פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
31/07/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 263
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ה בתמוז התשפ"ד (31 ביולי 2024), שעה 12:00

1. השלכות רפורמת מימון הסרטים על תעשיית הקולנוע הישראלי
2. הצעת תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תוכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים בביתם), התשפ"ד-2024
3. חוק למניעת העסקה במוסדות מסוימים של מי שהורשע באלימות כלפי ילדים וחסרי ישע, התשפ"ג -2023 – היערכות לכניסה לתוקף

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
זאב אלקין
סימון דוידסון
מיכל מרים וולדיגר
צגה מלקו

טלי גוטליב
מאיר כהן
ירון לוי
אפרת רייטן מרום

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר
אלעד גודינגר - לשכה משפטית, משרד הבריאות

אייל גינגולד - עו"ד, יועץ משפטי מעונות יום, לשכה משפטית, משרד החינוך

עביר מטאנס - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, המחלה הפלילית, משרד המשפטים

מוריאל אורדן - עו"ד, ייעוץ משפטי, משרד החינוך

ליאור טוביה - מנהל אגף ביטחון, משרד החינוך

מירי נבון - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי בלשכה המשפטית, משרד החינוך

איריס כהן דור - מדריכה ארצית במינהל הפדגוגי, משרד החינוך

דן פיקמן - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

ילנה פרלמן - רמ"ט תרבות לשכת השר, משרד התרבות והספורט

דינה עברי עומר - עו"ד, יועצת חיצונית, משרד התרבות והספורט

דני חורין - יועץ משפטי, חשבות וספורט, משרד התרבות והספורט

קרן כרמל - מנהלת תחום מחול וקולנוע, משרד התרבות והספורט

שי יוסף - עו"ד, רפרנטית בייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עפרה אוסטין - מרכזת מוגנות חסרי ישע וקטינים, משרד הבריאות

פקד יעל רוזנקרנץ - קמ"ד אח"מ יועמ"ש, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

עדי פרץ - עו"ד, עוזרת משפטית ליועמ"ש משרד לביטחון לאומי

פקד הילה לוי - ק חו' במחלקת מענה אזרחי אח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

קשת יונה פיינברג - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הרווחה

נטלי מופסיק - עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גיא דוד - עו"ד, מנהל אגף בכיר משמעת, נציבות שירות המדינה

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

ורד וינדרמן - עו"ד, מנכ"לית המועצה הלאומית לשלום הילד

ליה קוק - עו"ד, מנהלת מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

קרן אוחנה איוס - עו"ד, מנכ"ל חיבה - איגוד גני הילדים הפרטיים

עליזה לביא - חכ"ל, ראש מועצת הקולנוע, יזמת חברתית, סופרת ומרצה

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

מאיר ארסף - עו"ד, נציג לשכת הקשר עם הכנסת, שדלן

גלי עציון - עו"ד, מנהלת מחלקת ייעוץ וחקיקה, נעמ"ת

צופית גולן - ס. יו"ר הנהגת ההורים הארצית

אביגיל סאמין - יו"ר שותפה, מנהיגים, ארגון מנהלים

איילת צ'ייט הצופה - ראש תחום סיוע פרטני, עמותת גדולים מהחיים

שרונה נמר - יו"ר המטה לקידום החינוך לילדים חולים, מטה המאבק לשוויון זכויות לילדים חולים

נלה דוידוב - מנכ"לית המטה לקידום החינוך לילדים חולים, מטה המאבק לשוויון זכויות לילדים חולים

רויטל לן כהן - עו"ד, מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

מיכל בר דורון - סמנכ"לית חלאסרטן

דורית ענבר - עו"ד, מנכ"לית הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה

אביתר מונצ'ז - נציג המפיקים הצעירים

חיים מקלברג - מפיק סרטי קולנוע, איגוד המפיקים

עדי גולד - מנכ"ל איגוד הבמאיות והבמאים

טל גרניט - חברת הנהלת איגוד הבמאים והתסריטאים

פראג בנבניסטי - מלהקת, במאית סרטים ופעילה חברתית, איגוד הבאים והתסריטאים

ניר גילעת - במאי, תסריטאי ועורך וידיאו, איגוד הבמאים והתסריטאים

ליאור תמאם - עו"ד, מנכ"ל איגוד התסריטאים

ריקי בליך - יו"ר שח"ם - איגוד השחקנים והשחקניות

לירן עצמור - במאי ומפיק, פורום היוצרים הדוקומנטריים

קרין קיינר - במאית דוקו, חברת הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים

מיה נאור - אחראית תחום שיווק, פורום היוצרים הדוקומנטריים

אסף אמיר - יו"ר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה

יואב אברמוביץ - מנכ"ל משותל, קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות

שרה פון שוורצה - שחקנית בכירה בתעשיית הקולנוע

מיכל לביא - גיסתו של עמרי מירן החטוף בעזה

נועה בן אריה - יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי

שרון זיגדון - מנהלת אגף לגיל הרך, ויצ"ו

מוריה כהן בקשי - עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, אקי"ם

תמי סלע
מאיה גונן

אתי דנן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

השלכות רפורמת מימון הסרטים על תעשיית הקולנוע הישראלי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ה בתמוז, 31.7.2024. נראה לי שלא נשכח את התאריך הזה. השלכות רפורמות מימון הסרטים על תעשיית הקולנוע הישראלי, בהשתתפות שר התרבות מיקי זוהר.

משפחות החטופים, בבקשה.

שלום. כשאני נמצאת פה תמיד הדיסוננס הוא מאוד גדול בין הפנים הנעימות גם שאני פוגשת פה לבין הסערה הקשה מאוד שמתחוללת בתוך תוכי, בתוך תוכנו המשפחות. אני רוצה להודות למשרד התרבות על הפעולה שערכנו בפסטיבל קאן. על האפשרות שניתנה לי לעשות את זה. ילנה, כפיר, קרן, תודה גדולה לכם על הפעולה הזאת.

אבל עכשיו אנחנו ניכנס שנייה לסערה, ואני כתבתי כדי שזה לא יהיה מפוזר. אז שמי מיכל, אני גיסתו של עמרי מירן שנחטף מנחל עוז לעיניהן של אחותי לישי ואחייניות שלי רוני ועלמה. ארבעתם היו בני ערובה בשטח הקיבוץ. באדיבות חמאס יש גם תיעוד של לייב פייסבוק. את לישי, רוני ועלמה קיבלנו בחזרה, אבל עמרי נלקח מהן באכזריות כאשר רוני נתלשת ממנו. רוני הייתה בת שנתיים וחודשיים. אמש היא ציינה את יום הולדתה השלישי כאשר אבא עמרי שלה 299 ימים בשבי בעזה.

מאז ה-7 באוקטובר הזהות של כולנו כמשפחה עברה שינוי מהותי. מאותו יום ארור אנחנו בהישרדות קיומית. אנחנו כבר לא מי שהיינו קודם ואני, שעוסקת בתחום הקולנוע כ-20 שנה כבר אינני מי שהייתי. מאז אותו יום המוח שלי מחולק לשניים: אני יכולה לדאוג למשפחה שלי ואני יכולה לפעול למען השבת עמרי ביחד עם 14 החטופים והחטופות שעדיין נמקים במנהרות חמאס. כל השאר נשמט כמו לא קיים. עניין של סדר עדיפות שכנראה אדם השרוי במצב קיומי כמו נכפה עליו באופן פיזיולוגי. הייתי מצפה שגם המדינה שלנו תעשה את זה.

הייתי מצפה שגם אתם בכנסת, נבחרי הציבור, תבינו את הבערה, את האש הלופתת בכפות רגלינו, תרגישו אותה ותפעלו בהתאם. כבר 10 חודשים שבאמת לא ברור לי מה אתם עושים למען עתיד המדינה שלנו. בזמן שאנחנו מדממים בצפון ובדרום, בזמן שילדות וילדים נטבחים בדרום ובצפון, אתם משחקים כאן משחקים של אגו והורדת ידיים.

אני באמת שואלת אם אין אפשרות להבחין בין עיקר לטפל. אנחנו במצב קיומי ולפעמים אני תוהה אם זה רק אנשי הצפון והדרום. איזה תרבות בדיוק יש בנחל עוז כאשר בחג המשק, אירוע תרבותי שצפוי היה להתקיים ב-7 באוקטובר, במקום לחגוג נטבחו, נחטפו שם ילדים, קשישים, נשים וגברים? איזה ספורט יש כאשר לפני ימים בודדים נטבחו 12 ילדות וילדים בזמן ששיחקו כדורגל? איך אפשר להתעסק ברפורמה בקולנוע כאשר 115 חטופים וחטופות נמקים במנהרות? כאשר למעלה מ-100,000 עקורים מביתם ורבים מהם ששבו הביתה או ישובו באמצע אוגוסט בציווי המדינה, בציווי שלכם. חוזרים לגור באזור מלחמה. גם אני והמשפחה שלי ביניהם. כאשר חיילים וחיילות יוצאים לסבב לחימה שלישי והאופק לא נראה כאשר משפחות החיילים והמילואימניקים נאנקות תחת העול והחשש הכבד מה-"הותר לפרסום" הארור.

אני פונה אליכם עם שתי הזהויות שלי: האחת שעיסוקה המרכזי הוא קולנוע ונזנחה הרחק מאחור וזו שהפכה אותי למי שאני היום – משפחה של חטוף, של עמרי מירן האהוב ובת הנגב המערבי. אני מבקשת מכם שבעת הבוערת הזאת, כאשר הוולקנו כבר התפרץ עלינו והלם בחוזקה, כאשר חמאס לופת בידיו האכזריות את האהובים והאהובות שלנו, לבדוק היטב היטב את סולם הערכים שלכם ואת סדר העדיפות שלכם.

נכון לעכשיו 115 חטופים נלקחו מביתם, הופקרו באכזריות על ידי מדינת ישראל וטרם שבו הביתה. כאשר כל שבוע אנחנו ממשיכים לספור את אלה שאינם, את ה-ז"ל. אם הם לא יחזרו לא יהיה ביטחון במדינה הזאת, לא יהיה עתיד למקום הזה. איך אפשר לחיות במקום שמפקיר אזרחים ואזרחיות להירקב בידיים אכזריות כל כך? החברה הישראלית מתפרקת, האדמה בוערת. וזה לא זמן לרפורמה במימון סרטים, אלא אם אתם בעד שלהוב הלהבה והסטה מהעיקר. תחום הקולנוע אכן סובל בצורה קשה ממדיניות ההנהגה הנוכחית. יש פה חכמים ממני שידעו להגיד בדיוק. טיפול עומק אכן נדרש והוא רחב ממה שנראה לי שאתם חושבים, מהסיבה הפשוטה שהוא לא נמצא בשום רפורמה. הוא צריך להיחשף מתוך הערכים הבסיסיים ביותר של חברה אנושית חפצת חיים.

אני מזמינה את כולכם להניח את הרפורמה בצד ולפנות זמן לנושאים בוערים להצלת המדינה, שתחילתה בהחזרת החטופים הביתה מהשאול. והמשכה במסע מאתגר להחזרת אמון האזרחים ביכולתה של המדינה לדאוג לצורך הבסיסי ביותר של קיום.

תודה מיכל. יש עוד מישהו? בבקשה השר.

אז קודם כל, אין ספק שהכאב שמובע פה הוא כאב מוצדק, החטופים שלנו עדיין בעזה ומחובתנו להשיב את כולם הביתה. המשימה הזאת היא משימה שאני עוסק בה לדעתי יום יום, לפחות כמה שעות ביום. גם עם שיחות שאני עושה עם הרבה מאוד משפחות וגם עם חטופים ששבו. וגם עם הממשלה עצמה, עם חבריי לממשלה, עם ראש הממשלה. אני מאלה שתומכים בעסקה ודוחפים לעסקה. ומקווים שעסקה תהיה בקרוב. לא יקרה כלום אם נעצור את המלחמה למספר חודשים על מנת שנוכל להשיב כמה שיותר חטופים הביתה ונוכל לחזור להילחם באויבינו ולהשמיד אותם עד האחרון שבהם.

אני חושב שבסוף יש מסר שלישראל מאוד ברור. החטופים צריכים לשוב הביתה, אנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם. צריך להבין שעיסוק מול ארגון הטרור חמאס הוא עיסוק מורכב. זה ארגון טרור חלאתי, עם אמות מידה שונות ממה שאנחנו מכירים. הם לא מקדשים את החיים, הם מקדשים את המוות. לכן השיחות מולם כל הזמן לצערי עד רגע זה עולות בתוהו. אני מקווה שבקרוב מאוד, מאוד, נדע כבר איזה שהיא בשורה טובה בעניין הזה. והמסר של ישראל הנוסף הוא זה שכל מי שחושב שלטבוח ביהודים משתלם כדאי לו לחשוב שוב. ואנחנו כמדינה צריכים בימים האלו באמת למצוא את הדרך להתאחד ולעבוד יחד ולשתף פעולה יחד כדי להשיג את המטרות שלנו שזה השבת החטופים והשמדת אויבינו עד האחרון שבהם, ככל שנוכל.

מעבר לזה, בכל מה שקשור לנושא שאנחנו דנים בו היום, תכף נצלול גם לפרטים, מדינת ישראל לא עוצרת מלתפקד. מדינת ישראל צריכה להמשיך לפעול בכל מיני נושאים וכל מיני עניינים. כמובן שכל מה שיכול להעמיק קרע זה לא דבר שאני בעדו. במקרה הזה שאנחנו דנים פה היום אני לא חושב שזה משהו שצריך להעמיק קרע, אלא אם כן מישהו לוקח את זה למקום לא נכון. אני חושב שהנושא שאנחנו דנים בו היום הוא באמת מהותי וקשור לעתיד הקולנוע הישראלי בכללותו. אין כאן מרכיב של שיח פוליטי, לא ימין ולא שמאל. וכל מי שגורר את זה לתוך השיח הזה אני מציע לו שיחדל, כי אין כאן שום עניין פוליטי. יש כאן עניין פרופר מקצועי, כלכלי.

למה אתה לא מודה בזה שאתה עוסק בפוליטיקה הקטנה עכשיו?

תודה.

אתה איש פוליטי שבא להחריש את הקולנוע הדוקומנטרי הישראלי.

תודה אדוני.

אתה בא לחסל אותו. אתה הקטנת את המימון לקולנוע דוקומנטרי.

אדוני, תודה. אני לא רוצה להוציא אותך, אדוני. בבקשה בלי התפרצויות. אני אתן לך זכות דיבור כשיגיע תורך.

אתה נתת לכל היהלומים.

אדוני, תודה רבה. אני קורא לך לסדר, תודה רבה. לא רוצה להוציא אותך, אני רוצה לתת לך להתבטא בצורה טובה ובלי התפרצויות.

הטענות שלך מבישות, בעיקר מהעובדה שאתה מחזיק תמונה של חטוף ומדבר על פוליטיקה.

כן? ואתה לא מדבר על פוליטיקה? אתה לא בא לחסל אותנו פה? אחרי 10 חודשים של תיעוד.

אני מציע לך לא לגעת בקודש הקודשים של מדינת ישראל שזה החטופים שלה.

אז אתם אל תטיפו לנו, כי אנחנו אלה שעומדים ברחובות ומפגינים.

ולהכניס אותם פנימה לתוך הפוליטיקה, זה מביש.

אדוני, תודה.

אנחנו אלה שעומדים ברחובות ומפגינים כדי לשחרר את החטופים.

זה מביש בעיניי.

אדוני, תודה.

אתה רוצה לסגור, לעשות shot down על הקולנוע הישראלי.

אני מציע לך להרחיק את הפוליטיקה מהעניין הזה.

אני מבקש ממך בצורה יפה. ההתפרצות הבאה אני פשוט מוציא החוצה.

בושה.

אני לא רוצה להגיע לזה, אבל אתה לא נותן לי ברירה.

אני מקווה מאוד שאנשים יבינו שמי שיושב פה לפניכם לא מתעסק במרכיבים הצהובים הפוליטיים שכל הזמן מנסים לגרור אותי לתוכם. אני באתי לעשות תיקון שאני מאמין בו, משום שאני חושב שהוא לטובת הקולנוע הישראלי. אני חושב שהוא ירים את הקולנוע הישראלי בישראל. אני חושב שהוא ייקח אותו לגבהים חדשים שהוא עוד לא ראה.

אם אתה מחסל את הדוקו, כך אתה מרים לקולנוע הישראלי? אני מנסה להבין.

אנחנו נצלול לתוך הדיון.

תכף שנברר את הדיון יובהר.

אנחנו נצלול לתוך הדיון, ניתן לכל אחד את זכות הדיון. אנחנו פה בשביל זה. למה צריך להתפרץ?

הם פשוט צריכים לטרפד את כל התחקירים שהולכים לבוא על המחדלים שלהם, של הטבח, של הפקרת החטופים.

גברתי, גברתי.

מי זה מדבר שם?

גברתי, תכף יובהר שלא רק שלא - - -

שנייה מיקי, תעצור שנייה. הנה אני אומר לכם, ואני מצטער, סימון, אם הדיון ממשיך להתנהל בצורה כזו אני פשוט נועל את הדיון ולא יהיה דיון. בצורה חד וחלק אני אומר.

אני באתי לפה לדיון מקצועי, לא לדיון פוליטי. מי שרוצה לשאול שאלות על דוקו, אז אני רוצה להבהיר. לא רק שהפוך ממה שאמרתם, סרטי הדוקו בישראל יוכפלו בכמותם. שמעתם? יוכפלו בכמותם. מה שהיה בשנת 2023 ו-2022 תכפילו כפול שתיים. זה כמות סרטי הדוקו שיהיו בשנת 2025 בעקבות התיקון שאנחנו עושים.

אני אשמח לשמוע, אם תוכל להרחיב בנושא.

אני אוכיח את זה בנתונים. בגלל זה אני פה, אגב. השוני ביני אולי לבין אחרים, שאני גם בקיא בפרטים ובנתונים. אני גם קורא, אני גם לומד את החומר. אני גם בעצמי יושב על מבחני התמיכה. אני מכיר על מה אני מדבר. לא רק שהם לא יקטנו, הם יוכפלו בעקבות התיקון שאנחנו עושים. כי העידוד המרכזי בתוך התיקון הזה זה דווקא לסרטי דוקו.

אבל אם אתה מוריד את התמריץ שאתה נותן לקרנות ומוריד את הניקוד של הדוקו לחמש נקודות.

גברתי, את לא מהפאנל שיח. תודה רבה.

בדיוק הפוך. הגדלנו את התקציב.

קוראים לי קרין קיינר, אני חברת הנהלה של הפורום היוצרים הדוקומנטריים ואני במאית.

נעים מאוד, את לא מתפרצת. קוראים לי יוסי טייב, אני יו"ר הוועדה ואני לא אתן התפרצויות. תודה רבה.

את ישבת איתי בדיון עם פורום סרטי דוקו? לא ישבת, נכון?

היה דיון עם חגית, היו"רית הקודמת.

ישבתי עם פורום סרטי דוקו והוכחתי להם שאני מכפיל את התקציב של הדוקו.

והם יצאו במסקנה אחרת.

הנה, מיה המנכ"לית הייתה בדיון הזה.

הם יצאו עם מסקנה הפוכה, כי אולי שקלו אותם אחרת. אבל מה לעשות שנתוני המבחן קובעים שאני צודק?

אין בעיה. כשיגיע תורי אני אדבר ונרחיב על זה בצורה מקצועית. אין שום בעיה בכלל.

מעולה, תודה רבה.

בשביל זה אני פה.

תודה רבה אדוני השר. סימון דוידסון, מיוזמי הדיון, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. וקודם כל תודה רבה לשר שהגיע ישר מהמשחקים האולימפיים. ואני רוצה להגיד למה אני אומר תודה, לפני שמתחילים להתלהם. צריך להבין שבכל דיון אחר אולי שר לא היה מגיע. לא היה מגיע ולא היה דן ויושב מול הדברים שלפעמים לא נעים לשמוע. אבל רק לפני שבוע ימים העברנו פה בוועדה הזאת את חוק הספריות. הגיע חוק אחד, יצא חוק אחר, בהשתתפות השר וחברי המשרד. ויצא חוק טוב בסוף.

גם פה, כשהגיע אליי הנושא הזה של התבחינים של עולם הקולנוע, באמת הרמתי גבה ואמרתי אני לוקח את זה לידיים. והדיון הזה נוצר בעקבות רעשים מהשטח עצמו. צריך להבין, ואני רוצה לגעת בנקודות למה אנחנו עושים את הדיון הזה ומה החששות אדוני השר.

קודם כל, אנחנו צריכים להבין שכן, יש פה רפורמה. משרד התרבות הציג רפורמה במימון קרנות הקולנוע שבעיקרה שינוי אמות המידה לקבלת מימון. הרפורמה החדשה שמה דגש על הפוטנציאל המסחרי. ואם זה לא נכון, יגיבו אנשי המשרד ויגידו זה לא נכון. שינוי הסטנדרטים לקבלת מימון כך שיתבססו על סרטים בעלי אוריינטציה מסחרית בלבד עלול לבוא על חשבון ההצלחה האמנותית הבין לאומית ותהווה פגיעה משמעותית בתחומי קולנוע רבים, לרבות דוקומנטרי, אנימציה, ביוגרפיות ועוד.

חשש מהותי הינו מפגיעה ביצירה של הפריפריה או ביוצרים החדשים המגיעים מהפריפריה ויצירתם עוסקת בפריפריה החברתית הישראלית. יצירות כאלו הן יצירות שסיכוייהן להצליח נמוכים מיצירות של יוצרים ותיקים, שהוכיחו את עצמם ויצירתם עוסקת בנושאים מרכזיים שנמצאים בקונצנזוס הישראלי. כמו כן, נקודה נוספת היא הצלחת הסרטים הישראלים בפסטיבלים היוקרתיים בחו"ל כגון פסטיבל קאן, כמו שציינתם, הינה תוצאה של מימון הקולנוע שהתקיים עד הרפורמה. אלו הציגו את העושר והגיוון של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית מתקדמת במעגלים תרבותיים וחשובים.

ישנן חששות כי רפורמה זו תפגע באיכות הסרטים הישראלים ואלו היחידים שיצטרפו לפנתאון הסרטים הישראלים בשנים הקרובות. מי הסרטים האלה יהיו? רק שוברי קופות. לאלו פוטנציאל בידורי רב, שאין לזלזל בו, אך בדרך כלל אלו באים על חשבון האיכות של האומנות.

לנוכח כל אלו, אנו חברי הוועדה, חתמו איתי עוד חברים, בוועדת חינוך, התרבות והספורט, קוראים לקיים דיון דחוף שמתקיים היום בנוגע להשלכות האפשרויות של רפורמת מימון הסרטים של תעשיית הקולנוע הישראלי.

על זה הדיון. וכדי שהוא יצליח כולם צריכים להבין שהדיון חייב להיות תרבותי. אחד צריך לשמוע את השני. השר יקשיב, אנשי המשרד שלו נמצאים פה. ולא יוצאים מהחדר הזה היום עם תוצאות במיידי, אבל יהיה פה קשב, כל הנושאים ידונו. יושב-ראש הוועדה זה יוסי טייב, וישמעו את כולם. חשוב מאוד להיות מאוד מקצועיים במה שאתם אומרים. אל תלכו לקטע של פוליטיקה. תלכו לקטע של מה שחשוב לקולנוע הישראלי.

רק חשוב שישתמשו בוועדה הזאת לבג"ץ אחר כך כדי להגיד שהיה דיון בכנסת והכול עבר באישור.

תודה רבה אדוני.

בסוף יוציאו אותך הרי.

אדוני רומז שהוא כבר עותר לבג"ץ לפני שסיימנו את הרפורמה?

וכל מה שאני אמרתי אומר חבר אופוזיציה ולא חבר קואליציה.

אולי אדוני ישמע קודם כל את הטענות לפני שהוא יחליט לעתור לבג"ץ? אולי בסוף יתרצה?

קראתי את כל הראיונות איתך, שמעתי את כל ההתבטאות שלך.

תודה רבה.

זה נקרא בג"ץ מראש. אני חושב שדברים כאלה צריכים לעבור דיון רציני ומסודר לפני שעותרים לבג"ץ.

חברי הכנסת, רוצים התייחסות?

מילה, ברשותך. אני גם רוצה לומר לך השר מיקי, שתודה על זה שהגעת. וגם לכם באמת להגיד, בסוף אני באתי מעולם התרבות. ליבי אתכם עד הסוף ואנחנו נעשה כל מה שצריך ביחד כדי לשנות את הדברים, ככל שצריך לעשות את זה. אבל אני מצטרפת למה שאמר סימון, מבחינתנו בכנסת זה שמגיע שר ומתייחס לדברים האלה בצורה רצינית זה חשוב מאוד. וגם באמת בחוק הספריות היה שינוי מאוד גדול במסגרת הדיונים כאן וצריך לנצל את זה. ובאמת לעשות כאן את המיטב.

אני אשמח להגיד דבר ולשמוע דבר. לשמוע קודם כל באמת מהשר איזה שהיא תמצית סדורה של ההיגיון ושל התבחינים והמטרות של הרפורמה. וכמו שכבר הבנו גם מדברי הפתיחה, יש כנראה פער מאוד גדול בין התפיסה שלכם במשרד לבין מה שאנשי התרבות והאומנות חשים.

כדוגמה, חה"כ רייטן, הרבה מאוד מהערות הציבור שהוגשו על ידי אנשים רבים שיושבים פה, תכף אני אודיע שאני מתכוון לקבל אותן. במיוחד בנושא סרטי סטודנטים, דוקו, סרטים קצרים. הרי המשרד שישב וכתב את התיקון הוא ראה את הדברים בצורה מסוימת והרבה מהנושאים האירו את ענינו באמצעות הערות ציבור ובאמצעות מועצת הקולנוע שדנה ובקרוב גם תגיש את המלצותיה בפניי כדי שאני אוכל באמת לראות איפה דברים היו חסרים. אז יכול להיות שהרבה מאוד מהטענות שעלו עד עכשיו היום בדיון כבר לא יהיו רלוונטיות.

אוקיי.

אז אולי צריך לפרסם עוד טיוטה.

רק עוד מילה, חברים, אני לא הולכת לדבר ארוך. לכן אני חושבת שהדיון הזה חשוב וגם כדי לשמוע את הדברים שהיום נמצאים על הפרק. האם כבר יש שינויים שאפשר להתייחס אליכם.

אני רק נתפסתי, וזה רק בגלל דברים שקראתי בתקשורת. ואחד הדברים שקראתי כקריטריון היה לגבי זה, ונדמה לי שאתה צוטטת, כך כתוב: "אני סבור שתקצוב סרטים שישראלים לא צופים בהם הוא פגיעה בחלוקה הוגנת של כספי הציבור".

עומד מאחורי דבריי.

"ואני מתעקש על כך שהכסף הרב שמוזרם לתעשייה מהמדינה חייב לחזור למשלמי המיסים". ועל זה אני רוצה לאתגר אותך.

אלו משפטים שאני לא חוזר מהם.

אז על זה אני רוצה לאתגר אותך ולומר דברים שונים בהסתכלות. התרבות והאומנות, תכלס, למרות שכולם רוצים להרוויח כסף, זה לא נועד, תשאל כמעט כל שחקן וכל אמן, האנשים האלה היו עושים את זה גם אם הם לא היו מרוויחים כסף, כי זה בנשמתם. כי זה דבר שבו אתה מרגיש כשירות, אתה מרגיש כמשהו שהוא השליחות שלך בחיים האלה. תקנו אותי אם אני טועה, לפחות כך אני הרגשתי. והמקום שבו אתה רוצה לעשות וצריך לעשות, ואנחנו מדברים פה על סרטי תעודה ומדברים פה על דברים אחרים.

אם את כבר אומרת, כשאני יצאתי לכפר עזה אחרי ה-7 באוקטובר עם צוות צילום אף אחד לא מימן את זה בתור התחלה.

בדיוק, בדיוק. זה ממש משהו אחר לגמרי.

אנחנו מימנו את זה לבד, אני וחברת ההפקה ענני תקשורת.

בדיוק.

סביר להניח שהתוכן שאת עשית הוא תוכן שהציבור הישראלי מאוד מאוד ירצה לראות אותו.

ואם לא?

לא בטוח בכלל.

שנייה חברים, שנייה.

ועדיין זה חשוב.

תנו לי לסיים, אני מסיימת.

האינסנטיב שאני מדבר עליו זה ציבור ישראלי, האם הוא אוהב או לא אוהב את התוכן.

מי יקבע?

אין לי ספק שמה שאת עשית ישראלים יאהבו.

תנו לי לסיים ואני מפנה לכם.

אני רק חיזקתי את דבריה.

תודה רבה גברתי.

היא שאלה, אני בסך הכול עונה. אני רק אומרת.

תודה רבה גברתי, היא לא שואלת. אני מנהל פה את הדיון. תודה רבה.

בבקשה אפרת.

בדיוק זה מה שאמרתי. ומה שאני באה לומר שאם זה השיקול, אז זה שיקול פסול שלא שייך לעולם האומנות, התרבות והקולנוע. זה לא שייך. מיקי, תן לי לסיים.

אני חייב לשאול אותך שאלה.

רגע, לא, אני חייבת רגע להשלים את הדברים שלי. קודם כל כי גם אתה שומע הדברים שלי אלה הם בנפשי, כאילו, זה בנפשנו.

אני יודע, את מכירה את העולם.

לכן כשגם אתה מסתכל האם עכשיו הסרט הוא פופולרי, האם הוא לא פופולרי, האם הוא מצליח או לא מצליח. זה בכלל לא רלוונטי. אתה יודע כמה יצירות אומנות וסרטים הצליחו רק אחרי 20 שנה? מה זה משנה? אין לזה בכלל משמעות, אי אפשר לבדוק את זה דרך החור של הכסף, של הפרוטה. יש לסרטים משמעות מטורפת של תיעוד. יש לסרטים משמעות מטורפת של תמונת מצב של מדינת ישראל. יש להם משמעות מטורפת ערכית של גיוון, של יכולות. השיקול שהאם הוא פופולרי והאם הוא יצליח או לא יצליח זה בכלל אירוע שהוא לא מעניינה של התרבות, של האומנות ושל היצירה.

אז רגע אפרת, אני רוצה להבין. אני מצטרף, הדברים שנאמרו נאמרו מדם ליבך.

אני סיימתי עם מחיאות הכפיים בגלגול הראשון שלי, תודה.

יש להם ערך חשוב ואני באמת מתייחס לזה ברצינות. ואני בא ואומר האם אני צריך לשנות בהתאם למה שאת אומרת את כל שיטת הניקוד במשרד התרבות והספורט? שהרי כל הניקוד בתרבות וספורט היום לא אני המצאתי את זה, זה קודמיי לתפקיד וכל השרים שעברו שם. קבעו שמספר כרטיסים שנמכרים ומספר ארצות של הצגות, כל דבר - - -

לא בקולנוע.

רגע, חוץ מהקולנוע.

גם בתיאטרון זו טעות.

לא בכל מקום.

סליחה, אני יכול להוכיח לכם את זה בכתובים.

בכל תחומי תרבות במשרדנו הניקוד נקבע על פי מספר כרטיסים שנמכרו, על פי מספר ארצות של הצגות, בהתאם להצלחת התוכן.

מיקי, זה לא נכון.

זה נכון מאוד.

אתה לא נותן תמיכה לאייל גולן שממלא את אצטדיון, שממלא את בלומפילד.

זה לא קשור. אני לא תומך באופן כללי בשום אומן מצליח.

אני לא אתן לשיח הזה להתנהל.

אני רק רוצה להגיד. לא נכון, גם לתזמורות יש מבחן של כמות ארצות וכמות כרטיסים.

זה לא נכון.

רגע. יש תחום אחד - - -

תודה רבה.

אנחנו בונים תשתית לתרבות הישראלית.

ניתן לשר לסיים את המשפט שלו ונתחיל לעשות סבב, תודה .

יש תחום אחד, זה הטיעון שלי, ואני מקווה שאנשי הקולנוע פה לא ייפגעו ממני יותר מידי. יש תחום אחד שדועך בשנים האחרונות.

ממש לא דועך.

תודה רבה. מספיק להתפרץ. אתה לא מפסיק להתפרץ. באמת, אתה לא תיתן לי ברירה רק להוציא אותך. תודה גברתי. גברתי, תודה רבה.

אבל גברתי יודעת שבתיקון שלי אנחנו עודדנו עוד יותר נשים? ושנשים יקבלו תקציב מוגדל, יהיה יותר תקציב לקרנות שייקחו נשים שיעשו את הפעולות? את זה לא הערתם. אבל רק משפט אחד, חשוב לי להגיד את זה. אני מעריך שהתיקון שאני רוצה להביא יביא את עולם הקולנוע לשיאים ולגבהים חדשים.

הוא שם, הוא שם כבר 20 שנה.

הוא לא שם.

הוא לא שם? הוא לא שם?

לא מבחינת אזרחי ישראל. אולי הוא שם בעיני מתבוננים מסוימים, אבל לא בעיני הקהל הישראלי. שלא מגיע מספיק לסרטים.

מיקי, תעצור שנייה. פעם אחרונה. מה שמך?

לירן עצמור.

לירן, אני באמת רוצה לכבד אותך, אבל אם לא תיתן לי ברירה אני אצטרך להוציא אותך. ואני לא מרבה לעשות את זה.

ניר גלעד, בבקשה.

כמו שאתם רואים, אני ניר גילעת, אני במאי, תסריטאי ועורך וידיאו. עכשיו אני במילואים, ממש ברגעים אלה. אני לוחם, נמצא בעוטף עזה כרגע. לפני שאני שנייה מדבר אני מבקש להעביר לשר אם אפשר, יש כאן מכתב שרשמו יוצרים מפונים ומילואימניקים.

אני קיבלתי אותו וכמובן שקראתי אותו.

בסדר גמור.

נשמח גם להעביר לך עותק פיזי בבקשה.

תודה רבה.

הוא פה מולי.

אז באמת הרפורמה נוגעת בהרבה סוגיות. אני אתמקד ספציפית במשהו שיותר מחובר אליי וזה הנושא של המימון של סרטים קצרים, עצמאים וסטודנטים וההיתכנות של פגיעה משמעותית בהם.

לא תקרה.

אוקיי, אז שנייה אדבר ונבהיר את זה. אני שנייה אבהיר את זה דרך הסיפור שלי. אני עמדתי לצלם סרט קצר ב-17 באוקטובר. הסרט היה אמור להצטלם בדרום, אני קיבלתי תמיכה מקרן דרומית. ומי שמכיר או לא מכיר, כשאתה מקבל תמיכה מקרן דרומית בעצם הסרט ברובו מצטלם בדרום וגם רוב אנשי הצוות הם מהדרום. אבל כמו שאתם יכולים לתאר, הסרט לא הצטלם ב-17 באוקטובר. אני הוקפצתי למילואים. ובכל כל הטירוף של היומיים הראשונים אני דיברתי עם אנשי הצוות שעבדו איתי על הסרט להבין מה קורה איתם, מה שלומם. חלקם נצורים בבתים שלהם, חלקם מנסים להימלט מהעוטף.

אני משם המשכתי בעצם כמעט ארבעה חודשים של שירות מילואים, ברובו בעזה. ואחרי שיצאתי משם התלבטתי מה לעשות בנוגע לסרט. אם נצא לצלם אותו, לא נצא לצלם אותו. מול עצמי לא ידעתי ומול הצוות לא ידעתי. אז פניתי לאנשים והתחלתי לשאול אותם מה הם חושבים על זה. כולם כמובן מפונים. ופשוט כולם מיידית נרתמו. כולם מיידית רצו לעשות את זה. זה היה בדם שלהם, זו התשוקה שלהם וזה גם המקצוע שלהם. ואני חושב שלחזור לעשייה הזאת היה כמו חזרה לאיזה שהוא ממשק של נורמליות ושל חוויית חיים וחיות. בסוף באמת הרמנו את ההפקה וצילמנו אותה באפריל.

ואני מספר את כל זה כדי להיכנס שנייה לנושא של המשמעות של סרטים קצרים והחשיבות שלהם. שר התרבות דיבר באחד הראיונות שיצא לי לקרוא על זה שבעצם כספי המיסים של אזרחי מדינת ישראל צריכים להגיע לבמאים שיודעים לעשות את העבודה. אני לא נכנס למחלוקת על האמירה הזאת, אבל אני חושב שצריך לשאול מתוך האמירה הזאת מה זה לעשות את העבודה? איך אתה יודע לעשות את העבודה? אני חושב שברוב המקצועות שאנשים רוכשים בהם השכלה יש איזה שהיא תקופה של התמחות, יש איזה שהוא תהליך שבו אנשים לא רק עוברים מהשלב שבו הם לומדים לשלב של איזה שהוא תהליך ראשוני של יישום היכולות שלהם והתמקצעות. ורואים גם שיוצרי קולנוע ותיקים בישראל, שהם כביכול לא צריכים את הדבר הזה, גם הם תומכים בנו ותומכים באמירה הזאת. כי הם מבינים שתהיה פה בשלב מסוים החלפת משמרות. יגיע דור צעיר, והוא צריך, כמו שהשר אומר, לדעת לעשות את העבודה. ובשביל זה יש גם את הסרטים הקצרים.

הסרטים הקצרים והסטודנטים והעצמאים, אני מכניס את כולם לאותה סוגה, הם עומדים בפני עצמם והם צריכים לעמוד בפני עצמם.

אני רוצה רגע לעצור אותך. אני רוצה להבין, שכולם יבינו וגם נבהיר את זה לשר.

אני לא מבינה, סליחה, קודם כל הוא מאוד צנוע, הוא העורך שלי. אבל איפה כבוד השר?

הוא קיבל טלפון, מה קרה? הוא כבר חוזר. תפסיקו כבר עם ההתנהלות הזאת. אני אומר לכם, אני אתחיל להוציא אחד אחד החוצה.

בנושא של סרטים קצרים ויוצרים צעירים. מה היה לפני הרפורמה ואיך אתה תיפגע או חבריך אחרי?

אז אני שנייה אסביר. אני רוצה, אני ארחיב על זה כי לדעתי זה מאוד משמעותי, זו בדיוק הנקודה שאני מגיע אליה עכשיו. זה לא רק היוצרים עצמם, זה לא רק הבימאים. כשאני סיפרתי לכם על החבר'ה האלה עכשיו בדרום שפונו וזה, גם הם מפיקים, צלמים, עורכים, אנשי גריפ, אנשים עם ציוד טכני. האנשים האלה הם גם עובדים בתעשייה. גם הם צריכים הזדמנות. גם הם צריכים כביכול הסטאז' הזה שדיברתי עליו. והם לא יקבלו את ההזדמנות הזאת.

תסביר.

אני אסביר. כי כדי לקבל הזדמנות ממפיקים או מיוצרים או מגופים אחרים אתה צריך איזה שהוא, להראות משהו. אתה בא למפיק.

בוא אני אעזור לך, בוא אני אעזור לך.

לא, לא, לא לעזור לו, תודה.

לא, הוא ביקש עזרה. אני המפיק שלו והוא ביקש עזרה.

תודה רבה. אתה המפיק שלו ואני פה מנהל את הוועדה. ניר, בבקשה, תמשיך.

אז אני אסביר. כשאתה בא, גם מול גופי שידור יש כל מיני דרישות סף מסוימות. גם מול מפיקים. אנשים, בהקשר של מה שהשר אמר, כי זה באמת כספי ציבור וצריך שהם יגיעו לידיים שיודעות לעשות את העבודה. אז התהליך הזה מאפשר הכשרה שגם מפיקים יבינו מול מי הם עומדים. מה היכולות ומה הניסיון שנרכש. זה חלק מהותי.

אתה לא עונה על השאלה שהכי חשובה.

התשובה היא התבחינים החדשים, אני אגיד לך.

מה היה היום ואיפה תיפגע מחר.

בדיוק, אנחנו רוצים לשמוע את הפער.

אני חושב שהוא מספיק בוגר, הבחור במילואים, שומר על כולנו.

הוא במאי והוא לא מפיק, אז הוא לא מבין.

בסדר, אז כשיגיע תורך אתה תסביר לנו גם את הנקודה הזאת.

אבל הוא שאל את השאלה, אני עונה לו.

בסדר, אבל הוא לא מנהל את הדיון, עם כל הכבוד.

מה שאני מנסה להגיד שהסרטים הקצרים וסרטי הסטודנטים יפגעו משמעותית. הם יפחתו וכך בעצם ייווצר מצב שבו דור ההמשך לא יקבל את כביכול הסטאז' או ההתמחות הזאת.

איך?

זה פשוט לא יקרה. אם אתה צריך תמיכה, סרט קולנוע קצר, רגע, שנייה.

אני רוצה להבין בתבחינים.

זה בתבחינים.

למשל בספורט אני יודע שאם לא תעשה תוצאה כזו וכזו לא תקבל.

עליזה, בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש, תודה על הדיון. תודה חברי סימון על ההתכנסות גם בתקופה של הפגרה. תודה רבה, אני אומרת את זה גם כחברת כנסת לשעבר וגם כמי שהובילה הרבה דברים, זה לא מובן מאליו ששר מתייצב. תאמינו לי, זה ממש לא מובן מאליו.

זה צריך להיות קבוע, כן? שלא תגידו.

תודה רבה.

ראוי היה ששרים יכבדו יותר את הכנסת ויגיעו יותר לכנסת.

בדיוק.

אני משתדל להגיע. הייתי פה בדיוני הספריות, הייתי פה גם בנושאים אחרים ואני אמשיך לנסות להגיע ככל שאני רק יכול. אני חושב שזה חשוב גם כלפי הכנסת בראש ובראשונה.

לכן חשוב לציין את זה. ואני גם רוצה לשתף אתכם שהשר, כשהגיע למשרד, ביום השלישי או הרביעי, הוא נפגש עם מועצת הקולנוע. ואני אומרת את זה משום שחשוב גם את זה להגיד בהבנה של עומקים של תהליכים. כי אנחנו, מועצת הקולנוע, אני עומדת בראש מועצת הקולנוע. אני לא מינוי של השר הזה, ואתם יודעים את זה. אנחנו שוקדים על המבחן, על התבחינים, הרבה לפני שהשר מיקי זוהר הגיע.

המבחנים לא טובים, בואו נתחיל בזה. המבחנים לא טובים. גם אנחנו כנציגי ציבור, כחברי מועצה ובטח כיו"ר מועצה, אני אומרת לכם ציבורית, ערכית, מוסרית, כנציגת ציבור – המבחנים לא טובים. הוטלו עלינו, על נציגי ציבור שנבחרנו כל אחד על פי יכולתו, תחומו, עניינו. כל החברים במועצת הקולנוע, חברים וחברות, אנשים מעולים שבמעולים. יש בינינו הרבה חילוקי דעות. אבל אין ספק שהיחד האנושי, ההון האנושי שבמועצת הקולנוע מניב הרבה מאוד דברים טובים. אנחנו עצמנו, ואני בין השאר שהסכמתי להקדיש המון המון זמן למועצת הקולנוע, לקולנוע בישראל, נבע מזה שרציתי לשנות את המבחנים. וזה לא סוד, הפרוטוקולים שקופים, הדברים קיימים.

מועצת הקולנוע קיימה שמונה חודשים עוד טרם כניסתו של השר דיונים ושינתה את מבחני הקולנוע. חלק ענק מההמלצות שלנו הם בסיס לשינויים שמוצעים. נכון שהוכנסו כמה שינויים נוספים. נכון, ואני אומרת את זה, וגם השר יודע את זה, שלא אהבתי שנכנסו גם שינויים והוגשו לציבור לפני שהם הגיעו למועצת הקולנוע. וגם זה מתוקן עכשיו בדיונים הרבים. ואני חייבת לשתף אתכם ברצינות ובאחריות במרוץ דיונים האינטנסיבי מאוד שחברי מועצת הקולנוע שהם מפנים המון זמן בהתנדבות לשבת ולשבת ולהקשיב. אנחנו באירוע. יש 300 תגובות מהציבור, הרבה מאוד. וזה מחייב דיון מעמיק. כל מי שבקיא בזה מבין שכל כך הרבה תגובות יש פה שינויים ויש פה דברים. ויש שינוי.

אנחנו במועצת הקולנוע מנסים לבנות את האיזון ורוצים לבנות אותו בצורה מיטיבה לטובת הציבור בישראל ולטובת האומנות וכל הדברים שבאמת אנחנו כולנו רוצים.

אתם מקבלים מספיק זמן לבחון?

אני אגיד את זה כך: השינויים הם גדולים. הם מאוד מאוד רחבים. וגם כשאנחנו בודקים משהו אז יש עוד דברים שמשליכים, כולנו פה עשינו דברים. ואני מוצאת ויש אוזן קשבת גם בהרבה דברים שנעשים תוך כדי. אנחנו זוכים גם לליווי של היועצת המשפטית שלנו וגם לליווי של היועץ המשפטי של המשרד. שגם זה לא מובן מאליו, הוא גם נמצא כאן והוא לבטח ידבר בהמשך. כך שהדברים נעשים בשום שכל. בתוך המועצה אנחנו לא מסכימים על הכול. יש דברים שאנחנו מבקשים, שאנחנו משנים, על האיזונים. גם אנחנו מאוד רוצים לעודד את החטיבה הצעירה, מה שאנחנו מכנים סרטי סטודנטים, סרטי ביכורים, סרטים קצרים. אנחנו מאוד מאוד רוצים להשביח את הקולות המגוונים של התעשייה של הקולנוע. תראו כמה בתי ספר לקולנוע יש. יש הרבה מאוד. כולם רוצים לייצר, כולם רוצים להגיע. יש קולות שונים בחברה בישראל. מה לעשות? אנחנו רוצים את כולם על המרקע. זה לא המצב היום.

אני מגיעה לפסטיבלים, אני נמצאת, ואתם רואים אותי ואני צופה ואני הולכת ואני נוסעת יחד עם חברי המועצה. אל תגידו לי שיש גיוון בפסטיבלים, זה לא נכון. אני שם.

איזה סוג של גיוון לא קיים?

רגע.

סליחה עליזה, מה שאת אומרת לא אמת, עליזה.

אולי תיתן לה לסיים את הדברים?

תודה רבה. תודה.

באנו להגיד את האמת, זו לא האמת.

תקבל את זכות הדיבור תוכל להגיד את האמת שלך, תודה רבה.

תתביישי עליזה.

בבקשה עליזה.

אני צריכה להתבייש על מה שאני אומרת? אולי אתה תתבייש איך שאתה מדבר אליי?

לא, את תתביישי כי את יודעת שזה לא נכון, ואת יודעת שזה לא נכון.

אדוני, אתה תמצא את עצמך בחוץ בסוף.

אבל עליזה, איזה קולות חסרים לך?

תודה. עליזה, בבקשה. אפשר לא להפריע לה בבקשה?

לעזור לה, איזה קולות חסרים לה?

לא, אל תעזור לה. תודה. בבקשה עליזה.

אני שומעת אותך, ואתה יודע שאני מאוד מעריכה את עבודתך, והגעתי לסרט מדהים שאתה עושה בצילומים על קולות שאתה מביא מהחברה החרדית. אתה יודע, אני מכירה, אתה יודע. ועדיין, אני נמצאת בקומה השלישית, לא השנייה, השלישית שצופה. אני מקבלת הרבה מאוד פניות על סוגים של לקטורים, על סרטים שמקבלים גם בתוך הקרנות עצמן. אתה יודע מה? אני אגיד את זה כך, במדינת ישראל שהיא מדינה קטנה, יש 11 קרנות. אתה חושב שזה נכון שהכסף הציבורי - - -

לא, לא.

אני שואלת אותך, שהכסף הציבורי של מדינת ישראל הולך על מימון של 11 - - -

אבל זה מירי רגב, שהוא ממשיך אותה. זה מירי רגב עשתה את זה, אנחנו התחננו לא לעשות את זה. היא הרסה את הקולנוע הישראלי.

להוציא אותו בבקשה, תודה.

ואתה בא עכשיו להמשיך ולהרוס אותו. לתת ליהלומים שלך. קיבלת הנחיות אולי להביא ליהלום של ביבי - - -

בסדר, תודה רבה. יאללה, עשית את ההופעה שלך, קדימה החוצה.

איזה כבוד יש לו לקולנוע הישראלי?

קיבלת את מה שרצית. להוציא אותו בבקשה, תודה.

באולימפיאדה אין אף מדליה, אנחנו זכינו בטרבייקה מקום ראשון.

תודה רבה.

איזה עוד יצירה ישראלית זכתה במקום הראשון בפסטיבל.

באמצע מלחמה.

הוא רוצה לחסל את זה כקריטריון כי זה לא - - -

בסדר גמור, שמענו.

לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ.

להוציא אותו בבקשה.

הכול פוליטי.

בסדר.

כמו שהיה הכול פוליטי - - - מירי רגב. אני הולך.

שמענו. תלך בלי לצעוק בדרך. תודה.

המדיניות שלי הייתה ועודנה מקצועית.

תודה רבה.

אני מצטער שאתה מדבר בצורה הלא מכובדת הזאת, ממש.

תודה רבה. מי שמכיר אותי אני לא מרבה להוציא אנשים החוצה ואני משתדל להביא דיונים מעמיקים כפי שעשינו בספריות. וחבל שאנחנו מגיעים לשם.

דרך אגב, היוצרת שזכתה זה סרט ביכורים שלה.

תודה רבה. תודה.

לא, רק אני אומרת, זה סרט ביכורים שלה.

עליזה, בבקשה.

אנחנו מכירים ויודעים והערכה ענקית ליוצרת ולפסטיבל שבחר בה באמצע מלחמה, במצב של אנטישמיות.

זה מהפיק שלה.

תאמיני לי שאני יודעת. בסדר? הענקתי לה את הפרס בפסטיבל ירושלים בסוף. אוקיי? אז את מאמינה לי שאני יודעת על מה אני מדברת?

אני מאמינה, פשוט גם אמרתם גיוון.

לכן מאוד מאוד קשה לי דווקא עם הדברים שאתה בחרת לומר כלפיי עכשיו. אני את מה שאמרתי אמרתי על שמונת החודשים הרבה לפני שהשר הגיע. בסדר? כשאני מדברת איתך על גיוון אני רוצה לראות גיוון אנושי. עכשיו, דברים קיימים. קורים פה דברים מדהימים. יש חממות ויש טיפוח ויש קרנות אזוריות שנכנסו וטופחו על ידי קרנות ארציות. תאמין לי שאני בקיאה, יודעת, מכירה, לומדת, מקשיבה וקשובה. ועדיין אנחנו רוצים להביא יותר ויותר כמצופה מנציגי ציבור.

את מתכוונת סרטי תעמולה? כזה גיוון רוצים להביא? אולי יוצרים שמזדהים עם הממשלה ומה שהיא עושה? זה הגיוון שרוצים להביא?

לא. אני קיבלתי נתונים. לא, סליחה גברתי, אני קיבלתי נתונים גם על סרטים שזכו וגם על סרטים שהגיעו ממקומות שונים והכול. אז תאמיני לי שאני יודעת על מה אני מדברת. ולא סרטי תעמולה, ותעשי לי טובה, אני מכירה את הדברים. בסדר?

אז אני רוצה רגע לומר שאנחנו יושבים במועצת הקולנוע ואנחנו מגבשים את ההצעה שלנו לשר. גם על התבחינים הקיימים, גם בעקבות הפגישות הרבות שנעשות אתכם. יש פה אנשים מאוד טובים בחדר, משובחים. זו גם הזדמנות טובה לומר לכם תודה על כל העשייה הנפלאה שלכם. אתם יודעים שאנחנו עובדים ביחד. וגם בתקופה המאוד קשה של האנטישמיות שסרטים שלנו לא מצליחים להגיע ופסטיבלים לא מתקיימים.

אני רוצה רגע לומר שאנחנו בעצם התפקיד שלנו לייעץ לשר. ואנחנו מאוד מקווים שהעצות שלנו שמגיעות אחרי מחשבות רבות, אנחנו עדיין בעיצומם של ההחלטות שלנו ושל ההתגבשות. להביא את זה לאיזונים ראויים, נכונים, טובים, שישביחו את התעשייה. אבל תבינו, תבינו שגם במועצת הקולנוע יש דעות שונות. והדעות האלה נשענות לא על תעמולה גברתי, אלא על רצון להרחיב את המנעד ולהשביח את הקולנוע הישראלי. ויותר מזה, למלא את בתי הקולנוע, שכולכם רוצים את זה.

תודה רבה. טל גרנית, בבקשה.

אפשר מילה בבקשה רגע? אפשר רגע מילה, לשים את הדברים בסוגריים שנייה אדוני.

לא. טל גרניט, בבקשה.

אני מרשה לו.

ואני לא. בבקשה טל.

אבל למה אתה לא מרשה?

אני אתן לכל אחד. אנחנו מנסים לנהל את הדיון ולי יש את הסדר שלי. תודה רבה.

אבל מענה לדברים. אני רוצה לשים את הדברים בסוגריים לשנייה.

אני אתן לכם. חברים, תפסיקו להפריע, יהיה לכל אחד מספיק זמן לדבר. אז מה אתה עושה עכשיו, אתה לא מפריע? טל, בבקשה.

הייתי פה מאות פעמים, אדוני. מאות פעמים. ונותנים לאנשים.

יתנו לך.

אבל אדוני, אני מבקש להגיש משהו.

זה פשוט בדיחה. תודה רבה.

אני רוצה להכניס את הדיון הזה לסוגריים, ואתם לא מוכנים לתת את זה.

תודה רבה. טל גרניט, בבקשה. לא להפריע לטל גרניט, תודה רבה.

הפיל שבחדר, חברים.

בבקשה טל.

שלום. אני רוצה רק להציב כמה הגדרות שהן שגויות לטעמנו. אני במאית ותסריטאית וגם חברה בהנהלת איגוד הבמאיות והבמאים. דבר ראשון, העניין של להציב קולנוע מסחרי מול קולנוע אומנותי הוא שגוי לחלוטין. יש יצירות אומנות שנמכרות במאות מיליוני דולרים. רוטקו, זה לא אומנות פיגורטיבית. 200 מיליון דולר. וגם הקולנוע הישראלי, גם כשהוא אומנותי הוא יכול להיות מסחרי. סרטים כמו ואלס עם באשיר. הסרט אפס ביחסי אנוש. סרטים אומנותיים, תרבותיים, שהם גם הביאו מיליוני צופים וצופות לבתי הקולנוע בישראל. לכן בכלל הרעיון של מסחרי מול אומנותי הוא שגוי והוא בא לשרת איזה אג'נדה שאולי מתאימה לשר של אליטיזם מול עממיות. זה לא נכון.

רגע, מי האליטיסט מי העממי בעינייך?

אני לא יודעת, אבל ככה זה נשמע.

לא, אמרת שזה אליטיזם מול עממיות. מי האליטיסט ומי העממי? סתם סקרנת אותי.

תגיד אתה.

אז מה אתה?

אומנותי זה לכאורה - - -

לא, לא, ממש סקרנת אותי, אני מתעקש.

אני אומרת, אני עונה לך.

מי האליטיסט ומי העממי בעינייך?

אתה לא הולך לקולנוע בכלל.

את לא יודעת להגדיר?

אני יודעת.

ישראל הראשונה מול ישראל השנייה.

לא, שאלתי מי אני בתווך המשוואה.

אני לא יודעת. אני מקווה שאתה תבוא לקולנוע, רגע, אני אגיד לך. אני מקווה שאתה תבוא לקולנוע לראות, השנה יש 30 סרטי קולנוע באקדמיה לקולנוע. אחת השנים הכי טובות שאני הייתי בהן. אי אפשר לבחור, אני צריכה לבחור שלושה סרטים שיעלו לחמישייה, אני לא יכולה.

מבורך.

כי כל הסרטים, או רובם בואו נגיד באמינות, רובם הם סרטים פשוט מצוינים.

את רוצה לספר במה הם עוסקים אולי? בבדואים, בזוג בבני ברק.

בחרדים. בעיירת פיתוח. גיוון כזה, גב' עליזה לביא, אם היית רואה את הגיוון שיש.

אז כדאי לכם לצפות בהם. אגב, את רובם עשו נשים, שגם זה חדש.

אין לי ספק שהם מעולים ואין לי ספק שזה עוד יותר טוב שנשים עשו אותם. רק דבר אחד שהוא חשוב לי.

מה חסר לכם פה בתחום הגיוון?

דבר אחד, הישראלים אהבו?

הישראלים עוד לא ראו, כי הסרטים האלה עוד לא יצאו לבתי הקולנוע.

אם הישראלים יאהבו אני אגיד לכם מושלם. אם הישראלים לא יאהבו תהיה בעיה. כי הכול לא נמדד על פי מה שאתם חושבים, אלא מה שהציבור הישראלי חושב.

הישראלים, הם אוהבים ללכת למוזיאונים? לא בכמויות מאוד גדולות. נכון? אז צריך לסגור את כל המוזיאונים?

האם הישראלים צריכים לאהוב או רק אתם פה שיושבים בחדר צריכים לאהוב?

ספרים טובים אתה בוחן לפי כמה אנשים קראו אותם?

תודה רבה.

הישראלים גם לא אהבו שעוצרים חיילים שחשודים במעשי סדום.

את רוצה לעשות תוכן שישראלים לא אוהבים? בשמחה. תעשי, אבל על חשבונך, לא על חשבון משלם המיסים.

הנקודה הובהרה. גברתי, את בדרך לחבר שלך.

אני רוצה להגיד עוד משהו.

לא יכול להיות שזה יהיה הקריטריון. רגע, לא יכול להיות, מיקי. מיקי, אני חושבת שאסור, באמת, אני אומרת לך, אל תשתמשו אפילו במינוח ובמושג "מה שאוהבים ומה שלא אוהבים".

למה לא?

כי זאת, אתם לא יכולים לחשוב ככה.

זה כסף של משלמי המיסים, לא שלי ולא שלך.

לא, לא.

אפרת, נדון בזה.

אתה לא יכול מיקי.

אנחנו מחזירים למשלמי המיסים בהעשרת התרבות הישראלית.

טל, תודה רבה.

אה, אוקיי.

זה מה שחשוב לנו.

טל, תודה רבה.

אבל רק להזכיר לכם שמשלמי המיסים משלמים פעמיים: גם על הכרטיס בקולנוע וגם מהכסף שלהם על הסרט.

אז תוזיל את הכרטיסים.

אז לפחות שייהנו מהתוכן, לא?

זה מה שהיית צריך לעשות, תוזיל את הכרטיסים.

אולי תעודד אותם ללכת לקולנוע?

את מדברת על שלושה ימי קולנוע? שלושה ימי קולנוע ישראלי בכהונתי.

ביום הקולנוע הישראלי כשכרטיס עולה 10 שקלים הישראלים מאוד אוהבים להגיע לקולנוע.

גברתי, את בדרך. פעם הבאה את מצטרפת לחבר שלך.

חה"כ יוסף טייב, אני רוצה להגיד עוד נקודה אחת.

טל, הנקודה הובהרה.

לא, יש לי עוד נקודה.

חיים מקלברג, בבקשה.

לא. חה"כ יוסף טייב, הפריעו לי.

את מפריעה לחיים. מקודם שמרתי על זכות הדיבור שלך. כרגע אני שומר על זכות דיבור של חיים. חיים, בבקשה.

אין דרך לדעת איזה סרט יהיה מסחרי ואיזה סרט יביא קהל לקולנוע.

טל, הנקודה הובהרה, אנחנו נדון בכל הנקודות. תודה רבה. אל תחזרו על הדברים.

והאם משחקים בו שלישיית מה קשור.

גם איך אתה בודק את זה? האם אוהבים אותו בשנה הראשונה? האם אוהבים אותו אחרי עשר שנים?

ועל זה נאמר מה קשור "מה קשור"?

אני לא מבינה את זה.

אמרת את הנקודה הזאת חמש פעמים, הבנו ונדון.

כי זה השורש של הבעיה, זה לא יכול להיות.

בסדר, אז נדון בבעיה. חיים, בבקשה. אגב, עדיין לא קיבלתי על השאלה של סימון לניר, אז אם תוכל לענות.

אתה לא נתת לי לענות.

הנה, עכשיו אני נותן לך.

הנה, עכשיו תדבר.

יש סדרי דיון.

סימון, לשאלתך, קודם כל הסרטים הקצרים נחוצים לחלוטין. אין לי כמפיק ואין לקרנות שום דרך להעריך אם תסריט מעולה של במאי חדש הוא יוכל לביים אותו או לא לביים אותו לולא הוא יראה לנו עבודות קודמות שלו. עדיף לנו להוציא 200,000 שקלים עליו, לעשות סרט קצר, מאשר שאתם תשימו מיליון שקלים ואני אלך לגייס עוד שני מיליון שקלים ונבזבז את כל הכסף שיתברר שהוא לא במאי טוב. זו הדרך היחידה. זו גם הדרך היחידה למפיקים צעירים כמו המפיק שיושב לידי שהדרך היחידה שלו לקבל כסף מקרנות להפקה היא אם יש לו ניסיון מוקדם. אנחנו לא ניתן לו לנסות קודם קודם פיצ'ר ב-8 מיליוני שקלים. לכן הסרטים האלה הם חשובים.

שאלת למה התבחינים האלה נמחקו? כי התבחינים האלה לא נותנים שום תמריץ לקרנות לתמוך בזה.

אני שאלתי, וזה חשוב להבין, מה היה יום לפני ומה היה יום אחרי?

היו תמריצים לקרנות לעשות סרטים קצרים. היו קרנות שהתמחו במתן כסף - - -

ואתה טוען, אתה אומר שאם הרפורמה תהיה כפי שהיא אותם סרטים קצרים לא יקבלו עזרה.

נכון, נכון. אני מקווה שהשר יקבל את זה.

אז איך יהיו סרטים קצרים?

הנקודה הובהרה. רשמתי את השאלה והשר יתייחס גם לזה. בבקשה.

יפה, אני יכול להמשיך.

יהיה וגם קיבלתי הערות ציבור.

מיקי, אני מגיב לתבחינים שקראתי. אם זה ישונה, אז תודה על ההקשבה.

הנושא של סרטים קצרים חד משמעית הנושא ייבחן בצורה הכי מקצועית והכי רצינית, משום שהטענות שעלו שם בהחלט האירו את ענינו בנושא מסוים. מה שאתם צודקים, תאמין לי, לא יהיה ויכוח.

מעולה.

אני רוצה בנקודה הזאת שיהיה רשום בפרוטוקול.

זה חד משמעית יקבל מענה. ולגבי הדוקו אני אוכיח לכם שיש הכפלה בכמות הסרטים.

תודה רבה.

אז לגבי הנושא של סרטים קצרים לדברי השר לא תהיה פגיעה בסרטים קצרים וביוצרים צעירים וזה צריך להיות רשום בפרוטוקול.

ובסרטי סטודנטים וסטודנטיות.

ואנחנו נבדוק שזה יהיה ברפורמה. זה נקודה אחת, הלאה.

תודה רבה. חיים, יש לך עוד משהו להוסיף?

עליזה, אני רק רוצה להתנצל.

רגע, זה נכלל סרטי הסטודנטים? זה נכלל באותה קטגוריה של סרטים קצרים סרטי הסטודנטים?

אני רוצה לעשות סדר. אתה רצית להתנצל, אז אני אתן לך קודם.

אני רוצה להתנצל שהתפרעתי, אבל המשפט שלך שאין גיוון בקולנוע הישראלי אינו מבוסס על שום עובדה שאני מכיר ואני מכיר טוב ממך את הקולנוע הישראלי. מתוך 30 הסרטים שמוקרנים עכשיו אני ראיתי 26. הגיוון הוא מטורף. כל חלקי הארץ, כל חלקי העם מיוצגים בו בצורה מרהיבה. יש לי שלושה סרטים והשלושה שלי מכסים כמעט את כל הארץ.

על שתי נקודות ונקודה אחת לטל. טל, הפגישה הראשונה או השנייה שהייתה לי, הראשונה הייתה עם המפיקים, אבל השנייה הייתה עם ארגון הנשים של הקולנוע. והדבר הראשון שהן ביקשו ממני 'עליזה, אנחנו חייבות יותר נשים'.

בואי תראי השנה כמה נשים וכמה סרטי נשים יש. אני לא מצליחה לספור אפילו בראש.

אבל את ראית כמה דברים עשינו במבחנים לטובת נשים?

כל הכבוד.

יופי. אז תאמיני לי שזה התחלנו עוד בשמונה חודשים של טרם. כמו דברים נוספים וגם שיתוף פעולה הרבה מעבר, ואתם יודעים את זה. אתם יודעים את זה משום שהיו פה גם כל מיני דברים שזה לא המקום ולא הזמן להרחיב.

אבל לגבי הניקוד, זה על המדוכה גם בשולחן שלנו. חלק מההמלצות כבר העברנו וחלק הגיע בביקורת מהציבור בפניות מהציבור. ואני אומרת, אני אומרת את זה כבר כאן, השר, זה חלק מההמלצות של המועצה. יהיה פה איזון ואנחנו בונים מערכת מאוזנת בין החלוקה של הז'אנרים, גם סטודנטים, גם ביכורים, גם קצרים. כל החטיבה הצעירה מה שאנחנו מכנים, חיים, תקבל מענה בהמלצה שלנו לשר.

מעולה. אז אני אמשיך בשאר הדברים.

בבקשה חיים.

הרעיון הראשוני לרפורמה היה מעולה. השר והמשרד הגיבו לעובדה שאנחנו באמת נאנקים תחת תקציבים לא סבירים לעשיית הסרטים. אני אומר בואו נעשה פחות סרטים ונשקיע יותר כסף. הדברים שנכתבו בנוסף לזה פשוט פוגעים בקולנוע הישראלי. זה משהו שיתרום לקולנוע הישראלי. זה נעשה ברשלנות לדעתי, בלי התייעצות מספקת עם אנשים מתוך התעשייה. אני לא זומנתי אף פעם. כל הסרטים שלי היו קופרודוקציות. זכיתי בפסטיבלים, בכל הפסטיבלים החשובים בעולם. לא זומנתי אף פעם. אני זימנתי את עצמי והלכתי ביחד עם שלומי אלקבץ לפגוש את השר. אני חזרתי לשם כשאני אומר לכולם 'תקשיבו, השר מקשיב, השר לא מה שחשבתם. זה יהיה נהדר'.

למחרת התברר שהשר רוצה לקחת 20% מהתקציב אותנו ולתת אותו לסדרות טלוויזיה.

שקר.

לא הוגן. אני לא שקרן, לא שיקרתי מעולם.

שקר. לא אמרתי שאתה שקרן, אבל ברגע זה אמרת דבר שקר.

אוקיי, סליחה, סליחה. התבחינים שקיבלנו קוראים לזה ש-20%, עדיף לקרן להשקיע 350,000 שקלים בסדרת טלוויזיה מאשר שלושה מיליון בסרט.

רגע, שכחת איזה פרט קטן.

איזה פרט? אני לא שוכח פרטים.

אז אני אגיד לך איזה פרט שכחת.

לא שוכח פרטים.

שהתקציב של הסדרות הוא תוספתי לכסף שיש לקולנוע.

זה לא מה שכתוב.

שוב, זו הבטחה שלך.

מה זה הבטחה?

אבל לא כתוב, לא כתוב בתבחינים.

אמרתי במפורש שאני עושה מבחן מתוך שאיפה, מתוך שאיפה שאם יש בו מרכיבים מסוימים שהם אינם קשורים לתחום הקולנוע יהיה בו תוספת. מה הכוונה?

אם לא יהיה תוספת לא יהיה?

אם אני אומר דבר פשוט - - -

אתה אומר את זה, אבל השר אחריך כבר יהיה לו 20%.

לא, לא, לא. אמרתי דבר פשוט, אני מבקש, חבר'ה, לדייק בפרטים. כי האמירות שלפעמים נאמרות הן לא בהכרח מדויקות, אז אנא. אני אומר דבר פשוט: אם וכאשר, נניח, אני אומר דוגמה. שתקציב הקולנוע בשנת 2025 יהיה 130 מיליון שקלים ו-on top יהיו עוד 25 מיליון שקלים כתוספת בשביל האפשרות לכל קרן לעשות 20% מתקציבה לסדרות. במי זה פוגע?

זה יפגע בנו כשהשר הבא לא יביא תוספת ועדיין יהיה כתוב בתבחינים 20%.

הסכם הוא חמש שנתי, ידידי. הסכם קולנוע הוא חמש שנתי. כמו שהיה חמש שנים הסכם, עכשיו צריך לעשות הסכם חדש לחמש שנים. אם תרצו איזה שהיא אינפורמציה אני כבר בעיצומו של משא ומתן עם שר האוצר על ההסכם הזה. ואני אומר לכם שאני מאוד אופטימי לגבי ההסכם הבא.

אגב, זו ההזדמנות להודות לך על התוספת לסרטים, להפקות שנפגעו בחברות ברזל.

משהו חיובי בדיון.

חיים, בבקשה לסיים.

השר בעצם אומר לנו שאם יהיו רק 130 מיליון לא יהיו סדרות טלוויזיה. זו התחלה. זו התחלה. היינו שמחים ליותר, אבל זה הסיכום.

אגב, סדרות עוזרות מאוד לעולם התרבות.

לא, הן עוזרות לזכיינים. הזכיינים יורידו את הכסף הזה מההשקעה שלהם.

לא, לא נכון.

אני מוכן להתערב איתך.

הזכיינים לא עומדים בהתחייבויות שלהם גם ככה.

תודה רבה. חיים, לסיכום.

שני דברים נוספים. אחד, ליד התוספת לסרטים בתקציב גבוה, בתקציב בינוני וקופרודוקציה נקבע גם כמה הסרטים האלה חייבים להביא ממקורות פרטיים ומחו"ל. מה שכתוב שם לא מתכתב בכלל עם התעשייה. חוסר הבנה מוחלטת. יש בארץ הזאת, אני יכול להביא את זה, יש עוד ארבעה מפיקים שיכולים להביא את זה. אנחנו נעשה את כל הסרטים בארץ אם התקנות האלה יעברו. זה מעולה לחברה שלי, זה רע לקולנוע הישראלי. אם את רוצה גיוון את חייבת למחוק את הסעיף הזה. כי אין הרבה מפיקים שיכולים להביא עוד ארבעה מיליוני שקלים כתוספת לסרטים.

תודה רבה. חה"כ צגה מלקו, בבקשה.

אדוני יושב-הראש, כבוד השר, אני רוצה להתייחס קודם כל, הדיון באמת אי אפשר לשמוע את כולם. בואו תדברו אחד אחד, נקשיב, בשביל זה אנחנו באנו, גם אתם. יושב-הראש משקיע וכבוד השר, באמת שני אנשים שמשקיעים אם אתם הייתם יודעים איזה בנושא של הספריות כמה דיונים התקיימו, איך שפתרו. גם חברי דוידסון. באמת נעשות עבודות מעמיקות פה.

עכשיו השאלה שלי, אני בתור יוצאת אתיופיה, אני לא מאמינה עדיין בישראל יש גיוון. זה אני לא מאמינה.

לנו יש פרויקטים יוצרים אתיופים. סרטים של אתיופים.

לא לעזור לחברת הכנסת, תודה רבה.

את יודעת צגה, תשאלי שאלה חשובה.

מיקי, תנו לה אבל לדבר.

כמה פעמים אינדל ניסה להגיש את התסריטים שלו.

יפה, בדיוק.

וסורב, כמה פעמים? את יודעת את המספר?

באקדמיה השנה יש סרט שעשה יוצר אתיופי, ממוצא אתיופי.

כמה פעמים אינדל סורב, תבדקו.

אתה יודע כמה פעמים קיבלתי "לא" במקצוע? זה חלק מהאומנות.

תודה רבה גברתי, חברת הכנסת באמצע זכות דיבור, תודה. סליחה, יש פה חברת כנסת שרוצה לסיים את הדברים שלה. מיקי.

יש לו את הסדרה הכי מצליחה בישראל היום. הוא סורב עשרות פעמים.

סליחה, אל תעזרו לי. אני לא הפרעתי לאף אחד.

אתה יודע כמה פעמים אני קיבלתי "לא" כשהייתי שחקנית?

אפרת.

אני לא הפרעתי לכם, אני הקשבתי לכולכם. אנא בבקשה תקשיבו לי. אין דבר כזה, וזה שאתם צועקים אתם תשתיקו אותי, לא יעזור לכם, חבר'ה.

לא רוצים להשתיק אותך.

לא יעזור, תקשיב בבקשה. אני הקשבתי לכולכם, לא הפרעתי. יש גבול לכל דבר. מה שאני רוצה להגיד בעניין של גיוון, קודם כל אני מאמינה ליושבת ראש מועצת הקולנוע, לחה"כ לשעבר, לד"ר עליזה. היא הביאה את הנתונים. היא אמרה מה שהיא יודעת. וזה שאתם מתפרצים ולכל אחד זה לא אומר שפותר את הבעיה. אם אתם חושבים, אתם יודעים, ברגע שהיא דיברה על הגיוון אתם קפצתם – זה מעיד שאין גיוון. לכן אם יש גיוון תדברו בשקט, תסבירו. יש מרחק עצום. חבר'ה, אתם לא חיים בישראל? אתם רוצים להגיד שבאמת אין שום בעיה? בעיה של גיוון נפתרה? הלוואי שהיה קורה. זה לא ככה. לכן אני מבקשת אם יש בעיות תסבירו, תדברו. יש את זה. אני שומעת את זה. זה פשוט לא מעורר כבוד. השר יוצא לחמש דקות, לדקה, יש לו שיחה דחופה, כאילו שהלך כולם מתפרצים. זה לא ככה, חבר'ה. כולנו עסוקים, כולנו עובדים, באנו לפתור את הבעיה.

לכן אני מבקשת, אדוני יושב-הראש, אתה תמיד מנהל את הישיבות בצורה מאוד רצינית, מעמיקה. גם פה עניין של גיוון קפץ לא סתם. אני בדם שלי חשוב לי הגיוון. במיוחד האוכלוסייה שאני נמנית עליה, יוצאי אתיופיה. גם יש עוד קבוצות. כמה אחוז הם מיוצגים?

אני יכול להבטיח שאחרי הרפורמה הם לא יהיו מיוצגים בכלל.

בסדר, על זה השר ייתן תשובה.

אני יכול להבטיח שאתיופים לא יהיו מיוצגים בכלל.

ההיפך ידידי.

אבל אם הסרט הזה לא יהיה אהוב? אם הסרט של אותו יוצא אתיופיה לא יהיה אהוב ולא ימכור כרטיסים?

אתה יודע אינדל להכניס אותו איזה ויכוח היה?

אבל הקריטריון הוא אם אוהבים או לא.

אין יותר מזה גיוון.

אפרת, אני רוצה לסיים את סבב השולחן. קרין, בבקשה, פורום היוצרים. כן, בבקשה קרין. למרות ההתפרצויות, כן.

תודה רבה. נעים מאוד, אני קרין קיינר, אני חברת הנהלה בפורום היוצרים הדוקומנטריים ואני בעצמי במאית ויוצרת. האמת שעכשיו הקשבתי לך, כבוד השר, ואתה אומר בעצם שסדרות מאוד עוזרות לעולם התרבות.

נכון.

אז אני חייבת לציין, דרך אגב, שסדרות הדוקו רק בשנה האחרונה, ועם כל הצניעות, גם הסדרה שלי "דברים מתחת לקו האדום" שברו את כל שיאי הצפיות בכל הפלטפורמות.

לא בקולנוע.

לא בקולנוע, בטלוויזיה. אמרת שהסדרות תורמות לעולם התרבות.

את תוכלי להגיש, גם סדרות דוקו, אין שום בעיה.

בסדר, אני רוצה לסיים.

יש לך עוד מקור תקציבי חדש.

לא, מסתבר שלא. כי הניקוד יורד.

לא, ההיפך.

זה אומר שאנחנו לא נקבל בכלל. בכלל לא נקבל.

למה? הניקוד של הדוקו הוא שונה.

אוקיי. גם ככה אני רוצה קודם כל להגיד.

תראי מה עשינו בדוקו, שאת בטח ממש תשמחי. אנחנו מנתקים את התלות שלך בחברות הפקה שמשלמות את הכסף בשביל הדוקו שלך. למה? א' אנחנו מגדילים את אחוזי המימון בדוקו. זאת אומרת שאנחנו נהיה שותפים הרבה יותר גדולים עם הקרן בעלות הדוקו. מה שלא יצריך ממך לרוץ אחרי קשת או רשת או כאן 11.

קשת ורשת בכלל לא נכללים ברגולציה, בוא נדייק. הם לא מממנים דוקו בכלל.

או הוט או yes או לא משנה מה.

דוקו מבחינתם לא קיים.

הוט או yes או לא משנה מה. אבל יש עוד דבר אחד נוסף, איך אנחנו בוחנים את הצלחת הדוקו? בכמה פלטפורמות הוא משודר.

בכל הפלטפורמות, כולל בתי הקולנוע, אם אתה רוצה שנדבר על זה כקולנוע.

אז הנה אני מודיע לך גברתי, אם הוא יפורסם בכמה פלטפורמות הניקוד שלך יהיה מקסימלי.

עכשיו יש סרטי דוקו שעשרות אלפים נוהרים אליהם כבר עשרה שבועות.

הניקוד שלך יהיה מקסימלי, בגלל שיש כאן מרכיב שחשבנו עליו ואמרנו רגע, למה ישראלים צריכים חצי ליהנות מסרטי דוקו? כי למה? באים yes או הוט, מממן את התוכן והוא משודר רק בפלטפורמה הזאת. אנחנו רוצים להפסיק את זה. אנחנו רוצים שכל הציבור הישראלי ייהנה מזה. איך אנחנו עושים את זה? נותנים לכם יותר תקציב. אתם פחות תלויים בחברות האלה.

איזה חברות? אנחנו מדברים על גופי השידור?

גופי השידור שמממנים לכם את הדוקו.

איך אנחנו פחות? בוא נתחיל מזה שאני כיוצרת, אני רוצה להתחיל עם כמה דברים, בסדר?

איפה זה ישודר, קרין? איפה זה ישודר?

בכמה שיותר פלטפורמות.

רגע, אני אשאל אותו, אני אשאל את הכול. יש לי הרבה שאלות.

איפה זה ישודר?

מה זאת אומרת? חסרות פלטפורמות?

איזה, איזה פלטפורמות?

איפה זה ישודר?

אתה רשום אצלי כדובר הבא וחבל שסתם נשאלות שאלות חשובות. רגע, תעצרו שנייה. קרין, תעצרו שנייה.

זכות הדיבור שלי כרגע.

כבוד היו"ר, אבל יש דיון. לפעמים מישהו אומר משפט שתורם לדיון. אתה לא מאפשר את זה.

אין בעיה, אני מאפשר. אבל לא כולם ביחד.

לא ביחד, בבקשה.

כן קרין, בבקשה.

קודם כל אני גם חברת הנהלה באקדמיה, אז אסף היקר הוא גם קולגה שלי בלי קשר, אז אני רוצה שנייה להרחיב את הנושא וגם לשאול שאלה. כאן זו זכות הדיבור שלי, אז אני שואלת שאלה. אני רוצה רק לקבל תשובה קצרה בשביל שאני כן אוכל להגיד את כל דבריי ובאתי להגיד כמה וכמה דברים.

אני רוצה לשאול דבר ראשון, מה שאסף שאל. אם בעצם אתם נותנים את רוב התקציב, איפה ישודרו הסדרות? באיזה פלטפורמה? דרך אגב, אני גם רוצה לסייג ולהגיד שרוב הכסף מגיע מגופי השידור.

זהו, זה משהו שאני רוצה לשנות.

כרגע הרגולציה לא נאכפת ואני מזמן נלחמת על זה שפרטנר וסלקום אין עליהם רגולציה. סליחה, אני מבחינתי הם פושעים. הם בכלל לא נותנים שקל לשום יצירה מקורית אם זה דוקומנטרית או עלילתית ואתם לא אוכפים את הרגולציה. עכשיו, זה לא תחתיך, כי אתה במשרד התרבות, זה אמור להיות במשרד התקשורת. קרעי רוצה לגמור אותנו בכלל, אבל זה בסדר. הרגולציה לא קשורה.

אני כרגע שואלת אם בעצם אתה אומר אני אתן לך את רוב המימון, איפה זה ישודר? באיזה פלטפורמה?

הוא יענה בהמשך, כן בבקשה.

כשהפלטפורמות, דרך אגב, רק נותנים לנו פחות ופחות כסף.

אני יכול לענות בקצרה.

לא, לא.

תשובה קצרה.

Yes והוט עוברים מעכשיו למקום של סטרימרים. גם אין להם כסף, כבר לא נותנים להם כסף.

אז אני אומר לך כך: תוכן טוב ישודר.

אבל מי יודע מה זה תוכן טוב?

רגע, רגע.

אתם רוצים לקבל תשובה או שאתם רוצים לקפוץ?

מה זה תוכן טוב?

תוכן שהוא טוב.

אבל מי מחליט מה זה טוב?

יש לי עוד הרבה מה להגיד, אני אשמח לסיים את דבריי. תודה.

דבר נוסף, בסוף אם את לא תלויה בהוצאות ההפקה בגופי השידור, כשהתוכן הוא שלך. זה דרך אגב נאמר לי על ידי הפורומים שלכם.

שמה?

שאם התוכן הוא שלך כמפיק ואתה לא צריך את גופי השידור שיממנו לך את זה אתה נמצא במצב שאתה יכול להביא את זה לכל פלטפורמה שאתה רק רוצה אם התוכן הוא תוכן טוב.

זה לא קורה.

אתם אומרים לי דבר הפוך. אתם כועסים על התלות בגופי השידור, אבל עדיין רוצים להישאר תלויים בזה.

זה לא קשור, הם מביאים את רוב הכסף להפקה. רגע, אני רוצה לסיים את דבריי.

להיות נגד באופן קטגורי רק כי אני השר שיושב פה.

אני כרגע הנציגה היחידה פה של הדוקו, בבקשה תנו לי לדבר.

ואני רוצה לעשות את התיקון, זה לא נראה לי נכון. אתם נגד באופן קטגורי, זה בולט.

לא נכון.

טל, תודה.

אני רוצה לדבר, תנו לי שנייה לדבר.

קרין, אני רק רוצה, אנחנו נבדוק את זה לעומק איזה פלטפורמות קיימות בהמשך.

אני רוצה לסיים את דבריי. באמת, זה באמת קצת קשוח כל הדבר הזה.

אני שמח שזה בא מהצד שלך הפעם.

אני רוצה להגיד שני דברים. בתור התחלה אני עונה פה לחברת הכנסת, סליחה, אני לא זוכרת את שמך, לגבי הגיוון.

השם שלי צגה מלקו.

שנייה, אני רוצה לדבר עכשיו.

לא, אני מזכירה לך את השם שלי.

כשמגישים לקרנות זה אנונימי. כמו שאת רואה, אולי אני לא, בגיוון.

מה אנונימי?

כשאתה מגיש הגשה לקרנות היא אנונימית.

ההגשה? רגע, אני רק רוצה להבין.

הם בוחנים רק את התוכן, הם לא יודעים מי היוצר.

יצא לי גם לבחון את זה.

הם לא יודעים מי היוצר.

יצא לי גם לבחון את זה. אני רוצה לתקן אותך.

אני לא יודעת, אני מגישה הגשות זה באנונימיות.

באנונימיות, אבל יש את השלב השני ששכחת להזכיר אותו.

שמה?

עם הפרזנטציה.

אבל פרזנטציה זה רק אחרי - - -

יש פרזנטציה שבה אתה כבר פוגש את היוצר ואת המפיק לפני שאתה מחליט.

כבוד השר, אני רוצה לסיים את דבריי.

אז אנונימי זה לא.

קרין, בקצרה, יש לך עוד דקה.

אבל הוא נכנס לתוך דבריי.

מקבלים את כולם כמעט ואז אתה פוגש את היוצר, אתה מכיר את היוצר. אז אנונימי זה לא.

אבל הוא מדבר, הוא מדבר על הדקה שלי, סליחה, זה לא מתאים.

מיקי, הנקודה הובהרה.

שנייה, אני רוצה שתקשיב לי.

אנונימי זה לא.

קרין, יש לך עוד דקה, בבקשה.

רגע אחד. אני רוצה להגיד לך ספציפית, טבריה מתחת לקו האדום. אני במשך שנתיים מימנתי את זה לבד. כמות ה-"לא" שאני, הבלונדינית פה, קיבלה, הייתה אין סופית. כמות של "לא" אין סופית.

אני לא חושב שזה קשור לצבע השיער שלך.

ואני מימנתי את זה לבד, על חשבוני, דרך אגב.

אני לא חושב שזה קשור לצבע השיער שלך, עם כל הכבוד.

עד, דרך אגב, שכאן 11 האמינו בסדרה הזאת שהצליחה ברמות, לא משנה, ברמות הכי גבוהות.

מה הקשרים שלך עם הקרן? טובים מספיק?

אין לי שום קשרים עם הקרן.

אה-אה.

אני מגישה הגשה, היא אנונימית לחלוטין.

אז תתפלאי, אבל יש כאלה שיש להם קשרים טובים עם הקרן.

אז לי אין קשרים. אני רוצה לסיים את דבריי.

מיקי, שנייה.

דרך אגב, כשאומרים לי שאני דואג לאנשים מסוימים, אני עושה בדיוק את ההיפך. כי הקשרים עם הקרן בעיניי לא יכולים להיות פקטור בקבלה.

דרך אגב, אתה רואה אותו, זה עם המדים? אני לא ידעתי הוא יהיה כאן. הוא העורך שלי בסדרה, הוא במילואים והסדרה שלי כבר - - -

קרין.

לא, אני רוצה לסיים את דבריי.

קרין.

זה לא הגיוני.

קרין, יש לך - - -

אתה רוצה לעצור את הדוקו ואני רוצה להבין למה.

תעצרי שנייה. תעצרי שנייה.

מה הסיבה ומה האינטרס?

תעצרי שנייה, תנשמי, תשתי מים קרים.

אני עונה לכם.

אני יכולה שנייה לסיים את דבריי?

אני עונה.

לגופם של דברים, נשארו לך 30 שניות.

שהמרכיב - - -

אני רוצה, אבל הוא לא נותן לי לדבר. תיתן לי לדבר.

תודה.

תן לי לסיים. תכבד אותי ואת המקום שלי.

קרין. קרין, בבקשה.

אני רוצה להגיד.

לא, למה את כיבדת את כולם. כן, בבקשה.

אמרתי את זה כבר מקודם, אני מה-7 באוקטובר מתעדת את כפר עזה. כמות המצוקה והזוועות שאני מכילה בתקופה הזאת היא אין סופית. אז אני רוצה להבין, אתם רוצים לעצור את הדוקו על מה? כדי שמה? שהסיפור הישראלי ייעצר? כדי שלא ידברו על המחדל הכי גדול שקרה כאן בתולדות עם ישראל? כי אנחנו, היוצרים הדוקומנטריים מספרים את הסיפור הישראלי.

מה קשור?

שלנו. ואם תראו את כל היצירות שלי תראו שאני מאוד פלורליסטית ואני בן אדם הומני. ואני אומרת לכם, אתם לא תעצרו אותנו. זו התשוקה שלנו. ואנחנו נמצא את כל הדרכים לספר את הסיפור הישראלי הזה.

תודה רבה.

אני בעד. אני בעד, כל הכבוד, אני גם מוחה כפיים. תספרו את הסיפור הישראלי שידבר לישראלים.

אסף אמיר, בבקשה.

תודה על הכינוס של הישיבה הזאת, זה מאוד חשוב. ואני שמח שאנחנו מתכנסים ומדברים על הדברים. חבל שבאמת אנחנו לא שומעים אחד את השני מספיק. ואני אחכה שהשר יתפנה. אבל צריך לשים לדעתי את הישיבה הזאת, כבוד היו"ר, בסוגריים. בדרך כלל, ואני בא הנה הרבה שנים כבר לישיבות ועדת כלכלה ודברים שדנים בחוק הקולנוע. במקרה הזה אנחנו מוציאים קיטור, מדברים, וזה חשוב לדבר. אבל הדברים לא נקבעים פה. הם בשום פנים ואופן לא נקבעים פה. אנחנו בעצם מחכים לשמוע בסופו של דבר את פסק דינו של השר, שהוא יוציא את התבחינים ויעביר אותם. זה לא עובר בכנסת, אז אני לא חושב שזה דומה לחוק הספריות. זה לא עולה לשולחנכם, זה לא צריך לעבור את הכנסת.

אני רק אסייג שזה כן צריך על פי חוק לעבור אישור של ועדת הכנסת.

לא, לא, אבל לא משנה, אסף כבר מנהל את העניינים. כן?

אז אני אומר, אישור, בסדר, רוב יש.

לא צריך אישור של הוועדה?

יש את היועמ"ש פה, אם תרצו הוא יכול לענות. יועמ"ש המשרד שלנו.

לא ביקשתי עזרה.

צריך? לא צריך.

אפרת, את מפריעה לאסף.

רגע, הוא עונה היועמ"ש.

אבל לא, הוא לא צריך לענות לך. כן אסף, בבקשה.

הנה, הוא ענה לוועדה. לא צריך אישור.

אפרת, תודה רבה. די, מספיק.

יוסי, אתה רוצה שאני אצרח עליך בחזרה?

תצרחי כמה שאת רוצה.

הקול שלי הרבה יותר חזק. באמת, מה זה הסגנון הזה?

כן, בבקשה אסף.

כבוד היו"ר, אני באמת הייתי פה בהמון ישיבות. לפעמים יש איזה שהיא סוגיה שלא בטוחים מה התשובה עליה. ואז יש פה את היועץ המשפטי והוא אומר ככה ולא אחרת, זה בסדר לשמוע מה יש לו להגיד. האם זה צריך לעבור אישור של הוועדה?

לא.

לא. תודה רבה. אז מה שאני מנסה להגיד שאנחנו מתכנסים, מדברים, כל אחד אומר את הפוזיציה שלו, זה נהדר. השר, אני משוכנע שהשר - - -

רק שנייה, לגופם של דברים?

סליחה אדוני, זה לגופו של דבר. כי מה שאני אומר שכל הדיון שדיברת על הספרייה זה לא מגיע הנה.

אסף, תן לי רגע להגיד לך בנושא הזה.

הוא צודק.

חברים, תודה רבה. אסף, אתה רוצה לדבר על גופם של דברים, בבקשה. אם לא, אני מתכנסת לסיכום הדיון. בבקשה.

ברור שאני רוצה לדבר על גופם של דברים, ברור.

דרך אגב, אין תחליף לדיון ציבורי. דיון ציבורי זה דבר טוב.

מאוד חשוב, השר, מאוד חשוב. רק אני רוצה להגיד שדיון ציבורי וזה לא דיון בוועדה שדן בחוק.

איפה נדון בדיון הציבורי? בתקשורת שאתם עוסקים בה כל היום?

לא, הוא רק אומר שאין פה שיניים.

לא, הכול בסדר, אתה לא - - -

בשביל זה אנחנו פה.

לא, הוא אומר שזה בניגוד לחוק, שזה לא צריך פה אישור.

אז למה מקיימים דיון?

לי ממש כואב שבדיון הזה לא הגענו לרזולוציות של הנושאים.

אולי אני אגיע לרזולוציה כלשהי.

בבקשה אסף.

אולי אני אגיע בכל זאת לאיזה רזולוציה.

חבל, אתם מובילים עליי תמיד. כמה טריקים.

אני, דרך אגב, לא הצגתי את עצמי. אני אסף אמיר, אני מפיק. יו"ר האקדמיה. יש לי כמה דברים להגיד, אבל אני רוצה לסיים את הנושא הזה. אנחנו דנים פה כשאנחנו כולנו יודעים שהשר שלח מכתב למועצה שאמר שאם עד ה-9 באוגוסט הם לא יגישו את המלצותיהם והם אומרים שהם לא יספיקו להגיש את המלצותיהם הוא ימשיך הלאה בלי קשר.

הוא אמר שהוא יענה על זה, אסף. כי אני שאלתי את עליזה.

קרין, תודה.

זה המצב כרגע. המצב כרגע שאנחנו יכולים לדון, המועצה יכולה לדון. השר אמר אם הם לא יספיקו עד ה-9 באוגוסט זה פשוט יעבור, הוא ימשיך הלאה בלעדיהם, כי באמת הם רק גוף מייעץ. זה דבר שהייתי שמח שהשר יגיד לנו.

בהחלט שאני אגיד.

הייתי שמח שהשר יגיד לנו שאם הם לא הספיקו לדון בכל הערות הציבור הוא יאפשר להם לדון בהם.

כמה זמן אדוני סבור?

אני לא יודע.

כמה שצריך.

עד החלפת הממשלה?

לא, לא, יש יו"רית.

עד החלפת הממשלה?

לא, ממש לא.

עד הבחירות?

עד שהחטופים יחזרו.

אה, יפה. טיעון שלי קשה אפילו להתעמת איתו, כי זה הכי חשוב בעולם שהחטופים יחזרו.

אז אם זה הכי חשוב בעולם זה מה שאתה צריך לעסוק בו.

טל, נא לא להפריע לאסף. תודה.

טיעון חזק, אני חייב לומר. אבל אני רק רוצה להגיד שבסוף אם נכנסים לגופו של עניין אני באמת אומר שצריך גם לדבר על מספרים הגיוניים וזמנים הגיוניים. כי בסוף צריך להבין, לא סביר שתהליכים בירוקרטיים - - -

זה לא בירוקרטיה אדוני, זו חובת התייעצות סטטוטורית.

היא מתקיימת, אדוני.

אוקיי, בסדר.

ל-300 התנגדויות?

היא מתקיימת.

מיקי, אסף.

היא מתקיימת, חד משמעית.

אסף, לגופם של דברים.

היא מתקיימת גם מתקיימת. מתקיימת, אגב, בצורה שלדעתי מרחיקת לכת בהתאם להנחיות היועץ המשפטי של המשרד.

כבוד השר, הכול בסדר, כבוד השר.

אדוני השר.

לא, עליזה לא, אני רוצה לשמוע. תנו לו לדבר את הדברים שלו.

אבל היו"רית רוצה לענות, זה יותר חשוב ממה שאני אגיד.

לא לענות, רק לשאול בהמשך של הדברים. האם השר יכול לאפשר לנו עד סוף אוגוסט?

יסיימו את דבריהם חבריי פה ואני אגיד בדיוק את עמדתי. אני עוד פעם חוזר ואומר, גם תשמעו את עמדת היועץ המשפטי בעניין הזה.

אני רוצה להמשיך, סליחה. קודם כל השר פתח ואמר אחרי הדברים המאוד מרגשים שנאמרו פה, נאמרו דברים על החטופים שלא פה ושאי אפשר לעבור הלאה. אבל עברנו הלאה, כהרגלנו. כולנו עברנו הלאה. וזה מאוד מצער ואתה אמרת שזה לא זמן לעשות דברים שקורעים ושמפרידים בין אנשים. זה לא במקרה שכל התעשייה - - -

לא כואב.

אנחנו לא שמענו את מי לא.

אני שמעתי מי לא.

אז אנחנו נשמע.

הוא פשוט חושש לומר את זה לך כנראה. אבל לי הוא אומר דברים אחרים. רבים.

ידידי משה אדרי?

לא, לא ידידך משה אדרי. משה אדרי הולך להפסיד הרבה מהרפורמה הזאת, סתם שתדע. אבל אני רק רוצה להסביר לך, כי אם העלית את שמו, אז כל מה שתיארתם בעניין שלו, תכף אני אסביר לכם למה הוא הולך להפסיד הכי הרבה.

הוא לא הולך להפסיד.

תכף תראו למה. אבל רק אני אסביר לכם דבר אחד נוסף. אתה העלית את שמו, לא אני. דבר אחד נוסף. אני אומר את זה בצורה הכי כנה והכי ברורה, שאני בא לאירוע הזה הכי נקי שיש.

אוקיי.

אבל יש מי שמנסה ללכלך את האירוע הזה. ואני לא מוכן להיות חלק מהסאגה הזאת. רוצים לדבר איתי בעניינים מקצועיים? אתם תמצאו פה פרטנר נהדר. רוצים לדבר איתי על פוליטיקה, על ימין ועל שמאל? זה נשאיר למערכת הבחירות כשתהיה. היא לא נמצאת כרגע על סדר היום.

לגופו של עניין. אני אעלה שני נושאים, כי אי אפשר לדבר על הכול. אחד הרצון, לא נדבר עוד פעם על זה שסרט מצליח, אתה יודע שיש עוד גוף שמעניק תמיכה לסרטים מצליחים. אנחנו יודעים את זה, נכון? בכנסת יודעים את זה. זה לא חוק הקולנוע. זה לא חוק הקולנוע. זה מס עינוגים שבעלי בתי הקולנוע גובים מכל מי שנכנס. זה כסף שהולך על הצלחה בסרטים. וחלק מזה מגיע במקצת גם למפיקים וליוצרים והרוב הולך לבעלי בתי הקולנוע. וזה חוק טוב וטוב שיש אותו. הוא מעודד סרטים מצליחים, זה קיים. חוק הקולנוע נועד בעצם לטפל בבעיית שוק ובעצם לעודד תרבות ישראלית. והוא עשה את זה בהצלחה יוצאת דופן.

אני רוצה לחדד את זה.

אם הספורט, ואני איש ספורט - - -

אדוני, אדוני.

אם הספורט היה מצליח כמו הקולנוע היו לנו, אני לא מדבר על כדורגל.

אתה טועה בניואנס אחד קטן. יש לך, אתה קרוב לאמת, אבל עדיין לא שם. אני אסביר לך מה ההבדל בין מה שאני חושב לבין מה שאתה חושב. קולנוע ישראלי לא יכול להתקיים בלי כסף ציבורי. אין אפשרות לקיים קולנוע ישראלי בלי כסף ציבורי. אבל בשום שלב לא נאמר שהכסף הזה צריך להגיע כדי לממן קולנוע לא מצליח.

אז תקשיב, אני סרט שנקרא "למלא את החלל". מגיעה אליי בחורה - - -

זאת אומרת שחייבים כסף לקיים קולנוע ישראלי, אבל אנחנו חייבים להצליח בקולנוע. אנחנו רוצים שישראלים ייהנו מהתוכן. כי הרי אנחנו משלמים. אנחנו, משלמי המיסים.

זה לא עובד ככה.

כדי שהקולנוע הישראלי יהיה טוב לנו הישראלים. שנוכל ליהנות ממנו כמה שיותר. הרי למה אנחנו רוצים לממן קולנוע? כדי שיהיה פה קולנוע. אבל לא קולנוע שמתאים רק למישהו מסוים, אלא למישהו שמתאים לכל האזרחים.

אתה יודע מה קורה בארצות הברית? אתה יודע מה קורה בהוליווד. מיקי, אתה יודע מה קורה סליחה, כבוד השר, אתה יודע מה קורה?

אסף כן, עוד דקה, בבקשה.

כבוד השר, אתה יודע מה קורה בהוליווד? על 100 סרטים שנעשים 20 מצליחים. הם לא מצאו פטנט. בצרפת על 240 סרטים יש אולי 10 שמצליחים. אנחנו על אחוז הצלחה מאוד גבוה. מגיעה אליי לפני עשור בחורה חרדית בשם רמה בורשטיין שאף אחד לא מכיר אותה ולא יודע, ולא הצליחה בשום דבר, כי היא עשתה, הייתה בבית עם המשפחה וגידלה משפחה. היא נותנת לנו תסריט שמי שקורא אותו ומבין בתסריטאות אומר זה חייב לעשות את הסרט הזה. אף אחד לא חושב שהוא יצליח מסחרית. הסרט הזה מביא 350,000 צופים בלי להיות מוקרן בשישי ושבת. הוא בא מעולם חרדי, אפרופו גיוון. הוא מצליח בוונציה והיא זוכה בפרס השחקנית השחקנית שלנו. אין סוף דוגמאות.

סרט אחר שעשיתי, נודל. מי רוצה לעשות סרט על ילד סיני? את מי זה מעניין? זה סרט שהביא, אני לא חושב שיש הרבה אנשים שלא ראו את הסרט הזה. השר מיקי זוהר, אין דרך לדעת איזה סרט מצליח. ויותר חשוב, צריך - - -

ומה הדרך לדעת איזה סרט יתקבל לפסטיבל?

אין דרך.

אין.

מצוין, אז זה אותו דבר.

תמיד זה הימור.

אז זה אומר שזה אותו דבר.

זה לדבר על מהות של אומנות.

שאנחנו לא מקפחים אף אחד.

אפס ביחסי אנוש, דרך אגב, היה סרט ביכורים של טליה לביא.

קרין, תודה. אסף, לסיכום.

לסיכום אני רוצה להגיד משפט אחד. הזכרתי את משה אדרי ואני עובד עם משה ואני מכבד אותו. אני פשוט קראתי במאמר מסוים שהוא תומך ברפורמה ולכן העליתי את שמו.

עכשיו אני רוצה להגיד, אפרופו העניין הזה, חייב.

אני הגבתי שלדעתי הוא הולך להפסיד בגדול מהרפורמה.

אז אני רוצה להגיד לך שמה שקורה שאחרי הרפורמה הזאת במידה ואני, ואני מפיק שכבר עשה כמה דברים וכמה הצלחות. אם אני צריך להביא בין שניים לשלושה מיליון שקלים פרטיים זה אומר שיישארו בארץ בין שלוש לארבע חברות, אני לא חושב שהוא אחת מהן, שיפיקו את כל הקולנוע הישראלי. מדובר עכשיו כמי שאני מעריך שוק חופשי, מדובר פה בלהפוך את הקולנוע הישראלי באמת, זה יהפוך להיות פה מונופול יוצא דופן.

רק למי שיש.

הוא מחזק את הפריווילגים.

והוא לא נותן לחדשים להפיק סרטים. לא תהיה שום דרך.

תודה רבה. שנייה, אני רוצה לתת לשרה ואחרי זה אני אתן לך.

שלום שמי שרה פון שוורצה, אני שחקנית בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. שחקנית מ-1992. לגבי גיוון, אני חייבת להגיד, מתחת לצל של השמש, שלום הגר, דתי שגדל איתי, זאת אומרת גדל עם החברה שלי טובה, הוא הבעל שלה. עוסק בפליטים והוא יוצר דתי. אני יצא לי לשחק חרדית, יצא לי לשחק אשת קבלן בעפולה, ראשת מוסד, אמא מרוקאית בבאר שבע. אני נודדת כל יום ויום, עולה על הוואן להצגות בכל הפריפריה, בניגוד לאליטיזם שמשויך לנו כשחקנים. אני בשטח. אני לא יכולה לתת את הנתונים שחיים אומר, את הנתונים המדויקים, אבל כן התעמקתי.

את נוסעת בכל הארץ?

אני נוסעת בכל הארץ, כל יום. שלא יהיה ספק. אני כל יום לא נמצאת בעיר שבה אני גרה. ואני שואלת את כבוד השר, כי אני כן מעריכה שענית לי ב-S.M.S ששלחתי לך ואני כן מעריכה שאתה יושב איתנו פה. למה לא לעשות את הרפורמה הזאת עם אנשי מקצוע? למה אתם באים מלמעלה? אם הייתם בבית חולים הייתם מסבירים לרופאים איך לעשות את זה?

מה זאת אומרת? אנחנו עושים את זה עם אנשי המקצוע. ברור שכן.

אבל אתה ישבת עם בן אדם אחד.

ישבתי עם כל עולם הקולנוע, ללא יוצא מן הכלל.

אבל יש פה אנשים שחושבים אחרת.

אין אחד שלא ישבתי איתו. כל מי שיושב פה כמעט בחדר. אתה לא פנית לפגישה, אז לא נפגשנו.

אני אעבור לדברים שלי, כי אני אתן, אני ממש מבקשת מכם. תנו לי רק לסיים, בבקשה.

אני חושבת שחשוב לעבוד ביחד. בסדר פסח לא מגרשים את הרשע מהשולחן. אומר מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לא? כל אחד חושב שהשני רשע. אומרים לו כך וכך עשה לנו ביוצאנו ממצרים. ומושיבים אותו לשולחן ויושבים ביחד. זו המהות של היהדות ולא מה שנעשה ממנה בשנים האחרונות, שכל הזמן מנסים לגרש מישהו מהשולחן ולהגיד שהוא לא לגיטימי.

ישבתי עם הבת שלי, אני בוכה כבר שבוע. הדבר הזה הוא בעוכרנו, אתם לא מבינים עד כמה. הבת שלי בת 20, היא החליטה כן להישאר בארץ, היא כן רוצה ליצור פה. היא כתבה ככה: אין לדעת מראש מה יצירה מסחרית מצליחה בקופות. השקעה בסרט היא הימור. אני אומרת לך כאומנית. אני יושבת, אני לא יודעת מה יהיה. אני יושבת וכותבת מדם ליבי. אין לי מושג איך זה יתקבל בסוף. מינדי כתבה את פינק ליידי מדם ליבה, מחייה, בחברה חרדית. ומישהו אחרי זה מחליט לשים על זה כסף. אנחנו מנסים, אנחנו מנחשים. ואז אנשי מקצוע, כן, אנשי מקצוע נכנסים שמבינים בתחום, בוחנים את החומר. רואים אם הוא מעניין, אם הוא טוב, מרגש, מהמרים על זה. רק אז אולי יש סיכוי. תדמה את עולם התרבות לעץ. אם אתה תכרות את העץ שכרגע קיים לא יהיה הענף של המסחרי. המסחרי הוא ענף בתוך עולם תרבות. אנחנו מהות של אנשים שהתפקיד שלנו בחברה הוא לספר סיפור. לעצב זיכרון. לדבר אל הלב של אנשים, לתת להם את הפרח בסוף היום. לשקף את המציאות. וברגע שאנחנו כורתים את כל העץ הזה, גם אל המסחרי אנחנו לא נגיע. אנחנו יכולים פה להתווכח עם מחר.

להמר אך ורק על כסף אפשר בקזינו, אפשר בבורסה. אנחנו מתעסקים בסיפורים וסיפורים הם רוח, הם נמדדים בעניין וברגש. אי אפשר להמר על הצלחה שלהם. תרבות נמדדת באיכות, אין מה לעשות. לעיתים משהו איכותי ומשמעותי מצליח כלכלית, אבל זה לא העניין. כולנו גדלנו על יצירות מכוננות, גאוניות, ששינו את תפיסת עולמנו, ששינו את ההיסטוריה ולא תמיד הצליחו מסחרית. אולי הבינו אחרי שבן האדם מת. אולי אחרי 100 שנים, יש גם יוצרים כאלה. וזה מה שכל יוצר חולם לעשות, יצירה משמעותית. לא מסחרית, משמעותית. הוא ישמח גם אם הקופות ייגשו לקראתה. זה ההבדל בין יצירה משמעותית מצליחה ליצירה מסחרית. קל לעשות יצירה מסחרית. עוד מעט נעשה אותה בבינה מלאכותית, הן נעשות בכל מקרה. אפשר למצוא משקיעים, יש את חיסוי מס שהשקעתה מוכרת להם במס ואת הטיעון הזה גם שמעת.

אבל תן לי להגיד לך שהיצירות האלה שמתמקדות בכסף נשכחות תוך דקה ולא בשביל זה בן אדם יוצר יוצר. הוא רוצה לספר סיפור שיזכרו.

אני אעבור לסוף של מה שהבת שלי כתבה. אומרים לי כרגע שהמקום הזה לא בשבילה. כל עוד מישהו פה מתעניין במשהו, הוא מוגבל להתעניין במה שיביא כסף. היא קוראת לך, כתבה את זה בת שלי, בת 20, קוראים לה ליה. היא צחקה איתי שעדיף היה לי להקריא כאן מכתב התאבדות, שאולי יבהיר את הטענות שלנו. היא אוהבת את המדינה שלה, היא אוהבת את המקום בו היא גדלה. היא רוצה לעשות פה קולנוע. שתי אחיות שלה הלכו ללמוד בחו"ל כי זה יותר זול. למה? כי אני אומנית, אין לי אפשרות לממן את זה. עוד לפני הרפורמה המדוברת הם הלכו ללמוד בחו"ל. הם ראו אותי נלחמת כאומנית.

ואז היא אמרה אז מה אם קשה? עוד אפשר לעשות פה משהו פה ושם. וזה מספיק, וזה המקום שלי וזו השפה שלי ואין לי לכתוב במקום אחר. אם הרפורמה תעבור זה יהיה בלתי אפשרי. אל תגרום לה לעזוב, לא כדאי לך. הדור שלה יעשה דברים יפים אם רק תיתן להם אפשרות.

אז יש גיוון בקולנוע הישראלי, אני לא יודעת מאיפה הנתונים שלכם. אני מייעצת, מתחננת, מבקשת, שבו עם אנשי מקצוע יד ביד. תעשו את השינוי בצורה מושכלת. לא באים לבית חולים ואומרים לרופאים איך לרפא. שבו איתם. תקשיבו. תפסיקו לעשות ככה, תפסיקו למחוק את גימנסיה הרצליה ולתהות אחרי זה איך הלך הבניין. צריך ללכת ולעבוד ביחד.

זה מה שעשינו, אבל לא משנה.

זה לא נראה כך.

אתם צריכים לפנות לאנשי מקצוע.

תודה רבה.

בעצם הפסקנו לעבוד ביחד מהרגע שלא הסכימו איתי, זה מה שקרה. כל עוד הסכימו איתי עבדנו ביחד. ברגע שעשיתי משהו שלא הסכימו איתי אז הפסקנו לעבוד ביחד. אני תמיד יושב עם כולם, שומע את כולם. עשינו שינויים בהתאם להרבה מאוד הערות.

עוד לא עשינו שום שינויים, זה לא נכון.

זה נכון שישבת והקשבת, אבל השאלה אם יישמת.

גם איתך ישבתי עוד לפני המבחן.

ישבת איתי ואני שמח שישבת איתי.

והרבה מהדברים שהערת כבר נטמעו. ואני אומר, אבל כרגע בגלל שלא מסכימים איתי על העיקרון שאני מאמין בו, על העיקרון המסחרי, אז פתאום אני כבר לא פרטנר לשיח. עצוב בעיניי.

זה לא נכון, דרך אגב, זה לא נכון. השאלה מה מסחרי אף אחד לא יכול לדעת.

טל, אם את רוצה לדבר, כבר קיבלת זכות דיבור. שבי סביב השולחן.

אני לא קיבלתי זכות דיבור.

רגע, עוד שנייה, אני חייב להגיד משהו. אסף תקשיב, זה נכון שהוועדה הזאת אין לה זכות חקיקתית לגעת בתקנות האלו ובתבחינים. אבל צריך להבין שכאשר מגיע חבר כנסת, במקרה הזה זה אני, ומעלה את הנושא הזה ומגיעים לפה, אתה רואה שורה של חברי כנסת, ואנחנו מעלים את הנושא. אני מבטיח לך, אסף אל תענה לי, תקשיב. אף אחד מה-120 חברי כנסת, אולי מעטים, מעטים אולי בכלל הבינו מה האירוע. הפגישה הזאת, הדיון הזה, מעלה מודעות. רגע, תקשיב עד הסוף, יש לך בעיה להקשיב.

אני אומר שזה סופר חשוב הדיון ואני מודה לך עליו.

וכשיושבים פה בדיון הזה וגם השר נמצא פה, אני מבטיח לך שיש פה אוזן קשבת והדברים האלו יתגלגלו לשינוי שיהיה לטובת האירוע הזה. אז אל תהיו כולם עם פרצוף חמוץ ועצבניים. ייצאו מפה דברים טובים. לא הכול יהיה מושלם, אבל יהיו דברים טובים.

אנחנו בעד.

יש אנשים שעוד מחכים לזכות דיבור, כבוד השר.

הוא אומר בצדק שחוק הספריות הגיע לכאן לוועדה והיה צריך לעבור את הוועדה כדין. והדיון הזה לא צריך את אישור הוועדה. זה מה שהוא אמר.

לא, אבל התבחינים בספריות לא היה צריך לעבור דרך הוועדה והגענו להבנות.

יש עוד אנשים שמאוד מחכים לזכות דיבור.

את לא תדברי בדיון הזה, הנה, כבר אמרתי לך. אז אם את רוצה תמשיכי להקשיב, אם את לא רוצה את מוזמנת לצאת. בבקשה זאב.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. כמה הערות שאני רוצה להעיר: קודם כל, צריך לעשות סדר מבחינת החוק ואני חושב שהסדר הוא מאוד מאוד ברור ואני חושב שמכאן גם תהיה הפנייה שלי לשר.

זה לא חוק.

אני מדבר על חוק הקולנוע. זה נכון שסעיף 14 לחוק הקולנוע מדבר על כך שהתקנות אמורות לעבור אישור של הוועדה הזאת לאחר התייעצות עם המועצה. אבל כאן אנחנו לא מדברים על תקנות ולכן סעיף 14 לא יעזור כאן ולכן זה לא יעבור. אבל מכן לצד השני, כי יש סעיף 12 והחשיבות של סעיף 12, דווקא בגלל שהמחוקק לא רצה מעורבות פוליטית בקביעת התבחינים, אבל כן רצה מעורבות של המועצה. וסעיף 12(א) הוא מאוד מאוד ברור והוא מדבר על כך שהתבחינים ייקבעו לאחר ההתייעצות עם מועצת הקולנוע.

זה מה שקורה, חה"כ אלקין.

לא, אבל אני רוצה פה, מיקי, אני הייתי גם במצב שלך ואני מכיר את זה. ברור שאתה רוצה לסיים את הליך ההתייעצות.

קיבלו 45 יום עם תוספת של 15 יום נוספים.

שנייה רגע, אפשר לתת לך עצה?

בטח.

והשר יביא גם בשורה. כן, בבקשה.

אני מציע לך, עם כל הרצון להתקדם, ואתה בטוח שאתה צודק, תכף אני אדבר לגופו של עניין. אבל אני מציע לך, דווקא בגלל הרוח של החוק ואיך שהוא בנוי, לא לדלג על ההתייעצות הזאת.

חס וחלילה.

נראה לך שאני אדלג על ההתייעצות?

גם אם לטעמך - - -

אנחנו גם מתייעצים ונמשיך להתייעץ ומאפשרים להם את כל הזמן שרק אפשר.

היא ביקשה עכשיו יותר זמן, תיתן לה יותר זמן?

תכף אני אענה על זה.

שנייה. גם אם לטעמך זה הולך לאט מידי, ואני מכיר, הייתי בפוזיציה של שר שרוצה לדחוף רפורמה והוא חושב שמעכבים אותו. עדיין מבחינת התוצר הסופי ומבחינת ההליך אני מאוד מאוד ממליץ לך, גם אם זה יעלה עוד שבועיים, עוד שלושה, עוד חודש.

מסכים לגמרי.

לחכות להם לסיים את הליך ההתייעצות. זה דבר אחד. ואני גם מציע לקחת בחשבון מאוד מאוד רציני את ההמלצה שלהם. זה נכון שזה התייעצות ולא אישור, אבל עדיין זה גוף שהוא אמור לתת את הסיוע - - -

אני כבר אומר לך שמה שאני שמעתי מהמועצה בהתאם בוא נגיד לאינפורמציה שקיבלתי, הרבה מאוד מהדברים שהם המליצו בהחלט יישמעו בנפש חפצה.

אז לכן אני קודם כל מציע שהתהליך הזה ימוצה ויסתיים עם התייעצות ברורה והמלצות ברורות של המועצה. ואם הם צריכים בשביל זה כמה שבועות העולם לא יקרוס. כן? אתה אמרת שאין בחירות כרגע? אז אין לך לאן למהר.

לא לפחות ממה שאני יודע.

לא, אני מצטט אותך. אז אין לך לאן למהר.

גם לך, גם לך.

לפי שיטתך אין לך לאן למהר.

גם לך.

לשיטתי זה אחרת. אבל זה סיפור אחר, לא קשור באירוע הזה.

עכשיו משהו לגופו של עניין. אני חושב שהרעיון להביא תחום כלשהו של תרבות לבסיס מסחרי הוא טעות קשה.

נכון.

הוא טעות קשה. זה מרכיב חשוב, הוא צריך לבוא לידי ביטוי במשהו. אבל בסופו של דבר אין תחום תרבות שפריצות דרך גדולות לא נעשו בה, דווקא בדברים שלא היו מסחריים. ולפעמים מצאו את הקהל שלהם אפילו איחור. כי לפעמים לוקח זמן לחברה להבשיל למשהו שהיא עוד לא מוכנה לקבל. וזה קורה כל מי שצמח פה בתוך התרבויות הגדולות, מכיר את זה היטב. ובוודאי ובוודאי זה נכון פי אלף כשאתה מדבר על השוק הישראלי שהוא קטן. הרי זה אופיו. אין מה לעשות. הוא לא יכול, כמו שאמרת בצדק, הוא לא יכול להחזיק מסחרית את עולם הקולנוע. אבל הרבה פעמים היצירות שנעשות פה יש להם קהלים אחרים. אבל עד שהם ימצאו את הקהל הזה זה לא יהיה מסחרי. לכן לקחת את זה כאבן בסיס לתקצוב הקרנות שאם תרצה או לא תרצה, גם אם תגיד שאתה לא רוצה, הם ישליכו את זה אחר כך לתהליך השיפוט שלהם ואגב הרבה פעמים ייקחו ביטחון. זאת אומרת שהם יגידו גם אם אני מתלבט אני לא רוצה, כי בסוף זה יפגע בתקצוב שלי כקרן. ואני אעדיף ללכת על בטוח. ללכת בתרבות על בטוח זה בוודאות להפסיד את התרבות.

אין פה אפקט צמיחה, אין פה כלום.

לכן במרכיב הבסיסי הזה אני מציע לך לשקול את זה מחדש. כי אין, אני לא מכיר תחום אחד של תרבות, קולנוע הוא לא חריג בעניין הזה שלהשתית אותו על הבסיס המסחרי זה יביא אותו להישגים גדולים תרבותיים באמת.

כל הכבוד. אם לקרן קולנוע אין תמריץ - - -

זאב, אני מצטער שאני לא מצטרף למחיאות הכפיים.

מותר לך.

אבל אם אתה מוריד ניקוד על הדוקו ולקרן אין תמריץ לתת כסף לדוקו למה שיהיה? זה לא משנה כמה תקציב הקולנוע יגדל לא נקבל כלום.

קרין, תודה.

וכרגע אני אוסיף משפט ליוצרים, מהניסיון שלי. כי אני רואה את התלהטות הרוחות ואני רואה את זה גם בחוץ, בתקשורת. אני מכיר את השר הספציפי הזה. אני ממליץ לכם, אפשר לדבר איתו. ואני בעצמי הייתי פה חלק מתהליכים שאנחנו כאופוזיציה בשיח איתו הגענו לשינויים נכונים והגענו לתוצאות. ולכן אני ממליץ גם לכם.

אגב, מומלץ גם לא דרך התקשורת.

במלחמה הזאת תצאו אולי צודקים.

בזכות התקשורת חה"כ אלקין הגיע.

תצאו אולי צודקים, אבל לדעתי לא תשיגו את המטרה. לכן אני מציע לכם להיכנס להידברות אמיתית, להוריד טיפה את גובה הלהבות ולנסות להשפיע כמה שאפשר על הרפורמה. אני חושב שכך תגיעו ליותר. מהניסיון שלי, מהיכרות עם השחקנים הפועלים כרגע.

גם בזוגיות זה לא טוב להיות צודק, מה לעשות?

קרין, תודה. אני לימדו אותי כשנכנסתי פה לנהל את הוועדה, מנהלת הוועדה אמרה לי זמן העבודה הוא זמן שנקבע לה. לכן אנחנו כבר בחריגה ויש לי עוד שני דיונים ארוכים היום, עד השעה 18:00.

נראה שזה מאוד מעניין מה שקורה פה.

תודה רבה גברתי. תודה רבה גברתי. נתנו לשרה לדבר, השחקנים בעצמם דיברו. כן, בבקשה מיקי.

רגע, רגע, אני גם רוצה לדבר בבקשה.

את אמרתי לך את לא תדברי. כבר הודעתי לך את זה.

אז אני רוצה להגיד שרואים לכם את הפוזיציה.

להוציא בבקשה, להוציא אותה בבקשה.

רואים לך את הפוזיציה, זה חלק מההפיכה המשטרית שלכם.

תודה רבה, שמענו.

אתם ניסיתם לשלוט על הביקורת השיפוטית ועכשיו אתם רוצים לשלוט על הביקורת של - - - אתם רוצים לשלוט.

תודה רבה.

אנחנו לא ניתן לכם.

תודה רבה. דפקת את ההופעה שלך. יאללה, תודה. אני מוחה ממך, אל תשתמשי בחטופים בשביל השטויות שאת מוציאה מהפה שלך. תתביישי לך.

מה אתה צורח עליה?

אנחנו - - - לכל העולם על ממשלת ההפקרה שלכם.

שמענו.

לא אכפת לנו, בלי תקציבים. ואתם, כל האיגודים, לא לשתף פעולה עם זה.

טוב, תודה, תודה.

אנחנו העם, זה הנרטיב שלנו.

שמענו, שמענו. להוציא אותה בבקשה.

אנחנו נשמיע את הקול שלנו.

תודה רבה. חבל לי שזה מגיע לשם.

אני ביקשתי רשות דיבור.

אין לזה שום קשר. הביקורת האחרונה שיכולה להיות כלפי חברי כנסת זה כלפיי בנושא הזה של החטופים, אז אנא מכם. כן, בבקשה מיקי.

סליחה, אני ביקשתי רשות דיבור ואני מנהלת קרן קולנוע, סליחה.

רק ברשותך, אני רוצה התייחסות של 10 שניות, 20 שניות, 30 שניות, של היועץ המשפטי שלנו. חשוב שיישמעו גם עמדה שלו ואז אני אדבר.

אני רק אגיד ברמה התהליכית. המבחן פורסם, אני מבין שיש פה מחלוקת ושכולם מדברים פה מדם ליבם. המבחן בסוף משקף איזה שהם קריטריונים ואמות מידה מסוגים שונים. המבחן פורסם להערות ציבור בתחילת חודש מרץ. באופן חריג הוא פורסם להערות ציבור לתקופה ממושכת של 45 ימים. ההליך ההיוועצות עם המועצה הוא הליך שגם נמשך כבר מספר חודשים והשר שיקף שחשוב לו מאוד לקבל את עמדת המועצה. במסגרת הזאת וכפי שהשר אמר גם עכשיו יש כוונה לעשות שינויים במבחן בהתאם להערות ציבור שונות שהתקבלו ובהתאם להערות שאנחנו מקווים שיתקבלו מהמועצה.

הם לא הספיקו, אבל הם לא הספיקו.

הלך ההיוועצות הזה אנחנו מתייחסים אליו מאוד ברצינות.

אבל הם לא הספיקו.

ומהטעם הזה גם ניתנו לו שלושה חודשים.

ועדיין הגישו 300 תגובות והם לא הספיקו.

אני לא מתווכח. אני אומר שהליך ההיוועצות הזה נעשה בצורה מאוד רצינית. והכוונה של המשרד היא - - -

למה היום הזה כל כך חשוב?

והכוונה של המשרד היא גם לקבל את ההמלצות, לשקול את ההערות בצורה משמעותית כפי שגם אמר השר.

בשביל זה הוא צריך להסתיים. הוא צריך להביא לתוצאה שהמועצה עומדת מאחוריה.

יהיה תוצר.

אם מאיצים בהם הם לא יכולים לעבוד כמו שצריך. צריך לתת להם זמן.

אם תרצו אני אגיב בשמחה להרבה מאוד מהדברים שעלו כאן.

אבל המועצה אומרת לנו שהם לא מספיקים.

אגב, גם אם לא תרצו, אני גם אכבד את בקשתכם, ובלבד שתתנו לי לנסות להשלים את דבריי.

בבקשה.

בסבלנות ככל שניתן.

רגע מיקי, אני הבטחתי. כן, בבקשה גברתי, בקצרה.

תודה. שמי דורית ענבר, אני מנהלת קרן קולנוע. הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, שהיא אחת משתי הקרנות הישנות. קודם כל תודה על הכוונות הטובות, השר זוהר. ואני מאמינה שהכוונות שלך הן טובות. אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב שהשיטה של עולם ישן נחריבה, עולם חדש נקימה, היא שיטה שאף פעם לא הוכיחה את עצמה בשום תחום. צריך לעשות אבולוציה ולא רבולוציה. ומה שקרה כאן זה פשוט לקחת את הקולנוע הישראלי המאוד מאוד מאוד מצליח. מאוד מאוד מצליח. פשוט למחוק את הכול ולהמציא את השיטה מחדש.

לדבר הזה יש גם נזק עצום, גם השימוע של התגובות שיש עליו צריך לקחת הרבה יותר זמן וגם צריך בסופו של דבר לפרסם טיוטה נוספת ולא לפרסם נוסח סופי מפני שבסיטואציה הזאת כשדבר משליך על דבר, כשבסופו של דבר מדובר במשחק סכום אפס וצריך, וכל דבר שאתה נותן לו ניקוד לוקח ניקוד מדברים אחרים צריך לראות את האיזונים והבלמים החדשים.

אני יכולה להגיד לכם שבאיזונים והבלמים הקיימים, סתם אתן לכם דוגמה, כיוון שדובר על גיוון. הקרן שלנו עושה המון חממות ליוצרים צעירים ממגזרים מרג'ינליים מכל מיני סוגים. יש לנו, חבל שחה"כ צגה מלקו לא נמצאת כאן כבר יותר. אבל למשל יש לנו פרויקט שנקרא אצ'ציר ליוצרים אתיופים. אנחנו גם תמכנו באינדל ובעוד יוצרים אתיופים אחרים. יש לנו פרויקט של יוצרות חרדיות, יש לנו פרויקט ליוצרים ערבים. יש לנו פרויקט ליוצרים עולים מברית המועצות. יש לנו פרויקטים של יוצרים בעלי מוגבלות ועוד ועוד.

אני יכולה לספר שהפרויקטים האלה שהם פרויקטים של פיתוח, אם אתה לוקח לפי המבחנים שפורסמו מיליון וחצי שקלים ושם אותם על פיתוח אתה מקבל 15 נקודות במקסימום. אם אתה לוקח את המיליון וחצי שקלים האלה ושם אותם על סרט עלילתי ביכורים מסחרי אחד אתה מקבל 40 נקודות. עכשיו, מה יש לנו לעשות במקרה הזה? כל הגיוון וכל - - -

אני רוצה שתשקיעו בסרטי ביכורים.

מה זה קשור? ברור שאנחנו משקיעים.

חשוב לי סרטי ביכורים.

אין שום בעיה.

סרט של אומן בפעם הראשונה אני כן רוצה שתשקיעו בו. אני רוצה שתתנו הזדמנות לאומנים.

אני רוצה לסיים.

ההשלמות זה להצטרף להצלחה.

כבוד השר זוהר.

אני רוצה שתיקחו אנשים שבחיים לא עשו סרט ותנו להם כסף.

אתה ביקשת לשמוע עובדות ולא דברים פופוליסטיים ולא דברים - - -

שאלת.

אני לא שאלתי. סליחה, אני לא שאלתי.

לא, אני אומר את עמדתי.

אני לא שאלתי שום דבר, בניגוד לאחרים. אני רוצה לומר את המעט שאני יודעת. אגב, אני מוכרחה לומר על המעט שאני יודעת שאותי אתה לא פגשת, אותי אתה לא זימנת. אני לא ישבתי איתך, לא ניתנה לי הזדמנות מעולם. אני, אגב, ביקשתי אפילו מילנה להיפגש איתך ולא נפגשתי איתך.

לא אישית, אבל נפגשנו עם קבוצה גדולה של אנשים.

הקבוצה הגדולה הזאת הייתה מאוד לא מקשיבנית. אני יכולה לומר שהפעם הראשונה שאני נתקלתי במה שאתה חושב היה בטיוטה השלמה והענקית שפורסמה.

הלוואי שהיה לנו 25 שעות ביממה, היה לי יותר קל, אבל יש רק 24.

אני לא מנהלת את היומן של השר.

אני צריך לישון איזה שעה.

אני בשום אופן, גם קטונתי, באמת. דבריי לא חשובים ודעתי לא חשובה. אני רק אומרת - - -

את יושבת, את מנהלת קרן, ועוד איך שכן.

- - - שאם רוצים עובדות אז כדאי להתייעץ עם מי שיודע את העובדות ובקיא. והקרנות שהן גופים ציבוריים שכל מטרתן לעזור לתחום הקולנוע ולסייע לרשויות בעניין הזה לא נשמעו. לכן אני גם באמת חוזרת ומציעה שכשתהיה, כשתגמרו לשקול את כל הדברים ותעשו עוד נוסח תוציאו אותו שוב כטיוטה. כי כשדבר אחד מוזזים בו הניקוד אז זה משפיע על דברים אחרים והדבר הזה ממש מעוות את המכלול.

אני רוצה לומר עוד משהו, כאשר מסתכלים על ההישגים של הקולנוע הם הישגים מאוד מגוונים. לקולנוע יש המון שימושים. הוא גם בידור. ובעניין הזה כמובן שאנחנו רוצים שכמה שיותר מהציבור ייהנו ממנו. אגב, מה שכבוד השר מציע זה להטיל מס כפול על הציבור, כשהוא רוצה שהם ישלמו גם כרטיסים אחרי שהם מימנו ממיסיהם את הקולנוע.

אבל זה מה שקורה היום.

לא, כשהם הולכים לקולנוע.

מה זאת אומרת? זה מה שקורה היום.

אני מנסה להסביר.

את רוצה שנבטל את הכרטיסים בקולנוע?

אני מנסה להסביר.

אין לי בעיה.

לא, לא. אני רוצה להסביר שזה לא בהכרח מה שנותן את הקולנוע לציבור. ואגב, אם מדברים על בתי קולנוע אז כולנו יודעים שברוב המדינה אין בתי קולנוע. אני לא מדברת רק על הצפון השרוף והדרום החרב, אני מדברת אפילו על המרכז. אין בתי קולנוע בקריית גת, אין בתי קולנוע בטבריה, אין בתי קולנוע כמעט בשום מקום. אז לצמצם את כל המדדים רק לזה שאם ימכרו או לא ימכרו כרטיסים זה דבר מאוד מאוד צר. צריך לספור ולתת את הניקוד הראוי ובטיוטה הנוכחית אין ניקוד ראוי לצפייה בטלוויזיה, שזה רוב האנשים מעדיפים לראות את זה ב-2:00 בלילה אצלם בסלון בטלוויזיה הגדולה שלהם. למה לא? לאלה שרואים את זה בכל מיני מחוזות אחרים, בבתי ספר, במתנ"סים, בבתי אבות, בכל מקום. בתי סוהר. אז את הדברים הללו אין להם. הניקוד הוא לחלוטין לא מאוזן בטיוטה שאנחנו ראינו, הוא קיצונית לא מאוזן.

אז נוצר מצב שסרטים שהם מאוד מאוד מצליחים ומאוד מאוד רואים אותם הם לא נספרים בכלל באופן שאתם מחשיבים, משום מה, אני לא יודעת, הביג דיל שאתם עושים ממכירת כרטיסים לקולנוע.

אני חושב שזה נושא נהדר להערות ציבור והערות המועצה שנבחן אותו.

נכון, אבל זהו, בדיוק עכשיו אני רוצה לומר את זה. קודם כל אני רק אשלים את הנקודה הקודמת. כאשר אנחנו מדברים על ההישגים של הקולנוע, לקולנוע יש הרבה מאוד הישגים ולא רק הגעה לציבור בבתי קולנוע. אלא גם חינוך, גם רובד תיעודי של כל מיני חומרים. יש המון סרטים למשל בתחום השואה או סרטים שמתעסקים ביוצרים ואומנים, פסלים, אדריכלים וכן הלאה. זה לא בהכרח משהו שמוכר המון כרטיסים, אבל זה מייצר שכבה תרבותית נורא חשובה.

יש סרטים שמחנכים, יש סרטים שמוציאים את שם ישראל ברבים בכל רחבי העולם. שזה, אגב, השר אמר שלא מעניין אותו בכלל מה קורה בחו"ל, הוא רוצה רק את ישראל.

לא אמרתי.

בדיון הגדול ההוא שהשתתף.

לא אמרתי את זה.

אני שמעתי. אולי לא הבנתי, אבל מה שאני הבנתי שאדוני אמר - - -

אז כנראה לא הבנת נכון. ישראל יותר חשובה ממה שחושבים בחו"ל זה מה שאמרתי. זאת אומרת שהצופים הישראלים יותר חשובים ממה שחושבים בחו"ל עלינו.

אני שמחה על התיקון או על הסיכון בהבנה שלי. בכל מקרה, לקולנוע יש הרבה מאוד שימושים ולכן גם יש בו הרבה מאוד פרמטרים איך אתה מודד בו הצלחה. אתה לא יכול למדוד הצלחה רק לפי כרטיסים. עכשיו, כבר נאמר פה אלף פעם, אני לא אחזור על זה הרבה. אין למען השם מישהו יכול לדעת מה יצליח ומה לא? אף אחד לא יכול.

תודה רבה. להתכנס לסיכום בבקשה.

אני רוצה לומר רק עוד נקודה אחת. שמענו מחברי מועצה שהם אומרים בגלל לחץ הזמנים וסד הזמנים הזה שבו השר דורש תגובות ושהמועצה מרגישה כפויה להגיב עליו הם יתנו את תגובתם רק בעניינים מרכזיים. ואני רוצה לומר שהדבר הזה לעניות דעתי הוא לא נכון. כיוון שברגע שאתה מתעסק אפילו בדברים קטנים מאוד כמו הדוגמה שעכשיו נתתי לכם ואני יכולה לתת לכם עוד דוגמאות כאלה. אז העיוותים כתוצאה מהניקוד הם מאוד מאוד גדולים. ולכן אני חושבת שצריך לתת למועצה לא עוד שבועיים. אני חושבת שיש דיאלוג מאוד טוב עם המועצה.

נתתי עוד שבועיים. נתתי 45 יום אחרי זמן מסוים שהיה. נתתי עוד שבועיים. את חושבת שצריך עוד?

כן, כן. ואני אגיד לך גם למה אדוני. לא בשביל לגרור, באמת, אני באמת מבקשת להסביר. כאשר מתעסקים בפרטים, ומה לעשות שבמבחנים המאוד מורכבים האלה אלוהים הוא בפרטים. ודווקא אדוני שכולם אומרים שבקיא במספרים ובקיא בפרטים - - -

אני רק רוצה לציין נתון חשוב. אנחנו העמדנו לרשות המועצה את כל הכלים שיוכלו להתכנס כמה שיותר פעמים, כולל תקציב שהקצנו לעניין הזה, שיוכלו להתכנס כמה פעמים שהם רוצים, איפה שהם רוצים, כדי שזה יקל עליהם מבחינת היכולת להתכנס כמה שיותר.

ואני אומר כך, גם עולים קולות מן המועצה שאני חייב לומר את האמת, שבהרבה מאוד מקרים יש גם תהליך של גרירת רגליים. לא מצד יושבת-הראש חלילה, אלא מצד חברים מסוימים במועצה. אני מניח שכולם באים לשם בנפש חפצה ואני רוצה להאמין שזה המצב. נתתי אורכה. עליה נתתי עוד אורכה ותכף נראה מה עושים בהמשך כדי שבאמת יהיה שם דיון הכי מעמיק שרק ניתן על מנת שאני אקבל את האינפורמציה הכי מדויקת, ברזולוציות הכי נמוכות שרק ניתן, בטרם אני אקבל את ההחלטות הסופיות בנושא יחד עם גורמי המקצוע שלי במשרד.

לסיכום אני רוצה לומר משפט אחד.

תודה רבה. טל, תקשיבי, אם הייתם מתנהלים כמו תלמידים טובים אז יכול להיות שעד 13:30 היינו יכולים לסיים את הדיון ולתת לכולם לדבר.

יוסי, אל תהיה חצוף ותיתן לריקי לדבר.

אני לא יכול לתת דקה.

אני בכל זאת יו"ר איגוד הגדול בתעשייה ויש לי דקה לדבר.

ואני בכל זאת יש לי בחוץ 45 אנשים שמחכים להיכנס לדיונים עד השעה 19:00.

אני רק רוצה משפט סיום אם אפשר.

אני מוכן לוותר על מה שיש לי לומר בשביל שריקי תדבר.

בוא נדבר שנינו, אני אדבר ממש בקצרה. ממש בקצרה.

אני מבקשת משפט. אני מבקשת משפט סיום, באמת.

כן, בבקשה.

לסיום אני רוצה לומר לשר שמעבר, כשהשר נכנס לתפקידו הוא הכריז שנוספו מיליארד שקלים לתקציב המשרד. לפני כחצי שנה-שנה אנחנו שמענו מהשר שהתקציב של הקולנוע יגדל ל-150 מיליון. עכשיו אנחנו אומרים 130 מיליון אולי בשנה הבא.

לא, לא, 130 מיליון זה נאמר על ידו, לא אני אמרתי. אני רק לקחתי את הדוגמה שלו.

אתה אמרת.

לקחתי את הדוגמה שלו כדי להסביר לכם את הרזולוציה הכלכלית. נושא תקציב 2025 עוד לא נסגר, אני לא שואף ל-150, אני שואף ל-180.

אבל לי יש הצעה מעבר ל-180, יש לי הצעה מבריקה.

דורית, לא.

משפט סיום שלי.

דורית, תודה רבה. ריקי, בקצרה, כי השר נתן לך מזמנו.

אני אעשה את זה ממש דקה. אמרו פה את כל הזמנים החשובים.

ריקי, מזמני, תראי איזה לא חצוף אני.

היא ניסתה להגיד לכם דורית שהכסף לא מגיע לקרנות.

קרין, תודה.

לא, לא, רציתי להגיד שיש לי פתרון לעוד 100 מיליון שאתה יכול להשיג באופן מיידי.

דורית, תודה רבה.

אני אשמח לשמוע.

אני רוצה לומר.

תודה רבה על זכות הדיבור, אני אעשה את זה ממש קצר. נאמרו פה כל הדברים החשובים. אני חייבת להוסיף את הפרספקטיבה שלנו, השחקניות והשחקנים. בשבוע שעבר אני מבינה היה דיון על הספריות וכבוד השר השתתף בו וכמובן תמך בתמיכה בספריות ואף אחד לא שאל כמה אנשים מגיעים לספריות וכמה הציבור אוהב את הספריות במובן של כמה אנשים ממלאים את הספריות.

קודם כל הקריטריון הזה גם נשאר, הקריטריון הזה מופיע.

בתחום הרוח אנחנו לא רק סופרים כמות.

יש קריטריון של כמות המנויים, יש.

ריקי, אני רק אתקן אותך, היה קריטריון של כמות המנויים. כן, זה קיים.

בסדר, אבל אני מנחשת שהספריות הם לא המקום שמושך הכי הרבה ציבור בישראל. נכון?

דווקא תתפלאי.

זה כנראה לא הבילוי הכי פופולרי. אגב, בילוי בתיאטרון הוא פופולרי הרבה יותר.

מאוד אוהבים ללכת לספרייה בישראל. עם הספר אנחנו.

אנחנו כולנו מבינים אחרי הדיון המעמיק והחשוב הזה שתרבות לא יכולה בשום אופן להימדד רק ברייטינג, רק בכמות האנשים. בגלל שאומנות שהיא מאתגרת יותר היא לפעמים קשה יותר לעיכול. היא שואלת שאלות מורכבות, היא מציגה דברים שלא קל לראות בחברה הישראלית מכל מיני זוויות. היא מאתגרת, לפעמים היא פרובוקטיבית. זאת אומרת ברור שסרט שהוא קשה יותר לעיכול לא יביא את אותה כמות. או כדי להביא כמות גדולה מאוד של צופים לקולנוע אנחנו צריכים לייצר יצירה שהיא מדברת לכולם, שהיא לא מעצבנת אף אחד, שהיא לא מרגיזה. אבל זה לא מה ששר תרבות צריך לעודד בעולם התרבות.

כל אחד והמדיניות שלו מה שנקרא.

בסדר. אבל אני לא מסכימה עם המדיניות הזאת וזה מה שבאתי להגיד לך.

בסדר, את יכולה להיות שרת תרבות.

אבל אתה לא רוצה רק סרטים מתחנפים.

אבל את יכולה להתמודד לכנסת ולהיות שרת תרבות.

אתה לא רוצה רק סרטים - - -

אגב, גם לדעתי את יכולה להתאים לתפקיד.

- - - שהם מתחנפים ולא מרגיזים אף אחד והם גורמים לכולם רק בידור טהור.

ככה עובדת דמוקרטיה, ריקי. יש מדיניות שאני צריך ליישם.

ולא מערערים על שום - - -

בהתאם למה שאני מאמין בו.

אז אני חולקת על המדיניות שלך.

אתה מאמין בבידור או שאתה מאמין גם בחשיבה וחינוך? אתה רוצה לגדל דורות חדשים של יוצרים.

הדרך שלך לשנות עוברת בהתנשאות פוליטית.

זו ממש לא התנשאות ובטח לא פוליטי.

לא, לא.

אני מדברת על דבר פשוט. מה צריך לעשות כדי שיצירה תדבר לכמות גדולה ורחבה ככל האפשר של קהל.

מה צריך? לעשות אותה פשוט טוב.

מה זה טוב? מי קובע מה זה טוב ומה זה לא טוב?

מה זה טוב? מה, מה זה לא טוב?

קרין, תודה, לא להפריע לריקי.

הקהל קובע.

אני לא סובלת סרטי אקשן, אז סרט אקשן זה טוב או לא טוב?

אבל יש את הקהל הישראלי שיקבע. את לא סומכת על הקהל הישראלי?

זה מה שאני מנסה להגיד וזה מה שכולם מנסים להגיד לך.

שאת לא סומכת על הקהל הישראלי.

הקהל הוא לא רק בכמויות. אנחנו לא מודדים רק בכמויות כל כרטיסים שנמכרים.

אז מה זה קהל?

הקהל הוא החברה הישראלית שצריכה לקבל שטיח, מצע של תרבות. שבתוך התרבות יש כל מיני יצירות: יצירות קשות יותר לעיכול, יצירות מורכבות יותר.

גם אם הקהל לא אוהב אותן?

יצירות בידוריות יותר. גם אם פחות קהל נמשך אליהם, בהחלט כן.

נשמע לי מוזר.

ומהזווית הצרה שלנו השחקנים והשחקניות - - -

תודה רבה.

סליחה, תנו לי עוד דקה, כי הוא ממש נכנס לדבריי.

אני לא יכול.

מי ילוהק לסרטים האלה? האם ילוהקו שתי השחקניות הנפלאות בסרטה של לי גילת, סרט אדיר אגב.

ריקי, אנא ממך.

אולי ילהקו אותך.

או בסרטה של תום נשר, שתי שחקניות צעירות אנונימיות.

אולי ילהקו אותך, את דווקא שחקנית אהובה.

האם הם ילוהקו לסרטים האלה בכלל?

ריקי, את שחקנית אהובה, אולי ילהקו אותך, לכי תדעי.

מיקי.

יכול להיות.

צריכים לתת הזדמנות לשחקנים ושחקניות חדשים.

למי אתם רוצים לתת הזדמנות בתרבות, למי?

ריקי, תודה רבה. קרין, תודה.

אגב, אף אחד לא ירוץ לראות סרטים על זוג עם בעיות בבני ברק או על ילדות מבית הרוס בעיירת פיתוח. זה לא יביא מספיק אנשים.

ריקי, סיימת?

אני אשיב, ריקי, ברשותך.

השר, יש לך שתי דקות.

היות ואני בא מעיירת פיתוח אז אנא מכם, דווקא אני מצפה משחקנים, תצאו מהסטיגמות האלה. בסדר?

מה לעשות?

איזה נחמד זה לשמוע שחקנית שאומרת ומי יבוא לראות על בית, נערות מבית הרוס מעיירת פיתוח.

כשהשיקול הוא רק של רייטינג. כשהשיקול הוא רק אחד. אתה לא מבין מה אני אומרת?

היא התכוונה להגיד שאלה סרטים שהצליחו בקופות.

יושב הלקטור שלנגד עיניו עומד רק קריטריון אחד.

ריקי, תודה.

יושב הלקטור ואומר לאיזה סרט יגיעו. לסרט קומדיה - - - או לסרט על בית הרוס בפריפריה?

אני מצדיק כל מילה שאתם אומרים, סליחה, תן לי לדבר. כל מילה שאתם אומרים. הרפורמה הזאת מיותרת. צריך ללכת ולעודד אנשים שעושים כן תיארון נישתי וכן קולנוע נישתי. אני רק מבקש ממך.

לא, היא רק אומרת שאתה לא יכול לדעת.

קרין, תודה רבה.

קרין, את מוכנה לא להסביר אותה?

יגידו "לא" לסרט על - - - שהלכה לאיבוד בעיירת פיתוח. את מי זה מעניין? ביקור התזמורת.

אני אוציא אותה, בחיי אני אוציא אותה. טוב, להוציא את קרין בבקשה. אם את לא מסוגלת להקשיב בשקט, כן.

לא, זהו, קרין נרגעה, אל תוציא אותה.

התלהמות מיותרת.

תשאירו את קרין, זה לא עובד.

מיקי, יש לך שתי דקות לסיכום.

כדאי לשמוע את התשובות של השר.

כן, בבקשה, מיקי. שתי דקות לסיכום בבקשה.

הדיון צריך להיסגר עוד שלוש דקות?

היה צריך להיסגר לפני חצי שעה. כן, בבקשה.

תראו, היו פה כל מיני התבטאויות, אני לא הולך לרדת לגופם של דברים. אני לא רוצה להעכיר את האווירה. אבל אני כן חושב שצריך לתת לאנשים את האפשרות להביע את עמדתם. גם לי, עם כמה שזה נשמע מופרך. להביע את עמדתי גם אם היא לא מוצאת חן בעיני חלק מהאנשים.

ללא קשר, חשוב שתדעו, עולם התרבות בשנה האחרונה מה-7 באוקטובר עבר טלטלה מאוד מאוד קשה. ואני יודע ש-100 מיליון שקלים פיצוי לעולם התרבות אני הצלחתי להביא. ובעיניי הבשורה הזאת לעולם התרבות שהיא בשורה ענקית היא לא אמורה להיות מובנת מאליה. אז האמינו לי שאני עושה הכול מתוך ראייה מה טוב לעולם התרבות ולא מתוך מקום אחר. אגב, כולל 15 מיליון שקלים סיוע לעולם הקולנוע בזמן המלחמה. אלה הישגים שהם באמת חשובים והם נועדו לעולם התרבות מתוך מקום של אכפתיות ולא ממקום של חלילה להרוס כמו שמציגים פה לצערי.

הערה בעניין הסדרות. שמענו את הערות הציבור בעניין הזה ויש היתכנות גבוהה שזה יהיה בכלל ברצועה נפרדת. אז אנא, הניחו דעתכם, זה לא יהיה קשור לתקציב הקולנוע. כך אנחנו בודקים ובוחנים את האפשרות, אז נא לא להיכנס לפאניקה מהעניין הזה.

אני חייב להגיד שיש שיח מאוד חיובי עם שר האוצר לעניין תקציב הקולנוע ל-2025. 130 מיליון שקלים זה בהחלט לא היעד שלי. היעד שלי הוא 150 מיליון שקלים ועוד 30 מיליון שקלים לסדרות. זה היעד שלי, ברצועה נפרדת כמו שהגדרנו. אם אני אשיג את היעד הזה אני חושב שעולם הקולנוע יהיה במצב הרבה יותר טוב ממה שהוא היה היום. כי מבחינת הסכומים אלה סכומים משמעותיים שיצמיחו מאוד את עולם הקולנוע.

תראו, בנושא הקולנוע הישראלי. די עצוב לי מצב בו אני השנה הייתי צריך להגדיל מיום קולנוע אחד ישראלי לשלושה ימי קולנוע ישראלים כדי שישראלים יקנו כרטיס ב-10 שקלים ויראו סרט. כי בלי זה כמות הצופים היא הייתה מאוד מאוד נמוכה. ואני רוצה להדגיש דגש: אם אנחנו מסירים מהשקלול סרטים מסחריים כמו שאתם לא אוהבים כל כך, או אוהבים אבל פחות.

אל תשנה את דברינו, זה לא נכון.

שנייה, סליחה. אם נוריד בשנת 2024 או ב-2023 נניח את להציל את שולי, שגרף 700,000 כרטיסים, נגרע אותו מכמות הכרטיסים שנמכרו לסרטים ישראלים, כי הוא לא מדד אובייקטיבי, כי הוא מקפיץ באופן משמעותי. אנחנו נשארים עם מספרים מאוד מאוד נמוכים של ישראלים שרכשו כרטיס לראות את הסרט. מאוד נמוכים. תאמינו לי, בכל קנה מידה, גם ברמה הגלובלית העולמית. תיקחו החוצה את להציל את שולי ואת ההילולה, שהם באמת סרטים שהביאו 500,000, 600,000 ו-700,000 צופים, או ארץ נהדרת בזמנו. תגרעו את המספר הזה ותראו עם מה אנחנו נשארים ותבינו שכמות הישראלים שבאה ורוכשת כרטיס לסרט ישראלי היא לא פחות מעלובה. תרשו לי להגיד את זה בצורה ברורה ותבדקו את הנתונים, כי אני בדקתי אותם ואני אומר לכם הובכתי. הובכתי בכל קנה מידה, גם ברמה העולמית.

הם רואים בבית.

רק להגיד דבר נוסף.

איך אנשים יכולים ללכת לסרטים השנה, אחרי ה-7 באוקטובר?

לא, לא, לפני. אני לא מדבר על זה שבאמת עשינו שלושה ימי קולנוע במקום אחד, כדי שאנשים יבואו ויראו וכו'. אבל זה לא מספיק. ואם אני מוריד את ימי הקולנוע אני לא רוצה להגיד לכם את המספר. כמה ישראלים הלכו ושילמו 60 או 70 שקלים לראות סרט ישראלי. אני לא רוצה להגיד לכם את המספר פה, כי עלו פה טענות שאני לא מבין כלום ולא יודע כלום על קולנוע. אני יודע משהו על מספרים ועל עסקים.

אבל גם בשנת 2024, אתה יודע, זה קצת גם השתנה.

קרין, תודה רבה.

כי יש צפיות בנטפליקס וכל הסטרימים.

קרין, תודה.

עכשיו תרשו לי דבר אחד. תכף אני אסביר לכם גם למה המרכיב שאתם מעלים ממנו חשש של סרט מסחרי מידי הוא יהיה הפקטור הבלעדי לא יהיה רלוונטי, כי בהתאם למבחן שאנחנו נסיים אותו אתם תראו שסרטים של 600,000 ו-700,000 איש זה לא יהיה כל כך שונה מסרט שעושה 200,000 או 300,000 איש.

איך אתה יכול לדעת כמה אנשים סרט יביא?

תכף אני אסביר. לפי מה שהוסבר, קודם כל אנחנו עושים את המבחנים האלה בהתאם לפרוצדורה משפטית מאוד מאוד ברורה וסדורה. האירוע התהליכי פה הוא מוכוון באופן ברור על פי עקרונות משפטיים. יש את הייעוץ המשפטי למשרד שמלווה את זה באופן הדוק ואנחנו לא עושים שום פעולה, שום פעולה בלי לקבל מהם את ה-אוקיי והסכמה שזה התהליך הנכון.

מעבר לזה שנתנו 45 יום על הזמן שהיה ונתנו עוד 15 יום. הנה אני פה מודיע שאני אתן עוד תוספת של זמן למועצה כדי שיספיקו להגיע למקסימום שהם יכולים. רק תזכרו שהתוספת הזאת היא תוספת על תוספת על תוספת. אז אנא מכם.

מעמיד אותנו על שלושה.

אני מקווה שנגמור את זה ותגמרו את זה בצורה הכי טובה. אני בכל מקרה מאוד רוצה לשמוע את ההמלצות, את המסקנות, את הדיונים ואת השיח שהיה שם. כי אני רוצה לקבל את ההחלטה עם האינפורמציה שאני אקבל מכם גם כן, כי יש לה משמעות מאוד גדולה בעיניי ובעיניי היעוץ המשפטי.

לגבי המטרה של התיקון. בסוף התיקון שאנחנו רוצים לעשות הוא גם יביא לניתוק מבין המפיקים לבין הקרנות. למה? כי מפיק, גדול ככל שהוא יהיה או עשיר ככל שהוא יהיה, זה לא יהיה הפקטור. הפקטור יהיה האם הישראלים יאהבו את התוכן. וכאשר זה הפקטור, קודם כל זה - - -

אבל את זה אתה יודע אחרי שהסרט יצא.

נכון.

שלוש שנים אחרי.

רגע. אני אענה. כי מה שיקרה גם מרכיב הלקטורים יהפוך ללא רלוונטי יותר. למה? כי אם אני קרן, דורית, ואני צריכה לבחור סרט, אני חושבת בראייה אסטרטגית כמנהלת קרן מוצלחת כמוך, מה יקרה בעוד שנתיים או שלוש כשהסרט יגיע לאקרנים. האם הוא הצליח או לא וכמה נקודות אני מקבלת עבור זה.

אז אם הוא לא הצליח אני אדרוש מהם את הכסף חזרה?

אבל למה אתה רוצה לרכז הכול על בן אדם אחד?

זה רעיון אדיר, לדרוש מהם את הכסף חזרה.

אם הוא לא הצליח, קרן שבחרה סרטים מצליחים תקבל יותר תקציב ממך, זה הכול.

אבל לא הבנתי, אתה רוצה לוותר על שלב הלקטורה? לרכז הכול אצל בן אדם אחד? אנחנו מכירים את זה כבר, זה לא כל כך עבד בשביעי לאוקטובר.

זה נראה כאילו זה על הנייר, אבל הפרקטיקה והאמת זה לא ככה.

קרין, אני לא הוצאתי אותך כי חשבתי שתצליחי להתאפק.

יש את הפרקטיקה ואת המציאות.

אני אתן להם רק אחרי שהם סיימו וגמרו והצליחו ואני אדבק לכל ההצלחות.

כפי שאי אפשר לדעת לדעתכם האם סרט יצליח.

דן, אתה משפטית יכול להגן על דבר כזה? על לקבוע מעכשיו מה יקרה עם סרט בעוד שלוש שנים?

מה זה קשור לדן?

לא, מבחינת תבחינים.

אתה יודע כמה הוצאות ספרים דחו את הארי פוטר?

התבחינים עומדים בקריטריונים משפטיים. אני אומר, כמו שאי אפשר לדעת לטענתכם האם סרט יצליח או לא, ואני חולק עליכם בעניין הזה.

מי אמר שכמות כרטיסים זו הצלחה?

איזה מהסרטים הישראלים האחרונים שראית אתה חושב שהם הצלחה?

איך אפשר לדעת מה הולך להצליח ומה לא?

גם אי אפשר לדעת האם סרט יתקבל לפסטיבל או לא.

אכן אי אפשר לדעת, אבל אני חושב שכן אפשר.

המשתנה של מכירת כרטיסים קיים כבר היום והכוונה היא כרגע להעלות את המשקל שלו. יש ויכוח על כמה יעלה, אבל זה משתנה שהוא קיים היום.

מה שאני רוצה להגיע אליו זה תוכן שכמה שיותר ישראלים ירצו ללכת לצפות בו. אגב, לדייק, לא רק בקולנוע. גם בהקרנות בעוד מקומות, גם זה מרכיב והוא מקבל את הניקוד שלו. לא רק בקולנוע.

דבר נוסף, גם לגבי העניין של החשש שהמסחרי ישתלט על האומנותי. קודם כל, אין סרט, לא משנה מסחרי ככל שיהיה, שאין לו מרכיב של אומנות. בכל סרט יש מרכיב של אומנות. אם זה בתחום ההומוריסטי, אם זה בתחום אני לא יודע מה. יש מרכיב של אומנות. כל אחד והאומנות שלו. אל תהיו, סליחה, אל תהיו מורי הדרך של האומנות.

אבל אף אחד לא חולק עליך. כבוד השר, לא חולקים עליך. אתה קובע מה טוב ומה לא טוב.

יש מספיק אנשים שיש להם גם דעות מגוונות ככל שניתן וכמה שיותר - - -

ולכן אין טוב ולא טוב, כי יש מגוון של דעות.

תנו את זה לציבור.

תודה רבה.

אדוני יושב-הראש, אני רוצה להגיד משהו. אני רוצה להגיד משפט. תראה, המציאות קצת מטשטשת. כשאני בדימונה רציתי להנגיש את הקולנוע להרבה מאוד אנשים הלכתי ובניתי סינמטק, וסבסדתי את הקולנוע.

מעולה, זו יוזמה טובה.

רגע. לא באתי ליוצרים ואמרתי להם מעכשיו תעשו רק דברים פופוליסטיים כי אני רוצה להנגיש. אל תגעו בתיאטרון, אל תיגעו באומנות. אנחנו לעיתים לא מבינים את ראשם. אתה רוצה להנגיש קולנוע? בבקשה אדוני השר, תן סבסוד בכל עיר פיתוח שיהיה סינמטק.

קודם כל אנחנו עושים הרבה.

אל תעשה שלושה ימים, תעשה חמישה ימים.

עשיתי שלושה. אגב, כל יום זה הרבה מאוד כסף.

אסור לגעת. אנחנו פוליטיקאים לא צריכים להתערב בשיקולים של אומנים.

אני לא מערב פה פוליטיקה. חד משמעית לא. אני רוצה לסיים.

השר, יש אלפי הקרנות בפריפריה. רק משהו, חשוב לך, יש אלפי הקרנות בפריפריה.

מצוין, נמדוד.

של יוצרים סרטים, אין לזה ניקוד יותר.

נמדוד את זה. משפט אחרון.

באופן אישי הקרנתי למעלה מ-150 סרטים ישראלים שבא אליהם קהל.

תודה. לא יעזור ההתפרצויות האלה, פשוט ננעל את הדיון ולא יהיה כלום.

האומנות לא תיעלם, הניחו את דעתם. ולא רק שהיא לא תיעלם, אנחנו גם נוודא שהתוכן המסחרי לא ישתלט על התוכן האומנותי באופן דרמטי. זה אומר שסרטים של 600,000 ו-700,000 איש יקבלו ניקוד די זהה למה שמקבלים 200,000 ו-300,000 איש. ולכן אל חשש שהשלאגרים הגדולים יעלימו את האומנות. זה לא יקרה.

אני אשמח אם אפשר גם להעלות את תקציב הדוקו.

זה יעלה, כמובן שתקציב הדוקו יעלה. אמרתי.

נשים יהיו במצב הרבה יותר אחרי התיקון הזה. גם התוכן הייעודי יהיה במצב הרבה יותר טוב אחרי התיקון הזה. סרטי דוקו לדעתי יוכפלו בכמותם לאור התיקון הזה. סרטי סטודנטים, חד משמעית, אני ער להערות הציבור וניתן להם התייחסות רצינית. סרטי ביכורים זה אחד מהדברים שאני הכי מאמין בהם, זה ה-cup of tea שלי. סרט למישהו שאף פעם לא עשה, שייתן לנו הזדמנות, כמה שיותר הזדמנויות, עם כמה שיותר תקציב. ואני מתכוון לעמדו על זה גם בתיקון הזה.

סובלנות, נחת רוח והמון אהבה בחינם תעזור לכולנו.

אבל כל הדברים שאתה אומר, שהם יפים מאוד, לא כתובים בנייר על השולחן.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות השכולות, איחולי החלמה מהירה לפצועים. מתפללת ומקווה להשבתם המהירה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מודה לשר התרבות מיקי זוהר ולכל המשתתפים בדיון. הוועדה מעריכה את ענף הקולנוע, האומנים, שהתרבות והאומנות בנשמתם ופועלים מתוך תחושת שליחות.

אני רוצה להגיד שהוועדה רשמה את הודעת השר כי ישקול את הארכת זמן נוספת להגשת הערות ציבור. אני רוצה לבקש ממך, מיקי, שהערות ציבור יילקחו בחשבון רציני ושאתם תשקלו את הדברים כדי בסוף להביא רפורמה טובה מתחת ידינו.

הוועדה מברכת את השר על כוונתו להגדיל את תקציב הקולנוע ב-50 מיליון ש"ח, בכפוף לאישור שר האוצר ואנחנו נפעל ביחד גם מול שר האוצר כדי להביא את התוצאה; הוועדה העירה שאם אמות מידה למתן תמיכות בקולנוע יהיה הצד המסחרי אכן עלול להיות הפסד גדול לעולם התרבות.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


(הישיבה נפסקה בשעה 14:20 ונתחדשה בשעה 14:23.)





הצעת תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תוכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים בביתם), התשפ"ד - 2024

אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, כ"ה בתמוז התשפ"ד, 31.7.2024, בנושא הצעת תקנות חינוך חינם לילדים חולים (תוכנית חינוך לילדים מאושפזים וילדים חולים בביתם), התשפ"ד-2024.

אנחנו ניהלנו כבר מספר דיונים. אני מקווה שאנחנו לקראת הסוף. אני רוצה לחדד, מדובר כרגע בחובת התייעצות בלבד ולא באישור הוועדה. אני שמח שהוועדה הצליחה להביא לשינויים רבים בתקנות. ישנן סוגיות שעדיין פתוחות, בין השאר סוגיית המלווה של מורים, שיבואו וילמדו את הילדים בביתם. הייתה הצעה של הוועדה להביא חלוקה בין ילדים מתחת ל-16 ולילדים שמעל 16. אני מבין שיש התנגדות גם של ההסתדרות, ואנחנו נשמע. יפה בן דוד הגיעה כדי גם להביע את ההתנגדות שלה פה בתוך הוועדה. אני מבין שגם משרד החינוך לא שלם עם התהליך הזה.

יש לי רק שאלה, אם אפשר, שאלה מקדמית לגבי בכלל תחולת החוק ובעקבות זה התקנות לגבי קבוצת ילדים. אני לא הייתי בכל הדיונים לצערי. הייתי באחד מהדיונים, אולי אפילו יותר מכך, ודיברנו על אותם ילדים מתמודדי נפש שבעצם נמצאים במסגרות שהן לא אשפוז, אבל הם גם לא בבית. קרי לצורך העניין בתים מאזנים, שזו חלופת אשפוז. על פי החוק בעצם יש או ילד ששוהה בבית או ילד שמאושפז בבית חולים. הילד הזה נמצא בבית מאזן. אמנם חלופת אשפוז, אבל הוא לא נמצא בתוך החוק. והוא ילד שהוא בעצם נמצא שם תקופה של חודש עד שלושה חודשים. זו קבוצה אחת.

הקבוצה השנייה אלה ילדים שנמצאים בטיפול יום. טיפול יום זה בעצם חלופה של אשפוז יום. זה בעצם לא אשפוז יום בתוך בית החולים, אלא כן זה בעצם טיפול יום לצורך העניין נניח בית הדסה, שנמצא בבית דניאלה שנמצא בצור הדסה. שהילד מגיע לשם בבוקר, שם הוא בעצם מעביר את כל היום, כולל לימודים, עד שעות אחר הצהריים ואז נוסע הביתה. זה לא לימודים. הוא אמור להיות שם נדמה לי עד שלושה או ארבעה חודשים ואז אמור להשתלב באחד מבתי הספר הרלוונטיים לו, בין אם זה חינוך רגיל ובין אם זה חינוך מיוחד.

אני תוהה, אני שואלת, הם אמורים להיכנס לחוק, הם אמורים להיות במסגרת החוק, כי הם ילדים חולים. הם ילדים שמתמודדים עם התמודדות נפשית. חלקם אפילו היו מאושפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים. לכן מה דינם?

מירי, את רוצה לענות על זה? בעיקרון זה לא קשור לתקנות האלה.

זה יכול להיות קשור, ילד חולה זה אם הרופא אישר שהוא מעל 21 יום צריך לשהות בבית, זה יכול להיות גם מחלה שהיא - - -

לא, גם מחלה מתמשכת כתוב שם.

מתמשכת, השאלה באמת בפועל, נמצאים פה גם משרד הבריאות וגם מבחינת משרד החינוך, האם המענה ניתן? איך הם מפרשים את זה? האם זה נחשב כמו אשפוז ושהמענה ניתן במסגרת שהיא חלופת אשפוז או שמפרשים את זה כאילו נמצא בביתו? הרי הוא במצב רגיל רשום לבית ספר כמו כל ילד ועכשיו בתקופה הזאת הוא לא הולך לבית הספר. לכן מהבחינה הזאת החוק כן אמור לתת לו מענה, בין אם בביתו או במסגרת האחרת שהוא שוהה בה. אז השאלה איך במקרים האלה והאם אתם מכירים את זה?

זו סוגייה מוכרת, שאנחנו מקיימים לגביה דיונים יחד עם משרד הבריאות. היא מעוררת סוגיות מורכבות. כאשר מדובר בתלמיד מאושפז בבית חולים היקף התלמידים שנמצאים בכל זמן נתון בבית חולים אפשר הקמה של בית ספר. והקמנו ובתי הספר קיימים. היקף התלמידים שנמצאים בבתים המאזנים ברובם הגדול לא מאפשרים הקמה של בית ספר. בית דניאלה בהיבט הזה הוא אחד הגדולים שבהם.

רק הוא לא בית מאזן, הוא טיפול יום. אבל בסדר, זה בלי לינה.

יש גם בתים כאלה שיש בהם תלמידים שהם בהיקף של כיתה פלוס.

בית מאזן זה 12 ילדים.

אי אפשר להקים בית ספר, מבחינה ארגונית אי אפשר להקים בית ספר עם 12 תלמידים. וזה לא מצב של לתת מענה וזה גם לא מצב של תלמיד בודד בבית שצריך מענה של תלמיד חולה בביתו. זה משהו שמצד אחד אנחנו מכירים בזה שהרבה פעמים מהבחינה הרפואית זה מענה הרבה יותר טוב ונכון מהמענה שניתן בבית חולים. מהצד השני, זה יוצר לנו קשיים שהם קשיים בהיבטים הארגוניים, שאנחנו מקיימים עליהם דיונים. בשבועות האחרונים היו כמה וכמה דיונים, גם פנימיים של משרד החינוך וגם שלנו מול משרד בריאות, כדי לנסות ולגבש מענה נכון לנושא הזה. זה נושא שבטיפול של תמי אומנסקי ולא של מירי, אז הגורם המקצועי כאן שמכיר.

אבל גם באשפוז היום אתה לא נותן מענה.

אבל יש כאן שתי שאלות. יש כאן שאלה האם החוק חל, ובעיניי הוא חל עליהם. ו-ב', האם החוק והתקנות נותנים להם מענה בפועל למרות שהחוק חל עליהם. כי מדובר בילדים חולים, נקודה. אין בכלל מחלוקת. הם לא בבית ספר.

הם לא ילדים חולים בביתם והם לא מאושפזים בבית חולים.

הם בביתם. לדוגמה בית הדסה, הם כן.

אלא אם הם שוהים בבית דניאלה.

לא, מה פתאום, ממש לא.

חלק מהם.

ממש לא, צר לי. בבית דניאלה זה רק טיפול יום, אין שם לינה. הם באים בשעה 8:00 והולכים בשעה 16:00.

עדיין, זה לא בית חולים.

אבל יש לנו עוד אשפוזי יום.

לא, זה חלופת אשפוז לאשפוז יום.

כשהחוק נחקק בשנת 2000 פחות הכירו את חלופות האשפוז.

נכון, לא הכירו חלופת אשפוז.

מבחינה מהותית הסיטואציה היא שילד בגלל מחלה לא הולך לבית ספר.

לא הולך לבית ספר. זהו, זו אותה סיטואציה.

לכן זה לא דבר של מה בכך. הילדים האלה חייבים להיכנס לתוך החוק הזה והם אמורים לקבל פתרונות במסגרת החוק והתקנות בצורה כזו או אחרת. ולא ראיתי את זה בפנים.

זה לא בפנים. כל האשפוזי יום הם לא בפנים.

נכון, אמרתי, לא ראיתי את זה בפנים.

זה כאילו ילדים שאף אחד לא רואה אותם.

דווקא באשפוז יום אפשר להגיד שהוא נמצא בביתו, כי הוא ישן בבית.

אבל הם לא מכניסים את זה כאילו הוא בביתו.

והוא לא הולך לבית ספר בגלל המחלה.

אבל הם לא מכניסים אותו.

אני מבינה. אני אומרת שמבחינת תחולת החוק קשה להגיד שזה לא.

אילן, מה ההבדל אם אתה נותן לו את המענה בביתו או נותן לו מענה במערכת אשפוז יום?

לא, כשהם נמצאים במסגרות האלה הם מקבלים מענה בכיתה, הם לא מקבלים מענה בבית. אי אפשר לקחת ולהגיד יש כאן 12 ילדים שנמצאים בכיתה והם 12 ילדים שמקבלים חינוך בביתם.

לא, הם לא חינוך בבית.

אבל גם בבית חולים יש לך הבדלי מגדר, מגזר, שלומדים דברים שונים. אתה גם לא יכול לקחת. גם בבית חולים יש לך ילדים חרדים, ילדים ערבים, ילדים בדואים, זה לא אותו דבר.

צופית, שנייה. אילן, בסוף יש לך שתי אופציות: או לבוא ולקחת מורה ולשלוח לביתו של כל תלמיד ותלמיד כזה, או שאתה אומר אני פה חוסך בעצם. אני מרכז את 12 התלמידים האלה לתוך מערכת של אשפוז יום ונותן שם את המענה.

אני ישבתי בישיבות עם בית דניאלה, הם לא מבקשים ש-12 הילדים האלה יקבלו את החינוך בבית.

לא, בית דניאלה, אתה עושה מיש-מש. בית דניאלה זה הרבה יותר מ-12 ילדים. בבית מאזן זה 12 ילדים. בית דניאלה זה משהו אחר. בית מאזן זה חלופת אשפוז, הילד היה יכול להיכנס לבית חולים. אומרים זה לא טוב לו בית חולים, נותנים לו חלופת אשפוז. 12 ילדים בבית ספר בחינוך מיוחד זה כיתה. 12 ילדים, פחות אפילו. לכן אני לא מצליחה להבין למה אי אפשר לתת להם מענה של כיתה? אמנם, שוב, זו לא כיתה רגילה.

מיכל, השאלה הובהרה. העלינו את הסוגייה הזאת גם בתחילת הדיון בתקנות. אני מבין שאתם לא תצליחו להביא לנו תשובה טובה כרגע עכשיו בתוך הוועדה הזאת. ולכן אני מבקש מכם, תעשו שיעורי בית ולקראת יום ראשון תחזרו אלינו עם תשובות. בסדר?

זה שהם צריכים לקבל מענה.

אתה מוסמך מקצועית לתת על זה תשובה מה נכון יותר?

אני רק מטפל בזה בהיבט המשפטי.

בבקשה שהם ישמעו שהם חייבים לתת לילדים האלה מענה, כי זה לא בלופ פה.

תודה צופית.

מותר לי להעיר הערה? אני לא חברה בוועדה הזאת, בגלל חשיבות הנושא נכנסתי. אני רק רוצה רגע לשאול, כשאני שומעת את השאלות החשובות של מיכל ואז אני שומעת את מה שאתה עונה, שאתה אחראי מבחינה משפטית מה נכנס להגדרה, לא הגדרה, אני ואתה יכולים להתווכח, לא להתווכח. זה לא הוויכוח. הוויכוח הוא לדעת מה נכון לילד, עם כל הכבוד.

זאת זכות שלו ממש.

זה הדבר היחיד שאותי מעניין. בגלל זה נכנסתי לכאן.

זכות.

בדיוק, זכות לחינוך חובה. לכן אני שואלת אותך, אם אתה לא הגורם המוסמך המקצועי שיכול להסביר לי למה מוטב כך ולא אחרת ולמה אני יכול כך ולא אחרת, מהותית לטובת הילד, אז צריך את גורם המקצוע שיבוא ונשמע אותו בהקשר הזה.

תעשו התייעצות עם תמי ואם צריך שתמי תגיע ביום ראשון ותיתן מענה.

אבל תמי זה בית מאזן, אנחנו לא מדברים רק על בית מאזן. גם אשפוז יום והוא לא תחת תמי.

גם תמי תבוא ותיתן לנו פה את התשובות.

אשפוז יום זה לא בעיה, כי יש בית ספר. הבעיה היא טיפול יום בקהילה. אנחנו כל הזמן מדברים על טיפול בקהילה, טיפול בקהילה. אז סוף סוף יש טיפול בקהילה כמו בית דניאלה ולא נותנים להם.

בדיוק. אז לא רק בית מאזן שזה תחת תמי, גם את הכללי.

נכון.

בסדר, אנחנו נעשה את הדיון. ברור שהם צריכים לקבל מענה או כאן או כאן. ברור, מה זה? זה הילדים שלנו. אנחנו נקיים דיון. אני מקווה שעד יום ראשון נצליח לייצר משהו שהוא ראוי לבוא איתו. אנחנו נטפל בהם, אל תדאג.

מעולה. בבקשה, בואו נתקדם.

בואו נתקדם עם התקנות. אני רק אעבור על נושאים שדברים שנדרשים כרגע. אני הולכת לפי הנוסח שהיה כחומר רקע לדיון. אני בעמוד 2 ואני באמת עוברת רק על שינויים שעוד לא דיברנו עליהם.

בהגדרה "שיעור מקוון" הכנסנו רק תוספת בהסכמה עם המשרד, כדי לוודא שמדובר על שיעור שהוא ניתן פרטנית לתלמיד באמצעות הצוות החינוכי ולא איזה שהוא שיעור מקוון כללי שהוא רואה אותו בזום. "שיעור מקוון" – שעת הוראה שבה ניתן לתלמיד חולה על ידי הצוות החינוכי שיעור מרחוק באופן מקוון וכו'.

אין כאן פרטני, איפה המילה "פרטני"? לא ראיתי.

לא, יכול להיות גם שמספר תלמידים חולים יקבלו שיעור אחד מקוון, אבל זה מהצוות החינוכי שמלווה את התוכנית.

למה אתם צריכים לצמצם? עדיף הרחבה. סליחה שאני מתערבת, אני חושבת שעדיף לכם ההגדרה המקורית שהיא הרבה יותר נרחבת. כי אז היא מאפשרת את הכול מהכול, מה שמתאים באותה שנייה.

לא. החשש הוא שהילד מאפשרים לו לצפות בזום בשיעור שמתקיים בכיתה. זה לא מהווה תחליף לשעת הוראה שמגיעה לו שהן שעות קצובות לפי התקנות. זה בנוסף בונוס מצוין וזה מוזכר בתקנות בסעיף אחר.

באיזה סעיף?

בהמשך. באפשרויות שיצרפו את התלמיד לכל מיני פעילויות של מוסד החינוך שמתקיימות במוסד החינוך. בין אם זה פיזית ובין אם זה מקוון, ונגיע לזה בהמשך.

פה מדובר על משהו שהוא חלק מתוכנית הלימודים שלו שמסיבות כלשהן נותנים את זה באופן מקוון, כשברירת המחדל היא פרונטלי. שזה יהיה באמת משהו שהוא מיועד לו.

זה בעייתי משפטית. משפטית אין לזה אישור.

סליחה, אני רוצה ברשותכם, לפי מה שאני שמעתי, וזו פעם ראשונה שאני שומעת את זה. יש פה בעיה. אוקיי? כי בנושא של הפעילויות, כדי שהם יעשו את זה, לבוא ולהגיד, עזבי את מה שמגיע לילד. מה שמגיע לילד, בוודאי. אם אין אפשרות לזה, אז יעשו לו את זה בזום, זה ברור ומוסכם. אבל מעבר, אם יש איזה פעילות בית ספרית שהם יצטרכו לעשות את זה בזום כדי להיות יחד עם בית הספר, היה בג"ץ בנושא הזה, אני רוצה לומר, ובג"ץ קיבל את עמדת גם הסתדרות המורים וגם היה של משרד החינוך בנושא הזה, כתוצאה מהנושא של פגיעה בפרטיות ולכן זה ירד מהפרק. אז אתם לא יכולים להכניס את זה .

היה בג"ץ על לימודים, לא היה בג"ץ על פעילויות.

זה לא הסעיף הזה. ההגדרה הזו לא קשורה לעניין הזה. שתיים, כשנגיע לסעיף. עוד לא הגענו לסעיף.

אולי תבהירי, איך אפשר לעשות בתוך פעילויות, אם עושים פעילויות בית ספריות איך אתם רוצים לעשות את זה?

יש סעיף שמתייחס לזה והוא דורש את הסכמת מנהל מוסד החינוך. גם על זה אולי יהיה דיון. אבל זה מותנה בהסכמה בסיטואציה שבה זה כן מתאים ויש הסכמה. שוב, עוד לא הגענו לסעיף.

אין למנהל בית הספר סמכות חוקית לאשר.

אביגיל, כשנגיע לסעיף הזה נדון בו. בבקשה.

חברים, אין סמכות גם חוקית למנהל.

בסדר, אנחנו בהגדרה של שיעור מקוון, אנחנו לא שם עוד, יפה.

אוקיי.

אנחנו עכשיו בסעיף 2 של עקרונות למתן חינוך לתלמיד חולה או לתלמיד מאושפז. שפה הוספנו שככל הניתן זה ייעשה בשיתוף התלמיד והוריו. בעקבות הדיונים שהיו פה. שוב, אלה לא דברים חדשים.

אני מפנה לסעיף 3 בעמוד 3. סעיף קטן (ג) בעקבות הדיונים על המסגרות החוץ ביתיות.



(ג) לעניין תלמיד חולה המתגורר במסגרת חוץ ביתית תידרש הסכמת הגורם המוסמך מטעם המסגרת ונוכחות של בגיר מטעם המסגרת בה מתגורר התלמיד במקום הסמכת ונוכחות ההורה שעימו מתגורר התלמיד או בגיר מלווה, והוראות התקנות יחולו בשינויים המחויבים.



זה יכול להיות פנימיות או מסגרות חוץ ביתיות אחרות.

שוב, זה לא עונה לקבוצה שדיברנו עליה מקודם.

חבר הכנסת, רויטל בזום והיא ביקשה להתייחס.

כן, בבקשה להמשיך.

יש לי שאלה, ההסכמה היא הסכמה למה?

אותן הסכמות שיש פה.

כי זה דובר בדיון הקודם, שההסכמה היא לזה שזה יינתן בבית בלבד. לא להוסיף נטל על ההורים.

נכון. חלק מהדברים ירדו, חלק נשארו. יש את זה מפורט בסעיף, אנחנו עברנו עליו. למעשה בדיוק הגענו לסעיף 4 שזה סעיף הגשת הבקשה, שכולל גם מה צריך להיות מוגש יחד עם הבקשה. אז אותו לא קראנו במלואו ואני אעבור עליו.

אבל מה בכלל הסכמה במסגרת חוץ ביתית היא למה?

היא הסכמה לקיים את תוכנית ההוראה במסגרת חוץ ביתית מנוהלת על ידי מנהל המסגרת. אנחנו רוצים שהוא יוכל להגיש את הבקשה ולבנות את התוכנית. זה ברור שצריך אותו כחלק אינהרנטי.

באיזה סיטואציה הוא לא יסכים?

קשה לי להאמין, אבל הרעיון הוא לגבור על הסכמת הורים.

אני לא מצליחה להבין למה.

חלק מהרעיון הוא גם לגבור על הסכמת ההורים, מאחר שזה הבית של התלמיד. הרעיון הוא שמנהל המסגרת הוא זה שיגיש את הבקשה. ובסוף הילד, ילד חולה שמתגורר במסגרת חוץ ביתית נמצא בתוך המסגרת וגם מי שצריך להגיש את הבקשה ולנהל כדי לקדם את זה שהוא יקבל את החינוך בתוך המסגרת זה מנהל המסגרת.

את מדברת על מישהו שנמצא בצו?

אולי תעשי חלוקה יותר מדויקת. כי אם הוא נמצא במסגרת דרך צו כי הוא היה צריך לצאת מהבית כי ההורים - - -

לזה הכוונה.

אבל במסגרת חוץ ביתית יש לך את כל הרצף, לא כולם הם במסגרת צו.

נכון.

לכן למה את מוציאה את ההורים?

אם הוא נמצא במסגרת חוץ ביתית וההורים מסכימים לקדם את הגשת הבקשה לתוכנית החינוכית בתוך המסגרת אין בעיה. הבעיה היא במצב שהילד מוצא מהבית בניגוד - - -

אני מסכימה, אבל בסעיף (ג) את לא נותנת אופציה כזאת. כי ישר את אומרת המנהל יעשה את זה. ולכן צריך לדייק את זה.

עם כל הכבוד, אני לא בעד לקחת סמכויות מההורים, אם הילד לא הוצא במסגרת הליך נזקקות. אם הוא הוצא במסגרת הליך נזקקות, שזה הליך שניתנת אפוטרופסות מההורים מפאת הליכי נזקקות כאלה ואחרים, ניתנת לפחות החופשיות בהחלטה על הילד. מבחינתי שנטלת ממני את החופשיות נטלת ממני את האפוטרופסות במהותה על הילד שלי. חס וחלילה.

אבל אני רק אומרת פה, זה לא משנה לי. את רוצה שאני אגיד לך מה דעתי על נטילת אפוטרופסות מההורים ומה דעתי על הליכי נזקקות והקלות שבה מוצאת אפוטרופסות מההורים? זה לא הוויכוח וזה לא השיח. אני רק אומר, מקום שבו יש הליך נזקקות אפשר לקבל ולהבין את מעורבות המנהל כמגיש בקשה. מקום שבו אין הליך נזקקות, גם אם הילד נמצא בהשמה חוץ ביתית ההורים שהם שיגישו את הבקשה. זה הכול.

אני רוצה שנייה, רגע, נטלי. בשיח שלנו עם המשרד, כשניסינו להבין את הסיטואציות בשטח שבהן מדובר, בדרך כלל כשיש ילד חולה במחלות שנכנסות פה לחוק, אם הוא ילד שרק היה בפנימייה במצב רגיל, כשהוא חולה הוא יהיה בבית ושם הוא יקבל את המענה. המצבים שבהם גם במצב כזה הוא לא יחזור הביתה, הוא יישאר במסגרת זה מצבים שההורים לא באמת מתפקדים. ואז צריך שיהיה, פה המטרה של הסעיף הייתה שההורים, ההסכמה שלהם או הדרישה להסכמה שלהם לא תמנע את קבלת המענה לילד. זאת אומרת שהמסגרת תוכל לשמש תחליף, כמו שהיא אמורה להיות בסיטואציה הזאת.

הבנתי, אבל את לא יכולה לקחת מהורה. את יכולה להגיד אם ההורה לא יענה תוך, אין פה, ההורה לא נמצא פה.

הסיפור הוא בכלל לא זה. רק אני אגיד משהו בכלל לא קשור להסכמות. ורד וינדרמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד. הסיפור הוא בכלל, גם לגבי ההסכמות של ההורים, שזה יינתן בבית. בסוף יש הזכות של הילד לחינוך, צריך לתת חינוך, נקודה. לא צריך בכלל כל הסיפור של ההסכמות הוא מוזר מכל כיוון. וכשדיברנו על הסכמה של הורים זו הסכמה שזה יינתן בבית שלהם.

הוא לא בבית.

ופה, אם זה מסגרת של המדינה, צריך לתת לו וזהו. הוא לא צריך בכלל שום הסכמות. לתת לו את החינוך, זו זכות של הילד, נקודה.

לכן לנו היה חשוב שהגשת הבקשה תיעשה על ידי מנהל המסגרת, כדי לקדם את זה.

אני אשמח להעיר הערה, מנחם גולדין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. השאלה אם אתם מדברים על הסכמה או שאתם מדברים על איזה שהוא תיאום. בסופו של דבר יש פה סעיף שמדבר על נבנה תוכנית, אבל נתאם אותה עם ההורים. עכשיו, השאלה אם לא בסעיף הזה כתוב נתאם אותו גם עם מנהל המסגרת או לא משנה מה.

באמירה של הסכמה משתמע שיכול להיות שיבוא מישהו שיגיד הוא אצלי במסגרת חוץ ביתית ואני לא מסכים שתהיה פה תוכנית חינוך.

אולי באמת אפשר להציע שהסעיף יבוא ויאמר שבמצבים שהילד באמת מתגורר במסגרת חוץ ביתית, במקום הדרישה להסכמת הורים ולליווי מטעמם באמת הצורך יהיה לתאם עם הגורם המוסמך מטעם המסגרת החוץ ביתית. יש פה שני דברים שצריך להבטיח.

צריך לתת לו את הסמכות להגיש את הבקשות.

שני דברים שצריך להבטיח: אחד, שיהיה תיאום. כי בסופו של דבר באים גורמים מטעם משרד החינוך ונכנסים למסגרת. הדבר השני, שלא יבינו מזה שצריך גם בנוסף את הסכמת ההורים. זה עלול בסוף לסכל את מתן הזכויות.

אבל זה לא רק הסכמת ההורים לזה. צריך להבין, גם חלק מהרעיון שיתואם עם מנהל המסגרת גם התוכנית הטיפולית שנבנית.

בסדר גמור, אבל זה כבר משהו אחר.

לא הבנתי, מישהו פה חי בשקט עם זה שאתם לוקחים את כוחם של ההורים?

לא לוקחים. אמרנו סך הכול צריך להיות מתואם עם מנהל המסגרת. רויטל לן, להעלות אותה בבקשה, היא רוצה להתייחס לסעיף 3.

אנחנו לא נוטלים מההורים. גם היום כשילד נמצא במסגרת פנימייתית, בין היתר אחריות הרשות המקומית למצוא לילד מסגרת חינוכית. המטרה של התקנות האלה - - -

הכול בסדר, אבל את אומרת, את בעצם מבטלת את הסכמת ההורים להליך כזה או להליך אחר. לא הבנתי, איזה מדינה אני?

בסוף זה ילד שנמצא בבית בסיכון ותפקידי להבטיח לו חינוך.

אז תוסיפי בסעיף שאת מתייחסת רק לילדים שיש להם בעניינם הליכי נזקקות.

לא, אבל מה שהבנתי מדברים פה יותר על איפה זה יהיה. לא אם הוא יקבל או לא יקבל, כי הוא חייב לקבל.

מה זה משנה? מה זה משנה מה את מדברת פה? משנה מה כתוב בחוק.

אם הילד לא נמצא בצו אז ממילא ההורה יסייע בהגשת הבקשה.

אין "ממילא", סליחה. סליחה, סליחה. מותר לי לומר משהו לפרוטוקול? תודה. ראשית, אנחנו נמצאים פה בהליך חקיקה. בהליך חקיקה או התקנת תקנות כל מילה שכותבת היא האות הכתובה עלי חוק וזה מה שקובע, לא הפרשנות שלי או שלך, כי שתינו אין לנו מונופול לא על חוכמה יתרה כזו או אחרת. לכן אני מבהירה פה שלא יכול להיות מצב שאנחנו באיזה שהוא אופן ננסח סעיף שבו אנחנו נניח שלא מדובר בהורים שהיה בעניינם הליך נזקקות ומי שלא ממילא משתף פעולה.

אבל זה לא, המצבים, כשאין מצב - - -

רגע, אבל תני לי לומר עד הסוף, מה העניין הזה? אני מבהירה ואומרת לפרוטוקול שלא יעלה על הדעת שאנחנו נניח הנחות בחקיקה. מה זאת אומרת נניח הנחות? אנחנו נגיד שאנחנו מתכוונים רק להורים במצב כזה או אחר. לא, אם את לוקחת ואת מבטלת את הדרישה הבסיסית ביותר של הסכמת הורים לכל דבר שקשור לילד שלהם, אז את צריכה לכתוב שאת מתייחסת בדבר הזה רק למי שהילד לא נמצא בבית בשל הליכי נזקקות. זה הכול.

אז שני דברים: הדבר הראשון הוא ממילא כשהילד, וזה באופן ברור, אם הילד לא נמצא מתוקף צו במסגרת חוץ ביתית הוא נמצא בהסכמת ההורים ולכן ממילא שידובר איתם ויינתן שיתוף הפעולה שלהם.

תקראי את הסעיף.

ואני כן רוצה גם להגיד עוד משהו. משרד הרווחה, הרי מסגרות החוץ ביתיות של משרד הרווחה מאז ומעולם עושות כל מה שהן יכולות כדי לעבוד בשיתוף פעולה עם ההורים.

מה זה מעניין אותי? רק רגע, סליחה, שיהיה פה ברור לכולם, אני לא באה בטענות לאף אחד, זה לא מעניין אותי. אותי מעניין דבר אחד: שאם אני במקרה הגעתי לוועדה הזאת, כנראה אני לא נדרשת פה, אבל אני חייבת לומר לך. אם אני פה ואני שומעת שאתם מבטלים את הצורך בהסכמת ההורים כי תמיד הרווחה ממילא מבקשת, כי תמיד ככה, מה זה מעניין אותי מה תמיד?

אם את רוצה שאני אבטל לך את הסכמת ההורים אז אני אומרת לך שגם אם אני לא חברה בוועדה הזאת אני אפנה לשר בהקשר הזה ואני אעשה כל מה שאני יודעת לעשות. ותאמיני לי שאני יודעת לעשות בהקשר הזה. הסכמת ההורים היא בסיס של בסיס. בין אם מדובר בילד בריא או חולה. אלא אם כן יש הליך נזקקות.

אני רוצה להגיד משהו בהקשר הזה.

הנקודה הובהרה.

כי נקודת המוצא פה בחוק הזה, בכלל בחוק לימוד חובה, זה שכדי לתת חינוך לילדים לא צריך את הסכמת ההורים. זאת אומרת, זה לפי החוק. פה הסכמת ההורים נדרשת לפי החוק של ההורה שהילד מתגורר עימו. בגלל שנכנסים אליו הביתה גורמים לתת שעות הלימוד.

אבל אני אגיד לך מה, בואי נכתוב את זה בפנים.

כדי שמישהו יפנה לילד שלך את צריכה הסכמה. מה זה משנה?

הנקודה הובהרה, מיכל, רגע.

אני לא מסכימה עם הדבר הזה. אתם נוטלים את הכוח של ההורים. תשני את הנוסח, את רוצה שאני אשנה לכם את הנוסח?

טלי, שנייה, בסדר, אנחנו דנים בזה. רויטל, בבקשה.

תודה רבה אדוני. העליתי את הנושא הזה בדיון הקודם מהסיבות האלה, בדיוק בגלל הבלגן שאתם רואים פה עכשיו. אני רוצה רגע לחדד הבדל גם ילדים שיצאו בצו נזקקות לא תמיד צו הנזקקות במקרה הספציפי הזה ניתן בשל בעיה בסמכות ההורית שבשלה לוקחים את האפוטרופסות מההורים. לעיתים, בעיקר במשפחות מעוטות יכולת נאלצים לעשות הליך נזקקות כי הם לא יכולים לשלם, לממן את החלק שלהם במסגרת החוץ ביתית.

אז רק שיירשם פה, אתם מבינים שיש הליכי נזקקות שלוקחים ומחילים בגלל בעיה של כסף של ההורים. במקום לשלם למוסד, במקום לשלם להורים.

טלי, חברים.

יוסי.

רגע, אבל היא לא סיימה.

רגע, הייתי שר הרווחה, מותר לי להגיד.

אבל שנייה.

המציאות הזאת לא קיימת יותר במשרד, נקודה.

היא קיימת.

היא הייתה. היא הייתה נוראה. רויטל, גם את היית שותפה לזה שזה הפסיק, אם מותר לי לסנגר על החבר'ה שלי.

אדוני, אתה מכיר אותי מספיק שנים. מדובר במקרים שקורים גם בימנו אנו. אגב, זאת לקונה בחקיקה שצריך לתקן אותה. אם יש משפחה שלא יכולה לשלם את החלק שלה, לא יעלה על הדעת שכדי שהמדינה תשלם את כל הדבר הזה צריך להוציא הליך נזקקות. אבל זה כיום, זה הסידור, אין דרך אחרת.

זאת לא המציאות. היום יש ועדות חריגים שמאפשרות.

עוד נקודה, רויטל?

כן, כן, לא סיימתי. אז דבר ראשון אני רוצה להגיד שזה לא רק ילד שנמצא שם בלי הליך נזקקות, לעיתים מדובר גם בילד עם הליך נזקקות. וחשוב להגיד שגם אם יש הליך נזקקות החוק עדיין אומר שלהורים צריכה להיות, כמובן כאשר לא מדובר בנסיבות שבהם מזיקים לילדים, ההורים צריכים להיות מעורבים. אז להוציא אותם לחלוטין מהתמונה? לא שואלים אותם, לא מדברים איתם, לא מתייעצים איתם. יכול להיות שהליך הנזקקות הוא מהמון סיבות. לא יכול להיות שאפריורית הם לא חלק מהדבר הזה. זה חייב להישקל כל מקרה לגופו.

אני גם מזכירה, שוב, ב-2008 הייתה פסיקה של בית משפט שקבע שבילדים עם מוגבלות חייב כל מקרה להישקל לגופו. לנושא הסכמת מנהל המוסד: אי אפשר להשוות את זה למה שקורה בבית. בית הוא מקום פרטי, המוסד הוא לא מקום פרטי. בטח אם נמצאים פה ילדים בהליכים של המדינה. לא שואלים אותו האם, צריך לתאם איתו את ה-איך ואת ה-מתי.

אפשר לרשום "בתיאום", רויטל?

בתיאום.

ולא במקום הסכמה.

אפשר לרשום בתיאום?

תמחק את הסיפה.

כן, אפשר לרשום בתיאום. אבל שלא יהיה עניין של הסכמה. אף אחד לא שואל אותו. כמו שאני אבקש רשות ממנהל של בית ספר שהמורה יבוא.

זה לא אותו דבר. בסוף במסגרת חיים גם עוד ילדים, יש מציאות של מסגרת.

עדיין זה לא יכול להיות שתהיה להם סמכות למנוע.

אבל אף אחד לא דיבר על סמכות למנוע.

תקראי את סעיף 3, סעיף 3 לא מדבר כרגע על הגשת בקשה.

הסכמה נותנת אפשרות גם לא להסכים.

המדינה, ההיפך, צריך להבין.

רויטל, סעיף 3 מדבר רק על נוכחות והסכמת הורים מדברת רק על משהו טכני.

נכתוב בתיאום.

רויטל, מקובל, "בתיאום". קדימה, בואו נמשיך.

רק רגע, איפה אתם רשמתם "בתיאום"? זה לא במקום הסכמה.

אבל לא במקום ההורים.

אני מציעה בסעיף (ג) להשאיר "לעניין תלמיד חולה המתגורר במסגרת חוץ ביתית תידרש הסכמת הגורם המוסמך מטעם המסגרת ונוכחות של בגיר מטעם המסגרת בה מתגורר התלמיד", נקודה. ואת כל השאר למחוק. ואז אנחנו נשאיר את זה לפרשנות.

לא, לא, לא להשאיר לפרשנות.

המשמעות של לחייב הסכמת הורים - - -

לא כתבתי לחייב, הקראתי את הסעיף.

טלי, רגע, אבל תני לה לענות.

המשמעות של לחייב הסכמת הורים במצב שילד יצא מהבית בניגוד לרצונם של ההורים - - -

שמעת אותי אומרת לך לחייב?

- - - המשמעות היא לסנדל את האפשרות של הילדים האלה. כי אנחנו מכירים, ולפעמים ההורים, ואי אפשר לשפוט אותם, נמצאים בהתנגדות. כי לא פשוט להם כשהילד יוצא מהבית.

יוסי, אני רוצה רגע להגיד משהו שנייה לפנייך תמי. סעיף 3 כפי שאני מבינה אותו, הכותרת שלו מדברת על נוכחות והסכמת הורים. זה לא עניין של להגיש את הבקשה. וכשאני קוראת את כל הסעיף הכוונה היא בדיוק מה שנאמר קודם, שההורים יסכימו שייכנסו אליהם הביתה, לבית הפרטי שלהם. לכן סעיף (ג) לא צריך תחת, במקום הסכמת הורים, כי לא צריך את ההורים, הם לא רלוונטיים באירוע. לכן את סתם מסבכת את העניין. פשוט להוריד את הסעיף, כמו שהיא אומרת. לא ביקשת הסכמה פה של הורים. זה לא רלוונטי.

נציגת משרד הרווחה, את יכולה לנסח את זה מדויק ולהגיד? תנסחי.

אבל זה לא בסעיף הזה. הגשת בקשה זה סעיף 4, אנחנו עוד לא שם, אנחנו בסעיף 3.

רגע, רויטל לא סיימה את הדברים שלה.

נלטש את הניסוח כך שיהיה ברור שזה נעשה בתיאום. אם הילד לא מתגורר בבית ההורים אז לפי החוק הדרישה להסכמה היא מההורים שאיתם הוא מתגורר. וזאת הסיבה לדרישה. אז לא צריך את הדרישה הזאת, נוודא שזה יובהר.

בדיוק. אני מציעה שתתקבל הצעתי לנוסח וזה מסתדר לך על עם הסעיף.

בסדר, אנחנו נקבל את הנוסח ממשרד הרווחה ונחליט. בבקשה תמי.

תקנה 4, שם אני מפנה ל-ג(2)(ד), זה בעצם גם התאמות נוסח מול תקנות אחרות. עשינו שם אבל שינויים שלא קראנו.

הגשת בקשה למתן חינוך לתלמיד חולה בביתו
4.





(2)
(ד) אישור ההורים כי לא יוטל על הצוות החינוכי כל תפקיד החורג מתוכנית הלימודים וכי ההורים אחראים למילוי צרכי התלמיד החולה שאינם חלק מתוכנית הלימודים, ובכלל זה צרכים רפואיים ופיזיים, לרבות טיפול רפואי ותרופתי.



אני יודעת שהיו הערות על זה, שזה דרישות יתר. ורד, ערות.

ורד, בבקשה.

תודה. אני מצטערת שאני חוזרת על מה שאמרתי בדיון הקודם, אבל זה חשוב. אני לא מכירה שבחקיקה מטילים בהקשר של חינוך מטילים נטל על ההורים או אומרים מה המורים לא יעשו. המורים עושים מה שהם צריכים לעשות, לא צריך להגיד, בבית ספר אומרים להם מה הם לא יעשו? אז למה כאשר מדובר בילדים חולים צריך להגיד להם מה הם לא יעשו?

ממש לא. ממש לא, היא לא צודקת ותכף נבהיר למה היא טועה.

מירי, התייחסות שלך.

מירי נבון, משרד החינוך. גם בבית הספר אסור להם. אין שום סיבה בעולם, וזה גם אסור, שהמורים יעשו שום דבר מאשר לתת שירותי חינוך. לא לתת לו תרופות ולא לעשות לו - - -

אבל לא ביקשו ממנו לתת תרופות. למה את צריכה לכתוב את הלא?

חברים, אבל מירי לא סיימה, עם כל הכבוד.

כבר היו דברים מעולם, ואנחנו רוצים לדאוג לזה שמי שנותן לילד טיפול תרופתי ועושה את כל מה שצריך זה גורם מוסמך.

נכון, למורה אסור. למורה אסור לתת תרופות, נקודה, מה זה? אבל מירי, למורה אסור לתת בכל מקרה. מה את אומרת פה? אסור לו לתת טיפול תרופתי.

זה לא שונה ממצב בבית ספר.

צופית, תודה.

סליחה רגע מירי, אני רוצה לחדד.

רגע יפה, שנייה. אני רק רוצה להבין. אני מבין מה את אומרת, אם זה ככה למה אני צריך אישור הורים אז?

אנחנו רוצים את ההתחייבות של ההורים שלא תהיה דרישה כזאת.

לא יכול להיות. אני רוצה עכשיו שיבוא המשיח ותהיה פה דרישה.

אבל הם לא יכולים לתת. אז מה?

אז אני עכשיו אחתום על מסמך שאני לא יכולה לדרוש את המשיח. תקשיבו, סליחה רגע. עורך הדין, מותר לי רגע להיות? אפילו שאני כבר ויתרתי על הרישיון.

טלי, את יכולה לדרוש. הילדה שלי כשהיא הייתה בגן מה היה בגן? היא הייתה בגן נפרד, בחב"ד, ואז התחילו לדבר איתה משיח בן דוד. אז היא קמה, היא אמרה היי, זה מהמשפחה שלי.

יאללה, אז תביאי אותו כבר.

אבל עכשיו רגע, תקשיבו עכשיו בשיא הרצינות. אין חוק, אין חוק בכלל, יאשרו את זה היועצים המשפטיים, שבו הורה צריך להתחייב למשהו שמישהו צד ג' מולו לא מוסמך לעשות.

לא רק זה, לילד מגיעה זכות ללימודים. מגיע לו, זו הזכות שלו. אז בואו נגיד להורה שיצהיר שהוא חייב הוא לתת ככה וככה.

השאלה למה ההורים צריכים לאשר את הדבר הזה.

מה זה הדבר הזה?

אם יורשה לי רגע להשלים. תנו לי רגע להסביר לכם את עמדתי ואני חושבת שזה יניח את דעת כולכם. ההורים לא יכולים, בואו נסכים על המושכלת בבסיס. ההורים לא יכולים לדרוש מהמורה לתת אפילו לא אקמול. מסכימים?

ברור, אנחנו מסכימים איתך.

ההורים לא יכולים לדרוש מהמורה כלום. יותר מזה, אני גם לא יכולה לבקש בדחילו וברחימו אנא תני לבת שלי נובימול. בדיוק. המצב הקיים כיום שמורה הוא רק אחראי על החינוך.

ההיפך, אם הוא ייתן יסלקו אותו.

זה לא משנה אבל כשהוא בבית. זה לא שונה כשהילד בבית.

לכן גם ככה יש קושי בתקנות, בכלל יש קושי בעצם העובדה שאתה דורש מהורה מסמך מסוים שבו אתה כותב מה יהיה כתוב במסמך. יש לי עם זה קושי, אבל לא על זה אני עכשיו מחרפנת אתכם, כי גם ככה אני קרציה. בסדר? אני רק אומרת, אני מקריאה לך ותראי מה כתוב. יש פה אישור, פרטים אישיים, מה אנחנו צריכים לכתוב. "אישור ההורים כי לא יוטל על הצוות החינוכי כל תפקיד החורג מתוכנית הלימודים". וואי, מה אני צריכה?

שעכשיו אנחנו בשעה 15:01.

הנקודה הובהרה.

אין לי יכולת. לכן כל הסעיף הזה וההמשך שלו באדום, שאנחנו מסכימים שהם אחראים רק למילוי צרכים התלמיד, צריך למחוק את הסיפה. זה הכול.

הנקודה הובהרה. היועצת המשפטית, בבקשה.

לא, אני לחלוטין מסכימה שהסעיף מיותר. גם האמירה שהם אחראים למילוי הצרכים של התלמיד מבחינה רפואית זה כתוב בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. לא צריך את התקנות בשביל זה. מבחינת לאשר מה הצוות החינוכי מותר לו או אסור לו.

זה לא התפקיד של ההורים.

הוא בא ללמד.

זה לא התפקיד שלו.

זה לא התפקיד של ההורים.

חברים, הנקודה הובהרה. קריאות הביניים לא תורמות לכלום כרגע.

אולי צריך להיות, יכול להיות שבמסמך שלנו אנחנו נכתוב שיובהר.

לך מותר לרשום, מותר לך לרשום. אני לא מתקנת לך תקנה על זכותך.

את יכולה לציין בכוכבית שהם יהיו מודעים לזה, אבל הם לא צריכים לאשר את זה.

מעולה, על זה אנחנו זורמים איתך.

בסדר גמור, ממשיכים.

אם אתה כותב את זה אז זה כאילו למורה כן אפשר היה לדרוש. ברור שמורה אסור לו לדרוש. מורה בא ללמד רק את הקטע החינוכי ותו לא.

נכון, ברור לכולנו.

זה ברור מאליו.

הלאה.

הוספנו את התחייבות ההורים לעדכן על זהות הבגיר המלווה. גם בנושא של ההליכים, העדכון בדבר קיומם של הליכים והחלטות שיפוטיות היה בשיח. לא הגענו פה, כלומר הדברים שעלו, הייתה בקשה להוריד את הדרישה לעדכן על ההליכים. כן ציינו שלגבי נושאים של משמורת זה רק על החלטות ולא על הליך שמתנהל. ושבלבד שיש השפעה על מתן החינוך לתלמיד החולה בביתו. כלומר זה כן מוגבל למטרה הזו.

בדיוק, זה מסייג מאוד.

טלי רגע, אני באמצע לשאול שאלה. תודה, את מפריעה לי.

זה משפיע על איפה נמצא הקטין.

מירי, זה מקובל עליכם התיקון הזה?

לא.

נלה, המנכ"לית של מטה לקידום החינוך לילדים חולים וגם אמא לילדים בתוכנית. אנחנו דיברנו בוועדה הקודמת שרק אם נניח ויש איזה שהוא הלך, רק אם יש פסק דין אז לדווח. לא על ההליך עצמו.

אני אומרת שבנושאים של משמורת הגבלנו להחלטות שיפוטיות בלבד. בנושאים אחרים פה שכתוב, שקשורים לביקור סדיר או לחינוך ביתי, שזה יותר רחב וגם הרלוונטיות של זה לחינוך בבית גם על הליכים שמתנהלים ועל כל הדברים סייגנו שבלבד שיש לזה השפעה על החינוך.

לא הבנתי. למה הליך? למה אם מתקיים הליך, למה היא צריכה לעדכן? אם יש החלטה שיפוטית אני מבינה.

להם זה היה מאוד חשוב.

בכל הכבוד, סוג ההחלטות שכתובות כאן בסעיף אלה החלטות מבית משפט לענייני משפחה.

לא. ביקור סדיר וחינוך ביתי לא בהכרח.

בדרך כלל. בית משפט לנוער ובית משפט לענייני משפחה. בסדר, אני מקבלת. אני רק אומרת, אני מקבלת את מה שאת אומרת. כי בעצם מה שאנחנו עושים אנחנו בעצם נותנים פה הוראה שפוגעת קשות בפרטיותו של אדם. ההליכים הרלוונטיים שכתובים כאן בסעיף, כשאמרתי בית משפט לענייני משפחה או בית משפט לנוער, אלה עניינים שנעשים בדלתיים סגורות. שאי אפשר לפתוח אותם ever. לכן העובדה שאני נותנת את זה לאיזה שהוא מוסד בלי שאני מבינה למה אני צריכה לתת אותו זה קשה.

כן יש היגיון לתת החלטה שמשליכה על ההסדרים עצמם. כי אז זה משנה כתובות ויש לזה השלכות ענייניות.

אנחנו חוזרים על מה שהיועצת המשפטית אמרה.

אבל גם חינוך ביתי לא נמצא בתוכנית בכלל, אז למה הוא מופיע פה? חינוך ביתי הוא מחוץ לתוכנית.

אני רק אתאר שלוש סיטואציות שהיו בגינן אנחנו נדרשנו להתייחס לזה. ותכף החברים המשפטנים, קטונתי. היו שלושה מקרים שבהם ההורים רצו שהילד ימשיך להיות בבית והשופטת מטעמים כאלה ואחרים, כנראה, לא רוצה להיכנס לזה, נתנה החלטה שהילד חוזר לביתו. לנו לא היה מושג.

החלטה אבל, אמרת, החלטה זה לא הליך.

שנייה. אין בעיה, המשפטנים יכתבו בשפה המשפטית. אני רק רוצה לשקף את האירוע שהיה. לנו לא היה מושג בכלל בעניין הזה ונתנו, המשכנו לתת את השירות. ואז לכאורה יצא שאנחנו עברנו על החוק. ובגלל זה, וזה קרה בשלושה מקרים.

אנחנו מסכימים איתך. אבל שוב, זו החלטה, לא הליך. לדווח פה על קיומם של הליכים משפטיים, היא לא צריכה לדווח לך. על החלטה אני מסכימה איתך.

אילן, בבקשה.

יש לא מעט מקרים שבהם כשאנחנו מקבלים את ההחלטות המשפטיות אנחנו מבינים שהיינו רוצים להיות צד להליך.

נו, באמת.

ולכן יכול להיות לפעמים מצבים שבהם כשנדע על ההליך המשפטי נפנה לפרקליטות.

איזה זכות יש להם? מה זה הדבר הזה? לך לחוק, תתקן את החוק. מה זה הדבר הזה?

אתה צריך להיות חלק בהליך כשיש ילד חולה בביתו? לא הבנתי.