פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



123
ועדת החינוך, התרבות והספורט
14/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 266
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י' באב התשפ"ד (14 באוגוסט 2024), שעה 13:45

1. היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה
2. הצעת צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשפ"ה), התשפ"ד 2024
בהשתתפות יואב קיש, שר החינוך וחיים ביטון, שר במשרד החינוך

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
זאב אלקין
אביחי אברהם בוארון
סימון דוידסון
גלית דיסטל אטבריאן
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
רון כץ
נעמה לזימי
יבגני סובה
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן
קטי קטרין שטרית

דבי ביטון
ששון ששי גואטה
אימאן ח'טיב יאסין
שלי טל מירון
מאיר כהן
ירון לוי
יונתן מישרקי
שרון ניר
אלעזר שטרן

שר החינוך יואב קיש
שר משרד החינוך חיים ביטון
מאיר שמעוני - מנכ"ל משרד החינוך

אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

משה שגיא - סמנכ"ל בכיר ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך

אריה מור - סמנכ"ל ומנהל מינהל חירום, ביטחון ובטיחות וסייבר, משרד החינוך

פארס טויל - סמנכ"ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה, משרד החינוך

תמיר בן משה - סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

ניר שמואלי - סגן מנהל מחוז דרום, משרד החינוך

לירן שפיגל - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי ראמ"ה, משרד החינוך

הדר פוקס - רפרנטית חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

אורית נאור שטופר - מנהלת תחום חינוך וחינוך בלתי פורמלי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שלמה חדד - יו"ר המחלקה הפרופסיונלית, חבר הנהלת ארגון המורים

טלילה אילון - יו"ר ועד מורות היל"ה

ד"ר ידידיה עציון - מנהלת בית ספר תיכון קשת ברנקו וייס מזכרת ביתה

צופית גולן - ס. יו"ר הנהגת ההורים הארצית

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל איגום - ארגון מורים עולים

רויטל לן כהן - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

מירום שיף - יו"ר ארגון ההורים הארצי

נועה בן אריה - יועצת משפטית, שדלן, מרכז השלטון המקומי

נועה בן שאול - עו"ד, אקי"ם

דורית חזן - יו"ר ארגון הגננות

רוני קמאי - יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

לימור קרוכמל - עו"ד, עמותת איל"ן

מרטין מינקוב - תלמיד

ד"ר אורית דגני דיניסמן - מרצה ויועצת ארגונית

יצחק בוכובזה - עו"ד, עותר בבג"ץ

עומרי לרנר - תושב הצפון וממובילי "קומו"

גל פיחוביץ' - ממייסדי תנועת קומו

אסתר בוכשטב - אימו של יגב בוכשטב שנחטף ונרצח בעזה

תומר גני-לוין - חבר קיבוץ נירים, ובוגר בית הספר המשותף מעלה הבשור

אלי שתיוי - אבא של עידן החטוף בעזה

חנה כהן - דודה של ענבר היימן שנחטפה ונרצחה וגופתה מוחזקת בעזה

עדי קינן - מנהל קהילת קיבוץ כברי

תמי סלע
צח בן יהודה

ענת רגב

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט 14 באוגוסט 2024, י' באב התשפ"ד בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ה.

בתחילת הדברים, נמצאים איתנו משפחות החטופים. אסתר בבקשה, תנחומיי.

שלום. שמי אסתר בוכשטב, אני אמא של יגב בוכשטב. יגב נחטף בקיבוץ נירים יחד עם אשתו. לשמחתנו רימון חזרה במתווה הראשון ולצערנו, לכאבנו, אני לא יודעת איך לקרוא לזה, יגב נרצח בשבי, נרצח במנהרות החמאס.

אני פה היום כדי להזכיר לכם את החטופים. ואני רוצה קצת לדבר על החטופים שהנושא של ועדת חינוך קשור אליהם. יש בעזה שני ילדים קטנים: כפיר, ילד שצריך להצטרף לפעוטון של ילדי ניר עוז, אריאל שאמור להצטרף לגן חובה של ניר עוז. ילדים קטנים שעדיין שם, שצריכים להתחיל את שנת הלימודים שלהם. הם צריכים להיות יחד עם ילדים. אין שום סיבה בעולם שיכולה להסביר למה שני ילדים כל כך צעירים עדיין שם. עדיין נמצאים בעינוי הגדול ביותר שיכול להיות לילדים, להורים שלהם. אבל הם עדיין שם.

יש בין החטופים הורים לילדים קטנים. אנחנו שבנו ושמענו את האימהות שדיברו השבוע באחת הוועדות על המצב של הילדים שלהם. ילדים קטנים שלקחו אחריות כי אבא שלהם חטוף בעזה ואמא לבד. ילדים שלא יוכלו להתחיל את שנת הלימודים כמו שצריך, כי ילד לא יכול להתחיל את שנת הלימודים כמו שצריך כשהוא יודע שאבא שלו חטוף. והוא מבין מה זה, חלקם היו חטופים בעצמם. חלק מהילדים יודעים מה זה להיות חטוף במנהרה,, מה זה להיות חטוף בעזה.

תחשבו על המציאות שאנחנו מתחילים את שנת הלימודים הקרובה ויש ילדים שחזרו מהשבי ואבא שלהם עדיין שם, אבא שלהם חטוף. ואני רוצה שכל אחד שיושב פה יחשוב איך הוא יכול לעשות משהו, לעשות הכול, לא משהו, לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים, כדי לקדם את העסקה. כי חייבת להיות עסקה שתחזיר אותם. את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. אני ממש רוצה שכל אחד מכם יחשוב על זה, כי זה מה שחשוב היום. כי לא יהיה שיקום למדינה אם החטופים עדיין שם. תודה.

אנחנו מחזקים אותך, אסתר, ומשתתפים בצערך. תומר, בבקשה.

שמי תומר גני-לוין, אני בן קיבוץ נירים, בן הקיבוץ של אסתר. חניך בוגר של בית הספר המשותף מעלה הבשור. בית הספר המשותף מעלה הבשור הוא בית הספר של הקיבוצים והמושבים של הנגב המערבי. מבית הספר שלנו, מקהילת בית הספר, נחטפו 102 יקירות ויקירים. מורות, מורים, הורים של בני קבוצה, ילדים של בנות קבוצה. 102. תנסו לשוות בדמיונכם אתם מהתיכון שלכם, לנסות להיזכר ב-102 שעולים בכם, מורים, מורות, מהצוות המחנך, המלמד, בני כיתה. 102. תתחילו לספור.

הסטטיסטיקה מלמדת שבקיבוץ ניר עוז כל אדם רביעי או נרצח או נחטף. אני מזמין אותנו, יש פה ציבור מספיק גדול בשביל לעשות את הקונץ הזה. להסתכל מסביבכם, לנסות להסתכל בעיניים של האנשים ולספור אחת, שתיים, שלוש, הוא לא איתנו. אחת, שתיים, שלוש, הוא לא איתנו.

הכותרת של המפגש הזה "היערכות של מערכת החינוך לשנת הלימודים". היכן במוסדות שלנו אנחנו נותנים את תשומת הלב, הדגש והטעם ל-"ואהבת לרעך כמוך". פשוט ואהבת לרעך כמוך. איפה במערכת הלימודים שלנו, אני לא מדבר בבית כל אחד בביתו. בגן, בית הספר, תיכון, אולי באקדמיה, בצבא, מתי אנחנו לומדים? אני מתיר לעצמי לומר את קדושתה של "ואהבת לרעך כמוך".

ליבי שבור כי אני חש לצערי הרב אובדן בחוויה הזאת שאני מתבונן על אנשים, לא ברחוב, ברחוב באים אלינו לעמדה שהקמנו, נכנסים. מחבקים, מנחמים, משתתפים. איכשהו אני מצליח לזהות "ואהבת לרעך כמוך". לא יודע, זה קיים פה?

חשבתי להקריא מתוך מאמר של בית חולים שניידר, אני לא אקריא, מבית חולים שניידר שעשה מחקר על אותם אלו שחזרו מעזה. אני מזמין אתכם לקרוא, ממצאים מחרידים. אני מבקש אתכם לקרוא. אלו שחזרו אחרי 56 יום מה נמצא שעבר עליהם. קטן, איזה שהוא אנזים שחסר אצלם בגוף שנובע כתוצאה מזה שאותו אדם שהה בחשכה ימים ארוכים. אותו אנזים שדואג לזה שהמטבוליזם אצלנו בגוף יפעל כמו שצריך. מצאו שהילדים הצעירים שהגיעו לבית החולים, פגשו אותם, דיברו בלחש. דיברו בלחש, באותות. לקחו את האוכל שניתן להם והחביאו אותו.

הנושא של ההזדמנות שאתם נותנים בפנינו לדבר, העובדה שיש עוד מאתנו כרגע בעזה, היא כל כך בסיסית ואלמנטרית ונוגעת לדברים כל כך ראשוניים, שאיך אפשר למלל את זה ולהסביר? ובכל זאת, אנחנו נמצאים בחוויה של חובה שלא ברורה לי, להסביר. הם לא רק סובלים שם, הם מתים. הם לא רק סובלים שם, הם מתים. ואם הם היו רק סובלים שם ולא מתים? זה מותר לנו להרשות לעצמו? מאיזה טעם שהוא שיהיה בעולם לקחת את הזמן לרשותנו בלשחרר אותם משם לחירותם?

אני מצולם, אני מוקלט, אני נראה כרגע ובכל זאת אני אומר את זה, אני מקווה שזאת לא שטות גמורה. אתם נבחרי הציבור שאמונים לדאוג לביטחוננו וחירותנו, האזרחים, מוגנים מפניי שלא אכה אתכם נמרצות, בזכות החוק. בזכות החוק. הזעם והכעס שבי כל כך גדולים שאילולא החוק שמגן עליכם מפניי, אני אדם מאוד נעים לבריות מי שמכיר אותי. באביב הקרוב אהיה בן 60. הרבה אנשים יודעים לומר עליי שאני אדם טוב. ובכל זאת, מוצא בי זעם עצור שלא ידעתי שקיים. החוק מגן עליכם, אתם האמונים לשמור עלינו ועל חירותנו ועל זכותנו לחיות בשלום בביתנו, מגן עליכם מפניי.

ואני שואל, מי מגן על היקירים שלנו בעזה? מיהו זה שמגן עליהם? זו חובתכם, זו חובתנו כולנו, הציבורית, החברתית. מדינת ישראל, כולנו יחדיו, עם ישראל. אתם האמונים. להוציא לפועל את היותנו בני חורין, לממש זאת. זאת המשמרת שלכם, עשו זאת ועכשיו. למה? תקראו את המאמר של שניידר ותנסו לחשוב היום, בסיום של יום העבודה, כאשר תחזרו הביתה ותפגשו את היקירים שלכם, אם חס וחלילה מי מהם פתאום נעלם לכם מהפריים, כי הוא בעזה.

זו חווית החיים שלנו עשרה חודשים, נעלמו לנו מהפריים. הם אינם. הם ישנם, אבל לא ברי השגה. הם בידיכם. במטותא עשו מעשה, הם צריכים לחזור הביתה. אנחנו מאמינים בכם, אנחנו מאמינים בנו. אנחנו עם חזק, נדע להכיל את כל מה שנדרש בשביל לשלם את המחיר להחזיר אותם הביתה. אנחנו ממש ממש חזקים. לכן יש ברשותנו את היכולת לשלם ולפדות אותם במחיר הנדרש בכדי שיחזרו הערב הביתה. את הלילה הזה לעשות פה. תודה רבה. ממש תודה.

תודה רבה תומר. אלי, בבקשה.

אני אלי שתיוי, אבא של עידן שחטוף בעזה כבר עשרה חודשים. וכן, עידן ניסה לעזור לאיזה זוג, לקחת אותם לתל אביב ולוותר על המסיבה. אבל שם כבר חיכו לו מחבלים. הוא ניסה להתחמק ופנה דרומה. נסע דרומה ושם עשרות מחבלים ירו בהם והרגו את כל החברים שלו ואותו חטפו עם גיא אילוז.

אני אתחיל בזה שהמון דברי טעם יש לתומר. אבל יש אבל גדול. אנחנו המשפחות, אני לפחות מאבד את הסבלנות. הגיעו מים עד נפש בעניין הזה של הסבלנות שלנו לשמוע אנשים גם עם דברי טעם. אני מבקש שאתם, חבר הכנסת, תעשו את הבדיקה, תנו לאנשים בעלי משפחות, האבות או האימהות, קודם כל לדבר. כי אנחנו רוצים לרוץ לעוד ועדה ועוד לעשות דברים, כי זה מאוד חשוב לנו לדבר בוועדות. אז הסבלנות יש לה איזה שהוא קו אדום.

הבן שלי ועוד 114 חטופים מחכים שיחזרו, כדי לשחרר אותם, ואתם יוצאים לחופשה. אז זה קצת קשה המסר הזה, איזה מסר אתם רוצים להעביר בשנה הבאה לאותם ילדים שיגיעו לילדים. ועידן שלי, שהוא סטודנט ברייכמן, לא בטוח שהוא יגיע לשם. אז המסר שאתם צריכים להעביר זה שאפשר להתגייס ואנחנו צריכים להגן על המדינה. אבל איך אתם יכולים להעביר מסר כזה בעצם אם אתם לא משחררים חטופים או שבויים, חיילים?

קשה לי לראות את המבטים שבעצם זה מבט בוהה ולא בעצם מבט שמתרגש. אנחנו נמצאים במין סערה כזאת שפה תמיד כשאני מגיע לכנסת הכול נורא נראה באדישות, לצערי הרב. ואנחנו חייבים לעשות איזה שהוא מאמץ עילאי, אחדות, בכל המפלגות להתאחד, כמו שלפיד אמר, שהוא מוכן אפילו לוותר על המפלגה שלו העיקר שתהיה עסקה והוא יתמוך בעסקה. אותו דבר אני מדבר אל ש"ס, אל אריה דרעי, שיש לו מנוף לחץ שהוא כן יכול להשפיע פה. להתאחד כולם, כי אנחנו מנסים להתאחד ואתם משמשים לנו דוגמה בעצם איך לא להתאחד, העם עצמו. ואנחנו חייבים להתאחד כדי לנצח.

זהו, אנחנו 311 יום והילדים שלנו עדיין שם. ואנחנו לפני עסקה, ראש הממשלה כתב עסקה, הסכם שהוא נעשה במאי. ההסכם הזה שהוא היה במאי המצב שלנו היה פחות טוב. היום המצב שלנו הרבה יותר טוב, ידינו על העליונה, אני מדבר מבחינה צבאית. כמובן שצריך לדרוש יותר. ומה זה יותר? אני מאמין ביותר, להביא יותר חטופים ולא עסקה חלקית. ואני חושב שצריך להביא את כולם ולא לצאת מעזה עד אחרון החטופים, גם הנרצחים לקבורה ואת החיים מן הסתם. תודה רבה.

תודה אלי.

שלום, אני דודה של ענבר היימן, שנחטפה ממסיבת הנובה ונרצחה בדרך לעזה. אני פה היום לומר שאחרי, אנחנו כמעט עוד מעט 11 חודש ואנחנו נושקים לשנה. הגיע הזמן לקדם עסקה. אני חושבת שהשהות של החטופים בשבי היא מרעה גם על החיים ועל הנרצחים. חייבים לקדם עסקה. אבל חייבים לשים את הדגש על כך שהעסקה חייבת להיות עסקה שתחזיר את כל החטופים. ואני אומרת את כל החטופים, זה גם את החיים וגם את הנרצחים.

דיברו פה מקודם על הנזקים שקורים לאנשים שנמצאים בשבי. אבל אף אחד לא דיבר על הנזקים שקורים למשפחה שהילד שלה נרצח והוא נמצא בעזה, כמו המשפחה שלנו. שהילדה שלנו בת 27 נרצחה והיא קבורה ואנחנו לא יודעים איפה היא קבורה בכלל, איפה היא זרוקה בעזה. אף אחד לא דיבר על הנזקים שעוברת משפחה כזאת. אבל מושהה. אתם יודעים מהו אבל מושהה? אתם יודעים לאיזה נזקים זה גורם למשפחה? אנחנו לא התחלנו אפילו להתאבל. לא קברנו את הילדה וכבר ישבנו שבעה. לילדה אין קבר.

אנשים מסתכלים על הילדה כאל גופה. גופה אפשר להחזיר אותה בסוף העסקה. אז לא, אני מתקנת את כולכם, לא, ענבר היא לא גופה. ענבר היא ילדה. היא אחת מהנשים שצריכות לחזור. זו ענבר שלנו. ועד שאנחנו לא נראה שבאמת ענבר לא בחיים, מבחינתנו ענבר בחיים וכך אנחנו רוצים שיתייחסו אליה, כאילו היא בחיים.

אני קוראת פה לעסקה שתבטיח את קיום כל השלבים שבעסקה. לא לבזבז את כל המנופים על פעימה ראשונה. לשמור את המנופים גם לפעימה השנייה וגם לפעימה השלישית. אני לא מסכימה, לא רוצה שמישהו פה ייתן את ידו שצה"ל יוצא מהרצועה לפני שאחרון החטופים משתחרר, אם זה חי ואם זה חלל. כולם, אבל כולם שווים וכולם צריכים לצאת מעזה. לכולם יש משפחות שמחכות להם. גם לנרצחים יש שמות. גם המשפחות של הנרצחים מתפוררות איתם כל יום. אנחנו מבקשים שחורבות עזה לא ייבנו על החללים שיישארו שם. תחשבו על זה, מישהו מוכן שחרבות עזה יבנו על הבן שלו אם לא נמצא אותם? לכן צריכים להחזיר את כולם ובהקדם האפשרי. בהקדם האפשרי, ולא להשאיר את החללים לסוף העסקה. תודה רבה.

אנחנו נעלה את הסרטון על פי בקשת המשפחות ונתחיל בדיון.

(מוקרן סרטון)

מאחלים להחזרתם של כלל החטופים, חנה, כולם כולל כולם.

אנחנו נמצאים בדיון של היערכות לשנת הלימודים, לאור המצב המורכב שמדינת ישראל נמצאת. נושא החטופים שבראשם, נושא המפונים ואלה שאין למפונים, חזיתות שפתוחות בצפון ובדרום. איומים על המרכז. מערכת החינוך מתמודדת עם אתגרים רבים, עם שוני כמובן שצריך להתבצע בסדר עדיפויות של המשרד, אם זה בנושא מיגון ואם זה בנושא חינוך והקמת בתי ספר חדשים. מענים פסיכולוגיים, גיוס מורים. וכל זה בזמן מלחמה.

לכן היה לי חשוב, אני מודה לשרים, לשר קיש, לשר ביטון, מנכ"ל המשרד והרשימה עוד ארוכה, שכלל הגורמים המקצועיים של המשרד שמצאו להגיע לאותה ישיבת היערכות. ישיבה שתיערך מספר שעות כדי באמת לראות את המוכנות של משרד החינוך. אין אף פעם הצלחה במאה אחוז התארגנות, אבל בהחלט אני יכול להגיד שלפחות מההתרשמות שלי הראשונית, אם זה שיחות עם מנהלי מחוזות, עם המנכ"ל ועם השרים, המשרד עשה כרגע לפחות מההתרשמות הראשונית שלי, מה שהיה ניתן, מה שנצרך לעשות.

יש עוד דברים רבים שאנחנו צריכים לבאר בתוך הישיבה הזאת ואני שמתי לעצמי מספר נקודות והעברתי אותם גם לשרים וגם לאנשי המקצוע. אני חושב שבראש סדר העדיפויות, וניהלנו מספר ישיבות על הנושא הזה של המיגון. בראש ובראשונה של אלה שעדיין לא פונו שנמצאים בקו העימות בצפון. נושאים של הקמת בתי ספר בדרום. המשרד השקיע עשרות מיליונים על הקמת בתי ספר נוספים, אם זה בחבל אשכול, אם זה בשאר המקומות.

יש גם ביקורת שקיימת, שבאה מצד ההורים. ואנחנו צריכים גם להבין שחבל אשכול יש מועצה מקומית שלקחה את ההחלטות בהצבעה בחוק. וההחלטות בסוף בשיתוף פעולה עם הוועדה ומשרד החינוך מתבצעות. אם זה מיגון של בתי ספר נוספים, הקמת בתי ספר, אם זה בצוהר ואם זה בגבולות. ובסוף אין מאה אחוז אנשים שיהיו מרוצים.

אי אפשר לסגור דברים כש-40%-50% מהאנשים לא מרוצים.

אני אתייחס גם לזה מאיר, אתה מקדים את המאוחר.

הוועדה הביעה בשאר הוועדות שהיו פה, והיו פה עשרות ועדות סביב הנושא. היינו לא חיכינו ל-15 באוגוסט בשביל לבוא לכנס ולראות את ההיערכות. ניהלנו פה ועדות בצורה מאסיבית סביב הנושאים האלו של היערכות. מה קורה, מה נעשה, איך נעשה. מנהלי המחוזות היו פה. אני חושב שלא נתתי פה שום מתנות למשרד. לפעמים אפילו הרגשתי שאני קצת מכה מידי, אבל זה תפקידנו כוועדה, זה תפקידי כיו"ר הוועדה.

אני רוצה להגיד שב-90% מהמקרים משרד החינוך היה קשוב, נענה. אבל ישנם עדיין חילוקי דעות, גם בנושא של חבל אשכול. הושקעו כבר מאמצים וכספים רבים בהקמת בתי ספר נוספים והמיגון שלהם. זו הייתה ההחלטה של המועצה. ולאחר מעשה פתאום אנחנו מבינים שישנה התנגדות של ההורים, וזכותם. אבל בסוף אנחנו גם שמים אל מול עינינו את ההחלטות הרבות, כבדות המשקל, שהמשרד צריך לקחת. התקציבים הם לא בלתי מוגבלים. ומתוך סדר עדיפויות אני חושב שהמשרד שם בראש סדר העדיפות שלו גם נושא הצפון, גם נושא של יישובי קו העימות שלא פונו וגם נושא חבל אשכול. אלו שיש להם איזה שהוא מענה ועוגן קהילתי ואותם יישובים שאין להם את אותו עוגן קהילתי. בסוף המשרד עשה אני חושב כיכולתו. יש לי עדיין חילוקי דעות ואנחנו נבהיר אותם.

אני מציע שאנחנו ניתן לשר קיש להתחיל עם הסקירה הראשונית. השר ביטון אחרי זה ימשיך וכמובן אנחנו אחרי זה ברוטציה ניתן לאנשי המקצוע, מגזר השלישי, הסתדרות המורים וח"כים, לכל אחד להביע את דעותיו כדי שבסוף באמת נוכל לצאת מפה עם החלטות כמה שיותר בקונצנזוס רחב כדי שהמשרד יוכל לצאת לדרך ופחות להתעסק בביקורת הציבורית ויותר להביא בסוף תוצאות. למעשה שיהיו תוצאות טובות, גם לתלמידים, גם למורים, גם להורים. כדי שנזכה שבפתיחת שנת הלימודים נוכל לפתוח את השנה בכנס רחב, וכולנו תפילה, עם חזרתם המלאה של כלל החטופים, אלו שבין החיים ואלו שאינם.

השר קיש, בבקשה.

האמת שזה קשה להיכנס לענייני החינוך אחרי השיחות והפתיחה של תומר, אלי וחנה. אני מודה שדברים שלהם כואבים, נוגעים מאוד ללב ומטלטלים. וזו לא פעם ראשונה כמובן שאנחנו שומעים את זה. שומעים את זה הרבה. גם אחרי המפגש פה יש לי עוד פגישה עם משפחות של חטופים ובוודאי אני קשוב אליהם. מנסה כמה שאפשר להבין את כאבם. ועושים הכול להחזרת החטופים, החיים לשיקום. השיקום הוא לא פשוט, שיקום קשה. וכל יום שעובר עושה את זה אתגר עוד יותר גדול. והמתים לקבורה. אני אומר על השיקום כי עסקנו בשיקום במתווה החטופים שחזרו ובשחרורים שהיו וכל חטוף כזה שחוזר, חטופה, זה בשורה ובאמת הישג מדהים. וסביבו יש מעגלים של תמיכה שאנחנו עוסקים בזה כל הזמן. נמצאים פה צמרת המשרד: המנכ"ל כמובן, סמנכ"לים בכירים. ובאמת כולם, שתדעו, עוסקים בזה כל הזמן לראות איך אפשר להקל ולתמוך ולחזק את אותן משפחות שעוברות את הסיוט הנורא מכל.

ולא רק זה, יש לנו גם משפחות של חללים ומשפחות של פצועים ונשים שבמילואים. ובאמת אתגר מאוד גדול המלחמה הזאת. ופתחתי בנושא החטופים שאני חושב שאף אחד פה לא יכול לעבור בלי להתרגש ממה ששמענו.

(הצגת מצגת)

אני אעשה את הסקירה. אנחנו פה גם לשאלות כמובן, אבל המשרד יצא לדרך. המשרד כל הזמן עובד. המשרד מתמודד מפתיחת המלחמה באתגרים, אנחנו לא מחכים לשום דבר, שלא יישמע אחרת. ועשינו הרבה מאוד. ומצד אחד אני מאוד גאה בעשייה ואני רק רוצה לומר ולפתוח, קודם כל בחרתי להתחיל בזה את המצגת. אני רוצה מפה להעביר באמת את התודה וההערכה שלי לכל אנשי החינוך בישראל. לולא הם לא היינו יכולים לעשות את מה שעשינו. המסירות, ואני יכול לספר לכם אין ספור סיפורים של מי שיצא, חזרה מפנסיה ועברה לגור באילת ותמכה במפונים. התגייסות לכל המקומות שפתחנו במיוחד בשביל לעזור למשפחות ולמפונים. באמת אני אומר את זה. וזה מרמת מעונות היום והגנים ובתי הספר, פשוט אני חושב שיש לנו מערכת חינוך מדהימה עם אנשים מדהימים שהבינו את גודל המשימה.

ומפה זה באמת המקום לומר להם תודה. לא רק שהם תמכו באתגר הגדול של המלחמה הזאת, הם גם אלו שחינכו את הדור שלנו שנלחם עכשיו בעזה ושומר על ביטחון ישראל. וראינו איזה לוחמים, איזה עוצמות, איזה גבורה, איזה חיבור לעם, למדינה, לארץ. ובמקום הזה באמת נשאר רק לומר תודה. אז אני חושב שבשמי ובשם כל הנוכחים.

אני רוצה לדבר רגע מה תפס אותנו ומול מה התמודדנו. האתגרים היו לא פשוטים ונתנו להם מענים לכל אורך השנה ואני תכף ארחיב גם בכל מה שקשור למלחמת "חרבות ברזל", שכמובן השנה הזו הייתה הדבר הכי משמעותי.

אני רוצה להגיד מילה על ועדת שפירא, שבעצם הציגה תובנות ביניים. שבין התובנות זה היפוך הפירמידה, זאת אומרת השקעה משמעותית בגיל הרך כמענה לפתרון לבעיות עתידיות ובעצם משהו שמדברים עליו כבר לא מעט. אנחנו בוחנים איך אנחנו מעמיקים בזה. זה קורה, לא קורה מספיק מהר, אבל זה בפירוש מגמה שחשובה מאוד. ויחד עם זה מהלך של צמצום הפערים בין המסגרות המיוחדות נקרא להן, של לקויות בשכיחות גבוהה, לבין הכיתות הרגילות. וכאשר הפערים הם כאלה דרמטיים אז ברור שכל הזמן תהיה זליגה. ואחת ההמלצות זה באמת הקטנת הכיתות בכוח האדם הקיים. אני חייב לציין את זה, זה לא לבוא בצורה מנותקת מהמציאות. יש לנו הגבלה של כוח אדם, אין לנו יכולת לייצר עוד. גם כיתות אין, אבל זה עניין של תקציב אולי ולוקח זמן. אבל כוח אדם זה המשאב הכי יקר שלנו במערכת החינוך ואנחנו מנסים לראות האם ניתן במגבלת כוח האדם הקיימת לייצר מודל של הקטנת כיתות.

אני אגיד רגע מילה, כי הייתי פה נדמה לי באחת הישיבות, יושב-הראש, ואמרתי שאנחנו רוצים לצאת למעין פיילוט. לצערי לא יצאנו לפיילוט. אני אגיד בצורה מאוד ברורה מדוע, ואני אומר את זה בלי קשר לכל מסקנות ועדת שפירא. לא נוכל לעשות שום שינוי במערכת החינוך אם לא נלך ביחד: משרד החינוך, מורים, הורים וילדים. וכל המערכת, כולל גם הארגונים, כולם ביחד. רק אם זה יבוא ביחד זה ייצא לדרך. אוצר. ובעצם אנחנו בניסיון שלנו להוביל איזה שהוא מתווה של פיילוט כשלנו להביא את ההסכמה הזאת. אני לא מחלק ציונים מי היה מול מי, זה לא הצליח, אבל הגורמים הרלוונטיים שזה משרד החינוך, הסתדרות המורים, האוצר וההורים – לא הצלחנו לייצר מתווה שהביא להסכמה ולכן עם הפיילוט לא יצאנו לדרך.

אני אומר עוד פעם, זה אתגר אולי ששם לנו רגע את הפוקוס מה המשמעות של מסקנות ועדת שפירא אם לא נדע כולנו ביחד גם לוותר קצת וגם בשביל לעשות את השינוי המשמעותי לא נוכל לצאת עם זה לדרך.

שני דברים קשים שליוו אותנו זה עיצומי ארגון המורים, בעיקר בכל מה שקשור לציונים ולטיולים. אנחנו במשא ומתן מאוד מתקדם עם ארגון המורים. להגיד לכם שיש הסכמות והכול קורה, התשובה היא ממש לא, יש פערים. אבל אני חושב שמיפינו אותם, אנחנו צריכים להתכנס להכרעות. ואני אומר בצורה הכי ברורה, בעיניי אפשר יהיה והאוצר ואני אלחץ על האוצר להביא הצעה טובה למורים ולארגון המורים. ואני חושב שזה יהיה פשוט מחדל אם לא נפתח את השנה ונצא לשביתה. תהיה הצעה טובה, זו אחריות שלי. ובמקום הזה אני מצפה מארגון המורים שיידע גם הוא להבין שלא הכול הוא יכול לקבל, בשביל לצאת לדרך ולפתוח את שנת הלימודים.

לגבי הקיצוץ התקציבי אני אגיד מילה אחת רק. ראיתם את זה בגיל הרך, לצערי לא יכולנו להגדיל את כמות ההדרכות שרצינו לעשות ותכננו. אנחנו גם בעצם מול אירוע של עליית ההשתתפות בצהרונים. אלה דברים שאני פניתי לאוצר ואני חושב שצריך למצוא את המקור התקציבי לדבר הזה. זה לא התקופה להעלות את ההשתתפות העצמית להורים בצהרונים, אנחנו עדיין פה באירוע שעוד לא הוסדר.

אני לא יודע אם אתם רואים, אבל חשוב לי להגיד רגע אחד מה עשינו בכל מה שקשור למלחמה. הזמנים רגשיים, אני חושב שלכולם ברור שהאתגר של החוסן הנפשי של התלמידים הוא אתגר. עשינו קו סיוע רגשי שבעצם תמך באלפי שיחות. אני רוצה לומר על עוד דבר שאני מאוד גאה בו וזה באמת הבשלה של הסכם שכר עם הפסיכולוגים החינוכיים, אחרי תקופה ארוכה של משא ומתן. בסוף הם נושאים בנטל, הם אלה שמתמודדים עם הקשיים בשטח עם הילדים. ולנו היה מאוד חשוב לייצר מענה הולם וראוי מבחינת הסכם שכר וזה יוצא לדרך.

ב-2025, נכון?

ינואר 2025 יוצא לדרך.

ועדיין לא נחתם.

יש הסכמות.

לא, בסדר, רק תדייק.

נחתם הסכם עקרונות בהסתדרות.

אתה מברך על זה.

חמש שנים ביקשנו, חברי הוועדה.

אני למדתי עד שלא חתום לא אומרים מזל טוב.

האמת שהוא צודק בדבר אחד, שגם חשבתי שעם ארגון המורים סגרתי ב-1 בספטמבר ותראו לאן הגענו.

הלוואי ונאחל מזל טוב.

מענק ההתמדה מגיע עכשיו.

יש נציג של הארגון פה?

כן, שלמה פה. אי אפשר בלי שלמה.

מענק ההתמדה מגיע עכשיו והסכם, כמו שאתה אומר, צריך להיחתם ובעצם לצאת לדרך ב-1 בינואר. אני רואה שיש פה גם את מועצת התלמידים וגם ההורים, כולם נמצאים פה וזה חשוב.

אני אומר, זה בעצם הדבר המרכזי. נתנו גם מענים במרכזי המפונים. אני רוצה לדבר גם בנושא המענים הפדגוגיים, גם בנושא שינוי מתווה הבגרויות שנעשה בהתאם למעגלי הפגיעות השונים ואני יכול לומר שהדבר שבסוף אתגר אותנו, דרך אגב, מונע מאתנו גם להוציא תעודות בגרות עכשיו, זה חוסר בציונים עקב מגנים שלא נמסרו. הנושא הזה אני מקווה שיוסדר, כמובן יחד עם הסכם עם ארגון המורים ואז הפלונטר הזה ייפתח. בכל מקרה, אני אומר לכם את עמדת משרד החינוך, אנחנו, והנחיתי את זה ואנחנו יוצאים לדרך. אנחנו לא נעצור שום ציון לאף אחד. כל הציונים שמישהו צריך לעתודה, לא משנה מה, הכול יתקבל.

התעודה זה סגור יואב?

מה שאצלי הכול יוצא. מה שאין לי, אין לי. ארגון המורים מחזיק חלק מהציונים של העתודאים ולא העביר. ולכן אם יש ציונים פנימיים שאין להם ואי אפשר להפיק להם תעודות בגרות זאת בעיה. מי שיש את כל הציונים שלו יקבל את התעודות.

אם אני לא טועה יש כ-80%.

לא, בסוף ברמת זכאות לתעודות אנחנו עומדים על כ-20%-30% שיש לנו את כל הציונים שלהם. יש לנו פער מאוד גדול עם כאלה שאין להם ציונים לא של מגנים ולא ציונים פנימיים ולכן אי אפשר להוציא להם תעודות. אבל זה יגיע גם לבית משפט בקרוב.

בלי בית משפט, תבודדו את העתודאים ותקים איזה צוות של אד הוק שישחרר את זה.

מאיר, ארגון המורים צריך להחליט לעשות. אנחנו את כל הציונים שיש לנו משחררים. עשינו עוד הרבה מאוד תמיכה לכל אורך השנה גם בפעילויות בלתי פורמליות בשעות שלאחר שעות המערכת. הקמנו מרכזים לנוער בסיכון עם פעילות בערב לנוער בסיכון, גם במקומות כמו אילת בתקופה שהיו מפונים. וכמובן כל ההשקעה בליווי תלמידי החינוך המיוחד. בתי הספר של החופש הגדול והחגים למפונים נתנו מגן עד י"ב, לשאר היה כמו מתווה של שנה שעברה. עם פעילויות נוספות גם לקו העימות תוקצב ויצאו פעילויות בקיץ ובאמת הרוב נעשה במסגרת מה שנקרא הבלתי פורמלית.

נערכנו להקמת בתי ספר עורפיים. ואני חושב שזה א' כבר קרה במהלך תשפ"ד. מרכזים של מפונים כמו אילת, כמו ים המלח, כמו טבריה, הוקמו בתי ספר לאורך השנה שנתנו מענה לקהילות המפונות במספרים מאוד גדולים. גם חוף כרמל ומקומות אחרים. אז שם היה מענה באמת ראשוני שכלל השקעה מאוד גדולה.

המענה השני זה הקמת בתי ספר עורפיים במועצות ובעוטף עצמו ולצפון. גם שם, לגבי אשקול אני חייב להתייחס, כי הנושא הזה היה כמובן בשיח ארוך טווח. עם המועצה השקענו מעל 40 מיליון שקלים בפתיחת שני בתי ספר בצוחר ואוהד והם נפתחו. ואז הגיעה דרישה מההורים לעוד עורפי. הרצון של ההורים היה, הם אמרו שהעורפי שבנינו בתיאום עם המועצה אינו עורפי מספק. זה הגיע ממש בקיץ והדברים נבחנו. קודם כל אמרנו אנחנו חייבים לתת מענה ל-1 בספטמבר. אז היה רצון אמנם לעשות את זה באורים, אבל אם היינו הולכים לאורים לפני דצמבר לא היה נפתח שם בית ספר. אז מה עושים מספטמבר עד דצמבר? אז היינו חייבים מענה.

בכל מקרה הצענו להורים עוד אלטרנטיבה. אני אומר, למרות שהשקענו ובית הספר יהיו בו מאות תלמידים. אז יש לנו הסכמה, הצענו אחת משתי אלטרנטיבות: היה לנו בית ספר פנוי לחלוטין בנתיבות שעדיין לא מאוכלס והצענו להם אותו. הם לא בחרו בו. והצענו להם כאלטרנטיבה נוספת את מה שבעצם שימש השנה, דרך אגב, תנאים לא טובים, אני חייב לומר לכם שאני לא אהבתי את זה. אני חושב שעדיף היה ללכת לנתיבות. אבל יש שם בגבולות מה שהיה המתחם הישן ששימש אותם בתשפ"ד. הם בחרו לשם. אנחנו מחזקים אותו עם יבילים נוספים שאנחנו מעבירים. אבל לומר ששם יש בית ספר ראוי? התשובה היא לא. אני חושב שזה כמה שיותר מהר שיחזרו.

אני מבין שחלק מההורים לומדים בעוד מקום, נכון יואב?

אני אעשה סדר. יש קודם כל נושא תיכון. התיכון קיים אך ורק בקמפוס במגן. מי שרוצה, חושש, יכול לשלוח את הילדים שלו לאשל הנשיא, וזה נתנו לבחירה. תראה, אני מבין ואני לא יכול להתווכח עם משפחה שחוששת עכשיו לשלוח את הילד שלה לאן שהוא. אני לא במקום הזה. מצד שני, יש דברים שאני יודע ואני יכול לעשות ויש דברים שאני לא יכול לעשות. לפתוח בית ספר ב-1 בספטמבר לדרישת ההורים באורים לא ניתן. אז לבקש דברים שאני לא יודע לעשות - - -

אבל הם לא ביקשו רק באורים. יש מתחם שהוא בנוי, שאתם משפצים אותו, שהמועצה החליטה להעביר אותו לעסקים. להפוך אותו למרכז עסקים. זה היה בית ספר לשעבר, אני הייתי שם עם ההורים.

צוחר. שם יש בית ספר. נו?

סגרתם את זה?

בוא אני אעשה לך סדר רגע. אתה מדבר, תראה, אתה מדבר דווקא על התיכון. הם רצו לעשות שם תיכון.

נכון.

תיכון, המשמעות הפדגוגית של לפרק תיכון הייתה בלתי אפשרית. מבחינת מורי מקצוע והיכולת לעשות את זה. לכן נתנו אלטרנטיבה באשל הנשיא. צוחר ולידו אוהד אלה שני בתי ספר יסודיים, מוכנים.

היסודיים מוכנים, ראיתי אותם, זה בסדר גמור.

נכון. במקום זה הם החליטו לפתוח יסודי נוסף בגבולות.

תגיד לי שצמצמתם את זה, אבל אני יודע על 350 הורים, שזה הרבה. זה ייצור לכם משבר.

אני מוכן לבדוק את המספר. ניר, אתה יודע להגיד כמה יש שם בגבולות?

בגבולות - - -

200 תלמידים. זה בית הספר הפחות טוב, שאני חושב. עוד פעם, אמרתי, אני לא מתווכח עם הרגשת ההורים, שהיה צריך להיות בצוחר איפה שפנוי להם או לחילופין במגן בקמפוס. אבל זה לגבי אשכול. ואני אומר עוד פעם, בסוף אנחנו צריכים לראות מה קורה בנושא הביטחוני. כי בסוף ההורים מוטרדים מהנושא הביטחוני. אז נכון שבצפון הרצועה, גם בגלל שצה"ל נכנס וטיפל יותר מוקדם, אתה רואה חזרה הרבה יותר מלאה. אני חושב שאנחנו כבר קרוב ל-90% חזרה בשדרות. סביב ה-80% בשער הנגב ובמועצות הצפוניות יותר נקרא לזה כך. חוף אשקלון גם היא, בעצם כמעט כולה לא פונתה. רק מספר יישובים בדרום המועצה, לכן מלכתחילה המספרים שם גבוהים.

אבל אני אומר, פנו אליי ואמרו לי איך הקמת קמפוס חדש בחוף אשקלון, שעכשיו הוא ריק? אני אומר כן, עשינו, השקענו השקעות מאוד גדולות כדי לאפשר לתלמידים לסיים את שנת הלימודים תשפ"ד וידענו שההשקעות האלה חלקן, ושמחנו, יתפנו ויתרוקנו זמנית, כי אנשים יחזרו לבתי הספר המקוריים שלהם, וטוב שכך. אני אגיד לך אותו דבר גם מה שקורה בצפון עכשיו. אנחנו בצפון השקענו 150 מיליון שקלים עכשיו. בימים אלה הבנייה מסתיימת, בכל מכלול של עשרות בתי ספר. שברגע שהמלחמה תסתיים, ואני חושב שאנחנו חייבים, אמרתי את זה ואני אומר את זה שוב גם פה, כי חשוב לי שזה יישמע גם פה. מדינת ישראל מחויבת להחזיר את התושבים בביטחון לצפון. זה לא יקרה להערכתי בלי מלחמה עצימה כנגד חיזבאללה ולבנון. אנחנו צריכים לעשות את זה ולדעתי היו צריכים לעשות את זה כבר קודם. בוודאי עכשיו. ואני חושב שזה דבר שאנחנו מחויבים אליו. ואמרתי את זה גם לראש הממשלה, אני אומר את זה גם לחברי הממשלה שאני ביניהם. ובמידה מסוימת גם כואב לי שלא הצלחנו לעשות את זה עד ה-1 בספטמבר. הייתי הראשון שאמר שלא נצליח להחזיר את הילדים ב-1 בספטמבר לבתי הספר המקוריים. אנחנו כן בנינו מעטפת שלמה של בתי ספר מכורזים וצחר. תשמע, בית ספר שלם, 1,000 ילדים, הר וגיא, דווקא של ההתיישבותי מי שמכיר, תיכון, הולך להיכנס למתווה שבנינו אותו והקמנו אותו בצחר. זה אזור תעשייה צמוד לראש פינה, שהיה שם אולמות לתעשייה. לקחנו את האולמות האלה, בנינו בית ספר חדש.

- - -

בסדר, אז לא עשינו כלום, נכון? בהר וגיא. זרקנו אתכם לפח? עזבו, בואו, אני מדבר רגע מה עשינו.

תודה רבה. תודה רבה מהיציע, תודה.

אפשר לענות על איך נוסעים, לגבי הסעות.

הסעות זה אירוע, תכף אני אדבר עליו. אני מדבר עכשיו על השקעה עצומה של פתיחה של בתי ספר עורפיים.

אנחנו ניגע בכל הנקודות, תנו לשר לסיים את הסקירה.

השקעה עצומה. כי אני אגיד דבר אחד, שאני אומר עוד פעם, גם בצפון שהאירוע של מה עשה חיזבאללה? בהתחלה פינו את היישובים והוא באמת לא האריך את הקו העימות. ואז נדמה לי באזור פברואר, אולי מרץ, התחיל להאריך את קו העימות והתחיל לפגוע מעבר לאזור המפונה. הוא יצר מציאות בלתי אפשרית קשה מאוד של קו עימות שאם אתם שואלים אותי היום מה המקום הכי קשה זה שם. קו העימות בצפון. לא המפונים.

איך הם ייסעו לבית הספר?

תודה. חברים, תודה.

אני אומר חד משמעית שהמקום היום מבחינה שהאתגר החינוכי הכי קשה בו זה קו העימות בצפון. דרך אגב, גם אם היינו מגדילים את אזור הפינוי, חיזבאללה יכול תמיד להאריך את קו העימות, כי יש לו את היכולות.

חברים, אני לא רוצה להתחיל להוציא אתכם, תודה. אני מכבד אתכם ואתם תקבלו זכות דיבור. תודה.

אני רוצה לומר שוב, אני חושב שהמחויבות שלנו זה קודם כל עכשיו להיכנס ללחימה עצימה. ואני אגיד את זה עוד פעם, לא תהיה דרך אחרת להחזיר את הביטחון לצפון. זה הדבר שאנחנו חייבים לעשות, זה יביא כמובן בסוף לחזרה בביטחון לבתים ולמסגרות.

חילקנו מחשבים וכל מיני כלים נוספים של אמצעי קצה גם לציבור החרדי, לאפשר התקשרות מרחוק. ואני אגיד דבר אחד לקראת באמת אותה מלחמה. אנחנו אם וכאשר היא תפרוץ אנחנו מן הסתם בשלב הראשון נעשה למידה מרחוק, בשיעורים משמעותיים. גם לזה נערכנו, גם זה משהו שעם הרבה ניסיון שנצבר מהקורונה ולאחר מכן. אנחנו נהיה מחויבים. ולאט לאט נוכל להחזיר בהתאם לגובה האיום ויכולת המיגון.

שאלת, חבר הכנסת מאיר, לגבי המיגון. שאלת לגבי המיגון במליאה, לא יכולתי להשיב לך.

כן, כן, תודה.

קודם כל יש פערי מיגון, אמרת בצדק. ואיך אנחנו פותרים אותם? ראשית, כל מתווה חדש, כל בית ספר חדש שהקמנו אנחנו כמשרד החינוך דואגים למיגון מלא בבית הספר, לפי צורכי האיום, לפי הגדרות פיקוד העורף. במבנים הישנים ששם גם יש הרבה פערים, בסוף זה מהלך של פיקוד העורף. פיקוד העורף בגבול הצפון קיבל תקצוב והתחיל למגן. זה לוקח זמן, זה לא ביום אחד.

יש המון ילדים במקלטים אדוני השר, אתה יודע. בקו השני.

זה בשיפור, בהשקעה של מיליארד. ברור שיש פה אירוע תשתיתי של עשרות שנים. יש פה מהלך של מיגון הקו הראשון. עדיין להגיד לך עכשיו שכל מערכת החינוך ממוגנת זה ממש לא המצב. בכל המסגרות החדשות שאנחנו פותחים המיגון הוא תקני לחלוטין.

המיגון לא תקני. הוא לא נגיש לנכים. גם מיגוניות לבתי ספר.

אז קודם כל אם יש בעיה ספציפית אני אשמח שתעבירי פרטים ונבדוק ונטפל בה, תודה.

הם אמורים, דרך אגב. אמור להיות להם שיפוע.

צופית ורויטל, תודה.

יושב פה סמנכ"ל הבינוי שלי ועושה ככה 'לא' עם הראש, הוא לא מכיר. אם יש מקרים כאלה, תעבירו, נבדוק. תכיני על פתק ותעבירי לי את זה.

אני לא ראיתי את סמנכ"ל הבינוי שלך, אבל אם הוא עושה ככה עם הראש שלו אז הוא לא היה בבתי ספר הרבה שנים.

לא, לא. הנה, אבל בסדר, אנחנו נבדוק את זה. תמיר, אני מבקש.

אתה לא מכיר את המקלטים שאי אפשר להיכנס אליהם?

מאיר.

הגזמת.

מאיר.

הגזמת.

מאיר.

פשוט הגזמת.

מדובר בבעיה כלל ארצית, אדוני.

מה? ביום שישי הייתי בקריית שמונה, במטולה, בגושרים. יש שם מקלטים שאי אפשר להיכנס אליהם.

מאיר, אבל על מה אתה מדבר? אבל תקשיב מה אמרתי. תקשיב מה אמרתי, המבנים החדשים שנבנו על ידינו.

אני לא מדבר על חדשים.

אבל על זה דיברנו.

לא.

טוב. תקשיב למה שאני מדבר.

החדשים בוודאי שהם בסדר, אבל יש 60% - - -

מאיר, סליחה.

לא, גם החדשים לא.

מאיר, היא טוענת שלא. אתה מתפרץ לא לעניין, אני מצטער להגיד לך. אמרתי לך, יש בעיה של מיגון בהרבה מאוד מבנים קיימים. אני אמרתי שבמבנים החדשים האחריות היא של משרד החינוך. היא אמרה לי יש פער, אמרתי נבדוק. אז מה הקשר לקריית שמונה כרגע?

תקשיב.

מאיר, ביקשתי. היו מספר ועדות. אני אענה לך, מאיר. ולאור אותן ועדות ביקשתי, אני אסביר לך.

אני בא לפה כי אני יודע שהוועדה הזאת רצינית.

לא, אז אני אסביר לך.

לא, לא, אני אפריע לך.

ביקשתי מפיקוד העורף להגיע והם נוכחים פה ואת התשובה לשאלה הזאת אנחנו נקבל מהם.

לא, מאיר, מאיר, כולנו ממתינים, לכולנו יש שאלות.

קטי, תודה.

יוסי, על איזה טווח מדובר?

לכולנו יש שאלות, אבל לא יהיה שם דוח שיח. כי לכולנו יש שאלות.

קטי, את רוצה לנהל את הוועדה? תודה רבה.

לא, אבל אי אפשר דוח שיח, אדוני יושב-הראש.

תודה רבה קטי.

שלכל אחד יהיה לו זמן לדבר.

תודה רבה. אני רק אגיד לפני שאתה ממשיך, השר, אני רק אגיד, ישנם פערים רבים. גם בבתי הספר בתל אביב, בסדר? ויש עוד הרבה עבודה למשרד החינוך בנושא הזה. כרגע משרד החינוך התמקד בנושא של בתי הספר החדשים, למפונים, לקו העימות ועוד, כדי להביא לשם מיגון באופן ספציפי ל-1 בספטמבר. אם יש בעיה באותם בתי ספר, יש בעיה ארצית אנחנו יודעים. אני רוצה לדעת כרגע, יש טענה כרגע שאותם בתי ספר החדשים יש בעיה של נגישות, ייבדק. לגבי שאר בתי הספר, יש בעיה שקיימת ונקבל את התשובות בהמשך, גם ממשרד החינוך וגם מפיקוד העורף.

לא, אבל היא אמרה משהו אחר, שיש מיגוניות אבל אי אפשר לעלות.

שמענו. הלאה, בבקשה.

חברים, אמר יושב-הראש די תיאר את זה מדויק. לימור, אני מבקש שתעבירי את הפרטים והנושא ייבדק, זה הכול. הלאה.

מה יש לנו בשנת הלימודים תשפ"ה? שנת הלימודים תשפ"ה הדבר המרכזי זה באמת החוסן הנפשי בעקבות המלחמה שאנחנו מתייחסים אליו כאתגר מרכזי. יש כמובן גם פערי ידע. דרך אגב, לא בכל, זה לא חד חד ערכי בכל מקום. יש מקומות שנפגעו יותר, יש מקומות שפחות. אבל יש פערי ידע שצריך לטפל בהם. אני חושב שנושא השסע החברתי זה משהו שאנחנו במערכת החינוך חייבים להתייחס אליו. אני חושב שההבנה שלנו שהאויב הוא בחוץ ולא בפנים ולא משנה מי אתה ומה אתה, זה משהו שאנחנו חייבים להקדיש לו גם מידע וגם, שיבושים בתיכונים.

גברתי, פעם הבאה אני אצטרך להוציא. אני לא רוצה. אתם יודעים שאני מכבד אתכם, אני הגעתי עד אליכם בצפון מספר פעמים. אני אתן לך לדבר, אבל אי אפשר את ההתפרצויות האלה. תודה.

אני מאוד מקווה שנגיע להסכם עם ארגון המורים ושזה יקרה בקרוב ואנחנו נחסוך את השיבושים שחווינו אותם בשנים שעברו. ויש כמובן את האתגרים הקבועים, מחסור במורים, החינוך המיוחד והצמיחה שלו שזה אתגר גדול למערכת ונושא לימודי הליבה בחברה החרדית. אני אתייחס לזה בהמשך. בבקשה.

חבל שאין פה אף מילה על חרמות שקורות שנים.

יש לי חוק כזה, רויטל, והוא נמצא כבר. יש לי חוק.

תודה.

חוק לא יעזור.

רויטל, תודה.

יעזור, יעזור, את לא מכירה את החוק.

קטי, תודה.

ברור, כמו חוק חינוך מיוחד, מאוד עוזר.

אנחנו לא יכולנו לשים את הכול. יש גם מוקד חרם שנפתח, אבל אני לא יכול להעביר את הכול פה וכל מה שנעשה.

השר, ביחס ליועצים החינוכיים.

מבחינת הדגשים שלנו לשנה. בהתאם לאתגרים וליעדים אתם רואים את הדברים המרכזיים שאנחנו עוסקים בהם. בשיקום וחוסן יש לנו בעיקר השקעה באזורים שנפגעו, בין אם זה תקומה או תנופה. באמת בתקציבים שלא היו מעולם, בשביל לחזק את הילדים שנותנים גם לרשויות עצמם לטפל וגם לגפן של בית הספר והמסגרת הספציפית. באמת בהשקעה חסרת תקדים. דיברתי גם על מה שעשינו עם הפסיכולוגים. ובסוף כל יישוב כזה וכל אזור שחוזר וכל דבר שמפונים שאנחנו מטפלים בהם יש להם תוכנית ספציפית איך אנחנו באמת מייצרים ומחזקים אותם.

לגבי הנצחה וגבורה, וגם אני חושב שזה משהו שחשוב שצריך להתחיל להנחיל אותו.

אבל כבוד השר, באמת לגבי שיקום וחוסן זה לא רק הפסיכולוגים. כמו שאמרנו, זה היועצים החינוכיים ועוד נושאים שלא התייחסת אליהם.

אלה שאין.

כן, זה אפשר לומר שאנחנו בפער של כוח אדם בעניין הזה.

אפשר לתת על זה נתונים, השר? יש נתונים?

כן. אני לא זוכר מראש.

אנחנו יודעים שלגבי יועצים חינוכיים, אדוני השר.

אני לא יודע מי עונה, אני אשמח רגע להתייעץ.

לא, לא, אני פה. אדוני השר, אנחנו יודעים שביחס ליועצים חינוכיים הייתה תוספת של 300 שעות.

נתנו תשובות.

אבל אין עדיין, הבעיה היא הסוגייה של התקינה. שהיום אין תקינה של יועצים חינוכיים.

יש שנים דברים: אחד זה התקינה, שזה נכון וזה בטיפול. אנחנו בעבודת מטה, כי זה שנים אין תקינה.

לא רק תקינה, צריך הסדרה לפני.

סליחה, סליחה.

כן, הסדרה.

סליחה, אחד זה התקינה ששנים אין אותה ואנחנו התחלנו בעבודת מטה להסדיר את התקינה גם ביסודי, זה אחד. שתיים, לגבי השעות של היועצות היה 5,000 ותגברנו לא ב-300, ב-3,000 שעות.

אמרו לנו 300, אוקיי.

אבל צריך שזו תהיה המשרה היחידה שלהם.

כן, זה ההסדרה. קודם כל להסדיר את המקצוע, מה הוא אומר.

תודה רבה.

הוא מדבר על תקינה ביסודי, שאין בכלל. אבל בחטיבות ובתיכונים - - -

רויטל, אנחנו מדברים על כל התקינות.

רויטל, קודם כל למה את צועקת? רויטל, אל תצעקי, בואי.

אני לא צועקת, זה הקול שלי.

רויטל, בואי, עם כל הכבוד. התקינה ביועצות ביסודי אנחנו בעבודת מטה להסדיר את העניין שלא הוסדר שנים.

יוסי, המנכ"ל התחיל לנהל את הוועדה?

שתיים, לגבי התגבור, 5,000 פלוס 3,000 שעות במהלך השנה.

לא, נכון?

אני נותן לו לענות. אלא אם כן אתם רוצים שאני לא אתן לאנשים לענות.

התקינה חייבת להיכנס לוועדת תקציב, לתקציב.

כן, בבקשה.

אני מציע שנתקדם עם המצגת ואחרי זה גם אחרים. לגבי הנצחה והגבורה, עשינו השנה חודש תקומה. חודש התקומה הוכתר בהצלחה, אנחנו נמשיך עם זה גם בשנה הזו. בעצם יש לנו גם את היום של ה-7 באוקטובר, יום שיסומן במערכת החינוך. ואני חייב לומר שאנחנו גם פועלים יחד עם חה"כ גלית פה שיושבת בוועדת המשנה על נושא של חיזוק זהות יהודית. יש לנו את כל מה שקשור לזהות יהודית וישראלית. אנחנו עובדים על זה ואני חושב שזה - - -

מה עם תכנים של ציונות, מחויבות לשירות משמעותי בצה"ל?

כמובן.

יש כל מיני דברים חשובים, סולידריות.

כמובן, כמובן. אז העברת אותנו גם באמת ללכידות חברתית, זה הכול נמצא שם. אנחנו באמת בעשייה מאוד משמעותית. חלק מזה זה מה שציינתם ואין ספק שזה אתגר.

חדשנות, אני אעבור רגע על דברים שנעשו. אני אתייחס רגע לדברים שלא אמרתי. אז קודם כל בשיקום דיברנו וגם ההנצחה.

בנושא הנצחה אני רק רוצה להגיד השר, יש גם הצעת חוק ממשלתית שמשרד רוה"מ עובד עליה ועוד חמש הצעות חוק פרטיות שכרגע הוועדה נמנעת מלדון בהם כדי להגיע להסכמה עם משרד רוה"מ. צריך להבין שה-7 באוקטובר כבר בפתח.

אנחנו לא מחכים, אנחנו פועלים. ואין ספק שיהיה חוק בעניין זה להנצחה שגם ישפיע כמובן על מערכת החינוך.

השר, אפשר טיפה להרחיב? דילגתם על הנושא של הזהות היהודית.

לא, לא, לא דילגנו. עברנו על זה בחטף ואנחנו לא יכולים להתחיל להתמקד בכל דבר. אלא אם כן אתם רוצים ועדה עד מחר בבוקר.

יש ועדת משנה.

כן, בבקשה.

אני רק רוצה לומר, החוק הזה צריך גם לכלול מוסד יהודי שאכן יתכלל את כל הדברים האלה. וזה לא רק מערכת החינוך, יש פה הרבה מאוד השפעות. באמת משרד ראש הממשלה מוביל את זה אחרי תקומה, שבעצם מעבירים לו מקל. ואני חושב שגם הפעילות המבורכת של הח"כים פה הכול צריך להתכנס להחלטה, הצעה אחת.

השר מדבר על חדשנות או על הנצחה?

עכשיו אני מדבר על חדשנות. דיברתי קודם על מה שדיבר יושב-הראש על שנה ל-7 באוקטובר.

מבחינת חדשנות אני רוצה לציין שני דברים: אחד, יצאנו בתוכנית סמסטר ראשון כבר בתיכון. תוכנית פיילוט. השנה הזו זו שנה דרמטית שכבר יש לנו עשרות אלפי מצטרפים. הרבה מאוד בני נוער יפגשו את התוכנית הזאת. הדבר החדשה בתוכנית הזו שהכיתה ככיתה, לא תוכנית מצטיינים ספורדית, הכיתה ככיתה עוברת בתוך הכיתה תוכנית של קורס דיגיטלי. לאחר מכן נבחנת באוניברסיטה על הקורס. כל הילדים מקבלים גם נקודות זכות אוניברסיטאיות. הציון משתכלל לתוך בחינת הבגרות ולמעשה על החומר הרלוונטי מבחינת הבגרות. הוא יכול לאפשר לנו כבר לאסוף קרדיטים לרמה של סמסטר. זה יכול לאפשר לנו לחסוך בעתיד את נושא הפסיכומטרי, כיוון שיהיו ציונים שאפשר יהיה להתייחס אליהם כאקוויוולנט במקום הפסיכומטרי. יש פה פוטנציאל עצום. זה התחיל באמת ברמה של בחירה ואנחנו רואים את זה תופס תאוצה. להערכתי הדבר הזה הולך ויגיע לרמות שנייצר פה באמת ממש סמסטר שלם שכבר אפשר יהיה לקבל עליו נקודות זכות תוך כדי הלימודים, חליפי למבחני הבגרות.

לכל התלמידים?

לכל התלמידים.

כלומר זה יהיה חליף לפסיכומטרי בשלב הבא.

זה יהיה חליף לבגרות, קודם כל. ואם נצליח לייצר מול המוסדות להשכלה גבוהה אירוע שהקורסים שהם מעבירים עם הציונים שלהם גם יהיה חליף לפסיכומטרי. זה באופק.

אבל למה לא יכול להיות באופן רב שנתי מכומת כך שאי אפשר יהיה לגבור על זה? זה צריך להיות באופן רב שנתי, בעל אותו סטנדרט.

זה יהיה, אתה בסוף עושה קורס. אני אתן לך דוגמה. קורס בווירוסים, שלומדים במצפה רמון, כיתה רגילה בביולוגיה, מגמת ביולוגיה. קורס של אוניברסיטת תל אביב. נבחנת על זה באוניברסיטה. התוצאה תיחשב להם כציון, כנקודות זכות באוניברסיטה וזה יהיה במקום השאלות והמידע שנמצא בבחינת הבגרות. זה האירוע.

יואב, זה רעיון אדיר. באמת שזה רעיון, ואמרתי לך את זה כבר. אבל במלחמה שלך או במאבק עם האקדמיה איחוליי ותנחומיי.

אין לי שום מאבק עם האקדמיה.

אל תיתן להם להפיל את הרעיון זה.

לא, לא. הם תומכים ויש באקדמיה אתגרים אחרים. דווקא פה יש שיתוף פעולה מלא, כמעט כל המוסדות.

לא, בכדי שיכירו בזה. תזכור.

נכון.

לא רק פה, אני חושב שהאקדמיה עשתה הרבה דברים טובים. חברים, בואו.

אני אומר, זה חד משמעית אירוע שיכול לשנות את הלימודים, לחזק אותם. ואני חושב שזה win win לכולם. באמת אירוע מאוד משמעותי.

הדבר הנוסף זה נושא בינה מלאכותית. אנחנו ראינו שנושא חודש התקומה הוא מאוד משמעותי בלהזיז את המערכת לכיוונים האלה. אנחנו נגדיר חודש בינה מלאכותית, שנעסוק בו ממוקד בבינה מלאכותית. אנחנו גם מייצרים, אני חושב שמדינת ישראל בזה מובילה, אני לא יודע אם מירב פה. לא. אנחנו נוסיף לראשונה במדינת ישראל יעשו בחינת בגרות יחד עם אינטרנט פתוח ובינה מלאכותית לשימוש. אז יש פה אירוע תקדימי, אנחנו עובדים על זה. וזה חלק מהדברים של להכניס את הבינה המלאכותית לתוך מערכת החינוך. זה אתגר גדול, אבל אנחנו מתקדמים בו ושמים עליו דגש.

דיברנו על הנושא של לכידות חברתית.

רגע, זה מאוד מרשים, אבל קודם הוא חתך אותי יושב-ראש הוועדה. למה אי אפשר רבע מהזמן שהקדשנו עכשיו לחדשנות, שזה מאוד חשוב, מה הכוונה ביהדות? אני חושב שזה או אתגר או איום או הזדמנות לא פחותה מאשר חדשנות.

אבל אמרתי, אנחנו משקיעים ומחויבים.

לא, לא רק משקיעים ומחויבים, טיפה בשביל להבין מה זה היהדות הזאת.

אז א' אתה מוזמן לבוא לוועדת המשנה.

אני אשמח גם להסביר עכשיו.

היא גם יכולה להסביר. יש חומר, יש הרבה מאוד מידע.

אין צורך, אתה רוצה לנהל את הוועדה, שטרן?

הרבה מאוד מידע שעבר לוועדה.

לא, אני לא רוצה לנהל, בגלל שאז אני צריך להיות חבר קואליציה ואני לא רוצה להיות.

לא, אתה צריך להיות חבר בוועדה.

הפסד שלך.

חברי אופוזיציה בוועדת חינוך פועלים לא פחות מאנשי הקואליציה.

בסדר, בסדר.

יוכיח מי שיושב לידך.

עזוב, זה לא הדיון, אל תסיט, לא כדאי.

אני רוצה לומר רק לגבי הלכידות החברית. ראיתי צורך לציין שאנחנו יוצאים בעצם עשינו עבודה. נמצאת פה גם נציגת החברה הדרוזית שבעצם היכרות לחברה הישראלית עם החברה הדרוזית. זאת אומרת דווקא לא למגזר הדרוזי עצמו, אלא למגזר הלא דרוזי, היכרות עם החברה הדרוזית. תוכנית ספציפית שחלק מהשותפות גורל פה במדינה, במחיר הכבד שכולנו ביחד נושאים בו בנטל. ואני חושב שזה חשוב שכל בוגר של מערכת החינוך יכיר את החברה הדרוזית, מה שלצערי לא קורה וקורה בצבא ברוב המקרים.

אבל בצבא קורה גם עם הבדואים.

תודה שטרן.

מה תודה? מה תודה?

אדוני השר, אם כבר התחלת בדבר מבורך - - -

תודה.

אני גר בגליל, יש בדואים שמשרתים לא פחות ממך, אדוני יושב-ראש הוועדה.

כן, אבל אנחנו רוצים לדבר על פתיחת שנת הלימודים.

בסדר, רק אני אמרתי. אני שאלתי.

אז בואו, רגע, יש ועדת משנה.

אבל אמרו דרוזים, שאלתי למה לא בדואים. מה הבעיה?

יש דברים דחופים. אתה גם מתחיל עם הזהות היהודית.

תגיד לי רק זה, מה הבעיה?

יש ועדת משנה, תבוא לוועדה.

קטי, תודה.

מה הבעיה? קטי, צרחת היום מספיק במליאה, עזבי.

שטרן.

ואתם עשיתם את ההצגה שלכם.

אני אגיד לך לגבי הבדואים.

אתה לגמרי מוזמן להגיע לוועדה. הדיונים שם אופוזיציה-קואליציה.

גלית.

בסדר גמור, שאלתי למה לא בדואים. מה הבעיה?

שטרן.

אני לא מבין מה הבעיה, זה משפט אחד.

חה"כ שטרן.

מה קרה? אני מפריע להצגה פה?

אנחנו רוצים לשמוע, באמת.

כן. באמת, הם באים והולכים.

די לעשות רעש.

קטי, הכול בסדר.

אז רגע, לענות לו או לא לענות לו?

לא לענות. לא לענות כי זה לא פייר.

השר, מה, אתה צריך רשות?

יואב, אני יכולה לתת לך רשימת שאלות אם אתה יכול לענות לי. אנחנו היינו פה לפניו, באמת.

חה"כ שטרן, הייתי שמח לענות לך. אני אענה לך אחר כך. אבל יושב-הראש ביקש ממני להתקדם.

אחלה תירוצים.

יש לי תשובה מצוינת.

רק אני אומר לכם שתדעו, תמיד אנחנו מדברים על הדרוזים. לא צריך ללמד אותי על הדרוזים.

חה"כ שטרן.

אבל יש גם בדואים. לא, זה מה שדיברת.

אף אחד לא חולק על זה.

תודה רבה.

שמעתי, שמעתי.

נמצא פה חה"כ עטאונה ואנחנו הנושא של הבדואים לא יורד מסדר היום של הוועדה, תאמין לי.

תגידו משפט אחד, מה הבעיה?

וגם לא של משרד החינוך. שירה נמצאת פה והיא במשך הדיון ניתן לה גם להתייחס לזה.

אז משפט אחד, אני לא עונה, בסדר? משפט אחד. אני חושב שבחברה הבדואית יש הזדמנות גדולה עכשיו דווקא בעקבות המלחמה לחבר אותה יותר. יש אתגר בחברה הבדואית. לא דין צפון לדרום, אתה יודע את זה מצוין.

נכון.

והדרוזית לעומת זאת אני חושב שהחיבור הוא חיבור מסוג אחר שאין שני לו במדינת ישראל.

עכשיו לגבי נושאים נוספים שרציתי לדבר עליהם: אחד, הנושא שבכותרות מה שנקרא וזה מה קורה עם הילדים של החברה החרדית, המגזר החרדי. קודם כל זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. ההיפך, אנחנו שמים את זה בפוקוס. יש פה את השר ביטון שעשה עם זה הרבה. ואני חייב לומר שיש לנו גם חילוקי דעות בלא מעט מהנושאים, אבל כולם שותפים לדבר המאוד משמעותי שבסוף ילדי החברה החרדית יקבלו הזדמנות שווה. יוכלו לקבל חינוך הכי טוב שאפשר ולמצות את הפוטנציאל שלהם ולהשתלב בכלכלת ישראל.

אני רוצה לעדכן שאנחנו פותחים ומגדילים את הממ"ח, הממלכתי חרדי, ב-50% השנה. אני חושב שזה הישג מדהים. זה צירוף של קהלים שלא היו מעולם ברשת הממ"ח וזה נעשה השנה חלק מזה בהבנה שהלעומתיות כביכול של משרד החינוך פחתה ואפשר גם לחיות ביחד ולעשות דברים ביחד. אני חושב שזה באמת אתגר גדול גם לנו, כי מגיעים בתי ספר למשל מהפטור. מסגרות שלמות שהיו בפטור ורמת הפיקוח עליהם הייתה נמוכה בהגדרה לעומת הממלכתי. ועכשיו הם מצטרפים לתוך הממלכתי. נצטרך להכשיר את המורים שלהם, לא כל המורים שם כשירים. אנחנו נקלוט את המורים שלהם. יש פה מאמץ מאוד גדול לוודא שאותם ילדים - - -

היא שאלה אם זה עם לימודי ליבה, אמרתי שכן.

ממ"חים? ברור. אתה לא יכול להיות ממ"ח בלי לימודי ליבה.

ואני רק רוצה עוד משהו לשאול, האם זה לכל הילדים החרדים? זאת אומרת גם בטבריה וגם במקומות נוספים?

איפה שייפתח ממ"ח, זה בכל הממ"חים.

אז השאלה אם אתם מסתכלים על זה רוחבית, אדוני השר.

ברור. יש פה אירוע, אני אומר דרמטי. תעשי, אנחנו א' זה מהלך - - -

אבל זה מגיע כבקשה של העירייה עצמה.

זה חייב להיות.

בדרך כלל גם ההורים מתגבשים.

ראש עיר מבקש, משרד החינוך מבצע.

תקשיב, זה חייב להיות בקשה של העירייה. בלי בקשה של העירייה, למשל בחיפה אין בקשה ואנחנו, גם אם אנחנו רוצים, אנחנו מנועים. הצעתי ליו"ר המפלגה שלך.

שמעתי היום.

יפה. אז אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון.

איפה פתחתם עד כה, רק תגיד לנו שנדע.

יש בבית שמש גם.

בית שמש, יש טבריה, בית"ר, בני ברק – אלה הדברים שהולכים להיפתח.

ירושלים.

אני לא זוכר. אני אומר, זה הישג עצום ואני אומר עוד פעם, זה צעד אחד. הצעד השני הוא מה שאנחנו הולכים להוציא תקנות אופק חדש. אני אומר פה עכשיו את עמדת משרד החינוך, יש פה, השר יגיד אם הוא רוצה להגיד איפה הוא חושב שאנחנו בפערים. אבל אני לא נכנס לזה כי עמדת משרד החינוך אחת היא וזו העמדה שאני מתאר בפניכם. יש פה הזדמנות אמיתית ומדהימה להכניס הרבה מאוד ילדים. כי בסוף רשתות החינוך החרדיות יש שם את רוב המיינסטרים החרדי, אלא שמלבד שנמצאים במוסדות הפטור ומקומות אחרים שהם לא בפיקוח. או בואו נגיד הפיקוח שם הוא עוד יותר נמוך מאשר ברשתות.

ברשתות אנחנו הולכים למהלך, שאלת קודם, זה מאה אחוז ליבה. זה לעשות מבחני מיצ"ב ופיזה. מי שלא יעשה מבחנים לא ייכנס לאופק חדש. מאוד פשוט. זה לעבור הכשרת מורים מקיפה, כי נכון, יש פערים, כמו שאמרתי לך, גם כשאנחנו מעבירים לממ"ח אנחנו צריכים להכשיר את המורים. גם פה נצטרך להכשיר את המורים.

למה משרדי האוצר והמשפטים מתנגדים לתקנות של השר?

כי הם לא רוצים שיהיה אופק חדש בשום צורה.

לא, אולי הם אומרים שהתקנות לא מספיק טובות.

כי זה כסף.

כי הם חושבים שאתם מתאמים את הפיקוח ביניכם.

שמעת את התשובה?

שמעתי מצוין. כי הם חושבים שאתם מתאמים את הפיקוח ביניכם, השר ביטון.

חה"כ טור פז, אתה רוצה שאנחנו נדבר על אי הפיקוח בממ"ח אנשים שהולכים להיכנס?

היות ואני קראתי את התקנות - - -

אז אל תרים לי להנחתה בבקשה.

אני רוצה לומר דבר אחד לשאלה. יש היום מכתב, התפרסם, משר האוצר, שהוא תומך לחלוטין בתקנות. הוא רואה בזה תרומה משמעותית.

השר. אבל הצוות המקצועי חושב שזה חרטה.

לא נכון.

כי צריך ארבע שנים כדי להוציא ממישהו זה.

אני אגיד לך למה.

קינלי, תודה.

אמרת שזה חרטה, אני אומר לך ההיפך, יש פה הזדמנות עצומה לילדי המגזר החרדי להכניס אותם לכלכלה. ואני לא אתן לאלה שרק רוצים להתנגח בחרדים לפגוע בילדים האלה ובכלכלת ישראל.

אוי, באמת, השר קיש. אתה לוחץ על הגז ועל הברקס ביחד.

זה הדבר.

אם אתה רוצה באמת ממ"ח אז תעשה תקנות אמיתיות.

עכשיו אני אגיד לך יותר מזה.

אתה יודע שיש תקנות אמיתיות.

שאני דיברתי עם, עזוב, אני לא אגיד מי, ואמר לי 'אה, מבחני מיצ"ב? לא יהיה בחיים'. יש מיצ"ב, מה תגיד? עכשיו זה פתאום לא מספיק. יש מיצ"ב, יש מאה אחוז ליבה, יש פיקוח.

אתה יודע בדיוק מה האחוז של המיצ"ב היום, אתה יודע.

כל מה שאנחנו רוצים יקרה ואנחנו נכניס אותם לתוך המקום הכי נכון. כמו שעשו אופק חדש. יושבת פה יפה, תשאל אותה מה אופק חדש עשה למורי ישראל ולמורי ההסתדרות. זה מה שזה יעשה לרשתות ולשם אני מכוון.

יהיה שם גם לכידות חברתית והכנה לצה"ל?

אתה שומע? תשמע משמאל, תבין למה לא רוצים. הבנת? אתה רואה את הקשר שהוא עושה?

מה הקשר? זה - - -. מה הבעיה?

מה הבעיה אדוני השר? מה הבעיה לחנך לערכים האלה?

אתם מנסים למכור לנו כאילו אתם מתווכחים ביניהם. אתם מתואמים על מלא ואנחנו יודעים את זה.

תפסיק לקרוא עיתונים ותקשיב למציאות, בסדר?

קינלי, די עם הדמגוגיה. בבקשה.

סליחה?

השר ביטון, הם צריכים סרטון. השר ביטון, הם צריכים סרטון.

ואם יש משהו שאני מבין בו, בוודאי יותר משני היושבים פה.

אתה לא היית חולם על מהלך כזה, אתה אומר לי?

בסדר, בסדר. אני מזכיר שאת הממ"ח התחלתי לפני שידעת מה זה ממ"ח, קיש. כשחשבת שממ"ח זה מטוס בשמיים.

לא יודע אם ממ"ח זה מטוס בשמיים.

קינלי.

אתה עדיין חושב שממ"ח זה מטוס בשמיים.

חברים, ככה לא בונים חוסן, אני מצטערת. רק ויכוחים, באמת, בשביל זה הגענו לפה?

ציפיתי ממך לצאת, פעם אחת להיות כנה עם עצמך, ואתה יודע את האמת. אתה יודע שזה תקנות אמיתיות. אני מתנגד אליהן, שתדע שאני מתנגד אליהן.

איזה תקנות אמיתיות? ארבע שנים אחורה, כל גופי החינוך אומרים שזה חרטה, אז אתה אומר לי?

קינלי, בזכות הדיבור שלך תוכל להגיד מה שאתה רוצה. בבקשה.

ציפיתי ממך פעם אחת שתהיה כנה עם עצמך, אתה שדואג לחינוך. ואני בחלק מהדברים מסכים איתך ואתה כל פעם ציינת אותי כאחד שעושה חלק מהשינוי. ואתה יודע טוב מאוד שלא היה קורה, הציגו אותי כשר נגד הממ"ח, באתי אליכם ממ"ח. פתאום השנה הזאת הממ"ח קופץ פי שניים. זה לא תראה לא בדה מרקר, לא בכלכליסט, לא ב-ynet, לא תראה כלום. פתאום זה תקין.

וגם בנושא של התקנות, אתה יודע כמה זה מורכב. אתה יודע, אתה, לא אף אחד אחר פה בחדר. אתה יודע מה נעשה ואתה יודע כמה זה חשוב ואתה עדיין מתחבא מאחורי איזה קשקוש קטן שחוסם את העניין.

אני לא מתחבא מאחורי כלום. אתם לוחצים על הגז ועל הברקס.

ביתד נאמן רואים שהממ"ח קופץ? מה אתה נוגע בדה מרקר, שם רואים שהוא קופץ. ביתד נאמן רואים שהממ"ח קופץ?

מה קשור, מה קשור?

זה הציבור שצריך לראות שהממ"ח קופץ.

תודה.

מה שאתה לא מבין אל תדבר.

אתה יודע את זה.

קיש, יש לי הערה חשובה לגבי אופק שנכנס לממ"ח. תקשיבו, כן, מה לעשות?

אני אגיד לך, מאיר, מה לעשות. אנחנו גם יושבים פה, יש פה עוד חברי כנסת שהכינו רשימת שאלות. לא רק אתה.

מיכל, תודה.

מיכל לא פתחה את הפה.

הוא שואל שאלה עניינית. מה הבעיה? לא הבנתי.

מה הבעיה? אני אגיד לך כמה שאלות ענייניות נשאלו?

תשאלי שאלה עניינית.

כשאני העברתי את בית הספר שלי לאופק חדש, תקשיבו, לפני שאת קופצת וולדיגר. כשאני העברתי לאופק חדש אחת הסיבות היו שאני משביח את המורים. עכשיו אני שואל שאלה ותענו לי בכנות. האם בית ספר שעובר לאופק חדש המורים שלומדים בו יקבלו שכר רק אחרי שהם ישלימו תארים וכו' כמו שהיה אצלי? או שמי שעובר מקבל את אותו השכר? תענה לי בכן או לא. כי אנשים, מי שלא מבין במערכת החינוך זה נשמע מאוד נחמד.

השאלה שלך ברורה, מאיר, הוא יענה.

חשוב לי רגע להגיד עכשיו באמת שתבינו את האמת לאמיתה, כי כל השאר זה באמת ספינים ושקרים. אנחנו לקחנו את התקנות שהאוצר הכין, אתה שומע קינלי? האוצר. ויש נושא אחד שהיינו חלוקים עליו והכנסנו את הנושא הפדגוגי. וזה באמת הליך הכשרת המורים.

יש עוד פערים. ארבע שנים. אתה נותן להם ארבע שנים ורק אחר כך אתה מוריד להם בתקציב?

אתה עכשיו לא מקשיב. הליך הכשרת המורים הוא הליך קריטי. אני אגיד לך מה אני מנסה להשיג בהליך הזה. אחד, לייצר תמריץ, בדיוק כמו שאתה אומר, שהם ייכנסו להכשרה ולהשכלה. שתיים, אני רוצה לייצר תמריץ שגם יתחילו את האירוע. זאת אומרת, אני לא רוצה להגיע למצב שאני שופך את התינוק עם המים. על הדבר הזה אני עדיין בשיח גם עם האוצר, גם עם משפטים, גם עם ועד החינוך שאנחנו הולכים להציג לו, היא פה. זה נושא שאני בוחן אותו לעומק.

המטרה של הסעיף הזה היא בדיוק מה שאתה אומר: אחד, לייצר השבחה בהשכלת המורים כדי שבאמת כמה שיותר יעבירו את זה אחד כך לילדים, בדיוק כמו שקרה באופן חדש במגזר הכללי. שתיים, כדי שהאירוע יתחיל. כי אפשר גם להגיד מה שהאוצר אומר, עוד ארבע שנים תבואו, לא יקרה כלום. לא מוכן להיות שם. יש לי מחויבות לילדים האלה ויש לי מחויבות לכך שהם ייכנסו לשם.

אז למה חברי החינוך העצמאי מתנגדים לזה? כי אנשי החינוך שם קראו את התקנות, כמו שאני עשיתי, יואב, והם יודעים שזה חרטה.

לא יודע על מי אתה מדבר.

הם יודעים שזה חרטה. תקשיב להם היום ב-16:30, תשמע מה יש להם להגיד. כל מי שעצמאי שם - - -

הנביא קינלי, בסדר.

אני שאלתי אותם. שאלתי מה הם חושבים והם אומרים שזה חרטה.

אני רוצה לסיים רגע, יש לי עוד שקף אחרון.

כבוד השר, אפשר בבקשה להתייחס גם לתלמידים נושרים במערכת החינוך.

אפשר להתייחס לכל, אבל כשיש דו שיח.

ולפרויקט הילה.

אני אענה על כל השאלות.

תודה רבה גברתי, תודה רבה.

אני דיברתי על ועדת שפירא, אני לא אחזור. וגם על הסכם עם ארגון המורים, שלמה פה? יש רשימת שלמה וזה אחד האתגרים שלנו לפיצוח. שלמה זה ראשי תיבות, אתה זוכר?

- - - למען עובדי ההוראה.

אז אנחנו עובדים על זה. אבל כן, יש פערים, כמו שאמרתי, ואני מקווה שהם ייסגרו.

אני רוצה לסכם. אני חושב שכולנו ראינו שהחינוך שימש וישמש כעוגן מרכזי לתקומה ולחוסן. אנחנו רואים גם את החזרה של היישובים בדרום לבתים, איפה שהחינוך נפתח ועובד הם חוזרים והם חוזרים ומצביעים ברגליים בעניין הזה. ואנחנו נותנים להם את המענים. אנחנו דוחפים לכיוון הזה ודואגים לתת את כל הצרכים. גם בצפון לא יכולים להחזיר לקו המפונה, דאגנו כמה שאפשר להביא אותם כמה שיותר קדימה חזרה לאזור לצפון, כדי באמת לאפשר להם כמה שיותר להתקרב לאזור שהם גרו בו.

אני רוצה להגיד דבר נוסף: האתגר התקציבי, אני מאוד מוטרד משנת 2025. אנחנו באירוע תקציבי לא פשוט בגלל המלחמה. עברנו אותו ב-2024 עם יחסית יציבות עם הדבר הזה מבחינת מערכת החינוך. יותר מזה, אני יכול לומר בצורה, ולהיות מאוד גאה, שכאשר היינו צריכים תקציבים לטובת מפונים ואתגרים אחרים קיבלנו אותם. נמצא פה משה שגיא, סמנכ"ל הכספים שלנו. ואני אומר לכם, בכל מקום שהיינו צריכים לקחת, בין אם זה לעשות בקיץ לטובת קו עימות ובין אם זה לטובת מפונים ופעילות נגד נשירה לי"ב ואלף ואחד דברים שעסקנו בהם, האוצר גיבה אותנו. וכן, אפשר להגיד גם מילה טובה במקום הזה לאלה שאפשרו תקציבי לחימה משמעותיים למשרד. בלעדי זה, עם כל הרצון, היה לנו מאוד קשה להתמודד. אני מאוד מוטרד מ-2025 ואני אומר שוב ממה שפתחתי, רן לא פה, אבל שלמה מייצג את ארגון המורים, יפה את הסתדרות המורים. בלי המורים שלנו לא היינו יכולים לתת מענה לאתגרים. מורים, גננות וכל התומכים של מערכת החינוך. תודה רבה.

תודה רבה. השר חיים ביטון.

אני קודם כל גם הגעתי לכאן מישיבה עם משפחות החטופים והרושם עדיין בחדר מההתחלה הקשה שהייתה לישיבה הזאת, אבל אלה הם חיינו וכמובן אנחנו בתפילה וגם בעזרת השם הממשלה ואחריותה בעניין הזה להחזיר אותם. אנחנו מתפללים בעזרת השם שנתחיל שנה ביחד איתם, כפי שאמרו פה ההורים.

בהזדמנות ראשונה אני קודם כל רוצה להודות לשר קיש על העבודה הרבה שהוא עושה במשרד. מי שמכיר את המשרד ומכיר את עוצמתו וגודלו ופרטיו, אני חושב שאפילו שעברה כשנה ושבעה חודשים, עדיין במשרד כזה, כאחד שמכיר את השרים ואת אלה שניהלו את המשרד בעבר וכמובן ביחד עם כל הצוות המנכ"ל והסמנכ"לים שפה, אני חושב שנעשית עבודה מדהימה מכל הבחינות. אז ישר כוח.

אני רוצה להתייחס לנושא שעלה פה כבר. אני מבקש ככה לנסות לתת לי איזה שורה, כדי לנסות להבהיר את הנושא הזה. לצערי רוב הנתונים שאנשים יודעים, כולל חברי כנסת, הם בדרך כלל מתעדכנים, אני מודה בזה שאני לא יוצא לתקשורת ולא מדבר. אני משתדל לעבוד עם הנושא הזה מקצועית ולכן אני גם לא מגיב לכתבות יום יומיות שקורות בעניין הזה של אופק חדש ובכלל למגזר החרדי. לכן אני רוצה שורה כדי שתבינו במה מדובר. חלק מאלה שגם שאלו כאן שאלות לצערי לא מבינים את עומק הדברים. אבל אני מקווה שאחרי דבריי הדברים יהיו יותר ברורים. ואני כמעט בטוח, ומי שמבין בחינוך, ומכל חברי הכנסת וכל מי שנמצא כאן, שכאשר הוא ישמע את הדברים הוא יהפוך להיות כאחד מאלה שתומך במהלך הזה מהסיבות שאומר בשורות הבאות.

ראשית, נציין את זה בצורה ברורה: אופק חדש אושר בתקציב הקודם. בוצע בפועל, הוא מתקיים כבר שנה מעל ל-12,000 מורים - - -

על זה יש פיקוח, זה אני חייב לציין.

אתה כבר מתחיל להתווכח איתי מההתחלה?

נו, מה לעשות?

לא, הוויכוח זה לא במה שאני אומר. במה שיש ויכוח עוד מעט נדבר.

במציאות זה אושר. אושר על ידי האוצר, פקידי האוצר, גב' נועה היימן ישבה ביחד איתנו במשך חודשים והעמידה את הדברים כך שהדברים החלו בפועל ואף שולם שכרם בחודש הראשון של שנת הלימודים הקודמת. חודש תשיעי התקבלה מקדמת אופק חדש, לאחר כל מה שנתבקשו לעשות אותם מורים. המורים מבחינתם עובדים כך כבר שנה ולא מקבלים את שכרם. אני חושב שמי שחבר כנסת שכנה עם עצמו ואם מזיז פופוליזם הצידה היה צריך לעמוד פה בהפגנה, לומר למה מורים לא מקבלים את שכרם במשך שנה.

יחד עם זאת, הגיעה המלחמה וזו מציאות קשה שהוטחה על כלל עם ישראל וגם הנושא הזה, לקחו את כל התקציבים אחורה והתחילו לדון בעניין. אני כרגע קופץ לעכשיו, אין צורך לדון בכל מה שקרה בתשעה חודשים, עשרה חודשים אחרונים ככלל במדינת ישראל וגם בנושא הזה. בשורה התחתונה, התקיים דיון מעמיק עם משרד האוצר, משרד המשפטים וכמובן עם כל הגופים שנמצאים במשרד. כאשר בסופה נכון לעכשיו השר קיש, שהוא אמון וחותם על התקנות, הציג תקנות משלו, אני חושב ביום ראשון האחרון. כאשר אנחנו עדיין חלוקים על חלק מהדברים. מה שאנחנו חלוקים זה עניינים משפטיים, אגב, זה תפיסות עולם משפטיות שיש להן אסמכתאות ברורות בהיסטוריה של כל החינוך החרדי, עולמות הליבה, מה אמר רובינשטיין, מה אמר בחדר הזה של חדר ועדת החינוך דה הרטוך ז"ל. אף אחד ממי שהצגתי כרגע הוא לא חרדי או תומך בחרדים וכולם היו בעניין של לפרשן את החוק.

בפרשנות החוק, בצורה הברורה ביותר יש כללים. כל אחד מפרשן אותו איך שהוא רוצה. מה שהשר קיש שם על השולחן הוא שם פרשנות מאוד מאוד מחמירה על כלל הדברים שנאמרו בתוך הדברים שקשורים בתקנות. אם זה ליבה, מיצ"ב ואם זה הכשרת מורים. כל הדברים שכולם חלמו עליהם. עכשיו צריך לומר את זה בקול: אנחנו כציבור חרדי, ואני כיושב כשר במשרד החינוך שמטפל בנושא החרדים אצל השר קיש, אומר את זה בצורה ברורה. לא חלמתי גם אני לרגע שנגיע לא למה שהשר קיש כתב, עוד למה שאנחנו מסכימים. עצם זה שסוכם שבתקנות יהיה מבחני מיצ"ב ומי שיודע אין מבחני מיצ"ב לפחות בחינוך העצמאי, וסוכם שזה יהיה.

דבר שני, בנושא הליבה יש עולמות שלמים. אם אני אפתח אותם כרגע אפשר לדון ימים ולילות. וגם כאן סוכם בצורה חד משמעית שמה שייכנס שרק במאה אחוז ליבה. וגם בנושא הכשרת המורים. אני נזהר, כי יש חיכוך ביני לבין משרד החינוך בעולם של הכשרת המורים. אני אומר דבר אחד מאוד ברור: אי אפשר להכריח את המוכשר יותר מהרשמי. זה ברור לכולם. אבל בעולם הזה, כבר עכשיו בתקנות שכתב השר קיש, יש תקנות שמחמירות על המוכשר יותר מהרשמי. מדברים על השוואת כל אלה שמדברים מאחורי הנושא הזה עומדים מאחורי השוואת כלל עובדי ישראל בכלל ההיבטים.

אז בואו נעשה את זה בכלל ההיבטים. משרד האוצר שלא רוצה לתת אופק חדש לחרדים, נקודה. אני אומר את זה חד משמעית ממידע פנימי, משיחות שנאמרות בתוכו. לא יהיה אופק חדש, לא משנה מה שיהיה. מבחינת תפיסת עולמם, אגב, היא משוקפת היטב בתקשורת. וצריך לומר זאת, אנחנו יושבים בישיבה, עוד לא מסיימים אותה, תוך כדי הישיבה מודלף תוכן הישיבה ואני קורא על זה בעיתון. זאת אומרת שאף אחד לא יכול להגיד לי שזה פרשנות עיתונאית. זה תפיסת עולם שאומרת בואו נעצור את הדבר הזה. ואני לא מצליח להבין למה. כדי להגדיל את הכלכלה ולקחת את הציבור החרדי שהולך וגדל, ומדובר על 180,000 תלמידים רק ברשתות ועוד 100,000 תלמידים בחוץ. אגב, תקנות מוכשר לא רק לחרדים. זה לא רק לחרדים, זה תקנות לכולם.

התוצר של זה אמור ועושה מהלך גדול מאוד. שאני קודם כל מברך את השר קיש על עצם תפיסת העולם הראשונית שלו בעניין, כי יש כאלה שהם לא שם. הם רוצים קודם כל רק את הנגד. אבל באים ושמים פה תקנות על השולחן. אני כועס על זה שלא רק מה שאנחנו לא מסכימים. לו היו מסכימים למה שהשר קיש כותב או מוכן בתקנות עם הייעוץ המשפטי של המשרד, זה היה מראה שמישהו רוצה משהו, היה אפשר משהו לדבר. אבל הם מראש חוסמים גם שם, שאני פונה פה לחה"כ קינלי ואומר לו דבר אחד מאוד פשוט. אני מבטיח ל, ואני אומר לך דבר שאני לא נוהג להגיד אותו, שאם עכשיו היו מביאים לך את התקנות האלה כשאתה היית בממשלה, היית חותם עליהם בריצה. בריצה היית חותם עליהם, כי אתה יודע טוב מאוד את המשמעות שלהם.

אלא מה? תמיד מחפשים. וכל אחד מבין שגם דברים, וזה בקשר לדברים שאתה אמרת, עוד ארבע שנים, עוד שנה. שנינו יודעים היטב ששום דבר לא קורה בבת אחת. שום שינוי בעולם לא קורה ב-"בום" אחד. השינוי שכבר נמצא היום על השולחן הוא שינוי רדיקלי מאוד, משמעותי מאוד, שאמור לעשות שינוי משמעותי מאוד ויוכח גם בעתיד. כאשר רוצים ללכת על ייקוב הדין את ההר ולהפוך בבת אחת, אני לא רוצה להביא דוגמאות מדברים אחרים, להפוך ברגע אחד את הציבור החרדי למה שרוצים להכתיב בצורה חד משמעית התוצר יהיה הליכה אחורה. אני אומר את זה פה על השולחן, זה להקלטה. התוצר יהיה שהציבור החרדי ילך אחורה. אני אומר לכם, לא קל, גם מה שנמצא עכשיו וגם בעמדתי היום, להיות בעמדת ההתקדמות המאוד משמעותית הזאת. ומי שרוצה, אגב, ברמת חברי הכנסת, אני מוכן לשבת איתו אישית ולהראות לו את הפרטים. חד משמעית.

לא חלמתי גם אני שאני אהיה במקום הזה, ואנחנו כרגע בחיכוך שביני לבין השר קיש לגבי נקודות ספציפיות שקשורות, אני אדגיש את זה, סעיף מאוד ספציפי לגבי מוסדות אחרים עדיין ברשתות. אנחנו כרגע עסוקים ברשתות, אחר כך מעבר לרשתות. שמי שלא לומד מאה אחוז ליבה ייצא. יש על זה תכתובת. ולא רק תכתובת, יש על זה פסיקה ארוכה שמשום מה נמחקת עכשיו בתקנות הללו. אבל אנחנו חלוקים על זה. בסדר, אני בגלל לא מסכים והוצאתי הודעה שאני לא מסכים על הנקודה הספציפית הזאת.

אבל גם כך, כשהולכים על הכי קיצוני שהוא הלך, גם בזה לא רוצים. לכן אני אומר חברים, אנחנו לפני פתיחת שנת לימודים תשפ"ה בעוד כשבועיים וחצי. יש לנו שתי דרכים: הדרך הראשונה היא לסגור את העיניים, להגיד לא רוצים שיהיה, נילחם בכל הכוח. וכמו שמשרד האוצר בעיקר שם דברים על השולחן ואומר אני אם לא יהיה את כל מה שרוצים, כל מה שאני רוצה מלכתחילה, למרות שזה גוף שאישר, שתדעו, משרד האוצר אישר את הכול וביצע והעביר כסף ונתן לשלם שכר. מי שמשלם שכר ברשתות זה משרד האוצר, זה חשכ"ל. כולם שילמו כבר בעולם אחר לחלוטין. רצה הקדוש ברוך הוא והיום אנחנו בעולם אחר. אנחנו בעולם אחר לחלוטין. למה לא מחבקים את זה? למה לא אומרים בואו, הולכים כבר אלף צעדים קדימה, אז יש אחר כך עוד כמה צעדים שייעשו. אז אם זה ייקוב הדין את ההר אז זה יהיה בשני הצדדים. ואם לא ייקוב הדין את ההר, אז תהיה תוצאה.

ואני אומר לכם, למרות החיכוך שלי עם השר, אני אומר את זה בצורה חד משמעית. אני חושב ואומר, ואני מסכם את זה. יש כרגע פתיחת שנת לימודים, המורים הללו לא יודעים מה קורה איתם, הם כבר שנה מלמדים בדרך אחרת. כמו שאתם סולידריים, יש לכם סולידריות על כל דבר אחר. משום מה החבר'ה האלה אין סולידריות כלפיהם. משום מה בעניין שלהם ייקוב הדין את ההר. כמו שאתם סולידריים לכל אחד ואחד, וגם אני סולידרי לכל אחד ואחד, אבקש מכם להיות סולידריים גם כלפי קבוצת האוכלוסייה החשובה הזאת שהיא מחנכת את הדור הבא במדינה.

לא אנחנו עוצרים את התקציבים האלה.

בסדר, לא, אני אומר את עמדתי.

לא אלעזר ולא אני.

לא. אני אמרתי בתחילת דבריי שאני מצפה ממי שילמד את הנושא הזה לעומק ויבין שלא ביקשתי, כל מה שנאמר פה על השולחן הוא מדבר על אחרים.

לא, זה לא אנחנו.

שייתנו את הכוח האמיתי לבוא ולעשות את השינוי הזה. אתם תברכו את עצמכם על השינוי הזה והתוצר יהיה מה שכנראה כולנו באמת רוצים.

אני חייב לומר כמה מילים. ראשית, השר ביטחון ואני שותפים למטרה המאוד משמעותי של באמת הכנסת אופק חדש לרשתות ולכל המוכשר, עם השבחת המורים, השבחת החינוך, הובלה למאה אחוז ליבה מלא. אנחנו שם ביחד. איפה הפערים בינינו? והוא תיאר אותם, בנושא המשפטי. אני גם יכול לומר שיש עוד פער מרכזי לגבי מה היה בשנת הלימודים תשפ"ד, יש פה אירוע שעדיין לא היו תקנות. גם על זה יש ויכוח. יש בינינו פערים, אבל מה שאנחנו עובדים ביחד זה למשימה המאוד מאוד חשובה. כמו שאתם רואים את זה בממ"ח, כמו שאתם רואים את זה גם באופק חדש. יש פה בשורה מדהימה לציבור החרדי במדינת ישראל ולמדינת ישראל כולה.

אפשר לשאול שאלה בנושא הזה? על מה שהוא הסביר?

יש עוד למנכ"ל מצגת ואני עוד 10 דקות צריך ללכת.

אני אתן רגע למנכ"ל.

לא, מה, אתה הולך? אז למה באנו.

20 דקות. אני מוכן גם שתפני אליי ישירות.

אני רק רוצה שאלת הבהרה.

אמרת ישיבה ארוכה עם השר.

האם אי פעם השר יישאר לשמוע גם את ההורים?

תודה רבה. רויטל, תודה. חה"כ קטי שטרית ולאחר מכן מירום שיף.

כבוד יושב-הראש, סדר ההגעה.

אני ב-13:30, זה לא כזה פער.

ואני ב-13:00.

אני פשוט מתנצלת, כי יש לי דיון בוועדת כספים דווקא בנושאים האלה.

זה לא חינוכי, יוסי, זה לא חינוכי. גם חיים הולך.

המעונות, המטפלות, לא קיבלו כסף בקריית שמונה ובשלומי. לא לדאוג להם? זה הדיון שאני צריכה וזימנתי. ואתה יודע מה זה לזמן דיון ולא להגיע? אז הוא יגיד אני לא מממש.

אני איתך בזה.

אז זה הנושא, כי אני מטפלת בחבר'ה האלה.

קטי, להתקדם.

קודם כל, אדוני השר, הוא הלך חיים ביטון? חבל, כי רציתי לספר לו סוגייה קצרה שכאשר אני הייתי ראש המטה של שר החינוך ב-2010, התחננו שהחבר'ה החרדים ייכנסו לאופק חדש והם ראו את זה כדבר שהוא בעייתי ולא הסכימו. וניסינו בכל דרך אפשרית. וזה שהיום הם רוצים צריך להוריד להם את הכובע, כי כל הכבוד, הם הבינו שזה דבר - - -

לא להוריד להם את הכובע, להוריד בפניהם את הכובע.

לא, חס וחלילה. להוריד בפניהם את הכובע. אדוני השר, קודם כל אני רוצה להודות לך על המנכ"ל שעושה עבודה מצוינת. אנחנו לא מטרידים אותך, אנחנו פונים למנכ"ל, שהוא כמובן עשה תפקידי רוחב ארוכים מאוד בתחום החינוך והוא מבין חינוך. וברגע שמתחילים לדבר על הסוגייה שהיא בעייתית מיד המנכ"ל יודע למצוא את הפתרונות המתאימים. ישר כוח על כך.

למרות שזה נושא שהוא יחסית חדש, כל נושא המעונות והגזרות שעכשיו היועמ"שית מבקשת לעשות לגבי המעונות, חבל מאוד. כי הורים לא יוכלו לצאת לעבוד. אותן אימהות שיצאו עד עכשיו לעבוד נצטרך למצוא פתרון כדי שהילדים האלה כן יוכלו להמשיך במסגרות חינוכיות, כי זה מאוד חשוב.

אני רוצה לדבר על שתי סוגיות מאוד בעייתיות שאני נתקלת בהן, שהן יחסית חדשות עבורי, היות שזו הכנסת החמישית שלי ולא נתקלתי בזה וכל הזמן הייתי, אגב, בוועדת חינוך. אף פעם לא הייתה לי קדנציה אחת שלא הייתי בוועדת חינוך. אני חשה ירידה תלולה מאוד באישורים שבעבר נתנו אותם לילדים שהם חולים באפילפסיה, ילדים שהם עם אוטיזם, שהם נמצאים בבתי ספר ומוסדות חינוך וההורים לא מצליחים לקבל סייעת כפי שהיה בעבר. צריך לבדוק את הנושא הזה, כי אני בשולחני יש כבר 20 פניות בנושא הזה של סייעת לילדים חולי אפילפסיה וגם ילדים אלרגיים.

למה רק הם? לאף אחד אין.

יש איזה שהוא סוג, אני מבינה שיש איזה שהיא ועדה שמחליטה שהיא גם קשורה לוועדת בריאות.

היא ועדה בין משרדית.

אני יודעת. אז אולי הקשיחות היא דווקא יותר בצד של משרד הבריאות, אבל צריך להסביר להם שהילדים האלה, אם אני אתן לך דוגמה למשל: ילד אלרגי שהוא חוטף התקף אלרגיה הגוף שלו הופך לסוג של ג'לי. להכניס את היד לתוך התיק, להוציא את הזריקה ולהזריק לעצמו, אין סיכוי שהוא עושה את זה. במיוחד שהוא ילד מאוד מאוד צעיר בגיל.

בהתחלה, אתה יודע, היה איזה שהוא דיון בוועדות הקודמות שאמרו שהמורים. אבל עם כל הכבוד, המורים לא יכולים, לא אחראים.

המורים לא עושים כלום. חברים, המורים לא אחראים על ילדים אלרגיים בסיכון גבוה. אני מודיעה את זה בצורה חד משמעית.

נכון. ואתם עושים עבודת קודש.

לא לוקחים סיכון. לא הוכשרנו לזה, לא עשינו את זה ולא נעשה את זה לעולם.

אז צריך לתת את הדעת על הנושא הזה של הסייעות. חל משהו. אני מרגישה את זה בכמות. מעולם לא נתקלתי בכזאת כמות גדולה של פניות.

אדוני השר וגם המנכ"ל, ישבתי במנהלת תקומה ויצאתי משם מאוד מזועזעת עם הקטע הזה של החינוך והחינוך הבלתי פורמלי. בעיקר מאוד מאוד כעסתי על הפתרונות לגבי החינוך הבלתי פורמלי. כשיש ריכוז של ילדים, אם זה במלון או אם זה באזור מסוים שפונו הילדים, אני גם ביקרתי באותם המלונות ואני רואה את חוסר המעש שלהם בשעות של אחרי הצהריים. ואני שואלת את עצמי, חבל שהשר ביטון לא נמצא פה, כי הוא אחראי גם על המתנ"סים. שאלתי במנהלת תקומה מה אתם עושים? כי הם אומרים שיש להם תקציבי ענק, הם אומרים, הם לא מכחישים. הם אומרים לי אנחנו לוקחים את תוכניות גפן. אמרתי בשביל תוכניות גפן אני לא צריכה מנהלת. תוכניות גפן מצויות. הן מצויות במשרד החינוך, עובדים עליהם. אגב, עובדים פחות על הצד של החוסן הנפשי. צריך להכניס יותר פעילות, תוכניות גפן לחוסן נפשי. יש רכיבה על סוסים, יש אומנות, יש המון המון דברים.

קטי, את צודקת. אבל ברגע שהמנהל, זה בידיים שלו והוא צריך לבחור - - -

לא, לא, לא.

אבל יש אחרי צהריים.

דוידסון, אני מדברת על מנהלת תקומה. הם הסכימו איתי, אגב. כשיש שם מישהי שאחראית - - -

ניתן לראש מינהל חברה ונוער להתייחס. תמשיכי.

אז מה שאני טוענת שגם אם מפנים יישובים, ביישובים האלה בעבר היו אנשים שעסקו בחינוך בלתי פורמלי. לוקחים אותם, שמים אותם שם.

אנחנו נתייחס.

הם עוד מסבירים לי במנהלת שנותנים להם דמי אבטלה.

הנקודה הובהרה קטי, תודה רבה.

אני מסבירה לך שנותנים להם דמי אבטלה. אני מסבירה לך, שני דברים עשו.

קטי, הנקודה הובהרה, את חוזרת על עצמך.

לא, אני מסבירה.

הנקודה הובהרה. יש לך עוד משהו?

אני מסבירה לו שנתתי דוגמה. קודם כל ישר כוח גדול לגבי הנושא של הפסיכולוגים. אני מצדיעה לכם. שנים רבות, אני מכירה מ-2019 אנחנו מדברים על הנושא הזה ועשית את זה. אז ישר כוח גדול, אדוני השר, על הנושא הזה.

עוד נושא אחד שמנהלת תקומה לא ידעו לענות לי. למשל היו יישובים כמו מפלסים, הבאתי אליהם נושא של יישוב מפלסים שלא יודע איך הוא פותח את שנת הלימודים. שאלתי מישהו במנהלת תקומה אם מישהו מדבר איתם? אז הם אמרו ידברו איתם. אז אנחנו, ה-1 בספטמבר בפתח.

נתייחס גם לזה.

צריך להתייחס לאותם יישובים שלא יודעים מה קורה בפתיחת שנת הלימודים, שזה דבר חשוב.

תודה רבה.

תודה.

מירום שיף, בבקשה, הנהגת ההורים הארצית.

תודה רבה כבוד השרים, כבוד יושב-ראש הוועדה, מכובדיי. אנחנו שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים ואני יושב ודואג ומסתכל על דברים ואני לא מבין איך הולכים לפתוח את שנת הלימודים. בחלק מהמקומות זה לא נראה שנפתח את שנת הלימודים.

היה עכשיו בעיתון על מעונות היום לידה עד שלוש. הם לא קיבלו מענקי התמדה, הסייעות התפטרו. הצהרונים הולכים לבטל את הסבסוד, הורים ישלמו 100 שקלים לחודש. יותר, ממוצע.

ממוצע.

מה זה משנה ממוצע? הם עדיין משלמים.

זה עלה יותר.

זה אומר 1,000 שקלים, שנבין את הדבר הזה. יש דרך לגבות מיסים במדינת ישראל. מי שמקבל שכר גבוה אמור לשלם יותר. רוצים יותר כסף מההורים, שילכו למיסים. זה לא דבר שאפשר לגבות אותו באופן עקיף. אלה אותם אנשים, אותן משפחות שהנטל עליהן הוא הנטל הכבד במדינה. זה אלה שמשרתים במילואים, אלה שעובדים, אלה שמניעים את המשק הזה. איך אפשר בכלל להגיד את זה? איך אפשר בכלל להעלות את הרעיון הזה? אני לא יודע איפה נציג האוצר בישיבה הזאת, אבל הגיע הזמן שהוא גם יהיה פה. ואז אנחנו מגיעים לעל יסודי.

הדר נמצאת פה.

יופי. טוב שהיה פה את שר האוצר שגם ייתן פתרונות. עכשיו אנחנו מגיעים לעל יסודי. חבר'ה, הפארסה הזאת, הסיפור הזה הוא נמשך אני חושב כבר שנתיים וחצי אם לא שלוש. לא יכול להיות ששנת הלימודים הקרובה לא תיפתח. היום הודיע רן ארז בוועידה שהוא לא פותח את שנת הלימודים אם אין הסכם איתו. צריכים להבין מה חשוב ומה לא חשוב. אני מבקש מכבוד השר, תביא הסכם פשרה שהוא באמצע, שהוא פותר את הבעיה. שגומר את הדבר הזה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהדבר הזה יימשך.

חבר'ה, הסיפור שכסף רק מגיע מהאוצר, אתם ממשלת ישראל. כסף מגיע מכם. אני בתור ההורים לא מעניין אותי אם זה מגיע ממשרד האוצר, משרד החינוך או מאיזה שהוא מקום אחר. לא יכול להיות שאנחנו באים ומבקשים בקשות, לפסיכולוגים, היה מזכר הבנות, הם רוצים עוד כסף. ליועצות החינוכיות, איחוד כיתות, צהרונים – ואין כסף לשום דבר. ואני כבר לא מדבר על כל מיני מיגונים וכל מיני דברים אחרים לאלה שנמצאים בקו העימות ואלה שנמצאים שם בצפון. אלוהים ישמור, איך ילמדו שם? הם לא ילמדו.

אז די, זה לא יכול להיות הפינג פונג הזה בין משרד האוצר למשרד החינוך. אני יכול להבין שזה לא יכול להיות הכסף ממשרד החינוך, אבל זה לא מעניין אותי, זה ממשלת ישראל. העניין צריך להיגמר. ולא תיפתח שנת הלימודים בצורה הזאת. מגזרים שלמים, ואני כנראה פספסתי כמה, לא יפתחו את שנת הלימודים. זה פשוט אסון. ואתם צריכים לדאוג לדבר הזה. אני אתן לחברתי, לצופית, לסגנית שלי, להמשיך.

לא, לא, בהמשך.

היא רק דקה.

היא רשומה לי, מירום, תודה, אל תנהל לי את הישיבה.

אני רוצה כן להתייחס רק למה שאמר מירום ואני שעה וחצי פה ואני צריך לעזוב. יש פה את המנכ"ל שעוד יציג גם נתונים נוספים ואת כל הצוות לענות על כל השאלות.

אני רוצה לומר לגבי מה שאמרת. אני מסכים מילה במילה לגבי הסכם עם ארגון המורים. אתה יודע כמה אני מקדיש את הזמן לדבר הזה. אני מצפה מרן ארז ומכל צוות ארגון המורים להבין את גודל השעה. להבין שהם גם חייבים לוותר, כמו שאני מצפה מהאוצר לשים הצעה ראויה למורים. ואני אומר לך זה אפשרי. וכמו שאתה אומר, אני אדאג שזה יקרה. ובסוף מי שיחליט במו ידיו לשפוך את התינוק עם המים אני גם אודיע שהוא אחראי. אנחנו לא נמשיך למצב של שביתה חסרת, באמת, אין שום סיבה שנגיע ל-1 בספטמבר לשביתה. אנחנו בשיח כבר של שלושה שבועות.

אז קחו מיפה, יש לה הסכם מצוין. קחו את אותו הסכם, חבר'ה. הסכם מעולה.

האחריות תמיד על הממשלה. יואב, האחריות תמיד על הממשלה.

הוא לא מוכן לחוזים אישיים, לא משנה באיזה צורה.

עזוב, אם זה היה רק החוזים האישיים היינו פותרים את הבעיה.

הוא אומר שזה לא העניין.

זה לא רק חוזים אישיים.

חבר'ה, יפה עשתה עבודה מעולה, תלמדו ממנה.

יש שם הרבה מאוד נושאים נוספים.

הגיע הזמן ללמוד, אז בואו נשאל את המורים מה הם רוצים.

אני רק רוצה לומר לך, מירום, אני עושה כל שביכולתי בשביל להגיע להסכם הזה ואני רואה בזה יעד מרכזי.

לגבי הדברים שדיברת עליהם, מעונות היום. אנחנו לפחות רואים, אני מסכים איתך שהמענק הוא מענק התמדה, הוא צריך להגיע ממשרד העבודה. אני אבדוק, אתן תשובה דרך משרד העבודה. אני לא יודע סטטוס. אני לא מכיר את האירוע שאתה מתאר. אינה בדקה, היא תכף תתייחס.

לגבי הצהרונים, אני בדרישה ברורה מהאוצר, אתם פניתם אלינו לקיצוץ תקציבי. הקיצוץ התקציבי הזה עכשיו לא יכול להיות מושת על ההורים. אנחנו דורשים לקבל לזה מענה. במקום הזה אנחנו נמצאים.

גם מעלים את תשלומי ההורים אני מבינה. נכון?

זה צהרונים, זה 1,000 שקלים.

לא, לא רק זה, תשלומי הורים לבית הספר.

אם הייתם מקיימים את חוק יום חינוך ארוך שהוא כבר בן 30, חוק חינוך ארוך היה פותר הכול.

אני חייב לצאת. נשאר פה המנכ"ל וכל הצוות הבכיר. תודה.

כל הצוות החינוכי והמנכ"ל נשארים פה.

כבוד השר, תסתכל בעיניים להורים של הילדים שאתה מפקיר בצפון? אל תלך, תישאר לשמוע אותנו.

היה נחמד אם הוא היה נשאר עוד כמה דקות.

אל תברח.

יואב, אתה כבר כאן, בוא, יש לנו שאלות. יואב, אבל גם אנחנו יש לנו שאלות אליך.

תודה רבה.

אבל אדוני יושב-הראש, תיקון קטן. האחריות על הממשלה. אי אפשר להגיד אנחנו נצביע על מי שאחרי על זה שלא תיפתח שנת הלימודים. האחריות תמיד על הממשלה. אי אפשר להטיל אחריות על כל מיני ארגונים.

הוועדה כבר אמרה את חוות דעתה בנושא הזה. לצערי רן ארז בחר לא להגיע לפתח הישיבה.

זה לא משנה, האחריות על הממשלה.

מה זה משנה? אתה רוצה תוצאות או רק להגיד האחריות על?

מיכל וולדיגר בבקשה.

תודה.

חה"כ מיכל וולדיגר בבקשה, תודה.

תודה רבה. אז אני רוצה לא לחזור על מה שנאמר פה. אני רוצה רק רגע להוסיף, כן, הדברים שאני הולכת להגיד הם קשורים ביום יום ובשגרה. אבל על אחת כמה וכמה וכמה לאור המלחמה.

אני אתחיל מהתלמידים הנושרים שדיברנו פה. זה נחמד כל התוכניות של מניעה וזה חשוב ביותר. אבל יש לנו גם את התלמידים הנושרים, שזה פרויקט היל"ה, שזה פרויקט מדהים ואחר כך מן הסתם ידברו וירחיבו על זה ככל שיותיר הזמן. אבל באמת צריך לקום ולהצדיע למורים הללו שמקבלים פחות מהמורים שנמצאים בתוך המערכת. נעשה מכרז, אתה יודע, אתה מכיר את זה היטב. ואני חושבת, חבל שהשר הלך, אבל המנכ"ל היה פה והנהן בראשו כשדיברתי איתו עוד לפני כן. ואני מקווה שבאמת ייקחו את זה לתשומת הלב, לתת למורים האלה את המענק. מענק עידוד, להשאיר אותם בתוך המערכת, שימשיכו עם הזוכה במכרז הבא.

אבל זה כל שנה עולה מחדש הדיון הזה. כל שנייה אומרים שסוגרים את זה.

צופית, תודה. קודם כל שיהיו זוכים. עדיין לא פורסם הזוכה, תודה.

מאה אחוז, אז יפרסמו זוכה. אנחנו יודעים שזה יקרה. ואני מקווה שגם הנושא של המענק של המורים הללו ייצא לפועל.

- - - הוא זוכה, יש חתימה על חוזה - - -

תודה רבה. אני אוציא אותך החוצה.

טלילה, בבקשה. אני רק מנסה ואומרת שאם רוצים מצליחים. אז אין לזה שום מחסום. אפשר יהיה לתת להם.

יש תקציב מאושר לזה, זה לא שצריך כסף.

תודה רבה.

כבוד יושב-הראש וכבוד המנכ"ל, אם רוצים אפשר. יש לזה תקציב, התקציב נמצא כבר ממשרד החינוך. בבקשה, זה נושא שהוא מאוד חשוב.

הנושא השני שדיברו עליו במעט, אז אני רק אוסיף מעט. זה כבר לא התלמידים הנושרים, אלא תלמידים עם אתגרים וקשיים. וזה היועצות החינוכיות. כי באמת אני מצדיעה והייתי חלק מהפתרון של ההסכם מול הפסיכולוגים ונתחם הסכם עקרונות. אני מקווה שממש בקרוב ייחתם ההסכם ממש. אני מברכת על זה, אבל זה לא נותן את כל הפתרון. היועצת החינוכיות בסוף הן אלה שמתעסקות עם הילדים שנמצאים בתוך בית הספר. לכן גם פה צריך לתת, לא רק לעשות תיקנון לתקנים האלה בתוך בתי הספר היסודיים, אלא קודם כל להסדיר מה התפקיד שלה. למה היא צריכה להיות מורה? היא יכולה לבוא ולעשות את התפקיד שלה מצוין בלי שמנהל כל פעם יחליט מה היא יכולה לעשות ומה לא. אז בעיניי צריך פה הסדרה וכמובן תיקנון של היועצות החינוכיות.

אני רוצה לסיים בנושא של תלמידים עם קשיים נפשיים. היינו בוועדה ודיברנו על התקנות של הילד החולה. התקנות, אני לא יודעת אם כבר יצאו או לא יצאו. אנחנו כוועדה, יוסי, המלצנו על נוסח מסוים. אני לא יודעת מה בסוף משרד החינוך יעשה איתם, אבל כן יש תלמידים לא מעטים שבעצם הם לא נמצאים בבית החולים, אבל הם גם לא נמצאים בביתם. החינוך צריך להינתן להם במסגרות מחוץ לבית. זה משהו שחייבים לפתור אותו. זה לא ילד אחד וזה לא שניים. ילדים שבאמת הכי סובלים, כי כאשר הם בבית חולים, אני מדברת על בתי חולים פסיכיאטריים, אז הם מקבלים מאה אחוז מעטפת. וכאשר הם יוצאים החוצה אפס מענה, גם לא מענה חינוכי. לכן כשהם מגיעים לטיפול יום, לצורך העניין בית דניאלה, בעצם אין להם שום חינוך, כאשר מערכת החינוך מחויבת גם להם. לכן אני מבקשת לטפל גם בנושא הזה.

לוודא שזה נכנס לתקנות, שהכנסנו את זה.

אני מבקשת גם לטפל בנושא של סמלי מוסד למקומות הללו. זה קריטי, זה חשוב וזה הכרחי.

נושא אחרון באמת זה השמה של ילדי פנימיות רווחה במוסדות החינוך המיוחד באזור הפנימייה. גם פה זה נושא מאוד חשוב. הילדים האלה הם באמת נמצאים בקצה הרצף. הם מגיעים לפנימייה כי הם יצאו מהבית בצו.

או לא בצו.

או לא בצו, את צודקת. והם מחפשים להם מערכת חינוך שלא אמורה להינתן בתוך הפנימייה, אלא מחוצה לה. והם לא מקבלים מענה.

ויש הצעת חוק, אבל היא תקועה בוועדת העבודה והרווחה. כי יו"ר הוועדה לא רוצה לקדם אותה.

הצעתי שהיא תגיע פה לדיון, לצערי זה לא צלח. יו"ר הנהגת מועצת התלמידים החדשה. רוני קמאי, בבקשה.

תודה רבה. בעוד כשבועיים וחצי אני עולה לכיתה י"ב, מתחילה את השנה האחרונה שלי בתיכון. ואני רוצה לחזור רגע אתכם לכיתה ז'. בכיתה ז' שלי התחילה מגפת הקורונה, עברנו לזומים, לקפסולות. כל הכלים החברתיים שלי, כל הכלים הלימודיים שלי, כל הבסיס הלימודי שלי - למדתי דרך מחשב. עם חישוב מתמטי מהיר נבין שכל שנתון מתחתיי, גם את כל הבסיס הלימודים שלו, כל היסודי שלו, עבר דרך הקורונה.

אנחנו רואים פה תלמידים שלא מצליחים לשבת 40 דקות בתוך כיתה. אנחנו רואים פער עצום בחברה הערבית ברמת השפה העברית, כי הם למדו אותה דרך מחשב. אנחנו רואים תלמידים שלא יודעים דברים בסיסיים במתמטיקה ובמקצועות הבסיס. אנחנו רואים תלמידים שלא יודעים ליצור חיבור חברתי נכון.

ואז אני עולה לתיכון. ואני עולה לתיכון בהתרגשות מאוד גדולה. כמה חודשים בודדים ומתחילים העיצומים. לא קיבלתי ציונים מאז. בוטל לי הטיול השנתי, שכל כך חיכיתי לטיול השנתי, סוף כל סוף משהו, אחרי שלא הכרתי את השכבה שלי כל החטיבה. סוף כל סוף לפגוש אנשים, לצאת, להכיר את המדינה שלי. בוטל.

ואז מגיע ה-7 באוקטובר. ב-7 באוקטובר לא רק שבני נוער נרצחו, משפחות של בני נוער נרצחו, וחברים שלנו. וגם אני באופן אישי, שלא הייתי שם, ראיתי את הסרטונים וכך גם כל חבריי. וגם לפני פחות מחודש נרצחו ילדים כי הם הלכו לשחק כדורגל. ועל זה הנוער חושב כרגע ושם הנוער נמצא. וההשפעות עלינו בראש כל הזמן. ועם זה ולמרות זה הנוער ממשיך לבוא ולפעול ולקדם וליזום ולהתנדב. ולהבין איפה הוא יכול להיות חלק מתוך המערך המלחמתי מהעורף.

אבל שנת הלימודים תשפ"ה צריכה להיות שנת שיקום. אנחנו עוד לא בפוסט טראומה, כי אנחנו עדיין בטראומה. עדיין יש חטופים, אחים שלנו משרתים במילואים. אז אנחנו צריכים שיקום. אוהבים לקרוא לנו 'דור אבוד'. אנחנו לא דור אבוד, אנחנו דור שאיבד אמון. אני לא מבינה את הציפייה, וגם חברים שלי לא מבינים את הציפייה, לבוא ולדרוש ממני ללמוד ולהשקיע בזמן שחברים שלנו משרתים במילואים. בזמן שאני גם ככה לא אקבל את הציון. למה אני כתלמיד של מאיות, תלמידה מצטיינת, לומדת בכיתת מחוננים, למה שאני אשקיע אם אני גם ככה לא אקבל את ההערכה? ורואים את זה. אין לנו מוטיבציה יותר להגיע וללמוד. אז אנחנו הולכים ומתנדבים. אבל אם ההתנדבויות לא יהיו חלק ממערך הלמידה גם שנה הבאה, אז או שזה יפגע לנו יותר בלימודים או שפשוט יפסיקו להתנדב. וההתנדבות הזאת זה החוסן, זה הכי חשוב בשנה הזאת.

אנחנו צריכים שישפרו את המענים הנפשיים. אנחנו יודעים שעושים את המיטב, אנחנו רואים את זה גם במיוחד אצל המפונים. אבל זה בכל הארץ. כי גם אני שלומדת בכפר יונה, גם אני ראיתי את הסרטון הזה. וכך כל התלמידים במדינת ישראל וכך גם ילדים ביסודי. אנחנו צריכים שינגישו ויסבירו לנוער את המתווים. יש תלמידים היום, למרות שיש תוכניות, יש תלמידים בעוטף ובצפון שלא יודעים לאיזה בית ספר הם חוזרים. נכון, הם משויכים לבית ספר, אבל הם כתלמידים שעוד שבועיים צריכים להגיע לבית הספר לא יודעים לאיפה הם הולכים.

וכל זה, ועדיין עיצומים. המסע הישראלי שלי, שהוא היה התקווה שלי בשנת המלחמה הזאת, החזירו אנשים ממילואים כדי שיהיו מדריכים למסעות ישראלים. בוטל. שלושה ימים לפני. אני תלמידה שרוצה להכיר את המדינה שלי, אני הולכת לשרת את המדינה הזאת עוד שנה. אבל מה אני מקבלת פה?

ואני אגיד שאנחנו שבועיים לפני תחילת הלימודים, אין לנו מושג אם נפתח את הלימודים. מבחינת מצב מלחמתי, רן ארז הודיע על שביתה היום. אין לנו מושג. אנחנו נמצאים בחוסר ודאות עצום.

אני אגיד שמבחינת תלמידים לחזור לבית ספר עם עיצומים זאת לא אופציה. אנחנו לא מוכנים לסבול עוד שנה כזאת. אצלי העיצומים התחילו בכיתה י', את כל י"א שלי חוויתי תחת עיצומים. אין סיכוי שאני כתלמידה אמשיך לבוא לבית ספר עם עיצומים. אין לי משמעות. אני מרגישה שיש לי הרבה יותר איפה לתרום כתלמידה כאזרחית בתוך המדינה הזאת בתקופה הקשה הזאת. ולהגיע לבית ספר מרגיש לנו בזבוז זמן. ואני מאמינה בבית הספר, אבל אני צריכה שכדי שיחזירו לי את האמון ויחזירו לכל החברים שלי את האמון במערכת החינוך שנקבל את הדברים שלנו בחזרה. נקבל את הציונים שלנו בשנת מלחמה, נצא למסעות ישראלים, נצא למסע לפולין. נקבל ציונים. נקבל משוב בסיסי של איפה אני צריכה להשתפר. וזו דרישה בסיסית בשנת מלחמה. זו דרישה בסיסית למענה, דרישה בסיסית שיקשיבו לתלמידים בתקופה הקשה הזאת. והיא לא קורית מספיק.

תודה רבה. אני חושב שהיא לא יכלה להיות יותר ברורה מזה. זכו תלמידי ישראל שתייצג אותה בשנה הקרובה.

יו"ר מועצת תלמידים ארצית, לכבוד לנו.

יפה בן דוד, בבקשה.

אני אגיד לכם את האמת, אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, כי תואר פה איזה מטבוחה אחת גדולה בין כל הדברים שדיברו. אבל אני אשתדל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דווקא מטבוחה זה דבר טעים ופה הדברים - - -

לא משהו.

אז בואו נעשה סדר בדברים שהם העלו, ואחר כך נתייחס. הנושא של התקינה של היועצים, שכולם אמרו שמטפלים, מטפלים. אי אפשר לתקן בתקינה אם לא מכניסים את זה בתקציב. אנחנו אז כשעשינו את ההסכם של אופק חדש דובר שתהיה תקינה בתקציב של 2024, להזכיר לכם. ואז הוחלפה ממשלה, הכול התחלף, לא הספיקו לעשות את זה. לכן, מאיר, חייבים להכניס את זה בתקציב. כי אם לא תכניסו את זה בתקציב 2025 לא תהיה תקינה. כי האוצר אומר אין תקציב, אין תקינה, לא יהיה לכם. לכן זה דבר מאוד חשוב.

תקשיבו, אני חייבת לומר לכם שדווקא בתקופה הזאת ראינו את המשמעות הכבירה והגדולה של היועצות החינוכיות. את המחסור הגדול. הייתה יועצת חינוכית שהלכה בין שישה ושבעה בתי ספר של מפונים כדי לתת מענה. חייבים לתת ולהסדיר את זה. ואני דורשת להכניס את זה בתקציב 2025. שום עבודת מטה לא תסייע אם לא תכניסו את זה בתקציב.

בנושא של מה שאמרו פה, טוב שלא נתנו לי אז את רשות הדיבור, כי אז אמרו לי תשאלו גם את יפה. אז מי שרצה שישאל אותי, אז בואו אני אעשה סדר בנושא של אופק חדש ומה שרוצים מהחרדים. אני רוצה לומר, זה צעד מבורך להכניס את הליבה לתוך בתי הספר החרדים. זה מבורך מאוד. אבל להגיד שמה שעשו באופק עושים בדיוק אותו דבר זה לא נכון. אז בואו נדייק.

במה לא אותו דבר?

עד הסוף, אני לא משאירה דברים מעומעמים, אני אומרת את הכול וישיר.

מצוין.

מה שלא מדויק זה כך. כשאנחנו נכנסנו ב-2007, כשהסתדרות המורים חתמה על אופק חדש מורים לא אקדמאים לא יכלו לקבל שכר של מורה אקדמאי. ומה שהיה, נתנו להם שכר יותר טיפה גבוה ממה שהם קיבלו, אבל זה היה בלתי מוסמך, לפי דרגות. זה אחד. כאשר המורים השלימו את התואר או אפילו רק ב-80% אז כבר נתנו להם מקדמה של אופק ב-80%. כאשר הם השלימו את המאה אחוז, את ה-20%, אז החזירו להם הכול רטרו. זאת אומרת מורה שאין לו תואר לא יכול לקבל את השכר של מורה עם תואר. אז לכן פה חשוב שיהיה הדיוק.

מה גם שיש הגבלה. הגבלה גם לתואר וגם לתעודת הוראה. הנושא של ההגבלה של התואר הוא ארבע שנים. זאת אומרת אי אפשר להכניס את המורים ולשלם להם את הכול. הרי אם אתה רוצה לתת תמריץ, וחשוב לתת תמריץ למורים שנכנסים לאופק. אבל אתה לא יכול לתת את התמריץ מראש, אז איזה עניין יש לו להמשיך וללמוד, להשתבח וללמוד לתואר ראשון?

גם זה יוצר אי שוויון בין המורים.

נכון.

אבל לא הצלחתם למצוא משהו ביניים?

הביניים הוא להעלות להם את השכר, אבל לתת להם לא כמורה אקדמאי. לתת להם כבלתי מוסמך שיש לזה דרגה ויש לזה גם את הסכום שצריך להעלות.

וזה לא היה מקובל?

חברים, אני לא בלופ של המגזר החרדי. אני רק אומרת שפה שאמרו שזה אותו דבר, אז אני רוצה פשוט לדייק את הדברים.

אז קינלי צדק.

לכן אני חושבת, גם הנושא של הפיקוח הוא צריך להיות. והכשרה, כאשר מדברים על הכשרה, זו מילה מאוד גדולה. מהי הכשרה? איך מתבטאת ההכשרה? צריך גם לכתוב בדיוק איך בדיוק מתבטאת ההכשרה. אני רוצה לומר לכם שהמורים שנמצאים גם במגזר החרדי כן רוצים להיכנס לאופק, כן הם רוצים ללמוד, כן הם רוצים להשביח את עצמם. רק שצריך לעשות את זה בצורה מושכלת, בצורה גם נכונה.

אני חייבת לומר, חה"כ קטי שטרית דיברה על זה. על הנושא של הסייעת לילדים אלרגיים, עם סכנת חיים. מה עשו עכשיו? במקום להקל הקשו. אם השנה חסרות גננות ונסגרו גנים, בשנה שעברה רק להגיד לכם 400 גנים נסגרו. אז השנה זה ילך ויחמיר לכם. מסיבה אחת פשוטה, כי אם לוקחים את הסייעת שעובדת, הרי לפי ההסכם שהם עשו של השכר, אם לוקחים את הסייעת שנמצאת בתוך הגן ואומרים לה את יכולה לקחת בנוסף עם ילדי הגן שאת נמצאת איתם עוד שלושה ילדים שהם עם בעיות רפואיות. כלומר, הם ילדים אלרגיים. תגידו לי, מי יהיה עם הגננת? איפה הגננת תהיה? מה, הגננת תוכל לעשות הכול? חברים, הגננות עושות עבודה נפלאה. כל מערכת החינוך עושה עבודה נפלאה. אבל אם תמשיכו לשחוק אותם לא תמצאו אותם במערכת. ואז תהיה לכם בעיה, כי אז תצטרכו להביא סייעות כדי שיהיו בגן. אז אתם לא רוצים בייביסיטר. אף אחד לא רוצה בייביסיטר למערכת, בוודאי שלא אנחנו. אנחנו רוצים אנשים מקצועיים, אנחנו רוצים אנשים איכותיים כדי להשביח את המערכת. אבל מה שעושים בגישה הזאת זה הנמכה של המערכת והאנשים הטובים פשוט יקומו ויעזבו.

הגיע הזמן להפוך את זה לפרופסיה ולא לקצץ בשעות הדרכה.

אפשר לעשות הרבה דברים, אבל אי אפשר עד שיעשו את הדברים הללו בינתיים להחמיר את המצב שהוא קיים.

אני רוצה עכשיו ברשותכם לעבור לצפון. יש לנו גם בעיות בדרום וגם בצפון. תראו, אני העליתי את הנושא של גמולי תפקיד. יש מחנכים, יש מורים גם שהיו בעלי מקצוע, רכזים, במשך שנים. עכשיו בתי הספר שלהם פשוט התפרקו, התחלקו לשלושה, לארבעה בתי ספר. והם לא יכולים לחנך. כלומר, הם עובדים בבית ספר אחר והם לא מחנכים. לכן הדרישה שלנו חד משמעית למשרד החינוך, ואמרנו את זה והם אומרים שזה מה שיהיה. מורה שקבוע במערכת וגם היה מחנך, ימשיך לקבל את הגמול חינוך שלו, על אף לא היותו מחנך. מה שקרה היום ומה שקורה, חברים, הם לא צריכים לשאת. הם מספיק נשאו על גבם באמת עול קשה מאוד ונתנו מעל ומעבר. הם לא צריכים להיפגע. אז אני רוצה לומר את הדברים שכן קורים, כי המורים הללו, עובדי ההוראה הללו - - -

לא הבנתי, הם לא יעבדו והם יקבלו שכר?

היא לא תהיה מחנכת, אבל היא תקבל שכר.

לא, אני רוצה להבין.

כי אם מורה הייתה 15 שנים או 10 שנים או 6 שנים.

הבנתי. אוקיי, לא, לא, מקובל. רק רציתי להבין שהבנתי.

אני רק הסברתי. חברים, אני לא צריכה עזרה. ביום שאני אצטרך עזרה אני גם לא אהיה בתפקיד שלי.

מה הבעיה הגדולה? שמשאירים את אותם עובדי הוראה באי ודאות. יקבלו, לא יקבלו, כן יקבלו. חברים, מי שאמון עליהם צריך לתת את המזכר, להוציא להם תשובות. ולא אני, עם כל הכבוד, שצריכה להוציא תשובות הללו. כרגע מה שקורה, יש מורים לא מפונים מאזורי לחימה, שהם פוחדים לנסוע לבתי הספר. לא רק הילדים פוחדים, פה דיברו על הסעות, אלא גם המורים. והמורים האלה לא ניתן להם מענה. חלקם כבר הודיעו שהם יפרשו מהמערכת, הם פשוט יעזבו את המערכת. אז המצב יהיה עוד יותר חמור ממה שהוא קיים היום.

אני אמרתי את זה ואני חושבת שאמרתי את זה בצורה מאוד מפורשת, גם בעיתונות נכתב, ומישהי שלא אהבה, אני לא אגיד מאיזה מחוז, מנהלת מחוז לא אהבה את מה שאני אמרתי, אבל אני אחזור ואומר: ההתנהלות עדיין ממשיכה. לא יעלה על הדעת שמורה שהוא מפונה מהבית שלו והוא הלך למקום אחר, והוא שכר דירה כי אי אפשר כבר להיות במלונות ואתם יודעים מה קורה במלונות. אתם לא יודעים בעצם, אם הייתם יודעים הייתם מזדעזעים, במיוחד אחרי הצהריים. אבל היא הלכה, אותה מורה הלכה, לקחה את הילדים, שיבצה אותם במקום אחר. היא עובדת, היא לא יושבת בבית. היא עובדת באותו בית ספר. לא יעלה על הדעת שממחוז צפון יגידו לאותה מורה את תחפשי את השעות ואת התקן ואת בית הספר. זה לא יעלה על הדעת. הרי המורה הזאת כבר עובדת באותו בית ספר, תמשיך לעבוד באותו בית ספר. מה מבקשים ממנה? תבואי, תעתיקי את הילדים שלך, על כל הטלטלה שהם עברו. שימי אותם בבית קרוב לאיפה שחלק מילדי בתי הספר המפונה יהיה, אבל אל תשכחי שכאשר יחזרו בעזרת השם לצפון גם שוב תחזרי. חברים, אני תמיד אומרת, כשרוצים להטיל דברים כאלה, קחו את עצמכם, תשליכו את זה עליכם ועל הילדים שלכם.

מי מבקש את זה? אני לא מצליחה להבין, מי מבקש את הבקשות ההזויות האלה?

נקבל על זה גם את המענה.

המחוז. מחוז צפון.

רגע יפה, זה מקרים - - -

לא, תראו, זה באופן כללי הם מבקשים. מקרים ספציפיים כאלו ואחרים אז אנחנו כל הזמן פונים למשרד והמשרד פותר אותם. אבל תדעו לכם שזו האמירה שנמצאת כלפי מורים, אותם מורים מפונים. זה לא יעלה על הדעת ההתנהלות הזאת. בשום פנים ואופן.

מורים מפונים שביקשו חל"ת, הם ביקשו חל"ת בגלל המצב הנפשי שהם נמצאים. הם לא מסוגלים לחזור וללמד. חברים, לא תרוויחו אותם. משרד החינוך לא ירוויח את המורים האלה. המורים האלה פשוט רוצים לטפל בעצמם, מבחינה נפשית, כל מה שיצטרכו, הם מבקשים חל"ת. אלה מורים קבועים במערכת. המשרד אומר להם לא, לא, לא. למה? כי יש מחסור. אבל אתה לא תקבל את אותו מורה. מה זה שווה? הוא ילך להוציא לך ימי מחלה וילך לרופא תעסוקתי ויישב בבית על חשבון ימי מחלה. אותו מורה לא רוצה לרמות את המערכת, הוא לא רוצה. הוא פשוט רוצה חופשה ללא תשלום כדי לרפא את הנפש שלו. למה בכוח? אז צריך גם לטפל ולאפשר לאותם מורים לצאת לחל"ת.

גם זה אני מניחה שמדובר לא באופן גורף. מדובר כאן במקרים - - -

במקרים כאלה ועדיין אין פתרון.

כן. אז למה להקשות?

אני רוצה עכשיו להגיע רגע לדרום ואחר כך אני אחזור ברשותכם.

אבל המשמעות של מה שאת מעלה, אני רוצה רגע להגיד, אני לגמרי מבינה את מה שאת מעלה. אני חושבת שמנכ"ל משרד החינוך בעניין הזה צריך להסתכל על הפער ולהגדיר מראש שיש איזה שהוא פחת של 120% לקחת לעודד מורות צעירות שמוכנות עכשיו לקחת על עצמן את העבודה הזו למרות ועל אף הקשיים. שיש להן פחות מחויבויות של בית, משפחה, ילדים שנמצאים. ופשוט לתת פה את השפיל למנהלי מחוזות שפעם אחת יהיה אפשר לטפל במורים. ובאותה מידה יהיה אפשר לתת את המענה למנהלי המחוזות, לקיים מערכת יחסית סבירה. פה המשרד חייב להיות גב לסיטואציה.

אני רוצה להפתיע אותך. אני יודעת שאת חברת כנסת, אבל אני יודעת שגם ישראל ביתנו, נכון? אם אני לא טועה.

נכון.

אבל את השם רק אני לא זוכרת. שרון. אז אני רוצה להפתיע אותך שדווקא פה המשרד בכל נושא של הסמנכ"לית שזה סוניה וגם אינה, כשאני פונה אליהן ואומרת להן תשמעו, זה המורות, בבקשה תטפלו בהן, אז נעשה טיפול. יש טיפול.

מעולה, אז צריך להיות שפיל כזה.

מבחינת המשרד. אבל כנראה יש נתק בין האנשים שיושבים, מנהלים כאן ולמעלה. כלומר, ההנחיות נעצרות באיזה שהוא מקום.

אם נדבר על מרחבי, על הדרום. פה היה השר ואני רוצה לתת לכם פרטים מדויקים. כי אני מביאה את זה מהשטח. הנושא של אשכול: יש שלושה בתי ספר. לקחו בית ספר אחד, שהוא ליד הגבול, איזה 3-4 ק"מ, משהו כזה. וזה נקרא הקריה, ממוגן, הכול ממוגן שם. יש שם 285 תלמידים שימשיכו להגיע וללמוד שם.

תיכון.

לא, אני מדברת כרגע על יסודי. מה שקורה עם השאר, לא כולם רוצים לחזור ואפשר להבין אותם. לכן פתחו שני בתי ספר חדשים: האחד בצוחר והשני בגבולות. גם בצוחר וגם בגבולות יש שם 187 ילדים. אבל חלק עדיין מאותם מורים שהם לא תושבי אשכול, הם מפחדים להגיע לאותם בתי הספר, במיוחד שם בקריה. ולכן חסרים להם מחנכים, חסרים להם גם מורים מקצועיים: מדעים, אומנות, אנגלית. צריך לקחת את זה גם בחשבון.

עכשיו ברשותכם נעבור לצפון. בעמק החולה יש שלושה בתי ספר. מחלקים את זה לכפר בלום, רמת כורזים. מצפים מהמורים, תקשיבו, יש פעמים שאתה פשוט שומע ואתה פשוט מזדעזע, אתה לא מאמין שזה קורה. מצפים מהמורים שיזוזו ממקום למקום, מבית ספר לבית ספר, כשיש שם טילים, כשיש כטב"מים. תקשיבו, אנשים מפחדים. אפשר להבין את זה. אפשר להבין את זה. אי אפשר לדרוש ממורה שפוחד להגיע לבית הספר, כששם יש טילים, יש כטב"מים. דרך אגב, אני אגיד לכם גם עוד משהו, וזה המשרד גם יודע, יאמר לזכותו. יש הורים שרשמו את הילדים שלהם לשני בתי ספר, כי הם עדיין לא יודעים מה יקרה. אז הם רוצים לשריין. ולכן בפתיחת השנה נדע בדיוק איפה הילד נרשם. אם המורים מפחדים, קל וחומר גם התלמידים ובוודאי גם ההורים. אז צריך לקחת את זה בחשבון.

את הלחץ אני כבר אמרתי. אני רוצה לומר עוד דבר.

דברי סיכום.

בדיוק, לסכם. המצב לא פשוט, אוקיי? המצב הוא בהחלט לא פשוט. אני פה חושבת שאין אדם במדינה הזאת, אין אזרח במדינה הזאת שאני חושבת שהוא אפילו חייב, לא צריך אלא אפילו חייב, להצדיע לעובדי הוראה על כל התקופה וגם על עכשיו. על מה שהם עוברים. גם המורים איבדו חברים, גם המורים היו בזוועות, גם הילדים שלהם, גם התלמידים שלהם חלקם גם נרצחו, שלא לדבר גם חלק מהמשפחות שלהם. והם אספו את הכוחות, גילו חוסן נפשי והגיעו לילדים, הגיעו לבתי הספר גם של המפונים מסיבה אחת פשוטה: כי הילדים דרשו זאת. הילדים צריכים דמויות קבועות. הם לא יכולים לראות כל הזמן מישהו מתחלף. כי הילד צריך משהו יציב.

לכן אם אנחנו, כולנו, המשרד, כולם, לא יתמכו באותן גננות, באותם עובדי הוראה ולתת להם את המענים כשהם צריכים, חבר'ה, אני אומרת לכם, הייתה אחת שצעקה אז ההסכם, ההסכם. ההסכם מנע נטישה המונית יותר ממה שפרשו. אבל כשאנחנו צעקנו במשך חמש שנים שיש מחסור אז האוצר בא ואמר לי שאת אומרת את זה בגלל שאת רוצה שכר גבוה יותר. אז אני מודיעה לכם שכל שכר שאנחנו נעלה למורים, אם לא יהיה גיבוי, אם לא יהיה אמון. אם הנושא של המעורבות של ההורים, שאתם חייבים, יושבים פה הנהגת ההורים, ואני אומרת לכם - - -

יפה - - -

אל תפריעי לי.

גברתי, תודה.

אתם חייבים לטפל בנושא של ההתערבות של ההורים. חברים, אתם יודעים, עשינו סקר בקרב המורים, הגננות, בקרב כולם, גם מנהלים. ואמרנו להם מה יחזיק אותם, למה אתם נוטשים את המערכת? למה אתם חושבים לנטוש את המערכת? אתם יודעים מה הסיבה הייתה? ההתערבות של ההורים.

בושה וחרפה.

גברתי, עוד פעם אחת אני מוציא אותך החוצה. להוציא אותה בבקשה, תודה.

מה שאני רוצה לומר, יש הורים נפלאים. אי אפשר להשליך את זה על כולם. יש הורים נפלאים. אבל כשם שבשום מקצוע אחר לא מתערבים, לא ברפואה ולא אומרים לרופא איזה תרופה לתת.

לא נכון, דווקא ברפואה יש לי זכות להגיד לרופא לא.

רויטל, תודה.

אף אחד לא יתערב, סליחה, למורים במלאכה שלהם. הם למדו, הם הוכשרו. תנו בהם את הגיבוי, תנו להם את האמון, כדי שנוכל להצליח באמת לעבור את המשבר הזה.

בסדר, אבל הם גם יכולים - - -

תודה רבה. חה"כ עטאונה, בבקשה.

רק דקה, חייבים לענות על הדבר הזה להורים. בסוף אנחנו, המורים מאוד חשובים. כל צוותי ההוראה מאוד חשובים לנו. ואנחנו מאוד מעריכים אותם. אבל צריכים לשאול, יש גם מורים שהם לא בסדר ואנחנו מטפלים בתופעות האלה. במקומות שיש דברים לא טובים אנחנו אפילו פועלים יחד אתכם, עם האנשים שלכם. בל צריכים גם לשאול את השאלה למה ההורים פונים ומתערבים למורים מסוימים. בדרך כלל זה לא על פדגוגיה ולא על המקומות הפרופסוריים. על מקומות שנעשה באמת עוול לילדים.

סליחה, אני לא מסכימה איתך. אני לא מסכימה איתך.

כן, אבל הרבה פעמים זה רק בגלל שהבן שלהם נסיך או הבת שלהם נסיכה. גם זה קורה המון.

לא נפתח פה דיון. מירום, תודה רבה. יסמין, תודה רבה.

אני אענה רק במשפט אחד.

יפה.

יסלח לי חבר הכנסת שיושב לשמאלי, אני חייבת לענות למירום.

אבל דיברת יותר מכולם. לא, אי אפשר להעביר דבר כזה. מירום תקשיב טוב, אני אומרת בצורה חד משמעית, אוקיי? לא מדובר, יש, נכון, אי אפשר לקחת קומץ של מורים נגיד שזה ולהשליך על כולם. אני רוצה להגיד לך שגם אנחנו לא רוצים וגם אנחנו פועלים כשיש מורה כזה או אחר. אבל זה לא האישיו. אני אגיד לך מה הבעיה. הבעיה היא, אנחנו רואים את זה מהקורונה ואחר כך מהמלחמה. לצערי יש הורים שאיבדו את הסמכות ההורית שלהם והם מצפים שמה שהם לא עושים אותם עובדי הוראה יעשו.

תודה רבה.

וזה לא יקרה.

חה"כ עטאונה, בבקשה.

תודה רבה כבוד יושב-הראש. אני אתחיל בשתי הערות כלליות. הראשונה היא שאני מצטרף לברכות על ההסכם של הפסיכולוגים.

רגע סליחה, אבל אין עוד הסכם. זה חשוב אבל, זה יוצר כאן בלבול.

חברים.

אין שום הסכם. יש הבנות.

השר אמר שיש הבנות ואנחנו מקווים שעד יום ראשון.

אין הסכם. וגם אם יהיה הסכם זה בעוד שנה.

שלמה הדובר הבא. תודה.

אז אני גם מברך על ההבנות ואני חושב שזה מאוד נחוץ, חשוב. אבל לא פחות חשוב אני חושב, כבוד יושב-הראש, גם אתה צריך להיות בתמונה, זה הנושא של המורים בעל יסודי, ארגון המורים. ההסכם הזה נמשך יותר מידי זמן ואין התייחסות. וחבל ששר החינוך יצא. אני חושב לפני פתיחת שנת הלימודים צריכים לשבת מסביב לשעון ולסיים את הסאגה הזו. כי מגיע גם למורים בעל יסודי הסכם וגם לתלמידים, זה חשיבות לחינוך. לכן מאוד חשוב שתהיה המעורבות שלך ושהעניין יסתיים לפני פתיחת שנת הלימודים ולא יהיו שיבושים.

אני רוצה להתייחס, כבוד יושב-הראש, אתה דיברת על נושאים שעלו לגבי החינוך הערבי הבדואי בנגב בוועדה. כבוד יושב-הראש, דברים מאוד חשובים שגם חשוב לי שתקשיב להם.

אני משתדל, אבל הם מפריעים לי באמצע.

אתה היית חלק בדיונים, על חלק רב מהנושאים שעלו במשך השנה לגבי החינוך הערבי בכלל והערבי הבדואי בנגב בפרט. ועוד פעם, חבל שהשר בחר לא להיות ולהמשיך בדיון. וזה הפך להרגל מגונה אצלו לפי דעתי, שבא לוועדה, וזה לא הדיון הראשון, שהוא מדבר בהתחלה ויוצא ומשאיר את אנשי המקצוע.

אני רוצה להגיד לך גם כחבר ועדה וגם מי שפעל מול הנושא של חינוך ערבי. אין לי טענות לאנשי המקצוע, שמטפלים בחברה הערבית וגם בערבית הבדואית בנגב לאורך כל השנה. אבל יש משהו ברמה של מדיניות שהשר מתעלם מהנושאים ולא נותן את דעתו. ואני אתייחס.

כולם מדברים על 1 בספטמבר ועל היערכות ואיך לפתוח את שנת הלימודים וככה צריך להיות, כך צריכה להיות מערכת חינוך. אבל בדרך כלל מערכת חינוך, עם כל הכבוד למשרד החינוך, מי שמכין את מערכת החינוך ל-1 בספטמבר, מי שקולט את הילדים זה הרשויות המקומיות והעיריות בכל הארץ. לכן לגבי החברה הערבית הבדואית בנגב הנושא ה-1 בספטמבר הוא תמיד בסימן שאלה בהיעדר מדיניות ברורה לילדי הכפרים הלא מוכרים בנגב. שמשום מה משרדי הממשלה, כולל משרד החינוך, לא מכירים בילדים האלה. ואין רשות שמולה הם יכולים לעבוד בצורה מסודרת.

אני רוצה להרחיב על הנושא בצורה הכי ברורה. כי אנחנו עוד שבועיים בפתיחת שנת לימודים ויש בכפרים הלא מוכרים ריכוזים בתי ספר שעדיין בסימן שאלה מי יקבל את הילדים, מי יהיה אחראי עליהם ב-1 בספטמבר. אם זה עיריית ערד, אם זה מועצת אל קסום, אם זה רשות שהיא השר דיבר שיקים ולא הקימו. וענה לי בכתב שהוא לא מקים. אבל הסוגייה הזאת שיש אוכלוסייה מאות אלפי תלמידים שאין להם רשות מוניציפלית יש משרדי ממשלה שונים. זה לא רק משרד החינוך. והילדים האלה הערבים משמשים בני ערובה בידי משרדי ממשלה שונים.

יאמר לזכותו של משרד החינוך שלאורך כל הדרך נתן מענה, ניסה לתת מענה. אבל לא תמיד יש לו את היכולת להוציא את זה לפועל. אני ארחיב על הנושא של 5,000 ילדים בגילאי שלוש עד חמש שעלה בוועדה, אתה מכיר את הסיפור. הנתונים הם של הממ"מ של הכנסת, הנתונים הם של משרד החינוך. ילדים בגילאי שלוש עד חמש, כ-5,000 ילדים, שנה וחצי, יותר מדיון אחד. לא נשאר גורם שלא דיברנו איתו. והפתרון הוא כל כך פשוט. אני כתבתי לשר החינוך, כתבתי לכל השרים המעורבים, גם למי שאחראי על רשות הבדואים, השר שיקלי, וגם לשר הפנים. הפתרון הוא להקים מרכזי שירות איפה שהאוכלוסייה נמצאת. להקים את המרכזים, לפתח מוסדות חינוך ולקלוט את הילדים. עד רגע זה לצערי הרב אף אחד לא מרים את הכפפה. 5,000 ילדים בכפרים הלא מוכרים בגיל שלוש עד חמש, תקשיבו, הם לא יהיו במסגרת חינוכית. חד משמעית.

אני רוצה שאחד בתוך החדר הזה יקום ויגיד 'יש מענה'. אין מענה. המספרים ידועים, יושב המנכ"ל, יושבים נציגי משרד מחוז דרום, העניין הזה אי אפשר להמשיך אותו. הילדים האלה זכאים לחינוך כמו שאר הילדים במדינה. והם לא יכולים להיות בני ערובה בידי שר שממונה על התפוצות שבאים לדבר על מרכזי שירות הוא לא מסתכל על טובת הילדים, הוא לא מסתכל לתת שירות לחינוך, וצריך לתת את השירות לחינוך. הוא רואה את זה בעיני הסדרה. האם להכיר ביישוב, לא להכיר ביישוב. צריך להעביר אותם ליישוב אחר. השיקול הזה צריך להסיר אותו. הילדים האלה מגיע להם חינוך. צריך לתת להם חינוך איפה שהם נמצאים, במרכזי שירות.

אני רוצה להתייחס ספציפית, כבוד יושב-הראש, לשני מקומות. זה למועצה מקומית לקיה, כבוד המנכ"ל, מאיר, אני רוצה להתייחס לשני מקומות שאני גם רוצה לשמוע תשובות ברורות לגבי 1 בספטמבר. הראשון זה לגבי מועצה מקומית לקיה. יש ליד לקיה יישוב לא מוכר גדול שנקרא עוואג'ן. יש כ-1,200 תלמידים שם. מועצה מקומית לקיה הודיעה למשרד החינוך, לא היום, לפני יותר מחודש וחצי, שאין לה יכולת לקלוט את הילדים האלה. לכן כרגע הילדים האלה בסימן שאלה איפה ילכו בתחילת השנה. הצענו פתרונות, הצענו מרכז שירות שיהיה בעוואג'ן ועד רגע זה משרד החינוך שנה שלמה מדברים שאנחנו מקדמים מרכז שירות. עד רגע זה לא קודם מרכז שירות חדש, למרות שיש החלטה לפני שנה וחצי. העניין עדיין תקוע. לכן העניין של לקיה במיידית צריך להיכנס לתמונה, כבוד המנכ"ל, לתת תשובות איך אנחנו פותחים את שנת הלימודים.

הנושא השני הוא לגבי אל פורעה. אל פורעה דובר רבות בתקופה האחרונה שפתאום עיריית ערד רוצה לקבל אחריות על האוכלוסייה הבדואית שנמצאת בתחום השיפוט שלה. האנשים נמצאים בתחום שיפוט ומי שעיכב אי התקדמות בתי הספר עד עכשיו היא עיריית ערד. כי אני עד לדברים והיו בקשות לוועדה המקומית של ערד שעד רגע זה לא אישרה אף מבנה בתוך בתי הספר. פתאום יש ראש עיר חדש בערד, הוא הציע שהם יהיו חלק מערד ודרך הוועדה הוא יכול לקדם את הדברים. אני מעלה סוגייה פה ורוצה תשובה ברורה לגבי הילדים האלה.

באופן אישי אין לי הסתייגות שערד, אם הם בתחום השיפוט, יקבלו מענה בתוך ערד. אבל יקבלו מענה בתוך ערד כילדים במערכת החינוך של ערד ולא ילד חריג בצד שנקים לו איזה גוף או איזה קבוצה שתנהל אותו מחוץ למערכת החינוך בערד. אם זה כחלק ממערכת החינוך בערד אני מברך על זה. אבל אם זה כילד חריג בתוך מערכת החינוך של ערד במשהו צדדי מתחת לשולחן, מעל השולחן, לא יודע איך לקרוא לו, או להביא את רשות החינוך לבדואים בחזרה לחברה הערבית הבדואית בנגד – לזה אנחנו לא מסכים.

היה נושא מאוד מאוד חשוב בחברה הערבית בשנה האחרונה שגם בוועדה עלה וזה נושא אבטחת מוסדות החינוך. הייתה הצעת חוק שאני הובלתי ולצערי לא התקבלה. אני חושב שעד רגע זה, במיוחד לאור גל הפשיעה וארגוני הפשיעה והרציחות שאף אחד לא עושה כלום שם, זה מגיע לבתי הספר. זה מאיים על בתי ספר. רק לפני יומיים בלקיה היו יריות על מנהל בית ספר. ולכן ששר החינוך לא פה, אני דיברתי איתו יותר מפעם על הנושא. הגיע הזמן שתהיה אבטחה על מוסדות החינוך. השר בן גביר לא ייתן את התקציב, הוא אומר, שר החינוך אומר שזה אחריות של המשרד לביטחון פנים. המשרד לביטחון פנים א מעונין לאבטח את הילדים האלה, לא מעונין לתת ביטחון אישי לאף אזרח ערבי במדינה הזאת. לכן האחריות על ביטחון הילדים התקציב הוא של משרד החינוך וצריך לפתור את הבעיה.

הסוגייה האחרונה שגם עלתה בוועדה לאורך כל השנה האחרונה הוא הנושא של מיגון בכפרים הלא מוכרים. עד עכשיו כולם מתחמקים. משרד החינוך אומר שזה פיקוד העורף. פיקוד העורף אומר אין רשות מוניציפלית, זה חוזר לתחילת דבריי. ולכן הסוגייה הזו גם ב-1 בספטמבר, בתקופה המורכבת, גם בצפון וגם בדרום אין פתרון למיגון ואין מי שייתן מענה. אפילו מטר מיגון אחד אחרי כל הדיונים בוועדה שהיו, גם איתך, אחרי הסיור של הוועדה, כולם מתעלמים מזה ולא הגענו לשום מקום.

לכן אם צריך לפתוח שנת הלימודים כמו שצריך בחברה הערבית הבדואית בנגב והחברה הערבית בכלל, נושא המיגון צריך לקבל מענה. תודה רבה.

שלמה חדד, בבקשה.

כן. אני רק אומר, אני מאחר למשא ומתן, אז אני בסיום דבריי אצא ברשותכם. אנחנו מפברואר 2022 ללא הסכם עבודה. אין אח ורע לדבר הזה. זה לא קיים. המורים בתיכונים לא קיבלו תוספת שכר במשך שנתיים וחצי.

והמנהלים.

המנהלים, כמובן, כל עובדי ההוראה.

לא, זה קריטי, כי מה שקורה עם המנהלים עכשיו במשא ומתן - - -

לא להפריע לי.

אדוני, אתה נציג של ארגון המורים?

אני כן. אני יושב-ראש המחלקה הפרופסיונלית בארגון המורים. אנחנו מקיימים משא ומתן לגבי כל עובדי ההוראה, כולל המנהלים. בהסכם זה המנהלים יקבלו יותר מהמורים. אני יכול להודיע לכם.

אנחנו במשך השנתיים וחצי האחרונות לא ניהלנו באמת משא ומתן, לא ניהלו איתנו משא ומתן. רק בשלושה שבועות האחרונים, כאשר שר החינוך נכנס לאירוע וישב וניהל את המשא ומתן. הבעיה המרכזית שבגללה אנחנו לא מגיעים להסכם אלה החוזים האישיים. לא נאפשר חוזים אישיים. אנחנו מוכנים לקיים את החוזים הקיימים שמורים יקבלו גם 50,000 שקלים, אבל בשני רבדים: רובד אחד של ההסכם הקיבוצים ורובד שני חוזה אישי. אנחנו מבינים מה המשמעות של מה שהם רוצים לעשות. הם רוצים ליצור מערכת פרטית. לבטל את המערכת הציבורית. מי שיש לו יהיה במערכת הפרטית ומי שאין לו ילך למערכת הציבורית. אנחנו יודעים מה הפערים היום בין הפריפריה לבין המרכז. הדברים האלה יעמיקו ולזה אנחנו לא נסכים.

הדבר החשוב ביותר שאנחנו מקיימים במשא ומתן זה תוספת שכר למורים. כמעט ובנושא הזה העניין התקציבי כמעט סוכם. אמרו רשימת שלמה. יש הרבה אי סדרים למורים בחטיבה עליונה. ואני במשך שש שנים אספתי את כל הדברים והכנתי להם רשימה. כדי שמערכת החינוך תתנהל טוב יותר. סעיפים רבים אפילו אין להם עלות כלכלית, רק להסדיר את הדברים.

אני מקווה מאוד שבימים הקרובים אנחנו נגיע להסכם, אבל אני מאוד מאוד פסימי. ואם לא נגיע להסכם, והסכם שהוא חתום, לא נפתח את שנת הלימודים לצערי, עם כל הכאב. אני מורה מעל 30 שנה, אני מלמד באופקים באותו בית ספר. יש לי תלמידים שהכנתי לבגרות בשנה האחרונה, שתי כיתות. ונורא קשה לי עם אותם ילדים. כי אם הילדים האלה, שמענו את נציגת התלמידים ונורא כואב. אולי בשבילם , אולי משרד האוצר יחליט שעבור הילדים האלה ישנה את המדיניות שלו ויחליט שהחוזים האישיים יהיו אחר כך, עוד ארבע שנים יהיה הסכם שיעלה את זה. אבל לא יכול להיות שאנחנו במשך כל כך הרבה זמן ללא הסכם, ללא תוספת שכר של המורים. ואם לא יהיה הסכם ב-1 בספטמבר לא נפתח את שנת הלימודים. אני סיימתי.

אתה יכול רק להתייחס לנושא של התוספת שכר שהאוצר רוצה לתת למנהלים ואתם מתנגדים?

אני לא יכול להתייחס לשום דבר שהוא במשא ומתן.

שלמה, אנחנו לא מנהלים פה את המשא ומתן.

אני יודע, אני מבין מאיפה זה בא. אני רק מבין מאיפה זה בא.

לא מעניין, לא מעניין. אני רק אגיד, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת בנוכחות רן ארז ובנוכחות האוצר ובנוכחות השר אם אני לא טועה. הכול לגיטימי, צריך לדאוג למורים, המורים עושים עבודת קודש. בסוף, הנה, הייתה פה נציגת התלמידים. הרצון הזה של אולי לפתוח בשביתה ב-1 בספטמבר והמציאות דה פקטו שאותם תלמידים לא מקבלים את הציונים, עם כל הכבוד הגיע הזמן שתפסיקו לקחת את ילדי ישראל כבני ערובה. אמרתי את זה אז ואני אומר את זה גם עכשיו.

אז אני גם אגיב, אני לא יודע מה רן אמר.

לא, לא, אין צורך להגיב.

אנחנו במשך שנתיים וחצי ללא הסכם. היה צריך לעשות את זה קודם.

למה הילדים משלמים את המחיר? זה הוכיח את עצמו?

נועה.

שנתיים אתם עושים את זה, זה הוכיח את עצמו?

רצינו להשבית את שדה התעופה, אבל אנחנו לא יכולים.

שלמה.

תודה רבה.

שלמה, אני רק אומר, קחו את זה בחשבון. היה אפשר להחריג את הנושא של לצורך העניין תלמידים צריכים לגשת לעתודה. הצעתי את זה לרן, חבל שזה לא התבצע. אי אפשר להביא לכולם. אין בעיה, לפחות תעשו מיפוי. מי שזה פוגע בו דה פקטו עכשיו בהמשך חייו.

זה שאנחנו מפעילים לחץ על הדבר הזה, זה יגרום - - -

לא, לא, זה לא יגרום. כרגע זה פוגע בתלמידי ישראל.

שר החינוך לא נכנס לאירוע.

עומרי, בוא סביב השולחן, אתה מדבר מיד אחרי חה"כ קינלי.

- - - שר האוצר לא סופרים - - -

תודה רבה, נועה, תודה רבה. חה"כ קינלי בבקשה.

אני אומר ככה: קודם כל אני מברך על הדברים של יפה בן דוד שנאמרו כאן. ואני גם אומר כאן לחבריי בארגון המורים, באמת יש מה ללמוד מההסכם שלהם עם כל ההבדלים. ומהנחישות שהופגנה לפני שנתיים ולהגיע לסכם לפני פתיחת שנת הלימודים.

דבר שני, אני רוצה לומר כאן עוד דבר חיובי שני וזה שתענוג לשבת עם דרג מקצועי שמוביל אותו סוף סוף לא גנרל, אלא איש מקצוע. אז מאיר שמעוני, לך ולצוות שיושב כאן של משרד החינוך, כל הכבוד.

הדבר השלישי שצריך לומר טוב, עוד מעט נדבר על הקרדיט ומי לקח אותו עליו, זה צמיחה של הממ"ח השנה בעשרות אחוזים. הישג גדול למערכת החינוך, למשרד החינוך ולמדינת ישראל. נזכיר שהשר שישב כאן לפני כמה זמן, גם יו"ר הוועדה, התנגדו לחלק מהדברים האלה. יו"ר הוועדה אפילו הציע חוק שיעצור את הממ"ח, אבל בסדר. אתם יודעים מה? להצלחה אבות רבים.

אתה מוזן מתקשורת.

אני מוזן מתקשורת ישירה.

קינלי, אז אני בעד שיעברו כמה דברים וירחיבו.

שמפלגת ש"ס עשתה הרבה מאוד דברים כנגד הממ"ח.

קינלי, ברור לך שאם היית קורא את החוק היית גם מסכים, ודיברנו על זה. אבל זה בסדר, יש עכשיו מצלמות.

בוא נזכיר שמפלגת ש"ס יצא למלחמה על הממ"ח, אבל בסדר, לא הלך הפעם.

אני רוצה לומר ככה: היה פה דיון קודם, אבל מה לעשות? האמת תורה דרכה. כרגע מפורמות תקנות עלובות, חלשות, לא משמעותיות, על הכנסת רשתות החינוך לאופק חדש. בוימה פה מריבה בין שני השרים כאילו הם לא מסכימים על זה. התקנות האלה כרגע לדעת מומחי החינוך בישראל לא יוסיפו ליבה, לא יוסיפו מורים. אמרה כאן יפה בן דוד הכי פשוט, אי אפשר לעשות אופק חדש עם מורה שאין לו תואר. הכי פשוט. שלא לומר שהסנקציות הן רק אחרי ארבע שנים.

אני רוצה לומר כאן לחבריי בארגון המורים. אתם פראיירים, קיצצו לכם 525 מיליון ש"ח מההסכם בהחלטת ממשלה ב-7 ביולי. אין את הכסף. אין כסף כרגע בקופה. יותר מזה, שמו בצד 600 מיליון שקלים חוץ מהם להסכם אופק חדש 2024 ועוד 600 מיליון שקלים ל-2025 רק לרשתות החרדיות, כי רק להם דואגים. כלומר יש מיליארד ומאתיים מיליון שקלים בקופה.

להם לא צריך לדאוג?

גם להם צריך לדאוג, אמרתי.

אה, לא, כי חשבתי אולי שלא צריך.

חה"כ טייב, בוא שהם יהיה להם תארים, בוא שהם יעשו מה שצריך, מגיע להם הכול. מה שקורה כרגע זה שמשרד החינוך בהצלחה מרובה לוחץ עם רגל אחת על הגז של ההתקדמות, ממ"ח. ובאותה רגל על הברקס של הרשתות וכך אי אפשר להתקדם.

יש פה עוד נושאים שהוזכרו, אני לא אעבור עליהם כדי באמת לא לקחת על כל נושא, היל"ה והבעיות שיש בחינוך המיוחד, שלא מוכנים לפתיחת שנה. אבל אני רוצה לומר משהו. אנחנו יושבים פה, כמה זמן? שעתיים וחצי של דיון, שלוש שעות. ואת הפקטור הכי חשוב לקידום מערכת החינוך לא שמענו. לא רק שלא שמענו, אלא אף הסכם לא דואג לו. הוועדה הזאת כן עסקה בו כמה פעמים. חברים יקרים, אם אין מנהל מוכשר שום דבר לא יעזור. מנהל או מנהלת בית ספר זה המפתח. בלעדיהם שום דבר לא קורה. אתם רוצים להחריב בית ספר? שימו מנהל גרוע, בשנייה הוא ייהרס. בית ספר הכי טוב, עם הסכם אופק חדש. עם תקציבים, אפילו עם מורים בסדר. קל להרוס בית ספר. ומצב המנהלים, כמו מצב המורים, הוא בכי רע. אנשים בורחים. אמרתי במליאה קודם, לוקחים מורים עם דופק ותעודת זהות ונותנים להם להיות מורים. זה מה שאומרים לי מנהלי בתי הספר. אין להם מבחר, מה לעשות? אין תואר. סייעות, מטפלות, גננות.

חבר'ה, אין לכם כלים, אז אני אשאיר את נושא החוזים האישיים לזמן אחר, כבר דיברתי עליו גם היום. אין ברירה להביא אנשים טובים חוזה אישי יעזור. אבל זה לא הכול. מנהלי בתי הספר הם המפתח. אם לא ניתן להם גם כאן גם את זכות הדיבור, גם את זכות ההובלה, גם הפרדה מהארגונים וחוזה משלהם. גם פרופסיה של מנהל בית ספר, לא דומה לשום דבר.

משפט אחרון. עשיתי הרבה תפקידים בחיים שלי, כולל סגן יו"ר כנסת היום, כולל מנהל מנח"י, כולל מג"ד במילואים. אין תפקיד כמו מנהל בית ספר. לא בחשיבות, לא בערכיות, לא בהשפעה, גם לא בהנאה. בואו נטפח אותם, אחרת שום דבר לא יזוז. תודה.

אני חולקת עליך, יש להיות גננת ומטפלת במדינת ישראל, זה לפני הכול.

הוא לא זכה להיות גננת.

נכון. התפקיד היחיד במערכת החינוך שלא עשיתי, דרך אגב.

מדברים על זה שרק מורה ומנהל צריך להיות מוכשר. אבל כאשר מדברים על הילדים הרכים קודם כל גננת.

אז בואי אני אגיד לך שלהיות סגן יושב-ראש הכנסת זה להיות גננת.

בדיוק. אני רק רוצה לומר לך שגם להיות יו"ר ועדה, וזה לא משנה אם זה הראשית או המשנה, זה לא פחות. כן, עומרי לרנר.

השאלה אם יתנו גם לנציג המנהלים לדבר פה באיזה שהוא שלב? כי כל השאר דיברו. תודה.

לא כל השאר דיברו, יש עוד הרבה אנשים שלא דיברו.

הורים דיברו, מורים דיברו, תלמידים דיברו.

ועכשיו תושבי הצפון מדברים. כן, עומרי לרנר, בבקשה.

שלום, שמי עומרי לרנר, אני אב לשלוש בנות, שתיים מהן לומדות בעמק החולה. תושב כחל, מבואות החרמון וחבר - - - בצפון. אם ידידי דיבר על דוושות הברקס והגז, חבר'ה, אני רוצה לקחת אתכם לזירת הפעולה. מתנצל, כך זה נראה אצלנו. אני אתן את הדוגמאות מהילדות שלי. אבל בגלל שאני עובד בקומו צפון, מגיעות אלינו פגיעות גם מהדרום, הנגב המערבי, וגם מהצפון, לא רק מבית הספר של הילדות שלי. הילדות שלי שנה הבאה הולכות ללמוד בבית ספר מפוצל. בית ספר מפוצל זה בית ספר בעצם שהקמפוס המקורי שלו מוגבל ביטחוני, הוא תחת אש. יש כמות מסוימת קטנה של תלמידים שילמדו בו מהיישובים הסמוכים, ונתחיל שם. מצפים בעצם מילדים לעלות על הסעות, בתוך אזור שחוטף יום יום עשרות טילים וכטב"מים על אוטובוס צהוב, מאוד מאוד בולט בשטח. לנסוע על ציר מאוים, שחלק מהצירים האלה גם תנועה של הצבא דורשת אישור אלוף. ולהגיע לבית הספר שאין בו מיגון מלא. זה קרוב כי מפחדים להוציא אותם בהסעה יותר ארוכה לאזור עורפי. כך זה נראה החלק הראשון של הפיצול. תאונה מספר 1. אין לילדים ללמוד בלי תחושת מוגנות, נקודה. לצפות ש-300 תלמידים ילמדו בכפר בלום בתיכון ועוד מעט אני ארחיב על זה, כי יש לנו גם עוד משהו כמו 1,500 תלמידים ביסודי באותה סיטואציה שם. זו הזיה אחת גדולה. לימודים לא יהיו שם, כי אין איך.

עכשיו נלך לחלק המפוצל השני. הילדות שלי, אנחנו יישוב עורפי, לא פוננו. בנו מתחם ובאמת כל הכבוד, בנו מתחם עורפי לבית הספר. ברמת כורזים, ליד בית הספר היסודי של מבואות החרמון. רק מה? לא יודע, אולי שיעורי החשבון - - -

איפה? במבואות חרמון?

ברמת כורזים, במבואות החרמון.

איפה שהבריכה שם נהרסה?

לא. הבריכה נהרסה בצומת כוח, זה 20 ק"מ צפונה.

עכשיו צריך להבין, כנראה שיעורי החשבון לא היו מפותחים כשאנחנו היינו ילדים או משהו, אבל איכשהו לא ספרו מספיק את מספר הילדים שהולכים להגיע למתחם הזה. אז בפועל בנו מתחם. חסרות בין שבע לתשע כיתות. היה אפשר לבנות עוד שבע או תשע כיתות אם היו עושים חשבון. אבל לא עשו חשבון, אז אין מספיק כיתות.

לוקחים ילדים, מוציאים אותם מהקמפוס המקורי שלהם, אבל מה לעשות? חלקם תלמידי י'-י"א-י"ב, יש מגמות מקצועיות. הבת שלי לומדת כימיה, לומדת ביולוגיה. אין מעבדות. איך עושים בגרויות? אף אחד לא חשב על זה. אף אחד לא חשב על פתרון מלא אפילו לא בעורפי. עכשיו בינינו, נטו מחשבה, תכנון. התקצוב הוא כל כך קטן פה, 84 מיליארד שקלים תקציב משרד החינוך, פחות מ-100 מיליון שקלים סגרת את האירוע. זה כסף קטן שהיה אפשר פשוט להשקיע את המחשבה. אין פה בעיה תקציבית אמיתית. יש פה חוסר מקצועיות ותכנון. יש פה חוסר רצון לתת מענה מלא. וכך זה נראה ברמת הילדות האישיות שלי.

כי לא יושבים עם ההורים.

עכשיו נגיע גם לזה. בעמק החולה ובגליל המערבי ובנגב המערבי הגיעו אלינו פניות של מעל 500 משפחות שאמרו לנו כופים עלינו לשלוח את הילדים לבתי ספר שלא מרגישים לנו מוגנים. אני רוצה להסביר את המילה "כפייה". אומרים להם זה בית הספר של הילדים שלכם. כשההורים אומרים הוא לא מוגן, אנחנו רוצים לרשום אותו לבית הספר פה, כי זה מרגיש לנו מוגן, אומרים להם לא. או כי זה שייך לרשות אחרת או כי אף אחד לא רוצה להתעסק עם האיזון הזה של מורים וכיתות שצריך לבצע. זה מאות משפחות. ילדים שמגיעים לבית הספר, שהורים מרגישים שזה בכפייה מחוסר מוגנות, לא בדיוק תהיה שם למידה איכותית. הילדים יהיו עסוקים בהמון דברים אחרים וגם ההורים.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד וזה על צוותי הוראה. אני מצטרף למה שאמרו פה כמה אנשים. השנה האחרונה שעברנו, אלמלא צוותי הוראה הרואיים הייתה קריסה מוחלטת. גם בנגב המערבי, גם בצפון, גם מפונים, גם לא מפונים. אבל המחיר של ההרואיות שהייתה שנה שעברה היא שחיקה נוראית. אנחנו בעמק החולה, בבית הספר שלנו, יש סדר גודל של 25 מורים ומורות שהיו מעדיפים לא ללמד השנה ומכריחים אותם. לא קוראים לזה להכריח, אבל זאת התחושה שלהם. יש לנו מנהל חטיבה עליונה שהתפטר שבוע שעבר. יש לנו לצערי משהו כמו 12-15 תקני הוראה שלא מאוישים, וזה בבית ספר מפוצל שאף אחד לא חשב שצריך להגדיל את התקנים, כי הוא לומד בשני קמפוסים, אי אפשר שמורה ילמד בשני קמפוסים בו זמנית. זה לא עובד.

נתונים שקיבלתי ממשרד החינוך, אתה מרים לי להנחתה. כרגע חסרים 37 מורים ביישובי קו העימות וכ-116 מורים חסרים ביתר המחוז.

בדיוק. דרך אגב, עמק החולה לא נחשב בתוך הסטטיסטיקה הזאת, הוא לא קו עימות, הוא מהמחוז. הדבר שאני רוצה להגיד על מורים, חבר'ה, אי אפשר לעשות שנת לימודים כלשהי, לא בנגב המערבי ולא בקו העימות בצפון, בלי לבנות מערך תמיכה איכותי, טוב, חזק, לכל סגלי ההוראה. זה גם המורים והמורות, זה גם המנהלים והמנהלות. זה גם כל כוח האדם הטכני, האדמיניסטרטיבי, התחזוקתי. יש לנו המון אנשים שחייבים לתמוך אותם, אחרת הם לא יוכלו לתת חינוך טוב לילדים.

כל הדברים האלה, אדוני יושב-הראש, אני מסיים בזה, אנחנו כהורים שמנו אותם על השולחן מול משרד החינוך בינואר 2024. לא הייתה שום סיבה כלשהי שיכולה להצדיק את זה שזה לא קרה.

ומאז ישבו אתכם?

לא. לא יושבים איתנו ולא מדברים איתנו, מקבלים לנו החלטות מעל הראש. כולם מחליטים לנו מה יקרה עם הילדים שלנו.

עומרי, תן לי 20 שניות. אני שואלת אתכם פה, כל מי שהורה. שמי גל, אני מקיבוץ דורות בנגב המערבי, תושבת שער הנגב. מועצה שחטפה את האסון הגדול ביותר שאפשר לתאר. ואני שואלת פה מי הייתה או היה מוכן להכניס את הילד שלו לבית ספר שער הנגב ב-1 בספטמבר? למה אני צריכה לשלוח את הבן שלי, שהחברים שלו היו חטופים, שהמורות שלו היו חטופות או נרצחות? הורים שנרצחו, מועצה שהתפרקה. למה אני מחויבת? למה האופציה היחידה שמשרד החינוך נותן לי היא להכניס אותו לשער הנגב? ואם כן, אם זאת האופציה, מי מכל האנשים בחדר חותם על זה? שיקרה האסון חס וחלילה, שייפול הטיל. מי בחדר הזה, למי אני אבוא? מי ייקח אחריות? מי יגיד שקלתי, ראיתי, בדקתי. מי יגיד? אף אחד מכם לא יגיד. ואני ב-1 בספטמבר צריכה להסתכל לבן שלי בעיניים ולהגיד לו לאיזה בית ספר הוא הולך. תגידו לי אתם, לאן הוא הולך? הוא הולך לשער הנגב?

תודה רבה. מנכ"ל משרד החינוך, התייחסות לדברים שנאמרו ונעשה עוד סבב.

אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, בדרך כלל נהוג אחרי השר שאני אציג את המצגת של פתיחת שנה, אז אני מדלג על זה מפאת חוסר הזמן והשאלות. ואני אנסה לשלב את זה תוך כדי.

שמעתי כאן את הדברים. קודם כל אני רוצה לומר עם כל האתגרים והקשיים והמצב שאנחנו נמצאים תיפתח שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, בצורה כזו או אחרת. וכל תלמיד, צפון, דרום, מפונה, לא מפונה, יהיה בית ספר כזה ואחר. אני מזכיר כאן לכולנו שאנחנו עדיין במלחמה. מלחמה שהתחילה, היא עדיין קיימת ויכול להיות שאנחנו גם בצפון המצב עוד יותר יחמיר. לכן המצב הוא כרגע לא מצב אידיאלי. הוא לא היה אידיאלי ואנחנו נמצאים בעמימות גדולה, באי ודאות. כמעט בכל דבר. והתפקיד שלנו זה לבנות תוכניות, וזה מה שהתחלנו כבר לעשות בחודשים האחרונים, למרות כל מיני דברים שעלו פה. חלק מזה בתי ספר עורפיים בצפון, חלק מזה למקומות אחרים. חלק מזה לאותם ילדים שמפונים עם המשפחות למקומות אחרים, גם את זה צריך לדאוג. כולל בדרום. התקווה בדרום שנתונים מאוד מדויקים שקרוב ל-90% בממוצע, למעט שער הנגב ואשכול, 90% כבר חזרו לבתי הספר שלהם. זה לא היה קורה אם לא הייתה נעשית פה עבודה של כולם: רשויות, מועצות, מנהלים, מורים, מפקחים, הנהלות, מחוזות וכו', זה לא היה קורה. לשמחתי זו תמונת המצב, אני מקווה שהיא תלך ותשתפר בדרום.

יש מקרה קצה גם בדרום. דרך אגה, רק למה שאת אמרת, אני לא חולק על תחושה של כל אחד, אבל עובדה שבקריה נרשמו 550 ילדים.

320 מתוכן דיווחו על תחושת כפייה.

אני לא יודע מה זה תחושת כפייה.

אני דיברתי איתם.

לא, סליחה, אני דיברתי על - - -

עשינו מיפוי. אנחנו יודעים שמית את כל ה-320.

חברים, אני לא הפרעתי, עמדתי כאן, הקשבתי לכולם ולא הפרעתי לאף אחד מכם. למרות שהיו פה הערות ציניות והחלטתי שאני לא מתערב.

אבל כדאי שתדייק בעובדות. כפייה זה לא בדיוק - - -

אתה לא תגיד לי מה לדייק, אני יודע בדיוק מה אני אומר. ואם אני לא מדייק אני לא אומר. אוקיי? עם כל הכבוד.

הדבר השני, אני רוצה שאנחנו נבין, אנחנו נמצאים בסיטואציה, קודם כל לפתוח שנת לימודים זו אופרציה, עזבו את המלחמה, אופרציה אחת גדולה. לא קשור למלחמה, לא קשור לצפון. אירוע גדול מורכב בפני עצמו. בתוך זה נכנסנו לחרבות ברזל, בתוך זה אנחנו מול הצפון. בתוך זה הסכם עם ארגון המורים כן או לא, ועוד ועוד כל מיני דברים שעלו כאן. אנחנו בתקופה מאוד מורכבת, לא פשוטה. אנחנו בתקופה מאוד מורכבת, לא פשוטה. אנשים פה עובדים 24/7, באמת כולם פה, יותר, פחות, 24/7 על מנת ששנת הלימודים תיפתח כמו שצריך. וחבר'ה, תפסיקו להלקות, בואו נפסיק להלקות אחד את השני פה. גם ככה אנחנו מתמודדים, כולנו, זה לא בעיה פרטית שלי או של השר, זו בעיה של כל אחד מאתנו. בואו נפסיק להלקות את עצמנו ובואו ביחד נפתור את האתגרים שקיימים. ויש פה אתגרים וקשיים. כולל אתגרים תקציביים כלכליים כאלה ואחרים.

יחד עם זאת, אנחנו את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ה, אם אני מחלק את זה לכמה זירות, יש את הזירה של הדרום, עם כל מה שנאמר ואנחנו יודעים. יש את הזירה של הצפון, שכמו שהשר אמר היא הרבה יותר מורכבת. עמימות גדולה, דיברו פה חלק זה הסעות, חלק לא רוצי, מרגישים לא בטוח וכו'. ולכל דבר כזה אנחנו צריכים לתת מענה. ויש עוד סוגיות כאלה ואחרות. איך ילד שעכשיו עבר לתל אביב באיזה בית ספר להירשם? אבל אין ילדים בבית הספר. אז אתה צריך למצוא מענה. ואם אין מענה לבית ספר אחר אתה צריך לדאוג לו להסעה. אני מדבר ברמה של ילד עכשיו, לא מדבר כמויות וסיסמאות וכו'. עושים פה עבודה ותופרים חליפה כמעט לכל ילד. והדברים דינמיים, הם משתנים. כי הורים עוברים, עוברים דירות. דרך אגב, אין שכר דירה, שכר הדירה עלה לשמיים. יש מפונים שאין להם פשוט דירות. כי או ששכר הדירה הוא גבוה או שפשוט לא מוצאים דירות, כולל בטבריה למשל. אין יותר דירות בטבריה. כל הדירות שכורות. התפקיד שלנו לתת מענה גם לאותם ילדים שנמצאים במרחב שלא רק צפון ודרום. איפה שנמצאים, הרצליה, מודיעין, פתח תקווה, רעננה וכל השאר. גם שם לומדים, גם שם יש מעגלי פגיעות של ילדים ומשפחות שנפגעו במעגלים שני, שלישי, רביעי וכו'. יש עדיין ילדים, יש בני נוער שגם בהם אנחנו צריכים לטפל. צריך לטפל בדרום, צריך לטפל בצפון, צריך לטפל גם בכל השאר. אלה זירות מאוד מרכזיות. כל ההיבט הפורמלי והבלתי פורמלי. יש לנו גם את העניין עם מעונות היום שאנחנו נתייחס.

כמה דברים שאני רוצה להתייחס, בכל זאת לשאלות שעלו פה. לא לפי סדר חשיבות, פשוט רשמתי, וחלק אני אבקש מהסמנכ"לים להתייחס. קודם כל לגבי מורי היל"ה, זה פשוט לפי סדר שאני רשמתי. סוגיית מורי היל"ה נמצאת על סדר היום. יודעים בדיוק מה החשיבות של המורים שמטפלים בנוער בסיכון גבוה. אנחנו נמצאים כרגע בסיטואציה, כמו שאמר יושב-הראש, היה מכרז. התחלפה הבעלות, הייתה החברה למתנ"סים וכרגע התחלף, זכה מישהו אחר. החברה למתנ"סים הגישה עתירה על זה שהיא לא זכתה. זה בהליך משפטי.

אבל הכסף שוריין.

הסיפור הוא לא סיפור כלכלי, כי יש איזה שהוא סכום של כסף ששוריין. יש פה עניין משפטי, שתהיה פרוצדורה. הוא פתיר. זו רק פרוצדורה וזה זמן גם, אמרתי את זה לצוותים, אני רואה שהם הלכו פה.

מה זה אומר עניין משפטי?

עניין משפטי זה אומר שברגע שאני זכיתי, אני הגשתי על זה עתירה. אני הייתי הבעלות, הגשתי עתירה נגד זה שלא זכיתי. אז קודם כל צריך לפתור את הסוגייה הזאת.

זאת לא השאלה. אנחנו שואלים על הרטרואקטיביות של התשלום. התשלום שוריין בספטמבר - - -

אבל רטרואקטיבית על מה? אין עדיין זוכה.

הוא אמר שיש זוכה.

עדיין לא פורסם ויש עתירה על זה בבג"ץ.

לא משלמים רטרואקטיבית ואת יודעת את זה.

בבקשה, אז הסיפור כאן הוא כלכלי. המורים האלו לא יקבלו את השנה הזאת.

אני לא הפרעתי לך. לא, אני לא הפרעתי לך.

זו שנה אבודה. אני בכלל לא דיברתי, ברור שלא הפרעת לי, כי לא דיברנו.

נעמה.

חה"כ נעמה, בואי, אני יודע בדיוק על מה אני מדבר. יחד עם זאת, יש איזה שהוא כיוון שאמרנו בואו ניתן, בתנאי שזה יסתדר עם הבעלות החדשה, ניתן מענק חד פעמי כזה. אוקיי?

אוקיי.

בואו, אנחנו לא מנותקים. יש כיוונים.

לא, אבל סליחה, סליחה רגע. אנחנו לא שואלים שאלות אמורפיות. אני שואלת עכשיו רגע, אם יש כוונה למענק, שזה היה בדיון שיזמו בנושא. האם שווי המענק יהיה בשווי, אוקיי, זה לא עם התנאים הסוציאליים הנלווים וההפרשות והכול, בוודאי. האם לפחות זה יהיה בשווי של הסכום שהוקצה?

אני לא יודע להגיד לך עכשיו, לרדת לרזולוציות כאלו.

זה לא רזולוציות, זה חיים של אנשים. זה משכורת של אנשים שמחכים לה מספטמבר.

בסדר גמור. אני לא ארד עכשיו ברזולוציות כאלה ואחרות עד שלא נשב עם הבעלות החדשה ועם האוצר ואנשים נוספים בשביל לסגור את זה. אבל אני כבר אומר, הנושא הזה הוא פתיר. אפשר לעבור אותו, צריך לעבור פרוצדורה.

אני רק רוצה להגיד, נעמה, המשרד פה יצא מגדרו. הוציא מכרז חדש לאחר הפנייה של אותם מורי היל"ה אליי, הייתה לי ישיבה עם השר חיים ביטון על הנושא. והמשרד גויס לסיפור הזה, הוציא מכרז חדש עם התנאים החדשים. ועכשיו באים להכות במשרד ולהגיד למה אתה לא נותן לי רטרואקטיבית.

יוסי, אם לא היינו חצי שנה מתחננים לדיון על זה ולפרטים לא הייתי אומרת את זה.

לא קשור לדיון. הייתה שיחה.

לא מכים בשום דבר, חצי שנה אנחנו מחכים לאינפורמציה על הדבר הזה.

אז עם כל הכבוד, הוא לא אומר שלא יהיה. הוא לא אומר שלא יהיה.

נוער של הזדמנות אחרונה, אלה המורים הכי חשובים שיש.

יש כרגע מהלך משפטי, בסדר? ובעזרת השם הוא יטופל.

אבל התשובה יכולה להיות שאם הכסף שוריין אז המורים יקבלו מענק בשווי הסכום ששוריין.

גם איך שאני מכיר את מאיר, אז למה אני אגיד לך.

ממילא הם מאבדים את הרטרואקטיביות של ההפרשים הסוציאליים.

איך שאני מכיר את מאיר, בשונה מאנשי מקצוע אחרים, אם הוא היה בטוח שזה יכול להיות, הוא היה אומר לך כן. כרגע שהוא משאיר את זה בערפל, הוא לא רוצה להתחייב.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זו בעיה.

חברים, קודם כל בואו נעשה סדר. מורי היל"ה קיבלו משכורות.

התוספות שלהם, ששוריינו להם בצד.

שנייה.

על זה דיברנו. קודם כל תודה שהם קיבלו משכורות על עבודתן, זה דבר בסיסי בחוק.

את אמרת שלא קיבלו משכורות. אז הם קיבלו משכורות, בואו נעשה סדר.

אני אמרתי שהם חיכו לתוספת של המשכורת.

הסעיף הבא לגבי הוצאות שעלה פה, אני הייתי בקריאת ביניים.

בכל זאת, לא כל דבר זה צריך להיות התפלספות על זה, עם כל הכבוד. אנחנו מחכים לזה מספטמבר.

נעמה, תודה.

למרות מה שנאמר פה, סוגיית היועצות החינוכיות היא סוגייה חשובה וקריטית. אני אמרתי את זה בקריאת הביניים. התחלנו בעבודת מטה. אני לא מסכים עם יפה בן דוד, לכל דבר, זה לא רק תקציב, גם עבודת מטה. צריך לעשות עבודת מטה מסודרת, מובנית. 70 שנה לא היה תקנון ליועצות ביסודי ובחטיבות הביניים. אנחנו נעשה הסדרה בעניין הזה. התחלנו את זה, פרצה המלחמה לצערנו. נמשיך בעניין הזה, נסדיר את הסיפור הזה. לתקנן את היועצות. יועצות, במיוחד לאחר התקופה שאנחנו חווים, זה הולך להיות עוד יותר עצים. היועצות חייבות להיות מתוקננות. זה עניין של תקציב ועניין של סדרי עדיפויות. וזה עניין, יש איזה שהיא נוסחה, אני כבר יכול להגיד לכם. איזה שהם מתווים כאלה ואחרים שיכולים לתת איזה שהוא מענה ולו חלקי. אבל הסוגייה הזאת צריכה להיות מתוקננת, בראייה עתידית. שתיים, כמו שאמרתי, אנחנו מעבר ל-5,000 ייעוץ תגברנו בעוד 3,000 שעות ייעוץ.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שאלה, זה כלל ארצי?

כלל ארצי. יש פרמטרים, יש קריטריונים כמה כל בית ספר, כל רשות וכו'.

סוגייה נוספת, נושא הפנימיות רווחה. נדמה לי שהעלתה את זה חה"כ מיכל שלא נמצאת פה. זו סוגייה מורכבת, אבל היא פתירה כי זה עניין של להתוות את הדרך בין הרשות המקומית לבין המחוז הרלוונטי/משרד החינוך. כי זה לא רק שיבוץ רגיל של ילד. ילד שהוא בפנימייה של רווחה זה שיבוץ קצת ייחודי שאנחנו עובדים על ההסדרה של העניין הזה עם אותה רשות מקומית מול מחוז רלוונטי.

אבל בשורה התחתונה בגלל ההסעות אין שיבוצים.

בסוף נמצא מקום לכל ילד.

לא נכון. יש פנימיות שבהם הילדים כבר יותר משנה לא ראו מסגרת חינוך.

רויטל, את תמיד מפריעה וזה פשוט - - -

אני מפריעה עם האמת.

לא, את תמיד מפריעה.

מפריעה עם המציאות.

אז פעם אחת אל תפריעי.

רויטל, תודה.

אז פעם אחת תקשיבי ואל תפריעי.

אל תגיד דברים לא נכונים. יש ילדים שלא ראו מוסדות חינוך שנים.

רויטל, תודה. אני רק אגיד, מאיר, אנחנו צריכים, בסוף אנחנו שבועיים וחצי לפני כניסה לשנת הלימודים. אמירה ברורה צריכה לצאת מפה, הרשויות חייבות לשבץ את אותם תלמידים. נקודה.

הרשויות ישבצו את הילדים.

לא יתכן שאני אקבל פניות מעפולה ומעוד תלמידים ש-70 תלמידים שכבר שנה לא משובצים. עם כל הכבוד, היו פה דיונים גם בוועדה. ועד ה-1 בספטמבר, אני אומר לכם, כל התלמידים האלה יצטרכו להיות משובצים, לא משנה באיזה דרך.

אבל במקומות שנכונים להם.

רויטל, לא צריך עזרה.

במקום שנכון להם.

רויטל, תודה.

התשובה היא חיובית, חה"כ טייב. אני אישית יושב על השיבוצים של החינוך המיוחד, כולל הילדים האלה. אז אני יכול להבטיח שהדברים האלה ייסגרו.

לגבי הנושא של המורים, של הגמולים ומה שיפה אמרה ופשוט הלכה. אז אני רק אגיד, אנחנו עובדים ממש בימים האלה ועושים מיפוי גם צפון וגם דרום. והמספרים עלו כאן. הכוונה היא שלנו לייצר רשת ביטחון גם לצפון וגם לדרום, אנחנו נסיים את העבודה בימים אלה. וכל מחוז, הווה אומר צפון ודרום והתיישבותי, יש פה מסגרות כאלה, יקבל מכסה של שעות על מנת שאותם מורים שלא יצטרכו, זאת שפונתה מקריית שמונה והיא עכשיו נמצאת באילת כי פינו אותה, אם היא לא מלמדת באילת היא לא תצטרך לעלות לקריית שמונה וללמד, כי היא פונתה. והיא גרה עכשיו בעין גדי, אני לא יודע איפה, כל אחד לפי המיקום שלו. הווה אומר אנחנו מטפלים גם בעניין הזה. שוב, יש לזה גם השלכות כספיות ואנחנו על הסיפור הזה והסוגייה הזאת תיפתר.

לגבי חשש של מורים לנסוע או לא לנסוע, תראו, אני אומר את זה כאן ברור. לא רק מורים, גם תלמידים. אנחנו לא עושים שום דבר בלי אישור של הצבא ופיקוד העורף, נקודה. נושא הביטחון של הילדים והצוותים הוא קודם לכל. אם ניתן אישור ללמד בצוחר אנחנו משבצים בצוחר. אם אין אישור לא יהיה שם. ואם יש ספק, אין ספק. אז כך שאני לא ממונה על הביטחון. אני לא ממונה על פיקוד העורף. אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה, אנחנו מקבלים מהם הנחיות. ברגע שהורה מחליט בסוף לעשות ולא לשבץ, זה כבר עניין אחר. אני לא הולך לשפוט כל אחד מה הוא מרגיש, איך הוא מרגיש. אנחנו עובדים לפי הנחיות של פיקוד העורף והצבא, נקודה. לא זזים מזה מילימטר.

אני רק אגיד שהייתה פה ועדה, מאיר, וביקשתי נתונים מפיקוד העורף איזה צירים אכן מבוטחים ואיזה צירים אכן אפשר לעבור שם עם הסעה ממוגנת ואיזה מהם לא ממוגנת וטרם קיבלתי תשובה.

סמנכ"ל ביטחון שלי פה, תכף הוא יתייחס בעניין הזה. ממוגן ירי לדעתי זה רק ביהודה ושומרון. אריה, אתה רוצה להתייחס?

אם נציג של פיקוד העורף פה, כי הוא הוזמן לוועדה, אני אשמח לקבל ממנו תשובות.

בבקשה.

כן? בוועדה האחרונה הייתה פה נציגה מפיקוד העורף והיא אמרה שזה תחת אחריות של פיקוד העורף, עם כל הכבוד. אז או שתתאמו את העמדות שלכם, תגיעו לוועדה ותגידו דברים נכונים לפרוטוקול או שלא תגידו.

אבל מצפים מהילדים לנסוע.

רויטל, אני לא צריך עזרה, תודה.

מה הבעיה לתת אופציה לבית ספר עורפי במקרה הזה?

שנייה. אם אין תשובה של פיקוד העורף או זה, אז אני אומר, אנחנו לא נסיע ילדים בשום ציר אם אין אישור של פיקוד העורף או של הפיקוד הגיאוגרפי.

בסדר גמור, מקובל. רק ביקשתי לקבל כוועדה איזה צירים אכן מבוטחים ואפשר להסיע שם ילדים ללא מיגון.

רק כדאי להגיד, פיקוד העורף חושב שלעשות ככה זה מיגון.

הלאה. נושא המעונות. אינה, את רוצה להתייחס?

אני יכולה להתייחס ופארס.

לא משנה, את או פארס.

אין בעיה. אנחנו מדברים בעצם על מענק התמדה שניתן שתי פעימות לכולם.

לא, לא לכולם, לפרטיים לא.

ממש לא לכולם.

אני מדברת על המפוקחים.

יש אפליה מטורפת אצלנו בענף.

אבל אנחנו אחראיים על המפוקחים.

לא, אתם אחראים גם עלינו.

בסדר. בנושא של ההתמדה קיבלו שתי הפעימות 544 בעלויות. בפעימה השלישית 407 יקבלו. ואנחנו מחכים לאחרים שעוד לא העבירו לנו את המסמכים הסופיים. ברגע שהם יעבירו הם גם יקבלו.

וזו הסיבה של מה שנאמר על ידי מירום שיש כאלה שעדיין לא קיבלו?

נכון, אנחנו מחכים למסמכים שלהם.

מענק התמדה, חה"כ טייב, כולם קיבלו בשלוש פעימות. את הפעימה השלישית מי שלא מסר מסמכים ושיתף פעולה לצורך העניין, דבר בסיסי, אלמנטרי, כמו בכל דבר, הוא פשוט לא יוכל לקבל עד שהוא ישלים את המסמכים. שתי הפעימות האחרונות עברו. זה לגבי נושא של המעונות.

נושא ארגון המורים. תראו, שוב, שלמה הלך. כל אחד אומר את שלו והולך.

אנחנו עדיין פה.

אז אולי תתייחס למי שנשאר.

אנחנו פה.

אני תכף אתייחס לבדואים, חה"כ עטאונה, תכף. ארגון המורים, אחד האתגרים הגדולים שלנו זה ארגון המורים לפתיחת שנה, אני מודה. האגוז הקשה זה הסיפור של החוזים האישיים ולא רק. דיברתי עם רן ארז לא מעט פעמים. יש כיוון, אני חושב שצריך לשים את האוצר, את ארגון המורים ואת שר החינוך, לשים אותם, יש תוכנית, זו התוכנית ולביצוע. אם זה לא יקרה לא תיפתח. ארגון המורים ימשיך לעבוד בשיטתיות לצערי ובעיקשות לא לפתוח את השנה, למרות שהכול סוכם כבר שנה שעברה. ואת זה כולנו יודעים. דיברו פה על הילדים, דיברו פה על הנוער, על בגרויות. יש פה ילדים שצריכים ללמוד, עתודאים ומזורזים, בחברה הערבית שהם צריכים ללמוד, והם, סליחה על המילה, תקועים כרגע. מחכים עד שארגון המורים ייתן אישור לשחרר את הציונים. חבר'ה, לאן הגענו? אמר את זה חה"כ כהן שהלך, אומר חה"כ טייב, לפחות את המזורזים והעתודאים לשחרר, שישחררו קבוצת מיקוד מאוד דחופה וכו'. חבר'ה שצריכים ללמוד בחו"ל, חלק שלומדים כאן, חלק שהולכים להתגייס לצבא. לשחרר את זה ובא לציון גואל. את כל השאר נשאיר למשא ומתן שמתנהל וימשיך להתנהל אני מקווה עד הימים הקרובים או עד פתיחת השנה. זה לגבי ארגון המורים.

לגבי נושא של הבדואים אני אתייחס בשתי הערות ואחר כך אני אבקש מניר, תמיר להתייחס. קודם כל, חה"כ עטאונה, אני אישית, אישית, מוביל, מלווה את כל הנושא של הבדואים בפזורה. אתגר קשה, גדול, מורכב. באמת מכל כיוון. אישית, אני אישית. הסיפור הוא מאוד מורכב, אני לא אכנס פה לכול. יחד עם זאת, מצאנו איזה שהוא פתרון, הקמנו פה צוות בין משרדי עם המשרדים השונים, פנים והמשרד של שיקלי.

מתי הוקם הצוות?

שנייה. על מנת לעשות איזה שהיא הסדרה, למרות שאין כרגע גוף שאותו דיברת, שהיה צריך לקום, רשות חינוך שהוא כרגע לא קם. ואנחנו מצאנו איזה שהוא פתרון כרגע, כולל חלק מפתיחת שנת לימודים בקרוב. תכף אני אתן להם להתייחס.

יחד עם זאת, אני רוצה להגיד בשורה, זה אולי משהו קל. תוכנית אתגרים של החברה הערבית שתמיד מתחילה, תוכנית אתגרים תמיד היא בדצמבר-ינואר היא מתחילה. השנה שמנו יד, בתחילת שנת הלימודים התוכנית הזאת תיפתח. זה חלק ממדיניות. זה לא משהו שהוא עובר בשוליים. זה קודם כל תוכניות ופעילויות לתלמידים, כמובן מן הסתם הרבה כסף, אבל הרבה פעולות. וזה מה שצריך להיות, ככה צריך להיות. אלה לא דברים, לא יודע למה זה לא היה, זה לא היה. לא רלוונטי. אבל זה יקרה.

מה שאני מבקש כרגע, ניר ותמיר, תתייחסו גם למרכז וגם לסוגייה של ערד.

אבל ברשותך.

אחרי שהם יתייחסו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כיתות לימוד, שחסרות 3,000 כיתות ויש תקציב שיועד בתוכנית וגם למרכזי שירות.

הנה, תמיר, בכבודו ובעצמו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, על הכול. יש דברים שנמצאים בתוכנית ויש תקציב שנמצא במשרד החינוך, רק צריך להפעיל אותו.

לא, לא, זה יותר מורכב ממה שאת אומרת, אבל בואי ניתן לו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני יודעת, תאמין לי, כמה מורכב, כי הייתי גם שם ואני נמצאת שם.

תמיר, כן.

תמיר, בבקשה.

קודם כל, על הסוגייה של הבדואים, מה שהעלה חה"כ יוסף. אנחנו הולכים לתת השנה פתרונות לשתי מועצות אזוריות, גם בנווה מדבר ואל קסום, במרכזי שירות. בנווה מדבר אנחנו פותחים השנה, באל עזאז מגיעים אל הפזורה שם בתי ספר וגנים חדשים. נתנו שם 24 יבילים חדשים בשביל גם להקל על הפיזור של הילדים, מה שקולטים בשגב שלום וגם לילדי הפזורה באל עזאזמה א' ו-ב'. מה שאנחנו צריכים להעביר אותם ולחסל שם, אני מזכיר לך שיש פה בג"ץ שאמור לחסל שם את המקום.

במקביל תקצבנו שם גם בינוי קבע באל עזאזמה ג'. כלומר אנחנו מטפלים גם בטווח הקצר לפתיחת השנה ביבילים חדשים, במקום מאושר, נקודת שירות מאושרת חדשה. וגם בבינוי קבע שנחסל בהמשך את היבילים ונפתור שם את הסיפור של אל עזאזמה בנווה מדבר.

באל קסום יש לנו, כמו שאמרנו, את החלק של אל פורה. אנחנו בתהליך של הסדר. ברוך השם יש לנו כרגע שיח ושיתוף פעולה עם עיריית ערד, שלקחה את האחריות הזאת ואנחנו עושים איתה עבודה. אנחנו סוגרים את כל השטח של אל פורה עם היתרים מסודרים. אנחנו פועלים כבר עכשיו להחליף ולפתוח ב-13 יבילים חדשים לפתיחת השנה בית ספר יסודי חדש, בשביל לרווח שם את המקומות. החלפה של כל היבילים זה יהיה בתהליך ארוך, אבל אנחנו כבר עושים שם את התהליך. והסדרה של כל השטח, כולל מיגון. יש לנו כרגע הקצאה של 50 מיגוניות של הרשות להסדרת הבדואים, עם פיקוד העורך מחוז דרום.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל למה זה יספיק 50?

יש לנו 50 מיגוניות שאמורות להיכנס בעיקר באל פורה ואל עזאזמה בפזורה ואנחנו נמזער את הקטע של המחסור במיגון בצורה מאוד משמעותית. זה תהליך מאוד ארוך שהולך לקרות.

תודה. ניר.

עד שניר יבוא אני אגיד גם כן לגבי לקיה. בלקיה נתנו פתרון ואנחנו בקשר עם ראש המועצה שם. יש שם 12 כיתות יבילות בשכונה 6, שפינו אותם מבית הספר לפני שנתיים ויש שם מקום להכניס את הפזורה. במקביל תקצבנו לא מעט כיתות בבינוי חדש בלקיה שאמור לתת מענה גם לילדי לקיה וגם לפזורה. אנחנו בקשר בעניין הזה גם עם מחוז דרום וגם עם הרשות ויש שם הרשאות פתוחות שהרשות לא מקדמת שם, בבינוי קבע. אז יש פתרונות גם ל-1 בספטמבר. 12 כיתות יבילות מחכות שם לקליטה של הילדים.

תודה. ניר, בבקשה קצר.

לגבי הסכם הרכש עם ערד, באותו עניין של ערד, אז ראש העיר הביע הסכמה לתת שירות לפזורת אל פורה, ואני חושב שזה מהלך מבורך. אנחנו עושים עבודה עם יאיר, אנחנו בעבודה של מפגשים רצופים. ונוסיף על מה שתמיר אמר, יש שם היתכנות לבניית קבע באל פורה ואני חושב שזאת הבשורה וזה יקרה מיד אחרי פתיחת שנה בדיונים עם יאיר מעיין.

לגבי הסכם רכש, כפי שאתה יודע עד היום הסכם השירותים ניתן על ידי אל קסום באופן מלא ל-5,000 ילדי פזורה ובהסכמה עם אל קסום ועיריית ערד ל-3,000 ילדים של אל פורה אנחנו נעביר את ההסכם לעיריית ערד. אנחנו מנהלים איתם את השיח בעבודה משותפת יחד עם אל קסום, זה רק מחזק את העניין, עם תיקים מסודרים, העברה של מקל מסודרת והעסקה של עובדים. בשבוע הבא יש מרתון של פגישות כדי לסיים את האירוע. והראיה לכך שאל קסום בתוך המהלך הזה והם שותפים.

אני רוצה להתייחס לדברים. אני חושב שהתשובות שניתנו, לצערי הרב כבוד יושב-הראש, טייב.

אני איתך. אני מנסה לעשות כמה דברים ביחד.

אני חייב לסיים, אני חייב ללכת.

כן, בבקשה יוסף.

לגבי הדבר המשמעותי שאני העליתי לגבי ילדים בגיל 3 עד 5 שאין להם מסגרת, לצערי לא הייתה התייחסות שלכם וזה מאוד משמעותי. והתייחסות שלכם כביכול שבלקיה אין בעיה ויש פתרון, אני חושב שהיא תשובה לא מדויקת ויש בעיה בלקיה. במיוחד עם ילדי עוואג'אן. בית ספר שאתם מדברים עליו ויבילים שנמצא הוא לא כשיר כעת לקבל ילדים. אני בקשר כמעט יום יומי גם עם הקהילה וגם עם ראש המועצה. יש בעיה בלקיה ל-1 בספטמבר ואני מבקש שזה יירשם בפרוטוקול איך שהדברים מתנהלים כרגע, כי רשות הבדואים לוחצת, מתחמקת. זה לא אתם. כי הם אומרים לי שזה אתם, משרד החינוך, צריך לקבוע נקודת שירות בעוואג'אן ואתם אומרים זה רשות הבדואים. העניין שם בלי מרכז שירות בעוואג'אן יש לנו בעיה ב-1 בספטמבר בלקיה. אי אפשר להגיד את חצי האמת. אני חי את השטח, אני בקשר עם הקהילה, אני בקשר גם עם משרד החינוך ואני יודע כל הנפשות הפועלות. יש בעיה ב-1 בספטמבר עם ילדי עוואג'אן, חד משמעית. ואנחנו לא מכירים מהיום ואתה יודע שאני אומר את הדברים אני אחראי על כל מילה.

אנחנו נבדוק את זה. שבוע הבא אנחנו בדרום, נבדוק את זה.

בואו ניתן למנכ"ל לסיים את דבריו.

שנייה, ברשותך, עוד דיוק. ניר, אני העליתי ואמרתי את דעתי לגבי ערד. אבל אני העליתי סוגייה מאוד משמעותית ועקרונית. האם ילדי אל פורה יהיו כמו ילדי ערד כחלק ממערכת החינוך, כמו שהסכם הרכש באל קסום הם נחשבים אותו דבר. האם בערד הם ייחשבו אותו דבר?

(היו"ר סימון דוידסון)

תודה יוסף. בואו ניתן למנכ"ל לסיים את דבריו בבקשה.

תודה. לסעיף של המנהלים שעלה פה. קודם כל אני מסכים עם חה"כ קינלי לגבי הנושא של מקומם של המנהלים וכו'. לא לחינם מקומם, מעמדם, גם בהיבט של שכר, הסכם שכר מיוחד, וגם בהיבט של מיקוד, פרופסיה של מנהל היא מיוחדת. כי באמת מנהל בית ספר הוא ציר מפתח בהצלחה או אי הצלחה של בית ספר בכל פרמטר שהוא אפשרי.

אחד הדברים שנותנים את הדגש מבחינתנו זה שנתנו את האפשרות לגמישות למנהלים. מה שנקרא מערכת הגפן. הגפן מאפשרת למנהלים אוטונומיה או יותר גמישות פדגוגית ניהולית על מנת לנהל את המערכת שלו הפדגוגית, הכספית, הכלכלית, ולא רק את נושא תוכניות הלימודים אלא בכלל. זה חלק מאמירה של המשרד של מקומו של המנהל בראש החזית.

עלתה פה סוגייה שהיא קצת עקרונית. אנחנו נפגשים קודם כל עם רשויות, עם ראשי רשויות, עם מחוזות, יושבים איתם על כל צעד, על כל דבר. לא מקבלים שום החלטה שהיא החלטה תלושה ממציאות, אלא צריך לדעת שיש רשויות שהן הרשויות שאיתן אנחנו עובדים. רשויות מקומיות, מועצות אזוריות וכו'. מוסדות, מנהלים וכו'. יחד עם זאת, יש גם קבוצות שאנחנו נפגשים עם קבוצות של הורים פרטנית, צפון, דרום, כל מיני אירועי קצה מיוחדים. כך שאנחנו מעבר לכך ממש יורדים שומעים לפרטים, גם בתקומה, בחבל תקומה וגם בצפון מקרים פרטניים כאלה ואחרים.

לגבי הנושא הרגשי חברתי שעלה פה של אין בקרה, אין שליטה וכו'. אני רוצה שיהיה ברור, גם בתוכנית של תקומה דרום וגם בתוכנית של תנופה צפון מנהל בית ספר, עם כל הגמישות שיש לו, מחויב ב-30% מהתוכנית להציג תוכנית של היבט רגשי חברתי. הוא לא יכול לפסוח על זה ורק ללמד לימודים.

למה לא בכל הארץ? שאלה.

הוא חייב לפחות 30%.

זה נושא חשוב. למה לא בכל הארץ לתת את האפשרות?

קודם כל נתנו את זה בצפון דרום בגלל הסיטואציה והמורכבות שאנחנו נמצאים בה.

לגמרי. אני מברך על כך ואני אומר לך שגם הילדים, אני תושב בת ים, אני יכול להגיד לך שהילדים שלי הם לא חוו את זה וזה לא מעגל ראשון וצריך לתת לצפון ולדרום כמה שיותר דברים. אבל איך מערכת החינוך מסתכלת בצורה רגע רוחבית ומתעסקת בתחום הרגשי.

יש אימהות שהבעלים במילואים או הן בעצמן במילואים וצריך לתת את הדעת בצורה רוחבית מדרום ועד צפון, מדן ועד אילת.

יפה, אבל זאת השאלה.

בחריש יש גננות שעם חמישה ילדים ושישה ילדים והבעל שלהן במילואים.

בואו ניתן לו לענות.

אני אמרתי, המיקוד הוא צפון ודרום.

איך מטפלים בה? והיא צריכה לטפל בילדים.

אבל בואו ניתן לו.

המיקוד הוא צפון דרום, בגלל כל מה שאנחנו יודעים. יחד עם זאת, אמרתי בפתיח רק אני אחזור על זה, שיחד עם זה גם במעגלים האחרים, במרכז, בבת ים, הרצליה, ברעננה, במודיעין, בבאר שבע וכו' יש עדיין משפחות, ילדים במעגלים כאלה ואחרים שחווים, חוו או חווים קשיים, טראומות, קשיים רגשיים וכו'. שם גם אנחנו, לא, לשאלתך חה"כ ירון, לא הקשחנו עמדות שם עד 30% במרכז וכו', אלא הם מחויבים לתת היבטים רגשיים חברתיים, רק לא גידרנו את זה כמו בצפון ודרום, ששם זה קשיח 30% בגלל המצב. עד כאן. חה"כ דוידסון.

סיימת?

רגע, רק שלא תעזוב אותנו.

רגע, יש תור. קודם כל יבגני סובה צריך לדבר. אבל אני רוצה להגיד לך משפט לפני שאתה הולך. יש לי את הזכות להגיד את זה. אני רואה את הילדים 24/7, כמו שאתה בטח רואה אותם. שמענו את יושבת ראש ההסתדרות לגבי ילד שנמצא במלון וכמה כואב הלב לראות מה קורה לילדים המפונים בבתי המלון. ואני קורא למשרד החינוך, כמו שאני עושה את זה תמיד, לראות מה עושים עם הילדים אחר הצהריים. דקה אחרי שיוצאים מבית הספר. יש לכם שני כלים מדהימים: החברה למתנ"סים והשני שקיבלתם מתנה ממני, באהבה גדולה קיבלת את זה וכל הכבוד לך, התאחדות הספורט לבתי הספר. שפעם אחת הצלת אותם ופעם שנייה הם גוף של משרד החינוך היום.

אז אני רק, ברשותך, היום הייתה לי ישיבה נוספת, לא קשור וכן קשור, עם משרד התרבות והספורט. ואנחנו הולכים לא רק את ההתאחדות של בתי הספר, אלא להעביר חלק מהדברים הנוספים גם בנושא התרבות אלא גם הנושא של המחול וכל הדברים של הספורט שהיה לא רק ההתאחדות של בתי הספר, להעביר את זה למשרד החינוך על מנת לתת את המענים שאתה דיברת. זה חייב להיות בשליטה מרכזית של המשרד שרואה הוליסטית את הילד ולא תרבות וספורט פה, חינוך שם, רווחה שם וכו'.

ישר כוח. וזה מה שרציתי לשמוע ממך.

חברים, חה"כ יבגני סובה, בבקשה.

תודה סימון.

אדוני, על החינוך המיוחד אני מאוד רוצה שהמנכ"ל ישמע. השר הלך, הביטחו מנכ"ל, אז שהמנכ"ל ישמע גם על החינוך המיוחד.

חה"כ יבגני סובה, בבקשה.

שתי דקות. קודם כל אני מאוד מודאג מהדבר ששמעתי מפיו של שר החינוך כשהוא דיבר על התקציב. אפשר להתווכח בדברים. אבל כאשר בא שר החינוך ואומר שהאירוע הכי גדול שיהיה זה תקציב 2025 אז אני מחבר את זה למה שאנחנו שומעים ממשרד האוצר. למעשה ממה שאנחנו לא שומעים ממשרד האוצר. ואני מבין שכנראה האירוע הזה עוד ילווה אותנו בחודשים אוקטובר-נובמבר, כי אם התקציב לא יהיה עד חודש נובמבר פורמלית אפשר למשוך עד ה-31 במרץ, אבל למעשה הכנסת תתפזר ואז כל התוכניות שלך ב-2025 לא שוות שום דבר. כי אתה תצטרך לחלק חלקי 12 ותהיה לך בעיה קשה.

דבר נוסף אני רוצה להעיר. תראה, זה אירוע שקשור, אני תמיד נותן גיבוי לדרג המקצועי ואתה באמת איש מקצוע, אבל האירוע הזה הוא מול שר אוצר, מול שר החינוך וזה אירוע שחייבים לפתור את זה בשבועות הקרובים, עוד לפני ששנת הלימודים תיפתח.

דבר נוסף, אני רוצה התייחסות קצרה לנושא של לימודי ליבה במערכת החינוך החרדית. אני אומר כך: אנחנו גם ניסינו בממשלה קודמת שהיינו. התחלנו, דרך אגב, חלק מהתהליכים. ז'בוטינסקי, הרצל, ציונות, שירות בצה"ל – או שזה מאה אחוז או שזה אפס. אי אפשר להגיד את זה 50%, 60%, 80% זה לא עובד ככה. במקרה של הדברים שאני כרגע אמרתי זה חייב להיות מאה אחוז. לצערי היום יש בתי ספר שלמילה הרצל, ז'בוטינסקי, ציונות ושירות בצה"ל כלל לא מופיעים. הנה, בדיוק חזר חברי יוסף טייב, יושב-ראש הוועדה.

דבר שלישי, תן לי בכל זאת לסיים במשהו אופטימי, זה יותר לסימון דוידסון. לפני חודש כל הוועדה ביקרנו בווינגייט. בירכנו את המשלחת האולימפית, קיבלנו שבע מדליות. אולי אנחנו צריכים לבוא אליך למשרד, ככה לפחות לדברים טובים. באמת, אנחנו נעשה ישיבות. אבל מגיע, זה גם ועדת החינוך והספורט והתרבות, אז מגיעה גם מילה טובה לנציגים שלנו.

(היו"ר יוסף טייב)

אני רוצה לברך בהזדמנות שאנחנו מקיימים את הישיבה. אנחנו מברכים את הספורטאים שלנו, גם את אלה שלא הביאו מדליה הביאו כבוד למדינה. ואני מאוד מעריך גם את המאמצים שלך, סימון, על זה שאתה עושה בוועדת משנה לספורט. וגם לך מגיעה תודה.

אני חייב פשוט ללכת, השר מחכה לי לישיבה. אינה פה, הסמנכ"לית שלי.

אז שוב אנחנו נשארים מדברים לעצמנו.

אבל דיברנו על החינוך המיוחד.

חברים, תודה.

הבטחנו שנדבר על החינוך המיוחד גם כן.

הנה, אנחנו שוב מדברים לעצמנו, המשרד הולך.

רויטל, המשרד לא הולך.

למה? סמנכ"לים פה.

אינה לא שקופה.

אינה לא שקופה, בסדר, אבל יש הבדל בין אינה לבין המנכ"ל לבין השר.

חה"כ טייב, אני רק רוצה לשאול אותך באמת.

מעולם הם לא ישבו פה להקשיב לנו עד הסוף, מעולם.

רגע, אני רוצה לשאול שאלה. בכל זאת, אני יושב פה עם כולם. יש פה אנשים שהגיעו מרחוק, אנחנו חברי כנסת, איך אומרים? את הכסף אנחנו נקבל בסוף היום. אם אנחנו יכולים לשבת כאן, ואם אנשים שבאים מהקצוות של המדינה יכולים לשבת כאן ולשתוק כל כך הרבה שעות, השר צריך לפנות את הזמן שלו לדיון החשוב הזה. וזה לא, אני אומר לך באמת, אני יושב כאן כל כך הרבה שעות ונותן לאנשים לדבר, כי עוד פעם, יש לנו את הבמה כאן כל הזמן. אבל זה לא הגיוני שגם המנכ"ל עכשיו יצא. יש לי דברים מאוד חשובים.

גם השר, גם השר השני הלך.

אין ערך לכל הדברים שכתבתי, ודברים מאוד חשובים. היה כאן דיון שהוא התחיל בדבר מאוד חשוב, פתיחת שנת הלימודים. ועם בשורה שאף אחד לא התייחס אליה, עם אמירה מאוד ברורה של ארגון המורים. מערכת הלימודים לא הולכת להיפתח ב-1 בספטמבר. ואז כל אחד לקח את זה למגזר שלו, לסקטור שלו והיה פה דיון על 300 נושאים, כל אחד פתח כאן איזה שהוא ענף.

שורה תחתונה מה עכשיו אנחנו עושים? שני האנשים החשובים, או שלושה, שני השרים והמנכ"ל יצאו. אני מאוד מכבד אותך, כמובן, ואת סימון וכל מי שנשאר כאן. אבל תכלס כאילו למה? לא חבל על הזמן? היה אומר שהוא יוצא, וואלה, היינו עושים את ה-"וי", יש לנו, ראו אותנו.

הוא יצא כדי לטפל בנושא ספציפית שאתה מדבר עליו.

הלוואי, הלוואי.

כן, אבל יש לנו כמה נושאים. ועם כל הערכתנו - - -

אבל יש עוד כמה ילדים שלא יתחילו את שנת הלימודים השנה.

תודה רבה. רויטל לן, בבקשה.

תודה אדוני. עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני אתחיל כמו שאני מתחילה כל דיון שהיה פה ואף שר מעולם לא הקשיב. אני התחלתי את הפעילות שלי כשהבן שלי היה בן 4. אלעד השתחרר חודש שעבר מהצבא. הוא השתחרר מהצבא, אני עוד פה, אומרת את אותם דברים, על אותם עניינים. כלום לא זז, אפילו הבת הקטנה שלי סיימה כבר ועומדת להתגייס. ואנחנו על אותם דברים. שיבוצים, יש ילדים בלי שיבוצים. יש ילדים ששיבצו אותם בכוח במקומות לא מתאימים, רק כדי להגיד שיש שיבוץ. ואז כשאנחנו ממשיכים לפנות אומרים לנו 'אבל הם משובצים'. זה שיש שיבוץ במערכת לא אומר שזה המקום שבו הילד צריך להיות. אחר כך הילד מגיב למקום הלא נכון שהוא נמצא בו ואז מתחילת האשמת הקורבן 'הילד לא בסדר'. לא המסגרת ששמו לא נכון, לא השיבוץ, הילד.

יש שיבוצים שלא קורים בגלל הסעות, כי אף אחד לא מוכן לממן הסעה למסגרת הנכונה. כולל האמא שהייתה פה לפני כמה שבועות שהילדה שלה נמצאת בפנימייה, שהיא הילדה היחידה שבכלל משבצים אותה, כי לשאר הילדים אין עורף משפחתי והן מעל שנה יושבות בתוך פנימייה בלי מסגרת חינוכית בניגוד לחוק לימוד חובה. אבל כשהורה לא שולח שולחים אליו קב"ס. כשהמשרד לא מקיים את המחויבות שלו את מי שולחים למשרד?

הלאה. הסעות – הסיפור הזה נמשך ונמשך. אנחנו כבר יותר מעשור על העניין הזה. זה לא מתקדם. ביקשת שיישבו איתנו. לא יושבים איתנו. אף אחד לא מדבר איתנו, לא על איזה שהוא נוסח ערטילאי של תקנות שהם טוענים שהם תיקנו ולא על הנוסח הישן ולא על ההצעה שלנו לחדש. פשוט כלום, אין.

ועדות. יש עדיין ועדות שלא הסתיימו. זאת אומרת שיש ילדים בלי זכאות. הוועדות לא מסתיימות. ועדות השגה שהוגשו לפני שבועות וחודשים עוד לא התקיימו, למרות שלפי החוק מהרגע שהורה הגיש את ההשגה עד קבלת ההחלטה בהשגה לא יכולים לעבור יותר מ-21 יום. ובכל זאת, לא כל הוועדות הסתיימו ולא כל ההשגות הסתיימו. ועדות שהסתיימו – סלים עדיין לא יושמו. הם לא יושמו כי אין איך ליישם אותם. אין שירות. זה כמו להגיע לסופר עם ארנק עם מיליון שקלים והמדפים ריקים. אין מטפלים במקצועות הבריאות, אין צוותי חינוך מיוחד מספיקים ואין משלבות. אחת הסיבות שאין משלבות זה כי יש רשויות שלא טרחו או לעשות מכרזים או עשו מכרזים, ניגשו לעניין הזה נשים וגברים לתפקיד, אבל עד היום לא עשו להם ראיונות. אנחנו שבועיים וחצי לפני פתיחת שנת הלימודים. באשדוד למשל לא ראיינו 200 מועמדים ומועמדות שניגשו למכרז. אז ברור שיש ילדים שלא יכולים לפתוח את שנת הלימודים.

אלה שיש להם מונעים את ההיכרות עם המשלבים והמשלבות. זאת אומרת שבעוד שבועיים וחצי צריכים להתחיל לעבוד צוות של ילד ותומכת חינוכית והם לא מכירים אחד את השני. איך הם יתחילו לעבוד?

זו בקשה שהייתה לנו כבר הרבה שנים. אנחנו הרבה שנים מבקשים את זה.

הנגשות, גם פיזיות וגם פדגוגיות. חלקן קורות, רובן לא קורות. ואין גם שום דבר שמאגם את הדבר הזה. זאת אומרת שאם הורה לא מתעקש על הילד שלו זה פשוט לא יקרה.

תוכנית היל"ה. במזכרת בתיה למשל כל שכבת י"א שיש בה ילדים שצריכים להיות חלק מתוכנית היל"ה לא יהיו. כי משרד החינוך אומר אני מתקצב את המורים, הרשות המקומית צריכה לתקצב את עובד העירייה שצריך לטפל בזה. אבל יש רשויות מקומיות שאין להם את היכולת הכלכלית לתקצב את זה. העובדה שבמקומות מסוימים תושבים, בגלל המצב הסוציואקונומי שלהם הופכים את הרשות ל-8-9 לא משנה את העובדה שהרשות ענייה. לרשות אין מקורות מימון כי אין להם שום דבר חוץ מארנונה מתושבים. אז יש מקומות שלא יכולים לתת את ה-matching. אז לא יכול להיות שבעוד שבועיים וחצי במזכרת בתיה ובעוד מקומות ילדים שצריכים תוכנית היל"ה לא יכולים להתחיל את שנת הלימודים. כי המשרד אומר אני מחוץ לדין תקצבתי את זה שלוש שנים, עכשיו אתם. אי אפשר, אין כסף לרשות. מי משלם את המחיר? הילדים.

צוותי חינוך וטיפול בצפון דובר פה. אבל אם לא יתנו תמריצים לאנשים להגיע לאזורים האלה, לא רק האנשים שנמצאים שם לא יעבדו, גם חדשים לא יגיעו. עכשיו, זה לא רק במקומות שיש בהם מלחמה וטילים, גם במקומות כמו חבל אילות. אין שם אנשי מקצוע, אין שם אנשים של צוותים של מקצועות הבריאות. אין. ומה שהיה הלך.

ועדת שפירא. כל פעם כשאנחנו מנסים לדבר על שירותי חינוך מיוחדים אומרים לנו ועדת שפירא. ועדת שפירא היא לא מילת קסם ל-'לא נדבר על שום דבר'. אני מבקשת להמשיך לדבר על הבעיות הקיימות.

דיברו פה על הנושא של צמצום פערים בין כיתות חינוך מיוחד, מה שנקרא בשכיחות גבוהה, ולחינוך הרגיל. אי אפשר כל פעם להגיד אנחנו נסגור את הכיתות של לקויות הלמידה והרגשי, כי זה כאילו קליל, וכך אנחנו נצמצם פערים. זה לא עובד ככה.

יש חובת הדרכה שקיימת בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובתקנות הנגישות הפרטנית. אין ומעולם לא עשה שום מוסד חינוכי את חובתו לאסוף את הצוות החינוכי ולתת הדרכה בטרם שנת הלימודים על הילדים הזכאים לשירותי חינוך מיוחדים הנמצאים שם. זה קיים בחוק, זה קיים בתקנות. אף, אפס, אף מוסד חינוכי עד היום לא עשה את המוטל עליו ולא עשה את ההדרכה שהוא מחויב עליה. הם לא עושים, המשרד לא אוכף ואחר כך מתפלאים שלא יודעים מה לעשות עם הילדים שלנו. מה כן עושים איתם? בוועדות אומרים להורים 'לך לחינוך המיוחד הנפרד, כי שם יודעים לטפל בילדים שלכם'. יודעים כי שם מדברים על זה. במסגרות החינוך הרגיל לא מדברים על זה, לא מדריכים, לא עושים כלום.

זו הסיבה שוועדת שפירא ביקשה להפוך את הפירמידה.

זה לא קשור. זה לא קשור למה שאני מדברת איתך עכשיו.

לא, יש תקנות בתוקף. הן פשוט לא מבוצעות. אי אפשר לחכות לשפירא.

זה לא שייך וזה לא קשור להיפוך הפירמידה. לא קשור. שום מוסד חינוכי לא עושה הדרכה לצוותי ההוראה על הילדים שלנו. לא בגן, לא ביסודי, לא בחטיבה וגם לא בתיכון.

רויטל, חסכו על הילדים שלנו. תקשיבי, חסכו על הילדים שלנו.

אני רוצה להמשיך לדבר. אני לא מפריעה לך.

יש לך עוד שתי דקות, רויטל.

אני כבר מסיימת. ולגבי התיכונים, אני מזכירה: המתי"אות לא נותנות שירות בתיכון. והגפן לא יכול לתת את מה שהמתי"א נותנת. כי המתי"א נותנת את זה בעלויות של עובד הוראה וכשהגפן צריכה לקנות את זה זה לא עלות של עובד הוראה, זה עלות של המגזר הפרטי ולכן זה לא יכול לקרות.

זה מעבר לזה, כי גם אין פיקוח על זה.

וגם אין פיקוח. לגבי היפוך הפירמידה: המעונות שלא קיבלו, דיבר על זה מירום, להמשיך לזרוק את זה כמו תפוח אדמה חם בין משרד החינוך למשרד העבודה ישאיר את זה בלא לקבל. אז היפוך הפירמידה זה מאוד יפה בתור סיסמה, אבל מישהו צריך לקחת אחריות וכרגע לא לוקחים אחריות.

הדבר האחרון זה לו חוק יום חינוך ארוך היה מיושם, הוא עבר לפני 30 שנה. הוא נדחה על ידי חוק ההסדרים. אם הוא היה מיושם לא היינו צריכים לדבר לא על מעונות ולא על צהרונים ולא על שילוב ולא על שום דבר אחר. יש חוק, תפסיקו לדחות אותו בחוק ההסדרים. זה אמור להיות חוק להתייעלות כלכלית. זה לא חוק להתייעלות כלכלית, זה חוק לדחיית כל דבר שאנחנו לא רוצים לעשות.

אני סיימתי.

(היו"ר סימון דוידסון)

תודה רבה רויטל. אני רק רוצה להגיד לך משהו באופן אישי. אני מאוד מאוד מעריך את הידע, את הניסיון שאת מביאה לוועדה. אני חושב שאנחנו לא מספיק מנצלים את הידע הזה.

אני לרשותך תמיד.

ואת תמיד מדברת ואומרת דברים כל כך לעניין, אבל לפעמים זה בכעס.

אני אמרתי ואני אגיד לך את מה שאני אומרת כל פעם.

תגיד לי, הילד שלה סיים צבא. איך היא לא תכעס?

הצעקות שלי זה דמעות של הורים אחרים. אני יושבת פה, אף אחד לא משלם לי, לא על הדלק, לא על הזמן. קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים זה ארגון וולונטרי. אני מגיעה הנה עוד מעט 20 שנה על חשבוני. אז הצעקות שלי הן התסכול שלי ושל עוד הורים. אם אתה היית מקבל את כמות הטלפונים של הורים שבוכים. בן אדם מבוגר, מיואש, שבוכה מהנזקים שעושים לילדים שלו, גם אתה היית צועק. אני נמצאת פה מאז שאלעד היה בן 4.

רציתי רק לפרגן לך.

תודה. אבל הצעקות הן לא כי, תודה רבה.

רק אני רוצה לומר לכם שב-17:30 אנחנו צריכים לסיים.

אז אנחנו ביקשנו להתייחס לחינוך המיוחד.

יוסי הפיל עליי את הפצצה הזאת.

אז אנחנו ביקשנו להתייחס בשם הנהגת הורים ארצית לכמה דברים שיוסי הבטיח שאני אשלים.

אני רוצה להסביר לכם. יש לי שמונה דקות.

אז אני אשלים בקצרה את מה שמירום היה אמור להשלים ואמרו לנו שאנחנו נשלים.

רגע, למנהלים יתנו לדבר היום? כי כל הנציגים של ההורים, של התלמידים, של המורים, מדברים. אנשים שנושאים את היישום של כל הדברים שמדברים פה על גבם.

קודם כל זכות הדיבור עכשיו שלך.

לא נותנים להם לדבר.

אני מבקש שתבינו שיש שמונה דקות ואני אחלק אותן שתיים, שתיים, שתיים.

סימון, אני מבקש, מגיעה לי דקה?

לך מגיעה דקה.

אז אני מעביר אותה למרטין, בבקשה. מרטין, בחור, נער שהגיע במיוחד. אני מוותר על הדיבור.

אז קודם כל הנהלת בתי הספר. הוא יקבל שתי דקות, לצערי. ואחרי זה דקה למרטין ואני לוקח שעון.

שמי ד"ר ידידיה עציון, אני מנהל תיכון קשת, מנהל שש שנתי של תיכון קשת, ברנקו וייס במזכרת בתיה. אני פה בכובע של נציג של ארגון מנהיגים, ארגון מנהלות ומנהלי בתי הספר.

מה שקורה פה זה בעצם זה משל בעיניי לאיך שהמערכת עובדת. כמו שציינתי, העובדה, וזו לא הוועדה הראשונה שאני משתתף בה שאנחנו תמיד האחרונים בשרשרת, האחרונים שמקבלים את זכות הדיבור. זה תמיד כבר מול אולם ריק, כשבאמת אני מכבד את כל מי שנשאר פה, אבל זה באמת באמת לא רציני. אם תלמידה מדברת לפניי, אם הורה מדבר לפניי, אם ארגוני המורים מדברים לפניי, ואני מדבר שעתיים אחריהם זה אומר משהו.

אני רוצה לומר באמת שתי נקודות, כי גם יש לי קצת ניסיון בהוראה. לדבר עם אנשים אחרי חמש שעות גם הקשב הוא לא משהו. אני אגיד שתי נקודות, באמת אני יכול לדבר על כל כך הרבה נושאים, אין שורה במצגת של השר שהיא בסוף לא מגיעה לפתחנו. אני הגעתי לפה מבית הספר, אני עובד כל הקיץ, רוב יולי הייתי בעזה וכל יום אני נמצא בית הספר, בניגוד להוראות של ארגוני המורים למורים שאסור להם אפילו להיות יותר מיום אחד בבית הספר.

למרות שאלה נושאים קטנים אני אגיד אותם, כי אף אחד לא יגיד אותם בשבילי. אחד, נציג ארגון המורים פה, לא אמר אמת, בוא נגיד ככה. אני יודע מידיעה, אני ישבתי שנה שעברה עם נציגים של האוצר. משרד האוצר הקצה 50 מיליון שקלים כדי לשפר את השכר של המנהלים כי הוא מבין כמה זה חשוב, וארגון המורים מתנגד לזה. ואני ממש קורא לוועדה להיות עם עיניים פקוחות על הדבר הזה. שזה לא יהיה דבר שהתמסמס. שהתוספות שפעם ראשונה המדינה החליטה להקצות כסף לשיפוי נפרד של המנהלות והמנהלים – שהדבר הזה לא ילך לאיבוד בגלל ההתנגדות של רן ארז. ורן ארז מתנגד לזה.

דבר שני, אינה יושבת פה. הנושא הזה של שעה 25 במערכת. אני מנהל בית ספר שנה תשיעית, אני אישית לא מבין איך זה אפילו פותר בעיה של מחסור של מורה אחד במערכת, כיוון שכל המורים שלי מעל 100% משרה. אם קוראים ל-25 שעות 105% או 102% או 100% זה לא יוסיף עוד מורה אחד למערכת. אבל נניח את זה בצד האם זה עוזר לו. אני ממש אומר, אם אתם רוצים לשבור את המנהלים תגידו להם אחרי שייחתם ההסכם תבנו מערכות חדשות ושיבוצים חדשים. אבל אם אתם לא רוצים לשבור אותם, אני ממש מבקש, תדחו את זה בשנה. זה לא יוסיף מורה אחד למערכת. אני אשמח שתסבירי לי אחרי זה בצד איך זה מוסיף, כי זה לא.

אני ממש מבקש, המנהלים סבלו מספיק השנה. תאמינו לי, שנה לא קלה. שנה רביעית אחרי קורונה, אפשר לדבר על זה המון. הדבר הזה של לצפות מאתנו שאנחנו נקפוץ לדום על הדבר אחרי שאנחנו כל הקיץ מכינים את השנה, מכינים מערכות, עוסקים בשיבוצים. לבוא ולהגיד לנו עכשיו תעשו עוד מערכת מקבילה. לא, לא יקרה.

תודה ידידיה.

תודה רבה.

תודה לך. אני גם אתן לכם המלצה שלי כחברי כנסת, עדיף להגיד דבר אחד או שניים ממוקדים למה שרוצים לקדם מאשר 20 דברים, כי זה לא נקלט בסוף.

אמרתי שני דברים: הסכם השכר והשעה ה-25.

אני מפרגן לך. מרטין, דקה וחצי, שוט.

תודה רבה ירון ותודה רבה.

דקה וחצי. אני אעצור אותך בדקה וחצי.

אין בעיה. רציתי להפנות רגע את תשומת ליבכם באמת לשר החינוך שיש לנו, שבא והשקיע ככה אולי 20 דקות באמת של הקשבה. כל השאר הוא רק תירץ על לכידות חברתית שבה אני הולך לצו הראשון והולך לקב"ן ולבדיקות. הולך ללשכת הגיוס, כשהחרדי הוא הולך בשביל לשרוף את הבסיס, אוקיי? בואו נגיד את האמת. ושיש לנו שר אוצר שהוא זה שאחראי למירור של החיים שלנו. בבית הספר, בלי ציונים ובלי טיולים. שהוא אחראי בעצם על השכר של המורים ועל כל בעצם המריבה הזאת שלהם. אבל כל מה שמעניין אותו זה רק להתיישב בעזה, זה רק יהודה ושומרון. הוא דואג רק לציבור שלו. אוקיי? ואנחנו התלמידים, אנחנו לא הציבור של אף אחד. במיוחד שאני שמאלני ובדעות האלה, ושאני נער. לאף אחד לא אכפת מזה.

וגם אנחנו פותחים את השנה הזאת כאשר לא סיימנו את השנה הקודמת. זאת אומרת לא קיבלנו את התעודות לא של כיתה י' ולא של כיתה י"א. ואני עכשיו עולה לי"ב בלי שום דבר מזה. שנתיים לא יצאתי לטיולים, ביטלו לי את הגדנ"ע שהייתי אמור ללמוד קצת על הצבא לפני שאני מתגייס באמת.

עשר שניות.

אני מוותר על העשר שניות, תודה.

תודה רבה מרטין. אנחנו נעבור לעדי קינן. עדי, יש לך לצערי דקה וחצי.

אין בעיה. שלום, אני עדי קינן, אני מנהל אגודה של קיבוץ כברי בצפון, שבעה ק"מ מהגבול. אני רוצה רק לדבר על דבר אחד: אנחנו מה-7 באוקטובר גני הילדים שלנו עובדים, אנחנו לא מפונים. אבל הגנים שלנו לא ממוגנים ואנחנו מאוד ייחודיים בדבר הזה, שאנחנו בעצם בטווח זמן מיידי. אין לנו אפשרות ללכת לממ"ד ואנחנו צריכים להיות כל הזמן באזור ממוגן, אבל אין לנו את המיגון הדרוש. אין הרבה יישובים כאלה בארץ שלא מפונים וזמן תגובה מיידי.

איזה קיבוץ זה?

קיבוץ כברי. והמצב הזה שבעצם למדינה אין פתרון ליישובים ייחודיים שבטווחים מיידיים הוא משהו שצריך לחשוב עליו, כי אנחנו בפתחה של שנת לימודים חדשה.

זה מיגון של גנים?

כן, כן, מיגון של גנים. בעיקר גנים. כמובן גם מוסדות חינוך אחרים, אבל הגנים זה הדבר הכי קריטי לנו. אז אני מבקש איזה שהיא התייחסות.

אין בעיה, זה יהיה בסיכום. אני אכניס את זה בסיכום הדיון ואבקש שיבדקו את הנושא הזה לעומק. תודה רבה וסליחה על הצפיפות של הזמנים.

בסדר גמור. תודה.

תודה. פשוט הייתי הרבה שנים מאמן והייתי מאמן נבחרת ישראל בשחייה גם, רק שתדעו, אז אני חזק בסטופר.

צופית גולן, איפה היא? שתי דקות.

אז אפילו קצר יותר. כמו שאמרת, כמה דברים מאוד מרכזיים: יום לימודים ארוך למסגרות ASD עם כל המאמצים שהמשרד עושה שזה ייפתח כמו שצריך יש חוסר בכוח אדם. לא ברור לנו איך הולכים לפתוח את השנה הזאת ככה. יש לנו עדיין בירורים בנוגע להסעות לכל מיני מסגרות. צריך לתת על זה את הדעת. אנחנו לא נסכים שיפתחו מסגרות כשהצוותים שם לא עברו הכשרה ולו מינימלית. לא יכול להיות שיהיה דבר כזה. אנחנו יודעים שחסרים, יודעים שעובדים על זה. אבל לא יקום ולא יהיה. זה אחד הדברים הכי חשובים לנו.

מוגן דיו. אנחנו לא נסכים, לא נסכים, עוד פעם, למוגן דיו שהוא לא באמת מוגן. להגיד לי שהילדים שלומדים בקרוואנים ייצאו מהקרוואן, יישכבו עם ידיים על הראש, ראינו מה קרה בצפון. לא יקרה. לא נסכים להכניס את הילדים שלנו לתוך מוסדות לימוד שהמוגן דיו הוא לא באמת מוגן ולא עומד במה שנקרא סטטוס הבסיסי ביותר של פיקוד העורף: שתי תקרות מעל, קירות פנימיים. לא יקרה. אנחנו לא נסכים לזה. אני מבינה שאנחנו קצת שוכחים שאנחנו במלחמה לפעמים כי נוח לנו, אבל אנחנו עדיין במלחמה. יש פה עדיין איום טילים. וזה שמשרד החינוך פותח לנו בתי ספר בקרוואנים אבל לא דואג להם למיגון – לא פתרון.

יש לך נתונים איפה? יש לכם נתונים איפה הבעיות?

יש מגוון בכל הארץ. הממ"מ ניסה להביא את זה כבר עשרות פעמים. לא הצליח לקבל נתונים מהמשרד בצורה מסודרת. אנחנו ביקשנו עשרות פעמים.

אני יודע שאנחנו נטפל עכשיו בכברי.

אז אני אומרת לך שאני גרה ברחובות ואלמלא ראש העיר שלי היה שם מרחבים מוגנים בתוך הקרוואנים, כן, גם אנחנו בטווח טילים חברים. גם המרכז בטווח טילים. לא יכול להיות שילדים ילכו ללמוד במוגן דיו. לא יכול להיות שאנחנו נסכים, עזוב צפון ודרום שזה בכלל לא הגיוני ולא יעלה על הדעת. מוגן דיו הוא לא אופציה. שם צריך להיות מוגן, נקודה. אבל גם מוגן דיו, עם כל הכבוד, גם במרכז, כולנו ישבנו וחיכינו לטילים, הם עדיין יכולים לקרות פה. אז אנחנו לא נסכים לפתוח בתוך מוגן דיו, זה לא יקרה. הילדים שלנו הם לא איזה שהוא ברווז במטווח.

נושא חשוב נוסף זה כל היועצים. זה עלה פה לשנייה. זה לא רק עניין של תקינה, זה עניין של לוודא שבכלל מגדירים יועץ בבית ספר יסודי. ודואגים לשלם לו, לא רק על הדרך, לא רבע משרה באיזה משהו מסביב. זה לא הגיוני.

זה נושא תקציבי.

זה לא רק נושא תקציבי, זה נושא של הגדרה במהות.

יועץ לא יכול להיות גם מורים. הם לא יכולים להיות גם מורים.

ונושא אחרון וסופר חשוב הוא הנשירה סמויה וגלויה. יש לנו ילדים שהם גם ילדי מילואימניקים, גם אחים של ילדים בצבא. יש לנו נשירה סמויה. לא רק אלה שהם בפרויקט היל"ה ואנחנו יודעים לשים עליהם את היד. יש חוזר מנכ"ל מילואימניקים, הוא לא מתייחס לאחים של והוא לא נותן באמת מענה לילדים האלה.

תודה רבה. דורית בבקשה. אני אסביר לכם מה הולך להיות. דורית תדבר שלוש דקות. אינה, סמנכ"לית של המשרד. בבקשה דורית.

דורין חזן, יו"ר ארגון הגננות. ככה: אני אגיד את זה בנקודות. שלחתי את נייר העמדה, זה קיים ואני מדברת על זה גם כמעט 20 שנה יחד עם רויטל.

תנסו רק לא לחזור על אותם דברים.

אני מדברת רק על הנושאים שקשורים לגנים, לגננות ולילדים. אני רוצה להגיד לכולם פה ההורים וקשב של משרד החינוך. אין גננת שלא רוצה לקבל ילדים לגן שלה ולא לשלב אותה. יש גננת שאין לה את הכלים ואת היכולת, אם זה המבנה, אם זה הנגישות, אם זה גננת שלא הוכשרה מראש לקבל את הילדים ועל אחת כמה וכמה הצוות שלה לא מוכשר. אנחנו בבעיה מ-2018 בכל הנושא של שילוב ילדים של החינוך המיוחד. ובימים האלה מתקשרות אליי גננות ואומרות לי תקשיבי, משלבים לי ארבעה-חמישה ילדים עם 35 ילדים בכללי. זה לא נהנה וזה חסר מאוד.

אנחנו לא נצליח לקיים ככה את שנת הלימודים ואחר כך יבואו ההורים בטענות על הגננות. בבקשה, זה לא רק מעמד הגננת, זה תסכול וזאת הנשירה של הגננות. זו בדיוק, על זה נושרות הגננות.

אז איפה יהיו הילדים?

מצב נוסף, יש הסכם קיבוצי שמדבר על כך שהסיטו את ימי החופשה של הגננות ונותנים להם יומיים בשנה לבחירה. אין לנו אפשרות לבחור את יום המחלה שלנו, להיות חולה ביום המחלה. זאת אומרת שצריך שיהיה תקן לגננות ממלאות מקום. עשינו סקר, הגשנו אותו ליושב ראש הוועדה. בסקר הזה למעלה מ-800 גננות ענו. כשיש 22% מהגננות אומרות הגנים שלנו נסגרו, לא בגלל שיצאנו לחופשה, לא ניצלנו את החופשה אפילו. הם נסגרו. זה אומר שאנחנו יומיים בשנה תורמים מתנה למערכת.

מעבר לזה שאנחנו תורמים את היומיים האלה מתנה אנחנו לא יוצאים גם לא בימי מחלה. אנחנו מגיעים לגן או שהגנים נסגרים. זה אומר שההורים ביקשו שהגנים שלהם לא ייסגרו, שיהיה להם יותר זמן לחופש. מה קורה? נסגרים להם במהלך השנה הגנים. צריך לטפל בזה, צריך לתת לזה תקן. יש למעלה מ-200 גננות עם תואר שיכולות להצטרף למערכת אם הן יהיו עם תקן. בבקשה לדאוג לזה. אלה שני הנושאים שאני הכי חושבת שצריך לדבר עליהם. הנושא של שילוב.

התאמת ימי הלימודים. בימים אלה מעונות היום דורשים או פונים לגננות שיש להם ילדים במעון יום ואומרים להם יום הלימודים מסתיים ביום שישי בשעה 12:00. גננות מסיימות ב-12:45, בתי ספר מסיימים ב-12:00. בבקשה, גם לדאוג להתאמה הזאת. גם בימי צומות, גם בימי חופשה, גם בכל הימים. לא יכול להיות שגני הילדים, הגננות יצטרכו לדאוג לבייביסיטר, זה יושת עליהם. זה עוד 100 שקלים בשבוע או בחודש, אבל עדיין זה כסף שיורד מהם. יש לדאוג לגננות בנושאים האלה. יש את נייר העמדה.

תודה רבה. אני יכול לתת לך דקה, אם זה יעזור לך.

שמי קונסטנטין שוויביש, מנכ"ל רשת איגום. סער דיבר על מלחמה שעוד מעט תהיה בלבנון ויהיו גם הפסקות לימודים. כלומר תהיה הנחיה לא לפתוח גני ילדים ומעונות. אנחנו הגשנו על הפסדים שספגנו בנובמבר-דצמבר במרץ הגשנו בקשה, טרם קיבלנו, אנחנו באוגוסט. אנחנו סופגים את ההפסדים. אם כבר אנחנו יודעים שתהיה מלחמה אני מבקש מראש להגיד כמה אנחנו נקבל ואיך, כיוון שזה לא - - -

זה ועדת כספים, זה לא ועדת חינוך.

זה חינוך, אני שייך לחינוך.

לא, רק שתדע. אם אתה רוצה להזיז משהו בנושא הזה זה ועדת כספים.

אני פונה לוועדת חינוך שיכול להיות. זה א'-ב' אני מברך את משרד החינוך שהוא ניצח בחזית השלישית בנושא גנים ילדים פרטיים שאינם כבר ולא קיימים. ברכות. עכשיו משרד החינוך יכול לנצח גם ענף של מעונות יום פרטיים. תודה.

אתה אומר בציניות.

כן, זה ציניות רבה.

לצערי אני מסכים איתך.

אני יכולה קצר? ד"ר אורית דגני דיניסמן, אני מהצפון. אני רוצה להוסיף לדברים שנאמרו על ידי ההורים, לא לחזור עליהם. להוסיף כמה נקודות מבט כלליות עם כמה פתרונות שאני רוצה להציע.

קודם כל צריך להסתכל על החינוך כמפעל חיוני. זאת אומרת שבלי החינוך בעצם אנחנו מתחילים לאבד משפחות אצלנו בגליל. ולכן אני מסתכלת על הגליל המזרחי. השאיפה שלנו שמערכות החינוך יעבדו. הם יעבדו כשיהיו צוותי מורים. כרגע רק הבוקר מנהלת אגף החינוך אמרה לי ש-10 מורות הודיעו לה שהן לא ילמדו בשנה הבאה ועוד מנהל חטיבה עליונה הודיע מהרגע להרגע שהוא לא ינהל. הדרך היא לא רק מה שנאמר קודם, אלא להוסיף עוד תמריצים, אחרי ש-10 חודשים הם נתנו את ה-110 אחוז.

כלומר יש במפעל רגיל מענק עידוד חזרה לעבודה. הם חוזרים באזור קו עימות או באזורים מפונים. צריך להוסיף מענק עידוד חזרה לעבודה. דבר נוסף זה הסעות. הם רוצים להישאר, לגור באזור מפונים יחד עם המשפחה שלהם והם נדרשים לבוא כדי ללמד בבית הספר ולא נותנים להם את הנסיעות כמו שצריך. אלה דברים מאוד בסיסיים שיכולים להחזיר מורים.

את לא טובה בזמנים.

דבר אחרון.

אני לא יכול יותר.

משפט אחרון זה לגבי הילדים והנוער. הילדים והנוער גם הם איבדו שנה. הדרך לעודד אותם זה לתת תוכניות העשרה אטרקטיביות בין לאומיות. אם לא ניתן תוכניות העשרה אטרקטיביות לילדים הם יאבדו גם את האמון במערכת.

אני איתך בנושא הזה הכי הרבה. אינה, בבקשה.

אני מבינה שאני צריכה לקצר, אז אני אתן תפריט טעימות על חלק מהדברים ששאלתם.

אף אחד לא נשאר גם, כל מי שצריך לקבל את התשובות.

אין בעיה, אבל חשוב לי להגיד. קודם כל, אנחנו עומדים לפתוח את שנת הלימודים. באופן כללי אנחנו מדברים על 2.5 מיליון תלמידים. על רבע מיליון אנשי חינוך. זה באמת בשנה שהיא הייתה שנה לא פשוטה. ויחד עם זאת משרד החינוך נתן מענים לצפון, לדרום, לכל הארץ, כי הבנו שהחינוך, כמו שאת אמרת, הוא החוסן. ואנחנו גם נמשיך לעשות את זה בשנה הבאה.

כל הנושאים שהעלו, אם זה החינוך הבלתי פורמלי שנתנו מיד אחרי הצהריים ופתחנו מסגרות ונתנו מענים, ימשיכו גם בשנה הזאת. גם בנושא של נשירה, רק תנו לי לסיים. בנושא של נשירה, במקומות שזיהינו ילדים שהם בסיכון מצבי פתחנו 30 מסגרות ייחודיות שייתנו את המענה לילדים האלו ברחבי הארץ. ומעבר לזה פתחנו עוד מתחמים וסיירות וכדומה כדי לתת מענים, כדי שלא תהיה נשירה.

לגבי הנושא של הייעוץ. גם כאן, כמו שדיברו על הפסיכולוגים השנה נתנו עיבוי של שעות הייעוץ במוסדות החינוך בכל רחבי הארץ, לא רק בצפון ובדרום. אנחנו גם נמשיך לעשות את זה בשנה הזאת, על מנת שבכל מוסד חינוכי יהיו את אנשי המקצוע הנדרשים לתת את המענים שכל כך צריכים.

לגבי הנושא של החינוך המיוחד הוועדות הסתיימו. כרגע אנחנו נמצאים בוועדות החריגות ואנחנו עושים את הוועדות החריגות האלה כי ההורים פונים ואנחנו רוצים לתת להם מענה. אם לא היינו עושים את הוועדות החריגות האלה אז היינו יכולים להגיד אנחנו סיימנו עם זה. לא, אנחנו רוצים שההורים יבואו, יציגו את הדברים שלהם ולכן אנחנו בשלב של ועדות חריגות. באופן קבוע יש לנו סטטוס פעמיים בשבוע עם המנכל כדי לראות שהילדים משובצים.

לגבי מה שעלה פה על ילדי התקשורת. אנחנו מדברים כרגע על 300 כיתות שבהם אנחנו דואגים יחד עם זרוע הביצוע שלנו החברה למתנ"סים לכוח אדם להכשרה, להדרכה, יחד עם השלטון המקומי, כדי שגם שם איפה שהיה קושי נוכל לתת את המענים.

כל הנושאים שדיברו עליהם, היא יצאה אז אני לא אתייחס אולי, אבל יש חלק מהדברים שהם הסכמי שכר והם לא לשולחן הזה.

אני רוצה להגיד תודה גדולה לאנשי החינוך שבשנה הזאת הם באמת עשו מעל ומעבר. למנהלים, למורים, לרכזים, לפסיכולוגים, ליועצות. למנהלים ברשויות המקומיות. אין פה בן אדם שלא התגייס כדי ליצור מערכות חינוך מותאמות. באמת, בהתחלה במרכזי יחד שפתחנו 400 מרכזי יחד. אחר כך בבתי הספר שפתחנו ובבתי הספר העורפיים. נכון, צריך כל פעם לדייק ולעשות. נתנו הסעות והלנו מורים ויצרנו ונתנו למעונות היום, ההורים לא שילמו, המפונים לא שילמו למעונות היום. המפונים לא שילמו תשלומי הורים. כל הדברים האלו הם כדי שההורים האלו יהיו באמת במקום של הקושי שנוכל להקל עליהם. ולא הצלחנו להגיע לזה, אבל היריעה עוד גדולה.

אנחנו נמשיך לסייע גם בשנה הבאה. ומבחינתי השנה הבאה לכל ילד, וזה חשוב לי להגיד, גם אם עכשיו אנחנו נמצאים בחוויה קשה בצפון וכבר ראיתי מה קורה עם טילים גם היום, לכל ילד יש מקום שבו הוא משובץ. יש לו כיסא, יש לו שולחן, יש לו מורה שמקבלת אותו. נכון, אולי לא ביישובים שפונו, אבל בישובים אחרים, וזה גם המקום להגיד תודה לכל הרשויות שהם נמצאים עכשיו בתחומם. באמת התגייסות יוצאת דופן גם של השלטון המקומי לעבוד יחד עם משרד החינוך. לכל ילד יהיה מקום. אנחנו עובדים על זה. יש כבר ובשנה הבאה אנחנו רואים את זה כשנה שנמשיך להגיע גם בפערים שנפערו, גם בנושא הרגשי חברתי והבלתי פורמלי. וגם בנושא של תקומה, ריפוי והשיקום. ולא בכדי גם השר הציג את הנושא של המצוינות, כי אנחנו חייבים תמיד לעשות את הרף הזה של לאן לשאוף.

אז תודה רבה גם לתלמידים, הם לא נמצאים פה, אבל גם הם היו חלק מאוד משמעותי בעשייה של ההתנדבות ושל המעורבות. ואני מייחלת שתהיה לנו שנת לימודים טובה, שכולנו ביחד נדע שהשנה הקרובה תביא איתה את הדברים הטובים שאנחנו כל כך מייחלים.

אמן ואמן.

ישראל שיאנית בפערים. 70 מיליארד שקלים תקציב החינוך, רובו למשכורות למורים. המורים סוגרים את דלת הכיתה ואף אחד לא יודע מה קורה שם. המורה מלמד ממחברת של לפני 30 שנה, כי אין לו זמן להכין שיעורים. במדינות אחרות מתפתחות יש הרבה פחות שעות למורים בכיתה. חייבים להוריד את מספר השעות שהמורים בכיתה. אני מתחננת, בשביל כולנו, לילדים שלנו ולתלמידים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה לך. דקה שלי, בסדר?

אנחנו ועדת חינוך, תרבות וספורט. ואנחנו אחרי שבועיים של גאווה גדולה למדינת ישראל. גאווה שאני, כמי שכל חיי עוסק בזה ומקדם את זה גם בכנסת, יכול להגיד לכם שלעמוד באולם ההתעמלות כשהבנות שלנו במדליית הכסף ולראות כל כך הרבה דגלים של מדינת ישראל, דגלי כחול לבן עם המגן דוד שלנו בתקופה כל כך קשה, כשאתה מפחד להיות עם סממן ישראלי מחוץ לאולם, בתוך האולם לראות את זה זו הגאווה הכי גדולה שיכולה להיות לי ולכם ולכל אדם כישראלי. מהחדר הזה אני רוצה לברך, אנחנו נעשה עוד דיון שבוע הבא, מיוחד, עם האלופים שלנו. לברך את המאמנות, את המאמנים, את הוועד האולימפי, את כל הספורט הישראלי על אולימפיאדה מדהימה עם הישגים יוצאים מן הכלל. אל אל ישראל, שרק נמשיך ככה. תודה רבה.


(הישיבה נפסקה בשעה 17:47 ונתחדשה בשעה 18:12.)




הצעת צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים התשפ"ה), התשפ"ד 2024

ערב טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, י' באב התשפ"ד, 14 באוגוסט 2024. הנושא הצעת צו לימוד חובה (שיעור השתתפות של המדינה ושל רשויות החינוך המקומיות בקיום מוסדות חינוך רשמיים לשנת הלימודים תשפ"ה).

סוף סוף הצלחנו להגיע להיוועצות כמו שמתבקש בזמן. לא היה פשוט. ברכות בין השאר למר יצחק בוקובזה על ההתעקשות וההתמדה.

מה, זה בזמן נקרא, כבודו? זו הגשה בזמן?

בוא נגיד שזו התקדמות, בסדר? אני כן רוצה להיות, תכף אני אתן לך. אני אגיד שמשרד החינוך היה מוכן כבר לפני חודש וחצי, שזה התעכב במשרד הפנים. בסדר?

חודש וחצי היה מוכן וזה התעכב?

חודשיים. הנה, מתקן אותי, חודשיים.

למה זה התעכב?

כי גם שם הם היו צריכים לעשות היוועצות.

אבל זה שכפול של דברים, אדוני, זה שכפול.

בסדר, אבל גם בשכפול לפעמים זה. לצורך העניין, יש עכשיו שכפול. השלטון המקומי נמצא פה ונועה נמצאת פה ואני לא בטוח שהיא מסכימה עם כל מה שכתוב שם.

אדוני - - - מחק את העתירה הקודמת שלי ונתן לי הוצאות. שם התחייב משרד החינוך לעשות נוהל להגשה בזמן. נוהל.

נכון.

תראה איזה משהו גדול, כן? זה בדיחות.

תכף ניתן לך את זכות הדיבור, יצחק.

אז כן אני רוצה קודם כל להודות, באמת, על המאמצים של משרד החינוך. נכון, יש עוד הרבה מה להשתפר וכוועדה זה התפקיד שלנו. ואני חושב שבאמת עם העזרה האדירה גם של הייעוץ המשפטי, כל ישיבת צוות זה מתחיל, מה עם 7(ב), בסדר? אז באמת תודה רבה גם לתמי, תודה רבה לאיתי באמת על המאמצים הכבירים כדי שבסוף זה יגיע. אנחנו ניתן לתמי לעשות לנו איזה סקירה ראשונית וכמובן אחרי זה יצחק אתה גם ושאר הנוכחים ונועה עוד 20 דקות, סליחה על האיחור. כן, בבקשה.

אני אקצר ובאמת נשמע אולי אחר כך מהמשרד, כי זה בסוף צו של שר החינוך. הצו הוא לפי סעיף 7(ב) לחוק לימוד חובה והוא מדבר באמת על קביעת שיעור ההשתתפות של הרשויות המקומיות והמדינה בקיום של מוסדות חינוך רשמיים.

יש פה כל מיני שאלות שכבר עלו. הצו, כמו שנאמר פה כבר, זהה לצו שהובא בפנינו לשנת הלימודים התשפ"ד. הוא מתייחס לחלק מהרכיבים, הוא מתייחס לשכר עבודה של מורים, של עובדי הוראה ושל כל מיני בעלי מקצועות אחרים, סייעים או תומכי חינוך כמו שאנחנו אומרים היום, פסיכולוגים, קב"סים. חלקם זה 100%, חלקם זה אחוזים. רוב הדברים שנכללים בצו אין בהם התייחסות לאשכולות. אין בהם שוני אם הרשות נמצאת באשכול כזה או אחר, למעט בהקשר של אגרות השכפול וחומרי מלאכה והערכות הטכנולוגיות. שזה בעצם הנושא השני, כל מיני דברים של ציוד.

הנושא השלישי זה דברים של הוצאות תפעול, לגבי גני ילדים. הוצאות תפעוליות שהן לא שכר. שזה בעצם אמור לשקף את הדברים הבסיסיים שנדרשים לקיום מוסדות החינוך. לא את המדרגה הנוספת, ששם דווקא נמצאים הדברים - - -

הכסף הגדול.

הכסף הגדול, התוכניות הנוספות, הדברים הדיפרנציאליים. ואחד הדברים שעלו פה שבעצם הדיון בצו או לפחות מה שמופיע בו לא נותן את התמונה המלאה של חלוקת ההשתתפות בין הרשויות המקומיות למשרד מכמה סיבות. גם בגלל שזה באמת לפי החוק זה רק קיום המוסדות ברובד הבסיסי, אבל לא מקבלים את התמונה המלאה. גם בגלל שזה חל רק על המוסדות הרשמיים, בעצם זה לא חל בכלל על חטיבה עליונה ועל מוסדות חינוך שהם לא במסגרת המוסדות הרשמיים. הדברים האלה כן נמצאים בחוברת היותר מפורטת שהמשרד מוציא, אבל לא כאן.

את מוכנה להסתפק בחוברת שהמשרד מוציא באינטרנט ואת דף האינטרנט התקינה, שזה שני דפים אולי, זה לא צריך להיות כאן בוועדה לשיקול דעת? זה לשלוח לאינטרנט את חברי הוועדה? אני רציני.

לא, אני אומרת, זה באמת מעבר למה שנדרש לפי החוק. אבל השאלה באמת מה כולל התהליך שהוא חלקי והיו כל מיני דברים שעלו פה כן בדיונים הקודמים, גם לגבי שאלת המועד. והפעם אנחנו, שוב, אנחנו מאוד קרובים לתחילת שנת הלימודים ואני מניחה שגם חלוקת התקציב ובסופו של דבר כבר נסגרה, אבל כמו שאנחנו יודעים היוועצות כן צריכה להיעשות באופן שהמשרד ישקול את הדברים, ישמע את ההערות, יהיה מסוגל לקחת אותם בחשבון. אחד הדברים שאולי מטרידים בשנה הספציפית הזאת, וזה אולי עלה גם קצת מהמכתב של השלטון המקומי, זה ששוכפל פה צו שבעצם הוא באופן מאוד דומה הרבה שנים מנוסח בצורה מאוד דומה. והשאלה איך זה יעמוד בפני הצרכים התקציביים והפרויקטים המיוחדים שהתקופה הזו מזמנת. והאם זה לא יטיל בסופו של דבר עלויות אחרות על הרשויות המקומיות שבעצם לא מובאות פה, לא באות לידי ביטוי ואולי באמצע השנה פתאום יוטלו. וזאת שאלה שכן, בכל זאת קרה משהו מאז 2023 שהובא צו למועד הזה ב-2024. וזה נראה כאילו כלום לא קרה מבחינת חלוקת ההשתתפות הזאת.

בעניין הזה אדוני יושב-הראש, אני יכול להעיר משהו?