פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
30/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 79
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ד בתמוז התשפ"ד (30 ביולי 2024), שעה 13:30

מסקנות הוועדה הציבורית לגיבוש מענה ייעודי לנפגעי אירועי ה-07 באוקטובר

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר

קארין אלהרר
שלי טל מירון
יסמין פרידמן
אפרת רייטן מרום

רועי בבאי - רפרנט רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר

יגאל גוטשל - רפרנט תכנון, אגף התקציבים, משרד האוצר

יעל גורן חזקיה - ראש אגף מדיניות ממשל, מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

אושרה גדרון - מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

נטע אלגבסי - ראש תחום חברה, משרד ראש הממשלה

הדס גבריאל זני - ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, משרד המשפטים

רני נויבואר - ראש תחום חקיקה ומדיניות, משרד המשפטים

נטע ברק - ממונה ארצית מדיניות ציבורית, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

תמר שטיינר - ראש בית הדין, ועדת ערר לענייני קורונה וחרבות ברזל, משרד המשפטים

בלה בן-גרשון - ממונה חירום, חוסן וטראומה, בריאות הנפש, משרד הבריאות

תמנע מזרחי חיים - מנהלת שירות, אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ערן טארטקובסקי - ראש אגף השירות לציבור, המשרד לביטחון לאומי

יוסף דיאמנט - הסוכנות לעסקים קטנים, משרד הכלכלה

שלומי מור - ייעוץ משפטי, המוסד לביטוח לאומי

אורית יחיה - ראש ענף הסברה, המערך לטקסים ולאירועים ממלכתיים

בתאל וקנין - עו"ס, איגוד העובדים הסוציאליים, מחלקת הרווחה, אופקים

ענבל בלאו - מומחית לאסונות ואירועים רבי נפגעים, הקריה האקדמית אונו

רות פרמינגר - יו"ר ועדת חקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה

שלומית יהב - מייסדת ארגון 'קימה'

יניב גל - יועץ משפטי, ארגון 'קימה'

הילה אביר - חברת ועד משפחות נרצחי מסיבות ה-7 באוקטובר, עמותת 'ילדי האור'

ענת גולדשטיין מגנזי - נציגת משפחות שכולות

ליאת קליין - מנהלת מחלקת מדיניות, עמותת חמניות, נציגי הפונים

ספיר ג'רבי - מדיה ודוברות, עמותת חמניות

הדס שמל - ועד משפחות שכולות ממסיבות הדרום

רעות אדרי - ועד משפחות נרצחי מסיבות ה-7 באוקטובר

עומרי רחום - ועד משפחות נרצחי מסיבות ה-7 באוקטובר

נעמה שמואלביץ - מנכ"לית עמותת קהילת שבט הנובה

אפרת אטון - מנכ"לית עמותת לב בטוח

מירב גילי הירש - מיצוי זכויות למען נפגעי המסיבות בדרום

נועה פורד - יתומה ואחות שכולה

איציק שפיר - משפחה שכולה

רחל רזילוב - אמא שכולה

יצחק בן לולו - משפחה שכולה

תמר תשובה - משפחות הנרצחים

אדוה פינקלשטיין - אמא של טום וגבע, משפחה שכולה

יורם יהודאי - אבא של נרצח

רחל משה - ממשפחות נרצחי המסיבות

עומר לשם - שורד מהנובה

נטע אפטלון ברוך - בתו של יוסי אפטלון ז"ל, משפחה שכולה

חנה כהן (הימן) - דודה של ענבר הימן, משפחות החטופים

נעם עידן בן עזרא - אחות של צחי עידן, משפחות החטופים

זיו עבודי - בת זוגו של אליה כהן, משפחות החטופים

ורד קירו זילברמן

אתי שבתאי

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



מסקנות הוועדה הציבורית לגיבוש מענה ייעודי לנפגעי אירועי ה-07 באוקטובר

צוהריים טובים. התכנסנו כאן היום בעקבות סיום העבודה של הוועדה הציבורית שהמתנו לה די הרבה זמן. אני חייב להודות לשר האוצר שהוא נענה לבקשה של הוועדה והקים את הוועדה, אני רוצה להודות לחברי הוועדה שעשו את העבודה שלהם. יש לנו עוד הרבה עבודה לפנינו אחרי המסקנות, כמו שאמרנו בישיבות הקודמות, ואנחנו ננסה להתמקד במה היא העבודה הנוספת שיש לנו אחרי המסקנות של הוועדה.

אני מבקש, יש כאן הרבה אנשים, בשביל שהישיבה תתנהל כסדרה, סדר הדברים יהיה נציג משרד האוצר בוועדה יציג את המסקנות, לאחר מכן תהיה התייחסות של שלושת הגופים המרכזיים שמייצגים ואחר כך נפתח את זה לדיון נוסף. אנחנו נרצה להבין מה מסקנות הוועדה, לאן פנינו מועדות, מה הם הדברים שנצרכים לחקיקה, מה הם הדברים שלא נצרכים לחקיקה, מה הם הדברים שהולכים לקרות, מה הם הצעדים הבאים.

כפי שכולכם יודעים, אני לא הולך לרדת מהנושא הזה, זה הולך להיות נידון פה. חוץ מבשבועיים הדממה של הכנסת מבחינתנו אין פגרה, הנושא הזה ימשיך להיות נידון.

בהתחלה נתחיל עם סרטון שביקשו משפחות החטופים וכמה דקות לזיו עבודי, בת הזוג של אליה כהן החטוף, מיד אחרי הסרטון. אבל אני אומר שוב גם למשפחות, התחלנו עם משפחות החטופים, אנחנו נמצאים פה עם משפחות שכולות, אני מבקש לתת להם את הזמן. הגענו סוף סוף אחרי הוועדה, יש פה הרבה נושאים שצריכים לעלות היום אז אני מבקש לכבד אותם. אנחנו נתחיל עם הסרטון, בבקשה.

לפני הסרטון, אני רוצה להגיד שבדרך כלל כשאני מגיעה לכנסת אני מספרת את הסיפור שלי ומה עברנו ובעצם אני חושבת שעכשיו כשיש את ההקלטות מתוך המיגונית זה קצת מיותר ועדיף לשמוע. אם יש מישהו שקצת קשה לו, יש פה אזהרת טריגר.

(הקרנת הסרטון).

אני קודם כל רוצה לתת כבוד לשמות הנרצחים במיגונית, עמית בן אבידה, קרין שוורצמן, אוסלאור מה אבו עסא, לאור אברמוב, עינב לוי, איתי בנג'ו, אנטוניו מסיאס, תמר סמט, יועד פאר, שני קופרווסר, שגב קיז'נר, איבון רוביו, ניצן רחום, לידור לוי, ענר שפירא ואיילת ארנין שהקליטה שלוש שעות מתוך המיגונית. כך יצא במקרה שיש פה את עומרי רחום, שזה אח של ניצן רחום שנרצחה במיגונית שממנה אני ניצלתי וככה הגורל הפגיש בינינו בטעות, לא ידעתי אפילו שהוא מגיע.

ובין שמות הנרצחים יש שני אהובים שלי, אחד מהם זה הבן של אחותי ואחת מהן זו בת הזוג שלו, שני ילדים בני 19 שבמשך שש שעות הייתי צריכה לשבת מול הגופות שלהם. אני לא רוצה לתאר יותר מדי במילים כי יש פה גם משפחות שכולות שראו יותר מדי, אני בטוחה, אני אעצור את התיאורים שתיארתי בוועדות הקודמות ואני אגיד שזה היה מזעזע.

בנוסף לזה, עם כל מה שעברתי ועם כל מה שחוויתי אין מנוח, כי אני כל יום צריכה לקום בבוקר ולחשוב מה אני עושה עכשיו בשביל להוציא את בן הזוג שלי בשבע השנים האחרונות מעזה. יחד איתו נחטפו גם הרש, שנחטף בלי יד, אלון שנחטף פצוע, אור לוי שאשתו נרצחה במיגונית ויש לו ילד בן שלוש שנשאר בלי הורים, ואליה שנחבל, נורה ברגל והובל לעזה כשהוא פצוע ומדמם. ואני שואלת מה אתם עושים היום כדי להחזיר את החטופים הביתה? לא יודעת.

אני כל יום קמה בבוקר, עם כל מה שאני עוברת, כי את השפיות שלי אני כבר לא אקבל בחזרה, התקדמתי, אני יודעת, אני לא אקבל את השפיות בחזרה, מה אני עושה היום כדי להחזיר את בעלי לעתיד הביתה. מה אתם עושים? לא יודעת, אנחנו מרגישים האנשים השקופים. דיברתי בוועדה הקודמת על כל כך הרבה מסרים, בסופו של דבר מה שיצא שהועלה לאינסטגרם זה הריב שלי עם דוד ביטן לשלוש שניות.

זה לא רק אתם שקופים.

כולם שקופים, חד משמעי. אני יכולה להגיד גם בתור משפחה שכולה, אני פה נותנת את העמדה גם וגם.

גם אנחנו שקופים.

חד משמעי, אני מסכימה איתך. צריך לעשות משהו כדי להחזיר אותם הביתה ויותר ממה שעושים עד עכשיו. אני בטוחה שאתם עושים, אני חלילה לא רוצה להיות בנעליים של אף אחד, אתה לא רוצה להיות בנעליים שלי, אני בטוחה, ואני לא רוצה להיות בנעליים של מקבלי ההחלטות, אבל אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה ובלי להפקיר אף אחד מאחור.

אם צריכה להיות עסקה היא צריכה להיות עסקה שכוללת את כולם. אי אפשר להפסיק להילחם בלי שנקבל את כולם, זה לא אופציה. אני לא אתן יד לעסקה שלא מחזירה את אליה הביתה, או גופות, או כל דבר כזה או אחר. צריך את כולם בבית. תודה.

חברי הכנסת, אחרי הסרטון שראיתי אני מקבלת כוח, אני יודעת שבאנו לשם משהו אחר, אבל אין לי ברירה. אני אם שכולה, גם אם זה ייקח זמן ואני באה לפה הרבה, רבים מכם מכירים אותי, אני באה לכאן ויותר אני לא אבכה, אבל הסרטון הזה הזכיר לי את הזוועות שיכול להיות שגם עבר בני. אני זכיתי בדם של הבן שלי להקריא, גם אם ייקח זמן אני אקריא את מה שכתבתי היום בבוקר. שמי רחל, אני אמא של יחזקאל חזי רזילוב.

רחל, רחל, לא.

אני יודעת שזה ארוך, אני מבקשת להמשיך.

רחל, לא. תקבלי אחר כך את רשות הדיבור. את רשומה, תקבלי אחר כך את רשות הדיבור.

אל תנפנפו אותי, אני פה בזכות. הבן שלי הקריב את חייו כדי שאנחנו כאן נשב ונדבר במדינה חופשית. כל הגוף שלי רועד.

רחל, את יודעת שאנחנו תמיד נותנים לך בוועדה לדבר.

נותנים, אבל שום דבר לא זז.

רחל, את רשומה ואני אתן לך.

אני לא יודעת אם אני אקבל את הזכות. עוד מעט 11 חודשים לציון, אנחנו צריכים לעבוד, ללכת לבית עלמין, אני לא יודעת את מי קברתי ואין מצבה לבן שלי. זה בסדר? זה נורמלי שלבן שלי שהקריב את חייו אין עדיין מצבה?

הייתי בבג"צ ביום ראשון, עמדתי שם ודיברתי לשופט עליון, אמרתי לו את כל מה שאני חושבת, אבל אף אחד לא עוזר. תעזרו לי, בבקשה. לכל אלה הרוצחים שדינם דין אייכמן, הרוצחים שטבחו את הילדים שלנו, יש זכות ולאמא שכולה אין זכות לדעת מי קבור שם? אני אשמח לקבל את רשות הדיבור. אם זה היה ילד שלכם? אני לבד, אף אחד לא מטפל ולא דואג לי. עוד מעט עשרה חודשים. אני רוצה שייעשה צדק, לא בתי משפט, לא עורכי דין, לא להב, צה"ל, אף אחד לא בא עד היום לתת לי תשובות.

אני אומרת לכם, אני רוצה לדבר ותנו לי את ההזדמנות. אני מכבדת את זה, אני אשמח לדבר. אני לא מבקשת שתרחמו עליי, אל תרחמו עליי. אני לא באתי לפה מתוך רחמים, אני באתי לעשות צדק. מחפשים צדק לפושעים, לבוזזים, לאונסים, לרוצחים, לחותכים, ולבן שלי שהקריב את החיים שלו לא מגיע צדק וסוף סוף שהבן שלי יגיע לקבורה כמו כל אדם שמגיע לו?

מה כבר אני מבקשת? ביקשתי שיכירו בו כחלל צה"ל. צה"ל לא פותח את הדלת. על כל השלטים, 1,400 נרצחים והרוגים שהקריבו את חייהם, מתינוק עד מבוגר וניצולי שואה, אנשים, גברים, חיילים וחיילות, כשהדרג העליון עמד שם וחיכה כמו זומבים שעות על גבי שעות. אני מצטערת, זה כואב לי. אתם נותנים לאלה דרגות, מעלים אותם, צל"שים ולכל ה-1,400, שכחנו אותם, שהקריבו, מאחורי כל ילד כזה יש משפחה שהיא מתה כל יום.

תודה. אני רוצה לבקש, עם כל הקושי, אם אנחנו רוצים דיון אפקטיבי זה בתנאי שהדיון הזה יתנהל בצורה מסודרת עם רשות דיבור. הדיון הוא עם הרבה כאב וכולנו נמצאים בכאב הזה מהיום הראשון, דיון שאני לא זוכר כבר את המספר שלו, אבל אנחנו עכשיו נמצאים עם מסמך שאנחנו צריכים להתייחס אליו ולראות איך להתמודד איתו ומה הם הדברים שצריך לעשות עם המסמך הזה. אני מבקש שישמרו כאן על זכות דיבור. רועי בבאי, בבקשה.

אני יגאל גוטשל מאגף התקציבים במשרד האוצר. אנחנו לא חברי הוועדה הציבורית, אני מבין שאין פה אף אחד מחברי הוועדה הציבורית. רועי, שליווה את הוועדה וריכז את התהליך, יכול לספר קצת על התהליך שהוועדה עשתה בחודשים האחרונים.

כמו שנאמר, אני ריכזתי את הוועדה הציבורית. אני אגיד בכמה משפטים מה היה אופן הפעולה של הוועדה. הוועדה ערכה 15 מפגשים, הוועדה התחילה את העבודה שלה בלשמוע מהגופים שעוסקים בלתת מענים לכל הנפגעים מאירועי ה-7 באוקטובר, לדוגמה שמענו את הביטוח הלאומי, את משרד הרווחה, מנהלת תקומה וכדומה.

הוועדה פרסמה בתחילת עבודתה גם קול קורא לציבור הרחב וקול קורא במיוחד לארגונים שמייצגים את הנפגעים ב-7 באוקטובר. אותם ארגונים שמייצגים את הנפגעים גם הופיעו בפני הוועדה, היו לנו שתי ישיבות עם נציגים שלהם ולאחר מכן הוועדה התכנסה לשם גיבוש המלצות והגעה למסקנות שאותן היא הגישה בשבוע שעבר לשר והן התפרסמו ביום ראשון. זה באופן כללי על עבודת הוועדה. משום שלא הייתי חבר ועדה אני לא רוצה להיכנס ל - - -

אבל למה אין נציג של ועדה?

כן, יו"ר הוועדה נגיד.

למה אין נציג של הוועדה? היה נציג של האוצר בוועדה.

אני אסביר. קיבלתי אתמול בקשה ממשרד האוצר לקיים את הישיבה הזאת בעוד שבוע, עם ראשי הוועדה.

למה? כי יש זמן?

בדיוק, אני אמרתי שאני לא מחכה עוד יום אחד, גם אם נצטרך עוד ישיבה כי אין לי ספק שנצטרך עוד דברים, דבר ראשון אני רוצה שהאוצר יציג את העיקרים ואיפה הם הפערים בשביל שנדע איך להתמודד. הם ביקשו, אני מודה, גם פרופ' אביעד הכהן, הם פנו אליי וביקשו שנדחה בשבוע ואמרתי שאני לא דוחה אפילו לא ביום.

לא, למה הנציג של האוצר שהיה חלק לא הגיע?

הוא יציג את מה שהיה בוועדה, הוא ליווה את הוועדה. רועי מלווה את הוועדה מיומה הראשון, הוא ליווה את ההקמה שלה, היה בפגישות. רועי, בבקשה.

כמו שאמרתי, אני לא אכנס לכל השיקולים של חברי הוועדה, הכול מפורט גם בדוח, דוח באמת מאוד מפורט עם כל השיקולים, מה שניתן וכדומה, רק כדי שזה יהיה דיון ענייני אני אציג את המסקנות הסופיות מאוד, שורות סופיות של הוועדה.

חברי הוועדה הגיעו בסוף למסקנה של הבחנה של שני תבחינים בנפגעים שעל פיהם יחולקו תגמולים. התבחין הראשון הוא על בסיס תושבות או נוכחות באזורים שנפגעו ב-7 באוקטובר כאשר על בסיס מדרג של פגיעה חולקו היישובים ושורדי המסיבות לשלוש מדרגות פגיעה.

מי שנכח ביישובים או במסיבות שהם בדרגה הגבוהה ביותר, בדרגה השלישית, יהיו זכאים לבחור במסלול של הוועדה ולקבל תגמול כספי של ארבעה חודשי תט"ר וסל טיפול ושיקום בגובה של 30,000 שקל. מי שנכח ביישוב מדרגה שנייה יהיה זכאי לתגמול של פעמיים - - -

מה זה יישוב מדרגה שנייה?

לדוגמה שדרות, אופקים, יש רשימה בנספחים של הדוח של החלוקה של כל היישובים.

סליחה, כל תושבי אופקים או רק תושבי שכונת מישור הגפן?

רבותיי, לתת לו לסיים כי יש פה הרבה אנשים. אני מבקש שהדיון יתנהל, שנוכל להגיע ולהבין בסוף הדברים.

בדרגה שנייה יקבלו שווי של חודשיים תט"ר וסל טיפול ושיקום בגובה של 7,300 שקל. ומי שנכח ביישובים מדרגה 1 יקבל חודש אחד של תט"ר. בנוסף הוועדה ראתה לנכון שכל מי שתושב באזורים שמוגדרים גם 3, גם 2 וגם 1, אבל לא נכח באירועים מכל סיבה שהיא או נכח ולא הוכר כנפגע פעולות איבה מכל סיבה שהיא יקבל דרגה 1, כלומר חודש של תט"ר.

רועי, אני רוצה בשביל ההבהרה, המשפחות השכולות שמישהו מבני המשפחה שלהם נהרג במקום, מה המשמעות שלו?

זה התבחין השני שהוא קשור לזה.

הוא נרצח, הוא לא נהרג.

התבחין השני נוגע למשפחות הנרצחים והחטופים שלא מקבלים מענה בחוק מסיבה כזו או אחרת. קודם כל יש את האחים השכולים, יתומים להורה אחד וכדומה, שאין להם מענה שלם מבחינת החוק.

גם יתומים בגירים?

כן, גם יתומים בגירים וגם אחים בגירים כמובן וגם קרובי המשפחה שרואים את עצמם כנפגעים באירועים וכרגע אין להם הכרה כנפגעי פעולות איבה תחת החוק הקיים, הכוונה היא למי שנחשף באופן דיגיטלי לרצח של קרוב משפחתו מדרגה ראשונה, או שהגיע לשטח לחפש אותו בתום האירועים ולכן לא קיבל הכרה. בגלל שזה מאוד רגיש לא רצינו ליצור ועדה שרוצה שתוכיח שאכן נחשפת דיגיטלית או משהו כזה, אז התבחין השני הוא באופן רוחבי לכל קרובי המשפחה מדרגה ראשונה, הם יהיו זכאים לקבל תגמול בגובה של חודשיים תט"ר.

קבוצה שלישית, שעלה צורך גם לתת מענה עבורה היא של אחים של פדויי שבי שמרגע שחרור האח שלהם הם לא זכאים לטיפולים נפשיים יותר ולהם יינתן סל טיפול ושיקום בגובה של 15,000 שקל. זה לסיכום כל התגמולים.

אפשר לשאול שאלות?

עכשיו חברי הכנסת ומיד אני ארצה לתת לעמותות שעסקו.

תודה, אדוני היו"ר. אני רוצה להתחיל דווקא בלברך את עבודת הוועדה. אני חושבת שנפרצו שם או עודכנו שם ערכים שבהם מדינת ישראל מכירה באירוע הזה כאירוע חריג ולכן גם צריכה לפתוח לעצמה פריזמה והסתכלות אחרת בפיצוי, במתן מענה לאנשים, למשפחות, לגורמים שנפגעו גם אם לא באופן ישיר לפי הפסיקה ולפי החקיקה שיש היום במדינת ישראל, לא חשוב, לא ניכנס לזה, ועל כך אני בהחלט מברכת ואני חושבת שיש פה התקדמות גדולה.

עם זאת אני חושבת שברגע שהגזירה של הסכומים היא מלמעלה למטה ולא ההיפך, כלומר ברגע שיש לנו מיליארד ואותו צריך להתחיל לחלק אז לעולם האנשים שנפגעו לא יקבלו את מה שמגיע להם באמת כי איך אפשר להעריך את הפגיעה ולתת לה את המענה ההולם והמתאים, את הצרכים האמיתיים כשיש לנו כסף מוגבל?

ברור לי לחלוטין המוגבלות והמורכבות של מדינת ישראל היום וצרכיה, גם קיימים וגם שיהיו קיימים, זה נכון, יחד עם זאת זה ברור לחלוטין שאי אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא, כפי שאתם הגעתם, ואני חושבת שגם אתם בדוח שלכם לא כתבתם את זה בצורה מפורשת, אבל רמזתם שנאלצתם לפעול בתוך הסד של הכסף שאותו קיבלתם ואותו נאלצתם לחלק בצורה מסוימת ולכן בניתם מנגנונים. ושוב, המנגנונים שנבנו כאן הם מנגנונים שאפשר לשפר אותם, אם אנחנו מדברים על האופן הבירוקרטי ואם אנחנו מדברים גם על עוד אולי גורמים, אוכלוסיות, אנשים שכרגע הדוח הזה לא מגיע אליהם עדיין ובוודאי אני בטוחה שלאנשים שיושבים כאן יהיה מה לומר כדי לטייב ולחדד, אבל הדבר הבסיסי הוא, אם הוועדה נועדה בשביל לסייע לאנשים לעבור את הטראומה והגיהינום הכי גדול שקרה למדינת ישראל ולהם באופן אישי צריך לתת להם באמת את הכלים ולא שמדינת ישראל תעשה וי, שהיא אמרה הנה עשיתי, הנה הקמתי, הנה המצאתי, אבל הכסף הוא כל כך מוגבל שהוא לא עונה על הצרכים האמיתיים.

אלה הדברים שבעיניי חשוב לשים אותם מיד על השולחן. אני מזכירה לך, אדוני היו"ר, שהרבה הרבה לפני האסון הזה היה אסון מירון, היה אסון צפית, נדמה לי שגם גפני חתם על אותה הצעת חוק שקבעה גורם מתכלל, מה שאין, קבעה את המיידיות, שלהיכנס מהר מהר, לעשות את הפעולה עכשיו כי הנזק המצטבר הוא איום ונורא, וקבענו גם קופה קטנה לעזרה מיידית וגם מעין הטבת נזק, קראנו לזה, במקום להיכנס לפיצויים.

ותודה רבה לד"ר ענבל בלאו שיושבת כאן, מומחית לאסונות לאומיים ויכולנו לנסח הצעת חוק רואה פני עתיד. ראינו את האסונות האלה לפנינו, ניסינו לכתוב, כתבנו וזה עבר בקריאה ראשונה, הצעת חוק שהיא הצעת חוק מסגרת כדי שמדינת ישראל תדע להתמודד עם אסונות שמגיעים, שהגיעו לצערנו. וכיום במה שהגיע, המסקנות, האלמנטים הכל כך בסיסיים עדיין נעדרים כדי לטפל באסונות לאומיים במשפחות ובעיקר בבני המשפחות. אני חושבת שתהיה לנו עבודה ארוכה. תודה רבה.

הוועדה רוצה להשתמש בניסיון שלך בעניין הזה, אני זוכר את הדיונים אצלך כיושבת ראש ועדת העבודה והרווחה בעניין הזה, ניסיונך באזרחות לפני כן בעניין הזה.

לצערי.

אבל אני אשמח מאוד במסגרת כרגע, יש פה משפחות שכולות, והוועדה התרחבה באמת, כמו שהוא אמר, להרבה רבדים, אבל יש פה את המשפחות השכולות והמשפחות הנפגעות הישירות שהייתי שמח מאוד, מניסיונך, שתעזרי לנו לטייב את זה. המזל שלי, כמו שאמרתי, שלפני שהוחלט והובאה החלטת ממשלה והובא הכול התכנסנו, על אף הבקשה, כמו שאמרתי, שהייתה לדחות את זה בשבוע. אנחנו עושים את זה עכשיו ואם תוכלי לעזור לנו לטייב עכשיו נקודתית מול המשפחות האלה, מה הם הדברים שהיית עושה, שמה עליהם יותר דגש.

אני איעזר גם בתמר שעשתה עבודה נהדרת איתנו כל החודשים האחרונים, אבל אני חושב שאנחנו צריכים היום, עם כל הכאב, לנסות לדרג את זה בסוף לסעיפים הקטנים ולפרטים הקטנים, לאן אנחנו שואפים להגיע, לקבוע את המקום ולדעת, במסגרת הזאת של המיליארד, לא במסגרת של המיליארד, מה עושים, איך עושים את זה. מעבר להצהרות פוליטיות. אנחנו פה במערכת, אנחנו צריכים לעשות את זה במקסימום ואני אשמח מאוד. ושותפתי למאבק הזה בחודשים האחרונים, קארין, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני מודה לך שקיימת את הדיון למרות שהתבקשה הדחייה. תראו, זו התחלה טובה, באו אחרי עשרה חודשים, ובאמת כמשפטנית, שמו רגל בדלת ונעשתה עבודה שלא צריך לזלזל בה. מצד שני יש ארבעה דברים שאני רואה לנגד עיניי שיש איתם בעיה.

קודם כל אין מסלול שאומר שאם המצב הולך ומחריף אתה יכול לפנות לעניין של נכות נפשית ואז לקזז. זה דבר שצריך להיות פתוח. לא כמוצא ראשון, כי אנחנו לא רוצים הסללה, אבל כן בהחלט שלא ייווצר מצב שאנשים יבואו ויגידו לא משתלם לי כי מי יודע איפה אני אהיה עוד X חודשים.

אני רוצה שביטוח לאומי ומשרד המשפטים יכינו תשובות לזה. תהיו קשובים, אנחנו נגיע לזה.

הדבר השני זה אופן חישוב התבחינים לפי דרגות, מי קובע איזה דרגה והאם זה שקוף, האם ניתן לערער על הדרגה, איך זה עובד.

בנספח ט' לדעתי, מפורטים שם התבחינים שקבעו את המשקל ואת המשקל שחברי הוועדה בחרו לתת לכל אחד מהם.

האם ניתן לערער על אירוע כזה?

חייב להיות.

זה עניין אחיד.

לא, בסדר, אבל שימו לב, אין פה איזה תהליך סדור כמו כשמגישים בקשה לביטוח הלאומי. אני רוצה להבין שזה לא שגר ושכח, שזה לא אני קבעתי - - -

זה ככל שהממשלה תאמץ את זה.

צריך לפרוט את זה עכשיו.

צריך לומר את הדברים בבירור, שיכול להיות על זה תהליך של ערעור. הדבר הנוסף הוא גובה התגמול. אני לא יודעת כמה מכם מכירים את המחירים כשרוצים ללכת ולצרוך שירותים פסיכולוגיים באופן פרטי, למה הסכום הזה בדיוק יספיק? 15,000 שקלים, שזה נגיד תגמול, פחות מזה זה התגמול לאח שכול, ברצינות? איפה אתם? באיזה עולם אתם חיים?

בדיחה.

הדבר הרביעי, שגם עליו צריך לדבר, המשפחות של השורדים, שהם כאילו אח חורג, אף אחד לא מתייחס לאירוע, יש היום כל מיני מענים במשרד הרווחה.

הם כן נמצאים. מי שהיה בתוך האירוע נמצא בתוך הוועדה.

לא, של שורדים.

המשפחות של מי ששרד לא נמצאות בתבחין השני.

הן ממש לא נמצאות.

רק השורדים עצמם.

השורדים עצמם נמצאים ומשפחות של הנרצחים.

ואני רוצה לומר לכם שגם משפחות השורדים, שהרבה פעמים הם מוחזקים כעוגן, הם לא מקבלים מענים היום, אלא אם כן בטיפול קבוצתי דרך משרד הרווחה, שזה אירוע לא תקין בעיניי. ואם מסתכלים על ה-7 באוקטובר, 7 באוקטובר היה להרבה מאוד קבוצות.

יש כאן עוד דבר, נעדרת המלצה של הוועדה על הצורך בעידוד ליציאה לעבודה. אנשים לא רוצים לשבת בבית, הם רוצים לחזור להיות יצרניים, להשתלב, הם לא רוצים להיות מעמסה. הרבה פעמים העבודה היא ריפוי, תעזרו להם לצאת, תנו עידוד תעסוקה, זה חשוב. הרבה פעמים זו היציאה מהטראומה. אז אני אומרת, התחלתם, כל הכבוד על זה, זה ממש לא מספיק. תודה רבה.

תודה. אני חושב שהדברים האלה נרשמו. יש פה נציג משרד העבודה? אני חושב שלמשרד העבודה אמור להיות בתוך התקציב שלו, בתוך המערכת שלו, מענים שאמורים לתת מענה למה שאת העלית. אנחנו נבקש את זה מהם.

בסדר, אפשר לאגם משאבים.

אני רוצה להמשיך, שלומית יהב, עמותת 'קימה'. הערות, ננסה לתמצת הערות לדוח הזה ומה לדעתך עלינו כח"כים להמשיך בחקיקה, מה אמור להגיע להחלטת ממשלה. תעזרי לנו כמו שעזרת לנו עד היום להגיע לעשות קצת סדר בתוך כל המילים שיש פה בדוח.

האמת שאחרי הסרטון, המשפט שמלווה אותי מה-7 באוקטובר, והארץ רעדה ותמימים הפכו בן רגע לחגורת הביטחון שלנו. זה משהו שאנחנו צריכים לשים אותו מול עינינו כשאנחנו מדברים על המשפחות והמשפחות נמצאות כאן, גם של חטופים וגם של נרצחים.

קודם כל תודה רבה על הדיון, אני חושבת שהוא חשוב ומהותי, ומעבר לכך, מעצם העובדה שאנחנו לא נדחינו לעוד שבוע בדיון הזה זה בהחלט חשוב ומשמעותי. תודה רבה לחברי הוועדה. חברת הכנסת קארין אלהרר, אני לא רואה את אושר שקלים, אבל תודה רבה, אתם מלווים אותנו לאורך כל הדרך. ראיתי שגם חברת הכנסת אפרת רייטן הצטרפה ואמרה גם דברים שתיכף אני אתייחס אליהם.

אני חושבת שחברי הוועדה הציבורית הונחו להפיק דוח שהוא במסגרת מאוד מאוד צפופה ונוקשה ולמרות זאת הם מצאו את הדרך לשקף במידה רבה, גם אם היא לא מלאה, את מה שדרוש על אף שלא הייתה בידם האפשרות לספק מענה מתאים. אני חושבת שבהקשר הזה אנחנו צריכים להתייחס לדוח הזה. אז תודה רבה לחברי הוועדה הציבורית בראשותו של פרופ' אביעד הכהן אשר עשו עבודת קודש בשימת לב לפרטים ודגשים רבים על אף מגבלת התקציב ומסגרת הפעילות שהוגדרה להם והניחו לפנינו את חלקי הפאזל וכל שנותר הוא לחוקק חוק המשלים את המסגרת המתאימה וזה נתון לכם, חברי הכנסת.

כך נכתב במספר מקומות, חברי הוועדה הקדישו תשומת לב מאוד רצינית והבהירו שהם מאוד מאוד מוגבלים, אפשר לראות את זה במספר מקומות כשהם מציינים: מתחילה הציבו לנו מסגרת פעולה שגבולותיה ברורים ומתוחמים היטב. כתב המינוי שמכוחו קמה הוועדה, כמו גם ההנחיות שליוו אותו, הבהירו לנו היטב שלא נוכל לעסוק בכל אשר על ליבנו ולא נוכל להמליץ היה ורצוננו שההמלצות תיושמנה ככל אוות נפשנו.

הווה אומר שהם ממש ממש הגישו לנו כאן מסמך מאוד ברור ומסודר על מנת שחברי הכנסת ייקחו את הכפפה הזאת, ייקחו את הדוח הזה ויעשו בו את המעשה הנכון לחוקק חוק חד משמעי, ברור ומדויק שנותן מענה למשפחות. במארג עדין ומובנה ובעבודת מחשבת מצאו חברי הוועדה את הדרך להניח בפני המחוקק את הדרך לסיוע אמיתי לנפגעי ונרצחי ה-7 באוקטובר. חיקוק חוק מתאים לאסון 7 באוקטובר תוך שהם מציינים את החקיקה הקיימת ואף מפרטים את מכלול הצרכים. מכלול הצרכים, כפי שאנחנו רואים אותו, בא לידי ביטוי.

שלומית, מה שאנחנו כחברי כנסת מנסים להבין, ואולי בסוף מי שתענה לנו זו תהיה תמר, אבל אני רוצה את דעתך בעניין, מההבנה הפשוטה שלי כקורא תמים של הדוח מה שצריך עכשיו זה החלטת ממשלה וסעיף 9 ובא לציון גואל, מה שאני שומע ממך שזה לא כך. אני רוצה לשמוע את דעתך. אני אשמע את דעתה של תמר, אבל אני רוצה לשמוע את דעתך, האם לא מספיק החלטת ממשלה וסעיף 9?

לדעתי לא. חברי הוועדה עשו ככל יכולתם בכלים שניתנו להם ובמסגרת התקציב והמגבלות של כתב המינוי וההנחיות שקיבלו ובאופן מפורש וחד משמעי ציינו, ואני חושבת שאפשר לראות את זה בתוך הדוח, נכון שזה כתוב בשפה מאוד מאוד מסוימת ולא בכדי, אחת, שאירועי ה-7 באוקטובר חריגים ואינם אירוע טרור כפי שמוגדר או כפי שהיה מוכר לנו בחקיקה, אנחנו מדברים על כך כבר עשרה חודשים, ומשכך החקיקה אינה מתאימה.

החקיקה הקיימת אינה מספקת מענה ראוי לצורכי הנפגעים ובני משפחותיהם וגם דוח הוועדה לא יכול לתת לזה מענה. החקיקה הקיימת אינה מספקת מענה למסגרות המשפחתיות והקהילתיות שנפגעו ורואים את זה ברחל בתך הקטנה בתוך הדוח מפורט מאוד, מסודר מאוד.

בהמלצות היא הדגישה מספר היבטים מאוד חשובים. אחת, יש למנות גורם מתכלל והיא המליצה על הביטוח הלאומי, שתיים, יש להרחיב את מערך הטיפול הנפשי ואת היקף הזכאויות שלו. אכן הם נקבו שם באיזה שהם סכומים, אבל אפשר היה לראות בתוך הדוח שהם אומרים שגם זה לא מספיק. גם זה לא מספיק וצריך לתת הרבה יותר מזה ושהמענה אינו שלם בשל מגבלות התקציב והיקף כתב המינוי שניתן.

כלומר הוועדה בהחלט שמה כאן על השולחן של הכנסת ואומרת: נתתם לנו לעשות עבודה, עשינו עבודה מאוד מקיפה ואנחנו אומרים לכם, א', הכסף לא מספיק, ב', החוק לא מתאים ולכן הגיע הזמן לבצע את העשייה. בשל המגבלות הם הציעו את ההצעות שלהם.

מה שאני אבקש, אנחנו מדברים על כך מספר חודשים, אני חושבת כבר מהאספה הראשונה שאתה אספת אותנו, ותודה לך על כך שאתה ממשיך ומתמיד, כולל הישיבה היום, אנחנו טוענים שיש לסייג את אסון ה-7 באוקטובר והגיע הזמן שיחוקק חוק מתאים לכך שיסייג את ה-7 באוקטובר ועל פיו ותחתיו יש לחוקק חוקים מתאימים בהקשרים של ביטוח לאומי, שאנחנו שם הולכים ומגדירים הגדרות חד משמעיות לגבי המשפחות שנפגעו, היקף המשפחות, סוגי המשפחות שנפגעו. היום הלך הרוח הוא שונה במדינה שלנו ולכן צריך להתייחס לזה בהתאם.

יש לעדכן את גובה הקצבאות ואת הזכאים להם, יש המון המון אנשים שלא זכאים היום לקצבאות, יש בהחלט לחבק גם את הגרושים והגרושות ודרך אגב, הוועדה נכנסה לזה והתייחסה לזה. למרות שההתייחסות היום לא באה לידי ביטוי בתוך המספרים שהם נקבו הם התייחסו לזה שאנחנו צריכים להתייחס גם לגרושים גרושות, הרים מאמצים, משפחות מאמצות. יש הרבה משפחות מאמצות שאימצו ילדים שנשארו יתומים ולכן צריך להתייחס גם זה.

הם התייחסו גם לנושא של החונכות. נכון שהוא מובלע במידה מסוימת, החונכות שצריכים להעניק למשפחות שאימצו ילדים יתומים וזה אומר לא רק החונכות של הילדים היתומים אלא גם הילדים שקולטים את המשפחות. יש להרחיב את מערך הטיפולים הרגשיים, וכשאנחנו מדברים על להרחיב אל תדברו איתנו מספרים, דברו איתנו טיפולים. כשבן אדם מקבל כל טיפול שהוא צריך לאורך כל הדרך, כמה שהוא צריך, אנחנו צריכים את האנשים האלה שיחזרו למעגל החיים הסביר.

עם חקיקת חוק ייעודי יהיה ניתן לטפל גם בתעסוקה ועבודה והיום אין לכך מענה ראוי, כמו למשל שניתן לפטר הורה שכול, זה לא סביר, או אח שכול, זה לא סביר. ואם אפשר לפטר אותו כי אנחנו רוצים להקל על המעסיקים, המדינה צריכה לשנס מותניים, לתת חלף הכנסה למשפחות האלה. על בסיס החוק אפשר יהיה לטפל בסוגיות נוספות כגון למשל הביטוח הפנסיוני שכרגע יש המון המון מגבלות במימוש הכספים וכספי מס שמשולמים.

כלומר המרכיב הראשון, כפי שאנחנו ניתחנו את הדוח ומה שאנחנו מדברים כבר עשרה חודשים, הדבר הראשון במעלה, יש לחוקק חוק שמתייחס ל-7 באוקטובר כאירוע חריג, כאסון קולוסלי לאומי ועל פיו ללכת ולהכפיף את כל יתר החוקים ולחוקק חוקי משנה, הן בביטוח הלאומי, הן במשרד העבודה והן בנושא של ביטוח פנסיוני.

שלומית, אני בטוח שיהיו דברים שיצטרכו חקיקה, אבל כמו שאמרתי באחד הדיונים הקודמים פה, הריבון פה בסוף זה הייעוץ המשפטי לממשלה ואם הריבון אומר שהוא יודע להסתדר עם רוב פרטי הדוח בלי זה אני רוצה קודם כל שהוא יקדם את רוב פרטי הדוח בלי חקיקה, כי להליך החקיקה יש, לצערי הרב, הרבה הרבה מגבלות כאן בכנסת. ראינו את זה בחוק שלי, כמה עברנו ועוד לא הגענו לקריאה ראשונה, הגענו לקריאה טרומית ועוד לא הגענו לקריאה ראשונה. לכן אני מציע לראות מה משרד המשפטים אומר ואחר כך יחד עם חברת הכנסת - - -

מעולה. אם תרשה לי דקה לסיים בעוד מספר היבטים. אני חושבת שכשאנחנו מסתכלים לדוח, וחברת הכנסת רייטן וחברת הכנסת קארין אלהרר ציינו את הסכומים, אלה סכומים שאני אפילו לא מעזה לחזור עליהם בקול רם, זה פשוט לא נעים אפילו לדבר על כך שאנחנו כמדינה רואים לנכון לציין כאלה סכומים כפיצוי כלשהו למישהו שנפגע כל כך קשה, למשפחות שנפגעו. על כן אני מעדיפה לשים את זה בצד והגיע הזמן שתהיה החלטת ממשלה מאוד רצינית כמו שהייתה במירון, לתת פיצוי משמעותי למשפחות האלה ולא להתחיל מהסכום, כמו שאמרה קארין קודם, מהסכום הגלובלי למעלה ולהתחיל לנסות להגיע אליו, הפוך, בואו נדבר על המשפחות, כמה מגיע להם ולפי זה נבנה את התקציב ונמצא את המקורות להביא אותו.

אנחנו חייבים לפעול בצורה הזו. במירון ניתנו חצי מיליון שקלים, סכום לא מבוטל. יחד עם זאת לצערי הוא לא יספק מענה להיקף הפגיעה שהייתה כאן. יש לקבוע שהמוסד לביטוח לאומי סוף סוף יהווה גורם מתכלל. דיברנו על זה גם באספות, הוועדה דיברה על זה, מן הראוי יהיה שכבר ניישם את זה.

הדבר הכי חשוב, אני חושבת, אובדן העצה שיש למשפחות האלה, אנחנו עשרה חודשים אחרי, חלק ניכר מהמשפחות לא יודעות איך לפעול. אנחנו עדיין מקבלים פניות ואנחנו עדיין רואים את המצוקה הזו. אנא, תתחילו כבר בזכויות בדחיפה, תציינו לאנשים מה מגיע להם, תנו להם את זה. למה הם צריכים להתחנן? אנחנו לא צריכים להיות במקום הזה, המשפחות לא צריכות להיות במקום הזה, הן צריכות לקבל את זה על מגש מוכן.

לכן אמרתי שאני מעדיף להתחיל לפני חקיקה, שיתחילו לקבל ואז אנחנו - - -

כן, בסדר, אז הם קיבלו 14,000 שקלים.

30, ממה שהבנתי, פלוס טיפולים.

חלקם 7,000, 14 ו-30.

פלוס טיפולים. בסדר, אמרתי, בואו נתחיל.

בואו נשמע מה משרד המשפטים חושב.

הילה אביר מעמותת 'ילדי האור'.

אני נציגת ועד משפחות נרצחי מסיבות ה-7 באוקטובר. אח שלי הצעיר בן 24 נרצח במיגונית בכניסה לבארי אחרי שהם ברחו מהמסיבה.

בדוח אביעד הכהן, יו"ר הוועדה, כותב שדומה שמאורעות ה-7 באוקטובר אינם דומים לשום מאורע אחר. אז אנחנו מבינים את זה, יש לנו עכשיו אסמכתא. שישה עמודים כתב אביעד הכהן כפתיח לדוח הוועדה, שישה עמודים בהם הוא מכיר באסון הנורא, הגדול והאכזר ביותר שידעה מדינת ישראל, שישה עמודים שהם כמעט התנצלות כי אפילו הוא מבין שהמנדט שניתן לו הוא יריקה בפרצוף הנפגעים.

שישה עמודים הוא כתב, טרח על ציטוטים, חיפש בכתובים ובספרות, שישה עמודים מושקעים רבי מלל, אבל להגיע היום לוועדה להציג את הדוח הוא לא רצה, כי אפילו יושב ראש הוועדה הציבורית - - -

לא, הוא ביקש לדחות את הוועדה ולבוא עוד שבוע. צריך להיות הגונים.

אפילו יושב ראש הוועדה הציבורית לגיבוש מענה ייעודי לנפגעי אירועי ה-7 באוקטובר יודע שהמענים שהוא מציע הם ביזיוניים, שהוא לא יכול להסתכל לנו בעיניים. טבח אזרחי, מגה אסון לאומי שברור לכול שמדובר באירוע אחר שלכבודו הוקמה הוועדה הזאת מלכתחילה. עצוב מאוד שהמסקנות הן לעג לרש.

כמעט עשרה חודשים שאנחנו, משפחות הנרצחים, עובדים במקום המדינה. איך אמר אביעד הכהן? אם אתם לא רוצים שנהיה סמוכים לשולחן המדינה עד קיצנו תתעוררו על החיים שלכם ותתחילו לקחת אחריות. סדרי העדיפויות של המדינה עצובים, לא מתחשבים בעתידה ובהמשך קיומה. אני כן מבקשת להביט קדימה כי אנחנו לא סיימנו. דוח הוועדה הציבורית הוא מסמך חשוב, מקיף והוא הצדקה כתובה למדוע צריך להתייחס אלינו, להכיר בנו, בני משפחות נרצחי ה-7 באוקטובר, כנפגעים בעצמם.

אנחנו משפחות שכולות בטראומה שדורשים חקיקה ייעודית ומהירה. הבנתם את זה בוועדת החוקה, הבנתם את זה כשקראתם את הדוח המדובר ואתם מבינים את זה מה-7 באוקטובר. אל תשכחו להקים את הגוף המתכלל, בכל זאת עשרה חודשים שאתם לא מוצאים לו תקציב.

תודה. איציק שפיר.

שלום לכולם, איציק שפיר, אבא של דור חנן. אני מצטרף לדברים שנאמרו פה לגבי המגבלה של הוועדה של ה-1 מיליארד שבעצם בסופו של דבר מה שהיא נתנה שם זה פלסטר שאפילו לא מכסה את הפצע ומבחינת המגבלות היא עשתה את זה לאותן אוכלוסיות שאין להן כיסוי תחת החוק של נפגעי טרור, אם זה ניצולים או מי שגר שם או מי שהיה בתקשורת וכו' וכו'. מהבחינה הזאת היא עשתה את מה שמוטל עליה בהתאם לתקציב שהיה לה.

מה שאין מענה, ודיברנו על זה פה המון בוועדה, זה לחוק, לא להקדמה לוועדה שבסוף לא נותנת מענה, לחוק שקודם כל יגדיר בצורה ברורה, כי לנו המשפחות ההגדרה הברורה הזאת לא מספיק נאמרת, לא מספיק קיימת, שאירועי ה-7 באוקטובר זה לא סתם אירוע טרור. זה צריך להיות בחוק, שיהיה ברור, שיהיה באותיות גדולות. בלי פסוקים ובלי שום דבר, שזה יהיה פשוט נאמר וכתוב.

מה יוצא מהדבר הזה? אז אני לא אחזור על כל הדברים שנאמרו פה, אם זה מה שהיה באסון מירון, או אם זה תגמול לאחים, משהו משמעותי שבאמת ייתן להם מענה, או תעסוקה, או מה יהיה בעוד שנה או עוד שנתיים. צריך חוק מסודר. הרי לא היה מעולם דבר כזה, אז צריך חוק שיגדיר מה קורה כשיש דבר כזה. זה לא יכול רק להיפתר בוועדה של מיליארד שקל, זה פשוט לא נותן מענה.

אז זה שהייתה ועדה זה בסדר, זה שצריך כנראה לקבל את ההמלצות שלה, זאת אומרת לא יעזור פה מה נדון, זה כנראה גם, אם יעשו את זה בהחלטת ממשלה, בסדר, אבל זה רק הספתח למה שבאמת צריך להיות.

לכן אנחנו התכנסנו, לדעת מה הם הפערים, על זה אנחנו מדברים. אף אחד לא ברח, כמו שאמרתי, החוק עדיין פה והמתנו פשוט לדעת מה הפערים.

רועי, שר האוצר קיבל את המלצות הוועדה?

הוא לא יצא עדיין בהצהרה לגבי זה, זה הוגש לו, הוא לומד את זה.

הוא לומד.

הוא לומד את זה כבר כמה חודשים.

הוא עוד לא למד שיש 7 באוקטובר.

משפט אחרון, רק להתייחס, אמנם זה לא נאמר פה, אבל כן קראתי בדוח, יש התייחסות בדוח של הוועדה לאחים ובני משפחה שאם הם תובעים נכות או משהו כזה הם לא יכולים להגיש תביעה מול הרשות הפלסטינית.

לא, זה בטח לא.

מה זה קשור?

אני גם שאלתי מה זה קשור. זה מופיע, לא?

אני לא ראיתי דבר כזה.

לא, זה טעות. זה החוק של נפגעי פעולות איבה. אתה חשבת כמו חוק הפיצויים, אבל זה לא כך, הוא מתייחס לחוק נפגעי פעולות איבה, או שתבחר את זה או שתבחר את זה, אתה לא יכול את השניים.

איציק, תודה. משרד המשפטים, תמר.

מבחינה תהליכית אני קצת אעשה סדר.

תעשי לנו סדר, בדיוק, בשביל שנבין מה אנחנו צריכים לעשות. הכאב ברור, אנחנו כולנו מבינים, אבל בסוף לא רואים את היער.

כבוד היושב ראש, לא כדאי לסיים את ההתייחסויות של הגופים הנוספים ואז? אני מאוד רוצה לחכות למה שתמר אומרת וזה חשוב, אבל שווה לשמוע את ההתייחסויות הנוספות.

של איזה גופים?

של מנהלת החטופים והשבים, משרד ראש הממשלה. בסוף יש גם להם התייחסות, משפחות החטופים.

אבל הדיון כרגע הוא לא על משפחות החטופים.

אנחנו מצוינים בתוך הדוח ולכן אנחנו רוצים להתייחס, בשביל זה אנחנו פה.

זה בסדר גמור, הדיון הזה והוועדה הזאת מוקדשת למשפחות הנרצחים של המסיבות.

בין משפחות החטופים יש גם משפחות נרצחים ואתה משתמש בדוח ובדוח מופיע החוקים שחוקקנו עבור משפחות החטופים ולכן אני פה - - -

זאת הסיבה שהוועדה הזאת דנה, מכיוון שלמשפחות האלה לא חוקק אף חוק, לא היה דיון באף ועדה, הם היו שקופים. המשפחות שאת רואה פה שקופים, משמחת תורה הם שקופים. עכשיו אני אייצג את הכאב שלהם.

אין שום בעיה, אני דודה שכולה.

הם שקופים, לחטופים חוקקו כמה חוקים.

אחיינית שלי נרצחה, ראיתי את זה בלייב.

כמה חוקים נחקקו?

אתה רוצה שנמשיך לדבר? בוא, אנחנו פה, הכנסת אותנו לתוך הדוח. תן בבקשה את רשות הדיבור, כבד גם אותנו. אני מכבדת אותם, אין לי שום בעיה. אני יושבת פה בשקט וממתינה.

באמת, תנו לו לדבר וזהו.

תמר, אני רוצה להבין מה הם הפערים, עם מה אנחנו נמצאים.

את הפערים אני לא יודעת לומר כי אנחנו לא מיפינו אותם.

אני שואל עוד פעם, מבחינה אופרטיבית.

מה זה אומר היום.

אנחנו צריכים החלטת ממשלה? מה אנחנו צריכים בחוק הקיים לשנות מבחינה חוקית?

אז אני אסביר. קודם כל דוח הוועדה הניח איזה שהיא תשתית ראשונית שאפשר להתחיל לעבוד איתה, שזה קודם כל דבר טוב. בטוח שיש פערים, בטוח שיש נדבכים שהוועדה אולי לא הספיקה להגיע עד הסוף, בטוח, אין ספק. זה תמיד קורה. גם ועדה שתוך חודשיים הייתה צריכה להגיש דוח ולהיפגש עם כולם זה – לא משנה.

אופרטיבית, כדי שהמסקנות האלה ייושמו צריך ששר האוצר יעלה הצעת מחליטים לממשלה שמאמצת את הדוח ומקימה ועדת היגוי בין-משרדית שהיא הוועדה המיישמת את ההמלצות שבד בבד אפשר להתחיל ליישם המלצות ובד בבד לבחון את הפערים. זו החלטה שהממשלה צריכה לקבל אותה. חלק מהדברים כאן דורשים תיקון חקיקה, חלק לא, לא בהכרח.

מה דורש תיקון חקיקה?

המשנה ליועצת המשפטית לממשלה הייתה חברה בוועדה ועצם זה שאביטל הייתה כחברת הוועדה זה כבר מקל מאוד על כל התהליכים, זה אחת. שתיים, העובדה שכבר יש תקציב להעביר כבר את התשתית הראשונית זה גם משהו שמאוד מקל כבר לרוץ עם מה שיש. השאלה היא אם הממשלה מחליטה להתקדם עם מה שיש ובד בבד לבחון את הפערים, או שהיא מחליטה לקדם את הדוח כמות שהוא, או שהיא מחליטה לא לאמץ את הדוח, אבל הממשלה צריכה לתת את האמירה שלה לגבי הדוח הזה.

מהידיעה שלכם, משרד האוצר, למתי אמורה להיות החלטת ממשלה?

השר קיבל את הדוח לפני שבוע.

מתי אמורה להיות מוגשת הצעת מחליטים?

זה תלוי באימוץ הדוח על ידי שר האוצר.

לפי מה שמשרד האוצר מסר לי אתמול בדיון, במשך השבוע הזה הוא מאמץ אותו. יש פה כמה פערים שצריך להתמודד איתם, אני מכיר אותם.

אני מניח שבשבועות הקרובים.

על מה אתם מדברים?

על החלטת ממשלה.

שבוע? שבועיים?

אני מדבר מבחינת משרד האוצר, מתי הוא מגיש הצעת מחליטים?

אני מניח שתוך שבועיים אפשר לגבש את ההחלטה.

שבועיים תהיה הצעת מחליטים מוכנה. מבחינת משרד המשפטים, את אומרת שאצל המשנה ליועצת המשפטית מונח הנושא שצריך חקיקה.

היא הייתה חלק מעבודת הוועדה ולכן לא אמורים להיות פה קשיים משפטיים, זה רק עניין מעשי, פשוט לכתוב את מה שצריך לכתוב.

נו, זה לא בעיה.

זה לא בעיה, זה מה שאני מנסה לומר, שהאבנים הגדולות, שזה תקציב וסוגיות משפטיות כבר נחצו.

עברנו.

בדיוק. עכשיו מה שנאמר זה רק ליישם.

אני רוצה רק לומר משפט אחד, גם לשלומית וגם שאלו פה קודם, יש שתי אפשרויות, יש אפשרות קלה, שנשמעת הכי קלה, בואו תודיעו לאוצר, תוסיפו עוד מיליארד שקל והסיפור נפתר. יש עוד אפשרות, כמו שהיא אמרה מקודם, זה ליישם בתוך משרד הממשלה. יש טבע מאוד נעים במשרדי הממשלה שאומרים רגע, אם אתה מטיל עלינו משהו תביא לנו גם כסף. יש למשרדי ממשלה תקציב שהם אמורים להתמודד עם זה והם אמורים לעשות חלק מהדברים.

לכן אני לא הייתי רץ מיד לדרך הקצרה והמאוד טובה תקשורתית לצעוק, תביאו עוד מיליארד ואז אין ואז אומרים קיצוץ רוחבי ואז אומרים לך אין, אלא לבוא למשרדי הממשלה, כמו שאמרתי קודם על משרד העבודה, ולהגיד להם: חבר'ה, יש לכם אגף לעידוד תעסוקה? שימו משאבים על העניין הזה. ביטוח לאומי: יש לכם זה? שימו משאבים על העניין הזה. משרד הרווחה, יש לכם משאבים? שימו משאבים על העניין הזה ולא לברוח לקצוות, למרות שאני מסכים איתך שצריך לשים כסף.

אבל גורם אחד שמאגם את כל המשאבים.

כן, על זה דיברנו, ביטוח לאומי, זה אמור להיות חלק מהחלטת הממשלה.

ברשותך רק עוד משפט אחד לגבי מנגנון השגה וערר, מה שעלה פה קודם. גם ועדת ההיגוי עצמה אמורה להקים ועדה כזאת, שהיא גם ועדת חריגים וגם ועדת השגה שאפשר לפנות אליה.

זו תשובה למה ששאלה חברת הכנסת קארין אלהרר.

בדיוק. היא יכולה להקים את המנגנון הזה, הוא יכול לקום בביטוח לאומי, הוא יכול לקום איפה שהיא תחשוב לנכון.

אז אני רוצה לבקש לפני הסיכום, סיכום ביניים על מה שעלה עד עכשיו. אני מבקש ממשרד האוצר, אני גם דיברתי איתם אתמול, כמו שאמרתי הם ביקשו עוד שבוע, יכול להיות שאנחנו אפילו נקיים עוד דיון בעוד שבוע אם אנחנו נהיה אחרי הדבר הזה, לדעת הצעת המחליטים, מהו האימוץ בסוף של משרד האוצר מהי הצעת המחליטים.

אני מבקש ממשרד המשפטים, מול המשנה ליועץ המשפטי, מול אביטל סומפולינסקי, לתת לנו מסגרת. לא ביקשתי את החקיקה, אבל לתת לנו מסגרת, שנדע מול ועדת העבודה והרווחה, שעומד חוק פתוח או חוק ממשלתי, להגיד לנו מה הפערים.

ואני מבקש מהוועדה לפנות למשרד העבודה, אגף עידוד תעסוקה, שיציגו לוועדה תוכנית לנושא של החזרה למעגל העבודה ותוכנית תעסוקה ייעודית לקבוצה הזאת. מעבר לנושא של הפיטורים שאיציק מעלה פעם אחר פעם אני רוצה נושא של עידוד תעסוקה.

מנהלת החטופים, בבקשה, אבל לנסות בקצרה.

תודה, אדוני היושב ראש. קודם כל אני באמת מודה לוועדה על ההתכנסות.

אנחנו לא הוועדה הציבורית והוועדה הזאת לא עוסקת בנושא של החטופים, הנושא של החטופים נידון בוועדת העבודה והרווחה ובאין ספור ועדות, כפי שאתם יודעים. קודם כל בוא נשים את המסגרת.

קודם כל הנושא של החטופים - - -

אני מדבר על הוועדה לפניות הציבור.

אבל, פינדרוס, זה יהיה חלק מהחלטת הממשלה.

רגע, בבקשה, אני אשמח להתייחס בקצרה. אי אפשר להתעלם שהדוח מכיל איזה שהן המלצות על משפחות החטופים. אני יודעת את הפער שקיים עבור משפחות הנרצחים, אני מכירה, אני שומעת אותם מדי יום בוועדות, דווקא מהמקום שיש חוקים ייעודיים למשפחות החטופים ויש מנהלת ויש גורם מתכלל אני רוצה לומר, לא די בחקיקות משנה קטנות, חקיקה על חקיקה. אנחנו מבינים, יש לנו כמה חקיקות שקשורות למשפחות החטופים ועדיין יש לנו פערים מאוד גדולים שקשורות למשפחות החטופים והשבים בעיקר.

הדוח נוגע ומדבר על משפחות השבים. חוקקנו את חוק פדויי השבי, אז הצלחנו להביא לכמה שיותר זכויות עבור השבים במסגרת תיקון החקיקה, אבל למשפחות השבים, ברגע שהשבים שבים נפסקות כל הזכאויות שניתנות להם על פי חוק וגם הן משפחות שזקוקות לשיקום.

לפחות היה להם גם זכאויות, השכולות לא מקבלות זכאויות עד היום, עשרה חודשים. על מה אתם מדברים בכלל? סליחה, המשפחות השכולות לא מקבלות רבע ממה שהחטופים מקבלים. זה לא ועדה שלכם, זה ועדה שלנו.

אתם גם לא מזכירים את משפחות הנרצחים.

איך אתם מעזים?

תני לה לסיים.

לא, זה לא מקובל.

שוכחים אותנו, את הילדים שלנו רצחו, קברו ושכחו.

אתן צודקות, אני מסכים.

אתה יודע באיזה מצב אנחנו נמצאים לעומתם? אני לא רוצה להשוות את המפונים ואת החטופים, את הסכומים שהמדינה מוציאה עליהם. המשפחות של הנרצחים לא מקבלים כלום.

תני לה לסיים. הוויכוח הזה בינינו לא יעזור.

כלום, כלום. זה לא יכול להיות שאנחנו בדיון של המשפחות השכולות. הם יש להם מספיק דיונים לדבר על זה, זה הכול. זה לא מתאים כרגע. לא מתאים.

את צודקת, אבל תני לה לסיים.

אני אסיים ממש בקצרה. אני רק אומר, א', משפחות החטופים מכילות כמעט בחציין גם משפחות שכולות. יושבת פה נעם שתעיד, גם אחיה חטוף וגם אחיינית שלה נרצחה. אנחנו מטפלים גם במשפחות חטופים שהם גם משפחות שכולות, שגם המשפחות השכולות מקבלות מתוקף חוק נפגעי האיבה את הזכאויות שהן זכאיות להן.

היינו רוצים לא לקבל אותם. לא הייתי רוצה לקבל אותם.

אני יודעת, אני בטוחה, אני ממש בטוחה. אני אתן את המלצתנו ובקצרה. אני לא אפרט פה את מה שחסר כדי זה אני יודעת להגיד, את מה שחסר מבחינת הוועדה הזאת עבור משפחות החטופים ומשפחות שכולות ומשפחות השבים, יש כמה דברים שנמצאים בפער.

אני כן רוצה להתחבר למה שאומרת תמר, תמר ואני עובדות ביחד מתחילת המלחמה, גם בהקשר של משפחות החטופים ובכלל, כן יש מקום לחקיקה ייעודית שקשורה לקבוצות מסוימות באוכלוסייה. אני אפילו אגדיל ואומר, כמו שאמרה חברת הכנסת רייטן, ודווקא כי יש לנו חוקים, עדיין יש פערים, אני מזהה חוק שצריך לתת מענה לכלל המענים של ה-7 באוקטובר שנוגע גם למשפחות חטופים, גם לשכולות, גם לניצולי הטבח. ברגע שיסתכלו במענה הוליסטי יהיה קל יותר לתת מענים, כי גם אנחנו נמצאים בפער. בהקשר הזה בוודאי ובוודאי שהמלצות הוועדה כדריסת רגל הן תשתית מצוינת וזה באמת תוך שבוע, שבוע וחצי, שבועיים, אפשר להביא החלטת ממשלה שמטפלת בזה.

עשרה חודשים עוד לא הביאו את רוצה שבשבועיים יביאו? לא הבנתי.

יש לי משהו לומר על הדוח הזה, משהו שמאוד צרם לי ואני חושבת שכולם פה צריכים לשים את זה על השולחן. הוא בעצם מתנה את קבלת הסיוע בשלילת זכויות עתידיות להגשה אל מול הביטוח הלאומי, זה לא יעלה על הדעת.

אני מסכים.

לא, זה לא יקרה.

אני אומר הערה לאוצר, כשבאים ואומרים שמוגבלים במיליארד שקל, אפשר להתווכח, להגיד צריך יותר, סדרי עדיפויות, דיון שהוא דיון ערכי והוא שווה דיון, אבל לשלול דברים שנמצאים בתוך החוק, וכפי שאמרתי קודם למשרדי ממשלה, אני מציע לכם מול המשרד לבדוק את ההמלצה הזאת שוב כי היא המלצה מאוד מאוד בעייתית.

אני אתייחס בשתי מילים. הוועדה לא שוללת מאף מי שנפגע פעולות איבה לגשת לוועדה רפואית, הוא רשאי לגשת לוועדה רפואית.

אבל זה לא מה שהוא אומר.

אבל זה מסלול אלטרנטיבי. אם אתה ניגש למסלול של הוועדה תוכל לגשת לוועדה רפואית בפרק זמן שהוועדה - - -

לא, לא, לא, הרצחת וגם ירשת? ממש לא.

זאת הבעיה במנגנון הזה.

אם זה הפיצוי היחיד זה פיצוי נמוך, אם זה פיצוי משלים אז בוא נדבר על החקיקה. זה לא יכול להיות פיצוי יחיד וזה הגובה של הפיצוי.

אני רוצה לראות אם היו הילדים שלכם נרצחים מה הייתם עושים? תענה, למה אתה לא עונה?

מה זה הדבר הזה?

רבותיי, הדברים שלכם נשמעו. זה לא אישי, אמרתי את המסר הזה.

אבל הוא - - -

אבל הוא לא בעל הבית, הוא אומר את מה שאומרים לו, מה אתם צועקים עליו?

אתה לא עונה.

איפה בעל הבית?

למה בעל הבית לא בא לפה?

אמרתי שהוא ביקש עוד שבוע ולא נתתי.

מי, סמוטריץ'?

לא, הוועדה.

פינדרוס, אנחנו עשרה חודשים.

הבנו, אבל החלטת הממשלה לא התקבלה.

בסדר, אבל זה לא יכול להיות דבר כזה.

מסכים איתך.

אבל זה לא יהיה.

אני לא יודעת.

לא, תמר כרגע ברשות דיבור.

יש כלל בדיני הנזיקין שאומר שאתה לא יכול לתבוע פעמיים בעבור אותו אירוע.

אין בעיה, אבל שידובר במיליונים ולא ב-14,000 שקל.

יש פתרונות, כלומר משעה שיש המלצה מסוימת יש גם פתרונות משפטיים, צריך פשוט למצוא אותם, זה הכול, ואנחנו יודעים למצוא אותם.

עשרה חודשים. אנחנו לא חודש ראשון, לעזאזל. אתם מביאים פה הורים שכולים כל שבוע, את חושבת שאין להם מה לעשות? את חושבת שהנפש שלהם בריאה לבוא לפה.

היא סגרה עסק, הוא סגר עסק, זה פושט רגל. פינדרוס, אתה ממש לא מבין, אני חייבת להגיד שאתם לא מבינים מה קורה. כי אם אני כאמא חד הורית, גרושה, נאלצתי לסגור עסק וללכת לעבוד כשכירה כשהמשכורת היא אפילו לא רבע ממה שהרווחתי בתור עצמאית. אז לאן הגענו?

את צודקת.

זה שאומרים לי את צודקת וזה שבאים לחבק אותי אחרי ועדה זה לא עוזר לי להתפרנס. זה לא עוזר לי להרים את הראש מעל המים, זה לא עוזר לי.

אמרתי נושא תעסוקה, אני רוצה תשובות ממשרד העבודה.

אבל די לעשות מאיתנו צחוק, אנחנו לא סוג ב', באמת. בוא תסכים איתי שעשרה חודשים זה המון זמן, אנחנו פה כבר תשעה חודשים, במשך כל שבוע היו בהתחלה ועדות, אחר כך זה הפך לשבועיים, כמה אפשר להגיע לפה ולדון על אותו דבר? תבין גם אותנו. המשפחות קורסות, קורסות. זה מה שהם שווים? 14,000 שקל? אני רוצה להבין את זה, מה זה החוצפה הזאת? מזה זה 14,000 שקל, שני טיפולים פסיכיאטריים? אני רוצה להבין, מה זה הדבר הזה? מה, אתם עושים מאיתנו צחוק?

הדברים שלך נשמעו.

עוד שלושה שבועות יש אזכרה 11 חודש, מישהו בא ואומר לנו קחו כסף תעשו את האזכרה? מישהו בא לשלם לנו שאנחנו לא עובדים? מישהו מתייחס אלינו או לילדים שלנו? אף אחד. אף אחד. תתייחסו, תסתכלו עלינו, אנחנו לא צריכים לבקש נדבות.

אני מכבדת את המשפחות של החטופים וגם את המפונים, אבל יש לי שאלה, ואתה יודע את זה אישית ואני יודעת את זה אישית, שלמשפחות המפונים המדינה נותנת מעל מעל מעל מה שאנחנו מקבלים ואנחנו לא מקבלים, והמשפחות של החטופים גם מקבלים, אני לא רוצה לנקוב כי אין לי עין, לא על זה ולא על זה, אבל אני לא חושבת שאנחנו לא באותה דרגה כמוהם, למה אנחנו שונים? למה אנחנו שונים? למה עשרה חודשים אין לנו כלום חוץ מביטוח לאומי שנותן 6,500 שקל לאם גרושה, חד הורית, מה היא יכולה לעשות עם זה? מה לעזאזל?

עד שאנחנו יושבים פה בסוף מקבלים תשובה של 14,000? זה בושה להגיד את זה, זה בושה לדבר על זה בכלל. אתה יודע מה? אין לנו כבר מילים. באמת, באמת. אני חושבת שהוועדות האלה מתקיימות סתם, רק כדי למשוך את הזמן. בוא תגיד לי אתה, אם יש פתרון אחר בוא נעשה משהו אחר אם זה לא הולך. אי אפשר לבוא עוד חודש ועוד חודשיים ועוד שלושה. כמה אנחנו יכולים? כמה אפשר לבוא לפה לאותם דיונים, לאותן מילים, לאותן תשובות וכשאין לאף אחד תשובות פה. אם תסתכל על זה בכללי זה בדיחה מה שהולך פה.

אני חייבת לשאול, אם הוועדה הכירה ב-7 באוקטובר, וכמו שהילה אביר אמרה, שישה עמודים הוא כתב מאוד יפה שה-7 באוקטובר שונה מכל דבר אחר וצריך להחריג אותו. הממשלה יכולה לשבת על חוק ספציפי שנקרא - - -

זה מה שאני שואל.

ובתוך החוק הזה תיתנו לנו את ההגדרות המדויקות, מה מגיע לנו, כמה מגיע לנו.

נקבל הגדרה ממשרד המשפטים. בשביל זה ביקשתי את שני הדברים בתוך שבוע.

מי נמצא פה מביטוח לאומי?

הוא כבר הלך.

מה הוא יכול לעשות?

כל מה שהוא אומר פה גם ככה לא עומד בהבטחות, אז מה זה משנה? למה צריך לשמוע אותו? למה צריך לשמוע בן אדם שמשקר?

לא, איציק.

לא, קארין, אל תגידי לי לא, אני אומר לך את זה מניסיון. את רוצה שאני אראה לך פה הוכחות ליד כולם שתשימי על הטלוויזיה, איך ביטוח לאומי משקר פה בלי סוף? את רוצה? אני אביא לך את זה.

איציק, לא.

אין בעיה. ואני יכול להגיד לך את זה לא ברמה האישית, ברמה של עוד 20 משפחות פה. ביטוח לאומי מתעלל בנו.

אני רוצה להתייחס לדוח הזה ולהגיד ככה, קודם כל אני שמחה על זה שיצא דוח, אבל, אבל גדול אני רוצה להגיד, היה פה מיפוי או ניסיון לעשות מיפוי טוב, התחילו טוב וסיימו באכזבה שעדיף היה שלא היו כותבים את זה.

אני אומרת את זה כי זה באמת מביש. אני אומרת את זה והגוף שלי מצטמרר, אנחנו רואים פה אנשים שגם אם נגיד רק הנושא הפסיכולוגי והתקופה שהם צריכים להיות מטופלים, זה באמת סכומים שאני מתביישת. אני אגיד את האמת, אני מתביישת. אנחנו בארגון רואים נכים על פני שנים ארוכות, זה לא מסתיים, זה עוד פעם ועוד פעם בכל מיני צורות, זה בא ומקבל עוד יותר ביטויים אחרים. זה באשר לנושא הזה, שזה דוגמה אחת קטנה.

הדבר הנוסף שאני רוצה להגיד, ההתייחסות להורים הגרושים, לסוגים השונים של בני זוג. אני חושבת שאנחנו צריכים לתת משהו הרבה יותר יסודי, להתייחס אל זה בצורה הרבה יותר עמוקה. יש פה התייחסות לאוכלוסיות שונות, אבל אני חושבת שלא הסתיימה המלאכה. אני לא יודעת למה הם הוציאו את זה ככה תחת הידיים שלהם, אני מפחדת שתהיה הצעת מחליטים בממשלה, ידברו על הדבר הזה ויקבעו אותו וזה רע.

אני אתייחס לעוד שני דברים קטנים. הנושא של המנגנון. אני באמת לא יודעת איך להתייחס לזה, החובה או הצורך שיחליטו, אתם רוצים לכאן או לכאן, כשאין להם בכלל מושג מה הם עוד צריכים להחליט. אז קודם כל תנו להם סיוע משפטי, קודם כל תסבירו לכל משפחה, אני חושבת שזה המינימום, אני דורשת את זה שנים בכנסת, להנגיש להם מה מגיע להם, ואז אולי הם יוכלו להחליט.

הם לקחו 150 עורכי דין.

יש להם.

אבל, אדוני, אני רוצה להגיד משהו. ורק אז, אחרי שהם אולי יידעו כבר מה הם רוצים, הם יוכלו להחליט. כי מה קורה? הם יחליטו החלטה אחת לפי הדוח הזה והם לא יוכלו ללכת לפי הדוח.

אבל בשביל זה יש את הסיוע המשפטי.

ומשפט אחרון. אם זה יגיע כהצעת מחליטים לממשלה בלי שזה יתוקן לפני אני חושבת שזו טעות גדולה.

אבל בשביל זה כינסתי את הוועדה לפני ששר האוצר אימץ. אני כמעט כל ועדה על זה מותקף, עשיתי בכוונה לפני ששר האוצר אימץ, לפני שיושב ראש הוועדה יכול להגיע, לפני כולם, בדיוק בשביל לשמוע את ההערות.

נכון, לא לעשות חצי עבודה.

זו הסיבה, בדיוק בשביל לשמוע, ואמרתי מראש, אני רוצה לשמוע את העמותות שעוסקות בנושא הזה.

אני מבקשת.

אבל תנסי בקצרה, כי את עיקרי הדברים אמרת גם בפעם הקודמת.

לא אמרתי מעולם בפעם הקודמת, לא התייחסתי לדוח הזה מעולם ואני כן אשמח להתייחס אליו כי יש לי את הידע המקצועי. אני קראתי היטב את הדוח הזה, אני חושבת שהדוח הזה לא צריך לעבור כחוק כי בזה הוא ישתיק את כל המהלך הרחב יותר שצריך להיות כאן. צריכה להיות כאן החלטת ממשלה או חוק ייעודי לצורכי ה-7 באוקטובר.

זה ברור. זה היה ברור לכל הדוברים.

כי הדבר הזה ישתיק את היכולת האמיתית לעשות כאן חוק רחב. נדמה לי שזה נאמר בצורה ברורה שזה אירוע חריג, זאת אומרת כל התהיות האם יש זכות לחוק לקבוצה הזאת נאמרו בקול ובאופן ברור, ויותר מזה, יש כאן הכרה ספציפית בקבוצות שלא הוכרו מקודם, שזה דבר מאוד מאוד יפה, זאת אומרת הן ראויות להכרה גם מכוח החוק הנוסף.

יש חיוניות שהחוק הכללי כן יכלול גורם מתכלל. ההגבלה של האפשרות לפנות או לפי ה-14,000 שקלים או הסכום שנקבע או לפי חוק התגמולים לא צריכה להיות, נדמה לי שמדובר בטעות כי כתוב בעמוד 5 לדוח שזה לא אמור לפגוע בהם. את זה צריך להוריד.

אני חושב שזה ברור, אמרתי את זה די ברור.

ויותר מזה, לגבי מנגנון התשלום עצמו, נדמה לי שלא צריך שיעברו עוד מעבר דרך עוד טופס או עוד מסכת בירוקרטית שרשום שם לבחינת הביטוח הלאומי. יודעים בדיוק מי הן הקבוצות הנפגעות, אפשר להעביר להם את הכסף ישירות ללא צורך שיעברו עוד מסלול של זיהוי. כמובן אני גם רוצה להעיר לגבי הסכומים, אבל מעל הכל, אדוני, זה הסכנה - - -

כמו שאמרה חברת הכנסת רייטן, ברגע שהרחיבו את המעגל אז היו צריכים להוריד את הסכומים.

נכון, אבל, אדוני, מה שחשוב, שאם זה עובר כחוק הדבר הזה לא יהיה לקבוצה הזאת חוק אמיתי רחב.

זה לא יקרה. זה לא חוק.

לא, ברור שזה לא עובר כחוק. אני אחדד שוב, לקחנו את ההמלצות הבוסריות האלה, כינסנו מיד דיון. דרך אגב, ההמלצות פורסמו, יש לי תחושה שזה גם בעקבות נעיצת הסיכה של תאריך לוועדה, הוועדה הזאת. זה פורסם, יצא, כמו שאמרו, לפני שמשרד האוצר עשה עבודה פנימית, לפני שמשרד המשפטים עשה עבודה פנימית ולפני שהיה סיפק בידי יושב ראש הוועדה בכלל להכניס ליומן את הדיון הזה. עשיתי את זה בכוונה, אני מודה, ואני תמיד מותקף כאן בוועדה על הדבר הזה, אבל אני עושה את זה תמיד, זה בסדר גמור.

אני אומר שוב, זאת התחלה בשביל מיפוי לנו. היו פה מצוקות שעלו בוועדות בכל הדיונים, אבל לנו היה צריך להיות בסוף מיפוי, איפה הממשלה נמצאת, איפה נמצא משרד האוצר, בשביל לדעת מה לתקוף, כי אתה אפילו לא יודע את מי לתקוף, איפה נמצא הביטוח הלאומי, מה צריך חקיקה, מה צריך החלטת ממשלה ואיך. הדבר הזה התחיל להיעשות.

ואפרת, אני מבקש ממך, אני מבקש מיועץ החקיקה שלי, יחד איתך, יחד עם קארין ויחד עם העמותות ועם גב' סומפולינסקי, כמובן, לנסות לראות יחד בשבוע-שבועיים הקרובים לנסות לדייק את מה שאנחנו צריכים להעביר בוועדת העבודה בשביל שנוכל מיד להעביר את זה עוד עכשיו, אין סיבה שלא נעביר את זה עוד עכשיו בפגרה, לעשות עבודה. אנחנו נראה אם נצטרך לכנס את הוועדה בשביל זה, אבל לעשות ממש עבודה.

ולא לשכוח את השורדים ואת בני המשפחות שלהם.

ברור.

אמרתי, עם שלומית, עם עמותת 'ילדי האור', עם אנשי המשפחות.

אנחנו הגשנו היום, שבע עמותות שעוסקות למען שורדי המסיבות, בקשה דחופה לקיים דיון בוועדה כי הדוח הזה מבחינתנו לא עובר, הוא לא תקין. אני יושבת פה בתור מי שהקימה מיזם. אגם ישבה פה מקודם, האחות הקטנה של אחד החברים הטובים שלי נרצחה במיגונית, אנחנו רואים שם פספוס רציני בכל מה שקשור לשורדים.

הוועדה לא הייתה על השורדים, למיטב ידיעתי.

לא, אבל דיברנו על זה.

יש החלטת ממשלה נפרדת לשורדים.

לא, לא.

בסדר, אבל זה לא היה במנדט של הוועדה.

זה היה. דיברתי על זה.

זה כן היה. רותי אומרת לי, עוד פעם שכחו את זה, קארין אמרה את זה, אנחנו יושבים פה בשקט ואנחנו מבקשים, הוועדה התבקשה לטפל בכל נפגעי ה-7.10, לא רק בנרצחים ובחטופים. יש גם שורדים, יושב פה עומר, שצריכים לחזור למעגל החיים, בני המשפחות שלהם שהיו איתם, שהלכו לחפש את הילדים שלהם.

דיברתי עם ליאור אח של עינב שנרצחה, שדיברו על זה שהיא אמא לילד בן שלוש, שאבא שלו חטוף ואימא שלו נרצחה, הם חיפשו ימים את מה שקרה. הם לא יכלו לדבר עם אגם ועם מי שניצל מהמיגונית כי אי אפשר היה לדבר איתם והם לא הבינו למה אי אפשר לדבר עם הילדים האלה ולקבל מהם מידע. יש עוד ילדים שניצלו מהמיגוניות עם מה שאנחנו ראינו.

אני לא יודעת, הדוח הזה יצא ב-23, הסרטון של כאן יצא ב-25, אולי הוועדה הייתה צריכה לוודא שכולם רואים אותו ומבינים מה שהם עברו, אבל החבר'ה של המסיבות עברו תופת. הייתה אצלי שורדת שצפתה באונס וברצח אחר כך. אמא שלה הייתה על הקו. איפה זה? איפה אתם מתייחסים לדבר הזה? אתם יודעים מה זה 14,000 שקל? 2,500 שקל לדוח של פסיכיאטר.

3,500.

אני רוצה שהוועדה תקיים דיון רק על השורדים ובני המשפחות. אני מזכירה שיש את הקבוצה של החיילים, למרות שזה עלה אצל כבודו בוועדה ב-10 ביוני הם נשכחו מהדוח הזה.

העברנו לוועדת חוץ וביטחון.

אני לא סיימתי.

את לא קיבלת רשות דיבור, פשוט לקחת אותה ואת אומרת גם לא סיימתי, תנסי להתאפק.

אין בעיה, אני מוכנה להתאפק ושתיתן לי את זכות הדיבור אחר כך.

אני רוצה להתייחס, נציגת משרד הרווחה, להוסיף פער שלא עלה כאן, זה כל הנושא של מעגל שני ושלישי של משפחות שכולות, משפחות נרצחים, משפחות חטופים, שהיום לא מקבלים מענה והם מגיעים לפתחנו בדרישות למימון של טיפולים פרטיים, טיפולים נפשיים. הם היו גם חשופים לכל הזוועות והיו במעגל הישיר של מה שקרה. היום אין מענה למעגלים האלה וצריך לקחת את זה בחשבון.

ביטוח לאומי, אני רוצה להתמקד, כי אם לא אנחנו נאבד את זה. עלו פה שבעה נושאים שכל אחד מהם, כמו שהיא אמרה, הוא ועדה בפני עצמה. אני רוצה להבין מה הם הדברים שלדעתך הוועדה הזאת נותנת פתרון, מה הם הדברים שנצטרך חקיקה ומה חסר לדעתך בנושא של החלטת הממשלה.

ועוד דבר אחד, אנחנו חושבים, כולנו, דרך אגב קואליציה אופוזיציה, כל מי שנמצא כאן, בטח כשמדובר על סכומים מצחיקים כאלה, להתלות את זה שאי אפשר גם וגם זה קצת – כשתעשה חצי מיליון שקל ואתה אומר אי אפשר גם וגם אני מבין, אבל כשאתה עושה 14, 17,000 שקל ואתה אומר שאי אפשר גם וגם, זה קצת נותן טעם לפגם. אני מבקש את שימת ליבכם לעניין הזה.

ראשית אני חושב שהוועדה הייתה סופר רצינית ועשתה עבודה מקצועית לעילא ולעילא, שמעה את כל הגורמים הרלוונטיים ובאמת השתדלה במגבלות הכללים ובמגבלות מה שהחוקים שהוטלו עליה לעשות את המקסימום שהיא יכולה ואני חושב שצריך להגיד לה על זה תודה.

מעבר לזה, אנחנו רק בפתחו של תהליך, כמו שכולם מבינים, ההמלצות של הוועדה הזאת הן רחוקות מלהיות סוף התהליך, הן רק ראשיתו. ראשית באמת נשאלת השאלה איך לקדם ואיך ליישם את ההחלטות האלה. לדעתי כמובן שזה צריך לעבור החלטת ממשלה. אני מבין שרוצים חקיקה, אלא שחקיקה זה סוף התהליך. להבנתי ההמלצות הללו, לו יועברו בהחלטת ממשלה שתאשר אותן, הדרך הכי מהירה ליישם את זה באמצעות אותו הסכם שאתה דיברת עליו, הסכם, ולהבנתי זה גם אפשרי, זה בדיוק מה שהביטוח הלאומי יכול לעשות. יכול בהסכם לשלם כספים לפי קריטריונים ברורים שההמלצות הללו נותנות.

על הכפל מה אתה אומר?

לפני הכפל, מה שזה לא נותן זה הכרה, הכרה כנפגע פעולות איבה לפי חוק התגמולים (נפגעי פעולות איבה). זה על פי חוק, זה על פי הרשות המאשרת. גם מי שיקבל פה פיצויים - - -

אבל אנחנו לא רוצים הכרה, אנחנו רוצים הכרה על פי חוק נפגעי שמחת תורה. אני חושב שזה על דעת כל השולחן הזה.

אין חוק כזה.

לא חוק נפגעי איבה, ממש לא חוק נפגעי איבה.

חוק נפגעי איבה לא קשור ל-7 באוקטובר.

אני אגיד לך משהו, אני לא בטוח שזה הדבר הכי נכון, לא למי שנפגע ב-7 באוקטובר ולא לכל האוכלוסייה. חוק התגמולים, בסוף כל מי שנפגע הוא חלק מאוכלוסיית נפגעי פעולות איבה.

שלומי, אני אגיד לך למה כוונתי, אתה נמצא כמה ימים במשרדי ממשלה, אתה מכיר את הנוסחה שכשאתה רוצה לקבור משהו, בלוויה אומרים עקביא בן מהללאל אומר, מה אומרים בממשלה כשרוצים לקבור משהו? השלכות רוחב. זו סיסמת הקבורה הכי חזקה. זה עושה לי צמרמורת.

נכון, עשרה חודשים אנחנו בהשלכות רוחב האלה.

תנו לי, אני חושב שאני מייצג אתכם כרגע בעניין. אני נורא חושש מהסיסמה הזאת שהיא סיסמה שקוברת כמעט כל דבר טוב שאתה רוצה לעשות. אומרים לך מיד, לא אגיד מי, אבל מישהו לוחש לך, השלכות רוחב ואז אתה נכנס לבלקאאוט, השלכות רוחב וואו, מי יודע מה יקרה. לכן אני מעדיף להישאר בהשלכות מיקרו.

אבל השאלה, לא חשבתי על זה עד הסוף, אולי זה רעיון גרוע, אבל אי אפשר לתקן את חוק התגמולים ולהוסיף שם סעיף או פרק שעוסק במלחמה ואז אתה לא עושה חוק ייעודי, אבל כן אתה מכליל שם את האנשים שנפגעו במלחמה הזו ונותן להם את הזכויות.

או הפוך.

כמו תיקון 18 בחוק הכשרות המשפטית.

כמו שכתבו על הקבר של הילדים, מלחמת חרבות ברזל. שמתם דגל, מלחמת חרבות ברזל, תתייחסו לזה אותו דבר.

האם זה אפשרי? זה אפשרי, אבל דווקא בגלל מה שהיו"ר אמר, דווקא בגלל אותה טענה מפחידה תמיד מעל ראשינו של השלכות רוחב, דווקא מסלול פיצוי נפרד עצמאי חיצוני גם יקל על טענת ההבחנה. ואני מזכיר, נפגעי פעולות איבה מקבלים כל מה שחיילי צה"ל ומשפחות השכול של צה"ל.

זה מחוץ לכל המעטפת ואתה יודע את זה, שלומי, אין את המעטפת של מערך הנפגעים של צה"ל.

פינדרוס, אי אפשר להמשיך לשקר בוועדה, חאלס, די. די, מקרקסים אותנו.

אבל הוא משקר.

עוד שלושה שבועות אנחנו צריכים לעשות פה אזכרות, מישהו סופר אותך? ביטוח לאומי נתן איזה שהוא מענק?

אני לא משקר.

לא אמרתי, זאת לא הטענה.

אתה לא משקר, אתה אומר דברים שהם לא יורדים לשטח והם לא מדויקים, כי יש פה משפחות שמדברות ואומרות את זה.

איציק, זה לא הגון.

למיטב הבנתי, מסלול נפרד יקל על מענק ייחודי לאוכלוסייה המיוחדת הזאת ולצרכים המיוחדים שלה, זו דעתי, ולכן, במענה לשאלתה של חברת הכנסת רייטן, זה עדיף. לדעתי גם כן, להעביר את זה בהחלטת ממשלה ולקבוע שהביטוח הלאומי ישלם את זה על פי קריטריונים הכי פשוטים, ואני מזכיר, דרך אגב, אנחנו לא רוצים ועדות ואנחנו לא רוצים פרוצדורות, אנחנו רוצים בדחיפה להעביר מה שאפשר.

זה ברור.

ביטוח לאומי יודע לעשות את זה. כשיש לו את האפשרות הוא יודע לעשות את זה.

פינדרוס, הוא לא ענה לשאלה. אני שאלתי למה לא לעשות מסלול של קיזוז, אם אצל בן אדם מתפתח, כי זה לא כתוב פה, אומרים לך תבחר, או שאתה הולך למסלול הזה או שאתה הולך לפעולות איבה ולנכות נפשית.

לדעתי המשמעות של ההמלצות זה קיזוז, זאת אומרת אם החלטת עוד שנתיים, שלוש, ארבע שאתה בסוף כן הולך לוועדות רפואיות המשמעות שיקזזו לך את מה שקיבלת ממה שתקבל כנכה איבה. בפועל להבנתי זה קיזוז, זה המנגנון.

אני חושב שזה לא נכון, אבל אני לא אפתח את זה פה כי בין כה וכה זה דיון מול הממשלה בהחלטת הממשלה.

הבן אדם בעצמו לא יודע מה הוא רוצה.

לא, מה ששלומי אומר זה שאתה לא צריך להחליט, אבל נגיע לזה כשזה יהיה מול הממשלה, אני אמרתי את ההערה שלי בעניין הזה. אני חושב שמישהו הולך להתעשר, לא באוצר, מהסעיף הקטן הזה. תשקלו באוצר להתמודד עם הסעיף הזה כי זה סעיף מסרבל ומכניס אנשים להיסטריות על כלום, כי הרי ממה נפשך? אם הוא יילך לוועדה רפואית, זה לא יפתור לכם שום נושא משמעותי תקציבי.

מי רוצה להיות נכה נפשית? לא הבנתי.

איציק, הדברים ברורים.

סליחה, אני נכה נפשית, אני קיבלתי נכות, אבל לקחו לי את המזונות של הילדים כנגד, למה? הם לקחו, הם אמרו אין כפל.

אבל ממתי נוגעים במזונות של ילדים?

נוגעים. הוא אמר לי בפנים שהוא יקזז לי את זה. אני ישבתי איתו פה והוא אמר לי: אם את תקבלי נכות כללית ייקחו לך את המזונות כי אין כפל. לקחתם לי את המזונות של הילדים ונתתם לי נכות כללית.

תמר, מזונות זה לא שלך, מזונות זה של ילד.

אבל הם לקחו לי.

אבל אסור לגעת בזה.

זה מה שאני אומר, שמה שאומרים פה זה לא נכון.

הם אמרו שאין כפל.

חבר'ה, אני רוצה לתת לך לדבר.

כבוד היושב ראש, הוועדה הציבורית עשתה עבודה מאוד מקיפה, מאוד מקצועית, עברה הרבה מאוד דיונים ונשמעו בפניה הרבה מאוד נימוקים וטענות. בפעם הראשונה בזכות הוועדה ומסקנותיה, שחור על גבי דף, תחת סמל המדינה, נאמר ברחל בתך הקטנה שמאורעות ה-7 באוקטובר אינם דומים לשום מאורע אחר. על שמונה אדנים ביצעה הוועדה תבחינים מאוד אקוטיים לעומת אירועי איבה ואירועים אחרים, על ההיקף, על האופי, על משך הדברים, זהות ומיהות הנפגעים, סוגי הנפגעים, מקום הפגיעה ובתחושת החידלון וההפקרה שליוותה את אזרחי המדינה ולכל אורך הדוח היא מזכירה את הייחודיות של אירועי ה-7 באוקטובר, קרי שמחת תורה תשפ"ד.

עם זאת לכל אורך הדוח הזה חוזרת ועוברת אותה הגבלה שחברת הכנסת רייטן היטיבה לציין קודם בקצרה, הגבלה של מיליארד שקל אשר מחשקת את כל מסקנות הוועדה. אדוני, מיליארד שקל, הכוונה היא 170 פרומיל האחוז מסך התקציב של מדינת ישראל לשנת 2024, 0.17%, לא 17%, 0.17%, על בסיס אותם אדנים. לקבוע מגבלת תקציב לחישוק המלצות הוועדה שלאחר מכן אמורות לעבור להמלצה להחלטת ממשלה, זה לא עניין של מיליארד אחד או שני מיליארד - - -

הדברים שלך ברורים. מה אתה חושב שצריך לעשות?

אני יכול לחשוב פה על מספרים אחרים לגמרי. כמו שאמר אותו שר אוצר שמינה את הוועדה הזו באירוע קודם, בהתייחס ל-7 באוקטובר בהיבט שונה, מדובר בדוח שהוא לא רק כשל ערכי מהמדרגה הראשונה, כך היטיב לומר זאת בעצמו שר האוצר בנושא דומה. אני חושב שזה די ממצה את מהות הדוח הזה בהתייחס להגבלה של מיליארד שקלים. הפרופורציה לא רלוונטית.

עמותת חמניות זו עמותה שמלווה ילדים יתומים בכלל וגם יתומי המלחמה. אני כל כך שותפה לחוסר הנוחות, אני לא אחזור על הדברים. מה שקורה פה, אנחנו רוצים לתת פיצוי ואנחנו רוצים לעקוף את החקיקה כדי שזה יהיה מהר, זה לא יכול להיות הסכום.

מדינת ישראל אלופה בלעשות קיצורי דרך, אנחנו אומרים ניתן עכשיו סכום מסוים לילדים, מה שאנחנו לא מבינים זה שזה יחזור לנו במיליארדים בעוד כמה שנים אם הילדים האלה לא יהיו מטופלים עכשיו, אם לא ניתן להם מענה זה יחזור בסכנות קצה. יתמות שלא מטופלת כמו שצריך, משפחות שמתפרקות ולא מקבלות את המענה הזה מהמדינה זה יחזור לנו בתופעות קצה אחר כך.

הם החיילים שלנו בעתיד.

אבל לא רק החיילים, אני מדברת על התמכרויות ונוער בסיכון. המדינה תוציא את הכסף הזה, למה לא לתת אותו עכשיו?

הם לא יהיו חיילים כי אנחנו כבר לא ניתן אותם, כי אם זה המצב של המדינה אני לא מוכנה שהילדים שלי יתגייסו.

אלה כספים שהמדינה תוציא אותם ולמה לא לתת אותם עכשיו? זה באמת כספים מגוחכים. אם זה הפיצוי היחיד שהאוכלוסיות האלה השקופות מקבלות זה ביזיון, ואם צריך לתקן את החקיקה שתהיה משלימה אז לא יכול להיות שזה יהיה פלסטר, זה לא יכול לעבור. לא משפחות גרושות, שאני לא מבינה למה החוק הזה עבר חקיקה ועדיין לא מתקדם. ילדים ממשפחות אומנה שלא מוכרים כאחים, ילד במשפחת אומנה לא מוכר כשכול אם האבא ממשפחת האומנה נהרג, או משהו כזה.

כל כך הרבה חוסרים בחוק הקיים. אנחנו אלופים בלעשות טלאי על טלאי, זה לא יכול להיות. המלחמה הזאת היא מיוחדת והיא שונה ובעיקר היא חשפה כל כך הרבה כשלים. דוח של ועדה כזו שיעבור בלי לתקן את הכשלים האחרים הוא פשוט יכול לעשות לנו נזק לכל כך הרבה שנים קדימה.

ברור, בשביל זה התכנסנו כאן. תודה.

רק עוד משהו אחד, מאוד קצר. יש אוכלוסיות שמקבלות מענה קהילתי, שזה נורא חשוב בתהליך ההחלמה, שזה קהילה ויש מנהלת תקומה והקיבוצים, נפגעי המסיבות זה משפחות שאין להם קהילה, הם לבד והם צריכים מענה מיוחד ובתוך כל התבחינים האלה לדברים האלה לא ניתן מענה. מי שאין לו מעטפת קהילתית, מי שאין לו מענה מיוחד, אני חושבת שהדברים האלה חייבים להיכתב לפני שהדבר הזה נכנס.

אפשר רגע לשאול שאלה ולהגיב? אני מנסה מתחילת הדיון הזה לדבר ולא נותנים לי. אתה תיתן לי מתי שהוא לשאול שאלה ולדבר?

מה השאלה?

השאלה שלי, אתם מדברים פה על כספים. נכון שמדובר פה דבר ראשון על כסף כי צריך לחיות וזה מה שעוזר לחיות, דבר ראשון, לדעתי, חוץ מהחוק שדובר עליו וצריך לחוקק אותו וממנו ייגזרו כל שאר הדברים וזה הגיוני שזה יקרה וזה חייב לקרות, אני לא שמעתי עדיין שהגענו לסוף התהליך ומישהו הכריז על יום אבל לאומי.

זה כן יש חוק.

זה התחיל, זה לא הסתיים.

נכון, זה בהליכי חקיקה, אבל לא פה. הוועדה לא מחוקקת פה.

זה קשור אחד לשני, כי כשאתה מכריז על יום אבל לאומי ואומר שהמדינה אומרת את זה והיא לוקחת אחריות כשהיא מחוקקת גם את חוק של יום אבל. קודם כל אני רוצה שהמדינה תגיד לי שאבא שלי שנרצח בקיבוץ בארי, שתבוא ותדבר איתי, עד היום לא פגשתי אף אחד מטעמם.

הגברת לידי מחמניות אמרה שיש קהילות שמטפלים בהם ותקומה, אני יכולה להעיד ממקום ראשון, זה נכון, אני מקיבוץ בארי, זה באמת קורה, אבל אתה יודע כמה אנשים לא יחזרו? כמה אנשים יוצאים וייצאו.

אז מה השאלה?

זאת בדיוק השאלה, כשאני אומרת שאתם מדברים פה על כסף, על כפל מבצעים כביכול, אם אתה הולך במסלול הזה, במסלול ההוא, רגע, היקף הסכומים שייגזרו לטובת העניין, אם זה 0.17% או לא, הכול הכול חשוב, אני רק אומרת שבכלל אתם לא מתחילים לראות את קצה קצהו. אתה מדבר על המיקרו, אני אומרת לא, צריך ללכת למקרו, צריך להבין טוב מאוד במה מדובר כי כפל המבצעים נגזר גם בנרצחים, גם באנשים שלא יחזרו לבית שלהם ואף אחד לא מדבר עליהם וזה גם דבר שצריך להיאמר פה, מעבר לכל המוות והשכול והחטופים והאנשים שקורים להם דברים איומים שאיבדו את כל עולמם באותו יום.

אני לא חושבת שאני יותר מסכנה מכל אחד אחר, אני פשוט, בנוסף לכל הדברים שכולם דיברו פה, גם בית אין לי. אפילו את זה אין לי. ודרך אגב, אתם יודעים שבאוגוסט מפסיקים לתת לנו, נותנים לנו 7,000 שקל, תסתדרו, לכו תמצאו עכשיו בית למשפחה ב-7,000 שקל? בהצלחה. זה דבר שקורה. כל הדברים האלה קורים, לא צריך לחכות, מה שהן מדברות אלה דברים שקורים עכשיו. עשרה חודשים אחרי, אנחנו לקראת יום השנה, רוצה יום אבל לאומי שיכריזו עד אז, רוצה שיהיה חוק שיחוקקו בהקדם ואני באמת רוצה שמישהו יטפל בזה.

אני הייתי מאוד רוצה שהחוק שאנחנו מדברים עליו עכשיו פה יהיה במצב של יום האבל הלאומי, באותו מצב חקיקה, ההוא מתקדם וזה עוד לא התקדם.

הלוואי שזה יקרה. זה חשוב. זה מה שביקשתי לומר מהתחלה, חייבים לקשור הכול.

אבל זה מתקדם וזה לא.

אני יודעת, אבל חייבים לקשור הכול ביחד.

הוועדה שלי עוסקת בדברים שאף אחד אחר בכנסת לא עוסק. כל מה שמישהו אחר עוסק אני לא עוסק. לכן מכיוון שיש ועדות שעוסקות בנושא.

יש כל כך הרבה מענים שאי אפשר לחכות יותר.

אני מסכים איתך, אבל אני לא יכול לתקן את הכול אז אני משתדל לעסוק במה שאף אחד לא עוסק. המשפחות שיושבות פה שקופות, אף אחד לא עוסק בזה.

אבל, כבודו, אתה עלה התאנה של כל הממשלה הזאת.

אבל אני לא כבודי, אני מספר שמונה באיזה שהיא סיעה קיקיונית פה ולכן אני עוסק אך ורק בנושאים שאף אחד לא עוסק בהם, בזה אני עוסק. כל מה שאחרים עוסקים בהם אני משאיר לאחרים את המקום.

אז תודה רבה על כל העבודה הטובה.

אם זו הייתה שאלה, אז זו הסיבה.

אני פה גם מטעם איגוד העובדים הסוציאליים בהמשך למה שהגב' ממשרד הרווחה אמרה וגם כתושבת העיר אופקים ומטפלת בתושבי אופקים. אני רוצה להעיר כמה דברים על הדוח. קודם כל זה דוח שמתייחס באמת לתושבי אופקים, תודה רבה, היינו שקופים עד היום. לא רק לתושבי מישור הגפן. שאלתי מקודם את הנציג ממשרד האוצר לגבי תושבי שאר העיר שאנחנו מטפלים בהם.

אגב אנחנו גם מטפלים במשפחות השכולות כי כרגע בתוך אופקים אין התייחסות של ביטוח לאומי לנפגעי פעולות איבה. אנשים רוצים לקבל טיפול מגיעים רק אלינו. באופקים יש מוסד לביטוח לאומי, הוא לא מתייחס לנפגעי פעולות איבה, אתה צריך לנסוע לבאר שבע, גם הטיפולים ניתנים בבאר שבע. יש לנו, סביר להניח, כפל, כי אף אחד לא מדבר איתנו, יש לנו עומס לא אמיתי על מרכז חוסן, מרכז השירותים לטיפולים של משפחות. אגב מרכז החוסן הוקם רק לאחר ה-7 באוקטובר למרות הבקשה שלנו באופקים, מאופקים היו צריכים לנסוע לשדרות.

מה שאני רוצה להגיד, הדוח הוא חשוב, אך יש מענים ציבוריים שלא ניתנה עליהם הדעת. לדוגמה להגדיל תקנים. לדוגמה ילדים, מועדוניות, יש כרגע שלוש מועדוניות באופקים, 45 ילדים. זהו. זה היה ב-6 באוקטובר, עד עצם היום הזה אף אחד לא נתן את הדעת על הילדים של שכונת מישור הגפן או של שכונות אחרות שהיו עדים לטראומה, שאיבדו, משפחות שכולות שאולי צריכים מענה. אין הגדלה של תקנים, אין לנו הגדלה של מענים טיפוליים, אין לנו הגדלת תקציבים.

אבל למה זה הדוח הזה?

כי הדוח הזה כרגע מתייחס לפרטני.

נכון, לזה הוקמה הוועדה.

נכון, אני רוצה לשאול איך תושבי אופקים צריכים לנצל את הכסף הזה, אין להם איך. אין לנו שירותי בריאות הנפש, אין, אין.

אבל בשביל זה יש משרד בריאות. אתם עירייה, יש לכם ראש עיר, יש לכם מנכ"ל עירייה, יש לכם גזבר עירייה. מה את רוצה, שאני אשלח את הגברת הזאת למי? אותך אני יודע למי לשלוח, אותה למי אני אשלח? מי יענה לה לטלפון?

אז אנחנו עונים לטלפון של המשפחות השכולות באופקים.

אבל יש פה משפחות שכולות מכל הארץ. במסיבות נהרגו אנשים מכל הארץ.

בסדר, אני רק רוצה עוד משפט אחד, אני רוצה לבקש שהכסף שיינתן למשפחות יהיה כסף מוגן ולא במשפחות שיש בהם עיקול בחשבון שהכסף הזה ייעלם.

בסדר, זה עשו בחוקים הקודמים בכספים האלה, כל הנושא של העיקולים הועלה.

יהיה צורך בחקיקה ראשית כדי שהכספים יהיו מוגנים.

אז אני מבקש שוב מול גב' סומפולינסקי, את הדברים האלה אני מבקש להציף. אני מבקש עכשיו עוד משהו, היא העלתה משהו שהוא קריטי, נקודה קריטית. ביטוח לאומי, ידעתם להסתובב איתי ביחד בים המלח, באילת, בטבריה, בירושלים, בכל מקום, חבר'ה, באופקים יש - - -

אדוני, היינו באופקים כמה וכמה וכמה וכמה פעמים. להגיד שאין שום שירות באופקים - - -

לא, אז איזה שהוא סנכרון. שלומי, לא תקפתי, אמרתי, אני מבקש איזה שהוא סנכרון. היא אומרת שיש פער. היא אמרה שיש סניף, אבל הוא כן נותן את השירות, לא נותן את השירות, איזה שהוא סנכרון מול הדבר הזה. לפחות החבר'ה מאוד יעילים.

מה עם עומר לשם? תן לו.

שלום, קוראים לי עומר, אני שורד של מסיבת הנובה. אני הסתכלתי על הדוח הזה, הדוח הזה יפה, עשו את הדוח, אבל אני לא מצליח להבין למה אין פה שום דבר שקשור לעזרה בתעסוקה. אחרי המסיבה אני צריך לבנות את עצמי מחדש, צריך להחזיר את עצמי למה שהייתי קודם, לנסות להתחיל את החיים עוד פעם. אין לי פה שום עזרה בתעסוקה. עוד פעם, עזרה בתעסוקה זה רק אם תגיש נכות.

הסכומים שמדברים עליהם פה מבחינת סכומים לטיפול פסיכולוגי או לעזרה כלשהי הם סכומים שאין בכלל מה לדבר עליהם, זה לא סכומים שאני לא יכול ללכת איתם לאף אחד ולאף ארגון, אלה דברים שלא יעזרו לי. אנחנו צריכים טיפול פסיכולוגי גורף, לא משנה מה, לכל הזמן. זה לא קשור אם אני הולך להיות נכה או לא הולך להיות נכה. אני לא רוצה להיות נכה, אני רוצה להמשיך את החיים, אני רוצה להמשיך ולהתקדם, אני רוצה להתחיל לעבוד. אני צריך איזה שהיא מסגרת שתעזור לי לעשות את זה, משהו שיתמוך בי ויעזור לי.

סליחה שאני עוצר אותך, אני רוצה להבין. שלומי, דיברנו בוועדות הקודמות, לשורדים שהיו פיזית במקום מגיע טיפולים פסיכולוגיים בלי שום קשר לוועדה הזאת או שלא?

כל נפגע פעולות איבה בהתאם ללקות שלו זכאי לטיפול מכאן ועד 120 שלו. מישהו גם - - -

רק אם הוא מגיש נכות הוא מקבל מעל 20%.

אבל אם הוא ביישובים האלה הוא הופך להיות לנפגע איבה אוטומטית, אם הוא באזור או שהוא היה במסיבה.

אני מוכר כנפגע איבה, נפגעי איבה מקבלים 36 טיפולים אלא אם כן אתה הולך למסלול של נכות. פה מה שאתם אומרים לי, אני לא יודע, דיברו פה על ייעוץ משפטי, אין לנו שום ייעוץ משפטי, בשביל לחתום על כזה דבר, רשום לי פה שאני יכול להמשיך לדבר רק אחרי שנתיים אם אני מסכים לטופס הזה. אני רוצה להבין מה הנוסח המשפטי של הדבר הזה.

זה עלה, מצוין, הערה נכונה. דיברנו על זה, אנחנו נוציא אחרי זה גם בסיכום.

חוץ מזה אני ספציפית לא יצא לי להכיר, אבל יש לנו קבוצה ביחד עם מירב פה שכוללת מעל ל-600 אנשים ששרדו את הנובה, חלקם חיילים. עוד פעם, זה דבר שאף אחד לא מדבר עליו, יש הרבה חיילים שהיו בזמן המסיבה הזאת לא על מדים והם גם היו באותם מצבים כמו כולנו.

הגשנו לוועדת חוץ וביטחון ואנחנו נעשה בדיקה מולם עוד פעם.

אתמול פגשתי אמא של ניצולה מהנובה והיא הייתה במשרד הבריאות ומטפלים בה וזה לא נכון - - -

לא, לא, לא מטפלים.

ועוד דבר, יש פה הרבה משפחות שכולות שליבי איתם וחלק מהפרצופים אני מכיר, יש משפחות שהן משפחות שלנו, אנחנו עדיין בחיים, אבל המשפחות שלי היו איתי, אבא שלי היה איתי על הקו ויש לנו עוד משפחות של אנשים שהיו איתי ברכב, אנחנו שהצלחנו לברוח.

זה קיבל התייחסות.

זה לא קיבל התייחסות. זה קיבל התייחסות על הצורך, לא על המענה.

לא של הניצולים, רק של הנרצחים.

זה הנושא האחרון, המשפחות שלנו היו איתנו על הקו, ראו את הדברים, שמעו את הדברים, הם גם צריכים לקבל איזה שהיא עזרה חוץ מאיתנו.

ברור.

רק מילה ברשותך. נקודה חשובה מאוד מאוד להדגיש, כל האנשים האלה ששרדו והמשפחות שלהם, אם לא תדאגו להם עכשיו במסגרת החוק או במסגרת החלטה או במסגרת אחרת, אתה יודע מה הם יעשו? הם ייפנו לאנשים כמוני, לפני שהגעתי לפה, למשרד גדול של עורכי דין וכולנו אנחנו נאסוף את כל האנשים האלה ונגיש תביעה מטורפת נגד המדינה, שהיא לא תהיה 14,000 שקל, היא תהיה פי מיליון.

אנחנו נעשה את זה בכל מקרה.

אנחנו בדרך לבג"צ עם החיילים.

זה לא בג"צ, זה תביעה נזיקית. לכן מה שאני רוצה לומר, וזה מתקשר גם לדברים שאמרתי בהתחלה, הניסיון עכשיו למצוא פה פתרונות הם חשובים מאוד, במיוחד כשצריך להעביר כאן כמה שיותר את הכסף לאנשים האלה, עכשיו הם צריכים את הכסף, לא בעוד שנה ולכן הוועדה והמנגנונים וכל זה, הרעיון הוא מבורך, אבל אם המדינה, ואני מדברת אליך, רועי, זה אתה, כי אותך שלחו, אם המדינה לא תתאפס על עצמה היא הולכת לקבל צונאמי של תביעות אזרחיות מטורפות. כל עורכי הדין, הפרקליטות, כולם הולכים להתעסק רק בזה שנים וזה יעלה המון כסף.

אני רוצה יחד איתך, אפרת, ויחד איתך, קארין, לראות איפה הפערים, לראות מה הם הדברים ומה המשמעויות של זה. יש פה משהו, כמו שאמרת מקודם, שצריך להפריד. בוועדה זה נעשה סלט, כולם נכנסו פנימה, יותר מדי אנשים נכנסו לתוך הוועדה, לא פחות מדי. זה אחת. שתיים, אני רוצה להבין ממך, יש החלטת ממשלה נפרדת מתוקצבת לנושא של השורדים.

רק השורדים, לא המשפחות.

לא, אבל עכשיו הם באים בדיון הזה, לא בוועדה הזאת, בהחלטת ממשלה.

סדר. הוועדה הזאת היא לקורבנות ה-7 באוקטובר, שזה מאוד רחב.

זה מאוד רחב, זה 9 מיליון אזרחי מדינת ישראל.

לא, זה לא. פינדרוס, סליחה, עם כל הכבוד.

זה מה שאני מנסה לומר, יש את השורדים, יש את כל תושבי אופקים, הרי משם התחילה הבעיה, איפה הגבול? יש לך את אלה שהיו בטלפון עם מי שהיה.

אבל שורדים זה מי שהיו במסיבות ומי שהיו בקיבוצים ומי שהיו ב - - -

הוועדה כן מתייחסת לשורדים, לשורדי המסיבות, יש החלטת ממשלה שמדברת על השורדים, אבל היא ממש לא מקיפה ובטח לא בתחום בריאות הנפש והתעסוקה והחיילים וכו' וכו'.

והאחים השכולים, אין להם טיפולים.

צריך לדרוס את ההחלטה הקודמת.

לכן אמרתי שאני רוצה לשבת יחד איתכם ולראות איך להתמודד עם זה.

אני נעם, אחות של צחי עידן, חטוף בעזה, הבת שלו נרצחה לו בידיים, כל זה אני ראיתי מהבית שלי, 100 קילומטר משם, כי הפייסבוק לייב של גיסתי היה פתוח. אני לא ארחיב על כל המעגלים אליהם אני משתייכת, אני רק רוצה לומר ולהצטרף למה שחברת הכנסת קארין אלהרר אמרה פה, שהוועדה היא על כל נפגעי ה-7 באוקטובר וחשוב לי לציין שאף אחד לא פנה אל משפחות החטופים.

רק שיירשם לפרוטוקול, אנחנו נפנה למי שצריך על מנת להמשיך, אני לא רוצה להלאות פה אף אחד במה מקבלים ולא מקבלים, אבל יש פה הרבה דברים שלא תואמים, לא למשפחות החטופים או השכולות או לנפגעי פעולות איבה מרחוק.

הבטחת לי, אני בקצרה.

לא, את דיברת בהתחלה.

שלום, אני מקיבוץ גברעם, אני מפונה ששבה. אני בת של טובה גורן ואחות של ארן גורן שנרצחו בתוך הממ"ד, בתוך הבית, במקום הכי בטוח בעולם, בבית של אמא שלי בכפר עזה. אני מנסה לא להראות כמה אני פגועה מהסכום המגוחך הזה אז אני לא אדבר עליו. במהלך לפחות תשעה החודשים האחרונים, כי עברו כמעט עשרה, אני יודעת שיש תהליכי חקיקה שמתבצעים, אני יודעת שיש תהליכי חקיקה שנוגעים לדברים שקשורים אליי, שאני התייתמתי מאמא אבל אבא שלי נפטר ב-2019. אני יודעת שיש התייחסות שלך, חוק שלך שאתה שמת על שולחן הכנסת, שעבר טרומית, איפה הוא עכשיו?

יש כל כך הרבה חוקים שעומדים על סדרי היום, איפה הם? אז הוועדה הזאת באה ואומרת, גם אני הופעתי בפני הוועדה וגם אני דיברתי, דברים שדיברתי עליהם, למשל פגיעה רב דורית, מה קורה כשאני גם אחות שכולה, גם בת שכולה, גם מפונה, גם זה וגם זה וגם מרגישה מופקרת כי האחים שלי והאחיות שלי והילדים נמצאים בעזה ואני לא יכולה להרגיש ביטחון בבית שלי עד שהם יחזרו ואני יודעת את זה. מה אני עושה?

אני מבינה שהמנדט של הוועדה היה מצומצם, זה כתוב שחור על גבי לבן, כתוב פה גם ש-7 באוקטובר ומה שקרה בשמחת תורה הוא שונה מכל אירוע אחר שהיה במדינה, אז איפה עד עכשיו בכל הזה – זה המקום היחיד שזה נכתב שחור על גבי לבן? למה אין חוק שכבר מייחד את האירוע הזה? למה אנחנו כבר תשעה ועשרה חודשים מדברים על זה שצריך גוף מתכלל, כשבינתיים מי שאומרים לנו שהוא הגוף המתכלל אנחנו מרגישים שהוא לא עובד איתנו לפעמים, הוא עובד נגדנו.

איפה הייתה ההכרה שלי כנפגעת פעולות איבה שהייתה בבית שלה ב-7 באוקטובר, שהפסיקה קשר עם אמא שלה בשבע בבוקר ועם אחותה, שחיכתה 80-72 שעות עד שקיבלה את הזיהוי הוודאי אך לא רשמי שאמא שלה ואחותה נרצחו בממ"ד. ואז לחכות עוד שבועיים להכרה הרשמית של המדינה שהן באמת נרצחו, שאפשר לקבור אותן.

אז נתנו לי סיוע משפטי, והיא באמת הייתה מקסימה והיא באמת עזרה לי בהרבה דברים, את ההכרה כנפגעת פעולות איבה קיבלתי, תופתעו, לפני שבועיים. אני לא יודעת על הרבה דברים ואם לא הייתי נמצאת כאן שבוע אחרי שבוע לא הייתי יודעת על הרבה דברים שאני זכאית להם. איפה אתם? בואו אלינו. אני מקיבוץ ויש לי קהילה, אבל אני לא יודעת ואנשים בקיבוץ שלי, הם לא יודעים. איפה אתם? תעזרו לנו, תפנו אלינו, תנו לנו את מה שמגיע לנו לפחות, שזה יחס. בבקשה. אני לא עובדת כבר עשרה חודשים. אני עצמאית, מי יעזור לי? מי יחזיר לי את הלקוחות שלי?

והכי גרוע שזה ממש לא פעם ראשונה שלא אתה ולא חברת הכנסת אלהרר, חברת הכנסת רייטן, לא ראיתי אותך בעבר פה, אני מצטערת, זו לא פעם ראשונה שאתם שומעים אותי אומרת את הדברים האלה. יש חוקים שעומדים על שולחן הכנסת, איפה הם? זו החובה שלכם.

אמרתי, החוק שלי היה חייב להמתין לוועדה כי לא היו לי את הפערים וגם עכשיו אין לי תשובה לפערים.

ולבסוף גם כתוב בדוח הוועדה שצריך לתת מענה ספציפי לפי מתווה חוקי, זה כתוב בדוח, אנחנו לא ממציאים פה כלום, הם אמרו לנו את זה. הם אמרו לנו שהמנדט שלהם מצומצם מדי, בוא נקשיב להם. תודה.

אני רוצה להגיד כמה מילים. אני יושבת פה ואני שומעת את הכול. אני הדודה של ענבר שנחטפה במסיבת הנובה, קודם כל נרצחה ואז היא נחטפה, ולצערי הרב, אני חייבת להגיד לך שהמדינה פשוט מזלזלת, זה מתחיל בזלזול של המדינה בחטופים הנרצחים, שהיא תקעה אותם לסוף העסקה וזה לא מעניין אותה בכלל מה יעלה בגורלם, ימצאו אותם, לא ימצאו אותם, זה לא משנה.

זו ענבר, היא נרצחה במסיבת הנובה ונחטפה. ענבר רק בת 27, ממשלת ישראל דחפה אותה ואת שאר החטופים הנרצחים לסוף העסקה, מפה מתחיל הזלזול במשפחות הנרצחים ובנרצחים עצמם. פה אנחנו מקבלים את החותמת לזלזול של ממשלת ישראל בנרצחים ובבני משפחותיהם. אתם מבינים בכלל שאנחנו נרצחים איתם כל יום? לקחתם את זה בחשבון? דאגתם לחיים, לשחרר את החיים, אין חולק על זה בכלל שהם צריכים להשתחרר, איפה אנחנו? איפה הנרצחים? איפה משפחות הנרצחים? מישהו עצר ושאל את עצמו איפה אנחנו בתוך הסיפור? מישהו שאל את עצמו?

ואז ממשיך הזלזול של ממשלת ישראל במשפחות שלנו, של הנרצחים. זה אותו קו שמתחיל בחטופים הנרצחים שהפקרתם אותם וזה ממשיך בחוקים שאתם דואגים למשפחות הנרצחים. זה אותו קו ואתה יודע איך אני קוראת לקו הזה? הפקרת הנרצחים ומשפחותיהם. אף אחד לא מדבר עלינו בתקשורת, אף אחד לא סופר אותנו בשום מקום, אף אחד לא. אנחנו צריכים להילחם על כל דבר, אנחנו צריכים להילחם על לעלות לערוץ 12 בשביל לדבר כשלמשפחות החטופים החיים יש את כל הבמה. איפה אנחנו נמצאים? תחשבו על זה, זה חומר למחשבה לכולכם. זה מתחיל פה, ממשיך פה ומי יודע איפה זה ימשיך עוד.

הנרצחים פשוט נרצחו.

הם נרצחו ואנחנו ראינו את הרצח שלהם בשידור חי.

אני אפנה גם למנכ"ל משרד הדתות בנושא שלך ולראות עוד פעם, פניתי אליו בעבר, אני אפנה אליו שוב.

את הילדים שלנו רצחו, קברו ושכחו אותנו.

אני רוצה לסכם.

חבר הכנסת, אני רוצה בקצרה, אני מבטיחה בקצרה.

יש לנו כרגע ארבע סוגיות. הסוגיה הראשונה זה נושא הסכום. אני חושב שעל דעת כל חברי הכנסת, הוא מוסכם על כולם, לפחות על המשפחות הנפגעות הישירות, כמו שאמרנו, משפחות הנרצחים, הסכום הוא סכום שאין לו משמעות וצריך לראות מה הסיבות, איך הגיעו לזה. זה אחת.

שתיים, הנושא של מה עם החלטת הממשלה ומה עם פערי החקיקה. כפי שאמרו מהאוצר, בשבועיים הקרובים מחליטים החלטת ממשלה, אני רוצה בתוך השבועיים האלה, יחד עם אביטל סומפולינסקי, יחד עם חברות הכנסת, לראות מה הם פערי החקיקה.

לפי מה שאני מבינה לא מדובר בתיקוני חקיקה, מדובר במענקים מנהליים.

לא, יש פה דברים שכן צריכים, גם את אמרת - - -

הדוח עצמו, לפי מה שאני מבינה בשורה התחתונה אין צורך בתיקונים.

הנושא של הכפל, אני מציע לאוצר, אי אפשר להחזיק את החבל משני הקצוות, לדבר על סכומים לא משמעותיים ו – רק הבירוקרטיה של המשפחות, לסבך אותם ולהגיד להם מה כן ומה לא ובאיזה דרך לבחור, מסרבל אותם. אני מציע לכם לשקול את זה ולבדוק את העניין הזה. אנחנו נהיה בקשר גם עם הוועדה וגם איתכם לראות - - -

אדוני, ההגדרה של הקבוצות.

אוכלוסיות שלא מקבלות מענה, מעגל שני, שלישי.

מה עם חיילים ושורדים?

זה דבר והיפוכו, ככל שנגדיל את המעגל יקטן הסכום. קחי את זה בחשבון.

אז איך נותנים מענה לאותן אוכלוסיות שלא מקבלות מענה? היום אין.

אדוני, גרושים ופרודים שמטפלים ביתומים.

זה כן נכנס.

אבל זה חייב להיות מוגדר נכון.

אבל זה כן נמצא. זה בפנים.

אז מי נותן היום מענה לאותן אוכלוסיות שלא נכנסות?

אני רוצה דיון נפרד עם משרד העבודה על נושא התעסוקה, אני רוצה את אנשי אגף התעסוקה במשרד העבודה לראות מה התוכניות שהם מכינים לנושא של להחזיר אנשים לתעסוקה.

אפשר רק לנסות ליישר קו, אולי גם עבור כולם? בהמשך לשאלה של רותי, אולי שנציג הוועדה, הנציג הלא רשמי, ייתן רגע סקירה של איזה קבוצות נמצאות עכשיו בדוח. אתה יכול להגיד את זה?

וגם מי הם בחרו שלא להכניס לדוח.

וגם מי נותן מענה לאותן אוכלוסיות שלא בדוח.

אני חוזר באופן מסודר. בתבחין 1 נמצא כל מי שקיבל הכרה כנפגע פעולות איבה בגלל הנוכחות וכל מי שתושב ולא קיבל הכרה כנפגע פעולות איבה, הוא תושב באחד מהיישובים שהוכרו לצורך העניין בביטוח לאומי. בתבחין 2 נמצאים כל בני המשפחה מדרגה ראשונה של נרצחים ושל חטופים וגם העניין של הגרושים והפרודים שמגדלים ילדים משותפים עם מישהו שנרצח ואחים של פדויי שבי. זה כל האוכלוסיות.

בתוך 1 יש לך גם את השורדים. תגיד את זה ברחל בתך הקטנה.

אתם לא נותנים מענה לחיילים שנכחו במקום. חיילים שהיו במסיבות, יש 180 כאלה.

אדוני היו"ר, הצעה אופרטיבית, אני חושבת שכדאי כל מי שמרגיש מהעמותות, מהארגונים, שהוא לא מקבל ביטוי בדוח ולא מקבל מענה, תעבירו לוועדה, הוועדה תעביר לנו - - -

העברנו הבוקר עם העתק לחבר הכנסת פינדרוס.

הנושא של חיילים. רבותיי, מי פה חבר ועדת חוץ וביטחון?

אני.

אני שלחתי מכתב לפני חודשיים או חודש, אני כבר לא זוכר תאריכים, ליושב ראש הוועדה עם הפערים שעלו. אם אני רוצה שתהיה תועלת, שם המקום, כי הוא זה שעובד מול משרד הביטחון, הנושא של הכרה בצה"ל, לכן שלחנו לו בקשה.

אבל זה דוח שעוסק בנפגעי ה-7 באוקטובר. אי אפשר להתעלם מהם.

זה לא מדויק כי בסופו של דבר הם כן מקבלים מענים אחרים.

לא, הם לא מקבלים מענים. הצבא אומר שזה לא קשור אליו. זו הבעיה, 180 חיילים, אנחנו מדברים מאוד נקודתי.

הם מקבלים מענה אצל הקב"ן וזהו. לשלוח חייל שהיה במסיבה לקב"ן אני חושבת שזה פשוט לצחוק עליו בעיניים.

כלומר שורדי נובה, חיילים, זו הקטגוריה?

כן, שורדי נובה חיילים.

180 חיילים שהיו במסיבות.

זה דבר מאוד קטן, אבל אלה אנשים שאחר כך נכנסו לעזה ועדיין שם.

קארין, בואי נעשה פגישה כולנו יחד אצל יולי יחד עם נציגים, ננסה להבין את הפער כי אני גם לא מצליח להבין את הפער.

בסדר גמור.

קארין, שולי אומרת בעצמה שיש פערים. אומרת.

מירב, הבנתי מה את אומרת ואני אומרת לך שישבתי עם רמ"ח פרט, הבנתי מה הפער. זה לא דבר שהוא ייחודי לדיון בוועדת חוץ וביטחון, אפשר את החלל למלא גם כאן במסגרת קבוצות שאין להן מענה.

היושב ראש, שהכסף יהיה מוגן, שהוא לא יעוקל מהחשבונות.

שלומי, אם אני צודק, הנושא הזה בכל החקיקה, הכספים ש - - -

אם זה ישולם במסגרת הסכם סעיף 9 וזה ייחשב סוג של גמלה, גמלה מוגנת מכל חיוב אלא בגין חוב מזונות.

לא, אם זה חוב מזונות אני בעד שזה לא יהיה מוגן. אחת הבעיות שעלו פה בוועדה זה חבר'ה שהמזונות לא מגיעים בסוף לאישה. הפוך, זה מה שאני רוצה.

אז גמלאות מוגנים במשך 30 ימים מיום שהם מגיעים לחשבון הבנק, אבל הגברת דיברה על מישהו שנמצא ביתרת חובה בחשבון הבנק שלו.

יש מענה.

המשפחות האלה לא יקבלו מענה, כי הכסף יישאב.

זו סוגיה שצריך לחשוב עליה.

סוגיה מאוד מאוד חשובה, אלה משפחות, אנחנו מדברים על עיר - - -

שמעתי. הנושא שלכם, כמו שאמרתי, אנחנו נקיים ישיבה עם יושב ראש ועדת חוץ וביטחון יחד איתכם לנסות לראות מה הפערים. לוועדה הזאת אין שיניים ואני לא רוצה לרמות אותך, ואם הוועדה תהיה עם צעקות והקדמה של עוד – אנחנו רוצים להיות אופרטיביים, לנסות להתקדם.

אפשר בבקשה רק להבין את לוחות הזמנים? אנחנו נרצה לטעון בפני הוועדה, גם בכתב וגם בעל פה לגבי כל הפערים שעלו פה.

תעבירו תוך שבוע.

אבל אנחנו לא הוועדה הציבורית, מה זה יעזור לך? הוועדה הציבורית סיימה.

אני מבינה, השאלה היא מה הם לוחות הזמנים שעומדים לפני שיגיע להליך של חקיקה.

תוך שבוע.

השאלה אם יש עדיין פערים למי אפשר עוד להציף?

לוועדה.

לשלוח לוועדה? תשלחי את זה תוך שבוע.

אדוני, אמרת שחברת הכנסת רייטן תגבש את כל ההצעות של כולם. זה מה שאמרת בפתיח.

אתם מדברים על שני נושאים נפרדים.

אנחנו מדברים על דברים שקשורים לשורדי המסיבות והמשפחות שלהם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:49.