פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



21
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
02/07/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 69
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ו בסיון התשפ"ד (02 ביולי 2024), שעה 10:38

מצב מעונות היום לפעוטות בישובים בקווי העימות - במסגרת ציון יום שיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון

מיכאל מרדכי ביטון
משה טור פז
יוראי להב הרצנו

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר אסף ליבוביץ - מנהל תחום מדיניות והערכה אגף לחינוך הגיל הרך, משרד החינוך

רום בר-אב - רפרנט תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

ענת גרייפנר - מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אייל רייז - סגן ראש המועצה, מועצה אזורית מטה אשר

יואב כהן נעמי - ראש ועד מושב נטועה

ענבל בכר - מנהלת תחום לידה עד 3, מועצה אזורית אשכול

ירון מלך - מנהל מחלקת כספים, נעמ"ת - תנועת הנשים של ישראל

דנה גפן פסקרו - סגנית מנהלת האגף לגיל הרך, ויצ"ו

צחי בן עיון - יו"ר פורום "תשע"

תמי סלע

תמי ברנע

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מצב מעונות היום לפעוטות בישובים בקווי העימות - במסגרת ציון יום שיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות

בוקר טוב. אני מתפלל להחזרתם של כל החטופים והחטופות ושל הילדים של משפחת ביבס. אנחנו בוועדה פה שמנו את כל תמונות הילדים שנחטפו, סימנו את כל אלה שחזרו ונשארו לנו פה שני חטופים, בני משפחת ביבס ועוד חטוף נוסף.

אנחנו מתפללים לרפואה שלמה לפצועי צה"ל וברכה והצלחה לכל חיילי צבא הגנה לישראל בים, באוויר וביבשה. שאלוהים יצליח את דרכם.

אני מתכבד לפתוח את הדיון בנושא מצב מעונות היום לפעוטות ביישובי קו העימות במסגרת יום שיקום ופיתוח כלכלי באזורים אלה. אני רואה חשיבות עליונה בהבטחת הזכויות של ילדינו, במיוחד באזורים המתמודדים עם אתגרים ביטחוניים ייחודיים. מעונות היום הם לא רק מסגרת טיפולית, הם מהווים תשתית חיונית לפיתוח צמיחה והתפתחות של פעוטות ובא בעת מאפשרים להורים להשתלב בשוק העבודה ולתרום לפיתוח הכלכלי של האזור.

אני מודה לחברי הכנסת שנמצאים פה, ביטון שנמצא פה ומשה טור פז. אני מאוד מעריך שהגעתם לישיבה. ומאחר וחה"כ ביטון לחוץ בזמן, מישיבה לישיבה וגם יזם את היום, ואני מודה לך, אז בבקשה.

אדוני יושב-הראש, תודה לך. חה"כ אלי דלל, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, על זה שפתחת את דלת הוועדה ביום המיוחד הזה לשיקום ופיתוח אזורי קו העימות ויזמת דיון בסוגיית המעונות.

המעונות בצפון ובדרום הם תנאי לחזרה לחיים ותנאי לפעילות הכלכלה. והורים רבים חוששים להחזיר ילדים לאזורי קו עימות, למוסדות חינוך. ויש גם מחסור בעובדים, במטפלים. משרד החינוך עשה מאמץ אדיר להיות גמיש ויזם בשלב ההיערכות שלו, כולל לפתוח בתי ספר באזורים עורפיים, כולל לאחד בתי ספר. להיכנס לבתי מלון ולפתוח שם בתי ספר. מעונות הוא הסתובב גם בין משרד הרווחה ועוד גופים, וגם שם נעשה מאמץ. אני חושב שמרגי מבין את המציאות ואחד השרים שמגיב נכון.

אנחנו רוצים לוודא שב-1 בספטמבר, רוצים להחזיר יותר חיים לקו העימות בצפון ובדרום, יותר מעונות זמינים, מתפקדים, פתוחים, בלי רשימות המתנה, שיאפשרו ליותר הורים לחזור לשגרה, לעבודה ולפרנסה. אני חושב שאתה צריך לדרוש מפה מהם החסמים, מהם המספרים, איפה הנסיגות, איפה הבעיות שביחס למצב טרום 7 באוקטובר, מה היה ב-6 באוקטובר ומה אין היום ואיך ב-1 בספטמבר מתקרבים למימוש מלא של תשתיות.

אני רואה פה שחסרים ממשרדי הממשלה, נכון? אתם מי?

משרד החינוך.

משרד החינוך ומשרד הרווחה.

שבעצם הייתה העברה של מעונות איכשהו למשרד החינוך. אבל עדיין יש זיקות ביניכם בדבר הזה. אז אני אומר, הדגש הוא מה היה ב-6 באוקטובר מבחינת תשתית מעונות ותפקודים, מה היום ומה הפער ואיך אתם הולכים לצמצם אותו עד ה-1 באוקטובר.

כי אם אנחנו רוצים באמת להחזיר חיים למסלולם אז אין ספק שצריך לתת ביטחון להורים בנושא של המעונות.

תודה רבה יושב-הראש.

אוקיי. בבקשה חבר הכנסת טור פז.

אדוני יושב-הראש, תודה רבה. אני רוצה אולי להתחיל בהמשך לדבריו של חברי חה"כ ביטון, כל ישיבה כזאת שעוסקת במעונות יום, פעוטונים, צריכה להתחיל בנקודת הייחוס. נקודת הייחוס צריכה להיות, או השאיפה, המטרה שלנו צריכה להיות כל הילדים במסגרות מפוקחות ומלאות. אנחנו היום ב-27%, נזכור, אם הנתון לא השתנה מהישיבה הקודמת. כלומר רק אחד מארבעה ילדים בישראל, מלידה עד שלוש, נמצא במסגרת משמעותית ומפוקחת. זה מצב לא טוב.

יש תהליך. התהליך הזה התחיל לפני כעשור, כאשר מדינת ישראל לקחה אחריות, זה די מדהים לומר, שמשלוש עד חמש גם לא היו מסגרות מלאות. לכן השאיפה שלנו, מדינת ישראל, צריכה להיות שכל ילד מלידה עד שלוש יש לו מסגרת ממשלתית במימון מלא או חלקי, צריך לומר. והאנומליה שבה שני משרדים מנהלים את הדבר הזה, בגלל ההתעקשות בממשלה הקודמת, דרך אגב, שבה עד שבעה ילדים זה לא ייכנס למשרד החינוך, גם היא צריכה להיפסק. בסוף צריך להיות משרד אחד שמטפל בילדים וזה משרד החינוך, מלידה ועד סוף מערכת החינוך שזה בסוף אוניברסיטה. זה התהליך שאנחנו צריכים לשאוף אליו.

ספציפית עכשיו לנושא שעל סדר היום אנחנו צריכים לשים לב לשתי אוכלוסיות עיקריות, מעבר למטופלים בדרך כלל. זה אוכלוסיית המפונים ואוכלוסיית המילואים. שתי האוכלוסיות האלה שנושאות בנטל, כל אחת מסיבה אחרת, אנחנו צריכים לוודא שהם עומדות בראש סדר היום שלנו. תודה.

תודה רבה חה"כ טור פז. אני חושב שאמרת פה דברים נכונים ואנחנו כמובן נרצה התייחסות. אבל לפני התייחסות המשרדים אני רוצה להעלות בזום את הארגונים. תשמעו גם אותם ואחר כך תשיבו על הדברים, שאלות או התייחסויות. בסדר? מי נמצא פה, ויצ"ו או נעמת או שניהם גם יחד?

בינתיים אני רוצה לציין את השמות של היוזמים של הדיון: חה"כ מיכאל ביטון, אלון שוסטר שנדנד לי לא מעט, אוהד טל, גלעד קריב, יצחק קרויזר ורם בן ברק.

שמי ירון מלך, אני מנהל הכספים של נעמ"ת. אנחנו נמצאים בקווי העימות במעונות באזור שדרות, אשקלון, קריית שמונה, נהריה. אנחנו למעשה את כל המעונות האלה, א' אני רוצה לציין, המעונות שנסגרו לפי הוראות פיקוד העורף, אני מאוד רוצה לציין את זה, אנחנו לא הוצאנו את העובדות לחל"ת, אנחנו שימרנו את העובדות. המשכנו לשלם להם שכר עבודה על בסיס משרתם. נכון להיום אנחנו כבר בחודש יולי, לאחר תביעות למס רכוש, טרם הצלחתי לקבל את השכר ששילמתי לעובדות האלה. נזק לנעמ"ת של למעלה מ-2 מיליון ש"ח. לתביעות שבוצעו עד חודש דצמבר.

היו לגם גם פגיעות במבנים?

ב-7 באוקטובר הייתה לי פגיעה ישירה של טיל במעון בנס ציונה דווקא. ולצערי שוב ביצענו את הטיפול הנדרש, על פי השמאי, המהנדס שהגיע ממס רכוש. נזק שבוצע לשניים. היו כ-425,000 שקלים נזק למבנה ו-60,000 שקלים נזק - - -

כל המעונות שמישים היום מבחינה פיזית?

כן, כן.

אוקיי, בוא נמשיך.

כמובן גם את הנזק הזה טרם התקבל. אנחנו במהלך המלחמה ניסינו לתת פתרון לילדי מפונים במעונות שיש לנו בעיקר באזור אילת. לא במלונות.

ירון, בוא אני אקל עליך. הייתה פה שאלה של חה"כ מיכאל ביטון. הוא אומר חבר'ה, אם אנחנו רוצים להחזיר את המצב לקדמותו אנחנו צריכים בעצם להחזיר את ההורים. אז בואו ניקח את הנגב למשל או את אזור העוטף. איך בעצם אתם מתארגנים ומה חסר לכם כדי שההורים יוכלו לשלוח את הילדים למעונות ולהיות חופשיים להתעסק בעבודה, תעסוקה או שאר הפעילויות.

לצורך העניין בשדרות מאוד קל. המעונות מוגנים כולם, אין איתם בעיה והחל מה-1 במרץ המעונות פועלים. בקריית שמונה המעון סגור. פשוט כי אין הורים שם. זאת אומרת אני יכול לתת פתרונות על בסיס שאר המקומות בארץ. יש מקומות שיש מקום שהייתי מאוד שמח שמשרד החינוך יקל קצת בנושא של - - -

אז בוא נדבר על המעונות בקריית שמונה. ירון, בוא נדבר על המפונים בקריית שמונה. בקריית שמונה האם יש לכם מעונות בטבריה או באזור טבריה של המפונים? והאם יש שם שיתוף פעולה עם העירייה? ומה חסר לכם, אם בכלל.

לא, לא חסר לנו כלום. אם הם מעבירים ויש לנו מקום, תזכרו שמעונות, אתם יודעים כולכם, מוגבלים במספר ילדים מבחינת שטח המעון, המיקום. אז אנחנו קולטים מי שמגיע אנחנו מאפשרים. זאת אומרת אין איזה משהו יזום שאומרים לכו למעון הזה. זה באופן פרטני, כל הורה לפי שיקול דעתו. ברוב המקרים גם ההורים לא רוצים לשלוח את הילדים. הם נמצאים במלונות, הם לא עובדים ואז אין להם אינטרס לשלוח את הילדים.

ירון, מה עם מקומות שלא פונו כמו למשל במטה אשר, אזור נהריה, עכו, הקיבוצים שם, שבהם יש כרגע פעילות של לחימה, הם לא פונו. האם שם יש לכם איזה שהיא בעיה מסוימת?

לא. בנהריה אנחנו עובדים, אין בעיה.

בסדר, תודה.

למעט ימים שפיקוד העורך סוגר את מערכת החינוך.

בוא נשאל על מטה אשר, כי אנחנו אמורים להיות שם בחודש הבא. יש בעיה?

אין לי מעונות, אני לא יודע.

אתה לא יודע. תודה. אני רוצה להפנות ל-ויצ"ו. תודה ירון. ויצ"ו, דנה גפן. יואב, רצית לדבר? בבקשה.

קודם כל בוקר טוב. נעים מאוד, אני יואב כהן, ממושב נטועה. מושב שמוגדר צמוד גדר בגבול הלבנון. יש רצועת יישובים שם: נטועה, שתולה וזרעית. בטוח שמעתם, אתם מכירים, במיוחד עכשיו.

רציתי לדבר על בעיות שיש לנו באופן כללי במועצה עם יישובים שהם לא מפונים עם מעונות יום שם. חלקנו כבר עזבנו את בתי המלון וחזרנו כמה שיותר גיאוגרפית קרוב למוסדות החינוך שאנחנו מכירים שהם דרך המועצה שלנו. לצורך העניין אני שכרתי בית במעלות, שזה בערך 25 דקות מנטועה. לקרב את המשפחה שלי, לנסות כמה שיותר לנרמל לילדים את המצב שהוא גם ככה לא פשוט בכלל לנו ועל אחת כמה וכמה להם.

רציתי לספר לכם, בטוח כולכם מכירים את הפרטים, שהתקן של משרד הכלכלה למטפלת על פעוטות זה 11 פעוטות.

בוא נתמקד בשאלה, יש לך פה גם את משרד החינוך וגם משרד העבודה. אם יש לך שאלה, תשאל, כדי שנוכל להתמקד בדיון.

זו לא שאלה, זה מצב. אני אציג, זה מצב. התקן הוא על כל 11 פעוטות זה מטפלת אחת. בפועל היום במצב שהילדים שלנו נמצאים, אני יכול לספר לכם ילדים בגיל 6 חזרו לקחת מוצצים. ילדים שהפסיקו להרטיב והפסיקו עם טיטולים כבר לפני שנתיים או שלוש חזרו להרטיב. ואני מספר על זה גם ברמה האישית, אני מכיר אותם מהבית. הייתי רוצה לבקש מהמדינה כן להסתכל על הנושא הזה של להגדיל זמנית אצלנו באזור את תקן המטפלות.

יש את הנושא של המיגוניות. כל המקלטים אצלנו הם מקלטים תת קרקעיים. זאת אומרת שאם הילדים שלנו עכשיו משחקים בחצר עם המטפלות שלהם ויש פתאום אזעקה, שזה בערך לוקח בין 15 ל-20 שניות שנוחת הפגז, כי רוב היישובים שלנו הם לא. הסמוכים מפונים והלא סמוכים שזה לוקח בערך 20 שניות שיפגע שם פגז. אז אין להם את הזמן הזה לרוץ למיגונית, כי אין שם מיגונית, יש מקלט תת קרקעי. כן הייתי מבקש לתת דגש, לשים מיגוניות בחצרות של הפעוטונים שם. כי השניות האלה מאוד חשובות.

אני יכול לספר לכם שיש לנו פעוטון ביישוב מנות עם 30 ילדים שיש לנו שם שלוש מטפלות, כי זה התקן.

דרך אגב, מי המשרד שאחראי על נושא של מיגוניות?

משרד הביטחון.

בקצרה, תסיים.

כן, כן. יש לנו את הנושא של שעות טיפול חודשיות שמגיעות לנו מהמדינה. מגיע לנו בפעוטון 10 שעות חודשיות של טיפול פרטני שנותנים לילדים. מתוך ה-10 שעות האלה 4 שעות הולכות להדרכה, שהמדינה נותנת. נשאר לנו 6 שעות בפועל. זה מצחיק. אבל זה מצחיק בצורה צינית, זה לא מצחיק באמת. זה עצוב. יש לנו בעיה מאוד מאוד קשה עם הילדים שלנו. הם תחת חרדות, הם תחת אי ודאות, הם סופגים את כל מה שקורה סביבנו. הם סופגים את כל הפאניקה של ההורים. את כל מה שקורה. את כל האטמוספירה מסביב הם סופגים והם לא יודעים להפנים את זה. וזה חייבים לתת פה דגש על הרבה יותר שעות לעזרה.

תודה רבה. בואו נעלה את דנה. שלום דנה.

שלום. אני סגנית מנהלת האגף לגיל הרך ב-ויצ"ו, הסגנית של שרון זיגדון. אני אתן לכם סקירה קצרה. אנחנו מפעילים בצפון ובדרום, בשדרות ואשקלון. אנחנו גם כרגע מפעילים במעלות. כמובן מיותר להגיד שהמעונות בקריית שמונה סגורים.

מה שאנחנו חווים בעצם, אני אגיד את זה ככה במילה אחת, זה פוסט טראומה. שהיא מקיפה את כולם. היא מקיפה גם את הילדים שחווים רגרסיה מאוד מאוד בולטת. גם את הצוותים עצמם שהם תושבי המקום ורובם גם הם חוו את האירועים. הצוותים עצמם גם כן זקוקים להמון תמיכה. וגם ההורים. אנחנו רואים הרבה פחות סבלנות וסובלנות של ההורים עקב המצב. אנחנו בעצם מתמודדים פה בזירה מאוד היקפית ומאוד רחבה.

דנה, אני רוצה רגע למקד אותך. אנחנו רוצים לדעת האם ב-ויצ"ו באזור עוטף עזה כל המעונות שלכם בשדרות ונתיבות וכך הלאה, הם מוכנים לקראת זה שהורים חוזרים ויכולים לשים את הילדים במעונות שלכם? ומה קורה באזור הצפון באזורים שלא מפונים ועדיין צריכים את המעונות?

ועוד שאלה אחת אני אתן לחה"כ יוראי.

היי דנה. אני רוצה להוסיף לשאלות של חה"כ דלל. אני מבין שבשגרה יש מחסור בכוח אדם במעונות היום, בין אם זה גננות, בין אם זה מטפלות ובין אם הן סייעות. אותי מעניין לגבי יישובי קו העימות בצפון, שלא פונו. חלק גדול מצוותי החינוך באותם מקומות הם מתוך ערים מטרופוליניות או יישובים שפונו. ועל כן, האם אתם מזהים מחסור באותם צוותי הוראה במעונות יום ביישובי קו העימות שלא פונו? מה ההיקף של זה ואיך נערכים לזה אל מול משרד החינוך או למול גופים אחרים.

קודם כל, לא סתם נתתי את התקציב שנתתי. כי חשוב מאוד להבין שכוח האדם שכרגע אנחנו מתמודדים איתו באופן עקרוני אנחנו פתחנו את כל מעונות הדרום שלנו, שזה שדרות, אשקלון, באר שבע וכו'. אנחנו כן מתמודדים שם עם בעיית כוח אדם. ואם אנחנו חושבים על זה אנחנו בעצם צריכים שם יותר כוח אדם, כי ההתמודדויות הן הרבה יותר מורכבות. גם עם הילדים, גם עם ההורים וגם הצוות עצמו כרגע מאותגר. זה מורכב, זה לא פשוט. אנחנו עוברים יום יום ביומו.

מעבר לזה, אנחנו כרגע בתפוסה ב-full capacity שאנחנו יכולים במעונות. כמובן שאנחנו נערכים לקראת קליטה ב-1 בספטמבר. להגיד לכם שזה פשוט לגייס כרגע? זה מאוד לא פשוט. מאוד מורכב. יש הרבה באמת שהתפנו ולא נמצאים. ואז מלכתחילה כמות הפוטנציאל שיש ירדה בצורה משמעותית. בצפון אנחנו חווים את זה קצת יותר קל. כרגע המעון שנמצא הכי בחזית מבחינתנו זה מעון במעלות. קריית שמונה ובית הלל מפונים כולם. אם נצטרך להפעיל את קריית שמונה ב-1 בספטמבר ובית הלל אנחנו כאילו מתחילים מהתחלה, גם בגיוס צוותים, שכולם מפונים, לא נמצאים. בבית הלל כרגע יש לנו, הוא הפך לבסיס צבאי בכלל, אז צריך להכשיר את המעון מההתחלה עד הסוף. זה יהיה אתגר משמעותי.

דנה, הילדים זוכים לטיפולים פרא רפואיים במעונות?

הילדים במעונות הדרום עטופים באמת, יש גם מבחינת חוסן, גם מבחינת חוסן לילדים, להורים ולצוות. הם מאוד עטופים. אנחנו כן רואים באמת צורך בהתערבויות שלא ראינו קודם.

ובצפון?

בצפון בגלל שזה במעלות והמעונות שנמצאים ממש בקו העימות סגורים אז אנחנו מתמודדים עם זה קצת יותר טוב. לצערי הרב, הילדים התרגלו שם לזה כחיי שגרה כיום. אז אנחנו באמת רואים החזקה יותר טובה. גם שם אנחנו נותנים חוסן וכל מה שצריך.

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למשרד החינוך ואחר כך למשרד הרווחה, כדי לשמוע באמת. נשמע את אשכול כמה דקות, ממש בקצרה, ואחר כך נעבור למשרדים. בבקשה.

אני כתבתי פשוט.

אין בעיה, אבל ממש בקצרה. תודה.

שמי ענבל בכר, אני מנהלת לידה עד 3 במועצה אזורית אשכול. אני כתבתי, כי פחדתי להתרגש. אני תושבת קיבוץ בארי. אני רוצה להגיד שאני מאוד שמחה. אחד הדברים שמשמחים אותי זה באמת לראות את הילדים ששוחררו, חלקם גם מהקיבוץ שלנו. שזה היה אירוע באמת שנתן לנו לרגע איזה שהיא תקווה. ואנחנו מאוד מקווים שנשארו לנו עוד 11 חטופים מבארי ואני מאוד מקווה, שבעה לא בחיים, אבל אני מקווה שהם יגיעו.

אמן שכולם יגיעו בשלום.

אני מקווה שהם יגיעו לקבורה והארבעה שבחיים יגיעו לשיקום. וכמובן שכל החטופים כולם, לא רק מבארי.

שמי ענבל בכר, מקיבוץ בארי. ב-1.6 התחלתי את עבודתי במועצה האזורית אשכול כמנהלת לידה עד 3. הגעתי לתפקיד בהתרגשות ועם חלומות גדולים להיות חלק מהשינוי בחלקה הכי מוזנחת במדינת ישראל. ב-7 באוקטובר נגדע לי החלום. ישבתי בממ"ד עם משפחתי 22 שעות, כאשר מחבלים נכנסים ויוצאים מביתי, מבצרי, שורפים ובוזזים. בשבת הזה רצחו את חמותי, אחיין אחד נרצח ואחיו נחטף לעזה ונרצח שם וגופתו עדיין מוחזקת בעזה. בשבת אחת כל החלומות נחטפו ונשארנו עם שבר גדול.

באותה שבת ארורה במועצה האזורית אשכול נטבחו 221 תושבים. 120 תושבים נחטפו לעזה. למזלנו, כמה שניתן לומר, 66 חזרו, אך עדיין 54 מהם מוחזקים בשבי החמאס, מתוכם שני פעוטות. לכל תושב במועצה האזורית אשכול יש אבא, אמא, אח, אחות, בן משפחה, חבר, בן כיתה, שנפצע נרצח או נחטף. באותה שבת כל תושבי המועצה האזורית אשכול ישבו צפונים בממ"ד באימה ממה שיכול לקרות.

ועם התוצאות של אותו יום, בנוסף לעוד 20 שנות הסלמה שלא טופלו, מערכות החינוך במועצה צריכות להתמודד. אנו חווים אחרי ה-7 באוקטובר רגרסיה בהתנהגויות של הילדים, חרדות, חוסר שינה, אגרסיביות, תסכול, ירידה בתפקודים היום יומיים כמו ילדים שנגמלו וחזרו להרטיב, אילמות, תוקפנות, סרבנות ועוד. כמו כן, יש ירידה ברמה התפקודית של ההורים ושל אנשי הצוות שהם גם תושבי המועצה.

זה ברור שעל מנת שנוכל לתת סיכוי לאותם ילדים והורים וצוותים עלינו בתקופה הזאת להקטין את מספר הילדים במעון, להגדיל את התקינה של יחס מבוגר לילד ולהביא ולהכשיר כוח אדם איכותי ומקצועי שיוכל לתת מענה לאתגרים שעומדים בפנינו. אנחנו צריכים לתגמל בשכר ראוי ותנאי עבודה מיטיבים לצד צוות טיפולי שידריך ויכוון.

מעונות היום בישראל נמצאים בתחתית שרשרת המזון של משרד החינוך בשוק העבודה. זה כבר שנים שמנהלות מעונות נאלצות לעשות פשרות על מנת שיהיה להם כוח עבודה לפתוח את המעון. הקירות פה בכנסת ובטח בחדר זה כבר שמעו בעבר את זעקת המנהלות והארגונים המפעילים שלעיתים אין להם ברירה והם מגייסים עובדות, העיקר שיש להן דופק.

לפני יותר מ-30 שנים אמא שלי, שהייתה בעלת פעוטון פרטי, יצאה ללימודי תעודת הוראה ותואר ראשון כי היה ניסיון לקדם חוק שאומר שגם במעונות יום פרטיים אנשי המקצוע והצוות יהיו מחויבים בתעודת הוראה. 30 שנה אחרי ואנחנו מסתפקים בדופק. בתקופה של חוסר ודאות מתמשכת עלינו לתת להורים מענה של מסגרת חינוכית איכותית ומקצועית שתוכל לאתר ולטפל באותם ילדים רכים. חלק מהילדים שהו בממ"ד שעות בחרדה קיומית ועד היום נמצאים במצב של - - -. יש תינוקות רכים שנולדו לאחר ה-7 וברור כי תהיה השפעה, למרות שעדיין היו בבטן. גם התושבים שחזרו למועצה חיים לצד קולות מלחמה בלתי פוסקים והתלבטויות גדולות לגבי החזרה הביתה.

במסמך שפרסם פרופ' עמנואל טרכטנברגר ושותפיו בשם היפוך הפירמידה נכתב כי המחקרים מצביעים באופן חד משמעי על ההשפעה המכרעת של החינוך והטיפול בגיל הרך על התפתחות הילד ועל שוויון הזדמנויות. הסביבה בה גדל הפעוט ואיכות הגירויים להם נחשף בשנות חייו הראשונות הם בעלי השפעה קריטית על התפתחותו הקוגניטיבית והרגשית באופן שמשליך על תפקודו על פני כל מחזור חייו. עכשיו עם כל האתגרים שעמדו לפנינו ב-6 באוקטובר אנחנו צריכים להתמודד ב-7 באוקטובר, רק שנוספו להם מספר משתנים.

קיימת בעיית גיוס כוח אדם ליישובי המועצה. נשות צוות חוששות להגיע לעבוד במועצה שנמצאת עדיין תחת מלחמה, כמו גם התחושה של חוסר מוגנות מכך שטבח נוסף יכול לקרות. הטבח של ה-7 באוקטובר לא פסח על ילדינו, מה שמחייב אותנו באנשי מקצוע איכותיים שייתנו את הטיפול הראוי. כידוע לכם, אנשי מקצוע עולים יותר משכר מינימום לשעה. חלק מתושבי המועצה איבדו את מקום עבודתם בגלל נזקי המלחמה, ישירים או עקיפים, מה שמקשה עלינו לדרוש תוספת בסל השירותים על מנת להעלות את תקינת כוח האדם ואיכות הצוות.

חשוב לי להגיד שתקומה מעבירים כספים, אבל היכולת להשתמש בהם היא כל כך מורכבת, מסורבלת וגם אין איזה שהיא הבנה של השטח, שבסוף מעונות היום הם מופעלים על ידי הקיבוצים, היישובים, ולא על ידי המועצה עצמה. לכן כדי שנוכל להשתמש בכספים חייב להיות איזה שהיא אוטונומיה למועצה, מול אסמכתאות, כמובן. אבל שתהיה אפשרות להשתמש בכסף לשיפור התנאים לכוח אדם.

מועצה אזורית אשכול עוד תחזור להיות פורחת ומשגשגת. אך כדי שזה יקרה אנחנו חייבים להשקיע בחינוך. החינוך הוא הבסיס לצמיחה הדמוגרפית. אני מאחלת שמילותיי יגיעו לאוזניים הנכונות ולא יישארו בין כתלי הקירות. והכי חשוב, שכל החטופים יחזרו הביתה עכשיו, החיים לשיקום והמתים לקבורה.

תודה ענבל.

אני חייב לומר שהקשבנו לך בקשב רב, באמת. הדברים נרשמו גם בפרוטוקול. אמרת דברים נכונים ואנחנו נצטרך לקחת את הנושא של האיכות של הגננות, של אנשי המעונות, כל הדברים האלה. אני אחר כך אצטרך לבחון את הנקודות האלה ואיך באמת שכל מעון או כל מי שמנהל את המעון תהיה לו תעודת הוראה. כי אין ספק שהאיכות הזאת היא מאוד חשובה לאותם ילדים קטנים באותם פעוטונים.

עכשיו ניתן את זכות הדיבור למשרד החינוך ואחר כך הרווחה. חה"כ דבי ביטון, את רוצה לומר משהו לפני בקצרה? אז אחרי שתשמעי, בסדר גמור. בבקשה.

שלום. אני אסף ליבוביץ, אני מנהל מדיניות. אני מהאגף לחינוך לגיל הרך, אבל מייצג פה את כל המשרד. קוד כל, יש פה כמה נושאים ואני אנסה לתת תשובה לכמה שיותר מקרים שעלו פה.

אנחנו עובדים על פי חוק הפיקוח על מעונות היום, שעבר תחת משרד החינוך בממשלה הקודמת. בעצם החוק מסמיך אותנו להתעסק בפיקוח על המסגרות בתחום החינוכי טיפולי ובכל המעטפת. אבל למרות שתחום החירום הוא לא בחוק אנחנו פועלים בגישה מרחיבה. בעצם משרד החינוך קודם כל, אני מדבר עכשיו על כל המעונות במדינת ישראל, משרד החינוך בנה מה שלא היה 75 שנים, בנה תורת הפעלת מעונות בחירום. שזה בעצם כל התורה התפעולית של המעונות בשעת חירום. מה עושים בירי טילים, ברעידת אדמה וכדומה, כשאנחנו בעצם מפיצים.

קיימנו רק לפני שבועיים כנס גדול גם עם מנהלות לידה עד 3, ממטה אשר הגיעו וגם כמובן מהדרום ומכל רחבי הארץ, בדגש על מחוז צפון. זה היה יותר בנושא של תרחיש צפוני. בעצם לנסות להפיץ את התורה, להטמיע את התורה, לשמוע את השטח. אנחנו כמובן עובדים בצמידות עם משרד הביטחון ופיקוד העורף. אנחנו לא מומחי התוכן לחירום ואנחנו פועלים בעצם לפי מה שפיקוד העורף מנחה אותנו. אנחנו בונים הכשרת חירום גם למנהלות לידה עד 3. כמובן שכל מנהלת מעון עוברת הכשרה בהתנהלות בטוחה.

אבל תראה, זה שאתם עובדים לפי החוק והכשרות, בסדר. אני שואל את השאלה הפשוטה שנשאלה פה קודם על ידי חה"כ ביטון. האם יש היערכות כדי שהתושבים יוכלו לחזור חזרה לבתיהם ויוכלו לשים את הילדים בפעוטונים ומעונות? אין ספק שיש הבדל בין אזור הדרום שזה כל העוטף ושדרות וכך הלאה, לבין הצפון. ואני פשוט שואל את השאלה כפי שנשאלה פה. איך אתם עושים את זה? איך אתם מביאים לידי זה שההורים יוכלו באמת להתעסק בפרנסה, בשאר הפעילויות שלהם, כדי שאותם פעוטונים יהיו במעון וההורים יהיו שקטים?

אני אסביר. בעצם מעונות היום הם לא תחת חוק חינוך חובה. זה חשוב להבין. כי אנחנו לא מחייבים את ההורה לשלוח. המדינה לא מחייבת.

אני שואל איך אתם ערוכים.

אני אומר, מה הכוונה בערוכים? אנחנו הוצאנו קול קורא להפעלת מעונות יום לכל משפחה שהיא מפונה. כל משפחה שהיא מפונה יש לה בעצם את המעון שהיא יכולה לשים אותו באזור הפינוי, שמופעל על ידי הרשויות המקומיות. והיה והרבה מפונים, אני מדבר עכשיו על המפונים להקבלה, כי יש פה הרבה סוגיות. אני רוצה לעשות סדר בזמן הקצר.

כל משפחה מפונה למשל שהיא רוצה, שכרה דירה ברמת גן. היא הגיעה מקריית שמונה ושכרה דירה ברמת גן. המפקחות שלנו, ושוב אני אומר, אנחנו הרי בסוף פועלים על פי חוק, אנחנו משרתי ציבור, אנחנו לא יכולים להמציא משהו שהמחוקק לא נתן לנו. בעצם כל משפחה שמפונה, שמעוניינת לשים את הילד במעון יום, אני מדבר שוב, באזור תל אביב. המפקחות שלנו משתפות פעולה עם מחוז צפון, מחוז תל אביב, כדי למצוא באמצע השנה, גם בתקינה הבעייתית שקיימת, כי אתם יודעים את מצב המעונות ואת התפוסה הגדולה שיש. אנחנו בעצם שמים את הילדים במעלות או ברמת גן, איפה שההורה יהיה מעונין, ככל הניתן. כמובן אני מדבר על מעונות שמוכרים לצורך סבסוד. מעונות פרטיים אנחנו לא יכולים לחייב מעון פרטי לשים ילד אם הוא לא מעוניין. אנחנו רק רגולטור.

ומה המענה ביישובים שלא פונו, בקו העימות?

יישובים שלא פונו, יש לי פשוט רשימה ממחוז צפון. יישובים שלא פונו. תראו, המצב הוא מורכב. אנחנו לא יכולים לתת פתרון, הגדרת קו עימות היא הגדרה בעייתית.

לא. למה היא הגדרה בעייתית?

אני אסביר. כי אנחנו לא יכולים, אם פיקוד העורף החליט, או הממשלה, החליטה בהחלטת ממשלה לא לפנות את היישוב, למשל כפר בלום למשל, במרום הגליל או בגליל העליון. כפר סאלד, להבות הבשן, לא משנה היכן. המקום פועל כרגיל.

כאילו הם נמצאים ברמת גן.

נכון.

אבל הם לא ברמת גן.

נכון, אתה צודק. בגלל שהם לא ברמת גן, המפקחות על מעונות היום בשיתוף המועצה האזורית דואגים למבנים חלופיים מוגנים. יש לי פה את הפירוט. למשל מקלטים בשמיר, בגונן, בכפר בלום, בנאות מרדכי, באמיר, במחניים. אנחנו מוצאים מבנים חלופיים ככל הניתן. שוב, אני מנסה להסביר שגם זה לא אופטימלי. ילד לא יכול לבלות שעות במקלט ללא חלונות, ללא חצר. כמו שנאמר פה המקרה, מה עושים בשעת אזעקה? אנחנו מנסים למצוא פתרונות שהם מצד אחד מאפשרים חינוך וטיפול איכותי לילד, לפעוט, בזמן שהוא שוהה במעון. ומצד שני כמובן שהוא בטוח. זה איזון שהוא לא פשוט.

לגבי האיזון שדיברת עליו, כמה כוח אדם הוספתם?

אנחנו לא מוסיפים. שוב, אני רוצה להדגיש, אנחנו, משרד החינוך לא מעסיק את כוח האדם במעונות. זה עושות הבעלויות והארגונים. שוב, אנחנו פועלים על פי חוק. חוק הפיקוח, אנחנו לא מעסיקים את המחנכת, מטפלת. אנחנו מכשירים אותה, אנחנו יכולים להציע פלטפורמה שתעודד יותר נשות חינוך.

עשיתם את זה?

כן. זה אנחנו עושים ברמה ארצית.

לא ברמה ארצית, ברמה של יישובי קו העימות. אמרת שהתנאים של החללים שבהם נמצאים הפעוטות לא אופטימליים. ולכן אולי הדרך לאזן את זה הוא להוסיף כוח אדם. אני שואל אותך אם זאת המסקנה שהגעת אליה, מה עשית כדי להוסיף עוד כוח אדם? באמצעות עידוד של תוספות של כוח אדם ליישובי קו העימות הצפוני? אתה יודע, אתה משרד ממשלתי שאמנם אמור לפעול לפי חוק, אבל יש לך מרחב נאה שנגזר ממדיניות השר. השאלה היא מהי מדיניות השר בהקשר הזה. כי זה לא רמת גן.

נכון. שוב אני אומר, אנחנו מנסים ככל הניתן, במצבת כוח האדם שהיא בעייתית, כי גם חלק מהמחנכות מטפלות לא מעוניינות, הן רוצות להתפנות, הן לא רוצות להישאר בקו העימות. ששוב אני אומר, אנחנו משחקים פה בסדר, במשאבים שיש לנו כרגע. אנחנו כן מעודדים ככל הניתן, קודם כל שוב אני אומר, אנחנו מסתכלים על הפעוט. אם לפעוט יש מענה במקום שהוא פונה, אם יש לו מענה, אם נשארו בבית ההורים והם מעוניינים לשלוח את הפעוטות, אנחנו נותנים את המעטפת המקסימלית שניתן מבחינת מיגון. זאת אומרת, אנחנו מציעים, מחפשים להם מקומות חלופיים. ומבחינת כוח האדם מנסים ככל הניתן לנייד כוח אדם. שוב, לעודד את הבעלויות והארגונים לנייד כוח אדם באופן אופטימלי. אנחנו לא יכולים לחייב ארגון ובעלות לנייד כוח אדם.

אז מבחינת הוצאה, כמה כוח אדם נויד?

שוב אני אומר.

אתה מעודד.

אני רק אגיד משהו שנייה. העניין הוא שבאמת, מעונות היום עברו למשרד החינוך. אבל הם לא באמת עברו. הם לא באמת עברו. כי בסוף זה עדיין חוק חינוך שהוא לא חובה, זה עדיין במימון ההורים. ולכן אתה נמצא במצב שאם אתה רוצה לתת איכות אז אתה חייב לבקש עוד כסף מההורים.

משרד החינוך, אני כן מצפה, לפי מה שאתה אומר, נכון, הייתי מצפה שבתקופה הזאת יועברו לנו מענקים או כספים שנוכל להשתמש בהם, להעביר אותם באופן ישיר למפעילים, כדי שיוסיפו כוח אדם.

וגם צריך להבין עוד משהו, שילד שהוא נמצא בטראומה הוא לא יכול לבוא לכיתה של 33 ילדים. וזו התפוסה. 33 ילדים עם שלוש מטפלות, זו התפוסה בגילאי שנתיים עד שלוש, שתבינו.

תודה ענבל. אני רוצה לשאול את משרד החינוך, האם יש לכם מיפוי של סך כל המעונות, מה שנמצא בצפון ובדרום. מה נסגר, מה פתוח, מה למפונים, מה לא מפונים. כמה ילדים יש בכל מעון?

לא. שוב, תראו, אנחנו עובדים לפי חוק. אני לא יכול למפות.

אתה חוזר על המשפט "עובדים לפי חוק". גם אני עובד לפי חוק. מותר לי לפי החוק לשאול את השאלות. מותר לי לפי חוק לשאול את השאלה. אתה יכול לענות עליה, אתה יכול להגיד שאין לי, אתה יכול להגיד שיהיה לי בעוד חודש, לא יודע מה. אבל אני לא אמרתי אל תעבוד לפי חוק. מיפוי זה לא קשור לעבוד לפי חוק. מיפוי זה אינפורמציה שאני חושב שאנחנו צריכים לקבל אותה. השאלה כמה מעונות אתם מפקחים, יש מעונות שהם אמורים להיפתח או שהם נסגרו בכלל ואי אפשר לפתוח אותם לגמרי. או שיש מעונות ללא מיגונים בכלל.

כמה כוח אדם יש.

כמה כוח אדם יש. זה מה שאני מבקש. אם אין לכם מיפוי כזה, אני אשמח שתוך שבועיים תעבירו לנו את זה לוועדה. הכי פשוט.

יש לנו מיפוי. אנחנו הרי מעניקים את הרישיון.

לא, לא. אני שואל שאלה פשוטה, באמת. יש מיפוי או אין מיפוי?

יש מיפוי.

יש. תוך כמה זמן אתה יכול להעביר לנו?

אני יכול להעביר אותו. אני צריך פשוט, ברגע שנקבל את הבקשה מכם.

אז עכשיו. לא, לא, לא מקובל עליי.

מה נושא הדיון?

סליחה רגע. זה לא עניין שאתה צריך לקבל את הבקשה מאתנו. אני כיושב ראש ועדה מבקש עכשיו וזאת הבקשה. ואם אתה רוצה את זה בפרוטוקול אז זה יהיה בפרוטוקול. אני מבקש תוך שבועיים לקבל מיפוי עם פירוט. מנהלת הוועדה תיתן לך את הפירוט למיפוי הזה.

שוב אני אומר.

לא צריך יותר להרבות. בסדר, הבנו. בואו נפנה למשרד הרווחה.

אם אפשר עוד משפט. אני רק אומר, אני ער לעובדה שהמדינה לא לוקחת אחריות על אפס עד 3. אבל אנחנו לא נמצאים במצב שגרה ולא מדובר בתושבי רמת גן או חדרה או פתח תקווה. מדובר בתושבי קו עימות שחיים במצב חיים סיוט. באמת, במצב חיים בלתי אפשרי. הילדים מטווחים, ההורים אין להם עבודה בהרבה מאוד מקרים. אין תגבור ביישובים שלא פונו. לא ברווחה, לא בחינוך, לא בבריאות, לא בכלום. אין להם מתווה חל"ת אפילו.

המינימום הוא שתהיה מדיניות של השר. אני לא בא אליך בתלונות. שתהיה מדיניות של השר שלוקחת אחריות על אותם אפס עד 3 ומשתמשת במשאבים הרבים של המשרד, האנושיים והחומריים, כדי לספק אחריות מינימלית של המדינה לאותם פעוטות.

אז חשוב לי לציין גם, קודם כל.

החוק לא אוסר על זה.

הוצאנו קול קורא להפעלה. רק אני רוצה להסביר שנייה. קול קורא להפעלת מעונות יום גם במוקדי הפינוי. אנחנו גם הוצאנו קול קורא שמאפשר, שמעניק את המשאבים ליישובים שלא היה בהם מעונות. כי הרבה יישובים, למשל במועצה אזורית אשכול לא היו בהם מעונות, בגלל שילדים נסעו למעונות אחרים. ובגלל שעכשיו תושבים חזרו ולא היה מעון באותו יישוב, בגלל שהמקום שבו הופעל המעון עדיין מפונה, כי הרבה יש שונות גדולה בתוך מועצות אזוריות בין יישובים שונים. חלק חזרו, חלק לא חזרו. אפשרנו, עודדנו ונתנו את המשאבים לפתיחת מעונות באותם יישובים שלא היו בהם מעונות, להקים בהם מעונות, כיוון שאותם יישובים.

זה לא היה אצלנו.

תודה. לא חשוב. ד"ר אסף, תודה רבה.

באשכול המעונות שפועלים זה מעונות שפעלו ב-1 בספטמבר.

ענת, בבקשה.

אני אגיד שאני מנהלת שירות במנהל מוגבלויות. זאת אומרת, האחריות שלי על מעונות יום שיקומיים. אני יכולה לתת את הנתונים אצלנו.

בגזרה הצפונית היו לנו שני מעונות שנסגרו. בקריית שמונה ושומרה הם עדיין סגורים. היו לנו שנה שעברה במהלך השנה, עדיין יש לנו, 28 פעוטות שהיו בתוך המעונות האלה. הם שולבו במיידי במעונות יום אחרים, חלופיים.

רגע. בקריית שמונה מצאתם אלטרנטיבה?

הם פונו ושילבנו אותם במעונות יום שיקומיים אחרים ברחבי הארץ, 28 פעוטות שולבו וחמישה פעוטות בעצם קיבלו חלופת מעון יום שיקומי במקום שהם נמצאים, כי ההורים רצו אותם קרוב. יש לנו מעונות שהם סמוכי קו עימות שאותם העברנו למקלטים ומרחבים מוגנים, שיעבדו רק שם.

בצפון, צפי לשנה הבאה בינתיים נראה שלא ייפתחו לא קריית שמונה ולא שומרה. בקריית שמונה אנחנו מחפשים להפעיל את המעון כמו שהוא בסמוך לקריית שמונה, התושבים רוצים לחזור אז אנחנו עכשיו בעבודה סביב זה. בדרום יש לנו בעצם בתחילת המלחמה כל המעונות במחוז דרום, למעט המעון באילת, נסגרו. בהדרגה עד שלושה שבועות החלו להיפתח. והמעון בשדרות האחרון שנפתח הוא נפתח במהלך חודש מרץ.

אני כן אציין שבעצם מעונות יום שיקומיים לא נמצאים בכל הרשויות. בעוטף אין לנו מעונות יום שיקומיים ולכן הם נמצאים, הם מושמים בשדרות וזה בעצם המעון האחרון שנפתח במהלך חודש מרץ. 17 פעוטות שהיו מושמים במעונות האלה שולבו במלונות שהם היו ופעוט אחד לבקשת ההורים קיבל מענה במלון.

אוקיי. סך הכול ילדים שנמצאים במעונות שלכם, שאתם אחראים עליהם? כמה זה מגיע, למאות?

ברחבי הארץ יש לנו 5,500 פעוטות במעונות.

הבנתי. ובאזורי קו העימות ובאזור הדרום בערך?

אני צריכה לחשב. זה מאות.

מאות. אוקיי, תודה רבה.

אפשר לשאול שאלה?

כן.

תודה לך על התשובות. מאחר ויש תקינה של מטפלים פר חניכים או פעוטות, איך התגברתם א' עם השילוב של אותם מפונים מבחינת תוספת כוח אדם? זאת שאלתי למעשה. ותודה, באמת, תענוג לשמוע.

כן. באת עם נתונים, מוכנה.

כן. וגם הפעילות שלכם של משרד הרווחה, בכלל, אני מוריד את הכובע. אתם עושים גם במלונות של המפונים וגם לאורך הכול, אתם פשוט - - -

כן, ראינו את זה גם בטבריה.

פשוט מצדיעים לפעילות של עובדי משרד הרווחה.

חה"כ דבי ביטון, רצית לומר, בבקשה.

אנחנו תגברנו כוח אדם. כל מעון שקלט עוד ילדים הותאמה תקינה בהתאם. ניסינו שהמעונות יקלטו את הסייעות שלהן, סייעות שפונו עצמן לטבריה, ביקשנו שהן ייכנסו, שיעבדו, שהילדים יהיו עם הדמויות המוכרות.

תודה ענת, תודה רבה. חה"כ דבי ביטון, בבקשה.

תודה באמת על דיון חשוב. באמת בסך הכול, אחרי שאנחנו רואים מה קרה בעוטף ובחבל הדרום אנחנו חוזרים לחבל הצפון ומקווים שמשם יילקחו מסקנות באמת על מה שקרה בעוטף ואיך הייתה ההתארגנות. נכון שהיום לעוטף יש את תקומה ובין לבין גם משלבים כוחות ואני מעריכה שזה מה שיקרה בצפון.
מבחינת משרד החינוך, התשובות להערכתי הן לא היו מספיק מספקות. אנחנו צריכים בהחלט נתונים להבין. אני מתעודדת שבאמת קליטה במעונות שמשרד הרווחה מעורב בהם שבאמת מבינים את החשיבות. ואנחנו צריכים לזכור שמדובר בילדים רכים ומה שלא נעשה עכשיו ולא נטפל, וכן, גם הם צריכים את החוסן בין אם זה ניתוק מאזורים מסוימים, סביבה טבעית, הורים שעוברים חוויות – זה יהיה בעוכרנו. לכן אני מאוד מקווה שזה יטופל.

מר אייל רייז, מהמועצה האזורית מטה אשר, נכון?

נכון.

אנחנו אמורים להיות אצלכם בחודש הבא, למיטב ידיעתי. היינו בשיחות עם משה דוידוביץ. אנחנו בביקור באוגוסט, נכון? כן. אז אנחנו אמורים לעשות סיור אצלכם, בעיקר בנושא של זכויות הילד. נערים, ילדים, בתי ספר וכך האלה. בבקשה. בחרנו בכם.

אז קודם כל באמת תודה. באמת אני חושב שזה מפגש חשוב. אני לא שמעתי את הדיווח של הרווחה, אבל אנחנו עוסקים בזה ביום יום ואני מראש במועצה מצטרף לתודות.

כמה יישובים? בוא ספר לנו קצת, כמה יישובים?

במטה אשר יש לנו כשמונה יישובים שעקורים מביתם, מפונים. נמצאים מקו העימות עד 3.5 ק"מ. כ-8,000 תושבים שהתפנו. חשוב לי רגע להדגיש, ועוד שמונה יישובים שנמצאים בתוך קו העימות, בין ה-4 ק"מ ל-9 ק"מ, אני תכף אתייחס לזה. כי יש פה איזה שהיא לקונה שלא מתייחסים אליה. מה שנקרא אזור התראה אפס, במקום שבו קודם שומעים את ה-"בום" ואחר כך מגיעה אזעקה, בשפה פשוטה. ברמה של הילדים.

סך הכול האתגר עומד מתוך 32 יישובים במועצה, אז 16 יישובים שנמצאים בתוך קו העימות. בעצם מחצית מהמועצה בעצם ומתושבי המועצה מתמודדים עם מצב המלחמה. זה איזה שהיא תמונה כוללת. בתוך זה אם יש משהו שחשוב, ופה זה הלב הפועם, זה באמת הדאגה לילדים בגיל הרך. לא רק אצלנו, מלידה ועד 3 אלא אצלנו בהתיישבות אנחנו מסתכלים על הגיל הרך מלידה ועד 6. התפיסה היא טיפה שונה ביכולת שלנו לראות את הרצף החינוכי והרצף התפקודי מבחינת איך שהמערכות בנויות. כולל גם הסתכלות על הגילאים היותר בוגרים, יסודי ותיכון, מבחינת הדאגה שלנו לדבר הכי חשוב, שהוא בעצם אותן זכויות שאנחנו רוצים לשמר.

עוד משהו ככותרת. כיוון שאצלנו גם הוקם הנכס הראשון לשורדי השואה, בית לוחמי הגטאות, אז עשינו איזה שהוא שיח מעניין בין שורדי שואה שאצלנו לבין עקורים מביתם, שדואגים לילדים שלהם. תחת הכותרת שפה אנחנו מתמודדים. אנחנו מבינים את מבחן התקומה ואנחנו מתמודדים. ואותם שורדים לימדו אותנו שמגורים בונים עם הידיים, בית בונים עם הלב.

עכשיו אני רוצה רגע להגיע ללב הפועם של הזכויות של הילדים, שהמאמץ מבחינתנו מוכוון לשמור עבורם את חוויית הילדות בתוך מלחמה. אתגר לא פשוט. איך אתה בעצם תוך כדי מצב של מלחמה, כי זה המצב שבו אנחנו נמצאים, לי מותר להגיד 'בהיעדר מדינה', עם הפקרות גדולה מאוד כלפי הצפון בהרבה מאוד פרמטרים.

והדרום.

הדרום קודם לצפון, אז אני רוצה רגע להתמקד במה שאנחנו מכירים מבחינת הצפון.

אני רוצה ברשותכם לרדת רגע לרזולוציה של המעונות, שלשמה הוועדה התכנסה. אני אגיד כך: אנחנו נעזרים בקול קורא שיצא עבור מעונות. יצא פעמיים בחודש השני למלחמה ואחר כך הארכה עד סוף השנה, עד ה-31 באוגוסט, כדי שיהיה איך לפתוח מעונות עבור אלו שעקורים מביתם. הייתם בטבריה, אז ראיתם.

הפורמט של המעון הוא מ-8:00 עד 13:00. אמא ואבא מתפרנסים עד השעה 16:00-17:00. מה קורה עם הילד מ-13:00 עד 17:00? מי מקבל אותו? עכשיו, בוא נניח שמתוך הצוות חלקן גם עובדות או עובדים שמפונים בעצמם. זאת אומרת, אם עכשיו אני סייעת או מטפלת במעון, ואני לא רק צריכה לעבוד, אני גם צריכה לדאוג לילדים שלי. אז אם הגן של הילד שלי בגיל 4 נסגר ב-13:00, גם אם תנחו אותי להישאר עד 16:00 אני לא אוכל, כי אני צריכה לקחת את הילד מהגן. זאת אומרת שיש פה איזה שהוא מענה שנבנה, שבהחלט אנחנו מברכים עליו, אבל הוא לא מתכנס עם הצרכים של משפחה.

עכשיו אני הולך רגע לעולם של התשתיות. אנחנו יצרנו יש מאין, לקחנו חדר אוכל בקיבוץ שמרת והפכנו את חלקו למעון. עכשיו, כשאתה צריך לקחת נכס ולהפוך אותו בפרמטרים של המדינה למעון זה לא 20,000 שקלים הצטיידות, אנחנו מבינים את זה. זאת אומרת, זה לא מתכנס לתקציבי התמיכה, כדי שבאמת המזגן יעבוד במעון ובימי החמסין ב-12:00 בצהריים אני לא אצטרך לקבל טלפון מאבא ואמא שאני צריך לקחת את הילד כי המזגן לא מקרר. זה ככה להיות עם הרגליים טיפה בשטח, להבין מה קורה.

אנחנו בפרמטרים האלה אם בתחילת המלחמה היינו צריכים לספק למוקדי האירוח מכונות כביסה, כאנלוגיה, כי לא היה איך לכבס, היינו צריכים להתמודד עם דברים קיומיים. היום אנחנו מצפים שבאמת חלק מהמענים שישמרו על חוויית הילדות ויצליחו באמת לתת את המענים יהיו בתוך תשתיות שנוכל בעצם לאפשר לילדים את התנאים הבסיסיים כדי לצמוח.

אני טיפה רוצה לעשות קלוז-אפ לגבי לא רק המפונים, אלא אלה שאתם תראו בסיור באוגוסט בקו העימות. אני רגע אקח אתכם.

יש פה את נציג האוצר? אני אחר כך הייתי מאוד מבקש להתייחס גם לדברים האלה שבאמת עולים מהשטח. יושב פה סגן ראש המועצה של מטה אשר ואומר לא כל דבר זה הצטיידות. יש להם מפונים, צריך לטפל בילדים. צריך ממש להיות בשטח כדי להבין את הדברים האלה. ואני מצפה באמת התייחסות מהאוצר לנקודות האלה ולא להשאיר אותם חשופים בשטח, תרתי משמע. תודה .

בבקשה אייל, ממש בקצרה.

בקצרה, אני רק אשלים. אני אקח אתכם לדוגמית קטנה. באחד מהקיבוצים שלנו, קיבוץ כברי לדוגמה, ואנחנו נסייר שם, שמפעיל מערכת גיל רך מלידה ועד 6.

מי שלא יודע, בכברי יש מפעל ליציקות מדויקות, שעושה ציוד רפואי.

נכון.

עבדתי פעם באזור הזה.

אז אני רק נותן כדוגמה, כי באמת יש שם רכזת גיל רך מדהימה, קוראים לה גלית שחף. בסוף אתה נוגע באנשים. ואתה בא לשטח ואתה שואל, אתה מדבר עם הצוותים. ואומרים לך ככה: תראה, אנחנו מפעילים מסגרת בהתאם להנחיות של פיקוד העורף במבנים שאין להם ממ"דים, כי יש פערי מיגון. ואז מה שאנחנו הולכים לעשות, אנחנו מתגברים את הצוותים. כי אם עכשיו יש אזעקה ואתה צריך לקחת ילדים פעוטים, אם זה תינוקות או אם זה בוגרים, לתוך מקלט, אז אתה צריך צוות יותר גדול. אף אחד לא מתקנן את הצורך האמיתי הזה ביכולת של לדאוג לדבר הבסיסי, אחרת איך אבא ואמא ייצאו לעבודה בשקט אם הם לא יודעים שאם קורה משהו אז מי דואג לילדים? אתה צריך לגייס אנשים. מי רוצה לבוא היום לצפון לעבוד?

זאת אומרת, אתה מסתכל על כל הרצף איך אתה מתמרץ עובדים, איך אתה מייצר תשתיות, איך אתה בונה מערכות שהם מ-7:30 עד 16:00 ולא 8:00 עד 13:00. אני עוצר פה, אני חושב שהאתגר הוא גדול. ואם אתם תעבירו הנחיות ברורות לתשפ"ה שמתקנות, לוקחות את התשתית הקיימת ונותנות את התוספות הדרושות, אז לישיבה כאן יש ערך גדול מאוד.

תודה רבה שבאת. זה מאוד חשוב. אני רוצה, יש פה את צחי בן עיון, יו"ר פורום, בבקשה. ממש בקצרה, כי אני רוצה לסיים. תודה.

תודה אדוני על הישיבה החשובה הזאת ועל ציון היום הזה לטובת יישובי קווי העימות. אני מגיע מפורום תשע, יו"ר פורום תשע, אנחנו מביאים לסדר היום את כל מה שקשור למרחב הכפרי. אני גם גר במושב צוריאל, ואני רוצה להביא לכם כאן את המצוקה שקשורה לפעוטות.

ביישובי קו העימות, אדוני, רוב יישובי קווי העימות, זמן התראה אפס. לדוגמה מושב צוריאל, מושב חוסן, כל היישובים, זמן התראה אפס. יש פעוטות מאפס עד 3, גם בגני הילדים, בעיקר הנושא של הפעוטות והילדים הקטנים יותר, שיש לי פה פשוט תמונות. מצנעת הפרט אני לא יכול להראות, איך הם נשכבים על הרצפה בלי שום הודעה מוקדמת.

אנחנו מבקשים מהוועדה הזאת שבאמת תבוא בקריאה היום גם לרשויות, גם למשרד הביטחון, יש אפשר כדי למנוע הדף. מה שקורה בעקבות הדף של הטילים החלונות פשוט מתפוצצים. וזה מאוד מסוכן לילדים. יש נושא של שקי חול, ואטימה של לפחות חלק מהחלונות, כדי לתת לגננות, לאנשי הצוות ולפעוטות תחושת ביטחון. אני מדבר מהשלב של הפיצוץ או של האזעקה עד לירידה למרחב המוגן באזורי קווי העימות. זה נושא שמאוד מטריד את ההורים, כמובן את הפעוטות עצמם ואת הצוותים. צריך לתת על זה את הדעת. עד היום לא ניתן לזה פתרון.

למי פניתם?

כן. הייתה פנייה גם למשרד הביטחון של ההורים וגם לרשויות. ולא, אומרים תחכו. אין כרגע זמן לזה. אבל נראה לי שדבר כזה בסיסי שגורם לחרדות לילדים, לצוות ולהורים, הוא גם מאוד זול לביצוע.

תודה.

אני חושב שיש לזה גם תקדימים באזור הצפון.

מאה אחוז, תודה צחי.

תודה רבה.

תודה צחי. אני פונה לאוצר, אני רוצה לומר לכם, ביקרתי בבית ג'אן, שהם לא מפונים. וגם להם יש בעיות, אבל אומרים תשמע, אם היו מפנים אותנו אז לא הייתה לנו בעיה. אנחנו מקבלים את ה-18,000-20,000 שקלים, יכולנו להסתדר איתם, על הכיפאק. אבל את אלה שלא פינו יש להם בעיות של תעסוקה, יש להם בעיות יום יומיות וכל הנושאים ששמענו כרגע לגבי פעוטונים וכך הלאה.

אני חושב שמשרד האוצר צריך לתת את הפתרונות האלה לכל המקומות שלא פונו ונמצאים, אתם שמעתם בעצם, הם שומעים את ה-"בום" לפני שהטיל מגיע. אז אותם מקומות שבהם נמצאים על קו העימות והם לא פונו מכל מיני סיבות או שלא רוצים להתפנות, צריכים לתת להם את המסגרת. בוא נגיד שהם מגנים על היישובים שנמצאים מאחוריהם. וזו בדיוק הנקודה. אני חושב שמשרד האוצר ומשרד הביטחון יצטרכו לתת. וזה לא רק עניין של תקציבים, גם תשומת לב. כי אי אפשר באמת לחיות במצב שמצד אחד לא מפנים ומצד שני לא נותנים להם את התנאים כדי שיוכלו לשהות בשטח.

אני מאוד מבקש התייחסות של משרד האוצר.

אני אשמח להתייחס. אני רום בר-אב מאגף תקציבים, משרד האוצר. ראשית, אני אשמח להתייחס לשאלה הקודמת שיושב הראש שאלה.

בבקשה.

לעניין החינוך לגיל הרך, אז אנחנו פועלים בשיתוף משרד החינוך למענה לגיל הרך לאזורים עליהם מדברים. אנחנו הפצנו, מענה לגיל הרך נעשה, אני חושב שאסף הזכיר את זה, במסגרת קול קורא שהופץ לשנת הלימודים תשפ"ד ולאחרונה גם הופץ לשנת הלימודים תשפ"ה.

עדיין לא הופץ תשפ"ה.

לדעתי הוא הופץ, אבל יכול להיות שאני טועה.

אם זה לא הגיע אליהם כנראה שזה לא.

אין בעיה. משרד החינוך יידעו בטח להגיד הכי טוב. אני רוצה רגע להגיד לעניין הזה, אנחנו קיבלנו המון ריג'קטים על הקול הקורא של תשפ"ד. כי המציאות השתנתה בין השנים, כשהקול קורא נוסד בנובמבר 2023 המציאות הייתה אחת ומאז האוכלוסייה של המפונים הפכה להיות, אז דובר רק על אוכלוסייה שנמצאת במלונות. היום יש המון תתי קבוצות נוספות. כן במלונות, לא במלונות, יישובי ביניים, יישובים שחזרו ליישוב המפונה, אבל אין להם מענה. קיבלנו המון דרישות והמון בקשות לעשות התאמות ולהרחיב את המענה.

השתדלנו, ואני חושב, שוב, אתם אומרים שהקול הקורא לא הופץ, אז כנראה זה עוד לא הגיע. אבל אני חושב שהצלחנו לתת מענה או לפחות ניסינו לכל הקבוצות, שלא יישאר אף אחד בחוץ. ממש בחנו קבוצה קבוצה. גם קיבלנו, עשינו איזה שהוא פינג פונג עם חלק מהרשויות בחלק מהמאפיינים.

בוא נשאל ככה.

כן, כן, אני ממשך.

יושב פה סגן ראש מועצה מטה אשר. הוא העלה פה צרכים. איך אתם נותנים לו מענה לצרכים? ואני אגיד לך יותר מזה, אני בחודש הבא שם. הייתי רוצה לשמוע שכן נתתם מענים ולא לשמוע עוד פעם את התלונה שלהם.

אז אני אומר, הוצפו אלינו הרבה מאוד צרכים. חלק מהארגונים מהמפעילים, חלק מהרשויות המקומיות. וניסינו, ואני חושב שגם נתנו מענה לצרכים האלה. ספציפית דרישה שנאמרה פה, שסכום ההצטיידות לא מספיק או כן מספיק, אני לא מכיר טענה כזאת. יכול להיות שהיא קיימת, יכול להיות שהיא קיימת בהיקף רחב מאוד או מצומצם מאוד, אני לא יודע. אנחנו לא מכירים שהועלו טענות לדבר הזה.

אני כן מציע שאם זו בעיה, במיוחד רציתי להגיד שאני מכיר שהקול הקורא הופץ, אבל אולי נעשה תיקון בדיעבד. אתם אומרים שהוא לא הופץ, אז על אחת כמה וכמה, אני מציע רגע לפנות למשרד החינוך שהוא האופרטור והאוטוריטה המקצועית לעניין הזה. אם הם יגידו שיש בעיה והסכום באמת לא מספיק, אז נשב ונבין מה, איך אפשר לתת מענה.

אייל, לפחות בישיבה הזאת יש לך כתובת היום. אז אני מבקש, כל מה שדיברת, תפנה את זה לאוצר ולחינוך, עם העתק ליו"ר הוועדה. בוא נעקוב אחרי זה. אני חושב שזו דוגמה גם לשאר במקומות. אנחנו נלמד מהנושא הזה.

לגבי הקול הקורא החדש ליישובי הביניים. יש איזה שהיא הקשחה של הקול הקורא הקודם. אם היום לפי חוק הפיקוח מעון יום זה לפי שבעה ילדים, בקול הקורא של מוקדי הפינוי של יישובי הביניים העליתם את זה למינימום עשרה ילדים. כאילו בחלק מהיישובים שלי אני עכשיו לא אוכל בכלל לפתוח ואני אצטרך לפזר אותם. נגיד לדוגמה את ילדי ניר עוז אני אצטרך לפזר כנראה בקריית גת, כי החלטתם להעלות לעשרה ילדים.

אני אשמח לענות.

רק שנייה, לפני שתענה חשוב לי שאני לא אשכח. אני רוצה להגיד תודה על זה שהעליתם את הנושא הזה ותודה שבכל זאת זה נמצא.

שוב אני אגיד רגע, אנחנו משרד האוצר, אנחנו מתקצבים, אנחנו לא האוטוריטה המקצועית לתחומים השונים. לא משנה אם אנחנו עוסקים בחינוך או ברווחה. אז מי שיידע לתת תשובה יותר טובה זה משרד החינוך.

ספציפית הסוגייה שאת העלית, אני פשוט מכיר אותה. אם תסתכלי בנוסח, את אומרת שאולי לא קיבלת אותו. אבל יש שם נוסח שכתוב במפורש שבמקומות שבהם לא ניתן להגיע לשבעה ילדים אפשר להגיש בקשה ספציפית ותהיה ועדת חריגים או אני לא זוכר את הטרמינולוגיה המדויקת, שתבחן את זה. הדבר הזה נלקח בחשבון וניתן מענה.

אוקיי, תודה.

תודה רבה לכל אלה שהגיעו. אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת.

אנחנו נוציא את הפרוטוקול אחר כך, נקרא אותו. אני מודה לכולכם שהגעתם. הנושא הזה הוא באמת חשוב מאוד, כי אנחנו מתעסקים פה עם פעוטות ולא תמיד יש את כוח האדם המיומן. והנושא הזה עלה פה. במיוחד כשאנחנו בתקופת חירום, תקופה לא שגרתית. אנחנו צריכים להשקיע יותר מאמצים כדי שבאמת נוכל לתת סביבה טובה יותר לילדים שלנו.

תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:44.