פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת העבודה והרווחה
08/07/2024


מושב שני
פרוטוקול מס' 251
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ב' בתמוז התשפ"ד (08 ביולי 2024), שעה 13:36

הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - הגברת הסנקציות על ניכויים משכר עבודה בניגוד לדין), התשפ"ד-2024 (פ/4233/25), של ח"כ אפרת רייטן מרום

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
חילי טרופר
אפרת רייטן מרום
עאידה תומא סלימאן

דקלה חורש - עו"ד, לשכה משפטית, זרוע העבודה, משרד העבודה

איל אסף - מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

עילם שניר - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

סמדר פרידמן - מתמחה, משרד המשפטים

שמואל אפלבויים - ממונה על השכר, משרד האוצר

נטעלי כהן - עו"ד, לשכה משפטית, משרד האוצר

מאור לזר - עו"ד, אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

מאיר לויתן - חשכ"ל, משרד האוצר

שיראל בניטה - עו"ד, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

ורד ויץ - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, ההסתדרות הכללית

יאיר שלם - מנכ"ל, ההסתדרות הלאומית

מוריה ברבי - עו"ד, ראש תחום משפט עבודה פרטי, התאחדות התעשיינים

סיגל סודאי - עו"ד, מנהלת האגף ליחסי עבודה, איגוד לשכות המסחר

דיאנה בארון - מנהלת מדיניות ציבורית, קו לעובד

חנה לייטר - אימו של רס"ן משה ידידיה לייטר הי"ד, נפל בקרב בעזה

איציק בונצל - אביו של סמ"ר עמית בונצל הי"ד, נפל בקרב בעזה

אשר גדליה - אחיו של יוסף מלאכי גדליה הי"ד, נפל בקרב בכפר עזה

אחיה אליהו - חברו של איתן מור, חטוף בעזה, פורום תקווה

אלון גת - אחיה של כרמל גת, חטופה בעזה

יעל קלדרון - בת דודתו של עופר קלדרון, חטוף בעזה

חן אביגדורי - אשתו וביתו שבו מהשבי בעזה

עקיבא שטמלר - פורום תקווה

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

א.ב, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - הגברת הסנקציות על ניכויים משכר עבודה בניגוד לדין), התשפ"ד-2024 (פ/4233/25)
של ח"כ אפרת רייטן מרום

שלום לכם, אנחנו היום בישיבת ועדת העבודה והרווחה, ב' בתמוז תשפ"ד, ה-08/07/2024 למספרם. הנושא הוא הצעת חוק הגנת השכר (תיקון - הגברת הסנקציות על ניכויים משכר עבודה בניגוד לדין), של חברת הכנסת אפרת רייטן מרום. החוק רוצה שלא יוכלו לקחת מקופאית שמרוויחה סכום לא גדול, שאם יש איזה טעות בקופה או משהו כזה, ישנם מעסיקים שמנכים משכרה את הטעויות שלה. זה דבר שמקומם. מצד שני יש בעיות רבות בקשר של עובדים שמתרשלים. השאלה היא איך מונעים, איך מרתיעים שישמרו טוב על הקופה. זה יהיה נושא הדיון היום, אבל לפני הדיון כמו שאנחנו נוהגים ממילא, אנחנו נאפשר למשפחות החטופים שעדיין לא דיברו פה בוועדה היום.

חן אביגדורי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני מעדיף שאלון יתחיל. אני אהיה אחריו.

בבקשה.

שלום, אני אלון גת. אני אח של כרמל גת שחטופה בעזה. אנחנו כולנו נחטפנו מאותו בית. גם אני נחטפתי עם ירדן אשתי ועם גפן, הבת שלנו שהיא הייתה אז בת שלוש וחצי. נחטפנו מהבית בקיבוץ בארי, קיבוץ ש-101 מחבריו נרצחו באותה שבת. אתם יכולים לראות חלק מחברי בארי פה, שכל אחד נגע או נוגע במישהו ממשפחתו או מחבריו שנרצח, ו-31 נחטפו.

כרגע עדיין יש לנו חטופים בעזה כולל את אחותי, כרמל. אני עם גפן הצלחתי לברוח ברגע האחרון לפני שנכנסנו לרצועה. גם ירדן אשתי ברחה איתנו והיא העבירה לי את גפן ברגע האחרון בזמן שהמחבלים ירו עלינו. היא נשארה מאחור והיא נחטפה חזרה למחבלים, ונחטפה לעזה.

היא הייתה בשבי 54 ימים והיא חזרה אלינו בעסקה הראשונה. אין לי איך לתאר לכם את התחושה הזו שמישהו שאתם מכירים חוזר אליכם, אפשר להגיד מהמוות, וזה מה שקרה עם ירדן. היא חזרה אלינו והיא עכשיו בן אדם פעיל, בן אדם מתפקד, וזה רק תחילת השיקום שלה. כשכרמל תחזור היא תוכל להשתקם עד הסוף, ויהיה פה אנשים שחוזרים לשגרה, ובתקווה עוד שנתיים-שלוש כבר לא תזכרו מי הם, ויהיה להם משפחה, ילדים, חברים. הם יסתובבו ביניכם ואתם אולי תיתקלו בהם, אולי תדברו איתם והם פשוט יחיו איתנו. זה ממש פשוט.

יש עסקה על השולחן שעכשיו ברגעים אלה יש עליה משא ומתן, והיא תתקבל והיא אמורה להתקבל. היא תתקבל ובתקווה עוד שבועיים יתחילו להגיע אוטובוסים מרצועת עזה לתוך ישראל עם אנשים חיים והמתים, אבל גם אנשים חיים שילכו פה בינינו. על זה אנחנו נלחמים עכשיו. צריך לזכור, אנחנו נלחמים בשביל לקבל חיבוקים כאלה כמו שגפן קיבלה מירדן כשהיא חזרה. אנחנו נלחמים בשביל לחבק אותם כשהם יחזרו.

אני רוצה שתחשבו רגע איך שאתם יושבים עכשיו, מה נוח לכם, מה לא נוח לכם. הם יושבים כרגע על רצפה קרה, כנראה קשורים לאיזה ברזל קר. תחשבו איך אתם נושמים עכשיו. הם נושמים אוויר דחוס בתוך מנהרות. תחשבו מה אתם מרגישים עכשיו בירך שלכם לדוגמה. הם מרגישים את ההתעללות שהם קיבלו שעה לפני. זה המצב שלהם כרגע, וזה אנשים חיים. אנחנו רואים אותם כפוסטרים. תזכרו שזה אנשים חיים. זו כרמל. זו אחותי, מרפאה בעיסוק בת 40 שעוד שבועיים יכולה להיות פה איתנו. ממש ככה. זה לא איזה אגדה. זה ממש יכול להיות ככה. בואו נוודא שאנחנו לא מפשלים עם העסקה הזו.

כמו שראינו, מהעסקה הקודמת, העסקאות, המחיר שלהן עולה והאנשים יורדים. בואו נוודא שאנחנו מקבלים את העסקה הזו כדי שלא אני אקבל אותה בארון עוד חודשיים, או שאני לא אקבל אותה בכלל. זה בן אדם חי שאפשר כרגע להביא אותו הביתה, אותו ואת 119 האנשים האחרים, מי שחי, אלינו, מי שלקבורה, לקבורה, אבל אלינו. על זה אנחנו נלחמים. בשביל זה צריך להגיד כן לעסקה הזו, ולצעוק את זה יותר חזק.

אם יש פה משרדי ממשלה, להעלות את זה למעלה אצלכם. כל חבר כנסת, במיוחד אם הוא מהממשלה, ואני יודע את העבודה הקשה שאתם עושים בשביל שהעסקה הזו תתקבל, צריך ללחוץ יותר שלא יהיו אמירות שמטרפדות את העסקה הזו, כמו האחרונה לדוגמה. צריך לדבר כנגד האמרות האלה שמפריעות למשא ומתן, ולתת למשא ומתן הזה להתקדם, ויש לנו אנשי מקצוע שהם אלה שמובילים את המשא ומתן הזה. בואו ניתן את זה להם. תודה.

תודה.

שלום, לי קוראים חן אביגדורי. ב-7.10 נחטפו מקיבוץ בארי הבת שלי בת 12, נועם, ואשתי, שרון. יש לנו עוד חטוף נוסף, טל שוהם שהיה בבגאז' ממנו אלון הצליח לברוח ברגע האחרון וירדן נכנסה פנימה.

אני רוצה להתחבר לדברים שלו בשני דברים. הוא אמר, אין לתאר את התחושה של לחבק את הבן אדם שאתה חיכית לו. יש לתאר. יש לי תיאור. בהנחה שכל מי שיושב פה בחדר וכל מי שמקשיב לי, הוא אבא או אימא, כולם, אני מבקש מכם להיזכר ברגע שבו נולד לכם הילד הראשון. זה לא משנה אם זה בן או בת. זה לא משנה אם אתה אבא או אימא. כשאתה מחזיק את הילד הראשון שלך שהופך אותך מאיש לאבא, זה תחושה שכולנו נזכרים בה. כשאני אומר לכם להיזכר, אתם תיזכרו בריחות, בצבעים שהיו שם. זה טבוע אצלנו במוח כי ככה זה.

כשאני חיבקתי את הילדה שלי, אדוני היושב-ראש, אחרי 50 יום שהיא הייתה בשבי, אני הרגשתי פי עשר מהרגע הזה שכרגע דיברתי, כי ילדתי מחדש מישהי שהספקתי להתגעגע אליה, לדעת כמה היא שווה לי, לדעת כמה היא חסרה לי, לדאוג לה, לחרוד לה, ילדה בת 12. מאז אני לא מפסיק את המאבק כדי שלאלון יהיה את החיבוק הזה עם כרמל, כדי שלכל אחד ואחת מהחטופים, מאחיי ואחיותיי למשפחות החטופים יהיה את הרגע הזה. אחרי ששמנו את האמוציות בצד, לכולנו ברור שזה הדבר האנושי, הנכון, היהודי, הציוני לעשות.

אני רוצה להיות קר רוח ולהגיד שאף אחד לא בחדר הזה ולא בממשלה ולא בקבינט, לא עושה לאלון או לשלי או לנועם או לכל החברים שלי ממשפחת החטופים, טובה בזה שהוא מחזיר להם את האנשים שעליהם כשל בלשמור ב-7 באוקטובר. החזרת החטופים, אדוני היושב-ראש, היא ערך אסטרטגי למדינת ישראל שיש לה ערכים, שהערכים שלה זה דמוקרטית ויהודית. אנחנו העם היהודי. האתוס שלנו זה יציאת מצרים. ביציאת מצרים שאנחנו מהללים ומשבחים בפסח ובכל חג ומועד, וזה מה שאיחד אותנו כעם, אדוני\ ביציאת מצרים קיבלנו את הערך החשוב ביותר ביהדות, ערך החירות. 120 אנשים, אין להם חירות כי המדינה לא שמרה עליהם, ולכן המדינה תשחרר והמחיר יהיה כואב. העסקה, רבתיי וגבירותיי, שעכשיו על השולחן היא עסקה מצילת חיים ומביאה אנשים לקבורה ראויה במדינת ישראל. אין דרך אחרת להביא את האנשים האלה, אלא בעסקה.

אני מצטרף לכל מה שאמר אלון. כשאני למדתי אזרחות אני למדתי שתפקיד הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. אני מבקש ממך, אדוני, לפקח על עבודת הממשלה, לדאוג שתהיה רווחה לאנשים האלה. יש עוד הרבה עבודה בשביל הדבר הזה. כל הפעילות שלנו כאן בכנסת היא בשביל מטרה אחת, לדאוג שהאנשים האלה יחזרו הביתה ושהמדינה תחזור הביתה לערכים שלה, למה שלמדנו, למה שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו עליהם. זה יהיה רווח לכולנו. רק אם כל 120 החטופים יעברו גדר, נוכל להתחיל בשיקום שלהם כפרטיים, שלנו כמדינה. יש לנו עוד הרבה עבודה קדימה, אבל ההנדברקס הזה שמשוך למעלה, שנקרא החטופים, עד שלא נשחרר אותו לא נוכל להתקדם. תודה.

אנחנו נוהגים לא להתערב בדברים משום הכבוד, אבל אני חייב לומר שלמדתי השבוע בדף היומי בתלמוד בבלי במסכת בבא בתרא. יש שם כמה דרגות של קושי: חרב, רעב ושבי. אומרת הגמרא, לפי מה שהנביא מונה רואים מה שיותר קשה.

איזה נביא, כבודו?

אני בעל פה לא זוכר איזה נביא. אני חושב שירמיהו הנביא. "טובים היו חללי חרב מחללי רעב", ויש בהמשך את השבי, אז הגמרא אומרת, מכאן אנחנו למדים שרעב קשה מחרב ושבי קשה מכולם. דבר מדהים.

עכשיו אנחנו נאפשר לחנה לייטר. בבקשה.

שלום, אני חנה לייטר, אימא של משה לייטר. משה נהרג בתחילת התמרון, בן 39, סטודנט לרפואה, שישה ילדים. הוא עזב את הכול כי הוא הבין שהיה פה טבח בדרום הארץ, והוא רצה גם להחזיר את החטופים וגם להכריע את האויב, כי אם אנחנו לא מכריעים את האויב, המיידנק שהיה ב-7 באוקטובר הוא יחזור, והוא מאוד רצה להחזיר כל חטוף.

אני מאמינה בלב שלם שהדרך להחזיר כל חטוף, לא כל פעם חלקים, היא הכרעת האויב. אני לא אומרת את זה כדי להראות שאני צודקת. הנושא פה הוא טובת כולנו. ליבי עם האנשים שדיברו פה ואני איתם. אני לא נגדם. הדרך להוציא את כולם, לא חלקים, זה להכריע את האויב עד הסוף, ולזה אנחנו פה. אנחנו לא רוצים שכל החללים שנפלו עד עכשיו יהיה לשווא, כי אם אנחנו ניתן לאויב שלנו את כל מה שהם מבקשים, זה יחזור. אנחנו עומדים בפתח עוד מיידנק. אנחנו לא רוצים את זה. רוצים להכריע את האויב עד הסוף.

תודה רבה.

אחיה אליהו.

נעים מאוד, אני אחיה. אני חבר טוב של איתן מור שנחטף מהנובה. לפני משהו כמו חודשיים היינו בפעילות באזור נוציראת. אני מתעורר באמצע הלילה, מסתכל מהחלון ורואה מאות משאיות סיוע שעוברות לחמאס ולעזתים. אני רוצה רגע להגיד משהו קטן על אותם עזתים תמימים כביכול, כפי שמציירים אותם, ואני יודע שגם כל לוחם שהיה בעזה יעיד על מה שאני אומר עכשיו, ש-99% מהבתים שאנחנו כובשים בעזה, שהם כמובן של אזרחים חפים מפשע, עאלק, אנחנו מוצאים בהם את אחד מהדברים הבאים: או נשק או תחמושת או דגלי חמאס או גא"פ, אז אם 99% מאותם אזרחים עזתים הם בעצם טרוריסטים, המלחמה היא לא רק נגד חמאס, המלחמה היא נגד עזה.

יש משפט שחבר טוב שלי, אליקים שלמה ליבמן הי"ד שנרצח בנובה, אמר הרבה. זה גם היה הסטטוס שלו בוואטסאפ המון שנים, וזה "המרחם על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים". כל זמן שאתם מרחמים על אותם עזתים טרוריסטים, אתם מתאכזרים ישירות אל אחים שלנו שחטופים שם בידיהם.

תודה רבה.

אשר גדליה, אח של יוסף גדליה.

שלום, אני אשר, אח של יוסף מלאכי גדליה הי"ד. ב-7 באוקטובר בבוקר יצאנו שני אחים מירושלים דרומה, הוא לכפר עזה, אני לרעים. חזרנו אח אחד שסיפר להורים על האח השני שלא חזר. אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן לאותה שבת בבוקר, לדבר איתו בבית כנסת והייתי יודע מה קורה, הייתי יודע שהוא הולך ללכת לשם ולא לחזור, לא הייתי עוצר אותו. הייתי אומר לו שהוא צריך לעשות מה שהוא צריך לעשות, כי מי אני שאחליט שאותם אזרחים שהוא הציל בידיים שלו בכפר עזה, הוא היה החייל הראשון באזור של דור צעיר שהיה שם טבח נורא. עד שעות הצוהריים אף אחד לא העז להגיע לשם, ויוסף ושלושה חבר'ה איתו פשוט נכנסו לדויד ונסעו שם בלי למצמץ, בלי לחכות לפקודות, למפקדים גדולים. נסעו שם בית הבתים אחד-אחד עד שירו עליהם אר.פי.ג'י והרגו אותו.

לא הייתי עוצר אותו כי זה התפקיד שלו וזו השליחות. תפקידי לא להחליט מי יחיה ומי ימות. אני מבקש שלא תצדיקו את מי שעשה את הטבח הזה, ולא תיתנו להם את העילה לעשות את זה שוב. תעשו הכול כדי שיהיה ברור שמי שעושה כזה טבח, אין לו זכות קיום וסופו מיידי. תודה.

תודה רבה.

יעל קלדרון, בת דודה של עופר קלדרון.

שלום, אני יעל, אני בת דודה של עופר קלדרון. אני לא נוטה לדבר בדרך כלל בוועדות, אבל היום אני אחרוג ממנהגי. אני כאן כדי להשמיע את הקול של הילדים של עופר שקשה להם להגיע ולהביע אותו גם. שניים מהילדים של עופר, ארז וסהר נחטפו יחד איתו, ושוחררו אחרי 52 ימים. יש לו ארבעה ילדים, שניים מתוכם באמת היו חטופים.

אני רוצה להזכיר לכולנו שמתהלכים בינינו ילדים, נשים, אנשים שחזרו מהשבי. הם חזרו אמנם בגופם, אבל הם רחוקים מלהיות פה באמת בנפשם. הם עדיין לגמרי נמצאים בשבי. אני רוצה לשתף קצת מהדברים שחווים אותם ילדים. כשארז שואל את אימא שלו הדס אם המחבלים יכולים להגיע לקומה 13 בכרמי גת, ואם הם יצליחו להגיע, האם הם יכולים לזרוק אותו מהחלון, ואם הם יזרקו אותו מהחלון, האם הוא ימות? אז אלה החוויות שהוא סוחב איתו. ילד בן 12 שלא יכול להתקלח לבד, שלא יכול ללכת לשירותים לבד, שלא נותן לאימא שלו לזוז ממנו לרגע, שלא מסוגל להיות בשום מקום לבד, שלא מצליח לחזור לבית ספר. הוא נשאר בבית, הוא לא לומד. יש לו מורה פרטי אמנם, אבל הוא לא מצליח לשתף פעולה, וכל מה שהוא רוצה זה רק שאבא שלו יחזור. גם סהר אמנם מצליחה להגיע יותר לבית ספר, אבל לא מצליחה ללמוד, לא מצליחה לחזור לעצמה ונושאת את האשמה הנוראית והתחושה שהיא השאירה ונטשה שם את אבא שלה שנשאר שם לגורלו בזמן שהיא שוחררה הביתה.

תחושת האשם הזו מלווה אותה ולא מאפשרת לה להשתקם ולהחלים מהדבר הזה, אז אמנם הם חזרו אבל הם לא מצליחים לשמור על רצף טיפולי, והם לא יצליחו לשמור ולהשתקם ולצאת מזה בלי שאבא שלהם יהיה פה וכל שאר החטופים, החיים לשיקום והנרצחים לקבורה.

אנחנו עכשיו בימים קריטיים עומדים בפתחה של עסקה, הלוואי, ואני מתחננת כי כבר נגמרו המילים. תנו להם לחזור לחיים שלהם. תחזירו את עופר הביתה ותחזירו את כולם הביתה. אנחנו לא יכולים לנשום יותר. תודה.

תודה רבה.

יש עוד משפחות חטופים?

אני שואל לגבי משפחות חטופים, האם יש פה? זה הנוהג שלנו, לתת למשפחות החטופים לדבר לפני כל דיון. בדיון הבא אם תירצו, אנחנו אולי נעשה גם אחרים, אבל בדרך כלל אני נותן למשפחות חטופים.

אנחנו ברשותכם נעבור לדיון עצמו.

רגע, גם אני נרשמתי, פורום גבורה.

כן, אבל אנחנו עכשיו מדברים על משפחות החטופים.

למה? בכל הוועדות אפשר גם משפחות חטופים וגם פורום גבורה.

נכון, גם אצלי דיברו. דיברו קודם מפורום גבורה, נכון?

כן.

דיברו קודם.

אנחנו גם נרשמנו.

לא, דיברו גם מפורום גבורה וגם מפורום תקווה.

חבר הכנסת אייכלר, מאפשרים בכל הוועדות.

אתה רוצה שאנחנו נתחיל את הדיון שאנחנו רוצים?

אני רוצה להגיד את דבריי.

עוד מעט יש לנו עוד דיון.

בסדר, נו.

בדרך כלל אתם נותנים להם גם. אני אדבר בזכותם. אנחנו ואז הם, כל מי שנרשם.

נתתי גם לפורום גבורה וגם לפורום החטופים.

תיתן עוד קצת.

התקווה לא דיברו?

לא קשור. מה זה פורום גבורה דיברו? יש עוד מפורום הגבורה שרוצים לדבר.

יום שלם כדי להגיע לפה. מן הראוי שתיתן להם - - -

אני מסביר לכם שאנחנו כל דיון נותנים למשפחות חטופים, כולם.

לא הבנתי, כיביתם לנו את המגפונים שלא נדבר? המיקרופונים שלנו לא עובדים?

אתה רוצה לאפשר לנו להתחיל את הדיון?

אני רוצה לדבר כמו כל האחרים שרוצים לדבר.

אבל אני רוצה גם לנהל דיון.

בסדר, אבל אין דבר יותר חשוב היום מכל דבר אחר בענייני החטופים וענייני הלחימה.

אתה רוצה לדבר על החטופים?

כן, גם על החטופים לדבר.

מה זה גם? אתה רוצה לדבר על החטופים?

הבחור השקיע יום שלם, יצא מהמילואים.

נתתם הוראה לכבות לנו את המגפונים? אני לא מבין. למה זה לא עובד? למה אנחנו לא יכולים לדבר?

אני כאילו מהצד השני - - -

את לא מהצד השני, אנחנו אותו דבר.

אני לא יודעת, אבל בכל מקרה אני חושבת שצריך לתת לו שתי דקות - - - . עדיף שתיתנו לו לדבר וזהו. כל ועדה נותנים לו לדבר אחרינו. לפעמים לפנינו.

לפנינו, ביחד. לכולם נותנים לדבר. אני גם השארתי שם פתק. לא התפרצתי.

חברת הכנסת רייטן, את רוצה להציג את הצעת החוק שלך?

תודה, אדוני היו"ר. כמה זמן נשאר לנו לדיון?

מעט מאוד.

כמה דקות? איפה אנחנו עומדים, כי אני מבינה את הסיטואציה המורכבת.

אנחנו לא איחרנו לדיון, סליחה. אנחנו היינו פה ב-11:00.

יש לנו חצי שעה לסוף הדיון.

אוקיי. תודה רבה לך, אדוני היו"ר. אכן סיטואציה מאוד מורכבת בכנסת. מצד אחד לנסות ולהמשיך ולדאוג לעוד אוכלוסיות בציבור כמו הדיון הזה.

לא, את לא צריכה להצטער. הם יתנו לנו לדבר. הכנסת היא שלנו. אנחנו נהיה גם בוועדה האחרת. לא יסתמו לנו את הפה. כל פעם שאני בא לפה, רק מנסים לסתום לי את הפה פעם אחרי פעם, למה? כי אני לא אומר דברים נעימים לאוזן.

אתם רוצים שאנחנו נבטל את הדיון? הצעת החוק הזו מדברת על האוכלוסיות החלשות שלמעשה נחשפות לעיתים לניצול ולגזל על ידי המעבידים שלהם. ככל שאתם סבורים שאנחנו צריכים לבטל את הדיון, אני אלך לוועדה אחרת. תגידו לי. הסיטואציה הזו, לא רוצה לעמוד במרכזה. הכוונות שלנו כמובן טובות, לייצג פה את האזרחים, אבל אם אתם סבורים שאנחנו צריכים לבטל את הדיון, אני אקום ואני אלך. באמת אני אומרת.

מה זה קשור אלינו, לקום וללכת? אנחנו אזרחים ישראלים ששילמנו את המחיר ומשלמים את המחיר הכבד ביותר, ואין נושאים יותר חשובים היום, עניין החטופים והמשפחות השכולות. למה אנחנו כל פעם צריכים לבוא לפה ולשכנע אתכם? אני לא מבין את זה. אני צריך להתחנן לדבר? מה אני צריך עוד להוכיח?

את לא רוצה?

אני לא חושבת שזה נכון שניכנס לאיזה שהוא - - -

תיראי, אנחנו מתקשקשים עם זה כבר שמונה דקות. הייתי מדבר ארבע דקות והיינו ממשיכים הלאה, אבל לא, רוצים לסתום לנו את הפה. כנראה שלא שילמנו מחיר מספיק כבד עם הילדים שלנו, וכנראה שאנחנו פה כמו שאני טוען תמיד, רק להצגה. אין לכם ברירה, אנחנו תקועים לכם בגרון ולכן אתם יושבים פה, מהנהנים עם הראש. אין חברי כנסת כמעט שמגיעים לשום מקום ואנחנו נדון בדברים אחרים. להתווכח איתי? באיזה זכות? באיזה זכות אתם לא נותנים לי את זכות הדיבור פה? אני לא מבין, חבר הכנסת אייכלר.

אם אתה שואל אותי אישית, אומרת לי המנהלת שאתה יצאת ואחר כך חזרת.

כן.

אז אם אתה דווקא עכשיו רוצה לדבר, דבר.

מה זה אם אני יצאתי ואחר כך חזרתי? לא הבנתי.

כשאני ראיתי את הרשימה ונתתי לפורום תקווה ולפורום גבורה ולחטופים, אתה לא היית.

כן.

באת אחר כך, אז אם אתה רוצה עכשיו לדבר, דבר.

כן, תודה רבה.

בבקשה.

שמי איציק בונצל, אני אבא של עמית, מפקד צוות בסיירת צנחנים שנפל בעזה ב-6 בדצמבר בקרב מאוד קשה שהוא השתתף בו. אנחנו נמצאים כרגע בנקודה מאוד חשובה לקראת הסכם כזה או אחר שאמור להתקדם ולהביא לכדי שחרור החטופים, בעזרת השם להשיב אותם הביתה לשלום.

אנחנו רוצים רק להזכיר. כל פעם שאנחנו מגיעים לאותן ועדות, לאותן ישיבות, אנחנו צריכים להזכיר את ה-7 באוקטובר, ואנחנו לצערנו בוויכוח הקודם לפני דקה וחצי גם צריכים להזכיר את המעמד שלנו היום במדינה, וחבל שזה קורה פעם אחר פעם.

לצערי הרב במהלך כל הוועדות אנחנו לא מקבלים תשובות. לא משפחות החטופים ולא אנחנו, משפחות פורום הגבורה ומשפחות שהקריבו את היקר להן מכל, אנחנו לא מקבלים תשובות. אנחנו מקבלים הנהוני ראש ובזה הנושא הזה מסתיים. אנחנו לא שומעים אתכם מדברים מספיק במליאה על הצורך בניצחון מוחץ. אנחנו לא מספיק שומעים אתכם מדברים במליאה על הצורך של להשיב את החטופים היום ועכשיו, אבל לא ממקום של חולשה אלא ממקום של עוצמה, ובגלל שאנחנו לא שומעים אתכם, נוצרו פה שתי מחנות כאילו של חטופים ומשפחות שכולות.

אני שמח שסוף-סוף אחרי חצי שנה מכבדת אותנו בנוכחותה חברת כנסת מהמגזר הערבי, ואני ארצה לשמוע ממך, גבירתי הנכבדה, האם את חושבת שהחמאס הוא אויב של מדינת ישראל? זה לא שאלות קשות, זה שאלות פשוטות. והאם את חושבת שצריך לחסל את החמאס ולמוטט את שלטונו?

למה אתה חושב שיש לך את הזכות לפנות אליי ככה?

כי את חברת כנסת. בואי תגידי. נשמע תשובה פשוטה.

אל תעשה לי את זה.

האם צריך לחסל את החמאס? אל תעשי לי ככה עם היד.

אני אעשה איך שאני רוצה.

לא, את לא תעשי לי ככה עם היד.

אני אעשה איך שאני רוצה.

את נושמת בזכות הבן שלי את האוויר שאת נושמת פה. את יושבת פה בזכות הבן שלי ובזכות עוד כמעט 700 לוחמים.

חבל שאתה משתמש בזה בצורה חצופה.

אני לא משתמש, אני רוצה לשמוע אותך בצורה מאוד נימוסית. במקום לצעוק עליי תצעקי שצריך לחסל את החמאס, למוטט אותו. זה מה שאני רוצה לשמוע ממך. אל תעשי לי ככה עם היד. את לא פוגעת בי, אבל אל תעשי לי ככה עם היד. את נושמת את האוויר שאת נושמת בזכות הבן שלי ובזכות רבים אחרים, ואנחנו לא שומעים אתכם, חברי הכנסת הערבים, אומרים, צריך לחסל את החמאס. תגידי, החמאס הוא ארגון טרור. תגידי שצריך לחסל את החמאס. כן, תעני לי. באנו לפה כדי שתעני לנו.

מר בונצל, אתה השלמת את הדברים שלך?

לא, אני לא השלמתי כי לא קיבלתי תשובות. אני לא קוף פה ואני לא פה בהצגה. אנחנו רוצים תשובות מחברי הכנסת שיושבים פה. הם משרתי הציבור. היא צריכה לתת לנו תשובה. זה שחברת כנסת ערביה לא מסוגלת להוציא מהפה שלה שהחמאס הוא ארגון טרור וצריך לחסל אותו, והיא מעדיפה לעשות לאב שכול ככה, זה אומר דרשני, אז מתי נשמע ממך את התשובה? עשית לי ככה. זה בשבילי. זה הסתירה שלי. סבבה. מחלתי לך. קדימה, שתי תשובות ואני הולך. חמאס ארגון טרור. צריך לחסל את ארגון החמאס. בבקשה, בוא נשמע אותך. למה את לא עונה?

ביקשת ארבע דקות, נכון? קיבלת חמש.

למה את לא עונה לעם ישראל?

אתה רוצה לאפשר לנו לנהל דיון?

לא, אני רוצה לשמוע תשובות, אדוני. אנחנו באים לפה לשמוע אתכם, להשמיע לכם. אנחנו לא באים לפה סתם. אני רוצה בבקשה. נו, קדימה, את יודעת לצעוק במליאה. את יודעת לצעוק בכל מקום. הנה הזדמנות.

אני בינתיים מכבדת את היושב-ראש.

רק את היושב-ראש את מכבדת.

אני בינתיים מכבדת את הסצנה הזו.

את לא יכולה להגיד. סצנה בשבילך.

אני כן יכולה להגיב ואני יודעת להגיב.

אז תגיבי.

ואתה לא תנחית עליי - - -

חמאס ארגון טרור, כן או לא?

חבל, היו הרבה אנשים שדיברו לפניי. חבל לי שאתה אבא שכול.

חבל לך.

הייתי רוצה לראות - - -

אבא שכול אחר.

אף אחד מכם, אבא שכול ולא אימא שכולה ולא משפחות של חטופים. מי שאחראי על זה שאנחנו עדיין תקועים במציאות הזו, זו הממשלה שלא רוצה להוציא אותנו מהבוץ - - -

לא החמאס. זה מה שאת אומרת לעם ישראל. לא החמאס.

חמאס, אמרתי מה דעתי על הפשעים שהוא ביצע.

אז תגידי לי מה דעתך.

אתה לא בחקירה עכשיו. תכבד את המעמד שלך.

אני לא בחקירה. את חייבת תשובות.

אתה לא מכבד את הבן שלך.

את חייבת לנו תשובות. אני מכבד את הבן שלי. את תלמדי אותי איך לכבד את הבן שלי. תגידי אם חמאס זה ארגון טרור, כן או לא.

אני לא חייבת לך תשובה.

אני מבקש לסגור את הישיבה, לעשות הפסקה. ישיבה זו בהפסקה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:07.