פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
04/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 73
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום ראשון, כ"ט בתמוז התשפ"ד (04 באוגוסט 2024), שעה 10:30

סיור הוועדה באגף הילדים במרכז הרפואי צאנז (לניאדו) בנתניה

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
משה רוט

הילית בורובסקי טופז - ממונה בחינוך המיוחד, משרד החינוך

טלי אולשטיין ענתבי - אגף החינוך המיוחד, משרד החינוך

פזית דגן - מפקחת מתאמת חינוך מיוחד במחוז תל אביב, משרד החינוך

חן נדב - מנכ"ל, בית חולים לניאדו

פרופ' צבי שמעוני - מנהל רפואי, בית חולים לניאדו

רוני שמרית - מנהלת שירותי סיעוד, בית חולים לניאדו

הרב צבי רייכמן - הוועד המנהל, בית חולים לניאדו

עדנה סגל - מנהלת שירות סוציאלי, בית חולים לניאדו

ד"ר מיכאל בן אקון - מנהל אגף מחלקת ילדים, בית חולים לניאדו

ד"ר בלה קוסינובסקי - מנהלת מחלקת ילדים, בית חולים לניאדו

ד"ר חגית פורן-פלדמן - ראש מלר"ד ילדים, בית חולים לניאדו

יפית מיכאלי - אחות אחראית מחלקת ילדים, בית חולים לניאדו

רחל בר לביא - אחותי אחראית מלר"ד ילדים, בית חולים לניאדו

שרון פלטין - עו"ס מחלקת ילדים, בית חולים לניאדו

גולדי בעלז - אחראית המרכז החינוכי, מחלקת ילדים, בית חולים לניאדו

חי שמואל - דובר חה"כ אלי דלל

ים ציוני - יועץ חה"כ אלי דלל

אוריה רביבו - יועץ חה"כ אלי דלל

עמרם לוי - יועץ חה"כ רוט

תמי ברנע

דניאל ג', איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור הוועדה באגף הילדים במרכז הרפואי צאנז (לניאדו) בנתניה

בוקר טוב. אני מכיר את נדב שנים על גבי שנים מתפקידיי בעיריית נתניה. לנו, ולי כמובן ליושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, היה לי מאוד חשוב לבוא לבקר בבית חולים לניאדו, שזה בית חולים שהוא העוגן של נתניה והסביבה, וחשוב לנו לשמוע ולהתרשם.

בכל הזדמנות שנוכל לעזור ובכל הזדמנות בה ניתן לסייע במסגרת שלי, או שלנו כוועדה, ובכל מסגרת אחרת – בוועדת הכספים אני מתעסק בעיקר בנושאים החברתיים-כלכליים, ואני אשמח כמובן מהניסיון שיש לי, וגם מהביקור הזה, להעלות לסדר היום את נושא הילדים בכלל ובלניאדו בפרט.

נדב, אני חייב לומר שאתה חבר, אנחנו תמיד נמצאים בקשר, לא משנה איפה, ובאופן הדדי. אני חושב שלניאדו הוא בית חולים מקומי אזורי, אבל אין ספק שהייחוד והקושי לתפעל בית חולים כמו לניאדו, שהוא בית חולים שהוא פרטי, לא ממשלתי, והקושי הוא כפליים. באנו לשמוע אתכם, להבין, לראות, להתרשם, וכמה שניתן – לסייע במסגרת הוועדה שלנו.

תודה רבה על הביקור. לא תמיד זה מובן מאליו. אתם גם בפגרה. יש לנו הרבה מה לספר על לניאדו. ברשותכם אני רוצה להציג את הצוותים שלנו.

בר לביא רחל, אחראית מיון ילדים.

אני חגית פורן-פלדמן, מנהלת מיון ילדים. אנחנו יושבות כאן עם יחד עם המכובדים מהוועדה - - - פה בבית החולים.

עדנה סגל, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית.

שרון פלטין, עובדת סוציאלית במחלקת ילדים.

מיכאל בן אקון, מנהל אגף ילדים.

מיכאלי יפית, אחות אחראית במחלקת ילדים.

אני ד"ר בלה, מנהלת מחלקת ילדים.

גולדי בעלז, אחראית על המרכז החינוכי במחלקת הילדים.

שמרית רוני, מנהלת שירותי הסיעוד.

שמי פזית דגן, אני מפקחת על החינוך המיוחד במחוז תל אביב את העיר נתניה ועל המרכז החינוכי בלניאדו מטעם משרד החינוך.

אני טלי אולשטיין ענתבי, גם מטעם האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך, מדריכה ארצית ליישום חוק ילדים חולים, מרכזים חינוכיים ובתי חולים.

אני תמי ברנע, מנהלת הוועדה לזכויות הילד.

נדב חן, מנהל בית חולים לניאדו. אני מודיע ומתוודה, אני נמצא בבית חולים לניאדו שבע שנים, ועד שלא הגעתי לפה לא הכרתי את לניאדו, אז ככה שאני תמיד מנסה ליישר קו עם כולם. היום אני מכיר את בית החולים מצוין.

זהו בית חולים מיוחד, הוא הוקם על ידי האדמו"ר הקודם מצאנז, איבד אישה ו-11 ילדים בשואה, הוא נדר נדר בצעדת המוות שאם הוא ייצא משם הוא יקים בית חולים בארץ ישראל. הוא אמר ועשה. ב-1975 קם בית החולים, לקח לו כמעט 30 שנה מצעדת המוות ב-45' עד 75', אסף את הכספים מארצות הברית והקים את בית החולים.

שימו לב שבית החולים הוקם לא בירושלים ולא בבני ברק, לא בערים חרדיות. הוא הקים אותו בכוונה בעיר ישראלית טיפוסית. אז זה היה קצה העיר, דרך אגב. נתניה התפתחה מאוד בשנים האחרונות. מ-1975 בית החולים הזה באמת עובד.

אנחנו כרגע יושבים בבניין האדום. פרופ' צבי שמעוני, המנהל הרפואי של בית החולים, הצטרף אלינו, וגם הרב רייכמן מהוועד המנהל של בית החולים.

כמה שנים אתה בבית החולים, פרופ' שמעוני? עשרות שנים?

35 שנים.

אנחנו נמצאים כרגע בבניין הזה. הים במערב, זה הים. זה המנחת של בית החולים, שמ-7 באוקטובר הוא מוכן ומזומן, וברוך השם שלא נשתמש בו.

גילוי נאות, אני סללתי אותו.

כל הכבוד. שיגעו אותנו הרבה, ועכשיו הוא כמו שצריך. בבניין האדום יש את מחלקת הילדים, מיון ילדים. המחלקה עצמה ויולדות ב' בקומה האחרונה. בבניין הכתום יש את חדרי הניתוח, את ה-CT, יש פה את ה-MRI, את כירורגיה, אורתופדיה ויולדות א' וחדרי הלידה הממוגנים ופגיה ממוגנת. כאן יש את הכביש העירוני, שברוך השם הוא כנראה נכנס לתב"ע להיות חלק מבית החולים כי אנחנו מעבירים איתו, ודרך כביש עירוני זה לא דבר כל כך סימפטי.

בחלק הירוק יש פה את המיון שלנו, המיון הכללי. מיון הילדים נמצא בבניין האדום והמיון הכללי נמצא כאן למטה, שעכשיו יש את כל הדימות, מטבחים ומחסנים. הבניין האדום זה בניין הפנימיות שלנו, טיפול נמרץ וגריאטריה. הבניין הזהוב שלנו זה בניין האחזקה, כל תהליכי האחזקה שלנו נמצאים בתוכו, והבניין התכלת פה הוא בית ספר לאחיות וההנהלה לכל בית החולים.

אנחנו כרגע בתהליך של תב"ע חדשה לבית החולים לרבע את כמות המטרז' בעקבות תמ"א 2048. ברשות בית החולים יש 850 מיטות. אנחנו בונים פה בניין אשפוז חדש.

כמה מיטות יש היום?

היום ברישיון יש 365, ויש לנו כל בוקר 500 מאושפזים.

במחלקת ילדים?

במחלקת ילדים אנחנו פותחים היום ב-22. יש לנו כמעט 36 מיטות וחמש מיטות טיפול נמרץ.

כמו שאמרנו, 365 מיטות ברישיון. כבר קיבלנו אישור לשנים 2023-2024. אנחנו כבר בתחילת סוף שנת 2024. נהיו 412 מיטות, אבל כמובן שאנחנו צריכים עוד מיטות. אנחנו בית החולים הכי עמוס בארץ עם 320 רופאים, כ-700 אחיות, 1,060 פרא-רפואי.

אנחנו עושים פעילות קלינית בכל הדיסציפלינות, מלבד ניתוחי לב ומוח אנחנו מסונפים לבית הספר לרפואה ע"ש אדלסון באוניברסיטת אריאל.

צנתורים אתם עושים?

כן, ולפני שבוע נפתח חדר צנתורים נוסף, כך שהיום קיימים שני חדרי צנתורים. אנחנו משמשים - - - קליני להרבה מאוד סטודנטים לרפואה. יש היום כ-70 סטודנטים, בשנה הבאה יהיו כ-85 סטודנטים.

להבדיל, אנחנו היינו עד לפני כארבע שנים מסונפים לטכניון, ואז פנו אלינו המל"ג יחד עם משרד החינוך שנהפוך לשדה של אריאל כבית חולים. אוניברסיטת אריאל הוקמה ולא היו יסודות קליניים. מאזור 26 שבועות קליניים בשנה, אנחנו מגיעים השנה פרופ' שמעוני ל-230 שבועות קליניים.

העבודה הקלינית מאוד ענפה בתוך בית החולים, הכרה לסטאז' בכל המחלקות והכרה להתמחות ברוב הגדול של המחלקות, כמעט להתמחות מלאה.

ההתמחות שאתם עושים לסטודנטים הם בכל האגפים, כמו למשל עיניים?

סטאז' שייך לסטודנטים. התמחות זה אחרי שקיים בית ספר לרפואה ומגיעים להתמחות על עיניים לדוגמה. אין לי מחלקה.

אבל יש סבבים. יש פה יחידה מאוד מקצועית וניתוחים ואשפוז יום. מאז הם עוברים סבב של בין שבועיים במחלקת עיניים.

לקחנו נתונים משנת 2020 ל-2023. לדוגמה בחדר המיון יש עלייה מ-40,000 פניות בשנה ל-52,000 פניות בשנה. במיון ילדים מ-9,000 פניות בשנה ל-14,000 פניות בשנה.

מה זה אומר "פנייה"?

הגעה של טופס 17 למיון. יש פה גילוי של יותר מ-50% שהיה בסוף שנת 2023. מיון נשים יש אותו דבר, מכמעט 18,000 לכמעט 21,000 – עלייה בלידות, עלייה בכמות הפגים בצורה משמעותית, עלייה בניתוחים וגם בשעות הניתוח, כלומר בניתוחים הרבה יותר מסובכים.

יש גם עלייה בצנתורים, הגענו לאלף ומשהו בחדר אחד, החדר שנפתח רק עכשיו, אז ככה שנראה את האפקט שלו רק בסוף שנת 2024 ובשנת 2025. דרך אגב יש עלייה גדולה בימי אשפוז, אבל כרגע מתחילה בכל הארץ ירידה, אנחנו עושים הרבה יותר אשפוזי בית היום, מנסים להוציא לבית בגלל העומסים בתוך בתי החולים. אנחנו מגישים היום יותר ויותר חולים קשים בפנימיות, היום הפנימיות נהפכו לכמו פנימית מוגבר עם חולים הרבה יותר קשים בתוך הפנימיות. יש ירידה בפטירות, ברוך השם.

מה הכוונה לפטירות? שהם היו בבית החולים ונפטרו בבית החולים?

בדיוק. זה מאוד תלוי בתמהיל החולים, ועכשיו כשמגיעים אלינו חולים קשים יותר יהיו כנראה יותר פטירות. פעם היו בפנימיות הרבה יותר קלים, והיום מגיעים הרבה יותר קשים. גם בגלל שכמות המיונים עלתה – היום מגיעים הרבה יותר טראומות, תאונות דרכים – באים במצב הרבה יותר קשה למיון. עושים פה עבודה מדהימה מבחינת היכולות. ב-MRI יש עלייה מאוד גדולה בפעילות.

יש לכם חדר אחד ב-MRI?

חדר אחד שעובד 24/6. ביקשנו חדר שני ונדחינו, למרות שהחדר הזה מלא עד אפס מקום.

למה נדחיתם?

כי החליטו שרוצים לתת למישהו אחר. טוענים שאנחנו לא עובדים באופן מלא.

זה שביקשתם, לא ביקשתם תקציב מהמדינה, נכון? רק אישור?

לא, לא. רק אישור. לא כסף. הטענה שלהם הייתה שאנחנו לא מלאים, אבל אנחנו מלאים מאוד. אנחנו עובדים 24/6.

אבל זה שסורבתם, מה הייתה הסיבה?

הם טענו שיש לנו עוד מקום.

אבל אם אתה מחלק 14,000 ל-250 יום - - -

אנחנו לא עובדים בשבת, אלא אם כן זה חירום. כמו כל בית חולים.

ברור, אתה עושה MRI בחירום. אבל אם אנחנו מחלקים ל-250, אתה מקבל מספרים פנטסטיים.

זה נכון. עדיין לא אישרו לנו.

סדרי עדיפויות של בתי חולים אחרים.

ביקשנו, אמרנו, הגשנו.

אבל מה הסיבה? אמרו שיש לכם מספיק?

אמרו שיש לנו מקום לדחוס.

אבל מה זה מעניין את משרד הבריאות?

עובדה שזה מעניין אותו. לא ביקשנו תקציב לבינוי ולא לשום דבר.

להפך, זה מקטין את התור.

זה מכביד על המערכת הכלכלית.

מערכת הבריאות אומרת שהיצע מביא ביקוש.

אז מה?

יהיו יותר בדיקות. הבדיקות האלה לא סתם, כל בדיקה דרך בית חולים מאושרת על ידי המנהל הרפואי. אין פה בזבוז של בדיקות, ועדיין הם לא רוצים לאשר.

הנושא עלה בפני שר הבריאות?

זה עלה בפניו בביקור שלו פה. הוא אמר שמבחינתו זה מאושר.

חבר הכנסת רוט הצטרף. בוא, שב לידי.

שלום.

שלום, חבר הכנסת רוט. חבר הכנסת דלל שאל אותי בדיוק לגבי למה לא אישרו לנו את ה-MRI השני, כי לא ביקשנו עליו לא כסף ולא כלום.

תראו, אני פה במסגרת הוועדה רוצה לסייע, ויכול להיות שאני אצליח במשהו, ויכול להיות שגם לא. זה הזמן. שר הבריאות הוא איש מדהים, הוא היה בעברו סגן ראש עיריית פתח תקווה כשאני הייתי סגן ראש עירייה בנתניה. אנחנו מכירים אחד את השני.

בכל דבר צריך להיות הגיון. זה שאומרים שלא מאשרים, אני צריך להבין מה הסיבה. אם זה עניין של תקציב, אני יכול להבין. אם זה עניין של מקום, אני יכול להבין. רק בגלל שזה יוצר ביקוש, זה משהו שהוא לא הגיוני. לכן אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו פועלים באותם מקומות.

תראו, הביקור שלי פה לא סתם. הוא בא לסייע בעיקר למחלקת הילדים בלניאדו ובכלל ללניאדו. מאז שאני מכיר את עצמי, אני תמיד שותף בחלק מהעשייה של בית החולים, אבל הנושא של הילדים חשוב לי מאוד.

אם יהיה פה עוד חדר MRI זה יסייע גם לילדים, ולכן אני אומר לך מראש, וטוב שחבר הכנסת נמצא פה גם – אנחנו רוצים לסייע כמה שניתן. אם יש אתגרים מסוימים שאולי נדונו עם משרד הבריאות ולא הגיעו לפתרון, הצד שלנו הוא לדחוף את הדברים.

אני אעביר לך את מכתב הדחייה.

מאה אחוז.

זה נשמע מגוחך לטעון שברגע שיש מכשיר, הדרישות יעלו. כשאני סוקר את 20 השנה האחרונות, ה-MRI הביא קפיצה משמעותית. תוחלת החיים עלתה, בין היתר לאפשרות למגוון הצעות שאנחנו יכולים להציע לציבור. ה-MRI שדרג את היכולת האבחנתית, למשל בתחום של המוח, בכמה דרגות.

בדיקת CT לא עונה על הדרישות הללו. לכן כשאני בודק חמש שנים אחרונות כמה אישרתי לילדים בחמש שנים וכמה עכשיו, זה שמיים וארץ. זה משנה גורל.

נניח שיש לי זימון מקופת חולים אליכם, כמה זמן לוקח להמתנה לבדיקת MRI בערך?

לילדים במכבי שבוע.

ולא לילדים?

יכול לקחת 6-7 שבועות.

אוקיי. לילדים יש עדיפות, אבל כי מכבי נותן פתרונות במקומות נוספים, לא רק בלניאדו.

אני מדברת רק על מכבי מול - - -

אבל פה זה עובד 24 שעות?

כן.

זה משהו שהוא לא הגיוני. ואם יש אפשרות לקבל וזה לא עניין של מקום ולא עניין של כסף, אז משרד הבריאות צריך לחשוב אחרת.

מצד אחד אני רוצה מאוד להודות לך שבאת לפה, מצד שני אני מרגיש קצת הפוך כי אתה מקומי ואני יודע שהלב שלך פה, אני לא יודע אם אנשים יודעים עד כמה. אז אתה בעצם פה כל הזמן, גם כשאתה בכנסת. אבל נגעת בנקודה, הנקודה, ואני מקווה שאתה תשמור את זה בראש סדר היום. בלניאדו אנחנו מדברים על המיון הממוגן, 500,000 איש משתמשים במיון, כשלפני 40 שנה לא ייתכן כזה דבר. הצוות עושה דברים מעל ומעבר. פשוט לא יאומן. אני לא יודע איך הם מצליחים לעשות את זה.

אנחנו צריכים לדחוף ולגרום למשרד הבריאות ולאוצר, לתת לו את המקום שמגיע לו וראוי לו, כנ"ל למחלקת ילדים, כנ"ל לכל העניינים וכל אלה שעוסקים בנושא של החינוך ושל הילדים ועוסקים בעתיד של עם ישראל. מה יכול להיות יותר גדול ויותר יפה מזה?

אנחנו ביחד בזה.

אלי, אני סומך עליך שאתה לא תיתן לדבר הזה לרדת מסדר היום.

נכון. אנחנו ביחד.

המיון מחולק לשניים, יש את המיון הרגיל ומיון ילדים, נכון?

ומיון מיילדותי.

ומיון טראומה.

כולם לא מוגנים? כי המיון לילדים יחסית חדש.

רק ילדים ממוגן.

מיד נסקור את הנושא הזה. הדיאליזה ממוגנת, נבנתה ממוגנת. דיאליזה, חדרי לידה, פגייה ואורתופדיה נבנו ממוגנים.

גם ה-MRI?

נכון. בעיניים יש עלייה גדולה, כמעט 6,000 ניתוחי עיניים שאנחנו מבצעים פה יחד עם מרפאות. יש פה עלייה תדירה בבריאות העיניים. במרפאות עלו מ-47,000 ל-75,000 ביקורי מרפאה. היום כדי לפתוח מרפאה אנחנו יושבים עם הקהילה, עם קופות החולים, ושואלים "מה חסר לכם בתוך נתניה".

והיום נתניה היא כבר 280,000 איש, זו עיר אדירה שנבנית כל הזמן, ועל פי מה שאומרים אנחנו פותחים מרפאות שמתאימות גם לילדים.

נושא של אלרגיה לילדים, נכון להיום, ביקרתי בבית חולים בני ציון ואני יודע שהולכים לפתוח, או שפתחו בפוריה, אני שואל מאחר וזה חסר וזו התמחות, הייתם רוצים להיכנס לדבר כזה?

יש אצלנו.

אה, אז יש.

יש לנו אלרגיה ילדים - - - זו צרה צרורה בכל הארץ. במרכז הארץ יש המתנות, של שנה ה - - - וכדומה. פה ההמתנות בהתחלה היו 2-3 שבועות אבל לצערנו הן התארכו בכמה חודשים. מנסים למצוא פתרון לזה.

כי אין מענה.

יש לנו אונקולוגיה לילדים אחת כרגע. מנסים להעלות את זה כמה שיותר.

זו אבן משיכה. זה גם מקור הכנסה.

אם תראה את כמות המרפאות, מהתקופה שמחלקת הילדים עלתה מתפוסה של 10 ילדים, בגלל המרפאות שנפתחו, בגלל ההבנה שבית חולים היום הוא לא תחנת מעבר למקום אחר, ילדים מגיעים לפה ומטופלים פה, לא שולחים אותם החוצה יותר.

עשינו פה כל מיני שיתופי פעולה והבאת רופאים, וד"ר בלה יחד עם ד"ר בן אקון מרימים את המחלקה. העסק מקבל יותר ויותר. כשאנשים מגיעים לפה, מקבלים את הטיפול בתוך לניאדו. הפעילות ממשיכה לגדול בכל מקום, גם במיון ילדים. יש עלייה כל הזמן בפעילות שאנחנו עושים.

מה שעשינו בשנים האחרונות, נפתחה פגיה ממוגנת וחדרי לידה ממוגנים ודיאליזה ממוגנת ומחלקת אורתופדית שרובה ממוגנת. כולנו מכירים את זה, להעביר פג אחד תחת אש ושש אחיות, להוביל לפה אנשים מהפנימיות למקומות ממוגנים זה פשוט בלתי אפשרי. צריך גם לבנות ממוגן, להישאר בתוך הקטע הממוגן, כי אחרת אתה לא מצליח.

יש פאניקה של המטופלים, של המשפחות שלהם, וגם הצוותים צריכים לטפל וגם להעביר חולים. היום מנסים לבנות בתי חולים שממוגנים לגמרי כדי למנוע מעברות, ומה שקורה היום בצפון ובדרום הדברים נהיים יותר ויותר כשלים.

כלומר יש יותר דרישה להגיע לפה בגלל המצב? כי בנתניה אנחנו נמצאים באמצע, אז לא יורים פה – לא מהדרום ולא מהצפון.

בינתיים.

אבל יכול להיות שאנשים מגיעים דווקא בגלל זה.

הייתה לנו עלייה בתחילת הלחימה בגלל הקטע של המפונים. נתניה התמלאה במפונים.

היא עדיין. יש פה 5,000 מפונים.

וראינו פתאום אנשים מגיעים עם תעודת זהות של נתיבות. רואים את זה גם בכיתות, גם בילדים. יש הרבה מפונים, אבל לא רק בגלל זה. גם כי העיר גדלה, וגם שמו של לניאדו יוצא לרחוק, שמטפל בכל המקומות ואנשים בוחרים להגיע לפה. גם הקופות כבר מפנות אלינו יותר, וגם מד"א מביאה אלינו יותר, כך שיש יותר פעילות שעולה בתוך בית החולים עצמו. טיפול נמרץ חדש, גינקולוגיה חדשה, מעבדות ו-CT. עשינו פה עבודה מאוד ברוכה כדי להגדיל את הפעילות.

אגף הילדים גדל בצורה מאוד משמעותית, מנהל האגף הוא ד"ר מיכאל בן אקון, האחראית על הילדים היא ד"ר בלה, על הפגים אחראי ד"ר אריה סימונדס, שכרגע לא נמצא פה, אחראית יונקים ד"ר שי ברק, אשפוז יום ילדים נחמה שרון שגם היא לא נמצאת פה כרגע, מלר"ד ילדים חגית, שדיברנו עליה, טיפול נמרץ ד"ר ציון חורי שגם הוא לא נמצא פה כרגע, כנראה שנמצאים במחלקה עצמה. זה הצוות של המחלקה, אנשים משכמם ומעלה מרימים את המחלקה.

לא היה מנהל טיפול נמרץ, לא היה מנהלת למלר"ד, אשפוז יום ילדים היה מקרטע. יש פה כוח חדש, מנהלים חדשים שמרימים את כל המחלקות.

אני זוכר את הד"ר המיתולוגי שהיה פה מנהל המחלקה, ד"ר שרייבר ז"ל.

התמונה שלו מופיעה פה.

אני באופן אישי הכרתי אותו ממש מקרוב. הוא התמחה ב-FMF בילדים, מסתבר שמנתניה צפונה לא ידעו מה זה לפני 35 שנה, כי זה היה בעיקר באזור נתניה דרומה, זו מחלה צפון אפריקאית. בפעם הראשונה שהגענו אליו זה כשהבת שלי התאשפזה פה, הוא ישר אמר שזה FMF ושצריך ללכת להיבדק בתל השומר. אני זוכר אותו לטובה.

הוא היה איש ציוני.

איש מדהים.

יש לו מוח ולב ויכולת בלתי רגילה.

נפטר טרם זמנו. הוא מונצח גם בתוך העיר נתניה, יש שדרה, סמטה על שמו.

- - - במחלקת ילדים את כמות הפעילות וגם במיון ילדים את - - - לקחנו עד סוף יולי ועשינו סימולציה עד לסוף השנה, העלייה ממשיכה לגדול, עלייה בפעילות של כל המחלקה עצמה.

אבל כשאתם מאפיינים את הילדים שמגיעים למיון, מה מאפיין, אם אני רוצה בחתך?

בעיקר מגיעים ילדים לעיר נתניה.

כן, אבל באים בגלל בעיות חום? שיעול? כאבים?

אנחנו מקבלים מהם הכל.

כן, אני יודע, אבל באיזה חתך? אם אני רוצה לאפיין את אלה שמגיעים - - -

זה מאוד דומה למה שיש במיונים אחרים. אנחנו מקבלים סביב 30% טראומות קטנות. טראומות גדולות מגיעות למיון כללי - - -

מה זה אומר, חרדה? חבלות?

חבלות ראש, חתכים, שברים.

שזה נובע ממה?

תאונות דרכים, קטטות.

הייתי שמח מאוד לקבל ניתוח של מגיעים למיון כי אני רוצה לעשות אצלנו ישיבה אחר כך יחד עם ארגון בטרם, כי אם זה נובע בתאונות דרכים אנחנו נדע כיוון מסוים.

עשינו ישיבה לא מזמן עם ארגון בטרם והוצאנו את כל הנתונים אחורה. היו כל מיני דברים מעניינים שיש אצלנו ואין אצל אחרים. מגיעים אלינו ילדים גדולים יותר יחסית לנתונים של בטרם הרגילים.

אני מדבר על עד גיל 18.

בין 16-18 יש לנו אחוז גדול יותר ממה שיש בכל בתי החולים.

הבנתי. אבל המיון הוא בדרך כלל עד גיל 18?

אפשר להעביר את הנתונים.

יש מערכת של מיון של משרד הבריאות שרושמת את סיבת ההפניה. אתם מחוברים אליה?

הורידו את המערכת הזאת מתמרוץ מלר"דים ואני מבינה שמשרד הבריאות ובטרם הפסיקו את ההתקשרות, מה שהופך את זה לקצת מורכב מבחינה משפטית.

מה שאתם יכולים להעביר – תעבירו. אני מבקש שתבדקי יחד עם המ"מ אצלנו. הלוא הנתון לא חייב להיות רק של לניאדו, אני יכול לקבל את הנתונים באופן כללי מבתי חולים בכלל.

משרד הבריאות מרכז את זה. צריך לראות את זה אצלם.

יכול להיות. אבל תבקשי מהמ"מ.

בטרם מרכז עד תחילת השנה הזאת, ומתחילת השנה הזאת בכל בתי החולים מעבירים באופן מאוד חלקי בגלל שאין הסכם התקשרות.

בסדר. אם יש נתונים שאתם יכולים להעביר לנו, תעבירו לנו, כי כל הרעיון שלנו זה לנסות להבין ממה הילדים נפגעים ובסוף גם למנוע את זה.

היו לנו כמה ישיבות עם בטרם והם לא העלו את זה שאין התקשרות יותר.

זה משהו שעלה בין מנהלי המלר"ד. אנחנו לא נכנסו לזה עוד. אנחנו שמחים על העבודה הזאת, אנחנו שמחים על הניתוח הזה.

מאה אחוז.

אפשר גם להביא נתונים מול בנים בלי תעודת זהות, נקבל כמויות ולא תהיה לך שום בעיה.

אני לא צריך שמות. אני פשוט צריך לאפיין, לראות ממה הילדים נפגעים ואיך אנחנו - - -

דרך אגב, אני אוסיף קצת על חגית, זה גם קרוב לליבי. חוץ מזה שאני מנהל אגף אני גם רופא רפואה דחופה. זה בעצם חוזר על עצמו בדברים שאנחנו מכירים. היום בגלל התאונות המשמעותיות, כל כלי הרכב הממונעים שעכשיו רוצים להכניס לחקיקה.

אין כמעט יום שאנחנו לא מקבלים מישהו על קורקינט ממונע. אלה התאונות הכי קשות שאנחנו רואים. תאונות דריסה זה אופייני גם, אבל פחות. זה בעיקר כלים ממונעים. אנחנו רואים עלייה כל הזמן ויש לנו עכשיו ילד כזה בטיפול נמרץ.

דרך אגב, לוחיות הזיהוי שנכנסות כבר ב-1 באוגוסט זו מלחמה שלי ושל מיטל להבי מעיריית תל אביב. התחלנו את זה ב-2013. זה פשוט לא יאומן איך לדברים במדינת ישראל לוקח כל כך הרבה זמן. ואני הייתי מוכן לעשות את הפיילוט הראשון בנתניה, מיטל להבי הייתה מוכנה לעשות בתל אביב כדי להתקדם עם זה.

- - - מה שאנחנו רואים זה לא רק לוחות הזיהוי, אלא ילדים לוקחים טרמפיסטים אחד לשני ואז יש פגיעה משמעותית, מתחת לגיל שמותר, בלי קסדות. יש המון עבירות כאלה ותאונות של חוסר שליטה.

מבחינת הפעילות הקלינית בילדים, בלה יכולה להרחיב יותר, אבל יש הרבה מאוד תתי התמחות, כמו שאתם רואים. אנחנו מטפלים בתוך המחלקות עם נושא של מרפאות, מאלרגיה, אנדוקרינולוגיה, המטואונקולוגיה, אורולוגיה ונוירוכירורגיה וכירורגיית ילדים, אורתופדיה, נפרולוגיה, פלסטיקה.

כשמדובר על סוכרת ילדים, מדובר פה על שני סוגי הסוכרת?

כן, שני הסוגים. סוכרת ילדים זו מרפאה יחסית חדשה עם רופא שהוא בעצם גדל כאן ושלחנו אותו - - - לבית חולים איכילוב לתת התמחות. מה שמאחד את המרפאה הזאת ועוד מרפאה נוספת שתקום באופן בריא, כשמישהו מגיע לך - - - זה טרטור של חולה. טרטור שיכול יום אחד להגיע לרופא, יום אחד לעו"סית, יום אחד לדיאטנית וכדומה.

במחלות כרוניות כמו סוכרת נעורים צריך משהו משלב, יש אחות סוכרת, יש דיאטנית ויש רופא, והם מגיעים בימים מסוימים. הם רואים את הכל, הרבה מגיעים עם משאבות מאושרות אז מוציאים את כל הנתונים על ידי האחות. עוברים לרופא, עוברים לאחות, וזה חוסך המון טרטור לחולה. מייעלים את הטיפול במחלה.

זה ייחודי ללניאדו?

גם בתי חולים אחרים, אבל זה לא היה בלניאדו. הילדים כאן היו מופנים לפתח תקווה לשניידר וזה טרטור גדול לנסוע לפתח תקווה, כאשר זה ילדים כאלה חולים.

אתה יכול להרחיב לי על הנושא של השמנת יתר?

כן. השמנת יתר זו מרפאה שתקום בעזרת השם כאשר אתה ופרופ' שמעוני יאשרו את זה ב-1 בספטמבר, כאשר היא תכיל, היא תהיה יותר מולטי-דיסציפלינית, כי אנחנו לא נקרא למרפאה "השמנת יתר", כי אף אחד לא יגיע אלינו עם שם כזה, אלא משהו כמו "אוכלים בריא", עדיין לא החלטנו עדיין על השם.

היא תובל על ידי רופא גסטרו שלנו, רופא אנדוקרינולוג, היא תכיל עו"סיות, דיאטנית, פסיכולוגית. לפעמים החוק בילדים אומר שאם אתה צריך טיפול חצי שנה לפחות שמרני, ואם זה לא מצליח אז צריך לחשוב על אופציה לניתוח בריאטרי. אז יש לנו את האופציה הזאת מבחינה כירורגית ופסיכיאטרית.

כשהילד מגיע הוא לא אמור לראות את כל הדיסציפלינות. בדרך כלל הניגוד הראשוני על ידי רופא גסטרו ואנדוקרינולוג לראות את כל הדברים, ולאחר מכן מי שבעיקר מובילה זו הדיאטנית, והמחשבה היא להכניס עוד רופאה שתיתן להם תוכנית ספורט. המרפאה הזאת אמורה לתת כיסוי מלא.

אני פונה עכשיו למשרד החינוך. קודם כל, קיימנו בוועדה לזכויות הילד את נושא השמנת היתר, ואין ספק שאחת הבעיות זה הנושא של החינוך. האם במשרד החינוך יש פעילות בנושא השמנת יתר או הדרכות או כל דבר אחר שאתן יודעות? אם לא אז תעבירו את זה הלאה.

אני מאמין שבסוף זו שאלה של חינוך. זה חינוך מהבית, מבית הספר. אנחנו מסתכלים על נושא השמנת היתר אבל עם מקור להרבה מאוד בעיות אחר כך. זה חוסר פעילות, זו אכילה לא נכונה. כל הדברים האלה משפיעים על הרבה מאוד דברים שאנחנו רואים בנושא של מחלות וטיפולים. אוקיי, תודה.

שירותים נוספים – יש לנו שת"פ אסטרטגי עם אגף הכירורגיה של שניידר, עושים שם פעילות מיוחדת ביחד, הרבה ניתוחים מבוצעים אצלנו, לא שם. אם יש דברים שאנחנו לא יכולים לבצע אצלנו, אז עוברים לשם, אבל המנתחים שלהם מגיעים לפה, הילדים לא עוזבים את המקום, למשפחות הרבה יותר נוח. כעיקרון הם מקבלים את הניתוח של שניידר.

בדיקות גנטיות אתם לא עושים פה? רק בשניידר?

רק בפגייה ותינוקייה - - - אם הם יודעים מה הם צריכים, הם מזמינים - - -

כי בזמנו זה היה רק בשניידר, למיטב ידיעתי.

אלרגיה, אשפוז יום, טסטים למיניהם, הורמון גדילה, EEG ילדים, אשפוז יום.

מה זה EEG?

אק"ג של המוח.

אה, אוקיי. אני לא מכיר את כל המושגים.

כל הנושא של אפילפסיה, פרכוס בילדים שהוא נפוץ מאוד. יש ביקוש אדיר.

הפרעות קשב.

זו מרפאה להפרעות קשב?

כן. מרכז חו"פ וכמובן המשחקייה. מבחינת מרכז הופ, אתם רואים את הפעילות שמתבצעת כל הזמן.

מי מקבל בדרך כלל את שירותי החינוך? מי שבא לפה לשבוע? לשלושה ימים?

זה מהיום הראשון שמגיעים.

יפה.

כן. אנחנו ישר ניגשים, בבוקר מקבלים - - -

מאושפזים?

כן. אנחנו ישר מקבלים את הדוח של הילדים המאושפזים מעל גיל 3 ועוברים ילד-ילד, ממש משתדלים להגיע לכל אחד.

ואם ילד רוצה למשל להיות יחד עם חבר שמגיע לפה ולעשות ביחד שיעורים, יש לו אפשרות?

זה בסדר, כל עוד הוא לא מדבק. יש גם ילדים שעשו בגרויות. הבאנו לכאן את הבוחנים לבגרות.

כל יום שמציין את הקשר שלנו עם מוסדות החינוך שהם באים לתלמידים, לא זונחים את הקשר של משרד החינוך שממנו מגיע התלמיד. הוא מגיע לפה לתקופה קצובה ויש צורך לשמור על הקשר עם המסגרת.

הפתיע אותי הנושא של הבגרות. זאת אומרת אם יש ילד שמאושפז, הוא יכול לעשות פה את הבגרות באגף?

כן, בוודאי. גם השנה היו לנו. ברגע ששואלים אותנו אם יש בגרות היום, אנחנו ישר יוצרים קשר עם בית ספר בקהילה ועם רכז הבגרויות בבית הספר ודואגים לכל האישורים, והם מגיעים לכאן אוטומטית. אנחנו יוצאים למסלול, דואגים להם למקום. הם רוצים גם ללמוד לפני כן. אנחנו גם נותנים להם את השירותים של למידה לפני כן.

מבחינת משרד החינוך יש הקלה או פקטור? כשילד נמצא בבית חולים אני מניח שהוא לא במיטבו והוא עדיין עושה את הבגרות, האם יש איזושהי השפעה או משהו?

מה שהוא צריך, הוא מקבל.

הוא מקבל תנאים.

כן, הוא מקבל התאמות בדרכי היבחנות.

יש כאן עניין של היבחנות בחדר שקט, בוחן ניטרלי, לפעמים צריך מישהו שיקריא, מישהו שיכתוב.

אבל ההקלות הן בגלל האשפוז, או שהוא צריך להיות עם התאמות מלפני כן?

גם וגם. בגלל זה צריך את הקשר עם המסגרת וצריך את הרצף החינוכי.

על זה נעשה סדר. אם זה משהו שקשור לאשפוז, אנחנו דואגים שרכז הבגרויות מתקשר, אנחנו נותנים לו את המידע והוא דואג לכל ההקלות שהתלמיד צריך. אם ילד בא מבית ספר בקהילה רק אתמול, אנחנו לא מכירים את הרקע החינוכי שלו, אז אוטומטית בית ספר דואג לכל הדברים האחרים שהוא צריך.

הוא כבר דאג להם מראש, זה הופיע במערכת.

מי שבוחן את הבחינה, הוא לא יודע אם הילד היה בבית חולים או לא, אני מניח.

בית הספר בקהילה אמור להעביר את כל המידע הזה.

בסדר, הבנתי. אתם נותנים את הפלטפורמה בעצם. זה חשוב מאוד.

לפי הכמות של הילדים, זה בית ספר כשלעצמו.

חלק מההתפתחות של בית החולים הפרויקט הגדול ביותר שלנו כרגע זה מיון ממוגן בבית החולים. התהליך הזה התחיל עוד לפני 7 באוקטובר אבל עכשיו הוא כמובן הגיע לשלב של מימוש. אנחנו באמת מתכוונים לחפור בשנה הבאה. יש הבטחות של תקצוב של משרד הבריאות ומשרד האוצר. לא תמיד כל ההבטחות האלה נסגרות כמו שצריך, יש הרבה הבטחות גם בעל פה ולא בכתב.

על איזה סכום מדובר?

לבנות את המיון היום נדרש 130 מיליון שקלים. בית החולים עצמו גייס כבר עד עכשיו קצת יותר מ-30 מיליון.

ומה היו הדרישות של משרד האוצר? שקל מול שקל, או מה?

בגלל שהייתה פה תוכנית הבראה מאוד מוצלחת שהסתיימה בדצמבר בשנה שעברה, היה 30 מיליון שקלים שלא מימשנו והשאירו לנו אותם בתנאי שנביא 30 נוספים שלנו, והבאנו. אז יש לנו 30 מיליון שקלים של המדינה ו-30 שלנו. המדינה לאחר מכן הבטיחה עוד 30 מיליון שקלים, כשעדיין זה בעל פה ולא בכתב. הרב רוט מאוד מעורב בתהליך הזה מול כל התהליכים. יש הרבה בירוקרטיה, משרד האוצר אומר כן, משרד הבריאות אומר שכן אבל כרגע הם לא סגורים.

נשאר עוד כ-35 מיליון שקלים להגיע ל-130 מיליון השקלים האלה. לעיר נתניה אין מיון ממוגן, וצריך שיהיה לה. העיר גדלה בצורה מאוד גדולה.

האמת שכמעט ברוב בתי החולים יש מיון ממוגן. אני יודע שבכפר סבא סיימו לא מזמן, בפורייה כל בית החולים כמעט ממוגן, ברמב"ם זה חלק מהמבנה התת קרקעי וכך הלאה. בכל מקרה, אנחנו נרשום את זה כנקודה בחלק מהדברים. איפה שאפשר אנחנו נעזור בנקודה הזאת. אין ספק שזה זול יותר מהקמת בית חולים.

אני רוצה להדגיש שבעניין המיון זה פעמיים, לבנות מיון ולעשות מיון ממוגן - - - בלי כל קשר לנושא הממוגן - - -

אני מכיר היטב את המיון בלניאדו ואני אומר לך, חייב להיות בדיוק כמו שאתה אומר, כי זה לא מכובד היום.

זה גם מסוכן מאוד.

הם מחוללים פלאים שם. הם עושים פלאים, אבל המבנה מאוד צפוף.

צפוף מאוד, אין ספק. עבר זמנו מה שנקרא.

מתאשפזים פה גם ילדים ערבים?

כן, כל האזור.

אני יודעת. אתם קרובים למשולש. הם גם מקבלים שירותי פינוי?

כל מי שמגיע.

יש מדריכים בערבית, בשפה הערבית במרכז החינוכי?

אין לנו דוברות עברית, אבל יש לנו את הצוות הרפואי שהוא מתווך הרבה, מתרגם להם. יש לנו גם שתי מורות שקצת עובדות בהלל יפה אז הן מכירות פה ושם מילים שאפשר לתקשר עם הילדים. הרבה פה זה ההורים שלהם, שלמשל הם עובדים פה במשק, אז הם מגיעים פה להתאשפז, אז הילדים פחות יודעים עברית וההורים כן יודעים אז הם גם מתרגמים להם.

אני אגלה לך סוד, כל מי שנמצא בלניאדו יש לו לכל הפחות שני תפקידים.

ראש צוות המחלקה בלה, רוצה להוסיף משהו?

אנחנו אוהבים את נתניה. אנחנו משרתים את העיר. עבדנו ביחד עם מחלקת הגנת הילד בנתניה ועובדים איתה קרוב לוודאי עכשיו. בטרם ומיון עשו דברים נפלאים, וממשיכים לעשות אותם. אנחנו כמובן כמו כל ארגון שפוגש מישהו בעל חשיבות, רוצים עזרה, והעזרה הזאת היא בדרך כלל כספית. אנחנו רוצים לקדם את המחלקות ואת המרפאות ואת המיון.

אני חושבת שאם מכל מה שדיברנו על מיון ממוגן אחיד באותו מקום עם הדמיות, עם ילדים ומבוגרים ביחד, זה הדבר הכי חשוב שיש. הוא חשוב לנו לא רק כי זה מקדם את מקום עבודתנו, זה חשוב גם לאוכלוסייה, לפציינטים שלי מבחוץ שמגיעים, וזה חשוב גם במצב הלא סימפטי שיש לנו כרגע. אני מקווה שהוא ייגמר מהר אבל אנחנו צריכים להיות ערוכים, כקרוב לוודאי, לנצח.

חגית?

אני יכולה להוסיף שתמיד יש הרבה רצון לתת עוד ועוד שירותים. אנחנו כל הזמן גדלים, גם במרפאות - - - שסביבנו והבעיה שם בעיקר היא הנדל"ן, זאת אומרת ככל שנוסיף עוד חדרים אז נוכל להוסיף עוד מקומות לילדים ועוד מקומות לטיפול.

חשוב לי להדגיש שאנחנו עובדים פה ביחד כל הזמן עם הצוות הרב מקצועי, עם הרופאים, עם האחיות. יש פה המון ערנות ומודעות. יש לנו כישורי עבודה טובים מאוד לאורך השנים עם הרשויות המקומיות, ובעיקר עם עיריית נתניה. אנחנו מכירים ועובדים לאורך זמן ביחד. פועלת פה ועדה למניעת אלימות, כמו בכל בתי החולים בארץ, ואנחנו כל הזמן פועלים ועושים כל מיני פעולות כדי לקדם את הנושא פה בבית החולים.

אני רוצה להגיד שאתם רוצים להציל נפשות ואנחנו רוצים להיות חלק מזה. למזלכם, חבר הכנסת דלל לא נבהל מדברים גדולים ולא חושש מזה, ושנית, וזה הכי חשוב – הוא לא ייתן לדבר הזה לרדת מהשולחן ומסדר היום עד שלא נקבל פתרון. אני חייב להגיד שאני מרגיש שהתקדמנו עם עצם המפגש הזה, הרבה מאוד, ואני מאחל לך, חבר הכנסת דלל, שתביא את הישועה במהרה.

תודה רבה חבר הכנסת רוט. תראו, לי היה חשוב להגיע לפה כדי לראות מקרוב את האתגרים ואת הבעיות, וכבר עכשיו אני חייב לומר שאני מסתכל, לבית חולים לניאדו יש שם, במיוחד למחלקת היולדות והילדים והפגים. לפה מגיעות יולדות מצפון תל אביב ללדת פה. אני מכיר גם באופן אישי שבאים מפה לחיפה.

גם מערד ומטבריה.

מאיפה לא? רק כדי ללדת בבית חולים לניאדו. השם הולך לפניכם. אם אני יוצא מפה עם שתי תובנות, התובנה הפשוטה היא ה-MRI, שהוא ייתן עוד אפשרות גם מבחינת קיצור תורים וגם אפשרות ליצור, זו גם הכנסה, אנחנו יודעים טוב מאוד שב-MRI יש תמיד הכנסות וכך הלאה. הנושא הנוסף זה מיון ממוגן, ואת זה האמת לא ידעתי לפני שהגעתי לפה, למרות שאני מכיר טוב את בית החולים וכך הלאה, אבל זה לא היה לי ממש בראש.

עם שתי התובנות האלה, אם יש עוד משהו אחר – תגידו לי.

הנושא של חיבור, שזה לא רק של נתניה, אבל זה בהחלט התפקיד שלנו כי אנחנו כל הזמן עוסקים עם בטרם ואני מתפלאת שהם לא העלו את זה בדיון האחרון.

נכון. לכן אמרנו שאנחנו נעשה ישיבה בנקודה הזאת לאפיין ולנסות למנוע כמה שיותר תאונות או פגיעות בילדים.

כי הנתונים האלה מלמדים איפה צריך להשקיע. בכוויות, בתאונות, בחגורות בטיחות.

בעבר היינו מנהלים במאה אחוז את כל זה, והשנה יש מנהלה.

אני כבר 16 שנים מפקחת על המרכז החינוכי בלניאדו, והמנכ"ל - - - לזכות בך הרבה שנים ועברנו פה תהליך לאורך השנים. אני יודעת ששיתופי הפעולה הם מדהימים. אני גם מכירה ופוגשת גם את הרופאים בביקורים שלי, שיתוף הפעולה מיטבי, גם של גולדי שמתכללת את המרכז החינוכי.

האמת אני מעבירה לך חזרה, להודות למפקחת שלנו. ידה פתוחה ואוזן קשבת.

את עושה עבודה נהדרת וזה מאוד מתפתח ומתקדם.

אנחנו בשנים האחרונות הכנסנו אפילו טיפולים פרא-רפואיים, שזה לא היה פה אף פעם, וזה נותן מענה מאוד חשוב, ובמיוחד שגם אנחנו בשיתוף פעולה עם העו"סיות.

וזה סולל דרך לאיזשהו מכון, שיהיה לנו מכון בטיפולים פרא-רפואיים בבית החולים, שייתן את הטיפולים לקהילה. זו דרך ארוכה, אנחנו יודעים, אבל זה אחד מהצעדים הבאים של המחלקה - - - מכון פרא-רפואי, אולי מכון טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים.

פרופסור, משהו עוד להוסיף?

אין הרבה מה להוסיף. המחלקה הזאת הפכה להיות אימפריה. אני חושב שאחד הפרמטרים החשובים יותר שבאים להצביע על איכות של מחלקה זה האיכות של האנשים שאתה מחנך בתוכה, את המתמחים, שיעורי המעבר של בחינות, יש בחינות לרופאים בתום ההתמחות, באמצע ההתמחות, בחינות בכתב ובעל פה. שיעורי המעבר של הבחינות קרוב ל-100%. כל מי שנכנס לבית הספר הזה יוצא עם תעודת מומחה - - - לכן הביקוש גדול, עומדים בתור כדי להגיע לפה. זה אומר שהאגף הזה באמת איכותי.

לפני שנסכם, אני רוצה להודות לכולכם שבאתם אלינו. עוד מעט נצא לסיור במחלקה שתראו גם בעיניים את הדברים, איך הם נראים. אני חושב שהחוזקה של לניאדו זה כוח האדם שלה. הרופאים, האחיות, הפרא-רפואי, אפילו אנשי הניקיון. אלה אנשים שנמצאים ועובדים מכל הלב ומהנשמה. רואים את זה גם בכל תהליך של מחלקה עצמה, בתוך כיתת החינוך. יש פה אווירה של יצירה, הזדהות ומטרה - - - ולכן רואים שיותר ילדים בוחרים לבוא ללניאדו למרות שמאיר ושניידר נמצאים קרוב.

אנשים בוחרים להגיע ללניאדו כי הם מקבלים טיפול טוב מאוד. זה בית חולים קהילתי מצוין. המטרה היא ש-98% מהילדים יגיעו לפה. יש 2% שאנחנו לא יכולים לטפל בהם כי אלה פגיעות מוח או ניתוח לב פתוח, אבל לכל השאר יקבלו פה טיפול טוב, וזה מה שקורה בשנים האחרונות. המחלקה גדלה ונותנת טיפול מצוין.

זה לא סוד שאני מכיר את לניאדו הרבה מאוד שנים, זה לא סוד שיש לי משהו חם בלב ללניאדו. אני מכיר פה את מנהל בית החולים, גם את הקודם, וגם את מנהל המחלקה שדיברנו עליו, ד"ר שרייבר ז"ל וגם את ד"ר שכטר, וגם פרופ' נחמה שרון, ואני זוכר גם ימי התרמה שלא מעט הייתי, וכך הלאה.

אין ספק, בגלל זה, הכל כאילו נראה מובן מאליו אבל אמרתי "לא, אני חייב לתת גם ולהגיע לפה, לראות את הדברים מקרוב", כי גם כשאתה מכיר, לפעמים יש הרבה מאוד דברים שאתה לא מכיר מספיק, ואני חייב לומר שטוב עשיתי שהגעתי לפה. ביקרתי בעוד בתי חולים, אבל להכיר מקרוב מזווית אחרת וגם לראות את המצגת.

אני כמובן במסגרת תפקידי אפעל לפי האתגרים שכרגע התוויתם בפניי – ה-MRI, והנושא של מיון ממוגן. נעשה ישיבות בהתאם של משהו כללי יחד עם ארגון בטרם וכך הלאה. דיברתם על עיריית נתניה, שיש שיתוף פעולה. לי זה ברור, אני הייתי חלק משיתוף הפעולה הזה מהדברים הקטנים ועד הדברים הגדולים.

האמת שלפני שהגעתי, אני גם הרמתי טלפון לחברי הרב שמעון שר, שהוא באמת אחד האנשים שאני מאוד אוהב ומעריך. הוא לא מזמן עבר אירוע לבבי, אני גם עזרתי לו בזה. הוא - - - בתל השומר, היה קשה מאוד להשיג אישור מקופת החולים, אני באופן אישי פעלתי.

אני קורא ללניאדו "בית החולים של העיר". נכון שמדברים על בית חולים שהוא יהיה באזור השרון ומשהו שאמור להיות במזרח העיר נתניה וכך הלאה, אבל עד שיקום, אז האוכלוסייה פה תכפיל את עצמה, ואין ספק שגם בכלל במדינה נכון להיום חסרים בתי חולים וחסרות מיטות וכך הלאה. האיכות שיש פה בלניאדו תבוא לידי ביטוי בהמשך ואין ספק בכלל. יש פה אנשים טובים, יש פה נשמה.

כשאומרים "אני הולך למיון בלניאדו", אז אתה יודע שתקבל את השירות, ואתה לא צריך לחכות שעות על גבי שעות בבתי חולים אחרים. אני אומר לכם את זה כי אני יודע וכי אני מכיר. יוסי רוקח ממד"א, כולם חברים פה, אני מכיר את כל השמות, אז אני יודע שזה בית חולים עם נשמה.

אם היו נותנים לכם את האמצעים של בית חולים ממשלתי, אז זה היה נראה אחרת, אין לי ספק בכלל. קשה מאוד לחיות בבית חולים או לתפקד בבית חולים שרובו על תרומות, סיוע מהאוצר, עד שיגיע, ואיך, ולמה, וכל הדברים האלה שונים לחלוטין. בשביל זה אנחנו כחברי כנסת נדע לעשות את מה שצריך כדי לסייע.

אני מתחייב.

אני שמח שחבר הכנסת רוט הוא חבר ושותף לעשייה. נעשה את זה ביחד. אני מודה לכם מאוד על העשייה למען ילדי נתניה בפרט ולילדים בכלל באזור השרון. זה לפחות מנקודת המבט שלי כיושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. תודה רבה לכם.

תודה רבה. נצא לסיור קצר.

בטח.


הישיבה ננעלה בשעה 11:28.