פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



19
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
03/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 77
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום רביעי, כ"ז בסיון התשפ"ד (03 ביולי 2024), שעה 10:13

מכינות קדם צבאיות בגבול הצפון ומעוטף עזה : אתגרים בעקבות המלחמה והיערכות לשנת הלימודים הבאה

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

משה טור פז
אלון שוסטר

עומר צור - מנהל אגף מכירות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות

גל איובי - ממונה הכנה לצה"ל, מינהל ח"ן, משרד החינוך

אורלי יוסף - מנהלת תחום תקציב, מינהל ח"ן, משרד החינוך

נוחי מנדל - ר' היח' להתיישבות, משרד הביטחון

חביבה סלומון
אלישבע סבתו
–
–
ר' יח' הנח"ל, ש"ש ומקד"צ, אגף שירות חברתי, משרד הביטחון
מנהלת רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

דן שכטר כהן - מנהל תחום פרויקטים ומטה, מנהלת תקומה

מימי לקס - מנהלת מכינות קדם צבאיות, הסוכנות היהודית

דנה זקס - מנהלת היחידה לפעילות בישראל, הסוכנות היהודית

אבישי ברמן - מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות

לביא רוזנטל - סמנכ"ל שותפות, מועצת המכינות הקדם צבאיות

עומר קריה - מנהל מכינת "סימני דרך" של תנועת הצופים, מכינות קדם צבאיות

אביחי בן אפרים - מנהל מכינת נחשון, מכינות קדם צבאיות

מאיר ליפשיץ - מנכ"ל מכינת לכיש, מכינות קדם צבאיות

יצחק יבלונסקי - מכינת יונתן עלומים, מכינות קדם צבאיות

אלון גור - ראש מכינת הנגב, מכינות קדם צבאיות

יאיר טסלר - יוזמת המכינות, תנועת הצופים, מכינות קדם צבאיות

אביתר בקסיס - סמנכ"ל מדרשה למנהיגות מכינת גליל עליון, מכינות קדם צבאיות

צח שמואלי - סמנכ"ל מכינת גליל עליון, מכינות קדם צבאיות

יעל קופמן - חניכה במכינת גליל עליון, מכינות קדם צבאיות

ליהיא בר קהן - חניכה במכינת גליל עליון, מכינות קדם צבאיות

יהונתן אבוקרט - חניך במכינת מעמקים, מכינות קדם צבאיות

שירה עציון - חניכה במכינת גליל עליון, מכינות קדם צבאיות

גאיה ללצ'וק


- חניכה במכינת גליל עליון, מכינות קדם צבאיות

אייל רייז - סגן ראש המועצה האזורית מטה אשר

גלית בוקריס - מנהלת פרויקטים, מכינות קדם צבאיות

יוסף מלכה - מנכ"ל מועצת מכינות אופק, מכינות קדם צבאיות

ד"ר אורית דגני דיניסמן - חברת אספת המכינה הקדם צבאית בגליל עליון

ורד קירו זילברמן

אמל ביבאר

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




מכינות קדם צבאיות בגבול הצפון ומעוטף עזה : אתגרים בעקבות המלחמה והיערכות לשנת הלימודים הבאה

בוקר טוב, אנחנו מתחילים את דיוני הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. וגם בבוקר הזה אנחנו זוכרים ויודעים שלא השלמנו את משימת הבאת החטופים הביתה, 120 חטופים עדיין בעזה בסכנת חיים וכל יום שעובר אנחנו יכולים לאבד. לכן זאת משימה ראשונה בעדיפות של מדינת ישראל וממשלת ישראל להביא את החטופים הביתה. בלי שנביא את החטופים, נתקשה מאוד לעשות שיקום של השבר והאסון שפקד אותנו.

אנחנו דנים עכשיו בנושא שהוצג בפני על ידי ראשי מכינות, וזה המשבר הכלכלי וקשיים אחרים שנובעים מתוקף המלחמה. מפעל המכינות חשוב, גם השנתיות, גם החצי שנתיות והם פועלים למען כולם. והפינויים מאזורים מסוימים, והניוד של המכיניסטים, יצרו הוצאות מוגדלות, מחויבויות מוגדלות.

זאת גם הזדמנות להודות לכלל המכינות, ראשיה והמכיניסטים עצמם על ההירתמות לצורכי המלחמה, לעבודה עם ילדים, עם מפונים, בחינוך, ביישובים. לראות את הנכונות של ילדים, גם אחרי ילדים, נערים, מנהיגים ומנהיגות צעירים, לרצות לבוא ולהיות במכינות שיתמקמו בעוטף ובאזור הצפון, ללא מורא ובאומץ לעשות שם שנה הבאה.

הדיון הזה הוא איך אנחנו מבטיחים את העתיד הכלכלי והתפקודי של המכינות בישראל לאור ההשפעות של המלחמה. ואני רוצה ישר לצלול לעניינים תקציביים ולבעיות נוספות, פחות אידיאולוגיה יותר מעשים.

יש לנו 45 דקות לדיון, שנרשמו אליו פה בערך 25 אנשים. אם מישהו ידבר יותר משתי דקות, מישהו אחר לא ידבר. אז אני מבקש מכם לכבד ולהיות קצר ולעניין, אני גם השתדלתי לתת דוגמה אישית.

ראשי המכינות, אני מבקש שתציגו כמה דוברים, את האתגר, ואחרי זה אני אבקש ממשרדי הממשלה להתייחס. אבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות. אתה מוכר לי מאיזשהו מקום.

כן, בוקר טוב. מיכאל תודה, חבר הכנסת ביטון, מזל טוב על הסבאות הטרייה, כאן בפורום הזה. תודה על הבחירה לזמן את הדיון החשוב הזה, אני אומר כמה דברים כלליים ובאמת את רוב הזמן נשאיר לדוגמאות שיגיעו מהשטח.

96 מוקדי מכינות מתקיימים בישראל עם 5700 חניכים, ממעיין ברוך ועד באר אורה. בתחילת המלחמה פנו 20 מוקדים של מכינות, בסך הכל כ-1000 חניכים, מהמוקדים שבהם פועלים. בתהליך הדרגתי במהלך תשעת החודשים האחרונים רוב המכינות חזרו למקומן, נשארנו עדיין עם שמונה-תשע מכינות שלא חזרו למקומן, כ-400 חניכים שהעתיד שלהם גם לא ברור לאור המיקום שלהם.

בצפון מכינת גליל עליון עם שלוחות ברעם ומעיין ברוך. מכינת רבין עם שלוחת אדמית. בדרום מכינת נחל עוז, סופה, חולית, שדרות ומגן, ואני אציין גם את המכינה בעלומים, מכינת יונתן שחזרה לשם לפני כחודש.

עוד מילה כללית, אנחנו מסיימים שנה של פעילות. שנה מורכבת ושנה מאתגרת, שנה שהוכיחה את כוחו של המפעל, שנה שהוכיחה את כוחה של החברה האזרחית ואת החשיבות לחזק אותה. ואנחנו באנו לכאן היום עם מסר פשוט. היה המתווה ב-2023 שתמך את המכינות המפונות. יש מתווים רבים שתומכים ומפצים את מי שנפגעים ממשמעויות המלחמה. אנחנו מבקשים שיימצא המתווה לתמוך גם את 2024, כדי שהמכינות יוכלו להמשיך ולפעול.

כי המלחמה לא הסתיימה. תודה רבה גם על הדיוק וגם על הזמנים. דנה זקס, נציגת החצי שנתיות.

אהלן. אני הייתי שמחה אם יוותר זמן, יש דיון מאוד קצר בזמן, שאנחנו נדבר על איך מחזקים את הגעת הצעירים לדרום ולצפון, ופתיחת מכינות חדשות.

לעודד את הצמיחה והפיתוח של המכינות, כולל קמפיין וגיוס. להשקיע בדבר הזה.

אני מאמינה שאת החניכים ניתן יהיה לגייס גם לשנתיות וגם לחצי שנתיות. האתגר הגדול הוא באמת בעזרה בהקמת מתחמים מתאימים. בדרום היום יש קושי למצוא מקום שאפשר לפתוח שם מכינות נוספות. אנחנו רוצים לפתוח באיבים מכינה בקיץ הבא, אבל אני חושבת שצריך להסתכל על זה בראייה לאומית גם בצפון וגם בדרום, ולאפשר הגדלה של מכינות שנתיות וחצי שנתיות בצפון ובדרום, ככלי נוסף להביא את הצעירים, ואת המדריכים ואת הצוות וכל מה שכרוך, כל המעגלים והאדוות שמתקיימים סביב מכינה. זה עושה המון אדוות סביבתיות, ולאפשר פתיחה של מכינות בצפון ובדרום.

תודה רבה דנה. אביתר בקסיס, סמנכ"ל המדרשה למנהיגות, מכינה קדם צבאית גליל עליון, שהוא אחד הראשונים שפנה אליי על הבעיות. בבקשה אביתר.

אז בוקר טוב. קודם כל תודה רבה לך על הדיון החשוב הזה. אני רוצה גם לפתוח ולהודות למשרד ההתיישבות, גם 2023, 2024, על ליווי, תמיכה. המתווה שיצא ב-2023 היה מאוד מאוד נכון ומדויק, ובלי קשר כל הזמן אתם שם בשבילנו ואנחנו בהחלט מודים על זה.

צריך להגיד, השנה הטראגית ביותר למדינת ישראל, אבל השנה החינוכית מאוד מאוד משמעותית, וחניכי המכינה הוציאו לפועל הלכה למעשה את החזון, כל התורמים לחוסן הלאומי. כבר מה-8 באוקטובר אנחנו התנדבנו, בהתחלה בצפון ואז במרכז וחזרנו צפונה. עשינו ועושים דברים מאוד מאוד משמעותיים. אבל יש משמעות לחיים בצפון החל מינואר 2024.

שלוחת מעיין ברוך נדדה לקיבוץ כנרת ולקיבוץ אפיקים, נדידה, ישנו על מזרונים, והקייטרינג שלא רצה להגיע לשם ולתת אוכל. ציוד שלנו שנעלם ואנחנו עד היום אוספים את הציוד, תוספת אנשי צוות, יש משמעויות כספיות מאוד גדולות ללהיות מפונים. וכמו שאבישי אמר, ניתן לזה מענה ב-2023 להמשיך את זה ל-2024. כמובן הסעות אוטובוסים. האוטובוסים לא בהכרח מגיעים למקומות שאנחנו נמצאים. אנחנו היום מיישבים את קו הגבול החדש בקיבוץ עמיר, שנה הבאה גם בשדה נחמיה וזו הנקודה האחרונה שאני רוצה לציין ברשותכם.

יש משמעות להמשיך את פעילות המפעל החשוב הזה בקו הגבול החדש בתשפ"ה. אנחנו נאלצים היום לשפץ מבנים חדשים במקומות הלא מפונים, אבל בקו הגבול החדש. זה עולה לא מעט כסף, ומשאבים ארגוניים, ומה שאנחנו נשמח זה שנקבל עזרה וסיוע מהמדינה להפעיל את הדבר החשוב הזה.

תודה אביתר. מאיר ליפשיץ שהוא מנכ"ל מכינת לכיש, אבל הוא גם סיים קורס מג"דים ורוב הזמן במילואים מאז המלחמה. אנחנו מעריכים אותך, בבקשה תגיד כמה מילים.

תודה רבה, וזה גם הזמן להגיד תודה ליו"ר הוועדה שתמך בכיתות הכוננות. כל שבועיים היינו נפגשים בש"ג אחרי לילה גשום של פעילות על הגדר, וקיבלנו תמיד תה חם וחיבוק. אז הערכה גדולה גם על זה, ותודה.

אני אקצר, אבל כן חשוב לי להתחיל את הסיפור שלנו מלפני עשור. בצוק איתן, כאשר קיבוץ נחל עוז אז חווה משבר ו-17 משפחות לא חזרו לקיבוץ, והמדינה למרות שהמלחמה הייתה באוגוסט, החליטה שזה מעשה לאומי וציוני להקים מכינה ולקח לה חודשיים, הורידה את כל חסמי הבירוקרטיות, הביאה את כל התקציבים הנדרשים, את כל המיגונים הנדרשים ומספטמבר ועד 17 בנובמבר, ויש לנו פה שותפים טובים ומשרד הביטחון שהיו שותפים לדבר הזה, תוך חודשיים הקימו מכינה עם תקציבים, עם מיגונים, עם חניכים והורידו את כל חסמי הבירוקרטיה.

וההשקעה הזאת של המדינה אז הוכיחה את עצמה בכל העשור האחרון, ובטח ובטח ב-8 באוקטובר כאשר החניכים והבוגרים היו הראשונים להתייצב בדשא של משמר העמק, ואת זה לא אני אומר, את זה אומרים תושבי נחל עוז שמוקירים על זה שהמכינה הייתה הראשונה להגיע ולסייע להם להפעיל את החינוך שם, ולדאוג שהאנשים יכולים להתעסק באבל שלהם ולהתעסק במה שהם חוו.

ולכן, מוכח שההשקעה במכינות, בתקציבים ובדברים, כמובן אני לא מדבר על כמות החיילים וההשקעה של הבוגרים שלנו במלחמה הזאת, אבל רק אני מדבר על השנה הזאת, ההשקעה אז הוכיחה את עצמה.

מאיר, יש מושג שנקרא משפטי סיום, אבל אתה מג"ד, אתה פקודות עבור-סוף כאילו.

אני צנחן, אנחנו מדברים הרבה. אני רק רוצה להגיד שאנחנו נמצאים עכשיו בשלב בדרום בין החזרה לבין זה שלא ברור מה יהיה. חוסר הוודאות מייצר, ויש בו צורך לגמישות, ואני בטוח שאין, כמו אז לפני עשר שנים אתם רואים חשיבות מאוד גדולה בחזרה, ולכן אנחנו צריכים, יש לזה משמעויות כלכליות מאוד גדולות על זה שאנחנו צריכים לדלג בין מקומות, ועל זה שאנחנו צריכים לחזור לתוך נחל עוז, ויש לזה כמו שאמרתי לחזרה עצמה, אנחנו צריכים עידוד משמעותי שמשתמע גם בתקציב.

תודה. עכשיו אנחנו רוצים לשמוע שני נציגי מכינות בפועל, יעל קופמן ויהונתן אבוקרט. בבקשה, קצר ולעניין. תראו למבוגרים איך מדברים קצר ולעניין.

שלום לכולם, אני יעל קופמן, אני ממכינת גליל עליון בשלוחת מעיין ברוך, אני בת 19 מרעננה. אני רוצה לדבר רגע על מה זה אומר להיות באמת חניך בתקופה הזאת דרך חוויה אישית. אז אם יש משהו שאני הבנתי השנה, זה כמה הצפון צריך אותנו. כמה בתי הספר שם צריכים אותנו, כמה הם צריכים עוד דמות חינוכית שתבוא ותהיה עם הילדים ותלווה אותם. כמה חקלאי בצפון זקוק לעוד זוג ידיים עובדות, כי אם הוא לא יספיק לעבוד בזמן אז כל היבול שם יירקב.

אנחנו היינו הידיים האלה השנה. אפילו שנדדנו בעצמנו, ישנו במזרונים, עברנו, נדדנו, ואנחנו היינו שם. ואנחנו עוזרים לבתי ספר, לנוער, וליוונו שם את כולם, את כל הקהילה. את הקהילה המפונה, את הקהילה החדשה שמנסים להסתגל לשגרה החדשה. וגם כשאני רואה אמא עייפה במלון שנמצאת עם הילדים שלה כל היום, ואני יכולה לתת לה כמה דקות של חופש ומנוחה כדי שהיא תוכל לחזור ולחיות את החיים שלה לפחות לכמה דקות, אז זה התפקיד שלי וזו המסירות שלי. וכמו שאמרו, המלחמה לא נגמרה ב-2023, היא ממשיכה ואנחנו רוצים להמשיך להיות שם, ואנחנו זקוקים לעזרה שלכם.

כל הכבוד יעל, עמדת בזמן בול עם מסר טוב. יהונתן אבוקרט, קדימה.

אהלן, אני יהונתן, אני ממכינת מעמקים. אנחנו מכינה שהוקמה השנה, אנחנו המכינה היחידה שהוקמה השנה ביחד עם התוכנית החצי שנתית שלנו. אנחנו יושבים במועצה אזורית אשכול במתחם שלהם, אנחנו משתייכים למועצה באופן כללי, אנחנו לא משתייכים לקיבוץ מסוים, המתחם יושב ממש ליד קיבוץ מגן.

השנה היו לנו המון אתגרים. כמו כל מכינה, מתחילת המלחמה אנחנו ישר התייצבנו ועמדנו להתנדבויות. היינו באילת חודשיים בצורה משמעותית ועזרנו כדי להקים את החינוך מחדש. כרגע המכינה שלנו, נמצאה עד עכשיו בניצנה במן נדודים במהלך השנה, ואנחנו בחזרה למגן בשנה הבאה עם כמות יפה מאוד של מכיניסטים שרוצים, נלחמו על המקום הזה כדי להגיע לשם ולתרום בחבל הזה.

אנחנו מאוד נכנסים לעבודה משמעותית בשנה הבאה, מאוד בתוך העבודה בקהילה. אנחנו מאוד נכנסים כדי לשקם את החבל הזה שנפגע כל כך הרבה, ובהתחשב בזה שאנחנו גם משויכים למועצה בכלל אנחנו נהיה בכל המקומות של המועצה ונהיה פזורים, ולאו דווקא משויכים למקום אחד.

משפטי סיום.

ורצינו להגיד שאנחנו צריכים את העזרה ואת התמיכה בתור מכינה בהכרה כדי שנוכל להיכנס למשמעות הזאת כמו שצריך.

תודה יהונתן. מאיפה אתה בארץ?

מזכרת בתיה.

וההורים שלך איפה גדלו ונולדו?

אבא שלי בצפת ואמא שלי ביבנה.

בלי עין הרע. ליהיא בר קהן.

שלום לכולם. אני ליהיא, בת 19 מתל אביב. עד לפני שבועיים חניכה במכינה קדם צבאית גליל עליון בקיבוץ עמיר, שבעה קילומטר מהגבול עם לבנון. אני אנסה לעשות את זה קצר. אני רוצה להקריא טקסט שכתבנו בשבוע האחרון למכינה על החוויה האישית שלנו.

כשנרשמנו למכינת גליל עליון לא דמיינו שתפרוץ מלחמה. מי בכלל ידע כמה קילומטרים ומי יצא מהגבול עם לבנון. הגענו לקיבוץ בספטמבר, והחיים בעמיר כל כך יפים, מצד אחד החרמון ורמת הגולן, ומצד שני רכס רמים, הירדן זורם לידינו ויש מן שקט מיוחד כזה. קסם של הגליל העליון. מאז ה-7 לאוקטובר החיים בגליל העליון הם כבר לא אותו דבר. כבר תשעה חודשים שהצפון מופקר וזה נהיה שגרה.

זה נהיה שגרה שלגור בגליל העליון זה לחיות בחוסר ודאות, זה לצאת מהמכינה לחופש ולקחת הכל הביתה כי אי אפשר לדעת מה יהיה כשנחזור. זה להיות בלי אפשרות לצאת מהקיבוץ, רק עם טרמפ מהמדריכים כי אין תחבורה ציבורית. זה לפחד להיכנס להתקלח כי יכולה להיות אזעקה באמצע. זה להתנדב בבית ספר עם ילדים שבצפירה רצים למקלט כי הם מתבלבלים וחושבים שזו אזעקה. זה שלא משנה כמה המקלט קרוב, בעשר שניות אי אפשר להגיע אז אנחנו כבר מוותרים והולכים. זה לשבת בקבלת שבת ולראות את היירוטים לקריית שמונה כאילו זה מופע זיקוקים. זה להתנדב בגני ילדים ובתי ספר שנמצאים במקלטים.

כשישבנו כמה חברים בחוץ בערב האחרון למכינה כמו כל ערב, נהנינו וצחקנו, לרגע אחד הזזתי את המבט והסתכלתי שוב על השריפה. קלטתי שפשוט התרגלנו לחיות לצד זה. זה לא לגיטימי שזה הנוף שלי מהבית בשנה האחרונה. יחד עם זאת, זו זכות להיות במקום הנכון כשצריך ולעזור בקו העימות איפה שהתושבים הפכו לחסרי אונים והופקרו.

אומנם אנו סיימנו לפני שבועיים את המכינה ועזבנו את עמיר, לנו יש בית לחזור אליו. אבל אסור לנו ולכם לוותר על תושבי הגליל, המכינות והחינוך בצפון. אסור לנו לשכוח מה זו החוויה הזאת של להיות מפונה.

יפה, נעצור כאן. זה היה סיום טוב. מסר טוב, לא לשכוח, אתם קיבלתם משהו ואת רוצה שגם אחרים יזכו. חבר הכנסת משה טור פז, שהוא אוהב מכיניסטים, יש לו בבית מכיניסטים.

בדיוק. אני נוגע בדבר, אדוני יושב הראש.

גם אני נוגע.

הבן שלי סיים מכינה קדם צבאית – מכינת סופה – לפני שבוע, והם כמובן פונו גם כן, נדדו ברחבי הארץ לאורך השנה. ואני חושב שצריך לומר פה שלושה דברים. ראשית, יש תקציב, וצריך להיות תקציב למכינות שפונו כמו שהיה ב-2023. למדינת ישראל להקדיש 10 מיליון שקלים כדי לפצות את המכינות האלה על מה שהן עברו השנה, זה כסף מאוד קטן במונחים לאומיים. זה הדבר הראשון.

דבר שני, מפעל המכינות מופלה לרעה לעומת מקביליו תלמידי הישיבות, ואני אומר את זה כבוגר ישיבה – לגילוי הנאות גם כן. יש פה משהו שהוא לא הגיוני. הוא לא הגיוני פעם אחת, ראינו שכשהיה צריך לוחמים, וצה"ל צריך לוחמים, הוא גייס 1200. רובם מכינות ושינשין מהיום למחר. והיה לנו דיונים על זה גם כאן, והם התייצבו ואמרו הנני. יחד עם זאת הצמיחה של עולם המכינות והשינשין מופלה לרעה. אנחנו כל הזמן נלחמים על דח"שים נוספים, ממילא גם על תקציבים נוספים, ואת הדבר הזה צריך לפתור.

אני חושב, זה יהיה שינוי מערכתי שאנחנו צריכים לעשות, שכל ילד במדינת ישראל צריך לקבל את המתנה הזו של שנה אחרי כיתה י"ב, הוא יכול לעשות את זה בישיבה כמו שאני עשיתי, הוא יכול לעשות את זה במכינה כמו שהבן שלי עשה, או בשנת שירות, ואנחנו צריכים לתקצב את הדבר הזה וזו צריכה להיות הזדמנות שווה. שוב, מי שירוויח מזה יותר מכל כמו תמיד זה הפריפריה הגיאו-חברתית בישראל. תודה.

תודה. חבר הכנסת אלון שוסטר. יש לו גם פינה בלב למכיניסטים.

כן, שמעתי על זה. הבן שלי היה במעיין ברוך אגב, מחזור ו', ז', ח' משהו, ואת סיפור המכינה המופלא בחודש-חודשיים בנחל עוז, זה קרה בחצר הפנימית שלנו. אני רוצה להצטרף לדברים של חבר הכנסת טור פז, ואני אשווה ואעלה.

אנחנו נמצאים בסיטואציה בלתי הגיונית, כאשר החברים הצעירים שמתבגרים, ומשכילים, ומתחנכים בחינוך הממלכתי דתי, למעשה כל מי שמעוניין לצאת אחרי הלימודים לשרת בקודש, בלימוד, בתרומה אחרת לחברה, יכול לעשות. זאת אומרת יש לו זכות להיות בעל זכות, או לשרת את הקהילה, את העם לפני השנתיים-שלוש שהוא יעשה. זכות גדולה.

בחינוך הממלכתי זה לא קיים. נדמה לי שזה אחד ל– לא יודע, שלוש-ארבע, אולי אחד לשתיים. ואני חושב שצריך לשנות כמשימה, להגיע למצב שאנחנו לא מקטינים, לא מורידים בקודש בחינוך הממלכתי דתי חס וחלילה, אבל מוסיפים לאחרים. וזה שווה החלטות, תקנים, וזה שווה תקציב. מאוד פשוט. לא יכול להיות, כמובן אחרי שאנחנו ממלאים את השורות ואת הצרכים למערכת הביטחון. זאת צריכה להיות המגמה.

בתוך המערכת המפוארת של המכינות הקדם צבאיות, כפי שאנחנו עושים עם החיילים, נותנים בונוסים או הקדשות או תוספות ללוחמים, ולעיתים עם פירוט יותר גבוה. מי שיושב בקצווי ארץ ובספר, צריך לקבל תשומת לב מסוגים שונים, בין היתר תקציבים. בוודאי במציאות הכאוטית, הדינאמית בצפון, ולנוכח המשבר הקולוסאלי בדרום.

אני מברך אתכם על כך שאתם חוזרים דרומה. זה חלק מהמאמץ ההרואי לחבוש את הפצעים. אתם תתקלו שם בבני אדם שעולמם חרב והם לא מוכנים להתקרב לקמפוס באשכול, וצריך להיות גם איתם. יהיה אשר יהיה הפתרון באשכול, אבל אתם צריכים להיות עם הילדים, הנערים, המשפחות איפה שהם יהיו, כנ"ל גם במועצות אחרות, וכמובן תוך כדי שמירת זהירות מתאימה להיות בצפון נכונים לכל תהליך של שיקום ושל תמיכה, וכמובן גם בפריפריות של הצפון איפה שנמצאים האנשים.

יישר כוח גדול, תודה לחבריי במשרד הביטחון על מה שאתם עושים ועל זה שאתם פה, וכמובן היו"ר המסור.

תודה שוסטר. יוסי מלכה, מועצת מכינות אופק.

בוקר טוב, תודה לך אדוני היו"ר על כינוס הישיבה החשובה הזו. כפי שנאמר, התקופה היא תקופה קשה, מציאות מורכבת מהרבה מאוד בחינות. גם בזירה החברתית הלאומית וגם בזירת המכינות יש מורכבויות מאוד גדולות. אחת מהן אגב אדוני היו"ר, זה שלמעלה מ-40% אנשי הסגל גויסו למילואים במכינות, והמכינות נאלצו והתמודדו בהצלחה ובגבורה.

אנחנו מפעילים 39 מכינות, מראש הנקרה בצפון ועד ניצנה בדרום, דרך קריית שמונה, יחיעם, מלכיה, נתיבות, כאמור בדרום ובצפון. החניכים שלנו כ-1700 בשנה החולפת, וכ-2000 בשנה הקרובה צפויים, גם עבדו עבודה קשה בחקלאות ובעבודה עם מפונים, וגם יירתמו לכל משימה שתידרש ברמה הלאומית וברמה האזורית והמקומית. חלק מהצעירים שלנו מגינים מה שנקרא ליטרלי על ביתם. כאלה שהצטרפו למכינות בפריפריה וגדלו בפריפריה, כולל בני קריית שמונה ואחרים שלקחו חלק, ועבורם ההתנדבות היא בעלת משמעות אדירה.

צר לי אדוני היו"ר, שגם בתקופה כה קשה וסבוכה אנחנו עדיין ממשיכים לחוות, הייתי אומר התבוננות לא מאוזנת על הצרכים. אני מפרגן ואני חושב שזה חשוב וראוי להגדיל את התקציב שהמכינות השנתיות קיבלו ב-2023 בשל הנזקים שנגרמו מהפינוי המאולץ, אבל המכינות החצי שנתיות לא קיבלו אגורה, לא במענק ולא בחצי מענק. ולא מעט מהן נאלצו להעתיק את הקמפוס למקום אחר, לשלם בגין הקמפוס הרבה מאוד כסף. אנחנו גם מגדילים ומגבירים את מספר המכינות בפריפריה, כולל בעוטף, כולל מכינות שמיועדות למפונים, ועד לרגע זה אין לצערי מענה לחיזוק.

זה חמור. החצי שנתיות נשארו במשרד החינוך או בהתיישבות?

לא, המכינות החצי שנתיות פועלות במשרד החינוך, לא במשרד ההתיישבות.

תכף אנחנו נשמע תשובות. משפט סיום יוסי.

לסיום, שום דבר לא ירתיע אותנו מלהיות רתומים, גם לא תקציב אגב, למשימות הלאומיות. זה לא זמן לא לקיטורים. אני חושב שהמדינה יכולה להקל, זה הכרחי שהיא תקל עלינו, אבל אנחנו נירתם בכל מקרה כדי לסייע במאמץ הלאומי.

שיהיה דומה למה שעשו במכינות השנתיות, מה הבעיה? תודה לך יוסי. יש עוד כמה נציגי מכינות, אז נגיד לצופים אני אתן לאחד לדבר ולעוד שתי מכינות כדי שהממשלה תשיב לנו. אם יהיה לי זמן אני אתן לכולם, בסדר? ראש מכינת תנועת הצופים, יאיר טסלר.

אהלן, שלום. אני אומנם חדש אבל אני משלים פה משולש ירוחמי. אנחנו הקמנו שתי מכינות, אחת שנתית ואחת חצי שנתית במועצה אזורית אשכול, הן התחילו לפעול השנה, ובעצם אנחנו נכנסים לשנה השנייה בתהליך ההכרה שלנו וזה מייחד אני חושב אותנו מכל מי שנוכח פה בדיון. ההיבט של ההכרה בתוכנית מעבר להיבט התקציבי גם יאפשר לנו להשקיע שם ולהתחבר.

ויש חסמים להכרה הזאת?

אין חסמים. התוכנית היא שנתיים של הכרה.

היה ראוי שאם מישהו הלך לעוטף ומוכן לבוא לקו האש, שיאיצו את תהליכי ההכרה ויקצרו טווחים.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים. אנחנו בכל מקרה שם, עם הכרה, בלי הכרה. שמעתם גם את יהונתן פה עם הרוח של החבר'ה. אנחנו בכל מקרה שם, הקלה בתהליך ההכרה בוודאי יאפשר לנו.

תודה. אביחי בן אפרים, מנהל ארגון ממכינת נחשון.

שלום, אביחי. דבר ראשון תודה רבה. אני אגע בנקודה אחרת. אנחנו תיכננו תקציב שנתי וידענו שהקיץ הקרוב יהיה מאתגר. אנחנו מעבירים קבוצה, אנחנו מייצרים המון בנייה לעתיד של המכינה. מה שקורה זה שב-2023 התחלנו לקבל מענה ממשרד ההתיישבות, וב-2024 נזנח המענה, ואנחנו המשכנו פעילות כרגיל והפעילות עלתה לנו כפליים. אנחנו במשך כל יום הוצאנו אוטובוס מבן שמן לשדרות כדי לעזור בגני ילדים בשדרות, ואף אחד לא מתקצב את הדבר הזה.

מה שקורה, זה שהגענו לקיץ שאנחנו צריכים לשפץ מבנים ולהכין את השנה הבאה ואין כסף. מכינת נחשון זו המכינה הראשונה הכללית, יש עוד כמה טוענות לכתר, עוד אחת מהן, ואנחנו אמורים לפתוח את מחזור כ"ח ואני פה להתריע שזה יכול להיות המחזור האחרון, ואני מצטער שאני דרמטי. יש מיליון וחצי שקל חסרים במכינת נחשון, אני בטוח שבעוד הרבה מכינות עכשיו יש חוסר משמעותי. אם רוצים להציל את המפעל הזה זה הזמן ומהר. לא תקציב שנקבל אותו בינואר, תקציב שנקבל אותו עכשיו בקיץ.

תודה. אלון גור, מכינת נגב, ראש המכינה.

שלום, נעים מאוד, אנחנו מכירים. אני אגיד שב-7 באוקטובר נרצחו בחולית 13 חברים מתוך 90. ב-8 באוקטובר קיבלנו החלטה ערכית שאנחנו לא משנה מה – איתם עד הסוף, ולא משנה כמה זה יעלה, ולא משנה מה יהיו המחירים, ואכן שנה שלמה היינו בעין גדי, רחוק מאוד מאיתנו. שוב, היו לזה הרבה מאוד מחירים, גם כלכליים, גם חינוכיים, ויחד איתם נעבור לרביבים בעוד חודש וחצי.

אני אגיד שב-28 ביוני, שבוע שעבר, היה טקס סיום. עמדו חברי חולית על הבמה עם דמעות ואמרו הצלתם אותנו. הצלתם את הילדים שלנו, בלעדיכם זה לא היה קורה, לא יודעים איפה הם היו היום. ממש ככה. הצורך ברור. שוב, אנחנו איתם לא משנה מה, אבל יש לזה מחיר גדול וצריך פה פיצוי, וצריך פה איזשהו סיוע בשביל שהדבר הזה יוכל להמשיך.

תודה רבה. יצחק יבלונסקי, מכינת עלומים, שהיה לי הזכות לדבר איתם ביום שהם חזרו הביתה לעלומים.

תודה רבה לכולם שבאו לפה. אני אגיד בקצרה, אני ב-7 לאוקטובר גם הייתי בקיבוץ עם כל המשפחה שלי ושל אשתי, ראיתי את המחבלים בעיניים, שמעתי את היריות והכל, ומאז ועד היום תשעה חודשים אני עם כל משפחתי במלון בנתניה, מפוצלים לשני חדרים. עכשיו, אני אומר את זה בכוונה כי כל אנשי הצוות שלי גם היו במלונות, ועדיין החזרנו תוך שבוע את המכינה לפעילות מלאה. וביום הזיכרון לחללי צה"ל החזרתי את המכינה לעלומים, למרות שהקהילה לא חזרה, כי היה חשוב לי שלא יהיה מצב שדור שלם לא מכיר את העוטף ואת הבית שזה עלומים.

הכוח היה להמשיך בכל העוצמה ולכן אנחנו מקימים בעזרת השם שנה הבאה שלוחה בקיבוץ סעד, ששתי המכינות האלה גם בעלומים וגם בסעד 0-4, מה שמצריך המון המון עזרה, המון המון משאבים, וזה הרצון שלנו פה. מקווה בעזרת השם שייצא טוב.

אשריך. אני אומר למשרדי הממשלה, זאת השקעה אסטרטגית. נכון, חינוך, הזדמנות להנהגה וערכיות וציונות זה הכל טוב, אבל מה שלמדנו בעוטף זה שאיפה שהיו האנשים עם תושייה וצעירים וזמינים, שם קיבלנו מענה. והעוטף יצטרך המון כוח אדם צעיר ודינאמי להיות עם הנערים שלו, ועם הילדים שלו, ולהיות רלוונטי לכל מצב אפשרי בעוטף. והנה אנשים רוצים להקים מכינות, ובאים דה פקטו וחוזרים עוד לפני שהיישוב. עלומים חזרו כמה משפחות, אבל רוב היישוב לא חזר והמכינה חוזרת. הדבר הזה הוא בטחוני, הוא חוסן לאומי, הוא חוסן קהילתי. ככה צריך שהשרים יסתכלו על זה, לא עשינו טובה למכינות ב-5 מיליון שקל. הבאנו הון אנושי שיבטיח את העתיד של הקהילות האלה.

אני רוצה תשובות ממשרד ההתיישבות, מהחינוך ומהביטחון. עומר צור, שגם עושה מילואים, אני מכיר אותו שנים. איך אתה יכול להבטיח להם את הסיוע שהיה טוב ב-2023, ועננה מרחפת על 2024?

אז קודם כל בוקר טוב, שלום לכולם. ב-2023 באמת משרד ההתיישבות, המשימות הלאומיות הביא תקציב לתמיכות בכל המכינות שהתפנו במסגרת החלטת ממשלה, גם מהדרום, גם מהצפון. היינו פה באמצע דצמבר ושאלו חברי הכנסת איך תעשו כל כך מהר מבחני תמיכה ותחלק ותקציב, ועשינו את זה. פרסמנו, חילקנו תקציב, הוצאנו התחייבויות. אנחנו היום בתהליך של השלמת התשלום, את רוב הכסף קיבלו המכינות, ואנחנו רק רוצים להמשיך להיות רוח גבית לעשייה המבורכת הזו, הציונית הזו, הערכית הזו.

דווקא על חוסן חברתי ולאומי אנחנו רואים את זה בעיניים יום-יום ומעריכים מאוד את העבודה. אנחנו כרגע בתוך שנת 2024, כרגע אין לנו פתרון תקציבי להמשך מבחני תמיכה, על פרסום של מבחני תמיכה חדשים. אני מאוד מקווה שכן יימצא פתרון לנושא הזה, אנחנו רואים את הצורך, אנחנו בקשר יומיומי עם ראשי המכינות.

מה הפעולות שהמשרד עושה כדי למצוא את הפתרון?

הנושא ידוע ומוכר להנהלת המשרד, ואני מקווה שכן יימצא פתרון בסוף.

על איזה סכומים מדובר? מה היה קודם? מה יהיה עכשיו? לאן אתם מכוונים?

התקציב שחולק לשמונה מכינות היה 3.3 מיליון שקלים. הוא גם תקציב קצת יותר גדול, אבל בסופו של דבר התמיכות היו יותר נמוכות. זאת אומרת, הערכת הצורך הראשונית שהוצגה לנו במשרד הייתה גבוהה יותר. בסופו של דבר הלכה למעשה חילקנו 3.3 מיליון. נכון שבהסתכלות התקציבית הגדולה יבואו ויאמרו זה לא תקציב שהוא גדול, אבל עדיין זה תקציב.

לא רק שהוא לא כזה גדול, גם ברוך השם הייתה שנה טובה לתקציב משרד ההתיישבות. אולי הכי גדול אי פעם שהיה לו, אז הם לא צריכים להישאר מאחור בדבר הזה.

חשוב גם להזכיר את גבולי הזמן. 2023 זה היה שלושה חודשים. 2024 זה שנה מלאה.

המלחמה לא השתנתה. הצפון במלחמה יותר חמורה ממה שהתחילה, ותושבי העוטף רובם עוד לא חזרו לקו הגבול. המציאות לא השתנתה, אז לא יכול להיות שהממשלה לא נותנת מענה והמצב מחמיר בצפון והמענה פחות או נעלם, זה לא הגיוני.

עכשיו, צריך לעשות בדק בית ולהביא לנו תשובות טובות. מילים טובות זה טוב, ואני יודע את היכולת ביצוע שלך, אבל אנחנו לא נוותר על הדבר הזה. זה מפעל שבסכנה.

המפעל הזה הולך להתרחב עם שלוחות חדשות, עם מכינות שנכנסות, מקיפות את העוטף מכל עבריו, באמת. זה משהו שהוא מרשים. גם מכינה שפותחת שלוחה שנה הבאה בקריית שמונה, ברגע שיהיה אפשר הם יהיו שם, והם עוטפים את מה שאמרתי את הדרום, מאשקלון, ביד מרדכי, בניר עם, בגבים, בנחל עוז כשיחזרו לשם, בסעד, בעלומים, במשמר הנגב, בלהבים, בבאר שבע, בקיבוץ סופה, בחולית שמלווים אותם. אנחנו יודעים, מעריכים מאוד את המפעל הזה, ואני מעלה את הצורך גם כאן, אנחנו נדע ברגע שיהיה תקציב להפעיל אותו באמצעות מבחני תמיכה כמו שעשינו.

מה עם מנהלת תקומה? יש לה מיליארדים, היא לא יכולה להביא 5 מיליון שקל?

גם עם מנהלת תקומה אנחנו עובדים ביחד.

מה הם לא מבינים מה זה הון אנושי? אלפי ילדים, נערים שבאים לעבוד ולהתנדב בעוטף. בזול זה עולה לכם, זה לא ביוקר.

בפעילות משותפת עם מנהלת תקומה אנחנו מחזקים את הקיים, משפצים את הקיים, מבטיחים בטיחות ומיגון למכינות קיימות.

אז תקומה לא אמרה שהיא רוצה לחזק את הקיים. תקומה אמרה שהעוטף יהיה משגשג יותר ממה שהוא היה קודם. לא אמרה לחזק את הקיים. היעד הוא שגשוג העוטף, לא להיאבק על מה שיש. ואם רוצה מישהו שגשוג אז הוא משקיע, זה כסף קטן ביניכם, בין המשרד לבין תקומה, כל אחד 2.5 מיליון שקל, תפתרו את הבעיה הזאת. אני בכלל לא חושב שזה היה צריך להגיע לכנסת האירוע הזה.

זה היה צריך להגיע עם בשורה של 30 מיליון שקל תוספת.

קודם כל, עומר לא פסל שתהיה בשורה. אבל אני אומר, תעשו בדק בית, 2.5 מיליון.

אבל גם לחצי שנתי.

את מפריעה לי, עוד לא הגענו. הם לא הכתובת, אז חכי רגע. תעשו בדק בית, תיקחו יתרות, תבצעו, תנו לו תשובות. אנחנו נעשה גם דיון מעקב על הנושא הזה כדי לקבל תשובות, ואני אוהב את מה שעשיתם עד עכשיו, אבל המלחמה נמשכת. אז לכן אני מבקש, תמשיכו לעשות. משרד החינוך, איך השארתם אותם בלי כלום?

צוהריים טובים. גל איובי, ממונה על תוכניות אופק, משרד החינוך. משרד החינוך מכיר את הפעילות של מכינות אופק, תומך בהן. ב-2024 הם צפויים לקבל תוספות דרך תקנות החירום, החלטות ממשלה לצפון ודרום. אנחנו רואים את הצרכים שלהם, אנחנו מכירים בצורך שלהם. הם עומדים לפתוח עוד שלוחות.

רגע, לאט לאט. את עושה תקנות חירום?

אני לא עושה תקנות חירום, בתוך תקנות חירום ביקשנו תוספת תקציב.

גם עבור המכינות?

גם עבור המכינות.

עבור צורכי המלחמה.

עבור צורכי המלחמה והשלוחות.

ולמה ב-2023 זה לא היה? הייתה מלחמה ב-2023.

ב-2023 עלה צורך קטן מטעם המכינות, נתנו את המענה שיכולנו לתת. הם יקבלו תוספת תקציב משמעותי ב-2024.

על איזה כיוון אתם חושבים לסייע השנה ב-2024?

כ-8 מיליון.

לצורכי החירום?

כן.

מה הסיכוי שזה יקרה בפועל?

כמעט מלא.

כמעט מלא? וואלק, זו בשורה. אבל אנחנו נבדוק אתכם. אני מבסוט עליכם, רק תביאו את ה-8 מיליון.

נביא. אנחנו גם מאפשרים לקלוט יותר ילדים מאזור העוטף.

אחלה, אהבתי. אני רק רוצה לראות את זה בבנק. משרד הביטחון, מה אתם נותנים?

קודם כל, אני גם אומר מזל טוב לסבא הצעיר שלנו.

תודה.

סלומון חביבה, אני ראש יחידת הנח"ל, שינשינים, מכינות קדם צבאיות במשרד הביטחון. ואני גם רוצה לומר שאנחנו בקשר שוטף עם המכינות, ואנחנו מברכים ומוקירים את העשייה שלהם ומודעים לאתגרים הרבים שהם כרגע נמצאים בהם מרגע הלחימה ועד היום.

אני חייבת רק לומר שראינו את הזימון שקיבלנו, ואני לא כל כך הבנתי דרך הזימון שמדובר על תקציב. אני חשבתי שמדובר על איך משרד הביטחון כאן נכנס לסוגייה של האתגרים והסיוע מעבר לליווי הצמוד.

חביבה, אני רוצה לספר לך בדיחה על האתגרים, על המושג אתגרים. פעם היה איזה מנכ"ל גרוע באיזו פדרציה יהודית בעולם. בדיון שהוא השתתף בו יו"ר הקהילה אמר: we have so many problems. אז המנכ"ל ההוא תיקן אותו ואמר לו: those are many challenges. אז היו"ר ענה לו: sometimes the problem is a problem. לענייננו – המילה 'אתגרים' פה היא לא מכבסת מילים, אתגר זה תקציב. אנחנו אוהבים את כל השאר, רגולציה, הקלות, רעיונות. אבל בסוף אי אפשר לחיות בלי קמח.

מה שאני רק מנסה לומר, שאני כאן בהקשבה מלאה, מבינה על מה מדובר ואנחנו נעשה גם כן את העבודה אצלנו בבית.

אז אני רוצה לבקש מכם, אני יודע שאתם משתתפים במימון המכינות.

לגמרי.

ופה משרד החינוך אמר ברמה כמעט ודאית שהוא יביא 8 מיליון.

זה משרד הביטחון הגדיל את התקציב השנה למכינות החצי שנתיות.

אני לא יכולה לדבר בשם המכינות בתוכניות אופק כי אני לא בקיאה בתחום הזה.

הוא הגדיל מעט, בוא נגיד את האמת. הוא נותן 7 מיליון מתוך תקציב של 50 מיליון.

ברור, אבל הוא הגדיל השנה?

וגם זה הוא לא הסכים להכניס לתוך הבסיס.

הוא חתום על הסכם של 5 מיליון.

נכון, זה אנחנו עשינו פה בוועדה הזאת. אז הוא הולך ל-7 מיליון.

אבל לא בבסיס.

אבל עכשיו יש מלחמה, את רוצה בסיס. בסיס זה בסיסי צבא. אנחנו רוצים את הכסף עכשיו, ועל הבסיס נדון אחר כך. את מכירה את הפרט הזה של ה-2 מיליון?

פחות, אני פחות בקיאה בתוכניות החצי שנתיות כי זה לא בתחום שלי.

אז את יכולה לקחת את זה כמשימה ולבדוק שאכן זה יתקיים דה פקטו?

בהחלט, נבדוק את זה. ואני רק אוסיף ככה לסיום, שאנחנו כאן. אנחנו גם היינו בשותפות מלאה ובחיבור מלא עם משרד ההתיישבות בנושא התקציבים, וגם עם תקומה, ואני מניחה שכאן תקומה נמצאים והם התייחסו לזה, והם העמידו תקציבים לטובת העוטף, ואני מקווה שגם יעמידו תקציבים לטובת הצפון.

יש לי עוד בקשה ממך ומנוחי, שאני גם רוצה שהוא יגיד כמה מילים. תגידו לשר הביטחון שיבין מה הם עשו למען העוטף ואיזה כוח והון אנושי לחירום הדבר הזה. איזה חלק ממערך הצח"י וממערך המציאות שיכולה להחמיר כל יום. שלא ייראה בזה כפרויקט חינוכי, כפרויקט של חוסן בטחוני וקהילתי. זו הסיבה שצריך להשקיע בהם.

כשרוצים להביא עכשיו אזרחים חזרה לעוטף, הם יבואו כשבכל יישוב תהיה מכינה. כי מכיניסטים שם גם אנחנו נהיה שם, ואם ילדינו יפגשו מכיניסטים זה טוב לנו. הדבר הזה הוא חוסן אנושי וחוסן בטחוני, ואם הייתי יכול לבקש בקשה לא רגילה, ושר הביטחון קורס מעבודה ונלחם למעננו, שייכנס למכינות העוטף. שייכנס לעלומים, שייכנס לעוד מכינה ויבין מה זה שהם הגיעו לפני התושבים. שעלומים חזרו לפני התושבים, איזה סמל זה, איזה מסר. ומשם אולי ייפתחו הלבבות להשקעה מוגדלת.

גם לזה אני רוצה להתייחס ברשותך. מכיוון שאנחנו מבינים את החשיבות, גם ברמת שר, גם ברמת מנכ"ל, מדיניות משרד הביטחון, עשינו הכל להרחיב לשלוחות נוספות. אני לא אחזור על הרשימה כי משרד ההתיישבות כאן ציין את הרשימה, אבל העמדנו דח"גים במיוחד לטובת גם הצפון וגם הדרום, ואנחנו נעשה את הכל על מנת להרחיב גם במכינות, גם בגרעיני נח"ל, בהכול. אז אנחנו שם.

תודה. נוחי, תודה על כל מה שעשית בעוטף במלחמה. אנחנו יודעים להעריך את תפקידך כסמח"ט וכאיש צבא. מה אתה היית שם?

רמ"ט.

ראש מטה אוגדה או חטיבה?

רמ"ט של חטיבת הנחל.

הבת שלי הייתה כפופה לו, אבל הוא היה כפוף אליי במשרד הביטחון. אבל הוא לא עשה מה שביקשתי אף פעם. סתם, עבדנו יפה ביחד. נוחי, בבקשה.

אנחנו במשרד הביטחון למעשה מובילים בעקיפין, תומכים במכינות על ידי הובלת כל פרויקט מרכיבי הביטחון בחיזוק, שדרוג, שיקום, בצורה מאוד רצינית לעוטף. הפרויקט נמצא כבר באיבו, מאפשר למעשה את חזרת התושבים. אנחנו רואים את זה יום-יום, נמצאים שם, נמצאים איתכם גם בצפון וגם בדרום, בעוטף, ולמעשה בצורה עקיפה למכינות, בצורה ישירה להתיישבות, מחזקים ומאפשרים את החזרה, ואני שמח באמת לראות שבעוטף 85%-80% מהעוטף חזרו לביתם. הייתי ביד מרדכי שבוע שעבר עם מרכיבי ביטחון חדשים בקיבוץ ש-85% כבר חזרו אליו, ובאמת זה יאפשר גם את חזרת המכינות עם הרבה מאוד פרויקטים ביטחוניים סביב ההתיישבות.

משרד נגב גליל ומשרד תקומה, מה אתם יכולים להוסיף במלחמה למכינות? להוסיף, לא להסביר לי את ההישגים הקודמים. בבקשה, דן, כל העיניים אליך.

נעים מאוד. לגמרי אנחנו רואים את החשיבות של המכינות בשטח, ופגשנו את היישובים ואנשים מהיישובים, וציינו איפה שיש מכינה ראינו את זה. אנחנו בקשר עם משרד ההתיישבות והאגף הבטחוני חברתי עם אבישי ברמן ועם המכינות עצמן. היינו בחלקן בקשר טלפוני וחלקם בסיורים. בהחלטת הממשלה שעברה לפני פסח, יש סעיף ח/2 שבעצם במסגרתו נעבה את כל תחום המכינות, כפרי סטודנטים, שנות שירות, ובעצם התוכנית הראשונה שאנחנו עובדים עליה זה מכינות.

כבר פנינו להעברה תקציבית למשרד ההתיישבות, ונתכנס למנגנון. בסוף זה בתיאום עם משרד האוצר אנחנו עובדים, שזה כמה שיותר מהר, אבל עברו אתמול כמה מיליוני שקלים, יועברו בתהליכים. אבל כבר עשינו את הפנייה ויועברו מיליוני שקלים לטובת הדבר הזה. באמת נפעל שזה יהיה כמה שיותר מהיר, אנחנו רואים את המצוקה וכמעט כל יום אני משוחח עם עומר כדי שהדבר הזה ייצא לפועל עוד לפני שנת הלימודים, וזה בגדול.

תודה. סבתו.

כבוד היו"ר ביקש בישירות, אז אני אגיד שאין במקורותיה התקציביים של רשות הצעירים במשרד הנגב והגליל כדי להשפיע בצורה משמעותית על הדיון פה. אנחנו עובדים בשותפות מלאה עם מנהלת תקומה ועם עומר היקר, המשרד להתיישבות, ככה לקדם מצידנו ולתמוך ככל הניתן את המהלכים האלה.

בנוסף, יש לנו כל מיני תהליכים מקומיים ברשויות שהם מתוקצבים במידה רבה. יחידות הצעירים הרשותיות, עיבוי שלהן, כוח אדם, תקציבים למימוש יוזמות של צעירים, ובמקומות האלה מאוד מאוד נשמח לייצר את החיבורים.

אבל אתם לא יכולים כנגב גליל לתת בוסט של 4-5 מיליון שקל למלחמה למכינות חד פעמי? השר מאוד אפקטיבי במדינה.

בתוך שורות התקציב המשותפות לנו עם מנהלת תקומה, יש את הגמישות הזו בין התחומים השונים.

אז אולי תעשו מאצ'ינג שם גם אל גב. דן אתה כאילו יכול להפעיל משאבים שלך דרכם למען מכינות?

אנחנו יודעים לבצע.

בגדול אמרתי, אנחנו מעבירים. נעביר במקרה הזה למשרד ההתיישבות.

להתיישבות.

כן, זה מה שאמרתי.

אבל אני רוצה ממקורותיו של המשרד עצמו.

אבל אני רוצה להגיד משהו ושדן יתקן אותי אם אני לא מדויקת, אבל סדר הגודל התקציבי שיועד לשורה של מכינות הוא מאוד מאוד לסדר הגודל לשורה של צעירים תושבי חבל התקומה. זאת אומרת זה תקציב גדול שלא בהכרח נכון לשנות את הפרופורציות שלו.

לא, אני לא רוצה מתקומה. אני רוצה מהמשרד. השר אפקטיבי, הוא היה ב-100 רשויות, הוא חילק כסף. שייתן לי 4 מיליון שקל למכינות במלחמה, אני שם את זה בסיכום.

בהיכרי את המצב במשרד ברמה התקציבית אל מול המשימות האחרות שיש עוד פה, אני לא יודעת להבטיח את זה, אבל אני יודעת להעלות את זה.

לבדוק אותו. יכול להיות שהוא צריך לתת את ה-4 מיליון רק לשיפוצים, לחירום, חד פעמי כי הוא לא יהיה מתקצב קבוע. זה השקעות חד פעמיות, תשתיות, ציוד, היערכות, חירום, לא יודע מה הם צריכים. תגידי לו שזה מה שאני רוצה. אני מסכם את הישיבה חברים. מישהו מאוד רצה להגיד? עומר רוצה משפט?

לא, אנחנו בסוף המכינה היחידה שהיא כרגע לא מוכרת. אנחנו כבר החלטנו להשקיע את הכספים.

אפשר להאיץ את ההכרה בהם? כי הם באים לעוטף.

הם יגיעו אלינו בפברואר 2025.

אי אפשר קודם?

לא.

תקצר דרכים לאור המלחמה.

אנחנו עובדים על פי החוק והתקנות, את העשייה המבורכת הם עושים גם לפני ההכרה, הם יעשו גם אחריה.

ועד ההכרה הם מקבלים כסף דרך מישהו כשלוחה? פעם היה אפשר שלוחה של מישהו זמני.

הם מכינה בהקמה. מכינה בהקמה שנתיים בתקופת ניסיון.

אי אפשר לתת להם כלום?

שום דרך.

אולי נגב גליל תתנו להם, תאמצו את אלה שבהקמה שלא קיבלו כלום.

אנחנו גם שנתית וגם חצי שנתית בהקמה במקביל, זה שני משרדים.

טוב, אני מסכם. אני מבקש להודות לראשי המכינות בישראל על פועלם למען האזרחים במלחמה, גם המפונים, גם בעוטף, גם בקו הגבול, גם החקלאיים, גם השבר הקהילתי. כל העשייה הזאת היא אות כתובה בהיסטוריה של הרגע הכל כך קשה הזה של מדינת ישראל ועם ישראל, ואנחנו מצדיעים למכיניסטים באשר הם על שהם נטלו חלק במאמץ הזה. והרבה מהמכיניסטים מהר מאוד הופכים ללוחמים, והם כבר במלחמה תכף, ואנחנו רוצים להודות להם על ההתגייסות ליחידות המשמעותיות ביותר, על הרצון לפקד ולתרום לצה"ל כחלק מהערכים שהם גדלו עליהם במכינה.

אני מבקש להודות לכלל משרדי הממשלה על כל מה שהם עשו עד עכשיו כדי לסייע למכינות בתקופת המלחמה, ואני שומע פה רצון טוב, נכונות ומכוונות, וכל מה שאנחנו מבקשים מכם זה להשלים את המשימה ל-2024 ולתת יציבות, ושהמפעל הזה יהיה בר קיימא גדל וצומח. המפעל הזה הוא לא רק חינוכי וציוני וערכי, הוא הון אנושי שיוצר הון חברתי, שיוצר חוסן קהילתי ויוצר חוסן לאומי. במיוחד הרצון של המכינות להתמקם בקרבת הגבול, והנחישות שלהן להיות שם לפעמים עוד לפני שהתושבים חזרו. לדבר הזה יש משמעות.

אני מבקש ממשרד הביטחון לוודא שה-2 מיליון הנוספים שהוא נתן לחצי שנתיות יבוצעו בפועל, ולבחון אם הוא יכול להגדיל את התקציבים שלו למכינות בזמן המלחמה. אני מבקש משר הביטחון לנסוע אל המכינות בעוטף ולהבין את החשיבות שלהן כהון חברתי והון לאומי בזמן המלחמה.

אני מבקש ממשרד החינוך להודיע לנו שאכן 8 מיליון שקל יגיעו למכינות בהקדם, שיתחיל תהליך של התקשרות עם המכינות וביצוע. אני מבקש ממשרד ההתיישבות לאגם כ-5 מיליון נוספים יחד עם מנהלת תקומה ולבצע סיוע ב-2024 למכינות, ולעשות שותפות ביניכם. אני מבקש ממשרד נגב גליל לבחון בחיוב הקצאה חד פעמית של 4 מיליון שקל לתשתיות במכינות, ולסייע ולהיות שותף במאמץ הזה.

הוועדה תתכנס לקראת סוף יולי לעשות בקרה על התקדמות. אני מבקש מהמשרדים להתאמץ ולייצר ודאות בנושאים שדנו בהם, ושנוכל לבשר על הרצון הטוב שלכם לסייע ושהוא מתממש בפועל. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.