פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
ועדת המדע והטכנולוגיה
08/07/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 40
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, ב' בתמוז התשפ"ד (08 ביולי 2024), שעה 10:06

מצב לימודי מדעי הרוח - בהמשך לדוח מצב המדע, התשפ"ג-2022

חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר
מטי צרפתי הרכבי

אחמד טיבי
עופר כסיף

ד"ר טלי יניב - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

יובל כהן - אגף תכנון ופיתוח, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

פרופ' מרגלית פינקלברג - סגנית נשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

פרופ' ישראל ברטל - חבר הוועדה לבדיקת מצב מדעי הרוח, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

גליה פינצי - מנהלת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

סימה דניאל - מנהלת החטיבה למדעי הרוח, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים

ד"ר מרק אסרף - מנהל בכיר פיתוח אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

ד"ר הילה בן טובים - ממונה סגל אקדמי ותפוקות מחקר, אגף התכנון, המועצה להשכלה גבוהה

ערן בר-עוז - ראש מערך דוברות וממונה קשרי ממשל, המועצה להשכלה גבוהה, ות"ת

דבורה מרגוליס - ראש מינהל, ועד ראשי האוניברסיטאות

פרופ' ניסים אוטמזגין - דיקן הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים

ד"ר נועה גדי - עמיתת הוראה במדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב

תובל קליין - ארגון סגל ההוראה והמחקר, אוניברסיטת תל אביב

נתנאל בר-יהודה - דוקטורנט, סגל ההוראה והמחקר, אוניברסיטת תל אביב

פרופ' מיכאל אביעוז - הדיקן הנכנס של מדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן

מירה גולומב - מזכירה אקדמית, אוניברסיטת בן גוריון

יערה לוריה - סטודנטית, אוניברסיטת בן גוריון

ד"ר רחל יוקליס - ראש אגף אוספים, הספרייה הלאומית

ליאור פרלמן - מייסד ומנהל שותף, "דרך רוח", לקידום מדעי הרוח בישראל

נעמי דיסקין - ארגון חותם

אפרת מצ'יקווה - אחייניתו של גדי מוזס החטוף בעזה

יהודה כהן - אבא של החייל נמרוד כהן החטוף בעזה

נועם דן



- מטה משפחות החטופים, אימה ואחייניתה נרצחו



משתתפים באמצעים מקוונים -

פרופ' רחל גלי צינמון - דיקנית הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת תל-אביב

ד"ר סיגל נאור - מייסדת ומנהלת שותפה, "דרך רוח", לקידום מדעי הרוח בישראל

איילת חאקימיאן

אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.



מצב לימודי מדעי הרוח
בהמשך לדוח מצב המדע, התשפ"ג-2022

בוקר טוב לכולכם. הנושא בו אנחנו דנים היום הוא חשוב במיוחד אבל לפני הנושא שעל סדר היום, אם אנשים ממשפחות החטופים רוצים להביע עמדה, רוצים לדבר, יש להם את כל הזכות לעשות זאת בתחילת הישיבה.

אתם רוצים קודם להקרין את הסרטון או קודם תדברו? סרטון. בבקשה.

(הקרנת סרטון).

אין דבר יותר אמיתי מאימא. האימא שדיברה ואמרה שהיא מריחה את הבן שלה. מקווים שהעסקה תצא לפועל, או המתווים, מילה יותר אנושית, וחבל שמערימים עוד קשיים. חבל, חבל על כל יום נוסף.

אחרי הדברים האלה, זה באמת קשה. תודה לכם שנתתם לי לדבר. כרגיל, וזו הוועדה השלישית שאני נמצא, אין כאן אף אחד מהקואליציה, דבר מאוד מאכזב. אולי מאוד ברור, כי הם פשוט לא רוצים לשמוע אותנו.

אני יהודה כהן, אבא של החייל החטוף נמרוד כהן.

אני רציתי לקרוא מספר שיצא בעוד כמה שבועות שנקרא "מר הפקרה", ספר של קיבוץ מאמרים שכתבו אנשים שונים, פובליציסטים, סופרים, גם ממשפחות החטופים. אני תרמתי לספר הזה מאמר. זה ספר שמנציח את מורשתו של ראש ממשלתנו בנימין נתניהו, מר הפקרה. רציתי לקרוא את המאמר שתרמתי והוא נקרא: נתניהו אסוני, סיפור של הפקרה.

זה התחיל ב-1991 לפני ועידת מדריד ששמענו על איזה אחד ביבי, סגן שר, שיודע לדבר רהוט. על בסיס שקרים כמו הקלטת הלוהטת, הם שכחו מה זה להיות יהודי ופרס יחלק את ירושלים, קיבלנו אותו כראש ממשלה. אחרי בראון-חברון, מנהרות הכותל, סלע קיומנו ושחרור מנהיג החמאס הראשון יאסין, נקרא לזה ביבי-חמאס חלק א', נפטרנו מאותו נתניהו. חשבנו שנפטרנו ממנו לתמיד אבל בשנת 2009 קיבלנו אותו בחזרה והפעם ל-13 שנים של דרדור ורידוד המערכת הפוליטית הישראלית, המערכת הביטחונית והחברה.

את יחסיו עם החמאס הוא המשיך לטפח, שחרור סינוואר, ביבי-חמאס חלק ב', וכדי להראות שהוא יכול להחזיק את המקל, הרשות הפלסטינית והחמאס, משני קצותיו, החמאס התחיל לקבל ממנו מימון בבלדרות כספים, מראש הממשלה נתניהו. זה כמובן ביבי-חמאס חלק ג'.

ייסוד-מיסוד מכונת הרעל.

השלב הבא היה הסתבכותו המשפטית של הנ"ל בשחיתות, שוחד והפרת אמונים. חקירות והגשת כתב אישום נגד נתניהו, להלן הנאשם.

עם חמאס חזק ומחוזק בדולרים, שחיתות שלטונית, מכונת הרעל – הכול היה מוכן למערכה האחרונה לפני האסון, התיקונים הקלים במערכת המשפט או המהפכה המשטרית או הקנוניה נגד מדינת ישראל. בעיצומו של תהליך זה קיבלנו פיתול היום בעלילה באירוע 7 באוקטובר. כתוצאה מכל תכלוליו, שקריו ופשעיו של סגול השיער, קיבלנו את אסון ההפקרה הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל. ההפקרה והאסון בחסותו של הנאשם הם תוצאה של הזנחה, החלשה, חיפוי וריצוי, הזנחת הביטחון, כן, מר ביטחון חשב רק בגדול – איראן. מה לו ולקטנות כמו ארגון החמאס שהוא אישית טיפח? החלשת המערכת החברתית והמשפטית כדי שלא תפריע לו לעשות כרצונו. בחיפוי על הסתבכותו המשפטית הוא היה מוכן לרצות כל גורם פוליטי קיצוני, גזעני ומשיחי, להיכנס למעודדי הכאוס בגדה ולדלל את כוחות הצבא סביב הרצועה והעברתם לגדה. בכך הוא הפקיר את תושבי עוטף עזה לשחיטה, שריפה, רצח, אונס וחטיפה. בכך הוא הפקיר את חיילי וחיילות צה"ל ללא אמצעי לחימה סבירים, בכוח מדולל, להרג, שריפה וחטיפה. בכך הוא הפקיר את בני נמרוד.

גם אחרי חודשים של "לחימה" במירכאות, לא ממש לחימה, אחרי חודשים של צפון מופקר ומאות חיילים נוספים הרוגים, אחרי אנחנו כפסע מניצחון ואנחנו לקראת הניצחון המוחלט, הנאשם סגול השיער, מסיבות פוליטיות ואישיות, המשיך להפקיר ולזנוח את החטופים שנותרו במנהרות ובכלובי החמאס. כדי לשמור על ממשלתו הפלילית, העבריינית והמשיחית קיצונית הוא לא מוכן להפסיק להקריב את חיילי צה"ל על מזבח שלטונו. בכדי לברוח ממשפט וכלא הוא ממשיך להפקיר את יתרת החטופים במלתעות בני בריתו החמאס וידידו משכבר הימים יחיא סינוואר.

זה אסוני, זה אסון מדינתנו, זה סיפורו של המפקיר נתניהו.

תודה רבה.

תודה.

שלום. שמי אפרת מצ'יקווה, אני מרגישה מאוד בנוח להיות בתוך החדר הזה עם הוועדה החשובה הזאת מכיוון שעד לא מזמן הייתי בתפקיד נספחת תרבות מדע וחדשנות של ישראל ביפן. נעים מאוד. שלום ניסים.

זה מאוד מאוד קשה. אני חושבת שכולם בוועדה הזאת מבינים עד כמה חשוב החינוך, עד כמה חשוב המדע, התרבות והטכנולוגיה שלנו, הספר, משמעות הספר.

קראת "על החוף"?

קראתי מזמן.

זה מיפן.

הרבה דברים טובים והרבה ערכים מגיעים אלינו מיפן, הרבה ערכים של אחריות, של לקיחת אחריות, של הודאה באשמה, של כבוד, של יראה, של כמה מעשה האחד בעצם משפיע על ההרמוניה הכוללת ויש לנו הרבה ללמוד מיפן.

ברשותכם, אני אקרא טקסט שכתב תת-אלוף במילואים אמל אסעד, מכתב לחטוף האלמוני.

"אנחנו לא מכירים ויתכן שלא נכיר לעולם. נחטפת ביום ה-7 באוקטובר ומאז לא שמעתי עליך ולא ראיתי אותך. אני רק מקווה שאתה עדיין חי".

אגב, זו התמונה של דודי גדי מוזס שנחטף מניר עוז. איש מקסים, איש של מדע וטכנולוגיה.

"לאורך השנים למדנו וחונכנו שבמדינת ישראל לא מפקירים פצועים, הרוגים וחטופים בשטח, שאנחנו ערבים זה לזה. תשעה חודשים שאתה וחבריך נמקים אי שם במרתפי הרצועה, מרחק כמה דקות נסיעה מהגבול ומרחק שנות אור מחזרתך. ניר עוז נמצאת מול חאן יונס, בערך חמש דקות.

כמוני בטח גם אתה לא האמנת שמדינת ישראל תפקיר את אזרחיה. האם שיערת בנפשך שיש לך מחיר, שאתה חלק מעסקה? הידעת? יש אסירים איכותיים שהחיים שלך לא שווים את שחרורם ויש איכותיים פחות שלגביהם הוויכוח הוא על כמות. הידעת שהחזרתך הוא נושא פוליטי? כן, פוליטי. יש פוליטיקאים שמרוויחים על חשבון אי חזרתך, על חשבון החיים שלך ודווקא הם אלה שהיו אמורים לשמור עליך מכל משמר ולהחזיר אותך בכל מחיר".

כן, בכל מחיר להחזיר לנו את גדי.

"ראש הממשלה שהיה אחראי על שלומך וביטחונך הוא עדיין לא התפטר, אם תהית, לא מעוניין להחזיר אותך בחיים, בטח שלא במחיר גבוה אבל לזכותו ייאמר שמול המצלמות הוא מתקשט בסיכת החטופים.

ראש הממשלה שהיה אחראי על ביטחונך ונכשל מפקיר אותך היום להינמק ולמות במנהרות החמאס. דע לך מי שבגד פעם אחת, יבגוד תמיד. ראש הממשלה שבחוק הלאום בגד בי, בעדה הדרוזית, ב-20 אחוזים מאזרחי המדינה בגד, יבגוד גם בך ובעוד 120 חטופים לשם ביטחון משרתו".

כבוד רב הוא לי להקריא קטע מחברינו אחינו מהעדה הדרוזית.

"אחסוך ממך את שמותיהם של חברי הממשלה שאומרים בפה מלא שחייך אינם שווים את המחיר. אם אתה תוהה מה לגבי כל שאר חברי הממשלה, גם כאן חביבי צפויה לך אכזבה קשה. חלקם עונדים דסקית עם הכתוב 'הלב שלנו בעזה', עם זה אני מסכים, לכל אלה באמת אין לב. צר לי לאכזב אותך, בעיני הממשלה להרוג את סינוואר זאת משימה חשובה יותר מהחזרתך. אפילו המציאו לזה שם – הניצחון המוחלט. מבחינתם תמונת הניצחון תהיה הראש של סינוואר, גם אם אותך יחזירו בשקית, חס וחלילה.

בכל זאת אני רוצה שתדע שהמשפחות שלך ושל שאר החטופים, האימהות הלביאות, עם ישראל היפה ומי שהתחנך על המשפט 'ערבים זה לזה', אלו נלחמים בכל הכוח להחזרתך. תמונותיכם תלויות בכל פינה בארץ, כבישים נחסמו, הנשים נכנסו לכלובים, עד לגבול הגיעו לצעוק את שימך בתקווה שתשמע. אלו מנסים בכל דרך ללחוץ על הממשלה להחזיר אתכם עכשיו. דע גם שחבריך הלוחמים הגיבורים עזבו את בתיהם, חלקם לצערנו אף הקריבו את חייהם בניסיון להציל אותך".

אני מזכירה לכם שבשבוע שעבר איבדנו 13 חיילים ולי יש שני לוחמים".

אלא שבממשלה יושבים שרים, ביניהם המתיימרים להיקרא מאמינים, המסרבים להחזיר אותך במחיר גבוה על אף שמצוות פדיון שבויים היא מן הנעלות שבמצוות. לאלו שווה הכיסא יותר מהחיים שלך ושל שאר החטופים".

הקטע הזה ייכנס לספר. אני מבקשת מכם, החיבוק, ההבנה, העטיפה של אזרחי ישראל שבעד שחרור החטופים, ואלה לא רק משפחות החטופים, הוא חיבוק חשוב אבל המעשים שלכם, הפרקטיקה, להביא את המצב לידי כך שתיפסק המלחמה ויוחזרו כל החטופים, המתים לקבורה והחיים לשיקום, הם ביטחון מדינת ישראל. הם הביטחון שאנחנו נוכל להשתקם מהשואה הנוראית שעברה עלינו והם העתיד שלנו.

בחדר הזה יש הרבה אנשים מאוד חכמים ומנוסים ואני מבקשת מכם תתגייסו, תגייסו את כל מי שמסביבך כי אנחנו באמת חייבים להחזיר אותם הביתה, להחזיר ביטחון למדינת ישראל ולהשתקם כדי שבפעם הבאה שנתכנס בוועדה הזאת נדון במדע, בטכנולוגיה ובחדשנות ובמשמעות החזקה והמשמעותית של חינוך במדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה.

תודה לך. תודה לך גם על המילים בכנס השלום. תודה שהזכרת כל כך את החטופים.

תודה. יש עוד מי שרוצה לדבר?

חברות וחברים, כמו שאמרתי מספר פעמים, אנחנו יכולים להיות חלוקים פוליטית אבל ברמה האנושית אנחנו כולנו צריכים להיות תמימי דעים באותו רגש אנושי וצריך לראות את כל החטופים במקומם הטבעי, אצל המשפחות שלהם. לכן אנחנו תומכים במתווה. המילה עסקה, היא מילה בעייתית כלפי בני אדם. המילה הנכונה יותר היא מתווה בו תמכנו מהרגע הראשון. היה צריך אומץ לומר ב-8 באוקטובר רק מתווה. אני חושב שכל זה מתחדד עוד יותר ויותר ולצערי הרב – אתם לא חייבים להסכים איתי – אם מדובר על פסע, אתמול היה פסע ממתווה והוא הערים עוד קשיים. לכן אנחנו שותפים למאבק.

תרשו לי, ולא כל אחד חייב להסכים איתי, שאני רואה שמה שיכול להיות ערב לחיים דמוקרטיים בטוחים וטובים שמגיעים לנו, זה לחתור לשלום, להכרה בעובדה הכול כך פשוטה שבמולדת הזו יש שני עמים ומגיע לשניהם זכות להגדרה עצמית, לחיות בכבוד, בשלום, כמו שבאמת מגיע לנו ולילדים שלנו.

אמרתי כמה מילים פוליטיות. זה לא מחייב אף אחד אבל זו דעתי האישית.

העניין הוא שאנחנו חייבים להוציא אנשים החוצה. הדרך הדמוקרטית שלנו היא למחות בחוץ ואנחנו צריכים אתכם, אתם ממשרד החינוך, ממשרד החדשנות המדע והטכנולוגיה, מהספרייה הלאומית, מהאוניברסיטאות. אנחנו צריכים אתכם ברחובות יחד עם חברי כנסת ויחד עם אנשי חינוך ואקדמיה כי זה הקול שלנו. הקול שלנו הוא שם. אין לנו שום דרך אחרת להשפיע. אני לא מצליחה להבין, הלב שלי שותת מדמעות, כיצד יכול להיות שאין עדיין מיליון אנשים ברחובות. הכיצד? עתיד מדינת ישראל זה לא רק המשפחות של החטופים, זה עתיד מדינת ישראל שמותנה במתווה הזה, ותודה לך על תיקון המילה. המתווה הזה הוא מתווה להחזרת הביטחון למדינת ישראל ולכם יש השפעה ולכם יש תפקיד. להוציא עוד אלפים, אם כל אחד מכם יוציא אלפים לרחובות, ביחד נגיע למיליון. זאת המטרה. המטרה היא להיות אקטיביים. לשבת ולומר שאנחנו איתכם, זה לא מספיק. אנחנו צריכים את כולם איתנו ברחובות בזעקה ענקית לא להפקרה ולבגידה, כן לביטחון מדינת ישראל והחזרת החטופים.

ההסדרה כמו שאתה אומר במילים שלך, אלה מילים נכונות. הדרך להפסקת אש, הדרך להסדרה, הדרך לנורמליזציה, הדרך לשלום.

לפני שאתם יוצאים, אני מניח שאתם הולכים לעוד ועדות, לכבד ולחזק אתכם בכל מילה שאמרתם, וגם מה שאמר חברי חבר הכנסת איימן עודה. אני רוצה לומר משהו שהוא רלוונטי לדיון כאן ולחבר. יש קשר בין הפקרת החטופים לבין הפקרת מדעי הרוח. הקשר הוא שהפריזמה היחידה שדרכה מסתכלים, היא הפריזמה של תועלת. במקום להסתכל על ערכים, במקום להסתכל על מוסר, ומדעי הרוח הם כלי מוסרי וערכי, כפי שכמובן – ועל זה אין מה להכביר מילים – שחרור מיידי ומוחלט של כל החטופים היה צריך להיות מיד, ביום הראשון אחרי הטבח, הוא היבט ערכי ומוסרי. ברגע שמסתכלים על הכול דרך פריזמה של עסקה ותועלת, מותר להזניח ולהפקיר את החטופים ומותר להזניח ולהפקיר את מדעי הרוח. שני הדברים הם שני היבטים של אותה מחלה, המחלה של אובדן ערכים והקרבתם על מזבח התועלת.

אבל אנחנו נמצאים עכשיו בטריאז' ואין לנו זמן להתעסק בריפוי מדעי הרוח ואתה יודע כמה הם חשובים לי. אנחנו בטריאז' צריכים להתעסק במה שהכי דחוף והכי דחוף הוא הצלת החיים.

אין ויכוח.

לכן עכשיו ומיד בבקשה תעשו כל מה שאתם יכולים כדי שהמתווה הזה יתקיים. ביטחון למדינת ישראל בהחזרת כל אזרחי מדינת ישראל ומי שאינו אזרח מדינת ישראל ולא משנה מהי דתו או מהי עמדתו, שיחזרו כולם הביתה.

תודה רבה לכם, לכולכם.

לפני שאנחנו עוברים לנושא, אני רוצה לומר מילה. זה מזכיר את הוויכוח שהיה בין שר האוצר לבין צ'רצ'יל במלחמת העולם השנייה כאשר שר האוצר אמר לו אין לנו כסף, אנחנו חייבים לקחת כסף ממשרד התרבות. צ'רצ'יל אמר לו שאם נפסיד את התרבות, אין לנו על מה להילחם. לכן אלה דברים שהם שזורים וקשורים ואנחנו רוצים להיאבק למענם בוועדה הזו.

מצב מדעי הרוח. באותו הנושא התכנסנו כאן לפני שנה ועתה אנחנו מתכנסים שוב, אחרי שחווינו את השנה הקשה ביותר. כמובן שמדעי הרוח ספגו מהלומה כבדה מבחינה תקציבית. כולם ספגו את המהלומה הזאת, אולי חוץ ממשרדה של אורית סטרוק ומעונו של ראש הממשלה. אין ספק שסדר העדיפויות של הממשלה הזו מעולם לא היה ברור יותר. מדעי הרוח ספגו מהלומה נוספת. שעת מלחמה היא שעה שבה הרוחות מתלהטות, הקיצוניים מקצינים, הטונים עולים והמרחב האקדמי שיש בו רעיונות, יצירתיות והומניזם - הם הערכים השולטים בדרך כלל - יכול ליפול קורבן לרוחות המלחמה מחרישות האוזניים ואלה שמבקשים להדהד אותן כדי לרמוס את המרחב הדמוקרטי.

כך קיבלנו את הצעת החוק המחפירה, מה שנקרא חוק ההשתקה, שמקדם חבר הכנסת אופיר כץ ואשר לה יצאו בהתנגדות מספר אוניברסיטאות. אני רק רוצה לעדכן שהחוק הזה כבר שבוע שני לא קיבל את תמיכת הממשלה בוועדת שרים אבל כן עבר להנהלת הקואליציה. כלומר, רוצים להעביר את החוק הזה בכנסת כי הדרג המקצועי במשרד המשפטים מסרב לתמוך בהצעה כי היא לא חוקית. כלומר, ינסו להעביר את הצעת החוק הזו דרך מסע פוליטי של הקצנה והשמצה של כל אחד שלא יתכופף לפי צו הרדיפה המקרתריסטי ורוח הדיקנית השלטת. אני מרים ראש ואני מתנגד בתוקף לחוק הזה.

אנחנו כאן כדי להבין כיצד מתמודדות הפקולטות למדעי הרוח במצב החירום המתמשך הזה, במיוחד לאור הבעיות המרובות איתן הן מתמודדות עוד לפני המלחמה כמו ירידה במספר הסטודנטים המתעניינים במדעי הרוח, ירידה בתקציבים, בעיה בתשתיות מחקר כגון הארכיונים הציבוריים ועוד.

נמצאים איתנו כאן גם ועדי העובדים של סגל ההוראה והמחקר באוניברסיטת תל אביב אשר עד אתמול בלילה היו במאבק ושבתו כנגד קיצוצים בסגל ההוראה בפקולטה למדעי הרוח ורק אתמול בערב הגיעו להסכם עם האוניברסיטה. נשמח שנציגי סגל ההוראה יפתחו בהצגת ההישג אליו הגיעו - נתנאל בר יהודה, תובל קליין ונועה גדי.

תודה רבה חבר הכנסת איימן עודה. אני אציג באופן כללי דברים יותר כלליים בנוגע למדעי הרוח ואז חברותיי למאבק, תובל ונועה, יפרטו את פרטי ההסכם שהושג ועל החשיבות שלו.

נפתח בשאלה הכי בסיסית שיש בה עוסקים במדעי הרוח, מה הם החיים שרואים שראוי לו לאדם לחיותם. זו שאלה שלא נדרשת מספיק. בהינתן התנאים בו הוא חי, לאור הקפיצה המטאורית בטכנולוגיה במאה ה-21 וביתר שאת בתקופה האחרונה שהיא מביאה עמה קפיצות משמעותיות בתמותה של הבינה המלאכותית, מדעי הרוח כדיסציפלינה עומדת אל מול התפיסה הכמעט שגורה של אדם כמכונה ומתעקשת באופן שהוא כמעט מתריס אפילו להמשיך לראות באדם כאדם. לא לראותו כתכלית לשום דבר אחר, כעובד, כחייל, כיחידה כלכלית, כיחידה במסגרת אורגניזם חברתי אלא כתכלית בפני עצמה.

השאיפה להיות אדם שעצם היותו הוא הדבר בעל הערך הגבוה ביותר. מדוע העקרון הזה שעומד ביסוד החשיבה במדעי הרוח ייתפס בימינו כמיותר ואפילו מגונה מנקודת המבט של מי שמנסים לקנות את הציבור בתפיסות עולם פשטניות ומנחמות של אנחנו והם ולרוב אפילו באופן בינארי. או או. אנחנו או הם. הספרות לעומת זאת מלמדת אותנו שזה גם וגם וגם באופן שאיננו עקבי וכמעט על סף הכאוטי. לא סתם אני מציין את הספרות. הספרות נדרשת לכלי המרכזי ביותר שפיתחנו כדי לעשות סדר בעולם שהמידע זורם ממנו באופן כאוטי ואני לא מדבר על האינטרנט אלא אני מדבר על הסיפור.

אפרופו סיפור טוב, בטח שמעתם על פרופסור חיים חנני שבשנות ה-60 כינס 100 סטודנטים באולם אחד בטכניון והציג לכולם מבחן שכלל שאלה אחת בלבד: לאיזו אינפורמציה טכנית אתם זקוקים כדי לתכנן צינור להעברת דם מאילת לאשדוד. הסטודנטים כולם החלו לשאול שאלות על אורך הקו, הטופוגרפיה, האם יש זרמים חשמליים בקרקע שיגרמו להקרשת הדם ועוד שאלות טכניות לרוב. אבל איש או אישה לא שאל את השאלה המתבקשת: לאיזו מטרה צריך צינור להעביר בו דם. הימים הם ימי משפט אייכמן והמדינה סערה מדבר המקרה הנ"ל לאור טענתו של אייכמן כי היה סך הכול טכנוקרט שמילא פקודות.

ועכשיו בעידננו מספרים סיפור חדש. אם האדם היה בעבר נזר הבריאה, עכשיו האדם הוא הבורא חיים ועושה בהם כרצונו ואיננו שועים לסיפורי העבר שיזהירו אותנו פן ניפול לפח ההיבריס, היבריס שכמעט הוביל להכחדתה של האנושות ולמחיקת תוצאות ידע שלמים כשהאדם פשוט הסתער ולא עצר לחשוב על שום מה ולמה להסתער. להסתער ולהצטער. להצטער על אובדן חיים ומשאבי הידע האדירים שירדו לטמיון והיו ביסוד אותם חיים, משאבים שהם חסרי ערך אם אין אדם בשר ודם שיקרא אותם, יקרא אותם וילמד אותם, יקרא אותם וילמד אותם ומתוך השיח הזה יהיה מסוגל להבינם ולמזג את פיסות המידע האלה שנצברו במשך דורי דורות וליצור מהם ידע חדש, דרך הסתכלות חדשה על העולם, דרך הסתכלות שהיא בהכרח ניסיון מוצלח לתפוס משהו מהמציאות המורכבת, המרובדת ומלאת הסתירות שבה אנו חיים. ניסיונות ששימורם הוא הכרחי להמשך קיום האנושות, ניסיונות ששימורם ופיתוחם כרוך בסדר הישן של למידה, הוראה ומחקר שהם שלובים אלה באלה מבלי שניתן לכמתן.

לכן אני אומר כאן לוועדה שזאת טעות לבחון את ערכה של מדעי הרוח מבעד לפריזמה של יעילות פיננסית. זו מלאכת מחשבת חשובה שהכדאיות הכלכלית שלה, דוח מצב מדעי הרוח בישראל תשפ"ג-2022 נמדד בטווח הבינוני-ארוך. אל תצפו לתשואות בטווח הקרוב ממדעי הרוח. אבל היא זקוקה תמיד למשאבים ומבלי להקצות לה משאבים היא תדעך ואנחנו נהיה כתועים בחושך. עצם העיסוק בה למי שיבחרו בה כמשלח יד, ולא הרבה כפי שאמר חבר הכנסת איימן עודה, נכון, לצערי לא הרבה בוחרים היום ללמוד מדעי הרוח, הוא הרווח כשלעצמו. בדיוק משום כך זעקנו במחאותינו באוניברסיטת תל אביב, רוח לא נמדדת ברווח. תודה רבה.

רוח לא נמדדת ברווח. תודה רבה לך.

ברוך הבא חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי.

אני דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב וחברת ועד בארגון סגל ההוראה והמחקר וחברה בתנועת מאבק סוציאליסטי.

לפני שהתחלתי את הדוקטורט באוניברסיטה שאלו אותי אם אני בטוחה שאני רוצה להצטרף לספינה הטובעת הזאת. במילים האלה ממש. זה מאוד מקומם. אני חוקרת את ההתפתחות של מדע אקלים בישראל-פלסטין והחוויה שלי היא שהידע שאנחנו מייצרים במדעי הרוח הוא חשוב, יש בו עניין ציבורי והוא נחוץ בשביל להתמודד עם האתגרים המורכבים שהאנושות עומדת בפניהם.

אתמול חתמנו על הסכם אחרי מאבק של חודשים ושביתה מול הנהלת האוניברסיטה והפקולטה, נגד פיטורים בהיקף משמעותי. ההסכם אמנם לא הצליח לעצור את פיטוריהם של כמה עשרות חברי סגל שילכו הביתה בשיאה של מלחמה, של משבר, אבל כן הצליח לעצור תוכנית לקיצוצים נוספים שהיו אמורים להתפרס על פני השנים הבאות. מבחינתנו זה הישג חשוב ולא מובן מאליו.

אבל המאבק שלנו הציף גם בעיות יסודיות שעדיין לא נפתרו ולכן הוא לא נגמר. בשנים האחרונות ההיגיון של הנהלת הפקולטה והאוניברסיטה היה הגיון של קיצוצים ושל סגירת תוכניות. בהתחלה התוכנית לתרבות הילד, אחר כך תרבות צרפת, עכשיו לימודי שפה קוגניטיביים ומי יודעת מה עוד. נאמר לנו שיש ירידה ברישום הסטודנטים אבל אני בטוחה שגם דיקנית הפקולטה שלי - שאמורה לשבת כאן ב-זום - תסכים שפקולטה שבה מצמצמים את מבחר הקורסים וסוגרים תוכנית היא פקולטה לא אטרקטיבית לסטודנטים.

אנחנו חברי וחברות הסגל נאבקנו נגד מגמת הקיצוצים ואנחנו עדיין נחושות לחתור לפיתוח של הפקולטה שלנו. ככלל, חיזוק מדעי הרוח צריך תוכנית שמבוססת על ראייה כוללת וארוכת טווח והשקעה ציבורית. בנובמבר השנה, בצל משבר הדמים, שר האוצר סמוטריץ' שם את מדעי הרוח על הכוונת. מאז הממשלה שחתומה על משבר היסטורי, שמשתיקה קולות מחאה בעד עסקה עכשיו ולסיום המלחמה, ושהורסת את השירותים החברתיים, הספיקה גם להעביר קיצוצים בהשכלה הגבוהה. הממשלה ממשיכה לאיים בקיצוצים נוספים וזה חלק ממדיניות מסוכנת עם השלכות חברתיות רחבות. בהקשר הזה אגיד שמדעי הרוח יסבלו במיוחד מחוק ההשתקה שמקדמת התאחדות הסטודנטים יחד עם הקואליציה, שיקשה אף יותר לנהל שיח חופשי ופתוח בתקופה שבה גם כך סגל וסטודנטים סובלות מרדיפה פוליטית, כולל צעדים משמעתיים מצד הנהלות אוניברסיטאות ושיימינג ברשתות החברתיות ואף בשלטי חוצות. הסגל שלנו בכל הפקולטות גם כך סובל מחוסר ביטחון תעסוקתי, אותו אנחנו מקוות לשפר בהסכם הקיבוצי הארצי שנמצא במשא ומתן כעת. חוק ההשתקה מכתיב פיטורים ללא שימוע וללא פיצויים והוא הרסני אף יותר לנו, שאנחנו מהאוכלוסיות הפגיעות ביותר.

לסיום, מבחינתנו המאבק שלנו אינו רק מאבק על משרות אלא על עתיד ההשכלה הגבוהה מול מדיניות הרסנית ומול הנהלות שקודם כל פונות לקיצוצים. אנחנו נמשיך להתעקש שחיזוק מדעי הרוח משמעותו גם השקעה בדמות משרות, שכר ראוי וביטחון תעסוקתי, כן, גם לסגל ההוראה והמחקר.

תודה רבה על הדברים החשובים מאוד.

ברוכה הבאה חברת הכנסת ד"ר מטי צרפתי הרכבי.

אני דוקטור לפילוסופיה ותיאוריה ביקורתית, 20 שנים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. לאורך השנים אני מלמדת קורסים בנושאים שונים של פילוסופיה שאחד הכיוונים החשובים ביותר בשנים האחרונות הוא קורס על צדק חברתי בו עולות כל הסוגיות הבוערות והאקטואליות, ואני לא מפחדת להכניס אותן לחדר. מגיעים אלי סטודנטים לא רק מהפקולטה למדעי הרוח אלא מכל הפקולטות ברחבי הקמפוס וזה אומר - גם מתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, משפטים – שהפקולטה שלנו נותנת להם שירותים אקדמיים. הם מודים לי על ההזדמנות לנהל את הדיון הזה שהם לא יכולים לנהל אותו במסגרת הלימודים שלהם במדעים האחרים.

אני מלמדת קורסים על מקורות התרבות האנושית כי אנחנו חלק מתרבות כללית, בגלל שהמדע והטכנולוגיה במדינת ישראל והכלכלה המתקדמת של מדינת ישראל היא תוצרים של מהפכות מודרניות שהתרחשו בתרבות שנקראת תרבות מערבית שאנחנו מתיימרים להיות חלק ממנה. בחלק מהמהפכות האלה של המודרניות, אלא אם אנחנו רוצים לחזור לימי המקרא, קשורים בהתפתחויות אינטלקטואליות והמדע הראשון, אני מזכירה לכולם, הוא מדע הפילוסופיה. האקדמיה התחילה מפילוסופיה. לא היה שחר ולא היה מקום להתפתחות, ללמידות דיסציפלינרי לולא הפילוסופיה. האקדמיה מתחילה בפילוסופיה ושום אקדמיה שמכבדת את עצמה לא יכולה בלי מדעי הרוח.

אחת הבעיות המרכזיות היא שהקיצוצים שהסגל שלנו, סגל הוראה ומחקר הוא לא סגל בכיר ומחזיק 80 אחוזים מההוראה ברחבי הקמפוס ובאופן יחסי גם בפקולטה למדעי הרוח, הוא סגל שמקוצץ ומפוטר כל שנה ממילא. למה? כמו שאמרה תובל, חברתי ושותפתי למאבק, בגלל שאין לנו ביטחון תעסוקתי. לכן קל להיפטר מאיתנו. זה לא פותר גירעון תקציבי והנהלת האוניברסיטה הכירה בזה. זה לא פותר בעיה של רישום, זה לא פותר בעיה של פיחות במעמד מדעי הרוח. זאת לא גזרה משמיים. אפשר לשנות את זה וזה מתחיל מפעולה מבפנים. למשל, אם כבר מדברים על הגיון כלכלי, למה הפקולטה למדעי הרוח לא מקבלת גמול על זה שהיא משרתת סטודנטים ברחבי הקמפוס? נשיא האוניברסיטה שלנו פרופ' אריאל פורת חזר והדגיש לאורך השנים של הכהונה שלו וביתר שאת בשנתיים האחרונות שאין חברה בריאה בלי ערכים הומניסטיים ושנאנו טכנולוגיה ו-AI זה מחקר חשוב אבל מחקר שאנשים שעוסקים בו חייבים להיות חשופים לתכנים של מדעי הרוח כי רק מדעי הרוח יכולים לספק כלים של חשיבה ביקורתית ובקרה.

אני קוראת לאוניברסיטאות, להנהלות, בגלל שגם הנהלת האוניברסיטה בסופו של דבר ראתה את ההיגיון של המאבק שלנו, הכירה בזה ושיתפה איתנו פעולה כדי להגיע להסכם החשוב אליו הגענו. אנחנו רוצים להמשיך ולמנף את זה ולדרוש שתהיה השקעה ראויה ושאנחנו לצד הסגל הבכיר נהיה שותפים בהבראה, בחיזוק ומיצוב של מדעי הרוח. תודה לוועדה.

תודה רבה לשלושתכן. אני מזדהה עם כל מילה. יישר כוח על המאבק המוצלח. כל הכבוד לכם.

אני רוצה להעיר הערה כי דיברנו על המדעים ואנחנו רואים את התמונות וכולן תמונות של מדענים במדעים המדויקים ולא התרבות ולא הפילוסופיה. אם כן, איילת יקרה, אולי נוסיף עוד שתי תמונות, אחת של הרמב"ם שהוא מורכב, יש גם וגם, ואחת של אמיל חביבי שהוא סופר נעלה וגם קיבל פרס ישראל לספרות. אם כן, להוסיף תמונות גם של הרמב"ם וגם של אמיל חביבי. יש כאן מקומות שמחכים להם, שם ושם, בסדר? נלך על זה.

דיקני הפקולטות ומן הסתם חברי הכנסת כשירצו לדבר, יוכלו לדבר כרצונם.

תודה ובוקר טוב. אני דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. אני מודה מאוד לחבר הכנסת עודה על ההזדמנות הזאת ועל כך שעשינו את הדיון הזה שנה אחרי זה כי זה נושא חשוב להשאיר את מדעי הרוח על סדר היום הציבורי.

יש לי ממש שתיים-שלוש הערות קטנות שמתכתבות עם הדברים שנאמרו כאן. ראשית, באופן כללי לגבי מדעי הרוח. אם מסתכלים מבחינה אמפירית, כן, יש כיום פחות תלמידים שלומדים מדעי הרוח מאשר בשנות ה-80. במחצית שנות ה-80, כ-27 אחוזים מהתלמידים והתלמידות בישראל למדו מדעי הרוח והיום המספרים עומדים על כשישה אחוזים.

מהי הסיבה לכך שיש פחות ופחות תלמידים ותלמידות במדעי הרוח. קודם כל, יש דברים שהם יותר כלליים, שינויים חברתיים, תפיסות לגבי החיים ואלה דברים שצריך לעבוד עליהם לטווח ארוך.

הנקודה השנייה היא שיש גם סיבה נוספת והסיבה הנוספת היא מעשה ידי אדם, ובאופן יותר ספציפי – התקצוב של מדעי הרוח. כאן בהחלט יש בעיה ואני חושב שאני מדבר לא רק בשם עצמי אלא בשם כל הדיקנים של מדעי הרוח. בשנה שעברה עברנו תהליך שבמשך שנה שלמה היו לנו מפגשים מדי חודש, כולל ריטריט של כמה ימים של כל הדיקנים של מדעי הרוח בארץ, ואחת המסקנות המרכזיות שלנו שגם עברה ל-ות"ת היא שיש כאן בעיה בתקצוב. אני חושב שזה מתכתב עם מה שאת אמרת כי כרגע התקצוב – דרך אגב, לא רק האוניברסיטה אלא גם ה-ות"ת - מתקצב רק פקולטות או רק תלמידים אשר לומדים תואר מלא או חטיבה ממש גדולה במדעי הרוח. זאת אומרת, אין ממש תמריצים לתלמידים חוץ ממדעי הרוח ללמוד קורסים במדעי הרוח גם אם זה משרת אותם וכך אנחנו מתחילים תהליך של תמצות.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים אבל בהחלט, אנחנו העברנו את המסקנות שלנו ל-ות"ת, יש מה לעשות כדי שיותר ויותר תלמידים ייקחו קורסים במדעי הרוח גם אם הם עוסקים בתחומים אחרים וגם יהיה לכך תמריצים חיוביים מצד האוניברסיטה ומצד ות"ת ונשמח להעביר מאוחר יותר את הפרטים ליושב-ראש הוועדה או למזכירות.

דבר שני שאנחנו כן רוצים להדגיש והוא חזק במיוחד במדעי הרוח. אנחנו חלק מהקהילה המדעית הבינלאומית, לא רק במדעי הרוח כמובן, אבל במדעי הרוח זה מאוד מאוד בולט בגלל החקר של התרבות, של הפילוסופיה, של השפות, והיום בפקולטה אנחנו מלמידים 31 שפות. אנחנו שמנו את הטיקט שלנו, את האסטרטגיה שלנו, על בינלאומיות ואנחנו חושבים שזה חשוב מאוד שסטודנטים של העתיד באופן כללי, במיוחד במדעי הרוח, יוכשרו ביותר מאוניברסיטה אחת אלא בשיתופי פעולה עם אוניברסיטאות כולל אוניברסיטאות בחוץ לארץ ולכן אנחנו מעודדים גם חילופי סטודנטים וגם חילופים מחקריים.

בינלאומיות היא צו השעה גם מבחינת מדעי הרוח וגם מבחינת האקדמיה הישראלית. אנחנו די תקועים. יש BDS, יש צונאמי של BDS ואנחנו נתקענו השנה ויש לנו הרבה תקוות לגבי זה. האוניברסיטאות מתמודדות מול צונאמי של BDS ברחבי העולם, התנגדויות, ביטול של הסכמים ובמקרה הטוב כתף קרה. לכן זו בהחלט בעיה ברמה הלאומית שהאוניברסיטאות מתמודדות איתה ואני חושב שזה לא מקבל מספיק הד ציבורי.

לגבי חוק ההשתקה. חבר הכנסת עודה הסביר זאת היטב. אני רק אומר ממש בקצרה שאני לא יודע אם לקרוא לזה מופרך, אבל האירוניה היא שלמרות התרומה העצומה שלנו, של האוניברסיטאות, לחברה, למדינה, למדע העולמי, למרות ההתגייסות העצומה שלנו - במיוחד בתקופת המלחמה באוניברסיטה העברית למעלה מ-6,000 תלמידים גויסו למילואים, יש כאלה שמגויסים כבר פעם שנייה – למרות הצונאמי של ה-BDS שאנחנו עומדים מולו, האירוניה היא שדווקא בתקופה הזאת מקדמים חוק השתקה פופוליסטי, פוליטי, מיותר ומסוכן, בעיקר מסוכן. המשחקים הפוליטיים האלה יכולים לגרום לנזק מאוד מאוד ארוך לאקדמיה ולא רק למדעי הרוח. אנחנו בהחלט לא רק נתנגד, זה חוק שבעצם קורא לאוניברסיטאות שבסופו של דבר אנחנו גם השופטים, גם השוטרים וגם התליינים. אנחנו לא נשתף עם זה פעולה.

אני מביע הערכה. אני חושב שלפני זה אנחנו צריכים לבנות ברית ביחד כדי למנוע את העברת החוק. במידה וחס ושלום הוא יעבור - אני חושב שנצליח למנוע את זה - נגיע לתוכנית ב'. תוכנית א' היא למנוע את העברת החוק הזה בכנסת. כאן אנחנו צריכים לכרות ברית שכל חברי האופוזיציה יגיעו, מה שאומר 56 חברי כנסת, ואני מניח, למרות כל הרוע בממשלה הזאת, יהיו ארבעה-חמישה חברי כנסת שלא ירגישו טוב, במיוחד כשאין מחויבות קואליציונית. לכן אנחנו צריכים לא לתת לחוק הזה לעבור כאן וגם לא בקריאה טרומית.

לחלוטין. אנחנו לא רק נשתף פעולה אלא אנחנו גם ניאבק בתוכנית ב' יחד עם ועד ראשי האוניברסיטאות.

שתי נקודות כאשר נקודה אחת היא קצת חיובית ונקודה אחת שהיא אחד האתגרים שלנו במדעי הרוח לגבי ההמשך. מדעי הרוח זה תחום חי, בועט ומתפתח. אנחנו נמצאים בשיח עם תחומי דעת אחרים. אנחנו לא פוחדים, אנחנו לא מסתגרים ואני חושב שבשנים האחרונות כן נעשו הרבה מהסוג הזה, לדוגמה שילוב של כלים דיגיטליים, של מה שנקרא דיגיטל יומניטיס, תוכניות משותפות גם עם מדעי הטבע, וזה נעשה ואנחנו רוצים להמשיך עם זה. שוב, אנחנו רוצים גם לקבל את התמרוץ להמשיך בתוכניות האלה כי אני חושב שאסור למדעי הרוח להסתגר ולומר שאנחנו עוסקים רק בזה, אלא אנחנו חייבים להיות בשיח עם תחומי דעת אחרים.

אם אנחנו חושבים מחדש על הייעוד של האוניברסיטה ועל הייעוד של מדעי הרוח, שלושה תחומים מרכזיים. אני חושב שבראש ובראשונה אנחנו חייבים להצטיין במה שאנחנו עושים ואני חושב שאנחנו האקדמיה ישראלית הוכיחה את עצמה, מדעי הרוח הוכיחה את עצמה, שבכל מיני דירוגים בינלאומיים אנחנו נמצאים בחזית המדע העולמית.

מתן של הוראה מעולה עבור סטודנטים וסטודנטיות. כמובן תמיד יש מה לשפר, תמיד יש לדאוג שתחומי דעת לא מתחסלים לחלוטין, אנחנו יכולים לשפר את זה.

הדבר השלישי שאנחנו חייבים לעשות ואני חושב שזה התפקיד של האוניברסיטאות זה צמצום הפערים בחברה ותרומה לחברה. בחלק השלישי אני כן חושב שאנחנו חייבים לעשות יותר. אנחנו לא שמים לזה מספיק דגש בתוך האוניברסיטה בראש ובראשונה מבחינת הערכה של החוקרים והחוקרים שלנו. אנחנו צריכים מדי פעם להעיר את עצמנו ולזכור שאנחנו חלק מהחברה ואנחנו מחויבים להיות יותר מעורבים בחברה ויותר לתרום. האוניברסיטה היא מקום לרעיונות, מקום לאקטיביזם והיא אינה מגדל שן אקדמי. תודה רבה.

תודה רבה לך פרופ' אוטמזגין.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. כשהצגת אותי אמרת ד"ר מטי צרפתי הרכבי. אני כל כך גאה שה-Phd הוא בפילוסופיה למרות שעשיתי את זה בגנטיקה של צמחים. בסוף כולנו Phd. אני חושבת שהפיחות בחשיבות לימודי הרוח או מדעי הרוח מתחילה כבר בבתי הספר שבשנים האחרונות בחינוך הממלכתי, כשהמדינה מובילה, יש פחות ופחות מקצועות של רוח, פילוסופיה, היסטוריה כללית, אפילו שירה. אנחנו כולנו, חלקנו, למדנו שירים בעל פה. אני חושבת שפשיטת הרגל הרוחנית מתחילה משם כאשר זה בעצם מה שהחזיק אותנו כעם, כחברה, מה אם לא הרוח? דווקא בעת הזאת, בשבר הכול כך גדול שאנחנו נמצאים בו, לא תהיה תקומה לחברה בישראל, לכולנו, אם לא נשמור את הרוח ואם לא נקיים אותה.

במיוחד אנחנו כמו שאומרים העגלה הריקה. צריך למלא את הרוח.

נכון, אבל רוקנו לנו את העגלה. כמי שלמדה בממלכתי חילוני, רוקנו לנו את העגלה, כאשר בחינוך הממלכתי והחרדי העגלה מלאה בערכים של רוח, ולא משנה כרגע אם מתאים או לא.

זה נדמה לך. זאת קריאת ביניים.

יכול להיות. אצלנו העגלה בהחלט ריקה ולא סתם נאמר עם שאינו יודע את עברו. חלק מלימודי הרוח זה באמת לדעת את עברנו כי אחרת ההווה שלנו דל ועתידנו לוט בערפל. אני גם אוהבת תמיד את הסיפור הזה שאם יש לנו שני שקלים אחרונים, מה אנחנו עושים איתם ואז אומרים שבשקל הראשון אנחנו קונים פרוסת לחם כדי שנוכל לחיות אבל בשקל השני כדאי לנו לקנות פרח כדי שיהיה לנו בשביל מה לחיות. בסוף אנחנו צריכים את הפרחים.

לא על הלחם לבדו יחיה האדם.

בדיוק. כשאני חושבת כאדם מה מרגש אותי ומה מניע אותי, מרגש אותי שיר, מרגש אותי ספר, מרגשת אותי מוזיקה טובה, מרגש אותי למצוא איזה חרס בטיול ברחבי הארץ. אלה הדברים שמרגשים אותי. מה שמרגש אותי בפנים, מרגשת אותי חמלה, נתינה, הדברים שלא למדנו באוניברסיטה.

תודה לך על הדיון הזה. אם אנחנו מדינה חפצת חיים, לא יהיו לנו חיים ולא תהיה לנו תקומה בלי הרוח.

אם אפשר להוסיף לדבריה משהו כמורה בבית ספר תיכון. אני גם מורה בתיכון לאנגלית וערבית כי משרה בסגל ההוראה והמחקר באוניברסיטה לא מפרנס וכדי להתפרנס אתה עובד כמורה בבית ספר תיכון.

זה בשביל הלחם. לא בשביל הפרח.

כן, בשביל הלחם אבל בהוראה בתיכון גם יש פרחים ולא נמעיט בערכם. אני יכול לומר לך שהתלמידים מאוד מאוד מוכוונים והמערכת בנויה כך שהם יהיו מוכוונים למקצועות הריאליים. אלה המקצועות שמתוגמלים, שמקבלים את התקצוב, אין תקצוב לספרות, אין תקצוב לערבית, אני צריך לגייס תלמידים כל שנה מחדש כדי שיבואו למגמת ערבית. זה קשה. האנגלית שלהם היא מה שנקרא טעונת שיפור וזה מתחיל מהמקום שנקודת המוצא שלהם היא פרקטית אבל לא פרקטית. כלומר, יש איזו מחשבה שכך אני אקבל משרה אבל אין להם את הרוח או שאר הרוח הנחוץ כדי להגיע לדרגות הגבוהות של רכישת שפה. תודה וסליחה על ההפרעה.

תודה רבה על הדיון הזה. אני הדיקן הנכנס של מדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן. אני בתהליך למידה אבל אני בהחלט מתחבר לדברים שנאמרו כאן אלא שאני הייתי רוצה לחזור בדיוק לנקודה שאתה העלית וזה לבתי הספר התיכוניים. כולנו יודעים שמצב מדעי הרוח הוא בכי רע בכל האוניברסיטאות והמכללות והשאלה היא האם לא ניתן לקחת פרויקט לאומי של כניסה אל התיכוניים, של שיתוף פעולה איתם ברמת התוכניות. נפתלי בנט ידע לקחת את חמש יחידות מתמטיקה אבל מה עם לקחת את מדעי הרוח והיהדות כיעד לאומי? כולנו כאן שומעים על החשיבות של מדעי הרוח והיהדות, וזה ביחד, אז למה לא לקחת את זה כפרויקט לאומי? למה לא להגדיר את זה כיעד לאומי על חשיבותם של מדעי הרוח בישראל ולא רק מתמטיקה ולא רק ביולוגיה וכימיה? הדברים האלה לא פחות חשובים ובמידה מסוימת גם יותר חשובים.

עמוס שפירא מאוניברסיטת חיפה כתב פעם בספר שהוא מעדיף לקבל לעבודה בהיי-טק דווקא אנשי רוח שהראש שלהם פתוח יותר, הם לא בינארים אפס ואחת אלא הם יודעים לחשוב, הם יודעים להיות ביקורתיים, הם יודעים להציע פתרונות מחוץ לקופסה מה שאין כן באדם שהוא בוגר מחשבים והולך בדיוק באותו נתיב.

אני חושב שקודם כל צריכה להיות כאן הגדרה של יעד לאומי של מדעי הרוח בשיתוף פעולה עם התיכוניים ובשיתוף פעולה עם משרד החינוך כמובן, להעלות את קרנם של מדעי הרוח באמצעות עשייה ממשלתית ולא רק עשייה פנימית בתוך האוניברסיטה.

הערה שנייה נוגעת לשיטות של ההוראה. דיבר איתי לא מזמן מישהו שלימד בשנות ה-50 והוא אמר שכשהוא לימד שיעור מולדת, הכול היה כלול בפנים. היה תנ"ך, ארץ ישראל, גיאוגרפיה. היום כשאתה לומד שיעור בתנ"ך, אתה קורא את הפרק, מספר להם את זה בלשונך הפחות טובה או היותר טובה אבל בעצם אף אחד לא יודע איפה זה הר הכרמל, אף אחד לא באמת יודע מה קרה בעמק האלה ואיפה עמדו הפלשתים ואיפה עמדו ישראל. לכן יש צורך שיהיה כאן סיפור שלם, שלא יהיה ניתוק שעכשיו אני לומד רק תנ"ך, עכשיו אני לומד רק גיאוגרפיה. הדברים האלה חייבים להיות משולבים כסיפור אחד שלם בכל מקצוע שלומדים וזה לא חייב להיות תנ"ך אלא יכול להיות גם מזרח תיכון או כל דבר ובעצם לנסות לשלב את הדברים האלה ולראות אותם כסיפור אחד שלם ולא כסיפור מקוטע אטומיסטי כפי שהוא. לפחות בממלכתי הדתי, אפשר להעיד על כך, באמת לומדים יותר פרשנים ופחות מסתכלים על הרקע של המזרח הקדום ועל הרקע הכולל ולכן נדמה לי שהדבר הזה גם יכול לבוא על תיקונו באמצעות חשיבה יותר כוללת ולא חשיבה פרטנית של הדיסציפלינה המסוימת. תודה רבה.

זה אינטרס לאומי. לימודי הרוח הם אינטרס לאומי.

אני רוצה לשאול משהו שחשוב לי כמייצג של חברה מוחלשת בהרבה מובנים. בדרך כלל, במיוחד חברות מוחלשות, הסטודנטים ואפילו התלמידים ברמת התיכון בוחרים את התחום אותו הם רוצים ללמוד לפי הציונים שלהם ולא לפי ההתעניינות האמיתית שלהם. למה? כי זאת מוביל לשיפור כלכלי, לשיפור במעמד. בדרך כלל מעמד ביניים מבוסס שכבר יצר תרבות מעמד ביניים מרשה לעצמו, אפילו אם יש לו ציונים הכי גבוהים בעולם, ללמוד נושאים כמו פילוסופיה. חברות מוחלשות, זה קשה להן. הן רוצות להגיע למקום שייתן להם את הלחם לפני הפרח.

אני חושב שזה נושא כל כך חשוב לכל האזרחים, במיוחד לחברות המוחלשות. אתם שומעים על הרפואה בקרב האוכלוסייה הערבית ואני מסתכל על אנשים שיש להם בגרות עם ציונים מצוינים, שבפסיכומטרי מקבלים מעל ל-750 וכולם נמצאים בבתי חולים בתורנויות עד שעה 3:00 ו-4:00 לפנות בוקר, ואני שואל איפה עשרה אחוזים מהם שיהיו בפילוסופיה או ש-10 אחוזים מהם יהיו בסוציולוגיה. אני חושב שהחברה כולה מפסידה אנשים מבריקים שיכולים להיות בתחומים האלה והם הולכים למקצוע מסוים בגלל המצב הכלכלי והמעמד במקום לתרום לחברה באותו מקום בו הם ממש יכולים לתרום.

אני חושב שאת זה אפשר לנהל במידה ויש אסטרטגיה שיש בה תגמולים לאנשים האלה, תגמולים גם אחרי הלימודים ולנווט אותם כדי שיגיעו למקומות האלה. אני חושב שאפשר לבנות תוכנית שלמה לגבי העניין הזה שאני רואה אותו חשוב ביותר.

הערה. אני מדבר על בתי ספר ערביים. אני לא יודע כמה זה מדויק לגבי כלל בתי הספר. כל התלמידים בכיתה י' הולכים או למדעי או לספרותי רק לפי הציונים שלהם. כלומר, אין אנשים שהם מצטיינים בלימודים ומחליטים ללמוד שפה ערבית, תרבות. כולם הולכים לפיזיקה, לטכנולוגיה, למחשבים. זה בדיוק לפי הציונים ולא לפי הרצון האמיתי. כלומר, אנשים שהם כל כך חובבי שירה ויש להם ציונים גבוהים מאוד מאוד, הם לא לומדים תרבותי-ספרותי אלא לומדים מדעים ואני חושב שהחברה כולה מפסידה. אני חושב שזה עניין שראוי לישיבה מיוחדת של הוועדה הזו אליה נבוא עם המלצות, אבל נראה. אני בטוח שהממשלה הזאת לא תעשה דבר טוב ברמה הזאת אבל לפחות להכין את התשתית.

אדוני, אולי גם דיון משותף של ועדת מדע עם ועדת חינוך בקשר ללימודי רוח בחינוך הממלכתי.

אשמח מאוד מאוד. אני אדבר עם יוסף טייב בנושא ואני חושב שהוא ייעתר.

סגנית נשיא האקדמיה למדעים. אם אפשר הערת ביניים. אני חושבת שזה לא רק עניין של כסף אלא גם עניין של יוקרה. לצערנו מדעי הרוח מאוד לא יוקרתיים.

לא רק הערה אלא תאמרי גם את ההערה הספציפית וגם את מה שרצית לומר.

אני כאן גם כסגנית הנשיא וגם הייתי יושב-ראש ועדה של אקדמיה לקידום מדעי הרוח. סיימנו את העבודה ובערך לפני שנה הגשנו את הדוח. הייתי בשנה שעברה, עוד לפני פרסום הדוח. אתה רוצה שאני אתייחס למסקנות?

בבקשה.

התרכזנו בעיקר לממשק בין האקדמיה, בין הפקולטות למדעי הרוח ובתי ספר תיכוניים כי הגענו למסקנה, כפי ששמעתי את זה כאן כמה פעמים, שתלמידי הפקולטות למדעי הרוח לא מוצאים יש מאין, כי צריכה להיות תשתית בבתי הספר התיכוניים והתשתית היום מכמה בחינות היא מאוד דלה. בין ההמלצות שלנו, ולצערנו גם גילינו כשכתבנו את הדוח, התברר שאין חדש תחת השמש. עשרות שנים ממליצים על דברים דומים ובסופו של דבר זה לא מתקיים. המסקנות הן טובות.

אם כן, הצענו לחזק את הקשר בין הפקולטות למדעי הרוח לבתי ספר תיכוניים. הצענו לעודד ולתמרץ ואפילו הצענו תוכנית של מלגות לדוקטורנטים ו/או פוסט דוקטורנטים במדעי הרוח שילמדו בבתי ספר תיכוניים ויספקו אתגרים אינטלקטואלים לתלמידים.

מסקנה נוספת הייתה חיזוק של מסגרות חוץ ממסדיות כמו דרך רוח ואחרות שיכולות להעשיר את התלמידים בתכנים שלא נלמדים בבתי הספר או שאולי נלמדים בצורה לא כל כך מעניינת.

הצענו יצירת מסגרות בין פקולטות. זאת אומרת שתלמיד או תלמידה יקבלו תואר גם נניח במתמטיקה ובהיסטוריה. במחשבים ובפילוסופיה. זה יהיה ממוסד כי באמת יש תלמידים מצוינים שרוצים ואוהבים את מדעי הרוח אבל הם חושבים על פרנסה למשל או על היוקרה כי אין מה לעשות, מדעי הרוח לא יוקרתיים. היו פעם אבל עכשיו לא. ליצור מסגרות כאלה ולעודד.

במיוחד התרכזנו בקשר הזה בין אקדמיה ומערכת החינוך משום שלא רצינו לחזור על העבודה של דוח על מצב המדע שעסק רק בהשכלה גבוהה.

תודה רבה לך.

פרופ' רחל גלי צינמון, דיקנית מדעי הרוח, אוניברסיטת תל אביב.

בוקר טוב. שלום ותודה רבה על המפגש החשוב ועל ההתכנסות החוזרת והדאגה המשותפת לעתיד מדעי הרוח. אני שמחה לסיומה של השביתה באוניברסיטת תל אביב ומצטרפת לחשיבות שהובעה על ידי כל החברים על קיומם של מדעי רוח חזקים לדמוקרטיה ולחברה בכלל.

אני רוצה להעיר שתי הערות שמתייחסות למה שאמרו כאן בנוגע לבתי הספר התיכוניים. אני חושבת שהמצב בתיכונים הוא קריטי ואנחנו חייבים להתחיל בו, לחזק את מדעי הרוח בתיכונים ולחזק את מדעי הרוח בכלל. החשיבות הגדולה של עידוד דוקטורנטיות ודוקטורנטים בכלל ובמדעי הרוח בפרט להשתלב בתוך מערכת החינוך כשליחות, כמשמעות, כתפקיד מרכזי בקידום החברה הוא קריטי. לצערי הרב אנחנו עדים למגמה הפוכה שמערכת החינוך סובלת מירידה מתמשכת במספר הפונים אליה. אנחנו בתל אביב מאפשרים תעודת הוראה בחינם לכל תלמידי המסטר והדוקטורט, מתואר ראשון. בתוך מדעי הרוח מעודדים את תלמידי המחקר שלנו. אנחנו עוד לא עדים להצלחה גדולה בזה אבל אני חושבת שבמגמה ארצית ואולי מענקים לתלמידי דוקטורט מצטיינים שנשארים שלוש שנים בתוך המערכת ותורמים, אנחנו עשויים לעשות מהפך. אם כן, אני מצטרפת לכל אלה שאומרים שהפעולה החשובה מתחילה בתיכוניים.

אין ספק שמדעי הרוח שחזקים במחקר וביצירה יורדים במספרי התלמידים. לכן גם השפה שאנחנו משתמשים בה לדעתי חייבת להיות שפה שמדייקת, לא מדברת על משבר ותחלואה אלא מדברת על חיזוק מספר התלמידים. במחקר וביצירה אנחנו ממשיכים להיות חזקים וכמובן שאם לא נדאג לדור העתיד, גם זה ייחלש בהמשך.

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשינויים הטכנולוגיים והפדגוגיים, הפתיחה של מדעי הרוח הדיגיטלי ושיתופי פעולה עם התוכניות האחרות מחייבים גם חשיבה אחרת על מצבת עובדי ההוראה והמחקר של האוניברסיטה. אנחנו צריכים להפסיק לעבוד עם מה שנקרא סגל זוטר ומרצים בכירים ועובדים לא בכירים. אני חושבת שצריך לדאוג למצב שיש לנו תנאי העסקה בטוחים לכולם אבל אם אנחנו רוצים לאפשר לתלמידי דוקטורט ומסטר את הניסיון האקדמי של ללמד באוניברסיטה, הוא לא יכול להיות קבוע אלא הוא בהגדרה חייב להיות זמני כדי לאפשר לעוד ועוד תלמידי מחקר את הניסיון הזה. צריך ליצור קבוצה שהיא קבוצה במעמד בטוח לאורך זמן ואת התחלופה של תלמידי המחקר לעגן גם בתפיסה.

הייתי רוצה שהמאבקים שהם צודקים, כולנו שותפים להם בהגדרה של דאגה למדעי הרוח, צריכים להיות גם ברוח הומניסטית ולהקפיד על דיוק כי במאבק הנוכחי הדיוק על הנתונים לא היה וזה חבל שגם מדעי הרוח לא מדייקים בזה. בסופו של דבר אני שמחה שהגענו להסדר בנושא הזה. תודה. תודה על הישיבה ותודה על האפשרות להשתתף מרחוק.

תודה רבה לך. משרד החינוך.

שלום לכולם. הדוקטורט שלי הוא בספרות, כך שאני באה ממדעי הרוח. אני היום משמשת כיושב-ראש המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. הייתי כאן גם בדיון שהתקיים בשנה שעברה.

אנחנו באמת אחרי שנה לא פשוטה אבל יש דברים שעשינו ויש דברים שאנחנו מתכננים לעשות והם גם מתכתבים עם הדוח שכתבה האקדמיה הישראלית למדעים ואני אתייחס אליו. אני גם אציג מה יש בתוכנית האסטרטגית וגם דברים שנעשו וייעשו.

מבחינת התוכנית האסטרטגית שמשרד החינוך הגיש לשנה הבאה. בתוכנית הזאת, מטרה מספר 2 היא מטרה של למידה רלוונטית המבססת על לומדים ידע, מיומנויות וערכים. בתוך המטרה הזאת יש יעדים והיעדים הם קידום אוריינות שפתית בתחומי הדעת, הרחבת הלמידה החדשנית האישית והדיגיטלית וקידום אקדמיזציה, וקידום תפיסה הוליסטית המשלבת היבטים רגשיים, חברתיים וקהילתיים בלמידה, חיזוק החוסן ותחושת המוגנות.

בתוך יעד 2 של הרחבת הלמידה החדשנית האישית והדיגיטלית לקידום אקדמיזציה יש תוכנית אחת שקשורה למקצועות ההומניסטיים. יש שם חמש תוכניות כאשר ארבע תוכניות הן תוכניות כלליות, הן לא קשורות דווקא להומניסטיקה או לא להומניסטיקה – אני אדבר על עוד אחת מהן - ואחת התוכניות קשורה ישירות למקצועות ההומניסטיים והיא התוכנית של הבגרות הגמישה. במסגרת התוכנית הזאת תלמידים שלומדים במקצועות החובה שזה בחינוך הממלכתי היסטוריה, אזרחות, ספרות, תנ"ך ובממלכתי דתי נוסף גם תורה שבעל פה ומחשבת ישראל, במקצועות האלה לתלמידים תהיה אפשרות, החל משנה הבאה, לעשות בגרות בארבעה נתיבים כאשר בית הספר בוחר את הנתיב המתאים. הרעיון הוא לייצר למידה יותר רלוונטית, יותר מעניינת ויותר נותנת מיומנויות שמתאימות לבוגר שהמערכת צריכה.

בין הנתיבים האלה יש נתיב אחד שהוא הבגרות הקלסית, כמו שהיה כשאנחנו היינו תלמידים. הנתיב השני כולל גם חלק של מבחן אבל גם חלק של משימות הערכה שדורשות מיומנויות, של חשיבה ביקורתית, חשיבה יצירתית, אוריינות לשונית, אוריינות דיגיטלית והם חלק מציון הבגרות. הנתיב השלישי הוא נתיב של למידה דיגיטלית שבו התלמידים לומדים בלמידה עצמאית כאשר המורה פוגש אותם לשיחות של מליאה אבל זה תלמיד שיש בו הרבה מאוד שימוש בדיגיטל לטובת מדעי הרוח. הנתיב הרביעי הוא נתיב שאנחנו קוראים לו שותפי פיתוח שזה נתיב שעיקרו עבודות חלק מסוגים שונים שמחליפות את הבגרות.

הכוונה ביצירה של המבנה הזה של הבגרות הגמישה היא לתת לבתי הספר אפשרות לעשות שם דברים יותר מעניינים, שיהיה יותר מעניין, יותר רלוונטי, יותר לכוון למיומנויות והתקווה היא שזה יעזור לנו למקם את המקצועות האלה כמקצועות יותר משמעותיים בתיכון. אנחנו יודעים שהערכה הרבה פעמים היא מאוד מאוד משפיעה. יש קשר הדוק בין הערכה לבין למידה והוראה. אם כן, אנחנו משקיעים כאן הרבה כסף והרבה מאמץ בפיתוח מקצועי כי מורה שמלמד עבודת חקר מול מורה שמלמד בקורס דיגיטלי שתלמידים לומדים לבד ורק נאספים לדיון בשאלות משמעותיות, בשאלות של מטה-קוגניטיביות, זה מורה אחר מהמורה שמלמד בכיתה ושופך חומר.

יש כאן הרבה מאוד השקעה בפיתוח מקצועי, הרבה מאוד השקעה בפלטפורמות והרבה עבודה. זו עבודה שכבר נמשכת כמה שנים בהן אנחנו עובדים על התוכניות האלה בצורות שונות. לקח לנו הרבה זמן לזקק את זה ואנחנו ממש לפני יציאה לדרך. עשינו איזשהו סקר - אין לנו כרגע מספרים כי בתי הספר יודיעו לנו סופית על הבחירה שלהם רק ב-1 בספטמבר - כדי להבין כמה אנחנו צריכים כמה אנחנו צריכים להתכונן מבחינתנו, מבחינת המערכת, לקבלה של עבודות מסוגים שונים כי אתם מבינים שזאת בדיקה אחרת של עבודות חקר מאשר בדיקה של מבחנים. בינתיים הנתונים הם שיש לנו פי שניים אנשים שרוצים בגרות אחרת מאשר אנשים שרוצים בגרות רגילה, מבחינת בתי הספר.

בתי הספר נמצאים איתנו במהלך הזה, הם מבינים את החשיבות של זה ואני מקווה. אתם יודעים שחינוך הוא לא תהליך של שנה ולא תהליך של שנתיים אבל אני מקווה שאנחנו הולכים כאן לצעד משמעותי במקצועות החובה.

במקביל יש לנו בשנה הבאה תוכנית נוספת שגם מוגדרת בתוך התוכנית האסטרטגית של המשרד והיא התוכנית של האקדמיזציה. היא נקראת בשם שלה, בפרסומים כתוב "סמסטר ראשון כבר בתיכון". התוכנית הזאת נועדה ליצור גשר בין התיכון לבין האקדמיה – ואתם דיברתם על חיזוק שיתוף הפעולה עם בתי הספר התיכוניים - ובמסגרת הזאת תלמידים ממקצועות בחירה, יותר מאשר במקצועות החובה, לומדים קורס אוניברסיטאי. הם לומדים אותו בבית הספר בלמידה דיגיטלית. זאת אומרת, אלה קורסים שהאוניברסיטאות כבר פיתחו אותם לקורסים קיימים כקורסים דיגיטליים. הם לומדים אותם בבית הספר, יש ליווי של האוניברסיטה, הם באים לאוניברסיטה לביקור ואחר כך הם באים לאוניברסיטה למבחן. המטרה היא גם לתת להם קורס במסגרת לימודי הבחירה שלהם. בסופו של דבר הציון של הקורס ישתקלל עם הציון הסופי שהם יקבלו בבגרות. המטרה של התוכנית הזאת היא שתלמידים יחוו אקדמיה, יחוו למידה שהיא למידה קצת אחרת, גם יבינו שיש להם מסוגלות ללכת למקצועות האלה, גם יבינו שיש בזה חשיבות ושכדאי להם וגם ישפרו את המיומנויות שלהם. אפרופו מיומנויות באנגלית ובעברית וכל מיני דברים כאלה, הכוונה היא גם לתת כאן בוסט לנושא של המיומנויות האקדמיות.

הקורסים נפתחים במגוון מקצועות. הם לא רק במדעי הרוח אבל יש שישה קורסים במדעי הרוח, חלקם באוניברסיטת תל אביב, חלקם באוניברסיטה העברית, חלקם באוניברסיטה הפתוחה וחלקם באוניברסיטת בר אילן. יש גם קורס באלקסאמי במורשת ודת אסלאם. כרגע רשומים לקורסים האלה – שוב, זה לא רק במדעי הרוח, הרעיון הוא בכלל ליצור גשר לאוניברסיטה בכל התחומים, לדחוף נוער לכיוון של למידה אקדמית – בשנה הבאה מעל 20,000 תלמידים וזאת שנה ראשונה. כשאנחנו כשיצאנו לזה שאלנו את עצמנו כמה יהיה רצון. אנחנו הצענו תוכנית בחירה, היא לא תוכנית חובה. שמחנו להיענות מאוד יפה של האוניברסיטאות לתוכנית הזאת. הגישו לנו 130 הצעות לקורסים, לבחור מתוכם 28 הכי טובים והכי מתאימים ללמידה בתיכון. אנחנו מאמינים שבשנים הבאות המאגר יתרחב וגם מבחינת התלמידים. זה השלב הראשון ואחר כך מבחינת בתי הספר. כאשר פנינו לבתי הספר וביקשנו מהם להירשם, יש לנו כרגע הרשמה של מעל 20,000 תלמידים. זה ניסוי. בשנה הבאה זה יהיה ברמת פיילוט שהוא פיילוט קצת גדול, 20,000 תלמידים נחשב פיילוט גדול, אבל זה עדיין פיילוט כי הכוונה היא בהמשך להרחיב את זה עוד יותר ולתת את זה לכל תלמיד בישראל כאפשרות.

הדוח של קידום לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך הממלכתית שכתבה האקדמיה הישראלית למדעים מתייחס לכמה נושאים שבהם דרוש שיפור. אני מסכימה לגמרי שדרוש שיפור. גם אני חושבת על זה וזה בעצם הבוקר, הצוהריים והערב שלי. מדברים בדוח על כמה דברים שאני רוצה להתייחס אליהם.

הם מדברים על ריענון של למידה והוראה והערכה, על זה שצריך לרענן את מה שקורה בכתות, מה שקורה בכיתות מבחינה פדגוגית לא מספיק מעניין, לא מספיק טוב. הצגתי כבר את הבגרות הגמישה ואני רוצה לומר שזה הרבה קשור גם למורים וליכולת של המורים. אנחנו הקמנו - לדעתי זו הייתה השנה השלישית - מרכז מורים למדעי הרוח בספרייה הלאומית. במשרד, מעבר לתקצוב הרגיל של הספרייה הלאומית, יש תקציב ייחודי שמיועד למרכז מורים. למרכז המורים הזה יש הרבה מאוד פעילות שנועדה לעודד ולקדם את מדעי הרוח. כך למשל בחטיבות הביניים יש לנו מיזם של 600 תלמידים שנקרא שאר רוח, שאלה כיתות מצוינות בחטיבת הביניים. אלה תלמידים שנבחרים לקורס מאוד מאוד מרוכז של מצוינות בחטיבת הביניים ומעבר לשעות שהם נותנים המשרד מתקצב בשעות נוספות שמיועדות לתלמידים שמדעי הרוח מעניינים אותם וזה מה שהם רוצים ללמוד. לזה יש תקצוב נפרד ושעות נפרדות.

מרכז המורים פותח בשנה הבאה בית ספר לשיטות הוראה מתקדמות במדעי הרוח כאשר המטרה היא לשדרג את שיטות ההוראה, ללכת יותר לכיוון של מחקר, יותר לכיוון של חקר במדעי הרוח וגם יותר כיוון של כתיבה והוראה. האנשים שייבחרו לשם הם אנשים שמקבלים מלגת קיום עם הכשרה. זאת אומרת, הרעיון הוא להפוך את זה לקורס מאוד יוקרתי שכולו יעסוק בדרכי הוראה של מדעי הרוח במערכת החינוך והאנשים האלה יהיו אנשים שיובילו את זה. הקיץ יש 500 מורים שנמצאים שם כרגע בפיתוח מקצועי שעוסק גם בשיטות הוראה מתקדמות במדעי הרוח.

הדוח דיבר על מסלולי בחירה מוגברים שצריך לשדרג אותם וצריך להשקיע בהם ולשפר אותם. אין היום מספיק תלמידים שנרשמים גם למדעי הרוח במקצועות המוגברים במסגרת התוכניות הייחודיות של המשרד. הוא גם מדבר על אוטונומיה של המורים. במסגרת התוכניות, מיחידה של תוכניות ייחודיות של המשרד שבשנתיים האחרונות היא תופסת תאוצה מאוד משמעותית, בתי ספר יכולים להגיש תוכניות שהם רוצים לבגרות, באיזה נושא הם רוצים לעסוק והתוכנית עוברת ייעוץ אקדמי, היא עוברת בדיקה של תקיפות ומהימנות. בתוכנית הזאת יש 80 תוכניות במדעי הרוח והחברה שמורים כתבו, לעתים אלה גופים שכותבים את התוכנית הזאת. זה מאפשר הרבה יותר גיוון.

את אמרת דברים כל כך חשובים ונתת סקירה שאנחנו מאוד מעריכים אותה. אנחנו יכולים לקבל את התוכנית בכתב?

בוודאי. התוכנית האסטרטגית היא תוכנית קיימת. היא תוכנית שמופיעה בכל הפרסומים של הממשלה ויש בה גם את הפרטים האלה. יש לי את זה כתוב ואני אעביר לכם את המסמך עם כל הפרטים.

תודה רבה.

כמורה שצריך ליישם את התוכנית האלה, הן מותאמות בעיקר ל-10 אחוזים מהתלמידים שבאמת יש להם יכולות לעשות את זה עם רמת אוריינות מאוד גבוהה. היתר פשוט לא יכולים לעשות את זה.

בדיוק על זה יש לי ויכוח איתך. אני לא חושבת שזה נכון.

מהשטח זה מועתק. כל העבודות מועתקות.

אם מהשטח כל העבודות מועתקות, צריך לעשות עבודה כדי שזה לא יהיה מועתק. בכל מקרה, התשובה היא לא לא לעשות עבודות. אנחנו בעידן של AI, גם זה מעלה שאלות על עבודות. התשובה היא לא לא לעשות או ללכת רק לבגרות רגילה. העבודות במערכת החינוך, זה שהתלמידים יעשו עבודות, זה שהתלמידים יעשו שחקר במערכת החינוך, זה דבר מאוד חשוב. צריך למצוא את הדרך לעשות את זה.

נשמח לקבל את זה בכתב כדי ללמוד עוד יותר ולשמוע את ההערות כולל ההערה שלך. תודה רבה לך.

בוקר טוב לכולם. אני מהמועצה להשכלה גבוהה ובתפקידי אני עוסק בהחלטות הרוחביות ובמדיניות האקדמית של המועצה להשכלה גבוהה. לצד זה אני גם עוסק בקידום מדעי הרוח

המועצה להשכלה גבוהה זיהתה עוד לפני 10 שנים, כבר ב-2014, את המשבר או את הירידה במספרי הסטודנטים באוניברסיטאות במדעי הרוח, במיוחד בתואר הראשון. היא גם ראתה את השחיקה במדעי הרוח וגם הייתה ערה למגמות העולמיות של מדעי הרוח בכל העולם, באוניברסיטאות נבחרות בכל העולם כאשר התמונה הייתה ברורה והיא שמדעי הרוח יורדים. לכן כבר ב-2014 המועצה להשכלה גבוהה הקימה ועדה מיוחדת והצהירה בהחלטות רשמיות שלה שהמדיניות של המועצה להשכלה גבוהה היא לקדם את תחומי מדעי הרוח בישראל.

אני לא מכיר שום תחום אחר באקדמיה בישראל כמו מדעי הרוח שהמועצה להשכלה גבוהה ו-ות"ת הציבו זרקור לשם והן מטפלות בנושא הזה כל הזמן, גם עכשיו וגם בהמשך. יש לנו כתב הסמכה של הוועדה לגבי ההמשך. זאת אומרת, צריך לראות שזה אצלנו בתוכנית הרב שנתית באופן רשמי ובסדר עדיפות גבוה מאוד, לקדם את תחומי מדעי הרוח.

יש לנו ועדה מיוחדת של המועצה שנקראת ועדת ההיגוי לקידום מדעי הרוח והיא בראשותה של פרופ' חביבה פדיה, פרופסור להיסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת בן גוריון שהיא בעלת שם עולמי בחקר הקבלה, זוכת פרס גרשום שלום לחקר הקבלה, אישה משכמה ומעלה, והיא בוועדה הזאת של מדעי הרוח כבר שתי קדנציות של המועצה להשכלה גבוהה. היא הייתה לפני כן חברת המועצה להשכלה גבוהה ועכשיו היא באוניברסיטה ועדיין יושבת-ראש הוועדה יחד עם מומחים מהאקדמיה וחברי מועצה ו-ות"ת.

אני רוצה למנות בקצרה מספר דברים שהם גולת הכותרת של מה שהמועצה להשכלה גבוהה וה-ות"ת עשו בשנים החולפות כדי לקדם את תחומי מדעי הרוח בישראל באוניברסיטאות. קודם כל נתחיל עם תוכנית ה-100. תוכנית ה-100 היא שם מותג של המועצה ו-ות"ת כדי לקדם את תחומי מדעי הרוח. זו גם תוכנית וקליבר של פעם ב-100, או מצוין בפעם ב-100, וגם של 100 מיליון שקלים שהוקצבו לטובת מדעי הרוח.

אני אמנה את מספר הנדבכים בתוכם פעלו המועצה להשכלה גבוהה ו-ות"ת לקידום מדעי הרוח. ראשית, יצירה שהיא חדשנית לחלוטין לאור נקודת המבט גם של הוועדה שאותה קיבלו המועצה להשכלה גבוהה ו-ות"ת בצורה מלאה וזו החדשנות במדעי הרוח. זה מתבטא בשילוב של דיסציפלינות גם בתוך מדעי הרוח, בין מדעי הרוח ובין מדעים ובין מדעים מדויקים, מדעי הטבע, ואפילו בהנדסה. היום המקפצה העיקרית לריענון מדעי הרוח וחדשנותם היא החיבורים האלה הבין-תחומיים כאשר היום קשה לדבר על התחדשות מדעי הרוח בלי לדבר על תוכניות משולבות בתוכניות בין-תחומיות וכולי.

המועצה להשכלה גבוהה הוציאה קול קורא למוסדות והוא כבר התבצע. זכו אוניברסיטאות במה שנקרא הקמת מבח"ר – ראשי תיבות של מדעים, משפטים, מדעי הרוח ומדעי החברה – שזאת מסגרת בתוך האוניברסיטה. דרך אגב, זה היה פתוח גם למוסדות שבתקצוב אבל מי שזכה, מי שנתן את המסה הקריטית של הקריטריונים שעמדו בהם היו ארבע אוניברסיטאות. אני שוב אומר שהמרחב הוא מעין מסגרת על-תחומית בתוך אוניברסיטה שבה מתאגדים מספר דיסציפלינות וחוקרים גם במדעי הרוח וגם במדעים.

ארבע אוניברסיטאות זכו כאשר ניתן לזה תקציב מאוד מאוד גדול מבחינת התקציב של ות"ת, שלושה מיליון שקלים לכל מרחב כזה שזה לא מעט כסף.

אוניברסיטת חיפה והטכניון עשו בעצה אחת, במשותף, יצרו מרחב - כאשר תמיד זה לתארים מתקדמים, תואר שני והלאה - למדעי הרוח, בינה מלאכותית ומדעי הרוח. אתיקה, חברה וסביבה. בתוך זה הם יוצרים תוכניות משולבות, בינה מלאכותית וקיימות, בינה מלאכותית ומדעי הרוח, בינה מלאכותית ואומנות ויצירה.

האוניברסיטה העברית זכתה במרחב בנושא מדעי הרוח הדיגיטלי. שוב, השילובים האלה מרמת המוסמך ומעלה. אוניברסיטת בן גוריון זכתה במרחב היסטוריה, דתות, אומנויות ומדעים.

האוניברסיטה הפתוחה זכתה במרחב בנושא מדעי הרוח והחברה הדיגיטלי.

אוניברסיטת תל אביב לא זכתה בכלום. מעניין למה. כנראה שהבעיה היא בפנים. לא אתכם אלא הבעיה היא אצלנו בפנים. אני רואה שאוניברסיטת תל אביב נעדרת היעדרות בולטת מהרשימה הזאת.

אוניברסיטת תל אביב פועלת המון לקידום מדעי הרוח.

אם כן, לא היינו במצב הזה ולא היינו צריכים לצאת למאבק ושביתה שגבתה מחיר יקר מאיתנו ומהסטודנטים שלנו.

גולת כותרת נוספת בעשייה של המועצה להשכלה גבוהה ו-ות"ת כולל בתקצוב הייתה תוכנית המאגדים. תוכנית מאגדים היא תוכנית של קידום חטיבות לימודים במדעי הרוח למי שאינו לומד מדעי הרוח, למשל הנדסה, מדעים, מדעי הטבע, מדעים מדויקים. שם אנחנו נתנו אפשרות ליצור מאגדים כאלה של 30 נקודות זכות בסדר גודל של סמסטר בתוך התוכנית המובנית הרגילה של אותו תלמיד מחוץ למדעי הרוח. 27 מאגדים כאלה אושרו כאשר כל מאגד כזה קיבל 50,000 שקלים למספר סטודנטים, נניח שיהיו בו 30 סטודנטים. מכללה אקדמית תל חי למשל זכתה בשלושה מאגדים – טכנולוגיה ואתיקה, היסטוריה וארץ ישראל וספרות.

אני יכול למנות לכם עוד מאגדים. זה היה הרעיון. כמובן היו גם תוכניות משולבות נוספות שקיבלו תקצוב ות"ת, תוכניות משולבות של מדעי הרוח ומדעים, מדעי הרוח והנדסה כאשר למשל באוניברסיטת תל אביבי יש תוכנית לתואר ראשון הנדסה ומדעי הרוח בדגש על מדעי הרוח. תוכנית מאוד מאוד מוצלחת.

שגם היא סובלת מירידה עצומה ברישום ועומדת בפני סכנה בגלל חוסר תקצוב.

דבר נוסף שהמועצה להשכלה גבוהה ו-ות"ת עשו זה תקצוב של קורסים דיגיטליים במדעי הרוח - המקרא, ארצות האסלם, כל מיני קורסים מדהימים יחד עם ישראל דיגיטלית. משרד הדיגיטל שהיה בזמנו בשיתוף עם ות"ת הוציאו קול קורא ויצרו קורסים מדהימים דיגיטליים. זה נקרא קורסי מו"כ, רבי משתתפים בתחום מדעי הרוח ויש כמה כאלה. כל קורס כזה קיבל 600,000 שקלים מ-ות"ת.

נא לסכם בבקשה.

הדברים האלה קרו לפני המלחמה וגם עכשיו אבל המלחמה פרצה באוקטובר והוועדה של חביבה פדיה הרגישה שבגלל השלכות המלחמה היא חייבת לכנס את הוועדה לא רק בדברים השוטפים אלא להיות ערים למה שקורה ולצרכים שעולים מהשטח כמו השלכות המלחמה על סטודנטים, על קהילות, על מוסדות, טראומה, צרכים וכל מה שנובע ממצב משברי. הוועדה מצאה שמדעי הרוח זה הגשר באמצעותו אפשר לדבר על דברים נוספים כמו טראומה. לכן הוועדה עשתה שני ימי עיון גדולים בהם שמעה מוסדות, שמעה סטודנטים, שמעה קהילות, שמעה מומחים והעלו דברים שנבעו מהרצון לא להיות אדישים למה שקורה כאן אלא להיות קשובים ולהטות אוזן קשבת כולל המלצות. התהליך הזה ממשיך. כבר היו שני ימי עיון ובשבוע הבא יש לנו פגישה יחד עם הדקנים – יושב כאן ניסים וגם פרופ' פינקלברג מוזמנת לכל הוועדות שלנו - כדי לדון בכל הדברים שנובעים מהמלחמה, איך אפשר לקדם ולעשות דברים דרך מדעי הרוח.

סליחה, אני מתנצלת, אני מבקשת את רשות הדיבור לדקה וחצי. אני ממשפחות החטופות והחטופים.

תמיד יש לכם את הזכות.

הגענו לוועדה הזאת כי היא אולי אחת הוועדות היחידות שבאמת עוסקות במהלך מהותי, במעקב אחרי לימודי הרוח. סיימתם עכשיו לדבר על השלכות המלחמה, טראומה וצרכים, ואנחנו בתוך הטראומה. ראיתי את כותבת הדיון שהוא מצב לימודי מדעי הרוח, ישיבת מעקב. אני בוגרת תוכנית רביבים מהאוניברסיטה העברית ויש לי תואר ראשון ושני בספרות, במקרא, במחשבת ישראל ובתלמוד. הלכתי על איפה שהכסף הגדול. מדעי הרוח היו והם עדיין הבית שלי. מדעי הרוח הם תחום אקדמי הכולל את נושאי המחקר העוסקים בנגזרות של התרבות האנושית, ניסיון לבחון ולחקור השקפות עולם ערכיות כמו אומנות, היסטוריה, פילוסופיה, ספרות. אנחנו נמצאים היום במצב הכי קיצוני שבו אנחנו בוחנים את השקפות העולם הערכיות שלנו של נבחרי ונבחרות הציבור שלנו. אנחנו משלמים דם על ההכרעות האלה של המלחמה, הטראומה והצרכים.

בגלל שאנחנו בחוג לספרות תמיד נאחזנו בטקסטים, אני רוצה להקריא פסקה אחת מתוך הספר שיוצא בימים אלה שנקרא "מר הפקרה". כתבה את הפסקה הזאת, את המאמר הזה, תמי ארד, אולי חלקכם מכירות ומכירים את האישה הזאת שאני בטוחה שגם היא הייתה כמוני מעדיפה להיות אנונימית ושיהיה לה בן זוג חי וקיים. הספר הזה שיוצא בימים אלה מדבר גם עליה.

אני קוראת את הפסקאות האחרונות מתוך המאמר שכתבה תמי ארד.

"נתניהו ייזכר כראש הממשלה שהפקיר במודע אזרחים וחיילים לגורלם למען שרידותו הפוליטית. נתניהו ייזכר כמי שרמס את ערכי היסוד של החברה הישראלית ובאמצעות שופרותיו פעל לנתץ את ערך הערבות ההדדית שחיבר בדבק נדיר את החברה הישראלית על כל גווניה מאז הקמתה. המנדט צריך לחזור עכשיו לעם כדי שאפשר יהיה להתחיל להשתקם ושהחטופים ישובו למשפחותיהם ושהחברה בישראל תוכל להתמודד עם האתגרים המורכבים שממתינים בפתח. וכן, למי ששואל, הוא חייב ללכת בזמן מלחמה כדי שאפשר יהיה לסיים את המלחמה עם איזושהי תקווה".

הספר הזה שכותבים הרבה מאוד אנשי ספר, אנשי ספרות, אנשי פילוסופיה, אנשי מוסר, אומנים ואומניות, אנשי ביטחון, כולו נועד כדי שעם הספר שלומד את לימדי מדעי הרוח ייזכר ויזכור שנגזרות של התרבות האנושית נבחנות יום-יום ושעה-שעה במה שאנחנו עושות ובמה שאנחנו לא עושות.

החטופות והחטופים 276 ימים של הפקרה. יש דין ויש דיין ויש כתובת אחת ואנחנו צריכים לעשות הכול כדי שההפקרה הזאת תיפסק, כדי שהאיש הזה יפסיק להזיק למדינה שלנו. אנחנו הולכים להשמיע את הקול הזה ואנחנו זקוקים לתמיכה של כל אחד ואחת מכם.

תודה שנתת לי להשמיע את הדברים.

תודה רבה לך. יש עוד מי ממשפחות החטופים שרוצה לדבר? תודה רבה לכם.

אני לא מתייחס למה שאתם אומרים אבל זה נכנס לפרוטוקול. כל מילה נוגעת, כל מילה חשובה מאוד מאוד. כשאנחנו עוברים הלאה, זה לא אומר עשינו את הדבר הפרוטוקולי ועכשיו עוברים לענייני הוועדה אלא זה הנושא הנחוץ ביותר. כבר מהיום הראשון, אבל לפחות מאתמול, הייתה הזדמנות חשובה.

הייתה ועדיין יש. זה תלוי בכולנו.

צריך להיאבק. בוודאי. תודה רבה לכם.

בוקר טוב. תודה לוועדה שהזמינה אותנו. אני מדברת בשמי ובשם ליאור פרלמן. שנינו יחד הקמנו את דרך רוח לקידום מדעי הרוח בישראל. אני חושבת שהדבר היחיד שאולי קונסיסטנטי לקיום של ועדות בנושא של מדעי הרוח זה קיום של ועדות, עוד ועדות, עוד ועדות, ועדות שמשריצות ועדות, הרבה מאוד מסקנות, הרבה מאוד היבריס, הרבה מאוד ליבידו לא ממומש. אני חושבת שהדשדוש במצב הפוליטי במה שאנחנו עכשיו רואים - אני מצטרפת לשאיפה, לתשוקה, לבקשה שיחזרו כל החטופים והחטופות ושכבר תסתיים המלחמה האיומה הזאת – הדבר היחיד המשותף הוא אי תזוזה ועמידה במקום.

אני עכשיו אדבר על מדעי הרוח ואולי משהו שמקדים את מדעי הרוח, כלומר, מה שעומד בשביל שאנשים יוכלו ללמוד מדעי הרוח, הם צריכים לדעת לקרוא ולכתוב ואנשים לא יודעים לקרוא ולכתוב. אולי כמה פשוט שמשרד החינוך – השנה הזאת אני מברכת על היוזמה ועל התוכניות של משרד החינוך כפי שהציגה טלי יניב – אולי משרד החינוך סוף כל סוף יכניס, ודיברו כאן הרבה על הרבה על הקשר עם בתי הספר התיכוניים, את מדעי הרוח כיעד של משרד החינוך, בלי תוכניות גדולות, בלי שדרוגים, בלי תוכניות אסטרטגיות אלא פשוט יעד של משרד החינוך. זה אומר שתלמידי ישראל ילמדו לקרוא ולכתוב. מי שפוגש את תלמידי ישראל יום-יום אלה אנחנו ב"דרך רוח" ואנחנו פוגשים תלמידים מכיתות היסודי ומכיתות התיכון וגם תלמידי כיתה ערבית שיש לנו באוניברסיטת חיפה. אנחנו רואים מה קורה לילדים שמגיעים מגיל 6. אנחנו פוגשים ילדים בגיל 6 בכל מיני מסגרות אבל הילדים שמגיעים אלינו החל מגיל 8 ועד גיל 18, כלומר, כל טווח הגילאים, הילדים האלה, עד שהם מגיעים אלינו, אלה ילדים חכמים ונבונים ואגב, הם לא ממוינים, אנחנו לא ממיינים את הילדים האלה ומי שרוצה מגיע. מדעי הרוח לכל שזה עניין שהוא קריטי.

חשוב מאוד שהתלמידים לא ישלמו עבור לימודי מדעי הרוח ומספיק כבר לדבר על מצוינות במדעי הרוח. קודם כל צריך לדעת לעשות את הדבר הבסיסי ולעבוד. התלמידים שמגיעים אלינו לא יודעים לקרוא ולכתוב ואנחנו מלמדים אותם לאט-לאט לקרוא ולכתוב. יש לנו שישה בתי חינוך באוניברסיטאות – באוניברסיטת חיפה, תל אביב, בר אילן, בן גוריון, מכללת אורנים ומכללת תל חי. אני חושבת שאנחנו אולי – והסתכלתי יפה מאוד לצדדים – הגוף היחידי במערכת התיכונית שעמד ברצף השנה, כולל בצפון המפונה והתלמידים שלנו נפגשו כל שבוע וקראו וכתבו ויש לנו איזושהי תחושה שכל שנה 100 בוגרים שלנו יוצאים החוצה ואולי יהיו אנשים יותר חכמים, לפחות אנשים עם חשיבה ביקורתית, עם יכולת לראות מה קורה כאן מסביב, איך הדברים מתרחשים. אני מסכימה עם הדברים שאמר חבר הכנסת עופר כסיף אמר, שמדעי הרוח קשורים קשר הדוק למה שמתרחש עכשיו.

אולי סוף-סוף למשל לימודי הפילוסופיה ייכנסו לתוך מערכת הלימודים, לפחות בהיקף של שתי יחידות לימוד.

את ממש צודקת.

לפי דוח מכון ון-ליר משנת 2016, אני מזכירה שוב ושוב ואני אמשיך להזכיר את זה, רוב המורים שמלמדים מדעי הרוח היום אינם מוכשרים להוראת מדעי הרוח. אז למה לקפוץ ולדבר על חקר? למה לא להכשיר קודם כל את מורי מדעי הרוח שידעו מה הם עושים? שילמדו ספרות כשהם מלמדים ספרות. שילמדו היסטוריה. אני דוקטור לספרות, חוקרת ספרות שנוגעת במחקר שלי בתפר בין היסטוריה וספרות. לימדתי בתוכנית לתואר שני באוניברסיטת חיפה בתוכנית מדינת ישראל. אני מבטיחה לכם שלא הייתי נכנסת היום לכיתה בתיכון ומלמדת היסטוריה. לא הייתי מעזה לעשות את זה משום שזאת לא הדיסציפלינה הטהורה שלי. אנחנו צריכים לשמור על מקצועיות חד משמעית וצריך על הדבר הזה לעבוד.

אני חושבת שהדבר החשוב הוא קיום של ועדה. זה שמתקיימת ועדה, לפחות זה עולה על סדר היום. אני לא יודעת אם יקרו דברים אבל אני מאוד מקווה שיתרחשו דברים. יכול להיות שאחרי השבר העמוק הזה אולי משהו ישתנה בחברה הישראלית. אנחנו ב"דרך רוח" נמשיך לעשות.

אני מבקשת, פונה למשרד החינוך ומבקשת שתורידו קצת את הרגל מהגז, תפסיקו עם הרגולציה. אנחנו חווים עכשיו, אנחנו מרגישים רגולציה מאוד חזקה מכיוון משרד החינוך. ככל שהמצב יוצא משליטה, התחושה היא שהרגולציה רק הולכת וגוברת. תורידו קצת את הרגל מהגז, תנו למורים לעשות את מה שהם יודעים, תנו להם את הכלים, תפסיקו למדוד. המערכת הניאו-ליברלית הזאת לא עוזרת למדעי הרוח. אנחנו מוכרחים לקרוא ולכתוב, אנחנו מוכרחים להמשיך לעבוד עם ילדים על הדבר הזה בשביל קיום של מדינה כלשהי. אני לא יודעת איזו מדינה. היום זאת לא נראית מדינה שאני רוצה לחיות בה, אבל בשביל הדבר הזה אנחנו מוכרחים לעבוד על הדבר הזה.

שוב, אני מייחלת, קוראת ודורשת את סיום המלחמה האיומה הזאת שפוגעת בכולם, גם באנשים כאן וגם בפלסטינים. אני מבקשת ודורשת שיוחזרו החטופים.

תודה רבה לך על הדברים המעניינים והחשובים. אנחנו כוועדה היינו אמורים להיות אצלכם ב-8 באוקטובר. אני מקווה שתוך חודשיים נהיה אצלכם. נקבע ונגיע כי יש הרבה מה ללמוד מכם ולעבוד ביחד.

שלום. אני סטודנטית לתואר ראשון במדעי הרוח והחברה באוניברסיטת בן גוריון. הגעתי היום כי אני חוששת לעתיד האקדמי, לעתיד מדעי הרוח, אני מרגישה שהקיצוצים שעומדים על הפרק באוניברסיטת תל אביב משפיעים גם עלינו בדרום. גם ההסתכלות שלי כסטודנטית על העתיד שלי באקדמיה ועל האפשרויות שלי לעתיד באקדמיה. נשות ואנשי הרוח הם ההישג החשוב ביותר באקדמיה, גם סגל וגם סטודנטים, ודווקא בתקופה כזאת של התפתחות טכנולוגית מואצת ועידן של פוסט אמת, אני חושבת שהחשיבה הביקורתית היא נכס לאקדמיה והיא נכס לחברה. אני רואה שהתקציב רואה אותנו כנטל, ומבחינתי זה אבסורד.

באותו זמן אנחנו גם עדים לחוק ההתאחדות שמקודם כרגע. אישית אני יכולה להגיד – גם הזכרת את פרופ' פדיה – שנכחתי בסמינר שהיא באה להרצות בו באוניברסיטת בן גוריון וממש הייתה שם הפגנה שמעודדת את ההשתקה ואוסרת על פרופסורים לדבר. מה שקרה שם, זו הייתה עדות עצובה. החוק הזה מקדם משהו פוליטי וזה הולך יד ביד עם הקיצוצים, גם ההשתקה וגם הקיצוצים. זה מקדם אותנו לחורבן של שיח ביקורתי בחברה הישראלית ולא רק באקדמיה, להשתקת מחקר, להשתקת דעות ובכלל לפירוק האקדמיה כמו שאנחנו מכירים אותה או כמו שהכרנו אותה וכמו שהיא קמה.

כסטודנטית אני יכולה לומר שבמחלקה שלי לבלשנות – אני לומדת בחוג לבלשנות, בחוג לפוליטיקה וממשל – יש חוסר במרצים והרבה מרצים מדברים על זה ויש מחסור במתרגלים. אני כמילואימניקית, כבר סיימתי לשרת במילואים אבל בסמסטר א' שירתי במילואים ובשל המחסור במתרגלים, למרות שהייתה לי זכאות לחונכות, לא קיבלתי אותה. אני חושבת שכל סטודנטית וסטודנט למדעי הרוח יכול להגיד לכם איך הוא נפגע אישית מהדברים האלה.

לסיום דבריי אני רוצה לומר שאני חושבת שצריך לשתף אותנו בהתפתחות הטכנולוגית, וצריך לתת לנו להמשיך לחוות מציאות מורכבת.

את דיברת על העתיד ואני אומרת כדוקטורנטית שמלגות קיום אצלנו באוניברסיטת תל אביב עומדות על סך של 4,700 שקלים בחודש לדוקטורנטיות לפני אישור הצעת המחקר. אני לא חושבת שזה סכום שאפשר להתפרנס ממנו ולכן יש אנשים שצריכים ללמד בבתי ספר, שזאת עבודה מאוד חשובה אבל זה לא מאפשר להתמקד במחקר. אני אומר גם ביחס לשאלה של הוראה באקדמיה שזאת בהחלט סוגיה שמאוד מטרידה אותנו מסטרנטים ודוקטורנטים. כשאני הייתי מסטרנטית, הייתי עוזרת הוראה וכשרציתי להמשיך כדוקטורנטית, אמרו לי שאני לא יכולה כי זה יקר מדיי. איפה הניסיון? איפה ההמשכיות של הדבר הזה לתת את ההוראה הטובה ביותר לסטודנטים ולסטודנטיות? אגב, לא רק במדעי הרוח אלא בפקולטות נוספות, גם למשל במדעי החברה. אנחנו רצינו לדרוש שיאפשרו לנו גם ללמד אבל לא על חשבון מי שבעצם פיתחו קורסים במשך שנים. אני מסכימה שצריכה להיות קביעות וצריכים להיות תנאים טובים אבל לא על חשבון זה שאנשים ילכו הביתה אלא למצוא דרכים לשלב אותם.

הישיבה הזאת נועדה להיות ישיבת מעקב על הדוחות של האקדמיה בשנים האחרונות ואני כאן כיושב-ראש תת הוועדה למדעי הרוח, בשתי ועדות המדע האחרונות וגם כחבר בוועדה של פרופ' פינקלברג.

כל הדברים שנאמרו כאן הם מוסכמים עלי ואני תומך בכולם אבל אם אנחנו רוצים להשיג שיפור במצב מדעי הרוח, עלינו לקחת בחשבון שיש לנו כאן חזית מלאה סתירות פנימיות שהתבטאו כאן יפה מאוד. יש לזה גם קשר לפרקטיקה הפוליטית, איך מממשים את הדברים האלה וזאת קריאה אליך יושב-ראש הוועדה.

מה לעשות, העולם האקדמי היום, העולם, לא ישראל, הוא עולם של קפיטליזם אקדמי. כולכם יודעים על מה אני מדבר. זה עולם שבגלל האיכות המדעית הוא דורש מצוינות מדעית ומצוינות מדעית קשה להתפשר עליה על ידי פשרות שעומדות כאילו בסתירה מסוימת לחינוך רחב ולהשכלה וגם דרך אגב למערכות דמוקרטיות רחבות. הסתירה הזאת, עלינו לדעת איך לנווט בה. בהמלצות של האקדמיה אנחנו בהחלט לקחנו בחשבון. כל העניין של התקצוב למשל הוא תלוי הסתירה הזאת.

דבר שני ואחרון. העניין הזה של האינטר-דיסציפלינריות עשוי בהחלט להיות פתרון – זה לפי ההמלצות שלנו – גם לבעיית התעסוקה האקדמית כי הוא יכול לשנות בצורה זו או אחרת, וזה מומלץ ואפשר לראות את זה בדוחות הקודמים כולל גם ברעיון הזה של הפשטת או פישוט ההוראה האקדמית אל תוך התיכוניים. זה גם יכול להיות פתרון כלכלי חשוב. זה רק דורש חשיבה קצת יותר מערכתית ורדיקלית מצד הגורמים המתקצבים. אני אומר כאן שוב שלא תשכחו לרגע אחד, הלחם והפרחים לא יכולים להתקיים אחד בלי השני ועלינו לקחת את זה בחשבון.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני מייצגת כאן את בוגרי הפקולטות הריאליות. לא היו כאן הרבה ואני אשמח לומר גם את הצד שלנו. אני בוגרת הטכניון, בוגרת הפקולטה לפיזיקה בטכניון, בוגרת הפקולטה למשפטים בבר אילן וכחוויה מהלימודים אכן היינו מחויבים ללמוד גם בקורסים הומניים, לפחות ארבעה קורסים הומניים שכל סטודנט בטכניון חויב לקחת.

אני אתייחס לדברי החברים שנאמרו בתחילת הישיבה. אני מאוד מתחברת לצורך בראייה של גם וגם למשל בספרותי ויש הרבה מקום שלפעמים צריך גם לראות את המוחלט. זאת אומרת, יש הרבה מקומות שיש מקום שבסופו של דבר צריך לקבל איזושהי החלטה חותכת לגבי המציאות, למשל החלטות מבצעיות בזמן מלחמה או בזמנים של ערב מלחמה, שם הביקורתיות לפעמים טיפה מפריעה ודווקא לפעמים צריך להחליט החלטות סופיות ולקבל איזושהי החלטה לוגית הגיונית. כהצעה גם מלמידה, גם של מקצועות ריאליים וגם הומניים, אני לא מכירה שיש היום איזשהם מקצועות ריאליים שנכנסים לפקולטות ההומניות. לא צריך עכשיו איזושהי פיזיקה קוונטית אבל כן איזושהי למידה ריאלית של מדעי הטבע גם בפקולטות ההומניות. זה מתחבר למה שאמרו כאן לגבי השילובים שמנסים לעשות. כמו שאנחנו לומדים מקצועות הומניים כחלק מהתואר, אולי גם לשלב מקצועות ריאליים בפקולטות הומניות. זה מתקשר לסיפור צינור הדם וכאן דווקא אני אכניס את עניין הביקורתיות. כאשר מספרים לנו את זה בטכניון, אומרים לנו בפירוש שאנחנו בשעת מלחמה, נגמרו מנות הדם באילת וצריך להעביר מנות דם לאנשים פצועים שם, פתאום הסיפור מקבל טוויסט אחר. גם הסיפור הזה הוא סיפור שצריך לבחון מכמה בחינות. זה לגבי הייצוג האישי שלי בהיבט בוגרת הפקולטה הריאלית.

בהיבט של ייצוג ארגון חותם שאני כאן בשמו - דיברו כאן על החינוך הממלכתי-דתי – אני אומר שהרוב המוחלט של בוגרי החינוך הממלכתי-דתי מקדימים את הרוח על החומר. רובנו הולכים לישיבות הסדר, למדרשות, למכינות וזה לפני שהולכים לצבא, לשירות לאומי או למשל לאקדמיה. זה כי אנחנו מקדימים, כי מחנכים אותנו כבר בבית הספר לכך שהערכים של הרוח קודמים. צריכים לבנות איזו שהיא תשתית יציבה.

אצלכם רוח זה רק לימודי תורה. אנחנו מדברים על מדעי הרוח.

לא, לא רק. אני אשמח שתגיעי לאחת המכינות ולישיבות. יש הרבה לימודי רוח כלליים.

אני אספר סיפור ובזה אני אסיים. בוגר תלמיד כיתה י"א - בחור מחונן מאוד במקצועות הריאליים, פיזיקה ומתמטיקה – סיפר לי שהמחנך שלו אמר לו שהוא מחונן מאוד במקצועות הריאליים, ואמר לו: בוא בשנה הבאה, שנת י"ב, תגיע רק לבגרויות – אני מדברת על בית ספר מאוד מאוד מכובד ועטור פרסים בממלכתי-דתי – תלמד בישיבה מקצועות רוח, תשקיע בזה את הבסיס שלך כי גם כך אתה מצליח בתחומים הריאליים. יכול להיות שזאת איזושהי דוגמה שאפשר אולי ליישם במקומות אחרים, כל אחד בתחומי הרוח שהוא רוצה אבל אצלנו באמת יש עידוד מאוד מאוד גדול למקצועות כאלה.

תודה רבה. ד"ר רחל יוקלס, הספרייה הלאומית. מצד אחד אני מאוד מעריך מה שאתם עושים ומצד שני אנחנו רוצים את הספרים של חליל אל-סכאכיני שלקחתם אותם. איך נגיע למתווה של הערכה לדבר הכול כך חשוב שאתם עושים ולעמוד יחד איתכם נגד יואב קיש ואתם צודקים, אבל יש את הייחוד הלאומי שלנו? איך אפשר לבנות את הכול ביחד כדי שכולנו נצא נשכרים?

לגבי הספרים של חליל אל-סכאכיני, אני דווקא מחכה לך ולכם להוביל כאן מתווה לשלום בין שני העמים.

כל בן אדם שדיבר כאן, אני ביני לבין עצמי אמרתי מה אתם לא יודעים, איפה המקום שמזין את כל הרוע הזה, איך צריך להגיע לפשרה היסטורית בשביל לסיים הרבה דברים שאנחנו מנסים לטפל בהם. את צודקת.

אני ראשת אגף האוספים בספרייה הלאומית. אני דוקטור ללימודי יהדות ואסלאם. היה לי חשוב להדגיש את המקום של ספריות. לספרייה הלאומית יש תפקיד מאוד מאוד מיוחד בקידום מדעי הרוח, הן בעולם האקדמי והן בציבור הרחב. כאן אני רוצה להדגיש את החשיבות של השקעה בספריות, בין אם זה בספרייה הלאומית ובין אם זה בספריות האקדמיות בכל הארץ, כיוון שהספריות עבור מדעי הרוח הן המעבדה במקצועות הריאליים. אם אין השקעה באוספים, אין אפשרות לקדם את המחקר. על בסיס המחקר כל נושא מדעי הרוח עומד. לכן אני מקווה מאוד שזה נכנס גם לדוחות, כל המהלך של ות"ת והמועצה להשכלה גבוהה עת ניסינו לקדם את המהלך הזה מול פרופסור חביבה פדיה ולא צלחנו. אני שוב מכניסה את הנושא הזה כדי שהוא ייכנס לתכנון והמעקב שלכם.

זה כבר מופיע בדוחות. תשתיות מדעי הרוח.

אני שמחה לשמוע את זה. הדבר השני שרציתי לומר, וזה בתפקיד השני של הספרייה הלאומית, זה לקדם את הערכים של מדעי הרוח במרחב הציבורי. אני מזמינה את כולכם להגיע לבניין החדש של הספרייה הלאומית. נוכל לסיים את הישיבה הזאת בנימה אופטימית ולומר שאני גם מזמינה את כבוד יושב-ראש הוועדה ואת חברי הוועדה לבוא לבקר כיוון ששם אנחנו רואים שמדעי הרוח חיים וקיימים ויש ביקוש אדיר לשימוש בחומרים, לכניסה לעולמות והספרייה כמו כמה מקומות אחרים, אלה מקומות מאוד מאוד חיוניים לבריאות של הדמוקרטיה כיוון שהם חינמיים ושייכים לכולם. ערכים של כבוד, של סקרנות, של מפגשים בין-תרבותיים, בין-דתיים, העבודה החשובה מאוד עם משרד החינוך בקידום והעצמה של מדעי הרוח, גם מול יותר מ-5,000 מורים השנה ויותר מ-20,000 תלמידים, 60 אחוזים בעברית, 30 אחוזים בערבית, 10 אחוזים בשפות אחרות, זה חיוני לכל הסיפור של קידום מדעי הרוח.

תודה רבה. חברות וחברים, אני ניגש להמלצות. אני רוצה להתחיל את הסיכום במילים שאמר חברנו נתנאל מארגון סגל ההוראה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב: רוח לא נמדדת ברווח. לא יכול להיות שבזמנים קשים כאלה, הזמנים בהם מדעי הרוח הם קריטיים כדי לשמור על רוח ההומניזם והחשיבה הביקורתית, מדעי הרוח ימשיכו לסבול קיצוצים ומהלומות פוליטיות.

1. כדי לקיים מעקב סדור הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לקבל פירוט בכתב על אסטרטגיית המשרד לשנים הקרובות לגבי לימודי מדעי הרוח והמעבר של תלמידי תיכון לפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות.

בנוסף הוועדה מבקשת לקבל סקירה כללית של הנתונים מהשנים האחרונות לגבי המגמות בלימודי הרוח בתיכוניים ובאוניברסיטאות.

2. הוועדה מבקשת לקבל מה-ות"ת את התוכנית האסטרטגית לגבי מדעי הרוח כולל את פירוט התקצוב בחמש השנים האחרונות לפקולטות מדעי הרוח באוניברסיטאות.

3. הוועדה תקיים דיון ספציפי בנושא של מדעי הרוח בבתי הספר בחברה הערבית.

4. בשעה 13:30 מתכנסת הנהלת הקואליציה כדי להחליט לגבי קידום חוק ההשתקה באוניברסיטאות. אני קורא מכאן לכל חברי האופוזיציה להתנגד לחוק הזה שבבסיס שלו הוא המשך להפיכה המשטרית אבל לא רק לחברי האופוזיציה אלא יש גם כמה וכמה חברי כנסת בקואליציה הכול כך גרועה הזאת. אני חושב שיש מקום לעמוד נגד חוק ההשתקה הזה.

תודה רבה לכם. תודה רבה לכולכם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:03.