פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



30
הוועדה לביטחון לאומי
30/10/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 273
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום רביעי, כ"ח בתשרי התשפ"ה (30 באוקטובר 2024), שעה 9:00

יישום לקחי 'חרבות ברזל' עד כאן – ישיבה בהשתתפות נציב כבאות והצלה, רב-טפסר אייל כספי

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
עמית הלוי
שרן מרים השכל
סימון מושיאשוילי

רב-טפסר אייל כספי - נציב כבאות והצלה לישראל

טפסר חיים תמם - ס' נציב לרגולציה, כבאות והצלה לישראל

טפסר ניסים טויטו - ר' אג"מ כב"ה, כבאות והצלה לישראל

טפסר יאיר אלקיים - ממ"ז צפון, כבאות והצלה לישראל

טפסר איציק עוז - ממ"ז דרום, כבאות והצלה לישראל

תת-טפסר עודד ברוק - יועמ"ש כב"ה, כבאות והצלה לישראל

סגן טפסר טל וולבוביץ - ראש ענף הסברה, כבאות והצלה לישראל

סגן טפסר מירב אברהם - ראש ענף משאבי אנוש, כבאות והצלה לישראל

רב רשף עידו בן ששון - רע"ן תקציבים, כבאות והצלה לישראל

ספי אוסטר - מנהל תחום תקציבים, כבאות והצלה לישראל

רן יונה - יועץ בכיר לנציב כבאות והצלה

אורלי אלמגור לוטן - ראש צוות בכירה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גלי כפיר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

עידו בן יצחק

לאה גופר

הדר אביב


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


יישום לקחי 'חרבות ברזל' עד כאן – ישיבה בהשתתפות נציב כבאות והצלה, רב-טפסר אייל כספי

מכובדיי, בוקר טוב. תודה רבה לכל מי שעשה את המאמץ הנדרש כדי להגיע למפגש המאוד-חשוב הזה. אנחנו ביום ה-390 למלחמה שלא ידענו כמוה. אני מציין את זה מכיוון שאחד השותפים העיקריים במלחמה הזאת נמצא פה איתנו היום – מערך כבאות והצלה.

בכל בוקר מחדש, כשאני פותח את דיוני הוועדה, אני מציין איפה אנחנו נמצאים ומבקש להודות בשם כל הנוכחים למי שעושה במלאכה; חיילות וחיילים, מפקדות ומפקדים, מכל המערכים, כי מה שאני פוגש בשטח ואני נמצא שם לא מעט, זה נחישות, אומץ, הקרבה, מחויבות שלא ידענו ולא הכרנו. אני אנצל את ההזדמנות הזאת להודות פעם נוספת בשם כולנו לכל אותם אנשים שעושים במלאכה.

אדוני, מפקדי, רב-טפסר אייל כספי, חבריי מפקדי המחוזות ובעלי התפקידים השונים, אבל בעיקר איציק ויאיר שנושאים במלאכה הכמעט בלתי אפשרית הזאת, תרשו לי לנצל את ההזדמנות ולאחל בהצלחה לאילן עם כניסתו לתפקיד. הינה, פעם נוספת אנחנו נפגשים. הצלחתך היא הצלחה של כולנו.

הרשות הארצית לכבאות והצלה חווה ב-15 השנים האחרונות, מאז אסון הכרמל ב-2010, התמודדות עם אירועים חריגים שבאמת לא ידעו כמוהם. כהכנה לדיון הזה עברתי קצת על ההיסטוריה, מ-1987 או מ-1925 – כל אחד יבחן מתי הוא רוצה את שנת ההקמה או הפעם הראשונה שנפגש עם ארגון כבאות והצלה – ואני יכול לומר שמה שקורה ב-15 השנים האחרונות זה משהו חריג, אולי גם בגלל שאנחנו יודעים להעריך יותר את מה שמערך כבאות והצלה עושה. חילוץ והצלת לכודים תוך כדי חירוף נפש מתוך האש ותחת אש, ורק בשנה האחרונה 10 לוחמי אש חללים – חמישה לוחמי אש בפועל, ועוד חמישה מתנדבים. זה משהו שלא הכרנו אף פעם, לא בצורה הזאת.

המעבר המשמעותי מאוד מכבאים ללוחמי אש, וזה משהו שחיבר יותר מהכול את ההבנה כמה הארגון הזה הוא באמת ארגון ביטחוני, ונדבר על זה בהמשך, זאת הבנה שאני מקווה מאוד שתחדור לסעיפים של כל אותם אלה שבסופו של דבר מגדירים הגדרות, מהזכות להיקבר ועד הזכות לתקציב ולכל הדברים האחרים, כמו כל ארגון ביטחוני אחר.

בימים האלה המערך כולו מתפקד בתנאי מלחמה שנמשכת כבר 390 יום, מעל שנה. אנחנו ביקשנו מנציב כבאות והצלה והצוות שלו, להגיע לכאן ולסקור בפנינו. אתם תהיו הגוף הראשון, ובמהלך השבועות הקרובים יגיעו גם שאר הגופים, לספר לנו על הלקחים שנלמדו במהלך השנה האחרונה, של תפקוד בתנאי מלחמה, איך מיישמים אותם ובעיקר מה אתם רוצים מאיתנו, חברי הכנסת, שנדאג לכם במשרדי הממשלה השונים כדי שתוכלו להיות יותר טובים.

אנחנו יודעים כמה אתם טובים היום, אבל אנחנו רוצים לדעת מה נדרש לכם כדי להיות יותר טובים בעתיד. זאת המטרה המרכזית של המפגש הזה. חבריי חברי הכנסת – רק עמית הלוי נמצא איתנו, ואני מקווה שגם אחרים יצטרפו – אנחנו נשאיר זמן לשאלות בסוף דבריו של כל אחד מהדוברים, אבל ניתן לכם את האפשרות לדבר באופן חופשי. תרגישו חופשי, אתם בבית. אדוני, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב לחה"כ צביקה פוגל, יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, על זה שאפשרתם לנו להגיע למקום המכובד הזה ולהציג את העשייה הרבה של כבאות והצלה לישראל. אני חושב שתיחשפו היום לכמה מהתהליכים התפיסתיים, ברמה האסטרטגית של הכבאות.

כבאות, בתפיסה, עוסקת בהרחבה. אנחנו לא עוסקים בלצמצם את המשימות שלנו, אלא בהרחבה, כמו שאומרים, ראש גדול; רואים את האתגרים ואנחנו נמצאים אולי בתקופה המאתגרת ביותר של מדינת ישראל. מעבר לסוגיה של מלחמת חרבות ברזל שמאתגרת אותנו כבר למעלה מ-390 יום, אנחנו מבינים גם שהמשמעות של שילוב זירות ושילוב תנאי מזג-אוויר, התחממות גלובלית, השפעות אקלים, ששינו את המציאות בכדור הארץ, בנוסף לזה שיש לנו היום מחוללי מלחמה, מאתגרת את כבאות והצלה לישראל 24 שעות ביממה, ולמשימות האלה אנחנו נערכים.

הצבא מדבר כל הזמן ברמה הלאומית על המושג שנקרא התרעה מוקדמת, כדי שלא נהיה מופתעים. אצלנו, אני לפחות עושה הכול כדי להנחיל לכל הקצינים הבכירים שנמצאים פה ויציגו עכשיו את העשייה שלנו, שלנו כמערך קטן ומאוד שברירי, אסור להיות מופתעים. אסור לנו להיות מופתעים משום דבר, כי תפיסת ההפתעה תגדיר מבחינתנו את הבעיה המשמעותית, וזה זמן ומרחב. בכבאות והצלה לישראל תפיסת ההפעלה היא להגיע כמה שיותר מהר. אנחנו צריכים להגיע עד עשר דקות לכל אירוע כדי להכריע אותו. אם אנחנו לא מגיעים בעשר דקות, אנחנו מתחילים לייצר אירועים גדולים, ולא טוב לנו ולא נכון לנו להגיע לאירועים גדולים.

לכן, כל תפיסת ההפעלה שתכירו ותראו היום, והעשייה שנעשתה על מאות פעילויות מבצעיות שהתמודדנו איתן, אנחנו עוצרים כמעט כל עשרה ימים לשלב למידה, עושים שולחנות עגולים, מפיקים לקחים. אתם תראו היום תורות לחימה חדשות, אתם תראו אמצעים חדשים, אתם תראו פיתוחים כחול-לבן. עשינו את זה במו המחשבה היצירתית של המערך כדי להיות טובים יותר ויעילים יותר.

מערך הכבאות הוא חלק מרכזי מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל, וכך אנחנו רואים אותו. אנחנו נמשיך להקריב את כל מה שאנחנו צריכים ונדרשים כדי שתושבי מדינת ישראל יחיו במדינה בטוחה בפני שריפות. אנחנו נשקיע במניעה ונייצר מודל הסברתי טוב מאוד לגבי כל מגוון האוכלוסיות של מדינת ישראל, ואנחנו נבנה מענה מבצעי, מהיר, עוצמתי, גם בקרקע וגם באוויר. אנחנו נציג גם את היכולות וגם את הפערים, ובסוף אני אסכם את הסוגיה החשובה ביותר, שעוסקת בנושא של מבנה התקציב והיכולת שלנו להמשיך לתת שירות מציל חיים.

ראש אג"מ, מפקדי המחוזות, סגן הנציב לרגולציה, ראש אגף התכנון, משאבי אנוש וכל הצוות שלנו, כולם פה יציגו על-פי תכנון מסודר ועל-פי פרקי שהעמדתם לרשותנו, וכשאתם רוצים לעצור ולשאול – אנחנו רוצים להרוויח כמה שיותר זמן כי יש לנו הרבה מה להציג. אז שיהיה לנו בהצלחה. ראש אג"מ, בבקשה.

תודה רבה. אני ניסים טויטו, ראש אג"מ כב"ה. בפתח הדברים אני רוצה להודות לחברי הוועדה, לעומד בראשה. זה דיון נוסף ברצף הדיונים שקיימנו פה במהלך השנה האחרונה, ולהודות גם על זכותה ראשונים שניתנה לנו בעניין הזה. כפי שהגדרתם, יישום לקחים עד כאן, ואני רוצה להרחיב מעט כי אנחנו רוצים להציג את מפת היעדים והמטרות שלנו כחלק מהלקחים לעתיד הנראה לעין.

בטרם נתחיל, ברשותכם, נציג סרטון קצר שנותן טעימה קטנה מהיכולות ומהאמצעים, ומעל הכול על האנשים שלנו שיום-יום נכנסים לזירות הלחימה מאותם מקומות שכולם בורחים מהם.

(הקרנת סרטון)

היו"ר, אני יכול להציע משהו?

כן.

אני מתנצל מראש, למרות שבעיניי דיונים של תרבות הפקת לקחים, בטח בכנסת, הם דיונים סופר חשובים. אני אצטרך לצאת ב-10:00 כי יש דיון שנקבע מזמן, אז אני אשלים את החומר אחר-כך. אני מציע שלפני סקירה של פעולה – אני לא יודע אם זה בדיון גלוי – ייסקרו פה האיומים, אם אנחנו בתרבות של הפקת לקחים. הרי אנחנו לא רק בפני איומים של שריפות גדולות, אנחנו גם באיומים של מגה שריפות עם כל המשמעויות וכל הדברים שמסוכלים היום ולא מליחים להגיע או כן עלולים להגיע.

מה הם האיומים? מה הם הכלים שעומדים לרשותכם? מה הפערים? מאיזה דברים הפקתם לקחים? מאיזה דברים עוד יש להפיק לקחים?

הם ידברו על תרחישי הייחוס. זה חלק מהדברים שהנחינו אותם להתכונן אליהם. ניסים, בבקשה.

לפני שנעסוק בתובנות ובלקחים, ניסינו לשרטט את דפוסי המערכה בראיית כב"ה שבמידה רבה מאז ה-7 באוקטובר ובמשך כל שנת המלחמה הזו היוו תקדים בהקשרים של הכוונת המערך, והמערכה הזו לימדה אותנו שהאירועים יכולים מורכבים מאוד ויכולים להיות מאתגרים וקטלניים, שמאלצים אותנו לחשיבה מחודשת על מיקומו של מערך הכבאות.

(הצגת מצגת)

הדבר הראשון שאנחנו מזהים הוא מערכה רב-זירתית וממושכת. בהקשר הזה אני אגיד שני משפטים. משחר ימיו של מערך הכבאות, במענה לאירועים רחבי היקף, הוא מתבסס על סיוע הדדי. הדבר הזה נכון מרמת תחנה, רמה מחוזית, לרבות הרמה הארצית, ובמקרים קיצוניים ראינו פה גם סיוע הדדי מצה"ל, ראינו סיוע הדדי מפיקוד העורף, מחיל האוויר ואפילו סיוע בין-לאומי.

המלחמה הזו יצרה מציאות שכל יחידה נאלצה להגן על עצמה. העובדה שנדרשנו להתמודד במדינת ישראל עם מציאות רב-זירתית, גם מהגבולות, גם מזירת הפנים בגזרת יו"ש וגם ירי מהעומק, וכשכל זה קורה באופן מתואם ומלוכד, זה חייב את המחוזות לרתק סד"כ גדול, כל אחד לגזרתו, ולשבש את עיקרון היסוד שמבחינתנו הוא סופר קריטי בגלל העובדה שזה מערך קטן שנשען על עיקרון משמעותי מאוד של סיוע הדדי. הדבר הזה בלט מאוד לאורך כל המערכה.

אמרת שהייתה עזרה בין-לאומית. מי עזר?

באירועים אחרים, כמו באש ובמים.

אני שואל אם במערכה הזאת היה סיוע בין-לאומי.

היה לנו סיוע קטן. קיבלנו מתנדבי EVP של האמריקאים.

באירוע מלחמתי אין סיוע בין-לאומי משמעותי, בטח לא במענה אווירי.

תפיסת היסוד שלנו נשענת על סיוע הדדי, והעובדה שפה נדרשנו פעם ראשונה להתמודד עם מערכה רב-זירתית, גם מהגבולות וגם מזירת הפנים במרחב יו"ש והתפר, וגם מהעומק והמעגל השלישי, יצרו פה מציאות חדשה שהבליטה את מספיקות הסד"כ שלנו מולה אתגרים. זה לא רק במערך הלחימה, גם מערך המפקדות שלנו הוא מערך מטה לא גדול, הוא בנוי לרצף פעילות של מספר יממות מקסימום כדי להתמודד עם אירועי חירום שבשגרה.

נקודה שנייה היא סוגיית התלכדות מחוללי התרחיש שמאתגרת את היקפי הסד"כ שלנו. אנחנו אותגרנו מהירי הרקטי, גם מהחמאס וגם מחיזבאללה, בביטויים אופרטיביים של אתרי הרס, נפילות, שריפות וכיו"ב. אבל צריך לזכור שעל שינוי האקלים ומשבר האקלים כבר התבטאנו לא מעט גם בפורום הזה, ולא מזמן גילינו עם עצמנו שבעניין הזה אנחנו הצבא למשבר האקלים, על כל מה שמשתמע.

העובדה שנדרשנו להתמודד עם שני המחוללים האלה בו-זמנית, מבחינתנו זה היה הביטוי המובהק לדפ"ע המסוכנת. אם רוצים להמחיש את זה בביטוי של תרחיש, אז בימים החמים בין 70% ל-80% מהטילים והפריטים שהתעופפו פה גרמו להתפתחות של שריפות. אלה היקפים חסרי תקדים גם ברמה התחנתית וגם המחוזית.

מה זאת אומרת, שהתעופפו? שנחתו, לא שהתעופפו.

גם שברי יירוט שנחתו כפריטים חמים על מטען אש יבש מאוד חוללו שריפות. לא חייבת להיות נפילה של הטיל עצמו במרחב.

אבל רק אלו שנפלו, אתה מתכוון. לא אלו שהתעופפו.

נכון. בין 70% ל-80% זה כמויות אדירות.

אני לא אוהב להפריע, אבל כדי שגם אנחנו ששומעים פה וגם הציבור שרואה אותנו פה יבין את המשמעויות, תקן אותי איפה שאני טועה – מאות נקודות שריפה ביום שעליהן אמורים להתגבר 600 לוחמי אש.

נכון. היום אנחנו עם 580. זה סדר בגודל.

כדי שאנשים יבינו את גודל האירוע, ואיך מתמודדים עם הדבר הזה.

אם אנחנו מדברים על מתאר מלחמתי והירי שהיה למרחב, אז אי אפשר לקחת את כל לוחמי האש שיש בארץ. היום יש 585 לוחמים בכל הארץ. במחוז צפון היום יש 115 לוחמי אש. 115 לוחמי אש אמורים להתמודד עם מה שאמרת, עם מאות מוקדי שריפה. זה פרוס על מחוז צפון וחוף, ובתא שטח הזה יש 50% מה-115 כי יש לנו עוד שטחים אחרים. המחוז פרוס גם בעפולה וגם בנוף הגליל.

ולכן צריך לזכור שבזמן ומרחב אנחנו בבעיה רצינית, כי אנחנו צריכים לצבור כוח בזמן קצר. מצד שני, צריך לזכור שפתאום מ-50 רקטות יש לנו עכשיו 80 מוקדים בכלל שברי יירוט.

הנתונים חשובים מאוד. מאות מוקדי שריפה ביום?

ברור, כן.

היו ימים כאלה.

200? 300? 500? מה זה מאות?

בינתיים התמודדנו בממוצע עם 250–300 פריטים שהתעופפו - - -

שנחתו.

אני לא יודע בדיוק כמה נחתו.

אם לא נחתו, אז לא יצרו שריפה. סליחה, אנחנו פה בדיון מקצועי על הפקת לקחים. אם תאמר לי בסוף, יש לי 115 אבל נוחתים 200 ביום, זה משהו אחד. אם נוחתים 20 ביום, זה משהו אחר.

הוא כנראה מתכוון גם לשברי יירוט.

אני לא מכיר שיש מאות ביום. אם זה מאות ביום, זה חידוש עצום בשבילי. אני רוצה נתונים מדויקים. אם כב"ה נקראו למאות ביום בימים האחרונים – אני לא מכיר דבר כזה ואני אשמח לקבל את הנתונים. הרי בסוף אנחנו צריכים לגשר על פערים ספציפיים.

נכון מאוד. ניסים, תמשיך בבקשה.

הפעלת מערך מבצעי למשימות כיבוי, חילוץ וחומרים מסוכנים בזירות מלחמה תחת אש – זו פעם ראשונה שלוחמי אש נדרשו להילחם באש תחת אש. בעניין הזה, לוחמי האש של כב"ה מעורבים היום יותר ויותר ועמוק יותר בזירות המלחמה. יושב פה ממ"ז דרום, ולוחם אש שמגיע אליו בבוקר למשמרת לא יודע אם הוא יוצא בבוקר למשימת חילוץ של תאונת דרכים או שהוא נכנס לכבות טנק בוער ולחץ לוחמים במעמקי ג'באליה, או לחלופין, טייסת ממסוק במעמקי רפיח. אלה התופעות וזו המציאות שאיתן מתמודד מחוז דרום.

וחשוב לציין אותן, זה חשוב מאוד.

זה קושר אותי לדבר הבא. כשראיתם פה את הלוחמים של מחוז צפון שזוחלים, הם זחלו לקו המגע בסמוך למנרה כדי להכריע שם את האש. אולי הדומים לנו בהקשר הזה הם האוקראינים, גם לא עד הסוף. באותה נשימה אני מזכיר לחברים פה ולכולנו, שמעמדו המשפטי והתעסוקתי של לוחם אש לא שונה בהרבה, לא ממשרד התיירות ולא ממשרד החוץ, ואני חושב שאף אחד לא יכול להסכים עם האבסורד הזה.

אתה לא רומז שאתה רוצה להיות בחו"ל עכשיו.

לא, ממש לא.

אני מתנצל שאני הבור ועם הארץ פה. נכנסתם לג'באליה לחלץ טנק?

כן.

באמת זה נוהל קבוע? קוראים לכב"ה? הרי יש יחידות כיבוי בצה"ל. כשנשרף באמצע קרב, קוראים לכב"ה להיכנס?

אני איציק עוז, מפקד מחוז דרום. אני אסביר אחר-כך.

התשובה היא כן, ואפשר אחר-כך להרחיב ולהעמיק במה שתרצה.

אם נרצה להרחיב, נסגור מצלמות ונדבר. כרגע בואו נישאר כאן. התשובה היא כן, עמית.

הדבר האחרון שאני אתייחס אליו בשקף הזה הוא השפעת איום האש על נכסים אסטרטגיים וריכוזי אוכלוסייה והחוסן הלאומי. מזמן הבנו שהאש היא לא בשל רשלנות שבשגרה. האש היא אש מלחמתית, היא מכוונת, היא מתואמת, והיא משפיעה באופן דרמטי גם על החוסן הלאומי. אנחנו זוכרים את הפריים טיים: הגליל בוער, הגולן נשרף, וכיו"ב. אנחנו הבנו את זה מהר מאוד, ופה צריך לזכור דבר אחד – בעניין האש אנחנו לבד במערכה, אין כב"ה 2, אין את היתירות שיש במדינת ישראל בחלק מהמשימות, שמשטרה מחליפה את צה"ל, צה"ל מחליף את מג"ב או ברפואה הדחופה שיש אלטרנטיבות. בכבאות אין שום אלטרנטיבה. זה מה יש למדינת ישראל.

אני רוצה להגיד מילה אחת כדי לסגור את הנושא הזה. בגלל שהדיון הזה הוא גם דיון פתוח, אנחנו יכולים להגיד שתחקרנו ואנחנו יודעים להגיד באופן מדעי על ההבדלים המשמעותיים בין החזית הדרומית לחזית הצפונית במחוללי המלחמה שמשפיעים על הכבאות. אנחנו גם יודעים לנתח את זמן הפעילות המבצעית של כב"ה באירוע מבצעי בחזית הדרומית ביחס לחזית הצפונית.

בחזית הצפונית, לאור הטופוגרפיה והצמחייה, אנחנו משקיעים שם בכל נפילה בממוצע לפחות שלוש שעות עבודה. נפל טיל, זה מחייב את מחוז צפון להיות שלוש שעות בזירה. זה שונה ממה שקורה במחוז דרום.

נתבקשנו להציג לכם בקצרה את פריסת התחנות, ואני אגיד על זה שני דברים. אנחנו בפריסה ארצית עם 128 תחנות, מול תרחיש הייחוס של הטכניון, היינו נדרשים בתוכנית אב ל-224. אושר על-ידי שר וקבינט בסבב קודם להגיע ל-150 או ל-164 תחנות, ולשם אנחנו חותרים. המבנה שלנו והפריסה הארגונית המבצעית תואמים ברובה למחוזות משטרת ישראל מתוך עיקרון אחד – פשטות בפו"ש, מחוז עם מחוז וכיו"ב, אבל עדיין חסרות לא מעט תחנות כדי לצמצם את זמן התגובה למונחי הצלה.

באשר לתרחיש הייחוס – הוא לא היה זר לנו, ודיבר על זה הנציב. את התרחיש הזה ניתחנו, עליו תרגלנו ואליו נערכנו, והביטוי האופרטיבי שלו בא לידי ביטוי מבחינתנו בכמה דברים, פגיעה בתשתיות ונכסים חיוניים, ועל זה הרחבתי. ברור לכולנו שבעניין הזה יש פגיעה ברצף התפקודי, בכלכלה וגם בחוסן הלאומי. מספיק רק לראות כמה אזרחים קנו גנרטורים מהחשש לפגיעה בתשתיות החשמל, כדי להבין את משמעות הפגיעה בחוסן.

הדבר השני, שריפות ענק רב מוקדיות. עד כה נשרפו 340 אלף דונם, רק בצפון 240 אלף דונם, פי 11 מאסון הכרמל. אבל לא רק זה, היום כבר - - - מתמודדת באירוע רב-מוקדי כשהיא מטווחת, בדגש על גליל, גולן ואשקלון שהייתה המטווחת ביותר במחוז הדרומי. ברור לנו ולציבור צריך להיות ברור דבר אחד – כשאנחנו נתמודד עם דבר כזה, אני אגיד את זה בעדינות, יהיו אירועים שיצטרכו להמתין ואנחנו נידרש להגדיר סדר קדימויות. הנציב הגדיר את מדיניות הפעלת הכוח בצורה ברורה – קודם כול, משימות הצלת חיים, אחרי כן, רכוש, ובסוף טבע. למה בסוף? כי את זה ניתן לשקם.

הדבר הבא, אתרי הרס ופריצות חומ"ס – לא נרחיב על זה. לא סתם נסראללה, שעלה בסערה השמיימה, דאג כל פעם להזכיר לנו את עקב אכילס שלנו בבטן הרכה בחיפה, ועל זה עשינו עבודה יסודית מאוד, גם בתחום המודיעין, גם בתחום המניעה, גם בתחום הרכש והפעלת הכוח, לרבות הצוותים והמפעלים, שירחיב עליהם עוד מעט חברי.

לסיכום, אלו לא כללים שנשלפו מהמותן. על הדבר הזה עשינו חקר ביצועים, ולא סתם זה נכתב. אם אנחנו הולכים לתרחיש כפי שאושר על-ידי הקבינט, צריך להבין שבנקודת זמן, כשאנחנו מדברים על אירועים מקבילים, יש סבירות גבוהה ש-55% מהאירועים יקבלו מענה בתעדוף אוחר.

באשר לשטחי הכיסוי, זה מודל הטכניון שמשרטט את פריסת התחנות במציאות של איך צריכה להיראות מדינה מערבית מתקדמת עם מתן שירותי הצלה נאותים. כדי להגיע למקום הזה יש לנו תוכנית רב-שנתית.

תן לנו הבהרה לצבעים שם, מה זה אומר.

אני לא רואה מכאן, אבל כל צבע מבטא את מימד הזמן של הגעת צוות כיבוי.

אדום עד 4 דקות, כתום עד 8 דקות, סגול עד 12 דקות.

מצד שמאל – ניתחנו גם את זמני ההגעה למרחב האורבני, ואפשר לראות שבגלל גודש התנועה והצפיפות היום במרחב האורבני זמן ההגעה שלנו הולך ומתארך. בהקשר הזה כבר בנינו תוכניות מענה של רכבים קטנים, ניידות גבוהה, כושר תמרון וזריזות מבצעית. אני לא אגע בזה פה. יש תוכנית מסודרת לעניין הזה, ואת חלקה כבר התחלנו לממש.

את עקרונות המענה כמובן התאמנו מול מציאות המלחמה, ואני אתייחס רק לשני דברים. בתחום המניעה חיים ירחיב מיד, וזה מרכיב סופר חשוב, בטח ליישובים שנמצאים תחת איום האש, גם הישיר וגם העקיף, ובאשר לנכסים והתשתיות הלאומיות.

סוגיית המודיעין – אנחנו בקשר הדוק מאוד עם כל הגופים מסיבה אחת פשוטה. אין לנו את היתירות ואת העומק שיש בצה"ל או במשטרה. אין עתודות בכבאות. התחלנו את המלחמה עם סד"כ שך 100%, ויש רק לאן לרדת. ולכן אסור לנו להיות מופתעים. את זה אנחנו מנסים לשבש דרך מודיעין מדויק, מהימן ואינטימי, ולכן אנחנו קושרים קשר הדוק. על זה דיבר הנציב.

יש לכם מודיעין עצמאי וכוחות מודיעין משלכם?

יש לנו חטיבת מודיעין שהיא חלק מהלקחים שלמדנו, והקמנו לאחרונה חטיבת מודיעין שעוסקת בדיסציפלינות המודיעיניות שלנו, והן חשובות: מטאורולוגיה, חומרים מסוכנים, תשתיות לאומיות ונכסים, הערכת סיכונים וחקירות.

שת"פ בין ארגוני – בהקשר הזה אנחנו בקשר הדוק ויש רק במה להתגאות. המציאות הכתיבה, קק"ל, רט"ג, משטרה, צה"ל, לעילא ולעילא. עדיין פער ברדיו הלאומי בשו"ב הלאומי. אני לא צריך להגיד לך מה המשמעות. אתה רוצה תמונה מהימנה, רחבה ומדויקת – עדיין בפער, ויעמדו על זה בטח לא מעט.

אלה הנתונים והמגמות. אני אתייחס לכמה מספרים בקצרה. שימו לב, 32% מהאירועים מעל ארבע שעות עם לפחות ארבעה צוותים. להילחם באש, מניסיון, יותר קשה מהשכפ"צ של הצנחן ושל גולני, עם הרבה הערכה. אתה שם עליך ציוד מיגון, הולך להילחם באש ארבע שעות, והתנאים הפיזיים הם נורא ואיום, בטח בתנאי חום קשים. זה דורש גם זמן התאוששות וחזרה לכשירות. מאות אלפי דונמים נשרפו, בעוד שממוצע ארצי בשנה שבשגרה הוא 180 אלף דונם.

בזירה הצפונית, הבשורה הרעה היא כמות הדונמים רק בצפון. הכתם הצהוב הוא פי 11 מאסון הכרמל. הבשורה הטובה היא הפרויקט שדחף איתנו המשרד לביטחון לאומי, פרויקט ענק של כיתות הכוננות, פרויקט שהוא בבחינת שובר שוויון, מאות של יחידות כוננות שהתגלו ככוח רב-עוצמה וכלקח להרחיב את המענה הזה של המערכים המשלימים והאזרחיים גם ליתר חלקי הארץ בצורה יוצאת מן הכלל.

לכיתות הכוננות יש היום ערכת כיבוי אש?

לא רק ערכה. הבל"מ יחד עם הנציב הלכו לפרויקט של 50 מיליון שקל, 156 טרקטורונים שבפריסה במרחב הצפוני בהתאם לסדרי תבחינים של מקדם האיום כפי שאנחנו הגדרנו.

לגבי בניין הכוח – שימו לב למספרים מול הפער הנדרש לתרחיש הייחוס. תרחיש הייחוס מדבר על 3,366 לוחמי אש בסדיר, ותוספת של לוחמי אש סדיר ומילואים – אנחנו מדברים על חיילים. אנחנו, מערך הכבאות רואה גיוס חיילים, אולי כשזה הפך להיות בון טון היום, סוגיית חלוקת הנטל. מערך הכבאות היא פלטפורמה יוצאת מן הכלל לגיוס חרדים ושילוב שלהם. אני חושב שיש לנו הרבה מה לתת בעניין הזה, עם משימה שהיא ערכית ברמה הלאומית ואנושית. המספר שלנו הוא 2,235. יש תוכנית רב-שנתית והיא בתהליך מתואם בין המטה שלנו לבל"מ.

יש היום דבר כזה חיילים בכיבוי אש, כמו שיש חיילים בשירות המשטרה?

אין. עשינו עבודת מטה, המלחמה קטעה את העבודה שלנו מול משרד הביטחון וצה"ל. אנחנו עושים את זה יחד עם הבל"מ, ואנחנו רוצים לחדש עכשיו את העניין הזה. אני חושב שזה עיתוי מצוין.

יש בכבאות מקום לכל המסגרות, אם זה חיילים, אם זה שירות לאומי, אם זה שירות אזרחי, ולכל המגדרים. אנחנו פתוחים לגייס את כולם.

דבר נוסף, הרכש של ארבעה מסוקי בלאק הוק שאושר, ואנחנו בתהליך של עבודת מטה. זה ישנה באופן מהותי את יכולות האוויר האסטרטגיות שלנו על כל המשתמע.

מה שראיתם פה מבחינת בניין הכוח – בעולם המערבי על כל 1,000 אזרחים מקובל שיהיה לוחם אש. מדינת ישראל, לשמחתנו, חצתה את 10 מיליון התושבים, ובכל מדינת ישראל יש בסך-הכול 2,200 כבאים. תחלקו אותם לשלוש משמרות ותראו שבמדינת ישראל על 10 מיליון תושבים יש כרגע 700 לוחמים. מתוכם, לצערנו, בגלל הבעיה והשחיקה, יש 120 כבאים לוחמי אש שנפגעו ולא חוזרים לעבודה לפחות שישה חודשים, ועוד 100 שנמצאים כרגע במילואים. לכן אני אומר, אנחנו מערך כל-כך רזה שמתמודד עם כל-כך הרבה אתגרים.

חבריי חברי הכנסת, עמית, סימון, שאלות לניסים?

בחודש ספטמבר כשהתחילה המערכה, מאז הביפרים שמייחסים לנו, מספר האירועים בצפון גדל יחסית לשנה שנלחמנו בה?

עד ספטמבר הייתה עלייה בכמות האירועים, ומספטמבר, לוחש לי באוזן ממ"ז צפון שבקי יותר בנתונים שלו, יש ירידה.

אכן יש ירידה. מאז הביפרים ומאז שהצבא נכנס לתוך לבנון, יש ירידה משמעותית בכמות ובהיקפים.

כנראה פחות נ"טים.

אין נ"טים כמעט. יש ירידה משמעותית בכמות ובהיקפים אבל זה לא אומר שאין לנו ימים עצימים. יש לנו ימים עצימים וגם מרחב הירי גדל. זה אומר שאם ירו רק למרחבים סמוכי גדר ומדי פעם לאיזורים יותר מרוחקים, עכשיו יורים לכל מרחב המחוז, לקריות, חיפה, נוף הגליל וכל המרחב הזה.

וסוף הקיץ נתן את אותותיו והכול הרבה יותר צהוב.

נכון. עדיין יש שטחים שלא נשרפו - - -

הזכרת כאן שבשנה 370,000 דונם, ואתה אומר שבשנה רגילה יש 180,000. היה מצופה שזה יהיה פי כמה וכמה, אבל זה רק פי שניים כשיש לנו 70 שיגורים ביום או כ-200 אירועים כתוצאה מהמעופפים, כמו שקראתם להם. בשנה שאין מלחמה עדיין יש 180,000 דונם שנשרפים בארץ ישראל.

כל זה מוביל אותי לשאלה, ולכן התעניינתי במודיעין – כמה אתם מעורבים בחקירות של כיבוי אש? אמרת מודיעין, אבל תיארת יותר גוף של מידע מאשר מודיעין ממש.

נכון, אתה מדבר על הערכה וניתוח.

אני שואל על איפה אנחנו עומדים, אתם והמשטרה. אולי זה דיון שדורש פה גם נציג משטרה בקשר לחקירת שריפות באופן קבוע. במשך שנה זה לא נוגע למסגרת של חרבות ברזל, אבל זה דבר שהטריד אותי הרבה שנים, אם יש לנו ממצאים לג'יהאד שריפות מהסוג הזה, מי מחולל אותן, מי מכוון אותן, הרי זה לא גפרורים.

התשובה היא כן, יש לנו תיאום לא רע בכלל עם אח"מ של משטרת ישראל. עשינו גם שולחן עגול יחד עם הנציב וראש אח"מ של משטרת ישראל כדי לסכם את שגרות העבודה, ובאירועים רגישים ורחבי היקף קם צח"מ משותף. לפני חודשיים היינו מאוד מוטרדים מחשש לגל הצתות. ישבנו עם הנציב יחד עם ראש - - - וביקשנו לצייח את המודיעין של משטרת ישראל והשב"כ על הסיפור של גל הצתות, כי עם זה כבר התמודדנו.

אנחנו זוכרים היטב את 2016 ואיך הייתה נראית מדינת ישראל. 80% מהאירועים היו מגל הצתות, מחיפה דרך הגלבוע והתפר העורפי עד יהודה.

אז היו מעצרים מניעתיים?

אין לי את הנתונים. זה של משטרת ישראל.

גבולות הגזרה – הכבאות אחראית על החקירה ולקבוע מה הממצא לגורם. מרגע שקבענו את הממצא, זה עובר להמשך טיפול של משטרת ישראל או שב"כ.

מה-180,000 דונם, כמה זה ממצא של הצתות מכוונות?

אם אתם רוצים דיון פרטני, נביא את כל המידע כתוב. כל שריפה נחקרת, ויש דוח מאוד מסודר שאנחנו יודעים להציג אותו.

אני מכיר דוח רק של קריאות להצתות ברשתות החברתיות, ולכן אני חושב שכדאי לראות מה נעשה בעניין הזה מול משטרת ישראל מבחינת מניעה, מעצרים, מה רמת הענישה להצתות וכולי – 180,000 דונם בשנה.

בימי שגרה, מטיילים, פארקים, רשלנות, עבודות – זה מפתיע, בשגרה יש יותר שריפות מאשר בעתות מלחמה. הציבור מכונס יותר, הוא ממושמע, הוא קשוב להנחיות, יש פחות אירועים של שגרה.

תודה. אורלי, בבקשה.

אני אורלי אלמגור לוטן, ראש צוות בממ"מ. בהמשך למה שניסים אמר על התרחיש ועל תרחיש הטכניון ועל תרחיש הייחוס שאושר, אז רק לחדד וזה נאמר גם בדיונים קודמים, בעצם יש פה פשרה על פשרה על פשרה. התרחיש של הטכניון, למיטב ידיעתי, ואולי ניסים יחדד, זה לא מה שאושר על-ידי הממשלה.

הוא הרבה יותר מחמיר.

חשוב שזה ייאמר. התרחיש של הטכניון והמפה שהוצגה זה האידיאל, תרחיש הייחוס שהוצג הוא פשרה לזה.

זה לא רק זכותה, זו חובתה של הממשלה להחליט מה מתוך תרחיש הייחוס שמוצג על-ידי גורמים מסוימים מקובל עליה.

ברור. אבל צריך להבין שהמפה שהוצגה היא לא מה שאושר על-ידי הממשלה, ותרחיש הייחוס שאושר על-ידי הממשלה כולל פחות הכנות ופחות כוח אדם מתרחיש הייחוס שהיה ב-2018.

164 במקום 224.

בדיוק. ואז יש פער גם בין התקן למצבה. בסך-הכול אתה מגיע ל-46% פער בכוח אדם בין תרחיש הייחוס שאושר, שגם הוא כבר פשרה, לבין מה שקורה בפועל. זה דבר אחד.

דבר שני, רק שאלה לגבי כיתות הכוננות שהזכרת. בשקף שלך היה כתוב מחוז צפון ומחוז חוף.

אני תיכף אגיע לכיתות הכוננות.

אז אני רק אשאל כדי שזה יהיה אחר-כך. עוד לפני המלחמה, שני המחוזות שבלטו מבחינת השיעור הגבוה יחסית של שריפות מתוך סך האירועים – מחוז צפון בלט מבחינת שריפות עוד לפני המלחמה, ובהמשך לשאלה של חה"כ עמית הלוי, המספר היה גבוה עוד קודם. זאת אומרת, המספרים שנאמרו גם לפני המלחמה היו גבוהים במחוז צפון. המחוז השני שבלט הוא מחוז ש"י. השאלה היא אם גם בכיתות הכוננות במחוז ש"י יש - - -

תזכרי שהחלטת הממשלה על כיתות הכוננות הכווינה לזירת המלחמה חוף וצפון, ופה ביקשנו שאנחנו רוצים להרחיב את זה - - -

חוף, צפון, קו התפר ועוטף עזה.

בדיוק.

השאלה היא אם כרגע יש לכם שיתוף פעולה בהקשר הזה, רק כוננות בט"ל או גם כיתות כוננות עם יישובי קו עימות של צה"ל ביהודה ושומרון, בטח אם זה יהיה מוקד מספר 2 מבחינת שריפות שבשגרה. האם בכיתות הכוננות ביהודה ושומרון יש לכל אחד טרקטורון, ערכה וכל מה שציינת?

הטרקטורונים הלכו, בהתאם להחלטת הממשלה, לחוף צפון. אנחנו כבר ביקשנו. אבל באופן עצמאי, מערך הכבאות סיפק 84 כלי רכב לכיתות המתנדבים – סליחה, זה ארצי. אני לא זוכר בדיוק, אבל לדעתי 50 ומשהו כיתות כוננות למרחב יו"ש ממקורות כב"ה.

צביקה, לפני שלושה חודשים בערך היה לנו כאן דיון וכיוונו את זה באמת, כמו שהוא אומר, לכיוון צפון.

והם פעלו בעניין הזה. הם עושים בדיוק את מה שהממשלה מנחה, וזה בסדר גמור. אני חושב שזה מה שנכון.

מה שעשינו עם פרויקט מרכבות האש, אין לזה אחר ורע. אין לזה אח ורע שתוך חודשיים הקמנו מערך עם 1,000 מתנדבים, ונכון לרגע לזה, עם 109 כלים שנלחמים כל יום בשריפות. אתם תראו פה את הצילומים האותנטיים, איך היחידות האלה מצילות נפש ורכוש על בסיס יומי, וזה פשוט מדהים.

חיים, בבקשה.

אני חיים תמם, סגן הנציב לרגולציה. הכבאות מיפתה את היישובים סמוכי יער וחורש שבסיכון לשריפה. 583 יישובים קיימים. מתוכם 81 יישובים שהם ברמת סיכון 5 – אם פורצת שריפה ביער ומגיעה ליישוב, היא פוגעת גם בבתים, עלולה לפגוע בחיי אדם וכן הלאה.

היישובים והמתקנים החיוניים האלה מאוימים מהצתות מכוונות על-ידי גורמים עוינים, מפגיעה של אמצעי לחימה כאלה ואחרים, רקטות, כטב"מים, ולכן הכבאות גיבשה דרישות מוסכמות יחד עם הגופים הרלוונטיים, השלטון המקומי, המועצות האזוריות, קק"ל, רט"ג – מה הן הדרישות כדי להגן על היישוב. אמרנו, בוא נמקד את הפתרון ביישוב, לראות איך להגן לא על היער, אלא איך היישוב לא ייפגע משריפה ביער שתתקרב ליישובים האלה.

גיבשנו מסמך והכנו על זה הצעת תקנות. ניסינו להעביר את זה כתקנות ולא הצלחנו. אם נוכל להגיע איך שהוא לתקנות כדי להבטיח ולחייב ביצוע של הדרישות האלה, זה אמור להציל חיים, גם להגן על המתקנים וכן הלאה. זה נושא חשוב מאוד.

התקבלה החלטת ממשלה 1091, שבה הוקצו 65 מיליון לחמש שנים, 13 מיליון בשנה, וזה טיפה בים. כרגע מבצעים בשכונות חיפה קווי חיץ והגנה על שכונות ספציפיות, ויש לזה משמעות גדולה מאוד כי מתחילה שריפה ואנחנו יכולים לאבד שם את הבתים, את האנשים וכן הלאה, והסדרה בתקנות היא נושא משמעותי מאוד.

(הצגת מצגת)

אנחנו רואים בתמונה את בית-חולים לחוסים "איתנים" סמוך לירושלים, והוא ביצע קווי חיץ. באירוע שהיה ב-2021 האש התפרצה והוא נמצא בפסגת ההר. במקרים כאלה זו קטסטרופה כי האש עולה כלפי מעלה והחום עולה למעלה, וללא ההגנה הזאת היה כאן קטסטרופה. אנחנו רואים שקווי החיץ כאן הגנו והצילו חיים.

אנחנו רואים כאן עבודות של קווי חיץ שנעשות כרגע בחיפה ובירושלים. יש לזה חשיבות רבה. זה יציל חיים. כאן אנחנו רואים נקודה מסוימת בשריפה, ומה היה קורה כאן אם לא הייתה הרצועה הזו. הרצועה הזאת הגנה על המתקן הזה. זה מה שצריך לעשות והתחלנו לבצע בשבע שכונות. אושרו עוד שלוש שכונות, עוד שלושה יישובים.

אפשר לראות פה ולהמחיש את זה. זה ממש האירוע כפי שהתמודדנו איתו בהרי ירושלים, בבית חולים "איתנים". זו הפינה המזרחית של בית-החולים לחוסים. באותה נקודת זמן קרוב ל-400 או 500 ילדים חוסים בתוך בית-החולים.

חיים, קווי החיץ הם פעולה משותפת של כבאות והצלה עם הרשויות המקומיות, נכון?

עם הרשויות המקומיות, כמובן. כרגע מחיפה אנחנו ממשיכים לנשר ולחניתה.

תזכירו לי כי אני בטח אשכח, לקיים על זה דיון בזמן, יחד עם הרשויות ועם משרד הפנים, כדי לראות שבשנה הקרובה אנחנו מטפלים בזה יותר טוב.

כפי שאמרנו, יש 81 יישובים שהם ברמת סיכון 5, שם הסיכון הוא ממשי, ואם אפשר היה להגדיל את התקציב כדי לכסות את אותם יישובים, יש לזה חשיבות רבה.

הנושא השני הוא הסדרה בתקנות של הנושא הזה, כי היום אנחנו יכולים להמליץ ליישוב לבצע את זה, אבל אין לנו יכולת לחייב את זה. אז חשוב להעביר את התקנות. התקנות האלה כבר מ-2015 על השולחן כאן בכנסת, ואנחנו לא מצליחים להעביר את זה.

לא, הן לא על השולחן בכנסת.

בוועדות.

לא, לא. התקנות טעונות הסכמה של ארבעה שרים, אם אני זוכר נכון מהדיונים שהיו בנושא הזה עוד בכנסת ה-20. שניים מהשרים, שרי החקלאות ושרי הביטחון, נתנו את הסכמתם לתקנות, ושני שרים אחרים, שרי הפנים ושרי הגנת הסביבה, לא נתנו את הסכמתם. ולכן הן לא הגיעו בכלל לכנסת.

בדיוק בגלל זה ביקשתי – תזכירו לי, ונקיים על זה דיון אצלי ונחייב אותם.

הן נדונו בוועדת הפנים של הכנסת מספר פעמים.

הנושא נדון כנושא, אבל הן לא הגיעו לשולחן הכנסת.

הייתי בישיבות בוועדת הפנים של הכנסת וניסינו להעביר את זה, זה היה אוטוטו ועצרו את זה.

זה בדיוק המרחק הדק בין אסון לאומי ליכולת שרידות של בית-החולים. תראו, הכול מסביב עפר.

אין ספק, ניסים. אין ספק.

כן, התמונה טובה מאלף מילים. אנחנו רואים מקרה נוסף שהאמצעים הצילו. כאן אנחנו רואים פתרון אחר של תותחי מים שהותקנו סביב קיבוץ צובה, וכשהאש פרצה ועלתה כלפי מעלה, התותחים האלה מנעו את ההתפשטות ואת כניסת האש לתוך הקיבוץ.

כמו ספרינקלרים בעצם.

כן, ספרינקלר חיצוני, תותחי מים. אלה פתרונות שאנחנו מיישמים עכשיו במספר מקומות. עד כאן. תודה.

יש מקומות שאפשר לחייב לעשות את זה בתקנות.

לפני תקנות על מה שהיה, היום כשבונים באזורים בעלי פוטנציאל, הקבלנים, הרשויות, רשות התכנון הארצית מחייבת קווי חיץ?

ביישובים חדשים שמקימים היום, סמוכי יער וחורש, הדרישות האלה מחויבות. זה עבר דרך מינהל התכנון.

אתה מדבר על העבר?

על כל מה שקיים היום. מה שהצגתי, כב"ה 81 ורמת סיכון 5, זה מה שקיים ובהם צריך לטפל.

כבר רבות דיברנו על החשיבות של הזרוע האסטרטגית שלנו, של המערך האווירי. פה במלחמה הזו שטחים לא קטנים נרחבים אפילו בסמיכות לגבול היו עם מדיניות הפעלה אווירית מחמירה, בצדק, והדבר הזה הטיל עוד משקל ועומס על לוחמי האש בלחימה. אנחנו רואים שההיקפים בהפעלה האווירית, לפחות על-פי מדיניות הנציב, הייתה מדיניות מתירנית לחלוטין כדי לצמצם את היקפי השריפות.

עבדנו בתיאום הדוק גם עם חיל האוויר וגם עם פיקוד צפון בהקשר הזה, וקבענו את מדיניות ההפעלה. בסך-הכול אנחנו עומדים בזה וזה שיפר באופן מהותי את ההתמודדות שלנו. סוגיית רכש המסוקים – זה עלה כחלק מניתוח של שריפות הענק, ובא לידי ביטוי ביתר שאת במלחמה. אנחנו בשלבים מתקדמים מאוד של הפרויקט הזה, עם עלות של 28 מיליון דולר לכל מסוק.

כמה מסוקים יש היום?

היום יש שישה מסוקים משולבים, משטרת ישראל וכב"ה, למשימות ורסטיליות, גם לחילוץ מתאר שאנחנו פיתחנו – אתה מכיר אותו, יחד עם יחידת להבה. בעצם מחליפים את 669, עם יכולות משופרות במרחב האזרחי, ועם יכולות של Bambi Buckets, סלי מים לכיבוי.

היחידה של המסוקים עוסקת בעיקר ב-Airboss, פיקוד ושליטה על האירוע. יכולת הכיבוי של המסוקים קלה מאוד. ה-Bambi Bucket שלו יכול לקחת סך הכול ביום טוב עד 700 ליטר מים. זו כמות יחסית קטנה. הבלאק הוק שראית פה יודע לקחת 3,000 ליטר מים, זה מכפיל כוח, זו מכונת מלחמה מסוג אחר.

אותם ארבעה שבקליטה?

כן.

חשוב להזכיר פה, בעניין הזה של ההצלה, שהמערך לאט-לאט לוקח על עצמו יכולות שקיימות בגופים אחרים, כמו 669 לדוגמה. חשוב לומר את זה, כי זו מערכת אזרחית אחרת שיודעת לתת מענה לפעמים לא פחות טוב. אני לא רוצה להגיד יותר טוב.

זה לחילוץ ודברים כאלו?

אני מדבר על חילוץ.

מה זה הסופרטנקר? איפה זה עומד? זה ה-700 ליטר?

קודם כול, יש תרחיש ייחוס ועל-פי התרחיש אנחנו בונים את המענה. 14 המטוסים שקיימים היום מדגם אייר טרקטור נתנו את המענה לשנת 2010 ו-2011. המציאות השתנתה מאז, ולכן צריך להרחיב את המענה. התהליך הזה אושר. כרגע בקנה יש הליך רכש של שני מסוקים ראשונים, והליך הרכש אמור להיות מואץ בחודשים הקרובים. דרך אגב, המסוק הראשון יגיע לארץ שנתיים אחרי שנחתום על החוזה. זה לא מחר בבוקר. זה תהליך ארוך, ועד אז אנחנו צריכים להיות ערניים והחלטיים מאוד כדי לא לייצר פה שריפות ענק, בעזרת האמצעים הקיימים פה.

לכן גייסנו כל מטוס בישראל שעוסק בריסוס, בהדברה וכל הדברים האלה, ובמצבי חירום אנחנו משלבים אותם במאמץ המלחמתי שלנו.

יש חברות אזרחיות שנמצאות בכוננות לסייע למערך הכיבוי וההצלה.

וגם הצבא. כמובן, גם הצבא שותף פה באופן מלא.

לגבי אתרי החומ"ס, הם תמיד יהוו את הבטן הרכה של העורף. אנחנו מבינים את זה. היא בעלת סיכון אדיר, ופה די בכטב"מ אחד עם כמה קילוגרמים כדי לגרום לאירוע רחב היקף ומרובה נפגעים, מבתי הזיקוק בצפון ועד התש"ן באשקלון, והעובדה שאנחנו מדינה קטנה עם מותניים צרים.

חלק מהמפעלים האלה נמצאים בריכוזי אוכלוסייה, והמאפיינים של אירוע חומ"ס עם ריבוי נפגעים מרתק הרבה מאוד כוחות של כבאות כדי לטפל וזה נמשך גם הרבה מאוד זמן. בעניין הזה גם שיפרנו את היכולות המודיעיניות, גם את תוכניות המניעה, גם את הערכת הסיכונים ותיאום הדוק עם פיקוד העורף.

כדי לתרגם את מה שאמרת עכשיו, כי בסוף לא רק אנחנו שומעים את מה שנאמר, שומע את זה עם ישראל – בגדול, בתיאום בין גורמי המודיעין השונים, אנחנו יודעים למנוע את האסון על-ידי זה שאנחנו מקטינים את מה שקורה במקומות האלה כדי שהאסון לא יהיה גדול.

לחלוטין. ומאירוע תש"ן שבא לידי ביטוי פה בתמונה, ברור איזה נזק תדמיתי והעזתים רואים את זה. זה היה בצוק איתן. מספר יממות עד שמכבים את זה. ורק לסבר את האוזן, בעניין הזה יש נזק של 40 מיליון שקל.

באשר לכיתות הכוננות דובר רבות. פרויקט שהנציב הדגיש אותו, שהוביל המשרד לבל"מ עם תקציב מכובד, ומהר מאוד ראינו את האפקטיביות המבצעית של העניין הזה. אמצעים זולים, זמינים, עם אפקטיביות גבוהה מאוד. יש פה טעות סופר – אנחנו כבר עם 108 כלים שפרוסים במרחב, והיינו רוצים להרחיב את זה גם ליתר חלקי הארץ. כפי שאמרה פה אורלי, המחוז הבא בסדר קדימות הוא מחוז יו"ש. גם שם יש כיתות כוננות פעילות מאוד וזמינות לאירועים, וזה חשוב מאוד. זו נשמת אפו של ארגון לומד וגוף מבצעי שמתאים את עצמו לצו השעה והאתגרים המתפתחים.

"זמן יקר" לכבאים כתומים – התאמנו את קורס לוחמי אש למצב המלחמה. אימוני מתנדבים, הכשרות לחילוץ כבד שביצענו. כמובן, כיתות הכוננות – עד 920 כיתות כוננות שקמו במרחב האזרחי. אנחנו לקראת סיום לכולם, וכמו שעושים עזרה ראשונה במד"א, עושים את אותו מודל של ידע בסיסי לכל כיתות הכוננות הללו. ליווינו עקב בצד אגודל את צה"ל למתארים ייחודיים מאוד. לא נרחיב על זה כאן. לקחנו חלק בעניין הזה גם בפעילויות המיוחדות.

בכיתות הכוננות בשלב ההכשרה שלהן לומדים גם על דרך החבירה לאותו כוח מקצועי? - - -

אנחנו הקצינו להם מכשיר קשר POC. הם עובדים עם מפקד המשמרת ומפקד התחנה.

אתה יודע מה המשמעות של אם אני צריך לחלוב אותך.

אנחנו מתייחסים לזה ככוח ת"פ מלא, על כל המשתמע מזה, מול מפקד התחנה והמשמרת.

אנחנו הולכים למהלך משמעותי – הנציב אמר שאין סיוע בין-לאומי אווירי – להרחיב את היכולות על-ידי חברות אזרחיות פה במדינת ישראל, לפני שמחכים לטורקים - - -

לטורקים אל תחכה אפילו.

אז אנחנו רוצים למצות את היכולות פה במדינת ישראל. יש מטוסי ריסוס עם טייסים שהיו כבר ביחידה האווירית שלנו, למצות אותם. והשלמנו מודל מבצעי עם חיל האוויר במטוסי שמשון בצפון.

משאבי אנוש, בבקשה.

צביקה, אני צריך לצאת. אני רוצה להגיד רק משפט. זה מאוד חשוב ואני אשמח לקבל את המצגת. אני חושב שהמסקנה בהקשר של מה שאמרת עכשיו היא שיתוף הפעולה ואיגום המשאבים. כלומר, צריך לעשות את החשבון התקציבי של המדינה, כמה שווה להשקיע בעוד תקן אצלכם, וזה כמובן דבר חשוב כשלעצמו, לעומת כיתות כוננות שטווח התגובה שלהן קצר מאוד כי הן במקום, וממילא הם חוסכים הרבה כסף, האירוע לא מתפתח ממילא, וכל הדברים שהזכרת.

אני חושב שאם נדקדק בשיתוף הפעולה – למשל, כמה צה"ל יכול במטוסים פנויים, אחרים, ישנים, בכל מיני הקשרים, אבל בראש ובראשונה בכיתות הכוננות שנמצאות. לפי דעתי, צריך ללכת יותר לכיוונים האלו של השקעה בכוחות המשלימים.

אני רק חייב לתקן אותך ולשים את הדברים החשובים מאוד. כל מה שהזכרנו פה זה מכפילי כוח חשובים. הם יודעים להתמודד עם מעט שריפות בשטחים פתוחים. אין להם את היכולת ואת הכלים להתמודד עם שריפה במבנה, לא בתעשייה ולא באיום אחר. זאת אומרת, אנחנו מדברים פה על אזורים מאוד-מאוד קטנים.

אני מבין. הם יכולים לצמצם.

אני לא חושב שזה צריך להיות אחד על חשבון השני.

בסוף החשבון לא נובע מזה שאחד על חשבון השני, אלא שניהם על חשבון תקציב מוגבל.

זו נקודה נכונה, מה שאתה אומר. אבל לפני שלושה חודשים באותו דיון שהזכרתי קודם, זה לא הגיע על חשבון מערך הכבאות, אותם טרקטורונים, אותו תגבור כוחות הכוננות.

מה זאת אומרת, לא הגיע? יכלו להשקיע בזה בתקנים אחרים. בסוף יש תקציב מסוים.

אפשר לתת דוגמה מאתמול בערב, ירי על קיבוץ דן, פגיעה ישירה בתוך הקיבוץ. כיתת הכוננות קפצה עם הטרקטורון, אבל בערה שם משאית ואת זה הם לא יכלו לכבות, ואנחנו הגענו והשלמנו את המענה.

ברור, אבל הם גרמו לזה שהמשאית לא תשרוף עוד שלושה בתים או משהו כזה.

אין ספק שזה מכפיל כוח משמעותי, וזה נותן מענה מידי ראשוני. אבל ברגע שהעוצמות גבוהות יותר, אורבני, כמו שנציב אמר, כבר אין להם את היכולת.

יישר כוח. חזקו ואמצו.

תודה רבה. כוח אדם, בבקשה.

בוקר טוב. אני מירב אברהם, ראש ענף משאבי אנוש.

כפי שהנציב וגם ראש אג"מ הציגו קודם, אנחנו גוף לאומי שאמון על הצלת חיי אדם, אבל הסד"כ המבצעי הוא מאוד-מאוד נמוך. אנחנו עומדים על 2,235 לוחמי אש, כוח אדם מבצעי, כאשר מתוך זה אנחנו מורידים את המגויסים שלנו, וזה עומד על כ-170 לוחמים שמגויסים למאמץ המלחמתי. בנוסף לזה, יש לנו כ-120 לוחמים שנמצאים בפציעות לתקופה ארוכה מאוד, מה שמשאיר כ-1,900 לוחמים שמתחלקים לשלוש משמרות, פרוסים על פני כל הארץ, 33 תחנות אזוריות, ותחת כל תחנה אזורית יש גם תחנות משנה ותחנות קצה. כ-19 לוחמים לתחנה זה סד"כ מאוד-מאוד נמוך, בטח ובטח כפי שראש אג"מ ציין, מול סטנדרטים הבין-לאומיים.

נקודה נוספת בנושא משאבי אנוש – בנוסף ללוחמים מגויסים, יש לנו גם עובדי מטה שמגויסים למילואים. מדובר על דרגי פיקוד ומטה שמובילים, כגון קציני אג"מ שגויסו, וזה הקשה מאוד על הרציפות התפקודית. דבר נוסף, כל הנושא של התאמת דיני עבודה, תקשי"ר, חוק שעות עבודה ומנוחה, שמאוד-מאוד מקשה. אומנם הוא לא חל עם הפן המבצעי, אבל כן משפיע על עובדי המטה, מפקדים, קציני אג"מ, קציני מבצעים וכולי.

מה מצב הגיוס? אם אני רוצה לגייס מחר אנשים, יש לי בקנה? - - -

ביום ראשון אנחנו פותחים קורס של 140 חניכים, ובשבוע לאחר מכן נעלה לאוויר עם מכרז נוסף לגיוס לוחמי אש. טל מובילה את כל נושא ההסברה וכל נושא פרסום המכרז, על-מנת שנוכל לגייס אלינו כמה שיותר מועמדים ראויים, מתאימים ומקצועיים, שיובילו את המערך הזה. אנחנו פונים גם ליוצאי יחידות קרביות, היחידה להכוונת חיילים משוחררים וכולי.

מה היחס בין הביקוש להיצע?

קודם כול, אנחנו במצב מצוין. אני חושב שמכל הגופים אנחנו במצב הכי טוב. יש לנו יתרון משמעותי, ולכן אני יודע להתחייב פה שכל תקן שאתה מעמיד לגיוס, אני מגייס אותו באופן מידי. אין לנו בעיית גיוס.

אמירה חשובה. תודה.

המשרד לבל"מ בתהליך עבודה מול משרד הביטחון, אבל לשחרר את מחויבי השמ"פ כשמדובר על ארגון קטן, חוק המספרים הקטנים, הוא מאוד משמעותי.

היחס הוא בערך - - -

לפני שניגע בתקציב, אני אסכם עוד שתי שקופיות שלי כדי להעביר את הזכות לחבריי. היקף המשאבים הקיימים, צריך להתאים אותו נכון. המשרד לבל"מ, יחד עם הנציב, הקצו לא מעט כסף בשנת המלחמה הזו להתעצמות משמעותית. יחד עם זאת, עדיין יש לנו תוכנית כדי להתאים את בניין הכוח שלנו מול היקף המשימות.

בהסתכלות העתידית, כשאתם אומרים מה היקף המשאבים הקיימים מול מה שיידרש, איזה סצנריו, איזה תרחיש אתם מתארים לאחרי המלחמה? כי אנחנו לא מתכוננים כל הזמן רק למלחמה.

יש לנו תוכנית תר"ש מסודרת ומאורגנת שאנחנו יודעים להגיד בצורה ברורה מאוד איזה תחנות, מה הם סדרי הקדימויות, כמה לוחמים, התעצמות באמצעים וציוד מבצעי בכלל המתארים שלהם אנחנו מחויבים. יש תוכנית מסודרת מאוד לעניין הזה, כזכור לי, היא הוצגה גם ברמה המשרדית. המשרד גם ביקש עבורנו תר"ש. זה לא בדיוק אושר. אני חושב שהיום, אחרי המלחמה, כדאי לעשות חושבים פעם נוספת.

אם אני מיישר קו בנושא – אנחנו חייבים לגייס 300 לוחמים כל שנה כדי לשמר את המערכת. אנחנו צריכים לבנות 10 תחנות כיבוי בשנה כדי להתקדם לתרחיש הייחוס שהצגנו פה, ואנחנו צריכים לרכוש 30 רכבי כיבוי מדגם סער כל שנה כדי לשמר יציבות. נכון לרגע זה, 70% מרכבי הכיבוי בישראל הם בני למעלה מ-20 שנה.

סוגיית המניעה – אנחנו לא זרוע אכיפה, אבל צריך לייצר פה תשתית חוקית שמסדירה את זה. יש אתרים ונכסים אסטרטגיים, אתרים ביטחוניים, וחייבים להיות עם תשתיות מניעה מסודרות ומאורגנות. גם קבלנים שבאים עם חלק מההיתר לסדר את העניין הזה זה משמעותי ביותר. זרוע אוויר אסטרטגית מחייבת הרחבת יכולות. דיברנו על זה. השילוב הבין-ארגוני נחוץ למיצוי היתרון היחסי והסד"כ. אני מדבר פה על הרדיו הלאומי ועל השו"ב. אנחנו חייבים לייצר תמונת עורף אחודה, כשאנחנו יכולים לתקשר עם הגופים האחרים.

היום יש שיתוף פעולה ויש תהליכים מבצעיים משותפים, אבל צריך לייעל אותם בצורה טובה יותר.

עשיתם רכש לא רע עכשיו שיכול לעזור לכם בעניין הזה. הוא יושב לשמאלך.

בהחלט.

מערכים משלימים – אנחנו מדברים גם על מתנדבים וגם על כיתות כוננות. הנציב דיבר על זה. כל סוגי המערכים שיכולים להיות, חיילי חובה וצוותים מפעליים, מרכיב משמעותי מאוד, ובסוף דיני עבודה. רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו מחויבים לחוק שעות עבודה ומנוחה, אבל אנחנו מחזיקים גם משל"ט ויש תהליכים מבצעיים ואנחנו בתוך הלחימה, אבל בסוף עובד שלנו לא יכול להמשיך מעבר ל-12 שעות. גם ככה אנחנו קטנים, ואת הדבר הזה חייבים לסדר.

אנחנו גוף חירום לאומי. כן אזרחי, כן ביטחוני, לא יכולים לחול עלינו דיני עבודה כמו כל משרד ממשלתי, כשאנחנו עובדים סביב השעון בשעון לחימה, בזירות הלחימה. זה בלתי סביר.

אני כנראה מסכים איתך.

אני עידו בן ששון, רע"ן תקציבים של הכבאות. כמו שהזכירו כבר קודם, קיבלנו תוספת תקציב משמעותית עבור צורכי המלחמה, בסוף 23' מימשנו את זה. ב-24' קיבלנו 93 מיליון שקלים עבור הצטיידות ברכבי כיבוי, אמצעים טכנולוגיים וציוד מבצעי, קצפים וכולי. בשנת 24' סוכם על תקציב של 145 מיליון שקלים. 50 מתוכו זה עבור הצפון, הפרויקט של הטרקטורונים, ועוד 96 מיליון שקלים להשלמה של ציוד מבצעי, רכש של רכבי געש וצרכים נוספים שהעלינו.

מעבר לזה, היו לנו עוד עלויות שוטפות של מלחמה. עדיין לא קיבלנו מהאוצר את הכסף עליהם, למרות שפנינו, של 28 מיליון שקלים, כספים שמקשים על התפעול השוטף שלנו שהוא מורכב מאוד גם ככה.

זה לשוטף?

זה בעצם ירד לנו מהשוטף וכרגע זה חסר לנו מאוד. אני רק אזכיר בנקודה את הנושא של התקציב השוטף, כי דיברו עליו. אני לא מדבר על עניין ההתעצמות שמחויבת בהקשר של תרחיש הייחוס ושנוכל להיערך אליו. אני מדבר לגבי שימור היכולת הנוכחית ובניין הכוח הנוכחי.

יש לנו פער תקציבי גדול מאוד בבסיס, של 140 מיליון שקלים. אם לא יהיה לזה פתרון, זה יחייב אותנו לצמצם את בניין הכוח או למצוא דרכים להסתדר עם תקציב מוגבל מאוד. זה בערך 50% מתקציב הבסיס הקיים שלנו. זה פער עצום. חלק גדול מהעלויות שלנו הן עלויות שאנחנו לא יכולים לוותר עליהן. כל הסכום שאני מדבר עליו הוא הוצאות של קיום אמיתי. אין פה פרויקט שהנציב החליט עליו או משהו אחר. זה תחזוקה, ארנונה, חשמל, דלק וכל הדברים האלו, ואנחנו נצטרך למצוא לזה פתרון בתקציב הזה. אחרת נהיה בבעיה.

מה שאתם מציינים זה רק כדי להמשיך לקיים את המערך בלי שום דבר מעבר לזה.

בשנים האחרונות האוצר קיצץ משמעותית בתקציבים של הכבאות, ומעבר לזה היו משימות נוספות שכביכול תוקצבנו עליהן, אבל בפועל, בנטו של התקציב, ירדנו. נוספה לנו העלות של טייסת, העלויות של התחזוקה קפצו משמעותית ב-50 מיליון שקלים, ושורה של משימות שאנחנו צריכים עוד לבצע ולא קיבלנו עליהן. אם לפני שלוש-ארבע שנים המצב שלנו היה טוב, היום אנחנו במצב בעייתי מאוד.

דווקא אחרי השנה הזו?

בשנה הזאת קיבלנו הרבה מאוד כסף, אבל הכסף הזה - - - הוא לא נותן לשוטף. גם לכיתות הכוננות שאנחנו מדברים עליהן, אני צריך תקציב לשנה הבאה כדי לתחזק אותן, וזה לא מעט כסף. זה בערך 10 מיליון שקלים. וגם לעלויות מלחמה אחרות אני צריך תקציבים שוטפים כדי לקיים אותן; רכבים שקנינו, וכל דבר שאנחנו בונים או קונים אנחנו אחר-כך צריכים גם להחזיק אותו.

שקף אחרון, ואני אשאיר זמן לחבריי ולסיכום הנציב. אני אעשה את זה בקצרה. את המענה לאתגרים חילקנו לשני ממדי זמן. קיבלנו תקציב מכובד בתקופת המלחמה. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משמרים את יכולת האחזקה של מרכיבי ההתעצמות הללו.

שחרור לוחמי אש מחויבי שמ"פ – שוחחנו. סוגיית עמ"ט מואץ לצורך מעבר להפעלה שמותאמת אתגרים ביטחוניים. סוגיית הזרוע האווירית – זה נושא שיושב על סדר-היום של המנכ"ל, יחד עם הנציב, ובסך-הכול מתקדם בצורה טובה מאוד. הרחבת פרויקט כיתות הכוננות, גם למחוזות האחרים, ובכלל בפריסה ארצית רחבה.

באשר לתוכנית הרב-שנתית, בהתאם לתוכנית התר"ש, עם תיקוני פני עדשה ימינה ושמאלה, אבל יש כיוון, יש רציונל, יש אבני דרך להתפתחות מערך הכבאות בכל מרכיבי בניין הכוח ומול האתגרים. סוגיית המסוקים, אבל לא רק המסוקים, גם התשתיות והמנחתים, וראינו שהיום האתרים הללו מאוימים. ולכן אנחנו רוצים לייצר תפרוסת עם מנחתי לוויין שתאפשר גמישות להפעלת המערך הזה.

בסוגיית המערכים המשלימים הנציב נתן את ברכתו. כל מערך רלוונטי שיכול להוות ערך מוסף ברמה הלאומית, ברמה הקהילתית, ולתרום לנו אופרטיבית – מצוין. חרדים, מיעוטים, מה שצריך, אנחנו יודעים לקלוט ולהכווין.

סוגיית הטיפול במרחב המיוער מול שינויי מזג האוויר ושריפות הענק – אגב, מדינת ישראל היא המדינה המיוערת ביותר במזרח התיכון כמדיניות ייעור שמתפתחת. דרך אגב, היא אולי המדינה היחידה שבה היער הולך ומתפתח ומתרבה. אין הרבה מדינות כאלה. תבדקי אותי אחרי כן. אנחנו רוצים שתעזרו לנו באיגום המשאבים למערכות טכנולוגיות שאנחנו כבר מכוונים אליהן, אחרי שעברו - - -

מערכות טכנולוגיות לגילוי מוקדם של אש?

בדיוק. הלכנו על פטנט יוצא מן הכלל עם מפא"ת, הבנו שאין לנו כיס עמוק, הלכנו לאמצעים שהבשילו בצה"ל וקיבלו הכשר מבצוע, ועשינו להם אדפטציה לעולם האזרחי. פשוט לקחת את זה יחד עם קק"ל, רט"ג והרשויות המקומיות, אם מאגמים משאבים – כל הפטנט בכבאות זה לאתר מוקדם. אם עושים את זה מוקדם, סוגרים מעגלים מהר, ומיליונים של כסף חוסכים מהאוצר ומהמדינה. ובסוף התשתית החוקית, גם לנושא המניעה וגם לנושא ההסדרה של פרופיל הפעילות שלנו.

עד כאן. תודה רבה. מחוז דרום, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני איציק עוז, מפקד מחוז דרום. בראשית דבריי, אני רוצה להגיד לך תודה, יו"ר הוועדה, על האוזן הקשבת. נפגשנו בתחילת המלחמה בתחנת אשקלון, תחנה שאיבדה שלושה לוחמים. אז תודה, באופן אישי.

(הצגת מצגת)

אני אקח אתכם קצת ממעוף הציפור. כשאנחנו מדברים על סד"כ, מחוז דרום 67% ממדינת ישראל. אני מניח שמרבית האנשים כאן היו באילת יותר מפעם אחת. המחוז שלי זה מאשדוד דרך ים המלח עד אילת. 26 תחנות, 67% משטח מדינת ישראל, עם 96 לוחמים. זה מחוז דרום נכון לעכשיו, ברגע זה, שאמור לתת תשובה.

אם אני מדבר על המענה האופרטיבי, מה שהיה אצלנו ב-7 באוקטובר ובכלל, אז אנחנו מבינים שהיינו צריכים להתאים גם את התוכניות והפקודות האופרטיביות שלנו למציאות המשתנה. הבנו שאנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו עושים בשגרה, את כל מה שקשור לתיאום בין-ארגוני עם כלל הגופים. הבנו שאנחנו צריכים לפתח טכניקות חדשות – ברגע שנשרף טנק או טנק עולה על מטען, איך חודרים פנימה, איך נכנסים, איך נותנים את המענה, ולצערי, היו לנו לא מעט אירועים כאלה. גייסנו צוותים. אנחנו פה כרגע עם טלפונים. נעשה את זה בזהירות הנדרשת, אבל היום יש לנו צוותים של לוחמי אש מגויסים לצה"ל עם רכבים שנכנסים מתחת לאלונקה ועוזרים לצה"ל לנצח.

אנחנו מצילים חיים. אנחנו נותנים את המענה לחילוץ, ומה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב. אנחנו נותנים את המענה לאש, מה שאנחנו יודעים הכי טוב, ואנחנו עושים את זה גם בתוך המקומות מעבר לגבול, ולא נרחיב. אלה הדברים שאנחנו עושים מה-7 באוקטובר, ואפשר לראות פה רק חלק מהתמונות. אנחנו גם עוזרים לצה"ל לנצח ואנחנו גם מצילים חיים.

איציק, לפני שאתה ממשיך, אחד הלקחים החשובים שאתם לימדתם אותי כשהייתי אז בתחנת אשקלון, היה שאחד הדברים שמנעו מלוחמי האש להגיע ממש לאש ביישובים, היה הכלי הענק הזה שאי אפשר להיכנס איתו כי הוא מיד מהווה מטרה.

נכון, ובגלל זה אנחנו הולכים כרגע על פתרונות אחרים. אנחנו מדברים על מה שקרה ב-7 באוקטובר, אבל שכחנו שבאותו יום היו לנו אלפי רקטות וטילים. זאת אומרת, אנחנו הגענו לעשרות אירועי חילוץ, שריפה, זירות, ונכון, בחלק מהמקומות לא יכולנו להתקרב לכיוון הגבול מכיוון שאיום הנ"ט היה קיים. ב-48 השעות הראשונות, ואני אתייחס לזה בהמשך, הסביבה לא הייתה מטוהרת. זאת אומרת, אתה נכנס עם משאית כיבוי גדולה לתוך איזור לחימה ואתה מבין שאתה יכול להיות טרף קל.

הבנו את הדברים האלה והלכנו על פתרונות של רכבים עם צללית נמוכה יותר כדי שנוכל להיכנס פנימה. אבל עוד פעם, תפקידו של לוחם אש לחלץ, להציל חיים, להציל רכוש. אנחנו הפכנו את לוחם האש להיות גם לוחם קרבי. שמנו עליו מיגון בליסטי, ציידנו אותו באקדחים, ב-M16. עכשיו תחשבו מה זה להיכנס לאש עם M16, עם תחמושת. אני חושב שאנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לה רכבי כיבוי ממוגני ירי. זאת אומרת, אתה הולך להציל חיים עם רכב ממוגן ירי.

מבחינת האתגרים עבדנו בסביבה לא מטוהר, עבדנו באש תחת אש, וזו המציאות של מחוז דרום וזו המציאות של מחוז צפון, של חברי שיושב לשמאלי, של מחוז חוף. כשאתה עובד באש תחת אש אין מציאות כזאת. כשמגיעים אלינו אורחים מחו"ל, הם אומרים, אנחנו אותו דבר, הכיבוי בארץ והכיבוי הארה"ב אותו דבר, אחד לאחד, אבל רק אצלנו עובדים באש תחת אש. הסרטון של זוחלים זה כמעט כל יום. אתה מכבה באש ומנסה להציל חיים כשיורים עליך. וסיפור קטן, היינו עם הנציב בניחום אבלים אצל משפחה של כבאי שנרצח, ובאותו יום הייתה לנו אזעקה ויצאנו ביחד לכבות אש של רקטה שנפלה ברחוב הסמוך. זו המציאות שלנו. זה האיום הרקטי בעוטף עזה.

איום החומ"ס ומפעלים אסטרטגיים – אנחנו מבינים שיש לנו לא מעט מפעלים אסטרטגיים באיזור, ואי אפשר להתעלם מהעובדה שישנו איום חדש. אנחנו רואים את כמות הכטב"מים שנורו לכיוון המרחב הדרומי, דהיינו אילת. אנחנו מבינים שהגבול המזרחי שלנו יאתגר אותנו כנראה גם בשנים הקרובות, וזה המיקוד שלנו.

אנחנו כמחוז צריכים לעשות את ההתאמות לתרחיש הייחוס הארצי. ההשתלבות בפרויקט תקומה חשוב מאין כמוהו. יו"ר הוועדה, חשוב שנעשה ונלחץ שזה יעבוד כמה שיותר מהר, יותר נכון ויותר טוב, ואפילו להעצים אותו קצת יותר, כדי שנוכל לספק את המענה שאנחנו אמונים עליו – להציל נפש ורכוש. ואני לא מתבייש לומר, חסרים לי לוחמים, חסרים לי רכבי כיבוי, חסרים לי עוד בניית תחנות, כדי שנוכל להיות אפקטיביים. היום אנחנו אפקטיביים, אנחנו עושים את המיטב, אבל אני רוצה להיות טוב יותר במה שאני יכול לתת. עד כאן. תודה.

אני רוצה להגיד משהו באופן אישי לאיציק. מדינת ישראל חייבת לך לא מעט. תודה. בבקשה, יאיר.

אני אפתח בזה שאני רוצה להודות לך, היו"ר צביקה, ולחברי הוועדה, על קיום הדיון החשוב הזה. חשוב לי לומר בפתיח שאנחנו שנה במלחמה. אני יודע שאני לא מחדש כלום, אבל אנחנו נלחמים באש תרתי משמע כבר מעל לשנה ותחת איום חיים ממשי ללוחמי האש, וזה מה שקורה בגזרה שלנו במחוז צפון.

אני חייב לומר שבמלחמה הזו אני פוגש שוב ושוב את אומץ הלב של הלוחמים, את הנחישות, את המסירות ואת ההקרבה של לוחמות ולוחמי האש, ואת של כל עובדי מערך הכבאות. זה לא מובן מאליו לפעול בזירות מורכבות בעצימות גבוהה, תחת איום חיים ממשי.

מחוז צפון נמצא מיוקנעם וצפונה, במזרח בית שאן ובמערב מעלות, ובעצם עם גבולות לבנון, סוריה וירדן הוא מחוז שפרוס על מרחב גדול מאוד. החל מינואר 24' טיפלנו במעל 17,000 אירועי שריפה, ומתוכם 735 אירועי שריפה של נפילות אמל"ח, ואני לא מדבר על השריפות שפרצו, כי יש גם מכפילי כוח ושותפים אחרים – בוקרים, רט"ג, קק"ל וכיתות הכוננות – שטיפלו כמובן ביישובים ובסביבה הקרובה.

מתחילת המלחמה נשרפו כ-200 אלף דונם שטחי שדה ויער, 200 אלף דונם של חורש טבעי ויער. כמובן שבתוך זה יש איום על יישובים ונכסים אסטרטגיים. עם כל זה נדרשנו להילחם. אני חושב שאנחנו הגוף היחיד שבחר לעבוד בקו המגע על הגדר, על הגב"ל, להציל חיים ורכוש. כמובן שהיו לא מעט רגעים שרצינו להגיע לכל נקודה ולא יכולנו, אבל בהחלט פעלנו בכל זירה, בכל מרחב, תחת כל האיומים.

בתחילת המלחמה קבענו שלושה מאמצים. אלה מאמצים שאתם מכירים, אבל חשוב לי לומר שהמאמץ התקשורתי לא היה קל. הוא לא היה פשוט, הוא היה מאוד מורכב מול וביחד עם שאר המאמצים.

חשוב לדבר על המאמץ הזה, כי אחת הסיבות שרציתי לעשות את המפגש הזה כאן, במקום הזה, היא בדיוק בגלל זה. אני חושב שעם ישראל לא באמת יודע עד כמה המערך הלוחם של לוחמי האש שותף למאמץ המלחמתי בחרבות ברזל. עזבו רגע את כל השאר. בשגרה כולם מכירים את זה, ולו רק בגלל ההנחיות של ל"ג בעומר. אבל אנחנו בעידן של מלחמה, במצב שונה, מצב חירום במדינת ישראל, ולי חשוב מאוד שעם ישראל ישמע אתכם.

כשהתחילה המלחמה, הנחת העבודה הייתה שכל נפילה תדליק לנו שריפה, ואם יירו עלינו מטח של 50 רקטות, אז אמרנו שיהיו לנו 50 מוקדי שריפה. זאת הייתה הנחת העבודה. כשהגענו לקיץ, לחודש מאי, פתאום גילינו שגם שברי יירוט מדליקים, ואז ממטח של 50 פתאום קיבלנו 100 מוקדי שריפה, וזה היה רחב, על כל הגזרה, לא רק במוקד אחד ולא רק באזור אחד. פתאום נדרשנו להתמודד עם אירועים רב-זירתיים ורב-מוקדיים. הדבר הזה הביא אותנו לכך שנדרשנו לבצע תעדוף.

במקביל, פעלנו כל החורף ולקראת הקיץ, לראות איך אנחנו מחזקים את היישובים, את מי שנמצא במרחבים המרוחקים והמאוימים, כדי שבסוף נוכל לתת את המענה שנדרש מאיתנו. זה אירוע מורכב מאוד, כי בסוף אתה צריך לראות איך אתה מייצר מענה לכל המוקדים, וזה מביא אותי לעניין המודיעין.

הבנו שאם לא נייצר מודיעין דינמי ומידע, ונבנה תמונת מצב אמיתית בזמן קצר, לא יהיו לנו מספיק צוותים. ולכן, כל התהליך שבנינו בחורף כדי לייצר מודיעין דינמי ברגע שיורים מטחים, זה משהו שעזר לנו מאוד עם השותפים שלנו כדי לקבל את המידע הזה וכדי לטפל בזירות שצריכות אותנו; ולא בנפילה או במוקד שאין שם שריפה, ורק נפגעים, חלילה, ורק גופים אחרים שיכולים לטפל. ככה חילקנו את העבודה, ועד היום אנחנו עובדים בצורה הזאת. אנחנו מגיבים לזירות שצריכות אותנו, וכך אנחנו מחלקים את הכוח כי הסד"כ מצומצם.

בעניין המודיעין, חשוב לי לומר שבדרך ידענו שזה חסר, אבל מיום ליום הבנו עד כמה הפערים הטכנולוגיים שלנו נמצאים ועד כמה גדולים, ובסוף לייצר תמונה ולקבל מידע חסוי, לא תמיד יכולנו. בתחילת המלחמה שמתי שדכן בבור בפיקוד צפון, וזה כיסה על הפער הזה והשלים לי את הפערים האלה, למרות שלא תמיד יכולנו לקבל את המידע בזמן אמת דרך המשל"טים, אבל בהחלט יצרנו כל מיני צירי עבודה כדי להיות שם ולהבין את התמונה הכוללת.

אני חייב לומר שהיו לנו מידעים בזמן אמת שהצילו חיים. אני יכול לתת דוגמה, כוח שמטפל בשריפה בשטחים פתוחים, ביער, ביישוב, ואנחנו מקבלים הודעה שבעוד שעה יש ירי למרחב הזה. ברגע שאני מבין את זה, אני כונס את הכוח כי אני יכול רגע לעזוב את השריפה, כונס את הכוח למרחבים מוגנים, יש מט"ח, ואחרי זה אנחנו חוזרים לעבודה. אם לא היה את המידע הזה, אז חלילה היו לנו נפגעים. זו דוגמה אחת קטנה.

כשמגיע אליכם מידע על זה שהולך להיות משהו כזה, ואתם יודעים שחלק מהירי לא ייורט כי זה לא נופל בשטח בנוי – גם לזה נערכים? זאת אומרת, אתם יודעים שזה הולך ליפול בשטחים פתוחים, יש שם יער ואתם הולכים להיות שם?

בהחלט. היו גם מצבים שלא קיבלנו התרעה, והלוחמים שכבו בתעלות עם שכפ"ץ, קסדה, מיגון בליסטי, בנוסף למיגון היער. זה בעצם הקושי בעבודה בקיץ, החום הרב ללוחם האש. אבל בהחלט היו לנו רגעים ואירועים שלא קיבלנו התרעה וזה נחת עלינו באזעקה. אבל בהחלט היו לא מעט מידעים שמאוד עזרו לנו, ופה זה המקום לתת יישר כוח ותודה רבה לצבא ולכל מי שהיה שותף לעניין הזה.

האתגר הנוסף הוא זמן ומרחב בצבירת הסד"כ. המחוז פרוס על שטח גדול, הסד"כ לא גדול, ואנחנו נדרשנו ונדרשים כל הזמן לנהל את הסיכון ולראות איפה אנחנו מציבים את הכוח – השמיכה קצרה – ואיפה אנחנו צוברים כוח בזמן הכי קצר שאפשר. זה אתגר גדול שבהחלט אתגר אותנו.

כל העבודה באזור מלחמה וסיכון חיי הלוחמים – אני חייב לומר פה שהלוחמים עם מוטיבציה מאוד גבוהה ונכנסו לכל זירה. איפה שהיה צורך להציל חיים, לא הייתה שאלה ולא הייתה דילמה. אבל איפה שהיה להציל יער או פיסת קרקע כזו או אחרת, בהחלט ניהלנו את הסיכון ועשינו כל מה שצריך, גם כדי לעזור בחוסן הלאומי של האזרח. כי אם בית במטולה בוער או החצר ותיכף נשרף בית, והתושב מרוחק כי פינו אותו והוא לא נמצא ליד, הוא יודע שיש לוחמי אש שיגיעו לזירה ויגנו לו על הרכוש.

יש מספר אתגרים שרשומים פה, ואני לא אעבור על הכול כי אין לי זמן, אבל בהחלט קיבלנו בכל רגע נתון, וגם עכשיו יש לנו סיוע בין-מחוזי ממחוזות אחרים, וזה אפשר לנו לנהל את הסד"כ באופן רצוי ולתת מענה ראוי. הסנכרון מול גופי שת"פ הוא מכפיל כוח וסייע לנו. כרגע במחוז צפון יש לנו כבאים כתומים, לוחמי אש של פיקוד העורף, אנשי מילואים, שבונים את הצוות. אם הצוות הוא שני לוחמים, מפקד צוות ולוחם, אז יש גם שלישי בצוות וזה מכפיל כוח מאוד משמעותי. השלישי הוא לוחם כתום, איש מילואים שהוכשר ועבר את כל ההכשרה והרענונים, והוא איתנו כתף אל כתף, נלחם בשריפה.

לסיכום, אני חושב שנכון לחזק את אופק צפוני ולראות איך אנחנו מחזקים את כל העניין של העבודה במניעה וקווי החיץ, וזה משהו שהייתי רוצה שישתפר ויקבל עדיפות. דבר נוסף, פרויקט מרכבות האש – דיברו על זה מספיק, אבל זה המקום להגיד יישר כוח לכל מי שפעל, ראש הממשלה, השר והמשרד, כדי שאנחנו נגיע לדבר הזה. זה פרויקט חשוב, מכפיל כוח מאוד משמעותי ומאוד עוזר לנו. לא מעט אירועי שריפה טופלו על-ידי הטרקטורונים וכיתות הכוננות, ונכון להרחיב את זה.

לחץ שמפעילים עליי ראשי הרשויות כדי להכליל גם אותם בתוך הפרויקט, אומר שכנראה הצלחתם.

אז אני חושב שנכון להרחיב את זה כדי לתת מענה במרחבים האחרים, וגם זיהוי מוקדם של שריפות.

אנחנו גוף עם סד"כ קטן, אנחנו גוף רזה, ללא עתודות, ללא ימ"חים, ללא אנשי מילואים, אין לנו חיילים סדירים, ונכון אולי לקדם את זה. אנחנו צריכים להיות יותר גדולים ויותר חזקים. אנחנו צריכים להיות קרובים לכל זירה ולכל מקום כדי לצמצם את זמן התגובה, כדי להגיע מהר יותר בכוח עודף, ולהכריע את האירועים. לסיום, גילוי, מניעה ומענה – אם נשפר את זה, נוכל להציל חיים יותר טוב. תודה.

תודה גם לך, באופן אישי, ותעבירו את זה גם ללוחמי האש כי במקרה שלך אני גם חי את זה ביום-יום. במקומות שאתה לא מכבה את זה מספיק מהר, העשן מגיע אליי הביתה. אבל אני חייב לכם בשם עם ישראל תודה רבה. תמסרו את זה, בבקשה.

אמסור. תודה. ניסים, בבקשה.

סיכום נציב, בבקשה.

יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, חה"כ צביקה פוגל, אני יכול להגיד לך, כנציב כבאות והצלה – אני גאה בכבאות והצלה לישראל. יש לנו מערך קטן, אבל נחוש, מקצועי, איכותי, שעושה את עבודתו גם בשגרה וגם בחירום, והוא חלק מאוד חשוב ומאוד מרכזי מהחוסן הלאומי, מביטחונה ומעתידה של מדינת ישראל.

האבנים הגדולות, מבחינתי, עוסקות בנושא התקציבי, בנושא ההתעצמות ובנושא המלחמה. במלחמה – חבריי פה הציגו את הפעילות הענפה שהתחילה במחוז דרום ועובדת כרגע בעצימות גבוהה במחוז צפון. יש לנו גם את מחוז יהודה ושומרון עם פעילות מאוד-מאוד מאתגרת ועם מתארים מאוד מורכבים. מערך הכבאות עובד 365 יום בשנה מול המציאות המורכבת של התחממות גלובלית, היקפי אירועים שהולכים וגדלים, משימות שהולכות ומתרחבות, ובסופו של דבר, יש לנו שנה של מחולל משמעותי מאוד וזה מלחמה.

אני יכול לומר פה בגאווה לכם ולתושבי ישראל – יש לכם על מי לסמוך, יש לכם מערך סופר ערכי וסופר מקצועי שימשיך ויעשה את עבודתו נאמנה.

אני פונה אליך פה כיושב-ראש ופונה לכנסת ישראל – הבעיה המרכזית של כבאות והצלה, נכון לרגע זה, היא תקציב הקיום של כבאות והצלה לישראל. אני חייב לומר מילה טובה לשר לביטחון לאומי –בשנת העבודה 24' נלחם על תקציב כדי שנוכל להתקיים. אני נמצא פה כדי לבקש מכל משרדי הממשלה לדאוג שתקציב הכבאות, בקיום, אני עדיין לא מדבר על התעצמות, יאפשר למערך הכבאות לתת את רמת השירות הנדרשת גם בתחום המניעה, גם בתחום ההסברה, גם בתחום המענה האופרטיבי, בכל המתארים, גם בקיץ, גם בחורף, ובעיקר לייצר פה את המשך היכולת שלנו, ואת האחריות והחובה שלנו, שישראל תהיה מדינה בטוחה ושתושבי מדינת ישראל ירגישו בטוחים שיש להם מערך לוחם שעושה הכול כדי שנוכל לייצר מדינה שקטה ובטוחה; שסוגיית האיומים גם של תנאי מזג האוויר וגם של המלחמה לא יהוו איום, כי כל אחד מאיתנו, בעיקר לוחמי האש, ימנעו את כל הפוטנציאל לשריפות גדולות.

תודה רבה על הפורום שאפשרת לנו, ואני מתחייב שנמשיך ונעשה את עבודתנו נאמנה.

הצטרפה אלינו חה"כ שרן השכל. אנחנו בדיוק בסוף. את רוצה לשאול משהו?

צפיתי קצת. זה דברי סיכום עכשיו?

כן.

באסה. ניסיתי להספיק להגיע מכספים. אני מתנצלת.

אבל ממה שראית, את רוצה לשאול או להעיר משהו?

לא.

אילן, בבקשה.

הנציב, אפשר משפט?

בטח.

יש לך יותר ממשפט, מבחינתי.

בצבא לא מדברים אחרי המפקד.

גם בכב"ה לא, אבל ניתן לך לחרוג.

גם אני רוצה לומר לך תודה. אנחנו מכירים הרבה שנים, וגם לחבריי החדשים. אני רק ברוטו חודש בתפקיד, ואני רואה אותם ואני מלא הערכה. היינו תחת אש הרבה פעמים. המשפחה שלי שואלים אותי כל לילה מה קורה, הם לא כל-כך מבינים מה אני עושה. ואני אומר להם, חבר'ה, שליחות, משימה מטורפת.

ברשותך, חמישה משפטים בהמשך למה שאמר הנציב. חייבים, ואני יודע שאתה עוסק בזה והנציב מתעסק בזה 24/7, להפוך את הנציבות לגוף ביטחוני. סימן קריאה. פשוט. זה לא הגיוני – אני רק חודש ברוטו, ובלי החגים זה בדקות, ולא הגיוני איך שזה מתנהל.

דבר שני, קיום. אנחנו חייבים לעמוד על 450 מיליון שקל קיום בשנה. אם זה לא יהיה, לנציב לא יהיה פנקס צ'קים לאיציק וליאיר ביום-יום. אני אשאל, ואתה לא חייב לתת לי תשובה. כמה מיליון שקלים בשנה אנחנו משלמים על ביטוח? 30 מיליון. 30 מיליון שקל הנציבות משלמת לחברה ממשלתית על ביטוח. אנחנו משלמים מים, חשמל, ארנונה, תחזוקה של כלי רכב, ציוד מבצעי, אנחנו קולטים ביום ראשון 150 כבאים, צריך לקנות להם נעליים, מכנסיים וכולי – זה 450 מיליון.

אני ממש מבקש ממך ואנחנו מצפים, כי אני שומע את האוצר בדיונים לקראת התקציב, ואני לא חולם שהם פתאום ימציאו, עם כל הכבוד וההערכה אליהם, כסף עבורנו. אני מבקש ממך, מתוך התקציב של המשרד לביטחון לאומי, להסיט כסף לכבאות. קראתי בעיתון שבשנתיים האחרונות חיזקתם את המשטרה. מכובד מאוד, אני מצדיע לכם ולהם. עכשיו צריך לקחת קצת מהם, עם כל הכבוד, מצדיע להם, ולהעביר לכבאות.

אני מעריך מאוד את ההערכה שלך, ואני מכיר אותך, זה לא סתם אמירות – אנחנו גם באוצר במים מלחמה, ואסור להילחם עם יהודים. בחודש האחרון אני בדיונים בירושלים כל יום, ואני צריך להסביר למה אנחנו צריכים 450 קיום. ברגע שאנחנו מסבירים את זה ישר תוקפים אותנו – איפה זה ואיפה זה, וכולם אנשים טובים. אני חושב שהמשרד לביטחון לאומי צריך, מתוך התקציב שלו, לחזק השנה את הכבאות.

לא הוזכר פה, הנזק של מה שראית פה משריפות בשנה הוא 3,000,000,000 שקל. הנזק, לא רק הפעילות. הנזק שקורה מהשריפות הוא שלושה מיליארד שקל. אם לא תהיה תוכנית, וכמו שאמר הנציב, כל שנה רוכשים 30 רכבים חדשים – בעוד חמש שנים לא יהיו רכבים. הרכבים שלנו הם מעל 15 שנה בממוצע.

ויש לי בקשה בתור חדש, וגם ביקשתי פגישה אישית איתך – למצוא את הדרך לשחרר אותנו מנציבות שירות המדינה. אני לא נגדם. שנציבות שירות המדינה תנחה אותנו ותבקר אותנו. עידו קודם בתפקיד, וכדי להחליף את עידו על התקן הקיים ועל הכסף הקיים – חצי שנה על תקן קיים. כדי לקלוט עובד ומנהל בכבאות, במלחמה, חצי שנה עבודה על תקן קיים ועל תקציב קיים, לא על תקן שלא קיים. על תקן שלא קיים אין לי מה לדבר.

אז עם כל הכבוד וההערכה, ואני מצדיע לכולם, נציבות שירות המדינה תנחה אותנו ותבקר אותנו, ואם אנחנו לא בסדר, תעמיד אותנו בפינה. אבל לא יכול להיות שעל כל כוח אדם, מפקידה ועד בכיר, אנחנו מתרוצצים חצי שנה כדי לדאוג שזה יהיה. כל שאלה שאני שואל כחדש אומרים לי, זה הם, זה הם. אני מבקש למצוא את הדרך. הם ינחו אותנו והם יעשו לנו ביקורת כל שבוע. אם לא בסדר, שיוציאו לנו כרטיס צהוב. אני מתחייב שזה יהיה בסדר. הייתי 10 שנים ברשות מקומית. לקלוט עובד ברשות מקומית זה חודש.

לא כולם מחברים אותך ללוד עדיין, הא?

כן, אבל בסדר. אני מסתדר.

כבוד היו"ר, לנציב יש אחריות וסמכות על כל השריפות במדינת ישראל. אין לנו אחריות וסמכות לקלוט עובד. זה מטורף. חצי שנה. אני מבקש למצוא את הדרך האינטליגנטית, בלי לפגוע באף אחד, שינחו אותנו, ייתנו לנו גבולות גזרה, יעשו לנו ביקורת פעם בחודש ונעמוד בזה. תודה.

אני איענה לבקשתך ונקיים פגישה. חה"כ שרן השכל, בבקשה.

אני אוסיף בקצרה. צביקה, אני חושבת שהדיון הזה באמת חשוב, בטח לקראת התקציב. אנחנו דנים המון בוועדת הכספים לקראת התקציב, ואנחנו מבינים שבעוד מספר שבועות הוא הולך להגיע. התקציב הולך לצמצם באופן דרמטי לאורך הקשת, בכל המשרדים, חוץ ממשרד אחד שזה משרד הביטחון שלשם אנחנו צריכים להזרים תוספת של תקציבים, בטח בתקופת מלחמה.

בהקשר לדברים האלו, צריך שנשב גם בוועדת הכספים וגם מול משרד האוצר כדי להסביר שבסופו של דבר התקציב שמגיע לביטחון חייב להגיע גם לגופי הביטחון, כמו מערך הכבאות. מה שהם עשו בצפון בשנה האחרונה הוא פשוט הצלת חיים באופן יומיומי. אין פה שאלה. ההירתמות הזו לטובת המלחמה, אני בטוחה שזה מוציא משאבים נוספים, כוח אדם וכולי. צריך לחזק את זה גם שם. אני מציעה שנעשה ישיבה עם גפני ספציפית בעניין הזה, ומול האוצר, כדי לראות איך אנחנו משמרים ומגדילים.

מעולה. איזה רכש. אני אומר לכם, אם שרן ואני נלך ונעשה את העבודה ביחד, הסיכויים שלנו להצליח הרבה יותר גבוהים ולא יהיה שום ספק.

מכובדיי, אני אתחיל מהסוף. זאת מחויבות שלי לוודא שאתם הופכים להיות עוד יותר טובים ממה שאתם היום. את המחויבות שלי. אמרתי לכם בהתחלה שאני רוצה לשמוע מכם מה נדרש כדי שתהיו יותר טובים, כדי שבפעם הבאה שניפגש אני כבר אוכל לבוא בטענות. אז אל תיסגרו. תפתחו כל מה שרק אפשר.

התחלנו פה בדיון של לקחי חרבות ברזל, אבל המשרד שלי פתוח והלשכה שלי פתוחה. תבואו, כי ככל שתהיו יותר יעילים, אנחנו נהיה יותר בטוחים. אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, נהיה הרבה פחות חשופים לדבר שכולנו פוחדים ממנו – אש. כולנו פוחדים מאש, אבל יש כמה מתי מעט שמוכנים להילחם בדבר הזה, וזה אתם, החבורה הנפלאה הזאת.

אז כן, אדוני הנציב, אני אילחם ואני מקווה שאני לא אהיה לבד, גם לאפשר לכם את הקיום וגם לאפשר לכם את ההתעצמות, כי החוכמה הגדולה ביותר שעלתה פה במהלך הדיון היא הצורך שלכם להתאים את היכולות למציאות החדשה שאיתה אנחנו מתמודדים. לא כולה מלחמה, כי אני מקווה שגם היא תיגמר מתי שהוא, אבל בהחלט לכל השאר ושריפות לא חסרות לנו.

אילן וניסים, אני יורד רגע מהנציב כי הכול בסוף עליו – אני מצפה שתעזרו לי להוביל את התהליך, יחד עם מפקדי המחוזות, להפוך את הארגון לארגון ביטחוני. אתם חלק מהביטחון הלאומי. לי אין שום ספק. הרי עשיתי את כל המאבקים האלה גם בהיבטים אחרים שלא מזמן סיימנו אותם. ראיתם את הקשיים שיש בלהשיג קבורה לכבאי. אתם רוצים שנעשה את השינוי הזה? תעזרו לי לעשות אותו, אני רתום לעניין הזה.

אני רוצה שתדעו, בשנה האחרונה אתם רשמתם פרק חדש בבניין הכוח של כיבוי והצלה. מערך כיבוי והצלה לא יהיה אותו דבר, לא בהסתכלות שלו, לא במחויבות שלו – אתם ציינתם את זה. איפה ראיתם את עצמכם אי פעם יוצאים לכבות שריפה עם M16 עליכם? איפה ראיתם את עצמכם אי פעם זוחלים תחת אש כדי להגיע לתצפית ולראות לאן צריך לכוון את הזרנוק בפעם הבאה? זה לא היה. זה משהו אחר. זה פרק חדש בהכשרה, בבניין הכוח, ברכש, בתקציב, בכל הדברים האלה. ואני מקווה שאנחנו נהיה מחויבים.

אחד המסרים החשובים ביותר שהצלחת להבהיר פה, הנציב, הוא הבסיס לתפיסת ההפעלה שאומרת, לנו אסור להיות מופתעים. זאת אומרת, אנחנו בכוח שהוא בכוננות ב-100% עם כל הכוח. בעוד שאילן ואני גדלנו במערכת הצבאית, במערכת הכוננות יש את ההגנה הקדמית וההגנה הניידת, ורק אחרי זה העתודות ומעבר להתקפה. אצלכם אין דבר כזה. אצלכם זה התקפה ישר. אין מצב של משהו אחר. קווי חיץ זה עדיין לא נותן פתרון להגנה. זה שלב ביניים שגם אותו צריך לקיים.

מדינת ישראל נותנת מענה בדרך-כלל לקשיים שלה על-יד פתרונות מאולתרים. הבנו שאנחנו לא יכולים להימצא בכל מקום עם שוטר או עם חייל כדי לעצור מפגעים, וחילקנו נשק פרטי והקמנו כיתות כוננות. אין אקדח או נשק פרטי כדי לכבות שריפה. זה רק אתם, או איתן כיתות כוננות בחלק מהמקומות.

אני אומר את זה כי חשוב לי שגם הצופים שצופים בנו יבינו שאתם באמת גוף שלא רק שאין לו תחליף, אני לא בטוח כמה מוכנים להיות תחליף שלכם במקצוע הכל-כך מסוכן שלכם.

הזירה המזרחית ויהודה ושומרון הולך להיות אתגר נוסף שלכם. אני אקיים על זה מתי שהוא דיון יחד איתכם. אני בכלל מתכוון לעשות דיון על כל הזירה המזרחית. כי מעבר לעובדה שהגבול עם ירדן פרוץ ונכנסות משם כמויות אדירות של אמצעי לחימה, ככל שנסגור יותר את הצפון ואת עזה, פוטנציאל הפח"ע, פעילות חבלנית עוינת, מיהודה ושומרון ומהזירה המזרחית ילך ויעלה. חלק מהפעילות הזאת זה שריפות. הם יודעים את זה, הם יודעים שלשרוף זה משהו שגורם נזק, משהו שמרתיע. הם עשו את זה אפילו בכמה יערות באיזור ירושלים בעבר הלא-רחוק. אנחנו יודעים את זה, ולזה צריך לתת מענה ולראות שאנחנו נערכים. אומנם תשומת הלב שלנו היום נמצאת במקומות אחרים, אבל אנחנו ניתן לזה מענה.

השר לביטחון לאומי מוביל תהליך – ואני מקווה מאוד שאני עוזר לו בעניין הזה – של גיוס חרדים לא רק לצבא, אלא גם למקומות אחרים, למשטרה, לכיבוי והצלה, לשירות בתי-הסוהר. אילן ואני בעבר הלא-רחוק דיברנו אפילו על גיוס של כל מיני אוכלוסיות מיוחדות שיתפסו את כל הקו המזרחי. אתה זוכר שדיברנו על זה בזמנו, כשהיית מפקד אוגדה 560? אני זוכר את המספר נכון?

אז הדברים האלה עלו כבר בעבר. כיתות הכוננות – הוספתם לי נדבך נוסף להבנה כמה צריך להגדיל אותן, לאמן אותן ולהעצים אותן ביכולות. זה היה מאוד חשוב פה במפגש הזה.

דבר אחרון, תוכנית רב-שנתית – אתם אחד הגופים היחידים שבאמת הולך עם תוכנית רב-שנתית, ואני אנסה לדאוג שיכבדו את היכולת של ארגון להסתכל חמש שנים או עשר שנים קדימה ולתת מענה להתפתחויות העתידיות. זה משהו חשוב מאוד. אם כבר יש ארגון שעושה את זה, אז בואו נירתם לזה.

אדוני הנציב, אתה גאה שזה מערך ההצלה והכיבוי של מדינת ישראל, ואני רוצה להגיד לך, כמי ששותף לעניין הזה מהצד, אני לא פחות גאה ממך שיש לו כאלה מפקדים וכאלה אנשים שדואגים לארגון עצמו. תודה רבה לכם, חבריי.


הישיבה ננעלה בשעה 10:52.