פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



12
ועדת הכלכלה
21/07/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 446
מישיבת ועדת הכלכלה
יום ראשון, ט"ו בתמוז התשפ"ד (21 ביולי 2024), שעה 11:00

שיא בכמות הנפגעים וההרוגים בתאונות הדרכים ביוזמת ח"כ בועז טופורובסקי

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
אברהם בצלאל
שלום דנינו
בועז טופורובסקי

דבי ביטון

ספיר איפרגן - רכזת תחבורה באגף תקציבים, משרד האוצר

דניאל שוורץ - רפרנט תחבורה באג"ת, משרד האוצר

דלית רגב - מנהלת אגף פיקוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יעקב ברנקין - מרכז בכיר אגף פיקוח ובקרת רכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אוסאמה סוכר - מנהל תחום קציני בטיחות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רעות בלושטיין - מרכזת בכירה, אגף פיקוח בקרת רכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יהודה בן עטר - ר' אגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

לינוי מני - עוזרת משפטית ליועמ"ש, המשרד לביטחון לאומי

לירון מושקוביץ - קמ"ד תכנון אג"ת מ"י, המשרד לביטחון לאומי

אמיר ליפשיץ - ר' חו' ייעוץ וחקיקה, המשרד לביטחון לאומי

עמיר ג'יבלי - רמ"ח מו"פ את"ן מ"י, המשרד לביטחון לאומי

שלמה בנו - ע' ר' את"ן מ"י, המשרד לביטחון לאומי

מקס אבירם - מנהל אגף זה"ב, נגישות ואורח חיים בטוח, משרד החינוך

יורם הלוי - יו"ר הרלב"ד, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יעקב זכריה - מנכ"ל בפועל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אסנת אדר מזרחי - מ.מ.מ

משה קוננסקי - ראש עיריית כרמיאל ויו"ר ועדת תחבורה ובטיחות, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

אריק מוגרמן - חבר מועצת העיר קריית מוצקין

יועד כנען - יועץ לראש העיר, עיריית קריית מוצקין

יצחק עייש - ראש אגף בטיחות, חברת נתיבי ישראל

אורי חייק - סגן מנהל אגף פרויקטים ייעודיים, חברת נתיבי ישראל

דקל צבי - סגן מנהל אגף פרויקטים ייעודיים, חברת נתיבי ישראל

צחי זרקו - סמנכ"ל חטיבת הנדסה ופיתוח, חברת כביש חוצה ישראל

גבי בן הרוש - יו"ר, מועצת המובילים והמסיעים

אביה זכאין - רכזת קשרי ממשל ותקשורת, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

ליעד קייקוב - רכזת מדיניות וקשרי ממשל, עמותת אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

גיל ביילין - יו"ר, הארגון לביטחון בכבישים

יחיאל מונטג - מייסד ומנכ"ל, עמותת עיניים בדרכים

מרדכי פדר - יו"ר, חיים בדרך - מתונה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

דוד בן נון - חבר הנהלה, פורום פעולה- מאבק בתאונות דרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

אילן הררי - יו"ר עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

גל רייך - פרויקט ANYWAY, נתון לשינוי, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

שלומי אופיר אפריאט - מייסד ומנכל, InCarEye LTD, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

ששי שדה - משנה למנכ"ל, הסתדרות העובדים הלאומית

לוי ספיבק - בן שכול

ורדה ספיבק - משפחה שכולה

איריס דור-און - מנהלת קשרי ממשל רגון 15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית בישראל

תהילה ואן גלדר - שותפה במיזם תהיו טובים,

לימור רבקה הירשפלד - שותפה במיזם תהיו טובים

משה בקר - מנהל אקדמי תחבורה, האיגוד הישראלי למערכות תבוניות לתחבורה

ישראל אלמסי - מנכ״ל, ארגון ידידים-סיוע בדרכים

ענבר גולדשטיין - משפחות החטופים

עינב מוזס אורבך - משפחות החטופים

ד"ר עידית חנוכה

יפעת קדם


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


שיא בכמות הנפגעים וההרוגים בתאונות הדרכים ביוזמת ח"כ בועז טופורובסקי

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. שיא בכמות הנפגעים וההרוגים בתאונות הדרכים ביוזמת ח"כ בועז טופורובסקי, יושב ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים של ועדת הכלכלה. משפחות החטופים, בקשה.

נולדתי וגדלתי בכפר עזה. בשבעה באוקטובר נרצחו בביתם אחי הבכור נדב עם בתו הבכורה ים, כשמאותו בית נחטפו חן, גיסתי, ושלושת האחיינים שלי, אגם, גל וטל, ששוחררו בנובמבר, בעסקה הקודמת. אנחנו פה בשבוע האחרון לפני היציאה לפגרה. אני נורא רוצה פגרה, אני רוצה פגרה מהכאב שמפלח לי את הלב בלי הכנה מוקדמת. גם החטופים והחטופות שלנו רוצים פגרה, הפוגה מהמחנק ומההתעללויות שהם עוברים. במקום להתעסק בזה, אנחנו רואים מכתבי איומים, מכתבי השמינייה - חבר הכנסת דנינו, שהיה צריך לשבת לידי ולא נוכח, חתום עליו.

התנגדות לעסקה, בעיני, היא לא פחות מהתנגדות לתקומת מדינת ישראל. טיסתו של ראש הממשלה נדחתה ביום והפגישה עם ביידן נדחתה ביום. אנחנו נדחים כבר 289 ימים. יש לנו לא רק חובה מוסרית להחזיר את החטופים, אלא לכל אחד ואחד מאחת הנוגעים בדבר זו זכות מוסרית להיות חתומים על ההישג הכי גדול שיכול להיות להם בקריירה הציבורית. בני המשפחה שלי חזרו, אני מודה על כך, מברכת על כך, אבל בני הקהילה שלי לא חזרו. אנשים שלא הכרתי והיום אני מרגישה שאני מכירה לא חזרו, כאשר יש אנשים שאני כבר לא אכיר לעולם - אני מקווה שכמה שפחות. ככל שנוקפים הימים הסיכויים הם לרעתנו.

כ-70% מהציבור תומכים בעסקה. יושבים פה במשכן הגדול והמכובד הזה נבחרי ציבור שצריכים להקשיב למה שהציבור רוצה, למה שהציבור מבקש, לצביון של העם שלנו כעם חפץ חיים, כאיזה שהוא קיבוץ גלויות שבו כולם דואגים לכולם. בימים כאלה אנחנו לא צריכים לדבר על ארץ ישראל השלמה בשום צורה, אנחנו צריכים לדבר על עם ישראל השלם, ועם ישראל יחזור להיות שלם עם עוד 120 חטופות וחטופים חיים ומתים. אנחנו דור השבעה באוקטובר, ודור השבעה באוקטובר לא משאיר את האחים ואת והאחיות שלו מאחור, את אלה שכבר השאירו אותם פעם אחת לבד, פעם אחת יותר מידי. את ההיסטוריה לא נשנה, אבל אפשר לתקן.

אדוני היושב ראש, אני פונה אליך כמעט בתחנונים לזכור את המשימה הקדושה, המקודשת והחשובה מכולן לעם שלנו בימים אלה. אני, שאיבדתי המון, לא מאבדת תקווה לרגע. אני אסיים את הדברים שלי במילים של אח שלי, עליו השלום. אני אומרת עליו השלום ולא זכרו לברכה, כי עליו השלום ובשמו יבוא לפה שלום, בשמו ובשם כל אחד ואחת מהנופלים/נופלות, נרצחים/נרצחות, נפגעים/נפגעות, חטופים/חטופות. בשמם שלהם ועבורם נעשה שלום. אני מבקשת שתתמכו בכל מתווה שיכול לעלות על השולחן. מדינת ישראל מספיק חזקה להתמודד עם מה שיהיה. אני זכיתי להחזיק את האחיינים שלי בזכות עסקה. אין לתאר את עוצמת הרגשות כשמחזיקים בחטוף שחזר הביתה. אני יכולה רק לאחל לכמה שיותר משפחות לחוות את מה שאני חוויתי, את הצד הטוב של החיבוק, לא את הצד של לקבור את מי שכבר לא יכול לחזור. זאת האחריות שלנו, זאת החובה שלנו, ובעיקר הזכות שלנו אחד עבור השני.

גדי מוזס, שהוא חמי - בלב שלי הוא כמו אבא שלי, מגיל 15 בחיים שלי - נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז, קיבוץ שאף חייל לא נכנס אליו עד שחמאס סיימו שם את כל מה שהם רוצים. בקיבוץ ניר עוז אחד מכל ארבעה נחטף או נרצח. יש לנו קרוב ל-40 חברי קהילה שעדיין בשבי. הקיבוץ נשרף, הושחת, חולל. שואה הייתה שם ובכל הנגב המערבי. גדי הוא איש שומר חוק, הוא לימד אותנו אזרחות טובה. כנציג של משרד החקלאות הוא היה מקבל משלחות מחו"ל ונוסע למדינות מתפתחות מטעם משרד החקלאות כדי ללמד איך לפתח יבולים. אותה מדינה ששולחת אותו כבר שנים רבות בוגדת בו תשעה חודשים ומשאירה אותו להינמק בשבי.

אתם עוסקים כאן היום בתאונות דרכים, אתם תדברו על הצלת חיים, שזה עוד נושא שהופקר במדינה וטוב שאתם דנים בזה, אבל גם אנחנו מדברים על הצלת חיים. אני רוצה לדמות את מה שקרה בשביעי לאוקטובר עם החטופים לתאונת דרכים קטלנית. בתאונת דרכים קטלנית מזמינים קודם כל מד"א ולוקחים את הפצועים לבית חולים כדי להציל את חייהם, אחר כך באים בחשבון עם הפוגע ודנים אותו לדין. מה עשו בנושא של החטופים? קודם רצו אחר הפוגע, ניסו לסגור חשבון איתו, ויש חשבון שחייבים לסגור, כשבדרך איבדנו אנשים. יופי, נעמיד את הפוגע לדין, נשים אותו לנצח מאחורי סורג ובריח, אבל וואלה, כל מי שנפגע בתאונת דרכים על לא עוול בכפו כי הוא שמר על החוק מת לנו בידיים כי לא טיפלנו נכון באירוע. זה מה שקרה עם הנושא של החטופים. גדי הוא אזרח שומר חוק. כשהוא נסע איתי ועם בעלי כשקיבלנו את הרישיון, הוא הקפיד להזכיר לנו מה החוקים. אין מצב שהיינו עוברים על איזה שהוא חוק והוא היה מסכים לנו לעשות את זה.

למי שמתנגד לעסקה בהפחדה מיותרת שהשביעי לאוקטובר יחזור אני רוצה להזכיר שהשביעי לא קרה בגלל שחרור סינוואר, הוא קרה בגלל מיליוני דברים שיצטרכו להיחקר באומץ ובאמת. חלק מנבחרי הציבור דואגים להפחיד את הציבור על ידי כך שהם אומרים שאם נעשה עסקה השביעי באוקטובר הבא הוא מעבר לפינה. יש אירוע של חטיפה כבר תשעה חודשים שאתם לא מתמודדים איתו.

העסקה הזאת שמונחת על השולחן היא לא רק עסקה לחטופים, היא גם אפשרות להסכם מדיני, ביטחוני ואזורי שייתן לנו שקט בהרבה הרבה גזרות, ויודעים את זה אנשי הביטחון, הם מדברים על זה יותר טוב ממני. עסקת החטופים היא חלק מההסכם הזה, היא הליבה של ההסכם הזה שתחזיר את הלב שלנו לפעום. אם לא נעשה את זה, גם פספסנו אפשרות להסדרה ביטחונית לאורך שנים, וגם פשטנו רגל מוסרית וערכית. אל תתנו למדינת ישראל לפשוט את הרגל מבחינה מוסרית וערכית. לא משנה כמה נהיה חזקים כלפי האויבים מבחוץ, בפנים פשטנו את הרגל. כך אנחנו רוצים להיראות? האם המדינה שלנו היא כמו מדינות עולם שלישי שיש להן מליציות חזקות מול אויבים מבחוץ אבל מוסר וערכים מבפנים זה מהן והלאה? מי שמתנגד לעסקה נותן יד לכך שנשים ממשיכות להיאנס שם, נותן יד לכך שילדים ששרדו את התופת של השביעי באוקטובר לא יכולים להמשיך בחיים שלהם כי הם מחכים לאבא, נותן יד לכך שהוא משאיר שם את האבות המייסדים של המדינה. זה הפרצוף שאנחנו רוצים? איך נהיה גאים? זו כבר לא תקומה, זו גאווה במדינה שלנו. חלאס דיבורים. חוץ מבעלי תפקיד אתם גם אזרחים במדינה. בואו איתנו לרחובות, לא משנה מה התפקיד שלכם. בואו איתנו לדרוש שהעסקה האת תצא לפועל, כי אנחנו נלחמים פה גם על דמותה של המדינה, לא רק על האהובים שלנו. זה הזמן למעשים. אסון יהיה לנו אם זה לא יקרה הפעם. אמרנו כבר 1,000 פעמים שזו הזדמנות שלא תחזור על עצמה, אבל הפעם זה כנראה אמיתי.

הכנו אלבום לראש הממשלה עם תמונות החטופים שיוכל לקחת איתו לארצות הברית. אני חושבת שזו האחריות והחובה שלנו להכיר אותם בפנים, לחבר שם לפנים. מוקרן על המסכים השיר "לו יהי" של נעמי שמר. אפשר לראות בו סוג של תפילה אזרחית עבור כולנו. "בתוך שכונה קטנה מוצלת בית קט עם גג אדום, כל שנבקש לו יהי. זה סוף הקיץ סוף הדרך, תן להם לשוב הלום, כל שנבקש לו יהי".

בועז, אתה זה שביקשת את הישיבה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, שכינסת את הישיבה, תודה רבה למי שהגיע. 255 איש נהרגו מתחילת השנה בכבישים - זה שיא של 20 שנה. אנחנו עם מעל 400 הרוגים, לפי הרלב"ד, ב-365 הימים האחרונים. המצב הוא נורא, אבל הוא לא גזירת גורל. אנשים מתו כתוצאה ממחדל של משרדי הממשלה ושל אנשים שאמונים על תאונות הדרכים. אנחנו במקום 30 מתוך 32 מהסוף ב-OECD, כאשר ב-OECD יש תכנית עבודה וידוע מה צריך לעשות כדי להציל אנשים בדרכים. במדינות שעשו את זה ירדה כמות תאונות הדרכים. הממוצע של תאונות הדרכים ב-OECD ירד ל-16% - אצלנו הוא עלה במעל 17%. כל המשרדים האמונים על זה יודעים, הם לא יכולים להגיד שהם לא ידעו. הרלב"ד, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד ראש הממשלה, משרד החינוך, משרד המשפטים, משרד הביטחון הלאומי והמשטרה יודעים מה צריך לעשות, איך צריך לעשות. חוסר המעשה שלהם גרם, בין השאר, להרוגים שיכולנו להציל, גרם לפצועים. בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים התרענו, צעקנו, ביקשנו , התחננו, דרשנו. אתם תיכף תשמעו את המ.מ.מ שיסביר לכם איך אף אחת מהדרישות שלנו לא התקבלה. כמעט כל הדרישות שלנו לא קיבלו מענה. אפילו בקשה להתייחסות לא קיבלה מענה ממשרדי הממשלה.

עשינו מספר ישיבות על הכבישים האדומים.

גם ועדת הכלכלה כשביקשה התייחסות, לא קיבלה התייחסות כמו שצריך. שלא יגידו שזאת הוועדה או הממשלה הנוכחית, כי זה בוועדות האחרונות, בממשלות האחרונות, בשנים האחרונות. כל הזמן יש דרישות שלא קיבלו מענה. לא מזמן דיברנו בוועדת המשנה על שימוע או על ועדת חקירה פרלמנטרית שהייתה בתקופה של חבר הכנסת כבל וחבר הכנסת יעקב אשר, על כך ש-95% מההחלטות של הוועדה לא קיבלו בכלל התייחסות. נאמר כאן שחלק מהמשרדים לא נותנים תשובות. ראינו את התחקיר שהיה בערוץ 13 על סדרי העדיפויות של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים - כתוצאה ממנו נפתחה חקירת משטרה שאני מקווה תביא לאיזה שהוא פתרון. ראינו את הדוח האיום ונורא של מבקר המדינה שבא ומסביר איך כל אחד מהנציגים של הממשלה כשלו, אם זה המשטרה, המשרד לביטחון לאומי, המשרד לבטיחות בדרכים, משרד המשפטים, משרד החינוך. הדברים נאמרים והכל עובר כרגיל, חוץ מהמשפחות שאצלן עכשיו מישהו קטוע גפיים, משותק או מת. לא סתם היו"ר והמנכ"ל הקודמים של הרלב"ד התפטרו מתפקידם. אלה שני אנשים שזאת הייתה משימת חייהם.

כיושב ראש ועדת המשנה לבטיחות בדרכים אני קובע שאין קיום לוועדה שבאה ומפקחת ואף אחד לא מקשיב לה, שאף אחד לא מתייחס אליה. המצב הזה שבו אנחנו בשיא של הרוגים בתאונות דרכים ונפגעים, הוא מצב בלתי נתפס. מרגיש שאנשים בתפקידים בכירים במדינה איבדו את החמלה, לא מעניין אותם. לא מעניין אותם ההרוגים, זה רחוק מהם. אני לא יכול להיות חלק מההצגה הזאת וחלק מהתיאטרון הזה. המצפון שלי לא נותן לי לישון בלילה. ועדה מפקחת שאף אחד לא מתייחס אליה היא לא ועדה מפקחת, היא עבודה בעיניים. אני מודיע לך, אדוני היושב ראש הוועדה, שאני מתפטר מראשות ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים. אתה יודע שזו משימת חיי נושא תאונות הדרכים, אבל אני לא אבזבז את הזמן שלי, את השם שלי, וגם המצפון שלי לא נותן לי להמשיך להיות בתפקיד. לא מעניין אותי התפקיד, לא מעניינת אותי האחריות הרשמית, מעניין אותי בפועל איך אני עוזר להציל חיים. זו ועדה שאנשים עבדו עליה בעיניים, זו ועדה שאנשים נתנו אי דיוקים ואנשים לא קיבלו את ההחלטות והמסקנות שלה. כתוצאה מחוסר הפעילות ומהמחדל של אנשים מתו אנשים שהיה אפשר להציל, נפגעו אנשים שאפשר היה להציל, ואני כבר לא מדבר על הנזק הכלכלי שמדינת ישראל ספגה כתוצאה מתאונות הדרכים. אני אמשיך לעסוק בתאונות הדרכים, אני אהיה חבר בוועדה, אני אמשיך לצעוק, אני אגיד איפה שהמלך עירום, אבל אני לא אקח חלק בתיאטרון הזה שבו יש שחקנים שבאים כאן לשחק ולא לעשות את העבודה שלהם.

בועז, אני לא מקבל את ההתפטרות. אתה עוסק בזה מספר שנים בכנסת. חשוב שתמשיך, כי יש לך ניסיון, ידע. אנחנו לא נוותר עליך בעניין הזה.

אני אמשיך אבל לא בתפקיד רשמי.

נטפל בבעיה הזאת שמשרדי הממשלה לא מקשיבים. כמו שאמרתי, הוועדה הכללית דנה מספר ישיבות, בעיקר על הנושא של פיתוח הכבישים והנושא של כבישים אדומים. אין תכנית כללית, לצערי הרב, לטיפול בכבישים אדומים, שזה רוב ההרוגים ורוב הפצועים קשה. בתכנית פיתוח לא נותנים לזה מספיק תשומת לב. יו"ר הרשות לבטיחות בדרכים, בקשה.

אולי הכותרת היא רשות לאומית, אבל בפועל היא לא בדיוק רשות לאומית. רשות לאומית אמורה לפקח, לבדוק, לקבל סמכויות, לקבל תקציבים, כדי שיהיו לה מספיק שיניים לפקח אחרי הדברים האלה, כדי לוודא שכל הנוגעים בדבר מטפלים באופן רציף לאורך השנה ולאורך השנים עם תכנית ארוכת טווח, עם תכנית שכולם מחויבים אליה. זו רשות, וזה מבלי לזלזל בערך שלה ובחשיבות שלה, נטולת סמכויות, נטולת שינים, לא מסוגלת לעשות מה שמצפים ממנה. אני לא יכול להורות למשטרה לבצע פעולות אכיפה ולא יכול להורות לשום גוף אחר. במקביל קמים גופים אחרים שאכפת להם כל כך, קמות עמותות חדשות.

אין טעם לחזור על הנתונים, אבל המספרים מטורפים. כשדיברתי רק לפני חודש וחצי על 450 הרוגים בסוף שנה, חשבו שהגזמנו. אנחנו בחצי שנה עם 255 הרוגים. אני לא רוצה להכפיל את זה, אבל אנחנו בקיץ, ויש עוד חורף לפנינו. בעוד חודש, בעוד חודשיים או בסוף שנה נשאל את עצמנו את אותן שאלות ששאלנו לפני חודש, לפני חודשיים, לפני ארבעה חודשים ולפני כמה שנים. יש כל הזמן את אותם דיונים, את אותו דבר. צר לי שאני אומר את זה, אבל אני רואה את הדברים כמות שהם.

אם, אדוני היושב ראש, נותנים לנו את הכבוד כרשות לאומית, תנו לנו גם את הסמכויות, תנו לנו את הכוח, תנו לנו את היכולת לפקח. אם לא נעמוד בציפיות ולא נעמוד בדרישות, סימן שאנחנו לא מתאימים, שאנחנו לא ראויים. אני לא צריך יותר משלוש ועדות כדי להבין שדברים לא זזים אם לא דופקים על השולחן. אמרתי בפעם הקודמת שאין ערך ואין תכלית לרשות אם היא נשארת באותה מתכונת.

מה הסמכויות והתקציב שלך היום?

על פי החוק אנחנו אמורים לטפל בשלושה מישורים. מישור אחד זה להוות מקור ידע מחקרי. האם אתה חושב שאנחנו מקבלים את הידע הזה? אנחנו הרי אמורים לקבל ,לפי הבנתנו, את כל המידע שנמצא ברשויות המדינה, לנתח אותו, לעבד אותו, להביא ממנו תובנות, להביא ממנו מסקנות, להביא תכנית עבודה עתידית, לבנות איזו שהיא מערכת כוללת. אתה יודע שאנחנו קונים את המידע הזה? שאנחנו משלמים כסף בשביל לקבל מידע? האם יש היום נתון שמדבר על פסולי נהיגה? אף אחד לא יודע להגיד כמה פסולי נהיגה יש היום במדינה. זה נתון שאמור היה להגיע אלי. לא המשטרה יודעת את זה, לא משרד הבריאות יודע את זה. כל אחד פועל בדרך שלו. מישור שני זה הסברה, חינוך. אתם שומעים את הפרסומות, זה בסדר, אבל גם זה לוקה בחסר. המישור השלישי הוא השטח. יש לנו נציגות בכל רשות, יש לנו מפקח סביב כל מה שקשור לתאונות דרכים ובטיחות מול משרד התחבורה. מה אין לנו? סמכויות. אני לא יכול להורות לאף אחד, אני לא יכול לבקש שום דבר, אני צריך שיעשו לי טובה.

רוצים להרים רשות לאומית? תרימו רשות לאומית, אבל תתנו לה את כל מה שצריך כדי שהיא תוכל להביא לכם נתונים, תוכל להביא לכם תכנית לאורך זמן. אני מבין את חבר הכנסת בועז שאומר שאין תועלת אם לא מצליחים להזיז.

המספרים הם לא נורמאליים. כשחייל נפגע בעזה מאיזו שהיא בעיה בטיחותית כולם צועקים והופכים את כל העולם, אבל פה המספרים גדלים וזה כאילו בסדר, ממשיכים הלאה. לא צריך לעשות שום עבודה, צריך רק לראות את כל הניירות שהיו קודם, לראות את דוח מבקר המדינה. דוח מבקר המדינה אומר בפירוש מה כל אחד צריך לעשות, באיזה קצב, מה צריך לתת ואיך על מנת לשפר את הדברים, אבל גם בזה לא נוגעים. במקום שהוא יהפוך לתכנית עבודה של כולם ושיהיה איזה גורם ממשלתי מפקח שיהיו לו סמכויות, כל אחד הולך לדרכו וממשיך הלאה.

הבנתי שלא דיברת על התקציב כי התקציב נמוך.

התקציב אמנם נמוך, אבל משרד האוצר דוחף ונותן לנו את האפשרויות לקיים פרויקטים יותר גדולים. זה לא רק כסף ולא רק משטרה. השרשרת של הטיפול בתאונות דרכים היא לא שרשרת, היא חוליות מופרדות שאף אחד לא מצליח לחבר. אתה יודע כמה זמן לוקח מהרגע שהמשטרה נותנת דוח עד שבכלל זה מגיע לאזרח ותוך כמה זמן הוא צריך לשלם? שלושה חודשים לפחות, כשאחר כך הוא יכול לערער, מה שנותן עוד שלושה חודשים. בששת החודשים האלה זה בכלל לא מפריע לו. יש מיליון ואחת בעיות מול כל הרשויות.

ראש אגף התנועה, בקשה.

אני מצטרף לכל מילה שאמר חבר הכנסת טופורובסקי, בוודאי למה שאמר יו"ר הרלב"ד. חברים, אנחנו נמצאים באירוע. הייתי פה בדיון לפני שנה ודנו על הדברים. אנשים זעקו מדם ליבם, אבל שום דבר לא קרה. דרוש שהרמה הלאומית תיכנס לאירוע. באגף התנועה אנחנו עושים ונלחמים מידי יום עם מה שיש לנו. אנחנו נותנים 100% עבודה עם מה שיש, אבל אנחנו לא קוסמים, בפירוש לא, כי לטפל באירוע הזה צריך כסף, צריך תקציבים, צריך לחנך את האנשים עוד מהגן, צריך לתת כסף לפעילויות אכיפתיות טכנולוגיות. זה נמצא במשכן הזה האירוע.

הייתי פה לפני שנה, חבר הכנסת טופורובסקי, ואמרתי שדרוש טיפול יומי באירוע הזה. דיברו על תקציבים לטובת תשתיות, דיברו על תקציבים שצריך לטובת חינוך. כשכל יום אני מקבל את מספר ההרוגים והנפגעים קשה, אנחנו מתחקרים, בודקים ורואים מה אנחנו יכולים לעשות. יש עכשיו גם מלחמה. אגף התנועה מתעסק היום בשוליים, פחות באכיפה. אנחנו מתעסקים בליוויים, אנחנו מתעסקים בחסימות, אנחנו מעסקים באירוע המלחמתי, אנחנו מתעסקים בטיפול במחאות, ואני כרגע לא נכנס לפן הפוליטי. יחידות שלמות מתעסקות כמעט מידי יום באירועים שפחות קשורים לאכיפה רק בגלל עניינים אובייקטיבים שקשורים לטובת המדינה והביטחון.

אתם חמישית רק ממה שאתם אמורים להיות בסד"כ.

אני חסר היום 80 שוטרים מבצעיים. ב-2005 הייתה ועדה ממשלתית שקיבלה החלטות. האם במשך 19 שנה קרה משהו? חוץ מתוספות בודדות של תקציבים ורכב כבד, ויושבים פה אנשים טובים שנלחמים בעניין הזה, לא קרה שום דבר. 17 מיליארד שקל בשנה מדינת ישראל מפסידה בגין תאונות דרכים והרוגים. צריך שיתנו תקציב סביר כדי שנוכל לטפל באירוע הזה. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, ואפשר לבדוק כל יום מה אגף התנועה עושה. לפני המלחמה הייתי מוציא שוטר אחד בניידת כדי להכפיל את כמות הניידות. האם אני יכול לעשות את זה בזמן מלחמה, בזמן פיגועי פח"ע? לא, ולכן החזרנו שני שוטרים וכך כמות הניידות ירדה בכמעט 50%. יש פה גם דוח של מבקר המדינה שצריך להתייחס אליו. אם לא נתייחס, ניפגש פה עוד שנה, לא משנה באיזה תפקיד, ונזעק את הזעקה הזאת שהיא במקומה. יושבים פה אנשים מצוינים שיגידו את דבריהם, צריך להקשיב להם, אבל צריך גם לעשות.

המ.מ.מ, בקשה.

אני רוצה להצטרף לדברים שנאמרו ולדבר בעיקר על שלוש סוגיות עיקריות, כשהסוגיה הראשונה זה הנתונים של 2024. כשאנחנו לוקחים את אותה תקופה מקבילה בשנים קודמות, אנחנו רואים עלייה בכל המדדים. נכון להיום יש 255 הרוגים ב-232 תאונות קטלניות, עלייה של 20%, ולצערנו הנתונים האלה רק הולכים ועולים. כשכתבנו את המסמך בשבוע שעבר, זה עמד על 242 הרוגים. עכשיו, אחרי שבוע, יש עלייה של יותר מ-10 הרוגים. כשנסתכל ונעשה זום-אין מבחינת קבוצות הנפגעים, נראה בדיוק את אותן קבוצות שהרלב"ד הצביע עליהן כקבוצות שנמצאות בסיכון גבוה להיפגע. כמעט לגבי כל משתמשי הדרך רואים השנה עלייה בהיפגעות שלהם, בין אם מדובר בחברה הערבית ששם יש 88 הרוגים נכון למחצית שנת 2024, עלייה של פי שניים ביחס לשנה הקודמת, בין אם מדובר בנהגים צעירים, ברוכבי אופנועים, בהולכי רגל בני 65 פלוס. הרשימה, לצערנו, הולכת וגדלה. אם נמשיך במגמה הזאת, אנחנו עלולים לסיים את השנה במספר מאוד גבוה, כשחודש אוגוסט עוד לפנינו. אם אנחנו מסתכלים על שנים קודמות, בחודש אוגוסט, שהוא החודש של החופש הגדול, מספר ההרוגים היה הגבוה ביותר. התחזית מאוד קשה, במיוחד כשאנחנו משווים את זה ל-20 השנים האחרונות.

הסוגיה השנייה שמתחברת למה שאמרו קודמיי, גם יו"ר הרלב"ד, גם חבר הכנסת טופורובסקי וגם ניצב בן עטר, זה באמת הנושא של המנגנון הממשלתי לטיפול בתאונות. למרות החלטות ממשלה שהתקבלו מאז הדוח ב-2005, סדרה של שימועים שנעשו בוועדת הכלכלה וישיבות שנעשו בוועדת המשנה, אנחנו רואים שאין תוצאות בשטח. חלק מהנושא זה סמכויות הרלב"ד שעלה כאן, של איך לתת לרלב"ד את הכלים כדי לאפשר לו להיות גוף מפקח ומתכלל, לא רק איזה שהוא צינור להעברת כספים לגופים השונים. במדינות אחרות שיש בהן גם גורם מתכלל וגם תכנית אסטרטגית רב שנתית ולאומית שיושמה ותוקצבה אפשר לראות שיש ירידה במספר ההרוגים וירידה בתאונות. אני יודעת שבשבוע שעבר יצאה הודעה של משרד התחבורה, הודעת דוברות על כך ששרת התחבורה ישבה עם הרלב"ד והתחייבה להקים צוות שיבנה איזו שהיא החלטת ממשלה שתעסוק בדיוק בנושא הזה.

זה קיים, ויש כבר חבר'ה שעובדים על הדבר הזה. הכיוון הוא טוב. בסוף זה החלטות של פה. אם יתקבלו, אנחנו בכיוון.

אני מזכירה את זה, כדי שהנושא הזה לא ירד מתחת לרדאר, כדי שיהיה אפשר לבצע איזה שהוא מעקב אחרי העניין הזה. יש את התכנית הלאומית הרב שנתית, שהיא פועל יוצא של סמכויות הרלב"ד. התכנית הזאת התחילה כתכנית עשור, עם יעד מאוד חשוב ושאפתני של הפחתה ב-50% במספר ההרוגים עד 2030.

מה קורה ב-OECD? שם אני מבין שהייתה ירידה משמעותית. מה הם עושים כדי שזה יהיה?

הייתה ירידה ממוצעת של 16% בעשור.

מה הם עשו?

תכנית אסטרטגית שכללה מיקוד בנושא של חינוך, בנושא של אכיפה, בנושא של טיפול בתשתיות ומוקדי סיכון, בנושא של הסברה, בנושא של טכנולוגיית הרכב. כמובן שזה שילוב של כמה נושאים יחד. ברגע שהייתה תכנית מתוקצבת שמתכללת, מפקחת ומבקרת על כל הנושא, ראו ירידה. יש את הגורם האנושי, את הגורם התשתיתי ואת הרכב - כולם צריכים לבוא יחד.

יש הרבה גופים שיושבים סביב השולחן עם רצון טוב, אבל היו הרבה קיצוצים בתקציבים. אני אתן את הדוגמה שהזכיר קודמי, שזה הנושא של תקני משטרה. ככל שאין תקנים ואין אנשים שיאיישו את הניידות, כך לא תהיה ניידת בכבישים ולא תהיה הרתעה.

האם פעם היה לך אישור ל-80 שלקחו לך?

חסרים בתקינה המבצעית 80 אנשים. בגלל כל מיני עניינים אובייקטיביים של שכר וכו' אנשים לא רוצים להתגייס למשטרה.

אף אחד לא רוצה לבוא?

לא מגיעים.

גם התקן עצמו לא מספיק.

בוודאי שהוא לא מספיק. צריך לשלש בתקנון את אגף התנועה, אי אפשר אחרת.

אף אחד לא רוצה לבוא בגלל המשכורת?

אם יתנו את התקן, יתנו משאבים מתאימים ויעשו פעולות הסברה מתאימות אני אביא את האנשים, אבל צריך לתת את זה כדי שזה יקרה.

דיברנו בוועדה גם על שוטרי שח"ם.

אשמח לקבל אותם. זה רעיון מצוין.

יש לזה גם השפעה ישירה על שוטרים במשמרות הזה"ב. נושא נוסף זה גם התקציב לפעילות בחברה הערבית מכוח תכנית ממשלה 550 שלא התקבל בשנתיים האחרונות. למרות שזה עלה בכמה דיונים, זה עוד לא התקבל. יש גם תקציבי חינוך ותקציבים של מוקדי סיכון בתכנית החומש הקודמת של חברת נתיבי ישראל - -

בנוגע לכבישים האדומים?

נכון. גם שם חלו קיצוצים משמעותיים. תקציבי ההרשאה הלכו וירדו מאמצע 2020 עד 2021.

משרד התחבורה, בקשה.

אני רוצה להצטרף לדבריו של יו"ר הרלב"ד ושל מפקד אגף התנועה במשטרה לעניין היותה של תכנית הביקורת של מבקר המדינה - זה דוח שלישי שלו – שאין לגביה התייחסות. יש לנו פערים מאוד גדולים באגף התנועה וברלב"ד בכל הקשור לכוח אדם, מידע ואמצעים. שלושה מפקחים במשרד התחבורה מפקחים על כל משק ההובלה במשרד התחבורה, על כל חברות קציני הבטיחות במדינת ישראל. העבודה שלנו היא עבודה ידנית. המפקחים נוסעים בתחבורה ציבורית כדי לבצע פיקוח. דוח מבקר המדינה עשה תכנית עבודה לטיפול בכלל הנושאים האלה. טוב יהיה אם היא תיושם.

כמה דברים שאנחנו כן עושים מבחינת האגף למניעה. אנחנו משלבים ידיים בפעילות גם עם אגף התנועה של המשטרה וגם עם הרלב"ד, אנחנו עושים מבצעי אכיפה משותפים וממוקדים, בעיקר נגד חברות אדומות. אנחנו מנסים, חלק בהצלחה וחלק בפחות הצלחה, לשכלל ולהרחיב את סמכויות המפקחים שלנו. אנחנו מפתחים את תכנית האב לתנועת סחורות ומטענים בכיוון טכנולוגי, כשחלק מהתקציבים קיבלנו וחלק מהתקציבים אנחנו אמורים לקבל. אנחנו מפתחים את השקילה בתנועה, מטמיעים משקלים בתשתית כי אנחנו יודעים שעומס יתר גורם גם הוא לתאונות דרכים, בעיקר ברכב כבד. יש לנו מערכת שאנחנו מפתחים למניעת התנגשות בגשרים. יש לנו תכנית לאכוף באמצעות המצלמות איסור כניסה ואיסור עקיפה למשאיות, הובלת חומרים מסוכנים, מערכת ניווט הובלות חורגות. בשבוע שעבר עשינו כנס לכל קציני הבטיחות כדי להטמיע את הנושא של שטר מטען דיגיטלי. על ידי שטר מטען דיגיטלי אנחנו נמנע תאונות דרכים, בעיקר של חומרים מסוכנים בשלב הראשון, לאחר מכן של מטען כללי כאשר נטמיע אותו בחקיקה. אנחנו בוחנים העברת משאיות ללילה, מה שיפחית את הגודש וגם את תאונות הדרכים. 40% מכלל ההובלות במדינת ישראל חוזרות ריקות. ברגע שאנחנו בונים תחנה לשיתוף הובלות אנחנו מקווים להפחית אותן. במקום שמשאיות יחנו בצמתים ובאזורים אסורים או מסוכנים, הן יחנו בחניונים שאנחנו בונים - ברהט יהיה המגרש הראשון שלנו. יש לנו כבר שלושה נתיבי זחילה בכביש 40 שאנחנו מבצעים. יש לנו הרבה תכניות שנמצאות בביצוע בשטח. גם השתלמויות לקציני בטיחות והדרכות לנהגים זה משהו שאנחנו עושים. הכנס הבא וההשתלמות הבאה זה בעניין תאונות דרכים, תחקירי תאונות דרכים. אנחנו עושים ביקורות של חברות ועצירת רכבים בדרך.

יש לנו סך הכל שלושה מפקחים לפיקוח על רכב כבד ועל חברות קציני הבטיחות שעובדים גם בשישי, שבת. גם אני, גם סוכר שלצידי וגם יעקב, כולנו כמנהלים יורדים לשטח ועושים פיקוח, ויעיד על כך ראש אגף התנועה שנתן לנו אמצעים, אם זה פנס כחול ומערכות כדי שנוכל לעשות את התפקיד הזה. זה עוזר לנו מאוד, אבל זה לא מספיק. עבודה במשמרות כפולות ובימי שישי עם שלושה פקחים זה לא מספיק.

אנחנו רוצים לקדם חקיקה לעיצומים כספיים כדי להרתיע חברות ומנהלי חברות מביצוע עבירות. זה משהו שנמצא בצנרת, אבל הוא לא מקודם בגלל סדרי עדיפויות במדינה. אנחנו חושבים שכדאי לקדם את זה באותו מסלול ירוק של מלחמה. אנחנו משנים את תכניות הלימודים של קצין הבטיחות, מכניסים הרבה מאוד פרמטרים של בטיחות בדרכים וחקיקה כי אנחנו רואים בקציני הבטיחות בתעבורה שגרירים שלנו ואת ידנו הארוכה בחברות למרות שהם לא מועסקים ישירות על ידנו. יש לנו תכנית בצנרת יחד עם ההסתדרות הלאומית וארגוני הנהגים, תכנית "חברה בטוחה", שלא רק תקדם אכיפה, גם תיתן תמרוץ חיובי לחברות לשמור על הבטיחות.

עשיתם איזו שהיא תכנית לאומית בנושא הזה?

רק לתחום ההובלה.

לא רק בתחום ההובלה, באופן כללי.

יש את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

הוא אמר שאתם לא מתייחסים אליהם.

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מאשים את הרלב"ד, והרלב"ד מאשים את המשטרה. הכל כאן בהתנהלות, אבל שום דבר לא קורה.

אתם מבינים שאנחנו במלחמה בתאונות הדרכים?

לגמרי.

אז תכינו תכנית לאומית שתוריד בשנים הבאות את הדבר הזה. אנחנו יודעים בדיוק איפה הבעיה.

היא בפיקוח.

אנחנו אמורים לבנות תכנית לאומית.

אז תבנו אותה.

יש תכנית לאומית וגם עדכונים שלה, אבל היא לא עובדת באופן עצמאי.

אתם מיישמים את התכנית הלאומית הזאת?

יש שרה אמונה שלא אחראית על זה.

זה לא רק השרה. יש כל כך הרבה גופים שאמורים לטפל בזה. זה בדיוק כמו דוח מבקר המדינה שלא מכוון לבן אדם אחד.

אבל מישהו צריך לתכלל.

הרלב"ד.

אתם לא יכולים לתכלל אם אף אחד לא מקשיב לכם.

זה תפקיד הרלב"ד. רק תנו לו את היכולת לעשות את זה.

יש שרה לבטיחות בדרכים, יש משרד לבטיחות בדרכים.

אתם צריכים לחזק את המשטרה, לטפל בכבישים האדומים, לטפל בהסברה, לעשות תכנית לאומית ולתת לזה תקציב. התקציב לא צריך להיות 20 מיליון שקל, הוא צריך להיות מיליארדים. ככל שיהיו פחות הרוגים ופחות פצועים זה גם יחסוך למשק בתקציבים. בזמנו, אם אתם זוכרים, כשהיו בעיות של גניבות רכב – היום חזרנו לבעיות של גניבות רכב בגלל הטכנולוגיה - השתתפו בתקציב הזה גם חברות הביטוח, מה שעזר להן להוריד את תשלומי הביטוח. צריך להכין תכנית ולטפל בזה. אם לא יטפלו בזה, זה לא יהיה אף פעם. לא אכפת לאף אחד שיש 255 הרוגים בחצי שנה? משרד האוצר, מה הנזק למשק כתוצאה מתאונות הדרכים?

נאמר פה מצד כמה דוברים שהאירוע קם ונופל על תקציבים ושתקציבים קוצצו.

גם על תקציבים.

זה פשוט לא נכון.

אולי לא היה מספיק ולא היה ממה לקצץ, גם זה יכול להיות.

התקציבים שהוקצו לבטיחות בדרכים דווקא גדלו בשנים האחרונות למרות שהיה מדובר בשנים פיסקליות מאוד קשות, למרות שבתקציב האחרון כמעט ואין משרד, סעיף או תחום שלא ספג קיצוצים. אני יכולה לומר לכם שבתשתיות תחבורה קיצצנו 2.4 מיליארד שקל ובפרויקטים של בטיחות בדרכים לא נגענו. בתקציבים שיועדו לרלב"ד לא נגענו, אנחנו שמרנו עליהם מכל משמר. אם הוועדה תרצה לקבל פירוט לגבי התקציבים, כמובן שנעביר את כל המידע ואת כל הנתונים.

זה בסדר שלא קיצצו תקציבים, אבל אין מספיק תקציבים, זו הבעיה. אין תכנית לאומית ליישם, ואם יש - לא מיישמים אותה. זה שלא קיצצתם ברלב"ד מ-20 ל-18 לא עוזר לי.

התקציב הוא 2.85 מיליארד בשנת 2024.

איך הוא מתחלק?

החלק הארי לתשתיות, לכל מיני מוקדי סיכון, כבישים אדומים, וחלק קטן מזה לתקציב הרלב"ד. תקציב הרלב"ד קוצץ מ-81 מיליון שקלים ל-79 מיליון שקלים בין 2022 ל-2024, שזה קיצוץ שולי. הכי קל להאשים את האוצר בגין העדר תקציב, אבל מי שיתעמק בנתונים יראה שדווקא תקציבים יש, מה שאין זה ביצוע. מי שאומר שחסרים תקציבים כשהתקציב שישנו בכלל לא מבוצע לא יודע על מה הוא מדבר, ואני משתדלת להיות מאוד עדינה באיך שאני מתבטאת. איני מומחית תוכן בתחום הבטיחות בדרכים, זה לא המקצוע שלי, אני כלכלנית.

הדוח של המ.מ.מ מראה שבנוגע לכבישים אדומים יש ירידה. יש ירידה גם בתקנון וגם בתקציב לכבישים האדומים. יכול להיות שמשרד התחבורה לקח ממקום אחד והעביר למקום אחר, זה יכול להיות, אבל תכל'ס יש ירידה. מישהו צריך לתכלל את הכבישים האדומים. זה שעושים כביש בגלל כל מיני סיבות מראשון לתל אביב, זה יפה מאוד, אבל מה שחשוב זה לטפל בתאונות דרכים לא בכביש הזה. הכביש מראשון לתל אביב מטפל בבעיית העומס בתחבורה. מישהו צריך לטפל בבעיה של התאונות.

הבהרנו לנציגי המ.מ.מ שאין ירידה בתקציב הכבישים האדומים. אני לא יודעת למה זה כתוב, אבל זה פשוט לא נכון.

התקציב ב-2022 היה 130 מיליון שקל למוקדי סיכון וב-2023-2024 - 180 מיליון שקל למוקדי סיכון. בנוסף, יש סל חדש, שלא היה ב-2022, שנועד לטפל בצמתים שמזהים אותם כמסוכנים לפני שקורות שם תאונות. ב-2024 ניתנו עוד 40 מיליון שקל שלא היו בכלל בעבר.

וזה בנוסף לתקציב חדש לנתוני תנועה - גם הוא נועד למלא תפקיד דומה - של 60 מיליון שקלים בשנה. כל זה מעבר לתקציבים הפרויקטליים.

דיברתי על תכנית החומש הקודמת, שזה גם עלה בדוח מבקר המדינה. היו שנתיים שבהן לא אושר תקציב מדינה, היה תקציב המשכי, ואז באמת הייתה ירידה מאוד משמעותית. אנחנו מדברים על השנים 2020, 2021. ממה שאני הבנתי, וגם קיבלתי מהאוצר את הנתונים, תכנית החומש הקודמת הייתה אמורה להיות סך הכל 230 מיליון שקלים לשנה, שזה מיליארד 150 לחמש שנים. דוח מבקר המדינה מדבר על זה שהיה קיצוץ של כ-800 מיליון שקלים.

אם התקציב שמיועד לכביש צומת בית דגן, שאין שם תאונות, הוא מעל ל-600 מיליון שקלים, איך לכל הכבישים האדומים אתם נותנים 230 מיליון שקל בשנה? זה נראה לכם? תתעלמו רגע מכביש הערבה, אני שם אותו בצד, זה באמת עלות גבוהה מאוד, אבל ביתר הכבישים האדומים אלו לא השקעות גדולות.

לכביש 90, למשל, יש תכנית נפרדת שאושרה לאחרונה. בשנתיים האחרונות יש 180 מיליון שקל לתכנית החדשה.

ברור שזה לא מספיק. אני לא בא בטענות רק לאוצר. משרד התחבורה, עם כל הכבוד, קודם כל צריך לטפל בכבישים האדומים לפני שהוא עושה כביש שיהיה יותר נוח ויהיה בו פחות עומס. אתם באים ואומרים שבנוגע לכל כביש שמאושר על ידי האוצר צריך להראות למה הוא חשוב למשק. כביש אדום שיש בו הרוגים לא חשוב למשק? אם נפחית את כמות תאונות הדרכים, זה יחסוך. למה בנוגע לכביש בצומת בית דגן צריך להראות איך זה משפיע על הכלכלה כתנאי לאישור התקציב אבל לנושא של כבישים אדומים בכלל לא מתייחסים? מה, אין לזה היבט כלכלי? יש לזה היבט כלכלי.

בוודאי שזה נלקח בחשבון.

אם יש לזה היבט כלכלי, תנו לזה תקציב לפני שאתם נותנים לרכבת הקלה. זה הדבר הראשון שצריך לתת לו תקציב, עם כל הכבוד, ולא לשנה. אתם צריכים להביא כמה מיליארדים, לעשות הכל בבת אחת, תכנון וביצוע.

ולכן כבישים כאלה מקבלים תקצוב.

200 מיליון בשנה זה לא מספיק.

זה פשוט לא נכון.

אני לא מומחה לפרטים, בשביל זה יש לנו את המ.מ.מ שחוקרים את זה.

אני אסקור את התקציבים שמופנים לתחום הבטיחות בדרכים, שזה בעיקר תשתיתי. נתוני התנועה – 60 מיליון שקלים בשנה; סל בטיחות – 80 מיליון שקלים בשנה; כשלים ברשת – 40 מיליון שקלים בשנה; מוקדי סיכון – 180 מיליון שקלים בשנה; תקציב רלב"ד – 79 מיליון שקלים; אשכולות, עיר בטוחה – 110 מיליון שקלים בשנה; סטנדרט יו"ש ותאורה – 110 מיליון שקלים בשנה; תקציבי אחזקה – מיליארד וחצי בשנה; הטבות מס בגין אבזור בטיחותי ברכב – למעלה מ-600 מיליון שקלים בשנה. אני לא מבינה מה זה ה-180 מיליון שקל.

זה חלק.

תכנית החומש זה לא הכל, זה חלק מאוד שולי ומוגבל מתקציבים שמופנים לבטיחות בדרכים. התקציב בסך הכל עלה.

כל גורמי המקצוע אומרים שירד להם התקציב, אתם אומרים שלא. צריך לשים לב לכך שהאוצר אמר שהם נותנים כסף והוא לא מנוצל, אין מי שמנהל אותו.

הם לא ניצלו את כל הכסף?

מה שקורה זה שהם נותנים כסף שנעלם או לא מנוצל. כשבא משרד התחבורה הוא רק מדבר על פיקוח של משא כבד. אף אחד לא מסתכל הוליסטי. היחיד שאמור להסתכל הוליסטי זה הרלב"ד, אבל הוא אומר שאף אחד לא סופר אותו, שאף אחד לא נותן לו נתונים. אם אף אחד לא מנהל את זה, אף אחד לא מתקצב את זה ואף אחד לא אחראי על זה, רק יש כל מיני סיסמאות ובעיות תקציב, אפשר להבין למה כל כך הרבה אנשים מתים ונפגעים. זה הסיפור כאן. יושבים כאן מלא אנשים טובים שכל אחד מאשים מישהו אחר - בינתיים אנשים ממשיכים למות. זה מה שקורה כאן.

גם טעויות אנוש ונהיגה בכביש גורמות לתאונות. לא הכל זה תקציבים, לא הכל זה תשתיות וכו'.

אין ספק שרוב תאונות הדרכים הן טעויות אנוש, אבל המדינה יכולה להוריד את הסיכון בצורה משמעותית. איך היא עושה את זה? עם כל הפעולות הטכנולוגיות בתוך הרכב, בטיחות הרכב, חינוך, הסברה, אכיפה, טיפול בתשתיות. אם בכביש 90 הייתה גדר הפרדה - -

זה כביש שההשקעה בו היא אדירה.

800 מיליון שקל.

השקעה אדירה. אם אתם לא נותנים 800 מיליון, לפחות תטפלו בכבישים האחרים. לא באנו עם ביקורת על אגף התקציבים. אני מסתכל על מה צריך לעשות על מנת לטפל. ממה שקרה עד עכשיו אנחנו רק נלמד. יש לנו את הבעיה של ההסברה שלוקחת זמן להתניע, זה ברור, אבל צריך להתחיל ממשהו. יש את הבעיה של התקציבים והפיקוח שהמשטרה צריכה. שמעתי את הבעיה של הטכנולוגיה. למה אני צריך לתת להם תקציבים מיוחדים לטכנולוגיה? בכביש 1 עומדים הרבה שוטרים כל הזמן.

של אגף התנועה.

כדי להקל עליהם עשו מכשור מיוחד שמצלם אותך כשאתה עובר. למה שם כן ובמקומות אחרים לא? תתנו תקציב מיוחד לנושאים טכנולוגיים.

בשביל שתהיה אכיפה טכנולוגית צריך שתהיה חזקת אמינות. בשביל זה צריך להעביר חקיקה. באתי מיוזמתי ליועץ המשפטי של המשטרה, של ביטחון לאומי ושל משרד המשפטים ואמרתי שאנחנו כאופוזיציה נתמוך בזה, שיעבירו את זה כמה שיותר מהר. בינתיים הזמן עובר. מה הם אומרים? נעשה מצלמה. עכשיו יתקעו את בית משפט עם מלא תביעות והמצלמה לא תהיה רלוונטית.

הקלנו על העסק הזה בחוק החדש שהעברנו עכשיו, בחוק בית דין להפרות תעבורה. הוספנו תקנים עכשיו לבית משפט לתעבורה כחלק מהחוק הזה. זה פן אחד. אנחנו צריכים לטפל במספר בעיות, לא לטפל רק בנושא אחד. יש תקציבים גדולים למלחמה, מה שיוצר בעיה מבחינת תקציבים. צריך להתחיל ממשהו, צריך להכין תכנית, הרי המלחמה לא תימשך לנצח.

כמה עולה התכנית?

התכנית צריכה לעלות הרבה מאוד מיליארדים. כמו שנתנו תקציב למטרו ולדברים אחרים כי זה חשוב למשק - זה לא פחות חשוב למשק. מה עלות תאונות הדרכים כל שנה למשק הישראלי?

17 מיליארד בשנה.

זאת אומרת, ככל שנצמצם את תאונות הדרכים כך תהיה לזה השלכה כלכלית למשק. יש לנו עניין לעשות את זה.

תקציב, כמו תמיד, זה אמצעי ולא המטרה הבלעדית.

המטרה היא להפחית את תאונות הדרכים.

נכון. סוגית האכיפה, למיטב ידיעתנו, היא סוגיה מאוד משמעותית. אם רוצים שכולם יתגייסו לדבר, כולם צריכים להתגייס לדבר. המשטרה קיבלה בתקופה האחרונה אלפי תקנים חדשים. כמה תקנים הועברו לטובת המשימה הזאת?

למה אתם לא צובעים את התקנים האלה בצבע כך שהם יהיו תקנים שמיועדים רק לאגף התנועה?

בשנים האחרונות קרה יותר מפעם ששילמנו על תקנים ייעודיים כדי למלא משימות כאלו ואחרות בעולם התחבורה, אבל המשטרה, בגלל שינוי בסדרי עדיפויות, בגלל צרכים כאלה ואחרים, ולמשטרה יש לא מעט תפקידים, נאלצה להעביר את התקנים האלה לכל מיני משימות אחרות.

למה את לא צובעת את התקנים האלה?

גם כשצבענו זה קרה.

המפכ"ל יכול לקחת אותם לאן שהוא רוצה?

בוודאי. התשובה שקיבלנו היא ששוטר הוא שוטר.

ממי קיבלת את התשובה?

אני לא זוכרת שמות.

אגף התנועה מקבל מ-2018 27 מיליון שקל לטובת התקצוב השוטף שלו, כשהשנה הוסיפו לו עוד מיליון. לגבי חלוקת התקציב, לגבי האופן שבו היא נעשית על ידי אגף התקצוב ועל ידי המשרד לביטחון לאומי, את זה צריך להפנות אליהם.

במקום מיליארד הוסיפו להם מיליון שקל.

זה לתקצוב השוטף. צריך לזכור שאנחנו במלחמה, שיש סדרי עדיפויות.

הבעיה היא שאתה מנסה להסביר את זה במקום שתדפוק על השולחן. תחת התפקיד שלך, תחת הכהונה שלך יש את כמות ההרוגים. איך אתה עובר על זה לסדר היום?

יש היררכיה במשטרה. זה לא נכון מה שאתה אומר.

ראש אגף התנועה לא צריך להגיד שיש מצב, שיש פה.

מאיפה אתה יודע מה הוא אומר בישיבות במשטרה? יש לך פרוטוקול? לא צריך סתם לתקוף.

מישהו מכם ראה ניידת איפה שהוא?

כשאתה נוסע בכביש 1 אתה לא רואה את השוטרים?

שעוצרים בן אדם אחד במקום שניים - בשביל זה צריך ניידת?

היא הנותנת. אתה בעצמך אומר שאין ניידות, מה שאומר שחסר ניידות.

לשר הממונה יש שבעים ומשהו עבירות תנועה. אם תעשה אכיפה, השר יכעס עליך.

אף אחד לא יכעס עלי במשרד לביטחון לאומי, ההיפך הוא הנכון. נערכות ישיבות גם במשרד לביטחון לאומי בכל מה שקשור לתאונות, מגלים שם אכפתיות. בפורומים של משטרת ישראל העניין עולה שוב ושוב. ידי כמעט נשברה מלדפוק על השולחן וזה לא כל כך עזר. יש סדרי עדיפויות שלא לי לומר אותם. אני הצגתי את הנתונים. כל מי שיושב בפורום הזה מבין שזה לא רק משטרת ישראל. כל מי שיושב כאן צריך לתת את חלקו בעניין הזה.

בשנה האחרונה שיא של 20 שנה.

אתה צודק.

אני חושבת שאנחנו יכולים להציע תכנית שמסתכלת על המשאבים הקיימים. מה זה אומר? אם לא מצליחים לאייש שוטרים, כשאנחנו מבינים שהמפתח לצמצום תאונות הדרכים הוא אכיפה - -

זה לא רק אכיפה, זה גם תשתיות ודברים אחרים.

זה חלק מרכזי. החברים ברלב"ד יכולים לומר מה הגורמים שגורמים לתאונות קטלניות.

תבדקי את העניין לישיבה הבאה. אני רוצה שהתקציב לכבישים האדומים יהיה תקציב מיידי, לא לטווח של 10 שנים. אני לא מדבר כרגע על הכביש לאילת, אני שם את זה בצד. אנחנו יודעים טוב מאוד מה הם הכבישים האדומים, נכון?

בהחלט.

הדבר הכי דחוף, אם אתם שואל אותנו כרלב"ד, זו אכיפה. תשתיות זה עוד 5, 10 שנים.

בכבישים האדומים צריך לטפל בתשתיות ולהגביר את האכיפה. אני רוצה שתראו לי תכנית. עם כל הכבוד למשרד התחבורה, לא מקובל עלי שהוא לוקח את התקציבים רק למה שהוא רוצה. קודם צריך לטפל בכבישים האדומים, צריך להעלות תכנית של שנתיים שלוש כדי לראות איך פותרים את כל הבעיה שם. זה לא אומר שלא יהיו כבישים אדומים במקום אחר, אבל קודם צריך לטפל במה שקיים. תבטלו את הנושא של אישור כלכלי. לא צריך על כביש אדום אישור כלכלי.

אין.

יש רק פרמטרים לתעדוף. כל שנה מראים לנו כמה הרוגים וכמה פצועים היו בשלוש השנים האחרונות, עושים ממוצע, כאשר מה שיוצא ראשון מקבל.

דבר שני, ופה צריך שיתוף פעולה בין המשטרה לבין האוצר, צריך להגדיל את התקנים של האכיפה ושל הטכנולוגיה. שני הדברים האלה צריכים להיות בטווח המיידי. תתלו את התקן בכך שלא ייקחו אותו. אם נתתם תקנים מיוחדים לעניין המאבק בתאונות דרכים, המפכ"ל לא יכול לקחת אותם לדברים אחרים. הוא יכול לקחת את השוטר באופן זמני לאיזו הפגנה באיזה מקום או לטיפול מיוחד, הוא לא יכול לקחת את השוטר באופן קבוע. אם הוא לקח באופן קבוע, תיקחו חזרה את התקציב, תיקחו חזרה את התקן. תאמיני לי, אם תיקחי את התקן חזרה הוא יותר לא ייקח את התקן מהתנועה.

אלפי תקנים הוספו למשטרה.

מה זה עוזר לי בנושא של תאונות הדרכים? זה לא עוזר.

אי אפשר שכל שקל לבטיחות בדרכים יהיה תוספתי.

אם צריך לתקן את החקיקה, נתקן את החקיקה. אם נתתם תקן, הוא צריך להיות לטווח של לפחות חמש שנים. אתם צריכים לעשות תכנית לאומית. בחוק ההסדרים אתם כל דבר מביאים ומנחיתים. למה אתם לא עושים בנושא של הבטיחות בדרכים? תכתבו בחוק שאם נתתם תקן צבוע למשטרה לנושא הזה והמפכ"ל לקח אותו, אתם תיקחו את התקן הזה. מאותו רגע הוא לא ייקח אותו. צריך לכתוב את זה בחוק ההסדרים. בשביל מה יש חוק הסדרים? תכניסו את זה לחוק. הוא יסתדר, תאמיני לי.

אם השיח היה שיח שאומר שבתוך המשטרה סדרי העדיפויות יהיו כאלה שיקצו יותר משאבים לאכיפה, זה היה שיח הרבה יותר - -

אני לא הולך לריב עם המפכ"ל ולהתחיל לבדוק לו את התקציב. אם נתתם 100 תקנים לנושא של אכיפת תנועה והמפכ"ל לקח אותם, תיקחו את התקנים חזרה. עושים סעיף כזה בחוק ההסדרים ונגמר הסיפור.

הרלב"ד קיבל את כל התקציבים וחילק אותם באישור. ברגע שלקחו את הסמכות הזאת מהרלב"ד, נגמר, אף אחד לא סופר אותו.

אין לי בעיה שזה יהיה דרך הרלב"ד, העיקר שהתקציב שנתתם לפיקוח ולאכיפה לא יילקח על ידי המפכ"ל. אתם צריכים לעשות זה בחוק ההסדרים הבא. צריך שכל הדברים האלה ייכנסו בחוק ההסדרים, כדי שמהמלחמה בתאונות הדרכים תהיה אפקטיבית.

הבעיה היא שהמשטרה לא מצליחה למלא את כל הסמכויות שלה. אם כבר מדברים על חוק הסדרים ועל סמכויות, בעינינו מה שצריך לעשות זה לבחון הרבה יותר הוליסטי את חלוקת הסמכויות ולתת גם לגופים אחרים את סמכויות האכיפה. יש עוד גופים במדינה שיכולים לאכוף כל מיני עבירות תנועה. כל פעם שניסינו לתת סמכות אכיפה לגורם אחר שהוא לא משטרה זה היה מלחמת עולם.

אני מכיר את זה. זה לא עוזר בכביש בין עירוני.

40% מההרוגים, אם אני לא טועה, הם בתוך המרחב העירוני, שזה גם המון. יש אולי מקום לתת סמכויות אכיפה לרשויות המקומיות במרחב העירוני.

תמיד הייתי בעד זה. זה נכון שהמשטרה מתנגדת לזה באופן טוטאלי. למה אתם לא מביאים את זה בחוק ההסדרים?

אם המשטרה לא תתנגד למהלך כזה, נביא.

אבל יש התנגדות. תביאו את זה בחוק ההסדרים ונראה מה יהיה בכנסת.

אתה מדבר על פקחים שבקושי יודעים לרשום דוח חניה.

למה אתה אומר שהם לא יודעים לרשום דוח חניה? דוח חניה הם רושמים יפה מאוד, תאמין לי. אני מרגיש את זה כל הזמן.

ב-28 למאי היה דוח מבקר מדינה. שלושה דברים בתכלית הוא אמר: אין גוף מתכלל, אין תכנית אסטרטגית ואין תקצוב תואם. הרלב"ד הוא גוף שאמור היה לתכלל. הרשויות המקומיות פחות ופחות נהנות מהשירותים של הרלב"ד. אם לפני שלוש שנים קיבלתי 140,000 שקל, היום אני מקבל פלאיירים לחלוקה. להתחייבויות של משרד התחבורה על 20 מיליון שקל לארבע שנים אני לא מצליח להביא את המצ'ינג. הבאתי מצ'ינג לפרויקט אחד, ואני עוד רשות חזקה, אבל ברשויות המקומיות הבינוניות והחלשות זה בלתי אפשרי, זה לא יקרה גם.

מה זאת אומרת?

לארבעה כבישים או צמתים שמוגדרים אצלי מסוכנים דורשים ממני 40% מימון, מצ'ינג. אנחנו לא מסוגלים.

לפיתוח של הכביש?

כן. זה לא מצ'ינג למיליון שקל.

אם לא, אתה לא מקבל מימון?

אנחנו לא יכולים, ואני עוד דוגמה יחסית טובה כי אני עושה אחד מכמה פרויקטים כאלה. יש עכשיו דיאלוג על להאריך את ההתחייבויות, אבל הרשויות לא מסוגלות לעמוד במצ'ינג הזה.

אנחנו מדברים על תקציב של הכשרת משמרות זהירות בדרכים. זוכרים שהיה פעם משהו כזה? כבר לא קיים. ב-50% מהרשויות הערביות אין רכזי בטיחות בדרכים. אצל היהודיות זה 30%, ואם נבדוק, נראה שזה עוד הרבה פחות. המודעות ירדה כי רואים שאין משאבים.

הרשויות לא יכולות להשקיע משאבים?

אנחנו לא יכולים ללא סיוע של משרד הבט"פ, ללא סיוע של משרד התחבורה והרלב"ד.

גם העיריות צריכות להשקיע.

אנחנו הפכנו להיות שק החבטות של השלטון הארצי. כל ראשי הרשויות מתכננים ובונים מאות מוסדות חינוך בשנה, אבל אין תכנון להיבטים התחבורתיים מסביב - לא באמפרים, לא כניסות. גם למוסדות החינוך הישנים אין לנו תקצוב בשביל לצמצם נפגעים.

הדבר האחרון, אכיפה אלקטרונית. תנו לנו יותר סמכויות אכיפה, ואני מדבר פה למשטרה, בטח אכיפה אלקטרונית. אנחנו יכולים להיות זרוע ביצועית שלכם.

באיזה מובן אכיפה אלקטרונית?

תנו לנו אפשרות להציב עוד ועוד מצלמות שיכולות לאכוף.

מה לאכוף?

מעבר של רכבים על קו לבן, על חצייה. יש ים של תאונות דרכים במעבר בין כרמיאל לבין חוסנייה שקשורה למועצה אזורית משגב. תנו לנו אפשרות להציב שם מצלמות ואנחנו נשלח לכם את התוצאות.

ביקשתם והם לא נתנו?

ביקשנו. כבר שנים אנחנו מבקשים.

מי לא נותן? משרד התחבורה או המשטרה?

המשטרה. חברים, אני מתחנן לעשות אכיפה על מהירויות. אתם יודעים שבכביש 85 יש כל יום חמישי פסטיבל מוטורי? אף אחד לא מגיע לאכוף. שנים אני מבקש. אין למשטרה אפשרות בכוח אדם הנוכחי לסייע לנו.

אני מבקש ליישם את ההמלצות של מבקר המדינה, לכנס ועדה רב משרדית בעניין הזה ולהכניס את השלטון המקומי שהוא שותף מאוד מאוד דומיננטי.

"אור ירוק", בקשה.

תודה על הדיון. 255 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בתאונות דרכים, 255 משפחות איבדו את יקיריהן בקטל בכבישים. זה לא רק שאין תכנית לאומית, כמו שאמר היושב ראש בתחילת הוועדה, אין אפילו יעד לשנת 2024 לצמצום מספר ההרוגים בתאונות דרכים. אנחנו ב"אור ירוק" שואלים בכל ועדה מתחילת השנה מה היעד של מדינת ישראל לצמצום מספר ההרוגים לשנת 2024. במדינת ישראל עולה מספר ההרוגים בתאונות דרכים לעומת מדינות אירופה שבהן המספרים יורדים. למה זה קורה? בגלל סדר עדיפויות לוקה ששם את הבטיחות בדרכים בסוף. קיצוצים בבטיחות בדרכים קורים. תקציב הרלב"ד שהיה בתחילת השנה 70 מיליון שקל, עומד היום על 63 מיליון שקלים. החלטה 550 של בטיחות בדרכים לחברה הערבית לא עברה לרלב"ד במשך שנתיים.

אנחנו מדברים היום על 90 הרוגים בחברה הערבית בתאונות דרכים – שיא של 20 שנה ואפילו יותר. תקציב לחינוך תעבורתי לנהגים צעירים התקזז השנה, קוצץ השנה. יכול להיות שזה יגיע למצב שבשנה הקרובה לא תהיה תכנית לנהגים צעירים בבתי הספר, וזה כשאנחנו מדברים על זה שהשנה נהרגו 46 נהגים צעירים בכבישים. לצורך השוואה, בכל השנה שעברה נהרגו 42 נהגים צעירים. עברנו במחצית השנה את כל שנה שעברה.

יש חוסר במשאבים ובתקציבים לאגף התנועה. כמו שראינו בדוח המבקר, יש ניידת כל 100 קילומטרים, שזה פי 10 פחות מהממוצע ב-OECD, ובעקבות המלחמה אפילו פחות מזה. אם יש קיצוץ ב-50% בציוות שוטרים, על מה נדבר? על כל 200 קילומטרים ניידת? זה נשמע למישהו הגיוני? אני קוראת מפה לשרה לבטיחות בדרכים לאשר ולתקצב תכנית לאומית רב שנתית לבטיחות בדרכים, תכנית שקופה, בעלת יעדים ומדדים ברורים, ולשים את המאבק בקטל בכבישים בראש סדר העדיפויות. מדובר פה על חיי אדם. צריך לספק תקציבים הולמים ולתמוך בכל הגופים שמטרתם הצלת חיים בכבישים. כמו שאמר יושב ראש הוועדה, הרבה מאוד מתאונות הדרכים קורות מכשל אנושי, אבל במדינת ישראל אין עונש מוות. כשאדם עושה טעות בכביש כמו שליחת הודעה בנהיגה, שזה דבר חמור, הוא לא צריך למות. תשתיות יכולות לעזור לו לחיות, אכיפה יכולה לעזור לו לחיות. אם הוא יראה שוטר, הוא לא ייגע יותר בטלפון. המענה שצריך להיות הוא מענה הוליסטי שנוגע לכל התחומים - אכיפה, תשתיות, חינוך, טכנולוגיה.

מה זה גורם אנושי?

גורם אנושי זה יותר הסברה.

התפקיד שלנו זה לטפל בזה. האמירה שזה גורם אנושי מוריד את המצפון, מוריד את האחריות, זו הבעיה.

אנחנו חודש ו-10 ימים לפני פתיחת שנת הלימודים. אנחנו עמותה שעוסקת בבטיחות במתחמי בתי הספר. קיימנו מספר דיונים ומפגש מקדים עם יו"ר הרלב"ד. אפשר היה לקחת אותנו, עמותה שעוסקת בנושא 21 שנים, ולהתייחס אלינו כזרוע ביצועית של הרלב"ד לכל נושא תחום בית הספר. יורם מסתכל על כל המדינה, מסתכל על כל העיר. אנחנו, שמסתכלים רק על 500 מטר סביב בית הספר, יכולים לטפל מצוין בנושא הזה של בטיחות סביב בית הספר.

בדיון הקודם סיכמת, ואנחנו שמחים על כך, על תקציב לטובת הפרויקט שלנו, רק לא היה מי שיעביר את התקציב ואיך להעביר את התקציב. הרלב"ד מוכן שזה יעבור דרכו, לכן אני מבקש שזה יקרה. על ידי מספר החלטות פשוטות, כמו מעברי חצייה מוגבהים במתחם בתי ספר, כמו פס האטה לפני מעבר חצייה, נחסוך ים של תאונות.

אני מדבר בשמי ובשם דן בן יהודה מ"גורם אנושי", שהציג בישיבה הקודמת שהייתה בנובמבר מצגת שבה הוא חזה את מה שיהיה. דיברנו על זה שזה כמו התרעה מודיעינית. בתחילת המלחמה ידענו שאי אפשר להפריד את המצב שקורה היום בכבישים מהמצב שקורה בארץ, כשלא סתם אנחנו היום בשנת שיא עם נתונים כל כך נוראיים. גם הנתונים של הנהגים הצעירים הם בדיוק חלק מהסיפור הזה. אני עובד בעיקר עם חיילים ועם תלמידים ואני רואה שכולם נמצאים במוד של מלחמה. חיילים בטוחים שבעזה ובצפון נהרגים וקורים אסונות ושבכבישים לא רק שזה בסדר וזה כבר בדרך הביתה או בדרך לבסיס, אלא זה המקום המיידי להתפרק. "לי זה לא יקרה בשנה כזאת" מקבל משמעות הרבה יותר גבוהה. אנחנו יכולים עכשיו להתייחס, למרות שכבר שמענו את זה לפני חצי שנה, לכך שיש התרעה מודיעינית שהולכים להיות דברים קשים בכבישים, שזה לא הולך להיות קל יותר. אנחנו חייבים תכנית אסטרטגית שתהיה מגובה תקציבית. מאוד היה לי עצוב, בועז, לשמוע את מה שאמרת בתחילת הישיבה, אבל אל תעזוב אותנו לפני שאתה דורש לראות את התכנית האסטרטגית המתוקצבת עם יעדים.

לא ניתן לו להתפטר.

מראשות הוועדה התפטרתי, אבל בתור חבר כנסת אני אטפל בזה.

אל תתפטר לנו כל כך מהר, אל תעזוב אותנו, אנחנו פה הרבה אנשים שמרגישים לבד.

זה רק מחזק אותי כשאני שומע איך כולם מפילים אחד על השני אחריות ואף אחד לא לוקח אחריות בעצמו.

ולכן צריך תכנית אסטרטגית מתוקצבת עם יעדים. רק כשנדע לאן זה הולך, אפשר יהיה להתחיל ליישם אותה, כשמבחינתי הדבר הוא חינוך והסברה. גם ההסברה של הרלב"ד צריכה להיות הרבה יותר טובה, הרבה יותר מדברת לקהל. לכל מה שצריך אני נרתם.

אדוני היושב ראש, אני מברך על זה שאתה לא נותן לחבר הכנסת טופורובסקי להתפטר.

אני לא נותן.

הוא מסור לעניין הזה, לכן חשוב מאוד שהוא ימשיך. אין ייאוש בעולם. אני דווקא מבקש למקד את הדיון באוטובוסים וברכב הכבד. האוטובוסים מהווים פחות מאחוז אחד מכלל התחבורה בארץ ויותר מתשעה אחוז מסך התאונות הקשות והקטלניות. יש לנו פה אוכלוסייה שניתן לטפל בה תחת הרשות הארצית לתחבורה ציבורית - יש לנו שיתוף פעולה עם אגף הרכב, עם דלית – וגם לטפל באוכלוסיית הנהגים המקצועיים בעלי הרכב הכבד. אם נצליח להתמקד בהם ולעשות את מה שצריך, אנחנו נחסוך הרבה מאוד מתאונות הדרכים הקשות והקטלניות. נהגים חייבים לעשות מגרשי החלקה פעמיים בשנה כדי לשפר את מיומנויות הנהיגה שלהם, אבל אין מגרשי החלקה כבר שנים, אף אחד לא טיפל בזה. אני שמח להגיד שמשרד התחבורה אישר השנה 800,000 שקל לטובת סימולטורים. אנחנו נעשה את הנושא הזה על ידי סימולטורים, בדיוק כמו בצבא, כמו ברכבות, כמו בכל דבר אחר.

אם נתמקד בכמה נושאים שניתן לטפל בהם, כמו נהגים מקצועיים ברכב כבד שאלה אחראים בעיקר על התאונות הקשות והקטלניות, אנחנו נוכל לסייע. יש לנו שיתוף פעולה נהדר עם אגף התקציבים במשרד האוצר. כשאתה בא אליהם עם דברים הגיוניים, אתה נהנה ואתה מקבל את מה שצריך. עם האנשים האלה אפשר לעשות הרבה.

חוויה אחת הייתה לי היום בוועדה – פעם ראשונה יו"ר הרלב"ד וראש רשות התנועה לא שמו מצגת ולא סיפרו סיפור והלכו, אלא אמרו מעומק ליבם את המצוקה האמיתית שקיימת. מ-2012 יש עלייה מתמדת בתאונות דרכים - מדובר על 350,360 הרוגים בשנה. אף אחד לא מזכיר את ה-2,500 פצועים קשה. אני מצדיע למ.מ.מ שהתייחס למה שאמרנו ב-2018, לנושא של תאונות השול. ייחסו את זה להולכי רגל, אבל יש תאונות שול בגלל תשתיות לקויות. אדון בועז היקר, הייתי מצפה שבדיון על נושא של הרוגים ופצועים יהיו לפחות 14 חברי כנסת. לא יכול להיות שאין חברי כנסת.

יש שלושה.

גם בדיונים הקודמים לא היו. חבל מאוד, זה הילדים והנכדים שלנו על הכבישים האלה. תודה רבה שלא שמתם לנו מצגות אלא אמרתם את מה שאני מאמין. כשאנחנו ביקשנו מאריק שרון, זכרונו לברכה, להקים את הרשות הלאומית, התקציב היה 520 מיליון. אם היום, ממה שאני שומע, התקציב לא מגיע ל-150 מיליון, מה עשינו? זו הכתובת שהייתה צריכה לתכלל את כל הנושא.

אני רוצה לעשות בהירות גדולה יותר בכל הנושא התקציבי. אני חושב שאנשי האוצר לא חושבים ברמה הלאומית. זה נכון, משרד האוצר הגדיל ב-14 השנים האחרונות את תקציבי התשתית הבין עירונית מכשמונה-תשעה מיליארד לסדר גודל של 18,19,20 מיליארד לשנה, אבל כשמדברים על בטיחות בדרכים, הם מתחבאים מאחורי העובדה שהם השקיעו הרבה מאוד תקציבים בנושא של תשתיות בכבישים. התשעה מיליארד שקל האלה מתמודדים בעיקר עם בעיית הגודש, עם פקקי התנועה, עם הוספת נתיבים לתחבורה ציבורית.

משרד האוצר מכניס מבעלי הרכב לקופת האוצר כ-50 מיליארד שקל בשנה. ממה הם מקבלים כסף? לא מהמיסים או מהמע"מ, הם מקבלים מבעלי הרכב ומכל המיסוי של הדלק, האגרות, הרישוי. כל אחד מאיתנו שהוא בעל רכב מוציא בשנה כ-1,500 שקל בממוצע לביטוח חובה ועוד כ-3,000 שקל בממוצע לביטוח מקיף. ההכנסות של תעשיית הביטוח מבעלי הרכב בגלל הבטיחות בדרכים, לא בגלל העניין של גניבות רכב, הן כ-13 מיליארד שקל. מההכנסה הפנויה שלנו אנחנו משקיעים לא בשביל למנוע תאונות דרכים. האם ראיתם איזה שהוא תשדיר שירות של חברות הביטוח על הליכה נכונה, על חצייה נכונה, על מהירות, על בעיות של אור אדום? תעשיית הביטוח עם 13 מיליארד הכנסות משלמת כשמונה מיליארד פיצויים, תיקונים לרכב וכך הלאה. מישהו באוצר בכלל מתייחס לעובדה שכ-13 מיליארד הולכים מההכנסה הפנויה לטובת הנושא של ביטוח? כשאני הייתי חבר ועדת צ'ייני דיברנו על תקציב של 550 מיליון שקל לשנה, היום מדברים על בסביבות ה-100 מיליון, פלוס מינוס, שיש לרלב"ד. האוצר בא ואמר שהרלב"ד לא מקיים בקרה על התקציב בגלל שאין תכנית רב שנתית, שהוא לא מוודא שהמשטרה קיבלה את הכסף ועשתה את העבודה, שמשרד החינוך קיבל את הכסף ועשה את העבודה, שהשלטון המקומי קיבל את הכסף ועשה את העבודה, ולכן התקציב הוא בסביבות ה-100 מיליון. כך אנחנו מגדילים את הנזקים בחיי אדם ובתאונות דרכים.

ביום שישי האחרון מלאו 14 שנים למותה של אחותי בתאונת דרכים הכי מיותרת שיכולה להיות. במקום להיות היום בת 30 היא נשארה בת 16. המשפחה ואלפי החברים שלה במעגלים סובלים מזה מאוד. זה מדהים אותי שהאוצר בא לפה ומסביר לנו שהכל בסדר אחרי שהראינו איך כשתקציב בטיחות בדרכים יורד כמות ההרוגים עולה. גם אם לטענת האוצר לא קוצצו תקציבים, שזה פשוט לא נכון, עדיין השיטה לא טובה. זה שיושב האוצר ומסביר לנו איך הם נכנסים לכל גורם ועושים את העבודה של הרלב"ד, זה פסול בכל רמה. רלב"ד צריכה לעשות, האוצר צריך לתת את הכסף. הסיבה שתכנית 50% עד 2030 לא יושמה היא תקציב, אלא אם אני אשמע פה משהו אחר.

כל אחד יכול להאשים את השני, הרלב"ד את המשטרה והמשטרה את האוצר, אבל יש רק גורם אחד שברור שזאת האחריות שלו, וזו השרה שעומדת בראש המשרד. היא לא מעבירה נתונים, לא משתפת פעולה, לא מגיעה לפה, לא סופרת את הוועדות האלו. מה שצריך לעשות זה להפסיק לדבר על זה שהיא לא באה ולהוציא לה צו.

אני לא יכול להוציא צו. הוועדה היחידה שיכולה להוציא צו זו הוועדה לביקורת המדינה.

מצפים ממי שבמשמרת שלו היה המחדל הביטחוני הכי גדול שייקח אחריות ויתפטר, וגם שהשרה הזאת תיקח אחריות על מה שקורה במשמרת שלה.

אני שומע כאן את השיח סביב התקציבים והכל. אנחנו, ארגון "ידידים", ארגון המתנדבים הגדול היום במדינת ישראל עם למעלה מ-65,000 מתנדבים ומתנדבות, אחד המטרידים הגדולים של משטרת ישראל. בשנת 2023 טיפלנו בלמעלה ממיליון אירועים, כאשר עשרות אלפים מהם היו בכבישים בין עירוניים, בשול הדרך. על כל אירוע בשול הדרך אנחנו מוצאים ניידת, מתקשרים למוקד 100 ומבקשים ניידת שתאבטח גם את המתנדב וגם את האזרח. אנחנו נכשיר את המתנדבים שלנו – לא את כל 65,000 המתנדבים - כפקחי תנועה, נחסום נתיב בצורה נורמאלית, בצורה בטוחה יותר, פשוט נטפל במפגע הכל כך נורא הזה שמסתיים במוות מיותר.

אנחנו נעשה ישיבת המשך. המ.מ.מ, אנחנו רוצים לראות את התכנית של ה-OECD בצורה מפורטת, לראות מה הם עשו על מנת להפחית את תאונות הדרכים. אנחנו רוצים לראות את התכנית שקיימת ברלב"ד, שהיא תכנית לאומית.

נציג אותה.

בדיון הבא נדון בשתי התכניות. משרד האוצר, אנחנו רוצים לדעת מבחינה תקציבית כמה יעלה לסדר את הכבישים האדומים. בחוק ההסדרים צריך להכניס סעיף לגבי התכלול של זה, לראות כמה זה ואז להפחית את זה מתקציב משרד התחבורה. משרד התחבורה עושים את התכלול שלהם איך שהם רוצים, לוקחים את התקציבים לאן שהם רוצים. הכבישים האדומים צריכים לקבל מענה ראשון לפני שנותנים תקציב לרכבת הקלה ולדברים אחרים. אני יודע שהאוצר תומך בדברים האלה כי זה חוסך למשק הרבה מאוד כסף, לא פחות מהרכבת הקלה.

אני מבקש שתשבו עם ראש אגף התנועה, כדי לראות מה אפשר לתת לו מבחינת תקנים וטכנולוגיה. אני רוצה שבחוק ההסדרים תכניסו סעיף שאומר שאם המשטרה לוקחת את התקנים האלה לדברים אחרים, התקנים האלה יורדים. אז אתם תראו שהם לא ייגעו בזה לפחות בחמש השנים הבאות. התקנים שמיועדים לאכיפה ילכו רק לאכיפה, לא לשום גורם אחר. שהמפכ"ל יסתדר, שהמשטרה תסתדר. אם תכניסו סעיף כזה בחוק ההסדרים, זה יעבור, חברי הכנסת יתמכו בזה.

שומעים כאן היום כל מיני הסברים למה יש עלייה במספר ההרוגים והפצועים. מתבכיינים שאין מספיק תקציבים כי לרשויות לא חסרים שלל תירוצים להצדיק למה אי אפשר לבצע שינויים עם פוטנציאל אדיר להציל חיים. חברי הוועדה, עליכם פה עכשיו לעשות פעולה. לא רק לזעוק זעקה גדולה ומרה, אלא לעשות מה שנחוץ כדי להכריח את הממשלה למנות פרויקטור שיטפל בבעיה. לא רק דיבורים בלה, בלה, בלה שכולנו 30 שנה אומרים, אלא מעשים – למנות פרויקטור.

הישיבה הסתיימה, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.