פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



51
ישיבה משותפת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
והוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
09/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 80
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
פרוטוקול מס' 65
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, ג' בתמוז התשפ"ד (09 ביולי 2024), שעה 10:33

מצבם של צעירים מפונים בצפון-הצגת עיקרי דו"ח פורום 1701.

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
נעמה לזימי – יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
טטיאנה מזרסקי
שרון ניר
צבי ידידיה סוכות
אלון שוסטר

לירון סביון - רפרנטית פנים אגף התקציבים, משרד האוצר

אמיר מיכאל - מפקח מחוז צפון, משרד החינוך

נופר קין - עו"ס, ס. מנהלת המחלקה לטיפול בחירום וטראומה, משרד הבריאות

קרן לביא - ממונה מחוזית התוכנית הלאומית - תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שרית דמרי דבוש - עו"ד, סגן היועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי

אביחי שטרן - ראש עיריית קריית שמונה

יהודה חיים - סגן ראש עיריית קריית שמונה

אלישבע סבתו - מנהלת רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אובל פיטרו - מקדמת מדיניות, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

נסי אנג'ל כץ - ראש מינהל קו העימות בצפון ומשימות מיוחדות, משרד הבינוי והשיכון

אורי בן הרצל - ממייסדי לובי 1701

רפאל סלאב - מייסד 1701

מתן דודיאן - רכז קהילה, לובי 1701

רז מלכה - ממייסדי לובי 1701

שיר פיירמן - פעילה, לובי 1701

מירב אטמור - מנהלת מרכז הידע גליל מזרחי

אתי פרץ היימס - יו"ר פורום ארגוני תעסוקת הצעירים

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

ד"ר אורית דגני דיניסמן - מרצה באקדמיה ויועצת ארגונית ועסקית, הפקולטה לחקלאות המכללה האקדמית תל חי

בועז גור - עו"ד, מנהלת המחלקה הציבורית, פורום ארלוזורוב

מאור שלג - מייסד ומנהל הרשות הגלילית

מיכל גורפינקל - אימהות בחזית

שי דיקמן - בת דודה של כרמל גת החטופה בעזה

יניב פרץ - מנהל אגף מעסיקים, שירות התעסוקה

אור רפאל אבנט - מטפל קליני ועוזר מנכ"ל, מרכזי חוסן

אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
דפנה סידס-כהן – מנהלת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




מצבם של צעירים מפונים בצפון-הצגת עיקרי דו"ח פורום 1701.


נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

שלום חברים וחברות. תודה שהגעתם לכאן לדיון משותף של ועדת הצעירים וועדת נגב גליל של הכנסת. האמת, גילוי נאות, אני אוהבת לעשות ועדות משותפות עם מיכאל, אז אני קופצת על ההזדמנויות כשיש.

הדדי, הדדי.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון. גם כדי ללמד על החשיבות של הדיון החשוב הזה, שהוא באמת נולד ביוזמת סיור שקיימתי בפגרה הקודמת עם פורום 1701, מתוך ההבנה שצריך להביא לפה גם את הצרכים שהתושבים מאגמים ואוספים ואפילו מולידים מתוך המצב הזה כדי לשקם את הצפון ואת הגליל. כדי להביא לבשורה ולא רק כדי לשקם חלקית. אלא כדי לעשות את מה שלא עשו כאן יותר מידי שנים עם הצפון, אחרת אנחנו נאבד את הצפון.

קודם כל, לפני שאני אפתח ואקריא כמה דברים, אני רוצה להגיד לחברי הפורום שהם יוזמי הדיון וכמובן לכל מי שנמצאים פה ולכל הארגונים השותפים, שאני חושבת שזה דבר מדהים שהקמתם תנועת תושבים שהיא מהערים, מועצות, מושבים, קיבוצים, צרכים כאלה ואחרים, מגוונים, חקלאיים, תעשייה ועסקים ותיירות והכול. מתוך הבנה שהצפון הוא המכלול ושלחבר את כל החלקים האלה יחד זה מה שיניב גם איזה שהיא תצורה יותר הגיונית והוליסטית של מה שצריך להיות. הבית הזה צריך לשרת אתכם. את הפורום הזה בפרט, כל הזמן.

אני חושבת שנכון שנחשוב איך להתכנס כל הזמן כדי להשמיע את הקולות שלכם, כדי להביא את הצרכים אל מול הרשויות. בתוך הפיקוח הפרלמנטרי שאנחנו נביא כמו שצריך. לא רק בסיורים, שכמובן זה מאוד חשוב לבוא ולפגוש, אלא ממש להבין איתכם פה אופרטיבית איפה אנחנו יכולים לעזור. איפה התפקיד שלנו.

אני כן רוצה להגיד שהדיון הזה נקבע עוד לפני ההסלמה של המצב הצפון. הוא נקבע לפני כחודש וחצי. אמרתי למיכאל, כשאמרנו שנעשה את זה ביחד עוד הוא היה בקואליציה. חשבנו שזה יהיה ממש טוב קואליציה ואופוזיציה, שתי ועדות משותפות יעשו את זה. אבל כל כך הרבה דברים סוערים עוברים על המדינה הזאת, שהכול משתנה. ואז קיבלנו טלפון ממשרד ראש הממשלה, שהוא טלפון ששימח אותנו. שמבקש לדחות את הדיון בשביל החלטת ממשלה בנושא.

קודם כל, הדברים שצריכים לקרות. אז דחינו את הדיון ואמרנו אוקיי, בואו נדון בזה לאחר הכרזת הממשלה, כדי להבין מה צריך לעשות. אז ההחלטה עברה, אבל אני מבינה ששינויים ותנודות עדיין לא. וגם משרד ראש הממשלה סירב להירשם לדיון הזה ולקחת בו חלק. אז אנחנו מבחינתנו חייבים את המשרד שהוא לקח על עצמו כביכול לתכלל את כל העניין של השיקום האזרחי של הצפון, של חבל הארץ החשוב הזה. מה זה חשוב? בלי הצפון אין לנו מפעל ציוני פה ואני לא מבינה בכלל מה אנחנו לא מבינים. העובדה שגבולות המדינה הצטמצמו זאת טרגדיה מטורפת שחייב לתקן. והתיקון שלה הוא לא רק בזירה הביטחונית מדינית, חד משמעית שזה עובר שם באופן ליבתי. אבל השיקום הוא שיקום אזרחי והוא מחייב תיקון קודם. כי זה לא שהצפון לא הוזנח לפני כן. הוזנח. וזה לא שהבית הזה לא הבטיח הרבה הבטחות לפני כן. כבר עשור של הבטחות והחלטות ממשלה שלא יושמו. חלקן ב-15 מיליארד, 10 מיליארד, 7.5 מיליארד. עברנו על כל מיני מספרים שונים, אבל לא מומשו.

ויש לומר, ומיכאל גם יוסיף אחריי, שגם התקציבים של תקציבי המלחמה הם תקציבים שאני תופסת אותם כפוגעניים לצפון. ממש ביטול פרויקטים או הקפאת פרויקטים. אפילו קיצוץ הרוחבי שהיה ביום ראשון פוגע בפרויקטים של תחבורה ותשתיות. וצריך לומר, הרבה מן הבעיות הן בעיות של ניתוק. כשהמדינה פשוט החליטה להתנתק מחבלי אר ולא להנגיש את חבלי הארץ הללו. וחלק מהחובה כדי לשקם ולשנות את המציאות היא גם להבין שמדינה כל כך קטנה לא יכולה להיות כל כך מנותקת תשתיתית במרחבים הללו.

אני אגיד בנימה אישית שאני נולדתי בפריפריה, במגדל העמק. המשפחה עוד שם כמובן. אני יודעת מה זה מרחב שהוא מודר, אני יודעת מה זה עושה לשוויון הזדמנויות ואפילו ליכולת לחלום ולהסתכל ולהרים את הראש. לכן אני קודם כל מודה לכם, כתושבים. כי ברור שחשובה המנהיגות המקומית ואני גם מברכת אותה על כל מה שהיא עושה. אבל כאשר תושבים עושים מעשה נוצרת בי גם תקווה. אז אני מאוד מקווה שנצליח גם פה למנף ולהרים קדימה.

לפני שאני אתן לשי דיקמן לדבר, ממשפחות החטופים, בת דודה של כרמל גת, אני אתן למיכאל להוסיף.

קודם החטופים. שי, תדברי, אחרי זה אני אדבר.

תודה נעמה. תודה שאת מקיימת את הדיון החשוב הזה. באמת, כל פעם שאני מגיעה לדיונים בוועדה של נעמה זה תמיד שם דגש על האזרחים וטובתם ועושה את זה בצורה הכי עניינית שיש ואת נותנת לי תקווה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

את נותנת לי תקווה. סליחה שזה ככה הדדי, אבל אני שומעת אותך, רופאה צעירה בישראל, באה ונלחמת על קדושת החיים.

מי רופאה? בתנועות נוער את רופאה? בצופים? לא הבנתי. איפה היא רופאה? את כבר רופאה?

עוד לא. אני שנה רביעית, אני בחצי.

מדהים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

עומדת להיות מתמחה.

מדהים. אני בהלם, חשבתי שאת נערה, באמת. זה מדהים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

רופאים עושים הכול עבור קדושת החיים, ושי עושה את זה כאן, בהקשר של החטופים חטופות. זאת אותה שבועה בעיניי.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מדהים.

תודה נעמה. ותודה מיכאל, שתומך תמיד וגם טטיאנה ושרון. באמת, אני שמחה שגם הדיון הזה מתנהל בידיים של אנשים אחראיים.

אני שי, אני בת דודה של כרמל גת, בת 40. והיום אני רוצה לקחת את יושבי החדר הזה לרגע שכולנו הנשים מכירות. רגע שכל אחת מאתנו חוותה. שאת נמצאת בחלל שבו מרגישה שהגוף שלך עלול להיות לא רק לרשותך ולא בהכרח בשליטתך. הרגע שאת מזהה את המבט שסוקר את הגוף שלך ואת מחפשת במבט את נקודות המילוט. אני חושבת שכל אישה יכולה להכיר על עצמה את הרגע הזה. אני לפחות מאז גיל 12 מתמודדת איתו באותו האופן. אני שולחת את היד לטלפון ומתקשרת לאמא. או באמת או לפעמים היא לא יודעת, אבל מרימה את הטלפון ופשוט בשביל זקיפות הקומה ותחושת השליטה אני כאילו מדברת עם אמא ומוצאת בחזרה את הדרך לברוח מאותו החדר או להגיד את ה-'לא'.

וכרמל 277 ימים נמצאת באותו החדר. ואין לה את הטלפון להתקשר לאמא. והאמת שמאז ה-7 באוקטובר גם אין לה אמא. כי אמא נרצחה. וזה הדבר האחרון שכרמל ראתה כשהוציאו אותה מהבית והכניסו אותה לאוטו שלקח אותה לעזה. אבא שלה ראה אותה נלקחת. וכל האבות שנמצאים בחדר הזה, צר לי להגיד לכם, אבל גם הבנות שלכם מכירות את התחושה.

ותארו לעצמכם מה אבא שהבת שלו נמצאת בידיים של אותם מחבלים מרגיש וחושב יום יום, לילה לילה. ואשל, אבא של כרמל, דוד שלי, הוא לא צריך לדמיין. כי גיסתה, ירדן, חזרה משם אחרי 54 ימים וסיפרה, אחרי שהיא הייתה 54 ימים לבד, בדירה עם מחבלים, מה זה אומר להרגיש רגע אחרי רגע שבכל דקה עלולים לעשות לך הכול. וכל דבר שיבקשו ממך לעשות את מוכרחה להגיד כן. כי האוכל שלך תלוי בזה, החיים שלך תלויים בזה, שלמות הגוף שלך תלויה בזה והסיכוי שלך לחזור הביתה תלוי במחבל שמחזיק בך.

ביום ה-50 אנחנו יודעים, שני חטופים חזרו לשמחתנו בעסקה וסיפרו לנו שהם היו עם כרמל. רק הם והיא, שהם חוו אלימות אבל הם תמכו אחד בשני. שניהם לשמחתנו חזרו. וכרמל נשארה מאחור. כרמל הייתה אמורה להשתחרר בפעימה השמינית, שעוד לא קרתה. ומאז היא עדיין שם.

ועכשיו עוברים תשעה חודשים. רגע ועוד רגע ועוד יום ועוד חודש, ואנחנו בתשעה חודשים. וכל אחד מאתנו יודע את המשמעות של תשעה חודשים. אנחנו רגילים לחשוב עליהם בתור תשעה חודשים של ציפייה, שמהולה בחשש. אבל בסופה יש חיים. ויש לנו הזדמנות קונקרטית על השולחן לקבל בחזרה 120 אנשים, חלקם עדיין בחיים. ואני רוצה לבקש מכם שבכל פעם שאתם חושבים ועומדים להתבטא בעד עסקה, תזכרו שהדבר הוודאי שאתם אומרים זה שאנשים, לפחות אחד, לפחות שניים, לפחות שלושה, אתה מחזירים נפשות הביתה בחיים. ובכל פעם שאתם שוקלים להתבטא נגד העסקה, בעודה נרקמת ומתהווה, אתם בוודאות גוזרים על כרמל ועל עוד 119 אנשים להישאר עוד יום בידיים של אותם מחבלים, שיכולים לעשות בהם הכול. בלי לדעת האם ומתי הם ישוחררו.

אני מקווה שמאוד בקרוב אנחנו נזככה לחבק שוב את כרמל בידיים בטוחות. שאבא של כרמל יקבל אותה לידיו, כמו שהוא מחכה, כבר 277 ימים, מאז היום שהוא ראה אותה נלקחת מהחלון של חדר השירותים בקיבוץ בארי. ושנראה 120 חיבוקים כאלה. והעיקר שנקבל את ההחלטות להציל את מי שאפשר להציל. כי כמו שנעמה אמרה זה דיני נפשות. כל מי שאפשר להציל.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אמן, עכשיו. ממש שי. תודה.

תודה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

הדברים שלך חשוב שיהיו פה, שייאמרו פה. אנחנו איתך.

תודה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני יודעת שכל מי שכאן איתך.

אני רוצה להגיד לך, שי, כמה נקודות. אחת, אנחנו שומעים הרבה בכנסת את הדברים ואת הדרישה של משפחות החטופים. ומאוד קשה אחרי תשעה חודשים לרתום את הקשב ולהיכנס ללבבות. אבל הדרך שבה את אומרת, מתארת ומחברת היא מאוד משמעותית. וזה לא מובן מאליו, שבת דודה עוזבת הכול למען בת דודה שלה. פגשתי את אלון, פגשתי את גיל. זה לא מובן מאליו שאת כאן היום. וגם יש הערכה אדירה להתמדה. כי בהתחלה זה עוד היה פשוט שיבואו. אחרי תשעה חודשים יש שחיקה ואולי סימני ייאוש. וזה משמעותי שאת כאן. אני חושב שכל מי שבשולחן הזה אוחז בעסקה לפני הכול. שהריפוי של החברה הישראלית לא יתחיל כשהכאב והעננה של 120 חטופים לא הושלם.

יש לנו הרבה מה לתקן בחברה הישראלית. אבל אם המדינה הזאת רוצה לצאת למקום ראוי היא לא תוכל לעשות את זה בלי שהחטופים יהיו בבית. לפחות מהח"כים פה יש לך התחייבות מלאה. למרות שלא אנחנו נחליט. אבל רוח הדברים שלנו היא גם כלפי קובעי המדיניות וראשי המפלגה שלנו.

והאמת היא שאת בתנועת נוער קצת. יש לך תמימות ויושרה של נערה. ואני רוצה לברך אותך שהקדוש ברוך הוא ישאיר אותך רופאה כזו, עם הלב הטוב והרגישות והאמפתיה. שנזכה לראות אותה. וגם זה משתלב עם הדיון שלנו פה עכשיו, על עתיד הצעירים בנגב ובגליל ובדגש עכשיו על המלחמה בצפון.

היו פה לפני שבוע קצינים בצה"ל שבאו לבקר בכנסת. ואמרתי להם שהמדינה נישאת על גב אנשים בני 20. גם אם אנשים בני 40, 50 ו-60 פישלנו, פישלנו בהגנת הגבולות, פישלנו במדיניות. פישלנו בהפעלת הצבא. מי שסוחב את המדינה עכשיו זה חבר'ה בני 20 פלוס. כולל ילדינו עכשיו שהם קצינים וקצינות. זה בתוך הבית שלנו. ואנחנו צריכים טיפה להיות ענווים. כי אם צעירים נושאים את המדינה עכשיו, אז מבוגרים צריכים להרכין ראש וקצת להקשיב יותר לדור הזה שחשבו שהוא לא ערכי והוא אבוד. והוא פשוט הציל את המדינה בשעתה הקשה ביותר.

זה אולי החיבור למפגש הזה שבו אנו שואלים מה מצב הצעירים כרגע בנגב ובגליל. מה המחיר שהם משלמים בתקופת המלחמה. מה נעשה למענם. מה יקרה בקהילות שננטשו עכשיו. האם צעירים יחזרו, האם הם יישארו? האם אחרים ירצו לבוא?

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ומה זה אומר חבל ארץ בלי צעירים.

כן. אחת התופעות הקשות בישראל זה שנגזר על כולנו להיות לוחמים ולוחמות ולשרת בצה"ל. אבל יש מחיר לזה. מחיר נפשי, מחיר אישי. גם בגוף וגם בנפש, כל אחד מאתנו שילם ומשלם מחיר על זה שנגזר עלינו לתת את השנים הטובות ביותר שלנו להגנת המדינה. ואז עוד 20-30 שנה לעשות מילואים. ואנחנו גאים בכל המעשה הזה, אבל יש לו מחיר. ואנחנו שואלים את השאלה מול המסירות הזאת של צעירים במדינה, מול העובדה שהם מחזיקים את המדינה בשעתה הקשה ביותר, בכל החזיתות, מה המדינה עושה למענם? והתשובות הן לא תמיד טובות ויש פה מחקרים שאנחנו נשמע, גם של 1701. ויש יופי לזה שאנשים יצאו מהבית ולא מחכים שהמדינה תגיד להם מה נכון. ויש יופי בזה שהחיבור הוא בין הכפר לעיר, בין עיירות הפיתוח לקיבוצים ומושבים, לפרק את ה-הפרד ומשול, אלא עבודה משותפת, אזורית, של צעירים, מנהיגים, שדורשים את היחס הראוי של מדינתם לאזור שלהם.

אנחנו נרצה לשמוע את 1701. גם פורום ארלוזורוב כתב משהו משמעותי בנושא הזה.

אני מתנצלת, אני חייבת ללכת. אני יזמתי דיון גם על בריאותם של הצעירים ובני הנוער.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

הנושא הזה חשוב לך.

כן. אני הגעתי לכאן ואני שמחה מאוד שהספקתי לשמוע את שי. מרגשת ואי אפשר להישאר אדישים בכלל וכששומעים אותך הכול בפנים מתכווץ. כולנו בתקווה שכולם יחזרו הביתה.

אני נחשפתי לנתונים, המצגת שעכשיו יציגו כאן בוועדה, המצב קטסטרופלי. הצפון ריק. ורוב המשפחות שגם מפונות באופן רשמי מאלה שפינו את עצמן באופן עצמאי, רק בגלל עתידם של הילדים ובני הנוער. כדי להבטיח להם חינוך, כדי לתת להם ביטחון והרגשה של ביטחון. קודם כל אנחנו צריכים להחזיר את התושבים הביתה, להבטיח להם ביטחון ואז להחזיר אותם הביתה ולתת מעטפת לצעירים כדי שיקבלו חינוך, כדי שיקבלו סביבה טובה לגדול ולגדל.

אני מודה לכם על היוזמה לקיים דיון כזה. אני הולכת לוועדה לזכויות הילד, כי יזמתי דיון שבני נוער וצעירים חושפים את עצמם בשמש ללא הגנה והשימוש לא מושכל באינדקס קרינה. אז אני מאחלת בריאות לכולם ושהביטחון יחזור לאזור הצפון והצעירים והמשפחות יחזרו לביתם. תודה רבה לכם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה לך. שלום לחברנו וסגנו, טוב לראות אותך. אביחי שטרן ראש עיריית קריית שמונה, ממש טוב שאתה כאן. וסגנו, יהודה חיים. גם נפגשנו ועשית לי סיור בעיר, התנצלותי הכנה. אבל אני שמחה ששניכם כאן.

אנחנו שמחים להיות כאן. תודה על הדיון החשוב.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש מוערך. אנחנו ניתן לפורום 1701 להציג קודם כל את הדוח שלו. כל מי שהגיע גם מהפורום חשוב לי לשמוע את קולו. אז אני סומכת עליכם לנהל את הזמן, שנשמע גם את הרשויות וניתן כמובן לראש העיר לדבר. אנחנו נשמח לשמוע את הדוח שלהם. תודה רבה לכם קודם כל על יוזמת הדיון. תודה לכם על העבודה הנפלאה, אמרתי את זה לפני כן. הבמה לרשותכם.

(הצגת מצגת)

זה לא פעם ראשונה שיוצא לי לדבר ישר אחרי משפחות החטופים. ויש כמה דקות של סערה רגשית שצריך להתאושש ממנה. אני יכול להגיד שזה מבלבל אותי בכל כך הרבה רמות לדבר אחרי משפחות החטופים. דבר ראשון בתור קצין בצבא המון שנים, עצם זה שיש אזרחים שלנו שנמצאים בידי חמאס זה אירוע שהוא בלתי נתפס בעיניי. מנוגד לכל ערך או כל אידיאולוגיה שגדלתי וצמחתי עליה. ובהיבט השני, במצב שבו אנחנו נמצאים כתושבי הצפון, כשבויים באיזה שהוא סחרור כזה, אני חושב שזה מאוד קשור.

אני יכול לתת לכם דוגמה עוד לפני שאני צולל לדוח. אלא דיוני שאנחנו מנהלים בינינו לבין עצמנו תושבי הצפון. אחד מהחששות שלנו שברגע שתהיה עסקה, ואגב, כל אחד מהאנשים שאני מכיר הוא בעד העסקה. חיזבאללה, כמו שהוא אומר, מפסיק לירות ואנחנו חוזרים הביתה, למצב ביטחוני כמו שהוא. זאת אומרת, יש פה מורכבויות מאוד מאוד משמעותיות. זה מכניס אותי לעוד בלבול, כי עצם הקישור בין התיישבות לביטחון זה משהו שאף פעם לא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל. זאת אומרת תמיד ההתיישבות היא זו שקבעה איפה הגבול עובר ואיפה הביטחון.

אז יש פה כל כך הרבה אנומליות מתוך הדבר הזה שעכשיו אני אנסה רגע לבנות את המסרים שאני רוצה להעביר תוך כדי דיבור ואני מקווה שזה יעבוד. דבר ראשון, באמת תודה על היוזמה של הדיון ואני מאוד מעריך את זה. לובי 1701 זה קבוצה של אנשים, תושבי הצפון, מאוד מגוונת. אני חושב שזה אולי אחד מהאירועים היותר יפים שאני ראיתי בצפון בשנים האחרונות. גליל מערבי עם גליל מזרחי, תושבי הערים, העיירות, מושבות, מושבים, קיבוצים, כפרים – כולם ביחד למען מטרה אחת: להחזיר את המציאות הביטחונית בצפון למצב שאפשר לחיות בה חיים נורמליים ורגילים.

אנחנו ב-7.10 בעצם מה שחווינו דבר ראשון זה תחושה עזה של פחד, שגרמה להרבה מאוד מהמשפחות פשוט לעזוב את הבתים. היום בדיעבד אנחנו יכולים להגיד, ואני מצטער שאני אומר את זה, שי, שלנו היה מזל שזה לא קרה אצלנו. ומפה אנחנו מנסים עכשיו לבנות מציאות אחרת, שמאפשרת לנו לחזור חזרה. אז פה יש את פירמידת מאסלו, מי שמכיר, הבסיס של הצרכים האנושיים זה ביטחון פיזי, ביטחון אישי ולמשפחה. ברגע שהדבר הזה מופר אנחנו לא יכולים לבנות שום דבר מעבר לזה. לא כלכלה ואנחנו לא מתעסקים בחינוך. אנחנו לא מתעסקים ברווחה ושום דבר שהוא טיפה יותר מעל הנושא של הביטחון והצרכים הפיזיים המיידיים.

אז אנחנו ייסדנו את הלובי. זה היה בתחילת המלחמה, כששמענו גם התבטאויות של שרים וגם של בכירים בצבא שאומרים שהרחקנו, הרתענו, הרגנו את חיזבאללה. ובעצם הקמנו לובי שהתפקיד שלו להדהד את הקול של התושבים ולוודא שאנחנו לא חוזרים למציאות ביטחונית כמו ב-6.10.

כאן אתם רואים את רצועת הפינוי. זה בעצם, זו רצועה שהיא מפונה. כל היישובים באדום זו רצועת ביטחון שהיא בתוך ישראל. לקח לנו הרבה זמן להבין שאנחנו צריכים להראות את זה ויזואלית. כי אצלנו ברור, צומת הגומא צפונה אין חיים. אבל אנשים שהם לא מהאזור היה קשה להם להבין את הדבר הזה.

אני חייב לציין, אגב, חברי הכנסת מיכאל ונעמה שאתם באמת מהבולטים שבאים לבקר אותנו. אנחנו מנסים כמה שיותר לייצר ביקורים וסיורים, כדי להראות את המציאות. ואני מאוד מודה לכם. זה נותן לנו כן איזה שהיא תקווה בנכונות של המדינה לחזור ולקחת אחריות על המציאות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זה צריך להיות מובן מאליו.

אז זו המציאות שבה אנחנו נמצאים. אגב, יש הרבה מאוד יישובים שהם לא מפונים והם חיים באותה מציאות. כי עמיר, שמיר, כפר בלום, כל היישובים האלה אין להם את השירותים ההכרחיים לקיום חיים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

הם גם במצב לחימה לכל דבר. הייתי שם וזה פשוט נורא להבין שהם צריכים לחיות והכול שם בלתי נסבל.

נכון. אני רוצה להגיד משהו. אביחי, אני שמח שאתה פה. אני חושב שהיום כל המרחב הצפוני מבין שאת התפקיד של קריית שמונה בתוך האירוע הזה. בלי קריית שמונה אין זכות קיום לאף אחד מהיישובים באזור. זאת אומרת, אני הייתי צריך להוציא כסף, הבנקים, אין כסף בכספומט. זה באמת ברמה הכי בסיסית. זו נקודה חשובה שכדאי להגיד.

אז מה אנחנו עושים? אנחנו מנגישים ידע לתושבים. הבנו שבעצם התושבים זקוקים, חייבים ידע בסיסי כדי לקבל החלטות רציונליות. היעדר ידע זה משהו שמשגע את האנשים. זה מה שאנחנו מנסים לעשות. כולל גם לצבא, חברי כנסת, תקשורת. דיברתי על הלובי הפוליטי חוצה מפלגות. אנחנו עובדים הרבה עם ניירות עמדה ומנסים להשפיע על גיבוש החלטות, כולל החלטת הממשלה עם התקציב שהוקצה. והרבה מאוד מהלכים שהם מעוררי תודעה ואקטיביזם אזרחי קונסטרוקטיבי שבאמת בא לבנות ולייצר פה מציאות חדשה.

אז ככה זה נראה. יש פה כמה תמונות שאפשר לעבור אותן מהר. אז רק בהיבטים של איסוף המידע: אנחנו מתחילת המלחמה יש לנו קבוצות שעובדות על איסוף ותיעוד של פגיעות וירי. אנחנו כל חודש מוציאים דוח חודשי, כל שבוע דוח שבועי. אנחנו גם עושים את זה כבר באנגלית, כי הבנו שיש גם צורך להראות את זה ברמה הבין לאומית. סתם פה, אפשר לראות דוגמה את מרץ לעומת מאי. אתם רואים את העלייה המשמעותית בירי של טילים וכטב"מים וכן הלאה. רק לפי זה אפשר לצייר את הגרף של ההסלמה שקורית בצפון. הסלמה מזדחלת כזאת שאנחנו לומדים לחיות איתה כל הזמן. משוואות הזויות כאלה שהרגנו בכיר, כמו שבוע שעבר, הרגנו בכיר בחיזבאללה, חטפנו, אני לא יודע אם מישהו ראה את זה. לדעתי מאז אפילו בלבנון השנייה לא היה ירי כזה מאסיבי לצפון. ואם אנחנו לומדים לנרמל את הסיטואציה הזאת ולחיות איתה אנחנו בבעיה מאוד רצינית.

הרבה מאוד פעילות, יש פה גם מתחם שהקמנו בעמיעד, כמו מחנה פליטים כזה שקיימנו שם הרבה מאוד אירועים. החברים פה, מתן ורפאל, אולי יוכלו לדבר על המאהל שהם הקימו פה בירושלים, שבעצם הציג והסביר פה בירושלים את כל הפעילות שאנחנו עושים. הרבה מאוד עבודה עם מכוני מחקר. גם רז נמצא כאן, אם הוא ירצה הוא יוכל לדבר גם על העבודה שלו ומה שהוא עושה.

לגבי החלטת הממשלה. תראו, יש את החלטת הממשלה צפונה. אני כתבתי, העתקתי את המטרות שלה. יש חמש מטרות. לפני שמדברים שם על חלוקת כספים יש להחלטה הזאת חמש מטרות: המטרה הראשונה היא הגברת הוודאות והבהירות עבור האזור, היישובים והאוכלוסייה המאוימת, תוך יצירת מוקד ברור לקשר עם הציבור. המטרה השנייה זה סיוע לשמירה ואיחוד היישובים המאוימים ואוכלוסיותיהם שפונו וקירוב האוכלוסייה צפונה, תוך שמירה על החוסן והשלמות ברמת הפרט, המשפחה והקהילה. הגברת הרציפות החינוכית, צמצום פערי למידה וסיוע לשיפור ההישגים הלימודיים של התלמידים.

שמעו, אנחנו לא שם. המטרות של התוכנית הזאת זה לשיקום. אנחנו לא מדברים בכלל עוד על צמיחה. אנחנו לא קרובים בכלל לדברים האלה. זה כל כך רחוק. אנחנו עוד מעט ניכנס זום אין לאתגרים שאנחנו חווים ביום יום. זה לא רק להקצות כסף למנהל, רכז רווחה לקיבוץ. צריך להבין, סתם, אני יכול לדבר בשם הקהילה שלי. אני יושב-ראש ועד הנהלה של קיבוץ שניר, הקהילה שלנו מפוצלת לקבוצות. יש לנו קבוצה שהתחילה לחזור לקיבוץ. לא מחכים למדינה. זהו, אנחנו כבר תשעה חודשים, אומרים לי אתה פועל להגשמת הביטחון בצפון. איך זה עובד לך? זה עובד לך טוב? מה אני יכול לעשות? אז אנשים מתחילים לחזור הביתה. אגב, בניגוד להנחיות פיקוד העורף וכן האלה. הם יכולים לחזור. אז הם מתחילים לחזור הביתה.

יש את האנשים שהחליטו שהם לא יחזרו בשנת הלימודים הקרובה. הקהילות מתפצלות. קהילה מאוד חזקה קהילת שניר. ברגע שיש כבר אינטרסים, אג'נדות שונות בקבוצות זה אירוע שהוא מתחיל להיות מאוד מורכב. אולי אביחי יוכל אחרי זה לדבר על קריית שמונה. אני מניח ששם זה על סטרואידים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אתמול גם היינו בדיון על חדרי המיון קדמי ונגישות לרפואה. אז כשאנחנו מסתכלים על מה שצריך לעשות זה לא רק במיידי כדי שאנשים יחזרו. חייב לייצר רגע איזה אופק של תקווה למקום הזה, כדי שנבנה אותו מחדש ויתיישבו בו מחדש. וזה כבר משהו שהמדינה גם ככה לא עשתה כל כך הרבה שנים. היום היא חייבת להבין שאין יותר למרוח.

אם נחזור לפירמידת מאסלו שהוא הציג פה קודם. אז חלק מהביטחון זה בדיוק זה, זה לדעת שיש לך שירותי רפואה זמינים לידך אם חלילה קרה משהו. עצם המחסור של זה, בלי קשר לטילים, זה כבר פוגע בביטחון.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון, נכון.

אנחנו פה לדבר על הצעירים. והצעירים שלנו, גם מקריית שמונה, משלומי, מכל האזור הפורה שלנו, הגיעו לעיר הגדולה. הגיעו לתל אביב, הגיעו לחיפה, לירושלים. אני רכז קהילה וחינוך במקצוע מטעם מועצת שלומי. הצעירים שלנו אין להם לאן לחזור.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אתה בקשר איתם?

אני רכז הקהילה, אני אחראי על כל המפונים של שלומי בירושלים. הצעירים שלנו כאן הבינו שיש להם איפה ללמוד, יש פה תחבורה ציבורית. יש להם עבודות בלי סוף, המשכורות גבוהות יותר. הכול קל יותר. עכשיו אנחנו שואלים, איך נגרום להם לחזור? בשביל מה נגרום להם להקים משפחה? מה אנחנו יכולים להבטיח להם? זו הסיבה שבאנו לפה היום.

צריך להגיד שהגירה שלילית מהצפון של צעירים היא תמיד הייתה. תמיד זה היה האתגר. מכללת תל חי שאני מייצגת אותה, אני אדבר אחרי זה, אחד הדברים זה תמיד איך משאירים את הסטודנטים שהגיעו. איך משאירים את בני המקום. ומן הסתם, מאז המלחמה זה הכפיל ואפילו עבר את הפי שתיים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אגב, בדיונים שעשינו פה על צעירים מפונים שזה היה כל מיני סוגיות של סטודנטים, אתה היית גם, וצעירים מפונים. הם אומרים חד משמעית שהם רצו להישאר בצפון. מלא אומרים התאהבנו.

אבל הם לא מצאו תעסוקה מספיקה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

התאהבו בקסם. ומה שאתה אומר זה נכון, הם אומרים במקביל - - -

כשהם מגיעים לפרקטיקה אז אין להם מה לעשות שם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בדיוק. הם אומרים גם את זה, אנחנו לא נוכל להחזיק את זה. כי once אני עזבתי את מטולה, עזבתי מקום אחר, אני לא יודעת איך אני חוזרת. וזה מה שגם שמענו פה כל הזמן. השאלה אבל אם אתה גם יודע להגיד לנו מה אתה שומע מנגד שאומרים לך זה יכול להחזיר אותי? לשמוע גם את המקומות האלה.

אנחנו יודעים שאם יהיה ביטחון מלא שנוכל לחזור לשקם את היישוב אנחנו נתחיל להילחם אחר כך על שינוי מהפריפריה. מכללת תל חי לא צריכה להיות מכללה.

היא כבר אוניברסיטה. גם על זה נדבר.

כמה שנים אנחנו נלחמנו?

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש. אני איתם, עם המכללה, אני חד משמעית באופן מלא חושבת שצריך.

הייתם רק עכשיו בדיון.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בכנסת הקודמת אני הייתי איתם בזה.

ועל חדר מיון קדמי ואחורי. זה לא עובד. כאילו, אם מזמינים אמבולנס לשלומי זה לוקח 25-30 דקות. זה לא נורמלי.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זה אובדן חיים.

כן. עבודות. המפעלים, החברות הגדולות, עוזבות את הצפון. הן לא מחזיקות אצלנו יותר. במיוחד עכשיו, בעקבות המלחמה. מפעלים גדולים שמייצרים עבדות לחו"ל הם הלכו והשכירו מקומות אחרים כדי לקיים את עצמם בלי שום דרך לחזור אחורה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון.

אין לנו דרך, עכשיו עם כל השכונות החדשות שכביכול רצינו לבנות אצלנו ביישוב או ביישובים מסביב, הצעירים לא יבנו. אין להם איך לקיים את עצמם, אין להם מקום עבודה אפילו.

תודה מתן. אני ממשיך. הבנו בלובי, אגב, זה לא רק הלובי, זה באמת אפילו ארגונים נוספים כמו מצפינים וארגונים נוספים. הבנו שאם אנחנו נמשיך לחכות לדירקטיבה מהמדינה איך הולכת להיראות המציאות יכול להיות שאנחנו נהיה בבעיה. התחלנו לעשות גם דבר ראשון ללמוד את המציאות ומה המציאות אליה אנחנו שואפים לחזור. וממש לעשות פעולות בשטח. אז מה שנראה כאן זה גם איזה מכתב שכתבנו והפצנו גם לחברי כנסת, תושבים. ואחרי זה סקר שביצענו בעקבותיו, על שכתוב העקרונות לחזרה או יישוב הגליל מחדש. איך אנחנו רואים מהם התחומים העיקריים שבהם צריך לעסוק. זה עוד היה לפני החלטת הממשלה. כשבעצם מתחלקים לשני חלקים עיקריים: אחד זה הצבאי והשני אזרחי. כמובן הצבאי הוא הרבה יותר בסיסי, מהותי. וזה לגמרי באחריות המדינה. בלי הכוונה או בלי דירקטיבה מסודרת גם לצבא וגם לראשי המועצות אנחנו נמשיך להתנהל בחוסר ודאות ואיזה שהוא סוג של בלבול. אז גם היבטים של הגנה, גם היבטים של הרתעה. בהיבט האזרחי, שגם הוא קשור לביטחון, אז יש פה גם כן מיפינו מהם התחומים העיקריים שצריכים לעסוק בהם.

כך זה נראה בעצם חלק מתוצאו הסקר. אתם רואים, ענו על הסקר כמה מאות תושבים מפונים ולא מפונים. כך זה נראה לפני הפינוי, כך זה נראה אחרי. מפונים בכל הארץ. כמובן לא הגעתי עד אילת, אבל יש גם שם מסה קריטית של אנשי קריית שמונה ועוד.

אתם יכולים לראות שאלות ששאלנו את האנשים והשארנו את היכולת לענות יחסית פתוחה. "מהם המהלכים הצבאיים והמדיניים החיוניים להחזרה?". כאשר כמובן התקפה צה"לית לתוך לבנון עד הליטני והבטחת החלטה 1701 על ידי כוח רב לאומי זה בטופ מבחינת התושבים. אחרי זה התעסקות בהגנה והקמת מוצבים בסיסיים על קו הגבול ואז התקפה מוגבלות. זה ככה רק נותן כיוון.

אני רק אגיד אורי, כדי לחזק את מה שאתה אומר, שגם במרכז הידע, בסקר מצב התושבים שנערך בפברואר, במה יחזיר אותך, ההחלטה 1701 זה באחוזים גבוהים לפני כל הסוגיות האחרות.

אני אוסיף רגע, לובי 1701, אנחנו לוקחים את החלטה 1701 כאיזה שהוא, כן, כאיזה שהוא case study שלא הצליח. המטרה שלנו היא להגיע למציאות ביום שאחרי, למרות שאני כבר לא מאמין שיש כזה דבר. אני חושב שאנחנו כבר ביום שאחרי. אנחנו צריכים להגיע למציאות שהחלטה כזאת יודעת להיאכף בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית ולא לאפשר להגיע למצב כמו שהגענו.

אז לגבי רכיבי הביטחון ביישוב, מבחינת האנשים, אז זה גם כיתות כוננות עם יכולות של מסוגלות ואמל"ח וציוד וכן הלאה. הקצאת משאבים נוספים לשירותי חירום. כולנו ראינו את השריפות ואת המעורבות של כיתות הכוננות כיבוי כאשר מטוסים לא יכלו להגיע בגלל הנחיות של הצבא. מי שנשאר בסוף בפרונט זה החבר'ה של כיתת כוננות קריית שמונה, כפר גלעדי, שניר ועוד. אז זה היבטים מאוד קריטיים ומאוד חשובים.

הכשרה והכנת המגורים לחזרה למציאות חדשה בצפון. פה דברים שקפצו לנו זה שרוב הבתים לא ממוגנים. זאת אומרת הרבה מאוד מהבתים לא ממוגנים. ודבר שני, אחוז מאוד נמוך של התושבים מרגישים שהאזור שלהם לא נצפה והוא בטוח. אז זה קשור לתחושת הביטחון וליכולת אחרי זה לחזור.

שיקום ופיתוח חוסן בקהילה. כאן by far אולי ההיבט הכי משמעותי שקפץ זה הכפלת תקציב בריאות אזורי ושינוי מערך השירותים הרפואיים בצפון. בזה נגיד קריית שמונה כמרכז זה חייב לקרות. זאת אומרת זה משהו שאחרי זה יעזור לנו גם להחזיר את האנשים.

פה יש, אני מראה פה איזה שהיא עבודה שעשינו, ממש בקצרה. שיתוף פעולה עם החממה החברתית בטכניון.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בטח, של מירב אהובתנו.

שמירב הובילה. היא לא יכלה להיות פה היום, אז היא ביקשה ממני. אז יש פה באמת שותפים גם ממכוני מחקר ואוניברסיטאות נוספות, עם מוסד שמונה נאמן, אוניברסיטה העברית ועוד. אז דבר ראשון שעשו זה בעצם לייצר המשגה, להבין רגע מבחינת ספרות מדעית איפה, מה זה המצב הזה שאנחנו נמצאים בו? זה עוזר גם לנו כתושבים להבין בכלל מה זה הסיטואציה הזאת.

אז דבר ראשון מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר לא צריך להרחיב על זה יותר מידי, אבל זה חילול המרחב בשלושה קני מידה. אחד זה השכונה, הבית, הממ"ד והגוף.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מבחינת ממ"דים, מיפוי, הרבה גם אין מיגון.

אז ראית, הראיתי בסקר שלנו עלה שפחות מ-30% אומרים שיש להם מיגון בבית. אבל אני יכול להגיד לכם שברגע שאנחנו מתחילים לחשוב איך אנחנו נועלים את הדלת של הממ"ד זו כבר שאלה שמערערת אותנו בצורה מאוד מאוד משמעותית. האם יש לי את הקרש הזה עם החור.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בגלל מה שקרה ב-7 באוקטובר. נכון, חד משמעית.

בטח.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לא, אני גם אומרת שיש ביטחון ממשי ויש תחושת ביטחון. ממ"ד הוא לא פעם שני הדברים, אבל מאוד חשוב התשובה.

בסוף מה שעזר ב-7 באוקטובר זה שצה"ל נכנס לאירוע. אנחנו לשם לא רוצי, אנחנו לא ניתן לזה להגיע. זו בדיוק הנקודה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון.

ואז דיברנו על רצועת הביטחון. אתם יכולים לראות פה, דרך אגב, את ריבוי הרשויות, במרחב. שהמלחמה בעצם רק העצימה, כמו שמירב אמרה קודם, רק העצימה את האתגרים שחווינו עד עכשיו. ובאמת אני לא מקנא בראשי רשויות. כי כל ראש רשות, בהיעדר דירקטיבה מהמדינה צריך להחליט ולקבל החלטות שמתאימות לרשות שלו. ואז יש פתאום הבדלים מאוד מהותיים בין קריית שמונה למועצה אזורית גליל עליון, למבואות חרמון, למעלה יוסף. וזה מה שבאמת גורם בסוף לבלבול של התושבים ולהבנה מה אנחנו הולכים לעשות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

גם פה המדינה יכלה לנהל את זה אחרת לחלוטין.

לגמרי, נכון. עכשיו, כשאנחנו מדברים על תהליך השיקום גם פה אנחנו רואים שלושה שלבים. אז דבר ראשון זה שלב החירום, זה מה שחווינו בבריחה. בסדר ב-7 באוקטובר. הכול היה מבולבל, חוסר ודאות, היעדר תחושת הביטחון. ברדק. בעצם השלב הבא זה שלב שבו אנחנו נמצאים ועוד מעט אני אדבר עליו טיפה. כאשר בסוף אנחנו רוצים להגיע לשלב הבנייה מחדש והחזרה.

אנחנו תקועים בשלב המעבר. גם פה, אני חוזר רגע למדינה. בהיעדר דירקטיבה מהמדינה אין לנו מושג לאן אנחנו הולכים. אנחנו הולכים למלחמה, כן או לא? בסדר, אני לא מצפה שהמדינה תשתף אותנו בתוכניות המבצעיות האופרטיביות. אבל שייתנו לנו להבין רגע לאיזה כיוון אנחנו הולכים. לא הולכים למלחמה? סבבה, בואו נרשום את כולם לבתי הספר בגליל. אבל אנחנו חייבים לדעת מה קורה. כמובן שוב פעם, אני חוזר אל הביטחון. הייתי אומר, החבר'ה שלי פה יהרגו אותי, נכון מתן? כי לחזור למצב כמו שהוא עכשיו זה כמעט בלתי הגיוני.

בסוף אנחנו רואים, אנחנו רוצים לחזור למקום שהוא טוב יותר ממה שעזבנו. כדי לעשות את זה צריך להגדיר בצורה מאוד ברורה מהם המוקדים העיקריים שבהם צריכים להשקיע את כספי הממשלה. כאן אני חוזר חזרה להחלטת הממשלה. לנו יש תחושה שבעצם מה שנעשה שם זה חלוקה שוויונית שאף אחד לא יכעס יותר מידי. לעומת באמת להגדיר מהם מנגנוני השיקום והצמיחה הכי מהותיים, כדי שיאפשרו לנו לייצר מציאות טובה יותר. זה לא נעשה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אגב, סליחה שאני נכנסת לדבריך.

החלטות אמיצות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מאוד אמיצות. אבל הזדמנות של המדינה גם לעשות דברים שהיא גם התחייבה אליהם כמו התוכנית מול מבנים חשופים לרעידות אדמה. כל המקומות האלה שאם כבר אז ההתחדשות יכולה גם באמת לטפל באותה סכנה שהיא סכנה בטיחותית ובביטחון אצלכם. על השבר. כן.

זאת הזדמנות של המדינה לקחת את כל התקציבים שלה מכל הרשויות ולהעמיס אותם ביחד ולעבוד ביחד.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לאגם, לעשות משהו משותף. נכון, אבל אני גם אומרת שהסיפור של הימנעות מהכרעות ואפילו נגד היד הקפוצה הזאת, הדברים שהם החובה הבסיסית. הרי בוא, גם הסיפור של השבר הסורי אפריקאי זו גם בעיה שיכולה להיות אסון לא הייתי מקלה בו ראש.

אני חושב שקריית שמונה, הראשון, חיזוק מבנים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אגב, בסיור הראשון שלי אצל אביחי הוא סיפר לי על זה וישב איתי על הסיפור של עמידר ועל הדירות.

פיקוד העורף הודו, לצערי אנחנו עדיין באותו מצב שם, עד היום.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון. אז אני אומרת שמה שהראית, המצגת, אני חושבת אוקיי, אם כבר תיקון, בואו נעשה את התיקון.

זה בלתי אפשרי. פיקוד העורף הודו בוועדת חוץ וביטחון שהמבנים שהם הולכים לבנות בכל יישובי הצפון לא יעמדו ברעידת אדמה. הם אמרו את זה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אז אני לא מבינה.

זו בדיוק הנקודה. ואז צחקנו ואמרנו, ב-2018 רציתם לתת 5 מיליארד לטובת חיזוק מבנים וממ"דים, לא נתתם כלום בפועל. היום עלות הפינוי היא מעל 8 מיליארד שלא היינו צריכים לפנות. עכשיו, להחזיר אותנו לממ"ד שלא מגן עלינו מפני בורקאן. זה טיל של חצי טון חומר נפץ. זה אומר שאנחנו לא מוגנים בבית, גם מטילים וגם מרעידת אדמה. אז על מה נסתמך?

שיתנו לך בית בירושלים במקום בשלומי.

אני מאמין שזה מה שיקרה בסוף. בגלל זה אנחנו פה. איך אנחנו משכנעים את הצעירים שלנו לחזור, להביא ילדים, להישאר בצפון. לפתח אוניברסיטה. להתחיל להתמקד לסדר עבודות. חינוך.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

צריך להיות מאבק שהוא כבר לוקח בחשבון עוד 30שנה.

ישבו ועד המורים ואמרו איך אנחנו נלך וניקח אחריות על הילדים שלכם במסגרות החינוך. מה? ניתן להם להסתתר מתחת לחלון? אין מיגון, זה לא עובד. לא על זה אנחנו בונים. ביטחון מלא זה להרחיק את חיזבאללה מעבר לליטני באזור חיץ מפורז שצה"ל שומר עלינו. לא צרפת, לא צבא לבנון ולא אף אחד שאנחנו לא סומכים עליו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה.

יש לי פה עוד כמה סליידים ואני מסיים. רק להציג חלק מתוצאות הסקר שעשתה מירב עם שמואל נאמן. אז פה, ענו פה יותר מ-700 תושבים על הסקר. שאלו אותם מגוון רחב של שאלות, בחרתי כמה כדי להציג לכם את התחושות. אז דבר ראשון שאלה: באיזה מידה אתה מסכים עם המשפט הבא: סומך על המדינה שתעשה כל מאמץ לחזרה מהירה ככל האפשר של התושבים. 1 זה לא מאמין ו-5 זה מאמין. אז אתם רואים פה את ההתפלגות. רוב התושבים לא מאמינים שהמדינה תעשה מאמץ כדי להחזיר אותם כמה שיותר מהר.

מצד שני, אמון בהתארגנויות תושבים כמו הלובי, כמו מצפינים, כמו נלחמים על הצפון. אז באמת יש הרבה מאוד תמיכה מקרב התושבים בהתארגנויות האלו. אותו דבר במנהיגות מקומית. נעמה, את דיברת על זה קודם. באמת המנהיגות המקומית, זה מה שאנחנו גם כהתארגנויות התושבים, באמת שמים את הפוקוס. אנחנו רוצים לראות את המנהיגות הזאת לוקחת את ההחלטות האמיצות שהמדינה לא מצליחה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תנסה לתת לנו רק פרטים, כדי שבכל זאת נגיע גם לכל הארגונים.

בסדר. אז בואו נדלג. אני סיימתי פה. עד כאן זה התוצאות של הלובי וגם בעצם המחקר שותף עם מוסד שמואל נאמן והטכניון.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אז קודם כל מרשים מאוד. ואני מקווה שזה גם ילווה אותנו בהמשך מבחינת משרדי ממשלה. פנו אליכם? רק כדי לשאול, מישהו נעזר בידע שלכם להתייעץ?

כן.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אוקיי. זה חשוב לדעת. איזה משרדים?

אז גם בהחלטת הממשלה נתנו לנו את האפשרות להגיב. עשינו עוד עבודה עם משרדים אחרים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אז קודם כל משמח אותי לדעת את זה. לפני שאני ממשיכה עם הארגונים הנוספים, אני מצטערת גם מהרשויות, חשוב לנו לשמוע רגע את הקולות. אני רוצה לתת לראש עיריית קריית שמונה שהגיע לכאן, לדבר ולהגיב.

אני לא רוצה באמת לקחת את הזמן של החבר'ה הצעירים והלובי שיזמו את הדיון המאוד חשוב הזה. אני חושב שגם ראוי להערכה ההתארגנות הזאת, שהיופי פה שזה באמת לא בא מלמעלה למטה, אלא הפוך, מלמטה למעלה. הם יוזמים, הם מובילים, הם התאחדו פה כל אזור הצפון, בלי ימין, שמאל, מפלגות. במטרה אחת: להחזיר את כולם הביתה. ואני חושב שקודם כל מגיע להם שאפו ענק. אני מאוד גאה בהתארגנות הזאת.

אני רוצה להגיד שדווקא ציינו פה את הסקר עם מכון ויצמן והוזכר פה גם מחקר שנעשה עם מכללת תל חי, עם המכון מחקר של אשכול גליל מזרחי. והנתונים אצלנו הם מדאיגים מאוד ואולי מחזקים את כל מה שהוצג פה. אם אנחנו נעסוק ספציפית בנושא הצעירים של קריית שמונה אז במחקר שאנחנו ערכנו ואני חושב שהוא מאוד מאוד משקף ואמין, בסוף הנוהל הוא זה שאלונים שנשלחו לבתי אב, לפי פילוח ומדגם מייצג של האוכלוסייה. 730 שאלונים כאלה. ולצערי ממנו עולה תמונה, קודם כל 46% שוקלים בכלל את חזרתם לקריית שמונה. זה נתון שכבר פורסם. מתוך אותם 46%, אם אנחנו נפלח רגע את הצעירים, שזה נושא הדיון שלנו, אז 67%, 67%, הרבה יותר מחצי מהצעירים בגילאי 18 עד 40, לא מתכוונים לחזור. וזה בדיוק הדברים שהציגו פה. גם ככה הייתה הגירה לפני. הצעירים לא היו חוזרים לפריפריה - - -

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

שאגב באים וגם מגדלים משפחות צעירות, גם החלק הזה, שהוא חלק של השתייכות, מערכות חינוך והכול.

זה בדיוק. החבר'ה שגם ככה היה קשה גם בימי שגרה לעצור אותם. בסופו של דבר, מה לעשות? פריפריה כפריפריה, יש פחות שירותים, פחות הזדמנויות, פחות תעסוקה. כל מה שתואר פה הוא נכון כפליים. היום הם נמצאים כבר תשעה חודשים במרכז. פתאום מגלים שתעסוקה היא לא צריכה להיות השכר הממוצע במשק, היא יכולה להיות הרבה יותר. ולא אופציה אחת, יש לך פתאום חמש, שש, שבע אופציות להחליט איפה אתה רוצה לעבוד. ואתה מגלה שהתחבורה הציבורית היא כל חמש דקות רכבת קלה ומונית שירות ואוטובוס של דן ואוטובוס של אגד. אלה דברים שאנחנו רק יכולים לחלום עליהם בפריפריה. להגיע למכללת תל חי שהזכרנו קודם, זו נסיעה של חמש דקות מקריית שמונה למכללת תל חי. לאוטובוס לוקח 40 דקות נסיעה של חמש דקות. כי אין מספיק אנשים, הוא צריך לעשות מאסף בכל היישובים והקיבוצים. זאת אומרת, תראו רגע את הפערים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מזכיר לי את קו 37 בחיפה.

זה הרבה יותר גרוע, תאמיני לי. בחיפה עוד יש הרבה קווים. אבל זה באמת, זה בערך המציאות. אפילו הדברים היום יומיים. לרדת לגן משחקים עם הילד. אתה לא יורד לנדנדה ושתי מגלשות, אתה יורד לפארק שאתה יכול להעביר יום שלם. ואם אתה רוצה תור לרופא אתה לא מחכה שלושה חודשים שיישלחו אותך לבית חולים רמב"ם או בית חולים פורייה. אתה מקבל אותו תוך יומיים שלושה ליד המלון. את הדברים האלה בסוף הם מצפים שאנשים יחזרו למציאות שהייתה לפני? אז הם לא יחזרו להיות אזרחים סוג ב'. צריך לתת להם יותר ממה שיש במרכז, כי אחרת הם יישארו במרכז. בטח כאשר מדובר בזוגות צעירים ואנשים צעירים שבסוף זה העוגן של כל יישוב, כי הם קובעים את החיים שלהם. הם בונים את הבית שלהם, את הילדים שלהם. ומה שחשוב בשלב הזה זה קודם כל תעסוקה, מגורים וקהילה. שלושת הנושאים האלה ראינו אותם עולים בכל הסקרים, גם אם זה תל חי, גם אם זה הטכניון, גם אם זה השאלונים שהעבירו לאנשים. אלה העוגנים שעולים בכל מקום. ושלושת העוגנים האלה חסרים אצלנו.

אם אנחנו נתמקד רגע רק בנושא הצעירים אנחנו חייבים לקחת את שלושת העוגנים האלה, לחזק אותם, לאפשר גם לצעירים. אם אנחנו מדברים על קהילות, בעיר אן היום את המודל הקהילתי. אני חושב שה-7 באוקטובר גרם לכולנו לראות כמה חשוב הקהילה. אם אנחנו רוצים לקחת זוגות צעירים ולייצר קהילות אז אנחנו גם צריכים לאפשר להם מגורים כאלה. היום אין שום דבר כזה. היום יש לך תעדוף אולי לבני מקום. לשמחתי גם עכשיו העלו את זה ל-60% תעדוף לבני מקום. אבל אף אחד לא מסתכל רגע איך אני בסוף נותן לאותם בני מקום גם את הקהילה שלהם ולהיות באותם מתחמים שלהם, עם הצרכים שלהם, עם הגנים שלהם והחינוך שלהם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ולייצר אלטרנטיבות כדי להביא התארגנויות של צעירים. קהילות. המדינה גם יכולה להגיד אוקיי, פה נחשוב מחוץ לקופסה ונייצר איזה שהן הטבות לקהילות שמתארגנות.

זו בדיוק הנקודה. צריך לחשוב מחוץ לקופסה, צריך להביא תוכנית גרנדיוזית שעד היום לא עשו אותה. כי עד היום כל התוכניות שעשו לא עזרו. בטח לא גרמו לנו לצמצם את הפערים מהפריפריה למרכז. ואם רוצים לגרום לזה לקרות אנחנו נצטרך להביא משהו שלא היה עד היום. וזה צריך להיות לא תוכנית שחשבנו עליה עד היום, תוכנית הרבה יותר מקיפה, הרבה יותר רצינית. עם דברים לטווח המיידי. שהתושבים האלה שיחזרו יראו מחר בבוקר בעין ויש דברים שמה לעשות מטבע הדברים לא יראו אותם מחר בעין. בל הם יצטרכו לדעת שהם קורים שם.

דיברתם פה על התחדשות. התחדשות עירונית זה סופר חשוב. זה גם אולי המפתח לקהילות. אבל הממוצע של זה זה 10 שנים. אם מישהו חושב שיחכו 10 שנים כדי לחזור לראות את ההתחדשות הזאת זה לא יקרה. אני צריך דברים שהם יראו אותם מחר בבוקר כשהם חוזרים הביתה. עזבו רגע את היום שאחרי. בואו נדבר רק על אירוע החזרה. אף אחד לא מדבר איתנו היום על החזרה. נכון להיום ההצעה שאושרה על השולחן למעשה היא עד ה-31 באוגוסט. למה 31 באוגוסט ולא 1 בספטמבר? כי ב-1 בספטמבר היה צריך להתייחס לשנת לימודים. זאת אומרת לא מספיק החבר'ה הצעירים והמשפחות הצעירות והילדים עכשיו בחוסר ודאות מתי הם חוזרים הביתה ואיפה הילד ילמד שנה הבאה. גם כאשר כבר מנסים כביכול לתת ודאות, להאריך את הפינוי, זה עד 31 באוגוסט. ומישהו חושב-31 באוגוסט יגידו לנו לחזור וב-1 בספטמבר נפתח שנת לימודים?

האירוע הזה עצמו, החזרה עצמה, זה אירוע שהוא גדול על עיריית קריית שמונה והוא גדול על מועצה אזורית גליל עליון ומבואות חרמון. זה אירוע של מדינה. ואם בפינוי המדינה לא הייתה, מצופה שלפחות בהשלמה של הפינוי, הפינוי מסתיים בחזרה של האנשים. הוא לא הסתיים. שלפחות בחזרה המדינה תהיה שם. אבל בינתיים לא רק שהמדינה לא נמצאת שם, גם גופים שהיו תחת האלונקה, ואני אתן דוגמה: פיקוד העורף. אני כדי לפנות את התושבים קיבלתי 200 אוטובוסים מפיקוד העורף. היה לי גדוד של חיילים שעזר לי עם מוקד טלפוני לפנות את האנשים למלונות. ללוות אותם בהסעות, להיות נציגים קולטים במלונות. פיקוד העורף כבר לא פה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

גם ראינו אותם. נכון.

פיקוד העורף כבר לא פה, הוא יצא מהאירוע. מי עוזר לי בחזרה?

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

למה הוא יצא מהאירוע?

סיים את תפקידו להבנתי. חזר חזרה למסלול האימונים והכנות לשגרה. ברור לכולם, דבר ראשון לא נגמרה המלחמה, לא נגמר הפינוי. הפינוי מסתיים, ההליך הזה מסתיים עם החזרה. ואם מישהו חושב שמדברים על המלחמות הבאות ואיך נערכים יותר טוב לפינוי. חבר'ה, אם רוצים להיערך יותר נכון לפינוי, הפנוי מסתיים עם חזרה. אנחנו עדיין בפינוי.

אנחנו לא נשתפר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

קודם כל תודה רבה אביחי על הדברים הנוקבים. אני רק רוצה להוסיף כאן בקשה לנו, לסיכום הדיון, אני רוצה לבדוק את זה. אם אפשר לבדוק עם רשמת האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה, האם אפשר לייצר מודל שמתחבר לבני מקום. בטח בערים כמו שלומי, קריית שמונה וכאלה, של התארגנות קהילתית למגורים. זה יכול להיות מעניין. בין אם זה שכירות ארוכת טווח ובין אם זה התארגנות קבע.

יש תעדוף בשיווק מגרשי בני ביתך לבני המקום. על שיווק מגרשים זה מה שהוא אומר שזה יותר מאוחר. יש תעדוף בתוכניות מחיר למשתכן ותוכניות אחרות. מה שאין מספיק בקריית שמונה. זה מה שנקרא קבוצת רוכשים וקבוצת רכישה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כן, אבל זה הרשמת. זה הרשמת יכולה.

לא, הם יכולים להקים את זה היום. צריך לעזור להם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זה בדיוק תפקיד הרשמת. רשמת האגודות השיתופיות במשרד הכלכלה בין היתר, אם אני מבינה נכון, היא אמורה גם לסייע להבנת איזה הליכים רישומיים משפטיים.

אגודות שיתופיות לא נמצאות בהתיישבות העירונית, היא בעיקר בהתיישבות הכפרית. אנחנו אין לנו אגודה שיתופית.

בדיוק. זה לא רלוונטי להתיישבות עירונית.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בגלל זה שאלתי את זה.

בטח שרלוונטי לערים. למה לא רלוונטי לערים?

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני רוצה לבדוק את זה.

כי אין לנו אגודות שיתופיות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אנחנו בכנסת הקודמת הצלחנו להכניס, אלון, רגע.

זה תחת משרד ההתיישבות. אלא אם כן אנחנו רוצים להעביר את הערים קריית שמונה ושלומי למשרד ההתיישבות. לזה אנחנו לא נתנגד, יש להם הרבה תקציבים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

סליחה, למה אתה נכנס לדבריי? אני אתן לך את רשות הדיבור, לא אתה נותן לי את רשות הדיבור. אני רוצה להזכיר שכנסת קודמת בוועדת הכספים אני הצלחתי לשים ברפורמה של תיקון עידוד חוק השקעות הון. גם אגודות שיתופיות בתוך ערים, בוועדת כספים. אז אנא מכם, כשאני בודקת שאלה, אני רוצה לבדוק. האם זה שלילי לבדוק? אנחנו רוצים קהילות מאורגנות בתוך הערים הללו. וממש הגדרתי: שלומי, קריית שמונה וערים נוספות. ואם אי אפשר נבין אם אפשר לעשות. אבל חברים, אנחנו צריכים לאפשר גם לצעירים להתארגן יחדיו. זוגות צעירים. הסיפור הקהילתי הוא סיפור דרמטי. של לא להיות לבד בתוך מרחב ולא להגיע מנותקים.

אם זה גם אי אפשר אז אולי שווה להגיש הצעת חוק בנושא, ואלון, אתה גם מכיר את הנושא.

הערה. אני גם לא יודע אם יש לי את הפתרון. אני רק שם את זה רגע למוחות החושבים באמת. אנחנו בוודאי רוצים לתעדף זוגות צעירים וזה חשוב ויש תעדוף של 60%. אבל גם צריך להבין, מהצד השני אנחנו גם רוצים לקלוט קהילות חזקות. אני יכול לתת דוגמה של מנכ"ל מיגל, אורי מכיר אותו מצוין. התעקש לגור בקריית שמונה. בסדר? הוא לא זוג צעיר, הוא לא מחוסר דיור. הוא התעקש לקנות בית בגריית שמונה. הסיכויים שלו לזכות בבית, גם ככה ההיצע הוא הרבה יותר נמוך מהביקושים. ואז יש 60% תעדוף לזוגות צעירים, ובצדק. חבר'ה מבוססים יותר, אמידים, שגם אותם אנחנו רוצים בעיר. מנכ"לים של חברות, שהם נמצאים בעמדות מפתח, גם אותם אני רוצה לקלוט. והוא אין לו סיכוי היום בגלל התעדוף הזה לזכות. וצריך לראות איך מייצרים מתווה.

יש לו 40% אפשרות לזכות. אבל עיר שלא טובה לבניה לא טובה - - -

לא, אני לא אמרתי. בגלל זה אמרתי אני לא יודע את הפתרון. זה לא צריך לבוא אחד על חשבון השני.

עיר שבניה לא נשארים, אין, אף אחד אחר לא רוצה לבוא.

בטח אחרי משבר כזה שתהיה הגירה אנחנו נרצה עוד יותר לקלוט גם, בוודאי בני מקום. אבל גם אנשים שהם היום לא בני מקום ורוצים לבוא ולהשתקע שם. בוודאי אוכלוסיות חזקות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

חד משמעית.

וצריך למצוא מנגנון גם להם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בני מקום לבד יהיו חזקים יותר כשיש להם קהילה. זאת אומרת, האינטרס שלנו לחזק את בני המקום.

לא אמרתי אחד על חשבון השני, אמרתי בנוסף.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אתה יודע, אני פעם כתבתי בספר שלי מבנה שנקרא עוצמה פנימית ועוצמה חיצונית. אם מישהו חושב שיישוב יצמח כי הביאו כסף מבחוץ ועמותות מבחוץ ומתיישבים מבחוץ – כל זה ילך לפח. התורמים ייעלמו והאנשים ייעלמו. אם מישהו אומר אני אי בודק ואני לבד, אני צריך רק את עצמי ולא רוצה אף אחד, גם זה לא יעבוד. זו עוצמה פנימית. עוצמה פנימית שחוברת לעוצמה חיצונית. זאת אומרת, בני המקום בהנהגה מקומית שמנהיגים את הקהילות בנחישות ומנהיגים את החזון ופותחים דלת לחדשים. והחדשים באים בגובה העיניים ובשותפות ולא בפטרונות ובונים קהילות משותפות. אז כל התפיסה הזאת היא בעצם אומרת כן תן עדיפות לאדם שנולד וגדל בקריית שמונה, כי זו זכותו ומגיע לו. כפי שאנחנו עושים בבן ממשיך או במכרז להרחבות לבני מקום של יישובים כך אנחנו עושים במגזר העירוני. ושומרים מקומות לחדשים. אבל ביום שיהיה בני מקום חזקים, בני המקום שחזרו הביתה ואוהבים את היישוב שלהם, גם חדשים יבואו. זה מה שקרה לי בירוחם.

חד משמעית. שלא יישמע אחרת. חד משמעית מיכאל. אני רק אומר צריך למצוא גם מקום לאוכלוסיות כאלה. בטח אם זה חוקרים, אם זה מנכ"לים. מחר יש אוניברסיטה, אנחנו רוצים את החוקרים בעיר? איך אתה נותן תעדוף לחוקר?

אז הוא מגיש ל-40%.

אין לו תעדוף, זה מה שאני אומר. הסיכוי שלו מאוד נמוך.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני מיד עוברת גם למירב מפורום ארלוזורוב, בוודאי, כולם חד משמעית ידברו. אבל יש פה פשוט חברי כנסת. אז אלון, ברשותך, צבי הגיע לפני. אלון שוסטר, בסדר.

מכיוון שעלה נושא האגודות השיתופיות ואני קצת מכיר את העניין. ברור שרשמת האגודות יש לה say, התחום הוא ממש לא רלוונטי רק למרחב הכפרי. וקרה שהכפר הישראלי בעיקרו הוא נוצרה שם שותפות ועל אגודות. אבל יש אגודות, אגד אגודה שיתופית. ברור שזה רלוונטי.

ראש העיר, אני חושב שכאשר מתחילים לחשוב, וטוב שפה זה מתחיל לקרות, מה, איך מתמודדים עם השקע הדמוגרפי האדיר ועם האתגר העצום של הקדנציה הבאה נקרא לזה, אולי הקדנציות. אין לי ספק שאחד המסלולים שצריך לבחון אותם ברצינות זה קבוצות. קבוצות יכולות לבוא בארגונים שונים. אני חסיד של אגודה שיתופית, של דמוקרטיה פנימית, של יכולת לראות חיים אינטגרטיביים. ואז המדינה תצטרך לחשוב האם היא מוכנה לתת יתרון , נקרא לזה יתרון לגודל, כשבאה קבוצה. האם ייכנסו שם גם אנשים שהם לא עדיפויים כפרטים. למה? משום שבאים מספר גדול. עם התארגנות וכו'. אני מאמין מאוד במהלך הזה. וכמובן צריך להיות אורגני לעיר, עם איזון נכון, כמו שאמר מיכאל, בין העוצמה הפנימית לחיצונית.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בדיוק. אם זה עם בני מקום זה מדהים. נכון. אני מסכימה איתך מאה אחוז. ופשוט גם ראיתי את הקהילות האלה מתהוות בכל מיני מקומות. אני חושבת שהמדינה יכולה לעזור להם ולהבין שיש למדינה ערך בלהשאיר אנשים שגדלו בשלומי והתפתחו והלכו ללמוד והכול, להשאיר אותם במקום. אבל גם לתת להם איזה שהיא מעטפת. להגיד בעצם אתם לא לבד. יש לכם עוד אנשים בחתך גיל שלכם. במציאות שלכם או המשפחתית או התעסוקתית. זה ייתן עוגן. ואנחנו צריכים לתת לכם עוגנים.

תודה רבה.

אפשר להקים קהילות צעירות. ויש קהילות ובני מקום ומקימים את זה או כשותפות או כעמותה מקומית. עשינו את זה. אבל חשוב שנשמע פה עוד ארגונים. לאפשר לכל הקולות להישמע.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מיד פורום ארלוזורוב וכולם. רק מירב, פשוט בגלל שהיא צריכה ללכת וענייני תחבורה ציבורית לצפון.

למרות שנאמר שיש רכבת לקריית שמונה זה עוד לא באמת קרה. לכן זה באמת קצת מאתגר. אז סליחה, אני אצא ב-12:00. אני ממש מודה לכם. אני מתחברת לכל מה שאורי אמר קודם. ותודה לכם. אני לא מייצגת את אחד הפורומים האזרחיים, אני מייצגת את מרכז הידע של מכללת תל חי, אוניברסיטה בהקמה, ואשכול גליל מזרחי. זה בעצם הגוף היחיד שקיים כרגע בארץ שמשלב אקדמיה ושלטון מוניציפלי. אנחנו מרכז מחקר בעצם בשירות השלטון המוניציפלי. במקרה שלנו 18 רשויות של אשכול גליל מזרחי. והרעיון הוא לייצר נתונים מבוססים על סקרי עומק ומחקרים וכל מיני נתונים מדעיים, כדי שמקבלי ההחלטות, ראשי רשויות והאנשים המקצועיים שלהם יידעו לעשות את זה.

אני כן אגיד, אפרופו מה שנאמר כאן, שכאשר הוקם מרכז הידע תוכנית הדגל שלו הייתה לעשות מדד איכות חיים פעם בשנתיים. המדד שנערך בקיץ לפני המלחמה מראה שכל הדברים שדיברתם עליהם כבר היו בפער מאוד גדול. אנשים שהיו מאוכזבים ממצב הרפואה, ממצב התעסוקה, ממצב התחבורה הציבורית. זה היה לפני כן. כאשר התחילה המלחמה נכנסנו למחקרי עומק של מלחמה. אני אציג כמה דברים מאוד כלליים. אני רוצה לציין ולומר שהמחקרים נערכו בין פברואר לאפריל. זאת אומרת שהנתונים הקשים שנראה עכשיו הם עוד יותר קשים כרגע.

(הצגת מצגת)

אז בואו נעבור למחקרים עצמם כדי לאפשר זמן גם לאחרים. אז באמת סקר החינוך שלנו מראה בעיות מאוד מאוד קשות בכל הגילאים. בעיקר בקרב ילדים שהם תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים. אנחנו מדברים על ירידות ביכולת הלימודית, ירידה בהבנת החומר. אנחנו מדברים על שעות, אז לצורך העניין הבת שלי שהיא לא מפונה, היא גרה בראש פינה, אבל היא לומדת בבית ספר מפונה. היא למדה בכיתה י"א שלוש שעות יומיות באיזה שהוא מבנה פרוביזורי ועשתה את הבגרות שלה 5 יחידות במתמטיקה בחדר של מתנ"ס שלא ערוך לבגרות.

אנחנו מדברים על פגיעה מאוד קשה במצב הרגשי ובמצב החברתי. אני רוצה פה להתחבר למה שדיברתם. דיברתם על מעטפת קהילתית. אז אנחנו רואים קשר מאוד חזק בין קהילות חזקות לחוסן הקהילתי שלהם ולכן מצב כמו של הקיבוץ של אורי שהוא בעצם מפוזר בכל מיני מקומות מאוד מקשה על היכולת של בניית החוסן הקהילתי.

המצב הכלכלי. אנחנו מדברים על כך שמתוך כמעט 7,000 דורשי עבודה, ממש 49% הם בעצם בחל"ת בעקבות המלחמה. בסדר? לצורך העניין, אני הגעתי לעבוד במרכז הידע אחרי שיצאתי לאבטלה כמורת דרך לתיירות נכנסת וכמוני יש עוד הרבה מאוד במרחב שלנו אנשים שהפרנסה שלהם קשורה בתיירות, כמו הוועדה שעשיתם פה קודם להבנתי או כל מיני דברים שקשורים באמת בתזוזה של אנשים שהם לא מהמקום. אז יש לנו כאמור 7,300 דורשי עבודה. זה נכון ליוני לרשות התעסוקה.

אביחי, זה פשוט פרשנות, דרך אחרת לקרוא את אותם נתונים שאתה אמרת, אבל זה נכון מאוד. אנחנו מדברים על אחוזים גבוהים של אנשים ששוקלים לא לחזור. יש פשוט ברמה גבוהה, ברמה בינונית. אלה האנשים שברמה גבוהה מאוד אומרים שהם לא מתכוונים לחזור ואנחנו רואים שאחוז הצעירים בין 20 ל-30 מכפילים כמעט את הנתון הזה. כאמור, עניין שהיה גם לפני המלחמה אבל בהחלט החמיר מאוד מאוד עכשיו.

פוסט טראומה, הנתונים עכשיו הם חמורים יותר. אבל מרכז חרוב שבודק ענייני פוסט טראומה מדבר על איזה שהוא ממוצע ארצי של 16% לפני ה-7 באוקטובר ובאזור הגליל המזרחי יש עד 54% וכאמור כרגע יותר. המצב הפוסט טראומתי, אנחנו רואים שהוא מאוד מאוד מחובר לאיך אנשים מפונים. זאת אומרת שאנחנו רואים שנגיד בקהילה של שניר, שהייתה בשלב מסוים מפונה ברובה למלון כלשהו, למרות שהם היו מפונים במלון מצב הפוסט טראומה היה נמוך יותר מאשר אנשים שפינו את עצמם עצמאית לאיזה שהיא דירה במרכז הארץ, כיוון שלא הייתה להם את הקהילה. והעובדה שהקהילות כרגע הולכות ומתפזרות ואנשים הולכים ומחפשים פתרונות דיור אחרים מאוד מאוד מעלה את המצב הפוסט טראומתי והיום האחוזים הם כבר גבוהים בהרבה. אנחנו בדיוק כרגע עושים סקר עם על תעסוקה וגם על דיכאון ופוסט טראומה והנתונים יתפרסמו בקרוב ונשמח לחלוק אותם אתכם.

זהו, עשיתי ממש, כי אני יודעת שיש פה הרבה מאוד דברים ואני באמת מביאה את הנתונים הקשיחים. אבל הנתונים האלה הם נתונים שיש להם נשמה. זאת אומרת כל פעם כשאנחנו מדברים על אחוזים של אנשים שהם פוסט טראומתיים או שאיבדו את מקום עבודתם או תלמידים שחוו פגיעה רגשית או מורים שלא רוצים לחזור. ויש לנו כרגע אחוזים מאוד גדולים של מורים שלא רוצים לחזור. כל הדברים האלה מאוד מקשים, כיוון שהצעירים, ואם אנחנו מדברים על אוכלוסיית ההורים הצעירים, בדרך כלל הדבר הראשון שהם יחשבו עליו, כרגע כמובן הביטחון. אבל גם לפני המלחמה זה תעסוקה וחינוך. ומלכתחילה החינוך שלנו באזור הצפון הוא לא מאוד מגוון. אין לנו הרבה אפשרויות של בתי ספר מגוונים. יש לנו פחות או יותר שלושה תיכונים אזוריים ועוד את התיכונים המקומיים ביישובים הגדולים יותר. והעובדה שכרגע יש איזה שהוא חוסר ודאות לגבי כמה צוותי הוראה יחזרו, איפה בית הספר יהיה? האם בית הספר הר וגיא יחזור לדפנה או האם בית ספר הר וגיא יישאר בחצור? יש כל מיני שיקולים כאלה שהם מאוד מקשים על האוכלוסייה הצעירה. ולכן רואים שגם עם אלה שחוזרים עכשיו, ככל שגיל הילדים יורד גם החברה האלה מחפשים חלופות שאינן באזור שלנו, של הגליל המזרחי.

זה היה ספידי ספיד.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

היית מעולה. אהבתי.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בועז גור, פורום ארלוזורוב. הדוברים הבאים, תשתדלו להיות קצרים. אני יודע שהקודמים לא היו וזה לא צדק חלוקתי, אבל אתם יכולים לתרום למאמץ המלחמתי.

בהחלט. אני רוצה להתחיל בכך שבקרב המפונים היום, גם מהצפון וגם מהדרום, יש כ-7,000 צעירים בגילאי 25 עד 34 שבעצם הקבוצה הזאת שזה בעצם 7,000 משפחות לעתיד, הקבוצה הזאת זו קבוצה באוכלוסייה שנמצאת בסיכון מאוד מאוד גבוה לחוות מה שמכירים גם בעולם כאפקט מצלק. כך קוראים לזה בעולם. זה אומר שבשלב הזה, בגילאים האלה שבו הצעירים מתחילים את דרכם התעסוקתית הם נפגעים ממשברים. משברים שהם כמובן גדולים מהם. אני מזכיר שהצעירים האלה התחילו את החוויה המשברית שלהם עוד בתקופת הקורונה, רובם. והחוויה המשברית הזאת משפיעה אחרי זה על כל תקופת חייהם.

זה אומר שאלו צעירים שאחרי זה הם בסיכון גבוה להעדיף עבודות שלא מתאימות לכישורים שלהם, לעזוב הכשרות ומקומות עבודה באמצע. לסבול מבעיות, משברים נפשיים משל עצמם. לא להיכנס, לא לסגל לעצמם רמת מיומנות גבוהה בעבודה וכו' וכו'.

הדור זה זה דור שאנחנו עכשיו צריכים להבין שהוא לא נמצא במקום של לצעוק את מה שכואב לו.

אתה יודע, מחקר אחר שגם עסקנו בו בצה"ל, כשהייתי שר במשרד הביטחון מראה שהנפילה להתמכרויות של אלכוהול, סמים והתמכרויות נוספות מתרחשת בשחרור מהצבא. יש איזה בלבול, אובדן דרך, שעמום, חוסר תוכנית עבודה אישית. והזמן לא מנוהל. ושם מתחיל בהדרגה מצבים של התמכרות. גם כתסכול בהשתלבות במהלך החברתי. כי בצבא מאוד ברור מה המשימה שלך ובאזרחות אתה צריך לעצב את הדרך. תוסיף על זה את המלחמה, את הלם הקרב, את המחיר של מילואים ארוכים. ואז אתה מקבל פה פצצה של סכנה.

נכון. וצריך לומר שהפצצה היא לא רק, אגב, למי שנמצא במילואים, אלא גם לבני הזוג שלהם. החוויה היא חוויה בסופו שלו דבר משפחתית, הוליסטית. ולכן מדובר ב-7,000 צעירים במעגל ראשון. סביר להניח שגם המעגל השני והשלישי מושפעים מזה. הרבה פעמים מדברים על צעירים בשוק העבודה.

יש לנו בוועדה שלי רמז שנקרא משפטי סיום. ואחרי זה אם מגזימים זה משפט סיום. עכשיו משפטי סיום.

אז עוד שתי נקודות, ברשותך, שיהוו את משפט הסיום. אני חושב שגם פה בתוך הוועדה עולה שיש הרבה רצון לעשות שיקום. אני חושב שהחברה רוצה שיקום, כל הארגונים, התושבים רוצים שיקום. אבל אני רוצה לקלקל קצת את החגיגה, למרות שאין כאן באמת חגיגה, ולומר שכל זמן שהמדיניות של הממשלה בישראל או המדיניות הכלכלית בישראל תמשיך אז צריך לתת לה שם ולומר שהמדיניות הכלכלית בישראל לא תוביל לשיקום, אלא בדיוק ההיפך.

צריך להבין שאחד מהפתרונות למשל למפונים מהצפון היה למשל לאפשר להם חל"ת גמיש. זה היה מאפשר להם קשר עם מקומות העבודה בצפון. זה היה מאפשר להרבה מקומות עבודה בצפון לא להיסגר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

והצפנו את זה.

מי שמתנגד לחל"ת הגמיש באופן נחרץ זה משרד האוצר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון.

הדבר השני זה שאנחנו לפני תקציב 2025. מתחילים כבר הדיונים עליו. עזבו אם יהיה תקציב המשכי או לא. כבר עכשיו הודלפו לתקשורת, שזה הדרך להגיד לנו מה מחכה לנו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

גם לעשות ניסוי.

שהתוכנית של התקציב 2025 תנחשו מה? יהיה לקצץ עשרות מיליארדים. כיוון שהביטחון הוא באמת לפני הכול הם יגיעו מתקציבי השירותים האזרחיים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

והפיתוח.

בלעדיהם גם לא יהיה מגזר ציבורי שיחזור לצפון. ובלעדיהם גם לא תהיה לעולם מעטפת שתאפשר שיקום. ופה הנקודה האחרונה, הנה משפט הסיום מיכאל. אנחנו לא המדינה הראשונה שחווה משבר. יש מדינות בעולם שחוו משברים גם של מלחמות, מלחמות גדולות. מדינות שהבינו את גודל השעה, ואפילו חלקן תוך כדי המלחמות, יצרו בעצם תוכניות תעסוקה אדירות. מלאות במשאבים, כדי לאפשר לאוכלוסייה הזאת, לאוכלוסייה הצעירה במיוחד, להיקלט חזרה לשוק התעסוקה ולא להיקלע למשבר הזה. זה תלוי בכסף ובהשקעה ובהחלטה של המדינה להשקיע ולא לחשוב שאחרי הצמצום מישהו פה עוד יחשוב שיש לו מדינה לסמוך עליה. אנחנו צריכים לגרום להם להבין שיש להם מדינה לסמוך עליה.

תודה. נציגת ביטוח לאומי שצריכה לצאת. ככה בקצרה, בבקשה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה רבה שאת פה. אנחנו מתראות הרבה.

הגדרת תפקיד ושם.

עו"ד שרית דמרי מהלשכה המשפטית בביטוח לאומי. אני רוצה לתאר בקצרה את המענים שביטוח לאומי נותן, בעיקר למפונים. אני מבינה שהוועדה צריכה נתונים ביחס לצעירים. דיברתי בקצרה עם מנהלת הוועדה, אנחנו באמת ננסה לפלח את זה בהתאם לגילאים. וכמובן נעביר את הנתונים לוועדה.

אני אתחיל במענק האכלוס. מענק האכלוס כרגע החלטת הממשלה מיום ראשון מאריכה את זה עד ה-31 באוגוסט. לצערנו אנחנו גם הודענו והתרענו על זה. ההסכם עצמו הסתיים בסוף יוני. אנחנו כרגע כבר ביטוח לאומי בתהליכים לתקן את ההסכם, כדי שהוא יוארך. אנחנו נביא את זה כמובן, זה צריך אישור היוועצות לוועדת העבודה והרווחה ונביא את זה כבר במהלך הכנס הקרוב כדי שגם נמשיך לשלם את המענקים. אבל כרגע, כידוע, זה עד ה-31 באוגוסט. אנחנו משלמים בהתאם להחלטת הממשלה.

אני אציין בקצרה שלפי הנתונים שלנו אנחנו שילמנו נכון לרגע זה בצפון כ-1.7 מיליארד שקלים לתושבי הצפון במענקי אכלוס. ויש לנו כ-41,000 זכאים בצפון שאנחנו משלמים להם את מענקי האכלוס. אז זה מענק אכלוס שאנחנו עובדים על זה כרגע.

מה קורה עם צעיר שהשתחרר מהצבא והוא חוזר הביתה?

מענק חלף אבטלה.

לא, לגבי האכלוס שלו? נגיד הוא בן קריית שמונה והשתחרר.

יכול להיות זכאי.

בן 22. מיום שהוא השתחרר הוא זכאי?

גם כשהוא בצבא הוא זכאי.

הוא מקבל מענק אכלוס גם כשהוא חייל סדיר?

נכון.

ההורים מקבלים, לא? או שהוא מקבל?

אני רוצה להדגיש. זו אחת השאלות שכל הזמן שואלים אותנו. כל אדם, כל תושב מדינת ישראל מגיל 18 ומעלה זכאי בעצמו. ולכן גם אם הוא גר אצל הוריו הוא צריך להגיש בעצמו את הבקשה באתר של ביטוח לאומי והוא יהיה זכאי בעצמו.

אוקיי. מה התחלת להגיד על חלף אבטלה?

חלף אבטלה זה התגמול שאנחנו נותנים מכוח הסכם גם לפי סעיף 9. הוא ניתן למי שהסתיימו לו ימי האבטלה לפי החוק, לפי חוק ביטוח לאומי. והוא תושב מפונה.

זכאי וזה נקרא חלף אבטלה.

זה חלף אבטלה.

זה מגיע אליו אוטומטית או שהוא צריך תביעה?

הוא צריך פעם בחודש, הוא מקבל S.M.S מביטוח לאומי, הוא צריך לאשר שהוא עדיין לא השתלב בעבודה.

יש לכם ידע על אחוז המיצוי של הזכות הזאת?

אני יודעת להגיד שכרגע אנחנו, אני לא יודעת להגיד לך מה אחוז המיצוי. אני יודעת שנכון למאי 2024, שזה בעיקר תושבי הצפון, כי מרבית תושבי הדרום, מלבד יישובים אדומים בדרום מרביתם כן כבר חזרו אז הם לא מפונים ואינם זכאים. במאי 2024 היו לנו 2,710 זכאים.

זה לא מעט מידי? האם אתם באופן פרו אקטיבי שולחים למישהו S.M.S אומרים לו תשמע, יתכן ואתה זכאי לחלף אבטלה?

להבנתי כן, אבל אני אוודא את זה.

נשמח לקבל תשובה רשמית ממך לוועדות באופן סדור, מה השיטה שלכם שאנשים ימצו את הזכות הזאת? כי זה כסף גדול שלא בטוח אנשים יודעים שהם זכאים לו. בעבר עם שפיגלר בביטוח הלאומי בקורונה, כשיצאו חיילים ולא היו זכאים לדמי אבטלה, אנחנו מצאנו בחוק אפשרות שניתן להכניס אותם להבטחת הכנסה אם אין לו אוטו יקר, כמה מגבלות. הוא יכול, חייל שמשתחרר.

זה סכום מאוד קטן.

אבל האבטלה, מה הוא יקבל בחלף? אם אדם משתחרר מצה"ל, הרי החוק החריג את זמן השירות הצבאי כמזכה בדמי אבטלה.

הוא יצטרך עוד חצי שנה עבודה ורק אז יוכל להיות זכאי.

ואם אין לו עבודה חצי שנה?

אז הוא יוכל לקבל אולי הבטחת הכנסה, שאלו סכומים יחסית מאוד - - -

אבל הוא לא יקבל חלף אבטלה?

לא, חלף אבטלה זה המשך - - -

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ותקני אותי אם אני טועה, הוא יוכל לקבל הבטחת הכנסה, אבל עדיין תחת קריטריונים שיסבכו אותו בהגשה וזה או שפחות?

לא, זה שווי של רכב, אין הרבה.

זה עדיין רכב. רכב אפשר.

אם הוא סטודנט הוא לא יכול לקבל את זה.

אם הוא סטודנט הוא לא יכול לקבל.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כן. צריך לפתור את זה.

אבל למה, אם נניח, סתם, תלכי איתי רגע. נניח משתחררת חיילת בת קריית שמונה. בקריית שמונה היא לא תמצא עבודה. היא הולכת לגור עם ההורים או לחפש את עצמה איזה מקום. יהיה לה קשה לקיים בית לבד, כי ההחזר לאדם יחיד על הפינוי הוא לא גבוה, ביחס למשפחה. 6,000 במרכז אי אפשר לשכור בית ולנהל חיים עצמאיים. היא תצטרך להיות סמוכה על שולחן ההורים. למה ביטוח לאומי לא יוזם החרגה רק של המפונים, של חייל שעבור חייל מפונה השירות הצבאי יאפשר את תקופת ההכשרה לזכאות לחלף דמי אבטלה? כי לא תהיה לו הכנסה. הוא ימשיך להיות מובטל כמה חודשים. הוא לעולם לא יוכל לדרוש אבטלה. והוא באמת מובטל כי קשה, כי הוא לא ביישוב שלו, כי אין לו איפה לעבוד.

אני אגיד שביטוח לאומי הציף הרבה סוגיות.

הם גם לא אוהבים להיות מובטלים. אני מניח שהרבה מאוד יעבדו. אבל חלקם יהיו במצב מסוים.

אנחנו הצפנו הרבה סוגיות בעניין חלף אבטלה. אחת מהסוגיות גם עלתה כאן בקצרה, שיש עובדים ביישובים בצפון שלא יכולים להשתלב בעבודתם. אבל הם לא יישובים מפונים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זאת אומרת, אני זוכרת את הסוגייה הזאת. סמוכי פינוי ומפונים מהמקומות.

ואנחנו גם ביקשנו.

אבל האם אתם פועלים לשנות הגדרות?

זה הסכם לפי סעיף 9. זה הסכם עם ממשלת ישראל עם משרד האוצר.

בסדר. אנחנו צריכים להביא תיקונים.

אנחנו הצפנו וביקשנו להכליל אוכלוסיות נוספות בהסכמים האלה.

אנחנו מבקשים, הוועדה, שחוץ מהתשובה הקודמת תשלחי לנו את עמדת הביטוח הלאומי בסוגיות של אוכלוסיות כאלה שנופלות בין הכיסאות. יישובים שמרכז החיים הכלכליים שלהם היו בקריית שמונה, אבל הם לא מפונים והעסקים שלהם נסגרו. מקומות העבודה נסגרו וחיילים מפונים שיצאו לאזרחות ואין להם עבודה. לפחות המלצת הביטוח הלאומי לאוצר. אנחנו נביא את זה גם לכספים, אבל גם אתם, בשיח שלכם עם האוצר תנסו לשנות את ההגדרות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זו הזדמנות גם לשבח את ביטוח לאומי. אנחנו צריכים לאפשר לכם הרבה יותר כלים. וגם חקיקה וגם ללחוץ, כי אתם עושים עבודה מטורפת.

מה שהם מאפשרים לכם תעשו. מה ששפיגלר עשה איתי בקורונה זה שהוא לא חיכה לממשלה. הוא מצא נוסח, האוצר לא היה מוכן שאני אתן את הבטחת ההכנסה לחייל משוחרר. ועשינו את זה כנגד עמדת האוצר. אז אם יש לך כלים גמישים בתוך הביטוח הלאומי למקרים המיוחדים, תחשבו יצירתי.

מה שאפשר בפרשנות אנחנו עושים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני יודעת.

כן חשוב לי להגיד ושזה יהיה ברור לוועדה. ההסכם חלף אבטלה מסתיים ב-31 באוגוסט.

צריך להאריך אותו.

עדיין אין לנו אישור להאריך אותו. וגם זה נושא מאוד מאוד חשוב שאנחנו מעלים אותו גם בדיונים וגם הצפנו וגם פה אני אני אחזור ואגיד שזה גם עתיד להסתיים. וחשוב מאוד שנקבל את האישור להאריך את ההסכם, כי גם בביטוח לאומי יש תהליכי חקיקה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו כמובן עושים אותם במהירות, כמה שיותר מהר. אבל גם יש איזה שהוא תהליך.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

יש לכם המלצה עד מתי להאריך את החלף אבטלה?

אנחנו מבחינתנו נגיד שכל עוד יש יישובים מפונים צריך להמשיך את המנגנון של חלף אבטלה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זאת אומרת בעצם ההמלצה שלנו אומרת כל עוד, לפי תאריך הפינוי, חלף האבטלה. המלצה מעולה, כך אנחנו לא נתקעים עם תאריכים סותרים. כן, בסדר.

כרגע בוועדת העבודה, בגלל זה אני נאלצת לצאת, יש את המענק לעידוד תעסוקה בענף הבנייה, שזה כרגע אמור להתאשר. זה לא ספציפית על הצפון, אבל זה כרגע הסכם נוסף שאנחנו מבקשים לאשר בכנסת. אבל כן חשוב לי להגיד שמענק העידוד שהיה ניתן למפונים או למעסיק למי שעובד אצל מעסיק ביישוב מפונה זה מענק שהסתיים עכשיו, ביוני, וכרגע הוא לא מוארך.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

והמלצתכם היא גם להאריך אותו?

אנחנו גם ביקשנו לשקול להאריך את המענקים האלה וכרגע הם לא מוארכים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ומה התשובות כרגע? או שאין תשובות כרגע. משרד האוצר?

בכספים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בכספים, על ההארכות הללו. תכף נבין מה קורה שם.

וגם נציגות שלנו בוועדות האלה. כרגע מה שנאמר לנו שיש את ההארכה בענף הבנייה, שזה באמת משהו שמשרד האוצר מצא שיש צורך משמעותי. אז יש לנו כמה מענקים שצריך להבין שההסכמים האלה חלקם כבר מסתיימים וביטוח לאומי כן עובד ופועל מול משרד האוצר, ככל שניתן לקדם. אבל אנחנו כפופים להסכמות שלהם, כי זה הסכם עם משרד האוצר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני בכל מקרה אוציא גם פנייה, אחר כך נלקט את הסוגיות. אם אפשר, גם אופיר פה, אני אוציא פנייה לוועדת הכספים על זה. בסדר? כי זה בסוף הוועדה הזאת היא לא הוועדה הקובעת וגם לא ועדת נגב גליל. ועדת כספים היא ועדה שהיא הקובעת בהקשר מול האוצר. ואנחנו נוציא אליהם בלי קשר פנייה כחברת ועדת כספים.

לא חייבים להקשיב רק לוועדות קבועות. אפשר סתם להקשיב לוועדה שלא קובעת. אם היא דיברה משהו הגיוני, לא צריך לחכות למישהו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני אהבתי את הגישה. אני עדיין אשלח מכתב.

צרכים שאנחנו מזהים אנחנו מבינים שיש צרכים מהותיים, אנחנו מבינים שהפתרון להבטחת הכנסה הוא פתרון שהוא קיים אבל הוא לא מספיק נותן מענים לכל התושבים. אני כן אגיד שוב בוועדה שיכול להיות שתהיה זכאות להבטחת הכנסה למי שזכאי. כל המענקים האלה לא נחשבים הכנסה ולכן אפשר לקבל מענק אכלוס במקביל להבטחת הכנסה. זה לא פוגע. אבל אנחנו כן רוצים לייצר פתרונות שהם לא הבטחת הכנסה, כי אנחנו לא חושבים שזו אוכלוסייה של הבטחת הכנסה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני גם מסכימה איתך על זה.

אנחנו נאלצים ללכת לשם. תביאו פתרון אחר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בדיוק, זה פתרון שהוא אילוץ, אבל צריך פתרון אחר.

אנחנו רוצים להודות לך שרית, גם על השקיפות וגם על המאמץ. אנחנו משאירים אותם עם המשימות, להיות פרו אקטיבית במיצוי הזכויות של מי שזכאי לחלף אבטלה ולהחריג גם את החיילים המפונים לזכאות לחלף אבטלה וגם את היישובים שנפלו בין הכיסאות שמרכז הפעילות הכלכלית שלהם מפונה ואין להם פרנסה. ולהביא את זה, לעדכן אותנו בדבר הזה במכתב רשמי לוועדה, שבוע-שבועיים, איפה דברים עומדים.

מאור שלג, מייסד ומנהל הרשות הגלילית.

שלום.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה שהגעת אלינו ועוד ממילואים, אז אנחנו מעריכים את זה.

איפה אתה במילואים?

לגמרי. חשוב לי לציין, לא רק אני פה, גם שיר היקרה פה איתי.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

שיר פיירמן? תודה שהגעת.

אני טיפה אציג את עצמי ואחר כך גם את המיזם שאני חושב שטוב שהוא יהיה פה על השולחן ושיכירו. מאור שלג, השתחררתי מהצבא לפני שלוש שנים, אחרי 15 שנות שירות כקצין בצה"ל. אני ממושב עלמה, מי שמכיר. דיברתם על היישובים הלא מפונים. זה אחד היישובים שאמור להיות מפונה, אבל לא פונה.

קצת ממציאות החיים שם, ילדים שלומדים שלוש שעות ביום במקלט מתחת לאדמה. בכניסה ליישוב שלי יש שלט "הינך נכנס לאזור מסוכן". אם האזור מסוכן למה הוא לא מפונה ומה אני אמור לעשות עם המידע הזה? אבל נשאיר רגע את הדבר הזה בצד וגם את היותי קצין בצה"ל בצד. היום אני עושה מילואים בחטיבת חי"ר בפיקוד העורף, גם כן בהקשרים צפוניים.

אני עשיתי עתודה אקדמית, למדתי תואר ראשון במינהל עסקים וניהול משאבי אנוש בבן גוריון, שלוש שנים בבאר שבע. אחר כך שירות צבאי ארוך כמו שאמרתי. גם תפקידי שטח וגם תפקידי מטה. בשש שנים האחרונות חייתי בתל אביב ובכל 15 שנות שירות האלו לא כל כך הייתי בצפון. הייתי חוזר רק שבתות פה ושם הביתה. למרות שהגדרתי את עצמי כגר בצפון.

אחרי שש שנים בתל אביב החלטתי שאני חוזר חזרה. בסוף זה הבית שלי וזה המקום שלי. שם ההורים שלי גם נמצאים. וכאשר חזרתי חזרה גיליתי מציאות מאוד מאתגרת מהבחינה הזאת שמתוך 36 חברים שלי מהתיכון נשארו רק שני אנשים. כל זה לפני ה-7.10, כן? שני אנשים מתוך 36 חברים. ועוד מציאות ששמתי לב זה שמדברים שם בצפון ובהרבה מקומות בשפה של, איך נקרא לזה? קונכיות. זאת אומרת רשויות. וזו גם בעיה מדינית לדעתי. שיש ריבוי רשויות. אוקיי? אני לא אומר שלא צריך שיהיה. אבל אמור להיות איזה שהוא משהם שמתכלל הרבה יותר. מתוך התפיסה הזאת והראייה הזאת הקמנו את הרשת צעירי הגליל. הרשת, כשמה כן היא, רשת שמסתכלת בראייה קצת יותר מרחבית על אזורית על צפת, חצור, ראש פינה, יישובים בסביבה, כאיזה שהיא עיר אחת, מטרופולין, בהיבטים מסוימים בעיקר של צעירים. כי כך יש הרבה יותר הזדמנויות והרבה יותר אפשרויות ולמה לא להנמיך חומות גם בינינו טיפה.

היום ברשת יש מעל 600 חברים, בני 20 עד 40, פלוס מינוס. אנחנו הגדרנו צעירים, אגב, כשלב חיים יותר נכון. של אחרי שירות, עד הורות צעירה. כי לא עכשיו נסתכל על תעודות זהות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

צודק מאה אחוז, אגב. זו ההגדרה העדכנית היום.

קודם כל אנחנו מודעים קצת יותר בעקבות הרשת הזאת למה שקורה בסביבה שלנו וגם מייצרים בעצמנו דברים. הדברים שאני רציתי להביא לפה לשולחן, קודם כל, שיכירו את הרשת הזאת. אנחנו היום כותבים מסמך מדיניות לאשכול גליל מזרחי.

אבל דברים שהיו חשובים לי להגיד פה בשולחן. התפיסה העל אזורית בכל החלטה בבקשה שאתם תיקחו בהמשך, תנסו לראות את הראייה העל אזורית. כי יש מעל 250 ראשי רשויות ואני מבין את השרים, לא עושה להם הנחות, אבל מה שר יכול לעשות מול 250 ראשי רשויות? אז הראייה העל אזורית הזאת היא מחויבת המציאות אם אנחנו רוצים המשך חיים נורמליים. לא המך, התחלת חיים נורמליים בצפון.

שתיים, שזו אולי נקודה קטנה, אבל כן משמעותית, אחת מיני רבות. הראייה והתפיסה עד עכשיו הייתה פחות של צעירים, יותר של סטודנטים. וסטודנטים זה מגזר טיפה אחר. הוא אמנם צעיר, נכון, אבל ההגדרה של צעיר היא הרבה יותר רחבה. למה אני אומר את זה? כי כשאני כצעיר הייתי בן 32 כשחזרתי לצפון, חיפשתי איזה שהן מסגרות, אם אתה לא סטודנט אתה לא יכול להיכנס. ובתור צעיר תושב המקום, וואלה, אנחנו עושים המון המון. משתדלים. רוצים להישאר במקום. למרות שאבא שלי מפציר בי איזה טעות עשית, מה עשית לעצמך, מה עשית את הדבר הזה. אני יודע, אני גם בוגר מנדל, אני יודע שברגע שבחרתי לחזור לצפון גזרתי על עצמי ארבע שנים פחות משאר אזרחי המדינה. ועוד ועוד.

בכל מקרה, מה שאני בא להגיד זה שבואו נראה רגע איך מרחיבים מענים שנותנים לסטודנטים כמו מלגת תוצרת הארץ ועוד מלגות אחרות, גם לאוכלוסיות צעירות, בני מקום כמו שאמרנו. אני חושב שזה גם כן משהו שיכול מאוד לסייע. ושילוב תושבים, כמו שעושים פה, ממש בקשה, שבהחלטות למיניהן ישולבו התושבים עצמם, כמו שעושים עכשיו עם הפורום היקר ועוד מגזרים אחרים שבאים לידי ביטוי פה.

אלו הדברים שהיו חשובים לי להגיד. בשלוש מילים: ראייה על אזורית, ראיית הצעירים כאיזה שהוא משהו יותר רחב מרק ראייה של סטודנטים. ושילוב התושבים. תודה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה רבה. אנחנו נעבור לאמיר מיכאל ממשרד החינוך, מפקח מחוז צפון. תודה רבה שהגעת אלינו.

אני רק אתייחס לכך שהדברים כאן היו חכמים, נכונים, מעניינים ומאתגרים. מאוד נהניתי לשמוע אותך. אני אומר שמערכת החינוך בצפון, אני מייצג גם את מחוז צפון וגם את החינוך ההתיישבותי במערך החינוך איכותית מאוד. אני מדבר בכל קנה מידה. אני מכיר כמה מערכות חינוך. היא עמדה גם במבחן קשה מאוד במלחמה. אנחנו בודקים את זה עכשיו אפילו במבחן התוצאה של בחינות הבגרות החיצוניות במקצועות הליבה. התוצאות טובות מאוד. אנחנו לא נופלים בהישגים ביחס לשנה שעברה ולשנים האחרונות. כלומר, עם כל ההתאמות שנעשו לתלמידים, הם לא קיבלו את זה במתנה, הם עבדו קשה מאוד. נכון, למדו 5 יחידות כמו שהמרצה ממכללת תל חי אמרה, אבל בחדר קטן, מצומצם. אבל הגיעו להישגים נאים. ואנחנו רואים את זה ואנחנו מאוד מאוד גאים בהישגים של התלמידים שלנו והעבודה של המורים.

אנחנו נערכים בימים הקרובים להיערכות כפולה: הן חזרה מיידית לבתי הספר המפונים כמו אור וגיא לדוגמה או דנציגר, קריית שמונה ובתי ספר אחרים, או הישארות במצב החירום ושגרת החירום הזאת שהיא קיימת גם היום. ונבנים עכשיו בימים אלו בתי ספר עורפיים בעשרות מיליוני שקלים כדי לאפשר לתלמידים ללמוד הן באזור עכו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זה תוקצב, אמיר? בתי הספר העורפיים תוקצבו? אני מניחה שהם גם ממוגנים על הדרך.

הכול מתוקצב עכשיו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כולל המיגון שלהם והכול.

כולל המיגון, הכול מתוקצב בצורה מסודרת, מאורגנת על ידי משרד החינוך כמובן. אנחנו מקבלים תקציבים מהחלטת ממשלה. ובנוסף הממשלה נתנה לנו עוד תקציב נוסף למשרד החינוך, רשת ביטחון 30 מיליון שקלים, כדי לאפשר לנו את העסקת המורים הכפולה. כלומר, האמירה שחסרים מורים בצפון היא לא נכונה. יש לנו מספיק מורים. וכמובן שבמקום שיהיה לנו חוסר כזה או אחר אנחנו נשלים אותו באמצעות מורות חיילות, מורים חיילים. בסך הכול אנחנו נערכים במלוא המרץ ואנחנו נפתח את השנה בכל אופציה שלא תהיה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זה ממש מעודד מה שאתה אומר כאן. אני מניחה שגם את מי שהגיעו לכאן כאורחים. קודם כל, זה אומר שמשרד החינוך הוא על הסוגיות הללו, כולל הבינוי, שזה משהו שהוא דרמה. אנחנו בעצם מבינים שמה שעומד כאן לרועץ זה גם המצב הביטחוני כדי להחזיר אנשים. זאת אומרת, אין פה מנוס. צריך שיהיה ביטחון כדי שאנשים יחזרו. וכמובן החלטת הוראת הפינוי שהיא שמה את ספטמבר באיזה סימן שאלה, שזה משהו שהוא עניין של מדינה ואוצר, אבל לחלוטין עלול לסכן את חזרת, את הרישום מחדש.

אנחנו גם נערכים לרישום בצורה מסודרת. נאפשר רישום. אנחנו עכשיו מייצרים את הרישום בתי הספר המקוריים ולאחר מכן נאפשר את הגריעה של אותם תלמידים שלא נרשמו לאותם בתי ספר בכל מקום בארץ. התלמידים האלה יקבלו גם הרבה כסף, כל תלמיד, פר תלמיד, בכל בית ספר שהוא ייקלט. עוד פעם, זה במסגרת החלטת ממשלה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מצוין. תודה רבה. אני רוצה לעבור רגע לאתי פרץ היימס, יו"ר פורום ארגוני תעסוקת הצעירים ולנציגת הקואליציה - - -

אמיר מיכאל הוא הבן של הסופר סמי מיכאל ז"ל. זה מעצבן כל הזמן שאומרים "הבן של", אבל זו הזדמנות שלנו לזכור את אבא כסופר דגול שאיבדנו השנה. אז אנחנו זוכרים את אבא.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

זכינו להכיר. אני חיפאית לשעבר. זכיתי להכיר גם באירועים מאוד מרגשים בעיר. איזה כבוד והערכה, גם למורשת שאתה נושא עמך.

כנראה חינך אותך טוב. כן?

אני כאן בשני כובעים. בכובע הראשון כיושבת-ראש פורום ארגוני תעסוקת צעירים. פורום שמאגד תחתיו כבר למעלה מ-70 ארגונים שעוסקים בעולמות התעסוקה. אני כן רוצה להתייחס לחלף אבטלה. כמובן שחשוב שזה יהיה ככלי באמת למי שלא מצליח להשתלב בתעסוקה. אבל תשעה חודשים ללא תעסוקה צריך להבין את אותו אפקט מצלק שדיברו עליו מפורום ארלוזורוב. תעסוקה זה לא רק פרנסה, זה הרבה מעבר. ואני אגיד שיש המון מענים במגזר השלישי במיוחד להשתלבות בתעסוקה גם לחיילים משוחררים, גם למבוגרים, גם לצעירים, בכל הגילאים. לא רק השתלבות בתעסוקה, אגב. אנחנו עובדים היום, המון ארגונים עובדים היום עם לא מעט אנשים אפילו לנצל את התקופה הזאת להכשרה. אז רגע עוד לפני חלף תעסוקה, וחשוב שהוא יהיה באמת למי שלא מצליח להתאושש. בראש ובראשונה לעודד ולתת מענקים ולתת באמת את היכולת לתהליכים שקשורים בהתפתחות אישית, הן בתעסוקה והן בהכשרה. זה רגע בעולמות התעסוקה.

הכובע השני שלי, לאחר המלחמה אני נציגה של 12 פדרציות וקרנות פילנתרופיות שחברו יחד כדי לתת מענה משמעותי לקריית שמונה, בכל מערך הפינוי ובפרט בכל מה שקשור בחוסן קהילתי.

איזה ארגונים?

את כל ה-12 להגיד? אני אגיד, אין בעיה, בשמחה.

מגיע להם שיכירו אותם בכנסת.

לחלוטין. הם חברו כדי להיות חודש, חודשיים, שלושה. אנחנו כבר תשעה והם יד ביד עם קריית שמונה.

הם עובדים ביחד, 12 פילנתרופים וקרנות.

ממש. כל האגו בצד. חברו יחד כדי לתת מענה משמעותי.

אני אנחש: ראוטברג, מגבית קנדה, מגבית אנגליה.

coast to coast, צפון אמריקה, יד הנדיב, קרן שחף, קרן ביחד, מתן משקיעים בקהילה, פילדלפיה, לוס אנג'לס. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד.

והם פשוט מתייעצים איתך ודרכך עוזרים למפונים?

אני נציגה, אני עובדת יד ביד עם עיריית קריית שמונה על כל מערך הפינוי. התחלנו בכל עולמות הקהילה. אני אגיד שגייסנו 40 אנשי קהילה. קריית שמונה מפוזרת היום ביותר מ-500 יישובים ביותר מ-300 מלונות. אי אפשר לייצר חוסן קהילתי בדרך הזו. אבל אני אגיד שרוב המענים בתחילת הדרך כמובן לילדים, למבוגרים. ואני פה גם כדי להשמיע את קול הצעירים.

וכשאני מדברת על קול הצעירים אני מדברת על טווח קצר, בינוני וארוך. בטווח הקצר, אפרופו המענה לדיור עצמאי, כשהם רחוקים מהמשפחה שלהם, הוא גם מביא לא מעט אתגרים. והאתגרים האלה להיות ללא עורף משפחתי, הרבה פעמים ללא תעסוקה, רחוק מהבית, בסביבה לא מוכרת. וגם חוסר לפעמים יכולות, מיומנויות לגשת לטיפול בגיל הזה. כי לילדים אנחנו מגיעים, למבוגרים מגיעים. ואני חייבת להגיד שהצעירים זו קבוצה שצריך לשים עליה את הפוקוס בכל היבטי החיים בראש ובראשונה כרגע.

דיברתם על כל המשמעויות הדמוגרפיות. ובאמת 63%, כמו שראש העיר אמר, שוקלים לא לחזור לקריית שמונה. בטווח הבינוני והחזרתם לצפון יש לא מעט מהלכים שאנחנו חייבים לקדם אותם. זה על כל תחומי החיים. דיברנו על תעסוקה, דיברנו על חינוך לילדים. דיברנו על דיור, על קהילות, על מנהיגות. יש כל כך הרבה מה לעשות. אבל צריך להסתכל גם על הצרכים בנקודת הזמן הזו שהם קריטיים וגם על החזרה. אני אגיד שאפרופו אותו פורום של 12 קרנות, שאני אגיד שגם כל הזמן זה הולך וגדל ומצטרפים אלינו עוד ועוד גופים וארגוני מגזר שלישי. עשרות ארגוני מגזר שלישי עובדים יד ביד איתנו בהמון תחומים. בעולמות של תעסוקה, גם מגזר עסקי. חייבת להגיד שנוצרה פה קואליציה מדהימה.

עכשיו אנחנו עובדים גם על בניית תהליך החזרה. גם שמסתכלת על מהלכים נוספים שקורים, אבל ספציפית על קריית שמונה מתוך הסתכלות אזורית.

אוקיי. נשמח לדוגמאות, אחר כך אם תרצי.

בשמחה. מתוך עשרה נושאים נושא אחד הוא שת"פ אזורי שממש יורד לרזולוציות.

דרך איפה? יש דרך האשכול?

אני כבר אגיד.

כי איזה עוד גוף מתכלל ברמה על אזורית?

אני אגיד שגם אנחנו בקשר עם האשכול, גם עשינו איתם את כל הסקרים. גם, אגב, דרך החלטת הממשלה. האם באים כקריית שמונה או בראייה אזורית?

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

קטי, אני חייבת משפט אחרון, כי האוצר צריכה ללכת.

לחלוטין. לזכור שתעסוקה זה לא פרנסה וצריך לתת כלים, כמו שאמרתי קודם, כדי להשתלב בתעסוקה. ודבר שני, להסתכל קודם כל על הצרכים היום. כי המצב בבתי המלונות בקרב הצעירים נדרש והכרח לתת להם הרבה יותר מענים כדי להיות הרבה יותר מחוזקים לקראת החזרה לצפון. תודה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה לך אתי. לירון סביון, רפרנטית, משרד האוצר. תודה שאת פה. אני יודעת שאת צריכה לרוץ.

כן. סליחה, אנחנו בין ועדות, אז אנחנו מגיעים עכשיו. אני רוצה רק להתייחס לשאלות שהעבירו לנו כדי לתת את התשובות. אז קודם כל, עברה החלטת מממשלה מספר 1786 שבעצם נתנה תוכנית סיוע למענים בטווח המיידי. וקידום מתווה רב שנתי לשיקום ופיתוח הצפון.

השאלות ששאלו אותנו זה לגבי התמיכה בעסקים. אז קודם כל אני רוצה לפרט על המענקים, על המענים שאנחנו נותנים בתחום הכלכלה. אז קודם כל תמיכה בעסקים קטנים ובינוניים 5 מיליון ש"ח. מענקי סיוע 30 מיליון ש"ח. פוד-טק לפיתוח 2 מיליון ש"ח.

לגבי החלת תוכנית מגן הצפון. זה של משרד הביטחון. אני יכולה להגיד שהוקצה 1.4 מיליארד ש"ח. כרגע באופן כללי על התוכנית היא נותנת מענה של 1 מיליארד ש"ח לצרכים מיידיים. אם זה סיוע שוטף לרשויות, מענים חינוכיים, בתי ספר עורפיים, התחדשות עירונית. בעתיד הולכים להוסיף עוד 3 מיליארד שקלים לשיקום. התוכנית נבנית ביחד עם המשרדים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מה הכוונה בעתיד? בתקציב הקרוב שיבוא?

בהחלטה יש גם 1 מיליארד ש"ח שממש מוקצים לכל מיני שימושים שונים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ו-400 מיליון נוספים?

לא 400. 1.4, בלי קשר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בלי קשר, אוקיי.

ושיקום זה בנוסף, פשוט עדיין לא הוכנה תוכנית מפורטת. אנחנו עובדים על זה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ול-3 מיליארד, שהם מתי, מה הצפי?

אני לא יודעת להגיד. אבל זה תוכנית שהיא לשיקום. זאת אומרת זה טווח קצת יותר ארוך. מבחינת ה-1 מיליארד שקלים וה-1.4 זה מענים מיידיים והם כבר.

אם אפשר בסמנטיקה לא להגיד את המילה "שיקום". אנחנו לא צריכים שיקום.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

רגע, רגע.

צמיחה, פיתוח.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

רגע חברים. 3 מיליארד הללו האם הכוונה שלהם להיות בתוך המינהלת האזרחית או מה הכוונה? איפה הם מיועדים לשבת? איפה הסכום הזה, איפה הוא אמור להיות? מה הוא מכסה באמת?

אז כמו שאמרתי, ה-3 מיליארד ש"ח זו תוכנית שאנחנו עובדים עליה. אין לי משהו להגיד פה על החלטה שכבר נעשתה. זאת אומרת מבחינת השימושים של ה-1 מיליארד ש"ח אני יכולה לפרוט.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אבל מה אנחנו יודעים מה-3 מיליארד?

3 מיליארד ש"ח זו תוכנית, אנחנו עדיין עובדים עליה מבחינת החלוקה בין המשרדים השונים. אנחנו עובדים ביחד עם המשרדים בהתאם לצרכים השונים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אוקיי. רק נגיד שזה פער של 3.5 מיליארד, כמו מה שאתם הצגתם. 6.5 אתם השגתם, נכון?

הצגנו. מה שהם דיברו בהתחלה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אוקיי. זה פער משמעותי האמת. ואני רק רוצה לשאול, זה בלי קשר לסוגיות של תשתיות. נכון?

מה הכוונה? אם יש, אני לא יודעת איזה תשתיות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לא, אני לא מדברת נגיד על בתי הספר. אבל כן תשתיות תחבורה ותשתיות כבדות.

אני לא יודעת מה הכוונה. אם את מדברת על דברים שנפגעו, זאת אומרת לצורך העניין, וצריך לפצות מס רכוש, אז כמובן שזה on top זה. מס רכוש לא קשור.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כל הפיצוי של מס רכוש זה לא קשור. זה בקופת מס רכוש נפרדת.

ברור, כן. יש פה גם כל מיני נושאים שהיו למס רכוש.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לא תשתית. היא דיברה נגיד על מטולה וזה.

כבישים, תשתיות שנהרסו.

זה לא כלול. תלוי. אם זה נזק ישיר של הצבא אז מס רכוש יישלם או הצבא, את הנזקים שהוא ביצע. אבל אם זה הזנחה, גינות שמתו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לא, לא גינות. עכשיו נפל על כביש. אוקיי? זה תשתיות שצריך לשקם.

לא, יש לזה תקציב. זה לא בא משם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אוקיי. לא קשור לזה בשום צורה.

אבל כמה כסף יש בתוכניות האלה לצעירים? למיקוד בצעירים? הנושא של הפגישה היה צעירים.

אז קודם כל יש, משרד נגב גליל הוא זה שמתקצב את רשות הצעירים ולכן הוא זה שיודע להגיד כמה. והוא זה שביצע את ההחלטה לגבי כמה לתקצב את נושא הצעירים, את משרד הצעירים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אוקיי, זה משהו, הקיצוץ רוחבי האחרון ממש השאיר את המשרד הזה במצב מאוד מאוד לא טוב.

כל המשרדים הקטנים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כל המשרדים.

רק תקציב ההתיישבות גדל מאוד.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ועוד כמה דברים. אין מה לומר, משהו מדהים בזמן מלחמה.

אבל השאלה, נעמה, השאלה אם בהחלטת הממשלה האחרונה יש באמת הקצאה לצעירים? לדברים האלה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בדיוק. זה אנחנו נשים בסיכום הדיון כשאלה.

לא ראינו פרק של החלטת ממשלה על צעירים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מה ההתייחסות לצעירים? שים לב שאני לא מרבה להסתכל על זה רק כקטגוריה. זה ברור לי שזה חשוב. אבל בגלל שאני מבינה שצעירים צריכים אופק תעסוקתי, דיור, נגישות תחבורתית. לפעמים אנחנו מצמצמים את עצמנו כשאנחנו רוצים לדעת מה בדיוק הוקצה לצעירים. אבל ההבנה שצעירים הם סוג של מצפן. הם ילכו, הם יצפינו, הם יבואו לצפון כשיהיה להם את רוחב היריעה של מה שפירטתם באמת. של כל הדברים שאינם. ולכן אני אומרת שכדי שצעירים יבואו צריך להבין מה התחומים.

אני מבינה צעיר שלא רוצה להקים, סליחה, שלא ירצה להקים משפחה במקום שהוא לא בטוח אם יהיה לו רופא זמין לילד. אני ממש מבינה את זה. כאמא, כצעירה, אני מבינה את זה. ולכן אני רוצה כן להבין את החלוקה. אנחנו נשלח על זה. אבל אתה צודק, נשלח גם על צעירים. כי יש דרכים לעודד צעירים. אמרת גם נכון מלגות וסוגיות כאלה. ומצד שני זה צריך להיות הרבה כסף. צריך להשקיע.

את תרצי גם לדבר?

לא, פשוט כאן ההחלטה מול העיניים אז אני יכולה לקרוא מה שכתוב. ד"ר אורית דגני דיניסמן. סתם שאלתם על זה. כתוב פה חיזוק אוכלוסיית הצעירים, להטיל על המשרד נגב גליל לתמוך ולתגבר פעילות רשויות ההחלטה על אוכלוסיית הצעירים מקרב האוכלוסייה המאוימת. כתוב לצורך סעיף זה יוקצה סך מצטבר של 5 מיליון ש"ח בשנת 2024, מתוכו יוקצה ממשרד הנגב והגליל מתקציבו 2.5 מיליון ש"ח, יוקצה בסכומים האמורים לעיל. זה מה שכתוב. השאלה עכשיו תבדקו את הפרטים.


אם כבר קיבלתי את רשות הדיבור, אז אני רוצה רגע להתייחס לנושא של הפעילות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

רגע. לירון, יש לך עוד משהו לסיים?

את צודקת, זה מה שכתוב בהחלטה, זה נכון. 2.5 מהמשרד, 2.5 שרשום בסעיף י"ג זה תוספתי של האוצר. נכון.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בסדר. אנחנו נשלח פשוט עוד בקשה לפירוט מידע נוסף והרחבה. ותודה שהגעת, אני יודעת שאת רצה לעוד דיון. בסדר. וגם נגיד, לפי מה שתיארת, אבל זה סכומים שהם עדיין קטנים מאוד יש לומר. כן? זה לא מדובר פה באיזה game changer לאזור הזה. תודה לירון. כן?

אז קודם כל אני רוצה לציין שאנחנו תשעה חודשים בתוך הדיונים והצעירים יותר זריזים מאתנו והם כבר מקבלים החלטות. אני רואה את שלושת הילדים שלי. הם כבר מהר מאוד, תוך חודש חודשיים קראו את המפה. הבינו לאן זה הולך. והם כבר מתחילים לחפש מקומות אחרים לגור.

דיברו פה על החינוך ואני מאוד מעריכה. אני עוקבת, הייתי מעורבת בחינוך ועושים מאמצים אדירים למתן מענים לחינוך. כל התשובות הן תשובות ריאקטיביות ואנשים לא מחכים למה יקרה ותרחישים, הם רוצים ודאות עבור הילדים שלהם ובצדק. לכן אנחנו רואים יותר ויותר משפחות שקובעות - - -

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

רק סליחה שנעצור אותך.

אורית, אני חייב ללכת עוד מעט יש לי עוד שני דיונים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

את בסדר, תדברי. יש לו עוד דיון ולכן הוא חייב ללכת.

אני חייב להיערך, תודה רבה.

תודה מיכאל.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אבל אנחנו ביחד בסיכום וגם אם צריך דיון נוסף אנחנו נעשה אותו גם במשותף.

אז אני אגיד משפט אחד חשוב שלא נאמר פה עד עכשיו. עד עכשיו אנחנו מדברים ואקטיבי ופיצויים מיידיים וביטוח לאומי, שהכול נותן צרכים לכאן ועכשיו. הצעירים מסתכלים על האופק, קצת יותר קדימה. והם רוצים לראות שהצפון הוא באמת המקום המרכזי לחיים שלהם. הילדים שלי כן ראו את העתיד שלהם בצפון, תכננו לגמור ללמוד ולחזור לצפון. היום התמונה הזאת פחות בהירה עבורם בכל ההיבטים. קודם כל, באמת ביטחון וביטחון תעסוקתי וכלכלי. זה הבסיס, זה מאסלו, כמו שנאמר. אבל אחר כך קהילות חזקות, חינוך, רפואה, כל השירותים האלה. כבר עכשיו, כפי שראיתם בתוכנית הממשלתית, זה עדיין בדיונים. הם צריכים לראות אופק כרגע של מה תמונת העתיד ביום שאחרי כדי שהם יוכלו לחשב את צעדיהם. ואם הם כבר היום התבססו במקום אחר ייקח לנו מאמצים מאוד גדולים כדי להחזיר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה רבה. אני רוצה לתת לנסי אנג'ל גץ ממשרד הבינוי והשיכון להתייחס. זו סוגייה חשובה מאוד. כן?

תודה שהזמנתם, דיון חשוב מאוד. אני אפתח שנייה ממה שנאמר פה קודם. לגבי התפיסה של איך צריך להסתכל אני חושב על כל הדבר הזה. זה משהו שאני חושב מקצועית שהוא מאוד מאוד נכון. גם אנחנו היום, אני אתמקד רגע בנושא של צעירים פה, בתוך מה שאנחנו עושים במסגרת הצפון. כל העניין של ראייה על אזורית, של הסתכלות על צעירים ולא רק על סטודנטים וגם על שיתוף הציבור. שכרגע אנחנו עושים אותו בעיקר דרך היישובים, המועצות, לא משנה, איזה שהוא drill down. וזה מאוד מאוד נכון. אני רגע גם אגיד שבסוף הדיון אני אשמח, אגב, שגם הפורום שהציג פה, שבאמת נחליף בינינו ונמשיך עבודה משותפת.

אנחנו בעצם במסגרת החלטת הממשלה 1786 בונים היום תוכנית לפיתוח וצמיחה של הצפון שכוללת באמת מענים בטווח הזמן המיידי, הבינוני והארוך. אם אני רגע אתמקד במה שקשור לצעירים, אז זה באמת נושא שהוא מאוד מרכזי מבחינתנו. ובאמת קודם דיברו פה על תקציבים בתוך ההחלטה שמופנים באופן ספציפי לצעירים, אבל באמת גם דובר על זה שתהיה החלטה גדולה יותר של ה-3 מיליארד. כמה שבסוף יהיה באמת. שאנחנו היום בונים תוכנית כדי להגיש. יש לנו 45 ימים בתוך ההחלטה כדי להגיש איזה שהיא החלטה גדולה יותר.

אנחנו שמים על זה דגש מאוד מאוד גדול. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים באמת רגע נתחיל מטווח הזמן הארוך אנחנו כן רואים איך בתוך הצפון, וכשאני אומר צפון אני מדבר עכשיו גם מועצות אזוריות, מקומיות, עיריות, קריית שמונה, שלומי, כל הרשויות. איך אנחנו שמים דגש גם על גרעינים, גם על כפרי סטודנטים, על מעונות, על מכינות קדם צבאיות. על כל מיני דברים שאנחנו יודעים היום להגיד.

כפרי צעירים זה רעיון גם.

כן, גם כפרי צעירים. דברים שאנחנו יודעים שמושכים קהילות פנימה. אנחנו רואים אפילו את המכינות הקדם צבאיות בדרום, שחלק מהיישובים בדרום שעדיין לא חזרו הביתה והעתיקו את המגורים שלהם למקומות אחרים, חלקם ביקשו שהמכינה הקדם צבאית שהייתה אצלם ביישוב תלך איתם ליישוב שקולט אותם באופן זמני. אנחנו יודעים שבאמת דברים שהם מאוד מאוד חזקים. ואם דיברנו, אגב, על אופק קדימה ולא רק על טווחי הזמן המיידים, אז באמת צעירים רוצים לראות שיש להם איפה לגדל את ילדיהם ואת משפחתם בהמשך.

בתוך זה, גם שאנחנו בונים לטווח הזמן הארוך את כל מה ששיקום במובן של התשתיות, אבל זה באמת צמיחה והתפתחות, אז גם פה אנחנו מסתכלים על זה בצורה שבאמת רואה קדימה ולא רואה רק את מה שצריך להיות. אם זה במוסדות ציבור מתאימים ומגרשים מתאימים. ובאמת התאמה שרואה איך היישובים צומחים ומתפתחים גם בתוך מה שאנחנו יודעים לתת החל מבני מקום, העמקת סבסוד כדי שבאמת ייצאו שיווקים זולים יותר שיאפשרו בהישג יד את המגרשים האלה. ואז גם אחר כך יהיה לזה תשתיות מתאימות.

גם בתוך ההתחדשות העירונית. כבר היום בהחלטה שעברה יש בעצם 20 מיליון שקלים שהולך לתכנון ובחינה של כדאיות כלכלית ושל תכנון מפורט לביצוע. ועוד 100 מיליון שקלים שבאמת אנחנו יודעים שיש בעיה היום בפריפריה של התחדשות עירונית כי צריך השלמת כדאיות כלכלית. זה לא משהו שקורה מעצמו. וגם זה דבר שמאוד מאוד משמעותי.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ויש מנגנון שמנסים עכשיו לעבוד על הסיפור הזה? התחדשות עירונית הפכה להיות משהו שהוא כמעט קשה שהוא יקרה ברמות שאי אפשר להסביר. והכדאיות הכלכלית היא עוד יותר מקשה. זאת אומרת גם בשכונות ותיקות בערים גדולות ומבוססות לוקח עשור ואפילו 15 שנה. אז אני לא רוצה לחשוב מה קורה לאזור פריפריאלי שגם הכדאיות הכלכלית היא יותר קשה. חייב לשחרר פה וחייב להבין מה עושים, כי אין מנוס.

נכון. אני מסכים לחלוטין. חלק מזה אלה דברים שהם קשורים למנגנון של מדינת ישראל ואיך מאשרים תוכניות. אבל כן יש לזה התייחסות כדי לקדם את זה בתוך ההחלטה. בעצם כבר היום יש תקציב להביא תוכניות מפורטות לביצוע.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כולל הקלה בהגשת תב"ע והכול?

אז אלו דברים שאנחנו צריכים עוד באמת לבדוק איך עושים אותם. אבל זה שכבר יש היום תקציב משמעותי לתכנון ומעבר לזה להקמת מינהלות. אנחנו יודעים שאחד הדברים המורכבים היום בהתחדשות עירונית, בטח באזורים שלא רגילים בהתחדשות עירונית, זה כאשר קמה מינהלת רצינית ובאמת יודעת איך להיות גורם נטרלי אובייקטיבי שיודע לבוא ולחבר בין היזם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

להוריד חסמים.

כן, לפתור חסמים. כן. גם הרבה פעמים החסמים זו הדינמיקה שבין היזם לדיירים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

הכדאיות וההשתלמות היא סוגייה מאוד קשה. אבל גם צריך להגיד הדבר הזה שזה נגרר ונגרר בגלל תהליכים מאוד מסורבלים וארוכים. זה גורר הרבה מהשנים הללו.

נכון, זה נכון בכלל הבנייה. וזה באמת משהו שאנחנו נותנים עליו את הדעת. וגם כסף שכבר היום מופיע בהחלטה של 100 מיליון שקלים להשלמת הכדאיות עצמה. כדי באמת לאפשר לפרויקטים האלה לצאת לפועל.

כשאנחנו מדברים על עידוד קליטה מעבר למה שדיברנו בהתחלה על מרכזי צעירים פריפריאליים אנחנו גם מדברים פה על כל מיני רעיונות שאנחנו רואים איך מביאים יותר. החל אם במגזר הכפרי יש אפשרויות של בתי אגודה, כל מיני דברים שבעצם איזה שהוא מודל שמאפשר לאנשים להגיע, לחיות תקופת זמן בעצם במקום. לראות שזה באמת מתאים להם וככל שהם רוצים להשתלב באופן מלא בקהילה הם יכולים לרכוש את הבית ובכסף הזה חייבים לבנות בית אגודה חדש. אלה כל מיני מודלים שאנחנו רוצים להכניס אותם פנימה גם עכשיו לתוך התוכנית הגדולה.

זה קיים במרחב הכפרי, השאלה אם מרחיבים את זה לאזורים עירוניים.

אז לאזורים האלה יש לנו פתרונות אחרים. אבל גם המרחב הכפרי אנחנו רוצים בעצם להגדיל את זה. בסוף זה אירוע שהוא תקציבי ואנחנו רוצים לאפשר עוד ועוד בתי אגודה כאלה, כדי שאפשר יהיה להגדיל את הקליטה הנכונה והבריאה ובסופו של דבר גם במגזר הכפרי.

אני רגע אגיד גם על המרחב העירוני בהקשר הזה, שאמנם יש הסכם גג עם קריית שמונה שבעצם אמור להיחתם. אבל גם מעבר להסכם הגג המטרה היא לתת תשתיות, לתת מוסדות ציבור, לתת פיתוח, שהוא on top להסכם הגג ולא לחכות בהכרח להסכם הגג אלא באמת להתחיל לעבוד ולתת בשלומי את אותם דברים דומים, גם אם אין שם הסכם גג.

אני אגיד בכלל שיש איזה שהיא תפיסה על אזורית שאנחנו רוצים לראות פרויקטים מחוללי שינוי. אנחנו לא מסתכלים רק מה מקבל כל יישוב ואיזה מגרש ספורט מקימים לו. אלא אם אנחנו רוצים באמת לראות איך האזור הופך להוליסטי אז זה עם אצטדיונים - - - וכל מיני מרכזים כאלו ואחרים שבסוף משרתים את האזור כולו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נכון. שזה לא מעט קם עצמאית באזור הזה וזה עצוב שזה לא קם בתמיכת מדינה, שזה יכול היה להיות הרבה יותר חזק.

כוכבית ממש קטנה. ממש, לדעתי ולדעת עוד אנשים בפורומים נוספים אזרחיים, שחשוב שיישמע לציבור עצמו ולא רק ראשי הרשויות, שהם מאוד מוערכים ואהובים, אבל לא מעט מהם נמצאים במערכות בחירות שעדיין לא היו ומסתכלים באמת בראייה טיפה יותר רשותית. שזה בסדר, אני לא אומר שלא. אבל צריך להיות איזה שהוא פורום טיפה יותר רחב.

ברור. אגב, גם במובן הזה אני מאוד מברך על הדיון הזה. וגם שמח על ההזדמנות שלי להיות פה, כי אני באמת אשמח שבסוף הדיון אנחנו נייצר את הקשר הזה. כי אנחנו בעצם בונים את התוכנית בימים אלה. אני חושב שמאוד חשוב שהקולות האלה יישמעו.

יש שם את האשכול.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני חייבת משפט אחרון.

תודה רבה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה רבה. קודם כל אני מעריכה. בואו נעשה את זה מהר, כדי שאני אוכל גם לסכם. בסדר? אני מתנצלת. קרן לביא, תודה לך. באמת אם אפשר גם את ההתייחסות באמת לצעירים חסרי עורף משפחתי גם בהקשר הזה.

בהחלט. אני קרן לביא, ממונה מחוזית של חיפה והצפון של תוכנית לאומית יתד. תוכנית שמטפלת בצעירים על רצף מצבי הסיכון. להגיד מבחינת נתונים, התחלנו את השולחן בעצם לדבר על צעירים מגיל 18 עד 34, שמהווים בערך 17% מהאוכלוסייה. אנחנו מטפלים, התוכנית שלנו בעצם שעוסקת מגיל 18 עד יום הולדת 26 יש 1,200,000 צעירים במדינה. הנתון שעלה מהסקר האחרון של ברוקדל מדבר על זה שזה 17%, אבל כנפגעים מה-7 באוקטובר ואילך, 53% מהאוכלוסייה הזאת. אם זה ב-7 באוקטובר עצמו ולכל הזמן שבעצם עד היום.

בעצם אנחנו מדברים על פלח אוכלוסייה שהוא מאוד רחב, שהיה חשוף לאירועים מאוד משמעותיים. וכפי שביקשת בעצם להתייחס לאוכלוסיית יתד שמראש חלקם מגיע עם חוסר עורף משפחתי, עם ביטחון עצמי, עם עוני, טראומה, מחסור במשאבים. ובעצם הם נכנסו לתוך האירוע הזה עם היעדר כוחות יחסית לכלל האוכלוסייה.

מה שהצלנו לעשות כל מינהל שלם ותוכנית יתד זה בעצם ללוות אותם, כאלה שכבר לוו טרום המלחמה. תחילת המלחמה, פנייה ישירה לצעירים במלונות, ליווי מבחינת תעסוקה. אותות של תקווה שזו תוכנית שבעצם מפתחת ומייצרת טיפול יחד עם איש מהמשפחה. הצעות עבודה, תעסוקה, פעילות פנאי, ליווי של מלש"בים מגיל 16.5. זאת אומרת, אנחנו משתדלים לתת מענה מאוד משמעותי ורחב. אבל אנחנו זוכרים שבעצם זה גיל כל כך משמעותי שבצומת כל כך דרמטי שבעצם אנחנו זקוקים כאן גם להגדלה של התקינה. להנגשה של מענים לאוכלוסיות של נשים, חברה ערבית ופריפריה. שאנחנו זקוקים לחזק את החוסן שלהם. התערבויות ישירות לטיפול בתסמיני מצוקה. תוכניות להתנהלות פיננסית, השכלה, דיור ובריאות הנפש.

ממש בקצרה כל המענים שאנחנו מנסים לתת ואנחנו כמובן צריכים להרחיב.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני מודה מאוד ואני גם פונה אליכם לא מעט ואני רואה בעצמי. אני חושבת שאנחנו צריכים להגדיל לכם את התקציב, אבל זה כבר עניין אחר. אבל כל הכבוד על העבודה הלא פשוטה. צריך להבין שבתוך הסיפור של צעירים יש גם צעירים שהם צעירים בסיכון וחסרי עורף משפחתי והתפקיד שלנו גם לשמור ולהגן עליהם ושלא יפלו. לא רק את האוכלוסייה החזקה. תפקידנו גם לדעת להרים עוד אוכלוסיות ובתקווה שהם גן יהפכו לחזקות.

משרד הבריאות ומיד ניתן לכם. בסדר?

שלום. נופר קין.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

שלום נופר. תודה ותודה שהמתנת.

אני מאגף לבריאות הנפש, שגם אמון על כל תחום של מרכזי החוסן.

אז באמת נגיד שאוכלוסיית הצעירים היא אוכלוסייה שמאתגרת אותנו ואנחנו ההגעה אליה גם בעבודה משותפת עם מרכזי החוסן בצפון שמפעילה עמותת משאבים. זה מאתגר. זאת אומרת, מי שכן יותר נעזר בשירותים זה בעיקר משפחות צעירות. גם סביב הדרכות הורים, גם סביב המצוקה של הילדים אם זה בפינוי, אם זה בעצם ביישובים שלא פונו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ביישובים שלא פונו זה גם מה ששמעתי, שיש המון עניינים עם החוסן.

מאיזו בחינה?

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

מבחינת זה שיש צורך.

כן, יש צורך.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

יש חרדות.

נכון. אנחנו בהחלט רואים גם תזוזה יותר למקומות גם של זעם, ייאוש שעולה. אין ספק שהמצב הלא ידוע הוא מאתגר.

אנחנו ממש כפסע משם. אנחנו אני חושב יוצאים מן הכלל, באמת, שמעיד על הכלל.

אז נגיד שבאמת אנחנו עסוקים להגיד, ראיתי כאן את רכז הצעירים של שלומי, אמרתי ניקח את המספר, כי באמת מחפשים את כל דרכי הכניסה כדי להגיע. יש לנו את רכזי החוסן שפרושים במלונות, 42 רכזים שגם משנים את התפקיד שלהם תוך כדי תנועה כדי באמת להנגיש גם את המענים לאנשים שיצאו לקהילה. אבל זה, שוב, זו נקודה מאתגרת. נגיד שיש לנו עכשיו הרבה שאלות סביב, יש עכשיו תנועה של צעירים החוצה. לחוץ לארץ או להפוגה או לזה.

עוד תהיה התיישבות בתאילנד.

בתאילנד ועוד הרבה מקומות.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

את מדברת על תנועה שהיא לגמרי מחשבות על לא לחזור.

כן.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כן. חשוב להגיד את זה, כי זה לא רק חופשה.

אני שכנעתי את שיר כל הדרך מהצפון לפה שכנעתי את שיר לא לעשות את זה. סליחה שאני אומר את זה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

איזה קשה.

אלה מחשבות שעולות. כי עוד פעם, החוסן הרי כל כך חשוב. אני יכולה להגיד לך שבתור אחת שנמצאת ביישוב שהוא לא מפונה אני לא מצליחה למצוא איזה שהיא מסגרת שתיתן לי מענה, לקבוצת תמיכה של פעם בשבוע חיפשתי. או שני צפונית מידי או שרשימות המתנה. זה המקום שאני נמצאת בו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש. ולא סתם פתחנו את הדיון ואמרנו שבלי הצפון אין מפעל ציוני. זה לא סתם. אם אנשים מרגישים שהם לא רואים את עצמם פה, זו טעות שלנו, של מדינה. צעירים צריכים לראות פה עתיד. לראות פה עתיד. זה לא הגיוני הדבר הזה.

אבל אני כן אתייחס לנקודה הזאת שצריכה להעסיק אותנו. שוב, גם תגידי אם אפשר לעזור לך, כי אנחנו כל הזמן כן מרחיבים. יש כבר 40 מוקדי טיפול.

אני יודעת. יש לי גם אחות שעובדת בו. אני מודעת לשני הצדדים של המתרס.

אז באמת מרחיבים, אבל זה לא תמיד עומד בקצב של הצורך.

אני כן הזכרתי את האנשים שנוסעים לחו"ל גם סביב זה שזו אוכלוסייה, אם ניקח את האוכלוסייה הצעירה יותר בצעירים אז גם הם איבדו המון חברים לאורך הדרך. אם בצבא ואם במסיבות. וכשהם הולכים לשם והקושי להנגיש להם מענים כשהם רחוקים. ואז הם פונים לדברים אחרים כמו שימוש בחומרים או דברים כאלה. והם רחוקים. ואנחנו מתחילים לראות איזה שהוא גל של מצוקה שמגיעה מחולל.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

את כבר מזהה את זה ממש מהאזורים הללו.

אני אומרת, זה עולה כרגע בעיקר סביב כל מיני הורים שפונים, לראות איך עוזרים לאותם ילדים שלהם. וזה מאתגר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

צריך להבין מה עושים גם עם התופעות הללו. שזה, אגב, מחבר צעירים למסלולי סיכון. בסוף אנחנו פוגעים מעגלית פה את כל השירותים שלנו.

וכשהם לא כאן זה עוד יותר מאתגר.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש, בוודאי.

במענה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

יש גם סנכרון בין המשרדים, נכון? אתם יכולים להפנות.

כן, בוודאי שיש סנכרון. וגם הנתונים האלה מוכרים לנו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

כן, כן.

כפר איזון וכל מיני מקומות שנותנים מענים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה. לפני אור אבנט אני הבטחתי לנשים שפה לדבר. אז בקשה, שתיכן ואז אני אעבור לזום.

שלום. קודם כל תודה. שמי מיכל גורפינקל, אני אזרחית לא פוליטיקאית. אין לי ידע בנושא מורחב בפוליטיקה. אני מקבוצה של אימהות בחזית שנלחמות בנושא של שוויון וכל הנושא של הגיוס. אבל הקטע הזה מאוד מעניין אותי. אני נשואה עם ארבעה ילדים. בתי הבכורה גרה בצפון. היא לא מפונה. אבל אני יושבת ואני מקשיבה והדיון מדהים. אבל גם לפני ה-7.10 הנושא של בית חולים ונושא חדרי מיון בצפון, אני לא יודעת כמה שנים מדברים על זה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אתמול עשינו על זה דיון פה. נכון.

ריבונו של עולם, זה רק החריף את כל הנושא של הצעירים ב-7.10. אבל זה היה לפני כן. איפה, שנים הממשלה, המדינה. אני לא יודעת את מי. אני לא רוצה להאשים. אבל איפה? זה היה גם לפני ה-7.10. מה קרה? ה-7.10 רק בסך הכול, "סך הכול" so called, החמיר את כל הנושא.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לא, ה-7 באוקטובר הראה לנו שמה שלא עובד בשגרה לא עובד בחירום.

יפה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ומה שאיננו בשגרה גם איננו בחירום.

אבל דיברו על חדרי מיון בצפון. אמרו שזה ייעשה. איפה? שום דבר לא זז. על הצעירים. לפתח את כל הנושא של הצעירים, שיחזרו לצפון. איפה? הכול תקוע. פרוץ המלחמה החריפה את הנושא.

תודה, דיון מאוד מעניין.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה לך, בטח, תודה שאת פה.

ותודה על מה שאתם עושים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש.

מנסים. תודה.

אובל פיטרו מהתאחדות הסטודנטים הארצית.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה אובל שאת פה.

אני אעשה את זה קצר, כי הגיע הזמן. במכללת תל חי יש כ-5,000 סטודנטים בסך הכול. מתוכם 60% מפונים כיום, כבר תשעה חודשים. מכלל הסטודנטים שנפגעו כתוצאה ישירה מהמלחמה הסטודנטים המפונים הם נפגעו בצורה מהותית ביותר. בין אם זה בתחום הכלכלי, החברתי, הנפשי והאקדמי. הסטודנטים במכללת תל חי מעידים מעל 45% מהם שהם על איזה שהוא חשש לנשירה מהלימודים. שזה נתון שהוא מאוד קריטי ומאוד שצריך לשים עליו את הדגש.

דיברנו על הנושא הזה של החזרת הצעירים לאזור הצפון. ודווקא בסקר שעשינו בפברואר אז אפשר לראות שבמכללת תל חי הסטודנטים שם, נשאלה איזה שהיא שאלה האם היית חוזר לאזור הפריפריה הצפונית והדרומית ומה היה גורם לך לחזור? אז האחוז הגדול ביותר של סטודנטים שהיו חוזרים בכלל לאזור הזה אלה סטודנטים של תל חי. ומה שבאמת היה גורם להם לחזור זה הנושא הזה של תעסוקה. כמו שדיברו עליו קודם. זה הנושא של בינוי בעצם, של דיור, של הטבות כלכליות. אלו דברים שהביאו אותם.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אגב, תעסוקה זה גם אופק תעסוקתי. זאת אומרת זה לא רק המשרה הראשונית. בן אדם צריך לדעת שיש לו את האופק ההתפתחותי, אחרת אנחנו לא עושים יותר מידי.

נכון. ועוד משהו שלא כזה דיברנו עליו כאן וכן חשוב להעלות אותו. אנחנו מתחילת המלחמה בתקשורת מול מינהלת תקומה בדרום. ובאמת מינהלת תקומה עושה עבודה מצוינת ובתור הגוף שמכיר את הקהל שלו של הסטודנטים באמת שם דגש על הצעירים והסטודנטים במכללת ספיר.

ממש בהתחלה רציתי להגיד שאני שמחה על זה שמינו פרויקטור לצפון. אבל זה נראה שכרגע יש איזה שהוא ניגוד עניינים לפרויקטור לצפון, שרק אחרי תשעה חודשים החליטו למנות אותו. וזה משהו שחייב לשים עליו דגש.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

לא, גם לא יכול להיות שסוגייה כזאת פשוט הופכת להיות סוגייה של, סליחה, אני רוצה להגיד בכנות, מי מקורב או לא מקורב. פשוט צריך פרויקטור מקצועי. תמנו מישהו טוב, תעשו את הדבר הנכון. הצפון, האזרחים בצפון ישמחו מזה. כולם, אין פה, אני לא רוצה לחשוב מה עובר עליכם כשאתם יודעים שבגלל שאם האיש הזה הוא מקורב או לא מקורב משהו יקרה. זה לא יכול להיות שיקול בזמן מלחמה וגם לא בזמן שגרה. זה בעיניי, צריך להגיד את זה. זה לא נתפס הדבר הזה. שאין פרויקטור כי לא מצאו את הבן אדם המקורב המתאים. לא כי אין אנשי מקצוע מעולים, מדהימים במדינה המדהימה שלנו שיעשו תפקיד טוב וייקחו.

כן. אז באמת אני חושבת שזה הדבר הראשון שצריך לקרות בצפון. קודם כל פרויקטור, מינהלת.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

צריך להגיד שיש איש שלוקח אחריות. נכון.

חייב. כי כמו שהוא אומר יש הרבה רשויות. וגם אם החלטת הממשלה שגם בתוך ההחלטה היה באמת על מכללת תל חי ועל התקציבים. אבל לאן התקציבים עוברים? איך הם עוברים? יש גם משרדי ממשלה שעוברים דרכם התקציבים. צריך איזה שהוא פרויקטור כמו במינהלת תקומה, שאליהם יכולנו לפנות, שהתושבים יכולים לפנות אליהם. שהם מעידים על סדר, על ודאות שהתושבים צריכים ועל תקווה בסופו של דבר. שזה הכי חשוב.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש, כל מילה. תודה.

תודה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני רוצה לעבור לזום, לשירות התעסוקה. עזב, בסדר. ואור אבנט ממרכזי חוסן. אני לא שופטת מי שעזב, הדיון התארך. אולי נעשה דיון המשך.

אור אבנט.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

שלום אור ותודה שאתה איתנו.

שלום. תודה רבה לך ותודה על הדיון. אני מעמותת משאבים שמפעילה את מרכזי החוסן בגליל מזרחי וגליל מערבי. אני אקצר, אז אני לא אגיד את כל מה שהכנו. אבל אני כן אגיד שאנחנו פועלים באופן מאוד מאוד רחב מהיום הראשון של המלחמה. גם בנושא הטיפול בטראומה ובחרדה באמת בהיקפים אדירים וגם עבודה מאוד נרחבת בתחום של החוסן. החוסן הקהילתי, החוסן לכל תושב ותושבת של הצפון וגם ברמה הקהילתית.

כיום אנחנו מאוד עסוקים ביצירת מענים לטווח ארוך, ובעיקר בסיוע לקהילות מפונות וכאלו שלא מפונות, שמטווחות באופן מאוד מאוד כבד.

לפני מספר חודשים התחלנו את תוכנית "הדרך בה רציתי לשוב בחזרה" שמסייעת לקהילות לייצר תשתיות לחזרה והתארגנות קהילתית להתמקמות וחזרה בבית. נשמח לשלוח את התוכנית למי שירצו.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בהחלט.

האתגר שלנו מהבחינה הזו, וכמובן שזה נוגע בצעירים, גם בצעירים וגם אני אגיד במשפחות צעירות, שפחות דיברנו על זה. אבל משפחות עם ילדים צעירים, הורים צעירים. האתגר שלנו הוא שאנחנו מתכננים את התוכניות לטווח הארוך, אבל המדינה מבחינת ודאות תקציבית נותנת ודאות רק עד סוף שנת 2024. בעצם משנת 2025, מינואר 2025 אנחנו מתכווצים בחזרה לתקציב שהוא פחות מעשירית מהתקציב שאיתו אנחנו כיום עובדים. אז זאת אי הוודאות הגדולה.

כמה מילים על הצעירים. באמת, ממה שאנחנו רואים, יש המון פניות של צעירים לטיפול וסיוע. רובם ללא משפחות. גם סטודנטים, אבל גם צעירים בני ובנות המקום. חשוב להגיד שזו אוכלוסייה עם פוטנציאל פגיעות מאוד מאוד גבוה. זאת אומרת, רבים מהם במילואים ויש להם חברים וחברות במילואים, רבים איבדו חברים וחברות גם בנובה וגם במילואים. והרבה מאוד מהם מאבדים את הבית. ואנחנו כן ערים לניסיונות אובדניים ולמצוקות מאוד מאוד גדולות.

יש גם הצפה של נושאים, הצפה שעולה עכשיו בעקבות ההתמודדות היום יומית. אלו בגדול הדברים. נשמח לשתף פעולה עם כל מי שיכול.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

תודה אור. אני גם אשמח לשיתוף פעולה, חשוב מאוד. ואתם עושים עבודה כל כך חשובה והכרחית. ואני מורידה את הכובע, בטח בימים הללו, שהפניות עולות על גדותיהם והקשיים הם מורכבים הרבה יותר. ושאני מקווה שגם נדע ימים יותר טובים וגם שנדע להחזיק את החוסן בצורה יותר נרחבת ושיהיה יותר מענים. אז תודה.

אמן. אנחנו כאן, אנחנו נותנים מענים. אנחנו, וגם חשוב להגיד, יש שיתופי פעולה גם עם המחלקה לילד ונוער שכאן לידי בזום. חשוב להגיד שאנחנו גם מייצרים שיתופי פעולה וגם עם ארגונים שונים בצפון.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

בהחלט. אני יודעת. וגם אני מבינה שהפעולות האפקטיביות וחיוניות. ועדיין אני גם אומרת את זה בגלל שמערך בריאות הנפש כן זקוק לחיזוק משמעותי ובהכרח הנגישות בפריפריה היא מורכבת מאוד. ואלו ימים שצריך להגיד גם את זה. כי בסוף אתם לא עומדים לבד, אתם צריכים את התמיכה הרחבה שמערך בריאות נפש רחב ומיטיב. אז תודה אור.

מילה קטנה רק לחוסן. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה כמובן עם כל המפונים של קריית שמונה בכל רחבי הארץ. ואנחנו כן רואים שקשה להביא צעירים לטיפול וזו הנקודה שצריך לשים עליה את הדגש. כי אנחנו ממש פוגשים צעירים. קשה מאוד לעשות את הצעד הזה. מהרגע שהם יודעים שהם צריכים עזרה, במודעות, לרגע שהם ניגשים לטיפול. אז צריך לחשוב יחד. אני חושבת שזו נקודה חשובה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

סיכום החלטות מישיבת מעקב משותפת בעניין מצבים של צעירים מפונים בצפון:

נוכח חשיבות החזרת תושבים צעירים לצפון הוועדות רואות צורך ביצירת מעטפת ועוגנים עבורם לטובת הגדרתם כקהילות צעירות. בהתאם הוועדות פונות לרשמת האגודות השיתופיות לבחון כיצד ניתן לסייע לצעירים בגד על בני המקום המתארגנים כקבוצה למגורים גם בערים הגדולות. יש להדגיש את יתרון גודל הקבוצה ותיעדופה גם אם כיחידים לאו דווקא היו מתועדפים.

הוועדות מבקשות את עמדת המוסד לביטוח לאומי בדבר חלף אבטלה וסיוע נוסף עבור אוכלוסיות שנופלות בין הכיסאות מבחינת תאריכים והכול, כגון חיילים משוחררים, בעלי עסקים קטנים שנסגרו שאין להם כרגע אופק השתלבות תעסוקתית בצפון.

הוועדות פונות למשרד האוצר ולמוסד לביטוח לאומי לקדם הארכת מענקי העידוד שהופסקו ביוני 2024. ובכלל להקביל הכול להוראות הפינוי. אין סיבה שיהיה פער בין השניים.

הוועדות שמעו על הצורך בהרחבת המענים והסיוע הקיימים כיום לסטודנטים בלבד גם לאוכלוסיות צעירות של בני המקום ופונה בהתאם למשרד ראש הממשלה ולרשות הצעירים לתכלל זאת מול משרדי הממשלה שונים עד להקמת מינהלת רשמית לצפון.

הוועדה פונה לרשות הצעירים בבקשת פירוט תקצוב פרויקטים ייעודיים לטובת צעירים בצפון ובחלוקה לפי תחומים: תעסוקה, חינוך, מסגרות, פנאי וכדומה. וכן פונה למשרד האוצר בבקשת פילוח תוכנית הסיוע לצפון, הבטחת שירותים אזרחיים ציבוריים בה. פיננסיים, בריאותיים, אקדמיים. דיברנו על ה-3 מיליארד שהם אמרו שאין עדיין את הפילוח.

עוד פונות הוועדות לרשות הצעירים לקדם מחקר הממפה את צרכי הצעירים בצפון ומתן מענים חדשים על הגדלת השקעות בצפון; הוועדה פונה לראש הממשלה למנות פרויקטור מקצועי למינהלת שיקום הצפון. מדובר בצורך קריטי שהולך ומחריף לאחר תשעה חודשי פינוי בצפון. אנא, עשו זאת באופן הכי מקצועי.

הוועדות משבחות את ארגוני החברה האזרחית בפעילותם לקידום הנושא ומענים לו. לובי 1701, הרשת הגלילית, פורום ארלוזורוב, מרכז המידע של תל חי, פורום ארגוני תעסוקת צעירים וארגונים פילנתרופיים וחשובים נוספים. באמת אתם הידע שלנו ודרככם אנחנו לומדים ויודעים מה לעשות. התאחדות הסטודנטים כמובן ונוספים.

תודה רבה על הדיון.

חה"כ נעמה, אני מתנצל. קודם כל, מעולה. אבל היה חסר לי את הראייה העל אזורית. אנחנו באמת נתקענו בדברים שבגלל שאתה מרשות אחת אתה לא זכאי לדברים.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

נוסיף את זה לפרויקטור. בסדר, אנחנו נוסיף גם את הסוגייה הזאת וזה חשוב. וגם אנחנו נבין את התשובות ונבין אם יש לעשות דיון נוסף, מעקב.

ועוד משהו אם אפשר בבקשה. יזמות של צעירים עצמם ולאו דווקא שרק דברים יגיעו מהרשות עצמה.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

אני אגיד משהו, אני אנסח את זה כמשהו אחר. שיתוף התארגנויות צעירות בכל התוכניות כדי לוודא שהדברים נעשים עם החשיבה של הצעירים הנוכחים במקום.

את אשר טיפחת אהבת.

נעמה לזימי - יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים:

ממש ככה. תודה רבה גם על ההערות החשובות ותודה לכם על הדיון. באמת תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:57.