פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
16/07/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 67
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, י' בתמוז התשפ"ד (16 ביולי 2024), שעה 14:15

הצגת דוח לעניין חוסר מעש בקרב צעירים מהחברה הבדואית, בראי יעדי האו"ם (SDG)

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
יוסף עטאונה- מ"מ היו"ר

יאסר חוג'יראת

לאה בריסקין-ברקו - מנהלת תחום בכיר חברה וקהילה, האגף לפיתוח כלכלי של החברה הבדואית בנגב, משרד ראש הממשלה

שרית פילפסון - רמ"ח אגף סי"ף, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רונן עמרם - מפקד תחנת שגב שלום, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

שירין חאפי נטור - מנהלת אגף א' חינוך, חברה ערבית, משרד החינוך

אביה ברנפלד אהרון - מנהלת השכלה ותעסוקה, תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נילי ברג - מרכזת פיתוח קשרי חוץ, משרד הרווחה והביטחון החברתי

בן שי - רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

מור כרמלי - רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

ופאא אבו עמאר - מנהלת החינוך הבלתי פורמלי, מועצה אזורית אל קסום

אחמד אסמר - הנגשה ומגוון, המועצה להשכלה גבוהה

אלה אלון - מנכ"לית, עמותת איתך מעכי משפטניות למען צדק חברתי

פטום אבו קוידר - עמותת איתך מעכי משפטניות למען צדק חברתי

שמוליק דוד - יועץ, שתיל - הקרן החדשה לישראל

חנאן אלסאנע - עו"ד, מנהלת מרכז לקידום זכויות נשים בדואיות בנגב

ד"ר פהימה עותמאן אבו אלהיג'א - מנהלת שותפה מהלך אסטרטגי, צעירים חסרי מעש, ארגון אלפנאר

אילן עמית - מנכ"ל שותף, אג'יק-מכון הנגב

מיי אלחג'וג' - עו"ד, פורום דו-קיום בנגב

יוסף וינינגר

עומר שהם - מנהל מחוז דרום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

דפנה סידס-כהן

א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצגת דוח לעניין חוסר מעש בקרב צעירים מהחברה הבדואית, בראי יעדי האו"ם (SDG)

צוהריים טובים, תודה לכל מי שהגיעו לדיון היום על צעירים חסר מעש בחברה הבדואית בראי יעדי האו"ם, ה-SDGs. ועדת הצעירים גם עוסקת בפיקוח על היעדים הללו, ובכלל הסוגיה היא מכל בחינה נוגעת לנו. אני מודה גם לחברי הכנסת שכאן. הם יפתחו את הדיון מייד לאחר הצגת המחקר.

התכנסנו כדי לעסוק בנושא החשוב מאין כמותו הזה שכבר נידון בוועדה הזו, צעירים חסרי מעש, ובאופן ספציפי בחברה הבדואית. חוסר מעש זו תופעה חמורה ונפוצה בחברה הישראלית. התופעה הזאת נפוצה במיוחד בחברה הבדואית. יש לומר גם בחברה הערבית בישראל, וטוב לייחד רגע ולאמוד את השוני הזה, ולכן אנחנו גם מפרידים. ההשלכות של חוסר מעש על צעירים הן קשות מאוד. הוא מגדיל את הסיכויים לאבטלה ועוני ואת הסיכויים להשתתפות בפשע. הטיפול בסוגיה הזו חשוב לא רק לצעירים הללו אלא לחברה כולה. הטיפול בחוסר מעש הוא למעשה האפשרות להעניק לצעירים הללו הזדמנות לחיים אחרים, להשכלה, להשתלבות בשוק העבודה. זו הזדמנות לצמצם פערים בחברה, לתת הזדמנות אמיתית לצעירים טובים ומוכשרים שהמדינה מזניחה אותם בכל תחום חיים.

גם במלחמה הזאת צעירים בדואים נפגעו רבות. אני לא ארחיב על הנופלים הרבים והחטופים שחלקם עדיין מופקרים בשבי כבר 284 ימים נוראיים. במלחמה הזו ראינו את ההשפעות של חוסר המיגון וההזנחה של המדינה. ילדים קטנים שילמו את המחיר הזה בחייהם, על אף ההפקרה ארוכת השנים הזו של החברה הבדואית. ראינו כיצד בקיצוצים התקציביים האחרונים של תקציב המעודכן ל-2024 קיצצו 15% בתקציבי תוכניות החומש לחברה הערבית. אנחנו גם ניהלנו כאן על זה דיון כי זה סוגיה שמשליכה על צעירים וצעירות. יש לומר, תוכניות החומש הן תוכניות מוצלחות עם אחוזי מימוש מהגבוהים ביותר שיש בתוכניות הממשלה. כמובן ארצה שמשרדי הממשלה יתייחסו גם לקיצוץ הזה.

אני לא ארחיב יותר מידי מעבר לזמן, אבל כן האמירה החשובה שלי גם להגיד שאנחנו מתמודדים עם הסוגיה הזאת לרוחבה, וזאת סוגיה לאומית ולא רק סוגיה של צעירים וצעירות. אני כן רוצה להגיד תודה לעמותת איתך מעכי משפטניות למען צדק חברתי, על הדוח המפורט שהן הולכות להציג כאן. אנחנו נשמע איך חוסר מעש משתקף ביעדי ה- SDGs של האו"ם, ולאחר מכן נפתח את הדיון.

אני גם אגיד ברמה האישית שאני עובדת עם העמותה הזאת שנים ארוכות, ואני נפעמת מהיקף הפעילות ומהעשייה. תודה רבה לכן שהגעתן לכאן היום. אנחנו נשמע את כל ארגוני החברה האזרחית שהגיעו לכאן היום, כמו אג'יק ושתיל וארגונים אחרים. כולם כאן גם ידברו, אבל תודה בכל זאת ליוזמות הדיון החשוב הזה. אני אתן לכן גם לפתוח ולהציג את המחקר. אנחנו מייד לאחר מכן נשמע את חברי הכנסת ונעבור לחברה האזרחית. הרשויות כמובן יגיבו בהמשך. תודה.

אלה אלון, מנכ"לית איתך מעכי. תודה רבה, אלה.

(הצגת מצגת)

אני אתחיל בהצגת המחקר. לפני זה אני אגיד רק כמה מילים על היעדים הגלובליים של האו"ם, למי שלא מכיר. זה יעדים שהם נקבעו על ידי האו"ם, 17 יעדים מאוד מקיפים, מעין מפת דרכים לעולם טוב יותר שכל המדינות מחויבות אליהם, כולל ישראל שאימצה את היעדים בהחלטת ממשלה משנת 2019. בעצם היא גם מדווחת על היעדים לאו"ם וגם נדרשת ליישם אותם.

היתרון בבחינה לפי היעדים הגלובליים היא שהיא גם בחינה מאוד הוליסטית שרואה את הבעיה מכיוונים רבים ומסתכלת עליה מכיוונים רבים. היא גם מאוד אינטגרטיבית, זאת אומרת מיעדים שונים יש התייחסות ליעדים אחרים, ככה שאפשר לראות כל בעיה ממגוון כיוונים. המוטו של היעדים זה לא להשאיר אף אחד/אחת מאחור, כשהרעיון הוא תוך היעזרות בגישת ההצטלבויות לבדוק איך כל בעיה משפיעה על כל קבוצה באוכלוסייה, כי הרבה פעמים כשמסתכלים על הממוצע, אז אין בעיה, אבל כשמסתכלים על קבוצות מסוימות בתוך האוכלוסייה ומגיעים אליהן, רואים כמה שגם הפתרונות הם אחרים ושונים.

עמותת איתך מעכי יחד עם שתיל וארגון אשל, אנחנו פועלים מאז 2017 כדי לקדם את השימוש ביעדי הגלובליים של האו"ם ככלי בידי החברה האזרחית. יש לנו קואליציה של למעלה מ-70 ארגונים. הייתה לנו פעילות מאוד ענפה בנושא הזה בשלוש השנים האחרונות במימון של האיחוד האירופי. בין היתר קיימנו שלוש קבוצות עבודה ואנחנו הוצאנו עכשיו ניירות עמדה על העבודה של הקבוצות האלה. גם עשינו מחקרים שונים, גם מחקר השוואתי, גם מחקר יציאה ממשבר הקורונה, גם מחקר על המלחמה בראי היעדים הגלובליים. מוזמנים לראות באתר שלנו.

קבוצת העבודה בנושא של צעירים חסרי מעש היא בעצם קבוצה שמערבת גם ארגוני חברה אזרחית וגם נציגים של רשויות מקומיות שהיו חלק מקבוצת העבודה, וכאן גם הייחוד שלה. ה-SDG, חלק מהמטרה שלו היא ליצור שיתופי פעולה בין מגזרים שונים כדי לעזור בפתרון של בעיות קשות, אז הבעיה של צעירים חסרי מעש, ההתייחסות העיקרית אליה ב-SDG ביעד מספר 8 שמדבר על עבודה הוגנת וצמיחה כלכלית, הוא מתייחס אל הנושא של הפחתה של שיעור הצעירים שאינם מועסקים או במסלולי חינוך או בהכשרה מקצועית.

עוד חשוב לי רק לציין, את נייר העמדה המקיף כתבו אסנת זיו שאיתנו בזום, ושירין אבו עמאר אלקרינאוי. את קבוצת העבודה הקימו מירב דגן יחד עם עו"ד חנאן אלסאנע שהיא מנהלת את מרכז הזכויות לנשים בדואיות שלנו.

מבחינת נתונים שאפשר לפיהם לראות עד כמה הבעיה חמורה בחברה הבדואית בנגב - רק אני אגיד שהנתונים האלה לא כוללים את תושבי הכפרים הלא מוכרים ששם הבעיה הרבה יותר גדולה והחסמים הרבה יותר משמעותיים, אז זה עוד נתונים נמוכים יותר. אפשר לראות כמה שהבעיה מאוד גדולה בנגב, וכמה שזו גם בעיה מגדרית שבדרך כלל לא מסתכלים עליה ככה, אבל בעצם בכל העולם יש הרבה יותר צעירות חסרות מעש מאשר צעירים חסרי מעש, ואיכשהו הטיפול הוא לא מוכוון לבעיות דווקא של צעירות. זה חלק מהבעיה. האוכלוסייה הבדואית היא מאוד צעירה. למעלה מ-50% הם מתחת לגיל 18 ולכן הבעיה כל כך אקוטית וכל כך תשפיע על העתיד.

הסיבה שבגללה SDG מאוד מתעסקים בנושא הזה של צעירים חסרי מעש, בגלל שזו בעיה שהיא בעיה עולמית ובעיה שהיא מאוד מאיימת על ההתפתחות הכלכלית ועל הפיתוח בר-קיימא בעולם, ועל הפיתוח המכליל שכולל את כל האוכלוסיות. זה משהו שמדינות אחרות משקיעות בו המון משאבים כדי להתגבר על הבעיה הזאת. בדוח שלנו התייחסנו קצת למה שעושים במדינות אחרות, בעיקר באיחוד האירופי. אפשר לראות דוגמאות להשקעה, שאם משקיעים בתחום הזה, אפשר גם להניב תוצאות.

נעמה דיברה על ההשלכות. יש השלכות מאוד משמעותיות גם כאן וגם בכל העולם לחוסר מעש בקרב צעירים. אני רק אדגיש כאן שיש כאן גם פגיעה כלכלית ציבורית מעבר לפגיעה באנשים - היצירה של עוני, הפשיעה. יש פה פגיעה בתוצר הלאומי, כי בסופו של דבר אם אנשים שהיום נמצאים בחוסר מעש יהיו חלק מהכלכלה, אז זה גם יאפשר צמיחה כלכלית וגם יקטין את ההוצאות של המדינה לקצבאות, אז זה גם מאוד כלכלי להשקיע בצעירים חסרי מעש. חשוב לציין שקבוצת העבודה מיפתה אוכלוסיות שמועדות לחוסר מעש ואין להן מענה במיוחד. זה נוער בסיכון, צעירים עם מוגבלות והאוכלוסייה של הכפרים הלא מוכרים.

לגבי השפעת המלחמה, כמו שנאמר, קיצוץ של 15% בתקציבים. בעוד שרק 1% מכל התקציב של תוכניות החומש לחברה הערבית הוא יועד לטיפול בצעירים חסר מעש, בעצם התוצאה של הקיצוץ עלולה להיות שפשוט התחום הזה מאוד יצטמצם וזה כמובן יפגע מאוד באפשרות לקדם את העיסוק בתחום הזה.

כאן אני הבאתי איזושהי דוגמה לדרך הניתוח של הדוח. אנחנו לא נעבור על הכול. מה שחשוב בראיה של היעדים הגלובליים, זה איך מכל יעד אפשר לראות את ההשפעה שלו על כל הנושא. אם ניקח לדוגמה את הנושא של בריאות, אז בריאות מאוד משפיעה על חוסר מעש. נגישות מוגבלת למערכת הבריאות, תחלואה נפשית, חשיפה לאירועים טראומטיים שאין להם מענה כמו הריסת בתים, פשע, היעדר מיגון עכשיו במלחמה. זה הכול דברים שמאוד משפיעים על התופעה של חוסר מעש, והיעדים מאפשרים לנו לראות מתוך ראיה גלובלית את הבעיות וגם את הפתרונות.

האם יש לך אותה שקופית אבל עבור החברה הישראלית כולה כדי לעשות השוואה?

חלק מהנתונים רשמתי את ההשוואה. יש לנו את כל הנתונים בתוך הדוח, ואני יכולה להגיד לכם שבחלק מהמקומות למשל מה שהקבוצה זיהתה כאיזשהו חסם מאוד משמעותי מבחינת חוסר מעש, מנבא חוסר מעש מאוד משמעותי זה הנושא של תעודת בגרות שמופיעה ביעד של צמצום אי השוויון. מי שלא קיבל תעודת בגרות, אז יש לו בעיה מאוד משמעותית במוביליות חברתית ובאפשרות לצאת מתוך המצב של חוסר מעש. יש 38% אחוזי זכאות לבגרות בחברה הבדואית - - -

כל מה שאת אומרת זה גם בלי הכפרים הלא מוכרים.

נכון. אין סקירה בכפרים הלא מוכרים. יכול להיות שיש נתונים דרך בתי הספר. בתי הספר, אני מניחה שהנתונים האלה כוללים גם את הכפרים הלא מוכרים, אבל יש 20% נשירה. יש בעיות מאוד משמעויות. אחד מהמקומות שבהם הקבוצה זיהתה שיש מחסור במענים זה מענים במניעת נשירה. עוד לפני שמגיעים לשלב הנשירה, למצוא מי יש לו סיכון להגיע לנשירה ואז לטפל בתלמידים האלה, שזה משהו שיכול להיות מאוד אפקטיבי.

המחסור במסגרת לגיל הרך מאוד משמעותי גם לחוסר מעש של אימהות וגם מבחינת החינוך של הילדים.

יש תוכניות היום שהן טובות, אבל צריך להרחיב אותן לצעירים עם פוטנציאל אקדמי. יש הרבה מאוד צעירים שאין להם פוטנציאל אקדמי ושם חסרות תוכניות.

עוד נושא שהוא מאוד בוער זה כל הנושא של הפשיעה. צעירים בדואים מדווחים על אלימות ברשת, ונדליזם ופגיעות ברכוש, שימוש בסמים, שימוש בנשק קר וחם כדבר כבשגרה, וצעירות מדווחות על אלימות בתוך המשפחה. הכול זה דברים שהם גם מובילים לנשירה ולחוסר מעש וגם נגרמים מחוסר מעש, אז זה מן מעגל של עוני ושל חוסר מעש שמעצים את עצמו.

עוד נושא מאוד חשוב זה כל הנושא הזה של יעד 11 שמדבר על ערים מקיימות ועל נושא של דיור, והוא מאוד מחובר לנושא של חוסר מעש, כי אחד המנבאים של חוסר מעש הוא גם מגורים בשכונות עוני.

ותשתיות. תשתיות אינטרנט אפילו מאוד חשוב לנגישות לידע.

נכון, אז זה יעד 9 שגם מדבר על נגישות דיגיטלית וסלולרית שהיא מוגבלת במיוחד בכפרים הלא מוכרים אבל בכלל בנגב, ומאוד משפיעה על היכולת של השתלבות בעולם התעסוקה ובעולם של האקדמיה וההכשרה המקצועית.

עכשיו נעבור לכמה מתוך ההמלצות. אני ממש ממליצה לקרוא את הדוח, הוא מאוד מקיף וכולל הרבה המלצות. אני אתחיל בהמלצות שהן יותר קשורות לשיתופי פעולה למימוש היעדים. קודם כל אנחנו חושבים שאחד מהדברים שצריך מאוד לעודד זה השתתפות פעילה של צעירים וצעירות בדואיות בתהליכי קבלת החלטות ופיתוח קהילתי, שילוב של נשים בדואיות במוקדי קבלת ההחלטות ובעמדות ניהול במערכת החינוך. הקול של נשים בדואיות לא נשמע ברשויות מקומיות וגם לא בשלטון המרכזי, והקול שלהן באמת מאוד חשוב. תיכף גם ידברו כאן חלק מהנשים. מאוד חשוב גם כחלק להגיע לפתרונות שהם מתאים לחברה.

נושא נוסף זה הנושא של שמירה על תרבות ומורשת והתייחסות לשאלות זהותיות.

רשות הבדואים לא כללה בתוכה גם את השוויון המגדרי?

מה זאת אומרת?

זאת אומרת שילוב של נשים ופיתוח ייעודי לנשים בדואיות, התאמות תרבותיות.

יש תוכניות שהן לנשים, אבל בנושא של צעירים חסרי מעש אין מיקוד בצרכים.

למרות הנתונים הברורים ולמרות האחוזים הגבוהים.

נכון. בסך כול התקציב אין הרבה תוכניות שמיועדות לתחום הזה. בתוך זה אין מיקוד ספציפי בחברה הבדואית, אין מיקוד ספציפי בנשים. יש הרבה עבודת פיתוח לעשות בנושאים האלה כדי שהם יתאימו למציאות הקשה.

עוד נושא זה הנושא של תיאום בין כל הגורמים השותפים - שלטון מרכזי, שלטון מקומי, חברה אזרחית, מגזר עסקי והקהילה עצמה כדי שאפשר יהיה למצוא פתרונות יותר מתאימים, אז זה חלק מהעקרונות של ה-SDG. ועדת תיאום בין-משרדית לטיפול בחוסר מעש, משהו שאנחנו ממליצים שיהיה. הנושא של חוסר מעש הוא רלוונטי למשרדים רבים.

נושא של איסוף מידע, דיברנו על הכפרים הלא מוכרים שאין שם איסוף מידע כמו שצריך, אבל גם באופן כללי כל משרד מדבר על גילים שונים. אין איסוף מידע אחיד. אין ניתוח כמו שצריך של הנתונים. מה שחשוב כאן במיוחד הוא גם פילוח של נתונים לפי קבוצות שונות כדי שאפשר יהיה לאתר פערים שלא מטופלים. זה באופן כללי.

נושאים של חינוך, יש לנו המלצות בנושאים של טיפול בנוער נושר. יש המלצות בנושא של חיזוק תשתיות אינטרנט, בנושא של הסרת חסמים של תעסוקה של נשים בדואיות ופתרונות ייעודים. כל הנושא של התשתיות מאוד חשוב, גם בחינוך וגם בתשתיות באופן כללי. מאוד מנבא לפי מה שראינו, חוסר מעש.

תוכניות מניעה שמלמדות נוער וצעירים איך ליישב סכסוכים בכל מיני דרכים, כמו גישור, שהן מונעות אלימות, והגברת אמון עם מערכת אכיפת החוק. זה בגדול ההמלצות.

ממש חשוב לי שנשמע נציגה שלנו.

שלום לכם, צוהריים טובים, מדברת אבו קוידר פטום, אימא של חאלד. אני אישה שמדברת כאילו מהבית הבדואי בכפר לא מוכר. אנחנו מהכפר אל-זרנוק, זה לא מוכר. אנחנו חיים שם. שלוש שנים שיש לנו בית ספר גדול, תחומי. לפני זה היינו הולכים לשגב שלום וגם לערוער. הבן שלי סיים רפואה שנה שעברה. עכשיו הוא מנסה לעשות את המבחן המדיני פה במדינה. איך הוא יעשה את זה? אין לו מה להתעסק. הוא רוצה לעשן, אז הוא הולך על המשאית, עובד בבטון לקנות לו דבר פשוט, שתייה או משהו. איך הוא יקרא את המבחן? הוא למד במולדובה. הוא כאילו עושה את זה באנגלית ואחר כך בעברית. זה ממש קשה לו.

יש לי גם בנות. הן רוצות ללמוד. גם יש לי בן בגיל 21. הוא סיים בגרות ויש לו בגרות 93, המבחן שלו. הוא רוצה ללמוד. אין לי. בכוח אני לימדתי את הגדול, אז עכשיו אין לי ללמד את זה.

את אומרת גם על מלגות וגם על סיוע אקדמי וכל התוכניות.

כל התוכניות. מבקשים ממני האחים שלו והאחיות שלו, ומה אני עובדת ואיפה אני עובדת?

ביורוקרטיה קשה.

כן, קשה לי. יש לי שתי בנות, אחת מתנדבת במד"א בבאר שבע. גם השנייה עשתה שירות, אבל אנחנו לא מקבלים את השירות כמו שצריך. אין לנו הסעות. נגיד הבן שלי, יש לו שיעור באוניברסיטה, הוא לא יצליח. אם לא היה לו טרמפ, הוא לא הולך. באמת חיים קשים. אין לנו חשמל, אין לנו כלום. אפילו מים, לפעמים יש לנו ולפעמים לא.

יש לי ארבעה ילדים. הכי גדול, 29. הוא עדיין לא התחתן. כל יום אנחנו עושים ישיבה, אני והם. אומרת להם, אימא, קצת סבלנות. אצלנו בנגב אם ילד בגיל 29 ולא התחתן, זה ממש דבר רע. אצלנו ב-20, 21, 19 גם. 29 לא התחתן, כל הזמן אומר לי, אימא, אנשים מסתכלים עליי שאני לא בסדר. אם אנחנו נעשה חיסכון כולם ונבנה לו בית, חודש-חודשיים יהרסו לו את זה.

אחרי בית ספר צריך מועדון לילדים. צריך משהו להתעסק. כולם מתעסקים ברחובות. אחד זורק אבן על השני. אחר כך קמה מלחמה. אחר כך אחד הורג את השני. אם יש מועדונים אחרי בית ספר, זה יהיה יותר שקט.

נכון. תודה רבה.

חברי הכנסת, בבקשה.

נעמה, תודה רבה על הדיון החשוב ועל היוזמה. תודה רבה לאיתך על המחקר והעבודה שלהם בנושא.

אני רואה פה עוד הרבה ארגונים. תודה לכולכם.

אני רוצה להגיד שהחברה האזרחית בקטע הזה, לפי דעתי עושה עבודה מצוינת שהיא משקפת את המציאות המאוד קשה בנגב. גם יחידת המחקר, הממ"מ של הכנסת עושים עבודה בכל מה שקשור לחברה הערבית הבדואית בנגב. דברים מאוד חשובים.

לגופו של הדיון עצמו, אני חושב שצעירים חסרי מעש זה לא גזירת גורל וזה לא בחירה טבעית או מסלול התקדמות של אוכלוסייה או של צעירים. ביום שבת באתי לכנס בנצרת. הייתה קבוצה מבית ספר תיכון בנגב, בית ספר אבו תלול, קבוצה של הורים, על איך שיהיה התפקיד שלהם ואיך לעזור ולהשתלב במערכת החינוך. ד"ר פהימה הייתה שם בהרצאה, ואז היא דיברה גם על עבודה שהיא עושה בבתי ספר בנגב, ועל מה שהיא עושה גם בבתי ספר בגליל. אני נכנסתי בדיוק לקראת סוף ההרצאה שלה. התחיל שלב השאלות, אז אחד ההורים שואל אותה האם יש הבדל בין ילדים בנגב מבחינת היכולות והחשיבה והתפקוד, לבין ילדים בגליל או במשולש, במקומות אחרים? היא הייתה לקראת סוף ההרצאה. לא בדיוק פהימה נתנה תשובה, ואז אני אמרתי להורה, אני באתי לדבר על אתגרי מערכת החינוך בכלל, אבל אתה נותן לי את הנושא של ההרצאה והשיחה שלי.

דיברנו שם בדיוק על הדבר שמסתכלים היום ומוצאים 33% מהצעירים וצעירות, שגם מגיע בצעירות לכמעט 50%. זה נתון מאוד קשה. כמו שאמרתי בתחילת דבריי, זה לא גזירת גורל. צריך להסתכל על המציאות שהובילה את המצב והנתונים האלה.

נהגתי בוועדת חינוך בשנה וחצי האחרונות להציג דוגמה כשדיברו על משילות ודיברו על פשע בחברה הערבית ובמיוחד בנגב, ולמה צעירים נמצאים שם. אני הבאתי דוגמה שהרביתי להשתמש בה לאורך כל הדרך, זה שני תינוקות שאנחנו מדמיינים, שנת 2000, 24 שנים אחורה בבית חולים סורוקה. שני תינוקות נולדים. אחד, לצורך העניין קראתי לו אז ברוח התקופה, איתמר, והשני חאלד. איתמר הוא חוזר לבית ליישוב עומר וחאלד חוזר לכפר הלא מוכר עווג׳אן. אחרי 24 שנים איפה אנחנו נצפה כחברה, כמדינה למצוא כל אחד מהם, באיזה מצב? האם הוא באקדמיה? האם הוא בתעסוקה? האם הוא בעבודה? האם הוא בפשע? האם הוא בבית סוהר? אנחנו כחברה, אנחנו כמדינה התווינו את המסלול לכל אחד ואחד. אחד יצא, המדינה סיפקה לו את כל התנאים האפשריים בכדי שהוא יתפתח בצורה טבעית ויגיע אחרי 24 שנים למצב שכולנו רוצים לראות אותו, ומצד אחר אחד, תינוק, ילד, חאלד שהיום הוא צעיר בן 24 שהמדינה לא הכירה בו, מנעה ממנו כל אפשרות לגיטימית, טבעית, אנושית שהוא יהיה במקום אחר מעבר לנתונים האלה.

ממש ככה, וזה הסיפור של שוויון הזדמנויות.

כשבאים לטפל בכל הסוגיה של צעירים, אני אומר שצריך קודם כל לחזור למערכת החינוך.

נכון.

אם לא משדרגים את מערכת החינוך, אם לא משקיעים בחינוך, אם לא מפסיקים כמדינה, כממשלה להשתמש בילדים, בכפרים הלא מוכרים כבני ערובה, כי עד רגע זה יש הרבה ילדים במיוחד בגיל שלוש עד חמש שאין להם שום מסגרת לימודים.

היא דיברה על זרנוק, אבו קוידר. רק לפני שלוש שנים יש להם בית ספר תיכון, וזה לא כשהמדינה פתאום החליטה. כי בדרך היה מאבק, בדרך היה בג"ץ. דברים כאלה בסיסיים שהמדינה צריכה לספק לאנשים בכפרים הלא מוכרים, שיכולים בסוף להוביל לאזרחים שיכולים להשתלב גם בתעסוקה, גם בעבודה והכול. לצערי כיום במציאות שקיימת עם הנתונים האלה, וכשמדברים על פשיעה בחברה הערבית, מי שחסר מעש, מי שאין לו מה לעשות, כי צעיר, איפה הוא ילך? הוא לא באקדמיה, הוא לא במכללה, הוא לא באוניברסיטה, הוא לא בהכשרה מקצועית. הוא לא בעבודה רגילה אפילו הכי פשוטה, אז הדרך לפשע, לארגוני הפשיעה, להשיג את הכסף בקלות שהם ינצלו אותו, זה רק יוביל לשם.

בעצם מה שאנחנו אומרים פה, השקעה בשוויון הזדמנויות, וזה השקעה גם בביטחון האישי של כולנו.

של כולנו, וגם העתיד שלנו כחברה בכלל.

נכון. זה גם הדבר המוסרי והחברתי וגם הכלכלי.

גם ברגעים אלה על רקע הנתונים האלה ממשיכים משרדי הממשלה להתעלם. אם יש 33% מהצעירים, והצעירות זה 50% שאין להם תעסוקה, וכשאנחנו מעלים בתקופה האחרונה את כל נושא התעסוקה בחברה הערבית-הבדואית בנגב, וכשאנחנו מסתכלים על לשכות התעסוקה, יש רק בעיר רהט ובשאר המקומות לאנשים שצריכים את זה, לפתח מרכזי הכשרה, להכין את האנשים האלה, להגיע אליהם. ליחידות הנוער והצעירים את ראית איזה כסף הם נותנים. יושבת מנהלת מחלקת נוער, וופא.

ככה הכרנו. אני ניהלתי יחידת נוער והיא הייתה איתי באותו קורס.

איזה כסף משרד החינוך נותן למחלקות הנוער למשל בכדי לטפל ולתת - - -?

ספר לנו על זה.

במציאות הקיימת עוד שנה יהיה דוח. הדוח יהיה יותר חמור כי לא מטפלים בדברים האלה. הגיע הזמן כחברה לטובת כולנו, גם בחברה הזו להכיר ולהשקיע. תודה לארגונים, לאיתך, לחנאן, לופאא, לפהימה, לכל מי שהגיע. תודה.

תודה, יוסף.

יאסר, תודה גם שאתה פה איתנו.

ושמוליק, לא שכחתי, מפורום דו-קיום.

בוודאי, פורום דו-קיום.

אחרי צוהריים טובים לכולם. אני אתחיל בנימה אופטימית. לפני שנה פורסם על איזה 16 פרופסורים מהנגב, שזה סיפורי הצלחה. אני חושב על כל אחד ואחד שלמד ועבר את האוניברסיטה, אפשר לכתוב ספר שלם, בנגב.

במדינה מתוקנת מי שצריך לטפל בכל הנושאים בכלל, לתת את השירותים זה המדינה וזה לא החברה האזרחית. כשחברה האזרחית ממלאת את התפקיד של הממשלה זה אומר דיינו ודרשנו.

לפני חודש, ב-25 ביוני היה יום הנגב וגם היה דיון על הצעירים ועל חוסר מעש. לפני שנה הוביל אותו ואליד אלהואשלה, ולפני זה גם יוסף, וגם דנו על הנתונים. מי שקורא את הדוח של הממ"מ, הוא דוח מאוד טוב על כל הנושא של חוסר מעש. גם מה שהציגו כאן, אני אומר, זה דוח שלוקה בחסר, כי כשאנחנו לא מתחשבים בשליש מתושבי הנגב שגרים בכפרים בלתי מוכרים, זה - - - , כי יש לנו איזה 100,000. אתם מדברים רק על שני שליש.

אתה צודק חד משמעית. אנחנו נוציא בסיכום דיון בקשה של הלמ"ס לראות איך בכל זאת הם מצליחים להביא את הנתונים האלה. אם המדינה לא מצליחה לאסוף נתונים, זה תקלה של המדינה שהיא חייבת לתקן. היא לא יכולה להתעלם מאוכלוסייה שלמה כאילו היא לא קיימת. היא קיימת גם בכפרים הלא מוכרים, ואתה צודק פה. זאת נקודה חשובה.

אני לא יודע שהלמ"ס לא יודעים לזהות את הכפרים לא מוכרים.

אתה אומר שיש לך את הנתונים, כולם?

בהחלט. כשאני מסתכל על נתוני נשירה - - -

כן, אני ראיתי. בנתוני נשירה יש.

אני מסתכל על השבטים, והשבטים זה למעשה הכפרים הלא מוכרים.

משם אתה לוקח את הנתונים.

הלמ"ס יודע היטב למפות את מעמד היישוב של הבדואים, אם זה רשות מקומית, אם זה מועצה מקומית, מועצה אזורית.

וגם כפר לא מוכר, אתה אומר.

או כפר לא מוכר כשהוא מגדיר את זה כשבט.

אוקיי.

הנתונים מדברים בעד עצמם. הבעיה של צעירים חסרי מעש זה תופעה או תסמונת כללית בחברה הערבית, ועוד יותר חמורה בחברה הערבית-הבדואית בנגב. כשמדברים על בערך 40% חסרי מעש בחברה הערבית, בחברה הבדואית זה משהו כמו 54%.

כל ההמלצות שיש כאן, ואנחנו רואים עלייה של פשיעה וחסרי מעש הולכים לפשיעה. בחור, אחרי שהוא מסיים י"ב, אין לו לאן ללכת, לא רוצה ללמוד, כי גם לדעתי האווירה והאקלים סביבו לא מעודד לפעמים את הצעיר ללכת ללמוד. כשהוא רואה שיש רופא שסיים שש שנות לימוד, אפילו עבר את הבחינה, עשה סטאז' ולא מצליח למצוא מקום עבודה והתמחות ורוב הזמן מובטל, ולוקח לו שנה, שנתיים, שלוש עד שימצא מקום והתמחות ויתחיל לעבוד, הוא אומר, בשביל מה ללמוד? אני לא צריך ללמוד. ועוד ועוד דוגמאות שמסיימים לימודים ומסיימים תואר ובסופו של דבר לא מוצאים עבודה ותעסוקה, זה גם מהווה דוגמה לא טובה לגבי הצעירים.

הסוגיה הזאת, אני חושב, אנחנו יודעים את הנתונים, יודעים את ההשלכות והשאלה מה הממשלה עושה בשביל לטפל בתופעה הזאת? התופעה הזאת היא לא חדשה. זה לא שנה, זה לא שנתיים. יש הרבה תוכניות גם לתת מענה לצעירים חסרי מעש לשכבת גיל 18–25 או 28, שילוב אנשים בתעסוקה ונשים במיוחד גם בנגב, את כל החסמים.

התחבורה ביישובים הבלתי מוכרים, אין גישה. איך אתה יכול לעשות השמה של אישה ביישוב בלתי מוכר במקום עבודה? היא לא יכולה להגיע למקום העבודה. זה פתרונות שהממשלה צריכה לספק אפילו ביישובים המוכרים. תלכו לנגב ותיראו. הייתי באבו תלול, ישוב מוכר. תגיעו אליו, תגידו, זה יישוב בלתי מוכר.

נכון.

אין השקעה בתשתיות. תלכו ליישוב יהודי ליד. קודם כל עושים תשתיות, מכינים את הכול ואחר כך מתחילים את הבנייה.

היה פעם בזמן הקורונה לימוד מרחוק. איך התלמיד בנגב ילמד מרחוק כשאין אינטרנט ואין תשתיות? זה סוגיה, גם התקופה של הקורונה. הכול מצטבר והסוגיות רק עולות.

אנחנו כוועדה, כחברי כנסת, מספיק להסתובב סביב עצמנו. כל פעם מגיעים לוועדה, מציגים את הנתונים ואנחנו עוד פעם הולכים, מתפזרים, נזכרים בעוד חצי שנה, שנה, עוד דיון מעקב. היו כאן המלצות גם בוועדה. מה נעשה מזה? מה ייעשו עם זה?

אנחנו גם נבקש לשמוע. בהחלט.

אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו כחברי כנסת צריכים לבקר ולעקוב אחרי הישיבות ולראות לאן מתקדמים ואיזה פתרונות נותנים.

ולעשות ישיבות המשך. אתה צודק, חד משמעית.

וישיבות המשך. אני חושב שלנגב, מגיע להם כמו כל אזרח במדינת ישראל שילמדו, שיהיה להם תשתיות, יחיו במבנים רגילים כמו כולנו. אנחנו אומרים מדינה מתוקנת. ישראל היא מהעולם השלישי. ככה טוענים, לא? אז עדיין יש לנו את הנגב שהוא כמעט ולא שייך למדינה. תודה.

תודה.

לפני שאני פותחת אני אשמח להגיד משהו בהקשר למה שאמרת. בתקופה האחרונה במיוחד בגלל המלחמה, מאז שהכול התחיל דווקא הייתי המון בנגב, לצערי גם בניחומי אבלים, לא רק בסיורים, וגם בביקורים נוכח מציאות. כשהגעתי אל משפחת אלזיאדנה שנחטפו בני משפחה, סיפר לי אחד מהקרובים שבאו ושמו מיגונית אחרי מה שקרה. מלא ילדים הגיעו והסתובבו, ואמרו לו אנשי פיקוד העורף אם אני לא טועה, למה כל הילדים פה סביבנו? מה קרה? אז הוא אמר להם, הם רגילים לראות אתכם הורסים. פעם ראשונה שהם רואים את המדינה בונה משהו. נורא. זה משפט שכשאתה שומע אותו, מעבר לביקור הקשה ולכל מה שהיה, זה מלווה כל כך החוויה של ילד שהמדינה היא לא צד שבונה, לא צד שיוזם, לא צד שעושה למענו. זאת חוויה שלא צריכה להגיע לאף ילד במדינה, לכן אני מודה לכם גם על הדברים החשובים, ואנחנו גם ננסה לעשות ביחד עוד דיונים ומעקב. זאת חובתנו.

אני רוצה לעשות פינג-פונג בין רשויות לחברה אזרחית כדי שנשמע את כולם, ברשותכם, ואנחנו ניתן לכולם לדבר.

משרד ראש הממשלה, לאה בריסקין-ברקו, פה? לאה, תודה שאת איתנו.

משרד התפוצות.

נכון, אבל זה בתוך משרד ראש הממשלה. מנהלת תחום בכיר חברה וקהילה של האגף לפיתוח חברתי-כלכלי של החברה הבדואית בנגב. תודה שאת פה איתנו. אתן לך להציג ראשונה.

שלום לכולם, אני שמחה לראות פה אנשים שאני עובדת איתם גם בשוטף. התמונה היא באמת מאוד מורכבת ומאוד מדאיגה. אני לא כאן כדי לומר שהדברים בסדר גמור. במסגרת החלטת הממשלה אנחנו באמת מנסים גם בעבודה מול משרדי ממשלה וגם בתהליכים אחרים להבין איך אנחנו מביאים פה לפיצוח ולפריצות דרך.

בסוגיה של החינוך, שבוע שעבר היינו ביחד בפגישה יחד עם משרד החינוך גם בשביל לקדם תהליכים בחינוך הבלתי פורמלי ולהביא לשינוי בניהול של כל סוגיית החינוך, אז אני מקווה שבחודשים הקרובים גם נצליח לראות ניצנים ראשונים של שינויים חיוביים יותר, למרות שאני אגיד שנעשית הרבה עבודה. פשוט יש עדיין פערים מאוד גדולים שצריך לקדם.

אם אני מבינה, גם בהמשך למה שנאמר פה גם על הסקר של הלמ"ס, בגלל שלא מגיעים פיזית סוקרים אל הכפרים הלא מוכרים, לא מגיעים לעשות את נתוני הסקר, אז נתונים שדורשים סקר ממוקד, אין. נתונים כלליים ישנם, שזאת אכן בעיה.

יכול להיות שיש פה נציגים בזום מהלמ"ס?

לא. אנחנו נכניס את הדבר הזה של הסקר הפנימי.

אתם צריכים לדרוש את זה כמובן במסגרת העבודה שלכם. אין דבר כזה עבודה בלי ביסוס נתונים.

חד משמעי.

במפקד האוכלוסין, ממה שאני הבנתי ויודעת, היה ניסיון לסקור. פשוט היה חוסר שיתוף פעולה שנובע ממשבר אמון מול מוסדות המדינה.

כן, אבל אפשר להיעזר בחברה האזרחית. אני חושבת שדווקא פה החיבור הזה הוא חשוב.

אני מאוד מסכימה, אבל זה היה סביב מחלוקת בזמנו שהייתה לי מול הלמ"ס. אני כן אגיד שהתחלנו קשרי עבודה מול הלמ"ס לאחרונה גם בפנייה שקיבלתי מהם, ואנחנו כן עכשיו התנענו מהלך שהוא מאוד בחיתוליו בהקשר גם של צעירים וגם של הגיל הרך.

יפה.

וגם חיברנו אותם לרשות להסדרה. הם עושים הרבה עבודה עם נתונים בשביל לייצר סנכרון בנתונים שהמדינה משתמשת בהם. גם היה שם שיח על איסוף הנתונים והצגה שלהם, ואיך אנחנו יכולים להיעזר בהם בשביל לייצר תמונת מצב עדכנית יותר בסוגיה של הצעירים.

אני אפתח ואדבר ספציפית על נושא של הצעירים. אנחנו באגף זיהינו את הנושא הזה כסוגיה שהיא מאוד מורכבת, שאנחנו צריכים קצת לשנות את צורת העבודה שלנו בשביל לנסות להביא לשינויים משמעותיים. המורכבות היא נובעת בין היתר מזה שיש הרבה משרדי ממשלה שנותנים שירותים לאוכלוסיית הצעירים. העובדה שיש פה הרבה משרדי ממשלה שנמצאים בתמונה הזו, היא מייצרת מורכבות מאוד גבוהה.

שנה שעברה עשינו מהלך שהיה בערך חצי שנה, מפברואר עד יולי, שגם עסק באיסוף נתונים ויצירת תמונת מצב שמתרכזת רק בחברה הבדואית בנגב ובצעירים, וגם שיתוף ציבור שבעקבותיו החלטנו לצאת למהלך מאוד אינטנסיבי שלאחרונה ממש התנענו את זה. היה מפגש ראשון לפני שבועיים או שלושה שהשתתפו בו גם ארגוני חברה אזרחית, גם נציגים של כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, גם רשויות מקומיות, גם נציגי פילנטרופיה. כל מי שעוסק בסוגיית הצעירים בחברה הבדואית שיכולנו להגיע אליו, הזמנו אותו לקחת חלק.

המטרה היא שלושה דברים, אחד, זה קודם כל לייצר תשתית נתונים שנוכל לשקף לכלל השותפים, שצריך לספר פה את הסיפור. גם הסיפור של להבין את ההיקפים ומה שקורה שם. זה חלק מהאירוע של לייצר פה מענים מתאימים. לדוגמה, הבנו בסיפור הזה שפחות מ-12% מאוכלוסיית הצעירים כרגע מקבלים מענים, ומתוכם רוב המענים הם מיועדים לבעלי פוטנציאל השכלה גבוהה. יש לך פלח מאוד גדול של אוכלוסייה שהמדינה לא מייצרת להם מספיק מענים והיא צריכה להשתכלל בהם. זה שלב ראשון בלהבין איפה הבעיה ולאיזה כיוון אנחנו צריכים ללכת. אחד, זה לייצר תמונת מצב, מפה מתעדכנת של מה היקף האוכלוסייה, איפה הם נמצאים, בעלי פוטנציאל השכלה גבוהה, כאלה שנמצאים יותר בחוסר מעש או כבר הגיעו לעולמות של פשיעה ואלימות.

השלב השני זה להגביר את השיח לשיתופי הפעולה. עצם זה שמכנסים את כולם בחדר ורגע מדברים יחד באתגרים המשותפים, ומתוכם להבין על כיווני פעולה משותפים שאנחנו רוצים כשדה ביחד לשאוף אליהם בהסכמה, ומתוכם גם להבין את האתגרים והבעיות, שזה מה שמביא את המקום השלישי, זה בעצם להגביר את המענים שאנחנו נותנים כרגע כמדינה, ששם אני מחלקת לשתי קטגוריות – קטגוריה אחת זה מענים קיימים שעובדים, לבחון איך אפשר להרחיב אותם, והחלק השני זה במקומות שבהם כשאנחנו מזהים שאין מספיק עשייה, אז להבין איזה יוזמות חדשות אפשר להביא במטרה להגביר את המענים. זה תהליכים מורכבים. הם ארוכים. הם לוקחים זמן. אני מקווה שבשנתיים הקרובות אנחנו נוכל ממש להציג תמונה של הגברה של מענים. אני עובדת בזה הרבה.

את אומרת, סך הכול זה שנתיים?

לא. אני עובדת עכשיו.

מה הלוז עכשיו על גיבוש העבודה?

יצאנו לדרך עם חברת יעוץ. גם התנענו את העבודה. כרגע גם יש בחינה מול משרדי ממשלה שונים על פרויקטים שונים, איך אפשר להרחיב ולהגביר מענים, לייצר מענים נוספים מבחינת יצירת תשתית. ידע זה גם כבר בתהליכים, זה קורה. המפגשים, גם כבר יצא לדרך.

טוב, נראה שפשוט נעשה דיון מעקב אחרי הפגרה בכל מקרה כדי שנבין מה קורה. תודה רבה לך.

אני רוצה לעבור למנכ"ל שותף אג'יק-מכון הנגב, אילן עמית. תודה, אילן, שהגעת אלינו.

תודה רבה לכל השותפים, חברת הכנסת לזימי על הזימון של הדיון, איתך מעכי, שתיל, אגף הבדואים. טוב לראות אנשים שאנחנו גם עובדים איתם ביום-יום.

תרשו לי רגע לערער על המונח 'חסרי מעש'. אנחנו לא עסוקים פה בצעירים שיושבים על הספה, רואים טלוויזיה. אנחנו עסוקים פה בצעירים שעסוקים מאוד בלעשות דברים שאנחנו לא רוצים שהם יעשו. יש הלימה כמעט מוחלטת בין נתונים של צעירים חסרי מעש בנגב לבין פשיעה ואלימות. לצערנו הצעירים האלה ברובם עסוקים בדברים שאנחנו מעדיפים שהם לא יעשו. לצערי אנחנו נמצאים במציאות שבה מוסדות הנוער שמהם מגיעים אותם צעירים, משמשים כמוסדות הכשרה לעולמות הפשיעה והאלימות, והאופק התעסוקתי של אותם צעירים הוא אופק של פשיעה ואלימות. אנחנו מדברים פה על צעירים שהם עסוקים מאוד, ויודעים היטב מה הם עושים. אנחנו פשוט לא רוצים שהם יהיו עסוקים בדברים שבהם הם יעסקו. למה אנחנו יודעים את הדבר הזה באג'יק? בגלל שאנחנו מפעילים מזה כשנה וחצי תוכנית בשיתוף זרוע העבודה וביטוח לאומי של צעירים חסרי מעש. התוכנית עצמה היא תוכנית שיקומית, היא תוכנית טיפולית.

אנחנו לא עוסקים פה בצעירים נורמטיביים שצריכים הכשרה תעסוקתית כדי להיכנס לעולמות של תעסוקה והשכלה גבוהה. אנחנו עושים פה בצעירים שצריכים מהלך של שנה שלמה של שיקום וטיפול – טיפול רגשי, יציאה ממעגלים של סחר ושימוש בסמים, יציאה מהמעגלים של פשיעה ואלימות כדי שיוכלו בכלל להיכנס לתוך עולמות של תעסוקה והשכלה גבוהה. אנחנו צריכים להתייחס לצעירים חסרי מעש כאל צעירים שזקוקים לטיפול ושיקום לפני שהם יכולים להיכנס לתוך העולמות הנורמטיביים.

חשוב לי לומר משהו על פתרונות ולא על חסמים. אין פרופיל אחד של צעיר חסר מעש. יש הרבה מאוד פרופילים. יש צעירים שכבר דרכו בתוך עולמות של פשיעה ואלימות והיציאה מהם קשה מאוד. כמו שאני מנסה להסביר כאן, דורשת שיקום וטיפול רגשי, משפטי, טיפול בחובות, הרבה מאוד מהלכים כדי שהם יוכלו להיכנס לאותם עולמות נורמטיביים. יש צעירים שעוד רגע נכנסים לעולמות האלה, ויש צעירים שעם מעט תשומת לב תוכניתית יוכלו להיכנס לעולמות נורמטיביים של תעסוקה והשכלה. ככל שנפתח מודלים רחבים יותר ומגוונים יותר של שיקום, טיפול וקידום תעסוקתי והשכלתי, כך נוכל להגיע למרחבים גדולים יותר של טיפול.

מרחב הטיפול עצמו, המרחב של הפתרון נמצא בין הרשויות המקומיות לבין ארגוני חברה אזרחית. לרשויות המקומיות יש את הסמכות. מחלקות צעירים, מחלקות נוער, מחלקות רווחה יש את הסמכות לגשת לאותם צעירים, להפנות אותם לתוכניות, לרשום אותם, להפנות אליהם משאבים. מרחב ההפעלה של הדבר הזה נמצא בידיים של חברה אזרחית – פיתוח תעסוקתי, טיפול רגשי, הפנייה, יצירה של אופק תעסוקתי. המרחב של הטיפול, של הפתרון של הבעיה הזאת נמצא בשיתופי פעולה הדוקים בין החברה האזרחית לבין הרשויות המקומיות. אלה המרחבים שאליהם צריך להפנות תשומת לב משפטית וארגונית. אלה המרחבים שאליהם צריך להפנות משאבי מדינה וממשלה.

משפט אחרון על אותם צעירים. כחצי מהצעירים הבדואים בנגב מוגדרים כצעירים חסרי מעש. לכחצי מהצעירים האלה יש רישום פלילי, תיקים פליליים או שהם ישבו במוסדות נוער. אלה מספרים שהם לא מתקבלים על הדעת במדינת ישראל של 2024. הצעירים האלה הם העתיד של מדינת ישראל. אמר פה יפה חבר הכנסת, אם היינו מסתכלים 24 שנה אחורה על שני הילדים שנולדו, תסתכלו על אותם צעירים שחיים היום בנגב. הם הפנים של מדינת ישראל. הפשיעה הזאת רק הולכת ומחריפה. אנחנו רואים גם עלייה בגידול של פשיעה חמורה בנגב. זה העתיד של המדינה.

ככל שנפנה יותר משאבים לתוך המרחבים האלה, נייצר פה עתיד של תעסוקה והשכלה וצמיחה בנגב. ככל שנמשיך להתעלם מהבעיה הזאת שממשיכה לתפוח, נייצר פה עתיד של פשיעה מאורגנת, אלימות, פשיעה חמורה שתיכנס לכל בית, והפשיעה הזאת כבר מזמן זלגה גם לתוך החברה היהודית. זה מזמן כבר לא בעיה של חברה ערבית, שזה בטח שלא תירוץ למה לא לתת לדבר הזה תשומת לב טיפולי. הבקשה שלי היא לתת יותר תשומת לב למרחב של שיתופי פעולה בין ארגוני החברה האזרחית לבין הרשויות המקומיות. תודה.

תודה רבה.

אני עוברת למשרד לביטחון לאומי, נצ"ב שרית פילפסון.

כן. אני מייצגת את המשטרה אבל הבנתי שיש נציג של המשרד בזום.

מבחינתי את יכולה.

אולי עדיף שהוא, כי לנו זה משהו מאוד נקודתי. יש איתי פה את מפקד תחנת שגב שלום. אנחנו מדברים ממש נקודתי.

קודם כל ניתן לכם. אחרי זה נעבור מייד לזום.

התופעה הזו של צעירים חסרי מעש זה משהו באמת ארוך ומורכב ואנחנו מכירים את זה. אנחנו מבחינת המשטרה הקמנו לפני שלוש שנים מכינה קדם-משטרתית לצעירים מקרב החברה הבדואית. אנחנו מזמינים צעירים מגילי 21 עד 25 להצטרף למכינה. המחזור הבא אמור להיפתח ככל הנראה בספטמבר. עשינו כבר שלושה מחזורים מוצלחים. אנחנו מגייסים אותם בסופו של יום או למשטרה או לשירות בתי הסוהר.

כמה במחזור?

המחזורים מתחילים עם 40 חניכים. המחזור האחרון הסתיים עם 17. יש נשירה מאוד גדולה. יש פער מאוד גדול של שפה. השפה מאוד קשה להם. אני לא מדברת על שפה משטרתית, אני מדברת על השפה העברית. הפערים האחרים שזה כשירות גופנית ודברים כאלה, זה דברים שאפשר קצת לגשר עליהם, אבל השפה, אנחנו שמים לב שהיא פער גם בשבילם, מאוד משמעותי, ואנחנו עובדים איתם על זה. אנחנו מקווים שהמכינה הקרובה שתיפתח באמת תביא כמה שיותר צעירים לרצות להשתלב בזה. זה גם תעסוקה לאורך זמן במשטרה וגם בשירות בתי הסוהר. גם אנחנו זוכים מזה וגם כמובן הצעירים האלה יזכו מזה.

מאוד יפה. קודם כל מרשים ויישר כוח. אכן נקודה חשובה, ההנגשה השפתית בכלל, לדעתי, גם לאקדמיה כמובן ולכל שלב, ובטח גם באפשרויות התעסוקתיות, אז כל הכבוד.

נעבור לעומר. תודה שאתה איתנו, עומר.

תודה לך. עומר שהם. תפקידי, מנהל מחוז דרום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי, רשות ממשלתית במשרד לביטחון לאומי. אני ראשית אצטרף לדברים שנאמרו לפני זה על ידי דוברים קודמים. התופעה של צעירים חסרי מעש היא בהחלט באה לידי ביטוי בעולמות של פגיעה בביטחון האישי, פשיעה ועבריינות. זה לא סתם שאין להם מה לעשות, אלא הם גם פונים לאפיקים פחות טובים. הפעילות שלנו היא בעיקר פעילות בקרב הקהילה. אנחנו עובדים במגוון אוכלוסיות.

אני אגיד שקשה לרתום צעירים לתוכניות קהילתיות. קשה לרתום אותם, קשה לשמר את זה. צריך להיות איזושהי מסגרת, איזושהי פלטפורמה שנותנת להם את האינסנטיב כדי לקחת חלק בדברים הללו. לדוגמה, יש תוכניות שמובלות על ידי הסנגוריה הציבורית. בעצם בתוכניות הללו לוקחים עוברי עבירה ומשלבים אותם באיזשהו תהליך, ואז זה בעצם האינסנטיב שלהם להיות בתוך הדבר הזה. אני חושב שאחד האפיקים שצריכים להתקדם בו זה לנסות לחבר אותם אולי לשירות לאומי כדי לייצר להם איזושהי פלטפורמה שתעודד אותם לקחת חלק בתוכניות הללו. זה בהקשר הזה.

אנחנו מדברים על תופעה של צעירים, אבל בסוף הצעירים הללו מגיעים מתוך מערכת החינוך, ושם אנחנו צריכים לנסות ולהשפיע עליהם לפני שהם מגיעים לאוכלוסיית הצעירים. הגיל שאני מזהה שהוא רלוונטי זה דווקא גיל החטיבה המוקדמת. זה דברים שעולים מתוך השטח. לחזק את התוכניות בגילי ז', ח'. זה הגיל שבו אנחנו יכולים להשפיע עליהם ולמנוע מהם ללכת לכיוונים שנבנים. מי שמגיע להיות חסר מעש, זה ניבנה לפני זה, לכן אני חושב שברמה הלאומית צריך יותר להתמקד בכיוון הזה.

אנחנו עובדים בשיתופי פעולה גם עם האגף לפיתוח חברתי-כלכלי ועם שאר הגורמים כדי לנסות ולתכלל את הפעילות ולאגם משאבים, אבל מבחינת כיוונים, אלו כיוונים שבעיניי נכון לחזק. גם ניסיון לחזק את היצע השירות הלאומי, שבתוך המסלול הזה אנחנו גם בונים להם איזושהי מעטפת ועוד דברים אחרים שמסייעים להם, וגם להשקיע בגיל המוקדם יותר. עד כאן.

תודה רבה.

הזכרת את הפרויקט עם הסניגוריה הציבורית. האם זה עדיין נמשך?

כן. זה קורה למיטב ידיעתי. אנחנו רוצים להיכנס ולשתף עם זה פעולה, אבל זה אחד הפרויקטים שאני יודע שהוא מוצלח.

אני שאלתי שאלה ספציפית, תענה ספציפית. האם הפרויקט קיים וכמה צעירים שם?

אני לא יודע לתת לך נתונים, כי זה לא פרויקט שלנו.

זה של משרד המשפטים.

אז איך אתה מציג אותו לוועדה כפרויקט שלכם? אני יודע שהתקציב שלו לא אושר.

אז קודם כל נשלח את זה כשאלה בסיכום הדיון, על הפרויקט של הסניגוריה הציבורית, של משרד המשפטים.

אתה לא יודע אם הפרויקט הזה קיבל תקציב השנה ואם הוא מאושר?

יש לנו את משרד האוצר בזום.

לא הצגתי את זה כפרויקט שלנו. הצגתי את זה כפרויקט שלדעתי הוא נכון.

הוא פרויקט מאוד נכון ואנחנו צריכים אותו, אבל אני אומר לך שמבחינה תקציבית הוא לא מתוקצב בשנה האחרונה, כמו שאר דברים טובים שבתוכניות שיכולות לעזור גם לצעירים, וכולם לא מתוקצבים.

אני מציעה שנשלח על זה שאילתה בכל מקרה מהוועדה למשרד המשפטים, ונראה מה קורה עם התקציב הזה. האוצר פה גם בזום, אז נגיע אליהם אחר כך ונשאל על זה. תודה רבה לך, עומר. נעקוב.

אני עוברת לעו"ד בפורום דו-קיום בנגב, מיי אלחג'וג'.

אני אתייחס לנושא הפשיעה בתוך החברה הבדואית. אני תושבת רהט ואני גם הייתי צעירה. אני לא בגיל של הצעירים, אבל בזמן שהתחלתי את לימודי המשפטים לא דיברתי עברית, ועם הלימודים שלי התחלתי ללמוד את השפה העברית. סיימתי את כל התואר הראשון והשני במשפטים בממוצע מאוד גבוה, אבל הייתי לבד. לא הייתה לי מסגרת תמיכה נפשית, לא כלכלית, משום צד, והייתי יכולה למצוא את עצמי גם צעירה שיושבת בבית ולא עושה כלום. אני חושבת שהמסגרת המשפחתית בתוך הבית שהיא תמכה בי ועודדה אותי, וכולם שם בבית משכילים, זה מה שהציל אותי מלהתדרדר לכל מיני מקומות, כי בתיכון גם מערכת החינוך, ארבע שנים לא למדתי עברית בכלל. ניגשתי לבגרות בשפה העברית כי אבא שלי היה מורה לשפה העברית והוא לימד אותי. הוצאנו הון גדול על הלימודים הפרטיים שלי כדי שאני אצליח בבגרויות, אז לא קל להיות בדואי ולא קל להגיע ללימודים אקדמיים.

אני חושבת שכל צעירה בדואית צריכה למצוא את המעטפת של תמיכה חברתית וגם תמיכה כלכלית. אני אעביר את זכות הדיבור לשמוליק דוד, אם מותר לי.

אין בעיה, אבל שמוליק, תהיה קצר, בסדר?

אני אהיה קצר. אני מכיר את השאלה, מה נשתנה? כלומר אנחנו דנים בדוח מבקר המדינה כבר תקופה ארוכה, ודנים בו מאז התפרסם במאי שנה שעברה. נשאלת מה השאלה, מה קרה מאז? מבקר המדינה בא ואמר, 33% מהצעירים, 55% מהצעירות הבדואיות חסרי מעש. התופעה במגמת החמרה. אני מזהה קשר בין הכנסת הורים, זכאות לבגרות, היעדר גישה לאקדמיה, כישלון בהמשך המסלול - זה פשיעה.

מבקר המדינה בא ואמר, התוכנית, אז זה היה בידי משרד הרווחה, לא מתייחסת למאפיינת של החברה הבדואית, מתעלמת מזה שדווקא בחברה הבדואית ההשקעה יכולה להיות כדאית, לא מפנה לקהילה הבדואית את המשאבים הדרושים, ושנחוצה תוכנית לאומית שתיתן לזה מענה. האם זה קרה? לא קרה. בא תהליך ההתייעצות שלאה בריסקין דיברה עליו ובצדק, שהיה תהליך משמעותי. התהליך הזה חשף את העובדה כמו שהיא ציינה במשפט או שניים, שבפרויקטים הקיימים, לא אלה שצריך אלא אלה שישנם, יש הטיה לטובת בעלי מסוגלות אקדמית או סטודנטים; יש הטיה לטובת צעירות ולא לטובת צעירים, ויש חוסר גדול מאוד בכל מה שקשור לגברים מוחלשים שהם האוכלוסייה שמגיעה בסופו של דבר אל עולם הפשע.

נשאלת השאלה, מה מכל זה תורגם אחר כך לאיזושהי עשייה קונקרטית שמעבר להמשך המחקר? התחושה שלנו, מה השתנה? השתנה שהייתה מלחמה ויש מלחמה, השתנה שיש שפל בתעסוקה. מספר דורשי העבודה ברהט זינק ב-65% מספטמבר לדצמבר שנה שעברה; מתח בשוק העבודה; דחיקה של עובדים ערבים; התגברות של הפשיעה באופן מאוד דרמטי.

בשנת 2022 היו 16 נרצחים, קורבנות של רצח בחברה הערבית בנגב לעומת "רק" 16 בשנת 2022. אנחנו מדברים על עליה של 75%, ומה התגובה של הממשלה? קיצוץ של 15% בתוכניות החומש; קיצוץ של 115 מיליון והקרסה של הרשויות המקומיות; הקפאה ועיכוב של תקציבי חומש; קיצוץ מענק הפזורה ב-20 מיליון שקל למועצות האזוריות; אי ניצול של תקציבי תעסוקה, ואני יכול לפרט על זה הרבה, אבל למשל אחוזים שוליים לחלוטין של ניצול של תקציבי פיתוח אזורי תעשייה; אי ניצול של מסלול השקעות בפריון; הקפאה של תקציב של שנות המעבר לצעירים, שזה לא דובר כאן משום מה, 25 מיליון שקל - - -

זה לא נכון.

אומרת פה לאה שזה לא נכון, אבל אני מציעה משהו - - -

אז מה נכון? אפשר לתקן.

אי ניצול של תקציבים שנוגעים לצעירים, למשל במתקני ספורט עד תחילת השנה הנוכחית ביצוע של 3.6%; הקפאה של תקציבי משרד הפנים לרשויות – ביצוע עד תחילת השנה הזאת, 10%; הגברה גדולה מאוד של מאמצי הרס הבתים לעומת צמצום והקטנה של המאמצים להיאבק בפשע, ומבחינת התוצאות אנחנו רואים את התוצאות, וחסמים גדולים שלא דוברו כאן בגיוס של שוטרים לתחנות ביישובים הבדואים, בהפעלה של תוכניות לביטחון קהילתי וכיוצא בזה, כלומר אנחנו מדברים על מצב שלכאורה אמורים לטפל בבעיה, מבקר המדינה כתב דוח, היה תהליך של התייעצות ועכשיו מה קורה בתכל'ס? בתכל'ס מקצצים. בתכל'ס התשובות מצטמצמות.

נאמר כאן על ידי משרד התפוצות ובצדק, נוצרה תשתית מידע, היה תהליך התייעצות, נבנתה מסגרת של שותפות עם משרדי הממשלה ורשויות וכו', אבל בשורה התחתונה אין עדיין נתונים עדכניים שמתפרסמים על פילוח האוכלוסיות. אין עדיין יעדים לתוכנית כוללת. אין עד הנקודה הזאת של הזמן, שחלפה כבר יותר משנה מפרסום דוח מבקר המדינה, אפילו הגדרת יעדים לתוכנית כוללת מעבר לאמירות כלליות כמו 'אנחנו מתכוונים להרחיב את התוכניות שמוצלחות ולחפש יוזמות אחרות'. אין דיווח על תקציבים חדשים. אין דיווח על ניצול של 25 מיליון שקל בהקשר של המשטרה, ושל סכומים משמעותיים מאוד בהקשר של שנות מעבר ובקשרים אחרים. אין גם כלים חדשים שמצהירים עליהם, שמאפשרים להבחין בין תוכניות טובות לתוכניות לא טובות.

אני מציעה, שמוליק, פשוט בגלל שאנחנו צריכים לסיים. הדיון לא יכול להיות ארוך מידי. אני מציעה גם שתעביר לנו אישית, לצוות שלי, מה תרצה שנשלח בקשה מהמשרד לדיווח בלי קשר לוועדה, כדי לקבל אינפורמציה, שאילתות. בוא נעשה את זה וננסה שעד סוף הפגרה יהיה לנו תשובות בשביל דיון ההמשך. זה מאוד יסייע שנבוא גם עם אינפורמציות משרדיות עדכניות, ואולי זה גם ידחוף למימוש תקציבי.

אני רוצה לעבור למשרד הרווחה והביטחון החברתי, נילי ברג ואביה ברנפלד אהרון.

היי, אני אביה, נעים מאוד.

היי אביה, תודה שאת פה.

אני מתוכנית יתד, התוכנית הלאומית לצעירים במצבי סיכון. אני אתייחס לנקודות שעלו פה בדיון, קונקרטיות. אחת, קודם כל משרד הרווחה והביטחון החברתי נותן מענה בכפרים הלא מוכרים. זו נקודה שעלתה וזה חשוב.

נכון.

איך נותנים שירות? אפשר לפרט?

דרך הרשות המקומית. יש לנו את אל קסום ואת נווה מדבר. יש לנו את העובדים הסוציאליים, עו"ס יתד. זה גם מה שאני רוצה לפרט. בתשע רשויות בדואיות בנגב יש עו"סים של יתד, בכל אחת מהרשויות, שהם נותנים שירות לצעירים במצבי סיכון על שלל המרכיבים. לצורך העניין, התייחסו פה לכל מרכיב של חובות, אז יש את תוכנית החובות לטיפול בחובות לצעירים במצבי סיכון. יש תוכנית שנקראת "מרחב לקידום תעסוקה והשכלה" שהיא תחת תוכנית יתד, ומלווים צעירים לאורך שנה לכניסה לתעסוקה או השכלה, ובסופה תעסוקה הולמת השכלה. מענים שהם די חדשים ופותחו גם במשרד יחד עם עוד שותפים, זה מרכזי נור שהם היום פונים לבנות, גם תחת תוכנית יתד, נותן איזשהו מענה יותר הוליסטי.

נקודה שעלתה פה בעיקר בהתייחסות לבנים זו תוכנית שעתידה גם להיפתח, נור לבנים. יש נור לבנות, זה גם פועל בחלק מהרשויות, וגם נור לבנים.

התייחסו פה לנתונים של הלמ"ס וזה באמת משהו שהוא מורכב. גם במשרד אני יודעת שאספו נתונים ומקפידים לעדכן אותם לפי איזשהו אחוז ילודה. אני יודעת שהתחשיבים אצלנו לפחות במשרד נעשים בצורה כזאת.

בשנה וחצי האחרונות התקציב גדל או קטן?

אני לא יודעת לענות לך על זה. אני יכולה לבדוק, אבל לצורך העניין התייחסו פה לקיצוץ תקציבי, אז אני יודעת שספציפית להחלטות שנוגעות לצעירים הקיצוץ לא חל שם.

כן, מה שאני מכירה שביתד לא חוו עדיין קיצוץ, אבל היה קיצוץ רוחבי נוסף לפני שבוע - - -

מתייחס להחלטות לצעירים?

כן.

זה לא הורגש.

רציתי לחדד את הסוגיה של השירות שאתם נותנים כרווחה בכפרים הלא מוכרים. אני חושב שבמתכונת שקיימת היום איך שאתם נותנים את זה דרך נווה מדבר וגם דרך אל קסום, זה לא נותן את המענה בצורה הראויה מכמה סיבות, אחת, כי המיקום והיעדר תחבורה ציבורית בכפרים הלא מוכרים, ואי הנגשת השירות עצמו זה חסם מאוד רציני. יושבת לידך שירין. למשל משרד החינוך, יש את מרכזי השירות שהוא נותן את זה בתוך הכפרים הלא מוכרים. אני הצעתי יותר מפעם אחת, גם פניתי לשר הרווחה, שמרכזי השירות הקיימים שנותנים, יש בתי ספר, אפשר להרחיב את זה גם לרווחה, גם לבריאות ולשאר משרדי הממשלה. אני חושב שזה מהלך שיכול לחזק ולהנגיש את השירות לאנשים בכפרים הלא מוכרים. התשתית קיימת. בתי הספר קיימים בכפרים האלה, והם המוסד היחידי שקיים, אז אפשר להצמיד לו גם את שירותי הרווחה במתכונת הזו. המתכונת הנוכחית זה נמצא בבאר שבע, והכפרים מפוזרים בכל הציר של 31, במקרה של אל קסום. זה לא נותן מענה בשום פנים ואופן.

השאלה הנוספת, רציתי לשאול לגבי תוכנית מתאר. יש דבר כזה?

יתד, התכוונת?

מתאר.

בתוכנית ייעודית הוא מדבר.

זה של משרד הרווחה אבל זה לא ספציפית יתד.

תחת איזה אגף זה יושב, את יודעת?

אני לא יודעת. אני עובדת מול מחוז דרום.

אתה רוצה שנשים בסיכום דיון - - -

כן, גם מתאר, מידע, איזה תוכניות באיזה יישובים ואיך זה מופעל.

מה התקציב? התוכנית משנה שעברה הייתה קיימת, אני מבינה, אז אפשר לשאול אם התקציב לא קוצץ, ואיפה היא מופעלת?

כן.

בסדר, אנחנו נשלח את זה בסיכום דיון.

אני רוצה לתת לעו"ד חנאן אלסאנע, מנהלת מרכז לקידום נשים בדואיות.

היי, אני ממש מודה לכם על הדיון. אני לא אחזור על הנקודות שהועלו, ודיברו פה כל החברים וגם חברי הכנסת דברים מאוד חשובים. אני רוצה כן להתמקד בנקודה אחת שהיא בעיניי מאוד חשובה. הנתון ש-55% מהצעירות הן חסרי מעש בחברה הבדואית הוא נתון מאוד מחריד. אני פונה אליך, לאה, וגם לנציגי משרדי הממשלה. בכנות ובאמת אני אומרת לכם שבשנה האחרונה אני רואה את לאה וליאור הרבה בשטח, יותר מאשר במשרדים שלהם, ויש רצון לשיתוף הציבור. אני מזכירה לך שדיברנו על זה שצריך עדיין להתאים את הכלים והאסטרטגיה לצרכים הייחודים של החברה הערבית-הבדואית גם מבחינה תרבותית, וגם צריך לקיים מפגשים במיוחד בשביל הנשים, ולשתף אותן בדרכי הפעולה והאסטרטגיה, כי נשים לא יכולות להגיע. למשל במפגש שהיה לנו בחורה או ברהט לא יכלו להגיע, כי יש שם עוד דברים ועוד מנהיגים, עוד אנשים אחרים שהיה קשה להם להשמיע את הקול שלהם.

בעיניי הדרת נשים ממרחבים כאלה הוא מאוד מסוכן לחברה שלנו, וזה מביא אותנו ליותר אלימות לנשים גם במרחב האישי שלהן בתוך הכפר וגם ברמה של הנגב, וזה גם מביא להדרת נשים מהכוח החברתי והפוליטי. חשוב שהנשים יהיו גם חלק מקבלת ההחלטות ושתהיה להן בעלות על ההחלטות האישיות שלהן. אני מאוד רוצה שתיקחו את זה ברצינות. גם בתוכניות של שיתוף הציבור בעתיד, שהנשים המנהיגות לא יהיו רק קהל יעד. שיהיו גם חלק מקבלת ההחלטות וגם יקיימו מפגשים לשיתוף הנשים, ולהשמיע את הקול שלהן. היו הרבה נשים שמאוד רצו להגיע היום ולהשמיע את הקול שלהן. נעמה לזימי הגיעה לשטח ושמעה אותן. לא הצליחו להגיע כי יש מרחב ויש חסמים תרבותיים. גם יוסף אלעטאונה, הוא מגיע לשטח, אבל פה גם משרדי ממשלה צריכים לשמוע את קול הנשים ושיהיו חלק מקבלת ההחלטות. תודה.

אמן. תודה.

ופאא.

שלום לכולם, צוהריים טובים, אני מנהלת מחלקת נוער מזה 11 שנה. ניהלתי את המחלקה ביישוב מוכר בלקיה, והיום אני מנהלת את המחלקה במועצה אזורית אל קסום שיש בתוכה גם את היישובים הלא מוכרים, שהיא נותנת להם בין היתר שירותי חינוך.

אם אני אסתכל ואנחנו נדבר על המושג חסר מעש, אני חושבת שאי אפשר ככה להגביל את זה בצעירים. השאלה העיקרית היא, איך אנחנו הגענו לצעיר מעל גיל 18 שהוא חסר מעש? זה תהליך שהתחיל כשילד נשר מבית הספר, נער שלא הייתה לו מסגרת, עד צעיר שאין לו תעסוקה. לא רק שצעיר חסר מעש, הוא פונה ויש לו שתי צמתים. צומת שהוא ילך וייקח ויציל את עצמו מעצמו וילך לדרך של אקדמיה, תעסוקה, או דרך שכולנו לא רוצים להיות בה. כל אדם שלא מעסיקים אותו, הוא יעסיק אותנו. צריכים להעסיק אותו בכל דבר איך שמתאים לו. איך זה מתחבר למחלקות הנוער? כי צעיר הוא היה ילד, נער, והגיע לגיל של צומת דרכים מאוד קשה.

אם נדבר על מחלקות הנוער שהן אמונות על החינוך הבלתי פורמלי בתחום ילדים ונוער, יש קושי. הקושי שונה מיישוב ליישוב. אני אומרת שכל ילד וכל נער וכל צעיר, כל אחד, יש בתוכו את הפוטנציאל אבל מה שחסר, את ההזדמנות. אם אנחנו לא נותנים את ההזדמנות שווה בשווה, משהו ייפול בין הכיסאות. כשמתכננים היום תוכנית של חינוך בלתי פורמלי למשך השנה, השנה התחלנו לצערי במתכונת חירום ופתאום מאשרים 20%, 30% מהתקציב, אז אתה לא יכול לעשות תוכנית הוליסטית למשך שנה. מטפטפים את התקציבים ממש בטיפות וזה מונע להסתכל על כל התמונה באופן הוליסטי ורוחבי.

יש משאבים אבל כן חסרים, אם זה בצעירים, אם זה בילדים, אם זה בחינוך או בתחומים אחרים, אני אדבר רק בתחום החינוך הבלתי פורמלי שאני יודעת וצוללת בתוכו שנים רבות. אם אנחנו לא נסתכל ונביא לשולחן או ועדה, קודם כל נתחיל במשרדים המתקצבים או בכל גורם שהוא מתקצב. אם אנחנו לא נביא לוועדה שהיא קודם כל בין-משרדית, לדעת כל משרד מה הוא נותן, משרד נגב וגליל, משרד הרווחה, משרד החינוך. כל משרד נותן איזשהו תקצוב ואנחנו לא יודעים מה יד ימין לוקחת ומה יד שמאל נותנת, ועל איזה פוטנציאל אנחנו עובדים. לפעמים אנחנו רואים את עצמנו עובדים על אותם אנשים.

אם אנחנו רוצים להגיע לצעיר, בוגר משויך, צריכים להתחיל ממש מגיל צעיר. ככה הוא רוכש מיומנויות, רוכש כלים. הוא יודע איך לבחור ולהוציא את הפוטנציאל שטמון בתוכו אם אנחנו נותנים לו את ההזדמנות הזאת. תודה רבה.

תודה רבה.

מייד אנחנו נשמע גם את ד"ר פהימה עותמאן אבו אלהיג'א מאלפנאר, אבל קודם ניתן רק לשירין ממשרד החינוך, שירין חאפי נטור, מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית. תודה רבה שהגעת אלינו, שירין.

בשמחה. טוב, אני חייבת להגיד שבכל אחד מהדיונים על החברה הבדואית, מספר המשתתפים מתוך החברה הבדואית גדל וזה מעורר תקווה. בעיניי זה הפתרון. צריך להבין את זה. אני אגיד את זה בפעם האלף, ואני מסכימה איתך במאה אחוז. הפתרונות צריכים להיות מערכתיים, אבל עם החברה ויחד איתה ובשיתוף פעולה איתה. אני שמחה שהיום יש גם חברי כנסת שמניעים כל הזמן את הדיון הזה ומזמינים אותנו, ואני שמחה להיות חלק.

הדוח הזה של מבקר המדינה היה בשבילנו מצפן כדי לחשוב אחרת על הדברים. אני אצביע על שני דברים שעשינו, אחד, הוא חיזוק השפה העברית. היה ממש ברור ובולט מתוך הדוח שההצלחה בבגרות לא מעידה על זה שהעברית היא שפת תקשורת, כמו שאני, השפה העברית פתחה לי הרבה מאוד דלתות כערביה, ולכן אני חושבת שהסיפור הזה של השפה העברית וההתייחסות אליה כאל כלי לתקשורת ולא רק כתחום דעת, זה משהו שאנחנו עובדים בו בשנה האחרונה. אנחנו יכולים להגיד שב-1 בספטמבר הולכת להיות תוכנית שלמה עם ההתאמות עבור החברה הבדואית על כל מגזריה.

את אומרת שכבר השנה, בספטמבר אתם מתחילים עם התוכנית.

כן, יש תוכנית לימודים חדשה שמובילים אותה המפמ"רים, חדשה לגמרי. לא עוד תחומי הדעת שאנחנו רגילים אליהם, אלא תוכנית חדשה שמדגישה את העברית הדבורה. אנחנו היינו בישיבה עם כל מנהלי אגפי החינוך. את השתתפת בה וכמובן שחברי הכנסת יודעים עליה. אנחנו מאמינים גדולים בשותפות.

ביקשנו מיפוי כדי לדעת מה ההיתכנות של לקיים קייטנות. יש מספר ישובים שעושים אפילו השנה קייטנות קיץ בדגש על עברית דבורה. ברור שהאתגרים של החברה הבדואית בכפרים הלא מוכרים הם אתגרים מאוד גדולים, ולדבר רק על העברית זה אולי לפעמים סוטה מהנושא המרכזי, אבל זה מבחינת האחריות שלנו.

הדבר השני, אנחנו בשיתוף פעולה עם עמותת אלפנאר. יושבת פה הנציגה שלהם. לקחנו את בית ספר אורט אבו תלול של ראז'י. אנחנו מקפידים בכל פיילוט שיהיה נציגות של החברה הבדואית. רצינו לראות האם מה שעשינו עד עכשיו בעניין של הכוון אקדמי ותעסוקתי, עובד, ומסתבר שאנחנו צריכים לדייק אותו יותר ולכן התחלנו עם הפיילוט. מפה אני הולכת לוועדה ביד הנדיב כדי להרחיב את הפיילוט. הפיילוט היה מוצלח בצורה בלתי רגילה, וברור לנו שבתוך הפיילוט נכניס עוד בתי ספר מהחברה הבדואית בדרום, אז זה הציר השני.

הדבר השלישי שאני רוצה להגיד זה ממשקי העבודה הצמודים בין החברה הערבית הכללית לבין החברה הבדואית שהכנסנו החל מהשנה, כולל מפמ"רים שנכנסים באופן יותר אינטנסיבי לתוך בתי הספר כדי לבנות תוכניות ייעודיות, גם ברמת תשומת הלב שלנו במטה לתוך החברה הבדואית, גם ירידה לשטח. הדיונים הסטריליים בירושלים לא מעידים על המורכבות כשיורדים לדרום ומבינים את הפערים והתשתיות ואת הפערים אפילו במרחקים שילדים צריכים לעשות כדי להגיע ממקום למקום.

אני חייבת להגיד שאנחנו במשרד החינוך מבינים כמה חשוב שיתוף הפעולה עם עוד משרדים, גם בתפוצות שמתכלל את החומש, גם עם משרד הפנים שאחראי על השלטון המקומי, ואנחנו עובדים בזה. אני מאוד שמחה לייצג פה את משרד החינוך גם במטה וגם במחוז, ואני רוצה שנהיה אופטימיים. אני מפה כל פעם אני לומדת ואני לוקחת שיתופי פעולה. אנחנו נהיה בקשר לראות איך המקום שלכם יתעצם עוד יותר בכל תוכנית שנבנית. אני מאמינה מאוד שזה הפתרון, ותודה על ההזדמנות.

איזה יופי. מרגש לשמוע וממש משמח, וגם ממש בהתחלה בתוכנית בספטמבר. אני מקווה שהיא תהיה פריצת דרך.

היא תהיה.

כל הכבוד גם על העדכון מחדש ועל השינוי הפדגוגי. אם יצא מפה חיבור, אני כבר שמחה ממש.

ד"ר פהימה עותמאן אבו אלהיג'א, תודה שאת איתנו, מאלפנאר.

שלום לכולם, ממש מתרגשת שאני נמצאת כאן. בדרך כלל משתתפים במפגשים יותר בצפון. לפני שאתחיל ואדבר מה אנחנו עושים באלפנאר, חשוב לי להגיד ששיתוף הפעולה עם גב' שירין חאפי הוא שיתוף פעולה, נראה לי שאפשר ללמוד ממנו הרבה כי אנחנו עם משרד החינוך עושים מהלך בשיתוף פעולה מלא בכל השלבים. עושים מהלך מאוד מעניין. אני אפרט קצת. תודה לך, שירין. יש לנו ממש ועדה מייעצת ביד הנדיב בשעה 16:00 היום.

יפה. בהצלחה.

באלפנאר אנחנו מובילים מהלך אסטרטגי לצמצום אחוז הצעירים חסרי מעש בחברה הערבית, וכשאני אומרת בחברה הערבית אני מתייחסת לכל החברה על כל גווניה, גם בנגב. כל מה שעלה כאן, שצריך את החיבור ושיתוף הפעולה ותוכנית הוליסטית, אנחנו לקחנו על עצמנו גם בשיתוף פעולה עם יד הנדיב וקרנות אחרות ומשרדי ממשלה במיוחד משרד החינוך, לבנות מהלך אסטרטגי רחב לצמצום התופעה. אנחנו מדברים על תוכנית שהיא מחולקת לכמה זירות. התוכנית הראשונית שהיא המניעתית, שנכנסים לבתי הספר, זה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, תוכנית בשם ראוופיד שאנחנו נכנסים לבתי ספר, לתיכונים. כל הזמן חשבנו שיש תוכניות, אבל התוכניות כשיוצאות, לא נשאר כלום בבית הספר.

מדברים על תוכנית שינוי פדגוגיה בית-ספרית והכנסת הנושא של הכישורים ושל התעסוקה בתוך בית הספר דרך העבודה דווקא עם המורים, להכשיר את המורים לא רק להעביר את החומר התיאורטי, גם להכין אותם לשוק העבודה, לעזור לתלמידים למצוא את הפוטנציאל שלהם, את הכישורים שלהם. זה יכול לתת להם תקווה ויכול לתת להם תמונת עתיד. אגב, במחקרים, לצעירים אין כל כך תמונת עתיד. כל מה שאני אומרת זה בנגב יותר מורכב. את התוכנית בונים ביחד עם משרד החינוך.

אנחנו עשינו פיילוט, מקרה בוחן קראנו לזה, שזה למידה תוך כדי הליכה. יצאנו עם התובנות. מהתובנות מחדדים עוד יותר את התוכנית לשנה הבאה. זה מה שמייחד את המהלך הזה, שאנחנו לא באנו מלמעלה, אנחנו בדקנו את השדה עם המורים, מה הצרכים האישיים הייחודיים של כל בית ספר, ואחרי זה בונים תוכנית ייחודית ומותאמת לבית הספר.

במהלך, הצד השני זה עם הרשויות המקומיות. יש שיתוף פעולה גם עם מעוז ועם כמה ארגונים. אנחנו רוצים לבנות את היכולות של כל יישוב, לבדוק מבחינת דאטה מה הצורך באותה רשות ולבנות תוכנית מותאמת. חשוב לציין שהוועדה המייעצת שעכשיו יש לנו בקרן יד הנדיב, אנחנו בשיתוף מלא, אלפנאר ויד הנדיב, היא כוללת משרדי ממשלה, פילנטרופיה וגם ארגונים אזרחיים שאנחנו ביחד בונים את התוכנית. מטרת העל שלנו לבנות את האקוסיסטם הזה המשותף על מנת לעזור בצמצום התופעה.

תודה רבה, מאוד מעריכה.

אחמד אסמר מהנגשה ומגוון, מהמועצה להשכלה גבוהה, תודה שהמתנת. אתה תהיה הדובר האחרון. ברשותכם, אני מצטערת, אנחנו לא נצליח. יהיה דיון המשך ואני מתחייבת שכולם ידברו.

שלום. קצת פה ציינו את האקדמיה שבעצם זה נראה לי הדבר שהכי מוציא את הצעירים מכל המעגל של חסרי מעש. אנחנו גם מעודדים אקדמיה ישראלית, לאו דווקא אקדמיה בחו"ל, כך שגם יתגברו על החסם של העברית שציינה אותו שירין. במסגרת הזאת אנחנו נותנים ייעוץ והכוונה מהתקופה של התיכון.

אתם גם מסייעים בהנגשה שפתית למי שצריך את המעבר הזה?

זה מתחיל עם תוכנית רואד שהיא גם מכווינה וגם מייעצת. אנחנו גם נותנים שוברים לבחינות יע"ל, שזה מאוד חשוב, וגם מכווינים למכינות האקדמיות שהן אמורות כן להכשיר ולתת מענה לקראת האקדמיה.

בנוסף לזה העברנו לפני חודש החלטה במל"ג לתקצב קורסי עברית בתוך המכינות, כלומר יש פיילוט כזה, תוכנית שנמצאת במזרח ירושלים, ואנחנו כן רוצים להרחיב אותה בכל המוסדות להשכלה גבוהה, אז אנחנו כן מתמרצים ומתקצבים מוסדות עבור קורסי העברית.

אתה יכול להחליף אותי? אני מצטערת, בגלל חוק הספריות קוראים לי רגע. אני מצטערת ממש, אני רצה ואני חוזרת.

(היו"ר יוסף עטאונה)

בנוסף לתוכנית רואד שהיא תוכנית ארצית לכלל החברה הערבית והדרוזית והצ'רקסית, יש גם תוכנית "שער לאקדמיה" שהתחילה משנת 2018, שכל שנה יש סביב 500 סטודנטים שנכנסים לאקדמיה במוסדות שנמצאים בדרום.

התוכנית ממשיכה?

היא ממשיכה בשנה הבאה. אנחנו כן מנסים שתמשיך אחר כך, בתקווה שיהיה תקצוב להמשך התוכנית.

באיזה מוסדות?

יש את זה בבן גוריון, בספיר, אשקלון, באחווה.

מבחינת המשתתפים יש מכסה?

אנחנו עכשיו רוצים להטמיע אותה בתוך המכינות. עד עכשיו הייתה הגבלה. לא היינו מגיעים למכסה. רק בשנת תשפ"ב-תשפ"ג הגענו למכסה של 500 סטודנטים. זה תלוי בשנה. זה השתנה משנה לשנה, אז כל מוסד היה מגיש בקשה וכן היינו מחלקים את המכסות בין ארבעת המוסדות.

(היו"ר נעמה לזימי)

אנחנו רוצים להטמיע את התוכנית בתוך המוסדות. אנחנו חושבים שהמוסדות כן יכולים לתת מענה יותר טוב מהמל"ג והות"ת. אנחנו בוודאי תומכים בסטודנטים במהלך תואר ראשון דרך מעטפת למוסד, דרך מלגות, מלגת - - - שהיא גם מיועדת לחברה הערבית בתואר ראשון וגם בתארים מתקדמים.

תודה רבה.

כדי שיוסף ואני נוכל להצביע על החוק תיכף, אז אני מקריאה מהר את סיכום הוועדה. אנחנו גם נהיה במעקב. אנחנו גם נגיש אחר כך את השאילתות בהתאם, וננסה אולי לעשות דיון המשך במושב הבא.

רק ברשותך, משפט אחד. בגלל ששירין לא נמצאת אני רוצה לרכל. היא עושה נהדרת.

האמת שאנחנו תמימי דעים פה. שירין מרשימה ומדהימה, ומכול האינטראקציות שלי גם בוועדות אחרות - - -

אני מרשה לעצמי לרכל.

נכון. האמת שזה כייף לראות את העבודה ואת הנכונות. אני אגיד, גם יתד, באמת אתם עושים עבודה מבפנים, רק שיתקצבו אתכם ויתנו. גם שמחתי לשמוע על תחנת המשטרה שמייצרת מענים קהילתיים בפנים. זה פשוט גם תענוג לנו לשמוע פה על מה שנעשה. אני מברכת, ואם אנחנו יכולים להיות לעזר ולבקש מה שצריך, אז גם תפעילו אותנו. זה בדיוק הסיפור, שגם אנחנו צריכים לדרוש עבורכם תקציבים ומענים. שיהיה בהצלחה לכולם.

סיכום והחלטות מישיבת הוועדה בנושא הצגת דוח לעניין חוסר מעש בקרב צעירים מהחברה הבדואית, בראי יעדי ה- SDGs.

הוועדה מברכת על קבוצת העבודה המשותפת ל-70 ארגונים אזרחיים, ושיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות לקידום הטיפול בחוסר מעש בקרב צעירים בחברה הבדואית כחלק מהמענה ליעדי האו"ם.

נוכח הישימות הגבוהה ביותר של תוכניות החומש בקרב החברה הבדואית, הוועדה שבה על קריאתה שלא להחיל 15% קיצוץ רוחבי, ואף להגדיל את יעדי ההשתתפות של צעירים בדואים בתוכניות לטיפול בחוסר מעש בקרב צעירים אלו, תוך הגדלת התקציבים בהתאם. יודגש שהשקעה כאמור מניבה רווח כלכלי למדינת ישראל, שכן התופעה מגבירה את הפגיעה בתוצר הלאומי של ישראל, בשעה שמענה לה מפחית גם את הצורך בהשקעות בתמיכה ממשלתית עתידית באוכלוסייה רחבה כגון קצבאות, וכן תגביר את תחושת הביטחון האישי ומניעת פשיעה בקרב צעירים אלו.

מטעמים אלו ומטעמי קידום השוויון המגדרי, הוועדה גם קוראת לשלטון המקומי, למשרד הרווחה ולמשרד החינוך לפעול להגדלת פתיחת מסגרות חינוך לגיל הרך בצורה רחבה ביישובים הבדואים, כולל מענה ליישובים הבלתי מוכרים. מדובר בחסם להשתלבות אימהות צעירות בדואיות בשוק התעסוקה, בשעה ששיעור חוסר המעש בקרבן עומד על 55%, נתון קשה מאוד.

עוד לעניין הדרת נשים. על כלל משרדי הממשלה לשלב בתוכניות בנושא גם נשים צעירות וקיום מפגשים עימן לשמיעה ישירה של הצרכים וקביעת המענים הנדרשים להן. כבר ראיתי, שירין וחנאן, אני מברכת על זה ושכן ירבו שיתופי הפעולה הללו.

חסם מרכזי נוסף הוא היעדר תשתיות תחבורה ואחרות בנושא קריטי לנגישותם למסגרות חינוך, אקדמיה ותעסוקה. הוועדה פונה לשרת התחבורה לקידום לנגישות התחבורתית ביישובים הבדואים.

במסגרת יישום החלטות ממשלה 1279, 550, הוועדה מוצאת שיש להקים ועדה בין-משרדית לטיפול ממשלתי מסונכרן בחוסר המעש בחברה הבדואית בכלל ובקרב צעירים בחברה בפרט. על הוועדה לספק את מלוא התנאים להשתלבותם במערכת החינוך, באקדמיה, בשוק התעסוקה בצורה שוויונית לזו הניתנת לחברה היהודית בישראל, וללא הבחנה בין כפרים מוכרים ללא מוכרים. כאמור, השתלבותם מהווה אינטרס לאומי, כלכלי, חברתי ואף אינטרס ביטחוני כחלק מהמאבק בפשיעה. כמו כן יש להגביר את מרחב שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה, בין ארגוני החברה האזרחית המומחים לנושא בעת יישום החלטות ממשלה.

הוועדה פונה ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבחון נשר חינוכי וחוסר מעש בקרב צעירים בדואים גם ביישובים הלא מוכרים בנגב, לרבות בפילוח פנימי לפי יישובים, מגדר ועוד, בסקר ממש פנימי וייעודי על מנת לפתור את בעיית חוסר האמון בין האוכלוסייה לבין הלמ"ס כרשות ממשלתית. ניתן להיעזר בראשי רשויות וארגוני חברה אזרחית העוסקים בנושא. מדובר בנתונים קריטיים גם לגיבוש תוכנית עבודה בין-משרדית ומענים ביחס לצרכים התואמים את המציאות בשטח.

הוועדה שבה על בקשתה ממשרד ראש הממשלה לקביעת יעדים מדידים בתוכנית העבודה המתגבשת בכלל התחומים, חינוך לגיל הרך, חינוך עד כיתה י"ב, שילוב באקדמיה, שפה, תשתיות תחבורה, הורדת הפשיעה ועוד.

הוועדה פונה לשרה למשימות לאומיות לפעול לפתיחת תקנים לשירות אזרחי עבור צעירים מהחברה הבדואית במטרה לשלבם בחברה הישראלית בכלל, הקניית שפה וניסיון תעסוקתי עבורם, תרומה לחברה וכמובן מסלול חשוב להשתלבותם העתידית גם בשוק התעסוקה.

הוועדה פונה למשרד האוצר ולמשרד המשפטים לפעול לתקצוב התוכנית הייעודית לצעירים לייצוג צעירים מהחברה הבדואית על ידי הסניגוריה הציבורית. אנחנו גם שלחנו על זה שאילתה יחד איתך, יוסף. הוועדה מבקשת מידע בדבר תקצוב תוכנית מיתר של משרד הרווחה בשנים האחרונות, והאם נעשה קיצוץ בתוכנית זו?




אני מודה מאוד לכל מי שהיו כאן. בדרך כלל אצלי זה ארבע שעות דיון. הפעם זה פחות משעתיים, אני לא רגילה, אז תודה רבה. פעם הבאה אני מבטיחה דיון ארוך כהלכתו. תודה רבה, חברים, ושיהיה לנו בהצלחה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.