פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



23
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
25/06/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 63
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, י"ט בסיון התשפ"ד (25 ביוני 2024), שעה 14:30

ציון יום מיוחד בכנסת בנושא הנגב - תמונת מצב חוסר מעש של צעירים בחברה הבדואית

חברי הוועדה: ואליד אלהואשלה – מ"מ היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין
ווליד טאהא

לאה בריסקין ברקו - מנהלת תחום בכיר חברה וקהילה, האגף לפיתוח כלכלי וחברתי בחברה הבדואית, משרד ראש הממשלה

רואי כחלון - עו"ד, ראש המטה למלחמה בפשיעה בחברה הערבית, משרד ראש הממשלה

שירין נטור חאפי - מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

אחסאן הנו - מנהל תחום תעסוקת אוכלוסיות מגוונות, משרד העבודה

רונן עמרם - סנ"צ, מת"ח שגב שלום, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

אביה ברנפלד אהרון - תורנית יתד מחוז דרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, רשות הצעירים- משרד נגב, גליל והחוסן הלאומי

סלימאן עמור - מנכ"ל שותף, אג'יק- מכון הנגב

ראמי עתמין - צעיר בתוכניות מצפן טק אג'יק, אג'יק- מכון הנגב

מחמוד מצרי - מנהל תוכנית מצפן טק בעמותת Moona

אלה חן - מנהלת תחום צעירים, ארגון תמר

איאת זנון - עו"ס תעסוקתית, ארגון תמר

תהאני גניים - מאמנת תעסוקתית מקדמת תעסוקה, ארגון תמר

אחמד חסן - חבר מועצת התלמידים, מכללת נתניה

עבד אבוהאני - מנכ"ל אגודת הסטודנטים אחווה

מוחמד זיאד - יו"ר תא אלקלאם הסטודנטיאלי, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

אימאם אבו סביטאן - כוכבי המדבר

סבאח אל הווארין - כוכבי המדבר

הדס חפץ הרוש - כוכבי המדבר

מיי אלחג'וג' - עו"ד, פורום דו קיום בנגב

מרוואן אבו פריח - רכז סניף עדאלה בנגב

שמוליק דוד - ארגון שתיל

תהאני אבו הדובה - תושבת אבו הדובה

אמין אלקרינאוי - מנהל לשכת התעסוקה ב"ש, שירות התעסוקה

אחמד אסמר - מרכז בתחום הנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות ומכינות קדם אקדמיות, המרכז להשכלה גבוהה

דפנה סידס-כהן

רינת בן מוחה, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


ציון יום מיוחד בכנסת בנושא הנגב - תמונת מצב חוסר מעש של צעירים בחברה הבדואית

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את דיון הוועדה המיוחדת לצעירים. אנחנו פותחים אותו מתוך היוזמה של יום הנגב שיזמנו כאן בכנסת. היום היינו בכל מיני ועדות, היה לנו כנס, ומכיוון שאני מאוד קרוב לאוכלוסייה הצעירה שבה, אני יזמתי את הדיון הזה לפני חודש וביקשתי את השותפות של כל ארגוני החברה האזרחית, לא השארתי אף אחד מאחור. ביקשתי מכולם להיות שותפים ביום הזה כי אני חושב שהיום הזה הוא חשוב לכולנו, זה חלק מהנושאים שאנחנו רוצים להוביל והובלנו בעבר גם מתוך הממשלה הקודמת וגם עכשיו אנחנו מנסים כמה שיותר לקדם את הנושא של הצעירים.

אני רוצה להגיד לכם שאני הייתי בדיון לפני ששה חודשים בוועדה לביקורת המדינה, וגם דוח מבקר המדינה מראה בבירור על צעירים חסרי מעש בחברה הערבית בכלל וגם מתייחס לחברה הערבית בנגב. אתם יודעים שאחד מכל שלושה צעירים בנגב לא עובד ולא מועסק? ויש דוחות שמראים גם על אחד מכל שתיים. זאת אומרת שכמעט 27,000 צעירים בדואים לא עובדים ולא לומדים.

לכן אני חושב שהאינטרס של כולנו, המשימה של כולנו, שאנחנו נתקדם ביחס על מנת לנסות ולצמצם את הפערים בנושא הזה. איך אנחנו נצמצם את הפערים? אנחנו מחויבים קודם כול לשתף פעולה בין כולנו. אני מדבר על הרשויות המקומיות, ארגוני חברה אזרחית, ממשלה, כנסת וכולם.

נכון שאנחנו נמצאים בכנסת כאן, אבל אני רוצה להגיד לכם שאנחנו נמצאים באופוזיציה, ומי שמקבל את ההחלטות כאן זאת הממשלה, והפניות שלנו גם למשרד נגב גליל, לשר וסרלאוף, וגם משרד הכלכלה ניר ברקת, ויזמנו גם סיור בנגב על מנת לנצל את ההזדמנות, כי כאשר אנחנו רואים שאין מכסות לעובדים זרים, אנחנו ניצלנו את ההזדמנות הזאת וביקשנו שהממשלה תקדם תוכנית על מנת לשלב את הצעירים הבדואים גם בתעשייה, גם במסחר, גם באקדמיה, כי אני חושב שיש הזדמנות.

אני חושב ובטוח שהצעירים שלנו הם דור העתיד ולכן צריך להשקיע בהם וצריך כל הזמן לעמוד לצידם על מנת שאנחנו נהיה ביחד גם בתקופה הבאה. כי אנחנו צריכים דור שיודע לעמוד עם החברה שלו, עם הציבור שלו. וכולכם יודעים היום כמה אנחנו דורשים ומבקשים מצעירים שיהיו איתנו בכנסת, ברשויות המקומיות, זה אינטרס של כולם.

אם אנחנו נצליח לפתור את הסוגייה הזאת, לצמצם את הפערים, המשרדים הממשלתיים יתנו מענה לפניות שלנו ונצליח לשפר את הנתונים האלו, אנחנו נהיה במצב יותר טוב.

אני רוצה להודות לכל ארגוני החברה האזרחית בלי יוצא מהכלל, שעמלו ועבדו על התוכניות ועל הדוחות בנושא הצעירים. אני רוצה להודות גם למחלקות הצעירים בארגונים וגם ברשויות המקומיות שכל הזמן מנסים לתפעל ולפעול ביחד עם הצעירים על מנת שאנחנו נייצר דינמיקה של דור צעיר שיודע לתמוך ולעזור ולסייע לחברה שלו.

אני רוצה בהתחלה לתת את רשות הדיבור לסלימאן עמור מנכ"ל אג'יק על מנת שיציג לנו את הדוח שהם הכינו בנושא הצעירים, ואני רוצה להגיד באופן ברור שאם יש עוד עמותות שהכינו דוחות בנושא הזה אנחנו ניתן להם להציג את נייר העמדה שלהם, ואני רוצה לציין גם כאן בהזדמנות הזו, ארגון "איתך" שפנה לפני תקופה גם לוועדה הזאת ומנסה לקדם דוח, אנחנו ביקשנו שיהיה שותף ביום הזה, ואנחנו מהיום הראשון הזמנו אותו ואמרנו להם להגיע לכאן לנהל דיון ביחד, ואני מקווה בשביל כולנו שנמשיך לעשות ביחד למען הנגב. סלימאן, בבקשה.

תודה ואליד, שוב, אני מודה על כל העבודה הקשה שאתה עושה בעיקר ביום הנגב אבל בכלל. אני חושב שיש לנו נציגים מדהימים שאתה בראשם שמובילים את כל העשייה שקורית בנגב בשנים האחרונות ולהעלות את כל הסוגיות החשובות שאנחנו מתמודדים איתם. אני חושב שהוצגו בשנים האחרונות הרבה דוחות שמתעסקים בנושא של הצעירים, עם דגש על צעירים חסרי מעש, אנחנו לא נחדש, אבל צריך להגיד כמה נתונים.

הנתונים שאנחנו מדברים היום בשנתון, על בערך כ-7,000 צעירים בדואים בשנתון שמסיימים, כך שבטווח של 18-24 צריך להכפיל את ה-7,000 ואז אנחנו מגיעים לעשרות אלפי צעירים שאנחנו יודעים היום שיותר מ-45% מהם לא עושים כלום בחיים שלהם. זה נתון מדאיג שהנתון הזה הפך להיות מה-7 באוקטובר לנתון עוד יותר מדאיג כי אנחנו יודעים שמאז ה-7 האוקטובר פחות אנשים ילמדו, פחות אנשים ישתלבו בתעסוקה. יש בעיה עם כל מה שקשור למעסיקים בעיקר ביישובים יהודים. אנחנו יודעים שהצעירים הערביים יש בהם חוסר אמון מוחלט בשוק העבודה, בעיקר בצווארון כחול שאנחנו מדברים עליהם, בעיקר בצעירים חסרי מעש.

צריך לסבר את האוזן, בסוף ראמי יתייחס לזה של מה אופציות של צעיר חסר מעש שמסיים תיכון? הם לא הרבה. אם אנחנו לא נבין שלצעיר הזה צריך תוכנית מיוחדת שיכולה להקפיץ ולעבות את ארגז הכלים שלו בכלים מאוד משמעותיים של עברית ושל התנדבות ושל מיומנויות ושל הכוון תעסוקתי והכוון אקדמי, ושנה אחת אולי תספיק כי אנחנו מדברים על פער מטורף של יותר מעשר שנים שהצעיר הזה היה בין נשירה סמויה לנשירה גלויה, אבל בעיקר שהמערכת לא התעסקה בו, הוא לא עניין את המערכת.

אנחנו יודעים שמערכת החינוך גם לא יכולה לדבר על המערכת מגיל 18 ומעלה, כך שהיא מסתכלת לעצמה ואומרת: התלמיד הזה הוא לא שווה כלום היום, אני פחות מתעסקת בו, לא שווה להתעסק בו. אנחנו רואים דוגמאות מדהימות של צעירים שלא קיבלו את הצ'אנס שלהם, שחלקם קיבלו את הצ'אנס אחרי גיל 18-19 ועלו על המסלול. אבל חלק הגדול מאוד לא עולים על שום מסלול ואז יוצא מצב שיש קשר ישיר בין הנושא של האלימות לחוסר המעש, לנושא של האבטלה, ולנושא של תיק במשטרה.

אלו נתונים מאוד מדאיגים. היום כששואלים את השאלות למה יש ירי ביישובים ערבים? למה יש אלימות בישובים ערבים? זה רק במקום הזה שאף משרד ממשלתי לא תפקד באותה תקופה. בית הספר לא עשה את העבודה שלו, הרשות המקומית לא עשתה את העבודה שלה, המשרד הממשלתי לא עשה את העבודה שלו, ואז אנחנו מופתעים למה יש כל כך הרבה צעירים שהם בחוסר מעש?

לשמחתי יש הבנה מדהימה בשנתיים האחרונות על חשיבות שנות המעבר, בעיקר עם דגש על שנות מעבר לחסרי מעש, ויש מודל היום ביחד עם משרד העבודה – שגם לאה יושבת היום באגף שהיא שותפה פה, אנשים מדהימים, פאדי אמור להיות, ויוהאי ואחרים – שהיום המודל הזה, חבר הכנסת ואליד, מתעסק בצעירים חסרי מעש בנגב ובכלל אבל בעיקר בנגב, של שנה שלמה שאמור לתת להם גם הכשרות מקצועיות אבל בעיקר סל כלים. המודל הזה היום מתעסק ב-200 צעירים. אם אנחנו נמשיך להשקיע ב-200 צעירים, הפער הזה אולי נסגור אותו בעוד 30, 40, 50 שנים אם בכלל. 200 צעירים יש מודל מדהים שעובד במשרד העבודה, מתוקצב בכמה מיליונים של שקלים, פשוט צריך לקחת את המודל הזה ולשים כמה עשרות ומאות מיליונים כדי להגיע ל-400, 500, 600 ו-1,000 צעירים. אלו הדברים שעובדים, יש דברים מדהימים שעובדים וצריך פשוט לקחת אותם ולהכפיל אותם.

דבר נוסף שצריך לראות הוא איך אנחנו הארגונים עובדים ביחד. זה לא מספיק היום שהארגון הזה הוציא דוח והארגון הזה הוציא. חברים, אין מקום לאגו, אין מקום לזה שכל אחד יחשוב שהוא המציא את הגלגל. אם יש מישהו שיכול להגיד שהוא המציא את הגלגל בשנות מעבר זה אג'יק, ואני בא בצניעות גדולה להגיד שבלי עבודה משותפת של כל הגורמים במשרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות וארגונים חברתיים לא נגיע לשום מקום. אתמול היה דיון בהובלה של האגף של הבדואים בחורה, ששם נכחו כמעט כל הארגונים החברתיים, ואנחנו יודעים להגיד שבלי שכל הארגונים יעבדו ביחד לא נגיע לשום מקום.

זה לא הזמן להוציא דוחות, הנתונים ידועים, מבקר המדינה אומר את הנתונים, הארגונים אמרו את הנתונים הממ"מ של הכנסת הוציא את הנתונים. זה הזמן פשוט לקחת את הצעירים האלה ולעבוד איתם. אין עוד מקום לעוד דוחות ועוד דיונים. ואני אומר יותר מזה, שהעובדה שחלק גדול מהמשרדים הממשלתיים נמצא פה רק אומר בואו נעבוד במשותף. בוא נעשה את הכפילויות האלה של מאות הצעירים. הצעירים האלו היום אני יודע להגיד שאחרי שאנחנו מפעילים את תוכנית מצפן טק שנתיים, לא מחכים לנו. בצורה כזאת אם לא נעבוד איתם, אם לא נעסוק ביחד איתם בתוכניות הם פשוט יעסיקו אותנו והיום הם מעסיקים אותנו.

הדבר הנוסף שפיתחנו בנגב, הבדואים, פיתחנו אדישות מטורפת, גם חוסר אחריות של הקהילה עצמה. גם הסיפור של החינוך הוא במשבר ערכי, משבר מנהיגותי. ההורים במשבר. אני אומר לעצמנו גם כהורים וגם כקהילה הבדואית שאם לא ניקח אחריות גם על עצמנו, לא מספיק שהמשרדים הממשלתיים ייקחו אחריות, אנחנו נהיה במצב הרבה יותר גרוע. היום יש ירי בכסייפה ויש ירי בשגב שלום אנחנו אפילו לא פותחים את החלון ושואלים מה קרה? זה אומר שהירי הזה הפך להיות חלק מהשגרה של כולנו, של שגרה מסוכנת. צריכה להיות צעקה גם של ראשי רשויות וגם של חברי כנסת וגם של ארגונים חברתיים,

אני אומר שאנחנו בצו השעה, עוד מעט זה יהיה מאוחר, צריך פשוט לעבוד ביחד. הנתונים ברורים, יש מודלים מדהימים וצריך להשקיע את הכסף. לפני כמה דקות ליאור וזיאד מוועד ראשי רשויות ומהאגף הציגו נתון. ואליד שמדבר על רשות הצעירים, יש בה 25 מיליון שקלים והביצוע הוא אפס בסיפור של הצעירים ושנות המעבר. ומגיע 25 מיליון שקלים בנגב. ב-25 מיליון שקלים אתה יכול לעבוד עם מאות צעירים. אותו דבר יש כנראה גם בתוך 549 נתון כזה, אותו דבר במשרד החינוך יש גם נתון כזה. בכמה נתונים כאלה יש חוסר בביצוע שלהם של כסף? צריך לקחת את הכסף הזה שיגיע לארגונים הנכונים, לרשויות הנכונות, ולשכפל את המספרים שעבדו.

סלימאן, מה אתה מציע על מנת שאנחנו נצליח לצמצם ולהוריד את כמות חסרי המעש?

לקחת את המודלים הקיימים שעובדים מצוין ביחד עם המשרדים הממשלתיים הנכונים ובמקום לעבוד עם 300 להתחיל לעבוד עם 1,000. כספי התקציב קיימים. למשל אנחנו עכשיו אתגר בשביל לסבר את האוזן – אין אף נציג ממשרד העבודה – מושקעים שם מאות בודדים, יש מודל, פשוט צריך לשים כסף והמודל הזה יתחיל לעבוד עם אלפים. פשוט מאוד, הנוסחה פשוטה.

הדבר הנוסף הוא איך אנחנו מכניסים מעסיקים לדבר הזה? אנחנו מדברים על מעסיקים שיש חוסר אמון מאז ה-7 באוקטובר עם שוק העבודה. גם בסיפור של ערבים יהודים שצריך לדבר עליו, ואני באופן אישי בהרבה פגישות עם המעסיקים השיח הזה של צעירים ערבים נעצר שם.

הדור שלכם מתייחס לזה, וגם של ארגונים אחרים. האם יש התייחסות לנושא הפשיעה בחברה הערבית?

בטח. יש קשר ישיר. בין חוסר המעש של הצעיר, אי ההשתלבות שלו לבין שיש לו תיק במשטרה. אלו נתונים שאנחנו מדברים עליהם. והדבר הנוסף הוא שהמערכות לא מדברות אחת עם השנייה. צריך שהמערכות ידברו יותר אחת עם השנייה. גם משרדים ממשלתיים שידברו אחד עם השני, וגם לבנות רצף גילאי שגיל 18 שמסיים יש לו תוכנית.

אוקיי.

משפט אחרון ואליד. היום לכל צעיר יהודי יש לו את התוכניות שלו אחרי גיל 18. לצעירים הערביים שנמצאים במצב כלכלי יותר קשה, מצב חברתי יותר קשה, מעורבות באלימות יותר קשה, אין להם מסלולים ואנחנו פשוט מציעים את המסלולים האלו. אני בעד לא להציע מסלול אחד אלא להציע עשרה מסלולים וכל צעיר יעשה את המסלול המתאים שלו מבחינתו שיכול להקפיץ אותו וזה לטובת החברה הישראלית, זה לטובת הכלכלה של מדינת ישראל, וזה לטובת כולנו.

תודה רבה סלימאן, אין ספק שהדוחות, זה התחיל מדוח מבקר המדינה, ואם הממשלה רוצה באמת – נמצא איתנו כאן הפרויקטור של משרד ראש הממשלה בנושא הפשיעה בחברה הערבית, רואי כחלון – לטפל בנושא הפשיעה היא חייבת להסתכל על דוח מבקר המדינה בנושא הצעירים חסרי המעש. אני רוצה לתת את זכות הדיבור לארגון תמר. מישהו נמצא כאן מתמר?

שלום, שמי אלה חן, אני גרה בנגב, מנהלת תחום צעירים בארגון תמר. ארגון תמר הוא ארגון שהוקם על ידי פסיכולוגים מהחברה הבדואית במטרה להנגיש מענים טיפוליים מותאמים שפתית, גיאוגרפית ומונגשים לחברה הבדואית בנגב. בתחום הצעירים אנחנו מפעילים מספר תוכניות לצעירים חסרי מעש, צעירים חסרי עורף משפחתי וצעירות בסיכון.

מה שאני רוצה להעלות למודעות הוא כל הנושא של החסמים בקרב צעירים חסרי מעש. בתור ארגון שמתמחה בחסמים בטיפול נפשי, אנחנו יודעים להגיד שאחד החסמים העיקריים הוא בעצם החסמים הרגשיים, המצוקות הנפשיות והרגשיות ולכן בתוכניות שאנחנו מפעילים, לצד הקניה של כלים וכישורים לעולם התעסוקה וההשכלה, אנחנו גם מלווים את המשתתפים ליווי רגשי. נמצאות איתי פה חלק מצוותי התוכניות שלנו, איאת זנון שהיא עובדת סוציאלית תעסוקתית, תהאני גניים שהיא מאמנת תעסוקתית וכמובן בצוותים שלנו יש גם פסיכולוגים שנמצאים עם הצעירים.

בעצם רוב הצעירים הבדואים בפעם הראשונה בחיים שלהם פוגשים בתוכניות שלנו איש טיפול שמתעניין בהם, שמצליח להבין את המצוקות הרגשיות שאיתם הם מתמודדים ובגלל שהמהות של התוכנית היא תעסוקתית ותוכנית מצפן טק ביחד עם ארגון אג'יק ומונה, יש להם מוטיבציה לבוא, לשתף, לשתף פעולה, ועם כל שיתוף הפעולה עולים גם כל המצוקות הרגשיות והאתגרים הרגשיים שהם מתמודדים איתם, ובפעם הראשונה הם נפגשים עם דמות טיפולית. הם לומדים לדבר בשפה שהיא לא מוכרת כל-כך בחברה הבדואית – שפה רגשית, והם חושפים את המצוקות שהם נמצאים בהם.

בשנה האחרונה היינו שותפים בתוכנית מצפן טק, מתוכם 40% מהצעירים הופנו לטיפול של עובדת סוציאלית. מתוך הצעירים האלו, 31% הופנו לטיפול אצל פסיכיאטר או פסיכולוג, כשהמצוקות שאנחנו רואים הם 10% אובדנות, 20% סובלים מדיכאון, חרדה או פוביה. שימוש בסמים ופשע אצל 7% מהצעירים. ו-7% מדווחים על פגיעות מיניות כשאני מדברת מתוך הצעירות שמשתתפות בתוכנית שזה חלק מאוד קטן בתוכנית.

הנקודה שחשוב לי להדגיש פה זה שצעירים שלא מקבלים את הסיוע הנפשי הזה, יכול להיות בגלל סטיגמות או חששות, או חוסר הכרות, חוסר הנגשה, לפני שהם נכנסים לחיים הבוגרים, לפני שהם משתלבים בתעשייה, בתעסוקה, לפני שהם מקימים משפחה הם ייקלעו למצבים נפשיים שיכולים להוביל אותם להתנהגויות מסכנות, לאלימות במשפחה, לשימוש בחומרים ממכרים, לפשע, להפרעות נפשיות, ולכן אנחנו מאמינים שצריך להכניס את הצעירים האלה עכשיו למסלול נורמטיבי, להשתלב בתעסוקה, בהשכלה, ובעצם להיות הצעירים הפרודוקטיביים והיצרניים שהם יכולים להיות.

אני אשמח אם תרצו לשמוע את הנציגות שלנו מהשטח שפוגשות את הצעירים והן יכולות לספר על המצוקות שהן פוגשות יום-יום.

תודה רבה לך. אנחנו נשמע עכשיו את ראמי עתמין ממצפן טק.

שלום לכולם, אני עתמין ראמי מכפר חאשם זאנה, כפר לא מוכר בנגב. אני בן 26 ממשפחה גדולה בת 24 אחים ואחיות. הייתי בכלא והשתחררתי בזכות הסנגוריה הציבורית למעצר בית, ואחרי תקופה אמרו לי שיש לי הזדמנות להחליף את המעצר בתוכנית מצפן טק. בתוכנית מצפן טק קיבלנו הכשרה מקצועית ולמדנו קורס עברית וידענו לכתוב קורות חיים ואיך לעבוד על ההתנהגות שלי. מחר אני מתחיל לעבוד בחברת אוסם דרך ארגון אג'יק.

כל הכבוד.

התוכנית השפיעה לא רק עליי, גם על הסביבה שלי. יש לי הרבה חברים והרבה אנשים בחברה הבדואית שאין להם תעסוקה, ותוכנית מהסוג הזה עוזרת מאוד להתקדם ולמצוא עבודה טובה.

מה שבטוח, לכלא לא תחזור.

תודה רבה.

הוא אמר עובד באוסם, אוסם וכלא לא יסתדרו.

כן, ראמי, קודם כול הסיפור של הוא מדהים ואני שמח מאוד שהבאת את הסיפור לשולחן הוועדה. יושב כאן נציג ראש הממשלה כאן בוועדה והוא שומע את זה. וזו דוגמה איך עם עשייה אנחנו יכולים להביא תוצאות, רואי. כל הכבוד לך ראמי.

זו דוגמה, ואליד, למישהו שקיבל הזדמנות. ואנחנו רוצים שכמה שיותר צעירים יקבלו הזדמנות.

אנחנו רוצים לשמוע רכזות מהשטח?

תהאני אבו הדובה מכפר לא מוכר.

איזה כפר לא מוכר?

אבו הדובה, ככה קוראים לו, ואדי כרכור. אני אתחיל מכך שראמי הוא אחד מהצעירים שאנחנו מלווים אותו בארגון תמר כמעט שנה. אני נמצאת בשטח בכל יום בשיחות עם הצעירים שלי שאני מלווה אותם. יש לי סיפור מאוד חשוב שאני רוצה להזכיר אותו פה בוועדה בכנסת כי מה שאנחנו מדברים פה לא רואים בשטח. אני אישית נמצאת בשטח ורואה ומתרגשת באמת להגיד את זה.

יש לי צעירה שלומדת בתוכנית אצלנו דרך תמר, קוראים לה דואה מכפר לא מוכר גם, אל פורעה, שאין שם תשתיות והכפר מנותק, אין בו כלום. דואה משתתפת בתוכנית בונים הצלחה בכסייפה, לפי שנה היא הייתה בתוכנית וסיימנו לפני חודש. היו לה חלומות כמו כל צעירה שרוצה להתחיל ללמוד ולעבוד באיזושהי קריירה. דואה היא מהצעירות שבהתחלה היה לה קשה להשתלב בתוכנית בגלל התחבורה הציבורית, בגלל שאין לה רשת בבית וקשה מאוד אפילו לתקשר איתה בטלפון. תמיד אני מחכה שהיא תצא מהבית לאיפה שיש הר בשביל שאני אדבר איתה ואעשה את השיחה הזו. לפעמים היינו מדברים עם ההורים שלה בשביל לשכנע אותם שהיא רוצה ללמוד. היא למדה אצלנו בכסייפה ועכשיו, אחרי שנה, היא סיימה את התוכנית, קיבלה מאיתנו מענק בשביל להתחיל ללמוד גם שיעורי נהיגה. ובשנה הבאה היא גם תתחיל לעבוד בבתי ספר ויש לה חלום גם להיות מורה.

אני רואה את זה כהצלחה. מישהי שבהתחלה לא הייתה יודעת מה לעשות ובאה אלינו עם הרבה חסמים, אין מי שיתמוך בי, אין תחבורה ציבורית, אין את השפה לדבר, אין לי כלום אפילו אין לי את ההרגשה שאני אצליח. היא פנתה לארגון תמר ובנוסף לליווי הפרטני שאני נתתי לה גם היה לה את המנחה הפסיכולוג שנתן לה גם את המענה הרגשי וגם עזר לה לביטחון העצמי. אני רק מסכמת במילה, באמת, כל התוכניות שאנחנו מקבלים בארגון או בכל ארגון אזרחי אחר, זה משפיע באמת על הצעירים, ואנחנו כרכזות רואות את זה.

תודה רבה לך, אנחנו נשמע את עבד בקצרה. עבד אבוהאני מרהט.

תודה רבה מכובדיי. אני עבד אבוהאני מרהט, אני לא באתי להציג במה אני עובד, באתי להציג שאני כצעיר בדואי, אכפת לי היום להביא בכנסת מה אנחנו עוברים ומה אני כצעיר אכפת לי מהנגב. קודם כול אני מברך את ידידי חבר הכנסת ואליד אלהואשלה על היוזמה הזאת, שאכפת לו להוביל ולהביא לשולחנות של הכנסת את העניין שלנו בנגב.

אנחנו הבאנו את הדיון הזה עבד, גם על מנת לשמוע אתכם. חשוב לנו שגם אנחנו וגם נציגי הממשלה ישמעו את הצעירים הבדואים.

פה אני גם אומר מילה טובה שיש פה גם משרדי ממשלה ששומעים אותנו וגם מחזק את העבודה של ארגוני הנוער, גם אג'יק, גם תמר, כל הארגונים.

יש לי פה כמה נקודות. אחד, אנחנו כחברה הערבית משנה לשנה זולגים לעניין האלימות והמספר, לצערי, עולה. יש פה סימן שאלה על מי זה משפיע? למה הנושא של האלימות משנה לשנה עולה? מספרי הנרצחים בשנה שעברה עברנו את ה-200. השנה לצערי עברנו את ה-100 ואנחנו עדיין לא עברנו את חצי השנה. כצעיר שמפחד לצאת מהבית, כי אני לא יכול לממש את החלומות שלי ללמוד. אני למשל, למדתי, יש צעירים שמפחדים לצאת מהבית כי המצב של האלימות הוא מגיע לכל רחוב, לכל בית, לכל עיר.

אני רוצה לשמוע ממכם, גם נציג המשטרה שפה וכל הגורמים, מה אתם רוצים לעשות? לא יספיק לי שאתם שומעים אותנו. כן, אני רוצה את התשובה שלכם. זה גם מעניין אותי ואת כל השולחן הזה מתי תתחילו לעבוד? אנחנו רוצים תוצאות בשטח, לא רק בשולחנות.

אני עובר לנושא השני שאנחנו מתכנסים בו היום, העניין של צעירים חסרי מעש. אני שואל פה איפה כל התוכניות של הממשלה לגבי הנושא הזה?

עבד, תנסה לקצר.

אני רק אתן דוגמה, חבר הכנסת ואליד. יש הרבה צעירים שלא מאתרים אותם, הם מסיימים את התיכונים, וזו השאלה שאני חוזר לנקודה הראשונה שהתייחסתי לנושא האלימות, בגלל שלא מאתרים את הצעירים הללו יש פה זליגה של הצעירים שלא מאתרים אותם ולא מוצאים להם מסגרת של עבודה או אקדמיה והם הולכים לעולם הפשע. ועוד שואלים למה מספר האלימות משנה לשנה עולה?

נקודה אחרונה שאני מסיים בה. גם אני, כמנכ"ל אגודת הסטודנטים במכללת אחווה רוצה להעלות כאן את עניין מאות בוגרים ובוגרים מדי שנה שמסיימים את התואר, ופשוט אין להם מקום עבודה. אני מכיר הרבה ואני יכול להגיד לכם שאני עובד עם כל ראשי הרשויות, משרד החינוך וגם כל המשרדים, שפשוט אין להם מקום עבודה. אני מכיר שבוגרות שלי שסיימו וחיפשו מקום עבודה לא מצאו, הן ישבו בבית. וגם יש מהם שבמקום ללכת ללמוד בתואר שלהם הם הולכים לעבוד במפעל. ופה מתחילים עם העניין של למה אין לנו מקומות עבודה? למה לא מאתרים את הצעירים? למה אין לנו מסגרות? ובסוף אני מבקש שכל דבר שהעלו חבריי פה, אני מבקש שתהיה אוזן קשבת ועבודה בשטח, לא פה רק בשולחן, כי אני מרגיש כצעיר בדואי בנגב, שמפקירים אותנו. ותודה רבה, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

אני רוצה להגיד לך עבד, ולכולם, שאנחנו גם נמצאים בשטח וגם חלק מהוועדות גם הגיעו לנגב ורואים בדיוק מה יש בנגב. אבל צריך בסופו של דבר החלטות משולחן הממשלה. ולכן נמצא איתנו גם רואי כחלון הפרויקטור של הפשיעה בחברה הערבית. אנחנו ניתן לך את זכות הדיבור, בבקשה.

תודה רבה. אני אגיד שהנושא הזה של צעירים חסרי מעש, ממש מתחילת התפקיד שלי, היה אחד הנושאים המרכזיים והחשובים שאני סימנתי כיעד, לפתור את הנושא שאני מטפל בו, שזה למעשה הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. אנחנו מתחילים כל מיני כיוונים, חלקם בעבודה טובה עם משרד החינוך ושירין יושבת כאן, וחלקם גם כן עם משרדים אחרים, שאנחנו מנסים לטפל בבעיות העומק שקיימות בחברה הערבית. אני בשיח גם עם סלימאן, ואני מקווה שאנחנו נקדם כמה דברים בזמן הקרוב בנגב, שעוד מוקדם לדבר עליהם אבל אני יכול להגיד שכבר ירדנו מספר פעמים גם לרהט וגם למקומות אחרים ואנחנו מתחילים לאט-לאט לאפיין את הבעיות, לפחות במטה אצלי.

דבר קרוב, אולי כדאי ששירין תרחיב עליו, אבל בהיבטי חינוך אנחנו נוגעים בדברים שאני רואה שעולים בכמה ועדות וזה נושא השפה העברית. משרד החינוך – בסיוע קטן של משרד ראש הממשלה בהיבטים אחרים – מתכוון להביא תוכנית מאוד משמעותית שתתחיל לטפל בצעירים וכבר תיתן להם כלי שהוא כלי בסיסי, שהוא קודם כול שפה, שאני מקווה שהכלי הזה יאפשר לצעירים בהמשך גם לשפר את התעסוקה שסלימאן דיבר עליה כמה שהיא חשובה בסופו של דבר לצמצם גם את הפשיעה. ותודה רבה על כל העשייה.

יש לי שאלה, האם בקיצוץ האחרון הייתה פגיעה מכיוון הממשלה או האוצר בתקציבים שמיועדים לצעירים חסרי מעש?

אני אמנם לא אחראי על תוכנית 550, אבל תוכנית 550 כידוע קוצצה ב-15% בצורה רוחבית ואני לא מכיר בדיוק את החלק של צעירים חסרי מעש – אולי סלימאן ירחיב לגבי זה – אבל היה פלאט של 15% גם בתוכנית הזאת.

בסיפור של הצעירים ובכלל בקיצוץ עוד לא הוחלט אם הקיצוץ יהיה קיצוץ רוחבי גורף או קיצוץ חכם. המשרדים הממשלתיים מבקשים קיצוץ חכם, ואז אפשר לשים את הסיפור של הצעירים בסדר עדיפות שלא יהיה קיצוץ של 15%. אנחנו בקשר עם כמעט כל המשרדים הממשלתיים ויש הבנה לחשיבות של הנושא של הצעירים. צריך שהדחיפה תהיה מכולם, ופה פשוט יש את השותפים הנכונים לראות איך אנחנו מתקדמים עם זה.

רואי, איזה פעולות אופרטיביות אתם עושים על מנת שאנחנו נצליח במשימה הזאת?

כפי שסלימאן אמר, אנחנו בשיח כל הזמן עם משרד האוצר ועם המשרד לשוויון חברתי, ואנחנו ננסה לראות אחרי שיהיה מיפוי של כלל המשרדים, האם אפשר באמת לאפיין או לאבחן את הנושא של צעירים בגלל המורכבות והרגישות שלו, וההשפעה הדרמטית שלו על המון היבטים.

אם יש משרד ממשלתי שיכול לענות לי על השאלה הזאת? האם יש משרד ממשלתי שיכול לדעת ויכול לתת לנו חלוקה איפה הצעירים האלו נמצאים? תחת איזו קטגוריה? באיזה אזורים נמצאים? על מנת שנצליח למקד אותם, ולתת להם – גם אם ניתן – תוכנית, או שלפחות נדע איפה הם נמצאים. עכשיו יש לי 27,000 צעירים חסרי מעש, איפה הם נמצאים עכשיו?

לפי דוח מבקר המדינה, הבעיה החמורה יותר נמצאת בנגב, ובאופן מפתיע היא נמצאת דווקא עם אלו שיש להם בגרות מלאה. זאת אומרת כשראינו את דוח מבקר המדינה קצת הופתענו בהתחלה, כי חשבנו שצעירים חסרי מעש הם כאלו שאין להם השכלה, ודווקא הדוח מצביע על זה שקודם כול מדובר בבנים בנגב, וכאלו שיש להם בגרות מלאה.

לקחנו את הדוח הזה להבין אותו לעומק כמשרד חינוך, מה זה אומר? כי אנחנו מאוד מאמינים בזכאות לבגרות כנתון שמוביל למוביליות חברתית, ואז הבנו שיש כמה דברים שאנחנו צריכים לעבוד אחרת ואני רוצה רגע לדבר עליהם. אחד, רואי, כמו שאמרת מתוך השותפות הזאת, הסיפור של השפה העברית. השפה העברית, ברגע שתלמיד בחברה הערבית והבדואית, יש לו חמש יחידות עברית בבגרות עם ציון מאוד גבוה אבל הוא לא מסוגל לדבר שני משפטים ברצף כדי להביע את עצמו או כדי לעבוד במקום עבודה, זה מעכב אותו ממש בלהתקבל.

הדבר השני, אנחנו מבינים שצריך לעבוד יותר בתיכון בעיקר, על מיומנויות ולא רק על ידע, יותר כישורים חברתיים, יותר מיומנויות חברתיות, שהתלמידים יוכלו להביע את עצמם תוך כדי הלימודים בתיכון. לכן הסיפור של הגפן עם התוכניות, אנחנו מאוד מבקשים מהמנהלים לא להשתמש במשאבים הקיימים אם זה בליווי הדוקאטי בתיכונים או בגפן, רק בלימודים ובתגבורים ובבגרות, אלא להכניס לתוך בתי הספר תוכניות של העשרה וגם הסיפור של הבלתי פורמלי. הבלתי פורמלי אמור לעשות את השינוי. דיברנו עם רואי גם על העניין הזה של ספורט ופעילות ספורט, גם הסיפור של חיים משותפים, להכיר את האחר תוך כדי לימודים בבתי הספר, לא להיחשף לחברה היהודית רק כשבאים לאוניברסיטה.

יש עוד משהו שאני רוצה להגיד מה אנחנו עושים, לחשוב מחדש על הכיוון של המגמות בתיכון. המגמות שלנו מאוד מסורתיות, ביולוגיה, כימיה, מדעי חברה, ובסוף אנחנו די מסלילים את הילדים לאותם לימודים אקדמאיים, והיום יש מגוון מאוד רחב. שיתוף הפעולה עם תנועות נוער כמו אג'יק שנכנסות לתוך בית ספר מכיתה י', שעובדות על ההכוון גם המקצועי וגם האקדמי כבר מכיתה י'. אנחנו רואים שינוי, אני רוצה להגיד רגע שאני זוכרת דיונים על החברה הבדואית בלי החברה הבדואית, ואני חושבת שהשינוי שנוצר כאן, גם בזכות זה שיש חברי כנסת מתוך החברה הבדואית וגם צעירים שבאים לדבר את הכאב שלהם ואת המצוקה שלהם ואת החלומות שלהם ולא מדברים עליהם מגוף שלישי, זה שינוי מאוד משמעותי ואין לי ספק שזה ילך ויתעצם, כי כששומעים את הצעירים האלה לא יהיה אפשר לעצור אותם.

אז אני אחדד את מה ששאלת, לפי דוח מבקר המדינה הבעיה הגדולה ביותר נמצאת בנגב אצל בנים בעיקר, להפתעתנו גם אצל כאלו שיש להם תעודת בגרות, כי המאמץ שלנו היה מכוון בגרות ולא מכוון הכוון אקדמי תעסוקתי.

אבל הצעירים, לא הכול תחת משרד החינוך, נכון?

רגע. אז אנחנו אחראים עד גיל 18, ולכן אני חושבת שהתשובות למה קורה אחרי כיתה י"ב? צריכות להיות למשרדי ממשלה אחרים או רשות הצעירים שאמורים לענות. אני אמרתי מה אנחנו עשינו, אחד זה לעבוד על העברית, בעיקר על העברית הדבורה כדי לשפר את העברית הדבורה. שתיים, להכניס את החינוך הבלתי פורמלי. שלוש, גם אג'יק וגם עם תנועות אחרות להכניס לתוך בית הספר בגיל מאוד מוקדם ולא לפחד מזה, כדי לחשוף את התלמידים. זה בעצם מה שאנחנו חושבים כתובנות מרכזיות.

בואו נהיה אמיתיים. אני לא חושב שיש ארגון שיכול לטפל בסוגייה הזאת. זו צריכה להיות או החלטת ממשלה או צוות בין-משרדי שיתחיל לפעול על פי הדוח של מבקר המדינה, רק ככה אנחנו נתקדם. עם כל הכבוד לכל הארגונים הם לא יכולים להרים את הכפפה ולטפל בכל הנושא של הצעירים. אנחנו רוצים תוכנית, אתם אומרים שאתם לומדים את הדוח, אני אשמח לדעת מה הצפי שלכם?

אנחנו למדנו והפקנו לקח. העניין של העברית לא היה מונח על השולחן באופן הזה.

כן, זה חדש.

זה למשל העברית, כי מופיע בדוח מבקר המדינה שאחד החסמים זה הסיפור של העברית הדבורה, שילדים אצלנו, בעיקר ולא רק בדרום, לא מסוגלים לנהל את השיח. הדבר השני שהבנו – שאתה צודק – תוכניות התערבות בתוך בית ספר, שגוף חיצוני רק נכנס בלי שיתוף פעולה של המורים – לא עובדות.

דרך אגב לא צריך להקים עוד פורום, בחומש 1279 יש פורום בין-משרדי, צריך פשוט לנצל אותו לטובת העניין הזה. יש פורום בין-משרדי שמאחד את כולנו, וצריך לנצל את אותו פורום, כמו שאנחנו מטפלים באלימות לטפל בעניין הזה של צעירים חסרי מעש.

והפורום הזה תחת איזה משרד הוא נמצא?

הם מתכללים אותו.

אז תעני על השאלה הזאת בבקשה. שם בבקשה.

לאה, האגף הפיתוח כלכלי חברתי בחברה הבדואית. במסגרת ההחלטה יש סעיף שנקרא הגברת המענים החברתיים באמצעות ארגוני חברה אזרחית, זה מהלך שבא לקדם שיתוף פעולה רב מגזרי בין העמותות, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה ופילנתרופיה להתכנס סביב נושאים מוסכמים לעבוד ביחד, בכיווני פעולה משותפים.

עשינו תהליך בשנה שעברה של חצי שנה, שם מבוסס מחקר ותהליך היוועצות שבסופו בחרנו להתמקד בשלושה נושאים, סוגיית הצעירים, הגיל הרך, וכל הנושא של חיזוק ההון האנושים וחיזוק ארגוני של העמותות המקומיות בחברה הבדואית, מתוך הבנה שאם אנחנו רוצים להגיע לפריצת דרך בנושא הזה אנחנו צריכים לקדם עבודה מסוג אחר ממה שאנחנו עושים עד עכשיו.

אתמול הייתה התנעה של מהלך היישום של התובנות, את תוצרי המהלך בעצם פרסמנו לציבור הרחב לפני שנה, והתנענו את המהלך בשנה שעברה. התכנסנו נציגים ממשרדי הממשלה שנמצאים גם כאן, ארגוני חברה אזרחית ורשויות מקומיות ודנו בעצם במהלכים הכי אקוטיים שאנחנו צריכים לקדם בסוגייה של הצעירים.

אתם רואים איפה 27,000 הצעירים האלה? כי אנחנו מדברים על גילאים בין 18-24. מתחת ל-18 הם במשרד החינוך, מעל הם צריכים להיות או אצלכם או ברשות הצעירים.

זה לא מדויק.

הסיפור הזה, אחד מהמורכבויות זה, שהוא מתפצל בין הרבה משרדים. יש לך פה גם את משרד העבודה, גם את משרד הרווחה, גם את הסוגייה של רשות הצעירים.

מל"ג.

יש גם את מל"ג, נכון מאוד. שירות התעסוקה. בעצם נדרש פה שיתוף פעולה, שיתוף במידע, סנכרון של הרבה משרדים.

שניה, אני מנסה להגיע לנקודה שתחת אותו פורום ששירין דיברה עליו נמצאים כל הצעירים שלנו. יש פורום כזה באגף חברתי כלכלי או בין-משרדי?

יש רצון לתכלל את עבודת משרדי הממשלה השונים.

יש רצון?

לא, רגע. יש מאמץ משמעותי. אני עובדת עם חברת יעוץ שמייצרת לי מסד נתונים שאני משקפת לשותפים שלי, זו תמונת המצב. יש להם פרויקטים לרדת לפילוחים יותר לעומק לפי רשויות מקומיות, לפי אפיונים של צעירים בדואים וצעירות בדואיות שונות שיש בחברה הבדואית, לפי הצרכים הכי אקוטיים, ולהביא את כל הארגונים, משרדי הממשלה, לעבוד ביחד. כי כמו שאמרו כאן אנשים נוספים לפני כן, אם אנחנו נעבוד בנפרד אנחנו נמשיך להיות במצב הזה.

אתם עובדים בשיתוף פעולה עם המנהיגות של החברה הבדואית? אתם משתפים את האנשים? כי דוח מבקר המדינה יצא ממזמן.

הוא יצא לפני שנה וחצי ולמדנו אותו והכנסנו תוך תוצרי המהלך.

אוקיי, יש בפורום שאתם מכירים, שאתם עובדים ביחד, יש אנשים?

כל ארגוני החברה האזרחית שעובדים עם צעירים היו אתמול והוזמנו. היו נציגים של מחלקות החינוך של הרשויות המקומיות, מרכזי צעירים, היו נציגים של הממשלה, השתתפו אתמול כ-40 נציגים מטעם המגזרים. באמת הייתה נוכחות מאוד יפה והיה שיח מאוד פורה ומשמעותי שיש לי הרבה עבודה לעשות איתו. זה מהלך שאנחנו לוקחים שלוש שנים קדימה, הוא מאוד שונה בצורת העבודה שלו והוא גם מאוד מורכב. זאת אומרת יש עבודה משמעותית להבין.

רק הבוקר הייתה לנו פגישה עם משרד העבודה לקחת את זה יותר קדימה לשולחן העבודה שנוכל להוציא קולות קוראים כדי שארגונים מקומיים יגישו יוזמות מהשטח. חלק מהסיפור פה זה שהשטח, הארגונים, יגישו הצעות מהם מה שהם רואים לפתרונות אפשריים שנוכל כממשלה להמליץ אותם.

בסדר. מה היעדים שלכם?

מענים קיימים שעובדים טוב – להרחיב אותם. ויש פה חסמים בירוקרטיים שצריך לטפל בהם צריך לייצר תשתית שמאפשרת את זה. ובמקומות שאנחנו מזהים שאין מספיק מענים – לצאת בפיילוטים חדשים, לבחון מה כן ייתן מענה לסוגיות המורכבות? כי יש פה מציאות מאוד מורכבת. אנחנו מבינים את זה.

האם נעשתה פניה בעבר לראשי רשויות בדואיות או לפורום ראשי הרשויות על מנת לבדוק את סוגיית הצעירים חסרי מעש?

אנחנו עובדים על כל הרשויות המקומיות. אני עובדת עם כל הרשויות הבדואיות.

לא אני מדבר על צעירים חסרי מעש. נעשתה ישיבה בנושא הזה?

אנחנו עובדים עם הוועד, אנחנו עובדים עם נציגים מהרשויות המקומיות, הם שותפים לדרך. הסיפור הזה פתוח, התוצרים של המהלך פורסמו לפני שנה לציבור, הכול בשקיפות. א' אנחנו עוברים בין משרדים, זה מורכב ומאט תהליכים, הממשלה מטבעה היא מאוד בירוקרטית, תחשוב שאני סיימתי לפני שנה את המהלך הזה, חצי שנה עבדתי על מכרז, פרסמתי - - -

את יודעת למה אני שואל אותך? נגיד אם אנחנו עכשיו שואלים את שירין נטור כמה תלמידים יש לנו בחברה הבדואית? כמה בתיכונים? כמה ביסודי? היא תענה לנו. בצעירים חסרי מעש אני לא יודע אם יש לנו את המספרים באופן ברור, אם יש חלוקה לפי אזורים. על מנת שאנחנו נתמקד בבעיה, זו המטרה שלי.

זאת הערה במקום, אני אומרת שאנחנו יוצאים עם מחקר בנושא.

גם יש תוכנית מוגדרת לאותם צעירים.

אנחנו יוצאים עם מחקר בנושא. אני חושבת שאנחנו צריכים גם לייצר מאפיינים של סוגים שונים של צעירים, ואחד הדברים שאני תמיד אומרת כשאני אומרת החברה הבדואית, זה אמנם 300,000 אנשים אבל יש שונות מאוד גבוהה וכדי לתת מענה משמעותי צריך לקחת בחשבון את המגוון שיש בתוך החברה הבדואית, וכמה מהמהלכים שאנחנו עושים זה בעצם לצאת במחקר כדי לאפיין את הדברים האלו.

בתוך שלוש שנים מהיום, כמה צעירים לא יהיו חסרי מעש בחברה הבדואית בנגב?

אני לא נביאה לדעת את זה, אני יכולה לעשות את מרב המאמצים, לכנס את כל השותפים, לייצר data משמעותי בסיפור הזה, לעשות את המרב.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם אין נתונים אי אפשר לבנות תוכניות ולהגיע למטרות.

אם אין לכם יעדים אז קשה להגיע למטרות.

יש יעדים. עוד לא פרטתי אותם למספרים כי זה עוד שלב מוקדם לעשות את זה, אבל יש יעדים. אתמול ישבו נציגים מכמה מגזרים בשביל לדון ביעדים האלו ומה צריך לעשות כדי לקחת צעד קדימה? הסיפור פה הוא לא רק מספרים וסכומים, הסיפור הוא אפקטיביות. גם אם מחר בבוקר אני אשפוך כסף על השטח, הוא לא ידע להתמודד עם זה, כי יש פה סוגייה של איכות כוח אדם שעובדת בארגונים המקומיים, ברשויות המקומיות, שצריך לעבוד איתם. אלו תהליכים משמעותיים. אנחנו מדברים פה לא רק על הגדלת כמויות אלא על הגדלת האפקטיביות.

תודה. ברשותך, לפני שאני מעביר לך, שמוליק, את רשות הדיבור, אני רוצה לתת למוחמד זיאד, יו"ר תא הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון שיגיד כמה דברים.

שלום, קודם כול תודה רבה חבר הכנסת ואליד אלהואשלה על היום המבורך הזה. אני אציג את עצמי, אני מוחמד זיאד, יושב-ראש תא אלקלאם, תא הסטודנטיאלי לאוניברסיטת בן גוריון בנגב.

שמעתי שדיברתם על המרחב האקדמי ואני רוצה להגיד לכם כמה המרחב האקדמי "פתוח ומותאם" לסטודנט הערבי. האוניברסיטאות בכלל ואוניברסיטת בן גוריון בפרט מקיימות כמה אירועים תרבותיים לסטודנטים שאני לא מצאתי שום אירוע שהוא באמת מותאם לסטודנט הערבי. אם זה יום סטודנט או לא יודע מה, אם זמרים. אף אירוע לא הותאם לסטודנט הערבי. אז באנו פעם ואמרנו שאנחנו הסטודנטים הערביים רוצים אירוע שיהיה מותאם לנו, אמרנו שאנחנו רוצים להקים אוהל בדואי ברחבה באוניברסיטה לקיים אירוע שהוא מותאם תרבותית לאוכלוסייה הערבית בתוך האוניברסיטה. מה אתם חושבים שהאוניברסיטה ענתה? לא, אסור לקיים אוהל בדואי בתוך האוניברסיטה, זה יכול לעשות פרובוקציה, זה יכול להביא אנשים להתנגד. מה אני אשם בזה? מה אני אשם שאני בדואי ואני רוצה להביא את התרבות הבדואית הערבית לתוך האוניברסיטה?

דבר שני, הסטודנטים הערבים והמוסלמים בתוך אוניברסיטת בן גוריון ובתוך האוניברסיטאות בכלל, רוצים לבנות חדר תפילה שהוא יהיה חדר נקי, מסודר, שיתפללו בו כמו שצריך, לא חדר שנמצא באיזשהו קצה של החניון של הרכבים. אני ארבע שנים באוניברסיטת בן גוריון, משנה א' עד שנה ד' שלחתי מכתבים, עשיתי פגישות, עשיתי את כל המאמצים ועד היום אין לנו באוניברסיטת בן גוריון חדר תפילה נקי ומסודר שאנחנו יכולים להתפלל בו כמו שצריך. למרות שיש חדרי תפילה אחרים, אני לא רוצה להגיד של מי, שהם נמצאים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יכול להגיד, למה לא?

מוחמד, שניה, שנהיה ממוקדים. אתה חושב שהדברים האלו הם חסמים בפני כניסת סטודנטים לאוניברסיטאות?

בטח. תראה, כשאתה נכנס לאוניברסיטה והיא לא מתאימה לך מבחינה תרבותית, זו סיבה מאוד ברורה למה יש הרבה סטודנטים בדואים וערבים שהולכים ללמוד בחברון וברמאללה ובשכם, ואז הם באים בסוף ואומרים לנו למה הם הולכים לשם?

אוקיי. המל"ג בזום?

כן.

אתם רוצים להתייחס לדברים שאמר מוחמד?

בעצם יש לנו תוכנית לאו דווקא לסטודנטים בדואים, אלא לכל הסטודנטים. כלומר, יש שם תוכנית שנקראת תקווה ישראל בשם הקודם והיום יש לה שם של גישה שבעצם המל"ג ות"ת מתקצב את התוכנית הזאת ויש מקורות לגיוון בתוך המוסדות.

בפעילות בתוך המוסדות אין לנו שום השפעה, כלומר זה בידי החופש של המוסדות לאשר פעילות כזו או אחרת. אבל נגיד שבבן גוריון יש פרופסור סראב אבורביעה שהיא סגנית נשיא לענייני גיוון והכלה והדברים צריכים לעבור דרך ההנהלה של המוסד.

גם חשוב לנו מאוד לקדם גם גיוון, לקדם גם הוגנות וגם שיהיה נוח לסטודנטים הערבים בכלל להגיע להשכלה או למוסדות הישראליים ולהרגיש בנוח ולהוריד את כמות הסטודנטים שעוברים ללמוד בחו"ל או באזורי הרשות הפלסטינית.

אני רוצה לשאול אותך אילו פעילויות אתם עושים על מנת להסיר את החסמים בפני הסטודנטים, בפני התיכוניסטים?

ספציפית לדרום יש לנו תוכנית שער לאקדמיה, שהיא תוכנית שמיועדת רק לסטודנטים בדואים בדרום. זו תוכנית שמורידה את החסם של הפסיכומטרי וכל האוריינטציה לאקדמיה שכן הגבירה והביאה עוד סטודנטים בדואים לאקדמיה, במיוחד גם הנתונים מראים שהוסיפה עוד סטודנטים לתוכניות ולתחומי לימוד מבוקשים, כמו תוכניות של הייטק ו- - - תכלס זו בעצם התוכנית המרכזית. ודאי יש לנו עוד תוכניות.

אחמד שניה. בתוכנית שער האקדמיה, כמה סטודנטים נרשמו לתוכנית הזאת?

כמה נכנסו בפועל? התוכנית פועלת שבע-שמונה שנים, בממוצע בכל שנה היו סביב 400 סטודנטים, 350-400 סטודנטים בכל שנה.

אוקיי.

בנוסף לזה גם רציתי להתייחס שגם בקהילה, כלומר דרך תוכנית תרועה שהיא תוכנית של המל"ג שמנסה להכין עוד בשלב של התיכון את הסטודנטים הערבים לאקדמיה, דרך אוריינטציה וייעוץ והכוונה לאקדמיה, וגם מתקצבת קורסי פסיכומטרי ויע"ל.

אחמד, מקומות תפילה – תתייחס לזה בבקשה.

זהו, זה גם קשור לחופש של המוסד. המוסד אמור להחליט בדברים כאלה, לא המל"ג. המל"ג לא יכול לכפות על מוסדות אקדמיים להקים או לא להקים.

אתם פניתם למוסדות להשכלה גבוהה על מנת לדבר איתם או לשוחח איתם לגבי מקומות תפילה?

לא, אין לנו ברזולוציה הזאת המל"ג לא נכנס. שוב, זה עניין של חופש בתוך המוסד שהוא אמור לאשר או לא לאשר דברים כאלה. אנחנו רגולטור, אבל בסוף יש את החוק של החופש האקדמי שהרבה ממנו נובע שהמוסד הוא שמנהל את הדברים הפנימיים שלו, כולל חיי הסטודנטים.

אוקיי. בכל זאת אחמד, אני רוצה שגם המל"ג יעשה פניה למוסדות להשכלה גבוהה בנושא של מקומות התפילה. זה חשוב גם לסטודנטים וגם לאנשים שרוצים כן להיכנס לאקדמיה. הנושא הזה הוא מאוד חשוב מבחינת הסטודנטים הערבים.

יש עוד נושא שאחראי עליו המל"ג, שאתם מקשיחים את הנושא של הבחינות בחופשות חג אלאדחא וחודש הרמדאן. אתם צריכים להיכנס לעובי הקורה במצבים האלו, אתם לא יכולים לשבת על הגדר ולהגיד שזו החלטה של המוסד. צריך לקבל החלטה.

אני יכול להגיד שאחרי שהקמנו תוכנית שנקראת פגישה שציינתי אותה בהתחלה, הדברים השתנו והשתפרו לכלל הסטודנטים, אם זה סטודנטים מוסלמים או נוצרים או דרוזים, לתקופות החגים שלהם ובוודאי תמיד יש מה לשפר שם. אבל אם יש איזושהי תלונה מסוימת גם יש לנו פניות דרך האתר שלנו.

יש תלונות אבל אני לא רוצה להתייחס לזה. אני רוצה שתבוא יוזמה מהמל"ג למוסדות להשכלה גבוהה על מנת לאפשר לסטודנטים להתפלל, ושיהיו להם גם מקומות לתפילה, זו הדרישה שלי. זה בגדר המלצה שאתם יכולים לעשות אותה בתקופה הקרובה.

אני יכול לבדוק את זה, אבל לא חושב שזה בגזרה או בהגדרה שלנו. אבל אני יכול לבדוק את זה, בוודאי.

אתם יכולים לעשות את הפניה הזאת, אחר כך נדון במה שהם יגידו.

בסדר, אפשר לבדוק.

שמוליק דוד משתי"ל.

אני מאוד מודאג, כמו שפתחת ואמרת כשפתחת את הישיבה. מבקר המדינה בא ואמר שצריך תוכנית מקפת גם לציבור הערבי בישראל בכלל וגם לבדואים בפרט, שאין די בתוכניות החומש שקיימות אחרי שהוא בדק אותן ומצא שרק אחוז מהתקציבים שלהם מנוצלים להקשר של צעירים ושל צעירים חסרי מעש בפרט. שיש צורך בתוכנית מעוגנת במחקר ונתונים, שיש צורך בתוכנית שמותאמת לצרכים של קבוצות ויישובים שונים, שלשכות התעסוקה ומרכזי ריאן לא נותנים פתרונות הולמים לבעיות הקיימות ולכן צריך מערכות אחרות שתעבודנה בעניין הזה. מבקר המדינה בא ואמר שמדובר על 57,000 צעירים ברחבי המדינה ודיבר על זה ש-33% מהצעירים הבדואים, 55% מהגברים, 33% מהנשים הן בקטגוריה הזאת והן לא מקבלות מענה.

אנחנו שומעים כאן על תוכנית שער לאקדמיה שהולכת להיות מקוצצת, שיש דיון על קיצוץ בה. אנחנו שומעים שתקציבים שישנם ב-549 בתוכנית למניעת הפשיעה, מאבק בפשיעה בחברה הערבית מבוטלים. אנחנו שומעים שתקציבים של 1279 של תוכנית החומש לבדואים מוקפאים. לעומת זאת אנחנו לא שומעים על תוכנית לאומית, שזה מה שהמבקר אמר שצריך שתהיה. כלומר, יש כאן כוונה טובה לדבר על הנושא, לא ברור שיש כוונה לייצר פעולות.

מדברים על זה שנקבע יעדים, עוד אין יעדים. שנה חלפה מאז שהדוח יצא, הדוח יצא במאי בשנה שעברה, אנחנו יודעים שהדוח הזה היה בבישול עוד חודשים רבים מאוד קודם לכן, מה קורה עם זה? אני אגיד באופן מאוד ספציפי מול גורם מסוים שלצערי לא כאן, שזה מרכזי ריאן והתפקוד שלהם, מבקר המדינה בדק.


מרכזי ריאן נבדקו על ידי מבקר המדינה ברמה פרטנית, כלומר במקרה הזה מבקר המדינה בדק באופן כמעט יוצא דופן בלמידת מכונה שם-שם על בדואים שעברו ריאן ובדואים שלא עברו ריאן, בגילאים הצעירים. מבקר המדינה הגיע למסקנה שריאן לא משנה, כלומר שאין לו השפעה שמשפרת את מצבם של אלו שמגיעים בשעריו.

אנחנו שנים כבר באים אל המערכת ואומרים: בואו תבחנו מחדש את המכרז, בואו תבחנו מחדש את תנאי העבודה של ריאן. ריאן משמש כדלת מסתובבת בין היתר כי אין לו לחלק, אין לו להציע לאנשים הכשרות איכותיות שמשפרות את המצב ומשדרגות את המצב התעסוקתי של הצעירים שמגיעים לשעריו, ואנחנו נמצאים במצב שאין לנו אפילו התייחסות עניינית.

אנחנו קיבלנו תשובה לשאילתה בנושא הזה, התשובה היא מאוד כללית, אין שם אמירה ברורה אם משנים או לא משנים? למדו לקח או לא למדו לקח? ההערות של מבקר המדינה הובאו או לא הובאו בחשבון? זה די מדהים אני חייב לציין. אנחנו מצפים שתהיה שם איזושהי התפתחות במדיניות.

מחמוד מצרי בקצרה, כי אני רוצה לתת למשרדים הממשלתיים וגם לחברת הכנסת.

שלום רב, אני מעמותת מונה, אנחנו הצלע השלישית בתוכנית מצפן טק. החלק שלנו בתוכנית מצפן טק ביחד עם תמר ואג'יק. החלק שלנו הוא שאנחנו אחראים על הכשרה מקצועית, אנחנו אלו שמכשירים את הצעירים והצעירות עם תכנים שהם מותאמים, תעשייה מתקדמת, ובשלב השלישי אנחנו אחראים על ההשמה.

אני דווקא רוצה להתייחס לנקודה של המעסיקים. בתקופה האחרונה, וכמה-וכמה אחרי ה-7 באוקטובר, אנחנו באמת פוגשים את הקושי הזה שהיה מלכתחילה בקליטת מועמדים בדרך כלל או עובדים מהחברה הערבית, אז אני חושב שיש פה מקום לשלב ידיים עם משרד העבודה למשל שהם יתקצבו מעסיקים שיקלטו מועמדים מהחברה הערבית בתפקידים איכותיים. זאת אומרת, לא משרות שהן צווארון כחול, ואני חושב שאנחנו במגמה מאוד חיובית בתקופה האחרונה, והמצב משתפר, עדיין לא מספיק אבל אני חושב שאנחנו הולכים לכיוון הנכון.

תודה. אני רוצה לתת לכל משרד שתי דקות על מנת להגיד מה הוא עושה בנושא של צעירים חסרי מעש? רשות הצעירים.

אני אגיד שהקמנו בשנים האחרונות מרכזי צעירים כי היום יש כמעט בכל הרשויות הבדואיות בצפון, זו תשתית שטח שיש גם מנהל וגם רכזים, גם מבנה ולא רק אנשים. אלא זה מקום גם שיכולים לשבת שם כל מיני תוכניות אחרות. זה אומר גם תוכניות יתד, וגם תוכניות של המל"ג, כולם יכולים לשבת בתוך מרכז הצעירים ולפגוש את הצעירים.

אתמול גם המנהלת שלי עברה בדיוק ועשתה סיור בארבע מרכזי צעירים ביישובים, בדיוק הבוקר היא שיתפה אותי שהתחושה שיש רצון ממש של הרשויות לקדם את תחום הצעירים, ואנחנו מקווים שזה ינוצל גם על ידי התוכניות החדשות שיש כאן.

אוקיי.

חוץ מתקווה יש כסף?

כן. יצאנו עכשיו עם קול קורא לכל הרשויות. התקציב רק שלנו לכל רשות הוא מעל 300,000 להפעלות פה, אבל גם יש תוספת לרשויות הבדואיות.

אוקיי. אחסאן הנו מתעסוקת אוכלוסיות מגוונות.

שלום לכולם, אני מנהל תחום תעסוקה במנהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודה. לפני שאני אתייחס לתחום הצעירים אני אענה בקצרה לשמוליק ואשמח גם להעביר חומרים כי הבנתי שהלנת על זה גם בבוקר ואני לא הייתי. מרכזי ריאן זו תוכנית מבוססת נתונים, הנתונים נמשכים מביטוח לאומי. אנחנו עובדים עם שני מפעילים אחד בצפון ואחד בדרום, המפעילים חיים על בונוס השמות שאנחנו משלמים להם. אנחנו מעבירים רשימות של דורשי עבודה שבאו למרכזים לביטוח לאומי, וביטוח לאומי שולח לנו נתונים וככה משלמים. זה לא שעובד הזין במערכת המידע שהוא עובד וקח בונוס, זה רק של ביטוח לאומי.

המרכזים עברו המון שינויים, מ-2010 הם קיימים והתחילו בפיילוט, ב-2012 הם נוסדו, אנחנו ב-2024, אז אני יכול להגיד שאנחנו, השנה, התחלנו באגף אסטרטגיה במחקר מקיף על המרכזים כי אנחנו בודקים את עצמנו ואם צריך לעשות שינויים נשמח מאוד לעשות אותם, אנחנו לא מקובעים לשום תבנית.

ברשותך אני עוצר אותך, רואי צריך לצאת מהדיון הזה, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לרשות הצעירים שאנחנו רוצים דוח בתוך חודשיים על הצעירים חסרי מעש בחברה הערבית, ובמיוחד בנגב. בתוך חודשיים אנחנו רוצים את זה עם הנתונים. אנחנו חושבים שהדוח הזה יסייע גם לראשי הרשויות, לחברה האזרחית, וגם לכל הגורמים כולל למשרד ראש הממשלה, אז נשמח אם בתוך חודשיים הדוח יועבר לוועדה, עם הגדרת יעדים כמובן.

אני אגיד שאנחנו בכל שנה מוציאים דוח על צעירים ובשנה שעברה הוצאנו דוח ייחודי על החברה הערבית, אני לא זוכר אם יש שם התייחסות לחסרי מעש בחברה הבדואית, אני אבדוק. בכל מקרה אני אעביר את זה.

אין יעדים.

אין יעדים, אנחנו מדברים על יעדים.

גם רואי ממשרד ראש הממשלה, היעדים צריכים להיות בתוך חודשיים. דיברתם פה על פורום 1279, אתם בגיבוש של יעדים, תסיימו את זה בתוך חודשיים, תשימו את תוכנית העבודה עם היעדים, שיהיו מדידים.

אני מבקש דוח בתוך חודשיים. תודה. תמשיך אחסאן, בבקשה.

אני אמשיך. המרכזים בדרום גם מופעלים על ידי עובדים מהחברה הבדואית כולם, הם לא מספרים על האתגר על החסם והפתרון, הם האתגר.

אבל אם אתם ארגון מבוסס נתונים, תנו לנו נתונים, תנו לנו נתונים על השמות, תנו לנו נתונים על משתתפים, שימו אותם על השולחן בצורה שקופה. דווקא אם אתם ארגון מבוסס נתונים בואו נראה את הנתונים.

הנתונים פה ואין שום בעיה שנראה לכם אותם. ושוב, הנתונים הם של ביטוח לאומי, אנחנו מנהלים תקציב ציבור, אין לנו שום פריבילגיה להסתיר שום דבר, זה לא כסף שלי, הכול נמצא. כל דבר וכל ביקורת זה לא אישי.

אחסאן תעביר את הנתונים לוועדה.

יועבר, הם קיימים, לא צריך להרחיב את המילים.

יופי, נפרסם אותם.

תעביר לנו אנחנו נפרסם אותם.

בסדר גמור. בתחום הצעירים חסרי מעש, אני אגיד קודם שמרכזי ריאן הם תשתית של תעסוקה של גיל 18 ומעלה, הם קיימים מ-2012, הם פתוחים לכל דורש עבודה בין אם הוא עובד או לא עובד, יש יעד לנשים, יעד לגברים. מעל 80% באים למרכזי ריאן וחלק גדול מזה נעשה דרך ריצ'ינג, אנחנו מגיעים והם פחות מגיעים אלינו, לפחות בתחילת הדרך. הם צעירים 18-34, אף על פי שהתוכנית פתוחה לכל הגילאים. מתוקף זה אנחנו כבר שנים מטפלים בצעירים, לאו דווקא חסרי מעש אבל חלקם חסרי מעש.

בשנה שעברה, בעקבות החלטת הממשלה יצאנו בתוכנית ייעודית לצעירים חסרי מעש עם חמישה רכזים בדרום, יעדים מוגדרים של 960 צעירים חסרי מעש שאנחנו צריכים להגיע אליהם בכל שנה, תקציב ייעודי.

אחסאן, תעביר לנו את הנתונים ואנחנו נפרסם אותם.

100%.

תודה. שירות התעסוקה, שתי דקות.

הם בזום.

שלום.

אמין, אהלן וסהלן.

אהלן וסהלן. קודם כול תודה רבה על ההזדמנות להשתתף בדיון הזה כנציג של שירות התעסוקה. אנחנו בהחלט עדים למציאות לא פשוטה בקרב צעירים חסרי מעש בחברה הבדואית בנגב. מצד שני אני חושב שיש כאן פוטנציאל אדיר, אני חושב שיש כאן עתודות כוח אדם ויש פה פוטנציאל צמיחה גדול מאוד ובהחלט הטיפול בצעירים חסרי מעש יכול להביא להפחתה בשיעור הפשיעה וטיפוח כלכלי ואזורי וכמובן שזה נותן הזדמנות לצעירים להשתלב בחברה הישראלית, שזה דבר שהוא חשוב בפני עצמו. אני חושב ששירות התעסוקה, אנחנו כבר לפני עשור התחלנו לדבר על שנת מעבר וטיפול בצעירים חסרי מעש ודחפנו בעניין הזה במסגרת תוכנית החומש.

אני רוצה להציג לך, אדוני יושב-הראש, מספר נתונים שמתייחסים לצעירים מהחברה הבדואית שהתייצבו בלשכות שירות התעסוקה משנת 2023 ועד להיום, גילוי נאות אני התייחסתי פה לצעירים שהם עד גיל 35, המונח הזה צעירים הוא מונח סובייקטיבי, זאת אומרת לא תמיד אפשר לחדד בדיוק מה טווח הגילאים שמדברים עליו, אבל אני רוצה להגיד שבשנה וחצי האחרונות התייצבו 15,000 דורשי עבודה מהחברה הבדואית עד גיל 35, כאשר 35% מתוכם התייצבו בלשכות באר שבע, רהט, דימונה וערד. 63% מתוך ה-15,000 אוכלוסייה בדואית הצעירים שהתייצבו בלשכות שלנו קיבלו מענה כזה או אחר.

אני יכול להגיד ש-3,179 אנשים שולבו בסדנאות שונות החל מבניית קורות חיים, עובר בסדנאות בחיפוש עבודה ועד לסדנאות שמכינות את הצעירים איך למצוא עבודה בעידן הדיגיטלי. יש לנו 1,800 צעירים ששולבו בתוכנית מעגלי תעסוקה, זו תוכנית שבאה לטפל בצעירים שהם חסרי מעש ונמצאים בעומק אבטלה. התוכנית מספקת מגוון כלים החל משיחות אימון, עצמאות ועוד.

לך לסיכום תהיה ממוקד, על מנת שניתן לשאר.

אני רק אגיד כמה משפטים, אדוני יושב-הראש, בנוסף 150 אנשים קיבלו שובר הכשרה, זאת אומרת מימון חלקי של הכשרות מקצועיות ובמבחן התוצאה, על פי הנתונים שלנו, 3,000 דורשי עבודה מתוך הקהילה הזאת של הצעירים שולבו בתוך העבודה. כאשר 2,200 מתוכם מצאו עבודה באופן עצמאי מאחר וקיבלו את הכלים והתמיכה המקצועית שלנו, ו-750 אנשים שולבו בהתערבות שלנו בשידוך ישיר בין המעסיק לבין דורש העבודה. אני רוצה להוסיף נקודה חשובה, אני חושב שהחסם המרכזי - - -.

אמין, לא, ברשותך, אני חייב לעצור אותך על מנת שאנחנו גם ניתן למשטרת ישראל וגם לרווחה. אני אשמח אם תוכל להעביר את הנתונים לוועדה ואנחנו נפרסם אותם. ואני רוצה להגיד לך שאנחנו נמשיך במעקב אחרי כל הנושא הזה של צעירים חסרי מעש, ואתה גם תהיה חלק מהדיון הזה, אנחנו רוצים להגיע לתוצאות בסופו של דבר. משטרת ישראל, דקה וחצי אני רוצה לשמוע ממכם על ההתייחסות שלכם לגבי צעירים חסרי מעש.

אני אדבר בקצרה. רונן, מפקד תחנת שגב שלום, נציג משטרת ישראל. בעצם מכל מה שנאמר פה אני מאוד מתחבר למספר דברים. אחד, היעדר שפה או חוסר שפה מקשה מאוד על הצעירים אחר כך להתחבר למקומות עבודה. שתיים, כל הנושא של העידן הדיגיטלי והרשת זה עוד חסם שהוא מאוד משמעותי כי היום כל צעיר במגזר מחזיק פלאפון ויש לו טיקטוק, אבל חוץ מטיקטוק איך הוא מדבר? איך הוא כותב? איך הוא מעביר קורות חיים? עדיין יש שם פער. ככל שיהיו יותר פרויקטים שישלבו את זה, ואני מכוון לנקודה אחת.

אז אתה מתחבר למה שאמרה נציגת משרד החינוך, שירין נטור, הנושא של השפה?

גם שפה, גם דיגיטציה שדיברנו עליה. אבל אני אגע בנקודה אחת כי בסוף אני לא אחזור על כל מה שנאמר פה כי יש המון פרויקטים שמבצעים, גם ברהט, גם בשגב, גם בביר הדאג', כמעט בכל עיר מתבצעים. אני אגע בנקודה אחת, אנחנו צריכים ליצור את המודעות אצל הצעירים יותר, מה הבחירה שלהם? לא שהוא מגיע לגיל 17-18-19 והוא יוצא לרחוב ואז הוא מקבל. אנחנו צריכים לייצר את זה שלצעירים יותר מגיל 10, עם השפה, גיל 11, 12, לאט-לאט הוא גודל עם זה, לאן הוא רוצה ללכת? מה הוא רוצה להיות? תודה.

שאלה קטנה אם אפשר. קיצצו את התקציבים של 549 בעקבות הקיצוץ שהיה לפני חצי שנה?

אני לא יודע, צריך לשאול את הנציג, את עומר, הוא גם אמור להיות בזום. הוא נציג המשרד.

אני רוצה לשאול אותך, ומה עם הגברת הביטחון האישי של הצעירים ביישובים?

מבחינת הצעירים?

כן, אין ביטחון אישי. איך אנחנו נצליח להתגבר על זה?

אז אמרתי, שבסוף אתה אומר מה אנחנו עושים כרגע בשלב הזה? ואני אומר לא רק כרגע, אני הולך רגע לשלב, בוא נחשוב כרגע אוקיי אז עושים פרויקטים, לקחת אותם לכל פרויקט שאפשר על מנת שלא יסתובבו ברחובות ויהיו במתנ"סים, לחזק את המתנ"סים, לעשות יותר חוגים, להעסיק אותם. אמרתי בדיגיטציה בעברית. אבל בואו נלך רגע צעד אחורה לבתי הספר הנמוכים יותר. תודה.

תודה לך. רווחה בקצרה אם אפשר.

בקצרה. שלום, אני אביה מתוכנית יתד ממחוז דרום, זו תוכנית הלאומית לצעירים במצבי סיכון. אני אספר קצת על הפעילות שיש לנו, אז קודם כול יש לנו עו"סים יתד שנמצאים בתשעה רשויות בנגב. תחת יתד יש תוכניות שאנחנו מפעילים בצורה ממוקדת, המרכזית גם שהיא עוסקת בכל הנושא של התעסוקה וההשכלה, אז מבחינת תוכניות יש לנו את התוכנית הזאת בשבעה רשויות מתוך התשעה, ואנחנו מאוד עסוקים בשותפויות עם ארגונים, יש לנו באמת את ארגון תמר כמפעיל גם של תוכנית נור שנותנת מענה הוליסטי ורחב גם בחלוקה מגדרית, ועתידים גם לפתוח ולעבות תמיד יותר ויותר את השירותים וגם הולך להיפתח - - -. ביקשת קצר.

תודה. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו נמשיך ונקיים דיונים על הנושא הזה, ולא נרפה עד שנגיע לתוצאות. אני פשוט בעוד שלוש דקות חייב לנעול את הישיבה הזאת על מנת שאני אספיק גם לדבר במליאה על יום הנגב. אחמד, חצי דקה.

צוהריים טובים, אני אחמד חסן מכפר משהד, חבר מועצת התלמידים במכללת נתניה. אדוני יושב-הראש, אורחים נכבדים. קודם כול אני רוצה לדבר על מה שאמר האדון בזום, אחת ההשלכות הכי עצומות וקשות לתלמידים הערביים הישראלים, זה שיש יותר מ-45% מהתלמידים הערבים בישראל שלומדים בחו"ל. למה תלמיד ערבי ישראלי חייב ללמוד בחו"ל כשיש לנו את כל האוניברסיטאות ואת כל המכללות פה? זה דבר אחד.

ההשלכות של בחינוך יע"ל ובחינת הפסיכומטרי זו השלכה מאוד קשה לסטודנט ערבי, שהוא מסיים י"ב הוא חייב לעשות יע"ל, חייב לעשות פסיכומטרי בתנאים מאוד קשים, ובקצרה הוא אומר: למה שאני אבזבז שנתיים-שלוש כדי לעשות את כל הדברים האלה? אז הוא לומד בחו"ל.

אני מקווה ממדינת ישראל, מהממשלה, למה צריך בחינת יע"ל לתלמיד ערבי שתהיה השלכה שהוא יפרוש מהלימודים? אני מקווה שנמצא פתרון לדבר הזה, לכל ההשלכות האלו ונדון בה. אנחנו ביום הנגב, היום שדנים בעניינים ובנושאים בחברה הערבית ובמיוחד בחברה הבדואית, ואחד העניינים האלו הם ההשלכות של הבחינות האלו.

תודה רבה לך. מרוואן אבו פריח, מעדאלה.

מרוואן אבו פריח מעדאלה. אני אומר שיש כאן החלטה פוליטית ומדיניות ואם אני אדבר על חסרי מעש ממש בקצרה אני אומר שזה מתחיל בחינוך. היום גני ילדים יותר מ-5,000 גני ילדים מגיעים במצב טוב בגיל 7. אנחנו מדברים על הריסות בתים, על טראומה, הילדים רואים טראומה, הנשים חווים טראומה, הגברים חווים טראומה, אף אחד לא מדבר בזה, זו שאלה למשרד הרווחה. זה משפיע עד מאוד על המציאות של חסרי מעש ובכלל על כל השיעור העולה.

עוד סוגייה מהותית היא הנושא של לשכות התעסוקה, אחרי שנדחתה העתירה, שר הכלכלה אמר שאנחנו כרגע משיקים איזושהי אפליקציה דיגיטלית ופעילות מקוונת. וכאן, אם אנחנו בבעיית דיגיטציה, איך אתה רוצה כשר באמת להביא הכשרה מקצועית באמצעות אפליקציה או באמצעות כל סוג דיגיטלי לכפרים בלתי מוכרים?

שאלה לגבי רשות הצעירים, אתה מדבר על מרכזי צעירים, אבל בכפרים הבלתי מוכרים אין פעילות בלתי פורמלית, אין רשות, אין מרכזי צעירים. הם חסרי מעש כי אין סיכוי למצוא איזושהי מסגרת כי או שבתי הספר מרוחקים, או שאין בכלל מה לעשות אחרי הצהריים, אז אין מתנ"סים, אין מרכזי צעירים. אתה מדבר רק על יישובי הקבע, הכפרים המוכרים. כי הסוגייה הזאת מאוד רחבה וגדולה וצריך כאן שכל משרדי הממשלה לדעתי יתנו את היד, ולא רק משרד אחד או שניים.

תודה מרוואן, קודם כול אני רוצה להודות לכל מי שהגיע היום ליום הנגב, ובמיוחד לוועדה הזאת. אני רוצה להודות לחבריי בסיעת רע"מ, חבריי אימאן ח'טיב יאסין, חברת הכנסת, וחברי, חבר הכנסת ווליד טאהא שעזרו לי במהלך היום הזה. אין ספק שזה יום חשוב ואנחנו צריכים להמשיך ולפעול על מנת לקדם את הסוגיות הבוערות של החברה שלנו.

לגבי הדיון הזה, בסיכום שלי כל מה שאמרתם כאן אנחנו נשלח אותו אליכם, אבל אני רוצה לשים דגש על הנושא של מה שדרשתי. אני דרשתי גם מרשות הצעירים להכין דוח בתוך חודשיים לשלוח אותו עם היעדים, איך אנחנו נצליח לצמצם.

אני אגיד, תפקידנו, אנחנו לא לשכת התעסוקה. אנחנו מונים תשתיות שהרשויות יכולים להפעיל שם את התוכניות. אנחנו לא יכולים לקבוע יעדים על חסרי מעש.

אז משרד ראש הממשלה שיכין דוח בתוך חודשיים על היעדים, איך אנחנו מצליחים לצמצם את הצעירים חסרי המעש? משרד העבודה והרווחה יעביר את הנתונים של מרכזי ריאן על מנת שנדע כמה צעירים יכולים להשתלב בתעסוקה ומה אחוזי ההצלחה שלהם?

אני רוצה להגיד לכם גם בסופו של דבר שאנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה. נושא מאוד חשוב. דוח מבקר המדינה מראה בבירור, וגם הדוחות של הארגונים, על הסוגייה הקשה הזאת. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מורידים את הצעירים שנמצאים בתוך החברה שלנו. אגב, זה לא רק בחברה הבדואית, זה ארצי בכל החברה הערבית. לכן מבחינתי זו משימה, ומבחינת חבריי לסיעה שאני בטוח שכולם שותפים לסוגייה הזאת, שותפים לבעיה הזאת, ואנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו נצמצם את הצעירים חסרי המעש בחברה הערבית ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי הנתונים ואחרי הצעירים חסרי המעש.

תודה רבה לכולם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 15:49.