיימת ואין ספור של פגישות, אפילו ברגעים אלו תוך כדי שאנחנו בוועדה לגבי המימוש הזה.

טוב, כולם ייצאו לחופשה בחורף.

אני חייב להגיד שקרן הסיוע כן עובדת בצורה יפה יחסית. אנחנו מאוד ביקורתיים אבל צריך להגיד גם מילה טובה.

פתחתי במילים טובות, שיר יודעת, ומה לעשות אנחנו פה בשביל לפקח על עבודת הממשלה, עבודת הקרן, עבודת משרד הביטחון. אני לא פה בשביל ללטף רק, אנחנו פה בעיקר כדי שהדברים ייצאו לפועל, כי בסוף אנחנו מדברים על מאות אלפי משפחות בישראל.

אני רוצה עוד שתי נקודות. יש לנו תופעה שעלתה פה מהמחקר של הכנסת, של בני זוג שמשרתים ביחד במילואים. זה נושא שהוא מאוד מטריד אותנו, אנחנו ניהלנו מאבק ארוך מאוד למשל מול רמ"י בנוגע להנחה בקרקע שניתנה רק לאחד מבני הזוג, גם כשבני הזוג שמשרתים במילואים שניהם, רק אחד מהם קיבל לאחר מאבק מאוד ארוך.

אבל הצלחת אז להגדיל.

הצלחנו לפני חודש לעשות את זה, הם עדיין מסרבים לשלם את זה רטרואקטיבית לאנשים שהגישו בקשות.

כמה אתה רוצה רטרואקטיבית?

מי שהתחיל את התהליך הזה, זה בני זוג ממושב מולדת שכבר חתמו על המסמכים כי לא הייתה להם ברירה אלא לחתום על המסמכים, ולגביהם אנחנו מנסים להשיג את זה. כרגע עוד לא הצלחנו. נדמה לי שבוע שעבר או לפני שבועיים פנינו עוד פעם, אני מקווה שזה יסתדר.

אבל הנושא הזה של בני זוג שמשרתים במקביל ורק אחד מהם מקבל את ההטבות, זה לדעתי - - -

יואב בוא נתגייס לדבר הזה. תדבר איתי ועם יואב, אנחנו נתגייס בכל מה שצריך גם בפניות לרמ"י.

בסדר גמור. הדבר הנוסף שעלה פה ואני מודה שלא הכרתי את זה, ואני תוך כדי מנסה להבין את זה, נייר עמדה של שדולת הנשים. אם זה נכון אז זה באמת בעייתי. הנושא של תגמולי מילואים נחשב כהכנסה לצורך זכאות להטבות ממשרד התמ"ת, ולא נחשב כהכנסה לתוך חישוב דמי לידה.

לא, אנחנו עובדים על זה. זה מטופל, היה פה דיון שבוע שעבר, ותכף גם אנחנו נגיע להודיה. יש להם את הקו של אליס בשדולת הנשים. לפני שאנחנו עוברים לשדולה, בבקשה חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

קודם כל עוד הזדמנות להגיד גם פה כל הכבוד לכל המשרתות. אני אומר, בכל דבר נורא, ויש הרבה דברים נוראיים שקרו בשנה האחרונה, אז אם לפני שנה ומשהו היה שאלה מה קורה עם לוחמות, ומה יהיה בשריון, והפגזים כבדים, נגמר האירוע. אנחנו בדיון אחר איך שיותר נשים שרוצות לשרת ולהמשיך לשרת, וזו מהפכה מאוד גדולה.

בכל הדבר הנורא הזה שקרה, אני חושב שהנשים בכלל הוכיחו פה דברים שאולי אתם כולכן יודעות, אבל היה צריך כנראה את ההוכחה הזו באיזשהו מקום, וזה יקדם עוד הרבה דברים אחרים אני חושב, שהם מעבר לעניין של המלחמה. וגם את זה צריך לנצל להמשך הדרך, כי יש עוד הרבה מאוד עיוותים שקיימים הרבה מאוד שנים.

ברמה הפרטנית יותר, אני כן הייתי רוצה לשאול את שיר שלוש שאלות למעשה שלא עלו. אחת, זה האם יש התייחסות מותאמת. זאת אומרת עלו פה בהתחלה שלושה נושאים של כוונה להתייחסות מותאמת, בעיקר לטיפול רגשי פסיכולוגי של אחרי. כלומר, האם יש התייחסות מותאמת, כי אני יודע שיש התייחסויות של הצבא, אבל פה שאלת ההתאמה לנשים.

עלו פה שלוש סוגיות. האחת זה קבוצות תמיכה ייעודיות, השנייה זה עידוד רגישות בקרב גורמי מקצוע, והשלישית זה מעקב אחרי התעסוקה. אז לגבי התעסוקה אמרת שיש לכם קשר עם שירות התעסוקה, אבל השאלה אם יש גם מעבר לדברים הכלליים שאני בטוח שאת עושה, האם בודקים איזה 100 מקרים כאלה ועושים ניתוח עומק לראות מה קרה שם בשביל לקבל תמונה?

כי בטוח כשפונים לשירות תעסוקה, הם אומרים כן בוודאי אנחנו בעד. אבל בסוף, לתפוס 100 מקרים שזה לא עבד, ודרך ניתוח המקרים, זו ההצעה שלי אליכם לעשות. כי בוודאי כולם יגידו כן. אף אחד לא אומר 'לא' היום, אבל הבעיה היא בביצוע, היא לא ברמת הכוונות.

ולגבי העניינים המותאמים, זאת שאלה באמת שהיא שאלה גם של הוועדה. אומרות פה נשים שהחוויה שלהן היא שונה בגלל שיש שונות בין בני אדם, והן מבקשות את ההתאמה, והאם הצבא יש לו התאמה לעניין הזה. תודה.

אז אני אתייחס ברשותכם לשלושת הדברים. אחד, לגבי הטיפול הרגשי, אז לא נסקור שוב פעם את כל המענים הקיימים. אני אגיד מה אנחנו הולכים לתת. יש את ימי העיבוד, ציינו את זה מי שהייתה פה בימי עיבוד, שכחתי סליחה את השם.

אנחנו הולכים לאיזשהו פרויקט מאוד מאוד רחב של משרד הביטחון שנקרא פרויקט עמית, שהולך לתת איזשהו מענה הרבה יותר רחב ועמוק למשרתי המילואים ומשרתות המילואים כאחד, לגבי טיפולים רגשיים הרבה יותר רחבים, וזה פרויקט שהולך לצאת ממש בקרוב מאוד.

אבל יש שם התאמה? השאלה היא שאלת ההתאמה.

כן, כן. יש שם מגוון, זה עולם שלם. יש שם מגוון של מענים לטיפולים רגשיים בקונסטלציות כאלו ואחרות, מגוון של מענים שיינתן בהיבט הרגשי. וכן עם יכולת התאמה, ממש הולכים ליצור חליפה לפי מידה לכל מענה רגשי כשעולה הצורך ממשרתת או משרת המילואים, בשאלון מאוד ממוקד ושיח עמו. זה פרויקט שממש הולך לצאת בתקופה הקרובה מאוד.

תודה חבר הכנסת סגלוביץ'. בבקשה, הודיה, שדולת הנשים. אני מבקשת מעכשיו כולם קצר, דקה.

תודה רבה גם לך יו"ר הוועדה, גם לבונות אלטרנטיבה על היוזמה של הדיון הזה יחד איתך. אני אדבר על סוגיות קצרות. קיבלנו פניות מנשים שקיבלו צו 8 במהלך תקופת חופשת הלידה שלהן בתשלום, והן היו צריכות ברגע האמת להחליט אם הן מוותרות על דמי הלידה שהן מקבלות, או שהן הולכות לצו 8, זה נחשב כפל קצבאות.

פתרו את הבעיה באופן נקודתי בתקופה הזאת. אנחנו רוצות להבטיח שהנושא הזה יטופל לאורך זמן ולא רק בצורה נקודתית לכל הנשים שהתמודדו עם הנושא.

ודבר נוסף, יש לנו סיפור של ערך יום מילואים. פנו אלינו נשים שיצאו לתקופת חופשת הלידה שלהן, ובעצם כשהן חוזרות משירות המילואים, ערך יום המילואים שלהן מתאפס, הן כאילו מאריכות את חופשת הלידה שלהן מעבר לחופשת הלידה בתשלום. הן חוזרות למילואים ומגלות שהן מקבלות את הערך של יום המילואים כמו שהן היו מובטלות, זאת אומרת המינימום. זאת אומרת שאם הן היו לפני זה מרוויחות בצורה כמו השכר - - -

בגלל שהן אחרי לידה? זו עוד אפליה בסוגייה הזאת.

זה מחושב להן כמו אבטלה.

הודיה, אנחנו נעשה זום אין לגבי הסיפור של המילואים, מילואימניקיות, סביב היריון, לידה ובכל מה שקשור בזה. נראה לי פשוט אבסורדי שממשיכים לפגוע. כן, בכל זאת יש בשורה טובה שמתקדמים עם נושא דמי הלידה לנשים.

ובאמת גם מילה טובה לביטוח הלאומי שפותר את הבעיות כאן ועכשיו. באמת תודה לכם.

מצוין. אביטל שפירא, מנכ"לית ארים ראשי, בבקשה קצר, דקה. אני רוצה לאפשר לכולם.

תודה רבה קודם כל, גם לחברת הכנסת וגם לבונות אלטרנטיבה שבעצם הן חיברו אותי לדיון הזה. אני אביטל שפירא, אני אמא לארבעה. שלושה מהם כרגע בשירות צבאי, אחד ברגע זה ברפיח. הבת הבכורה שלי אביב, הוכרה PTSD על רקע צבאי, היא הייתה קצינת צבאים מיוחדים בפברואר 2023.

בעקבות הליווי שלה אנחנו נחשפנו לעולם הזה של נשים עם PTSD על רקע צבאי, והחלטנו להפוך את זה למפעל חיינו והקמנו את עמותת ארים ראשי. כל זה היה לפני חרבות ברזל.

PTSD למי שלא מכיר, זה פוסט טראומה על רקע השירות. היה פה גם דיון, אבל אנחנו צריכים עדיין לעשות, נכון, ואתם הייתם.

כן. אנחנו הקמנו את עמותת ארים ראשי במטרה ללוות נשים מתוך ההבנה של פער אדיר במדינת ישראל, במתן מענה מותאם, אפרופו השאלה שנשאלה כאן מקודם. נשים וגברים מעצם היותם שונים, וגם בפוסט טראומה אנחנו יודעים בכל המחקרים שאנחנו שונים במאפיינים, בתסמינים ובדרכי הטיפול. ולכן לא יכול להיות שלא יהיה טיפול מותאם לנשים.

הכול קרה לפני חרבות ברזל, האוכלוסייה משנים עברו ואז פרצה המלחמה והחלטנו בעצם שאנחנו עובדים בשני מישורים. בקבוצה של נשים עם חוויות טראומטיות מאירועי עבר, ויש לנו קבוצה של מילואימניקיות מחרבות ברזל.

כמו שחני סיפרה עם הגופות.

בדיוק, למה שעולה מהשטח. אז המילואימניקיות מדווחות על מצוקה רבה מאוד והיעדר טיפול ומענים לקשיים שלהן, על היעדר קב"ן ביחידות המילואים. עכשיו, לא כולן לוחמות בפועל. לא כולן בשדה הקרב. אני רוצה לתת שתי דוגמאות לנשים שחד משמעית שירתו בתפקיד משמעותי.

האחת מהן היא מפקדת על חמ"ל מודיעין של החטיבה המתמרנת. מה-8 באוקטובר היא גויסה למילואים, קצינה בדרגת סרן, שלאורך כל המלחמה ועד עצם הרגע הזה מלווה כל פעם את החטיבה המתמרנת, כשמטרות החמ"ל זה שמירה על כוחותינו ופגיעה באויב.

הקצינה הזו היא בחורה בת 26, משמרות של יום ולילה עם חשיפה מתמשכת לאירועים טראומטיים, פנתה אלינו, אני הפניתי אותה ליחידה לתגובות קרב שקיבלה תשובה שהיא איננה לוחמת ולכן איננה זכאית לטיפול ביחידה לתגובות קרב, שתפנה לאגף השיקום להכרה.

הסיפור הזה חוזר על עצמו, במקום לטפל בהן ולתת להן מענה מותאם, הן לא רוצות לקבל הכרה של PTSD על רקע צבאי, והן גם לא PTSD עדיין, הן בתוך הטראומה והן צריכות לקבל טיפול מותאם תוך כדי השירות וליווי.

יש לי דוגמה אחרת של רב סרן ביחידת מודיעין, שארבעה חודשים התפקיד שלה היה לפענח את סרטי הזוועות של הנובה. הבחורה הזאת הייתה בתואר שני בטכניון, היא עכשיו זרוקה באילת על החוף, עזבה את הבית, עזבה את החבר, עזבה את הלימודים. פנתה ליחידה שלה בבקשה לסיוע, היחידה אמרה לה תפני ליחידה לתגובות קרב. היחידה לתגובות קרב אמרה לי לא היית בקרב, את לא זכאית.

בסוף, אני אומרת היחידים שעוד באמת מסייעים גם לנו זה נט"ל, שמצליחים איכשהו להשתלט על מתן הסיוע הזה לנשים. אבל חשוב להבין שלא כולן הן לוחמות בקרב, וגם תומכות הלחימה, וגם נשות מודיעין.

באמת את מעלה פה ומציפה נושא סופר חשוב בהקשר של מלחמת חרבות ברזל, בהחלט מקבל גם נפח הרבה יותר גדול ואנחנו נצטרך לקיים על זה דיון. זה גם משרתות, וזה לא אומר רק מילואימניקיות. זה כל מי שבתקופה הזאת נחשפו למראות, ולקשיים, ולדברים לא אנושיים נקרא לזה.

תודה רבה לך אביטל. אני רוצה לאפשר גם לגל אלקלעי, בבקשה. מילואימניקית.

אני גל אלקלעי, נראה לי שאני גם מייצגת פה דור קצת צעיר יותר. רציתי להגיד שלמיטב ידיעתי גם המענק לסטודנטים הוא לא ממש נכלל בגדר מענק כמו שתיארת. אני אגיד שאני מהנשים הראשונות בתפקיד שלי. אני משרתת כמדריכת טיפוס גלישה וחילוץ, ואני אתחבר לנושא של לוחמות לעומת תומכ"ליות.

אנחנו במלחמה הוחרגנו כלוחמים כדי שנוכל לחצות גדר, למרות שבפועל בצה"ל עצמו אנחנו לא נחשבות לוחמות. שירתי מעל 130 ימים במילואים, וכרגע אני בכוננות פעילה. במהלך הזמן שהייתי בצו פ', פגשתי לא מעט מילואימניקיות ולוחמות, נשים בחזית ובכלל, שלא קיבלו מענים בסיסיים.

כשהגברים קיבלו תחתונים וגופיות אני חיפשתי לחברות שלי ליחידה טמפונים בכל מיני מכולות ביחידות אחרות.

לא סיפקו לכם?

כלום. ויותר מזה, שהציוד שהיינו צריכות קיבלנו בסוף מגופים אזרחיים, כמו בונות, שתודה על זה. אחרי כמה חודשים, זה לא משהו שהגיע מיד, לקח הרבה זמן גם לצה"ל להבין. כמו שאנחנו יודעות צה"ל לא יודע לתת מענה, ובאמת גם כשהתרומות האזרחיות אומצו על ידי הצבא הם לא ידעו לבקש ציוד מותאם לנשים.

לא חושבים נשים, נכון?

לא, ממש אין להם מושג. כשחזרתי מהשירות למציאות הייתי מאוד מבולבלת, הפסקתי את הלימודים, התפטרתי מהעבודה, ואני בסטנד ביי אז כשאת ככה מאוד קשה לשמור על שגרה, ולקח לי המון המון זמן להבין שזה בסדר. כאילו שזה בסדר שאני לא מצליחה לחזור לחיים רגילים ביחד עם הרבה תחושות אשמה על זה.

עלה כאן שצה"ל לא מקיים קבוצות תמיכה ייעודיות לנשים משוחררות בכלל, על אף שנדרש כאן מענה שונה לחלוטין, בגלל הביקורת החברתית ותחושות האשמה. צה"ל לא מבחין בהבדלים בין פוסט טראומה של גברים לפוסט טראומה של נשים, למרות שלפי הספרות המקצועית יש סיכוי של לפתח סימפטומים פוסט טראומטיים בעקבות אירוע טרור שהיא גבוהה פי 6 משל גברים.

צה"ל מסדיר שירות נשים במגוון הולך וגדל של תפקידים, וזה חשוב ומבורך וצריך להגיד את זה, יש עבודה מדהימה בתוך הצבא על הדבר הזה. יחד עם זאת, אין שום התייחסות שונה לציבור המשרתות שמותאמת גם. זאת אומרת יש גדילה בכמות הנשים, אבל אין התאמות בתוך הצבא עצמו.

מה את לומדת?

פסיכולוגיה ומנהל באוניברסיטה הפתוחה.

את עושה ניתוח נורא מסודר ויפה חבל על הזמן.

כן, השתדלתי.

הנקודה האחרונה היא שיש צורך בשינוי תפיסתי גם של מקבלי ההחלטות, גם של הצבא. המלחמה הזאת הוכיחה אחת ולתמיד את הצורך של צה"ל במשרתות ובנשים במערכה באופן כללי, ובהתאם מצופה מצה"ל לפתח מערכת תמיכה כוללת מגיוס ועד שחרור, שתתן מענה לצרכים שלנו ותעזור לנו גם לחזור לאזרחות כמו חברינו המשרתים, וגם לשרת בצורה מיטבית. תודה.

תודה. אנחנו נשמח, גל, לקבל גם את שלך, לקבל את הנקודות שאת העלית. אנחנו רוצים להעביר את זה לאכ"א, לשיר וליתר הגורמים, כולל לראש אכ"א, כדי שיתחילו לעבוד עם זה.

אל"מ במילואים שיר, אנחנו נשלח לך רשימה מאוד מאוד ברורה של סוגיות ואתגרים וסעיפים שצריך לעבור אחד אחד ולראות מה הפתרונות, ולתת לנו תשובות לוועדה מה בכוונת הצבא לעשות כדי לפתור את הסוגיות שעולות. אני חושבת שעולות פה הרבה מאוד סוגיות שהן חשובות. תודה.

גיל ורד, ארגון אחים ואחיות לנשק. אני שמחה שזה ארגון אחים ואחיות. הרי כל הזמן אומרים אחים לנשק.

לא, אז זו טעות.

אז אנחנו נצטרך לעבוד על זה, גם אתם צריכים קמפיין אז.

אני חושב שהצגת אותי מצוין. אני נמצא כאן במקומה של לוחמת מילואים שנרשמה לדיון הזה, אמא לשלושה ילדים שהוקפצה שוב למילואים ולכן היא לא יכלה להגיע. זו לא המלחמה הראשונה שנשים נלחמות לצד גברים, אבל זו המלחמה הראשונה שאנחנו כולנו חווים את זה בהיקף - - -

רגע, אני רוצה להגיד לערוץ הכנסת, לתקן אותם לטייטל שבשידור. כתבתם אחים לנשק; תתקנו ל-"גיל ורד, אחים ואחיות לנשק". בבקשה.

אז כאמור זו המלחמה הראשונה שאנחנו חווים את זה בהיקפים האלה ובמשכי זמן הארוכים. נשים נמצאות בכל היחידות הלוחמות ומבצעות כל דבר, וכמו שנאמר כאן, החברה עדיין לא מקבלת את זה. הרבה אנשים מרימים גבה כשאישה אומרת אני נמצאת במילואים, והם לא מבינים רגע למה, אם את אמא למה את נמצאת במילואים.

אז אנחנו חייבים גם לעבוד על השינוי הזה בתוך החברה שלנו. נשים קפצו למלחמה ב-7 לאוקטובר, נשות מילואים, השאירו הכול מאחור. הן השאירו בית, הן השאירו משפחה, ילדים, קריירה, לימודים. אף אחת מהן לא חשבה מה יהיה אחר כך כשהן יחזרו.

ופה התפקיד של המדינה להיכנס ולדאוג שהן יחזרו, לפחות למה שהן השאירו. ועל זה צריך להיות המאמץ. אנחנו מברכים על היוזמה שבכינוס הוועדה הזאת, אחים ואחיות לנשק מברכים על היוזמה שבכינוס הוועדה ואנחנו רוצים להעלות נושאים, חלק מהם עלו אז אני ממש אקצר.

אנחנו רוצים שתהיה תמיכה מוגדלת במשפחות שגם הבעל וגם האישה שניהם משרתים במילואים. אנחנו רוצים שתהיה תמיכה במישור התעסוקתי. נשים אחרי היעדרות ארוכה, יותר קשה להן מגברים, כי מקומות העבודה משום מה, פה צריך גם בשיטת המקל והגזר לעבוד. הגזר הוא לתת איזשהו משהו גם לנשים אבל גם למקומות העבודה.

שמקומות העבודה ידעו שהם חייבים לטפח ולשמור על הנשים האלה, ולא למרות שהן עשו מילואים, אלא דווקא בגלל שהן עשו מילואים. לגבי תמיכה וליווי רגשי, אמרה אביטל, זה משפחות שהילדים נשארו מאחור. גם האישה וגם הילדים חוו משהו שאין את זה במשפחות אחרות, ולכן התמיכה לא חייבת להיות רק בנשים, אלא חייבת להיות לדעתי גם במשפחה ובילדים, וצריך לחשוב על הדבר הזה.

צה"ל חייב להבין, ואני שמח ששיר איתנו, ושלא תחשוב שיש למישהו פה טענות בחדר אליה, אנחנו פונים אליה בגלל שהיא מבחינתנו העוגן שמקשר אותנו לצבא.

הגדרה יפה.

וחייבים להמשיך לתמוך ולעודד נשים לשירות משמעותי בצבא, גם בהסברה וגם בבניית מסלולים ייעודיים. אין שום סיבה שנשים לא ימשיכו להיות מפקדות ולקחת החלטות כמו שעושים גברים. וכמובן שאני שוב רוצה להודות לוועדה שמעלה את הנושאים האלה, ובסוף אנחנו נבחנים במעשים ובתוצאות, ולכל הפורום אני אומר תודה רבה.

תודה לך אדון ורד על הדברים החשובים. נעמה כהן, מנכ"לית מרשם. אחרי זה שרון בריק.

תודה רבה כבוד היו"ר על הזכות לדבר. אני אדבר בקצרה. אני פה בשם הרופאות המתמחות. אני רוצה להגיד תחילה שלצערי לא הצליחה להצטרף אליי אחת בגלל הכוננות הגבוהה והעבודה בבתי החולים, הן לא הצליחו להצטרף אליי אז אני פה בשמן.

אני רוצה להגיד שרופאות הן נשים עם תחושת שליחות, ולטפל באנשים אחרים ולרפא אנשים אחרים, ומתמחות שקיבלו, אפרופו הפטור, הרבה מתמחות היו פה עם פטור, והרבה קיבלו מהן טלפון אחרי ה-7 לאוקטובר ואמרו להן אנחנו צריכים שתבואו להיות רופאות בעזה, והן לא חשבו פעמיים והן הלכו והתגייסו להיות בעזה. הן השאירו מאחור את הילדים, את הילדות ואת בני הזוג שכבר רגילים שאמא לא בבית כי היא מטפלת באנשים, אבל הפעם זה בשדה קרב וזו התמודדות שונה לחלוטין.

אני רוצה לדבר על השכר של הרופאות, אוקיי? על ערך יום המילואים, מה ששדולת הנשים התחילו לדבר. בעצם יש רופאות, שזה אגב גם אצל רופאים, זה אצל נשים וגברים כאחד אצל המתמחים, שיש בעיה מהותית עם איך שמסתכלים על השכר שלהם במילואים.

הייתה אמורה להיות תקופת בחינות בין אוקטובר לינואר, מתמחים רבים היו בחופשה בחודש ספטמבר. או, יש נשים שהיו בחופשת לידה, כמו שני שהייתה בחופשת לידה עד אוקטובר. מה שאני מנסה להגיד זה, שעושים ממוצע של השלושה חודשים אחורה, מחלקים אותם ב-90 וזה בעצם יוצא ערך יום המילואים.

אבל אם מתמחה הייתה בחופשת לידה או בחופשה לפני בחינה בחודשים שקדמו למילואים שלה, ערך יום המילואים שלה יהיה מאוד נמוך ואנחנו מדווחים על מתמחים ומתמחות שיש להן פגיעה בשכר עקב השירות שלהן במילואים. או כמו שאחד מהם אמר לי, אני חשבתי שאני הולך לשרת בחזית ובסוף גיליתי שכבשו לי את הבית.

כלומר, ההסתדרות הרפואית, המועצה המדעית, משרד הבריאות, אף אחד לא מספק לנו פתרונות. את היית איתי בפגישה עם השר, את יודעת שאנחנו מעורבים בזה, מתחילת המלחמה אני פה זועקת מנובמבר שהולך להיות בעיות, ואין אף אחד שמנסה לפתור אותן לצערי. לא משרד הבריאות ולא המועצה המדעית.

אנחנו ראינו אחוזי מעבר מאוד נמוכים בבחינות של המתמחים והמתמחות, ואין ספק שלמילואים ולמלחמה הייתה השפעה על זה. אני רוצה להגיד שבהכשרה של המתמחות, דיברנו על זה, אני רוצה לדבר על הארכת ההתמחות. בעצם לא ברור למתמחות כמה ימי פז"ם, כמה ימים מהמילואים ייחשבו להן בהתמחות.

זה עוד לא הוסדר עד הסוף, כל פעם נותנים איזושהי הערכה אבל זה לא ברור אם כל הימים שהן שירתו במהלך המלחמה הזאת, לא תביא לזה שהם יאריכו את ההתמחות שלהן בגלל זה. וכן, רופאות מספרות על הקושי לחזור לשגרה לאור המחשבות שהן חוזרות איתן מהמלחמה.

זה לא קל לעשות את הסוויצ' הזה, אומנם גם בחיי היום-יום שלהן הן נתקלות במראות קשים, בלטפל בבני אדם בכל מיני תצורות, אבל לא כמו בתצורת המלחמה. אבל כן הן מדווחות לי שבצבא לעומת חיי היום-יום הן מקבלות יותר מענים. אז אני רוצה להגיד כל הכבוד לצה"ל במובן הזה.

אז הרופאות מעדיפות כבר להתגייס למילואים.

כן, יש רופאות, אני אראה לך את ההודעה שכתבו לי.

אולי זו שיטה לא רעה בכלל שירגישו בחסרונן.

אני יכולה להראות לך הודעה של רופאה שכתבה לי עדיף לשאוב בעזה מאשר לשאוב בתורנויות, כי לפחות בעזה ובצבא מכבדים את הזכויות שלהן, את שעות השינה שלהן ואת הזכות שלהן.

זה עצוב לשמוע. תודה נעמה. שרון בריק-דשן, מנכ"לית קולך, חברה קבועה בוועדה.

תודה. קודם כל אני חושבת שאני בטח לא היחידה, אבל כל הזמן מהדהד לי גם הדיון על הגיוס של החרדים שמתקיים פה במקביל כל החודשים האלה, שיש אוכלוסייה גדולה שמחפשת איך לא לשרת, אז פה בחדר הדיון המתמשך הזה הוא רק איך לשרת.

ואני רוצה לומר משהו על פוטנציאל כוח האדם בהיבט המגדרי-מגזרי בתוך הציבור הדתי, מה שנקרא הציונות הדתית, ובוודאי לא המפלגה. יש קבוצה מאוד גדולה של נשים, או שלא שירתו בצה"ל בעבר ורוצות היום לשרת במילואים.

נכון, יש התארגנות של קבוצות.

כבר רואים בשנה האחרונה, בחודשים האחרונים רואים זליגה ממסלולי השירות הלאומי לשירות הצבאי. בשורה התחתונה עלייה מאוד גדולה במספר החיילות הדתיות ונשים למילואים. היה איזשהו פיילוט שגייס כמה עשרות נשים לפי תחומי המקצוע שלהן למילואים, פיילוט קטן.

בעיניי הפוטנציאל הוא גדול פי כמה וכמה, ולא רק באותה קבוצת צעירות שקודם ציינה נציגת הממ"מ, אלא יש פה גם נשים שכבר גידלו את הילדים שלהן, הן נשות מקצוע, הן ישמחו לשרת במילואים ולתרום לתוך המערכה המאוד מאוד ארוכה.

ובהקשר הזה, אני גם אומר עוד משהו. זו קבוצה שמעבר להתמודדות כמו כל חייל, כמו חיילת, כמו איש מילואים, אשת מילואים, יש פה גם את ההיבט הדתי, ואנחנו פנינו לרבנות הצבאית כבר מזמן בדרישה להכניס רבניות צבאיות בתוך הרבנות הצבאית. לתת גם את המענה הדתי והרוחני לכלל המשרתות. תודה.

תודה רבה שרון. אני חושבת שזו אמירה חשובה הסיפור של הרבניות. רן מלמד, נקודת מפנה, בבקשה.

תודה. קודם כל, שלא תגידו שלא אמרתם, אז אני בן 63, אני סבא לשניים, מנסה לחזור להתנדב למילואים והצבא לא כל כך יודע איך לאכול את זה, ואני בוכה פה בוועדה חופשי הרבה. אני רוצה להעלות שלוש נקודות ברשותך.

בתור מי שמסייע היום ללא מעט גם מפונים אבל גם מילואימניקיות ומילואימניקים, גיליתי כמה סוגיות שלדעתי הן חשובות. הראשונה, היא הסוגייה הבנקאית הכלכלית. מעבר לסיפור של העסקים שקורסים, המערכים המשפחתיים הרבה פעמים קורסים בגלל שאין מספיק הכנסות לתוך הבנקים. הבנקים לא יודעים מה לעשות ואיך לעשות.

ההצעה שלי, היא לחזור למשהו שיזמתי לפני כמה שנים עם הפיקוח על הבנקים בנושא נשים שנמצאות במקלטים לנשים מוכות, ועשינו אמנה משותפת של הבנקים שפתחו מערכת מיוחדת כדי לסייע. אני חושב שצריך היום לפנות דרך הפיקוח על הבנקים ולייצר אמנה זהה למילואימניקים ומילואימניקיות.

האמנה צריכה להיות חוצת החברה הישראלית, חוצת הכול.

אני מסכים, אני חושב שצריך לעשות. הדבר השני, יש במשרד הכלכלה והעבודה הגדרות של אוכלוסיות ייחודיות בנושא בתמיכה בתעסוקה. אוכלוסיות כמו מיעוטים, חרדים, אימהות חד הוריות וכו'. אני מציע שגברתי היו"ר תוביל מהלך שהממשלה תגדיר גם את המילואימניקיות בתור אוכלוסייה ייחודית לצורך קבלה בתעסוקה. אני לא יודע למה שיר התכוונה כשהיא אמרה שיש לה פעולה מול שירות התעסוקה.

תכף, יש פה את שירות התעסוקה, אנחנו נגיע אליהם.

אמרתי בדיון בשבוע שעבר שאני חושב שלנשים שמשרתות במילואים מגיע דמי לידה מוגדלים וכו'.

נכון, ולא להתווכח איתם על דמי הלידה. אמירה מאוד נכונה.

אני חושב שלמילואימניקיות מגיע מענק מיוחד חד פעמי שהוא מחוץ לכל שאר הדברים שהן מקבלות, כי אני חושב שהן אוכלוסייה ייחודית, צריך לתת להן גמול על הדבר הזה.

תודה. אני רוצה לעבור למשרדי הממשלה, נתחיל מהמוסד לביטוח לאומי. אתם ככה הייתם בקשב רב, והייתי רוצה לדעת מה המעטפת ובאילו נקודות אתם פוגשים את המילואימניקיות. בבקשה.

אני אלינה מילקין, מנהלת אגף משפחה, מחליפות שכר בביטוח לאומי. קודם כל ישבנו פה בשקט ומדוברת לדוברת אמרנו איזה אלופות. אנחנו מבחינתנו ביטוח לאומי, כל ההטבות שמגיעות למשרת מילואים/משרתת מילואים, אנחנו רואים אותם באותה מידה.

לגבי נשים שילדו, אז אנחנו דיברנו על זה שבוע שעבר, את יודעת את ההתקדמות. אנחנו גם במקביל פועלים לאתר את כל הנשים, את אלה שלא קיבלו בגלל שהן ילדו בזמן המילואים.

רטרואקטיבית. אבל אמרנו גם שתתנו לנו תוך כמה זמן תשובה? אתם הגעתם כבר לדד ליין?

בגלל ששרית היועצת המשפטית שלנו בחופש, היא לא יכלה להגיע, היא בקשר עם כל משרדי הממשלה כדי לסגור את הקצוות.

כמה זמן ייקח לכם?

יש לה פתרונות. אני חושבת שבעזרת השם שבוע הבא היא חוזרת מחופשת לידה, והנושא אני חושבת שייסגר.

כולל הזכויות שלא נפגעות בגלל שזה מוגדר - - -

כן, זו הסוגייה שהייתה פתוחה. אנחנו לא מחכות בכל מקרה, אנחנו התחלנו לאתר נשים. יש נשים שאמרנו שאנחנו יודעות בוודאות שזכאיות, יש נשים שאנחנו חושבות שאולי אז אנחנו יוזמות פנייה יזומה כדי לבדוק כל אחת. לא צריך להגיש תביעות.

תגידי רגע, הייתה משרתת מילואים שלה חיים רגילים, בין אם סטודנטית, בין אם עובדת רגיל. הלכה למילואים, חזרה מהמילואים כתוצאה מהמורכבות הרגשית, הנפשית והתמודדויות, לא עובדת. כמה זמן היא יכולה לחתום אבטלה?

תלוי בגיל שלה, תלוי כמה היא עבדה לפני.

תני לי פירוט, מה? היא יכולה? המילואים נחשבים לצורך הדבר הזה?

לא, מאחר והיא לא עבדה, אז אין לה תקופת עבודה. היא לא פוטרה או התפטרה אז היא לא זכאית לדמי אבטלה, אבל כן אפשר להציע לה הבטחת הכנסה. זה לא תחום בזמן, אבל כן קשוח מבחינת בדיקת הנתונים.

מה הגובה המינימלי?

ליחידה אני חושבת עומד על 2000 וקצת. דמי אבטלה זה רק למי שעבדה, וזה רק למי שצברה תקופת הכשרה מספיקה לדמי אבטלה.

אבל אתם לא מחשיבים את תקופת המילואים?

לא.

זו תקלה.

אין יחסי עובד-מעביד.

זו חתיכת תקלה. זה הזוי. צריך לשנות את זה, אתם צריכים לעשות עבודה. לא צריך לחכות לנו. אתם צריכים לעשות עבודה בסיפור המילואימניקים והמילואימניקיות. התקופה הזאת היא לא תקופת אבטלה, ולא תקופה של נופש, ולא תקופה של טיולים. זו תקופה אולי הכי מאומצת וקשה שיכולה להיות לאדם, בטח בתקופת מלחמה.

ולכן אני חושבת שצריך לשנות את התפיסה. נגענו בזה עם היולדות, אבל אני חושבת שאתם צריכים לשנות את התפיסה. תעשו עבודה בבקשה, תפנו עם איזו הצעה לתיקון חקיקה עם מי שצריך ותביאו את זה.

הבסיס לכך הוא שתקופת המילואים לא נחשבת עבודה. משם זה מתחיל, לכן גם דמי הלידה וגם אני כעצמאית, ערך יום המילואים שלי, לא משנה כמה ימי מילואים אני אעשה, אם אין לי הכנסה כעצמאית, ערך יום המילואים שלי יישאר על מינימום.

בסדר, הן מבינות בדיוק. אני חושבת שצריך לפתור את הסוגייה הזאת, היא סוגייה שיכול להיות שבאמת הביטוח הלאומי לא נאלץ להתמודד עם זה שנים ארוכות, אבל מרגע שאתם מתמודדים עם זה אני מבקשת להביא פתרונות לוועדה, ולדווח ולעדכן אותנו.

שירות התעסוקה, מנהלת תחום איכות השירות, אורית זנבה. אנחנו שמחים לראות אותך בוועדה, זו פעם ראשונה שלך כאן. בהצלחה בתפקיד.

תודה רבה. קודם כל גם אני ככה נרגשת ומודה לכל המילואימניקיות באשר הן, במיוחד לאלה שדיברו פה היום. אז תודה לכן על התרומה.

אני רק אומר ששירות התעסוקה רואה באמת כשליחות וכמשימה לאומית את הנושא הזה של המילואים. אתה שאלת מה הקשר של שירות התעסוקה לנושא המילואים.

לא, לא שאלתי מה הקשר, שאלתי מה אתם עושים.

אז אנחנו בקשר עם ענף תכנון כוח אדם למילואים. החל מדצמבר או ינואר לצורך העניין, אנחנו יצאנו לעמדת הריענון של המילואימניקים.

פיזית אתם מגיעים?

פיזית מגיעים. אגב גם ביטוח לאומי נמצא שם, בכל סיום תעסוקה מבצעית בעצם הם מנגישים עמדות של זכויות לכל המילואימניקים, ביניהם תעסוקה. מה שכן ראינו שם וזיהינו בעיקר, זה לא שהם רוצים כרגע עבודה מיידית, הנדבך החשוב שהוא גם נוגע לנשים בעיקר זה הנושא המנטלי.

כלומר אחרי תקופה אינטנסיבית מאוד שהם נמצאים יום-יום בתעסוקה מבצעית מה שנקרא, ומגיעים לעולם האזרחות, אז יש פה איזשהו פער מאוד גדול. הם באיזשהו הלם, הם צריכים באמת את המענה.

כן, אבל הרבה פעמים זה לא רק ההתמודדות שלהם. זה המעסיקים.

נכון, זה גם המעסיקים, זה גם המעגלים הנוספים, מה שנקרא שלא נמצאים תחת גורמי הצבא. ויש פה איזשהו עניין שצריך באמת לראות איך מצמצמים את הפער הזה.

אורית, אבל מה אתם עושים?

אז מה שאנחנו עושים, בדרך כלל אנחנו בעצם מנגישים את הכלים, אנחנו בעצם אמונים על כל מיני כלים של שירות התעסוקה. אם זה ייעוץ, והייעוץ בא פה בצורה די משמעותית כרגע וגם אימון אישי.

מה עם תוכנית ייחודית רק למשוחררים?

זו ההצעה שרציתי להביא לשולחן, הקדמת אותי. אנחנו רוצים בעצם לתת איזושהי תוכנית ייחודית, מסלול במקרה הזה נשים של משרתות או סיימו בעצם לשרת כמילואימניקיות, ואז אנחנו בעצם מספקים להם ערך ייחודי.

אני חושבת שקודם כל צריך לעשות איזשהו תהליך מיפוי. אני כבר ביקשתי ממחלקת מחקר לבדוק כמה מילואימניקיות יש לנו בתוך הארגון עצמו. כרגע נכון לעכשיו 22% מתוך 1500 זה לא הרבה, מה שכן אני מסתכלת על בונות אלטרנטיבה.

אתן דיברתן על מסה או על נתונים יחסית בהיקפים גדולים. מעבר לנתונים שקיימים אצלנו, אני מבינה שלכם יש נתונים בהיקפים הרבה יותר גדולים, של נשים בין אם הן מועסקות ובין אם לא, אני מציעה את השירותים שלנו, לתת להן את המסלול הייחודי.

ואני אשמח באמת למיפוי, בין אם מספרי, בין אם תחת שם תעודת זהות מה שנקרא, כדי לייעד להן את אותו מסלול.

קודם כל אני שמחה שאת אומרת שאתם תשימו על השולחן תוכנית ייחודית למשתחררות ולמשתחררים, ושיר בעיניי אתם צריכים, אני מבינה שאתם עובדים בשיתוף פעולה, אני לא יודעת ברמת המידע כמה יש מעבר של שמות ספציפיים או הענקת השירות, כולל השימוש באסמסים שלכם.

יכול להיות שבאמת יש הרבה משוחררים שנקלעים לסיטואציה שהם יושבים בבית, או מחפשים עבודה, או נפלטו מעבודה. אני חושבת שאתם צריכים לעשות ישיבת עבודה איך מסייעים. בסוף עולם התעסוקה, מה לעשות, מחכה להם אחרי השירות הצבאי גם אם הם לא בתוכו. וזה עוגן מאוד חשוב גם הרבה פעמים להחלמה מתקופת השירות.

גברתי, אם אפשר לחדד משהו בבקשה שקשור לתעסוקה.

רן, אתה יודע שיש לנו חולשה אליך כוותיק היועצים בבית הזה. כן.

כי אני סבא. אבל באמת, יש מילואימניקית שהשתחררה, היא חושבת שמגיע לה דמי אבטלה. כדי לקבל דמי אבטלה היא צריכה להתייצב בשירות התעסוקה. כשהיא מתייצבת בשירות התעסוקה, למי היא הולכת ומה יגידו לה שם?

אין כרגע תוכנית ייעודית.

אבל זה בדיוק מה שאני אומר, כשהיא אומרת שתהיה, אז א' מתי? ו-ב', בינתיים מה קורה? מי מדבר איתה ש?

אורית, אני רוצה שתהיה תוכנית ייעודית. מי היום מקבל אותה?

כולנו מקבלים אותה, זאת אומרת שירות התעסוקה כרגיל מקבל אותה. רגע, אנחנו מסווגים אותה כמילואימניקית, היא מקבלת איזשהו ערך מוסף.

במה?

עוד פעם, בייעוץ יותר מכוון, באימון יותר מכוון.

לא, צריך תוכנית. אני רוצה תוכנית ייחודית. דיבר רן על האמנה הזאת שכולנו מגויסים לתת יותר לאותם אנשים ששירתו את הביטחון שלנו ואת החיים שלנו, ועזבו את החיים שלהם. ולכן כל אחד מכם צריך לעשות תוכנית.

אותו דבר ביטוח לאומי. ביטוח לאומי, לבדוק מה אתם יכולים לשפר באיכות חייהם של המילואימניקים, וזה מתחיל במה שאמרתי. אורית, במה שאת אמרת, אמרת תוכנית, פה אסור להגיד סתם דברים. אני מכירה את הרקע שלך, ולמרות שאת פעם ראשונה באמת, הדברים שלך מאוד מרשימים, ואמרת שתהיה תוכנית, אנחנו נעקוב.

צריך להגיש את התוכנית, בסדר? יופי.

נעים מאוד לכנסת ישראל, אני רותם וינר שפירא, יועצת בכירה ברשות לקידום מעמד האישה. ואני גם מצטרפת לבונות אלטרנטיבה ומברכת על היוזמה.

מה אתם עושים בשביל לקדם זכויות של מילואימניקיות?

קודם כל אנחנו כאן ואנחנו בקשר עם כל הגופים וכל הארגונים.

כן, אני שאלתי מה אתם עושים כדי לקדם. זה שאת כאן אני יודעת שאת כאן. אני מפקחת על המשרד שלך, ואני רוצה לדעת מה אתם עושים כדי לקדם זכויות של מילואימניקיות.

אנחנו עוקבות אחרי הפעילות ואנחנו בודקות את האפשרויות. אנחנו יוצרות תוכניות שמותאמות, עכשיו אני אומרת דברים שאנחנו נצטרך לייצר אותם.

למה לייצר? אנחנו עשרה חודשים מאז פרוץ המלחמה. כ-60,000 נשים אמרה שיר, משרתות בתוך צה"ל כמילואימניקיות, לא משרתות כסדיר. אני שואלת שאלה, זה התפקיד שלכם. מה אתם עושים כדי לסייע למילואימניקיות?

אנחנו בקשר עמוק ורציף גם עם פורום משרתי המילואים וגם עם היוהל"ם, ואנחנו בודקות את האפשרויות. כרגע אין לי תוצאות להגיד.

מה זה בודקות את האפשרויות? ריבונו של עולם. אני אומרת לך כזה דבר, רותם תקשיבי לי טוב, אתם הגוף המבצע, הרשות המבצעת זו הממשלה. המשרד הממשלתי הרלוונטי זה אתם. נעים מאוד, אני הגוף המפקח. את השאלות שאני מעלה כאן ואת הדרישות שאני מבקשת, אתם אמורים לדרוש. אז להגיד אנחנו בקשר עמוק, גם אני בקשר עמוק עם צה"ל, עם שיר למשל. אני בקשר עמוק מאוד עם כל ארגוני הנשים. תטפלו בדבר הזה, אחרת תסגרו את המשרד.

מאירה, רצית להגיד משהו? כן.

עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת, ואני נמצאת פה בערך מ-7 באוקטובר, יושבת כאן. צר לי. עשרה חודשים אנחנו כלום. אני מאוד מעריכה את מה שביטוח לאומי עשה, אבל את הנושא של המילואימניקים, את הדבר הזה יכולתם לעשות לפני עשרה חודשים.

בסדר, אבל יש פה גם משרד לשוויון חברתי, שתחתיו הרשות לקידום מעמד האישה. אני הגוף המחוקק והגוף המפקח. התפקיד שלכם זה לקחת את כל הצרכים של נשות המילואים, זה לא יעזור שאת יועצת בכירה, וחלילה לי מלהעליב אותך, שכל אחד יתחיל לעשות את העבודה שלו.

למה? כי יש הרבה מאוד ילדים שמשלמים את המחיר. מאות אלפי ילדים בישראל. למה? כי יש עשרות אלפי נשים שעזבו את כל החיים שלהן. למה? כי זה דברים שאפשר לפתור ולתת להם, אחרת הם לא צריכים קשר עמוק. אף אחד לא צריך קשר עמוק. ואני בדרך כלל סובלנית מאוד.

אבל תתחילו לעבוד. התשובות לא מתקבלות על הדעת. בינתיים מי שעובד פה, זה אני רואה משרד העבודה, וביטוח לאומי, ומשרד הרווחה, והמשרדים האחרים, רק לא המשרד שצריך לעשות את העבודה. כן, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, האם יש לך תלונות ספציפיות לגבי מילואימניקיות?

קודם כל אנחנו לאחרונה באמת יצאנו בקמפיין נרחב גם למשרתי המילואים, וגם כמובן בייחוד לנשות המילואים, וגם לבני זוגם ובנות הזוג. בעצם הרצון שלנו שיכירו אותנו יותר, שיידעו למי לפנות. יש לנו סוג של מדריך סמכויות דיגיטלי שבעצם נותן ממשק ישיר מול הפונים ונותן ככה מענה למי לפנות.

למילואימניקיות?

גם למילואימניקיות, בוודאי. בסופו של דבר גם המילואימניקיות פונות אלינו, אם זה פגיעה בעבודה.

אז התחלתם את הקמפיין ההוא?

כן.

אז אני אומרת תייעדו. הנציבות אני אמרתי, אני חושבת שאתם צריכים להיות יותר נשכניים, במיוחד כשיש לכם גם כלים, אגב להעמדה פלילית. תקן אותי אם אני טועה.

נכון.

אתם חייבים להיות נשכניים. חייבים. וזה אומר לייצר ולייעד ולהיות בקשר איתם, ואם צריך לתבוע למען יראו וייראו. את מי שפגע במילואימניקית, לעשות את הדבר הזה. עכשיו, אני אומרת לכם, אפרופו האמנה להיות מגויסים, סכין בין השיניים עבור האנשים האלה.

אני באמת מפנה במעמד הזה, גם אתכם, את כולם, באמת לפנות אלינו.

בסוף אנחנו צריכות לפנות לכל כך הרבה גופים, וכל כך הרבה ארגונים, וכל כך הרבה מוסדות, וכל כך הרבה משרדים. אנחנו עסוקים בלעבוד, בלהילחם, בלנסות לשרוד, לחזור לחיים שלנו, לחזור לטראומות שלנו. זה התפרץ על המשפחות שלנו שכבר לא יודעות מה לעשות. אתם צריכים להבין שאנחנו חיים ביקום מקביל. אתם מנותקים ממה שקורה בשטח לחלוטין.

היוזמות מהממות, הקמפיינים מדהימים, אנחנו לא חשופים לתקשורת. לא לרדיו, לא לחדשות, לא לשום דבר. אנחנו בשטח נלחמים ונלחמות. אנחנו חוזרים ליקום אחר. פה אף אחד לא מבין את השפה שלנו, אז אל תגמרו לנו לבוא ולחפש כי יש מיליון גופים וגורמים ומתנדבים. יש המון. אנחנו לא יודעים איפה לשים את הראש שלנו.

אני כבר שלושה שבועות בחופשה, מנסה להרים את החיים שלי בחזרה שהזנחתי ב-11 חודשים האחרונים, ללא הצלחה. אני במקרה פוגשת את הבחורות המדהימות האלה לראשונה, ויודעת פתאום על 'ארים ראשי', כי אני סובלת מפוסט טראומה מאוד קשה. אני לא יודעת אפילו עם מי לדבר אם זה לא עם החברים שלי מהמילואים.

ובגלל זה אנחנו לא יוצאים מהמילואים. אנחנו עוברים מיחידה ליחידה ליחידה כדי לא לחזור למציאות, כי זה יקום שאנחנו לא מכירים אותו יותר. אף אחד פה לא מדבר את השפה שלנו.

תודה לרביד, הדברים מאוד נשמעים, דברים שבאים מהלב גם חודרים אל הלב. אני אומרת לכם את האמת, אני מופתעת מהדלות. חוץ ממשרד הביטחון, שהכי הרבה עושה.

וביטוח לאומי, אני חייבת לציין לטובה.

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, הוועדה מנחה את הביטוח הלאומי לבחון מחדש את ההגדרות לעניין הזכאויות לדמי אבטלה, וזכויות נוספות המוגדרות בביטוח הלאומי ולעשות התאמה כך שיהיה ניתן למצות את מלוא הזכויות בעבור משרתות המילואים, ובתוך כך לקחת בחשבון שתקופת מילואים היא אינה תקופת חופשה או תקופת אבטלה.

כיוצא מכך, ייתכן וצריך שינויים משפטיים כאלה ואחרים. אני רוצה להאמין שאפשר לקחת את תקופת ההכשרה, כי כן יש כבר סעיפים שמתייחסים לסיפור של המילואים, ולמצוא את הפתרונות מבלי שנדרש התערבות של השר או של המחוקקים.

אני מבקשת משירות התעסוקה להציג לנו תוכנית תוך שבועיים ימים כדי לתת שירות ייעודי וייחודי בתוכנית של השירות התעסוקה למשתחררות ממילואים, עם מענים ייחודיים בעבורן כדי לסייע להן. או לחזור לשוק התעסוקה, או לקבל הכשרות אחרות. התקופה הזאת של המילואים מלמדת אותנו שזה לא מה שאת רוצה לעשות יותר את מה שעשית בעבר, ואת רוצה הכשרה אחרת. אבל הכשרות יוקרתיות, תביאו את ההצעות שיש לכם כי לא חסר לכם תוכניות.

הוועדה מנחה את המשרד לשוויון חברתי ובתוכו את הרשות לקידום מעמד האישה, להגיש תוכנית שלמה בעבור המילואימניקיות בזמן שירות ובזמן שחרור, ובתוך כך לתכלל את כל המענים שהמשרדים נותנים ולהגיש את התוכנית הזאת בתוך שבועיים לוועדה, כדי לוודא שהאוכלוסייה הזאת היא מספיק נחשבת בעיני ממשלת ישראל.

הוועדה מנחה את נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה לעשות מיפוי עם הארגונים החברתיים שיושבים כאן, בכדי לקבל מהם פניות על עבירות פליליות או תביעות אזרחיות שצריך בהן ליווי של מי ששירתו ויצאו מהשירות אחרי תקופת מילואים, ולסייע להם משפטית כפי שקבע המחוקק והמדינה ונתנה לכם את הכלים בעניין זה. הוועדה מבקשת לדווח לאחר מכן מה הניב הליווי.

הוועדה ממליצה – אני לא יכולה לדרוש מהארגונים, אני יכולה להמליץ; קודם כל אני מודה לכם. הוועדה ממליצה לגבש נייר עמדה מכלל הארגונים, כולל בתחומים שהם ספציפיים, לדוגמה מרשם, שאת העלית פה סוגייה שהיא סופר משמעותית שלצערי את מדווחת שהיא לא כל כך התקדמה מבחינת הנראות שלה בתוך משרד הבריאות, לגבש כל יתר הארגונים את הנקודות הברורות כפי שהציגה גל בצורה מופתית, ואנחנו נעביר את כל זה לידי משרד הביטחון ונפתור.

הוועדה רושמת לעצמה שהיא תקיים שני דיונים בעקבות הדיון הזה. דיון ראשון מעקב אחרי קרן הסיוע למשפחות ולמילואימניקיות והמילואימניקים. והוועדה רושמת לה לקיים דיון נוסף בעקבות הדברים שעלו פה, על סיוע רגשי למשרתות ולמשתחררות, ובתוך כך ההכרה בפוסט טראומטיות בעקבות השירות וגם נשים שהן בהגדרה מוכרות ולא מוכרות כנכות צה"ל.

אני מודה לכל הנשים היקרות שהשתתפו כאן. אני חושבת שבסך הכול נציבות משרדי הממשלה, אין לי ספק שאנחנו יכולים לעשות למען האוכלוסייה המדהימה הזאת, וגם להצליח. תודה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:18.