פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
02/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 86
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, כ"ו בסיון התשפ"ד (02 ביולי 2024), שעה 12:05

תכנית "שחר נשי" - יישומה, בחינת הצלחתה והיתכנות להמשך - לציון יום שיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות

חברת הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר

מיכאל מרדכי ביטון
אלון שוסטר

אלה בר דוד - מנהלת תחום בכיר תעסוקה איכותית ונשים, מינהל תעסוקת אוכלוסיות, משרד העבודה

שרה יצחק - מנהלת תחום תעסוקה איכותית, משרד העבודה

מירב שטרן - מנכ"לית, המשרד לקידום מעמד האישה

קרן בן הרוש - עו"ד, יועצת למנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה, המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה

רותם וינר שפירא - יועצת בכירה, הרשות לקידום מעמד האישה

ליאת ברוש - מנהלת חטיבת תוכניות, עמותת "בעצמי"

הילה לשם סלמן - מנהלת פרויקט שחר נשי, עמותת "בעצמי"

צחי בן עיון - מעלה יוסף

מיכל פרנק - יועצת ראש מינהלת תקומה, וראש מערך כלכלה ועסקים

דלית אזולאי

א.ב., חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תכנית "שחר נשי" - יישומה, בחינת הצלחתה והיתכנות להמשך
לציון יום שיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות

שלום, אני רוצה לפתוח את הדיון בנושא תכנית "שחר נשי" - יישומה, בחינת הצלחתה והיתכנות להמשך, כולל פרויקטים נוספים. כמובן שמנכ"לית המשרד לשוויון חברתי נמצאת איתנו כאן, אבל תחילה אני רוצה לברך את חברי, חבר הכנסת מיכאל ביטון שמוביל את היום הזה כאן, היום לציון שיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות. אני יודעת שאתה עוסק רבות בכל הנושא של המפונים בנושא הסיוע לתושבי הצפון. מצד אחד זו העבודה שלנו, ומצד שני זה לא מובן מאליו, המסירות וההתמדה בנושא הזה. אני חושבת שזה שאתה מעלה את הנושא הזה בכל הוועדות בכנסת במגוון נושאים, כולל הנושא שאנחנו נדון בו, התוכנית הזאת שאני חושבת שצריך להכפיל את התוכניות, לשלש אותן, להגביר את הקצב, ללא ספק חלק קטן מהמענים שאנחנו צריכים ונדרשים לתת תושבים. אתמול גם היה דיון במליאה כפי שאתה יודע, בנושא התושבים. אנחנו נמצאים בצפון. אתה נמצא גם כמי שמתנדב. מעבר לתפקיד שלך כנבחר ציבור, אתה מתנדב בכיתת כוננות בחניתה. אנחנו צריכים להיות מחוברים לעם.

אני אגיד לך משהו לפני שאני פותחת. מבחינתי זה בוקר עצוב, כי אני הגעתי לדיון מוועדת הכנסת. אנחנו לפני כניסת הפגרה, פגרה שלא צריכה לקרות, שלושה חודשים שהכנסת תיכנס לפגרה. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת כמו שאתה יודע, עם עשרות אלפי חיילים ומאות אלפי חיילים שנמצאים בצווי 8, ו-120 חטופות וחטופים שלא נמצאים בבית.

אני מעבירה את רשות הדיבור אליך, מברכת גם את חבר הכנסת שוסטר שגם עוסק בנושא רבות ונמצא איתנו כאן. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל ביטון.

תודה, יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה שהיא חברה טובה. רואים בשמונה חודשים האלה את הבולטות של סוגיית הנשים שאת מובילה מכל הסוגים, בכל הבעיות. זכות גדולה שהוועדה שלך מציינת את היום המיוחד שיזמנו יחד עם חבר הכנסת שוסטר, חבר הכנסת קרויזר וגלעד קריב. כלל הוועדות דנות בנושא, ואנחנו גם נעשה מפגש סיכום בוועדה שלנו בשעה 14:00.

אני אגיד לך משהו כללי כי אנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה. הרבה פעמים אתה שואל ומדבר על גבורת הלוחמים, אז קודם כל יש לוחמות. אנחנו צריכים להתחיל לדבר שפה של לוחמים ולוחמות. יש עכשיו אלפי אנשים בכיתת הכוננות בחניתה ואדמית וקריית שמונה ומטולה. כל איש כזה, מישהו הסכים שהוא יהיה בכיתת הכוננות, זאת בת זוגתו שעכשיו צריכה לטפל בילדים וצריכה להיות מפונה כשבן הזוג שלה בכיתת הכוננות תשעה חודשים. מישהו הסכים ללוחם במילואים שיצא למילואים, זה בת זוגתו. מישהו נמצא עם הילדים המפונים לבד באי ודאות, דואג לבן הזוג. את יודעת מי תישא בה.

החתן שלי כמעט תשעה חודשים היה במילואים. בא ללידה עכשיו לכמה שבועות והוא יוצא למילואים. אני יודע כמה דאגה וחרדה זה יוצר בבית כשיש תינוקת, אז אני רוצה להצדיע קודם כל לנשים באשר הן, שבכלל הקיום הביטחוני שלנו לא היה יכול להתקיים בלי עוצמה וחוסן של נשים ומנהיגות של נשים. אנחנו צריכים לעשות גם דברים מיוחדים למגזר שהוא עדיין מופלה גם בהיקף השכר שלו, גם בתפקידים בכירים, גם כדירקטורים וגם בהזדמנויות תעסוקתיות.

יושבת איתנו מנכ"לית, אחת מתוך שתיים בממשלה של 34 שרים, כאשר השבוע הביאו עוד חמישה מינויים, כולם גברים.

וזה נסיגה כי היו לנו כבר ימים אחרים של יותר מנכ"ליות, אבל המשרד הזה כן הוביל יחד עם משרד העבודה. המשרד שלכם נקרא עכשיו המשרד?

אנחנו הרשות לקידום מעמד האישה.

הרשות לקידום מעמד האישה במשרד לשוויון חברתי. גם שם הייתי שם פעם. אתם עושים תוכנית מדהימה ומעצימה שמאפשרת צמיחה גם בתקופה הקשה הזו לנשים, ללכת, לבנות את עצמן, להשתתף בעולם התעסוקה ולצמוח, ואתם מלווים אותן, אז אנחנו רוצים קודם כל להוקיר את התוכנית הזאת.

מאי גולן, כשהייתי שר, הטרידה אותי לא מעט. הייתה חברת כנסת צעירה ואני עשיתי לה כבוד, טיפלתי לה בכמה בקשות. יש לה חובות אליי. אני רוצה לפרוע חוב אחד. היא צריכה להבטיח את העתיד של התוכנית הזאת, למצוא מקורות ויתרות השנה, ולסגור עם האוצר ולהודיע שב-2025 התוכנית הזו תגדל ותורחב. כששני משרדים יודעים לעבוד ביחד, זה מעולה, אבל להגדיל את ההשקעות. אנחנו מצדיעים לכם על התוכנית הזו עד היום ונשמע את הפרטים שלה, אבל דורשים שהיא תגדל ותתרחב בשנה הבאה. אני גם אדבר עם השרה על זה. תודה רבה לך, היושבת-ראש.

תודה רבה לך.

חבר הכנסת שוסטר, תודה שאתה כאן איתנו, מבין יוזמי היום החשוב הזה וגם יושב-ראש הוועדה - - -

ועדת משנה גם לחקלאות וגם לתקומה.

אנחנו בעצם שלושה יושבי-ראש, כאשר שניהם באופן ישיר עוסקים בכל מה שקשור למפונים וקווי העימות. אין לי אלא, כמו שאמרתי קודם לחבר הכנסת ביטון, לאחל לכם הצלחה רבה ושתמשיכו לעשות הכול כדי לעזור למפונים האלה. קודם כל ציינתי שזה בושה וחרפה שהכנסת יוצאת לפגרה ושהקואליציה לא נענית לבקשה שלנו לבטל את הפגרה הזאת כליל.

בבקשה.

אני מודה לך, פנינה, שאת מקיימת את הישיבה הזו. אמר קודם חבר הכנסת ביטון שמאחורי כל לוחם או לוחמת עומד מישהו שמסכים. אני רוצה לספר לכם על חבר כיתת הכוננות ד' מהקיבוץ שלי, מפלסים, 1.3 קילומטר מהגבול. סיפור ההצלה של קיבוץ מפלסים הוא שילוב של הכנה סדורה, לא תמיד מקובל בארצנו, בעיקר של הרבש"ץ, כמובן האומץ של כיתת הכוננות, של בנים צעירים שלנו, אחד מהם שלי, שיצאו ונחלצו, והאומץ והתושייה של אנשי כוחות הביטחון עוד לפני צה"ל, ימ"מ, שב"כ, והפעולה הנחושה של הכטמ"מים של חיל האוויר שלראשונה בחייהם ירו בתוך שטח מדינת ישראל איפה שהם יכלו. בשער של מפלסים היכן שהיו עשרות נרצחים הם לא יכלו לסייע, אבל בחץ שחור, מרחק 500, כמטווחי חץ ממפלסים הם חיסלו 100 ויותר מחבלים.

מאז שנכנסתי לפוליטיקה, בעוונותיי, אין לי נשק, אני לא עושה מילואים, אז חציתי את הדשא הקטן לחמ"ל של מפלסים. הבן נלחם ואני ניסיתי לסייע, מה שעשיתי במילואים, בלהבין מה קורה. בין השאר וידאתי שמי שלא הגיע מכיתת כוננות, להקפיץ אותו. התקשרתי אל החבר ד' ואמרתי לו, בוא. הוא אומר לי, אני כבר מגיע. כעבור כמה דקות הוא מתקשר, מזל שעוד היה קשר טוב, והוא אומר, אשתי לא מסכימה. אמרתי לו, תישאר בגזרתך ותגן בגזרתך. ההחלטה הזו, אם תירצו, אינטואיציה נשית, הוא יצא, היא לא מנעה ממנו להגן בגזרתו. הוא ועוד שני לוחמי כיתת כוננות מנעו כניסה, חדירה של כ-12 מחבלים, כניסה שנייה, כי אחרים הצליחו בשניים-שלושה מקומות אחרים. הם פשוט מהבית שלהם, ממש מתוך הבית עצרו את האיום מעבר לגדר.

יש לנו בעיה עם השם קידום מעמד האישה. אני חושב שאנחנו מקדמים את החברה השוויונית במדינת ישראל ואנחנו יוצרים אופטימיזציה של הכלכלה הישראלית. ככל שקבוצת בני האדם שבה מדובר, הרי כל אחד מאיתנו, יש לנו 20 כובעים, היא יעילה פחות לחברה ולכלכלה, רע מאוד לכולנו. חוץ מזה צריך להיות הגונים כלפי כולם.

פנינה, תודה על התוכנית שאתם עושים, אולי את המובן מאליו. היום הזה עוסק בכלכלה. הרציפות התעסוקתית היא קריטית לסוגיה הזו. חוסן בעלי העסקים והעובדים הוא יסוד משמעותי ביכולת שלנו להתאושש מהאירוע שבדרום. אני מקווה שהוא לקראת דעיכה, ובצפון הוא דינמי וכאוטי עדיין. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת שוסטר.

אני רוצה לפתוח איתך, מירב שטרן, מנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה. בבקשה.

תודה רבה. אנחנו נתחיל בסרטון קצר ואז אני אמשיך.

בסדר.

(הקרנת סרטון)

תודה. רק אציין שמי ששותף לתוכנית החשובה הזו זה משרד העבודה. גם אתם בהמשך תדברו, ועמותת "בעצמי" שאני מכירה אותם היטב.

בבקשה, מירב.

קודם כל אני אגיד תודה על הכינוס של הוועדה בנושא הזה. אני חושבת שהדברים שנאמרו קודם על ידי חבר הכנסת ביטון הם מאוד נכונים בהקשר של נשים והחירום, ובהחלט בראש מעניינו. לפני שאני אצלול לתוכנית של "שחר נשי", אני אגיד שהתובנה וההבנה של מה נקודת המפתח המשמעותית מבחינת נשים עכשיו בחירום, בטח נשים שפונו מהעוטף של הצפון והדרום - - -

שזה ספציפי תוכנית למפונות.

נכון. התובנה הזאת הגיעה גם משיח בשטח עצמו עם נשים. גם אני, גם השרה היינו לא מעט בשטח. גם שולחנות עגולים רב-מגזריים שבהם כל משרדי הממשלה, השלטון המקומי, החברה האזרחית הגיעו ויכולנו לשמוע את השטח לעומק, וכמובן גם פגישות עם הרבה מאוד מאוכלוסיות הנשים או קהילות הנשים שאנחנו מכירים גם פה, אם זה מילואימניקים, בנות זוג של משרתי מילואים, משרתי קבע, משפחות שכולות. מתוך זה הבענו את הצורך האקוטי בתחום של תעסוקה, עד כמה תעסוקה היא הכרח לתחושת מסוגלות, לשליטה בחיים וכמובן משפיעה על הסביבה הרחבה ולא רק התא המשפחתי, ומתוך זה נולדה התוכנית וכמובן השיתוף עם משרד העבודה.

(הצגת מצגת)

אני אתחיל במצגת. מטרות התוכנית, אחרי שביצענו את המיפוי והבנו מה הדברים המרכזיים, אז בעצם מבחינתנו קודם כל זה עבודה על המשאבים הפנימיים. הרבה מאוד מהאנשים, אנחנו נראה את זה גם בהמשך של המצגת, דיווחו שאין להם שום רצון, שום מוטיבציה בכלל לחשוב על תעסוקה עם כל הסיטואציה של עקירות וזה שהם נמצאים במקום שהוא לא המקום הטבעי שלהם, אז קודם כל לתת להם בכלל את המשאבים הפנימיים להיות מסוגלות לחשוב על האפשרות לחזור למקום העבודה ובאמת להגביר את תחושת המסוגלות. להפוך להיות אקטיביות בתחום הזה. התעסוקה שנקטעה, לראות איך שולטים בתהליך חזרה וכמובן יצירת בהירות. זה גם ככה תקופה שמאופיינת בהרבה חוסר ודאות. חוסר הוודאות גם בהיבט התעסוקתי הוא מאוד קריטי ולכן היה לנו חשוב לייצר ההיפך, את הבהירות בתחום הזה.

כ-300 משתתפות בתוכנית "שחר נשי" הגיעו מרקע מאוד מגוון, חלקן עצמאיות, חלקן שכירות, חלקן עם חוסר תעסוקתי בעבר. הגיל הממוצע בתוכנית היה 44. חלק מאוד גדול מהנשים הן אימהות לילדים עד גיל 40, 51% אקדמאיות, 23% עם בגרות מלאה ו-15% ללא בגרות, באמת מאוד מגוון, כשכולן בעצם באו ואמרו, יש לנו קושי בתפקוד הבסיסי היום-יומי. כמובן כל מה שדיברנו על חוסר בהירות בהקשר התעסוקתי משפיע על הקושי בתפקוד. יש קטיעה של הרצף התעסוקתי גם אם הן עצמאיות וגם אם הן שכירות.

למרות הגיוון אנחנו רואים שהרוב זה נשים משכילות עם תארים.

נכון, שהתעסוקה שלהן נקטעה והן אפילו לא מצאו את המשאבים להצליח לחזור או בכלל להתחיל איזשהו תהליך חזרה לעולם התעסוקה. כמובן רובן הגדול יצאו לחל"ת. אצל רובן הגדול גם התא המשפחתי עבר טלטלה, אם זה בעלים במילואים, בכיתות כוננות כמו שדובר עליו קודם. זה קודם כל קצת הרקע לגבי המשתתפות.

קצת פילוח מבחינת האזורים שמהם הנשים מגיעות. 57% מהנשים מגיעות מהאזורים המפונים בצפון. השאר, 34% מאזור הדרום. גם בתוך יישובי הצפון והדרום עשינו חלוקה.

ה-9% שאין נתון - - -

זה בגלל שהן לא רצו להזדהות בסקר.

הן כולן מפונות.

כולן מפונות. הן ביקשו רק לא להזדהות מבחינת העיר או האם זה צפון, דרום ומקום המגורים.

איך אתן יכולות לוודא?

מה זאת אומרת?

ליאת מעמותת "בעצמי", נעים מאוד. אנחנו מכירים את כולן. הן כולן מפונות אבל לפעמים היו כאלה שהיה קושי להוציא מהן נתונים דמוגרפיים, וזה הנתון שבא לידי ביטוי כרגע במערכת שלנו.

עדיין זה בסימן שאלה מבחינתי, כי אז איך אתן נותנות להן להשתתף אם אתן לא יודעות מאיפה הן מפונות?

זה תנאי הסף.

במפגש אינטק בפרונטלי הן כן נתנו - - -

אז הן עברו סינון אבל בשאלון הזה ספציפית הן לא רצו.

כן, ברור.

בסדר גמור.

יש פה גם פילוח לגבי יישובי הצפון והדרום. אנחנו רואים שבשני האזורים רוב המשתתפות, כ-60% הן מאזורים כפריים. יש חלוקה לשאר הדברים, קריית שמונה, שלומי, מטולה, כמובן אשקלון, שדרות ואופקים, לקבל את הפריסה.

אבל זה מעט נשים מכל יישוב כזה.

בסוף מדובר בכ-300 נשים סך הכול.

על כמה מובטלות אנחנו מדברים מהמפונות? אחר כך אתם תיתנו לי, משרד העבודה, נתונים.

בין השאלון שמילאו בהתחלה והנתונים לגבי המצב שלהם בהתחלה לבין המצב בסוף, אנחנו רואים ש-87% מהנשים הגדירו שתחושת המסוגלות שלהן היום היא רבה יותר כדי להשתלב בתחום התעסוקה. גם הבהירות מאוד עלתה, וזה מדדים שמבחינתנו הם המדדים החשובים, כי בעצם מתוך המקום הזה נולדה התוכנית, מתוך ההבנה שאלה המקומות הכי מאתגרים עבורן, ואנחנו רואים שיש פה מבחינת הדיווח של המשתתפות אחוזי הצלחה גבוהים בתחושת המסוגלות, ביכולת שלהן לראות בהירות לגבי ההמשך התעסוקתי שלהן, וממש להיות גם אקטיביות יותר במקום הזה.

שזה צריך להדגיש, בשילוב סדר-היום גם כשהן מפונות. זה הסיפור.

נכון, לגמרי.

אני אעביר את המשך ההצגה למשרד העבודה ולאלה.

אני כן רוצה להתחיל, גבירתי, באמת בתודות. אני חושבת שמאז ה-7 באוקטובר אנחנו עובדים בשיתופי פעולה ממשלתיים - - -

רק את השמות, בבקשה.

אלה בר דוד. מנהלת תחום בכיר, מינהל תעסוקת אוכלוסיות. המומחיות שלנו לפי המלחמה הייתה בעיקר בסיוע לאוכלוסיות שהן עם חסמים קשים בשוק העבודה, האוכלוסייה הערבית, החרדית, אוכלוסיות שונות. הפעלנו עם עמותת "בעצמי" את מכרז התשתית שעליו התיישבה התוכנית הזו בדצמבר. זה מכרז "אשת חיל" שהוא לקראת סיום. אנחנו מסיימים את התוכנית.

אנחנו מכירים את התוכנית החשובה.

הגדולה, הבסיס.

גילוי נאות, אני לדעתי הייתי יועצת זמן מאוד קצר לעמותת "בעצמי" בתקופה שצביקה היה מנכ"ל והייתי מחוץ לכנסת.

גם אני גילוי נאות.

אתה גם מכיר את "בעצמי"?

עזרתי להם ב-2006 במלחמת לבנון. הם היו עמותה קטנה. הם ביקשו ממני 10,000 דולר.

מאיפה הבאת להם 10,000 דולר כשלא היית שר?

הבאתי להם מיליון דולר מקמפיין החירום של קנדה, ועשיתי איתם גם בירוחם בתוכנית "בעצמי". אחלה עמותה.

מעגלים, מעגלים.

יש פה מיזם משותף, לא? שקל מול שקל? איך זה עובד?

"בעצמי" זכו במכרז.

מכרז במהלך המלחמה עשיתם, מקדים. מכרז פתוח שאפשר לצקת בו קניית שירותים.

לא. מכרז טרם המלחמה שאפשר להכניס אליו תקציבים. המכרז הוא ייעודי כמובן לנשים עם חסמים, עם תהליכים מורכבים קבוצתיים ולכן זה היה אידיאלי.

אל תתביישו לדבר איתנו על כסף, מה קרה, איפה זה עומד, מה תקוע.

חד משמעית. אני פה בשביל הכסף.

אנחנו רוצים לתקוף את זה, אז תגידו מספרים, חוסרים. אולי יש יתרות סוף שנה. הכול יכול להיות. בואו נבדוק מה אפשר לעשות.

ברגע שנוצר קשר מייד אמרנו, אנחנו חייבים לפעול. הדגש שלנו היה אימהות. כל מה שדובר פה נכון. אצל אימהות לילדים תחושת החירום, תחושת חוסר המסוגלות לחזור הייתה עוד יותר דרמטית כי הם היו בקרייסס של להחזיק את הילדים.

אנחנו יודעים בדיוק במה עסקתם בתוכניות האלה. התוכנית הזאת יפה אבל הייתי רוצה כן שתיתני לי נתונים. זה לא דיון ראשון שאנחנו עושים לגבי מצב המפונות בהרבה מאוד הקשרים, כולל בהקשרים שדיברנו עליהם, פגיעות מיניות במרכזי מפונים ומוגנות. התעסוקה שהוא נדבך מאוד חשוב, שם פחות אנחנו מקבלים תמונה בהירה לגבי מצב התעסוקה של הנשים. ביטוח לאומי פה? לא. אוקיי, תני לנו את תמונת מצב.

את רוצה את נתוני המקרו, מה שביקשת בדיון הקודם.

בדיוק.

חשוב לי להגיד, גבירתי, שמשרד העבודה פנה עשרות פעמים בשביל לייצר לך את הנתונים האלה, גם לביטוח הלאומי וכו'. אנחנו נמצאים בסיטואציה שאין לנו כרגע מענה על זה.

מה זה אין מענה? עשרות פעמים למי פניתם ולא מוכן לתת לכם תמונת מצב?

אני לא יודעת אם לא מוכן. פשוט לא היה מענה. אני מדברת על המקרו.

תקן אולי, מיכאל, אם אני טועה. אם משרד העבודה לא יודע מה מצב התעסוקה של נשים מפונות, אז מי כן?

גם לא כזה קשה לדעת. כמה יש נשים מפונות? כל המדינה זה 80,000 מפונים, נכון? נניח יותר גברים הלכו למילואים, אז בערך 50,000–60,000 מתוכם ילדים לא נספרים. אנחנו מדברים על מספר של איזה 20,000–30,000 נשים.

33,000 מהצפון ו-26,000 מהדרום, מתוכם כ-50% נשים בשני האזורים הן בגילאי העבודה העיקריים.

המספר הזה השתנה. חלק חזרו מאז. כל שדרות חזרה וכו'. יש לנו כמה אלפים בדרום של יישובי העוטף שעוד לא חזרו הביתה. המדינה יודעת את ה-200 לוקיישנים, איפה יש מפונים.

חד משמעית.

ומיטיבים איתם. הרי יש דאטה בייס מי קיבל כסף להיות בבית מלון, דאטה בייס של המדינה.

כן, אבל זה לא אומר שהוא לא עובד, גם אם הוא קיבל כסף.

עכשיו על דאטה בייס כזה, סקר עובד/לא עובד במלון, זה דבר שאפשר לקבל אותו. משרד העבודה עובד פה יפה עם שוויון חברתי, אבל למשל משרד התיירות שהוא המפנה, או אחרים היה צריך גם להיות בנתונים לפחות מה קורה במלונות. יש מפונים שהלכו לבתים פרטיים, שם המידע קצת יותר קשה. גם לא חייבים להביא מידע מוחלט. מביאים מידע בקירוב, אומדן, סקרים, תמונת מצב.

אני אגיד במדויק. ביישובי הדרום 91% טרם המלחמה היו אנשים עובדים. מרגע שהחלה המלחמה, ברשות המיסים שילמו או למעסיק שלהם או הם קיבלו ברשות המיסים כעצמאיים, והם נחשבים בנתונים עדיין כעובדים. זה ההטעיה, זה הקושי.

תסלחי לי, אני אגיד לך למה אני לא מקבלת למרות האווירה החגיגית, כי היית פה ואני ביקשתי נתונים.

חד משמעית.

זה לא מתקבל על הדעת שכל פעם נחזור על הנתון של ה-91% מערב פרוץ המלחמה שהיו מועסקים. אני מצפה לקבל תשובות.

בגלל זה יצאנו לסקר, גבירתי. את ביקשת שנפעל בדרכים יצירתיות. פעלנו.

אוקיי, אז יש משהו מהסקר?

כן. אני כן אגיד בזהירות שהסקר הוא לא מדגם מייצג, הוא מי שענה לסקר מהצפון ומהדרום.

ובנוסף לסקר שהיה גם בפעם הקודמת.

זה הסקר. רצינו לטייב את הנתונים.

אוקיי, אז בואי תציגי בבקשה.

אני רק אגיד במקרים של המקרו. קודם כל ענו על הסקר כ-1,600 איש, מתוכם 633 מהצפון ויותר מהדרום.

1,600 נשים.

חצי-חצי. אנחנו רואים הרעה משמעותית בשיעור התעסוקה. אנחנו רואים אצל השכירים ירידה מ-91% ל-68% שיעור תעסוקה. השכירים בדרום שענו על הסקר, שאנחנו יודעים ש-91% היו עובדים, עכשיו אנחנו רואים ש-68% עובדים.

לפי הסקר שעשיתם היה בערב פרוץ המלחמה 91% גם נשים, גם גברים. עכשיו כשאתם עושים זום-אין מהסקר הזה, אנחנו מדברים שרק 68% בדרום, גברים?

לא, לא, שיעורי תעסוקה של שכירים, האם הם עובדים או לא עובדים. אנחנו רואים גברים ונשים ביחד, 68%.

אז ערב פרוץ המלחמה 91% ועכשיו זה 68%. ירידה דרמטית.

בוודאי. בצפון הירידה הייתה יותר גדולה, 57% רק עובדים בשכירים מתוך אלה שעבדו.

כמה היה ערב פרוץ המלחמה.

76%, ירדו ל-57%.

אתה שומע את הנתונים? זה ירידה רצינית.

אני חייבת לסייג, אני לא אשת המחקר.

בסדר, אתם משרד. אני לא יודעת למה יש איזה חרדה כלשהי.

כי זה לא מדגם כלשהו, זה חשוב להגיד.

לא מדגם מייצג אבל זה סקר שעשה משרד ממשלתי. לא זכור לי שמישהו לא רציני עשה את זה. נמשיך עם הנתונים?

כן. הרבה מהם העידו שהם רוצים הכשרות מקצועיות.

אז הם מובטלים?

לא.

כמה מהם מובטלים?

68% בלבד עובדים בדרום, ו-57% בלבד מתוך השכירים שעבדו לפני ה-7.10 עובדים ממפוני הצפון.

מי נותן להם, ביטוח לאומי?

כל ההטבות הממשלתיות מגיעות להם. הם אנשים מפונים.

יש לי פה גם נתונים קצת על עצמאיים. כן חשוב להגיד שהרבה עצמאים ניסו להתחיל להתניע. 39% בדרום ו-38% בצפון מתוך העצמאים. כ-21% מתוך העצמאים בדרום ו-26% מתוך העצמאים בצפון מעידים שהם רוצים שינוי תעסוקתי.

כמה אחוזים מהם סגרו עסקים?

לא סגירת עסק אבל יש לי היקפי פעילות של העסק שירדו. 90% העידו בצפון על ירידת היקף הפעילות של העסק ו-76% מחבל תקומה. בגדול, יותר מ-70% מהעצמאיים שענו לנו על הסקר, ירידה משמעותית בהיקפי הפעילות.

70% נמצאים בעצם במשבר, אפשר לקרוא לזה?

יש נתון שאתם לא בודקים אותו אבל לדעתי הוא אחד החמורים ביותר, וזה בריחת העסק מקו הגבול. עסקים שפעלו ב-1–2 קילומטר מהגבול ביישובים, פשוט מוציאים את העסק שלהם, עסקים קטנים, בינוניים וכולל גם תעשייה. אפילו אנשים שהיה להם קליניקה או איזה חדר עבודה בקיבוצים על קו הגבול פשוט הולכים, שוכרים 10 קילומטר דרומה. הנזק הזה הוא שבעתיים חמור כי זה עסק שממשיך אבל לא עם מקומות עבודה בצפון.

ביקשתי מכל הגופים למצוא דרכים לעודד את העסק להישאר במקום, כי הוא אומר, למה אני צריך להישאר פה כשיש עלי כתב"מים והפגזות והמדינה לא עושה כלום למעני כדי שאני אשאר שם? היא עושה מענקים לעובד בתעשייה שיתמיד. היא נתנה מענקי עידוד לעובד בחקלאות, אבל היא לא הלכה לעסק קטן ואמרה לו, אם אתה נשאר על קו הגבול, קח מאיתנו איזה סיוע התמדה. זה דבר שהוא בעייתי מאוד. זה לא רק ירידה בהכנסה או לא. זה נטישת הצפון. עסקים שילכו למקומות נוחים, וזה רעה לכלכלה הישראלית. זה גם גופים שמניבים מיסים. כשאתה משקיע במשפחה מפונה, זה כסף שלא יחזור לקופת המדינה. כשאתה תשמור על עסק בקו הגבול הוא ישלם מס.

תודה.

להמשיך עם התוכנית?

לא. אני תיכף אחזור אליך. יש אנשים מהצפון שאני בכל זאת רוצה לתת להם. צחי בן עיון נמצא איתנו בזום.

נמצא פה.

צחי יושב בשקט כמו טוליפ.

שלום לחבר הכנסת ביטון.

מה קורה, צחי?

בסדר, ברוך השם.

איזה מושב אתה?

מיכאל מכיר את כולם.

הוא פעיל מאוד.

מכיר את כולם. אני נמצא הרבה בכנסת.

תודה שאתה כאן.

תודה רבה, חברת הכנסת פנינה. תודה על הדיון ועל היום המיוחד הזה. היה לי מאוד חשוב להגיע לוועדה הזו. קודם כל אומר לכם תודה על הפעילות שלכם. אני ער למה שעשיתם בתקופה האחרונה לגבי נשות המילואים, שזה מאוד חשוב. אני בעצמי חבר בכיתת כוננות במושב צוריאל, וזה נראה לי מאוד חשוב. אני רוצה גם להדגיש בפניכם שכמו נשות המילואים, יש את נשות הגליל בצפון שכורעות תחת הנטל, אם זה מבחינה תעסוקתית וגם אם זה מבחינה משפחתית. כל הנושא הזה של הלחץ כתוצאה מהטילים, מהאזעקות, כן הייתי מבקש לראות גם את אותן נשים, אימהות מייסדות במושבים, ביישובים.

אני אשמח להזמין אותן לשלל הסוגיות שהן ירצו.

אני אשמח לסייע כדי להזמין אותן.

אני רוצה רק לתאר יום אחד או כמה שעות של אישה, בין אם היא עקרת בית או בין אם היא אימא שעובדת, מה קורה ביום כזה שיש אזעקות וטילים. חוסר הוודאות איפה נמצאים הילדים, אם זה במסגרות החינוך. האם הם מוגנים או לא מוגנים? האימהות ממש פוחדות להסתובב בגני הילדים. לא כל גני הילדים ממוגנים. הן צריכות לנהל גם את משק הבית וגם לעבוד, ואני אומר לך שהמשימה היא מאוד מורכבת.

דיברו פה לפני כן על תוכנית מאוד חשובה של "שחר נשי", ואני שמתי לב שיש דגש לגבי נשים שהן מיישובים מפונים. גם היישובים של מועצה אזורית מעלה יוסף, תשעה יישובים מתוך 22 יישובים במועצה אזורית מעלה יוסף, גבירתי, הם יישובים מפונים. עוד מספר יישובים כמו מנות, עבדון, מושב אלקוש, אבירים הם יישובים שהיו צריכים להתפנות ולא פונו. חלק מהתושבים פינו את עצמם בכוחות עצמם ולכן החיזוק התעסוקתי והחיזוק לנשים צריך להיות גם במקומות האלה שלא פונו. עדיין מדובר ביישובים בקווי עימות, 9–0 שחווים את הקשיים היום-יומיים של המצב הביטחוני, המצב התעסוקתי.

עוד נתון אחד שאולי לא עלה פה סקר אבל הוא מאוד חשוב, גם הזכיר את זה חבר הכנסת מיכאל ביטון, התיירות בגליל. אם היא הייתה לפני המלחמה ב-100%, היום היא ב-0%. הרבה ממקומות התיירות מנהלות נשים, אם זה בעלות משק או אם זה בעלות מתחמי אירוח שפשוט אין להן תעסוקה, אין להן תמיכה. כן הייתי מבקש קצת לאוורר את המשפחות, לסייע, בין אם זה במפגשים בלתי אמצעיים, אולי ימי תעסוקה כאלה, ימי פעילות לנשים המבוגרות ולנשים הצעירות. אני חושב שהקושי הוא אדיר והרבה נופלים בין הכיסאות. אני בעיקר רוצה לומר שהנשים, האימהות הצעירות והמבוגרות, צריך להצדיע להן. אני מצדיע להן באופן אישי. אני בא ממעלה יוסף.

אנחנו גם מצדיעות להן.

אני מלא גאווה.

הדברים שאתה אומר בשמן, למרות שזה לא נאמר בקול של אישה, נאמר באופן ברור וחד.

זה יפה שגבר אחד בא לוועדה הזו לפרגן.

גם אתה.

אני בתפקידי. הוא לא חייב היה להיות פה.

אנחנו נבדוק אם כבר בשבוע הבא. צחי לא יודע, מי שנכנס לפה ישר יוצא עם משימות.

בשמחה. גבירתי, אני לא מפחד ממשימות. אני חקלאי.

אנחנו ננסה להתכוון לשבוע הבא לקיים דיון עם נשות הגליל כפי שביקשת. אתה תהיה אחראי שהנשים יבואו כדי שאנחנו באמת נוכל לעזור. נזמין את כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. אתה מעלה פה נקודות, שהאמת, אפשר לפתור אותן בכוונה טובה ובמעט אמצעים.

באמת תודה. אני רוצה לסבר את האוזן שלא יישמע שזה רק קווי עימות. לדוגמה, יש אצלנו מצפה גיתה ומושב לפידות. הם יישובים שלא מוגדרים בקו עימות. הם 0–9, הם 11–10 קילומטר מהגבול, 14. גם להם אין תיירות, גם להם אין תעסוקה, גם הם חווים קשיים.

לא תיירות, לא תעסוקה, לא בריאות. היינו בנאות מרדכי, עשינו סיור של יושבי-ראש סיעות האופוזיציה וגם גילינו כל כך הרבה דברים לקויים.

עוד דבר אחד שאני לא אשכח בנושא של פרגון והכרת הטוב. אתם בטח זוכרים שאיך שהתחילה המלחמה ב-7.10, ואני זוכר את זה בוודאי, בחודשיים הראשונים כל היישובים בצפון אירחו את חיילי צה"ל בתוך היישובים.

נכון.

מי שפעל, מי שבישל, מי שהכין, מי שאירגן ומי שתיאם זה אותן אימהות, אותן נשים שצריך להכיר להן תודה ולסייע להן באותה מידה.

תודה רבה, צחי. אנחנו נראה איך אנחנו מקיימים בהקדם ישיבה בעניין הזה כדי לשמוע את הקולות של הנשים ולראות מה ביכולת שלנו כפי שמפקחים על עבודת הממשלה, לסייע בתקציבים שהם קיימים, תוך כמובן גם גזירת הדברים שצריך משיתוף הציבור שייעשה כאן בוועדה.

מיכל פרנק, יועצת ראש מינהלת תקומה וראש מערך כלכלה ועסקים. שלום מיכל, מה שלומך?

תודה רבה. אני שמחה להיות פה.

תודה. היה לנו ביקור במינהלת תקומה ודיברנו ודנו על נושא הנשים המפונות. היינו בוועדה.

מנכ"לית משרד התחבורה לשעבר.

נכון. יש לי הרבה שעות עם כולכם, חברי הכנסת, בכובעים שונים.

נכון. בבקשה.

שלום גם למירב. אני שמחה תמיד להיות פה. האמת היא שאני מצטרפת לעמיתותיי במשרד לשוויון חברתי ובמשרד העבודה. דיברו על שיתוף פעולה. אנחנו עובדים בצמוד עם המשרדים האלה, וגם בכובעים שונים נעזרים או פועלים באמצעות עמותת "בעצמי", לרבות התוכנית הזו. היא נעשתה בשלב המלונות המיידי. עשו אותה ויזמו אותה בלי צורך בהשתתפות שלנו, אבל אנחנו ערים לה ולמשמעותה, לרבות, אני חושבת, חברי הכנסת. גם כשהייתם אצלנו דיברנו על המשמעות המיוחדת והצורך בתשומת לב מיוחדת לנושא התעסוקה של אימהות עובדות, מכל הסיבות שהעליתם, ובעיקר אמרנו שזה ידרוש גם כשחוזרים הביתה אחרי הפינוי, שזה השלב שאנחנו בעיקרו היום עוסקים בו ומתכננים אותו באזור חבל תקומה 0–7 קילומטר, זה בעצם הנושא של ההתאמות.

יש לך תמונת מצב תעסוקה? כי אז גם העליתי את השאלה הזו.

אנחנו רואים בנתונים של רשות התעסוקה שיש פחות או יותר הכפלה של מספר דורשי העבודה הכללי. אני רוצה רגע לדייק. הייתה תעסוקה כמעט מלאה באזור עוד קודם.

כן, 91% בדרום.

כשאנחנו מדברים על תושבי העוטף, אנחנו מדברים על נניח להעלות מ-860 דורשי עבודה בשדרות ל-1,600.

שזה מגמה מאוד ברורה.

בדיוק, זו מגמה מאוד ברורה וצריך גם לקחת בחשבון שבשל הרבה מאוד רשתות ביטחון והגנות תעסוקתיות והקלה על המעסיקים, המספרים האלה הם מספרי הקצה, זאת אומרת הם לא מייצגים בהכרח את מי שאינו עובד או לא עובד בפריון מלא. אנשים, בסך הכול שמרו להם על מקומות התעסוקה ויש להם עדיין פרנסה. רובם עוד לא הגיעו לשלב שבו הם בהכרח צריכים אבטלה. גם דמי אבטלה הוארכו באופן משמעותי.

אתם עובדים יד ביד, יושבים עם משרד העבודה, הביטוח לאומי כדי להבין את תמונת המצב?

ומשרד הרווחה. המגמה היא ברורה ואליה אנחנו כולנו נערכים. אנחנו גם הרחבנו את המענים. הכנסנו תקציבים משמעותיים באמצעות משרד העבודה והשותפים שלנו, רווחה, מרכז הזדמנות בשדרות. אלה שנמצאת אצלכם יכולה גם להרחיב. היא מטמיעה את המודל של התוכנית הספציפית שאנחנו מדברים עליה, "שחר נשי", כבר בתוך המענים בשדרות, אז אנחנו מאוד ערים לעובדה. גם אם אישה כבר אינה מפונה, סובלת מכל ההיבטים האחרים, אבל גם אם הכול בסדר ויש לה מקום תעסוקה, אנחנו צופים ונערכים לעובדה שהיא תרגיש צורך לעשות התאמות באופן התעסוקה שלה. היא תרצה להיות יותר קרובה לבית, תצטרך יותר להתמודד עם הילדים.

חד משמעית. אני חושבת שברגע שהביטחון האישי נפגע, נשים, ולדעתי אנחנו דיברנו על זה, שהיו עובדות שעות ארוכות מחוץ לבית, רבות לא מסוגלות להמשיך בקצב העבודה שהן היו, כי הביטחון האישי נפגע והביטחון שלך בזה שהילדים יהיו בסדר, נפגע, והמון דברים.

יש לנו את המשרד לשוויון חברתי ואת התוכנית "שחר נשי" שהגיעו ל-300 נשים. אני רוצה מספרים אחרים כולל בתהליך.

גם אני רוצה לדעת, מיכל, לגבי זה שעכשיו התחילו תוכנית שהיא יפה ומוכיחה את עצמה, ואתם מינהלת תקומה מחויבים לאוכלוסיות האלה חמש שנים קדימה. האם בתוכנית העבודה שלכם אתם מעגנים משאבים כבר ל-2025 להרחיב את התוכנית הזו מתוך סעיפי התקציב הרכים שלכם שעוסקים בחוסן ורווחה?

חבר הכנסת ביטון, יש לנו סעיפי תקציב שעוסקים בתעסוקה, לרבות מסוגלות תעסוקתית, ולא צריך דווקא את תקציבי הרווחה.

בסדר גמור, עוד יותר טוב.

אנחנו עובדים עם המשרדים האחרים. בין היתר דנים איתם עכשיו על מה הם הרכיבים שמקצועית משרד העבודה, משרד הרווחה ומשרדים אחרים חשים שהם הכי חשובים. מה המודלים הכי מתאימים, איזה התאמות צריך לעשות אולי במודלים קיימים כדי לתת את המענה הנכון ביותר לצרכים שמתפתחים.

אני ופנינה לא אוהבים הרבה מילים מסובכות. שפה פשוטה.

מה אנחנו אוהבים? תמונת מצב. תמונת המצב, אני אומרת לכם, כרגע לא מכבדת את כולנו. אנחנו גם בתוך זה. לא יכול להיות שמדינת ישראל לא יודעת להביא תמונת מצב אמיתית וקוהרנטית. אני הייתי רוצה לדעת כמה נשים לא עובדות. מספרים.

מספרים מוחלטים.

זו לא פעם ראשונה שאנחנו מדברות על זה. אנחנו חייבים מספרים מוחלטים. אנחנו צריכים לדעת מה יהיה בסוף סל הסיוע לכל אישה. מזה אפשר לגזור תקציבים, פעולות, פילוח, כמה עצמאיות. זה לא רק עליך, מיכל. זה קודם כל מתחיל במשרד העבודה. אני מצטערת, משרד העבודה, זה עליכם. עשרות מיילים לביטוח לאומי? מה יש להם נגדכם?

אני חושבת שכולם פשוט מבקשים מהם נתונים.

חלק מהתפיסה שבה נולדה מינהלת תקומה זה שכלל הממשלה תעבוד ביחד, תנגן ביחד למען המפונים והאזרחים.

נכון.

אגו וטריטוריאל לא יעזור לאף אחד, לא יקדם אותנו. הכלל השני היה שיש מענים מיידיים דחופים, בינוני וטווח ארוך. טווח ארוך שמינהלת תקומה הכריזה, זה שהעוטף ישגשג כלכלית יותר משהוא היה קודם. כדי להשיב מפונים הביתה ונשים מובטלות הביתה או נשים שצריכות לשדרג את עולם התעסוקה, חייבת להיות מפה מה המצב המפורט עכשיו ובמי צריך להתמקד. המפה הזו, צריך לעבוד עליה ביחד גם מינהלת תקומה, גם עבודה, גם שוויון חברתי, שולחן עגול.

בואו נעשה מפה מה קורה באותם 100–200 אתרים של מפונים. בואו נעשה מפה כמה אנשים מפונים עצמאית מבתים פרטיים, נשלח להם שאלון. ניקח חברת ייעוץ, תכנון. מיכל יודעת, היא לא שמה כביש ומדרכה בלי מדידה של תנועה, בלי מדידה של משהו, ואז לבוא עם תוכנית, הנה, כל שנה נשלב 1,000 נשים בתוכניות האלה של "שחר נשי". הבעיה היא בסביבות 2,000, 3,000, 5,000. כל שנה נעשה את זה יחד. נעשה מדדים להצלחה. נביא את המשאבים. כל אחד ייתן את מה שיש לו. ככה צריך לעבוד. זה עולם שלם. העדויות שלכם מהסרטון, אישה שנגעתם בה, שאמרתם לה, עם הילדים, אם הבעל במילואים, עדיין את צריכה לחשוב על עצמך, על משמעות, על צמיחה. נגעתם בה, תיגעו ביותר. הנגיעה הפרטנית הזו והקבוצתית היא דבר שמטביע חותם.

עמותת "בעצמי", בבקשה, ליאת ברוש, מנהלת חטיבת תוכניות.

אני ליאת ברוש וזו הילה. הילה ניהלה את התוכנית. אני אגיד אולי שתי מילים לפני כן, שבעצם עמותת "בעצמי" החל מהשבוע השלישי למלחמה, היא מה שנקרא ירדה לשטח, בין אם זה בתוכניות קיימות, אנחנו מפעילים מכרזים עבור מספר משרדים, ובין אם זה בפעילות עצמאית שלנו, פעילות פילנטרופית. כשנעשתה פנייה ממשרד העבודה, הסיפור של נשים היה כל כך ברור לנו, כי מהר מאוד זיהינו שאחד המשברים הכי גדולים זה נשים.

חשוב לי רגע להדגיש, הסיפור של נשים זה לא רק ההחזקה המשפחתית והיעדר המסגרות שהיו שם באותו מלון, ובאמת הכאוס שהתרחש בתחילת המלחמה. נשים מחזיקות, ואנחנו רואים ש-91% עבדו ערב המלחמה בדרום, ואחוזים אולי יותר נמוכים בצפון, אבל שיעור ההשתתפות של נשים בשוק התעסוקה הוא מאוד גבוה. אנחנו מדברים על אוכלוסיות חזקות. בסוף זה אוכלוסיות חזקות.

מה גיליתם אחרי פרוץ המלחמה?

אנחנו רואים את זה גם בנתונים הדמוגרפיים שהציגה מירב. יש לנו פה 50% אקדמאיות. זה באמת נתונים מאוד יפים.

נכון.

אנחנו גילינו נשים מרוסקות. אנחנו גילינו נשים שחרב עליהן עולמן. העדויות שראינו בשטח באמת היו מאוד קשות. חלק מהנשים שהגיעו אלינו לתוכניות הן נשים של משפחות של חטופים, נשים שהיו בקו הראשון עם חוויות מאוד קשות מהממ"דים ומכל מה שהתרחש ביום הנורא הזה. חלקן דיווחו על כך שבעצם הדבר היחידי שהוציא אותן מהחדר במלון היה התוכנית הזאת. אני אומרת את זה לא בגלל שאני טופחת לעצמנו על השכם בעניין הזה.

זה רק מעיד שאם אנחנו מייצרים תוכנית, הן באות, הן משתתפות, הן רוצות. אנחנו מדברים על נשים, זה בכלל לא משנה, משכילות, לא משכילות. הן מחכות לזה, אבל אי אפשר לבנות על תוכנית של 300 נשים. לא יכול להיות מצב כזה. אגיד לכם את האמת, אנחנו כבר תשעה חודשים מאז פרוץ המלחמה.

אני חושבת שהסיפור פה זה זום-אין על תוכנית כמו "שחר נשי" שהייתה מיועדת לנשים, אבל היא לא התוכנית היחידה שמתרחשת בכל התוכניות. רק בארגון "בעצמי" אנחנו מפעילים שלוש תוכניות לנשים וגברים מפונים. שיעור השתתפות של נשים הוא 70/30, זאת אומרת רוב המשתתפים בתוכניות האלה הן נשים, אז חשוב לציין את זה, וזה לצד מרכזי הזדמנות שעובדים עם המפונים, ועוד תוכניות.

אנחנו רוצים תמונת מקרו כמה מובטלות, כמה מועסקות, כמה נמצאות בתוכניות. זה רמת המקרו שמדינה צריכה להציג. זה לא אליכם. תודה רבה לך.

מירב, אני עוברת אליך.

חשוב לי להגיד שיש גם את התוכנית של "שחר נשי" וגם תוכנית נוספת. שיתוף הפעולה שלנו עם משרד העבודה ממשיך, כי בסוף יש פה תקציב של 10 מיליון, חלקו ב"שחר נשי", חלקו בתוכנית שנקראת "צומחות". אם אתם רוצים, נציג גם אותה.

כמה נשים שם?

ב"צומחות" זה 500 נשים.

סך הכול ביחד שתי התוכניות 10 מיליון?

לא. זה 4 מיליון ביחד, וכמובן יש עכשיו בחינה של תוכנית נוספת שתצא.

זה מאוד יקר, התוכנית. כמה זה ל-800 נשים?

כמה עלות משתתף ממוצעת ועל פני כמה זמן?

אני רק אגיד, זה תוכניות תהליכיות. זו ממש סדנה של שמונה עד עשרה מפגשים.

כמה זמן מתחייבים ללוות אותן? בעבר "בעצמי" היו שנה–שנתיים מלווים את האנשים.

עד סיום המכרז בעצם.

כמה זמן?

מקסימום חצי שנה.

הליווי, המעקב?

מספר המפגשים זה מה שמשנה. אם זה פעם בשבוע - - -

פעמיים.

אז זה יוצא לך חודש ומשהו. 4 מיליון לשתי התוכניות?

שתי התוכניות ביחד.

5,000 שקל למשתתפת.

נכון.

אם הבאתן אותן לעבודה זה לא הרבה כסף.

נכון, זו המטרה. המטרה היא להחזיר לעבודה.

כמה נכנסו מועסקות שכולן היו מובטלות?

86% העידו שהן עבדו לפני המלחמה וכרגע נמצאות בקשיים תעסוקתיים.

חברות, קשיים זה לא פתרון. צריך מובטלות. יש הבדל בין קושי לבין מובטלות שרוצות לחזור. אני רוצה לדעת כמה מובטלות מתוך ה-300.

אני אדייק. הנשים שהגיעו ל"שחר נשי", רובן הגדול, מעל 90% היו מובטלות באותו רגע.

זה מה שאני רוצה, כי קשיים תעסוקתיים זה לא בהכרח מובטלות. מספיק שאישה לא יכולה להגיע למקום העבודה, זה קושי ואז היא עושה מרחוק.

אבל מבחינת המדינה היא לא מובטלת כי היא מקבלת מהמעסיק.

אני מכירה את הסיפור הזה שיש מעסיקים שעדיין משלמים. דיברנו אז לצבוע גם את הנשים האלה. הבעיה שאין שום תמונת מצב. אנחנו צריכים תמונת מצב. אנחנו צריכים להגדיל את התוכניות. אנחנו צריכים להחזיר את הנתונים שהיו ערב פרוץ המלחמה, ולכל הפחות אנחנו צריכים בהתאם לקצב החזרה ליישובים. כרגע זה נראה שיש הרבה רצון טוב וגם באמת פרגון על העבודה המשותפת שלכם. גם בפעם הקודמת אמרתי, תנסו לייצר גם את תמונת המצב, גם מי משתתפות, בכמה תוכניות.

זה נתונים שיש על התוכנית הספציפית הזאת.

הספציפית הזאת, מירב.

אם אני שומע את פנינה, היא אומרת, תיראו כמה גופים צריכים לדאוג לתעסוקת נשים. כל גוף, יש לו ניואנס ותקציב וגמישות וכללים ועניינים, אבל אנחנו בכנסת לא מתעניינים בקשיים של ממשלה בין גופים, מתעניינים באזרח, האם המערכת עובדת יעיל עבורו? עולה פה סוגיה, נקרא לה בכותרת, תעסוקת נשים במלחמה. יש לה מאפיינים בגלל מפונים, בגלל מילואים, בגלל דברים אחרים. תקימו צוות עבודה בין-משרדי לתעסוקת נשים במלחמה, תשקיעו 300,000 שקל במסד נתונים, מה היא הבעיה? איפה היא נמצאת? מי מובטל? תגיעו לדיוק של 80%–90% במסד נתונים משותף. על בסיסו תגידו, נעשה תוכנית "בעצמי", נעשה יד ביד, נעשה בקהילה, נעשה מנטורים, נעשה 16 תוכניות לקידום תעסוקה של נשים. הנה ה-16. הן יתוקצבו והן יהיו רב-שנתיות. ככה אני חושב נירגע, כשנקבל מפה ומאמץ משותף וכיסוי ותיאום ביניכם – אתה מטפל בהוא, אז אני לא, אז אני מטפל בהוא, ושלא יהיה נפילה בין הכיסאות.

אם יורשה לי להגיד עוד מילה. אני חושבת שכיום אנחנו בסיטואציה קצת אחרת מבחינת המצב. אנחנו תשעה חודשים אחרי. הצרכים היום של נשים הם שונים ממה שהיו בינואר–פברואר וגם מרץ. אנחנו מבינים שאנחנו בדרום צריכים לעבוד על שיקום, ובצפון אנחנו צריכים לתת מענה חירום. המצב שם הוא עדיין מצב מאוד - - -

אני חושבת שאתם צריכים להגיש דוח לממשלה, כי אתם כמגזר שלישי עושים כמיטב יכולתם. אנחנו לא באים בטענות אליכם, אלא אם כן אנחנו חושבים שיש משהו שאתם לא עושים נכון. הממשלה, אולי יש משהו שאתם יכולים להעיר את תשומת ליבם ולהגיש להם איזה דוח. גם אנחנו נשמח לקבל עותק מהדוח הזה, איפה אתם חושבים שהליקויים כמי שנמצאים בשטח מאז ה-8 באוקטובר. עוד לפני הייתם, אבל בטח מאז.

מירב, את רוצה לסכם?

אני רק אגיד עוד מילה לגבי מה שאמרת, חבר הכנסת ביטון. אנחנו מייצרים, קוראות לזה יותר קבוצת עבודה או דיון משולב בין משרדי הממשלה בהקשר של תעסוקת נשים, וזה משהו שעומד לקרות בקרוב.

אני נתתי דגש על תעסוקת נשים במלחמה. למה הדגש הזה? כמו שמשרד החינוך היה צריך לשנות את פניו ולהצליח להקים בית ספר בבית מלון או להקים בית ספר עורפי או בית ספר זמני, או מתודות שלא היו עד עכשיו, גם יזמות הממשלה בתעסוקת נשים במלחמה צריכה להשתנות ולהיות מותאמת לפיזור, לפינוי, לחירום, לאי ודאות, לבני הזוג במילואים, ומשם לייצר תפיסות ודרכי פעולה שלא היו עד היום.

אכן. דרך אגב, זה גם מה שקרה. אנחנו מבחינתנו במשרד שינינו את כל תמהיל התוכניות שלנו בדיוק בהתאם לנושא של חירום.

כמה תוכניות יש לכם לנשים, מירב?

כל התוכניות שלנו במשרד הן של נשים.

כמה לתעסוקה?

זה התוכניות האלה, "שחר נשי", "צומחות", ועוד תוכנית אחת עכשיו שאנחנו עובדים עליה. שלוש תוכניות ספציפיות לתעסוקת נשים בחירום, וכמובן שיש עוד תוכניות - - -

צריך להגביר את קצב הפעולה עם תקומה ולהתחיל - - -

הרבה פעמים גיליתי בממשלה שהתקציב הלא מנוצל שיש בו תת-ביצוע זה כספי תכנון. יש המון סעיפי תכנון ומיפוי. תשקיעו ביחד מאמץ גם עם חברה פרטית, כזו שתעשה לכם מחקר מהיר על עולם תעסוקת נשים במלחמה, כולל דגש על המפונים, ולהביא דאטה בייס ועליו לבנות. אנחנו נהיה רגועים שתבואו פעם הבאה ותעשו לנו מצגת של כל המשרדים ביחד, שולחן עגול לתעסוקת נשים במלחמה.

בדיוק.

זה יש וזה קיים וזה היה.

אין, כי אם היה היינו רואים את הנתונים.

לא דיברתי על נתונים, דיברתי על תעסוקת נשים. אנחנו יזמנו שולחן עגול כזה.

אבל אין תכלול, אין שום תמונת מצב. אם היה כזה דבר היינו מצפים לראות את זה.

אנחנו לא תכללנו את הנתונים ברמת כל המשרדים. זה עבודה שאנחנו צריכים להמשיך, אני מסכימה, ולייצר את הנתונים המלאים. יש כן העלאת צרכים מהשטח, הבנת מה הפתרונות, עבודה מתוכללת מול המשרדים בכל הרמות. זה לא רק ברמה של המפונות והמפונים.

אוקיי, תודה.

אני רוצה לסכם את הדיון, קודם כל לברך על התוכנית הזאת שהיא תוכנית טובה, תוכנית שגם קראתי את התגובות של המשתתפות, תוכנית שגם לשאלתי האם המסה העיקרית של הנשים, שמרבית הנשים היו מובטלות, אז גם קיבלתי על זה תשובה שהן היו מובטלות ותוך כדי נכנסו לתעסוקה. אני חושבת ששיתוף פעולה בין המשרדים זה שיתוף פעולה מצוין.

לצד זה אנחנו עדיין מודאגים. אני מודאגת. אני יודעת שאתה עוסק בזה יום-יום לא רק בפן המגדרי, במה המענים שאנחנו נותנים, ואנחנו צריכים תמונת מצב יותר רחבה, לראות תמונת מצב גם של המענים שניתנים והסיוע שניתן, בוודאי להבין מי הנשים, איפה הן נמצאות, מה הסטטוס היה לפני, עצמאית, שכירה. פילוח גילים כן נתתם בסקר שעשיתם במשרד העבודה. אני חושבת שגם בסקר הזה קיבלנו נתונים כלליים, לא יותר מידי ברזולוציה. אנחנו נצטרך לקיים דיון בהקדם על הדבר זה.

כמובן, צחי, הבאת כאן קריאה. אני מרימה את הכפפה. נעשה לנשות הגליל. האמת שניסיתי לעשות איזה דיון, לא משנה, לא נזכיר עם מי לא, וכל כך יצא. אנחנו נדאג שזה יקרה. יש לנו דיון גם עם תקומה, מיכל, על תוכנית תקומה בפן המגדרי, אז אני חושבת שבאותו יום אנחנו גם נזמן את כלל הגורמים שיושבים כאן, אולי יוכלו להציג לנו יחד איתה את תמונת המצב.

תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:12.