פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
09/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 244
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ג' בתמוז התשפ"ד (09 ביולי 2024), שעה 13:09

הסעות תלמידי החינוך המיוחד

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר – מ"מ היו"ר
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה

טלי גוטליב
מאיר כהן
ירון לוי

שמעון אבני - מנהל אגף א' הצטיידות והסעות, משרד החינוך

אילן שי - הלשכה המשפטית, משרד החינוך

נועה בן אריה - יועמ"שית, מרכז השלטון המקומי

מיכל מנקס - סמנכ"לית חינוך וחברה, מרכז השלטון המקומי

מנחם גולדין - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

דקלה מאיר - יועהמ"ד, איל"ן

רויטל לן כהן - מנהלת קשרי ממשל וחברה בצוות המנהל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

ולרי זילכה - רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם, בית איזי שפירא

איתי קפלינסקי
צופית גולן
–
–
סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית
סגנית יו"ר הנהגת ההורים הארצית

יונתן אמויאל - עוזר משנה ראש העיר ירושלים, פורום משפחות נכים

אליהו בן מויאל - מנהל קשרי חוץ, עמותת מיוחדים

אסתר בן מויאל - עמותת מיוחדים

צח בן יהודה

יהודית גידלי

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הסעות תלמידי החינוך המיוחד

אנחנו רוצים לפתוח את הדיון בנושא הסעות תלמידי החינוך המיוחד. אנחנו ב-9 ביולי 2024, ג' בתמוז. זה בעצם סוג של ישיבת דיון המשך, או לפחות עדכון.

לפני שנה, ב-5 ביוני 2023, התקיים פה דיון על תקנות של משרד החינוך שקובעות מי הם התלמידים עם מוגבלות הזכאים להסעות, ומי זכאי גם לליווי. התקנות, על אף שנדונו בוועדה לפני כשש שנים – כלומר, היום זה כבר שבע ככל שידוע לי; אבל אני אשמח לעדכון – לא נחתמו על ידי השר.

חלק מהכללים פורסם בחוזר מנכ"ל, הבנו אז שלא הכל אפשר לכלול בתוך החוזר. בשעתו המשרד היה בדיונים עם מרכז השלטון המקומי כדי לנסח ולדייק יותר את התקנות. אני אשמח לדעת מה התקדם מאז, איפה אנחנו נמצאים, איך משפרים את המצב, כי המצב לא טוב.

אני אבקש משמעון אבני, מנהל אגף א' הצטיידות והסעות מטעם משרד החינוך, שיפתח ויעדכן.

אני אעדכן, כי בסך הכול כל מה שתואר על ידך הוא מדויק. צריך לזכור שאנחנו בשנה האחרונה גם חווינו מלחמה.

ובחמש השנים שלפניה?

רגע, בבקשה בואו נשמע עד הסוף. אני כל כך לא רוצה להוציא כי זה לא רלוונטי, אני רוצה לשמוע את התשובה ואחר כך תהיה לך זכות דיבור.

אני חוזר שוב. בשנה האחרונה המלחמה העמידה בפני האגף אתגרים מאוד מאוד מורכבים, שבגינם היינו צריכים להסיע ולטפל במפונים שעזבו את בתיהם והתפזרו בכל מקום אפשרי בארץ, והיינו צריכים לדאוג ולקחת אותם ולהסיע אותם למקומות שלא תמיד היו בתי ספר קרובים. הדבר הזה העסיק את האגף מאוד, והוא מעסיק אותנו עד היום כי עדיין הילדים לא כולם חזרו לבתיהם, וצריך להבין שזה היה ברקע של כל מה שאני תכף אסביר.

במקביל, אנחנו הוצאנו הנחיות מפורטות על אף שזה לא בחוזר מנכ"ל, אבל זה הנחיות כתובות. ביצענו הקלות בהסעות כמו אפשרות להורים להסיע את הילדים שלהם בתנאים מסוימים, הוצאנו הנחיות על מנת לאפשר להכניס אוטובוסים שלא היו או כלי רכב שהיו מוגבלים עד עשר שנים, הוספנו לזה עוד שנתיים על מנת לפתור את מצוקת כלי הרכב, והוצאנו עוד הנחיות כהנה וכהנה שנועדו לעזור ולסייע לרשויות במכרזים, להפעיל את המערך הזה.

אני יודע שהמערך אינו מושלם, אני יודע שיש איתו בעיות.

אני חייבת להגיד, כי אני קוראת פה את כל מה שהיה בדיון לפני שנה בדיוק, ובעצם אתה אומר לי לא נעשה כלום. אם אני מסתכלת על כל נקודה ונקודה שכתובה פה, מה השתנה? והעירו פה משהו – לא בצדק מבחינת ההתפרצות לדיון; אבל במהות זה נכון.

הייתה מלחמה, אבל אנחנו מדברים כבר על שש שנים או שבע שנים שמדברים על התקנות הללו. אז מה?

אז התקנות מבחינתו מוכנות.

אז למה הן לא פה? למה הן לא בוועדה?

הן לא בוועדה כי המשרד ממתין לוועדת שפירא שתסיים את העבודה שלה.

לא, זה לא הולך ככה. הילדים האלה לא יכולים להמתין, ההורים לא יכולים להמתין. נכון יש ועדת שפירא שאמורה לדון, היא אולי תתן את המסקנות שלה בעוד X זמן, וגם אם יהיו מסקנות, עד שמגבשים אותן ועד שמוציאים אותן לפועל, בינתיים יש פה ילדים, יש כאן משפחות שקורסות. אז מה זו התשובה הזו? לא הבנתי.

אנחנו לקחנו חלק מהתקנות ועדכנו את חוזר מנכ"ל, והכנסנו אותן לתוך החוזר למרות שהתקנות לא אושרו. עכשיו, התקנות יש עליהן השגות אני מניח של ארגוני הורים, אני מניח שיש דברים שרוצים לתקן ולהוסיף, אוקיי? אבל זה כרגע לא בידיים של האגף, שלי כמנהל אגף.

אז בידי מי זה? זה במשרד החינוך?

זה במשרד החינוך.

אז למה לא הבאת מישהו ממשרד החינוך שיבוא איתך? בידיים של מי זה?

זה בידיים של הייעוץ המשפטי כרגע וממתינים לתוצאות ועדת שפירא.

ועדת שפירא בכלל לא מדברת על הסעות. עמוס שפירא בעצמו אומר שזה לא קשור אליו וזה לא קשור לוועדה.

ושלא נחכה לשום דבר.

אנחנו תכף נכניס את היועץ המשפטי שלנו, של המשרד.

(היו"ר יוסף טייב, 13:15)

אני רק אגיד שביקשנו לשמוע את היועץ המשפטי, כי טוען שמעון שבעצם זה מעוכב בגלל הייעוץ המשפטי במשרד, תקנון התקנות. אז פשוט נשמח לשמוע את הייעוץ המשפטי, לשמוע מה עוצר.

אנחנו קראנו לו, תכף הוא ייכנס ויסביר. אני מבחינתי זמין ויכול לשבת על כל שינוי שרוצים לעשות.

שמעון, הוועדה התכנסה ב-5 ביוני 2023, מעל שנה. היו מסקנות לוועדה, אני מקווה שאתם יודעים על מה אני מדבר.

אנחנו יודעים.

יופי, אז לצערי לא רואה פה התקדמות גדולה. אני חושב ששנה זה די והותר למשרד הממשלה, למרות כל המצב ולמרות כל מה שקורה. הוועדה היא לא שקופה, אני לא סתם מכנס דיונים ולא סתם אני נותן מסקנות ועדה, כי בסוף מסקנות הוועדה הן שיעורי בית למשרד הממשלה.

תפקידי כוועדה, תפקידנו כחברי כנסת הוא באמת לעקוב שאכן זה מתבצע. לצערי אני לא רואה התקדמות, אלא אם כן תתקן אותי.

אז אני אומר שוב, שמבחינתי התקנות ממתינות להחלטה או לסיכום של ועדת שפירא. תכף ייכנס הייעוץ המשפטי.

עמוס שפירא אמר במפורש שזה לא יושב אצלו.

רויטל תודה. כן שמעון.

זימנו את הייעוץ המשפטי שלנו, תכף הוא ייכנס. אני מבחינתי יכול. אגב לקחנו חלק גדול מהתקנות והכנסנו אותן לתוך חוזר המנכ"ל.

הייתה בקשה לוועדה להפנות חיילים וחיילות, בני ובנות שירות לליווי להסעות של תלמידי חינוך מיוחד במשרה מלאה. האם התקיים סביב הסעיף הזה משהו? אני ביקשתי ממשרד האוצר לתת למשרד החינוך תקציב תוספתי עבור ההסעות. תקציב שנגבה לפני שנתיים חייב להתעדכן במהרה בקשה של השלטון המקומי.

ביקשתי שעד תחילת שנת הלימודים תשפ"ד, הוועדה מבקשת ממשרד החינוך ומרכז השלטון המקומי לפתור בעיה משפטית בנושא ההסעות של תלמידי החינוך המיוחד, על ידי בני המשפחה או לשלם להם עבורה.

את זה פתרנו.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך בשיתוף מרכז השלטון המקומי להגיש לה תוכנית כוללנית להסעות. לצערי עד עצם היום הזה לא קיבלתי את התוכנית הזאת, ואמרתי שהוועדה תקיים ישיבה נוספת לישיבה זו, הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להביא לה גם את הנציגים של החינוך הרגיל. אנחנו מתכנסים לאחר קצת יותר משנה, ואני לא רואה התקדמות.

אז אני אומר, אנחנו הוצאנו הנחיות מפורטות לגבי הורים שמסיעים את ילדיהם, בסדר? יצאנו הנחיות. אנחנו עדכנו את חוזר המנכ"ל בכל מה שקשור בתקנות שיכולנו לקחת ולהכניס אותן כדי לשפר. אנחנו דיברנו אז בזמנו גם על זה שילדים שמלווים, אני העליתי שיש בעיה קשה מאוד בסוגיית המלווים, ואת זה לצערי לא הצלחנו לפתור. מדובר פה בתקציבים, מדובר פה בהרבה דברים שהאגף לא יכול לסייע בהם, לא יכול לתת אותם.

כן, ייעוץ משפטי של משרד החינוך, בבקשה. ועדת שפירא היו פה בבוקר, לא שמעתי שמתעסקים בנושא הסעות.

א', אחת התת-ועדות בוועדת שפירא, היא ועדה שדנה בנושא תשתיות כולל הסעות. לא בכל הנושאים, לא כל תת הוועדות התקדמו בדיונים באותו קצב, אבל זה כן נושא שנמצא על השולחן של ועדת שפירא.

בנוסף על כך, יש גם ועדת זכאות ואפיון שדנה בכל תהליך קבלת הזכאות ומנגנון קבלת הזכאות לשירותי חינוך מיוחדים, שיש לו גם השלכה ישירה על התקנות. המנגנון האחרון שנידון, וכשהתקנות הונחו על שולחן הוועדה, כלל הוראה שוועדת זכאות ואפיון תהיה ועדה שתקבע זכאות להסעה.

ככל שבעקבות ועדת שפירא השתנו הסמכויות, לא אומר בהכרח שזה מה שכרגע נמצא על השולחן, אבל יכול להיות גם כן שלא תהיה ועדת זכאות ואפיון, או שוועדת זכאות ואפיון תשנה את סמכויותיה, את הרכבה. יכול להיות לזה השלכות ישירות על התקנות בנוסח שגובש בשנת 2018.

ולכן אני חושב שנכון לחכות לכך שגם אם נניח שלא מחכים עד לסיום הסופי של עבודת ועדת שפירא, עד שתהיה התקדמות בדיונים בנושא של תשתיות, הסעות וזכאות ואפיון במסגרת ועדת שפירא.

טוב, אני ביקשתי בסעיף 11 להגיש לי תוכנית כוללנית עם הסיפור הזה של ההסעות. התשובה שקיבלתי ממשרד החינוך, שבאוגוסט 2022 פורסמה הוראת מנכ"ל הסעות מעודכנת שכוללת ומפרטת את הזכאות של ילדים עם צרכים מיוחדים להסעות וליווי.

בנוסף, כוללת ההנחיה את חובת הרשות, חובות הנהג וחובות המלווה בהסעה. ההנחיה נוסחה בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי. מיכל מנקס, שלטון המקומי, בבקשה.

אני אתחיל, ואם צריך נועה תוסיף. אז קודם כל כן, היו פה כבוד השר מרגי בהיותו יו"ר ועדת החינוך, קיים פה דיונים אין ספור לגיבוש התקנות, ויש נוסח שמוסכם על משרד החינוך ועל מרכז השלטון המקומי בנושא.

מאז ועד היום, אם אתה שואל אותי, אולי רק אני אוכל להגיב ולא המשרד, התחלפו הרבה ממשלות, התחלפו הרבה שרים ואף שר לא הגיע לכדי בחינה מהותית ומעמיקה של התקנות, ועל כן זה לא נחתם.

אני רוצה להבדיל בין כמה דברים שעלו פה, אבל כן לבוא ולומר. אגף הסעות עומד איתנו בקשר יומיומי, מכיר ומוקיר את העבודה, ומבין את הבעייתיות שקיימת בכל מערך ההסעות. הבעייתיות מתחילה כמו שאמרת, בהתייקרויות ובעול הבלתי ניתן בכלל לתיאור של הנטל הכלכלי שמונח על כתפי הרשויות המקומיות.

אחוזי ההשתתפות, אפרופו צו לימוד חובה, דיון שהתקיים אצלך, מחובת הוועדה לעשות, אנחנו מלינים גם על ההתייקרויות ביתר הנושאים, אבל ביתר שאת ההסעות. אז יש פה דיון שצריך להכניס פה את האוצר. ולא יעזור, עד שהאוצר לא יתכנס לסיפור הזה, אנחנו לא נוכל להמשיך ולהסיע את הילדים.

דבר נוסף, ויש פה בעיה שאנחנו התרענו במספר מכתבים טרם נקיטת הליכים משפטיים כנגד המדינה, זה סיפור המלוות. מדובר באנשים שאנחנו מעסיקים בשכר מביש ומשפיל, האנשים שעושים עבודת קודש, שננשכים ומנגבים את הרוק לילדים, ומרימים פיזית ילדים ומקבלים שכר עלוב ומתוקצב.

בואו קודם כל נוקיר עבודה של אנשים שאני לא בטוחה שמי שפה מעיר הערות היה מוכן לעשות את העבודה הזאת בכלל, אז אל תזלזלו בהם. הם האנשים הכי יקרים במערכת. מה שאני מנסה לומר, השיפוי בגין המלוות והחלוקה של המלוות היא לא מציאותית, וגם זה נופל על כתפי הרשות.

אגב, התקנות אמורות להיטיב איתנו, משום ההחלטה על הצבת מלווה לכל הסעה למשל. אז יש פה איזשהו מארג עדין בין היום-יום של מה שקורה כאן ועכשיו, שהפערים הולכים וגדלים, לבין התקנות שצריך לתקן.

לזכותו של משרד החינוך ייאמר, שהוא הלך צעד אחד קדימה ובחוזר מנכ"ל הסעות לדעתי הכניס כמעט את כל רכיבי התקנות שהוא יכול היה, משום שחלקן צריכות לקבל תקצוב מהאוצר, ואנחנו כבר פועלים על פי אותו חוזר הסעות כבר כמה שנים.

מה שאמר פה שמעון כדוגמה, זה ניסיונות יצירתיים להתגבר על הבעייתיות ועל הקושי. יש הרבה מאוד מסלולים שיש או חוסרים ברכבים, או חברות שלא מוכנות בכלל לגשת למכרזים ולהסיע את התלמידים, ושם אנחנו מבקשים את עזרתם של ההורים. קבענו גם נוהל ברור ומוסדר, הוא עובד בכמה רשויות, לא כל הרשויות לוקחות את זה על עצמן, יש פה מורכבות לא פשוטה ולא כל ההורים יכולים גם להרשות לעצמם.

מה המורכבות מול הרשויות?

קודם כל, בנוהל שקבענו הורה מתחייב להסיע את ילדו לאורך השנה כולה. היות ואנחנו לא רוצים להעסיק הורה ואין בינינו קשרי עובד מעביד, מדובר בהסכמה של הורה ללוות את ילדו ברכב שלו – או, מצידי, על גמל – לבית הספר וחזרה; ועבור הוצאותיו אלו הוא מקבל את הוצאות הליווי שמשרד החינוך – היה והיה נמצא לו מסלול – היה משלם ממילא.

ההתקשרות הזאת עם ההורה, הקשר עם ההורה הוא מורכב. לא כל רשות רוצה גם את ההורים בתוך המערכת וכו', אבל כשאין פתרון זה פתרון בכלל לא רע. וזה התנאי, זה לא הורה שבא ואומר אני רוצה שתתחילי לתת לי קצבה חודשית, כי בדרך לעבודה אני מוריד את הילד ומחזיר. זה רק כשאין מסלול. אנחנו לא מתכוונים פה להכניס את ההורים לתפקיד מסיעים, זה לא התפקיד שלהם וזה לא משהו שצריך.

נועה, בבקשה.

אני אסביר: חובת ארגון ההסעה חלה על הרשות המקומית לפי שני עקרונות. אחד, הוא עקרון המרחק המזכה, והשני הוא לפי תנאי הזכאות לילדים עם צרכים מיוחדים, ולפי אותה מגבלה שהוכרה על ידי המשרד כמזכה בשירותי הסעה ולעיתים גם ליווי, ללא קשר לאותו מרחק. וחובת הארגון בעניין הזה חלה על הרשות המקומית.

אם חובת הארגון הזו חלה על פי דין על הרשות המקומית, היא לא מעבירה אותה הלאה אלא אם היא בעצמה מתקשה לקיים אותה. לא מדובר במצב שבו אני מייצרת איזשהו לוח בחירה חופשי להורים שהיו רוצים לבצע את הפעולה הזו בעצמם כנגד תשלום של הרשות המקומית.

המצב שבו רשות מקומית משלמת להורה עבור ביצוע פעולה שחובתה על פי דין לבצע אותה, והיא נתקלת בקושי מהותי לקיים אותה מהמון טעמים. מטעמים של היעדר רכבים, מטעמים של קושי של קבלני הסעות שגם הם חסרי רכבי הסעה, של קבלני משנה שמבצעים עבודה לעיתים לא מספקת ואנחנו נאלצים להחליף אותם תוך כדי תנועה, מטעמים של היעדרויות של מלוות שקשה מאוד להשיג משום שהשכר שלהן הוא מאוד זעום והתקצוב הנורמטיבי שמשרד החינוך מתקצב הוא לא אקוויוולנט להיקף ההוצאה הרשותית, משום שיש המון פעמים שבהן אנחנו משלמים גם את ביטול הזמן עבור אותה מלווה שצריכה לנסוע שעה וחצי ליעד של מוסד החינוך ולהמתין, או לחפש את עצמה עד הנסיעה החוזרת.

ועל כן, כיוון שאין כאלה שמוכנים לבצע את העבודה, הרשות המקומית משלמת את הדלתא הזאת מכיסה ולא משופה, וכל הרכיבים האלה מביאים למצב של אין ברירה. ורק באין ברירה הרשות מבקשת או פונה אל ההורה ומציעה לו את האופציה הזאת, ואת האופציה הזאת עיגנו בחוזר שהוא מאוד ברור.

ואגב ירושלים, הוא מאוד מאוד ברור גם לעניין התקצוב, הוא גם מאוד ברור לעניין התעריף. במקום שבו הרשות המקומית מקיימת את הנוהל הזה, עליה לקיים אותו ככתבו וכלשונו. אחד, כאשר היא לא מצאה מענה. שתיים, כאשר ההורה התחייב לקיים את כל מה שכתוב בנוהל מבחינת זה שהוא יסיע אך ורק את ילדו, והוא לא יהפוך להיות רכב הסעת תלמידים משני לרשות המקומית. ושלוש, שהוא יקבל על זה תגמול כפי שנקבע בנוהל. לא ימינה ולא שמאלה.

ובמקום שבו הדבר הזה הופך להיות שכר למסיע שהוא כבר להיות במקום ההורה שמבצע את הפעולה, למסיע שמקבל על זה שכר כאילו הוא מפעיל קו הסעות, זה אירוע שלא תואם את הנוהל. חד וחלק. ואם זה קורה ברשויות מקומיות אני לא יודעת, בירושלים אם זה קורה, ברשות אחרת אם זה קורה, זה מנוגד לנוהל וזה לא ההסכמה איתנו.

יונתן אמויאל, פורום הורים לילדי צמיד.

תודה רבה. אני אגיד את זה ממש בשתי מילים. דווקא על הנושא הזה של פיילוט ההורים, קודם כל אני רוצה להודות גם ליושב הראש יוסי טייב, וכמו שאמרה תמר גם למשה ליאון ראש עיריית ירושלים, וגם לשמעון אבני, לכל מי שקידם את העניין הזה של פיילוט ההורים.

אני אספר ממש במילה. אני אבא לילדה מאוד מורכבת שטכנית לא יכולה לנסוע בהסעות. אני לא ארחיב את כל מה שעברנו, מעל שש שנים נלחמנו למען הפיילוט הזה ואנחנו מברכים את זה, ואני בא לחזק את כל העניין הזה, כמו שאמרתי מקודם שהורים עושים מזה מסחרה וזה ממש לא נכון. זו הבשורה הכי טובה וגדולה שיכלה להיות להורה.

הרשות המקומית חוסכת מיליונים, היא חוסכת גם על הליווי שבעצם ההורה עושה את זה, והיא חוסכת עוד הרבה כאבי ראש, וזה דבר win-win, ואני כל כך מודה ומברך. זה מה שאני רוצה לומר. ואני כולי תפילה, כי אני פוגש את ההורים האלה יום-יום שאומרים לי שזה הדבר הכי גדול וטוב שנעשה, אחרי עוגמות נפש של שנים.

תודה רבה, יוסי טייב. תודה רבה לכל מי שקידם את זה. יהי רצון שזה רק ימשיך אותו פיילוט מבורך.

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

תודה כבוד היו"ר על דיון מאוד חשוב. אני רציתי להעלות שתי סוגיות: הראשונה היא לגבי מערך ההסעות בהרכב החברה הערבית הבדואית בנגב, בכל מה שקשור לילדים עם צרכים מיוחדים. המציאות שם, יש הרבה מקומות שילדים נאלצים לנסוע הרבה מרחק, ואין דרכים ואין תחבורה ציבורית, והדרכים משובשות. ולכן השאלה הראשונה שרציתי להעלות בפני משרד החינוך, לגבי התקנות, האם יש הגבלה או תקנה לגבי מספר ילדים בהסעה, במסלול הסעות בחינוך המיוחד. הדבר השני, זה גם לגבי התייקרויות ועלויות שעולות כל שנה וכמעט אין תשובה לזה.

לגבי המלוות, גם בנגב, שהן מוסעות להרבה מרחקים, המסיעים מורידים אותם כשמגיעים לבית הספר ואז יש לה בעיה איך לחזור לבית בגלל היעדר של תחבורה ציבורית, כי השכר שהיא מקבלת ממילא הוא זעום ולא מספק בשום פנים ואופן. אלה שלושת הדברים שרציתי התייחסות גם ממשרד החינוך.

שמעון, בבקשה.

קודם כל אני אומר, חשוב להבין פה שאת מה שאנחנו עשינו, לאשר להורים הסעה, עשינו באמת ממקום של רצון לעזור, ובאמת ממקום של לפתור בעיה. עלולה להיווצר התחושה שכאילו אנחנו מחפשים להפריט את המערך הזה. הסבירה את זה נועה באריכות, ויגיד גם אילן שי, חיפשנו והתפתלנו כדי באמת למצוא פתרון משפטי של לאפשר להורים להסיע את הילדים שלהם, והוצאנו הנחיות מאוד מפורטות ומדויקות בנושא הזה.

לגבי הבדואים, קודם כל זה בטח הפזורה הבדואית בדרום, זו סוגייה מאוד מאוד מורכבת. אני רוצה להגיד שעשינו עוד דברים. למשל, עשינו מכרז לפסיכיאטר ורופא ילדים. כאילו אנחנו עושים עוד המון. אז נכון זה נראה שלא עשינו, שלא לדבר באמת על המלחמה.

אתם לא מבינים מה עבר האגף, איזו טלטלה ואלפי מסלולים נהרסו והיה צריך לבנות אותם. נהרסו כי האנשים, הילדים עברו. וכל שבוע הילדים עוברים ופותחים מקומות חדשים, והאגף צריך לתת פתרונות בחינוך המיוחד, בחינוך הרגיל, אוקיי? הסעות מורים. המון דברים שכאילו בסדר לא מדברים עליהם פה כי זה עובד והכל טוב. אבל זה העסיק מאוד את האגף.

לגבי הבדואים דיברתי. תראה, הסוגייה של התשתיות בפזורה הבדואית היא מוכרת. זאת אומרת אנחנו משלמים שם סכומי עתק כדי להוציא ילדים מנקודה אחת לנקודה שנייה ברכב 4X4, ובנקודה השנייה מחכה לה אוטו רגיל שעולה על כביש ונוסע. פה העלויות הן מטורפות ואנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים. סוגיית המלוות היא לצערי ארצית.

אבל יש מקומות שיש לה תחבורה ציבורית, יש מקומות שאין לה איפה להגיע.

אין לי כסף לתת לה שכר, אתה רוצה שאני אחזיר אותה במונית? זה עולה כסף, ודאי. זה הכל כסף.

היא צריכה להוציא מהכיס שלה? לא.

זה גם עולה כסף ואין לה את זה על המקומות שאני מדבר עליהם. אני מדבר על צפיפות.

קל לתקוף. לא אתה אישית, אני אומר העלית אז בדיון הקודם, נכון? היו בעיות של ילדים שלא נסעו.

וקיבלנו תשובות והתקדמנו עם הדברים. אני אומר את זה גם לפרוטוקול, אין בעיה בסוגייה הזו. אני העליתי סוגייה, וזה לא לתקוף שמעון, שצפיפות בחינוך מיוחד בדרכים משובשות. אני שואל, יש תקנות או אין תקנות? כללי, ארצי, בכלל.

בתקנות מופיע הגבלה של ילדים. אנחנו בגדול הגדרנו עד שמונה ילדים, בחינוך מיוחד אני מדבר, ברכב הסעה. לא יעבור שמונה ילדים.

וזה ארצי?

זה כתוב בתקנות שהן לא עברו.

חברים אנחנו יודעים שאין תקנות, זה נאמר על ידי שמעון בתחילת הדיון.

לכן אמרתי, אין תקנות, אבל בהרבה מקומות אנחנו עושים את זה ומקפידים על זה, ומפצלים הסעות.

אתם התחייבתם פה בכנסת שלא תהיה הסעה מעבר לעשרה ילדים, יש הסעות עם 20.

רויטל, אני אמרתי לך שאני אוציא אותך. אני לא רוצה להגיע לשם. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

אני רק באתי לכאן להגיד שהתקנות, אנחנו בודקים עליהן כבר כמה שנים. זה לא ברור למה שר החינוך, לא משנה מי יהיה, לא כותב תקנות ומביא אותן לכאן לאישור. גם הייתי השר של הבדואים, אני מכיר את הדרכים.

כשהגעתי לרווחה היו על שולחני לפחות איזה 20 תקנות תקועות. מה שצריך לעשות יואב קיש, ואנחנו מוכנים להגיד לו את זה היום, תכתוב תקנות, לאשר אותן ולשים אותן כאן. אם הן לא רלוונטיות, אז לשבת ולעשות ריענון של התקנות ולהביא אותן כאן לאישור, זה מה שצריך לעשות.

אני רוצה להגיד עוד משפט. יש פה איזה שיח של חירשים, אין פה צד אחד שרוצה להרע לצד השני. יש פה הורים שזכותם הבלעדית להיאבק על זה. יש כאן שלטון מקומי שאני מלווה אותו כבר 25 שנה והוא תמיד נמצא עם הרצון לפתור את הבעיות האלה, ויש את משרד החינוך שלפעמים מתמהמה ולפעמים פחות.

שמעון, אתה בדברים שלך כאילו אומר אולי זה לא עשינו, אבל מה תגידו על זה שעשינו במקום אחר טוב, מה את זה אתם לא אומרים? זה תפקידכם, אנחנו לא צריכים להגיד תודה ולא כלום. אני לא חלילה, אני איש משרד חינוך, יש לי הרבה כבוד אליכם. אבל אתם לא עושים טובה לאף אחד, ממש לא.

ילדים שנוסעים 20 בתוך רכב הסעה, והייתי גם ראש עיר עשר שנים, ואם 20 חבר'ה נוסעים בהסעה, זה סיפור לא תקין לגמרי.

יש בודדים כאלה.

שמעון, הדברים המסוכנים ביותר באים מהבודדים האלה. כי אם חס וחלילה יקרה משהו, זה ש-99% זה בסדר, אבל אחוז אחד, אתה תישפט על האחוז הזה. לכן אתה צריך בוועדה לבוא ולהגיד, אולי אדוני היו"ר צריך להזמין את שר החינוך שייתן תשובות לגבי התקנות, ושיבנה תקנון, שישנה את מה שצריך ותבואו לאשר.

אני אומר לכם, בנושא של אנשים לחינוך מיוחד, הרגישות צריכה להיות כפולה ומכופלת. חצי מהם זה אנשים שהם חסרי ישע. חצי מהם זה אנשים שההורים שמים אותם על האוטו ואחרי זה לא הולכים לעשות כלום עד שלא שומעים שהילד הגיע למחוז חפצו בשקט.

ואני מכיר גם את אופי המלוות, ואני לא רוצה חלילה לדבר, אבל השכר הנמוך והזעום שהן מקבלות לא מביא לשם את הנשים שיכולות לשלוט על עשרה חבר'ה בתוך. אני בדימונה הסעתי אנשים שהיה מצב קשה, ואני מתקציבי בעירייה הכפלתי את המלוות.

וכן, כשהן היו מגיעות לבאר שבע אני גם דאגתי לתת להן כרטיס אוטובוס לחזור לדימונה. כי אם אנחנו לא נעשה את זה, הן לא יבואו לעבוד. אז למשל את הדבר הזה צריך השר לפתור רוחבית ולקבל החלטה, ובתקנון לכתוב, ואפשר לעשות את זה גם עם האוצר, שעל שעתיים היא תקבל שלוש. השעה השלישית אמורה לכסות לה את ההיסעים. אבל משהו צריך לעשות, אי אפשר לזרוק אותן. תודה.

תודה. דקלה מאיר, עמותת איל"ן, בבקשה.

שלום. אני מייצגת תלמידים עם מוגבלות מוטורית. עמותת איל"ן מייצגת תלמידים שלא יכולים מעצם מוגבלותם להתנייד במרחב הציבורי כמו שצריך, בגלל שהמרחב הציבורי לא מותאם להם.

נפגשנו כאן, כמו שאמרנו, לפני למעלה משנה. הציטוט המדויק של ההחלטה היה לשבת עם הארגונים ולעדכן את התקנות ולהביא אותן בפני הוועדה. כאשר יש צורך להתייחס באופן ספציפי לליווי, והסעה שנייה גמישה אדוני.

טיוטת התקנות שנכתבה היא לא רלוונטית, וגם חוזר המנכ"ל לא רלוונטי. הן לא רלוונטיות, כי הנרטיב שהיה בשנת 2017 וב-2018 שניתן להפלות בין מוגבלויות, לא קיים היום. הוא לא קיים היום יותר, והתקנות מבוססות על זכאויות לפי מוגבלות, לפי התיוג הרפואי ולא לפי הצורך.

הילדים עם המוגבלות המוטורית הם מופלים פעמיים. אחד, יש להם יום לימודים קצר. כבר הצלחנו לדאוג גם בזכות משרד הרווחה וגם בזכות מפעילים פרטיים, להאריך להם את יום הלימודים, אז משרד החינוך לא מאפשר את ההסעה חזרה הביתה. אין הסעה שנייה גמישה.

כל שאנחנו מבקשים, זה שתינתן זכות הבחירה שהילד יוכל לחזור בסוף הצהרון. בבקשה לא להפריע לי, איפה הצהרון? בתוך אותה מסגרת חינוכית.

לא נכון, כי אז לא היה צורך באותה הסעה גמישה. לא נכון.

אז תכף שירה, אמא של תהילה בבית ספר און, תספר לכם, וגם שמעון פה יספר לכם איך הוא השיב לי בשלילה כשביקשנו להזיז את ההסעה מ-14:30 ל-16:30 בבית ספר און. בבקשה לא להפריע לי. תאמינו לי, אל תפריעו לי. כל מילה שאני אומרת היא מגובה בסימוכין ובמיילים, בסדר? אז תסמכו עליי. אני לא רוצה להתחיל לצטט פה מיילים כמו שעשיתי בפעם הקודמת.

אולי כדאי.

אני כבר אצטט, גם מיילים. כל שאנחנו מבקשים שההורים יוכלו להתפרנס בכבוד, שני ההורים יוכלו להגשים את עצמם ולהביא פרנסה הביתה, ושהם יוכלו להתייחס גם לאחים ולא יצטרכו כל אחר הצהריים להתרוצץ ברשויות אחרות ובהסעות כדי להסיע את התלמיד או התלמידה לבית הספר. זו זכות בסיסית.

אני רוצה להגיד שני דברים. אחד, לא יושבים פה אנשים בלי כוונות טובות. חשוב לי להגיד את זה, למרות האמוציות שיש פה. אני נפגשת עם אנשי המקצוע, עם יפעת, עם שמעון, כולם גם אומרים לי שאני צודקת. אז לא משנה מה יגידו פה בשולחן, לכם אני אומרת, יש פה עוולה שכולם מודעים אליה וכולם רוצים לתקן אותה.

אבל משחקים בנו פה בפינג פונג. אגף חינוך מיוחד מפנה לאגף הסעות, אגף הסעות מפנה לאגף שפירא, עמוס שפירא מפנה חזרה לאגף חינוך מיוחד, אגף חינוך מיוחד מפנה לשלטון המקומי. ככה כבר שנה וחודשיים. רק שלא זוכרים שהפינג פונג הזה, זה הילדים שלנו. זה הילדים הנכים שלנו.

דבר שני שאני רוצה להגיד, זה נושא התקציב והמורכבות. כבר ציפיתי שאחרי מה שעברנו בשנה האחרונה, ייזהרו קצת בשימוש של המילה 'זה מורכב'. לא, הסעה לילדים נכים זה לא מורכב. שאר הבעיות שיש לנו כרגע במדינה הזאת הן מורכבות, זה דווקא לא כל כך מורכב, אפשר לפתור אותה.

לא אמרתי שזה לא מאתגר, אבל אפשר לפתור אותה. אמרה לי יפעת, אמר גם שמעון, על מורכבויות מטורפות שהם פתרו בהסעות לתלמידים מפונים. התיישבו, לקחו את זה כמשימה, קיבלו גיבוי, עשו פרויקט מטורף. שאפו, באמת, הורדתי את הכובע בפניהם.

אפשר לעשות את זה גם כאן. אני מבקשת את ההתגייסות לעשות את זה גם כאן. ואני רוצה להגיד עוד משהו, הנושא של התקציב. כל הזמן אומרים – זה יקר, זה עולה הרבה כסף. עמוס שפירא הציג לנו בתשע בבוקר את המצגת שלו, ורואים גידול באחוז התלמידים בחינוך המיוחד, והראה שקף עוקב כי הערתי לו שהילדים של המוטורית לא היו בשקף הראשון, אז הוסיף לכבוד הוועדה שקף, ובשקף רואים שאין גידול בתלמידים עם המוגבלות המוטורית. תודה לאל ותודה לרפואה המתקדמת, הקצב שלהם מתקדם בקצב כמו גידול האוכלוסייה.

עדיין מעל האחוז של האוכלוסייה הכללית, אבל אכן יציב.

אבל עדיין יש גידול בתקציב, 2 מיליארד שקלים בחינוך המיוחד על הגידול הטבעי. זאת אומרת, בחישוב מהיר ה-2 מיליארד שקלים האלה לא הולכים לתלמידי החינוך המוטורי, כי הם לא גדלים בקצב שמצריך את הגידול בתקציב.

אין הרבה ילדים שזקוקים להסעה שנייה גמישה. מדובר על מאות אלפי, מקסימום בכל הארץ בכל שכבות הגיל, 4,000 ילדים, זה פינאטס, זה כסף קטן וזה מזור עצום להורים ולילדים. אני לא מצליחה להבין איך עוד לא פתרנו את הדבר הזה, באמת זה נשגב מבינתי שמתהדרים בפיילוט על משהו שקורה בירושלים במקום לפתור בעיה רוחבית ארצית בשנייה.

ואני בכלל לא מדברת על המגזר הבדואי, שצודק חבר הכנסת שהעלה את זה, שהמרחקים שם עצומים ואנחנו נותנים שם פתרונות של ספורט לילדים עם מוגבלויות פיזיות, מעצימים אותם בפעילויות ספורט, רק תישארו אחרי בית הספר באותו אולם ספורט ואנחנו באים עמותת איל"ן לתת לכם את השירות, אבל אין להם הסעה הביתה אז הם לא יכולים להישאר.

אני מבקשת אדוני, שהפעם יהיו קבועי זמן להגשת התקנות, שישונו התקנות המפלות ושייכתב שם שזה לפי הצרכים. אנחנו ישבנו פורום ארגונים תחת הקואליציה, ולרי פה, איזי שפירא, באמת שברנו את הראש איך לעשות את זה בצורה שהיא לא תהיה דמיונית ותהיה בתקציב, ואף אחד לא מוכן לשבת איתנו.

אני מבקשת שתצא הנחיה לשבת איתנו על התקנות. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב.

תודה רבה, תודה לכם שבאתם, סליחה שלא לקחתי חלק בוועדות. היום זה יום מאוד מטורף בריבוי דיונים, אני מתנצלת מראש.

אני רוצה רגע לומר לגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה, החינוך והרווחה. למה שמישהי תרצה להיות מלווה של הבת שלי? אני אסביר לכם, אין מצב בעולם שיהיה לה שווה לבוא מהבית שלה לבית שלי באוטובוסים, לקחת את הבת שלי במונית כן קבועה או לא קבועה לצורך העניין, ללוות אותה לבית הספר. אחר כך לחזור באוטובוסים לבית שלה, ואחר כך בצהריים שוב לקחת אוטובוס מהבית שלה לבית ספר של הבת שלי לקחת אותה לבית שלי, ומשם לאוטובוסים.

על זה משלמים לה, על כל היום הזה גג חמש שעות. זה לא נורמאלי. לא יהיו לכם סייעות ולא יהיו לכם מלוות, ולא יהיה לכם כלום. אם הממשלה, משרד החינוך והרווחה, לא יבינו שצריך להפוך את שכר המלוות לשכר בלנקו קבוע של שמונה שעות ביום, אין לא יהיו לכם מלוות.

אני רוצה להגיד משהו. אחד, אני אסירת תודה לכל מלווה, לכל מסיעה, לכל מי שלוקחת חלק בשמירה על כבודם של ילדינו, באפשרות של לעזור, לתת לילדים שלנו לקחת חלק בחברה, להגיע למסגרות תואמות צרכים שלהם. אין לי מילים, באמת אני מסירה את הכובע, כי יש כאלה שהן עדיין לוקחות בזה חלק אבל השכר הוא מעליב, זה פשוט עלבון, אני מתביישת. תסלחו לי.

איך אני יכולה שתהיה לי את הסייעת והמלווה הטובה ביותר, תקבל חמש שעות ליום, שכר מינימום? זה משהו נורא, בלי קביעות ובלי כלום. אני אומרת לכם, ואמרתי את זה גם שנה שעברה, אני לא שרה, זה לא בסמכות שלי, אני לא יכולה לקחת, להשיג בשביל זה תקציבים. זה לא בשמיים, עם כל הכבוד אני מצפה גם מהרשויות המקומיות, תתעשתו, יש לכם מספיק תקציבים.

אם אתם שואלים אותי אם להביא זמרת או זמרים, אם אני הייתי ראש רשות והיו לי ברשות שלי 60 ילדים עם הסעות, אני הייתי מוותרת על טקס יום העצמאות עם זמרים ושיהיה לי הסעה מכבדת. להאשים את המדינה אפשר עד מחר, אני זה לא מעניין אותי. אני אגב המדינה, אני באמת אשמה. לצערי אני לא שרה, ואני גם לא יכולה, אין לי בסמכות שלי להשיג תקציבים.

כי אני הצבעתי על תקציב, ומי שמסיט אותו זה לא אני. אני יכולה לומר לך את הפתרון שאני אומרת. אגב, בדבר הזה, ואני חייבת לומר לכם, אפשר להאשים את כולם, כולם אשמים. כן, יש רשויות שהן עשירות מאוד, הן יכולות לקחת על עצמן את הדבר הזה.

למה הן צריכות?

סליחה, אל תפריעי לי. זכותי לדבר כחברת כנסת וזכותך להגיב, את לא צריכה להגיד סליחה, אני לא כועסת. את באה, מדברת בשם הרשויות וזה בסדר גמור, זכותך לעמוד על זה. מכבדת מאוד. רק שאני עדיין אומרת, שלצד החובה הזו, אני עדיין מסתכלת כאן. אני עכשיו אמא, אמא לאוריה המדהימה, ותודה למסגרת החינוך ותודה לראש העיר רמי גרינברג שאין דברים כאלה מה שהוא עושה לחינוך המיוחד. תודה לכם, באמת אני מסירה את הכובע.

אבל עדיין אומרת שוב, אגב, פתח תקווה היא לא דוגמה, כי היא כן מאוד מאוד מתאמצת. אבל אני כן אומרת, אין לי איך לומר לכם את זה, אנחנו רוצים סייעות מכבדות את עצמן ואותנו ואת ילדינו. אנחנו רוצים להיות מסוגלים, מי שלא מבין פה, כי למי שאין ילד מיוחד לא יבין, לך תסביר שצריך לתווך לה כל רעש וכל שינוי ואי אפשר לגעת בה, וצריך לשמור, היא יכולה לברוח. עזבו, אין עם מי לדבר, אני לא צריכה להגיד לכם.

יש תביעה של נהג מונית שתבע אותי תביעת דיבה 250 אלף שקל, כי הוא אמר שהבת שלי לא שווה את ה-200 אלף שקל שעלתה לו המונית. וואי סליחה, באמת סליחה. רק רציתי לומר לכם לסיום, באמת אני אומרת, זר לא יבין זאת.

אנחנו חווים ביזיונות מאוד קשים שאני לא יכולה להסביר לכם. אתה לא יכול לספר לאף אחד ילד שמרים את הבגדים ורץ, ואתה רודף אחריו, ואתה מתבייש קצת, ואתה בעצם אז כועס על עצמך בכלל שאתה מתבייש, כי מה יש לך להתבייש. זה אלף ואחת מחשבות שעוברות לאנשים בראש. זר לא יבין זאת.

לכן לסיום אני אומרת, אני מצפה מהמדינה להפוך את התפקיד של סייעת ומלווה למשרה מלאה בלנקו. זאת אומרת, העובדה שמסיעים ומחזירים הופך להיות עבודה של שמונה שעות, עם שכר מכבד והולם, אתם תראו שיהיו לנו סייעות מצוינות ומכבדות את עצמן ואותנו.

תודה. צופית, בבקשה.

תודה רבה. כמו שאמרו, עברה מעל שנה. לצערי הרב למרות שחושבים פה שהתקדמו דברים, דברים לא התקדמו. הרבה מאוד דברים תקועים. יש לנו שאלה אחת מאוד מהותית, היא כן מופיעה בחוזר מנכ"ל. ילד צריך ללמוד במוסד לימודים המתאים לו ביותר, ואחר כך מגיע המשפט – הקרוב למקום מגוריו.

יש סדר באיך שזה מופיע. עכשיו, יש עם זה בעיה, כי כל פעם שילד רוצה את מוסד הלימודים המתאים לו ביותר, אומרים לנו לא לא לא. ילד משולב לא זכאי לבחור את בית הספר שבו הוא לומד. הוא צריך ללכת אם הוא רוצה הסעה, למקום הלימודים הקרוב למקום מגוריו. אני יכולה לתת דוגמה.

על פי המיפוי.

לא רק. אני אפילו אלך בתוך אותה העיר, אני גרה ברחובות, יש לנו פתיחת אזורי רישום. כל ילד בכל אזור בעיר זכאי לבחור בין שניים לשלושה בתי ספר. כל ילד חוץ מהמשולבים. עכשיו, פתיחת אזורי רישום אומרת שיש ייחודיות לכל בית ספר, זאת אומרת שכשאני בוחרת לאן אני רושמת את הילד שלי, אני בוחרת את האופי של בית הספר, חוץ מילד משולב. הוא לא זכאי.

ואם ההורים שלו בטעות בין ה' ל-ו' נגיד עברו דירה כי הם דיירי עמידר וכו', גם כן אומרים להם חברים תעבירו את הילד שלכם, למרות שהוא ילד עם מורכבות ועם בעיות, כי מה לעשות זה כבר לא בית הספר הקרוב למקום מגוריו. שלא לדבר על חטיבה ותיכון, ששם הוא בכלל לא זכאי לבחור.

הנקודה הובהרה צופית. אני רוצה לקבל תשובה ממשרד החינוך על זה. שמעון, אתה מכיר את האירוע הזה?

אני מכיר. אגב, זה נכון גם לחינוך המיוחד. ילד צריך ללמוד בבית ספר הקרוב למקום מגוריו.

לא. המותאם ביותר לצרכיו.

אבל מתאים זה לפעמים 30, 40 ו-50 קילומטר לפי הורים, בסדר?

לא לפי הורים, לפי רשות מקומית.

הכלל הוא, וזה מופיע בחוזר מנכ"ל, שילד צריך ללמוד, נכון שלא ניקח ילד מממלכתי ונשים אותו בממלכתי דתי, או חרדי ונשים אותו בממלכתי, אוקיי? זאת אומרת הוא צריך ללמוד בהתאם לתפיסת העולם, אבל הוא צריך ללמוד במסגרת הקרובה. זה הכלל.

רוצים לשנות את זה, אנחנו עוד מעט נעבוד על התקנות.

יכול להיות שאתה צודק שצריך לנסות למצוא את הקרוב ביותר ואת המתאים ביותר ברמה, ממלכתי או ממלכתי דתי. אבל יכול להיות שיש בית ספר מסוים שהמענה לבעיה הספציפית או לאתגר שיש לילד הזה, שיש לו צרכים מיוחדים מה לעשות, ובית ספר א' נמצא רחוק, עוד עשר קילומטר, אז אני לא מתקצב אותו?

הרבה יותר חמור מזה. כי כשהרשות המקומית אומרת אנחנו מוכנים לשלם את הדלתא הקטנה הזו של עוד 4 קילומטר, אז המשרד אומר לא, אם אתם תוציאו אותו לשם אתם לא תקבלו כלום, גם את ה-בתוך מיפוי יישובי. וזאת האפליה החמורה, וזה חייב להיפסק.

תודה.

חברת הכנסת טייב, שתי נקודות קריטיות שחייבות להתחיל אותן כבר עכשיו.

שנייה, אבל אני רוצה לקבל תשובות על השאלה הזאת. סתם לשאול שאלות ולעבור הלאה? אני לא עושה וי על ועדות. נועה, את רוצה להגיב על זה?

אני רוצה רק לומר, שלגבי הנושא של כלל המוסד המתאים הקרוב ביותר, שזו ההוראה שמופיעה בחוזר המנכ"ל. בסופו של דבר אנחנו צריכים להבחין בין הבחירה ההורית בסוג מסגרת שמתאימה לתלמיד, לבין מלאכת השיבוץ.

מלאכת השיבוץ היא בידי הרשות המקומית, שבמלאכת השיבוץ בחינוך המיוחד, גם בחינוך הרגיל, ולכן כאשר אנחנו מדברים על המתח שקיים בין הבחירה או השיבוץ של הרשות המקומית לגבי המוסד המתאים הקרוב ביותר, לבין רצון ההורים סביב המוסד המתאים הקרוב ביותר להבנתם, שם בתוך המתח הזה נכנס גם העניין של מימון מרכיב ההסעה.

עכשיו, הרשות המקומית גם היא תרצה ללכת לקראת ההורה, עד כמה שהיא תרצה ללכת לקראת ההורה, בסופו של דבר הרגולטור אומר, כאשר יש מוסד מתאים קרוב יותר על פי ההנחיות ואליו שיבצתם, לשם תקבל את ההשתתפות של משרד החינוך. בחרת אחרת? הבחירה הזאת מורידה אותך מהזכות להשתתפות.

ושוב, במתח הזה אדוני היו"ר, אנחנו צריכים לזכור שיש הבדל בין בחירת סוג המסגרת לבין בחירת השיבוץ. בבחירת השיבוץ, במחילה באמת, בכל הכבוד שיש להורים, לעניין כלל המוסד המתאים והקרוב ביותר זה לא יכול להיות מבוסס רצון.

למה כל ילד אחר זכאי? קוראים לזה אפליה.

חברים תודה, נועה, כן.

הטענה לאפליה יושבת פשוט על השוואה לא נכונה. עיקרון הבחירה המבוקרת שמתאפשר לתלמיד בחינוך הרגיל לבחור בין מוסד כזה למוסד אחר שבו הוא רוצה להשתבץ, זה מנותק לגמרי מנושא הזכאות להסעה.

כאשר רשות מקומית מייצרת בחירה מבוקרת בין מוסדות, מראש היא מאפשרת את זה ובלבד שהיא לא אחר כך מייצרת מצב שבו זה יקים זכאות בגלל כלל מרחק מזכה להסעה, משום שאז לכתחילה היא יצרה לעצמה סיטואציה מאוד מאוד בעייתית.

כאשר הורה בוחר לפי בחירה מבוקרת מוסד שהוא בטווח קילומטרים, שהוא מחוץ לאותו טווח וזו הייתה בחירתו, הבחירה הזו לא גוררת איתה זכות אוטומטית להסעה. זה בדיוק העניין של הבחירה, יש לה מחיר. ההשוואה לא במקומה.

אני רוצה להעיר על זה. אפשר להיצמד לחוק וללכת על פי הדין, ואפשר גם ללכת לפעמים לפנים משורת הדין. כשהורה מחליט שהוא שולח את הילד שלו עשר קילומטר יותר רחוק, זה לא בגלל שהוא רוצה שהילד שלו ייסע 10 קילומטר יותר רחוק.

הוא לקח את ההחלטה, וסביר להניח שההחלטה הייתה נכונה והייתה גם מלווה באנשי המקצוע, שאמרו שבית ספר ב' טוב יותר לילד מאשר בית ספר א'. ולכן לבוא ולהגיד לי פה כל מיני אמירות וכותרות שהוא לא גורר איתו את הזכות של ההסעה, אם אכן החוק היום לא נותן לאותו תלמיד של חינוך מיוחד, או המשולב, לקחת את ההחלטה לאיפה הוא רוצה לשלוח את הילד שלו, וזה לא גורר את זכות ההסעה, אם צריך לעשות תיקונים, אין בתקנות ואין בחקיקה, אנחנו נוביל את זה בוועדה.

החוק קובע שהחינוך מלווה בדברים הנלווים. הסעה היא נלווית.

רויטל תודה רבה.

אני רוצה להגיד משהו. רויטל צודקת במה שהיא אומרת, הייתי ראש עיר, אני מכיר את החוקים. אבל שימו לב, אם למשל יש לי בית ספר בדימונה שמקבל הסעה, כי בשכונה המרחק ממנו לשכונה מזכה הסעה, ואחד ההורים בוחר בבית ספר שהוא רחוק יותר נניח, או קרוב יותר ולא מזכה, הניוד שלו לא נותן לו את הזכות לקבל הסעה.

עכשיו תקשיבו, כי לפעמים אתה צריך להחזיק הסעה לאחד. אין הדבר הבא, ופה אני מתווכח איתכם, אין הדבר קשור לילדים בחינוך המיוחד. אמרתי שזה שיח של אילמים. החינוך המיוחד צריך להיות מופלה לטובה.

אם אנחנו לא נתפוס את זה, ואם משרד החינוך לא יבין את זה, יש הורים לילד בחינוך או ילדה בחינוך מיוחד, שהוא נמצא ב-X שהוא הקרוב לביתו, אבל הילד ספציפית, ההורים אומרים לך הוא חוזר אחרת לגמרי. לא טוב לו שם. וההורים הולכים ומוצאים משהו. אצלי למשל היו הורים שמצאו משהו באופקים כשפתחו את עלי נגב.

אז מה? אז אני אמרתי להורים בגלל שאתם רוצים להיות בעלי נגב כי המטפלים הם טובים, ולא יודע מה, אז אני לא אאפשר לכם לנסוע לעלי נגב? אז אנחנו ישבנו עם משרד החינוך, ומשרד החינוך, כן זה קצת חדש בשבילי, כן שילם את הדלתא.

יש ועדות, אנחנו מסיעים המון ילדים אגב לא לפי המרחק. זה לא מדויק מה שזורקים פה.

יושבת במחוז, לפחות בבאר שבע, ועדת חריגים שאנחנו ראשי הערים הגענו לוועדה ואמרנו תראו, להורים מגיע עד באר שבע. אני משלם עד באר שבע, אני מבקשת ממשרד החינוך לתת את הדלתא. לעיתים אנחנו השתתפנו בדלתא הזאת, אבל לא השארנו ילד אחד. וזו הזעקה של ההורים.

חבר הכנסת, זה בדיוק מה שאמרתי שהם סירבו.

אם הם סירבו צר לי על כך.

מנחם, בבקשה.

התייחסות קצרה. אז קודם כל, אני מזכיר שבחוק חינוך מיוחד בכל הנושא של שיבוץ, אמורים גם שם להיות תקנות. אז אומנם דיברנו על תקנות קודמות, אבל צריכים להיות תקנות תחת חוק חינוך מיוחד בכל הנושא שלא עושים, במיוחד עם המשולבים, בהתייעצות עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אז בואו נשים את זה גם על השולחן.

עכשיו, הסיטואציה שאני אדבר עליה זה אותה סיטואציה שאני חושב שצופית העלתה והיא נוגעת בעיקר לתלמידים משולבים. כי הרבה פעמים בחינוך המיוחד מקבלים את זה באמת מפאת מרחק ולא רק בהגדרה הזאת.

עכשיו מה שקורה, ואנחנו רואים בנציבות שהרבה פעמים, לפחות ממה שאני מכיר בחוק, יתקנו אותי, אני לא זוכר הכל, מדובר על אזור רישום, בסדר? עכשיו אני מבין שמבחינה טכנית, מבחינת מערכת היחסים, או העברת הכספים, או הדברים האלה, בסוף יש בית ספר מסוים.

אבל מה שנוצר לנו, ואני יכול להגיד בנציבות, שנוצרת סיטואציה שלפעמים הם מרחקים מאוד קצרים. אני אתן דוגמה, בקריית יובל יכולים להיות ארבעה בתי ספר במרחק של, מה שנקרא אותו אזור רישום, לא יודע איך לקרוא לזה. ואז בעצם האמירה היא כזאת, ובאמת קטונתי מלהגיד אם זה בסדר מצד משרד החינוך בהשתתפות, או מצד הרשויות.

לא יודע להגיד, אבל באים ואומרים תשמעו, הילד משולב. סך הכל אנחנו מאפשרים להורים לבחור 200 מטר לפה, 200 מטר לשם, להגיע לכל אחד מארבעה בתי ספר, ניקח דוגמה בקריית יובל, בסדר? לכל ההורים. אבל כשמגיע ילד משולב, אומרים לו תשמע לא לא, כי בסוף טכנית יש איזה שיבוץ, אני לא יודע אם זה נקרא שיבוץ עוגן, אבל רק בית ספר X כי אתה ברחוב פה ושם.

אז כל ההורים יוכלו להחליט במרחק של 200-500 מטר מה בית הספר המתאים לילדים שלהם, ויאפשרו להם את אפשרות הבחירה. ובסוף ניקח את הדוגמה, כדי שיהיה קצת עסיסי, הילד יהיה על כיסא הגלגלים שבלי ההסעה שלו הוא לא היה יכול להגיע למסגרת. אומרים לו לא, אתה תקבל אותו לא באזור, אלא רק בבית ספר X וזה לא משנה, אין בחירה.

עכשיו, פה אני אשלים ואני אגיד. חוק הסעה בטיחותית, לא מדבר על אזורי רישום. הוא מדבר על זה שתלמיד מפאת מוגבלותו, שככל שמפאת מוגבלותו יקבל הסעה מהבית למסגרת ובחזרה, הוא יקבל אותה. אז יש פה הרבה מאוד חיבורים.

אבל אני כן אגיד כנציבות, שבסופו של דבר אם מאפשרים, אני לא מדבר עכשיו שמעון, אני חייב להגיד, זה לא עכשיו לבוא ולהגיד אני רוצה בצד השני של העיר כי יש בה מגמה טכנולוגית.

אבל זה מה שקורה. לא רק זה, מחוץ לעיר.

אני אומר, אם אתם פותחים, וזה כן גם המצב, אי אפשר לייצר שאם מדברים על אזור המגורים, בואו דברו על אזור. אבל היום עד כמה שאני יודע מדברים על מסגרת ספציפית. אני בקריית יובל אוכל לבחור בין איזה ארבעה בתי ספר ולהגיע אליהם.

אבל אני באותו אזור, כן? אבל אם עכשיו יש ילד עם כיסא גלגלים, או בעיה בריאותית, או לא יודע מה, לא. הוא לא יוכל לקבל. עכשיו, אני לא רואה לזה איזה מקור חוקי לדבר הזה, והמשמעות של זה, וזה אני אגיד בהקשר לצופית, שבסופו של דבר כל הילדים יכולים, עוד פעם, אני מדבר על אותו אזור, כן? אני לא פותח עכשיו לאזורים אחרים.

אני אומר בהגינות, כהדיוט, כן? יש דברים בסופו של דבר שאני לא יודע. אבל אני אומר, אם בסופו של דבר יש אזור מסוים שזה מרחק ריאלי, אני מדבר בשילוב, מאפשרים להם, אומרים תקשיבו בואו תדייקו את השיבוץ, אין שום סיבה שבשביל זה הם יצטרכו לוותר על ההסעה.

עכשיו, ואת זה אני אגיד בהקשר לרשויות. אני חושב, אני אגיד את זה ככה, אני רוצה להאמין ששיקול של רשות, או נותנים את חופש הפעולה לרשות, שאם יש מסגרת יותר מתאימה אז יאפשרו לה לשבץ שם, ובהתאמה היא תקבל את ההשתתפות שהיא צריכה.

אני מקווה שאין מצב שאומרים קטגורית, תשמעו, או שיוצר מצב שבסוף כן יש איזו חשיבה על מסגרת יותר מתאימה, ובסוף זה נמנע רק בגלל הנושא הזה.

טוב חברים, אפרופו תקנות, אני יש לי דיון נוסף עכשיו על תקנות בתי חולים של תלמידים חולים. לכולנו כן, אני חושב שרוב המשתתפים פה עדיין משתתפים בדיון הבא. אני מציע שאנחנו נשב עוד בפגרה, אני כבר אמרתי שוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת לא יוצאת לפגרה, ואנחנו ננהל דיונים אינטנסיביים לקראת היערכות לשנת הלימודים הקרובה.

היה שנה למשרד החינוך, למרות המורכבות, ואני כן רוצה להגיד פה לשמעון ח"ח, שאפו על מה שנעשה, בסדר? אני מודע ועוקב אחרי הסיפור הזה שאתם טיפלתם בנושא ההסעות של מפונים ועוד, ואין ספק שעשיתם שם עבודה נהדרת. אבל יחד עם זאת יש גם עבודה של השוטף, והמשרד לא יכול להזניח גם את עבודת השוטף.

אני רוצה להגיד לכם, אני לא יודע אם שמתם לב, אבל במשך הדיון אני ניסיתי להבין למה אנשי האוצר לא נמצאים פה למרות שהם הוזמנו. ובכן, סליחה, אני לוקח את המילים שלי בחזרה: נפלה טעות ולא הוזמנו אנשי האוצר. ולכן, בפגרה אנחנו נשב לשולחן עגול, בסדר? ללא הגבלת זמן עד שייצא עשן לבן על הסיפור הזה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים ואיחולי החלמה מהירה לפצועים, ומתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מודה לכלל המשתתפים בדיון. הוועדה מודה למשרד החינוך על מה שנעשה בנושא ההסעות למפונים ועוד, ותודה על מה שנעשה בנושאים אחרים, גם בנושא החינוך המיוחד ולאו דווקא בהסעות.

יחד עם זאת, הוועדה הביעה אכזבה עמוקה ששנה חלפה מישיבתה הקודמת בנושא, ומשרד החינוך לא עשה דבר באותו נושא. הוועדה לא מוכנה לקבל את טענת משרד החינוך שנושא ההסעות לא יכול להתקיים ולהתקדם עד לקבלת מסקנות ועדות שפירא, או לפחות עד לסיום דיוני ועדת המשנה בנושא תשתיות, הכוללים גם את ההסעות. כבר שנים שיש עיכוב בתקנות ההסעות בחינוך המיוחד, ללא קשר לוועדת שפירא או למלחמה. הוועדה מצפה ממשרד החינוך להתקין ולהביא את התקנות לאישורם בהקדם האפשרי לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת.

הוועדה דורשת שהמדינה תתן הסעה לכל תלמיד, לכל מוסד חינוכי מתאים שהוריו בחרו לו. כמובן, שההחלטה הזו נלקחה בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לתת שכר הולם למלוות להסעה לחינוך המיוחד, בשכר הנוכחי אין פלא שאין מספיק מלוות. לשם כך אנחנו נפנה גם לאוצר וננסה להביא אותם סביב השולחן.

הוועדה תדון בנושא ההסעות בחינוך המיוחד בישיבתה בנושא אחוד לשנת הלימודים תשפ"ה, שייערך בשבועות הקרובים.

אני אגיד משהו למשרד החינוך שאני בדרך כלל לא עושה, אבל לאור משיכת הזמן שמתבצעת פה על התקנות במשך שנים לצערי – אני מבקש ממשרד החינוך להבאת את אותן תקנות תוך ארבעה חודשים מהיום, אני רוצה שתספיקו לשבת כולם, להתקין תקנות חדשות במידת הצורך ולהביא אותם לדיון ולאישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, תוך ארבעה חודשים מהיום. תודה רבה.

אדוני היו"ר, בבקשה תוסיף לסיכום שלך את עניין ההתייקרויות בהסעות. בבקשה. זאת אמירה של השלטון המקומי כבר שנים.

סליחה, שקט. נועה, צודקת.

יש ילדים שסובלים בגלל הדחיות האלה אדוני.

נועה, לגבי הבקשה שלך - - -

ילדים מוכים בהסעה.

נדבר גם על זה.

ואתה יודע למה אני מדבר.

אני יודע, ואני מטפל בפנייה הספציפית הזאת. בנושא האלימות בהסעות בכללי, וגם של החינוך המיוחד, הוא נושא חמור ואנחנו נטפל בו גם כן. בקשתך חשובה לי, אני מטפל בזה, ואנחנו בדיון הבא נעלה גם את הנושא הזה.

קשה לי להביא את זה במסקנות כי האוצר לא נמצא פה ולא באשמתם, ולכן אני משאיר את זה מחוץ למסקנות, אבל אכן בדיונים שלנו מול האוצר, אמרתי את זה גם בדיון הקודם, האוצר צריך להתאפס על עצמו ולהבין שהוא צריך להביא שיפוי הולם ולקחת בחשבון את ההתייקרויות, ולשפות את השלטון המקומי על הנושא הזה.

אני נועל את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעה 14:18.