פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/08/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 265
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, ד' באב התשפ"ד (08 באוגוסט 2024), שעה 10:30

סיור ועדה במנהלת החטופים הנעדרים והשבים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז
לימור סון הר מלך
קטי קטרין שטרית

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר נעה טייך פייר - מדריכה ארצית במנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, שפ"י, משרד החינוך

תמנע מזרחי חיים - אגף "חרבות ברזל", משרד הרווחה והביטחון החברתי

שרית נשיא - מנהלת תחום בכירה, המשרד לביטחון לאומי

יעל גור קול - מנהלת, השירות הסוציאלי, משרד הבריאות

ירון כהן - אל"מ במיל', ראש מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

יעל גורן חזקיה - ר' אגף ממשל מדיניות וקש"ח, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ר"המ

אושרה גדרון - ראש תחום ממשל, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

תמר רבו - ראש תחום קשרי חוץ, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

בר הוד - ראש המטה, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

פיני יצחקי - דובר, מנהלת החטופים, הנעדרים והשבים, משרד ראש הממשלה

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שלי שם טוב - משתתפת במפגש קפסולה במנהלת

מיכל מרנץ - עיתונאית

נופר סרוסי - עוזרת לח"כ לימור סון הר מלך

הילל מרואני - עוזר לח"כ קטי קטרין שטרית

בתאל ביטון - עוזר לח"כ קטי קטרין שטרית

אור ברקוביץ’ - עוזר לח"כ קטי קטרין שטרית

מאי משה - עוזר לח"כ קטי קטרין שטרית

עידו בורל - יועץ לח"כ משה טור פז

מנחם אבן ארי - עוזר לח"כ מיכל וולדיגר

אתי יעקובוביץ - יועצת לח"כ מיכל וולדיגר

אליקים ברנר - עוזר לח"כ מיכל וולדיגר

יוסף תורג'מן - יועץ ליו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

אבי עמרם - צוות יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

יוסף יצחקי - צוות יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

אורית הראל - דוברת הוועדה

תמר הרפז - נציגה, המוסד לביטוח לאומי

צח בן יהודה

אתי דנן

ענת רגב

מיכל כ', איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




סיור ועדה במנהלת החטופים הנעדרים והשבים

בוקר טוב וברוכים הבאים. אנחנו שמחים שאתם מתארחים במנהלת החטופים הנעדרים והשבים. נעשה הצגה קצרה של המנהלת, נדבר קצת על מה שהיה מיום הקמתה, במה היא מטפלת, לרבות תהליכי העבודה. נמצאים איתנו פה גם נציגים ממשרדי הממשלה, ונעשה סבב קצר כדי שנכיר את האנשים.

לאחר מכן, נציג את הפעילויות של משרדי הממשלה בקצרה, בדגש על משרד החינוך, וככל שיעלו שאלות הבהרה תוך כדי, מבחינתי לפחות, זה בסדר גמור שננהל את השיח במקביל. ברור לנו שהוועדה אומנם עוסקת בחינוך, אבל מתוקף ההגעה שלה לפה, אתם מוזמנים להעלות כל שאלה שעולה לכם בהקשר של החטופים ואנחנו מוכנים לענות.

שמי יעל גורן חזקיה, ראש אגף ממשל, מדיניות וקשרי חוץ. בהזדמנות זו ולפני שמתחילים, תודה ליושב-ראש ולחברי הוועדה, על התהליך שעשינו איתכם בכנסת. אנחנו עובדים עם המון ועדות, אבל איתכם שיתוף פעולה היה יוצא דופן וגם הארתם לנו זרקור על לא מעט מקרים ותהליכים שיש לקדם ולעשות. אני חושבת שגם משרד החינוך יצטרף לדבריי. תודה גם על הדרך, כי פעמים רבות הדרך חשובה, והיא תמיד הייתה דרך של נועם ובנייה משותפת.

תודה רבה. גם אנחנו עובדים עם המון משרדים והמון רשויות, ובאמת הייתה פה אוזן קשבת, מענים שניתנו ואין לי ספק שהם גם מיד יציגו אותם.

אני מקבל משוב גם ממשפחות החטופים, שהרגישו את התהליך, את ההתקדמות ואת היחס החם שהם קיבלו – זה תפקידנו כחברי כנסת, זו העבודה הפרלמנטרית, לפקח כדי שבסוף באמת נגיע לתוצאות טובות. תודה רבה גם לירון וגם ליעל ממשרדי הממשלה, וכמובן לעינב, שמשרד החינוך זכה בה.

שמי אושרה גדרון ואני ראש תחום ממשל.

שמי עינב לוק, ואני מנהלת אגף שפ"י במשרד החינוך.

שמי בר הוד, ואני ראש המטה במנהלת החטופים.

שמי תמנע מזרחי חיים, ואני נציגת הרווחה מאגף "חרבות ברזל".

שמי משה טור פז, ואני חבר ועדת החינוך.

שמי מיכל וולדיגר, ואני חברת ועדת החינוך.

שמי פיני ואני דובר המנהלת.

אתי דנן ואני מנהלת הוועדה.

- - - יועץ של יושב-ראש הוועדה.

אני מיכל - - -

שמי עידו ואני יועץ של חבר הכנסת משה טור פז.

שמי יוסף ואני יועץ של יושב-ראש הוועדה. - - -

אתי יעקובוביץ' ואני יועצת של מיכל וולדיגר.

שמי ענת רגב ואני ממזכירות הוועדה.

שמי יובל וורגן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת.

שמי תמר ואני ראש תחום קשרי חוץ במנהלת.

שמי אליקים ברנר ואני יועץ של מיכל וולדיגר.

בראש דברינו נציין שעברו 307 ימים מנפילת החטופים בשבי חמאס.

(הקרנת מצגת)

נתחיל בתמונת מצב –המנהלת עוסקת ב-115 חטופים פלוס אחד, וזאת מכיוון שאנחנו עוסקים גם בחטופים שאינם מ"חרבות ברזל", יש לנו חטופה נוספת שנמצאת בעיראק ואנחנו מטפלים גם בה.

מתוך 115 חטופים יש לנו 41 חטופים שהוכרזו כחטופים חללים, כלומר שמשפחתם קיבלה הודעה שנקבע בוועדה ועל ידי הרב הראשי או הרב הצבאי הראשי, תלוי אם זה חייל או אזרח, שהם אינם בין החיים. אתם יכולים לראות כאן את החלוקה בין נשים, גברים וילדים וגם חלוקה של אזרחים, זרים – זו תמונת המצב.

מה מציין הצבע האדום?

את השינויים האחרונים.

במקומות האלה נעשה שינוי, כמו כאשר השבוע הצלחנו לקבוע באופן סופי את העובדה שבלהה זיכרונה לברכה, איננה בחיים. צריך להגיד שידענו את זה בסבירות גבוהה מאוד כבר אחרי פריצת המלחמה.

מה הביא את ההחלטה עכשיו?

היכולת למצוא ממצא שעל בסיסו אנחנו יכולים לקבוע בוועדה של משרד הבריאות ושל הרבנות, של הרב הראשי לישראל. צריך לזכור שאנחנו באירוע שבו אנחנו לא מסתפקים ב-99.9%, אלא רק כאשר יש ודאות של 100%.

לגבי השבים – עד היום חזרו 140 שבים בחלוקה של כוחות ביטחון ואזרחים שבים, וחלוקה של החיים, דרך הפעימות של פעילויות החילוץ של אורי מגידיש, לואיס ופרננדו, והחילוץ האחרון של הרביעייה. לצערנו יש גם אלה שחזרו כאשר אינם בין החיים עוד. המנהלת מלווה גם את משפחות החטופים, גם את השבים כשהם חוזרים וגם את המשפחות שלהם.

קצת על ההתחלה של מנהלת החטופים – מאז 7 באוקטובר מדינת ישראל נמצאת באיזשהו מצב של כאוס, אירוע שבאמת לא היה כדוגמתו, ונכנסים לאירוע הזה גופים רבים, חלקם גופים רשמיים וחלקם וולונטריים.

בשבוע הראשון של המלחמה, דיברנו על 3,200 נעדרים שלא יודעים מה קורה איתם.

סליחה רגע, האם בחלוקה הייתה גם חלוקה של ילדים לפי גילים?

כן. גל הירש מונה להיות הממונה ב-8 באוקטובר, וחלק מהאנשים שעובדים פה כאנשי המנהלת, אלה אנשים שהתחילו בשירות מילואים ב-8 באוקטובר יחד עם גל. לצורך העניין, אני הייתי אחראי על בניית תמונת המצב. התחלנו עם 3,200 נעדרים בהודעות טלפוניות.

כאשר אנשים התקשרו אלינו ושלחו לנו סרטונים והודעות קוליות, שהם לא יודעים איפה הילדים והקרובים שלהם נמצאים – מייד הבנו שצריך להקים מערך שיקלוט את כל השיחות וייתן מענה למשפחות. הקמנו במפקדת פיקוד העורף ברמלה על בסיס מפקדת אלון שתפקדה בקורונה, ובשלב ראשון זה היה מוקד טלפוני עם 180 טלפניות, שתפקידו היה לקבל פניות ולהתחיל לסנן.

במקביל, הבנו שהמשפחות צריכות מישהו שילווה אותן, אז נכון שיש להם מלווה צבאי החל מ-7 באוקטובר, קצין שמגיע אליהם ואומר להם שהם חטופים או שהם נעדרים, והוא זה שאחראי לתת להם את כל המידע המודיעיני והמבצעי, אבל יש להם גם המון צרכים אזרחיים, ולכן לכל משפחה כזו נכנס הצוות של אלוף מאיר שקיבל משימה, וכמתנדבים לליווי המשפחות גייס חבר'ה, שהם כולם בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי, כולל – ראשי ערים לשעבר, ראשי אגפים, אנשי כוחות ביטחון לשעבר וכו'.

היו גם הרבה מאוד עמותות, כמו "אחים לנשק" ו"לב אחד", שנכנסו לתוך האירוע הזה ופשוט באו ותרמו – כסף, מזון, ידע טכנולוגי לזיהוי פנים וכו'. נוצר מצב שבו יש המון גופים - חלקם רשמיים וחלקם לא רשמיים, שעוטפים את המשפחות, וגם מול המשפחות עצמן – פעם אחת, היה תהליך טיפול לא ממוקד, כי כל פעם מישהו הביא משהו והיו לפעמים כפילויות; ופעם שנייה, המשפחות האלו הבינו שאני זה ה"ערב רב" שעוטף אותן, ולכן הוחלט ב-12 בנובמבר בהחלטת ממשלה שעברה, להקים מנהלת חטופים ונעדרים שתתכלל את משרדי הממשלה ואת המענה שניתן דרך משרדי הממשלה.

מצידנו, עובד צה"ל אכ"א נשאר הגוף שכולל את קציני הקשר הצבאיים למשפחות, והם יושבים פה בקצה המסדרון ועובדים איתנו. אומנם אנחנו מסתכלים עליהם כעל גוף צה"לי, שלא כפוף למנהלת, אבל אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה מלא. הצגתי לכם פחות או יותר את האירועים על ציר הזמן ואומנם, החלטת הממשלה עברה ב-12 בנובמבר, אבל להקים מנהלת במשרדי ממשלה זה עניין שלוקח זמן מול בחינה, אנשים, מכרזים וכו'.

המנהלת התחילה לעבוד ב-1 במרס אבל עוד לפני כן היה מענה, שהתבסס על המשל"ט ברמלה, על צוות של מתנדבים, על עמותות, כאשר ב-1 במרס סיימנו תהליך שבו הטמענו לתוכנו את כלל הגופים, והמנהלת התבססה על אנשים שבאו לפה או כאנשי מילואים מהצוות של הממונה או כאנשי מילואים שעבדו במשל"ט או, חלקם, אנשים חדשים שגייסנו.

החל מ-1 במרס למעשה אין יותר עמותות פרטיות, למעט מטה המשפחות, שאיתו אנחנו נמצאים בקשר או פורום תקווה, ותיכף אני אדבר על זה יותר, אבל אין עמותות שנכנסות פנימה לטיפול במשפחה, כי אנחנו עושים זאת באופן מרוכז.

לאור החלטת הממשלה, בין תפקידי המנהלת ריכוז הקשר עם משפחות החטופים, שנעשה על ידי אגף משפחות בראשות ורדה פומרנץ, אגף ממשל וחקיקה אחראי על מיפוי פערים וגיבוש פתרונות כדי לרכז את המענים שניתנים למשפחות. האגף עובד על פערים רוחביים בתהליכי חקיקה מול הוועדה או דיונים מול הוועדות והסדרות כאלו ואחרות, או על ידי מלווי המשפחות שנותנים מענים פרטניים לכל משפחה ומשפחה.

התפקידים שלנו מפורטים כקשר עם משפחות – לכל משפחה יש מלווה מטעם המנהלת, חוץ מקצין הקשר הצבאי, יש מלווה אזרחים שדואג לה לכל הצרכים האזרחיים שעולים, וזה יכול להיות משרוך נעל ועד לבניית ממ"ד, טיסה לחוץ לארץ למשלחת הסברה, פגישה עם בכירים, עזרה כספית, צורך בהלנה בבית מלון ועוד מגוון צרכים, בכל יום מתגלים עוד ועוד צרכים חדשים בשל העובדה שהמשפחות כבר עשרה חודשים בתוך האירוע.

חלק גדול מהמשפחות באו עם מורכבות משפחתית ששורשיה עוד לפני 7 באוקטובר, והיא התגברה בעקבותיו, מה שמייצר לנו טיפול מורכב יותר, כי למעשה מדובר במשפחה, אבל אנחנו מטפלים לא רק מול המשפחות, אלא מול יחידות הטיפול. יש משפחות עם ארבע או חמש יחידות טיפול, נפרדות זו מזו. למשל, אחים שלא מדברים זה עם זה, הורים גרושים, כלה וחמותה וכן הלאה.

בנוגע לריכוז המענים – כדי ללוות את המשפחות אנחנו מנסים להבין מתוך הצרכים שעולים, מה הם המענים הדורשים פתרון שלא קיים עדיין. כי צריך לזכור שזה אירוע תקדימי. מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל ידעו חטופים חיילים. כל המענים שניתנו עד אז, הותאמו לחטוף חייל. ולכן כבר בחודש אוקטובר התחיל פה תהליך עם תגמולים, אבל מאז היו לא מעט תהליכי חקיקה ומענים רוחביים, דוגמת מס רכוש וכו'.

ירון, יש לי שאלה שיש לי כבר  follow-upמוכן אליה – היחס בין קשר עם המשפחות לבין כל השאר הוא תמיד מורכב, כי יש פה אדם, שלהבנתי הוא המלווה הקבוע של המשפחה, ועם זאת יש יחידות שונות במנהלת ובגופים נוספים, שמהן המשפחות צורכות מענים. האם מתקיים סנכרון ואיך?

אני אסביר – לכל משפחה יש צוות שעוטף אותה וזה נקרא במנהלת "מולקולה". במולקולה יש לכל משפחה אזרח מלווה מטעם המנהלת, ובנוסף יש עורך דין מטעם הסיוע המשפטי. הצענו לכל המשפחות עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, ורובם בחרו לקחת ומשפחות אחרות בחרו עורך דין פרטי או עורך דין מטעם המטה, משפחות אחרות לא נזקקו לשירותי עורך דין. אבל עורך דין מלווה את המשפחה בתהליכי הבירוקרטיה – לדוגמה, אם רוצים להגיש תביעה על אובדן כושר עבודה, נפגעי פעולות איבה, צווי ירושה וכו', העורך דין המלווה מטפל בכול.

מטעם המוסד לביטוח לאומי לכל משפחה יש עובדת שיקום האחראית לתווך למשפחה את כלל המענים על זכאויות שונות, תגמולים וכדומה. למשפחה של חטוף ששב יש אחות מלווה מטעם קופת החולים. לכל שב שחוזר מהשבי, עם צאתו מבית החולים, יש אחות שנצמדת אליו לטובת המשך הטיפול והמעקב הרפואי, מוודאה שהוא מבצע את הבדיקות הנדרשות וכן הלאה.

עכשיו אנחנו בתהליך שבו משרד הבריאות וקופות החולים אישרו שהם מתחילים להצמיד אחות מלווה גם למשפחות החטופים, אבל כרגע זה רק למשפחות השבים. יש נציג של משרד החינוך שהוא למעשה לא נציג למשפחה, אלא נציג אזורי, שנותן מענה פרטני למשפחה עם צורכי חינוך, הווה אומר כאשר יש ילדים, וזאת דרך המחוז, דרך בית הספר וכו'. כמו כן, מטעם אגף הרווחה ברשות המקומית יש עו"ס רווחה שנותנת מענה. אגב, זו פונקציה שכנראה תישאר לאורך זמן - עובדת הרווחה ברשות המקומית.

כנראה שגם הפונקציה של החינוך, לצערנו, תישאר לאורך שנים רבות.

כן. יש גם קשר צבאי, אבל זה בכוכבית מכיוון שברגע ששב חוזר, עניין מודיעיני כבר לא רלוונטי.

ומי זה מנהל התיק?

יש לנו Case Manager, מנהל תיק אשר אחראי לנהל את כל המידע שמגיע דרך כל הגופים האלה על מערכת מידע. יש לנו מערכת מידע שאנחנו עובדים עליה ובה נמצא כל המידע על המשפחה – החל מעץ המבנה של המשפחה, הזכאויות שהיא קיבלה, הרגישויות, הפניות של המשפחה ואילו מענים היא קיבלה. אנחנו עושים פה כל מיני ועדות שקשורות למעקב אחר טיפול במשפחה – הכול נמצא במערכת המידע, ומי שמנהל את תיק המידע הוא מנהל תיק המשפחה.

הציר הולך בצורה הזו – משפחה מעלה צורך, ואם זה צורך שהוא מול ביטוח לאומי או מול הרשות המקומית, יש להם את עובדות הרווחה ואת עובדת השיקום, אבל אם זה צורך אחר, שלא נופל באחד מהדברים האלה, האזרח המלווה אמור לתת מענה, וזאת על ידי כך שהוא מעלה את זה למנהל תיק המשפחה.

לצורך העניין, אם יש עניין בריאותי בקרב בן משפחה שאינה ממשפחות השבים, האם אין להם את האחות המלווה?

נכון.

אם מישהו צריך סיוע בעניין בריאותי והוא לא מצליח להתעסק עם זה או שאין לו זמן לכך, הוא פונה למנהלת תיק המשפחה ואומר שהוא צריך דחוף איזושהי בדיקה.

ולא רק הוא. צריך לזכור שאנחנו במנהלת בהגדרה מטפלים בקרבה ראשונה, אבל גם אם מישהו מהמעגלים האחרים צריך משהו, אם זה הבן דוד או האחיין, הוא פונה אלינו ומכאן זה עולה למנהל תיק המשפחה שיודע לאן להפנות אותו. יש לנו בתוך המנהלת נציגים של ארבעה משרדי ממשלה שיושבים פה איתנו.

כמה מעגלים? עד לאן אתם מגיעים? עד לאן הגעתם בצורה הכי קיצונית? כי אנחנו בוועדה כבר רואים את הדודים ואת בני הדודים. עד לאן אתם מגיעים? כל אחד יכול להחליט שהוא צריך. אני עכשיו צריכה ואני לא במעגל.

קודם כל, את תקבלי מענה ממשרד החינוך. כל ילד במשרד החינוך זכאי למענה של בית הספר, אם משהו לא בסדר.

לא, אני מדברת על מעגלים משפחתיים של המשפחה המורחבת.

משרד החינוך נותן היום מענה לכל ילד, ובין היתר גם כשיש דברים יזומים שעולים אנחנו מטפלים.

יש הבדל.

אני רוצה לדעת מתי המנהלת מפסיקה לסייע.

הקרבה הראשונה היא קרבה פרואקטיבית, כלומר אנחנו מצמידים אנשים שמלווים את הקרבה הראשונה. גם בני משפחה מקרבה שנייה ושלישית, ככל שזה עולה למלווים שלנו דרך בני המשפחה או דרך אנשים שהם מכירים, ועדות ואנשים שמגיעים לוועדות בכנסת ופוגשים את האנשים – בהם אנחנו מטפלים.

באירוע הזה אין יכולת לעצור ולהגיד "עד כאן". יש משפחה שבה הקרבה הראשונה היא זו שמתעסקת בעניינים, ויש משפחות שכבר אין קרבה ראשונה כי לא נותרו מהם בין החיים.

לכן אני שואלת. כל אחד מחברי הכנסת מקבל פניות של משפחות חטופים כאלה ואחרים, ולפעמים אני שואלת את עצמי איפה המנהלת. הייתי רוצה לדעת איפה הגבול שבו אתם מפסיקים ואנחנו ממשיכים או שאנחנו פועלים יחד, כי אתה פוגש מעגלים שונים בכל מיני מצבים גם בוועדות. אנחנו מתחילים כל ועדה חצי שעה או ארבעים דקות אחרי הזמן שלה, כי מצטרפים עוד ועוד אנשים שמדברים.

האמת היא שאני לא ממש רואה את המשפחות עצמן. גלית חלפון שהבן שלה חטוף, לדוגמה, לא הגיעה לוועדות ולו פעם אחת, ואני נוהגת להרים אליה טלפון אחת לשבוע או אחת לשבועיים כי מי שצועק הוא לא תמיד מי שצריך את העזרה.

אנחנו מלווים באופן פרואקטיבי צמוד קרבה ראשונה, אבל אנחנו לא נמנעים מלתת מענה לאחרים, ותיכף אסביר לכם על התהליכים שאנחנו עושים וכיצד המידע מגיע אלינו.

דיברת על ארבעה משרדים – רווחה, בריאות, חינוך והמוסד לביטוח לאומי?

כן. ארבעה משרדים שיושבים פה קבוע, ויש גם משרד שהנוכחות שלו חלקית וזה הסיוע המשפטי, וחוץ מזה יש לנו בכל משרד ממשלתי איש קצה בתחומים שונים, כמו – תיירות, תחבורה ועוד.

כשאמרתי קודם שיש לי follow-up מוכן זה על ההערה שקיבלתי ממשפחות חטופים, על היחס בין מנהל התיק לבין השאר. יש כאלה בין המשפחות שעדיין הולכים לאיבוד בין הנציגים השונים, ומנהל התיק צריך להיות חזק יותר. אצל משפחות מסוימות, ונראה לי שזה טיפוסי, עדיין הולכים לאיבוד בתוך הבירוקרטיה ובתוך הפקידות השונה, ואם מנהל התיק יהיה מועצם והוא יהיה הכתובת שלהם, זה יהיה פתרון כי זו ההערה שקיבלתי על השיטה ועל הארגון.

בדיוק בגלל הדבר הזה, אנחנו עושים את מפגשי המולקולה גם עם המשפחה וגם בתוכה, כדי להסביר את זה.

ברשותכם, אגיד דבר שנוגע לכם כחברי כנסת – בסופו של דבר, החוק נוגע לבן משפחה ומגדיר אותו. בהקשר של החטופים, ובהשוואה לחוק נפגעי איבה, הוא אף מרחיב אותו וקובע מי הוא בן משפחה שמקבל את הסיוע על פי חוק, שזה – המענקים החודשיים והקצבה החודשית הקבועה, כי הם הרי מושווים כתשתית למשפחות חללי איבה, ומי זכאי למימון נפשי במימון המדינה – ופה החוק נעצר.

מה שלא נעצר זה המענים שבלאו הכי ניתנים על פי חוק והם מענים רוחביים, ואז משרד החינוך עשה פנייה פרואקטיבית גם למעגלים נוספים, וזה אגב לבקשת הוועדה, והכוונה לבני דודים ולאחיינים, שעל פי חוק לא זכאים למענקים או לטיפול הנפשי, אבל בטח דרך משרד החינוך הם יכולים לקבל את המענה, כך שיש איזשהו גבול מסוים.

את זה הבנתי. השאלה השנייה שלי, היא אם יש גם גבול במשך הטיפול. כאשר הוא שב הביתה, או היא שבה הביתה, האם באותו הרגע אתם מפסיקים ללוות, או ממשיכים וכמה? אני דאגתי לאחות של שלומי למלגה, כי היא אמרה שאין לה עם מי לדבר.

בהגדרה, המנהלת אמורה לטפל בחטופים, בנעדרים, בשבים ובבני משפחותיהם, ואין תאריך פג תוקף. שב שחזר כחלל לצערנו, עקרונית, הוא עובר לאגף נפגעי פעולות איבה של הביטוח לאומי, אבל בתהליך הזה מכיוון שאנחנו מבינים שהמשפחה לוותה על ידינו, ובכל זאת זה לא נפגע פעולות איבה שב-7 באוקטובר הודיעו להם שהוא נרצח, אלא שהם היו בסטטוס של חטוף ולקח זמן עד שהם הבינו, אז אנחנו עושים איזשהו תהליך ליווי של תקופה נוספת של בין שלושה לשישה חודשים, ובסיומה אנחנו מעבירים אותו לכשהדבר נכון עבורו, כי לאורך זמן הטיפול בו גם בעוד עשר שנים, יהיה על פי נפגעי פעולות איבה.

לגבי שבים שחוזרים, זה תלוי, אבל אנחנו ממשיכים איתם את הקשר. אם אלה משפחות שמטופלות על ידי משרד הביטחון - ואני מיד אסביר על כך - או אם אלה חיילים, שוטרים, חיילי כיתת כוננות או אזרחים שיש להם קצבת נכות ממשרד הביטחון, שאז מה שקורה הוא "איחוד תיקים", מאחדים את תיק הביטוח הלאומי של המשפחה עם התיק של משרד הביטחון והמשפחה עוברת לטיפול משרד הביטחון על פי חוק.

המשפחה לא יכולה לטעון שהיא רוצה להישאר בביטוח לאומי, כי זה על פי חוק עובר למשרד הביטחון, וגם אז כשאנחנו מעבירים משפחה למשרד הביטחון, אנחנו אומרים להם שעל כל מה שאין להם מענה ממשרד הביטחון, שיפנו אלינו, כי לנו יש את משרדי הממשלה שלפעמים יכולים לתת מענים בהתאם. המנהלת מסתכלת על כולם.

פרט למנהלי תיקי המשפחות שאתם רואים פה בצד שמאל, יש לנו מנהלים מומחי תוכן, שאנחנו קוראים להם "דסקים אופרטיביים" והם ממוקדי תוכן בתחומים שיודעים לתת פתרונות חריגים.

הווה אומר, קהילות – אנחנו עובדים גם מול קהילות כי אנחנו מבינים את הקשר בין השיקום של שב, או ליווי משפחת חטוף בהקשר של קהילה. יש לנו דסק חקיקה, בריאות וזרים, ועדות, סייבר ודיגיטל – כמו לדוגמה, כשיש חטוף במדינת ישראל, זהותו מוקפאת. זאת אומרת, שאם עכשיו אימא של החטוף תוציא תעודת זהות, השם של החטוף הבן שלה לא יופיע בפנים בכדי למנוע מצב שהחטוף ימשיך לקבל הודעות, קנסות וכו', ולכן זהותו מוקפאת.

כשהוא חוזר, כבר ביום השני לשהותו בבית החולים, מגיע נציג רישום האוכלוסין, מצלם אותו ומוציא לו תעודת זהות חדשה. אנחנו מביאים לו לבית החולים מכשיר סלולר חדש. אנחנו ממליצים לו למחוק את חשבונו הקודם, כדי לוודא שלא מטרידים אותו וכדומה, כאשר סייבר ודיגיטל יושבים איתו, פותחים לו את המערכות ומסבירים לו את כל התהליך.

ומה לגבי רשתות חברתיות?

הכול כולל הכול. אנחנו מאפשרים לו גם חשבונות בנק, כי אני מזכיר שחשבון הבנק של החטוף נעול ופתוח רק להפקדה. אי אפשר למשוך ממנו כסף. אנחנו מאפשרים לו זהות.

האם אתה בודק את זה באופן אישי?

בוודאי.

כי זה לא מדויק כל כך. אני לא רוצה לומר את השם, אבל אני מטפלת באגרת רכב של משפחה שכולה חטופה.

שזה נובע מזה שהיא מוקפאת?

ששלחו אליהם הביתה לשלם את האגרה.

יש תקלות, אני יודע.

אז תבדקו את הדברים האלה. אני כבר שלושה חודשים על זה, ואני לא מצליחה לפתור את זה כי צריך לשנות את התקנות בכלל של כל נושא הרכב במדינה.

זה גם כל נושא הנעדרים האזרחים, בלי קשר לאירוע, כי יש נעדרים אזרחים שיש להם סיפורים בלי סוף.

אחד הדברים שאנחנו מתמודדים איתם באופן כללי, זו העובדה שאנחנו כאילו מטפלים באוכלוסייה שמקבלת מענה, כאשר יש אוכלוסיות נפגעות אחרות במדינת ישראל שלא מקבלות.

נכון.

את זה אנחנו רואים.

וזה כולל משפחות שכולות ומשפחות של פצועים שלכאורה עוברות טראומה מסוג אחר ברמת המענה, גם במענה התגמול הכספי וגם במעטפת שמלווה אותם. הראיתי לכם קודם איזו מעטפת מטפלת במשפחת חטוף במנהלת, בעוד שבמשפחת שכול, ברגע אחד נגמר האירוע.

ברור, זה שונה לגמרי.

אני מבין שיש לך 16 תקנים למנהלי תיקים, ואתה דיברת על כ-3,000 נעדרים. האם זה אומר שלכל אחד מהם יש, פחות או יותר, בין 180 ל-190 תיקים?

לא, זה היה בהתחלה בשבוע הראשון.

כמה יש היום?

115. מתוך ה-3,200, חלק גדול מהם או שהם כבר נמצאו או שמדובר במקרים קפואים. אצלנו יש 140 שבים, כאשר חלקם הם זרים שחזרו לארצותיהם, חלקם אנשי כוחות ביטחון שמטופלים על ידי משרד הביטחון.

אגב אלה שחוזרים לארצותיהם, האם זה ממשיך?

בוודאי. כל הזכאויות של האזרחים ישראלים, הן גם של זרים, כולל זה שממשיכים לוודא שהם מקבלים את התגמולים שמגיעים להם. הרבה פעמים הכסף מחכה כי אין מספרי חשבונות בנק לאלה שגרים במקומות נידחים, אבל כל הזכויות שוות. כל מנהל תיק מטפל בשבע או בשמונה משפחות של חטופים ושבים.

ככל שהזמן עובר, יש לאותו מנהל תיק עבודה קשה יותר.

ברור, זה נעשה מורכב יותר.

החלק הבא יהיה עם מנהלי תיקי משפחות, עם מלווה אזרחים וכן עם האופרטיבי שהם הדסק האחורי לפי נושאים. יהיו שני נציגים מכל אחד ואפשר יהיה לדבר איתם.

לצד שני האגפים יש לנו גם ראש מטה ודובר, וכן תחום מדידה ותחום חוסן, כי צריך לזכור שהאנשים עוסקים פה באירוע שהוא קשה מאוד מבחינה נפשית לעסוק בו.

חוסן הוא גם לחיים.

למה בריאות וזרים ביחד?

סתם, מכיוון שתחום זרים עובד במקטעים.

חברת הכנסת שטרית, חשוב לומר שאם את נתקלת באיזושהי בעיה, דברי איתנו.

אתם פונים אליי. מנהלים ומתנדבים שלכם פונים אליי וזה בסדר, הכול טוב. זה התפקיד שלנו.

המטרה שלנו היא שנבין שכולנו ביחד.

חד-משמעית. אם אפשר לעזור, למה לא?

אנחנו לא עוסקים בסוגיה של המשא ומתן להשבת החטופים, ואנחנו כל הזמן אומרים לבני המשפחות שבזה אין לנו יכולת להשפיע. לעצמנו אנחנו אומרים שאנחנו עוסקים במאמץ המשני, אבל הוא חשוב מאוד בהיבט של היכולת להחזיק את בני המשפחות האלו עם תקווה, ועל ידי טיפול נכון להחזיר את האמון שלהם במדינת ישראל. לכן, ככל שנעביר את המענים מפתרונות פרטניים, כגון עמותות, למצב שמדינת ישראל תטפל בהם, כך יגבר האמון שלהם.

אמת.

אסביר כיצד אנחנו עובדים – יש לנו צרכים פונקציונאליים וצרכים רגשיים, כאשר הצרכים הפונקציונאליים יכולים להיות סיוע כלכלי, פתרון מגורים, סיוע מול גורם ממשלתי או מול רשות מקומית וכו', וזה בכל עת ויום-יומי, למשל, הטסה של בן משפחה שנמצא מחוץ לארץ או מישהי שנמצאת במצוקה נפשית או כל דבר.

אני מניחה שזה מהחיים עצמם גם לגבי אלה שקשורים לחטיפה וגם לאלה שלא קשורים לחטיפה. המשפחה צריכה להכיל את זה.

מיכל, את זוכרת שאלי כהן לקח קבוצה גדולה של משפחות לאו"ם ואפילו לקברות צדיקים מעבר לים? כל אחד והיכולות שלו.

המשפחות זכאיות על פי חוק לצאת לפעילות שנקראת אצלנו "מאמץ השבה". אנחנו לא בוחנים אף פעם מה עוזר יותר במאמץ השבה, אם זה מפגש עם חבר קונגרס או כל דבר אחר – כל אחד מה שהוא מבין שהוא צריך מבחינתו.

אני רציתי לומר שאתם למעשה מסייעים למשפחה לנהל את החיים הרגילים ביחד עם ניהול אירוע כה משמעותי שנכנס לחייהם, החטיפה והחטופים.

יוסף, תודה רבה שהבאת אותנו, כי אנחנו רואים שהם עושים עבודה נהדרת ומצוינת, ולא היינו מודעים אליה. לפעמים יש גופים במדינה שלא עושים כלום ויש להם הסברה חזקה כאילו הם מחזיקים את כל העולם, ואותי זה מעצבן.

אתם עושים עבודה טובה ורואים את זה.

הצרכים הרגשיים הם לא פחות חשובים, והמשפחות רוצות לדעת מה קורה ולקבל מידע מגורם רשמי. הם אומרים לנו שהם לא יכולים להקשיב לדיווח בתקשורת אם יש או אין עסקה. הם מבקשים מאיתנו מידע רשמי, אז לשם כך פתחנו קבוצת שידור עם כל המשפחה, שבה אנחנו מעבירים להם סיכומי דיוני קבינט שרלוונטיים לעניין.

ההפרדה בינינו לבין גל, היא שתפקידו של גל הוא תיאום ואחריות על הסיפור של נושא המשא ומתן עם משרד ראש הממשלה וקשרי חוץ מול מתאמים אחרים, בעוד שהמנהלת עוסקת בכל המעטפת מול המשפחות.

ירון, אבל למה אנחנו לא מכירים אותך? אני כועסת עליך כי אתה עושה עבודה טובה.

אנחנו נמצאים בוועדות שלכם כל הזמן ובכל הדיונים.

כן, אבל אני מדברת על זה שהציבור אומר שמשפחות החטופים לא מקבלים כלום וזה לא נכון. אני יודעת שזה לא נכון, וזה מכעיס אותי. אם אני, ששייכת לקואליציה, חושבת שאולי הם לא טועים בזה שהם אומרים שלא רואים את המנהלת, אני עכשיו כועסת כשאני רואה שיש באמת פונקציות וברוך השם אני יכולה לקלוט מהר. צריך אפילו לעשות דיון שלם ולהביא אותם, להציג את זה בערוץ 99, שיראו מה המנהלת הזו עושה.

הייתי במנהלת בדרום, חזרתי משם בטראומה ולקח לי עשר דקות להבין את זה. לעומת זאת, אני פה זמן לא רב וברגע ששמעתי אתכם, אני רואה שפה יש עבודה.

תודה רבה. הסיבה שביקשנו להזמין את הוועדות, נבעה מהעובדה שבאחת מהוועדות שבהן היינו, הבנו שאם יושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה לא מכירים את העשייה ולא יודעים לשדר את זה בשיח מול המשפחות, אנחנו בבעיה – ולכן היה חשוב לנו מאוד שתבואו ותראו בעיניים.

שיקוף המידע למשפחות הוא קריטי, ולכן אנחנו מוציאים להם כל הזמן עדכונים על חקיקה וכדומה, דרך הודעות שידור. כמו כן, חשוב להם להיפגש עם בעלי תפקידים ובעלי השפעה, וזה יכול להיות בארץ או מחוצה לה. אנחנו מנהלים את כל הבקשות עם בכירים דרך המקום הזה.

חשוב להם גם להגיע לתקשורת המונים, וזו סוגיה שקשורה גם בעבודה שלנו עם מטה המשפחות. החל מתחילת מרס כשהמנהלת קמה, אחד הדברים הראשונים ששמנו לעצמנו למטרה, הוא לעבוד מול המטות שמייצגים משפחות – פורום תקווה ומטה משפחות החטופים.

הבהרנו להם מראש שיש שני צירים – ציר אחד הוא ציר המאבק ובו אנחנו לא לוקחים חלק. אמרנו להם שזו זכותם וחובתם, אבל אנחנו לא יכולים להיות קשורים בו; והציר השני הוא הציר שנוגע למשפחות, לרבות תהליכי חקיקה משותפים, תהליכי הסברה משותפים וטיפול במשפחות, כשהמטרה היא שככל שעובר הזמן, הם יבינו שהם צריכים להישאר במאבק בלבד, והטיפול במשפחות פה הוא כבר קיים וממוסד ולשם אנחנו הולכים.

בנושא אמון וביטחון – חשוב לנו להבהיר להם שהמדינה לא נרמלה את מצב החטופים. אני יכול להגיד לכם שבימים האלה, יש איזשהו משבר עם המשפחות כאשר האירוע בצפון מטריד אותם מאוד בהקשר ההשלכה וגם הזמן שעובר וזה כבר עשרה חודשים. חשוב להם לדעת שהם מבחינתם עושים הכול. כל הזמן נשאלת השאלה מה עוד אני יכול לעשות.

אומנם אנחנו כאן בוועדת החינוך ולא בריאות, אבל אני גם פניתי אליך במכתב וזה עדיין יושב לי בתוך הראש, כי דיברת על אחות מלווה ששייכת רק לשבים. כשהייתי במטה המשפחות לא פעם ולא פעמיים, הם חזרו ודיברו איתי על נושא המצב הבריאותי של המשפחות, ואני מדברת כרגע על המעגלים הקרובים.

מיד נתייחס לכך.

תהליכי העבודה שלנו הם גם תהליכים יזומים וגם תהליכים מגיבים. אנחנו משתדלים מאוד להנגיש את הזכאויות של המשפחה באופן פרואקטיבי, אבל אנחנו מגיעים גם למשפחות שעולים אלינו. אנחנו מטפלים בידיעות שיוצאות לתקשורת, וזה יכול להיות סרטון שעולה בטלגרם. אנחנו גם מגיבים למשפחות שרוצות להיפגש עם בכירים, זו יכולה להיות פנייה ספציפית לפגישה עם שר, עם רב או עם כל מי שהם צריכים.

יש לנו שגרות עבודה, ואני אדבר על שתיים מהן – אחת נקראת "ועדות חוסן ופוטנציאל", שאלו ועדות שבהן יושבים כל נציגי משרדי הממשלה והצוות שמלווה את המשפחה והם עוברים ביחד על מצבה של המשפחה. אם זו משפחה של שב, בוחנים מה מצב הילדים – האם הם השתלבו במערכת החינוך? מה המצב של ההורים? מה המצב בהיבט הבריאותי? האם אנחנו מזהים מצוקות? כדי לוודא שאנחנו כל הזמן אוחזים את האירוע ושלא בטעות נופל לנו משהו בין הידיים.

סוגיית מפגשי המולקולה, זה תהליך בקרה ואני אסביר. אנחנו הבנו שכשאנחנו עושים ועדה שדנה במצבה של המשפחה כשהמשפחה לא איתנו, לא בטוח שכל הצרכים שאנחנו חושבים ומכירים, הם באמת הצרכים, לכן החלטנו לעשות זאת אחרת.

לא איתנו פיזית או לא איתנו בתהליך?

גם לא איתנו בתהליך. הסבירו לנו שלא נכון להביא את המשפחה לתוך התהליך הזה, אבל אז יזמנו את המפגש שנקרא "מפגש מולקולה", שבו למעשה כל הצוות שמלווה את המשפחה קובע פגישה והמיקום נקבע בעדיפות על פי בקשת המשפחה. אם הם מבקשים שזה יקרה פה, אז פה זה קורה. אגב, אם יהיה לכם חמש דקות זמן, יש פה משפחה שעושה עכשיו מפגש מולקולה.

מי מוביל את הצוותים האלה?

מנהל תיק המשפחה מרכז את כל בעלי התפקידים. הם עושים מפגש הכנה לעצמם לפני שהם מגיעים למשפחה, בודקים צרכים או רגישויות שצריך לדעת אותן וקובעים פגישה עם המשפחה, שומעים מהמשפחה גם על הצרכים שלה, אבל גם בודקים האם המשפחה מכירה צרכים ממעגל שני או שלישי שלא הגיעו לפתחנו, בתשובה שאלתך.

לוקחים את התוצרים של מפגש המולקולה הזה, מזינים הכול במערכת ומתחילים לעבוד. הכוונה היא שעכשיו, אחרי שעשינו מפגש מולקולה, כבר יהיה לנו מידע כשנעשה את הוועדה בלי נציגות המשפחה. מפגש מולקולה כזה מתקיים אחת לחציון, פעם בחצי שנה, כי בכל זאת אנחנו מטפלים ב-155 יחידות טיפול.

אבל זה לא שבשגרה אין קשר, כי כל הזמן יש קשר.

המולקולה כל הזמן מלווה את המשפחה, אבל המפגש שאנחנו מביאים אותם לפה וגם יושבים איתם שוב על הצרכים כדי לדייק את הדברים יחד עם כולם, מתרחש אחת לחצי שנה. זה לוקח זמן. כל המשפחות שעוד לא עשינו איתם את המפגש, הם כאלה שאמרו לנו שכרגע לא מתאים להם, אבל אנחנו פנינו לכולם, ורובם כבר עברו מפגשי מולקולה.

אנחנו עומדים כאן באירוע של מתחים. אנחנו נותנים מענה ל"חרבות ברזל", אבל יש כאן השלכות רוחב על כל דבר ועניין. כל דבר פה זה אירוע והגוף שנמצא פה, כל אנשי המנהלת, אף אחד מהם הוא לא איש פוליטי, כל העובדים במנהלת הם אנשים שעזבו את חייהם הקודמים ובאו מתוך הבנה, אבל אין ספק שלאירוע הזה יש השלכות שנשמעות בחוץ. תפקידנו הוא לשמר אותו כל הזמן בקונצנזוס ולא לקחת אותו למחלוקת הפוליטית, וזה קשה ומורכב מאוד, אבל אנחנו עובדים על זה גם עם מטה המשפחות וגם עם פורום תקווה, אבל בגדול מדובר על אירוע מורכב מאוד.

ההיבט הנוסף הוא תשומת הלב הממשלתית לחטופים בהסתכלות של מה יקרה בעוד שנה או שנתיים. וזה בנוסף על פתרונות שצריך לתת כאן ועכשיו. מבחינת תהליכי הבירוקרטיה הממשלתית, לשמחתנו הרבה משרד ראש הממשלה התקשר עם ההסתדרות הציונית, כדי שההסתדרות הציונית תהיה הגוף שמעסיק חלק מהאנשים שמועסקים פה כיועצים, ובעיקר נותן לנו מענה תפעולי לתהליכי רכש ופתרונות מהירים יותר, כי הם הבינו שבירוקרטיה ממשלתית לא מצליחה בזה.

תראה מה הם עושים, במקום לגמור עם הבירוקרטיה המיותרת הזו.

אני רק עשרה חודשים פה והתייאשתי. את ותיקה.

הצלחנו ופתחנו חמ"ל חברי כנסת, עם חברת הכנסת מיכל שנמצאת פה, והחמ"ל הזה פעל בהוראות מדויקות של היועצת המשפטית, וכל מה שעשינו היה תחת פיקוחהשל היועצת המשפטית של הכנסת ותפקדנו היטב.

אבל הרבה פעמים לא הצלחנו בגלל הבירוקרטיה. זה לא אותו אירוע.

יש אנשים שלא מבינים את האירוע. אם, לדוגמה, אנחנו עוסקים בתהליכי כיבוד פשוט במפגשים של משפחות, והתשובה שאנחנו מקבלים היא לפרט כמה בורקסים יש בכל מגש והכל זה על פי הוראות התכ"ם וכו', זה לא שייך.

מי הכתובת הממשלתית שלכם? האם זה משרד ראש הממשלה?

כן.

כולם אנשים טובים. אנחנו מקבלים מענה מכולם ככל שאפשר. כל אחד עושה את תפקידו.

זה נולד מזה שכולם רמאים, אלא אם הוכיחו אחרת.

מה התפקיד של ההסתדרות הציונית עכשיו?

יש כאן 12 תקנים של משרד רה"מ בהנהלה, וכל השאר הם אנשים שעד עכשיו היו בשירות מילואים או שהם מתנדבים והם מועסקים כיועצים על ידי ההסתדרות הציונית, כאשר היא פותחת בפנינו את הנציגות שלה שיושבת פה ונותנת לנו את כל המענה התפעולי בהיבט של הרכש. אם אני רוצה, לדוגמה, לעשות פעילות הפגה למשפחות החטופים, זה יהיה דרכה; אם אנחנו רוצים לקיים קהילת שבים ולתת להם פתרון, גם זה דרכה. אנחנו פשוט יודעים שעם תהליכי הבירוקרטיה, לא נצליח לעשות את זה לבד.

גם לה יש בירוקרטיה, אבל זה פשוט יותר.

בירוקרטיה זו לא מילה גסה, ובלבד שהיא לא מסרבלת. אנחנו נותנים מענה לצרכים אזרחיים, אבל זה לא בעדיפות ראשונה אצל המשפחה שרוצה להתקדם במשא ומתן לשחרור החטופים.

מה בין תכנון ארוך טווח לצרכים משתנים? אנחנו בעיקר בצד של צרכים מתפרצים, אבל זה לא אומר שאנחנו לא כל הזמן חושבים איך נהיה כשהם יחזרו. כי אנחנו מקיימים דיוני היערכות לפעימת שבים, עובדים עם אכ"א על התהליך ועוד. צריך לזכור שפעימת שבים מתחילה מכך שצה"ל מקבל אותם בגבול והוא אחראי עליהם; הוא מביא אותם לבית החולים, ושם משרד הבריאות אחראי עליהם; ביטוח לאומי נכנס לבית החולים כדי לתת מענה; וכשהם יוצאים הם עושים העברת מקל מסודרת לרווחה, ומאותו רגע ואילך זה בטיפולם.

התהליכים האלה מכינים אותם, גם בהיבט הציוד שאנחנו נותנים לכל שב הכולל תיק ממדינת ישראל עם ביגוד ונעליים לפי המידות. התיקים כבר מוכנים פה, רק שיחזרו. נכון שהתהליך איטי, שהרי זו טיפה ועוד טיפה, אבל בסוף נצליח.

מענה מהיר וגמיש, התאמת חליפה אישית – לצד זה שאנחנו מסתכלים על הבעיות הרוחביות ועל החקיקה, אנחנו אף פעם לא שוכחים שבמרבית המקרים אנחנו נותנים פתרונות נקודתיים למשפחה ספציפית על בעיה שיש לה באופן ספציפי. אם חוזר שב ואומר לנו שהוא לא יכול לחזור לדירה שלו במרכז כי אין לו שם ממ"ד, מתפקידנו לוודא כחלק מתהליך השיקום שלו שהוא ירגיש בטוח, אז אנחנו נדאג להביא לו ממ"ד. אני שוב אומר שזה קשה כי זה לא בחקיקה, אין לנו פתרונות וצריך למצוא פתרונות חריגים, אבל אנחנו משתדלים.

שקיפות אל מול המשפחות – אנחנו לא מסתירים מידע מהמשפחות. כל מידע שצה"ל יודע על המשפחה, אף שלפעמים זה מידע קשה ביותר, אנחנו משתפים אותם.

ירון, אני מבקש אם תוכל להרחיב בהקשר הזה על סוגיית הסרטונים, כי אני יודע שהיה אירוע עם אימא של חטוף שהגיעה לפה ורצתה את הסרטון של הבן שלה – מה המדיניות בעניין הזה?

הסרטון הוצג לה, היא ראתה אותו ואנחנו לא הסתרנו אותו ממנה.

האם כל מידע שמגיע מהצבא או מאכ"א מגיע גם אליכם?

כן. יש קצין קשר צבאי שמעביר אליהם. יש הבדל בין זה שיושב קצין מודיעין בכיר עם המשפחה, מציג לה את הסרטון ומסביר לה מה רואים, לבין זה שהמשפחה רוצה את הסרטון אצלה ואני אסביר גם למה – פרסום של סרטון יכול להסגיר את המקורות שממנו קיבלנו את הסרטון ויכול לפגוע במאמצי ההשבה.

שבה שחזרה מהשבי, מתראיינת ואומרת שהיא קיבלה טיפול טוב, לכאורה זה תמוה, שהרי למה שהיא לא תגיד? אבל בסוף אתה רואה סרטון תצפיתניות משבועיים קודם ומבין את מצבן ועד כמה הזמן דוחק – לכן, אנחנו צריכים להסתכל על כל האירוע הזה, ודאי כשיש חשש של הסגרת מקורות מודיעיניים וזה אסור לנו.

זה המאבק בין הצורך המדיני כקולקטיב לבין הפרט.

בעקבות שיחות שלי עם משפחות, הרבה פעמים לא משחררים סרטונים גם בלי סיבה כלשהי.

יש טענה כזו.

ויש פתרונות שאפשר פשוט לצנזר פנים. ניקח את הדוגמה של נהג הקטנוע, את זה הם לא הוציאו והיא הייתה צריכה להתחנן.

אתה מסתכל על הפנים של נהג הקטנוע, אבל אני מסתכל אפילו על השלט של החנות מאחורה ועל זווית הצילום וכו'.

נכון. אלה גם צרכים של מדינה.

היא לא קיבלה תשובה שלילית, אלא שזה בבדיקה, וזה לקח זמן. הבדיקות והאישורים האלה לוקחים זמן.

אם היא לא הייתה נשארת פה לילה, זה לא היה משתחרר.

אולי כי היינו איתה עד השעות הקטנות לפנות בוקר, אבל עדיין.

זה למעשה זירז את התהליך אבל לא שינה אותו.

זו שאלה.

ירון, אני רוצה לומר משהו קשה, אבל זה מחייב – אני בא ממשפחה שכולה פעמיים, ולימדו אותי, עוד לפני שהייתי נבחר ציבור שעם משפחות שכולות לא מתווכחים.

אתם מתעסקים במשהו שהוא מורכב יותר עם משפחות שהם הרבה מעבר לשכולות וחלקן גם לא, ולכן הרגישויות פה הן אין-סופיות וזה ברור לנו. אנחנו נבחרי ציבור ואנחנו מקבלים את התלונות בדרך כלל, לא כשהכול עובד ולא כשהכול טוב - וזה ברור. רגישויות היתר פה הן אין-סופיות וברור לי שהממשק פה בין מה שהמשפחה רוצה וצריכה כרגע לבין מה שהמדינה יודעת לתת לה - קיים. המשפחה רוצה, ואתה רוצה מאוד לתת לה, אבל יש פה אבל לאומי.

אני חושב שיש פה עשרה אחוזים של פערים, אבל ב-90% מדובר על רגישות והדברים נפתרים ברגישות. עובדה שבגלל הרגישות הייתם פה עד 03:00 לפנות בוקר ובסוף שחררתם ואני אומר את זה לזכותכם. בסוף, רוב האנשים צריכים כתובת אחת ואני חוזר להערה שלי מההתחלה. רוב האנשים לא יודעים להתמודד עם מספר כתובות והם צריכים אחת.

המשפחה מקבלת סיוע משפטי שאסור לאף אחד לתת אותו מבחינת חוק, חוץ ממי שהוא איש משפטי בעצמו; המשפחה מקבלת ייעוץ כלכלי שאסור לאף אחד לתת אותו, פרט למי שהוא כלכלן בהכשרתו; וכן לגבי זכויות הביטוח הלאומי שילוו את המשפחה בהמשך; זכאות עובדת הרווחה של הרשות המקומית שהיא הרשות המקומית שתלווה את המשפחה הלאה. כשאנחנו מנסים להבין על מי אפשר לוותר במעגלים, אנחנו מגלים שפשוט אי אפשר.

וזה גם בסדר שיש מעגל כזה. אם זו משפחה חלשה, מנהל תיק אחד ייקח אותם לפה ואחר ייקח אחרים לשם, אבל בכל מקרה הוא יקבל יד שתלווה אותו.

גם כל משפחה מתחברת למישהו אחר ברמה אישית במולקולה. יש כאלה שעובד עליהם השיקום ויש כאלה שזה הרב וכו'.

זה לא מקרי.

בסוף יש גורם מתכלל.

והאתגר האחרון הוא מענה מדינתי מוסדר – יש לנו עוד כברת דרך לעבור כדי לוודא שכל המענים הנדרשים ניתנים, ואני יכול להגיד לכם שכשאני מסתכל עכשיו על המענה שניתן מצד המדינה למשפחות, הוא בהחלט מענה ראוי. כל יום יש לנו ללמוד ולהשתפר, אבל בניגוד לחודש הראשון שלקח זמן למדינה להתעשת, האירוע הזה מוחזק.

חלק מהסיפור של האירוע הוא גם להסתכל על חופשת הקיץ עכשיו, ואנחנו מנסים להבין מה זה עושה למשפחות החטופים ומה זה עושה לשבים, וגם פה יש לומר שכלל משרדי הממשלה נרתמו ופעלנו באירוע שקשור לפעילות שמשרד החינוך נתן וכן הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה.

לצד זה חלק מהמשפחות מקבלים מענים ממטה המשפחות, מתרומות, מעמותות וזה בסדר גמור. כל מה שנוסף מעבר לסיוע המדינתי הוא מבורך, ובלבד שהוא לא מחליף את הפתרון המדינתי.

אנחנו נערכים לציון יום זיכרון לאירועי 7 באוקטובר, זה אירוע רגיש מאוד, כי איך אפשר להיערך למשהו כשהמשפחות עוד מקוות שהן בכלל לא יגיעו למעמד. צריך לזכור ש-7 באוקטובר נוגע לא רק בחטופים, אלא גם בנרצחים, מפונים ופצועים. תפקידנו הוא לוודא שיישמע הקול של משפחות החטופים שרוצות להשפיע על איך ייראה היום הזה. זה חלק מהתפקיד שלנו בהיבט של תיעוד והנצחה, ולכן קיימנו גם מפגש עם המשפחות בעניין זה, הצענו לכולם לקחת חלק ולהשפיע. אגב, זה גם תהליך שעשינו לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות.

אנחנו פועלים בכנסת כדי להנציח את זה.

יש חמש הצעות חוק בעניין, אם אני לא טועה – אחת היא שלך קטי, אחת של ח"כ קרויזר, אחת של ח"כ פורר ואחת של ח"כ מירב בן ארי. לאור המורכבות של הנושא וכל מה שהצגת, בסוף אירוע כזה צריך להיות מתוכלל על ידי משרד ראש הממשלה. התבקשתי על ידי ראש הממשלה לנסות לדחות את הדיון שצריך היה להיות ביום ראשון, כדי שמשרדי הממשלה יוכלו לפנות לראש הממשלה ולהביא עמדת ממשלה מסודרת.

כוועדה נוביל גם את הצעות החוק הפרטיות שבסוף ייצמדו להצעה הממשלתית, אבל אני לא רוצה לפתוח שני ערוצים שעלולים שבחלק מהמקרים ליצור כביכול שתי הצעות חוק, שמתנגשות בנושאים מסוימים כאלה ואחרים. לכן דחינו את הדיון שאמור היה להיות ביום ראשון ואנחנו נתכנס לדיון רחב עם התאמה ממשלתית. המטרה משותפת לכולם, והיא לנסות ולהכין טוב את האירוע ולציין את 7 באוקטובר בצורה הטובה ביותר.

אנחנו עובדים מול המרכז לשלטון מקומי באופן כללי על הפעילות מול החטופים ואיך נכון לשתף את השלטון המקומי ואת המועצות בנושא החטופים ביום-יום. אנחנו גם עומדים לפנות אליהם בהקשר ההיערכות לאירועי 7 באוקטובר.

אנחנו עובדים מול מערך הטקסים הלאומיים עם משרד ראש הממשלה, עם יושב-ראש הכנסת, עם בית הנשיא ועוד, מתוך ההבנה שיש להביא את כל משפחות החטופים, כאשר ברור לנו שהאירוע הזה הוא לא רק למשפחות החטופים.

כן. מדובר בקבוצה. אנחנו עושים את ההכנה עם המשרדים הממשלתיים האלה.

צריך לזכור שגם בקרב החטופים יש הבדלים – יש חטוף חלל שזה טקס אחד; יש חטופים חיים שזה טקס אחר; ויש את השבים.

כעת נשמע את משרד החינוך – עינב, בבקשה.

אני ממש שמחה על ההגעה של הוועדה לפה ומודה לכם. ההשפעה של לראות את הדברים מכאן, משמעותית מאוד. אמרו לפניי, אבל אחזור ואומר שהתהליך המשותף שעשינו עם הוועדה ועם המנהלת, הוא תהליך מבורך שקידם אותנו ואפשר לנו לדייק את המענים של משרד החינוך, בלשמוע עוד, בלחבר בין כל הגופים – זה היה משמעותי. תודה לך ולכל השותפים. התפתחנו והעמקנו את המענים שלנו בזכות כל המהלכים שעשינו ביחד. ולכן, אני קודם כל מודה לוועדה.

כאן במנהלת יושב משרד החינוך באופן קבוע, יום-יום יושבות פה נציגות מהשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, בשולחן עגול יחד עם כל השותפים ועם כל משרדי המנהל בהובלת המנהלת, והדבר הזה הוא הרבה מעבר למתכלל כפי שאתם מכנים זאת, כי יש כאן ישיבות משותפות יום-יום על כל סוגיה ועל כל בעיה שעולה, גם ברמה פרואקטיבית וגם ברמה ריאקטיבית.

אם עולה קושי מתוך המשפחה, הוא מגיע לכאן, והכל כאן קורה מהר מאוד – יושבת הנציגה שלנו כאן במנהלת ובאותו רגע יש פנייה אלינו, אל הפיקוח ואל בית הספר והבעיה נפתרת באופן מיידי. ירון תיאר את כל התהליך ברמת המדינה, אבל גם ברמת משרד החינוך, כבר מ-10 באוקטובר השר הקים מנהלת נפגעים בתוך משרד החינוך, ולקראת סוף אוקטובר הוא הועבר לשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, כדי לנהל את מנהלת הנפגעים. מאותו רגע, גיבשנו צוות, העברנו אותם מתפקידם האחר בשירות הפסיכולוגיה לעבודה מסודרת כאן, ויצרנו מנגנוני פעולה שדרכם אנחנו מובילים את כל התהליך במשרד החינוך.

הדבר הבא שאני רוצה להגיד, הוא שקיבלנו מהשר ומהמנכ"ל מנדט להסיר כל חסם אפשרי ולתת לילדים האלה כל מה שהם זקוקים, וזה אומר שגם אם יש דברים שניתן לקבל רק דרך ועדת זכאות עם אפיון כי ילד צריך להיות מוכר כדי לקבל, לדוגמה, סייעת אישית, אז אנחנו לא עושים ועדה והילד מקבל באופן אוטומטי. אם הוא חזר מהשבי והוא צריך ליווי של סייעת, אז תהיה סייעת וזה מתקבל מיידית. כל החסמים מוסרים מבחינת המשרד, כי הילדים האלה צריכים לקבל את כל המענים שהמשרד יכול לתת.

כמה זמן? האם אתם מגבילים את זה בזמן?

לא הגבלנו בזמן ואנחנו נערכים כבר לשנה הבאה, אם דרך המולקולות ואם דרך המפגשים שנעשו. לגבי המולקולות אני הייתי באופן אישי באחד מהמפגשים עם המשפחות, ואלה מפגשים מרגשים וחשובים ושם קורים הדברים. כל מה שעולה שם, עובר מיידית לטיפול שלנו.

יש כאן יצירות לא רגילות במערכת החינוך. לדוגמה, אם ילד לומד בשתי רשויות כי המשפחה חלק מהזמן פה וחלק במקום אחר; ילד שיכול להגיע רק פעמיים לבית הספר כי המשפחה שלו נמצאת והוא רוצה למידה מהבית, לחולים בביתם אנחנו נותנים, אבל כמובן אנחנו לא מגדירים אותו כחולה.

פשוט פרצנו את כל האפשרויות, כדי לתפור את החליפה האישית, המתאימה לכל ילד ולכל משפחה, על פי הצרכים השונים והמשתנים. אנחנו משנים את המענים שלנו לפי הצרכים ולפי מה שעולה, כאשר יש כמובן ליווי מקצועי שבוחן כי לפעמים משפחה מבקשת משהו ואנחנו חושבים שלא כדאי. אנחנו עושים תהליך מדויק, כדי לתת את המענים בצורה הטובה ביותר.

כשאני אומרת "מנהלת", כמובן זה משהו פנימי של משרד החינוך, אבל אנחנו חלק מהמנהלת הגדולה. הוקמה מערכת נתונים ייעודית לדבר הזה. יש לנו מערך שאנחנו רואים שם את כל הילדים ממשפחות החטופים, כולל סמל מוסד ואיפה הם נמצאים, מה היא הקרבה לחטוף ומי הגורם החינוכי המלווה. החלטנו שבמעגלי הפגיעה השונים, ותיכף אתייחס ואפרט עליהם, לכל ילד יוגדר מלווה חינוכי מטעם המוסד החינוכי, האדם הקרוב לילד, אם זו המורה או הגננת או היועצת – תלוי במורכבות. כך שלכל ילד יש לנו אדם בתוך המערכת. זה הדבר הבסיסי הראשון שעשינו מיום הקמת המערכת, כך שיש לנו מסד נתונים מסודר ואנחנו נמצאים כל הזמן בדיאלוגים עם מנהלת החטופים, כדי לקבל מהם נתונים ולעדכן אותם.

בכמה ילדים מדובר?

תיכף אני אראה את הנתונים ואת המספרים.

כל המלווים שהוגדרו לילדים, עברו אצלנו הכשרות שונות, כולל הפסיכולוגים שמלווים אותם, מכיוון שגם המורה או היועץ שמלווים צריכים גב בתהליך המורכב, כי הם אנשי הקשר. המלווה היא זו ששואלת לשלומו של הילד בבוקר, היא בקשר עם המשפחה, היא רואה את האימא כל יום. מבחינתנו היא הגורם החינוכי שנמצא בקשר אישי, אבל היא לא הגורם המטפל ויש מאחוריה מערכת שלמה.

כמו שתואר לפני כן, יש שיתוף פעולה מלא עם מנהלת החטופים ועם כל משרדי הממשלה, כי הפעולות שנדרשות הן פעולות מסונכרנות ואי אפשר שגורם אחד יציע אותן. זו אחת הדוגמאות המוצלחות לעבודה מסונכרנת ומתואמת והלוואי ויכולנו לעשות את זה בתחומים נוספים.

מבחינת הנתונים, יש כאן נתונים שהם לא רק של מנהלת החטופים, אבל אני אתמקד בכך – תלמידים שקרוב משפחתם נחטף, אם זה בן, בת, אח, אחות, נכד, נכדה, בן דוד, בן דודה, אחיין, אחיינית – הכנסנו את כולם. היה לנו דיון משמעותי בוועדת החינוך, שהבנו בו שמה שקורה למשפחות מקרין לא רק על המעגל הראשון. בחוזר המנכ"ל שפורסם באפריל אין הגדרה של מעגלים, לא קיימת הגדרה כזו, ומבחינתנו כל הילדים שמישהו ממשפחתם נחטף או נעדר והם מגלים מצוקה או קושי, צריכים לקבל ליווי ותמיכה ממערכת החינוך.

האם התלמידים האלה מקבלים מענה פרואקטיבי?

כן. לכל אחד יש מלווה. יש ילדים נוספים שאפילו לא מופיעים בהגדרות האלה, כמו לדוגמה בן של בת זוג וכדומה.

אבל המלווה הזה, הוא מלווה שכבר יש לו תקן אצלכם, שהרי זה לא תקן נפרד. כלומר, הוא המורה שלו או המחנך או המורה למתמטיקה.

זה לא הגורם המטפל. אנחנו אומרים לגננת שהיא מלווה את הילדה, צריכה לשאול לשלומה, להיות בקשר עם המשפחה וברגע שהיא מזהה איזשהו קושי, מעבר למה שעשינו בתהליך הפרואקטיבי, היא מציפה ליועצת ולפיקוח ואז זה עולה אלינו ולצוות שיושב כאן. יש לנו מנגנון שמייד אציג אותו.

יש לנו 33 ילדים שבים, שלושה ילדים שמסיימים כיתה י"ב ואנחנו כל הזמן מדייקים את הנתונים. יש ילדים יתומים משני הורים, לצערנו, ויש ועדה בין-משרדית שמטפלת בנושא הזה. היינו עם 21 ילדים ונוספו עוד שני ילדים מהאירוע, עכשיו יש 23.

האם זה רק שני ההורים, או שיש ילדים עם הורה אחד?

מבין ה-1016 יש.

אבל זה לא חוץ מה-900?

זה חוץ מזה. אלה לא קשורים לחטופים. אכן מדובר בכמויות אדירות, ולצערי המספרים האלה כל הזמן משתנים, זו מערכת אקטיבית שכל הזמן משתנה. אני זוכרת שכשבאנו לוועדה דיברנו על 160 והמספרים הלכו וגדלו. אנחנו מבקשים נתונים מכל הגופים – ממנהלת החטופים, מביטוח לאומי ומכל הגופים, מקלידים במערכת ומנגישים אותם למחוז, שהוא מנגיש את זה למוסדות החינוך – זה למעשה המנגנון.

יש לנו את הצוות הארצי שאצלנו בשירות הפסיכולוגי ביחד עם הנציגות שיושבות כאן בתוך המנהלת, אנחנו מנהלים את המערך מול צוותים מחוזיים ובכל מחוז הוקם צוות שמלווה את הדבר הזה. יושבים פה – פסיכולוג מחוזי, מפקחת על הייעוץ, נציג נוסף מהמחוז שאחראי על הנתונים, נציג נוסף שהמחוז הכריז והגדיר אותו.

אנחנו מעדכנים את הצוות שקיבלנו נתונים ממערכת החטופים, שהנתונים הוכנסו למערכת ושהם מסודרים לפי סמלי מוסד, ומבקשים מהם להנגיש אותם. זה מנגנון שלנו להפיץ, וכמובן שיש לנו גם את המנגנונים הנוספים דרך מנהלי המחוזות, דרך הפיקוח, דרך הפסיכולוג המחוזי. יש הרבה מנגנונים, אבל יש צוות שהוא מחזיק את כל הדבר הזה.

בתוך המוסד החינוכי, הגדרנו ליווי על ידי איש צוות חינוכי וצוות שמלווה את התהליך הזה, שזה בדרך כלל יועצת ופסיכולוג. כמו לדוגמה בתלמידים השבים, יש צוות שיושב בצורה מוסדרת מאוד על התהליך.

כמו שציינתי, ב-14 באפריל פורסם חוזר מנכ"ל שהוא תוצר של התהליך המשותף שעשינו עם הוועדה ועם המנהלת. חוזר המנכ"ל לא מתייחס רק לחטופים, אלא הוא ארוך טווח ונוגע בתשתיות העבודה של משרד החינוך, שהשתנו מהאירוע הזה, ולכן זה נכנס לתשתיות העבודה.

מדובר בתלמידים שחווים קושי בעקבות משבר מתמשך, ילדים שמישהו ממשפחתם נרצח, נהרג, נחטף, נפצע או כל דבר אחר, ולכן אנחנו צריכים ללוות אותם. העקרונות הם אותם עקרונות. מדובר בליווי ובתמיכה גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך, ולכן זה לא מוגבל בזמן. הילדים האלה צריכים לקבל ליווי ותמיכה ארוכי טווח, וזה נכנס לתשתיות העבודה.

מינוי איש קשר מלווה – אנחנו נמצאים היום במעבר בין שנת תשפ"ד לשנת תשפ"ה. התהליך שאנחנו עושים עכשיו הוא לברר אם הילד ממשיך באותו בית ספר או אם זו מורה אחרת. יש לנו המון מעברים כי אוכלוסיות עוברות, חלק מהקהילות עוברות. התפירה של זה והמעבר פה הם דינאמיים, והזמן חשוב. התחלנו את זה בסוף יוני ואנחנו הולכים לדייק אותו בסוף אוגוסט, כדי לוודא שהמעבר יהיה מעבר נכון ושלילדים ימשיך להיות מלווה. כל המערכת צריכה להתעדכן בנוגע לגורם החינוכי המלווה.

תחשבו על קהילות שאמרו להם שהם עוברים באוגוסט ותהיה להם מערכת חינוך מוכנה במקום שאליו הם עוברים, ובסוף לא עוברים כי זה נדחה לאוקטובר. איפה לומדים עד אוקטובר? חוסר הוודאות מייצר המון אתגרים על מקומות מגורים, על מוסדות חינוך על תחושת אמון, על שקיפות ועל אלף ואחד דברים.

האם יש בעבודה שלכם קשר עם מנהלת תקומה?

כן.

כי לא היו פה שמות כל הפונקציות.

יש שקף של ממשקים, זה הופיע שם.

התשובה היא כן. מנהלת תקומה עוסקת בשיקום קהילות. בגדול, היא לא עובדת מול משפחות באופן פרטני, אבל יש קשר איתם ואם יהיה זמן ארחיב על כך.

בשונה מכל מה שתיארנו עד עכשיו, למערכת החינוך יש תפקיד נוסף שמסתכל על כל קהילת בית הספר והמוסד החינוכי – יכול להיות מצב שילד שב ומגיע לבית ספר אחר במדינת ישראל, או שההורים חוששים שהילדים יספרו דברים בבית הספר ואיך זה ישפיע על החוויה הרגשית. גם מורים שאינם חלק מהקהילה, צריכים לדעת איך הם מלווים, ולכן אנחנו נותנים ליווי ותמיכה לכל תלמידי הכיתה, להורים ולקהילה. יש כאן באמת מהלכים שהולכים ומתרחבים ואנחנו עם היד על הדופק. יש גם התייחסות להיבטים לימודיים בחוזר, כמו גם היבטים רגשיים, לימודיים וחברתיים ומבחינתנו אנחנו מתכללים את הכול, וזה אומר גם שאני נמצאת עם אגף בגרויות ואם צריך לתת לעזרה לילד שהוא לא ממעגל ראשון ולא שני, כשיש בעיה קריטית, אנחנו מטפלים באופן אישי בכל ילד, אם הוא צריך הקלה והתאמות בבגרויות. זה תהליך פרטני ואנחנו עובדים עם כל ילד בנפרד.

עקרונות הובלת התהליך על ידי מנהל המוסד החינוכי עם הצוות המלווה בשיתוף עם ההורים. הוא אחראי על התלמיד בתהליך הליווי, ואנחנו קוראים לו "אחראי" על הילד, כי לצערנו יש ילדים שאין להם הורים.

תיעוד ודיווח – כל הזמן אנחנו מעדכנים במערכת הייעודית, כך שבכל נקודת זמן אני יודעת להגיד על המספרים המשתנים. בימים אלו אנחנו מוסיפים את המספרים של הילדים ממג'דל שמס, ולצערנו המערכת מתעדכנת והמספרים הולכים וגדלים.

תיאום בין מוסדות החינוך – זה מה שתיארתי קודם, בוודאי עכשיו בשלב המעברים, אבל זה קרה לנו גם במהלך השנה, שילדים עברו ממוסד חינוך אחד לאחר, או תלמידים שלמדו בשני מוסדות חינוך – שזה דבר שלא קיים והיינו צריכים גם פה לפתור את זה מבחינת בירוקרטיה.

אנחנו כל הזמן עסוקים בשיתוף כל הגורמים הממשלתיים, כפי שתואר כאן. לתלמידים שזכאים לשירותי חינוך מיוחד, אנחנו גם נותנים מענים ונמצאים בקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים, כך גם לגבי עולים. אנחנו נותנים מערך תמיכה כל הזמן לכל הגורמים הנדרשים, וזה מה שאמרתי שקיים בחוזר – מענים רגשיים, חברתיים ולימודיים.

אציין עוד את מה שחשוב לוועדה לדעת, טיפול נפשי לתלמידים ממשפחות החטופים ניתן על ידי משרדי הממשלה השונים, אם זה ביטוח לאומי, רווחה, משרד הבריאות, כאשר משרד החינוך נותן יותר את המעטפת החינוכית, החברתית, הלימודית וכמובן מענה פסיכולוגי וייעוצי בהתאם לצורך – ללוות את המערכת, ללוות את הצוותים החינוכיים, לתת הדרכה להורים בהקשר חינוכי.

יש לנו גם מספר מקרים של ילדים שלא הלכו לטיפול פסיכולוגי כי לא היו מעוניינים, אבל בתוך בית הספר הם היו מוכנים להיפגש עם הפסיכולוגית או עם היועצת ואז נכנסנו לתמונה. כלומר, בהגדרה, המענה הפסיכולוגי ניתן על ידי גורמים רבים ושונים, אבל אנחנו נותנים במקומות שנדרש וקיים ואפשרי, כאשר זה מה שהמשפחה רוצה, כי בסופו של דבר אנחנו רוצים את טובת הילד, ואם זו האופציה שהילד יקבל את הטיפול, אז זה מה שאנחנו עושים.

בהגדרה יש כאן הרבה מאוד גורמים, ולכן הסנכרון פה משמעותי מאוד. הרווחה אומרת שהיא מוכנה לממן טיפול, הביטוח לאומי מוכן לממן, אבל למשל, הילד לא מגיע. אם הוא מגיע לבית הספר ואפשר לתת טיפול דרך בית הספר, אנחנו נותנים, אבל זה משהו שנצטרך לדבר עליו מבחינה תקציבית, כי לא מדובר רק על המעגל הראשון.

אצלנו זה לא בהגדרות, אבל בהגדרות החוקיות זה רק במעגל הראשון, ואם הרבה מאוד ילדים יידרשו לטיפול, עם כל הסכמי השכר של הפסיכולוגים וכו', אנחנו לא נצליח לתת טיפול פרטני לכל ילד וילד, לא נוכל לעמוד בזה. יש לנו גם משימה גדולה מאוד ללוות את כל התהליך החינוכי מבחינה פסיכולוגית.

לגבי המספרים שהצגתם קודם, האם אותם תלמידים חזרו באופן סדיר ללמוד בבית הספר?

האם אתה מדבר על השבים או בכלל?

השבים זו סוגיה בפני עצמה וזו גם שאלה, אבל אני מדבר באופן כללי לגבי 799 התלמידים האלה, האם הם חזרו ללמוד בצורה סדירה בבית הספר? כמה מהם כן חזרו, וכמה לא חזרו מסיבות כלשהן?

באופן עקרוני, אפריד בין השבים לבין שאר הילדים כי יש לנו מידע מדויק לגבי השבים – מי לומד, איפה, מי חזר, למי יש תוכנית חלקית או תוכנית מלאה. יש בודדים שלא חזרו ולומדים בבית, לגבי השאר – הם נמצאים בבית הספר, ואנחנו רואים התנהלות רגשית, מצוקות רגשיות על הרצף ושונות גדולה ואנחנו בעיקר רוצים לראות שיש אחזקה של התהליך הזה. יש מקרים מורכבים מאוד ויש מקרים של ילדים שמתפקדים, אבל מעבר לזה יש מצוקות נפשיות גדולות מאוד.

אנחנו לא מדרגים את הפגיעות ופשוט מלווים כל מקרה. לבתי הספר יש תיעוד מדויק, יש למחוזות תיעוד מה הילדים מקבלים ולנו יש את המקרים שהציפו אלינו. מה שאנחנו מבקשים מהצוותים, זה להציף אלינו את המקרים המורכבים ביותר, כדי שנעשה דיון, ניתן להם מענים ספציפיים ונלווה את התהליך.

למעשה השאלה היא אם אנחנו רואים פה בעקבות כך איזושהי תופעה סמויה או גלויה בתוך התלמידים האלה? האם קיימת תופעה כזו או שמודבר בתופעות נקודתיות?

מדובר בתופעות נקודתיות, ובעיקר קיימת מצוקה גדולה מאוד.

אני חייבת לומר שהדאגה שלי נתונה בוודאי להם, אבל עוד יותר היא דווקא לחברים סביבם שהם לא מוחזקים. לכאורה הם כן מקבלים את הפוקוס הברור מאוד, והחבר הכי טוב של הילד – לא.

עכשיו סיימו מפגש מולקולה ובאו להגיד לכם שלום.

פה זו מולקולה ענקית.

אנחנו פשוט צריכים ללכת לפגישה נוספת, אבל חשוב לי להגיד כאן – אומנם הילדים שלנו הם לא ילדים במשרד החינוך, אבל אני שומעת ואמרתי בפגישה הקודמת של הקפסולה שאין לנו את היכולת הנפשית והמסוגלות לדעת אפילו מה אנחנו צריכים. ולכן, אנחנו צריכים שתחשבו בשבילנו ותאכילו אותנו בכפית כי קשה לנו.

אני צופה בך הרבה, ואני רוצה להגיד לך שאת מדהימה. אנחנו צריכים לחזק אותך, אבל את מחזקת אותנו. אנחנו פה כוועדת חינוך, אבל אנחנו דנים גם בדברים שאת עכשיו אומרת. אנחנו שואלים מה צריך לחזק ועומדים לרשותכם בכל דבר.

אנחנו אפילו לא יכולים להגיד מה אנחנו צריכים, אנחנו צריכים שאתם תחשבו בשבילנו כי לפעמים אפילו אין לנו כוח לפתוח ולקרוא.

בשביל זה יש כאן אנשי מקצוע נפלאים. כולם מכירים אותנו, אבל עכשיו באנו גם לראות בעיניים ולא רק לשמוע באוזניים. אנחנו לגמרי פה בשבילכם ועבורכם.

תודה.

תודה רבה לכם.

שבעזרת השם יחזרו במהרה.

הם סיימו עכשיו את מפגש המולקולה וכשיצאתי להגיד להם שלום, הם רצו להגיד לכם שלום. לפני כשבועיים הייתי עם שלי בוושינגטון, והעוצמות שהמשפחות האלו מחזיקות את התהליך הזה, זה משהו נדיר.

יצא לנו גם לראות אותה בכל מיני הזדמנויות, והיא קוראת לאחדות, היא אישה מדהימה ומעוררת השראה.

זה קול שאנחנו שומעים הרבה מההורים שאומרים שהם לא יודעים מה הם צריכים ומבקשים מאיתנו לדאוג להם.

כשהוצאנו את הדף הזה, אמרו לנו להוציא גם ספר עם כל הסיפורים, אבל אף אחד לא ישב לקרוא כל כך הרבה עמודים.

ירון, הם לא שם, הסתכלתי על זה ואני מצליחה גם לצלם ויזואלית בלי לקרוא. חסרו לי מאוד מספרי טלפון שלכם.

יש מאחורה. עם החוברת הזו יצא גם עלון שמפרט את עץ המבנה של המנהלת עם מספרי טלפונים.

זה נראה טכני מאוד.

אבל לפעמים מישהו במשפחה המורחבת נעזר בדבר הזה, ולכן חשוב לרכז את זה.

כשמישהו יושב בבית עם זה והוא צריך איזושהי עזרה, הוא לא יודע מי יכול לעזור. העלון הזה שאתה מדבר עליו צריך היה להיות בפנים.

צריך לזכור שמי שמקבל את זה הם המלווים של המשפחה. פעמים רבות זה משרת אותנו.

לסיום אגיד שלגבי התלמידים השבים, זה באמת מהלך מורכב מאוד, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הגורמים. נכון לתשפ"ד, שמונה תלמידים חזרו למוסד החינוכי המקורי שבו הם למדו לפני 7 באוקטובר, בעוד ש-25 תלמידים לומדים במוסד חינוכי חדש, עם הקהילה או בלעדיה, או בעיר ברשות אחרת. זה הצריך תהליך מורכב כי גם כשאתה עובר למקום שאתה לא מכיר וזה לא המקום הטבעי שלך, זה בהחלט משפיע. לקראת השנה הבאה, אנחנו כבר ערוכים עם המסגרות, כדי לוודא שהילדים נקלטים.

האם יש מצב של נשירה?

אני חושבת שנשירה היא הגדרה לא נכונה. אם מדברים רגע על התלמידים השבים, יש לנו מורכבויות, אבל כל ילד מטופל ונמצאת לו המסגרת המתאימה, אז יש ילד שיהיה פעמיים בשבוע ,יש ילד שיהיה חלק מהזמן בבית וחלק מהזמן במוסד החינוכי - - -

הייתי בבית ספר של ילד שעבר מקום קולט, ואחרי כן הם הפנו אותי לאינסטגרם של ילדה שמתבטאת הרבה ברשתות ומספרת סיפורים מהשבי, שזה מצמרר. אנחנו דור אחר, אבל אצלם זה חלק לגיטימי מהדרך שהם מבטאים את עצמם. היא מספרת באינסטגרם על חוויות מהשבי וזה די מטורף.

על זה צריך לתת מענה לכל קהילת התלמידים ששומעים ונחשפים. ההורים מביעים את החששות, וכל הדבר הזה מצריך עבודה רחבה מאוד. מה שתואר כאן ברמת המטה, קורה גם ברמת מחוז ורשות – סביב ילדים עם מורכבות גדולה מאוד ובתוך הרשות יש רווחה וחינוך, יחד יושבים ופותרים סוגיות מהסוג הזה.

יש מענים ייחודיים שניתנים על ידי משרד החינוך וימשיכו להינתן, אם זה סייעות או הסעות, כאשר המשפחה גרה בתל-אביב ואופי מוסדות החינוך בתל-אביב לא מתאים לילד, משרד החינוך מסיע אותו שעה וחצי למוסד החינוכי.

מה לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים?

כן גם, כל מה שנדרש הם מקבלים, אפילו לימודי עברית דרך משרד החינוך למשפחות החטופים, בניית תוכנית אישית מותאמת, למידה בבית התלמיד ומענים חינוכיים משלימים. יש לנו ילד שלא עומד בקריטריונים של מחוננים, אבל הוא היה צריך משהו קצת אחר, אז דאגנו להכניס אותו. אנחנו מנסים לפרוץ את כל האפשרויות. לגבי תלמידים יתומים, יש לנו 23 יתומים משני הוריהם, יש ועדה בין-משרדית וניתנים המענים. משרד הרווחה מתכלל את העניין ואנחנו שותפים משמעותיים בתהליך הזה.

בסוף דבריי, רב תודות למנהלת. יש לנו עבודה עם אמון גדול מאוד ושותפות משמעותית מאוד. יושבת פה נציגה בכירה מטעם השירות הפסיכולוגי-חינוכי בתוך המנהלת, שתורמת תרומה גדולה גם לעבודה החינוכית וגם לעבודה הבין משרדית. ד"ר נועה טייך פייר היא הנציגה שלנו פה בתוך המנהלת ויש לנו עוד שתי נציגות כי צריך לשבת פה יום-יום. מאחורי שלושתן יש מערך גדול מאוד של צוותים – צוותי מטה וצוותים מחוזיים, כי כשאנחנו מקבלים משימה, באותו רגע משרד חינוך שלם פועל, כדי שהמשימות ימומשו. תודה על השותפות שלכם.

אני חייבת ללכת למחויבויות קודמות נוספות, אז ישר כוח גדול. אנחנו עוד נמשיך להיות איתכם בקשר, כמובן דרך יוסי וגם באופן פרטני ואישי.

אז אם נועה לא פה, אפשר להגיד מקצת שבחו של אדם שלא בפניו, נועה ממשרד החינוך היא באמת מיוחדת. לכאורה משרד החינוך לא עוסק בזה, אבל הם לקחו על עצמם לעסוק גם בזה.

אנחנו עוסקים גם בזה.

הם לקחו על עצמם לעסוק גם בזה ויש גם מספר יחידות של סטודנטים שלזכותם ייאמר, כמו גם לזכות כל משרדי הממשלה, שעושים עבודה יפה מאוד וגיליתי פה עליהם דברים חדשים.

נשמע כעת את תמר מהביטוח הלאומי בזום.

צוהריים טובים, שמי תמר הרפז, ומתוך שלושה נציגים במנהלת, אני נציגת ביטוח לאומי. אציג בקצרה את המענים בצורה ממוקדת על הילדים - זכויות של ילדי חטופים, זכויות של אחים של חטופים או זכויות ילדים ששבו.

שלוש האוכלוסיות האלו מקבלות גמלה חודשית. לגבי אחים וילדים, זו תוספת לבת הזוג או למגדל אחר, אם זו גרושה או כל מגדל אחר. גם כשמדובר ביתומים משני ההורים, אלה הסבים או הדודים, מי שמגדל.

שלוש האוכלוסיות זכאיות לטיפול רגשי – זה יכול להיות קונבנציונלי שיחתי, או על ידי טיפול באמצעות בעלי חיים או טיפול באומנות. הכול בהתאם לילדים. ילדים ששבו זכאים גם לטיפולים אלטרנטיביים. שלוש האוכלוסיות זכאיות לטיפול פסיכו-דידקטי במידת הצורך, הוראה מתקנת ושיעורי עזר או חונכות, שיכולה להיות עם ערך מוסף לימודי בהקשר של ילדים ששבו – אלה הדברים העיקריים מבחינת המענה בהיבט החינוכי.

ילדים ששבו קיבלו את המידע לגבי האפשרות שלהם להגיש, בנוסף לזכאות שלהם, בקשה לגמלת חטופים ששוחררו, וכן גם גמלת ילד נכה - מי שרצה הגיש וקיבל בלי להופיע בפני ועדה. יש מענקים ראשוניים שהילדים ששבו קיבלו לצורך התארגנות ראשונית וגם כל מיני זכאויות של בני המשפחה שלהם מדרגה ראשונה. כך גם חוגים וקייטנות, המענים הם תמיד ייחודיים לילדים.

כמובן שיש עוד הרבה מענים, אבל השתדלתי להיות מדויקת ולתת את מה שקשור בהיבט החינוכי. נמשיך ללוות את הילדים ששבו לכל אורך החיים, גם אחרי שהם יהיו בוגרים. כפו שיעל אמרה בהתחלה על אחים וילדים, מדובר במשפחות חטופים רבות, שהושוו מבחינת זכאויות למשפחות השכולות לפי חוק משרד הביטחון. ולכן לילדים של חטופים וגם לבוגרים, אפשר לעזור בכל מה שקשור להכשרה מקצועית, אבחון תעסוקתי וכל מה שצריך בדרך כדי להגיע להשכלה גבוהה – פסיכומטרי, מכינות קדם-אקדמיות ועוד.

בנוגע לאחים של חטופים, ברגע שהם הופכים להיות בוגרים, הם יכולים להמשיך להיות זכאים לטיפול, ובמסגרת לימודים של השכלה גבוהה יש זכאות, שהיא למעשה של ההורים, למענק לימודים. בחלק מהמקרים אנחנו משלמים את זה לאח עצמו, כי הוא כבר בוגר ומנהל את חייו באופן עצמאי.

תודה. תמנע ממשרד הרווחה, בבקשה.

שלום, שמי תמנע מזרחי חיים, ואני ממשרד הרווחה עובדת באגף "חרבות ברזל" תחת מנהלת האגף, אתי קיסוס, מנהלת שירותים חברתיים אישיים. מאז 7 באוקטובר משרד הרווחה נמצא בחזית העשייה החברתית, פועל ימים כלילות כדי לתת מענה לאוכלוסייה הרחבה של נפגעי 7 באוקטובר ובכללם משפחות החטופים והשבים.

מאז 7 באוקטובר הצמדנו לכל משפחה של חטוף ושב עובד סוציאלי מתכלל, שהוא למעשה מתכלל את כל הטיפול במשפחה. העובדים הסוציאליים הכירו חלק מבני המשפחות כבר לפני כן, ולחלקם גם בהמשך הם מעניקים ליווי צמוד מאוד. כפי שירון ציין, השירותים החברתיים ברשויות המקומיות ימשיכו ללוות את המשפחות גם אחרי.

אנחנו נותנים מעטפת גדולה מאוד תקנים ייעודיים שנתנו לעובדים מתכללים, ואנחנו תופרים חליפה אישית לכל משפחה בהתאם לצרכים שלה, לקצב שלה ולרצונות שלה. אנחנו עובדים כמובן בשיתוף פעולה יחד עם המולקולה, שכוללת את כל נציגי משרדי הממשלה, כדי לסנכרן את המענה, לתת מענה מהיר ומיידי לצרכים שעולים.

חבר הכנסת משה ציין את הצורך באיזושהי כתובת אחת וברורה, אנחנו מנסים בתוך המולקולה לסנכרן את העבודה המשותפת, את חלוקת התפקידים ואת תחומי האחריות, כדי שהמשפחה תקבל את המענה שהיא צריכה בזמן הכי מהיר שאפשר.

האם המענים מגיעים ישירות מכם, או שזה עובר דרך הרשויות? האם יחידות הרווחה בתוך הרשויות ברמת הפרקטיקה?

לכל משפחה יש עו"ס מלווה, בנוסף למולקולה שמלווה והיא כוללת את כל נציגי המשרדים. במידה ועולים צרכים ובקשות הקשורים לתחום הרווחה, העובדת הסוציאלית שנמצאת עם המשפחה ומלווה אותה באופן אינטנסיבי - נותנת את המענה. העברנו תקציבים מוגברים לרשויות המקומיות, כדי לתת את המענה. אנחנו גם יושבים פה כנציגי המנהלת, ובמידה ויש צרכים חריגים, שלא מקבלים מענה - ואנחנו נתקלים בבקשות חריגות מאוד - אנחנו נותנים את המענה דרך הממונות המחוזיות או דרך מנהלות המחלקות.

בהמשך לשאלתה של קטי, אנחנו מטפלים לא רק במעגל הראשון, ומקבלים פניות גם ממעגלים שני ושלישי. שירותי הרווחה נותנים מענה לכולם, ואנחנו מנסים ככל יכולתנו לתת את המענה המיטבי לכלל המעגלים.

אנחנו מטפלים בכל אותם ילדים שנותרו ללא הורים או עם הורה אחד ומתכללים את הטיפול בהם. יש לנו מערך שלם של עובדים סוציאליים, הכשרות ומתווים שהוצאנו לעבודה איתם ואנחנו עומדים להוציא גם איזשהו תדריך לעובדים המקצועיים.

האם אין חוסר במטפלים, לאור החוסר הארצי?

לגבי מטפלים של עובדים סוציאליים, בזכות יעקב מרגי וינון אהרוני, מנכ"ל משרד הרווחה, הרשויות המקומיות תוגברו בתקנים ייעודיים וייחודיים לטובת הטיפול במשפחות החטופים והשבים.

איך הקשר ביניכם ובין המשרד השני? בכל זאת, הביטוח לאומי לא נמצא אצלכם אלא במשרד אחר.

אחד היתרונות הוא שלכל משפחה יש מלווה מכל התחומים – ביטוח לאומי, חינוך, בריאות, מתאם טיפול במשפחה במנהלת, ואנחנו עובדים בסנכרון ובשיתוף פעולה מלא.

השלם שגדול מסך חלקיו, זה המקום הזה.

כן. אני יכולה להגיד לכם שכשיש צרכים מסוימים שלא מקבלים מענה מהביטוח הלאומי, אנחנו מנסים לתת את המענה, ולפעמים דרך החינוך. המוטו שלנו הוא לנסות ולתת את הפתרונות הטובים ביותר.

בטוח שיש אופציות. אני פשוט מדמיינת לעצמי את אותו ילד ששני הוריו נרצחו, הסבב הזה שאת מדברת עליו, הוא אפילו לא מודע למצב הזה, ולכן אני שואלת איך מתקיים המעגל הזה, ואני מבינה שזה עניין של קפסולה, אבל לא מסתדר לי שהוא לא יודע מה הזכויות שלו. שמעת שהיא אמרה שהם אפילו לא יודעים מה הם צריכים.

לא כל הילדים שנותרו ללא הורים הם מתוך משפחות החטופים, אבל ממש לאלה שכן, יש לנו ליווי אינטנסיבי של עו"ס מתכלל, שזה חלק מהתפקיד שלו ולכך הוא הוכשר כל כך הרבה שנים – לעשות מיפוי צרכים, לאבחן ולתכלל את כל הממשקים והגורמים. אנחנו בקשר צמוד מאוד גם עם המשפחות שלהם, גם עם הצוות שמנחה את האמנה ועם אלה שאצלם הם גרים. אנחנו מנסים לתת את כל המעטפת הנדרשת.

יחד עם המנהלת, אנחנו מפתחים גם יוזמות לטובת משפחות החטופים, למשל פעילויות קיץ, כפי שירון הציג אותן, זו הפוגה לילדים ולמשפחות. גם לקראת החגים אנחנו נערכים, מארגנים קבוצות לסבים ולסבתות ועבודה עם הקהילות. יש לנו עובדים סוציאליים קהילתיים שנמצאים בשטח ומלווים את הקהילות.

אנחנו מנסים, יחד עם המנהלת, לקדם גם מרחב פיזי לקהילת השבים. יש קבוצת מיקוד של השבים, שבתוכם יש גם הורים, וזה משהו שאנחנו עובדים עליו בשיתוף פעולה עם המנהלת ומנסים לקדם את הנושא הזה. אנחנו מנסים לעבוד על פיתוח תורה מקצועית חדשה, שנוצרה בעקבות אירועי 7 באוקטובר, להשתכלל ולפתח, כדי לתת את השירות הטוב והמיטבי ביותר לאוכלוסייה שמקבלת את השירות – בשביל זה אנחנו כאן. תודה רבה.

אנחנו נצא לסלון, כי אנחנו באיחור.

כשיעל ועינב מגיעות לוועדה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם. לפחות אני כיושב-ראש הוועדה וגם עם חברי הכנסת, לא היינו מודעים.

אמרתי את זה מהרגע הראשון.

תודה על ההזמנה. למרות כל מה שהצגתם בפנינו עם עבודה מדהימה, הייתי רוצה לדעת אילו אתגרים עדיין עומדים בפניכם? ואיפה אנחנו כוועדה או כחברי כנסת יכולים לעזור או לתת את הדחיפה לתיקון פערים או אתגרים שאתם חושבים שחרף כל העבודה, הם עדיין פתוחים?

אני חוזר ואומר שלצערי, לא מספיק מכירים את העבודה בחוץ. אם אנחנו כחברי כנסת לא מכירים, אז לא כל שכן הציבור הרחב. אני חושב שזה משהו שצריך לשים עליו דגש, ולכן אני שואל אילו אתגרים עומדים כעת בפניכם? ככל שנוכל לעזור, כמובן שאנחנו נהיה פה לעזרה.

אנחנו פועלים על פי חוק. בתחילת הדרך, עשינו הרבה עבודה גם כדי לחוקק וגם ליצור תשתית נכונה דרך החלטות ממשלה כאלו ואחרות. עשינו לא מעט דברים ועברנו כברת דרך, אם אני מסתכלת אחורה בזמן. לא איכנס לכל דברי החקיקה, אבל בתחילת הדרך יש השוואה של משפחות החטופים למשפחות חיילים וחללי איבה, וזה כשלעצמו מקנה זכויות רבות מביטוח לאומי או ממשרד הביטחון, כולל קצבה חודשית וסל זכאויות.

חוקקנו את חוק התגמולים למשפחות החטופים, זה חוק ייעודי למשפחות החטופים שמדבר גם על המענקים וגם על הרחבת המעגל המשפחתי, הגדרה של מעגל ראשון שבהקשר הזה, זה באמת חסר תקדים. כלומר, אין לזה אח ורע בחקיקה שנוגעת לשיקום ולאיבה. בהמשך, יש את חוק חלף שכר, שלפיו ביטוח לאומי והמדינה ממשיכים לשלם שכר לחטופים כל עוד הם בשבי.

אני חוזרת רגע למוטבים בחשבון, יש לא מעט חטופים שהמוטבים בחשבון הם גם בני או בנות הזוג והם נהנים מהתשלומים האלה כי יש התחייבויות. זה גם עוד סעד שלתחושתנו, נותן מרחב נשימה.

יש החלטות ממשלה כאלו ואחרות, שנותנות למשפחות הטבות בנסיבות - התאווררות במלונות, טיפול רפואי ככל שצריך ושהות באזור כזה או אחר בארץ.

החוק שחוקק לאחרונה ביותר, זה חוק פדויי השבי וחטופים ששוחררו. הוא הגדיל באופן משמעותי מאוד את הזכאויות של החטופים ששבים, מה שלא היה לפני כן. לפני כן היה תשלום חודשי מזערי שקיבלו פדויי שבי של מלחמת יום כיפור ופדויים נוספים. החוק עכשיו נותן גם קצבה חודשית מכובדת כי הכפלנו אותה פי שלוש, גם קצבת נכות גבוהה וגם סל זכאויות, שזכאי לו נכה של כ-50% פוסט טראומה. זה סל עצום, שכפי שליאת אמרה הביטוח הלאומי נותן מתוקף כל השינויים הללו.

אלה החוקים שהגדירו ונתנו לזה תשתית חוקית. זה מהלך חשוב מאוד, ואנחנו עוד בדרך לשם. לדוגמה, לגבי פערים שאנחנו נמצאים בהם ואולי יגיעו לפתחכם באיזושהי דרך ובסוף לכנסת, כמי שחברים בוועדות נוספות. בדרך כלל, החוקים שלנו נידונים בוועדת העבודה והרווחה, אבל חלקכם חברים גם שם, ואנחנו חייבים את הרוח הגבית בהקשר הזה.

לדוגמה לקונה שאנחנו מטפלים בה ממש כעת, ברגע שהשב חוזר, משפחתו מפסיקה לקבל את כלל ההטבות ואת המעמד החוקי שנתנו לה בתחילת הדרך. הווה אומר, מי שמקבל היום את עיקר ההטבות, הוא החטוף עצמו ששב, אבל אנחנו מבינים שהמשפחות לא מייד חוזרות לשגרה ולמעגל החיים הרגיל. "נורמלי" זה כנראה לא יהיה כבר אף פעם, אבל אנחנו מבינים שהם צריכים עוד איזושהי אורך נשימה.

המענים נכנסים למסלול אך ורק על פי בסיס חוק, לכן במקרים כגון אלו נמשיך במסגרת משרד החינוך או משרד הבריאות, ואושרה תציג תכף בקצרה מה עשינו עם משרד הבריאות בהקשר של משפחות החטופים, ולא רק השבים.

את המענים האלה אנחנו ממשיכים לתת, אבל מענקים ומעמד על פי חוק, לא קיימים. כלומר, אין למשפחת השב שום הגדרה בחוק שהיא זכאית לאי-אילו מענקים או זכאויות של ביטוח לאומי, כמו טיפולים נפשיים וכדומה. מי שזכאי זה המעגל הקרוב. כיוון שהגדרנו את השב עם 50% נכות פוסט-טראומה, אנחנו מייתרים את הבעיות הרפואיות ואת התהליכים, וגם הם זכאים לרפורמת נפש אחת שמקנה למעגל המשפחתי הקרוב גם סיוע נפשי, אבל זה בשוליים.

אנחנו מדברים פה גם על סיוע של שיקום תעסוקתי, כניסה למעגל חיים ודברים שחסרים לנו ואנחנו מנסים היום לקדם. יש עוד דברים כשאנחנו מבינים שאחים וילדים בוגרים שמקבלים את המענקים הרבעוניים, נמצאים קצת בפער, כי המענקים קטנים יותר וכי הם לא מקבלים סיוע נוסף, לכן אנחנו בשיח ובדברים גם מול האוצר, גם מול אנשי המקצוע וגם עם המשפחות.

לאורך כל הדרך, אנחנו מקיימים שיח עמוק עם המשפחות – עם צוות מיצוי זכויות ומדיניות המשפחות ואנחנו עושים את השינויים האלה איתם יחד יד ביד. אנחנו לא ממציאים צרכים יש מאין, אלא פועלים בדיוק לפי הצרכים שלהם וממפים אותם לתהליכי רוחב.

בכנסת אנחנו צריכים הרבה פעמים רוח גבית שלכם בהקשרים הללו, גם מול גורמי מדינה וגם לפעמים, מול המשפחות. ציינתי לטובה את הדיונים אצלכם בוועדה, כי כשאנחנו באים כאנשי מקצוע וחברי הכנסת נותנים הרגשה טובה למשפחות בוועדה, זה עושה את העבודה. בוועדות שבהן זה לא היה, כולם יצאו מתוסכלים ובראש ובראשונה המשפחות, פשוט יצאו ועזבו גם דיונים באמצע.

ברגע שיושב-הראש וחברי הכנסת ניהלו את הדיון בצורה מכבדת ורגישה, התוצאות ניכרות ועד היום זוכרים לנו את זה לטובה – זה המסר שלי אליכם. אני מעריכה מאוד את מה שנעשה אצלכם בוועדה, כי מבחינתי זה נעשה ממש למופת.

ועדת חינוך, בכל זאת.

נכון, דרך ארץ קדמה לתורה.

אנחנו עוברים מכאן לסלון לשיח עם המלווים של המשפחות. אנחנו נפרדים מהמשרדים הממשלתיים, אז תודה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.