פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



24
ועדת החינוך, התרבות והספורט
25/06/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 229
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ט בסיון התשפ"ד (25 ביוני 2024), שעה 10:07

מענים חינוכיים לתלמידים הבדואים בנגב

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
יוסף עטאונה – מ"מ היו"ר
משה טור פז
מנסור עבאס
יסמין פרידמן

ואליד אלהואשלה
אימאן ח'טיב יאסין
אחמד טיבי
מאיר כהן

שירין חאפי נטור - מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך

רם זהבי - מנהל מחוז דרום, משרד החינוך

לאה בריסקין ברקו - מנהלת תחום בכיר חברה וקהילה, משרד ראש הממשלה

פאטמה אבו קוידר - מורה, ארגוני המורים

עבד אלעזיז נסאסרה - עו"ד, ראש מועצת כסייפה

טלב אבו עראר - ראש מועצת ערערה, חכ"ל

מאמון אבו עגאג - פסיכולוג

מיה לחוביץ צדוק - עו"ד, מנהלת האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט

ד"ר שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

רביעה אלאעסם - סטודנט במכללת קיי, גר בכפר הלא מוכר ח'רבת אל וטן

פהד אבו נגא - מנכ"ל חברה לחינוך

מוסי אלגרעאן - חבר מועצה אזורית אלקסום

מעיגל אלהואשלה - רכז שטח וקהילה, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב

חאבס אלעטאונה - ראש מועצת חורה

פאיז אבו צהבאן - מנכ"ל עמותת כוכבי המדבר, ראש עיריית רהט לשעבר

שריף אלאסד - ראש מועצת לקיה

סלים אלדנפירי - אנשי השטח, ביר הדאג'

טלאל אלקרינאווי - ראש עיריית רהט

שייח' כאמל - שייח'

יהודית גידלי

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


מענים חינוכיים לתלמידים הבדואים בנגב

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את דיוני ועדת החינוך היום לקראת יום הנגב. אנחנו נדון על מענים חינוכיים במערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב. אבל בתחילת דבריי אני רוצה להודות לשני אנשים: ליושב-ראש הוועדה הקבוע ידידי יוסף טייב. תודה רבה על כל מה שאתה עושה בוועדת החינוך לאורך כל השנה, לא רק ביום הזה, לגבי דיונים וחשיבות החינוך בחברה הערבית הבדואית בנגב.

אני רוצה להודות גם לידידי חה"כ ואליד אלהואשלה על יוזמה ביום הזה, יום הנגב. יום שיש מסורת שאנחנו מציינים אותו כל שנה בנגב, לאור החשיבות, וחשוב לקיים את הדיון הזה. זה לא אומר שאנחנו, גם אני וגם ואליד וגם כל חברי הכנסת שבמשך השנה אנחנו לא מתייחסים לנושאים. אבל חשוב שיהיה יום אחד בשנה שנציין אותו.

לגבי הדיון היום, אני מציע דבר כזה: אני אתן כמה מילות פתיחה, אחר כך ניתן ליוסף טייב וגם לוואליד להגיד כמה דברים. אני מציע שראשי רשויות ונציגי המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים וגם ארגונים שפועלים בתחום החינוך יציגו את הדברים שלהם. אחר כך נשמע את התגובה של משרד החינוך על נושאים שיעלו בתוך הדיון עצמו.

אני רוצה להגיד לגבי מענים חינוכיים במערכת החינוך. האמת שהדיון עצמו ספציפית סביב המענים האלה עלה בדיון באחת הוועדות שפניתי ליושב-הראש ואחרי גל ההריסות שהיה בנגב בחודשים האחרונים בממדים מאוד גדולים, שבאו לריכוזים מאוד גדולים, הרסו בתים. אחת ההשלכות זה גם על מערכת החינוך ועל הילדים עצמם. לכן עלה הנושא גם לקיים דיון מה עושים עם הילדים, מה המערכת עושה בעיקר בהיעדר רשות מוניציפלית שתיתן מענה לחינוך בדברים האלה. לכן התגובה של משרד החינוך והתייחסות שלו לילדים שבאים והורסים להם את הבתים, משטחים את השטח. משאירים את האנשים תחת כיפת השמיים. ועד רגע זה, כבוד יושב-הראש הקבוע, העניין נמשך. ולכן חשוב מאוד לקיים את הדיון הזה.

דבר נוסף שרציתי להתייחס אליו, שעלה גם במשך השנה האחרונה. כמעט אין דיון בוועדת חינוך. זה עניין של גני ילדים, גילאי 3 עד 5. לפי הנתונים של מרכז המחקר של הכנסת משנה שעברה, אלו נתונים שאני חושב שגם משרד החינוך בעצמו לא מתכחש אליהם לגבי ילדים בגילאי 3 עד 5. דובר רבות בשנה האחרונה. לפחות אני עסקתי בזה מסביב לשעון לשבוע, לשנה, למצוא פתרונות גם למרכזי שירות לתת לילדים האלה מענה בכפרים הלא מוכרים. ולצערי הרב, עד לרגע זה אני חושב שאין בשורות טובות גם מבחינת מרכזי שירות לספק גנים בגילאי 3 עד 5 ולכן הנושא הזה גם צריך לקבל התייחסות.

אני מעביר את רשות הדיבור ליוסף טייב לכמה מילים או ואליד? אוקיי, בבקשה ואליד.

קודם כל תודה לכולם. תודה לידי מ"מ יושב-ראש הוועדה חברי יוסף עטאונה. אני גם מודה לכל ארגוני החברה האזרחית, ראשי הרשויות, מנהל המחוז רם, שירין נטור, לכולם. אין ספק שאתם מודעים לסוגייה בחברה הבדואית, במיוחד סוגיית טרום חובה והגנים. דיברנו על זה במשך שנים אנחנו נמצאים כאן בכנסת מדברים על זה. אני לא רוצה להכניס כאן את העניין הפוליטי. אנחנו מחפשים פתרונות לאוכלוסייה שלנו, מחפשים תשובות מהמשרד. הייתה לי ישיבה אז בזמנו עם שירין ועם השר גם. והיו לי שיחות גם עם מנהל המחוז. רבותיי, יש פה אנשים במצוקה. החברה הבדואית גם אחרי ה-7 באוקטובר, כולכם יודעים מה קרה, כמה סבל יש בחברה הבדואית. ולאור כל הממצאים שאתם רואים אותם במשך שנים רבות, אני רוצה שאנחנו נחשוב ונחשב מסלול מחדש לכיוון החברה הבדואית. נמצא פתרונות לאוכלוסייה שלנו.

יש לכם את המשאבים, המשאבים נמצאים אצלכם. הסמכויות אצלכם. אתם אלה שמקבלים את ההחלטות, לא אנחנו. אנחנו נמצאים באופוזיציה. אבל כאן בוועדות בכנסת אנחנו מעלים את הסוגיות של החברה שלנו, של האנשים, משמיעים את הקול של התושבים. ואני לא רוצה לנאום כאן עכשיו, אני רוצה פתרונות, זו הדרישה שלי. תודה .

תודה ואליד. יוסף, אתה רוצה להגיד משהו?

אדוני יושב-הראש, אני רוצה להגיד, קודם כל כשפנה אליי ואליד באמת לבקשת הדיון, ואתה גם ביחד, שמתם על שולחן הוועדה, ואגב, לא רק הוועדה הזאת. אני חושב שמספר ועדות בכנסת בו זמנית במשך כל הבוקר הזה ידונו סביב הנושא הזה במסגרת יום הנגב. בכניסתי לכנסת, עוד בממשלת גנץ-ביבי הידועה, כשיושב הראש היה רם שפע, אני ניהלתי דיון ביום הנגב. זו הייתה פעם ראשונה שאני מנהל דיון בכלל, ובוועדת החינוך בפרט, כחבר ועדה. ואני רוצה כן להזכיר פה את חברנו ז"ל סעיד אלחרומי שבאמת בזמנו יזם את הנושא הזה של יום הנגב. כמה הנושא הזה היה חשוב לו. באמת, אני גם מברך אתכם שלקחתם את היוזמה הזאת ואתם ממשיכים על זה.

זה לא סוד שהוועדה בראשותי כוועדה ירדנו גם לשטח, היינו בסיורים איתך ביחד אדוני יושב-הראש. הנושא הזה נמצא על סדר היום של הוועדה ואני שמח על היום הזה, וחשוב לי להגיד שזה שאני לא מנהל את הדיון זה לא חס ושלום מתוך זלזול, אלא באמת מתוך הוקרה והערכה כלפיך, לאור הבקשה שלך לבוא ולנהל את הדיון. לכן גם אם אני איעדר בתוך הדיון זה לא מתוך חוסר אכפתיות, אלא מתוך עיסוקים נוספים שנכנסנו ללו"ז לאור זאת שאתה מנהל את הדיון. בבקשה אדוני יושב-הראש.

תודה רבה. אנחנו נפתח את הדיון. מי שרוצה לדבר יכול להירשם פה, אצל מנהלת הוועדה. נתחיל ראשי רשויות, מי רוצה לדבר?

תודה מכובדי יושב-הראש, חה"כ עטאונה שמנהל את הישיבה כאן במסגרת יום הנגב. אני טלב אבו עראר, ראש מועצה מקומית ערערה בנגב. הוזמנתי לבוא לכאן כדי באמת להשתתף ביום הנגב, שיזמנו לפני כמה שנים. יום הנגב זו השנה אולי השביעית או השישית שמתקיים בכנסת. ואני מקווה באמת, אחרי יום עמוס בוועדות וגם במליאה, שהנושא הזה יישא פרי. באמת שהוא יביא למצב יותר טוב, שאני לא רואה כאן אף נציג ממשלה לצערי הרב. לא יודע, זה מסמן ומלמד על המשך מדיניות, אותה מדיניות. עם כל הכבוד למנהל המחוז הדרומי כאן שבאמת עושה עבודה טובה משתדל ומתאמץ, אבל אין לו את כל הכלים הדרושים באמת לרענן את המערכת שם.

בזמנו, כשהייתי חבר כנסת המספרים שהעלה כאן חה"כ עטאונה על גילאי 3 עד 5 שאין להם מסגרות. היו מדובר שם באלפים. אם הנתון הזה עד היום קיים אז אנחנו באותו מקום, אותה מדיניות של ממשלה, לצערי הרב. ולא יודע, אולי שכחו שהבדואים שם הם אזרחי מדינת ישראל. אנחנו גרים ואנחנו מבקשים להכיר בנו, לא ביישובים רק. אלא בנו כאזרחי המדינה. אין מה להשוות בין היישובים הערבים הבדואים בנגב לבין שכניהם. אין מה להשוות. למרות שיש כוונה טובה אצל המחוז, שהוא מנסה לקדם דברים. אבל כאן, הפתרון הוא כאן בכנסת, הוא כאן בממשלה.

ואם אנחנו מעלים את הדברים בפני עצמנו בלי נציג ממשלה, אז אנחנו בבעיה. תודה אחי יוסף, תודה רבה.

תודה. מאיר, אתה רוצה להתייחס בכמה מילים? כאיש הנגב.

שלום לכולם, בוקר טוב. ברוכים הבאים אדוני יושב-ראש הוועדה, ראוי שהיום הזה יונצח ויהיו כמה ימים בשנה, כי הבעיות לא ייפתרו לא ביום אחד ולא במפגש כזה חגיגי. אני מברך את ראשי הרשויות שנמצאים כאן, אני מכיר את כולם. אדוני מנהל המחוז, זו הזדמנות להגיד לך תודה רבה. אני חושב שמאז שאתה נכנסת למחוז מנשבת רוח חדשה בכל מה שקשור לשאלה של אחינו הבדואים. אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת אלאטרש על על הירצחו של רב סמל בכיר. אנחנו ניסע לשם.

תראו שני יושבי-הראש, סוגיית הבדואים היא סוגייה מאוד מאוד מורכבת שמדינת ישראל נהגה בה כל השנים בהסתר פנים. אבל חשבו שהבעיה תיפתר מאליה. היו שם בעיות קשות מאוד, לא רק בחינוך, שמשרד החינוך עושה את מה שצריך לעשות עם הרבה מאוד הגבלות. אבל אני יכול להגיד שכאשר החלטנו להקים בית ספר בח'שם זנה, כשאני הייתי השר האחראי, אז לקח לנו ארבעה חודשים כנגד כל הסיכויים, גם אני וגם מנהל המחוז שיושב כאן. אף אחד לא האמין שאנחנו נקים בית ספר. אני הקפדתי שלא רק שנקים בית ספר בפזורה שנקראת כאילו בכפרים הלא מוכרים. אנחנו אלופים בלהכניס כל מיני מושגים. כאילו בכפרים הלא מוכרים חיים אנשים לא מוכרים. זה כאילו חיים צללים של אנשים. ככה זה נראה, אגב, בפועל. זו אחת מהנקודות שהן הבושה והחרפה של מדינת ישראל.

הייתי השר האחראי והלוואי והייתי נשאר שם. כי לבטח היום היינו מתקדמים, אדוני מנהל המחוז, הרבה יותר. וכל מי שמדבר על כך, ואני שומע את זה בכנסת היום, אדוני יושב-הראש, שהבדואים לא משתפים פעולה – זה שקר וכזב. צריך לכבד, צריך להקשיב, צריך להגיע, צריך לצאת מגדרנו ולהבין שהם אזרחים. המלחמה האחרונה הוכיחה את שותפות הגורל מעל ומעבר. אבל גם אם לא הייתה מלחמה, אי אפשר לנסוע בכביש 25 ובכביש 31 ולראות את החרפה הזאת. אי אפשר. אי אפשר לנסוע ולראות ילדים בלי תחנות אוטובוס בגשם השוטף ובשמש היוקדת עומדים שם ומחכים להסעות. אי אפשר להגיע לבתי ספר ולראות שעדיין, ואם זה תוקן אז תתקנו אותי, שעדיין יש להם גנרטורים ולא מחוברים לחשמל. אי אפשר להגיע לכיתות לוהטות בתוך כל מיני פחונים, זו בושה וחרפה.

וכמובן שהגיע הזמן סוף סוף להקים את היישובים ולהכיר בדרישות האלה. ואין שום יישוב שהוא לא מוכר. אנחנו במדינת ישראל, מתייחסים לאנשים כאל יישובים שלא מוכרים. גרים שם אנשים, גרים שם ילדים. צריך לטפל בבעיה של הזוגות הצעירים. מי שליווה אותי יודע. אז לפחות התקדמנו ואישרנו בנייה בצמוד דופן, והיו לנו ויכוחים וכולם חשבו שאני, איך אמרו לי? אתה מוכר את אדמות הנגב. חברים, בנגב חיים אנשים. ואם אנחנו רוצים שהחיים יהיו חיי שיתוף, אנחנו צריכים להבין שמה שטוב לדימונה צריך להיות טוב גם בערוער וטוב ביישובים הלא מוכרים ובכל מקום.

אני תמיד לרשותכם, הנושא הזה קרוב מאוד לליבי. גדלתי שם. אני תמיד אומר לחבריי גם אני בדואי. עליתי בן שמונה ממרוקו ישר לירוחם. השכנים הראשונים שפגשתי היו בדואים. אנשי סוכנות בדואים. ואני מוקיר להם טוב. אז אני מקווה שייצאו מסרים מאוד ברורים ואפשר לקדם אותם, אל תתייאשו משום דבר. גם אם לא נמצא כאן שר מהממשלה, אבל נמצא פה יוסי, יושב-ראש הוועדה. ואתם נמצאים כאן, מספיק חברי כנסת, בכדי לעמוד כל יום ולהקדיש את כל הנאומים שלנו לזה. וכשעושים את זה, הדברים זזים. תודה וסליחה שהארכתי.

תודה רבה מאיר. ואני מסכים עם הדברים שאתה אומר. גם כאיש הנגב אני חושב שהמציאות שאתה תיארת אתה מכיר אותה מקרוב. אתה הזכרת את הנושא של ח'שם זנה וזה מוכיח שכאשר רוצים ובתקופה קצרה, למרות שלא הייתה הסדרה שם ואין הכשרה של הקרקע, ראינו שבארבעה חודשים ברגע שרוצים אפשר לעשות את הדברים האלה, גם להביא את התוכניות, גם להביא את המבנים וגם לפתוח את המוסדות. וזה מוכיח, עוד פעם לדיון, לגופו של עניין לדיון שלנו, לגבי גילאי 3 עד 5, שהמדינה רוצה, כשרוצים את הדבר הזה, אפשר לעשות אותו.

אני לא ציפיתי ששר יהיה, אבל גוף אחד אני הייתי מצפה שהוא יהיה בדיון, שזה רשות ההסדרה לבדואים בנגב. כי אחד הדברים שאם נפנה למשרד החינוך ויושב מנהל המחוז ודבר ראשון כשדיברנו על מרכזי שירות במשך השנה, היה צריך לפנות בעיקר לרשות ההסדרה לבדואים שיקדמו את התוכניות. ועד רגע זה, למרות כל המילים היפות גם של רשות ההסדרה, גם של השר הממונה שיקלי, לא זז שום דבר.

יובל הוזמן?

כולם הוזמנו. גם משרד ראש הממשלה, גם רשות ההסדרה. כולם קיבלו הזמנה ובחרו לא להגיע ולתקוע את הדברים. אבל אנחנו לא נוותר לאף אחד על הזכות של הילדים שלנו לחינוך. אנחנו נמשיך את הדיונים בוועדה. נמצא את הגורמים שאכפת להם ויחד לטובת עתיד טוב יותר בנגב אפשר לקדם את הדברים, ואין דרך אחרת.

מעיגל אלהואשלה, מהמועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים, בבקשה.

שלום לכולם. תודה יוסף וגם אני מאוד מודה ליוסף טייב, שהוא גם היה בסיור יום שלם יחד איתך בנגב. חשוב לי מאוד לדבר על הסיפור של הגנים. במיוחד על הגנים. לצערי הרב אנחנו נמצאים במדינה נאורה, דמוקרטית ויש לנו 6,000 ילדים בגילאי 3 עד 5 שנמצאים בבית. אין להם שום מסגרת. בשנה שעברה אני זוכר טוב מאוד, אתה חה"כ יוסף היית יוזם יום הנגב. ועלה הסיפור הזה פה ומ-18-20 השנים שעברו, אני זוכר שיוסי שריד החליט להקים 39 גנים בכפרים הבלתי מוכרים ומאז עד היום הכול תקוע. שנה אחרי שנה הילדים סובלים ומי שלא לומד בגנים שבא לכיתה א' בכלל לא מצליח. בחטיבת הביניים או בתיכון הוא כבר לא נמצא בבית הספר, בגלל התוכנית הרעה של משרד החינוך. צריך להגיד את הדברים פנים מול פנים.

בשנה שעברה אפילו נשאלה השאלה פה מי אחראי על הקמת גנים. רשות החינוך אומרת משרד החינוך, ועדת תכנון ובנייה מפנה אותנו לאדם אחר. וכל פעם לגוף אחר. זה לא יעלה על הדעת. אנחנו צריכים לדעת בוודאות מי אחראי על הקמת גנים. אנחנו כמועצה יחד עם סיכוי, יחד עם במקום, עשינו תוכנית ועשינו מיפוי לכל הכפרים הבלתי מוכרים. ישנם 25. יש צורך להקים 25 מרכזי שירות בכפרים הבלתי מוכרים בכדי שהילדים האלו ילמדו בבית הספר.

אם נבוא לחינוך הבלתי פורמלי, עובדים על האנשים בעיניים. רוב הילדים, 95%-98% מהתלמידים מהכפרים הבלתי מוכרים הם מוסעים. למה משרד החינוך לא מקים אפילו בקרוואנים בתי ספר? זה סבל של הילד קטן, זה סבל של האמא, של האבא, של כל הנגב.

אנחנו חייבים תוכנית ותוכנית שאנחנו ביחד, ההורים ביחד עם משרד החינוך. המדינה משלמת כסף, הכסף הולך להסעות. רוב הכסף הולך להסעות. הסעות הן סיוט לילדים האלו. טלטלה, אין שם כבישים, אין שום דבר, אין תשתיות, אז הילדים סובלים.

עוד משהו. בשנה שעברה אנחנו כמועצה ביקשנו מהרשות ואמרנו להם שאנחנו שלחנו מכתבים, הם אמרו אתם לא שלחתם מכתבים ואנחנו כן שלחנו מכתבים והמכתבים הגיעו אליהם. אבל הפעם מה עשינו? מיד אחרי הוועדה אנחנו הלכנו, נתנו להם את המכתבים בידיים. חייב לשנות, המדינה חייבת, משרד החינוך חייב, לשנות את התוכנית הזאת. אנחנו חייבים, יש לנו ילדים. הילדים הקטנים אנחנו לא רוצים שייצאו בסופו של דבר פושעים. אנחנו רוצים שהם ייצאו רופאים, מורים, מנהלים. תודה רבה יוסף, תודה רבה לכולם. אני מאוד מודה גם לכל הארגונים שבאו היום לפה. תודה רבה.

תודה רבה מעיגל. חה"כ יסמין פרידמן, גם אשת הנגב, שותפה גם איתנו לאורך כל הדיונים בוועדות כל מה שקשור לנגב. בבקשה.

נכון. אבל אני רוצה להמתין, כי לפני שנה עשינו את אותו דיון פה. אז לכן אני רוצה להמתין ולראות אם משהו השתנה לפני שאני מדברת. טוב?

תודה. חאבס, ראש מועצת חורה, בבקשה.

שלום לכולם. חאבס אלעטאונה, ראש מועצת חורה. כמובן אני מודה לכל מי שארגן את היום, יום הנגב. יוסף אלעטאונה יושב-ראש הוועדה, ואליד אלהואשלה חבר הכנסת, מנהל המחוז. כל הנוכחים המכובדים, הנמצאים. נציגי הארגונים השונים.

אני אדבר על היישוב חורה ועל כלל הנגב, כי כולנו מהנגב. לא נחזור על אותן בעיות, איך שדיברו על ילדים בגנים גילאי 3 עד 5 שאין להם מסגרות בנגב. אני אדבר גם על הנשירה, מי מטפל בנשירה אצלנו בנגב בתוך היישובים הקבועים וגם ביישובים הלא מוכרים או הלא קבועים. אני אדבר גם על הנושא של תוצאות הבגרויות אצלנו. כמה מהבוגרים כל שנה, נגיד בכל יישוב 500 בוגרים של י"ב. כמה מהם מגיעים לאקדמיה. צריך באמת לחשוב ולדבר על זה. על התשתיות, הכול קשור, רווחה, חינוך, תשתיות. הכול קשור. ההסעות דיבר מר מעיגל, תודה רבה למעיגל שדיבר על ההסעות, כי באמת זה סיוט אחד גדול ודבר בעייתי. אפשר באמת לבנות בתי ספר ולתת כבוד.

גם נציגי הרשות לא נמצאים. הנושא הזה צריך טיפול מכל מי שנמצא פה, נציגי כל המשרדים השונים. אנחנו באמת כראשי רשויות ונבחרי ציבור רואים בכנסת בוועדות השונות כתובת על מנת באמת לשנות ולקדם. לא כל שנה לעשות יום הנגב, לבוא לדבר והכול נמצא על השולחן. אנחנו באמת מקווים ורוצים להיות שותפים. וכל תוכנית שנכתבת שתצא לאור. תודה.

תודה רבה חאבס. חה"כ משה טור פז, בבקשה.

שלום אדוני ותודה. קודם כל, אני באמת בא לדיון הזה מתוך תחושת שותפות, שותפות גורל. לפעמים יש דיונים בכנסת שהם נורא אבסורדים שמגיעים אליי, שעוסקים בחברה מסוימת, מגיעים רק החברה הזאת. יש דיונים אחרים, שני חדרים מפה, שעוסקים בחברה מסוימת, אף אחד ממנה לא מגיע. נכון? חה"כ כהן, עוסקים בציבור שלם, אבל הציבור הזה נציגיו לא באים, כי הם מרגישים שזה בכלל לא נוגע אליהם או אולי אין להם משהו טוב לומר.

אני חושב שהשותפות היהודית-ערבית צריכה לבוא פה לידי ביטוי בצורה הכי מובהקת, בוודאי ובוודאי אחרי ה-7 באוקטובר. כשלילד בישראל אין כיתה או אין הסעה או אין חימום או אין מזגן, זה לא משנה איזה ילד זה. והמחויבות החינוכית שלנו צריכה להיות במאה או במאתיים אחוזים.

לכן מצד אחד אני מאוד מעריך ומכבד את מחוז דרום ואת העמוד בראשו, וגם אני חושב שנעשים דברים בשנים האחרונות שצריך להעריך אותם ולציין אותם. כי אם אנחנו רק נבקר את הרע אנחנו אף פעם לא נדע לעמוד על הטוב. ומצד שני, רמת המחויבות, ולצערי לאור הקיצוץ האחרון שנעשה בתקציבים האחרונים, שני התקציבים גם זה שעבר וגם בזה שעודכן פגעו ישירות באוכלוסייה שמייצגת כאן. ולי, כאזרח המדינה, כישראלי, כנבחר ציבור וכיהודי זה חורה. ובעיניי זו טעות, זה עוול. ואנחנו צריכים לתקן את העוול הזה, ובעזרת השם נתקן אותו בממשלה הבאה.

תודה לך על ההובלה של הנושא זה ובעיניי אין חשוב מהדבר הזה. תודה.

תודה רבה. אני מאוד מסכים איתך לגבי השותפות ערבית-יהודית. ואני גם מאמין ובא ממקום שבנגב במיוחד שמדברים על פיתוח הנגב ועל התפתחות ועל הכול, אי אפשר להתעלם מ-37% מהאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב. ושותפות לא יכולה להיות רק שותפות בכאב, באובדן, במחירים שאנחנו משלמים. השותפות צריכה להיות לא להילחם ולהגיע למצב לכל שנה על זכות לחינוך, זכות לילד בגיל 3-4 להיות גן. זו זכות בסיסית בכל חברה שלצערי אנחנו מוצאים את עצמנו נאבקים על זה.

למרות שאנחנו גם במקומות אחרים בנגב במערכת החינוך אי אפשר לדבר רק על המצוקות. יש מקומות בכפרים, ביישובים הקיימים, שאנשים שקיבלו אחריות על עצמם הובילו מערכות חינוך שהם גם מתקדמים ומשתלבים בתוך החברה בצורה מאוד טובה.

אדוני יושב-הראש, אני רוצה להוסיף ברשותך, כי ריגשת אותי. אני רוצה לספר פה משהו שלא מוכר. שבועיים אחרי ה-7 באוקטובר, אני כידוע לך הייתי במילואים. והלכתי לנוח באיזה הוא יישוב בחלק העורפי של אוגדת עזה, שם שירתי. ובאתי להיכנס למגורים ובכניסה ממש לחדר עומדת אישה בדואית, בלבוש מסורתי, עם עוד מישהי. והיא באה להיכנס לשם על מנת לטפל בחדר או משהו. ואני לרגע היססתי. אתה יודע, בדיוק התפרסמו כל מיני דברים על אנשים שהגיעו מרצועת עזה לעבוד. לשנייה היה לי היסוס. היא ראתה את ההיסוס שלי. לא אמרתי מילה, הייתי על מדים עם נשק. היא ניגשת אליי ואומרת לי 'תקשיב טוב, אנחנו אחים. דוד שלי נרצח ב-7 באוקטובר יחד עם יהודים שהוא בא להציל אותם. אנחנו ביחד באירוע הזה, אל תתבלבל'.

לכן תדע לך, הברית שלנו שהייתה תמיד התחזקה וגדלה, כי אנחנו הבנו מי האויב ואיפה הוא נמצא. כולם הבינו את זה. ואני אומר את הדברים באמת בהתרגשות, כי בעיניי היה ברגע הזה משהו שבו המדים הורדו והמחיצות הוסרו והיה ברור איפה נמצא האויב, מי הם בעלי הברית ומה הם צריכים לעשות אני מקווה שאנחנו נקדם כאן בוועדה.

אמן, אמן. תודה. ד"ר אחמד טיבי, חה"כ, בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש, אני מעדיף לשמוע את הנציגים.

אוקיי. מוסי אל גורעאן, חבר מועצה באלקסום, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אדוני יושב-הראש. אני רוצה לדבר על כמה בעיות בחברה הבדואית, במיוחד בדרום. אדוני יושב-הראש, זה הסעות. כמה פעמים אני ואתה וגם נציגי מחוז דרום ממשרד החינוך, עשינו סיורים. אני רוצה להעיר משהו כאן שחלק מכם בטח לא יודע. אני רוצה להבין, ילד בן 3 שהוא צריך ללכת לגן, 1,900 מטר עד שיגיע לגן שלו בבית הספר. זה כבר כל אחד לא יכול לחשוב שזה חוצה בוודיות, בשטח פתוח, כלבים וכל מיני.

איך פתרתם את זה? מה משרד החינוך עשה? שלח רכבים?

התשובה האחרונה שקיבלתי מנציג משרד החינוך זה 1,900 מטר. אם היה 2 ק"מ, 100 מטר שזה נותן לך לקבל הסעה או לא לקבל הסעה. הפתרון היחידי זה לא להביא לו הסעה, זה להקים גנים בתוך השכונות. דיבר על הכפרים הלא מוכרים. אבל אני פה מדבר על כפרים מוכרים, שיש תוכנית מתאר. שיש יישובים בתוך תוכנית המתאר. זה רק לבוא ולהקים גנים. תודה לכולם ותודה אדוני יושב-הראש.

תודה. פאיז אבו צהבאן מכוכבי מדבר, בבקשה. ראש עיריית רהט לשעבר.

תודה לך אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, ראשי רשויות, מנהל המחוז המכובד שעושה עבודת קודש במחוז שלנו. ידידי מאיר כהן, על העשייה שלך שעשית. אנחנו כל שנה מציפים את הבעיות שלנו על השולחן של הכנסת. זה חוץ מהעבודה שעושים חברי הכנסת הערבים, גם חברי הכנסת מהנגב. אבל שום דבר לא זז.

אני היום מנכ"ל שותף בכוכבי המדבר וחזרתי מהפוליטיקה לחינוך. כי אני מבין כאיש חינוך שרוב הבעיות שלנו כאוכלוסייה הבדואית אנחנו צריכים להתחיל מהחינוך. אבל כשאני מבקש ממנהל המחוז לבנות לי גן ילדים או בית ספר אני צריך עוד צלע. בעניין הזה זה הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית. לא יכול לבנות בכל מקום גן ילדים או בית ספר, הידיים שלו כבולות. אז השחקן העיקרי פה הוא נעדר לצערי הרב. וזה מראה על חוסר היכולת של הרשות להתיישבות הבדואים לפתרון הסוגייה הזאת.

התנהלות סוגיית הקרקעות הבדואים זה כמו המשא ומתן של הממשלה עם הפלסטינאים לעשות שלום. בשנת 1994 עושים משא ומתן, גם עם הבדואים לפני שנת 1994 אפילו עושים משא ומתן על הסדרת היישובים הבדואים.

אנחנו אוכלוסייה שהיא מנצלת כל תקציב שהמדינה נותנת. ואני נותן לכם דוגמה אישית: עיריית רהט כשעשתה שותפות עם בני שמעון ולהבים בהקמת אזור תעשייה עידן הנגב, אזור תעשייה משותף ואנחנו מאמינים בשותפות הזאת. אחוז האבטלה בתקופה שלי היה 34%, כשפתחנו את המפעלים אחוז האבטלה ירד ל-11%. זאת אומרת שאם המדינה נותנת תקציבים אנחנו מנצלים את זה לטובת התושבים שלנו וגם התלמידים שלנו.

אנחנו נמצאים היום בבית ספר שהוא רב שבטי, ואני מודה לכל החניכים של כוכבי המדבר שהגיעו ועכשיו שומעים אותנו. והם יש להם חזון, שהנגב יפרח. אבל יפרח באופטימיות זה בסדר, אבל צריך גם מעשי אדוני יושב-הראש. ואני חושב שכל חבר כנסת, גם תפקידו אם זה ימין או שמאל או מרכז, אני לא חושב שהוא בתור בן אדם רוצה שהאוכלוסייה הבדואית תהיה חצר אחורית של מדינת ישראל. ואנחנו לא צריכים כל פעם לשלוף את הכרטיס שלנו ולהוכיח שאנחנו נאמנים למדינה. לא צריך לדבר על זה. אנחנו מחכים מה המדינה נותנת לנו כאוכלוסייה הבדואית. מה היא מסדירה. כמה היא משקיעה בחינוך. וצריך לשים דגש על הדבר הזה.

אני רוצה להודות באמת למי שיזם את יום הנגב, ידידי ז"ל סעיד אלחרומי וגם שאר חברי הכנסת הבדואים שעקבו אחרי הכנס הזה כל שנה, מזמינים לו גם פקידים ממשרדי הממשלה הבכירים וגם חברי כנסת. אני חושב שצריך לתת גם תעדוף למכוני המנהיגות שפשוט מאוד אין להם תקציבים מספיק כדי שהצעירים האלה יהיה להם אופק חיובי בחיים שלהם.

אז תודה לכם חברים על ההקשבה. ואני מקווה ומתפלל שהסוגיות שכל פעם אנחנו מציפים על השולחן של הכנסת וגם מדברים על זה בממשלה, יראו את האור בקצה המנהרה. תודה לך אדוני יושב-הראש.

תודה רבה ידידי פאיז. אנחנו גם מקדמים בברכה את ראש מועצת לקיה, שריף אלאסד, אהלן וסהלן. ובבקשה, בכמה משפטים.

קודם כל תודה רבה לכם על היום הזה. בעינינו זה ממש גדול להקדיש יום בדרום. אחד המחדלים ואחת הבעיות שיש לי בכפר לקיה, הבעיה הכי רצינית שיש לי את הפזורה, איך שאומרים. הפזורה הזאת מתי שהם רוצים מחשבים אותם בני שמעון ומתי שהם רוצים מחשבים אותה לקיה. אני לקראת השנה החדשה אני מקבל מעל 400-500 תלמידים שאין לי מה לעשות איתם. אין לי מקום בכפר שלי. אני צריך מישהו שידפוק פה על השולחן ויעלה את הנושא הזה בשביל לפתור את הבעיה הזאת. אני בלקיה, בכפר שלי, אין לי מקום ל-400 תלמידים, שאנחנו צריכים התייחסות לעניין הזה. כל פעם אומרים בני שמעון, לקיה, בני שמעון, לקיה. את הדבר הזה גוררים וצריך התייחסות לעניין הזה.

אני לא רוצה להמתין עוד חודש וחודשיים ואז להעלות את הנושא הזה. מעכשיו אני מעדכן שיש לי 400-500 תלמידים שאין לי מה לעשות איתם, שהם שייכים לבני שמעון. תנו לי אזור של בני שמעון, אני אטפל בזה, אין לי בעיה. אבל היות בני שמעון ואני לקיה אני צריך לגרור את זה איתי זו בעיה רצינית. אני צריך מישהו שיסתכל על העניין הזה ויחשוב בהקדם איך אפשר לפתור את הבעיה הזאת.

שריף, אני חושב שגם רם נמצא, מנהל המחוז. הוא מדבר על סוגייה שהיא מתגלגלת הרבה שנים בעוואג'א דרומית ללקיה. זה אחד הריכוזים שגם אני בתוכנית של מרכזי השירות כשנפגשתי עם מנהל התכנון העליתי את הסוגייה הזו. אני חושב שהפתרון המיידי שאפשר לעשות אותו, אפשר לקדם אותו, ואנחנו צריכים גם את ההתגייסות שלך לנושא, זה להקמת מרכז שירות בעוואג'א שיכול לתת מענה. כי המצוקה שלו, שהוא מציג אותה, אני גם מכיר אותה, כולנו מכירים אותה. אני בטוח שאתה יודע גם את המספרים אחד לאחד. ולכן גם הנושא של גנים בגיל 3 עד 5 באזור הזה, כמו שאר המקומות בכפרים הלא מוכרים צריך לתת מענה. אבל ברגע שיש ראש מועצה חדש שנבחר ובא עם מרץ ואג'נדה אני חושב שאנחנו גם צריכים כולנו להתגייס ולעזור. וזה על השולחן שלך. אני אשמח לכל פגישה, בכל גורם ממשלתי שגם בתקופה הקשה הזו, למען לקדם אפילו גן אחד אנחנו מוכנים לעשות את הכול. תודה רבה.

סלים אלדנפירי מביר הדאג', אנשי השטח.

אהלן וסהלן. קודם כלף אני מודה לך אדוני יושב-ראש הוועדה וכל הנכבדים הנמצאים, חברי כנסת, ראשי ארגונים. אתם מדברים על הסעות. אני באתי, לא כל הזמן יש לנו הזדמנות לבוא למכובדים כמוכם ולהגיד להם מה המצוקה הכי גרועה בנגב. ומה, כמו שדיבר החבר, אחרי 7 באוקטובר דיברנו שאנחנו הכול ביחד והכול טוב. מראש הממשלה ועד הכי קטן, ואין קטן במדינה הזאת, כל אחד והראש שלו.

מאחרי ה-7 באוקטובר עבר איזה חודש חלמנו וחשבנו שהכול יהיה בסדר עם האזרחים הבדואים של המדינה שהם לא צריכים כל פעם כמו שאמר החבר, להוכיח שהם נאמנים ואזרחים כל כמו אזרח אחר. לא משנה מי, מה, וכמה, יש לנו מיליון ואחד סוגים במדינה הזאת.

אז אני מבקש מכל אחד שיכול לעזור, אנחנו חודש וחצי אחרי ה-7 באוקטובר אנחנו תחת מלחמה בלתי נסבלת והצעירים שלנו והאנשים שלנו סובלים מהריסות, צווי סילוק, דברים בלתי נסבלים. ואתם לא מאמינים לזה. יש פה חברי כנסת, יש פה מפלגות, שלא מעניין אותם שיהיה טוב בין הבדואים האזרחים לבין המדינה. אני אומר לכם את זה חבר'ה. מי שיכול להציל את המצב זה רק אתם. ורק אתם, שמעוניינים שיהיה טוב למדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל, אתם יכולים להציל את המצב.

אני לא רוצה להאריך בדברים. אבל יש פה מכה שהבדואים מקבלים בנגב, שאף אחד לא מרגיש אותה. אולי אתם רואים קצת בטלוויזיה, קצת בצילומים, שמעט עיתונים שבאים מסבירים לכם את המצוקה. מצוקת בית ספר היא לא קלה. אבל המצוקה הרצינית ההסתה הגזענית נגדנו ומה שעושה לנו החברים, אני לא רוצה לנקוט בשמות עכשיו כי אני מחכה לזה. אנחנו אמרנו נחכה בסבלנות עד שיעבור זעם איך שאומרים. המדינה נמצאת במלחמה ואני רואה כולם תקועים. זה נגד הרפורמה, זה נגד ההורים של החטופים. ואני ליבי איתם, כל אחד והבעיות שלו. אבל יש פה בעיה רצינית לא פחות ממלחמה מה שעושים לנו בנגב. מתנכלים לנו בחיים. כל יום צווי סילוק יד, כל יום הריסות. הצעירים שלנו מסתכלים על זה, הם רואים איזה מדינה זאת שעושה לאזרחים שלה ככה. לא רוצה להאריך לכם. אני מבקש מכל מי שיכול לעזור, לבוא להסתכל בנגב, לבוא להסתכל מה עושים לנו בנגב. איך מתנכלים לנו בחיים וזה לא מגיע לנו כאזרחים בנגב. תודה.

אכן כל מילה בסלע, מה שנקרא. שבאים והורסים בתים ומשאירים ילדים ללא קורת גג וללא שום מענה. אני לא יודע באיזה מערכת חינוך הוא יגדל, על איזה ערכים הוא יגדל. איזה סימפטיה תהיה בכלל, אם תהיה, שבאים ואתה חוזר מבית הספר, מגן הילדים, הורסים לך את הבית ואין מי שייתן לך מענה. אין ספק שהנושא של הריסת בתים יש לו גם השלכה מאוד ישירה על נושא החינוך ועל ילדים. זה מגדיל את הניכור, לצערי הרב. זה מגדיל את העוינות בצורה חד משמעית. ואנחנו קוראים לכל מי שבר שפיות שיכול להשפיע בנושא הזה. כל ההתנהגות בחודשים האחרונים שבאים והורסים והולכים, משאירים אנשים, זה משאיר דורות צעירים שגדלים באווירה מאוד מאוד לא נוחה שיכולה להוביל למקומות שאנחנו לא רוצים אותם.

אנחנו הוכחנו לגבי שנים רבות שגם במערכת החינוך בנגב, גם ערבים וגם יהודים אפשר להוביל פרויקטים משותפים, אפשר להוביל שותפות ודו קיום אמיתי. וזה קיים בכל מיני מקומות כולל בית הספר הדו לשוני בבאר שבע עצמו. לכן האווירה שמובילה הממשלה הזו לצערי הרב בנושא של הריסת הבתים בניצוחו של השר בן גביר גורמת לכולנו נזק שייקח לנו שנים רבות לטפל בו.

חה"כ מנסור עבאס.

אם אפשר לשמוע את הסקירה לפני.

שנייה. יובל תורג'מן מאנשי הרשות נמצאים בוועדת הפנים, הם כן הגיעו לכנסת ונמצאים עכשיו בדיון בוועדת הפנים בנושא הזה של קרקעות.

הדיון בפנים מתחיל ב-11:00, אנחנו גם נהיה שם. בגלל זה אנחנו רוצים להיכנס לדיון כי זה מאוד חשוב.

אני רק אומרת לחברי כנסת, אני ויתרתי על זכות הדיבור שלי כדי שנוכל לשמוע את הסקירה. כי אנחנו רצים בין ועדות, זה חשוב.

אז אני מציע דבר כזה, מנסור אתה רוצה להגיד משהו?

לא, לא משנה.

נשמע את משרד החינוך ואני רוצה התייחסות ממוקדת לגבי כמה נושאים שעלו בדיון. אחד זה הנושא של גילאי 3 עד 5, מי אחראי, מי צריך לקדם את הגנים, מי צריך לבנות. איפה זה תקוע? נושא של מרכזי שירות כדי לקדם את הנושא הזה.

אפשר לבקש זמן לדבר על הסטודנטים?

כן, אני אתן לך זמן.

גם אנחנו מעמותת אלו"ט נשמח לזמן קצר.

בכיף. אני אשמע את כולם, אפילו אם זה קצר, לא נפספס אף אחד ולכל אחד תהיה הזדמנות להשמיע את הקול שלו. רם, ממש ממוקד.

שלום לכולם, בוקר טוב. שלום לך אדוני יושב-הראש, תודה רבה על הדיון. בהחלט הנושא הוא בפתיח של הדברים אני אומר, מורכב מאוד. כל סוגיית ההתיישבות של הבדואים בנגב היא סוגייה לאומית. היא דורשת מעורבות ממשלתית, גם בהסדרה, גם בתקצוב.

יחד עם זאת, נמצאת פה לימיני לאה בריסקין, שהיא נציגה של האגף החברתי כלכלי. ליאור כלפה שנמצא בדיון אחר הוא מנהל האגף, לפני זה יריב מן. הממשלה לפני שתי החלטות ממשלה, החליטה על הליכה בקו. מצד אחד הסדרה על הקרקע, מצד שני אגף חברתי כלכלי. לנתק בין שתי הסוגיות. אם היינו מחברים אותן אחד בשנייה לא היינו זזים לשום מקום. הניתוק הזה הוא ניתוק אסטרטגי והוא חשוב.

אני מציין את זה כי לצד העובדה שהפתרונות על הקרקע הם סוגייה מאוד מסובכת, מורכבת, אנחנו מתקדמים בהיבטים החברתיים כלכליים במה שאפשר, בתוך גבולות הגזרה שנתונים לנו. במה זה בא לידי ביטוי? מעלים כאן צורך של גני ילדים. צודקים, יש צורך בגני ילדים. לפני חמש שנים יצא מסמך מהכנסת על 5,000 ילדים. אני רוצה לתת לכם את מספר הילדים נכון להיום, גני הילדים, סקירה של שש שנים.

ב-2019 למדו בגני הילדים בחברה הבדואית 20,000 ילדים. ב-2024 לומדים בחברה הבדואית יותר מ-25,000 תלמידים. האם אנחנו בחמש שנים נתנו הרחבה של פתרונות גני ילדים? בטח. הוספנו עוד 5,000 ילדים. ב-2019 היו לנו 660 כיתות גן. היום יש לנו 798. 800 כיתות גן.

השאלה איך נראות כיתות הגן. כי כיתות גן שאני ראיתי זה לא בדיוק - - -

רגע, רק דקה.

יסמין, תני לו להגיד את הדברים ותרשמי לך.

קודם כל נאמר נפתחו בחמש שנים כיתות גן שנתנו פתרון לעוד 5,000 ילדים. אז האם יש מענה? התשובה היא יש מענה. המענה מתרחב משנה שעברה. הוא לא קופא על השמרים. הוא לא שבאים לדיון, אנשים אמרו כאן אנחנו באים לדיון, היינו בדיון שנה שעברה, לא השתנה. איך לא השתנה? אם יש יותר 5,000 ילדים במערכת החינוך בגיל הרך בחמש שנים זה 1,000 ילדים לשנה. זו התקדמות 1,000 ילדים, תעשו חשבון, זה 30 ילדים לכיתה.

רם, אתה יכול להצביע לי, אתה מציג שיש תוספת או מענה.

מצבת תלמידים אני מציג.

שנייה. אבל יש ריבוי וגידול טבעי שהוא כמעט 5% ו-6% בחברה הערבית הבדואית בנגב. אתה מדבר על הגידול הטבעי נותנים מענה. אנחנו מדברים על פער בכפרים הלא מוכרים. ילדים שבמקומות שהם לא מקבלים שום מענה. על הגידול הטבעי אין לי ספק שברשויות שקיימות בחורה, בלקיה, ברהט, בערערה, בכל מקום, יש את הגידול הטבעי ואין לי ספק שגם הרשויות וגם אתם נערכים לזה.

בוא נתמקד בסוגייה של הכפרים הלא מוכרים. הילדים האלה אני כמעט בטוח מהמספרים שה-5,000 ילדים האלה המספר הולך וגדל. לא קטן מבחינת מסגרת כיתת גן, גיל 3 עד 5.

זה לא רק זה. אני גם חייבת לציין, תגדיר גן. המקומות שאני ראיתי אי אפשר להגדיר אותם כגן. אם יש מקום עם פעוטות שאין אפילו חיבור למים, מים זורמים אין.

זה לא גן שלנו.

אני לא יודעת. לכן אני שואלת.

חשוב לי, גברתי.

תגדיר גן. כמה ילדים, מה זה אומר?

כשאני אומר גן, 798 גנים זה אומר גנים ברישיון. אם יש לו רישיון יש לו שירותים, יש לו מים, יש לו מטראז' לילד, יש לו פינת משחקים. יש לו אישור משרד הבריאות, יש לו אישור בטיחות. יש לו חשמל. אם לא חשמל, יש לו, יש לו גן.

מסתבר שאתה לא מדייק. לא ממש, כי הנה, יש פה גננות.

לא גן שלנו.

שלכם.

אם אני נותן רישיון, הגן יש בו מים.

זה גנים של משרד החינוך. אני פסיכולוג במערכות של החינוך, אני רואה את ההזנחה הרבה בגנים האלה. אני חי גנים יום יום.

אני תכף אתייחס להערה שלך. אז מספר אחד קודם כל, זה לא שדורכים במקום. יש התקדמות הרבה יותר מספר ילדים מאשר בגידול הטבעי. אתה שואל אותי מה קורה בפער בין גידול טבעי לבין הפתיחה.

בדיוק, זו השאלה.

אני אומר שאנחנו מצמצמים את הפער גם ביחס לגידול הטבעי וגם ביחס לפערי עבר. שתיים, נמצאת פה קשת של ראשי רשויות ואמר פה ראש הרשות של לקיה הניח סוגייה. והגיע ראש הרשות של כסייפה. אחת היכולות שלנו להתמודד עם האתגר היא השמה של הילדים ברשויות הקבע. נכון שאני לא יודע לפרוץ את גבולות הבנייה באזורים הבלתי מוכרים. אני יכול רק במקום שהממשלה החליטה על הקמה של מרכז שירותים חדש. אבל העבודה המשותפת שלנו עם ראשי הרשויות היא משנעת ילדים או נותנת אפשרות לתלמידים שגרים בפזורה ללמוד בתוך רשויות הקבע.

יושב ראש מועצה אומר לי 'תראה, אני אספור לך מספרי תלמידים שלומדים אצלי, בין 40% ל-50% מהילדים שלי זה שירות חינוכי שאני נותן לתלמידי פזורה'. כלומר, אצלו אפשר לבנות. הוא יוצא עם גירעון תקציבי בגלל הבנייה. כי הוא בונה על חשבונו והפער התקציבי של ה-18%-20% שמשרד החינוך מתקצב אותו הוא בסופו של דבר מתקצב את ה-20% האלה. והוא אומר תקצבתי את זה לא עבור התושבים שלי, אלא עבור תושבי הפזורה. אז יש פה איזה שהיא ערבות הדדית בנגב, בין הרשויות, שנכונה נכון להיום, שהפתרונות שמשרד החינוך מקדם במקומות שיש לנו חסם קרקע הוא בשיתוף פעולה עם הרשויות. זה מאפשר לנו הרחבה של המענים.

אנחנו בהחלט כמו שציין השר לשעבר מאיר כהן, אנחנו סמוכים על החלטת הממשלה ועל רשות ההסדרה. וכשהניחו לנו שלוש נקודות, הייתה הסדרה של שלוש נקודות: ח'שם זנה, עבדה, רחמה. שלוש הנקודות האלה אפשר ללכת לראות היום איך אנחנו בנינו וממשיכים לפתח אותם. ברחמה פתחתי גם אפשרות להרחבה לתיכון. אנחנו ברגע שהנקודה מאושרת אנחנו מבססים חינוך. יש עם זה קשיים, יש עם זה אתגרים. אין את כל מעטפת התשתיות. בעבדה ורחמה פתחנו תחילה ושם לא השלמנו את כל התשתיות לפני שפתחנו חינוך. פתחנו חינוך למרות שחשמל, דרך וכו' לא הגיע. ח'שם זנה עמדנו עקרונית שהעיקרון יהיה שכל התשתיות מגיעות לפני הילד. והשר בזמנו גיבה אותנו ואמר כל התשתיות יגיעו לפני הילד. ובאמת היה כביש. היה חשמל, היה מים, לפני שבא התלמיד הראשון. ועמדנו בלוח זמנים צפוף.

אז כאשר הממשלה מניחה לנו נקודות מוסדרות אנחנו במינהל הפיתוח יודעים לעבוד עם הרשות, גם עם רשות ההסדרה וגם עם הרשויות המקומיות כדי להסדיר. אני יכול לומר שנכון להיום, נכון להיום אנחנו נמצאים לקראת תשפ"ה. יש לנו שתי נקודות שאנחנו בעבודה שהן פזורתיות ואנחנו עובדים עליהן. נקודה אחת אל פורעה. אל פורעה יש לנו 2,400 ילדים. בשני בתי ספר יסודיים, בית ספר תיכון ואשכולות גנים. המקום הוא פזורה עדיין, הוא לא מוסדר. ויש לנו מרכז שירותים. אבל מרכז השירותים נמצא בתפוסה מלאה ואנחנו צריכים שם הרחבה.

כמה ילדים לומדים שם בתיכון?

2,400 ילדים סך הכול באל פורעה.

בתיכון כמה לומדים שם?

בין 800 ל-1,000 תלמידים רק תיכון. באל פורעה.

כמה חדרי שירותים יש בתיכון הזה?

גם תיכון רגיל לומדים בו 1,000 ילדים.

כמה חדרי שירותים יש בבית הספר הזה?

בית הספר הזה הוא בית ספר בקרוואנים. הוא לא בית ספר במבנה.

כמה חדרי שירותים יש ל-1,000 תלמידים?

לפי הצורך. המפתח של השירותים הוא אחיד, מה שאנחנו מאפשרים אחיד.

כשאני הייתי היה אחד.

רגע, אני אתן דוגמה לפורעה, בסדר? הגענו שם להבנה באל פורעה.

רגע אדוני. אני רק רוצה לומר לך, אני יודעת שזה נראה לכם, על 1,000 תלמידים אני הייתי בתיכונים של פחות מ-1,000, היו 700, היה חדר שירותים אחד. זה נשמע לכם הגיוני?

לא הגיוני, גם לא לפי דרישות משרד הבריאות. אם יש דבר כזה זה ראוי לתיקון.

אבל יש אחד? כמה יש כאלה?

ברישיון אנחנו לא נאפשר.

כמה יש כאלה?

יש, יש מחסור אדיר בכיתות גם.

בבקשה. אלה דברים שלא ניתן להתעלם מהם.

לא נותנים רישיון על שירותים אחד ל-1,000 תלמידים. לא נותנים רישיון על דבר כזה. אם יש דבר כזה זה ראוי לתיקון.

אז מי צריך לתקן?

אנחנו עושים בקרות.

אבל היא הייתה בדיון בשנה שעברה, שירין, נכון? שירין הייתה בדיון פה בשנה שעברה. היא מכירה את זה. היא הייתה איתנו בסיור. היא לקחה אותי לבית הספר הזה שהיה בו שירותים אחד.

אני לא מכיר בית ספר עם שירותים אחד.

היא לקחה אותי לגנים שהיה בהם וסר חיבור למים. ולכן אני אומרת שמעבר למענים החינוכיים, ואני מבינה שאתה לא אליך אולי אני אמורה להפנות את הכעס. אבל אתם חייבים להבין שזה חלק ממערך לימודים מבחינתי. התנאים המינימליים שבהם ילדים ובטח ובטח פעוטות מגיעים ללמוד. וזה משהו שצריך לשים עליו דגש.

אני אשלים רק את תמונת הבינוי שהדגמתי באל פורעה. אני אומר, באמת משרד החינוך עושה כאן מאמץ שהוא מעבר לגבולות התפקיד שלו. אנחנו יש לנו תעודות הוראה, אנחנו לא מהנדסים, לא בונים כבישים, לא מבינים בחשמל ולא בונים תאי שירותים, בסדר? ובכל זאת, אנחנו צריכים את התנאים הנדרשים.

יצרנו קשר עם עיריית ערד מיד אחרי הבחירות המוניציפליות ששטח אל פעורה שייך לקו הכחול של ערד. והעובדה של שיוך הגבולות עיכבה אותנו במשך שנים. אל פורעה מנוהלת מוניציפלית על ידי אלקסום. קרקע שייכת לעיריית ערד. רק להבין את המורכבות ולתת פתרון לנקודה אחת. מי בעל הבית על השטח ומי מוציא היתרי בנייה.

האם זה נפתר מול עיריית ערד?

המהלך הזה כרגע לתשפ"ה נמצא בתהליך מוסדר. יש כבר מהנדס שעובד מטעם רשות ההסדרה כדי להסדיר את הפער במבנים של אל פורעה בתיאום עם ועדת תכנון ובנייה של ערד. מוסדר, יש מתווה עבודה. אז זה דוגמה לפתרון חסמים. בסדר?

אני עוקב אחרי הנושא הזה כבר יותר משנה באל פורעה. אם מדובר על הרחבת המתחם הקיים של בתי ספר הרי שם נושא לעוד מרכז שירות והצבענו על נקודה עם אוכלוסייה. האם אתם מדברים על עוד נקודה מרכז שירות נוסף, בנוסף לקיים? או שאתם מרחיבים את המצוקה הקיימת?

אנחנו מדברים על תוכנית שאושרה לשני שלבים, בסיכום עם עיריית ערד, שני שלבים. שלב ראשון הוא לתשפ"ה עם צמצום הפערים הקיימים, החלפת מבנים לא כשירים והתאמה לשטח. שלב שני בניית קבע. הוסכם עם ראש עיריית ערד בניית קבע באזור שהוא, באישור שלו, בקרקע שהיא אפשרית לבנייה ונמצאת באל פורעה. מטעם משרד החינוך יהיה תקצוב לזה, תלמידי אל פורעה יקבלו מבנה קשיח גם לגני ילדים וגם לבתי ספר בקרקע שהוסדרה לזה. אנחנו הולכים לזה. אבל זה לא לתשפ"ה, אבל זה כן הוסדר בין מינהל הפיתוח, רשות ההסדרה ועיריית ערד. הוסכם על מתווה כזה.

אז נתתי פה רגע להבין בין הפער בין הפערים לבין תוכניות העבודה. ובהחלט אני אומר, הנושא של פתיחת מרכזי שירותים הוא לפתחנו. אנחנו משתתפים בכל הדיונים לגבי מרכזי שירותים. נציגי מינהל הפיתוח הם חברים בדיונים גם בוועדות התכנון, גם ברשות ההסדרה. אנחנו מכירים את מפת ה-25 נקודות שצוינה כאן קודם. מפת פוטנציאל של 25 נקודות. אבל כאשר יחליטו איזה נקודות הופכות להיות רלוונטיות ומאושרות.

מי צריך להחליט על זה, על הנקודות?

על הנקודות? אני חושב שזה לא לפתחו של משרד החינוך, הוא לא הסמכות הקובעת. הוא לא הסמכות הקובעת.

אני יודע. אבל מי צריך לתת את התשובה?

בסופו של דבר זו החלטת ממשלה שמי שמניח את זה זה השר הממונה על הבדואים, אחרי שהוא יעשה תהליכי הסדרה עם משרד המשפטים ועם מינהל התכנון. עם כל הגורמים הממשלתיים שמסדירים בנייה בשטח גלילי.

אז אתה אומר דבר אחד, שאין סיכוי שזה יהיה.

לא, ההליכים במדינה עם ההליכים. כאשר יבשילו ההליכים האלה משרד החינוך יודע לבנות באזור מאושר.

אבל רם, אתה יודע שאני מכבד אותך.

זה הדדי.

אני מכבד אותך, אבל לפחות גם בתשובות צריך לכבד את האנשים. הליכים זה הליכים, והכשרת קרקע זה הכשרת קרקע. ראינו כולם שהיו מפונים מהעוטף איך המדינה תוך חודשיים, תוך שלושה נתנה מענה גם במחוז דרום. פה זה לא שנה ולא שנתיים ולא שלוש ולא ארבע ולא חמש. צריך לתת את המענה. אי אפשר להסתתר מאחורי בירוקרטיה והליכים ושהדברים הם תקועים. הגיע הזמן שהדברים, לגבי מרכזי שירות, לגבי הדיון הזה.

ועוד פעם, אני לא אוותר בקטע הזה. חסר לי אנשי התכנון ממשרדי הממשלה.

בסדר, זה לא התחום שלי. אני רוצה עוד נקודה אחת.

אוקיי, בבקשה.

אל עזזמה, ואדי אל נאם, אזור באמת מורכב. אנחנו נמצאים כבר, אישרנו הרשאות בנייה בנקודה המאושרת שנקראת אל עזזמה ג' שהיא חלק מתהליך הסדרה ארוך טווח. מי שהניח בפנינו את ההזדמנות לקרקע זה רשות ההסדרה, ביחד עם מועצה אזורית נווה מדבר. משרד החינוך ברגע שסימנו לנו את הקרקע, אמרו לנו כאן אפשר לבנות, אנחנו אישרנו שם גם בנייה מיידית במבנים יבילים וגם בנייה עתידית של שני בתי ספר במבנה קשיח.

זה נכון שכרגע אל עזזמה ג' רחוקה מהצבר מגורים, אבל בעתיד אזור המגורים אמור להתפרש משגב שלום עד אל עזזמה ג' לאורך הכביש החדש. אנחנו נמצאים בקצה של הכביש החדש, מי שמכיר, אחרי בית הקברות, שם נמצאת נקודת אל עזזמה ג'. אנחנו שם לתשפ"ה. אישרנו למועצת נווה מדבר.

1 בספטמבר, איפה ילמדו ילדי אל עזזמה וואדי אל נאם? שגב שלום אין להם מקום.

אישרנו הקמת תיכון ביבילים באל עזזמה ג'. אנחנו עושים סטטוס כל שבוע. יש איזה פלונטר כרגע בנווה מדבר, אבל אנחנו על זה. אנחנו על זה. הקמה של בית ספר ביבילים, תיכון באל עזזמה ג'.

אני רוצה בקטע הזה של בית ספר התיכון של אל עזזמה שאנחנו נקבל עדכון לוועדה על ההתקדמות, על הסטטוס לגבי 1 בספטמבר. כין אין מענה לילדים האלה.

אנחנו מכירים את זה.

סליחה, שאלה ברשותך. אפרופו מיפוי צרכים. משרד החינוך היה חלק מביצוע מיפוי צרכים גם בנוגע לגני ילדים ובתי ספר. איפה עומדים הדברים? האם המיפוי הסתיים והאם כתוצאה מכך יש תוכנית עבודה סדורה?

מיפוי הצרכים הפיזיים הוא סעיף בהחלטת הממשלה. לצערי הוא עדיין לא הושלם.

אם זה לא הושלם, מתי יושלם? מתי התחיל?

אז אני אומר, הסעיף הזה הוא חלק מהחלטת החומש. אנחנו צריכים להשלים אותו לאורך החמש שנים ולהניח לממשלה לקראת החומש הבא את הצרכים של המיפוי. אנחנו בהחלט נמצאים בפער כרגע ביישום של הסעיף הזה ביחס לשנתיים יישום. אבל זה מונח לפתחו של מינהל הפיתוח גם ב-550 וגם ב-1279. זה יתבצע במהלך החומש הזה, המיפוי של התשתיות. זה סעיף בהחלטת הממשלה. בשתי החלטות הממשלה הכנסנו סעיף לנושא. מיפוי פערי תשתיות אנחנו הכנסנו ביחד עם מי שהוביל את הנוסח של ההחלטה. היה חשוב לנו כדי שנדבר על דברים ברורים, לא באוויר.

אמרנו מיפוי תשתיות. במיפוי תשתיות כללנו מיפוי תמונת מצב קיימת. אומרת חברת הכנסת חסר שירותים. אמרנו בוא נצא לסקר נכסים. בוא נבין מה חסר בתשתיות. תשתיות כבישים, מים, חשמל ותשתיות פיזיות. סקר מקיף לאזורים שהם לא בניית קבע.

מה החסמים?

החסם זה כרגע החברה זוכה, פשוט התקשרות, המדינה צריכה להתקשר, משרד החינוך צריך להתקשר עם חברה מבצעת שעושה את הסקר ומספקת את השירות הזה. כרגע התהליך של כתיבת המכרז נמצא בעבודה. עוד אין זוכה למכרז. כשיתפרסם המכרז ייצא החוצה, תהיה חברה שתבצע את הסקר. זה הליך של התקשרות.

תודה.

אנחנו מוגבלים בזמן ולא נמצא את הדיון. רם, נקבע דיון המשך לגבי מרכזי שירות וגני ילדים ממש בהקדם, שגם מינהל התכנון וגם רשות ההסדרה יהיו בדיון עצמו כי צריך לשמוע גם אותם ולקבל החלטות.

אני רוצה להציע עוד דבר, שהוועדה, ככל שאפשר, המחוז ישמיע מה הוא זקוק כדי להגדיל את המענים. בסדר? מעבר לדוגמאות נקודתיות. האם ההיבט הוא תקציבי, רגולטורי, שיתוף פעולה של רשות כזו או אחרת. כי כוועדה בעיניי זה הכוח העיקרי שלנו. מגיע נציג, כשאתה אומר זה מה שאני עושה. אנחנו רוצים לדעת מה עוד אפשר לעשות.

מתוך הניסיון שלי בליווי הסוגייה, אמרתי קודם שבח, ניתקו בין החברתי כלכלי לתהליך הקרקע. אם לא היינו מנתקים לא היינו זזים בשום תחום. ניתקנו, אנחנו זזים בחברתי כלכלי. מה זה זזים בחברתי כלכלי? אם יש היום בחברה הבדואית 90% מועסקים הם מורים בדואים. ולפני שבע שנים היינו במצב של 90% מועסקים מהצפון. אז שינינו חברתי כלכלי. הרחבנו השכלה, הרחבנו הזדמנויות תעסוקתיות. 90% מכל שנת קליטה שלי 90% מהמועסקים בכל שנת קליטה הם בדואים מקומיים. זה דרמטי. זה דרמטי בהיקפי המועסקים, זה דרמטי בהיקפי החשיפה שלנו לחינוך. זה בגלל שניתקנו את החברתי כלכלי מהקרקע. הקרקע סוגייה מורכבת.

זכאות לבגרות. אנחנו לפני שש שנים ישבנו פה, היינו ב-48% זכאות לבגרות. החברה הבדואית הייתה הנמוכה בישראל. היום יש לנו ישובים שבהם הזכאות לבגרות היא שוות ערך ליישוב היהודי במדינת ישראל. תשוו איזה יישוב, קחו תדגמו. קח רהט 79% זכאות לבגרות. יופי של עיר, וזו עיר גדולה, שמונה תיכונים גדולים, למעלה מ-1,000 תלמידים בכל תיכון. אתה אומר רהט, כן, היא מוסדרת. היא מקבלת מעטפת של תוכניות. תוכניות תוספתיות. סך הכול הזכאות לבגרות היום בחברה הבדואית עומדת קרוב ל-66% ערב המלחמה. היינו 48%. התהליכים החברתיים האלה יושבים על העמקה חינוכית, השבחת ההון האנושי.

בנושא הפערים בנושא הבינוי – זו סוגייה לאומית. מה שנדרש פה זה החלטה לאומית לגבי המשך הפעימות. היו שלוש: עבדה, רחמה, ח'שם זנה. מה הנקודות הבאות שהממשלה מבקשת לאשר? שתאשר חמש, שש נקודות ואנחנו נדע להתכוונן לשם.

יוסף, אני עדיין רוצה נושא לשנייה אחת.

אבל ממש קצר. ברשותכם, יש כמה דוברים שביקשו. נעשה את זה הכי קצר. תשלים כמה משפטים, שריף אלאסד, ממש קצר.

עובדה שלא נמצא נציג מבני שמעון, שהוא לא מרגיש שייכות לילדים האלה. אז בדיון כזה שמאוד חשוב שדברים שמפריעים לי צריך להיות לפחות נציג מהם. אז הם לא מרגישים שהם משויכים לעניין הזה. אז שחררו מהעניין הזה, תתקדמו עם העניין הזה.

תודה שריף. עבד אל עזיז, ראש מועצת כספייה, בבקשה.

אני בקצרה. דובר פה הרבה על הפערים בנושא הבינוי. אבל יש נושא אחד שהוא מאוד חם. אנחנו עכשיו קרובים מאוד ל-1 בספטמבר, אנחנו עכשיו מקבלים את ההרשאות של היבילים. קודם כל ידוע הנושא פזורה, לא פזורה וכמה תקציב, הסתדרנו עם המחוז לגבי הנושא הזה. לגבי הנושא של הפזורה. אבל יש דבר אחד שצריך באמת זה תלוי במטה. כשאנחנו מקבלים הרשאה תקציבית אנחנו מגישים את החשבונות למשרד החינוך. אנחנו לא מקבלים את הכסף. אנחנו חשופים לתביעות, לא מקבלים את הכסף מאחר ואין היתרי בנייה.

כל יביל שאנחנו מקבלים אותו, היביל הזה בנוי לפי היתר, מגיע מהמפעל, לפי היתר בנייה. אבל אין היתר בנייה, בשטח. אי אפשר להוציא היתר בנייה תוך חודש או חודשיים. במועצה לוקח לנו כשנה על מנת להוציא היתר בנייה. אני חושב שמשרד החינוך צריך באמת להיכנס לנושא הזה חזק מאוד שיעבירו את הכסף, יעכבו 10% אולי. אבל לא 100% או 50%, עד שאנחנו מקבלים היתרי בנייה זה לוקח שנה לפעמים יותר משנה. והנושא הזה בנושא היבילים אז אנחנו חושפים את המועצות לתביעות וכבר יש לנו בתי ספר שבנינו אותם ועדיין רק עכשיו קיבלנו, אחרי שנה וחצי קיבלנו את ההיתרים. אנחנו מקבלים את הכסף, אבל עוד פעם, אולי לזרז לנו את הנושא של התשלום בתקופה קצרה יותר לא לעכב אותו עד קבלת היתר בנייה. 50% לא 50%, זה נושא מאוד חשוב, רם, צריך באמת לדבר עם אילנית או המטה, שיעבירו את הכסף לפני קבלת היתר בנייה. שיעכבו חלק קטן.

פערי הבינוי, אנחנו מדברים על זה המון. אנחנו בונים לפעמים לילדים שמגיעים מחוץ ליישוב. אנחנו מוציאים כסף מהמועצות. אנחנו בדרך כלל מכניסים יד לכיס. אין לנו את הכספים האלה לכסות אותם. זה נושא שצריך באמת לקבל החלטה יותר אולי גדולה.

אני חושב שבקטע הזה של פער בתקציבים בין הרשאות למה שהרשויות מוציאות. אז סוכם שמהחומש אופשר להשלים. לא יודע מה נעשה.

אנחנו משלימים מהכספים שלנו, כספי פנים.

שפארס היה במינהל הפיתוח זו הייתה החלטה.

זה נושא שצריך באמת לקחת אותו. אבל בגדול יש שיתוף פעולה מצוין עם המחוז ויש הרבה תוכניות. אני מקווה רק שהמועצות באמת יובילו וייקחו את הדברים קדימה. תודה רבה.

תודה עבד. נציג הסטודנטים, בבקשה.

שלום לכולם. שמי רביעה אלאעסם, אני סטודנט במכללת קיי. אני גר בכפר הלא מוכר ח'רבת אל וטן ואני בוגר של כוכבי המדבר. האמת, אני אקצר את הנקודות שלי, כי רציתי לדבר המון אבל נראה לי שאין זמן.

ממש קצר.

זה מה שהצלחתי ללמוד מהרחוב. כי מחסום השפה מלווה כל בוגר י"ב וזה מפריע לכל סטודנט שמגיע לסטודנטים, שהוא יושב מאחורה ולא מתעניין בקורסים או מתעניין בכל דבר שם, כי הוא לא יכול לדבר. אין לו את הביטחון העצמי. אני מאמין שכדי לייצר חברה משותפת וחברה שיכולה לעזור צריכים ללמוד את העברית מכיתה ו' עד כיתה י"ב, שיהיה להם עברית שוטפת ושיהיה דומה לשפת אם. זה מה שאני מאמין.

נקודה הבאה זה הדיור. זו נקודה שדיברו עליה המון מהאנשים שנמצאים כאן. היא בעיה מאוד גדולה. כי אם אני סטודנט ויש לי מבחן עוד מעט, אני לא בחשש רק מהמבחן שמפחיד אותי, לא. גם אני מפחד שאני אחזור הביתה ואני אמצא את הבית שלי הרוס. זה מפחיד אותי תמיד.

סיפור אישי קטן. כשהייתי בשיעור של רב תרבות ואז למדנו על שותפות ודו קיום הייתה לי מרצה מאוד טובה ואני מעריך אותה מאוד, קוראים לה יעלה רונן. למדנו על שותפות. ואז פתאום באמצע השיעור אני מקבל טלפון שהורסים את הבית של הדוד שלי. אז מאוד קשה.

אתה אומר דברים חשובים, אבל צריך להתקדם.

חה"כ יוסף אני ממש סיימתי. היה לי קשה שאני לומד על דו קיום ואין לי את הקיום ואיך אני אמצא "'דו" בלי "קיום". זהו, תודה.

תודה. אלו"ט, בבקשה.

תודה רבה אדוני. אני חושבת שאי אפשר, על אף הזמן, לסיים את הדיון החשוב הזה בלי להתייחס באמת לכמה קשיים וחסמים מאוד מאוד גדולים שהילדים וההורים לתלמידים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ובני המשפחות שלהם שגרים בדרום ומה שהם חווים.

הסוגייה הראשונה שאני אדבר במספרים, שאדוני אוהב עובדות, זה מספר התלמידים על הרצף במערכת החינוך והחלק היחסי שלהם באוכלוסייה הוא הולך ועולה במגזר הבדואי באחוזים שהם הרבה יותר גדולים, עוד יותר מהאחוזים שאנחנו רואים בחברה הכללית. אנחנו מדברים על זה שבחורה למשל נתונים מהמתי"א, נתונים רשמיים ממשרד החינוך.

תדייקי בנתונים, כי אני מכיר אותם.

אני אדייק מאוד, ובגלל זה בחרתי בחורה. יש לי גם את של רהט פה. בשנת 2022 – 105 תלמידים. ובשנת 2024 – 190 תלמידים. אנחנו מדברים באחוזים, אני לא צריכה פה לעשות את המתמטיקה. מאוד גדולים. הציפייה שתהיה בטח לכולנו זה שיהיה מספר הולך וגדל של מסגרות חינוך מתאימות וייעודיות. אבל זה לא מה שאנחנו רואים בשטח. בשטח אנחנו מדברים על מחסור חמור מאוד במסגרות חינוך מתאימות. לא חל כמעט שינוי. אני תכף אתן עוד נתון קטן, על חורה. לא חל כמעט שינוי בכלל בשנתיים האלה שאני מדברת, על אותו גידול, שנתתי רק דוגמה אחת. יש דוגמאות רבות, הזמן קצר. לא חל כמעט שינוי בכלל במספר המסגרות.

גברתי, זה לא מדויק. בתשפ"ה אושרו בחורה, כרגע פועלים בחורה שני בתי ספר חינוך מיוחד. בתשפ"ה יפעלו ארבעה. אנחנו הגדלנו במאה אחוז.

הנתונים שלי הם בין 2022 ל-2024 אדוני.

בסדר. אנחנו בתשפ"ה, אנחנו פה ביום הנגב, שסגר את שנת תשפ"ד. פ"ד מאחורינו. לשנה הבאה, 1 בספטמבר, ליישוב חורה, היה פה ראש המועצה. אושרו שני סמלי מוסד חדשים. יש היום שניים. לשנה הבאה יש לו ארבעה. זה גידול של מאה אחוז.

זה משמח מאוד לשמוע אדוני.

זה כולל גם שאנחנו נכנסים למבנה שהעלות שלו היא למעלה מ-30 מיליון שקלים. אני מזמין אותך לנסוע לראות. זה בית ספר ברמה של צפון תל אביב. אין דברים כאלה. אין דברים כאלה.

אני לרגע לא מורידה מהדברים שאתה אומר. הנתונים שלי הם נתונים מהמתי"א.

מתי"א לא מאשרת סמלי מוסד.

אבל אני לא התייחסתי למה שעתיד להיות.

מתי"א זה גורם מתכלל מטפלים. את אומרת אין פתרונות. מתי"א התפקיד שלה לתכלל מטפלים.

הכוונה שלה שיש מספר גדול כל שנה באבחנות.

אני אעבור ברשותך אדוני, בגלל הזמן.

לא, בואי נסכם.

אני רוצה רק עוד שתי נקודות ברשותך. אני אסיים.

משפט אחד.

יש מחסור מאוד גדול באנשי אבחון וטיפול במגזר הבדואי. אנחנו מדברים על מחסור שגם הוא בנתונים בעשרות אחוזים יותר מאשר - - -

היינו על זה בדיון אחר לגבי כל הפרא רפואי, לגבי כל אנשי המקצוע וכל הפרא רפואי יש מחסור. היינו בדיון ועדת חינוך. תודה רבה.

סליחה אדוני, אין לא בלקיה ולא בתל שבע. יש שם 35,000 תושבים מדווחים. אין בהם שפ"ח. זאת אומרת שהאנשים שם לא מקבלים את כל השירותים שהשפ"ח במקומות אחרים נותנים. הם לא מקבלים, כי אין להם בכלל שפ"ח.

אני רק רוצה את הדבר האחרון, ויתרתי על נקודות.

אני אשמח שתעבירי את הנתונים לוועדה ואני מבטיח לך שאנחנו גם כוועדה, גם אני כחבר כנסת מהנגב אני אעקוב אחרי הדברים.

אני אבקש ממך שתהיה ישיבת מעקב על החוסר במסגרות, עם נתונים, לפני פתיחת שנת הלימודים.

תודה רבה. פאטמה, שני משפטים ממש.

משפט אחד אולי. אני גננת. אני רוצה רק להגיד, אם יש גנים או בתי ספר גם צריך שיהיה שירותים שם. אני בארבעה גנים, אפילו גישה לגנים אין לנו חשמל ומים, זה לא יספיק לארבעה גנים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה שפאטמה מתכוונת להגיד שעד שיש גן, אז לפחות שיתנו את התשתית המתאימה.

תודה.

שלום לכולם. תודה אדוני יושב-הראש. אני מברכת על הדיון החשוב הזה. רק רציתי להתייחס לגיל הינקות, ש-80% של המוח והפעילות של המוח מתקבעות עד גיל 3. וכל התערבות מעבר לגיל הזה הוא פספוס. ואנחנו לא מנצלים את חלון ההזדמנויות הראשון. לכן אני מבקשת מכולם שנפעל ביחד על מנת למצוא פתרונות יצירתיים, מותאמים לחברה הבדואית. כי רק 17% מילדים מגיל לידה עד 3 מבקרים במסגרות שמתאימות להם בגילאי ינקות. תודה רבה.

תודה. משפט אחד.

תודה רבה על ההזדמנות הזאת. אני רוצה לענות למשהו שאמרה חברתנו פה לגבי אנשי מקצוע שמאבחנים את הילדים על הספקטרום האוטיזם. הבעיה במגזר שאין מאבחנים שיאבחנו.

שנה וחצי המתנה בממוצע.

נכון. אין מאבחנים שיכולים לאבחן את זה מהמגזר. אני כפסיכולוג חינוכי מומחה אני מציע פה לתת איזה שהיא הזדמנות. בטח משרד הבריאות, לתת לפסיכולוגים החינוכיים לעשות את האבחנות האלה ואת ההכשרה, שהם יכולים לעשות את זה.

בנוסף לזה, אנחנו ראינו למשל במשפחת אל אבו עסה לפני חודש ומשהו שהרסו להם בתים. אנחנו לא ראינו איזה שהיא התייחסות ממשרד החינוך לגבי הילדים האלה שנשארו ללא קורת גג ולא היה להם בית. משרד החינוך מה עשה עם הילדים האלה? איפה הם, מה הם עושים? דאג להם? אפילו לא ראינו התייחסות ממשרד החינוך שדאג לזה אפילו דרך השפ"ח, הם רק נתנו את השירות הפסיכולוגי.

תודה. שייח' כאמל משפט אחד.

תודה רבה שאתה נותן לי. אני רוצה לציין דבר חיובי, מה שקשור לאזור הנגב. שכמעט אין רציחות שקשורות למשפחות הפשע. זה היום הישג גדול. דרך אגב, אחוז הרציחות בחברה הערבית הוא הנמוך ביותר לגבי האזורים האחרים. לגבי המרכז והצפון. ואני רוצה לציין את זה לשבח. אבל צריך להיזהר. זו ההזדמנות להתכונן לבעיה הזאת. כי משפחות הפשע יש להם קשר בהיעדר חינוך ובכל מה שקשור לבעיות של הנוער. זו ההזדמנות שלו לתת להם חדירה לתוך האזור. וצריך מעכשיו להקים מערכות נקודתיות לסוגייה הזאת, החמורה ביותר שאנחנו לא יודעים להתמודד איתה עד עכשיו.

בכל מה שקשור לאלימות, פשיעה ואלימות, אחד החוסנים שצריך לחזק אותו זו מערכת חינוך. אם אנחנו מצליחים לחזק ולפתח מערכת חינוך איכותית, אפקטיבית, אפשר גם להתמודד עם הסוגייה הזאת. לפני שאני אסכם, הגיע ראש עיריית רהט. אי אפשר לסכם את הדיון על חינוך במערכת החינוך בלי העיר הגדולה רהט. טלאל, ממש קצר, כי אנחנו לקראת סיום.

אדוני יושב-הראש, חברי הכנסת, נוכחים נכבדים. אני שמח להיות באירוע הזה, במפגש הזה. היום הזה הוא כל כך חשוב לנגב שאין כמותו.

אם אנחנו מדברים על בעיות בנגב ומתייחסים לחינוך, מערכת חינוך טובה היא לב ליבה של התשתית האנושית. אם אנחנו לא משקיעים את המיטב ואת המירב בחינוך ומשווים את החינוך של המגזר הבדואי בדרום, שאנחנו מדברים על 350,000 תושבים בדואים בדרום ולא משקיעים בחינוך אז בעצם כל מה שנעשה, כל מה שנשקיע, אז בעצם זה רק לא מקדם את העניין. כי השקעה בחינוך היא משתלמת. כל ראש רשות רוצה להשקיע בחינוך וזה חשוב. אבל השקעה בחינוך לא רואים אותה בחמש שנים, לא רואים אותה בעשר שנים, זו השקעה לטווח רחוק.

הנגב אין ספק שבשנים האחרונות חלה בו התפתחות ואי אפשר רק להתייחס לפשיעה או לאלימות. אנחנו רואים גם תוצאות של כל שנה 50-60 רופאים עוברים את המבחנים. אז הנגב יש לנו מה להתגאות במה שיש לנו במערכת החינוך שלנו. אבל כמובן יש מחסור לא קל ולא פשוט בנושא של מבני חינוך, בניית מוסדות חינוך ברמה איכותית. אקלים בית ספרי, זה מאוד חשוב לתת לתלמידים את התחושה כדי גם לטפל בנושא של תופעת האלימות.

הנושא של מחלקות קידום נוער, מחלקות נוער, ספורט. כדי שהצעירים או הנוער בשעות אחרי צהריים יהיה להם לאן ללכת. נכון שיש החלטה 1279 שמדברת על כל מיני נושאים בפדגוגיה. היא חשובה. אבל אני רואה עד עכשיו הנושא של האקלים בית ספרי, איך משקיעים במערכות החינוך שלא נמצא עוד קרוואנים ועוד יבילים ועוד יבילים. ואתה מגיע, פותח את שנת הלימודים, יש מחסור בכיתות גני ילדים, יש מחסור בבתי ספר, יש מחסור בכיתות. אז הנושא הזה גם מחייב התייחסות לבינוי ומערכות החינוך, כולל הנושא של טיפול בנוער בשעות אחר הצהריים.

תודה רבה כבוד ראש העיר.

אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות לכל המשתתפים שנכחו בדיון, שהיו שותפים לדיון מאוד חשוב על מערכת החינוך. כמו שאמר ראש העיר, ידידי טלאל, לגבי החברה הערבית הבדואית בנגב יש אתגרים בכל התחומים. אתגרים חברתיים, כלכליים, פוליטיים. אני מאמין גם כאיש חינוך שנים רבות שבכדי להתמודד עם סוגיות אלה, עם אתגרים אלה, של החברה הערבית הבדואית בנגב, צריך לפתח מערכת חינוך איכותית. אין דרך אחרת. ההשקעה בחינוך היא ההשקעה המשתלמת ביותר, שכדאי גם למדינה להשקיע בזה.

לגבי הדיון עצמו, הוועדה רואה בילדים הערבים הבדואים כילדים שווים, כמו שאר הילדים במדינה, שמגיע להם זכות לחינוך, במיוחד בגילאי 3 עד 5. הוועדה מחליטה שיהיה דיון המשך לגבי גני ילדים בגיל 3 עד 5, בגלל היעדרות מהדיון של רשות ההסדרה לבדואים לגבי גני ילדים בכפרים הלא מוכרים.

הוועדה רושמת לעצמה, כבוד מנהל המחוז, שתקבל עדכון לגבי התקדמות לגבי הפתרון באל עזזמה ואל פורעה בשני המוסדות. באל פורעה אני הייתי רוצה גם לקיים איתך דיון על זה, שצריך לא רק להרחיב את המצוקה הקיימת שם, צריך להקים עוד מרכז שירות שגם רשות הסדרה מסכימה, לשם שינוי, במקרה הזה. לכן ממש צריך להתלבש על זה לפתיחת השנה. כמו שעשו את זה למפונים אפשר לעשות את זה לבדואים.

תודה רבה לכולם. אנחנו נמשיך לקיים את דיון ההמשך, כולכם תהיו שותפים. יחד אפשר לחשוב על דברים טובים יותר ולקדמם. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:27.