פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/07/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 262
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ג בתמוז התשפ"ד (29 ביולי 2024), שעה 12:07

ההיערכות והמענים של משרד החינוך לתלמידים מיישובי קו העימות בצפון שלא פונו

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון

יוראי להב הרצנו

עינת סינגר - רע"ן אוכלוסייה, מחוז צפון, פיקוד העורף

עמרי לרנר - הנהגת הורים, בית ספר עמק החולה, תנועת "קומו"

גל פיכוביץ' - תנועת "קומו"

מיכל גורפינקל - תנועת "אימהות בחזית"

נרי שוטן - נציג, התנועה הקיבוצית

מומי בר כליפא - יו"ר, ועד מקומי, יישוב מנות

רינת קינן - דודתו של שגיא דקל חן החטוף בעזה

יחיאל יהוד - אביהם של דולב יהוד שנרצח ב-7 באוקטובר, וארבל יהוד החטופה בעזה

יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ החטוף בעזה

יעקב טלר - אזרח מודאג

יקותיאל אפשטיין



שמעון גואטה

ד"ר אורנה שמחון - מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

יהודית גידלי

אתי דנן

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

ההיערכות והמענים של משרד החינוך לתלמידים מיישובי קו העימות בצפון שלא פונו

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא ההיערכות והמענים של משרד החינוך לתלמידים מיישובי קו העימות בצפון שלא פונו, כ"ג בתמוז התשפ"ד 29.07.2024, הצעת דיון לפי סעיף 111 לתקנון הכנסת, בקשה של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

משפחות החטופים, בבקשה.

אני רינת, דודה של שגיא דקל חן מניר עוז שחי וחטוף בעזה. אנחנו עדיין פה כי הם עדיין שם. אנחנו עדיין פה להזכיר לכם את חובתנו המוסרית כעם, ואת חובתכם האישית כנבחרי ציבור. אנחנו עדיין פה עד שיחזרו כולם.

לפני שבועיים הייתה אימרה אומללה של ראש הממשלה שלנו, מר בנימין נתניהו - "הם רק סובלים, הם לא מתים", אז אני פה להקריא לכם את הרשימה של אלו שכן מתו. הם נחטפו חיים והם מתו שם. נועה מרציאנו ז"ל, יותם חיים ז"ל, אלון שמריז ז"ל, סאמר טלאלקה ז"ל, אלעד קציר ז"ל, גיא אילוז ז"ל, סהר ברוך ז"ל, איתי סבירסקי ז"ל, יוסי שרעבי ז"ל, יורם מצגר ז"ל, עמירם קופר ז"ל, חיים פרי ז"ל, נדב פופלוול ז"ל, יגב בוכשטב ז"ל, אלכס דנציג ז"ל. את כולם אפשר היה להציל. הדם שלהם על ידיה של מדינת ישראל. כמה עוד נספיד? כמה עוד זיכרונם לברכה? החרדה שלנו כבר גמרה לנו את האוויר. תחזירו לנו אותם ויפה שעה אחת קודם. אנחנו עכשיו נמצאים ברגע הזה שאפשר לסגור עסקה ולהביא אותם הביתה. תודה.

בבקשה.

שלום, שמי יחיאל יהוד, אני אביהם של דולב יהוד שנרצח ב-7 באוקטובר כשיצא לטפל בפצועים שנפצעו מירי הרקטות, ונרצח באותו יום. אני אבא של ארבל יהוד שנחטפה לעזה ב-7.10 יחד עם בן זוגה אריאל קוניו. אני מבקש להתייחס למושג בני ערובה. הם בני ערובה ובנות ערובה. ב-7 באוקטובר הם היו חטופים, הן היו חטופות. מה-8 באוקטובר הם בני ערובה ובנות ערובה לחיי המחבלים ולהישרדות הממשלה.

כאשר אנחנו אומרים שאנחנו מבקשים לעשות הכול, אז באמת שכל השבעה חודשים ביקשנו את זה. היום אנחנו מבקשים שתעשו רק דבר אחד. אל תעשו הכול. תלחצו על ביבי. ביבי מבחינתי, ביבי מבחינת יעל אשתי הוא האויב שלנו. ארבל ביתי יכלה להיות פה כבר שלוש פעמים. ראש הממשלה מטרפד עסקה פעם אחר פעם.

לדעתי זה לא חוקי להגיד את זה פה.

אוקיי. בכל מקרה אני בוחר - - -

אני מבקש לא להיכנס בדברים של משפחות החטופים. למרות שאני גם לא מתחבר עם הטרמינולוגיה, אני לקחתי לעצמי החלטה שכל אחד יגיד פה מה שהוא חושב. תודה.

הדברים האלה נאמרו גם שבוע שעבר וגם לפני שבועיים, ואף אחד לא החזיר אותי מהדברים האלה. בכל מקרה אני אומר פעם אחר פעם, ראש הממשלה מטרפד מאינטרסים אישיים, מאינטרסים פוליטיים את העסקה בניגוד לדעת מערכת הביטחון, בניגוד לדעת גם רבים מחברי הקואליציה וביניהם גם סיעת ש"ס שאדוני חבר בה.

אני ב-13 בנובמבר בחרתי להיפגש ראשון עם הרב אריה דרעי, כי ידעתי מי הוא ומה הוא ומה משקלו בממשלה ומה משקלו בקבינט. עד היום יש לי את הטלפון האישי של הרב דרעי שאני כל יום שישי מתייעץ איתו, ואני שומע ממנו ואני אומר גם לו ואני אומר גם לך אדוני היושב-ראש, תפעילו את מנופי הלחץ שלכם כמפלגת ש"ס על הממשלה על מנת שהיא תחתור לביצוע של עסקה. כמו שסמוטריץ' ובן גביר שגם איתם נפגשתי וגם עם השרה אורית סטרוק. אני עם כולם נפגש חוץ מביבי, וגם עם אשתו נפגשתי בניסיון להתניע את גלגלי המשא ומתן, בניסיון לדבר אל הלב של מי שגורלה של ארבל ביתי וגורלו של אריאל בן זוגה בידיהם.

כמו שסמוטריץ' ובן גביר יכולים לאיים בפירוק הממשלה, אם מצוות פדיון שבויים היא בראש מעיינכם, אנא מכם גם אתם תנקטו ככה. גם אתם, גם סיעת ש"ס שאנחנו מ-day 1 פוגשים אותה ואת חבריה עם דבר אחד מול העיניים, לשחרר את בני הערובה. מהיום הראשון סיעת ש"ס על כל חבריה, ונפגשתי, אמרתי, בראש ובראשונה עם הרב דרעי, ולאחר מכן גם עם משה ארבל שר הפנים. פיכם וליבכם שווה. נוכחתי בזה בכל הפגישות אתכם, אז אנא מכם תפעילו את השפעתכם, אדוני. תפעילו את הכוח שלכם בממשלה ולא רק בשביל ארבל ואריאל ולא רק בשביל שגיא ולא רק בשביל עודד ליפשיץ ולא רק בשביל תמיר אדר. גם בשביל המשפחות אבל יותר מזה, בשביל כל העם, כי כל העם נמצא במצוקה הזאת. כל העם מה-7 באוקטובר ב'הולד'.

משבר בני הערובה לו ייפתר בעזה. זה יקרין על כל החזיתות, גם על הצפון, גם על הדרום, על כל העולם כולו. הילדים שלי הם אזרחים גרמנים ואני מדצמבר כבר חמש פעמים הייתי בגרמניה. נפגשתי עם אישי ממשל ועם תקשורת. המשבר הזה מקרין על כל העולם המערבי. מה לא ברור? אבל בראש ובראשונה חשוב לנו. מה שאירע לצערנו במג'דל שמס זה תוצאה ישירה של מה שקורה בעזה. רצח 12 הילדים הטהורים בני ה-16 עד 10 זה תוצאה ישירה של משבר בני הערובה בעזה.

כאשר מדברים על עסקה שאנחנו דורשים או אחרים דורשים מראש הממשלה, שהיא תהיה כולם, שוכחים דבר אחד, שמי שמחזיק במשא ומתן זה אך ורק סינוואר. אנחנו לא יכולים להכתיב לו, עכשיו 18, עכשיו 30, עכשיו כולם. אנחנו צריכים להיכנס ולהתחיל את השלב הראשון במשא ומתן. אם אומרים לי שרים בממשלת ישראל, אנחנו לא יכולים להפסיק את הלחץ הצבאי כי נאבד מהמומנטום, אני אומר להם, סליחה, אתם מביעים אי אמון בצבא שלנו? אתם מביעים אי אמון במערכת הביטחון הישראלית שהיא תוכל להגן עלינו בעתיד? אז אם כך, מה אתם עושים בממשלה? מי שלא מאמין בכוחו של צה"ל, מי שלא מאמין בכוחה של המדינה להגן עלינו בעתיד מפני החמאס, מפני שלוחות איראן, אין לו מה לחפש בממשלה. כרגע מה שחשוב זה 115 בנות ובני הערובה חזרה הביתה. זה ישפיע. ראיתם את הארבעה ששוחררו לאחרונה, לפני חודש וחצי, מה זה עשה במדינה.

מתוך החמישה שעכשיו צה"ל החזיר גופות, שניים מהם הם מניר עוז. ניר עוז זה ה- ground zero של ה-7 באוקטובר. לניר עוז חייל אחד לא הגיע עד 14:30. לא הייתה שום לחימה בניר עוז. הופקרנו. נשותינו נאנסנו, ילדנו נחטפו ונרצחו. חייל אחד לא הגיע. כשנפגשתי עם ראש השב"כ והוא דיבר איתי על תחקירים, אמרתי לו, תעצור, זה לא מעניין אותי כרגע. כרגע מעניין אותי שתעשה הכול לשכנע את המתווכות להביא לידי מימוש העסקה. בספר תחקירים שייכתב לאחר המלחמה, לניר עוז יהיה את הפרק הכי גדול. כרגע זה לא מעניין, לא ועדת חקירה ולא כלום. תודה רבה, אדוני.

ברשותך, אני כן רוצה להרשות לעצמי ואני חושב שאתה תסכים איתי. ככל שנאמרו דברים בתוך להט הדברים, אבל אויב יש לנו רק אחד, זה החמאס ומי שעומד בראשו.

כן, בבקשה.

יזהר ליפשיץ, הבן של עודד ליפשיץ שחטוף בעזה, בן 84, ויוכבד ליפשיץ ששוחררה ביום ה-17, בת 85, בן קיבוץ ניר עוז. אין לי הרבה מה להוסיף. אני רוצה לתקן את ידידי, יחי. בניר עוז הייתה לחימה וגבורה. הרבה לחימה של כיתת הכוננות. רביד כץ נקבר ביום ראשון, אתמול. רביד כץ השאיר את הילדים שלו שישמרו עליהם, לקח את הרובה ויצא להילחם. הוא הבין שצה"ל לא מגיע, אבל הוא התאמן על זה שאם הוא יחזיק עוד חצי שעה וצה"ל יגיע, אולי לא יצליחו לעשות לנו את מה שקרה כשכיתת הכוננות דממה מ-09:30 ובמשך שעות פשעו, אנסו, הרגו בקיבוץ, והתחושה הזאת של אנשים שנשרפים, שנאנקים, שנכנסים אליהם, ששומעים את הזוועות והצעקות נמשכה במשך שעות בקיבוץ.

רביד כץ, אני רוצה להעלות אותו פה על נס, כמובן יחד עם כל כיתת הכוננות. כשהם יצאו הם השאירו את היקר להם מאחור, לקחו את הרובה ויצאו ונלחמו, וצה"ל לא הגיע. הוא היה אמור לחבור אליהם אחרי שהם מחזיקים רבע שעה, חצי שעה במצב כאוטי, אבל הוא לא הגיע. הוא הגיע ב-14:30 לשחרר כל מיני אנשים הלומים שבקושי הצליחו לצאת מהממ"ד, בכלל להאמין שיכול להיות דבר כזה אחרי זעקות ותקווה שאולי משהו יגיע. זה היה המצב בניר עוז.

אני חושב שכרגע מי שנחטף, כל חטוף, ודעתי לגבי החיים היא מאוד ברורה. אני לא מתבייש להגיד אותה. החיים הולכים ומתים. מעסקה לעסקה יש לנו פחות חיים. חובתנו כיהודים, פדיון שבויים, נפש, שנעבור תענית אחרי תענית ונוסיף לזה קצת אינוס ולחץ פסיכולוגי ועוד כל מיני תעניות שלא כתובות בספר הספרים. אנחנו צריכים פשוט לשחרר אותם בכל דרך.

אני פה דווקא פונה כן לראש הממשלה ולהגיד, אתה כרגע מציב את התנאים. אתה תדע מה אפשר להשיג ומה אי אפשר להשיג. אתה תעמוד בשלב מסוים ותצטרך להחליט לחיים או למוות, לקבל, עד כמה אנחנו נהיה מסוגלים לשלם מחיר מאוד כבד. במידה מסוימת אולי גם לראות את עצמנו מושפלים, וזה יהיה כעין וכאפס מול להחזיר חטופים הביתה, מתים וחיים. זה יהיה התיקון שלנו כדי שנוכל להמשיך. פשוט לגמור את הסיפור הזה כדי שהילדים שלנו, האתוס שלהם יהיה שעושים הכול בשביל להחזיר את החטופים ואת אלה שהופקרו, כדי שיהיה להם סיבה להמשיך להילחם פה. זה משהו שהוא בכלל ברמה הקיומית שלנו, אסטרטגית שלנו. אנחנו הופכים אותו למשהו אישי של אב זה או אחר או של אימא או של כאב. כן, הכאב הוא של כולנו אבל הצורך להחזיר הוא לא פחות. כולנו בני ערובה בסיפור הזה. חייבים לעבור את השלב הזה ולדאוג שלא יהיו כאן יותר חטופים. תודה רבה.

תודה, יזהר.

כן, בבקשה.

אני הגעתי לדבר בשם הלוחמים שנעצרו בגלל שחיסלו מחבלים ב-7 באוקטובר. מדובר לא באחד ולא שניים, בעוד עשרות אנשים ובעוד עשרות חיילים שנחקרו ונפתחו נגדם תיקים.

מה שמך, בבקשה, לפרוטוקול?

יקותיאל אפשטיין. עשרות לוחמים שנחקרו ונחקרים ועד היום לא נסגרו להם התיקים. עדיין לא מחזירים אותם למילואים. אני לא ארחיב יותר מידי במילים. אני רק אבקש ממך ואבקש מחברי הכנסת שנמצאים פה, לפעול, לעשות חוק חסינות לחיילים האלה, ללוחמים האלה שהלכו להילחם מתי שכל המערכת כשלה, כשכל המערכת, לא רוצה להגיד את זה, אבל ישבו בבית וצפו בטלוויזיה ואמרו שיש דברים איומים. הלוחמים האלה יצאו מהבית שלהם ונלחמו במחבלים, קפצו בין גופות כדי להציל כמה שיותר אנשים, וכעת חלק נמצאים במעצר וחלק נמצאים עם תיקים, וחלק, בת הזוג שלהם נפרדה מהם בגלל שיש נגדם תיקים. אחד מהם אחרי ה-7 באוקטובר, הוא חזר הביתה ויום אחר כך הוא גויס למילואים. הגיעו אחרי חודשיים לעצור אותו. עצרו אותו מול כל החיילים שלו, בבושה, והוא היה זרוק שם כמו כלב שנעצר, אז הגעתי לדבר בשמם ולבקש מכם שתפעלו כמה שיותר מהר לעשות חוק חסינות להם, ולעזור להם לבטל את התיקים.

תודה רבה.

בבקשה, יוראי.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. קודם כל אני מבין שלא נמצאים בישיבה הזאת נציגים של משרד החינוך. הם בזום. אני חושב שזה לא ראוי שנציגים של משרד החינוך, המנגנון של המשרד מספיק רחב כדי לשלוח לכאן לכנסת נציגות כדי לתת תשובות לחברי הכנסת ולציבור. דבר ראשון.

רק על זה אני רוצה להגיד שזו הייתה החלטה שלי. המשרד אמר שמנהלת המחוז לא תוכל להגיע כי היא בסיור בצפון, ואני התעקשתי שהדיון יתבצע היום, לכן היא תהיה בזום. לוקח את האחריות על כתפיי.

מאה אחוז. גם במחוז צפון יש יותר ממנהלת המחוז ואפשר לשלוח לפה עוד אנשים. אני חושב שזה לא ראוי שמתנהל דיון בנושא החשוב הזה, וסביב השולחן הזה לא יושבים נציגים של המשרד. מאוד קשה לעשות את השאלות ואת התשובות בזום, אבל אנחנו ננסה.

אני אפתח ואומר שהאסון שקרה במג'דל, קרה במגרש כדורגל שנמצא בסמוך לבית ספר. ביקרתי בבית ספר עם ראש המועצה, עם גולן לפני מספר חודשים, והוא כל כך היה גאה בבית הספר, במגרש הספורט, אבל מדובר במגרש ספורט שהוא לא ממוגן, ומג'דל נמצאת כ-6.5 קילומטר מגבול הלבנון. אותם 12 ילדים וילדות שנרצחו שם, נרצחו במגרש לא ממוגן, לכן אני אפתח את הסדרה הארוכה של השאלות שלי ביחס לתושבי קו העימות שלא פונו. אני מעריך שתהיה עוד ישיבה שממוקדת בפערים של היישובים שפונו, קריית שמונה ויתר היישובים, אבל בישיבה הזאת אני רוצה ממש למקד סדרה של שאלות בנוגע ליישובים שלא פונו, שנמצאים למעלה מ-3.5 קילומטר מהגבול ולא פונו, שהמדינה קיבלה החלטה להשאיר שם את התושבים, את הילדים, את מערכת החינוך.

אני רוצה לדעת מה הם הפערים, ובראש ובראשונה מה הם פערי המיגון? כמה חללי לימוד ממוגנים יש באותם מקומות? מה הם פערי המיגון גם מבחינת כיתות לימוד, גם מבחינת גני ילדים, גם מבחינת מגרשי ספורט, אולמות ספורט? זה השאלה הראשונה ביחס לפערי המיגון.

השאלה השנייה שאני רוצה לשאול, כי ביקרתי בכפר בלום, בכפר סאלד, בעבדון. אני יכול להגיד לך שלמרות שאני הגעתי כחבר אופוזיציה, התביישתי בשם מדינת ישראל. ראיתי תלמידים שלומדים בחללי לימוד לא ראויים ללימודים. הם קטנים, איחודי כיתות מ-א' עד ה' שלומדים יחד. ללמוד זה מחמאה למה שהלך שם, לכן אני רוצה לשאול מה הם פערי כיתות הלימוד באותם יישובי קו עימות שלא פונו? מאחר ורבים מצוותי ההוראה והמחנכים באותם יישובים מגיעים מקריית שמונה שפונתה, נוצרו פערים גדולים מאוד בצוותי הוראה ובמורים, ולכן אני רוצה לשאול כמה פערים יש בצוותי הוראה ובמורים?

עוד סוגיה לפני שנגיע למהות. אני מבין שמשרד החינוך לא מתקצב ליווי של ההסעות למרכזי הלימודים שנוצרו. מה אמורים הורים לעשות כשהילדים שלהם נוסעים באוטובוסים או במיניבוסים בצירים שהם במקרים רבים, אם לא בכל המקרים, תחת איום מתמיד של נ"ט או תחת איום של ירי בהתרעה אפס? מה הם אמורים לעשות כשיש אזעקה? אם המשרד לא מתקצב מישהו שמלווה אותם ומסדיר את מה קורה בזמן שיש אזעקה כשילדים נמצאים באוטובוסים, מה הם אמורים לעשות, להפסיק לעבוד וללוות בעצמם את הילדים שלהם?

זה מה שקורה, יוראי. אתה יודע את זה.

לכן אני שואל מה הפתרון של משרד החינוך לפער התקצובי הזה בהסעות לאותם מרכזי לימוד?

אני אשמח לקבל נתונים לגבי פערים לימודיים. מה המשרד מכיר לגבי אחוזי הנשירה? מה המשרד מכיר לגבי אחוזים שבהם יש איחודי כיתות, ובאיזה כיתות, א' עד ג', א' עד ה', א' עד ו', א' עד י"ב? מה המשרד עשה בנושא איחודי כיתות ומה ההיקף שלהם?

בכמה אחוז מתלמידי קו העימות שלא פונו לומדים תוכנית לימודים מלאה? ואם הם לא לומדים תוכנית לימודים מלאה, מה הם כן לומדים?

אפס, ברור.

כמה שעות של מקצועות ליבה ישנם ביישובי קו העימות שלא פונו למול יישובי קו העימות ביתר המדינה, שהם לא סמוכים לגבול? כמה התלמידים לומדים שעות לימוד מלאות ביחס לממוצע הארצי? שורה ארוכה של שאלות ואני ממש אשמח לקבל תשובות ממוקדות עם נתונים, לכן ביקשתי את הדיון הזה, לא כדי לשמוע נאומים על כמה המצב קשה. אנחנו מודעים לכמה המצב קשה ואנחנו מלאי הערכה כלפי העבודה של צוותי החינוך, ההוראה ומשרד החינוך, אבל אני בתחושה שיותר מידי הורים שמדברים איתי, שקיבלו את ההחלטה לא להישאר ביישובי קו העימות שלא פונו, אלא פשוט נודדים דרומה, למרכז, לשרון, למקומות שבהם אין את כל הפערים והבעיות שהרגע העליתי. יכול להיות שזאת ההחלטה שצריכה להתקבל על ידי המשרד, שאין פתרון, אבל אם אין פתרונות אז צריך לבוא בפני הציבור ולומר את זה באומץ, ואם יש פתרונות, אז אני אשמח לקבל את התשובות לגבי הפערים ומה עושים איתם. תודה.

תודה רבה.

לפני שאני אתן לד"ר אורנה שמחון, מנהלת מחוז צפון, עמרי לרנר, בבקשה.

אנחנו נתחלק. אנחנו מארגון בשם "קומו". גל פיכוביץ'. אנחנו התחלנו בתהליך של מיפוי לשאלות שעלו פה באופן עצמאי על ידי חברי הכנסת, וזה רחוק מאוד מהנתונים שאולי תיכף המשרד יטרח ויציג. הייתי פה גם בוועדה הקודמת שניהלת, והייתה פה הערה לגבי המילה חרטוט, אז אני אנסה למצוא משהו יותר עדין. לא משנה מה יגידו עכשיו ממשרד החינוך, נציגיו. אני מקיבוץ דורות, עומרי מכחל, אנחנו יודעים בדיוק מה המצב של הילדים הפרטיים שלנו ואנחנו מבינים את עומק השבר בקהילות. אנחנו אומרים לכם, באנו להרתיע. מחרטטים אתכם. אין לנו פתרונות, אין לשכנים שלי פתרונות, אין לשכנים של השכנים שלי פתרונות, וכל אחד מאיתנו צריך פתרון אחר.

יש ילדים שיהיה להם טוב לחזור לשער הנגב, לבית ספר שהוא בחזית, ויש ילדים שלא יהיה להם טוב בכלל לחזור לשם. אתם צריכים, המשרד צריך, הממשלה צריכה לאפשר פתרונות לכל הילדים, 100% תלמידים עם 100% חינוך, לא פחות, ואתם רחוקים נורא מזה, ואנחנו כבר מבקשים ומבקשים ועכשיו אנחנו חודש לפני. אנחנו רחוקים. הילדים שלנו חוו אסון. בכיתה הפרטית של הבן שלי הצעיר יש ילד שנחטף, יש ילדים שההורים שלהם נרצחו, יש מורים שנהרגו, יש קהילות שהושמדו. הילדים האלה ללא פתרון. הם ללא פתרון, לא רגשי, לא לימודי, לא של מבנים ולא של הסעות. לא רק שהם ללא פתרון. אף אחד לא באמת רוצה, שזה מדהים, עשרה חודשים אחרי. אתם הייתם מאמינים שאני אשב פה ואגיד לכם שיש לי ילד שאין לו פתרון, ילד שזרוק כבר תשעה חודשים ממערכת למערכת? מישהו פה היה אומר לי שזה הגיוני? יש לנו נתונים. אם המשרד לא יציג, יש לנו נתונים להציג לפניכם. תודה.

בבקשה, עמרי.

אני רוצה לענות לך על הנתונים מבית הספר הפרטי של הבנות שלי. בית ספר עמק החולה, בית ספר אחד מתוך 38 מוסדות לימוד שאנחנו כבר מיפינו בצפון, במקור 1,200 תלמידים. מתוך ה-1,200 תלמידים כרגע, 85 תלמידים רשומים פיקטיבית. אני רגע אסביר את המושג. הרשויות אוטומטיות מניחות שאם הילדה שלי הייתה בכיתה ז' בבית ספר, אז היא אוטומטית ממשיכה לכיתה ח'. יש 85 ילדים מתוך 1,200 שרשומים לשנה הבאה ולא מתכוונים לבוא כי מבחינתם אין פתרון. יש עוד 87 מתוך אותם 1,200 שהתחילו שנה שעברה, שעזבו לפנימיות בכל מיני מקומות בארץ. ויתרו על המשפחות שלהם כי אין פתרון חינוך. לפי מנהלת בית ספר, יש לבית הספר שני מתחמים. חסר במתחם של רמת כורזים שבע כיתות, אבל זה מתוך הנחה שישלימו את בניית 27 הכיתות שמשרד החינוך התחייב עליהם. כרגע עשר בנויות ו-17 חסרות. לא בבנייה עוד. אני לא בטוח שה-1 בספטמבר הוא תאריך רלוונטי לתהליך הזה. אף אחד לא חשב על זה שילדים בכיתות י', י"א, י"ב שלומדים במגמות כימיה, ביולוגיה, פיזיקה צריכים מעבדות, אז אין מעבדות. לא יודע איך הבת שלי שעושה בגרות בביולוגיה, תעשה בגרות בלי מעבדות. היא עושה את זה השנה.

היא תקבל פטורים, רק אף אחד לא משלים את הפטורים האלה, אבל בוא נראה אותה אחר כך מתמודדת בלימודים הגבוהים.

תן לי בבקשה להשלים את דבריי. שוב, נתונים מבית הספר הפרטי שאני מכיר, של הבנות שלי. אנחנו עושים מיפוי של עשרות מוסדות כאלה. בכולם אנחנו יודעים להגיד בדיוק כמה כיתות חסרות, כמה מורים. דרך אגב, בעמק החולה נכון להיום, שוב, לפי הנהלת בית הספר, אם אתה מודד את התקנים חסרים שמונה מורים. אם אתה מודד את הצורך, 29, כי הניחו שבית ספר שעובד במקור בקמפוס אחד יוכל עם אותם תקנים לעבוד בשני קמפוסים בו-זמנית. זה לא עובד. במקצועות ליבה בעיה גדולה. מתמטיקה, אנגלית יש בעיה גדולה. שם הקושי גדול.

יותר מזה, וזה שמעתי גורף בכל בתי הספר, אף אחד ממנהלי ומנהלות בתי הספר לא ראה תוכנית על איך מושכים מורים לאזור תחת אש. אין כזאת תוכנית כנראה, ואם יש היא באיזה מגירה. היכולת להשלים תקנים היא אפס. אם אתה שואל אותי בכמה מוסדות לימוד יש פערים? בכולם. אם אתה שואל אותי כמה מהילדים יקבלו חינוך מלא לפי הכללים של משרד החינוך? זה אפס. אף אחד מהם.

אתה הורה, לכן אני לא שואל אותך, אני שואל את המדינה.

אני מבין. אם אתה שואל אותי אם משרד החינוך יציג לך נתונים, אז אני אענה לך מנתוני משרד החינוך. הייתי פה בוועדה לפני כשלושה חודשים כשד"ר אורנה שמחון עלתה ואמרה שיש לה 17 ילדים שהם מנותקי קשר. באותו זמן רק בכיתה של הבת הגדולה שלי, היא בכיתה י', עולה עכשיו לי"א, 36 ילדים בכיתה, שמונה היא לא ראתה עד מרץ. היא גם לא ראתה אותם אחרי זה. אני אגלה לכם סוד. אני לא יודע מה משרד החינוך מודד. אני לא יודע איזה נתונים הוא יודע להציג.

ההנחה להגיד למשרד שלא יודע למדוד ולא יודע להציג ולא יודע לפתור ולא יודע להקצות משאבים - - -

ולא יודע לשלוח לכאן נציג אחר. בואו נשים את הדבר הזה גם על השולחן. יש פה מישהי שלא נמצאת. משרד שלם, תיכף ה-1 בספטמבר. איך זה שכל השולחן הזה לא מלא באנשים שבאים ואומרים לנו מה הם הולכים לעשות? זה הזיה. מה יש לכם לעשות, משרד חינוך? מה יש לכם לעשות חוץ מלשבת פה ולהגיד מה אתם הולכים לעשות עם 50,000 תלמידים שאין להם 1 בספטמבר? בשביל מה אתם קיימים? אין פה נציג אחד. אני הייתי בטוחה שלא יהיה לנו מקום, שאנחנו נצטרך לריב על לדבר. אין פה אף אחד. זה פשיטת רגל מטורפת.

תודה רבה. בואו נתקדם, נקבל תשובות.

משפט אחרון. אני כבר יודע את התשובות. אני לא צריך מישהו ממשרד החינוך.

אני לא יודע.

אני רוצה להגיד משהו על תודעה של הילדים, ויוצא לי לדבר לאחרונה עם המון חבר'ה, בעיקר בני נוער, כיתות ח', ט', י', י"א, י"ב. אני אומר לכם, הם ויתרו על המדינה. עזוב המדינה ויתרה עליהם. הם אומרים בצורה מפורשת, אין לנו עתיד פה. ברגע שנוכל, נלך. אני לא מדבר על הצפון, אני מדבר על המדינה. אם משרד החינוך לא יתחיל לנהל פה תהליך של מתן פתרון ראוי לילדים האלה, איבדנו את עתיד המדינה. הם לא יהיו פה. לא יהיה צריך לתת להם הטבות למילואימניקים כי הם לא יהיו שם. תודה.

ד"ר אורנה שמחון, בבקשה, נמצאת בזום, מנהלת מחוז צפון, משרד החינוך.

שלום לכולם, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שאיפשר לי לעלות בזום, משום שאי ההגעה שלי היום לוועדה, להזכיר לכולם, אתמול היה אירוע במג'דל שמס שבו נרצחו לי 12 ילדים ונפצעו 37 ילדים. אני באה מבית חולים רמב"ם ומפה אני נוסעת לבקר את המשפחות, אז בסדרי העדיפויות שלי ואני שמחה שהיושב-ראש נאות לזה, אני נמצאת בסיור לטפל באירוע דרמטי במג'דל שמס. זאת הסיבה שלא הגעתי היום לוועדה.

פגשתי אותך אתמול במג'דל, אורנה, ואת לא היחידה במשרד החינוך. לא ראוי שיתקיים דיון בנושא כל כך חשוב ולא תהיה פה נציגות.

אתה יודע, זה כמו שאתה נכנס לכיתה ואתה מתחיל לנזוף במי שהגיע.

את המנהלת, את לא בכיתה. את המנהלת ואת צריכה לשלוח לפה נציגים שיתנו תשובות לציבור ולחברי הכנסת.

סליחה, עם כל הכבוד, הפנייה צריכה להיות למשרד החינוך ואם אני ביקשתי להיות נוכחת, אז אני הגעתי מטעם משרד החינוך לטפל רק בצפון ולענות על שאלות בצפון. אני ביקשתי אישור מיושב-ראש הוועדה לעלות בזום, אז אתה לא צריך לכעוס עלי שאני נמצאת בסיור היום לטפל במג'דל שמס. תודה.

לעצם העניין, אתם שאלתם פה הרבה מאוד שאלות. אני לא יכולה לענות על קיבוץ דורות ועל מה שקורה בנגב, אני מתנצלת. אני כרגע יכולה להתרכז רק בצפון, ואני אענה רק על השאלות שקשורות לצפון. תיראו, האירוע הזה של לטפל בכל המפונים עם כל התזוזות של התלמידים ושל ההורים - - -

אנחנו לא מדברים על המפונים.

בצדק ההורים רוצים לעבור ממקום למקום. הם רוצים לשפר עמדות ולדאוג לילדים שלהם, והתפקיד שלנו זה לתת מענה.

אורנה, אני רק מעדכן אותך שהדיון הוא סביב אותם תלמידים של יישובים שלא פונו.

מאה אחוז, אז אני רוצה רגע להתרכז בשאלות ששאל חבר הכנסת. אנחנו כרגע מדברים על ישובים שלא פונו ואנחנו מנסים לשפר עמדות לעומת שנה קודמת. אנחנו ערכנו מיפויים רחבים מאוד של כמה תלמידים נרשמים לבתי הספר, כי הקמנו בתי ספר על פי בקשות הרשויות המקומיות, בתי ספר עורפיים ביישובים שלא פונו כדי שנוכל לתת מענה מיטבי, למשל ברמת כורזים. עמרי מכחל מדבר איתי די הרבה למרות שבית הספר הזה שייך לחינוך ההתיישבותי, אבל אני אענה לך. לא יודעת מאיפה אתה מביא את הנתונים, אבל אני הייתי בשבוע שעבר בסיור ברמת כורזים לקראת הקליטה של תלמידי עמק החולה ולקראת הקליטה של הרחבת בית הספר של היסודי.

הבוקר היו חסרות שם רק 17 כיתות.

נוספו כרגע 27 כיתות.

לא, יש שם עשר ו-17 שחסרות. הייתי שם הבוקר.

עמרי, לא חסר שום דבר. אנחנו תקצבנו את הרשות המקומית גם בלהרחיב את בית ספר רמת כורזים היסודי שקולט תלמידים מיישובים לא מפונים, וגם כדי להרחיב את כפר בלום. אנחנו נתנו 22 מיליון שקלים על מנת לתת מענה - - -

אורנה, אני רוצה לשאול. אין לי ספק שמשרד החינוך תקצב וטוב שכך. האם משרד החינוך עקב אחרי הביצוע והאם כיום הכיתות מוכנות לקראת קליטתם של תלמידים ב-1 בספטמבר?

כבוד היושב-ראש, אני מבקרת שם. בית הספר הזה יהיה מוכן. הוא אחד מבתי הספר המוכנים ביותר. הוא יהיה מוכן ב-1.9. אני מתחייבת על זה שהוא יהיה מוכן. אני הייתי שם. אני נמצאת שם כל שבוע. הסגן שלי נמצא באתרים האלה כל יומיים, אז האתר הזה יהיה מוכן, להרגיע את עמרי לרנר. יבואו לשם כל התלמידים של עמק החולה ששם חלק מהם למדו, רוב התלמידים של עמק החולה. יש תלמידים נוספים שיישארו בכפר בלום. יש חוסרי מורים הרבה פחות ממה שאתה ציינת, עמרי.

לגבי השאלה של עמק החולה, עמק החולה, בית הספר יעבור לשני מוקדים, אחד לכפר בלום ואחד לרמת כורזים, והמבנה יהיה מוכן.

שתי שאלות לגבי הנושא הזה. האם בית הספר הזה, יש לו כיתות ממוגנות?

בהחלט. על כל שני מבנים יבילים אנחנו נתנו מרחב מוגן מוסדי. יש שם כיסוי לכל הנושא של המיגון.

האם חלל הלימודים בכפר בלום ממוגן?

אני מזכירה שכפר בלום הוא באחריות פיקוד העורף. כל הנושא של המיגון שהוא לא הקמת בתי ספר, הוא באחרית פיקוד העורף ויש תכנון דרך גליל עליון לטפל באירוע הזה.

התלמידים שם הם באחריות משרד החינוך. המיגון הוא באחריות פיקוד העורף. אפרופו, דיברת על מג'דל. האירוע במג'דל קרה במגרש כדורגל בסמוך לבית ספר לא ממוגן, אפס התרעה לכניסה למרחב המוגן. זה יכול לקרות מחר בבוקר בכפר בלום. אני שואל אותך מה האחריות שלך על האירוע הזה ששם יש תלמידים שנמצאים ולומדים בחללים לא מוגנים.

במדינת ישראל יש פערי מיגון מאוד גדולים. משרד החינוך לא קיבל את המנדט למגן בתי ספר. משרד החינוך עובד בשיתוף פעולה עם פיקוד העורף על פי העקרונות של פיקוד העורף, והוא זה שאחראי על מיגון בתי ספר, ויהיו פערי מיגון. אנחנו עובדים כרגע במערכת החינוך כמו השנה, וגם בשנת הלימודים הבאה בתנאים קצת יותר משופרים. יחד עם זאת יהיו פערי מיגון, ואנחנו עובדים לפי העקרונות של פיקוד העורף לפי הכי מוגן שיש.

מאה אחוז. מה חל על הלימוד בכפר בלום? כמה כיתות לומדות ביחד שם, א' עד ב', א' עד ד'?

אני לא יכולה להגיד לך כרגע באופן מדויק. אני יכולה להגיד לך שכמו שלמדנו השנה בכפר בלום, ימשיכו ללמוד בשנת הלימודים הבאה עם תוספות המיגון של פיקוד העורף.

אורנה, בכפר בלום, מאחר וביקרתי שם אני יודע שלמדו מספר כיתות ביחד, למדו ללא לימודי חשבון כי המורה לחשבון עברה למרכז. תלמידי כפר בלום, השגרה החינוכית היא כן באחריות שלך. המיגון, הסרת אחריות או הוסרה ממך. מה שגרת הלימודים שאת אומרת להורים של תלמידי כפר בלום שהמדינה לא פינתה אותם, כמה שעות הם ילמדו, כמה שעות לימודי ליבה הם ילמדו? מה פער המורים שמלמדים בכפר בלום?

אני קודם כל אענה לך לנושא המיגון בכפר בלום כדי שטיפה תהיה רגוע וכולנו נהיה רגועים, לא רק אתה. יש כבר הזמנת עבודה חתומה על ידי פיקוד העורף למיגונים. גליל עליון יחד עם פיקוד העורף יתחילו למגן. אני רק אומרת שלא בטוח שכל המיגון על פי הדברים של פיקוד העורף, יסתיים ב-1 בספטמבר אלא יהיה בואכה נובמבר - - -

את היית שולחת את הילדים שלך ללמוד בבית ספר בלי מיגון, שכל שנייה יכול לקרות את האסון שקרה במג'דל, גם בכפר בלום?

אני לא הכתובת. אתה יכול לפנות לשר הביטחון ולממשלת ישראל - - -

את ראש מחוז צפון של משרד החינוך.

אני לא הכתובת. אנחנו נמגן את כל בתי הספר. הלוואי וזה יקרה אבל זה לא בידיים שלנו. אני רוצה שתבין את זה. אנחנו לא הכתובת לזה.

יש פה מישהו מפיקוד העורף?

אורנה, אני אשמח כן לקבל תשובה על שגרת הלימודים, בהמשך, בכפר בלום.

כן, בבקשה.

אני עינת, קצינת אוכלוסייה במחוז צפון של פיקוד העורף. יש תוכנית שנקראת "מגן הצפון", שמוסדות החינוך נכנסו בתחילת המלחמה. אנחנו ממפים. הגענו לאזור ה-238 בתי ספר שעברו מיפוי ראשוני. זה כן תהליך שלוקח זמן כדי להתחיל ולקבל תחילת עבודה מהקבלנים. אני לא יודעת להגיד אם זה יהיה מוכן ב-1 בספטמבר.

מתי כן?

מתי זה יהיה מוכן?

כן.

אני לא יודעת לתת את התשובה הזאת.

אני קיבלתי בדיון הקודם הערה, אני חושב מפיקוד העורף, שמשרד ראש הממשלה מקים כוח משימה ייעודי לנושא ויתחיל בפעולה בעתיד הקרוב מאוד. הממשלה קבעה תקציב למיגון של 1.4 מיליארד שקל לצפון, אבל אם זה לא יהיה מוכן ב-1 בספטמבר ואין לנו תאריכים ואין לנו יעדים, עם כל הכבוד, חברים, האחריות של ילדי ישראל נמצא תחת הידיים שלכם. לא יתכן שאני אגיע לכפר בלום ואני אגיע לכל האזור של אותם אזורים לא מפונים, ואני רואה ילדים שנמצאים, עם כל הכבוד, בהתרעה קצרה מאוד, כמעט ללא התרעה צריכים להיכנס למקום לא ממוגן או לשים ידיים על הראש. לא מקובל.

הנחת העבודה שלכם היא שעד ה-1 בספטמבר אם אין מרחבים מוגנים ביישובי קו העימות שלא פונו, שיש להם אפס התרעה, היא לפתוח גם אם אין מיגון?

אם לפתוח או לא לפתוח זה שיח שבאמת צריך - - -

את שמעת את מנהלת מחוז צפון. המיגון הוא לא באחריות שלה, הוא באחריות שלכם. הנחת העבודה שלך אמרה עכשיו שבכפר בלום כשם קוד, אין ב-1 בספטמבר חלל מוגן. ראינו מה קרה ביום שבת במג'דל. זה קרה בסמוך לבית ספר. זה יכול לקרות בכל יישובי קו העימות שלא פונו עם התרעת אפס. מה הנחת העבודה שלכם?

אנחנו לא נכניס מישהו ללימודים במקום שהוא לא ממוגן, לכן יש מקומות שגם החרגנו אל מול בעלי התפקידים המקצועיים אצלנו שהם במיגון, וגם אל מול פיקוד צפון, על מקומות שהם נכנסים להגדרה של מבנה שזה תחת תקרת בטון. אנחנו לא נשים ילדים בסכנה או כל דבר כזה. אם לא יהיה להם מרחב מוגן תקני או מבנה תקני ללמוד בו, אז אנחנו לא נאפשר את הלימודים.

עם מי את בקשר עם משרד החינוך למול המבנים ביישובי קו העימות שלא פונו, שלא יהיה בהם מיגון ב-1 בספטמבר? כי אז משרד החינוך צריך למצוא להם מקום אחר ללמוד בו, כי לפי הנחיות פיקוד העורף הם לא ילמדו במקום לא ממוגן.

אני יכולה להגיד לכם שאלוף פיקוד העורף אחת לשבועיים עושה דיון ממוקד על המענה לבתי הספר, ביחד עם ראש מיגון של פיקוד העורף. עם משרד החינוך אנחנו בשיח שוטף עם אורנה וגם עם חיים שהוא הקב"ט.

ספציפית בכפר בלום שזה נושא שעלה כדוגמה, יהיה חלל ממוגן או לא? כי אורנה מתכוונת לפתוח שם שנת לימודים. השיח הזה, יש בו איזשהו פער, כי מצד אורנה אומרת, זה מה שיש, אני צריכה לעבוד כי אני לא אחראית על המיגון. מצד השני את אומרת, אם אין מיגון, אין לימודים.

אם זה לא עומד בתנאים לפי המדיניות, כרגע גם קו עימות נמצא במדרג 2 כמו שחלקכם יודעים - - -

אני מבקש לקבל את כלל בתי הספר שבקו העימות שלא פונו, בתי ספר וגנים ומעונות כמובן, כל מקום שנמצאים שם ילדי ישראל שזה תחת אחריות של משרד החינוך. אני רוצה לקבל רשימה מדויקת של כל בתי הספר של קו העימות, האם הם עומדים בתקן? האם הם יכולים להיפתח ב-1 בספטמבר לפי המצב העכשווי כמובן? אם התמונה תשתנה, אז תשתנה, אבל לפי מה שקורה כרגע אני רוצה לדעת איזה בית ספר יכול להיפתח ועומד בתקנים של המיגון, ובמידה ולא, אז אני אצטרך לקבל תשובות ממשרד החינוך, איפה אותם ילדים הולכים ללמוד?

בהנחה שאין, איך מתייחסים להסעות?

אנחנו מגיעים גם לנושא הזה.

אורנה, בבקשה, בואי נמשיך.

מבחינת שגרת הלימודים, אורנה.

אני רוצה להגיד בהקשר הזה שבכל בית ספר ובית ספר יש נציג יקל"ר של פיקוד העורף שנמצא ברשות המקומית, עושה סיורים בכל בתי הספר כמו שעשינו השנה, וגם לקראת שנת הלימודים הבאה. אני אישית הייתי בגוש חלב ובדקתי וראינו איך התלמידים ילמדו בשנת הלימודים הבאה, כמה מקלטים יש, באיזה מרחבים הם ילמדו, באיזה מסדרונות, איזה קומה היא מנוטרלת. היקל"רים, זה התפקיד שלהם. הם עובדים מול הרשויות המקומיות ומאשרים לנו בית ספר-בית ספר, איפה צריך ללמוד.

אני רוצה לומר שאם פיקוד העורף יבוא ויגיד לנו שבבית ספר ספציפי אין אפשרות למגן את בית הספר, הוא כבר היה אומר לנו את זה גם קודם ואנחנו היינו עושים הדלגה של בית ספר או מחלקים את בתי הספר גם בשביל הביטחון האישי שלי, כי בסך הכול אני אחראית על התלמידים. אנחנו רוצים שבכל מקום ומקום שעל פניו מתקיימים לימודים, שהתלמידים ילמדו בתוך מרחבים מסודרים ומוגנים ושיהיה להם זמן לפנות את עצמם.

אם יש בעל תקציב כזה, אורנה, אז לא תהיה בעיה בשבילכם להביא לוועדה את כלל בתי הספר, איזה ממוגן ואיזה לא, ובמידה וכמובן פיקוד העורף יגיד לי שיש בית ספר מסוים בכפר בלום או בכל מקום אחר בקו העימות, לא עומד בתקנים, אני מבין שאותו בית ספר לא ייפתח ב-1 בספטמבר, ואי לכך אני רוצה לדעת מה מתכנן משרד החינוך כלפי אותם תלמידים?

מה שאני מבקשת, כבוד היושב-ראש, להפנות את הבקשה הזאת לפיקוד העורף שהם ימציאו לנו רשימה של כל בתי הספר שלפי דעתם אי אפשר לקיים שם לימודים, ואז עמרי לרנר מכחל יבוא ויגיד לי למה התלמידים לא לומדים.

אורנה, אני קובע את סדר הדברים. אני מבקש ממשרד החינוך, אתם תעשו את העבודה שלכם מול פיקוד העורף, כלל בתי הספר בקו העימות שלא פונו, איזה מהם עומד בתקני המיגון ואיזה מהם לא, ואת התשובות האלה אני רוצה לקבל מכם.

אוקיי.

תודה. אני מבקש בשבוע הקרוב, אורנה, כדי שנוכל להתארגן. במידה ולא, אנחנו נעשה ישיבת מעקב נוספת בשבוע הבא.

כן, בבקשה.

ביישובי קו העימות שלא פונו, כמה מורים וצוותי הוראה חסרים ל-1 בספטמבר?

אני רוצה לתת כמה דוגמאות. שאלת על עמק החולה.

אני לא שאלתי על עמק החולה.

אני אגיד שבעמק החולה לפי דיווח של מנהל מחוז החינוך ההתיישבותי, יש להם פערים זניחים והם יתגברו עליהם עד סוף שנת הלימודים, ושהתלמידים ילמדו את מלוא השעות. זה הדיווח של מנהל מחוז החינוך ההתיישבותי.

גם סער הראל אמר משהו אחר כשהוא דיבר איתנו.

כמה פערים יש בעמק החולה וכמה פערים יש באופן כללי ביישובי קו העימות שלא פונו?

החוסרים בעמק החולה לפי דיווח מנהל מחוז ההתיישבותי, שזה באחריותו, הוא שזה זניח. "יש פערים מצומצמים, יש לנו זמן להדביק אותם" - - -

זניח או לא זניח זה סובייקטיבי. אני רוצה לדעת נתונים מדויקים.

לא זניח. אנחנו נמצאים חודש לפני פתיחת שנת לימודים ואנחנו מתחילים לאייש את כוח האדם בתקופה הזאת - - - . לפי הדיווח שלו עמק החולה ילמדו בשני מוקדים בצורה מלאה.

אני ממש מצטער. אני שואל שאלה מאוד ברורה שהיא מספרית, היא לא נתונה לפרשנות מילולית. כמה מורים וצוותי הוראה חסרים, אחד, בעמק החולה, שניים, ביישובי קו העימות?

בעמק חולה, אומר מנהל המחוז שחסרים מעט מאוד מורים שהוא ישלים אותם.

מה זה מעט? אני רוצה לדעת נתונים מדויקים.

עניתי על זה.

לא ענית.

אורנה, את לא קובעת איזה תשובות לתת לוועדה ואיזה לא. עם כל הכבוד, אני מכבד אבל אני לא אתן שיזלזלו פה בוועדה. אני שואל שאלה מאוד ברורה ומאוד מדויקת. מה הם המספרים החסרים בעמק החולה ובשאר המקומות של העימות?

179 מורים כרגע חסרים בכל רחבי מחוז הצפון, כולל היישובים המפונים במקומות אחרים, כלומר כל התלמידים המפונים ובבתי הספר - - - במחוז צפון שפועלים רובם בשגרה. 90% מהמחוז שלי עובד בשגרה, ואני מניחה שעד סוף שנת הלימודים אנחנו נדביק את הפערים. ישארו לנו פערים במקומות ספציפיים. למשל, ידוע לנו שבתל אביב, בבית ספר יסודי בקריית שמונה, בגלל שמורים שינו את מקום המגורים שלהם למרחקים ארוכים אנחנו נצטרך לתגבר אותם במורים נוספים. כרגע יש לנו מאגר של מורים פורשים וגמלאים שאותם אנחנו נעסיק ונתקצב אותם מתוך החלטת הממשלה. תקצבנו גם את כל המורים בכל בתי הספר לפי רשת הביטחון של החלטת ממשלה. אני מניחה שאנחנו נצמצם את הפערים למינימום האפשרי.

אז כרגע 177 מורים חסרים.

179 מורים. אני מקווה שנצמצם את זה.

זה כולל המועצות האזוריות?

למעט החינוך ההתיישבותי - - -

כמה חסרים במנהלת ההתיישבותית?

לפי הדיווח של סער הראל כרגע הפערים הם מאוד מצומצמים כי יש להם שני בתי ספר גדולים שאנחנו פותרים את הבעיה שלהם כרגע, שזה בית ספר - - - , עובר שם במלואו. הייתי גם שם. כל המורים יעברו לשם למעט מורים מפונים למרחקים מאוד גדולים, שחלק הביעו את הסכמתם לחזור ולהיות בבית הספר. לא ידוע לנו על פערים של כוח אדם בשני בתי הספר הגדולים הללו.

אורנה, את יכולה לבדוק מול סער הראל כמה המספר המדויק?

כן, אני אבדוק איתו.

בהמשך הדיון תחזרי אליי עם תשובה.

אוקיי, בסדר גמור.

כמה שעות של מקצועות ליבה ילמדו ביישובי קו העימות שלא פונו בצפון בשנת הלימודים הקרובה?

אני לא מפרידה את זה למקצועות ליבה. השאיפה שלנו שכל התלמידים ללא יוצא מן הכלל ילמדו ככל שניתן את מלוא השעות. יכול להיות שיהיו פערים בבתי ספר ספציפיים. אנחנו למשל החלטנו שבגני ילדים אנחנו מאריכים את שעות הלימודים במקסימום האפשרי. בבתי הספר אנחנו לא מקצרים יותר את הימים, כי הגענו לתיאום עם בתי המלון שהתלמידים יקבלו את הארוחות שלהם - - - . אנחנו מאריכים את שעות הלימודים.

אורנה, ברשותך, אני מבין במפונים ואני יודע שזה עובד היטב או כמעט כמו שצריך במפונים. אני מדבר ביישובי קו העימות ועל זה הדיון מתכנס. אני יודע ששם יש פערים גדולים בשעות הלימוד ובמקצועות הליבה. האם התכנון של משרד החינוך הוא שב-1 בספטמבר באותם קווי עימות, כפר בלום ו-19 היישובים הנוספים, האם שם אנחנו הולכים כן לצמצם השנה את הפער הזה או שאנחנו ממשיכים עם מה שהיה?

אני אענה על זה. היו לנו מוקדים שדיבר עליהם חבר הכנסת שציין כרגע, שבהם חלק מהלימודים לא התקיימו כהלכה. זה באותם מוקדים שבהם פתחנו מרכזי למידה. למשל בגליל עליון יש לנו שמונה ישובים שההורים לא רצו לשלוח את הילדים לבתי הספר מהסיבות של החשש שלהם מהסעות. אנחנו סוגרים בהתייעצות עם הרשויות המקומיות את כל המוקדים האלה, כי לא יכול להיות שיתקיימו שעות ליבה או יחסרו שעות לימוד, מכיוון שאני לא יכולה לתת לכל תלמיד מורה, בוא נגיד רגע את המציאות. את כל שמונת המרכזים, כולם, אנחנו סוגרים, מעבירים את כולם למבוא גליל.

במבוא גליל באיילת השחר גם מיגנו את בית הספר בכספי משרד החינוך והרחבנו שם את הכיתות. נתנו שם 12 כיתות נוספות והרחבנו שם את המבנים היבילים. הוא בית ספר ממוגן בעלות של 14 מיליון שקלים, וכל התלמידים שלמדו בשדה אליעזר, בגדות, בחולתה, באיילת השחר, בכפר הנשיא, בעמיעד, שזה נכון, הם לא קיבלו את כל השעות ולפעמים שלושה וארבעה תלמידים למדו בכיתות מעורבות. זה לא היה מוצלח, זה לא היה אופטימלי. אנחנו זרמנו עם ההורים אבל בשנה הבאה אנחנו סוגרים את המרכזים, מביאים את כולם למבוא גליל ושם הם גם יהיו ממוגנים בצורה מסודרת.

מבורך. אותם תלמידים, איך הם מגיעים לאותם מקומות?

במעלה יוסף יש לנו שני ישובים כאלה, עבדון ומנות שההורים לא רצו לשלוח את הילדים, וגם שם זה לא היה אופטימלי. גם שם אנחנו סוגרים ומעבירים אותם - - -

לא נכון להגיד שההורים לא רצו לשלוח. לא היו מוסדות. לומדים כיתה א' עד ד' באותו חדר. שלא תספר סיפורים.

מומי, היא אמרה, זה לא עבד ולכן שנה הבאה הם מרכזים.

היא אמרה, ההורים לא רצו לשלוח. לא היו מקומות ורצו להעביר אותם בכביש שהוא מאוים נ"ט ישיר.

מומי, אני לא בוכה על חלב שנשפך. מה שהיה, היה.

אורנה, אני רוצה לשאול שאלה. אתם סוגרים את אותם מרכזים, מבורך. מה שלא עובד לא ממשיכים וחוזרים על אותה טעות, כי התוצאה תהיה אותה תוצאה. אתם עכשיו פותחים מקומות חדשים. אותם מורים שנמצאים ביישובי קו העימות, שצריכים להגיע לאותם בתי ספר, איך הם מגיעים לאותם בתי ספר? האם יהיו הסעות, ואם יש הסעות, האם מדובר בהסעות ממוגנות?

טוב, אז אני קודם כל אדבר על ההסעות כי גם זה עלה. הנושא של ההסעות, אנחנו הוצאנו נוהל לכל הרשויות המקומיות, והנוהל קובע גם מימון של 100% למרכזי מפונים. אנחנו עושים התחשבנויות מול הרשויות המקומיות, ואנחנו כוללים בזה גם את הליווי בהסעות, זאת אומרת מה שהיה בשגרה עובד בוודאי גם בחירום, ואת הנוהל הזה אנחנו סגרנו מול הרשויות המקומיות.

אותן הסעות יהיו הסעות ממוגנות?

לא. ביישובים שבהם יש הסעות ממוגנות יהיה הסעות ממוגנות. משרד החינוך לא רכש אוטובוסים ממוגנים, והאוטובוסים שהם יהיו מחברות ההסעה, או שיהיו ממוגנים או שלא יהיו ממוגנים, לפי היכולת של חברות ההסעות לספק את ההסעות. אני רוצה עוד דבר מבורך שעשינו זה מול משרד התחבורה, שמשרד התחבורה יאפשר לנו כמו בשנה קודמת, תוספת של אוטובוסים כדי לעמוד בכל הביקושים של ההסעות, אבל לגבי מיגונים, חבר'ה, זה לא ריאלי, זה לא מציאותי.

אז תפנו אותם. אורנה, אי אפשר להגיד ל-19 ישובים, אנחנו משאירים אתכם בקו העימות, זו החלטת הממשלה. אנחנו פותחים בית ספר במקום אחר כי זו החלטת משרד החינוך, אבל כדי להביא את הילדים שלכם לשם, תסתדרו, ואם זה בכביש שיש לו קו ישיר לנ"ט, תסתדרו. עם כל הכבוד, תפנו אותם, תביאו אותם לתל אביב. גם ככה הפקרתם את הצפון. תמשיכו להפקיר אותו.

אורנה, עבדון נמצא בציר מאוים נ"ט לאורך כל אורכו. אני שואל אותך מה הציפייה שלך? אם אין הסעה ממוגנת, איך אמורים ההורים לשלוח את הילדים שלהם? הם אמורים לשלוח ילדים שכל רגע יכול לפגוע נ"ט באוטובוס שעליהם הילדים שלהם?

לא הוגן עכשיו להטיל את כל מצב החירום הזה על משרד החינוך.

אורנה, את צריכה למצוא פתרונות חינוכיים. אם את לא מסוגלת למצוא פתרונות חינוכיים שבהם הילדים יכולים להגיע בשלום - - -

אני לא מסוגלת להבטיח שכל תלמיד שיגיע היום למוסד חינוכי וייסע באוטובוס, אני לא יכולה להבטיח שמחר בבוקר יקרה איזה אירוע ושתלמידים לא יפגעו.

אורנה, זאת האחריות שלך. זאת האחריות של משרד החינוך לוודא שכל תלמיד לומד בסביבה שהוא לא נפגע בה. יש ילדים שאפשר לפגוע בהם ויש ילדים שאי אפשר לפגוע בהם? מה זה הדבר הזה? אם את לא מסוגלת להבטיח שהתלמידים יוכלו להגיע בבטחה לבית ספר, אז תפנו אותם.

תודה רבה.

אני בהלם מהתשובה הזאת, אורנה. אם הפתרון החינוכי שאת מציעה לתלמידים ולהורים שלהם הוא באמצעות לשלוח אותם בבוקר באמצעות אוטובוסים, אבל אוטובוסים שמאוימים בנ"ט והם לא ממוגנים, אז זה לא פתרון. מה הפתרון לאותם ילדים?

אני אומרת לך ביושר רב, אין לנו תקציבים להביא אוטובוסים ממוגנים מכל חברות ההסעה. אנחנו נסמכים על חברות ההסעה. שמדינת ישראל תחליט שהיא מוציאה הנחיה לכל חברות ההסעה שמהיום כל האוטובוסים יהיו ממוגנים. אין לי את היכולת להבטיח את זה, אני אומרת לך את זה ביושר.

אז זה לא פתרון.

היכולת שלי זה לעשות את המקסימום בתוך התנאים הבלתי נסבלים האלה שנחתו על הרשויות המקומיות ועל משרד החינוך - - -

אורנה, את היית מוכנה לשלוח את הילדים שלך באוטובוסים האלה בדרך לבית ספר כשכל שנייה יכול לפגוע בהם נ"ט?

אני שולחת את הנכדים שלי - - -

אני לא הייתי מוכן לשלוח את הילדים שלי.

אני שולחת את הנכדים שלי כמו שאני שולחת את כל הילדים שלי. תשאל את הרשויות המקומיות אם הם יכולים להגיד לך שיש להם תעודת ביטוח להסעות של התלמידים שלהם. זה לא הוגן וזה לא הגון להפיל את זה על הראש של משרד החינוך.

אז על מי אני אפיל את זה?

מי אחראי על החינוך? את נותנת להם פתרון ספציפי. תני פתרונות אחרים.

אני יכולה להגיד לך שאם היה לי אוטובוסים ממוגנים, ואני אעשה את המקסימום שגם בתי ספר יהיו ממוגנים. זה לא בחצר שלי, זה לא במנדט שלי. אין לי את התקציבים לעניין הזה. אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים לעשות במקסימום האפשרי בתנאים האלה שנכפו עלינו.

אורנה, אני מבין שאין לכם את התקציבים. האם הייתה בקשה של המשרד לאוצר לקבל תוספת תקציבית כדי לקבל הסעות ממוגנות?

לא ידוע לי על זה. אני יכולה לבדוק את זה.

אוקיי. תודה רבה.

כמה זה עולה?

יוראי, לא נקבל יותר מזה. אנחנו נבדוק את העניין הזה.

יוסי, אם היא אומרת שאין תקציבים, זה אומר שהיא בדקה כמה זה עולה. אם היא בדקה כמה זה עולה, בוא נבין כמה זה עולה.

לא הייתה בקשה, אז איך בדקו?

מה החוסר?

אני נציג התנועה הקיבוצית. מנכ"ל משרד ראש הממשלה היה לפני שלושה שבועות איתי ביחד בכפר סאלד, הציג שם את כל התוכניות, קיבל את כל הבקשות. מאז נאדה, כלום. לא עבר שקל לצפון, לקיבוצים הלא מפונים. אורנה צודקת. אני מבין אותה. זו לא אשמתה.

לא, לא, אני לא אומר שזו האשמה של ד"ר אורנה שמחון.

חד משמעית זה אחריות שלה, אבל היא צודקת.

אני רק אומר שאם משרד החינוך מבין שהמענה שהוא נותן הוא לא מענה שבסוף יכול להבטיח את ביטחון הילדים, אז הוא לא מענה.

חד משמעית. אדוני יושב-ראש הוועדה, רק תבין אנקדוטה קטנה. מגיע מנכ"ל משרד ראש הממשלה לכפר סאלד, ומה הוא שואל? הוא שואל, שלום, יש פה אירוח כפרי? אנחנו מסתכלים עליו ואומרים לו, כן. אז הוא אומר, יש מקום? אני מסתכל עליו ואני אומר לו, תגיד, אתה אמיתי? זה סגור מאז ה-7 באוקטובר. הוא לא ידע בכלל שזה סגור מאז ה-7 באוקטובר. מבחינתו כפר סאלד וכפר בלום ושמיר ונאות מרדכי וגונן, דינם כדין תל אביב. ככה ממשלת ישראל מתייחסת אליהם, וגם על עבדון שחטף טילים לפני כמה ימים וגם על מנות. מתייחסים אליהם כאילו הם בתל אביב, כאילו זה אותו דבר. אין שום התייחסות. לא הגיע פיצוי. דרך אגב, אדוני, יושב-ראש הוועדה, בכלל לא דיברנו על הפיצוי שלא מגיע להורים בגין זה שהילדים שלהם לא לומדים. עד עכשיו בכפר בלום ובפר סאלד למדו שלוש שעות ביום. מה עושים ההורים? הם לא מקבלים פיצוי שהם לא עובדים. גם אם הם עובדים בצפון, גם אם הם עובדים בדרום, זה לא משנה.

דיברנו על זה בוועדה הקודמת.

יופי. שקל לא הגיע.

ביקשתי מוועדת כספים להתייחס לעניין הזה.

אני אומר לך, אם אני תושב צפון, כפר סאלד, כפר בלום, עמיר, שמיר, ושומע את התשובות של משרד החינוך, אורז את הפקלאות שלי ועובר למרכז. אני לא הייתי מוכן שנעמי שלי תיסע באוטובוסים בצירי נ"ט שהם לא מאובטחים, בכיתות שהן לא מאובטחות, כי זה לא באחריות משרד החינוך, זה באחריות משרד התחבורה או באחריות פיקוד העורף. זה בלתי מתקבל על הדעת.

אני רק אגיד בסוגריים לחבר הכנסת שאנחנו כפופים להנחיות פיקוד העורף ופועלים על פי הנחיות פיקוד העורף, ומה שפיקוד העורף בהנחיות המיגון אומר לנו, אנחנו עושים, לכן מערכת החינוך פועלת על פי ובכפוף להנחיות פיקוד העורף, ואין לי שום אחריות על העניין הזה.

לכן אמרתי, תביאו לי רשימה של בתי ספר. תעשו את העבודה מול פיקוד העורף. תקבלו מפיקוד העורף מה הקריטריונים. אתם תעשו את הבדיקה, הם יעשו את הבדיקה. מה שעומד בקריטריון, עומד. מה שלא, לא.

לגבי ההסעה, בסוף משרד החינוך לוקח פה החלטה ומביא פתרון להביא את הילדים למקום מסוים. אותם ילדים צריכים לצאת בצירים מסוכנים. אין לי כרגע רשימת הצירים. אני כוועדה אשלח בקשה גם למשרד הביטחון וגם לפיקוד העורף ולמשרד החינוך, ואם צריך בשאילתה, אני אביא את זה כשאילתה. אני רוצה לקבל תשובות האם אותם צירים הם צירים שנותנים לילדים את הביטחון המלא, ואנחנו יודעים שאין שם בצירים האלה צורך להביא הסעות ממוגנות.

אתה יכול לשאול את כל ראשי הרשויות בקו העימות איך הם קובעים את מסלול ההסעות. הם קובעים את מסלול ההסעות יחד עם פיקוד העורף וגם בכבישים עוקפים. רק על פי הנחיות פיקוד העורף אנחנו קובעים את מסלול ההסעות.

לא נכון. פיקוד העורף אצלנו במנות אישר לעבור בכביש שהוא בכינון ישיר נ"ט. אני כיושב-ראש ועד לא הסכמתי. ישבתי עם אדון אלון פרידמן ואמרתי לו, שום רכב הסעה לא יעבור על הכביש הזה. כשאת אומרת ההורים לא רצו לשלוח, זו הסיבה שההורים לא רצו לשלוח ובגלל זה למדו מכיתה א' עד כיתה ד' באותו מבנה, כי לא הסכימו להוציא את הילדים שלהם.

מיכל מנקס מהשלטון המקומי, בבקשה.

קודם כל אני מבקשת לחזק את ידיה של ד"ר אורנה שמחון שעובדת מבוקר עד ערב ובאמת כל יהבה בשמירה על הילדים ופתיחת שנה מסודרת. אנחנו עומדים בקשר צמוד. היינו עם השר ועם מטה המשרד שלו עם רשויות מקומיות בצפון, מפונות וקולטות וכאלה שאינן מפונות. המצב לא פשוט בכלל. אני לא מחדשת פה שום דבר. יש פה בצדק חששות. אף אחד לא יכול להבטיח לנו גם לו היו כל האוטובוסים או כל ההסעות היו ממוגנים. כן הרשויות בקשר עם פיקוד העורף. לא יוצאת אף הסעה ללא אישור של הקב"ט המחוזי או פיקוד העורף או מי מאנשי הקשר של צה"ל. אנחנו יודעים לעשות את העבודה. זה לא אומר שזה לא מסוכן, רק חשוב לי להציב את העובדה הזאת.

מחסור במורים, מחסור במבנים, כל מה שהעליתם היה גם לפני המצב החירומי הזה. מה שכן, אנחנו עובדים בשביל לנסות ולהתאים את כל מה שצריך בשביל לפתוח את השנה. אני כן יכולה להצביע על תלונות שאנחנו מקבלים מרשויות שלא פונו, לא כלפי משרד החינוך, כלפי המיגון של בתי הספר. אני לא אומר שמות למרות שאין זה סוד, אבל יותר מרשות אחת, ואנחנו עכשיו בסיורים של פעמיים בשבוע ליישובי הצפון. אנחנו שומעים את זה יותר ויותר.

מבחינת מיגון, בתי הספר הקיימים לא בהכרח מכילים את כל המיגון שצריך, בוודאי שלא עבור כל התלמידים והצוות, דבר שגורר לימודים או במשמרות או בימים חלקיים מפאת הרצון למגן. חלק מהמוסדות הממוגנים, כבר המיגון לא תקני וצריך להסב אותו למיגון תקני אחר. עלתה בקשה למיגוניות בתחנות ההורדה של ההסעות. זה לכאורה לא של אף אחד אבל צריך פה את העזרה.

שואל אותי ראש רשות שלא פונתה, שקרוב מרחק מאוד צמוד לגדר, אני מבין שעכשיו ביישובים המפונים לא יתקנו את המיגון ולא יסדירו אותו כי כרגע אין שם תלמידים, אבל למה לא מתחילים אצלנו? למה זה לא קורה? קצב הבינוי נמוך מאוד. הייתי מצפה שמיום הפינוי זה כבר ידליק נורה אדומה, ובטח במוסדות חינוך שאמורים לקיים שגרה. אנחנו רוצים את שגרת הלימודים תקינה וסדירה ככל הניתן.

אני חושבת שבקשתך, אדוני היושב-ראש, לקבל נתונים גם מפיקוד העורף ובכלל, המיפוי נעשה, המידע קיים. אני אפילו לא בטוחה שתקציב הוא הבעיה. יש פה בעיה של תכלול, יש פה בעיה של תיעדוף.

מיכל, אני רוצה לשאול אותך לגבי ההסעות של התלמידים למוקדי הלימודים. שמענו פה מד"ר שמחון שהרשויות תתקצבנה את הליווי. האם זה קורה? האם אתם נערכים תקציבית?

הרשויות לא מתקצבות את הליווי. משרד החינוך מתקצב. זה נכון שהרשויות מוסיפות מצ'ינג מאוד גבוה, אבל אנחנו לא מתקצבים את זה, ויש מלווים על ההסעות לפי ההנחיות.

כרגע יש מלווים?

כרגע התלמידים בחופשה.

אני מדבר על נכון ללפני היציאה לחופשה.

ככל שיתקרב ה-1 בספטמבר אני מניחה שחדר המצב יעדכן אותנו בהתאם להנחיות פיקוד העורף. אגב, הייתה לנו תקופה בתחילת המלחמה כשכבר התחלנו להחזיר חלק מהמוסדות בסוף אוקטובר ללימודים, הייתה דרישה של פיקוד העורף למשל להעלות מלווה נוסף על כל הסעה של חינוך מיוחד וכו'. היו הנחיות לנסיעה באיו"ש שהיו שונות מהשגרה. אנחנו קשובים. לעיתים מדובר בהנחיות שמשתנות בין לילה.

את לא מזהה את זה כפער, את הנושא של התקצוב של המלווים.

התקצוב של המלווים בשגרה מוביל אותנו לעתור לבג"ץ כנגד המדינה. אנחנו פשוט לא הגענו לזה אבל זה יקרה, אז בטח ובטח שבמלחמה כרגע אני לא אגיד שאני לא שמה מלווים כי יש בעיית תקצוב. קודם כל ביטחון הילדים, ואת הסדרת התקצוב נעשה בלי כל קשר.

תודה.

מומי, בבקשה.

יש לי כמה נושאים דחופים להעלות. קודם כל דיברנו על נושא ההסעות. אורנה טענה שכאילו הורים לא שלחו את הילדים. זה לא שהורים לא שלחו את הילדים. רצו להעביר אותנו בכביש שהוא בכינון ישיר לנ"ט. רק לסבר את האוזן, לפני שלושה שבועות ביקרו אצלנו קרוב ל-15 חברי כנסת. יומיים לפני הגיעו מאבטחת הכנסת לבדוק איפה אפשר ואיפה אי אפשר. רציתי לקחת אותם לכביש הזה איפה שאישרו להם לנסוע, אז ביטחון הכנסת ביטל אותו, לא הרשה לחברי הכנסת באוטובוס ממוגן לנסוע על הכביש. אמיתי מה שאני מספר. הילדים שלנו יכלו לנסוע.

שמעון גואטה. הייתה אצלנו לפני לדעתי שבוע וחצי-שבועיים השרה אורית סטרוק. היא הייתה אצלנו במושב. לא הסכימו הביטחון לעבור בכביש בתוך המושב, לא כביש מחוץ למושב. להראות איזה משהו לא היו מוכנים. אמרו לנו, יש לנו התרעות, אנחנו חייבים להתקפל, זה לא מעניין אותנו מה קורה ומאיפה. כל הכבישים ביציאה מהמושב שלי הם חשופים לנ"ט או לירי צלפים. אני ממושב עלמה. אצלנו גם הגנים, קח את האליפסה הזאת, תחלק אותם בחצי. קח חצי, נמצאים בתוך זה 23–25 ילדים עם עוד ארבעה אנשי צוות. בא פיקוד העורף, אומר, 12 מטר מרחב מוגן, זה מה שמגיע לכם. זה כל מה שמגיע לכם. יש שני גנים ומעון. איפה ההורים ישימו את הילדים?

למדו אצלנו תחת קורת גג אחת כיתות א' ו-ד' בתוך מקלט בפעוטון, כשלמעלה יש 50 חיילים עם נשקים והכול נמצא למעלה.

כשמדברים על פערי לימוד, אני לא ראיתי עדיין שום תוכנית של משרד החינוך שבאים לצמצם את פערי הלימוד. הבן שלי עשה בגרות במתמטיקה. כמו שאמרתי לך, נתנו להם הקלות בחומר, אבל מי משלים להם את זה? כיתה י"ב, הוא צריך להמשיך ללמוד. מחר תיגמר המלחמה, הוא ייגש לאותה בגרות מלאה. מי משלים? לא ראיתי שום תוכנית שמשלימה את החומר, בלי שום קשר לפערי הלימוד שיש בין הפריפריה לערים הגדולות. רק במלחמה אנשים פשוט קלטו את פערי החינוך בין הפריפריה לערים הגדולות.

כל כך הרבה אנשים עזבו, והגיעו אלינו סוחרים ליישוב מהיישובים המפונים. אנחנו לא ישוב מפונה. אנחנו כרגע אמורים לפתוח גן ל-31 ילדים, שיש לנו בגן הזה ממ"ד 12 מטר. איך אני מכניס 31 ילדים כולל אנשי צוות לתוך הממ"ד הזה? ביקשנו לפתוח שני גנים. שלחנו בקשה. הלכו עם זה למשרד החינוך, קיבלו תשובה שלילית. איך זה מתקיים? אני כבר לא מדבר על אם אפשר, ואנחנו באפס שניות התרעה וכל הדברים האלה.

ביום רביעי היה לנו חצי שעה יירוטים. נפלו אצלנו בכניסה ליישוב. אני הצלתי במקרה מישהי. ממש הוצאתי אותה מהאוטו, הכנסתי אותה לתוך המיגונית. אני אראה לך איך נראה האוטו שלה דקה אחרי. איך המורים יצליחו להשתלט על 31 ילדים בגן אחד, לדחוף אותם לתוך 12 מ"ר? תקשיב, אנחנו תל אביב. יש חוק במשרד החינוך שאומר 36 ילדים בשביל לפתוח שני גנים, זהו, עומדים בזה. אף אחד מבין את המצב.

דיברו על זה שלא נתנו להורים כסף. אנחנו משלמים לילדים שלנו מורים פרטיים. אנחנו לא עובדים. אין פרנסה ביישוב. אנשים איבדו את הפרנסה שלהם, קיבלו מכתבי פיטורים. לא האריכו להם כי אנחנו תל אביב. משלמים כסף מהכיס. אמרתם שדיברתם על זה בישיבה הקודמת. אנחנו מדברים על זה תשעה חודשים. אנחנו עשרה חודשים מתחילת המלחמה. לא יכול להיות שדיברתם על זה בישיבה הקודמת. היה צריך לא לדבר, להביא פתרונות. אני הייתי פה לפני שלושה שבועות, העליתי את זה. מה נעשה מאז? כלום. באתי לעוד ישיבה אבל יש לי גם ישיבת חינוך כי אני צריך לדאוג ביישוב שלי לחינוך. אף אחד לא מתייחס בכלל. אף אחד לא מבין בכלל מה קורה.

מדברים פה על מה שקרה במג'דל שמס. אותו דבר אצלנו. עכשיו קיבלתי הודעה. אני אקריא אותה. "להורי ילדי הקייטנה, בהערכת מצב שקיימנו הוחלט שלא תתקיים הקייטנה". דרך אגב, זה לפני חמש דקות. "לא תתקיים לפחות בשבוע הקרוב. לגבי שבוע הבא תינתן הודעה מסודרת בהתאם למצב הביטחוני. אנו נעדכן". מה אני עושה עם הילדים של כל היישוב? לצאת לשחק בחוץ הם לא יכולים. מה אנחנו עושים איתם? קייטנות נתנו לנו עד ה-21.7, עזרה ב-300 שקל. באה המדינה ואמרה, נתנו 300 שקל. משם צריך לשלם מלא. מי יכול לשלם מלא? איזה אנשים יכולים לשלם מלא? אנשים, אין להם מה לאכול. אני אראה לכם עכשיו מכתב שאני פניתי לבנקים. בנק הפועלים יצא במבצע על המשכנתאות, שלושה חודשים לא לחייב, רק למפונים. אני שלחתי לכל הבנקים. כל אחד נתן לי איזושהי תשובה. הצלחתי להוציא עכשיו 20 תלושי מזון ל-20 משפחות, 2,000 שקל. אני מקבץ נדבות ליישוב שלי. זה לא הגיוני. תשעה חודשים, עשרה חודשים. אתם יוצאים לפגרה שלושה חודשים. איך זה יכול להיות? זה לא נתפס בכלל. אנשים קורסים.

אם יתנו לי, אני אתן לכם לשמוע שיחה עם ועד מצפה הילה. אני אומר אמיתי. היא מספרת לי ששליש מהיישוב עזב. כל הצעירים עזבו ואז נוצר מצב שהגל השני, הוא אומר, יש לי רק ילד בשכבת הגיל, יש לי שני ילדים, גם אני עוזב. אנשים עוזבים את הצפון. מי שנשאר זה האוכלוסייה החלשה שלא מסוגלת לקום ולעזוב. אימא עובדת בחיפה. בחיפה אין מלחמה, מקבלת מכתב פיטורים כי היא לא יכולה להגיע לעבודה. מי נותן לזה מענה? מי מפרנס את המשפחה הזאת? אני אומר לך, אני מחלק ארגזי מזון בסתר. אנשים מתביישים, ואנחנו יישוב עם סוציו אקונומי גבוה. הגעתי למצב שאני מחלק ארגזי מזון למשפחות.

יוראי, בבקשה לסיכום.

תודה רבה, אדוני יושב-הראש, על כינוס הדיון הזה. אני חושב שדרוש דיון המשך.

אין זמן לדיון המשך. צריך החלטות. מי כמוך יודע כמה דיונים אני מגיע לפה, מכיסי, מכספי, מזמני. אין זמן. אין החלטות. עוד דיון ועוד דיון לא עוזר כלום.

אני רוצה להגיד שהתשובות של משרד החינוך לא רק הטרידו אותי אלא הבהילו אותי. אני לא יודע אם אני תושב ביישובי קו העימות שלא פונו, שהמדינה אומרת לי תישאר שם, אל תלך, מה אני עושה? אם אין פתרונות שמאפשרים לילדים שלי, לילדים שלהם ללמוד או להגיע ללימודים בצורה מאובטחת שלא מסכנת את החיים, אז זה לא פתרונות, זה לא מענה. הדיפת האחריות, והמילה פה היא אחריות של נציגי משרד החינוך, אחד, על משרד הביטחון, פיקוד העורף, שניים, למשרד התחבורה, לבטיחות של התלמידים היא בלתי מתקבלת על הדעת.

אין לי ספק שמשרד החינוך, יושבים שם אנשים טובים שעושים את מיטב מאמציהם, אבל אני מצפה מהם לבוא לכנסת ולציבור ולומר, אנחנו לא מסוגלים. עם המשאבים שניתנים לנו, עם סד הנתונים אי אפשר להעמיד שירותי חינוך, ולא לומר אחרת. לא לומר, זה הפתרון הכי טוב שיכולנו למצוא למרות שאין מורים, למרות שאין חללים מוגנים, למרות שאין אוטובוסים ממוגנים. למרות שאין מורים, אז אין חינוך, ואם אין חינוך אז זאת האמירה שצריכה לצאת לתושבי הצפון שהם יוכלו לקבל את ההחלטות שלהם לגבי הילדים שלהם, לגבי החינוך שלהם, לגבי מרכז החיים שלהם.

המצב שבו התלמידים וההורים תלויים בין שמיים לארץ, לא מסוגלים לקבל החלטות למול תשובות שמורחות אותם, זה מצב שהוא בלתי מתקבל על הדעת. אמרה פה אחת מהדוברות, חרטוט. אני לא אומר שזה חרטוט, אני אומר שזה פשוט היעדר האומץ לקבל החלטות. אם ההחלטה היא שאי אפשר להעמיד מערכת חינוך מתפקדת שבה התלמידים לא מפחדים על החיים שלהם וההורים לא מפחדים על החיים של הילדים שלהם, אז זאת האמירה ואיתה צריך לצאת לציבור, ושהם יקבלו החלטות, הציבור. האמירות פה מבהילות, לא פחות.

אני רוצה לשאול את ד"ר אורנה שמחון. אורנה, האם יש לנו תשובות מסער הראל?

לגבי סער הראל, אני לא מצליחה להשיג אותו כרגע, אבל בשיחה האחרונה שהייתה לי איתו יש מעט מאוד וזה מינורי, והם התגברו על כל המשימות. אין לי עוד תשובה.

אני רוצה ברשותך להתייחס לשני דברים קצרים, אם אפשר, אדוני היושב-ראש.

בבקשה.

קודם כל אני רוצה לדבר על תושב עבדון שאנחנו שכנים. אני תושבת אבן מנחם ואני מכירה את עבדון לפני ולפנים, ויודעת את כל המצוקות. תלמידי עבדון שהוא ישוב לא מפונה לומדים בשלוש מערכות חינוך, אחת מהן זה בבית ספר מעונה - - -

איך הוא מגיע לשם? הוא נוסע דרך כביש לא ממוגן.

תאמין לי, הבנתי.

והוא לא לומד שם. אני ממנות ולא מעבדון. הנתונים שהיא אומרת הם לא נכונים.

המענה החינוכי בתוך עבדון הוא לא אופטימלי ולכן יש מערכת חינוך רגילה שמתקיימת, והילד הבוגר שלך הגיע לבית ספר כברי ונבחן בבחינות בגרות, ובית הספר הזה קיים לימודים כרגיל.

אני שלושה שבועות לא שלחתי אותו אחרי שני כתב"מים שירדו בצומת כברי. איך את אומרת דבר כזה? אני שלושה שבועות לא שלחתי את הילדים שלי. נפל יום אחרי יום כתב"ם בצומת כברי.

מומי, בוא ניתן לה לסיים את הדברים.

הבן שלך למד כל השנה בבית ספר כברי.

הבן שלי לא למד ארבעה חודשים מאז תחילת המלחמה. הוא למד בזום שלוש שעות, פעמיים בשבוע.

כל השנה למדו שם כרגיל והבן שלך נבחן בבחינות בגרות, אז זה קודם כל. בוא נדייק את העובדות.

לא, זה לא אמיתי. זה מראה בדיוק את הנתק שיש. זה לא אמיתי הנתונים שהיא נותנת.

אני רוצה להגיד לחבר הכנסת שסיכם את הדיון בצורה כזאת שאין מענים חינוכיים. אני רק רוצה להגיד לך - - -

יש פעוטון במנות? תעני פה ליושב-ראש הוועדה. אין פעוטון במנות. איך אימא יכולה להגיע לעבודה? לא נפתח פעוטון במנות. איך ההורים הולכים לעבודה? על מה את מדברת?

אני יכולה להגיד משהו?

את יכולה להגיד הרבה דברים, רק שחצי מהם זה לא אמת.

אם תתנפל עליי זה לא יעשה אותך צודק.

לא, אני לא צודק. אני יכול להביא נתונים.

אני יכולה להכיל ולהבין את מה שאתה אומר, כי אני לא גרה במגדלי עזריאלי בתל אביב. אני גרה במושב אבן מנחם שזה ישוב מפונה. אני רוצה להגיד לך שאנחנו משתדלים לעשות את המקסימום ולתת מענים. אני רוצה לראות עוד מערכת אחת שנתנה מענים ל-16,710 תלמידים מפונים בכל קצוות הארץ תוך כדי תנועה.

אורנה, אנחנו מדברים על הלא מפונים. אני אמרתי בתחילת הדיון שעשיתם עבודה נפלאה לילדי המפונים, וגם שם יש בעיות פה ושם כמו בכל מערכת. בדיון הזה אנחנו מתמקדים על התלמידים של קו העימות של הלא המפונים. הייתי שם בסיור, ראיתי את זה במו עיניי. יש שם פער עצום. לצערי, אורנה, אני אומר לכם, משרד החינוך לא נמצא שם באירוע. הוא נמצא לשליש ולרביע.

משרד החינוך נמצא באירוע, ומשרד החינוך מיגן בתי ספר ובנה בתי ספר עורפיים כדי לתת מענים גם לילדים הלא מפונים. אני מודה שיש ישובים ספציפיים שכרגע יש לנו קושי ולכן גם החלטנו שאנחנו לא מקיימים שם מערכת לימודים מלבד הגנים. אני גם לא מסוגלת לתת תקינה ל-31 תלמידים בעבדון שלומדים במקלט עד שלא יהיה מיגון נוסף, ודיברנו על הנושא של המיגון, משום שאם אני אצטרך לתקנן עוד גן נוסף, אני אצטרך עוד צוות שאין לי.

אז על זה זה יושב.

יוראי, בקצרה.

אורנה, אני מצדיע לצוותי החינוך שעושים את העבודה שלהם בתנאים מאוד קשים, אבל את המנהלת ואת צריכה לבוא לפה ולתת תשובות עם נתונים ועם הפערים, ולהביא פתרונות. מה שהצגת פה היום בדיון הוא מבהיל, הוא מטריד, הוא צריך באמת להטריד כל בן אדם במדינת ישראל כי יש פערי מיגון. אף הורה לא צריך להתמודד עם סיטואציה שבה הוא צריך לשלוח את התלמידים שלו כשהוא לא יודע אם הם יחזרו חיים מהלימודים. אף אחד. עצם העובדה שאת מסירה את האחריות ממשרד החינוך, מעבירה אותה לפקע"ר, למשרד התחבורה, זה לא מתקבל על הדעת.

אני לא מסירה אחריות. אני הבן אדם האחרון שמסיר אחריות ואתה יודע את זה היטב, ואני לא מוכנה לקבל את זה.

עם כל הרצון הטוב, את יכולה לחלק ציונים לחברי הכנסת כמה שאת רוצה. אני אומר את הדברים שלי כי אני מסתובב ביישובי קו העימות שלא פונו, וההורים קורסים מדאגה. התלמידים לא לומדים, ואם ככה זה ייראה בשנה הבאה, זה כישלון ענק של משרד החינוך, אז במקום להגיע לכאן ולחלק ציונים לחברי הכנסת, אני מציע שתציבי בפני משרדי הממשלה, בפני האוצר את הפערים שיש לך כדי לקבל את התקציבים הראויים, כי מגיע לתושבי קו העימות שלא פונו בצפון, בדיוק מה שמגיע לתלמידי תל אביב, לא גרם אחד פחות או שעה אחת פחות, לא מיגון אחד פחות.

קטונתי מלהעיר ולבקר אותך, אבל אנחנו באמת עושים את כל מה שאנחנו יכולים במגבלות של הביטחון כדי לתת את המענה המקסימלי.

זה לא מספיק.

איפה שיש פערים אנחנו נתמודד איתם, למרות שזה הכי נוח להגיד על בימת הכנסת שמשרד החינוך לא עושה שום דבר. תודה.

בכל הכבוד, אל תחלקי לי ציונים. אתם לא עושים מספיק ואתם גם לא מציגים פה את הנתונים המדויקים.

אני לא מחלקת ציונים.

חבר הכנסת הרצנו, תודה.

עינת, בבקשה.

אני רק רציתי להתייחס למשהו קטן, כי דיברו מקודם גם על מיגון תחנות הסעה. אני אגיד שפיקוד העורף הולך למיגון תחנות הסעה בכל השטח של ה-3.5–9 קילומטר ליישובים שלא פונו. הצבנו כבר 100 מיגוניות ואנחנו ממשיכים להציב עד תחילת הלימודים כדי שגם בתחנות ההסעה לבית הספר, גם תחנות ההסעה מחוץ לבית הספר שיהיו ממוגנים. כרגע יש 100 בגזרה הזאת.

אני אבקש לקבל אחר כך לגבי הצירים, איזה צירים אכן יכולים לנסוע שם ללא צורך בהסעה ממוגנת, ואיזה צירים לא. אני אגיד את זה גם בסיכום.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, וביניהם למשפחות היישוב מג'דל שמס שאיבדו את ילדיהם, וכן איחולי החלמה מהירה לפצועים.

הוועדה מתפללת ומקווה להחזרתם במהרה של כל החטופים והחיילים.

הוועדה מודה לכלל המשתתפים בדיון שבאו מקרוב ומרחוק.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך למצוא את הפתרונות הראויים לפני ה-1 בספטמבר לכל התלמידים מהיישובים שלא פונו בצפון. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר אליה תוך שבוע את רשימת בתי הספר, הגנים והמעונות ביישובים שלא פונו, האם הם עומדים בתקני המיגון? תעשו את העבודה הזאת מול פיקוד העורף. האם הם יפתחו ב-1.9, ואם לא, איפה אותם תלמידים ילכו ללמוד?

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החינוך, כמה מורים חסרים בחינוך ההתיישבותי?

הוועדה דורשת ממשרד החינוך לדאוג להסעות ממוגנים לתלמידים במוסדות החינוך ביישובי קו העימות בצפון. הוועדה דורשת ממשרד החינוך לדאוג למימון ההסעות לתלמידים, ולסגור את זה מול השלטון המקומי.

הוועדה דורשת מפיקוד העורף למצוא את פתרונות המיגון לבתי הספר לפני ה-01.09.2024 ביישובים של קו העימות שלא פונו. הוועדה דורשת מפיקוד העורף את רשימת צירי התנועה להסעות התלמידים, האם הם בטוחים והאם יוכלו לעבור שם בהסעות לא ממוגנות?

הוועדה תקיים ישיבת מעקב בנושא תוך שבועיים מהיום.


הישיבה ננעלה בשעה 13:38.