פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
2
ועדת החוקה, חוק ומשפט
15/07/2024
מושב שני
פרוטוקול מס' 385
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ט' בתמוז התשפ"ד (15 ביולי 2024), שעה 10:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 15/07/2024
הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ד-2024
פרוטוקול
סדר היום
הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ד-2024
מוזמנים
¶
אורית קוטב - משנה לפרקליט המדינה עניינים אזרחיים, משרד המשפטים
לימור פלד - סגנית מנהל המחלקה האזרחית, משרד המשפטים
מיכאל ויגודה - ראש היחידה למשפט עברי, משרד המשפטים
יערה למברגר - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
יעל לוי אריאל - מרכז המחקר והמידע של הכנסת
יובל פרוקצ'יה - חוקר ומרצה בדיני חוזים, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים
אורי בן אוליאל - חבר סגל, לשכת עורכי הדין
חגי ויניצקי - מרצה בכיר
מוזמנים באמצעים דיגיטליים
¶
דניאל פרידמן - שר המשפטים לשעבר
שחר ליפשיץ - מומחה לדיני חוזים, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים
רישום פרלמנטרי
¶
הדס צנוירט
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ד-2024, מ/1707
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. על סדר-היום: הצעת חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ד-2024. בדיון הקודם שמענו את הממשלה, את ההצגה מטעם הממשלה, והתחלנו לשמוע חלק מהאנשים שפה. מי שביקש להירשם לדבר – תירשמו. גם הממ"מ ביקשנו שיכין סקירה. ביקשנו שתציגו כעת וגם הייעוץ המשפטי. רק אומר שוב כדי שגם ההתייחסויות יהיו באיזושהי קונקרטיות למה שכרגע מונח על השולחן – בעקבות הכיוונים שהחלו להיאמר והסקירה של הממ"מ והשיח – הנוסח הזה נשלח ונמצא באתר הוועדה. אפשר לעשות לזה ניתוחים ארכיאולוגיים וזה עקרונות, עוד לא נוסח לחקיקה, עוד לא משהו שאנו בשלים להצביע עליו אך נותן את מסגרת ההתייחסות. נמצא פה גם ראש המחלקה למשפט העברי. מה שהנחה אותי, גם בניסוח העקרונות הללו, הם שני עקרונות שניתן לנסח אותם מתחומי השיח של המשפט העברי. קודם כל, אנו רוצים להחיל – מדברים כרגע על חוזה שהצדדים קיבלו ייעוץ משפטי לפני כריתתו. אנו יודעים שיש פה רצינות מסוימת בניסוח, איזו מין הנחה. יכול להיות שבעתיד נחשוב שאפשר להרחיב את זה יותר, לתת לזה משקל יותר או פחות אבל לפחות בתור התחלה על זה אנחנו מדברים. הכלל הראשון, ההשראה – אין מקרא יוצא מידי פשוטו. חוזה לא יפורש בניגוד ללשונו. כלומר קודם כל המסגרת הכללית – אתה לא יכול לסתור את הלשון. זה ניסוח קצת שונה אבל הופיע בהצעה של שחר ליפשיץ – הופיע כסעיף 3 אצלם וחשבתי שמבנית חשוב, גם אם מנוסח בלשון שלילה, לבנות את המסגרת קודם ואז לראות איך מתקדמים באותה מסגרת ולשדרג את הכלל הזה מכלל מספר 3 לכלל מס' 1. בעצם סעיף 2 וסעיף 3 הם יישום פרקטי בעיניי של הכלל מהמשפט העברי, דברים שבלב אינם דברים, דברים שבליבו ובלב כל אדם כן דברים. כלומר אנו לא קוראים מחשבות או מנסים לעשות טלפתיה, לנסות לזהות מה אדם חשב או לא חשב. כל זמן שהיה רק בליבו, אין לזה לתוקף - אינם דברים אבל אם זה בליבו ובלב כל אדם שאפשר להתחקות תחת אומד הדעת הזה בין אם מדובר בלשון החוזה ומהנסיבות האובייקטיביות של כריתתו כי נסיבות אובייקטיביות - נפרש את המושג הזה בהמשך אך מדובר על משהו שאינו ידע חשאי וסודי כי אז שוב חזרנו לעולם הדברים שבלב, אלא משהו שברור לכולם שאפשר להתייחס אליו, אבל גם זה כשהחוזה לשונו עמומה, דורשת פירוש. כשהלשון מפורשת אנו חוזרים לכלל 1 – אתה לא פועל נגד הלשון המפורשת. כשהלשון עמומה, אז אתה יכול להתרחב ולשון עמומה זה מקרה פרטי של סעיף 26, שמדבר על חוסר בחוזה - יכול להיות אירוע שלם שלא התייחסו אליו ויכול להיות אירוע שהתייחסו אליו אך איני יודע בדיוק איך, לכן זה מקרה פרטי ושם אנו הולכים לעולם הנסיבות ולשון החוזה ולצורך הקביעה של המשקל היחסי של מה לשון החוזה ונסיבות העניין אנו - גם פה קיבלתי את ההשראה מההצעה – זה סעיף 2 בהצעה של שחר ואלעד, כמובן את נושא הייעוץ המשפטי יצא משם כי יצא משער הכניסה, אין צורך להתייחס אליו פעמיים. כן חשבתי שיהיה פה מידת הייצוג המשפטי – להשאיר את זה אבל ברמה של להרים טלפון לעו"ד מה קורה או ניסחת כל מילה ומילה ועורכי דין עשו עבודה, וזה כן שיעור שיכול לתת לי אינדיקציה כמה לתת משקל למלים וכמה לתת לנסיבות האחרות. זה העקרונות שחשבתי שאם נדבר סביבם נוכל לקחת את הדיון למקום מעט ויתר פרודוקטיבי. אפשר להתווכח איתם, להסכים איתם, להציע עקרונות או גישות אחרים אך חושב שזה יכווין אותנו קצת יותר למקורות אופרטיביים. הממ"מ, בבקשה.
יעל לוי אריאל
¶
נתבקשנו על ידי צוות הייעוץ המשפטי של הוועדה לסקור כללים לפרשנות חוזים במדינות שונות בעולם, ככל הניתן בהתמקד בחוזים עסקיים. כפי שניתן לראות במסמך, סקרנו חמש מדינות, אנגליה, קנדה, ארצות הברית, צרפת וגרמניה, כלומר גם מדינות של המשפט נוהג המשפט המקובל וגם מדינות של זה הקונטיננטלי והמטרה שלנו הייתה לתת תמונת מצב מגוונת ככל האפשר של פרשנות חוזים בשיטות משפט שונות. אציג בקצרה את עיקרי הדברים. זה מסמך די ארוך. כמובן אשמח להרחיב אבל את הסקירה המלאה אפשר לקרוא באתר המ"מ וגם בפורטל של הוועדה.
כפי שעולה מהסקירה וגם מהדיון שהיה פה פעם שעברה ושבטח יתפתח היום, פרשנות חוזים היא אחת הסוגיות הכי חשוב במשפט המסחרי והיא עומדת במוקד של דיונים תיאורטיים וגם בלב הליטיגציה המסחרית. באופן כללי, במדינות שאנו סקרנו לא מצאנו חוק חוזים כללי שעומד בפני עצמו, בדומה למודל הישראלי של חוק החוזים שיש לנו פה. במדינות המשפט המקובל שסקרנו ראינו שכללי הפרשנות התפתחו בעיקר דרך פסיקה של בתי המשפט, כאשר בארצות הברית חלק מכללי הפרשנות עוגנו גם בחקיקה שמבוססת על הקוד האחיד שארחיב עלו בהמשך. במדינות המשפט הקונטיננטלי המודל הוא קצת שונה. כללי הפרשנות מעוגנים בקודקס אזרחי – אתייחס גם לזה בהמשך. כפי שהסקירה מראה, וגם עלה פה בצורה מאוד ברורה מהדיון, יש גישות שונות. יש גישות שמדגישות יותר את לשון החוזה וגישות אחרות שלפיהן יש לשקול את לשון החוזה ולצידה שיקולים נוספים כמו פרקטיקות מסחריות, זהות הצדדים לחוזה, סוג החוזה וכו'.
אתחיל במדינות המשפט המקובל שהתייחסנו אליהן. באנגליה כאמור אין חוק חוזים כללי, אין קוד מסחרי, אבל יש כללי פרשנות חוזים שהתפתחו בפסיקה לאורך השנים. אנו בנינו את הסקירה סביב פסק דין מסוף שנות ה-90' שנחשב לפסק הדין המוביל וניסח בצורה מאוד ברורה עקרונות לפרשנות חוזים. לעקרונות האלה היתוספו אחר כך עקרונות נוספים, בעיקר דרך פסיקה של בית המשפט העליון בבריטניה. העקרונות המרכזיים בקצרה הם שכוונת הצדדים תפורש בצורה אובייקטיבית לפי מבחן האדם הסביר, ובמבחן הזה לוקחים בחשבון גם את לשון החוזה וגם את ההקשר המסחרי. יש לקחת בחשבון את הרקע לחוזה – מה שנקרא בפסקי הדין באנגליה המטריקס העובדתי, והוא יכול לכלול מגוון די רחב של שיקולים, כולל הנחיות של הרגולטור – תלוי בסקטור שמתעסקים בו, פרקטיקות מסחריות נפוצות וכו'. עיקרון הבא הוא שהמשמעות המילולית לא בהכרח זהה לזו הסבירה של לשון החוזה, ולפעמים בית המשפט נדרש להבדל בין שתי המשמעויות, וגם שככל שניתן, בית המשפט ייטה לתת למילים את המשמעות הטבעית והרגילה שלהן.
אני חושבת שזה עלה בדיון הקודם, כשמדובר בצדדים מנוסים שהשתמשו בייעוץ משפטי לצורך עריכת החוזה, הנטייה של בית המשפט להתערב או להניח שנפלה טעות בניסוח החוזה, תתמעט. ככל שמדובר בצדדים לא מנוסים, תהיה נטייה גוברת להתערב במידת הצורך.
מאנגליה לקנדה. בקנדה הסקירה שלנו הבחינה בין הפרובינציות והטריטוריות של קנדה שבהן חל המשפט המקובל שאליהן אתייחס עכשיו לבין קוויבק שאליה אתייחס אחר כך. במדינות ובפרובינציות של המשפט המקובל בקנדה כללי פרשנות החוזים נוסחו גם כמו באנגליה דרך פסיקת בתי המשפט. פה התייחסנו בעיקר לפסק דין משנת 2014 ופסיקה מאוחרת שנשענה עליו. כפי שתראו, יש נקודות דמיון רבות לעקרונות שנוסחו באנגליה. בקביעת כוונת הצדדים בתי המשפט הסתמכו על חשבון החוזה אך יעשו זאת בהתחשב בקריאת החוזה בכללותו וגם הנסיבות שבהן נכרת. בית המשפט בקנדה קרא להימנע מפרשנות דבקנית של לשון החוזה ולהעדיף אפשרות פרשנית שמתיישבת עם התכלית המסחרית של החוזה. גם פה יש התייחסות למטריקס העובדתי כפי שראינו במשפט האנגלי. יש חשיבות לנסיבות שמקיפות את החוזה וזה גם כאשר לשון החוזה ברורה – כלומר לא צריך שתהיה עמימות בחוזה כדי להידרש למטריקס העובדתי. בית המשפט בקנדה ציין שיש לשאוף יעילות מסחרית ולהימנע מפרשנות שמובילה לאבסורד או לתוצאה שאינה הגיונית מבחינה מסחרית ואחרת וגם דיברנו על העניין של להביא בחשבון פרקטיקות למסחריות מקובלות לתוך המטריה הזו של פרשנות.
מקנדה לארצות הברית – לה יש מודל קצת יותר מיוחד כי יש כאן שילוב של כללים שגובשו בפסיקה וחקיקה משמעותית בנושא של פרשנות חוזים. מקור מאוד חשוב שסקרנו בהרחבה הוא הקוד המסחרי האחיד, ה-UCC שאומץ בצורה זו או אחרת בחמישים מדינות בארצות הברית. הקוד הזה הוא מודל חקיקה מקיף שמטרתו להסדיר היבטים משפטיים של עסקאות מסחריות ולאפשר עקביות בין המדינות השונות בארצות הברית, להקל על המסחר בין המדינות הללו וכו'. אחת הקביעות החשובות של ה-UCC נוגעת להגדרות של פרקטיקות מסחריות שלאורן יפרשו תנאים בחוזה, וגם במקרים שבהם אין עמימות, גם הפרקטיקות יכולות להיות רלוונטיות, כלומר חוזים מפורשים לא רק לפי לשונם אלא גם לפי פעולות מסוימות של הצדדים. לא אכנס לפרטים כי זה נושא רחב מאוד של העניין של פרקטיות מסחריות, אך אפשר לראות בסקירה שפרקטיקות מסחריות יכולות לכלול למשל את מהלך ביצוע החוזה לאחר שנכרת, מהלך העסקים בעסקאות קודמות בין הצדדים וכו', ואפשר לראות זאת בהרחבה בסקירה.
בנוסף ל-UCC יש גם חשיבות לפסיקה של בתי משפט בארצות הברית. התייחסנו בסקירה למספר מקורות שאינם מחייבים אך חשובים מאוד. למשל אריסטייטמנט והמקורות האלה מאגדים ומבהירים כללים שהתגבשו ופותחו בפסיקה. למשל מדובר שם על התחלת תהליך הפרשנות בהתייחס ללשון החוזה והניסיון להתחקות אחר כוונת הצדדים, בין השאר על ידי פרקטיקות מסחריות כפי שאמרנו. יש גם התייחסות במקורות האלה לכללים פרשניים, חלקם מוכרים לנו משיטת המשפט שלנו וסדרי קדימויות כמו הכלל שלפיו יש להעדיף פרשנות המותירה את החוזה על כנו וכו'.
כפי שאפשר להניח, יש הבדלים בין המדינות השונות בארצות הברית בעניין הזה. אנו כתבנו על מדינת ניו יורק כדוגמה. שם אימצו את ה-UCC, הקוד המסחרי שציינו, אך זו מדינה שבה נחשב שבתי המשפט נצמדים יותר למילה הכתובה ואפשר לראות בסקירה שלנו באילו מקרים כן הסכימו לסטות מהמילה הכתובה, זה בעיקר במקרים של עמימות משמעותית בחוזה. אני מפנה אתכם לסקירה כדי לראות.
כיסיתי את המדינות של המשפט המקובל ועכשיו אדבר בקצרה על מדינות של המשפט הקונטיננטלי. בעיקרון למרות שאין להם חוק חוזים שעומד בפני עצמו, יש להם קודקס אזרחי שמסדיר בצורה יחסית ברורה את כללי פרשנות החוזים. דיברנו בסקירה על צרפת ששם הקוד הצרפתי מסדיר את הכללים האלה והיה שם תיקון די משמעותי ב-2016. העקרונות בגדול, הם שיש לפרש את החוזה לפי הכוונה המשותפת של הצדדים ולא לעצור במשמעות המילולית של התניות בחוזה. כאשר לא ניתן לזהות את כוונת הצדדים, החוזה יפורש לפי המשמעות שאדם סביר המצוי באותו מצב היה מעניק לו. יש לפרש את החוזה בצורה קוהרנטית כלומר את התנאי שבמחלוקת בהרמוניה עם שאר תנאי החוזה. במקרים של ספק או עמימות בחוזה אחיד התנאי יפורש נגד המנסח – זה תנאי שמוכר לנו גם מהחוק הישראלי, ותינתן עדיפות כמו בשיטות משפט אחרות לפרשנות שנותנת תוקף לסעיף ולא לפרשנות ששוללת את התוקף שלו ומביאה לביטול החוזה כולו.
גם בגרמניה יש קודקס אזרחי שקובע מספר כללים חשובים לגבי פרשנות חוזים. הקודקס קובע שהצהרת כוונות של הצדדים צריכה להתפרש לפי הכוונה האמיתית שלהם ולא לפי המשמעות המילולית של הצהרתם כפי שהתבטאה בחוזה ועיקרון תום הלב הוא עיקרון מוביל וחשוב מאוד בשיטת המשפט הגרמנית, ולכן הקוד קובע שהחוזים יפורשו לאור עיקרון תום הלב ותוך התחשבות בנוהג המקובל.
המדינה האחרונה שסקרנו תחת משפט פרובינציה היא קוויבק, שגם שם כללי פרשנות חוזים מוסדרים בקוד אזרחי. הכללים כן נותנים קדימות למילה הכתובה, וכאשר בית המשפט סבור שהכוונה המשותפת של הצדדים היא ברורה, אבל אם בית המשפט מוצא שהחוזה עמום הוא צריך להיעזר בראיות מתאימות לפרשנותו. ככל שהחוזה ברור יותר, כך בית המשפט ייטה פחות לפרשו. כאשר עולה הצורך בפרשנות לפי הקוד יש לתת דגש לנסיבות שבהן התקשרו הצדדים בעסקה כלומר אפשר לטעון שבקוויבק נוטים לאמץ גישה יחסית גמישה לפרשנות חוזים.
אזכיר ממש בקצרה כללים נוספים. אמרנו שהכוונה המשותפת של הצדדים היא העיקרון המנחה להבדיל מהיצמדות לפרשנות המילולית. בתי המשפט ייקחו בחשבון את אופי החוזה, את נסיבותיו, מנהגים בחוזים דומים ופרשנות שהצדדים העניקו בנסיבות קודמות, אם התקשרו ביניהם בעבר. כל פסקה בחוזה תפורש בהרמוניה – דיברנו על זה ויש להעניק להתניות בחוזה פרשנות שתיתן להם תוקף ולא תבטל את החוזה, ואם ניתן לפרש מילים בחוזה ביותר מדרך אחת, הדרך שמתיישבת עם נושא החוזה תועדף. זו סקירה ממעוף הציפור של מה שכתבנו במסמך. הראינו גם מדינות מהמשפט המקובל וגם מדינות של המשפט הקונטיננטלי עם מודלים שונים לעיגון כללים של פרשנות חוזים, ואשמח להרחיב, אם יש צורך. תודה על ההקשבה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה. שמתי לב לנושא של שער כניסה כזה שנקרא עמימות. זה כן דבר שראיתי בכמה מדינות. כלומר שלפני שהוא עמום, אנו לא מתחילים להתערב. אני חושב שקוויבק זה אולי הכי בולט.
יעל לוי אריאל
¶
שער כניסה שחשוב להתייחס אליו. יש לזכור שיש שיטות משפט שבהן לא נדרש לזהות עמימות כדי שבית המשפט יפרש.
ד"ר גור בליי
¶
אנחנו הפצנו לקראת הדיון הקודם מסמך הכנה מפורט שעמד על הסוגיות השונות לדיון שעלו מנוסח הצעת החוק הממשלתית. הבעיה המרכזית שראינו בנוסח הממשלתי היה שקבע כלל גורף וקשיח להתבססות על ה- - - בלבד בחוזים עסקיים עם חריגים מאוד מצומצמים לסטייה מהלשון. אנו חשבנו שזה חוזים מעורר קשיים כעניין עקרוני ואולי שווה להוסיף סייגים וכן הלאה, אך בכל מקרה כיוון שכרגע הופצו עקרונות לנוסח חלופי מטעם יו"ר הוועדה נראה לנו יותר רלוונטי להתייחס אליו ופחות לנוסח הממשלתי. אם נחזור אליו, אולי נחזור ונתייחס ביתר פירוט לדברים שנדרשנו אליהם בכתובים במסמך ההכנה שלנו.
לפני שאכנס לסוגיות לדיון, שאלות על הנוסח שנמצא כרגע בפנינו, או העקרונות, לחזור לשאלה בסיסית שהוועדה דנה בה בשבוע שעבר, היו דעות לכאן ולכאן. אבל בכל רגע נתון, אל מול כל נוסח קיים לשאול אותה, השאלה של התועלת בחקיקה אל מול תועלת של הימנעות בחקיקה, ובכל נוסח האיזון הזה הוא קצת שונה. אני מבין, בדיון הקודם, לפחות לגבי הנוסח הממשלתי, שגם באקדמיה וגם בפרקטיקות היו קולות שונים. היו שחשבו, שכדאי לקדם חקיקה, והיו שחשבו שנוכח הכיוון שאליו צעדה הפסיקה בשנים האחרונות, ובייחוד אחרי פסק דין ביבי כבישים, שיש דגש הולך וגובר לפחות בהקשרים מסוימים על לשון החוזה, לא ברור האם יש צורך בחקיקה בהקשר הזה, ולא זו בלבד – האם חקיקה עלולה להוסיף על אי הוודאות במקום לפתור אותה, למשל באמצעות הכנסת מינוחים חדשים – בהצעת החוק הממשלתית היו מינוחים שקשורים במחזור הכספי של עסקים וכו', אבל גם בכיוון הזה - מה ייחשב קבלת ייעוץ משפטי כלומר מה היקף הייעוץ המשפטי שייחשב קבלה, מהן נסיבות אובייקטיביות בהקשר הזה או מהם פערי כוחות בהקשר הזה. כל שאלה כזאת מחייבת פרשנות – זה לא נוסח לשוני מדויק אבל תחייב פרשנות ואז תמיד השאלה רווח מול תועלת – האם התועלת בתוספת הוודאות היא גדולה מהחיסרון בהוספת מינוחים חדשים לשיטה. זו שאלה מקדמית.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
העמימות שאתה מציג להבנתי, נכונה גם על ביבי כבישים – שאלת הייצוג המשפטים מופיעה גם שם. מה שעמום בחקיקה יהיה עמום גם על ביבי כבישים. אולי אפילו פחות כי ביבי כבישים עושה עוד מבחנים – סגור, פתוח, מה נחשב.
ד"ר גור בליי
¶
יש פה עוד דברים. אל"ף, הפסיקה התקדמה מאז ביבי כבישים. הפסיקה כל הזמן הולכת ונבנית על בסיס סעיפים נתונים. ברגע שאתה משנה את הסעיפים, בתי המשפט, כל בית משפט נכנס למהלך שאומר: עכשיו שינו את החוק – אולי לא נכונים, אולי הנקודה זזה – זה כיוון אחד;; ודבר שני, נכנסים מינוחים – נסיבות אובייקטיביות למשל זה מונח – הוא לא קיים כ"טרם אוף ארט". זה דבר נוסף שמוסיף. יש פה שאלה שכל הזמן מרחפת בעיניי על כל הסדר חקיקתי בתחום הרגיש הזה.
לגופה של ההצעה, אני חושב, שמה שחסר פה זה בעיקר - אני מדבר על הפסקה הראשונה, ולא ברור לנו – זו באמת שאלת תם – לא רטורית - מה עיקרון העל העומד ביסוד הכלל הפרשני החדש שמוצע פה. כלומר ככל שקביעה היא שחוזה לא יפורש בניגוד ללשונו, במצב שזה בא כתוספת לגישה הבסיסית שאומרת שהעיקרון המנחה הוא להתחקות אחר כוונת הצדדים או מדעת הצדדים אבל האו מדעת הזה לא יכול לחרוג מלשון החוזה – זה עיקרון מאוד מקובל וקיבל הרבה ביטויים בפסיקה הישראלית וזה נשמע מאוד הגיוני לעגנו בחקיקה, כלומר לומר שהלשון מגבילה את אופציות הפרשנויות שלך אבל המסע שלך כשאתה מפרש, למצוא מה הצדדים התכוונו. יש מצב של חוזה של 400 עמודים של צדדים שקיבלו ייעוץ משפטי שהתכוונו שתיצמד רק ללשון אולי אבל יש מצבים אחרים. הייתה לנו גם הצעה בעניין. אם אתה נשאר עם כוונת העל הזו, ההצעה שלנו הייתה לכתוב שהחוזה יפורש או מדעת הצדדים כפי שהוא משתמע מהחוזה ומנסיבות העניין ובלבד שהפירוש אינו מנוגד ללשון החוזה – כן עם אחד אך בתוך הקונטקסט הזה. אם אין העיקרון הזה של אומד דעת הצדדים - איני יודע, בעיניי חסר פה. משהו. אם אין עיקרון אחר, לא ברור מה העיקרון. אם העיקרון אומר: תסתכל רק על הלשון כל זמן שאין עמימות הכוונה שלי לא לחפש את המטרה מאחורה אלא להסתכל רק על הלשון בהתעלם מהכוונה מאחורה, למיטב הבנתנו, אנו לא מכירים את זה בשיטות משפט אחרות שראינו בדוח של הממ"מ.
ד"ר גור בליי
¶
לא ראינו שום מצב שראינו שהוגדר שהמטרה היא לא להתחקות אחר מה הצדדים התכוונו. לפעמים אתה יותר נצמד ללשון, לפעמים פחות. תלך ללשון כמעט תמיד אלא אם, אבל מאחורי הדבר הזה- -
ד"ר גור בליי
¶
רק אסיים את הטיעון הזה. אז בעצם השאלה, מה אתה מנסה להתחקות אחריו, התשובה היא יכולה להיות מאוד טקסטואלית או קונטקסטואלית, יכולה ללכת לכל מיני כיוונים. בסוף המטרה מה אומד דעת הצדדים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני רוצה להתייחס לזה. לאומד דעת הצדדים אפשר להסתכל ברמה אחת וברמה שתיים, ברמת מטא. אומד דעת הצדדים – אני חוזר לעיקרון שאמרתי, שבבסיס העקרונות שלי, דברים שבלב אינם דברים. כלומר אומד דעת הצדדים, ככל שליבא דפולמא לא גליא, הם לא באו לידי ביטוי באמירה, בכתיבה – אוקיי. לא מעניין אתי. אני לא מנסה לקרוא מחשבות. ולמה אני עושה זאת – כי מעניין אותי מה דעת הצדדים האמיתי ומה עשו כדי שנדע מה דעתם. הם החליטו, בניגוד להרבה מאוד צדדים שמחליטים או להיות במערכת יחסים של אמון בלי חוזה, לפעול זה עם זה, ולא ייחשבו כי באמונה הם עושים – כמו הרבה פעמים, יש שותפות שאנשים לא עושים בכלל חוזה שותפות. עובדים יחד, כל אחד עושה את שלו ואין חוזה כלל. יכול להיות חוזה בעל פה, יש חוזה בהתנהגות. במקרה שהחליטו להעלות את מערכת היחסים שלהם על מסלול חוזה, דעת הצדדים – לא אומד דעת הצדדים – שיש חוזה. עשו זאת כדי שיהיה חוזה, כדי שיהיה לו משמעות. לכן עיקרון העל אם תרצה – יש לזה אמירה בלטינית – שחוזים צריכים לקיים - דעת הצדדים היא שיש חוזה ויש לקיימו. עכשיו אני מנסה להבין מה התכוונו בחוזה אבל אם איני נותן תוקף לחוזה, אני פועל באופן אקטיבית נגד דעת הצדדים שהחליטו, ולכן הרבה פעם והואילים – והואיל והצדדים החליטו לכרות חוזה. זה חלק מדעת הצדדים הכי מפורשת שיש, אני רוצה חוזה. לתת תוקף לחוזה זה דעת הצדדים ברמת ההפשטה הגבוהה יותר. עכשיו אחרי שהחליטו אני צריך לומר, לא אכפת לי מה הם חשבו לגבי מועד התשלום כל כך כפי שאכפת לי יותר העובדה שהחליטו שכשנבוא לברר מה מועד התשלום, נסתכל בחוזה. כלומר יש לי שתי רמות תודעה שונות של אומד דעת הצדדים וההעדפה לתת תוקף לחוזה, ללשונו, שלא יהיה מקרא חוזה יוצא מידי פשוטו, שלא תפעל נגד לשונו זה לתת תוקף לאומד דעת הצדדים שהחליטו לכרות חוזה. לכן הניסיון להציג זאת כאילו יש צד אחד שרוצה אומד דעת הצדדים ומצד שני יש חוזה שנפל על הצדדים משמים שנכפה עליהם ומנסים להלביש להם את זה – לא, הם גילו דעתם שהם רוצים שמערכת היחסים ביניהם תפורש ותיושם בהתאם לעקרונות האלה. יש חוזה, ויש לקיימו.
ד"ר גור בליי
¶
אבל אדוני היו"ר, זו הנחת המבוקש. השאלה, כשאני בא לחוזה ברור שהתכוונו וברור שחוזה לא יפורש בניגוד ללשונו, זה מקובל. העניין הוא שבהינתן הלשון המסוימת הזו, הרבה פעמים השאלה הולכת לאן אתה מסתכל כשאתה רוצה להבין מה כתוב בלשון – זו השאלה. הרי אם הלשון הייתה ברורה- -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
פירוש, שדעת הצדדים, לא אומד בכלל, כפי שבאה לידי ביטוי במעשה שלהם הייתה להתקשר בחוזה, ויש לי עניין כמדינה, לתת תוקף לדעת הצדדים. כאשר דעת הצדדים בתוך החוזה לא ברורה לי אני יכולה להיכנס לאומדנות אבל דעת הצדדים הייתה להתקשר בחוזה.
ד"ר גור בליי
¶
אדוני היו"ר, חסר פה. מדוע - אוסיף דברים ויהיה ברור מה אני מתכוון. למשל, אם ניקח דוגמאות מהנייר המצוין של יעל, למשל ב-UCC הקוד המסחרי בארצות הברית שנועד לחלוש על עסקאות מסחריות, זה מצב שבו יש לך גורמים מיוצגים ומיודעים וכו' ואומץ בחלקו או במלואו ב-50 מהמדינות בארצות הברית נקבע שאתה יכול לפרש חוזים בעסקאות מסחריות גם לאור פרקטיקות מסחריות – כמו מהלך העסקים, מהלך הביצוע או נהגים שיטות עסקים, גם אם אין עמימות בחוזה. הם אומרים במפורש שגם אם אין עמימות אתה יכול להסתכל על הדברים האלה. אז זו שאלה שיש לתת עליה את הדעת. לא משפיק לומר: הצדדים. בעלי עסקים בארצות הברית, מדינה שמקדשת את חופש החוזים, שמקדשת את חירות הפרט אומרת: כשאתה בא לפרש את החוזה, ב-UCC אומרים: גם אם אין עמימות בחוזה תתבסס כי ההנחה שאנשי עסקים פועלים על פי הז'רגון בתחום העסקים שלהם, פועלים לפי העסקאות הקודמות שלהם. לכן בהקשר הזה בעיניי, זה מחדד את זה שלא רק שמה שכתוב ב-1 אינו נכון אלא שחסר 1א. 1א אומר: חוזה יפורש בניגוד ללשונו. מעבר לזה מה אני יכול לעשות בשלב הראשון לפני שמצאתי עמימות? ה-UCC אומר: אתה יכול להסתכל על מהלך העסקים, מהלך הביצוע או נהגים שיטות עסקים.
גם במדינות אחרות, במדינות הקונטיננט שבהן דובר, שם בכלל נאמר – המטרה היא להתחקות אחר כוונת הצדדים בתוך מסגרת הלשון. כלומר יש לתת לזה תשובה פה. זה לא אומר שמה שכתוב פה לא נכון אבל חסר פה. בעיניי יש פה לקונה, בין 1 ל-2 לגבי הנושא הזה.
שאלה נוספת שעולה פה, וגם העסיקה רבות את שיטות המשפט השונות, ויכול להיות שגם בה אנו צריכים להוסיף לנוסח, איך מבחינים – נוגע גם למה שאמרתי – במצב של לשון ברורה לעמומה כי הרבה פעמים העמימות היא תוצאה של בחינת נסיבות העניין – ההיגיון המסחרי של החוזה, יתר ספי החוזה, ההקשר העסקי הכולל. את הדוגמה הקלאסית של השופט ברק שמשתמשים בחוזה בסוס אבל שני הצדדים יודעים שמתכוונים למכונה. איך אתה יודע אם אתה הולך למילון אין עמימות: סוס. אז אני צריך לספק לו סוס? לא. כי אני מסתכל על ההקשר העסקי, ההקשר של כל החוזה. גם פה יש עמימות בהוראה בעניין הזה שצריך בעיניי לתת עליה את הדעת. וגם שיטות טקסטואליות נותנות עליה את הדעת, כלומר מוזכרת בסקירה של יעל הגישה של ניו יורק שנראית יחסית טקסטואלית אך היא אומרת: בחינת השאלה האם יש עמימות נעשית באמצעות מבחן האדם הסביר – אצל חלק מהשופטים - בנעלי הצדדים, אצל חלק מהשופטים התחקות אחר המנהגים, הנהלים והטרמינולוגיה כפי שמובנים בתחום המסחר או עסק מסוים שמעוגן בחוזה, ובהתחשב בנסיבות שבהן נכרת. כל הדברים האלה יש להם השלכה גם על השאלה מה אני עושה – גם אם לא מצאתי עמימות אני מתחשב בהם וגם הם עוזרים לי, הנסיבות וכו' כדי לגלות האם יש עמימות. אני חושב שגם בהקשר הזה, בכלל, זה עלה בחלק מהמכתבים שקיבלנו חוץ מדוגמת הסוס. גם במקרים שבהם שני הצדדים מיוצגים, גם אם אין עמימות בכלל רואים שכשהייתה פרשנות של מונחים שנכתבו בחוזה לפני שנים רבות, ההיצמדות לפרשנות המילולית שלהם, גם אם מובנת – היה למשל במכתב של ההסתדרות – עבודת כפיים או שבוע עבודה. המשמעות של הדברים האלה משתנה בחלוף הזמן, ההתנהגות של הצדדים אחרי כריתת החוזה יכול לסיע. זה גם מה שנעשה ב-UCC.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אתה מפנה כל הזמן ל-UCC. לפחות בסקירה שמופיעה פה כתוב אחרת לגמרי מה-USS. אני לא מומחה גדול ל-UCC. אבל לפי מה שכתוב פה – אני מפנה לעמ' 9 בסקירה של הממ"מ שאומר במפורש שנוסחו המלא של הכלל שעוגן בקוד המסחרי האחיד הוא שכאשר – Terms with respect to which the confirmatory memoranda of the parties agree or which are otherwise set forth in a writing intended by the parties as a final expression of their agreement with respect to such terms as are included therein may not be contradicted by evidence of any prior agreement or of a contemporaneous oral agreement but may be explained or supplemented
(a) By course of dealing or usage of trade (Section 1-205) or by course of performance.
כלומר הסעיף קובע אם כן, כי אין לסתור שזה הכלל הראשון אצלנו בעקרונות, תנאים שבכתב אשר הצדדים התכוונו כי יעברו ביטוי סופי להסכמתם, אבל ניתן להסביר או להשלים מקרה של חסר או של עמימות שזה בדיוק המקרה להסביר. למה אתה צריך להסביר משהו לא עמום?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
גם לסיטואציה של השלמה אין עמימות, אז במצב של השלמה אין עמימות וגם בהקשר מסוים יכול היה להיות עמימות ובהקשר מסוים יכולה להיות לא עמימות – הדוגמה שאפשר להביא, כשיש הסכם בין שני סוחרי יין, המילה בקבוקםי לא עמומה. אם ההסכם הוא בין שני סוחרי יין המילה בקבוקים אינה עמומה כי ברור לכולם מה הכוונה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שוב, כדי או להסביר מושג או להשלים. אני יכול להשתמש בביטוי הזה, וזו מסגרת מחשבתית. זה לגמרי בבחירתו. או לומר חסר לי המילה בקבוק של מה – האם בקבוק של תרופה או של יין – ואני משלים את החסר – זו אפשרות אחת. אפשרות שנייה לומר: אני מסביר מה משמעות המילה בקבוק בהקשר הזה. התוצאה זהה. אני חושב שלא משנה במאומה את האמירה שהמילה בקבוק היא אינה עמומה. מי שמנסה לומר שהמילה בקבוק עמומה, טועה אבל מי שמתכוון לשאלה בקבוק של מה, או היא חסרה או בהקשר הזה לא ברור בקבוק של מה, אז ההקשר הופך אותה לעמומה. המילה בקבוק אינה עמומה. אני יודע למה מתכוונים במילה בקבוק. אני לא יודע אם בהקשר הספציפי הזה התכוונו לבקבוק יין או ויסקי. ההשלמה נעשית מ- - - ולכן אני חושב שאם אנו מדברים על ה-UCC, העקרונות שהבאתי עולים בקנה אחד כמעט אחד לאחד עם מה שה-UCC אומר פה, כולל עניין סדר העדיפויות. לא לסתור, אחר כך מה להשלים.
ד"ר גור בליי
¶
אם זו עמדתך, צריך להכניס את זה. אם אתה חושב שהקורס אוף קונפורמנס צריכים להסביר את הלשון לכתחילה, עוד לפני שאלת העמימות, צריך להכניס את זה.
ד"ר גור בליי
¶
לא ברור לי איפה נכנס – איפה לשיטתך, איפה נכנס - נגיד בדוגמת הקבוקים, כשאני יודע שזו עסקה בין סוחרי יין אתה אומר שאני יודע שבקבוקים מתייחס לבקבוקי יין אבל זה לא נכנס ב-2 כי זה לא עמימות. אז זה כלל רקע שאומר: אני כן מסתכל- -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שוב, אני חושב שאת הדוגמה של הבקבוק בלי לומר בקבוק של מה – אפשר לראות אותה בשתי אפשרויות. הנטייה שלי, כיוון שאני יותר פורמליסטי, לומר: חסרה לי פה מילה. בקבוק של מה? ואז אני מתייחס לסעיף 26. אם אני רוצה להיות פחות רשמי ויותר קונטקסטואלי אני אומר: לא חסר לי פה המילה כי ברור לי שאם אני יודע שאם אני מסתכל על החוזה בפרשנות מלאה ורואה שכתוב: כולל זה שהצדדים הם שני סוחרי יין – פירוש המילה בקבוק בהקשר הזה – יין. נטיית הלב שלי היותר פורמליסטית טקסטואליסטית היא לומר שיש פה חסר והשלמתי אותו לפי סעיף 26 ולא יש פה עמימות ופירשתי אותה. אם אתה נורא אוהב לקרוא לזה עמימות ותפרש אותה לפני נסיבות האובייקטיביות של כריתתו, זה נסיבות האובייקטיביות של כריתתו ששני סוחרי יין זה נסיבה אובייקטיבית של כריתתו.
יעל לוי אריאל
¶
אפשר הבהרה לגבי ה-UCC? הכלל שאדוני היושב-ראש התייחס אליו הוא פארול אבידנס רול – מדבר על אילו ראיות אפשר להביא לתוך הפול שאנו מסתכלים עליו כשאנו בוחנים. בעניין הזה הוא מגביל. הוא קובע באילו תנאים אפשר יהיה להביא ראיות חיצוניות. אבל השאלה היא האם לא צריך להיזהר בפרשנות שלו ככזה שמגביל את עצם מהלך הפרשנות. הוא מגביל במובן של אילו ראיות יהיה אפשר לשקול – להבין אם זה סוס או לא סוס, אנחנו הולכים למסמך אחר שהוא מחוץ לארבע פינות החוזה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אם אני מסתכל רק בארבע פינות החוזה, אם אני עוצם עיניים ומסתכל רק על מה שכתוב בחוזה – אין לי אלא לשון החוזה. אני לא מסתכל על הנסיבות.
יעל לוי אריאל
¶
הנקודה השנייה היא שיש לשים לב מתי אנו מדברים על כללי פרשנות ומתי אנו מדברים על השלמה ותיקון וכו', והמסמך מדבר גם על הקושי להבחין.
ד"ר גור בליי
¶
עוד שתי נקודות. אני חושב שדווקא לאור מה שציין היו"ר, שחסר משהו בטקסט, חסר המרכיב הזה פה שנותן לך את היכולת להסתכל ימינה ושמאלה כשאתה מסתכל על הלשון עוד לפני שלב העמימות.
בנוסף, לגבי הצדדים קיבלו ייעוץ משפטי לפני כריתתו – חושב שגם פה זה כניסה מאוד רחבה, בהנחה שאנו הולכים לכיוון מאוד טקסטואלי, עולה השאלה מה רמת הייעוץ שצריכה להיות במובן הזה בהתחשב בזה – ניקח את המקרה הכי קלאסי – אדם שקונה דירה מקבלן, עושה את זה בדרך כלל עם ייעוץ משפטי אבל יש פער מאוד גדול בין הייעוץ המשפטי בהקשר זה של הקבלן, של הקליינט. הרה פעמים יגיד לו: אתה לא יכול לשנות כמעט דבר, הקבלן מכתיב לנו אבל זה לא חוזה אחיד. יש אפשרות לשנות אבל הוא לא יוכל לסייע לו. השאלה האם באותו מקרה אנו צריכים לנהוג ברמה מאוד טקסטואלית, ברמה כמו 25א הרגיל.
שתי נקודות יותר פרטניות, שאני חושב שנצטרך לברר בדיונים – קודם כל, המושג נסיבות אובייקטיביות של כריתת חוזה זה מושג שלא ברור לי עד הסוף בהקשר זהה. זה מינוח שלא ראינו אותו בהקשרים אחרים.
ד"ר גור בליי
¶
למשל, האם טיוטות שהחליפו הצדדים לפני כריתת הן נסיבה אובייקטיבית? אם הדגש שלך הוא על ביטוי חיצוני – יש פה ביטוי חיצוני. זה טיוטות שהחליפו. האם נוהג מסחרי הוא נסיבה אובייקטיבית? האם אופן ביצוע החוזה הוא נסיבה אובייקטיבית? וכתוב בשעת כריתת החוזה – האם הנוהג אחרי הכריתה הוא כן רלוונטי או לא? יש פה הרבה שאלות פתוחות.
לסיום, נקודה קטנה – זה הרי לא נוסח, יש פה מעגליות – בכלל 2 – חוזה שלשונו עמומה תפורש לשונו בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מלשונו ומהנסיבות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
יכול להיות שצריך להיות כתוב פה: לשון עמומה בחוזה. לשון עמומה בחוזה תפורש בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מלשון החוזה ומהנסיבות האובייקטיביות. אנחנו עוד לא בנוסח.
רק אומר – שוב, דיברנו על העקרונות. אני חוזר על המסגרת - הנחת המוצא שלי, שהובילה אותי לכיוון העקרונות האלה, מעבר למה שדיברנו, שני העקרונות שאין מקרא יוצא מידי פשוטו ודברים שבלב אינם דברים ודברים שבלב ובליבו של כל אדם דברים, זה עוד שני דברים עיקריים. האחד, זה אמירה שוודאות משפטית – זו הסיבה שחרגתי מהכיוון הממשלתי, שם אני חושב זו החריגה הגדולה ביותר מהנוסח הממשלתי, ואמרתי בקצרה בדיון הקודם ואחזור בקצרה עכשיו – ודאות ממשלתית היא המוצר היקר ביותר שמדינת ישראל יכולה להעניק לאזרחים שלה ואין שום סיבה שתעניק אותו לעשירים בלבד. זו אמירה עקרונית. לכן לומר שהמציאות היום, שעל פי ביבי כבישים או על פי פרשנויות ביבי כבישים וכדומה – ודאות משפטית היא נחלתם של הגדולים והחזקים אבל אם אתה קטן אינך מקבל ודאות משפטית – בגישה פטרנליסטית אומרים: טוב לך שאינך מקבל ודאות משפטית – בית המשפט ידאג לך אבל מאחר שאנחנו בחוזה בן שני צדדים הוא דואג לך – דופק את הצד השני. ובחוזה בין שני צדדים קטנים – או גם בין צדדים גדולים וקטנים עדיין הוודאות המשפטית היא מוצר יקר ערך שכמעט בלתי ניתן לספקו במציאות הקיימת כיום. זה עיקרון על אחד.
העיקרון השני הוא עיקרון, שכפי שאנו רוצים שכותבי החוזה לא ישחיתו את מילותיהם לריק, גם המחוקק שלא יעשה כן, גם שהתיקון הזה יהיה בעל משמעות ותהיה לו חשיבות גם לשוק, אבל מעבר לזה בחוק החוזים יש עוד המון סעיפים. המון. שהם צריכים – אפילו בסעיף הזה יש עוד המון תתי סעיפים – פרשנות נגד המנסח, פרשנות מקיימת, פרשנות מבטלת, יש - - - פרשנות נוספים. לא הכול נמצא רק בשאלה כמה אתה משחק עם המילים, וגם יש עוד סעיפים. החל מסעיפים שהם יותר קלייר קאט – טעות, הטעיה, עושק, כפייה, כשיש יחסי כוחות גדולות וכו'. יש עוד סעיפים וצריך לתת להם משמעות – לא צריך הכול לשאוב. לכן המצב של הקבלן הגדול – יכול לעלות לכדי כפייה, לכדי עושק, לכדי טעות, לכדי הטעיה, חוזים אחידים.
קודם כל, יש עוד סעיפים בחוק החוזים, החל מהקליר קאט, שהם בינאריים, טעות, הטעיה, יחסית בינאריים, טעות, הטעיה, כפייה, עושק וכדומה שברגע שחצית את שער הכניסה אליהם אתה יכול לעשות כל מיני שינויים, גם כאשר לשון החוזים מאוד מפורשת. כשאין עליה בכלל שאלה. אין שום שאלה שתנאי מסוים בחוזה הוא זוועה, ובגלל יחסי הכוחות, ההטעיה או הטעות שבדברים אפשר לבטלו, וההתניה הזו בטלה, וגם אלו היותר עמומים. גם תום הלב בכריתת החוזה, גם תום הלב בקיום החוזה. גם חוזה המנוגד לתקנת הציבור, החוזה הלא מוסרי. יכולים להיות עוד ועוד משפכים, שחלקם אני יותר אוהב וחלקם פחות, אבל קיימים בחוק הישראלי. אני לא יכול להתעלם מזה שהמחוקק עשה זאת, בצדק או שלא בצדק, בתום לב או שלא אך הכניס אותם. לכן לומר – הכול צריך להיכנס למשפך של הפרשנות ומי שאיני יודע לתת לו מענה בתחומי סעיף 25, אני משאיר אותו לחסדי השרקים של השוק אני חושב שזו אמירה מרחיקת לכת ולכן אני חושב שיש לתת גם לחוק החוזים על התניותיו השונות פרשנות מקיימת שיש משמעות גם להוראות האלה. פרופ' פרידמן, בבקשה.
דניאל פרידמן
¶
הכוונה פה היא להדגיש את המשקל של הלשון הכתובה בחוזים עסקיים. בסך הכול הקו הזה, אני מסכים. נעשו ניסיונות בעבר לעשות זאת ולא כל כך צלחו כי איכשהו בית המשפט לא קיבל זאת וחזר אולי לפרשנות יותר רחבה מחוץ למסגרת אם כי עשו – לאחרונה אנחנו רואם נטייה ודאי בחוזים עסקיים להדגיש חשיבות הלשון הכתובה.
ההערות שלי לחוק הזה, שהוא לדעתי מורכב מדי ויש בו יותר מדי הסתייגויות. הכלל הבסיסי אומר: הוא יפורש לפי לשונו, חוזה עסקי. עכשיו אומרים: מוציאים את הממשלה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
סליחה שאני קוטע אותך – הצטרפת קצת באיחור. הקראנו בתחילת הדיון מסגרת מעט שונה. נמצאת באתר הוועדה, שלוקחת קצת את ההצעה הממשלתית למקום טיפה אחר. תדאגו שיעבירו לו את זה במייל. אקריא את זה בקצרה כי אנו עושים את ההתייחסות סביב הכיוון הזה, ששער הכניסה הוא חוזה שהצדדים קיבלו ייעוץ משפטי לפני כריתתו כלומר זה המדד, שלפיו אנו עובדים כרגע, והעקרונות כלדקמן: 1. חוזה לא יפורש בניגוד ללשונו; 2. חוזה שלשונו עמומה יפורש בהתאם לאומד דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מלשון החוזה ומהנסיבות האובייקטיביות של כריתתו – אנו לא בישיבת ניסוח אלא בעקרונות; 3. קביעת המשקל היחסי של לשון החוזה ונסיבות העניין תתבסס בין היתר על השיקולים הבאים – יחסי הצדדים, בכלל זה קיומם של פערי כוחות או יחסי אמון מיוחדים, מידת המפורטות של החוזה, הניסיון המקצועי של הצדדים ומידת הייצוג המשפטי שקיבלו או קיומה של הסכמה בין הצדדים בדבר פרשנות החוזה.
זה נוסח שכפי שאמרתי בתחילת הדיון, מבוסס על שני העקרונות הגדולים של אחד, אין מקרא היוצא מידי פשוטו – לא מפרשים בניגוד ללשון, ושתיים, דברים שבלב אינם דברים, מה שבליבו של כל אדם כן. כלומר אם משהו בנסיבות האובייקטיביות כן אפשר ללמוד ממנו על אומד דעתם של הצדדים, כששער הכניסה של זה - שהלשון היא עמומה. כרגע זה עקרונות החוק שעומדים אל מול עינינו. זה גם באתר הוועדה.
דניאל פרידמן
¶
אסתכל על זה. הייתי סבור שאת העניין של התוספת של הממשלה צריך להוציא ויש לזכור שכללית יש לממשלה אפשרות להשתחרר מחוזים, מה שנקרא עיקרון ההשתחררות, כאשר יש אינטרס ציבורי ממדרגה ראשונה. אך זה קיים מחוץ למסגרת חוק החוזים. במסגרת המשפט הציבורי זה ממשיך להתקיים. אותו דבר ממשיך להתקיים ומה שיש פה בניסוח הזה של ניסוח במקרה של ספק, נגד המנסח זה מה שמופיע ב-ב1, חוזה הניתן לפירושים שונים, וזה נשאר בעינו. אני מקבל את הקו הכללי של ההתחשבות בעובדה, שחוזה הוא חוזה עסקי מבלי שיש צורך לדעתי להגדיר חוזה עסקי על פי סכומי הכסף המעורבים בזה וכו' שזה לא מקובל להכניס לחוק כללי כזה דברים טכניים של סכומי הכסף מעורבים. מספיק לומר שחוזה עסקי הוא חוזה שנערך, כשכל הצדדים לחוזה עושים אותו במסגרת עסקיהם. אפשר להוסיף - והיה להם ייעוץ משפטי לצורך החוזה. זה נראה לי מספיק להגדרת חוזה עסקי, מבלי להיכנס לנושאים כמו סכומי הכסף וכו'. אלה ההערות שלי. אני צריך להתייחס לאפשרות להתייחס לנוסח החדש כפי שאתם ביטאתם אותו. הייתי רוצה לראות אותו ואז להתייחס אליו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
בסדר גמור. גם אעביר לך באפיקים המקבילים כדי שיהיה מול עיניך ונשמח שתמשיך ללוות את דיוני הוועדה בנושא. תודה רבה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
נמצא בזום פרופ' שחר ליפשיץ. בגלל שהוא בזום יהיה לו יותר קשה להתייחס אחר כך – ניתן לו עכשיו ואז נמשיך. בבקשה.
שחר ליפשיץ
¶
תודה על רשות הדיבור ועל ההתייחסות הרצינית למסמך של פרופ' - - - ושלי. אני חושב שיעזור דווקא בעקבות הדיון המאוד מעניין שהיה פה, להבחין בין כמה דברים, ואני חושב שאפשר להגיע כאן להסדרים שהמחלוקות שלכאורה נפערו פה אינן כה גדולות. יש להבחין בין אחת, המטרה, על זה דיבר עו"ד בליי; שתים, שער הכניסה כלומר איזה נתונים אני בכלל מכניס פנימה ורוצה לדעת אותם ובאילו תנאים; שלוש, המשקל היחסי בין הנתונים השונים; ארבע, החסם הסופי - מה גבולות הפרשנות. אני רוצה להראות איך אפשר קצת לשכלל את ההצעה של יושב ראש הוועדה ממה שכתוב.
לגב המטרה, אם הבנתי נכון, גם בהצעה של היושב-ראש לא מוצע לבטל את סעיף 25א הקיים. סעיף 25א הקיים, יש בו רישא וסיפא. הרישא מאוד טובה ואומרת בדיוק את מה שאמר היועץ המשפטי לוועדה – אני רוצה שנדבר על זה שבסופו של דבר המטרה תהיה אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ומתוך הנסיבות. בנסיבות אני מסכים מאוד עם היושב-ראש – זה נסיבות אובייקטיביות. גם הפסיקה בעניין הזה. זה לא דברים שבלב. אנחנו הצענו, אלדד ואני, למחוק את הסיפא, אם יש דבר שיש עליו קונצנזוס – שהסיפא הקיימת של 25א עושה בלגאן אי אפשר גם לעשות את התוספת שאנו עושים וגם להשאירה. אני חושב ולדעתי גם היושב-ראש התכוון לזה – שבעצם אנחנו מתחילים את החוק אחרי כל התיקונים בזה שחוזה בלי קשר לאיזה חוזה מפורש על אומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מתוך החוזה ומתוך הנסיבות. עד כאן לגבי המטרה שהיא בעיקרון נכונה לכל החוזים.
ד"ר גור בליי
¶
עד כמה שאני מבין, וזו הייתה השאלה – לכן המוקד של השאלה שלי – הצעת היו"ר ש-25א לא יהיה חלק מההסדר הזה. ההסדר הזה יהיה הסדר מגביל.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אומר מה כוונתי החשאית, שתהפוך להיות יותר גלויה כעת. אני רוצה שננסה לפחות בתור התחלה, לייצר את הכלל מגביר הוודאות, כרגע כנקי, במנותק מהמצב הקיים ולומר: המצב הקיים על יתרונותיו וחסרונותיו יש לו – אנחנו רוצים לומר שאם אתה רוצה לצאת מהמצב הקיים כביכול דהיינו החוזה העסקי – פרופ' פרידמן דיבר, חוזה עסקי פירוש בין שני צדדים במהלך עסקיהם שהתייעצו עם עורך דין – אנחנו מדברים כרגע שהתייעצו עם עורך דין. לאו דווקא משתמש בביטוי עסקי. זו אפשרות אחת. הדברים שבליבי, ואני מקווה שיהפכו מציאות – שנעשה עבודה כה טובה שנגיד: הכלל הזה טוב גם אם לא התייעצת עם עורך דין – בוא נחיל אותו על כולם. אבל זה בהמשך.
שחר ליפשיץ
¶
אם כך אני רוצה לומר את המשנה הסדורה שלנו. אנו חושבים, ובזה אני חושב שיש קונצנזוס כמעט בכל מי שעסק – ש-25א לגבי כלל החוזים הוא נכון כלומר בעיקרון אנו רוצים להגיע לאומד דעת הצדדים מהחוזה ומהנסיבות. בסופו של דבר יש פה אומד דעת משותף שאותו אנו רוצים לדעת, רוצים לקיים את השירות שנתנו לאנשים שזה – מסכים שלא יכול להיות דברים שבלב, לא יכו להיות דברים שהצד השני לא היה חלק מהם, לכן לפחות ההצעה שלנו שלפחות 25א רישא יישאר– עכשיו נעבור הלאה.
כאן כדי לייצר את הוודאות כאמור יש שלושה כלים משפטיים: אחד, שער כניסה – כלומר לומר מתי בכלל אני מוכן לשמוע דברים שלא כלולים בחוזה; שתיים, משקל; שלוש, חסם סופי. לגבי שער הכניסה, גם כשלכאורה הייתה תורת שני השלבים שאמר ה לבית משפט: אתה לא תפנה לנסיבות אלא אם כן אתה – החוזה נראה לך עמום – זה מעולם לא עבד, מאחר שבית המשפט מבחינה פרוצדורלית נחשף לכל הנתונים בו זמנים, ברור שנחשף גם על זה וגם על זה. עברנו אלדד ואני על מאמרים וראינו שגם בתקופה שלפני- - כמעט אף פעם לא היה מצב של חסם מפני הראיות. לכן אנו חושבים שחסם כניסה ראשוני לא יעזור בלי שליטה בדיני ראיות. לכן ההצעה שלנו – וגם על זה היה קונצנזוס, גם בצד הליברלי, נקרא לזה – שבחוזה עסקרי – תכף נדבר מה נקרא חוזה עסקי – תהיה אפשרות התניה. זה ייתן הרבה יותר כוח מאשר אמירה כללית שהייתה שרק אם החוזה עמום תפנה לנסיבות. אם צדדים אומרים: אנו מבקשים שאתם תתבססו רק על מקורות מסוימים, אנו לא רוצים לנהל הידיינות מסובכת, ולא רוצים שאחר כך כל משהו שמישהו כתב יהפוך להיות מחייב – זה זכותם. תכף נדבר אולי, האם לכל החוזים או רק לחלקם, אך זו זכותם המלאה, ולכן אנו מציעים שכשיש חסם כניסה – ועל זה תהיה קואליציה מאוד רחבה. יובל פרוקצ'יה כתב את זה במסמך שכתב לוועדה, גבריאלה שלו ואפי צמח כתבו את זה בספר שלהם. הדבר הזה שנראה כמעט טריוויאלי אבל היום לא היה ברור, שמותר לצדדים לקבוע ולומר - אנו רוצים שתתבססו רק על זה ולא על זה, אז ייווצר חסם אמיתי, לא סתם אמירה כללית שאז צריך לדון האם זה עמום או לא, אלא לצדדים יש זכות לומר מראש אילו ראיות יובאו ואילו לא. לכן ההערה הראשונה המעשית שלי, שיישאר סעיף 25א רישא; והשנייה המעשית, שבמקום הסעיף שמדבר שעקרונית פונים לנסיבות רק כשזה עמום, שיהיה סעיף שאומר, שבחוזה עסקי לצדדים תהיה זכות לקבוע שבית משפט לא יוכל לפנות לנסיבות או לאיזה ראיות כן ואילו לא. זה יהיה ממוקם בהסכמה ראיתית שיש לה תוקף.
אחר כך יש רכיב שלישי, המשקל, שזה הסעיף שמופיע גם בהצעת היושב-ראש וחושב שהוא מאוד חשוב כי מאמץ את ביבי כבישים אבל כאן נותן מתחם של משחק.
הסעיף הרביעי חשוב להסביר אותו לא כסעיף כניסה אלא כסעיף יציאה. הוא אומר: אחרי שנחשפת לנסיבות, וזה פותר לך עו"ד בליי את השאלה של הסוס ושל הבקבוק ושל הקונטקסט. כלומר כאשר הסוס הוא המכונה או להפך, נחשפת לנסיבות. זה בסך הכול תרגום מילולי כלומר כשהצדדים האלה אומרים סוס מתכוונים למכונה או להפך. אבל מה שאומרים לך בפסיקה, בסופו של דבר אתה לא יכול לשנות את החוזה. אחרי הנסיבות אתה חייב להסביר איך הוא בתוך המילים. לכן חייב להיות סעיף שאומר שבסופו של תהליך אחרי שנחשפת לנסיבות, לא יינתן לחוזה פרשנות שסותרת את מילותיו. בדוגמה של סוס והמכונה לא סותרת אלא מתרגמת. פה אנו מתפתחים – על זה לא דיברתי עם אלעד - בהצעה שלנו זה היה ממש סעיף סופי, אומר: אף פעם לא מעבר ללשון. דווקא כאן אני חושב שיש להחריג את זה למקרים החוזרים של סתירה, של מצב שבו נוצר אבסורד כלומר במצבים שהם קיצוניים, שתיווצר סתירה, כלומר יש שתי הוראות מפורשות שלא יכולות לחיות יחד - שם אפשר לקחת מההצעה הממשלתית יכולת חריגה.
אם אני מסכם על ההצעות הקונקרטיות שאני חושב שמסמך היושב-ראש בסיס מאוד טוב, אחת, להשאיר את 25א רישא ולבטל את הסיפא; בי"ת, במקום הסעיף שמופיע עם העמימות וכדומה לעשות סעיף שמגדיר שלגבי חוזה עסקי, שאינו חוזה אחיד, או לגבי חוזה של צדדים מיוצגים ואינו חוזה אחיד – הייתי מחריג פה חוזה אחיד, כאשר הצדדים קובעים איזה ראיות מותר להביא, בית המשפט מחויב להסכמה שלהם. הערה שלישית, להשאיר את הסעף הקיים לגבי המשקלים. הערה רביעית, כן לעשות סעיף שאומר שאחרי שנחשפת לראיות אי אפשר לתת לחוזה כפירוש שסותר את לשונו כפי שאתה מבין אותה אחרי הראיות ואחרי הנסיבות, אך כן להוסיף לזה חריגים מההצעה הממשלתית על הסתירה והפרדוקסים. עד כה הצעתי.
אורי בן אוליאל
¶
שלום. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עקרונות החוק החדשים שהציג היושב-ראש מ-14.7 - רק קיבלנו אותם אתמול- -
אורי בן אוליאל
¶
הם מעניינים, הם חשובים, אבל הם סוטים מהותית מהצעת החוק של משרד המשפטים. סוטים מהותית. זאת למה - הצעת החוק של משרד המשפטים עוסקת בגזרה של חוזים עסקיים, וגם שם יש החרגות, כולל החרגה של עסקים קטנים שמחזורם קטן. לעומת זאת, אדוני היושב-ראש, העקרונות שאתה הצגת שקיבלנו רק אתמול מרחיבים את ההצעה של משרד המשפטים ומחילים אותה על קטגורוית נוספות – על חוזים צרכנים, על חוזים פרטיים בין אנשים פרטיים, על חוזים עסקיים שהעסקים הם עסקים קטנים או אחד מהם עסק קטן. הרחבה משמעותית.
אורי בן אוליאל
¶
תודה שאתה מסכים איתי בנקודה הזו, והיא חשובה. אנחנו לא קיבלנו מספיק זמן כדי להציג לאדוני נייר עמדה מסודר, מכפי שהצגנו למשרד המשפטים, שלוקח ברצינות את ההצעה שלך, ואנו רוצים לעשות זאת. לכן אנו חושבים שמן הראוי לאפשר לנו להגיש נייר עמדה מתוקן על ההצעה החדשה והשונה מהותית ולקיים דיון נוסף.
אורי בן אוליאל
¶
נקודה נוספת, יש הרבה מאוד ארגונים שלא בהכרח הייתה להם הזדמנות נאותה לומר את מה שיש להם על ההצעה החשובה שהצעת – ארגוני צרכנים, ארגונים של עסקים קטנים. אלה ארגונים שמייצגים מאות אלפי אנשים, עסקים קטנים בישראל, יש חצי מיליון עסקים קטנים ככל הנראה. מדובר ב-90% מהמגזר העסקי. הם אולי ראו את ההצעה של משרד המשפטים שמחריגה את העסקים הקטנים מכלל הפרשנות אך היום מונחת על השולחן הצעה שכוללת אותם ועלולה לשנות את מערך הזכויות שלהם מהותית, גם צרכנים וגם עסקים קטנים. לכן גם להם לטעמי ראוי לתת הזדמנות נאותה להגיב לעקרונות החדשים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אומר משהו עקרוני בנושא. אל"ף, ודאי הליכי חקיקה, הרבה מאוד חוקים עוברים במסגרת הליכה החקיקה שינויים משמעותיים ביותר. הכנסת אינה חותמת גומי לא של הממשלה ולא של אף גורם אחר. לכן הדיונים בכנסת פומביים ופתוחים. כל זמן שלא מדובר בנושא אחר, אם הייתי עכשיו במסגרת חוק פרשנות חוזים מתחיל לעסוק בשאלות שנוגעות לדיני מזגנים היה אפשר לדבר שזה נושא חדש. אנו עוסקים שוב בשאלת הכלל שיחול על פרשנות.
ודאי גם לך – אנחנו מפרסמים ולכן הדיונים גלויים ואפשר להגיש עוד התייחסויות וחברי הכנסת שמייצגים את הציבור – כולם יכולים. אבל הנחת המוצא עלולים להשפיע על זכויותיהם, היא דבר בעיניי הוא עצמו- -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה משפיע על זכויותיהם. יש לך פה הנחה נסתרת, שכאשר לוקחים את הלשון שאנשים הכניסו בחוזה, ומעוותים אותה, או מכניסים לה משמעות שלא התכוונו או משמעות שלא נכתבה אז שומרים על זכויותיהם, ולעומת זאת כאשר נותנים תוקף להסכמתם, פוגעים בזכויותיהם. על זה אנו דנים.
אורי בן אוליאל
¶
אם אדוני חושב שהעקרונות שלו לא משנים את מערך הזכויות שלהם, בוא נישאר עם ההצעה העקרונית.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני חושב שמערך הזכויות של אנשים, זה גם דבר שנבדק – המקרים שבהם בית משפט מתערב בתוכן חוזה בצורה שהחוק הזה מונע ממנו או לא, הם מקרים נדירים. כל הבעיה היא – זה הדבר שנבדק גם במשרד המשפטים, עד כדי טענה שכולל לגבי הנוסח הזה, זה בדיוק המצב הקיים. לא עשית דבר. זה חלק מהטענה. לכן האמירה שיש פה שינוי מהצעת חוק ממשלתית נכונה, האמירה שצריך לתת לך להתייחס ואתה מבקש להגיש נייר מסודר - נכונה. האמירה שנפגעות פה זכויות של אחרים- -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא הכול זה זכויות. להפך, אני טוען שיש פה הענקה של זכות מאוד גדולה של ודאות משפטית לציבור מאוד גדול במדינת ישראל.
אורי בן אוליאל
¶
אני רוצה להודות לך על שתיתן לנו הזדמנות להגיש נייר עמדה מתוקן ושיהיה דיון נוסף שבמסגרתו נוכל להתייחס לדברים בצורה מסודרת כי מאתמול עד היום - אנו לא כאלה זריזים כדי לתת עמדה רצינית לשינוי בחוק החוזים שהוא אחד החוקים הכי חשובים במדינת ישראל.
יערה למברגר
¶
ארצה להתייחס ולומר כמה נקודות עקרוניות. זה כן היה זמן קצר אז לא השלמנו את הדיונים גם בתוך הממשלה, יש הרבה זרועות והתייעצויות. גם ההצעה הממשלתית קדמו לה חודשים של עיבוד פנימי אז שינויים כאלה משמעותיים, אנו נזקקים ליותר זמן.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
מבטיח שיחסית לתיקון הקודם נעשה זאת לא ב-12 דקות בהתייעצות לא לפרוטוקול - אלא בדיון הרבה יותר מקיף ורציני.
יערה למברגר
¶
הנקודה העיקרית שרציתי להתייחס אליה שתתייחס לכמה קשיים שאנו רואים בהצעה, זה על מה חל הסעיף. הוצג קודם לכן על ידי ד"ר בן אוליאל, ההצעה הממשלתית החליטה להתמקד בחוזים העסקיים לא במקרה, כפי שציינו בפעם הקודמת באריכות את התהליך שעשינו, לא הגענו לזה ללא מחשבה. כלומר היה רצון להתמקד בסוג חוזים אלה גם כדי ליצור כללים שונים לחוזים עסקיים שניסינו להגדירם. אמרנו – יש אולי מקום לטייב את ההגדרה אך ניסינו להגדיר אותם בצורה יחסית מצומצמת, וכללים אחרים שיחולו לגבי שאר החוזים.
בסופו של דבר ההצעה שמוצעת פה תחול אני מניחה לגבי רוב החוזים. ברישא היא מתייחסת שהצדדים קיבלו ייעוץ משפטי. מניחה שההתייחסות היא לכל הצדדים לחוזה. משהו שאתייחס בהמשך – לעניין ייעוץ משפטי – שמה את זה בצד כרגע. בכל מקרה זה משאיר עדיין היקף מאוד גדול של חוזים, כולל חוזים צרכניים, כולל כאלה שהם בני אנשים פרטיים שקיבלו ייעוץ משפטי שעדיין איני בטוחה איך להגדיר את המונח הזה. כשלעצמי התחלתי לחשוב, אם אני מתקשרת לסטודנט שנה ב' משפטים, קיבלתי ייעוץ משפטי? אני מכירה מונח של ייצוג משפטי. עו"ד-לקוח. לא בטוחה האם זו הייתה הכוונה פה. מעבר לזה, גם אם אני הולכת למבחן ייצוג אנו עדיין רואים קבוצה גדולה של חוזים שיחול עליה הכלל הזה ואנו רואים בזה קושי. זו ההערה המרכזית מבחינתנו.
אמשיך להערות נוספות. אמשיך בעניין הייצוג המשפטי כי הוא ברישא. הוא מאוד חשוב בעינינו. אנו חושבים שהוא לא יכול להיות הכלל היחיד. ציינתי קודם על סוגי חוזים – אשלים דבר אחד – כמובן בעינינו יש להחריג במפורש חוזים אחידים. איני יודעת למה התכוון יושב-הראש אך אנו חושבים שיש לציין במפורש שהסעיף לא יחול על חוזים אחידים. אני מסכימה שיש סיכוי קטן אחרי הרישא עם הייעוץ המשפטי אבל זה עדיין יכול להיות רלוונטי במקרים ואנו חושבים שלא צריך להיות פה שום ספק שהוא ואין סיבה לא לכתוב במפורש שהסעיף לא יחול על חוזים אחידים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא מבין את ההערה הזאת. למה שבחוזה אחיד ללשון לא יהיה משקל מכריע? הרי איך תקבעי שהיה תנאי מקפח בחוזה אחיד אם את לא מפרשת אותו בהתאם ללשונו שקבעה תנאי מקפח?
יערה למברגר
¶
בחוזה אחיד אני חושבת שהנחות המוצא הבסיסיות של דיני החוזים לא מתקיימות. אין לך שני חוזים שהם שניהם שותפים בעיצוב תנאי החוזה ולכן אנו באופרה אחרת. אנחנו לא באותה הנחת יסוד. בעיניי כן – חוזה אחיד - לא רק אני חושבת כך; שופטי בית המשפט העליון- -
יערה למברגר
¶
זה נושא שאנו באופן שוטף מכירים. אנו עדיין חושבים שכללי הפרשנות צריכים להיות שונים. אנו חושבים שבחוזה אחיד מצב בו שאתה נותן משקל – לא כתוב במפורש אבל אני מבינה שכאשר הלשון ברורה זה יהיה לפי לשונו בלבד. אני חושבת שבחוזה אחיד זה יכול להביא לתוצאות קשות שבהן צד אחד בלבד מכתיב את התנאים לחוזה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מנסה להבין למה את צריכה את המענה הפרשני. למה לא תשתמשי בכלים האחרים? דיברתי על זה קודם.
יערה למברגר
¶
כי חוזה אחד לא מסתכם בתנאי מקפח – זה כלי חשוב אבל זה כלי קיצון. יש עדיין הליך פרשני שאתה עושה בחוזה אחיד.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מתעכב על זה כי זה רלוונטי לכל הטענה. נכון לגבי חוזה אחיד ונכון לגבי אלף דברים אחרים. לבטל חוזה אחיד, הנחת העבודה שלו, שלא לשני הצדדים יש אותו חופש בקביעת תנאי החוזה, ואחד סובל מחוסר מובנה ואחד בחוזק מובנה ולא סובל ממנו אלא מרוויח ממנו. לכן יש הכללים על תנאי מקפח. ודאי שהכלל המרכזי שצריך לחול על החוזה האחיד הוא פרשנות בניגוד למנסח ופה יש לי רק מנסח אחד – לכן לא תעורר בחוזה אחיד השאלה מי המנסח, האם כל סעיף שם נוסח על ידי מישהו. אנו יודעים – חוזה אחיד נוסח על ידי אדם אחד, לכן החוזה יפורש, כל פרשנות אפשרית נגדו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני לא שואל את זה, למה זה בעייתי, אלא למה שאגיד שחוזה אחיד, כן יפורש בניגוד ללשונו – לא מבין את הצורך, הרי אם לשונו מייצרת תוצאה שהיא תנאי מקפח, תבטלי, ואם לשונו לא מייצרת זאת והיא לא עמומה, תני קיום כי בכל זאת יש לו משמעות כחוזה אחיד. אז אני לא מבין למה שכלל 1 לא יחול על חוזה אחיד, ואז אני מסתכל על כלל 2, לשון עמומה. בהנחה שאני לא מבטל את הכלל של הפרשנות נגד המנסח – הפרשנות עמומה. קודם כל אני חייב לקחת את הפרשנות נגד המנסח, ואז אני הולך לאומד דעת הצדדים ובגלל שבחוזה אחיד מראש אני יודע שצד אחד אומד דעתו לקוי, מראש אתן לאומד דעתו פחות משקל אלא יותר לתנאים נגדו, וקביעת המשקלים – יחסי יחיד – בכלל זה קיומם של פערי כוחות או יחסי אמון מיוחדים שאני אומר: זה חלק מהדברים. לכן איני שואל, האם חוזה אחיד הוא שונה מחוזה רגיל. ודאי שכן – לכן יש לו אלף כללי התייחסויות אחרים. השאלה מה בכללים האלו לא מתאים לחוזה אחיד, או מה בכללים האחרים יותר מתאים לחוזה אחיד. לומר שהוא שונה – ודאי שהוא שונה. אחרת לא היינו קוראים לו חוזה אחיד. השאלה מה בכללים האלו לא טוב לו ומה בכללים האחרים יותר טוב לו, ולזה איני מקבל תשובה.
יערה למברגר
¶
אנסה להשיב בצורה יותר רחבה, מתייחסת גם לחוזה אחיד ולעוד קושי שיש לנו וזה נוגע לכלל הבסיסי שלא כתוב פה. הוא עולה במשתמע. זה יותר שאלה ניסוחית אבל האם לא לכתוב בצורה ברורה את הכלל הבסיסי שחוזה יפורש בהתאם ללשונו. זו אמירה שיצאה פה במשתמע ואנחנו היינו צריכים לנחש אותה אך כפי שאמרת קודם, הכלל פה מתחיל באמירה שלילית. אני לא מכירה שכללי פרשנות מתחילים באמירה שלילית. אני חיפשתי איפה האמירה החיובית – איך חוזה יפורש, לא איך לא יפורש. אני הבנתי מהדיון שהיה קודם לכן שיפורש בהתאם ללשונו. זה הכלל הבסיסי. אחר כך אם לשונו עמומה באים הסעיפים הבאים ונכנסים לתמונה. זו הבנה שלי, מקווה שהבנתי נכון את הנוסח שנשלח אתמול.
במצב כזה גם יש לנו קושי עם הכלל הבסיסי שחל באופן גורף עד כדי כך שאומר: חוזה יפורש בהתאם ללשונו נקודה. גם הנקודה הזאת, אדוני יכול לומר - מה הבעיה? במילא זו נקודת המוצא. יש פסיקה רבה שאומרת שנקודת המוצא היא הלשון, ללשון משקל מכריע, ללשון משקל בכורה אבל עדיין בכל הפסיקות האלה זה לא נאמר בצורה קטגורית עד כדי כך בתחולה לגבי היקף כה רחב של כלל החוזים. לכן יש פה פער מהפסיקה הקיימת, פער ממה שאנו חושבים גם בהצעת החוק הממשלתית שהוא האיזון הראוי. זה גם חלק מהתשובה לגבי חוזים אחרים. זו הערה נוספת.
התחלתי לומר על העניין של ייעוץ משפטי. אפשר להרחיב בכך אבל הקושי הובן, ההבדל בין ייצוג לבין ייעוץ. אי ההבנה שלנו מה נכנס בגדר זה. אנו חושבים שזה יכול ליצור הרבה אי בהירות. אנו גם חושבים שזה לא מספיק – הייעוץ המשפטי. אתה מרים טלפון, האם כל הוראות החוזה, האם התייעצת לגבי שאלה מסוימת, וזה מעלה שאלה לגבי מה שמצוין ב-3ג של ממידת הייצוג המשפטי שקיבלו – היחס בין הייצוג לייעוץ. האם היה פה – אני לא מכירה את זה במידות. אנו סבורים שנכון להסתכל על מבחן של ייצוג משפטי. אני לא מכירה בפסיקה או בחקיקה שמתייחסים למידת הייצוג המשפטי.
סעיף 3ד מתייחס לדיספוזיטיביות, קיומה של הסכמה בין הצדדים. זה יסוד משמעותי אצלנו בהצעה הממשלתית. פה אני שמה בפני הוועדה התלבטות – אנו חשבנו שזה לא צריך להיות אחד השיקולים. אנו חשבנו שבסוג מסוים של חוזים מסחריים, ברגע שהצדדים החליטו על דרך פרשנות אחרת או על ראיות, ופה אני רואה אחרת מד"ר לוי אריאל ברשותך – בנושא הזה הראיות ודרך הפרשנות שלובים זה בזה והצדדים – זה קצת עניין טכני; גם שמענו את זה מעורכי דין שעוסקים בתחום בארץ ובעולם, לפעמים אתה עושה את זה בדרך של קביעת דרך הפרשנות ולפעמים אתה משיג אותה תוצאה באמצעות הראיות שאתה מכווין שבית המשפט יוכל לקחת בחשבון – זה יותר אמצעים חלופיים. התייחסנו לשניהם בהצעה הממשלתית. אנו חושבים שלגבי החוזים העסקיים זה צריך להיות לא רק כאחד השיקולים. עם זאת כיון שהצעת היושב-ראש הרבה יותר רחבה אני מבינה למה זה נכלל כאחד השיקולים כי לא בכל החוזים מתאם לתת לזה משקל מכריע או בלעדי אבל זה שוב תלוי בשאלה הראשונה שהתחלתי בה, שממנה אונו מסתייגים.
יש נושא נוסף שנוגע – בהצעת החוק הממשלתית התייחסנו בתוספת לחוזים שהמדינה צד להם שמטרתם יישום מדיניות הממשלה או שר משרי הממשלה שעוסקים בנושא בעל חשיבות ציבורית ובכל משמעות כלכלית משמעותית. התעוררה שאלה – כאמור ראינו את הנוסח רק אתמול – איך זה זוכה למענה בנוסח הזה ואנו לא יודעים מה עמדת העמדה והיושב-ראש בעניין ואולי נציג את הרציונלים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני אחסוך. לא תהיה ההחרגה הזו, לא מעניין אותי לאיזה נוסח נלך. זו החרגה שאין לה שום סיבה הגיונית. פרופ' פרידמן גם אמר זאת.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
כל עוד לא נשמע אתכם לא נכריע סופית שזה לא בחוק. אגב דיברנו על זה בהרחבה בדיון הקודם.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
נדון בזה בהמשך. אני חושב שכדאי שתלוו את כלל דיוני הוועדה כי תצטרכו ליישמם בעוד כמה – אני רק אומר, יש לנו אנשים שהם שחקנים חוזרים שמדברים בכל דיון ודיברו בדיון הקודם בהרחבה אם נרמוז למישהו כאן ולעומת זאת יש פה גם אנשי אקדמיה שעושים מאמצים מאוד גדולים להגיע. מעדיף שאת השחקנים החוזרים נשמע במינונים קצת יותר קטנים לאורך הדיונים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
משרד המשפטים הוא שחקן חוזר. התכוונתי אליה. היא יודעת. אנו רוצים שגם הפרקליטות תהיה שחקן חוזר. רוצים שתמשיכו לבוא. בבקשה.
יערה למברגר
¶
כשמסתכלים על סוגי חוזים יש לתת את הדעת לסוג מסוים של חוזים שגם עליו יש לחשוב שניתן לו מענה בהגדרות הממשלתיות ואיני בטוחה מה המענה פה כשאנחנו מדברים על חוזה עבודה והניתן שמעמד בבית הדין לעבודה והפרשנות וההתבססות וההפניה לביבי כבישים, לפסיקה ולסעיף 25, שיש לו משקל מאוד משמעותי גם בהקשר הזה. אני יודעת שגם יש פה הרבה נציגים שמתמחים בתחומים האלה. זה גם נושא שיהיה מקום להקדיש לו תשומת לב.
מיכאל ויגודה
¶
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. מבין שביקשת שתישמע עמדת היחידה למשפט עברי בנושא. אני לא אדבר ספציפית על ההצעה שעומדת כעת על השולחן מה עוד שהיא כאמור הועברה רק אתמול. אסתפק בדברים קצרים על עקרונות העניין, שכבוד היושב-ראש הזכרת אותם. אם יתאפשר לי, אם אני צריך לומר את הדברים ממש בקצירת העומר, אומר את זה מאוד בקצרה ואסתפק בכך.
מיכאל ויגודה
¶
הזכרת את העיקרון, שעולה מתוך מקורות המשפט העברי, שדברים שבלב אינם דברים. אכן כך הם פני הדברים מצד אחד. לא זו בלבד אפשר להוסיף שלעיתים קרובות אנו מוצאים בתלמוד שכאשר צדדים כרתו חוזה, ואחר כך מתפתחים הדברים כך שצד אומר שלא התכוונתי למצב כזה – למשל אדם קיבל על עצמו תשלום קנס אם לא ייעשה כך וכך ובנסיבות של אונס, כוח עליון לא יכול לעמוד בהתחייבותו ולכאורה מוטל עליו הקנס, הרי שאז המקורות מבחינים בין עונש שכיח לעונש שאינו שכיח. אם מדובר בעונש שכיח שהצד יכול היה לצפות אותו, נאמר העיקרון שהיה לו להתנות ואם לא התנה, הוא הפסיד. במקורות שלנו אנו לא מוצאים שיש הבדל אם אדם היה מיוצג או לא. זה מצד אחד – לכאורה גישה פורמליסטית שאומרת שמה שכתוב בחוזה זה מה שמחייב ודברים שבלב אינם דברים.
אך הדבר ממש לא פשוטים, משום שאנו מוצאים בהרבה מאוד מקורות, שכפי שנאמר על ידי קודמיי, כמעט בטבע הדברים הלשון, השפה אינו יצור סטרילי שחי בחלל הריק. הוא קיים בהקשר מסוים. הנסיבות, ודאי שיש לקחת אותן בחשבון. אם יזדמן לי אתן דוגמאות, אך אם הוזכר בקשר לסוס, אקרא רק הלכה אחת שאומרת כך: שולחן ערוך פוסק על בסיס סוגיה תלמודית: המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות. אדם עשה עסקה שבה בחוזה היה כתוב שקונה קרון, עגלה. אם קנה עגלה לא קנה את הפרדות שצריך אותם כדי להוביל את העגלה. זגה לא קנוי. אבל אומר שו"ע בעקבות התלמוד – ההלכה הזו אמורה בזמן שאינם קשורים עימו – כאשר עשו את העסקה הפרדות לא היו רתומות לעגלה, אך אם כן, כי אז החוזה יתפרש, קרון יתפרש עם פרדות, אם זה מה שהיה בפניהם. כלומר ההקשר ודאי משפיע על הפרשנות.
יותר מכך, על אף שכעיקרון דברים שבלב אינם דברים, כפי שאמרת אין מקרא גם אין חוזה יוצא ידי פשוטו לכאורה הרי שההקשר והנסיבות עשויות לגרום לכך, שהחוזה יתפרש, או היקפו יתפרש כך, שהוא אפילו יכול לסטות מפשוטו. דוגמאות לכך יש כאשר אדם, כך מובא על בסיס התלמוד במסכת בבא בתרא, והרמב"ם פוסק להלכה שאדם ששמע שבנו מת והחליט לתת מתנה את כל נכסיו למישהו או לעמותה- -
מיכאל ויגודה
¶
זה יכול להיות כך, אבל לאו דווקא. כי ההלכה עושה הבחנה. נכון שהעירו על כך, אבל הרמב"ם אומר: לעולם אומדים דעת הנותן. כלומר העיקרון הבסיסי במשפט העברי הוא להתחקות אחר אומד דעת הצדדים, אומד הצד שהתחייב או שנתן או שעשה פעולה משפטית. יש לדעת מה האדם התכוון. זה העיקרון. אני יכול לקרוא גם מתוך לשונו של רבנו ירוחם, מתלמידי הרא"ש, רבנו ירוחם אומר: כלל גדול בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם חברו, שאין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה לבד. זה העיקרון שקובע. השאלה היא איך מיישמים זאת. לעניין זה יש בעולמו של המשפט העברי מורכבות לא פשוטה, והיא מבחינה. יש הקשרים שבהם כדי להתחקות אחר אומד הדעת יש לומר במה שמכונה בעולם ההלכה, בעולם המשפט העברי - אומדן דעת ברור שזו הייתה כוונתו, גם אם זה סוטה מהלשון. אם יש אומדן דעת ברור, גם אם יסטה מהלשון, הרי זה מה שיקבע.
אסיים את דבריי בדוגמה שמביא הרמב"ם בעקבות סוגיה בתלמוד על מסכת גיטין, קורא מלשון הרמב"ם: המוכר קרקע לחברו והתנה עימו שכל אונס שייוולד בקרקע זו יהיה חייב לשלם. אדם מכר קרקע וקיבל על עצמו אחריות מוחלטת על כל מה שיארע בקרקע. ואז מה קרה – אם נפסק הנהר, שהיה משקה אותה אוח חזר הנהר לעבור בתוכה ונעשית בריכה, השלטונות הסיטו את הנהר הסמוך ועתה הנהר עובר בתוך השדה הזה שהאדם קנה ויש פה אובדן, מה שהאדם קנה, והמוכר התחייב לקחת על עצמו אחריות על כך. חוזה ברור? חוזה ברור. איך יפורש? אומר הרמב"ם: הרי זה פטור. המתחייב פטור מההתחייבות שלו, שאלו וכיוצא בהם אונס שאינו מצוי הוא ולא עלה על לב המוכר זה הפלא בעת שהתנה וכל אונס שאינו מצוי אינו בכלל התנאי הזה.
מיכאל ויגודה
¶
זה דווקא הכי פרשנות שאפשר לומר כי אומר הרמב"ם – הוא הדין לכל תנאי שבממון שאומדים דעת המתנה ואין כוללים באותו תנאי אלא דברים הידועים שבגללם היה התנאי, והם היו בדעת המתנה בשעה שהתנה. זה מה שאומר הרמב"ם. זה אומר, שכאשר אני בא לפרש את ההתחייבות הזו אני אומר: הוא לקח התחייבות על כל אונס שיבוא- -
מיכאל ויגודה
¶
אסביר מדוע לא טעות במצב דברים – טעות במצב דברים בדוגמה הקודמת שנתתי אפשר להתווכח אבל לא פה כי פה מדובר בהתפתחות עתידית. המצב הקיים היה ברור. זה שלימים השלטון החליט לאחר מכן להסיט את כיוון הנהר ולהפוך את השדה הזה לבריכה זה לא טעות במצב דברים בשעת כריתת החוזה. זה דבר שהתפתח לאחר מכן.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לכן אמרתי שזה טעות במצב דברים ממבחן הטרדן המתערב המשולב. כי מבחן הטרדן המתערב, כאשר אתה עושה תנאי ומנסחו בלשון כולל ולא שאלו אותך: אתה מתכוון גם לזה וגם לזה – מה אתה כולל בפנים? אבל בסדר.
מיכאל ויגודה
¶
אסכם את דבריי - רציתי לומר שכעיקרון כמובן לשון החוזה היא ברירת חדל שמצביעה על כוונת הצדדים אבל במשפט העברי כוונת הצדדים היא-היא הדבר העיקרי שיש להתחקות אחריו ויהיו נסיבות שיוגדרו בעולמו של המשפט העברי כאומן דעת ברור שעל פיו יפורש החוזה גם אם הוא סוטה מהלשון הברורה שלו. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.
חגי ויניצקי
¶
אני חושב שאפשר לחוקק סעיף, שקובע שבתנאים מסוימים יש לתת ללשון משקל מכריע או אפילו להיצמד ללשון בהחרגות מסוימות שתכף אעמוד עליהן וזה ברוח פסיקותיהם של השופטים שטיין וגרוסקופף בעניין ביבי כבישים. מי שרוצה להרחיב - אפשר להסתכל במאמר שלי שצירפנו אותו לחומר הרקע של הוועדה. לאור הנוסח החדש שמוצג כעת אציג בעיקר שאלות והערות למחשבה.
לגבי סעיף 25א הקיים אני מצטרף למה שאמר פרופ' שחר ליפשיץ ואחרים. אמרנו את זה גם בשולחן העגול שהיה במשרד המשפטים. חייבים להסיר את הסיפא של סעיף 25א הקיים – אל"ף, היא לא אומרת דבר; בי"ת, יש שם ביטוי שמשתמע במפורש שיש בו סתירה פנימית. לכן בהזדמנות זו ודאי שיש להסיר אותה.
מאחר שלא מדובר בהצעה הנוכחית רק בחוזה עסקי אלא בכל חוזה, זה מעורר כמה בעיות. אל"ף, אם אתה מתייעץ כפי שנאמר פה על ידי משרד המשפטים, אתה בעצם עלול להכניס עצמך לבעיה. מה פירוש – תחשבו על הנושא של חוזה אחיד. לפעמים עולה השאלה האם כדאי להתווכח עם סעיפים בחוזה אחיד כי אם לא ישנו אותם, אחר כך בנושא של נסיבות אחרות זה עלול לפעול נגדי.
לפעמים אני הולך לקבל ייעוץ משפטי נקודתי או ייעוץ משפטי לא רציני, אני מכניס עצמי בנוסח החדש לכלל מאוד נוקשים שיכול להיות שיפעלו נגדי ואז אנשים ישאלו: כדאי לי לקבל ייעוץ משפטי אפילו אם הוא נגדי או לא כדאי לי כי זה מכניס אותי לבעיה. יש לחשוב על זה. זו אחת הנקודות.
בנוסף, כתוב
¶
לא לקבל פרשנות בניגוד ללשון. זה כלל פסיקתי מקובל אבל הבעיה, מה קורה אם יש סתירה בתוך הלשון? דוגמה שיצא לי להיתקל בה בחוות דעת שהייתי צריך לכתוב – בחוזה שעסק בפינוי בינוי והייתה שם הגדרה – מה זה המועד הקובע - המועד שכולם חתמו. אחר כך היה סעיף בחוזה: אם עד המועד הקובע לא כולם חתמו – סתירה פנימית שאי אפשר לחיות איתה. אם אתה נצמד רק ללשון, אין לך לפתור את זה וזו יכולה להיות בעיה.
מה קורה אם אין סתירה פנימית אבל הלשון מביאה למשהו שאין בו שום היגיון מעשי, שאי אפשר להפעיל את החוזה? היצמדות ללשון צריך שיהיה לה החרגות, קצת בנוסח מה שהיה אצל משרד המשפטים שהיה לדייק שם את הנוסחים. לא ברור היחס בין סעיף קטן (2) בהצעה הנוכחית לסעיף 25א הקיים. האם הכוונה לחזור לתורת שני השלבים? אפשר לומר שסעיף 25א הקיים זה הכלל, לשון ונסיבות, וסעיף קטן (2) זה כלל של סוף הדרך שאחרי שראיתם את לשון הנסיבות – לתת ללשון את המשקל המכריע. זה לא ברור מההצעה. מה לגבי הנסיבות האובייקטיביות? מה זה אובייקטיביות? אם הכוונה ידועות לצדדים – זה הכלל. בדיני חוזים אנו מתייחסים למשהו שהיה ידוע - לא למשהו שמישהו חשב עליו ואף אחד לא ידע. כמובן יש הסוגיות של חוזה למראית עין, טעות סופר שצריך להוכיח שהצדדים ידעו את זה. זה מילה שיכולה ליצור בעיה, מה גם שהיא קצת מתכתבת עם מושג אחר שאף אחד לא מדבר עליו פה, שהוא אחד העקרונות החשובים בדיני חוזים, שאם אי אפשר לאתר את התכלית האובייקטיבית המשותפת, הולכים לתכלית האובייקטיבית שזה הכלל שאולי יש עליו הרבה דיונים וגם מחלוקות יותר מהסיפור של לשון. לשון - כולם מסכימים שצריך לדעת את הלשון והנסיבות. פה זה לא מוזכר כפי שעשו בתיקון הקודם ואז העלו שאלות, מה זה אומר, בייחוד אם כתבו פה נסיבות אובייקטיביות. יש לחשוב על כך.
לגבי סעיף קטן (#3, רשימת השיקולים – כמובן מדובר ברשימה פתוחה – כתוב בין היתר. אלה שיקולים שנשקלים בפסיקה. העניין שזה חל גם על חוזה אחיד – פה אני מצטרף למשרד המשפטים. אני חושב שזו בעיה גדולה. חוזים אחידים הם חוזים שברוב המקרים הלקוחות בכלל לא קוראים אותם. מי שמכיר חוזה משכנתאות – מזמינים אותך לחתום פה ופה - הם אפילו לא מראים לך את החוזה קודם. שאלתי פעם מישהי שעוסקת בזה, כמה חוזים החתמת – אמרה לי אלפים ואחד לא קרא את זה. לומר שללשון יהיה משקל מכריע אם יש לי משקל מכריע- -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לפרשנות החוזה. נניח. חתמו שלוש חתימות על חוזה אחיד. לא קראו. אבל הם חתמו. יש לזה משמעות למה שכתוב שם או אין משמעות? אם אין משמעות למה שכתוב שם, מה זה משנה? אם יש משמעות, ממה תביא אותם אם לא מהלשון?
חגי ויניצקי
¶
יש חזקה שאומרת: חתמת – הסכמת, כלומר ברגע שאתה חותם על חוזה אחיד, אתה מקבל על עצמך את כל התנאים של החוזה האחיד. נכון שאתה אומר שאפשר לתקוף סעיפים בחוזה אחיד בתנאי מקפח בחוזה אחיד. הנטל הוא עליך.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
נכון אבל איך פרשנות תעזור לך בעניין הזה? פרשנות נגד המנסח. אתה יכול לפרש חוזה אחיד בניגוד ללשונו? מה זה יעזור לך?
חגי ויניצקי
¶
מה שרע בזה, שאתה מראש מכניס את היכולת להתמודד עם חוזים אחידים לסד מאוד בעייתי וזה לא מגן על הלקוחות אלא על הספקים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שוב, אני מזכיר – גם על חוזה אחיד חלה הכפייה, העושק, הטעות, ההטעיה. הכול חל עליו. השאלה לא מה חל עליו אלא מה אומר. למה שתיקח כלל פרשנות שבו לא תבין מה הוא אומר?
חגי ויניצקי
¶
למשל, לפעמים אתה מנסה לשנות סעיף בחוזה אחיד. נגיד שהצלחת לשנות משהו, נגיד שישב לידך אפילו עורך דין. עכשיו אתה לא יכול לתקוף את זה בחוק החוזים האחידים. לא חל על סעיפים ששונו אבל הייצוג המשפטי שקיבלת לא משהו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אגב גם הכלל הפרשני שלך לא יעבוד כי הסעיף הזה אינו בגדר חוזה אחיד ולכן גם לשיטתך לא יחול על זה כי זה לא יהיה חוזה אחיד.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני שואל אותך לא איזה כלל יחול. לומר שיש הבדל זה לא עוזר. אני שוב שואל אותך את השאלה ששאלתי את משרד המשפטים – חוזה אחיד, איזה טעם יש לי לתת ללשונו או למשמעותו פרשנות החורגת מהלשון שלו או פרשנות שלא משתמעת – מה התועלת שלי לייצר כלל פרשנות אחר שאומר שמה כתוב בחוזה הוא לא מה שכתוב בחוזה? איך זה עוזר לי העובדה שאני בחוזה אחיד?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אבל חוזה אחיד לא כזה, לכן זה לא יעזור לי. יש לך דוגמה של חוזה אחיד שפורש בניגוד ללשונו?
חגי ויניצקי
¶
אדגים. אם בכל זאת שלחת מייל כזה או אחר ורצית להבהיר סעיף כזה או אחר ופקיד הבנק נתן לך הבהרה, ולא שינית דבר בסעיף הזה יותר, האם התכתובת הזו יכולה להיות חלק מהפרשנות או לא? אם היה לך עו"ד ברקע – המיילים האלה כבר לא יהיו חלק מהפרשנות? מה הבעיה בחוזה אחיד – יש לך פערי מידע ופערי כוח. הרבה פעמים אתה מסכים למה שאומר הפקיד בבנק כי אתה אומר: אין לי יכולת להתווכח איתו.
חגי ויניצקי
¶
נכון אבל בגלל שיש לי ייעוץ משפטי אני לא יכול להתווכח האם להביא את הנסיבות האלה כחלק מהפרשנות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אבל אני לא דיברתי על כלל איסור הבאת ראיות. דיבתי על השאלה, מה אומר החוזה. שאלה אחרת: לא חוזה אחיד. כתבתי לך מייל ואמרתי לך: אני רוצה לחתום איתך חוזה שאתה מוכר לי את הקאדילק שלך באלף שקל. אתה אומר - בדיוק בהמשך לשיחתנו מצ"ב חוזה פורמלי לחתימתך ובחוזה כתוב לא קאדילק אלא סוסיתא ולא אלף, אלא 100,000. מאוד ברור מה כתוב בחוזה וניהלנו עליו שיח והטעית אותי, שלחת לי חוזה לחתימה שכתוב בו משהו אחר. אני יכול לטעון שהטעית אותי? ודאי. זה לא חוזה צרכני, לא חוזה אחיד. אני יכול לומר: כתבתי לך מייל שאני מתכוון למשהו מסוים ושלחת לי משהו אחר. אני יכול לעשות זאת? ודאי, בנסיבות מסוימות. האם זה פרשנות? האם בגלל שאני יכול לומר זאת, הסוסיתא פירושה קאדילק וה-100,000 פירושו אלף? לא. לכן הדוגמאות שאתם מביאים מאוד נכונות רק לא קשורות למצבים של פרשנות החוזה. החוזה יפורש שכתוב בו סוסיתא ו-100,000, ובגלל שהחוזה יפורש שכך כתוב בו ולא קאדילק ואלף אז ייצא ששיקרת והטעית אותי. אם אפרש את החוזה אחרת, ואומר: כתבנו קאדילק ואלף וזו הכוונה, לא הטעית אותי, לא רימית אותי. אולי לא מפגש הכוונות של הצדדים אבל עקרת מתוכן גם את מה שכתוב בחוזה וגם את מה שהתכוונו כי בסוף זה לא זה ולא זה.
אורי בן אוליאל
¶
במקרה שנתת הדוגמה של ביטול החוזה הוא הצד שיינתן, ביטול החוזה עקב הטעיה אם הבנתי נכון, אז אדוני רוצה לקדם אכיפת חוזים, קיום חוזים – כדי לקדם אותנו במדדים הבין-לאומיים, ומה שהוא מציע, לפרש את החוזה לפי כוונת הצדדים ולקיים אותו. לא לבטלו. אדוני מציע לבטלו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
למרות ששנינו חתמנו על חוזה? אתה רוצה שחוזה שיהיה כתוב בו סוסיתא ב-100,000 יפורש כקאדילק באלף שקל?
אורי בן אוליאל
¶
פסק דין דלק נחתמה ערבות ללא הגבלת סכום. בית המשפט הגיע למסקנה שהכוונה האמיתית של הצדדים - הגיעו שני המנכ"לים של החברות – הכוונה הייתה ערבות מוגבלת בסכום ובית המשפט ציית לכוונת הצדדים על סמך ההתכתבויות וההבנות ביניהם ולא על סמך מה שכתוב בחוזה שלא משקף את הכוונה ביניהם.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני לא מסכים איתך בכלל, שחוזה שכזה היה כי חוזה שלא קיים אתה לא מקבל נקודות שאתה אוכף אותו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
במקרה הזה שני הצדדים מגיעים לבית המשפט. אתה לא אוכף את זה עליהם. זה רק רלוונטי לעניין צד ג'.
אורי בן אוליאל
¶
לא, אחד הצדדים אומר: אני לא מסכים לאכוף את ההתכתבויות אז בית השפט אמר: זו הכוונה שלכם. אתה לא יכול לברוח ממנה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
כששני הצדדים אומרים: זו הכוונה שלנו, מבקשים שתיתן לה תוקף – זה משהו אחד ואז במילא במצבים כאלה זה רק השאלה – יכול להיות אם- - - תחתיו, השפעה על צדדים שלישיים וכדומה. זו לא הסיטואציה.
אורי בן אוליאל
¶
אחד הצדדים אומר לבית המשפט: תיצמד ללשון הברורה והשני אומר: אבל הכוונה שלנו ואתה יודע, היא כוונה אחרת, ובית המשפט מסתכל על העדויות של הצדדים כולל מנכ"ל שמגיע ואומר: נכון אבל התכוונו למשהו אחר.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שמעתי. שוב - המצב שאני דיברתי עליו, לא של דלק, בית משפט שיקרא חוזה כזה שכתוב בו סוסיתא ב-100,000 ויגידו שהצדדים התכוונו לקאדילק ואלף ולכן אני נותן לזה תוקף, לא נכנס אפילו לא ברמז לא בסעיף 25 בנוסחו הקיים וגם לא בזה הלא קיים וגם לא בנוסחו המנוגד.
לימור פלד
¶
אדוני היושב-ראש, מתוך פסק הדין – זו עמדתו של השופט סולברג, דלק בן שלום, בפסק הדין השופט סולברג כשהוא דן בשאלה הזאת, מפנה לפסיקה המושרשת של בית המשפט שאומר שהלשון היא זו שצריכה לחרוץ את גורלו של ההסכם, ושהלשון והנסיבות לא זכו למעמד זה, ולכן נזקקים לנסיבות רק כשהלשון עמומה ולא חד משמעית, כאשר אין מובן ברור לנוסח הכתוב – וזה פסיקתו המושרשת לא רק של השופט סולברג אלא גם של בית המשפט העליון. אני מסתכלת האם זו הייתה הפרשנות- -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
כל זה היה הערת שוליים לחגי. עכשיו חגי. אני בטוח שתתייחס לפסק הדין הזה בנייר העמדה שלך.
חגי ויניצקי
¶
אם אנו מדברים על פסיקת בית המשפט העליון, אפילו בביבי כבישים, גם השופטים שטיין וגרוסקופף מדברים במפורש על כך שלא מדובר בחוזה אחיד. השופט שטיין, העמדה הכי שמרבנית בבית המשפט העליון בעניין הזה אומר שבחוזים אחידים אפילו הולכים לכלים רגולטוריים וכו' – ברור שזה לא חל על חוזים אחידים. גם בהשוואה לשיטות משפט אחרות וכל התפיסה המשפטית, בחוזים אחידים איננו מקשים את היכולת להתערב אלא מקלים אותה. פה אנו הולכים בכיוון ההפוך. אפשר להביא כל מיני דוגמאות קצה אבל אני חושב שהמסורת המשפטית היא שבחוזים אחידים אתה כן מאפשר את היכולת להתערב בכל מיני דרכים, בין השאר לא להיצמד רק ללשון אלא לקבל את האפשרות לקחת את הנסיבות ולהביא משם פרשנות שתגן על הלקוחות. שוב, אפשר להתווכח על זה.
בנוסף, אעבור לסעיף קטן (3) – שיקולי הדעת. כתוב בין היתר – לא כתוב בפרט. בדרך כלל בחוק תובענות ייצוגיות כשרצו לדבר על התכליות, כתבו בפרט, כלומר לתת להם קדימות. פה כתוב בין היתר. לכן לשיקולי הדעת האלה אין אפילו קדימות על פני שיקולים אחרים וכמובן תעלה השאלה מה קורה כשהשיקולים האלה שהם כשלעצמם עמומים, עלולים להביא לתוצאות שונות בכיוונים שונים בפרשנות ומה היחס בין השיקולים האלה לשיקולים שאינם כתובים. האם יש להם עדיפות על השיקולים האחרים או לא? זה יכול ליצור חוסר ודאות.
בנוסף, לגבי השיקולים עצמם, קודם כל, מידת המפורטות של החוזה, זה מזכיר קצת את הפסיקה של השופט שטיין אבל פה מדובר במדרג מאוד גמיש. הוא ניסה לדבר על חוזים סגורים או פתוחים או שחלקם סגורים וחלקם פתוחים. פה מדובר ברצף לא ברור. לא ברור כמה זה מפורט, 70%, 20%. יכולים להיות הרבה מאוד דיונים סביב השיקולים אלה כחלק מהדיון המשפטי. מידת הייצוג – נאמר פה = מה זה? זה גם כפי שנאמר פה – האם התקשרתי לעו"ד והשיב לי על סעיף מסוים או לא, ייעוץ, ויכול גם להיות איכות הייעוץ – האם זה עו"ד מתחיל? האם זה עו"ד מומחה בדיני חוזים? זה גם מידת הייצוג. למשל בתובענות ייצוגיות בגלל שהעו"ד מייצג קבוצה שלמה, אחד התנאים לאישור תובענה ייצוגית – האם הייצוג יהיה במידה הולמת. גם שם, חשוב שלעו"ד יש ניסיון כי הולך לייצג קבוצה שלמה – הפסיקה לא עושה זאת. הפסיקה ממעטת לומר: זה עו"ד מתחיל, זה עו"ד ותיק.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה אחרי זה, כאשר אתה בא לפרש את החוזה והנסיבות, כאשר חוזה – נדמה לי שזה ברור לכולם - התייעצת עם עו"ד על כל מילה שבו תיתן תוקף לכל מילה ופחות לנסיבות – במקרה הזה – זה ברור.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
נכון. אבל זה ודאי חלק מהנסיבות. היום ההגדרה היא נסיבות העניין – ההגדרה הכי רחבה שיש.
חגי ויניצקי
¶
אבל ברגע שאתה מכוון את השופטים לקריטריונים האלה, אתה מצפה שיתייחסו אליהם בכל דיון. יתחיל להיות דיון האם העו"ד שלי היה עורך דין לא משהו - - -
חגי ויניצקי
¶
נכון אבל ברגע שאתה כותב קריטריונים, אתה מצפה משופטים שיתייחסו אליהם כמו הקריטריונים לאישור תובענה ייצוגית. אחת הטענות היא ששופטים לא בודקים את איכות הייצוג.
חגי ויניצקי
¶
קיומה של הסכמה על פרשנות – בכל חוזה, וגם בחוזה אחיד – אם בחוזה אחיד כתוב שאנחנו צריכים להיצמד ללשון ולא למשהו אחר, האם גם – בדרך כלל, למשל פרופ' גבריאלה שלו, ד"ר צמח במאמר הראשון אחרי התיקון לחוק החוזים הקודם, אמרו שאפשר להטות על הפרשנות אבל בין צדדים שיודעים מה הם עושים, שמיוצגים או חברות בעלי מעמד שווה כזה או אחר. האם בחוזה אחיד שספק מתנה וכותב שלהיצמד ללשון גם לזה ניתן תוקף? שאלה בעניין הזה. אני בעד הכלל הזה שהיה בהצעה של משרד המשפטים שכן היה רצוי שצדדים לפחות כאלה שמיוצגים – שיקבעו מה הראיות שיתחשבו בהן – אם הם עושים זאת פוזיטיבית, רצוי להתחשב בזה אבל כמובן כפי שאמרתי כשיודעים מה הם עושים.
יובל פרוקצ'יה
¶
תודה. אני חושב שנקודת המוצא שמקובלת על כולנו כאן היא שהמטרה העליונה של כללי הפרשנות היא לעמוד על כוונתם המשותפת של הצדדים ולהגשימה. השאלה הפרשנית אינה נורמטיבית – אנו לא שואלים מה היינו רוצים שהצדדים יאמרו או איך היינו רוצים לפרש את מה שאמרו. היינו רוצים להבין עובדתית מה אמרו וזה חוזר לדברים שאתה אמרת אדוני היושב-ראש בכמה הקשרים – אני חושב שזה נכון.
השאלה הזאת היא שאלה עובדתית וכדי לברר שאלות עובדתיות אנו משתמשים בראיות, וראיות יכולות לבוא או מתוך לשון החוזה או מתוך מקורות שאינם לשוניים שאנו קוראים להם בשם הגג נסיבות והשאלה הקשה היא איך אנו צריכים להתייחס לנסיבות האלה. הנסיבות מעוררות דילמה כי מצד אחד, - - - ערך ראייתי גדול, למשל כשאנו רוצים לברר מה המטרה שהצדדים ניסו להשיג באמצעות החוזה הזה. זה דבר קריטי להליך הפרשני. הרבה פעמים נמצא במקורות שאינם לשוניים אלא נסיבותיים. מצד שני, הקושי הוא שלצדדים יש הרבה פחות שליטה על הראיות שבאות מתוך הנסיבות ויותר שליטה על הראיות שבאות מתוך הלשון וכאשר הצדדים משקיעים משאבים מאוד גדולים בניסוח מדוקדק של הלשון, יכול להיות שיביו מצבים שהם יעדיפו שבית המשפט לא יתייחס בכלל לנסיבות כי יחששו שישתמש בהם לא נכון, שתהיה טעות שיפוטית בהפעלה של הנסיבות. השאלה שאנו עוסקים בה כרגע, איך אנו נותנים מענה לאינטרס הפוטנציאלי הזה של הצדדים.
במענה לשאלה הזו אני חושב שש לומר דבר מקדמי – והוא שאי אפשר להניח, שבכל מצב שבו הצדדים משקיעים הרבה משאבים בכתיבה מדוקדקת של הלשון, הם רוצים שבית המשפט לא יתחשב בנסיבות כי הוויתור על הנסיבות כרוך גם בעלות וגם בתועלת מבחינתם. זה מצמצם את החשש לטעות שיפוטית שזה מה שמטריד בעיקר אותך, ומצד שני יוצר חשש לטעות מסוג אחר כי אם לנסיבות האלה יש ערך אינפורמטיבי, ולעיתים קרובות יש להם, כשאנו חוסמים את בית המשפט מלראות את הנסיבות, אנו יכולים להובילו לטעות אחרת.
אני חושב שהפתרון הכי פשוט, ישיר וטבעי לקושי הזה הוא לומר, שעלינו להכיר בצורה מפורשת בחקיקה בכך שלצדדים יש זכות כללית להתנות גם על כללי הפרשנות עצמם. הם יכולים לומר לבית המשפט שהם רוצים שללשון יהיה מעמד בכורה, יכולים לומר שהם רוצים שיהיה לה מעמד בלעדי, ומה שלא יהיה שהם אומרים צריך להיות בעל תוקף. זה נגזר באופן מאוד טבעי מחופש החוזים. כפי שיש לצדדים הכוח לומר מה היו החיובים המהותיים בחוזה, צריך לאפשר להם גם לומר איך את הדברים האלה שאותם הם אומרים יש לפרש. זה אני חושב יכול לפתור את הבעיה כולה, כי ברגע שהצדדים יכולים לומר לבית המשפט מה הם רוצים, בית המשפט יבצע.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מחזיר אותך למה שאמר ד"ר ויגודה, הרי כאשר אני מנהל משא ומתן על הסעיף הזה ממש, האם אנו רוצים שהחוזה יפורש בדרך דבקנית, או יסתכלו גם על נסיבות? כל הדברים האלה. יש לי גם על זה אומד דעת צדדים. גם על זה יש דברים שלא לקחתי בחשבון. לא לקחתי בחשבון שהשופט יתעלם מנסיבה כזו גדולה שעומדת לי מול העיניים או שהפרשנות של הלשון תהיה כל כך חריגה ממה שחשבתי.
יובל פרוקצ'יה
¶
מסכים אבל לא חושב שיש פה איזה הבדל מהותי בין טעות אפשרית בהקשר הזה לכל טעות אפשרות שיכולה להיות לאחד הצדדים ביחס לאיזה חיוב מהותי. יכול להיות שחשבתי שלא תהיה לי בעיה לפנות את הדירה בתאריך X והתברר שיש לי בעיה כזו. עדיין אף אחד יעלה בדעתו לומר שאין לי חופש החוזים לקבוע את החיוב בדרך מסוימת. זה לא שונה מהותית, החיובים המהותיים והשאלה איך אנו צריכים לפרש אותם. פתרון כזה יש לו הרבה מאוד יתרונות.
יובל פרוקצ'יה
¶
חושב שזה דבר שצריך לחול באופן רחב. לא רק בחוזים עסקיים ולא רק כשהצדדים מיוצגים. כאשר הצדדים מיוצגים אולי פותר דאגה – חוזים אחידים זה סיפור אחד – אבל זה פותר דאגה שאולי הם עושים דבר שלא מבינים אותו. יכול להיות שאפשר להתווכח על זה אבל עקרונית זה חופש החוזים. אין שום סיבה שזה לא יהיה מוכר כעיקרון כללי.
בנוסף, אנו חושבים על אנשי עסקים שכותבים חוזים מאוד מפורטים עם ייעוץ משפטי מעמיק, ואם אתה כבר כותב חוזה עם 100 סעיפים – אין שום עלות נוספת. אם כבר יש חוזה מאוד ארוך של 100 סעיפים ואנו אומרים להם: תכתבו סעיף 101, שהלשון תהיה המקור הבלעדי לפרשנות, אני לא חושב שאנו מעמיסים עליהם שום עלות נוספת. הדבר הזה חוסך הרבה מאוד בעיות שאיני מספיק להגיע אליהן שהן בהצעה האלטרנטיבית.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אשמח מאוד שתמשיך לוות את דיוני הוועדה. השעה 14:00 לכן חזקה עלינו מצוות ישיבת הסיעה ואנו חייבים לסייע. נמשיך ועל מועד הדיון הבא תבוא הודעה. אני חושב שהנוסח שנמצא לטובת מיקוד הדיון מועיל, גם אם בסופו של דבר נלך הלוך ושוב לדברים אחרים.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:00.