פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



42
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
01/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 84
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ"ה בסיון התשפ"ד (01 ביולי 2024), שעה 11:03

סיוע בדיור ליוצאות מקלטים ונפגעות אלימות במשפחה - דיון מעקב

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
אימאן ח'טיב יאסין
מטי צרפתי הרכבי

אפרת אדרי שרעבי - מנהלת האגף החוץ-ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ליאת גואלי - מנהלת תחום פרט וחריגים, משרד הבינוי והשיכון

ניב יערי - ראש אשכול נדל"ן ציבורי, משרד המשפטים

קרן בן הרוש - עו"ד, יועצת למנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה

נעמי שניידרמן - מנכ"לית, ארגון אישה לאישה

מיכל אוריון שגיא - עו"ס, ויצו

דני גיגי - מנכ"ל, פורום הדיור הציבורי

מיטל כהן - רכזת פניות, פורום הדיור הציבורי

אסיה אסתר גילעדוב - נפגעת אלימות, פורום הדיור הציבורי

תהילה שרעבי - חוקרת ומקדמת מדיניות, מרכז אדווה

רן מלמד - מנכ"ל, נקודת מפנה

טליק גווילי - אימו של רן גווילי, נפל ב-7 באוקטובר, פורום תקווה

חנה כהן - דודתה של ענבר הימן, נרצחה בשבי בעזה

צביקה מור - אביו של איתן, חטוף בעזה, פורום תקווה

רחל קלרמן - דודתו של איתן מור, חטוף בעזה

נופר בוכשטב - אחות של יגב בוכשטב, חטוף בעזה

אלון גת - אחיה של כרמל גת, חטופה בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבו של אופיר אנגל, שוחרר מהשבי בעזה

שפרה דומוביץ - פורום הגבורה, פורום תקווה

יוני סמואל - פורום תקווה

רבקה בן-בשט - מטה משפחות החטופים

תהילה בר שלום - נציגה, משפחות החטופים

אבישג לוי - נציגה, משפחות החטופים

נירה שפק - חברת כנסת לשעבר

אורנה שמעוני - פעילה חברתית

גילי אוריון - תלמידה, אורחת

מירב שיבק - עו"ד, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

דלית אזולאי

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיוע בדיור ליוצאות מקלטים ונפגעות אלימות במשפחה
דיון מעקב

בוקר טוב לכולם, שיהיה שבוע עם בשורות טובות. בטרם אני פותחת את הדיון בנושא סיוע בדיור ליוצאות מקלטים ונפגעות אלימות במשפחה שזה דיון המשך, דיון שלישי לשני דיונים שהיו, אחד בפברואר 2023, השני בפברואר 2024, אני מקווה שמאז כן התקדמנו. חלק מהדברים אני יודעת שכן, על ידי משרד הרווחה. בטרם אנחנו ניגש לבעלי המקצוע וגם לאנשים הנוכחים בדיון זה, אני רוצה לפתוח כפי שאנחנו עושים תמיד, במשפחות החטופים, בפורום התקווה ואחרים שנמצאים, לפחות למי שנרשם.

כהן חנה, דודה של ענבר הימן, חנה יקרה שאנחנו נפגשנו בפעם הראשונה כשאת עמדת עם השלט עם תמונתה של ענבר הי"ד, שנרצחה ונמצאת עדיין בידי המרים באויבנו. בבקשה.

תודה רבה לך. שמי כהן חנה, אני הדודה של ענבר הימן. ענבר השתתפה במסיבה בנובה. כשהייתה חדירת המחבלים היא ברחה לקיבוץ בארי. היא נחטפה כשהיא בחיים והיא נרצחה באכזריות שאין לתאר באותו היום. מאז אנחנו עוד מעט שנה לאירוע. מיותר לציין באיזה תסכול אנחנו חיים. העצב שלנו הוא עצב עמוק מאוד. אנחנו ישבנו 'שבעה' בלי גופה. אנחנו עייפים מאוד נפשית ופיזית. אנחנו לא קברנו את ענבר. ענבר נמצאת בעזה, באדמה המקוללת. אין לנו מושג איפה היא זרוקה בכלל. אין לנו שמץ של מושג מה נשאר ממנה אחרי שנה, מה אנחנו נקבור. להורים שלה לא ניתנה הזכות להיפרד ממנה בכלל, להספיד אותה, שזו הזכות הבסיסית ביותר שיש לכל אזרח, להיקבר. לנו אין אותה. לא ידענו בכלל שיש תופעה של לשבת 'שבעה' בלי גופה לאזרחים. אנחנו יודעים שזה קיים בצבא לצערנו, ממשפחת גולדין ושאול שהם כבר עשור נמצאים בעזה.

אנחנו לא ניתן שזה יקרה גם לנו. פשוט לא ניתן. אני רוצה את הילדה שלנו בבית. אני רוצה את כל החיים ואת כל הנרצחים בבית. באותה המידה שהחיים, יש להם את הדחיפות להגיע לכאן, באותה מידה גם לנרצחים יש את הדחיפות להגיע לכאן, ועכשיו תשאלו למה, הרי מדובר בגופות, אז אני אסביר לכם. אלף, זו לא גופה. ענבר היא עטרת ראשנו. היא הכול עבורנו. אין לנו חיים בלי ענבר. תפנימו, זה לא גופה. דבר שני, על נרצחים אין מודיעין. מטבע הדברים הם לא מייצרים מודיעין. אנחנו לא יודעים איפה הם, וככל שיעבור הזמן אנחנו נאבד עוד ועוד נרצחים.

עכשיו תחשבו על זה כאנשים דתיים או כאנשים מוסריים. האם אתם יכולים לעכל עובדה כזאת שאדמת עזה המקוללת, חורבות עזה יקומו וייבנו על גופותיהם של יהודים? אתם מסוגלים להפנים דבר כזה? אתם מסוגלים לעכל את זה בכלל? אז אני כאן בשביל להגיד לכם שלא יקרה דבר כזה, כי אני לא אאפשר שיקרה דבר כזה, וכמוני עוד הרבה אנשים לא יאפשרו שיקרה דבר כזה, לכן אני מבקשת מכם להדהד טוב טוב בראש שגם לנרצחים אין זמן. גם הם חייבים לחזור הביתה. זה נכון שאנחנו מדינה שמקדשת את החיים ולחיים אין זמן אלא לחזור הביתה. באותה המידה אני פה להדהד בפניכם שלנרצחים שלנו גם אין זמן, ולמשפחות של הנרצחים שהפכו להיות שבר כלי, אנחנו כבר לא עובדים, אנחנו לא אוכלים.

אני אישית פה אחרי לילה לבן. אני חיה עם סיוטים. אני כל הזמן מדמיינת מה עבר על ענבר ברגעים האחרונים שלה. מדמיינת איך הנאצים האלה הוציאו אותה להורג, ילדה בת 27 שעמדה מול כיתת יורים, והיום אנחנו משחררים חלק ממחבלי הנוח'בה כי אין מקום בכלא להחזיק אותם. ואי, זה לא אמיתי. יש עכשיו דיון על זה שאין להם ויטמינים. הם לא מקבלים ויטמינים, המסכנים. אתם מבינים את זה? כשמדינה אחרת היו מוציאים אותם פשוט להורג בלי רחמים כמו שעשו לנאצים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות להם. תבינו, תפנימו, להוציא אותם להורג אחד-אחד ולא לדאוג שיהיה להם מה לאכול, למסכנים האומללים האלה. הם צריכים ויטמינים. אולי נדאג להם גם לקינוח שיהיה להם מה לאכול אחרי הארוחה. זה מתבקש, לא? אני חושבת שהגיע הזמן שלנו באמת, אם לא במבצע צבאי אז בהסכם של ביבי שכולל את כולם. תצביעו בעד ההסכם הזה שיחזיר לנו את כולם הביתה, את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה הולמת. תודה רבה.

תודה, חנה. כולנו מתפללים שהיא תגיע לקבורה בישראל, למנוחת עולמים, ושיהיה קצת שקט למשפחה.

תודה רבה.

טליק גווילי, אימא של רן גווילי, שוטר יס"מ, חטוף.

בוקר טוב לכולם, אני טליק גווילי, אימא של רן גווילי, שוטר יס"מ שנחטף אחרי שהוא יצא להילחם בחופשת מחלה. אני לא אלאה אתכם בפרטים עליו. אני מקווה שאתם תעשו גוגל ותקראו את כל הכתבות ואת כל הסיפור האישי שלו שהוא סיפור הרואי כמו של הרבה אחרים שנמצאים ולחמו.

אני נמצאת כאן מטעם פורום תקווה, ואנחנו בעצם מאמינים שרק לחץ על החמאס יחזיר את החטופים. חנה מקודם ביקשה שתחתמו על העסקה של ביבי, אבל מי שבעצם צריך לחתום זה החמאס, וכרגע החמאס, לא מעניין אותו לחתום. כנראה שהוא עדיין לא מורתע וכנראה שהוא עדיין לא עובר את מה שאנחנו עוברים מספיק.

אנחנו רוצים שכולם יחזרו הביתה ביחד. אני חושבת שזה משהו שהוא חד משמעי מבחינת כל מי שחי במדינת ישראל. אני לא מאמינה שיש מישהו אחד שלא רוצה שהחטופים האלה יחזרו, אבל יש צורה ודרך שאנחנו מאמינים בה, והדרך הזו היא בעצם ליצור לחץ על החמאס עד הסוף.

לקום היום בבוקר ולהגיע לכאן בדרך, ולהבין שמשחררים את מנהל בית החולים שיפא. בעצם הדילמה הזאת, צורת החשיבה הזאת, אני לא יודעת מי זה שקיבל את ההחלטה הזאת, אבל אני באמת מבקשת מכם, תנו לנו תשובה מי זה שאחראי על השחרור של אותו מנהל בית חולים שיפא, שהבן שלי הגיע לשם רכוב על אופנוע, ויש תמונה שהוא רכוב על אופנוע עם הרקע של בית חולים שיפא. אני רוצה לדעת מי אותו בן אדם אחראי ששחרר אותו?

יש שר לביטחון לאומי.

אני לא יודעת. אני באמת רוצה לדעת תשובה חד משמעית, כי אמרו לנו שזה ראש השב"כ, ואני רוצה לדעת אם זה באמת משהו שעובר ועדה.

יש אדם אחד שאחראי על שב"ס, ושיפסיק לשחק אותה אבו עלי אקספרס. הוא אחראי. קוראים לו איתמר בן גביר. כשהוא התעסק בפיתות ובמקלחות השב"ס שיחררו אסירים. כשהייתה כאן החלטה פופוליסטית לשחרר חיילים וחיילות משירות בשב"ס, אני התנגדתי בניגוד לכולם, ואמרו לי, הכול בסדר. אז הנה הלא בסדר. אין מתקנים. תקן אחד לא נוסף לשב"ס. אני הייתי יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, שנה. הסתובבתי, ראיתי את בתי הכלא, מהאוהלים של הביטחוניים לכספות. אמרתי שחסר, שצריך סגל. זה לא מעניין. הכול פופוליזם נקי ושאף אחד לא ימרח אתכם, הוא לא יודע, ראש השב"כ. תיקחו פעם אחת אחריות, הממשלה הגרועה הזאת.

תעצרי שנייה. אני בחרתי בכנסת. אותי לא מעניין - - -

זה ממשלה.

לא, לא, אני לא נכנסת בך. אני רציתי רק להבהיר משהו.

את יכולה להגיד לי מה שאת רוצה, באמת.

אני ממש לא אומרת מה שאני רוצה. אני רוצה תשובות. אני רוצה לדעת למה את אומרת קול אחד, ומישהי אחרת אומרת קול אחר, ומישהי שלישית אומרת קול אחר? אתם נבחרי הציבור. אתם צריכים לתת לי תשובה אחת שכולכם סגורים עליה, כי זה לא הגיוני שכל אחד אומר לי משהו אחר. אני רוצה לדעת תשובה אחת. תשבו כולכם בכנסת, תחליטו על אחד שאחראי, כי לא יכול להיות שאחד יגיד לי כזה והשני יגיד לי משהו אחר.

אני הייתי יו"ר הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת הקודמת. הנה, אני אומרת לך, אם זה היה קורה במשמרת שלי כשאני אחראית על שב"ס והמשטרה וכב"ה, וקורה אירוע כזה, הייתי מתפטרת. אין מה ללכת סחור וסחור, והכנסת גם לא רלוונטית לאירוע הזה. מי שרלוונטי פה זו הממשלה, ומי שרלוונטי זה מי שאמון על שב"ס.

אז אני רוצה שאת תבואי איתי לפגישה יחד עם עוד מישהו שאמר לי משהו אחר, ואני אשמח אם אתם תוכלו לדבר.

לאן שתרצי אני באה.

טליק יקרה, קודם כל אני רוצה לומר לך תודה שאת כאן. עכשיו אני חייבת לומר, בדרך כלל בוועדה הזאת אנחנו מאוד משתדלים. אנחנו מבינים שיש באמת מגוון דעות. משתדלים לא להכניס פוליטיקה, אבל מכיוון ששאלת את שאלת האחריות, אני אספר לך שבשנת 2015 לדעתי כשרצו לקחת את העובדים הזרים מאפריקה ולבנות להם כל מיני מתקני כליאה, ידעו לעשות את זה ככה בחולות, בסהרונים. אם יש מי שאחראי, הרשות המבצעת שאמורה לפתוח פה מתקנים, אנחנו כבר שמונה חודשים אחרי האירוע. לשחרר כי אין מתקנים זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת.

זאת אומרת שאם איתמר בן גביר מתנגד לזה - - -

מאשים את ראש השב"כ.

יקרה, אני שומעת את הכאב שלך ואני שומעת את הכאב של חנה.

די, נו, מישהו צריך להגיד את האמת.

אני רוצה שתגידי את האמת יחד איתם. אני באמת רוצה.

אני אבוא איתך לאן שצריך.

תודה.

צריך לומר את האמת. הממשלה צריכה לדעת לבצע.

מירב, אני רוצה שהיא תסכם את הדברים. את מצאת פרטנרית שעסקה בנושא הזה לעומק.

גמרנו, אני לוקחת את זה.

מירב עבדה בנושא הזה לעומק.

את אומרת שמי שחתם בעצם על השחרור זה איתמר בן גביר.

אני לא יודעת מי חתם ומי לא. יש שר אחד.

מי שאמון זה השר בן גביר.

יש שר אחד לביטחון לאומי, אחראי על מתקני השב"ס.

יש מצב שעשו משהו שהוא נוגד את מה שהוא חושב, שזה עוד יותר חמור. את זה אנחנו נברר יחד.

אתן תבררו יחד.

על זה הוא צריך להתפטר היום.

לסיכום, יש עוד כמה דברים שאני מניחה שגם החברים שלי, המשפחות האחרות יגידו, אבל זה לא הגיוני שבג"ץ היום דן גם בכניסת מחבלים או כניסת עזתים לטיפול רפואי פה אצלנו בבתי החולים. זה לא הגיוני שידונו על איך אוכלים עוד פרוסה או פחות פרוסה. מה קורה לכם?

נכון, בושה.

אתם נבחרי הציבור ואתם לא עושים שום דבר שזה לא יקרה. זה לא הגיוני. אנחנו מוכנים להילחם עבורכם. תגידו לנו מה לעשות, אבל לשבת פה בוועדות כשאנחנו יוצאים אחר כך ושום דבר לא נעשה זה חמור. זה הרבה יותר חמור מזה שאנחנו יושבים כאן. תודה.

תודה. בכל פעם שאני יושבת פה ורואה את תעצומות הנפש של אימהות - - -

פנינה, אני אימא גאה בילד שהלך להגן על מדינת ישראל, להגן על כל אחד מכם פה. הוא פשוט חירף את נפשו עד הכדור האחרון. היה פצוע גם ברגל וגם ביד. היה לו כדור ברגל וביד והוא המשיך להילחם בעלומים. הוא נקרא ונחשב כמגן עלומים. אני אימא גאה בו ואני גאה בכל חיילי צה"ל. ליבי-ליבי עם כל משפחות ההרוגים כי אני יודעת בדיוק מה הם עוברים, אבל אני מצפה מכם באמת לא רק לעשות לנו כאילו טטל'ה ונחמדות. תנו לנו עבודה. תגידו לי מה אני צריכה לעשות כדי לקבל תשובות כדי להבין מה קורה במערכת המטופשת הזאת.

זה ממשלה.

ממשלה, לא ממשלה. זה עבודה שלכם. זה גם המשמרת שלכם.

תודה.

צביקה מור, אבא של איתן.

אני ממשיך את הדברים של טליק. באמת פגיעה גדולה, אבל זה בדיוק איך אפשר להבין שכל כך הרבה זמן מתקיימות בישראל הפגנות אנרכיסטיות שכוללות הפרעה לסדר הציבורי, עשרות אלפי אזרחים לא יכולים להגיע ממקום למקום, שריפת כבישים. על הרבה פחות מזה בזמן הגירוש מגוש קטיף נפתחו 700 תיקים, וכאן נפתח תיק אחד למי שכתב על הכביש עם צבע "ביבי בוגד", וגם התיק שלו נסגר.

איש יקר, אנחנו לא ניכנס לתחרות, כמי שלמודת הפגנות. אם יש קהילה שנפתחו נגדה הכי הרבה תיקים, כולל 25,000 תיקים מ-2019–2023 על קהילה כל כך קטנה, זה של יוצאי אתיופיה. אנחנו לא בתחרות. אנחנו פשוט צריכים שבאמת תהיה הבנה.

אני מסיים את דבריי. כיוון שאנחנו מכירים את תפיסותיו של השר בן גביר, אז אנחנו יכולים להבין שיש פער בין ההוראה שלו לבין מה שקורה בשטח.

מעניין למה. אולי הוא לא מתפקד.

וצריך להבין מה קורה בשטח, מה קורה בפקידות הגבוהה. זאת השאלה.

למה תמיד אתם מסירים אחריות משר ממונה?

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש רק לסיים את דבריי בלי הפרעה. תודה.

בבקשה.

כשיש חטופים, יש לכל אחד לעשות את התפקיד שלו. הממשלה, יש לה תפקיד משלה. למשפחות החטופים יש תפקיד משלהן, וליתר האזרחים. תפקיד הממשלה הוא לעסוק רק בשאלה אחת, איך להחזיר את החטופים, כאשר השאלה שמעניינת היא רק איזה מחיר לגבות מהאויב.

העסקה שישראל הגישה לחמאס חזרה ריקה באופן לא מפתיע. תמיד חמאס התנגד בכל תשעת החודשים האחרונים, ועכשיו מה עוד נותר לנו לעשות? מה יש לעשות עוד? ניתן את ירושלים? ניתן את מגדלי עזריאלי כדי שהם ישיבו לנו את החטופים? ברור לכולנו שצריך לשכנע את חמאס בדרך אחרת. אני חושב שאם כולנו ביחד היינו לוקחים את כל הכוחות שלנו וכל המשאבים וכל הכספים הרבים כדי ללחוץ על הגברת הלחץ על חמאס, היינו היום במקום אחר לגמרי. תודה.

תודה, צביקה.

אלון גת, אח של כרמל גת.

שלום, בהמשך לדברים פה, אז באמת אני מסכים שצריך להגביר את הלחץ על חמאס, רק בואו נשתמש במוח שלנו בלחץ הזה ולא בכוח, והדרך הזאת זה דבר ראשון, היא למצוא תחליף לחמאס ברצועת עזה. זה צריך להיעשות כבר עכשיו וזה לא נעשה. זה רק בתהליך של בנייה של החלפת השלטון שם, וזה מה שצריך לקדם, שהוא יתקדם בצבא וצריך להתקדם יותר מהר.

דיברו פה הרבה דברים, כל פעם האשמות על מי אחראי. אני מבקש מכולם, בבקשה, תסתכלו, יש אחראים בסוף. יש ממשלה שהיא אחראית על מה שקורה במדינה הזאת, ויש את הראש של הממשלה הזאת שהוא אחראי על מה שקורה במדינה הזאת. אם זה לא מתפקד כמו שצריך, אז אולי זה לא צריך לתפקד. צריך להחליף את זה, אבל אם זה כן מתפקד, אז זה מי שאחראי. אני לא נכנס עכשיו לפוליטיקה. אני רק אומר, תבדקו טוב טוב לא בגלל שאיזה מישהו אמר השב"כ אחראי, אז לקבל את זה. תבדקו מי אחראי על בתי הכלא. תבדקו את הדברים האלה לפני שאתם יוצאים עם הצהרות, בבקשה. תבדקו את הדברים עד הסוף, ואז אתם תצאו עם הצהרות. מישהו שמע משהו וישר אנשים קופצים.

אנחנו לא האשמנו. אנחנו ביקשנו לדעת.

אני מבקשת, בואו נאפשר לו. הוא לא הפריע לאף אחד, אלון. אנחנו נאפשר לו לסיים את הדברים שלו בלי שאנחנו מפריעים לו.

תודה. אני מבקש, בואו נעשה את הדברים באמת לא רק עם הכוח. אנחנו כולנו עם מטרה אחת, שהחטופים יחזרו חזרה, שכרמל תחזור חזרה.

אמן.

כרמל, לפני שהיא נחטפה, ישבה עם גפן בממ"ד, וגפן הבת שלי שהיא עכשיו כבר בת 4, וכרמל שהיא כבר בת 40 צריכים כבר לקבל אחד את השני, והם צריכים לקבל את החיבוק כמו שגפן קיבלה מירדן כשהיא חזרה. אנחנו צריכים לזכור שעל זה אנחנו נלחמים, בשביל להחזיר אותם הביתה ובשביל לקבל עוד חיבוקים כאלה.

אנחנו פה בוועדה של מעמד האישה. גפן, עוד 20 שנה היא תהיה כבר אישה בוגרת, ואנחנו צריכים לחשוב איזה סיפור אנחנו רוצים שיהיה לה, סיפור של קיבלתי את אימא שלי אבל לא קיבלתי את דודה שלי, או קיבלתי את אימא שלי וקיבלתי את דודה שלי ואת שתיהן חיבקתי כשהן חזרו, כי אנחנו אלה שמשנים את זה. אנחנו אלה שנדחף אם זה יהיה ככה או יהיה ככה. תזכרו, זה בידיים שלנו, ואני מבקש שכל אחד ילחץ איפה שהוא יכול ללחוץ בשביל שהחטופים יהיו פה. תודה.

אני רוצה לומר משהו. כל הזמן אנחנו מדברים על זה שהלוואי שאנחנו הפוליטיקאים היינו כפני העם, כי אנחנו רואים איזה עם נהדר יש לנו ולא תמיד כולם יסכימו. אני האחרונה שיש לה זכות לבקש, כי אני חלק מהבית הזה ולצערי יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות ולשפר את עצמנו כנבחרי ציבור. אני רק רוצה לומר ובכל זאת לבקש, אל תריבו ביניכם. אתם כולכם שותפים לכל כך הרבה דברים כואבים.

כששבוע שעבר הגיעה לכאן שלומית קלמנזון עם שי, אבא של עומר, אני חושבת שזה היה רגע, אחד המרגשים בוועדה. שניהם באים באמת עם דעות אחרות, עמדות אחרות, ועדיין הם ישבו ואמרו, אין חולק שכולנו רוצים את כולם בבית. הרבה פעמים, ואני אומרת לכם בכאב, כשאנחנו נבחרי הציבור, ואני לא אגיד הם, לא עושים את התפקיד, אז המריבות מחלחלות לתוך העם ולתוך משפחות שכולות, לתוך משפחות חטופים. זה מה שרציתי לומר.

אני רוצה להגיד מילה.

מירב, אחרי זה.

אבל זה לא יכול להיות - - -

מירב, יש פה משפחות.

זה לא יכול להיות שיקראו למפגינים נגד הממשלה אנרכיסטים.

זה לא יכול להיות שמבקשים מאיתנו לא להתערב בפוליטיקה, ואתן לא מפסיקות לדבר פוליטיקה.

סליחה, קודם כל מותר לי. אני חברת כנסת, מה לעשות? אין בעיה להגיד שלא מקובל - - -

לי קוראים ביביסטית. זה גם אותו דבר, לא? ביביסט, אנרכיסט זה אותו דבר.

מירב, עוד מעט אני אתן לך להגיב.

אגב, אני לא אומרת ביביסט.

את לא.

מירב, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר.

אבל זה גם. זה על אותו משקל.

למה לקרוא למפגינים נגד הממשלה אנרכיסטים?

למה לקרוא לי ביביסטית? זה אותו דבר.

תבדקי אם אי פעם קראתי למישהו ביביסט. אני לא קוראת להם ככה ולא ככה, וגם הייתי באוהל של פורום תקווה. מכבדת את כולם.

סליחה, מירב, אני מצטערת אבל את מפריעה לי לנהל. זה לא קולגיאלי. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. אני מבקשת לתת כרגע לנופר. אחרי זה כשזכות הדיבור תהיה לך, תגידי מה שאת רוצה ותתמודדי עם זה אחר כך.

אין בעיה, אני אגיד גם.

בבקשה, נופר.

תודה. אני נופר, אחות של יגב, אחי הגדול. תיראו כמה אנשים באו, יצאו לפה וצועקים את זה שצריך להחזיר את החטופים. תתמקדו בזה, כמה אנשים הגיעו. עזבו את כל מה שהם עושים. יוצאים כדי להגיד, אנחנו רוצים את החטופים בבית. אז כן, חלק יגידו שלחץ צבאי יעזור, חלק יגידו עסקה, אבל זה לא משנה, אנחנו כולנו רוצים את אותו דבר ותזכרו את זה. כן, יש אנשים שילכו להפגין כי זה מה שהם מאמינים. אנחנו מדינה דמוקרטית. אני גם הולכת להפגנות כי זה מה שאני מרגישה שיביא את אח שלי הביתה. כל אחד יעשה מה שהוא רואה לנכון, ואנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו מדינה דמוקרטית וזה מה שיש.

פנינה, דיברת על ההפגנות של הקהילה האתיופית. אני אספר שלפני כמה שנים בזמן ההפגנות, אח שלי יצא מהקיבוץ ואמר לי, את פה בתל אביב, בואי, אנחנו מצטרפים להפגנות.

יגב?

מי אם לא? הוא יצא ואמר, אנחנו הולכים להפגנות כי זה לא רק המלחמה שלהם, זה של כולנו, זה של כולם. אי אפשר לתת לזה לקרות.

אנחנו יושבים פה בוועדה לקידום מעמד האישה ומדברים על דיור מוגן לנפגעות.

זה סיוע במקלטים.

סליחה, כל המצב פה מוציא אותנו מפוקוס. באמת יגב זה בן אדם שרואה את האחר וזה כל כך חשוב לו.

בא לי קצת להיות בצד המאחד ולהגיד שכשיגב ציין יום הולדת 35, חשבנו הרבה מה עושים לכבוד היום הולדת, כי אי אפשר לשמוח ואי אפשר לחגוג אבל חייבים לעשות משהו. אמרנו, בואו נתחבר רגע ליגב, נתחבר למה שהיה חשוב לו, למה שהוא היה רוצה. אם הוא יראה אותנו שם במנהרות, מה קצת יחזק וישמח אותו? ביקשנו מאנשים לאפות לנו עוגות יום הולדת. ביקשנו קצת ברשתות מחברים. ציפינו ל-500 עוגות, משהו קטן. קיבלנו מעל ל-3,000 עוגות. זה היה מטורף. זה היה לראות כמה אנשים רוצים לעזור ורוצים לעשות, ולא תמיד יודעים איך או מה. הם רק צריכים שיגידו להם. אני חושבת שזה מה שיפה פה אצלנו, שבאמת כולם עושים. מי שמכין אוכל למפונים ומתגייס למילואים, כולם בתוך זה, בתוך המלחמה הזו.

אני רוצה להגיד שלי זה חבל ההצלה שעוזר לנשום בתקופה הזאת, לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות למען האחר בתוך החושך בתקופה הכי קשה שאנחנו נמצאים בה, ואני רוצה רגע לצאת מזה ולהגיד, אנחנו כבר תשעה חודשים בתוך הסיפור הזה ונעים בין ייאוש ותקווה כבר כל כך הרבה זמן. אנחנו חייבים שתבינו את גודל השעה ותחשבו כל רגע וכל יום מה אנחנו יכולים לעשות כדי להוציא אותם משם, ואפשר לעשות יותר וחייבים לעשות יותר, כי ברגע הזה שאנחנו מדברים יכול להיות שמישהו נחנק למוות ומישהי אחרת נפגעת והשלישי רעב והרביעי לא נושם. אנחנו חייבים להוציא אותם משם כמה שיותר מהר בכל דרך שאפשרית. אנחנו יודעים שעסקה יכולה להחזיר את כל ה-120 והיא תחזיר אותם. אנחנו חייבים לפעול למען זה.

דבר ממש אחרון. אנחנו מדברים על הכנסת שיוצאת לפגרה עוד שלושה שבועות. אני חושבת שצריך להבין את גודל השעה ולהגיד, אנחנו לא יכולים לצאת לפגרה, ואני מניחה שכולם יסכימו פה איתי.

אנחנו לא נצא לפגרה ואנחנו נילחם על זה, למעט השבועיים של העובדים. יש שבועיים מרוכזים לעובדי הכנסת. מעבר לזה כמו כל עם ישראל, זה צריך להיות פתוח. מועדי חגים, מועדי חגים, זה לכולם מובן, אבל מעבר לכך הכנסת צריכה להיות פתוחה, כמו שיש שעת חירום, ויש שעת חירום ויש שעת מלחמה, וזה בתקנות חירום. אין שום סיבה שהבית הזה ייסגר.

לגמרי. תודה רבה.

תודה.

רחל קלרמן, דודה של איתן, בבקשה.

תודה רבה. אני שמחה שאני יכולה לדבר. שבוע שעבר ביקשו מאיתנו לצאת לפני שניתנה לנו זכות הדיבור.

לא, זה לא היה ככה. אני אגיד לך כזה דבר, ואני אומרת את זה כי זה כאב לי. אני חושבת שמי שמגיע לוועדה יודע שאני מאוד משתדלת לתת במה. שבוע שעבר מי שהגיע לכאן, בלי להזכיר את שמו, כן דיבר רבע שעה כולל הקרנת סרטון. ללכת עם זה ולהכפיש זה הכי קל, אבל זה שלו.

אני ישבתי פה גם שבוע שעבר.

שבוע לפני אם את ראית, אני רבע שעה נתתי. אנחנו כאן בשבילכם, בין אם נאה לנו, בין אם זה בדעה שלנו, אם זה לא בדעה שלנו. גם אם יש משהו שצריך לתקן, אני חושבת שאנחנו לא מלאכים, צריך לבוא אלינו. אפשר לדבר גם לא בפורמלי. אנחנו כאן כדי לתקן. אני כל הזמן אבדוק את עצמי שוב ושוב אם אני יכולה לתקן. יכולתי לכעוס ולהגיד, לא רוצה לתת. אני לא שם. אנחנו במקום שאני חושבת שכל כך העם קרוע, כאוב, פגוע, פצוע בשכול. אומה בשכול, אז אני חושבת שיש דרך, גם אם אנחנו לא מסכימים. בכל זאת אני אתעקש על זה לנהל את השיח הזה.

מעולה. אני שמחה לשמוע שבאמת עכשיו אפשר לדבר, כי אני ישבתי פה שבוע שעבר. לא דיברתי שבוע לפני, וגם משבוע לשבוע החטופים שלנו לא חזרו, אז אנחנו רוצים לבוא לדבר כל שבוע, גם אם דיברנו שבוע לפני, ואני שמחה לראות שבאמת עכשיו ניתנה לכולם הרשות, ותודה על זה.

כמו שאת אומרת, המריבה פה היא לא חס וחלילה על שנאה. גם מי שטוען שרק עסקה או רק דבר אחר, זה זכותו להגיד את זה ואנחנו באים להגיד את מה שאנחנו חושבים לנכון. באמת כואב לנו לראות שהולכים ומתרחקים מעסקה שהיא הגיונית לעשות, כי כשנותנים מתנות לחמאס או כשמוציאים כוחות או כשמפסיקים את הלחץ, העסקה מתרחקת ובורחת, עסקה שישראל אולי תוכל להסכים לה. ככל שאנחנו רודפים אחרי העסקה הזאת וחמאס רואים את החולשה הזאת, חמאס, כשאנחנו משחררים להם או נותנים להם מתנות או מכניסים להם סיוע מוגבר, לא רואים את זה בתור מחווה, הם רואים את זה בתור חולשה. אם אנחנו מציגים חולשה, אנחנו לא נוכל להוציא את החטופים שלנו משם, כי אנחנו לא מתעסקים פה עם אנשים הגיוניים. אנחנו מתעסקים עם אנשים שאוכלים את החולשות האלה לרעתנו, לכן אנחנו מאוד רוצים שתבקשו עבורנו כי אתם נמצאים פה, את הלחץ המוגבר הזה שנצליח להוציא אותם כמה שיותר מהר. איך חמאס יסכימו פתאום לעסקה אם אנחנו רק באים לקראתם ורק יוצאים חלשים מולם? בשביל זה אנחנו מבקשים מכם שתעשו את זה ותלחצו על הדבר הזה.

תודה, רחל.

ג'וחא.

אני אוותר על הנאום שהכנתי. אני רק רוצה להגיד שני דברים, אחד שקשור. אין ניהול במדינה ולכן 269 יום עדיין 120 חטופים נמצאים שם, וכנראה לצערי הרב זה ייקח עוד הרבה זמן, מכיוון שאין מי שמנהל את המדינה שלנו. ככה זה נראה.

לצערי אנחנו רואים את זה עם אברה מנגיסטו שהוא נמצא שם עם הישאם תשע שנים, ועם החיילים שלנו.

אני יודע. הדבר השני שאני רוצה להגיד, וזה בקשר לנושא של הישיבה שלכם, אם מותר לי. אני רוצה לציין שהבת שלי, יעל, מנהלת עמותה שנקראת "מחדש", שעוסקת בנשים יוצאות מקלט ונפגעות אלימות, ועושה מאמצים גדולים מאוד כדי להביא לאיזה שהם פתרונות לחיים יותר נורמליים למשפחות כאלה. אני נמצא קצת קרוב לזה ואני פשוט מזועזע כל פעם מחדש רק מהסיפורים שאני שומע, אז אני אשמח מאוד קודם כל שתצליחו במה שאתם עושים, ותעזרו גם לבת שלי.

תודה.

אורנה, בבקשה. אורנה נאבקת שנים ארוכות על ארבעת חטופנו, ארבעת הבנים, עם אורון והדר וגם הישאם ואברה.

נכון, קרוב לעשר שנים. באוגוסט יהיו עשר שנים לצוק איתן, שמהם לא חזרו אורון שאול והדר גולדין.

אורנה, אני רק רוצה לומר ברמה האישית. אני רוצה להודות לך, כי את היית בין הבודדים שעמדו בכניסה לישיבות הממשלה כל יום ראשון עם התמונה של אברה מנגיסטו ועם התמונה של הישאם, של אורון והדר כשכולם שכחו אותם. בבקשה.

בדיוק בגלל זה התפרצתי. אמרתי את זה גם קודם בוועדה לחוק ומשפט, כי השפלה כזו מזמן לא הייתה לי. כשהגענו לכנסת, לא חשוב, לא היה אישור, אבד באיזה מקום אבל הוכנסתי ואז אמרו לי להוריד את החולצה שעליה אורון שאול, הדר גולדין ואברה מנגיסטו. הישאם לא, כי הוריו לא הסכימו שהוא יהיה בתמונות על יד חיילי צה"ל, כי הם אמרו שהחמאס יהרגו אותו, אז לכן הוא לא הודפס על החולצות. אני הולכת עם תמונה כבר תשע וחצי שנים, שגודלה כגודל השלט הזה. לא נתנו לי להכניס, לא השבוע ולא לפני שבוע. השבוע הורידו לי גם את החולצה.

אני אדאג שיביאו לך את השלט של אברה ושל הישאם כמו שכולם פה מניפים תמונות.

הם לא אשמים. הם הזוטר, הש"ג. הם אומרים שהם קיבלו הוראה לא לתת להיכנס עם חולצות מזוהות שהיה עליהן אורון שאול, הדר גולדין ואברה מנגיסטו, ועם תמונה שהיא תשע וחצי שנים איתי, עם אורון שאול, הדר גולדין ואברה מנגיסטו.

סליחה שאני עוצרת אותה, אבל אורנה נוסעת באוטובוסים מהצפון כל יום שישי עם השלט הזה, תשע וחצי שנים, הולכת איתו לכל מקום, עומדת בצומת אשקלון במשך ימים, גשם, חורף, קיץ, לוקחת אוטובוסים למסדר הדר כל יום שישי וחוזרת באוטובוסים חזרה לצפון.

זה לא שלט, זה תמונה של אנשים שנמצאים בשבי החמאס כבר תשע וחצי שנים.

אורנה, אני מתנצלת בשם העובדים. אנחנו נדאג שבפעם הבאה - - -

זה גזענות שאברה מנגיסטו עדיין לא פה. הוא חי. יכולים להגיד חללים.

לא נעים לי להגיד, לא רוצה להתבטא על סיפור הגזענות כמי שליוותה את המשפחה. הילד של כולם הוא לא היה.

ב-12:30 יש לי נשיאות הכנסת ואני אטפל בזה.

ועדת חוקה גם הבטיחה שהיא תטפל כי היא לא זוכרת שיצא חוק כזה. הם יחזירו לי את זה. הם נתנו לי פתק אבל בשבוע הבא הם שוב לא יתנו לי להיכנס עם זה. רק רציתי להגיד שעל התמונה של שלושתם נוספו תמונות של 268 ימים, שיש שם את משפחת ביבס ואת כרמל גת ואת נעמה ואת איתן. יש שם תמונות של אנשים חיים וחלקם חללים. אין לי את הזכות בכלל להרגיש את מה שהם מרגישים. הכול מתגמד מול מה שקרה היום. גם הכאב האישי מתגמד מול מה שהם כאן מרגישים ומעלים כל ישיבה ביום שני, אז לא לתת להכניס את התמונות זו השפלה.

אורנה, תודה שאת כאן. אנחנו מוקירים ומעריכים. באמת את האישה במקום שלא הרבה אנשים היו וזה לא מובן מאליו, וזה ממש מרגש לדעת שיש אנשים כמוך בעם ישראל.

אני גם רוצה להגיד לך תודה, אורנה, כי בזכות זה יש לנו את האפשרות להגיע לכאן ולהגיד את דברינו.

יש לי עוד מילה לחברת הכנסת מירב. יצא פוש עכשיו שבעצם אומר שמי שאחראי על השחרור של מנהל שיפא זה בג"ץ. אני עכשיו קיבלתי את זה, אבל אנחנו הולכות לבדוק את זה יחד.

מאיפה הגיע הפוש, מאיזה אתר?

אנחנו לא נעשה פה את הבירור. אמרנו שאתן ביחד מדברות אחר כך ומשתפות פעולה בעניין הזה, כי אני חושבת ששתיכן מאמינות באותו דבר.

אני רוצה את הטלפון שלך.

אין בעיה, רק ממי יצא הפוש, מאיזה אתר?

ב-N12 כתוב, משרד ראש הממשלה.

משרד ראש הממשלה האשים את בג"ץ.

מירב, תודה.

אני רוצה לעבור לדיון. מודה לכל המשפחות, לכל האימהות, לכל האחים והאחיות, לכל הדודים שהגיעו לכאן.

אנחנו פותחים את הדיון בנושא סיוע בדיור ליוצאות מקלטים ונפגעות אלימות במשפחה. אני רוצה להודות לפורום הדיון הציבורי. לא מובן מאליו שאתם נמצאים כאן, נלחמים מאבק כל כך חשוב. כמי שגדלה בדיור הציבורי בדירת עמידר, אני יודעת כמה מאבקים וכמה האוכלוסייה הזאת, הרבה פעמים לא רואים אותה. אני חושבת שמצד אחד עשינו דרך ארוכה. מצד שני יש גם רגרסיה. לדעתי לא תיקנו עדיין את הזכות של האפשרות לרכוש אחרי עשרות שנים שההורים משלמים גם את השכירות וגם מקנים את קורת הגג לילדים האלה, והמעט שהם יכולים להשאיר, לא מתאפשר להם.

מעבר לכך, בעניינו, נושא נשים שחיות בצל האלימות, שאנחנו לצערנו רואים שיש קפיצה מאוד גדולה בנתונים, בדיווחים של נשים שנמצאות ממש בטרור יום-יומי של אלימות. היה פה דיון לאחרונה שחברת הכנסת בן ארי ניהלה אותו כשנבצר ממני לנהל אותו, ואנחנו רוצים למצוא פתרונות. זה דיון שלישי כמו שאמרתי.

מי הנציגים פה של המשרדים? הרווחה פה? שיכון פה?

שיכון לא. למה שהם יבואו?

הם לא פה אבל אנחנו נדאג שהם יהיו פה. עד שהם יגיעו אני מתחילה עם פורום הדיור הציבורי, להודות לכם, אדון גיגי. לא מובן מאליו. עובדתית אתם גם מצליחים להשיג שינויים. יש פה לא מעט חברי כנסת שהם בעד המאבק שלכם ואתכם, כולל אני ומי שיושבות כאן, וגם אחרים רבים כמו חבר הכנסת מיכאל בטון ועוד.

בבקשה, תתחיל להציג את הדברים, רק אני מבקשת שנציגת משרד השיכון תגיע. אם לא, אנחנו נעשה הפסקה עד שהם יגיעו.

זה רק מראה שהם מזלזלים בחסרי ישע, משרד השיכון הזה.

קודם כל, פנינה, תודה רבה. תודה לך גם על הליווי האישי שלך, גם לוועדה. זה בית של הדיור הציבורי בהקשרים האלה. אתם עושים עבודה מדהימה ואתם תמיד יוזמים את הדיונים האלה. אין מילים.

חובתנו, ואנחנו גם שמחים שיש הישגים. לא יודעת כמה אתם מעודכנים, עם הרווחה יותר.

כן.

אבל פחות בדיור הציבורי.

פחות בדיור הציבורי. אני רוצה להגיד כמה מילים על הדיור הציבורי. יש שני נושאים קריטיים, אחד זה נושא של קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי, והנושא השני הוא הנושא של ועדת חריגים, שני נושאים מאוד חשובים כשמדברים על נשים נפגעות אלימות. בהקשרים של הקריטריונים יש ועדה, ועדת הכהן שהייתה אמורה לדון בכל הנושא של שינוי הקריטריונים לזכאות.

רגע, אני אעצור אותך. אנחנו לוקחים הפסקה עד שעה 12:00. היא ממש בכניסה של הכנסת. יש לה פנצ'ר ברכב ואנחנו גם צריכים לדעת לדון לכף זכות. היא מגיעה לכאן, אז עשר דקות.

נירה, את רוצה לומר כמה דברים? כי את חייבת לצאת.

כן.

בבקשה.

אני רוצה לדבר על מה שקורה ביישובים המפונים בהקשר הזה. יש מינהלת תקומה. מינהלת תקומה עשתה עבודה שאמורה לתת תוכנית חומש לכל המענים בכל התחומים.

כן, היינו בסיור של הוועדה במינהלת תקומה. אגב, גילוי נאות, דגנית סנקר־לנגה היא המנכ"לית שלי לשעבר במשרד העלייה והקליטה. אני מיניתי אותה.

יש לנו עוד סיור, נדמה לי בשבוע הבא?

לא, זה מינהלת המעטפת. מעניין, כל המינהלות, כל המנכ"לים כולם גברים.

כשצריך תכל'ס ביצוע לוקחים נשים, וכשצריך את הכותרת ואת הרשות, אז זה הולך לגברים, מה שנקרא מלחמה משנים. אנחנו מכירות אותה.

אני רוצה לומר שני דברים. אחד, מי שלא מבין מה שקורה במרכזי המפונים, בטח על המצב והעקורים, האלימות המשפחתית גוברת, הלחצים גוברים ואסור לשים את זה ולטאטא את זה מתחת לשולחן. זה מדובר וצריך לקרוא למשרדים ולהציג את הנתונים האלה.

את פוגשת את זה?

אני פוגשת את זה ברמה האישית.

לא ברמה האישית שלך. את כמי שפועלת.

ברמה האישית, כן. אני יודעת כאחת שפועלת ומעורבת במה שקורה ביישובים. אני יודעת ממקור ראשון על אירועים כאלה. זה מדובר ומטאטאים את זה, ואני מבקשת ממך בבקשה לזמן לכאן, כי הנתונים מגיעים למשרדי הרווחה, מרכזי החוסן וכל הגופים. אני יודעת שעלם מסתובב גם בתוך המשפחה ולא רק בנשים, ואני מבקשת לדבר על זה כמו שמדברים בשקט על ההתאבדויות, ולא מדברים על זה בקול רם. אנחנו צריכים לטפל בקהילות במשבר וזה דבר ראשון שאני רוצה לומר.

שניים, במינהלת תקומה יש המון תקציבים. צריך לבקש כאן דיון שיצבע ויראה את המנגנון, איך מגיעים התקציבים האלה שאמורים לטפל בנשים. אני עד היום לא קיבלתי את זה.

גבירתי המנהלת, אנחנו ביקשנו מהם. כמה זמן הם נתנו לנו? לדעתי כבר נגמר הזמן שהם צריכים לבוא להציג. אם יש משהו שהם הודו לוועדה, עד שאנחנו לא אמרנו שאנחנו באים לבקר ולסייר, הם לא חשבו על חשיבה מגדרית מבחינה תקציבית.

לגמרי.

והם לא הציגו בפנינו ראשית תוכנית. אמרנו בכל זאת בשם ההוגנות, כי הם עסוקים.

עושים עבודה נהדרת.

זה אחת המינהלות שעושות עבודה נהדרת. רצינו לתת להם את הזמן, ובקרוב הם יגיעו לכאן ואת מוזמנת גם להגיע.

אני אשמח. אני מתארת לעצמי שתעדכני אותי. להגיד גם איך זה צבוע, לא רק להראות את התקציבים, כי אחת הבעיות זה לא רק שיש תקציב, אלא שהוא מתמסמס בדרך.

נכון. הוא צריך להיות ייעודי.

הדבר השלישי שמאוד חשוב, שגם על זה יש פניות. תקשיבו, יש לנו אלמנות שלא יחזרו ליישובים והבתים שלהן. הבתים שניקנו הם במצב שאי אפשר למכור אותם ואף אחד לא יודע מה קורה איתם. אותן נשים רצות עם הילדים שלהן להירשם ולבנות בית. הם לא רוצים לחכות את השנה שחיכו. זה שנה שילד בן שלוש, ארבע, חמש ושש צריך כבר להיכנס, ומה הבעיה? אותן נשים בחרו להקים את החיים שלהן בעוטף או בצפון ולא יכולים. אני עכשיו מדברת ספציפית, אבל המחיר במרכז הוא מחיר מטורף והמדינה לא מקימה מנגנון שעוזר לאלמנה. זה כאן משרד השיכון יחד עם משרד הביטחון וועדת כספים. פנינה, יש לך תפקיד מאוד חשוב כאן לוודא את זה. הן כרגע קורסות תחת הנטל כי הן גרות במרכז. המחירים הם אחרים במרכז ואין מי שיעזור לאותן אלמנות צעירות להתעסק עם זה. זה שלושת הדברים שהיה לי חשוב לומר לך.

שלושת הדברים שהעלית שהם סביב סוגיית השורדים של הטבח והמפונים, אנחנו נעשה לזה דיון ממוקד, כי התחלנו בסיור וקיבלנו גם ראשית תוכנית. גם שבוע שעבר הייתה לי שיחה עם כמה משפחות. זה פשוט לא להאמין. יש משפחות של נרצחים, אלמנות בתוכן, שאם הן לא חוזרות, עדיין לא החליטו איך בדיוק משקמים את החיים ונותנים להם את הסיוע שהמדינה צריכה לתת. רק עכשיו אמרו למנכ"ל משרד ראש הממשלה, שלי, להקים ועדה.

עוד ועדה ועוד ועדה.

הנושא ברור. אנחנו נקיים על זה דיון.

סליחה, שכחתי את הנושא הרביעי. תט"ר לא משולם לנשים. תט"ר משולם לפי גיל פרישה. תט"ר, הכרה בנפגעות פעולות איבה משולם עד גיל פרישה, ומכיוון שנשים פורשות לפני גברים, ההפרש בין גברים לנשים פוסל אותן, זאת אומרת גם בזה צריך לטפל. תודה.

טוב, אנחנו נבדוק את זה. כמובן הצוות המקצועי שלנו שמע את מה שאמרת. ניקח את הנתון הזה. תודה.

נציגת משרד השיכון כאן איתנו? ליאת גואלי, מנהלת תחום פרט וחריגים, בבקשה.

אני חייבת להמשיך לנשיאות, גם לטפל באורנה שמעוני וכל החולצות. אני רק רוצה להגיד משהו לעניין הדיור של יוצאות המקלטים. קודם כל היה כאן חוק שעבר מבחינת סיוע, סל, שהוא חוק של פנינה. הוא חוק מהמם שאני כמובן תמכתי בו. הוא המשך לחוק שלי ושל זהבה מהכנסת ה-20. הגדלת את המענק. צריך להגיד יישר כוח. זה באמת חוק שהחל לדעתי ב-2015.

אספר לך שכשרת העלייה והקליטה הלכנו לסיור במקלטים, ואז דגנית סנקר, אמרתי לה, מה אפשר לעשות למענם? והגדלנו את המענק לנשים עולות. הרגשנו רע עם זה שלא יכולנו לתת גם לאחרות תחת הסמכות, אז באמת בנוסף לחוק שהבאתם שנים קודמות עשינו את התיקון הזה, ושר הרווחה, יש לומר מילה טובה וגם המנכ"ל, נתנו.

זה חשוב מאוד. אני פגשתי לפני שבועיים ארבע נשים שנמצאות במקלט במרכז הארץ. היה לנו שיח פתוח, מרתק עם שתי סטודנטיות מהבין-תחומי במסגרת משפט רחוב, שמלוות אותן, ובאמת ישבנו לשיח של קרוב לשעתיים ושמעתי את המצוקות והדברים. בגלל זה היה לי גם חשוב לבוא לדיון הזה, חוץ מזה שזה נושא חשוב שאני עוסקת בו הרבה זמן. היה לי חשוב רק להגיד על הנושא הזה של הדיור, עד כמה הוא דרמטי, עד כמה הוא מחולל שינוי. זה מאותה אחת שתלך לצערה לדירת מסתור, כי היא אפילו לא יכולה לצאת למקלט לדירה נורמלית, כי הוא עדיין רודף אותה ומאיים עליה ברצח, עד לאותה אישה שבאמת רוצה את אותו בית והמקום שיהיה לה.

נכון, ושלא תיזרק לרחוב עם ילדים.

בדיוק. הדיור אצל נשים נפגעות אלימות הוא לא סתם דיור. הוא דיור שבעצם משנה את החיים שלהן בצורה כזאת שזה הביטחון האישי. אנשים מדברים על תחושת ביטחון ברחוב. לנשים וילדים נפגעי אלימות הבית הוא הביטחון, ולכן היה לי כל כך חשוב לבוא ולהגיד, הנושא של הדיור זה הדבר. אם הייתי מדרגת את טופ הדאגות שלהן מהיציאה מהמקלט, ודיברנו גם על הסל, זה באמת העניין של עד כמה הבית, מדירת המסתור אל דירה שהיא פתוחה והיא יכולה ללכת - - -

כי מי תיתן לילדים שלה להיות ברחוב הומלסים?

בשבילנו תמיד הבית זה המקום שהלב שלך נמצא. נשים יוצאות מקלטים, נפגעות אלימות, הבית זה הביטחון.

לכל אישה.

אבל זה הצלת נפשות. אנחנו מכירות נשים, אני לא צריכה לספר לך, שמסכנות את החיים שלהן יום-יום כי אין להן קורת גג. איך אימא יכולה להיות במשפט שלמה כשהיא תשאיר ילד מתבגר? זה בעיניי קטסטרופלי. המדינה אמורה לתת דיור ציבורי. אין דבר כזה שאימא תשאיר ילד בן 14–15 בבית ותציל את עצמה. אני לא מכירה הרבה אימהות כאלה.

כל אישה שהיא ללא קורת גג, היא חשופה לניצול מיני, היא חשופה להתעללות וגם לאלימות.

אני מסכימה איתך. זה נדבך נוסף למרות שאנחנו כרגע הולכים דווקא לאלה שהן כבר מוכרות.

זה כדור שלג כזה שאם אתה לא נותן לאישה את הזכויות שלה, ולילדים שלה, זה מה שקורה. מביאים אותך לרצפה, לצורה כזאת, אז גדלים פשוט מאוד כל הבעיות האלה.

נכון. ברור לי שעצם העובדה שאין לה דיור, היא חשופה לניצול כי הרבה מזה זה בעצם, אוקיי, יהיה לי כסף, אני אוכל לרכוש לי מקום, לכן חידדתי את הנקודה. ברור שלכל אישה וגם גברים, בית זה מקום שהלב שלך נמצא, אבל לאישה יוצאת מקלט עם ילדים בית זה המקום שיש לה ביטחון אישי, כי אז היא לא כפופה לאותו ניצול שדיברנו.

וגם לילדים, לא רק לאישה.

אותו דבר.

פורום הדיור הציבורי, בבקשה, גיגי.

אני רק אחזור וגם אגיד קודם כל תודה לוועדה כמו שאמרתי מקודם. אני באמת מודה לכם על הדיון הזה. אני הקשבתי למה שהיה פה בהתחלה, וזה קשה לחזור לשגרה אחרי שאתה שומע את האנשים האלה, בעיקר כשהם מדברים על המקום של אחריות. אני חושב שהמקום של אחריות הוא מקום שהוא איזשהו רצף שרץ על כל הנושאים האלה, כולל הנושא שאנחנו עוסקים בו היום. הנושא של אחריות ואחריות על אנשים ואחריות על אותן נשים נפגעות אלימות הוא משהו שהוא מכאיב לי והוא כואב לי והוא נוגע לי. אחריות היא משפיעה על הכול, אז זה משהו שאני רוצה שניקח לתשומת ליבנו.

שני דברים. אחד, דיברתי על ועדת הכהן שעדיין לא הוציאו את ההמלצות שלה. ועדת הכהן הייתה אמורה להגמיש קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי. היא הייתה אמורה לייצר מצב שבו יותר אנשים יכנסו למעגל הזכאות, כשחלק מההמלצות שאנחנו הגשנו ביחד עם הקליניקות המשפטיות, ביחד עם הסיוע המשפטי, ביחד עם גורמים אחרים היו חד משמעית להכניס את נשים נפגעות אלימות כנשים נפגעות אלימות למעגל הזכאות, בלי נקודות אפורות.

נכון. אנחנו מדברים על כאלה שמוכרות על ידי הרווחה, משטרה וכל הגורמים הממליצים.

בדיוק, בלי שום התניות. פשוט להכניס אותן למעגל הזכאות.

ובלי קשר אם הן במקלט או לא.

כן, לתת להן את האפשרות להיכנס ולהיות זכאיות.

הייתה ועדת הכהן בשנת - - - ?

לפני שנתיים.

מקימים ועדות בשביל אחר כך לא לקבל את ההמלצות, אז מה עשינו בזה? אבל היה גם בית משפט שאמר בעניין זה דברו.

לא רק שלא מקבלים את ההמלצות, אלא קוברים אותן כמה עמוק שאפשר כדי שאף אחד גם לא יידע מה קורה בוועדה ומה היה בוועדה ומה הוחלט שם. אין שום מידע על זה.

יכול להיות שיש לנו היום בשורות?

אני לא מכירה מה קורה עם המלצות ועדת הכהן.

לא רק הכהן. אני רוצה לדעת אם התקדמנו מהדיונים הקודמים ואתם מבינים שצריך להכניס את האנשים ברשימת הזכאות ולא באיזה נוהל שיש לי, שאין סיכוי לאף אישה לעמוד בו.

זה החלק השני של הדברים שלי. הנוהל החדש הזה הוא נוהל שהגיע רק בעקבות עתירה שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח, בתמיכה ובדחיפה שלנו. העתירה עוסקת בדיוק בנושא של ועדת חריגים. עד לפני שנתיים ועדת חריגים הייתה פתוחה לכל אדם להיכנס לתוכה. כל אדם שלא קיבל זכאות לדיור ציבורי, יכול היה להגיע לוועדת חריגים. מה שקרה, לפני כשנתיים כחלק מזה שהקימו את ועדת הכהן, אמרו, אנחנו מקימים ועדה להגמשת הקריטריונים, לכן את ועדת חריגים אנחנו הולכים להגביל בצורה מאוד משמעותית. יצרו בוועדת החריגים מצב שבו אנשים שיכולים להגיע להם, אלה רק אנשים שהם נכים על כיסא גלגלים או אנשים שהם מוגבלים עם נכות, וכל השאר לא יכולים להגיע לוועדת החריגים ולא יכולים לעמוד בפני הוועדה. הוגשה עתירה. בית המשפט חייב את משרד השיכון. גם בעקבות דיונים שהיו פה הופעל לחץ בוועדה, הופעל לחץ על משרד השיכון לעשות שיעורי בית ולתת משהו חדש. להפתעתנו אכן הם נשמעו והביאו משהו חדש, והם הכניסו נשים נפגעות אלימות והם הכניסו דיירי רחוב והכניסו נשים שהן נפגעות בזנות, אממה, שוב בתנאי. מה התנאי? שהן ירוויחו 1,800 שקלים. אם הן מרוויחים מעל 1,800 שקלים, הן כבר לא יכולות להיכנס לוועדת חריגים. אתם מבינים את האבסורד?

זה אבסורד. אומרים לה, תרעבי. אם תהיי ברעב, אז תקבלי בית. אני לא מצליחה להבין את הדבר הזה.

עוד שילוב של דברים בתוך הדבר הזה, שבעצם חוסמים את כל האוכלוסיות. זה כאילו עשינו אבל לא עשינו שום דבר, כי כל אותם אנשים עדיין לא יוכלו להגיע לוועדת החריגים. ועדת החריגים הייתה המוצא האחרון. היא באמת הייתה המוצא האחרון בשביל הרבה מאוד נשים נפגעות אלימות שלא עמדו בקריטריונים, שלא הצליחו בזה, שהן עניות, שהן סובלות. הן הגיעו לוועדת חריגים, ובוועדת חריגים ראו את זה ונתנו להן את האפשרות לקבל דיור ציבורי. יש לנו נשים נפגעות אלימות. יש לנו דוגמאות של נשים נפגעות אלימות שנכנסו וקיבלו זכאות לדיור ציבורי, והצלנו להן את החיים באמצעות ועדת חריגים. אין ועדת חריגים יותר, אז מה עושים?

אתה אומר, המצב החדש הוא יותר גרוע.

במידה מסוימת, כן.

בוטלה ועדת חריגים?

החליטו בעקבות הוועדה הזאת להגיד, אנחנו רוצים להרחיב את סל הזכאים בוועדת חריגים, רק מה, בוועדת חריגים הרחיבו את זה שגם נשים שהן בצל האלימות יוכלו, רק שהן צריכות למשל להרוויח פחות מ-1,800 שקל.

לא, לא, אני רוצה לתקן. אני רוצה לעשות סדר קצת בדברים.

בבקשה, יקרה, ואף אחד לא מתפרץ לדברים שלה, אלא אם כן זה משהו ממש חשוב.

אני ליאת גואלי ממשרד השיכון, מנהלת תחום פרט וחריגים. בעקבות עתירה שקיבלנו, השופטת אגמון גונן נתנה לנו פסק דין שאנחנו צריכים לעשות סדר בכל הנושא של ועדת החריגים, כי היא לא הצליחה להבין איך ועדות החריגים פועלות. בעקבות פסק הדין הזה היא נתנה לנו שנה לקבל החלטות, מה עושים עם ועדות החריגים ואיך אנחנו משקפים לאנשים איזה מקרים מאושרים, איזה מקרים לא מאושרים.

כשעשינו את בדק הבית שלנו ובדקנו את ההחלטות שקיבלנו כל השנים, ראינו שרוב האנשים שקיבלו בוועדות החריגים זכאות, הם כאלה עם נכות. קבענו קריטריון של נכות. אחר כך הוגשה העתירה של האגודה לזכויות האזרח. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענות שלנו והם הגישו ערעור לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון אמר לנו, 'לכו תעשו בדק בית, תבדקו. אנחנו לא חושבים שרק נכים צריכים לבוא לוועדה, אלא תבדקו עוד קריטריונים'. הלכנו ועשינו ובדיקה. לא קבענו שהן צריכות להשתכר פחות מ-1,800 - - -

עשיתם בדיקה ואז גיליתם שגם נשים - - -

אמרנו, גם כאלה שאנחנו חושבים שצריכים להיכנס לוועדה, לא כל אישה תשתכר פחות מ-1,800, אלא השכר הממוצע לנפש צריך לעמוד פחות מ-1,842.

מה זה ממוצע לנפש? אם יש לה שלושה ילדים?

אם היא משתכרת 6,000 שקל, מחלקת בחמש, כי אני רואה חד-הורית נפגעת אלימות כשתיים, ואני בודקת מה השכר הממוצע לנפש.

שלושה ילדים זה לא רלוונטי.

אמרת שהכנסתם אנשים עם נכות, הכנסתם נשים. תיכף אנחנו נצלול לקריטריונים שהם לא מקובלים עליי ואני אסביר גם למה.

אנחנו מחכים להחלטה של בית המשפט העליון.

אתם חיים במדינת ישראל. קודם כל זו איזו דרישה שתחיי ממש במקום כל כך קשה. גם אם אנחנו נפרק את זה לפר נפש, 1,800 שקלים? תארי לך שהילד צריך צוהרון, פעוטון, צריך חוגים, צריך אוכל. צריך דלק. זה כבר אנחנו הרי, ברוך השם. אנחנו כבר לא במקום שאם יש לך רכב, אז שוללים ממך זכויות. אני לא יודעת מי קבע את ה-1,800.

יש זכאות לדיור ציבורי ובתוך הזכאות לדיור ציבורי יש הכנסה מזכה. כל מי שמגיש בקשה לדיור ציבורי, יש קריטריון של הכנסה מזכה.

בגלל זה הוא הולך לחריגים.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה. את יודעת מה זה אלימות כלכלית? אישה יכולה לחיות בפאר אבל כל הכסף אצל הגבר, ואם לא תיתני לה דיור ציבורי, היא תמות, היא תירצח, היא תישחט. זה לא סוגיה כלכלית. אנחנו כבר מעבר לזה. קודם כל אישה שיש לה כסף, היא תקום ותלך והיא לא תגיע אליך, אבל אישה שנמצאת במצוקה ובסכנת חיים והיא הגיעה אליך - - -

אנחנו מבינים את זה.

צריכים להבין שהקריטריון הזה שתופס לגבי כלל האוכלוסייה, לא רלוונטי.

רובן עומדות בזה. אני רוצה להגיד לכם, בכל התיקים שבדקנו, רוב מי שהגיע אלינו לוועדות חריגים עומד בקריטריון הזה.

לא מקובל עליי. את מפלה נשים שהן חיו בפאר אבל כל הכסף אצל הגבר. את מפלה את כל הנשים שחוות אלימות כלכלית. למה שהיא תבוא אליך אם היא רואה את זה?

אני לא רואה את ההכנסה שלהן בעבר, אני רואה את ההכנסה היום.

תקשיבי, החוכמה לא נמצאת רק אצלך. אנשים יודעים להיכנס ולהבין שהקריטריון הוא 1,800. את בעצם לא יודעת מי הנשים שלא הגיעו אליך, כי הן יודעות שמראש הן לא יעמדו בזה. זה קריטריון שלא מקובל עלינו בכנסת לגבי נשים שהן תחת אלימות.

יותר מזה, פנינה. שני דברים, אחד, הן בכלל לא יגיעו לדיון בוועדה. הפקידה כבר אומרת להם, אתם לא יכולים להגיש כי אתם לא עומדים בקריטריונים.

אז את לא יכולה להגיד את המשפט שאמרת, "רובן עומדות בזה", כי את בעצם לא יודעת מי הגיעה אליכם.

אני מדברת על אלה שהגיעו אלינו ונבחנו אצלנו בעבר, והיום כבר הן לא יכלו לבוא אלינו.

אבל הוא אומר לך שהפקידה חוסמת אותן. תיראי, אני בטוחה שלך אכפת מנשים.

לא פחות.

בדיוק. אני לא חושבת שלי יותר אכפת, אבל בסוף אני אומרת, הוועדה הזו שהיא ועדה סופר משמעותית, שמשקפת את הקול של הציבור והשטח, וגם אתם מכירים, עדיין זה התפקיד שלנו. אני אומרת לך באופן חד וחלק, אתם לא צריכים בג"צים. הרבה פעמים אתם צריכים להקשיב לקולות שעולים כאן. הקריטריון הזה הוא בעייתי, אבל בואי, אני אתן לך להמשיך. מה עוד הקריטריונים? עכשיו תעשי זום-אין. אמרנו נכות, נשים תחת אלימות.

וחסרי דירה.

מה זה אומר? אם הייתה דירה משותפת, איך זה נחשב, וכבר אין דירה?

גיגי, אתה לא נכנס יותר לדברים שלי. אתה רוצה לבוא לנהל את זה?

סליחה, אני מתנצל.

עבדתי על זה מאוד קשה.

אנחנו מסתכלים אם היא מקבלת משהו מהדירה המשותפת או לא מקבלת משהו מהדירה המשותפת. יש כאלה שמקבלות.

מה זאת אומרת, בבעלות?

אנחנו מדברים על הבעלות.

לא, אז את טועה. אנחנו דיברנו על זה שבוע שעבר. את יודעת, יש חוק שלי ושל עאידה תומא סלימאן שבא ומפקיע זכויות של בן זוג שרצח את זוגתו, ושם אנחנו עלינו על זה שמבחן למשל המגורים הוא לא כל כך רלוונטי כי הרבה נשים פשוט נסות על נפשן, גרות אצל חברה או משפחה והן לא שם. גם אם הבעלות היא משותפת, אין להן שום נגישות, אז המבחן הוא לא יכול להיות מבחן הבעלות, כי בתכל'ס פירות הבית לא בהכרח מגיעים אליה.

בשלב הראשוני אנחנו נותנים סיוע בשכר דירה. נכון שהוא לא מספיק.

אמרת שאת בוחנת את זה, אם יש בית נגיד על 10 מיליון.

תיראי, אנחנו לא יודעים מה קורה עם הבית הזה. כשאת נותנת זכאות לדיור ציבורי - לאנשים שהם חסרי דירה, שהמשרד קבע שבעשר שנים האחרונות לא היה דיור.

אני קודם כל רוצה כמה מדרגות שאני חושבת שזה גם חשוב. מדרגה ראשונה אמורה להיות, בגלל שיש מחסור הרבה פעמים במקלטים, אתם אמורים גם לדעת לתת דיור ציבורי. לא בהכרח שהוא יהיה לשנים כמו שאנחנו רגילים. יכול להיות שיש אישה שאומרת, אני צריכה זמן מה. צריך לחשוב טוב מבחינה מקצועית, שלא יהיה לי גם מצב שאתם בסוף מכניסים וזורקים אנשים מהבית. כן יש כאלה שיצטרכו את זה כמו למשל ארגון אישה לאישה. הם מעניקים דירות מעבר. אחד, זה שיתוף פעולה בהגדלת ההיצע של דירות מעבר, כי יש לכם גם דירות שהן ריקות, וזה פרויקט שרק יכול להיטיב עמכם. זה דבר אחד.

הדבר הנוסף לעניין הזכאות היותר רחבה. אני חושבת שלא בהכרח הסיפור של הבעלות הוא הרלוונטי, כי אני מבינה את הרציונל. אני לא אומרת, בואו נתפרע. לדעתי יכול להיות שתצטרכו שם איזה מבחן, שעד שהעניינים המשפטיים לא מוסדרים ולא נכנסים אליה כספים מהבית המשותף, או שמסכן אותה בכלל לפעול בעניין הזה או שהיא מסתתרת, אתם תצטרכו לתת קורת גג, ואת יודעת מה? אני גם בטוחה שאם את תדעי שיש עכשיו ברחוב אימא עם שלושה ילדים באוהל בגלל שהיא ברחה מבעלה, הוא לא יודע איפה היא, את תיתני לה דירה. הוא גר בבית. את לא תבדקי מה עלות הבית.

אבל הם לא נותנים גם במקרים כאלה.

אני יודעת. ליאת, לא יכול להיות מצב שאתם לא מתקדמים. הרווחה עשו פה עבודה והרבה בזכות גם השר שנותן רוח גבית, אבל הרבה בזכות פקידות אחראית. אני מרגישה שמהדיון הקודם לא התקדמנו. יש משהו שהתקדמנו בו?

תמיד הסתכלנו על נשים נפגעות אלימות. זה תמיד היה שיקול בוועדות החריגים.

יש פעמים שאני אומרת לכם, בעבודה משותפת אפשר לעשות. אני אגיד לך איפה האכזבה שלי, ולא שאני כזאת נחמדה בדרך כלל בדיונים שלי. את מכירה אותי. אמרתי שתעשו שיתוף ציבור, תשבו עם הפורום. מה הייתה כל כך בעיה לשבת, חודשים ארוכים איתם?

תמיד יש דיונים עם הפורום.

לא היה שום דיון על הנושא של ועדת החריגים.

על נושא אלימות כלפי נשים, היה?

לא.

אני ביקשתי את זה מפורשות. מאז פרצה המלחמה. הדיון היה די מזמן. אם משרד ראש הממשלה מפנה זמן ויושב עם מי שאני מבקשת כדי שיהיה שיתוף ציבור כי יש לזה ערך, יש לזה ערך בגזירת מדיניות, במציאות פתרונות. אולי לא נגיע ל-100% הסכמות, אבל יש להם כדי להאיר לכם זרקור מאוד משמעותי. אגב, גם אתם רוצים אותם לצידכם.

מהיום שהם נכנסו לתפקיד הם בכלל לא רוצים לפגוש אותנו.

אז הנה, יש את הוועדה.

כן, יקרה.

קודם כל שלום, מה שלומך?

אז הגעת לפה ונתת עדות עם הבת שלך המהממת. אני שכחתי את השם.

אסיה אסתר גילעדוב.

זה נפתר?

ברוך השם.

אז תספרי לנו. גם חדשות טובות חשובות.

ברור.

זה נפתר אבל אסיה ממשיכה לבוא כי היא רוצה לעזור לאחרים.

גיגי, אתה לא מתפרץ לדברי אישה שבאה לדבר. בבקשה.

קודם כל בזכות הפורום של דני גיגי הגעתי לכאן, ובזכותו הגעתי לוועדה, אליך, ומכאן כל הטוב הזה קרה בשבילי ולבנות שלי.

ברוך השם אתם כבר לא שם, לא חוות את האלימות.

תיכף נגיע לזה, מה אנחנו כן חוות.

קיבלתן דירה?

קודם כל קיבלנו, ותתפלאי, הייתה דירה לגמרי נטושה קרוב לבית שלי, שחמש וחצי שנים אני סובלת אלימות משכנים שלי.

הבת שלך הייתה לדעתי בשירות צה"ל - - -

נכון.

איך היא?

ברוך השם.

היא מרוצה?

כן, ויש בעיות עם הבית.

בסדר, זה דברים פתירים.

שנה שלמה זה לא פתיר, זה ממש מריחה עם עמידר. הוא מקום מאוד קשה ונוקשה.

אז לא עברתם לבית?

עברנו לבית. הבית עם רטיבות, עם בעיה עם שכנה שהיא פולשת, אבל אני לא רוצה להגיע - - -

כן, לא ניכנס לרזולוציה הזאת. אני חושבת שזה דברים פתירים. אם את רוצה, תעבירי מכתב. זה לדעתי פתיר, כל הנושא של השיפוצים. צנרת, יש אחריות.

קודם כל תודה רבה שאני מגיעה. מאוד חשוב לי להביא את עצמי כאחת שיוצאת מהאלימות עשר שנים.

אני רוצה רק להדגיש ולהגיד שהגרוש שלי פתח עסק מוניות על שמי. לי לא היה מושג. הוא הרוויח 16,000 שקל ו-17,000 שקל כשלי לא היה כסף ללחם, כשאני והבנות שלי הלכנו להתחנן לרווחה באילת שיתנו לנו שובר או מוצרים כל יום שישי. הבית שהיה פעם בבעלות שלי, הוא מכר בזיוף חתימות שלי. אני הגעתי לפני שיסוף גרון, מעורפלת, חסרת הכרה לרווחה, ומשם הביאו אותי למקלט בבאר שבע. חמישה חודשים הייתי שם. הוא כבר ידע איפה אני נמצאת, ואת יודע מה? הייתי צריכה לצאת מקלט והייתי בסכנת חיים, למה? כי הוא עשה עליי כאלה חובות.

טוב, אבל אנחנו לא רוצים להיכנס רק לזה.

ברור. כשאתם אומרים, היה או שצריכה להביא 1,300 שקל לבן אדם, תשקלו גם כמה היא צריכה לשלם חובות שהם לא שייכים שלה. אני יצאתי מהמקלט במינוס מן המינוס.

תודה, הנקודה ברורה. אני חייבת להתקדם.

על הבנות שלי אני חייבת להגיד. הבנות שלי אחרי עשר שנים שהן בעצמן גם עברו אלימות, הן עושות עלייה. הבית הזה הוא בית הכנסת שלנו. זה המקום שאנחנו כל יום שמים יד במזוזה ואומרים תודה להשם שיש לנו אותו, כי זה הקרבת החיים. הבת שלי בת 20 ברוך השם, הגיעה לדרגות מאוד גבוהות. הבת הקטנה שלי אוטוטו בת 16. היא לומדת בסייבר, התקבלה עכשיו לאוניברסיטה. זה הכול בזכות המקום הזה שיש לנו, המקום הקטן.

תודה, יקרה. זה משנה חיים, ובעיקר אני חושבת שהן ראו גם אימא לביאה שנלחמה על זה. אני מאחלת לך שתרווי נחת מבנותייך, ותודה שאת כאן עדיין נלחמת את מאבקן של נשים נוספות.

בבקשה, רק שמך.

השם שלי זה מיטל כהן, אני מהפורום לדיור ציבורי. אני פעילת שטח. אני נפגעת אלימות במשפחה. אני דיירת דיור ציבורי. כל החיים שלי זה דיור ציבורי. מה שחשוב באמת זה להבין שקורת הגג זה הביטחון והיציבות של הבן אדם.

אני מלווה גם נשים שהן נפגעות אלימות במשפחה. לאחרונה גם אני נתקלת בדבר כזה שבתוך דיור ציבורי יש בני זוג ואז יש תופעה של אלימות במשפחה, ומה שקורה, מתחילים הדיונים מי נשאר בתוך הדירה ומי הולך מהדירה, והנשים בורחות עם הילדים שלהן מתוך הדיור הציבורי.

זה מצב טוב אם יש דיון מי נשאר.

משאירים בדרך כלל את הגבר, והאישה בורחת עם הילדים ואז אין לה איפה לחזור אפילו כשהיא קיבלה את הדיור הציבורי. מה עושים עם נשים כאלו? מה הפתרון של נשים כאלו?

זה לא פתרון אמיתי מה שקורה. תודה, יקירתי.

נעמי, בבקשה, מנכ"לית אישה לאישה.

בוקר טוב, טוב להיות כאן היום. אני מאוד שמחה על הדיון הזה. אני רוצה להודות לך, פנינה, משום שבעצם בעזרתך אנחנו הצפנו את כל הסוגיה של דירות המעבר. הייתי פה בדיון לפני פסח, ב-19 במרץ כשאת אמרת שיש הבטחה של המנכ"ל שפותחים עוד 20.

מה קרה מאז?

רציתי לשאול, כי אנחנו מפעילות חצי מהמסגרות. אנחנו מאוד מברכות על הצעד הזה. זה יגדיל את ההיצע של כל התמיכה.

נכון.

אני גם רוצה לומר שיש בזה מימד שיקומי. כל השיח שאנחנו מנהלות עכשיו על נשים שזקוקות לדיור ציבורי, בשאיפה, נשים שיוצאות מדירה, לפחות חלקן לא יצטרכו את כל המערך הזה אם הן יעברו - - -. אנחנו נורא נשמח לעדכון איפה זה עומד. אנחנו נורא רוצים להיות חלק. יש לנו מובנה בתוך ההסכם שלנו עם המשרד אפשרות להגדלת ההתקשרות.

אוקיי.

הרווחה, אני רוצה לומר ככה, אלף, הם עושים עבודה מצוינת, אבל אותי לא מעניין עם מי אתם מתקשרים. אני חושבת שבגלל שאתם מכירים את התחום, אתם צריכים כמובן לפעול לראות איך אתם בכל זאת נמצאים בתמונה. הובטח לי. אני מקווה שזה לא פעם שנייה שאומרים לי שהבטיחו לי, ופעם שנייה מפרים את זה, כי אז אנחנו נשתמש בכלים אחרים.

שמי אפרת אדרי שרעבי ואני מנהלת האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה שאמון גם על המקלטים.

את החלפת את?

יעל וייס.

ברוכה הבאה.

למעשה היום יש לנו 33 דירות מעבר ברחבי מדינת ישראל.

זה 22 מסגרות.

33 דירות שנותנות מענה בפועל ל-40 נשים, כי יש דירות שהן לאישה אחת ויש דירות עם שתי נשים, שהן יותר גדולות.

על נשים את לא יכולה להגיד לי ואני אסביר אחר כך, כי הביקוש הוא הרבה יותר גדול, אבל בגלל ההיצע אנחנו יודעים מה מספר האנשים שאנחנו נותנים.

אני רוצה להגיד בדיוק את העניין הזה. קודם כל המכרז שייצא בערך בעוד שנה וחצי ימשיך להסדיר את הנושא של דירות מעבר ואנחנו תמיד בודקים בין הביקוש להיצע.

מה עוד שנה וחצי?

יש מכרז לעד עוד שנה וחצי. כרגע גם המכרז הנוכחי, יש לגמרי אפשרות לכל עמותה שנמצאת במכרז להגדיל ב-50% את היקף הדירות שהיא מפעילה.

מי מביא להם את הדירות?

זה בהתאם לפורמט שהם מוציאים דיור בקהילה, וההתקשרות נעשית דרכנו, המימון נעשה דרכנו. ככל שיש צורך ויש ביקוש יותר גדול מההיצע, אז לגמרי יש גם כיום אור ירוק לפתוח כמות דירות מעבר.

ממי הם מקבלים את רשימת הנשים? מכם.

מי מפעיל את דירות המעבר?

הם מפעילים, אבל בסוף אתם נותנים להם את מספר הנשים, אז היא לא יכולה לבוא ולהגיד לך שיש ביקוש, כי הביקוש הוא אצלכם ואתם צריכים לאתר את הביקוש. אני אומרת את זה כמי שמכירה את התחום.

זה לא מדויק, מכיוון שמי שמפעיל את דירות המעבר הן אותן עמותות שמפעילות את המקלטים ומגבשות איתן תוכנית טיפול המשכית בחלוף הזמן במקלט. זה אומר שהמידע נמצא גם אצל העמותות שמפעילות את המקלטים.

לא אצלם.

גם אצלם.

יש הבדל. בדירות קלט לא. אני אומרת לך, אני לא הייתי רוצה שהיא תלך לדירות מעבר. אני בטעות קוראת לזה קלט. אני לא חושבת שהיא צריכה ללכת ולחפש עכשיו נשים.

היא לא צריכה לחפש נשים.

אתם צריכים לקבל את רשימת הביקוש מהמקלטים.

זה קיים. אני חושבת שיש פה איזה באג בתקשורת.

יכול להיות שלא הבנתי משהו ויש באג בתקשורת, אפרת.

ככל שיש ביקוש של עוד נשים, בכל רגע נתון אפשר לפתוח. אני לא מכירה שצובאים על הפתחים למענה הזה.

נעמי, למה שיקפתם לי שיש בעיה? בואו תשקפו לי את המציאות.

הרי אתם מפעילים 26 דירות מתוך היצע של 33 דירות הקיימות. ככל שאתם מכירים ביקוש יותר מהקיים, אתם יכולים לפתוח עוד 50% דירות.

קודם כל אנחנו פנינו אליכם בדיוק באוגוסט לפני שנה והייתה נכונות של ראש האגף לחשוב על זה ולדבר על זה, אבל מאז פרצה המלחמה.

במה פניתם אליהם?

בבקשה להגדלת ההתקשרות.

אבל היא אומרת שיש לכם רק 26 דירות מתוך 33 שאפשר.

אני רוצה להסביר כמה דברים. אני רוצה קודם כל להסביר שיש כרגע בעיה בשיפוי שאנחנו מקבלים מהמשרד כדי להגיע לסטנדרט שיאפשר לנו לקלוט את הנשים.

מה זאת אומרת?

המסגרת כפי שהיא מוגדרת על ידי משרד הרווחה היא מסגרת לשתי נשים, והשיפוי הוא של - - -

אני נתתי הנחיה להפסיק לשים שתי נשים בבית. זה בלתי אפשרי. המטרה של לבקש מהמנכ"ל להגדיל, זה כדי שלכל אישה יהיה את הפרטיות שלה עם הילדים שלה. משהו פה לא מתחבר לי. זה מרגיש לי איזה סוג של פגיעה בבזבוז של כספי ציבור בלי שאנחנו מחברים פה את כל הקצוות. אפרת, בבקשה שבי איתם. את המפקחת עליהם. אני רוצה קודם כל שיהיה מיצוי שכל אישה בבית אחד. כמה הגדלתם לנו?

פנינה, אם אפשר רק לדבר בשפה של המשרד. יש 22 מסגרות ודובר על להכפיל.

לא מעניין אותי. אני אומרת לך, את שומעת, זה הנחיה שלי. ממחר אתן יושבות, עובדות על זה שכל אישה תקבל בית עד ה-40 ומשהו. תבדקי את זה. מבחינתי אם זה 33, אין בעיה. תגדילו עוד 20. הובטח לי עוד 20, זה יהיה 53 דירות.

גם עליכם יש לי ביקורת. איזה מן דבר זה? תעבירו אותם לבית בנפרד.

אבל פנינה, סליחה, אני באופן אישי מגייסת את הכספים האלה מהסקטור הפרטי כדי שאני אוכל לקלוט נשים ושיגורו כל אחת לבד.

למה אתם לא מביאים להם את הכסף?

אני עושה את זה עם 90% מהנשים. את ה-10% אני לא מצליחה.

אתם מקבלים רק מבנה?

אנחנו מקבלות תוכנית שלמה שיש בה פערים תקציביים מאוד גדולים. אנחנו הצגנו את הנתונים פה בחורף.

ולא קיבלתם שום תוספת תקציבית חוץ מתוספת דירות?

לפני שבאנו לפה כמובן שהצגנו את זה למשרד. אני לא חושבת שיש בינינו חילוקי דעת מקצועיים.

יש חילוקי דעות כלכליים ואני אישית הייתי פה כדי להילחם מול האוצר שתקבלו תוספת תקציבית. הייתה פה מלי אורגד. אני לא איאבק את המאבק של הרווחה אם אתם לא תביאו את התקציבים האלה לנשים.

יש פער של 90% בעלויות. אנחנו מדברים רק על הדיור עכשיו, לא על כל ההיבטים האחרים. 90% פער בין מה שהמשרד נותן לבין מה שזה עולה לאישה.

בואי תסבירי לי עלות של בית אחד. אני לא הכי גאון הדור בדברים האלה.

עלות עולה לפחות 5,000 שקל לאישה, אם את מדברת גם על שכר הדירה, גם על ועד בית, גם על הריהוט שאת צריכה, גם על האחזקה. אנחנו הגענו לסכום של קרוב ל-5,000 שקל כשבפועל אנחנו מקבלים מהמשרד 2,500 שקל לאישה לחודש על החלק הזה, על הנתח הזה.

אני רוצה רגע להתייחס לדברים האלה.

אני רוצה שהכסף הציבורי שאנחנו נלחמות עליו שיגיע לרווחה, ילך לנשים האלה קודם כל. מצד אחד אני יכולה לנזוף בהם, אבל בתכל'ס אם הן מביאות חצי מהתקציב, אז היא יכולה להגיד לעצמה I rest my case.

אני גם לזה מטילה איזה שהוא סימן שאלה בנתונים שהוצגו פה.

למה?

כרגע יש מכרז שיצא לדרך לפני כמה שנים עם תעריף מובנה שמוצמד למדד כפי שנהוג במשק. אי אפשר באמצע המשחק לשבור את החוזה.

כן, אבל 2,500 שקל לאישה עם ילדים, מה זה נותן לך?

זה לא 2,500.

עם הצמדה למדד זה אולי 2,600.

לאיזה מדד זה צמוד, למדד השכירות או למדד המחירים במשק?

לקראת המכרז הבא שאנחנו שוקדים עליו - - -

לא המכרז הבא. סליחה, לא תיתני תשובה כזאת בוועדה שלי. אני לא מאלה שיחכו שנה וחצי. אני רוצה מיצוי של כל הדירות, של כל מה שקיים, כי כל אחת היא עולם ומלואו וכל ילד כזה של אישה מוכה זה הצלת נפשות. את תשבי איתם, אתם תביאו לי את הפערים ואתם תעזרו להם לסגור את הפערים האלה. אין נשים שמוכנות לגור עם עוד אישה, עם עוד ילדים. אין את זה. גם אלה שעושות את זה, זה באמת אלה שכבר אין להן ברירה בכלל. אני מבקשת שתשבו ותבינו שזה נושא אקוטי ודחוף, אחרת אנחנו נעשה את זה בחקיקה, ואחרת מבחינתי הרווחה יפסיקו לקבל ממני מחמאות בוועדה הזאת. איזה מן דבר זה? תשבו בבקשה, תסגרו את הפערים. זה גם לא כסף גדול. 2,500 כפול 40, התוספת שאנחנו מדברים עליה.

100,000 שקל.

מיליון בערך לשנה. את יודעת מה? אנחנו נלחמנו על הרבה יותר תקציבים מול האוצר, שלא יקצצו לכם בזמן מלחמה עם ה-15%. גם השר נתן הבטחה. אני לא מבינה את העניין הזה. אם זה שיקול של מנכ"ל ואת כמנהלת אגף, אתם תצטרכו לדעת את המענה הזה.

יש הרי הסכם שגוזר בצידו תעריף מסוים שנקבע נכון לסל השירותים שאמורים לספק. ברגע שמפצלים שתי נשים לאישה אחת, מן הסתם התעריף צריך לעבור. זה פרוצדורה שצריך. זה שבירת הסכם.

לא, זה לא שבירת הסכם, כי בשביל שתשברי הסכם הצד השני צריך להגיד ששברת את ההסכם. אני אומרת לך כזה דבר, מכיוון שאני גם בעצמי משפטנית ועורכת דין, תשבו, תמצאו את הפתרונות. ברוך השם במשרדי הממשלה כשרוצים למצוא פתרונות, מוצאים אותם, מצידי כנספח להסכם. אני בטוחה שהם לא יתנגדו לחתום על זה, נכון?

לא, גם יש לנו תקדימים לזה כי עשינו את זה עם - - - בשעתו.

אני רק רוצה לסנגר רגע על אפרת, כי את לא היית בתפקיד לפני שנה כשהצגנו נייר עמדה מאוד מקיף.

בסדר, זה לא אישי. היא יודעת, אפרת.

ישבנו עם הפקידות. הם אמרו, אתן צודקות.

אם לומר את האמת, אמרת, אפרת, לא היית. למרות שאני לא רוצה להעליב אף אחד, אנחנו שמחים שאת כאן עכשיו. הנציגה האחרונה לא רצתה בכלל את הדיון, אם אתן זוכרות. אני לא זוכרת אפילו את שמה, אז ככה שלא פגעתי באף אחד.

הנייר הזה הוצג גם לוועדה. אני מוכנה ברצון לשלוח אותו שוב. הוא מאוד מקיף. הוא מביא את הנתונים. השורה התחתונה היא של פער של 90% בהיבטים הפיזיים, ופער של מאות אחוזים כשמסתכלים על כלל השירותים שהמערך הזה צריך לתת. גם להגיד שכבר לפני שבע-שמונה שנים דובר על זה שצריך לעדכן את התעריף של הדיור.

בסדר, תודה. אני מבקשת שבהנחיות יהיה שאתם מביאים. כמה זמן אתם צריכים, שבועיים, שלושה שבועות? כמה זמן את צריכה, אפרת?

קצת יותר. המשמעות היא לבנות תעריף חדש. זה לא מהלך של מהיום למחר. גם לא מהיום לעוד שבועיים.

חודש?

אני אראה מה אפשר לעשות. אין לי דרך לנקוב לך פה בלוח זמנים, כי אני מכירה את הפרוצדורה שזה צריך לעבור במשרד, בוודאי כעת שזה בעיתות מלחמה, אבל אנחנו נקבע פגישה ונראה איך אנחנו - - -

לא, לא, לא. אני אבקש תוך חודש ימים.

פנינה, עוד מילה אחת על הביקוש.

נעמי, לא. תודה.

עו"ד מירב שיבק, הסיוע המשפטי, בבקשה, בזום.

היי, קודם כל תודה על הדיון החשוב הזה. קודם כל אני מצטרפת לדברים החשובים שנאמרו קודם על ידי הפורום ועל ידי הפעילים. הנושא של נשים באלימות, אלימות כלכלית ואלימות פיזית כמובן לא מקבלות מענה בדיור ציבורי, לא בנוהל הישן שכרגע נמצא בדיון בבג"ץ וחוסם אותן כמעט כליל. אגב, גם כאלו שעונות על התנאי של נכות, הרבה פעמים הוועדה בשיקול הדעת שלה נותנת להן ניקוד נמוך מאוד ביחס למה שהיא יכולה לתת, ואז הן לא מגיעות לתנאי הסף לדיור הציבורי, זאת אומרת שממש אין להן שום מענה. הנוהל החדש שהוצג הוא נוהל שנראה כאילו ממש לא רוצים לתת דיור ציבורי. את צריכה להיות כל כך מסכנה, מעבר לעניין הזה של שכר מאוד נמוך וחוסר בדירה.

נאמרו פה דברים נכונים מאוד וחשובים לגבי נשים שבורחות מדירות, שלכאורה נתונות באלימות כלכלית או באלימות פיזית, לכאורה יש להן נכסים אבל אין להן גישה לנכסים האלו, והתנאי הזה הוא תנאי מאוד בעייתי.

גם יש כאלה שיתנו לך את הגט רק אם תוותרי על הנכסים.

נכון, אבל עצם העובדה שהיה לך נכס, יעמוד לך לרועץ כשתבואי לוועדת החריגים, פלוס זה שאת צריכה עוד חמישה קריטריונים. את צריכה להיות באמת מסוממת, ברחוב.

אני אגיד למה העמדה הזאת היא כל כך חשובה, כי בסוף משרד השיכון לרוב עוסק במבנים. יש פה גם אנשים שעוסקים באנשים. אתם עוסקים באנשים, אבל הסיוע המשפטי לא חשוד כאיזה פורום חיצוני למרות שאני לא חושדת בפורום, אלא רק דברים טובים.

גואלי, אני רוצה שגם תשבו איתם כדי שתשמעו את הסיוע, איפה הם כמייצגים מטעם המדינה רואים את הפערים והפגיעות, כי שוב, אם אין גישה לנכים, ואנחנו מדברים על אלימות כלכלית, שלא לדבר אחרי זה על נשים שמוותרות רק כדי לקבל למשל את הגט כי הן עגונות, ועוד, אז אנחנו מבינים שיש נגזרות שונות וזה לא משתקף בסעיף כזה או אחר של קריטריון.

גם בנוסף ריבוי הדרישות, הגם וגם וגם, עמידה בחמישה קריטריונים, שניים משמעותיים, חבל שלא התייעצו איתנו ולא התייעצו עם הפורום. אנחנו תמיד שמחים לדבר וגם דיברנו עם המשרד בעבר. הנוהל הזה הוא נוהל שהמשמעות שלו, אנחנו לא רוצים לתת דירות. זה פשוט נורא ואיום. נשים באמת נמצאות במצוקה קשה מנשוא והן לא מצליחות לקבל סיוע ולא מצליחות לקבל מענה. אנחנו קוראים לעשות שינוי חשוב וגדול ומשמעותי בעניין הזה. מה שיש כרגע לא מספק בשום צורה.

בסדר גמור.

עובדת סוציאלית, מיכל אוריון שגיא, מנהלת תחום שירותי חירום, טיפול ושיקום, בויצו, בבקשה.

באלימות במשפחה בויצו, ואנחנו עובדים על לקצר את זה. תודה על הדיון ועל השותפות. אני רוצה רגע לעשות זום-אאוט ולהעיר הערה ראשונה, והיא שלמדינה יש עניין לצמצם ולהעלים אט-אט את הדיור הציבורי, ולכן אין יותר אלא פחות ופחות. אנחנו זקוקות למגוון של מענים עבור נשים נפגעות אלימות בכלל ויוצאות מקלט בפרט. דירות מעבר הן מאוד חשובות. הן יכולות מאוד לצמצם את הצרכים ואת הבעיות, אבל הן פתרון אחד וגם הוא זמני, והאלימות היא כרונית והיא נמשכת לאורך שנים, ונשים תצטרכנה תמיכה וסיוע לאורך שנים על מנת שהן תוכלנה לצאת ממעגל האלימות ולא לחזור אחורה אל בן הזוג האלים ואל הבית.

אנחנו צריכים לגוון את המענים שאנחנו נותנים, גם להנגיש את ועדת החריגים לנשים נפגעות אלימות ולהקל עליהן לגשת לוועדת החריגים, וגם לאפשר לאישה שהיא יוצאת ממקלט לקבל סיוע בשכר דירה כמו מי שממתינים לדיור הציבורי. זה כמעט פי שלוש ממה שאישה מקבלת היום כשהיא יוצאת ממקלט מבחינת סיוע בשכר דירה, והסיוע בשכר דירה שאישה יוצאת מקלט מקבלת, מצטמצם. הוא ניתן רק לשלוש שנים והוא מצטמצם בכל שנה.

ראיתי פה גם דוח של אדווה. אחר כך תציגי.

כל התעריפים האלה שאנחנו מדברים עליהם לא עודכנו שנים ארוכות, לא צמודים לשום דבר. פשוט נשארים תעריפים שהולכים ונהיים יותר ויותר נמוכים ופחות פחות ריאליים לחיות מהם.

אם ישוו את הסיוע בשכר דירה לממתינים לדיור ציבורי, תקן אותי אם אני טועה, הוא יכול להגיע ל-3,900 שקל לאישה עם ארבעה ילדים לעומת מה שמקבלת היום אישה עם ילדים בשנה ראשונה, 1,370 סיוע בשכר דירה.

גם יש כאלה, 774.

נכון. אישה עם ילדים מקבלת 1,370 שקלים.

כשאנחנו מתייחסים לנשים יוצאות מקלט, הן הרבה מאוד פעמים נשים צעירות מאוד ויש להן ילד או שניים, לא חמישה ושישה ילדים, פשוט כי הן מאוד צעירות. הן עוד לא הספיקו ואז היכולת שלהן מצטמצמת עוד יותר.

אם פונה אליי אישה ואומרת לי, אני צריכה לעשות עוד ילד כדי שאני אוכל לצאת מהמעגל, והולכת ועושה ילד נוסף עם הגבר האלים, אני החזקתי את הראש, אני לא האמנתי למשמע אוזניי.

זה המקרים לצערי.

לגמרי.

הערה אחרונה, את אמרת את זה בהתחלה. אני חושבת שזה משהו שצריך להיות הכי לנגד עינינו. גם אם אני לא בסכנה שירצחו אותי, אני רוצה סתם להיפרד מבן זוג שהוא אלים ואפילו אלים לייט. אם אין לי לאן ללכת, אם אין לי יכולת לגור במקום שהוא מכבד, שהוא בטוח עבור הילדים שלי, שלא סוחרים בסמים מתחת לבית, מקום שאני אוכל לשקם את חיי, אני לא יכולה - - - . אישה זקוקה לסיוע של המדינה.

ויצו יכולים להעביר לנו בבקשה נייר אולי עם נתונים, עמדה?

אנחנו העברנו נייר עמדה של פורום העמותות שמפעילות מקלטים. פורום העמותות שמפעילות מקלטים העביר את נייר העמדה.

כן, כן.

זה ביחד איתנו.

יחד אתכם, נכון.

כל הדברים האלה הגיעו לגברת גואלי? לא. הפגישה, חשוב מאוד שלפני זה תעבירו לה את כל זה, כולל את פורום אדווה.

הועבר על ידי מנהלת הוועדה למשרד השיכון, חוץ ממה שהגיע הבוקר. גם זה יועבר בעזרת השם.

מרכז אדווה, בבקשה, מידע על שוויון וצדק חברתי בישראל.

תהילה שרעבי, מרכז אדווה. אני רק אשלים מספר נתונים ברמת המקרו, שיעזור לנו להבין את התופעה, גם את הפערים בין מספר הנשים שזקוקות לסיוע ולא מקבלות אותו בפועל, לבין מספר הנשים שמקבלות את הסיוע.

מה הפער?

אני אציג כמה נתונים. בכל שנה אין לנו נתונים מדויקים ביחס למספר הנפגעות מכל סוג של אלימות, כלכלית, פיזית או נפשית, אבל אנחנו מדברות על מספרים של עשרות אלפי נשים בשנה. באותו זמן רק כ-700 נשים נעזרות במקלטים.

כן, זה הקצה של הקצה.

כפי ששמענו קודם, רק 40 מקבלות מענה בצורה של דירות מעבר. לגבי סיוע בשכר דירה שגם הולך ונשחק, כ-1,500 נשים מממשות את הזכאות שלהן בשנה לסיוע בשכר דירה. נתונים שכן יש לנו על היקף תופעה של נשים שמגיעות למצבים קיצוניים וניגשות לבית המשפט ומבקשות צווי הגנה, מדובר על כ-10,000 נשים בשנה, זאת אומרת שהצורך הוא הרבה יותר גדול מהמענים שניתנים בשטח, ואני חושבת שחלק מהמטרה כאן שמשרד השיכון מגיע, זה באמת לקבל את האחריות לספק קורת גג בתוכה לאותן נשים.

יותר מזה, אנחנו גם בוודאי מבינים את הסיוע לילדים והוצאה שלהם ממעגלים רבים אחרים של סיכון, למרות שאני לא אוהבת בעלויות. אני לא אוהבת לדבר בחיסכון למדינה, אבל ברור שזה חוסך בהרבה מאוד רבדים לקופת המדינה.

אני אומר את האמת, זה מאוד מאכזב לבוא לפה, ולא קורה לי עם הרבה דיונים, לא עם הצבא, לא עם משרד ראש הממשלה, לא עם משרדים אחרים. תמיד באים עם תוצאות. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לעשות את זה. זה התפקיד, זה הכנסת. אני אתן הנחיות ואני מצפה שאתם תחזרו עם תשובות. אנחנו נעשה רק על משרד השיכון, בעזרת השם בעוד כשבועיים אחרי שכבר ישבת איתם, ומה ההמלצות שאפשר לשנות, ולבוא עם זה ולהציג בוועדה. כן, לסיכום.

אם אנחנו מדברות על תקציבים, אני ראיתי שבדיון הקודם דיברנו על מה סדר העדיפויות מבחינת תקציבים. אנחנו רואים שגם התקציב לסיוע בדיור ירד מ-16.5 מיליון ל-13.9. התקציב בפועל שהוקדש למענקי סיוע בדיור, ירד.

לנשים?

לנשים נפגעות אלימות שהן מסתייעות - - -

ירד מכמה לכמה?

אין לנו הגבלה בזה.

אבל היא יודעת מה היא אומרת. תיראי, הגבלה יש בהמון שיטות. שליטה בצינור של הכסף, שליטה בקריטריונים. את רוצה שאני אסביר את זה עוד יותר? אומרים לך הסיוע המשפטי, הפורום לדיור, כל העמותות, ויצו שמייצגים נשים מימים ימינה. מה זה האטימות הזאת? אומרים לך שהמצב הוא יותר גרוע. לא נקבל את זה.

אנחנו לא מגבילים.

אל תבטיחי לי הבטחות שווא. בסוף זה לא החיים שלי, זה חיים של נשים שנמצאות עכשיו תחת אלימות ובסכנת חיים.

אף פעם המשרד לא אמר למישהי שהיא נפגעת אלימות, את לא זכאית לקבל סיוע.

הכסף כן קובע.

אני יכולה להביא לך הרבה נשים שכן אמרו להן שהן - - -

לא, לא, את לא מתערבת. אם אני אומרת לך שיש ירידה, אומרים לך פה מרכז אדווה, יש ירידה בתקציבים שניתנים לנשים, וזה בכלל לא משנה אם זה צבוע או לא. הן יודעות יפה מאוד לבדוק את הדברים האלה. את לא יכולה לאטום אוזניים, לבוא ולהגיד, אין בעיה.

אני לא אוטמת אוזניים.

את אוטמת אוזניים - - -

אני רוצה להגיד שאין לנו הגבלה בסעיף התקציבי של נשים נפגעות אלימות לקבל סיוע.

גברת, את אוטמת אוזניים ומנותקת מהמציאות כשהם כולם פה אומרים לך שכרגע אתם שמתם מצב של שער כניסה בעייתי שפשוט זורק כמעט את כל הנשים החוצה. זה לא מקובל עליי. אם את לא תביני את הבעיה, את לא תוכלי לפתור אותה. זה לא כסף של אף אחד במשרד השיכון.

הדרך היא כה קשה להגיע לדבר. צריך להקל על הדרך.

זה טיפול של יום-יומיים שהן מקבלות כבר סיוע. אני לא מבינה על זה איזה דרך. אנחנו מלווים על ידי משרד הרווחה בעניין. אנחנו מקבלים את הכול מהם, אז אני לא מבינה מה - - -

גואלי, אתם תשבו ואת תכירי את הבעיות. תשבי קודם עם הסיוע, אם כל כך קשה לך לשבת עם פורומים, למרות שזה אנשים מדהימים שבאמת מייצגים את המוחלשים ביותר בחברה. שבי עם ויצו שזה גוף מאוד מוכר על ידי המדינה, ואחרי זה אם את תרצי, תשבי גם עם הפורום הציבורי, אם זה כל כך קשה לכם, אבל את לא תגידי לי אין בעיה, כי יש בעיה. לי אין את הפריבילגיה לקבל את עמדתך פה בוועדה כשאני אומרת לך שכל הנשים האלה, שכן, הן לא פה כי הן מפחדות, רבות מהן לצאת ולהגיד, בעלי מתעלל בי, מכה אותי או עומד לרצוח אותי. זה הנשים.

אני יכולה מילה?

לא. אני אתן את זכות הדיבור לסיכום לנציגת משרד השיכון, ליאת, בבקשה.

רק אמרתי שכל בקשה שמגיעה לפתחנו, אנחנו לא מונעים את קבלת הסיוע. היא תקבל את הסיוע ותקבל את הזכאות. אנחנו מטפלים בבקשות האלה ביום.

כל בקשה?

כל בקשה.

אז אין צורך בקריטריונים.

אין לנו קריטריונים לנשים נפגעות אלימות.

אני אגיד לך משהו, אנחנו כנסת ישראל פה. אני לא בונה על אנשים טובים רק, כי היום את בתפקיד, ואני תמיד אומרת, ומחר את לא בתפקיד. אותי מעניין מה הקריטריונים, מה החוקים, מה התקנות. כרגע הקריטריונים האלה הם שער סגירה. תלכי, תעשי שיעורי בית ותחזרי לוועדה. אני מסכמת את הוועדה.

הוועדה מצרה על כך שלמרות שעברו חודשים ארוכים מאז התקיים כאן דיון, וניתנו הנחיות ברורות למשרד השיכון להתקדם בנושא הסיוע לנשים שהן חוות אלימות במשפחה, טרם נמצא להן פתרונות. הוועדה הנחתה לקיים שיתוף ציבור עם כלל הגורמים העוסקים בנושא. גם הדבר הזה לא בוצע. אבקש ממנהלת הוועדה שנוציא מכתב לשר ולמנכ"ל בעניין זה.

הוועדה מבקשת ממשרד השיכון בפעם השנייה לשבת עם כלל הגורמים הרלוונטיים, לשמוע את קולות נציגי האזרחיות שנמצאות בסיטואציה בלתי אפשרית, ולגבש תוכנית פעולה שמשרד השיכון יציג כאן בעוד חודש ימים.

הוועדה קוראת למשרד הרווחה לשבת עם עמותת אישה לאישה והארגונים שעימם התקשרו במכרז על הפעלת דירות מעבר, ולפתור את הפערים הקיימים, כך שיהיה מימון לנשים לדירת מעבר אחת בשביל משפחה אחת.

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:50.